פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



46
ועדת העבודה והרווחה
25/11/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 303
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שני, כ"ד בחשון התשפ"ה (25 בנובמבר 2024), שעה 9:40

הצעה לדיון מהיר בנושא: "אי מתן צו הרחבה להסכם הקיבוצי הכללי בענף הטיפול הסיעודי" , של חה"כ חוה אתי עטייה, חה"כ עאידה תומא סלימאן, חה"כ אברהם בצלאל, חה"כ מיכל שיר סגמן, חה"כ יבגני סובה

חברי הוועדה: חוה אתי עטייה – מ"מ היו"ר

אברהם בצלאל

רועי בבאי - רפרנט רווחה באגף תקציבים, משרד האוצר

רבקה ורבנר - עו"ד, ממונה ראשית יחסי עבודה, משרד העבודה

איברהים כילאני - עו"ד, סגן הממונה הראשית על יחסי עבודה, משרד העבודה

עילם שניר - רפרנט ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

נטלי גבאי - מנהלת אגף סיעוד, המוסד לביטוח לאומי

חנן פוטרמן - עו"ד, לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי

יוסי ברבי - יו"ר איגוד עובדי האבטחה, ניקיון וטיפול סיעודי בהסתדרות החדשה

חגי הראל - עו"ד, ממלא מקום יו"ר האיגוד המקצועי, ההסתדרות החדשה

שלמה שטרית - מנהל חטיבה באיגוד, ההסתדרות החדשה

דורון רז - יו"ר איגוד נותני שירותי הסיעוד בישראל

ליאור שטרסברג - מנכ"ל עמותת מטב

סמדר כרחי - עובדת סיעודית, ועד פעולה מטפלות

אסתר יפת - עובדת סיעודית, ועד פעולה מטפלות

אסתר בוכשטב - אימו של יגב בוכשטב שנחטף ונרצח בעזה

ענת כהן שמואל

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

הצעה לדיון מהיר בנושא: "אי מתן צו הרחבה להסכם הקיבוצי הכללי בענף הטיפול הסיעודי", של ח"כ חוה אתי עטייה, עאידה תומא סלימאן, אברהם בצלאל, מיכל שיר סגמן, יבגני סובה (מס' 319).

בוקר טוב, היום יום שני בשבוע, כ"ד במרחשוון תשפ"ה, 25 בנובמבר 2024. אני מתכבדת לפתוח את ועדת העבודה והרווחה בעניין בקשה לדיון מהיר בנושא "אי מתן צו הרחבה להסכם הקיבוצי הכללי בענף הטיפול הסיעודי". המציעים חה"כ אני, עאידה תומא סלימאן, אברהם בצלאל, מיכל שיר ויבגני סובה.

נתחיל, ניתן את רשות הדיבור לאסתר בוכשטב ואחר כך נקרין את הסרטון ונתחיל בישיבה.

קצת מביך לדבר מול כל כך מעט אנשים, אבל אני מכבדת פה - - -

יש כמה ישיבות גם בוועדות.

אני יודעת, אני באה מישיבות אחרות. אני אבל מכבדת כל מי שנמצא ואני חושבת שכל מה שאנחנו אומרים, משפחות החטופים, זה חשוב לכל אחד לשמוע. למרות שאני מבינה שיש רק חברת כנסת אחת.

בעולם הישן שלי, העולם הישן, הנושא של הוועדה הוא נושא שקרוב לליבי, כי אני מנהלת את הבריאות והרווחה בקיבוץ. אבל אני חושבת שהעולם שלנו נעצר. הוא נעצר ב-7 באוקטובר עם החטופים, עם המלחמה, עם ההפקרה. הפקרה שלא נפסקה מאז. הפקרה של החטופים.

אני אמא של יגב. יגב הבן שלי ואשתו רימון נחטפו מהבית שלהם, מהבית שלנו, קיבוץ זה בית, מקיבוץ נירים. לשמחתנו רימון חזרה בעסקה וזאת כנראה הדרך היחידה לחזור בחיים, בעסקה. יגב נשאר במנהרות החמאס. אנחנו דאגנו, אנחנו עשינו כל מה שאפשר כדי לנסות, כדי לשכנע שחייבים לקדם עסקה. והיו עסקאות על השולחן בזמן שהוא היה חי כשהוא היה שם.

אחרי תקופה התחלנו להבין שיש חשש כבד לחייו. וכמו הסרטון שהיה ביום שבת השבוע על אחת החטופות גם אנחנו זכינו לסרטון שסיפר לנו שיגב לא בין החיים. אבל התקווה שהמדינה תעשה הכול ותחזיר אותו השאירה אותנו עם קצת אופטימיות מחודש מרץ עד סוף חודש מאי, להאמין שאולי זה לא נכון. ואני רוצה להגיד לכם שאם מישהו פה לא מבין מה זה הטרור הפסיכולוגי שהמשפחות עוברות, חוסר ודאות שסרטון כזה מופיע לך פתאום בפלאפון באמצע כלום, ואין לך שום ודאות מה באמת קרה בסיפור הזה.

אנחנו קיבלנו את הסרטון של יגב בחודש מרץ, באמצע עצרת בכיכר החטופים, כשפתאום הסרטון הזה קפץ לאחותי בפלאפון וכולנו הזדעזענו. שום דבר לא יכול היה להגיד לנו אם זה נכון או לא. אבל הפחד, אני לא יכולה להסביר אפילו במילים את הרגשות שהציפו אותנו באותם רגעים. חודשיים היינו בין תקווה לייאוש שאולי בכל זאת זה לא נכון.

בסוף חודש מאי קיבלנו את ההודעה הראשונה שיש חשש כבד לחיי יגב. ואחרי עוד חודשיים קיבלנו את הידיעה שיגב לא בין החיים. אחרי חודש יגב חולץ. יגב חולץ יחד עם עוד חברים שהיו במנהרה והובא לקבורה באדמת נירים.

הסיפור שלנו נגמר רע, רגע מאוד. יגב היה בחור צעיר. הוא היה בריא, הוא היה צריך לחזור בחיים והוא נרצח במנהרות החמאס. אנחנו החלטנו כמשפחה שאנחנו לא נפסיק להיאבק על החטופים, כי אני חושבת שזה הדבר הכי מוסרי והכי ערכי שיש במדינה הזאת היום, לטפל בנושא החטופים. להיאבק על החטופים. ואני מצפה מכל אחד במדינה הזאת שיעשה הכול כדי להחזיר את החטופים. ואני אומרת, האחריות היא על הממשלה ועל מי שעומד בראשה. ואין לאף אחד שם זכות להמשיך ולעכב, ואני לא יודעת אפילו איך להגיד, אני בן אדם שמנומס, אני לא יודעת להגיד דברים לא בנימוס. אבל אני חושבת שכבר עברתם את הגבול של הממשלה הזאת עם החטופים. החטופים שם נמקים. אני לא יודעת כמה עוד בחיים שם. אני לא יודעת אם שלמה מנצור יכול להחזיר מעמד עוד חורף. אם עודד ליפשיץ, כל המבוגרים, הילדים. שני הפעוטות. איך הם יכולים להחזיק שם מעמד עוד חורף אחד? איך הנשים, איך כולם?

וכמובן הנרצחים. איך אפשר יהיה למצוא אותם? מישהו חושב שהחמאס עשה רישום מדויק איפה כל אחד נמצא? אני לא יודעת. אני לא יודעת לאיזה מדינה אנחנו הולכים אם החטופים לא יחזרו. ואני אומרת שכל אחד ייקח את זה על עצמו. אבל הממשלה ומי שעומד בראשה חייבים להבין שזה עליהם, אחריותם. ולא יכול להיות ששר הביטחון לא מבין את האחריות שלו. לא מבין את האחריות שלו למה שקורה.

ביום שבת היה סרטון. ואתמול לא הייתה שום תגובה, שום התייחסות. אני לא יודעת, אני לא יודעת לאן זה הולך. אני מבקשת מכל אחד מכם, אני לא יודעת אם חלקכם עובדים בשירות הציבורי, אני לא יודעת מי כל אחד שיושב פה. אבל כולכם צריכים לעשות מעשה ולקדם את העסקה הזאת, שתגיע כבר, כי אי אפשר יותר. תודה.

נקרין את הסרטון.

(מוקרן סרטון)

אני אשמח לתגובה, איזה התייחסות. משהו. אני כבר מדברת פה שנה, מעל שנה. ואני לפעמים אומרת שמעתם אותי, אל תעברו לסדר היום, תגיבו. אתם חלק מהאירוע.

יצא לי להיות שבוע שעבר בוועדת הכנסת ויושב ראש ועדת הכנסת שהוא יו"ר הקואליציה שלנו והוא מבקש פגישה עם כל משפחות החטופים, נציגים, אני לא יודעת מה. לקיים ישיבת סיעה עם ראש הממשלה וגם לא בנוכחות ראש הממשלה, אבל עם כל סיעת הליכוד.

למה לא בנוכחות ראש הממשלה?

אני לא אמרתי.

כי אנחנו מחכים לפגישה עם סיעת הליכוד כבר שנה.

נכון. נאמרו דברים מאוד כואבים וזה היה איזה שעה, בשבוע שעבר ביום שלישי. יושב-ראש הקואליציה הבטיח שכן יהיה דיון. אני גם אמרתי לו ביום רביעי והוא הבטיח כן לקיים. והיום אני אראה אותו בפתיחת, בסביבות 16:00 ואני אתן לו. אני כל הזמן, אני לוקחת על עצמי לתזכר אותו וגם את הצוות של ראש הממשלה. לתזכר אותם.

זה נכון, אני יודעת. אתם מגיעים לוועדת הכספים, גפני שומע אתכם, כל יושבי-ראש הוועדות שומעים אתכם. הדברים שלכם, אתם מדברים - - -

גפני בוועדת חוקה עכשיו, קרוב לשעה.

אם אתם תקומו ותעשו מעשה, אולי יזוז משהו. אבל אם אתם יושבים ואומרים - - -

אני לא אומרת שלא נעשה. זה לא נעשה ונשמע. אז אני אומרת, כל מה שאתם טוענים זה נכון. את יודעת מה? אני מוכנה להיות איתך אחרי הישיבה ותגידי לי בדיוק מה לפעול. מה? כאילו, להתפטר מהכנסת? תגידי לי איזה מהלך שאת רוצה שאני כחברת כנסת. אבל אני פה באתי, השליחות שלי היא בדיוק לדיון הזה, למען החלשים בחברה. למוגבלים, לקשישים הסיעודיים. לאלה שידם אינה משגת, לאלה שהקול שלהם לא נשמע. לשקופים, לאלה באתי. מעבר לחטופים.

הסכנה זה לחטופים.

זה נכון, אין ספק. אבל זה נכון, גם אלה וגם אלה.

יש סכנה מיידית ויש סכנה.

זה נכון, זה נכון. אני לא אומרת שאתם לא צודקים. אחת גם התנפלה עליי לפני שבוע שהילדים שלי לא שם, לא במסיבות הנובה, אז לא אכפת לי כלום. כל מיני דברים מעליבים, פוגעים וזה.

אני לא אומרת שאתם לא צודקים, אתם סופר צודקים. סכנת נפשות. מצילים חיים. הלוואי, בעזרת השם שבקרוב אמן, אמן, אמן. שיהיה נס חנוכה.

לא, אסור לנו לבנות על ניסים. אני שוב, אסור לבנות על ניסים, צריך לעשות מעשים.

לגמרי.

מספיק עם ניסים. ניסים לא עובדים. ניסים לא עובדים לבד.

- - - שניסים לא עובדים.

ניסים לא עובדים לבד. צריך לעשות מעשה. ואם לא מצליחים לעשות מעשה צריך לקום ולהגיד שלא מצליחים ולא לספר לנו סיפורים, כי הבן שלי היה צריך להיות בחיים היום. הוא היה צריך לחזור והוא חזר בדרך הקשה והרעה.

לצערנו. חה"כ בצלאל, לפני שאני אתן את הפתיח. אני אתחיל?

ככה, את הבקשה לדיון המהיר הגשתי בעקבות פנייתו של יוסי ברבי, יו"ר איגוד עובדי אבטחה, הניקיון והטיפול הסיעודי וגם באמצעות חגי הראל. אני אתן את הרקע ואחר כך תתקנו אותי או תרחיבו. נשמע את אנשי המקצוע וכמובן חה"כ בצלאל.

נחתם הסכם קיבוצי כללי בענף ב-2021, בחודש אוגוסט, בין ההסתדרות לבין איגוד נותני שירותי הסיעוד. אני לא יודעת בדיוק כמה מדובר, בין 140,000 ל-180,000, אחר כך תתקנו אותי. ההסכם מקנה תוספות שכר למטפלות, למטפלים הישראלים. ההסכם הקיבוצי נרשם ב-21 ביוני 2022. זה ממתין לחתימה על צו הרחבה לצורך מתן תוקף על פי דין. ההסכם הקיבוצי יקנה תוספות שכר, אנחנו יודעים, לפי ותק. תשלום בגין זמן מעבר בין מטופלים אצל אותו מעסיק.

למרות פניות רבות למשרד הכלכלה והתעשייה עדיין לא נחתם צו הרחבה להסכם הקיבוצי. אני מבינה שעלות צו ההרחבה הוא 220 מיליון שקלים, וגם על זה תתכנסו, תדברו על זה. וניתן את רשות הדיבור לגורמי המקצוע, לשאר הנוכחים פה. אנחנו רוצים שתתייחסו גם למה מ-2021, מאז שנחתם ההסכם הקיבוצי, למה עד היום, כמה שנים טובות, למה עדיין לא נעשו, אין התקדמות, אין תזוזות, אין כלום. גם קחו בחשבון את ההשלכות של אי חתימה על צו ההרחבה. אולי זה יביא לקריסת הענף.

אם מטפלת מקבלת במשק בית 80 שקלים, אז למה שהיא תבוא לעבוד בעבודה קשה עם העובדים הסיעודיים. למה אתם לא מעודדים עובדים ישראלים, מי שצריך עובד זר שיקבל עובד זר. מי שצריך עזרה ראשונה אז למה לא לאפשר לו קצת בניקיון הבית? גם להפיג את הבדידות זה גם טוב, זה 90% מהעבודה.

אז אנחנו רוצים לקבל את ההתייחסות שלכם לפני שהענף יקרוס או שיהיה מאוחר יותר. ובאמת, כפי שפתחתי את הדיון, אנחנו פה, השליחות שלנו של חברי הכנסת היא לעזור לחלשים. לא לעזור, כל דבר בעיתו, אבל היא לא לעזור לאוכלוסייה החזקה, למעמד הביניים. אנחנו רוצים לעזור לאנשים החלשים האלה. וזו השליחות שלנו.

אברהם בצלאל, חבר הכנסת, בבקשה.

בוקר טוב חה"כ יושבת-ראש הוועדה. הצטרפתי לדיון הזה שלך הזה, לבקשה שלך לדיון. דיון חשוב מאוד. בסוף העובדים האלו הם עובדים שמשתכרים ב-29 שקלים לשעה בערך, שכר מינימום. הם מגיעים ל-5,800 שקלים בחודש. עבודת כפיים, עבודה קשה בדרך כלל.

אבל הם עובדים שעתיים גם.

הם עובדים שעתיים, עובדים קשה מאוד. מעבודות סיעוד, ניקיון. עבודות, באמת, מדובר פה לא על קצת אנשים.

ומעבר מבית לבית.

למעלה מ-140,000 איש שלכאורה היו צריכים להיכנס בתוך ההסכם הקיבוצי הזה. זה כבר דובר בשנת 2019 כמדומני, נחתם ב-1.3.2022. לצערנו הרב עד עכשיו הם לא כלולים בתוך ההסכם הזה. ואני מתפלא, האמת אני מתפלא גם, אנחנו עושים מלחמות, על המורים, שאני לא מזלזל בעבודה, בסכום שמגיע להם, אבל יש אנשים חזקים שדואגים להם ועושים בשבילם הכול. ובסוף רואים שיש הסכמים שנחתמים היום.

דווקא האנשים האלה שצריכים קצת לדאוג להם או הרבה לדאוג להם, בגלל שכר המינימום שהם מקבלים. שבסוף הם עובדים קשה ומגיעים באמת, מה בן אדם יכול לעשות עם 5,800 שקלים? התקרה הזאת של 5,800 שקלים. מה אפשר לעשות עם זה היום? מי שיש לו רק משכנתה או שכירות דירה או דבר הכי קטן הוא כבר צריך לשלם יותר מזה. בסוף צריך לדאוג לחלשים האלה. כי בסוף אלה עבודות שאם הם לא יעשו את זה אין מי שיעשה אותם. ומדינת ישראל חייבת את העובדים האלה, בלי זה אי אפשר להתקיים היום. לכן צריך לדאוג להם ואני שמח על הדיון החשוב הזה.

אני מקווה לשמוע באמת מגורמי הממשלה שנמצאים, אני מקווה שהמשרדים נמצאים פה. תגידו איפה זה עומד ואיך אנחנו יכולים לסייע שהדבר הזה באמת יגיע לפתרון אמיתי ולא עוד איזה דיון. אני מקווה שנגיע למשהו היום. תודה.

תודה רבה. יוסי ברבי, נותנת לך את רשות הדיבור.

יוסי ברבי, יושב-ראש איגוד הסיעוד, האבטחה, הניקיון, שמירה ועוד הרבה ענפים רבים שיש להם צו הרחבה. אני מההסתדרות הכללית של ארנון בר דוד. ואני מודה לך, חה"כ אתי עטייה, יושבת-ראש ועדת העבודה.

ממלאת מקום.

ממלאת מקום יושב-ראש ועדת העבודה וגם לאייכלר, יושב-ראש הוועדה. אני מודה לך, בצלאל, שאתה הגעת לדיון כזה חשוב ולשר בן צור אני מודה על זה שהוא רוצה ומעוניין לקדם את הנושא של צו ההרחבה.

אנחנו מדברים פה, קודם כל כל המכובדים, דורון רז, יושב-ראש ארגון נותני השירות שמולו אנחנו חתמנו על הסכם קיבוצי בשנת 2021. ושהוא מבחינתו אמון גם על כל הנושא של ליווי של כל חברות הסיעוד, העמותות וכל 140,000, היום זה כבר מתקרב קרוב ל-180,000 עובדות. ואנחנו מדברים על למעלה מ-300,000 מטופלים. יש לנו פה את נטלי גבאי גם מהסיעוד בביטוח לאומי, ראש אגף סיעוד, נכון. אני נותן פה תפקידים, לא משנה.

אחרי זה כל אחד יציג את עצמו.

אני אחלק תפקידים.

יש גם את ליאור.

כן, כן. משרד האוצר, משרד העבודה, כל המשרדים הרלוונטיים. בסוף בסוף השורה התחתונה - - -

אנחנו רוצים לדעת למה עד היום לא נעשו מהלכים? אולי נעשו ולא יצאו לפועל.

אני אסביר. תני לי דקה או שתיים יבינו הכול. יבינו הכול, במיוחד בצלאל, צריך להעביר את המסר לשר בן צור, שהוא צריך להילחם.

אני דיברתי איתו על הנושא הזה. הוא מאוד מאוד רוצה.

בדיוק. נמצאות איתנו פה גם המטפלות שלנו, שהן הנציגות, אחת מחולון ועוד אחת גם מאזור מרכז הארץ.

כל אחת מייצגת למעלה מ-120,000 איש אתה אומר.

בדיוק. הם הגוף המייצג. יש לנו גוף מייצג גדול של העובדות. אני רוצה להתייחס. אנחנו מדברים פה על למעלה מ-140,000 עובדות ישראליות וגם עובדים זרים שמתעסקים בתחום הסיעוד. הן אמורות לטפל בכל המטופלים, בכל האנשים הסיעודיים. וכשאנחנו אומרים "לטפל" אנחנו מתכוונים לטפל. זאת אומרת לנקות אותם, ללוות אותם, לתת להם סיוע. הם הפה והידיים והרגליים של אותו מטופל. לכן הן חשובות ביותר וחשוב מאוד שהמוטיבציה שלהן תהיה גבוהה מאוד.

כרגע על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על סך הכול הסדרה. אנחנו חתמנו על הסכם קיבוצי ב-2021. ואני שוב מודה לך, חה"כ אתי עטייה, את לקחת את הנושא והצפת אותו עכשיו. ואיך שאני מכיר אותך את גם תילחמי מלחמת חורמה כדי שיהיה צו הרחבה.

בעזרת השם.

אני יודע ואני מכיר את הכוחות שלך ואני מכיר את הכוחות שאת מפעילה גם בתוך הכנסת. ולכן אני סמוך ובטוח שאת תובילי אותנו לצו הרחבה.

אנחנו ב-2021 חתמנו עם איגוד נותני השירותים ואנחנו האיגוד, עשינו חתימה יחד עם המטריה של ארנון בר דוד, יושב-ראש ההסתדרות. וכרגע אנחנו מלווים אותם ללא תשלום, חינם אין כסף, כל עורכי הדין שלנו, כל הפעילות שהם מקבלים מכל ה-29 מרחבים, חינם אין כסף. כי אנחנו מאמינים בשליחות שלהם ואנחנו רוצים לסייע להם. צו ההרחבה יש בו שני אלמנטים, בהסכם הקיבוצי יש בו שני אלמנטים: אחד אלמנט ארגוני ואחד אלמנט כלכלי. באלמנט הכלכלי אנחנו עושים שם הסדרה שחלק מהדברים כבר נמצא בתוך המכרז של ביטוח לאומי, שביטוח לאומי נמצא פה. ביטוח לאומי אמון על כל הנושא של חוק הסיעוד.

נכון.

כן. יש להם את המחיר לשעה. יש שם את התוספת - - -

אתה יכול להגיד כמה מחיר לשעה שעתי שהמטפלות?

השעתי זה שכר מינימום פלוס 4%. שכר המינימום הוא 5,400 היום.

לשעה.

לשעה זה 32 שקלים, פלוס מינוס.

32 שקלים ברוטו?

ברוטו. תביני על מה אנחנו מדברים. 32 שקלים ברוטו. היא צריכה לעבור בין שניים, שלושה, ארבעה מטופלים על מנת להגיע לשכר מינימום. אז אנחנו אמרנו רגע, זמן המעבר בין מטופל למטופל נמצא, כי בית המשפט אמר את דברו ואז זה נמצא כבר בתוך המכרז. זאת אומרת שיהיה להם איזה פתרון חלקי לגבי העניין של זמן מעבר.

יש לנו את העניין של ההכשרות שלהם. יש את העניין בהסכם הקיבוצי את כל הנושא של קרן רווחה. יש איזה שהיא הסדרה מסוימת.

ומה עם התנאים הסוציאליים?

זה בחלק הכלכלי אתה אומר.

אני אומר, בהסכם הקיבוצי שחתמנו ב-2021, ולמה אני אומר את זה? כי אני בענפים האחרים, באמצעות חה"כ אתי עטייה וחברי הכנסת מסיעות הקואליציה, הצלחנו להשיג הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה על שאר הענפים שאני מטפל בהם: אבטחה, ניקיון, מוקדים וסיור. זאת אומרת שזה אפשרי. ואז אנחנו עשינו בכל מה שקשור לענפים האלה של כוח אדם.

עכשיו אני חוזר לפה. אנחנו פה אומרים למשרד האוצר: חברים יקרים, יש מיליארדים, מיליארדים שיושבים על הרצפה, מחולקים לכל מיני מקומות. לכל מיני סקטורים. הסקטור הזה הוא לא שונה. יותר מזה, הוא חשוב יותר מהרבה סקטורים אחרים. לכן אני אומר, אם אנחנו מדברים על בין 200 ל-250 מיליון שקלים עלות צו ההרחבה, אני חושב שמרגע זה אני מפנה את השאלה למשרד האוצר. אני לא יודע מי פקידי האוצר פה.

אנחנו בעבר, חה"כ אתי עטייה, אם זיכרונך אינו מטעה, אז אנחנו כבר ישבנו מספר פעמים עם משרד האוצר ומה אמרנו להם? היות שהייעוץ המשפטי קבע שלכל צו הרחבה חייב מקור תקציבי, אז אני בא ואומר לא יכול להיות שעשרות שנים הענף היחיד שאין לו צו הרחבה והוא חל על למעלה מ-140,000 עובדות ועובדים שעושים.

חה"כ אתי עטייה, אני מבקש ודורש א' שיפרסמו כוונה לפרסום צו הרחבה. את הכוונה קודם כל. אחרי זה תתיישבו בוועדות ותדונו בנושא. השלב הבא שמשרד האוצר יכניס את היד לכיס, שסמוטריץ' יכניס את היד לכיס, עם כל מי שזה, ואני מצפה גם מהשר בן צור ומהשר דרעי ומש"ס ומכל מרכיבי הקואליציה להתכנס לתוך הנושא ולהשיג את ה-250 מיליון שקלים שייתנו פתרון למעל 140,000 עובדות ועובדים שעושים עבודתם נאמנה. ולמעלה מ-300,000 של מטופלים שמטופלים באמצעות חברות הסיעוד שדורון רז מטפל בהם.

אני רוצה למקד אותך בשאלה.

בבקשה, כל שאלה.

מה מונע מההסכם להיות מורחב באמצעות צו הרחבה? מה מונע? מ-2021, מאוגוסט. מה קרה מאז?

הכוונה לצו הרחבה. ההסכם הקיבוצי הוא הרי מותנה בצו הרחבה. אז הוא לא ייכנס.

אבל אמרת שהשגת לשמירה, לענף הניקיון. למה אלה תקועים?

לא.

איפה החסמים?

בענף השמירה גם זה היה מותנה ואז פרסמו צו הרחבה. במוקדים וסיור פרסמו צו הרחבה. פרסמו.

גברתי, אני אסביר אחר כך למה פורסמו.

אני יודעת, אני אתן לך.

לכן כל ההסכמים היו מותנים. אנחנו קיבלנו צו הרחבה על ענף האבטחה, ההסכם הקיבוצי נכנס לתוקף. המוקדים והסיור והוא נכנס לתוקף. הניקיון הוא נכנס לתוקף. יש לנו עכשיו אנחנו בתוך כל ההסכמים שנחתמו, גם הנושא של צו הרחבה בניקיון ייכנס לתוקף.

אבל למה עד כה לא נכנס?

רק הסיעוד לא נכנס לתוקף.

למה?

למה? אז אני שואל.

מ-2021 למה לא עשית כלום?

השאלה הזאת למשרד האוצר.

בסדר.

משרד האוצר, פקידי האוצר, בבקשה.

דורון רז, בבקשה. לפרוטוקול תפקיד.

דורון רז, יושב-ראש איגוד נותני שירותי הסיעוד. אנחנו הארגון שמעסיק כ-60% העובדים בתחום הסיעוד. הארגון שלנו בראשותי יזם את ההסכם הקיבוצי הזה. היוזמה היא שלנו כמעסיקים. אין הרבה מעסיקים במדינת ישראל שיזמו הסכמים קיבוציים. אנחנו יזמנו. יזמנו את ההסכם מהסיבה, וזה יענה לשאלה שלך, מהסיבה שהמדינה תקצבה את חוק הסיעוד על פי שכר מינימום פלוס 4% מקסימום.

אנחנו חושבים שהמטפלות שלנו ראויות לשכר יותר גבוה מאשר שכר מינימום פלוס 4% ומפה התחיל כל הסיפור של ההסכם הקיבוצי. כי חשבנו שאם נעשה שיתוף פעולה עם ההסתדרות, נוכל ביחד ללחוץ על המדינה שתתקצב את תוספת השכר למטפלות. והתברר שהאוצר לא כל כך רוצה את זה. ההסכם בא להיטיב עם מטפלות שבלעדיהן, יש לנו כ-180,000 מטפלות שמטפלות ב-360,000 זכאי חוק סיעוד. האנשים האלה, המטפלות האלה הן היחידות שבתקופת הקורונה טיפלו בקשישים שנמצאו בבית. הן היחידות שבזמן המלחמה והפינוי מטפלות בקשישים שנמצאים מפונים במלונות ובמקומות אחרים.

במשותף עם ההסתדרות ובמשותף עם המוסד לביטוח לאומי פנינו לאוצר יותר מפעם אחת בבקשה. ההסכם המותנה, שאלת שאלה למה הוא לא נכנס לתוקף. הוא מותנה בכך שיהיה מימון תקציבי. חוק הסיעוד הוא שקוף ביותר. מי שלוקח את תעריף חוק הסיעוד יודע שהוא עד האגורה מפורט, כולל המתנה לשי למטפלות, גובה המתנה לשי. ואת הרווח של נותני השירותים שהוא עומד על 4%. זאת אומרת אין לנותני השירותים מאיפה לממן את העלות התקציבית של ההסכם. כיוון שכך, כתבנו את ההסכם שיזמנו ביחד וחתמנו ביחד, שאנחנו נפעל ביחד בשביל שהאוצר יממן אותו.

אבל האוצר מצא תקציבים להמון מגזרים אחרים, להמון פעילויות אחרות. רק למטפלות, שהן החולייה החלשה והחשובה ביותר בהמשך הטיפול בקשישי מדינת ישראל, לא נמצא התקציב. ואנחנו לאט לאט מאבדים את המטפלות.

זה לא הביטוח הלאומי מימן, זה רק האוצר. נכון?

הביטוח הלאומי מממן, אבל האוצר צריך לאשר לו לממן. והאוצר לא מממן לו. ביטוח לאומי מסכים לממן את העלויות, אבל הוא צריך אישור של האוצר. האוצר לא מאשר לו את המימון הזה. ומכיוון שכך, נשארנו תקועים בלקונה כזאת שבעצם יש הסכם שלא יכול להיכנס לתוקף ולקבל צו הרחבה. ואני חושב, קודם כל אני מעריך מאוד את הדיון שאת יזמת פה, כי אני חושב שהדיון הזה הוא יכול להיות תחילת דרך למצוא פתרון לנושא הזה. ואני חושב שאם הוועדה תיקח על עצמה בראשותך - - -

בראשותו של אייכלר ואנחנו חברי כנסת.

ברור שבראשותו של אייכלר, אבל את יושבת כרגע כיושבת-ראש ואת גם בעלת העניין, כי את יזמת את הדיון הזה.

נושא הקשישים הסיעודיים קרוב לליבי.

אני יודע ואני מעריך את זה מאוד. ואני חושב שאם את והוועדה תתחיל לשבת קצת על האוצר וללחוץ עליו שזה לא, זה הרבה כסף, אבל זה לא הרבה כסף. זאת אומרת, ברצון טוב האוצר היה מוצא את המימון התקציבי לדבר הזה והיינו מיטיבים את שכרן של המטפלות שלנו. וזה גם אז לא יביא ישועה גדולה, אבל זו תחילת דרך מסוימת לשיפור. עד היום אנחנו תקועים כבר עשרות שנים בשכר מינימום, מקסימום פלוס 4%, למטפלות שעושות עבודה שבעצם חלקה, חלקה הגדול הוא טיפול אישי. חלקה הגדול הוא הפגת בדידות. חלקה הגדול הוא מניעת הידרדרות. והן עושות הרבה פעולות. בנוסף לזה עושים אפילו את סידור הבית ועזרה בבית. שבעצם בקטע הזה אם אותה מטפלת תצא מהבית של הקשיש ותיכנס לשכן ותעשה את אותה עבודה היא תקבל שכר כפול לשעה מאשר היא מקבלת כאן.

זה קורה במציאות.

כן. אבל המטפלות רואות בזה שליחות ורואות בזה ייעוד ורואות בזה מקצוע. ואנחנו בשיתוף עם המוסד לביטוח לאומי, עם אגף הסיעוד, עושים הכול בשביל לשפר את הרמה המקצועית שלהם ואת ההכשרה המקצועית שלהם. ועכשיו אנחנו עושים קורסים ברמה יותר גבוהה שיתנו להם יותר כלים להתמודד עם הטיפול. מה אנחנו רוצים? שבעוד כמה שנים אנחנו נהיה כאן רק עם עובדים זרים שיטפלו בקשישי ישראל? זה מה שאנחנו רוצים?

אני יכול להגיד כאן בוועדה הזאת, המכובדת, שבעוד כ-10 שנים להערכתי, כמעט ולא יהיו עובדים זרים שירצו לבוא לישראל. היום עובדים זרים שהולכים לקנדה הם מקבלים באופן אוטומטי תושבות ואיחוד משפחות. אז ייקח זמן, אבל אנחנו באיזה שהוא מקום, להבדיל אלפי הבדלות, אם אני רוצה להשוות את זה למשהו, נהיה במצב של העגבניות שהגיעו אלינו מטורקיה. וכשטורקיה הפסיקה לשלוח עגבניות נשארנו בלי עגבניות. אז אותו דבר, באיזה שהוא שלב שיפסיקו לבוא העובדים הזרים או יהיה מעט עובדים זרים, אז אנחנו נישאר בלי מי שיטפל בקשישים. בנו, כשנהיה זקנים. הקשישים.

אתה יוכל לגעת לגבי ההכשרות המקצועית שאמרת, עם הג'וינט. למה לא מכשירים את כולן למעמד של אחיות? כי זה באמת, יש חוסר משווע של אנשים איכותיים ומקצועיים.

ענף הסיעוד בנוי על פי מכרז שאנחנו חתומים עם המוסד לביטוח לאומי ועל פי זה הוא מתוקצב.

אחת לכמה זמן? מתי המכרז בא?

המכרז אמור עכשיו לצאת. יצא המכרז, אני מקווה שייצא בקרוב המכרז.

המכרז לא ייצא כי אנחנו נעתור. המכרז עצמו לא יכול להחליף.

עד מתי? אחר כך אני רוצה לשמוע גם.

יוסי, תן לי רגע אחד. יוסי, תן לי שנייה.

צריך להבין את הנקודה, חה"כ אתי עטייה. המכרז לא קשור לפה. אני מבקש את הצו הרחבה להסכם הקיבוצי. המכרז יכול. בהסכם הקיבוצי וצו ההרחבה, חה"כ אתי עטייה.

לא, לא, בסדר, זה הכול קשור לכול.

הכול קשור לכול. הוא צודק יוסי. הוא צודק בחלק מהדברים.

קודם כל, את האוכלוסייה הזאת צריך להחיל עליה את צו ההרחבה.

הוא צודק. לשאלתך, המכרז של ביטוח לאומי בנושא הסיעוד - - -

לא, אבל גם נושא ההכשרות המקצועיות. לשדרג את המעמד שלהם.

אני עונה לשאלה שלך.

לא צריך רק בידור או לטפל בניקיון.

אני אענה לשאלה שלך. המכרז קבע שאנחנו מחויבים להכשיר 30% מהמטפלות שלנו והוא תוקצב ב-30%. אם הוא יהיה מתוקצב ב-70% אנחנו נכשיר 70%. יש לזה עלויות להכשרה. יש לזה עלויות להכשרה וההגדרה של אחוז ההכשרה מופיע במכרז או במחויבות שלנו החוזית עם המוסד לביטוח לאומי.

חה"כ אתי עטייה, הנושא של המרכז - - -

אני מציע שנשמע קצת.

כן, כן.

- - - נטלי וביטוח לאומי ידברו עליו.

אני מסיים. רק עוד משפט ואני אסיים.

אחרי זה נשמע את גורמי המקצוע וליאור.

זה דיון חשוב גם אם הוא יתארך עוד קצת, חה"כ אתי עטייה.

אין לי בעיה.

לא, אין בעיה לזמן. אבל בואו נשמע את אנשי המקצוע. בסוף אנחנו מבינים שיש פה איזה לקונה שלא מסודרת.

זה דיון חשוב ביותר. אני לא רוצה שהם יגלגלו אותנו מהמדרגות.

דורון, תסיים בבקשה.

אני מסיים עוד רגע אחד.

הדיון הוא לא בשביל הדיון. זה דיון להביא פתרון.

לא, שלא יגלגלו אותנו מהמדרגות.

אנחנו רואים בישיבה הזאת אולי סיכוי לעשות שינוי. והשינוי, אין כאן, כל היתר זה הכול דיבורים. השינוי שיכול להיות הוא שהאוצר יתקצב את העלויות של ההסכם הקיבוצי ומחר בבוקר יהיה הסכם קיבוצי, לא יהיה שום דבר אחר. תודה רבה.

תודה לך.

ליאור שטרסברג, מנכ"ל עמותת מטב. מה שאני רוצה להגיד שכשאנחנו יושבים פה בחדר החם, יש מאות מטפלות בעיר כמו נהריה, תחת הפגזה, מטפלות ישראליות שיצאו לעבוד. ואני כל פעם משתהה מחדש, באמת, על המחויבות, על המסירות שיש לציבור הזה של המטפלות הסיעודיות בישראל, גם בדרום, גם בצפון, גם בקורונה. והן עושות את זה רק מתוך הקשר והחיבור והאהבה לאזרחים הוותיקים בישראל.

אבל אסור שאנחנו נמשיך בדבר הזה לבוא ולהגיד זאת המציאות. זה דבר שחייב להשתנות, זה דבר בסיסי. יש היום מהפכת הכשרה שביטוח לאומי מוביל, וכל הכבוד להם, יחד עם הג'וינט, בנושא של המטפל המיומן. אנחנו מאוד מאוד שמחים, כארגון מקצועי הרבה מאוד שנים. והמטפלות עושות כל מאמץ כדי לשתף פעולה בעניין הזה.

אבל הדבר הזה לא יכול ללכת קדימה ללא שינוי בסיסי בתנאי ההכשרה של המטפלות. אני חושב שדיברת, חה"כ עטייה, על הנושא של פרופסיה. חלק מהעניין של השינוי בתחום זה הפיכת מקצוע הטיפול הסיעודי לפרופסיה. ולפרופסיה יש מאפיינים. אחד המאפיינים, כמו שאמרת, זה דבר נכון שצריך לשנות ולשנות את הגדרת התפקיד של המטפלת ולאפשר למטפלות לייצר לצד העלייה בשכר גם עלייה בפריון. כלומר, שהן יוכלו לעשות הרבה יותר דברים מה שבעבר היה אחות מעשית. שזה דבר מאוד משמעותי, זה איזה שהוא חזון שצריך ללכת קדימה בנושא הזה.

אנחנו כמטב לא היינו חלק מההסכם הזה. אבל אנחנו, לכן היה לי חשוב להגיע, נתמוך בכל מהלך שיעשה שינוי יסודי ומשמעותי בתנאי השכר והעבודה של המטפלות. וזה מאוד משמעותי, כי הסיטואציה הזאת היא מאוד בעייתית. דיברנו על העובדים הזרים. אנחנו כבר רואים בהרבה מאוד יישובים שבהם יש אוכלוסייה שידה אינה משגת לא יכולים כבר היום להרשות לעצמם עובדים זרים. כי עובדים זרים יקרים.

חה"כ אתי עטייה, ברגע שמפרסמים צו הרחבה זה חל על כל העמותות, על כולם, זה יוצר סדר במערכת.

שנייה. אז הנושא הזה, הנושא של עובדים זרים, זה נושא שאנחנו מסתכלים על עתיד הטיפול הסיעודי, בהורים של כולנו, לא יכולים לסמוך. מעבר לעניין הערכי והמוסרי כלפי המטפלות.

אנחנו רואים שנה שלמה שלא מצליחים להביא עובדים כמעט.

בדיוק.

גם לא להביא עובדים וזה גם עולה יקר מאוד.

אבל גם כשמביאים זה כבר עולה יקר מאוד. יש לך מקומות שאנשים לא יכולים להחזיק. זה 10,000, 11,000, 12,000 שקלים בחודש לפחות עלות. מי יכול להרשות לעצמו את זה? כך שיש פה התייחסות שהיא מעבר להתייחסות הערכית לציבור היקר הזה של המטפלות, שבאמת אין מילים להגיד על המחויבות והמסירות שלהם.

צריך להכשיר אותן, כי יש בתים שהם נדרשים שני מטפלים: גם מטפלת רגילה וגם מטפלת שתנקה לו את הסקשן או כל מיני פעילות שהמטפלת הרגילה לא יכולה לעשות.

זה חלק מהעניין של הגדרת תפקיד. היום המטפלות לא יכולות לעשות כמעט כלום, כי הגדרת התפקיד לא מאפשרת להן את זה. ויש פה מהלך שצריך להיות עם משרד הבריאות, עם ביטוח לאומי.

עדיף להכשיר כמה שיותר מטפלים.

והוא חלק מהעניין. אז אני אומר, מעבר לעניין הזה, אני חושב שאנחנו לא מספיק מדברים פה על האזרחים הוותיקים בישראל. על המהפכה הדמוגרפית המאוד מאוד גדולה. על העובדה שיש גידול דרמטי במספר האזרחים הוותיקים. ופה מדובר על איכות הטיפול באזרחים הוותיקים. ואי אפשר לעסוק בזה בלי לעסוק בשיפור יסודי בתנאי השכר של המטפלות בישראל. אני מדבר על המטפלות הישראליות. זה דבר שהוא בנפשנו במטב, אנחנו הרבה מאוד שנים מדברים על זה בכל פורום. היינו אצל מבקר המדינה, היינו בכל המקומות, כדי לעשות ולקדם את התחום הזה.

אני באמת מקווה, גם מודה לך על היוזמה הזאת. זה לא מובן מאליו שיש חברת כנסת שהנושא הזה באמת חשוב לה. ויהיה צריך פה הרבה מאוד נחישות ומחויבות כדי לעשות את זה.

תודה רבה.

חה"כ אתי עטייה, רק משהו לפרוטוקול. משהו לפרוטוקול לפני שמגלגלים את זה למשרדים. אני רוצה שיירשם לפרוטוקול שבמידה ולא תצא הודעה על הכוונה למתן צו הרחבה להסכם הקיבוצי, אנחנו נשקול עתירה לבג"ץ.

קודם כל תשמע, אחר כך תכריז.

כנגד משרד האוצר ומשרד העבודה. ועוד דבר, שאין קשר בין המכרז לבין צו ההרחבה. צריך לעשות הפרדה. תודה.

תודה. אתן רוצות קודם כל, שיישמעו אתכן?

שלום לכולם, אני סמדר כרחי, ממובילות המאבק לגבי המטפלות. כבר יותר מ-30 שנה הענף הזה הקיים. ולצערי הרב הרבה מטפלות שכבר 30 שנה באותה חברה, כמו במטב, עדיין משתכרות שכר מינימום. אנחנו שקופות לחלוטין. בקורונה הלכנו ברגל, היינו עובדות חיוניות. במלחמה עכשיו אנחנו עובדות חיוניות. בקריית שמונה יש מטפלת שלא עזבה את הקריה בגלל שיש לה מטופל עדיין בקיבוצים שם והיא כל הזמן רצה לממ"ד.

לא יכול להיות שאנחנו עבודות כל כך קשה, גם בשעות אחרי הצהריים וגם כשאני בבית בשבת המטופלת מתקשרת. מלוות אותם לקופת חולים, לבתי חולים.

רגע, אתן עובדות בהתנדבות?

כן. לצערי הרב, כן.

אחרי שעות העבודה היא קוראת לך, היא מזעיקה אותך?

כן, כן. כשהיא מזעיקה אותי אני הולכת בהתנדבות. כן.

אשרייך.

אנחנו הולכות לקניות, אנחנו מבשלות להם. מכבסות, מלוות לרופאים. יש הרבה מטפלות שגם מרימות את המטופל מהמיטה, שהן סובלות מכאבי גב. אין לנו מחלות מקצוע, בכלל. שמישהו יתעורר. מחר אנחנו נזדקק למטפלת לא תהיה לנו מטפלת. כולם כאן, לא תהיה לכם מטפלת כבר. הרבה מהענף הזה מקבלות, כי הן מקבלות כבר 50 שקלים בצהרונים. הם עברו לעבוד בצהרונים. בגני הילדים מרוויחים כבר הרבה יותר. והקשישים האלה הם הרבה יותר מהילדים הקטנים האלה. כי אין מי שיטפל בהם. אם אני לא אגיע, הילדים לא מגיעים. מי יבשל להם? מי ייתן להם את ארוחת הבוקר? מי ידאג להם לארוחת צהריים? מי ילווה אותם לבית חולים?

אני פעם הייתי בבית חולים שמונה שעות רצופות. מי שילם לי? למחרת נאלצתי ללכת לטפל בה. שבת, חג. מבשלים בבית. מטפלות מבשלות בבית בימים האלה ומביאות למטופלים הביתה. תחשבו ביטוח לאומי, לא רק אתם, גם האוצר, מה אנחנו נותנות מהזמן שלנו. לא מבקשות שכר על זה. אבל מה שמגיע לנו תנו לנו.

לא יכול להיות שמטפלת אחרי 30 שנה תשתכר 32.13 כשהיא גם עושה ניקיון יסודי באותו בית.

סמדר, זה לאוצר.

גם האוצר, כולם שיתעוררו. לא יכול להיות. אנחנו עובדות קשה, קשה מאוד. תחשבו שיושבות עם אישה שעתיים-שלוש שרק מדברת, כי היא חולת נפש.

וגם נוצר קשר רגשי בינך לבין הקשיש או הקשישה. היא חלק ממך.

זה חלק ממני היום.

זה המשפחה שלך, זה הופך.

נכון. אנחנו כבר קשורות כל כך למשפחה הזו שהרבה פעמים זה בחינם, כמו שאמרתי לך. שבת, 5:00 הייתי הולכת להביא לה את התרופות עד שהעבירו אותה לבית אבות, כי היא עברה אירוע מוחי מאוד קשה. מה יהיה איתנו?

נשמע את החמלה של משרד האוצר, בואו נראה.

נכון. תודה רבה.

בבקשה. את רוצה לדבר?

אני יפת אסתר. אני מרמת גן, מוועד פעולה. וגם אין לנו, כשמישהו נפטר אז אין לנו שום - - -

כמה שנים כבר את עובדת בענף הזה?

שום מישהו שיבוא להגיד לנו משתתפים בצערך. קשיש נפטר. ואין לנו עזרה. אין לנו שום דבר מסביב. עובדות כמו חמורות. והמשכורת, משכורת רעב. כמו שאומרים, עבודת קודש? אנחנו צריכות גם משכורת קודש.

כמה שנים את כבר בענף הזה?

31 שנה.

יש פנסיה, יש דברים?

עדיין לא לקחתי פנסיה.

לא, אני אומר, יש פנסיה?

יש את כל הזכויות הסוציאליות מופרשות. כמובן על בסיס שכר המינימום.

מ-2008 רק. מ-2008 יש לנו רק את הפנסיה.

לכל המדינה יש מ-2008. לכל העובדים יש מ-2008, שאז, לפני זה לא היה. לפני זה רצו. אבל זה לא שונה אצלכם.

את סיימת את דברייך? תודה.

כבוד יושבת-הראש, כבוד חה"כ, מר ברבי, מר חגי, אם אני אעבור אתכם אחד-אחד נבזבז את הזמן על הזה. אני הממונה הראשית על יחסי העבודה. אני עובדת משרד העבודה. שמעתי אתכם בקשב לב, קשב לב. ואני רוצה להגיד לכם שגם שר העבודה וגם אני, כממונה ראשית על יחסי עבודה, לא יכולה להגזים בחשיבות שאנחנו רואים בהרחבה של הצו הזה על הענף.

זו אכן עבודת קודש וזו עבודת גוף ועבודת נפש ואכן אנחנו גם סוברים שצריך לעשות שינוי. עם זאת, אני אחלק לשני נושאים עיקריים את הסיבה לעיכוב ואני אסביר. אני רק רוצה להזכיר לכם שאצלנו התוצר של צו הרחבה הוא פרי העבודה שלנו. אנחנו מעוניינים להרחיב את זה. שר העבודה מעוניין.

הרבה זמן עבר. מעוניינים מעוניינים ואין זה. בפועל אין כלום.

גברתי יושבת הראש.

ואתם מתישים. ללכת, לבוא, ללכת, לבוא.

אני מבינה ואני אסביר.

זה לא אישית כלפייך.

ברור, ברור. גברתי, אנחנו מכירות, חה"כ אתי עטייה, עוד כשהייתה בכירה במשרד העבודה ותרמה לציבור, עוד לפני שהיא התרחבה עוד יותר כמו שהיום. אז את בוודאי יודעת שכל בר דעת היה רוצה לעזור. ודאי שר העבודה, יואב בן צור, שהקידום של הזכויות במשק זה נר לרגליו. גם ברמה הסקטוריאלית וגם ברמה הכללית. המטרה היא לשפר את התנאים.

תוך כדי שמירה, שקט תעשייתי ויציבות במשק ושוויון. אבל הכול צריך להיות בהתאם לחוק, לדין, ובלי חריגה ממנו. ואני אסביר. עוד דבר, אני רק רוצה להזכיר לכם את הצווים שעליהם חתם שר העבודה, השר בן צור, שעליהם אני המלצתי. אם זה הבראה ואם זה העובדים הסוציאליים ואם זה עכשיו ארבעה צווים והמשכיים שלהם, צווי המילואים. ואם אנחנו מדברים על מגן וחץ, עוד לפני המלחמה הזאת. ועם עלות השחר.

אני רוצה להגיד לך, אני כממונה ראשית על יחסי העבודה משנת, בואו לא נגיד כי תחשבו שאני מבוגרת ממה שאני. אבל בגדול אני יכולה להגיד לך שזו הייתה השנה הכי פורייה בצווי הרחבה לטובת המשק.

לא, אבל לטובת עובדי הסיעוד.

אז בואו נעשה עוד משהו קטן.

לטובת הציבור.

נעשה עוד משהו קטן, איזה חתימה אחת.

אז אני אומרת לך שזה מה שאני רוצה. כן? הסמכות להוציא צו הרחבה היא של השר. אני ממליצה או לא ממליצה להוציא צו הרחבה. אבל אין חובה לשר להרחיב, זה שיקול דעתו.

את יודעת מה העמדה שלו בנושא, של השר שלך?

אני אסביר מה העמדה שלו. העמדה שלו היא בעד, בעד, בעד, אבל באופן חוקי.

זה לא חוקי? זה לא בשיתוף אולי עם הביטוח הלאומי והאיגוד?

אני אסביר מה נדרש. אני מקדימה, כי זה נראה שמ-2022. אנחנו רצים עם זה בהתאם לחוק, והחוק קובע כללים. אכן קיבלנו את הבקשה להרחבה להסכם בין האיגודים שנחתם ב-4.8.2021. ההסכם בעצם מסדיר תנאי עבודה. הוא הסכם מבחינת האיכות נשמע הסכם טוב, הסכם שמטייב את המצב שלהם. ותוקף ההסכם בעצם מותנה בתנאי מתלה שהוא ייכנס לתוקף עם תמחור מול הביטוח הלאומי. זאת אומרת המוסד לביטוח לאומי צריך לשאת בעלויות ובהוצאות של חברות הסיעוד.

תכף נשמע את הביטוח הלאומי.

שנייה. אני רק אומר, אני אומרת מה יש בהסכם ומה מעכב. הכוונה היא גם שיוותר לחברות הסיעוד רווח הולם, כדי שיוכלו להמשיך להתגלגל. ויש אפילו תעריפים ואחוזים וכו'. לא אחת הסברנו לבעלי ההסכם בהזדמנויות שונות שהוראות מהסוג הזה משפיעות על תקציב המדינה. זאת אומרת, אני יכולה להגיד שאני רוצה להוסיף לכל עובד 200 שקלים ליום. אבל אם המדינה או ביטוח לאומי צריך לשלם, חייב להיות הסכמה.

אז מי ישלם אם לא האוצר והביטוח הלאומי? מי ישלם? מה את מצפה? שחברות הסיעוד ישלמו?

לא, אני אפשט את זה. אני תמיד נותנת את הדוגמה - - -

ממתי חוות הדעת של היועץ המשפטי שאומרת שחייב להיות תקצוב לכל צו הרחבה?

זה חוק, זה החוק. סעיף 40(א).

כן, את יכולה לדבר על זה, שהחוק אומר?

כן. אנחנו גם לא מרוצים. אני מבטיחה לך שהשר שלי לא מרוצה שכל דבר שיש לו השלכה על תקציב המדינה, מה שבעבר לא היה, הנומירטור, לא היה נומירטור. וחלה עלינו חובה במקומות שבהם זה משפיע על תקציב המדינה לקבל את הסכמת האוצר בתקציב. כי אני לא יכולה לפרוץ את התקציב.

אבל האוצר יודע להביא כסף, הוא יודע.

כשהוא רוצה, כן, אני מניחה. אני מניחה שהוא רוצה.

אז אם יש 40 מיליון גירעון אז יהיה עוד 220.

אני מזכירה שזה מה שעשינו בשמירה. אני בזמנו, אני אגיד יותר מזה, ישבתי, אז היה השר ליברמן. והוא הסכים לתת את התקציב בצורה כזו, בצורה אחרת. הגענו בסוף לזה. זו לא הייתה שנת מלחמה, זה לא היה אחרי קורונה. זה היה לפני כל החגיגה הזאת. ואז, בואו נגיד שזה קרה. זה לא אומר שפה זה לא יקרה. אבל איך ומה צריכים עוד כמה דברים, כי יש נומירטור. אני מחויבת לקבל את ה-אוקיי של אגף התקציבים. שממנו אני מבינה שמדובר במאות מיליוני שקלים, ואין להם מקור להסכם הזה.

אני רוצה להגיד שמלבד היעדר של מקור תקציבי, עדיין צריך לבחון מקצועית. ויש פניות של הסגן שלי פה, עו"ד איברהים כילאני, והוא ירחיב בנושא, לדברים נוספים שאנחנו צריכים גם אם יבוא מקור תקציבי. אנחנו צריכים תשובות למספר נושאים מקצועיים שאיברהים מטפל בהם.

האיגודים יכולים לתקן בהסכם הקיבוצי.

הכול אפשרי, אני לא יודעת. שנייה. אני לא רוצה לדבר בחלק שאיברהים כל כך עמל עליו ורץ אחריכם וכו'. מה שאני רוצה להגיד זה שאנחנו עשינו הרבה ישיבות אצל שר העבודה. זה לא משהו, זה בונבון להיות יכול לסדר את המשק הסיעודי לטובה. לכל שר, ובטח לשר בן צור.

ועוד שתוחלת החיים עולה.

יותר מזה, אני כממונה ראשית, אם אני אצליח ואזכה להרחיב את ההסכם הזה, זאת זכות גדולה.

כל התיקונים האלה שהיא מדברת, גב' רבקה, זה קודם כל תשימו את הכסף. משרד האוצר שישים את הכסף לצו הרחבה, אחרי זה אנחנו נעשה את כל התיקונים.

אני רוצה להפנות לעו"ד איברהים כילאני שהזכרתי אותו פה.

איברהים, אז תמשיך.

הוא ימשיך את השאלות המקצועיות שנדרשות. ואני מבקשת שתתייחסו אחר כך, כי זה יקל עלינו אם יגיע תקציב לא נצטרך לחכות עוד. כן איברהים, בבקשה.

עו"ד איברהים כילאני, משרד העבודה.

אני רק רוצה להגיד לפרוטוקול שאני יוצא, לא בגלל שזה לא דיון חשוב, זה דיון מאוד מאוד חשוב, אני פשוט חייב לצאת. אני מתנצל.

אנחנו נעדכן אותך.

תאשר את הכסף, את מאות המיליונים ואתה יכול.

תאמיני לי, נערי האוצר כשהם רוצים הם יודעים למצוא את הכסף, תאמיני לי. הכסף מפוזר על הרצפה.

יש 40 מיליארד בורד.

זה נרשם בפרוטוקול, בצלאל.

כפי שעו"ד רבקה ורבנר ציינה בתחילת דבריה שהליך מתן צו הרחבה נעשה לפי ובכפוף לדין. החוק המסמיך, חוק הסכמים קיבוציים אינו מטיל חובה על השר להיעתר לכל בקשה למתן צו הרחבה. זה דבר חשוב לחדד. שנית, החוק אינו מתייחס לסמכות של שר האוצר, אלא הסמכות היא של שר העבודה בלבד כאשר מסגרת הבחינה המקצועית של ההסכם האם הוא בר הרחבה או לאו, אז אנחנו בודקים שני מישורים: המישור התקציבי, ככל שלהסכם יש השפעה תקציבית על המדינה אנחנו נבקש אישור מאגף תקציבים, כי יש מקור תקציבי או אין מקור תקציבי. אני מתייחס עכשיו באופן כללי לכל הסכם.

בנוסף יש לנו בחינה מקצועית שלנו, שאנחנו מבקשים לבחון האם ההסכם עומד בתנאים שנקבעו בחוק. הרי החוק אומר שהסמכות היא לשר העבודה, לשר יש שיקול דעת. וככל שהוא שוקל לחיוב להרחיב את ההסכם, אז הוא יעשה זאת, בשים לב למשקלו האיכותי של ההסכם בהסדרת תנאי העבודה במשק וכן בשים לב למשקלו הכמותי. על כמה עובדים ומעסיקים ההסכם חל.

לעניין ההסכם הקיבוצי בשירותי הסיעוד, בסמוך למועד קבלת הבקשה להרחבה פנינו פנייה מקבילה גם לאוצר וגם לצדדים. לאוצר ביקשנו את האישור מקור תקציבי ככל שקיים. ולצדדים ביקשנו לקבל נתונים. הרי משקלו האיכותי של ההסכם כבר מדבר בעד עצמו. יש תוספות, יש כל מיני הטבות, לא נכנסנו לזה. אבל מה שחסר לנו זה המשקל הכמותי.

קיבלת את הנתונים?

עוד לא, זאת הנקודה.

עדיין לא ביקשתי?

לא, ביקשתי.

ביקש, כמה פעמים.

לא, ועוד לא קיבלתי?

ביקשתי. לא פעם ולא פעמיים ביקשתי מגופים מגובים בתצהירים חתומים. מה שקיבלתי טיוטה של תצהיר.

כך אנחנו נוהגים על פי דין בכל ההסכמים שאנחנו מחתימים.

ממי ביקשתם?

ממי ביקשתם?

מעו"ד חגי. וביקשתי דבר נוסף, מבלי לפגוע באיגוד נותני שירותי הסיעוד, ביקשתי גם לקבל את התקנון של האיגוד. מדובר באיגוד חדש, אני לא מכיר אותו.

זה לא איגוד חדש, זה איגוד שקיים כבר למעלה מ-20 שנה.

זאת הוראה מקובלת. עו"ד כלאני לא ביקש משהו לא שגרתי.

אני לא קיבלתי שום פנייה ממך לקבל שום דבר.

אני ביקשתי, פניתי להסתדרות, ביקשתי מההסתדרות.

אה, מההסתדרות. אם היית מבקש ממני היית מקבל למחרת.

כי אין לי פרטי התקשרות שלך.

אבל הוא פנה להסתדרות.

פניתי כדי לקבל את התקנון. לא, אני לא התייחסתי, אמרתי עם כל הכבוד, בלי לפגוע.

אני אבקש שעו"ד חגי הראל יתייחס לנושא.

כן, כן, הוא יסיים את דבריו ואני אתן לו.

אז ביקשתי תקנון, כי בשים לב שההסכם עוד לא נכנס לתוקף. מדובר בארגון חדש, זה ההסכם הראשוני שאתה חתום עליו.

זה לא ההסכם הראשוני, אני לא רוצה לעשות פה מהפכה, חברת הכנסת, זה ההסכם השלישי שאני חתום עליו. אני חתום, חתמתי על הסכם עם שלושה יושבי-ראש של ההסתדרות. בהתחלה בכלל ביטוח לאומי מנע את ההרחבה. המוסד היום הבין ומשתף פעולה מלא עם הנושא הקיבוצי, מה שלא היה קודם. האיגוד שלנו קיים כבר למעלה מ-20 שנה.

דורון, אתה יכול. בוא, מה שהיה - - -

לא, אם הוא יפנה אליי אני אקבל.

בסדר, אנחנו מתקדמים. יופי, אתה יכול לספק את הנתונים?

בוודאי.

אז תעביר?

למי אני אעביר? שיפנה אליי אני אעביר לו מה שהוא רוצה.

איברהים, זה בסדר שהוא יעביר לך?

אין בעיה.

אני מופיע על ההסכם הזה עם הטלפון שלי, עם הכתובת שלי. אם היית פונה אליי, למחרת היית מקבל את זה.

ובנוסף קיבלתי שוב נתונים חתומים, מגובים בתצהיר. תצהיר חתום. כמה עובדים כפופים להסכם, כמה מעסיקים חברים בארגון. כמה עובדים בכלל בענף וכמה מעסיקים באותו ענף. אני רוצה לדעת את כלל הכמות.

אנחנו סוגרים את זה ונכון למתי הנתונים שלך, עדכניים?

שלי עדכניים מהיום למחר. מה זה? אין לי בעיה.

בבקשה לרישום צו הרחבה אנחנו מצרפים.

אנחנו צירפנו נתונים.

רגע, רגע, לדבר לפי הסדר.

גב' רבקה, לא, לפי החוק, אנחנו לא מצרפים?

יוסי, תן לדורון ונעבור לחגי. אם הוא סיים.

אנחנו צירפנו נתונים כשביקשנו את צו ההרחבה. אני לא יודע על איזה נתונים עכשיו מדברים. אנחנו צירפנו. אין לי בעיה לתת מחר את הנתונים, שיפנה אליי.

כל מה שהוא, בתום הישיבה תשבו ותראו.

אין שום בעיה. הרי אי אפשר היה לדון בכלל בבקשה לצו הרחבה אם לא היה את הנתונים האלה.

איברהים, סיימת?

כן.

עכשיו מה עוד חסר? רק את הנתונים האלה? יש עוד משהו שחסר?

אלו שני הנושאים שעליהם דיברנו, אמרתי.

על מנת שהממונה הראשית תגבש חוות דעת מקצועית לשר האם היא ממליצה להרחיב את ההסכם או לא היא צריכה כמובן להתייחס למשקל האיכותי ועל זה שוב אמרנו שההסכם מדבר בעד עצמו. ולמשקל הכמותי.

אבל מ-2021? מאוגוסט 2021?

אז זה לא אשמתנו. אני יכול להראות לך.

יש מספר פניות להתכתבויות. יש מספר התכתבויות ולא קיבלנו נתונים. זה על פי דין.

אבל מ-2021?

כן. הכול מודפס.

היות וגם לא קיבלנו אישור תקציבי לא היה אפשר להתקדם ממילא. זה לא.

אז הייתם מבצעים פנייה ואומרים איפה זה עומד.

לא עשינו פנייה אחת, עשינו מספר פניות.

אני חתום על ההסכם הזה, לא קיבלתי מכם אף פנייה.

זה מה שאני רוצה, שאחרי הדיון תתכנסו.

הפנייה הייתה להסתדרות.

עו"ד חגי, לפרוטוקול התפקיד שלך.

עו"ד חגי הראל, אני ממלא מקום יו"ר האיגוד המקצועי, של יוסי ברבי. בואו נעשה סדר קצת, כי יש פה קצת בלבול. אנחנו קודם כל בקשר שוטף עם עו"ד רבקה ורבנר וגם עם איברהים כילאני, לגבי ההסכם הזה ספציפית. גם לגבי הסכמים אחרים. בבקשה לרישום שהגשנו על ההסכם הקיבוצי רשמנו בדיוק מי הצדדים, עם כתובות, עם כתובות מייל וגם עם כמות עובדים באיגודים וכל מה שהיה צריך, אנחנו בקשר.

לדעתי מה שמנע פה, כל מה שמדברים פה על העניין של המיילים ומה חסר ומה לא חסר אלה דברים טכניים שאנחנו יכולים לגשר ולגשר על הפערים.

ארבע שנים, אבל ארבע שנים.

השאלה פה היא אחרת.

זה היה לפני המלחמה, זו הייתה תקופה אחרת.

אנחנו בקשר שוטף. אם יש בעיה אנחנו פה ואנחנו גם זמינים, גם בנייד.

עו"ד חגי צודק בהיבט הזה שגם אם הוא היה נותן את כל הנתונים שהיה צריך לא היה לנו תקציב ממילא.

הבעיה פה היא אחרת.

זה לא קשור. לפחות לסגור את כל הנתונים.

חה"כ עטייה, הבעיה פה היא אחרת. היא לא הדברים הטכניים הקטנים כמה עובדים יש או מה חסר. הבעיה פה שמשרד האוצר לא נתן אישור, לדעתנו, למשרד העבודה והרווחה לפרסם הודעה על כוונה לצו הרחבה. אם הייתה הודעה על כוונה לצו הרחבה.

כי אין צו הרחבה.

לא. הם הייתה הודעה, לפני חתימה על צו הרחבה. הרי החוק מחייב הודעה על כוונה לצו הרחבה שנותן 30 יום לכל מי שרוצה. אנחנו חושבים שהפרוצדורה הנכונה, חה"כ אתי עטייה.

- - - על זה שהחוק אומר חרגתם מהחוק?

אנחנו חושבים שצריכים לפעול לפי הדין, כמו שאמרה עו"ד רבקה ורבנר. הדין קובע שלפני שהשר חותם על צו הרחבה הוא צריך לחתום על הודעה על כוונה לצו הרחבה. ואז לפי חוק יסודות התקציב, מי שהזכירו פה, זה צריך לבוא בד בבד בכפיפה. מה הכוונה? שאם היום מפורסם הודעה על כוונה לצו הרחבה כל מי שהייתה לו התנגדות, ולא משנה מי זה, אם זה משרד האוצר או כל גוף כזה או אחר, במסגרת ה-30 יום צריך להגיש את ההתנגדויות שלו, במידה ויש.

זה לא נעשה?

זה לא נעשה, בגלל זה. אנחנו מחכים להודעה על כוונה לצו הרחבה. זה לפני בכלל חתימה על מתן צו הרחבה.

נכון.

קודם כל צריך לפעול לפי החוק. אם פועלים לפי החוק אז בואו נפעל לפי החוק.

יפה. אני אשיב. זה כמו, כדי להקל את האווירה. זה כמו בחור שמתכוון להתחתן, אבל לא מציע. השר שלי לא חותם כוונות אם הוא לא יודע שהוא באמת מתכונן ללכת עם זה עד הסוף.

אבל הוא חורג מהדין, לא?

הוא לא חורג מהדין, מה פתאום. זה שיקול דעת של השר. על פי החוק אנחנו - - -

לא, אז היא שאלה אותך אם הוא רוצה או לא רוצה, אמרת שהוא רוצה.

הוא רוצה.

רוצה אני, אז הוא צריך להביא.

רוצה, אך בלי תקציב הוא יודע שזה לא ייצא לפועל.

חה"כ עטייה, אני חושב שאם יש להם איזה שהן טענות, תוך יום הן יכולות להיפתר, טכנית. אם יש בעיות טכניות אנחנו נפתור אותן תוך יום.

אם אתם פותרים את הבעיה של התקציב אנחנו נעלה את זה לשר. זה שיקול דעת של השר.

למרות שאנחנו אומרים שהנתונים כבר אצלכם הרבה זמן.

זה לא קשור לנתונים, זה קשור למכלול כל הדברים.

אם חסר משהו אני מתחייב מחר להביא אותם.

חה"כ אתי עטייה, השאלה פה מדוע השר לא חותם על הודעה על כוונת צו הרחבה? זאת השאלה.

היא נתנה תשובה.

הסברתי. כדי לחתור לכוונה צריך להיות אישור נומירטור. פשוט.

חזרנו לכך שמי שמעכב זה האוצר.

אתם שואלים ועונים במקומי? גברתי, אני אשמח לענות.

אתה סיימת, חגי? בואו נעביר לאוצר.

היות שאנחנו לא נרצה שיימשכו, חה"כ עטייה, אני מקווה מאוד שתקבעי דיון דחוף עוד דיון בעוד חודש.

יהיה דיון. יהיה, ברור.

גברתי, אני פתחתי ואמרתי שזאת עבודת קודש בעיניי השר שלי.

סליחה, אני יכולה להעיר הערה?

אני יכולה להגיב? אני אומרת פשוט, השר שלי מאוד רוצה. אני מאוד רוצה להמליץ.

אנחנו לא רואים את זה.

אתה לא רואה, כי אתה, יש, תקשיב, אנחנו לא ילדים. יש פה השלכות חוקיות וכלכליות. אני ציינתי את ההשלכות הכלכליות ואמרתי, השר לא יכול לחתום כוונה אם אני לא אמליץ בפניו. ואני לא אמליץ לחתום.

למה?

כי אין לי אישור נומירטור.

אבל הנה, יש פה את משרד האוצר.

שיבוא האוצר ויגיד שהוא משלם, אני עכשיו. גברתי, אני רוצה שאיברהים גם יתייחס. הוא עוד לא סיים. לא נתנו לו לדבר.

בהמשך לשאלה של חגי האם השר יכול לפרסם הודעה על כוונה, שוב, דיברתי על כך שהממונה צריכה להמליץ וגם יש חוות דעת מקצועית ולהמליץ לשר. האם יש מקום להרחיב ולא. וככל שכן, אז הוא יפרסם הודעה על כוונה. מה שאומר חגי, שהאוצר צריך להגיש ערר שזה לא נכון. החובה לפנות למשרד האוצר היא מעוגנת בחוק, חוק יסודות התקציב.

קודמת לערר ולכוונה.

אנחנו לא יכולים לעקוף את החוק על ידי כך שלחייב את האוצר, את משרד האוצר להגיש ערר. לא מדובר בערר. צריך לקבל אישור תקציבי מראש לפני קבלת ההחלטה. פרסום הודעה על כוונה נועדה לציבור ולא למשרד האוצר. אז שלא תיווצר אי הבנה ובלבול. משרד האוצר לא יגיש ערר, משרד האוצר צריך להגיש חוות דעת מנומקת האם יש מקור תקציבי או אין מקור תקציבי.

כפי שהוא יודע לעשות בהסכמים אחרים.

אז פרסום הודעה על כוונה זה לא יעזור, כל עוד אין לנו אישור נומירטור.

אנחנו לא יודעים, בואו ננסה ואז נדע.

פניתי בעבר וקיבלתי תשובה שאין.

שאין.

אנחנו פונים.

עדכנת אותם שאין, שקיבלת תשובה שאין?

הגענו בסוף, התמקדנו בזה שבסוף האוצר לא מממן את ההסכם. זה מה שהגענו.

עשינו כמה ישיבות אצל השר בעניין הזה.

עוד כמה אנשים ימותו?

אנחנו מקבלים את אותה תשובה מהאוצר. יותר מזה, בהסכמים אחרים לא התערבנו אפילו. אני לא רוצה לציין, אבל אתם יודעים יפה מאוד שאמרתי ליו"ר האיגוד תלך תשיג מהאוצר. אני לא מתערבת בהסכם. בהסכם הזה אנחנו פנינו מספר פעמים לאוצר. התערבנו אנחנו, שזה לא עניין שלנו.

אין לי שום ספק שהשר, מהיכרותי איתו רוצה. אין לי שום ספק שהוא רוצה.

אבל אין לו מקור תקציבי.

אבל אם אין לו חוקית, אני הרי לא יכולה לתת לו לחתום על משהו שאסור לו לחתום.

לא, זה לא היא.

ברגע שיהיה תקציב, אני מבקשת שהאוצר יגיב.

בסדר, משפטים, אוצר וביטוח לאומי גם לא שמענו אותם.

כי הם צריכים לממן עם האוצר.

ומתי יהיה לנו הסכם? כשכל המטופלים כבר ימותו? שאלה.

לא יהיה אף פעם הסכם.

לא יהיה מטופל, לא יהיה לנו הסכם.

למה? תעבדו מול האוצר לקבל תקציב. תראו לו. בבקשה, אפשר לחתום על הסכם שלא מותנה בצו הרחבה. אתם רוצים שהשר שלי יכשיר את השרץ. הוא לא יעשה את זה.

השר שלך הוא גם השר שלנו.

למה את חושבת שזה שרץ? זה לא שרץ.

הוא אמור לדאוג לנו, למטפלות ולקשישים.

שנייה. אתם יכולים לחתום על הסכם. אני פותרת לכם את הבעיה. תעשו הסכם עם התקציב ותשלמו. אם אתם רוצים הרחבה על כל המשק, השר שלי לא יכול לעשות עבירה חוקית. הוא לא יכול להרחיב או להתכוון ללא נומירטור.

אז למה לא אמרתם עד עכשיו?

אמרנו לא פעם ולא פעמיים.

למי? אנחנו לא יודעות.

בואו ניתן למשרד המשפטים.

גברתי, יש עורכי דין, הם יודעים את זה.

עילם שניר מייעוץ וחקיקה. רק לחדד, הסיבה שנדרש אישור של משרד האוצר כי בסוף צו הרחבה זה חקיקת משנה ולכן חל עליו גם חוק הנומירטור ונדרשת פעולה מאזנת, ככל שיש לזה השלכות תקציביות. זאת הסיבה שנדרש אישור. רק למען הסדר הטוב.

זה שמענו והבנו.

בסדר, אז אני רק מחדד.

עכשיו השאלה אם כן יש תקציב, אין תקציב, משיגים לזה תקציב, זה כבר שאלות של מדיניות.

עכשיו האוצר לפרוטוקול שוב.

רועי בבאי, משרד האוצר, אגף תקציבים. קודם כל אני אציין שההסכם נחתם בין האיגוד של המעסיקים של ענף הסיעוד לבין האיגוד של העובדים בענף הסיעוד. והמדינה היא לא צד להסכם. לא הביטוח הלאומי שהוא הרוכש העיקרי של שירותי סיעוד במדינה ולא משרד האוצר ולא משרד העבודה, אף גוף אחר. המכרז, המדינה לא מגבילים את חברות הסיעוד ואת העובדים לעשות הסכמים ביניהם. ולא מגבילים את חברות הסיעוד איך להשתמש בתמורה שלהם מהמכרז. הם יכולים לבחור איך להשתמש בו. אם הם בוחרים לשלם יותר לעובדים שלהם מהתמורה שיש להם מהתשלום מביטוח לאומי הם יכולים לעשות את זה, לא צריכים אישור מיוחד בשביל זה.

מעבר לכך, כל פעולה באמת של צו הרחבה, כל דבר כזה שהוא במימון המדינה, הוא חלק מתקציב המדינה. וכמו שציינו פה מקודם נדרשת פעולה מאזנת וצריכים להצביע מאיפה המקור לפעולה הזאת. זה לא שאנחנו מגבילים את זה. אבל אם רוצים להגיע לתקציב, יש לי פה את התחשיבים וב-2025 במידה ויהיה צו הרחבה זה אומדן של כ-390 מיליון שקלים. זה לא, זה משהו שפשוט דורש פעולה מאזנת.

אבל פעם הם אמרו 220.

מתי פעם אחרונה חיפשתם מקור תקציבי לנושא?

אולי הם אמרו את זה בהתחשב ב-2021.

חה"כ אתי עטייה, צריך לשאול אותו מתי פעם אחרונה הם חיפשו מקור תקציבי לנושא הזה?

אנחנו לא צריכים לחפש, סליחה.

אז בדיוק מי ימצא את המקור התקציבי? מאיפה יגיע הכסף?

סליחה. קודם כל, שוב, אני חוזר על זה שוב, המדינה היא לא צד להסכם הזה. המדינה לא מחויבת לחתום על צווי הרחבה.

לא, לא, זה משהו אחר.

בדיוק כמו שנציגת משרד העבודה ציינה, שר העבודה לא חייב לחתום על צווי הרחבה.

אז אתם לא רוצים לממש את ההסכם?

לא אנחנו קובעים לחפש מקור תקציבי או לא לחפש מקור תקציבי.

אז מי יחפש? מאיפה יגיע הכסף? מה עם הקשישים?

ברגע שדרג מקבלי ההחלטות בוחר לחפש לזה מקור הוא מורה לנו למצוא את המקור והוא מחליט מאיפה לעשות את הפעולה.

משרד האוצר הרי מקבל פנייה ממשרד העבודה.

סליחה, אני לא הפרעתי לאף אחד.

לא, לא, אבל אני אגיד לך, אתה אומר דברים שלא קשורים. אתה מקבל פנייה ממשרד העבודה. אומרים לך יש צו הרחבה.

הוא נציג האוצר.

אתה צריך למצוא מקור תקציבי. קיבלת פנייה כזאת?

אבל אין לו בעיה למצוא, כשהוא יקבל את ה-אוקיי למצוא את המקור. לא נתנו לו את ה-אוקיי למצוא את המקור התקציבי. זה מה שאני מבינה ממנו.

מי לא נתן לו?

הוא טוען שעדיין לא נתנו לו למצוא מקור תקציבי.

אבל הוא קיבל פנייה משר העבודה שמבקשים צו הרחבה. אז הוא היה צריך להביא מקור תקציבי.

אבל הוא עובד של שר האוצר.

אנחנו לא צד להסכם הזה.

אתה המדינה, אתה המדינה. באיזה הסכם אתה צד להסכם?

אז בגלל שיש את משרד האוצר ויש את משרד העבודה ויש את ביטוח לאומי, ואנחנו הקטנות מתחת לחברות, שום דבר, לא יזוז בעצם כלום. כלום. אנחנו לא עובדות ביטוח לאומי, שמישהו יבין. לא עובדות של האוצר. אנחנו עובדות תחת חברות כוח אדם. והגיע הזמן שתתעוררו. אנחנו נבוא, נעמוד כאן בכנסת, נפגין. נצא, נעזוב את הקשישים שימותו בבית? תגידו, מה אתם רוצים שנעשה?

תאמיני לי, לי יש אמא סיעודית בבית. לשר בן צור יש אמא סיעודית בבית. זה לא שאנחנו מזלזלים. רק אני חוקית לא יכולה.

אתם לא דואגים לקשישים, סליחה, ולא לנו המטפלות.

פנינו לאוצר למרות שזה לא תפקיד האוצר.

אני לא עובדת ביטוח לאומי.

רגע, סליחה.

תשכחו מזה. אני עובדת תחת החברות. ההסכם אמור להיות בין החברות לבין ההסתדרות, לא עם ביטוח לאומי.

אני רוצה לשאול את נציג האוצר. אמרת 390 מיליון שקלים. על מה ההערכה התקציבית שלך מבוססת? איך הגעת לסכום הזה?

הסכום הזה נובע מהגידול בשכר המינימום שצפוי. שכר המינימום הוא מוגדר בחוק כ-47.5% מהשכר הממוצע במשק. השכר הממוצע במשק גדל בקצב מוערך בין 2024 ל-2025 של מעל 7%. כלומר שכר המינימום יעלה באותו קצב. בנוסף לזה יש עוד הרכבים בהסכם הזה שנכללים בצו ההרחבה. ביחד כל זה יוצא בערך 390 מיליון שקלים להגדיל את המרכיב, כרגע הוא שכר מינימום פלוס 4% רווח לפלוס 6% רווח כמו בצו ההרחבה.

וכל הסכומים האלה מופיעים לך במכרז של ביטוח לאומי?

אתם רוצים למצוא את - - -

סליחה, אנחנו לא קובעים מה הרצונות של הממשלה לקבוע סדרי עדיפויות. ככל וזה סדרי עדיפויות שלהם אנחנו עושים את מה שמבקשים מאתנו.

רגע, ואתה לא ממליץ למי שצריך, לדרגים שלך, על בעיה כזאת של מטפלים, שהם ייזרקו, הקשישים ומי יטפל בהם? והענף יקרוס. מי בדיוק יטפל בקשישים הסיעודיים? מה יהיה?

אולי נציגת הביטוח הלאומי תתייחס למצב של העובדים בענף.

לא, לא, זה משרד האוצר.

אל תסטה מהנושא.

כמו שציינו פה ההסכם הוא בין העובדים למעסיקים. המעסיקים הם חברות הסיעוד. חברות הסיעוד יכולות להשתמש בתמורה שלהם מהמכרז גם בשביל זה, אם הם חתמו על ההסכם הזה עם העובדים.

סליחה, זה זריקת חול בעיניים. התעריף במכרז של ביטוח לאומי מפורט עד האגורה האחרונה. אין שם, בהסכם עצמו כתוב כל תוספת שתהיה, אם זה העלאת נסיעות, העלאת שכר מינימום. המדינה צריכה לשפות את המעסיקים שנותנים. אחרת הענף הזה יעבור להפסד ולא יוכל לקיים את עצמו לטפל בקשישים.

חה"כ אתי עטייה, יש לך אתגר אדיר. אם את תצליחי בנושא הזה מול משרד האוצר מאות אלפי עובדים יעריכו ויוקירו והמטופלים.

אבל הרגע נציג האוצר אומר שיש סעיף בביטוח לאומי.

אני סומך עלייך, חה"כ אתי עטייה.

תענה לו לדורון רז. תחזור שנית על השאלה. שנמצא בסעיף של הביטוח הלאומי שהאוצר חייב לשפות.

נכון. ההסכם שלנו, שאנחנו חתומים עם המוסד לביטוח לאומי הוא מפורט עד האגורה בתעריף. וכתוב בהסכם שכל עליות בתשומות השכר הנלוות, האחרות, חייבים להיות מוחזרים למעסיקים על ידי המוסד לביטוח לאומי, אחרת אין לנו מאיפה. וזה קצת התחכמות להגיד תיקחו מהרווח שלכם. הרווח שלנו המוגדר בהסכם הוא 4%, שהיום הוא אפילו פחות -4% לגבי תוספות. אבל אני יכול לומר לך שאין מכרז במדינת ישראל שעומד על פחות מ-5% שהמדינה מוציאה. אז כבר הוא עומד על פחות מ-4%.

זה לא נכון.

זה שאתה אומר עכשיו תתמודדו זה כאילו אתה אומר אני לא רוצה להתמודד בכלל ולא מעניין אותי אם לא יתנו תוספות למטפלות.

אז שוב אני אתייחס.

אז אתה ואחר כך הביטוח הלאומי שיתייחס.

הכול טוב ויפה, אבל אם מחליטים לחתום על הסכם שהצד המרכזי בו הוא המדינה, כי היא המממנת ולא רוצים לכלול אותה בהסכם אי אפשר לכפות על מדינה הסכם שהיא לא צד לו. המדינה לא הייתה במשא ומתן על ההסכם הזה, היא לא חלק ממנו.

רגע, אז איך אתה חתום. איך יש צו הרחבה בענף האבטחה והניקיון והמוסדות? איך?

אני לא קשור לענף האבטחה, אני רפרנט רווחה ופה אני מדבר.

אוקיי, אתה רוצה שהמטפלות יהיו תחת האוצר, תחת ביטוח לאומי?

לא, לא, זה אטימות של משרד האוצר, חה"כ אתי עטייה. אטימות מוחלטת של משרד האוצר.

עוד יותר שקופות, זה לא פייר.

זה נראה שלא מעניין אתכם.

למה? האוצר הוא המעסיק כי הוא רוצה לחסוך?

נציג האוצר, בצווי ההרחבה הקודמים למה שילמתם? זה היה שונה?

זה עניין, שוב, שהחליטו קובעי המדיניות שבמקומות מסוימים הם מחליטים שהם חותמים על צו ההרחבה.

אתה מבין מה אתה אומר?

הם קבועים מה המקור התקציבי בדיוק לפי חוק התקציב. מוצאים את המקור התקציבי.

אתה מבין מה אתה אומר עכשיו? מצד אחד אתה רוצה לברוח מצו הרחבה. והיום היא שואלת אותך שאלה. יש לך פה 10 או 20 צווי הרחבה שאתה חתום עליהם והמדינה חתומה. ואתה רוצה לברוח רק מהטיפול הסיעודי?

כי כל הזמן היינו שקופות ונמשיך להישאר שקופות, זה מה שהם רוצים.

אני רוצה בבקשה את הנציג של ביטוח לאומי, לאור כל הטיעונים שעלו פה, שתתייחס.

נטלי גבאי, מנהלת אגף הסיעוד, ביטוח לאומי. קודם כל, חשוב לציין, יושבת-ראש הוועדה, הביטוח הלאומי לא צד להסכם הזה. כשאמרת קודם הביטוח הלאומי ליווה את ההסכם, אנחנו לא ליווינו את ההסכם.

אבל יש סעיף של הביטוח הלאומי בהסכם.

דקה, דקה. אין סעיף. יש סעיף שאנחנו צריכים לשלם, נכון. אי אפשר לחתום על הסכם, בשום הסכם מתוקן לא ניתן לחתום על הסכם ולחייב צד ג' בתשלומים כשהוא לא חלק למשא ומתן ולהסכם. יש פה יועצים משפטיים שמן הסתם יסכימו איתי גם. אז נכון, זה נכתב בהסכם שהביטוח הלאומי ישלם תוספת של 2%.

אני חושבת שקצת פספסנו פה את המהות של הדיון. כי לא דובר מה ההסכם כשנחתם בעצם מוסיף למטפלות. ואני אומרת את זה בזהירות רבה שאם היינו נכנסים וקוראים את ההסכם, כמו שרוב מי שיושב פה עשה, אז זה גם היה עולה על השולחן שניתן ליישם את ההסכם גם בתשלומים הנוכחיים שלנו כיום. כמטפלת שתעבוד שבע שנים של ותק תהיה זכאית לשכר מינימום פלוס 4%. מ-day one אני היום משלמת שכר מינימום פלוס 4% וחשוב לומר את זה. וזה לא עולה כאן לעניין.

לעניין המימון של התקציב של ההסכם, באגף התקציבים. לאגף הסיעוד אין כסף לתת להסכם הזה. אנחנו משלמים בשעות סיעוד. אנחנו בתעריף שלנו מאוד שקופים, כמו שגם נאמר פה, כל אגורה לאן היא הולכת.

יצא מכרז חדש שהתעריף שלו היה שקוף לכולם, לא הוסתר. עברו יותר משניים או שלושה שרים שראו את התעריף במבנה שלו. כל ההוצאות הסוציאליות הביטוח הלאומי משלם באופן מלא. אפילו יש במכרז החדש התייחסות שלא קיימת בהסכם. אם זמן המעבר בהסכם שהם חתמו עליו עומד על רבע שעה במכרז החדש הכנסנו שעת מעבר. אנחנו התייחסנו לעניין של קופות פנסיה מעל גיל פרישה למטפלות, מה שההסכם היום לא מכיל, גם אם הוא מחר יקבל צו הרחבה.

אז המכרז החדש כן נותן מענה לחלק מהדברים. הוא לא פותר את התוספת של 2% שביקשו תוספת שבמקום מינימום פלוס 4 אז שתהיה מינימום פלוס 6. שנשגב מבינתי, אגב, לאן 2% הנוספים האלה הולכים. כי זה לא בא לידי ביטוי בתוך ההסכם עצמו. וגברתי אני מניחה שהיא ראתה את ההסכם, אולי היא תוכל להאיר את עיניי מה הכוונה לעשות עם עוד 2%. לא ראיתי איך זה בא לטובת המטפלות.

זה בגדול. חשוב לציין שאם גם רוצים לתת צו הרחבה להסכם, ואני אומרת את זה פה, נכון שהמטפלות לא מועסקות בביטוח הלאומי, אבל הן ההון האנושי הכי חשוב. וחשוב שלפני שנותנים צו הרחבה לוודא שהכספים שייתנו באמת יגיעו למטפלות ולרצפת הייצור ולעבודת הקודש שהן מבצעות כל הזמן.

זה כתוב בהסכם. זה כתוב בהסכם. אני חושב, אני חושב שהאמירה הזאת ממעיטה בערכה של ההסתדרות. יוסי ברבי שחתם איתי על ההסכם עבר על כל מילה בתוך ההסכם. ההסכם הזה מטרתו להיטיב עם שכר המטפלות.

בהסכם יש שני אלמנטים: האלמנט הארגוני והאלמנט הכלכלי, אני אמרתי את זה בתחילת הדרך. זה הא בהא תליא. את לא יכולה כאילו לעשות הסכם קיבוצי רק לכלכלי. אנחנו צריכים לתת לכם גם פתרונות ארגוניים.

להגיד לכם מה ההרגשה? שלאף אחד כאן בחדר חוץ מההסתדרות.

לא, לא. חה"כ אתי עטייה העלתה את הדיון הזה. היא הביאה את הדיון הזה, זאת אומרת זה חשוב לה.

תן לי לסיים לדבר.

זהו.

תן לי לסיים לדבר.

חכי, היא לא שומעת אותך.

יוסי, דקה. לא נתת לי לסיים את המשפט.

אני אומר לך שהיא תכופף את משרד האוצר. חה"כ אתי עטייה תכופף את האוצר.

על אלה, על אנשי המקצוע שיושבים כאן.

אלה אדישים, לא אכפת להם מאתנו. ממש לא אכפת להם מאתנו. בטח שיש להם מטפלים להורים שלהם. הם מסודרים.

חה"כ אתי עטייה, אם אפשר להעיר הערה, לאור ההערות של גב' גבאי. אנחנו גם מוכנים, אם יש לאוצר הערות על ההסכם אנחנו מוכנים לשבת איתו גם לתקן מה שצריך. אבל אנחנו רוצים שתהיה נכונות מהם. אנחנו מוכנים לעשות הכול, רק שיהיה הסכם לעובדות. וצריך גם להתייחס לעובדה שגם לעובדות, חוץ מהמרכיב הכלכלי כמו שיוסי אמר, לעובדות גם יש את הזכות להתארגן. הן רוצות להיות חלק.

אבל הביטוח הלאומי כיום משלם את המינימום פלוס 4%.

אבל מדובר על תוספת של עוד 2% לשכר המטפלות. יש שם הרבה הטבות נוספות.

לשכר או למעסיקים?

לשכר.

לא למעסיקים?

לא. הכול עובר לשכר. הכול עובר לשכר. מה, יושבים כאן אנשים שחתמו על ההסכם, מכירים אותו. זה לא כסף שהוא צף באוויר ואולי ייתן להם, אולי לא ייתן להם.

אני מבטיחה לך שאני אדאג שזה יעבור לשכר שלנו. ואני מאמינה גם בהסתדרות וגם בדורון רז. אני מאמינה בשני האנשים האלה שמייצגים אותי.

חה"כ אתי עטייה, לפני פרסום צו הרחבה אנחנו מוכנים לנהל משא ומתן על הסעיפים שהולכים לפרסם אותם.

כל העובדים יקבלו. היום, היום, תחתמו על צו ההרחבה, נקבל.

קודם כל, חשוב להגיד שכבר היום כל חברת סיעוד שמעסיקה מטפלת ישראלית יכולה לשלם לה שכר מינימום פלוס 4%.

היא משלמת.

מחר בבוקר. כל חברה. ההסכם שלכם, אגב, שנחתם, מציין שמטפלת שרק לאחר ותק של חמש שנים תגיע ל-3% תוספת ותק. קחו את זה בחשבון.

כמה ממוצע הוותק של המטפלות?

אז אני רוצה לחדש לך, הרבה מטפלות היום לא מקבלות שכר מינימום. אנחנו לא מקבלות. חלק גדול לא מקבל שכר מינימום. ובזכות החברות ובזכות - - -

זה המעסיקים.

לא, לא, הביטוח הלאומי גם כן צד בעניין. אי אפשר לזרוק הכול רק על המעסיקים. הביטוח הלאומי, חלק מהעניין של החוק להגברת אכיפה, אתה חלק ממשולש ההעסקה הזה. אבל אני אפנה עוד פעם למשרד האוצר.

יושבת פה עובדת ואומרת שיש עובדים שמקבלים פחות משכר המינימום ולא את שכר מינימום פלוס 4%. איפה ה-4% האלה?

אין כזה דבר. אין כזה דבר.

זהו, לא לדבר בלי רשות דיבור, תודה. שתי דקות-דקה.

אתה רוצה להגיד משהו?

כן, אני רוצה להגיד משהו. יוצרים פה שוב פעם, יש איזה דינמיקה כאן של ויכוח. אני לא, נטלי, דקה אחת, אני רוצה רגע להתייחס לנושא. משרד האוצר, ברגע שהוא יחליט. אין צורך להיכנס לתוך הדקויות של ההסכם הקיבוצי. זה הסכם קיבוצי שנותן גם ממד ארגוני וגם ממד כלכלי, תבינו את זה.

נכון. רוב ההסכם הוא בעצם לא קשור לכסף.

הוא ארגוני.

נכון. זה שאנחנו עוברות מחברה לחברה הולכות לנו כל הזכויות שלנו בעצם, יוסי. את זה הם לא חושבים. אם אני עברתי היום מחברה אחרי 20 שנה אין לי שום דבר, אני מתחילה מחדש.

האוצר, בהתנהלות שלו יגרום לקריסה של מערכת הסיעוד. של כל מערכת הסיעוד בארץ. יכול להיות שזו המטרה שלו. יכול להיות שזו המטרה שלו.

כבוד יושבת-ראש אני יכול להתייחס רגע?

בבקשה.

אנחנו גולשים מהנושא.

כן? ברבי, סיימת?

חה"כ אתי עטייה, עצם העניין שהעלית את הנושא עכשיו לדיון, כאשר האוצר רצה, את יודעת, ככה להשכיח את כל הנושא של צו ההרחבה, העלית את הנושא למודעות. ולמה אני מבקש, אמרתי לך חודש, אפילו מצידי גם עוד שבועיים, עוד דיון שמשרד האוצר יבוא, ינהל את הנושא הזה. ימציא את הכספים שנדרשים לטובת צו הרחבה על מנת שכל העסק הזה לא יתפרק. שימי לב, בכל המקומות שאנחנו עשינו הסכמים קיבוציים וקיבלנו צווי הרחבה, בכל הנושאים שאני מטפל בהם, כל הנושאים עם צווי הרחבה. יש לי שבעה צווי הרחבה שאנחנו מטפלים בהם. אין כאוס בענפים, אין תביעות. המערכות מסודרות. ההסתדרות נכנסה עכשיו לעובי הקורה גם בנושא של הסיעוד ואנחנו רוצים, כיום יש סדר, אני רוצה יותר סדר ואני רוצה תשלום הוגן למטפלות. וגם עניין ארגוני. הן רוצות להתארגן, למה למנוע מהן את זה?

אני רוצה להגיד מילה.

לפני שנסכם, אז מילה.

תראו, המהלך שאנחנו עשינו ביחד עם ההסתדרות, עם יוסי, וחתימה על הסכם, הוא צעד התחלתי במיסוד ענף הסיעוד. הוא צעד התחלתי. אנחנו רואים את החשיבות הגדולה לשמר את ענף הסיעוד כגמלת שירותים. כמקור פרנסה למטפלות ישראליות. כעתיד לטיפול בזקנים במדינת ישראל, רואים אותם כשותפים לשמר את הענף הזה.

עכשיו אפשר להתווכח האם ההסכם נותן הרבה, נותן מעט. אנחנו היינו ריאליים במשא ומתן שלנו, הבנו בגלל שזה סדר גודל כזה של מטפלות, גדול, שכל הטבה בהסכם יש לה משקל של מאות מיליונים. כיוון שכך אנחנו יצאנו מנקודת הנחה שאנחנו רוצים להתחיל תהליך שאחר כך נמשיך ונשפר את השכר ואת התנאים של המטפלות הלאה. איזה שהוא מקום צריכה להיות נקודת התחלה. כל מה שנאמר פה אנחנו נחזור עוד פעם לנקודת האפס ולא עשינו שום דבר.

את עשית עכשיו מהלך, שאם האוצר, עם כל הסיפורים שלו, הוא מצא מיליארד שקלים להביא לכל מיני גופים ולא ביקש שום גיבוי תקציבי, לא. גב' סטרוק קיבלה 300 מיליון שקלים.

לא, בוא, אל תיסחף.

אני לא נסחף.

בוא לא נכניס לכאן פוליטיקה. אנחנו נלחמים על הענף הזה ולא מעניין אותנו מה השניים קיבלו.

סליחה, לא כל דבר צריך לחפש איפה המימון תקציבי אם אפשר להיטיב הטבת שכר למטפלות בשביל לשמר את הענף הזה. תודה.

מגיע להן, הן אוכלוסייה חלשה ואין ספק. ולמנוע את הקריסה של הענף הזה. וגם אין עובדים זרים. יש חוסר משווע של עובדים.

ואם יש בעיה בהסכם, שיתכבד משרד האוצר, יגיד לנו ואנחנו גם נתקן. אנחנו פתוחים לכל. אבל רוצים את הנכונות.

רבקה ואז אני אסכם.

אני רוצה להגיד לכם שאני מניחה, האוצר נמצא פה?

רגע, נציג משרד האוצר יצא.

אני אומרת דבר כזה: הסכמים כאלה תמיד עבדו ויוסי ברבי יודע, הם תמיד עבדו כי האוצר היה חתום על ההסכם. כשהאוצר חתום על ההסכם גררתם אותו פנימה.

למה באמת לא שמתם אותם?

כי אחרת מה יוצא. אני קונה מעו"ד כילאני דירה ואומרת השכן יעביר את הכסף. זה לא, הם יכולים להגיד לא במצב הזה, הם לא חלק מהסכם. אני כן הייתי הולכת על כיוון, ואני אומרת את זה באמת כי אני רוצה שזה ייצא לפועל. שבו איתם. יוסי, אתה יודע לעבוד יותר מכולם, אתה מכיר את זה בעל פה. לעשות את זה מההתחלה. לקחת את זה למקום שבו עושים ביחד את המשא ומתן, כמו שעשינו בשמירה. אתה חלק מזה הרי. אתה יודע יפה מאוד איך גררנו את ליברמן בפנים. אותו דבר, הוא היה שר אוצר.

אני רואה את השנה כשנה מאוד קשה. אבל עוד מעט יוצאים, אני שומעת בשורות שעוד מעט הצפון יהיה הסכם ויתחיל להירגע. יש מקום לחתימה יחד עם האוצר פני ולא אחרי.

אם האוצר היה חתום אז היה את ה-360 מיליון שהוא אומר? מאיפה היה? זאת אומרת, יש כסף.

עוד, אני אומרת, אנחנו עושים עסקה והאחר ישלם – לא עובד.

זה לא האחר ישלם. כל השירות הזה בנוי על תקצוב של המדינה.

אתה לא יכול להגיד אני רוצה, זה כמו שאתה תגיד אני רוצה תת לעובדת הזאת, שמגיע לה, 50,000 שקלים לחודש ושהאוצר ישלם. צריך לתאם את זה.

יש הבדל.

אני אומרת לך, ההסכם הוא טוב.

אם את אומרת שהוא טוב, אז למה שלא יאשרו אותו?

כי יש חוק.

נתחיל מההתחלה נגיע עוד 10 שנים להסכם?

אבל לא נלקחת בחשבון מלכתחילה כי לא היית שותף עם האוצר. אני אומרת תעשו את זה כמו שצריך. אני מבטיחה לכם דבר אחד: אצלנו זה לא ייתקע. השר שלי כל הזמן מה עם הסיעוד, מה עם הסיעוד? מה אני יכולה לעשות חוץ מלפנות לאוצר ולפנות אליכם?

אפשר לכתוב לפרוטוקול שמשרד העבודה אמר שההסכם הוא טוב.

אני לא רוצה לכתוב לפרוטוקול.

ונתחיל מהנקודה הזאת, שאמרת שההסכם הוא טוב.

אני אגיד דבר כזה: כל דבר שנותן, כן שיירשם בפרוטוקול. כל הסכם, כולל ההסכם הזה, שנותן לעובדים הטבות הוא טוב בעיניי, הוא חשוב.

יפה. צריך להתחיל באיזה שהוא מקום. נתחיל מהתחלה עכשיו את כל הדיונים?

אבל רז, זאת לא הבעיה. אתה יודע את זה.

משחקי כבוד.

אני רוצה להגיד את הסיכום.

עובדה שענף הניקיון לא אושר.

עו"ד רבקה ורבנר.

סיימתי, סליחה. תודה גברתי על הסבלנות.

אני מבקשת ממשרד העבודה לפנות לצדדים החתומים על ההסכם ואיגוד נותני שירותי הסיעוד בישראל ולבקש את הנתונים לצורך חוות הדעת הנוספת. שלב ראשון ראשית.

שנית, נציגי משרד האוצר, ההסתדרות, האיגוד, עבודה, מעסיקים – שבו למשא ומתן נוסף. אני מבקשת לקבל עדכון תוך כדי ובעוד חודש להתכנס לישיבת מעקב, כמובן באישור היו"ר.

גם אחרי כל תוספות השכר עדיין השכר נמוך וצריך לשפר את תנאי ההעסקה בענף הזה לטובת הקשישים וגם לטובת המטפלים והאוצר חייב להיכנס לתמונה.

עד חודש אנחנו פה, בעזרת השם, לראות את ההתפתחויות. אני מאמינה, אני אופטימית. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:15.