פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



40
ועדת הכלכלה
20/01/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 579
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, כ' בטבת התשפ"ה (20 בינואר 2025), שעה 11:37

ההשלכות של סימון מחירים דיגיטלי על ציבור הצרכנים, בקשה לפי סעיף 111 (ה) לתקנון הכנסת, של חברי הכנסת: קטי שטרית, שלי טל מירון, נעמה לזימי, אליהו ברוכי, עופר כסיף ורון כץ

חברי הוועדה: דוד ביטן – היו"ר
אליהו ברוכי
אלי דלל
רון כץ
שלי טל מירון
יבגני סובה

ירון לוי
נעמה לזימי
מיכל שיר סגמן
יוסף עטאונה

יעקב זריהן - מנהל, הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן, משרד הכלכלה והתעשייה

בתיה גוטל - מנהלת אגף בכיר אסטרטגיה, תכנון וניהול ידע, הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן, משרד הכלכלה והתעשייה

אילנה מזרחי - עו"ד, ראש צוות אזרחי, לשכה משפטית, הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן, משרד הכלכלה והתעשייה

דודו אבן חן - עו"ד, דובר, הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן, משרד הכלכלה והתעשייה

עידן אורון - מקדם מדיניות, פורום ארלוזורוב

נמרוד הגלילי - סמנכ"ל אגף איגודים עסקיים, איגוד לשכות המסחר

טיראן ששון - סמנכ"ל כלכלה ורגולציה, איגוד לשכות המסחר

ירון לוינסון - עו"ד, מנכ"ל, רשות ההסתדרות לצרכנות

אביב חצבני - מנהל איגוד תעשיות המזון, התאחדות התעשיינים

ליאור ניסים - עו"ד, יועץ משפטי, המועצה הישראלית לצרכנות

אלי שלום סתוי - יו"ר, פורום מזון ומכולות

בקי כהן קשת - עו"ד, הפורום למאבק בעוני

אלה תמיר שלמה - עו"ד ורו"ח, לובי 99

איה מרקל - עו"ד, יועצת משפטית, קרפור

עמית זאב - בעלים, Spar ישראל

איתי סיגל - אחיינו של קית' סיגל שחטוף בעזה, משפחות החטופים

חנה גיאת - נציגה, ארגון אמהות הלוחמים

אסתר אבירן - נציגה, ארגון צעדת האמהות - הורים ללוחמים עד הניצחון

איתי עצמון
נעמה דניאל

ד"ר עידית חנוכה

ליאור ידידיה, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות.



ההשלכות של סימון מחירים דיגיטלי על ציבור הצרכנים, בקשה לפי סעיף 111 (ה) לתקנון הכנסת של חברי הכנסת: קטי שטרית, שלי טל מירון, נעמה לזימי, אליהו ברוכי, עופר כסיף ורון כץ

בוקר טוב. הנושא: ההשלכות של סימון מחירים דיגיטלי על ציבור הצרכנים, בקשה לפי סעיף 111 (ה) לתקנון הכנסת, של חברי הכנסת: קטי שטרית, שלי טל מירון, נעמה לזימי, אליהו ברוכי, עופר כסיף ורון כץ. יש איזה שהוא סרטון שהמשפחות ביקשו שנשדר. אנחנו נשדר אותו קודם. הבנתי שיש פה נציג מהמשפחות, נכון?

יש פה שתי נציגות של הורים ללוחמים משני ארגונים שונים.

גם אתן. אין בעיה.

(הצגת סרטון)

מי שרוצה להתחיל – שיתחיל.

שמי איתי סיגל. בוקר 472. 472 יום מאז שדודה שלי ודוד שלי, קית' ואביבה סיגל, נחטפו מביתם, מהממ"ד, מהמקום הבטוח שלהם בקיבוץ כפר עזה היושב על הגבול. אביבה חזרה אלינו ביום ה-51. מאז אותו יום – שבועיים אחרי או חודש אחרי – היא מתרוצצת בארץ ובעולם ומדברת עם כל מי שרק מוכן להקשיב לסיפור שלה. היא מספרת באומץ, עם לב ענק, על החשיבות להחזיר את קית' ואת כל השאר.

אתמול זכינו קצת לשמוח ולחייך – דורון, רומי ואמילי חזרו הביתה. איתן גם אורון שאול, אשר נמצא שם כבר 10 וחצי שנים. גם הוא חזר לקבורה מכובדת בארץ ישראל. המתווה התחיל. אנחנו נמצאים ביום השני. יום שני מתוך 42, כאשר אחרי 42 יום – אמורים לחזור אלינו, בסך הכול, 33.

חשוב לזכור שזה לא כולם. אחרי ה-33 – יש לנו עוד 65, וכיום, הולכים לדבר על השלבים הבאים רק ביום ה-16. אני פונה לחברי הכנסת פה, מהקואליציה והאופוזיציה, לא לחכות ליום ה-16; כבר היום לדחוף את השרים, את הממשלה ואת צוות המשא ומתן לדבר על איך אנחנו משחררים את כולם – את החיים לשיקום ואת הנרצחים לקבורה מכובדת כאן, בארץ ישראל.

חשבתי שגם אזכה להגיד היום שחיילים בטוחים, אבל לא – התבשרנו היום על לוחם שנהרג ביהודה ושומרון, ולבי עם משפחתו. כן, המציאות שלנו היא מורכבת; יש לי כל הזמן, פה, במסדרונות, שיחות על היתרונות והחסרונות של מתווה או עסקה.

בליבי, אני יודע שהדבר הכי חשוב עכשיו – הדבר היחיד שיחזיר לעם שלנו תקווה; יחזיר חיוך; יוריד את הצורך שלנו להסתכל בטלפון כדי לראות איזו שהיא ידיעה – התקדם? לא התקדם? איפה צוות המשא ומתן? הדבר היחיד שיחזיר לנו קצת שפיות – זה שה-94 שנשארו שם יחזרו.

דבר אחרון, אני רוצה לבקש מכל מי שהתנגד למתווה עד כה – אני מודע לכך שיש קושי בעסקה; אני מודע לכל המשפחות שיכול להיות שרואות עכשיו את הרוצחים של אהוביהן משתחררים; אני מכיר בכאב הזה ויודע שזה לא קל – אני חושב שעלינו להחזיק עכשיו ידיים ביחד, כעם שלם, ולדאוג שהמתווה ימשיך עד מספר 94. ככל שאנחנו מתקדמים – המספר הזה יקטן, ואני לא אצטרך לבוא לפה ביום ה-514. תודה.

כן.

שלום, בוקר טוב. אני חנה גיאת מארגון אמהות הלוחמים. אני נשואה ללוחם ואמא לשני לוחמים. כפי שאמר פה ידידי, קשה למצוא מילים לשמחה ולהתרגשות של כולנו עם התמונות של רומי, אמילי ודורון שחזרו אתמול מהשבי, ועם המשפחה של אורון שאול, שזכתה סוף-סוף לסגור מעגל ולהביאו לקבר ישראל. הלוואי שנזכה לראות את כולם איתנו בקרוב.

עם השמחה, אי-אפשר לעצום עיניים מול המראות של המחבלים המשוחררים ומול כאבן של המשפחות השכולות. אי-אפשר לעצום את העיניים מול התסכול של הלוחמים לנוכח הוויתור על הישגי המלחמה, שעלו בדם רב כל כך. 82% ממשוחררי עסקת שליט – חזרו לעסוק בטרור. אי-אפשר לעצום עיניים גם מול הנתון הזה. אסור להתעלם ממנו.

אנחנו שומעים את דוברי החמאס, וגם את ההמונים בשטח, אומרים שכל מטרתם היא לבצע את הטבח הבא. אסור לנו לעצום עיניים. אסור לנו להתעלם או לזלזל באמירות האלה. למשל, העבד המפורסם – גם אוכל את הדגים המסריחים, גם משלם וגם מגורש מהעיר.

אם נתעלם, כמו במשל העבד – גם נשלם את מחיר הדמים של שחרור מחבלים, גם נאבד לוחמים במלחמה חוזרת על כל ההישגים שעליהם ויתרנו, וגם נשאיר עוד הרבה רון ארדים מאחור. אסור לנו לתת לזה לקרות.

ראש הממשלה, בנאומו אחרי חתימת ההסכם, אמר שישראל לא תוותר על השגת כל מטרות המלחמה. האמירה הזו תיבחן במעשים; לא במילים. העובדה שנאלצנו לשחרר את חיות הטרף הללו כדי לשחרר את חטופינו היא תוצאה של כשלון מתמשך של צמרת מערכת הביטחון, שאחראית למחדל הטבח והתעקשה להמשיך ולחזק את ארגוני המחבלים לאורך כל חודשי המלחמה.

בכירי צה"ל, שב"כ ואמ"ן, שהתעקשו להאמין למשאלות לבם, לאורך חודשים ארוכים של מידע מודיעיני, כולל בלילה שלפני הטבח – לא יהיו אלה שיגנו עלינו מפני הטבח הבא. רמטכ"ל שהתעקש להעביר סיוע ישירות לידי מחבלי החמאס, פצ"רית שפתחה חזית נוספת מול לוחמינו, וראש שב"כ שיוצא מהחדר כשנבחר ציבור מביע דעה שונה משלו – הם אלה שהביאו אותנו עד הלום, ואת המצב הזה חייבים לשנות. אנשי הקונספציה חייבים לפנות את מקומם.

חוסר האמון של הדרג הלוחם בצמרת צה"ל הוא סכנה ביטחונית ברורה ומיידית. ללוחמים שלנו אין תחליף. צמרת צה"ל ומערכת הביטחון, לעומת זאת, צריכה להתחלף כולה, ויפה שעה אחת קודם. תודה.

אדוני, רק לפרוטוקול, שלא יגידו שישבו פה ח"כים ולא אמרו כלום – הפצ"רית ודאי לא נגד לוחמי צה"ל. הפרקליטה הצבאית הראשית ודאי לא נגד הלוחמים.

אנחנו נוהגים לא להשיב לאנשים.

יש דברים שהם מעבר. להגיד לאלופה בצה"ל שהיא נגד לוחמים - - -

בסדר, שמעתי הרבה דברים מעבר ולא הגבתי.

הגבת לא פעם.

אף פעם.

הגבת.

כן, מי עוד רצה לדבר? בבקשה.

שלום רב. אנחנו מארגון צעדת האמהות – הורים ללוחמים עד הניצחון. שמי אסתר אבירן, אמא לשני לוחמים. אני לא אחזור שוב על מה שאמרה פה חנה, חברתי, שהיא מארגון אמהות הלוחמים – זה ארגון שהוא מקביל אלינו.

אני רק אגיד שהדיכוטומיה הזו שמנסים ליצור בין אלה שבעד עסקה ונגד עסקה – היא מלאכותית, בעיניי. אנחנו כואבים; ליבנו כמו כולם; גם אנחנו בכינו אתמול כשחזרו החטופים, ואנחנו מתפללים בוקר-בוקר לשלומם ולשובם. אין פה שאלה בכלל.

אני חושבת שהכתובת של החטופים הבאים היא על הקיר, וצריך להיות עיוור או מוגבל כדי לא לראות אותה. אם אנחנו רואים תהלוכות של אנשים רעולי פנים ביהודה ושומרון, עם נשק, שאומרים, כותבים ושרים: "תל אביב היא הבאה בתור", והם מתהלכים חופשי, שרים, צוחקים ומבסוטים על החיים שלהם, והצמרת הביטחונית שלנו לא עושה עם זה כלום – השואה הבאה בפתח.

אני אעבור לרצועת עזה. אני לא אצטט פה הורים ללוחמים שנפלו; מה הם אמרו ומה הם בכו. יש פה אמא שהייתה צריכה לבוא איתי ואמרה לי: "אני לא יכולה לקום מרוב בכי. אני לא פותחת את העניים". מה עבר להם בראש כשהם ראו את כל הג'וקים האלה, החמאסניקים, יוצאים מהמחילות שלהם עם כל הרובים, כמו ג'וקים, כמו עכברונים?

איפה היה הרמטכ"ל שלנו? איך קורה דבר כזה אחרי שנה וארבעה חודשים של לחימה, כשמאות לוחמים נפלו? איפה כל אלה היו? למה אין פה – ואני אגיד את זה שוב – חתירה לניצחון? בפעם הקודמת שבה אמרתי את זה, אבא של חטוף אמר לי: "את אוכלת מוות". אני לא אוכלת מוות; מי שלא חותר לניצחון – הוא אוכל מוות.

עכשיו, אין פה ימין ושמאל. אני גרה פה, ליד ירושלים. אני פוחדת על הילדה שלי, כשהיא אומרת לי, בכל שני וחמישי, "אני יוצאת עם חברות לעיר" – אני מתה מפחד עכשיו; קודם פחדתי, אבל עכשיו אני עוד יותר מתה מפחד, כשכל הרוצחים האלה מסתובבים עכשיו במזרח העיר. מה יהיה עכשיו ברכבת הקלה? והם עוברים ליד שער שכם, מה יהיה?

זה כבר לא ימין ושמאל; כולנו בסיפור הזה. איפה הצמרת הצבאית? למה היא לא עושה כלום כשהיא רואה את רעולי הפנים האלה מסתובבים בשומרון, בטול כרם, בג'נין, ונותנים להם כזה חופש? יש פה ניצחון, ואני חושבת שזו הנקודה הכי קשה.

והדרג המדיני.

ברור שהדרג המדיני. כן, גם הדרג המדיני, בוודאי. אני לא מתווכחת איתכם בכלל. יש פה שני דרגים, חד-משמעית. כשהיינו קטנים, בשנות ה-70, היינו לוקחים מכל כזה – היינו רוצים לעשות מילקשייק ולא היה – שמים בפנים קוביות קרח, פירות, דוחפים גלידה ומשקשקים במשך שעה.

מאז ה-07 באוקטובר – כך אני מרגישה; כאילו משקשקים אותנו כל הזמן, ואומרים לנו: "עכשיו תשמרו על שפיות". אף אחד פה לא באמת נורמלי יחסית למה שהוא היה, אבל המראות האלה – הם לא מבלבלים. הם אומרים את זה, חד-משמעית.

אני קוראת לכל מי שפה, ימין ושמאל, להגיע לדרג הצבאי ולשאול אותו: למה מחכים, ריבון העולמים? למה? לעוד שואה? לעוד חטופים? עזבו, עכשיו, את אלה שישתחררו – שיעשו מה שהם יעשו. הם מדאיגים, אבל מדאיג שיש תהלוכות צבאיות ולא עושים איתן כלום.

זה הדבר הראשון שרציתי להגיד. דבר שני, דיברו פה על הפצ"רית. אני רוצה לדבר על עובדות; לא על פוליטיקה. במלחמה הזו, הייתה שיטה של לוחמה שגבתה לנו מחיר של מאות לוחמים; עשרות לוחמים. השיטה הזו נקראת "שיטת הפשיטות". זו שיטה שהלוחמים בשטח אומרים שהם לא מכירים אותה ממקודם.

זו שיטה שבה נכנסים לשטח – ג'באליה, לדוגמה – משתלטים עליו, נהרגים לנו לוחמים קדושים, ויוצאים. יוצאים כי אסור לתפוס שטח, כי יש חוות דעת של הפצ"רית שאמרה שלא תופסים שטח כי זה כיבוש. יוצאים, ועוד פעם החמאס נכנס, ועוד פעם אנחנו נכנסים לשם, יוצאים ונכנסים, יוצאים ונכנסים.

שבע פעמים נכנסו לג'באליה. עשרות של לוחמים הרוגים. משפחות הרוסות. למה, ריבונו של עולם? אני לא רוצה לגור בעזה. יש כאלה בארגון שלי שאומרות שהן רוצות לגור בעזה. אני לא רוצה לגור שם. זה לא מעניין אותי. אני רוצה לתפוס אזור חיץ – לא הגדר; גדר הגבול לעולם תיפרץ.

אנחנו אחרי י' בטבת. תדעו לכם, אמרתי את זה בשבוע שעבר: י' בטבת זה הצום הכי קשה – יותר מ-ט' באב ויותר מ-י"ז בתמוז. אתם יודעים למה? כי ב-י' בטבת התחילה כל ההתדרדרות; ב-י' בטבת – ישבו על הגבול, שם, על הגדר. מפה מתחילה התדרדרות.

אני לא חכמה גדולה, אבל אני לומדת את זה במשך שנה וחצי; משהו בתפיסה הצבאית הזו, שהגדר היא זו ששומרת עלינו – לא מוכיח את עצמו. ראינו את זה ב-07 באוקטובר. זה לא מוכיח את עצמו. צריך אזור חיץ שישמור לנו על האנשים שלנו, בצפון ובדרום, אבל אם יש חוות דעת שאומרת לא לתפוס שטח – אנחנו לא רוצים לגור שם; עזבו התיישבות – זו בעיה.

אני אגיד עוד דבר, אפרופו הפצ"רית, אני אגיד על הפצ"רית את מה שכולנו יודעים: שהסרטון הערוך של הלוחמים הקדושים שלנו, שכביכול אנסו מחבלי נוח'בה, הוכיח את עצמו כשקרי, וידיה של הפצ"רית – בצורה כזו או אחרת, לכאורה - -

די כבר עם זה.

- - - הסתה.

- - קשורות לזה. אנחנו מדברים על דברים שהם ידועים לכולם.

דוד, עם כל הכבוד, יש גבול.

הם אומרים כמה דברים. אני שומע.

אבל יש גבול.

יש גבול, כי כשזה לא מתאים – יש גבול.

סליחה, תעשי גילוי נאות: את אחות של חבר כנסת.

מה זה קשור?

בוודאי שקשור.

אני באה לפה בתור אמא של לוחמים.

אתם חלק מהקונספציה נגד הדרג הצבאי, כדי להטיל עליו את כל האחריות. את באה לפה כשאת לא עושה אפילו גילוי נאות הכי נורמטיבי שיש – את אחות של חבר כנסת שמוביל את הקמפיין נגד הפצ"רית.

את יודעת מה? גילוי נאות – אני אחות של אביחי בוארון, אבל אני אחות של אביחי בוארון שקראה לפיטורי הפצ"רית הרבה לפני שהוא נהיה חבר כנסת. את מוזמנת לראות - - -

אני רואה שיש כאן התאמה משפחתית.

מה לעשות? קיבלנו חינוך טוב, כנראה. אני אסיים.

לא. אני לא אצא על דרג צבאי בזמן מלחמה. זה החינוך שאני קיבלתי.

אני מבקשת לא להיכנס. אני לא שאלתי אותך מי זה אח שלך, סליחה.

אח שלי לא בא לדבר את המושגים שלי פה כאילו הוא - - -

זה א', ו-ב' - - -

אני עומדת בזכות עצמי. אני אחותו הגדולה של אביחי בוארון - - -

מעולה, אבל את סתם זורקת סיסמאות. אין להן קשר למציאות.

סליחה, הקמפיין של אביחי בוארון וחלק מהליכוד נגד הפצ"רית לא יבוא לפה בדלת האחורית.

וגם אין לו מושג מה הוא אומר. לפחות הוא היה יודע מה הוא אומר.

הקמפיין נגד הפצ"רית לא יגיע לכאן בדלת האחורית, ולא נקשיב לזה פעם אחר פעם.

אני הפגנתי מול ביתה של הפצ"רית - -

מעולה, יופי, - -

- - הרבה לפני שאח שלי נהיה חבר כנסת.

- - אז כל המשפחה באותה תיאוריה הזויה.

כל המשפחה קיבלה חינוך מעולה. אני מאחלת לילדים שלכם לקבל את החינוך שאני קיבלתי.

מעולה, אני לא מתווכח על החינוך שלך. אני אומר לך: פה – את לא תתקפי אלופה בצה"ל.

אני אסיים.

ההסתה והתרת הדם כנגד הפצ"רית - - -

מה זה? זו אלופה בצה"ל.

כל החינוך שקיבלנו – אתם יושבים פה בזכותו.

סליחה, כל הקמפיין הזה, שבא לדרוש מהפצ"רית להתעלם מדין בין-לאומי - - -

לא יהיה.

לא יהיה, חמוד. אני יותר חזקה ממך.

אל תקראי לי "חמוד". נראה לי שהתבלבלת פה. נראה לי שגם אתה לא באירוע, דוד.

תקשיבי, איך את קוראת לחבר כנסת "חמוד"?

פה – זה יגמר. כשאני יושב בחדר – לא ידברו על הפצ"רית. יש לך בעיה? לכי תגישי תלונה.

אני אסיים. אין שום קשר משפחתי. אתם עושים מניפולציה. אני אמשיך.

אני מצטערת, הפצ"רית מגנה על החיילים שלנו - - -

הפצ"רית לא שומרת על החיילים שלנו.

תגידי תודה שיש כזו פרקליטות צבאית שמגנה על החיילים שלנו.

הפצ"רית שומרת על החיילים שלנו - - - הזו.

אנשים הזויים. תראו מה הבאתם למדינה.

היא לא שומרת. הפצ"רית מוציאה הוראות פתיחה באש שתוקעות והורגות את הלוחמים שלנו.

אנשים הזויים. לא, זה לא נכון. זה שקר.

אנשים נותנים את כל החיים שלהם בצה"ל - - -

היחידים שעושים את זה – זה ראש הממשלה והממשלה ההזויה הזו, שצריכה ללכת הביתה.

לוחמים נהרגו בבניינים ממולכדים. היא אמרה להם לשאול את המחבלים: "מי אתה? איך קוראים לאמא שלך? תעודת זהות. אתה מחבל? טוב, אני אהרוג אותך".

דיברת איתה? שאלת אותה? את יודעת, אני מקווה שפעם אחת תהיה תביעה אישית, דיבה. שהיא תעשה את זה פעם אחת וזה ייגמר. בושה.

הלוואי.

האישה נתנה את כל חייה לצה"ל, ושומרת על החיילים שלנו מפני האג - - -

האישה נתנה את כל חייה כדי לקדם את עצמה לעליון. לשם היא נתנה.

אתם בושה. כל הקמפיין ההזוי הזה הוא בושה.

יש לך משהו יותר חכם להגיד חוץ מ-"אתם בושה"?

כן, הרבה דברים. אני יכול להגיד לך הרבה דברים.

חוץ מ-"אתם בושה" ו-"את אחות של" – אני לא שומעת פה כלום.

הסיבה היחידה שלוחמי צה"ל יכולים לעשות את מה שהם יכולים לעשות זה כי הם עומדים בדין הבין-לאומי.

אני רוצה להגיד פה, לכל אלה שצועקים - - -

אני אומר לך שהסיבה היחידה שלא שופטים עדיין חיילי צה"ל בעולם זה כי אנחנו עומדים בדין הבין-לאומי - -

אתם יכולים לצעוק עד מוחרתיים. זה ממש לא יזיז אותי כהוא זה; אני אסיים להגיד את מה שהיה לי להגיד.

- - והסיבה היחידה שאת מדברת את השטויות שאת מדברת זה כי את לא מבינה כלום.

הפצ"רית שומרת על החיילים, והגישה שלכם מסכנת אותם.

תמשיך לדבר בסיסמאות. אתה מדבר בסיסמאות ואני מדברת בדם של הלוחמים.

אני מדבר בעובדות. אני לא פופוליסט כמוך.

אני מדברת בדם של החיילים.

בלי הפצ"רית ובלי הפרקליטות הצבאית – לא היינו יכולים לעשות שום משימה.

אני מדברת את החיילים, שמדברים שהיא כובלת להם את הידיים.

מי אלה החיילים? אל תדברי בסיסמאות.

החיילים הלוחמים. תרד לשטח. תצא מפה. תצא ממגדל השן.

מי אלה החיילים? על מי את מדברת? איזה לוחם? תגידי לי שם.

החיילים הלוחמים. תדבר איתם. תבוא איתי אחרי זה ואני אתן לך רשימה טלפונית.

מי קיבל הוראה מהפצ"רית? אחד.

טוב.

אבל אם הוא לא קיבל – אני מציע לה לתבוע אותך. בושה עם הקמפיין הזה.

אוקיי, אני אסיים.

מסתבר שהאחות של אביחי בוארון מקבלת במה חופשית.

חמש דקות הפסקה.

תודה רבה.

תודה רבה.

אני רוצה רק משפט אחרון. הם לא נתנו לי לסיים. יש לנו שלושה לוחמים - - -

זה סגור. אין מצלמות. את לא חייבת להמשיך בהצגה.

אני לא עושה הצגה. זה ההבדל ביני לבינך – אתה מדבר למצלמות, ואני מדברת בשם השם. זה ההבדל בינינו.

לא, אני מדבר בשם החוק. זה ההבדל בינינו, ואני לא יודע איך מדברים לחברי כנסת בדיון הזה. אני לא יודע מה קורה פה. הזיה.

אני לא מדברת בשביל המצלמות; אני מדברת בשביל הקדוש ברוך הוא. הוא רואה הכול ויודע נסתרות.

אתם לא צריכים להתערב.

מה זה "לא להתערב"? היא מסיתה נגד קצינה בצה"ל.

אנחנו לא קובעים מה נכון ומה לא נכון.

אני אגיד שיש לנו את הלוחם, הנגד הגיבור, ארי רוזנפלד, שנמצא כרגע במרתפי השב"כ רק בגלל שהוא העביר מידע לראש הממשלה.

את החטופים – אל תחזירו. זה בסדר. אבל את מי שהעביר מידע ביטחוני והדליף – - - -

אנחנו לא אמרנו. אתם מכניסים לנו מילים לפה בכוח.

חמש דקות הפסקה.


(הישיבה נפסקה בשעה 11:59 ונתחדשה בשעה 12:02.)

רבותיי, אני פותח את הישיבה עוד הפעם. חברת הכנסת לזימי, את רוצה להתחיל? בבקשה.

תודה רבה. כבוד יו"ר הוועדה, כבר חודשים ארוכים שאנחנו מקבלים פניות ציבור על ביטול סימון המחירים ברשתות, גם בקמעונאיות הגדולות, של המונופולים, ובכלל. יש כאלה שיציגו תופעה שולית, שכמעט לא קיימת, אבל כולנו פה קיבלנו הרבה מאוד פניות ציבור בנושא הזה.

אני גם רוצה להזכיר שגלי עליית המחירים היו בלתי נסבלים בתקופת המלחמה, בעוד הרשתות הגדולות עשו רווחי שיא. זאת אומרת, גם עליות מחירים, גל אחר גל, וגם רווחי שיא, מעבר למצופה של אותן חברות, והיעדר רגולציה. ממש ניצול בזמן מלחמה; אתה גם יודע את זה, כמובן.

ניסיתי לפנות כמה פעמים, בדיון מהיר והצעות לסדר, ותמיד זה נשלל במזכירות. לכן, לא הגיע לכאן דיון בדרך היותר מקובלת להבאת דיון לוועדה, והחתמתי שליש מחברי הוועדה לדיון הזה. יש לומר שזה דיון של קואליציה ואופוזיציה, שאני מברכת על זה. זאת אומרת, שליש מחברי הוועדה, קואליציה ואופוזיציה, מצאו את הנושא הזה כנושא חשוב שיש לדון בו.

אני רק רוצה להגיד, לפני שנהיה מעודכנים, ששר הכלכלה הודיע שהוא מקפיא כרגע – רגע לפני הדיון, שזה דיון שאני מנסה לקיים אותו כבר יותר מחודשיים – את הרפורמה הזו, של סימון המחירים הדיגיטליים, שבאה, כרגע, על חשבון הורדת המחירים דה פקטו מהמדפים בסופרים.

אני רוצה להגיד משהו חשוב לכל הציבור שישנו כאן: זו המשמעות של פיקוח פרלמנטרי – לזרז עבודת רגולציה ממשלתית; לזרז עבודת מטה חיונית; לא להתעלם מהציבור. זה בדיוק הסיפור של רשות מתפקדת בכנסת, שמצליחה גם להניע איזה שהוא תהליך מעצם קיום הדיון.

זה חיוני להוסיף אמצעים דיגיטליים; בכלל, להקל על הצרכן וגם לייצר נדבך שהוא טכנולוגי לתוך השירות. כן צריך לזכור שיש אוכלוסיות מוחלשות שאינן נגישות, גם כשהתהליך הזה יבוא לסופו. לכן, גם כשהוא יקרה – חייב לפתח מנגנונים שיבטיחו נגישות למידע דיגיטלי ופתרונות מותאמים לקשישים ואוכלוסיות מוחלשות.

שימור השקיפות זה ערך מחייב שצריך להיות כאן. כמובן, אתה יודע, אני באה לנושא הזה לא רק מהגנת הצרכן, שזה כלל הציבור – הזכות שלו לדעת מה המחיר לפני שהוא שם מוצר בקופה; אתה יודע בדיוק כמוני, וכולכם יודעים, שיש אנשים שעלייה של שני שקלים, חמישה שקלים או יותר במוצר – היא משהו שמשפיע עליהם בקופה; הם לא מסוגלים לו.

דוח העוני לא עוזר לאף אחד מאיתנו, והמציאות הכלכלית – בוודאי. כשאנחנו מעמידים צרכנים, ציבור, בבושה, בקופה או מול המדף – זה עוול מחפיר בעיניי. ממש כך. אני גם רוצה להגיד שאשמח אם נדון פה באופן הפיקוח שיהיה על הדבר הזה, ובכלל, להציע הצעה שתוכל להעלות אותה הלאה, לאיזה שהוא פיילוט מבוקר בנושא הזה – שקודם כול נראה איך זה עובד, ורק לאחר מכן - - -

כן. רציתי להציע פיילוט, באמת.

כדי שנבין אם זה באמת מוזיל.

ממש כך, וגם נגיד רגע משהו: כשעושים משהו כזה, לא מתחילים במקל – בביטול הרגולציה והפיקוח על עצם סימון המוצרים, אלא קודם כול מטמיעים את השינוי, ולאחר מכן מתחילים לראות, באופן מדורג, איך אפשר לצמצם את הצורה הקודמת. כמו שנעשה, אגב, בהרבה מאוד דברים נוספים שאתה יודע עליהם.

אני מברכת על הדיון הזה, קודם כול, ואני אשמח שגם יהיה פה עדכון האם מה שהשר הודיע עליו כחצי שעה לפני הדיון אכן קורה. תודה רבה לכל מי שהצטרפו לדיון הזה. זה חשוב מאוד.

בבקשה.

תודה רבה. קודם כול, תודה רבה על עצם קיום הדיון הזה. אני שמחה מאוד שאנחנו מדברים על הנושא. באופן כללי, צריך לזכור שאנחנו בתקופה של גזרות כלכליות קשות מאוד לעם ישראל. מעבר למה שאנחנו מדברים עליו כאן, ספציפית, בדיון הזה – אנחנו אחרי העלאות מיסים בכל התחומים. המע"מ עלה באחוז; אנחנו רואים את זה בארנונה; בביטוח הלאומי; בהבראה; בשחיקת השכר ובעוד הרבה מאוד דברים.

הנה, הרגע קיבלתי Push – ש-Wolt מעלים את דמי המשלוח ביותר מפי שתיים. זו רק דוגמה אחת. אנחנו רואים התייקרות של מוצרים בעשרות אחוזים – גם מחירי העוף; יש הרבה מאוד דוגמאות.

אפשר להגיד משהו על המע"מ?

כן, בטח.

במע"מ, סרקו 8,500 מוצרים שעלו ביותר מ-2%, ו-1,500 מוצרים עלו ביותר מ-10%.

זאת אומרת, מנצלים את עליית המע"מ כדי לייקר עוד יותר את המוצרים. עם ישראל נמצא עכשיו בגזרות גורל כלכליות משמעותיות מאוד. אגב, הדיון הבא בוועדת הכלכלה – זה שאחרי זה – הוא גם דיון שלי בנושא יוקר המחיה.

קודם כול, צריך לקחת בחשבון את המאקרו – את הדבר בגדול – כשאנחנו מדברים על הנושאים האלה. באופן פלאי באמת, יש לומר, ממש רגע לפני הדיון, שר הכלכלה מפרסם כתבה ב-"כלכליסט" על כך שהוא מושך את הרפורמה, ודקה לפני הדיון יוצא Push – "הקמעונאים על הכוונת של משרד הכלכלה. פקחי המשרד בדרך למבצע אכיפה נרחב לאי-סימון המחירים".

למה אני מציינת את זה? כי מה קרה בפועל? פשוט כדי שאזרחי ישראל יבינו מה קרה – היה דיבור על הרפורמה הזו, שהולכת להיות מוטמעת. מה עשו רשתות שונות ומגוונות? הבינו שזה הולך לקרות ופשוט הפסיקו לסמן את המוצרים, מבלי שהחוק מאפשר להן לעשות את זה; ניצלו את זה שהולכת להיות רפורמה.

לא הייתה אכיפה, ומה שקרה זה שכשהצרכן מגיע לקופה – הוא לא יודע כמה המוצר עולה; הוא לא השווה אותו למוצרים אחרים. אתם מכירים את אי-הנעימות הזו כשאתה עומד בקופה ויש לך תור משתרך? לא נעים לך; אתה לא תתחיל להגיד: "רגע, אני אלך לבדוק. זה המחיר?". אתה כבר קונה.

דה פקטו – הצרכנים נדפקים. סליחה על המושג. בסוף, אותנו מעניינים אזרחי ישראל. אנחנו רוצים שהנושא של יוקר המחיה יהיה על שולחנה של הממשלה – בוודאי ובוודאי של שר הכלכלה. הייתי מצפה שזה כל מה שהוא יעסוק בו כרגע; שזה יהיה בראש סדרי העדיפויות, כמובן שיחד עם ועדת הכלכלה.

אני יודעת שזה נושא שחשוב ליו"ר הוועדה. הייתי פה בדיונים רבים בנושא הזה, ואני חושבת שהגיעה העת לפעול ממש. בנושא הרפורמה עצמה – שתכף נצלול אליה ונבין את הגורמים המקצועיים – אני רוצה להבין, בכלל, האם לרפורמה הזו יש היתכנות באמת להוזיל את המוצרים, או לא?

בינתיים – הם רק עולים.

חשוב לנו לשמוע את כל הגורמים ולהבין. מה שנעמה נגעה בו, בסוף, הוא חשוב מאוד: לא זורקים רפורמה לשוק בלי שעושים תהליך הדרגתי. לא מסירים את השיטה הקיימת לפני שבכלל מתקדמים עם איזו שהיא רפורמה. צריך לעשות את זה בקווים מקבילים, מבלי לפגוע בצרכן. מי נדפק בסוף? הצרכן.

אני מברכת על הדיון הזה, וחבל, אגב, ששר הכלכלה לא פה כדי להסביר לנו את עמדתו – אם הוא הוציא את הכתבה רגע לפני, סימן שהוא ידע שהדיון הזה הולך להתקדם.

הוא שלח את הנציגים שלו. אלי דלל.

תודה, אדוני היו"ר. אני מודה לך על הדיון הזה, וחושב שאתה יו"ר ועדה שהוא קשוב מאוד. צריך להקשיב ללקוח ולצרכן. עד החודש האחרון, אמרתי: "שיטה טכנולוגית, דיגיטלית – יכול להיות שזה שווה קידום", ובחודש האחרון אני מתחיל לקבל לא מעט מסרים, מהרבה מאוד אנשים, כולל קרובים שלי, שאומרים: "זו קטסטרופה", והתחלתי לבדוק את הדברים.

קודם כול, אני רוצה לברך את השר, שהחליט להקפיא את זה כרגע. אני חושב שזה נכון. דיברתי איתו גם בשבוע שעבר, והוא הבטיח לי שהוא יגביר גם את האכיפה, כך שאני שמח ואני מברך אותו על כך. צריך להבין שהענפים שהרוויחו הכי הרבה בשנה האחרונה הם הבנקים ורשתות המזון.

ואיזה רווח? הרווח הגולמי של רשתות המזון, בממוצע, מגיע ל-26%. זה משהו באמת מטורף. אם אני לוקח ומונה את זה – אני לא רוצה להגיד שמות – רווח גולמי של 28.5%; רשת אחרת – 23.5%; רשת נוספת – 28%, ועוד רשת – 26%. זה לא הגיוני; זה דבר שהוא באמת לא אפשרי.

כשמדברים על כך שעלות הסימון היא 2%, אני רוצה להגיד: אם נוריד את זה, נניח – האם הרשתות יורידו את ה-2% האלה? בשום פנים ואופן. החלטתי, בשבועיים האחרונים, שאני מבקר קצת בסופרים ומנסה להבין מה קורה שם.

קודם כול, איפה שיש את הקפואים – אם זה העופות, הבשרים וכל השאר – יש בלגן שלם. אי-אפשר לדעת מה שייך למה, לצערי, ולא רק ברשת אחת, אלא בכמה רשתות, ובדקתי את זה. העוזר שלי, שיושב פה, בדק, בשבוע שעבר, בתוך אבקות מרק למיניהן וכך הלאה, ששם יש הרבה מאוד סוגים – אין על זה מחירים. אי-אפשר לדעת מה שייך למה. גם אם אתה עושה עם סורק – אתה כבר לא זוכר מה היה המחיר בסריקה הראשונה לעומת הסריקה החמישית וכך הלאה.

דבר נוסף, צריך להבין שהיום – ואני חושב שאנחנו צריכים לבקש את זה בוועדה – מדברים על שמונה פקחים בכל הארץ. זה בלתי נסבל ובלתי אפשרי. אי-אפשר לפקח על כל הרשתות עם שמונה פקחים. לדעתי, צריך להגדיל את זה ולהכפיל את זה, לא יודע בכמה; דיברתי על זה גם עם השר. אם הולכים לדבר כזה, צריך להתמקד במקום מסוים, למען יראו וייראו, כי יש בלגן שלם.

ברגע שהבינו שהולכים, כנראה, לשנות את השיטה – כבר התחילו עם שיטות אחרות, ונכון לעכשיו, זה מגדיל את אי-הוודאות. כמו בבנקים, כך גם ברשתות: צריך לזכור שיש אנשים מבוגרים, ואנשים מבוגרים לא מסוגלים תמיד לבדוק את הנושא של הסריקה, איפה לסרוק ואיך לוחצים. הם פוחדים מעצם זה שהם רואים סורק. לכן, אנחנו צריכים להתחשב גם באנשים המבוגרים.

אותו הדבר בבנקים; הבנקים לא מתייחסים לאותה אוכלוסייה. היום, בשביל להיכנס לבנק, אתה צריך טלפון חכם; כדי לקבוע ישיבה – אתה צריך טלפון חכם. בן אדם בן 60 או 70 – לא תמיד מגיע לזה.

דבר נוסף, צריך להבין שעם המחירים – יש גם הקטנת כמויות. בדקתי ומצאתי, למשל, ששמן קנולה היה פעם ליטר, והיום אתה מוצא אותו ב-0.9 ליטר במחיר שהוא כאילו מופחת, אבל זה כמעט אותו המחיר. טחינה הייתה 500 מיליליטר, והיום היא 400 מיליליטר. אותו הדבר לגבי רסק עגבניות ודברים אחרים.

אני רוצה להעלות רעיון אחר: אם רשתות המזון באות ואומרות: "אנחנו מקפיאות מחירים; אנחנו לא מעלות מחירים" – בואו ותבקשו מיצרנים, כמו שמסמנים על הבקבוק הזה את התוקף שלו – לסמן עליו מחיר. כמה זה עולה? שני שקלים? ארבעה שקלים? תסמנו עליו מחיר – זה לא עולה עכשיו מדבקות ושום דבר – ואז נראה אם המחיר נשאר אותו הדבר בשנה הקרובה.

אותו הדבר לגבי קופסאות שימורים והדברים האחרים. זה ברור לי שמה שבתפזורת ישתנה – אם זה עגבניות, מלפפונים וכך הלאה – אבל לגבי כל שאר הדברים הקבועים – תסמנו אותם, כך שזה יהיה קבוע לשנה. אחרת, זו אצבע קלה על המקלדת, ובכל יום, בכל שעה, יכולים לשנות את המחיר. אם ישימו על המוצר את הסימון מראש, וירצו לעשות הנחות או מבצעים – שיעשו. זה יגיע לקופה.

כן, מיכל, את רוצה להגיד משהו?

כן. תודה, אדוני היושב-ראש; חבריי למליאה. אני לא חברה בוועדה הזו, והגעתי לדיון הזה. .ץ. עוד לפני המלחמה, קיבלתי טלפונים מאנשים שלא מצליחים לגמור את החודש; לא מצליחים ללכת לסופר; לא מצליחים לשלם בקופה, ברמה שהייתי מקבלת טלפונים מהסופר עצמו ומהקופה עצמה.

מאז המלחמה, מן הסתם, המצב רק החריף, אבל אני חייבת להודות – ובכוונה הדגשתי שאני לא חברה בוועדה; אני כאן כי אני מדברת גם כחברת כנסת וגם כאזרחית – שיש תחושה שאין דין ואין דיין. יש תחושה שאין ניהול של האירוע הזה.

למה אני מתכוונת? כפי שחבריי אמרו כאן, מי שהרוויח הכי הרבה אלה רשתות המזון והבנקים. אם קודם אנשים לא הצליחו - - -

אי-אפשר להשוות ביניהם. רשתות המזון לא מרוויחות כמו הבנקים.

אבל הן מרוויחות.

הן גם לא מוציאות כמו הבנקים. בסוף, באחוזים - - -

רווח תפעולי שמגיע ל-27% בממוצע – זה הרבה.

נכון. אם אנשים לא מצליחים להגיע לקופה ולשלם, ואחר כך הם לוקחים הלוואות על גבי הלוואות כדי להצליח, בסוף, לקנות את הגבינה ואת החלה לשבת – זו בעיה, ואז הבנקים הם אלה שמרוויחים. הרי, בסוף, זה הגלגל.

ידענו שיש העלאת מיסים; ידענו שיש העלאת מע"מ. ידענו על האירוע הזה; הוא נחת עלינו כך, בהפתעה. כשאני אומרת שאין ניהול אירוע, זה אומר שהדיון הזה היה צריך לקרות לפני כמה חודשים, ושהדיון האחרון בנושא הזה היה צריך לקרות, אולי, בתאריך הזה, על מנת שיתרחש סוג של שינוי.

אני חוזרת שוב על המשפט: יש תחושה שבממשלה – והוועדה הזו, שהתפקיד שלה, בסוף, הוא לבקר את הממשלה ולהחזיק את הממשלה קצר בנושא הזה – אין ניהול אירוע, כי אם היה ניהול אירוע מטעם הממשלה, ומטעם השר – לא היינו במצב הזה.

היום, הלכה למעשה, אנשים הולכים לסופר, ולא רק שהם לא מצליחים לסיים את החודש – הם לא מצליחים לסיים את השבוע. דוד, אתה יודע כמה אני מעריכה אותך, גם את הוועדה וגם את הניהול שלך בוועדה - - -

יש דבר אחד: הממשלה לא מפקחת על המחיר.

לא דיברנו על פיקוח.

מה זה "אירוע"?

לא, פיקוח על המחירים.

אבל יש את קבינט יוקר המחיה? מה הקבינט הזה עושה? כמה פעמים הם התכנסו? איפה תוכנית העבודה?

את אומרת "לפקח על האירוע". בזה שיש העלאות מחירים כל הזמן – את צודקת. התחרות היחידה היא מי מעלה את המחיר יותר מהר. זה המצב. כל האג'נדה של רק תחרות – לא תופסת - -

נכון.

- - אבל אין פיקוח על מחירים במדינת ישראל חוץ מאשר מוצרים מסוימים.

אבל יש את הנושא של ריכוזיות; יש דברים נוספים שאפשר לעשות.

כן, אבל זה משפיע בטווח הארוך.

אבל צריך לייצר תוכנית עבודה ולפתור את הדברים.

זה לא יעזור ב-01 בינואר.

אבל ה-01 בינואר לא הגיע בהפתעה.

אי-אפשר גם להעלות מיסים וגם לא לטפל ביוקר המחיה.

כן, אבל מה הממשלה יכלה לעשות?

הרבה מאוד.

מה נעשה לאזרחי ישראל? נמכור אותם?

אני רק רוצה לתקן את עצמי: רווח גולמי של 27%.

הממשלה תפקידה הוא לעשות. לא אמרתי לפקח על המחירים; אמרתי לבוא ולפקח, בכלל, על האירוע הזה. התחושה היא שה-01 בינואר הגיע בהפתעה, אנשים כאן מתחילים לקרוס – זה בהפתעה, הכול בהפתעה, וזה לא בהפתעה.

זה ממש לא בהפתעה.

אירוע צריך להיות מנוהל, ויש דרכים לנהל אותו. זה מרגיש כאילו משרד הכלכלה, ספציפית באירוע הזה, לא נמצא באירוע. מה לעשות?

זה מה שאמרתי – זה לא מדויק.

גזרה משמים.

דוד, בהקשר למה שאמרת, אם יש 5.4 מיליארד שקלים בכספים קואליציוניים – היה אפשר לחסוך חלק מגזרות הגורל הכלכליות.

עוד פעם אנחנו חוזרים לנושא הפוליטי.

אבל זה חלק מהסיפור.

העלאת תחרות.

יש את רשות התחרות; יש ריכוזיות בענף המזון – יש הרבה מאוד דברים שאפשר לעשות. יש את קבינט יוקר המחיה – איפה הם? מה הם עשו מתחילת המלחמה? איפה הקבינט הזה? הם עשו משהו? הם התכנסו? העיקר סיסמאות; להקים קבינט, לעשות פרסומת בקמפיין הבחירות, להוריד את הדלת, חינוך חינם – למכור סיסמאות.

לבוא לציבור ולהגיד לו שזה לא האשמה של - - -

יש לנו ישיבה ב-12:30 שמתייחסת לעניין הזה.

אל תמכרו שטויות לציבור. אל תמכרו להם את השטויות. תגידו "אי-אפשר".

לבוא לציבור ולהגיד לו: "זו לא אשמת השר; זו לא אשמת הממשלה; זו לא אשמה של אף אחד; אף אחד לא אחראי על האירוע הזה. פשוט אל תצליחו לסיים את החודש" – זו גם לא תשובה.

אבל בקמפיין הבחירות – למכור להם סיפורים.

אני לא אומר באשמה של מי; אני רק אומר שבמדיניות הישראלית, לאורך שנים, אין פיקוח על המחירים.

אבל יש דרכים אחרות לעשות את זה.

אבל זה לא רק פיקוח; יש הרבה דברים אחרים.

גם אין פיקוח על הילודה, והרגולטור עדיין יכול לבוא ולהגיד אם הוא רוצה שיהיו לך עשרה ילדים או שניים. מה לעשות?

גם אין פיקוח על התחרות, כבוד היושב-ראש.

אין לי ויכוח איתך. אני מדבר עכשיו עם הח"כים. אני בעד הפיקוח על המחירים. מתחילת המלחמה, אמרתי שצריך להקפיא את כל המחירים.

נכון.

כמובן שמשרד האוצר, בעיקר, התנגד. יש לשר האוצר איזו אג'נדה של תחרות שמוכרים לציבור, שהיא לא נותנת שום דבר, כי עד שתחרות מחלחלת ומשפיעה – לוקח הרבה מאוד זמן. זה לא משפיע על הטווח המיידי.

יש הרבה מאוד דרכים. זה לא במקום תחרות.

יש עוד מנגנונים.

מכיוון שזה לא נושא הדיון שלנו כרגע – נושא הדיון שלנו הוא הנושא של הדבקת המחיר על המוצר – יש עוד מישהו מחברי הכנסת שרוצה להגיד משהו?

כן.

בבקשה.

תודה רבה. בסוף, אנחנו צריכים להסתכל על העובדות; על המצב כמו שהוא. במדינת ישראל, יש יותר מ-2 מיליון אזרחים מתחת לקו העוני; המחירים ממשיכים לעלות בכל רגע. רק בחמש הדקות האחרונות שאנחנו יושבים פה יש שני Pushes על העלאות מחירים – אחד של וולט ואחד של דברים אחרים.

בסוף, אין ניהול של האירוע. צריך להגיד את האמת. יש תוצאות – אין ניהול של האירוע. עכשיו, אנחנו מדברים פה על משהו טכני – על הדבקת מחירים על מוצרים – שזה סוג של פלסטר קטן. צריך לעלות רמה. צריך להגיד מה אנחנו רוצים במדינת ישראל.

אני אגיד לך מה אני רוצה במדינת ישראל. אני רוצה לפתוח את השוק לתחרות; אני רוצה שמוצרי יסוד יהיו - - -

אתה מדבר כמו שר האוצר עכשיו.

כן, רק שהוא לא עושה את זה, זה העניין.

יש כמה הבדלים קטנים, אני חייבת לציין.

התחרות לא מורידה כלום; היא רק מקפיצה את המחיר.

עכשיו, אני אגיד לך מה הבעיה: הבעיה היא שאתה צריך לבחור אילו מוצרים אתה כן רוצה לסבסד, שאת זה הוא לא עושה; אתה צריך באמת לפתוח את השוק לתחרות – לא בכאילו. לא לעשות "מה שחצי טוב לזה" ולהוריד את כל הגימיקים הקטנים כשהם סוגרים את הדילים שלהם בתוך הוועדות.

צריך באמת לפתוח כמו שצריך; לפרק את המונופולים - - -

אבל שוב, יש על זה דיון ב-12:45. אתה לא רוצה להשאיר משהו?

כשאנחנו נשמע את אותו הדבר.

כן, זה הדיון הבא; גם הוא שלי.

דוד, אתה עושה יום שלם של דיונים על המחירים, ומה קורה בסוף? אתה מקבל Push שעלו המחירים. מצפצפים על המדינה.

ברור, מכיוון שהכנסת והממשלה לא מעלות את המחיר. הממשלה מעלה את מחיר החשמל, את מחיר המים - -

את המע"מ, את הארנונה, את הכול – וזה משפיע, ברור.

- - אבל היא לא מעלה את המחיר של מוצר בסופר.

אם אתה תחליט: "אני לוקח רשימה של עשרה מוצרים, ואני דואג שהמוצרים האלה יהיו בפיקוח אמיתי" – יהיה לאנשים קל לגמור את החודש. זה מה שצריך לעשות.

או מע"מ דיפרנציאלי.

או קואליציוניים שאפשר לבטל, או סגירת משרדים מיותרים.

בסדר. יש חוק שחוקקנו לאחרונה שמתייחס להשפעה בלתי הוגנת בזמן מלחמה.

כן, אבל זה - - -

רגע, סלח לי. זה חוק שכן נתן מכשיר, ומרוב מלחמות עם משרד האוצר על העניין הזה – עבר הזמן והרבה מוצרים לא יכולים להיכנס לתוך העניין. זה החוק היחידי שמאפשר ריסון של המוצרים – ריסון; אני לא מדבר על פיקוח – בזמן מלחמה - - -

כן, זה מדבר על ריסון, וגם בצד מלחמה, אבל אני מדבר איתך יותר רחב מזה.

אבל שוב, האוצר שם מקלות בגלגלים ומושך את הזמן.

ברור.

כבוד היושב-ראש, אני אשמח שנציגי הכלכלה יגידו מה הם מתכוונים לעשות, בעקבות ההודעה של השר, כי היום - - -

כן, ברור.

זה מה שהתכוונתי לעשות, אבל לפני זה, היועץ המשפטי רוצה להגיד משהו.

כן. רק הבהרה, ועמדה על כך גם חברת הכנסת שלי טל מירון: מכיוון שדובר כאן על רפורמה ועל חזרה מרפורמה, המצב המשפטי דהיום מחייב סימון מחירים.

בהחלט.

כל שנעשה מבחינת משרד הכלכלה והרשות להגנת הצרכן הוא פנייה להתייחסות הציבור – מה שנקרא "קול קורא" – בנוגע לבחינת שינוי אופן הצגת המחירים. כלומר, לפי המצב המשפטי, יש חובת סימון וחובה על הרשות לאכוף את חובת הסימון. אלה הדברים שרציתי להבהיר.

חד-משמעית. הבהרה חשובה.

הרשות להגנת הצרכן, בבקשה.

שלום לכולם. קובי זריהן, הממונה על הרשות להגנת הצרכן. תודה ליועץ המשפטי על ההבהרה החשובה מאוד, שחסכה לי שני משפטים במה שאני רוצה להגיד. ברשותכם, כמה מילים: כפי שאמר פה עו"ד עצמון, אנחנו יצאנו בקול קורא לציבור על מנת לבחון את הנושא הזה של הצגת המחירים, לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות, האופציות שקיימות וכל מיני אמצעים שהציגו בפנינו שראינו ושלמדנו שקיימים.

מדובר בתהליך של מספר חודשים. בהיבטים של עבודת מטה כזו – זה לא יותר מדי זמן, אבל בכל זאת, זה התהליך שלקח. עשינו עבודת עומק משמעותית מאוד. קיבלנו פניות ותגובות מהציבור; ישבנו עם עוסקים; ישבנו עם קמעונאים; ישבנו עם נציגי עמותות צרכניות; נפגשנו כל מי שפנה וביקש, שמענו בקשב רב וניתחנו את הנתונים לאורך זמן.

אתמול אחר הצוהריים, נתבקשתי להציג את העמדה שלנו בפני השר כאלמנט מתוכנן. זאת אומרת, זה היה הלו"ז המתוכנן שלנו; זה פרק הזמן שבמסגרתו התדיינו מול השר וצוותו, ואתמול באנו והצגנו לו את העמדה שלנו.

בשורה התחתונה, במכלול הדברים, אנחנו סבורים, בדיוק כמו שחברת הכנסת לזימי תיארה, ומהרבה מאוד סיבות – אם תרצו, אני אפרט ואוכל להיכנס יותר לעומק, וכתבנו את זה באותיות קידוש לבנה – שלא בשלה העת לבטל או לשנות, בשלב הזה, את הצגת המחירים.

אנחנו כן סבורים שצריך לנסות ולבחון את זה בפיילוט, כפי שקראתם לזה, אבל באופן ממוקד וקצר – להציג את זה לציבור; לאחר מכן, להציג את הממצאים; לבחון את שביעות הרצון; להציג את זה לוועדת הכלכלה ולקבל את ברכתה או את עמדתה; ורק לאחר מכן לעשות את הדבר הזה.

אני ועמיתיי הדגשנו עשרות פעמים, כולל לשר, שחוק הצגת המחירים – שריר וקיים. נכון, יכולת האכיפה שלנו היא מוגבלת, כפי שאמר פה חבר הכנסת - - -

מה זה "מוגבלת"? היא לא קיימת.

בסדר.

היא לא קיימת. אם מכולת תציג עכשיו – אתה יכול לדעת את זה?

לא. אנחנו מקיימים - - -

למה תפסת דווקא את המכולת? הסופרים עושים את זה.

רק בחודשים האחרונים, ביצעה הרשות להגנת הצרכן 260 בקרות עם שמונת הפקחים שיש לה, והטלנו קנסות בגובה של 7 מיליון שקלים רק על קמעונאי מזון בתחום של סימון מוצרים.

אז אתה צריך להוסיף פקחים; הם מחזירים את הכסף שלהם.

אני יותר מאשמח.

אז מה הבעיה?

הצרכנים גם לא יודעים איפה להתלונן.

גם תחשוב על זה ששמונה פקחים - - -

זה נכון. מה שאלי אומר זו נקודה חשובה.

כי אין הנגשה לציבור.

סליחה שאני מפריע לך, אבל זה חשוב מאוד: אם היה, בכל סופר: "אם ראית משהו שהוא לא חוקי בתחום העלאת המחיר", וכו', "נא לפנות לטלפון".

זה רעיון מעולה. אגב, מוקד לצרכן - - -

סליחה שאני מתערבת, יש "מלשינון"; יש פניות אנונימיות לאתר של הרשות להגנת הצרכן.

אבל אף אחד לא יודע על זה.

אבל הצרכנים לא יודעים.

אלי אמר משהו אחד: האם המספר מופיע ליד כל קופה, או משהו כזה?

אני לא יודעת אם המספר מופיע.

אני מוכנה להתערב שאם נעשה סקר ציבור – לא יהיה להם מושג על מה מדובר.

אנחנו לא נגדכם. אני לא מבינה, למה לדבר בטון כזה? הוא לא נגד; הוא מציע הצעה שתעזור לצרכן להבין איפה הוא מתלונן.

האמת היא שזה גם טוב לסופר. אני רוצה שתבינו: אם אני רואה משהו שהוא לא בסדר – ויכול להיות שזה מטעות אנוש; זה קורה – הסופר משפר את זה באותו רגע. לא תמיד צריך להתלונן, זה ברור. אפשר לתת לו: "תפנה להנהלה", "לקופה" או "למזכירות".

כמה פקחים יש לכם?

בסך הכול?

שמונה.

ברשות להגנת הצרכן יש 16 איש שעוסקים בתחום החקירות והאכיפה.

של כל הוראות החוק?

של כל הוראות החוק, על 650,000 בתי עסק.

לא הרבה בכלל.

זה כלום.

ומי שעוסק באכיפה בשטח – זאת אומרת, מסתובב בין הסופרים – הם שמונה מתוך ה-16 האלה. השאר עוסקים בחקירות אחרות.

יש הרבה מאוד הוראות חוק אחרות שאתם אמורים לאכוף.

חוק הגנת הצרכן הוא חוק - - -

תגיד לי, מה הקנס על אי-סימון?

תלוי בהיקף אי-הסימון; תלוי אם העוסק הוא עוסק מורשה; תלוי אם העסק הוא עסק - - -

בוא נלך לדוגמה ספציפית, של סופר שעכשיו אין לו מחירים על כל המוצרים.

סתם לדוגמה, בחודש האחרון הטלנו קנסות על שני קמעונאים גדולים מאוד – על אחד קנס על סך מיליון שקלים, ועל השני קנס על סך של 2 מיליון שקלים.

ה-7 מיליון שאמרת, בכמה זמן זה?

במהלך שנת 2024, רק על מזון – אכיפה בביקורות אצל קמעונאי מזון.

כמה ביקורות נעשו?

260.

260 בשנה?

בשנה.

זאת אומרת, בערך 20 בחודש, או פחות.

פחות. בכל מקרה, מה שאני מנסה לומר, קודם כול, זה שאנחנו נבחן את הרעיון. שנית, אני אשמח מאוד - - -

20 בחודש מתוך 260,000 עסקים - - -

650,000.

20 ביקורות בחודש מתוך 650,000 עסקים?

לא. 650,000 זה כלל העסקים. צריך לראות כמה מתוך זה הם קמעונאי מזון או חנויות שעוסקות מזון. זה כמה מאות אלפים, בערך; אולי חצי, או משהו כזה.

על איזה רעיון אתה מדבר?

דוד, אפשר לעשות את זה מהוועדה, שתדע.

הצעת חוק מהוועדה. רעיון טוב.

להציג את המוקדים; לאן פונים.

ולשים בכל סופר. כך זה גם מנגיש לאוכלוסיות שאינן נגישות לאמצעים טכנולוגיים - - -

כן. במקום שכל אחד יגיש את זה בנפרד - - -

אין לי בעיה, אבל לא לכל דבר צריך חוק.

לא יקרה. אתה רואה שלא קורים פה דברים.

זו גם יוזמה של ח"כים.

תגישו. אין לי בעיה.

אוקיי.

רבותיי, ברשותכם, גם ההודעה שיצאה היום מטעמו של השר, בתיאום מלא איתנו – ולשמחתנו - - -

מה היא אומרת?

השר מבין את - - -

הוא קיבל את העמדה המקצועית. זה הכול.

קובי, אתה יודע מה הבעיה? שקול קורא שיצא – כבר פגע. אנשים כבר הורידו מחירים.

איך זה מתקשר?

אני מבין שאי-אפשר בלי זה, כי זו הדרך - - -

הורידו סימון; לא את המחיר.

לא מחיר; רק את המדבקה. המחיר עלה והמדבקה ירדה.

תחדד: כשאתה אומר "הורידו מחירים" – הורידו את המדבקות של המחירים, כי בשנה האחרונה שום מחיר לא ירד; רק עלה.

חברים, אני צריך לסיים עוד מעט. אני מבקש לשמוע נציג של המסחר או של הסופר.

אני רק רוצה לסיים. השר הנחה, ואנחנו מרימים את הכפפה בשמחה. הוא מסייע לנו עם פקחי משרד הכלכלה, כך שאנחנו נקבל - - -

גם שם יש שמונה פקחים, רק על המחירים.

לא. יש שם 20.

זה מחזיר את הכסף שלו; למה לא לקחת עוד פקחים?

וגם, אתם נותנים קנסות, אבל כמה אתם גובים בפועל מהקנסות?

זה לאוצר; לא למשרד הכלכלה.

אני צריך לבדוק את זה, כי לא אנחנו גובים; זו לא גבייה שלנו.

זה נתון חשוב מאוד.

זה בדיוק כמו קנסות של משטרה.

אנחנו תכף נבקש התייחסות. ביטן, אחר כך תתייחס לכמה גבו בפועל מתוך הקנסות; הגבייה בפועל היא נמוכה מאוד. זאת אומרת, מוציאים קנס אבל לא גובים את הכסף.

למה?

מי שגובה את הכסף זו לא הרשות; זה מרכז הקנסות הלאומי.

כמה כסף הולך לאיבוד בתוך המערכת שלכם?

אני חושב שאפשר לבדוק את זה.

זו שאלה מעניינת וחשובה מאוד, כי אם לא גובים בפועל – מה הטעם?

אני לא יודע - - -

אתה יודע מה? נגיש שאילתה, ואז תהיו חייבים לענות. אין בעיה.

כן, בדיוק.

אני מוכן לענות אם הייתי יודע את הנתונים. אלה לא נתונים שלנו.

אבל בשאילתה – תהיו מוכנים, כל המליאה. או שהשר יבוא למליאה כי נחייב אותו, כי לא עונים, או - - -

מי שגובה זה מרכז הגבייה, לא הרשות.

זה לא שלנו. הנתונים הם לא של הרשות; הנתונים הם של המרכז לגביית קנסות.

בסוף, אנחנו רוצים תשובה.

שאילתה מחויבים למידע.

אנחנו רוצים לקבל תשובה.

אני רק אסיים ואגיד שאנחנו הולכים להדגיש את נושא האכיפה, ושנבחן את הנושא של - - -

אי-אפשר לעשות אכיפה עם שמונה איש.

אבל כן אפשר להציב לאן פונים האנשים, ואז יהיה להם לאן לפנות.

דבר.

עמית זאב, אני הבעלים של רשת חדשה שנקראת "Spar" – רשת עם 14,000 סניפים. אני חתום על הסכם גם עם "קרפור" – גם אותם שכנעתי לבוא לישראל.

14,000 סניפים? איזו רשת זו?

Spar. בכל העולם. הסניף הראשון הוא בכפר סבא. הצלחתי לשכנע שתי הנהלות של רשתות מובילות בעולם לבוא לישראל, בהבטחה אחת פשוט מאוד: שנהפוך להיות מדינה נורמלית. אני לא מדבר על פוליטיקה - - -

אז ידעת מראש שאתה משקר.

לא. אני חייב להגיד שהיו לי שיחות עם חברים בוועדה פה, אז, ואני חושב שעשיתם צעד מדהים עם הרפורמה של הייבוא. אני משתמש בה; הצלחתי להוזיל ב-25%-30% ייבוא של מוצרים שאני מייבא לישראל, ואני חובש שאתם צריכים להמשיך עם זה.

הוויכוח הזה, אם אוכפים את החוק או לא אוכפים את החוק, ואיך נמציא עכשיו עוד חוק שיאכוף את החוק, וכמה פקחים יש – הוא הכי שולי שיכול להיות.

שולי? לאכוף את החוק זה שולי?

אז מה אתה מציע?

אני מציע לכם לשאול את עצמכם: למה רק במדינת ישראל יש את החוק הזה?

איזה חוק? על מה אתה מדבר?

חוק סימון מחירים, בצורה הארכאית שבה עשו את זה בכל העולם בשנות ה-50 וה-60, לפני שהייתה מדפסת בכל חנות או לפני שהמציאו את הצג הדיגיטלי.

לא הבנתי, מה אתה רוצה שיהיה?

מה אתה רוצה שיקרה?

שאתם תאפשרו לסמן מחירים בשלט; בצג דיגיטלי; בכל פתרון שמצאו בכל העולם למעט במדינת ישראל.

אבל זו הרפורמה - - -.

אז בוא נעשה משהו כזה: קודם כול יסמנו בצג דיגיטלי עם שלט, נטמיע את השינוי, נעשה פיילוט של הוצאת האמצעי הארכאי, נראה שאוכלוסיות מצליחות - - -

ואחר כך תדבר איתנו על לא לאכוף את החוק הקיים.

בדיוק.

תעשו את זה.

בינתיים הצרכנים נפגעים.

אוקיי, אז מה אתה רוצה? כרגע אנשים נפגעים ואוכלוסיות פוחדות מבושה בקופה. מה נעשה? כרגע אין אכיפה.

הפוך, כי כרגע אין לא את זה ולא את זה – כרגע גם אין מדבקות - - -

תנהלו את האירוע, חברים.

אנחנו מסכימים. בגלל זה יש דיון.

מצוין, זה מה שאנחנו מנסים לעשות.

הלאה, בואו נדבר על המהות.

חברים, לא נראה לי שמישהו ישמח לעשות פיילוט של 300,000 כדי - - -

תודה רבה. ארגון צרכנים, בבקשה.

עו"ד ירון לוינסון, רשות ההסתדרות לצרכנות.

יש לך דקה.

אני רוצה לברך את הרשות ואת השר, שסוף סוף ירדו מהרעיון של סימון המחירים בצורה דיגיטלית, כי זה פשוט לא ילך בארץ, לצערי. לא סתם עשו את החוק בארץ – כי הייתה הפקרות מוחלטת בנושא, ושרנסקי, ב-1998, נאלץ לשים את החוקים.

המשמעות של החוק היא ודאות לצרכן. התרבות העסקית בארץ היא לא כמו באירופה; זה משהו אחר. לפי כל הסקרים, מי שמעוניין בשינוי זה הקמעונאים. 80% מהציבור מתנגד לסימון, והוא יודע למה. הוא יודע שאם זה יהיה אלקטרוני – בכל שני וחמישי המחירים ישתנו ויהיה בלגן. מי יפקח על הסימון? גם היום, עם שמונה פקחים, הסימון האלקטרוני הרבה יותר - - -. זה לא מעשי, לצערי; זה לא מתאים לישראל.

ברור. אנחנו צריכים את המדבקות.

כי באירופה לא מבינים על מה מדברים, ובאירופה – כל הצרכנים מסכנים.

להיפך; זה לא מה שהוא אמר. הוא אמר שבישראל לא יעשו את זה כמו שצריך, ואני מסכים איתו.

טיראן ששון, איגוד לשכות המסחר. הוועדה הזו ישבה בחצי שנה-שנה האחרונה על "מה שטוב לאירופה – טוב לישראל".

לא. הוועדה הזו עשתה את זה בכנסת הקודמת. לפחות תן קרדיט למי שעשתה את זה. קוראים לה אורנה.

לכולם מגיע.

נו, באמת, זו לא רק אורנה. לא צריך להגזים.

אז מי זה?

היא עשתה את הרפורמה.

עכשיו סיימנו את - - -

מה? בחוק שיצא, כמה תקנים אתה הכנסת? כמה תקנים אורנה הכניסה?

איזה חוק?

"מה שטוב לאירופה".

מה שטוב לאירופה זה של אורנה. אז זה מה שאתה אומר?

ספר החוקים אומר את זה; לא אני.

מספיק, בוא לא ניכנס לזה. לא באתי לנהל - - -

אם תרצה, אני אוציא לך את הפרוטוקולים. אני ישבתי בוועדה הזו שנה בגללם.

דיברנו על זה, בזמנו, שזה עניין של תהליך. יש עוד שינוי שצריך לעשות - - -

עשיתם תיקון בחוק שלה. בסדר, עושים תיקונים בחוקים.

לא משנה, לא ניכנס לזה.

זה בסדר, אני לא לוקח ממך קרדיט. אתה עשית עבודה חשובה.

זה לא קשור אליי. תפסיקו לקחת קרדיט על כל דבר.

להיפך, אני לא לוקח קרדיט. היא בכלל לא בכנסת. אני רק מזכיר אותה כי היא לא פה.

טוב. אורנה עשתה שלב מסוים ברפורמה שהיו צריכים לעשות.

היא עשתה אותה. היא התחילה אותה.

הרפורמה הגדולה הייתה עכשיו, והרפורמה היותר גדולה תהיה בעוד שלוש שנים. כבר דיברנו על זה.

ישבה ועדת הכלכלה בראשותך, כבוד היושב-ראש, ודנה ברפורמה של "מה שטוב לאירופה". סביב הרפורמה היה היגיון מסדר אחד, שאמר: "למה באירופה הם כן מסתדרים עם הרגולציה הזו, ובישראל לא?".

שלחנו לוועדות חריגים אלפי רגולטורים - -

זה אומר שצריך לעשות Price list הרבה יותר רחב.

- - שבאו ואמרו: "בישראל לא הסתדרו", ושלחנו אותם לשכנע למה בישראל לא יסתדרו. אין טיעון אחד הגיוני ללמה אי-אפשר לאמץ את הרגולציה האירופית As is בישראל. אין טיעון אחד הגיוני בסימון המחירים, חוץ מזה - - -

למה זה כזה קריטי לכם?

כי אין היגיון בעליות המחיר. אין היגיון ברווח גולמי של 27%.

התשובה פשוטה: בהערכה האחרונה של משרד הכלכלה, העלות של סימון המחירים לשנה – כדי שתבינו על מה אתם מדברים עם פיילוט וכו' – היא 2.5 מיליארד שקלים.

ובטח תגלגלו את זה על הצרכן.

מדובר בשוק תחרותי.

יש לי שאלה: אתם מתחייבים להוריד את המחיר?

אף אחד לא מתחייב להוריד את המחיר.

אנחנו יכולים לסמן את הסכום הזה ולוודא שזה ירד?

התשובה היא פשוטה: בשוק תחרותי - - -

התשובה היא לא.

בשוק תחרותי.

רגע. התשובה היא פשוטה: בשוק תחרותי כמו השוק הקמעונאי – ויש דוחות של רשות התחרות - - - היום שוק תחרותי – זה מתגלם או במחיר או בשירות. כן, זה יתגלגל לצרכנים - - -

זה לא יעבוד בישראל. מה לעשות?

למה? זו כלכלה חופשית.

איפה יש כלכלה חופשית במזון?

זה לא יעבוד. אין כלכלה חופשית בישראל.

בשום מקום בעולם אין.

מה לעשות? בקמעונאות נכנסות רשתות גדולות. בוודאי.

קדימה, יש לך דקה.

כבוד היושב-ראש, כמי שמייצג את אלפי הקמעונאים הקטנים וקבוצה גדולה של 82,000 פעילי מחאה כנגד יוקר המחיה, באתי לציין שהגשנו לרשות לצרכנות את העמדה של הקמעונאים הקטנים בנושא הזה. לא הוזמנו לדיון, אבל זה לא משנה כל כך.

מה שרציתי לציין בפני היושב-ראש, ולעדכן אותו, זה בכך שהוזמנתי למשרד מבקר המדינה, ושם העדתי במשך שעה על מה שאני, כמי שהשתתף פה בדיונים בשנתיים האחרונות, טוען. אני טוען שהרגולציה הכלכלית בראשות ראש הממשלה, שר הכלכלה ושר האוצר, כחברי ועדת יוקר המחיה, פעלה בשנתיים האחרונות באופן הזוי, כאשר הרשתות מקבלות הקלות ברגולציה במקום לקבל עונש.

טוב, תודה רבה.

אני מ-"קרפור", אני יכולה להגיד כמה מילים?

כן.

תודה רבה. איה מרקל, יועמ"ש קרפור. יושב-ראש הוועדה וחברי הכנסת הנכבדים, תודה. אני רק רוצה להעמיד את הדברים על דיוקם ולהגיד את הדברים כמו שאנחנו רואים אותם, במציאות. ציינה פה חברת הכנסת שאין דין ואין דיין. אני רק רוצה לחדד, וכל אנשי המקצוע שיושבים פה יכולים להסכים איתי: עולם המזון במדינת ישראל, והקמעונאות, הוא אחד מאלה שקורסים מרוב עודף רגולציה.

זה לא שאין דין ואין דיין – יש עודף רגולציה; מחוק המזון, דרך סימון מחירים, דרך חוק הגנת הצרכן ועוד הרבה מאוד חוקים, תקנות ונהלים של משרד הבריאות. אנחנו קורסים מעודף רגולציה.

אבל אתם ברווחים מטורפים.

רגע, תני לי לסיים, אני הקשבתי לך.

אתם לא נותנים לאף אחד להגיד. אני חייב להגיד לכם את זה. מה העניין הזה?

הוא צודק. ממש לא כל הקמעונאים סיימו את השנה ברווח, בטח לא במספרים שנזרקו פה, שהם פשוט לא נכונים. להגיד שכל הקמעונאים עומדים על שורת רווח של 23% זה פשוט לא נכון. לא כל הקמעונאים רווחיים.

בסדר, ברור - - -

זהו, מספיק.

תודה. יש עודף רגולציה, ואולי אם תהיה הקלה ברגולציה – יכולים להיות שינויים יותר מהירים.

זו לא התשובה. לפני שנה, ניהלתי ישיבה עם הסופרים, והם אמרו לי: "אם אתה מבטל את הנושא הזה של הסימון – המחירים ירדו בין 4% ל-5%".

הם רק עלו.

עוד לא ביטלנו את החוק.

מה ההסבר לזה?

רגע. יחד עם זאת, זה לא מה שקורה בפועל. בסוף, המחירים תמיד עולים – לפעמים הם עולים בצדק ולפעמים שלא בצדק, אבל לא ניכנס לזה. אני מבקש מהרשות להגנת הצרכן: אנחנו נעקוב אחרי העניין. צריך פיילוט; חברת הכנסת לזימי צודקת במה שהיא אומרת. קודם כול תעשו, תטמיעו ואחר כך תבטלו או תשנו.

או קודם כול תקיימו את החוק כלשונו. נתחיל בזה.

אנחנו נעקוב אחרי זה באמצעות דיון, אחרי שאתם תציגו לנו את הפיילוט שאתם מתכוונים לעשות. אני רוצה לראות אותו הפעם. דבר שני, אתם צריכים להשתמש בציבור הרחב, היום, עם הפלאפונים והכול, בנושא הזה של הפיקוח. למה אתם לא עושים את זה?

זה חלק - - -

כן, אז גם את זה אני רוצה שתציגו לנו.

גם כדי לטפל בפניות צריך כוח אדם, דוד.

בסדר גמור, אבל עדיין, לכל אחד יש פלאפון; כל אחד יכול לצלם אם עומדים או לא; כל אחד יכול להעביר את זה אליכם, ואתם צריכים לטפל בזה. אני רוצה לראות גם את זה.

שיפנו.

כמה זמן אתם צריכים להמשך ישיבה בעניין הזה?

אנחנו די מכירים את הנושא.

אני בעד שיהיה איזה פיילוט. זה נכון שבחוץ לארץ אין את המושג הזה של סימון במחירים – רק בישראל - - -.

אבל יש להם תרבות אחרת שם.

אז עכשיו הצרכן אשם?

להיפך; התרבות של הסופרים היא אחרת שם.

ואנחנו רוצים נתונים על האכיפה, ביטן, וגם על הגבייה.

השאלה היא למה הסופרים לא עושים את זה מיוזמתם; למה צריך פיילוט בכלל? אם הם רוצים לשכנע – שיעשו את זה בעצמם. למה צריך את הרשות להגנת הצרכן בשביל זה?

בפיילוט אמיתי – לא מספיק שאני אסמן עם צגים דיגיטליים; פיילוט אמיתי צריך - - -

הייתם מתחילים עכשיו ומראים את התועלת לציבור. לא עשיתם את זה.

אוקיי, תודה רבה. הישיבה הסתיימה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:47.