פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ועדת העבודה והרווחה
07/01/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 336
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שלישי, ז' בטבת התשפ"ה (07 בינואר 2025), שעה 12:20

הצעת הסכם בדבר מתן סיוע לנפגעים מהאירועים שהתרחשו ביום שבעה באוקטובר 2023

חברי הוועדה: ישראל אייכלר – היו"ר
דבי ביטון
אלמוג כהן

קארין אלהרר
משה גפני
יוליה מלינובסקי

רועי בבאי - רפרנט רווחה, אדף תקציבים, משרד האוצר

גליה ימין - עו"ד, לשכה משפטית, משרד האוצר

יגאל גוטשל - אגף תקציבים, משרד האוצר

רס"ן רועי חכם - ייעוץ משפטי לאכ"א, צה"ל, משרד הביטחון

סגן יונתן בוקשפן - ייעוץ משפטי לאכ"א, צה"ל, משרד הביטחון

שי סומך - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

שלומי מור - עו"ד, משנה ליועמ"ש, המוסד לביטוח לאומי

שרית דמרי דבוש - עו"ד, סגן היועץ המשפטי, המוסד לביטוח לאומי

ענבר דוד - ראש אגף נפגעי פעולות איבה, המוסד לביטוח לאומי

נויה חלפון - המוסד לביטוח לאומי

אושרה גדרון - מנהלת החטופים והשבים, משרד ראש הממשלה

יעל קסטן רבסקי - עו"ד, ממונה ארצית ביטוח לאומי, הסיוע המשפטי

הדס גבריאל זני - ממונה ארצית נפגעי עבירות המתה, הסיוע המשפטי

רינת מסד סמולניק - עו"ד, יועצת משפטית, עיריית אופקים

רותי פרמינגר - עו"ד, נציגת הארגון בכנסת וחברת ועד, ארגון נפגעי פעולות האיבה

ענבר כהן - עו"ד, ארגון נפגעי פעולות האיבה

ערן בקר - עו"ד, יו"ר פורום נזיקין, לשכת עורכי הדין

עומרי רחום - אח של ניצן רחום ז"ל, גיסו של לידור לוי ז"ל, אחיין של אבי סאסי ז"ל

שמעון בוסקילה - אביו של ירדן בוסקילה ז"ל שנרצח בנובה

דיאגו אריאל שניר - אב שכול

ליאורה בן צור - יתומה מה-7 באוקטובר, דוברת "עתיד לעוטף"

רז נזרי - ייעוץ משפטי, פורום הביתה

לידור שלוש - ייעוץ משפטי, פורום הביתה

מרגריטה גן לוי - יתומה מה-7 באוקטובר, תנועת "עתיד לעוטף"

תמר גרסין - אחות של נרצח מהנובה

תמר תשובה - אחות של נרצח מהנובה

ברי מאירוביץ' - מפקד כיתת הכוננות בקיבוץ נחל עוז

נוגה בן פרז - אמא לשורד נובה, מייצגת את הורי השורדים "חופש לשורדים"

אסנת חסון - אמא של שורד נובה, מייצגת את הורי השורדים, "חופש לשורדים"

הדס שמל - אחות של שרון הירש ז"ל, פורום משפחות הנרצחים

אליקו שליין - תושב שדרות, מייסד התארגנות נפגעי תאונות עבודה למיצוי זכויות

יצחק בן לולו - משפחות ילדי האור והפרחים

ד"ר ענבל בלאו - חוקרת ומרצה, הקריה האקדמית קרית אונו

הדסה לזר - אחות של שלמה מנצור החטוף בעזה

יעל סלנט

ענת כהן שמואל
אורית ארז – סגנית מנהלת הוועדה

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




הצעת הסכם בדבר מתן סיוע לנפגעים מהאירועים שהתרחשו ביום שבעה באוקטובר 2023

שלום וברכה. ברוכים הבאים לישיבת ועדת העבודה והרווחה. היום ז' בטבת, התשפ"ה, ולמספרם 7 בינואר 2025.

היום אנחנו שמחים להעלות את הנושא של ההסכם בין הממשלה והביטוח הלאומי בדבר מתן סיוע לנפגעים מהאירועים שהתרחשו ביום 7 באוקטובר 2023. אני רוצה לציין פה, חה"כ אלמוג כהן, שבלעדיו החוק הזה לא היה בא.

ראשי ערים הביאו את זה. גם לאלמוג.

גם לראשי הערים מגיע, בכל הכבוד. אם הייתה להם אצבע בכנסת הם היו מובילים את זה גם.

לא, פשוט נדייק, סתם כתושבת שדרות, תדייקו.

אם היית מחכה שנייה.

הוא אחלה, וכל הכבוד, הוא נלחם יפה.

אם היית מחכה שנייה הייתי אומר לחברת הוועדה המתמידה ביותר, דבי ביטון, שהיא תושבת שדרות. את יודעת שהאדם הראשון שהוא אכל מעץ הדעת, אם הוא היה מחכה עוד כמה דקות לכניסת שבת, הוא היה יכול לאכול את זה מלכתחילה.

אז נכון, שדרות ואופקים. ואני רוצה לומר כבר במשפט הראשון שאנחנו עדיין לא סובלים את האפליה בין שדרות לאופקים. אנחנו נרצה לראות שהכול שוויוני והגון כפי שצריך להיות.

אנחנו נשמע מאנשי המשרדים על ההסכם, אנשי הביטוח הלאומי ואנשי האוצר. אבל לפני זה ניתן לחברי הכנסת. הרי כתוב לא תחסום שור מדישו. אמר לי חבר כנסת אחד, לחברי כנסת צריך לתת ראשונים. שאלתי למה? הוא אמר כי כתוב בתורה "לא תחסום שור מדישו". חבר הכנסת התפקיד שלו זה לדבר. ואם נותנים לו לחכות אחר כך שהוא ידבר בסוף זה מפריע.

אז מי רוצה לדבר ראשון? חה"כ אלהרר? אה, סליחה, לא ראיתי. הרב משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים.

אני מודה לך שאתה מביא את הנושא הזה לדיון. אדוני יושב-הראש, אני מודה לאלמוג כהן שלא מפסיק לדבר על אופקים. אני גרתי באופקים 22 שנים. אני יודע את הצרכים של העיר הזאת, אני יודע את המציאות שהם חיו בה בתקופת המלחמה שזה היה בלתי ניתן לתיאור, בשכונה כזו או בשכונה אחרת. בשכונה אחת הייתה בעיה שכולם ראו אותה. אבל אני יודע בדיוק איך היה בשכונות אחרות.

לשדרות יש פיצוי, שהפיצוי הוא בכל העיר. בצדק רב. אופקים ראויה, בלי המלחמה, היא ראויה לסיוע של הממשלה מתוקף היותה, מהמקום שהיא נמצאת שם. היא הובילה את העניין של ההתיישבות בנגב המערבי, היא הובילה את כל הדברים האלו והיא סבלה ממציאות כזאת שאנשים חיו בה וחיים בה באופן כזה שהם מופלים לרעה לעומת מקומות אחרים.

עכשיו באים לתקן. ואני לא רוצה לקחת קרדיט מכל מי שסייע בעניין הזה. אלמוג יושב לידי במליאה והוא כל הזמן מדבר איתי על העניין הזה והוא צודק במאה אחוז. אני מבקש ממך, אדוני יושב-הראש, אני מכיר את משרדי הממשלה כמה שנים. ואני אומר לך שהוועדה שלא תוציא מתחת ידה דבר שלא מתוקן. אם נותנים לשכונה אחת ולא נותנים לשכונה אחרת באופקים, המשמעות היא משמעות שזה כתם לדורות. זאת אומרת, יבואו ויגידו שאופקים לא כולה ראויה לסיוע בכל סיוע שהמדינה תיתן. הרי זה יהיה מראה מקום.

לכן אסור לעשות את ההבחנה הזאת, כמו שלא עשו בשדרות. לא באו לשדרות ואמרו בואו נבדוק איפה הייתה פגיעה.

זה היה הרעיון הראשוני, רק שתדע. חשבו לעשות את זה, אבל לא נתנו ידנו בזה.

נכון. לכן אני באתי לכאן.

אפשר להגיד בזכות חה"כ ביטון, היא לא הרשתה בשום אופן להפלות בין שדרות לאופקים.

צודקת.

חבל שאנחנו, גילוי נאות, הוא מאופקים, אני משדרות, מנהלים איזה מאבק על העיר שלנו.

צודקת, אם היה מותר הייתי לוחץ לך את היד בשדרות.

מעשה מדהים של אלמוג.

אבל אסור, אז אני לא לוחץ לך את היד.

עשו את האפליה הזאת.

אבל אני משבח אותך על זה שעשית את זה ויושב-הראש. אסור שבאופקים תהיה אפליה.

רק בסיוג שהנכים לא נכללו.

זאת תהיה אפליה לדורות. זה יפגע באנשים שנמצאים בשכונה המערבית, בשכונה שנכנסים בנו. אופקים אנשים חיים בה וסובלים הרבה שנים. לכן אני מבקש אדוני יושב-הראש, אל תוציאו מתחת ידכם דבר שהוא טובת העניין והוא צריך באמת לעזור והוא מצוין. שזה יהיה לכולם שאופקים תהיה, אופקים כולה ולא אחד כן ואחד לא.

תודה רבה.

אני מתנצל שאני הולך.

אל תתנצל, יש לך עבודה.

לשלם פיצויים לצפון.

חשוב מאוד.

לצפון? בצפון לא גרת אבל.

תודה רבה.

תודה ליו"ר.

אנחנו נצלול עכשיו לתוך ההסכם בדיון. אני כבר קובע שהיום לא תהיינה הצבעות, כך שיש לנו אפשרות, גם למשרדי הממשלה, להתכנס ולתקן את הדברים. הישיבה הבאה נקבעה ליום שני, נכון? אני מקווה שעד יום שני נוכל להביא משהו מוגמר וסופי. בינתיים אנחנו דנים במה שיש. אז מי מציג? הביטוח הלאומי או האוצר?

אפשר לפני?

אה, לא, אמרנו חברי כנסת. קארין אלהרר, בבקשה.

תודה רבה אדוני יושב-הראש. אני רוצה לומר שכל הסוגייה הזאת של ההסכם התחילה מתוך כתבה שהייתה ב-"הארץ" של נועה שפיגל. שקראתי על משפחות שכולות של נרצחי המסיבות והתחלנו להבין שיש בעיה.

קיימנו מספר דיונים בוועדות הכנסת, הרבה דיונים אצל חה"כ פינדרוס בוועדה לפניות הציבור. דיונים בוועדת ביקורת המדינה. כי הבנו שיש בעיה חמורה עם המענים שלא מקבלים, גם המשפחות השכולות של נרצחי המסיבות וגם הניצולים, שהם פשוט לא מקבלים מענים.

אחרי הרבה מאוד זמן של ועדות, שהיינו כמו מופע נודד בין כל הוועדות בבית, הואיל שר האוצר ומינה ועדה. ועדת אביעד הכהן. זו ועדה שאם אני זוכרת את המנדט שלה, היא הייתה לתת מענים לאוכלוסיות שלא קיבלו. זאת אומרת, גם למעגל השלישי, גם למשפחות שלא מקבלות וגם לניצולים, שמוצאים את עצמם מול שוקת שבורה.

אדוני בוודאי יודע שאחת הניצולות, פורסם שהיא נטלה את חייה. אתמול פורסם שקרוב משפחה של השבה, החטופה ששבה הביתה, מיה שם, גם הוא נטל את חייו. כי הוא הלך לחפש אותה ביום למחרת הטבח. אני אומרת לך אדוני, יש פה כשל עמוק במענים.

אני מבינה שחבריי, חה"כ דבי ביטון, חה"כ אלמוג כהן, הוסיפו גם את שדרות וגם את אופקים. עכשיו אני רוצה לומר, כולם צריכים לקבל. אבל שיהיה ברור שהתקציב צריך לעלות בהתאם. אי אפשר לחלק את המעט שהקצה שר האוצר לאוכלוסייה כל כך רחבה ולחשוב שמישהו באמת יקבל את הכול.

יש לי הרבה הערות לגבי ההסכם, אם תרצו אחרי היועצת המשפטית. אני אומרת לך מפניות רבות שמגיעות ללשכתי, יש בעיה חמורה מאוד. גם בסיוע הנפשי שניתן, גם בסיוע הכלכלי. משפחות מוצאות את עצמן מול שוקת שבורה.

עכשיו ראה אדוני, כל שקל שלא יוקצה כעת אנחנו נמצא אותו צובר ריבית והצמדה בעוד מספר חודשים, שלא לדבר על עוד מספר שנים. הנזק שייגרם יהיה בלתי ניתן לתיקון. עד כדי נטילת חיים. ואני לא אומרת את זה כדי לאיים, אני לא אומרת את זה כדי לזעזע. אני מציינת כי זו המציאות.

ואני מאוד מבקש אדוני שיעשה את כל המאמץ בוועדה הזאת כדי להבטיח שמדינת ישראל נותנת מענה הולם למי שמגיע לו.

תודה רבה. חה"כ דבי ביטון. משדרות, מותר להגיד, כן?

תודה כבוד יושב-הראש, תודה לכל מי שנמצא כאן. כבוד יושב-הראש, כפי שאמרתי, גילוי נאות, אני תושבת שדרות. אני בהחלט מברכת על כל מה שניתן לסייע לתושבי שדרות והסביבה. אני כמובן בהחלט מצדדת ומעריכה את פועלו של חה"כ אלמוג כהן, שראה והבחין באמת בסוגייה הזאת שמפלים עיר כעיר. כי בעצם מספר הקורבנות גם באופקים ושדרות הוא כמעט חופף. לא היה שום היגיון שאופקים לא תהיה חלק.

נדמה לי שבאופקים היו יותר הרוגים.

לא, אני חושבת שאצלנו היה יותר.

לצערנו יש מספיק בשני המקומות.

אצלכם חלק נהרגו אצלנו בתחנה, סופרים אותם כתושבים. אבל לא משנה, זו לא הכוונה.

לא משנה.

עניין החוויה, החוויה קשה. היום הנורא וההפקרה שהייתה. ובטח ובטח שאסור לנו לעשות אפליה. ואני גם מזכירה לכבוד יושב-הראש שבתחילה אפילו שדרות, בתחילה חשבו שרק אזורים שהיו מחבלים, שזה הזוי, כי אנחנו רואים, וחברתי חה"כ קארין אלהרר העלתה. הבעיות הנפשיות מורכבות. כל מה שלא תיתן אתה לא מצליח לסגור את הפער הזה.

אני מקווה שמפה באמת תצא בשורה לכל מי שצריך, ללא הבחנה שכונה א' ושכונה ב'. עצם העובדה שחדרו, ירו, הפחד השעות האלה והקורבנות שהיו, צריך לשמור וצריך גם להיות הוגנים גם בפיצוי. תודה.

תודה רבה.

אני אשמח ברשותך שתי מילים.

אתה עוד צריך משהו אחרי שקיבלת את החוק?

האמת אדוני היו"ר שאני רוצה בעיקר להודות.

קודם נציג אותך. חה"כ אלמוג כהן, מי שלא יודע, הוא החתן של החוק הזה. הרבה עשו, הרבה פעלו, הרבה רצו. אבל אם לא היה את הכוח והלחץ.

אם לא היה את האצבע בהצבעה.

כן, אז זה לא היה מגיע לפה.

אני מקווה שתעשה כך גם למען החטופים.

ואני לא צריך להזכיר מה שהוא עשה בשמחת תורה. באופן עצמאי בעיר שלו אופקים ויצא מהבית, כל הדברים האלה ידועים. עכשיו זכות הדיבור לחה"כ אלמוג כהן.

תודה אדוני. ראשית, כי דיברו כאן על החטופים, אני אדבר על רני. רני גוילי, אחי לנשק, שב-7 באוקטובר עזב את ביתו במיתר עם כתף פרוקה. עבר דרך היחידה שלנו, יס"מ נגב. התחמש, לחם בעלומים, הרג קרוב ל-16 מחבלים. חטוף בתוך רצועת עזה. אף אחד לא יטיף לי על החטופים. זה דבר ראשון.

לא להתנגח.

מה זה להתנגח?

אלמוג, למה להתנגח?

מותר לי להזכיר את חבר שלי?

לא להפריע בבקשה, לא להפריע.

בסדר. אבל אתה יודע משפחת חטופים.

אפשר להזכיר את חבר שלי?

חה"כ קארין אלהרר.

בוודאי שאפשר.

זהו, תודה. זה מה שעשיתי.

אפשר וצריך, אבל למה המשפט האחרון?

חה"כ קארין אלהרר, זה לא נימוסי בישיבה כזאת עם כל כך הרבה אנשים להפסיק ולהפריע לחבר הכנסת.

זה גם לא נימוסי לדבר ככה למשפחות חטופים.

הוא לא דיבר.

מה אמרתי?

אל תטיפי לי על חטופים?

אמרתי שחבר שלי חטוף ברצועה.

הוא לא דיבר מילה אחת.

כולנו רוצים להחזיר אותו.

לא להפריע אני מבקש.

שנית, אני מודה קודם כל ליו"ר הוועדה ולהנהלת הוועדה, ענת ואורית. באמת אני רוצה להודות לכם על הסיוע, על המקצועיות, על הליווי הצמוד, על הגמישות המחשבתית. ולהודות כמובן לביטוח הלאומי, שעושים בעיניי עבודת קודש. הארגון שהצליח לעשות סוויץ' מה-7 באוקטובר, להתאים את עצמו לסיטואציה החדשה. משרד האוצר, כמובן ראש הממשלה שברגע שהצפתי את הבעיה הוא מיד הביא לפתרון. וכמובן לחבריי באופוזיציה, בייחוד דבי, תושבת שדרות היקרה.

אני, אדוני היו"ר, מנסה לצאת כאן היום עם מטרה אחת: שאופקים תקבל כמו שדרות. אופקים תקבל כמו שדרות, מפני שמה שהצבא אומר לנו זה שטעינו שיצאנו להילחם בהם בשכונה אחת. היינו צריכים לתת להם לעשות "ויש" על אופקים ואז לחזור ואז כל אופקים הייתה מקבלת. הטענה שבגלל שהצלחנו במחיר כבד, מחיר דמים כבד מאוד, להשאירם בשכונה אחת, וזה מונע פיצוי משאר תושבי העיר, היא טענה לא עניינית. לכן אדוני היו"ר, זו המטרה לשמה הגעתי היום וכמובן לאשר את ההסכם. ולהודות לכל מי שליווה. ואם שכחתי מישהו אני כמובן מתנצל.

כן, שכחתם את נכי האיבה.

כמה שיותר מהר שגם יחזרו אלינו הביתה כל חטופינו, בכללם רני, אחי לנשק שאני יודע שהם לפעמים נחשפים. אמן.

בבקשה. תודה רבה. חה"כ מלינובסקי.

תודה רבה אדוני יושב-הראש. דיברה על זה קארין ואני רוצה קצת להחזיר את הגלגל. היו דיונים רבים בוועדה לפניות הציבור ואני מזהה פה הרבה מאוד אנשים שאנחנו נפגשנו שם. זה התחיל מנפגעי מסיבות, כי הם בכלל נפלו בין הכיסאות ולא קיבלו שום מענה. אם אני זוכרת נכון את מטפלת בילדים של אחותך, נכון?

כל הנפגעים אני מבקש.

לא, לא, דיברנו.

אני מגדלת שלושה ילדים של אחותי, נכון.

זאת אומרת יש פה סיפורים שעוד לא סופרו ואנשים לקחו על עצמם גם לטפל בקרובי משפחה של הנרצחים, ילדים, הורים, טרגדיה רודפת טרגדיה. וחה"כ פינדרוס הוא פשוט לא עזב את האירוע. זה היה בוועדה אצלו דיונים באופן רציף. נכון קארין?

כן.

אחר כך חה"כ פינדרוס אפילו הגיש הצעת חוק שעברה בטרומית, כדי לאלץ את המדינה להיכנס לאירוע. אז אין לי פה תודות לאף אחד. אני לא אומרת תודה לאף אחד שכביכול עכשיו עשה משהו. היינו פה נגד התנועה. ממשלה לא רצתה להיכנס לאירוע. חה"כ פינדרוס העביר חוק בקריאה טרומית וזה היה כמו שוט ביד, שאם אתם לא תתקדמו. אני גם יכולה לספר לכם שאני הגשתי אותה הצעת חוק אחריו בסיכום איתו, שאם ממשלה לא תתקדם אני מתוך האופוזיציה אקדם. כאילו, אתה יודע, משחק פרלמנטרי. כן? מי היה חושב שבזה אנחנו נתעסק?

בינתיים הנכים נשארים בחוץ.

שתבינו את האירוע. אחר כך שר האוצר מינה ועדה. שמחנו, ציפינו. אבל מה, היה שם קאץ'. הגדירו סכום. הגדירו סכום, זה הסכום ובסכום הזה ועדה צריכה לחלק לכולם. אוקיי. ואז אנחנו הבנו, בלי חלילה לזלזל בשדרות ובאופקים, חלילה, שמה שנקרא זה נכנס בתוך האירוע. זאת אומרת, אותו סכום שמלכתחילה היה מיועד לנפגעי המסיבות כל הקהילה הזאת המאוד כואבת, במקום להוסיף כסף הוסיפו אנשים שגם צריכים סיוע. ועל זה אני צריכה לברך עכשיו? גנבו אותי. גנבו.

תודה רבה חה"כ מלינובסקי.

אני מסיימת.

כן. יש קהל גדול שרוצה לדבר.

אני מצטערת. פשוט בגלל שהאירוע הזה כל כך הרבה זמן ואני וקארין, תשאל את חה"כ פינדרוס, אז על מה אנחנו מברכים עכשיו?

עוד לא בירכנו על שום דבר. כשיסתיים נברך את כולם, כל אחד בשמו.

אני קצת מורידה את גובה הברכות פה מחברי חה"כ אלמוג כהן. שהוא עושה עבודה מצוינת.

לא, הזכות שלו היא אחרת לגמרי. אין המצווה נקראת אלא על שם גומרה. כל מה שעשיתם מאוד חשוב. אבל את מספרת שלא הצלחתם להמשיך.

רק אחד איים להפיל את הממשלה.

רגע.

והוא הצליח, אז ברכות.

לא, רגע. מה שקורה פה זה גניבה לאור היום. היה סכום מסוים - - -

תודה רבה חה"כ מלינובסקי.

אני מסיימת. היה סכום מסוים לאנשים בקטגוריה מסוימת שאמורים לקבל סיוע ומענה. שיש שם מקרים מאוד קשים. על הסכום הזה הלבישו אנשים אחרים שגם חייבים לקבל מענה, אבל לא הגדילו את הסכום.

אז אני רוצה לבקש מאדוני יושב-הראש.

זה לא דובר בוועדה, דרך אגב, אני הייתי בה.

אני רוצה לבקש מאדוני יושב-הראש, וכמובן דבי צודקת ואלמוג צודק, חייבים לתת מענה. אבל צריך להגדיל את הסכום הזה שבאמת האנשים שזקוקים לסיוע הזה יקבלו יותר. את אותה עוגה מחלקים לעשרה ועכשיו את אותה עוגה מחלקים ל-15.

וגם מתנים אותה.

תודה רבה.

ברור שהחתיכה תהיה הרבה יותר קטנה.

תודה. עכשיו ניגש לעצם העניין. אנשי האוצר שבנו את התוכנית הזאת וההסכם הזה יסבירו לנו לפי מה זה נבנה. מי מדבר?

רועי בבאי, אגף תקציבים, משרד האוצר.

בבקשה.

אני אציג באופן כללי את הרקע לכל האירוע. באמת בגלל העוצמה של אירועי ה-7 באוקטובר והתקדימיות הזוועתית שלהם הוקמה ועדה ציבורית בשביל למצוא איזה שהם מענים לכל האוכלוסיות שהחוק הקיים לא נותן להם מענה מספק.

לוועדה הוקצה סכום של מיליארד שקלים והמנדט שלה הוא לתת מענה לכל הנפגעים שלא מקבלים מענה. לא לנפגעים מסוימים מתוך ה-7 באוקטובר, אלא מלכתחילה קיבלה מנדט שכולל את כל האוכלוסיות שנפגעו באותו היום.

בסדר, אבל נפגעו כל כך הרבה.

לא להפריע.

הוועדה נפגשה במשך כארבעה חודשים פעמיים בשבוע בשביל באמת לנסות לעשות איזה שהוא מיפוי, מתוך הבנה שאי אפשר לתת מענה לכל מי שנפגע. באמת כל המדינה הייתה פגיעה. והיא שמעה מכל הגורמים הממשלתיים שנותנים מענים, המענים הקיימים בחוק. שמעה מקבוצות שנפגעו שבאו להציג בפניה ויצאה עם המלצות שבעצם עשו איזה שהוא סדר עדיפויות, כפי שחברי הוועדה ראו לנכון.

עכשיו תיכנס.

המלצות הוועדה נגעו בשני תבחינים עיקריים לסיוע: התבחין הראשון הוא לפי נוכחות או תושבות באזור שנפגע. הוועדה יצרה איזה שהם תבחינים אובייקטיביים למיון של לפי דרגות פגיעה של היישובים וגם המסיבות כקטגוריה כוללת של כל המסיבות ביחד. היא חילקה להם דרגות פגיעה, כאשר לכל דרגת פגיעה יש איזה שהוא מענה שמורכב ממענק חד פעמי ומסל טיפול ושיקום. מעבר לכך, כל מי שהוא תושב ולא נכלל, לא נכח באותו יום באירועים מקבל אוטומטית את הדרגה הנמוכה, מתוך הבנה שגם יש פגיעה קהילתית שאנשים חוו בעקבות הקהילות שבאמת הושמדו וסבלו נורא.

תחזור רק על המשפט הקודם אדוני.

גם מי שלא נכח.

גם מי שלא נכח.

לא, הוא דיבר על מי שלא נפגע, הוא מקבל מדרג של?

דיברתי על התושבות ועכשיו אני אדבר על הנוכחות. כאשר גם מי שלא תושב והוא נכח הוא מקבל לפי דרגת הפגיעה של היישוב שלו. מעבר לכך, יש את העניין של מי שהוכר ולא הוכר כנפגע פעולות איבה, כאשר מי שלא הוכר כנפגע פעולות איבה, גם אם הוא נכח וגם אם הוא לא נכח מקבל דרגה 1.

מעבר לכך יש את התבחין השני שהוא מבוסס על קרבה משפחתית. כאשר כל קרובי המשפחה מדרגה ראשונה מקבלים סכום קבוע. זה מתוך הבנה שהייתה פגיעה שהיא מעבר למענקים שמוגדרים כיום בחוק נפגעי איבה. יש באמת פגיעה דיגיטלית, פגיעה של אנשים שבאו לחפש אחרי קרוביהם ונחשפו לזוועות ועוד דברים נוראיים שחוו בני המשפחה.

אמרת סכום קבוע, זה סכום חד פעמי.

סכום חד פעמי, סכום קבוע לכל קרובי המשפחה. כלומר, אין מדרגות בין קרובי המשפחה.

זאת אומרת, אני אב שכול, הבן שלי נרצח. אני אריאל, גר באחוזת ברק, לא נולדתי נכון במקומות אחרים כמו אופקים. אני אב שכול, בסוף בסוף, עם כל ערבובי המילים, הבן שלי שווה 14,000 שקלים חד פעמי. אם אני טועה בסכום תעדכן אותי בבקשה.

אתה מטעה את הוועדה.

אני רק אוסיף שיש אחים.

אני אסיים על המלצות הוועדה.

זה מה שהבן שלי שווה. שלוש שנים צבא, אני מצאתי אותו מרוח עם עוד 40 ילדים במיגונית. 14,000 שקלים. אם אתה מצליח לשכנע אותי אחרת, אני אשמח. אתה יכול בבקשה?

אני ממשיך עם המלצות הוועדה.

תמשיך בבקשה.

הוועדה המליצה לתת את הסכום לקרובי המשפחה מתוך הבנה על הפגיעה שלהם.

אם הייתי נולד באופקים הייתי מקבל יותר כנראה. נולדתי באחוזת ברק.

האמת שאתה צודק בכל מה שאתה אומר ואני מצודד בך. אבל היית מקבל פחות. היית מקבל 7,000 שקלים אם היית גר באופקים.

ומה עם המשפחות של שורדי המסיבות?

ומה עם הנכים? נכי האיבה.

אני מבקש לאפשר לנציג האוצר להסביר לנו, כי אחרת לא נדע. כי יש עוד דרגות, כולם רוצים לשמוע.

אני אחדד משהו נוסף.

המשפחות של השורדים בלי אף דרגה.

נציג האוצר, יש בינינו אחים שירדו לשטח וראו זוועות והיו שם. לא היו במסיבה. אבל ירדו לשטח וראו זוועות ונכנסו לבתי חולים ועברו בין אלמונים וראו דברים נורא נורא קשים. ואנחנו אחים. אבל אנחנו לא נחשבים, כי אנחנו רק דרגת אח. אנחנו לא דרגת מישהו שהיה בשטח.

ויש כאלו שנחשפו לזה דיגיטלית.

אני מציעה שעוד מעט גם נענה על השאלות.

בסדר. כל אחד שיש לו שאלה שירשום ויגיד את זה אחר כך והם ישיבו על כל השאלות. עכשיו בוא נשמע את הדרגות הבאות.

אני ממשיך, אני חוזר שנייה לתבחין, באמת כמו שהיועצת המשפטית אמרה, אני לא הזכרתי שגם מי שנפגע מחוץ ליישוב או למסיבה, והוכר כנפגע פעולות איבה מקבל לפי דרגה 2 את התבחין של הנוכחות באירועי ה-7 באוקטובר.

אני חוזר לקרבה המשפחתית. יש בנוסף תבחין של אחים וילדים בגירים של פדויי שבי, שהם מקבלים סל טיפול ושיקום בעקבות העובדה שמרגע שהחטוף שב הביתה הם מאבדים את הזכויות שלהם לטיפולים והוועדה ראתה לנכון להמשיך את הזכות הזאת לטיפולים נוספים.

דרגה 3?

זה באופן כללי על המלצות הוועדה, היועצת המשפטית של המשרד תרחיב לגבי ההסכם באופן ספציפי.

הסכום היה נקבע מראש, המנדט שקיבלה ועדה זה היה בסכום, נכון?

זה כבר אמרת. אני רוצה לשמוע את הפרטים.

לא אמרת שאתם מתנים את זה אבל לא לגשת למסלול של נכות אחר כך בביטוח לאומי.

כן, תפרטו.

רגע, אתה רוצה להתייחס?

אני אתייחס לעניין של התנאי. כמו שאמרתי, הוועדה דנה באוכלוסיות שאין להן מענה בחוק הקיים. כלומר, כל המסלול שהיא התוותה הוא מסלול שהוא חלופי למסלולים הקיימים בחוק הקיים.

אתה מדבר על חוק, אבל אתה לא אומר מה שם החוק.

כיום יש את חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה שמגדיר זכויות של נפגעי פעולות איבה ושל נכים שקיבלו דרגת נכות בעקבות אירוע איבה ושל חברי משפחה שכולים.

הם לא יקבלו.

וחוק הנכים כמובן שהוא עושה אותו דבר כלפי נספים של כוחות הביטחון.

רגע, לא הבנתי את המנגנון.

הוועדה אמרה, המנדט שלה הוא לתת מנגנון חלופי לחוק הקיים. כלומר, מי שמקבל תגמולים מכוח החוק הקיים, נכים שקיבלו דרגת נכות בגלל אירוע איבה, הם לא יכולים לקבל מענה נוסף מכוח הוועדה.

למה? למה אתה עושה אפליה?

יש נכים שקיבלו נכות זמנית, סליחה. יש נכות זמנית ויש נכות קבועה, אלה שני פרמטרים שצריכים לשים עליהם את הדעת.

אתה מכיר מנגנון קיזוז כזה בעוד מקומות? כי אני לא.

אני אסיים רגע את המנגנון. בגלל שזה מנגנון חלופי מלכתחילה הוועדה אמרה שזה מנגנון שנועד למי שלא קיבל דרגת נכות איבה. בהחלטת הממשלה העניין הזה צומצם לשנתיים. בשנתיים הראשונות לא ניתן לגשת לוועדה רפואית לנכות איבה ואחריהן ניתן גם מי שקיבל מענה מהוועדה לגשת לוועדה רפואית.

בקיצור, אנחנו חטופים של האוצר.

מי שבשנתיים האלו בוחר בכל זאת לגשת לוועדה רפואית הוא יקבל, יביאו לו את הסכום שהוא קיבל מהוועדה במאה אחוז, משום שהוא מקבל תגמולים מכוח הסכם החוק הקיים.

אתה לא יכול לעשות את זה.

עושים פה מחטף.

אתם לא שמעתם מה שהוא אמר.

אני לא צריך לשמוע, אני כבר שמעתי יותר מידי.

אנחנו לא שומעים, אנחנו חיים את זה.

אז תקשיבו בבקשה.

אם אתה חושב שזו פעם ראשונה שאנחנו שומעים את זה או קוראים את זה, חיים אחרים לגמרי.

מה שאמרת עכשיו שאתה לא מונע.

זה פשוט לא נורמלי.

אני רוצה לשאול אותך נציג האוצר.

אייכלר, אפשר לשאול גם?

אתה איתי? אני רוצה לשאול אותך שאלה. מישהו הבין פה שאתה אמרת שאי אפשר לגשת לקבל נכות בשנתיים הקרובות. אני חושב שזו טעות.

לא, לא, ניתן לגשת, אבל - - -

אז אני רוצה שיהיה ברור, תגיד לפרוטוקול מה כן.

אני אומר, ההמלצה המקורית של הוועדה הייתה שלא ניתן יהיה לגשת. בהחלטת הממשלה נקבע שיהיה ניתן לגשת גם בשנתיים הראשונות.

שכן אפשר.

אפשר, כמובן. אבל הסכום שהתקבל מהוועדה יקוזז.

יהיה קיזוז.

באופן מלא.

חבר'ה, הוא מסביר את עצמו בפעם השלישית. ניתן לגשת. במידה והתקבל, ייעשה קיזוז של הכסף.

רגע, אייכלר.

למה שיהיה כפול?

מי אמר לך שזה כפול?

סליחה, אנחנו לא צריכים כפול, אנחנו צריכים לקבל הכול מהכול.

סליחה, דיברתי, אל תעשו - - -

אני נכה, יש לי נכות.

אבל הפכו אותנו לנכים. אלמוג, הפכו אותם לנכים.

אני לא מבינה את זה.

בבקשה.

מר בבאי.

קודם כל שאדון סמוטריץ' יבין שכן בגדו בנו ב-7 באוקטובר.

אני מבקש לא להפריע.

אז אולי הוא יראה את זה אחרת. כי אתמול הוא יצא בהצהרה שלא הפקירו אותנו. גם היום אתם מפקירים אותנו.

פעם שנייה.

גם היום מפקירים אותנו. אתמול הוא יוצא, 'לא הפקירו אתכם'. אז את מי הפקירו?

הבאתם אנשים פה לדבר ותנו לנו גם את הזכות לדבר. כי יש פה לקונות מהותיות, כבוד היו"ר.

חה"כ אלהרר, רוצה להגיד משהו?

לא, הוא פשוט שומע.

לא, אבל אני לא יכול לחכות.

בבאי, תהיה איתנו רגע.

אז שיהיה איתי רגע. תשמע, בעצם מה שאתם עושים במנגנון הזה, הקיזוז הזה, הוא יהיה גזרה שהם לא יכולים לעמוד בה. הם באים ואומרים דעו לכם שאם אתם תגישו בקשה אתם עשויים להפסיד. עכשיו המטרה היא לא להסליל לנכות, אני אתכם. מצד שני, לא לפגוע בזכאויות של אנשים. אתם לא יכולים לעשות כזה מנגנון. זה ממש מנגנון ענישה.

לא, אבל אני רוצה רגע להבין.

זה בדיוק מה שהם עושים, הם מסלילים את כולם לנכות.

נניח שנתתם את הפיצוי, על דרגה 2 של ה-14,700 לתושב שדרות שב-7 באוקטובר, שימו לב, אנחנו כבר כמעט שנה וחצי, ועכשיו יתחילו להכיר בו והוא יקבל איזה שהוא פיצוי.

הוא לא יקבל, דבי.

אוקיי. בהנחה שהוא עוד לא עשה שום מהלך ומצבו החמיר הנפשי והוא מגיש ואז אתם באים ואומרים לו יופי, עכשיו הביטוח הלאומי על כל השנה וחצי שלא תבעת, כי לא היית פנוי ורוב האנשים שלנו רק עכשיו מתחיל לרדת להם האסימון, אנחנו לוקחים לכם את מה שנתנו לכם כסיוע בהתחלה. כאילו, איפה ההיגיון? מה קרה לאורך אותה תקופה? ומדוע בכלל צריך להסתכל על זה? איפה בסוף האנשים האלה, שאני לא מדברת על זה שזה דמי כיס מה שאתם מציעים כאן. כי הנפש של האנשים האלה זה לא 14,000 שקלים ובטח שמותר להם אחר כך כן לתבוע. אבל קחו בחשבון שאתם עכשיו אומרים לאנשים, שאני אגיד לך, חלק יקפצו על זה, כי עכשיו כלכלית קשה להם והם רוצים. אבל הם שבורים, הם גמורים, והם יצטרכו טיפולים. הם יצטרכו להגיש.

אז תעשו בבקשה, תגדילו ראש ובואו נחשוב על הסנקציה הזאת שאם אתם לוקחים אז אנחנו לוקחים חזרה. זה כאילו נותנים פה, אבל אל תדאגו, ניקח את זה מהצד השני. זה נשמע רע מאוד.

אני רוצה את תשובת האוצר לדברים של חה"כ ביטון.

ואם אתה יכול גם לדבר על החיילים שלא במסגרת תפקידם שהיו במסיבה. כי אני לא הבנתי את סעיף 5 פה בכלל.

היועצת המשפטית של האוצר, בבקשה.

ברור, יש פה הרבה אפליות.

זכות הדיבור.

לא, לא נכון. אלמוג, אתה לא באירוע, אף אחד לא קיבל. זה לא נכון. לא מספיק.

גליה ימין, מהלשכה המשפטית באוצר. אני אתייחס.

את שאלת שאלות ויש עכשיו תשובה ממשרד האוצר. בבקשה להקשיב.

אני רגע אענה לשאלות שעלו פה מצד חברי הכנסת. את צודקת שבאמת ההתייחסות לגבי המתווה עוד לא כללה רגע את ההתייחסות לגבי החיילים וגורמי הביטחון.

באשר לשאלה, באמת לטענה לגבי מנגנון הקיזוז, אני רגע אבהיר. החלק הראשון של ההסכם, שבאמת מדבר על סיוע לאנשים שנכחו באותו מקום, באותם יישובים שנפגעו ב-7 באוקטובר, הוא למעשה מהווה איזה שהוא מתווה חלופי למתווה הקיים. כלומר, היום מכוח הדין, כל אדם זכאי לגשת לביטוח הלאומי, להגיש בקשה, להיות מוכר כנפגע פעולות איבה. לאחר שיהיה מוכר כנפגע פעולות איבה הוא צריך להוכיח את דרגת הנכות שלו וככל שיימצא קשר והוא הוכיח את הנכות שלו, הוא בעצם יוכל לקבל את התגמולים לפי חוק נפגעי פעולות איבה.

מי? רק מי שהוכר.

לעניין הזה, נכון.

את יודעת מה זה התהליך הזה?

אני אסיים.

את מבינה את התהליך הזה? לא, אתם לא מבינים את התהליך. יושבים פה החבר'ה של ביטוח לאומי, שאני לא מתלונן לרגע. תשאלי אותם מה זה להיות מוכר. אני חיפשתי את הבן שלי שבוע. ראיתי 300 גופות במשאיות של תנובה והטלפון שלו אותר נוסע על הכביש, ואני אחריו, חושב שזה הבן שלי, אבל זה גופה. אז אני נפגע איבה או לא נפגע איבה?

וכל התמונות שראינו אחרי זה, ואחים שלי שירדו לשטח אז לא מכירים בהם. אבל אני לא מאשים את ביטוח לאומי. יש פה איזה שהוא מנגנון שפשוט מוריד אותנו מפעולות איבה והמקומות האלה, שאנחנו לא רוצים להיות שם בכלל. אף אחד מאתנו לא בחר את ה-7 באוקטובר. סליחה שאני מסתכל עלייך, כי עם רועי אני ישבתי במשרד האוצר.

לא, זה בסדר גמור.

רגע, תני לי לדבר, כי אני כיבדתי אתכם. כי חלאס, תקשיבו, אנחנו 15 חודשים פה.

מה זה חלאס? אתה מתכוון שמעכשיו כל אחד ידבר - - -

חלאס. 15 חודשים אנחנו יושבים פה. אייכלר, ישבתי אצלך כמה פעמים.

כן.

תזכיר לי משהו אחד, משהו אחד שמדינת ישראל העבירה לטובת משפחות הנרצחים או משפחות ה-7 באוקטובר שעברו את מה שעברו. משהו אחד, חקיקה אחת. שום תקנה שהובטחה לנו ושום דבר. וההבדל, איך שאתה הגדרת את זה לפני רגע, שעושים בין דם לדם לבין האירוע באפליות האלה של לזרוק אותנו על ביטוח לאומי ולגרום לנו לחשוב שביטוח לאומי לא בסדר – כי יש להם שומר סף.

אבל תקשיבו, אתם צריכים להבין. ישבה פה לפני חודש אמא שראתה את הבן שלה נרצח בלייב. ולא הכירו בה כאיבה. אז מה איבה? שהיא תהיה שם ויתנו לה כדור לראש? יושב פה הענק הירוק הזה, אתה רואה אותו? הוא לא נפגע איבה? הוא אם אמא של הנפגע איבה, הוא חי בטראומה כל החיים שלו, כי הוא ראה את הבן שלו נרצח. אני קיבלתי את הבן שלי עם שלושה כדורים במצח – זה לא איבה? מה, טיילתי בסברו וראיתי אותו במסעדה מתפוצץ? תגידו לי, מה, אתם מפגרים? מה עובר על המדינה הזאת? איפה? תתעוררו. תתעוררו, להסתכל עלינו ולא למשוך אותנו 15 חודשים.

תן לי להבין מה שאתה אומר. אם אני לא מבין הרבה אנשים לא מבינים.

אני אסביר לך.

לא, שאלה. אתה לא מוכר?

אני לא מוכר. אני לא מוכר.

לא, לא, לא, אנחנו לא מוכרים.

לא, אני לא נפגע איבה והיא לא נפגעת איבה. והיא לא נפגעת איבה והוא לא נפגע איבה.

התמיהה שלך זה האמת.

רגע, תנו לי לדבר. רגע. בואו נעשה סדר.

זה הסיפור של הנפגעים אדוני.

אל תהיה בבקשה ראש הממשלה, בסדר? אני ישבתי איתו והוא אמר לי את זה 'אה, לא ידעתי'.

לא, זה נראה לי לא - - -

אייכלר, אני ישבתי פה וקרעתי את החולצה בקריעה שנייה על זה שהם מפטרים את ההורים השכולים והבטחתם לי שיכניסו אותי ב-6 באוקטובר לחוק. שבוע שעבר אני והילה אביר מקבלים טלפון שסליחה, אנחנו לא בתקנת חירום. למה? כי אנחנו לא מוכרים בפעולות איבה.

בוא נשאל את נציגת האוצר.

היא לא התשובה שלך.

אני רוצה להבין. למה אדם שראה את בנו שם הוא לא מוכר כפעולות איבה?

אני אסביר.

היום לפי חוק נפגעי פעולות איבה בשביל שאדם יהיה מוכר כנפגע איבה הוא חייב להיות בעצמו במועד.

7 באוקטובר זה אירוע אחר. יושב פה שלומי, שהוא עובר התעללות מההורים, אתם צריכים להבין את זה.

אני לא שומע את התשובה.

התשובה מיותרת, אייכלר.

זאת אומרת שאם הוא קיבל את הבן שלו, בגלל האירוע הזה, ירוי, קיבל גופה, איך הוא יכול להיות לא מוכר? עכשיו למה? כי הוא במקרה לא היה בשדרות, לא היה בנובה.

אתה יודע שאשתי, תקשיב טוב, הרב אייכלר. אתה יודע שאשתי לא מסוגלת להיכנס לשירותים בלי מסכה? אתה יודע למה? כי הריח של מטהר האוויר שמו אותו לטשטש את הריח של הגופה של הבן שלי. היא לא יכולה לחיות עם הדבר הזה. והיא גם לא מוכרת. אז מה?

אז הוא לא מוכר?

שראינו איך הם נרצחו במיגוניות.

בוא אני אשמיע לך הקלטה של שלוש וחצי שעות שאני שומע את אחותי גוססת ותגידו לי אם זה לא נפגע איבה.

ושיש לי פה סרטון איך אחי נרצח במיגונית.

תנו לה להסביר, שאני אבין למה האנשים האלה לא מוכרים. ואתם תתנו לנו לשמוע.

רגע, שנייה, אני אגיד לך עוד משהו. רגע, שנייה.

אתה לא רוצה שאנחנו נשמע? אז לא נשמע.

לא, לא, משהו שהם לא יודעים לתת לך תשובה.

חבר'ה, אנחנו רוצים לקבל, אנחנו רוצים לפתור בעיות.

רגע. אין בעיה, אני אציף את זה.

אנחנו רוצים, אלמוג, אנחנו רוצים שנה ושלוש לפתור בעיות.

תמשיכו חבר'ה, זהו, בסדר. זהו.

אתה יודע איפה אנחנו צריכים להיות היום? יש לי שאלה, אתה יודע איפה אנחנו צריכים להיות היום?

הכול טוב.

בטיפולים, בלדאוג לילדים שלנו ולא בוועדות האלה. סליחה, זה לא יתכן.

אבל אם הרב אייכלר לא ידע את זה אחרי 15 חודשים, אתה מבין שאם אני לא אציף לך את זה אתה לא תדע? אתם לא תדעו כלום.

אני רוצה להבין למה.

שוב. בעצם בגלל שבני המשפחה לא היו ב-7 באוקטובר באותו המקום - - -

היינו, היינו, ירדנו. ירדנו ואנחנו עדיין לא.

רגע, תנו לה לדבר.

אני אסביר. רק אדם שהיה ב-7 באוקטובר, בסדר? במועד האירוע ובאותו הזמן שהוא קרה הוא מוכר כנפגע פעולות איבה. בן המשפחה, לדוגמה, שהיה איתו בטלפון, שמע את הכול בלייב, לא יכול להיות מוכר כנפגע פעולות איבה. ולכן זה בדיוק הסיבה למה באנו עם ההצעה שמונחת כרגע על השולחן.

זאת אומרת ההסכם הזה כן כולל אותם.

ההסכם הזה נותן להם מענה חלופי נורמטיבי.

מענה חד פעמי.

אבל כאב שכול הוא לא מקבל קבוע?

כאב שכול, בטח הוא זכאי. לא באופן ישיר. הוא זכאי בעצמו כאבא.

אח, אח, הוא דיבר על אח.

אתה עו"ד בקר, בבקשה. תשכיל אותנו מהצד שלך.

אנחנו ישבנו ביחד כולנו וחוקקנו את חוק משפחות חטופים, התגמולים. וכבר אז, אדוני, עלתה סוגייה ואנחנו הצפנו אותה, את הסוגייה של הנפגעים המשניים. מה שכולם מדברים פה זה על הסוגייה של הנפגעים המשניים. השתמשנו בביטוי של הלכה של בית המשפט הלכת אלסוחה, שנותנת מענה בתביעות נזיקין להכניס את הנפגע, את ההורים, האחים וכו'.

ההסכם הזה, המנדט שהוועדה הציבורית קיבלה זה לתת מענה משלים למענים שקיימים בחוק נפגעי פעולות איבה. אני שואל שאלה מאוד פשוטה, אין פה שום מענה שמשלים. יש פה מענה, לקחו תקציב של מיליארד שקלים, חילקו אותו בצורה, למספר האנשים הפוטנציאליים שנפגעו, והשמיכה מאוד קצרה. לכן הגיעו למענקים חד פעמיים.

עכשיו תראה אדוני את האבסורד פה. הבעיה היא לא בביטוח לאומי וגם לא אצלך, אבל אתה אדוני עשית הובלה, באמת, אני אומר לך אדוני, עשית עבודה נהדרת עם משפחות החטופים ועם תיקון חוק פדויי שבי. עשינו את זה פה כולם, באמת בהצלחה מאוד גדולה. אבל כרגע יש פה כאוס משפטי שכבר נמשך מאז שהתחלנו לחוקק את החוק הזה. פיזית, ההורים האלה לא היו פיזית באירוע מסכן חיים בנקודה שהילד נרצח או נטבח שם.

חלקם כן.

חלקם כן. חלקם הגיעו לאחר מכן. אבל האנשים האלה, אדוני, וזה הנדבך המרכזי מבחינה משפטית. כך אדם שעבד לפני האירוע והשתכר 15,000 שקלים, אם הוא היה מוכר כנפגע פעולות איבה והייתה לו נכות של 20%, 30%, 40% הוא היה מקבל קצבה חודשית לכל החיים. לא יכול להיות שאנחנו מחוקקים חוקים כרגע, חוקים שהם בגלל האירוע, האסון הגדול הזה, ואנחנו לא מאפשרים את כרטיס הכניסה הזה למשפחות האלה.

ההסכם הזה מה הוא עושה למעשה? הוא מוציא כרטיס אדום. המטרה שלו זה לטובה, זה להיכנס, לברך, אבל לצאת מקלל. הוא למעשה אומר לאנשים האלה אתם לא נכנסים לתוך האירוע הזה. לתת לאנשים האלה מענקים, סל שיקום, שמתחיל ב-7,000 שקלים ומסתיים, אדוני, ב-28,000 שקלים זה פשוט לעג לרש. כי האנשים האלה חלקם לא יוכלו לעבוד כל החיים שלהם.

קח אדוני דוגמה של משפחות חטופים או המשפחות האלה. אמא שראתה, ההורים שראו מה שהיה בשורה, נראה לאדוני הגיוני שכל מה שאדוני היה בשורה, אנשים היו צריכים לזהות את הילדים שלהם בשורה. אוקיי? כל משפחות החטופים לדוגמה, במשך שנה שלמה חווים את החוויות האלה.

אני רוצה שתקצר, כי אני רוצה לאפשר לעוד אנשים. הנקודה שלך מאוד ברורה.

הנקודה שלי עדיין לא ברורה. אני אגיד לאדוני גם מדוע היא לא ברורה.

לא, אני מתכוון לומר שאם אין לך משהו להוסיף על מה שכבר אמרת.

יש לי משהו להוסיף.

אז תוסיף, בבקשה.

כל המענקים האלה בסופו של יום זה פאטה מורגנה. למה היא פאטה מורגנה? כי הם נותנים, הם מלווים להם כסף. אדוני, התוצאה היא שהם מלווים כסף.

לא, לבני המשפחה לא מקזזים שמעתי. היועצת המשפטית שלנו אומרת שלא.

אדוני, הם מחייבים אותם להיות מוכרים. ואם הם יגישו ויקבלו אחוזי נכות הם צריכים לקזז או להחזיר את הכסף הזה בחזרה.

בוא נתחיל בזה שיכירו בנו. בואו נתחיל בהכרה.

אדוני, אם עכשיו, ותראה מה קורה פה, אם עכשיו המשפחות היקרות האלה, כל הנפגעים, יש להם הרי זכות להגיש תביעת נזיקין על רשלנות כנגד המדינה. יש להם את הזכות הזאת. המדינה, אם יוכלו להגיד שהם נפגעים פוסט טראומתיים, יצטרכו לעמוד בהלכת אלסוחה כנפגעים משניים ולהוכיח שיש להם נכות, לדוגמה של 20% ומעלה. ואז הם יהיו זכאים לפיצוי.

מה המדינה באה ואומרת להם? לכו תתבעו אותי בנזיקין. תתבעו אותי בנזיקין, כי אנחנו לא נכנסים לחוק נפגעי פעולות איבה. הדבר הזה, אדוני, מייצר אבסורד. ואני אומר לאדוני שזה יעלה הרבה יותר כסף למדינה לנהל משפטים בנזיקין, חוות דעת מטעם המדינה.

כן, כן, זה ברור מאליו. תודה. אני רוצה לאפשר לעוד אנשים.

זה מה שאנחנו נעשה, אנחנו נפגע במדינה וזה מה שיהיה.

תנו לי רגע לסיים.

תסיים, אבל במשפט אחד בלבד. משפט אחד מסכם, כי אני חייב לעבור.

בסופו של עניין מי שיצטרך לשקם את הילדים האלה ששרדו זה המשפחות שלהם.

אבל הוא באמצע דיבור.

והן קורסות.

לכן הלשכה מציעה לתקן את חוק נפגעי פעולות איבה.

נכון, בדיוק.

לייצר דיפרנציאציה.

זה אנחנו כבר אומרים שנה.

לא קשור להסכם הנוכחי.

כבר שנה אומרים את זה. אבל שנה אומרים את זה.

אלמוג, אתה חייב סבלנות.

זה מה שביקשנו ואמרו לנו בואו להסכם.

אתה הצעת משהו, בואו נדבר על זה.

זה מה שביקשנו.

רק משפט אחרון.

ביקשנו את זה מההתחלה, אמרו לנו לא.

לא, לא, אמרתי משפט אחרון. אתה הצעת משהו, אני רוצה לשמוע את זה ממך אחר כך יותר מפורט. אני רוצה לעבור לעו"ד נזרי בבקשה.

שלום.

הם רוצים סכום חד פעמי?

אני מציע שנשלים את ההצגה שלנו.

את רוצה להשלים?

לא, אז מה עדיף? 14,000? אז מה עדיף?

אתה רוצה חד פעמי?

אני רוצה שיכירו בי. לא רוצה כסף, שייתן לי טיפולים.

אתה צריך, חיים שלי, רגע. אבל תקשיב לי רגע.

חה"כ אלמוג כהן, לא להיכנס לוויכוחים. לא להיכנס לוויכוחים. כל אחד ידבר בזמנו.

זה עבודה שלי לעשות חוק? עבודה שלי?

סליחה, קיבלתי רשות דיבור מיושב-הראש.

חה"כ כהן, תן לעו"ד נזרי בבקשה להביע את דעתו. תגיד רק דברים שעוד לא נאמרו, תעשה לי טובה.

אני עו"ד רז נזרי, משרד שרון, מייצג פה את פורום "הביתה", שזה פורום שכולל את היישובים האדומים, אותם יישובים שנפגעו בצורה הקשה ביותר, 11 יישובים בעוטף. בארי, כפר עזה, ניר עוז, כיסופים ועוד 11 יישובים.

נעשתה פה עבודה על ידי המדינה. חה"כ כהן, כמו שאמרת, הוביל את זה פוליטית וכו'. זה יפה מאוד, אני מכיר איך תהליכים כאלה עובדים, כמו שאמרת, כופפת את הזה, בסדר גמור וזה טוב שנעשה. אני גם מודה לאנשי המקצוע של הוועדה.

אבל כמו שהתחילו לומר, אדוני יושב-הראש, אנחנו נמצאים פה בהליך לפי סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי, התייעצות עם הוועדה. כמו שהתחילו לומר, אנחנו חושבים שהתוצר פה הוא תוצר לא שהוא לא מספק ברמה של ניואנס כזה או אחר, הוא לחלוטין לא נותן מענה לתכלית שלשמה הוקמה הוועדה.

אני אסביר. אני אגיד יותר מזה, אני אומר גם לחבריי בשירות המדינה, אנחנו כתבנו, פרסמו את זה כמו כל דבר, הערות לציבור. כתבנו מכתב מפורט של 11 עמודים. בכוונה לא העברנו אותו לכנסת. אתה יודע למה? כי אנחנו מכבדים את הממשלה. אמרנו - - - יראו את ההערות ויתייחסו אלינו. המכתב הועבר לפני שלושה-ארבעה שבועות, כשהיו עשרה ימים להערות. העברנו את זה בזמן.

כאשר קיבלנו את הנוסח של ההסכם, לצערנו, ראינו באות אחת, זה לא שלא קיבלנו מענה והתייחסות להערות, באות אחת ההסכם לא שונה. אני חושב, כך לפחות אני מרגיש, כשנותנים הסכם להערות, מתייחסים. לכנסת יש תפקיד חשוב ביותר וכמו שחברי הזכיר, כשהייתי כאן עם משפחות החטופים בהקשרים של החוקים, אתם עשיתם פה עבודה מעולה והכנסת כן שינתה את מה שהממשלה מביאה. אז אני חושב, וכך לפחות אני רגיל, שגם ממשלה אמורה לעשות תהליכים כאלה ולשנות. או להגיד כן בסדר, לא בסדר, להתייחס. לא קיבלנו שום מענה.

אנחנו מצטרפים לדברים.

זו הערה שאני חושב שהיא הערה ברמה תהליכית.

למעשה מה אתה מציע?

לכן מתחדד יותר תפקיד הכנסת בהקשר הזה.

מה אתה מציע?

בסופו של דבר יש פה סכומים שאנחנו גם במכתב פירטנו, יש פה אסון ייחודי. אין טעם להכביר מילים, הוועדה הזאת דנה בראשותך וכולם יודעים כמה האסון הזה נורא וחמור. נקודת ההשוואה שיש לנו זה אסונות קודמים שהיו בעבר ואנחנו חלילה לא רוצים להשוות. כל אדם הוא עולם ומלואו וכל אסון, גם אלו שנהרגו באסון ורסאי וגם אלו שנהרגו באסון מירון.

אבל אם ניקח את הפיצויים, והזכרנו במכתב שלנו, פיצויים שהוקצו שם על ידי המדינה. ציינו את זה במכתב, סכומים של 50,000 וכרגע במירון זה - - -

חצי מיליון.

סכומים פי כמה וכמה, בכלל בסדרי גודל בכלל לא ברמה.

למי? לאנשים שלא נפגעו? זה לא נכון. הזכרת את מירון? במירון אני קצת יודע. רק משפחות נספים, רק חד פעמי, בלי שום הכרה לא בנכות.

ומה אנחנו? ומה השכולים?

שום דבר, אפס. ההשוואה היא לא כדאי לכם.

גם אנחנו ביקשנו חד פעמי סכום ולא נתנו לנו.

אבל שם האנשים, המשפחות לא קיבלו כלום.

ההשוואה למירון היא לא נכונה בעליל.

רק האלמנות קיבלו.

הרב אייכלר.

אף אחד, לא אחים, לא אחיות, לא הורים, לא אף אחד.

הרב אייכלר, אני מייצג את המשפחות של הנספים באסון מירון. והפיצוי, אני יכול להגיד, משמעותי מאוד מאוד גדול וגבוה.

זה לא פורסם עדיין כמה הפיצוי.

לא פורסם עדיין אדוני.

לכן אני לא רוצה לומר את זה.

מה זאת אומרת אתה מייצג? אתה עדיין באמצע משפט? זה עדיין באמצע?

בשלבים סופיים.

אדוני, אני מייצג את המשפחות, חלק מהמשפחות של הנספים. סיפרתי לך את זה פעם קודמת.

חוץ מהנספים, מישהו מקבל שם?

מה שקורה אדוני שהנפגעים המשניים, ההורים של הילדים או בני הזוג, שלא היו באסון, הגישו תביעות של נפגעים משניים והם יקבלו פיצויים. אם הם יעמדו בהלכת אלסוחה.

זאת הנקודה, תנו לי רגע.

אומרת לי היועצת המשפטית שזה הליך בבית משפט. רגע, עו"ד נזרי היה באמצע זכות דיבור.

שנייה, קטעת אותי. אנחנו לא רוצים להשוות למירון וורסאי. ברור שזאת לא השוואה.

לא כדאי לכם.

אי אפשר להשוות, אנחנו באירוע שעדיין בתוכו. אנחנו אפילו לא בפוסט טראומה, אנחנו בתוך האירוע עדיין.

תנו לי שנייה. כל מה שאני רוצה לומר, כאינדיקציה לכך, קודם כל האסון פה הוא בסדרי גודל הרבה יותר. וגם המעגלים המשניים הם הרבה יותר משמעותיים בגלל הנסיבות שהיו כאן. וזה נאמר ברמז, אני אגיד את זה בצורה מפורשת. אם המדינה חושבת שהיא תחסוך בשלב הזה ומה שיקרה ניגרר להליכים של שלוש-ארבע שנים שבהם המשפחות יעברו ויה דולורוזה, בסוף המדינה תשלם פי כמה וכמה. אני חושב שזה לא חכם. לכן כדאי למנוע את זה. זו נקודה ראשונה.

נקודה שנייה, הוצע פה הליך של תיקון חוק נפגעי פעולות איבה.

הכי נכון.

שנייה רגע. זה הכי נכון בעולם אידיאלי וכדאי לעשות את זה. תשמעו לי, אני מכיר, אני יודע מה זה תיקוני חקיקה. הייתי בצד הזה לא מעט שנים. הדבר הזה ודאי צריך להתחיל בו ואני בטוח שאנשי המקצוע בשירות המדינה יעשו את הדברים האלה. אבל אלה דברים שבהגדרה לוקחים זמן רב. אם אתם חושבים, אני אומר לכם, גם לאלו שאני לא מייצג פה, וגם לחבריי, ואחרי זה אני אשמח אם תשמע את הנציג של קיבוץ נחל עוז. ואם אתם חושבים שעכשיו אם תקבלו משהו כזה והמענה יהיה בתיקון חוק משמעותי גדול, זה ויה דולורוזה.

אפשר אחרת. אדוני, אני רוצה גם להגיד.

לכן הבקשה שלנו היא קונקרטית ונאמר קודם לכן. מה שקרה פה, ואני לא בא בטענות לאנשי המקצוע.

תהיה קונקרטי.

כי בסוף יש פה עוגה שהוקצבה. קבעו כמה העוגה ולא התייחסו בכלל כמה אמורים לאכול אותה. זה כמו לשאול את השאלה, אדוני יושב-הראש, האם האולם הזה הוא גדול או קטן. יש פה כרגע 100 אנשים הוא סביר, אם היה פה 1,000 זה היה קטן. אם היו פה 10 אנשים זה היה אולם גדול. העוגה שהוקצתה של מיליארד, זה נשמע המון. מיליארד שקלים זה כסף.

זה לא מתאים.

אבל מאחר והוספו לזה העוטף ונובה ומשפחות שכולות וכולם.

לא רק נובה, היו חמש מסיבות.

אני לא רוצה להגיע למקום של תחרות, כי כולם סבלו. ואני לא רוצה לעשות פה דירוג. לכולם מגיע, לפי מדרגות שיעשו. נקודת המוצא שבאה המדינה ואומרת אני מקצה מיליון, ואני לא מגדירה מה הצורך. ורק אחרי זה אני רואה מה הצורך, רק אחרי זה אני רואה כמה צריך – היא נקודת מוצא מוטעה.

לכן אני חושב, אדוני יושב-הראש, אנחנו לא נמצא מכאן להערכתי אם נישאר, אם תשלח אותנו לשיעורי בית סביב ההגדרה של מיליארד ש"ח ואז יגידו טוב, ישלמו מדרגה כזאת.

זה חייב להיות יותר.

שנייה רגע. אני יודע מה יקרה, יורידו לאלה, יוסיפו לאלה.

ואז נבוא לדרוש ויגידו כבר קיבלתם מיליארד ש"ח. נתנו לכם מיליארד ש"ח.

שנייה רגע, תני לי להשלים. זה מה שיקרה. ישסו פה, לא בכוונה, אחד בשני, קבוצות שכל אחד יפגע, אופקים ושדרות והעוטף ואדומים ונובה והנרצחים, שאני מצטמרר מה קרה ב-7 באוקטובר לכל אחד מכם. אני ב-7 באוקטובר הסעתי את הבנים שלי לצבא ולא חוויתי את החוויות שלכם. ועד היום אחד נמצא בעזה.

אבל מה שיקרה פה שיריבו אחד עם השני. לכן הדרך היחידה זה לא לעשות תיקוני חקיקה.

מה כן לעשות?

הדרך היחידה, אני חושב, מאחר שהוועדה נמצאת פה, זה הממשלה צריכה לחזור, להבין שיש פה, העוגה שהוקצתה לא מספיקה לכל הפיות שאמורים לאכול מהעוגה הזאת. יש פה פי כמה וכמה פיות שאמורים לאכול מהעוגה הזאת. ואם אנחנו רק נהייה ב- fine tuning בתוך העוגה הזאת, אני אומר לחבריי, אתם לא תצאו מזה בצדק, יבואו אליכם בטענות. ולשלומי, כמו שאמרו. ולכם אין את הסמכות להגיד את המיליארד, אתם יכולים לשמוע את השיקולים ולהגיד ניתן לאלה יותר. אבל בסוף זה משחק סכום אפס. תיתן לנו יותר אתה תגרע מהם, תיתן להם יותר, תגרע מאלה. לכן אין מנוס מלהגדיל משמעותית את העוגה.

אתה חשבת מה להציע? אם הם יגדילו נניח במיליארד נוסף זה יספק?

לא, זה לא סיפר, אדוני, זה לא יספק.

אדוני, זה יעשה עוד עבירה גוררת עבירה.

אני רק שאלתי שאלה. אתה מציע משהו, אתה צריך להגיד על מה אתה מדבר.

- - - כעורך דין פרטי קל לי להגיד תגדילו פי כמה וכמה. אבל יש לי עדיין את הגן הציבורי שיודע שבסוף יש עוגה מדינתית גדולה.

אז מה אתה מציע?

לכן אני מציע קודם כל לראות מה הצרכים, שנשב איתם לשיח ולהגדיר פעם אחת. פעם אחת - - -

נבשר את זה כבר עכשיו? בואו נבשר את זה כבר עכשיו, חברים יקרים, אני הראשון לעמוד לצידכם בנושא של תיקון חקיקה. אני מקווה - - -

גם אנחנו רוצים.

תנו לי לדבר.

אדוני, יש הצעת חוק שהעברנו.

חבר'ה, אני לא יודע להעביר לכם מסר, יקרה שלי. אני לא יודע להעביר לכם מסר בלי שתתנו לי לדבר. יש לי הפרעות קשב קשות.

אלמוג, אולי חכה רגע.

אדוני, רק אני רוצה להוסיף משהו משפטי, ברשותך.

יש לי יועצים משפטיים, אני לא יודע על מה את מדברת.

אם אפשר רק משפט אחד.

הגן הציבורי עדיין אצלך.

איש קיבוץ נחל עוז.

אבל תנו לאלמוג לסיים, אנחנו רוצים לשמוע מה יש לו לומר.

אני כבר לא מסיים.

אנחנו רוצות לשמוע מה יש לך להגיד.

מה, אתה עושה איתנו ברוגז?

עו"ד נזרי, אתה סיימת. עכשיו צריכה להשיב נציגת האוצר שהייתה באמצע דיבור והיא רוצה לענות גם לך וגם לדברים המשפטיים יותר. היועצת המשפטית.

אני מציעה שרגע לפני שנענה על התשובות נסיים להציג את המתווה לעניין החיילים ואנשי כוחות הביטחון שעוד לא הצגנו אותם, שאת זה יציג צה"ל. ואז נחזור לענות על התשובות.

את גם רוצה לנהל את הדיון? אני רוצה שתאשרי לי עכשיו, כי אחר כך אני רוצה לצאת להפסקה.

כבוד יושב-הראש, אני אשמח שאנחנו נתייחס גם לסוגייה שלנו לפני שאנחנו צוללים עם משרד האוצר ומשרד הביטחון.

אנחנו נבקש גם התייחסות לעניין הכפל, כי אין פה שום כפל, יש פה אפליה.

בבקשה.

אפשר רגע להתייחס, לפני שאנחנו צוללים בסוגייה הזאת מול משרד האוצר? מדברת ליאורה בן צור מתנועת עתיד לעוטף. אני מייצגת כ-60 יתומים מאירועי ה-7 באוקטובר וחשוב לי כאן לציין את הסוגייה הזאת. זו סוגייה שלצערי הרב לא עלתה מעולם בוועדה הזאת ואף אחד לא יצעק את הצעקה שלהם.

אני כאן מזכירה לכולנו, גם לחברי הכנסת שיושבים כאן, "כל אלמנה ויתום לא תענון. אם תענה, תענה אותו כי אם צעוק יצעק אליי, שמוע אשמע צעקתו". ואני כאן כדי לצעוק את הצעקה של היתומים האלה.

אבא שלי נהרג בשנת 2015 בתאונת עבודה קטלנית. אני ואחותי הקטנה היינו שם כשזה קרה. לצערי הרב, אחר כך לקחנו משא כבד של חובות שנאלצנו כמשפחה להתמודד איתם. 30 שעות לפני אירועי ה-7 באוקטובר אני ילדתי את ביתי השלישית, אסיף. אמא שלי היקרה והאהובה מרסל טליה הגיעה לבקר אותי בבית החולים וראתה שם את אסיף בפעם הראשונה ובפעם האחרונה שלה.

יום למחרת, 6:30 בבוקר, אני מנותקת קשר עם דור בעלי, שני הילדים שלי ואמא שלי ואני לא יודעת מה קורה בתוך הבית שלי בקיבוץ עין השלושה. ביקשתי מאחים שלי לבוא לחלץ את בני המשפחה שלי, כי לא היו לנו כוחות ביטחון בפנים. בצלאל וידידיה היקרים הגיעו מחווה בדרום הר חברון לחלץ את בני משפחתי. הם הצליחו לחלץ את דור.

בצלאל טליה?

כן, אחי.

איזה גיבור, אלוהים.

הם הצליחו לחלץ את דור, את אבישי, את מתר. חברים אחרים מקיבוץ עין השלושה שהם עשו את המיפוי והיו מהכוחות הראשונים שנכנסו לתוך הקיבוץ שלי. אבל את אמא שלי, את אמא שלי מצאו מרוססת מכדורי קלצ'ניקוב, שלולית דם ענקית. וכשהם הרימו את הגופה שלה הם ראו שהיא מחזיקה ממתיקים, צמודים ללב. לילדים שלי, אבישי ומתר. מה הם עשו? גלגלו אותה במחצלת. הם פחדו שיחטפו את הגופה שלה. ומיד אחר כך הם רצו לכיתת הכוננות כדי להמשיך ולחלץ את שאר הקיבוץ.

אבל אני יום למחרת השתחררתי עם צמיד על היד, תינוקת חדשה. קברתי את אמא שלי חמש שעות לאחר מכן. ישבתי שבעה כשאני יולדת טרייה. ולא קיבלתי שקל. שום קצבה. למה? כי שני ההורים שלי לא נרצחו ב-7 באוקטובר. רק הורה אחד נרצח. ומי נותן לי גב כלכלי היום? מי נותן לי גב כלכלי היום?

אנחנו לא חצאי יתומים. אנחנו יתומים משני הורים ולא קיבלנו קצבה, אפס שקלים. אפס שקלים קיבלנו מהמדינה, למעט עזרה נפשית. ובני המשפחה שלנו סוחבים על גבם, ואני מייצגת כאן שם תנועת עתיד לעוטף, חברים בבקשה תנו לי לסיים להתייחס, כי חשוב לי לצעוק את הצעקה של היתומים. החובה שלנו כמדינה, החובה שלנו כמסורת יהודית שאנחנו מחזיקים אותה כאן.

ואני הולכת לחזור לעוטף, אני משפצת את ביתי ממש ברגעים אלה, כי אני מאמינה במדינה הזאת. אני מאמינה במדינה הזאת ואני הולכת להתיישב חזרה בעוטף, למרות האירועים הקשים שעברתי. אבל בשם 60 היתומים שהגיעו אלינו, כי אף אחד למעט תנועת עתיד לעוטף לא עשה להם מיפוי. לא ביטוח לאומי ולא אגפי הרווחה ברשויות המקומיות.

הביטוח הלאומי, שלומי. יש לך תשובה לדברים שלה?

אני רק רוצה לסיים פה את העניין הזה. אנחנו יתומים מלאים. אין לנו אבא ואמא. וגם אין לנו אבא ואמא שילוו אותנו בתוך התהליך החקיקתי הזה, אפילו בעזרה הכלכלית, כי אנחנו עומדים וקורסים כלכלית. יש לי חברים, חברים מקיבוץ בארי - - -

שלומי, מביטוח לאומי רוצה להשיב.

אני אשמח לסיים להתייחס.

אתה רוצה להשיב?

רגע, תן לה לסיים, אייכלר.

קח את המיקרופון.

יש לי חברים מקיבוץ בארי, חברה קרובה, שאיבדה את אמא שלה, אחיה, אחיינית שלה בת 10 חודשים, ואבא שלה נפטר לפני 12 שנים מדום לב. ומה היא מקבלת? אפס שקלים קצבה כל חודש.

אני רוצה שהביטוח הלאומי ישיב.

הגיע הזמן שתשמעו את כל היתומים. אני צועקת כאן צעקה.

גם אצלנו.

אין תחרות.

יתום בן 21, לא מקבל כלום.

שלומי מהביטוח הלאומי, היועץ המשפטי. אתה חייב להגיד לי ממוקד מה שהיא דיברה.

כן קארין, זה יתומים בגירים.

מדובר על יתומים בגירים מעל גיל 25 ומעלה.

לא, כבר בגיל 21.

שנייה. מגיל 21 ומעלה. נעשה תיקון של "חרבות ברזל" כלפי ילדים שהתייתמו משני הורים למשך שארית חייהם, לא משנה מה טווח הגילאים. אבל אנחנו נפלנו בין הכיסאות ואין לנו שום תמיכה. ואני כיתומה באה לכאן כין אין לי אבא ואמא שיטפלו בתוך הנושא הזה.

הביטוח הלאומי, בבקשה.

אני לא מכיר את הגברת.

אבל את הסיטואציה אתה בטח מכיר.

חוק התגמולים, ולא רק חוק התגמולים, גם חוק הנכים של צה"ל קובע שיתום הוא מי שהתייתם עד גיל 21. בסיטואציה המצערת של הגברת, שאחד ההורים נפטר מסיבה אחרת, זאת אומרת, היא הפכה להיות יתומה משני הורים אבל רק אחד עקב אירוע איבה, הזכאות שלה ממשיכה עד גיל 25.

אני מניח שהגברת הזאת יותר מבוגרת מגיל 25 ולכן היא לא הייתה זכאית והיא צודקת. והביטוח הלאומי ועוד גורמי ממשלה פועלים ומקווים שהזכאות הזאת תורחב והגיל הזה יעלה. היא צודקת שאם היא הייתה מעל גיל 25 היא עצמה לא הייתה זכאית. את צודקת ואני מצטער על זה.

ואנחנו מצטרפים לבקשה לפתור את הסוגייה הקשה והכואבת הזאת.

לתקן את החוק.

נעשה תיקון לחוק שכל מי ששני הוריו נפגעו ב-7 באוקטובר זכאי לקצבה למשך שארית חייו. אבל מה אתנו? לנו לא הייתה אפשרות לאבד שני הורים.

שום דבר לא עבר פה.

הורה אחד.

לא. מי ששני הוריו נרצחו באירוע איבה זכאי, זה תיקון לפני 10 שנים או יותר מכך, זכאי באמת לסיוע עד סוף ימי חייו. זה סיפור אחר.

אבל מה איתנו?

אז אני אומר. אירועי ה-7 באוקטובר - - -

אני איבדתי את שני הוריי בגילאי 20, אני בת 30 היום.

כן, אבל זה לא הוא.

הישיבה הזאת תימשך לאחר ההפסקה. אבל קודם כל אני חייב לתת לגב' הדסה לזר, שהיינו צריכים בהתחלה, אבל היות והדיון נכנס במהירות אז בבקשה עכשיו זכות הדיבור להדסה לזר. אחות של שלמה מנצור, חטוף בעזה.

החטוף המבוגר ביותר.

תודה. צהריים טובים. שמי הדסה לזר, אני אחותו הקטנה של שלמה מנצור, שנחטף ממיטתו, מביתו שהוא מבצרו בכיסוף כיסופים בעוטף. בן 86, המבוגר ביותר והחטוף היחידי, שלמה אחי הבכור והיקר מכל, ניצול שואת הפרהוד בעירק בילדותו והיום הוא בשואה נוספת בזקנתו.

קולו של אחי זועק אליי ממעמקי האדמה "אל תשליכוני לעת זקנה, הצילו אותי". אני זועקת שוב ושוב את זעקתו אליכם, נציגי הציבור ומקבלי ההחלטות. תתעוררו, תזדעזעו. הדיון הזה חשוב מאוד והוא קריטי, אך מה עם הזכות של אח שלי וכל החטופים לקבל את המענה שאנו מדברים עליו פה? אם לא נחזיר אותו עכשיו האם הוא יממש את זכותו בדיוק כמו שכולנו יכולים לממש אותה כרגע?

ההסכם הזה חייב לכלול גם את החטופים בעזה, שהם נפגעי ה-7 באוקטובר 2023, שעדיין חיים ואפשר להצילם כעת, עכשיו. החיים לשיקום והנרצחים לקבורה. תתעסקו בנושא הכי בוער ב-500 הימים האלה שקפאו אצלנו מה-7 באוקטובר 2023 ואצלכם השגרה, עולם כמנהגו נוהג.

ידעתם להוציא את ראש הממשלה ממיטת חוליו למען הצבעה, הכי חשוב חוק ההשתמטות או התקציב. בלי זה המדינה תתמוטט.

אני לא מקבל את המילה הזאת "השתמטות", אני רואה בזה ממש אנטישמיות להגיד על יהודים שיושבים ולומדים תורה משתמטים. אני לא אומר את זה רק לך, אני אומר את זה לכל מי שיגיד את המילה משתמטים.

כך אנחנו שומעים.

את יודעת כמה אני מכבד אותך. אני מבקש את המילה הזאת למחוק.

זה פרלמנט, דמוקרטיה.

כן, דמוקרטיה מאפשרת לי לענות לך.

בסדר גמור, אבל יש לה זכות להגיד מה שהיא רוצה.

יש לך זכות ואני אגיד לך מה שאני אמרתי. הדבר הזה הוא בלתי חוקי בעליל, להגיד על אנשים שלומדים תורה את המילה הארורה הזאת "משתמטים". מי שאומר את זה הוא אנטישמיות.

גם לנו יש במשפחה לומדי תורה והם גם מתגייסים לצבא.

אייכלר, חשבתי שמה שבלתי חוקי זה שלא מקיימים את החוק. זה בלתי חוקי.

אנחנו מחוקקים את החוק ואתם לא מקיימים את החוק.

יש לי במשפחה אחיינים לומדי תורה והם מתגייסים לצבא.

אז כל הכבוד.

הם גם לומדי תורה וגם שומרים על המדינה.

לא, לא, אני רק הערתי כללית. זה לא אלייך, אני אומר את זה לכל מי שידבר כך.

אוקיי. לא, ולא. ללא שחרור כל 100 היקירים שלנו שנמקים במעבה האדמה המדינה שלנו בהתמוטטות עם כל ערכיה. איך אתם ישנים בלילה? איך אתם מתפקדים לאחר קריאת הדוח של משרד הבריאות על ההתעללות ביקירים שלנו? היכן שר הבריאות שחתום על הדוח? היית צריך לקום ולזעזע את כל מקבלי ההחלטות. לקבל החלטות אמיצות ועוד אתמול לשחרר את כולם בעסקה אחת. את הנרצחים לקבורה ראויה בארצנו ואת החיים לשיקום דחוף. הם כבר שבר כלי. בלי סלקציה, את כל 100 החטופים.

בקצב העבודה שלכם איני בטוחה כמה מהם נותרו בחיים. מה יהיה, אל מי נזעק? בחרנו בכם שתייצגו אותנו, שתהיו לנו לפה. שתהיו השופר שלנו. היכן אתם? מדוע נדם כולכם? כל כך הרבה ימים חלפו ואנו מתקדמים צעד ושניים אחורה. לפעמים מרימים לנו את הרוח ופתאום אנו צונחים לתהום ומנסים לטפס שוב ושוב ומחכים לניסים.

ראש הממשלה שלי, הבטחת שמעשים מביאים לניסים בקרוב. בבקשה תעשה, הקרוב מתרחק מאתנו. תן למשלחת מנדט מקסימלי. איך לא סמרו שערותיכם למשמע הדברים הקשים האלה? איך אפשר לעבור לסדר היום? אלי שבשמיים, היקירים שלנו הם בני ערובה, נחטפו על ידי חמאס ועכשיו אני מרגישה שגם על ידי ההנהגה. זו התעללות בנו, בנשמותינו וביקירים שלנו.

ואני רוצה לצטט מספר התורה, כפי שאמר אלוקים בשירת הים: "מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה". היקירים שלנו נמקים בגיהינום ואתם מתעסקים בכל מיני חוקים כרגע. בחוק סגירת התאגיד, חקירה, בתקציב. חטופים צריכים להיות בראש מעייניכם. אני מבקשת, אני מתחננת. תודה רבה.

תודה רבה להדסה לזר. יהי רצון שבאמת נקווה, כל הזמן אנחנו מקווים, שיבוא היום וכולם ישובו הביתה בשלום.

צריכים לעשות.

ישיבה זו יוצאת להפסקה עד השעה 14:30.


(הישיבה נפסקה בשעה 13:26 ונתחדשה בשעה 14:39.)

ועדת העבודה והרווחה. אנחנו יצאנו להפסקה, עכשיו אנחנו שבים מהפסקה בדיון על העצת הסכם בדבר מתן סיוע לנפגעים מהאירועים שהתרחשו ביום 7 באוקטובר 2023.

התחלנו לשמוע ממש על קצה המזלג את העקרונות של התוכנית הזאת. ובאופן טבעי התפתח דיון מצד האנשים שבאו לכאן ואמרו הרבה דברים מאוד חשובים שיצטרכו לקחת בחשבון בגיבוש של ההסכם. גם עכשיו נשמע עוד דברים.

אבל לפני הכול, למען יעילות הדיון ולמען הציבור שצופה בנו, אנחנו מבקשים מהאוצר להציג ברצף ובלי הפרעות, בצורה שגם אדם כמוני יוכל להבין בדיוק על מה מדובר. מה שלא היה, את זה כבר שמענו, מה שכן. בבקשה, עו"ד גליה ימין.

אז ככה: בעצם אני אתחיל מהחלק הראשון שבעצם מדבר לגבי אותם אנשים שנכחו ב-7 באוקטובר ביישובים אליהם חדרו המחבלים או התושבים. את התושבים אני שמה רגע בצד ובואו נדבר על האנשים שנכחו. כל אותם אנשים שנכחו בעצם זכאים היום לפנות לביטוח הלאומי ולהיות מוכרים כנפגעי פעולות איבה.

ההצעה שלנו באה להוסיף על מה שניתן היום מכוח החוק וליצור מעין מסלול ירוק. היא מאפשרת לכל אותם אנשים במקום להידרש ללכת לביטוח הלאומי ולעבור את כל ההליך הארוך שהם צריכים לעבור שם, לבוא ולקבל איזה שהוא מענה חליפי, אני שמה פה את הדגש, הוא חליפי למענה שניתן מכוח החוק. ולקבל זכאות באופן אוטומטי, מבלי שהם צריכים להיבחן לגופו של עניין. וזה החלק החשוב, לכן גם כל עניין הקיזוז.

עכשיו אני רגע אצלול יותר לתוך הפרטים.

עכשיו הוריתי שעד שהם לא מסיימים אף אחד לא מפריע. כי אני לא יכול להבין, אני קשה הבנה. אני רוצה להבין ברור.

איך בעצם נקבע המענה? אני רק אענה בבירור. זה לא אותם סכומים וזה סכומים למי שבוחר ללכת להליך ללא הוכחה. מי שבוחר הליך ללא הוכחה מקבל את היתרון של האפשרות לקבל זכאות ומענה בסיוע שלא באמצעות ההליך המורכב, אבל לצד זאת הוא יקבל משהו נפרד. אבל אני גם רוצה עוד רגע להדגיש דבר נוסף: יש אנשים שהיו הולכים להליך בביטוח הלאומי ולמעשה היו יוצאים בלי כלום. הרי היום אתה יכול להיות מוכר כנפגע פעולות איבה ועדיין אתה תצטרך ללכת ולהיות גם מוכר דרגת נכות, בשביל להמשיך ולקבל את המענה מביטוח הלאומי.

המענה שאנחנו מציעים הוא נותן לכולם, גם לאנשים שלא היו מוכרים בביטוח הלאומי מענה. לכן הוא מענה מוסיף ומיטיב לעומת המענה שקיים. המענה זה ניתן בהתייחס לשלוש מדרגות שונות: המדרגה נקבעת לפי היישוב שבו נכחת ב-7 באוקטובר. כל יישוב קיבל ציון ביחס לרמת הפגיעה שהייתה לו והכול נקבע לפי תבחינים מסודרים בהחלטת הממשלה. כל אדם כזה מקבל לפי הציון שניתן ליישוב שבו הוא היה.

יחד עם זאת, אדם שלא הוכר כנפגע פעולות איבה, אנחנו מניחים שאדם שנגרמה לו פגיעה, חלף זמן רב מאז 7 באוקטובר והנחת המוצא היא שאותו אדם כבר ניגש לביטוח הלאומי על מנת להיות נפגע פעולות איבה. לכן ההצעה פה בעצם אומרת ככל שלא הוכרת כנפגע פעולות איבה ההנחה היא כמו ביחס לאוכלוסייה שדיברנו עליה לפני. זו כנראה האוכלוסייה שנפגעה כנראה ברמה, שוב, אני חלילה מלזלזל, אבל אולי קצת פחות. לכן אותה אוכלוסייה עדיין מקבלת את הסיוע אבל בדרגה הנמוכה.

עכשיו מעבר לזה, בגלל שלא כל האנשים נכחו רק בתוך היישובים, בעצם אנחנו מבקשים לתת מענה גם למי שהיה בדרכים, לצערנו הלחימה הייתה גם בצמתים ובמקומות השונים. לכן כל אותו אדם שנפגע בגלל חדירת מחבלים, ואני עושה הבחנה, לא מירי טילים, שזה אירוע שהתרחש בכל הארץ. אנחנו מדברים על אירוע החדירה, שהוא האירוע שייחודי ל-7 באוקטובר. והוכר כנפגע פעולות איבה, הוא יהיה זכאי באופן אוטומטי לדרגה 2. ואני אשים עוד רגע סוגריים: כל עניין המסיבות, הם קיבלו את הציון של בעצם מספר 3. משתתפי המסיבות הוכרו כנפגעי פעולות איבה ולכן משתתפי המסיבות מקבלים בעצם את הסיוע בדרגה הגבוהה ביותר.

בעצם בגלל שאנחנו מדברים על מענה שהוא חליפי, תוספתי לחוק, ההצעה אומרת כך: אם כבר קיבלת מכוח החוק - - -

גליה, רק תדייקי שבעצם ההכרה צריכה להיות על בסיס בקשה שהוגשה עד ה-6 באוקטובר.

אוקיי, אז אני רגע אתייחס לעניין הזה. כשאני אומרת שאתה צריך להיות מוכר כנפגע פעולות איבה, התנאי בהסכם קובע שהיית צריך להיות מוכר, היית צריך להגיש בקשה, גם אם עוד לא הוכרת, להכרה כנפגע פעולות איבה עד ה-6 באוקטובר 2024. וזאת לאור העובדה שהיום חוק נפגעי פעולות איבה שמפנה לחוק הביטוח הלאומי בעצם קובע את ההנחה שאדם צריך להגיש את התביעה לקבלת הזכאות בתוך 12 חודשים מקרות האירוע שבגינו הוא מגיש את הבקשה. בהתאם לכך זו ההנחה שעל בסיסה גם כשאנחנו מדברים על הכרה כנפגעי פעולות איבה אנחנו פועלים.

מה עם פוסט טראומתיים?

בגלל אדם שכבר הוכר כנפגע פעולות איבה, קיבל דרגת נכות מזכה, כלומר גם אדם שהוכר כנפגע פעולות איבה ולא קיבל, עדיין יכול לבוא ולקבל סיוע מכוח ההסכם. אדם שכבר קיבל, הוכר כנפגע פעולות איבה, קיבל דרגת נכות, קיבל את הסיוע, אז למעשה הוא בדרך המלך, בוא נגיד, של החוק.

אדם שהגיש בקשה לקבל את הסיוע לפי ההסכם ואחרי זה הוא אומר בעצם אני חושב שהפגיעת איבה שהייתה לי היא יותר משמעותית הוא יכול לגשת לביטוח הלאומי. ואני שוב מזכירה, המלצת הוועדה הייתה למנוע ממנו שנתיים גישה. בשונה מהמלצת הוועדה פתוחה בפניו האפשרות בכל עת לגשת ולקבל את הזכאות שלו מביטוח לאומי. ככל שהוא יוכר ותיקבע לו דרגת נכות הוא יקבל את אותן זכאויות שהוא זכאי מכוח החוק והמענה שניתן מכוח ההסכם יהווה כמקדמה. ולמעשה המענה שייתן מכוח החוק הוא יקוזז. שוב, כי אנחנו במענה חליפי ומקביל.

בנוסף, אם אדם הגיש בתוך שנתיים מאז שהוא הגיש את הבקשה לקבלת הסיוע, בקשה להיות מוכר כנפגע פעולות איבה ובעצם לדרגת נכות, ובקשתו נדחתה.

בקיצור, זה הסכם הלוואה.

באותו מקרה 60% מהסיוע שניתן לו מכוח ההסכם יקוזז.

למה? אני לא מבין.

אני אסביר.

הרי הוא לא קיבל. אם הוא מקבל, את אומרת יש מקום אחר. אבל אם הוא לא קיבל?

ככל שהתנאי הזה לא ייקבע, המשמעות של הסיוע שאנחנו מציעים מכוח ההסכם, המשמעות של ההסכם תהיה בעצם איזה שהוא מענק תוספתי למענק הקיים בחוק ולא מענק מקביל. המשמעות היא שכל אדם, יש פה איזה שהוא עוד רציונל שמתקיים פה, שלצערנו הרב מספר נפגעי פעולות האיבה מאז ה-7 באוקטובר הוא עצום. התשומות שנדרשות מביטוח לאומי הן גבוהות. ולכן פה נדרש שהאדם יכלכל את צעדיו. ככל שהוא חושב שהוא זכאי, שהוא יוכר, שתיקבע לו דרגת נכות הוא יוכל גם לבוא לפה לקבל את זה וגם אחרי זה ללכת לביטוח הלאומי. וככל שלא, תמיד פתוחה בפניו הדלת לביטוח הלאומי. אך ככל שהוא זכאי שלא הוא יכול לקבל מכוח ההסכם. אבל כדי לשמר את המענה המוצע כמענה מקביל ולא כמענה נוסף, זה בעצם התנאי שנקבע בהחלטת הממשלה. ואני מזכירה, זה אחרי שבעצם ההצעה הייתה שבמשך שנתיים - - -

ואחרי שנתיים אם הוא פנה?

פתוחה בפניו.

גם אם הוא לא קיבל.

כן.

זאת אומרת, את אומרת לו יש לך זכות לגשת, אבל תמתין שנתיים, כי קיבלת אצלנו.

נכון.

אבל אחרי שנתיים הוא כן יכול לנסות לקבל את הזכאות שלו.

אחרי שנתיים הוא לא יקוזז. שוב, זה חוזר על אותם - - -

גם אם לא נענו לו ואמרו לו אתה לא זכאי, הוא ממשיך לקבל אצלכם את הסכום שהוא קיבל.

נכון.

אוקיי. מה עוד? זהו?

עכשיו אני אעבור לחלק של קרבת המשפחה?

כן.

החלק של קרבת המשפחה זה בעצם האירוע השני שבו אנחנו מדברים בעצם, כמו שעלו פה כל הסיפורים, על אותם אנשים שלא היו ב-7 באוקטובר במקום שבו התרחשו האירועים. לא יכולים להיות מוכרים היום על ידי חוק נפגעי פעולות איבה כנפגעי פעולות איבה, בגלל שהם לא היו במקום. ולכן יש פה בעצם איזה שהיא הצעה לתת איזה שהוא מענה נורמטיבי, כללי לכולם. בניגוד לכל המקרים האחרים של פגיעות האיבה שהיו, אני אגיד, אדם שחווה בפיגוע נקודתי וגם הוא היה על הטלפון וכו' וכו', הוא לא זכאי לכלום. יש פה בעצם הכרה בייחודיות של אירוע ה-7 באוקטובר ואיזה שהיא נכונות לתת לו משהו נוסף, על אף שהדין כיום לא קובע זכאות להכרה כנפגעי פעולות איבה.

לכן ההצעה היא לתת בעצם לכל קרוב המשפחה, ללא הוכחה, ללא בחינה, אני אגיד, זה בעצם בני זוג, ילדים ללא הגבלת גיל, אחים, אחיות, יש פה אפילו הרחבה לעניין הורה חורג, הורה שמגדל את הילד. ממש יש פה הצעה מרחיבה ביחס להגדרת קרובי המשפחה, שהיא בעצם באה ונותנת איזה שהוא מענה מתוך ההכרה בפגיעה שהם חוו כשלעצמם. לא על עצם היותם.

אני אזכיר לעניין הזה, כל אותם האנשים, לדוגמה אבא שיש לו ילד שנספה ב-7 באוקטובר הוא זכאי מכוח חוק נפגעי פעולות איבה - - -

נרצח.

לסיוע תמידי, לגמלה, להרבה זכויות אחרות.

איזה גמלה הוא מקבל?

10,000 שקלים לזוג. כ-10,000 שקלים, כ-9,000 שקלים לזוג, ויש תוספות אם יש לך ילדים וכו'. לחודש.

כל חודש באופן קבוע.

כן.

פה הוא לא זכאי למענק הזה?

הוא תמיד יהיה זכאי. ובעצם מה שאנחנו מציעים פה זה שכבה נוספת שמכירה בסיוע הזה על עצם הפגיעה שהוא חווה. כלומר, לא עצם הפגיעה שיש לו בגין היותו אב שכול.

אבל אם הוא לא היה נוכח?

זו בדיוק התוספת שאנחנו נותנים. כלומר, אנחנו נותנים לכל אותם קרובי המשפחה שלא היו נוכחים ויש להם קרוב משפחה.

והם לא תושבים.

שהם לא תושבים. ושיש להם קרוב משפחה שנספה או שנחטף ב-7 באוקטובר.

סליחה, אפשר להשתמש במונח "נרצח" ולא "נספה"?

הם יקבלו?

אפשר להשתמש במונח "נרצח" ולא "נספה"?

אני משתמשת במונחים הקיימים בחוק.

לא להפריע עכשיו. אני באמצע ללמוד. בבקשה. חשוב שכולם יוכלו לשמוע. לכן כשאתם מפריעים זה מפריע לאנשים אחרים לשמוע, כי הריכוז מאבד. זה הבנו עכשיו, שגם אם הוא לא נכח וגם אם הוא לא תושב, אבל בגלל שהוא קרוב משפחה כמה הוא יקבל?

הוא מקבל מענק חד פעמי של 14,000 שקלים. ואם הוא, ויש על חלק מהמקרים זה גם בנוסף לזכאות שקיימת לו מכוח חוק נפגעי פעולות איבה על עצם היותו קרוב משפחה של אח שכול.

יש עוד רכיב אחרון, שבעצם הרכיב האחרון זה סל הטיפול והשיקום שניתן, בעצם קרובי משפחה של חטוף ששוחרר הם זכאים כל עוד החטוף נמצא בשבי, הם זכאים לטיפולים נפשיים. ועם שחרורו, ככלל, רוב קרובי המשפחה זכאים לטיפולים. ויש קבוצה מסוימת שלא, ואנחנו רצינו לתת איזה שהוא מענה משלים לאותה קבוצה. לכן אנחנו מדברים על אחים של חטוף ששוחרר ועל ילדים מעל גיל 30. אנחנו נותנים פה איזה שהוא סל טיפול ושיקום לעניין הזה.

תודה. עכשיו אני רוצה לעבור לנושא של החיים. משרד הביטחון. כי אני מבין שהחוק הזה לא חל על החיילים, אנשי צבא ומגויסים.

ולא על הנכים.

אני אסביר בהרחבה על הכול. יונתן בוקשפן מהייעוץ המשפטי לאגף כוח אדם בצה"ל.

בעצם הוועדה של פרופ' הכהן לא התייחסה בצורה רחבה לאיך צריך להחיל את המענים שהוועדה הציעה על חיילים ומשרתי כוחות הביטחון. לקראת באמת העיגון של המלצות הוועדה בהחלטת הממשלה היה שיח עם צה"ל, עם משרד הביטחון, עם כוחות הביטחון הנוספים, לגבי איך צריך בעצם להחיל את ההסכם הזה על חיילים. ואנחנו באמת שמחים שבסוף חיילים ומשרתי כוחות הביטחון כן נכנסו להסכם הזה.

צריך לומר, וזה גם מה שצוין פה קודם. ההסכם הזה בעצם מתווסף לכל המענים שיש היום כבר שהם רלוונטיים לחיילים ולכוחות הביטחון. זאת אומרת, חייל מקבל טיפול רפואי בצה"ל כל עוד הוא בשירות. יש את הרובד של התגמולים ואת הרובד של השיקום שמשרד הביטחון נותן. ההסכם הזה רק מצטרף לדבר הזה.

נקודת המוצא להסדר שאנחנו הצענו כאן בהסכם אומרת את הדבר הבא: חייל שהוא תושב של יישוב שנפגע ב-7 באוקטובר אין שום הבדל בינו לבין תושב אחר של היישוב הזה. זאת אומרת, הוא חלק מהקהילה שנפגעה, הוא צריך להיות בהסכם הזה והוא אכן חלק מההסכם הזה. גם לגבי חייל שהשתתף במסיבות בנסיבות אזרחיות או שהוא היה ביישוב שנפגע ביום 7 באוקטובר בנסיבות אזרחיות גם הוא חלק מההסכם הזה.

מה שבעצם היה צריך לעשות זה איזה השיא התאמה שקשורה לעובדה שבמהלך יום ה-7 באוקטובר, בגלל שאנחנו מדברים על מי שנכח ביישובים שנפגעו, יש חיילים שהגיעו לאזור, משרתי כוחות הביטחון, מסיבות מבצעיות. הם הגיעו כחלק ממשימה צבאית שהוטלה עליהם.

גם אם הם הגיעו ביוזמתם.

גם אם הם הגיעו בעצם, אם היית, קפצת לאזור, ההנחה היא שאם לא היית שם בבוקר ולא היית שם בבוקר כחלק מהקהילה שנפגעה שם, אתה הגעת כחלק מהחיילות שלך, כחלק מהשיוך הארגוני שלך ולכן אתה נמצא תחת הקבוצה של מי שהגיע במילוי תפקיד.

כאן מה שנדרש זה בעצם ההתאמה שאנחנו עושים. כי בעצם אנחנו חשבנו שאי אפשר לייצר אמירה שאומרת שחייל שהיה באירוע מבצעי ב-7 באוקטובר הוא שונה מחייל שהיה באירוע מבצעי בקרבות שנמשכו שם עדיין ב-8 באוקטובר או בקרבות שהיו לאחר מכן. זאת אומרת, לצבא ולמשרד הביטחון יש אחריות כלפי החייל הזה ולכן הוא מקבל, כמובן, עדיין, את המענה שקיימים היום. חוק הנכים, חוק המשפחות, לגבי כל הקבוצה הזאת של החיילים.

מי שההסכם הזה פוגש זה באמת אותם חיילים שהם חלק מהאוכלוסייה שההסכם בעצמו ניסה לכוון אליה. זאת אומרת, התושבים, חיילים שהיו במסיבות בנסיבה אזרחית, הם לא היו בתפקיד מסיבה. הם גם מקבלים מההסכם. וגם מי שהיה שם באותו בוקר של 7 באוקטובר בנסיבות אזרחיות, גם הוא מקבל חלק מההסכם.

תודה רבה.

יש אבל איזה שהוא חוסר שוויון, אם אני מבין, בין האזרח הפשוט.

כן, הצבא מבדיל באופן ברור בין החיילים וכוחות הביטחון, כפי שהוא הסביר בצורה ברורה, לבין מישהו ששייך לקהילה הנפגעת. כי המענק הזה הם אומרים זה בשביל הקהילה. אם הוא חלק מהקהילה או אם הוא תושב, אם הוא חלק, קרוב משפחה, אז הוא כן שייך.

כל החיילים שהם למעשה לא היו בתפקיד הם מוכרים באופן אוטומטי.

מי שהשתתף בנסיבות ונכח במסיבות ב-7 באוקטובר בטבח הוא לא מוכר.

לא, הרגע אמרת שהוא כן מוכר.

כן, כן, כן.

הם לא מוכרים.

בשטח זה לא מוכר.

הם יכולים להגיש בקשה להכרה שלושה חודשים לפני השחרור.

ממש רק שנייה ואנחנו נחדד את הנושא הזה.

יש פה שני דברים שונים: יש את ההסכם ויש את חוק הנכים, כל חוקי התגמולים והשיקום. חוקי התגמולים והשיקום זה לפי מה שנקבע בחקיקה, שלגביהם יש את המענה שהם גם יכולים להיכנס לזה בהתאם לתנאים שיש. מה שההסכם הזה פוגש זה בעצם אם נלך על העניין של המסיבות, חייל שהיה במסיבה והוא לא היה במסיבה בתפקיד, הוא היה, בילה במסיבות בסוף השבוע.

ולמחרת בבוקר קיבל צו שמונה להתגייס, להיכנס. מטראומה לטראומה.

הוא נכנס להסכם.

אני רוצה להגיד משהו על החיילים.

לא, לא. עכשיו הם מסיימים, אלה אנשי מקצוע שצריכים להעביר.

לא, אני רוצה תשובה פשוט.

לשאלה מסוימת? תכף יהיו שאלות. כל הדיון יהיה שאלות.

פשוט לעניין ההכרה.

אתה סיימת? אז אני רוצה שהיועצת המשפטית של עיריית אופקים רצתה את זכות הדיבור. כי עיריית אופקים גם יש לה מה להגיד בעניין.

אפשר בינתיים? לגבי ההכרה של החיילים, שהחיילים לא יכולים להגיש בקשה להכרה עד שהם לא משתחררים, שלושה חודשים לפני. זאת אומרת, אם היה ב-7 באוקטובר זה היה לפני 14 חודשים והחייל השתחרר רק עכשיו רק לפני שלושה חודשים הוא יכול היה להתחיל בהכרה. הוא לא מקבל רטרואקטיבית אחורנית מה-7 באוקטובר, כי הוא היה בצבא. הם לא מטופלים. חלקם בבית. יש בעיה, כי יש נגיד יכולים ללכת לקב"ן יחידה, אז יש קב"ן יחידה אחד על כל 400 חיילים.

אני יכול להתייחס?

אין להם זמינות.

אני רוצה שאנשי הצבא יקשיבו לשאלה.

העניין הוא שגם כשהם מקבלים, נגיד הם מתחילים את ההכרה לוקח להם לפעמים כמעט שנה להגיע להכרה ואז באותו זמן הם לא מקבלים שום דבר. ואז אחר כך הם יכולים לקבל רטרואקטיבית. אבל בשנה הזאת הם גם קורסים, הם צריכים לשלם טיפולים, הם גם צריכים לכלכל את עצמם והם השתחררו עכשיו מהצבא. הם לא יכולים להתחיל לעבוד. כל מה שהם חשבו שהולך להיפתח להם ביום שהם ישתחררו ב-7 באוקטובר הכול נמחק להם.

בסופו של דבר הם לא נופלים עלינו, ההורים, אנחנו ההורים.

שמעתי. אדוני נציג משרד הביטחון בבקשה.

שלום אדוני, רועי חכם, היועץ המשפטי לתחום הפרט בצבא. מאגף כוח אדם.

הקשבת לשאלה?

חשוב לי להבהיר בצורה חד משמעית, ההסכם הזה חל על חיילים. הוא חל על חיילי החובה, חיילים שהשתתפו במסיבות יקבלו את המענה. חשוב לי גם להגיד שאנחנו לא היינו חלק בוועדה. ולאחר שהוועדה הגישה את המסקנות שלה אנחנו התעקשנו ובאמת ניסינו לעשות את הכול כדי שתהיה תחולה על חיילים מתוך נקודת פתיחה שחייל צריך לקבל את אותו מענה שמקבל אזרח.

שמעת אבל את השאלה של הגברת?

שמעתי את השאלה של הגברת וזאת הסיבה שחשוב לי להגיד.

אפשר לקחת את המענק הזה במקום ה-17,000 ולא להגיד, להגביל אותו, לא, ה-17,000 שקיבלו, החיילים לא קיבלו. אז אפשר לקחת את המענק הזה ולהגיד הנה, כל החיילים, קבלו את המענק הזה במקום ה-17,000 שלא קיבלתם אז. ואל תתנו את זה בשום המשך טיפול קדימה במשרד השיקום.

הסוגייה שאת מדברת עליה היא שונה לחלוטין, היא לא נוגעת להסכם הזה, שהוא הסכם תוספתי.

זה חלוקה של כסף לשורדים ולשכולים וזה.

יצא לנו לשוחח על זה קצת בהפסקה וגם אמרנו שנעמיק בזה. אבל זה לא נוגע להסכם.

אבל יש פה פקטור מאוד חשוב שאתם לא שמים עליו את הדעת.

אלה דברים שצריכים לעלות פה.

יש משהו, שיש חיילים, רגע, אני חייבת להגיד משהו אדוני.

תחכי, תדברי בתורך, אין בעיה. עכשיו מדברת נציגת עיריית אופקים.

סליחה, אני רק אשאל, הפורום, כאילו חברי הכנסת?

לא, זו שאלה מיותרת. את צריכה להביע את עמדת עיריית אופקים לגבי ההסכם. חברי הכנסת לא עובדים אצלי ולא אצלכם.

אנחנו חלוקים על זה, אגב. בסוף הציבור.

אצל מי הם עובדים אם לא אצל הציבור?

כן, כן, אני יודע בדיוק על מה שדיברתי. חברי כנסת הם אנשים שהעבודה שלהם היא עצמאית. הם עובדים עצמאיים בבחירת הישיבות איפה הם באים. אני הראשון שרוצה שיהיה פה.

לא, אני רק שואלת, כי אנחנו מביעים את - - -

אבל לא חשבתי שנציגת עיריית אופקים צריכה לעסוק בזה.

לא, הכול בסדר. אני פשוט אומרת שאנחנו מביעים את העמדה שלנו.

לא, את נציגת עירייה.

אני אגיד את הדברים. אני פשוט רציתי שכולם ישמעו. ככה: קודם כל, אני רוצה להצטרף פה לדברים שנאמרו, שאני חושבת שהשמיכה פשוט קצרה מידי. לכן מושכים אותה מכאן ומושכים אותה מכאן והיא אף פעם לא תכסה את כל הצרכים.

אני רוצה להודות לכבוד יושב-הראש על הדברים שהוא אמר בפתח הדברים על החשיבות להשוות בין תושבי אופקים לתושבי שדרות. הדבר הזה היה מאוד משמעותי עבורי לשמוע אותו ואני מעריכה את זה וגם את מה שאמר גפני ואני מודה לכם.

עכשיו אני רוצה להסביר למה בעצם זה לא קורה. זאת אומרת, ההסכם הזה לכאורה בא להשוות את התנאים של תושבי עיריית אופקים לתושבי עיריית שדרות. בפועל הוא מגדיל את האפליה. ואני אנסה להסביר. מה שקרה אחרי ה-7 באוקטובר זה שתושבי שדרות הוכרו כמעט באופן אוטומטי, ואפשר לראות את זה במספרים, כנפגעי פעולות איבה. 30,000 נדמה לי מתוך 40,000 הוכרו כנפגעי פעולות איבה בעיר שדרות. בין היתר, תושבי שדרות קיבלו מה שנקרא תט"ר של כ-14,000 שקלים אוטומטית אחרי שהם הוכרו.

כל התושבים, גם מי שלא נפגע?

מי שהוכר. אבל כאמור, הוכרו כ-30,000. זאת אומרת, אנחנו מדברים פה על 34,000, אני ראיתי בטבלאות שהוצגו. מדובר על רוב משמעותי של תושבי העיר שקיבלו.

תושבי אופקים לא קיבלו את התט"ר?

רגע, אני אסביר. תושבי אופקים, בשל העובדה שהם יותר משבעה קילומטרים מהגבול, שזה טעם לא רלוונטי בעיניי, כי למחבלים לא היה אכפת שבעה קילומטר או 22 קילומטר, הם הגיעו גם אליי. אליי אופקים, כן? אני עכשיו אזהה בזהות. והם הגיעו גם אליי.

שוב, אי אפשר להשוות צער לצער וטבח לטבח, אבל הטבח שהיה בעיר אופקים היה מאוד מאוד משמעותי. יותר נרצחים, גם אם אני לא סופרת את הנרצחים שלי שנרצחו בשדרות. אצלנו היו המחבלים החיים עד השעה הכי מאוחרת. זאת אומרת ב-3:00 עדיין היו אצלי מחבלים אצל רחל אדרי בבית. כאשר כל התושבים מקבלים הנחיה ברורה להיכנס לממ"דים ולהסתגר בביתם. ומסוק שכורז למעלה ואומר לכל התושבים, לא רק לתושבי שכונת מישור הגפן, כל התושבים ידעו שיש מחבלים שמסתובבים בעיר. הם לא ידעו בזמן אמת שהתושבים רק בשכונת מישור הגפן. מבחינתם גם מחוץ לבית שלהם היו מחבלים.

יותר מזה, חיילים הסתובבו, כשהם סוף סוף הגיעו, כן? סליחה לצה"ל, אבל כאשר הם סוף סוף הגיעו בשעה 14:30-15:00 הם הסתובבו עם רובים בהכנס בכל שכונות העיר. כאשר אנחנו יודעים שהמחבלים התחפשו גם הם לחיילים ולכן התושבים שלי לא ידעו אם מה שיש להם מחוץ לבית שהם רואים חיילים בהכנס אם זה מחבלים או חיילים שלנו או מה.

זאת אומרת שמבחינתנו, אנחנו רואים את כל תושבי העיר אופקים כמי שחווה את מאורעות ה-7 באוקטובר. ויש גם פסיקה, אגב, שמדברת על זה שאם ראית גם חייל שלנו, אבל יכולת לחשוב שזה חלק מהאירוע, אתה אמור להיות מוכר כנפגע פעולות איבה.

בשל סיבה עלומה בעיניי ולא מן העניין, בעוד ש-34,000 מתושבי שדרות הוכרו, אצלנו הוכרו בשלב ראשון רק כ-3,000, היום אולי 8,000 מתוך 37,000 תושבים. זאת אומרת שאנחנו רואים שיש פה אפליה ברורה. אנחנו הגשנו בג"ץ על הדבר הזה ואנחנו טענו שצריך להכיר בכל תושבי העיר כנפגעי פעולות איבה. הבג"ץ הזה עדיין עומד, בין היתר בגלל ההליך שקורה כאן.

מבחינתנו ההסכם הזה, ומה שנמסר לנו משר האוצר ומאלמוג, היה אמור לפתור את האפליה הזאת. מה שקורה בפועל זה שלמי שלא הוכר כנפגע איבה נותנים 7,000 שקלים בלי טיפולים רפואיים ומי שהוכר כנפגע פעולה נותנים 14,000 שקלים עם עוד 30,000 שקלים נדמה לי טיפולים רפואיים. דהיינו אנחנו מגדילים את הפער. המשמעות של הדבר הזה זה שתושבי שדרות שקיבלו את התט"ר - - -

את אמרת מספר שאני רוצה לתקן אותך, היועצת המשפטית שלנו.

7,300 ולא 7,000.

7,300, לא יותר. את אמרת מספר יותר גבוה.

לא, טיפולים. הם מקבלים 7,300 שקלים ועוד טיפולים בשווי.

היא תגיד לך את המספרים שהיא בדקה.

לא, אני אסביר רק מה אמרתי ואז. 7,300 שקלים. מי שמוכר כדרגה 1, שזה כל תושבי העיר שלי, חוץ ממי שהוכר, מקבל 7,300 שקלים. הדרגה השנייה, מי שכן הוכר כנפגע פעולת איבה מקבל 14,000 שקלים פלוס - - -

לא, 7,300. המדרגות פה מול העיניים שלנו.

מי שבמדרגה הראשונה מקבל כ-7,800 שקלים ובמדרגה השנייה כ-14,000 שקלים ועוד 7,300 כסל טיפול ושיקום.

ה-30 הוא ל-3, סליחה.

אבל רק צריך להגיד גם שההבחנה הזאת בין מי שהוכר לבין מי שלא הוכר היא לא רלוונטית רק לאופקים.

נכון. היא נכונה לכולם.

רגע, אבל היא נכונה לאופקים. כי אנחנו פה דיברנו בתחילת הדיון.

היא נכונה גם לאופקים וגם לכל שאר היישובים וגם לשדרות.

אבל אני היועצת המשפטית של אופקים. ואתם פה דיברתם בתחילת הדיון על ההשוואה הצודקת וההוגנת בין תושבי אופקים לתושבי שדרות. עד שלא יתוקן העוול שבו, מה שאני רוצה להגיד שבעצם הסתמכו על נתון שהוא מלכתחילה מפלה ולפיו מחלקים את הכסף.

אם היינו רוצים לתקן את האפליה אז היה צריך להגיד תושבי שדרות ותושבי אופקים, בלי קשר לשאלה אם הם הוכרו כנפגעים או לא, יקבלו דרגה 1, 2 או 3. במקרה הספציפי הזה משתמשים בקריטריון שהוא הקריטריון שאנחנו טוענים שמלכתחילה יצר את האפליה.

גם מי שנפגע וגם מי שצריך טיפולים?

כן. בעוד מי שבשדרות, אני עוד פעם אחדד, בעוד שבשדרות, אמרתי סכומים לא נכונים.

אלמוג, אני באמת מתנצל. קודם הייתה ביקורת מחברת העיר שלך על זה שאתה לא נמצא. עכשיו אתה נכנס.

ממך?

שאלתי איפה חברי הוועדה.

חשבתי, כי היו כמה שהיו רדומים בתקופה שהיו מחבלים בעיר. אתה יודע למי אני מתכוון.

רק רגע. ועכשיו כשאתה נכנס אתה מדבר ליועצת המשפטית שזה קצת מפריע לנו. אז תעזוב את הטלפון, גם לי יש טלפון. תסגור את זה.

מה שאני מנסה להגיד שאנחנו, הטענה הבסיסית שלנו שהאפליה נובעת מזה שבשדרות הכירו בכמעט כל תושבי העיר כנפגעי פעולות איבה, למרות שבפועל האירועים לא היו שונים. רק בגלל שהם שבעה קילומטר מהגבול והיה נוח יותר להכיר בהם. ובנו לא הכירו, רק בחלק קטן מתושבי העיר וגם זה אחרי ריבים וויכוחים וטענות ובג"ץ.

בעצם ההסכם הזה מגדיל את הפער. למה? כי תושבי שדרות כבר קיבלו תט"ר של 14,000 שקלים ועכשיו הם יקבלו עוד דרגה 2, כי הם מוכרים, עוד 14,000 שקלים. אנחנו, תושבי אופקים, חלק הוכרו כנפגעי פעולות איבה ולא קיבלו את התט"ר הזה. עד היום אנחנו לא יודעים למה. והם יקבלו 14,000 שקלים. ומי שלא הוכר יקבל את ה-7,00.

ביטוח לאומי, מי שהוכר קיבל תט"ר, זה משנה איפה הוא גר?

לא כל מי שהוכר קיבל תט"ר.

תושבי אופקים הופלו בתט"ר? שלומי?

תושבי אופקים להבנתו לא הופלו בתט"ר. מתנהל בג"ץ בנושא הזה וכל נושא אופקים לא באמת רלוונטי להסכם הזה.

מה זאת אומרת? בטח שרלוונטי. זה בשבילנו. סמוטריץ' הגיע עד אלינו ודאג שאנחנו, ההסכם הזה הוא בשבילנו.

לא, לא.

שר האוצר בא ועשה אצלנו מסיבת עיתונאים עם חה"כ אלמוג כהן. וגם יותר מזה, אנחנו ישבנו פה עם היועצת המשפטית של הכנסת וזה התהליך. נכון?

שר האוצר קבע מיליארד שקלים עזרה לשורדים ובסופו של דבר - - -

כל ההסכם הזה יועד לנו. מה זה אנחנו לא רלוונטיים?

עם כל הכבוד, כל ההסכם הזה לא נועד רק לתושבי אופקים, הוא נועד לעוד גופים.

הוא קודם כל נועד לשורדים, דרך אגב. שזה הוצהר. קודם כל.

כבודם של כולם במקומם מונח.

לשורדי המסיבות, זה מה שהוא הצהיר.

ההסכם הזה מקצה בערך 250 מיליון ש"ח רק לתושבי אופקים.

שמלכתחילה הופלו וזה היה אמור לתקן את האפליה וזה לא מתקן. אני מסבירה.

שאלתי שאלה ספציפית, אתה נציג הביטוח הלאומי.

שאלה ספציפית, האם קיבלו תט"ר או לא? קיבלו או לא?

האם מי שנפגע, לא מי שלא נפגע.

סליחה, אני יתומה של אופקים, לא קיבלתי כלום.

לא קיבלו.

אני לא גרה באופקים, אבל יתומה, אמא שלי נרצחה באופקים.

מה התשובה?

לא קיבלו. לא קיבלו.

בואו נשמע את הביטוח הלאומי.

מי שהוכר כמו בשדרות, כמו גם באופקים, קיבל את כל הסיוע כפי שנתנו. מי שהוכר.

סליחה, ביטוח לאומי שוב ושוב, גם בפני בית המשפט העליון, צר לי להגיד שביטוח לאומי משקר ומשתמש בסיסמאות.

לא, לא.

לא.

לא יפה.

אני מצטער.

שלומי לא משקר. אנחנו שנים מכירים.

רגע, לבוא ולהגיד שקיבלו את כל הזכויות, אז אני חוזרת בי מהמילה הזאת, בסדר? אבל לא אומר את כל האמת. הם קיבלו את כל הזכויות, אבל הם לא קיבלו תט"ר כמו בשדרות. תגיד לי האם תושבי אופקים שהוכרו קיבלו תט"ר כמו שדרות? כן או לא? זאת שאלה פשוטה.

תושבי שכונת הגפן שהוכרו קיבלו בדיוק כמו התושבים בשדרות.

קיבלו 14,000 שקלים תט"ר.

כמו תושבי שדרות.

בטבלה עולה בבירור שלא, ואני אראה לך את זה.

בסדר. אדוני, הדיונים האלה והטיעונים האלה עולים בבג"ץ ונידונים בימים האלה.

כאילו רבים פה על העוגה.

נידונים בימים האלה בבג"ץ ולהבנתי גם הדיונים בבג"ץ הביאו אותם לכך שעיריית אופקים והביטוח הלאומי נדרשו לדון בעוד כמה רחובות אולי להכרה כזו או אחרת. היו טעמים טובים, אני לא רוצה לפתוח אותם כאן. לדוגמה שדרות פונו, אופקים לא פונתה.

סליחה, הכרת נפגע פעולות איבה זה לא לפי מי שפונה או לא.

לא בכדי חה"כ אלמוג כהן - - -

זה לא הקריטריון.

- - - כרגע לא משתתף בדיון. כיוון שהייתה איזה שהיא הסכמה. כ-200 או 250 מיליון ש"ח מתוך המיליארד ש"ח שמלכתחילה יועדו לנפגעי איבה בכל מיני הקשרים כאלה ואחרים, יועדו למטרה של אופקים. ואני שמח על כך. אבל לפתוח פה את הדיון המשפטי בבג"ץ זה מיותר ולא רלוונטי.

אתה אמרת את המילה בג"ץ בפעם העשירית. ואתה יודע, שלומי, שיש הפרדת רשויות במדינה דמוקרטית. אתה לא יכול להגיד לי זה נדון בבג"ץ ולכן זה לא המקום. פה המקום לדון על כל דבר שכל אזרח רוצה.

אוקיי. אבל כשטוענים שיש אפליה, שהביטוח הלאומי הפלה.

השאלה אם כן הופלה או לא הופלה. תגיד שהופלה או לא הופלה.

שלומי, יש לי מכתב מפורש. יש לי מכתב מכם שאומר שאנחנו קיבלנו הכרה בשכונות ספציפיות, לפנים משורת הדין. יש לי מכתב כזה. בגלל שאנחנו בכלל לא עד שבעה קילומטר. אז לפנים משורת הדין נכנסו אליי מחבלים. באמת שהדין לא קבע שהם ייכנסו אליי. אני לא מבינה איך הקריטריון של שבעה קילומטר רלוונטי.

לוקחים את זה מפיקוד העורף.

תודה רבה. הדברים שלך היו ברורים.

זה ממש לעשות צחוק מהמשפחות השכולות.

ממש משפט אחרון.

למה להתיש אותנו ככה? למה לגמור אותנו? מה אתם רוצים, שנמות פה? מה זה הריב המטומטם הזה? למה להתיש אותנו ככה יום שלם? שנה ומשהו, כמה אפשר? מה יהיה פה? אתה לא מסתכל עליי אפילו.

משפט אחרון. סליחה, אני חס וחלילה לא מתכוונת להפחית מהכאב שלכם.

כן, אבל הוויכוח הזה הוא מיותר.

זה מה שאת עושה.

לא, חס וחלילה.

זה מה שאת עושה.

אז אני אסביר, חס וחלילה.

ואני חושב שצריך להבין דבר אחד שלא יתכן שהדיון פה יתנהל ברובו על מי מקופח, למי מגיע ולמי פחות או יותר.

שנייה, אני מבקשת - - -

לא, אבל את לוקחת את זה למקומות שזה מה שזה עושה לאנשים.

סליחה, סליחה. רגע, אז שנייה.

אל תגידי סליחה. עדיף שתגידי סיימתי.

ואת עדיין ממשיכה להתווכח וזה לא יפה.

תגידי סיימתי.

לא, לא. אז שנייה בבקשה.

זה לא מכובד.

תן לה משפט. אדם מבקש משפט אחרון.

כמו שאמרתי בתחילת הדברים.

משפט אחרון בבקשה.

השמיכה היא קצרה מידי וזה גורם לנו לריב אחד עם השני. וחס וחלילה זו לא הכוונה.

אז אל תיפלי לשם.

תודה רבה.

אל תיפלי לשם.

לגופו של עניין, הדבר האחרון.

לא, לא, זה היה המשפט האחרון.

לא, אבל זה כי הם ביקשו התייחסות.

לא צריך התייחסות. משפט אחרון.

המשפט האחרון הוא שההסכם מדבר על תאריך 6 באוקטובר 2024 כתאריך שהוא התאריך הקובע. אמרה פה היועצת המשפטית של משרד האוצר שמה שקבוע בהסכם זה מי שהגיש עד ה-6 באוקטובר 2024. קראתי את ההסכם שוב, לאור הדברים שהיא אמרה. מה שכתוב בהסכם זה שזה מי שקיבל הכרה עד ה-6 באוקטובר 2024.

אני מבקשת לתקן את זה, בגלל שתושבי אופקים בגלל העובדה שלא נתנו להם הכרה במועדים המתאימים והראויים והם היו צריכים לריב על זה.

לא. אבל לרבות אדם שלא הגיש בקשה להכרה כאמור. לא צריך להיות מוכר.

לא צריך להעביר את ההסכם הזה. עוד לא הבנת? על מה את מתווכחת?

בהסכם שיש לי כתוב.

לא, לא, היועצת המשפטית שלנו יודעת בדיוק מה שכתוב בהסכם.

אוקיי. אז אם זה מי שהגיש בקשה אז לא רלוונטי.

ובכל זאת נצטרך לאפשר עוד כמה חודשים.

אני חושבת שצריך לאפשר.

עכשיו תדבר הגברת שביקשה קודם.

רק נגיד, כתוב שלא הוכר כנפגע פעולות איבה, לרבות אדם שלא הגיש בקשה להכרה.

אבל מי שלא הוכר. כתוב מי שלא הוכר. לא יודעת מה זה לרבות.

לרבות מי שלא הגיש בקשה להכרה.

בדיוק, אבל רשום מי שלא הוכר. צריך לתקן את זה.

גליה, אם הוא הגיש בקשה להכרה לפני ה-6 באוקטובר 2024 והוכר אחרי ה-6 באוקטובר 2024 בעקבות בקשה שהוא הגיש לפני ה-6 באוקטובר 2024, הוא ייחשב לצורך ההסכם הזה כמי שהוכר?

ככל שהוא יוכר אחרי, כן.

טוב. עכשיו גב' אסנת חסון.

שמי אסנת חסון, אני אמא של אלעדי, ניצול מהנובה. אנחנו מייצגים כאן את משפחות השורדים. לאור השתלשלות השיח כאן אני חושבת, אנחנו חושבים שצריכים לפרוט כל פלח אוכלוסייה שהיה שם בכדי לתת לו את המענה ואת המעטפת הראויה בעבור השיקום הנפשי שלו ושל המשפחה שלו. זה דבר ראשון.

דבר שני, יש 187 לפי הנתונים שיש לנו, חיילים שנכחו במסיבה. והחיילים האלה כיום לא מקבלים את המעטפת שראויה בעבורם כדי לצאת לחיים נורמטיביים. והם כולם כרובם, נכון נוגה? הם אחוזי טראומה. אנחנו נמצאים בטראומה, אנחנו אפילו לא בפוסט טראומה. וצריך לפרוט את הדברים, להכין דטא בייס, ואני אגיד את זה כמו תוכי כל ועדה. לעשות דטא בייס של משתתפי המסיבות ולתת פתרונות פר אוכלוסייה. דהיינו לחיילים ערוץ כזה, למשפחות שכולות, למשפחות החטופים, למשפחות השורדים, לאימהות חד הוריות. חייבים לפרוט את זה, כי תראו מה קורה פה כבר שנה וחצי. אנחנו לא מתקדמים לשום דבר.

אתה ביקשת לדבר. בבקשה.

עומרי רחום, אח של ניצן רחום שהייתה בהיריון, שנרצחה יחד עם בן הזוג שלה לידור לוי. גם דוד שלי אבי סאסי נרצח. יש לי עוד ארבעה בני דודים ששרדו את המסיבה.

אנחנו נמצאים פה כבר יותר משנה וחצי. סלח לי, כבוד יו"ר הוועדה, השיחה הזאת והמסכת גיהינום הזאת, תסלח לי, מסכת הגיהינום הזאת, הייתם אמורים להיות מוכנים ולדעת מה הזכויות ומה התנאים שלנו לפני הוועדה. כי לבוא לוועדה ואז 'מה, אתם לא מוכרים?' זה לצחוק לנו בפנים. זו מלחמת התשה, זו חזית תשיעית של המלחמה הזאת זאת ממשלת ישראל ומדינת ישראל נגד המשפחות השכולות ונפגעי ה-7 באוקטובר.

לא יכול להיות שכל שבוע יביאו אותנו לפה מחדש ואנחנו נשב פה ונבכה ונתמוטט ולא ישתנה כלום. אמרו את זה בישיבה הקודמת, חוק אחד שקודם לתת לנו מענה. אני אח שכול בן 22, למה אני צריך לבוא לכאן? למה אין מינהלת? למה שום דבר לא התקדם? אתם יושבים פה ואומרים ש-14,000 שקלים מספיק. למה? זה אפילו לא דמי כיס. למה? עדיף שלא תציעו את זה. עדיף שתשאירו אותי שקוף לגמרי.

ועוד עם כל המחייה שעלתה עכשיו בגלל המלחמה.

למה? אתם רוצים לעזור, תעזרו. אנחנו לא ביקשנו את זה, לא רצינו שה-7 באוקטובר יבוא עלינו. לא ביקשנו את זה.

תודה רבה. זה שיושב לידך, מה השם שלך?

אני שמעון בוסקילה, אבא של ירדן בוסקילה שנרצח בנובה. אני יושב פה וזה קשה לי. זה קשה לי מאוד לראות על מה הוויכוח ועיקר הדיון מתבסס פה. על מי מושך את השמיכה יותר חזק, מי בפנים, מי לא בפנים. לדעתי בכלל לא צריך להיות פה ויכוח מי בפנים. יודעים טוב מאוד מי בפנים ולא צריך להתחיל מהמקום הזה שהדיון מתקיים על זה שאלו מופלים או אלו לא מופלים. כל אחד צריך לקבל את המענה.

הטעות הכי גדולה שהתחילה פה היא התחילה מזה שלקחו מיליארד שקלים ואמרו איך מחלקים אותו. ולא מזה שלקחו את הצרכים האמיתיים של כל פלח, אם זה החיילים, המשפחות, כל המעגלים שקיימים בפנים, וניתחו את המצב ואמרו המצב הזה מצריך פתרון הרבה יותר מעמיק.

ולך גילה אני אומר, אם לא הייתי פה הורה שכול, הייתי אומר כאזרח מן המניין, וואלה, תראה, הם מנסים, מתאמצים, עושים. אבל אני אומר לך, זו בדיוק הבעיה. אתם מסתכלים על זה מהמקום, ואני לא מאחל לאף אחד שיהיה במקום הזה, לאף אחד. אני אומר, אתם מסתכלים על זה בדיוק מהמקום היבש והקר של החוקיות ושניקח פה וניתן שם. ולנו אין כוח למשא ומתן. את המשא ומתן היחידי שיכולנו לעשות זה על החיים של הילדים שלנו ולא זכינו לזה. לא נתנו לנו כלום.

אז בואו נכבד לפחות את הזכר שהילדים האלו לא הלכו לחינם ונדע לתת את מה שצריך לתת בדיוק לכל הפלחים פה.

תודה רבה.

צהריים טובים, ד"ר ענבל בלאו מהקריה האקדמית אונו. אני חוקרת מנגנוני פיצוי באירועים רבי נפגעים. לצערי עם כל מה שקורה אני מוצאת את עצמי בכנסת.

אני רוצה להתייחס לגופו של עניין. הבעיה המרכזית כרגע היא בעניין הנפגעים המשניים. אבל יותר מזה, בעצם אין שום התייחסות לתהליך שיקומי. המטרה היא להחזיר אותם לחיים. זאת אומרת, לעשות איזה שהוא מנגנון עם תגמול כספי, הקמת ועדה שתחזיר אותם לחיים, לחיים יצרניים, לעבודה, כולל נגיד מי שעובד איזה תקופה מסוימת לתת לו איזה שהוא מענק. אחרת הם יהפכו לנתמכי נכות כללית בביטוח לאומי ומדינת ישראל תשלם על זה הרבה יותר. זה משהו שבכל ההצעות וכל ההסכמים לא היה.

דבר שני, הסכומים, הסכום שמצוין, צריך לתת עליו את הדעת. ה-14,000 שקלים אין להם שום משמעות. צריך לתת כאן איזה שהוא סכום חד פעמי, הערכה של התקופה שבה הם לא עבדו, לעשות תכלול כספי של כמה זה שווה. להחזיר אותם. כי בינתיים הם אוכלים חסכונות והלוואות והמשמעות היא שייכנסו בסופו של דבר להליכי פשיטת רגל וכדור השלג הוא מאוד משמעותי.

לכן התהליך השיקומי כאן, ובגלל זה אני שמחה שיושבים פה נציגים של הביטוח הלאומי, הוא קריטי. לעשות חשיבה איך מחזירים אותם תוך כדי תגמולים על רציפות עבודה, על מתן לסיוע בשכר לימוד, על הסדרים תעסוקתיים כדי שבאמת יחזרו.

הנפגעים המשניים אם לא יקבלו כרגע התייחסות, וכרגע אין להם התייחסות. יש להם הכרה מעולה בעצם זה שסוף סוף יש ועדה שאומרת אנחנו מכירים בכם. אבל אין לזה משמעות אמיתית בשטח. אין בזה כסף שעומד מאחורי זה. זו התחלת דרך. ומרגע זה, ברגע שאמרו הם כנפגעים משניים, אנחנו מבינים שהחוק לא נותן להם מענה. עכשיו צריך לתת לזה תרגום בכסף. תרגום בכסף, כדי שלא יגיעו לכאן לכנסת.

תודה רבה.

ההסכם לראשונה אומר אני מבין שיש בעיה. הוועדה אמרה אני מבינה שיש בעיה שאין הכרה בחוק. אני אומרת שאתם נפגעים. היא לא נתנה הכרה בכסף. אבל אני אומרת, בואו ניקח את ההגדרה הזאת ונגיד עכשיו אלו שאנחנו מבינים שיש בעיה וצריך להכיר בהם, בואו ניתן תגמול כספי, נבנה להם תוכנית תעסוקתית. נקבע שתוך שלוש שנים כולם חוזרים למעגל העבודה, רצף תעסוקתי שמי שחוזר עובר שנה.

זה בדיוק מה שאנחנו מבקשים.

תודה רבה.

אם לא האירוע הזה זה אירוע שמשנה חוק, אז איזה אירוע הוא משנה חוק?

כן. אריאל, בבקשה.

שמי אריאל שניר, אני אבא של איתן שניר שנרצח בנובה. אני ב-8 לחודש חוויתי את כל מה שקרה שם. הגעתי מוקדם בבוקר. ואני מצאתי את איתן בתוך המיגונית. אני לא, אי אפשר לכמת כאב מצד אחד. מצד שני, גם אי אפשר למשוך את, סליחה, אני מה זה הקשבתי לכם וכיבדתי אתכם. למרות שחצי מהדברים לא הבנתי, כי אני פוסט טראומתי. נשבע לך. אני אפילו לא זוכר על מה דיברתם. באמת. אבל חשוב לי להגיד, שמעי מה שיש לי להגיד, כי את מחליטה על זה. ואת מחליטה על הבן שלי, זה שנשאר, לא זה שנהרג, זה שנרצח. אוקיי?

מלכתחילה אמרתי שאי אפשר לכמת כאב. יחד עם זאת, גם אי אפשר לבוא ולמשוך בדוח אקסל, לעשות דאבל קליק על הקובייה ולמשוך את כל הנוסחה למטה ולחשוב שכולם אותו דבר. אני לא חושב שנעשתה באיזה שהוא מקום איזה שהיא חשיבה כוללת שמתכללת את כל האירוע ויודעת לתת מענים אמיתיים לצרכים האמיתיים. אוקיי? אני אומר צרכים אמיתיים, אני אומר שכולים, אני אומר מגוון ארוך וגדול של דברים.

אני בצד הנזקק, אם אפשר לקרוא לזה ככה. דיברו פה בהתחלה, בישיבה הקודמת, האם מישהו בממשלה בכלל יכול להצביע על דבר אחד שנעשה כדי להקל עלינו. אני, עוד פעם, לא אכביר יותר מידי במילים, יש עניינים של גרושים וגרושות וילדים, שלא מוכרים בכלל. לצערי הסטטיסטיקה אתם מכירים אותה לגבי גרושים וגרושות. פלח ענק שלא מטופל שאנחנו עוד לא יודעים בכלל מה לעשות איתו.

אתה שמעת על החוק של אופיר כץ?

כן, כן, מכירים את החוק. באיחור של שנה, אנחנו מכירים.

אני שומע. אבל הוא אמר שלא.

אתה מכיר את החוק כמו שהוא אמור להיות מוגש ומה יצא בסוף? אני אגיד לך, אותו דבר, זה כמו המיליארד שקלים. לקחו מיליארד שקלים, עשו ככה באקסל וכך הוחלט. זה מה שנשאר ממנו – כלום. ובסוף ישבתי בוועדות של פינדרוס, ישבתי ודיברתי והסברתי. אני בכל מקום שאגיע אליו אני גאה לדבר על הבן שלי. הבן שלי לא הלך סתם, אוקיי? הבן שלי נתן מעצמו שלוש שנים בעזה. אני הייתי רגוע, כי ידעתי שהוא מכיר את כל האזור הזה. ואני מבטיח, הוא לא הלך סתם.

אם אתם חושבים שבנזיד העדשים הזה ובכסף אפשר לקנות? אז לא. אנחנו רוצים עזרה. אתם יכולים להמשיך לקשקש מה שאתם רוצים בקשקושים שלכם, לא מעניין אותי. אתם מדברים פה ככה גבוה ואתם לא מסתכלים על הנמלים הקטנות למטה. הנמלה הזאת זה אני וזה כל המשפחות, כל מי שיושב פה.

אני יודע שהאירוע זה נגע בכולם, או ברובנו. אני מקבל את זה. אתם רבים איתי על אופקים, 14,000 שקלים, 8,000 שקלים? וואלה, הבן שלי אני מממן אותו שנה וחצי, בן 25, שקל הוא לא קיבל. הבן אדם כולו הפוך. הייתי צריך להתחנן לטיפולים פסיכולוגיים, נתנו לי 15 טיפולים. אמרתי תגידו, מה זה שניצל? שמים על השמן? טיפול פסיכולוגי זה כמו פוייקה, מבשלים לאט לאט. אז עשו טובה, באמת, אישרו לנו.

חבר'ה, אני אומר לכם, כל הנפגעים שפה, כל הנפגעים שכאן יושבים, אנחנו לא מיוצגים. אף אחד לא מכיר בנו, אנחנו לא נכי צה"ל. יש לנו איזה ארגון, אני לא רוצה לנקוב בשמות, ראיתי, המנכ"ל שלו לא נמצא פה, אבל הוא יודע את דעתי האישית עליו. היא נאמרה גם באופן אישי.

תקשיבו, באמת באמת הזנחתם אותנו. זה לא אישית. זה לא אישית אליך, באמת שזה לא אישי.

כולם מבינים, לא, זה לא אישי.

אבל תבינו. תבינו שאנחנו גמורים. אני הייתי מנהל מכירות בחברת אנרגיה, מיליארדים בידיים. אני לא מסוגל לכתוב ארבע שורות.

סליחה חה"כ אייכלר, אני עכשיו רוצה לדבר.

לא, אתה דיברת כבר.

לא, לא דיברתי. עניתי על תשובה, לא דיברתי.

תודה רבה על ההקשבה.

לא, אתה דיברת והרבה.

לא.

זה שיושב לידך לא דיבר. איך קוראים לך?

אם זה בשבילו אני שותק.

אליקו שליין, שדרות.

אני מכיר אותך, אני רק רוצה שהפרוטוקול ידע.

אני אתחיל ככה: תקווה להשבת החטופים והחטופות בהקדם.

ההסכם, ואני בא מהצד של האוצר, לא מהביטוח הלאומי, כי הביטוח הלאומי הוא גוף ביצוע, הוא לא גוף שכותב את ההסכם. ההסכם נחתם אמנם בין האוצר. הוא יוצר אפליה. נכי איבה, גם אם הם תושבי שדרות, גם אם תושבי אופקים וגם אם הם תושבי תל אביב, שנפגעו מאיבה, הוכרו כאיבה כתוצאה מה-7 באוקטובר בעצם, הוא מפלה ולא נותן את המענק הזה.

כמובן שהמענק הזה הוא באמת נזיד עדשים. לא ברור איך קבעו את הדרגות האלה. מה התבחינים של הדרגות האלה. ובעצם מה שאמר פה הבחור, אני גם עם פוסט טראומה, אני מצטער.

תצטרף למועדון.

כולנו.

פשוט אני אומר שלא יכול להיות שההסכם הזה יפגע בנו, באוכלוסיית הנכים. לא שמעתי פה את הדעת של האוצר. כי בעצם יש פה איזה טענת כפל. עכשיו שוב פעם, אין פה כפל. היו מענקים גם לתושבי שדרות חד פעמיים והיו כל מיני מענקים, וזה לא פגע ברציפות. הרי הנכויות הן נכויות לרוב, יתקן אותי הביטוח הלאומי, רוב הנכויות הן לא זמניות או זמניות? נכון או לא?

זמניות, הכול זמני.

נכון או לא?

הרוב זמני.

אתם פה. אני לא רוצה להוציא לכם שם רע. אני אתכם.

אליקו, דבר.

התבחינים לא היו חשופים לציבור. היה תסקיר, בחוק התסקירים היו 29 אנשים שאמורים להיות פה, שאמורים לדבר. 100 אנשים, אנשים שכתבו, ישבו בבית, כתבו והיה אכפת להם מהחוק הזה, שהם מייצגים את האוכלוסייה. הם לא עורכי דין, הם פשוטי העם. גם אני, ההתארגנות שלי אמנם מתעסקת בנכי עבודה, אבל מצאתי לנכון שנכים במקום שבו נכים מופלים אני לא יכול לשבת בשקט.

ואני רואה שיש פה אפליה ואני לא רואה פה שום תשובה. אין סיבה שבעולם. בן אדם כמוני וכמו אנשים כמוני ביישוב שמחבלים רדפו אחריהם והם כמעט נרצחו, שהם לא יקבלו את המענק, נזיד העדשים הזה. אתם לא עושים לנו טובה. הממשלה נכשלה קודם כל בלהגן עלינו, בזכות הבסיסית להגן עלינו.

תודה רבה.

שנייה אחת, אני מסיים, מתכנס.

עוד משפט סיכום, כן.

הממשלה נכשלה ב-2815 בהחלטת הממשלה והיא עשתה פה טעות מרה כלפי אנשים. אם יודעים להביא משאיות לעזה, מהסיוע ההומניטרי, קודם כל תושבי מדינת ישראל. תושבי העוטף, תושבי המדינה הזאת, תושבי מדינת ישראל והעוטף הצפוני והדרומי שלה. ואנחנו.

תודה אליקו. הסיוע המשפטי של משרד המשפטים שמטפל בביטוח הלאומי.

אדוני, אני גם רוצה בבקשה לדבר. אתה דילגת.

עו"ד יעל קסטן.

אדוני, אני גם מבקשת רשות דיבור.

אני אתן לך אחריה.

שמי יעל קסטן רבסקי ואני עורכת דין ממונה תחום ביטוח לאומי בסיוע המשפטי. אנחנו מייצגים משפחות שכולות ומשפחות חטופים ושבים. אני חושבת שכפי שעולה גם מהכאב הגדול שאנחנו שומעים כאן וגם מהמשפחות הרבות שאנחנו מייצגים - - -

אבל אנשים כמוני לא יכולים לקבל סיוע, לפי החוק. תגידי לה.

תן לה לדבר.

תן לי בבקשה לסיים. אני חושבת שמה שעולה גם מהכאב הגדול שאנחנו שומעים כל הזמן מהמשפחות שאנחנו מייצגים ומלווים כבר תקופה מאוד ארוכה זה שנדרש מענה ומעטפת רחבה יותר. הסיוע המשפטי גם הצגנו את עמדתנו והצגנו בפני הוועדה הציבורית שיש אוכלוסיות רבות שנדרשות למענה והמענים כאן, כפי שאנחנו רואים, הם חלקיים.

חשוב לי לציין כפי שדיברו כאן על נפגעים משניים. אנשים שנכחו מרחוק. הסיוע המשפטי מייצג הרבה מאוד משפחות שכולות.

למשל אריאל יכול לפנות אליכם?

משפחות שכולות שהן במעגל הזכאים ומשפחות חטופים בוודאי יכולים לפנות אלינו.

ואתם תעזרו לו?

במה הם יעזרו לנו? להילחם בביטוח לאומי נגד החוק? במה הם יעזרו לך? במה הם יעזרו לך, להילחם בחוק שלא קיים?

להוציא לנו צו ירושה? בזה הם עוזרים לנו, להוציא צו ירושה.

הגב' קסטן, את סיימת?

לא, אני רק רוצה להגיד, לגבי נוכחות מרחוק. אני רוצה להגיד שהסיוע המשפטי מייצג בעשרות עררים שמוגשים לבית משפט לגבי משפחות - - -

עררים. לא ייצוג - - -

אליקו, אתה לא נותן לדבר. יש לך קול בריא, בלי עין הרע. לה יש קול נמוך יותר. תן לה לדבר.

אנשים שנחשפו מרחוק בזמן אמת לזוועות דרך אמצעי התקשורת או בהודעות והיו נוכחים בשיחות. אנחנו חושבים, ואנחנו מנהלים הליכים כי אנחנו חושבים שיש חשיבות להכרה בהם כנפגעי פעולות איבה לפי חוק התגמולים. והמשמעות מבחינת הטיפולים והמענה שהם מקבלים וצריך לראות בהם כנפגעי פעולות איבה. ובוודאי שהמענה שניתן כאן אנחנו חושבים שנדרש לאנשים שנכחו ונחשפו בהרבה מאוד היבטים, ודאי בתוצאות המאוד טרגיות.

רגע, אני רוצה, חה"כ אייכלר. לא, לא, לא.

עכשיו אתה מדבר.

לא, לא, אני מדבר עכשיו, גם אם תגיד לי לא, אני מדבר. תקשיב טוב.

אני אומר לך כן ואתה תדבר.

כולכם, אבל כולכם, תעצרו חצי דקה. חצי דקה ותחשבו איפה אתם הייתם ב-7 באוקטובר בשעה 8:37, כשאני בשיחה עם הבן שלי. הוא אומר לי אני הולך לקחת נשק מהחיילת שנהרגה פה ותראו מה קרה מאותו רגע. תקשיבו איך כולם רודפים אחריו וצועקים לו אוראל לאן? אבל אני לא פעולות איבה, הכול טוב, הילד שלי הלך כמו תוכי, לא כלב.

(מושמעת הקלטה)

כמה פעמים יכולים לצעוק עוד "אוראל לאן?", כמה פעמים עוד אפשר לצעוק "אוראל לאן?". אז כל אחד פה שהולך למשרד שלו מחר או לחקיקה או לכנסת או למקום הכי גבוה שיש במדינת ישראל, שהוא מכובד לכל כיוון, שצריך להגן עלינו. ולא לתת לנו להתמודד יום יום עם הארנונה, עם חברות האשראי או עם הבנקים ולזרוק את הכול על ביטוח לאומי, כי הוא לא מכיר בי נפגע איבה. כן, הרב אייכלר, אני נפגע איבה. וכמו שהיא נפגעת איבה וכמו שהוא נפגע איבה וכמו שהם. ותשים לב, גם פינדרוס יגיד לך את זה, זה אותם פרצופים, זה אותם הורים. אבל יש פה עוד 400 מהנובה ומשאר המסיבות ויש פה עוד 1,000.

עכשיו אני אדבר על עצמי אישית ואני אומר לך טוב, תקשיב טוב. אני אם לא הייתי עובר את הטראומה שעברתי עם המעסיק שלי לא הייתי נכנס לאירוע הזה. ומה הרווחתי לפני לא מעניין. אני צריך כסף, כמו כולם פה, כדי לקיים את המשפחות שלנו. ופגיעת האיבה שלנו היא הטראומה הזאת, ונתתי לך סרטון אחד, ואני בן אדם שלא ראה הרבה. אבל מספיק שאני כל לילה לא נרדם ובשעה 3:00 מתעורר, אפס אפס, אחרי שכואב לי באותה נקודה שדפקו לבן שלי את הקלצ'ניקוב לראש. כל בוקר, כל בוקר אני קם ואני שואל את אשתי אם אני חי עוד.

תפסיקו להתעסק בשטויות האלה. בוא, תביא אתה בשורה. אתה יושב-ראש ראש ועדה ברווחה. אני יכול להגיד לך שאין פה נציגים מהרשויות, מהרווחה. אני מכיר הרבה רשויות במדינת ישראל. אולי שלוש עובדות כמו בן אדם. שזה ראשון ומודיעין, אולי במקרה הטוב תל אביב. אנחנו עוברים פה אני ועומרי ותמר והילה והדס, ואלה אותן משפחות. הורים, אחד אחד. ותוך כדי שאנחנו פה אני מקבל מעוד הורה שמפטרים אותו. ואני הראיתי לשלומי עוד הסדר על הלוואה שאמא לקחה או אני לקחתי או כל אחד לוקח, כדי לחיות את ה-15 חודשים האלה.

חבר'ה, אנחנו אפילו הלוואה מהבנק לא יכולים לקבל, כי הבן שלנו נרצח. אתם קולטים על מה אני מדבר אתכם? אין לנו קרקע להיות עליה. אתם מושכים, אתם שומטים אותה בחסות החוק וממשיכים להתעלל בי ובשמעון ובהדס ובהילה ובתמר, שאנחנו סך הכול נציגים של אנשים מסכנים שבמיטה.

מישהו פה, לא מאשים, עוד פעם, את ביטוח לאומי, כי כבר נמאס לי לזרוק עליהם. אבל מישהו פה מהמדינה, מהכנסת, קם יום אחד ואמר אני אסע למשפחות הנרצחות מהשכונה שלי, מהעיר שלי. אני שכן של מירי רגב, בני גנץ, כל החברה מראש העין. לא רק שאחד לא היה אצלי, אחד אפילו לא חשב איך להנציח את הבן שלי בעיר הזאת. כשאני הולך לראש העיר הוא אומר לי נעשה אבן. אל תשים שבעה מיליון באבן. יש לך פה 30 נרצחים בעיר, תדאג למשפחות האלה. תעזור להם בארנונה, תביא להם יום שישי חלה הביתה. יין לקידוש. הם רוצים רחוב על השם של הילד, תקרא רחוב. מה יקרה לו? זה מה עושה לנו טובה. שכול של היום זה לא השכול של פעם.

ותפסיקו להתעסק רק בכסף הזה. אני לא לוקח ממך כסף כדי לטוס לטייל בתאילנד. אני לוקח לך כסף כי בוא אני אראה לך, אני ברבעון האחרון הוצאתי 18,800 על הטיפול לילד שלי שניסה להתאבד פעמיים. פעמיים. ואמרתי את זה פה בביטוח לאומי לפני רגע. הטיפול הזה הציל אותו.

אז נכון NLP במדינת ישראל זה לא פסיכולוג ולא פסיכיאטר. אבל אני עברתי על בשרי את ההצלה וכמו עוד הרבה פה שעברו את זה. תתעסקו בנו ולא בחוקה ולא בתפל ולא בחארטות האלה. בחייאת דינק. אתה יושב-ראש ועדה - - -

תודה. תודה רבה.

של רווחה.

רותי פרמינגר היא יושבת ראש הארגון של הנכים.

תאמין לי, אני לא מזלזל.

תן לה לדבר.

אני אתן לה לדבר. היא מכירה אותי טוב.

האמת שהיא יושבת ראש ארגון נפגעי פעולות איבה.

ארגון פעולות איבה והיא תגיד לך את אותו דבר כמוני. ואם אני טועה, תקבל מה שאני רוצה.

גב' פרמינגר, בבקשה.

קודם כל, רותי פרמינגר, עו"ד, יושבת ראש ועדת חקיקה של ארגון נפגעי פעולות איבה. יש לנו את אייבי מוזס, הוא יושב-ראש הארגון.

אני רוצה להגיד אדוני, אני יושבת פה הרבה חודשים בנושא של איך מטפלים באמת. מה הטיפול הנכון למשפחות. אני רוצה להגיד שכבר לפני כמה חודשים אנחנו התרענו שההסדר הזה הוא הסדר רע. הוא לא טוב. הוא מביש. הוא לא נותן מענה.

תארו לעצמכם, הכינו את האנשים לקראת איזה נסיעה עם אוטו מפואר מאוד גדול ואמרו הולכים רק 30 אנשים. אוטו עם כל הפסיליטי. ואז הכניסו 1,000 אנשים לתוך האוטו הזה. הם נחנקים, כי הם לא מקבלים כלום. אף אחד לא מקבל כלום. וזה מה שקרה. כל הכסף הזה יירד לטמיון.

אדוני, אני רוצה להגיד לכם ואני רוצה להציע שמשרד האוצר ייקח את ההצעה הזאת, היא הצעה לא טובה. ראינו עכשיו ושמענו עכשיו, צריך קודם כל לקחת מישהו שיספור את האנשים האלה, יכיר אותם בשמות שלהם. ינסה לאבחן מה הצרכים של האנשים הללו ולעשות את זה, לעשות משהו שהוא מולטי דיסציפלינרי אדוני. הם לא צריכים רק כסף, כי עם הכסף הזה הם לא ידעו מה לעשות. לא משנה שזה לא כסף שהוא מתאים, כי באמת, הוא טיפה בים. אבל צריך להתמודד איתם.

אני רוצה להגיד לך אדוני, אני פעם הייתי קשורה כעובדת סוציאלית בכפר שלם. ועשינו פרויקט שיקום שכונות. לקחנו משהו מולטי דיסציפלינרי. לקחנו את האנשים, הבנו מה הצרכים שלהם ונתנו להם אותם. באמת לתת גם 10,000 ו-20,000 ו-30,000 ולישון זה רק לנקות את המצפון שאי אפשר לטהר אותו, כי זה קשה.

אני חושבת שהאנשים האלה הראו לנו פה היום שזה לא מספיק. אתם יודעים מה? רצו לעשות טוב ועשו ממש רע. אני קוראת לכם או למשוך את זה ולהסתכל על זה בצורה אחרת. הכסף הזה לא מסמא את העניינים, הוא פשוט עושה רע. אני מציעה, אתה יודע, כולם אמרו אנחנו נפגעי איבה. אבל תקשיבו, אפשר לתת עוד הגדלה של סוג ההגדרה של נפגע איבה. ייחודי ל-7 באוקטובר. לתת להם את המענה. כאשר אנחנו נותנים מענים בכל הכיוונים כמו למשל הלוואות, ארנונה וכל הדברים הללו. לתת להם איזה משהו ייחודי ולהתמודד עם זה.

אני חושבת שרצו בהתחלה טוב. אבדה להם הדרך. פשוט אבדה להם הדרך.

אני לא מצליח להבין איך מדברים על נפגעי פעולות איבה, וזה רק מראה על הפעילות של ארגון נפגעי פעולות איבה, שהוא לא קיים, כן? אז איך אתם לא שותפים לכל הסיפור הזה? אתם אמורים לייצג. אתם הארגון היציג של נפגעי פעולות איבה ואתם לא עשיתם כלום ואתם עושים, אם בכלל, ממש קצת.

מה השם?

אני קודם אתייחס לפני.

לא, אני רוצה שהגברת תתייחס. את דיברת ואני רוצה שגם היא תדבר.

אני יודעת את זה, סליחה שאני מציינת. אנחנו כאן ביחד, אני מדברת בשם תנועת עתיד לעוטף ואני כאן חשוב לי לדייק ולציין את הדברים האלה, כי יכול להיות שהם לא הובנו כהלכה כשדיברתי קודם לכן.

אני כאן בשם 60 יתומים שאיבדו הורה אחד לפני אירועי ה-7 באוקטובר והורה אחר באירועי ה-7 באוקטובר ובעצם נשארו יתומים משני הורים. ליתומים האלה אין אב ואם גם בקבלת תקציבים. עכשיו תקציבים, מבחינת עזרה כלכלית. והם מקבלים, כמו שציינתי, אפס שקלים מהמדינה נכון לעכשיו.

ריטה שיושבת כאן לצידי היא מאופקים. אמא שלה נרצחה ב-7 באוקטובר בשכונת מישור הגפן והיא תספר כרגע את הסיפור. חשוב לי, גם אני אומרת לכם החברים ממשרד האוצר, תכניסו את זה לתוך ההסכם.

אמרת לי שאת רוצה לדבר בשמה.

אני מביאה לה עכשיו לדבר.

בבקשה.

אני ריטה. אמא שלי נרצחה ב-7 באוקטובר באופקים. בעצם מחבלים חנו מאחורי הבית שלה והיא הייתה בין הראשונים. 6:40 היא שלחה לי הודעה "ריטה, יש המון אזעקות ובומים ואין שום דבר בחדשות". התקשרתי אליה, הצלחנו לנהל שיחה קצרה. לא ידענו גם מה לעשות, כי לא היה שום מידע. היא אמרה שהיא הולכת עכשיו לקרוא לשכנים שלה, כי דירה שלה עורפית וצמודה למקלט, כדי שהילדים יצליחו להמשיך לישון במיטה שלה.

מאז בעצם לא שמעתי ממנה. 7:15 כבר הטלפון שלה לא היה זמין. לקראת הצהריים התחלתי להתכתב עם השכנות שלה, הבנתי שיש חדירת מחבלים גם לאופקים. בכלל ב-7 באוקטובר לא דיברו, לא היה שום דבר עד שבכלל לקראת הערב שמעתי שיש משהו בבית של רחל.

לקראת הצהריים הבנתי שיש חדירת מחבלים. לקראת 17:00 אחת השכנות שלחה לי תמונה של שתי גופות שהוצאו מהבניין של אמא שלי, בשקיות. את שכנתה אמה פוליאקוב הצליחו לזהות לפי המכנס ונעל. את אמא שלי, בגלל שהשקית הייתה עם הראש קדימה אז אי אפשר היה לראות. בתכלס כבר באותו רגע הבנתי שאם שאר הדיירים אני בקשר איתם אז זו רק אמא שלי. זה היה די ברור.

לקראת הערב שכנה אחרת אמרה לי שהדירה של אמא שלי פרוצה ונראית כמו זירת רצח. למחרת קיבלתי תמונות מהדירה שלה, כי אי אפשר היה להגיע, עם סימני ירי על הדלת, עם דם. כל הבית שלה מלא בדם. ובעצם היה לי ברור מה קרה. כמובן נסעתי למשטרה, עם כל התהליך שגם הם לא היו ערוכים לכל הסיפור. אני לא אכנס לזה כרגע.

לקח תשעה ימים עד שמצאו את הגופה של אמא שלי. רק ביום התשיעי קברנו את אמא שלי. מאז, בכלל, גם עכשיו, אני מאוד מכבדת את כל ההורים ואת כולם, אבל אני אשמח שגם תתייחסו ליתומים. אנחנו יתומים בוגרים. ובגלל, אף אחד לא מדבר איתנו. אף אחד לא מכיר בנו. יש המון ארגונים מאוד נחמדים, ביטוח לאומי מאוד רוצה לעזור, אבל אין לו כלים. כמו שדיברתי עם אחד הבכירים בביטוח לאומי, הוא אומר 'אני קבלן ביצוע. זה החוק, אין לי מה לעשות איתך'. כשפניתי לארגון פעולות איבה אמרתי אני רוצה שתחבקו אותנו, תכירו אותנו. הם אומרים 'רק מי שחבר בארגון הוא יכול לקבל מענה'. עכשיו מי יכול לקבל מענה? רק מי שמשלם דמי חבר. דמי חבר משולמים מקצבה.

עזבו כרגע את הקצבה. אבל שיכירו בנו. אנחנו משפחה שכולה סוג ב' שאף אחד לא מכיר בנו. מבחינת המשפחה שלי יש לי שני ילדים מתבגרים בבית. בעלי הוא עלה לארץ לבד, אמא שלי הייתה כמו אמא שלו, אנחנו כבר הרבה שנים ביחד. הוא שבוע מאז המקרה לא יצא מהמיטה, עד שבאה איזה פסיכולוגית מתנדבת שהצליחה לדובב אותו ולהוציא אותו מהמצב הזה.

אבא שלי נהרג בשריפה חמש שנים לפני הסיפור הזה. כבר באותו יום ואז עשיתי טיפולים והבנתי באותו יום שאני חייבת טיפולים והמשפחה שלי חייבת טיפולים והמשפחה שלי חייבת טיפולים בשביל לשקם את המשפחה שלי. מאז אחרי השבעה כבר חזרתי לעבודה, כי יש לי התחייבויות כספיות ולא יכולתי להרשות לעצמי לשבת בבית. זה דבר אחד. דבר שני, היה לי חשוב לצאת לעבוד כי הבנתי שאם אני לא אצליח לשקם את עצמי המשפחה שלי לא תשתקם. אז חזרתי לעבודה, לא ממש הצלחתי לתפקד. תודה רבה על מקום העבודה שלי שנתנו לי את כל התמיכה האפשרית.

מבחינת הילדים, הילדים שלי ניסיתי להכניס אותם לטיפולים בכל מיני מקומות. אבל אז עוד לא היה קיים שום מקום ולקחתי את הילדים לטיפולים פרטיים. שטיפול אחד עולה 400 שקלים, שני ילדים זה בסביבות 4,000 שקלים לחודש רק טיפולים פסיכולוגיים. עכשיו להסיע את הילדים. הילדים שלי מתבגרים, אבל עדיין צריך להסיע אותם. יצא מצב שאחרי עבודה אני כל יום מתרוצצת. הרבה פעמים נסעתי לאופקים לכל מיני עניינים וסידורים. יום אחד אני לוקחת ילד אחד, יום שני אני לוקחת ילד שני. יום שלישי אני הולכת לטיפולים שלי. יצא שאני לא נמצאת בבית.

הבית שלי היום מוזנח, נאלצתי לקחת עוזרת בית, כי גם לא הצלחתי לבשל, אז הייתי מזמינה אוכל. יצא מצב שכל המשכורת שלי הלכה לטיפולים. וכל המצב הזה שלא ציפיתי לו. 14,000 זה אולי היה מספיק לי לחודשיים. לא יודעת מאיפה הסכום הזה. וגם ה-14,000 לא נראה לי שאני יכולה בהסכם של אופקים לא נראה לי שאני בכלל כלולה באיזה שהוא הסכם.

אז קודם כל אני מרגישה שאנחנו משפחות שכולות סוג ב', היתומים. בכלל אף אחד לא מדבר עלינו. אף אחד לא מכיר. באופקים דווקא יש המון יתומים. ואנחנו לא, אני גרה במודיעין. גם מודיעין לא מכירה בי. כמה פעמים פניתי לעיריית מודיעין, עובדים סוציאליים. ובכלל, אף אחד, אין להם דרך לעזור לי.

אין להם את הכלים.

ואף אחד לא מכיר בנו. אז אני אשמח שיכירו בנו ויראו אותנו.

אני רוצה לסכם את הדיון. בבקשה לאוצר ולביטוח הלאומי, תשבו עוד פעם על ההסכם הזה. תחשבו על כל הדברים ששמעתם. איפה שאפשר להכליל עוד כל מיני אנשים שנפלו בצד. אותו דבר לגבי אופקים והשוויון בינם לבין שדרות. ולגבי כל המשפחות האלה, מה המענים שיש לכם כלפיהם.

גם משפחות שכולות.

אם במסגרת ההסכם הזה ואם במסגרות אחרות.

גם למשפחות השורדים בבקשה.

ואז תבואו אלינו, בעזרת השם, תבואו תגידו לנו מה ונוכל להמשיך בדיון ביום שני. ישיבה זו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:49.