פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



40
ועדת הכנסת
19/11/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 194
מישיבת ועדת הכנסת
יום שלישי, י"ח בחשון התשפ"ה (19 בנובמבר 2024), שעה 12:00

1. קביעת ועדות לדיון בהצעות חוק הבאות:

1. הצעת חוק הרשות לגיל הרך, התשפ"ד–2024 (פ/4873/25), של חה"כ ינון אזולאי וקבוצת חברי כנסת.
2. הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון-דמי חבר), התשפ"ג–2023 (פ/3787/25), של חה"כ חנוך דב מלביצקי.
3. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב תגמול מילואים למשוחרר משירות קבע או לפורש ממנו) (הוראת שעה), התשפ"ד–2024 (פ/4821/25), של חה"כ חוה אתי עטייה.
4. הצעת חוק המשטרה (חדירה לחומר מחשב), התשפ"ד–2024 (פ/4707/25), של חה"כ יצחק פוגל.
5. הצעת חוק התייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2025) (מיסוי רווחים לא מחולקים), התשפ"ה–2024 (מ/1808).

1. הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת שכר נושאי משרה ברשויות השלטון וברשויות המקומיות 2025 והעלאת דמי ביטוח לאומי), התשפ"ה–2025 (מ/1809) – פיצול הצעת החוק וקביעת ועדות לדיון.

1. בקשת יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט להעברת הצעת החוק תובענות ייצוגיות (תיקון - פניה מוקדמת), התשפ"ד–2024 (פ/4270/25), מוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת הכלכלה לדיון בהצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 16), התשפ"ד–2024 (מ/1785).

חברי הוועדה: אופיר כץ – היו"ר
צביקה פוגל – מ"מ היו"ר
ינון אזולאי
בועז ביסמוט
ארז מלול
אריאל קלנר
משה רוט
פנינה תמנו

קארין אלהרר
מישל בוסקילה
סימון דוידסון
מטי צרפתי הרכבי
משה טור פז
אוהד טל
שלי טל מירון
יואב סגלוביץ
חוה אתי עטייה
יצחק קרויזר
גלעד קריב

מרב סבירסקי - הוריה נרצחו ב-7 באוקטובר, ואחיה איתי נחטף ונרצח בשבי החמאס וגופתו הושבה מעזה

חנה כהן - דודה של ענבר היימן שנחטפה ונרצחה וגופתה מוחזקת בעזה

יוסף אבי יאיר אנגל - סבא של אופיר אנגל שהיה חטוף בעזה ושוחרר לאחר 54 ימים

רינת דקל קינן - דודה של שגיא דקל חן החטוף בעזה

איריס שפירא - עו"ד, אימהות בחזית

הדס שוהם - אזרחית

אופק בלמקר - אזרח

עוזי אהרוני - לוחם 1973

היועצת המשפטית לכנסת שגית אפיק
ארבל אסטרחן

נועה בירן - דדון

מיטל פורמוזה – חבר תרגומים;
אושרה עצידה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




קביעת ועדות לדיון בהצעות חוק הבאות:

1. הצעת חוק הרשות לגיל הרך, התשפ"ד–2024 (פ/4873/25), של חה"כ ינון אזולאי וקבוצת חברי כנסת.
2. הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון-דמי חבר), התשפ"ג–2023 (פ/3787/25), של חה"כ חנוך דב מלביצקי.
3. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב תגמול מילואים למשוחרר משירות קבע או לפורש ממנו) (הוראת שעה), התשפ"ד–2024 (פ/4821/25), של חה"כ חוה אתי עטייה.
4. הצעת חוק המשטרה (חדירה לחומר מחשב), התשפ"ד–2024 (פ/4707/25), של חה"כ יצחק פוגל.
5. הצעת חוק התייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2025) (מיסוי רווחים לא מחולקים), התשפ"ה–2024 (מ/1808).

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכנסת. יום שלישי י"ח חשון התשפ"ה, 19 בנובמבר 2024. לפני שנתחיל בסדר היום, משפחות, לא נרשמתם, אז תתחילו מי שרוצה, בבקשה.

הרבה זמן לא הייתי בוועדה הזו. אני אציג את עצמי ליתר ביטחון. שמי מרב סבירסקי, אני אגיד שאני שונאת להציג את עצמי וכל פעם לגלות מחדש שזה הטייטל שלי בחיים וכנראה לא יעזוב אותי, אולי קצת ישתנה מתישהו.

אז שמי מרב סבירסקי, שני הוריי נרצחו ב-7 באוקטובר בבארי. איתי אחי נחטף מהבית של אמא שלי כשהגיע לבקר. נרצח אחרי 99 ימים. ביום ה-97 קרס עליו ועל מי שהיה איתו מבנה, כתוצאה מהפצצת חיל האוויר. הוא הצליח להינצל שם, אבל אחרי יומיים, תוך כדי שהעבירו אותם כנראה ממקום למקום, ככל הנראה שלו השובה שלו נלחץ ממשהו וירה בו. בדיוק כמו שאמרתי שוב ושוב לפני שיקרה, שעלול לקרות.

אני מנסה לחשוב מה עוד לא נאמר. מה עוד נוכל להגיד כדי שהמציאות הזאת תשתנה. אנחנו נגיע שבוע אחרי שבוע, נתיש את עצמנו ואתכם. אני רואה כבר ושומעת איך שמתייחסים לכל הזמן הזה בוועדות. אבל אנחנו נמשיך לעשות את זה, כי אין לנו אפשרות אחרת. אין לנו אפשרות אחרת. אבל לעומת זאת, אתם או אתה, לא חסר אונים כמונו. כי אתה בקרב מקבלי ההחלטות, בקואליציה. אתם בשלטון. באחריות שלכם. ואני שואלת מה אתה חושב? כי אתמול ראש הממשלה אני שמעתי אותו אומר 'אנחנו לא נוותר על אף אחד'.

אבל על איתי ויתרו. סליחה, לא על הגופה שלו אולי, על החיים שלו ויתרו. על כרמל גת ויתרו, אלעד קציר ויתרו. על יוסי שרעבי ויתרו. על המון שמות אחרים, יותר מידי שמות ויתרו. אז מה זה אומר 'אנחנו לא נוותר על אף אחד'? נמשיך להגיד שאכפת לנו ושאנחנו עושים הכול הכול? ומה? המציאות אומרת נכשלתם, אתם נכשלים בכל רגע שעובר. לא משנה מה תגידו, אתם נכשלים. כי זו המציאות. העובדות בשטח אומרות 101 אנשינו עדיין שם. פחות ופחות בחיים. אולי זו אסטרטגיה, אני לא יודעת. כי כרגע נראה שזאת האסטרטגיה, להשאיר אותם שם עד שלא יהיה את מי להציל. שזה בלתי נתפס, בלתי נסבל.

אני באמת מנסה להבין מה. ראש הממשלה אמר אתמול 'אני לא ארים דגל לבן, אני לא אכנע'. אל תיכנע. אבל מה? אנחנו והחמאס זה אותו דבר? לחמאס אין מה להפסיד. הוא לא אחראי על חיי אזרחינו, הוא לא אחראי על חיי החטופים, מה אכפת לו? גם לא אכפת לו מאנשיו. גם לנו לא אכפת מאנשינו? זה מה שאנחנו עכשיו? כי ככה זה מרגיש לי.

אני מה-13 בינואר, קצת אחרי, סליחה, איתי נרצח ב-13 בינואר. משבוע אחרי או קצת אחרי, שלקחתי אוויר טיפה, הבנתי שמלהילחם על החיים שלו עברתי להילחם על האפשרות לחיות במקום הזה. כי אי אפשר לחיות במקום שלא אכפת לו מחיי אדם. שמוכן להקריב אותם בשביל אינטרסים פוליטיים. מוכן להמשיך את המלחמה האין סופית הזאת בשביל אינטרסים פוליטיים. אי אפשר לחיות ככה. וזה רלוונטי לכל מי שיושב פה כרגע ומקשיב.

אני הבנתי על בשרי ובשר משפחתי שחיי אדם כאן כרגע לא מעניינים. עד שיראו לי אחרת, עד שיראו לי תוצאות, לא אמירות. כי אפשר להגיד מה שרוצים בלי סוף. המציאות אומרת שקצת פחות משנה, מסוף העסקה האחרונה שהייתה, היחידה שהייתה. אומרים שוב ושוב אותו דבר 'רק לחץ צבאי', 'לחץ צבאי, לחץ צבאי', 'בסוף החמאס יישבר'. מי נשבר? החטופים. הם נשברים, כן. הם מתים בינתיים. והמון חיילים והמון אזרחים. כי החיים פה לא שווים כלום כרגע למקבלי ההחלטות. כך זה מרגיש. אתה יכול להגיד לי עובדות אחרות, כך זה מרגיש כאזרחית שנפגעה ונפגעת כל הזמן ונלחמת על האפשרות לחיות במקום הזה.

אני אגיד מה שאמרתי בוועדה קודמת, ואני אומרת את זה הרבה, הסיבה שאני נלחמת כמו שאני נלחמת ולא מפסיקה, זה כי אני יתומה. כי אני מבינה שאין מי שיעשה בשבילי את העבודה. שאין אף אחד בשבילי כרגע. סליחה, יש הרבה אזרחים טובים ונהדרים שכן מנסים לעשות מה שהם יכולים. אבל במדינה הזאת, בממשלה הזאת, אין מי שיעשה בשבילי את העבודה ויילחם על חיים. אין לי הורים, אין לי מנהיגים שאני מרגישה שאכפת להם ממני. ואין כאן שום ערך מהערכים שחשבתי שקיימים במדינה הזאת. למשל ערך החיים, ערך ערבות הדדית.

האמון נשבר, נשבר מזמן. ומאז לא רק שלא מתחדש, הקרע הולך ומעמיק עד שמשהו פה לא ישתנה. וזה רלוונטי לכל מי שיושב פה, חוץ ממי שמרגיש אחרת. אבל זה אין לי מה להגיד. זה רק להרגיש שלא רואים אותי.

תודה מירב. בבקשה.

שלום לכולם. שמי כהן חנה ואני דודה של ענבר היימן. ענבר התנדבה כהלפרית במסיבת הנובה. ועם חדירת המחבלים היא ברחה לקיבוץ בארי. קיבוץ בארי, הכביש שם הוגדר כדרך המוות. זה היה כביש שכל האופנועים והרכבים של המחבלים של השטנים, בני השטן, עברו שם. ושם הם רצחו את ענבר שלנו בדם קר, באכזריות וחטפו אותה לעזה.

אני רשמתי משהו לענבר, אני רוצה להקריא אותו, ברשותך.

"ענבר שלי, אהובה שלי. אני מתנצלת שלא הייתי ביום הארור ההוא להציל אותך. לא אני, לא כוחות הביטחון ואפילו לא אלוהים. מתנצלת שמדינת ישראל הפקירה אותך. מתנצלת ש-410 ימים ארורים את טמונה באדמת עזה המקוללת. מתנצלת ש-410 ימים שאני מנסה להביא אותך הביתה ללא הצלחה. מתנצלת שלא הצלחתי לחדור אל ליבם של מקבלי ההחלטות, שיפנימו שאת לא גופה, שאת ענבר שלנו, חלק מגופנו. מתנצלת ענבר שלי, שגם כעבור 410 ימים ארורים לא הצלחתי לפרוץ אל ליבם האטום של חלק ממקבלי ההחלטות, שרואים בך שקופה. אני מתנצלת, ילדה שלנו.

"בהעדר מצבה בלילה, הכר שאני מניחה עליו את ראשי הפך להיות המצבה שלך. עליו אני בוכה את מר נשמתי, את מר גורלך. מר גורלנו. שתדע נשמתך, אני לא אנוח ולא אשקוט עד שאני מחזירה אותך הביתה, יחד עם עוד 100 חטופים ובמהרה. אוהבת אותך."

זהו, זה מה שרשמתי לענבר. אני מפעם לפעם מוצאת את עצמי חייבת להיות יותר ויותר יצירתית. למצוא כל מיני דרכים שונות ומשונות, אולי ככה אני אחדור לאיזה לב של מישהו. אולי ענבר שלנו תחדור ללב של מישהו. לא יודעת, אני אמשיך לנסות. אני מאוד אשתדל לא לשעמם אתכם. אני מאוד אשתדל כל פעם לבוא עם משהו אחר.

אבל אני מבטיחה לכם דבר אחד, אני אמשיך להעלות לפה, אני לא אוותר על ענבר. מצידי אני אגיע לפה גם על קביים. אני אתמול ישנתי רק שעתיים בלילה. אבל באתי לפה, אחרי שגם אתמול הייתי פה. אני אמשיך לבוא לפה. תודה רבה.

תודה.

כבודו, אנחנו נפגשנו לפני שנה, באוקטובר, אצלך בלשכה. אמרת לי 'יהיה טוב'. לפרוטוקול, שמי יוסף אבי יאיר אנגל, בן לניצולי שואה שעלו מיד אחרי בריחתו של אבי מצעדת המוות כדי להגשים את חלומם טרם המלחמה להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. אבא של יאיר, שנפל כחייל בשייטת 13 לפני 28 שנים והסבא של אופיר, שחזר אחרי 54 ימים מהתופת שנכפתה עליו ביום השואה של ה-7 באוקטובר, כי לא הייתה מדינה וצבא שיגנו עליו ועל תושבי יישובי סובב ישראל באותן שעות.

אני יודע שיש כבר כמה מכם שדי נמאס להם מההופעות שלי ושל חבריי ממשפחות החטופים, לשמוע אותנו שוב ושוב קוראים להחזיר את החטופים. אבל אין לנו ברירה. אתם מקבלים את ההחלטות בגדול, אותן מוביל ראש הממשלה, מר הפקרה.

חברי הכנסת, 410 ימים ש-101 ישראלים חטופים נמקים אי שם ארבעה-חמישה קילומטר מגבולה של המדינה, שהצבא הרס כמעט את כל הבתים, הרג אלפים, כולל מנהיגים, של הארגון הקיקיוני, כפי שראש הממשלה מר הפקרה כינה אותם. ועדיין אין אור בקצה המנהרה של החטופים ושל משפחותיהם כאן בארץ. רק לפני שבוע הצהיר שר הביטחון החדש כי החמאס חוסל, כמו גם החיזבאללה. ולא נשמעו הכחשות להצהרות האלה מאף אחד מכם, כך שכנראה ההצהרה נכונה. ואם כן, איפה 101 החטופים? ואיך זה שמדינת ישראל מופצצת ללא הרף, כמו אמש או כמו הבוקר במרכז, על ידי ארגון שהושמד כדברי השר החדש האחראי על הביטחון.

חברי הכנסת, הכוונה בעיקר לחברי הקואליציה, שבידיכם לעשות את השינוי ומשום מה אתם לא עושים כלום. מה צריכה נירה שרעבי ובנותיה, שגופתו של בעלה, אבא יוסי, עדיין זרוקה מתחת להריסות הבית שהצבא שלנו הרס? לחשוב ולהרגיש למשמע הזוועות המתפרסמות בימים אלה מבית המשפט על הנעשה בלשכתו של מר הפקרה בירושלים. איך לא הבנתם מהחודש הראשון שנושא השבת החטופים כלל לא בתוכניות שלו?

קריאתו של עו"ד אורי סלונים לחילופים בשבוע הראשון אחרי ה-7 באוקטובר, שאמר וזעק 'אם לא עכשיו, בהמשך יהיה כבר בלתי אפשרי'. בראיון השבוע של צבי יחזקאלי, שגם הוא מבין לא מעט בפסיכולוגיה של החמאס, אמר את אותם דברים שטען עו"ד סלונים.

במקביל, הודעת ווטסאפ שאני קיבלתי לטלפון שלי, בשבוע הראשון למלחמה בעזה. הודעה שהועברה מיד לשירותי הביטחון ואחריה התבקשתי לחסום את מספר הטלפון. וזאת לשון ההודעה שקיבלתי: "משפחה, זאת ההודעה מאל קסאם. אופיר אנגל, הצענו לממשלתך חילופי שבויים, אבל היא לא קיבלה. זה המסר שלנו. שחררו כל השבויים הציוניים בתמורה לשחרור כל האסירים הפלסטינאים. כדי לדעת מה מצבם של כל השבויים שלך הישארו איתנו בקשר". כולל כתובת מייל.

אך נראה שלמר הפקרה היו תוכניות אחרות. ואתם, חברי הכנסת הקואליציה, גיביתם ומגבים אותו גם אחרי 410 ימים של גיהינום. עד מתי? עד מתי נשמע את ההיגד האבסורדי שאנחנו עושים הכול למען החזרת החטופים ורק החמאס מונע זאת. ואם אתם לא מאמינים, תשאלו את האמריקאים. החמאס, שלדברי שר הביטחון החדש, כבר חוסל. האם זו אמירה רצינית?

חברי הכנסת מהקואליציה, הכול בידיים שלכם. השקיעו מעט יותר זמן בחשיבה יצירתית, מה ניתן באמת לעשות למען החטופים, גם אם יהיה על חשבון דיונים בנושאים הרבה פחות חשובים בעת הזאת. להם היום אתם מקדישים את זמנכם. אני מבטיח לכם שאחרי חזרת 101 החטופים לא תצטרכו לסבול אותנו יותר בכנסת. תודה רבה.

אני רוצה לדבר על מה שקרה אתמול במליאה. השם שלי לא חשוב, אני הדודה של שגיא דקל חן. אני רוצה לדבר על מה שהיה במליאה, ובמיוחד מה שראש הממשלה אמר לנו אתמול. כי אנחנו המשפחות לא מוכנות להמשיך עם ההטרלה הזאת. אנחנו לא מוכנות, המשפחות, ששוב ושוב חברי כנסת של הליכוד או של הקואליציה ירדפו אחרינו 'הכול הולך לקרות, עוד רגע משחררים'. ואתמול בנאום בנושא כל החטופים, ראש הממשלה אומר 'אנחנו בקרוב מאוד נשחרר עשרות'.

האמרה הזאת שללא כנראה כל בסיס, שבקרוב מאוד עשרות ישוחררו – שוב פעם, היא כמו אמירה שחברי וחברות כנסת שלכם רודפים אחרינו במסדרונות 'הכול בסדר, תהיו רגועים, תהיו שקטים'. אולי זה בגלל שצעקנו שם למעלה? יכול להיות שבשביל זה היה צריך להוציא את העשרות האלו שישוחררו בקרוב? אבל ההטרלה הזאת שאנחנו עוברים שוב ושוב, 'הנה בקרוב עסקה', 'הנה הצענו'.

אנחנו יודעים היטב כבר שנה, מאז נובמבר, מה בדיוק חמאס מצפה לו. שלא זז מילימטר מאותה עמדה. לבוא שוב להציע בואו נתחיל, בואו נעשה 24 שעות, בואו נעשה 48 שעות. בואו נשחרר עשרות, בואו נתחיל עם הנגלה הראשונה של החטופים. די עם זה. די עם כל השמועות האלו שאתם מפיצים וכל הזמן משגעים את המשפחות. חנה אומרת שהיא שעתיים ישנה בלילה. יש כאלו שאפילו את זה לא מצליחים לעשות.

עם כדור.

כן, כדורי שינה פה זה נהיה מצרך מאוד מבוקש אצל המשפחות.

דיברתי איתך ביום פתיחת המושב, שסיעת הליכוד אפילו פעם אחת עוד לא התכנסה והזמינה את המשפחות להיות כחלק מישיבת סיעת הליכוד. ואמרת שאתה על זה ותעשה על זה מעקב ותנסה. ואמרת 'אה, לא ידעתי שרציתם, לא אמרתם'. אז אני חוזרת שוב ואומרת, המשפחות שבאות פה למשכן ישמחו להגיע לישיבת סיעת הליכוד ולהגיד את אשר על ליבם מול הסיעה. ולא בחדרי חדרים, כי כל פעם בחדרי חדרים אתם אומרים לנו דבר אחד וכלפי חוץ דבר אחר ומול העיתונות דבר שלישי.

אני שמחה שאתה מישיר אליי מבט. זה באמת נותן לי איזה שהיא הרגשה שאתה מקשיב לי ואתה איתי ואתה שומע מה יש לי להגיד. אז אנחנו מחכים עדיין להזמנה לישיבה. ואני מאוד מבקשת, מאוד, שתדברו ביניכם. תפסיקו עם זה. תפסיקו עם ההטרלה של המשפחות. כשיהיה מתווה להחזרתם, כשזה יקרה, ובוודאות זה יקרה וזה יגיע להצבעה, זה הזמן להגיד יש מתווה.

אמרתי שלא היה לנו בשבועיים האחרונים בכלל. זה לא שהיה ולא הזמנו אתכם. בישיבת הסיעה הבאה שתהיה.

כן, אבל אתם לא מתכנסים. היו מאז תחילת המלחמה שלוש ישיבות סיעה.

מתחילת המלחמה, אוקיי. חשבתי אמרת המושב.

לא, מתחילת המלחמה.

מה, ב-14 חודשים שלוש פעמים היו לכם ישיבת סיעה?

כן, כן.

לא, יותר משלוש.

בכנסת. אולי התכנסתם בבניין הממשלה.

סעדה, אמרת שזו סיעה דמוקרטית. אתם לא עושים ישיבות סיעה?

לא צריך. יש מר הפקרה, הוא מחליט והוא קובע וכולם עומדים מאחוריו דום.

אז אני מבקשת, לכבודנו, לכבוד זה שאנחנו מגיעים בימי שני. היום גם יום שלישי, פשוט יש הרבה ועדות אז הגענו שוב. אבל תכנס לכבודנו. גם אם הנושא יהיה רק השיחה איתנו.

כן. ישיבות הסיעה שלנו תמיד עם ראש הממשלה. וזה שישיבות הסיעה בתדירות נמוכה מאשר בעבר זה בגלל שהוא די עסוק. אני לא צריך להסביר. בגלל זה ישיבות הסיעה זה לא כמו שהיה אצלנו.

כן. אבל הוא טען אתמול שהוא נפגש עם מאות בני משפחה לאחרונה.

עם מאות משפחות.

ואנחנו חקרנו את העניין. ולא היה ולא נברא דבר כזה. הוא לא נפגש עם מאות בני משפחה. אז בואו תעשו ישיבת סיעה מיוחדת שבה המשפחות שמגיעות קבוע לכנסת יוזמנו גם לישיבת הסיעה הזאת.

אני מניח אבל שאתם רוצים את ישיבת הסיעה עם ראש הממשלה.

אדרבא.

ברור. בגלל זה אנחנו מחכים. ברגע שהוא יוכל אנחנו נעשה.

אפשר גם וגם.

אפשר גם וגם. אבל תעשו ישיבת סיעה.

כי אחרת זה תירוץ, בדיוק.

אנחנו בישיבות בכל הסיעות עד היום, באמת, אין סיעה אחת שאנחנו לא נכנסים אליה כמעט כל שבוע או מעבר לכך. אני מדברת על כל סיעות הקואליציה בנוסף, כולל הציונות הדתית, כולל שאר המפלגות. תודה.

תודה. רק עוד דבר אני רוצה להגיד, אתם כולכם אמרתם בערך את אותו דבר, שאתם מציקים ותמשיכו ותבואו, גם אם זה מפריע לנו. זה ממש לא מפריע והוועדה הזאת, שאני בראשותה, תמיד, ואתם יודעים את זה, תמיד תהיה פתוחה בפניכם. ואני אף פעם לא מגביל בזמן. ואני לא חושב שאתם צריכים להרגיש לא בנוח ולפתוח את דברי הפתיחה שלכם למה אתם פה ולמה אתם צריכים להגיד את זה. אני חושב שזה מובן מאליו.

אתה יודע אבל למה כן. למה אנחנו אומרים את זה. אתה עוקב מה קורה בוועדות אחרות?

גם בוועדות אחרות אני רואה שכן, יש פה ושם עימותים שאני חושב שלא צריכים להיות. אבל אני חושב שבכל הוועדות לא מגבילים. וגם דברים שיצאו זה אחרי זמן ארוך של דיון. וגם אצלי פה, אני לא זוכר אי פעם שעצרתי מישהו או שהגבלתי מישהו. וגם היו פעמים שלא הגעתי לנושאים וזה בסדר גמור, כי היו פה הרבה משפחות שרצו לדבר ולא דילגתי על אף אחד. ואני רוצה שתמיד תרגישו שזה פתוח בפניכם המקום הזה, לכמה זמן ומי שרוצה.

אבל בואו לא נהפוך את זה להרגל.

כן.

הלוואי.

אז תעשו משהו, זה ביד שלכם. אצל מר הפקרה בידיים ואתם עומדים מאחוריו, עומדים דום ולא פותחים את הפה. זה הדבר הנורא. איך אתם לא מבינים את זה? כבר 410 ימים. ואנחנו באוקטובר שנה שעברה נפגשנו אצלך בלשכה ואמרת לי 'יהיה טוב'. כבר עברו מאז 400 ימים. זה לא יכול להיות.

אופיר, אם אתה כבר פה, אפשר לנו את הבמה הזאת.

אנחנו כולנו מייחלים לשחרור. אבל אתה כל הזמן חוזר ואומר 'מר הפקרה, מר הפקרה'. במקרה שלך לא הייתה הפקרה. אז אתה כל הזמן אומר כאילו לא אכפת לו.

במקרה שלי, סליחה, אופיר כל יום כועס על עצמו שהוא שוחרר ויוסי לא. אתה יודע איזה הרגשה זו של נער בן 18?

את כולם צריך להחזיר.

הוא היום בלוס אנג'לס, מדבר על זה בלוס אנג'לס, מדבר שם עם יהודים בלוס אנג'לס כדי לספר את זה, כמה כואב לו. כמה כואב לו שיוסי – שהיה איתו 54 יום – והוא שוחרר ויוסי לא. 'למה לא התחלפנו'.

את כולם צריך להחזיר.

אבל את יוסי כבר אי אפשר יהיה.

ראש הממשלה אמר אתמול במליאה שהוא דן בזה וגם לילה לפני כן הוא דן בזה.

הוא לא עושה כלום, כי הוא מפחד. הוא לא עושה כלום 410 ימים, אתם לא רואים את זה?

טוב.

410 ימים הוא לא עושה כלום.

תודה.

אבל את יוסי אפשר להחזיר, אבל לא בחיים. אז מה אופיר צריך להרגיש? מה הנכד של ג'וחה צריך להרגיש? מה?

אתה לא יודע כמה הוא סובל מזה.

אתם מבינים? כל אחד מהחטופים שיצאו, אם תדברו איתם, אני לא יודעת אם התקשרת לשאול מישהו. לא יכולים שנייה להמשיך בחיים שלהם, כי הם מבינים שהם יצאו, סוג של נס. ואחרים, הם השאירו שם, כולם היו שם עם אחרים. עם איתי היו חטופות מבארי. הן יכולות להמשיך בחיים שלהן כרגע כשהן יודעות שהן האחרונות שראו אותו גם? שהן השאירו אותו שם. אף אחד פה לא יכול להמשיך בחיים שלו. אנחנו לא יכולים להמשיך, החטופים שחזרו לא יכולים להמשיך. וגם אתם לא יכולים להמשיך. מבחינתי לאפשר לוועדה הזאת כמו שהיא להמשיך להתקיים כרגיל, זה לא רק שאנחנו יושבים ומדברים פה סתם. אתם ממשיכים לנהל כנסת תקינה כרגע. וזה כמו להמשיך להסכים פשוט להקריב אותם ולקבור אותם שם.

הנוכחות שלנו פה היא לא סתם כמס שפתיים. ואני חושבת שהגיע הזמן שתענו לנו גם על שאלות. מה האסטרטגיה של המלחמה הזאת כרגע בעזה? לאן היא הולכת? היום שמעתי את עמית הלוי בכלל אומר שאין שם מלחמה. ראש הממשלה אומר שכן יש מלחמה, שאנחנו מנצחים גם. שגם לא נכנע. אבל החטופים יחזרו. ברור שהם יחזרו. יום אחד. מי יחזור משם בחיים כרגע? אני באמת אשמח לשמוע, יש פה הרבה חברי כנסת. מה האסטרטגיה, לאן המלחמה הזאת הולכת? מה אתם יודעים? זה גם לכם. אני חושבת שלא רק ראש הממשלה מחליט פה, נכון? או שזה אחרת? מה האסטרטגיה, אתם שואלים שאלות?

קודם כל אולי לחכות לטראמפ, זו גם אסטרטגיה.

אז תגידו את זה. תגידו, תגידו, זה גם אליכם. אנחנו נשמח לתשובות, כי באמת סתם לשבת ולהגיד את דברנו שבוע אחר שבוע זה מאוד נחמד שמאפשרים לנו, ואנחנו גם נמשיך לעשות את זה, כי אין לנו אופציה אחרת.

כן, למה מחכים?

כמובן שהוא לא מקבל לבד, אבל חברי הכנסת שנמצאים פה, אנחנו לא נמצאים בדיונים האלה. אנחנו לא חברי קבינט, לא חברי ממשלה. אנחנו לא חשופים למה שקורה שם ומה שנאמר.

אז אני ישבתי שבוע שעבר בבית המשפט כדי לשמוע את זה.

אתם מגבים אותו. אתם מגבים אותו. אתם לא אומרים מילה לא. אתם לא מסוגלים לשבת ביחד כמה חבר'ה שלכם, הרציניים. אני לא מדבר על כאלה שהשכר זה הדבר העיקרי, אלא השליחות. לשבת בשליחות ולראות אחרי 410 ימים. אתם מגבים אותו כולם כשורה של כת. אתה כמו כת של ברלנד.

זה 68 מפקירים. זה 68, אין פה אחד שמפקיר.

הדם של כל מי שלא חוזר בחיים, כולל של איתי, זה עליכם.

הם לא מבינים את זה.

כי אתם מקבלי ההחלטות. אתם בשלטון כרגע. ואולי תגיד לי אתה, מה הפרוטוקול, איך ראש הממשלה כן אמור לקבל את ההחלטות, מי בקבינט המצומצם, מי לא בקבינט. מי מוציא למשא ומתן, מי לא מוציא, מה התנאים. אתה יודע? מישהו יודע בממשלה לפי מה ראש הממשלה עובד כרגע? מתי כן אפשר להוציא את צוות המשא ומתן, מתי לא? מתי הבשילו התנאים לעסקה, מתי לא? כי קל לדבר וקל תמיד להפנות את זה ל-'אנחנו לא שם, אנחנו לא יודעים'.

לא, זה לא עניין של קל. אנחנו פשוט לא נמצאים שם.

אז תהיה שם, אז תשאל שאלות.

אני לא. אני חבר כנסת, אני לא חבר ממשלה ולא חבר קבינט.

אתה צריך לשאול שאלות. וכל אחד מכם צריך לשאול שאלות. אתם אמורים לתת לנו תשובות.

אתמול בדיון 40 חתימות מה הצבעת? מה הצבעת בדיון 40 חתימות?

בעד.

בעד. אז מה זה אומר? שאתה נותן לו גב, נכון?

כן.

אוקיי. אתם 68 מפקירים. מה עוד יש לנו להגיד?

כל ערב לפני שאתם הולכים לישון ומסתכלים במראה, כל יום שאתם מסתכלים במראה בעיניים של עצמכם אתם צריכים לדעת, החיים שלהם בידיים שלכם. זה לא יימחה, זה לא יעבור, זה עליכם ואנחנו לא נשכח ולא נסלח. לא על ההפקרה אז ולא על ההפקרה הזאת. אתם תמשיכו לעשות כאילו זה לא נוגע אליכם. זה עליכם. זה עליך.

אני יכולה להוסיף דבר קטן?

כן, בבקשה.

אצלנו הילדה, ענבר, נרצחה, היא לא בחיים. לנו מאוד חשוב להחזיר את ענבר הביתה, זה לא משנה אם היא לא בחיים. אני מצפה ממשלת ישראל לא לעשות עסקאות בטפטופים. 101 חטופים, צריך להחזיר את כולם. אחי ואשתו מתפוררים. הם מתפוררים. הם כל יום מתים. אני כל יום הולכת אליהם ואני כל יום רואה את הגסיסה שלהם בעיניים. אחי ואשתו גוססים נפשית. אני כל יום רואה איך הם קצת קצת יותר ויותר נובלים. אם הילדה שלנו לא חוזרת מהר הדם של ההורים שלה, אני כבר אומרת את זה עכשיו, שכולם ישמעו, הוא על הידיים שלכם.

אני לא יודעת כמה זמן ההורים שלה עוד יחזיקו מעמד ויחיו. פנינה ראתה, חה"כ פנינה שטה ראתה אתמול את אחי. תשאלו אותה איך הוא נראה, היא תגיד לכם. מהרגע להרגע היא הכניסה אותו לדבר איתה. היא אפילו לא קבעה לו תאריך, לא קבעה לו יום, עוד שבוע, עוד שבועיים. היא הכניסה אותו לדבר איתה. היא ראתה באיזה מצב אנחנו נמצאים. זאת אנושיות. אחי ואשתו, גיסתי, לא יחיו הרבה זמן. כולם שישמעו את זה פה. אני רוצה את הילדה חזרה. חזרה הביתה לקבר ישראל.

עסקה אחת, אני רוצה את הילדה שלי. מי שוויתר על החלל שלו, אין לי בעיה. אנחנו לא ויתרנו עליה. אני נלחמת פה, אני אמשיך לבוא לפה להילחם, כמו שנלחמתי עליה כשהיא הייתה בחיים, בדיוק באותה הרמה. כי פה אני מצילה לא רק את הילדה, אני מצילה את אחי ואת גיסתי. וזאת המטרה שלי היום, להציל את המשפחה שלי. תודה רבה.

תודה.

אני רוצה להוסיף עוד משהו. זה לא מאבק של משפחות החטופים. זה לא היה אמור להיות מאבק בכלל וזה לא רק של משפחות החטופים. זה של כולנו. כי אנחנו איבדנו את הערכים הבסיסיים שלנו. זה כל אמא שהולכת לישון. אני קמה עם זה בבוקר ואני הולכת לישון עם זה בלילה. ויש לי שני חיילים בצבא וגם אותם אתם תפקירו, כי ערך אדם איבדנו בשביל האדמה. ואי אפשר להשאיר אותם ולהגיד זה 101, זה מחיר שצריכים לשלם בשביל המלחמה.

אתם מאבדים את החברה, אתם מאבדים את האנושיות, אתם מאבדים את מה שהיה מאפיין את מדינת ישראל. את הערבות ההדדית, את הלא מפקירים חייל בשטח. כולם בני ישראל ערבים זה לזה. אני יכולה להגיד עוד המון ביטויים. פדיון שבויים. אלה ערכים הכי בסיסיים שלנו.

ובלילה, כשאתם הולכים לישון והולכים להגיד לילה טוב ולתת נשיקה לילדים שלכם, תזכרו שחטפו אותם מהמיטות שלהם. אלה אזרחים. הם לא בחרו להיות שם, הם לא הלכו לטייל שהחזירו אותם עם מטוס שבויים. והם נמצאים פה. ואני לא יודעת איך ולמה, אבל לא לקיים על זה דיון בכלל, כי אין זמן, זה לא אופציה. לחטופים אין זמן. וגם להרוגים שם אין זמן, כי הגופות שלהם ייעלמו כמו רון ארד.

זה שלנו, זה לא שלהם. זה כל החברה הישראלית. וזה שאתם לא רואים את כולם בחוץ נלחמים על זה, כי כולם שחוקים. כי כולם עייפים. כי 300,000 איש נלחמים במילואים והנשים שלהם צריכות לשרוד מאחורה. כי יש 100,000 מפונים ויש 100,000 שעוד מחפשים את עצמם ושבורים נפשית. זה לא מאבק של משפחות החטופים וזה לא מאבק של הממשלה נגד משפחות החטופים. זה של כולנו.

אני מצטרפת לדברים. קוראים לי הדס, אני בת 20. אני אזרחית במדינה הזאת בדיוק כמו כל אחד אחר פה. והחטופות והחטופים שנמצאים שם, שנחטפו מהבסיסים של צה"ל ומהמסיבה – שאת חלקם אני מכירה באופן אישי – נאנסים שם יום יום. ונכחתי קודם בוועדה לביטחון לאומי, שדיברה על החוק להחמיר את העונש לאנסים שעשו את זה על רקע לאומני ולא קיבלתי שום התייחסות על השאלה שלי מחברי הכנסת על למה לא מוציאים אותם. למה? הם נמצאים שם, הם נפגעים שם יום יום על רקע לאומני. תוציאו אותם.

תסתכל לי בעיניים, הם בגיל שלי. אני יכולתי להיות שם, ואתם לא עשיתם כלום כדי להוציא אותם. תוציאו אותם.

תודה.

אני רוצה להגיד שאנחנו אתכם. אני אופק בלמקר, אזרח. אני רוצה לפנות לחברי הכנסת, גם אופוזיציה וגם קואליציה. אני מדבר מהפרספקטיבה של נער בן 16. אני גדלתי על ערכים של ערבות הדדית, גדלתי על ערכים שאם בן אדם הופקר אז המדינה תעשה הכול כדי להחזיר אותו. ולצערי אנחנו נמצאים פה במצב שהערכים האלה נשחקים ויש פה דור שלם, בין אם זה בעוד שנה או עוד שנתיים, הוא יתגייס לצבא, הוא ייצא לשדה הקרב. ויש פה דור שלם שלא יודע אם יש לו גיבוי. יש לו דור שלם שלא יודע מה יקרה במידה והוא ייחטף.

אני מבקש מכם, אם יש לכם קצת יושרה מול אזרחי ישראל, תעשו הכול כדי לשקם את הערכים. תעשו הכול כדי לדאוג שאני ועוד הרבה מאוד ילדים או נערים בגילי, תעשו מה שאתם יכולים כדי שאנחנו נדע שיש מי שעומד מאחורינו. תעשו הכול כדי שהם יידעו שיש מי שעומד מאחוריהם. תעשו הכול. אני יודע שאתם יכולים, זה הכול עניין של לקחת החלטות אמיצות ולא להנציח את ההפקרה הזאת שקורית פה כבר הרבה יותר מידי זמן.

אין לי מה להרחיב, תשקמו את הערכים, תחזירו אותם הביתה.

תודה. נעשה הפסקה ונמשיך. תודה.


(הישיבה נפסקה בשעה 12:41 ונתחדשה בשעה 12:50.)

קביעת ועדות לדיון בהצעות חוק הבאות: א. הצעת חוק הרשות לגיל הרך, התשפ"ד–2024 (פ/25/ 4873), של חבר הכנסת ינון אזולאי וקבוצת חברי כנסת. המלצת הלשכה המשפטית לוועדת החינוך, התרבות והספורט. האם מישהו רוצה להתייחס?

חברים יקרים, אחרי 45 דקות של משפחות החטופים, אני מסתכל באמת בעיניים דומעות ובוהקות, ויש לי כעס גדול. אני מתחבר לכל מה שאתם אומרים. אני חושב שבבניין הזה יש לחלק גדול מחברי הכנסת הרבה פחות סבלנות. אני רואה, שומע ומרגיש את זה. אתם חייבים, חייבים, להגיע לפה ולהשאיר את הנושא הזה על השולחן כל הזמן. אנחנו צריכים לראות אתכם בכנסת כל הזמן. יש פה חלק, לא כולם כך, שהחלום שלו זה שזה פשוט ייעלם, יישכח, ושלא ידברו על זה. אף אחד לא רוצה שיהיו לנו 101 רון ארדים. אני באמת תפילה. כל בוקר שאני קם אני חושב על הבנות שלי.

סימון, אתה באמת חושב שיש פה, במשכן הזה, מישהו שרוצה שיהיו פה רון ארדים?

אני, חד-משמעית, חושב שאפשר היה לעשות דברים, ושאפשר לעשות דברים בצורה אחרת. אפשר להחזיר את החטופים. אני חושב שזה לא נעשה, וגם אתה יודע את זה.

אף אחד לא רוצה. אבל, הינה, תראה את אברה מנגיסטו. השאלה שלך לא ברורה לי. אברה מנגיסטו עשר שנים נמצא בשבי. הובאו הצעות לראש הממשלה והוא לא היה מוכן לקחת שום עסקה, והוא נרקב בשבי. אז אי-אפשר להגיד: רוצים. יש רצוי ויש מצוי.

קודם כול, כל התקופה הזו היו פה עוד שני ראשי ממשלה בדרך הזאת. אם הייתה פה עסקה, אז איפה העסקה הזו?

אתה איתנו? הכול בסדר?

אני איתכם. הניסיון לשייך את הטרגדיה האנושית הבלתי נסבלת הזו, שאין אדם שיש לו לב של אדם שלא נקרע ממנה, ולהפוך את זה לצד ולשיח פוליטי. האם יש אולי גישות שונות? אולי יש אנשים שחושבים אחרת? לא כולם חושבים שרק דרך מסוימת היא הדרך לשחרר את החטופים? מזה לא חוששים?

410 ימים במבחן התוצאה, ובמבחן התוצאה נכשלתם. במבחן התוצאה, מי שהגיע הגיע בעסקה, למעט בודדים.

אנחנו רוצים להחזיר אותם בעסקה. במבחן התוצאה ובמבחן המציאות, הקרע הפנימי בינינו וההאשמות הדדיות בפנים לא מסייעות בשום דרך שהיא להבאת עסקה.

תפסיקו לקדם חוקים הזויים, ואולי תיכנסו מתחת לאלונקה. אל תקדמו השתמטות.

מה הקשר עכשיו? אני בכלל לא דיברתם על חוקים, אלא על הנושא הזה ספציפית.

קלנר ומטי, תודה. דוידסון היה בזכות דיבור. לא להפריע. אני מבקש שקט.

חבר הכנסת קלנר, אני יכול לחשוב שונה ממך, ואני יכול להקשיב לך, אבל אתה צריך גם להקשיב לי.

בוודאי שאני מקשיב לך.

והדעה שלי היא חד-משמעית, ללא שום סייג, שיש חברי כנסת בקואליציה הזו שממש, אבל ממש, ממש, תוקעים, יתקעו ותקעו כל עסקה כדי להשיב את החטופים.

אני מוחה על זה.

אין לי באמת, וגם לך אין, בכלל מחשבה שמישהו רוצה שהחטופים יישארו שם. אבל הדעה והמחשבה שאנחנו נעשה את זה ללא עסקה, זה דבר שלא יקרה.

מי אמר שללא עסקה?

יש חברי כנסת שאמרו את זה, ויגידו את זה גם בעתיד. אנחנו צריכים להבין שזה קורה.

אני מבין שאתה חולק על אנשים שיודעים את העובדות. לא אנשים משלנו שיודעים את העובדות, אנשים כמו שר החוץ האמריקאי, מזכיר המדינה, כמו ג'ק סאליבן ואחרים. הם לא חשודים באהדה יתרה אלינו, נכון?

מה עם מערכת הביטחון הישראלית? מה עם צוות המשא-ומתן שאומר בדיוק את העובדות ואין לו שום אינטרס אחר חוץ מלהוציא אותם משם?

אני יכול למצוא דווקא לא מעט אינטרסים בעניין הזה? דווקא שם יש לא מעט אינטרסים. מה האינטרס של האמריקאים לא להאשים את ישראל?

יש אנשים בקואליציה שהצביעו נגד העסקה הקודמת, קלנר?

מה זה קשור? זו עסקה הספציפית - - -

זה בדיוק ההבדל.

נכון.

מטי וקלנר, לא יכול להיות ששלוש פעמים הוא לא מצליח. דוידסון, בבקשה. לא להפריע.

אתמול עברנו פה יום. חשוב שכולם יידעו שהייתי מזועזע מכל הפעילות של הכנסת הזו. וזה יום אחרי יום. אנחנו נמצאים בסיטואציה שהבניין הזה והקואליציה פועלים כאילו שום דבר לא קורה מחוץ לבניין הזה. זו בועה שנכנסים אליה. לפעמים גם אני מרגיש ככה. אתה נמצא פה 12, 14 ו-18 שעות ואתה לא מרגיש מה קורה בחוץ. אתה נכנס לבועה הזו. וגם להביא לפה חקיקות שבאמת לא קשורות למציאות של מדינת ישראל, ושדואגות לסקטור מסוים. אנחנו נראה את זה גם היום. כל הזמן יש חקיקות שדואגות לסקטור זה ואחר, ואין פה ראייה כוללת על מדינת ישראל.

אדוני היושב-ראש, אתה איש הצפון. יצאתי מדיון עכשיו על מצב צפון מדינת ישראל – חבל ארץ שלם שפשוט נשכח. אנשים לא יחזרו לשם, ולא חוזרים לשם, ואין פעילות ועבודה לגבי העתיד. אני יודע שתגיד עכשיו שיש שר חדש שקיבל את תיק המינהלות ושהוא יעשה. לא יעשה כלום. לצערי, הדבר הזה הוא עוד אות קין על הבניין הזה, ששכח חבל ארץ שלם, כמו, לצערי הרב, אדוני קלנר, ששוכחים 101 החטופים. אחרי שתצאו מפה, אנחנו נדון על כל מיני חקיקות שמאוד חשובות למדינת ישראל. מאד חשוב עכשיו להוריד את המיסוי של מועצת עורכי הדין. זה הדבר הכי קריטי. וגם לדאוג למעונות לסקטור מסוים. בלי זה המדינה לא תתקיים. זה בלתי נתפס.

דמי חבר.

לפעמים אני יושב פה ואומר: תגידו, אתם השתגעתם? האם אתם לא רואים מה קורה במדינת ישראל? זה מה שחשוב עכשיו לקדם?

אז אל תשתפו עם זה פעולה – די.

אנחנו לא משתפים עם זה פעולה. אין לי ברירה אלא לבוא לפה ולפחות להציג את הצד של האופוזיציה. מבחינתי, שכל האופוזיציה תמשוך את כל החקיקות הפרטיות. נצא מהבניין הזה, ונשאיר להם את הבניין הזה ושהם יתמודדו לבד. אבל אם אנחנו לא נגיב ולא נדבר, אז אף אחד לא ידבר. אתמול מצאתי את עצמי, כמו פסיכי, סליחה, ביציע למעלה עם שלטים, וצורח כדי שמישהו ישמע אותי כי במליאה למטה לא נתנו לי לדבר. וגם משם זרקו אותי כי רוצים לסתום לנו את הפה. ואנחנו רואים את זה גם בחקיקות. תלכו היום לאולם של שמחה רוטמן ותבינו לאן זה הולך.

סימון, תודה.

אני כן אגיד כי אני יושבת פה עכשיו. אני לא יכולה לשקם את חיי, להמשיך בחיי, לבנות את חיי. יש צוות שנקרא "מולקולה" מתוך המינהלת שדואגים לי. ואני מאוד פריבילגיית יחסית. שני הוריי נרצחו, אז אני זכאית להרבה הרבה תנאים שאחרים לא זכאים להם, וזה לתשומת ליבכם. נורא רוצים שאני אשתקם ושאחזור למעגל העבודה ושיהיה לי כבר טוב. ואני אומרת להם: אני מצטערת, זה לא יקרה. זה לא יקרה כי אני מבינה שלהשתקם או להמשיך בחיי או לבנות את חיי, זה להסכים כרגע להקריב אזרחים למותם. אני לא יכולה. ואז לשבת פה ולתת לכם להמשיך את הדיון? האם אתם מבינים מה זה אומר? איך אני אמורה לעשות את זה? כבת אדם אני שואלת כל אחד ואחת מכם מה אני אמורה לעשות עכשיו? האם אני אמורה לקום וללכת ולתת לדבר הזה להימשך ולקבור אותם שם? אז לא. אני נשארת פה. סליחה, עוד רבע שעה אני צריכה לצאת כי אני צריכה להוציא את הילדים מהמסגרות כי יש לי ילדים קטנים בבית. ובכלל, איך זה לגדל פה ילדים עכשיו, ילדים שיש להם מלא חרדות כל הזמן ושיש להם כל לילה חלומות רעים? איך אני אמורה להבטיח להם מציאות? מה אני אמורה לעשות? איך אני אמורה לבנות כאן משהו?

אני באמת שואלת אתכם איך אני אמורה לשבת ולחכות ולשמוע אתכם דנים בלא יודעת מה? ואגב, תמיד אומרים לי שיש משהו נורא נורא חשוב, והכול נורא נורא חשוב. ונכון, יש המון דברים חשובים, אבל מה לעשות שיש כרגע 101 אנשים, שרבים מהם עוד בחיים, ואנחנו רוצים אותם בחיים, והם כרגע מוקרבים אל מותם בעזה עד שאתם לא תוציאו אותם משם. וזה באחריותכם. אתם אנשים שיש להם המון כוח פה.

אתה יו"ר קואליציה. יש לך המון כוח לשנות את המדינות, לשאול שאלות. האם אתם עושים את זה? כי תשובות לא קיבלתי. שאלתי כבר שמונה שאלות או יותר. ביטחון פנים – האם יש לכם ביטחון? איזה ביטחון יש כאן? אני אזרחית פה. האם אני מרגישה מוגנת אחרי שלא היה מי שיגן על ההורים ועל אח שלי? אני יודעת שאין ביטחון כי אני יודעת שכרגע לאף אחד לא אכפת כאן מחיי אדם. לאן המלחמה הזו הולכת? החמאס לא שינה את עמדותיו. הוא לא משנה את עמדותיו. מערכת הביטחון וצוות המשא-ומתן אומרים זאת כבר בפה מלא. די – השאלה היא מי אנחנו, מי ישראל פה, מה אנחנו. רק כדי שנגיד ניצחון מוחלט וכדי שנמשיך להגיד שמביסים אותם? האם לא אכפת לנו מחיי אדם? האם אתם מבינים מה יהיה פה אחר כך?

יש לכם תשובות בשבילי מה אני אמורה לעשות עכשיו כשאתם מתכוונים להמשיך את הדיון? מה אני אמורה לעשות? האם לשבת ולשתוק ולראות אתכם דנים במשהו? תגידו לי מה לעשות. אופיר, מה לעשות עכשיו? לקום וללכת?

מה שתחליטי שנכון לך, אנחנו נקבל.

אז אני אמשיך ואני אדבר. או שאני אשאל אתכם שאלות ישירות. מה התוכנית ומה האסטרטגיה של המלחמה? איך אתם מוציאים אותם משם? איך יכול להיות ששנה שלמה אתם אומרים: עוד לחץ צבאי יביא לעסקה? לחץ צבאי מביא כרגע רק להרג חטופים. מה אתם מתכוונים לעשות? להמשיך ולהגיד שוב ושוב אותו הדבר?

איך יוצאים מלבנון מבלי שמחזירים את החטופים?

יש להם אסטרטגיה אחת: לפטר את היועצת המשפטית, לפטר את ראש השב"כ, לפטר את הרמטכ"ל – זו האסטרטגיה. חוץ מזה אין שום אסטרטגיה. אין לחימה בעזה, יש כניסה ויציאה. שיפסיקו לבלבל את המוח. הגיע הזמן לסגור את הסיפור בעזה ולהוציא את החטופים. כל השאר זה סיפורים של כולם.

יש לי שאלה טובה. האם מישהו פה יודע מתי כן יבשילו התנאים להחזרת החטופים? האם מישהו יודע מה התנאים? כי מאוד מאוד קל להגיד: עוד רגע יבשילו התנאים, עוד רגע יבשילו התנאים, כי הם כמעט שם, ועוד קצת לחץ צבאי. כבר שנה שלמה, קצת פחות מהעסקה האחרונה. אז מתי יבשילו התנאים? האם מישהו יודע מה התנאים? האם מישהו שאל? אתם אמורים לשאול שאלות. תדפקו על השולחן ותשאלו שאלות. אל תסכלו עליי מבלי לענות. אם יש לך תשובות, תנו תשובות.

אתמול היה הנאום של ראש הממשלה נתניהו. הוא הציג את הצירים איתם מתמודדת המדינה: את ציר הרשע האירני כיעד מלחמה, כשלהזכירכם, ציר הרשע האירני לא הוגדר ביעדי המלחמה. אחר כך את ציר המלחמה עם החמאס והחיזבאללה והחטופים, כשבינתיים היעדים לא הושגו. ואז הוא הציג את ציר האופוזיציה והמחאות וההתנגדות והאווירה כציר נוסף שמפריע לעשייה. ואז הוא מסביר שהוא רוצה למוטט את שלטון חמאס. לא רק את הכוח הצבאי של חמאס אלא גם את השלטון האזרחי של החמאס, והוא שלח את הצבא להביא לו איזשהו תוכנית. זו מדינאות, זו אסטרטגיה, זה היום שאחרי. לצד כל מלחמה ולצד כל חייל שיוצא לקרב, חייבת להיות עשייה מדינית לצידה, קצת בדומה למה שקורה בלבנון. נלחמים בכל הכוח ומנהלים איזשהו דיון מדיני. נכון שזה ארגון טרור, - - -

עם מי דיון מדיני? את מדברת כאילו חמאס רק מחכה עכשיו שנבוא ושניתן. עם מי אנחנו מתעסקים פה? אתם מדברים כאילו הוא רק מחכה שניתן לו מה שהוא רוצה. די עם הסיסמאות האלה: פתרון מדיני, אסטרטגיה וכל הדברים האלה – כאילו אנחנו מול שוודיה או פינלנד. אנחנו עם אויב אכזר ורע שאת האזרחים שלו הוא טובח הורג. הוא לא מחכה לנו שנבוא למשא-ומתן, והוא יגיד: קחו מה שאתם רוצים. די עם הסיסמאות האלה.

חשוב להגיד שלחמאס יש תנאי, שאנחנו ואף ממשלה שפויה בישראל לא יכולה לעמוד בו, וזה כניעה במלחמה ויציאה.

זה לא כניעה.

זה לא כניעה. קוראים לזה משא-ומתן - - -. לפי מה שאתה אומר, ביום כיפור נכנענו.

איזה כניעה? חבר הכנסת קלנר, להחזיר חטופים ושבויים זה לא כניעה. פדיון שבויים זה לא כניעה. רק בראש מעוות פדיון שבויים זה כניעה.

פנינה, אני אגיד לך למה זה לא ראש מעוות.

כל עוד זה התנאי של חמאס, וגם להקים את חמאסטן מחדש כדי שיהיו פה עוד אלפי חטופים ומאות הרוגים – אם מישהו רוצה לעשות את זה, בבקשה. מי שרוצה ומי שאמר לעולם לא עוד ב-7 וב-8 באוקטובר - - -

אני מקווה שאף חטוף לא רואה את השידור הזה.

אני באמת מקווה.

אתה קורא לפדיון שבויים כניעה? ככה אברה מנגיסטו נרקב בשבי. היו עסקאות על השולחן. אתם מפקירים חיי אדם. אתם מפקירים 13 נשים.

כניעה – זה אומר שחמאסטן תקום שוב. אל תהיו פופוליסטים.

להשאיר אותם מתחת לאדמה זה כניעה. על מה אתה מדבר בכלל? אתה משאיר אותם מתחת לאדמה.

אתם משאירים אותם כי אתם מעלים את המחיר שלהם ואתם גורמים להעלות את המחיר. אתם משאירים אותם שם בגלל הצרכים הפוליטיים שלכם. אתם משתמשים בהם בשביל הפוליטיקה הקטנה שלכם – זה הכול. בשביל הפוליטיקה הקטנה שלכם, אתם משאירים את החטופים שם.

האשמה על הידיים שלך. להחזיר אותם בכל דרך.

במקום לבקר את פלדשטיין, לך תבקר את החטופים, קלנר. כל היום: פלדשטיין, פלדשטיין. בן אדם במעצר. כל היום טנטרום שלך ושל הימין: פלדשטיין, פלדשטיין.

תודה. די, אני לא רוצה להוציא מישהו.

אתם יורקים בפרצוף של המשפחות השכולות ואתם מקריבים את החטופים בשביל הפוליטיקה הקטנה והמסריחה שלכם.

כן, כן. לך תבקש לבקר את פלדשטיין, בבקשה. הגיבור הגדול של הימין.

חברים, חברים. טור פז, בבקשה. מירב, בבקשה.

אני חושבת שמה שנעשה פה הוא חשוב כי אולי הגיע הזמן שתנהלו דיון אמיתי על איך מוציאים אותם משם ולא סתם אמירות חלולות. אני צריכה להוציא את הילדים מהמסגרות, כי, מה לעשות, יש גם ילדים. אבל אנחנו פה. לא נזוז פה. נישאר פה, נהיה פה. לא נאפשר לכנסת הזו לקיים פעילות תקינה כל עוד הם שם, כי אף אחד במדינה הזו לא יכול לחיות כאילו זה לא קרה.

תודה. מטי, בבקשה.

אני באמת לא באה ממקום של סיסמה. אם רוצים חלופה שלטונית אזרחית צריך לדבר על זה. צריך לדבר על זה עם כל מדינות העולם, עם האו"ם, עם ארצות הברית, עם סעודיה, עם ירדן, עם מצרים. זה לא מתקיים. הצבא לבדו לא ינצח במלחמה. אנחנו ננצח במלחמה רק עם תהליך מדיני לצד הלחץ הצבאי, ורק עם הידברות, רק עם איזשהו פתרון אזרחי, אם אנחנו לא רוצים להיכנס לשם.

חברים, אני לוחם 1973. החוזק שלנו היה בסיסמה: לא משאירים פצועים בשטח. לא מפקירים אזרחים. זה הכוח שלנו. בחור צעיר, קלנר, הכוח שלנו הוא בבסיס המוסרי שלנו פה במדינה הזו. אני לוחם 1973. לא מפקירים פצועים בשטח. ואתם מפקירים חטופים בידי חמאס.

(היו"ר צביקה פוגל, 13:03)

תודה. קלנר, קלנר, חבריי, אני לא נחמד כמו אופיר. בואו ננהל את הדיון הזה כמו שצריך. בבקשה, פנינה.

אדוני היושב-ראש, קטונתי, ומעבר לבינתי, להבין מאיפה האנשים והנשים היקרים האלה ממשפחות החטופים מצליחים לשאוב את הכוחות ולהגיע לכאן, כשגם כך הבית הוא לא פשוט והוא במצב כול כך מורכב. אתה יודע, כאימא הראש שלי לא במקום אם הילד לא התקלח או לא אכל. והם שורדים את זה 410 ימים. אל תספרו סיפורים שאי-אפשר. הכול שאלה של מדיניות והחלטה. כשראש הממשלה בחר לא לשחרר את אברה מנגיסטו עשר שנים, למרות שהיו עסקאות, ואני הייתי בקשר עם כל מתאמי השבויים והנעדרים, אז הוא לא שוחרר.

(היו"ר אופיר כץ, 13:05)

קלנר, אני באמת לא מצליחה להבין אותך. אתה מדבר על כניעה כשמדובר בפדיון שבויים? אתה מדבר על כניעה אחרי שהחיילים הגיבורים שלנו מחרפים נפשם למעלה משנה? אתה מדבר על כניעה אחרי שחיסלנו את סינוואר? אתה מדבר על כניעה אחרי, תאמין לי, אפשר לומר, שמוטטנו את החמאס?

כל פעם שבן גביר וסמוטריץ' מאיימים על נתניהו בפירוק הממשלה אם הוא ילך למתווה של שחרור חטופים, הם מאיימים על החטופים והחטופות עצמם. אם הם פותחים את הרדיו, ואנחנו יודעים שהיו עדויות של חטופים וחטופות שחזרו מהשבי, - - -

אתמול ביידן אמר שחמאס אשם שאין עסקה. היחידים שבאים ואומרים שאנחנו אשמים שאין עסקה זה חמאס וזה אתם. החמאס ואתם.

אל תפריע לי. אתה לא מפריע לי. אדוני היושב-בראש. אתה חלש כי אתה לא מסוגל לשמוע את האמת. ראש הממשלה מאוים על ידי בן גביר וסמוטריץ'.

אז למה שלחתם את פלדשטיין עם מסמך? למה לשכת ראש הממשלה הדליפה מסמכים? כנראה שזה מאיים עליכם.

רק חמאס והאופוזיציה ואתם מאמצים. למה אתם מאמצים את עמדת החמאס? למה את לא מאמצת את עמדת ביידן? ביידן אומר שחמאס אשם. למה את מאמצת את עמדת חמאס? רק חמאס אומר שאנחנו אשמים בזה.

למה אתה מפריע לה באמצע? תן לה להתבטא.

אל תפריע לי. כואב לי הגרון.

תן לה. פנינה, בבקשה, לסיים.

סליחה, הוא מפריע לי ואתה אומר לי לסיים? תן לי לסיים את דבריי, בבקשה.

אני שומר על הזכות שלך.

בכל פעם שהם מאיימים, וזה ביזיון, זה לא יהדות, הם מאיימים בעצמם על החטופים. אני שואלת את נתניהו עכשיו. אם אני הייתי ראש ממשלה, אני מסתכלת על האיום. וכרגע האיום הגדול הוא מלבנון. שם הוא יודע להפסיק מלחמה. הוא אומר שהוא הולך להסדרה. ואיפה הילדים שלנו? איפה הבנים והבנות? איפה בדיוק ההיגיון? איזה ניצחון מוחלט? לא יהיה שום ניצחון. תקשיבו טוב, אם החטופים והחטופות לא יחזרו, מה שיזכרו בהיסטוריה של עם ישראל זה את ההפקרה שלהם. זה הזמן להתעשת. לשים בצד את כל האיומים ולדאוג לחתור למתווה של השבתם של כולם. יתרה מכך, בכנסת יש רוב להחזרתם. אולי אנחנו צריכים להביא הצעת חוק שאומרת: יש דיונים חסויים במליאה. גברתי היועצת המשפטית, האם יכול להיות דיון חסוי בכל המליאה? אז נמצא את הדרך.

אין דרך, היא אומרת לך שאין.

נביא להצבעה. שיחשוף כל עסקה שמגיעה אליו תוך עשרה ימים כי אנחנו יודעים שבקרב נבחרי ונבחרות הציבור יש רוב להביא אותם הביתה. תודה.

בואי נעלה עוד קצת את המחיר, הוא לא מספיק.

חבר הכנסת טור פז, בבקשה.

ביידן ובלינקן לא מספיקים.

פתאום ביידן הפך להיות כוכב מבחינתך.

מה העלות של כל חטוף? כמה זה עולה? מה תג המחיר? שנבין איך מתמחרים את החטופים.

לא יודע. מה ביידן ובלינקן אומרים? אני מצטט אותם. - - - כשנוח לכם.

מה היית מוכן לעשות בשביל לשחרר את החטופים? לשיטתך, אתה לא מוכן לעשות.

סליחה, סליחה, פנינה וקלנר.

מה אני מוכן? יש לי חברים שנהרגים שם. מי את בכלל שתטיפי לי מוסר?

בן הזוג שלי בלבנון. אל תעשה עליי רושם.

גם את לא עושה עליי רושם. אל תטיפי לי מוסר.

קלנר, אל תחמם פה כיסאות. חצוף. אתה משתמש בחיילים שנלחמים? מי שמך?

הוא לא משתמש. הוא אומר - - -

אתה לא הקול של החיילים, אתה יושב פה. משתכר יפה. ואל תדבר בשם החיילים, אתה מבין? אל תדבר. בן הזוג שלי שנה שלמה נמצא בעזה ובלבנון. חצוף. משתכר מעל 40,000 שקל. יושב פה ומדבר עם החליפה בשם החיילים. מי שמך? רבים מהם יוצאים כדי להחזיר את החטופים והחטופות.

ועוד איך אדבר. משפחות שכולות באות אליי ואומרות לי - - - את המלחמה. אני מדבר בשם אנשים שיש להם אנשים במשפחה - - -

פנינה, מותר לו לדבר על החיילים. הוא גם מייצג אותם.

אתה לא תדבר בשם אף אחד. מה אתה מוכן לעשות בשביל להחזיר את החטופים?

את לא תיקחי בעלות על החטופים. את עכשיו מעלה את המחיר של כולם. את מעלה את מחיר החטופים כל רגע ורגע.

הינה, יצא המרצע מהשק. אתה לא מוכן לשחרר, אתה לא תעשה כלום לשחרר אותם. אתה בדיוק כמו בן גביר וסמוטריץ'. מבחינתכם, הכול זה הפקרות. מבחינתכם, זה רק עסקה של הפקרות. חצוף.

זהו, זהו. תודה. לא להפריע. בבקשה.

אדוני היושב-ראש, תודה. אחד הדברים המדהימים היום זה באמת תסמונת הקוזק הנגזל. יש בן-אדם שמדליף מסמכים, לכאורה, לעיתונות בחו"ל, והוא בסך הכול דובר בלשכת ראש הממשלה. כל דוברי הימין, כולל חבר כנסת מכובד שיושב פה, יוצאים להגנתו. מה שמעניין אותם זה בן-אדם שלכאורה מואשם בבגידה במדינה. 101 חטופים בעזה, חיילים בגבולות – לא, זה לא חשוב. אני רוצה לבקר את הבן-אדם הזה שהדליף מסמך. אוי, אוי, אוי, אנחנו דואגים כי זה הגיע לבילד. כי אולי בטעות הבן-אדם הזה יגלה בחקירה שלו מי שלח אותו, מי דאג לו. הטנטרום שנכנסתם אליו פשוט לא יאומן. בסוף יש היום סוגיה אחת שהיא חשובה למדינת ישראל, והיא תקבע אם ננצח או נפסיד בקרב, וזו 101 חטופים.

(מחיאות כפיים)

סליחה, סליחה.

תודה. אני גדלתי בצבא על האמירה: מדינת ישראל תעשה הכול. כשאני הלכתי למילואים, וגם כשקרויזר הלך למילואים, וכל אחד פה, ולא משנה אם הוא מימין או משמאל, כולנו גדלנו על התפיסה שמדינת ישראל תעשה הכול כדי להציל אותו. אבל היום המסר שמקבל אזרח מהקואליציה, ואל תביא לי כל מיני ציטוטים, הוא שהח"כים בימין יעשו הכול כדי להוציא אותך מחקירת שב"כ כשאתה נאשם בהדלפת מסמך. אבל באמת צריך לשלם מחיר.

כל פעם אנחנו מגלים מחדש עד כמה זכויות אדם מעניינות אתכם.

לא, לא, קלנר.

פתאום זכויות אדם מעניינות אותך? קלנר, ממתי אתה מתעניין בזכויות אדם?

קארין, הוא דיבר אליי ועליי.

קארין, תודה. ענית, וזהו.

כששחרנו את החיילים שנפלו בשבי ביום כיפור, שחררנו אלפים. כשנפל טייס במבצע קדש בשבי המצרי, שחררנו 5,000 חיילים מצריים לקראתו. ראש הממשלה הנוכחי, שהיה גם ראש הממשלה ב-2011, שחרר באחת העסקאות הקשות ביותר בתולדות מדינת ישראל למעלה מאלף אנשים, כולל סינוואר. אבל כאשר לנו, לכולנו, יש 101 חטופים כרגע שנמצאים בשבי החמאס, וברור לכולם, ואין הדלפה מבן-אדם שמכבד את עצמו שלא אומר: תקשיב, היו הזדמנויות במאי וביולי, ויש גם עכשיו. ואז יעמוד ראש הממשלה בכנסת, וגם בחוץ וביטחון קודם, ואגב, הוא אומר אותו אדם, ויגיד: ההוא שם, ההיא אשמה, אז כולם אשמים, חוץ ממנו. אז, לא, חברים. ואתה יודע מה הדבר שהכי חסר לממשל שלכם, חוץ מסייעתא דשמייא? אמון. כי אמון נקנה בזה שאנשים שזה נוגע בהם ירגישו באמת של החיים שאתה עושה הכול בשבילם. אבל אם הם מרגישים שאתה עושה הכול בשביל איזה אחד פלדשטיין או בשביל כל מיני אחרים, ולא בשביל האנשים שנמצאים במרתפי החמאס, אז, מה לעשות, איבדת את האמון.

תודה.



הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת שכר נושאי משרה ברשויות השלטון וברשויות המקומיות 2025 והעלאת דמי ביטוח לאומי), התשפ"ה–2025 (מ/1809) – פיצול הצעת החוק וקביעת ועדות לדיון.

נעבור לסעיף הפיצול, לסעיף 2, כדי לשחרר את שגית. גם נשלח מכתב. הנושא הוא: הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב לשנת 2025)(הקפאת שכר נושאי משרה ברשויות השלטון וברשויות מקומיות בשנת 2025 והעלאת דמי ביטוח לאומי), התשפ"ה–2025 (מ/1809) – פיצול הצעת החוק לדיון בוועדות.

שגית, בבקשה.

תודה. למעשה, הצעת החוק הזו היא למעשה אחת מארבע הצעת חוק ממשלתיות שהגיעו לכנסת מטעם משרד האוצר. כפי שכתבתי במכתב שלי אליכם, הצעות החוק האלה מהוות, בעיניי, קדימון להצעת חוק ההסדרים. ואולי אפילו לא קדימון אלא הצעת חוק הסדרים. ההצעות האלה כוללות, אומנם, בשונה אולי מהצעת חוק הסדרים, בעייתית במיוחד, הסדרים שהמטרה שלהם היא למעשה להטיל מיסים או לייצר הכנסות נוספות למדינה. ומשכך, הן הובאו בפני הכנסת, אם תשימו לב, עוד לפני שהגיע התקציב, מכיוון שהצעת חוק התקציב, למרות הוראות חוק היסוד, שהייתה אמורה להגיע לכנסת עד סוף חודש אוקטובר, עד הראשון בנובמבר, טרם הגיעה לכנסת, ולמעשה, מגיעות רק הצעות החוק האלה, שהמטרה שלהן היא לייצר הסדרים למיסוי שיצטרכו להיכנס בתחילת שנת הכספים, כלומר, בסוף שנת הכספים 2024, כדי שהמס יוכל לחול בשנת 2025.

אני רואה בהצעות האלה הצעות חוק הסדרים, ואני אומר את שמות ההצעות, אני כתבתי את זה גם במכתב שלי: הצעת חוק רווחים לא מחולקים, שנדמה לי שגם היא כאן נמצאת לקביעת ועדה, הצעת החוק להעלאת מיסוי ומס יסף, שהגיעה בשבוע שעבר, והצעת החוק הזו שכוללת שני נושאים. הצעת חוק רווחים מחולקים עומדת בפני עצמה מבחינת הנושא, והוועדה שאנחנו המלצנו עליה היא ועדת הכספים, שתצטרך לדון בה, שוב, בלוחות זמנים יחסית מקוצרים. על מנת שהיא תוכל לחול בשנת 2025, לכאורה היא צריכה לעבור לפני תחילת השנה בוועדה.

לגבי שתי ההצעות האחרות – הצעת החוק לעניין מס יסף כוללת עוד מספר נושאים, ועדיין כולם קשורים לוועדת הכספים. ולכן, למרות שהתלבטתי גם לגביה אם לפנות לוועדה ולבקש לפצל אותה, החלטתי, בסופו של דבר, שנכון יהיה שוועדת הכספים תדון בה. וככל שהיא תמצא שמדובר בנושאים לא קשורים זה לזה, כמו שאני חושבת, היא תוכל לפעול לפיצול בוועדה עצמה. אבל הצעת החוק הזו כוללת שני נושאים שאין ביניהם שום קשר, ואני לא חושבת שנכון לכנסת לקבל הצעות חוק הסדרים עוד לפני שהתקציב הגיע, ובוודאי שלא נכון לכנסת לקבל הצעות חוק הסדרים בלי לפעול באיזשהו הליך כדי לייצר הליך תקין לחקיקה שלהן.

ולכן, ההצעה שלי והבקשה שלי ממך, יושב-ראש הוועדה, היא לפצל את הצעת החוק הזו שני פיצולים: פיצול אחד הוא פיצול שייקח את החלק שעוסק בביטוח הלאומי ובהקפאת סכומי העדכון שקשורים לקצבאות ולגמלאות לוועדת העבודה והרווחה, שהיא הוועדה המוסמכת לדון בנושא הזה, ואת החלק של הקפאת שכר נושאי משרה ברשויות השלטון וברשויות המקומיות, יכולות מספר ועדות לדון בזה. יכולה ועדת הכספים לדון בזה, ואולי היא הוועדה המתאימה ביותר. ואולי יש ועדות אחרות. אבל, כן, אתה אומר, ועדת הכספים – אז את החלק הזה להעביר לוועדת הכספים.

אני מבקשת לעשות עוד פיצול לא רק בין הוועדות אלא גם פיצול מהותי. זאת אומרת, לא לכרוך בחזרה את ההצעות האלה, כי, עם כל הכבוד, זה לא באמת חוק הסדרים אלא זו הצעה שהממשלה לכתחילה לא הייתה צריכה להביא אותה בכלל כהצעה שכוללת שני נושאים. היא הייתה צריכה להביא את זה כשתי הצעות חוק ממשלתיות על שולחן הכנסת.

אני רוצה שיהיה פיצול מהותי במובן הזה שאחרי שההצעה תפוצל, ויאושר הפיצול שלה במליאה, היא תובא כשתי הצעות חוק נפרדות. ועדת הכספים תניח את החלק של הגבלת שכר, וועדת העבודה והרווחה תניח את החלק של ההקפאה. הליך חקיקה רגיל בשתיהן, כמובן בשים לב לצרכים התקציביים. ואני בטוחה שכל אחת מהוועדות תשים לב לצרכים התקציביים ותדון בזה תוך כדי הדיונים בוועדה.

מכיוון, ואני אולי מקדימה את מה שעמדת לשאול, שפיצול במליאה הפך להיות בשנים האחרונות דיון אישי ארוך, אני כן מציעה, שכן תעשו את זה, וכן תגיעו לאיזושהי הסכמה, שהפיצול הזה – מכיוון שהפיצול הזה הוא באמת בעיניי הכרח המציאות בהצעה הזו, הוא ייעשה בלי דיון אישי ארוך. אני חושבת שזה אינטרס, גם של הקואליציה וגם של האופוזיציה, לעשות את הדבר הנכון פה. ולא רק לעשות את הפיצול הדיוני בין הוועדות, אלא באמת לעשות גם פיצול מהותי.

האם זה לא בניגוד לתקנון שלא יהיה דיון אישי?

לא, אני אומרת יש דיון אישי לפיצול.

אופיר, אנחנו כאופוזיציה נוטים ורוצים לקבל את הצעת היועצת המשפטית. כמובן זו העמדה שלנו בכל דבר – שהייעוץ המשפטי זה הדבר שצריך להוביל אותנו.

אם לא יפטרו ויחליפו באחרים.

אני מקווה שזה יהיה בחקיקות האחרות כי אנחנו צופים כבר בעיות אחרות. כאופוזיציה אנחנו מקבלים את ההמלצה של הייעוץ המשפטי. זה בצד שלנו. אני לא יודע מה עם פנינה.

שתי הצבעות?

כן. על פיצול שאתה תביא למליאה כפיצול, ועל העברת כל אחד מהחלקים. אני אגיד עכשיו את החלקים. אתה בעצם מפצל את ההצעה בין הפרקים כך שפרק א' ילך לוועדת הכספים, פרקים ב' וג' ילכו לוועדת העבודה והרווחה. ובנוסף, אתה עושה פיצול שהוא פיצול מהותי בין שני החלקים כך שכל אחד מהחלקים הופך להיות הצעת החוק שעומדת בפני עצמה.

התייעצות סיעתית.

שגית, אי-אפשר לפשט את זה יותר?

סימון, תעשו התייעצות סיעתית.

תן לנו כמה דקות להתייעצות.

עד 13:25.

(הישיבה נפסקה בשעה 13:20 ונתחדשה בשעה 13:25.)

חברים, אני מחדש את הדיון, ואני רוצה לעבור להצבעה. את רוצה להגיד כן או לא?

אני רוצה שתסבירי שוב.

אני אסביר.

לא באריכות.

אסביר בקצרה. אומנם אין לנו בישראל כלל שאומר שהצעת חוק צריכה לכלול רק נושא אחד. אבל ברור שהצעת חוק שצריכה לעבור בהליך תקין, צריכה לכלול נושא אחד. לאורך השנים אנחנו היכרנו מנגנון שנקרא "הצעת חוק הסדרים" או "הצעת חוק התייעלות כלכלית", כמו שההצעה הזו נקראת. הצעת חוק התייעלות או הסדרים מגיעה לצד תקציב, וכוללת הרבה נושאים. למה היא כוללת הרבה נושאים? כי הקשר ביניהם, לדעת משרד האוצר או הממשלה, זה צורכי התקציב.

הקשר הזה לא מקובל עלינו. הוא לא מקובל על הייעוץ המשפטי של הכנסת. הוא גם לא מקובל על הכנסת כי הקשר הזה נועד בעצם לפגוע בעבודה התקינה של הכנסת. כתוצאה מזה הכנסת פיתחה מנגנון ונוהל להתמודד עם ההצעות האלה. המנגנון הוא לפצל את ההצעה ולחלק אותה בין הוועדות כך שלא תכין אותה ועדה אחת. אני מדברת עכשיו על הצעת חוק התייעלות והסדרים. לפצל כך שהוועדה הרלוונטית תדון. לא שנעביר עכשיו לוועדת הכספים נושאים של ועדת הבריאות.

מצוין. האם זה יכול להיות כמה ועדות?

כן. אמרתי שאני רואה בהצעה הזו קדימון להצעת חוק הסדרים. לכן, אני מציעה להתייחס אליה כאל הצעת חוק הסדרים. גם השם שלה מעיד על זה שהיא הצעת חוק הסדרים. היא גם מתבקשת להיות מועברת בתחילה של 1 בינואר, ולכן היא קשורה לתקציב.

ולכן, אני מציעה, קודם כול, לשם עבודה תקינה של הכנסת, לפצל אותה בין שתי ועדות: ועדת העבודה והרווחה וועדת הכספים – זה חלק ראשון. החלק הזה הוא הכרחי. החלק השני, שהוא הכרחי מאוד, בעיניי, לפחות, הוא להפוך את ההצעות האלה להצעות חוק רגילות באופן כזה שבו הן יהיו שתי הצעות נפרדות. הן לא יחזרו למליאה כהצעה אחת. כל התהליך שלהן יהיה הצעת חוק נפרדת, שלמעשה הכנסת מותירה אותה להליך חקיקה רגיל. אחת תהיה בוועדת העבודה והרווחה. כשהיא תסיים, היא תניח אותה בזמנה. כשוועדת הכספים תסיים, היא תניח את ההצעה שהיא תניח בזמנה, ולפי לוחות הזמנים שלה. אני חושבת שזה מאוד מסייע כמובן לכל הכנסת, וזה גם מסייע לשימוש בכלים הפרלמנטרים על ידי האופוזיציה. לכן, ציינתי שזה יהיה נכון לקבל את ההצעה הזו.

אם אני רוצה להבין, אתה מוריד את ההליך של הפיצול במליאה.

תהיה הצבעה במליאה. עד השלוש השנים האחרונות פיצול היה מגיע כהחלטה למליאה. כמעט ולא היו דוברים בו, והייתה הצבעה לגביו. בשנים האחרונות זה דיון אישי לפי התקנון לכל עניין ודבר. זה הפך להיות כלי פרלמנטרי לדיון אישי, וזה בסדר גמור, וזה כלי של האופוזיציה. אני רק מבקשת, מכיוון שבמקרה הזה זו הייתה גם בקשה שלי מיושב-ראש הוועדה לעשות את הפיצול הזה, שהדיון האישי פה יתקצר עד ייעלם כדי שההצבעה בנושא תהיה מהירה, והיא תאפשר לכנסת להפוך את ההצעה הזו לשתי הצעות חוק – זה הכול.

בעצם אומרים לנו: אם תורידו את הדיון האישי תקבלו את זה כשתי הצעות חוק נפרדות? הקושי העיקרי הוא בזה ששר האוצר חושב שכולנו עובדים אצלו. הוא מכפיף את הכנסת, פורץ את הזמנים שקבועים בחוק, ואנחנו בסוף צריכים להתמודד עם זה שהוא בעצם מועל באמון אזרחי מדינת ישראל. אל תתבלבלו פה.

צריך לראות איך. מצד אחד, נכון, אנחנו רוצים את הפיצול המהותי, ואני חושבת שזה לא יבוא במליאה באופן ממוזג. אבל אם זה הופך להיות חוק רגיל, האם זה חלק מהתקציב, לא חלק מהתקציב, או שהוא מביא חלקי תקציב? אני לא מצליחה להבין.

זה לא חלק מהתקציב. אלו יהיו שתי הצעות חוק נפרדות שלא תלויות ולא קשורות, לא זו בזו, ולא בתקציב, ולא בשום דבר אחר.

זה כאילו לעשות הרע במיעוטו לשטיקים ולטריקים.

לא, זה לא הרע במיעוטו. זה הדבר הכי טוב שיש כמו חקיקה רגילה לכל דבר.

זה לא הרע במיעוטו. זה הדבר הנכון והראוי לעשות. זה גורם לכנסת לעבוד נכון.

ינון, מרוב שהוא מביא כל שבוע, פותח את התקציב, סוגר את התקציב, פורץ את התקציב, אנחנו כבר לא מבינים מה הוא עושה.

לא. פנינה, אם היינו הולכים פה כמו שמביאים את זה, היה צריך ללכת כמקשה אחת לוועדה אחת.

בסדר. אני מקבלת את המלצת היועצת המשפטית.

אני רוצה להגיד משהו.

לא, אבל רגע. תן לי מילה, בבקשה.

לא. אוקיי. עצור, עצור. סליחה, לא, לא.

שנייה, שנייה. אבל אני לא דיברתי.

הם לא מסכימים לוותר. אנחנו מעבירים את החוק. אני מצביע לוועדת הכספים. מי בעד?

לא, לא.

אופיר, מה שאתה עושה הוא לא לעניין. סימון לא מוסמך לדבר. סימון לא מדבר בשם האופוזיציה. נועה, זה לא הצבעה. אופיר, סליחה, אם תמשיך ככה זה לא ייגמר. זה לא מקובל.

לא, לא. אנחנו בשיח. אופיר, זה לא לעניין. אתה תיתן לנו לשאול את השאלות.

עשרה בעד. מי נגד? אין מתנגדים. מי נמנע?

הצבעה

אושר.

הועבר לוועדת הכספים.

רביזיה.

מה זה השוק הזה? זה לא עובד כך.

אתם – פשוט לא יאומן. אני עושה פה מהלך שהאופוזיציה - - - לפצל, ואתה אומרים לי שאתם לא מוותרים על הדיון בפיצול? אז אל תוותרו. זה הולך לוועדת כספים.

אופיר, רגע, רגע.

אז אנחנו נעשה להם שם פיליבסטר בוועדה - - -

אופיר, מה שאתה עושה זה נגד הייעוץ המשפטי. אתה עושה עכשיו מהלך נגד הייעוץ המשפטי. ואתם עושים את זה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם.

זה ממש הצבעה במחטף.

- - - העמדה של היועצת המשפטית. אם היא חשבה שתגידו לה לא אז - - -

לא, לא. הדיון האישי הוא לא האירוע. האירוע זה הפיצול.

לא מאיימים עלינו. גם כך שר האוצר שולט בכנסת. אתם פוגעים במעמד הכנסת ואתם דורסניים, וחבל.

עכשיו אנחנו נחזור להצעה של הרשות לגיל הרך, שכבר קיימנו את ה - - -

סליחה, זו הייתה הצבעה במחטף – רק שתדע.

ממש לא במחטף. כולכם פה.

אני רציתי - - -

אנחנו שואלים שאלות.

הייתה התייעצות סיעתית לפני ההצבעה. זה לא מחטף.

אפשר רגע? משפט.

לא. אני בסעיף א' וערכנו דיון ואני מצביע. אני אתן לך אחרי שנצביע.

אבל רק רגע. באותו עניין.

לא. אחרי שאני אצביע. סיימנו את העניין הקודם.



קביעת ועדות לדיון בהצעות חוק הבאות:

1. הצעת חוק הרשות לגיל הרך, התשפ"ד–2024 (פ/4873/25), של חה"כ ינון אזולאי וקבוצת חברי כנסת.
2. הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון-דמי חבר), התשפ"ג–2023 (פ/3787/25), של חה"כ חנוך דב מלביצקי.
3. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב תגמול מילואים למשוחרר משירות קבע או לפורש ממנו) (הוראת שעה), התשפ"ד–2024 (פ/4821/25), של חה"כ חוה אתי עטייה.
4. הצעת חוק המשטרה (חדירה לחומר מחשב), התשפ"ד–2024 (פ/4707/25), של חה"כ יצחק פוגל.
5. הצעת חוק התייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2025) (מיסוי רווחים לא מחולקים), התשפ"ה–2024 (מ/1808).

סעיף א': הצעת חוק הרשות לגיל הרך, התשפ"ד–2024 (פ/4873/25), של חבר הכנסת ינון אזולאי וקבוצת חברי כנסת.

ערכנו כבר את הדיון. המלצת הלשכה המשפטית לוועדת החינוך, התרבות והספורט. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

אושר.

עשרה בעד, שניים נגד. אם כך, יועבר לוועדת החינוך, התרבות והספורט.

הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – דמי חבר), התשפ"ג–2023 (פ/3787/25), של חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי.

ההמלצה של הלשכה המשפטית לוועדת חוקה, חוק ומשפט. בבקשה, חבר הכנסת טור פז.

למה? זה לא בחוקה?

צריך להקים ועדה לחיסולי חשבונות. נשים שם את התאגיד, את לשכת עורכי הדין.

פנינה, הוא בזכות דיבור.

זכות דיבור. אנחנו במדינת ישראל, דמוקרטיה.

את לא בזכות דיבור. תרשמי, אתן לך. את לא נותנת בוועדה שלך למי שלא קיבל זכות דיבור לדבר, נכון?

סליחה.

אני רוצה למחות על המהלך שעשית כאן במחטף של הצבעה ואי-קבלת המלצת היועצת המשפטית.

אני קיבלתי. אתם לא קיבלתם. אל תהפוך את זה. אני באתי עם ההצעה הזו. אתם לא הסכמתם לוותר על דיון של שעה וחצי במליאה – הזיה.

אתה לא חייב לצעוק. אם אתה צועק, אתה צודק?

קיימנו כאן דיון סיעתי. לא הגענו למסקנות. ראית שאנחנו מתלבטים בעניין. בחרת לעשות את זה, וזה חבל. אופיר, קופץ לך פתאום. יכולת פה לנשום עוד רגע. תאמין לי, היה יותר טוב לך ויותר טוב לכולם, ובוודאי גם לכבד את היועצת המשפטית לכנסת.

אני חושב שהצעת החוק של לשכת עורכי הדין של חבר הכנסת מלביצקי מצטרפת פה לשורה של הצעות חוק קנטרניות, נקמניות. אם זה לא הלשכה שלנו, אז מה הטעם? למה שהיא תתקיים? בואו נשלוט בה. אם לא דרך בחירות, אז דרך הכסף. ניקח כל שומר סף בישראל, כל תאגיד, שלא הצלחנו להשתלט עליו, ובואו ניקח אותו לכיוון אחר. בואו נכפיף אותו לשר, הרי השר הוא שלנו.

- - -

סליחה, אבל ההצעה אומרת: דרך הכסף נכפיף את זה לשר. ארז, כמו כל הצעות החוק האלה, הן לוקות בעיוורון כפול: פעם אחת באמת כי הן יוצרות הכפפה מלאה של כל הרשויות בישראל לרשות המבצעת, שגם כך, כמו שלפני כמה דקות שמענו מהיועצת המשפטית לכנסת, אנחנו סובלים ממדינה שיש בה כוח עודף לרשות המבצעת. לא הכנסת מצליחה לאזן אותה, וגם לא תאגידים חיצוניים. אתם רוצים עכשיו להכפיף כל תאגיד שלא בא לכם טוב. אותו הדבר קורה בתקשורת. שנית, תזכרו, לכל שבת יש מוצאי שבת, ולכל שלטון יש שלטון אחר. הדבר הזה הוא לא טוב גם אם אנחנו נהיה. גם אם שר המשפטים יהיה שר אחר, ולא יריב לוין, הדבר הזה מזיק לדרך שבה מדינת ישראל צריכה להתנהל. לא טוב לנו ממשלה ששולטת בכול. ולכן, אני חושב שדינה של הצעת החוק הזו הוא להיגנז ולא להתקדם כאן בכנסת.

תודה. קארין, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני ממש חייבת למחות על הדרך שבה התנהלה ההצבעה. בעיניי זו הייתה ממש הצבעה במחטף. כל מה שרציתי לעשות זה לשאול שאלה. בחרת להצביע. בעיניי, החלטה אומללה. הכנסת הזו הפכה למרמס – באמת. אתם כל פעם מדברים על כוחם של נבחרי הציבור. אתם לא רוצים כוחם של נבחרי ציבור, אתם רוצים כוחה של הממשלה.

אני רוצה להתייחס להצעת החוק של לשכת עורכי הדין. תראה, מה שנקרא, רואים לכם. אם היה נבחר אפי נוה, לא הייתה באה לעולם ההצעה הזו. רצה הגורל ויו"ר הלשכה הוא מישהו אחר. ואני אגיד עוד דבר. אם הלשכה הייתה נותנת ידה להצעות המופרכות של שר המשפטים, לא הייתה באה לעולם הצעת החוק הזו. אבל איך אמרה מירי רגב? מה שווה התאגיד? אז בואו נגיד: מה שווה הלשכה אם לא נשלוט בה? באמת, זה כל מה שאתם רוצים.

בנוסף, תראה עד כמה הכנסת הזו מתנהלת בצורה עקומה. לי כבר כתוב ביומן: דיון מחר בוועדת חוקה. אז עכשיו אתם קובעים שזה יהיה בוועדת חוקה? באמת הצחקתם אותי.

תודה.

גלעד, בבקשה.

אדוני, אני רוצה להזכיר שמזה עשרים ימים ממשלת ישראל רומסת את חוק יסוד: משק המדינה. עשרים ימים שהממשלה באי-הנחת התקציב, רומסת, מפרה ברגל גסה, לא הוראות של חוק רגיל אלא הוראות של חוק יסוד. וזה לא מעניין אף אחד משרי הממשלה, וזה לא מעניין אף אחד מחברי הקואליציה. העיקר אתם כל היום צועקים על רמיסת מעמדה של הכנסת על ידי בג"ץ. העובדה שהממשלה שלכם, אני לא אשתמש בביטויים יותר גסים ועממיים, פשוט רומסת את הוראות חוק היסוד, ולאף אחד לא אכפת, זה פשוט דבר בלתי נתפס.

צריך להגיע למצב שהיועצת המשפטית לכנסת מוציאה מכתב. יושב-ראש הכנסת היה צריך לומר לממשלה: אני לא אאפשר לכם לקדם שום דבר ממשלתי אם אתם לא תכבדו את הריבונות של הבית הזה. אין פה יום שאנחנו לא שומעים את כל חברי הקואליציה מתחרים בינם לבין עצמם מי מדבר יותר בגנות בג"ץ על הפגיעה בריבונות הרשות המחוקקת. אחד מכם, אחד מכם, לא אמר מילה על רמיסת חוקי היסוד שפוגעת ישירות ביכולת שלנו לעבוד.

אני אומר את זה מכיוון שלצערי מה שקרה כאן, ואני הבנתי את זה מתוך דיון שבו הייתי בוועדה אחרת, הוא השתתפות שלכם בתהליך המתמשך הזה של פגיעה במעמדה, בחוסנה, ביכולתה של הרשות המחוקקת לעמוד גם מול הרשות המבצעת, לעמוד גם מול רצונות פוליטיים של חברי כנסת ושל מפלגות משמעותיות וחשובות. אבל יש צורך, בייחוד שהוועדה הזו, ובייחוד שאתה, שנושא שני כובעים, גם כיו"ר הקואליציה וגם כיו"ר ועדת הכנסת שמסדירה את פעילות הבית הזה – יש חשיבות שמכאן תצא גם קריאה, אבל גם דוגמה אישית, של הגנה אמיתית, לא פופוליסטית, על המעמד ועל הריבונות ועל תקינות ההליכים של הכנסת. אתם ממוטטים את מעמדה של הכנסת. זה מתחיל ביו"ר הכנסת ונמשך - - -

גלעד, אענה לך במשפט. על סדר-היום הבאתי את הצעת היועצת המשפטית. זה שאתם לא הייתם מוכנים לוותר על שעה דיון במליאה, שאני עושה פה משהו שהוא הולך לקראת האופוזיציה, לפצל חוק לשתי ועדות, וכשהיה דיון אתם אומרים שלוקחים את הזכויות? אז, אוקיי, אם אתם לא משתפים פעולה, למה שאני אעשה את זה?

בתפקידך כיו"ר ועדת כנסת גם לדאוג להגנה על זכויות האופוזיציה כי יבואו גם ימים.

זה מהלך שמטיב עם האופוזיציה. אתה לא מבין?

אז למה חטפת הצבעה אם ראית שאנחנו דנים על זה?

לא דנתם. עשיתם התייעצות ואמרתם פה שאני לוקח לכם את הזכות שלכם.

אם כך, אני עובר להצבעה להעביר לוועדת החוקה, חוק ומשפט. מי בעד? תשעה. מי נגד? שניים. מי נמנע? אין נמנעים.

הצבעה

אושר.

אם כך, הצעת החוק תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט.

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב תגמול מילואים למשוחרר משירות קבע או לפורש ממנו)(הוראת שעה), התשפ"ד–2025 (פ/4821/25), של חברת הכנסת אתי עטייה.

המלצת הלשכה המשפטית לוועדת העבודה והרווחה. האם מישהו רוצה להתייחס? אם כך, מי בעד שהצעת החוק תעבור לוועדת העבודה והרווחה? עשרה בעד. מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

אושר.

אם כך, ההצעה תועבר לוועדת העבודה והרווחה.

הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2025)(מיסוי רווחים לא מחולקים), התשפ"ה–2025 (מ/1808) – לוועדת כספים.

האם מישהו רוצה להתייחס?

אני רוצה להתייחס לחוק הקודם. שאלת לאיזה ועדה, ואמרתי את זה קודם, ולא באופן פופוליסטי. צריך להקים פה ועדה לחיסולי חשבונות. העובדה שמאיימים על ההסתדרות, מאיימים על לשכת עורכי הדין ועל התאגיד – זה לא צורה. אם הממשלה רוצה לפרק את מדינת ישראל, שתבוא ותגיד. לא יכול להיות מצב שכל מי שלא מתיישר, כאילו אנחנו איזה דיקטטורה, אז מביאים חוק על הראש שלו. זה מסוכן. אני אומרת לך, אנשים ממש מפחדים. אם הם שייכים לארגון, הם אומרים: אנחנו לא מתעסקים. אחר כך מביאים חוק על הראש שלנו? איזה מין דבר זה? אני ואתה עורכי הדין. כל מי שהוא עורך דין יודע שללשכת עורכי הדין מאז ומתמיד היה את ה-say שלה בוועדה למינוי שופטים. לא יכולים ללכת להם על הראש על הדברים האלה.

החוק לא מדבר על הוועדה למינוי שופטים.

די, הכול חיסול חשבונות. האם אתה יודע מה האמת? - - -

אנחנו לא נמצאים פה יום אחד. מוטב שנעסוק במהות בימים כאלה.

לגבי קודם, אנחנו הלכנו לעשות התייעצות. היו פה אילו דברים.

אני לא יודע מה היה שם. מה שאמרתם פה – זה לא היה.

מה יש לך? אופיר, קצת - - -. מה לא בסדר?

דברים שרואים מפה לא רואים משם. זה היה בתום לב. אף אחד פה לא זה. מה אנחנו מתנצלים בכלל?

אני מצביע על הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025)(מיסוי רווחים לא מחולקים), התשפ"ה–2024 (מ/1808), לוועדת הכספים. מי בעד? עשרה בעד. מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

אושר.

אם כך, ההצעה תועבר לוועדת הכספים.

סעיף ד' ירד מסדר-היום. נביא אותו בשבוע הבא. אני עובר לסעיף 3.

אדוני היושב-ראש, היועצת המשפטית, האם אפשר לוותר על הרביזיה, למרות שהייתה כבר הצבעה, או שאנחנו חייבים להצביע מחדש ול- - -

לא. ברביזיה, ברביזיה.

צריך להצביע.

צריך להצביע על רביזיה.

אז אנחנו יכולים לקצר את הזמנים - - -

אפשר לפתוח ולהצביע.

לא, אי-אפשר. אי-אפשר. חצי שעה.

בקשת יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט להעברת הצעת החוק תובענות ייצוגיות (תיקון - פניה מוקדמת), התשפ"ד–2024 (פ/4270/25), מוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת הכלכלה לדיון בהצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 16), התשפ"ד–2024 (מ/1785)

סעיף 3: בקשת יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט להעברת הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – פניה מוקדמת), התשפ"ד–2024 (פ/4270/25), מוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בוועדה המשותפת של ועדת חוקה, חוק ומשפט וועדת הכלכלה לדיון בהצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 16), התשפ"ד–2024 (מ/1785).

שגית, תרצי להסביר?

כן. למעשה, הוועדה המשותפת היא ועדה שהוקמה לצורך דיון בהצעת חוק תובענות ייצוגיות – ההצעה הממשלתית. הוועדה המשותפת לחוקה וכלכלה הוקמה לצורך דיון בהצעת חוק ממשלתית גדולה שעוסקת בתובענות ייצוגיות. ולכן, חשבנו שנכון יהיה שגם ההצעות הפרטיות שעוסקות בתובענות ייצוגיות, שיש בהן גם היבטים כלכליים, גם היבטים כמובן שקשורים לחוקה, חוק ומשפט, לתובענות ייצוגיות באופן כללי, ילכו לוועדה המשותפת הזו.

האם מישהו רוצה להתייחס? לא. אם כך, מי בעד להעביר לוועדה המשותפת, נכון?

כן.

מי בעד? עשרה בעד. מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

אושר.

אם כך, תועבר לוועדת המשותפת.

אני רוצה רביזיה על הכול. מעכשיו חצי שעה. נצביע על הכול ביחד. את הדיון הבא נתחיל בשעה 14:00.

(הישיבה נפסקה בשעה 13:55 ונתחדשה בשעה 15:03.)

אנחנו מוכנים, אדוני. אני בשם האופוזיציה - - -

לא אמרתי שאני מסכים.

זה בשמנו ותגיד אם אתה מסכים או לא. אנחנו מסכימים לפיצול מהותי לוועדות הרלוונטיות ושבדיון הטכני במליאה לא יהיו דיבורים. זה – על דעת כל האופוזיציה.

הגשתי רוויזיות על הכול. בואו נתחיל עם הרוויזיה על הצעת חוק הרשות לגיל הרך, התשפ"ד-2024 (פ/4873/25) של חה"כ ינון אזולאי שעבר לוועדת חינוך. מי בעד? מי בעד רוויזיה? מי נגד?

שמונה מתנגדים.

שמונה מתנגדים, הרוויזיה הוסרה.

הצבעה

הרוויזיה הוסרה

הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – דמי חבר), התשפ"ג-2023 (פ/3787/25) של חה"כ מלביצקי – לוועדת חוקה. מי בעד הרוויזיה? מי נגד?

שמונה מתנגדים.

שמונה מתנגדים.

הצבעה

הרוויזיה הוסרה

הצעת חוק הביטוח הלאומי של חה"כ אתי עטייה – לעבודה ורווחה. מי בעד הרוויזיה? מי נגד?

שמונה מתנגדים.

שמונה. מי נמנע? הרוויזיה הוסרה.

הצבעה

הרוויזיה הוסרה

הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (מיסוי רווחים לא מחולקים), התשפ"ה-2024 (מ/1808) – לוועדת הכספים. מי בעד? מי נגד הרוויזיה?

שמונה מתנגדים.

שמונה. הרוויזיה הוסרה.

הצבעה

הרוויזיה הוסרה

בקשת יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט להעברת הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – פניה מוקדמת), התשפ"ד – 2024, מוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת הכלכלה לדיון בהצעת חוק תובענות ייצוגיות. מי בעד הרוויזיה? מי נגד? מי נמנע? הרוויזיה הוסרה.

הצבעה

הרוויזיה הוסרה

הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת שכר נושאי משרה ברשויות השלטון וברשויות המקומיות בשנת 2025 והעלאת דמי ביטוח לאומי), התשפ"ה-2025 (מ/1809) – פיצול הצעת החוק וקביעת ועדות לדיון.

כן, מה רצית להגיד?

שוב, אנחנו, האופוזיציה מסכימה לפיצול המהותי לוועדות הרלוונטיות ומתחייבת בדיון הטכני לא להעלות דוברים.

טוב. רצית להגיד משהו? אוקיי. אני מסכים בגלל הבקשה שלך, לא שלהם.

זאת גם הבקשה שלי, כמו שאתה יודע.

אחרי איך שהם התנהגו, אני מסכים לזה רק בגלל שזה בקשה שלך.

אז אתה פותח את הרוויזיה בעצם.

כן, אז מי בעד הרוויזיה?

12.

12. מי נגד, מי נמנע?

הצבעה

הרוויזיה התקבלה.

אז אני פותח את זה לדיון ועכשיו אני מצביע.

אתה מצביע על פיצול מהותי של הצעת החוק.

מי בעד הפיצול?

12 בעד.

12 בעד. מי נגד, מי נמנע? הפיצול אושר.

הצבעה

הפיצול המהותי אושר.

פרק א' להצעת החוק ילך לוועדת הכספים ופרק ב' ו-ג' לוועדת עבודה ורווחה. זה הפיצול הדיוני.

מי בעד? 11. מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

הפיצול הדיוני אושר.

אושר הפיצול.

יעלה למליאה.

היום.


הישיבה ננעלה בשעה 15:07.