פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



51
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
07/01/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 78
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום שלישי, ז' בטבת התשפ"ה (07 בינואר 2025), שעה 12:16

השלכות יוקר המחייה לשנת 2025 על משקי בית צעירים

חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר
ירון לוי

אימאן ח'טיב יאסין

עמית גולדמן - רפרנט כלכלה ותעשייה באגף תקציבים, משרד האוצר

אוראל פיין - רפרנט תמ"ס וחקלאות אגף התקציבים, משרד האוצר

כפיר בץ - מנהל תחום אגף כלכלן ראשי, משרד האוצר

מאיר איזנקוט - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

איל ארגוב - חטיבת המחקר, בנק ישראל

בן שי - השכלה ותעסוקת צעירים, רשות הצעירים

מלי טופצ'יאשוילי - לוביסטית ציבורית, לובי 99

אביעד הומינר-רוזנבלום - מנכ"ל משותף של המרכז הרעיוני, קרן ברל כצנלסון

תמיר מימון - מוביל בתנועת הצעירים בישראל

סתו בן עוז - מנהלת מדיניות, ארגון "בונות אלטרנטיבה"

שרון לוין - מנהלת הסברה, פעמונים

טל נבו אביטבול - חברת מועצת העיר חולון

שירה כלפון - סמנכ"לית עמותת "חברים לרפואה"

גיל פלדמן - עצמאי, בעל עסק Think Forward

רביע זיוד - מנכ"ל עמותת חאסוב פורום חולי גליומה

ניהאל אבוג'והר - פורום חולי גליומה

בקי כהן קשת - הפורום למאבק בעוני

אודליה צעידי-זומר - רכזת, עמותת עלם לנוער במצבי סיכון

קופטאן חלבי - יושב-ראש העמותה לקידום מעמד החייל הדרוזי

ערן בן יהודה - משפחה צעירה

ניצה קסיר - סמנכ"לית מחקר ותכנון, ביטוח לאומי

הדר מנחם - מנכ"לית עמותת אחינועם לקידום שוויון הזדמנויות

ורד קירו זילברמן

דפנה סידס-כהן

רעות חביב, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.





השלכות יוקר המחייה לשנת 2025 על משקי בית צעירים

שלום, צוהריים טובים. אנחנו פותחים את ישיבת ועדת הצעירים של הכנסת, בכל מה שקשור לגזרות הכלכליות על משפחות צעירות והשפעת הגזירות על משקי בית בישראל. אני, ראשית, רוצה להתנצל על האיחור. הייתי בוועדה לקידום מעמד האישה עם טאיסיה, האישה האמיצה והגיבורה שנחשפה וחשפה את הפגיעה המינית של אייל גולן וכל הצוות מסביבו. היה חשוב להיות בדון הזה, לחזק את הנשים האמיצות הללו, שבמעשה של היחשפות בפנים גלויות הן מצילות נערות ונשים וילדות, ולתת את החיבוק והכוח. אז אני מתנצלת על האיחור. לכן אני גם אהיה קצרה, כדי שכולכם באמת תוכלו להשתתף ולדבר. אני מודה לכל מי שהגיע לכאן היום.

בעצם אנחנו בעיצומו של גל עליית מחירים קשה ודורסני. אבל, יש לומר שהשנים האחרונות, כולן אופיינו בעליות מחירים קשות. עליות שהשפיעו על משקי הבית בישראל, ויש לומר, כמובן על משפחות צעירות בגלל הנגזרות השונות וההשלכות. שנת 2025 תאופיין בשנה שתהיה קיצונית אף יותר. אני רוצה רגע לפרט כמה מהסוגיות ואנחנו נשמע גם את האורחים שהגיעו ואת השותפים מהרשויות והארגונים. בעצם רק בשנה החולפת היו 3 קיצוצים רוחביים במשרדי הממשלה. היו כמה גלי העלאות מחירים ברשתות המזון, הקמעונאות, והיו גם גזירות. אחת הגזירות היא ביטול סבסוד הצהרונים, ביטול ימי הבראה – גם בתקציב הנוכחי זה יהיה.

בתקציב הקרוב אנחנו הולכים לראות גל גזירות אכזרי וקשה אף יותר. ארנונה, חשמל, מים, הקפאת נקודות זיכוי, עלייה בתחבורה הציבורית, עוד הורדת ימי הבראה, ביטוח לאומי, מס בריאות. נדמה שהאדם העובד והמשרת חוטף באופן מכוון ומטורגט ממש על ידי הממשלה, ובאופן מאוד ברור משפחות צעירות הן נפגעות עיקריות. אם ניקח גם את משבר הדיור, שזה אחד המשברים הקשים ביותר בהקשר של יוקר המחייה – הקשה ביותר – שלא מנוהל ולא מטופל, אז הגל הזה הוא פשוט גל בלתי אפשרי אל מול שחיקת השכר, המשכורות הנמוכות ויוקר המחייה.

אני רוצה לספר גם משהו. אני, לפני כשבועיים, דיברתי בוועדת הכספים והעליתי את הנושא הזה, אנחנו מדברים עכשיו הרבה על ההגירה השלילית. אין ספק שהמציאות בישראל – הפיכה משטרית, ממשלה מופקת – הרבה דברים גורמים לאנשים לשקול אם להיות כאן או לא. אני אמרתי שבסופו של דבר אנשים צעירים שאין להם פה אופק לקורת גג, שלקחו להם את החלומות, את העתיד, שאין להם אפשרות להתפרנס בכבוד, שהם יודעים שאחרי תואר המציאות הכלכלית לא תאפשר להם אפילו לסיים את החודש, גם אם הם למדו הרבה זמן – בוחרים לעזוב.

פרסמתי את זה ברשתות ואני נבהלתי מכמות התגובות של "עזבתי כי אין לי בית", "אני מתכנן לעזוב כי לעולם לא אקנה בית", "אני עזבתי כי יותר קל לי כלכלית". לא הבנתי עד כמה הסיפור הזה של ירידה מהארץ, רבותיי, ויוקר המחייה זה חורבן המפעל הציוני. לא פחות מההפיכה המשטרית והזכויות הליברליות שלנו כאן, וההגנות שלנו ומערכות השלטון והחוק והדמוקרטיה, שזה הדבר הכי בסיסי. אנשים לא נושמים. לא נושמים. ואז קל לבחור רילוקיישן ולנשום ולחיות. למדינת ישראל אין את הפריבילגיה להיות מדינה לא סולידרית ללא ערבות הדדית, שלא דואגת לאזרחיה. הסיפור של המפעל הציוני הוא מדינה סולידרית שמושיטה יד. תפיסה חברתית, במובן העמוק ביותר.

ואם אנחנו גם מסתכלים על דוח העוני האחרון אז בכלל לא מתחילים לדבר על מה קורה למשפחות במצוקה, מה קורה לאנשים בעוני, שהעוני רק הועמק עוד יותר תחת מדיניות הצנע, הביזה והגזירות שיש כאן. אי אפשר לא לדבר גם על החיים עצמם, לצד כל מה שקורה. ואני אסיים באיחולים, באמת מעומק ליבי, ואני מניחה שמכולנו, שיחזירו לכאן את כל החטופים והחטופות בעסקה כוללת, ויתנו לנו לנשום ומזור. ושנוכל באמת להתחיל בתקומה. האחים והאחריות שלנו בעזה צריכים אותנו, שנחזיר את כולם ולא נפקיר אף אחד. מאוד מקווה שהדבר הנכון ייעשה. אנשים צריכים לעשות את הדבר הנכון. זה תלוי ממש בממשלה הזאת ותלוי בעד כמה אנחנו נדרוש את זה.

אני מודה לכל מי שהגיעו לכאן. אני אתן למאיר איזנקוט מהממ"מ, מחלקת המחקר של הכנסת. הכנסתם לנו דוח מחקר במיוחד – קודם כול, מודה לכם על זה. הוא יציג את המחקר ואז אנחנו נעבור לאורחים.

שלום לכולם. שמי מאיר. אני ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. כתבנו מחקר, מסמך קצר, על השפעות של חלק מהצעדים של הממשלה על משקי הבית. עכשיו, במסמך הצגנו כל מיני נתונים כללים גם, ויש שם נתונים על הגירעון שגדל בשנים האחרונות, בעיקר בגלל הקורונה ומלחמת 'חרבות ברזל'. הגירעון הגיעה בסוף חודש נובמבר ל-7.7% מהתוצר. עכשיו, הגדלה של הגירעון משפיעה בין היתר על הגדלה של הוצאות הריבית שהממשלה משלמת על החוב שלה. רק בשנת 2024 הממשלה שילמה 50 מיליארד שקל הוצאות על ריבית על החובות. זו עלייה של 12% משנה קודמת של 2023. עכשיו, הגדלה של תשלומי הריבית היא חלק מהתקציב של הממשלה - - -

בעצם זה גורר קיצוצים.

נכון, זה בא על חשבון שירותים אחרים שהממשלה נותנת.

כשהממשלה מנהיגה תקציב לא אחראי שלא עומד בגירעון אנחנו יודעים שנשלם על זה בקיצוץ בשירותים החברתיים, בשירותי בריאות, חינוך, רווחה וביטחון. ביטחון אישי.

וזה גם עלול להוביל לעליית מחירים, לריבית גבוהה שתקשה על המשכנתאות ועל החזרי האשראי של משקי הבית והעסקים.

נכון.

צעדי הממשלה החדשים צפויים להגדיל את הכנסות המדינה בכ-20 מיליארד שקל ב-2025, ש-25% מהם זה על משקי בית בעלי הכנסה נמוכה-בינונית. זה בערך 5 מיליארד שקל. עכשיו, ניסינו לאמוד את ההשפעה של צעדי המיסוי, שזה בעצם הקפאה של מדרגות מס הכנסה והעלאה של הביטוח הלאומי, וגם עלייה של תעריפים כמו ארנונה, מחירי החשמל והמים, ושיעור המע"מ שעלה ל-18%. עכשיו, לקחנו משק בית עם משכורת ממוצעת שיש להן שני ילדים בגיל 4 ו-7, וההוצאות הממוצעות שלהם הם כמו הממוצע של סקר הוצאות משקי הבית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מה שמצאנו זה שבעצם כל ההוצאות האלה, רק המרכיבים האלה ספציפית מגיעים ל-5,661 שקלים בשנה. מדובר בעלייה שנתית בהוצאות של 1,429 שקלים ובקיטון של הכנסות של אותו משק בית ב-4,233 שקלים.

את כל המחקר הזה אפשר לראות, אחר כך אני אעלה אותו לאתר של המחלקה ותוכלו לראות את הנתונים, את הפילוחים המדויקים יותר. אבל זה באופן כללי, אם נתמצת את הכול. תודה רבה.

תודה, מאיר. אם יהיו לנו שאלות גם נפנה אליך. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

צוהריים טובים לכולם. תודה, נעמה, על הדיון החשוב הזה. באמת שנה קשה. מה שבאמת מקשה עוד יותר זה שאנחנו יודעים ששנת 2025 תהיה עוד יותר קשה בגזירות הכלכליות שלה, ואין ספק עוד יותר על השכבה של הצעירים. אני לא יכולה להתחיל ולדלג בלי להזכיר שהשנה הזאת בחברה הערבית הייתה גם, מבחינת נרצחים בגלל פשיעה ואלימות והפקר של הממשלה בתיק הזה. אני חייבת להזכיר ש-18 מהנרצחים היו צעירים בגילאי 18 עד 24. אנחנו מדברים על אחוזים ומספרים, אבל זה לא הסיפור. הסיפור זה האנשים שיש מאחוריהם. היו חיים שלמים, משפחות שהיה להן אופק ואפשרות והזדמנות לחיות. אז אנחנו צריכים לזכור גם את הדבר הזה.

גם כמי שנמצאת בוועדת הכלכלה בכל הדיונים של התקציב, אנחנו יודעים שהעליות והגזירות שקשורות לחשמל, מים, ארנונה, העלאה גם בביטוח לאומי וכל הדברים האלה, מסתכמים בכמעט יותר מ-5%, בו במקום שהיה צריך להעלות את הסכמי השכר ב-2%, מורידים ב-2025 את השכר ב-2.29%. אז אני רוצה לשאול איך הצעירים האלה, שהם עדיין בתחילת הדרך שלהם, שהם מבססים את העתיד שלהם, שהם רוצים לבנות בית, להקים משפחה – איך הם יכולים לעשות זאת? לא מספיק גם אם הגזירות שקשורות גם, כולנו יודעים שצעירים עם רכבים, במיוחד אם אנחנו נדבר על אזורים בפריפריה החברתית גיאוגרפית שאין בה תחבורה ציבורית, וזה לרוב גם בחברה הערבית, לצערי הרב, אז גם הם חייבים להשתמש ברכבים.

וגם בעשור האחרון הייתה יותר נטייה לרכוש רכבים חשמליים כי זה יותר חסכוני. אבל, אנחנו רואים שלממשלה יש חיישנים מאוד חזקים והיא מגלה איפה היא יכולה לקפוץ ולהוריד ולהכביד את הנטל על האנשים. ולכן הם מעלים גם את אחוזי המס על הרכבים וגם על החשמל וגם על הרישוי של הרכבים. אז תתארו לעצמכם ממשלה שאמורה לקחת אחריות על האזרחים שלה ולתת תוכנית שיטתית ותשפר ותייעל את איכות החיים של האזרחים שלה – מפקירה אותם, במקום שהוא תתייעל ותסגור לפחות משרדים. ויש בדיקה מדויקת לגבי העלויות - - -

תכף יציגו את זה גם.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן, של סגירת משרדים, שיכולים להגיע עד 4 מיליארד שקל – היא לא עושה את זה. אבל, היא ממהרת להטיל מיסים על אנשים פשוטים ולהקפיא שכר ולעשות כל מה שאפשר כדי להוציא ממה שאין בכיסים של האזרחים. אז אני רוצה לפנות לצעירים בפנייה, באמת לא להתייאש למרות האווירה העקומה והקשה, ולמרות האבטלה ההולכת ומחמירה. נעמה, את חייבת לדעת שגם מקצועות העתיד, שבשנים האחרונות נהרו אליהם הצעירים והשיגו מקצוע כדי לחיות חיים מכובדים, עכשיו אני אומרת לך שקיבלתי עשרות פניות של אנשים שאני מכירה באופן אישי, שאין להם תעסוקה שנה וחצי. סיימו ויש להם מקצועות בהיי-טק, בהנדסה, בכל המקצועות שבאמת אמורים לתת דחיפה לצמיחה הכלכלית במדינה.

בהחלט. תודה רב, אימאן. אני בהחלט עוברת לאביעד הומינר-רוזנבלום, מנכ"ל משותף של המרכז הרעיוני קרן ברל-כצנלסון, על המחקר, בהקשר הזה, שזה מחבר גם למה שאמרה אימאן, על סדרי העדיפויות וההיקש לפגיעה במשפחות צעירות ובכלל בציבור הכללי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בכל הסוגייה של המשכנתאות.

אני אגיד שכשמדברים על העלייה במחירים, אנחנו ניתחנו את זה לשלושה תחומים. הראשון זה הסיפור של העלאות המיסים, שאני אכנס לזה עוד מעט יותר בפירוט. הדבר השני זה עלייה במחירים, והדבר השלישי זה שיש פגיעה בשירותים החברתיים, המשך שחיקה שלהם, שבסופו של דבר גוררת גם הגדלת תשלומים של משק הבית, שזה גם מרכיב חשוב שנוטים להתעלם ממנו. בנוגע להעלאות המיסים, באמת דיברו כאן, הכי דרמטי אולי זה המע"מ. יש את העלייה גם במס הכנסה ותרומת יום הבראה. אגב, דמי ביטוח לאומי, למיטב ההבנתי, זה נפל בסוף.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה יעבור.

לא בטוח שזה נפל.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה יעבור, יש להם רוב.

נכון, אבל יש שם איזו בעיה משפטית, להבנתי. יש עם זה איזה עניין.

יש עניין, אבל צריך להגיד שזאת אחת הפגיעות הקשות. כמו שהיא מופיעה היום, זו אחת הפגיעות הקשות, בטח בנוכח השכר.

כן. חד משמעית. אנחנו לקחנו גם, עשינו משפחה ממוצעת צעירה ויצא לנו שסדר הגודל של תוספת תשלום המיסים שלה זה באזור ה-5,000 שקלים בשנה. תלוי בדיוק במאפיינים ואיפה היא גרה וכולי, אבל זה משהו באזור הזה. נקודה חשובה בהקשר של העלאת המיסים, יש בעצם מלחמה וצריך לשקם את הצפון אז ברור שצריך עוד כסף, אז כביכול אפשר להגיד "טוב, בשביל זה צריך להעלות מיסים", אבל אם מסתכלים על הסכומים של העלאת המיסים על העובדים ועל הסכומים של ההסכמים הקואליציוניים והמשרדים המיותרים – היה אפשר לוותר כמעט על כל העלאות המיסים האלה וזה היה נחסך מאיתנו, אם הממשלה הייתה מחליטה לשנות את סדרי העדיפויות שלה.

זה ה-5 מיליארד, נכון?

כן, משהו כזה. זה באזור 5 מיליארד מול 5 מיליארד. אם הממשלה הייתה משנה את סדרי העדיפויות שלה, מפסיקה את התקציבים המגזריים, אפשר היה לקזז כמעט את כל העלאות המיסים על העובדים. לא המע"מ אלא העלאות מיסים על העובדים. הסיפור של העלייה הכוללת במחירים – הארנונה מתייקרת ב-5.3%, החשמל ב-3.5%, המים ב-2%, והעלייה הכי דרמטית היא במחירי התחבורה הציבורית, שהם עולים ב-33% ומשלימים עלייה של 45% בחצי שנה.

גם יש להוסיף על זה שהדלתא הזאת לא תלך לפיתוח תשתיות.

נכון.

מה שקרה ברפורמה הקודמת בוטל. זאת אומרת, זאת עלייה ללא שיפור התחבורה הציבורית. צריך להגיד את זה.

אפילו קיצצו מהתוכנית שהייתה. בממשלת השינוי אישרו תוכנית רב שנתית לשיפור התחבורה הציבורית, וקיצצו אותה משמעותית.

נכון.

זאת אומרת, היא תשתפר פחות והמחיר עולה בצורה דרמטית. אנחנו יודעים שהדברים האלה, הסיפור של הארנונה, חשמל, מים ותחבורה ציבורית, זה צרכים בסיסיים. זה גם משפחות צעירות, ועוד יותר גם אוכלוסיות חלשות, נעזרות בדברים האלה. זו עלייה מאוד משמעותית שתכביד מאוד על משק הבית. יש נקודה שפחות שמים לב אליה – הסיפור של מחירי הדיור. שנים ארוכות אנחנו עם הסיפור של העלאת מחירי הדיור, שזה המון גורמים וזה סיפור מורכב. אבל, ספציפית, הממשלה הנוכחית ממש עושה הכול כדי להעלאות את מחירי הדיור. מתחילת המלחמה כמעט ואין כניסה של פועלים פלסטיניים לישראל, למרות שהשב"כ וגורמי הביטחון אמרו שזה בסדר ואפשר להכניס אותם. בהנחיה של שר האוצר והשר במשרד הביטחון סמוטריץ' הם לא נכנסים לארץ.

צריך להגיד שלישראל הם לא נכנסים אבל בשטחים, בהתנחלויות הם כן עובדים. זה כמובן מעלה את מחירי הדיור. יש עצירה משמעותית של בנייה בתוך ישראל, כשמעבר לקו הירוק היא כן ממשיכה. עלייה משמעותית שלמחירי הדיור מכבידה על משק הבית, כמובן. ובהקשר הזה, גם נאמר כאן, הסיפור של הריבית הגבוהה במשק, שקשורה בצורה מאוד משמעותית להתנהלות של הממשלה, ולמשכנתאות. כל מי שמשלם משכנתה, המשכנתא שלו עלתה דרמטית בשנתיים האחרונות. זה לא רק - - -

ואיך אתם מנתחים את כל מה שקורה עם ביטול סבסוד הצהרונים, הקפאת נקודות הזיכוי, הקפאת קצבאות. זאת אומרת, יש ממש פגיעה במשפחות צעירות.

נכון. אגב, אלה משפחות צעירות בעיקר בפריפריה. כשמסתכלים על מחירי הצהרונים, מי שעלה לו בצורה המשמעותית ביותר זה הרשויות בדירוג הסוציו אקונומי הנמוך. להם יש עלייה של מאות שקלים. זו עלייה מאוד דרמטית. אנחנו זוכרים, אגב, בממשלת השינוי כשעלו טיפה בחלק מהמקומות מחירי התחבורה הציבורית, שלא הגדילו סבסודים והייתה על זה צעקה גדולה – עכשיו זו עלייה דרמטית. זה אלפי שקלים שכל משפחה תשלם מחדש, כשבעצם לא ברור מאיפה לממן אותם. גם כשמסתכלים על הוצאות משקי הבית של מעמד הביניים וקצת יותר נמוך, רואים שהם על הגבול שבין ההוצאה להכנסה, וההוצאות הנוספות האלה יגרמו להם להיות באוברדרפט תמידי מידי חודש.

והדבר האחרון הוא פגיעה בשירותים החברתיים. היה קיצוץ רוחבי של 5% בתקציבי המשרדים. אגב, עם הסיפור של דמי הביטוח הלאומי, למיטב הבנתי יש בעיה משפטית להעביר אותו אחרי שהתחילה השנה. אם הוא לא יעבור, באוצר מתכננים עוד קיצוץ רוחבי. זה עוד יותר יפגע בשירותים האלה. יש משבר אדיר בשירותים החברתיים בישראל. אולי השירות שיש בו הכי הרבה זה בחינוך, בתי הספר, וספציפית בתי הספר בחינוך הממלכתי עברי. כל מי שיש לו ילד בגילאים האלה יודע שפשוט אין מורים. כשאין מורים - - -

כרגע חסרים כ-5,500 מורים, נכון?

כן. כשאין מורים, וכשלילד שלך יש שתי מחנכות ואין מורה לאנגלית - - -

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ויש 14,000 ערבים.

אז בעצם כשזה המצב הורים נאלצים לשלם כסף למורים פרטיים, לממן מכיסם את הדבר הזה. זו עוד פגיעה משמעותית בסיפור של הכיס שלנו. זה נכון גם לשירותי הבריאות, לשירותי בריאות הנפש, כל הדברים האלה. ברגע שהממשלה לא מגדילה את השירותים כמו שהאוכלוסייה צריכה זה פשוט יוצא מהכיס הפרטי של ההורים. גם המשמעות של זה היא מאוד כבדה. זה קצת יותר קשה לכמת את זה לראות כמה בדיוק זה יעלה לכיס. אבל, גם זה דבר דרמטי שמשפיע על ההוצאות של כל אחד מאיתנו.

תודה. אני רק רוצה להוסיף משהו אחד. רפורמת רווחים כלואים הבראה היא מאוד מחוררת, סביר להניח שהיא לא תכניס 10 מיליארד שקלים. יש הערכות של 5, יש הערכות של שני מיליארד. לא משנה מה הן ההערכות, הדלתא הזאת תילקח מכלל האזרחים. הממשלה בחרה באופן מאוד מובהק לשים את מרבית ההכנסות לייצר, גם עבור תקציבים סקטוריאליים ומגזריים, דרך האדם העובד, יש לומר, בישראל, ולקחת מהציבור הכללי ולייקר לו את החיים. והיא לא בחרה במיסוי פרוגרסיבי שהיה מבחין בין הון, רמת הכנסה ושכר. הרפורמה היחידה שהייתה אמורה לתקן את פרצת ההון הייתה רפורמת הרווחים הכלואים שחוררה לחלוטין. בעצם אנחנו נראה כנראה, יש מצב, העלאת מע"מ נוספת. אנחנו יודעים שהאוצר בוחן את זה.

יש לומר גם דבר נוסף – העלאת מע"מ מייצרת אצל מי שמתמחרים מחדש דחף להעלות אפילו יותר מהמע"מ שעלה. זה ממש פגיעה. הממשלה יכלה להכניס מתחת לאלונקה את מי שצריך להכניס מתחת לאלונקה ולא את מי שמשלמים ומשרתים ועובדים.

כן, אגב, דוגמה קטנה לזה. אני אגיד שהסיפור של העלאת דמי ביטוח לאומי, בטיוטה הראשונה שפורסמה של חוק ההסדרים בעצם הוצע שדמי הביטוח הלאומי יעלו בצורה משמעותית לאברכים וסטודנטים. בתכלס, זה בעיקר על אברכים, כי רוב הסטודנטים עובדים אז הם משלמים כמו עובדים. ושבעצם היא לא תעלה בכלל לעובדים שכירים ועצמאיים. בסופו של דבר, מה שיצא זה שהוא עלה ממש במחיר זעום - - -

איזה 20 שקלים.

כן, 15 שקלים בחודש. הם משלמים, אגב, פחות ממובטלים. אברכים וסטודנטים משלמים פחות ממובטלים. מי שזה עולה לו הכי הרבה זה עובדים שכירים ועצמאיים.

בממשלה מגזרית ככה זה קורה. ומשפט אחרון לפני שאני עוברת – ראינו פה הרבה הצעות חוק שבאות להטיב עם חיילי מילואים. זו פשוט פיקציה אחת גדולה. הצעות חוק ספציפיות להטיב עם קבוצת אוכלוסייה, כשמנגד מעלים להם את כל החיים, ממש – חשמל, מים, ארנונה, צהרונים, תחבורה והכול – זו פיקציה. בעצם אין שום סיוע לחיילי מילואים כשמה שהם חווים זה עליית מחירים דרמטית. שלא לדבר על האדם הכללי, כן? אבל רק להגיד שיש פה פשוט ספין אחד גדול.

אנחנו קיבלנו פה גם המון משפחות צעירות שהגיעו להשמיע את קולן. אני רוצה לתת את רשות הדיבור לערן בן יהודה, הוא צריך לצאת מוקדם. אני חושבת שזה נדיר שאתה פה כי אתה במילואים בדרך כלל, אז תודה על מה שאתה עושה בשבילנו, ערן. מקווה שסיימת עם הסבבים. מקווה בשביל עופרי.

תודה רבה על ההזמנה. אני לגמרי מתחבר לנקודה הזאת, שרציתי להעלות. א' חשוב לי לציין שהבוקר ואתמול בלילה הותר לפרסום שנהרגו שני חיילים בעזה; סרן איתן ישראל אשכנזי ורס"ן דביר ציון רווח. אני מזכיר את זה גם כי בעיני, לפחות עבורי, כשמדברים על משפחה צעירה ועל הסיפור, אז הסיפור של המלחמה הוא מאוד משמעותי. את נגעת בזה. אני עשיתי כמעט 300 ימי מילואים מאז ה-7 באוקטובר, וזה לא כולל את כל ימי המילואים שעשיתי עוד לפני. אני חושב שזה סיפור מאוד מרכזי, שגם את נגעת בזה. שמצד אחד זורקים קצת פיצויים וכסף קטן, אבל במקביל באמת הכול מתייקר.

נגעתם בזה – החשמל, המים, הארנונה, קניות בסופר. הדברים הכי סטנדרטיים כמו לקנות אפרסמון, הופך להיות שאלה האם קונים או לא קונים. דברים מאוד בסיסיים. והכול הופך להיות בסימן שאלה. נקודה נוספת שאני אגיד זה הסיפור, בעיקר משפחות צעירות, הסיפור עם ילדים קטנים. לנו יש ילד אחד. אני נשוי ויש לנו ילד אחד קטן בן שנתיים. הסיפור של המסגרות או היעדר המסגרות מ-0 עד 3, שהיא אחת ההוצאות הכי משמעותיות של משק בית של משפחה צעירה. וזה לא שזה משתפר בהמון ברגע שהילדים נכנסים לחינוך העירוני או החינוך המפוקח בגילאים 3 עד בית ספר, כי גם אז יש את החורים, את הסיפור של הצהרונים. כן צהרון, לא צהרון, כן איכותי, לא איכותי, צריך להשלים, לא צריך להשלים.

זאת אומרת, זו הוצאה מאוד גדולה שכבר הפכה להיות הוצאה שקופה, כי זה לא עכשיו חלק מהגזירה הנוכחית. אבל זה סיפור שמלווה משפחות צעירות המון שנים, וכל פעם שיש בחירות אז ראש הממשלה והממשלה יודעת לבוא ולספר הבטחות על איך הם יורידו את יוקר המחייה באמצעות סבסוד של הגילאים האלה, וכל פעם אנחנו מגלים שזה לעשות מאיתנו צחוק. זו אחת ההוצאות הכי משמעותיות והכי קשות. ואני אגיד, הסיפור של משפחות צעירות הוא מאתגר במיוחד כי זה בדיוק השלב שבו אנחנו מתעצבים בחיים, נכנסים לתלם של העבודה, המשכורות עוד נמוכות. זה השלב שבו באמת אנחנו באתגר של למצוא את הקרקע הכלכלית הבטוחה הזו.

מדינה שהיא באמת, כמו שאמרת, סולידרית, זו בדיוק האוכלוסייה שצריך לחזק אותה. כי זאת האוכלוסייה שהיא העתיד, זאת האוכלוסייה שאחר כך תוכל לשאת על גבה את נטל המיסים. תוכל באמת לבנות פה את המשך הכלכלה ולחזק אותה. וגם חשוב לי לבוא ולהגיד שאני לא נגד מיסים, אני לא נגד העלאה של מיסים, אבל זה חייב לבוא באמת עם שיפור השירות. הסיפור של התחבורה הציבורית, שזה יעלה כנראה רק באפריל, למרות שהייתה העלאה עכשיו וזה יעלה עוד פעם, כמשתמש קבוע בתחבורה ציבורית – אני ירושלמי אז אני לוקח אוטובוסים, רכבת קלה – זו ממש השגרה. הסיפור של ההעלאה הנוספת הזאת מ-6 שקלים ל-8 שקלים היא דרמטית.

הייתה ציפייה שזה יבוא לפחות עם איזשהו שיפור בתדירות, בקווים נוספים, באיכות, באוטובוסים חדשים. ברגע שזה מיסים בכלל, וספציפית אני נותן את הדוגמה של תחבורה ציבורית, שזה עולה בלי שיפור השירות, זאת הטרגדיה. ולכן, א' תודה שאת מעלה את הנושא, כי הוא מאוד משמעותי. שוב, משפחות צעירות זה בדיוק הגילאים שעובדים הכי קשה ויש הכי פחות זמן להשקיע ולהילחם ולצעוק. תודה שאת צועקת בשמנו.

תודה לכם שבאתם.

הסיפור הוא באמת, אפשר להעלות מיסים. מיסים זה לא מילה גסה. אני מוכן לשלם, אבל אני מצפה גם שהשירות יהיה בהתאם. אם משלמים יותר צריכים גם לקבל יותר. תודה.

חד משמעית. תודה רבה. טל אביטבול נבו, גם משפחה צעירה. היא גם חברת מועצת העיר חולון וגם את נשואה למשרת קבע. צריך להגיד, יש פה שנה לא פשוטה, לא על משרתי המילואים, לא על משרתי הקבע, על משפחות צעירות. תודה שבאת, טל.

תודה שהזמנת ותודה שאת מקיימת את הדיון החשוב הזה. בתפקיד שלי כחברת מועצה אני גם יושבת-ראש ועדת צרכים מיוחדים. יש לנו ילד על הספקטרום ויש לנו עוד ילד, שכמו רוב הילדים, נראה לי, במדינת ישראל, בהמשך של הקורונה והמלחמה, הגננת שלחה אותו לטיפול פארא רפואי. טיפול פארא רפואי בישראל לא רק שעדכנו תעריפים בגלל הקיצוץ כנראה, גם המטפלים, כי אין מספיק מטפלים בקופות החולים ושולחים את רוב הילדים החוצה - - -

לא שהמצב היה טוב לפני.

אז שלחו לנו שוב הודעה לפני שבוע – "היי חברים, יש עלייה. אנחנו מוסיפים עוד 10 שקלים בשבוע לטיפול". זה אומר שהילד שלי, שצריך לקבל שני טיפולים אבל בינתיים מקבל רק אחד כי אין מטפלים פרטיים גם, זה אומר שאני מוסיפה עוד 40 שקלים בחודש. הילד שלי הוא רק אחד. יש לי שני ילדים, ובחולון יש מאות ילדים שצריכים טיפולים פארא רפואיים. זה לא מותרות, זה לא איזה משהו שאני יכולה לבחור אם לתת לו או לא לתת לו. זה העתיד שלו. ובתוך העתיד שלו אני לא יכולה להחליט אם לתת לו את זה או לא לתת לו. זה התפקיד שלי כאמא צעירה במדינת ישראל. זה התפקיד של המדינה, זה לא התפקיד שלי. התפקיד של המדינה זה שברגע שהגננת או רופא התפתחותי קובע שיש ילד שצריך ללכת לרופא או למטפל, לתת לו את הדברים האלה. אבל מה שקורה זה שרק למי שיש כסף יכול.

אני משתתפת ב-260 שקלים על כל טיפול של הילד שלי. וזה הולך וגדל. זה אומר שבחודש אני צריכה לשים 1,000 שקל. ולשים אותם מראש, כי עד שהקופא מביאה לי כסף אני צריכה לחכות. אני צריכה לשים 1,600 שקל לטיפול אחד. וזה רק סיפור שלי. אני אגיד, יש לנו מאות, יש לנו אלפי ילדים שמקבלים טיפולים, אבל יש לנו מאות ילדים שגם לא מקבלים קצבאות נכות והמשפחות שלהם צריכים להחליט אם לתת להם את זה או לתת משהו אחר. וזה לא מותרות, זה לגמרי משהו שחייבים שהמדינה תיקח עליו אחריות ולא תזרוק את זה על ההורים.

דבר שני שאני רוצה להגיד זה מחירי הירקות. לפני שבועיים-שלושה התחלתי דיאטה חדשה, אמרתי שאנחנו מתחילים בבית שלנו להיות בריאים. יש לי איש בקבע, אני עובדת במשרה מלאה, יש לי ילד על הרצף, אני עושה עוד דברים. נכנסתי לאתר הקרוב לביתי, אתר האינטרנט, וחיפשתי, אמרתי שאני אזמין כמה ירקות. מופיעה לי מודעה – "חבילה אטרקטיבית שבועית כדי לקנות ב-250 שקלים", אמרתי יופי, מקצר לי את חיי. אני נכנסת לראות מה יש שם – 6 מלפפונים. 6 מלפפונים, 4 עגבניות מובחרות. 250 שקלים. פעם אמא לי הייתה מכינה את זה לארוחת ערב, את המארז הזה. פה, מה אני אמורה לתת לילדים? מה אנשים אמורים לתת לילדים?

איך אני אמורה לתת עתיד לילדים שלי ולתת ירקות. זה לא מותרות לתת ירקות בישראל. כנראה זה כן מותרות לתת את זה.

צריך להגיד שביטחון תזונתי זה גם טיב האוכל. זאת אומרת, אוכל בריא זה הכרח התפתחותי.

לגמרי, זה אפילו לא אפרסמון. זה מלפפון ועגבניות. אני אפילו לא אומרת שנקנה להם תותים. פעם אחת הבן שלי רצה תותים והסתכלו עליי כאילו אני הלכתי להביא זהב. וסיפור אחרון, בהמשך למה שאביעד אמר, מתחת לבית שלי יש מכולת. בעל המכולת טס לחו"ל, חזר ב-1 בחודש ואמר לי "את לא מבינה כמה הודעות יש לי בטלפון. אני לא מספיק לחזור לספקים, אבל כל הספקים העלו בין 10% ל-12%". זה לא שהם העלו מע"מ של אחוז אחד. כל הספקים הבינו שיש התייקרות אז עכשיו אף אחד לא יגיד, כל מי שהולך ועומד בקופה אומרים לו "כן, יש התייקרות". מישהו צריך לשים לזה סוף. לא יכול להיות שאנחנו גם, אני משרתת בעורף. הילד שלי היה צריך ללכת לטיפול כי אבא שלו לא היה שלושה חודשים בבית. צריך שמישהו ייקח אחריות על זה.

אי אפשר להגיד לנו גם "תהיו מתחת לאלונקה במלחמה", ואנחנו מתחת לאלונקה במלחמה. אבל גם צריך שהמדינה תבוא להיות איתנו. צריך שהמדינה תראה גם את המשפחות של הילדים המיוחדים, הילדים שלא עומדים בנטל, ולעזור להם. אי אפשר שהכול יהיה על המשפחות הצעירות. זה לא ייתן שום עתיד למדינת ישראל.

חד משמעית. טל, קודם כול ממש תודה, כי את מעלה את הסוגייה הנוספת של מעבר למה שהמדינה עושה אלא מה שהמדינה לא עושה. כל הסיפור של רגולציה, פירוק מונופולים, הסיפור של חקלאות ותזונה וביטחון מזון ופיקוח על מחירי מזון. כל הדברים האלה, שלא מתקיימים בישראל או מתקיימים בצורה מאוד עקומה. זאת אומרת, גם אם יש מדיניות תיישמו אותה, תלכו אחריה. מה שקורה כרגע זה פשוט דבר מאוד ריכוזי, לא הגיוני בשום הגיון כלכלי, לא ימני ולא שמאלי. פשוט המחירים מדברים בעד עצמם. וזה מאוד נכון, זה גם מה שהמדינה לא עושה. בהקשר הזה גם משרד הכלכלה, יש לומר, וגם משרד החקלאות בהתאמה. חבר הכנסת ירון לוי.

תודה, כבוד היושבת בראש. תראו, כשאנחנו יוצאים מהמקום הזה, מהבועה הזאת שנקראת כנסת, פוגשים את האנשים בסופר, בתור לקופה, אנחנו רואים את העגלה שהצטמצמה, ואנחנו מרגישים את יוקר המחייה ואת כל הגזירות הכלכליות.

גם יש להגיד, ירון, סימון המחירים שבוטל, בגלל "רפורמה מיטיבה".

אז גם זה תקרית שהייתה לי בסופר. הייתי בטוח שנפלה מדבקה. אני אוהב להכין טבולה, בורגול, ואני אוהב להשוות בין המחירים, ואז שמתי לב שאין לי את המחירים להשוות. עכשיו, תחשבו על זה, כמו שאת אמרת, גם העלו את המחירים וגם אין לנו את היכולת לבחור בין אותו יצרן שמייצר את המותג לבין חברת בת שהוא עושה עבורה. אבל, אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו כאן. תראו, מאוד קשה כאן, ואני חושב שבסופו של דבר אנחנו רואים שהממשלה לא עושה את סדרי העדיפויות לכלל האזרחים שחיים במדינה, וזה לא משפיע רק על המשפחות הצעירות. אני חושב שזה נוגע בכל אוכלוסייה שאנחנו לא נצביע עליה, אם זה הצהרונים ואם זה מעונות היום, שלא דיברו על זה שהעלו את מעונות היום כי הם עשו את זה בצורה מתוחכמת. הם הסיטו חצי שעה קדימה כדי לא להעלות את המחיר וחצי שעה הורידו מההוצאה.

זאת אומרת שאותה אמא או אבא צריכים להגיע חצי שעה מאוחר יותר לעבודה ולצאת חצי שעה מוקדם יותר.

שלא תמיד זה אפשרי.

שזה לא תמיד אפשרי. ואף אחד לא מדבר על זה כי זה ירד מתחת לרדאר. תרגיל מאוד יפה. והשיקול הזה של האם לרשום את הילדים לצהרון, כי יש מאות שקלים עלייה בחודש, ואנחנו גם רואים את זה. והדבר שהתחלתי לשמוע מהגזירות בשבוע האחרון, זה שיקול של הורים האם להשאיר את הילד בשני חוגים או בכלל אם לרשום את הילד לחוג אחד. שזה הזוי, המצב שאנחנו הגענו אליו. ולא לדבר על תנועות וארגוני הנוער. אם אנחנו רוצים לחיות כאן ולעבוד בכבוד אני לא חושב שאנחנו יכולים לממש את הדבר הזה. דורשים מאיתנו במדינה הזאת, יש לנו זכויות וחובות, ואני מרגיש כחבר כנסת שהוא גם אזרח שיש כאן הרבה יותר חובות, והזכויות נשללות מאיתנו בכל מיני דרכים.

המלחמה הכלכלית שאנחנו נמצאים בה, חלקנו מרגישים אותה יותר ופחות, אבל היא מאוד מאתגרת. וכל הכבוד שאת מקיימת את הדיון הזה, אני מודה לך. אני שותף לכל דבר וכל רעיון שאנחנו יכולים לסייע, מעבר לדבר על הדברים.

וגם יש לומר, ירון, בהקשר של חוגים וכל מה שהוא מעבר – יהיו מי שיוכלו לשלם את זה. שאגב, גם לכם מגיע לחסוך ולעשות בכסף שלהם דברים אחרים. אבל, יהיו מי שהילדים שלהם פשוט לא יהיו בחוגים. בסוף זו פגיעה גם בשוויון ההזדמנויות בחינוך, ובכלל בהרחבת אופקים, ביכולת להתפתח, למצות פוטנציאל. זו פגיעה ישירה בילדים רק בגלל שהכיס לא מספיק עמוק והמדינה עושה פה מה שהיא רוצה בהקשר הזה.

לגמרי.

אני אתן לעוד משפחה צעירה לדבר, ואנחנו נעשה גם פינג פונג בין הרשויות לארגונים ובכלל. גיל פלדמן, משפחה צעירה, גם עצמאית. גיל, תודה שאתה פה. מכירים הרבה זמן.

קודם כול, תודה שהזמנת. אני חושב שאי אפשר להפריז בחשיבות של הדיון הזה ובהשפעה שלו על כלל החברה הישראלית. אני חייב להגיד שאני לא מופתע שאין פה נציגים של הקואליציה. הסתכלתי קצת מי הם חברי הקואליציה שרשומים כחברי הועדה – לא ממש מפתיע שהם בחרו להיעדר מפה.

הם אף פעם לא באים, רק להגיד.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הם באים להרים אצבעות בוועדות כשיש החלטות.

בדיון כזה אי אפשר לעשות תמונות שאחר כך אפשר לגרוף עליהן לייקים ברשתות והכול. זה דיון שנוגע בחיים עצמם, והחיים עצמם הולכים והופכים להיות קשים יותר ויותר. אז כמו שאמרת, אני עצמאי, אני גם מהפריפריה, אני גם בונה בית בדיוק. אז אני ככה מנסה לחשוב מאיפה אני סופג את כל עליות המחירים האלה. ובכל המחשבונים למיניהם שהתפרסמו עכשיו לקראות העליות השתמשתי ביותר מאחד כדי לוודא שאין הטיה – דיברו פה על 5,000 שקל, אז אצלנו במשפחה הפגיעה היא כפול ומעלה.

הטווח שאני שמעתי זה בין 5,000 ל-12,000.

אז אנחנו ברף העליון יותר, סביב ה-10,000. וזו הפגיעה הישירה. זה עוד לפני שאנחנו מדברים על זה שבניית הבית שלנו נעצרה איך שהתחילה המלחמה – מובן לגמרי. אבל, עד שהיה אפשר לחזור זה התעכב במשך חודשים כי הממשלה לא באמת דאגה לפתרונות. עכשיו, החודשים האלה זה עוד חודשים של לשלם שכר דירה. ועכשיו, עם כל עליות המחירים, הבית שאליו תכננת להיכנס, אוקיי, אז אולי לא תקנה - - -

תשומות אחרות לגמרי.

בדיוק, כן. הכול עולה. והספקים, שכבר סגרת איתם, מסבירים לך שהם צריכים להעלות את המחיר כי הם לא יכולים לספוג אותו. זאת אומרת, אין באמת גם מאיפה לחסוך. כשאני מנסה להבין איפה אפשר לחסוך זה כמעט תמיד בסוף מגיע למה שנחשב אולי מותרות, שזה הפנאי של הילדים, שזה שיעורים פרטיים. אנחנו דיברנו פה על מערכת החינוך שרק הולכת אחורה. עכשיו, כשהמערכת הולכת אחורה מי שרוצה לשמור על איכות החינוך והילדים שלו גם מתקשים כי המערכת הולכת אחורה, צריך לשים את היד בכיס. ובעולם הזה, היה מחיר של שיעור פרטי, לשמחתנו זה גם בקיבוץ ולא צריך לנסוע ומחיר הדלק לפחות נחסך לנו, אבל גם למורה הפרטית יש עליות מחירים ויש גבול כמה היא יכולה לספוג. זאת אומרת, בסוף הכול עולה. אין הרגשה שהמדינה באמת שם בשביל לעזור בעצם בשום דבר. "תסתדרו".

אני לא יכול מול הלקוחות שלי לבוא ולהגיד להם "אני ככה מעלה את המחיר כי ככה", כי הם ילכו לספק אחר או יפתחו את החוזה בעוד כל מיני דברים. אז אני גם סופג את העליות מול הלקוחות שלנו. וזה מאוד מתסכל.

ממש. חד משמעית, גיל. ותודה גם שבאת לכאן והשמעת את הקול הזה. כמובן, כול האורחים פה, אם יש שאלות אחר לרשויות תרגישו חופשי. כמו שאמרתי, אני עכשיו אעשה פינג פונג ונגיע לכולם.

משרד האוצר, עמית גולדמן, אוראל פיין וכפיר בץ, כולם פה? תודה שאתם פה, קודם כול. שלחנו כמה שאלות. קודם כול תתייחסו ואם אני אראה שצריך חידוד אני אשלים. לא נשלחו? אז אני אשאל אותן. מתי הגירעון צפוי להתאזן על רקע הצעדים הכלכליים המוצעים בהצעת התקציב? אילו חלופות נבחנו על ידי האוצר טרם הגשת הצעת התקציב? הצגת המהלכים וההתייעצויות שנעשו עם משרדי ממשלה המומחים כחלק מתהליך קבלת ההחלטות והצגת עיקרי התחשיבים שברשותכם, כחלק מגיבוש הצעדים הכלכליים בהצעת התקציב. מה עומק הפגיעה בהכנסות ובהוצאות של אזרחי ישראל, בדגש על המעמד הבינוני-נמוך.

טוב, אני אפתח קודם כול ברקע כללי. אנחנו נמצאים במלחמה, כמו שכולם מבינים. ההוצאות, באופן טבעי, חייבות לעלות, כדי לממן את הוצאות המלחמה. אל מול זה אנחנו גם מבצעים רפורמות שעתידות לפגוש סוגייה, הוועדה פה בסוף מתכנסת עם הכותרת של הצעירים – איך זה אמור לבוא ולהקל עליהם, אותן רפורמות, אל מול ההוצאות שהם כנראה גם פוגשים בכיס שלהם בכל חודש. אז באמת בימים אלה אנחנו מקדמים, וכבר סיימנו לקדם וזה עבר כבר ב-1 בינואר, הרפורמה של מה שטוב לאירופה טוב לישראל. זו רפורמה שפוגשת, אני מניח, את כולם בסופר. גם במוצרי הצריכה.

לא פוגשת משהו, יש לומר.

בסדר, לוקח זמן עד שהדברים האלה עוברים, אבל זו רפורמה מאוד משמעותית, שנוגעת גם לתקנים, גם למזון, גם מוצרי תמרוקים וגם לאנרגיה. כל אחד מהדברים הללו, בסך הכול אנחנו מגיעים להיקף של 150 מיליארד שקל שאנחנו עתידים לראות, מקווים לראות ואנחנו חושבים שזה גם משהו שיקרה בפועל, גם כניסה של מגון רחב יותר של מוצרים, גם שחקנים חדשים שייכנסו לשוק, וזה מה שיביא גם להורדה של יוקר המחייה.

אתם צופים שהרפורמה הזאת תביא להורדת מחירים, אבל בעצם היו כמה גלי התייקרויות שלא נעשה שום צעד מול גל אחרי גל, בתוך המלחמה. ניצול של המלחמה בעוד הקמעונאים עשו רווחי שיא. זאת אומרת, זה לא שהייתה כאן איזושהי מציאות בה סחורות לא הגיעו. בהתחלה אמרו "חות'ים, סחורות" – זה לא היה הסיפור. עשו רווחי שיא. לא נכנסנו מתחת לאלונקה. אבל, כן העלו מחירים פעם אחר פעם. לא הייתה שום רגולציה. אגב, זה יותר לרשות התחרות ולגופים אחרים. אני רק אומרת שהייתה פה ממש גניבה, בעיני, מהציבור. ממש ככה. וניצול.

אנחנו לא הצלחנו לראות שאותה בעיה שאת מציגה, של הקמעונאים, באמת נובעת מאיזשהו זעזוע בצד הביקוש. ייתכן שזה גם נובע מאיזשהם זעזועים שקורים בצד ההיצע. לא בהכרח אותם רווחים שאת אומרת - - -

אני מניחה באמת שלוקחים פחות מוצרים בסופר כשהמחירים עולים. אכן כנראה שמשהו משתנה.

ייתכן, אבל אנחנו עדיין לא יודעים לבוא ולשים את האצבע שאותן עליות מחירים נובעות בהכרח בגלל - - -

אז אתה בעצם אומר שכתפיסה אוצרית לא צריך שום רגולציה על קמעונאים, לא צריך לפרק הסכמים כובלים - - -

לא יודע. השאלה היא מה את מגדירה כבעיה. צריך בסוף לאבחן בדיוק מה הבעיה - - -

אני מגדירה את הבעיה – עליית מחירים. בעיה. הסל בסופר בישראל יקר בכ-40% עד 45% מהסל באירופה. זו בעיה. אני מגדירה את זה כבעיה.

אז אנחנו יודעים ולבוא ולהגיד שבאמת יש פה בעיה שהיא מבנית ויש חסמי ייבוא. אנחנו מנסים לבוא ולתת פתרונות אל מול אותן בעיות. אותן בעיות, אנחנו מניחים, שגם גורמות בקצה לעליית מחירים.

הכול זה חסמי ייבוא? זה לא ניצול? רווחי שיא של קמעונאים בתוך מלחמה, אין פה שום עניין של הסכמים כובלים? שום סוגיות ריכוזיות אתה לא מזהה?

הסכמים כובלים – אני חושב שזו שאלה שצריך להפנות לרשות התחרות.

נכון, אני מסכימה. אמרתי, לא הכול זה לאוצר, חד משמעית. אני פשוט אומרת שבסופו של דבר אין התמודדות עם הסיפור של הסל בסופר.

הבעיות, מבחינתנו, שלא נפתרו, הן באמת בחקלאות.

שם אתם עדיין דוגלים בהורדת מכסים.

אנחנו בהכרח דוגלים - - -

הלך אחלה עם השום.

אוראל פיין, אגף תקציבים, חקלאות. אני אתייחס פה לדברים שהוצפו על ידי הגברת טל אביטבול נבו. מי כמוך יודעת שהדברים הם מורכבים. בתור חברת ועדת כספים, את נמצאת בדיונים של החקלאות. את יודעת שיוקר המחייה, אותנו באוצר, זה מטריד. אנחנו עוסקים בזה. ואת גם יודעת מה האג'נדה שאנחנו מנסים לקדם.

אני דווקא אומרת שאצלכם הכול אף פעם לא מורכב. מורידים מכסים, לא נותנים את התמיכות.

לא, אני אומר שכל צעד שלא נעשה, אנחנו, מבחינתנו, מקור הבעיה של יוקר המחייה במוצרי חקלאות, ומוצרי חקלאות זה לא רק פירות וירקות, זה גם בשר ועופות וביצים, וחלק ביתר שאת – מקורם פעם אחת בחסמי סחר ופעם שנייה בחסמי רגולציה. חסמי סחר – אנחנו קוראים להם תמיכות עקיפות שניתנות לסקטור החקלאי בתצורה של מכסים ומכסות. אנחנו מאמינים שצריך להמיר אותם בתמיכות ישירות לחקלאיים. הייתה רפורמה ענקית שהתחילה בממשלה הקודמת, בממשלה הקודמת, אל מול מאורעות מלחמת 'חרבות ברזל', היא בוטלה.

אבל, את התמיכות הישירות שהבטחתם, את הסעיף הזה של הרבע מיליארד מחקתם.

כי גם הורדת המכסים, בסופו של דבר, כשאתה עושה רפורמה אתה נותן לשוק להסתכל.

בסוף, הורדתם מכסים והתמיכות שהובטחו להם לא התקבלו.

הורדת המכסים נעשתה בשלוש פעימות, כשהפעימה השלילית, היא הייתה אמורה להוות את קו פרשת המים, שבסופו של דבר הנכסים היו אמורים לרדת לרמה אפקטיבית שתשפיע על יוקר המחייה. אנחנו בסופו של דבר באוצר רואים את רווחת הציבור. אנחנו בסופו של דבר, הכסף שאנחנו נותנים לחקלאים מגיע ממשלם המסים. אנחנו צריכים לוודא – תפקידנו וחובתנו לוודא – שבסופו של דבר כל שקל שאנחנו נותנים לתעשייה כזו או אחרת צריכה לבוא בחזרה בתצורה של הורדת יוקר המחייה. אנחנו באוצר, הפעימה הראשונה והפעימה השנייה - - -

אתם נוהגים במדיניות חקלאית שהיא הפוכה מכל מה שנהוג היום בתוך מדיניות שגם תופסת את משבר האקלים וביטחון תזונתי וביטחון המזון. ישראל הולכת הפוך לחלוטין. בניתם על טורקיה, אתם, אתם בניתם על טורקיה ונסגרו השערים.

אז אני מבקש, אני רוצה לנצל גם את הבמה בשביל אולי לעשות סדר בעניין הזה עם טורקיה.

יאללה.

כי בדיוק חזרתי מכנס במשרד החקלאות.

אתה עוד מאמין בטורקיה?

אני לא מאמין בטורקיה ולא בסעודיה, אני מאמין בציבור הישראלי.

גם אני. בחקלאות הישראלית, כחול לבן.

ובזכותו לקבל תוצרת חקלאית טרייה במחירים נגישים. זה מה שאני מאמין בו.

אתה רואה? אפילו הגענו להסכמה.

נהדר. השאלה היא איך משיגים את זה. העניין הזה עם טורקיה, הייבוא מטורקיה, במיוחד של העגבניות, שזה גם מה שהגברת אמרה, בסופו של דבר הוא קרה בחודשי תשרי, שהייצור המקומי לא יודע לספק את הביקושים, באופן טבעי, של חילופי העונות. על כל זה התווספה לנו פגיעה משמעותית בחבלי הארץ שבהם מייצרים את העגבניות. ובסופו של דבר, הייבוא באותן שנים, באופן שטוף ובאופן רגיל, הגיע מטורקיה. ברוב ימות השנה אנחנו מבוססי ייצור מקומי בעגבניות. אז קרתה פה סיטואציה - - -

אבל, זה בדיוק העניין, אוראל. דווקא אם יש משהו שלמדנו בעקבות המלחמה זה שאנחנו זקוקים לחקלאות מקומית. אני לא בהכרח אמורה לספק חקלאות לעשרה מיליון. אני לא נגד ייבוא, כי זה לא אמור לספק. אבל, ביטחון מזון זה עניין בסיסי, וראינו מה קורה כשאנחנו מאבדים את ביטחון המזון הזה.

אני חושב שיש פה מה שנקרא רשומון. אני חושב שהדבר היחיד שלא קטן במהלך המלחמה זה דווקא הייבוא. מה שכן קטן זה דווקא הייצור המקומי, בגלל שהחקלאות שלנו מפוזרת באזורי הספר.

והיא נפגעה.

אנחנו למעשה שמים את כל הביצים שלנו בסל אחד. תשתית הייבוא שלנו היא מוגבלת, היא מלאה בחסמי סחר. אם ניקח רגע את דוגמת החלב, אז משק החלב הוא משק מתוכנן. אנחנו יקרים מהעולם בכ-64%. ואנחנו במשרד האוצר, ואת מכירה את עמדתנו, חושבים שצריך לעשות שינוי מבני לחלוטין. לפתוח את השוק, לתת ליצרנים החזקים להגדיל את היקפי הייצור שלהם, להגדיל את התחרות בענף. זה הדבר שבסופו של דבר יביא לירידת מחירים.

אבל, מכל מה שאני רואה, ויש לי מספיק דיונים גם בוועדת הכלכלה וגם בכספים בנושא הזה, הסיפור הוא גם היד הקפוצה של המדינה. החקלאים, על כל הרצף, מוכנים להרבה הסדרים, לשינוי הסדרים. גם הם מבינים שהעולם השתנה. הסיפור בתמיכות הוא יד קפוצה. והרבה משבר אמון – בצדק – שלהם מולכם. וגם אי תכלול כל מיני סוגיות כמו איזה הסדרים יש בטורקיה, מי הקולחין, תשומות, עליית מחירי המים, כל הדברים האלה. האם זה עומד באותה קטגוריה. מצד אחד אנחנו רוצים רגולציה על החקלאות פה, שתהיה הכי משובחת, עם כל הטכנולוגיות המפוארות. ודורשים את הכללים הכי טובים, ובצדק, מהחקלאים, שצריכים ליישם. אבל מה שמגיע מטורקיה לא בהכרח עם אותם הסדרים.

ואז אנחנו באים לחקלאים, וראינו עם מחירי המים, מה שקרה גם במלחמה – שום הנחה וכל הדברים האלה. אני ראיתי את זה בעיניים. החקלאים נדפקו במלחמה הזאת בלי אזרחים טובים שיצאו לקטיף. אלוהים, באמת.

ומי שאמור לשלם בסופו של דבר, מה שכרגע הגישה לתפיסתנו, שחלק ממרכיבי המנית כרגע של משרד החקלאות, בסופו של דבר היא באה על חשבון הזוגות הצעירים.

עכשיו החקלאים שוב - - -

לא, מי שבסופו של דבר לא יכול להרשות לעצמו ענבים בקיץ זה דווקא האוכלוסיות הכי חלשות בחברה.

נכון.

וסליחה, ענבים זה לא ביטחון מזון.

זה לא קשור.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

פירות וירקות.

אגב, למה ענבים לא ביטחון מזון? מה? קבענו רק משהו ספציפי. אני אומרת להיפך, אני אומרת נגישות לדבר שבעבר בישראל, אני זוכרת כילדה – גדלתי במגדל העמק ואני יודעת מה זה ירקות ופירות בשוק – זה כל הבית מלא, זה זול. זה תמיד היה, תמיד נגיש. אף פעם לא בסימן שאלה אם אפשר או אי אפשר. הדבר הזה השתנה תוך 15 שנה בצורה כל כך דרמטית שזה מכמיר לב. אני רוצה להגיד שכן, זה בסדר להשקיע. אתה יודע משהו? שכסף ציבורי ילך עבור ביטחון מזון ותמיכות ישירות בדיוק כמו שעושים בהרבה מדינות אירופאיות, ולהבטיח את הדבר הזה שישראל יכולה לקיים. ואתה צודק, נכון, החקלאים הם גם חלוצים. החקלאים גם על קו התפר, הם גם שומרים על הגבולות. החקלאים בישראל נמצאים בגבולות, זה לא בושה. ברור שהם נפגעו.

מה שאני אומרת פה זה שהמדיניות החד-ממדית הזאת היא מציגה מצב הפוך ממה שאמרת. המציאות לא מורכבת עבורכם, היא מאוד חד-ממדית, פעם אחר פעם. היא אף פעם לא, אוקיי, יש את הגישה שלנו – איך משלבים אותה רגע עם ערכים לאומיים, עם חקלאות כערך ציוני התיישבותי חשוב. ובסיפור של ביטחון מזון – אתם לא באירוע. אתם לא באירוע. בביטחון תזונתי בטוח לא.

אני מסכים.

אז תראה מה קורה פה.

אני מסכים שיש פערים בגישות ובתפיסה של הדברים.

אני חושבת שאפשר לאזן.

אני מסכים גם עם זה.

וואו, היה שווה לקיים את הדיון.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

גם חלב אתם לא - - -

חלב אנחנו - - -

כן, יש כאן עוד שאלות. על חלב את צודקת, זו אותה גישה. אני רוצה, לגבי החלופות של האוצר, מהלכים והתייעצויות – אני יודעת שגם אתם דוגלים בצמצום משרדים מיותרים, בצמצום כספים קואליציוניים. אני יודעת, מתחילת המלחמה הייתם גם יותר ברורים בעניין הזה בזמנו, בתחילת המלחמה. כולנו חשבנו שהם יתעשתו על עצמם. אני רוצה לשאול איזה חלופות נבחנו ולמה מרבית המיסוי הוא רגרסיבי ולא פרוגרסיבי. מרבית המיסוי הוא מיסוי שלא מבחין בין הכנסה ושכר. הוא ממש מטרגט משפחות צעירות, ואם נגיד, גם מעמד בינוני נמוך.

כפיר בץ, מאגף הכלכלן הראשי.

תודה, כפיר, שאתה פה.

אין דבר. אני שמח להיות פה ושמח לשמוע גם את כל מי שדיבר. אנחנו לא מתעלמים מהדברים. זאת אומרת, חלק מהדברים מאוד ברורים לנו. סוגיית יוקר המחיה זו סוגיה שמלווה אותנו לאורך שנים, ועליה התווסף עכשיו הצורך לממן את הוצאות המלחמה. וכמו שמאיר אמר בהתחלה, גם העלייה בגירעון, זאת אומרת ספיגה של הוצאות על ידי גידול בגירעון וגידול בחוב, יש לזה משמעויות גדולות על תשלומי הריבית שאתה משלם ועד לצמצום השירותים שהמדינה תוכל להעניק לאזרחיה. ולכן, הדילמה פה היא בעצם האם להעלות את הגירעון או להעלות מיסים, לצמצם הוצאות וכולי. אז ברור שכל הדברים נשקלו.

נשקלו ודרג פוליטי בחר שלא, כן? דרג מקצועי בחר מה?

דרג מקצועי לא בחר. הוא הציע הרבה דברים, כמו שאתם יודעים, ובסוף נבחרים דברים מסוימים. אבל, אני רוצה לגעת בנקודה הסופית של הדברים שבסופו של דבר - - -

מה שאביעד הומינר הציג פה, זאת אומרת, את הסך הזה של ה-5.4 מיליארד בצמצום כספים קואליציוניים ומשרדי ממשלה והכול – אתם מבחינת התקציב ניסיתם להביא - - -

אני חושב שכולם נחשפו להצעות שעלו, אבל שוב, אני מעדיף לא להתייחס לזה. בסוף נבחרו דברים מסוימים.

אפשר רק שאלה קטנה? כמה אחוז ממה שהצעתם פחות או יותר הדרג הפוליטי גם קיבל?

קשה לי להעריך בדיוק.

10%? 20%?

לא 10% ולא - - -

אני רק רוצה להגיד שלא כל מה שהדרג המקצועי מציע הוא בהכרח מטיב עם הציבור, כן? אני לא מדברת.

הכול בסדר, אין בעיה.

אני חושבת שבהקשר של סדרי עדיפויות הוא מציע צעדים ראויים. כי סדרי עדיפויות סקטוריאליים, מגזריים, לא קשורים לדברים הלאומיים, אלה סדרי עדיפויות נכונים. אבל, להציע לפגוע בקרנות השתלמות זאת לא הצעה טובה, אני שמחה שהיא ירדה מהפרק. רק את זה חשוב לי להגיד.

אז גם לי חשוב שבאופן ספציפי על קרנות השתלמות אני חושב לגמרי הפוך.

לא חשבתי אחרת.

אבל, התאמת מס רגרסיבית לא שוויונית וכולי. אבל, לא משנה, הרבה דיונים נעשו על זה.

גם הטבות המס הבודדות למעמד הביניים – מותר גם לדבר בשבחו של מעמד הביניים. אני פה מרבה לדבר על מעמד נמוך, אבל מעמד הביניים מחזיק את ישראל וצריכים לשמור עליו.

בסדר, אם זה היה באמת מגיע בשיעורים יקרים למעמד הביניים הייתי מסכים, אבל זה פשוט פחות.

זה מגיע. אני נשואה למורה – מגיע.

בסופו של דבר, צעדי המיסוי המרכזיים שהוחלט לקדם, אוקיי? הטענה פה שהם רגרסיביים באופן כללי, היא לא נכונה, לשיטתנו. הם די מאוזנים בחלוקה בין משקי הבית לפי העשירונים.

אתה יכול לתאר את זה רגע?

כן, אני אמנה כמה צעדים מרכזיים. אז באמת הצעדים שמשפיעים יותר על בעלי הכנסות נמוכות זה באמת העלאת המע"מ, שכבר הוחלט עליה בתקציב הקודם, שאי אפשר להתעלם ממנה, והעלאת דמי ביטוח לאומי. גם הקפאת קצבת ילדים, זה אמנם סכום נמוך יותר סך הכול, אבל זה עדיין מופנה יותר לעשירוני הכנסה נמוכים. והכול ביחס להכנסה שלהם, לא אבסולוטית. זאת אומרת, העלאת המע"מ – העשירון העליון צורך יותר.

מה פתאום. סליחה?

לא, זה גם טיעון מוזר, "צורך יותר". בן אדם שמרוויח שכר מינימום יכול לקנות פחות ולכן הוא צורך פחות. זה טיעון מוזר ביותר.

כן, אבל מתוך ההכנסות שלו החלק הגדול יותר זה על ההוצאות - - -

זה בדיוק מה שאמרתי.

זה טיעון מאוד מוזר. זה כמו להגיד שהביטוח הלאומי הוא פחות יוצא למי שמרוויח עד 7,000 שקל, אבל כמה זה ה-100 שקלים האלה או ה-150 שקלים האלה? עבורו המון.

בדיוק.

דווקא מה שהוא אמר, כן.

כן, כן. אז אלה הצעדים שמשפיעים בעיקר על עשירוני הכנסה נמוכים. הצעד המשמעותי שמשפיע על עשירונים ברמת הביניים יותר, זאת אומרת זה משפיע על כולם, אבל יותר, זה הקפאת תקרת השיעור המופחת בביטוח לאומי. כי מי שמרוויח, זה בערך 7,500 השיעור המופחת, ומי שמרוויח מתחת לסכום הזה ההקפאה בעצם לא משנה כלום, אוקיי. אם הוא מרוויח פחות אז זה לא משנה מה התקרה מבחינתנו. וככל שעולים מעל התקרה זה משפיע באופן הולך וגדל. אבל, בגדול, זה מרוכז יותר בעשירוני הביניים.

למרות שאם אנחנו מסתכלים על מעמד הביניים אז מהשכר הממוצע זה כן משפיע על דלתא די משמעותית.

נכון, אבל זה ממשיך ועולה גם בהמשך. אבל, אני אומר שזה באמת בעיקר על מעמד הביניים. אנחנו גם מסכימים על זה.

ואז יש את ימי ההבראה, מס בריאות.

נכון, נכון.

תחבורה ציבורית, ארנונה.

אני אדבר על זה.

חשמל, מים, נקודות זיכוי.

נקודות זיכוי ומדרגות מס הכנסה מופנה בעיקר לרמות השכר הגבוהות יותר, לעשירונים הגבוהים יותר.

נקודות הזיכוי?

זה ביחד. שוב, הקפאה של נקודות הזיכוי ומדרגות מס הכנסה - - -

זה להורים. 0 עד 3.

גם המע"מ זה ביחד.

הבטיחו לנו במקום החוק שיביא חינוך מ-0 עד 3, הבטיחו לנו נקודות זיכוי להורים. זה באמת היה איזשהו מנגנון לעזור לנו עם הגנים הפרטיים, ועכשיו זה יוקפא והכסף שלנו יהיה שווה פחות. אז שווה גם להתייחס לזה בהקשר לדיון הזה.

נכון.

נכון, מס הכנסה שלילי, אגב, שגם בא במקום.

כן, מענק העבודה הצלחנו למנוע, אבל כן.

לפחות מענק העבודה. אני לא מדברת על מענק העבודה, אני מדברת על נקודות הזיכוי המוגדלות גם לאימהות חד הוריות, גם להורים מ-0 עד 3, גם לנשים. על זה אני מדברת.

נכון. בקיצור, הרוב.

לא, אז שוב, הקפאת מדרגות מס הכנסה ונקודות הזיכוי מגיע בסופו של דבר יותר, בשיעורים גבוהים יותר, לבעלי ההכנסה הגבוהה. לגבי מיסוי הרווחים הלא מחולקים, הסכומים שדיברת עליהם, שני מיליארד או, לפי ההערכות שלנו זה סכומים גבוהים יותר. ובכל מקרה זה ממוקד בעשירון העליון, זה לא על כל רמות ההכנסה.

אבל, אני דווקא אמרתי שזאת רפורמה שהיא באמת מכניסה דווקא את ההון מתחת לאלונקה, ואני דווקא חשבתי שזה נכון למקד בתוך המלחמה דווקא שם. אני פשוט חושבת שהרפורמה חוררה מאוד ויצרה המון פרצות.

אוקיי. היא השתנתה ועדיין האומדנים שלנו מדברים על סכומים גבוהים יותר, והכול ממוקד בעשירון העליון.

טוב, בוועדת כספים נראה אם זה אכן עמד בזה.

אנחנו גם מקווים. מס יסף, גם הוא מתמקד רק בעשירון העליון. יש לנו גם את הפחתת ההטבה במשיכת הקצבה הפנסיונית שמתקדמת בעשירונים הגבוהים יותר. אלה הדברים הגדולים. מס רכישה.

מס רכישה, אבל, לא עבר בסוף.

של השנתיים?

של השנתיים.

כן. יש את ההארכה, את הוראת השעה. זה בסך הכול.

אבל, למה לא המשכתם עם מיסוי רווחי היתר של הבנקים? הם עשו גם רווחי שיא. הרפורמה שהייתה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בבנקים אסור לגעת.

ברור שאסור לגעת. הרפורמה שהייתה שנה לפני כן גם חוררה מעט, אבל יכלו לעשות אותה להוראת שעה נוספת.

זה לא התחום שלנו.

לא התחום, בסדר. אין בעיה. אני רק אומרת שהיו עוד אופציות. ואני גם רוצה להגיד על הביטול של שני הצווים – של מס סוכר ומס חד פעמי – שגוזרים פחות מיליארד וחצי שקלים, זה חלם. באמת, מע"מ עולה, כל הסל שלנו יעלה, אבל חד פעמי ומס סוכר שזו תופעה – ? ישראל מקום שני בעולם בסוכרת.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

קטיעת גפיים.

כן, קטיעת גפיים. זה פוליטי. אני יודעת מה עמדתכם. דווקא אין לי פה ביקורת. אני יודעת מה עמדתכם, ובהקשר הזה אני איתכם. בתפיסה שלי אני לא אמורה לתמוך במיסוי כזה ואני תמכתי בו, אני חושבת שהוא נכון והיה ראוי להעביר אותו.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה הפיצוי על הפירות והירקות שאין.

תודה לכם. בגלל שמנהל אגף מקרו ומדיניות בחטיבת המחקר של בנק ישראל צריך ללכת עוד כחצי שעה, אני כן רוצה שהוא ידבר. ד"ר איל ארגוב. איל, תודה שאתה פה, מעריכה את זה מאוד. תודה לכם. אני אשמח התייחסות לעד כמה היה מקומכם בתהליך קבלת ההחלטות עם גיבוש הצעת התקציב, ואילו התאמות סברתם שיש לעשות בהצעת התקציב שלא התקבלו בסופו של דבר. והמשמעות של כל התאמה למשק בית צעיר ממוצע פלוס שני ילדים, מעמד בינוני-נמוך. ויוקר המחייה, מחירי המזון – אילו צעדים הבנק מציע לממשלה על מנת להפחית את יוקר המחייה.

האמת שגם הייתי רוצה לשאול בהקשר של פגיעה בתשתיות לאומיות והשפעה על הצמיחה. על התקציב אני כן רוצה להגיד שכבר משנת 2023, כשאנחנו שואלים מה מנועי הצמיחה בתקציב בוועדת הכספים, אף פעם האוצר לא יודע מה לענות. זה, בעיני, מעמיד באמת, ואני לא מאשימה את האוצר, אני בהחלט חושבת שהיעדר מנועי צמיחה זאת גם החלטה פוליטית, מה לשים בתקציב. אני רק אומרת שהעובדה שתקציבים עוברים ללא מנועי צמיחה זה אומר שהשנים הקרובות יהיו שנים יותר בעייתיות גם בהקשר של הכנסות, פריון, צמיחה, וזאת בעיה. בנק ישראל, הרי, יש לו גם עמדה בנושאים הללו. אני אשמח שתתייחס. תודה שאתם פה.

קודם כול, תודה על ההזמנה. אני חושב שכל הדברים ששמענו היה חשוב לשמוע אותם וחשוב שהם עולים לדיון. אני אנסה בכל זאת לתת את הרקע, על התפיסה שלנו על מה שקרה במסגרת התקציב. המלחמה, בסופו של דבר, השיתה נטל מאוד גדול על תקציב המדינה. גם צרכים קצרי טווח של לחימה אבל גם צרכים פרמננטיים כמו התעצמות הצבא – רק אתמול התפרסמו המלצות ועדת נגל, והן משמעותיות – צרכים לשיקום האזורים שנפגעו, תשלומי ריבית על החוב שכבר עלה. כל הדברים האלה, שוב, לא השנה, אלא בטווח שאנחנו מסתכלים חמש או עשר שנים קדימה, מעלים את הצרכים התקציביים בסדר גודל של 40 עד 50 מיליארד שקלים.

אם הממשלה לא הייתה מבצעת התאמות, ואנחנו יודעים שהן כואבות חלקן, ובהתאמות הכוונה היא או הפחתה של הוצאות אזרחיות אחרות או העלאה של מיסים, הגירעון של הממשלה היה נשאר גבוה. והחוב, שכבר עלה מ-60% תוצר ל-67%, היה ממשיך לעלות. המשך עלייה של החוב, היו רואים שאנחנו לא יודעים לשלוט על החוב לאורך שנים, זה היה יכול לפגוע באמינות הפיסקלית. המשמעות של זה היא גידול בפרמיית הסיכון של ישראל, שכבר עלתה בגלל המלחמה, וזה יכול להיות גידול נוסף.

אבל, השקעה באוכלוסיות שלא יוצאות לשוק העבודה, שלא מסייעות - - -

אני תכף אתייחס. אני אשאיר אולי קצת במתח אבל אני אתייחס גם לזה בסוף.

אני סומכת עליך.

גידול כזה בפרמיית הסיכון, שוב, בסופו של דבר זה יכול להביא לעליית הריביות שאנחנו צריכים לשלם. פתחת גם בפתח הדיון ואמרת שהריבית, גידול בהוצאות הריבית ממשיך לפגוע ביכולת של הממשלה לממן הוצאות אזרחיות, ונוצר מעגל קסמים שגם מוריד את הצמיחה. זה בעצם יכול להגדיל עוד את הגירעון ולהצריך עוד צעדים. ולכן, אני חושב שטוב שעשו בסופו של דבר צעדי התאמות. בנק ישראל קרא לממשלה לאורך כל התקופה הזאת לגלות אחריות פיסקלית ולבצע התאמות פיסקליות, שיבטיחו שלפחות החוב לא יעלה לאורך זמן. רצוי אפילו שירד, כי אנחנו מכירים שאנחנו חיים בתקופה מסוכנת, בסופו של דבר.

אמרנו את זה גם פומבית וגם בהרבה דיונים מקצועיים שהיינו בהם, בעיקר עם משרד האוצר אבל גם עם גופים רלוונטיים אחרים. משרד האוצר, בסופו של דבר, הביא לממשלה חבילת צעדים של למעלה מ-30 מיליארד שקלים ל-2025. הם מתווספים על צעדים שכבר הוחלט עליהם קודם. המוכר שביניהם זה העלאת המע"מ, שחלה החל מינואר 2025. אני אצטרף למה שכפיר אמר פה - אני חושב שבהסתכלות רחבה על הצעדים, הם מוטלים על מגוון רחב של הציבור. גם על חזקים, כמו מיסוי הרווחים הלא-מחולקים, גם על בעלי הכנסות בינוניות-גבוהות, למשל הקפאת מדרגות מס הכנסה זה בעיקר למי שמגיע לסף מס. וגם על בעלי הכנסות נמוכות יותר, כמו העלאת דמי הביטוח הלאומי במדרגה הנכונה.

ויש גם צעדים רוחביים שחלים על כולם. מן הסתם, לפחות באופן יחסי, יש נטל יותר גדול על בעלי הכנסות חלשות. או נטל יחסי, הייתי אומר. אם זה העלאת המע"מ או הקפאת קצבאות הילדים. זה נכון מה שכפיר אמר, שהחזקים משלמים יותר מע"מ כי הם צורכים יותר, אבל באופן יחסי להכנסה הפגיעה היא יותר בחלשים. אבל, בסוף יש פה מגוון רחב של דברים שעשו. אנחנו גם עם הערכה שהרווחים הלא מחולקים כן יכניסו 9-10 מיליארד שקלים. זה כן בסדרי הגודל האלה. בסופו של דבר יביאו - - -

אתם עומדים על הערכה שקרובה, באזורים של ההערכה האוצרית?

כן, כן. אנחנו באזורים האלה. אני חושב שטוב שהיא עברה.

לא, לא אמרתי שלא טוב שהיא אמרה.

אני חושב שזו רפורמה שלא הייתה פשוטה להעביר, עם הרבה התנגדויות של עסקים חזקים.

כן, נכון.

היו הרבה התנגדויות. אני חושב שעשו את זה וזה טוב שעשו את זה.

ואתם גם משערים שההכנסה השנתית הקבועה תישאר על 5 מיליארד? כלומר, הצפי.

לא, אני חושב שההערכה היא קצת יותר נמוכה. היא צפויה להיות 3-4 מיליארד שקלים.

היא ירדה כבר, כן.

4.3.

4.3. שוב, אני לא מטיל ספק בזה שבסוף הצעדים כן מטילים נטל על משפחות, וזה יכול להגיע לכמה מאות שקלים בחודש, כמו שהביאו במסמך של הממ"מ. אני חושב שזה נכון. כולל דרך עליות מחירים – בממ"מ העריכו שכלל צעדי המיסוי יביאו לעלייה של אחוז בערך במדד המחירים לצרכן. אני חושב שההערכות שלנו קצת יותר נמוכות. דווקא ניסיון העבר מראה שלא כל עליית מע"מ מגולגלת לצרכן. חלקה נספגת על ידי בעלי העסקים. שוב, זה מניתוחים סטטיסטיים שאנחנו עושים.

נכון. אבל ממה שאני ראיתי בדיווחים לפני זה שהצפי הוא שיהיה יותר מאחוז.

זה נכון, אנחנו שומעים גם מקרים שמעלים את המחירים יותר מאשר מה שנדרש מהעלאת המע"מ, שמנצלים את העלייה, שמעגלים כלפי אחד הכיוונים. בואו נגיד ככה, יש הרבה דברים אחרים שאנחנו פשוט לא רואים אותם או לא שומעים אותם. לא נראה לי שכתב בעיתון יוציא כותרת "חנות זאת וזאת, מוצר זה וזה לא היה עולה".

מה הייתם עושים אחרת?

אני מגיע לשם. במילה כללית, אי אפשר היה לבצע 30-40 מיליארד שקלים של התאמות מבלי לגעת בסעיפי המיסוי הגדולים, ולכן אני חושב שזה היה נדרש. ויחד עם זאת, ואני מסיר את המתח, אני חושב שהתקציב הוא לא חף מביקורת. אנחנו סבורים שיש צעדים שחסרים בו, חלקם סמליים ונדרשים לגיוס הסכמה ציבורית רחבה, וחלקם נדרשים לקידום צמיחה ארוכת טווח שתגדיל את העוגה העתידית. אחד – סגירת משרדי ממשלה קטנים – אני חושב שזה חבל שזה לא קרה. אני לא בטוח שהמספרים, ונקבת 4-5 מיליארד שקלים - - -

לא, זה גם עם כספים קואליציוניים.

עם כספים קואליציוניים נכון. אז סגירת המשרדים זה לא כל כך עניין תקציבי, זה לא מכניס הרבה כסף. אני חושב שזה יותר עניין סמלי שעושים דברים - - -

לא, זה גם עניין של התייעלות ניהולית משרדית.

כן, אבל זה לא הרבה כסף. צמצום תקציבים קואליציוניים – אני חושב שזה חבל שלא נעשה, כאלה שלא תומכים בצמיחה, ובפרט מעודדים היעדר לימודי ליבה.

אתם זיהיתם מנועי צמיחה בתקציב הזה?

מנועי הצמיחה הם לא גדולים או - - -

יש? הם ישנם?

תראו, במודע באו - - -

יש לי שאלה – מנוע צמיחה אחד שנתנו בתוך התקציב? איפה אתה רואה מנוע צמיחה?

זה נקרא כינוס יחס חוב תוצר.

אני מסכים, העדיפות - - -

בכל תקציב יש השקעה מסוימת שמעודדת צמיחה ותיקון במקום מסוים. אין את זה פה.

אני חושב שחבל - - -

נכון.

תאמין לי, אני איתך. אני חושב שהיו צריכים לשים עוד קצת בתשתיות או אפילו בתוספת - - -

שירות תעסוקה.

אבל, בסופו של דבר, היעד מספר אחת היה צריך להיות שמירה על מסגרת תקציבית. כי אם היינו הולכים להתבדרות, לעליית ריביות ועליית הוצאות, בסוף, ובמיוחד צעירים שבסוף יצטרכו לשלם את החוב שהממשלה צוברת, כן? לא מישהו אחר משלם.

כן, אבל אנחנו גם רוצים שצעירים יחזרו לצפון, אז אנחנו גם צריכים לראות מה התשתיות. בסוף המדינה צריכה לתכלל כמה דברים ביחד.

נכון. היה צריך לשים, ולדעתי שמו 3 או 5 מיליארד שקלים לשנה במנהלת - - -

לא, לא שמו. לא שמו עדיין. החלטת ממשלה יש. הממשלה הצביעה על תקציב בלי שקל אחד לשיקום אזרחי הצפון. הנה, האוצר מאשר פה בשתיקה.

לא, אבל הוא מדבר על הכספים שכבר הוקצו בשנת 2024.

שוב, מנועי צמיחה הם דבר שמתחלק לכמה כיוונים, אבל אפילו כיוון אחד אין. כי אפילו תשתיות הקפאתם.

הרפורמות היה רזה יותר. רמזת לזה קודם. אני חושב שגם היה אפשר הפחתת תמריצים שליליים לתעסוקה.

נכון.

שאנחנו יודעים שלא כל כך עבר.

שאגב, זה גם מנוע צמיחה. כי הוצאה לשוק העבודה היא צמיחה.

בוודאי. אני חושב שזה משהו שהוא נדרש אורך טווח, עוד נדרש לפני המלחמה. לא קשור למלחמה.

נכון.

וגם אני חושב שהיינו רוצים לראות יותר ממה שאנחנו קוראים לו מיסים מועילים – מסים שמפחיתים השפעות חיצוניות שליליות כמו מס נסועה, מס סוכר, מס על חד פעמי. אלה דברים שלא נכנסים בסופו של דבר. אבל, בכל זאת, אם אני מסכם את הדברים אני חושב שעל אף הפגיעה שנוצרה כתוצאה ממכלול הצעדים, חשוב היה להעביר אותם. שוב, חשוב, עדיין התקציב לא עבר בשלמותו, אבל חשוב שבסופו של דבר התקציב יעבור ושתהיה מדיניות פיסקלית אחראית לטובת כולם.

תודה רבה. אולי יהיו שאלות בהמשך.

ניהאל אבוג'והר, משפיענית רשת בחברה הערבית. את רוצה לדבר על השמירה על חולים צעירים במעגל העבודה. ניהאל, תודה שאת פה.

תודה. שלום לכולם וכולן. שמי ניהאל אבוג'והר, בת 33. נשואה לרביע, ללא ילדים. אני גרה בכפר ח'וואלד בצפון.

אתה רביע? תודה שגם אתה פה.

אז תרשו לי לקרוא מהטלפון, כי אני לא רוצה לפספס אף פרט מהסיפור האישי שלי. בשנת 2020 בשיא תקופת הקורונה מצאתי את עצמי בתקופה של צמיחה כלכלית ומקצועית בזכות עבודתי בתחום התקשורת, שהמשיכה להתקיים למרות הקורונה. באוגוסט 2020, בשיא ההצלחה המקצועית, גיליתי שיש לי גידול במוח. חודש לאחר מכן עברתי ניתוח ראשון בבית חולים נהריה בצפון. בשורה קשה במיוחד הגיעה לאחר בדיקת הביופסיה – סרטן מסוג אסטרוציטומה דרגה 2. בנוסף, התפתחה אצלי מחלת האפילפסיה, מה שהוסיף שכבת התמודדות מורכבת למאבק שלי, במיוחד שאסרו עליי לנהוג. שנתיים ישבתי בבית. כעצמאית לא היה לי מקום עבודה או פרנסה, פרט לכמה שקלים מביטוח לאומי.

הקריירה שלי, שבניתי לאורך שנים, נקטעה באמצע. את רוב זמני ביליתי בבדיקות MRI, כל רבעון, כדי לבדוק את מצב הגידול. למרות זאת, לא ויתרתי על הפעילות החברתית שלי והמשכתי להעלות מודעות לנושאים כמו אלימות נגד נשים, הטרדות מיניות בחברה הערבית. כל זה תוך כדי שיתוף המסע האישי שלי, ההתמודדות עם מחלת הסרטן והאפילפסיה. אחרי שנתיים של התקפים ואיבוד הכרה עברתי ניתוח נוסף. הפעם בבית החולים איכילוב. לצעיר, גם בניתוח הזה לא הצליחו להסיר את כל הגידול ונאלצתי להתחיל שוב מאפס. בעקבות זאת החלטנו אני ובן זוגי לעבור למרכז. אני נרשמתי לתואר שני בלימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב.

המוגבלות הרפואית מנעה ממני לעבוד, וכך התמודדנו עם משכורת אחת, כמה שקלים מביטוח לאומי, הוצאות שכירות בתל אביב, שכר לימוד והוצאות יום-יומיות – הכול תוך כדי מאבק יום-יומי על הבריאות שלי והמשך ביצוע בדיקות MRI כל שלושה חודשים. לאחרונה שמענו על תרופה פורצת דרך שאושרה על ידי ה-FDA, המעניקה תקווה חדשה. אך עלות התרופה עומדת על סך 150,000 שקל לחודש – סכום שאינו בהישג ידיי, ואני חושבת שזה לא בהישג ידו של אף אחד מהחולים, במיוחד את אלה שהכרתי מאיגוד המשפחות.

התקווה שלי היא שהתרופה תיכנס לסל התרופות ותאפשר לי להמשיך להילחם על חיי, על חלומותיי להקים משפחה, לחזור לחיים עצמאיים ולפרנסה בכבוד.

לכמה זמן את צריכה תרופה כזאת?

לכל החיים. 150,000 שקל פעם בחודש לכל החיים, אני חושבת שזה יותר מידי.

זה לא אפשרי לאף בן אדם.

לאף בן אדם. אני קוראת להשמיע את קולם של חולים צעירים שנאלצים להתמודד עם מחלות קשות, בגיל שבו החיים אמורים להיות בשיא התנופה והעשייה. יוקר המחייה והעלויות הבלתי אפשריות של תרופות חדשניות חוסמים את דרכנו לחיות בשקט. אנו זקוקים לתמיכה ולפעולה שתבטיח לנו הזדמנות הוגנת לחיים מלאים ובריאים. תודה.

קודם כול, תודה ששיתפת. זה ממש חשוב. עכשיו יש את דיוני הסל. זאת אומרת, זה בדיונים עכשיו.

נכון.

ועדת הסל היא ועדה סגורה. צריך, אם תרצו שנשלח מכתב לוועדה.

אני אשמח מאוד.

אפילו ביחד עם אימאן, אין בעיה. אין לנו יכולת להשפיע, זו ועדה סגורה מקצועית. אבל, אפשר לנסות ולשלוח.

הוגשו תרופות בסדר גודל של 3 מיליארד שקל לוועדת הסל.

בסוף זו ועדה שככל שאת צריכה - - -

כלומר, יש לך 80% שלא לקבל את התרופה שלך. אני סמנכ"לית "חברים לרפואה".

בואו נקווה שכן. אני מאוד חיובית, אז בואו נקווה שכן.

בבקשה, קודם כול, לא להתפרץ. זה לא דיון על ועדת הסל.

אני סמנכ"לית עמותת "חברים לרפואה". אני אעזור לך, דברי איתי אחר כך.

אין בעיה. אבל, רק להגיד – השמיכה קצרה בסל התרופות. זה לא פעם מייצר את הדילמות האלה שהן פשוט לא נתפסות, עם המון מחלות ותופעות וסוגיות. רפואה מונעת, רפואה מיידית. מה כדאי, איך לאזן. זה נורא בעיני. זה באמת קשה. קודם כול, תודה ששיתפת. לחזק ידייך. אנחנו ננסה לפנות.

תודה רבה.

אני רוצה לתת לבקי קשת, פורום מאבק בעוני. רק שתדעו, כולם ידברו. תודה, בקי, שאת פה.

תודה לך, נעמה, שאת מביאה את הנושאים שבאמת חשובים לאנשים שחיים את היום-יום במציאות הישראלית. דיברו כבר הרבה על הדברים שקורים. באמת הנושא של הביטוח הלאומי, שהוא מטריד בעינינו, שבעצם לא הוסיפו עוד קומה למעלה של לקחת יותר כסף ממי שמרוויח יותר.

רגע, רוצה שנשמע אולי את ביטוח לאומי, כי אולי יש להם מידע. הם בזום, ניצה קסיר, סמנכ"לית מחקר ותכנון בביטוח לאומי. אם זה כבר עלה, נשמח לשמוע אותה. ניצה, שלום ותודה שאת איתנו.

שלום וברכה. אני רוצה להתייחס קצת לדברים שנאמרו. אני מסכימה עם מה שנאמר, שחלק מהצעדים שנעשו הם פוגעים בכלל האוכלוסיות. אבל, הפגיעה באוכלוסיות החלשות יותר ובמשפחות צעירות היא במיוחד גבוהה, וזה נובע מכמה דברים. אחד – רמת ההכנסות של משפחות צעירות היא נמוכה יחסית. חלק מזה זה עניין גם טבעי, שעם ההשתלבות שלנו יותר בשוק העבודה אז גם רמת השכר שלנו עולה ואנחנו עוברים לעבודות שבהן אנחנו מתקדמים במקומות העבודה שלנו. אבל, אולי כדי קצת יותר לחדד אני אתן לכם נתונים. משפחות שבהן גיל ראש המשפחה הוא עד גיל 29, שיעור העוני בקרבן עומד על למעלה מ-40%. 41.8% - תחשבו מה המשמעות של זה.

משפחות שראש משק המשפחה הוא בין 30 עד 44, גם השיעור הוא מאוד גבוה – 21.2%. לצורך השוואה, נאמר לכם מה קורה במשפחות שבהן גיל המשפחה הוא מעל גיל 45, וזה נכון גם לגבי אזרחים ותיקים וגם עד גיל הפרישה, שם מדובר על שיעורים יותר נמוכים. עדיין, כל אדם עני או כל משפחה ענייה, יש לזה משמעות, ואנחנו באמת לא רוצים לראות משפחות עניות. שם מדובר על 14.3%. עכשיו, זה מאוד מהותי בהינתן חלק מהצעדים שמוצעים, גם אם הם מתייחסים ויש להם השלכה על כלל האוכלוסיות. דבר נוסף שגם הוזכר פה זה כל הסיפור של ההוצאות של משפחות צעירות. המשפחות הצעירות, באופן טבעי, חלק מההוצאות שלהן הן הגבוהות יותר. אנחנו נתקלים בזה גם אצל משפחות צעירות וגם אצל משפחות שבהן ראש משק הבית מאוד מבוגר. זו גם אוכלוסייה, וזה לא הנושא שלנו היום, שבה ההוצאות שלהן מאוד גדולות.

לגבי המשפחות הצעירות אני אזכיר כמה דוגמאות. את כל נושא הדיור, את כל נושא המעונות. מה שקרה זה שעליית יוקר המחייה מרעה את מצבן יותר של האוכלוסיות, של המשפחות שבראשן עומד אדם צעיר יחסית. עכשיו, הצעדים שמוצעים, כמו שדיברתם, לפחות חלק מהם, אני לא אומרת שכולם – נכון, מס יסף זה לא לרמות ההכנסה הנמוכות יותר – אבל, רובם משפיעים על רמות ההכנסה בצורה יותר משמעותית, וגם על ההוצאות של המשפחות הצעירות, שגם ככה חלקן נמצאות היום בבלימה. צריך לזכור, אם אנחנו כבר מדברים על הדברים האלה, צריך לזכור גם מה קרה בתקופה האחרונה.

בתקופה האחרונה אחת מהאוכלוסיות שנפגעה יותר ויש לה יותר קושי, לפחות לחלק מהן עלול להיות יותר קושי בהתמודדות בשוק העבודה, זו אוכלוסיית הצעירים. חלק מהם זה בגלל שכרגע הם עדיין לא השתלבו בשוק העבודה. ייתכן שהם היו סטודנטים או רק יצאו לשוק העבודה. תחשבו לדוגמה על העצמאיים שיצאו למילואים – הקושי שלהם הולך וגדל. אני נותנת פה כמה דוגמאות אבל יש עוד דברים נוספים שאנחנו מודעים אליהם. אגב, גם בקרב שכירים, כשיש אדם שנעדר כל כך הרבה מהעבודה בגלל מילואים, זה עלול להשליך, לצערנו, גם על המשך השילוב שלו בשוק העבודה. שלא נדבר על מה שחלקם חוו.

זה דבר שחייבים לזכור כשאנחנו עושים את הצעדים האלה. לגבי הצעדים, לשמחתי, אני אומרת שחלק מהצעדים שהוצעו בוטלו. מה שהיה לגבי כל הנושא של הקפאת הקצבאות, זה היה מאוד מהותי. עדיין נשארה הקפאה של קצבת הילדים, שיש לה גם השלכה. היא גם תביא לגידול מסוים בעוני. גידול ב-0.2% בתכולת העוני. כמובן, זה משפיע יותר על משפחות צעירות, משפחות שבהן יש ילדים. לגבי הצעדים שהזכירו, אני רוצה להתייחס לדבר נוסף, לגבי הסיפור של צמצום הוצאות הרווחה. חשוב לזכור שישראל, ההוצאות הציבוריות לרווחה בישראל בהשוואה בינלאומית נמוכות מאוד כאחוז מהתמ"ג.

אפילו בשנת 2023, שזו שנה שכבר הגדילו את ההוצאות בגלל הצורך שנוצר ברביע האחרון, אנחנו עדיין רואים שבעוד שממוצע ה-OECD הוא שהוצאות הרווחה עומדות על 22.4%, בישראל זה עומד על 16.6%. זאת אומרת, גם פה יש משהו שהוא מאוד מהותי. עכשיו, אם אני אחזור לשיעורי העוני, אחת הבעית שיש במדינת ישראל, המדינה נרתמת לסייע ולתמוך אבל עדיין מדינת ישראל תומכת הרבה פחות מאשר מדינות אחרות. זה בא לידי ביטוי, לדוגמה, אם אנחנו מסתכלים על התרומה, ההשפעה הישירה של תשלומי ההעברה וגם המיסים לצמצום העוני, בעוד שבממוצע ב-OECD תשלומי ההעברה והמיסים תורמים לצמצום של 60% מהעוני, במדינת ישראל זה כ-35%.

זאת אומרת, עוד לפני שהגענו לשלב הזה של המלחמה היה צורך לעשות שינוי במדינת ישראל. להגדיל את הוצאות הרווחה, להגדיל את תשלומי ההעברה. ואני מתחברת למה שאמר איל ארגוב גם על הצורך בהשקעה לצעדים אקטיביים לעידוד תעסוקה.

נכון. תודה רבה. אולי אם יהיו שאלות, ניצה, נשמח שתישארי זמינה.

אני אשמח לדבר, אם אפשר. למיטב הבנתי, אין פה איזה שינוי מתוכנן. אם יש שינוי במצב המתוכנן, שינוי תשלומי הביטוח הלאומי על ה-60% התחתונים, על המדרגה התחתונה, אני אשמח לשמוע. אבל, למיטב הבנתי, כרגע זה המצב. אז לכאורה כולם משלמים את זה, אבל כאמור זה משמעותי יותר עבור מי שבעל הכנסה נמוכה.

אני מזכירה כמה נלחמנו על העלאת שכר המינימום, במעט. אז כמה משמעותי שלוקחים עכשיו בעצם את סך העלייה.

בדיוק.

סליחה, אם כבר, אני אשמח לדעת, אם יש תשובה, כמה מתוכנן לעלות שכר המינימום באפריל. כי היה צריך להיות מפורסם ב-1 בינואר ולא פורסם.

לא משהו פורמלי.

מה לא פורמלי? תגיד לא פורמלי, כמה בערך?

אין לנו כרגע מידע על זה.

אבל היה צריך להיות מפורסם ב-1 בינואר.

זה ביטוח לאומי לא פרסם, אבל עשינו את החישוב לבד.

לא, אז אולי נחזיר את ניצה. בואו נשאל את ניצה, מביטוח לאומי, כמה אמור לעלות שכר המינימום באפריל. יש הצמדה לשכר הממוצע ולכן אמורה להיות עלייה. את החישוב פרסמנו בזמנו. שלום, ניצה. אשמח לדעת מה הנתון של עליית שכר המינימום בביטוח לאומי.

זה עדיין לא פורסם. מי שחותם על זה זה שר העבודה.

אז רק תגידי מה ההערכה בערך.

יתפרסם היום בעיתון. זה עוד לא פורסם, אבל אני מצטטת מהעיתון שאמרו שזה יעבור את 6,000 שקלים. אבל, צריך לחכות ולראות.

6,247. זה לפי הלוח של הלמ"ס, שקובעים.

לפי דוח של הלמ"ס. זה נשמע קרוב? טוב, תודה רבה. ותודה גם לך, אביעד, שהיית איתנו במאבק נגד עסקת החבילה. היה צריך לעלות ל-6,000 רק ב-2026 ודאגנו שלא יקפיאו את ההצמדה לשכר הממוצע. בתור קואליציה, זה קיים, אפשר גם בתור קואליציה להילחם למען אזרחים והצלחנו לעשות את זה. והנה, 2025 – 6,240 שקלים שכר מינימום, רק בזכות חוק שכר מינימום, בלי חבילות מפוקפקות שפוגעות בעובדים.

בכלל שעסקת החבילה נפלה עובדים מרוויחי שכר מינימום הרוויחו יותר מ-7,000 שקלים בסך הכול.

עד כה, כן. נכון. וואו, אני חושבת שזו בשורה מרגשת. זה עדיין לא פורסם רשמית, אבל בכל זאת, ב-2025, ב-240 שקלים יותר ממה שצריך להיות ב-2026. בקי, אנחנו חוזרים אלייך. זו בשורה טובה.

זו בשורה משמחת וחשובה ממש לעובדים העניים.

נכון. מי שלא יודע, בעסקת החבילה רצו להוריד את הסעיף בחוק שכר מינימום שמצמיד לשכר הממוצע. בזכות ההצמדה זה פשוט עולה על אוטומט, כן? זה לא מספיק אבל זה עולה.

כן, זו בשורה מאוד משמחת ומאוד קריטית לאוכלוסיית העובדים העניים.

נכון, ממש.

אבל, הסיפור הזה שהביטוח הלאומי לא בחרו להוסיף עוד מדרגות למעלה אלא רק להגדיל את התשלום על המדרגה למטה, כמובן משמעה שהעובדים הכי עניים, אלה שירוויחו עד 60%, הם ישלמו יותר מס. בעצם, הפגיעות, שמענו בהרחבה על כמה יותר קשה לאוכלוסיות המוחלשות, ואני רוצה להעלות שתי נקודות. נקודה אחת היא שאנחנו בעצם שומעים באופן כללי על קיצוצים צפויים במשרדים. יהיה איזשהו קיצוץ בדברים ברווחה, בבריאות, בחינוך. אנחנו לא יודעים בדיוק מה הקיצוצים שצפויים לבוא עלינו. וזה כמובן מאוד מדאיג אותנו. נושא שאני עוסקת בו הרבה זה ביטחון תזונתי וגם שם אני חוששת שהסכומים שכבר מאושרים, לכאורה, עלולים גם לעבור קיצוץ.

אני מאוד אשמח לשמוע מהאוצר אם הסכומים של ביטחון תזונתי לפחות לא צפויים להיות מקוצצים. ובאופן כללי המחשבה שלנו זה שמכל הסיבות שמונו יהיה צורך בצמצום ההוצאות והמון גזירות, אבל השאלה אם יש לכם תוכניות לא להשקעה ענקית בתחבורה ציבורית אבל להשקעה נקודתית בלעזור לאותן אוכלוסיות שהגיעו למצב של חוסר ביטחון תזונתי.

אבל מה? היינו רוצים שתהיה הנחה לאוכלוסיות בעוני? זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות.

לא.

זה שירות אוניברסלי שצריך להיות - - -

לא, אני רוצה שיהיו השקעות של תוכניות שנועדו לאזן כנגד הפגיעות הקשות האלה. הייתי מצפה שבימים אלה - - -

צריך לבטל את הפגיעות, בקי, לא צריך תוכניות ייעודיות - - -

רצוי מאוד שלא יהיו פגיעות, אבל בהינתן, אם הם אומרים שאין מנוס מפגיעות אז אני מצפה לשמוע השקעה בתוכניות שנועדו לאוכלוסיות בעוני.

אוקיי, נחזור אל האוצר. תודה, בקי.

ובכל זאת, אם יכולים לשאול, אני אשמח לשמוע מהאוצר לגבי הקיצוצים הצפויים, או לפחות בתחום של הרווחה.

תודה רבה, בקי. תמיר מימון, תנועת הצעירים בישראל. תודה, תמיר, שאתה פה.

תודה רבה, חברת הכנסת, על העבודה החשובה הזו. אני רוצה לדבר על משהו שנדמה שקצת נשכח מהציבור הישראלי, שזה מחירי הדירות. הזכרת את זה בכמה מילים בתחילת האירוע, אבל פעם היה על זה הרבה יותר פוקוס בישראל.

אגב, בשבוע הבא אני עושה יום מיוחד – יום הדיור הציבורי. נכון שזה לא מתייחס לכל משבר הדיור, אבל הדיור הציבורי הוא מה שנקרא קומת התשתית של תפיסת הדיור. אתה מוזמן גם לבוא.

אני אשמח להגיע, תודה רבה.

רגע, תודה לבנק ישראל. תודה שהגעתם לכאן.

אני רוצה לספר על חבר טוב שלי שחזר ממילואים בלבנון לא מזמן. הוא עשה מעל ל-200 ימי מילואים בשנה האחרונה. הוא לא דיבר איתי על הקור, לא על הפחד, לא המרגמות. דבר ראשון שהוא אמר לי כשהוא חזר זה איך יכול להיות שהוא ואשתו נותנים כל כך הרבה למדינה בשנה וחצי האחרונה ועדיין לא יכולים לקנות דירה שבה יוכלו לגדל את טומי, ילדם המתוק. אשתו והוא אנשים שעובדים קשה, חרוצים, משכילים. מעמד ביניים ישראלי קלאסי. הם לא רוצים לקנות דירה בהרצליה פיתוח ולא ברמת אביב, הם מחפשים לרכוש דירה בראש העין, פתח תקווה, באשדוד או בנתניה – ערים של מעמד ביניים קלאסי. ערים שבמדינה מתוקנת זוג צעיר ומשכיל שעובד קשה אמור לקנות בהן דירה בקלות. הם, כמו רבים מבני גילם וגם אני, רק יכולים לחלום.

מחירי הדירות בישראל הם הכי יקרים ריאלית בעולם המערבי בפער עצום. אנחנו ממש עומדים בפסגה ואף אחד לא מתקרב אלינו. בשביל לקנות דירה ממוצעת בישראל עם משכורת ממוצעת צריך בערך 230 משכורות. לשם השוואה, בארצות הברית צריך 93 משכורות להשגת אותה מטרה. ממוצע מדינות ה-OECD עומד על 84 משכורות לרכישת דירה באותו סדר גודל. כלומר, כל ישראלי יצטרך לעבוד פי 2.5 יותר קשה מבן גילו בעולם המערבי בשביל לרכוש דירה. כשחיילי המילואים חזרו ב-1973 ממלחמת יום כיפור הם יכלו לרכוש דירה ממוצעת עם כ-40 משכורות ממוצעות. כשחיילנו חוזרים אחרי המלחמה הקשה הזו הם צריכים לעבוד פי 6 יותר קשה בשביל הצורך הבסיסי הזה.

מאזור תחילת 2023 הגיעה הזדמנות חסרת תקדים להוריד את מחירי הדירות בישראל. בנק ישראל סימן כי משתוללת אינפלציה והעלה את הריבית. העלאת הריבית הורידה, כמצופה, את הביקושים לרכישת דירה, וראינו שיאים שליליים שלא ראינו מאז האינתיפאדה השנייה. כפי שכל כלכלן מבין, ברגע שהביקושים יורדים וההיצע ממשיך לצמוח, אמורים גם לרדת המחירים – אבל לא בישראל – ארץ הקומבינה והשרלטנות. קבלנים החלו להסתבך ובמקום להוריד את המחירים יצרו מבצעים בשווי מאות אלפי שקלים בשביל לעבוד על הלמ"ס ושלא תירשם ירידה במחירי הדירות. זה התחיל עם שדרוג מטבח חינם, ריצוף, ריהוט, והמשיך במבצעי סאב-פריים פאר-אקסלנס, מסוכנים, שאני מאמין שעוד יכניס את ישראל לסחרור כלכלי בשנתיים הקרובות.

הלמ"ס, מצידו, נפל בפח, נכשל בזיהוי המגמה ולא מדד נכון את מחירי הדירות בישראל מאז החלו את המבצעים. הממשלה חייבת לפעול להורדת מחירי הדירות בשביל אותם צעירים עובדים ומשרתי המילואים. זו אמורה להיות החזית השמינית. ההזדמנות עדיין קיימת. יש להגביל את מבצעי הסאב-פריים המסוכנים, להגביר את קצב אשרת הקרקעות ולחייב את הלמ"ס למדוד את מבצעי הקבלנים כירידה במחיר דה-פקטו.

אנחנו נגיש את זה בסוף. אתה יכול לחזור על זה?

כן, אנחנו רוצים לחייב את הלמ"ס למדוד את מבצעי הקבלנים כירידה במחיר דה-פקטו. זה מאוד משפיע על השוק. הנתונים שהלמ"ס מפרסם כל רבעון בנוגע למחירי הדירות משפיעים בצורה ניכרת מאוד על הביקושים ועל המכירות.

נכניס את זה בסיכום הדיון ונפנה ללמ"ס.

הגיע הזמן שיתחילו לעבוד עבורנו, והגיע הזמן לשים את הצעירים, אחרי השנה וחצי הקשה הזו, בראש סדר העדיפויות. תודה רבה, יושבת-ראש הוועדה.

תודה רבה לך, תמיר. זו נקודה טובה. אתה תמיד בא עם נקודות טובות. אני רוצה לעבור ללובי 99.

שמי מלי טופצ'יאשוילי, אני לוביסטית ציבורית בלובי 99, ואני כאן כדי לייצג את מה ש-99% חושבים – עליות המחירים בסופרים זו פשוט שערורייה לאומית. כשאני נכנסת לסופר ואני רואה את מחירי האורז עולים אז אני בטח מתארת לעצמי שחומרי הגלם בעולם עלו כנראה או כל מיני סיפורים שאנחנו שומעים, אבל לא, אנחנו רואים שחומרי הגלם של האורז ירדו ב-29% בעולם. אז מה לעזאזל מסביר את זה? עובדה מאוד פשוטה – השוק שאנחנו נמצאים בו הוא שוק שיש בו קומץ של חברות ענק שנהנות מכוח ריכוזי. עכשיו, אני רוצה לתת לכם כמה נתונים שממחישים את הקשר המבני הזה. הנתון הראשון זה שעשרת הספקים הגדולים בישראל מחזיקים בנתח שוק של 54% מיצרני המזון, שזה פי 2 ויותר מאשר במדינות אחרות כמו ארצות הברית, קנדה ובריטניה.

עכשיו, כשיש ספקיות שמחזיקות בנתח שוק כזה אתה מעלה מחירים חופשי בלי חשבון. אני רוצה לתת כמה דוגמאות. שסטוביץ העלו מחירים ב-7.8%, החברה המרכזית למשקות ב-7.6%, שטראוס ב-7.5%, תנובה ב-7.4% ואסם ב-6.2%. אנחנו לא מדמיינים שיקר לנו בסופרים – באמת יקר לנו בסופרים. עכשיו, אני רוצה גם לתת דוגמה לרשתות למשל. אנחנו אומרים שיש עליית מע"מ, זה עלה באחוז, אבל אנחנו רואים שרשתות כמו שופרסל וויקטורי העלו מחירים ב-3% בחודש האחרון, לא באחוז אחד, כמו שצריך לגלם את המע"מ. אז אני באמת רוצה לשאול שאלה ממש פשוטה – מי בעצם אחראי על המצב הזה? האם אנחנו נותנים את האחריות לשוק שהוא ריכוזי, של חברות פרטיות שבעצם רוצות לעשות רווחים – האם אנחנו שמים את האחריות שם או שאנחנו שמים את האחריות על הממשלה?

ובאמת קמה לה ועדה ציבורית ב-2023, לפני כשנה וחצי. קוראים לה ועדת סלבין, שהייתה אמורה לתת פתרונות ארוכי טווח למצב הזה. בעצם מה שקרה זה שלא ננקטו כרגע עדיין שום צעדים. אין עדיין מסקנות של הוועדה, ועברה שנה וחצי. עכשיו, זה לא כמו שאגף התקציבים הוא אגף מאוד עסוק – זו ועדה שבעצם כל עיסוקה אמור להיות רק בלבחון איזה צעדים אפשר לעשות. אנחנו שומעים שהוועדה הזאת בקושי מכנסת, וכשהיא מתכנסת היא בעם מציעה צעדים קוסמטיים.

לובי 99, כמובן, הציע הצעה ארוכה מאוד, עם המון צעדים משמעותיים. בראשם זה לפרק את המונופולים, שאין איך לברוח מהדבר הזה.

אני רק רוצה לומר גם לדרג פוליטי – לעשות שיימינג לחברות זה לא התפקיד שלנו פה. זה תפקיד אולי של אזרחים, זה תפקיד של ציבור ולהיות מעורב אזרחית. התפקיד של הממשלה הוא בדיוק זה – לעשות מעשים אקטיביים ללא מורא וללא יחסי הון שלטון. פשוט להוריד את המחירים.

התפקיד של הממשלה זה להסתכל בעיניים של הציבור ולראות שהם נאנקים תחת יוקר המחייה ולראות את המחירים שעולים בצורה באמת דרמטית, שאנחנו לא זוכרים עליות כאלה. עכשיו, זה לא רק שהממשלה לא נוקטת צעדים אקטיביים כדי לשפר את המצב, היא גם לא עוצרת הפרות בוטות של הרשתות, ומאפשרות פרקטיקות שבעצם מגבילות את התחרות ופוגעות בציבור. אני רוצה לתת שתי דוגמאות. הדוגמה הכי מפורסמת שבערך כל בן אדם שני שפוגש אותי אומר לי עליה – "תגידי, למה אין מחירים על מוצרים בסופר?". בעצם ביטול חובת סימון המוצרים – קונים נכנסים לסופר ואין מחיר.

עכשיו, הרשתות מנצלות את זה, זה איזשהו משהו שמשרד הכלכלה נתן לבערך חודש ואז הפסיק את זה, ועדיין ממשיכים בפרקטיקה הזאת. בעצם מפרים את החוק. אז לא רק שיש חוסר שקיפות - - -

רק, מלי, אני רוצה להגיד משהו כי הנושא הזה סופר קריטי. הגשתי על זה דיון מהיר, הצעה לסדר פעם אחר פעם.

מצוין.

הגשתי דיון שליש, שאמור לחייב לעשות. זאת אומרת, ממש להכריח את ועדת הכלכלה לדון בנושא. עדיין לא נקבע דיון שליש. אבל, מה שאת אומרת הוא לא רק פגיעה בצרכן פגיעה קשה. אנחנו ממש יודעים על אנשים שלא שמים מוצר בעגלה מחשש שהמחיר עלה ואין להם כסף לזה. אי אפשר להסביר עד כמה זה עצוב, הדבר הזה. באוכלוסיות מודרות, שיודעות מה המחיר שהן יכולות לשים בדיוק, זה אסון. ובמעמד הבינוני, את צודקת, הסל פתאום מתייקר לך בקופה וזה נוראי.

זה נוראי וגם אפשר לפתור את זה יחסית בקלות.

ממש.

זה לא איזשהו מונופול שאנחנו מדברים עליו שנים.

פגעו. ממש פגעו. זה לא נתפס הדבר הזה.

נכון. ועוד דבר שבעצם הממשלה לא נוקטת צעדים כדי לאכוף אותו זה כל הנושא של סידור מדפים. הספקיות הגדולות שולטות במדפים ברשתות השיווק ודוחקות מוצרים של יצרנים קטנים. כשאני נכנסת לסופר, לי יש זמן מוגבל ואני מסתכלת על משהו בגובה העיניים שלי וזה מה שאני רואה. ספקיות המזון הגדולות מסדרות את המוצרים שלהן במקום שאני מסתכלת עליו ואני רואה אותו.

אני רוצה לדבר על הצעות לפתרונות ארוכי טווח. אנחנו הגשנו נייר לוועדת סלבין, שמפרט בדיוק את כל הצעדים הקשים והמורכבים שצריך לעשות. ואין מה לעשות, פקידי הממשלה צריכים להפשיל שרוולים ביחד עם השרים ולהתחיל לעשות את הצעדים האלה, ולא לחשוב על הפתרונות הקטנים או פתרונות הביניים.

יוקר המחייה היא בעיה לטווח ארוך במדינת ישראל ואנחנו צריכים להסתכל עליה כבעיה כזאת. אנחנו צריכים להסתכל על פירוק ריכוזיות ענקיות המזון. לא סתם השמטתי את הנתונים מקודם. פירוק. עכשיו, זה לא רק אנחנו, כלובי 99, שאומרים את זה במשך שנים, ממש יצא לאחרונה דוח מבקר המדינה שזאת הייתה הכותרת שלו. גם שקיפות של המחירים של ענקיות המזון. פתיחת השוק לייבוא. נכון שהייתה הרפורמה של מה שטוב לאירופה טוב לישראל, אבל אני גם רוצה להזכיר לגבי הרפורמה הזאת – שאנחנו מברכים עליה, זה צעד מאוד חשוב – הרפורמה הזאת צריכה להביא למצב שהיא בעצם פותחת את השוק ליותר יבואנים קטנים ובינוניים. זה מה שיפחית את המחירים.

כלומר, המטרה היא לא רק להקל על היבואן בקצה אלא להביא לגלול המחיר לצרכן. כלומר, זה שיותר זול לי כיבואן לייבא את המוצרים שלי זה לא אומר שאני בהכרח אגלגל את הדבר הזה לצרכן. אנחנו, לובי 99, באמת נמצאים בכל הסוגיות האלה. אנחנו נותנים פתרונות עומק - - -

אנחנו נעדכן אתכם מתי שיהיה את הדיון על סימון המחירים.

מעולה, אני אשמח.

אנחנו נבדוק שום עם הוועדה ונזרז אותם. דיון השליש הזה הוגש, חייבים לקיים על זה דיון. זה נושא באמת לא נתפס. נושא צרכני כלכלי מהצורה שחייב לקיים עליו דיון בכנסת. אני אשמח מאוד שתגיעו גם לדיון הזה.

כמובן, ואנחנו גם הגשנו נייר עמדה ממש היום בנושא של פיקוח ועדת הכלכלה על התקדמות ועדת סלבין. כנראה שצריך פיקוח פרלמנטרי על עבודת הממשלה, כי היא כנראה גוררת רגליים יותר מידי.

תמיד צריך פיקוח פרלמנטרי. תודה רבה.

תודה רבה.

אני עוברת לקופטאן חלבי, יושב-ראש העמותה לקידום מעמד החייל הדרוזי. קופטאן, תודה שאתה פה.

יושבת-הראש, תודה קודם כול על הזכות להיות איתכם פה. נפגשנו בניחום אבלים אצל סלמאן חבקה והצטלמנו לא זכרת אותי. תהיי מהפוליטיקאים שזוכרים, עדיף.

נכון, נכון. מאחלת שבנסיבות טובות לא תצטרך לפגוש כל כך הרבה אנשים בניחום אבלים.

נכון. אני יושב-ראש העמותה לחייל הדרוזי המשוחרר וגם מייסד מרכז החדשנות הדרוזי הראשון במדינה. זה נקרא Dtech (Druze Technology). בצניעות, אני מתנדב שם כבר עשר שנים. גייסתי את הקהילה הבינלאומית למען הצעיר והצעירה הדרוזים. למרכז היום יש 240 בוגרים. מהשותפים שלנו משרד הביטחון, משרד הכלכלה ומשרד העבודה, ורוב הפדרציות בארצות הברית, ובארץ רוב חברות ההיי-טק.

אני רוצה לדבר על יוקר המחייה בעדה הדרוזית. אני לא חושב שפעם, אי שם – ואני די מעורב, גם הייתי פעם יועץ במשרד ראש הממשלה לפני 15 שנים – לא הובילה הממשלה אף פעם תוכנית לעידוד תעסוקה בנושא של צעירי העדה הדרוזית. אני רוצה גם להדגיש שלבנות השירות של העדה הדרוזית יש פוטנציאל אדיר. במרכז שלנו אנחנו הצלחנו לייצר סביבנו לא מעט שותפים טובים, כמו סיסקו, אינטל, פלקסקום, רוב חברות ההיי-טק, אבל לצערי הרב עדיין הממשלה לא שם.

קודם כול, באתי במיוחד מדליית אל כרמל בשביל להביא את הצעקה הזאת ולדבר איתך. אני חושב שהפתרון הוא שהצעיר הדרוזי והצעירה הדרוזית לפני עשר שנים ראו, אם זה צעיר, בשב"ס או במג"ב שקט תעשייתי, אני יכול להגיד באחריות היום שהם לא מסתפקים בזאת. גם עם יוקר המחייה הם רוצים יותר. אז אני מוביל מהלך ליזמות וחדשנות בעדה הדרוזית. מה שלא יודע יכול לעשות גוגל ולראות את מרכז החדשנות ולאן הובלתי אותו. אלה ממדים מאוד גדולים.

הוא ממוקם בבית ג'אן?

לא, בעספיא. המרכז נקרא על שם שיח' אמין טריף. אנחנו פותחים עכשיו עוד סניף בבית ג'אן, על שם מדחת יוסף, בטח השם אומר לכם משהו. הצעירים הדרוזים והצעירות הדרוזיות צמאים לחדשנות. אני מציע פתרון, כבוד חברת הכנסת. אני חושב שאם אתם באמת רוצים לעזור לצעירים, ואין לי ספק שאת רוצה, אני גם עוקב אחרייך, אני מעריץ ואני רואה את הנחישות שלך – אני חושב שבפאנל הבא, אם תצליחי, אני יכול לעזור לך בכיף, להביא לפה לפחות איזה שישה מנכ"לים של מונופולים, חברות היי-טק, ואני מדבר עכשיו על העדה הדרוזית, כן? כל אחד לוקח את החלק שלו, שאני לא אשמע גזעני. אני דואג לעדה הדרוזית, הוא דואג לזה והוא דואג לזה.

הכול טוב.

רוב חברות ההיי-טק היום, גם אחרי המלחמה, הם הולכים, ואני מדבר על חדשנות ועל טכנולוגיה, כי חשוב שהצעיר הישראלי ישתלב, במיוחד בפריפריה, בצפון מחדרה עד קריית שמונה. להערכתי, בשנה הקרובה הם הולכים לבקש כ-10,000 בודקי תוכנה. אני אומר לכם רשמית. אז איך אנחנו מביאים את הצעירים האלה, שתהיה להם פרנסה טובה ושכר טוב? מתכנת היום מתחיל ב-15,000, חברים. זה לא רע. אז אני אשמח, הפתרון הוא גם לגייס את שר המדע והטכנולוגיה ולהביא את חברות ההיי-טק, את המנכ"לים, שרוצים לעזור, כמובן מה-7 באוקטובר עד עכשיו עם כל המצב ששורר במדינה. לדעתי, זה פתרון. ובהזדמנות הזאת אני רוצה לאחל שנראה את החטופים כבר בבית כמה שיותר מהר.

תודה רבה. נעדכן לגבי דיוני המשך. אני רוצה לעבור לסתו בן עוז, מנהלת מדיניות ארגון בונות אלטרנטיבה. תודה שאת כאן, סתו.

שלום. שמי סתו ואני באמת מייצגת את ארגון בונות אלטרנטיבה. אני הצגתי אותו גם בדיונים של ועדת הכספים כשעלה החוק של מענק העבודה ונקודות הזיכוי. לשמחתנו, גם מענק העבודה ירד מהתוכנית, אז לפחות כאן הצלחנו לבלום באיזושהי צורה גזירה באמת על המעמד הכי מוחלש במדינת ישראל, שמורכב בעיקר מנשים. 63% נשים מקבלות מענק עבודה. גם כפי שציינתי מקודם, נקודות הזיכוי זה גם איזשהו כלי שנועד כדי לשפר - - -

אפשר גם להגיד שזה גם לא היה עם איזה הכנסות מדינה ממש - - -

גדולות או משהו, אלא בעיקר, את יודעת איך הם קראו לזה? אני בחיים לא אשכח. הם קראו לזה מיסוי פרוגרסיבי. כלומר, לקצץ במענק עבודה נחשב עבור האוצר כמיסוי פרוגרסיבי, כי אנחנו מקצצים בכל השכבות. זה היה ההסבר שלהם, יש לי את זה מצולם. אז אני רוצה הפעם דווקא לייצג את הארגון באמצעות הסיפור האישי שלי, כאמא צעירה לבני הנסיך שהוא בן שנתיים בחודש הבא. אני בת 32, אני גם אגיד. כבת זוג, כדור ראשון להשכלה גבוהה שגדלה בפריפריה לאבא עצמאי שעבד כל חייו ממש קשה כדי לדאוג שלא יהיה חסר לנו שום דבר. וזה הצליח לו כי בזכותו אני שברתי את הסטטיסטיקה. ולמרות שלא קיבלתי תעודת בגרות הצטיינתי מאוד באקדמיה, ומעמק יזרעאל קיבלתי מלגה מאוד גדולה לאוניברסיטה העברית לתוכנית של לימודי מחקר וסיימתי שם תואר שני.

בזמן שכל החברות שלי, שלמדו איתי מדע המדינה, עשו הסבת מקצוע למורה או לאיזשהו תפקיד ארגוני כזה אני המשכתי לנסוע לירושלים, דיברנו על זה פעם, והמשכתי לנסוע לתל אביב. וגם היום אני מגיעה מעתלית לפה, זה לוקח לי לפחות שעתיים וחצי רק ברכבת. אבל אני חושבת שזה חשוב כי גם את הקול שלי צריך להשמיע.

חייב להשמיע.

נכון. אבל אני יוצאת הדופן, אני סטיית התקן. זאת שאמרו לה "אם תעבדי קשה את תצליחי", אבל אתם יודעים מה? זאת פיקציה. כי אנחנו עובדים כל כך קשה ועדיין יש לנו מקלות בגלגלים. כי מעלים עוד את הארנונה, שאני גם ככה משלמת עליה 1,200 שקל בחודשיים, ואני גרה בעתלית, אני לא גרה בתל אביב. כי מחירי החשמל עולים עוד 4%, שגם ככה כל חודש אני ממש מפחדות לפתוח את חשבון החשמל. כי כל אופציות התעסוקה נמצאות מחוץ לפריפריה, ועדיין מעלים את מחירי התחבורה הציבורית ב-33%. מי ייתקע מזה? הנשים, שלרוב הן אלה שמשתמשות גם בתחבורה הציבורית. ידעתן שנשים פחות נוסעות בקורקינטים? פחות נוסעות ברכב פרטי. 60% ממשתמשי התחבורה הציבורית הם למעשה נשים. כי בעל הדירה שלי מקפיד באופן שיטתי להעלות בכל סוף חוזה את השכירות שלי בעוד לפחות - - -

המדד. זה נהיה שיטה.

כן, לפחות הוא מצמיד למדד. רק שהמדד שלו הוא יותר גבוה למדד המחירים לצרכן.

אם עולה לו אז הוא גם מעלה.

כן, אז הוא ככה מתמיד להעלות בכל סוף חוזה לפחות ב-500 שקל את שכר הדירה שלי. נקודות הזיכוי ומדרגות המס, שאמורות היו לאזן את הכסף שלי אל מול האינפלציה ולסייע לי לשלם את הגן של הילד במקום הרפורמה שהובטחה לנו מגיל לידה עד 3, מוקפאות. ואני רוצה לספר לכם משהו. עתלית זה יישוב של כמעט 20,000 תושבים ואין לנו גן תמ"ת אחד. זאת אומרת שכולנו נאלצים בעל כורחנו לשלם על מסגרות פרטיות, אלא אם כן אני רוצה לנסוע אולי איזה חצי שעה לחיפה כדי לנסות לשים את הילד שלי בגן.

עכשיו כל המעונות המפוקחים גם ככה נסגרים. בואו נדבר על זה שענף הגיל הרך הוא בקריסה.

נכון, נכון. אני יכולה להגיד שבמקרה שלי, לגננת שלי אין בכלל מי שתבוא לעבוד כי אף אחת לא רוצה לעבוד יותר עם ילדים. אנחנו השארנו את הילד בבית כמה ימים ואני הייתי צריכה לספוג את העלות הכלכלית של זה, ועדיין להיות תלויה במערכות פרטיות שכל פעם ממשיכות להעלות את המחירים ולקצץ את הימים. כלומר, פתאום אין יום שישי, פתאום "תבואי לקחת ב-16:00", פתאום "תשימי ב-08:00". לכי תסבירי להם שאת צריכה להיות בירושלים ב-10:00 בבוקר בוועדה. זה לא מתקבל. ומי שבסוף נתקע מאחור זה אנחנו, זה הנשים שעובדות מאוד קשה, באות מהפריפריה, שברו כל סטטיסטיקה, שברו כל מכשול. אבל אין לנו ייצוג בקואליציה הנוכחית.

הם יכולים לדבר הרבה על פריפריה וכמה הם אלה שמייצגים אותנו, אבל בפועל הם לא זוכרים מה זה להיות שם בכלל. הם לא זוכרים מה זה הנטל הכלכלי שאנחנו מתמודדות איתו. במקום שהם יקצצו במשרדים שלהם, בנהגים שלהם, ב"טייטל" שלהם, הם מעבירים את כל הנטל על הכתפיים שלנו. ואומרים לנו במפורש "למרות שאתם מנועי הצמיחה של המדינה, למרות שאתם סוחבים את היום-יום שלנו, אתם אלה שתשלמו את המחיר של המלחמה, של עליות המחירים, של האינפלציה. אתם אלה שתיקחו את זה על הכתפיים שלכם". ואני מאוד עצובה שמשרד האוצר קם והלך.

לדיון היה שעתיים, אני רק אגיד.

את עושה להם חסד, המקום שלי זה באמת לדרוש מהם תשובות. התשובות על מנועי צמיחה לא קיבלנו, כמה העלות של - - -

אני רק רוצה להגיד, ואני לא ידועה כמסנגרת אוצר, כן?

אני יודעת.

את יודעת, תפיסתי היא דווקא לא פשוטה לאגף התקציבים והאוצר. זה דרג מדיני גם. בסוף ממשלה צריכה לקבל החלטה על סדרי עדיפויות.

ברור.

כשמחליטים לסבסד אי יציאה לשוק עבודה במקום תוכניות תעסוקה לצעירים בחברה הערבית ובחברה החרדית, ולעשות תהליכים באמת נכונים למשק, למדינה, לצמיחה, ככה זה נראה.

זו מדיניות שהיא עצלנית והיא נצלנית. כי היא גם עצלנית כי היא לא חושבת על פתרונות אחרים והיא גם מנצלת את המעמד העובד.

נכון.

זו בדיוק המדיניות שלהם. אז כל הכעס מופנה כלפי הממשלה וכלפי חוסר היכולת שלה לצמצם בהוצאות של עצמה, והיא מבקשת מאיתנו לצמצם בהוצאות שלנו שגם ככה כל כך מצומצמות. מה שאני רציתי לדעת ממשרדי האוצר זה באמת את העניין הזה של העלות של המשרדים המיותרים, של הנהגים, של המשרות. של כל מה שמגיע עם זה. הכספים הקואליציוניים. אני רוצה לדעת כמה כסף זה היה יכול לחסוך לי בכיס, לחסוך לכולנו בכיס. כמה היה אפשר לעשות עם זה.

בשנתיים האחרונות, אני אגיד השנה האחרונה בעיקר, בגלל המלחמה, הכנסת חוסמת דיון מהותי על זה פעם אחר פעם. חוסמת. הגשנו דיוני שליש שחייב לקיים אותם. לא מאשרים לנו, לא נותנים לנו תשובות על שאילתות על זה, לא נותנים לנו על שאילתות בנשיאות. ממש נמנעים מלעלות על זה. לכן, מחקרים כמו המחקר של קרן ברל-כצנלסון או מחקר, מהבודדים שמראים את זה ממש, אבל אף אחד לא סותר את הנתונים שלך אז זה אומר שזה נכון. בסוף, זאת הדרך שלנו דווקא עם גופי חברה אזרחית, להבין רגע את הנתונים. קל גם להבין את זה. אנחנו רואים כמה עובר.

את יודעת למה הם מצליחים לעשות את זה? כי הם הצליחו לטשטש אותנו. כי בחסות כל החדשות הרעות של המלחמה והחטופים וכל המציאות היום-יומית הזאת, אין לנו את הכוח לקום ולהילחם כמו שנלחמו אז במחאת האוהלים, כמו שנלחמו על מחירי הקוטג', על מחיר המילקי שזעזע לכולנו.

ככה נכנסתי לפעילות פוליטית.

נכון, כי זה בער בך, כי אין לך ברירה אחרת. והיום אומרים לנו - - -

זה יקרה. אני רוצה להגיד.

אני מאוד מקווה.

זה יקרה.

אנחנו בשטח ואני מחכה שיצטרפו.

אפשר לחרטט על מליאת הכנסת ולהגיד "התקציב הזה אחראי, הוא צמיחה". שר האוצר, שאומר דברים, כשהוא היחידי שמסכים עם זה ואין אף מומחה שתומך אותו, שאף אחד לא מסכים – בסוף הוא אותו תלוש, החשבונות אותם חשבונות, המציאות היא מציאות. אי אפשר להתכחש למה נשאר לנו בסוף החודש או לא נשאר לנו בסוף החודש. וזה, אני אומרת לך, בסופו של דבר, שנת 2025 או 2026 תהיה שנה של מחאה כלכלית חסרת תקדים, שהיא תהיה גם מורכבת מהמון חיילי מילואים מאוכזבים שמכרו אותם, שתהיה מהמון צעירים שלא יודעים איך אפשר להישאר במדינה שאי אפשר לשרוד בה את החודש, ולא יעזור להם נאומים במליאה.

נכון, אנחנו נתעורר.

אני רק אתן רגע לארגון פעמונים שמחכים. אגב, הטבלה שלכם, מצוינת וחשובה. הגשתם טבלה על מה ההוצאות המשפחתיות. הסתכלתי, ניסיתי לחפש האם יש פה משהו שהוא מותרות ואפשר להוריד – זה אולי בקטנות, בסוף הוצאה חודשית לא נתפסת של 20,000. אתם תפרטו על זה בעצמכן. פשוט זה ממש חשוב הדבר הזה ותודה שהכנתן את זה.

תודה. אני רק אגיד לפני שאני אתייחס לזה, בנושא של החטופים – יש לנו שני חטופים שהם קרובים לליבנו במיוחד. קית' סיגל מכפר עזה ועומרי מירן, שהוא בן זוגה של ישי. ישי הקימה את סניף הסטודנטים שלנו בספיר. אנחנו מאחלים להשבתם המהירה גם שלהם וגם כמובן של כולם.

אנחנו גם נפגשנו לא פעם בנסיבות מצערות.

נכון. אני שרון לוין, אני מנהלת ההסברה של פעמונים. וטליה אדרי, שהיא מנהלת תחום הסטודנטים אצלנו.

תודה שאתן פה.

אני אגיד שבתקופה האחרונה אנחנו חווים עלייה מאוד משמעותית בפניות אלינו באופן כללי. יותר מ-1,000 משפחות בחודש, שזה כמעט כפול מהמספר הרגיל. אנחנו גם חווים בתחום הצעירים עלייה מאוד משמעותית של פניות צעירים.

של משפחות צעירות או צעירים?

גם צעירים רווקים סטודנטים או מילואימניקים, וגם של משפחות צעירות עד גיל 35. זה החתך. זוג עם שניים, שלושה ילדים, משהו כזה. הנתונים שצירפנו פה לוועדה הם באמת של זוג עם שני ילדים, כשאנחנו רואים בעצם, עשינו איזשהו ניתוח של ההוצאות של משפחות צעירות שפנו אלינו לליווי בין מאי לאוקטובר 2024. עשינו איזשהו ניתוח עם איזשהו צפי לעלייה בהוצאות של המשפחות ב-2025. זאת עלייה משמעותית. גם צריך לזכור שנכנסו למלחמה אחרי שנה וחצי של עליית ריבית, והוצאות הדיור בעיקר, המשכנתא או שכר הדירה, עלו מאוד. בממוצע עלו בין 800 ל-1,200 שקלים לחודש, עלייה חודשית לפני המלחמה, לפני כל הדבר הזה.

עכשיו בעצם המשפחות חוות קושי מאוד משמעותי, בעיקר גם של מעמד הביניים. דיברת על מעמד הביניים, אז הנושא שמעמד הביניים בשחיקה – זו לא סיסמה, זה באמת. זה באמת ואנחנו רואים את זה ממש ביום-יום אצלנו. קשה להם. דיברת קודם ואמרת "אין לנו אוויר", "קשה לנו". אלה המשפטים שאנחנו שומעים כמעט בכל פנייה של המשפחות אלינו.

אני אומרת אותו דבר גם בפניות הציבור שלנו ובמה שאנחנו מאתרים לא רק בדיונים שאנחנו מזמינים קבוצות אלא גם ברשתות והכול. זאת אומרת, אני ממש מסתכלת ורואה את זה ממש יותר ברור.

ואם זה משפחות שפעם היו מגיעות אלינו להתנדב, אז היום הם קודם באים אלינו לליווי לקבל את הכלים ורק אחר כך אם הם מסוגלים הם חוזרים אלינו להתנדב. זו תופעה שאנחנו לאט-לאט רואים אותה. אני רוצה להוסיף על כל מה שהיה כאן. גם הנושא של סימון מחירים הוא סופר משמעותי.

אתם חווים את זה, אגב? את סימון המחירים, זה גם מגיע אליכם בפניות? מדברים איתכם על זה?

מדברים איתנו על זה, בוודאי. כל הנושאים של צרכנות. אני רוצה להוסיף פה לדיון את כל הנושא של ההנגשה. הנגשה של הידע והנגשה של הזכויות. אנחנו רואים את זה בעיקר בקבוצות שפתחנו למילואימניקים ממש מתחילת המלחמה. עברו אצלנו יותר מ-10,000, אולי יותר, מילואימניקים, בקבוצות וואטסאפ, ששם הנושא של הנגשה של זכויות מול ביטוח לאומי, מול קרן הסיוע, מול מעסיקים – אלה בעיקר התחומים שאנחנו מקבלים עליהם פניות עד היום. לנו יש קשרים גם בתוך שלושת הגופים האלה, בעיקר מול קרן הסיוע וביטוח לאומי, שהם עשו המון צעדים כדי להנגיש ובשביל שהדברים יהיו מאוד פשוטים ובשפה פשוטה, שאנשים יבינו.

אבל, עדיין יש הרבה בירוקרטיה ואנשים לא יודעים איזה טפסים למלא ומה מגיע להם ומה לא מגיע להם, ומה התקרה שמגיעה להם בכל דבר. אז אני רוצה גם את זה, שזה יהיה משהו שהוא גם על סדר היום, כי זה סופר חשוב כי אנשים לא יודעים וקשה להם מאוד למצות את הזכויות, בטח אם הם במילואים ולא נמצאים בכלל באזור הזה. זה משהו שאנחנו גם שומעים וחווים לא מעט. אנחנו בעצם עכשיו בונים איזושהי תוכנית של חזרה הביתה בעיקר למפונים, על כל הנושא של השיקום הכלכלי וחזרה הביתה – זה צריך להיות על סדר היום הציבורי ולתת לזה את הדעת. כי אנשים שחוזרים הביתה, כל הנושא הכלכלי הוא א'-ב'. בלי זה הם לא יצליחו להשתקם.

ואנחנו שם, אנחנו עכשיו בונים תוכנית ממש סדורה, כמו שאמרתי, כדי שנוכל לעזור גם לכל מי שחוזר הביתה. לבעלי העסקים הקטנים, גם לשכירים, שיוכלו לחזור ולהשתקם גם מבחינה הכלכלית, כי זה ממש חשוב.

תודה רבה. אני רוצה לעבור לבן שי, השכלה ותעסוקת צעירים. תודה, בן, גם על ההמתנה. מרשות הצעירים.

כן, אז אני עובד ברשות הצעירים, משרד הנגב והגליל והחוסן הלאומי. דבר אחד חשוב בתוך כל הדיון הזה שקצת נעלם, ואני שמח שפעמונים פה כי זו בדיוק הנקודה שרציתי לגעת בה, זה הנושא של חינוך פיננסי. זה הכלי אולי הכי משמעותי שאנחנו היום יכולים לתת, מעבר לפעולות שעושה האוצר וכל זה. לתת לאזרחים במדינה, לצעירים במדינה, באופן יחסית פשוט, יחסית זול, יחסית קל, כדי להתמודד עם כל העולם הזה, כל הג'ונגל הזה של יוקר המחייה בישראל. חינוך פיננסי זה משהו שאנחנו רואים את ההיעדר שלו אצל צעירים שיוצאים לדרך שלהם בחיים הבוגרים. בעיקר אנחנו פוגשים אותם במרכזי צעירים ברשויות השונות. אנחנו רואים שלצעירים היום בישראל אין את ההבנה הכי בסיסית - - -

אתה מדבר על צעירים, לא על תיכון?

על צעירים. על חבר'ה בגיל 18, לצורך העניין גם חיילים משוחררים והלאה. כן.

מעין איזה קורס מרכז צעירים כזה, לתת להם הכוונה על פנסיה, זכויות.

כן, אז אנחנו בעבר מימנו דרך התוכניות של מעורבות חברתית במרכזי הצעירים את התחום הזה של חינוך פיננסי, אבל זו טיפה בים. זה משהו שלדעתנו, להשקפתי לפחות, צריך להיות משהו, תלמיד בכיתה י"א צריך לעבור חינוך פיננסי במשך שנה. יש המון דברים שאנחנו לא יודעים ואנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים אותם כשאנחנו בגילאי 18 ו-25.

אני רק רוצה להגיד שלי יש מחלוקת עם הגישה הזאת. אני חושבת שמאוד חשוב לסייע במיצוי זכויות ואני מאוד מעריכה מה שעושים ארגונים כמו פעמונים לחלוטין, אבל בסוף אני לא רוצה שהמדינה תעשה פעילות שיש בה מן הסרת אחריות להעלאת המחירים. אני אומרת את זה בכוונה. יש לא פעם "אם אתה תתנהג יותר נכון כלכלית" אז לא קורה פה כלום. "אתה צריך לדואג לעצמך" – אני חושבת שזה נכון שאנשים לוקחים אחריות ובודקים איפה הם יכולים לחסוך ולעשות, אבל בסוף המשכורות נשחקו, הנגישות למוצרים בסיסיים כמעט אינה קיימת. אני בסוף אומרת שהמדינה צריכה לעסוק באיך היא מאפשרת חיים בכבוד.

נכון, על זה אין שאלה.

תנו לארגוני חברה אזרחית, תנו למקומות אחרים לעזור בכל הדברים האחרים, או מיצוי זכויות, שאת זה אני מקבלת. אבל, בסוף להגיד "אה, יקר לך? בוא, יש לי תוכנית חינוך פיננסי. בוא תעשה את זה ואז לא תשים לב שהמחירים שלך עלו בכל פרמטר". תשאירו למדינה את הצורך לתת לאנשים - - -

אני לא חושב שזה אותו מסלול בכלל.

אני מבינה מה אתה אומר, אני גם לא תוקפת אותך. אני אומרת שבסוף יש לי מחלוקת עם הגישה הזאת. המדינה צריכה להעניק שוויון הזדמנויות, היא צריכה להעניק נגישות לחיים בכבוד. בעיני, קורת גג, חשמל, מים – אלה זכויות יסוד, ככה אני תופסת אותן. ובמקום שכבר מתפרק מערכים הוא בסוף מפריט את האחריות על הפרט, ואפילו המדינה אומרת לו "בוא אני אעזור לך, הפרט, איך תהיה בסדר". בואו קודם כול נהיה חברה מתוקנת שרואה בחיים בכבוד ערך עליון. זה מאוד חשוב. אני אומרת, רשות צעירים זה משהו אחר, כי בן אדם שמתחיל סוף סוף לחסוך ואולי יש לו קרן השתלמות או משהו, איך לעזור ובסדר, אבל מתחילים לשים את זה לילדים בתיכון במקום ערכים – אני פחות בעד.

קודם כול, זה לא במקום. אבל אני רוצה להגיד מילה לגבי זה. אני לא חושב שזה סותר בשום צורה. יש את יוקר המחייה - - -

מקצצים בחינוך הלא פורמלי, בתנועות הנוער, בחוגים, אבל חינוך פיננסי? זה כן. לא, תתנו לאנשים לצאת מהתיכון אנשים בני אדם, ערכיים, עם מימוש פוטנציאל, להבין מה הם יכולים לחלום, מה הם יכולים להגשים. זה מה שצריך לקרות בתיכון, לא צריך להגיד להם "איך המדינה שעושקת אתכם, בואו תראו איך לחמוק מהעושק". לזה אני לא מתחברת.

אוקיי, אז אני לא אגע בתיכון כי זה באמת לא המדד כרשות צעירים, אבל אני כן רוצה לסיים את הנקודה.

אני יודעת מה העניין, אני מבינה, אבל אני באמת אומרת - - -

צריך להנגיש ידע, יש חוסר ידע מטורף.

אני ממש מסכימה עם זה, אני רק אומרת שיש הבדל בין להנגיש ידע ללהפוך את זה לדיסציפלינה. ואני חושבת שכשהמדינה הופכת את זה לדיסציפלינה היא גם מסירה אחריות על הדרך.

אז אני לא אגע שוב, נעמה.

אנה תפרידי בין ארגון חברה אזרחית למדינה. וצריך להפריד. המדינה גומרת את האזרחים – בואו לא ניתן לה פתח להגיד "אבל אני נותנת לכם את הכלים לדעת לעשות יותר טוב". זה לא נכון שיהיה.

אז אני לא אגע בנושא התיכון שוב.

ושוב, מרכז הצעירים זה משהו אחר. בגיל שבו אפשר לחסוך, אולי לשים באפיק יותר טוב שיהיו בו יותר תשואות – ידע שלא תמיד יש לאנשים.

צעיר לא יודע שהוא צריך לשלם ביטוח לאומי. אני לא יודעת אם ראית את - - -

אבל, שוב, צעיר זה צעיר, זה לא תיכון.

אם הוא לא יודע ואז הוא יוצא לטיול וחוזר והוא פתאום מגלה שהוא חייב לביטוח לאומי - - -

אבל, אנחנו לא מתווכחות, כי אני החרגתי צעירים אל מול תיכון. בתיכון אני לא רוצה שיקצצו את החוגים ואת תנועות הנוער ואת ארגוני הנוער, ושיתנו יותר דברים עם ערך מוסף בלימודים, כי לקחו אותם. ואם לא כל תלמיד בישראל יודע שערכים כמו פדיון שבויים זה הערך הכי חשוב במדינה, לא אכפת לי מהדברים האחרים. קודם כול שיצאו בני אדם. ולא דואגים שאנשים יצאו פה קודם כול. גם מערכת החינוך גם התפרקה מהערכים שהיא צריכה לחנך אליהם. בעיני, זה יותר חשוב מהכול. אז אני מורידה את התיכון מהסיטואציה, כי בעיני, כחברה אנחנו צריכים קודם כול להוציא אנשים אזרחים טובים.

אין בעיה. אבל, שוב, אני רק חוזר על הכלי הזה שהוא חינוך פיננסי, שהוא סופר משמעותי לצעירים בתחילת הדרך שלהם. אני גם הייתי בעבר מתנדב בפעמונים והדבר הראשון שאתה אומר למשפחה שאתה מגיע אליה - - -

אגב, אני הכנסתי את פעמונים לאוניברסיטת חיפה. אני רק רוצה להגיד, אני חושבת שהסטודנטים, זאת הייתה אני שפתחה את הדלת כשהייתי באגודת הסטודנטים.

מעולה.

אני חושבת שזה נכון לעזור לאנשים לכלכל את צעדיהם ולהבין איך לא ליפול. אני יודעת גם כה שניהול פיננסי נכון מונע גם נשירה, בטח באוכלוסיות מוחלשות, והייתי רוצה למנוע נשירה. ולכן עשיתי את זה בגאווה ובלב שלם. אבל, תלמידי תיכון צריכים לקבל המון דברים שהמדינה לא נותנת להם, צריך להשקיע שם.

אוקיי, על זה אין ויכוח. הכלי הזה של חינוך פיננסי הוא היכולת שלנו כצעירים לקחת אחריות על החיים שלנו ולנהל את החיים שלנו בצורה נכונה ונבונה, להיות צרכנים נבונים. היום בשיחת טלפון אחת לבנק אני יכול לחסוך 100 שקלים בחודש, ובעוד שיחת טלפון לספק האינטרנט אני יכול לחסוך עוד 70 שקלים בחודש. בסוף זה מאוד משמעותי. זה כלי שהוא סופר משמעותי לצעירים היום. אם זה נכון או לא נכון בתיכון – זה ויכוח אחר.

והיום בשיחת טלפון אחת מהאוצר לאגף תקציבים אפשר לחסוך גזירה שלוקחת לך גם הרבה. זה לא קורה גם.

זה לא שלי.

נכון.

וזהו. אני רק רוצה לסכם את זה. כשהייתי מתנדב בפעמונים, הדבר הראשון שאתה אומר למשפחה זה שהכול יקר והכול נכון והממשלה פוגעת וכל זה, אבל בסוף יש את העולם הקטן שלנו, את היכולת לקחת אחריות על החיים שלנו. זה הדבר הכי משמעותי וכלי מאוד משמעותי שאנחנו צריכים ויכולים לתת לצעירים בארץ.

תודה רבה.

אפשר משפט אחד רק? לו בקורסים האלה היו מצרפים גם שיעור על איך אתם יכולים להיות אקטיביסטיים ולהתנגד לזה שזה נראה כאילו שוק חופשי זה תורה משמיים, אז - - -

אבל, אז זה לא חינוך פיננסי, זה חינוך לאקטיביזם, שזה מצוין אבל זה לא קשור.

באותו זמן גם להגיד את זה כמסר ולפתוח להם את הדלת גם לזה ולא לתת להסתכלות, לאחריות האישית, שהיא קריטית וחשובה - - -

לא, בקי, אבל אני כן רוצה להגיד שיש לא פעם ניצול גם בדמי ניהול מסוים.

בוודאי.

אני לא שוללת שבסוף גם אני, לאורך העשור הזה למדתי לעשות כל מיני דברים יותר חכם. הכול ברור, שצריך גם את הכלים הללו. אני רק אומרת שגם צריך לשים לב באיזה גיל ובאיזו פרופורציה ומה עושים. לפעמים עושים מזה, הקטע הזה עם תלמידים הוא די קשה לי, כי אני חושבת שמערכת החינוך צריכה להסתכל על עצמה רגע אחרת. עם צעירים, אני מסכימה שצריך לתת הרבה יותר כלים וזכויות.

ואני גם אומרת שהמדינה תבין מה תפקידה ומה תפקיד החברה האזרחית, במה היא צריכה לסייע לחברה האזרחית להיכנס ולעשות. אבל, פרופורציות, בסוף המדינה צריכה להפוך פה את החיים לחיים בכבוד, ראויים, לפני הכול. בדיוק כמו שארגון פעמונים אומר שהוכפלו לו על הפניות, יש פה כתובת למה זה קרה – הדבר הזה קרה גם בגלל מדיניות.

רביע, רצית להגיד מילה, נכון?

כן, תודה רבה, נעמה. אני בדרך כלל רגיל להגיע לדיון הזה בכובע אחר. אני שותף מייסד ומנכ"ל בעמותת "חאסוב", עמותה שמקדמת יזמות טכנולוגיות בחברה האזרחית. אבל, היום כמובן שהגעתי לנושא הרבה יותר חשוב. אני מקווה שעם כמה שהיכולת היא מוגבלת להשפיע, אז באמת התרופה הזאת תיכנס לסל. אבל, אם אני כבר פה אני אקח את זכות הדיבור ואני אדבר גם על משהו שמאוד משפיע על הצעירים בארץ, ובמיוחד מאיפה שאני מגיע, מהתחום של היי-טק ויזמות בחברה הערבית. אני אגיד שההיי-טק והיזמות הם הקטר הכלכלי הכי חשוב במדינה, שתורם המון למשק הישראלי. בשנים האחרונות, בעשור האחרון החברה הערבית הבינה שאנחנו חייבים להיות שם, אנחנו צריכים להיות שם, להיכנס ולקחת חלק באקוסיסטם הזה.

מאז השיעור של הסטודנטים צמח משמעותית בתחומים שקשורים להיי-טק, שזה מדעי מחשב, הנדסת חשמל ותחומים אחרים. אני אתן דוגמה אחת. בטכניון היום, למשל, אחוז הסטודנטים הערבים במקצועות ההיי-טק הוא יותר מהאחוז באוכלוסייה. זאת אומרת, יש היום 25% מהסטודנטים של היי-טק במדעי המחשב והנדסת חשמל בטכניון, ו-60% מהסטודנטים הערבים הם נשים. אבל, אם נסתכל אחרי זה על התעשייה אנחנו נראה שהמספרים צונחים למטה ואחוז המהנדסים הערבים בתעשיית ההיי-טק הוא בין 2-3% ואחוז הנשים הוא פחות מחצי אחוז. ופה הממשלה חייבת להתערב, חייבת לעזור. יש אנשים היום שמסיימים לימודים בטכניון, באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטאות הכי טובות, הם הלכו והשקיעו את נשמתם ובמשך שלוש שנים לא מוצאים עבודה.

הייתי לפני כמה שנים עולה להתראיין ברדיו ובטלוויזיה ואומר "כן, תשלחו את הילדים שלכם ללמוד היי-טק והם יעזרו לכל הבית לצמוח כלכלית" – היום אין לי ביטחון לעלות ולהגיד לאבא או למשפחה "כן, כן, תשלחו את הילדים שלכם להיי-טק", כי האנשים שלומדים ובאמת משכילים לא יכולים להשיג עבודה. הם נאלצים או להיות מחוץ לשוק העבודה לכמה שנים טובות ואחרי זה זה מאתגר אותם מאוד להיכנס, או שהם מסתפקים בעבודות אחרות, עושים הסבה ועובדים במשהו שלא תואם את ההשכלה שלהם. אז חושב שפה באמת חייבים לעבוד. רשות החשדנות עושה אחלה עבודה, אני חייב להגיד, וגם מה שעושים במשרד לשוויון חברתי, עם חסאן טואפרה, עם עושים אחלה עבודה שם. אבל, זה לא מספיק.

צריך לעודד שוב עוד ועוד את החברות הגדולות, לתת להם את התמריצים להעסיק, ובמיוחד בפריפריה. ניהאל דיברה על זה שלגור בכפר או לגור במקום בפריפריה, אנחנו פה דיברנו המון על תחבורה ציבורית אבל תחבורה ציבורית לפעמים לא מגיעה. היא מתייקרת אבל היא לא מגיעה. אתה חייב להחזיק רכב, אתה מחזיק שני רכבים. במשק בית אתה מחזיק שני רכבים כדי לעבוד, וגם על זה אתה מוציא. אז אני מבקש גם לתת תשומת לב לדבר הזה. לראות שיש פה אוכלוסייה מאוד גדולה שרוצה לעבוד, רוצה לתאום לכלכלה, אבל היא לא מקבלת את ההזדמנות שלה. תודה.

תודה רבה, רביע. אודליה צעידי-זומר, מעלם.

אני אחדד ואגיד: צעירות אימהות בסיכון והדרה, עמותת עלם. אני רואה, והיה פה ייצוג גם לאוכלוסייה המוחלשת, למשפחות שמגיעות מהשוליים. הצעירות שאנחנו פוגשות, חלקן חד הוריות וחלקן נמצאות בזוגיות, כשרוב המקרים גם בן הזוג מגיע מרקע סיכוני. בעצם, להבדיל ממה שסיפרה לנו מבונות אלטרנטיבה, זה בעצם ממשפחות שלא הצליחו להעביר איזו מורשת של להתרומם ולהתעלות, ולכוון אותן לאיזו דרך שקצת תרים אותן. זה בעצם מה שאנחנו מנסות לעשות בעבודה שלנו איתן. בעצם הצעירות שאני פוגשת, אלה שכן נמצאות במקום שהן רוצות להרים את הראש – כל הדבר הזה, יוקר המחייה, עוד לפני הגזירות החדשות, וכל הדבר שסיפרתם פה, אם זה קניות בסופר ואם זה טיפולים רגשיים או פארא רפואיים או כל דבר הכרחי.

ושוב, גם פה יש היצע אולי דרך הרווחה אבל הרבה פעמים התורים ארוכים ואז כשיוצאים לפרטי זה הופך את הכול להרבה יותר מורכב. אם אנחנו מדברים על דיור, אנחנו מדברים על להצליח לשכור דירה. כיום הצעירות שלי מגדלות בין ילד אחד עד 5 ילדים, ולהצליח למצוא דירה שהם יצליחו להחזיק. שוב, חלקן מצליחות לעבוד, חלקן לא מצליחות לעבוד. היכולת לצאת לעבודה – אלה דברים שהם מאוד מורכבים. ואז כל דבר קטן הוא נחווה כמשהו מאוד גדול וחוסם. אני פה גם בשביל להשמיע את הצעירות המוחלשות יותר וגם את הצעירות שלי שאני פוגשת. אני אספר במשפט אחד על זוג שמאוד רציתי שיגיע היום אבל לא הצליח, שהוא מגיע מרקע סיכוני יעם עבר של סמים, ריבויי מעצרים – הצליח להשתקם, עבודות שירות, עשה את הכול. הוא בעצמו אב לעוד שני ילדים - - -

ואז בא לו הפטיש של איך שחיים פה.

והוא באמת, את רואה צעירה, והצעירה שמגיעה מעוני ברמה שהיא הגיעה לתת משקל של 35 קילו – עם כל הקושי והיסטוריה שתאהב או לא תאהב אבל בסופו של דבר לא יכולה לתמוך. אני חס וחלילה לא מזלזלת באהבה, והלוואי והצעירות שלי כולן יהיו עטופות באהבה, אבל בסופו של דבר, אני מדברת על זוג בגיל ממוצע של 25, שצריך להרים את הראש ומגדל גם ילד בתוך זה, והוא צריך עוד לשלם מזונות על שני ילדים מזוגיות קודמת.

בלתי אפשרי.

זה בלתי אפשרי. תודה רבה.

תודה. גם הקול הזה צריך להישמע פה.

שלום, אני סמנכ"לית של עמותת "חברים לרפואה". אני כבר 18 שנה בעמותה. הגעתי לעמותה כמסתייעת עבור ההורים שלי. באתי לפתוח קרן תרומה עבור הטיפול היקר של אמא שלי. המסלול הזה בעצם הביא אותי לכאן. אנחנו מסייעים לכמעט 7,000 איש מידי חודש לקבל את התרופות שהם זקוקים להם. יש לנו פרויקט מאוד גדול שבו אנחנו אוספים תרופות שנשארו מהציבור ללא שימוש. יש לנו בית מרקחת מורשה שמקבל תרומות של תרופות מהחברות. אני מנהלת מחלקה שנותנת סיוע משפטי לחולים ולקופות. יש לנו סיוע כספי. רוב החולים שנעזרים בנו הם זכאי סל, הם לא מסוגלים לממן את ההשתתפות העצמית. בעצם יש פה "לופ" שמוביל את הבן-אדם החולה שחי מקצבה וצריך לשלם את אותה השתתפות עצמית.

אם היום הסבסוד של תרופה שהיא בסל זה 17 שקל, זה הולך לעלות ל-23. העלייה ל-23, המטרה שלה היא כדי להקטין את ההשתתפות העצמית הרבעונית של חולה כרוני, שהיא היום 1,200 שקל. כלומר, כל הציבור יצטרך לשלם. האמא הצעירה שצריכה אנטיביוטיקה לילד תצטרך לשלם 25% יותר בשביל אותו חולה כרוני שצריך לשלם השתתפות עצמית של 1,200 שקל ברבעון, שזו דלקת פרקים, שיש לו כרון, קוליטיס, שמונע ממנו לעבוד והוא הופך להיות נתמך רווחה כדי שההשתתפות העצמית שלו תרד בחצי. אז בעצם מה עושה הממשלה? במקום לקחת איזושהי אחריות ולהגיד "בואו נעזור לאנשים האלה לקבל את התרופות שלהם", היא מפילה את זה על הציבור.

עכשיו, אתם צריכים להבין, אני יכולה לדבר על עצמי מהמקום שלי. כולנו משלמים מס בריאות. בין 80% ל-90% משלמים גם את הביטוח המשלים. ועוד 50% כדי לא להגיע למצב הזה של להיות בלי תרופה ולהתפלל שהתרופה תיכנס לסל – משלמים 50% עוד ביטוח פרטי.

ביטוח פרטי, נכון.

ואין איזשהו שקלול כמה מיסי בריאות נופלים, וכמה הביטוחים הפרטיים. כלומר, חלק גדול מהציבור שמגיע אלינו שצריכים תרופות יקרות, יש להם ביטוחים פרטיים. כלומר, אני נפגשת עם אנשים מהביטוח והם אומרים לי "את צריכה להבין, אי אפשר הכול". על זה אומרים לי "אי אפשר הכול" ועל זה אומרים "אי אפשר הכול". וכשהיא צריכה טיפול היא צריכה לחכות לתשובות של ועדת הסל, שתמיד התפרסמו בינואר ועכשיו נדחות למרץ או לאפריל, כדי לחסוך עוד רבעון בלי שבכלל שמנו לב.

אבל יודעים שזה נדחה למרץ?

לא יודעת.

נכון, היה צריך מפורסם ולא פורסם, את צודקת.

והעניין הוא, בעצם מה הקסם? הקסם הוא שיש הרבה יותר תרופות. אם לפני שנה לא הייתה תרופה למחלה שלה, עכשיו יש תרופה. היא יכולה להביא אותה לריפוי, היא יכולה להביא אותה לחיים נורמליים.

נכון.

אז זה לא סתם יש 3 מיליארד שקלים של תרופות שמועמדות לסל, כי יש יותר אופציות לריפוי מלא של הרבה מחלות. מחלות יתום, מחלות סרטן. אבל, המדינה נשארת עם אותו תקציב כבר שנים שלא זז. עכשיו, אני יכולה להגיד עוד משהו, אם אנחנו מדברים על משפחות צעירות. אני עסוקה באופן אינטנסיבי, העמותה מחזיקה 150 ילדים שזקוקים להורמון גדילה, וזו בעיה גנטית. זו לא רק בעיה אסתטית, זו בעיה פיזיולוגית. בדרך כלל, משפחה כזאת, יש שלושה ילדים במשפחה – זה סכום של 1,200 שקל למשפחה. ואני יודעת, ואסור להפסיק את הטיפול, ואני יודעת שאם אני לא מגייסת את הכסף הזה הופסק הטיפול. הרבה מאוד ילדים סובלים, הרבה משפחות שבהן הילדים סובלים מבעיות גנטיות, זה יותר מילד אחד. אין תקרה רבעונית.

אני כן חושבת שיש כסף לבריאות. אני חושבת שהוא מנוהל לא נכון. אני חושבת שהבעיה היא לא בעיה תקציבית. יצא עכשיו דוח של טאוב, שהקופות במאבק על פרסום ולהשיג חולים, משקיעות הרבה מאוד משאבים שבסופו של דבר לא מפנים לציבור. אז אם הייתה חשיבה באוצר איך לקחת את הסך-הכול, את סך הכול הביטוחים שנופלים, וסך הכול - עם איזושהי חשיבה אולי היינו מצליחים להגיע לדברים יותר טובים, מבלי שזה יושתת על הציבור שבאמת אין לו איך לשלם. וכל כך הרבה אנשים נשארים בלי טיפול חיוני, בין אם הוא בסל ובין אם הוא לא בסל. תודה רבה על ההזדמנות, ואני מאוד אשמח לעזור לך אם אני אצליח לעזור לך.

תודה, שירה. וגם להגיד שזו נקודה וזווית חשובה כי בסוף ההוצאות הן סך ההוצאות, אז חשוב שהבאת את זה. ובהחלט, גם כספים ציבוריים שהולכים שלא לצורך ולא ממומשים זה כואב בלב, בטח למי שצריך.

נכון.

גם בריאות הנפש, 35 שקלים בנוסף. חוץ מהתרופות. וזה לא פעם, הילד צריך - - -

נכון, בקי, אני יודעת. נכון, אנחנו נדון על זה בוועדת הבריאות. יש עכשיו דיונים על זה, ואל תדאגי, אני גם אהיה שם. תודה, חברים.

סיכום והחלטות מישיבה בנושא השלכות יוקר המחייה לשנת 2025 על משקי בית צעירים. תודה לכל מי שהגיעו לכאן היום לוועדה. היא התארכה אבל היה חשוב שנשמע את כולם ושכולם ידברו.

עם הגזירות הכלכליות בתקציב 2025, לנוכח הגירעון והצפי לגדילתו, הוועדה קיבלה ממרכז המחקר והמידע של הכנסת חישוב לפיו צפויה פגיעה שנתית בסך של כ-5,661 למשפחה ממוצע. וכן, צפויה פגיעה רחבה בשירותים הציבוריים עקב הקיצוצים המתוכננים במשרדי הממשלה, ועלייה של מיליארדים בהוצאות הריבית על הגירעון.

הוועדה קוראת לראש הממשלה ולשר האוצר לשינוי סדרי העדיפויות בתקציב הקרוב, ובכלל זה לפעול לסגירת משרדי ממשלה מיותרים, וקיצוץ בכספים קואליציוניים שהיו חוסכים 5 מיליארד שקלים, במקום העלאת המיסים לציבור העובד בהיקפים אלו והגדלת ההשקעה התקציבית במנועי צמיחה.

הוועדה מוטרדת מהפגיעה הצפויה בשירותי הרווחה והבריאות, כמו גם ביכולת משקי בית צעירים ואחרים לרכוש מזון ולהבטיח ביטחון תזונתי לילדיהם, ולהבטיח תרופות וטיפולים רפואיים לילדים עם צרכים מיוחדים או לחולה אחר במשפחה ועוד.

בהקשר לצורך הורדת מחירי המזון לצד הסרת חסמי ייבוא, על משרד האוצר, משרד החקלאות ומשרד הכלכלה לוודא הסדרים דומים גם מול תוצרת חקלאית מיובאת, ותמיכה ישירה וגדולה יותר מצד הממשלה לחקלאים מיישובי ספר ששומרים על גבולות המדינה בישראל. עוד בהקשר למחירים לצרכן – הוועדה פונה לשר האוצר ולשר הכלכלה לממש את הרגולציה והסנקציות כנגד רשתות המזון, בגין הפרות של החוק, סימון מוצרים, דחיקת מוצרים של ספקים קטנים ממדפי הסופר וכו'. כמובן, רגולציה אפקטיבית, פירוק מונופולים והכול. כמו גם לקדם את הגדלת התחרות בייבוא ופירוק הריכוזיות בשוק, באופן שיפחית משמעותית בטווח הארוך את יוקר המחייה בישראל.

הוועדה מבקרת את החלטת משרד האוצר לבטל את המיסוי על החד-פעמי ושתייה ממותקת וקרואת לשר האוצר להשאיר את המיסוי על מוצרים אלה, כמו גם להגדיל את המיסוי על רווחי הבנקים, שכך או אחרת צברו הון. רווחי יתר, ממש שיא, על חשבון הציבור בזמן המלחמה. שני צעדי המיסוי הללו – מיליארד וחצי שקלים היו נכנסים למדינה כל שנה.

בהקשר להגדלת התשלום עבור הביטוח הלאומי והקפאת קצבאות הילדים – בוועדה הוצגו נתונים המצביעים על פגיעה קריטית דווקא בשכבות החלשות, עקב צעדי תקציב 2025. בהתאם, הוועדה קוראת לשר האוצר ושר הרווחה לפעול להפחתת הגדלת התשלום של ביטוח לאומי עבור משתכרים. בעיני, לא לגעת בשכר הממוצע. זאת אומרת, לא להעלות בכלל ביטוח לאומי מתחת לשכר הממוצע במשק.

הוועדה שמעה על היעדר ידע של אנשי המילואים בדבר הסיוע לו עם זכאים מקרן הסיוע, מהמוסד לביטוח לאומי. בהתאם, הוועדה פונה למשרד האוצר ולמוסד לביטוח לאומי להנגיש לקבוצה זו את זכויותיה. כמו גם לפעול להקל על ההליך הבירוקרטי הכרוך במיצוי הזכויות.

על רקע הוצאות הדיור ההולכות וגדלות המקשות על הציבור העובד לרכוש דירה בישראל, הוועדה פונה ללמ"ס בבקשה לחשב את מבצעי הקבלנים בישראל למחירי דירות, כרכיב הודאה במחירי הדירות בפועל – מקווה שזה אכן יעזור.

אני ממש מודה לכם. סליחה על ההתארכות, היה חשוב שכולם ידברו. תודה רבה לכל מי שהיה כאן ותודה על הדוח. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:37.