פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



44
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
26/11/2024


מושב שלישי


פרוטוקול מס' 74
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום שלישי, כ"ה בחשון התשפ"ה (26 בנובמבר 2024), שעה 11:00

צעירות אימהות במצבי סיכון

חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר

שרי אורים - מנהלת תחום פיתוח מקצועי, תורה והדרכה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

נורית ויסברג נקאש - מנהלת שירות לרווחת המשפחה והילד, משרד הרווחה והביטחון החברתי

לילי דגן - מנהלת אגף הבטחת הכנסה, המוסד לביטוח לאומי

תאיר ראבוחין - רפרנטית רווחה, משרד האוצר

יפעת כהן פוליצר - עו"ד, ממונה ארצית על הליכי נוער, ייצוג הורים, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים

רות מנע - מנהלת אגף פרט וחריגים, סגנית ראש המינהל, משרד הבינוי והשיכון

ה.א. - אמא צעירה, עמותת על"ם לנוער במצבי סיכון

קורל נגאוקר - אמא צעירה, על"ם לנוער במצבי סיכון

צפורה אור מרדכי - אמא צעירה, עמותת על"ם לנוער במצבי סיכון

טלי ארז - מנכ"לית עמותת על"ם לנוער במצבי סיכון

צליל שילדר - מנהלת מקצועית בתחום טראומה, עמותת על"ם לנוער במצבי סיכון

מאיה ברון - ראש תחום טראומה, עמותת על"ם לנוער במצבי סיכון

אודליה צעידי זומר - רכזת, עמותת על"ם לנוער במצבי סיכון

עינב בן שוהם - עו"ס, רכזת ליווי צעירות אימהות, אזור דרום, עמותת על"ם לנוער במצבי סיכון

שרה נטליה בלינט - רכזת תוכנית אימהות צעירות, עמותת על"ם לנוער במצבי סיכון

ליאת דרסה - רכזת צעירות אימהות מהלב דימונה

מרים לומברוזו גל - מנהלת במטה תחום טראומה, עמותת על"ם לנוער במצבי סיכון

מיכל הוכברג - מנהלת תחום קידום נשים, ויצ"ו

מור שנדרוב - מנכ"לית עמותת "תומכות באהבה"

יעל חזן ארזי - מנהלת מיזם אם הדרך, עמותת אור שלום

זהר ישראלי - מנהלת התוכנית בבאר שבע, "אם הדרך" תכנית לצעירות אימהות

איריס זלכה - מנכ"לית עמותת "מקום" עבור צעירות בסיכון

הדר זמירי - מתמחה

אלון שרף - מתמחה

אליהו בן מויאל - יו"ר שדולת הנכים בכנסת, מנהל קשרי חוץ, עמותת "מיוחדים" לילדים עם צרכים מיוחדים

דפנה סידס-כהן

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

צעירות אימהות במצבי סיכון

שלום לכל הנוכחות כאן בדיון החשוב הזה של ועדת הצעירים. אנחנו מקיימים היום דיון על צעירות ואימהות בסיכון, את השילוב הזה הספציפי. אני מודה על היוזמה לדיון החשוב הזה.

לפני שאני אתחיל, אני חייבת להקריא נוסח של תחילת הישיבה, לפי סעיף 120 לפרוטוקול. "כידוע ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת והפרוטוקול וגם שידור הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. לאור העובדה שעלולים לעלות בישיבה נושאים רגישים הנוגעים לצנעת הפרט אנו מבקשים את כלל הגורמים להימנע מלפרט מעבר לנדרש. כמו כן, לנוכח האמור לעיל אני קובעת כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת, ככל שתהיה בקשה מטעם חבר כנסת, שר או נציגו, או אם יעלה צורך לשם הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים שלהם, וכן לבקשת משתתף אחר אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עלולה לגרום לו או לאדם אחר נזק". שנהיה גם רגישות לנושא הזה.

אני באמת מברכת את כל מי שנמצאות כאן על ההשתתפות בדיון החשוב הזה בוועדת הצעירים. באופן כללי הוועדה רואה חשיבות רבה בהבאת האתגרים הניצבים בפני צעירים וצעירות בסיכון ובטח ובטח בפרט אימהות וצעירות בסיכון. המטרה היום לעסוק בסוגיות המרכזיות העומדות בפני אוכלוסייה זו.

בשנת 2017 הכירה מדינת ישראל בקבוצה ייחודית בעלת צרכים מאובחנים, צעירים וצעירות במצבי סיכון, והוקמה התוכנית הלאומית ית"ד המיועדת להם. אך צעירות וצעירים הנשואים או בהורות אינם נכללים בתוכנית זו והם נשארים ללא מענה הולם. הצעירות והאימהות מהוות קבוצה ייחודית. המורכבות שלה נובעת מהצטלבות בין מצוקה וסיכון לבין האתגרים שמביא איתו המעבר להורות צעירה.

אוכלוסייה זו זקוקה להתערבות, רגישות ומדיניות ייעודית – דבר שלא קיים היום באופן רשמי. נכון להיום אין הגדרה רשמית או מדיניות ממשלתית המיועדת לצעירות אימהות במצבי סיכון. תקנו אותי אם אני טועה, זה דיון ראשון שנעשה בנושא הספציפי הזה בכנסת. דבר שמוביל לחוסרים משמעותיים במענים ובשירותים מותאמים לצרכים שלהן.

במהלך הדיון נשמע את דבריהן של צעירות אימהות, נציגות הארגונים הפועלים בתחום ונציגי משרדי הממשלה. אני מודה לכל אחד ואחת מכן שהגעתן לכאן היום. נבקש היום ממשרדי הממשלה לגבש הגדרה רשמית לצעירות אימהות במצבי סיכון ולהוביל להכרה באוכלוסייה זו כקבוצת יעד לפיתוח מדיניות ומענים ייעודיים. בנוסף נשאף לקדם הקמה של שולחן עגול קבוע לדיון ופיתוח רצף מענים ולקדם תוכנית לאומית לטיפול בצעירות אימהות במצבי סיכון וילדיהן. אני מקווה שבסיום הדיון נצא עם תובנות ברורות ומחויבות לפעולות לשיפור משמעותי במצבן של אימהות צעירות בסיכון.

אני אומר שבפגישת ההכנה שעשינו לפני כן בנושא הזה חשבתי אחר כך הרבה על חלק מהדברים שעלו. אני חושבת שיכול להיות שחלק מהדברים, כדי לעגן את מעמדן, נצטרך לעשות בחקיקה. זאת אומרת, בסוף אני חושבת שמה שאפשר לפתור ללא חקיקה כגוף מפקח זה תפקידנו וטוב להניע את התהליכים מעצמם. אבל לפעמים המערכת צריכה הגדרות רשמיות. אנחנו רואות את זה במובן הכללי של הכרה בצעירים חסרי עורף משפחתי. אני חושבת שגם בנקודה הספציפית הזו הכרה יכולה לסדר חלק מהכיוון המערכתי. אבל לא בטוח, נשמע גם את הרווחה ואת המערכות ונבין איך אפשר כן יהיה לקדם את זה בלי קשר.

בכל מקרה, אני חושבת שהסיפור הזה של ההפרדה בין האגפים ברווחה, שזה תוך משרדי, זה משהו שנצטרך לדון בו פה ובעיניי זה דבר פתיר. זאת אומרת יכול להיות אגף הבית שהוא יהיה אגף מה שנקרא זה שאותה אמא נמצאת תחתיו קטגורית, אבל המענים יכולים להיות גם מאגף אחר, בגלל שהשיוך הקטגורי המשני לצורך העניין, משני אולי יש שיגידו ראשי. ואני חושבת שזה מה שהצעתי בעיקר בעקבות הפגישה אתכן. שההפרדה הזאת, הפרדה שהיא מייצרת איזה שהוא עוול שהוא עוול מלאכותי, שאפשר לפתור אותו. ובסוף בטח שזה לא רב משרדי, אלא בתוך המשרד, אין סיבה שלא נייצר את ההאחדה הזאת במענים שתיתן את רוחב היריעה שאפשר.

נגיד לאימהות צעירות, אנחנו פה בשבילכן, בסופו של דבר. הדבר הכי מדהים שהמדינה יכולה לעשות זה לאפשר לכן להגשים את עצמכן בנוסף להורות המיטיבה. ואני מקווה שנוכל לייצר בסוגייה הזאת מענים שייתנו לכן את היכולת להגשמה ולכמה שיותר תמיכה. ותודה למי שנמצאות כאן.

רצינו לפתוח באמת עם האימהות שהגיעו היום. אבל כן אני חושבת שיהיה נכון לפתוח עם עמותת על"ם בשביל להציג את המחקר ואת המצגת.

זה מצגת של הקואליציה.

של הקואליציה, נכון.

כעל"ם נדבר אחר כך. וגם שתי צעירות עוד לא הגיעו, אז עדיף אולי שנדחה את זה.

מעולה. אז בעצם אתן תציגו את המחקר של הקואליציה, שעל בסיסו אנחנו נרד לפרטים ונראה איך אפשר לקדם חלק מהדברים. ושוב אני אומרת, אם נבין שיש דברים שצריך לזקק בחקיקה נוריד את זה לרמה הפרלמנטרית הבסיסית ונראה מה אפשר לעשות. תודה לכן ממש שאתן פה וגם על המחקר.

תודה רבה. צליל שילדר, חלק ממטה טראומה בעמותת על"ם. מנהלת את תוכנית הליווי לצעירות אימהות במצבי סיכון. אני חלק מקואליציית הארגונים לקידום מענה למען צעירות אימהות במצבי סיכון. עכשיו בכובע של הקואליציה.

עשינו מצגת ובאמת אספנו חומרי רקע מתוך עבודה של כמה שנים בשטח. אני אגיד שאין מחקרים שנוגעים לצעירות אימהות. זה חלק מהעניין, זו לא אוכלוסייה שמוכרת כאוכלוסייה ייחודית, נפרדת שצריכה הכרה. וזה חלק מלמה אנחנו כאן היום, המטרה העיקרית.

את יודעת להגיד למה לא הכירו אותן כקטגוריה? זאת אומרת, זה משהו שקרה היסטורית בלי איזה כוונה.

אני חושבת שאלו שאלות שאפשר יהיה להפנות אחר כך, למה זה לא קרה.

(הצגת מצגת)

כאשר אנחנו מדברות על צעירות אימהות במצבי סיכון אנחנו מדברות על צעירות בגילאי 14 עד 26. אמנם 14 עד 18 זו לא המסה הרווחת של צעירות יולדות, אבל הן כן חלק מהדבר הזה. עד גיל 26 מאחר ותוכנית הלאומית ית"ד מכירה צעירים וצעירות במצבי סיכון עד גיל 26 גם אנחנו מתייחסות לטווח הגילאים הזה.

אנחנו מדברות על צעירות שרובן או בלי עורף משפחתי בכלל או עם עורף משפחתי מאוד מאוד חסר וחלקי. אנחנו בטח נשמע גם אחר כך מה המשמעות של עורף משפחתי שהוא לא תומך או קיים בצורה כזו או אחרת. העברה רב דורית ובין דורית של טראומות של גדילה בעוני ובמצבי סיכון.

חלק מהצעירות מוכרות ברווחה, חלק גדול מהן לא מוכרות ברווחה. היו מוכרות כילדות ונערות ועם המעבר לצעירות ובטח האימהות ממש יורדות מתחת לרדאר. חלק מהצעירות מוכרות לנכות נפשית, חלק בתהליכים, חלק אולי ברור שצריכות להיות מוכרות אבל לא מוכרות.

כאשר אנחנו מדברות בעצם על צעירות אימהות, באיזה עולן הן גדלו וחיות ולאיזה עולם הילדים שלהן מגיעים, אנחנו מדברות על היעדר של מודל הורי. אמונות מגבילות, הרבה פעמים אני אשאיר את ההיריון גם כי זה מה שאני יודעת ורגילה, גם אם תפיסות מסורתיות וגם אם זה לחץ שיש בבית. חלק מהן גם לא מגיעות בכלל לקבל ליווי היריון או כל מיני דברים כאלה, כי אומרות בעצם זה מה שיש, מה שיהיה ואני אתמודד עם זה. היעדר ידע גם על שלבי התפתחות ההיריון, גם סביב הלידה ובעיקר מה קורה אחרי הלידה. הרבה מהן נמנעות מלהגיע לשירותי הבריאות. היעדר נגישות כלכלית. גם אם מדברים על אמצעי מניעה, גם ידע וגם כלכלי וגם כל מה שקשור לסל היריון. ובוודאי כל מה שדרושה הכנה ללידה וחיים שאחרי הלידה.

זאת אומרת כל מה שקשור לסל היריון, גם בגלל שהן לא בהכרח בקופת החולים במסלול שמאפשר להן את כל הבדיקות המורחבות.

נכון. וזה במידה ואין חובות בקופות החולים על בעצם אי תשלום של ההשתתפות בביטוח קופת חולים. החסם הגדול והמרכזי זה החשש משיפוטיות וביקורתיות. הן נתקלות בזה בכל מקום שהן מגיעות, בטח כאשר מדובר בצעירות ביותר. אני מדברת על 18-19, צעירות בהיריון שמגיעות כן לבקש שירותים הרבה פעמים החוויה ששופטים אותן ומבקרים אותן למה בעצם את בהיריון ועל שמירת ההיריון.

עוד חסם מרכזי – תיוג של הילד שלהן במצב סיכון כבר בהיריון ובוודאי אחרי הלידה .

זאת אומרת, החשש מזה שייקחו את הילד.

החשש מזה שייקחו את הילד וגם הנטייה אני חושבת הטבעית יחסית, בטח של אנשי טיפול וגם של משרדים, לראות צעירה במצבי סיכון וכבר ישר חושבים על הילד שבוודאי יהיה ילד בסיכון.

למרות הנפילה בין הכיסאות, כשאנחנו מדברות על זה, זה באמת החלוקה הזאת בין אגפי הרווחה. אגף שנותן מענה, רצף מענים לילדים ונוער וצעירים במצבי סיכון, כשאנחנו מדברות על מענים לילדים מתמקדים באוכלוסייה של סיכון, של ילדים בסיכון, של נערים בסיכון, יש שירותים מותאמים. תהיה עו"ס נערה, עו"ס נוער. יהיו עו"סיות משפחה שאמונות על ביטחון הילדים. ההתערבות היא סביב ילד בסיכון. יש את 360, שגם תוכנית לאומית, שהמטרה שלה זה לדאוג לילדים ונוער בסיכון.

אם אנחנו מדברים על מענים של הרווחה לצעירות וצעירות הריוניות אנחנו מדברים על החוט המשולש עם הוסטל לצעירות בגיל 26 עם חמש מיטות שמוקצות לצעירות הריוניות. אבל בחודש השמיני הן צריכות לצאת משם. הן לא יכולות לקבל שירות. אותו נכון גם לית"ד.

מענים למשפחות במצבי סיכון. ההתמקדות שוב, היא ראייה משפחתית, התמקדות בטובת הילד. "נושמים לרווחה" מיקוד כלכלי. בוודאי לא כל הצעירות יכולות להשתלב שם.

סליחה, "נושמים לרווחה", עם כל הכבוד, זה לא מיקוד כלכלי. את מכירה את התוכנית היטב.

אני מכירה אותה היטב.

אני מבקשת להעיר, אני פשוט אחראית. שמי נורית ויסברג נקאש, אני מנהלת את השירות לרווחת המשפחה והילד ועומדת מאחורי "נושמים לרווחה" במרכז "עוצמה", אז סליחה.

אז נתקן. וממש מתחת שוב תוכנית- - - שיושבת תחת "נושמים לרווחה" ומאגדת בתוכה את התוכניות למשפחות במצבי סיכון. נתונים שלנו מראים שנכון לשנת 2022 רק 7% מבין משפחות בתוכניות האלה היו הורים מתחת לגיל 26.

בית שבתאי לוי לאימהות. אמא שנכנסת לשם מוותרת על המשמורת על הילד, נכנסת בצו. לא שירות ייעודי לצעירות, אלא לאימהות באופן כללי.

גורמי סיכון כשאנחנו מדברים על צעירות אימהות קודם כל ההצטלבות של מיקומי שוליים, הצטלבות של גיל מאוד מאוד צעיר, עורף משפחתי חסר או לא מיטבי ומצבי סיכון נכנסות להורות. עם כל החבילה הזאת הכניסה להורות יכולה להיות משבר מאוד גדול והן נמצאות בתוך הדבר הזה.

דיברנו על היעדר מודלים הוריים מיטביים. קשיים בהתמודדות עם משימות התפתחותיות כפולות. הן גם צריכות לצלוח את השלב המובחן הזה של בגרות והתערבות עם כל מה שזה מביא איתו. ובמקביל להתפתח בתפקיד ההורי שלהן, כשהן מגיעות עם כל החסרים האלה.

אנחנו מדברות על יעדים להתערבות מניעתית. מניעה גם של מצבי הסיכון של הצעירה ובוודאי מצבי הסיכון עבור הילד. קודם כל הצעירה והצרכים שלה. יש פה צעירה, יש פה סובייקטים, יש להם שלב התפתחותי מאובחן. המשימה העיקרית שלהן לפתח את הזהות האישית, עצמאות, להצליח, להתנהל בעולם באופן עצמאי, כלכלי, תעסוקתי. גם הפנאי והרווחה. יצירת סביבה מוגנת להתפתחות תקינה של הילד. אנחנו מדברות שם על חיזוק הקשר הדיאלי. צעירה שעסוקה בהישרדות לא פנויה באמת להיות כל כולה באימהות ובהורות. ועבודה על התקשרות. יש פה ציר של התפתחות הילד. ברור שחייבים לקחת אותו בחשבון, הוא חלק מהדבר הזה. אנחנו מדברות על שלושה צירים מקבילים ושזורים אחד בשני.

אנחנו יודעים כמה נתונים יש לנו של אב שותף?

אם צעירות אימהות, אני אגיד בכוכבית גדולה, אם צעירות אימהות זו אוכלוסייה שלא זוכה להכרה, לדבר על צעירים בסיכון שהם אבות זה החלום והשלב הבא. חלק מהצעירות בזוגיות, אבל לא זוגיות ממוסדת. הרבה פעמים האב בכלל לא כתוב כאב. חלק כן מתפקדים ונוכחים, חלק חוזרים, הולכים או לא נוכחים בכלל.

אבל אין נתונים בדיוק מדויקים.

לנו לא.

כן.

קמו בעקבות היעדר מענים ומדיניות ממשלתית בכל מה שנוגע לצעירות אימהות במצבי סיכון, קיימים היום ארבעה מענים במגזר השלישי. חלקם כוללים דיור וטיפול, עמותת "מקום", קהילת "לביאות", שנותנת מענה לחמש צעירות חסרות עורף משפחתי והילדים שלהן. "אור שלום ויחדיו" ביחד עם קרנות הביטוח הלאומי במודל דיור טיפול שנקרא "אם הדרך". שצפוי להגיע ל-32 דירות ומשפחות מלוות. מענים בקהילה בלי דיור – עמותת על"ם מפעילה מזה ארבע שנים תוכנית ליווי לצעירות במצבי סיכון בקהילה. מאתרות, מגייסות את קשר, מלוות באופן פרטני. ושואפות לחבר אותן לשירותים שכן קיימים, לחזק את הקשר עם השירותים שיש, למצות זכויות. היום מלוות כ-90 צעירות בשנה.

עמותת "תומכות באהבה" שנותנות ליווי מיילדותי לנערות וצעירות סביב טראומה מורכבת, מצבי סיכון. מלוות לא מעט בשנה.

אנחנו מלוות עד היום, כמעט שלוש שנים, ליווינו כ-140 נערות צעירות ונשים במצבי סיכון. אני מור שנדרוב, אני אשת מקצוע מתחום ההיריון והלידה. אני מלווה נשים נפגעות, שורדות טראומה מינית כמוני. ובעקבות ליווי לפני שלוש שנים של צעירה במקרה ממעון לצעירות במצבי סיכון והחוויה שלה מול בית החולים, הקמתי עמותה. את עמותת "תומכות באהבה" שבעצם מפעילה מערך מתנדבות בכל הארץ, עם מעל 240 מתנדבות. כולן נשות מקצוע מתחום ההיריון, הלידה וההורות הראשונית. אנחנו פועלות בכל הארץ ונותנות בעצם את המענה לנערות, צעירות ונשים במצבי סיכון.

אני גם מובילה את הקואליציה. סליחה, אני קצת מתרגשת. אני לא מגיעה מתחום הרווחה, פחות. בעצם ראיתי, חוויתי גם בעצמי בעצם איזה שהוא מאורע מול בעצם מערכת רפואית בריאותית ומשם הדברים בעצם התחילו להתגלגל. ולאט לאט אני מתחילה להבין בעצם את העולם הזה. זאת אומרת, הקמתי את העמותה ואז התחלתי להכיר ולא להבין בכלל מה זה פיילוט ומה זה רגע צעירות במצבי סיכון. לא הבנתי. על"ם, דרך אגב, היו השותפים הראשונים שלי, המדהימים, שבאמת רוב הצעירות שאנחנו מלוות הן מפרויקט צעירות אימהות של עמותת על"ם. ואנחנו נותנות בעצם שירות וליווי בהתנדבות מוחלטת, דרך אגב, הן לא משלמות שקל הצעירות. גם לכל מה שקשור לרווחה, גם לבריאות הנפש וגם לחינוך.

אני פה גם רגע להגיד את הדבר הבא: אני אומרת את זה גם רגע בפן של העמותה, אבל אני אומרת את זה כי אני שומעת מה קורה בשטח. אין היום רצף מענים. זאת אומרת, מתקשרות אליי עובדות סוציאליות כמה חודשים אחרי הלידה ושואלות אותי הצעירה, יש לה כבר סימנים של דיכאון לאחר לידה, לאן להפנות אותה? אין לי כמעט תשובה. זאת אומרת, אני יכולה לתת לה רגע עוד עמותה פה, עוד איזה שהוא מענה כמו למשל מרפאת חוה בשיבא וכדומה. אבל זה מאוד נקודתי, זה הרבה פעמים אפילו להגיע, צעירות שאנחנו מדברות עכשיו על דרום או צעירות מהצפון, הן לא ייסעו עכשיו עד למשל לבית החולים הפסיכיאטרי מרחבים או לשיבא, שרשימות ההמתנה הן גדולות מאוד.

אין רצף מענים מההתחלה עד אחר כך. הצעירות, אנחנו מגיעות איתן לפעמים לחדר לידה בלי תיק לידה כי הן לא מגיעות למעקב היריון, לטיפולים. בחדר לידה בתכלס, ובצדק, מתייחסים אליהן כהיריון בסיכון. הדברים שם מתחילים להתגלגל.

מעצם זה גם שהן לא עשו את הבדיקות, מעבר לשיפוטיות ומה שאנחנו אומרים, את אומרת לא עשו את כל הבדיקות והכול. אז הלא נודע הזה.

הלא נודע מכניס עוד לחץ. אם אנחנו מדברים פה לצורך העניין על צעירה שצריכה מהר מאוד לחזור לעבוד, כי אין לה איפה לגור ואין לה עבודה, היא לא יכולה עכשיו לעבור ניתוח קיסרי חירום. אלקטיבי זה משהו אחר. אבל יש פה באמת הרבה מאוד דברים שעל הדרך, לפחות בתקופה הראשונה הזאת של ההיריון, של הלידה, בטח של ההורות בחודשים הראשונים שמשפיע.

ומה עושים במצב של דיכאון לאחר לידה?

שאלה טובה.

אבל רק רגע, כי אני מבינה שנציגת האוצר פה וכן חשוב לנו.

כן, סליחה. תאיר.

פשוט קוראים לי במקביל לוועדת כספים.

כן, אני יודעת.

כן חשוב לנו.

אז נקדיש רגע שתאיר תראה את הכול.

בהמשך למה שמור אומרת, בהיעדר מדיניות בעצם היום התוכניות של מגזר שלישי חלקן על סף סגירה, כי באמת היעדר תקציבים, היעדר מדיניות, אי אפשר לנצח לעבוד בתלות בפילנתרופיה. אלה נתונים שמשרד הרווחה, נותנים שלו על צעירות אימהות עד גיל 26 שמוכרות בשירותי הרווחה. אם נסתכל על שנת 2024 – 8,238 צעירות. נשאל אחר כך מה זה אומר שהן מוכרות ובאיזה שירותים הן משתלבות. אלה נתונים של המשרד. בארגוני המגזר השלישי בארבע שנים האחרונות אנחנו מלווים כ-450 צעירות.

השלכות בהיעדר השקעה בתוכנית לאומית לרצף מענים לצעירות אימהות. אני חושבת שאלה דברים להתייחס אליהם. קודם כל, השלכות אישיות ומשפחתיות של הצעירות. פגיעה בהזדמנויות למוביליות חברתית, קושי בהשתלבות בתעסוקה. הן נעדרות, תנאי סף מאוד מינימליים. חסמים ברכישת השכלה והכשרה מקצועית. מגורים בתנאי דיור לא יציבים. אני חושבת שצעירות יוכלו לספר מה זה אומר להחזיק דירה לבד, צבירת חובות, הצורך לעבור בין דירות.

אנחנו מדברים, מור הזכירה את זה, סיכון מוגבר לדיכאון אחרי לידה לא מאובחן. אגב, איחור באיתור צרכים התפתחותיים של הילדים. אנחנו פוגשות את זה הרבה, אין לנו נתונים. הלוואי ויהיה גוף שיוכל לאסוף את הנתונים האלה באופן מקיף. קושי בנגישות לשירותי בריאות מונעת וטיפולית. הרבה פעמים צעירות לא יגיעו לקבל שירות רפואי בגלל הדברים שדיברנו וגם עם הילדים הרבה פעמים יגיעו למצב שהן מגיעות למיון בלי לעבור קודם בקופת חולים.

השלכות כלכליות על המשק ועל החברה. אם מדברים על הוצאה חוץ ביתית והשמות חוץ ביתיות של ילדים במצבי סיכון מדברים על הוצאה של בין 120,000 ל-240,000 שקלים בשנה עבור ילד. יש פה עלויות טיפול במצבי חירום במערכת הבריאות בגלל ההגעה הדחופה נגיד למיון. שנים של תלות במערכות הרווחה. אני חושבת שמי שמכיר אימהות צעירות מכיר את זה, יודע. תלות בקצבאות. התלות בקשרים עם הרווחה. תשלומי קצבאות ארוכי טווח.

השלכות כלכליות וחברתיות שמשפיעות על כולנו, לא רק על צעירות אימהות. יש פה אובדן פוטנציאל עבודה רב דורי. צעירה שלא מצליחה להשתלב, הילד שלה ככל הנראה ההעברה הבין דורית תימשך פה. עומס על מערכות הרווחה והבריאות, גם הבריאות הנפשית.

אנחנו ממשיכים לתת להן להיות שוליים. אנחנו כן מדברות על חלון הזדמנויות, בטח עם הצעירות ביותר, בטח בהיריון הראשון. ההיריון הזה והלידה מביאים איתם מוטיבציה, מביאים תקווה, מביאים רצון לעשות שינוי. נכונות הרבה יותר גבוהה לקבל עזרה, הזדמנות לבניית אמון במערכת שלצעירות האלה אין אמון בה. בין אם זה מניסיונות שלהן ובין אם זה ממה שהן מכירות בסביבה. אבל שיקום של האמון, יש שם הזדמנות לדבר הזה. פוטנציאל לשינוי בין דורי, לא רק אצל הצעירה.

זאת אומרת אתן מזהות את הכניסה להיריון כנקודת זמן מאוד חשובה, שהיא שינוי המסלול.

שהיא יכולה להיות פוטנציאל לשינוי מסלול. לגמרי.

אז החשיבות היא בעצם לאתר אותן בשלב ההיריון.

או אחרי הלידה, שוב, בשלבים המוקדמים של אחרי הלידה.

גם, דרך אגב, כמניעה להיריון הבא.

עבודה בשלושה צירי התפתחות, אמרנו את זה קודם. אי אפשר להתמקד רק בצעירה, אי אפשר להתמקד רק באיזה מצבי סיכון הילד נמצא. זה חייב להיות משולב, אבל עם התמקדות, לקחת בחשבון את הציר ההתפתחותי של הצעירה.

מה ההשקעה הזאת יכולה להביא? שילוב של האימהות בתעסוקה איכותית ואולי אפילו השכלה. צמצום התלות שלהן בקצבאות ובאמת יצירה של מצב של עצמאות. צמצום הוצאות על ילדים למסגרות חוץ ביתיות, צמצום מעגל עוני בסיכון וחיסכון. אם נדבר שנייה בלי זה, חיסכון של מיליוני שקלים למשק לאורך שנים. אנחנו רוצים השקעה ממוקדת בזמן מסוים, החיסכון יגיע אחר כך.

יותר מזה, אם הן הופכות להיות חלק מהמשק הן גם תורמות.

וזה השורה התחתונה, משרד האוצר. עלות של אי טיפול המשמעות שלה זה הוצאה של 120,000 עד 240,000 לשנה עבור ילד. זה לא כולל בפנים את האבחונים וטיפולים שהרבה מהילדים צריכים לעבור כבר בגילאים מאוד מאוד צעירים וזה לא כולל את הקצבאות והבטחת הכנסה. זה רק ההוצאה החוץ ביתית של הילדים.

השקעה מונעת. ואני אגיד איך הגענו למפתח הזה, ואם דיברנו על תוכנית יהב, אז בתוכניות יהב ממה שקראתי, יש את מודל פנימה. מודל שמיועד, כתוב שם במודל יהב א' מיועד לשתיים שלוש משפחות נבחרות, רשותי אני מניחה, אבל עם השקעה שיכולה להגיע ל-54,000 שקלים למשפחה. אנחנו מדברות על 90 צעירות בשנה להשקיע 54,000 שקלים, אנחנו מדברים על השקעה של 4.8 מיליון שקלים למודל מוגבר לליווי של הצעירות. 4.8 מיליון שקלים לעומת 120,000 שקלים עבור ילד. אני לא יודעת להגיד כמה ילדים נמצאים בהוצאה חוץ ביתית מגילאים מאוד מאוד צעירים, כולל קלט חירום ואומנות בגיל ארבעה חודשים ושנה. אני מקווה שיהיה מי שיכול לתת פה את הנתונים. אבל זו ההשקעה ההתחלתית שאנחנו מדברים וצריך לעשות חישובים אל מול מה יוצא אחר כך.

אלה ההמלצות, נעמה גם אמרה אותן בהתחלה.

כן, תכף גם נרחיב עליהן, כי זה הרבה מעבר לתאיר. תאיר, לפני שאת משיבה אני אספר שלפני שבוע ומשהו הייתי במקרה, בלי קשר ועם קשר, בפנימיית מגדים במגדל העמק, כחלק מהסיורים שאנחנו עושים בכל הסיפור של חיזוק מעמד עובדי המסגרות החוץ ביתיות ובכלל. ומנהלת פנימייה אמרה משהו שהוא ממש בלי קשר בשיחה. היא אמרה לי 'תקשיבי, אני פוגשת משפחות שהמדינה מוציאה עליהן, כמה ילדים והכול, בחודש כ-70,000 שקלים. והמדינה יכלה להוציא הרבה פחות כדי לתת להם עוגנים לצאת מהמצב שהם נמצאים'.

אני לא אומרת, רשת ביטחון סוציאלית דעתי ידועה, מדינה צריכה להעניק אותה ולתת לכל ילד וילדה, צעיר וצעירה הזדמנות. אבל העובדה שלא פעם זה הופך להיות מלכודת עוני ולא תוכניות ארוכות טווח, שהן תוכניות שבאמת באות לאפשר עוד מנעד, יש פה משהו שמתפספס לאורך השנים בצורה שהיא כאובה. זאת אומרת לא לוותר על התמיכות והכול, אבל גם לייצר עוד אפשרויות שללא ספק, בלי גם שתראו את הטבלה, הן פשוט זולות יותר למדינה. אבל הן גם מחזירות חזרה בהשקעה קבוצת אוכלוסייה שיכולה להיות חלק במשק.

גם צעירות בסיכון הן בשלב שהן באמת יכולות לצאת למשק ולהיות ממש חלק משוק העבודה באמת. זאת אומרת, זה גם בגיל שהוא גיל שהשינוי יכול להיות כל כך דרמטי. זה לא גיל שבו אנחנו כבר יותר מקובעות או באיזה מקום שכבר הדפוסים יותר קבועים ואין מה לעשות, ששם העבודה יותר קשה. אלא גיל שהוא ממש פוטנציאל צמיחה מדהים.

השאלה, תאיר, אם אנחנו גם במקומות של מניעה ויציאה מהמצב הזה או רק במקומות של דגים במקום החכה?

תאיר, רפרנטית רווחה וביטוח לאומי באגף תקציבים. אני אתייחס מאוד בקצרה. קודם כל אני אגיד שזה מאוד מעניין ואנחנו תמיד נשמח לקבל נתונים ומחקרים שאתם, אני בטוחה שאתן עושות ולהעמיק בהם ולא ככה על רגל אחת פה בוועדה. אז אני מזמינה אתכן תמיד גם להעביר לנו את הדברים האלה.

אני כן אגיד רגע, שוב, זה היה מאוד על קצה המזלג. אבל בוודאי שההשוואה בצורה כזו בין האלטרנטיבה לצורך העניין לילדים, כמו שהצגתם, אני לא מבקרת, אני מבינה שזה הסקופ של הנתונים שקיימים בפניכם, אבל כמובן שלא מאה אחוז מהילדים של אותן צעירות אימהות נמצאים בהוצאה חוץ ביתית. אז חלקם עולים, לצורך העניין אם אנחנו בשיח של כסף, 240,000 שקלים וחלקם עולים אפס שקלים. אז אם כבר להציג את זה בצורה כזאת, אז צריך לקחת בחשבון גם מה בפועל קורה במציאות ומה העלויות של אותן משפחות. לצד זה גם אנחנו תמיד רוצים לראות את הנתונים של הצד השני, שכן משקיעים ומתעסקים במניעה, אז גם מה הפירות שזה מניב.

האם יש צד שני שנוכל לראות את הנתונים האלה? האם באמת יש, הרי לא מכירים בקבוצה הזאת כקטגוריה, אז לעולם לא נדע.

אנחנו, ומשרד הרווחה גם יודעים את זה, זה לא סוד, אנחנו כמשרד האוצר לא נכנסים למשרד הרווחה לסדרי העדיפויות בסדרי גודל כאלה של סכומים, באמת, משרד הרווחה - - -

לא, תאיר, זה נכון, אבל בסוף גם הרווחה עובדים סביב עוגה תקציבית.

בוודאי.

הרווחה יכולה לחלום בגדול הרבה יותר אם יתנו לה הרחבה של העוגה התקציבית.

נכון. אבל המשאבים תמיד יהיו מוגבלים. כלומר יכול להיות שהעוגה, אנחנו רוצים שהיא תהיה יותר גדולה או יותר קטנה, אבל היא תמיד תהיה מוגבלת ותמיד הצרכים והרצונות, גם של האוכלוסייה וגם של היכולות של משרד הרווחה, יהיו יותר גדולים ממה שיש.

לי יש שאלה. אם בשולחן עגול האוצר יוכל להשתתף?

אנחנו תמיד שמחים להשתתף. אני אגיד את זה פה בצורה מאוד ברורה, אנחנו לא מתערבים למשרד הרווחה.

לא, להיפך.

דיוני תקציב היו ממש לפני שבועות ספורים, בקרוב אנחנו מוציאים את תקציב 2025 ובמסגרת תוספות תקציב משמעותיות שמשרד הרווחה מקבל, על אף, אני לא צריכה לפרט על המצב שאנחנו נמצאים פה.

פה לא מדובר במשמעותית.

אז משרד הרווחה יודע ומתעדף את הדברים האלה ואנחנו תמיד נתמוך בהסטה של כמה שיותר מהמשאבים לעולמות המניעה מאשר לדברים האחרים.

אבל גם ביתד למשל, אני רואה לא פעם שעושות שם תוכניות ממוקדות ובוחנות אותן. זאת אומרת, לא כל דבר הופך להיות מדיניות בסלע, חקוקה בסלע, אלא הרבה פעמים הניסיון להתאים לצרכים ולהבין איך זה עובד ואם צריך להרחיב את זה. שאני, אגב, מעריכה את זה. אני לא חושבת שצריך כל תוכנית לקחת ישר ולהגיד זה עכשיו המדיניות אם לא בחנו אותה תקופה.

אני אומרת שגם פה בתוך שולחן עגול לשים את שירות התעסוקה, את הרווחה, את משרד הבריאות ולמצוא איך מייצרים מצב של קצבה זמנית תוך כדי הכשרה, יצירת מענים. כל מיני סוגיות כדי לראות האם תוך שנה הדבר הזה מייצר שינוי מציאות שגם מאפשר לאותה צעירה לעמוד על הרגליים בזכות עצמה, לגדל את הילד וגם להסתכל רגע קדימה.

אני יודעת שלפעמים אנחנו נוטים להסתכל על המקומות האלה כאילו זה בלתי אפשרי. אבל זה לחלוטין אפשרי ובטח אם מגדירים טווחי זמנים אם המשרדים מאגמים יחד.

מסכימה לחלוטין. אבל שוב, פה עכשיו יש דיון על אוכלוסייה באמת כנראה מאוד קטנה, מאוד ספציפית. אני עכשיו יכולה לנקוב בעוד עשרות אוכלוסיות כאלה ואחרות שאנחנו יכולים כמובן לחשוב שהם האוכלוסייה שהכי קריטי עכשיו לנסות בה את הדבר הזה. לכן אנחנו לא נתערב בדבר כזה, בסדרי עדיפויות ושיקולים של משרד הרווחה מי הקבוצה הבאה שהם רוצים לצורך העניין לנסות עליה איזה משהו כזה.

אבל אתם יכולים לראות את האינטרס הכלכלי בזה?

חד משמעית אני יכולה להבין, אנחנו לגמרי בשיח של מניעה. זה דבר שהוא חשוב והכרחי גם לטובת אותם אנשים וגם טובת המדינה.

אז אני חושבת שאנחנו בכל מקרה נציע לאוצר בסיכום הדיון גם להיות חלק משולחן עגול. אני חושבת שחשוב שהאוצר לא פעם יהיה בהתחלה לא כדי לסרס את החלומות שאנחנו רוצים, אלא כדי שהוא יהיה שותף. לא פעם מגיעים לתוכניות ואז השיח הוא מאיפה הכסף, מאיפה נביא. אולי דווקא אם הדבר הזה יהיה בהתחלה, אפילו בפגישה שתיים או בחלק מהדברים כדי להיות שותפים רגע לתפיסה. לנתונים ולניתוח שלהם או מה כדאי להשקיע. אני מאמינה שדווקא יש לכם מקום חשוב במובן הזה. בטח בעולמות התעסוקה.

אני לא יכולה להתחייב, אבל תמיד נשתדל ונשמח.

בסדר. אנחנו בכל מקרה נמליץ שגם האוצר יהיה חלק מהשולחן העגול בסופו של דבר. תודה רבה, אני יודעת שאת עולה לכספים, אני אצטרף אלייך יותר מאוחר. מור, את תרצי להשלים?

כן. חשוב לי להדגיש, אני רואה את זה גם אצלנו בעמותה ואני רואה את זה בכלל בעוד עמותות, הרבה עמותות שאני פוגשת בפרויקטים ואנשי המקצוע בתחום הזה. תחום הפילנתרופיה, תחום התמיכות מהמדינה, במיוחד אחרי שנים של קורונה ועכשיו המלחמה. זה ברור לחלוטין שהרבה מהמקומות האלה עושים חישוב מסלול מחדש. הבעיה היא שאלה שכן נותנים את המענים בשטח, ואני עכשיו יכולה לדבר רק על עצמי, אנחנו עם מודל תקציבי דל, מדויק, על השקל, על האגורה. המתנדבות מתנדבות ללא עלות בכלל. ובאמת, זה ברמת רואה החשבון, אתר בשביל שבאמת נוכל להפיץ את עצמנו. אבל אנחנו עומדים לקרוס. זה ברמה הזאת.

מדובר פה באמת על מענים, עוד פעם, אני אומרת את זה מהצד שלי, אבל אני גם רואה את זה ביחד פה עם - - - הקואליציה וגם עם הארגונים שאיתנו בתוך הקואליציה. אנחנו נותנים מענה בשטח. קשה לנו מאוד לשרוד ואנחנו כן רואות את זה. אנחנו כן רואות את המקום שהמדינה תוכל לעשות את זה במשותף איתנו. וכן לבוא ולהגיד את זה. יש פה ממש, היא דיברה על זה שבאמת זה אחוז קטן. אנחנו לא יודעות. אנחנו לא באמת יודעות. כי מה אנחנו מגדירות מצב סיכון? וכמה באמת צעירות יש כאלה? אנחנו לא יודעות, אין לנו מושג. אנחנו מעריכות בין 10,000 ל-20,000 בשנה. יכול להיות שזה אולי יותר.

אבל אנחנו רואות את זה, אנחנו רוצות לפחות להתחלה, לצעד הראשון, לתת את ההגדרה הרשמית. כמובן בחשיבה ובשיח, ברור לי שזה לא יהיה מחר בבוקר. וכן להתחיל לבדוק גם לאסוף נתונים, להבין יותר ולבנות את המענים. אני לא זוכרת את מי שמעתי לא מזמן שאמרו העניים יהיו עניים יותר ויהיו הרבה יותר עניים. זה זה.

זה ממש מתחבר, הייתה לי שיחה עם נעמה גולדנברג מלא עומדות מנגד, שהיא אמרה לי שבשנה האחרונה, בזמן המלחמה, הפניות עלו באחוזים גבוהים והתרומות ירדו בהתאם. וזה ממש להיות במצב שאתם בוחרים. כאילו, זה נורא. ממש צריכים לעשות את הבדיקה עם מי וזה ניכר שעמותות שעוסקות ברווחה בחיים עצמם, ביום יום. דווקא בתוך המצב הזה שהקשב הציבורי והעין הציבורית נמצאים בעוד מקומות אז המציאות גם הפכה להיות יותר קשה בזירות הקצה. וגם הפילנתרופיה מתפזרת לעוד מקומות. ששוב, מטבע הדברים אני מבינה. אבל בסוף גם יש משינה והמדינה צריכה להבין שאי אפשר לסמוך רק על פילנתרופיה ועל היד המושטת של הציבור, צריך גם את המדינה שתושיט את ידה.

וזה הכי מחמיר לב, כי אנחנו כנראה לא רואות ולא יודעות מה קורה בכל זירות הקצה. סביר להניח שאנחנו בכלל לא מודעות להרבה מהמקומות וזה כשל מדינתי לחלוטין.

אני רוצה לעבור לאימהות ואז אני אחזור לכולם, בסדר? קודם כל ה.א. את פה? אני רק אומרת, אסור לצלם, בסדר חברים? תודה שאת פה, קודם כל, אנחנו ממש מעריכות את זה. אנחנו נשמח שתשתפי אותנו במה שאת מרגישה, מה שאת רוצה.

אני אמא צעירה בת 21 לילד בן שלוש, בעזרת השם. עם חיים, היו חיים לא פשוטים. מילדות, ממש מגיל 11 הוצאתי מהבית מטעם הרווחה. אני פניתי לרווחה, אבל חשבתי שזה יעשה לי טוב, שיהיה לי מקום טוב, שיעזור לי להמשך. וההיפך, קרה ההיפך.

בגיל 17.5 נכנסתי להיריון. הכניסו אותי גם למוסדות: צופיה, מעון מסילה, מקומות שלא התאימו לי. אני לא מתאימה למקום בכלל, בשום צורה. ביציאה שלי משם ליוו אותי "מחסות לעצמאות" ומשם ליוו אותי עמותת על"ם. אני מתביישת ואני בלחץ.

את ממש בסדר, את מצוינת.

הרווחה לא הייתה מחויבת אחר כך. כשיצאתי ממסילה, זהו, הייתי לבדי. קרה לי מקרה עם הבן שלי, עם בייביסיטרית, מקרה מזעזע, שעדיף, אני לא רוצה לפתוח את זה פה. ושמו אותי במעצר. יצאתי מהמעצר, ישירות לרווחה והגעתי למשפט. ובלי שום עזרה. יצאתי עם מפתח של בית שלא שלי כבר, 200 שקלים, בלי טלפון, בלי שום כלום. מצאתי את עצמי בלי בית, בלי עבודה. וגם אחרי הלידה זה לא שלמדתי משהו, זה לא שלמדתי גם לפני כן. זה לא שיש לי איזה קורות חיים שהם וואו, למצוא עבודה ולקדם את עצמי וזה לבד.

ופה נכנסה עינב. היא מלווה אותי והיא עזרה לי בכל. מה זה עזרה לי בכל? מה שהרווחה לא עשו היא עושה. אם זה למצוא עבודה. הרווחה כן עזרו לי איכשהו, ניסו לעזור. הפנו אותי לאיזה שהוא "מעגל החיים" וכנראה אני, לא קיבלו אותי. לא נכנסתי בקריטריונים שלהם. והיא הפנתה אותי לדואליס, שבזכותם מצאתי עבודה.

שום עזרה כלכלית, כאילו, אם היא לא הייתה עוזרת לי ואמא שלי לא הייתה עוזרת לי, אני הייתי ביום ברחוב וזה לא מעניין אותם. זה לא שמנסים באיזה שהיא דרך. אפילו אם זה דברים הכי קטנים. סלי מזון, סתם דוגמה, או לא יודעת מה. שום דבר, שום כלום. אני לא יודעת מה עוד להוסיף.

ואיך את מרגישה עם ההורות הצעירה בתוך כל זה?

כרגע אני נלחמת להחזיר אותו. הוא יחזור בקרוב.

איפה הוא עכשיו?

במשפחה אומנת.

זה קרה ממה שהיה בזמנו עם המעצר?

כן. שמתי את הילד אצל בייביסיטרית והיא התעללה בו. אפילו שום עזרה, כאילו, איך אומרים? נפשית?

כן, בטח, ברור שצריך.

לא פסיכולוג, לא פסיכיאטר, אפילו קשר עם העו"סית שלי של הרווחה אין לי. אם לא עינב, שהשיחות שלי איתה, היא כתף תומכת.

ומה את עושה היום?

היום אני עובדת בסינמה סיטי.

מעולה. ויש מחשבות גם קדימה?

בעזרת השם. מדרגה-מדרגה.

כי את מאוד צעירה. זה בסדר, את יכולה לחלום על הכול.

כן. החלום שלי קודם כל שיחזור אליי. זה החלום.

נכון. אז קודם כל חיבוק מכולנו, ממש. ממש אמיץ מצידך לבוא לפה ולספר. אנחנו צריכות לשמוע את הקולות שלך. ואני קודם כל, אני חושבת שאני מדברת בשם כולנו שאנחנו ממש מקוות שישוב אלייך בנך ממש בקרוב ושגם תצליחי להתקדם ולחשוב מה עושה לך הכי טוב ובמה את הכי טובה כדי להגשים את זה. ואנחנו פה גם בשביל שהמערכת תהיה במקום הזה. באמת. ממש תודה שבאת. אנחנו איתך. תודה עינב, ממש, גם איתך. מאוד מרגש.

אנחנו נעבור לקורל נגאוקר. קורל, תודה שאת פה.

תודה רבה.

קורל, אני מבינה שאיתך זה בסדר שאת מצולמת.

כן.

כן. תודה קורל.

קודם כל שלום לכולם. אני קורל נגאוקר, בת 22 מדימונה. נשואה למתן ואמא לאלרואי משה בן שנה ושמונה. כשהייתי בת 15.5 הגעתי לפנימיות בעקבות פוסט טראומה מוכרת שנגרמה בגלל פגיעה מינית ממושכת בילדות. לאחר מכן הגעתי לעמותת על"ם לתוכנית "מחסות לעצמאות" של בוגרי פנימיות. בתוכנית לצעירות אימהות הגעתי בעקבות היריון לא מתוכנן שנכנסתי בגיל 19. חששתי מאוד בהתחלה מאיך הצוות בעמותה יגיב להיריון שלי. זה לא משהו שהכרתי והיה נשמע לי שזה משהו רע היות אמא צעירה. אבל הופתעתי לגלות שהתוכנית היא מאוד עוטפת, לא שופטת ומקבלת כל צעירה באשר היא ללא הבדלים.

התוכנית כיוונה אותי וחיזקה אותי במקומות שהייתי מאוד אבודה בהם. לימדה אותי את הזכויות שלי. בגיל ארבעה חודשים הבן שלי אובחן כילד עם אפילפסיה. וכך מצאתי את עצמי מתאשפזת איתו כל חודש לשבוע ימים בלי עזרה מהמשפחה, כאשר בעלי עובד שעות מרובות כדי להחזיק את הבית ואת העלויות שהטיפולים מצריכים. אני זוכרת שהייתי עם פחד וטראומה מאוד גדולה מרופאים, מבתי חולים. פחדתי על הילד שלי, כי לא ידעתי לאן אני נכנסת. להביא ילד זה לא רק להביא ילד, זה הרבה מעבר. פעם ראשונה שנכנסתי למקום הזה והבנתי את גודל האחריות שיש לי. ואני בסך הכול בת 20. הפנטזיה הכי גדולה להורים היא להביא ילד בריא, אבל במציאות נתקלנו במשברים.

עם הזמן שמתי לב לבעיות תקשורת. כשפניתי לנוירולוגית ושיתפתי אותה שאני מרגישה שהילד שלי לא רגיל היא הפנתה אותי לאבחון ראשון של נוירולוגית התפתחותית שמסרה לי שמבחינתה הילד שלי אוטיסט וסובל מבעיה התפתחותית חמורה.

את יכולה לקחת רגע זמן לעצור אם את צריכה, זה ממש בסדר קורל. אנחנו איתך כל זמן שצריך.

תודה רבה. לאחר שורה של תורים, המתנות ופגישות ארוכות ומפרכות עם אנשי מקצוע מהתחום, מה שלא קיים כמעט בדימונה והצריך נסיעות רבות לבאר שבע בתחבורה ציבורית. נשאר לי לעשות רק אבחון אחד שיאפשר לי להכניס את הבן שלי לטיפול הראוי והנכון עבורו, של פסיכולוג התפתחותי. ניסיתי ליצור קשר עם מעל לעשרה פסיכולוגיות פרטיות בקשר לאבחון. חלקן היו מלאות עד אפס מקום, חלקן לא עובדות בדרום וחלקן לא מקבלות ילדים מתחת לגיל שנתיים.

כאשר פניתי לשירותי הרווחה על מנת שיעזרו לי ויכוונו אותי ויתאימו לבן שלי מסגרת נכונה נתקלתי בתשובות סותרות, חוסר היענות. בהתחלה קיבלו אותנו והיה נראה שיש רצון לעזור. אך מאותה פגישה ראשונה ויחידה עם הרווחה הקשר עם העו"ס נותק. מצאתי את עצמי מתקשרת ורודפת על מנת לקבל איזה שהיא תשובה ולקבל הכוונה של מה עושים מכאן ונתקלתי בחוסר הבנה וחוסר רגישות. רק נאמר לי שללא האבחון אין איך לטפל בי. התחושה הייתה של שקיפות, לא רואים אותי. אני לא יודעת להגיד אם זה בגלל שאני אמא צעירה שלא יודעת ולא מבינה.

אלרואי נכנס למעון פרטי כי כל יום חשוב להתפתחות שלו. לצערי המעון לא מספק את הצרכים והמעטפת שהוא זקוק להם. הבן שלי נכון להיום מעל חצי שנה מחכה בהמתנה לאבחון של פסיכולוגית ושל הקלינאית תקשורת. זמן ההמתנה הוא זמן יקר בהתפתחות של תינוק. מאז שנהייתי אמא הטיפול בילד נהיה הדבר הראשון והכי חשוב לי ולא השאיר לי הרבה מקום ופניות לדאוג לעצמי.

מצד שני, הדחף לעבור טיפול ולהיות אמא יותר מאושרת ויותר שמחה בעבורי ובעבור המשפחה שלי גדל, אך לא מצאתי את המענה המטפל בטראומה. הרצון שלי הוא לחיות לצד הטראומה של מה שחוויתי. אני מרגישה שיש סיטואציות בחיים שהעבר שלי פוגש אותי ומקשה עליי יותר. כמו לדוגמה כשצריך לדבר מול גורמים וגם התמודדות עם התקפי חרדה שעדיין הולכים איתי. הרצון שלי הוא לדעת לחיות לצד זה ולהכיר בזה גם בתוך האימהות. טיפול נכון וממוקד יכול להועיל לי. ומה שהכי יכול לעזור לי, לדעתי, זה בעיקר מקום טיפולי שמכיר ומוכוון לצרכים שלי, כצעירה נפגעת עבירה מינית.

להיות אמא צעירה זה ללמוד להיות אמא ולגדול לצד הילד עם הדברים היפים והקשים שזה מביא. אני גאה להיות אמא. אני מקווה שבוועדה ביום הקול שלי יישמע ויבינו את הקשיים שאנו חווים עם הרשויות ועם המחסור בכוח אדם של נותנים שירותים בקהילה.

אני יודעת שאני לא האמא היחידה שנתקלת בכך. יש הרבה כמוני שנתקלות בבעיות דומות בחיים ואין מי שישמע או יקשיב להן. אז אני מביאה איתי גם הקול של כל האימהות הצעירות האלה, לצערי. תודה רבה.

תודה קורל. תודה רבה לך, תודה ששיתפת. אין לי מה להגיד לך, את מדהימה. וקודם כל אני רוצה רק לשאול אותך, אם אפשר, כרגע הילד ממתין לבדיקות שאת לא מצליחה להשיג תורים?

כן.

אפשר לנסות לעזור עם זה אחר כך, בסדר?

כן.

יש עוד משהו שאת חושבת שאת רוצה להגיד כאן שצריך להציף?

לא, תודה.

ניתן לך קודם כל להירגע ואם תרגישי בסדר אז אנחנו כאן ותוכלי להגיד מה שאת צריכה.

אני רק רוצה להגיד לך ששמעתי אותך ויש בך כל כך הרבה כוחות ותעצומות, הרבה יותר מאימהות שנולדו עם כל האפשרויות בפניהן. ואל תאבדי את התקווה, כי יש בך כל כך הרבה כוח. ואני באמת מאחלת לך שתצליחי, שיהיה לך באמת טובה ומאושרת. אבל את אמיצה בטירוף. תודה שבאת לדבר.

אני גם אשמח רגע להגיד משהו, כאימא, מתמודדת עם טראומה מינית לאמא שמתמודדת עם טראומה מינית. זה קשה. זאת מלחמה שהיא מהרגע הראשון. את לא לבד.

ממש.

את לא לבד במקום הזה. זה קשה, אבל את לא לבד.

תודה, אני מעריכה את זה.

לפני שאני עוברת, נוסיף גם שאת לא לבד ואל תהססי גם לבקש עזרה. צריך גם לדעת להרים את הראש ולראות מי נמצא מסביב כדי לא להיות לבד. ואל תהססי להרים את הראש ולהסתכל מי מסביב. אנחנו צריכים שתעשי את זה גם, קורל, אנחנו איתך.

תודה.

אני אעבור לצפורה מרדכי. תודה שאת פה איתנו.

שלום לכולם. שמי צפורה אור, אני בת 23 ואמא לאדל בת 3. קצת רקע עליי: בגיל 12 ההורים שלי התגרשו ובשל היותי אחות גדולה יצאתי לעבוד וכך גם הכרתי את העולם שבחוץ. בגיל 15 סולקתי מבית הספר בטענה שלא ייצא ממני כלום. זמן לא רב אחרי המקרה הזה אמא שלי גם הוציאה אותי מהבית, כי הייתי עושה מה שאני רוצה.

אני המשכתי את הלימודים ובערך בגיל 18 נכנסתי להיריון. החלטנו אני והגרוש שלי להתחתן, כי הוא רצה שנשמור את ההיריון. תוך כדי ילדתי ולמדתי והוצאתי תעודת הנדסאי תקשוב. באותה תקופה אני לא ידעתי לומר שחוויתי דיכאון אחרי לידה. היום אני יודעת לומר את זה.

בגיל 20 אני הפכתי לאמא לראשונה וכל ההיריון הייתי צופה בטלנובלות וסרטים והייתי רואה איך האמא מקבלת את הילד ומחבקת אותו ושמחה. אני הסתכלתי על הבת שלי ופשוט הרגשתי דחייה. אני לא רציתי את הדבר הזה. כאשר אדל הייתה בת חודשיים בלבד אני ואבא שלה נעצרנו. אבא שלה נשלח למאסר ממושך, אני נשלחתי למאסר בית של בערך 10 ימים. זה רגע שאני פשוט קולטת שאני נשארתי בלי כלום. בלי הכנסה כי הוא היה המפרנס היחידי, בלי קורת גג.

בת כמה היית אז?

בת 21 כמעט. לא, 20. זה רגע גם שאני פתאום מרגישה פיזית שהרצפה קורסת תחתיי, אין שום דבר שמחזיק אותי. בלית ברירה עברתי לגור אצל חמותי, זו האופציה היחידה שהתאפשרה. ושם אני זוכרת איך הרגשתי אבודה ובודדה. לא היה לי שום מענה וכל הזמן הייתי שומעת הטחות של כמה את אמא לא טובה ואיך את לא מטפלת בילדה שלך כמו שצריך. ואם הביטחון שלי היה מעורער מלכתחילה, ברגעים האלה באמת הביטחון שלי צנח לקרקע.

ואז הבנתי שאני זקוקה לעזרה. פניתי לרכז בוגרים בבית הספר שלמדתי והוא קישר אותי לצעירות אימהות בעל"ם.

סליחה שאני עוצרת אותך, בעצם זו הפונקציה היחידה שאמרת לעצמך אני אנסה איתו כי אותו הכרתי?

רק הוא היחיד שידעתי שאני יכולה לפנות אליו. והוא באמת קישר אותי.

אז מזל שהוא הכיר.

כן. ומשם זה סיפור אהבה, באמת, שלא נגמר עד היום. במיזם צעירות אימהות הן ראו אותי. קודם כל ראו אותי, את הצרכים שלי ולא את "אמא של". אני יודעת שלכולנו יש אתגרים, כולנו חווים אתגרים ביום יום שלנו. אבל לאימהות צעירות זה אקסטרה. איך אומרים את זה? זה על סטרואידים.

אני אתן לכם כמה דוגמאות שאני חוויתי: מיצוי זכויות בביטוח לאומי. מי יודע שמגיע לי משהו? רווחה. עד שהסתכלו עליי ברווחה. הנה, אם אם לא אודליה פה שיושבת לצידי לא רואים אותי בכלל ברווחה. עניין העבודה. איך בתור אמא אני מוצאת עבודה שגם מתאימה למעון של הבת שלי, שאני אספיק להיות איתה? תשלומים, מחירי דירה, חובות. איך אני אמורה, אני בגיל 21 הייתי בחובות של כמעט 200,000, לא כולל שכר דירה.

אני רוצה גם לשתף אתכם בחוויה אישית שלי בטיפת חלב. בטיפת חלב תמיד שמעתי שמרגישים שם כמו בבית ושם מלמדים אותך איך להתנהל ומה לעשות עם הילדה שלך. ואני רק זוכרת שהייתי בטראומה להגיע למקום הזה, כי הרגשתי שדוחפים אותי החוצה. הרגשתי מאוימת כל הזמן שייקחו לי את הילדה, כי לא היית אמא מספיק טובה בשבילה.

הרגשת את זה בתחושה או ממש בשיח?

בשיח. הם גם עשו לי מבחן כזה ואמרו לי את לא הכי כשירה, אולי תלכי, אולי תיקחי, אולי תעשי. וכמו שאמרתי לפני כמה משפטים, אני הייתי בדיכאון אחרי לידה. אף אחד לא ראה את זה אפילו.

אז באמת היו לי מחשבות אולי אפילו יותר טוב למסור את הילדה? אולי זה טוב בשבילה? אם אני לא מסוגלת ואומרים לי גם שאני לא מסוגלת בכל מקום שאני נמצאת בו, אז אולי באמת זה הדבר הנכון? אני הרגשתי כל כך עמוסה, לא היה לי איפה להוציא את הכול, איפה לפרוק. אף אחד לא ראה את הקושי שלי, את מה שאני חווה.

לפני שנתיים אני גם לא הייתי מוכנה להכיר בזה שאני צריכה עזרה. ואחרי שהכרתי את עמותת על"ם ואת המיזם הזה של צעירות אימהות אני היום פותחת שתי ידיים ומחבקת את העזרה הזאת, כי אני יודעת שזה מה שהציל אותי אז וזה מה שמציל אותי ואת הבת שלי היום.

אני יודעת להגיד גם שהמעטפת שקיבלתי אפשרה לי לצמוח. והטיפול הזה, זה מה שבאמת עזר לי לטפס ולהגיע לאן שהגעתי. אז לאן הגעתי היום?

רגע, בת כמה את היום?

23.

מדהים.

תודה. לפני כמעט שנתיים התחלתי לעבוד באמדוקס. מי שלא מכיר זה הייטק. אני גם מורה לרשתות תקשורת. וכחלק מהתהליך שאני עוברת אני גם מלווה ב-"נושמים לרווחה" ברווחה וגם נכנסתי לאחרונה לפרויקט "אם הדרך".

אני אסגור בכך: לכל אמא, כל אמא צעירה רוצה שיראו אותה. יש לנו המון אינטריגות ואחת מהן שאני חוויתי זה העניין הזה שאת לא יודעת איך באמת להתנהל עם הצאצא הזה שהבאת עכשיו. ואף אמא, אף צעירה, אף בן אדם לא נולד להיות אמא. כמו שאומרים, גם את רומא לא בנו ביום אחד.

כמו שאומרים צריך כפר כדי לגדל ילד. צריך את כולם. וואו, זה מעורר השראה. אתן שלושתכן, קודם כל תודה באמת שבאתן, כל אחת והמקום שהיא הביאה. מאוד מרגש לשמוע אותך. על המקום הזה של לדעת לקחת עזרה ולשאוף. זה לא כדי להוריד, זה לא כדי להיות בתוך מסגרת שהיא כביכול שמה אותך בתוך תבנית, אלא כדי לשמוח. זה כל כך מרגש לשמוע את זה. לקחת את העזרה כדי לפרוח. אני פשוט מאחלת לכולנו את הבנות האלה בגיל כל כך צעיר. ממש כל הכבוד, ואמרו פה לפני, נגיד גם לך, שאת לא לבד, באמת. ותודה. זה היה מאוד מרגש.

אני אעשה עכשיו גם פינג-פונג בין הרשויות לחברה אזרחית, כדי שנשמע באמת גם את כל השותפות שהגיעו מהרשויות. נתחיל עם הרווחה, עם שרי אורים ויש את נורית ויסברג נקאש. שתיכן הגעתם לכאן.

בוקר טוב.

בוקר טוב נורית, תודה שאת פה.

אני אקח את עצמי להתחיל ולדבר. אני קודם כל רוצה להגיד לשלוש אימהות לביאות, תודה. תודה ששיתפתן אותנו. שמחתי לשמוע גם על "נושמים". ואני חושבת שההתערבות שאתן מקבלות מעל"ם היא בהחלט המודל שאנחנו רוצות להפעיל היום בשירותי הרווחה. הזכרת, צליל, בשום שכל את תוכנית "יהב". זו תוכנית שאנחנו מפעילים שכוללת עובד סוציאלי במשרה מלאה ל-12-13 משפחות, עם סל מענים גמיש וגם מלווה לכל ארבע-חמש משפחות. מה שמצליח לתת מענה מאוד מאוד אינטנסיבי ומחזיק. אנחנו רואים בזה סוג של פנימיית בית. פנימייה טובה ומטופחת לאמא ולילדים בתוך המשפחה.

אני רוצה גם להגיד שחלק גדול מהדברים שאתן מדברות עליהן זה ששירותי הרווחה עוברים תהליכים של שינוי. שינוי מאוד חשוב במעבר מלראות הורות ולראות איך אני הורה לבין לראות את ההורה כאדם אוטונומי, נפרד מהילד, עם צרכים משלו. אני אישית מאמינה, יש סיפור, אפשר לספר סיפור?

בוודאי.

פעם אחת היה רב, באחת העיירות בפולניה. זה סיפור שאמא שלי סיפרה לי כשבאתי אליה עם כמה דברים. והגיעה אליו אישה ואמרה לו 'אתה יודע רב? אני מאוד רעבה והילדים שלי מאוד רעבים. יש לי שלושה ילדים ויש לי פרוסת לחם אחת. בוא תגיד לי איך לחלק את פרוסת הלחם בין שלושה ילדים'. הוא אמר לה 'לא, לא, לא אישה יקרה. את תיכנסי לחדר, את תסגרי את הדלת, את תאכלי את פרוסת הלחם ואז יהיה לך כוח להאכיל שלושה ילדים'.

אני חושבת שהסיפור הזה שאמא שלי סיפרה לי מהווה עבורי ועבור משרד הרווחה את ההשראה לפיתוח עתידי של התוכניות. בתוכנית "יהב" שהיום פועלת ב-28 רשויות, אנחנו הולכים להגדיל אותה ל-51 ואני מאוד מקווה, דוברת האוצר יצאה, אבל לגייס את התקציבים של מס פחמן ולהרחיב אותה בכל הארץ.

התוכנית הזאת לא מוגבלת לאימהות עד גיל 26. אני חושבת שגם כאשר אמא מגיעה לגיל 28, 29, 31 ולפעמים גם יותר, היא עדיין אמא ועדיין מגיע לה לראות אותה. והרבה פעמים אני מוצאת נשים אפילו בנות 50 שהן בנפשן נערות ולפעמים גם ילדות. לכן הגיל, עם כל ההערכה שלי לגיל 26, הוא לא הקריטריון היחיד שמנחה אותנו.

אבל השאלה אם אנחנו מכירות בקריטריון כקטגוריה שצריך להתייחס אליה. בוודאי שאימהות שמצבי סיכון זה לא עד גיל 26, זה חד משמעית אני מסכימה. כמו שהקימו את יתד.

נכון. אנחנו בהחלט בשיח למשל על צרכים של צעירים, ואנחנו הולכים. "יתד" היא תוכנית שעובדת עם צעירים. אנחנו מצאנו למשל תופעה מאוד מעניינת, אולי זה לא כל כך קשור לפה, ששירותי הרווחה ברגע שילד גדל והוא נהיה חייל, שומטת את המשפחה. ועדיין חייל הוא ילד ועדיין הוא צריך אבא ואמא. הוא צריך לדעת שהוא משרת ויש לו ראש שקט וכו'. והרחבנו את ההתבוננות על משפחות של צעירים גם כשאין שם ילדים. אז אנחנו כל הזמן בדיאלוג עם התוכנית של "יתד" ואנחנו בהחלט בעניין.

עכשיו אני רוצה לדבר על כמה נתונים ברשותכם. אני חושבת שהעובדה שאנחנו מסתכלים יותר ויותר על משפחות, והקמנו את "נושמים" ואת מרכזי עוצמה, נובעת מזה שאנחנו מכירים בשני משתנים מאוד משפיעים על אנשים, בטח אנשים שאנחנו מטפלים בהם: עוני מצד אחד וטראומה מהצד השני. וזה השיח שאנחנו מנסים לקדם.

אנחנו מנסים לשפר ולטייב את העבודה בשירותי הרווחה. אני רק רוצה לסבר את האוזן, המחסור בשירותי הרווחה ובעובדים סוציאליים הוא מורכב והוא אתגר יום יומי עבורנו. חסר לנו כמעט 600-700, תלוי איך סופרים, עובדים סוציאליים. הפתרון שאנחנו חושבים עליו הוא לא להפריט את השירותים שלנו על ידי זה שעובדים סוציאליים יופעלו במיקור חוץ בכל מיני תוכניות. אני חושבת, כתפיסת עולם שלי, ואני חושבת שגם שהמשרד, אנחנו מנסים לחזק את התשתיות של השירות הציבורי ולתת שירות איכותי.

אז אנחנו מפעלים היום את "נושמים" שקוראים לזה, "נושמים" היום הוא שם של מערך. יש שם את תוכניות "הדר" – אלה כל התוכניות שמתמקדות בעוני. יש את תוכניות יה"ב – ילדים הורים בתקווה.

בכמה "נושמים" מתוקצב היום?

"נושמים" ו-"עוצמה" קיבלו 20 מיליון שקלים תוספת רק השנה. אנחנו כבר מגיעים ל-200 מיליון שקלים.

ולא מתוכנן קיצוץ ב-2025.

לא. אנחנו הצלחנו להוסיף ויכול להיות שהודות למס הפחמן אנחנו גם נגדיל את זה ונפרוץ את זה עוד.

זאת אומרת קיצוץ לא הולך להיות.

אנחנו קיצצנו 11% באופן רוחבי בתוכניות "הדר".

בגלל הקיצוצים הרוחביים.

לא, לא בגלל זה. בגלל שרצינו להרחיב את מספר היישובים והרשויות שבהן תפעל התוכנית. אנחנו מצאנו שאנחנו צריכים לתת את התוכנית הזאת לעוד יישובים. אז עשינו איזה שהוא סוג של קיצוץ מושכל.

פנימי.

פנימי, בין התוכניות. אבל בטוטאל קיבלנו תוספת של 20 מיליון שקלים. והתוספת הזאת מיועדת, ואם הפעלנו עד היום את תוכניות יה"ב, שאלה תוכניות של גם עוני וגם סיכון ביחד, וזה תמיד בא עם טראומה. אני באמת, הרבה מאוד מהאוכלוסייה שלנו היא אוכלוסייה שעברה טראומה. בדרך כלל טראומה לא מטופלת, לא מאובחנת. מאוד מורכב.

אז אנחנו כן הוספנו כספים. אנחנו רוצים להגדיל את תוכניות יה"ב כדי לתת מענה יותר מדויק וקרוב למשפחות. לנו היום בשירותי הרווחה יש לנו, אני אציין שעד גיל 26, בדקתי את הנתונים עוד פעם. יש לנו 3,262 זוגות נשואים שאחד מהם הוא מתחת לגיל 26. זאת אומרת, זה יכול להיות מישהו בן 40 עם 26. ו-2,086 פרודות, שאלה נשים שחיות שהן עומדות בראש משק בית. מעל מחצית מהן הן ערביות ושייכות לחברה החרדית.

אני כן יכולה להגיד שמקרב הנשים עד גיל 26 יש לנו 30 ילדים באומנה. עד גיל 26, ממשפחות של שני זוגות והורה אחד – 123 ילדים באומנה. זה בערך 5% מהמשפחות שמוכרות. ואני יכולה להגיד בטוטאל, אם זה חשוב, ילדים עד גיל 8, בכלל בכל המסגרות שלנו, פשוט ביקשתי תוך כדי מהר מהר שיסמסו לי, יש לנו ככה: בגילאי 0 עד 3 בכל מדינת ישראל יש 171 ילדים בפנימיות ו-768 באומנה. בין גיל 4 ל-7 יש לנו 221 בפנימיות ו-637 באומנה. אנחנו משתדלים ככל יכולתנו במדינת ישראל להשאיר את הילדים ביחד עם הוריהם. אנחנו בגדול עושים מאמצים מאוד גדולים גם לנסות ולהחזיר ילדים הביתה וגם לנסות להבטיח לילדים משפחה קבועה ומיטיבה בטווח זמן שאנחנו נגדיר אותו מתוך הזכות של הילד. אבל אנחנו בהחלט נעשה את הכול בשביל לנסות לעזור ולראות איך אפשר להחזיר ילדים להיות עם הוריהם.

נורית, יש לי שאלה. האם אנחנו צריכים להרחיב בקשה ללמ"ס לבדוק, האם זה דבר שיכול לסייע לנו? גם אפשר לקחת אתכם, את הקטגוריות שתרצו, שנבקש הרחבה של נתונים מהלמ"ס? זה אולי יקבל עלינו קצת לנתח את הקטגוריה הזאת ולהתאים לה באמת מענים, מבחינת היקף?

אפשר בהחלט לבקש מהלמ"ס. דרך אגב, יש לי עוד נתון אחד מעניין. מתוך ה-3,262 משפחות יש לנו גם 1,000 משפחות עם מוגבלויות. או אוטיזם או דברים שאנחנו כן יודעים ומזהים.

ואז המורכבות היא נוספת שנוספת.

כן. המורכבות הנוספת, ואני אגיד עוד משהו ברשותך כבוד יושבת-ראש הוועדה. אני אגיד עוד משהו, אני יושבת פה ומדברת ראשונה. משרד האוצר, היא בטח הייתה צריכה ללכת אז רצה. הסיפור של עוני במדינת ישראל, ואני חושבת שלזה צליל מכוונת בשולחן משותף, הוא לא סיפור של משרד הרווחה. דיברתם פה על תחבורה, דיברת פה על בריאות. בריאות נפש, בריאות רגשית, טיפולים רגשיים – הם אחריות של משרד הבריאות. אנחנו הרבה פעמים עומדות כעובדות סוציאליות די חסרות אונים.

גם תעסוקה.

גם תעסוקה. כאשר יש לנו תור לעוד תשעה ועשרה חודשים ואנחנו מנסים לפרוץ את הדלת ולנסות לעזור. אני חושבת שחלק מהתפקיד של עובד סוציאלי, ככל שאפשר ויש במחלקה, הוא לסייע במימוש הזכויות ובהסרה של חסמים. זה במובן הזה "נושמים". יש לו אפשרות לשבת יותר טוב, כולל גם טיפולים בחובות. זה לא רק תוכנית לחובות. מאוד חשוב לנו, אנחנו כן ב-"נושמים" נותנים עזרה שהיא לא מתמקדת בהורות בהכרח, אבל אם אפשר צוברים ולוקחים עוד.

אז כן, דיברתי אתכם על תחבורה, על ביטוח לאומי. שדרך אגב, אם יש ילד אחד או יש הבטחת הכנסה או משהו כזה, באמת, זה לא מאפשר. אני מסתכלת על חברתי ממשרד השיכון, שגם שם, כדי להגיע לזכאויות בשיכון זה משהו שהוא מאוד מקובל באפשרויות שלו כיום.

רק שאין דירות.

לא רק דירות. גם סיוע בשכר דירה הוא מאוד מוגבל ויש אוכלוסיות ויש סדרי עדיפויות. אז אנחנו משתדלים. ואני בהחלט מאוד אשמח ברשותכן גם לראות, אישה יקרה, אמא יקרה, לקבל באמת את הפרטים ולבדוק מה קרה בכל מקום ומאיפה יושבת החוויה הלא פשוטה. ותודה לך גם, עינב, מאתנו. ואני פה לרשותכן.

קודם כל תודה רבה. אני רק רוצה לשאול לגבי כמה דברים. קודם כל, עבודה באמת חשובה. אבל לגבי הכרה בקטגוריה באימהות צעירות בסיכון, שזה בעצם תת קטגוריה של "יתד". מה העמדה של המשרד או שלכם, הדרג המקצועי? ואיך נכון שזה ייתן רגע התייחסות פרטנית. אני מקבלת שאימהות בסיכון זה על כל הרצף הגילאי, אבל כן הגיל הצעיר הזה הוא ספציפית מהמקום שאפשר לצמוח ולצאת מזה אל הסיכון ככרוניקה. כדאי גם להבין איך אנחנו מונעים את הסיכון כמציאות כרונית.

אני אגיד ככה: אני חושבת שבהחלט יש, ככל שיש תוכניות של יה"ב ו-"הדר" אנחנו בהחלט יכולים וחשוב לתת לשם תעדוף. אבל אני אגיד "אבל", בשירותי הרווחה יש 428,000 משפחות שמוכרות ומטופלות. 5,000 מהן עד גיל 26 או שני הורים או הורה אחד. זה משהו כמו פחות מאחוז, לא יודעת, לא טובה בחשבון, בגלל זה אני עובדת סוציאלית. אני אגיד שמכל 400 יש לנו הרבה מאוד משפחות. יושבת פה קורל. וקורל היא אמא לילד עם צרכים מיוחדים. וצרכים מיוחדים זאת אוכלוסייה ויש לנו אוכלוסייה של אלמ"ב. זאת אומרת, כדילמה, אני מנסה להעלות לדברים של מאקרו ולעבוד בשתי גישות. אנחנו עובדים בגישה של עבודה סוציאלית - - - טראומה.

אני אגיד לך למה אני שואלת. אז אולי תצליחי לפתור לי את זה מסיפור אחר. בעצם ברגע שמתחילה הורות בקרב אוכלוסיית "יתד" הם יוצאים לאגף משפחה. האם אפשר להבטיח שהמענים יישארו מענים שמקבלים גם מ-"יתד" גם אם יוצא לאגף משפחה?

כן. אנחנו בדיוק עובדים כרגע על זה.

אוקיי, אז זה חשוב. בבקשה.

אני אמשיך את נורית. שרי, מנהלת תחום פיתוח מקצועי. אני רואה המון פנים מוכרים. אני אמשיך את נורית. אני יכולה להגיד, קודם כל כתפיסה, אני חושבת, אני רק רוצה להגיד גם תודה שהגעתן וסיפרתן וזה לא ברור מאליו. זה גם קשה לשמוע ככה את המקומות שבהן לא קיבלתן את מה שמגיע לכן לקבל ומגיע לכן לקבל ותודה שבאתן והשמעתן את הקול שלכן.

אני אגיד שכתפיסה, אני חושבת שכולנו חולשים את אותה תפיסה שברור שכאשר צעירה הופכת להיות צעירה אז היא לא רק אמא. ושברור לכולנו שכאשר אנחנו מתבוננים בסוף על צעירה, ודרך אגב, אני אגיד אחר כך גם על צעיר שהופך לאבא שזה ככה בשולי הדיון, אבל בעיניי זה יהיה הדבר הבא. ברור שבסוף אנחנו רוצים להסתכל עליה גם כצעירה, עם האתגרים של הצעירות והאתגרים של השלב ההתפתחותי שהיא נמצאת בו, וגם כאמא, עם האתגרים שזה מביא והאתגרים של השלב ההתפתחותי הייחודי הזה.

בסופו של דבר, כתפיסה, אנחנו חושבים ורוצים בכלל בכלל השירותים, שיהיה בית אחד לצעירה. זאת אומרת, לצורך העניין שיהיה גם עו"ס "יתד" וגם עו"ס משפחה וזה באמת יכול לייצר ספיטים ופיצולים ודווקא היעדר הגעה לזכויות שונות. לכן אני יכולה להגיד לכם מטעם "יתד" שזה בתוכניות העבודה שלנו. זה נכנס לתוכנית העבודה כבר בקיץ הקודם, עוד לא הייתי. ובעקבות המלחמה כמובן דברים השתנו. אני יכולה להגיד שאני חודשיים בתפקיד וכבר הייתי ב-"אם הדרך" בפגישה. מקום מדהים. נפגשנו, זוהר ויעל ואני.

אבל אני מקבלת את מה שאת אומרת לגבי בית אחד של אחריות. חד משמעית, צריכים שמישהו יידע אני אחראי. אני גם מקבלת שזה באגף משפחה, כי יש כאן ילד. חד משמעית. אבל מענים.

כן, אז הנה אני מגיעה לזה. אז אני שוב אומרת, בחודשיים שאני נמצאת הייתי ב-"אם הדרך" וגם כבר פגשתי את הנורית, זו הייתה בערך הפגישה השנייה שהצטרפתי לאלונה לפגישה. בדיוק בגלל הרצון לחזק. בגלל שזו תוכניות העבודה משותפת שלנו, בגלל הרצון שלנו לחזק את הממשק הזה. בסופו של דבר ב-"יתד" אנחנו מחזיקים הרבה מאוד באמת ידע על צעירות וצעירים במצבי סיכון ועל הידע הזה. ואנחנו בוחנים כרגע איך אפשר להשתמש בידע שלנו, של מה זה להיות צעירה במצבי סיכון, ובידע של נורית. ואיך אנחנו מייצרים איזה שהם שיתופי פעולה שבסוף ידע, וחשוב להגיד שאני אומרת ידע זה לא רק ידע על עבודה עם צעירות במצבי סיכון, זה גם ידע לגבי תוכניות.

לא, אבל ידע זה לא משאבים. לא, אני רוצה רגע. אני שאלתי שאלה ברורה.

כן. פשוט אנחנו מדברים גם על ידע וגם על משאבים.

אוקיי, זה ממש חשוב.

מנגישים גם ידע וגם משאבים.

אז אנחנו נכניס את זה גם לסיכום הדיון, כי בעיניי זו הסוגייה. כפיפות של אחריות היא דבר שהוא לגמרי מובן וצריך שיהיה בית במובן של אחריות. אבל מענים. זאת אומרת, ברגע שצעירה בסיכון הופכת לאמא, לגזול ממנה מענים מסוימים כי זה באגף מסוים ולאפשר רק מענים ספציפיים מאגף אחר – זה בעצם מעגל לא בריא. אני חושבת שזו טעות. בסוף היא בקטגוריית "יתד", בנוסף להיותה אמא צעירה. ולראות איך אפשר כן את הליווי והסיוע ושאר הדברים שנותנים לצעירה בסיכון ייתנו לה גם בנוסף.

אני אדייק מהידע שקיים אצלי כרגע שכאשר צעירה, לצורך העניין, צעירה הופכת להיות אמא, נעשה תהליך מסודר של העברה לנורית, לאגף של נורית. ובעצם אצל נורית הם מקבלים את כלל המענה מתוך התבוננות גם כאמא וגם כצעירה. והאתגר שלנו שהוא עכשיו בתוכנית העבודה זה באמת לראות איך אנחנו מעבירים את היד. אני רוצה להגיד שבתוך ההקשר הזה צריך לבחון איזה תוכניות עדיין פתוחות, איזה תוכניות לא. וזה גם בתוך דיאלוג פרטני.

אבל צריך לתת לנורית את ההרשאה. להגיד ל-"יתד" אני שולחת גם את התוכניות הזאת שלכם הצעירה הזאת מקבלת. זאת אומרת, בדיוק הסיפור הזה, שוב, זה גם בתוך משרד אחד. אמרתם בצדק, זה לא רק הרווחה. אנחנו צריכים לראות איך עובדים עם עוד משרדים, זה תמיד אתגר. ובסוף הכנסת תצטרך להבין שהסיפור הרב משרדי זה הסיפור הבא, כדי לעשות דברים טוב יותר. דברים לא יכולים להיות במשרד אחד. זה בלי קשר. אבל פנים משרדי, אז אם נורית היא הפונקציה האמונה, אין שום בעיה שנורית גם, בהסדרה כמובן, משפטית משרדית, תגיד התוכנית הזאת של "יתד" היא הכי מתאימה לצעירה שאצלי. והעובדה שהיא בשתי הקטגוריות מאפשרת לה להגיד אני רוצה לבחון אותה גם בתוך התוכנית הזאת.

זה נשמע לי כל כך הרבה יותר בריא וגם נכון, וזה גם הכי רווחה שיש. זה בדיוק הגישה הרווחתי שגם אני חושבת שהצגתן כאן. אני מבינה שזה לא היה עד עכשיו, אבל אנחנו כן רוצים לדחוף לזה שהדבר הזה ישתנה. זה כמו שאנחנו מדברות הרבה שנים על האוהדות עם הבריאות והרווחה. זה בין משרדי, אני יודעת שזה יותר מורכב. אבל צריך לראות איך אנחנו מטפלות בזה. אבל פה אני כל כך מאמינה שזה יכול להיפתר. שוב, אני חושבת שזה צריך להיות באגף משפחה, אני לא מומחית רווחה. אני רק חושבת שבוודאי שאמא צעירה צריכה להיות תחת אגף משפחה. אבל העובדה שהיא מתנתקת מ-"יתד" גם אם בהעברה, זה לא דבר נכון.

אז כן לקבל את זה שיש את האגף האמון. אבל "יתד" צריך להיות חלק מהמנגנון המסייע. ואני מאמינה שאפשר לייצר את זה. אני מכירה אתכן, אתן עובדות מדהים ביחד. מעבר לנהלים, זה ברמה הבין אישית. אני יודעת שזה אפשרי.

נורית, אם תרצי להוסיף על זה משהו, אני אשמח.

לא. אני חושבת שאנחנו רגילים לעבוד יחד עם "יתד". אני כן אומרת שכאשר עוברת, ובאמת בגילוי נאות, את יודעת, אני אומרת תמיד בוועדות האלה את האמת גם אם היא לא נוחה. אני כן אומרת שהרבה פעמים הפוקוס זז מ-"יתד". כשצעירה עוזבת את "יתד" פתאום הדברים קצת משתנים וכרגע יש איזה שהוא עניין אחר. אבל אנחנו נחזור ל-"יתד", אנחנו נבדוק. ואני אומר שוב, אני רוצה שהשירות יישאר שירות ציבורי. אני רוצה שהשירותים שהמדינה נותנת והאחריות שהיא לוקחת יישארו של המדינה.

אני רואה את החברה האזרחית כחברה שמפתחת, מזרזת, מקדמת ובסוף הכול חוזר למדינה. אני כן רוצה שתוכניות של יה"ב וה-"הדר" ו-"סיכון" יגדלו. אני רוצה שהעובדים הסוציאליים ימלאו בחזרה את המחלקות לשירותים חברתיים כדי שלא יהיה מחסור בעובדות סוציאלית ומשפחה תישמט בתוך הרצף. כדי שכאשר אמא תצטרך לפגוש את הילד שלה או לנסוע, היא תוכל להתלוות עם עובדת סוציאלית ולא תיסע לבד, כי פשוט יש עובדת סוציאלית. כרגע אנחנו בהחלט נמצאים באתגר משמעותי.

אני רואה גם את הקול הציבורי להשאיר את המחלקות במקום שיש לו שליחות וערך ואני רוצה אותם אצלי במחלקות. את הטובות רק, לא את הלא טובות.

בסדר גמור. אנחנו כמובן נוציא את הפנייה, כדי שתחת אגף משפחה יהיו גם כל המענים של "יתד", בהתאם לקטגוריה, עד שהן ייצאו מהגיל שמשייך אותן.

אני כן רוצה להגיד משהו על השירות הציבורי. אני כמובן תומכת מדינת רווחה נלהבת וכתוצאה מזה מן הסתם משרד הרווחה הוא אחד המשרדים החשובים. רק יש לומר שזה משרד שכן יושב מול צנע תקציבי שהוא מדיניות כלכלית. היא לא קשורה לדרג המקצועי, היא קשורה למדיניות לאומית. ולא פעם החברה האזרחית מכסה, לצערנו, על ייבוש והזנחה. לכן אני אשמח שבנסיבות טובות העמותות האלה ייסגרו. אבל כל עוד הנסיבות הן לא טובות העמותות האלה חשובות ואנחנו בסוף מייצרים את התמהיל הזה. אבל אני מאוד אשמח שנגיע לימים שנדבר על הרחבה תקציבית למשרד הרווחה ונוכל טיפה יותר לחלום ולא בחור בגרוש.

ממש.

בכל מקרה, אתן כרגע חלק ממה שהוא הכרחי. אני גם כן רוצה להוסיף שחברה אזרחית בריאה ומגזר שלישי בריא הוא כזה שכל פעם מאתגר את המערכת עם מענים חדשים שלא חשבו עליהם. ובמקום מתוקן ובריא המערכת לומדת לאמץ את זה ולהפוך את זה לשלה. זה היה הגלגל הנכון שהיה קורה בחברה מתוקנת. ובחברה של צנע תקציבי זה לא קורה. העמותות מתפתחות, אבל המערכות פחות. וזה חבל.

גם את אמרת, מור, גילית סוגייה לפני כמה שנים בלבד. זה מצב בריא שחברה אזרחית מגלה סוגייה, מקימה לזה מודל. המצב הנוסף שצריך לקרות זה הגלגול הזה אל המערכות הציבוריות, שבישראל של היום קורה פחות ופחות בגלל מדיניות מכוונת. נראה לי שפה יש תמימות דעים שהלוואי והיא הייתה משתנה.

אני אחזור רגע לחברה האזרחית עכשיו. תודה לכן שרי ונורית על המידע המפורט.

אני יכולה להוסיף רגע על הדברים שלה?

בוודאי. הבמה שלך בכל מקרה.

קודם כל תודה על הוועדה. טלי ארז, אני מנכ"לית של עמותת על"ם. אני גם מאוד מסכימה עם הדברים שאמרתם. גם שלך שרי, וגם של נורית. ובאמת האחריות, ארגונים חברתיים וחברה אזרית לא צריכה ולא יכולה להחליף מדינה. יכול להיות שבתחילת המלחמה, בגלל שלנו היו את המנגנונים היותר מהירים ופחות בירוקרטיה. אבל בסוף אם לא משרד הרווחה שתקצב ומימן לא היינו יכולים לעשות את זה. וזו גם ההזדמנות לבוא ולהגיד תודה.

אני רוצה להגיד פה משהו מאוד חשוב. אנחנו כארגונים של חברה אזרחית מהקורונה למדנו לעבוד ביחד בצורה מאוד משמעותית. נמצאים פה כל הקואליציה. צפורה דיברה על מענה דיורי, זה חלום שהתגשם בזכות "אור שלום" והקרנות של הביטוח הלאומי. וזו בעצם איזה שהיא סגירת מעגל של אוכלוסיית יעד שאנחנו בעמותת על"ם מאתרים, מלווים ובסוף אותה צעירה צריכה מקום לישון כדי לחלום חלומות וכדי לחשוב על העתיד שלה וכדי לא לפחד שיזרקו אותה מהבית. אבל המענה הזה נותן רק מענה ל-16 צעירות. כרגע לנות שם אולי צפון ודרום שמונה-תשע צעירות.

לצערי כל הארגונים היום, מלבד "אור שלום" הם על פילנתרופיה בלבד. זאת אומרת אנחנו היום מלווים בכל שלב נתון סדר גודל של 75 ל-110 צעירות אימהות בסיכון בשלושה אזורים בארץ, שהם על בסיס פילנתרופיה בלבד.

אנחנו מדברים ספציפית על סוגייה של אימהות צעירות בסיכון.

של אימהות צעירות בסיכון. שמענו פה באמת את האימהות הכול כך אמיצות. גם אם יש שירותים ברווחה, אחד הכשלים זה בעצם להנגיש להן, להיות גשר בין העובדת הסוציאלית של הרווחה שלפעמים מפחיד, מאיים. שהן לא יודעות אפילו למי לפנות. וזה המקום שלנו, שאנחנו גם עם המשקפיים של עובדי רחוב וגם עובדים עם השטח. אבל בסוף בשורה התחתונה, כל בן אדם שאני ניגשת איתו, גם ברשות המקומית, גם במשרד וגם במגזר העסקי אומרים לי אנחנו לא יודעים איך 2025 תיראה. אף אחד לא יודע. ארגונים חברתיים הם נגזרת של המדינה ושל המגזר העסקי.

אני חלילה לא בא פה לאיים, אבל אני אומרת, בסוף יש סכנה מאוד מאוד גדולה שאותם סיפורים פה שייפלו עוד יותר בין הכיסאות כי אנחנו לא נצליח להעמיד, באמת, זה סכום קטן, שתבינו, פחות ממיליון שקלים תקציב של התחום הזה, שהם יצילו. עובדים סוציאליים לא אוהבים להגיד "מציל". אני לא עובדת סוציאלית, אז אני יכולה להגיד מציל. אבל כן, נמצא בצומת חיים קריטי, משנה חיים. מצד אחד עם מוטיבציה ומצד שני עם סיכון מאוד מאוד גדול ליפול לשוליים. וההידרדרות, יעל אמרה את זה בפתיחה של "אור שלום" שמישהי נתקעת עם הרכב והיא מתקשרת לבעלה והוא מתקשר לשכן וכולם באים. אז לאמא צעירה בסיכון אין לה את הרשת הזאת. והיא מאחרת לעבודה ואז מפטרים אותה מעבודה ואז אין לה מקום לגור בו והיא יורדת במדרון מאוד מאוד חלקלק.

אנחנו החלום שלנו לעשות אקזיט למגזר הציבורי, שיכירו באוכלוסייה ויבינו. גם אם זה טיפה בים, בסוף 110 צעירות.

אני מסכימה איתך.

וזה סיכון, כי 2025 היא באמת, עם המלחמה.

אני רוצה להגיד משהו על ה-110 צעירות אימהות. קודם כל אני מסכימה ונורית, מסגרת את זה קודם, זה לא רק משרד הרווחה. צריך להיות פה שולחן רחב עם משרד השיכון ועם הביטוח הלאומי שהגיע, עם משרד הבריאות. שלטון מקומי שאני מניחה שלא הגיע, אבל צריך לקחת חלק בדבר הזה.

שלטון מקומי בזום וגם יש לנו פה את משרד השיקום, משרד המשפטים, ביטוח לאומי. תכף הם ידברו גם.

אני שמחה. מי שהגיע זה כבר התחלה.

אני רוצה כן להגיד משהו רגע על נתונים. אנחנו מדברים על 3,000 צעירות יהודיות בשנה. בעל"ם בפחות מארבע שנים שאנחנו עובדות, ליווינו ומלוות כ-300. באזורים מאוד מצומצמים שזה אומר שמתל אביב צפונה אנחנו לא מגיעות בכלל. זה 10% מבין משפחות צעירות שמתחת לגיל 26. זה אומר שיש מן הסתם לפחות כפול, אם זה המספר שפגשנו עד עכשיו. זה דבר ראשון שאני רוצה להגיד.

דבר שני, רק 50% מבין הצעירות שפגשנו במהלך שלוש וחצי שנים האלה היו מוכרות על ידי הרווחה בזמן תחילת הליווי. עם אורבן, ואני אגיד, עשינו עם רכזות, לא אני, הרכזות עשו תהליכים מדהימים. הסכימו להגיע ולפתוח תיקים ברווחה. עם באמת הסרת חסמים והתנגדויות של שנים מילדות. אני חושבת שכאשר מדברים על עבודה בתודעת עוני, טראומה ושני הדברים האלה, אני חושבת שכל אחת מהצעירות שנוכחות פה דיברו את זה. אנחנו רואות את זה בוודאי בצעירות שאנחנו פוגשות ובטח בצעירות קצה.

אי אפשר לדבר רק על עוני ועל טראומה בלי גם לראות את הנקודה הקריטית הזאת של צעירות וכניסה לאימהות צעירה. אני לא יודעת מה הנתונים במשרד הרווחה לגבי המשפחות. אני מסכימה, גם אמא בת 28 יכולה להיות במצבי סיכון ובוודאי גם בגיל 50. כן מעניין אותי, כאני, האם המשפחות האלה שמטופלות בגילאי 30 של ההורים, בגילאי 35, מתי ההורות התחילה. ואני לא בטוחה שאי אפשר לזהות שם את הכניסה להורות בגילאים מאוד צעירים האלה.

אני אגיד עוד דבר. מתוך ה-30 האלה, ואני אמקד אולי בקהילה, מתוך 146 צעירות בקהילה, שתיים הצליחו להשתלב בתוכנית יה"ב. אחת אחרי הוצאה של שני ילדים מהבית ועוד אחת שהצליחה. וזהו. כל השאר, ואנחנו מדברות על עוד 144, לא מצליחות להשתלב בתוכניות יה"ב. אני לא מדברת על "נושמים", ב-"נושמים" האחוזים טיפה גבוהים יותר.

אני רק אוסיף שני משפטים לסיכום.

בטח, בוודאי.

יה"ב זה לילדים גם בסיכון. אז יכול להיות שהילדים לא היו בסיכון.

לא, ניסינו.

ניסית? את צוחקת עליי.

בסוף התוכניות שמציעה המדינה הן תוכניות טובות והן גם תוכניות מתוקצבות. הן לא תוכניות כמו שדיברת קודם, רזות, עניות ובגדול עם תודעת עוני. העניין הוא שבאמת אוכלוסיות צעירות לא מספיק מצליחות להשתלב שם וזה מה שאנחנו מנסות להגיד. ופה, בעיניי זה הדגש הכי משמעותי. לאפשר להן להשתלב בתוכניות האלה. וכמו תמיד, השירותים צריכים לעשות התאמה אליהן ולא להיפך.

דבר נוסף, אני מאוד שמחה שהבאת את הנושא הזה לכאן. אני יודעת זה יחסית. בסוף אני כן פונה הסוף של הוועדה בראשותך, אז כן אני פונה אלייך מתוך מטרה שהאירוע הזה לא יהיה חד מפעמי.

לא, אל תדאגי.

ולא יסתיים בזה, כי זה מהותי. ויש פה תוכנית עבודה שאפשר ליישם.

דווקא יעידו לך פה ברווחה, צעירים חסרי עורף משפחתי זה נושא שמלווה אותי מכניסתי לכנסת. באמת שזה נוגע אלינו. זה יישאר. ואם צריך ליזום גם דיונים יזומים אז בשיתופי פעולה, גם בלי קשר לניהול דיון. הכול בסדר. היה חשוב רגע להבהיר את הנושא הזה.

אני גם באמת חושבת שמה שאתן מעלות פה זה בדיוק מה שצריך להיות בשולחן עגול רגע. כי אז אני מאמינה שגם המערכות יודעות להגיד איפה החסם, לימדתן אותי רגע משהו, אני אסתכל גם אצלי. וזה בדיוק הדבר שלא מחייב חקיקה ולא מחייב איזה שינוי מדיניות דרמטי אלא את אותו, במקום פיקוח פרלמנטרי עבודה אחורית שהיא עובדה חשובה מאוד שצריך לעשות אותה.

אני אעבור ללילי דגן, מנהלת אגף הבטחת הכנסה בביטוח לאומי. לילי, תודה רבה שאת פה. החוק שהגשנו בסיועך בזמנו ממש נוגע לסוגייה הזאת של המשך קבלת הבטחת הכנסה בזמן לימודים אקדמיים.

נכון, בדיוק רציתי להזכיר.

אנחנו עוד נעביר אותו, לילי. זה מחייב.

אם יש משהו שבאמת מאוד צורם בכל הנושא הזה, אם היינו יכולים להבחין באוכלוסייה הזאת ולהגדיר אותה כאוכלוסייה ספציפית אז יכולנו באמת להגדיר לפחות את הנושא של לימודים. מגיעים אליי מקרים לשולחן ואני רואה מקרים שפשוט כואב לי הלב להגיד לצעירה כזאת, שמצליחה להשתלב באיזה שהיא הכשרה שהיא מעל שנה או לימודים שהם ממש לימודים שיכולים לאפשר לה בצורה מאוד טובה בשוק העבודה ולבנות את העתיד שלה. ולהגיד לה שהיא לא זכאית.

נכון. זה משהו שהמדינה מפסידה ממנו גם המון.

הקדמת אותי. ביקשתם מאתנו נתונים.

נכון.

יש לנו סדר גודל של בערך 5,800 הורים, צעירים וצעירות, עד גיל 26, שמקבלים קצבאות כלשהן. שלפחות לפי הנתונים שלנו יש זה בערך 4.5% מכלל האוכלוסייה שעונה על ההגדרה הזאת.

בדקנו גם גברים וגם נשים, אבל קשה לנו לדעת כמה מתוכם הם זוגות. אז אני כן אתייחס רק לנתונים על הנשים. חצי בערך מהמקבלים האלה הם מקבלי הבטחת הכנסה ועוד בערך 1,600 מקבלי קצבאות נכות. יש ממש בשוליים כאלה שמקבלות מזונות או שארים ולרוב זה באמת הבטחת הכנסה. ברגע שהן עונות על הקטגוריה של חד הוריות אז הן כן זכאיות לחישוב מיטיב של הכנסות מעבודה. ואם הם צברו תקופת הכשרה ללימודים אז גם להיות זכאיות במקביל ללימודים, אבל עדיין הקצבאות הן קצבאות נמוכות.

זה כולל משפחות שהילדים ברשותן?

זה רק משפחות שהילדים ברשותן.

התכוונתי אם זה כולל כאלה שהילדים לא ברשותם?

לא.

לא.

בעצם אני מבינה שההרחבה של המענים בהקשר של ביטוח לאומי זה יהיה רק בחקיקה.

נכון.

אין לנו, בהקשר הזה זה לא יכול להיות תלוי מדיניות.

מה שתלוי במדיניות אני חושבת שאנחנו עושים. מה שקשור לביטולי חובות אנחנו כן שמנו את האוכלוסייה הזאת בפוקוס.

כקטגוריה. יפה.

כן, כן. כל מה שאנחנו יכולים לעשות לפחות באגף הבטחת הכנסה כדי לאתר אוכלוסיות כאלה ולעשות מיצוי זכויות אקטיבי. כדי להיות בקשר עם הגופים. אני שמחה לראות שלפחות אני מכירה פה את הגופים מהחברה האזרחית, כי חשוב לנו כן הנושא של מיצוי זכויות. אבל מעבר לזה, זה בחקיקה.

אז אני מציעה גם משהו שאני גם אומרת אותו, אני מציעה גם כמו החוק הזה שדיברתי עליו שהגשנו בכנסת הקודמת. אגב, אז הוא עבר ועדת שרים ונפלה בדיוק הממשלה. אבל אפילו האוצר השתכנע ששווה להשאיר הבטחת הכנסה בזמן לימודים. שזה מאוד חשוב, כי זה גם כן פוגש את האינטרס האוצרי להגיד אוקיי, בואו נוציא ממלכודת העוני. בואו ניתן להם הזדמנות לצמוח. למה להגביל אותם לבחור בין הבטחת הכנסה ללימודים אקדמיים? המטרה היא שהם ייצאו לשוק העבודה.

אז רק להגיד לכן, אני אשמח שאם יש לכן סוגיות לחקיקה, שהיא קטנה לפעמים אבל היא עולם ומלואו בסוף בתמונה רחבה של סל מענים, כל חקיקה כזאת משלימה לנו רגע איזה מרחב. תעלו לנו. אתן הידע. אני את הסוגייה הזאת קיבלתי הרי מפניית ציבור. כך הדברים עובדים באמת ואנחנו מגלים את זה דרך פניות הציבור ומי שפונים אלינו עם הבעיות. אני מציעה שכל מה שקשור בביטוח לאומי, בתיקוני חקיקה שהם כאלה שאפשר, וגם אני אומרת לכם, אפשר גם לשכנע גם באוצר וכאלה. פשוט תביאו אלינו ונגיש את זה ונדע גם להחתים על זה עוד חברי כנסת.

תודה רבה לילי, ממש, על הכול. אני עוברת ליעל חזן ארזי, מנהלת מיזם "אם הדרך" עמותת "אור שלום".

האמת שאין לי הרבה מה להוסיף. כן חשוב לי להגיד שהשותפות של חברה אזרחית יחד עם משרדי הממשלה נראית לי מאוד משמעותית. אני לא חושבת שיש פה מחלוקות. אני כן חושבת שיש פה עוד נקודת מבט של ראייה דו דורית. של ראייה בעצם של ההורות יחד עם הראייה של הצעירות בשתי עדשות משקפיים, כדי שלא תהיה פזילה. צריך באמת להסתכל דרך העדשות האלה ושהן יעבדו יחד.

ואנחנו מנסים לייצר את זה, בעצם השותפות הזאת, כדי באמת לקחת את פלח האוכלוסייה הזאת שלקראת תחילת ההורות יש איזה שהיא צמיחה. גם המחקר מדבר על איזה שהוא רצון להתחדשות, לשינוי. ועם גיל שהוא צעיר ויש הרבה תקווה לצעירות בגיל הזה.

אני חושבת שאת צודקת שזה גם עצם הצעירות בהורות, גם בלי מצב הסיכון, היא באמת מקום מאוד לא פשוט. אני עכשיו אוסיף בסיכום דיון גם שנבקש גם, בקשה שולית אבל אני חושבת שהיא יכולה להיות בקשה טובה אם ייקחו אותה, שברשויות המקומיות ומרכזי הצעירים, נעביר את זה גם למשרד הנגב והגליל, ייחדו אולי תוכניות לאימהות צעירות. וזה בסדר, לא צריך להגדיר אוכלוסיות בשביל זה, אלא פשוט קטגוריית גיל, שיוכלו להיפגש ולדבר על הקשיים. ושיש מרחב שהוא מרחב שיש בו גם הרבה פעמים סיוע טיפולי, קוגניטיבי ונפשי שאפשר גם לעשות את זה. אנחנו פגשנו את זה בכל מיני מרכזי צעירים. יכול להיות שזה יכול להיות ממש טוב לתת רגע מקום של אימהות צעירות בדיוק כמוך, שאתן צריכות רגע לשבת שם ולדבר. אז אני אציע את זה בלי קשר, כי אני מאוד מסכימה. זו קטגוריה שגם צריך להתייחס אליה רגע כמשהו שהוא לא כמו אימהות בוגרת יותר. במיוחד כשאין קהילה עוטפת.

אני גם חושבת שמעבר לזה שהן אימהות צעירות, אלה אימהות צעירות בסיכון.

ברור. אבל זה בנוסף מה שנקרא.

חסרות עורף, בלי גורמי תמיכה מסביב. וזו נקודת מפנה שיכולה להיות צמיחה ויכולה להיות משבר והידרדרות משמעותית. ואנחנו צריכים, אני מאמינה שיש הרבה מאוד תקווה באוכלוסייה הזאת. וזה איזה שהוא צומת שאנחנו יכולים לעשות בו הרבה. ובאמת להיות בתפקיד מניעה גם להזנחה ופגיעה בילדים מצד אחד וגם להתפתחות ויכולת לצאת לשוק העבודה וללמידה.

את יודעת, כשעשינו סיור ספריות, את זוכרת דפנה? באור עקיבא זה היה? נכון, רק החינוך עשינו את זה. אז הם עושים שם אחת לשבוע מפגש אימהות, בכללי. ובאה תמיד עו"סית ובאה לפעמים קלינאית תקשורת. הם עושים כל פעם אפשרות של התפתחותי. וזה הקסים אותי הניצול של המשאב, בכלל לרב שימושי, עם קומה שלמה שמושמשת, באמת גם המקום הזה, תגיעו לנכס הזה.

אני מסכימה איתך, מצבי סיכון חד משמעית זה ליבת העניין. אבל אמרה פה צפורה גם בצדק שאמרה לה אמא של האבא איך את כאמא, מה קורה. לפעמים גם לפגוש עוד אימהות בגילך, כן? כשאני נהייתי אמא הייתי אחרי גיל 30. אני לא רוצה לחשוב איך הייתי מתפקדת כאמא בת 21 או 20. אני כל כך חושבת שזה שונה לפגוש אימהות צעירות ולדבר, להרגיש שאנחנו לא לבד. באמת אבל לא לבד. והקשיים האלה הם לגיטימיים. ואולי גם לנסות לייצר מרחבים טובים גם בלי שום קשר, בכל מקום.

אני רוצה להוסיף שאמרתי שאני באור שלום במגורים של "אם הדרך". וזה בדיוק מה שאת אומרת. שפתאום הגעתי למקום, הייתי מאוד בודדה. פתאום הגעתי למקום שגרות איתי עוד אימהות צעירות בגילאי ה-20 ויש להן גם ילדים וגם הן מתמודדות עם קשיים.

ולא הכול זוהר.

בדיוק. ופתאום את מרגישה, גם אמרתי להם את זה, אני מרגישה שאני לא לבד. פתאום יש עוד שחווים אותי את אותם.

זה מעודד לראות עוד אימהות עייפות.

נעמה, זה קשור בדיוק למה שדיברת, על העברה לפרט ומשפחה והיום מינהל משיק. זה בדיוק זה. כי אנחנו ראינו את זה, כל התחום הזה צמח בעל"ם מתוך מרחבי הלב. ששם זה צעירות עם פרופיל אחר, על רצף הזנות. וקודם ראינו אותן כצעירות בסיכון ואחר כך, בין היתר, הן גם נהיו אימהות מאוד מאוד צעירות. עדיין בסיכון, הסיכון לא השתנה. והצורך שלהן הקריטי להישאר בתוך מוסדי הלב. עדיין להיות חלק, עדיין הסיכון שלהן לא הלך לשום מקום. וקבוצת השייכות הזאת. ויש פה מרחב לב בדימונה ויש לנו מרחב לב באילת והיה לנו בעבר גם בעלמה ופתח תקווה. וזה היה ורך קריטי.

שם היה גם הרבה דין ודברים בשיח מקצועי עם המשרד, שבהתחלה אמר לא, תוציאו אותן מהמרחבים של הלב, הן שייכות למה שהיה פעם פרט ומשפחה. וזו הבנה מהותית, על הצורך של צעירה ועל מעגלי השוות שלה.

רצית גם להוסיף משהו, נכון? ואז אני עוברת למשרד השיכון.

שמי זהר, אני מנהלת את תוכנית "אם הדרך" בעמותת יחדיו בבאר שבע, יחד עם קרנות הביטוח הלאומי.

אני רוצה להגיד משהו על ה-"את לא לבד". אני חושבת שאימהות צעירות, במיוחד ללא עורף כלכלי, ה-"את לא לבד" לא תופס. זאת אומרת, הן מאוד לבד. הן לבד איך לשכור דירה ולשלם בסוף החודש, איך לקנות לילד אנטיביוטיקה כשהן צריכות אנטיביוטיקה. בין אם זה לצאת מהבית בערב ולא להשאיר אותו לבד ובין אם זה בכלל כסף לקחת מונית ביום שישי בערב.

וגם כשאת לא לבד, יש מלא רגעים של לבד. בתוך הטיפול גם יש את הרגעים האלה.

אני חושבת שעלה פה ממעט מהצעירות, אבל אנחנו פוגשים את זה ביום יום. המון לבד. ברור שמצב הרווחה והעובדים הסוציאליים, כמו שנורית אמרה, יש חסר נורא גדול. ובסוף גם אם העובדים הסוציאליים רוצים להיות נוכחים, אין. עובד סוציאלי לא יכול לקבל את כל מי שמגיע אליו. ובסוף בקצה נשארת אמא שהיא מאוד מאוד לבד, אל מול מלא נקודות ממשקים לאורך כל היום, מבלי שיש לה מי לפנות אליו. מבלי שיש לה עזרה. כי היא מחכה שנה לפסיכיאטר והיא מחכה שנה לתור ברווחה והיא מחכה. ואפילו העמותות יש להן מקום מצומצם לעזרה.

גם העו"סיות שקיימות עם ים תיקים, אנחנו יודעות את זה. המצב הוא עומס קשה.

אז נורא חשוב לי להציף את זה שוב ושוב, כי בסוף הן מאוד מאוד לבד. והשאלה איך עושים עוד.

ובסוף זה כן מתחבר למה שנורית אמרה, אין מנוס משיקום השירות הציבורי, שזה עובר על עובדיו. זה לא רק, בסוף זה עובדות השירות הציבורי. אני אומרת עובדות כי זה עובדות צווארון ורוד, חד משמעי. גם במערכת הבריאות וגם במערכת הרווחה. אין פה מנוס. אני מסכימה איתך מאה אחוז. אנחנו גם רואות את זה עכשיו גם עם ליווי קהילות מפונות והכול. פתאום אין עו"ס קהילתי במקום מסוים, כי לא היה בקריית שמונה כמה חודשים לפני. כל הדברים האלו הם חוסר מאוד גדול של תת השקעה ושכר נמוך, יש לומר, כן. הכול בסוף זה שכר. אני מאוד מסכימה עם מה שאת אומרת.

אני עוברת לרות מנע, מנהלת אגף פרט וחריגים, סגנית ראש המינהל, ממינהל הבינוי והשיכון. תודה שאת פה, רות.

תודה על הזימון לדיון החשוב הזה ותודה לאימהות הצעירות ששיתפו אותנו בחוויות הלא פשוטות. אני אגיד שמשרד השיכון הוא למעשה לא גורם טיפולי. אנחנו תמיד לומדים מכם, הגורמים המטפלים מה נכון לעשות כדי לבנות תוכניות סיוע טובות עבור קבוצות מיוחדות.

אני אחלק את ההתייחסות שלי לשני חלקים: סיוע למשפחות חד הוריות. הן יכולות לקבל סיוע בשכר דירה. מבחני ההכנסה שלהם הם מאוד מאוד פשוטים, מאוד מקלים. אם אנחנו למשפחה עם שני הורים דורשים מיצוי כושר השתכרות מלא, אז למשפחה עם הורה אחד בחינת מיצוי כושר היא מינימלית. זה או קצבת קיום של הביטוח הלאומי, הבטחת הכנסה או עבודה בשיעור מאוד נמוך, לא משרה מלאה. ואנחנו מכניסים אותה למעגל הסיוע בשכר דירה.

בעולמות של "יתד" אנחנו עשינו שיתוף פעולה מאוד יפה עם "יתד" בכל הנוגע לצעירים בסיכון. מעלייה לאוויר של התוכנית שילמנו למעלה מ-2,200 צעירים, סיוע בשכר דירה. לנו אין תקציב לתוכנית, אבל במסגרת שיתוף הפעולה אנחנו מעמידים את כל המשאבים הטכנולוגיים והפלטפורמה.

מדברים על דירות החירום, נכון?

זה לא לדירות חירום, זה לסיוע בשכר דירה. אנחנו מקבלים את התקציב, אנחנו משלמים עבור כל זכאי שהוכר על ידי משרד הרווחה כמי שנמצא בתוך התוכנית של "יתד".

מעבר לסיוע של שכר דירה הקיים?

אם יש לו סיוע שלו הוא מקבל מעבר. אם אין לו הוא מקבל את זה. אז אם תהיה כוונה או היתכנות להכניס משפחות לעולמות של "יתד" ואנחנו נקבל את התקציבים, כי זה מה שאנחנו עושים היום, אנחנו נשמח מאוד להמשיך את שיתופי הפעולה ולתת גם כן את הפלטפורמה הזאת שאנחנו מעמידים אותה. זה משאבים, זה כוח אדם, זה חברות סיוע. אבל אנחנו ממש שם ובעד שיתופי פעולה מהסוג הזה.

נשמע לי נקודה חשובה. אנחנו נשים כהמלצה בסיכום הוועדה בחינה של "יתד" בשיתוף עם אגף משפחה. הרחבה של סיוע בשכר דירה לאימהות צעירות בקטגוריה. זאת אומרת, מעבר לזה. אנחנו יודעות שהדירות זה ממש משמעותי עבורן. עשינו על זה גם דיון פה חשוב לפני איזה חצי שנה. ואין ספק.

אני רק אגיד שאנחנו נוכל לשלם את מה שמגיע להן. אם נקבל כסף תוספתי לעניין הזה אנחנו נשמח להפעיל.

כן. שווה לבחון את זה. קודם כל, צריך להגיד, זה בדיוק הסיפור של משרד עם פתיחות. אני שמחה שאמרת את זה, רות. זאת אומרת ההבנה שהידע המקצועי נמצא ברווחה ואתם נכונים לסייע ולהושיט יד. זה מאוד חשוב, אז תודה רבה.

אני עוברת לאיריס זלכה. איריס שלום, מה שלומך?

תודה רבה. אבל לא ביקשתי.

בסדר גמור. אז מיכל הוכברג. היי מיכל, מה שלומך?

בסדר. האמת שגם אני לא ביקשתי. אבל אני רק אספר, אני מנהלת תוכניות לקידום נשים ב-ויצ"ו ובאמת נפגשת עם צליל ומירי מעל"ם, כי אנחנו מפתחות תוכניות בדיוק לאימהות צעירות בסיכון. ולכן היה לי חשוב להיות פה. זה הנושא שאנחנו מתמקדות בו.

קודם כל, תודה רבה. תודה לכל מי שהגיעו וגם לא ביקשו לדבר, זה גם מצב ככה שאנחנו לא רגילות. אבל אני תמיד אומרת, אם המרחב מאפשר לעוד לדבר אז אני שמחה.

אני עוברת ליפעת פוליצר, עורכת דין, נכון? מהסיוע המשפטי, ממונה ארצית מדיניות ציבורית. יפעת, תודה רבה שאת פה, משרד המשפטים.

אני אתקן. נטע היא מדיניות ציבורית. אני ממונה ארצית על הליכי נוער, ייצוג הורים מהסיוע המשפטי, משרד המשפטים.

אני אגיד כמה דברים באופן כללי על הסיוע המשפטי, כי יצא שרק אני הגעתי. מירב הייתה אמורה להגיע "יתד", שבטח כולכן מכירות אותה. נטע הייתה אמורה, אבל אימו של הדובר שלנו נפטרה היום, אז גם מתנצלת על האיחור. אבל היה לנו מאוד מאוד חשוב להגיע לפה היום.

הסיוע המשפטי מייצג 110 פונים בסיוע משפטי. זאת אומרת פונים שפונים לפי חוק הסיוע המשפטי. בתחום שלי, בתחום חוק נוער (הורים), אנחנו מייצגים 8,000 הורים בהליכי נזקקות. כרגע פתוחים. אנחנו כמובן מייצגים גם ילדים במסגרת פרויקט "עורך דין משלי". אנחנו מייצגים בתיקי חובות, במשפחה ואנחנו פוגשים את האוכלוסייה המדוברת פה, את אותן אימהות ואבות בכל מיני הליכים משפטיים. אם זה בהליכי משפחה, אם זה בהליכי נזקקות.

בכובע שלי, בהליכי נזקקות, יש 150 עורכי דין שהוכשרו באופן ייעודי בכל הארץ, לייצג בתחומי הנוער. נורית מכירה פה בשולחן הכי מקרוב. אנחנו בעצם בנינו פרופסיה של ייצוג בתחום הספציפי הזה. אבל אני כן חייבת להגיד שאנחנו לא קו ראשון במיצוי זכויות. היינו מאוד רוצים להיות, אבל לפי חוק הסיוע המשפטי אנחנו מייצגים לפי חוק רק בהליכים משפטיים של ממש. זאת אומרת, אנחנו נכנסים לתמונה לפעמים מאוחר בהליך המשפטי עצמו. אנחנו היינו מאוד שמחים להיות קצת לפני, כמו ייצוג בוועדות תכנון טיפול, שעליו בעצם הצטרפנו כידיד בית המשפט. כרגע מתנהל הליך בבית המשפט העליון לייצוג עבור אותן אימהות בוועדות תכנון טיפול רגע לפני הוצאה. אין שם ייצוג לפי חוק ואנחנו נאבקים כדי להיות שם, כי לפעמים זה משנה גורלות.

זה מצריך תיקון חקיקה או מדיניות משרד?

זה מדיניות משרד. משרד הרווחה מתנגד לייצוג שלנו בוועדות האלה.

אה, משרד הרווחה לא רוצה? לא משרד המשפטים.

לא, לא, משרד המשפטים מאוד רוצה להיות שם. אנחנו הצטרפנו כידיד בשביל להיות.

משרד הרווחה מתנגד כרגע בבית המשפט העליון לייצוג.

זה כרגע בדיונים הכוונה?

כן, כן, זה כרגע בדיון בבית המשפט העליון. אנחנו מתנגדים לייצוג. אנחנו חושבים שהוועדות הן עניין מרחב - - -

אני אשמח לשמוע את עמדתך רגע. רק אני אומרת, אנחנו לא נוכל לשים נקודה על זה, בגלל שזה משהו שנמצא כרגע בדיון.

נכון. אני לא רוצה להרחיב על זה.

אבל אני אשמח, כן, רק אם תוכלי להגיד נורית.

כן. אנחנו חלוקות, חברות טובות וחלוקות מאוד בעניין הייצוג. אנחנו סבורות שייצוג ראוי שיהיה במרחב משפטי. אנחנו בהחלט מזמינים את עורכי הדין להשתלב בוועדות כמלווים לנשים, כאנשים שמשמעותיים עבורם בתוך הוועדות. אנחנו גם מודיעים להורים על הזכות. אז אנחנו חלוקות והדיון פה כרגע הוא הורות.

זה גם נושא שאני פחות מכירה את עומקו ולכן אני לא אנקוט בעמדה שהיא כנראה לא תהיה מספיק מושכלת.

אני לא ארחיב, מבחירה, גם בגלל שזה מתנהל בבית משפט העליון. אני כן אגיד שגם על היידוע יש לי מה להגיד, לגבי העניין של הייצוג. וגם כי אנחנו בסיוע משפטי עורכי דין בסופו של דבר, לא מלווים. אבל בסדר. אנחנו נמשיך את זה בבית המשפט העליון ואני מקווה שיהיה בסדר.

אני כן רוצה לשתף, כי זה מה שעלה לי ככה תוך כדי כל אחת מהדוברים והדוברות המאוד חשובים פה. זה שהוועדות הכי קשות לעורכי הדין שלנו הן הוועדות בתכנון טיפול בבית החולים אחרי לידה. כאשר בעצם יש בקשה להוצאה חוץ ביתית. שם עורכי הדין שלנו מוצאים את עצמם הרבה פעמים באופן משפטי ולא טיפולי כמובן, מנסים למצוא חלופות להוצאה מהבית. כי הרי אני לא הראשונה שאגיד, ובטח כל יושבי השולחן פה מכירים את המחקרים על ניתוק תינוק מאימו, בטח בתקופה הראשונה של ההתקשרות. לכן אלה תיקים שהם מאוד אנחנו שמים עליהם דגש. לכן אנחנו גם מתעקשים להיות שם בוועדות.

אנחנו גם לשמחתי מוצאים הרבה מאוד פתרונות וחלופות. אני כן אשתף בתיק מחיפה, של ממש לפני יומיים ואני אשלח אותו, כי הוא הותר לפרסום ממש הרגע קיבלתי אותו, כי הוא מאוד קריטי. על אמא בחיפה שהיא מוחלשת, גם כלכלית, גם חסרת עורף משפחתי. והוגשה בקשה לנזקקות להוצאה חוץ ביתית, כי לא הייתה לה דירה. היא גרה באיזה שהיא דירה בשותפות עם אנשים שלפי הטענה מסכנים את התינוק.

גברתי יושבת-הראש מקודם נגעה באיזה שהיא נקודה לגבי הפוקוס. בחוק הנוער הפוקוס הוא הקטין, באופן טבעי. אבל יש אמא ולפעמים היא בת 18, מבחינתנו זה עדיין לא בוגרת. גם 21 זה עדיין לא לגמרי. ואנחנו מתעקשים גם על הליווי והשיקום והתהליך. כי הרי חוק נוער הוא לא הליך אימוץ, חוק נוער הוא הליך זמני. וזה משהו שאנחנו מוצאים את עצמנו יום יום אומרים אותו בבתי המשפט. הוא הליך שנועד בעצם לשיקום שבסופו של דבר הקטין יוחזר לבית הוריו או לתת לו איזה שהיא מעטפת כדי שהוא יוכל ככה לגדל את אותו קטין בבטחה.

אנחנו מתעקשים באולמות בתי המשפט לנוער ולפעמים גם במשפחה לבוא ולהגיד אוקיי, בסדר, אז יש הוצאה חוץ ביתית שזו כמובן האופציה האחרונה. אבל מה קורה עם האמא? הרי ברגע שיוצא הקטין עורכי הדין שלנו מוצאים את עצמם לפעמים גם מסיעים לביקורים, לפעמים גם עושים דברים שהם באמת מחוץ לגדר הייצוג המשפטי. בסופו של דבר היינו מאוד מאוד רוצים שתהיה מעטפת שהיא ברורה. ואני מצטרפת פה לקריאות של חברותיי וחבריי, לשים את הדברים על השולחן. זאת קבוצה. זאת קבוצה שלפעמים אפשר למנוע הוצאות חוץ ביתיות אם תהיה מעטפת.

אני אחזור לסיפור של חיפה, שבזכות אותה עורכת דין שלבקשתה אני לא אומרת את שמה, שהלכה וחיפשה דירה ומצאה ממש מעטפת בעצמה ומצאה חברות והרכיבה איזה שהיא חלופה. הקטין כרגע לא יצא, זאת אומרת נשאר. כמובן שיש את בית שבתאי לוי שנורית מכירה, אבל אין מספיק מענים. אנחנו בשטח אני באה ורוצה לזעוק את אותו קול שבא ואומר אין מספיק מענים שמקבלים גם את האימהות וגם את הילדים ביחד. ואנחנו מוצאים את עצמנו כעורכי דין ולא אנשי טיפול, נורית, אנחנו לא אנשי טיפול, אנחנו עורכי דין. אבל אנחנו עורכי דין חברתיים. ואנחנו מוצאים את עצמנו מחפשים ממש פתרונות בשביל למנוע הוצאות חוץ ביתיות. וזה משנה מסלול. לא רק של האימא, זה משנה מסלול של התינוק, של הילד.

בגדול, מבחינת הנתונים, אני אשמח שכל היושבים פה יזכרו אותנו שבכפוף לחוק הסיוע המשפטי אנחנו מייצגים בהליכים כאלה ואפשר להפנות אלינו. אפשר להפנות אליי אם זה תיקי נוער ואני אתן את כל הממונות והממונים אצלנו לפי תחומים. ואנחנו עושים מה שאפשר במסגרת החוק. ואני מקווה שנצליח גם בעליון.

מה שנקרא, לא התערבתי. אבל ממש מעורר השראה לשמוע על הפעילות. אני עוקבת אחרי הסיוע המשפטי בכל מיני דברים אחרים, וזה מדהים לשמוע גם מההיבט הזה ואתם עושים עבודה מדהימה. צריך לתקצב אתכם יותר. נכון, אני יודעת את זה. כל הכבוד. צריך להגיד, הרשויות עושות את המיטב. לא תמיד הן מתוקצבות בהתאם ומספיק וזה מייצר המון עיוותים והיעדר מענים, שלא בהכרח רצינו.

את תרצי להגיד כמה מילים? כי אני רואה, לא דיברת.

אני רק רוצה להגיד משפט אחרון, גברתי יושבת-הראש, שלא ישתמע, אנחנו עובדים בשיתוף. אני רואה שנורית קצת כועסת ואני כן רוצה להגיד.

לא, למה?

אני פשוט רוצה להגיד ככה.

אני חושבת שייצוג הוא דבר מאוד מאוד חשוב. אני חושבת שייצוג הוא דבר מאוד חשוב. המקום שלו הוא בבתי המשפט ובבתי המשפט לנוער. אבל אני בהחלט חושבת שזה רלוונטי וגם לגבי הייצוג אני חושבת שראוי לתקצב ולחזק את השירותים החברתיים במדינת ישראל, משירותי הבריאות, שירותי הטיפול, התפתחות הילד ועוד הרבה מאוד זירות מאוד חשובות.

אז אני כן אגיד שמשרד הרווחה עושה את המקסימום מבחינתנו, תמיד. גם כשאנחנו רבים מאוד ביום יום בבתי המשפט. וגם אנחנו נצטרך תקנים. אבל אני כן אגיד שהתחלתי ואמרתי שאנחנו בנינו פרופסיה. ייצוג הוא לא רק בבית משפט. ייצוג יכול להיות גם מחוץ לבית משפט. תודה.

תודה רבה. היו רשויות שגם לא הגיעו לכאן, יש לומר, וחבל. אבל אנחנו נפנה אליהן. תרצי להגיד כמה דברים?

מירי לומברוזו גל, מנהלת בתחום הטראומה. אני אגיד שאני כבר 10 שנים פוגשת את התופעה הזאת. זה התחיל בעצם עוד עשור אחורה כשהקמנו את עלמה תוכנית לנערות וצעירות על רצף הזנות. שם פגשנו חבורת צעירות מלאות תקווה. זאת אומרת, הרבה פעמים יש משהו בהורות ובכניסה להיריון. לצד הפחדים והחששות וחוסר הידע זה המון תקווה שהן החזיקו לצאת ממעגל של סיכון. זאת אומרת הרבה פעמים הייתה להם, אני זוכרת צעירות שליווינו אותן, מן מחשבה כזאת שעכשיו הכול יהיה בסדר ויהיה לי בית וגם תהיה לי אפשרות לתקן את החוויה שלי.

זה גם גיל של תקווה, זו גם הזדמנות, צריך להגיד.

זה גיל של תקווה. ולצד הרבה הרבה קשיים ובלבול וגם כאלה שלא כל כך הבינו מה המשמעות של להיות אמא. ואני אגיד גם שלאורך השנים שליווינו גם גילינו שהרבה פעמים הליווי הלא שיפוטי, להיות איתם באין ספור מצבים מאוד מאוד קשים ולהיות איתם ברגעים האלה זה מאוד תרם גם לקשר שלהם עם הילד. זאת אומרת, לאיזה שהוא קשר להורות מיטיבה. וזה המון המון צרכים.

אני אגיד שבאמת יצרת מענה הוליסטי ורצף של מענים מנוער עד "יתד" שבאמצע בעצם יש את משפחה, יש משאבים. זה פשוט לדעת לנתב את המשאבים האלה ורגע לייצר איזה שהיא קטגוריה שהיא מובחנת. ובאמת להסתכל עליהם מהרגע. זאת אומרת ההזדמנות האמיתית לתת לה להיות אמא, כי היא באה והיא רוצה. ולאו דווקא עם איזה שהוא - - -. זה נכון שצריך רגע להסתכל, אבל לא לשים לה בפנים רק את העבר שלה ומה היא הייתה ומה היא לא הייתה. זה רגע להיות איתה בקדימה ובאמת לאפשר לה את התנאים להצליח להיות אמא. אם זה דירה, אם זה ליווי. אם זה משהו שהוא הרבה פעמים קצת בלתי פורמלי. להיות איתן בתחנות בחיים. וזה באמת שילוב של כמה משרדים ביחד, שאם הם רגע יישבו אז אני חושבת שאפשר להכניס את זה גם בתוך משאבים שכבר קיימים וניתנים. וזה משמעותי באמת בהיבטים של העברה בין דורית.

אני אגיד גם אפרופו יום המאבק לאלימות במשפחה. זה קבוצת סיכון להימצא במערכות יחסים אלימות, מתוך הישרדות, אגב. הרבה פעמים הרצון והחלום והפנטזיה שיהיה לי גבר ויהיה לי בן זוג שיציל אותי, שהוא זה בעצם שיבוא ויגן עליי וגם בסוף לא ייקחו לי את הילד. כי תהיה לי קורת גג ואני אסתדר כלכלית. כמובן שהפנטזיה והדברים האלה מתנפצים והן מוצאות את עצמן עוברות ממערכת יחסים אחת למערכת יחסים אחרת ואיתן הילדים שלהן. אנחנו רואים העברה בין דורית.

ילדים הרבה פעמים גם נופלים בין הכיסאות ולא מאובחנים בזמן עם כל מיני בעיות התפתחותיות. זה באמת רגע, מהרגע הראשוני לתת לה את הזרקור הזה וללוות אותה את המסע הארוך הזה שהוא לא מסתיים מהר. וגם בסוף שהן לא תצטרכנה להגיע ל-"נושמים לרווחה" בגיל 30 או 29, שזה חשוב וזה מדהים, אבל רגע אם אנחנו מסתכלים בהיבטים של מניעה. אני חושבת שאפרופו תוכניות למניעה הן חסרות. כי ההסתכלות שלנו היא רגע כאן ועכשיו, זה בסדר וזה חשוב. אבל זה לגמרי להסתכל.

בכללי במדינה מניעה נשאר מאחור, את צודקת בהחלט.

אני רוצה רגע להוסיף לזה. אנחנו מאוד עובדות בליווים שלנו, בליווים הפרטניים על מאוד תיווך בין בעצם הצעירה לבין המערכת הבריאות או מערכת הרווחה. זאת אומרת מול עובדת סוציאלית או מול מיילדת או רופאת נשים, מהראייה שיחזור האמון, כי אין אמון. ואז הן לא מגיעות עוד פעם למעקב היריון, לטיפת חלב. יכול להיות שהן היו יכולות כבר לדעת בהיריון שיש מום בעובר וכבר להפסיק. ויש פה באמת הרבה מאוד דברים שמתגלגלים.

אבל אני חושבת שאחד הדברים המשמעותיים שאם באמת תהיה הגדרה רשמית לאוכלוסייה הזאת זה גם בעצם זה בפן הפרטני, אבל גם המערכתי של אנשי המקצוע, היחס יהיה שונה. יהיה אמון חזרה במערכת, חזרה באנשי מקצוע. הן יוכלו לצרוך הרבה יותר שירותים.

לא, ברור. אבל גם במענה הספציפי. נורית, יש לי פה שאלה אלייך. אם נפנה למשרד הבריאות שמי שמוגדר אצלכם כקטגוריה יוכל לקבל מענה של סל היריון. האם זה משהו שאפשר לייצר אותו? לא למנוע מהן?

סליחה, כי הייתה לנו, משרד הבריאות לא נוכח, אבל הייתה לנו פגישה, נפגשנו עם מחוז מרכז שזה בעצם מערך כל טיפות החלב שנמצאות במרכז. כרגע נפגשנו איתם סביב מאפיינים ודרכי התערבות עם צעירות אימהות, רגע המפגש הראשוני וחוסר האמון. אז כן כבר נתנו לנו תאריכים להעביר הכשרות לצוותים.

אבל זה בא אחרי לידה. אני מדברת על האם אפשר לייצר, זאת אומרת משרד הבריאות גם הוא לא גורם. הוא גורם שיכול אולי לתקצב את המענה, אבל הוא צריך אתכם כרווחה להגיד אלה אוכלוסיות. 4

תראו, אני חייבת להגיד בגילוי נאות שאני לא בדקתי את הנקודה הזאת. כשאני הייתי עובדת סוציאלית צעירה לפני הרבה מאוד שנים אז היינו נותנים מה שנקרא ביידיש צעטלה לטיפת חלב ופטור. ואז היה פטור. אז אני יכולה לקחת על עצמי ולבדוק אם הצעטלה הזה עוד עובד.

לא, אני מדברת על סל היריון.

כן, כן. אבל בהחלט שווה לחשוב מול משרד הבריאות את כל הנושא של הביטוחים המשלימים כאלה ואחרים. אני אגיד שיש עוד אוכלוסיות שלא זוכות לביטוחים משלימים. הרבה פעמים מתגלגל כל הנושא, יפעת, גם אלינו. כי כשאין למישהו ביטוח משלים והוא צריך דברים שקשורים לתחום הבריאות הוא פשוט מגיע למחלה לשירותים חברתיים ולרשותנו יש תקציב בכל מדינת ישראל של 50 מיליון שקלים.

לא, ברור. אבל פה אנחנו מדברות על מעין סקירה ושקיפות.

אז אני חושבת שהיה אולי ראוי שמשרד הבריאות, אולי סביב למשל נשים שיש קורלציה מאוד גבוהה של הבטחת הכנסה או קצבאות להשתמש בזה כפטור מסוים בלי לעבור את הבטרייה של אותו צעטלה של פעם של משרד הרווחה. אני חושבת שיש כללים אוניברסליים שאפשר לעבוד איתם ואני מציעה להיצמד ככל האפשר לאוניברסלי, כי לא תמיד צריך עובד סוציאלי.

אני מסכימה איתך פה מאה אחוז.

תודה. אני בעד שירותים אוניברסליים.

נכון, נכון. איך את יודעת איך לדבר אליי, נורית. אבל אני מסכימה איתך חד משמעית. השאלה אם אנחנו, הפרטני לא פעם, וכדי שלא מישהו ייפול. אבל את צודקת שגם בתוך הקטגוריה האוניברסלית אולי נוכל לבחון כמה קריטריונים אוניברסליים שנוכל להציע למשרד הבריאות לאפשר לזה מענה מורחב, שישלמו לקופות החולים על אותו סל היריון. הדבר הכי בסיסי שאפשר לדמיין.

אני אנסה להבין איך לעשות את זה. זו נקודה יותר מורכבת, אבל אפשר לנסות לראות איך מטפלות בה. זו סוגייה שהיא משמעותית. וכמובן, את צודקת שלגבי טיפות חלב זה הרבה יותר הכשרות ואיך המפגש. אגב, נכון לגבי כלל המפגש עם טיפות חלב יש לומר, אבל כן למקד את זה עם הסיפור של אימהות צעירות בסיכון או בכלל אימהות בסיכון.

אני אשמח רגע נקודה אם אפשר.

בטח.

על אף העניין של אלימות במשפחה שאני חושבת שהוא מאוד חשוב ואני פוגשת אותו אישית בשטח המון. וטוב לשמוע על כל הדברים שכן נעשים ושהם כן בשביל הצעירות ודיברתם הרבה על העניין של החד הוריות.

עכשיו אני רוצה להגיד שיש הרבה מהצעירות שאני פוגשת בתוכנית בדרום הקצבאות וסיוע שכר דירה זה ממש הלחם של הצעירות האלה. מזה הן מתקיימות. והרבה פעמים העניין הזה של מערכות יחסים אלימות שנכנסות אליהן פוגעות להן גם בעניינים האלה, בזכויות שלהן לקבל את הקצבאות. שמזה הן מתקיימות בסופו של דבר. והן פשוט נותרות בלי איך להביא הביתה אוכל או בלי בית בכלל, רק בגלל שמשרד כזה או אחר החליט שהן ידועות בציבור, למרות ששוב, יש פה מערכת יחסים בכלל אל יציבה, שנכנסות ויוצאות ממנה. בטח ובטח שאין פה שום עזרה, אם לא פגיעות מכל מיני סוגים.

אני אשמח שתהיה לזה התייחסות בקריטריונים. כן לקבל קצבאות ועזרה בשכר דירה. אפילו עם הצהרה של הצעירה שאומרת שאני לא במערכת זוגית כרגע, או שאני רק מנסה. זה באמת גיל נורא צעיר, מערכות היחסים האלה מאוד מתנדנדות.

את תרצי אחר כך לנסח איתנו איזה שהיא פנייה?

אני גם רוצה להתייחס לנשים נפגעות אלימות במשפחה. יש לנו תוכנית ייעודית שנבנתה עם משרד הרווחה שגורמי הרווחה הם מגדירים בפנינו שמדובר באירוע של נפגעת אלימות אנחנו לא בודקים שום דבר. ממש שום דבר. אנחנו רק צריכים את אישור הרווחה והיא מקבלת מעטפת סיוע של שלוש שנים לשכר דירה. כמובן זה צריך להיות בשילוב של טיפול הוליסטי של הרווחה, להוציא אותה ממעגל הסכנה ולהוביל אותה למקום בטוח וטוב יותר ונכון יותר. אז אין אירוע כזה שבו היא נפגעת אלימות ואנחנו לא משלמים לה. אנחנו בדיוק שם ובמסלול ירוק.

אני רוצה להגיד רגע, לילי, שנייה לפנייך. קודם כל, ברוב המקרים, ואני אגיד שזה שיתוף פעולה פורה ומרגש עם ביטוח לאומי, שאנחנו פונות באופן פרטני החל מלילי וכלה למטה, עם דוחות סוציאליים, עם היכרות של הרכזות בשטח עם הצעירות. כשאנחנו מעורבות הצעירות מצליחות לעבור את המכשולים האלה.

אני אגיד, ואני חושבת ששם הנקודות הקריטיות שאנחנו לא מצליחות זה א' באמת צעירות שלא יצאו למקלטים, לצורך העניין, ומקבלות הכרה כנפגעות אלימות באופן רשמי. ולא תמיד הן מוכנות בכלל לדווח על אלימות מבני הזוג ואז זה דברים שאנחנו יודעות, אבל אין לזה רישום. זה דבר ראשון.

דבר שני, מול הביטוח הלאומי אנחנו נתקלות לאחרונה בעיקר בכל מיני נקודות שפתאום צעירה מגלה שהיא מוכרת כידועה בציבור, זה א'. ובסטטוס עקרת בית. וזה פוגע להן בזכאות לקצבאות נכות. מבטלי רטרו ולא מאשרים. וזה משהו ששוב בפינג-פונג עם פקידים וגם גבוה יותר, שאנחנו לא מבינות איך לפתור אותו.

ושאלה שגם שלחנו לוועדה, משרד המשפטים וביטוח לאומי. א', מי אמון ויכול וממונה מטעם חוק להחתים אנשים על ידועים בציבור. מה חוקר יכול לעשות שם? ואם צעירה לא יודעת או לא חתמה מעולם על מסמך כזה, האם אפשר להחשיב אותה כידוע בציבור? אני אשמח לדעת.

והסטטוס הזה של עקרת בית. האם מישהו מיידע אותה? האם מישהו מסביר לה מה הזכויות, אבל גם מה נפגע לה? אגב, היעדר נגישות, גם אם קיימים שירותים כאלה ואחרים, מאוד מאוד לא נגישים עבורן. הן לא יודעות הרבה פעמים לצרוך. אבל גם השירותים בהקשרים האלה לא תמיד נגישים עבורן. אני חושבת שאלה הדברים שעינב התכוונה.

אז בואו ננסה לענות על השאלות.

אני אענה באופן כללי שאנחנו כן דווקא בעקבות השיח אתכן כן הבנו שקביעת מעמד כזה של ידועים בציבור לצעירות, מאוד צעירות, כשמדובר במערכת יחסים לא יציבה ואפילו אלימה, זה משהו שאנחנו באמת מנסים להימנע ממנו. אבל אנחנו מאוד תלויים בדוח הסוציאלי שאתם תגישו לנו. כי לנו הרבה פעמים אין דרך לדעת את זה.

לגבי הזכויות וחובות זה משהו שאם אנחנו כן מחליטים לקבוע את המעמד הזה זה מלווה בשימוע שבו אנחנו מסבירים לשני בני הזוג או לאותה צעירה שהיא זו שהגישה את התביעה, את הזכויות ואת החובות. זה לא בדיוק מעמד עקרת בית, זה מעמד של אישה נשואה. יכול להיות לטוב ולרע. לפעמים בנקודת זמן מסוימת זה לטובתה ובנקודת זמן אחרת זה יכול להיות לרעתה. זה קצת יותר טריקי להסביר את זה. אבל אין לי בעיה שנעשה על זה שוב שיח. ואם צריך לערב גורמים נוספים אצלנו בביטוח לאומי אז נשלב אותם.

בסדר גמור, מצוין. אדוני, אתה רצית גם לדבר.

כן. אני פעם ראשונה, אליהו בן מויאל, יו"ר שדולת הנכים בכנסת ומנהל קשרי חוץ של עמותת "מיוחדים" לילדים עם צרכים מיוחדים.

אני ידעתי שיש פה איזה אמא שבאה, שהיא מטפלת בילד עם צרכים מיוחדים. אני אעזור לה, אני אלווה אותה. נגיע למה שהיא צריכה לקבל. אבל אני התרגשתי מכל המעמד הזה. ובכלל, אם אני מתרגש בבת מגדל העמק.

אה, תודה.

כבוד שלי והעונג שלי.

כבוד שלי.

להיות בישיבה שלך. אני גם ממגדל העמק. אני עובד עם הרבה דברים רגישים.

אתה עדיין גר במגדל העמק?

כן.

גם ההורים שלי.

כן, אני יודע.

איזה יופי, אני אמסור ד"ש.

אני רואה את אמא שלך, את הפנים של אמא שלך.

נכון. אמא שלי באמת מיוחדת.

אמא מיוחדת ויש לך אבא מיוחד.

נכון, נכון.

גם איש שנתן מעצמו לחברה ונתן ותרם הרבה.

איך ריגשת אותי. תודה. אני אמסור להם שהם הוזכרו פה היום.

לגופו של עניין, אני שומע גם את הרווחה, גם את הביטוח הלאומי, שאנחנו בקשרי עבודה מאוד טובים. וברגע שיש פניות כאלה של מקרים כמו שכאן ציינו ויש מעמד של ילד עם צרכים מיוחדים, אנחנו הכתובת, שדולת הנכים בכנסת. אני אעזור, אני אתערב. תורם את עצמי, אני שם הכי רגיש. ושם אני אניע את העגלה עד הסוף. זה שאני על כיסא זה לא אומר כלום. כאילו אני הולך על ארבע רגליים, בדברים האלה אני רץ. אני גם אבא לשני ילדים עם צרכים מיוחדים, אז שם זה נתן לי את הדחיפה קדימה. אז תודה רבה לכולם.

תודה, תודה שבאת לדיון שלנו, ממש תודה. את גם תרצי להגיד מילה? מי שלא דיברו פה, תרצו להגיד מילה לפני שנסכם?

אני אשמח לומר. אני ליאת, רכזת צעירות אימהות מהלב דימונה. אני לא בטוחה אם נאמר, אבל אני גם אשמח לומר באמת על העניין שבאמת יש קריטריון שגנים ומעונות מסובסדים רק בעת סיכון הילד. אני מלווה לא מעט צעירות אימהות שהן אימהות מיטיבות בסוף ובאמת רק הקלפים שהם קיבלו בחיים עבורן הן עצמן צעירות בסיכון. ואין שום סבסוד. אין שום סבסוד. הן נופלות הרבה פעמים גם, ככה בין הכיסאות, שמשאירים אותן בעוני. הן לא יכולות לצאת לעבוד ואז אם הן יעבדו אז הן לא יקבלו את הסבסוד. והייתי שמחה שיהיה על זה יותר נורה, שיהיה על זה. אי אפשר. הן לא יוצאות לעבוד, הן לא יוצאות ללמוד.

ההגבלות על סיוע הן קשות.

ואני אגיד גם הרבה פעמים שאז הסיכון גדל עבורן ועבור הילדים שלהן.

את רוצה להתייחס?

כן. אני רוצה להצטרף לדברים החשובים שלך. אנחנו במשרד הרווחה מתמודדים עם זה. אנחנו מתמודדים עם אימהות שהלב פשוט נקרע. אין שום סיבה שהם יהיו מוכרים בפעוטות בסיכון לפי החוק ואנחנו בהחלט שותפים לקריאה לאפשר את זה. אנחנו מאמינים, באמת. אז תודה.

אני אשמח. והנקודה השנייה שאני אשמח לומר שבאמת בתקופה האחרונה אנחנו מלווים צעירה שהילד שלה נלקח ממנה כבר שבע שנים. ובאמת גם ילד וגם באמת אני מניחה שגם עבורה בסוף זה לא מיטיב. חוסר הידיעה, הוחלט שכרגע הילד יעבור לאימוץ. ולא ברור מה התהליך הזה. זאת אומרת, מהאומנה לאימוץ. היא עומדת באוויר וגם הילד שלה עומד באוויר.

היא מיוצגת? אני מזמינה אותך להפנות אותה.

היא מיוצגת. אבל עדיין, לא נאמר להם מה הזמן. מה הזמן, מה קורה. וגם זה לא נותן מזור לנפש שלה. כמה זמן מאומנה לאימוץ?

שבע שנים זה לא תקין לכל הדעות וגם משרד הרווחה יסכים.

נכון.

ואני רוצה להוסיף רגע בהקשרים האלה של אומנה ואימוץ. אנחנו מלוות צעירות ופוגשות צעירות שהילדים בתהליכי אומנת קרובים נקרא לזה, אבל שעוד בשלב שזה קורה בתוך ועדה.

צו פיקוח והשגחה.

ללא צו.

ושמאוד לא ברור לצעירה הרבה פעמים מה היא יכולה ולא יכולה בזמן הזה.

בשביל זה היא צריכה ייצוג.

אני רוצה להוסיף שלא כל כך, לצעירה לפעמים לא ברור לה מה היא יכולה ומה היא לא יכולה. הצעירה בדרך כלל כשזה אומנת קרובים הצעירה לא מלווית. אין שום גוף שמלווה את צעירה חוץ מעו"ס משפחה.

אם זה אומנת קרובים בהסכמה אז היא לא. אבל אם ההסכמה היא, איך שאנחנו קוראים לה, הסכמה שאינה מדעת ממש, אז היא יכולה להיות מיוחדת. תפנו אלינו.

לפעמים אנחנו לא כל כך בטוחות כמה הסכמה יש בגיל 18.

אני מזמינה אתכן להפנות אלינו.

אנחנו גם לא מדברות רק על ייצוג, אנחנו מדברות על ליווי של ארגוני אומנה לתת מענה לצעירות שהילד לא בחזקתן. אני לא יודעת אם תוכנית ממד עדיין עובדת, היא עבדה. אני לא יודעת בכמה רשויות. אבל משהו שהיינו כן רוצות.

חלק מהרעיון של תוכנית יה"ב שאנחנו מתכוונים להרחיב אותה היא גם לתת את האפשרות לאימהות שהילדים לא נמצאים בחזקתן, לנסות ולקדם תהליכים מדודים ותחומים בזמן על מנת להציג שינוי בצורה מאוד מאוד של ליווי אינטנסיבי. זה מאוד מאוד חשוב לנו. אנחנו מנסים לגייס את כל המשאבים והתקציבים בשביל לשבת ולאפשר.

אנחנו רואים שכאשר מלווים משפחה וכאשר מלווים אמא באינטנסיביות משמעותית חלק גדול מהדברים אנחנו מנסים להפעיל ואני מאוד מקווה שבשנה הבאה, 2025, אנחנו כבר נעבוד ב-51 יישובים. ובכל יישוב כזה פלוס מינוס יהיו 17, 20, 50 נשים. מאוד מקווה שנצליח לעמוד ביעד הזה.

אני רוצה להגיד עוד דבר. אני ממשיכה עם חוק פעוטות בסיכון, כי זה משהו שאנחנו פוגשות יום יום. בסופו של דבר אנחנו אמא צעירה לא תכניס את הילד למעון. א' אין עיניים שרואים את התינוק. שאין עיניים שרואים את התינוק. אם היא לא עומדת בקריטריונים של חוק פעוטות בסיכון מספיק שלושה חודשים זמן תינוק כדי שהתינוק הזה ייכנס לקריטריונים של פעוט בסיכון.

אני אגיד משפט אחד ואז תמשיכי אותי, שאני מאוד חשוב לי שגם יירשם וגם לומר את זה פה, שחוסר שיתוף פעולה לכאורה בהליך כזה או אחר הוא לא מצביע על היעדר מסוגלות הורית. זה מגובה מחקרית וזה בעצם הקושי המאוד גדול שלנו, ואני נוגעת בנקודה הכי כואבת. לכן לפעמים רק ליווי ללא מעטפת גם שיש שיח זכויות אזרח, זה לא מספיק. ולכן זה כל כך חשוב השולחן הזה בשביל לשים גם, כי לפעמים ליווי ויד ביד הוא מאוד חשוב והוא מעטפת מאוד חשובה. אבל שיח זכויות שהוא גם לא בהליך משפטי, אלא טרום הליך או אפילו טרום טרום הליך, הוא סופר חשוב בשביל לנתב מסלול.

ממש. ברשותכן אני אקריא סיכום דיון.

סיכום והחלטות מישיבת ועדה בנושא אימהות צעירות במצבי סיכון:

הוועדה מוצאת שיש צורך בהאחדה והרחבת המענים, גם אם נקבע אגף כזה או אחר כמוביל ראשי בטיפול באוכלוסייה; הוועדה מוצאת יש להכליל צעירות אימהות במצבי סיכון גם תחת המענים של תוכנית "יתד" וגם כמובן אם האגף המוביל את הטיפול הוא השירות לרווחת המשפחה והילד, "יתד" צריך להמשיך להיות חלק מהטיפול, מהמענים שנותנים לאם הצעירה.

הוועדה פונה למשרד הרווחה בשיתוף הלמ"ס לפעול לקידום קיום מחקר ייעודי לאוכלוסייה זו והגדרתה באופן רשמי. המחסור המחקרי הנוכחי באוכלוסייה המדוברת אינו מאפשר זיהוי מגמות מבוססות נתונים וגיבוש מענים בהתאם.

הוועדה קוראת למשרד האוצר ולמשרד הרווחה להגדיל את ההשקעה התקציבית בתוכניות טיפול מניעתי וליווי לאימהות צעירות כמו תוכנית "פנימה" עבור השכלה, תעסוקה ועוד, בסך 54,000 שקלים בשנה. מדובר בהשקעה משמעותית זולה יותר מעלויות התקציביות הנגרמות עקב התלות שנוצרת בגורמי רווחה וקצבאות המדינה בהמשך. למעלה מכך, ההשקעה בתוכניות טיפול וליווי מניעתי אף יובילו לכניסתן לשוק התעסוקה ותרומתן להכנסות המדינה.

יודגש שההוצאות הגדולות הן הערכת מינימום, שכן הן מתייחסות להוצאה חוץ ביתית, כולל קלט חירום, אומנה, מסגרות ואימוץ ואינן כוללות הוצאות אחרות כגון סבסוד מעונות דרך רווחה, שירותי בריאות, חירום ואבחונים התפתחותיים.

עוד יודגש שמדובר בגיל קריטי שההשקעה בכלים השלובים של משרדי הממשלה השונים תקבע אם ביכולת אם צעירה במצב סיכון להיות עצמאית ולפתח מסלול תעסוקה יציב או אם תאבד הזדמנויות לפיתוח מסלול תעסוקתי עצמאי והפיכתה לתלויה, היא וילדיה, ברשויות המדינה.

הוועדה מוצאת שיש צורך בשולחן עגול של משרדי הממשלה השונים: אוצר, רווחה, למ"ס, המוסד לביטוח לאומי, משרד העבודה, בריאות, עם ארגונים אזרחיים, לניתוח הנתונים וגיבוש מענים ותוכנית לאומית בהתאם. הדברים נדרשים בדחיפות, במיוחד על רקע דברי ארגוני הקואליציה על מצבם הכלכלי הקשה עד כדי קריסתם ואיבוד המענה הפילנתרופי לקבוצה זו.

בכלל החברה האזרחית אינה יכולה להיות תחליף למדינה. על המדינה לפעול כאמור ליצירת תוכנית לאומית הכוללת מודל מוסדר לטיפול באוכלוסייה צעירה זו. על המדינה לקחת את האחריות לטיפול ומימונו, כמו גם לקיחת האחריות על הטיפול ביתר אוכלוסיות הרווחה.

הוועדה מבקשת את התייחסות משרד הרווחה לחסם של צעירים בסיכון להשתלב בתוכניות הקיימות של המשרד כפי שעלה בישיבה.

הוועדה שמעה על מחסור של כ-700 עובדות סוציאליות ועל הצורך בחיזוק תשתית המענה הקיים. הוועדה מבקשת ממשרד הרווחה, משרד האוצר, לגבש תוכנית חירום להגדלת היצע העובדות הסוציאלית במערך חשוב וקריטי זה, בדגש על הרחבת הרשת הסוציאלית ושכר הבסיס שלהן.

הוועדה מבקשת ממרכז השלטון המקומי, מרשות הצעירים ומשרד הרווחה לייחד תוכניות ליווי והעצמה לאימהות צעירות עד גיל 26 באמצעות יחידות הצעירים שברשויות המקומיות. תוכניות שיכללו קבוצות תמיכה, הכשרה מקצועית, הדרכה למניעת הזנחה ופגיעה בילדים ועוד.

הוועדה מבקש מ-"יתד" ואגף משפחה הרחבת הסיוע בשכר דירה עבור האימהות הצעירות. מדובר בסיוע משמעותי ליציבותן וליציאתן ממעגל העוני. משרד השיכון הודיע שהוא יוכל ליישם את התוכניות.

הוועדה שמעה על קושי של מייצגים מהסיוע המשפטי להיכלל בוועדות התכנון במקרים של אימהות בלידה בבית חולים ובבקשות להוצאת התינוק מרשות האם. יש צורך במעטפת ברורה לתמיכה בקבוצה זו, מעטפת הכוללת מענים שימנעו הוצאת ילד מביתו. נדרש גיבוש מענים הוליסטי עבור האם והילד גם יחד.

הוועדה פונה למשרד הבריאות לממן ביטוחים משלימים עבור אוכלוסיות אימהות צעירות, בדגש מי שזכאית להבטחת הכנסה ולהביא את המענים קריטריונים האחידים והאוניברסליים.

הוועדה מבקשת לאפשר סבסוד מעונות גם לקריטריון אם בסיכון ולא רק לילד בסיכון.

אני רוצה להגיד תודה ענקית-ענקית לכל מי שלקחו חלק בדיון הזה, בטח האימהות הצעירות. תודה על השיתוף, ממש. ותודה לכל השותפים, מהרשויות וכולם. זה היה דיון נעים וחשוב וטוב. ואני מאוד מקווה שייצאו ממנו גם דברים, מעצם קיום הדיון. וגם שנוכל לקדם דברים בהמשך.

אנחנו אתכן, כולנו יחד. תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:20.