פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



26
ועדת העבודה והרווחה
27/01/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 353
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שני, כ"ז בטבת התשפ"ה (27 בינואר 2025), שעה 13:09

הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (תיקון מס' 5 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה-2024 (מ/1830)

חברי הוועדה: ישראל אייכלר – היו"ר
דבי ביטון

אושרה גדרון - ראש תחום ממשל, מינהלת החטופים, הנעדרים והשבים, משרד ראש הממשלה

מאיר דוד - מינהל מינהל הסדרה ואכיפת חוקי עודה, משרד העבודה

רות רוזנצוויג - אגף אסטרטגיה, משרד העבודה

גאולה צמח - לשכה משפטית, משרד העבודה

פזית תדהר - לשכה משפטית, משרד הביטחון

לוטם הכהן - לשכה משפטית, משרד הביטחון

עילם שניר - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אולגה פרישמן - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אסמרה טגניה - הפרקליטות הצבאית, צה"ל

רן טואיטו - הפרקליטות הצבאית, צה"ל

ישי פולק - עו"ד, יו"ר משותף, ועדת העבודה, נשיאות המגזר העסקי

מוריה ברבי - עו"ד, התאחדות התעשיינים, נשיאות המגזר העסקי

ויוי ויץ - עו"ד, ההסתדרות החדשה

פנינה ברודר מנור - עו"ד, יועצת משפטית, מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים

נעם עידן בן עזרא - אחותו של צחי עידן החטוף בעזה

יהודה כהן - אביו של החייל נמרוד כהן החטוף בעזה

נעה בן שבת

ענת כהן שמואל

א.ב., חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (תיקון מס' 5 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה-2024 (מ/1830)

ברוכים הבאים לישיבה השנייה של ועדת העבודה והרווחה. עכשיו אנחנו עוסקים בהצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום. אנחנו מדברים על הגנה על עובדים בשעת חירום שאי אפשר לפטר אותם. אני הפניתי את תשומת ליבה של היועצת המשפטית לגבי מה שכתוב פה - עקב סגירת מוסד החינוך בשעת התקפה, אבל אנחנו מדברים על כמה וכמה נושאים. זה לא רק זה. בהמשך, היועצת המשפטית תפרט את כל הנושאים שאנחנו מדברים עליהם, אבל קודם כל אנחנו נדבר עם משפחות החטופים.

עידן בן עזרא, אחות של צחי, חטוף.

העלית אותי בזום פעם שעברה. אני מדברת איתך בנושא החוק. יש פה את המשפחה של נמרוד כהן.

תציג את עצמך בבקשה.

אני יהודה כהן, אבא של החייל החטוף נמרוד כהן. אני פה עם הבן שלי הגדול, יותם. העסקה התחילה לפני קצת יותר משבוע. אנחנו פה פשוט להזכיר ולוודא שהעסקה הזאת תימשך ותגיע לסופה. אנחנו יודעים שהעסקה הזאת בסוף הגיעה מתוך לחץ של גורמי חוץ. הממשלה לא עשתה את זה מתוך נדיבותה. העסקה הזאת הייתה יכולה להיות לפני יותר משנה עם פחות חיילים הרוגים, פחות אזרחים הרוגים ופחות חטופים נרצחים, וחבל.

אני אבא של החייל נמרוד כהן. הבן שלי חי, לכן אנחנו נמשיך להילחם שהעסקה הראשונה תסתיים, השלב הראשון. דיונים של השלב השני יתחילו להתנהל והשלב השני של העסקה יגיע. אנחנו נילחם עד שהחטוף האחרון יחזור, חיים וחללים. אנחנו אולי נמתן קצת את הביקורת שלנו, ויש לנו הרבה, אבל אנחנו פה על המשמר נשמור שרשויות המדינה, הממשלה והכנסת יתמקדו בהמשך העסקה שתגיע לסופה. זה מה שאנחנו צריכים, זה מה שעם ישראל צריך. אנחנו פה להילחם על הצלת חיים ואנחנו נמשיך לעמוד ולוודא שזה יקרה. תודה רבה.

תודה רבה.

אנחנו נתחיל בהצעת החוק. היועצת המשפטית, בבקשה.

דיברנו בדיון הקודם על כך שהחוק הקיים הוא קובע כמה קבוצות שמוגנות מפני פיטורים. התייחסנו בדיון הקודם לנושא של סגירת מוסד החינוך בתקופה הקובעת בגלל הוראה או של מוסד החינוך או של ראש הרשות המקומית, שזה הוראת שעה והיא מוארכת לתקופה הקובעת. אחרי זה התחלנו לקרוא את סעיף קטן (ב) בנושא הזה. אני אקרא מהתחלה.

(ב) בפסקת משנה (ב) –

(1) בסעיף קטן (ב1) המובא בה –

(1) בפסקה (1) -

(1) ברישה, במקום "בתקופת הוראת השעה" יבוא "בתקופה הקובעת";

דיברנו על זה שזה המבנה של התיקון שמחליף בכל מקום את התקופה הקובעת. אחרי זה יש לנו סעיף שמבהיר מה היא התקופה הקובעת לגבי כל אחד מהעניינים.

(2) אחרי פסקת משנה (ג) יבוא:

"(ד) הוא חטוף כאמור בפסקת משנה (ג), ששוחרר עד יום י"א בטבת התשפ"ו (31 בדצמבר 2025).

זה מצב חדש. עד היום היה הגנה לחטופים ולבני המשפחה. חטוף, כל עוד הוא חטוף או נעדר זה גם היה המצב. עכשיו מדברים גם על חטוף ששוחרר. אם הוא שוחרר עד 31 בדצמבר 2025, תינתן עוד תקופה של הגנה למשך שישה חודשים מיום השחרור. נראה אותה בהמשך.

(ה) הוא הורה, בן זוג, אח או אחות של חטוף כאמור בפסקת משנה (ג), ששוחרר או שגופתו חולצה עד יום י"א בטבת התשפ"ו (31 בדצמבר 2025), או ילדו של חטוף כאמור, שמלאו לו 18 שנים."

כאן מדובר על בני המשפחה. התיקון שיש פה לעומת הנוסח הקודם הוא מדבר לא רק על בני המשפחה של החטוף ששוחרר, אלא גם מדבר על חטוף שגופתו חולצה, זאת אומרת שהוא לא חזר בחיים. בני המשפחה שלו גם יקבלו את ההגנה. זה חידוש שיש בנוסח שבפנינו.

למה אתם כותבים שרק ילד שמלאו לו 18 שנים, כי בגיל צעיר יותר הוא לא עובד?

כן, בגיל צעיר הוא לא עובד.

אם הוא כן עובד?

יש ילדים שכן מסייעים. מותר מ-16 למרות שזה תלמידים.

אפילו אם יש מקרה אחד, למה אני צריך את ההגבלה?

הם הולכים לבורגר. יש הרבה שעוזרים גם להורים.

ההנחה היא שמדובר בהגנה על מקום העבודה של אדם.

משרד העבודה, מה הסטטוס של אדם שהוא לא 18 והוא עובד? אתם לא לוקחים אצלו מס?

לא. עד גובה מסוים לא משלמים מס. אדוני היושב-ראש, מכיוון שבתעסוקת בני נוער יש מגבלות ואסור להעסיק את בני הנוער בזמן לימודים, בסופו של דבר בני הנוער, העיקר זה שהם יהיו בלימודים והעבודה היא בתוספת. אנחנו מדברים על גילי 18 שזה גיל העבודה הרשמי לאחר סיום הלימודים, לכן חשבנו לנכון לא לדבר על גילים פחותים יותר.

מילא, לא לדבר. למה אתה מדגיש את זה בחוק?

יש פה השתרשרות של הדברים. זה נוסח שקיים היום בחוק. היום בחוק מדובר על בן משפחה ויש שם הגדרה של אח או אחות וילד שמלאו לו 18. יש שם גם בן משפחה אחר שהוא קשור עם חוק המענק. היה איזה שהוא קשר בין החקיקות. שם דובר על כך שילד עד גיל 18 הוא במסגרת התגמולים.

נעה, יש ילדים בני 17 שנפלטים ממערכת החינוך והולכים לעבוד. יש לנו לצערנו מקרים, בין אם זה קושי במשפחה וכו'. אני חושבת שהיושב-ראש צודק. ברגע שאנחנו תוחמים, אנחנו סוגרים את הדלתות לאחרים. אני מכירה בני 17 שאני לא יודעת אם הם יתגייסו, אבל הם עזבו, הם נפלטו מהמערכת והם עובדים. למה הם לא צריכים את ההגנה במקרה הספציפי הזה?

אדוני, אפשר להוריד את המילים האלה. בסעיף אחר זה מופיע בהגדרה בן משפחה אחר.

שמלאו לו 18 שנה.

או ילדו של חטוף כאמור.

אנחנו מבינים את הבקשה למרות שסברנו שמדובר דווקא על גילי 18 שמסיימים את הלימודים והם מסייעים והם עובדים. כנראה שלא מדובר על כמות גדולה של בני נוער.

כנראה שבודדים, ובגלל הבודדים האלה אני לא רוצה להגביל אותם.

בטח אחרי מה שהם עברו עכשיו, אתה עוד תמצא לא מעט כאלה שלצערי נפלטו.

אנחנו נוותר על ה-18.

(2) בסעיף קטן (ב2) המובא בה, במקום "בתקופת הוראת השעה" יבוא "בתקופה הקובעת";

גם כאן אנחנו מכניסים הגבלה לתקופה הקובעת. כאן הסעיף הזה עוסק בבני זוג של חייל סדיר או חייל קבע. בני הזוג של חיילי מילואים, יש להם חוק בפני עצמו.

(ג) בפסקת משנה (ד) -

(1) בסעיף קטן (ז) המובא בה, במקום ההגדרה "תקופת הוראת השעה" יבוא:

נעה בן שבת: ואז נראה לכל עניין מה התקופה המוצעת.

(1) לעניין סעיפים קטנים –

(ב)(1) – סגירת מוסד חינוך לפי החלטה של רשות מקומית או של מוסד החינוך;

(ב2) – בן זוג של חייל סדיר או של קבע שעמו ילד עד גיל 14, מיום כ"ב בתשרי התשפ"ד (7 באוקטובר 2023) עד יום י' בסיון התשפ"ה (6 ביוני 2025) או עד תום תקופת תוקפה של ההכרזה על מצב מיוחד בעורף, לפי המוקדם שבהם.

כאן אתם מציעים לתחום את התקופה הזאת עד 6.6.25. אחר כך יש אפשרות הארכה בתקופת הארכות של ארבעה חודשים.

אני רק רוצה להסב את תשומת הלב שככל שנצטרך להגיע להארכה שנייה, זה נפל בפגרה של הכנסת ולכן אולי כן כדאי לשקול לעשות את זה 6.7 ולא 6.6, אבל להחלטת הוועדה.

הם אומרים שכיוון שסעיף ההארכה שיבוא בהמשך אומר שההארכה לעוד ארבעה חודשים, אז אם יאריכו מ-6.6 ההארכה תצא ב-6 באוקטובר 2025.

ואם זה ב-7 אז זה כבר במושב החורף.

אולגה ממשרד המשפטים. אני גם אשמח להתייחס. אני כן אגיד שהעמדה שלנו מבחינה מקצועית זה שארבעה חודשים זאת התקופה המקסימלית שאחריה צריך לבדוק את ההוראה.

מה שמציעה גאולה, היא אומרת, מראש נקבע את המועד הראשון כדי שההארכה הבאה תצא לא בפגרה.

אני מבינה את ההצעה של גאולה. אני אומרת שהעמדה המקצועית שלנו כמשרד המשפטים - - -

אם נכתוב כפי שאת רוצה, מה יקרה אם זה ייפול בפגרה?

הוועדה יכולה להתכנס בפגרה.

לא ביקשנו הארכה של יותר מארבעה חודשים. מעכשיו עד 6 ביוני יעברו יותר מארבעה חודשים. אנחנו לא נמצאים עכשיו בטווח של ארבעה חודשים. הקביעה כרגע היא לא של ארבעה חודשים.

כן, אבל זה לא הארכה על ידי השר.

לא ניגע בהחלטה של השר. השר יוכל להאריך בארבעה חודשים, רק כשהוא יאריך לארבעה חודשים זה ייצא - - -

זאת עמדתנו המקצועית. כמובן הוועדה רשאית לעשות מה שהיא חושבת לנכון.

אני לא רוצה שמישהו יפגע מזה. לא אכפת לי לכנס ועדה או לא לכנס ועדה. זה לא הבעיה. שלא יהיה מישהו שלא יקבל בגלל שאין הארכה כי שהכנסת לא התכנסה והלכנו לבחירות. אני לא יודע מה יכול לקרות, אז אני לא רוצה שמישהו ייפול בין הכיסאות בעניין. זה הכול.

אדוני, גם צריך לזכור שזה לפי המוקדם מביניהם, או 6 ביוני 2025 או עד תום תקופת תוקפה של ההכרזה על מצב מיוחד בעורף. אם פוקעת ההכרזה על מצב מיוחד בעורף לפני המועד, למעשה ההגנה הזאת פוגעת לשתי הקבוצות האלה.

כן, אבל מי יודע מתי זה יהיה?

דבר ראשון אנחנו לא יודעים. אנחנו בטוחים שאם זה יקרה לפני תום התקופה, ממילא זה כבר יפוג. אם נאריך את זה כרגע בעוד חודש, אני חושבת שלא תהיה פגיעה, אבל כמובן זה להחלטת הוועדה. השאלה איך הציבור ידע מתי תום תוקפה של ההכרזה על מצב מיוחד בעורף? האם מישהו יפרסם את הדבר הזה לציבור ויגיד, תמה התקופה, המעסיקים והעובדים יודעים שתמה התקופה ותמה ההגנה?

זה ההכרזה. איך עושים הכרזה?

ההכרזה נעשית בצורה פורמלית ויש הודעה ברשומות וכן הלאה, אבל פקיעת תוקפה של ההכרזה זה מועד - - -

מתי בפעם האחרונה הייתה הכרזה על תום מצב מיוחד?

אני רואה שמשרד הביטחון רוצה להתייחס.

משרד הביטחון, מתי פעם אחרונה זה היה, אחרי מלחמת יום הכיפורים?

אני אתייחס. פזית תדהר ממשרד הביטחון. אנחנו במצב מיוחד העורף. ההכרזה על מצב חירום זה מכוח חוק יסוד הממשלה, והיא הוארכה בשנה לדעתי ממש לאחרונה. לגבי מצב מיוחד בעורף אני אומר שההכרזה הנוכחית בתוקף עד ה-4 בפברואר 2025. ממש בימים הקרובים אמורה להיות הערכת מצב בצבא וכמובן במשרד הביטחון, ותגובש המלצה לאור המצב הביטחוני באשר להארכת מצב מיוחד בעורף, וגם אם הוא יוארך, האם הוא יוארך בכל הארץ כפי שהוא כעת או שרק בחלק משטחה של המדינה.

זה יהיה לשנה?

לא. הארכה של מצב מיוחד בעורף, בדרך כלל הממשלה מחליטה לתקופות של בערך כחודש. ועדת החוץ והביטחון מתכנסת בדרך כלל מידי שבוע או שבועיים ומאשרת מעת לעת את ההארכות.

אני לא זוכר שהיא לא אישרה.

מתחילת המלחמה, מה-7 באוקטובר אנחנו ברצף של מצב מיוחד בעורף, אבל בחלק מהתקופה שחלפה ההכרזה חלה רק בחלק משטחה של המדינה. זה השתנה לפי המצב הביטחוני. כרגע ההכרזה היא בכל שטח המדינה.

אם ההכרזה תהפוך להיות הכרזה באזורים מסוימים בלבד - - -

זה לא משפיע. עצם קיומה של ההכרזה הוא שמשנה לעניין תוקפם של חוקים נוספים שהתוקף שלהם תלוי בהכרזה.

גם מי שעובד במקום אחר.

בחוק שלנו, כן.

החוק הזה מכסה את כל הארץ.

גם אם ההכרזה על מצב מיוחד בעורף תצומצם, זה לא משפיע על תחולתו של החוק.

עוד תשובה לשאלה לגבי העניין של הפרסום של הפקיעה. יש שתי חלופות. חלופה אחת, שברגע שהגיע מועד הפקיעה הממשלה תחליט שהיא לא מאריכה יותר ואז זה פשוט פוקע מאליו, ואני מניחה שתצא הודעה לציבור באמצעי התקשורת. החלופה השנייה זה שתוך כדי שיש הכרזה כבר בתוקף, נאמר יחליטו להאריך עד סוף פברואר ואז באמצע פברואר מחליטים לבטל. בכזה מצב תהיה החלטה ספציפית של הממשלה שמחליטה לבטל את ההכרזה, וגם יהיה על זה פרסום ברשומות.

השאלה אם יכול להיות גם איזו שהיא הודעה לציבור שהציבור ידע עד מתי ההכרזה הזאת בתוקף, להגיד, ההכרזה עדיין בתוקף, או להיפך, אם ההכרזה לא פוקעת, שתהיה הודעה לציבור כי זה תנאי מספיק שיכול להיות שהוא לא נעשה בצורה אקטיבית אלא פשוט פוקע.

מבחינת חובת פרסום ברשתות אין פרסום ברשומות במצב של פקיעה. בכל פעם שההכרזה מוארכת, ניתנת הודעה ברשומות. לגבי פרסום לציבור זו שאלה אחרת.

אנחנו יכולים להגיד שמבחינת החוק הספציפי הזה, ברגע שהחזרה למצב מיוחד בעורף תפקע, כן נפרסם בהתאם גם באתר של המשרד וביתר הפלטפורמות של המשרד שלנו שזה כבר פקע. אנחנו יכולים להתחייב כמובן רק לחוק שלנו.

השאלה אם צריך לכתוב הוראה כזאת שהמשרד יפרסם הודעה באתר האינטרנט?

אנחנו עושים את זה באופן טבעי.

אנחנו עושים את זה. גם עשינו בפעם הקודמת כשהחוק לא היה כל כך מסובך, שהיה רק תאריך אחד. אנחנו מבינים את המורכבות שיש פה בתאריכים, ואנחנו נבהיר את זה ונעלה את זה לאתר מייד כשזה יאושר.

אדוני, לגבי המועד, האם זה יוארך ל-6 ביולי או שזה יישאר 6 ביוני?

אני לא רואה בזה הבדל גדול, אבל אם משרדי הממשלה חושבים שצריך לעשות את זה, שיעשו את זה. אין לי התנגדות שזה יהיה כך או כך.

אנחנו מעדיפים 6.7 כי אחר כך אם יש צורך בהארכה, כשהכנסת עובדת מלא.

אנחנו אמרנו את עמדתנו כמשרד המשפטים והוועדה תחליט כדעתה.

אמרתי את העיקרון שלי. אני לא רוצה שמישהו ייפול פה בגלל שהכנסת לא התכנסה או הוועדה לא התכנסה כי היה באמצע סוכות או היה באמצע יום כיפור. הרי לפי התאריכים שאתם אומרים זה יוצא בסוכות או באמצע החגים. זה משפטי המושג "אחרי החגים"?

לא יבואו במניין הימים, כלומר זה לא ייחשב אלא רק אחרי החגים.

אחד המושגים הכי נפוצים בביורוקרטיה הישראלית זה "אחרי החגים", ואין לזה בסיס משפטי אני חושב.

אוקיי, אז אנחנו רק נתקן פה ונגיד - עד יום י' בתמוז התשפ"ה (6 ביולי 2025) או עד תום תקופת תוקפה של ההכרזה על מצב מיוחד בעורף, לפי המוקדם שבהם.

נמשיך.

עכשיו אנחנו עוברים לפסקה (2).

(2) לעניין סעיף קטן (ב1)(1)(א) -

שם מדובר על המפונים –

מיום כ"ב בתשרי התשפ"ד (7 באוקטובר 2023) עד יום י' בסיון התשפ"ה (6 ביוני 2025).

להוראה הזאת גם כן יש הארכה, אז גם פה אנחנו נתקן את התאריך בהתאם.

אוקיי.

זה גם יתוקן ל-6 ביוני 2025.

איפה הקורלציה פה בהקשר של המפונים והאם קיבלו הוראה לחזור חזרה למקום שלהם?

לשר עדיין יש את הסמכות לעדכן את התוספת ככל שיש החלטת ממשלה שמאפשרת לאנשים לשוב לבתים שלהם. עשינו עדכון קודם ואנחנו מתעדכנים מידי פעם מול משרד הביטחון ומשרד ראש הממשלה שאחראים על החלטות הממשלה הללו.

את אומרת שזה לא קשור למצב המיוחד בעורף, אלא זה קשור לקטע של מתי משרד האוצר או הרשות המקומית יחליטו שמחזירים את האנשים.

זה איזון של ביחד. אנחנו לא רצינו להכניס את ההכרזה על מצב מיוחד בעורף כי נמסר לנו שיש מצב שיסתיים המצב מיוחד בעורף וגם תהיה הוראה שאפשר לחזור, אבל כן יתנו להם תקופת התארגנות. בתקופת ההתארגנות הם עדיין צריכים להמשיך לקבל כנראה את ההגנה, וצריך לשקול ולעשות את האיזונים הנכונים באותה תקופה ברגע שזה יקרה, וכמה זמן התארגנות הם יקבלו.

גם יכולה להיות סיטואציה שגם אם אין כבר סיכון ביטחוני מטילים, יכול להיות שעדיין יש קושי לחזור ליישוב מבחינת יכולת התפעול של היישוב. זה דברים שצריך להתחשב בהם.

לכן אמרתי הרשות המקומית, כי בסוף מי שיודע אם אפשר לחזור לפעילות, כן או לא, זה הרשות המקומית. לא מתבטא פה המנגנון. לתת הגנה גורפת מבלי שיש מנגנון שניתן יהיה לשים עליו שחור ולבן - - -

יש תוספת של רשימת היישובים, ששר העבודה מעדכן אותה במידה - - -

קחו את קריית שמונה. קריית שמונה, לצורך העניין כרגע אפשר לחזור אליה. הרשות המקומית לא פותחת עסקים. כרגע יש בעיה של תשתיות, אבל מצד שני אפשר לחזור לשם. אזרחים חוזרים לשם.

כן, אבל אם אזרח חזר לבית שלו, באופן טבעי הוא לא מפונה ואין לו את ההגנה.

הוא עדיין מפונה כי אתם נותנים לו חצי שנה. צריך לעשות עוד חשיבה על הנושא של המפונים.

זה לא רק לעניין הסעיף הזה.

בכלל על הניואנסים הקטנים.

כן.

ככה הם הוגדרו גם בהוראת השעה הקודמת. הוסבר שכל עוד הוא חזר לבית, הוא כבר לא מפונה, אז באופן טבעי זה לא חל עליו.

אנחנו עוברים לפסקה 3.

(3) לעניין סעיף קטן (ב1)(1)(ב) ו-(ג) - מיום כ"ב בתשרי התשפ"ד (7 באוקטובר 2023) עד יום י"א בטבת התשפ"ו (31 בדצמבר 2025).

ההוראה הזאת מתייחסת גם לחטוף וגם להורה או בן זוג או בן משפחה אחר של חטוף שמוגדר כילד שכבר מלאו לו 18, או אח או אחות או בן משפחה אחר שהגיש הצהרה חתומה בכתב ידו כי נמנע ממנו להתייצב לעבודה ולבצעה מחמת היותו בן משפחת חטוף או נעדר. זה כבר הוראות שקיימות היום ולהם נותנים את ההגנה. מאריכים אותה מהמועד שפקע, מחודש פברואר ל-31 בדצמבר 2025. אם תירצו להאריך את המועד הזה פה, אין אפשרות להאריך בצו. לא שמרתם אפשרות להאריך בצו במקרה הזה מעבר לתקופה.

זה מקסימום התקופה לפי הוראת השעה, ולפי מה שהסבירה אולגה בדיון הקודם, הממשלה כנראה קיבלה החלטה שכל חקיקות החירום של חרבות ברזל - - -

התפיסה היא כרגע שהחקיקה שקשורה למלחמת חרבות ברזל, שהיא הוראת שעה של חירום, היא לתקופה של שנת 2025 ולכן בהתאם גם ההוראות לסעיף הזה. כמו שגם הסברתי, הוראת השעה עצמה, יש לה תוקף נוסף - - - בגלל ההגנה הנוספת של חטופים ששוחררו - - -

וזה לא תלוי אם המצב ישתנה ולא תהיה מלחמה.

זה הכול תלוי בשאלה אם אדם הוא חטוף או לא. זה הסטטוס.

אם הוא השתחרר?

פסקה 4 עוסקת בקבוצה החדשה שדיברנו עליה, שזה השבים ובני המשפחה שלהם. אמרנו ששוחררו וגם במקרים שהם חס וחלילה לא בחיים.

(4) לעניין סעיף קטן (ב1)(1)(ד) ו-(ה) – שישה חודשים מיום שחרורו של החטוף.

אני חייב לשאול פה שאלה די קשוחה, ואני מתנצל מראש על הצורה שאני שואל. בסופו של דבר אנחנו מדברים על סיטואציות שאין באמת ערובה שחטופים יחזרו, ובינתיים פה בארץ יחזרו ויבטלו את מצב החירום במשק. המשמעות של הדבר הזה, שיש פה הגנה עד אין סוף בנוסח הזה של הסעיף. השאלה איפה הגבול של הדבר הזה?

למה הגנה עד אין סוף? אנחנו אומרים שיש הגנה עד 31 בדצמבר 2025.

זה גובר על הדבר הזה?

זה לגבי מי שהוא חטוף כל עוד הוא חטוף.

ולא חזר, והלוואי וכולם יחזרו מחר בבוקר.

זה עד 31 בדצמבר 2025. זה התקופה שזה מוגבל עכשיו.

עילם שניר, ייעוץ וחקיקה. כרגע המבנה הוא שהתיקון מדבר על שנת 2025, ואם יש חטוף ששוחרר עד סוף 2025 תינתן לאותם חטופים ובני משפחותיהם השישה חודשים מיום השחרור, שבעצם מקרה הקיצון שלהם הוא באמצע 2026. זה לא לנצח כי זאת הוראת שעה. אם חלילה נגיע למצב שלא ישוחררו ויהיה צריך להאריך את ההוראה, אז כמו שאנחנו עושים את זה עכשיו, יבחנו אם לעשות את זה שוב או יבחנו משהו אחר. כרגע זה מה שעליו עומלים. במקרה של חטופים יש כל מיני הסדרים שעשו שגם הם בהוראות שעה, של שיפוי על הפרשות פנסיוניות ואיזה שהוא חלף שכר.

אין לי בעיה עם חלף שכר. אין לי בעיה עם סוציאליות, והמשפחות הללו הן סובלות וצריך לתת להן את כל ההגנה שאפשר, אבל כשאתה מדבר על מקומות עבודה וכשאתה מדבר על עובד שנמצא במקום עבודה ולא נמצא במקום עבודה המון זמן, יש פה הסתכלות קצת שונה על הדבר. זה לא כסף. אנחנו לא מדברים על כסף.

אני מבין, אבל הצד השני של זה קבוצה מאוד קטנה, וגם למרבה המזל היא גם מצטמצמת. בסוף הקבוצה שאנחנו מדברים עליה, בשאיפה, היא תהיה מאוד מצומצמת וגם לא בטוח שכולם הם עובדים. חלקם אולי הם בכלל עצמאיים וחלקם בכלל אולי חיילים. אנחנו מדברים על קבוצה מאוד מצומצמת.

ועוד לא שאלתי שום דבר על העצמאיים.

חשוב לי רגע להוסיף נקודה שדיברתי עליה בדיון הקודם. אני נעם, אחות של צחי עידן, חטוף בעזה. אחד הדברים שעלו מהמשפחות במקום הזה של השכירים, זה אי הנעימות שנוצרת בין העובד בן המשפחה לבין המעסיק, שזה מאוד לא נעים. חלקם בחרו לקחת פיטורים. בוא נגיד שזה עוד תוספת לדברים שיושבים לנו על הכתפיים, אי הנעימות הזאת שקיימת.

אני אשמח להבהרה לגבי התוספת של מי שגופתו חולצה, הגנות על בני המשפחה. להבנתי, אני אשמח להסבר, יש לנו את החוק של חברת הכנסת ביטון שנותן הגנה של שנה לבני משפחות שכולות, אלא אם מתקבל היתר. איך זה מתכתב עם התוספת פה?

נעה תציג. יש תיקון עקיף וצריך לדון על היחס בין החוקים. התכליות שלהם קצת שונות.

למה שונות? כשהוא יבוא לקבורה אז זה השנה של המשפחה.

השאלה אם הקבורה היא המועד הקובע.

לדעתי זה הקבורה כי אתה לא יושב על כלום. רובם, כמי שהולכת לנחם, הם לא באמת יושבים. הם מקבלים את האנשים שבאים לתמוך בהם. זה לא ה'שבעה' שאתה יושב על הרצפה ואתה כורע. אין טקס של זה. אין קבורה. קבורה, לדעתי מבחינת היהדות זה הציון שעכשיו נכנסים לאבל.

הכוונה הייתה שהתכליות של החוקים שונות ולכן אין סתירה שתהיה הגנה פה למטרה שלה והגנה פה למטרה שלה.

אל תשכח שכשמביאים את הגופה חזרה וצריך קבר, זה נכון שהם לא עושים את זה, אבל בסוף זה כאילו קרה להם עכשיו. זה סגירת מעגל. אבל הכאב צף.

אני בכלל לא חולק על זה.

אני רק רוצה להכניס עוד מילה על הז'רגון המקצועי. במקום גופה נקרא לזה חלל.

נכון, חלל. סליחה.

אני גם לא חולקת. אני רק רציתי להבין מה המתווה.

יש תיקון עקיף. בואו נדבר עליו. בעיקרון החוק של חברת הכנסת ביטון שעבר, יש בו איזו שהיא לקונה שצריך לטפל בה, שהיא מדברת על מועד מות הנספה. כמובן בהקשר שאנחנו מדברים עליו עכשיו זה לאו דווקא המועד הרלוונטי כי יכול להיות שנודע בדיעבד על מותו מחודשים אחורה ואז אין סיבה שזה יפגע במשפחה. צריך לדון מה המועד. זה מועד שחרור? חוק הגנה על עובדים, המטרה שלו זה לאפשר למשפחה להיות במאמצי ההשבה ולהיעדר מהעבודה בשביל זה, וכשהם מסתיימים אז יש את העניין של ההתארגנות וההתאפסות שזה התוספת שעכשיו מוסיפים, ויש את העניין של השיקום בשנת האבל, וזה החוק השני.

רבותיי, אנחנו מדשדשים במקום.

בואו נדון בזה כשנגיע לסעיף.

בדיוק. בואו נקרא.

תיכף נגיע לסעיף הזה. כרגע אנחנו אומרים שבני המשפחה שזה גם ההורים, גם האחים. זה למעשה כולל את כל האחים גם של החטוף ששוחרר וגם החטוף, החלל שחולץ. אמרת שזה קבוצה מצומצמת. זה ברוך השם קבוצה מצומצמת אבל בכל זאת קבוצה גדולה.

הנחת היסוד היא שרוב האחים שאינם מטפלים בשבים רוצים לחזור לעבודה. הם רוצים להשתקם.

ברור, זה המטרה.

הם לא ישבו בבית ויגידו, אני לא אלך לעבודה כי יש לי הגנה. מדובר באנשים שזקוקים להגנה כי הם לא מסוגלים לעבוד. זה לא ציבור גדול מאוד.

אושרה, מינהלת החטופים, משרד ראש הממשלה. אני אגיד לגבי הקבוצה הזאת. לאחר שהחטוף משוחרר הם לא מקבלים שיפוי כספי, אז יש גם דחף לחזור לעבודה. מעבר להסתגלות הם לא מקבלים איזו שהוא פיצוי על זה לעומת קבוצות אחרות, לעומת המפונים, לעומת כאלה שלא עובדים.

אפשר להמשיך הלאה.

אוקיי, אנחנו נמשיך לפסקה 2.

(2) אחרי סעיף קטן (ז) המובא בה יבוא:

"(ח) שר העבודה, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, רשאי, בצו, להאריך את התקופה הקובעת לעניין סעיפים קטנים (ב)(1) [מוסד החינוך], (ב1)(1)(א) [מפונה]ו-(ב2) [בני זוג של החיילים בסדיר או בקבע, כולם או חלקם, בתקופות נוספות שלא יעלו על ארבעה חודשים כל אחת ולכל המאוחר עד יום י"א בטבת התשפ"ו (31 בדצמבר 2025), בהתקיים כל אלה:

(1) השר נוכח כי הדבר נדרש עקב פעולות האיבה או פעולות המלחמה, כהגדרתן בסעיף קטן (ז).

(2) לעניין סעיפים קטנים (ב)(1) [מוסד החינוך] ו-(ב2) [בני הזוג של החיילים בסדיר או בקבע] – כל עוד ההכרזה על מצב מיוחד בעורף עומדת בתוקפה; פקעה ההכרזה כאמור לפני תום תקופת ההארכה שקבע השר, תסתיים התקופה הקובעת לעניין אותם סעיפים קטנים באותו מועד."

קראנו את התקופות ואת אפשרות ההארכה לגבי חלק מהקבוצות. עכשיו מה שמוצע פה זה ללכת ולעשות תיקון שמתייחס להצעת החוק של חברת הכנסת ביטון שאמורה היום לעלות לקריאה שנייה ושלישית. התיקון, בגלל שהוא התאמה שנדרשת לגבי משפחות של חטופים או נעדרים, עושים את זה לא כתקנה, עושים את זה כתיקון בחוק תגמולים לבני משפחה של חטופים ונעדרים בפעולת איבה.

החוק שלך עולה היום או מחר?

מחר.

בני המשפחה של החטופים והנעדרים מקבלים תגמולים מסוימים לפי חוק משפחות חיילים ולפי חוק התגמולים לנפגעי איבה. זה כל עוד האדם הוא חטוף או נעדר, ולכן פה אנחנו מוסיפים סעיף שהוא חורג מזה, ומדבר על מצב שאותו חלל כבר חולץ, הוא כבר לא במצב שהוא חטוף אבל הוא היה חטוף וגופתו חולצה.

תיקון חוק
תגמולים לבני
משפחה של
חטופים ונעדרים
בפעולות איבה בחוק תגמולים לבני משפחה של חטופים ונעדרים בפעולת איבה, התשפ"ד-2023, אחרי סעיף 4 יבוא:

"החלת הוראות
על בני משפחה
של חטוף או נעדר
שאינו בין החיים 4א. על אף האמור בסעיף 2(א), הוראות סעיף 32ב לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה לרבות כפי שהוחלו בסעיף 7(י) לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה –

זה אותם סעיפים שנוספו בהצעת החוק של חברת הכנסת ביטון.

יחולו על עובד שהוא בן משפחה כהגדרתו בסעיף קטן (יח) של סעיף 32ב האמור, של מי שהיה חטוף וגופתו חולצה או של נעדר שנודע כי אינו בין החיים, ועל עובד שיש לו זיקה לפי סעיף קטן (יא) של הסעיף האמור אליהם, והכול בשינוי זה: בכל מקום שבו מדובר בסעיפים האמורים ביום הפטירה, יראו כאילו מדובר ביום שבו נמסר לבני המשפחה כי החטוף או הנעדר אינו בין החיים."

חברת הכנסת ביטון, את דיברת על כך שמדובר על יום הקבורה.

אני חושבת. אני רוצה לשאול את היושב-ראש באמת מהמקום של היהדות שלנו, האם זה לא נכון ביום שהחלל נקבר ויש קבר לבכות עליו? אני מזכירה שכשקוברים אז הכול נפתח מחדש. אני פגשתי גם כאלה. אלה שכבר חזרו לעבודה, מן הסתם הם לא יצטרכו הגנה. יהיה להם קשה אבל הם ימשיכו. אם יהיה את הבודד או שניים שנצטרך קצת לשמור כי פתאום נפל לו או פתאום הייתה לו תקווה שאולי הוא חי, כי יש הרבה שהודיעו שהם נרצחו ובסוף חיים. אנחנו צריכים להיות מאוד מדוקדקים. אין אלפים, אין מאות, לכן אני חושבת, זו דעתי האישי מהמקום של הדת, של היהדות, וחלילה איך אני הייתי מרגישה כשהיה לי קבר בישראל.

אני רוצה להסביר מה קורה כאן. מצד אחד ניתנת אותה הגנה של שנה שדורשת גם היתר בשביל הוצאה לחופשה ללא תשלום. אותה הגנה של שנה תינתן מיום ההודעה שהוא אינו בחיים. קראנו קודם בסעיף שבני המשפחה של החטוף ששוחרר, גם אם מדובר בחלל שהיה חטוף, יקבלו את אותם שישה חודשים הגנה מפני פיטורים. זה נכון שזה הגנה אחרת שאפשר בה להוציא לחופשה ללא תשלום. זה לא אותה רמה של הגנה אבל היא ניתנת להם.

זה גם יהיה מאוד אינדיבידואלי. בחודש הראשון אחרי הקבורה וה'שלושים' וכל הדברים האלה זה ודאי. אחר כך מי שיוכל לחזור לעבודה, ירצה לחזור לעבודה כי זה כבר שנה וחצי מאז שזה קרה. למי שהוא לא יוכל, יש לו פה את השישה חודשים.

אני רק רוצה לחדד לדיון ואז שהוועדה תקבל את ההחלטה שהיא רואה לנכון. התכלית של חוק הגנה על עובדים במהות היא תכלית חירומית למשפחה שכרגע אין לה קשב, אלא להחזיר את הנספה הביתה ולפעול במאמצים להשיב את הגופה.

אתם יודעים שכשאני הייתי ילד לא היה מושג כזה גופה. היה נפטר. הנפטרת, החלל.

זה פשוט השתרבב מהנוסח.

זה בגלל שחילצו את הגופות.

תמיד זה היה נראה לי וולגרי כזה.

אולי זה המקום לקרוא לצה"ל ולתקשורת לא להשתמש, כי החזרנו את הגופות.

או את החללים או את הנפטרים.

בגלל זה חלחל לנו.

אני מתנצל על חוסר הרגישות בזה.

אני רק רוצה לומר לחברת הכנסת ביטון, בסופו של דבר יש לנו גם חללים שהם לא יהודים, וגם ביהדות הסיטואציה הזאת שהחללים לא חוזרים מכניסים את המשפחות שלהם למצב של אוננים. זה סיפור אחר לגמרי והמצב הוא קשה, לכן אני בהחלט חושב שהמועד שנודע להם על המוות של יקיריהם זה המקום להתחיל לספור את התקופות האלה.

אין בעיה, על זה עברנו, ומהקבורה עוד שישה חודשים.

הוועדה בסוף תחליט איך היא רואה לנכון. בהינתן שהתכלית של החוק של חברת הכנסת ביטון, דיברנו על זה שהתכלית היא שיקומית וגם התקופה הראשונה היא תקופה שדיברנו על ה'שבעה', על ה'שלושים' וכו'. יכול להיות שיש משפחות שעד שהן לא יודעות בוודאות, מבחינתן הן בכלל לא בהליך שיקום, הן בכלל לא יכולות לחזור לעבודה וכל הרציונליים פחות מתקיימים. פה יש דילמה. אפשר להחליט שזה יהיה מיום ההודעה, אפשר להחליט שזה מיום השחרור.

עו"ד נעה בן שבת נתנה את הפתרון הטוב ביותר. מתחילים מהיום של ההודעה. בנוסף, יש אחרי הקבורה עוד שישה חודשים.

זה נכון, אבל זאת הוראת שעה, זאת הוראת קבע, ובסוף יכול להיות שנודע אבל ייקח הרבה זמן עד שאותו חלל יחזור. נכון שיהיה להם את החצי שנה, ככל שזה יהיה בתקופת הוראת השעה. זה הסדר שהוא פחות מגן למשל בהיבטים של חל"ת והיבטי השיקום שעליהם דיברנו. לשיקולכם.

השאלה שעולה לי עכשיו, מה קורה אם משפחה קיבלה הודעה ואחרי שמונה חודשים מביאים את החלל? מפה אנחנו עושים עוד שישה חודשים או שהוא סוגר את השנה? השישה ייחשבו מיום הקבורה.

אם הוא צריך את זה אינדיבידואלית, הוא יקבל את זה. לא צריכים להיות קשוחים עם אנשים כאלה.

אני חייבת להכניס גם את נושא הטרור הפסיכולוגי לכל קבלת ההחלטות פה. זה מה שאנחנו נמצאים תחתיו כרגע, משפחות החטופים. אנחנו לא יודעים, אין ודאות. גם אם אמרו לך משהו, יש כאלה שלא מאמינים וכן מאמינים. להגיד מתי יהיה השיקום שבו נוכל לחזור לעבוד? זה כל אחד באמת אינדיבידואלי מאוד. גם מה העבודה שבה הוא עובד, אבל גם מאוד קשה כי כרגע אנחנו לא מצליחים, רובנו. אני לא רוצה לדבר באופן מאוד נחרץ אבל רובנו לא מצליחים כרגע לטפל בעצמנו. אנחנו נמצאים על אוטומט כדי להחזיר אותם הביתה, לא משנה מה מצבם. אולי כך אנחנו נגלה את מצבם כי הם יחזרו הביתה.

בעצם את אומרת שזה צריך להיות מיום השחרור.

אני באמת לא יודעת. אני שמה לכם עוד איזה שהוא מידע כדי שתבינו את האזור שבו אנחנו נמצאים, כמו נגיד, אני לא יכולה לקבל החלטות. סתם שתדע.

מה שאמרת, נעם, זה מאוד נכון. בשלב הזה כל זמן שאין ודאות, אז כל הדיבורים האלה אינם על קרקע יציבה. ברגע שהדברים יתבררו, אז הסדר שאתם קבעתם והחוק יסדיר את הדברים באופן מסודר. מהרגע שאנשים יודעים על האסון, אז הם מקבלים את השנה. ברגע שהגיעה הקבורה, מתחיל עוד תקופה קשה, אז עוד שישה חודשים. באינדיבידואל יהיו כאלה שבתוך שלושה חודשים כבר יחזרו לעבודה כי זה חלק מהשיקום שלהם, ואם יהיה אחד כזה שהוא לא יכול ולא מסוגל, אז המערכת צריכה להיות מספיק גמישה להבין שהוא לא יכול לעבוד. יש היום הרבה אנשים שלא מסוגלים לעבוד והם מביאים אישורים שהם לא מסוגלים לעבוד, והם מוגנים.

אני אבקש להוסיף. קביעת מועד ההודעה, אני חושבת שהוא פחות נכון בהקשר הזה, כי במצב רגיל לגבי חללי צה"ל מועד ההודעה זה גם מועד הקבורה פחות או יותר, או יום למוחרת.

כן, אבל היום אנחנו במצב אחר.

המשפחות הללו מקבלות תקופה של שנה הגנה. כאן אם אנחנו נלך לפי השיטה של מועד ההודעה, אם יש משפחות שכבר קיבלו את ההודעה שהיקירים שלהם נרצחו בשבי או אולי נרצחו כבר ב-7 באוקטובר, אז אנחנו מצמצמים להם את תקופת ההגנה. זה נכון שכל עוד יש את הוראת השעה, תחול להם ההגנה של השישה חודשים, אבל עדיין יכולים להיות פערים. אני דווקא הייתי מציעה ללכת לפי מועד השחרור במקרים האלה של חטופים שאינם בין החיים יותר.

מה יהיה בתקופה עד שהם יזכו להביא אותם לקבורה? יש להם הגנה.

הם מקבלים מעמד של חטופים.

אם יש שתי הוראות שחלות, אז ההוראה המטיבה היא זאת שתחול. אם יש הוראה אחת למשל שאומרת שאפשר לפטר בהיתר, ואחת אומרת שאי אפשר לפטר, אז תחול - - -

לשיטתך, אם אתה אומר שאנחנו הולכים ממועד החזרה או הקבורה, אז לא צריך את שתי ההוראות. אתה אומר לתקן רק את ההוראה - - -

אפשר בחוק הגנה על עובדים לדבר על חטוף ששוחרר, שזה רק שוחרר בחיים, כי מי שלא שוחרר בחיים, יש לו את החוק השני שנותן לו שנה מהרגע שהוא שוחרר. זה החלטה גם של הוועדה. בשורה התחתונה רוצים לתת הגנה למי שהביאו לקבורה, מתוך התכליות של החוק השני שמדבר על השיקום, שעכשיו זה שנת אבל וצריך לעכל ולהתמודד, ומי שחוזר בחיים, צריך לסייע למי שחזר וללוות אותו, לכן נותנים את התקופה הזאת. אפשר לקבוע שם גם למי שהגיע חלל, שנותנים את החצי שנה. החפיפות האלה הן בתוצאה יביאו לאותה תוצאה.

פנינה ברודר ממטה המשפחות להחזרת החטופים. אנחנו מבקשים שזה יהיה כמו שנאמר פה, מהמועד שבו החלל הושב לקבורה, וזה מכיוון שזה המועד שבו יש למשפחה איזו שהיא ודאות לגבי המצב, ושנה כמובן לפי החוק.

מה אומרים משרדי הממשלה בעניין הזה? בנוסח שנתתם מה מופיע?

הנוסח שאנחנו קראנו דיבר על כך שכמו שהוראת השנה מגינה על משפחת החטוף כל עוד הוא חטוף במסגרת הוראת שעה, אז גם ההוראה הזאת תינתן לשישה חודשים אם החטוף הוחזר. במקרה של החלל הוחזר עד 31 בדצמבר 2025, למשפחה יש שישה חודשים נוספים של הגנה. בנוסף על כך בני המשפחה, ממועד ההודעה יש להם הגנה לפי החוק של חברת הכנסת ביטון, של שנה ממועד ההודעה.

אם אני מבין נכון, האפשרות השנייה זה לקבוע שהשישה חודשים בחוק הגנה על עובדים יינתן לבני משפחות של חטופים שחזרו בחיים, וחטופים שחזרו שאינם בין החיים, החוק של חברת הכנסת ביטון ייתן להם הגנה של שנה מיום השחרור כהוראת קבע, ואז זה ייתן מענה. אגב, זה כבר לא משנה להוראת שעה. אם חוזר בסוף חטוף ונקבר, הם כבר משפחה שכולה.

הבקשה של הגברת התקבלה? זה מכוסה בחוק של חברת הכנסת ביטון?

אם זה מה שמחליטים, נראה לי שכן.

אוקיי.

אני מציעה, אדוני, למקרים באמת שיהיו מאוד חריגים, אני מתנצלת שאני אומרת את זה, אבל אני חושבת שצריך להגיד מהמועד שנודע שאינו בין החיים או מועד שהוא הושב לקבורה, לפי המאוחר מביניהם, רק בהצעה של חברת הכנסת ביטון.

המאוחר ביניהם.

בסדר.

אם נודע שהוא אינו בין החיים, אז כבר קיבלו את ההודעה. נניח הוראת השעה פוקעת?

יש בעיה. ההצעה שהצעתי היא לא מתאימה כי המעסיק צריך לדעת ממתי ההגנה, וזה לא מתאים. אני רק שואלת מה יקרה עם משפחות שיקבלו הודעה ואין אפילו גופה?

תסתכל על אורון שאול והדר גולדין.

אולי אפשר להגיד לבן משפחה, תדע שיש לך הגנה מרגע ההודעה, או לחילופין עם הגופה, אז אולי הם עצמם יגידו, אני בשנה הזו - - -

כל עוד חטוף שהוא חלל עדיין חטוף לצורך העניין בעזה, יש הגנה.

את נותנת לו כפל הגנות.

בתקופת הוראת השעה. אם הוראת השעה תפקע, הבעיה שלנו היא אחרת לגמרי. זה לא המקרה הזה.

אנחנו משאירים את ההוראה של השישה חודשים. היא תהיה לבן משפחה של חטוף ששוחרר. חטוף, כמובן אנחנו משאירים את ההוראות שנוגעות לחטוף ולבני המשפחה שלו. הנושא של שישה חודשים מיום השחרור ניתן גם לבני המשפחה של החטוף ששוחרר, אבל זה חטוף שהוא שוחרר בחיים. ההוראה שמתייחסת לחוק של חברת הכנסת דבי ביטון היא תתייחס למשפחה של חטוף חלל, והיא תיתן את ההגנה של אותה שנה והיא תינתן לא מיום שנמסרה ההודעה, מיום שגופתו חולצה.

בסדר גמור.

רק צריך למחוק את המילים בסעיף ה' – או שגופתו חולצה.

נכון, ולהוסיף בסעיף 4א בסוף את ההתייחסות, במקום שנודע כי אינו בין החיים, במקום מסירת ההודעה, אתה רוצה להגיד יום הקבורה?

מיום שחולץ החלל ארצה.

אם אין קבורה זה חוסה בהוראת השעה? אוקיי.

לא, אם אין קבורה זה מכוסה בהוראת השעה כחטוף.

אוקיי. איך נאמר? ויבולע המוות לנצח ולא נדע דברים כאלה, אבל עכשיו אנחנו צריכים לחוקק.

יש לנו הסתייגויות. אנחנו תיכף נצביע על ההסתייגויות בדרך שמצביעים על ההסתייגויות. יש לנו נוהל.

אפשר להסביר מה הוחלט בסוף?

אני גם אשמח להסבר מה בסופו של דבר הוחלט.

הגנה של שישה חודשים שניתנת לבני משפחה של חטוף ששוחרר. זה לחטוף שחזר בחיים. אנחנו נתקן את סעיף קטן ה'. בסעיף קטן הנוסף, 4א לחוק תגמולים לבני משפחה, שם תהיה התייחסות למשפחה של חלל, ואנחנו נדבר לא על מועד שבו נמסר לבני המשפחה כי הוא אינו בחיים, אלא מועד הקבורה.

אוקיי.

יש לנו הסתייגויות של סיעת המחנה הממלכתי. נתחיל איתם.

אבל הם לא פה.

אתה לא חייב, אדוני. אפשר לא לכלול. יש הסתייגויות של סיעת יש עתיד, אליה הצטרפו גם ישראל ביתנו וגם סיעת העבודה.

איך אומרים, אומר ועושה. בואו נצביע.

יש הסתייגות מטעם סיעת יש עתיד. היא מציעה הסתייגות אחת. במקום "עקב סגירת מוסד חינוך בשעת התקפה" יבוא עקב סגירת מוסד החינוך בתקופה הקובעת בשעת התקפה.

אני רוצה רשימה.

הסתייגות מס' 1 של סיעת יש עתיד.

מי בעד הסתייגות מס' 1 של יש עתיד? מי נגד?

הצבעה

לא אושר

ההצעה נפלה.

הסתייגות מס' 2.

הסתייגות מס' 2, מי בעד? אין. מי נגד?

הצבעה

לא אושר

ההסתייגות נפלה.

הסתייגות מס' 3.

מי בעד הסתייגות מס' 3? מי נגד?

הצבעה

לא אושר

ההסתייגות נפלה.

הסתייגות מס' 4.

הסתייגות מס' 4, מי בעד? מי נגד?

הצבעה

לא אושר

ההסתייגות נפלה.

הסתייגות מס' 5.

הסתייגות מס' 5, מי בעד? מי נגד?

הצבעה

לא אושר

ההסתייגות נפלה.

המחנה הממלכתי, אנחנו לא נצביע על ההסתייגויות.

היא ביקשה שכן נעשה את זה?

כן.

הם מבקשים כן להצביע.

ההסתייגות של המחנה הממלכתי, הסתייגות מס' 1.

מי בעד ההסתייגות של המחנה הממלכתי? מי נגד?

הצבעה

לא אושר

ההסתייגות נפלה.

הסתייגות מס' 2 של המחנה הממלכתי.

הסתייגות מס' 2 של המחנה הממלכתי, מי בעד? מי נגד?

הצבעה

לא אושר

ההסתייגות נפלה.

הסתייגות מס' 3 ומס' 5 אפשר להצביע ביחד.

מי בעד הסתייגות מס' 3 ומס' 5 של המחנה הממלכתי? מי נגד?
הצבעה

לא אושר

ההסתייגות נפלה.

יש לנו הסתייגות מס' 4.

מי בעד הסתייגות מס' 4? מי נגד?

הצבעה

לא אושר

ההסתייגות נפלה.

יש לנו הסתייגות מס' 6.

מי בעד הסתייגות מס' 6? מי נגד?

הצבעה

לא אושר

ההסתייגות נפלה.

הסתייגות מס' 7 ומס' 8.

הסתייגות מס' 7 ומס' 8, מי בעד? מי נגד?

הצבעה

לא אושר

ההסתייגות נפלה.

למעשה הוסרו ההסתייגויות.

הוסרו כל ההסתייגויות. אנחנו ניגש להצבעה על הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה. מי בעד? שניים. מי נגד? אין מתנגדים.

הצבעה

אושר

ההצעה אושרה פה אחד ותעלה למליאה לקריאה שנייה ושלישית.

תודה רבה. ישיבה זו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:08.