פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



111
ועדת הכלכלה
18/12/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 544
מישיבת ועדת הכלכלה
יום רביעי, י"ז בכסלו התשפ"ה (18 בדצמבר 2024), שעה 9:07

דיון כללי על יוזמות לשינוי החקיקה בנושא תאגיד השידור הציבורי הישראלי

חברי הוועדה: דוד ביטן – היו"ר
רון כץ
שלי טל מירון
אלון שוסטר

דן אילוז
ואליד אלהואשלה
קארין אלהרר
אביחי בוארון
ולדימיר בליאק
טלי גוטליב
בנימין גנץ
סימון דוידסון
מאיר כהן
מירב כהן
ירון לוי
יסמין פרידמן
אורית פרקש הכהן
נאור שירי
פנינה תמנו

שר התקשורת שלמה קרעי
עדי ליברוס - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

מאיר לוין - משנה ליועץ המשפטי לממשלה, משפט כלכלי, משרד המשפטים

השופט בדימוס חנן מלצר - שופט בית משפט עליון בדימוס, נשיא מועצת העיתונות והתקשורת בישראל

פיני שומר - מנכ"ל מועצת העיתונות והתקשורת בישראל

ברוריה מנדלסון - עו"ד, לשכה משפטית, משרד התקשורת

גולן יוכפז - מנכ"ל כאן - תאגיד השידור הישראלי

אלירן גבאי - יושב ראש ועד עובדי ועובדות כאן - תאגיד השידור הישראלי

רובי המרשלג - כתב הצפון של חדשות "כאן"

אלון גלרט - שדלן, עו"ד, יועץ משרד עו"ד מיתר, ליקוורניק, גבע, לשם, טל, מייצג את כאן - תאגיד השידור הישראלי

אסף אמיר - מפיק טלוויזיה, יו"ר האקדמיה לקולנוע ולטלויזיה

גיורא ואלה - מנכ"ל אקט - איגוד העובדים בקולנוע ובטלוויזיה

נעמי לבוב - שחקנית, שח"ם - איגוד שחקני המסך

אסתי זקהיים - שחקנית, שח"ם - איגוד שחקני המסך

מיכל גרא מרגליות - מנכ"לית ארגון העיתונאים

יאיר נהוראי - עו"ד, חבר צוות תקשורת בלשכת עורכי הדין

לינור דויטש - עו"ד, מנכ"לית לובי 99

ד"ר עמית קמה - יו"ר האגודה הישראלית לתקשורת

ד"ר יצחק קליין - ראש המחלקה למחקרי מדיניות, פורום קהלת

גיל ורד - נציג אחים ואחיות לנשק

רונן ריינגולד - שדלן, עו"ד עמותת זולת לשוויון וזכויות אדם

עינת עובדיה - מנכ"לית מכון זולת לשוויון וזכויות אדם

שי גליק - מנכ"ל בצלמו - ארגון זכויות אדם

ערן אוחנה - סמנכ"ל יוצרים, אקו"ם

קרן ברק - חברת כנסת לשעבר

יחיאל יהוד - אביהם של דולב , שנרצח ב-7.10 ושל ארבל, החטופה בעזה

איתי עצמון

ד"ר עידית חנוכה

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



דיון כללי על יוזמות לשינוי החקיקה בנושא תאגיד השידור הציבורי הישראלי

בוקר טוב לכולם. הנושא: דיון כללי על יוזמות לשינוי חקיקה בנושא תאגיד השידור הציבורי הישראלי. לאחרונה יש כל מיני יוזמות שעברו טרומית. בינתיים הצעה אחת שמתי אותה בצד אחר לגמרי, זה הנושא של דיווח לוועדה, שעשינו כבר דיון נפרד.

אחת של חבר כנסת מהליכוד, אביחי בוארון והצעה שנייה של גוטליב שהיא בכלל שונה לגמרי.

איפה המציעים, אגב?

לא יודע.

איפה חברי הכנסת המציעים? לא הבנתי, אנחנו מתחילים את הדיון בלעדיהם?

אולי שיסבירו לנו מה הכוונה?

זה טריק חדש במדינה. הצעות חוק בלי חברי הכנסת. אבל השר, תראו, יש פה שלט, השר מגיע, שלא נתבלבל.

השר מגיע.

בטח, הוא מפנה את זמנו לשבת פה, לוודא שהכול עובר אחד אחד.

סיימנו?

זה לא פעם ראשונה שאנחנו אומרים את זה.

סיימנו.

לא, ביטן, באמת.

ביטן, כיו"ר הוועדה אתה צריך לגנות את התופעה הזאת.

אתה יו"ר הוועדה, אי אפשר.

זה זלזול בכנסת.

אתה מבזבז את הזמן של הוועדה, בלי שהמציעים מגיעים?

גם ככה מרסקים את מעמד הכנסת. אתה יו"ר ועדה.

אני מאמין שהם יגיעו. אני אוציא אותך, קרן.

היא יודעת על מה היא מדברת.

עם כל הכבוד לך, הם יכולים להעיר לי על העניין הזה. את לא.

כן, אבל לקרן יש ניסיון כאן.

אז מה אם יש לה ניסיון.

היא מבינה איך הבית הזה עובד.

עכשיו היא מייצגת את הערוץ הראשון. כדי שיהיה יותר קל, תנו לי רגע לסיים.

בבקשה.

שתי הצעות. אחת סותרת את השנייה בעצם. מה שאנחנו נעשה זה דיון כללי ואחר כך אני אחליט מה לקדם ומה לא, אם בכלל. אחרי שאני אשמע אתכם, מה יש לכם לומר.

אבל אני אומר לכם דבר אחד מאוד פשוט: אני מבקש שהדיון יהיה ענייני. נכון, אי אפשר להתעלם מהפוליטיקה. שלום כבוד השר.

אמרת 'ענייני' אמרתי קרעי.

איך הוא נכנס בול, אה?

אני מבקש שהדיון יהיה ענייני במובן הזה, פוליטיקה יש אבל בואו נאפשר לאנשים לדבר. ולכולם לדבר קצר. ואנחנו לא ניתן רק לח"כים לדבר היום. נעשה ריצ'רץ' בין חברי הכנסת ובין אנשים אחרים שהגיעו. בסדר?

תתחיל איתם, נשמח לתת להם את הבמה. הם העניין.

טוב שאת אומרת את זה. אני הזמנתי לפה את כבוד השופט מלצר, שהוא נתן בעצם את פסק הדין בעניין הזה שקשור לערוץ הראשון בזמנו, כשרצו לעשות שינויים בתאגיד. וגם הוא יושב-ראש מועצת העיתונות, נכון?

נשיא.

נשיא מועצת העיתונות. אז יש לו הרבה מה לומר. אחר כך יבוא גם המשנה ליועץ המשפטי לוין, שגם הוא אני רוצה שהוא יגיד דברים לעניין הזה. עוד לא הגיע, נכון? בדרך, בסדר. אז אנחנו קודם כל נתחיל עם כבוד השופט, בבקשה אדוני.

קודם כל, תודה רבה שהזמנתם אותי לוועדה. אני רוצה לומר שאנחנו נמצאים במצב מיוחד ומצב חירום, לא רק בגלל המצב הכללי, אלא גם בגלל המצב הפרטני שבו אנחנו דנים.

האמת היא שאני יודע שמופיעים כאן בכל ועדה נציגים של המשפחות של החטופים.

היו ביום שני. בדרך כלל הם באים ביום שני, ברביעי פחות.

אני רק רוצה להסביר את הקשר. העובדה שהמשפחות של החטופים מופיעים בכלי התקשורת ומציגים את הזעקה שלהם וכלי התקשורת נותנים להם ביטוי זה אחד מהדברים שבין השאר רוצים להוריד מהתקשורת. כדי שהיא לא תבטא את זעקת החטופים. ולא תאזכר את המחדל שהביא לכל המצב הזה.

זה מצב שרוצים שתקשורת רק תשבח את הממשלה ולא תבקר אותה ולא תיתן פתחון פה לאלה שמבקרים אותה הוא המצב שהוליד את היוזמות האחרונות. בשעתו היו אלה יוזמות ממשלתיות. עכשיו עברו לאסטרטגיה או טקטיקה אחרת של הצעות חוק פרטיות, כאשר מרוב עצים כבר לא רואים את היער. היער הוא של הצעות שונות ומשונות, לפעמים גם סותרות. לפעמים המציעים לא באים בכלל לנמק את הצעותיהם.

הם יבואו, הם יבואו.

שר התקשורת, לא, אני חייב לומר את זה. ושר התקשורת, שהוא נציג הממשלה שזו דרך המלך, הוא שבא ומנמק במקומם את ההצעות. גם עכשיו שתי ההצעות שעומדות על הפרק פה אני לא רואה את המציעים, אני רואה את שר התקשורת.

הוא המציע.

שוב, פורמלית הוא לא המציע. ולמעשה אני אומר שמרוב עצים לא רואים את היער. אבל אם כן מסתכלים על התמונה בכללותה, אז המשותף לכל ההצעות האלה זה לשלול את אופייה הדמוקרטי של המדינה. כי אופייה הדמוקרטי של המדינה הוא תלוי בתקשורת חופשית, כך זה בכל המדינות הדמוקרטיות. ואם מסתכלים על ההצעות הללו אחת לאחת וכל אחת לחוד וכולן ביחד, אז רואים שלמעשה רוצים כאן לשלול את האופי הדמוקרטי של המדינה.

כך יוצאים נגד תאגיד השידור "כאן" ולאחרונה גם נגד גלי צה"ל, בדרכים שונות. אני לא רוצה להגיד שונות ומשונות, אבל בדרכים שונות. על ידי קיצוץ בתקציבים, על ידי הכפפת התקציבים לאישורים של הממשלה או מי מטעמה. על ידי ביטול התאגיד וגלי צה"ל לחלוטין. יוצאים נגד תאגידי השידור הפרטיים על ידי כך שרוצים שנושא הרייטינג יעבור מגוף אובייקטיבי לגוף שיהיה תחת החסות של הממשלה או של שר התקשורת. יוצאים גם נגד העיתונות הכתובה.

למעשה רוצים ליצור מצב שבישראל תהיה רק עיתונות שמשבחת את הממשלה או מהללת אותה. מצב כזה אנחנו מכירים, אבל לא במדינות דמוקרטיות. זה קיים בהונגריה, זה קיים בסין, זה קיים בברית המועצות. אני מקווה שאנחנו לא רוצים להידמות למדינות הללו בנושאים הללו.

הדבר הזה, כפי שאמרתי, נעשה גם בדרך לא דרך, של הצעות חוק פרטיות. ולא רק זאת, אלא שההנמקה היא הנמקה "אורוולית". מי שמכיר את הספר של אורוול על 1984, הוא הציג שם אפשרות להשתמש ב-doublespeak. אתה מדבר על דבר אחד, כאילו אתה בעד דמוקרטיה, וזו ההנמקה שכאילו הדמוקרטיה, כל ההצעות האלה נתלות בזה שכאילו הן תומכות ביתר ליברליזם ויתר דמוקרטיה. אבל למעשה זה בדיוק היפך. וזה בדיוק ה-doublespeak של ג'ורג' אורוול.

אני רוצה כאן להסביר. ברגע שההצעות האלה, ואני כבר מסיים, כבוד יושב-הראש.

אין בעיה, הכול בסדר.

ברגע שמסתכלים על כל אחת מההצעות וכולן על כולן כמכלול, אני רוצה להסביר איך הן שוללות את האופי הדמוקרטי של המדינה. ואז תדמיינו לנגד עיניכם שהיה בא מישהו ואומר בואו נבטל בחוקי היסוד את האלמנט של המדינה היהודית והדמוקרטית. או יהודית או דמוקרטית. והיה מבקש לבטל את האופי הדמוקרטי של המדינה.

במקרה כזה, שתדעו לכם, אם מבקשים לבטל את האופי הדמוקרטי של המדינה, וכאן אני אומר ואם תומכים בזה אפילו 120 חברי כנסת, התיקון הזה הוא לא חוקתי וזה מכוח הדוקטרינה של דמוקרטיה מתגוננת.

ואני כאן רוצה להדגיש שהדוקטרינה הזאת של דמוקרטיה מתגוננת פותחה בפרשת ירדור, שקדם עם לחוקי היסוד. שם רצתה לרוץ לכנסת רשימה שרצתה לבטל את אופייה היהודי של המדינה. ואז בית המשפט פסל את הרשימה בלי שהייתה לו הסמכה ספציפית בחוק. אחר כך בחוקי יסוד יש הסמכות ספציפיות, אבל בלי שהייתה לו הסמכה. מי שזוכר ההנמקה הייתה, תארו לעצמכם קודם לכן היה מי שזוכר, בתוך הכנסת זרקו רימון לתוך הכנסת, נפצעו גם חברי כנסת. ומאז עשו את מחיצת הזכוכית הגדולה. בית המשפט אמר תתארו לעצמכם שמישהו ירצה לרוץ לכנסת ויגיד כקהל אנחנו לא יכולים יותר לזרוק רימונים, כי יש עכשיו את המחיצה המשוריינת. אז אני רץ לכנסת כדי שיותר קל יהיה לי לזרוק בכנסת רימון.

בית המשפט, מכוח הרעיון הזה והדוקטרינה שפותחה לא רק אצלנו, גם במקומות אחרים בעולם, של דמוקרטיה מתגוננת, פסל את הרשימה. ואז באו חוקי היסוד. נכון שהיה שופט מיעוט שאמר צריך לזה הסכמה בחוקי היסוד וזה בא בחוקי היסוד.

לכן אני אומר, מי שפועל נגד הדמוקרטיה ורוצה לבטל בדרכים שונות את המופעים של הדמוקרטיה, אפילו אם ישיג רוב לא של קואליציה, של כל חברי הכנסת, כל ה-120, נניח שזה היה קורה, אני מניח שזה לא יקרה. כי אז ההצעה הזאת הייתה נפסלת כי היא לא חוקתית.

יותר מזה, כשעשו את החוק קבעו שגם רשימה וגם חבר כנסת שפועל כנגד אופייה או היהודי או הדמוקרטי של המדינה, אפשר לפסול את הרשימה וחבר הכנסת שתומך בדברים כאלה אפשר לפסול אותו כדי שלא יתמודד בכנסת.

אני רוצה להבין דבר אחד. האם התקציב של התאגיד הוא דבר מוחלט? אם אני מקצץ, סתם לדוגמה, חלק מהתקציב, אז פגעתי באופייה הדמוקרטי של המדינה? הרי זה דבר שהוא לא הגיוני. זה לא שאין תאגיד, יש הצעה אחרת שמדברת על התקציב. אז נכון, אם מבטלים את כל התקציב אתה נשאר בעמדה שלך. אבל אם אנחנו, סתם לדוגמה, מפחיתים 10% מהתקציב פגענו באופייה הדמוקרטי של המדינה?

זה תביא את שר האוצר לפה, לא את שר התקשורת.

שנייה רגע. תן לי, שאלתי אותו, לא שאלתי אותך בינתיים.

אם אתה סוגר את "כאן", כן.

רגע. הוא טען טיעון, אז אני רוצה לשמוע.

אני אשיב. למעשה, שוב, אם באים, כבודו הציג את זה 10%.

סתם דוגמה נתתי.

אם אומרים נניח, וזה גם אותו דבר שכר השופטים. אם אומרים שעושים קיצוץ רוחבי בכל רשויות המדינה, לגבי עוד תאגידים ציבוריים בסדר גודל, אני אומר, לכל הרשויות, כולל חברי כנסת, כולל הכנסת. זה אפשרי. מה שאי אפשר זה רק לקצץ לגוף אחד.

לא, אבל גם כשיש קיצוץ רוחבי בתקציב המדינה התאגיד לא נפגע, אין לו קיצוצים בגלל החוב.

כן, אבל תקציב התאגיד לא בתקציב המדינה.

אבל אני לא שאלתי, אני בכוונה הבאתי את השופט על מנת לשאול אותו ושהוא יביע את העמדה. אז מה הבעיה? לא הבנתי. תהיה לכם את האפשרות לדבר.

לא, אבל זה לא אותו דבר. תקציב התאגיד הוא לא בתוך תקציב המדינה.

הרעיון, שוב, אני ללא כחל וסרק. הרעיון המקורי כשהקימו את התאגיד, שהתקציב שלו יהיה עצמאי.

בסדר גמור.

זה היה הרעיון. אבל אם רוצים לעשות בגלל מצוקה, לא שמוסיפים לדברים מסוימים כסף. אני לא רוצה להיכנס לעניינים הפוליטיים.

לא, בסדר.

זה אתם כבר.

בשביל זה יש אותנו.

אבל אם עושים קיצוץ רוחבי בכל הגופים שנהנים מתקציב המדינה במישרין או בעקיפין זה יתכן וזה אפשרי. אבל לא זו הכוונה פה.

לא. יש שתי הצעות.

אתה הבנת דוד? לשכת עורכי הדין. הבנת? בדיוק עם לשכת עורכי הדין.

אותו דבר.

רגע, רגע, זה לא אותו דבר, אבל לא משנה.

בול אותו דבר. שליטה שליטה ועוד שליטה.

הנושא של חופש הביטוי, בדיון ציבורי זה שונה מלשכת עורכי הדין. לא צריך להגזים.

אני רוצה להסביר. אם עושים קיצוץ רוחבי, יתכן וזה אפשרי מבחינת מה שאמרתי קודם, מבחינה קונסטיטוציונית. אבל כשמסתכלים כאן על שלל ההצעות ודנים בכולן ולכל הצעה יש הצעת גיבוי, חמורה ממנה, זה פגיעה בדמוקרטיה.

אני כאן בסוף רוצה לומר רק דבר אחד. אני אתייחס, אם יהיו דיונים פרטניים אני אתייחס גם לכל דבר בנפרד. אבל אני בכוונה, במיוחד שכבודו נתן לי את הזכות לפתוח את הדיון, אנחנו כמועצת העיתונות והתקשורת בישראל מסתכלים על התמונה במלואה. ונראה לנו שיש כאן סכנה גדולה לדמוקרטיה הישראלית ואנחנו נפעל בכל האמצעים החוקיים שעומדים לרשותנו כדי לסכל את המזימה הזאת, כי זו מזימה שנועדה להפוך את ישראל לכזו שהיא לא תוכל לומר עוד "אנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". תודה רבה.

תודה. עכשיו נעבור לכבוד השר, בבקשה.

תודה.

הנה, בוארון הגיע, שהוא אחד המציעים.

גם חה"כ גוטליב בדרך. חכ"ל ברק, אני לא רואה עלייך תג של לוביסטית.

כי אני לא לוביסטית.

את לא לוביסטית? את לא מקבלת שכר מהתאגיד על ייצוגך? את לא מקבלת שכר מהתאגיד שאת מייצגת אותם?

אני לא לוביסטית.

קרעי, זה מיותר.

לא, זה לא מיותר בכלל. זה לא מיותר. לא לצחוק על חברי כנסת שיש להם קשיים אישיים.

אני צוחקת על חברי כנסת שמגישים חוקים ולא מגיעים לדיונים בוועדות.

אז תקבעו את השעה של הדיון שהיא תוכל להגיע.

ומבזים את מעמד חברי הכנסת באשר הם, גם בוועדה.

היא עדכנה שהיא תגיע ב-9:20 כשאת עוברת כאן על התקנות של הכנסת.

וזה ברור שאתה כתבת את החוק והיא אפילו לא יודעת מה כתוב בו.

אדוני יושב-הראש.

קרן, מספיק.

רגע, יש לי שאלה, שר התקשורת, זה פלאייר שלכם?

כן, כן.

כתוב פה "ביחד ננצח". נכון?

נכון.

איפה ה-"ביחד ננצח" שלך?

בוא אני אספר לך. אדוני יושב-הראש, אני מבקש שיהיה כאן שקט כמו שהיה בזמן דיבורו של השופט.

שנה שלמה אתה אומר "ביחד ננצח".

השאלה את מי הוא רוצה לנצח.

אתה לא, קרעי. אתה לא שופט עליון בדימוס. אתה רק קרעי.

רבותיי, כל אחד יקבל. אמרתי בהתחלה, מאיר, אתה לא הגעת בהתחלה, לא היית כשדיברתי. לשמור על העניין הזה שכל אחד ידבר בזמנו ולא להפריע. זה לא ייתן שום דבר.

צודק.

זה רק מאריך את הדיון.

אדוני יושב-הראש, לא דיינו בפתח הדברים, לפני מה שאני רוצה לומר לגופו של עניין, לא דיינו שבג"ץ הפך להיות רשות על לא כל כך דמוקרטית, שאין לה אף איזונים ובלמים, אתה מביא את בג"ץ גם לכאן, לתוך ועדות הכנסת?

יאללה, בוא נסית.

בושה וחרפה. בושה וחרפה, שר בישראל, איך הוא מדבר.

זה לא יאמן.

קצת כבוד. קצת לכבד את המעמד.

עכשיו הוא רוצה להשתלח בכל בן אדם, דוד? מה, זה נורמלי?

ריסקת פה הכול. ריסקתם, ריסקתם הכול.

קודם כל, הטענה נטענה אליי.

לא מפסיק להסית. להסית, להסית.

אבל זה גועל נפש.

רבותיי, רגע.

זה לא פשוט, הוא מדרדר כל מעמד של כל בן אדם.

ריסוק של כל היסודות.

רגע. השופט הוזמן על ידי, כיוון שהוא נתן את פסק הדין נדמה לי היחידי בעניין הזה. זה דבר ראשון. דבר שני, הוא יושב-ראש מועצת העיתונות. ונתתי לו לדבר ראשון גם בגלל שהזמנתי אותו וגם בגלל שלא רציתי שניכנס לוויכוח הפוליטי. עכשיו נמשיך.

תודה. אני רק רוצה לומר לכבוד השופט בדימוס מלצר, שכמו בבית המשפט גם כאן הדמוקרטיה שייכת לציבור, לא לאף אחד אחר. לציבור.

גם לא לך.

הציבור בוחר בבחירות דמוקרטיות את נבחריו והם יכולים לקבוע מדיניות.

הציבור, לא רק אתה.

וכבוד השופט, אתה תוכל להגיב לי כשאני אסיים. אני שמעתי אותך והקשבתי אותך קשב רב. אני רואה שאתה עומדת לך על קצה הלשון תגובה.

פשוט אדוני לא מבין מה זה דמוקרטיה.

אוקיי, בסדר.

כי הוא לא למד ליבה. הוא פשוט לא למד.

הוא פשוט קרא את מוסוליני.

יש כאלו שחושבים שהדמוקרטיה היא האויב הכי גדול של הדמוקרטיה בעיניהם.

אז תלך למדינה לא דמוקרטית. אבל אנחנו רוצים להישאר דמוקרטיה.

הדמוקרטיה היא לא האויב של הדמוקרטיה. אדוני יושב-הראש, אני מבקש מחכ"ל ברק שתפסיק להפריע לי ושתשים תג של לוביסטית.

כן, אני לא מוכן לזה.

היא לוביסטית של התאגיד.

די קרעי.

היא דווקא חברה במפלגה שלך.

הרבה לפניו.

אני אספר לך.

אבל מי שלא מתיישר.

זה לא הליכוד של פעם.

קרן, קרן. עוד הפרעה אחת את יוצאת לחמש דקות.

טוב.

תחליטי את אם את יוצאת. לפני שאני אוציא אותך כשאת מפריעה, תצאי ישר. כן, הלאה.

אדוני יושב-הראש, חברי הכנסת, מכובדיי כולם. ראשית אני רוצה להודות לך, יושב-ראש הוועדה על קיום הדיון הזה בנוגע לתאגיד השידור הציבורי הישראלי. אני מבקש להציג כאן בקצרה את עמדתי ואת החזון שלי בנוגע לשידור הציבורי במדינת ישראל.

הקמפיין המתחדש שוב ושוב מצד מתנגדי השינויים, גם הקלים וההכרחיים ביותר בכל הנוגע להסדרת שוק התקשורת בכלל והשידור הציבורי בפרט, הוא לא יותר מניסיון שקוף של בעלי אינטרסים לא לתת לאף אחד להזיז להם את הגבינה.

הביקורת שאנחנו מציגים במשך שנים וביתר שאת בשנתיים האחרונות מבוססת על מציאות עגומה המחייבת תיקון. השוק הפרטי נחנק תחת עודף הסדרה ואילו השידור הציבורי נותר לא מעניין, לא יעיל.

תגיד לי, על מה אתה מדבר? על מה אתה מדבר? אתה שר התקשורת? מה לא מעניין? ראית פעם את התאגיד? הסתכלת פעם על התוכן של התאגיד? באמת, שלמה קרעי, אתה שר התקשורת.

אדוני יושב-הראש, אני מבקש שתשמור על זכות הדיבור שלי.

תיכנס, תראה מה רואים בתאגיד "כאן".

סימון.

אני פשוט אחזור על כל משפט פעמיים.

אני יוצא מעצמי חמש דקות.

תצא, תצא. אתה אמרת לי שלשום במליאת הכנסת שהדמוקרטיה בעיניו זה ש-15 שופטים יקבעו זה יותר טוב מאשר 120 חברי כנסת. יש הקלטה מהמליאה.

אני לא רוצה שאתה תקבע.

זאת הדמוקרטיה שלך.

אני לא רוצה שאתה תקבע.

רגע, רגע, זה לא הוויכוח עכשיו. רבותיי, אתם גולשים לדברים שלא קשורים לנושא הדיון.

למה אתה נותן לקרעי לעובדות לבלבל אותו?

אני לא יכול להגיד לשר מה לומר.

לא, לא אמרנו להגיד מה לומר.

כמו שאני לא יכול להגיד לחברי כנסת מה לומר.

תודה.

אבל די.

עדיין לא, אולי בקרוב, אתה יודע.

בסדר.

השוק הפרטי נחנק תחת עודף הסדרה ואילו השידור הציבורי נותר לא מעניין, לא יעיל, לא ציבורי שזה הכי משמעותי בעיני רבים מהציבור, ולעיתים אף מזיק. הגיע הזמן לקיים דיון אמיתי, נקי מהפחדות, נקי מסיסמאות וללא ניסיונות השתקה. דיון ענייני, כנה ואחראי הוא הבסיס להכרעה דמוקרטית.

חברי הכנסת, השידור הציבורי נדרש במאה הקודמת כדי לספק מידע לציבור. היום בעידן של תקשורת חופשית ותחרותית אין כל הצדקה למימון מוצהר כזה על חשבון הציבור, בוודאי ובוודאי לא בתחום החדשות והאקטואליה. לממן שידורי חדשות במרחב שבו מתקיימת תחרות חופשית זה מיושן, מיותר ומזיק.

אמרתי בכל במה אפשרית ואומר זאת גם כאן, בכוונתי להפריט או לסגור את תאגיד השידור הישראלי. לא רק שאין בו ערך ציבורי, אלא שהוא פוגע בתחרות, מעוות את השוק ומנציח עוולות של חוסר ייצוג ובזבוז תקציבי עתק.

וואו, באמת.

זה פשוט שקרים אחד אחרי השני.

כמה שטויות.

הוא לא רואה טלוויזיה.

כמה שטויות במשפט אחד.

חכ"ל ברק, את שוב מפריעה לי.

כמה שטויות במשפט אחד, קרעי.

חה"כ אלהרר, אני מבטיח לשבת כאן ולהקשיב לכל מילה שלך.

אבל אתה לא באמת מקשיב.

אתה לא חייב. אתה לא חייב, אתה יכול לצאת.

אתה הרי לא מקשיב. אתה פה שעות על שעות ולא מקשיב.

אדוני יושב-הראש.

בסדר, מה אתה פגיע כל כך?

לא פגיע, רק שיתנו לי להשלים.

בסדר, נו.

אתה מאמין במה שאתה אומר, השר?

מאמין לכל מילה. תודה.

אתה באמת מאמין לזה?

אני פשוט אחזור על הפסקה הקודמת כל פעם כשתפריעו, אז אני חוזר.

תחזור, אתה לא מאיים.

אמרתי בכל במה אפשרית.

רבותיי, מה שהח"כים מותר לכם אסור. אז מספיק. תתמודדו לכנסת, שבו בצד הזה.

כל פעם כשחברת הכנסת אלהרר תפריע, אני אחזור על הפסקה הקודמת שוב.

אל תאיים.

אמרתי בכל במה אפשרית ואומר זאת גם כאן, בכוונתי להפריט או לסגור את תאגיד השידור הישראלי. לא רק שאין בו ערך ציבורי, אלא שהוא פוגע בתחרות, מעוות את השוק ומנציח עוולות של חוסר ייצוג ובזבוז תקציבי עתק. בין היתר נחשפנו למקרים של שידורים מוטים, פוגעניים, ומסיתים בערוץ "מכאן" 33. פגיעה בערכים ובסמלים היקרים לחלקים נרחבים בציבור. בזבוז, אני אחזור שוב פעם. תפריעו אני אחזור עוד פעם על הפסקה.

די כבר.

בין היתר נחשפנו למקרים של שידורים מוטים, פוגעניים ומסיתים בערוץ "מכאן" 33. פגיעה בערכים ובסמלים היקרים ביותר לחלקים נרחבים בציבור ובזבוז משווע של מאות אלפי שקלים לפרק בהפקות מוטות ותעמולתיות. תעמולה והטיה כן, אבל לא על חשבון הציבור.

מה זה תעמולה? כשהם לא בדעה הפוליטית שלך? מה זה תעמולה? יש חופש ביטוי.

תעמולה זה ערוך 14. הוא מבלבל בין הערוצים.

אדוני השר, למה רק "כאן" בערבית?

מה זה תעמולה? מה זה המונח תעמולה מפי שר תקשורת?

ניסית לדבר איתם לגבי "מכאן"?

חה"כ פרקש, מה יהיה?

אני לגבי "מכאן" 33 שלחתי שלושה מכתבים למועצת התאגיד. ביקשתי למנות מבקר בערבית לשידורים המסיתים שם ועורכת הדין עדי ליברוס, שנמצאת כאן, ממשרד המשפטים, כתבה מכתב "אל תדאגו, השר לא יכול להתערב. תמשיכו להגיד לו אין לך סמכות". אז אל תדברו איתי על ניסיון להפעיל את הסמכות שלי.

מה ליברלי בשר שמתערב בתכני שידור?

תגיד, איפה אתה, ברוסיה?

להיפך. אני רוצה שהממשלה לא תתערב יותר. שהממשלה לא תממן את זה.

הוא רוצה שיהיה פה רק ערוץ 14. נחליש, נגמור את הערוצים.

תעשו את מה שאתם רוצים בשוק החופשי, לא על חשבון הציבור.

יישאר רק ערוץ אחד – 14. זה מה שהוא רוצה.

איזה רוסיה? חוק השידורים, הנה מאיר לוין יושב כאן. אתם דורשים ממני להתערב בחדשות.

אף אחד לא דורש ממך, אתה דורש מעצמך.

הנה, תשאלי את מאיר לוין, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה. מה כתוב בחוק השידורים שלי? האם אני דורש התערבות בחדשות ואקטואליה בשוק החופשי? להיפך, אני מבטל את כל ההתרבות.

על מה אתה מדבר? איזה התערבות? אתה מביא פה להפיכה תקשורתית.

אז אל תספרו, העובדות אני יודע שלא מבלבלות אתכם.

אתה לא מתבלבל מעובדות.

כל מה שאנחנו אומרים כאן להפסיק לבזבז כספי ציבור. זה הכול.

אתה הבזבוז של כספי הציבור.

תעמולה והטעיה כן, אבל לא על חשבון הציבור. בשם הציבור שבחר בנו, אני אומר לכם שזה לא יימשך.

מה זאת אומרת? מה זאת אומרת בשם הציבור שבחר בנו? אתה שר התקשורת של כל מדינת ישראל. לא של הבייס שלך. מה זה הדבר הזה? אתם ממשלה של כל מדינת ישראל.

פשוט שר בושה.

אתה לא שר של הבייס.

כל פעם שאתם מפריעים אני אחזור אחורה.

אבל איזו מן אמירה זו?

אז אני אחזור שוב.

השידור הציבורי שייך לכל עם ישראל, לא למגזר.

תעמולה והטיה כן, אין לי בעיה איתה. אבל לא על חשבון הציבור. החזון שלי לגבי שידור ציבורי.

לסגור אותו.

אחד, אין חדשות ואקטואליה בעברית במימון הציבור. שוק חופשי ותחרותי בלי שום התערבות, כמו שיש בחוק השידורים, שאולי יספר לכם מאיר לוין.

אבל כבוד השר, כשתביא את החוק, הצעת החוק שלך, נדבר עליה.

לא, לא, אני לא מדבר עליה. אני רק הם אומרים שרוצה רוסיה.

נו אז מה, אתה חוזר עליה עכשיו?

לא, כשאומרים שאני רוצה רוסיה והתערבות, אז העובדות לא מבלבלות אותם כי זה בדיוק הפוך.

זה מה שאתה רוצה, חביבי.

רק כסף זר - - - שאתה רואה בערוץ 14.

שתיים, נקודה שנייה.

מה, אין ועדת כספים היום?

אני תכף הולך.

ערוץ 11 יוקדש להפקות מקור ויצירה ישראלית בלבד. לחילופין, תוקם קרן ייעודית לתמיכה ביצירה ישראלית שתשודר בערוצים השונים. ערוץ "מכאן" 33 ייסגר. הפקות מקור בערבית יהיו חלק מאותו מתווה של יצירה ישראלית. החינוכית תישאר. לתאגיד יישארו חמש תחנות רדיו, ביניהן רשת מורשת, רשת ג' ורדיו רקע, שיכולות שידורים באמהרית, רוסית וערבית ביחס שווה. תדרי הרדיו של רשת ב' ותדרים נוספים שיתפנו יוצעו במכרז לתחנות רדיו מסחריות ארציות. מה שלא קיים באף דמוקרטיה בעולם, שאין אף תחנת רדיו מסחרית ארצית.

ארכיון התאגיד ייפתח לציבור. תפסיקו לעשוק את הציבור עם עשרות אלפי שקלים על כל קטעי ארכיון פרטי ומסחרי. תתאפשר גביית תשלום תפעולי בלבד. אין פרסומות ואין חסויות בשידור הציבורי. ציבורי לא מתחרה בפרטי.

בואנ'ה, איזה שנאה יש בך.

לא יאומן.

ציבורי לא מתחרה בפרטי.

איזה שנאה יש בך, קרעי.

אני מתבייש, חה"כ כהן. אני מתבייש שכאשר אין לכם מה לענות אתם מדברים - - -

יש לנו מה לענות.

- - - בדף מסרים אמורפי.

יש לנו מה לענות גם על התוכן וגם על הצורה.

יש לנו מה לענות יותר ממה שאתה חושב. אבל איזה שטנה. מה נכנס בכם? מה השד הזה?

אין פרסומות. חכ"ל ברק, את לא תפריעי לי. אין פרסומות ואין חסויות בשידור הציבורי. ציבורי לא יתחרה בשוק הפרטי ויחסום שחקנים חדשים. תקציב התאגיד או הקרן - - -

אבל ציבורי עושים כשיש כשל שוק. מה זה ציבורי לא יתחרה?

חה"כ פרקש הכהן, את פשוט גורמת לי לחזור על אותם משפטים שלי שוב ושוב.

דוד, אתה יודע מה יש עכשיו במשרד החינוך? לכתוב פרקים חדשים לבתי הספר על לימודי הר הבית. פה, בחדר הסמוך.

אין פרסומות.

אין פרסומות ואין חסויות בשידור הציבורי.

נפלתם על הראש.

ציבורי לא יתחרה בשוק החופשי. לא יתחרה בפרטי.

מי מתחרה?

הפרטי יתחרה בפרטי. פרסומות, אם אתם מקבלים תקציב מהציבור, פרסומות שייכות לשוק הפרטי.

אין לך תוכנית עסקית לאירוע הזה. הבן אדם הוא לא, לא בקיא. אתה לא בקיא בפרטים, קרעי.

תקציב התאגיד או הקרן יעמוד על כ-500 מיליון שקלים בשנה - - -

יפנים?

אדוני יושב-הראש, הבחור הזה, אני לא יודע מי הוא, אבל הוא לא מפסיק להפריע. זה שיושב שם, זה שעכשיו תופס את המיקרופון.

אני משקיע את כל כולי כל החיים בתחום הזה.

תשקיע מה שאתה רוצה ותכבד את זכות הדיבור שלי כאן בוועדה.

אם אתה לא יודע מי אני - - -

לאנשים כואב, אתה מחריב את מפעל חייהם, כואב להם.

צא חמש דקות.

לא, לא, דוד, למה?

לא, מההתחלה הוא מפריע. צא חמש דקות. הוא הפריע מההתחלה, עזוב. איימתי עליו כבר כמה פעמים. חמש דקות זה לא נורא.

עוד מעט אנחנו נהיה כמו באיראן, אתה יודע. הטילו עוצר בשעה 19:00 חמינאי נוסע עם הנהג שלו ב-18:30 רואה מישהו אומר לו תירה בו. הוא אומר לו למה? הוא אומר לו אני יודע איפה הוא גר, הוא לא יגיע.

טוב.

מה הוא עשה?

מכירים את הבדיחות.

בשביל מה?

אתה בא עם בדיחות קומוניסטיות וכל מה שאתם רוצים להמשיך לשלוט בתקשורת ושהממשלה - - -

לא, הבדיחות של אמסלם.

תקציב התאגיד או הקרן יעמוד על כ-500 מיליון שקלים בשנה ליצירה ישראלית ולתחנות הרדיו הייעודיות בלבד. זכויות העובדים יישמרו. תנאי פרישה מכובדים לפחות כמו היועצים המשפטיים שדאגו לעצמם ל-24 משכורות לאחרונה.

עוד פעם היועצים המשפטיים?

כולל עדיפות בשירות המדינה. חברים, אני מביא אליכם כאן לוועדת הכלכלה את הצעת החוק להפרטת התאגיד והצעות נוספות.

אבל עכשיו זה לא הצעת החוק.

לשינויים, ועדת השרים לחקיקה תמכה בה.

אבל אין עכשיו.

חשבתי זה לא שלו.

ועדת השרים לחקיקה - - -

יצא המרצע מן השק.

הוא מקצר את התהליך.

זה הצעת החוק, דוד?

ביטן?

יאללה, בואו נצביע.

הדיון הוא כללי.

על יוזמות חקיקה.

חשבתי שזה לא הצעה שלך.

אבל ההצעה היא פרטית. למה הוא מציג?

אם הדיון כללי לא צריך להקשיב לקרעי, שישאיר פתק. תקשיבו לאנשים.

רגע, ביטן. ביטן, אתה שמעת מה הוא אמר?

רגע. הדיון הוא כרגע על הצעות החוק שעומדות על השולחן.

שלי, זו הצעה - - - אז למה הוא מציג אותה?

שאלתי, חמש פעמים כבר.

למה הוא מציג?

אדוני יושב-הראש, חברי הכנסת, אני מביא אליכם לכאן לוועדת הכלכלה את הצעת החוק להפרטת התאגיד.

אבל למה אתה מביא? זו הצעת חוק פרטית.

חה"כ בליאק, קשה לך לתת זכות דיבור למישהו שלא חושב כמוך?

רגע, זה ממשלתי? אולי התבלבלנו. זו חקיקה ממשלתית כנראה.

אני עומד מאחוריה. בוודאי שאני עומד מאחוריה, בוודאי.

אם הוא מביא.

אני תמכתי בה בוועדת שרים לחקיקה.

אבל הוא אמר במילותיו 'אני מביא'. אם הוא מביא, אז זו חקיקה ממשלתית.

למה לא ממשלתית? תשאל את מאיר לוין. תשאל את מאיר לוין למה לא ממשלתית.

אז מה עמדת משרד המשפטים לחקיקה הממשלתית של קרעי?

אני מביא אליכם לכאן, אדוני יושב-הראש.

אתה או טלי? לא הבנתי.

מה אתה רוצה?

קריאה ראשונה, קריאה שנייה.

למה אתה עובד עקום? למה אתה לא מביא ממשלתית?

אני לא אוציא את הח"כים סתם, עזוב אותי.

אני מביא אליכם לכאן לוועדת הכלכלה את הצעת החוק להפרטת התאגיד - - -

אבל מה זה אני? הוא לא חתום על החוק.

אז אני רוצה חוות דעת.

- - - והצעות נוספות לשינויים מבניים - - -

די.

סליחה, אז אני רוצה חוות דעת של הייעוץ המשפטי לממשלה.

ממש, הוא אומר שהוא מביא.

כשהדמוקרטיה לא טובה לכם אתם רצים לייעוץ המשפטי.

- - - הצעת חוק פרטית?

בשביל מה את מפריעה?

אני לא רוצה שתוציא אותי.

מה זאת אומרת? זה תפקידנו, להיות פה ולהביע את דעתנו.

אני לא אוציא אותך גם אם תפריעי. אני מבקש ממך לא להפריע, זה הכול.

אני מביא אליכם לכאן את ההצעה, לוועדת הכלכלה. כל פעם שאתם מפריעים אני חוזר על אותו משפט, אז תנו לי להשלים. אני כבר מסיים.

בסדר, יאללה, תנו לו לסיים את הסיוט.

אני מביא אליכם לכאן לוועדת הכלכלה את הצעת החוק להפרטת התאגיד והצעות נוספות לשינויים מבניים ותקציביים. עכשיו זה בידיים שלכם.

טוב.

זה הזמן להחליט, חדשות ואקטואליה במימון ציבורי לא עוד. שוק חופשי ותחרותי בלי שום התערבות של הממשלה כן.

אמרת את זה כבר שבע פעמים.

יצירה ישראלית, הפקות מקור ושידורים למגזרים הזקוקים לכך כן ובגדול. הליכוד, ואני בוודאי, הבטחנו את השינוי הזה.

אני עושה את זה בקצרות. לא מפריע.

יש לפניך, אתה באת רק עכשיו, מה אתה רוצה?

אני כבר חצי שעה כאן.

הליכוד, ואני בוודאי, הבטחנו את השינוי הזה וניישם אותו. אלו אמנם הצעות חוק פרטיות, אבל אני שר התקשורת ואני סומך את ידי עליהן. אני אחזור עוד פעם, תמשיכו להפריע ואני אחזור עוד פעם.

נו, בסדר, דבר כבר, יאללה.

לא, אני לא יכול. אחר כך לא שומעים. אני מדבר לציבור, אני לא מדבר אליהם.

אנחנו יודעים שאתה מדבר לציבור.

גם בלי הסרט של הלוביסטים משרתים פה אינטרסים.

הליכוד הרים את - - - התאגיד, אני רק מזכירה את זה.

נכון, הליכוד בנה.

אתה לא מייצג את הליכוד, אתה פשוט לא מייצג את הליכוד.

קרן, חמש דקות תצאי. חמש דקות.

בינתיים הליכוד לא שלח אותך לייצג אותו כאן, חכ"ל ברק.

גם לא אותך לעשות את זה. זה לא היה במצע הבחירות.

אין זמן לליכוד.

אלו אמנם הצעות חוק פרטיות. אבל אני שר התקשורת ואני סומך את ידי עליהן. התוויתי כאן את הקו שלי, שמתי לפניכם גם את אותן 10 נקודות שהקראתי. וגם ועדת שרים לחקיקה סמכה את ידה על הכיוון שהתוויתי ובוודאי זה שבהצעת החוק המרכזית להפרטה. אני סומך על יושב-ראש הוועדה ועל חברי הכנסת שיידעו לנהל דיון פורה וענייני, אבל דבר אחד ברור: שינוי יסודי יקרה כאן ובידכם הדבר.

טוב, טוב.

בסדר. אני רק אעיר דבר אחד קטן. יש הפרדת רשויות גם בין הכנסת לממשלה. זה שוועדת שרים לחקיקה תמכה זה לא אומר שום דבר לגבי הכנסת.

נכון, מסכים.

עכשיו בוארון.

כל הכבוד, בראבו לביטן.

בוקר טוב אדוני יושב-הראש, כבוד השר.

קצר אם אפשר. השר לקח את כל הזמן.

קצר.

זו בלאו הכי הצעה של השר.

לא, זה לא הצעה של השר.

הוא אמר.

הרגע אמר שהוא מביא. הוא הרגע אמר 'אני מביא לכם'.

הוא אמר 'אני מביא'.

יתרה מזו, אמר שזו הצעה של הליכוד.

הוא אמר.

בליאק, תן לי שנייה לדבר בבקשה.

הוא לא אמר זו הצעה של הליכוד, הוא אמר זה בתמיכת הליכוד.

הוא אמר 'אני מביא'.

חברי הכנסת.

הוא לא שם לב מה הוא אומר אפילו.

תנו לי שנייה לדבר. הכי פשוט, הכי קצר. אני קצת רזה, ברשותכם. מוותר על כל הפומפוזיות והרוח. אני מבין מאוד את הכאב ואת החשש לפגיעה. אני אדבר רק על החוק שלי. חוק מאוד פשוט, מאוד רזה. חוק שיש בו שכל. שמחתי על דברי השופט כשהוא אומר שכאשר עושים קיצוץ רוחבי אז אולי יש פתח לדבר על גם מה שקורה בתאגיד. קארין, תקשיבי, בבקשה. תאמיני לי, הדברים יהיו דברים עם טעם. לא צריך לעשות את כל ההצעה.

אני יכולה לעשות תנועת ראש ולהקשיב.

בסדר.

אישה, אחרי הכול.

זכותך לעשות הכול. הצעת החוק הזאת מדברת על הכנסת תקציב התאגיד לספר התקציב של מדינת ישראל.

לא זה מה שאמרתי. אמרתי שאם עושים קיצוץ רוחבי בחקיקה של הכנסת, קיצוץ רוחבי על כולם, אז אפשר אולי לעשות את זה.

אז תרשה לי אדוני.

אבל התפיסה המקורית הייתה שהתקציב הוא חיצוני לכל תקציב.

בדיוק כדי שלא תפגע בו.

אני מבין אדוני.

השאלה אם אפשר לקצץ.

תרשה לי להיתלות במהות הדברים וזה לא בפרוצדורה הקונסטיטוציונית.

בפרוצדורה קונסטיטוציונית היא חשובה לא פחות מהמהות.

בסדר, אז בעיניי פחות. בסדר? אז תן לי.

רק עוד מילה. למשל עכשיו, השר לא רק שהוא קרא 10 נקודות, הוא פרסם כשר תקשורת ומשרד התקשורת, במקביל לכך, קיבלתי את זה בווטסאפ. הוא פרסם את הנקודות האלה, כאילו זו הצעה של הממשלה. כאילו.

ממש.

זה מראה שהצעות החוק הפרטיות הן למעשה האלטר אגו, הם הפרוקסי של הממשלה.

לא, לא, לא נכון.

ואז צריכים לעבור - - -

אני מוחה על הדברים.

רק דקה, אני כבר מסיים. ואז צריך לעבור את המסלול של הייעוץ המשפטי לממשלה. זו עקיפה פרוצדורלית של הדברים הנכונים.

אדוני, תרשה לי - - -

אבל זה בהרבה מאוד נושאים, זו השיטה שלהם.

סימון, תן לי.

זו גם השיטה של הממשלה הקודמת.

עזוב, לא משנה מה הקודמת.

זה נהוג ככה שנים.

דוד, אבל אתה יודע את זה, ביטן.

לא, זה נהוג שנים.

איזה הצעה מבנית הבאנו כהצעת חוק פרטית, יושב-ראש הוועדה?

המון הצעות חוק פרטיות.

אפילו לא אחת.

לא מבניות, לא.

גם בממשלות הקודמות.

אדוני יושב-הראש, אם אני יכול להמשיך.

אני לא נכנס לפוליטיקה. אני רק אומר לכם שהפרוצדורה של לעקוף הצעת חוק ממשלתית באמצעות הצעות חוק פרטיות היא פרוצדורה לא חוקית.

תודה רבה אדוני השופט.

פרוצדורה לא חוקתית זה זה שפקידה אחת, יועצת משפטית לממשלה צריכה לסמוך את ידיה - - -

די כבר.

די כבר עם היועמ"שית.

- - - על כל חוק כאילו הציבור בחר בה לקבוע את המדיניות שלנו. זו הפרוצדורה.

זה כל האירוע, ביטן. זה לא מעניין אותו התקשורת. מעניינת היועצת המשפטית והפוליטיקה, זה מה שמעניין אותו. הוא לא מסתכל על התקשורת.

הוא לא שר התקשורת.

הוא לא יודע מה יש בתאגיד בכלל, הוא לא ראה. תפתח טלוויזיה ותראה.

אתה לך למועצת הפלגות שלך - - -

אני מציע לך, זה 11 בשלט.

- - - שתחליף אצלך את הדמוקרטיה.

לך יש רק 1, 4.

אתה אמרת, זה מוקלט מהמליאה לפני יומיים. אתה לא רוצה דמוקרטיה.

גם בפרסה אתם לא לא רואים שום דבר חוץ מ-14. יש לכם ערוץ אחד, 14 וזהו.

איזה מדינה שיש בה מועצה - - -

תגיד את זה.

סימון, תן לי בבקשה להמשיך.

מה יש לכם, עוד פעם ערוץ 14?

רק בגלל שהיית נתנייתי.

זה גם לא דמוקרטי מה שאתם עושים עם ערוץ 14, תירגעו.

בקיצור חברים, הסיפור הוא פשוט. אנחנו בתקופה קשה, עלות המלחמה עולה יותר מ-250 מיליארד שקלים.

תקצצו קואליציונית 5.4 מיליארד שקלים. על מה אתה מדבר? על מה אתם מדברים? אל תעשו מאתנו בדיחה, באמת. תסגרו משרדים מיותרים, על מה אתם מדברים? שר המורשת, שר ירושלים, שר המסורת, כשרות. מה קורה פה?

תנו לו לדבר. מה זה? אתם מדברים על סתימת פיות ואתם לא נותנים לו לדבר?

עם כל הכבוד, אנחנו נביע את דעתו אם אתה רוצה ולא רוצה.

אתם רוצים לכסות את המלחמה בתאגיד?

תקשיבו קצת.

אה, אתם רוצים לדבר?

אתה גם לא באת מתחילת הישיבה, עם כל הכבוד.

חופש הביטוי של צד אחד אני מבינה.

יש יו"ר ועדה, אני סומכת עליו. תן לו לנהל את זה.

אל תלמדו אותנו על שיח, בסדר?

אתם רוצים לשלוח את כולנו הביתה.

אין לך זכות דיבור.

אל תלמדו אותנו על השיח. לי יש זכות דיבור, אל תלמדו אותנו על השיח. טוב? אל תלמדו אותנו על השיח. לא, לא.

דוד, שלא ינהלו אותך עם פתקים.

הליכוד לא ילמד אותנו על שיח.

מה יש לך להגיד עליי, עליי.

הליכוד לא ילמד אותנו על שיח. תודה.

שאתם שותפים למה שקורה כאן. אתם שותפים להשמדה של הדמוקרטיה. מתי תבינו את זה?

תודה. אל תתערב.

זה יהיה עליכם לתמיד. לדיראון עולם ובהיסטוריה יירשם על כל אחד ואחת מכם.

הערת ביניים: אני מקווה שלא נהרוס לך את הפריימריז, אתה באמת מהנורמליים.

סיימתם? תודה. כן, בבקשה.

אני סבור שלא יכולה להיות בתקופה הזאת ודאי שלא, ובכלל, לא יכולה להיות, כל מי שמנהל עסק, סימון, יודע את זה. לא יכולה להיות אקס טריטוריה תקציבית במדינת ישראל.

זה לא יאומן.

על חשבון "מכאן"?

חברים, חברים.

עכשיו אורית סטרוק עומדת במסדרון עם 500 מיליארד שקלים, קח ממנה כמה שאתה רוצה.

330 מיליון לסטרוק.

חבר'ה, לא יכול להיות.

330 מיליון לסטרוק, על מה אנחנו מדברים?

זה נראה לכם סביר אבל משרדים מיותרים כן להשאיר פתוחים?

יסמין, אפשר להשלים משפט?

5.4 מיליארד שקלים.

אי אפשר לשמוע אבל.

אם תגיד דברים נכונים תגיד מה שאתה רוצה. אבל אתה לא יכול להגיד סתם.

כץ, אפשר להשלים משפט?

אפשר הכול, אבל תהיה ריאלי. אתה לא יכול להגיד שחסר כסף ויש כל כך הרבה משרדים מיותרים. אתה לא יכול להגיד שחסר כסף ויש - - -

גמרת? המצלמה צילמה אותך, הכול בסדר?

לי לא משלמים.

אז בוא נמשיך הלאה.

אתה לא יכול להגיד את זה. לפחות תהיה אדם ישר. אתה לא יכול לשקר לציבור כשיש מיליארדים כשיש מיליארדים בכספים קואליציוניים.

אני משתדל להיות אדם ישר.

כמה החוק הזה יחסוך? תשאל את קרעי, הוא לידך. כמה הוא יחסוך? כבר זה החוק שלו, לפחות שהוא יגיד. כמה הוא יחסוך? אני אמצא לך אותם בכספים הקואליציוניים. לא תזרו חול בעיניי הציבור.

רון, רון. אתה מבחינתי קיבלת את זכות הדיבור שלך. חבר כנסת שיפריע מבחינתי קיבל את זכות הדיבור. אז חברי כנסת שיושבים בשקט יקבלו לפניכם. זה מה שיהיה. תמשיכו להפריע. מאיר, כיוון שאתה יושב ראש השדולה שלי אני לא יכול להגיד לך כלום. אבל לאט לאט. דרך אגב, ספר עוד בדיחה, נשמע אחר כך.

בקיצור, מה שהתחלתי לומר, לא יכולה להיות אקס טריטוריה תקציבית אדוני.

כל כך עצוב ומבייש את הכנסת.

מאיר, תן לי.

גם לחברי כנסת יש - - -

מאיר, תודה רבה. תודה רבה, תודה. כשאתה ניהלת עירייה לא הייתה מציאות כזאת שיש תקציב אקס טריטוריאלי שמחוץ לספר התקציב. גם את הכספים הקואליציוניים צריך להכניס לספר התקציב, אבל זה לא הדיון עכשיו. עכשיו הדיון הוא אחד. אף אחד לא דיבר על תוכן מצוין שעושה התאגיד, אני חייב לומר.

קרעי דיבר.

אני יכול אני לדבר? תודה.

אבל קרעי אמר את זה.

יש סדרות מאוד יפות והכול בסדר. אבל יחד עם זה, פעם הייתי גם צופה בהם לפני שנכנסתי.

מה הכי אהבת?

טהרה לדוגמה.

הם לוקחים דוגמה מטהרה. זה מודל לחיקוי טהרה.

חברים, תנו לי לסיים, יושב-הראש לוחץ, נו. אבל אחרי הכול, כשאנחנו באים לנהל את קופת המדינה גם התקציב הזה צריך להיות בתקציב המדינה. מקצצים ברווחה, מקצצים בבריאות, מקצצים בחינוך, מקצצים באלף דברים.

אבל אתה סוגר אותו, אתם לא מקצצים.

אם צריך, צריך לקצץ. תודה רבה.

רגע. אני עוד פעם, בכוונה שאלתי את כבוד השופט, אני שואל גם אותך. אם אנחנו מעבירים את הסעיף, הרי לא סתם הכניסו הגנה מסוימת בחוק לעניין של התקציב. אם אני מעביר את זה לתקציב הרגיל יכולים גם לבטל לגמרי את התקציב או להוריד אותו ב-90%.

וזה מה שכתוב גם.

זה לא פגיעה בדמוקרטיה?

שהממשלה תבטל מה שהיא רוצה.

אני מבין את מה שאתה אומר. צריך לאזן.

אז איך אתה מאזן? כל פעם כל שנה של שנת תקציב תשבו איתם ותתחילו לבלבל להם את המוח?

המציאות נכון להיום שהדבר הזה, שהתקציב הזה חונה מחוץ לספר התקציב ואי אפשר לגעת בו, זאת מציאות לא מאוזנת. מה שכן צריך להבנתי לעשות זה כן להכניס. השאלה אם אתה נותן לו הגנה מסוימת, צריך לשבת על זה ולחשוב על זה גם בוועדה. איך מגנים על התקציב הזה בצורה מסוימת.

יש לי איזה רעיון.

שלא יהיה פגיע כמו שאתה אומר, אבל עדיין צריך להכניס את זה לספר התקציב.

בסדר.

למרות שאתה יודע שזה לא עניין של תקציב. אתה יודע שאין פה עניין של תקציב.

יסמין, תגידי, את חוקרת כליות ולב?

זה בכלל לא קשור לתקציב.

מה זה קשור?

אתה יודע את זה יפה מאוד.

חברי הכנסת שיתאזרו טיפה בסבלנות. טיפה. אני יודע שזה קשה לכם. אני מבקש מהמשנה ליועץ המשפטי להתייחס לדברים.

אדוני יושב-הראש, חברי הכנסת, שר התקשורת, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון לשעבר. המשותף לשתי ההצעות שנדונות כאן היום הוא סיום דרכו של השידור הציבורי במתכונתו הקיימת. אם על ידי סגירה שלו, אם על ידי ביטול עצמאותו האפקטיבית. הדבר יביא לגריעת קולו הייחודי של התאגיד ממפת התקשורת וישפיע באופן ישיר ומיידי על פני התקשורת והעיתונות בישראל. לכך יש משמעות דרמטית, ציבורית ומשפטית. בפרט בשוק מוגבל בהיקפו כמו בישראל.

חוק תאגיד השידור הציבורי שנחקק אך לפני עשור אחרי דיון ציבורי ארוך ומקיף משקף תפיסה מקובלת בעולם שלפיה לגוף שידור ציבורי יש תפקיד מרכזי בחברה דמוקרטית. גופי השידור הציבוריים לצד כלי התקשורת המסחריים הם חלק מהרשות הרביעית במשטר דמוקרטי שתפקידה בין היתר לדווח לציבור על הנעשה במדינה, לבקר את השלטון ולאתגר אותו. אלו מושכלות יסוד של משטר דמוקרטי שמאפשר את חופש הביטוי והעיתונות, בדגש על חופש הביטוי הפוליטי. גם בית המשפט העליון הישראלי עמד על כך בהרחבה בפסק הדין בעניין איגוד העיתונאים.

אני רוצה להתייחס בהתחלה להצעת החוק של חה"כ בוארון, בנוגע לתקציב התאגיד. חוק התאגיד מבוסס על עיקרון יסודי אחד: תאגיד השידור הציבורי חייב להיות עצמאי מן הדרג הפוליטי. זה שורש העניין. לקחי העבר לימדו כי זוהי הדרך היחידה לייצר שידור ציבורי מקצועי, רלוונטי, שבכוחו גם להציע משדרי חדשות ואקטואליה עצמאיים ומהימנים. עצמאות התאגיד מושתתת על שני נדבכים עיקריים: עצמאות תקציבית ועצמאות מועצת התאגיד.

בעניין התקציב, ההסדר הקיים בחוק הוא שלתאגיד יש תקציב עצמאי.

רגע, שאלת הבנה. מי קובע את שני הנדבכים האלה שדיברת עליהם? למה עצמאות תקציבית או אי עצמאות תקציבית - - -

חוק.

חוק. אנחנו באים לשנות את החוק. אי עצמאות תקציבית קשורה לתוכן?

הניסיון בעולם.

חבר'ה, אני שואל שאלה, אפשר לשאול שאלה?

אני מיד מתייחס לזה. ואני רק אגיד שההבנה שעצמאות תקציבית היא מן היסודות של השידור הציבורי הן חלק מוועדות ציבוריות שישבו על המדוכה, בשונה מההחלטה פה, שסליחה שאני אומר, אנחנו לא מכירים שום תשתית מקצועית להחלטה. ישבו ועדות ציבוריות, דנו בחלופות והגיעו למסקנה על בסיס הסתכלות על איך נראה שידור ציבורי בעולם וזה אחד מהיסודות של שידור ציבורי. אבל אני תכף גם אתייחס באופן קונקרטי.

גם הפרדת רשויות בעולם זה בסיס לדמוקרטיה, אגב.

אז בעניין התקציב, בהסדר הקיים בחוק - - -

כן, בין בית משפט לכנסת לדוגמה.

חה"כ בוארון, אני ממש מתייחס לשאלה שלך. ההסדר הקיים בחוק הוא שלתאגיד יש תקציב עצמאי, סכום קבוע שקבוע בחוק התאגיד, שאינו נבחן מחדש מידי שנה במסגרת דיוני התקציב. ומנוהל באופן עצמאי על ידי מועצת התאגיד. הסיבה להסדר הזה היא הבנה שיש זיקה אדוקה בין עצמאות תקציבית לחופש פעולה בתחום התוכן והיצירה. הוודאות, היציבות ואי התלות בדרך הפוליטי בנושא התקציב מאפשר למועצת התאגיד לקבוע את מדיניות התוכן לפי מיטב שיקול דעתה המקצועי, בהתאם למטרות החוק. התאגיד לבדו מחליט אילו הפקות להפקיד, איזה תחקירים להוציא לדרך, איזה עיתונאים להעסיק וכן הלאה.

הצעת החוק של חה"כ בוארון מקעקעת את ההסדר הזה ופוגעת לא רק בעצמאות התקציבית של התאגיד, אלא בעצמאותו הכללית. לפי ההצעה, חלף תקציב עצמאי וקבוע, הממשלה תקבע מידי שנה את היקף התקציב ויותר מזה, היא תהיה רשאית לשנות או לבטל רכיבים בתקציב שתציע למועצה, לרבות רכיבים שעניינם תוכן השידורים. זה מה שמופיע בהצעת החוק.

במצב כזה יש חשש כבד שהחלטות בהקשר הזה יושפעו מהתכנים המשודרים בתאגיד. מעמדת הממשלה ביחס אליהם ומהביקורת המושמעת במסגרתם כלפי השלטון. תוצאת הדברים היא תאגיד שידור ציבורי מורתע, מהוסס, הסמוך על שולחן הממשלה ותלוי בשביעות רצונה לשאלת עצם קיומו והמשך תפקודו. התאגיד יידע מראש לאן עליו לכוון, יישא עיניו אל השלטון ועלול להימנע מביקורת פוליטית חברתית.

עו"ד לוין, עוד שאלה אחת ברשותך. כל גוף במדינה שאתה דורש ועומד על זה, בצדק, שתהיה לו עצמאות בתוכן, לדוגמה משרד המשפטים ופרקליטות המדינה, מתוקצבים בתקציב המדינה. מה לי הכא ומה לי התם?

כי פה אנחנו עוסקים בענייני תוכן. ואתה, באמצעות התאגיד, באמצעות השליטה על התקציב של התאגיד יכול בעצם להתערב פה.

מישהו השפיע על דעתך בדיון הזה? מכוח תקציב ממשלתי?

אז תכף.

לא, לא, בוא, בוא.

המשכורת שלו קבועה, מה זה קשור?

מה זה השאלה הזאת? זה כאילו אתה לא מקבל את הדעה המשפטית שלו. זאת השאלה.

יסמין, זו פשוט רמה נמוכה.

לא מקבלים את הדעה המשפטית שלו, נכון.

כלום, כלום. אתה מדבר איתנו על מה צריך, מה לא צריך ובסוף אתה לא מקשיב לכלום.

רבותיי.

אתה לא מקשיב.

די כבר.

איזה עמדה אתה מייצג כאן? רק אני יכול לדעת? את שר המשפטים, את ועדת השרים לחקיקה?

עמדת הייעוץ המשפטי לממשלה. זו הצעת חוק פרטית.

שאושרה בוועדת שרים.

ההיבטים המשפטיים שבה לא נדונו. אין תשתית מקצועית, אין תשתית משפטית להצעה.

הם לא יודעים מה זה תשתית מקצועית. זו מילה גסה תשתית מקצועית.

אני מכיר את מה שאני קורא. מה שאנחנו קוראים זה את הצעת החוק ואת דברי ההסבר. אז אנחנו מתייחסים למה שבפנינו. אם ישנה תשתית אחרת אז - - -

אתה אומר שחברי הכנסת לא עושים עבודה מקצועית בכנסת?

אני חס וחלילה לא אומר.

ממש מפתיע.

כשעושים מהלך בסדרי גודל כאלה עושים ועדה מקצועית שבוחנת את זה מכל ההיבטים. ולא מגישים הצעה תוך 24 שעות.

רבותיי, רבותיי, מה קרה לכם?

הוא אומר לך משהו בסיסי, ששר לא יושב ומתחבא מאחורי הצעת חוק פרטית בלי הצעה מקצועית.

פרקש.

שר יושב עם גורמים מקצועיים ובודק ועושה. והעבודה הזאת לא מקצועית.

חה"כ פרקש, בפעם המי יודע כמה, אני מוחה על האירוע, אני מוחה על ההערות האלה.

היא פוליטית. אתם מנסים לרסק הכול. לרסק את הכול.

זוהי הצעת חוק פרטית ויש בה שכל ארגוני ויש בה שכל כלכלי.

אז אל תבלבלו את המוח ואל תערבבו אותנו.

את יודעת, את עמדת בראש גופים כלכליים. לא כך מנהלים את הדברים.

רגע. מספיק בוארון. חה"כ פרקש, את סיימת את זכות הדיבור שלך להיום. כן, בבקשה?

תאגיד כזה עשוי להפוך במהרה לגף שידור מטעם. חומרת הדברים מתעצמת בכל הנוגע למשרדי החדשות והאקטואליה שלהם חשיבות ציבורית מיוחדת. חשוב להדגיש שהאפקט המצנן נוצר מעצם קיומו של מנגנון שליטה ממשלתית על התקציב, גם אם בפועל הממשלה לא תשנה את התקציב אופן ניכר.

אין שום קשר בין ההצעה המונחת פה לשינוי מבני, מקיף ויסודי באופן תקצובו ותפקודו של התאגיד ולמתן שליטה ישירה בו לממשלה, לבין הטענות בדבר הצורך בפיזור הנטל הכלכלי הכבד הנובע מהמלחמה.

אני רוצה להגיד, ישנה החלטת ממשלה שעברה בליל התקציב שקוראת לבחינה - - -

שאסי מסינג לא מוכן להביא את החקיקה, אתה יודע את זה.

אבל לא כל דבר צריך להיות פוליטי. מדובר פה על נושא מקצועי ואתם לא יכולים לשמוע את האמת.

רון.

אבל דוד, אתה צריך להגיד את זה, לא אני.

אני לא צריך להגיד כלום. זה כרגע דיון כללי.

אסי מסינג מה עשה בלילה וזה? מה זה עדות השמיעה הזאת? מישהו יודע על מה מדובר בכלל?

רון.

מה הוא קופץ כל הזמן?

אתה יודע שאני צודק.

גם אתה סיימת את זכות הדיבור שלך.

בסדר, אבל אתה יודע שאני צודק.

סיימת. לקחת, ח"כים הגיעו ראשונים, לא יכולים לדבר. אתה הגעת אחרון, רוצה לדבר מתי שאתה רוצה?

הערת ביניים לגיטימית, כי אתה יודע שאני צודק.

אני רוצה לשאול אותך משהו בנושא הזה. הרי יש עוד סעיפים בחוק, נגיד שהטענה שהתאגיד לא מקיים. כמו למשל גיוון, דברים מן הסוג הזה. מה קורה אם התאגיד מחליט להשתגע יום אחד ולא לקיים שום דבר מסעיפי החוק?

מה זאת אומרת? זה בניגוד לחוק.

התקציב עדיין כתוב בחוק שהוא חייב לקבל אותו.

תפנה לבית משפט.

מה קורה במקרה הזה? אין שום יכולת, יש הבדל בין יכולת התערבות כמו שאתה אומר, לבין יכולת התערבות ספציפית על דברים מסוימים אם התאגיד לא מקיים את סעיפי החוק. אז הוא לא מוגן באופן דמוקרטי מכל דבר ועניין. אם הוא לא מקיים את הדמוקרטיה כמו שהחוק אומר.

התאגיד צריך לקיים את החוק. החוק מטיל עליו חובה גם לגבי נושאים של איזון שידורים.

אבל הטענה שזה לא מתקיים.

כדי לשמור על תקינות פעילות התאגיד ישנה מועצה.

שאתם לא נותנים למנות אותה. היום אין מועצה, עו"ד לוין. בגלל היועצת המשפטית לממשלה.

הוא אמר לך שאתה יכול.

היום זו לא הסיבה שאין מועצה.

אני שאלתי שאלה.

כשאתה רוצה למנות חברי מועצה אתה יכול.

אני שאלתי שאלה. אבל הוא עונה לי לשאלה, כולם יש להם מה להגיד פה.

מי אומר אני יכול?

אני אומרת שאתה יכול.

כבוד השר, מספיק.

כן, עם מי? עם ועדת איתור שלא קיימת?

אז תמנה יושב-ראש ועדת איתור.

כי בג"ץ הקפיא את הסמכויות שלה. יש לך מושג על מה את מדברת? יצחק עמית הקפיא את הסמכויות של יושב-הראש.

למה אתה מזלזל?

לא מזלזל, אבל אין לך מושג על מה את מדברת.

יש לי מושג. אתה לא מינית לא יושב-ראש ועדת איתור ולא מינית את החברים שסיימו את הקדנציה.

מיניתי, מיניתי. שמונה חודשים בג"ץ והיועמ"שית לא נתנו לו.

הוא פנה אליי.

הוא מינה והוא התפטר.

הוא פנה אליי.

למה התפטר? כי מסכן, לא נתנו לו לעבוד.

הוא התפטר, מה אתה רוצה?

מאה אחוז, אז ממנים מישהו חדש. ואז יש קוורום לגוף והוא יכול לתפקד.

מירב, גם את קיבלת את זכות הדיבור שלך.

לא, אני ממש לא. הוא פנה אליי ושאל מי שאל. אני ממש לא איבדתי את זכות הדיבור.

איבדת, איבדת.

הוא פנה אליי ושאל ואני השבתי.

כל הממשלה הזאת איבדה את זכות הדיבור שלה מזמן, דוד.

אין שום סיכוי שאני איבדתי את זכות הדיבור.

איבדת.

אל תלמד מרוטמן וחבריו איך מנהלים.

לא, איבדת, כי אמרתי מראש.

אבל הוא פנה אליה.

מאה אחוז. אז אני אדבר עכשיו חופשי מתי שאני רוצה.

אז תצאי החוצה בבקשה.

השר פנה אליי.

צאי החוצה.

השר פנה אליי ושאל שאלה.

חמש דקות. חמש דקות החוצה.

שאל שאלה מי אמר ואני עניתי.

זה לא עובד ככה, דוד. צריך לקרוא בקריאות.

חמש דקות.

אבל דוד, צריך לקרוא בקריאות.

ביטן, זה לא מתאים. פנה או לא פנה?

חמש דקות תצאי.

אבל לא היו קריאות.

היא חברת כנסת.

הנה, איתי יסביר את זה עכשיו.

יש שלוש קריאות, יש כללים. יש כללים, יש שלוש קריאות.

טוב. קריאה ראשונה. קריאה שנייה, שלישית. צאי החוצה.

אבל היא לא עשתה כלום.

אתה לא יכול. אתה לא יכול לעשות את זה.

אי אפשר, יש הנחיה של היועמ"שית בנושא הזה.

אתה לא יכול, יש הנחיות.

צא גם אתה, ראשונה, שנייה ושלישית, צא החוצה רון.

אתה לא יכול.

הספיק לי כבר עם זה. די.

ביטן, זה לא. ביטן, זה לא מכובד, נו תפסיק עם זה.

את לא תגידי לי שאת תדברי בלי הפסקה, הבנת? החוצה בבקשה.

אני רק מתוך כבוד לסדרנית. לא מתוך כבוד אליך, מתוך כבוד לסדרנית.

אין בעיה, תעשי את זה מתוך כבוד לסדרנית.

יש שלוש קריאות.

בסדר. נתתי לך שלוש קריאות. כן?

אפשר להמשיך?

חבר כנסת שיפריע יאבד את זכות הדיבור להיום, זה הכול. אתם מתעקשים להפריע? תפריעו. לא תדברו יותר ממה שדיברתם בהפרעה. זה הכול.

- - - אתה לא כמוהם, אל תלמד מהם.

לא לומד מאף אחד. אתם תלמדו לא להפריע לאנשים לדבר. זה הכול. פוליטיקה תעשו במליאה, לא בוועדה. כן?

התייחסתי להצעה הראשונה. אני רוצה רגע להתייחס, ברשותך אדוני היו"ר, להצעה השנייה בעניין הפרטת השידור הציבורי.

עצמאות התאגיד איננה רק מן הדרג הפוליטי, אלא גם מאינטרסים כלכליים ומסחריים. התאגיד הוא גוף שידור ייחודי משום שאינו פועל למטרות רווח. המחויבות היחידה של התאגיד על פי חוק היא כלפי הציבור הישראלי. במובן זה אין מקבילה לגוף שידור ציבורי. אי התלות שלו בגורם מממן יורדת לשורש העניין ולכן גם אין משמעות להפרטה שלו. מכירת התאגיד לבעלים פרטיים היא ביטול השידור הציבורי.

כמה הערות בעניין הזה. ראשית, ישנה שאלה משפטית כבדת משקל אם יש חובה משפטית לקיים שידור ציבורי. שאלה אחרת היא האם ניתן לבטל שידור ציבורי מעת שנוסד. לפי גישה מסוימת שהושמעה בפסיקת בית המשפט העליון התשובה לשאלה הזאת שלילית. זוהי שאלה מורכבת. השאלה האם ניתן לבטל.

זה פסק הדין שלי בארגון העיתונאים.

השאלה הזאת היא שאלה מורכבת שמחייבת דיון משפטי סדור ונפרד. שנית, גם אם נשים בצד את השאלה האם יש חובה לקיים שידור ציבורי בישראל, בוודאי שעריכת שינויים מקיפים ומהותיים לגביו אינה עניין של מה בכך. הכנסת סוברנית לשקול מחדש גם הסדרים קיימים, ואולם על רקע העיסוק הרגיש בשידור ציבורי ובשידורי חדשות צריך לשים על השולחן לא רק את ה-"מה" אלא גם את ה-"איך". ואם בוחרים לדון בכך יש לעשות זאת בצורה רצינית, יסודית. למשל על ידי ועדה ציבורית, כפי שנעשה בעבר, על בסיס עבודת מטה סדורה, נתונים, תשתית עובדתית, דיון מעמיק והשוואה למקובל בעולם.

מאיר, זה לא ועדה ציבורית פה, ועדת הכלכלה של הכנסת?

הבאת כבר הצעה.

זה בדיוק הציבור, זו ליבת הדמוקרטיה. הציבור נמצא כאן. גם אתם, גם חברי כנסת. מה בעיה עם דיון בוועדת הכלכלה?

אגב, הדיון הזה צריך יהיה לענות גם על השאלה מה השתנה. מה השתנה מאז שנת 2014 שאז נחקק חוק התאגיד או משנת 2017 עת החל התאגיד לפעול במתכונת מלאה המצדיק כעת את סגירת שעריו.

לא הבנתי, היו כמה סבבי בחירות. עכשיו יש נציגות.

ממשלה חדשה.

לא אמרת שאסור להפריע?

שחושבת שלא צריך לממן שידור ציבורי.

לא אמרת שאסור להפריע וכל מי שיפריע ייצא?

אסור להפריע, נכון.

אה, תודה.

לא אמרתי ייצא, קודם כל מאבד את זכות הדיבור.

אני כבר מסיים.

אתה איבדת את זכות הדיבור להיום.

אמרתי משפט.

איבדת. לכולם זה כך.

הם אמרו 20 משפטים.

פרקש.

לא, אמרתי שאני רואה שאתה שוויוני.

לא דוד, זה לא שוויוני.

כל מי שיפריע יאבד את זכות הדיבור להיום.

זה לא שוויוני, כי שאלתי שאלה.

תכניסו, חברי הכנסת, יש ישיבה מחר, תבואו מחר.

אל תדאג, נבוא, בטח נבוא.

בפועל לא זה מצב הדברים. ההצעה בעניין סגירת התאגיד מובאת לדיון זמן קצר בלבד לאחר שנדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה, כמעט בבהילות.

למה בהילות?

ב-24 בנובמבר ההצעה עברה.

בסדר.

זה במונחים - - -

זה לא.

תקשיב, זה אפילו לא עבר ועדת כנסת.

זו לא סיבה.

רגע דוד, היא גם בלי זכות דיבור, נכון? היא אמרה משפט.

היום הדיון הוא כללי.

רגע, היא אמרה משפט, היא בלי זכות דיבור?

עבר חודש. איזה בהילות?

לא משנה.

מה קרה, אילוז?

לא יודע, אתם תוקפים אותי - - -

אתה בלחץ?

רגע. אני מציע שתבדוק. הרבה מאוד הצעות חוק שמגיעות לטרומית מגיעות מהר מאוד לוועדה לדיון.

אני אבדוק.

ביטן, אבל זה אפילו לא עבר ועדת כנסת.

לא נכון.

למיטב ידיעתנו, להצעה לא קדמה עבודת - - -

אני לא אעשה פעמיים דיון. עשיתי דיון כללי, אז עשיתי גם לזה וגם לזה. אני לא אעשה עוד דיון על כל הצעת חוק. חבל על הזמן פה.

דוד, אם תמשיך להפריע אתה לא תוכל לדבר.

אני אאבד את זכות הדיבור. טוב.

למיטב ידיעתנו, להצעה לא קדמה עבודת מטה סדורה כלשהי. לא הונחה כל תשתית מקצועית לתמוך בה. קושי משמעותי נוסף נובע מהכוונה לקדמה במתכונת של הצעת חוק פרטית בנושא תשתיתי - - - בעולם התקשורת. ללא עבודת מטה ממשלתית סדורה וללא שהתבקשה עבודה כזאת. אף אחד לא ביקש מאתנו לבדוק את הנושא הזה.

המתכונת שבה מקודמת ההצעה כעת ובהיעדר תשתית מקצועית לתמוך בה מעלה חשש כי ביסוד ההצעה הרצון להפסיק את שידורי התאגיד בשל התכנים המשודרים בו והביקורת שנשמעת בו כלפי השלטון.

לכל הדברים הללו נודעת גם משמעות משפטית. עמדת הייעוץ המשפטי לממשלה - - -

מה זאת אומרת? זה שזה הצעת חוק פרטית ולא ממשלתית.

הוא לא מאבד את הזכות? דוד, אני מוחה.

מותר לי לשאול שאלות.

אבל הוא לא נותן לנו לשאול שאלות.

נו, באמת.

לא, אני לא נותן. וגם לך לא. די, עד כאן.

עמדת הייעוץ המשפטי לממשלה היא כי ההצעות במתכונתן הנוכחית עשויות להביא לפגיעה משמעותית וחמורה בזכויות היסוד החוקתיות, בחופש הביטוי והעיתונות, בדגש על חופש הביטוי הפוליטי.

מבסוטית קרן, אה?

פגיעה זו יורדת לשורשו של עניין, שכן תקשורת חופשית ועיתונות חופשית הם בסיס להתנהלות התקינה של מדינה דמוקרטית ולאיזונים ולבלמים הקיימים בה. הנטל שיוטל לפתחה של הכנסת בהקשר זה הוא כבד ביותר ואנו מעריכים שבמתכונתן הנוכחית תתקשנה ההצעות לצלוח את מבחני פסקת ההגבלה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

לסיום צריך לזכור שגם אם ההצעות השונות לא יבשילו בסוף לכדי חקיקה, עצם הדיון בהם ומתכונת הדיון יוצרים הרתעה ואפקט מצנן כלפי התאגיד ויתר כלי התקשורת בישראל. המסר העולה מהן הוא כי עתידו של כלי תקשורת שאינו נושא חן בעיני השלטון לוט בערפל. תוצאה זו אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד של משטר דמוקרטי.

אוקיי, תודה.

רק משפט אחד, אדוני יושב-הראש. משפט אחד אני רוצה לומר.

לא, לא, זה לא פינג פונג.

לא, לא, אני לא מתווכח.

אחרי זה גם לי יש רק משפט.

משפט אחד עובדתי. חוק השידורים אפילו לשנות את העניין של תשלום על חומרי ארכיון או להפסיק את הפרסומות, בדבר הזה נלחמתם ואתם לא מוכנים לקבל את זה בשום פנים ואופן. בוודאי שאת התקציב אי אפשר להעביר דרככם, כמו שחוק השידורים לוקח כל כך הרבה זמן.

אני חוזר על זה, ישנה החלטת ממשלה שעברה באישור הייעוץ המשפטי לממשלה - - -

והיא לא מתקדמת.

לא, היא מתקדמת.

לא, היא לא מתקדמת.

אני יודע שהיא מתקדמת.

חוק ההסדרים, חוק התקציב הגיע לכנסת.

תן לו לדבר.

והיא לא מופיעה בו.

היא ביקשה לבחון קיצוץ בתאגידים סטטוטוריים בכלל, לא רק בתאגיד.

שר האוצר אמר לי שאסי מסינג עומד על הרגליים האחוריות שלו ולא מאפשר להחלטה הזאת להתממש.

מה יש לך עם כל היועצים המשפטיים כל הזמן? תלמדו לעבוד פשוט.

אז זה אחד. דבר שני, זה ממש, אתה יודע, זה נשמע כאילו מילים מאוד מפוצצות. אבל כל מה שאנחנו עוסקים פה - - -

שלך נשמע מילים מפוצצות.

- - - זה לא בחופש ביטוי ולא בתקשורת חופשית. אתה יודע היטב עד כמה אני דוגל בתקשורת חופשית.

כן, רואים.

כל מה אנחנו מדברים כאן זה על הפסקת המימון הציבורי לחדשות ואקטואליה. זה הכול.

רבותיי, די, מספיק.

זה לא פגיעה בדמוקרטיה ולא בשום דבר.

די כבר, מספיק. זה לא ויכוח. אתה רוצה להתווכח איתו בממשלה.

דוד, אי אפשר - - -

לא, רגע, רגע.

- - - להתפרץ ככה, באמת. צריך להוציא אותם.

נכון, לא צריך עבודת מטה כדי להבין שאם נקבל את הצעת החוק של גוטליב אז זה בעצם סגירת התאגיד, אין ויכוח על זה.

את מי דן אילוז רוצה להוציא? לא הבנתי. את מי אתה רוצה להוציא?

לא צריך מטה ולא צריך שום דבר, זה ברור לגמרי. אז נשאלת השאלה האם - - -

מי שלא חבר כנסת - - -

מה אתה אומר? הם באים להילחם על הפרנסה שלהם. אליהם אתה בא בטענות?

אנחנו לא ועד העובדים שלהם.

אותם אתם רוצים להוציא?

אנחנו לא ועד העובדים של ערוץ 1, אני מאוד מצטער.

אני רוצה להוציא אנשים שמתפרצים באמצע דיון, כן.

זה לא שיקול. לא שיקול ועד העובדים. זה נכון, על זה אין ויכוח, לא צריך עבודת מטה. לכן השיקול אם לקדם או לא לקדם את הצעת החוק, לאור העובדה שבעצם זה סגירת התאגיד, זה שיקול נכון שצריך לקחת אותו בחשבון. ואני אקח אותו בחשבון בעניין הזה אם לקדם או לא לקדם את הצעת החוק. אני אומר את דעתי בסוף העניין הזה. זה דבר אחד.

דבר שני, אני באמת לא מבין את הגישה. היום יש לנו את ערוץ 12 ו-13 שהוא פרטי, נכון? הם לא לטובתנו בכלל. זאת אומרת, בגדול, גם אם אנחנו נמכור את ערוץ 11 למישהו פרטי זה לא אומר שיהיה שינוי כלשהו לטובה מבחינת הימין או משהו כזה.

לא, בשביל זה יש חוקים מיוחדים לערוץ 14.

לא, לא, תנו לדוד לדבר רגע. תנו לדוד שנייה לסיים.

רגע, אז לה אין זכות דיבור, נכון?

לכן אני לא מבין את מהות העניין. אם אני מעביר את זה, מעביר את ערוץ 11 למשהו פרטי זה לא אומר שזה ישנה משהו לטובה מבחינת הימין. לכן ההצעה הזאת לא מובנת לי בכלל, מכל הבחינות. לא עניינית ולא לא עניינית.

הטענה לא מובנת.

לא, ההצעה, החוק.

לא, ההצעה עצמה לא מובנת.

גם אנחנו לא מבינים אותה.

היא לא נותנת את התוצאה שהיא רוצה להגיע אליה בסופו של תהליך. אבל כן יש מקום לעשות שינויים מסוימים. לא, אני לא קורא לזה רפורמה, שינויים מסוימים בחוק כדי לאזן כמה דברים שאנחנו לאור הניסיון שיש עם תאגיד 11.

מה אתה רוצה לאזן?

לא אמרתי מה. לאור הניסיון שיש לנו לאורך שנים עכשיו שהוא מתפקד, אולי כן צריך לעשות כמה שינויים ואנחנו נדבר על זה. ואפשר לדבר על זה גם בכנסת, לא צריך ועדות ציבוריות על העניין הזה ולא צריך שייעוץ משפטי לממשלה ייכנס לאיזה שהם דיונים של שנתיים שלוש. יש דברים שכן צריך לשנות. אבל לסגור את התאגיד ולפתוח תאגיד חדש זה לא משרת שום מטרה כרגע.

אני רוצה להגיד קודם כל, שיהיה ברור העניין, אנחנו לא ועד העובדים של העובדים של ערוץ 11 וזה לא שיקול מבחינתי. בסדר? זה הכול. לא שיקול.

אבל זה כן שיקול. אבל אתה יודע שבהרבה דיונים באים בעלי אינטרס.

שאם אנחנו נקצץ 100 מיליון אז יצטרכו לפטר ארבעה עובדים.

אבל כשהחקלאים באים להגן על עצמם ועל פרנסתם זה בסדר. זה בסדר גמור ונחוץ. וגם פה יש מגזרים שלמים שמתפרנסים, מה לעשות?

שעובדי הדבש מגיעים לכאן זה בסדר.

לא נכנס. לא נכנס לזה.

כל הפקות המקור, שחקנים, תסריטאים, במאים.

זה לא שיקול. אנחנו מדברים כרגע על שיקולים אחרים.

זה לא חלק מהשיקול? זה שיקול בהחלט.

דוד, לא צריך לזלזל בעובדים - - -

לא מזלזל.

רגע, תן לי לגמור. תן לי לדבר.

אבל זה לא השיקול העיקרי.

הם לא באו על פרנסתם, אתה טועה ואנחנו טועים.

זה אחד השיקולים.

זה לא אחד השיקולים.

הם לא באו על פרנסתם, הם באו על צביונה של המדינה הזאת. תפסיקו לעשות מזה, הם לא באו על פרנסתם, אתה יודע את זה.

זה לא שייך לעניין. אז בגלל זה אני לא אעשה את הדברים?

גם וגם. מה, זה לא בסדר לדאוג לפרנסה?

הם באים על דבר אחד: על מה שקרעי מנסה לעשות כאן.

לא שייך.

מדינה טוטליטרית.

אני לא דן בחוק של קרעי.

איך טוטליטרית? מאיר, תסביר.

אם אתה לא מהלל את המנהיג אתה לא תהיה.

אתם מביאים פה הפיכה משטרית במיליון חלקיקים. מה איך?

להפסיק מימון ציבורי לחדשות ואקטואליה זה טוטליטרי?

חד משמעי, זה חלק משיטת הסלמי שלכם.

אנחנו חברי הכנסת מוותרים על הדיבור, תן להם לדבר.

כן, זו הפיכה תקשורתית והפיכה משטרית.

רגע. הם ידברו.

לא, הם לא מדברים. בינתיים זה קרעי 40 דקות.

בינתיים אתם מפריעים. לא אדוני, אדוני, זה לא נכון. קודם כל ניתן לשר וניתן לייעוץ המשפטי וכו'. אבל אני אומר, שיהיה ברור העניין. אנחנו לא ועד העובדים. לא ועד העובדים של אף אחד.

אבל אתם מגזימים עם זה שמימון שידור ציבורי זה דמוקרטיה.

אנחנו ועד העובדים, אנחנו הולכים למילואים.

אז אתם תדברו. אין בעיה, תלך למילואים, בסדר.

תגידו, נפלתם על הראש?

תלך למילואים.

באמצע מלחמה?

תלך למילואים, אין בעיה. זה לא שייך לעניין.

יש תמיכה. אין מימון, יש תמיכה מסוימת באחוז קטן מאוד.

עכשיו אנחנו ניתן לחברי כנסת לדבר. אבל על כל שלושה אני נותן למישהו מהציבור גם.

למה שלושה? תעשה אחד אחד.

אחד אחד, אנחנו מעדיפים אחד אחד, ביטן. הבמה היא שלהם, חשוב לי שישמעו אותם.

אחד אחד, אין לי בעיה. נתחיל עם שלי, כי שלי הייתה בסדר ולא הפריעה.

לא, היא הפריעה.

אני היום עם שופט יכול לנסות לשלוט במועצה, זה שליטה. אני לא רוצה את זה.

אז תוותרי לגנץ?

אני לא אוותר, אני אתן לו לדבר לפניי ואחריו אני כמובן אדבר.

ברשותך, אני אשמע קצת ומתישהו תיתן לי.

אין בעיה, בסדר. בבקשה, דברי.

אבל שלי הפריעה.

שלי לא הפריעה, לא נכון.

תודה רבה אדוני היושב בראש.

בוא נגיד אם ניקח רף של ההפרעות, הרף שלה נמוך.

ואני בגבוה? לא הבנתי.

גם אתה תדבר, מה אתה רוצה?

דן אילוז הגיע אחרון, למה שאני אתן לו ראשון? אוקיי. כן, בבקשה. היא הגיעה ראשונה, התייצבה. לפיד נתן הוראה, התייצבה כמו שצריך. כן?

די ביטן, לא מתאים לך.

סתם אני צוחק, תירגעי.

לא מתאים לך, ביטן.

תירגעי, אני צוחק.

תודה רבה אדוני היושב בראש.

אני צוחק.

אפשר שקט באולם בבקשה? תודה רבה.

לא יפה.

בסדר, חוזר בי.

נדמה לי שאתה יודע היטב, רגע, אני מחכה כי אני רוצה את תשומת הלב של יו"ר הוועדה. תודה אדוני יושב-ראש הוועדה. כפי שאתה ודאי יודע - - -

אבל אם אפשר בקיצור.

אז תן לי. כפי שאתה יודע, גם עוד לפני שנעשיתי חברת ועדה בוועדה הזאת באופן רשמי ישבתי פה שעות ארוכות. אי אפשר להגיד עליי שאני בובה על חוט, כמו חברי כנסת אחרים פה, שהם הפרוקסי של הממשלה.

אנחנו נמצאים ביום ה-439 למלחמה הזאת.

אני מוחה בפעם החמישית על השטות הזאת.

אוקיי, בסדר.

אבל היא לא דיברה עליך.

לא אמרתי שמות.

אני גם לא רוצה להגיד מי קופץ בראש, אבל לא אתה.

היא דיברה על שתי הצעות החוק והמגישים שלהם, טלי גוטליב ואביחי בוארון. עליהם היא דיברה.

לא, יש כאן את קלנר ויש את דנינו ויש הרבה.

בואו לא ניתמם.

היא לא דיברה על הצעות החוק האלה.

מספיק.

אנחנו ביום ה-439 למלחמה.

אתה יודע שיש לי סמכות לקבור את הצעת החוק שלך.

ברור.

אתה רוצה שאני אעשה את זה? אז בשביל מה אתה מפריע? אל תפריע.

כן, רוצים.

אני חייבת להגיד, ביטן, אני קודם כל ולפני הכול, די מתביישת בדיונים האלה על כל ההפיכה התקשורתית הזאת בזמן שהיום יש 100 חטופים וחטופות במנהרות בעזה. אף אחד לא הזכיר את זה אפילו במילה עד לרגע זה.

לא נכון, השופט.

השופט כמובן הזכיר. אני רוצה להתחיל בזה ולהזכיר לכולנו שהם נמקים במנהרות ברגעים אלה ממש, בזמן שיש פה הצעות חוק לריסוק הדמוקרטיה הישראלית. היום מתן צנגאוקר מציין את יום הולדתו ה-25 בשבי.

בפעם השנייה.

בואו רגע ניזכר בזה, לפני הכול.

דבר שני, מאוד קשה לשבת כאן ולהקשיב לשר וליוהרה הבלתי רגילה של הממשלה הזאת. אתם יודעים, לחטא ההיבריס יש עונש כבד מאוד. ואני מציעה לכולם קצת צניעות, קצת צניעות כשאתם באים לרסק את הדמוקרטיה הישראלית, בטח ובטח את הכנסת.

אני באמת אומרת, חה"כ ביטן, אני כל כך מכבדת אותך ואומרת לך את זה שוב ושוב. ואת העמדות הברורות שלך והיכולת שלך להיות עם עמוד שדרה חזק. הכנסת לא צריכה לשתף פעולה עם הריסוק של עצמה. זה שמביאים פה בשיטת הסלמי את כל החקיקות האלה, זה אפילו לא משנה שאני אמנה את כל החקיקות. אם זה, אתה יודע, הרייטינג והפרטת התאגיד והפיקוח על התאגיד והטבות לערוץ 14 וסגירת גל"צ וזה אחד אחרי השני, וזה הרדיו האזורי.

אין הטבות בערוץ 14. זה לא נכון.

שנייה, כל זה ביחד זה חלקיקים של תוכנית על שכולנו רואים אותה. זה שקוף וברור מה הכוונה של שר התקשורת. לעשות פה הפיכה תקשורתית שתבטל את חופש הביטוי בישראל. אף אחד לא עיוור לזה, הציבור לא מטומטם. אנחנו רואים בדיוק מה קורה פה. ואני קוראת לך כחבר כנסת שיודע לעמוד מול המתקפות האלה, לעצור את ההידרדרות המטורפת הזאת.

מעבר לזה, פיצול הישיבות. גם זה חלק מהסיפור וגם בזה אני קוראת לך לעשות שינוי. אתם חושבים שאם מחר תעשו עוד ישיבה אז לא נבוא? אני רוצה לספר לך שיש לי מזוודה באוטו, אני לא זזה מפה. כל דיון שיהיה אני אבוא, גם מחר. ואנחנו גם נזמין אותם לבוא מחר וזה לא ייאש אותנו. אנחנו נמשיך לבוא לדיונים.

מחר זה בגלל שאני רוצה לתת לכולם לדבר.

כן, אבל אתם מפצלים אותם. זה בדרך כלל לא נהוג.

שעתיים לא מספיק. מה אני אעשה?

נגיע גם מחר.

תעשה ביום שני.

תעלו טענות יותר רציניות.

אין בעיה. בסוף בסוף הכול פוליטיקה. אני לא מאמינה למילה שהשר אומר. סליחה, הכול פוליטיקה. הכול זה כדי לשלוט, לצמצם את כלי התקשורת, לחנוק אותם. ליצור תלות כלכלית כדי שהערוצים יהיו השופר של התקשורת. ואנחנו רואים את זה ומבינים את זה.

באמת ערוץ 12 זה שופר שלנו.

בסדר. לא כי עמית סגל הוא השופר שלנו.

דוד, בינתיים רק אתם נמצאים שם. תסתכל על הפאנלים, רק אתם שם.

מספיק כבר עם זה, מספיק.

כאשר מסתכלים על התכנים, אם אנחנו מסתכלים רגע על התאגיד עצמו.

לא, לא הייתי שם מתחילת המלחמה.

אתה לא היית שם, תשאל את החברים שלך.

איזה שופרות, משהו משהו. מספיק כבר עם הטיעונים האלה. די כבר.

תנו לי לסיים. התאגיד זה לא קילו סוכר בסופר שאתם מתייחסים אליו כמו איזה מוצר צריכה.

נכון, זה עולה מיליארד שקלים, את צודקת. לא קילו סוכר.

איזה מיליארד?

800 מיליון, כן.

אני יודעת שאתה קיבלת מכתב, אני לא יודעת אם ראית אותו עדיין.

איזה מכתב?

שמדבר על זה שהאירוויזיון בסכנה. אנחנו לא נוכל לגשת לאירוויזיון.

קיבלנו את זה הבוקר.

זו רק דוגמה אחת.

אוי אוי אוי, אז יאיימו עלינו.

אוי אוי אוי?

כן. אז יאיימו על מדינת ישראל.

תתבייש לך. תתבייש.

יאיימו על מדינת ישראל, החבורה החצי אנטישמית ששינתה את השיר של האירוויזיון בשנה שעברה במלחמה? הם יאיימו עלינו? מי הם בכלל?

לא, אין לך גבולות.

השר, האמת שלך יוצאת החוצה. אתה חושב שאתה השר של הבייס שלך.

יש ב-EDU כללים איך להיות חברים ב-EDU. יש מספיק ערוצים מתחרים שעומדים בכללים האלה.

אתה שר לצורך הבייס. אתה שר בממשלה של כל עם ישראל, לא של הבייס הליכודי.

אם הם רוצים להתערב לנו בעניינים פנימיים שיערב להם, לא יאיימו עלינו.

רגע, רגע.

הגיע הזמן, סליחה, אני לא יכולה לשתוק למה שהוא אומר.

לא, אבל את לא יכולה לדבר כל כך הרבה זמן.

הוא לא השר של הבייס שלו, הוא שר בממשלת ישראל שהוא שר לכל מדינת ישראל. הגיע הזמן שתפנימו את זה. אתם לא שם בשביל לייצג ציבור מסוים. אתם של כולם.

אוקיי. תודה רבה.

אגב, יושב-הראש, אנחנו פנינו ל-EBU, משרד התקשורת.

לא, לא, אבל זה לא.

לא, לא, אבל משרד התקשורת פנה ל-EBU וה-EBU התאגיד מפעילים אותם והם לא מוכנים לדבר עם משרד התקשורת של מדינת ישראל.

התאגיד מפעילים אותם?

אז שלא יאיימו עלינו. יש כללים ב-EBU.

איך התאגיד מפעיל אותם? יש פה אולי נציג תאגיד? הנה נציג תאגיד, איך מפעילים אותם?

זה נכון שקיבלנו היום מכתב. רגע. קיבלנו מכתב.

כן, כן, אתם מפעילים.

איך הם מפעילים?

אתם חותמים להם את המכתבים.

די כבר, מספיק. די. קיבלנו באמת מכתב היום על העניין הזה של התאגיד השידור האירופאי. אני, בכל זאת אני אתן לקארין כרגע. ואחר כך נעבור למישהו מזה. וגנץ, כשתרצה לדבר תצביע אני אתן לך. כן, בבקשה.

תודה רבה אדוני יושב-הראש. תראה, אני מחזיקה בידי את הרשימה של חוקי התקשורת. זה הזיה. הוא כל כך שטוף שנאה, אני לא יודעת למה, מה נותנים לכם לאכול בישיבות ממשלה. שיש הצעות חוק סותרות.

בורקס.

אני אפריע פעם אחת. רק תראה יושב-הראש. לא, לא, תראה באיזה בוטות היא מדברת.

לא, אני לא מוכן, לא מוכן.

שטוף שנאה. ותראה שאנחנו נותנים להם להתבטא בחופשיות.

אבל דוד, למה אתה מעיר רק לנו? לא מתאים לך.

כשאני דיברתי כולם פה הפריעו.

רגע, רגע.

אני שותק עכשיו, אבל תראה איך הם מדברים.

תודה שאתה נותן לי להתבטא בחופשיות.

אף אחד לא יפריע לקארין אלהרר. זה לא פייר, היא לא יכולה לצעוק, גם אתם.

לא, הכול בסדר.

מספיק עם זה, די.

אני רגילה, הוא נותן לי.

לא להפריע. לה לא להפריע.

הוא נותן לי להתבטא בחופשיות.

עכשיו אני מתכוון ומי שיפריע ייצא החוצה.

תכף תבקש ממני גם מס על זה, שאתה נותן לי להתבטא בחופשיות.

ברור שזה הכול חלק מתהליך סדור לשנות את הפנים של השלטון הזה. הקו הוא למוטט את החומה הסינית, שעליה דיברה הצעת החוק המקורית, בין הפוליטיקה לבין השידור.

עכשיו באמת, קרעי, אני מנסה לרדת לסוף דעתך. אתה אומר אם יש שירות שהחוק החופשי מספק, אין צורך שהמדינה תספק אותו. זה מה שאתה אומר. עכשיו תראה לי את השוק החופשי שיש בו נתונים כל כך טובים. של כמעט 50% ייצוג לנשים, של גיוון האוכלוסיות. תראה לי שידור שיש בו גיוון כזה. תראה לי תכנים שמותאמים לכל הציבור. תראה לי מקום שבו אין את הניתוק בין אינטרסים כלכליים לבין השידור. תראה לי. כי אני לא מכירה.

אתה אומר אם היינו רוצים לסתום פיות מה יותר קל לנו כשזה בידיים שלנו? באמת, אני לא מצליחה להבין אותך. מה אתה רוצה לקדם באירוע הזה? אני אומרת לך, מעבר לטיעונים המשפטיים שאותם אמר המשנה לוין, אין לי מה להוסיף.

בוא נסתכל גם על העניין הכלכלי. אין מודל עסקי לאירוע הזה. אין. אם אתה אומר הפרטה אתה אומר סגירה. זה מה שאתה אומר.

אין ויכוח על זה, כן.

אז אני באמת לא מצליחה להבין. לפחות תגיד את הדברים בפה מלא. תגיד אני רוצה לסגור את התאגיד.

ראית כאן את מה שהצעתי בכתב? קראת?

זה שזה מנוילן לא הופך את זה - - -

אה, לא הופך? אה, אז אולי אני אכתוב לך את זה באותיות גדולות חה"כ מירון.

אף אחד לא צריך אותיות גדולות, כולנו יודעים לקרוא גם את האותיות הקטנות. באותיות הקטנות אתה אומר הם לא מדבררים אותי כמו שאני אומר.

לא, לא, לא.

לכן אני לא רוצה אותם.

אני אומר לא צריך לממן חדשות ואקטואליה, נקודה.

למה?

למה? כי לא צריך. כי יש את זה מספיק בשוק החופשי.

סוף סוף יש חדשות שלא תלויות במפרסמים.

אה, לא תלויות במפרסמים? אבל עובדה שחצי מהציבור חושב שהם לא מייצגים אותו.

מי זה החצי האלה?

את אומרת שלא צריך לממן?

איפה החצי הזה?

מי זה החצי? עשית סקר? אתה יודע?

אבל על איזה נתונים אתה מתבסס?

מה אתה ממציא? עם מה אתה בא?

אבל בוא קודם כל נצא מנקודת המוצא נסכים שזה לא שליטה בתקשורת, אלא להיפך.

אבל אתה בא בלי נתונים.

אני אומר אני לא רוצה. הרי עכשיו אני יכול לשלוט.

אתה אומר חצי מהציבור. איזה חצי?

אני אמצא שופט שימנה לי מועצה.

איפה החצי אבל?

איפה החצי, שר התקשורת?

והמועצה הזאת אני יכול לשלוט בה. אני לא רוצה את זה. אני רוצה להפסיק לממן.

אבל אתה אומר חצי מהציבור. איפה הוא? לפי איזה נתון, של מי?

אני רוצה, אני מייצג ציבור, נכון?

שלך, שלך.

נכון אני מייצג את הציבור.

איזה ציבור? אתה מייצג רק את הציבור שלך, איזה ציבור?

אני מביע כאן את העמדה של הציבור שבחר בי. אם לא, הציבור הזה יחליף אותי בפעם הבאה.

הלוואי והיית מייצג את הציבור, הלוואי והיית מייצג אותו.

אז אתה שר של חצי ציבור, קרעי?

היחיד שיכול להחליף אותך השעה אצלו 3:20 בבוקר, אז אני לא יודע עם מי אתה מתכתב.

קרעי, שאלה. אתה שר של חצי ציבור? רק שנבין.

כן, כן.

כן.

כן, שאלתי, אמרתי לו את זה, כן.

אז אם אתה שר של חצי ציבור, אז תודה בזה.

אני לא רוצה לממן חדשות ואקטואליה.

אבל עם כל הכבוד, זה לא, אתה מתווכח איתם עכשיו? כל מילה אתה עונה?

הוא נציג מפלגת נועם.

לא ראיתי את שר התקשורת הקודם שר של כל הציבור.

למה לא?

כי לא היה.

הוא אף פעם לא התערב בתכנים.

הוא נלחם בחרדים מלחמת חורמה. הוא היה שר של החרדים או לא?

על מה? בגלל הרפורמה בטלפונים? רוב החרדים מסכימים איתו. בוא.

לא משנה, הוא לא היה של כל הציבור. כן, הלאה.

זו הייתה הממשלה הכי טובה שהייתה פה בעשור האחרון, סליחה קארין.

"חה, חה, חה".

תגיד לי, אתה בן שש? מה זה "חה, חה, חה"?

מותר לצחוק? לא? אנחנו לא חמוצים כמוכם, אנחנו גם צוחקים.

זו תקופה של ניסים, יש הרבה על מה לצחוק. זו תקופה של ניסים.

קריקטורות.

שלי, את דיברת, לא? או שאני טועה?

יש מאות ואלפי סיבות למה לא לסגור את התאגיד. בין אם מתוך אהדה של הציבור, אותו ציבור שאתה רוצה לדבר בשמו, לתכנים. הפגיעה שאתה תייצר ביצירה הגדולה שנעשית שם, גם לאנשים מהציבור שלך. לא את הכול אוהבים. אתה יודע, קרעי, ביקורת זה באמת דבר לא נעים, אבל ככה זה בדמוקרטיה. דמוקרטיה לא רק מצביעים הרוב. בדמוקרטיה יש גם חופש ביטוי, דמוקרטיה יש חופש יצירה. וכן, זה עולה כסף. וזה כסף שכולם רוצים להוציא וזה כסף שהציבור משלם עליו.

למה אתה רוצה שזה יהיה בידי בעלי הון? כדי שאתה תשלוט באירוע? כי הרי מה שווה התאגיד אם לא נשלוט בו? מספיק עם הדבר הזה.

תודה רבה.

תתעסק בדברים האמיתיים ששר תקשורת צריך להתעסק בהם. ולא במה יהיה על גבי המרקע.

טוב. עכשיו נעבור, זה שאת מצביעה זה לא אומר שום דבר. אנחנו ניתן דווקא לזה שהוצאתי אותו חמש דקות. בבקשה.

אסף אמיר, יושב-ראש האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה.

בסדר, אנחנו לא נוגעים בתקציב שלהם בשום פנים ואופן. מה זה משנה? מה אתם דואגים? אל תהיו מודאגים. תצאו מהעניין הזה. זה הכול.

אבל למה לעשות הפרד ומשול?

"אל תהיו מודאגים" – הפירוש בכנסת ישראל "אכלתם אותה".

למה לעשות הפרד ומשול בין החדשות ליצירה? למה?

כי זה מוצר בכשל שוק וזה מוצר של שוק חופשי.

כשל שוק זה ממשלת ישראל, מישהו מתערב לכם?

הלאה.

אתם מנסים כל הזמן, לא הולך לכם.

מי אמר את זה?

אני אמרתי את זה.

אה, ח"כים.

לא מסכים איתי?

ח"כים מותר להם להגיד דברים גם אם אני לא מסכים איתם.

כשל השוק הגדול ביותר במדינת ישראל זה ממשלת ישראל. הכסף הציבורי הכי גרוע שהציבור משלם זה לכם.

אין בעיה, בסדר. הבנתי. עכשיו תהיה לך כותרת בוואלה.

איזה כותרת בוואלה? וואלה זה שלכם גם, התבלבלת עוד פעם.

לא, וואלה זה אתר של ציפורים וחיות. חיות וחתולים.

שמענו עליכם.

הנה, אתה רואה?

שזה לא יפה, שתדעו.

זה העוזר שלך?

לא.

אה, כי הוא צילם לפייסבוק. לא?

אוי אוי אוי, הוא צילם לפייסבוק? עוד מעט תגיד גם למה צריך פייסבוק אם אי אפשר לשלוט בו.

צריך חקיקה נגד זה במיידי. פרטית אם אפשר.

נראה אתכם לוקחים מיסים מפייסבוק, אגב, מר שוק חופשי.

נכון אמרתי, גנץ? אמרתי שתרצה לדבר תגיד לי, אני אתן לך.

רק עובדתית, כאשר מדברים על היצירה הישראלית, היום מתוך תקציב של מיליארד שקלים 280 מיליון הולך ליצירה ישראלית.

אין מיליארד.

280 מיליון בלבד.

הוא בזכות דיבור.

בבקשה, יש לך שתי דקות לדבר. דבר.

שתי דקות, זה הכול?

כן, זה הכול. מה אני אעשה?

אני מתקשה להתווכח עם השר, כי אני חושב שהאמירות שלו הן ברורות ביותר. אני בספק אם אתה באמת בעד חופש ביטוי ובעד ביקורת ובעד חופש יצירה. אני עוקב אחריך מאז שנכנסת לתפקיד. אני לא רואה את זה קורה. כל הפעולות שאתה עושה, כל הפעולות שאתה עושה. להגיד דמוקרטיה, חופש ביטוי, כל הפעולות שאתה עושה כולן - - -

תן פעולה אחת.

אני מבקש ממך לתת לי לדבר.

תן לו, יש לו שתי דקות.

כל הפעולות שאתה עושה הן כולן מנסות לסגור פיות, לסתום פיות, לסגור תאגידים, לעצור יצירה.

באיזה אופן זה סוגר פיות?

רק שנייה.

אבל יש לו זכות דיבור.

עד שהוא קיבל, הוא מחכה פה שעה וחצי.

איזה יופי שאני חברת כנסת ומותר לי להעיר הערות ביניים? באיזה אופן זה סותם פיות?

רגע. אני באופן אישי לא מבין את הוויכוח פה כל כך.

חה"כ גוטליב, יש לו שתי דקות. הוא יגיד מה שהוא רוצה, בסדר? זה הכול.

אני לא מבין את הוויכוח כל כך, כי אנחנו מדברים על דמוקרטיה. אני שומע את הייעוץ המשפטי. אני לא חושב שהשר קרעי רוצה דמוקרטיה. אני לא חושב שהוא באמת מאמין בזה.

הוא לא מבין.

אני חושב שהוא מאמין במה שהוא עושה. הוא רוצה לעשות את זה, הוא רוצה לסגור את התאגיד.

אני אדבר דקה על עצמאות תקציבית. בוועדת הכלכלה הזאת במשך 40 שנים, עלה התאגיד לשידור, רשות השידור, וביקשו בבקשה שיתנו להם, יאשרו להם את התקציב. וכל פעם כשהם הגיעו קיצצו להם עוד כנף. עד כדי כך שלפני עשור איגודי היוצרים, אנחנו, הגשנו בג"ץ ובעצם התברר שמה שמוציאים החוצה, הפקות היצירה הישראלית ירד ל-3% מכל התקציב. שר התקשורת באותו אז היה ראש הממשלה בנימין נתניהו.

הגיע הליכוד, ישב על המדוכה במשך שנתיים-שלוש. הוציא חוק תחת ידיו, מפלגת הליכוד, שהיא כנראה לא דומה בשום צורה למה שקורה היום. הוציאו חוק. ובנס, אני לא יודע באיזה צורה, הפך מפעל יוצא דופן שרוב הציבור בישראל חושב שהוא מביא תכנים מדהימים. והוא מביא תכנים מדהימים. והוא מביא את זה לכל האוכלוסייה. ואני כשמאלן, הרי זה ברור שאני שמאלן, נכון? אני חושב שהוא ימני. אני חושב שהוא ימני. אני פותח בבוקר את הרדיו, אני שומע את קלמן, הוא ימני. אני פותח את זה זאב קם, הם כולם ימנים. אולי בעד הממשלה, יותר, פחות.

חוץ מאילה חסון. היא עדיין לא.

אם אתם רוצים לשלוט בתקציב - - -

תודה רבה, תודה רבה.

- - - גמרתם ושלטתם בתאגיד, סגרתם אותו.

תודה רבה.

ואני מאחל לשר קרעי שלא יצליח במה שהוא מנסה לעשות, זה הכול.

תודה רבה.

למרות שאני כאן מגדיל את התקציב של היצירה הישראלית אתה מאחל שאני לא אצליח.

די כבר, די.

אני לא צריך את העזרה שלך.

אה, אתה לא צריך.

אתה אחרון. אתה אחרון שאני רוצה את העזרה שלו.

אז בשם מי אתה מדבר?

כן, בבקשה, חה"כ גנץ.

תודה רבה. בוקר טוב לכם חברים. אני מציע שננסה רגע אחד גם לדבר אחד עם השני ולא אחד על השני וטיפה להוריד את הפרופיל. בעיניי זה דבר מאוד חשוב.

אני חושב שהשידור הציבורי הוא דבר מאוד חשוב במדינה דמוקרטית מהטעם הפשוט שהמדינה צריכה לעמוד מאחורי השידור הזה, לאפשר לו להתקיים. ויש לנו דרישה, יש לנו ציפייה, ואני חושב שהיא גם מתקיימת, שהשידור הציבורי ידרוש מעצמו לשמור על האיזונים הנדרשים גם בכל מה שקשור בביטוי בקשת הפוליטית באקטואליה וגם בכל מה שקשור בהיבטים התרבותיים. בין תרבות יהודית, לעברית, לערבית וישראלית בכללותה.

אני חושב שאלה דרישות שהן דרישות לגיטימיות ונכונות. אנחנו צריכים לשמור אותו עצמאי מכל השפעה פוליטית מצד אחד וכן לאפשר לו להתקיים מבחינה כלכלית. כי מה שאנחנו רוצים מהנכס התרבותי הזה והנכס הציבורי הזה שהוא יהיה איכותי.

אני אגלה לכם פה שאני לא צופה גדול בערוצי התקשורת בכללותם. אני כן מעת לעת מסתכל, ואני לא יכול שלא להתרשם בצורה בלתי אמצעית ממה שאני רואה כתוכניות איכותיות מאוד ברמה הציבורית. ואני מאוד גאה להיות בעניין הזה. ואני חושב שזה צריך להמשיך. הדבר השני זה הנגישות לציבור. ואם לא נשים תקציב אז לא יהיה שידור ואם לא יהיה שידור הציבור לא יראה את זה. תוכניות ספורט או דברים אחרים שכמובן יכולים להתקיים.

לכן אני בעד לשמוע על השידור הציבורי, לחזק את השידור הציבורי ולא להקשות עליו. אי אפשר שלא לחזור, חברי השר שלמה קרעי, למה הן הנחות היסוד שעומדות בבסיסם של הדברים שאתה מציג פה. ואני מתרשם שבסופו של דבר יש פה שתי אלטרנטיבות: או שליטה והכוונה שאליהם אתה חותר או - - -

איך שליטה?

איך שליטה והכוונה אם זה עובר - - -

אם אי אפשר לשלוט בהם? מה זה שווה אם אי אפשר לשלוט בהם כפי שאתם חרטתם על דגלכם?

איך שליטה והכוונה אם זה עובר לידיים - - -

מה זאת אומרת? לא התעדכנת מחברתך מירי רגב שאמרה אם אי אפשר לשלוט בהם אז מה זה שווה?

אני לא בקטע של פופוליזם.

זה לא פופוליסטיות, אנחנו רואים את זה שכל מי שלא מתיישר אתכם אתם מורידים לו את הראש.

רגע, כותרת: טלי גוטליב לא בעסק של פופוליזם.

אדוני, אין שליטה והכוונה.

את הגעת לכנסת בשביל השידור הציבורי, זה המהות שלך.

כן, ברור.

בואו ניתן לו להמשיך את הדברים.

שאלת, אני מנסה לענות לך. כי אני חושב שדרך שליטה או בדרך המועצה בתקציבים זה בדיוק שליטה והכוונה. כשסוגרים רשתות תקשורת וחדשות זה שליטה והכוונה. זה לא עידוד והשפעה וזה לא עידוד לקידום. זה מאוד פשוט.

ואני אומר עוד פעם, זה ברמה העניינית של הסיפור הזה.

איזה שליטה והכוונה אני יכולה - - - בוא תגיד לי.

- - - הייעוץ המשפטי היית שומעת כמה זה שליטה.

גוטליב, את בישיבה הבאה, מחר תוכלי לדבר.

גם חוות הדעת המשפטית שלי קיבלה.

אבל את מקבלת את חוות הדעת של עצמך בלי לשמוע אחרים.

יושב-הראש אמר שזכות הדיבור שלך מחר.

דוד, אני חושב שאנחנו גם צריכים לזכור שבסופו של דבר אנחנו נמצאים במלחמה. יש לנו חטופים שצריכים לחזור הביתה. אנחנו צריכים להתמקד בעשיות האלה ופחות בעשיות מפלגות. ואני לא חושב שזו העת ללכת לנבכי הנושאים. ראיתי שבפתיחת הדיון היה פה דיון מה זה דמוקרטיה ולא דמוקרטיה, ואני בכלל לא נכנס לתוך הדיון הזה עכשיו. אני חושב שהוא דיון כמובן מאוד חשוב.

אני אגיד בזהירות הנדרשת, ממשלה שהיא אכן נבחרת כפי שהיא נבחרת, ויש לה גם שיקולים פוליטיים וגם את זה אני יכול להבין. בסופו של דבר אחד הדברים שהיא צריכה לשאול את עצמה זה איך היא מרסנת ולא איך היא מעודדת דברים. איך היא מרסנת את הכוח שלה עצמה. ולפגוע ברשתות תקשורת, במיוחד ציבוריות, זה בדיוק הדבר שיכול לקרות.

לכן אני מציע למשוך את הכיוון הזה, לא להתקדם בו בעת הזאת. לתת לשידור הציבורי להתקיים בכבוד, בצורה מתוקצבת, מסודרת. לדרוש מהם את הדברים האלה ולא ללכת לצמצם את צעדיו ולשמור על האיכות והתרבות הישראלית שהיא גם זו שמושמעת בצורה שהיא לא מסחרית במקומות אחרים. וגם הדבר הזה חשוב, כי בסוף כשזה נשאר שאין לך את ערוצי החדשות, או שהם מאוד מוגבלים וצריכים להתקיים בסופו של דבר, לא יהיה שידור מאוזן של ישראל בעולם וזה דבר שאתה לא יכול לעשות אותו. תודה לך.

תודה.

אני יכולה לבקש את זכות הדיבור, למרות שאני לא חברת כנסת?

לא, את לא יכולה.

אני מוכן לתת לה את שלי.

דוד, תן לי דקה, אני יושב בשקט, אני יכול גם לצעוק.

סיכמנו שיהיו ח"כים וגם אנשים שהם לא ח"כים. בסדר?

אבל מותר גם לח"כים של הקואליציה לדבר, כן?

היא שחקנית של התאגיד.

אי אפשר לתת רק לח"כים.

אדוני, אפשר כמה מילים?

לא, לא, לא.

באתי מרחוק כדי להשמיע את קול הפריפריה.

יש גם מחר דיון.

דוד, אז מי עכשיו?

דוד, מותר גם לח"כים של הקואליציה לדבר.

אם אתה רוצה, אני אתחיל.

אפשר כמה מילים, אדוני?

אני מוכן לתת לה את זכות הדיבור, אפילו לא הכרנו.

נעמי, מי זאת נעמי לבוב?

זאת אני.

אז דברי, יש לך שתי דקות.

אז יש לי שתי דקות לדבר.

עכשיו הגעת את רוצה לדבר לפני כולם? לא הבנתי את זה.

תרשום. למה, אמרתי לך להקפיץ אותי? לא, רק תרשום.

לא צריך לרשום, הח"כים אני רואה אותם, לא צריך לרשום.

אני רוצה לדבר. קוראים לי נעמי לבוב, אני שחקנית קולנוע וטלוויזיה ותיאטרון בישראל, ואמא. חה"כ דוד ביטן, קודם כל תודה על לפחות ניסיון לנהל כאן דיון ענייני ובאמת כמו שכבר נאמר לפניי, אני מבקשת איכשהו שנצליח לנהל כאן דיון ענייני, עם כל האמוציות שנוגעות בדבר.

אני מדברת ודופק לי הלב, כי זה באמת בדמי. מצד אחד אני מבינה ואני שומעת אותך שאתה אומר אתם לא בסכנה, היצירה לא בסכנה.

נכון. לכן אני לא מבין.

אבל אני רוצה לדבר לא כשחקנית ואומנית שנלחמת על מקומה. אני רוצה לדבר כאמא, ואני פונה אלי, השר שלמה קרעי. אני אמא לילדים. אני אתאר לך סיטואציה. אני אמא לבד. אני פרודה. אחר הצהריים אני צריכה להכין ארוחת ערב לילדים שלי. אני צריכה 20 דקות לבד שנייה להכין את החביתה. יש לי ילד קטן, ילדה בת שמונה. כשאני שמה אותם ב-20 דקות האלה שהם רואים טלוויזיה ביום, אני באמת מקפידה, אני שמה אותם מול תכנים של החינוכית.

אני רוצה לדבר איתך בהקשר - - -

קראת את זה?

רגע, רגע, תן לי לסיים בבקשה.

תנו לה לדבר. אי אפשר להתפרץ באמצע.

תן לי בבקשה לסיים.

אבל אמרתי שהחינוכית תישאר.

אבל תן לי בבקשה לסיים רגע. שנייה. אתה מדבר על הפרטה של השידור הציבורי. זה אומר להכניס פרסומות למקום שהוא נקי מפרסומות ואינטרסים.

לא בחינוכית.

גם בתאגיד, גם ב-"כאן".

אתה לא יכול לענות לכל אחד.

אבל אמרתי החינוכית תישאר.

תן לי לדבר, אני מבקשת. לא התפרצתי אליך.

בסדר גמור, אני מבקש מהשר.

אז תכבד אותי.

לא להגיב לכל אחד שמדבר. בסדר? זה הכול.

אני מדברת נטו על העניין של שידור עם פרסומות. כשאני שמה את עצמי אפילו מול שידור מסחרי שאני מקבלת פרסומים על איך שאני נראית ומה שאני צריכה לקנות, שזה לא ענייני. שזה נכנס, שהנפש שלי פתוחה לקבל תרבות. ופתאום אני שומעת חדש וזה ותקני את זה. אתה מקשיב לי? אני בשיחה איתך, השר קרעי.

אבל הוא אמר לך שהחינוכית לא תיסגר.

אני מבקשת שתקשיב, אני באמת הקשבתי לך.

אני מקשיב לכל מילה, אבל פשוט הדברים שלך מבוססים על מציאות לא קיימת. כי אני כתבתי אין פרסומות בשידור הציבורי והחינוכית תישאר. אז על מה את מלינה?

אני רוצה לדבר איתך על היצירה הישראלית. הסדרות הישראליות מביאות לנו כבוד ויוקרה בעולם. רק עכשיו הסדרה שעת אפס נחשבה לאחת מעשר הסדרות הטובות בעולם ב-2024. בשבילי, בשבילנו כמדינה, זאת תעודת כבוד ליצירה, לאיכות, לתו איכות. הסדרה שעת אפס, שישה אפסים, נמכרה עכשיו בעולם.

אבל אני אומר שכל זה יישאר.

אבל אתה לא, אבל אתה נוגס בתקציב של זה.

אני מדבר על חדשות ואקטואליה.

אבל אתם לא מצליחים להבין אפילו מה היא אומרת.

אני חייבת להגיב על החדשות, אף אחד לא מדבר על החדשות, אני רוצה לדבר על החדשות.

מדובר פה על דריסת הרגל. אני לא יכולה להפריד, אני לא יכולה להפריד את זה מתרבות. אני מדברת כאן על דריסת רגל גסה בדבר הזה שנקרא תאגיד השידור הציבורי. ולי, זה לא לענייני, אני לא אגיד אה, זה לא חדשות, זה לא מעניין אותי.

למה לא?

אני מדברת על התאגיד כגוף שצריך לשמור עליו. תודה.

הבהרת את העמדה שלך.

עמדה חשובה.

רגע, רגע.

לאט לאט. אני רוצה רגע הפסקה של הדיון. אני מבקש, יש פה אחד ממשפחות החטופים, רוצה לומר מספר דברים.

היי, שלום לכם. שמי יחיאל יהוד. סליחה שאני עושה לכם פאוזה קצרה.

אתה לא צריך להתנצל.

היחידים שצריכים להגיד לך סליחה זה ממשלת ישראל.

בזה היה צריך לעסוק.

חבר'ה, מה קרה לכם?

אני אבא של דולב, שנרצח בבוקר ה-7 באוקטובר כשיצא כחובש בקיבוץ ניר עוז לטפל בפצועים. והמילים האחרונות שלו אליי ב-S.M.S ב-6:50 היו: "הכול טוב". מאז נעלמו עקבותיו. בסוף מאי התגלו שרידי גופתו וב-4 ביוני 2024 קברנו אותו, את שרידי גופתו, בניר עוז. אני אבא של נטע. דרך אגב, דולב יצא והשאיר את סיגל אשתו בחודש התשיעי להריונה, עם שלושה ילדים קטנים בממ"ד. המחבלים ניסו לפרוץ ולא הצליחו, לשמחתנו. גם לנטע, בני השני, שהיה בממ"ד עם אלן בתו התינוקת הם לא הצליחו לפרוץ. אבל לאסוננו הם הצליחו לפרוץ לארבל, בתנו הצעירה, ולחטוף אותה יחד עם בן זוגה אריאל קוניו, שמוחזק שם גם עם דוד.

אני בפתח הדברים שלי רוצה לקרוא לכם כמה מילים, כמה משפטים שמאיה אוחנה מורנו, אלמנתו של סגן אלוף עמנואל מורנו ז"ל, שנפל בקרב במלחמת לבנון השנייה. דברים שהיא נשאה בעצרת בכרמי גת.

"ישנם נושאים בחיים שבהם נדרש שלא יהיו צדדים לכאן או לכאן, אלא שתהיה הסכמה מלאה ומוחלטת. נושא החטופים הוא כזה". היא קוראת להם חטופים, אני קורא להם בני ערובה. ב-7 באוקטובר הם היו חטופים. מה-8 באוקטובר הם בני ערובה. הם בני ערובה לחיי המחבלים ובהמשך, ככל שהחודשים חלפו וראיתי את התנהלות הממשלה, שדרך אגב, נפגשתי עם כולם בממשלה, בכנסת, חוץ מביבי, הם בני ערובה גם להישרדות הממשלה.

"כל מי שלוקח אותו, את נושא החטופים, למקום פוליטי, מחסיר ממנו. אנחנו עם שיודע מסעות קשים מנשוא ותמיד מצליח להם. גם הפעם נוכל לזה אם נבחר לשים את ערך החיים בראש סדר העדיפות. החטופים צריכים לחזור, ועד שהם לא חוזרים לחיים ולזמן שלנו. אין כאן מקום לפוליטיקה. כל שנייה שעוברת ללא פתרון היא בגידה בערך החיים שלהם".

"אין כאן שאלה בכלל אם הם צריכים לחזור. הם צריכים, נקודה. ואם לא מסכימים על הדרך כנראה שעדיין לא בחרנו לשים את הערך מעל הכול. אני יודעת שכאשר יש משימה שמוגדרת רק עם תוצאה אחת מוצאים את הדרך להגיע אליה. המשימה כאן היא להשיב אותם, וכאשר זו המטרה אז נמצא את הדרך.

"וכאן אני פונה אל הדרג המדיני שלנו, המציאות סביבנו משתנה מדקה לדקה. דברים שלא חלמנו שיקרו קורים מול עינינו. אם השבת החטופים לא תעמוד כל הזמן בראש סדר העדיפויות שלנו כיעד שחשיבות השגתו היא ראשונה במעלה אנו חוטאים להזדמנויות המגיעות לפתחנו".

וכאן אני רוצה להוסיף דברים שמבחינת המשפחה שלנו. אנחנו בוחרים שלא להשתתף בהפגנות ולפנות לעם כאיזה גוף כללי חסר פנים. אלא אנחנו פונים ספציפית לחלק בעם שקרוב אליכם, חברי הכנסת, אני מתכוון לבני המשפחות שלכם, לילדים שלכם ולנכדים שלכם, במאבק שלנו לשחרר את ארבל ואת יתר בני הערובה.

אני, המשפחה שלי וחבריי שולחים להם לבני המשפחות שלכם חומרים והודעות ומנהלים איתם שיחות לגבי הצורך בשחרור בני ערובה ומתאים להם מה אמרתם, מה עשיתם או לא עשיתם בעניין. אנו זוכים להבנה ולתמיכה ומבטיחים להם דיסקרטיות מלאה, אבל הכול מתועד. לא רק ספרי ההיסטוריה ישפטו אתכם, אלא גם ילדיכם ונכדיכם, את מי שפעל לשחרורם ואת מי שפעל נגד.

לפני כמה שבועות יעל אשתי ואני כתבנו מכתב לארבל בתנו. זאת ארבל שלנו. כתבנו מכתב לארבל בתנו. וארבל אתמול קיבלנו תשובה, את התשובה שלה למכתב שלנו. אז אני רוצה רק חמש שניות. אז אנמי רק אשמיע את זה.

(מושמעת הקלטה)

"מה שלומך, אמא יקרה שלי? I love you, I miss you"

זה חמש שניות, אני אקרין את זה שוב.

"מה שלומך, אמא יקרה שלי? I love you, I miss you"

תודה רבה לכם.

תודה. מירב, אני רוצה להשלים איתך, אז דברי.

אחרי יהוד?

אם אפשר קצר.

קודם כל, זה הכי חשוב שיש, שאנחנו באמת בימים מאוד קשים עם חטופים ומלחמה וכמעט 2,000 נרצחים. ואני מרגישה בדיון הזה שאנחנו בדיוק בשיח של לפני ה-7 באוקטובר. בדיוק אותו שיח שהוביל אותנו לשם. אותן מחלוקות. ואני ממש מרגישה שאנחנו מותקפים גם מבחוץ וגם מבפנים.

אני מתקשה מאוד לנתק את הדיון הזה למצב שבו אנחנו נמצאים, עם ראש ממשלה שיש נגדו כתב אישום. וכמו מחלה אוטואימונית הוא מחסל את כל המערכות שיכולות לבקר אותו. זה תקשורת, זה שומרי סף בממשלה, זה מערכת משפט, זה הכול חלק ממערך אחד גדול. אנחנו צריכים לראות את זה.

ובמקום שאנחנו נתעסק מהבוקר עד הערב רק בארבל, אנחנו מתעסקים בשטויות. באמת שטויות. אני מסתכלת על סדר יומה של הממשלה, של שר בממשלת ישראל. תגידו, למישהו התאגיד מפריע? הוא לא יכול ללכת לסופר עכשיו לקנות משהו בגלל התאגיד? הוא קם בבוקר ואומר מה שמפריע לי עכשיו זה התאגיד? זה בכלל לא הבעיה של הציבור כרגע. זה לא המצוקה שלנו. ואנחנו במצוקה אדירה, אנחנו לא נושמים.

אני יושבת פה, ובאמת, בוכה. המדינה שלנו במשבר אדיר ואנחנו מתעסקים בשטויות. במה? במועצת התאגיד שלא מינו שם אנשים? האם הרשות השנייה תפקח על התקציב, האם ועדת הכלכלה תפקח על התקציב? האם התקציב הוא רק לשנה אחת כדי שנוכל להעניש אותם אם הם לא ישדרו את מה שאנחנו רוצים? האם המדינה תמדוד את הרייטינג. מה קורה? יש לנו ראש ממשלה וממשלה שאובססיביים לתקשורת, שלא רוצים לשמעו ביקורת וזה נולד רק מזה. אנחנו פשוט גומרים את הדמוקרטיה בגלל זה.

השורש של כל זה זה ראש ממשלה שהוא בניגוד עניינים. זו ממשלה נגד המדינה. הליכוד, הליכוד, המפלגה הליברלית של פעם, הליכוד לפני מספר שנים הוביל מהפכה ברשות השידור. מהפכה.

תודה.

אני זוכרת איך אנשים הלכו הביתה, פוטרו אלפי אנשים. ישבנו באולפן נקדי אז, אנשים סגרו את השידורים עם דמעות. פיטרו אנשים, שלחו אותם הביתה. ייעלו את זה, ניקו את הפוליטיקה. עשו גוף למופת.

תודה מירב.

כאמא אני אומרת, אני נותנת להם לראות שם את הסדרות, יש שם תחקירים שאין להם שום מודל כלכלי.

תודה. אחרי ששמעתי אותך באמת אין ביקורת על ראש הממשלה בתקשורת.

לא, אבל בוא, אתה לא רואה את חלקי הפאזל?

אני רואה את הכול. אבל גם הטיעונים צריכים להיות - - -

השחרה, לא ביקורת.

גומרים את מערכת המשפט, גומרים את היועצת המשפטית. לא רוצים כלבי תקשורת שישמרו על הדמוקרטיה, רוצים כלבלבים.

אנחנו מדברים על הצעות חוק ספציפיות.

זה מה שרוצים. והכול מתחבר לתמונה אחת גדולה שמשם, זה לא בוארון וזה אפילו לא קרעי, זה ראש הממשלה.

רבותיי, תודה רבה. את בישיבה הבאה.

לא, אני מחר לא יכולה להגיע, ביטן. אני ממש חייבת היום שתי דקות.

למה?

כי אני לא יכולה, מחר יש לי דיונים אחרים בוועדות אחרות.

זה לא חשוב לך הדיון הזה?

זה מאוד חשוב, בגלל זה אני פה ולא בשני הדיונים האחרים שיש. אבל תן לי לפחות שתי דקות.

בסדר. תקבלי שתי דקות.

תודה.

אדוני יושב-הראש, אני באתי במיוחד מהצפון להשמיע שתי דקות של קול הפריפריה. אם תיתן לי בבקשה, אני מבטיח להיות קצר.

אתה תקבל, אבל מה זה קשור לפריפריה?

בחברי הכנסת תקצר, תן להם.

אז תן לי שנייה שתי דקות, אני מבטיחה להיות מאוד זריזה.

אני לא רואה בחוק הזה קשר לפריפריה.

שנייה, זה חשוב.

אל תטען בשם, תטען בשם מה שאתה רוצה לטעון.

אני מבטיחה שאני מאוד זריזה. עו"ד לינור דויטש, מייסדת ומנכ"לית לובי 99, הלובי הציבורי. אני מבינה, הרבה מאוד מדברים פה על נושא ההפקה. וכבוד השר כל הזמן התייחס לזה שאין, שצריך לסגור את החדשות, אין חשיבות לחדשות. החדשות מיותרות.

אני רוצה לתת לך זווית אחרת בתור לובי ציבורי שעוסק בהון שלטון ושחווה, בעשור האחרון שאנחנו קיימים, מה קורה כשיש לך ערוצים מסחריים שנשלטים על ידי בעלי שליטה שהם בעלי הון. מי מחזיק בערוך 12, תשובה, משפ' ורטהיים. בערוץ 13 שטראוס ולן בלווטניק. ערוץ 14 מירילשוילי. כשאתה נשלטו על ידי בעלי הון שיש להם אינטרס מסחרי כזה או אחר, פעם אחר פעם אי אפשר לפרסם אייטמים בנושא. ניסית פעם? בוא תראה, אני יכולה להראות לך בהוכחות בהתכתבויות. עשרות מקרים של לנסות לפרסם משהו על מתווה הגז בערוץ 12 או על מס סוכר או על כ.י.ל בערוץ מסחרי אחר. פעם אחרי פעם השידור הציבורי היה המקום היחיד שהצלחנו להרים תחקירים בנושא הבנקים, בנושא הסביבה וים המלח, בנושא כ.י.ל. הרבה מאוד נושאים ציבוריים שבשום מקום אחר, בערוצים המסחריים, לא היה מקום.

אתה מדבר על כשל שוק, אתה מדבר על תחרות. אין באמת תחרות שזה גורם מסחרי עם גורם מסחרי, יש מאזן אימה. אתה לא תיגע לי, אני לא אגע לך. המקום הזה שיש לך, שהוא לא רק נתון לשיקולי רייטינג, שהוא לא נתון רק לשיקולים של האם אני עכשיו מזיק או לא מזיק לחברה שבבעלותי. זה מקום שאתה חייב חדשות ציבוריות. אתה חייב, כדי להוות את הקונטרה. כדי שהערוצים המסחריים יודעים שיש גם חדשות ציבוריות שאין להם ברירה אלא לשדר דברים וגם אייטמים שלא באים טוב לבעלי השליטה. ואם אתה לא מאמין, בוא תראה את הווטסאפ שלי. בוא תראה כמה אייטמים לא הצליחו בעשור האחרון להתפרסם. ואיפה בסופו של דבר הם כן התפרסמו? בתאגיד. ב-"כאן 11", ברדיו, במקום ששידור ציבורי שפשוט לא שוקל שיקולים מסחריים.

לכן להגיד שאין חשיבות לחדשות ציבוריות, אני מצטערת, זה לזרות חול בעיני הציבור. ואני אומרת לך כלובי ציבורי, שמאגד היום 15,200 חברי לובי בהוראת קבע ועוד עשרות אלפים שתורמים באופן חד פעמי – אין בכלל שאלה. כמות האייטמים שנוגעים לציבור, שאנחנו לא הצלחנו לפרסם בערוצים מסחריים מדברת בעד עצמה.

אני מבקשת ממך, כשאתה אומר שאין חשיבות לחדשות, תיקח גם את זה בחשבון, שאתה פשוט מטעה את הציבור.

גם הטענה הזאת עלתה.

אחד אפס ללובי 99.

גם הטענה הזאת עלתה בדיונים והתשובה היא שהיום כשיש שני ערוצים מרכזיים עיקריים, נכון, הם מגנים אחד על השני. אבל כשיקומו עוד שניים, שלושה, ארבעה ערוצים, כמו i24 שקם עכשיו.

איך הם יקומו?

יקומו. שיפסיקו לממן חדשות ואקטואליה במאות מיליוני שקלים בשנה, יקומו עוד ערוצים.

אפשר להגיד 'הקשבתי, טעיתי, מוותר'. אפשר. אפשר.

היום התאגיד בחדשות ובאקטואליה שלו חוסם שחקנים חדשים להיכנס לשוק.

אין אירוע כלכלי כזה.

ואת זה אנחנו נפסיק. כשיהיה שוק חופשי ותחרותי יהיה מקום גם לתחקירים שלך.

כמה מיליארדרים כבר יבואו להקים ערוצים?

אין אירוע כלכלי כזה, אתה יודע.

דוד, מותר גם לקואליציה לדבר, אתה יודע.

אתה, כיוון שבאת מהצפון, לא בגלל שאתה מייצג את הצפון, אין לזה שום קשר. אתה תדבר אחרי חבר הכנסת. בבקשה סימון.

תודה רבה אדוני. תגיד לי, שלמה, אתה קראת את מה שפרסמת? או שנתת ליועצים שלך לפרסם ועכשיו אתה מתגאה? בוא אני אקרא לך. הסעיף האחרון, אתה מדבר על זה שאתה לא רוצה לסגור את התאגיד. אתה יודע מה הסעיף אומר? "זכויות העובדים יישמרו" ואז מה כתוב? "תנאי פרישה מכובדים". תגיד לי, אתה, לפחות תקרא מה שאתה מפרסם.

סימון, אני עברתי הפרטה אחת בדואר. תאמין לי כשיש תנאי פרישה מכובדים העובדים רוצים לבוא לתנאי הפרישה האלה, לקבל את המענקים.

העובדים של הדואר מתקשרים אליי כל יום, קרעי. כל יום מתקשרים אליי עובדי הדואר.

אה, כן, באמת?

כן, באמת.

בסדר, תודה רבה.

תשאל את היועץ שלך.

יסמין, תני לי רגע. סעיף נוסף שמאוד חשוב לך להציג אותו, ערוץ "מכאן 33", יש לך את זה ביותר גזענות?

אתה בעד לשיר שירי הלל ליאסר ערפאת?

תגיד ערבים החוצה.

אתה בעד לשיר שירי הלל ליאסר ערפאת? "מכאן 33", מה הקשר? תצפה פעם אחת בשידורים שלו.

- - - במדינת ישראל שתהיה להם תקשורת.

תהיה תקשורת, לא על חשבון הציבור.

אוקיי, בסדר.

זה הכול.

סימון, תמיכה בחמאס יכול להיות רק - - -

חמאס - - - בערוץ הזה. אני שלחתי עשרות דוגמאות עם הממשלה שלך.

אל תיתן להם כסף - - -

תמשיכו להגיש חוקים לא רציניים.

רון.

אנשים מדברים אליכם עניינית, אין להם מושג. אתם בכלל לא מבינים מהחיים.

רון, אתה תהיה ביום חמישי?

מתחילת הדיון אני מאוד כועס על דני דנון. כי שלמה קרעי אמר שזה לא חוק שלו, זה חוק של חה"כ בוארון. אז אם דני דנון היה בכנסת, אז כנראה לא היה את החוק הזה. נכון? אף אחד לא היה פונה למישהו אחר. זה אתה קמת בבוקר ואמרת זה מה שאני צריך לעשות. טלי גוטליב, שאני מאוד מעריך את המחשבה שלה, באמת למה הגעת לפה. בשביל זה הגעת לכנסת.

אפשר להגיד לך משהו?

בשביל הדבר הזה. בשביל הדבר הזה לא הגעת לכנסת.

סימון, בגלל שאתה מכיר אותי, אנחנו מגיעים לשלל משימות. אני מגיעה לכאן, היום אני לא מציעה - - -

הדבר האחרון שאני רוצה להגיד אדוני.

- - - החוק זה אחד אחד.

בסדר, טוב.

בתתי הסעיפים שלו - - -

שמעת עכשיו את לובי 99? שורה תחתונה.

לא היה לך משהו אחר רק לפנות לטלי גוטליב, אה?

עשיתי טעות.

טלי, אם היית מכירה היית יודעת ש-30 שנה.

קארין, שתינו יודעות שחוות הדעת שלי התקבלה משפטית ולא חוות הדעת של היועמ"שית.

30 שנה רכבת ההפתעות, טלי.

שלא החזיקה מים.

אבל אם רק שני סעיפים כאבו לך מתוך העשרה אנחנו כבר בהתחלה טובה סימון.

לא, אל תדאג, זה רק שלו.

הנושא האחרון שכולם צריכים להבין, כל מי שיושב פה. טלי, סליחה שפניתי אלייך. טעיתי, טעיתי.

גאון הדור זה.

טלי, סליחה שפניתי אלייך. לא אפנה יותר. לא אפנה יותר.

האמת, זה באמת טעות שלך.

נכון. הערפל הזה שאתה מציג, אדוני השר, שאתה רוצה לדאוג לתקציב המדינה, הרי יודעים שזה בולשיט. האירוע פה הוא בכלל לא התקציב. בוארון, האירוע פה הוא בכלל לא לקצץ בנושא התקציב של התאגיד. אם אתם רוצים לדאוג לתקציב המדינה יש הרבה מאוד דרכים והרבה מאוד, עשרות מיליארדים, שאנחנו יודעים לאן הם מגיעים.

זה ברור שאת רוצה שיהיה פיצוץ.

ברור.

אני מבקש משרד התקשורת, שלמה קרעי.

עזוב, לא, לא. צריך להגיד את האמת.

ומהנתינים שלו שהציעו את החוק, אני מבקש להגיד את האמת. האירוע פה הוא לא תקציבי. אתה לא דואג לתקציב המדינה. האירוע פה הוא של שליטה וסתימת פיות. ואני מבקש מיושב-ראש הוועדה, אתה אחד היחידים שנשארו נורמליים בליכוד. אחד היחידים. אני יכול על יד אחת לספור אותם. אתה אחד מהם. תמשוך את החוק הזה. החוק הזה לא צריך לדון בכנסת ישראל, לא בימים האלו וגם לא בימים אחרים. זה פשוט חוק שדואג לסתום את הפה - - -

סימון, אתה מנהל עסק. אין מצב שיש לך מחלקה שהיא לא בעסק.

עזוב, בוא, אתה לא דואג לתקציב.

אפילו גלי צה"ל.

אתה לא דואג לתקציב. יש הרבה מאוד כסף שאתה יכול לדאוג לו.

סימון.

לך לוועדת הכספים ותדאג לכספים. זה לא האירוע, זה לא האירוע.

למה תקציב גלי צה"ל - - -

גם אותו אתה רוצה לסגור.

בבקשה, נו. שתי דקות.

גם אותו אתה רוצה לסגור, מה אתה? מה לא? הנה, הם ברשימה של קרעי. יש גם את זה.

רובי המרשלג, הכתב בצפון של "כאן" חדשות. עשיתי את הדרך הארוכה כדי לספר לכם, השר שלמה קרעי, אני אשמח אם תפנה את הקשב לדקה. אני מבטיח להיות קצר. כאשר מדברים על סגירה של התאגיד, אז אני אספר לך על רותם לדוגמה. רותם בחור צעיר שעזב את מרכז הארץ וקריירה מבטיחה כדי להיות הצלם שלנו בקריית שמונה. כל תקופת המלחמה, שעוד לא ממש הסתיימה, הוא נתן את החיים שלו כדי להיות בצפון ולהביא את הסיפור של הצפון אליכם, לכאן לירושלים. הוא מקרה אחד. הוא יכול היה לעזוב, והוא לא עזב, הוא נשאר.

חוץ מזה, בוא תשמע על ג'אפר. ג'אפר יוצא צבא דרום לבנון שגר בקריית שמונה, מפרנס בקושי את המשפחה שלו. הוא המקליט שלנו. סגירה של התאגיד זה בין היתר סגירה של מקום הפרנסה של האנשים האלה.

זה לא סגירה, זה הפרטה.

די, הוא בזכות דיבור, די.

הפרטה שווה סגירה.

הפרטה ולא סגירה.

תני לי לסיים.

הפרטה שווה סגירה.

הפרטה היא לא סגירה.

בואי אני אלך ברמה שלך, אני לא הפרעתי לך, אל תפריעי לי.

מה זה השטויות האלה?

השר קרעי, ברגע שאתה סוגר להם את מקום העבודה זה סגירה של הקול של הפריפריה. זאת האפשרות שלהם להשמיע את קולם.

יש קול של פריפריה גם בערוצים אחרים.

זה הקול שלהם.

גם בערוצים אחרים יש קול של הפריפריה.

ערוץ פרטי בחיים לא ייקח בחור צעיר ממזרח ירושלים כמו סולימאן מסוודה. ויש פה כאלה שלא יאהבו את זה, אני יודע. ויתנו לו הזדמנות להפוך לכתב מדיני והחל מאתמול - - -

למה, אתה אומר שהערוצים הפרטיים גזעניים?

- - - גם קיבל מינוי להיות מגיש התוכנית - - -

מה הטיעון הזה?

למה אתם לא מסוגלים לשמוע ביקורת?

יהיו יותר מקומות עבודה, לא פחות.

- - - זה ערוץ פרטי, מה הוא גזעני? לא הבנתי.

עובדה שזה לא יקרה.

תנו לי סיבות הגיוניות.

אם תתני לי לדבר את גם תשמעי את זה.

למשל אנשים עם מבטא זה לא מביא רייטינג, את יודעת?

תני לי סיבה הגיונית למה כן, לא למה לא. אתם באתם עם הצעת החוק הזאת.

זה לא הגיוני, חברי כנסת סותמים את הפה לציבור שמגיע. זה מופרע. חברי כנסת לא נותנים לציבור להוציא פה מילה. אתם רוצים לשלוח עשרות אלפי עובדים עצמאיים, שכירים, הביתה. להרוס יצירה מפוארת.

אפשר להשלים משפט?

ואתם לא נותנים לנו לפתוח את הפה.

זה להמשיך לעודד יצירה מפוארת.

תגידי, מה קורה?

צא החוצה.

חה"כ גוטליב, את צועקת יותר חזק ממני, אבל אותך שומעים פה כל הזמן. תני לי להשלים משפט.

צא החוצה. אמרתי לך, אנחנו לא ועד העובדים של אף אחד.

באמת, זה הטיעון שיש לך, אדוני?

חה"כ גוטליב, את צועקת יותר חזק ממני, אבל אותך שומעים פה כל הזמן.

זה לא הגיוני, הוא לא יכול לדבר. הם לא מוכנים לשמוע ביקורת.

דוד, נו, תנו לו לדבר. דוד, תן לו לדבר.

תשמעי ביקורת, תשמעי נקודות, תעני לו.

כמו שאמרת, ואני מסכים איתך אדוני יושב-הראש, אני לא מייצג אף אחד. אני לא הקול של הפריפריה. אבל אני - - -

ברור.

גר שם, חי שם ומביא את הסיפור של המקום הזה.

בסדר גמור, מותר לך להביא.

זה דבר שלא יקרה אם אתם תסגרו את חברת החדשות הזאת. תראו לי עוד כלי תקשורת אחד, ולא מדובר רק על "כאן 11", על כל הפלטפורמות שבהן ההורים שלי, בני כמעט 90 והבנים שלי בשנות העשרה וילדים כמו הילדים של נעמי לובוב יכולים למצוא את עצמם.

תודה רבה.

תודה. תודה חה"כ גוטליב שנתת לי לדבר.

לא צריך להודות. תבוא פשוט עם נימוק ענייני כדי שאני אוכל לשמוע אותו - - -

טלי, די.

מותר לקואליציה לדבר? דוד, מותר לקואליציה לדבר?

אתה הגעת אחרון, מה אתה רוצה?

אפשר שנייה של הקשבה גם? לא בשביל ההתפרצויות?

אני אתן לך, אם אני אספיק.

לא הבנתי, רון כץ, איך עקפת את כולנו?

אני נותן לך לפניי, יסמין, לא מתעסק איתך. רוצה?

לא.

יש עוד ישיבה של שעתיים, מחר. מה אתם רוצים? כל מי שלא דיבר ניתן לו מחר.

אדוני היו"ר, ברשותך אני אנסה להיות מאוד קצר. מאוד קצר. רק תנסה לשמור שלא יקפצו. אני יודע, זה יהיה קשה, כי תהיה פה ביקורת.

בסופו של דבר הצעת החוק הזאת באה למטרה אחת בלבד – שתהיה את האפשרות לשלוט בתקשורת.

איך?

איך?