פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



13
ועדת הכלכלה
03/02/2025


מושב שלישי


פרוטוקול מס' 591
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, ה' בשבט התשפ"ה (03 בפברואר 2025), שעה 12:30

יישום חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 70) בדבר הכרזה על איסור השפעה בלתי הוגנת על מצב חירום

חברי הוועדה: דוד ביטן – היו"ר
שלום דנינו
רון כץ
שלי טל מירון

עמית גולדמן - רפרנט כלכלה ותעשייה, אגף התקציבים, משרד האוצר

הילה דוידוביץ-בלומנטל - עו"ד, משרד המשפטים

ציפורה בניטה - רו"ח, מנהלת תחום תקציב, משרד הכלכלה והתעשייה

אילנה מזרחי - עו"ד, ל. משפטית, הרשות להגנת הצרכן

חן אביגדורי - משפחות החטופים

ענבר גולדשטיין - משפחות החטופים

גילת פיש - משפחות החטופים

איתי עצמון
אביגל כספי

ד"ר עידית חנוכה

אלון דמלה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


יישום חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 70) בדבר הכרזה על איסור השפעה בלתי הוגנת על מצב חירום

אני פותח את הישיבה בנושא: יישום חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 70) בדבר הכרזה על איסור השפעה בלתי הוגנת על מצב חירום. המשך דיון.

בבקשה, רוצים לומר משהו?

צפיתם כבר בסרטון?

צפינו, כן.

אז נעשה בלי.

צוהריים טוב. שמי ענבר גולדשטיין. ועדת הכלכלה, אז נעשה קצת מספרים בכיף, לא שזה כיף למישהו. 255 חטופים. ארבעה היו שם עשור לפני ה-7 באוקטובר. אליהם נוספו 251 באסון. 105 שוחררו בעסקת נובמבר 2023. שוחררו 18 עד כה בעסקת ינואר-פברואר 2025. בסך הכול 123. ארבע חטופות שוחררו ללא מבצע וללא עסקה. שמונה חטופים עד כה חולצו במבצעים צבאיים. 41 גופות חולצו מעזה. 29 חטופים נחטפו חיים ונרצחו בשבי או נהרגו מאש כוחותינו.

זה מביא אותנו ליום ה-486 עם 79 חטופות וחטופים שעדיין מוחזקים שם. היום זה היום ה-16 לשלב א' של העסקה, יום שהוא קריטי ומשמעותי, אבל הוא לא צומת, כי אנחנו לא פונים לא ימינה ולא שמאלה, אלא ממשיכים ישר בכל הדרך להשלמת שלב א', הגעה לשלב ב' ומימושו עד תום, עד החטוף האחרון.

המחיר הוא כבד. אנחנו ערים לו. גם המחיר שמשלמות המשפחות השכולות, שכבר לא יקבלו חזרה את יקיריהן, משפחות הנופלים, החיילים הלוחמים, הפצועים, כל מי ששם את נפשו ואת חייו עבור המשימה הכל כך גדולה הזאת גם של השבת החטופים וגם של הגנה עלינו ועל ביטחון המדינה. אני יודעת כמשפחה שכולה עד כמה המחיר הזה כבד. אבל אני אומרת לך, אדוני היושב-ראש, באמת, ולכל מי שנמצא כאן, שאם המחבל שרצח את אחי ואת בתו, את האחיינית שלי, חי ומוחזק במדינת ישראל בכלא, שחררו אותו. שחררו אותו ותחזירו את מי שאפשר, כי האנשים שלנו חשובים לי הרבה יותר מכל תתי האדם שנמצאים שם בצד השני. אנחנו צריכים את האנשים שלנו פה הרבה יותר ממה שאנחנו צריכים את המחבלים האלה.

אני מאמינה במדינת ישראל, למרות שהאמון שלי נפגע קשות ב-7 באוקטובר. אבל אני מאמינה במדינת ישראל שגם אם היא משחררת מחבלים, היא תדע לבוא איתם חשבון, לתת את הדין ולסגור את הסיפור איתם בהמשך. אבל קודם כול אנחנו, קודם כול האנשים שלנו.

לכן, בבקשה, להמשיך לקבל את ההחלטות הנכונות ולעשות צעדים אמיצים גם אם המחיר הוא כבד וכואב. ראינו את הסרטונים של החיבוקים. זו התמורה שאנחנו מקבלים, והתמורה הזו שווה את זה. גם בימים הקשים, כשאנחנו כבר לא נקבל אנשים לזרועות ולחיבוקים, אלא נקבל אנשים בשקיות ובארונות, עדיין התמורה תהיה שווה. בשבילם, בשבילן ובשביל כולנו, עד החטוף האחרון. תודה.

שלום לכולם. צוהריים טובים פה. יש עסקה. התחילה. התחילו פעימות. הלב מתרחב, והלב מתכווץ מחדש. העסקה הזאת היא לא עסקה שאנחנו אוהבים. אבל היא עסקה שעליה חתמו, והיא עובדת, והיא פועמת. העסקה הזאת פועמת משבוע לשבוע. אנחנו רואים שכל סוף שבוע מתחיל בהתרגשות גדולה לקראת הרשימה: מי יגיע, מי בחיים. עובר לו סוף השבוע ומתחיל שבוע שעם ישראל חוזר, נראה, כאילו ליום-יום שלנו, ליום-יום, לשגרה. אנשים הולכים לעבוד. אתם מכנסים את ועדות הכנסת. ילדים הולכים לגנים. נראה שהמדינה חוזרת. אבל אנחנו המשפחות בחרדה לקראת יום שישי הבא. אנחנו לא יכולים לישון, לא יכולים לנשום. אנחנו בחרדה תמידית: מי יגיע בשבוע הבא; מי יהיה שם; והרבה חרדה, מי לא יהיה שם.

אתם ברשימה?

אנחנו ברשימה של שלב א', כן. אנחנו ברשימה.

מי המשפחה?

שגיא דקל חן מניר עוז. שגיא מקיבוץ ניר עוז, שבפתח השלב הזה היו עדיין 29 חטופים, שישה הושבו. הם עדיין עם 23. בסוף השלב הזה הם אמורים להיות עם 15 עדיין, שיחכו לשלב הבא. הינה היום ה-16, שענבר פה דיברה עליו, יום מאוד חשוב. אנחנו רואים בו באמת כיום קריטי. יום קריטי להראות שהממשלה רצינית, והממשלה הזאת רוצה להחזיר את כולם, שבו יצאה משלחת לקטאר. יצאה משלחת, כן? ואולי הדיבורים יהיו מעל ומעבר, כן? רק לעסקה, כי נשמע שיש שם דיבורים ברמה באמת כלל אזורית שהולכים להיות. אז יצאה משלחת. שלב ב' חייב לקרות. כולם חייבים לחזור הביתה.

אני גרה בצפון, ולידי, מושב ליד, גרה עידית אהל, אימא של אלון אהל, שנחטף ממסיבת הנובה. אלון לא בשלב הראשון. אנחנו לא נוכל להרגיש שמחה, לא נוכל להרגיש איזושהי רווחה, כי אלון בשלב השני.

אז חייבים להמשיך הלאה, ולהביא את כולם. אנחנו באמת מברכים את הממשלה שהתחילה, עם כל הקושי, בעסקה הזאת. אנחנו באמת מבקשים מכל הלב שלנו לרגע, לרגע, לא להפסיק את הפעימות האלו. להמשיך את הפעימות עד הסוף, עד הסוף, עד החטוף האחרון, שהפעימות האלה יפעמו כמו הלב שלנו, שלא הפסיק לפעום. תודה.

אדוני, אני אהיה קצר. אשתדל לא להיות רגשי, אלא להיות ענייני. אני רוצה לדבר על סולידריות, על מחיר, ועל מחירים יותר יקרים. אני לא יודע אם אתה שמעת, אדוני, אבל לירי אלבג, כשביקשו ממנה לצאת לחופשי אחרי 15 חודש בשבי, ביקשה להישאר, כי אגם ברגר עוד לא שוחררה. שבועיים קודם, אמילי דמארי ביקשה להישאר כדי שיוכלו להוציא את קית' בן קיבוצה.

כן, ראיתי את זה. קראתי.

יש סולידריות שאי-אפשר לדמיין, אדוני. אנשים במנהרות, בתנאים הכי קשים, אומרים: אחיי לפניי. אנחנו צריכים להיות ראויים לאנשים האלה. אנחנו צריכים להיות ראויים לסולידריות הזאת. אנחנו צריכים להסתכל על הסולידריות ולאורה לפעול.

אני רוצה להגיד לכל מי שמקשיב לי בעניין המחיר: אנחנו מודעים למחיר. אנחנו מודעים למחירים העתידיים, למחירים שכבר שילמנו, למחירים שנשלם. אנחנו לא חושבים שזאת עסקה מושלמת. אני חושב שזה מה שיש. אנחנו בעיקר חושבים, אדוני, שהמחיר שהחברה הישראלית, שעם ישראל, ושמדינת ישראל ישלמו אם חס וחלילה יהיה פה מישהו שיעז לפוצץ את העסקה לפני שהיא תגיע לשלב האחרון שלה, זה מחיר – ואני שומע את זה מחבריי לציונות הדתית, אני שומע את זה מכל מקום – זה מחיר שאנחנו כעם וכחברה לא נוכל להתמודד איתו.

אני מודה לך על רשות הדיבור. אני מודה לך על התמיכה בעסקה. אנחנו באמת מקווים שכמו שראינו את החיבוקים, אנחנו נראה את החיבוקים עם אלון ועם איתן, עם צביקה, עם כולם, כי זה מה שצריך להיות, לפני שאנחנו מתחילים לשקם. תודה.

עוד מישהו רוצה לדבר? אז ברשותכם, אני אמשיך את הישיבה.

תודה, אדוני.

טוב, יש התקדמות כלשהי? אנחנו התקדמנו. אנחנו, לאור הניסיון שלנו ממה שקרה, גם התנהגות של משרד האוצר וגם, בואו נגיד, משרד המשפטים לא עזר במיוחד, הגענו למסקנה שאנחנו נגיש הצעת חוק שמתקנת את הצעת החוק הזאת.

את החוק.

את החוק הזה, לאור הניסיון. אני יודע שאין התחדשות במשרד האוצר בעניין זה, אבל לנו ברירה. תגיד, בבקשה, מה אנחנו – אפשר להגיד שאנחנו בעיקרון ניסחנו את זה. יש לנו בעיה אחת רק. ואנחנו נגיש את זה עוד היום או מחר, כדי שזה יגיע לוועדת שרים לחקיקה כמה שיותר מהר. ואני מבקש ממשרד האוצר וממשרד המשפטים לא להערים בעיות על התיקון של הצעת חוק הזו. כן.

אז לפני הנחיית יושב-ראש הוועדה, אנחנו אכן ניסחנו תיקון לסעיף 3א לחוק הגנת הצרכן, כפי שתוקן בקיץ האחרון בתיקון מס' 70. התיקון הראשון שאנחנו נשלב הוא לעניין קביעת רשימת הטובין החיוניים והשירותים החיוניים שעליהם יחול ההסדר הזה, של איסור הפעלת השפעה בלתי הוגנת במצב חירום. קביעת הרשימה תהיה בידי שר הכלכלה באישור ועדת הכלכלה של הכנסת. כלומר, במקום הודעה ברשומות שקובעים הממונה על הגנת הצרכן והממונה על התקציבים במשרד האוצר, תהיה בעצם הצעה של צו של שר הכלכלה והתעשייה שיובא לאישור ועדת הכלכלה. לפיכך גם מתייתר המנגנון שכתוב היום בסעיף קטן (ג)(2), מצב שבו אין הכרעה בין שני הגורמים.

כמו כן לעניין הכללה של פירות וירקות ברשימת הטובין החיוניים, גם זה ייקבע בצו של שר הכלכלה בהתייעצות עם שר החקלאות וכמובן באישור הוועדה. אנחנו נערוך את התיקונים הטכניים הנדרשים.

תיקון נוסף נוגע לחישוב התקופה שאליה אנחנו מתייחסים בהחלטה אם מדובר על עלייה במחיר באופן ניכר וחריג.

כן. בוא נגיד שלאור התמהמהות של העניין הזה, משיכת הזמן, עברנו את המועד בחוק שמאפשר להגיע לתחילת המלחמה.

אתה מדבר על המצב הטרום הנוכחי בעצם.

כן. לכן אנחנו נתקן את זה בהוראת שעה, שאפשר יהיה לחזור אחורה. השיקול שלנו הוא שלא חייבים לתחילת למלחמה. אפשר גם לתקופה אחרת, לפי המחירים שיהיו.

לפי נתונים בטוח. נבדוק אולי.

לפי נתונים, נבדוק את זה.

אוקיי.

מה נעשה, דוד, עם ההצעה סל המוצרים?

אני אגיד לך מה קרה. לאור זה שמשכו את הזמן, ולמשרד האוצר יש אג'נדה של תחרות בלבד, בניגוד לחוק שעבר בהסכמתם, אז הגענו למצב שאולי 30 מוצרים רק נכנסים לעסק הזה.

זהו?

כי אתה לא יכול להשוות לתחילת המלחמה. אז העלייה היא עד 10% כשבפועל העלייה מתחילת המלחמה בהרבה מוצרים היא 30%. לכן אין לנו ברירה. אנחנו מחייבים לתקן.

תראו, רבותיי, אני מבקש מכם באמת לנהוג באחריות, ולא להערים קשיים על התיקון. אני יודע מה קורה כשזה מגיע לוועדת השרים לחקיקה. אז המשרדים עוד פעם נהיים אריות ועושים בעיות. פה אנחנו מדברים על השפעה בלתי הוגנת של תקופת המלחמה. עברנו את השלב. משרד המשפטים, אחרי בדיקה, הגיע למסקנה שיש השפעה בלתי הוגנת. אחרת, הוא לא היה מאשר את ההכרזה.

לא. לא בדיוק.

לא, לא.

אז למה אישרתם את ההכרזה?

הגענו למסקנה שאין מניעה משפטית.

אין מניעה.

אנחנו לא בחנו מקצועית. אנחנו לא כלכלנים. אין לנו את הכלים.

בסדר. אם אין מניעה משפטית, אז כנראה שכן יש השפעה.

לא. הסמכות היא של שר הכלכלה. אני רק אגיד. משרד הכלכלה הוא זה שאמור לשקול אם מתקיימות הנסיבות לעצם ההכרזה. זה קודם כול.

אנחנו לא נאפשר, רבותיי, ואם אתם רוצים להילחם איתי בוועדת השרים, אני אילחם. אין לי ברירה. אנחנו לא נאפשר שיינתנו סמכויות לאנשי מקצוע והם ינצלו אותם לרעה, כמו שעשה ראש אגף התקציבים בחוק הזה. לא נאפשר. זה לא יכול להיות דבר כזה, שיושבים על הצעת חוק עם המשרדים הרלוונטיים, והלכתי לקראתכם בהרבה מאוד שינויים כדי שתסכימו, וכשכבר הסכמתם, הגיע לביצוע, עשו בעיות, זה לא יכול להיות דבר כזה. מה, אין לכם עניין שהמחירים ירדו? שסל המזון הבסיסי שקונים בסופר לא יהיה כל כך גבוה? מה, אין לכם איזושהי אחריות בעניין הזה?

אז אין לנו ברירה. אנחנו נתקן את החוק הזה. למדנו שעשינו טעות באמת. מה אני יכול לעשות?

רגע. עוד תיקן שביקשתם מאיתנו כדי לפשט בכלל את המנגנון שקיים, שנקבע בחוק לעניין קביעת הנוהל. אז אנחנו בעצם נמחק את חובת ההיוועצות עם ועדת המחירים לעניין קביעת הנוהל שבו אמורות להיכלל אמות מידה שלפיהן יראו עלייה במחיר כעלייה באופן ניכר וחריג. אני אינני יודע מה כרגע הסטטוס לגבי קביעת הנוהל. האם כבר יש נוהל שגובש לאחר קיום חובת ההיוועצות, או שאנחנו עדיין נמצאים במצב של, מה שנקרא, פינג-פונג בין שני הגורמים?

יש נוהל. אבל הנוהל לא מוסכם עם ועדת המחירים.

אבל הוא לא טעון הסכמה.

הוא לא חייב להיות מוסכם, ריבונו של עולם.

אני אשמח להשלים את הדברים. נכון, זה רק חובת היוועצות. אנחנו יודעים את זה. בינתיים התקבלו התייחסויות גם מאיגוד לשכות המסחר ומאיגוד התעשיינים, וההתייחסויות שלהם נבחנות בימים אלה. ויכול להיות שאנחנו נצטרך לעדכן את הנוהל, לעשות בו דיוקים. זה המצב שבו דברים עומדים מבחינת הנוהל כרגע.

מתי זה יהיה מוכן?

זה עניין של כמה ימים, עד שהדברים ילובנו ויתבהרו.

לא כל כך שמעתי.

גם אני לא שמעתי את התשובה.

אוקיי. אז אני אחזור. היו לנו חילוקי דעות עם ועדת המחירים לגבי הנוהל. נכון שאנחנו לא צריכים את ההסכמה הזאת – רק חובת היוועצות. בינתיים קיבלנו גם התייחסויות מאיגוד לשכות המסחר ומאיגוד התעשיינים, וההערות שלהם נבחנות ממש בימים אלה.

עכשיו התקדם משהו עם המוצרים?

רשימת המוצרים.

רשימת המוצרים, התקדם משהו?

שמי עמית גולדמן, אגף התקציבים. למיטב זכרוני, בוועדה האחרונה ישב פה הממונה על הגנת הצרכן ואמר – אנחנו מחכים לעדכון של הרשימה. עוד לא קיבלנו אותה.

כי הרשימה ירדה מ-170 מוצרים ל-30, כי איחרנו את המועד.

דוד, אני עושה רגע הפסקה להגיד לך שכיף לראות אותך פה, באמת.

ממש. אנחנו שמחים שאתה איתנו.

תודה רבה.

התגעגעתי אליך.

אתה מבין מה קרה פה? משכתם את הזמן, ואז בעצם 170 מוצרים הפכו ל-30.

גם את ה-30, למה לא מפרסמים אותם.

וגם את ה-30 אתם לא מפרסמים. ראש אגף התקציבים אמר לי, ישבתי איתו, שהוא ישתף פעולה. לפחות על ה-30 תשתפו פעולה. שום דבר אתם לא עושים.

עוד לא קיבלנו את הרשימה מהגנת הצרכן.

לא. אנחנו העברנו רשימה שלא הגענו להסכמה.

בדיון הקודם נאמר על ידי הגנת הצרכן שהם רוצים לשלוח רשימת מוצרים מעודכנת.

אבל את מה שמוסכם, למה אתם לא יכולים לפרסם?

מה שכבר מוסכם אפשר לפרסם.

מה הכוונה ב"מה שמוסכם"? אנחנו מכיר שהגענו להסכמה.

לא, לא, שנייה. כתוב בחוק בצורה די חד-משמעית שככל שמדובר על מוצרים או על שירותים מוסכמים, ניתן לפרסם.

אבל אנחנו לא יודעים מה הרשימה האחרונה. אני לא יודע עבור מה להסכים או לא להסכים.

למה אתם לא מביאים להם? תביאו להם את זה. מה הבעיה? תראו, זה עניין של פרינציפ. אפילו אם מרשימה הקטנה, צריך לפרסם אותה ולהוריד את המחיר. עניין של עיקרון, שהחברות יבינו שיש מצב כזה שאפשר להוריד מחירים, שלא הכול נתון בידן. מה הבעיה היום? אני לא מבין. מה שאין במחלוקת, תפרסמו את הרשימה.

אני רק יודעת שהייתה כוונה להרחיב את הרשימה.

אבל אין אפשרות להרחיב.

אז למה לא לפרסם קודם משהו? ואם רוצים להרחיב אותה, ירחיבו אותה. אבל למה לפרסם קודם את הבייסיק?

אבל אין נוהל.

יש את זה בחוק במפורש.

דוד, אני חושב שבאמת הבעיה העיקרית היא שהם לא מתייחסים לחוק הזה ברצינות. מתחילת הדרך הם מכבידים ומכבידים ומתעלמים.

בסדר. נתקן אותו.

כן.

אבל משרד המשפטים, את רואה מה קורה פה? את רואה, נכון? את שמה לב מה קורה? עד שיפרסמו מוצר אחד, המלחמה תסתיים, ואז לא יצטרכו את זה. נו, מה יהיה עם זה, תגידי לי? את צריכה להפעיל את הסמכויות שלך, אם יש לך כאלה.

לא. אין לי.

ולהכריח את המשרדים לעשות את העבודה שלהם. מה זאת אומרת? מה? זה חוק, לא?

לא בטוח שהיא יכולה.

אין לנו סמכות כזו. אני לא יודעת אם לצערי או לשמחתי, אבל אין לנו סמכות כזו.

למה? ראיתי שליועצת המשפטית יש לה סמכות לכל מיני דברים. למה לא לזה? מה, זה לא חשוב, יוקר המחיה? אני מבקש מכם, תעבירו את הרשימה גם אם היא קטנה. זה עניין של עיקרון. זה גם עניין של יראו וייראו. תעבירו את הרשימה. אני יודע שהשר אומר: זו רשימה קטנה. אז מה? זה לא מעניין שזו רשימה קטנה. תביאו. הבנו.

ולהרחיב מיום ליום.

לא, אנחנו נשנה את החוק, ואז נרחיב. אין בעיה.

העניין הוא המחלוקת על הרשימה. זאת אומרת, גם הרשימה שהועברה בנוסח הקודם שלה, המחלוקת עם הממונה על התקציבים היה לגבי המתודולוגיה, האופן שבו נקבעה הרשימה. ולכן כאילו אי-אפשר פשוט להגיע לשום הסכמה.

מה זאת אומרת? לא הבנתי.

עוד פעם תסבירי. גם אני לא הבנתי.

אני לא הבנתי למה התכוונת.

רשימת המוצרים לא נקבעת באופן סתמי. היא נקבעת לפי מתודולוגיה מסוימת. הכוונה והרעיון מאחורי הכנסת אותם מוצרים - - -

זה אומר שאף מוצר לא פנים?

משרד האוצר לא אומר: יש לי בעיה עם המוצר הזה. הוא אומר: יש לי בעיה עם המתודולוגיה. הוא לא מסכים למתודולוגיה של קביעת הרשימה.

אני מבקש מכם, תגישו לו את הרשימה.

- - -

לא, לא. אז אתם גם בבעיה. אתם צריכים להגיש לו את הרשימה. לא מעניין אותי מתודולוגיה או לא מתודולוגיה. ושהוא ייתן ההתייחסות לזה. אם הוא לא רוצה אף מוצר, שיבוא ויגיד: אני לא רוצה אף מוצר. בסדר? אז יכול להיות שצריך לתקן את זה לגמרי. זה הכול. מה זה מתודולוגיה?

היינו כבר בסרט הזה.

לא. אני אומר, לפי התיקון שאתה ביקשת, אמור צו להגיע לכאן לאישור. זהו.

אני מבקש מכם, תיתנו את הרשימה.

רק נזכיר שהרשימה הקודמת שהועברה, הועברה הבסיס מתודולוגיה סדורה, ולא - - -

לא מעניין אותי מתודולוגיה. אתם תגישו. אתם, הרשות להגנת הצרכן, יש לכם את הנתונים, תגישו לו את ה-30 האלה ותגידו לו מה אחוז שעלה, ואת זה אנחנו נכניס לרשימה.

דוד, אבל למה להתחיל לפרסם את הבייסיק? ואז אם רוצים להרחיב, שירחיבו.

זה מה שאני אומר. יש 30, תפרסמו את ה-30.

אבל לקבוע תאריך. תקבע מתי לפרסם.

אבל הם צריכים לשלוח את הרשימה.

תן להם זמן. תן דד-ליין.

אנחנו כן שלחנו את הרשימה.

אין. אף פעם לא נתתי להם דד-ליין.

אז הינה, מפרסמים עוד חודש.

אני לא מבין. אתם מאיימים על הרשות להגנת הצרכן, משרד האוצר, שלא תביאו להם תקציבים? משהו שלא בסדר בהתנהגות פה. הם מאיימים עליכם? הם מאיימים? אני רוצה להבין. אגף התקציבים מאיים עליכם? מה הסיפור הזה? אתם כאילו לא עושים את מה שאתם צריכים לעשות.

פשוט צריך לתת את הרשימה. הוא לא נותן.

מי לא נותן?

מה זה לא נותן?

הממונה על התקציבים לא נותן מה?

הוא אומר שלא נתתם לו את הרשימה, לסגור לו את הרשימה.

שנייה. לא נתנו רשימה מעודכנת. אבל כל מה שאני אומרת הוא שגם אם מחר בבוקר - - -

לא. זה לא מעניין.

זה מעניין מאוד.

את רואה? את נופלת בפח.

לא, אני לא.

את תעבירי את הרשימה. והם ייתנו התייחסות לרשימה. זהו.

דוד, אני מוכן להיות פרויקטור שלך לנושא, שיביאו רשימה בשבוע הבא. אני אדאג שהיא תפורסם תוך חודש.

לא תוך חודש. אם הם מגישים את הרשימה, היא צריכה להיות מפורסמת מייד.

אז תן זמן. תקבע, בשבוע הבא מעבירים את הרשימה. תוך שבועיים היא מפורסמת.

אז אמרתי. אני מבקש תוך שבוע תיתנו להם את הרשימה.

או-הו.

ושהם ייתנו התייחסות תוך שבוע. זאת אומרת, תוך יומיים תיתנו להם את הרשימה, כדי שתהיה תשובה כבר עד סוף השבוע. זה הכול. ותפרסמו את הרשימה הזאת. ושלא יאיימו עליכם. אם הם מאיימים, אני רוצה שתגידו לנו: משרד האוצר מאיים עלינו. בסדר? צריכים לדעת את זה.

אנחנו נגיש את ההצעה. ואתם תגישו להם את הרשימה תוך יומיים. ואתם, אני מבקש, תיתנו תשובה עד הישיבה הבאה. אתה איתי, משרד האוצר?

כן.

בסדר. תאמין לי, זו הפרת אמונים כלפי הציבור, ממש. זו הפרת אמונים כלפי הציבור, מה שקורה פה.

גם כלפי הוועדה, לא נעים.

תודה רבה לכם. הישיבה הסתיימה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:11.