פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



35
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
18/02/2025


מושב שלישי


פרוטוקול מס' 83
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום שלישי, כ' בשבט התשפ"ה (18 בפברואר 2025), שעה 13:00

סטאטוס וייעוד החינוך הבלתי פורמלי בחברה הערבית - לרגל ציון הכנסת יום מיוחד לענייני החברה הערבית

חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר
ואליד אלהואשלה
יוסף עטאונה

אימאן ח'טיב יאסין

שירין חאפי נטור - מנהלת אגף א' חינוך בחברה הערבית, משרד החינוך

הנאא ג'יג'יני - מנהלת תחום פיתוח חברתי כלכלי, הרשות לפיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים

ד"ר אילהם שחברי - מנהלת תחום בכיר מניעה ושירותים חברתיים, משרד ראש הממשלה

דן פיקמן - רפרנט חינוך, אגף תקציבים, משרד האוצר

אתי וייסבלאי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

סולטן אלקרעאן - מנהל אגף חינוך, מועצה מקומית כסייפה

ניסרין ספורי - מנהלת מחלקת נוער, איגוד מחלקות הנוער

איימן כבהה - מנכ"ל, אג'יאל

סלימאן אלעמור - מנכ"ל שותף, אג'יק - מכון הנגב

עלי אבו עגאג - מנהל קשרי ממשל ורשויות, אג'יק - מכון הנגב

עומר אלעמור - מנהל ארגון הנוער, אג'יק - מכון הנגב

ד"ר מיכל סלע - מנכ"לית, גבעת חביבה - המרכז לחברה משותפת

נור הנו - מנהל תחום נוער בחברה הערבית, החברה להגנת הטבע

אשרף שחאדה - מנכ"ל, תנועת הצופים הערבים בישראל

יוסף מחמוד אבוליל - רכז הדרכה, מחוז חיפה, הסתדרות הנוער העובד והלומד

נשאת ברהום - חבר הנהגה, הסתדרות הנוער העובד והלומד

שאדי זועבי - רכז מעגל הקנים הערבים, הסתדרות הנוער העובד והלומד

טל מדר - סמזכ"ל, מועצת תנועות הנוער

גליה בזק הילגר - מנהלת תחום חינוך, יוזמות אברהם

סעיד דיאבאת - מנהל תוכניות ושותפויות, ג'וינט - אשלים

נראם סמארה - מנהל, תוכנית רואד להשכלה גבוהה

אדם ג'ורבאן - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

ד"ר נסרין חדאד חאג' יחיא - נאס מחקר וייעוץ

שרף חסאן - ראש ועדת המעקב לענייני חינוך ערבי

וסים חוסרי - מנהל שותפויות, קדאינא-ביתנא

אדהם אגבאריה - ארגון הנוער נטע, עמותת תפוח

ג'לאל ספדי - מנהל אגף חברה ונוער בחברה הערבית, משרד החינוך

מוחמד אבו אלהיג'א - מנהל מח' נוער, עיריית טמרה, מרכז השלטון המקומי

עימאד ג'ראיסי - מנכ"ל, מרכז אינג'אז

דפנה סידס-כהן

נועם כהן, חבר תרגומים

‏
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



סטאטוס וייעוד החינוך הבלתי פורמלי בחברה הערבית

שלום, צוהריים טובים. אני מתכבדת לפתוח את הדיון החשוב, דיון של היום המיוחד לחברה הערבית על ייעוד החינוך הבלתי פורמלי בחברה הערבית, דיון חשוב מאין כמותו. לפני שאני אתן ליוזמת היום המיוחד לדבר כמה מילים, אני רוצה להתייחס בפתח דבריי לתופעה הקשה שפוגעת בחברה הישראלית כולה, האלימות והפשיעה בחברה הערבית.

אי אפשר שלא לומר שיש כאן יד מכוונת של הפקרה, של הזנחה, של זילות בחיי אדם. ואני גם רוצה להגיד שיש הרבה גזענות בהפקרה הזאת, ויש הרבה כאב. ואני חושבת שזאת משימה לאומית שלצערי, גם אם תמיד מגדירים אותה במילים מפוצצות כמשימה לאומית, לא נוהגים בה ככזו. והאלימות הזו היא תוצאה ישירה של הזנחה ממושכת, אוזלת יד ממשלתית, היעדר מדיניות סדורה למאבק בפשיעה, בארגוני הפשיעה. אבל כן, גם מדיניות שתוציא אנשים אל חיי רווחה, כבוד והגשמה.

בשנת 2024 נרצחו 230 אזרחים ערבים, כפול ממספר הנרצחים ב-2022. המגמה המדאיגה הזו נמשכת, לצערנו הרב, גם בשנת 2025, עם לא פחות מ-38 נרצחים עד לרגע זה. כשכתבנו את זה לפני כמה ימים המספר היה שונה. זה לא נתפס. כדי להבין את חומרת המצב, נזכיר שבתקופה המקבילה אשתקד היו 21 קורבנות. לא, זו טעות בדיווח, אלה נתונים בלתי נתפסים. המשטרה לא מטפלת והיישובים הערביים ממשיכים לדמם. היישובים המשותפים גם כן, לוד, מקומות נוספים.

ממשלת ישראל, במקום להוביל שינוי, מסתפקת בהצהרות ריקות מתוכן ואינה מציגה את מיגור הפשיעה כיעד מדיניות אמיתי. המצב הנוכחי הוא לא כישלון מקרי, זו מדיניות סדורה של ממשלה שמעדיפה הישרדות פוליטית על פני ביטחון אזרחיה. המאבק באלימות חייב לעמוד בראש סדר העדיפויות. נדרשת אכיפה נחושה לצד השקעה חברתית ותשתיות שיבטיחו עתיד בטוח לכל אזרח וכל אזרחית, ולכל ילד וכל ילדה, ולכל נער וכל נערה. כי לצערי, הרצח פוגש גם גילאים שאנחנו לא מאמינים.

ואני רוצה להגיד שהדיון הזה הוא גם בסוגיה הזאת בסוף. כן, חינוך לא פורמלי הוא חלק מהתיקון. הוא הדבר הנכון לעשות בהרבה סיבות נוספות, בגלל ערכים ושותפויות ובניית קהילות ויצירת מתנדבים ואנשים עם ערך לחברה בה הם נמצאים. אבל כן, גם עבור הנקודה הכי קשה הדיון הזה חשוב.

אני רוצה לברך על הדיון הזה, ואני רוצה להגיד שהנוער והצעירים הערבים בישראל ניצבים בפני אתגרים משמעותיים בתחומים חינוכיים, חברתיים וכלכליים. אתגרים אלה משפיעים על יכולתם להשתלב בחברה. תנועות וארגוני נוער חינוכיים ממלאים תפקיד מכריע בהעצמת הנוער הערבי, בהענקת כלים לפיתוח אישי, הכנה לחיים אזרחיים פעילים ושילוב מיטבי בחברה.

תנועות וארגונים חינוכיים הפועלים במגזר הערבי מספקים תמיכה חיונית לצעירים. תוכניות אלה לא רק מצמצמות פערים חברתיים, אלא גם מעודדות את הצעירים לפתח תחושת שייכות שיכולה לתרום רבות להשתלבותם החברתית והכלכלית. מדינת ישראל צריכה לשים דגש על הצורך בהרחבת תוכניות חינוכיות ייחודיות לחברה הערבית, גידול במודעות ובתמיכה לתוכניות שונות היכולות להוביל לשיפור משמעותי בהשתלבותם של הצעירים הערבים בחברה, ליצירת בסיס רחב למנהיגות צעירה בישראל. ועל המדינה לתת תמריצים ולתמוך בתוכניות חינוכיות לנוער ולצעירים ערבים על בסיס ערכים של חיים משותפים ושוויון.

השקעה בתנועות הנוער וארגוני הנוער הערביים תסייע בצמצום הפערים, קידום שוויון הזדמנויות, פיתוח חברה ערבית מעורבת ופעילה חברתית, פיתוח חברה משותפת. הדיון כאן היום מהווה הזדמנות לבחון את האתגרים, להעלות רעיונות לפתרונות ולבחון את הצעדים הדרושים על מנת להבטיח עתיד טוב יותר לצעירים בכלל ולצעירים הערבים בישראל.

אני מודה לכל המשתתפים שהגיעו לכאן היום, באמת תודה, לנציגי משרדי הממשלה, לנציגי תנועות הנוער וארגוני הנוער שבאמת עושים עבודה כל כך מבורכת ולצערי בכל כך מעט. באמת, אתם עמוד התווך, תודה לכם. לנציגי השלטון המקומי ולכל הגורמים החשובים שהגיעו להשמיע את קולם כאן היום, כמובן לצעירים ולצעירות. כולי תקווה שהדיון הזה יסייע לכולנו להניח יסודות לתוכניות ייעודיות ומדיניות ברורה לקידום ופיתוח החינוך הבלתי פורמלי ותנועות הנוער בחברה הערבית.

באמת תודה רבה לכולם שאתם כאן. ואני אומרת, אנחנו נוהגים בוועדה לעשות דיוני המשך. אם צריך, יהיה פה עוד דיון ועוד דיון ועוד דיון, ואנחנו פועלים הרבה יחדיו. אימאן, תודה על היום החשוב והמיוחד הזה. אני אגיד מה שאמרתי גם בדיון הקודם, זו לא אקס-טריטוריה, ועצוב לי שאין פה ח"כים נוספים, גם לא מהחברה הערבית. הסיפור של חיים משותפים צריך לגעת בכולנו, בכל ה-120 שנמצאים כאן. טוב שאתם נוגעים בזה, זה לא מספיק. כשאנחנו נראה פה יותר ויותר ייצוגים מגוונים שמגיעים לדרוש שוויון, שוויון לכל אדם, לא על בסיס סקטור או מגזר, תהיה פה חברה טובה יותר, ישראל תצמח, תהיה יותר סולידרית ונראה פה הרבה יותר אחדות.

תודה על היוזמה. תודה לכם שהגעתם, חברי הכנסת, אתם תפתחו כמובן את הדיון. תודה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה, נעמה על שנרתמת לדיון. אני יודעת שהנושא של צעירים בכלל נמצא בליבך חזק מאוד, והנושא של צעירים ערבים באופן ספציפי הוא נושא מאוד כאוב מהרבה צדדים. אני לא יכולה לעבור לדיון בלי להגיד, לצערי הרב, אנחנו ממשיכים לספור את הנרצחים שלנו, 38 נרצחים במשך חודש וחצי. תתארו לעצמכם, כמעט כל יום יש לנו בממוצע נרצח או נרצחת אחת. וזה לא דבר חדש, אנחנו בסרט הזה יותר משנתיים, הממשלה שומעת, אנחנו משמיעים את זה בתוך המליאה כל יום, זועקים, צורחים. יש תוכנית כתובה, מסודרת, הוכיחה את עצמה במציאות, אבל אין החלטה פוליטית להמשיך לבצע אותה, וחבל.

כאדם, כאישה, כאימא לצעירים, כעובדת סוציאלית וכשליחת ציבור, כמייסדת ומנהלת מתנ"סים בתוך החברה הערבית, הנושא של חינוך בלתי פורמלי ושל תנועות נוער בשבילי הוא לא עוד נושא חשוב, הוא נושא מרכזי. כי הצעירים שלנו הם העתיד הקרוב של כל חברה ובטח ובטח שלנו כחברה הערבית. ואני גאה על הצעירים והצעירות שלנו שבעשור האחרון באמת קפצו קפיצה גדולה, ענקית בכל התחומים. הלכו, למדו, השקיעו, הגיעו למקומות בתפקידים פרטניים, לא בצורה קולקטיבית. בצורה קולקטיבית אנחנו כחברה עדיין נמצאים מאחור בהרבה דברים.

אבל עדיין, למרות כל התמונה וכל ההשקעה הגדולה של אותם צעירים והמשפחות שלהם מאחוריהם, (אומרת בערבית) שאנחנו משקיעים בילדים ומלמדים אותם כדי שיהיו להם חיים יותר טובים ומכובדים – עדיין 30% מהצעירים והצעירות הערביות שהם בגילאי עבודה או לימודים נמצאים במצב של חוסר מעש, וזה דבר מאוד כאוב.

כדי לא להתפרס ולהתפזר בהרבה דברים, אני רוצה להתמקד בחינוך הבלתי פורמלי. 20 שנה בתוך החינוך הבלתי פורמלי נוכחתי לדעת, יש כאלה שאומרים פורמלי ובלתי פורמלי זה משלים. אני רוצה להגיע ליום הזה, זה החלום שלי, שזה יהיה חלק מהחינוך. חינוך, חינוך אחד, לא צריך פורמלי ולא בלתי פורמלי. כי במקור אנחנו צריכים להוציא ממערכת החינוך בסוף י"ב אנשים בשלים, צעירים בוגרים, יודעים, חוקרים, חותרים, יוזמים, אחראיים על עצמם ועל החברה שלהם. וזה לא יתאפשר רק בידע ובנקודות ואינפורמציות שאנחנו זוכרים בעל פה, הולכים למבחן, כותבים ומקבלים ציונים ועל סמך זה אחר כך אנחנו נכנסים לאוניברסיטאות.

נכון, ציונים עדיין קובעים, אבל אני רוצה להגיד לכם בוודאות וטוב שמנהלת החינוך הערבי יושבת איתנו כאן, ציונים זה לא הכול. אנחנו יודעים היום שאינטליגנציה רגשית זה הדבר המוביל. בני אדם יכולים להשיג את כל התעודות שבעולם, אבל אם אין להם את האישיות והמיומנויות שיכולים דרכן להוציא לפועל את הפוטנציאל הטמון בידע שיש להם, הם ישארו מאחור וגם החברה תישאר מאחור, כי היא לא יכולה ליהנות מהידע שיש להם. וכן, חינוך בלתי פורמלי לשמו שנמצא היום הוא גם דבר בסיסי שכל ילד במדינת ישראל חייב וזכאי קודם כול לקבל אותו.

לצערי הרב, אני אומרת את זה בכאב גדול, אני אף פעם, במשך כל השנים, לא החזרתי ילד מאיזה חוג כי אין למשפחה שלו לשלם, אבל מצד שני, יש עליי גם בקרה ופיקוח בסופו של יום, ויושב עלי, שהוא עדיין מנהל מתנ"ס.

כבר לא, אבל בסדר, תודה.

הוא באג'יק.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הרווחתם. אנחנו יודעים שיש לנו בקרה ויש לנו מעגל תקציבי סגור שאנחנו חייבים להתקיים. אחרת, לא יהיה מתנ"ס בכלל. הלוואי ויבוא היום ויהיה קרוב מאוד ונחזור להשלים את הצעת החוק שהתחיל אותה אז מאיר, ח"כ לשעבר, שהיה ראש עיריית אילת.

מאיר יצחק.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בדיוק, שהתחלנו לעבוד על חוק של חינוך בלתי פורמלי אמיתי ולא החוק שנמצא היום. ואני לא רוצה להיכנס הרבה לתוכניות שקיימות היום.

אני רוצה להגיד משפט, אולי הוא יעורר הרבה, אבל אני בן אדם ישר, אומר את מה שהוא חושב ורואה ומאמין כדי לתקן עולם, לא כדי רק לבקר ולהגיד דברים. אני אומרת את זה בכאב גדול. אפילו את המעט הזה, התקציבים שזרמו מ-2015 כשיצאתי מהחברה למתנ"סים, שזרמו למתנ"סים ולתוכניות, אם הם היו מגיעים ליעד שלהם כמו שצריך, (אומרת בערבית) הצעירים שלנו לא היו חיילים אצל משפחות פשע.

אני אומרת את זה בכאב גדול. ולכן, אני אומרת שצריך להיות חינוך כולל הכול, מוסדר, מהבוקר עד שעות אחרי הצוהריים שכל ילד זכאי לו, כל ילד. אני לא רוצה להמשיך בדברים, כי באמת יש לי הרבה דברים להגיד. אבל אני סומכת קודם כול על אנשי המקצוע וארגוני החברה האזרחית שהגיעו כדי להשיג את הדברים, ועל הצעירים והצעירות שהגיעו עד הלום כדי גם להראות נוכחות פיזית שאכפת להם.

אני חייבת לציין את זה, היום הגיעו מאות מהחברה הערבית, נעמה, את יודעת למה? כי ניתנה להם הזדמנות להיות נוכחים.

זה חשוב.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נוכחות, לא עניין פיזי, נוכחות בזהות שלהם, בזכות שלהם כאזרחים, ולכן הם הגיעו למקום הזה. ולכן אני סומכת גם עלייך שתנהלי את הישיבה הזאת ותפיקי ממנה את ההמלצות הנכונות שנוכל אחר כך לעקוב ביחד כולנו עם חברי הכנסת ולנסות לקדם אותן. אני חייבת לרוץ לאודיטוריום שם.

בטח, תודה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה רבה. ואני המפסידה שאני לא שומעת אתכם.

תודה. נעבור, אנחנו ממשיכים. יוסף וואליד כמובן, חברי הכנסת שנמצאים כאן.

תודה רבה, כבוד היושבת ראש. היינו יחד בדיון בוועדת החינוך על לימוד השפה העברית כשפה שנייה לדוברי ערבית. וביום החשוב הזה אני חושב שוועדות הכנסת דנו בכל האתגרים של החברה הערבית בכל תחומי החיים. גם לגבי נושא התכנון, נושא התעסוקה, אין תחום שלא דנו בו בוועדות, ואין ספק שלחברה הערבית יש הרבה אתגרים בכל תחומי החיים בגלל הייחודיות שלה כמיעוט לאומי בתוך מדינת ישראל. ולכן אני חושב שאחת מההתמודדויות עם האתגרים האלה זו מערכת החינוך, גם הפורמלית והבלתי פורמלית.

אם אנחנו מקדמים את מערכת החינוך, אנחנו יכולים להתמודד עם האתגרים בכל תחומי החיים. גם אתגרים חברתיים, גם כלכליים, גם פוליטיים, בכל המובנים. אם אנחנו מצליחים לפתח מערכת חינוך, אנחנו יכולים להתמודד. ואין ספק גם שמערכת החינוך בשנים האחרונות וגם הנתונים שקיימים, גם באקדמיה, גם כסטודנטים בהייטק, גם מספר הרופאים הערבים שמסיימים בשנים האחרונות, גם כמספר ה - - - והאקדמאים והמשכילים הערבים בתוך מערכת הבריאות בכלל, אין ספק שיש התקדמות, אבל עדיין זה לא מספיק ועדיין יש הרבה מה לעשות בכל התחומים.

אבל אני חושב שלגבי הדיון ולגופו של עניין לגבי החינוך הבלתי פורמלי, זה נותן חשיבות, כבוד היושבת ראש, מיוחדת לנושא הזה של הבלתי פורמלי ובני נוער וחסרי מעש, בייחוד לאור גל הפשיעה שמאיים על החברה הערבית. אם אני דיברתי בתחילת דבריי על אתגרים של החברה הערבית, אני חושב שהאתגר החשוב ביותר, הגדול ביותר, שמאיים על החברה הערבית מ-1948 עד היום, זה האתגר של ארגוני הפשיעה והאלימות שמאיימת על הקיום שלנו כחברה, המטרה היא לפורר אותנו מבפנים. ומי שמשלם את המחיר, גם הילדים במערכת החינוך ובני נוער וילדים.

ואני חושב שבמציאות שקיימת היום בחברה הערבית, שארגוני הפשיעה קיימים בכל מקום ומאיימים על החברה בכלל, אני חושב שאנחנו כהנהגה פוליטית לחברה הערבית, גם כהנהגה חינוכית, אני חושב שבבתי ספר ומערכות החינוך אנחנו במאבק על הילדים ובני הנוער מול ארגוני הפשיעה. מי ינצח? מי שיש לו את היכולת והכלים.

אני חושב שאנחנו כחברה, יש לנו את החוזק, אנחנו חייבים להפנים ולהאמין בעצמנו למען לשמור על הדורות הבאים שלנו. האיום הזה הוא ישיר, הוא מיידי, אנחנו משלמים אותו ביום-יום וזה מחלחל לכל המערכות, ואם אנחנו לא נתעורר, אנחנו במאבק מול ארגוני הפשיעה. לצערי, בנקודת הזמן הזו, ארגוני הפשיעה, ידם על העליונה, גם בגלל שהמשטרה לא עושה את העבודה. אבל אי אפשר גם כחברה להאשים את כל העולם, אנחנו גם צריכים לקחת אחריות על חלק מהדברים, על חלק ממה שקיים, על המאבק גם בארגוני הפשיעה, למרות שאין לנו את הכלים. האחריות היא של המשטרה, אבל המשטרה לא מעוניינת לעשות את זה. מי שצריך להגן אלה גם אנחנו כחברה, צריכה להגן על עצמה.

ולכן החיזוק של מערכת חינוך, חיזוק של מערכת חינוך בלתי פורמלי, של תנועות נוער - - - בתוך החברה הערבית, הגיע הזמן גם לפתח את תנועות הנוער בלי חששות משייכות פוליטית, חברתית, להיכנס לתוך החברה הערבית, לפתח בתוך היישובים ארגוני ותנועות נוער, כי זה מאוד חשוב, הקטע הזה. כי אם אנחנו נפקיר את השטח כראשי רשויות, כמעוצות מקומיות, גם כחברי הכנסת, גם כמשרד חינוך, גם כמשרדי הממשלה, אם נפקיר את השטח לארגוני הפשיעה, אנחנו נאבד את דור העתיד שלנו בצורה חד משמעית.

ולכן חיזוק החינוך הבלתי פורמלי בנקודת הזמן הזאת מקבל חשיבות יתרה, כי אנחנו צריכים אותו במיידית, אנחנו צריכים לתת מענה לילדים האלה בתוך החברה שלנו, בתוך היישובים שלנו, שלא ידרדרו למקומות שאנחנו לא רוצים. ולכן אני חושב שמשרד חינוך, אנחנו גם נשמח לשמוע, אני זוכר שבעברי הייתי מנהל אגף חינוך והיו תוכניות, אני לא יודע מה קורה היום, אני בטוח שיש תוכניות אבל זה גם לא מספיק, בלי לדעת את הפרטים.

אני חושב שגם החברה האזרחית עושה עבודה בחברה הערבית, ואני מדבר על הדרום. יושב סלימאן אלעמור, מנכ"ל אג'יק, אני חושב שהם עושים עבודה מצוינת בתחום הזה של צעירים ובני נוער בתוך החברה הערבית בנגב, גם במשולש אני חושב שאתם עושים דברים, ובצפון. וחיזוק החברה האזרחית גם בתקופה הזו הוא גם מאוד משמעותי וחשוב. ונעמה, איך שאנחנו מכירים, אנחנו מובילים הרבה דברים.

רק התחלנו.

ביחד אנחנו נמשיך לעקוב אחרי הדברים, ומה שצריך יחד, אנחנו נמשיך לעשות למען עתיד טוב יותר לכולנו. תודה.

בהחלט. תודה רבה. וואליד, בבקשה, תודה רבה שאתה פה.

תודה לך, נעמה, על קיום הדיון החשוב הזה, ותודה גם לד"ר מנסור עבאס, יוזם יום החברה הערבית. אין ספק שאנחנו נמצאים במצב שהוא לא פשוט בחברה הערבית בפרט וגם במדינה בכלל, אבל עצוב מאוד שאין אף נציג מהממשלה שמגיע לדיון.

עצוב ושגרתי.

כן. לפחות כשאנחנו מגיעים לכאן אנחנו רוצים לראות שותפות בינינו לבין גורמים גם בממשלה, לפחות הדרג המדיני שיהיה פה ויתן תשובות לצעירים שלנו. כאשר אנחנו ראינו בשנתיים האחרונות שישנם שרים גם בממשלה שרודפים ומציקים לארגוני חברה אזרחית, במיוחד בנגב ובמשולש, ואנחנו רוצים שהמדינה תתייחס לכלל האזרחים בצורה שווה.

ואני דיברתי אולי פעמיים בחודש האחרון בכנסת על כך שהממשלה הזאת מתייחסת רק ל-80% מכלל אזרחי המדינה וזה לא צריך להיות במדינה דמוקרטית. היא צריכה להתייחס - - -

אני חושבת שפחות, אבל אתה צודק.

היא מפקירה, אנחנו רואים את זה ביום-יום.

היא מפקירה 100% מהאזרחים.

לא, אני התייחסתי בדיוק בנושא של עניין הפשיעה.

אני חושב שהיא מתייחסת רק ל-20%, אם כבר.

יכול להיות. אבל לחברה הערבית בכלל, היא מפקירה אותה, גם רודפת ארגוני חברה אזרחית, ואני אומר את זה מידיעה. ולכן חשוב מאוד שקודם כול אנחנו, הצעירים, הצעירים שלנו, לא יתייאשו, ילכו קדימה, לא מרימים ידיים, נמשיך לעבוד על מנת להצליח. ואני בטוח שגם משרדי הממשלה, שירין יושבת כאן, אני בטוח שהיא תורמת מהניסיון שלה וגם משרד החינוך רוצה לעזור ולסייע, אבל ברמת המדיניות, המדיניות בכלל צריכה להשתנות כלפי החברה הערבית. אנחנו רוצים שיהיו מסגרות לצעירים שלנו על מנת שאנחנו נפחית את הנושא של הפשיעה בחברה הערבית, זה אינטרס לדעתי של כולם.

חשוב מאוד ביום הזה שהצעירים גם ידברו, מנהלי מחלקות שהגיעו מהנגב, שהגיעו מהצפון, מהמשולש, שניתן להם את הבמה הזאת, כי אנחנו כמעט כל שבוע מדברים, הם אולי פעמיים-שלוש במהלך השנה. תודה.

תודה רבה, ואליד. ואני אכן אתן קצת לארגונים לדבר לפני הרשויות כדי שבאמת נשמע גם את הארגונים שלא תמיד זוכים לדבר על הפעילות שלהם ועל החוסרים ועל מה שצריך, ואנחנו כן נעשה אחר כך פינג פונג. תודה רבה על הדברים.

איימן כבהה, מנכ"ל אג'יאל, תודה רבה שאתם פה איתנו. ואתכם פגשתי גם בפעילות, אני מודה. הבמה שלך.

ראשית, תודה רבה שהזמנתם. לנו חשוב להגיד שני דברים. דבר אחד, אחרי 7 באוקטובר, התשתית הכי עמידה שהייתה הייתה החינוך הלא פורמלי. אני זוכר את עצמי מ-18 באוקטובר עד 30 באפריל, היינו בערב אל עראמשה והיינו בעוד מקומות והחזקנו אוכלוסיית מפונים מרמת פעילות לא פורמלית עד להקמת ועד הורים, תשתית אזרחית. וראינו, איפה שיש השקעה בבניית החברה האזרחית וארגון חברתי, יש סיכוי לתת מענה לצרכים מדויקים של התושבים והאנשים.

בכובע השני, אני רוצה לדבר גם על חוסרים או דגשים בחינוך לא פורמלי. חינוך לא פורמלי זה לא טכני, זה משהו מבוסס על תפיסה ערכית, חינוכית, וחסר לנו לפתח בחברה הערבית הון אנושי שיודע להתכתב עם המציאות הקיימת בחברה הערבית ולתת מענה הדרכתי והובלה בצורה של בוגר אחראי שאני מאמין ולאפשר חניך מדריך חניך, ולאפשר גם מתיחת גבולות להיכרות עם המרחב הציבורי, להשתייך אליו, לפתח את הזהות, להיות שייך תרבותית, חברתית, השפה הערבית, כל הנושאים האלה הם בילט-אין בתוך החינוך הלא פורמלי. ותאמינו לנו, יש לנו נוער מאוד יצירתי, צריך לתת לו את המקום, אנחנו צריכים לגעת באנשים. וכמה אנשים שאנחנו נוגעים בהם, ההצלחה היא יותר גדולה.

אני אתן דוגמה. אני גם משמש כיושב ראש מכוני המנהיגות בחברה הערבית, זו תקנה שנמצאת בחומש, ואנחנו כל שנה נאבקים להגדיל את התקציב שלה כי יש ביקוש אחד לשישה לתוכניות האלה, והוכחנו את זה במחקר דרך חברת נאס. נתונים מאוד מדהימים, שההשקעה בנוער, בני 19-18 היא משתלמת.

80% משתלבים באקדמיה, כמעט 70 ומשהו אחוז גם משפרים את השפה העברית שהיא החסם הכי רציני שקיים לכניסה לתעסוקה ואקדמיה, מיומנויות. ואני חושב שהוכחנו את זה במדדים כלכליים. והמחקר הזה נמצא גם והפצנו אותו גם למשרדי הממשלה, במיוחד לשוויון חברתי ומשרד החינוך.אנחנו עד היום נאבקים להגדיל את התקציב ולשים את התקנה הזו בבסיס התקציב. וזו תוכנית שעובדת, פשוט שעובדת. לידי יושב סלימאן אלעמור, שהוא גם חלוץ בעניין שנות המעבר.

בדיוק הבא בתור.

אני יודע שהוא הבא בתור, אבל זאת תכנית שעובדת, עם הרבה אנשים מקצועיים, ולא חסרים לנו מוחות, חסרים לנו תקציבים, התאמות ופיתוח תוכן ולתת לאנשים להאמין. ואני גם בטוח, כמו שאני מכיר באג'יאל, ב-470 הבוגרים של התוכנית, אף אחד לא נכנס לעולם הפשיעה.

מדהים.

ויש לנו על זה דאטה, יש לנו מעקב, אנחנו מלווים אותם, הם רשת הבוגרים שלנו, ואני חושב שזו עוד תשתית מאוד חזקה, בנויה נכון. ואני מבקש לתת למסגרות האלה עוד משאבים ועוד שיתוף. ובהזדמנות הזאת גם מודה למעגלים, חברים שאני מכיר, גם הם עוסקים במלאכה הזאת כמה שנים. ועוד פעם, לבנות תשתית לחינוך לא פורמלי זה לבנות עתיד. תודה.

נעמה, אולי לפני שנעבור לסלימאן, חשוב לי רק לחדד נקודה בהמשך לדברים של איימן. המכינות או התקנה של אג'יאל, אג'יק וכל המכונים עובדים בתוך התקנה הזאת.

של בשנות המעבר.

לפני שנות המעבר, לפני מנהיגות, הם פונים לאוכלוסייה מאוד, מאוד מוחלשת. כלומר, זה לא לפנות לאליטות של החברה הערבית.

שגם ככה לא.

כן, אלא הם פונים לאוכלוסיות מאוד, מאוד מוחלשות, לרוב זה דור ראשון להשכלה גבוהה, זה דור ראשון לתעסוקה, וזה מייצר לצעירים שלנו אופק. הם גם הופכים להיות, לפני ההיכרות עם החברה הישראלית ולימודי עברית, הם הופכים גם להיות מנהיגים בתוך הקהילה שלהם. תחושת השייכות שלהם וגאוות היחידה הופכת להיות הרבה יותר משמעותית. ראינו את זה, עשינו את זה בכלל המכונים ויש תוצאות ממש מדהימות. אני כן מציעה שנחלוק את המחקר הזה על עוד במות. ועוד נקודה, שבהמון, המון מהתוכניות של חינוך בלתי פורמלי, במיוחד - - -

אם תרצו שנעשה גם דיון ספציפי אולי על זה כדי להעמיק, זה המקום, תגידו לנו.

אבל התקנה הזאת גם מצליחה לגעת באוכלוסיית הבנים. בדרך כלל המון מהתוכניות שהחברה האזרחית מפעילה מתקשות להגיע לאוכלוסיית הבנים, ופה, אם אני זוכרת נכון, כמעט 40% מהמשתתפים בתוכניות הללו הם בנים. ואנחנו יודעים שהבנים הם פוטנציאל הרבה יותר משמעותי להשתלב בארגוני פשיעה, ולכן התקנה הזאת חייבת להיות מורחבת. הראינו בצורה חד משמעית שהמדינה משקיעה מעט מאוד משאבים, אבל מקבלת מאות מיליונים רווחים לקופת המדינה, גם בטווח המיידי, אבל גם בטווח הבינוני והארוך.

תודה רבה. ובאמת איזו הרמה, סלימאן, קיבלת לאג'יק. סלימאן אלעמור, אני גם אגיד, הוא גם חבר, מנכ"ל שותף באג'יק.

לתת לי לדבר אחרי נסרין זה - - -

סלימאן, אחד הדברים שסימנתי לי גם, אם תוכל לתת עליהם דגש, זה באמת מודל שנות המעבר שגם איימן טיפה תיאר. אני מודה שלא הכרתי את זה לעומק לפני שקראתי כמו שצריך לפני הדיון וגם סיקרן אותי. אבל כמובן תתאר את הפעילות ואם תוכל להעמיק בזה, נודה לך גם.

העברנו נייר עמדה מאוד ברור על הנושא של שנות מעבר, ומבחינתי אפשר להפיץ אותו לכל האנשים שנמצאים פה.

בטח, בחומרי הרקע לוועדה יש.

אני חושב שיש שעת כושר מצוינת שכל השחקנים מדברים בשפה משותפת. גם הכנסת, גם משרד החינוך, גם המשרד לשוויון חברתי וגם הארגונים שמפעילים. אני חושב, בדיוק דיברנו בחוץ אני ושירין על הסיפור של מכוני מנהיגות. היא אמרה משפט שבעיניי אפשר לסיים בו את הפגישה, איך אנחנו הופכים את התוכנית מתוכנית לא בוטיק לתוכנית - - -

שירין, אם את מביאה למצב שבו לפני שמתחילים דיון מסיימים את הפגישה, אני לא יודעת, זה קסם, אני אזמין אותך כל שבוע.

אני התכוונתי שזה מוקלט, זה אומר לחייב אותה גם להביא תקציבים אחרי הפגישה. אני חושב ששעת הכושר, השחקנים מדברים, אני זוכר את המאבק הקשה שניהלנו אני ואיימן ושאר המנכ"לים בשותפות עם המשרד לשוויון חברתי ומשרד החינוך, ומצאנו אוזן מאוד קשבת איך בסוף להרחיב את מכוני המנהיגות, אבל זה דבר אחד והתוכנית הזו היא אחת, אני חושב שצריך להסתכל על האירוע הגדול ביותר, והאירוע הגדול ביותר הוא הצעירים הערבים.

הצעירים הערבים, בהינתן והם 30%, 40%, ו-50% של צעירים חסרי מעש. חסרי מעש אלה לא אנשים שלא יודעים לקרוא ולכתוב, זה הרבה יותר רחב.

נכון, קיימנו על זה פה שני דיונים וזה לא מספיק, זה ממש ככה.

בדיוק, זה הרבה יותר רחב. אלה אנשים שלא קמים בבוקר, אין להם מסגרת, בין אם יש לו בגרות שלמה או אין לו בגרות שלמה.

נכון.

בסוף צריך להסתכל על הצעירים האלו כמקום שאין להם ארגז כלים, ארגז כלים לחיים הגדולים כדי להסתדר, בין אם הוא ילמד באקדמיה, בין אם הוא לא ילמד באקדמיה. ואני חושב שהיום המודלים שקיימים בחברה האזרחית, אנחנו יזמנו את המודל הזה לפני יותר מ-15 שנה, לשמחתי, הרבה ארגונים עושים את זה היום. אני חושב שיש מספיק ארגונים טובים שעושים את זה שהיום צריך לדבר בסקייל של מאות ואלפים ולא בסקייל של עשרות ולא בסקייל של 15 מיליון שקל ו-20 מיליון שקל, זה לא יביא את השינוי בחברה הערבית. מה שיביא את השינוי, שגם משרד החינוך וגם המשרד לשוויון חברתי יאמצו את התוכניות האלו ויתחילו לעשות את זה באלפים. ובעיניי, האירוע הגדול ביותר של החברה הערבית בשנים האחרונות, האוצר לא פה.

אבל יש דו"ח מבקר המדינה, זה נורא פשוט. דו"ח מבקר המדינה ממש קבע שהנזק הכלכלי מחסרי המעש עומד על כמיליארד שקלים בשנה. והמדינה, במקום להשקיע את מאות המיליונים כדי לשלב את הצעירים האלה במגוון רחב של תוכניות, לצערי הרב, אנחנו עדיין מדברים על 8 מיליון שקלים בתקנה.

אני גם רוצה להגיד לך משהו תמיד על דו"חות מבקר כשהם בודקים. כשאני קוראת את זה, הם בודקים את זה כל כך בדברים הכי בסיסיים שאין ספק שזה עולה לנו אפילו יותר.

הרבה יותר.

כי הנזקים העקיפים של חוסר מעש, גם בסיפור המשפחתי הכולל, ואובדן כושר עבודה עתידי, והמיומנויות הלא נרכשות, ומה האדוות של הדבר הזה, אלה נזקים הרבה יותר גדולים. זה בדיוק למה אנחנו מאמינים בחינוך לא פורמלי, כי אנחנו אומרים, החינוך לבד הוא לא מספיק, יש תמיד עוד מעטפת שחייב להעניק. וגם בהקשר הזה, נזקים הם לא רק הנזק הישיר, הנזק העקיף אפילו לא נאמד פה, וזה הרבה יותר חמור, נכון.

חד משמעית.

בנוסף לזה שאנחנו היינו צריכים במשך שנים לשכנע את הצעירים הערבים להגיע לתוכנית, היום הצעירים הערבים מגיעים לתוכנית. זה אומר שעל כל משתתף אחד, בין אם מכוני מנהיגות, שנות מעבר, כל התוכניות של הארגונים, יש שמונה-עשרה משתתפים שרוצים. זה אומר שאם אנחנו היום מפעילים 1,000, הפוטנציאל המיידי הוא 8,000 ו-10,000.

מדהים.

ובעיניי, לקחנו את החברה הערבית ממקום ששנות מעבר הייתה מילת גנאי למקום שהתוכנית מאוד, מאוד לגיטימית ומקובלת, והצעירים הערבים יודעים לעשות - - -

באילו אזורים אתה מרגיש שצריך יותר? או שאתה מרגיש שזה פיזור יחסית שוויוני מבחינת אזורים?

כל האזורים פוטנציאל.

כרגע היא תוכנית מאוד בוטיקית, לא נותנת מענה, והרצון הוא להפוך אותה למשהו הרבה יותר מערכתי. אני חושבת שאין לנו מסגרת אחרי כיתה י"ב ואני חושבת שזה מתבקש ואנחנו בעד זה, אבל צריך לעבוד על זה כדי לתעדף את זה, אחרת - - -

אבל מבחינת כוונה מערכתית, הכוונה היא התרחבות?

כן, כללית.

אבל שירין, מכוני מנהיגות זו תקנה אחת, היום יש כמה תקנות במשרדים אחרים. יש זרוע עבודה, גל לא נמצאת פה, יש את משרד העבודה, יש מצפן-טק של חסרי המעש, במשרד החינוך יש את התוכנית של זה. בשוויון חברתי הייתה אמורה להיות התוכנית של שנות המעבר הכללית, ועוד כמה תוכניות. כי יש כמה אירועים בכמה משרדים ממשלתיים וחשוב להגיד את זה.

הדבר הנוסף, איך אנחנו עובדים ברצף גילאי ורצף חינוכי, נעמה. אנחנו לא יכולים לחכות לצעירים שיסיימו י"ב ואז אנחנו נגיד, אנחנו רוצים לעבוד איתם, ואז נכנס הסיפור של החינוך הלא פורמלי. ארגוני תנועות הנוער, יושבים פה המון תנועות וארגוני נוער. היחס בין יהודים וערבים במספרים, פחות מ-5% של חינוך לא פורמלי משתתפים בארגוני תנועות נוער ביחס של יותר מ-30%-25%. זה אומר גם חברה מוחלשת וגם האחוז שלהם הרבה פחות. ואנחנו יודעים את הערך המשמעותי של חינוך לא פורמלי, בעיקר בחברה מוחלשת, לאור האירועים דווקא של מיגור האלימות, ואני אתן דוגמה על זה. הדוגמה החשובה ביותר, שבתוך 922 ואחרי זה 550 יש בתוך התקנה של ארגוני נוער - - -

בגלל שהחינוך צריך לצאת עוד מעט, אם תוכל לסיים כדי שנוכל לתת לכולם לדבר.

אני אצמצם כדי לתת את הדגשים. יש בתוך התקנה 3 מיליון שקל, בתוך התקנה של ארגוני נוער לכלל החברה הערבית, חברים. 3 מיליון שקל כסף תוספתי, אנחנו נלחמנו. יונתן לא פה, מהמשרד לשוויון חברתי, ובמשרד החינוך דיברנו על זה עשרות פעמים, בסוף ה-3 מיליון נשארו 3 מיליון, התקנה מאוד נשחקה. לצד זה, כשמסתכלים על הכסף הקואליציוני שהצטרף לתוך התקנה, מדובר על עשרות מיליונים. אבל מי נהנה מהכסף הקואליציוני? הגדולים הופכים להיות הרבה יותר גדולים. זה אומר שהארגונים שלא מתעסקים בחברה הערבית הופכים להיות הרבה יותר גדולים ואז זה יוצר מצב של שחיקה מטורפת שלא רק שלא שווה לי היום להתחיל לעבוד עם הילד, הילד הערבי צריך יותר השקעה מהילד היהודי, וחשוב מאוד לשים לב לזה.

הרצף הגילאי, זה אומר שצריך לראות איך החינוך הלא פורמלי מתחבר לשנות מעבר, איך ארגונים, תנועות נוער מתחברים לשנות מעבר, והדבר הנוסף ביותר, נעמה, איך יוצאים דיונים תקציביים בתוך משרד האוצר על החשיבות של החינוך הלא פורמלי והצעירים. דיון משמעותי אחד שהמדינה רואה גם תוצאות. אנחנו מביאים מודלים כדי ליצור את הסקייל הגדול ביותר כשבסוף מדובר בתקציבים שזו ההזדמנות לראות איך מדברים עליהם ומגדילים אותם באלפים.

כי עוד פעם, החברה הערבית נמצאת במקום, הסיפור של האלימות הוא סיפור אחד, אנחנו מדברים שהחברה הערבית מדממת מכל המקומות. גם בסיפור של התעסוקה, גם בצד החברתי, גם הנושא של עוני ומצב כלכלי. ואם אנחנו לא נשקיע בצעירים האלו, האירוע עוד חמש-עשר שנים יהיה הרבה יותר גדול והרבה יותר משמעותי.

נעמה, רק בהמשך לדברים של סלימאן חשוב לי מאוד להגיד שדווקא הפקידות היום, הלב שלה במקום הנכון והיא מכירה מצוין את - - -

נכון, גם מניסיוננו פה.

יש תוכנית למשל שפיתחנו עם שירין על הכוון אקדמי ותעסוקתי שממש לוקח את מגוון הצעירים בחברה הערבית ונותן להם מענה גם להשתלבות בשוק העבודה כבר בגילאי התיכון וגם הנגשת השכלה גבוהה. התוכניות קיימות, התוכן קיים, הארגונים קיימים, אבל אני חושבת - - -

אני רוצה להציע משהו, בגלל שאנחנו בדיון תקציב.

זה חייב להיות מופנה לאגף תקציבים שיקצה את המשאבים.

ברור. אבל אגף תקציבים פה, אני רוצה להגיד, אני אשאל, אנחנו נשאל, זה תמיד לא מספיק פה. לכן אני מציעה גם, אם אתם רוצים, אפילו בשבוע הקרוב בגלל שאנחנו בתוך דיוני תקציב אינטנסיביים, להעביר אלינו שאלות על בסיס תקנות ותקציבים, ורצוי גם להביא את הנתונים. כשאני פניתי בדיונים הקודמים על תוכניות החומש שנפגעו, ידעתי נתונים, הבאתם לי נתונים על אחוזי ההצלחה שלהם והכול והיה שיח שהוא שיח נוקב על ההשלכות של פגיעה בתוכניות החומש נוכח הנתונים הטובים שיש.

אני רוצה לבקש משהו אופרטיבי, אני רוצה לבקש באמת אם תוכלו לתת לי רשימת שאלות לתקציב. אני רוצה שכשאני עולה שתי קומות למעלה, אני אדע מה לשאול ברמת התקנות והתקצוב עם הנתונים שיש, כי פשוט מה שאנחנו רואים כל הזמן זה לא רק שהתוכניות האלה הן טובות, אלא שבאמת ממקסמים את התקציבים בהן. זאת אומרת, הן עובדות, זה לא כסף שאחר כך חוזר לקופת הגרעון כי אף אחד לא מנצל אותו. זה כסף חשוב שיוצא וצריך להגדיל אותו.

רק את זה ביקשתי בהקשר לכול, אבל בגלל ששירין אמרה לנו שהיא תצטרך לצאת יותר מוקדם, אני לא רוצה שלא נשמע אותה, אני כן עוברת למשרד החינוך. יש גם את ג'לאל ספדי בזום, ויש אותך, שירין, אני אשמח, תכף נעבור אליו.

חשוב לי למסגר את הדיון ולחבר את הזירה הרשותית לדיון הזה.

אני חושבת שהסיפור של הבלתי פורמלי וצעירים, בלי לחבר את הרשויות, לא נצליח.

אי אפשר.

אי אפשר. ולכן, דווקא מהמקום הזה, אני מאוד גאה על הקשר שהצלחנו לייצר עם הרשויות, כי הייתי רוצה רגע לחבר את זה לא להקשרים שליליים, לא הייתי רוצה להשקיע בנוער כדי למנוע מהם להגיע לאלימות. אני חושבת שצריך להיזהר רגע מהשיח ומהנרטיב שאנחנו מבנים. צריך להשקיע בצעירים כי צריך להשקיע בצעירים, כי אנחנו רוצים להעלות את רמת החיים ביישובים של החברה הערבית, וידוע שכדי להעלות את רמת החיים, רמת מערכת החינוך צריכה לעלות ורמת מערכת החינוך, אי אפשר להפריד בה את הפורמלי מהבלתי פורמלי.

ואני אומרת את זה כי חשוב רגע לציין את זה שאנחנו כמשרד חינוך מרגישים שאנחנו חייבים, למרות שהאחריות הישירה שלנו היא על החינוך הפורמלי, שאי אפשר להתעלם מהחשיבות והמשמעות של החינוך הבלתי פורמלי, ולכן אני מרגישה זכות שלמרות שזו לא אחריות, שאנחנו כן מחברים את שניהם בזכות היחסים והזירה הרשותית שאני רוצה להסב את תשומת הלב אליה ולדבר על מושג שנקרא תרבות פנאי.

תרבות הפנאי כוללת גם ארגונים ותנועות נוער, גם תרבות של קולנוע, תיאטרון, וצריך רגע להגיד שזה חסר לי. ואני חושבת שמה שאנחנו עושים גם במיזם ליווי הרשויות שלנו, גם התוכניות הרשותיות, ויושבת פה מהשוויון החברתי, רגע המסגור הכללי. אחרי שדיברנו על המסגרת הכללית, אני חושבת שג'לאל תכף יפרט מה אנחנו כמשרד במסגרת 550 נותנים מעבר גם בהשקעה ברשויות במסגרת חוק הנוער ויחידות הנוער ואני חושבת שזו הבמה שלו והוא יפרט את הדברים. והדבר האחרון, לגבי מכוני מנהיגות, אולי עוד משהו אני אגיד. קודם כול אנחנו בעד.

שירין, האם ג'לאל לפני שוויון חברתי או שאנחנו נשמע קודם?

אני חושבת שג'לאל ישלים את התמונה, חשוב כדי להגיד רגע מה יש היום בתוכניות הבלתי פורמליות. ולגבי מכוני מנהיגות, אמרתי שאנחנו בעד. אני חושבת שהנוער הערבי, יש לו פוטנציאל, עוד פעם, אני ממש מבקשת להדגיש, יש פה נערים וצעירים, אני לא רוצה להשקיע בנער הערבי ולתת לו מנהיגות והעצמה כדי שלא ילך לאלימות, כדי להעצים אותו, כדי להרביץ בו ערכים, כדי שהוא יבנה את היישובים שלו, כדי שהוא ירגיש חלק ממה שקורה במדינה, לא רק לדבר בשיח של למנוע אלימות. הצעירים שלנו, יש להם פוטנציאל, יש להם ערכים.

ואולי אני אגיד רגע משהו שחשוב לי להגיד אותו, נעמה. מערכת החינוך צריכה להיות מכוונת מטרה, וברגע שנכוון את המטרה, זה ישליך גם על הכשרת המורים וההישגים ועל צורת הלמידה. אנחנו, דרך אגב, בחברה הערבית עדיין קוראים למשרד החינוך "משרד החינוך והתרבות", למרות שהתרבות מזמן לא אצלנו, ואנחנו עסוקים בלמידה, אבל קוראים לנו "משרד החינוך". אתה לא יכול לחנך לערכים בלי זהות, ואנחנו לא מכשירים את המורים שלנו איך מחנכים לזהות במציאות קונפליקטואלית, והם יודעים יותר ללמד דיסציפלינות. ואם אנחנו רוצים לעבור למקום הזה, זה אומר שצריך לשנות את כל הדנ"א של מערכת החינוך, וממקום מאוד של יושרה.

אבל תתקני אותי אם אני טועה, אם יש מקום שכן עוד עושה את זה ממקום עמוק, זה כן החינוך הלא פורמלי.

יפה, ולכן התפקיד והאחריות על החינוך הבלתי פורמלי, לפני התוכניות התוספתיות, זה על שיעורי החינוך ועל חינוך לעולם ערכי.

נכון.

כי תמיד מדברים על החינוך הבלתי פורמלי, תנועות נוער, ארגוני נוער והתוכניות התוספתיות. רגע. מנהל חברה ונוער הכללי ומנהל חברה ונוער בחברה הערבית, תכף ג'לאל יספר, הוא אחראי על כל התחום הערכי במערכת החינוך הפורמלית. זאת אומרת, האחריות על מה מדברים בשיעורי חינוך, איך מכשירים את המחנכים.

אם אפשר רק לשאול, יש לנו גם נתונים ממי שנוגעים בתוך המסגרות הבלתי פורמליות, מה האחוזים גם שיוצאים למערך התנדבותי?

כן, ותכף ג'לאל יפרט על סקר שעשו בראמ"ה. אני רק אומרת שזה תחום מאוד רחב. אני מאמינה בשותפות הזאת שיצרנו עם הרשויות, שברגע שהרשות לוקחת אחריות יחד איתנו על הסיפור הזה של בני נוער וצעירים ולא לוקחת תוכניות מטה ומטמיעה אותן בשטח בלי לקחת את האחריות, אני חושבת שזה המפתח, ולכן אני מאוד אופטימית בהקשר הזה. אני ברשותכם רוצה לתת לג'לאל שיספר קצת על מה הם עושים במנהל חברה ונוער.

תודה, שירין. נעבור לג'לאל להשלמה ונשמח גם - - -

שלום לכולם.

שלום, תודה שאתה פה איתנו, ג'לאל.

אני ג'לאל ספדי, אני מנהל אגף חברה ערבית, מנהל חברה ונוער. אני רוצה להגיד, קודם כול, הזדהיתי מאוד עם חברת הכנסת אימאן על המצב בחברה הערבית. אין ספק, אני גם בא מישוב ג'דיידה מכר, שהוא מאוד בעייתי. אנחנו מאוד כואבים ובוכים, אבל השאלה מה אנחנו עושים כמנהיגים חינוכיים, האם להתייאש ולהרים ידיים או להיות נחושים ולהמשיך בעשייה שלנו.

אני רוצה להגיד לך, כבוד היושבת ראש, עד 2016 לא היה חינוך בלתי פורמלי בחברה הערבית, היה מדבר. מ-1948 עד 2016 לא היה, ואז באה החלטת ממשלה 922. אמרנו, יש 650 מיליון, חמש שנים, כל שנה 130, מה עושים? מה אנחנו צריכים לעשות? עשינו מיפויים ועשינו עבודה מקצועית, אני אקצר כדי שאני אהיה ממוקד.

בנינו תוכנית לחמש שנים, ממוקדת בשלוש זירות: זירה בית ספרית, זירה רשותית וזירה של החברה האזרחית. תנועות וארגוני נוער הם חלק מתוכנית "אתגרים", הם חלק מהחלטת הממשלה, הם לא רק, הם חלק חשוב, התנועות והארגונים והחברה האזרחית – חלק חשוב, אבל הרשויות המקומיות בחברה הערבית הן החלק הדומיננטי שהוא אמור להוביל את המהפכה בחינוך הבלתי פורמלי. ב-2016, מתוך 67 רשויות ערביות, היו רק 10 רשויות עם מנהל יחידת נוער.

באנו, אמרנו, קודם כול ממנים מנהלי יחידות נוער ואז שמנו קצת תקציב בחוק הנוער.

רק אני אספר לך שגם אני הייתי מנהלת יחידת נוער בעבר, כך שאני יודעת כמה התפקיד הזה חשוב. ברמת ישי. מאוד מבינה כמה זה חשוב.

ואז שמנו מטרה לשים מנהלי יחידות נוער. ואז תוך שנה איישנו 67 איש בעלי תפקיד מקצועי. דיברו פה, איימן דיבר על הון אנושי, אנחנו התחלנו גם להשקיע במסוגלות, בהון האנושי, איך אנחנו מפתחים. אנחנו רואים מה קורה בחברה הערבית, התלמידים מסיימים י"ב, יש להם בעיה במסוגלות, יש להם בעיה בשפה העברית. התחלנו להשקיע בהכשרת ההון האנושי. אנחנו בנינו את הרשג"דים שלנו בשטח, עכשיו מה אנחנו עושים?

אמרנו קודם כול אנחנו מחזקים את תנועות הנוער וארגוני הנוער. שמנו בכל תקנה, ב-922, ארגוני הנוער לצערי קופחו, לא קיבלו את התקציב, רק תנועות הנוער קיבלו, 10.5 מיליון, כדי לפתוח סניפים חדשים. ואכן, תנועות הנוער, הצופים הערבים, הנוער העובד והלומד, השומר הצעיר, אג'יאל פתחו סניפים וסניפים טובים. ארגוני הנוער, למה לא קיבלו ב-922? כי בזמנו הייתה תקנה לארגונים שלצערי נפתלי בנט לא חתם על התקנה ואז לא הייתה דרך איך להעביר את הכסף.

עכשיו, ב-550, הצלחנו להכניס את הארגונים. נכון שהסכום, 3 מיליון, לא מספיק, אבל צריך לשים לב, התנועות והארגונים בחברה הערבית מקבלים גם מהתקנה הבסיסית, הגנרית, וגם תוספתי, אנחנו נותנים להם תוספתי. הרשויות המקומיות, אנחנו כל שנה - - -

חלק מהבעיה זה שהרבה מכספי התנועות הם כספים שתמיד הנוהג הלא טוב הזה שזה קואליציוני, בסוף זה גם משליך פה. אני מקווה שבאמת במקום מוסדר כשנסדיר את כל תקנות תנועות הנוער כמו שצריך בבסיס תקציב ללא כל הדבר הזה שקורה לנו כל שנה, זה גם יוכל לאפשר את ההעמקה של התקצוב גם במקומות שבהם צריך לבנות תשתיות כמו שצריך. אני חושבת שחלק ממה שאתה מתאר זה גם הצורה בה זה בנוי פה בבית הזה פוליטית בתקציב.

נעמה, אני כמובן לא אכנס לפוליטיקה, אני איש חינוך.

לא, סליחה, אני הכנסתי את הפוליטיקה, זה בסדר, זה תפקידי.

אם את רוצה לשרת את החברה הערבית, אני אגיד לך בכנות, את צריכה לעזור לנו, כל הכסף הזה של החלטת הממשלה, לשים אותו בבסיס התקציב.

נכון, בדיוק מה שאמרתי.

כל שנה אני בא, מגיש תוכנית לאוצר והאוצר צריך לאשר לי כל שנה, אין לי כסף בבסיס.

נכון, בדיוק. זה לא מאפשרים ודאות ולא מאפשר לדעת איך להצמיח ולבנות.

זה ישרת את החברה הערבית. מה שאני רוצה להגיד לכם, אני לא יודע כמה זמן יש לי, אנחנו השקענו בשלוש זירות: בזירה התוך בית ספרית פיתחנו את נושא של"ח בחברה הערבית, היום אנחנו מגיעים כמעט ל-65% מבתי הספר, בחברה היהודית זה 85%, אנחנו רוצים להגיע כמו החברה היהודית. צופי בתי ספר, זו תוכנית ייחודית שהיא משלימה את תנועות הצופים אחר הצוהריים, בבוקר הם בבית הספר, אחר הצוהריים הם בתנועות הנוער. כל נושא מל"שים, כל נושא חוגים בגנים, אפילו השנה הכנסנו 5 מיליון שקל, כל גני החובה בחברה הערבית, בדואית וערבית, מקבלים חוג אחד לפחות בשבוע כאשר המטרה היא לחשוף את הילדים בגיל הזה.

כל נושא הרשויות, השנה חייבו אותנו בקיצוץ כ-10 מיליון, הקול הקורא היה 60 מיליון, עשינו את זה על 50 מיליון. לאחר התערבות חסן, שוויון חברתי, ושירין עזרה קצת, על האוצר, החזירו לנו 6 מיליון. כלומר, במקום לקצץ 10 מיליון, קיצצו 4 מיליון. הצלחנו לעשות סימולציות מותאמות לרשויות המקומיות.

ואני רוצה להגיד לך, נעמה, היום אני גאה במנהלי יחידות הנוער שהם מובילים את כל המערכת. יש לנו 67 רשויות, הכנסנו את הערים המעורבות וגם מועצות אזוריות מעורבות. יש לנו 81 רשויות מקומיות שיש בה תוכנית אב לקידום החינוך הבלתי פורמלי. אנחנו גם מאוד שמחים על שיתוף הפעולה עם החברה למתנ"סים. פתחנו 19 מתנ"סים חדשים כישות מקצועית ומשפטית שגם כן תעזור לנהל את כל הנושא. ואפילו אם יש לנו רשויות עם בעיות שלא יכולות להוציא את הכספים, עשינו גם הסכם זרוע ביצוע, דוד צור נמצא פה, עם החברה למתנ"סים, כדי לא למנוע מהילדים את הפעילות.

אני רוצה להגיד לך, נעמה, שאלת על מספרים ועל נתונים. אני יכול להגיד לך, וזה מוכח, היום אנחנו מגיעים ל-56% מהילדים, אנחנו נוגעים בהם בחינוך הבלתי פורמלי, החל מגיל גן עד י"ב. זה לא מספיק, אבל ב-2016, את זוכרת? היינו רק על 6%. זה אומר שאנחנו עושים מהפכה בחברה הערבית, עם כל המצב הקשה ואנחנו מרגישים לא טוב וחסר ויש חוסרים, אבל אנחנו כמשרד לא הסתפקנו בזה, ראינו שיש עודף תקציבי ב-550 מהפורמלי, הצלחנו להביא להחלטה לבנות 43 מועדוני נוער, 130 מיליון שקל, כדי גם לתת תשתית פיזית לרשויות המקומיות. ויש פה רשויות, טמרה, ונסרין מכפר כנא שיכולים להעיד כמה זה עולה, מ-3 מיליון שקל כל מועדון. למה? כי רצינו לתת גם תשתית פיזית.

גם כל נושא תוכנית האב הרשותית של החינוך הבלתי פורמלי, כל הרשויות יודעות לעבוד. שאלו לפני, אני רוצה להתייחס לזה, למרות שזה לא עלה. לפני שנתיים-שלוש פורסמה כתבה שקרית, כאילו רשויות ערביות גונבות כסף, 150 מיליון. אני רוצה להגיד לכם, זו כתבה שקרית. אני מנהל היחידה המקצועית ואני רוצה להגיב על זה כאן בפעם הראשונה. בשנה הראשונה שהפעלנו את תוכנית אתגרים, שנה ראשונה, אני אמרתי, היה מדבר.

רק אני צריכה שתקצר בבקשה כדי שנוכל להספיק את כולם.

עשינו בקרה וביקורת מאוד מאוד הדוקה. אנחנו התוכנית היחידה שעושה בקרה וביקורת. הקיצוץ היה 10 מיליון שקל שהחזרנו למדינה. אני גם רוצה לציין שיתוף פעולה פורה עם ועד ראשי הרשויות ועם אינג'אז. אנחנו בקשר תמידי, בקשר חזק, בקשר מקצועי למען החברה הערבית. תודה.

תודה רבה, ואני רוצה לברך, לא רק על הפעילות הענפה, אלא גם על התהליך, שניכר שדברים לא קופאים במקום, אנחנו צריכים להוסיף, במציאות כל כך קשה ומורכבת. אבל עצם זה שיש הכרה משרדית ותהליך מלמד אותנו שאנחנו ביססנו כבר עם מה לעבוד ולא רק את זה שבכלל צריך לעבוד. תודה רבה לכם.

מה התוצאות של המחקר? לא שמענו ממר ג'לאל.

לצערי, אנחנו צריכים לעבור.

אני יכול להגיד במילה, נעמה. הקול שלו, אני מרגיש שזה אשרף, נכון? התוצאות מבשרות טוב. אנחנו בדקנו מה האפקטיביות של הפעילות על השייכות והמנהיגות. אנחנו נציג את המחקר עוד חודש, אבל אני אומר לכם, יש השפעה רצינית על השייכות והמנהיגות.

המחקר גם באתר כמובן, של ראמ"ה וזה.

התוצאות - - - דברים טובים.

תודה רבה.

תודה רבה. שירין אמרה לנו שהיא תצא יותר מוקדם, בסדר. לפני שנעבור גם למשרדים אני כן רוצה בכל זאת להשלים גם את תנועות הנוער החשובות שנמצאות כאן איתנו וכמובן לתת להסתדרות הנוער העובד והלומד, יוסף כתוב לי, ונשאת ושאדי. מי רוצה לדבר? תודה שאתם כאן, כמובן, תודה.

אני שאדי זועבי, רכז מעגל הקינים הערביים בהסתדרות הנוער העובד והלומד. קודם כול, אני מברך על הוועדה ואני מודה על ההזמנה. תפקידי, אמרתי, זה רכז, אבל המשימה שלי בחיים היא איש חינוך ומחנך. אפרופו, דיברנו הרבה על בעיית האלימות בחברה הערבית, אני חושב שבעיה כזאת, צריכים לתקוף אותה בשני מישורים. מישור אחד, שאני לא ארבה ואדבר עליו, שזה שייך יותר לממשלה וזה אמור לעבוד בצורה מיידית. המישור השני, שאני כן לוקח עליו אחריות, אני ושותפיי פה, שזה כל נושא החינוך, שהתוצאות שלו, אנחנו נקטוף לא במיידית, אבל נקטוף אותן בשנים הבאות.

איך אנחנו עושים את זה בתנועת הנוער העובד והלומד? קודם כול, אנחנו תנועה, פרוסים מבחינה גיאוגרפית כמעט על כל שטח המדינה, אנחנו פועלים בכמעט 50 יישובים, אם זה בטובא בצפון עד כסייפה בדרום, וזה נותן לנו יציבות חינוכית. אנחנו פועלים כמעט 40 שנה, ב-40 שנה האלה אנחנו עברנו הרבה משברים, המשברים האלה חיזקו אותנו והביאו אותנו ליציבות חינוכית.

חשוב פה להסביר שאפרופו שנת מעבר, לפני שאנחנו מגיעים לשנת מעבר, אנחנו צריכים קודם כול לדבר על הרצף החינוכי. אנחנו בתנועה מגייסים את החניכים מכיתה ד', מעבירים אותם שלב-שלב, מקנים להם את הערכים הנכונים, מלווים אותם כל התקופה עד שאנחנו מגיעים לשנת מעבר. אנחנו מקבלים אותם מאוד קטנים וצעירים, מגדלים אותם אצלנו, מקנים להם את הערכים, ומשלבים אותם בחברה, וזה ימנע מהם או יפחית את האחוז שלהם לגלוש למקומות שאנחנו לא רוצים שיגיעו אליהם.

דיברנו פה על תוכניות חומש 922, 550, התוכניות האלה קודם כול מבורכות, חשוב מאוד שתוכניות כאלה נמצאות. אנחנו לקחנו את התוכניות האלה על מנת להרחיב את הקינים שלנו, להרחיב את מספר החניכים שלנו, וזה גרם לנו לנפח את הפעילות, מספר החניכים והקינים בצורה מאוד מאוד משמעותית, לכן חשוב מאוד שתוכניות כאלה, לא לגעת בהן, לא לקצץ אותן, אלא אפילו לנסות שהתקציב בהן יגדל.

חשוב מאוד כתנועת נוער, חוץ מהרצף החינוכי, יש פה אלמנטים ודברים שאנו כתנועה מאוד מאוד מדגישים, אם זה נוער שמדריך נוער על ידי הרצף החינוכי; מדצי"ם, מדריכים צעירים; שכבות הנהגה חברתית, אלה המדריכים שלנו, אלה שמדריכים שכבות יותר קטנות מהם; תוכן חינוכי אמיתי, יש לנו מחלקת הדרכה מבוססת, מאוד עשירה, מאוד גדולה שהיא עוסקת אך ורק בלייצר תוכן חינוכי לפי הצרכים של החברה עצמה; מפעלים חינוכיים אמיתיים. אפרופו מפעלים חינוכיים ואלימות, את האלימות אנחנו פוגשים גם אצלנו בתנועה, גם אצל החניכים שלנו. אנחנו מנסים בעיות אלימות אלה, לפתור אותן בצורה הכי חינוכית.

זה קצת מדאיג אותנו, אנחנו עד עכשיו מנסים להשתלט ומצליחים לפתור אותן בפתרונות חינוכיים. אני מקווה שחניכים אלה שרואים בעולם הפשע כמשהו גדול ומשהו שצריך לחקות אותו, שנשנה אצלם בכלל את הראייה הזאת. חשוב פה לציין שהחניכים שלנו יודעים איפה הם נמצאים, הם נמצאים בתנועה שהיא בנויה משלוש קהילות: קהילה יהודית, קהילה ערבית, וקהילה דרוזית כמובן.

בזה אני אסיים. אנו כמחנכים רואים את עצמנו כגורם רלוונטי בחברה הערבית, אנו לוקחים אחריות בחלק שלנו, רוצים לחנך את התלמידים, את החניכים שלנו לערכים, ובעזרת השם את התוצאות של החינוך שלנו אנחנו נראה בקרוב ונפחית מרמת האלימות בחברה הערבית. תודה רבה.

תודה רבה, שאדי, כל מילה. ואני כמובן רוצה לעבור גם לתנועת הצופים הערבים, אשרף שחאדה. שלום, אשרף, מה שלומך? תודה שאתה פה.

שלום וברכה, תודה רבה על ההזמנה.

כבוד שלנו שאתם פה, באמת.

תודה. אני לא רוצה לדבר הרבה על התנועה. אני מתחבר לחבריי ולכל מה שהוצג כאן לגבי החינוך הבלתי פורמלי, מבחינת גם הי"גים וגם נושא ההתנדבות אחרי בית הספר. אבל אני רוצה להאיר כמה דברים שהם באמת חשובים כי אנחנו באים מהשטח ואנחנו אלה שמרגישים את הבעיות ואת כל מה שגורם לנו לבעיות ביום-יום או לאורך כל השנה.

קודם כול, לגבי המעגל התקציבי הסגור, אני גם הייתי ממליץ להכניס את כל הכסף שתנועות הנוער וארגוני הנוער מקבלים לבסיס התקציב, כי זה לא ייתכן שאנחנו חיים מתחילת השנה ועד סופה באי ודאות. המורה של בית הספר בחינוך הפורמלי, לא ייתכן שהוא לא מקבל את משכורתו ב-1 לחודש. אני לא מסתכל על משכורת כי בחינוך הבלתי פורמלי זה לא עניין של משכורות, זה עניין של הרבה התנדבות. וההתנדבות קיימת, אבל לצערי - - -

אני לא מקבלת את זה, אשרף. אני חושבת שעם התנדבות לא הולכים למכולת ואם אנחנו רוצים שהתחום הזה יהיה תחום שמכבד את עצמו, אנשים צריכים להרוויח את הכסף שלהם, את הזמן. זכויות הן לא טובה שעושים לך, הן זכויות שלך.

בדיוק. אנחנו מבקשים את הכבוד בזה שמשאירים אותנו עד הדקה ה-90 ועד סוף השנה, שהכסף של ה-550, שבמיוחד בתנועת הצופים הערבים הוא 50% מהתקציב שאנחנו מקבלים בשנה.

אנחנו קיבלנו את הכסף ב-31 לדצמבר. קודם כול, זה לא הגיוני להמשיך בצורה הזאת.

שזה אומר, רק להבין, אשרף, כדי לחדד, זה אומר גם משכורות לכל דבר ועניין, לא רק פעילות.

כן, הכול, כל מה שקשור לתקציב. 922 היה מבורך, קיבלתי מה שדיבר אדון ג'לאל, 922 היה טוב. תתפתחו, תגדלו, הכול טוב ויפה, נגמר 922, הגיע 550, אנחנו כבר מ-922 בחומש הראשון פי שניים, הכפלנו את עצמנו, אבל המעבר מ-922 ל-550 היה אותו כסף. בחומש החדש לא טרחו אפילו להוסיף שקל אחד על התוכנית שמגיעה מאתגרים לתנועות הנוער. וזה עוד דבר שבאמת חונק אותנו ואנחנו לא יכולים להתקדם.

ומצד שני, למרות שהחינוך הפורמלי חי בשלום, וכל מי שעובד בחינוך הפורמלי חי בסדר, חצי יום, הולך הביתה, גם לא חושב על כלום, ואנחנו אלה שלא ישנים על הכרית ולא סוגרים את העיניים בגלל הילדים שלנו שנמצאים במחנות ונמצאים בלילות ואנחנו מוציאים אותם לכל מקום בשביל ללמוד איך לחצות את תחנות החיים בעתיד. גם בתי הספר ומנהלי בתי הספר מקבלים מהתקציב צ'ופר על קיום תוכניות בלתי פורמליות מהספר הירוק והספר הכחול. תאמינו לי, אני לא מבין כלום ואני לא יודע כלום על זה.

ואז אנחנו רואים שילדי בתי הספר, במקום לבוא לתנועות הנוער אחר הצוהריים, והכסף הזה ישומש לתנועות הנוער ולחינוך בלתי פורמלי אמיתי, נוער למען נוער. אני עוד חוזר על הנושא הזה ואני רוצה שמנהל חברה ונוער, מגזר ערבי, מגזר יהודי, ישמע את הביטוי הזה, נוער למען נוער, לא תוכניות קבלן. תוכניות קבלן שנכנסות לבתי הספר ושורפים את מאות המיליונים של ה-550 לא מהוות תרבות ולא מהוות חינוך בלתי פורמלי אמיתי לילדים, לא במגזר הערבי ולא במגזר היהודי.

אני מקבלת את מה שאתה אומר פה רגע במובן הערכי, אשרף, במובן הבאמת ערכי, אבל אני רוצה רגע להבין את זה במובן המהותי. אתה אומר שצריך פיקוח על התוכן, פיקוח על התוכניות כדי לדעת גם לסנן לאן הכסף הולך בסוף והאם זה הולך למקומות הנכונים, האפקטיביים, או כמו שאתה אומר, כסף נשרף.

לא, הכוונה שלי, אולי אמרתי משהו שלא מובן. לא אמרתי נשרף במילים שכאילו אני חושש ממשהו. תוכניות קיימות, אבל התוכניות האלה, תוכניות קבלן - - -

התכוונתי "נשרף" שזה לא אפקטיבי, שזה לא מביא את מה ש - - -

כן, זה לא אפקטיבי. תוכנית קבלן מאחד לשניים שעד שתגיע ליד הרביעית, למדריך הקטן שהוא בא ומדריך את ילדי בתי הספר, בדרך הולכים הרבה כספים שהעמותות והחברות הגדולות מרוויחות שאנחנו לא מייעלים אותם לטובת החינוך הבלתי פורמלי האמיתי. תודה רבה.

יפה, נקודה מאוד חשובה, בהחלט. אני רוצה לעבור למשרד לשוויון חברתי.

אני רוצה אבל רגע לפני, אם אפשר, חברת הכנסת, על הקטע של הכסף.

אוקיי, ניתן רגע חידוד?

טל מדר, מועצת תנועות הנוער. ראשית, רוצה לחזק פה את דבריו של אשרף, אבל רגע לפני, רק לדייק את הנתונים. היה גם היה חינוך בלתי פורמלי בחברה הערבית עוד לפני 922.

ברור, בוודאי.

והבסיס שלו, וזה אולי רגע גם מתקשר לדברים שנאמרו פה, הבסיס שלו, ולאו דווקא האנד-גיים שלו, או לא המסגרת הבלעדית שנדרשת בו, אבל הוא בסיס קריטי, אלה תנועות הנוער, וצריך רגע להבין את הנקודה הזאת.

בואי נחדד את זה רגע. תנועות הנוער אמורות להוות הבסיס התקציבי, כן?

לא רק, זה בסיס רעיוני, זה בסיס של פרקטיקות. עוד הרבה לפני שאנשים ידעו להגיד, אוקיי, זה מפתח מיומנויות כאלה ואחרות, אלה מילים של השנים האחרונות, אבל בסופו של דבר, תנועות הנוער, זה מה שהן עשו מאז ומתמיד, בלי מחקרים ובלי מילים ובלי כל מיני מונחים באנגלית. והדבר הזה הוא תשתית רעיונית קריטית. סביבה צריך להצמיח, והחברה הערבית חייבת שיוצמחו עוד, עוד, עוד הרבה מסגרות ותכנים ותוכניות וכולי וכולי, אבל הבסיס הוא עולם תנועות הנוער, יצטרפו ארגוני הנוער.

ולאלמנט התקציבי שמציין פה אשרף וחבריי גם כן התייחסו קודם, מה קרה? 922 באה ואמרה, אתם עושים דבר טוב ונפלא, ניתן לכם הרבה מאוד משאבים כדי להגדיל אותו ולתת לו בוסט, וכך נעשה. במהלך של שלוש שנים, מסדר גודל של 20,000 חניכים פקודים על ידי הראמ"ה וכולי, גדלו כמעט פי שניים וחצי תנועות הנוער בתקציבים של 922. אבל התקציבים האלה, הם נכנסים לאיזושהי תקרת זכוכית מפני שההקצאה היא קבועה והיא אותה הקצאה לכל שנה. כלומר, אם גדלתי וגדלתי על ה-10.5 מיליון האלה, פעם אחת יכולתי לקבל פר חניך 900 שקל, שזה גם כן לא מכסה את כל העלות שלו, אנחנו מדברים על סדר גודל של חניך שכבה בוגרת, 3,000 שקל בשנה, וחניך שכבה צעירה, סדר גודל של 2,500 שקל בשנה, אבל בסדר. אבל מה שקורה זה שהיום, נכון להיום, אנחנו מדברים על 400 שקל בערך שחניך מקבל בתנועות הנוער, פחות מזה גם בארגוני הנוער, והשחיקה הולכת וגדלה. וחצי משפט שלמה מתחולל משנה שעברה בתנועות וארגונים שהם פתחו, עמלו, עשו, שכנעו.

בגלל הקיצוצים, טל?

כן. גם זה שהמספר עומד ולא זז, אבל גם בגלל שהוא מקוצץ וכל הזמן חרב קיצוץ כזאת שאשרף לא יודע אם הוא כן יכול להחזיק את הרכז או לא יכול להחזיק את הרכז.

זה בגלל בסיס התקציב.

בסיס תקציב, חלוקה של הכספים שאין לי מושג למה רק בסוף שנה. אם אלה כספים שעוברים מראשית השנה למשרד החינוך, למה לא עם המתן התקציבי הראשון כבר מחלקים אותם? מה קורה סביב הדבר הזה? אלה אלמנטים שקשה לנו איתם. ואז התנועות והארגונים לדעתי צריכים לעשות כאן בחירות מאוד מאוד קשות, האם לפתוח, האם לא לפתוח, מה אני סוגר. כי יש הזדמנות אחת, וזה חשוב להבין, נער ונערה, קשה להביא אותם ממילא, ואז כשאני מאכזבת אותם, לא תהיה לי הזדמנות שנייה, פשוט לא תהיה לי.

נכון.

ואנחנו לא יכולים להגדיל ולייצר מציאות שהיא חליפית, משמעותית אם הגדלת הבסיס הזה של תנועות נוער וארגוני נוער שסביבו יצמח ויפרח כל היתר, בבתי הספר, לא בבתי ספר, לא אכפת לי, אבל בלי זה שום דבר לא יכול לקרות.

החוסן הנפשי הכי חשוב.

נכון.

אנחנו הגענו לארצות הברית עם התאחדות הצופים להביא כסף מהסוכנות היהודית בשביל לעשות תוכניות חוסן נפשי לילדינו.

נכון, אשרף, אני יודעת. אני רק כן רוצה להגיד שגם מעבר למה שאמרתם כאן אין שום דבר חינוכי בהתנהלות ללא ודאות. ודאות מייצרת נדבך חינוכי מרכזי שנותן אפשרות לביסוס ערכי. אם אין ודאות, זה מקריס את כל המארג החינוכי. כמובן תודה למשרד לשוויון חברתי, תודה שאת כאן איתנו, הנאא ג'יג'יני, מנהלת תחום פיתוח חברתי-כלכלי במשרד לשוויון חברתי, תודה שאת איתנו כאן.

תודה, נעמה. עסקתם ודיברתם קצת על הרצף של החינוך הבלתי פורמלי שזה מהלך מאוד חשוב עבורנו ברשות לפיתוח כלכלי למען הצעירים. ניתנה כאן סקירה ל-922, 550, אני רוצה להדגיש את החשיבות התהליכית.

ונשמח גם לסדר של תקציבים, תתני לנו איזו סקירה.

מבחינה תקציבית אני לא יודעת, אני אסביר קצת תהליכים.

תהליכית זה התחיל לצמוח מ-922, היה רקע מעוד לפני לחינוך הבלתי פורמלי, אנחנו מודעים שהתקציבים הם לא מספקים, אבל זה מחולק הרבה מעבר, אלה לא רק תנועות נוער, ארגוני נוער, אנחנו צריכים לדאוג לרצף, וכאן ג'לאל נתן כזו סקירה, יש אתגרים. כלומר, החינוך הבלתי פורמלי לא מרוכז רק בחטיבת ביניים עליונה, יש את הרצף מהגנים שהשנה התחיל מ-550. זה כל רצף המענים של תחומי הבלתי פורמלי שניתנים בתוך מסגרת החומש שאנחנו דואגים גם להמשכיות שלהם. אבל אני רוצה להדגיש מה שאמרת נעמה, חשוב שיהיה בשוטף התקציבי של המשרדים.

נכון, בסיס התקציב.

בסיס התקציב של משרד החינוך. כי החלטת הממשלה מסתיימת בסוף ב-2026 ואנחנו צריכים כן לדאוג להמשכיות. אתם נתתם דוגמה של מכוני המנהיגות שתרמנו וגם חיזקנו בשנה שעברה, גם הצלחנו להגדיל את התקציב שלהם.

אני רוצה להגיד כאן משהו, שזה נמצא בכל ארגון, כל תזוזה בתוך מהלך, בין אם זה משרד ממשלתי, בין אם ארגון, זה לוקח זמן. בסוף אנחנו צריכים לעבור דרך מנגנוני העבודה שהם קיימים ולנסות כן לשנות אותם. וכאן יש את משרד האוצר, מבחינה תקציבית, אם רוצים לתת מענה תקציבי.

מה השאלות?

על התחום התקציבי.

אני אגיד לך. השאלות של האוצר, קודם כול, הקיצוצים הקבועים בתקציבי החומש בהקשר הזה, ובתמיכות בתנועות הנוער ובחינוך הבלתי פורמלי, ובאופן שגם מקשה על יישום החלטות הממשלה, אבל גם מה שנאמר כאן, גם על ידי טל ואחרים, אשרף, על האפשרות לתכנן לטווח ארוך ולייצר ודאות.

אני גם רוצה להגיד כמי שמוצאת את עצמה מאז שאני בכנסת נאבקת ספציפית על התקציבים האלה כל פעם מחדש, שזה מאוד, מאוד מתסכל, וזה אפילו, אני רוצה להגיד משהו כי חשוב לי, הדברים פה נאמרים לפרוטוקול, אני אגיד את זה, אני אפילו מרגישה לא פעם שזה שימוש מאוד, מאוד ציני בח"כים שאתה יודע שמאוד רוצים את התקציבים לתנועות הנוער ואז מעין לייצר אילו רעשי רקע קבועים כל שנה סביב ארגוני הנוער ותנועות הנוער והחינוך הלא פורמלי ותקנות המכינות ושנות השירות וכל הדבר הזה, ולמנוע אפילו מאיתנו את העיסוק גם בסוגיות הרבה יותר אקוטיות במובן הזה של תשתיות שנאכלות כאן תקציבית והכול. ואני אומרת, זה אינטרס שלנו להסדיר את הדבר הזה, לא רק בשביל האינטרס שלכם.

אוקיי. דן פיקמן מאגף תקציבים. החשיבות של החינוך הבלתי פורמלי היא ברורה והיא מוכרת והיא חשובה לנו וכפועל יוצא, תוכניות העבודה, גם 922, גם 550 מקצות תקציבים משמעותיים מאוד לנושא. ולראיה, גם הקיצוץ של ה-15% בתוכנית 550 הוחלה בצורה מאוד, מאוד מינימלית על התקציבים של הבלתי פורמלי לאור החשיבות שלהם. ולדוגמה, בסוף השנה הוספנו את התקציב לאתגרים, גם פה, בגלל שכשאפשר, אנחנו רואים את החשיבות ופועלים לזה.

בסוף המטרה שלנו באמת היא שהתקציב של החלטת הממשלה ימומש בצורה האפקטיבית ביותר, ולכן כשאנחנו עובדים על תוכנית העבודה יחד עם השותפים שלנו בשוויון חברתי ומשרד החינוך, שהם בסוף מובילים והם אנשי המקצוע, אנחנו מאוד מנסים לטייב אותה בכל האספקטים, גם בחינוך הפורמלי וגם בחינוך הבלתי פורמלי. ואם עולה דרישה מהמשרדים שעכשיו יותר נכון בתוכנית העבודה לתעדף, להעביר תקציב לחינוך הבלתי פורמלי, אנחנו שם.

אני רק רוצה להבהיר את הפרקטיקה, משרד החינוך צריך להגיד לכם ואתם תאשרו? זה לא שאתם מונעים או משהו?

בנושא תוכנית החומש?

בנושא של להחליט איפה שמים את המשאב.

בנושא של תוכנית החומש, תוכנית העבודה, עוד פעם, אנחנו רוצים שהתקציב ימומש בצורה האפקטיבית ביותר ויגיע בסוף לנער או לילד מהחברה הערבית, ולכן אנחנו לא חסם לזה, אנחנו באמת בעד החינוך הבלתי פורמלי ותנועות הנוער. בסוף יש - - -

אני אגיד משפט, דן. בסוף התוכנית החינוכית נקבעה בהכנות ל-550, הסעיפים הם ברורים, נמצאים ומדויקים, כלומר, למה יוקצה התקציב בתוך תוכניות החומש.

אני אתן דוגמה מוחשית על מכוני מנהיגות. אנחנו רצים על זה שש שנים, הבאנו מחקר איכותי מהתקציב שלנו, פילנתרופי, הראינו שזה עובד, ואנחנו כל שנה נאבקים על תוספת של מיליון, 2 מיליון ומאשרים פחות, וזה עוד מחזיר אותי לחוסר יציבות. לפתוח עוד מכון, לפתח עוד דברים? ואם זה כל כך ברור גם במשרד החינוך ובמשרד האוצר, איפה זה נתקע כל פעם? למה אנחנו צריכים להתחנן לפקידות ולעבור שלושה משרדים? והרבה מנסים גם ליצור שולחן עגול בשביל להוכיח, להצדיק שמה שאנחנו עושים זה נכון.

וגם זה כל כך מתחבר לסוגיית הצעירים חסרי המעש, שאנחנו דנים בזה פה כל כך הרבה. אלה תשתיות שבאות למנוע תופעות שהאינטרס הלאומי הוא באמת למגר אותן, ואנחנו רואים, אם פה אנחנו לא מצליחים, איך נצליח לטפל בתופעה של צעירים חסרי מעש שבסוף גם מוסללים לארגוני פשיעה בגלל שאנחנו לא שמים מספיק כסף על רווחה ועל חינוך?

שאלה, ברשותך. 550, זו תקנה?

לא, זה כסף שעובר דרכנו, זו התוכנית.

החלטת הממשלה.

החלטת הממשלה. לא, השאלה הייתה למה 550 לא נכנסים בפרוטוקולים של ועדת התקציבים מאמצע שנה או מתחילת שנה? למה הם נשארים עד דצמבר?

אלה התקנות שבפנים. נכון, זו שאלה.

בהיבט הזה, החלטת הממשלה קובעת איזושהי כמות תקציב מסוימת, בתוך המגבלה התקציבית הזאת צריך לפעול, ולכן באמת יש פה תוכנית עבודה שנבנית על ידי המשרדים ובתוכה צריך לפעול. אם יש רצון במשרד להעביר תקציב לבלתי פורמלי, אנחנו - - -

אבל אתם כמשרד אוצר, אתם מקבלים כבר כמה שנים, מידיעה, החזרים מחלק מתקציבי 550 מהמשרד שלא ממוצים בחינוך הפורמלי, למשל, נכון? למה משרד האוצר, שהוא צריך להסתכל על זה בתכנון ובתכלול, לא אומר, אוקיי, כבר כמה שנים אתם מחזירים כספים מהחינוך הפורמלי על שלל דברים, לא ענייני, מיליון, שניים, שלושה. אפשר לתת לנו, אנחנו ממצים את הכול.

תוכנית העבודה מתעדכנת כל שנה וזה אחד הפרמטרים, אין ספק. ולדוגמה, בסוף שנה - - -

אין, הסיפור בסוף הוא קודם כול לעקר את הדבר הזה בבסיס התקציב ובצורה יותר נרחבת. מי שרוצה לשים דברים בקואליציוני, שגם ככה זה בעייתי, שישים את זה במעבר של המעבר. אין, לא יעזור. זה הדבר שיעקר את כל הברית - - -

אבל העניין פה גם יושב במשרד החינוך, חשוב לומר, שיש תקצובים מתוך 550 הגדול שהם מנהלים במסגרת הוועדה הזאת והם לא ממצים את כולו. ואפשר להסתכל על הסעיפים האלה, אנחנו יודעים. אתה שם משאבים בתוכנית מסוימת שלא מגיעה לכדי מיצוי. ושוב, אני חייבת להגיד, אנחנו לא מדברים פה על כסף גדול, גם זה חשוב לי להגיד, ממש לא, מיליונים בודדים.

לא, זה לא כסף גדול אבל כסף כן מאוד אפקטיבי.

חד משמעית. ולכן הציפייה שלי מהאוצר והמשרד לשוויון חברתי זה לכל הפחות לשאול את השאלות האלה.

אבל אני רוצה להגיד לך בכנות, האוצר בחיים לא ידרוש כזאת בקשה, כל כסף שנשאר עודף הוא יקח לעצמו, בין אם יש לי ביקורת על זה או לא.

בסוף השנה שעברה העברנו 6 מיליון שקל לתוכנית אתגרים שלא היו אמורים להיות בתוכנית העבודה בגלל - - -

אבל הם אמרו לך, זה בדיוק הדבר הלא טוב. זה לא מאפשר ודאות.

בסוף אני צריך, מתישהו אני מזהה שיש לי יכולת להעביר את התקציב הזה ואז אני מעביר.

זה צריך להיות יולי. זה צריך להיות חודש נורמטיבי שאפשר עוד לתכנן פעילות. אבל עזוב, דן, פה אני אומרת לך, פה זה כן עניין משרדי של משרד החינוך ומשרדים אחרים. שיגידו, אני רואה פה פער, תביאו לי את זה.

לא, אני רוצה שכולם ידעו, ברשותך. ב-2017, בתחילת 922, ההחלטה של 922 הייתה בדקה ה-90. העבירו את הכסף, התקנה של תנועות נוער הייתה מחייבת השתתפות עצמית של תנועות הנוער, 25%. התנועה שלנו הייתה קטנה. אחרי שלושה חודשים בביקורת עומק של האוצר לקחו מאיתנו 900,000 שקל חזרה כי אנחנו לא יכולנו לממש את הכסף. למה? כי נתנו את זה בדקה ה-90.

בגלל שנתנו סוף שנה.

מצחיק.

נכון, אבל זה קורה עם הכול כל הזמן וזה קורה. אני אומרת, בסוף זו דרישה שאנחנו צריכים להגיד למשרדים שהתוכניות אצלם, שוויון חברתי וחינוך, אתם צריכים לזהות את היעדר המיצוי ולדרוש הגדלת תקציב בהתאם להחלטת הממשלה לסכומים האלה מעבר למה שצריך יותר. אין סיכוי שזה יבוא מהאוצר באופן יזום, אני לא שמה את זה עליכם, זה לא אמור לבוא מכם באופן יזום כמו שאתם בנויים. אבל אני חושבת שהמשרדים כן צריכים את היוזמה הזאת ולהגיד, לא הכול צריך לקדש חזרה את קופת הגירעון, אלא איך אני מצמיח חברה, מצמיח משק, פריון, וחברה טובה יותר.

אבל רגע, אני רוצה כן לחזור לשוויון חברתי, את רוצה להשלים? תודה, דן.

תודה.

זהו? בסדר. אני רוצה לעבור למרכז השלטון המקומי, למוחמד אבו אלהיג'א, מנהל מחלקת הנוער בעיריית טמרה.

עליתי מהטלפון ומהמחשב, במקרה שאתם לא יודעים, גם כן יש בעיית קליטה בחברה הערבית. במידה שהמחשב ירד, ישאר לי הטלפון.

תודה שאתה פה איתנו.

תודה לך. סליחה, חברת הכנסת נעמה לזימי פתחה את הדיון בכל הקשור למגפת הפשיעה והאלימות בחברה הערבית והפתרון למיגור הפשיעה הוא בדיוק השולחן שיושב מסביב והאנשים שנמצאים בזום. זה אומר, השקעה בחינוך בלתי פורמלי היא הדבר העיקרי שיוכל למגר את הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. ונכון איך שאמרה טל, נציגת מועצת תנועות הנוער, שהחינוך הבלתי פורמלי לא התחיל עם אתגרים ולא התחיל עם 922.

אני בוגר הנוער העובד והלומד, אני כמובן בוגר תנועת נוער, אבל מה שקרה ב-922 ו-550, במיוחד מר ג'לאל ספדי, מחולל המהפכה החינוכית הגדולה בתולדות מדינת ישראל, נלסון מנדלה של החינוך הבלתי פורמלי - - - אני רוצה להגיד, בוגר תנועת הנוער אג'יאל לעולם לא ירים נשק. המד"צ בחברה למתנ"סים לעולם לא יהיה מעורב בפעילות אלימה. בוגר מכון מנהיגות ריאדה של תשכיל הוא יהיה פעיל ובוגר מעורב בתוך החברה הערבית ובתוך המרחב הקהילתי החברתי.

מה שאני רוצה להגיד, מחלקות הנוער בכלל ומנהלי מחלקות הנוער בחברה הערבית בפרט הם הראשונים שנכנסו מתחת לאלונקה בחירום, הם אלה שהובילו את כל מערכי ההתנדבות ברשויות המקומיות, כמובן בשותפות ובשיתוף פעולה מלא עם החברה למתנ"סים, עם ארגוני הנוער, עם תנועות הנוער, וכמובן עם כל החברה האזרחית שנמצאים ברשויות המקומיות. והם אלה שהובילו את מערך החירום, בדגש על התנדבות בני נוער בחירום.

מה שאני כן רוצה את העזרה של הוועדה ושל יושבת ראש הוועדה וחברי הכנסת הנמצאים, זה להמשיך בחוק חינוך משלים שדיברנו עליו בהתחלה שהוביל אותו מאיר יצחק הלוי, סגן שרת החינוך לשעבר, שמדבר על שלב ב' של חוק הנוער שהתחיל ב-2011. ומה שכן אני רוצה להגיד, מחלקות נוער ברשויות המקומיות נמצאות במחסור תקציבי. נכון שיש לנו את תוכנית אתגרים, אבל אנחנו היום מגיעים לעבוד עם 60% מבני הנוער ואנחנו רוצים להגיע ליעד, שזה 100% בני נוער מועסקים.

נוער מועסק לא יעסיק אותך, אנחנו רוצים להגיע לשם, לכן אנחנו רוצים תקציבים לכוח אדם, אנחנו רוצים גם כן תקציבים לפנאי. כמובן בעזרת השותפים שלנו, אם זה אינג'אז, ואם זה מנהל חברה ונוער, ואם זה משרד הפנים, ואם זה מרכז השלטון המקומי, לשם הכיוון. השקעה בחינוך בלתי פורמלי תמגר את הפשיעה, תמגר את האלימות, ולכן אני פה. אני פה בכדי להשמיע את הקול של מנהלי מחלקות הנוער ברשויות המקומיות ולחזק את השותפות ולחזק את מאגר החינוך החברתי-קהילתי שנמצא בתוך החברה הישראלית בכלל והחברה הערבית בפרט. תודה לכם.

נכון, ב-2005, לפני 20 שנה, כשהתחלתי לדבר, כשהתחלתי ללמוד חינוך בלתי פורמלי, שאלו אותי מה זה והתחילו ללעוג. היום החינוך הבלתי פורמלי, יש לו יום שלם בתוך הכנסת, בתוך הוועדה. תודה ליושבת ראש הוועדה.

שוקו, אני גם מציעה אם תרצה שנעשה פגישה משותפת, אפשר גם בזום בהמשך על חוק חינוך משלים אם תרצו בהקשר הזה שננסה ליזום איזה משהו.

ברור. ממש תודה לכם.

לכל מנהלי יחידות הנוער ברשויות המקומיות, להכניס את נושא האמנה, אמנת מדינת ישראל בין הרשויות המקומיות, מועצת תנועות הנוער ומשרד החינוך. כי לדעתי, יש חוסר הבנה.

אשרף, חד משמעית, זה מה שאני אומרת.

תודה לך, ואני מאוד מעריכה ואני איתך ולשירותך. אני רוצה רגע בכל זאת, הגיע לכאן גם אדם גובראן, נציג במועצת התלמידים והנוער הארצית. אדם, תודה רבה שאתה פה, הוועדה הזאת שלך ובשבילך, תודה.

שלום לכולם, אני אדם ג'ורבאן מכפר פוריידיס, נציג במועצת התלמידים והנוער הארצית וגם מזכ"ל החברה הערבית במחוז חיפה. וגם חשוב לי להגיד - - -

קודם כול מחוז חיפה אמרת - - -

צעד לפני כולם. חשוב לי גם לציין שאני פעיל במש"צים, סיימתי את כל הקורסים שלי וגם התנדבתי בנוער העובד והלומד במהלך שלוש שנים. אני רוצה להגיד תודה לכל האנשים במנהל חברה ונוער, ג'לאל ספדי, עלי הייכל, אחמד זועבי. היום אני רוצה להציג שלוש בעיות שצריך למצוא להן פתרון כדי ללכת קדימה לעתיד יותר טוב.

אנחנו נמצאים במציאות שבה החינוך הבלתי פורמלי, אותו חינוך שמתקיים מחוץ לכותלי בית הספר בפעילויות חינוכיות, חברתיות וקהילתיות, בזמן שבערים רבות ברחבי הארץ יש מגוון רחב של מסגרות בלתי פורמליות, אצלנו במקרה הטוב נמצאת תנועת נוער אחת או שתיים, בדרך כלל לא הרבה. ומה קורה לכל הילדים ובני הנוער שלא מתחברים לאותן תנועות נוער? הם נותרו ללא מסגרת, ללא פעילות שתמלא להם את הזמן. ולצערנו, רבים מהם עלולים למצוא את עצמם נגררים למקומות הלא נכונים, לעולם הפשע, לסיכונים ולהתנהגויות מסוכנות.

אני מבקש לעודד לפתוח תנועות נוער יותר ולעודד את בני הנוער לפתוח עוד מרכזי נוער. וזה, כמו שאמרתי, יעודד את בני הנוער למצוא את התעסוקה שלהם. וחשוב לי לציין שאגף מנהל חברה ונוער של החברה הערבית משקיע ותורם לעזרה, רק אנחנו רוצים שאתם תשקיעו יותר בחברה הערבית.

הבעיה השנייה שלי שחשוב לי לציין הוא חוסר המודעות של הרבה הורים לחשיבות של החינוך הבלתי פורמלי. יש הורים שפשוט לא מאמינים בפעילויות כאלה, אולי לא חוו זאת בעצמם או כי הם רואים בפעילות הזאת בזבוז זמן. אבל האמת היא שדווקא המסגרות האלה הן ש - - - את האישיות שלנו, מחזקות את הביטחון העצמי שלנו, מקנות לנו כישורי חיים.

וחשוב לי גם לציין את הבעיה השלישית והאחרונה, חוסר ההשקעה של המעוצות המקומיות והרשויות. שוב ושוב אנחנו רואים איך לא מוקצים מספיק תקציבים לחינוך הבלתי פורמלי. במקום להשקיע במרכזי נוער, חוגים, תנועות נוער ופרויקטים קהילתיים, הכסף הולך לדברים אחרים והנוער שלנו נשאר מאחור.

מה הפתרון? לדעתי, אנחנו חייבים לדרוש שינוי, לדרוש תקציבים, לדחוף להכשרות להורים ולהילחם על הזכויות של כל נער ונערה בחברה שלנו לקבל חינוך בלתי פורמלי אמיתי, משמעותי ומעשיר, כי בלי זה אנחנו מפסידים דור שלם. תודה רבה.

תודה רבה, אדם, אתה מדהים ומרגש לשמוע אותך. אם מישהו צריך את ההוכחה ללמה כל זה חשוב, הנה קיבלנו אותה כאן. ואני רוצה לעבור בזום לעימאד ג'ראיסי, מנכ"ל אינג'אז. עימאד, תודה שאתה פה איתנו.

תודה רבה, תודה על ההזמנה ועל הנושא החשוב הזה. אני חושב שזה לראשונה דנים בכנסת ובוועדות הכנסת בכלל על החברה הערבית ובפרט על החינוך הבלתי פורמלי בחברה הערבית. אני אנסה להיות קצר ולא אחזור על הרבה דברים שנאמרו פה שהם חשובים, חלק אני מסכים וחלק לא, אגב. אינג'אז הוא ארגון שקם ב-2008 שמתמחה בשלטון המקומי הערבי, וב-2016, אחרי אישור החלטת ממשלה 922, אינג'אז מוביל את תחום החינוך הבלתי פורמלי מטעם ועד ראשי הרשויות וממשיך עד היום.

ואני חושב ש-2016 הייתה נקודת מפנה. אגב, אני גם מסיים את הדוקטורט שלי בחינוך הבלתי פורמלי, אני מנסה לשלב בין עימאד החוקר לבין החוויות האישיות והמקצועיות שלי שרכשתי באינג'אז. לכן אני חושב ששנת 2016 היוותה שנת מפנה, נקודת מפנה בחינוך הבלתי פורמלי הערבי. אני חושב שלא רק לפני 2016 היה חינוך בלתי פורמלי, שזה נכון, אפילו לפני 1948 היה גם חינוך בלתי פורמלי, אבל לא היינו קוראים לזה חינוך בלתי פורמלי. מבחינה היסטורית, החינוך הבלתי פורמלי מוטמע בחברה הערבית, אבל ב-2016 הייתה נקודת מפנה מאוד חשובה, כי זו לא רק העברת תקציבים לרשויות הערביות, אלא גם בנוסף לארבעה מישורים מאוד חשובים.

אחרי 2016, אני מאוד מסכים עם ג'לאל ספדי וזה מה שאנחנו שומעים מהרשויות המקומיות ומה שאנחנו חווים מהשטח, שהחינוך הבלתי פורמלי עבר לא רק לאוכלוסיות חזקות, מעמד בינוני וחזק בחברה הערבית, אלא גם השירות הזה סופק וממשיך להיות גם לאוכלוסיות מוחלשות, לקבוצות מוחלשות בתוך החברה הערבית. גם יחסית אחרי 2016 עברנו לרצף חינוכי שמבטיח מסלול התקדמות לבני הנוער. זה לא מספיק, יש צורך להשקיע, אבל לפחות התחלנו בדרך הזו.

עוד דבר לא פחות חשוב, שאחרי 2016 הובטחו וחוזקו תשתיות חדשות או חוזקו תשתיות קיימות, בנוסף לתנועות הנוער. מנהלי יחידות נוער, יחידות נוער ברשויות המקומיות הערביות, מרכזי צעירים, חינוך בלתי פורמלי בתוך בתי הספר. וזה אגב דבר מאוד חשוב בדומה למודלים רבים בעולם. גם בית הספר, חשוב להשתחרר מהפורמליות שלו.

ונקודה אחרונה, ולפי דעתי זה גם נושא סופר חשוב, שיתופי הפעולה בין ארגוני החברה האזרחית לבין ועד ראשי הרשויות, לבין משרד החינוך, אגף חברה ונוער. זה לא היה מובן מאליו שיש שיתופי פעולה מאוד חזקים, בונים תוכניות ביחד, דנים, מתווכחים, אפילו בתקופות המשבר הכי קשות כדוגמת אירועי מאי 2021 למשל. ישבנו, דנו והתאמנו תוכניות לצעירים ולבני הנוער. ואני לא חושב שזה מובן מאליו, לפחות מהניסיון שלנו בשנים הקודמות.

אני חושב שהחינוך הבלתי פורמלי בקרב מיעוטים, במיוחד בקרב מיעוט יליד כמו המיעוט הערבי צריך לענות על שלושה צרכים חשובים. א', לטפח ולפתח זהות קולקטיבית, זהות לאומית, כי אני מאוד מאמין, אם אנשי המקצוע, אם הרשויות המקומיות, אם משרד החינוך לא פיתחו את הזהות הלאומית הזאת, גורמים אחרים יפתחו את הזהות הזו, אין מה לעשות. לכן האחריות שלנו לטפח זהות קולקטיבית נכונה בקרב הצעירים שלנו.

ב', וזה לא מתנגש, התפקיד של החינוך הבלתי פורמלי בכלל ובקרב מיעוטים בפרט, לטפח זהות אזרחית פעילה, וזה לא מתנגש עם הזהות הקולקטיבית. להיות אזרח משתתף בנטל הכלכלי, התרבותי, החברתי, אפילו גם בספורט, בנטל הפוליטי. זה תפקידו של החינוך הבלתי פורמלי, גם לחנך ולגדל צעירים בעלי זהות אזרחית פעילה.

ומישור שלישי, וזה לא פחות חשוב, לפתח מיומנויות אישיות, שאגב, לא מפותחות בכלל במערכת החינוך הפורמלית, לא במערכת החינוך היהודית ולא במערכת החינוך הערבית. לכן אני חושב שבנקודה הזו ספציפית תפקידו של החינוך הבלתי פורמלי הוא לא רק לספק שעות פנאי, זה אחד, אבל מה שחשוב יותר זה לשמור על רצף חינוכי שמטרתו לפתח מיומנויות אישיות בקרב הצעירים והצעירים הערבים להגיע לסיפוק עצמי וכל אחד ימצא את המסלול האישי שלו, ולא רק להסתפק במערכת חינוך פורמלית שקשורה לשוק העבודה ולשיח ניאו-ליברלי. דרך החינוך הבלתי פורמלי אנחנו נוכל לפתח ולהבטיח מסלול התקדמות אישי לכל ילד וילד ואולי גם יגיע למקומות ולהישגים מאוד חשובים. ועוד שתי נקודות.

עימאד, רק חייב לקצר, אם תוכל דקה אחרונה.

שתי נקודות אחרונות. אני חושב שהגיע הזמן, אני מכבד את כל האנשים שנמצאים כאן ורובם חברים שלי, אבל אני חושב ומאמין שהגיע הזמן גם להיות אמיצים בתוך החברה הערבית, אפילו גם מקבלי ההחלטות במשרד החינוך, ולקבל החלטה לפתח ולאפשר להקים עוד תנועות נוער ערביות שמספקות ועונות על צורכי החברה הערבית בשלושת המישורים שציינתי לעיל.

ונקודה אחרונה, שגם מוחמד שוקו דיבר על זה, שהגיע הזמן לחזק את מעמדו של מנהל יחידת הנוער בתוך הרשות המקומית במשרד החינוך ולהפוך את יחידת הנוער לגוף מתכלל לחינוך הבלתי פורמלי בכל יישוב ויישוב. תודה.

תודה רבה, עימאד, חשוב מאוד, דברים חשובים. אני רוצה לעבור למשרד ראש הממשלה. נמצאת כאן ד"ר אילהם שחברי. הפתעתי אותך, סליחה.

כן, מאוד, לא נרשמתי לדבר.

בסדר, בכל זאת הגעת לכאן, חשוב - - -

הגעתי לפה כאמירה שהנושא הזה מאוד, מאוד חשוב. אני אחראית על תחום המניעה והשירותים החברתיים במטה למלחמה בפשיעה וכמובן ברור לנו שבציר המניעתי זה נושא שצריך באמת להשקיע בו. אנחנו אחראים על תכלול החלטה 549 והנושא הזה הוא תחת האחריות של 550, ככה שאנחנו לא אחראים על הנושא הזה בצורה ישירה. אבל אולי באמת שווה לשקול להכפיל כוח בהחלטת ממשלה במסגרת 549, החלטת המשך. לדעתי יש מקום.

של הגדלה בעצם.

של הגדלה. כן, צריך לבחון איך - - -

אנחנו כתבנו לפני משהו כמו ארבע שנים תוכנית עבודה למשרד לביטחון פנים לפני כל הטלטלות שלו שבדיוק מסתכלת על הפרספקטיבות האלה. היא עומדת, התוכנית עומדת.

נשמח לקבל את החומר.

ממש יכול להיות טוב החיבור הזה ונעביר. אם יצא מזה משהו זה מבורך, הלוואי.

ותודה על הדיון, שאתם מנכיחים גם את הסוגיה הזו.

בוודאי, ואנחנו עושים פה לא מעט דיונים בנושאים הכוללים שקשורים לזה. החינוך הלא פורמלי היום קיבל במה מובחנת, אבל זה כמובן מצעירים חסרי מעש, נגישות שפתית, הכול, זה חשוב מאוד. וכמו שאמרתי, בעיניי זו סוגיה לאומית, לא מגזרית.

בהחלט.

חסן שרף, ועדת המעקב. חסן, תודה שאתה פה איתנו.

שלום. ועדת המעקב לענייני חינוך ערבי. אני מצטרף להמלצות של עימאד, טוב שהוא דיבר לפניי. אני רוצה להזכיר לעצמנו כמה נקודות. א', שהפער, נכון, יש אולי התקדמות בזכות התוכניות הכלכליות מבחינה תקציבית, אבל הפערים עדיין אדירים. אני מצטרף לאמירה שכל הנושא, על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים באמת על כסף קטן עדיין בכל מה שקשור לחינוך הבלתי פורמלי בחברה הערבית. וכל עוד ההקצבות בסדר הגודל שמדובר עכשיו, אני לא מזלזל בשום דבר, יהיה קשה מאוד לתשתיות שהוקמו או קיימות להגיע בצורה באמת אמיתית ורצינית לילדים במצוקה, לילדים בפריפריה החברתית, לילדים הכי מוחלשים.

והאתגר של החברה הערבית וסדר עדיפויות מבחינת החברה הערבית עכשיו זה להגיע דווקא לילדים האלה שסובלים מנשירה סמויה בחינוך הרגיל. התפקיד, להגיע אליהם בכל דרך. כי בסופו של דבר, נפתחה הישיבה בלדבר על האלימות והפשיעה, לצערי הרב, החיילים של ארגוני הפשיעה אלה הילדים האלה, בני הנוער האלה שבנשירה סמויה ולא נמצאים בשום מסגרת.

ממש ככה.

ואי אפשר להגיע אליהם עם היקף הפעילות הקיים כרגע.

לא לוקחים לארגוני פשיעה אנשים מעורבים בקהילה שכבר, אתה יודע, בתוך מערכת החינוך נטועים ומתקדמים להשכלה והכול, את אלה לא לוקחים לפשיעה. לוקחים את מי שלא שמים לב אליהם, שאין תוכניות.

המחקרים מראים שחלק מהמשיכה של ארגוני פשיעה, שלצערי הפכו לסוג של תרבות פשיעה, זה גם בני נוער שמחפשים משמעות ומעמד חברתי, לא רק כסף. זה כסף בהחלט, אבל הגורם השני שצוין הוא משמעות ומעמד וכנראה מערכת החינוך נכשלה לתת להם את הדבר הזה, לא קולטת אותם, לא סופרת אותם, מסתכלת עליהם רק כמספרים וכציונים, וזה המחיר.

עכשיו אני רוצה להוסיף עוד נקודה ודגש. אני מצטרף למה שעימאד אמר לגבי הנושא הזהותי. עם כל הכבוד לכל תנועות הנוער, אני לא מתחבר לכל התנועות הקיימות. אני חושב שהנושא של זהות הקשורה לחברה הערבית, צריך לשים על השולחן. זו זכות שלנו, במיוחד המרכיב של הזהות הלאומית. אני חושב שבלי זה קשה לפתח שייכות אמיתית, הכול נשאר טכני. שירין יצאה, אבל התחילה להגיד משהו וקטעת אותה. אמרה לדבר על זה, אין חינוך לערכים בלי לדבר על זהות.

והזהות במציאות מורכבת. ומה שאני יודע מהשטח זה שיש קושי אמיתי לפתח תוכניות או להיות באמת במקום בטוח שניתן לדבר עם הילדים על הנושא של הזהות. תנועות נוער וארגונים וכל מי שעוסק במלאכה, לא חשוב בפורמלי, בבלתי פורמלי מרגיש שהוא תחת פיקוח יתר, תחת פיקוח יתר, במיוחד בשנים האחרונות, וזה לא יכול להיות. ההיגיון אומר שיש נוקשות מסוימת במערכת הפורמלית שגם לא מוסברת. צריך להיות יותר גמישים ופתוחים במערכת הבלתי פורמלית לאפשר באמת יותר עיסוק בנושאים הזהותיים שכל כך חשובים לגיל ההתבגרות ולילדים בדור הצעיר. צריך לתמוך ולחזק את התנועות, את ארגוני הנוער, שיוכלו לעסוק בעניינים האלה.

ואני חושב, עוד נקודה אחרונה, אני מצטרף למה שאמר עימאד, שיש תנועות נוער קיימות ובכלל אין אפשרות לצרף אותן למעגל של תמיכה. למשל, אני גדלתי בתנועת הנוער הקומוניסטית, בנק"י, אף פעם לא הייתה חלק מהתמיכה, התנועה שהייתה מרכזית בתוך החברה הערבית. חלק מהעניין הזה הוא הקריטריונים הפוליטיים, השימוש הפוליטי בכל מה שקשור לתנועות נוער, ולכן צריך לחשוב איך אפשר לפתוח את העניין הזה של תקצוב.

שוב אני אומר שמה שהחברה הערבית מקבלת זה מאוד, מאוד רחוק מלהיות מה שמושקע בתוך החברה היהודית. וגם אני רוצה להגיד שהתשתיות האלה בחברה היהודית נבנו המון, המון, המון שנים, המון שנים שהן חזקות. ככה שהחברה הערבית, נכון, היה קיים קודם, אבל הפער אז ועד היום עדיין אדיר. ואני מצטרף לכל מיני המלצות - - - ודאות, תקצוב, הרחבת תקצוב לגבי כל הפעילות הקיימת כמובן ולגבי הרצף בין החינוך הפורמלי לבלתי פורמלי. תודה.

תודה רבה על הדברים. אני כן רק חייבת לומר, אני מרגישה צורך לומר על העניין של לא מתחבר לתנועות הקיימות, שהתנועות הקיימות, כמו שאנחנו שמענו פה, עושות עבודה מעולה, הן מצליחות. אני מתחברת לדברים שמצליחים ומגשימים את עצמם ולכן אני לא מסייגת, אני לא אומרת מה לא, אני רק בהחלט מברכת על הכן ועל היש. שזה לא חלילה יהיה בפרוטוקול ללא מענה כאן. לחלוטין, לחלוטין אני חושבת שהתנועות עושות עבודה מדהימה, גם בגלל היכרותי והכול. לגבי הרחבה לתנועות נוספות או הכול, לא על זה אני חווה דעה.

גליה בזק הילגר. גליה, תודה שאת פה איתנו, יוזמות אברהם, מנהלת תחום חינוך.

תודה רבה. מנהלת תחום חינוך שותפה ביחד עם נסרין סייף. יוזמות אברהם הוא ארגון שפועל כבר 30 שנה לקידום שוויון ושילוב ערבים ויהודים, ומאז 7 באוקטובר אנחנו מגייסים את כל המשאבים, הידע והניסיון כדי למנוע את ההידרדרות ביחסים בין החברה הערבית ליהודית. למעשה, ב-7 באוקטובר היו תרחישי אימה שחורים שאזרחים ערבים ויהודים יקיימו מהלכי אלימות.

זה שזה לא קרה, אני לא חושבת שמישהו כאן חושב שמערכת היחסים טובה. אנחנו רואים הידרדרות במערכת היחסים, אנחנו רואים אי-אמון, חשדנות וקושי בין האזרחים בחברה הערבית והיהודית. ולמעשה, מה שהיה קצת לפני 7 באוקטובר, יותר יחסים גומלין וקשר, הולך ומצטמצם. והדבר הזה מאיים לפגוע בכולנו.

מערכת החינוך הפורמלית, דובר פה לא מעט, מתקשה מאוד לתת מענה ולהחזיק את הקצוות של שתי החברות. למעשה, מערכת החינוך הפורמלית, מה שאנחנו שומעים היום מהמנהלים וממאות ואלפי מורים זה החשש, בעיקר בחברה הערבית, דיברת על זה כרגע, כרגע בדיוק הזכרת את זה, החשש בחברה הערבית להעז ולומר משהו מהחשש שהדברים שלהם יתפסו כמסיתים לטרור.

מה שהחוק הזה יצר, שהסתה או דיבור שיתפס כהסתה לטרור יאפשר למעשה פיטורים מיידיים, צמצום מענים כלכליים לאותו בית ספר, הדבר הזה יוצר השתקה ושתיקה. המרחב הבטוח של חדרי מורים הפך להיות מרחב ללא שיח על כל מה שרלוונטי כרגע בחיים שלנו: המלחמה, ערבים-יהודים, מערכת היחסים, כל מה שקורה כרגע, אין דיבור בתוך מערכת החינוך הפורמלית. מה זה אומר? שהתלמידים שלנו, הילדים שלנו שחשופים לכלי תקשורת, חשופים לרשתות החברתיות, חשופים להקצנה ולדעות שרק משרתות למעשה כל פעם את העמדות שלנו, אין מישהו אחראי מבוגר שמצליח לנהל את הדבר הזה.

ומאוד יכול להיות שבתוך המצב הזה המערכת הבלתי פורמלית צריכה להגדיר, דיברנו פה על הייעוד של המערכת הבלתי פורמלית, להגדיר את הסיפור של חברה משותפת כמטרה וכיעד. אנחנו רוצים להצליח לייצר קבוצה של צעירים מנהיגים שידברו את הזהות שלהם, יבינו ויגדירו את העמדות שלהם מתוך בחינה ותהליך שהם ידעו לעשות. אנחנו רוצים צעירים שיודעים לדבר באי-הסכמות, להיות בקונפליקט.

אפשר משפט אחרון? כי היינו צריכים לסיים לפני חמש דקות ואני רוצה שכולם ידברו, אני מצטערת.

אני רק אומר, יש לנו מתווה מאוד מוגדר וברור שמאפשר להכשיר את כל המנהיגות של תנועות הנוער כדי לייצר תכנים שיאפשרו לנו לגדל דור של צעירים שידבר בתוך המורכבות של החיים של ערבים ויהודים פה בארץ ויצליח לחיות בצורה טובה יותר. אנחנו מזמינים גם את החינוך הפורמלי וגם את הבלתי פורמלי להתכנס לתוך הדבר הזה ולקחת אותו. יש לנו את היכולת, את המשאבים, את הידע ולעזור.

תודה רבה. אני רוצה לעבור לסעיד דיאבאת, ג'וינט אשלים. לא פה, אוקיי. נור הנו.

שלום, אני אהיה ממש קצר, בכמה משפטים. שמי נור, אני מנהל תחום הנוער בחברה להגנת הטבע בחברה הערבית. התחברתי לכמה משפטים שהיו פה, בעיקר בתחילת המשפט של חברת הכנסת אימאן ח'טיב שאמרה, אילו שגרירים אני מוציאה אחרי י"ב, אילו שגרירים אני מוציא החוצה לתוך החברה שלי ומה אני עושה איתם. התחברתי לעוד משהו, שזה הרצף שדיברתם עליו, איזה רצף אני מייצר.

אני מדבר על החברה להגנת הטבע ומה אנחנו עושים. אנחנו עושים בחברה להגנת הטבע, אנחנו עובדים בבתי ספר יסודיים בחינוך סביבתי, ואנחנו עובדים בכיתות ז'-ח' בחינוך הבלתי פורמלי בעיקר בחוגים של מה שנקרא ידיעת הארץ ולהפוך אותם לאקטיביים מבחינה סביבתית בתוך היישובים שלהם, לחזק את השייכות שלהם ליישוב שלהם ולחזק אותם, להפוך אותם להיות אקטיביים מבחינה סביבתית בתוך היישובים שלהם. זה מתחיל בלצאת מהדלת, להכיר את הסביבה שלי ומה אני יכול לשנות, חשיבה ביקורתית, ואחר כך להמשיך הלאה, להוציא אותם למקומות אחרים שיכירו את הארץ ויחזקו את השייכות שלהם גם ליישוב שלהם וגם לארץ שלהם.

ושכחנו פה, אני חושב, מרכיב מאוד חשוב, שאלה ההורים. ההורים בכל הנושא של החינוך הבלתי פורמלי הם מרכיב מאוד, מאוד חשוב. והשנה אנחנו גם מדברים על חוסן. בחברה להגנת הטבע אנחנו לקחנו את שני הפרויקטים האלה והתחלנו להוציא מסעות של הורה וילד, לחזק את הסמכות ההורית, לחזק את הקשר של הורה וילד, שזה היה מאוד, מאוד חשוב וזה יצר הרבה, הרבה שינוי, בעיקר שרתמנו את ההורים להבין איזה שינוי השטח והסביבה יוצרים אצל הילדים שלהם.

ומסעות חוסן, לאחרונה הוצאנו מסע חוסן של פסוטה שיצא רק בחודש שעבר, הוצאנו אותם ארבעה ימים, חוסן, ללמד אותם ניהול זמן, ניהול מזון, ללמד אותם התנהלות עצמית, לעזור אחד לשני, והם חזרו חניכים ותלמידים אחרים לגמרי.

ופה אני מגיע לבעיה התקציבית, שאין רצף. אנחנו עובדים עם קבוצה אחת, יוצרים אצלם שינוי וזה נקטע, וחבל. ומה שאני פה מבקש ומה שאני אומר, צריך לרתום ויותר תקציבים, כי זה מאוד חשוב והרצף הוא מאוד חשוב. ואילו שגרירים, זאת השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו, אילו שגרירים אנחנו מוציאים החוצה אחרי כיתה י"ב. אנחנו מצליחים לגעת בכמה, אנחנו עושים להם קורס של ש"שים ואנחנו מוציאים אותם החוצה, מה שנקרא, לחברה שלהם והם יוצרים שינוי.

יצרנו לא מזמן קבוצה של נשים אקדמאיות שהן, מה שנקרא, מובילות כל מיני קבוצות קהילה ומרחיבות. נדרשים פה הרבה, הרבה תקציבים, לצערי, התחלנו עם תקציב של 4 מיליון שקל וחתכו אותנו לפני שנתיים ב-50%, זה פגע בנו נורא, זה טלטל את העובדים, זו תחושה של אי-ודאות. וגם נאלצנו, מה שנקרא, להתחיל לתעדף יישובים כאלה על אחרים. זה משהו שנורא פגע ואני חושב שכדאי לחשוב על זה שיש פה מקום לתת תקציבים, יש פה מקום לחשוב על ההורים, לחשוב על הרצף החינוכי, וכולם פה עושים עבודה נפלאה, תודה רבה לכולם.

תודה רבה. וסים חוסרי, פה?

אני מוותר.

בסדר גמור. אדהם אגבאריה. תודה, אדהם, שאתה פה איתנו.

ארגון הנוער נטע, ארגון נוער טכנולוגי, עמותת תפוח. שלום לכולם, אני רוצה להתחיל ולהגיד כמה דברים. אחת, עמותת תפוח, אנחנו מפעילים את ארגון הנוער נטע, זה ארגון נוער טכנולוגי שעובד עם כל החברה הישראלית, ערבים, יהודים, נוצרים, דרוזים, מוסלמים, הכול מהכול. אנחנו עובדים ב-21 יישובים בארץ, מקריית שמונה עד אילת, אנחנו פעילים בשמונה יישובים ערביים וערים מעורבות. חשוב לי לציין שאנחנו ארגון נוער ששם על השולחן את הנושא הטכנולוגי.

היום דיברו פה על סוגיית הזהות והשייכות, וזו סוגיה מאוד חשובה, אבל מאוד חשוב גם שנסתכל לבני הנוער שלנו בעיניים ולראות אילו כלים חסרים להם. היום המחקרים מראים שהפערים מאוד מובהקים בין בני נוער ערבים לבני נוער יהודים בכל הקשור למיומנויות טכנולוגיות ודיגיטליות, אפילו מבחינת התמצאות ופתרון בעיות טכנולוגיות. זה נושא מאוד חשוב. בסוף, אנחנו היום בעידן של טכנולוגיה, של בינה מלאכותית וכל העולם מדבר טכנולוגיה ואנחנו עדיין עוסקים בסוגיית הזהות והשייכות, וזו סוגיה מאוד מאוד מאוד חשובה.

אני רוצה לחזק את גליה ומה שהיא אמרה על היכולת להחזיק מורכבות. היום חניך ערבי, הוא מתמודד עם סוגיה מאוד מורכבת, זו סוגיית הזהות שלו והחזקת הזהות הקולקטיבית הערבית/הפלסטינית שלו בתוך מדינת ישראל, מדינה יהודית דמוקרטית. ועלינו כארגונים בחינוך הבלתי פורמלי לנסות לעזור לילדים להחזיק את המורכבות, ולעזור להם להחזיק את המורכבות זה דרך מפגש אמיתי עם כל החברה הישראלית. דרך מפגש אמיתי, שוויוני עם כל החברה הישראלית, בלי לטשטש את הזהויות של בני ובנות הנוער שלנו על מנת להשתלב בחברה הישראלית. זו נקודה מאוד חשובה שאני רציתי לציין.

ועכשיו אני מדבר בשמי ולא בשם הארגון שלי. חבר'ה, מה שאנחנו עושים, אנחנו עושים עבודה נפלאה. זה שאנחנו עובדים עם בני נוער בשעות אחר הצוהריים זה מצוין, זה שאנחנו נותנים להם כלים טכנולוגיים או כלים אחרים זה מצוין, אבל בסוף, בני הנוער והאזרחים הערבים במדינת ישראל מתמודדים עם תחושת ניכור, ותחושת הניכור שהם מתמודדים איתה, זו הבעיה המשמעותית, בגלל זה יש פשיעה. כשאין לך משמעות בתוך החברה ובתוך המדינה שאתה חי בה, אתה מאבד את הרצון להיות אזרח טוב.

בסוף, אנחנו מכשירים את בני הנוער שלנו, אנחנו מייצרים שגרירים, אנחנו עושים איתם בשנות מעבר, במכינות, לא משנה במה, הם באקדמיה משתלבים, מסיימים לימודי מדעי המחשב ובסוף הם מתמודדים עם מציאות בלתי שוויונית, אפילו גזענית, מפלה ומקפחת ורודפת אותם.

ואם אנחנו רוצים לפתור את הבעיה של החברה הערבית או של הנוער בחברה הערבית או של הדור הבא בחברה הערבית, הבעיה היא לא הזהות, לחברה הערבית ברור מה הזהות שלה, הבעיה היא לא השייכות, הבעיה היא שהמדינה צריכה לקום ולהגיד, האזרחים הערבים במדינה הזאת הם אזרחים שווים לכל דבר, בלי הבדל של גזע, דת ומין, וזה הפתרון של הבעיה ושל הצעירים הערבים. לדבר, אנחנו יכולים לדבר מפה עד הודעה, התפקיד שלנו הוא לצמצם פערים, התפקיד של המדינה להגיד, אתם אזרחים שווים, אנחנו רוצים אתכם חלק מהמדינה וחלק מכל מה שאומר תחת אזרח שווה. תודה רבה לכולם.

להוסיף לזה שאנחנו בתקופת משבר שבה כל ערבי כמעט מרגיש שהוא צריך להוכיח את עצמו בפני היהודי בכל רגע וצעד. כלומר, אנחנו בתקופה שסופר צריך לשים דגש על הדבר הזה.

אני רק רוצה להגיד, אני שמחה שחתמת את הדיון הזה, אמרת באמת דברי טעם. אני חושבת שכל כך חשוב להגיד, בסוף הקמנו פה מדינה שאמורה להיות מדינה טובה, חומלת, צודקת, מפתחת לכל אזרח ואזרחית פה, וזה הדבר האמיתי. שוויון הוא המהות בעיניי של מדינת ישראל, זה הסיפור פה. ואני חושבת שמי שמפוררים את זה מפוררים אותנו. כל כך חשוב להשקיע בתשתיות שהן חינוך ונגישות לשוויון הזדמנויות. מבחינתי, זאת המשימה הכי חשובה שאפשר לעשות בכל נדבך שאפשר, בטח בהקשר של החינוך הלא פורמלי.

לא סתם אמרתי שהמאבקים שלנו עם האוצר כל תקציב תמיד על המקומות האלה, כי אני מבינה שזו נשמת אפה של חברה צודקת וטובה. והסיפור של בסיס התקציב בסיפור של החינוך הלא פורמלי הוא פשוט סיפור של כולם, כן? פשוט ברור שזה קשה הרבה יותר בתוך חברה שחייבת, חייבת, חייבת לתת לצעירים שלה מענה ולנוער שלה מענה, אבל זאת מלחמה כל שנה לכולם, כן? לילד מדימונה, מירוחם, מתל אביב ומרעננה ומכפר קאסם ומטמרה. זה מאבק שאנחנו עושים אותו כל הזמן כי פשוט התקציבים האלה, אין להם ודאות, פשוט ברור שבחברות מיעוט זה עוד יותר קשה. אני כל כך מתחברת והתיקון צריך להיות תיקון לכולם. אמרת דברים פשוט באמת חשובים, אני ממש מודה לך, מודה גם לאדהם. באמת אתם פה הצעירים שהביאו את התוכן הכי משמעותי.

מישהו רוצה להגיד מילה לפני שאני מסכמת?

תודה לך. אבל נראה לי בשם כולם, גם על הקשב וגם על הרצינות, נראה לי בכללי, ושאת איתנו תמיד.

תמיד. רק שתדעו שאבא שלי היה מדריך בנוער העובד. ולי במגדל העמק לא היו תנועות נוער בתקופתו, הייתי במד"צים ולא היה יותר, אני מכירה את זה ואת זה.

סיכום החלטות ועדה מישיבה בנושא סטטוס וייעוד החינוך הבלתי פורמלי בחברה הערבית. אחת, גל הרציחות בחברה הערבית שנמשך בימים האחרונים הוא עדות מוכחת לצורך הקריטי של השקעה בחינוך הבלתי פורמלי ותנועות הנוער בחברה הערבית. השקעה במסגרות שימנעו נשר ממוסדות חינוך, חוסר מעש והידרדרות לפשיעה של צעירים בחברה הערבית. מדובר בתחרות קשה בין המדינה והצורך בחיזוק מערכת החינוך הפורמלית והבלתי פורמלית לבין ארגוני הפשיעה.

הוועדה סבורה שיש צורך בשינוי התפיסה החינוכית והאזרחית בישראל ובהתאם מבקשת מגורמי ממשל שונים, משרד ראש הממשלה, המשרד לשוויון חברתי, משרד החינוך ומרכז השלטון המקומי לראות בתנועות הנוער חלק אינטגרלי ממערכת החינוך. דרכן מוקנים כלים ומיומנויות למיצוי הפוטנציאל הגלום בצעירים, משפרות משמעותית את כישורי השפה העברית, מפתחות זהות קולקטיבית ואזרחית במקום הפקרה לידיים אחרות, מפתחות תחושת שייכות לחברה בישראל, תורמות לשילובם הכלכלי והחברתי, ומונעות הידרדרות למצבי סיכון.

בהתאם, הוועדה קוראת למשרד האוצר, למשרד ראש הממשלה, למשרד לשוויון חברתי ולמשרד החינוך לפעול להגדלת המשאבים המוקצים לתנועות הנוער והרחבתן באופן שיאפשר קליטת חניכים נוספים והרחבת התנועות ליישובים נוספים. מדובר באינטרס לאומי של מדינת ישראל. כמובן גם כל התוכניות שהוצגו כאן.

הוועדה קוראת למשרד האוצר, לרשויות המקומיות, מרכז השלטון המקומי, למשרד לשוויון חברתי לשים דגש על הרחבת התמיכה בתוכניות מעל גיל 18, שנות השירות, כמו בחברה להגנת הטבע ותוכנית שנות מעבר של אג'יק שברובה עוסקת עם צעירים בנים בני 20-18 מאוכלוסיות מוחלשות, שזה באמת מדהים, שהן החולייה החלשה למעוד לפשיעה. אלה צעירים שגם לא מעט הם חסרי עורף משפחתי לפעמים. מדובר ברצף חינוכי חשוב המאפשר את שילובם בתעסוקה, באקדמיה, בחברה בישראל. מדובר במודל מוצלח שארגונים שונים אימצו אותו, אך יש לתמוך בהם במטרה להרחיבו לכ-10,000 צעירים שמעוניינים בתוכנית זו.

בוועדה הוזכר הנזק שחוסר המעש עולה למדינת ישראל, נזק גולמי של מיליארד שקלים והוא אפילו היקפי יותר, מדי שנה בשנה, וגם שכל בוגר תוכנית כזאת לא עבר לארגוני פשיעה. זה דבר מדהים, תוכנית שפשוט סוגרת את הפתח הזה לארגוני הפשיעה.

הוועדה קוראת למשרד האוצר לכלול בבסיס התקציב את תקציבי החומש. מדובר בצעד קריטי לקידום הנושא כמרכיב בקידום חינוכי, כלכלי, תעסוקתי של החברה הערבית. קיצוצי הפלאט התכופים בתוכניות החומש אינם מאפשרים יציבות תקציבית לתכנון ארוך טווח הנדרש לקידום החינוך הבלתי פורמלי. השנה גם קיצצו יותר מהפלאט, כן? כמו גם למימוש יתר מרכיבי תוכניות החומש לחברה הערבית.

עוד בהקשר זה, הוועדה שמעה כי מדי שנה בשנה נותרים עודפים תקציבים של החינוך הפורמלי המועברים באיחור לחינוך הבלתי פורמלי. בהתאם, הוועדה פונה למשרד החינוך ולמשרד לשוויון חברתי לתכנן מראש את התקצוב כך שיגדלו התקציבים לחינוך הבלתי פורמלי במקום החינוך הפורמלי שלא ממצה תקציבים. זה חייב לבוא מהמשרדים, זה לא יבוא מהאוצר.

עוד בעניין תקציבי, הוועדה פונה למשרד האוצר ולמשרד החינוך לפעול להכללת תקציבי התמיכות בתנועות וארגוני הנוער בבסיס התקציב באופן שיאפשר יציבות במתן משכורות של בעלי תפקידים, תכנון ומימוש פעולות פיתוח והרחבה, יצירת ודאות וקליטת חניכים נוספים ועוד. הוועדה שמעה כי 50% מהתקצוב שניתן לצופים הערבים בשנת 2024 ניתן רק ביום האחרון של השנה. אני מתביישת כמדינה שזה מה שקורה, באמת, זה לא נתפס בעיניי, זה פשוט חלם.

הוועדה שמעה על הצורך בשינוי הפעלת תנועות הנוער בחברה הערבית, במקום תוכניות קבלן שמממנות עמותות מפעילות למשל יש צורך בהפעלת תוכניות שמהותן נוער עבור נוער. הוועדה מבקשת מהמשרד לשוויון חברתי ומשרד החינוך לקיים שולחן עגול, נשמח אם תקיימו שולחן עגול בנושא הזה עם ראשי תנועות הנוער בחברה הערבית, ראשי הארגונים, ארגוני הנוער, החברה האזרחית, התוכניות הקיימות תוך ייעול כספי ההפעלה.

אני גם אגיד שבכל פעם שאני עושה שולחן עגול, זה בלי קשר, זה מחוץ לכנסת, כן? אתם עושים את זה אצלכם, תמיד קרה משהו ותמיד בדיון המעקב תוצר יצא מזה. אני באמת לא פעם סומכת על המפגש שיעשה את המעשה. לדבר, התוכנית שאמרת שתשלחי למשרד ראש הממשלה, הדברים האלו הם כל כך מייצרים הבדל. מבחינתי, הפיקוח הפרלמנטרי, התפקיד שלו הוא להפגיש, לדבר, לגעת בסוגיות והלוואי ומפה יצא עוד מעשה שהוא גם בלי קשר אלינו.

אני ממש, ממש מודה לכם, גם לכל מי שנשארו עד עכשיו. זה באמת דיון שהוא סופר משמעותי ואני אשמח שגם יהיו דיוני המשך ושנעשה עוד. תודה רבה לכם שהגעתם לכאן, באמת. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:05.