פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



84
ועדת הכלכלה
26/11/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 514
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, כ"ה בחשון התשפ"ה (26 בנובמבר 2024), שעה 10:28

1. המאבק בקטל בדרכים
2. היפגעות צערים, חינוך תעבורתי והכשרת הנהג
3. בטיחות בדרכים בחברה הערבית
4. צמצום מעורבות רכבים כבדים בתאונות דרכים
5. צמצום היפגעות רוכבי אופנוע
לציון השבוע הלאומי לבטיחות בדרכים

חברי הוועדה: דוד ביטן – היו"ר
שלום דנינו
בועז טופורובסקי

ואליד אלהואשלה
ווליד טאהא

אבנר פלור - ראש מינהל תשתיות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

פרג' פארג' - מנהל אגף מיעוטים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

ראיק סאלם - מהנדס, מנהל אגף א' מהנדס ראשי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

יוסף נזרי - מנהל אגף הרישוי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עינת סגל - מנהלת אגף הרכב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

דלית רגב - מנהלת אגף פיקוח ובקרת רכב וארגונים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

רעות בלושטיין - ממונה בכירה אגף פיקוח, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

סוכר אוסאמה - מנהל תחום קציני בטיחות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

יניב רם חסון - מנהל אגף פיקוח מבחנים ובקרה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אריאלה לברטי הכטלינגר - מדריכה ארצית, מרכזת זהירות בדרכים, משרד החינוך

אורית לוריא כהן - סגנית מנהל אגף בטיחות וזהירות בדרכים, משרד החינוך

ודיע עואד - מנהל מחלקת ביטוח חבויות, שוק ההון, משרד האוצר

אסנת אלגום מזרחי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

ניצב בדימוס יורם הלוי - יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

יעקב זכריה - מנכ"ל בפועל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נחמה לאור דרורי - סמנכ"ל, הרשות הלאומית לביטחון בדרכים

גלעד כהן - מנכ"ל הרשות הלאומית לביטחון בדרכים

ענת ג'יניאו - מנהלת אגף רכב כבד, הרשות הלאומית לביטחון בדרכים

מרב רכאלי - הרשות הלאומית לביטחון בדרכים

מיכל אבן חן - מנכ"ל, עמותת נתיב בטוח

סנ"צ אילן גורן - ראש מדור מחקר ומידע, אגף התנועה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

דנה דקו מדנס - ראש מינהל תחבורה ומוניציפלי, מרכז השלטון המקומי

חיאם קעאדן - סמנכ"ל המגזר הערבי

מיעד כיוף - דוברת המגזר הערבי במרכז השלטון המקומי

דני קורץ - חבר הנהלה, איגוד קציני בטיחות מקצועיים בתעבורה

עודד שאולוף - חבר הנהלה, איגוד קציני בטיחות מקצועיים בתעבורה

אורלי סילבינגר - מנכ"לית "בטרם" - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

עדי פרטוש - מנהלת אגף קשרי חוץ וממשל, "בטרם" - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

גאיה שיף - מועצת התלמידים והנוער הארצית

עומר עאסלה - מועצת התלמידים והנוער הארצית

אבי גולן - יו"ר ארגון מורי הנהיגה

איל מליוב - יו"ר מורי נהיגה לאופנועים, ארגון מורי הנהיגה

יניב יעקב - עו"ד, מנכ"ל עמותת אור ירוק

ליעד קייקוב - רכזת מדיניות וקשרי ממשל, עמותת אור ירוק

גילת גלימידי - מנהלת תחום בטיחות בדרכים, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

אורית ילון שוקרון - מנהלת אגף בכיר תשתית כלכלה, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

יחיאל מונטג - מייסד ומנכ"ל עמותת עיניים בדרכים

זהר רז - חוקר תאונות, נשק וסע, עמותת עיניים בדרכים

יוסי כהן - מייסד וסמנכ"ל תפעול, סייברוואן

מוטי קוסובסקי - סמנכ"ל אסטרטגיה, חברת א.ד.י מערכות

אביעד אברהמי - עורך ראשי, מגזין האופנועים "פול גז"

ד"ר משה בקר - מנהל אקדמי תחבורה GIMI, האיגוד הישראלי למערכות תבוניות לתחבורה

שמי ברכה - נשיא חברת טכנו טסט, מנכ"ל מכוני בדק, מלחמה בתאונות בדרכים

אייל ברכה - איגוד מכוני הרישוי

איתמר לוין - חוקר תאונות, חבר ועד עמותה לקידום מקצועי של מורי הנהיגה

אבנר בנדיקט - שדלן, מורה נהיגה בבאר שבע, חבר ועד עמותה לקידום מקצועי של מורי הנהיגה

משה וקנין - מורה לנהיגה ובעל בית ספר לנהיגה ברהט

יוסף לחמי - סגן יו"ר עמותה לרווחת מורי נהיגה

נחום מזוז - סגן ראש עיריית קריית מוצקין

אמיר בשאראת - עו"ד, מנכ"ל ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות

אייל הרשטיק - מנהל המטה לבטיחות בדרכים, עיריית תל אביב-יפו

אמיר וייס - מנהל אגף תשתיות, המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה

יצחק עייש - מנהל אגף בטיחות, החברה הלאומית לתשתיות ותחבורה

גל רייך - ארגון נתון לשינוי

אייזיק כץ - יועץ חקיקה של חה"כ אליהו ברוכי

יזהר ליפשיץ - אביו עודד ליפשיץ חטוף בעזה, מטה משפחות החטופים

ד"ר עידית חנוכה

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



המאבק בקטל בדרכים

היפגעות צערים, חינוך תעבורתי והכשרת הנהג

בוקר טוב לכולם, אני מתנצל על האיחור. היום זה היום השני שאנחנו ממשיכים את הדיונים בנושא של תאונות דרכים. אנחנו היום נעשה על נושאים אחרים. הראשון יהיה המאבק בקטל בדרכים, אחר כך היפגעות צעירים, חינוך תעבורתי והכשרת הנהג. צמצום היפגעות רוכבי אופנוע, צמצום מעורבות רכבים כבדים בתאונות דרכים ובטיחות בדרכים בחברה הערבית.

נשתדל לדבר על כל נושא בפני עצמו, לא להתחיל להתפרץ וגם לא לחזור על הדיון שהיה בישיבה הקודמת. אלה נושאים אחרים לגמרי. בואו נתחיל את הסעיף הראשון. משרד התחבורה.

בוקר טוב לכולם. אנחנו בשבוע בטיחות והדיונים הם מאוד מאוד משמעותיים, מאוד קריטיים. ההחלטות הן טובות, אני מקווה מאוד שגם היישום שלהם יהיה בזמן מאוד מאוד קצר. אני מזכיר לכולם, אנחנו ב-390 הרוגים מתחילת השנה. נתון שהוא דרמטי, עלייה של 21% מתחילת השנה. נתון שאנחנו נגיע אליו, נחצה את קו ה-400 ויש כאלה שמדברים על 430, שיהיה נתון דרמטי לכל הדעות. 21% עלייה, נתון גבוה ב-20 שנים האחרונות.

ישנה עלייה בחברה הערבית, 73%, נהגים צעירים 48% עלייה. בדרכים בין עירוניות – 38% עלייה. רוכבי אופנוע ב-29%. כל הפרמטרים הם בעלייה ועלייה דרמטית. שבוע שעבר הייתה ועדה ויצאו החלטות מבחינתנו מצוינות. ישיבת ממשלה שהייתה ביום ראשון, העלינו גם מבחינתנו את מעמד הרלב"ד. אני חושב שמעמד הרלב"ד, עם כל הנושאים מסביב, הוא דרמטי למדינה. וכולם צריכים להיות minded לעניין הזה שהרלב"ד ימקם את עצמו במקום ראוי, שיש לו יכולת השפעה ויכולת שינוי של המצב הזה. אם זה לא יקרה, המצב הוא רק עולה ואנחנו רק מתרגלים.

גם אנחנו בתוך הרלב"ד מקיימים רה-ארגון. אדוני יושב-הראש, אני רוצה להציג פה את גלעד כהן, הוא המנכ"ל החדש שנכנס כבר לתפקיד אתמול. אז אנחנו גם מבצעים רה-ארגון אצלנו, כי גם אנחנו לא מושלמים. יש פה נושאים קריטיים, פשוט נושאים קריטיים. יש לנו הרבה מה לומר על זה, יש הרבה מאוד יעד, הרבה מאוד ניסיון. אנחנו נציג את כל מה שעשינו גם במהלך השנה וכל הניסיון הזה.

אני מציע פה גם שהמשטרה לא בנוכחות מלאה, יש לה משמעות לעניין הזה. בבקשה.

נחמה לאור דרורי.

נמצא כאן יזהר ליפשיץ, בבקשה. רוצה להגיד מספר דברים.

ימים קשים. אני מייצג פה את כל משפחת החטופים באשר היא. נשארו לנו עוד 101 חטופים, 417 יום הם בפנים. שמות חדשים עולים לאוויר של חטופים שנרצחו ואנחנו לא רואים את האופק. ולא רואים את האופק משמע הצפון הולך להיסגר בדרכו, אינני יודע מה יהיה הפתרון שם. אינני יודע אם הייתי עובר לגור בצפון היום בפתרון הזה. אבל הולך להיסגר והחטופים עדיין נמצאים בעזה.

אני מקיבוץ ניר עוז. קיבוץ ניר עוז נחטפו ונרצחו כ-100 איש ב-7.10. כרגע יש לנו 29 שנמצאים עדיין בתוך עזה, כ-15 חיים. אבא שלי עודד ליפשיץ בין החטופים. הסיכויים שלו לחיות בתוך מנהרה אפלה ודלוחה שואפים לאפס. אבל כמו במשפט הפלילי, אם אין הוכחה ודאית שהוא מת אז הוא חי.

יש נושא שאני מודה שמאוד קשה לי. קודם כל הפרדת הזירות והעובדה שאנחנו היינו כל פעם כבר חמש פעמים בדרך לאיזה שהיא עסקה שתפתור את נושא החטופים והנושא הזה עולה ויורד. היה שלב שאי אפשר היה להגיע להסכם בצפון עם חיזבאללה, נסראללה אמר שהוא לא יגיע איתנו לשום הסכם כל עוד אין פתרון בדרום. היום יש פתרון בצפון בלי פתרון בדרום. וקשה מכך, פתרון בדרום אנחנו רואים פתאום אתמול ב-"זמן אמת", מי שלא ראה זו תוכנית שחובה לראות. דניאלה וייס מכינה גרעיני התיישבות ומסבירים כיצד ייכנסו לעזה. כיצד ינצלו את מוצבי עזה.

אני רוצה להגיד שאם יש דרך להכאיב לנו, משפחת החטופים, זה לספר לנו שייכנסו, יקימו שם איזה שהן התיישבויות, ירקדו בזמן שחטופינו עדיין המתים נמצאים למטה. עצם הדיבור על זה. יהיו כאלה שיגידו שזה איזה שהוא מנוף לחץ. זה לא מנוף לחץ, זה משהו מפלג, משהו פוגע, משהו שאומר שיש אנשים שהראש שלהם במקום אחר והכאב שלנו לא נוגע אליהם. ומהמקום הזה, אם מישהו רואה אותי שם למעלה, ממקבלי ההחלטות, תעצרו את זה. אל תשדרו את זה, תוקיעו את זה. אל תתנו לזה לחלחל כוויכוח בתוך צה"ל. כי בתוכנית אתמול בערב ג'יפ צבאי עושה לה סיור, לדניאלה וייס, בתוך רצועת עזה. לא חייל שהולך לחפש את אבא שלי או את התינוקות של ביבס.

משהו פוליטי לגמרי קורה שם ורק שלא עכשיו סוגרים דיל בצפון בתמורה לממשל צבאי והתיישבות בדרום. והפחד שלנו, גם אם הוא נכון או לא נכון, הוא פחד ואין סיבה שהוא יהיה קיים. וכל מי שנותן לזה דרור פוגע בנו, במשפחות החטופים ובכאב שלנו באופן ישיר. פוגע באחדות שלנו, פוגע בשותפות הגורל שלנו כשהילדים שלנו באותו צבא ובאותה מדינה. וזהו. בואו נישאר יהודים בתוך הסיפור הזה. יהיה מה שיהיה, נתאמץ להביא את כולם הביתה ולא ניתן לאנשים לפלג אותנו. מהמקום הזה, זה מה שאני קורא, להגיע להסכמים. נחזיר את מי שנחזיר. נצליח לסגור את מעגלי השכול.

אנחנו חיים בין העולמות, משפחות החטופים. יש משפחות שיודעות שהחטוף שלהם מת. בשבילם הבשורה הכי טובה זה שיביאו להם איזה שהיא שארית שנשארה מהגווייה והם יכולים לשבת שבעה ולקבור ולעבור לשלב הבא. למשוך אותנו בלי פתרון קורע אותנו. ואם כולם פה רקמה אנושית אחת יהודית, אז כולם איפה שהוא נקרעים. ואלה שעוצמים עיניים אל מול הכאב הזה, לא יודע איך הם מסתכלים במראה. יש להם דין וחשבון אחר ממה שאני מבין, אבל לא יודע איך הם מסתכלים במראה. תודה רבה.

תודה. אנחנו נמשיך בישיבה.

נהגים ונהגות צעירים עד גיל 24 הם קבוצת הגיל שמועדת ביותר להיפגע בתאונות דרכים. מתחילת השנה ועד היום נהרגו 56 נהגים צעירים. זאת לעומת 38 נהגים צעירים שנהרגו עד היום בשנה שעברה. אנחנו מדברים על עלייה של 47%. אחד מכל ארבעה נהגים שנהרגים בתאונות דרכים הוא נהג צעיר.

בעצם אנחנו מדברים על 120,000 נהגים חדשים שעולים לכביש מידי ששנה בממוצע בעשור האחרון. שני שליש מהם הם נהגים צעירים. אז אם אנחנו מדברים על שני שליש מ-120,000 יש לנו 80,000 נהגים צעירים שעולים לכביש בכל שנה בגילאים הפגיעים הללו.

אולי עוד שני נתונים, ככה לייצר תמונה שלמה לגבי ההיפגעות. נהגים ביחס לנהגות נפגעים הרבה יותר בתאונות דרכים. אם אני מסתכלת עד גיל 19 אז הם מעורבים פי חמש גברים נהגים מול נהגות נשים. ונתון נוסף הוא לגבי החברה הערבית.

זה בכל הסגמנטים, נכון? גם באופנועים, גם במשא כבד.

נכון, גברים יותר מנשים מעורבים בתאונות דרכים על פני כל הרצף.

לגבי החברה הערבית, גברים צעירים מהחברה הערבית מעורבים בתאונות דרכים חמורות פי שניים מנהגים צעירים בחברה היהודית. זה כדי לתת תמונה כוללת לנתונים ולהכיר את האפיון של ההיפגעות.

מה הסיבה העיקרית שערבים יותר פי שתיים?

אני מיד מדברת. זה בדיוק הדבר הבא שאני מבקשת להגיד, וזה בעצם לדבר על הגורמים למה בעצם זה קורה, בכלל.

אז הסיבה המרכזית להיפגעות של נהגים צעירים היא עניין של חוסר ניסיון. זה המשפיע העיקרי על המעורבות שלהם וזה מתבטא בעצם בשליטה פחות טובה ברכב ובתפיסה לקויה של סיכונים. המונח הזה של תפיסת סכנה הוא מונח שילווה אותנו עכשיו בכל הדיונים שלנו במהלך כל היום הזה. צריך לזכור אותו, כי תפיסת סכנה זה האלמנט המרכזי שמבדיל בין אנשים שהסיכוי שלהם להיות מעורבים בתאונת דרכים גבוה יותר מאנשים אחרים.

מה אנחנו עוד יכולים להגיד על חוסר הניסיון הזה – נהגים צעירים שהם חסרי ניסיון הם נוטים בעצם לסרוק את הכביש באופן יותר צר מנהגים מנוסים יותר. הם מתמקדים בדרך של לפנים ואז הם מפספסים הרבה מהמרחב ובהרבה מהיכולת שלהם בעצם להבין את הסיכונים בכביש. ואז לפעול כדי להימנע מהם, תמרוני הגה, תמרוני בלימה וכו'. כיוון שזה הציר המרכזי שקשור בהכשרת נהגים, העניין של חוסר ניסיון, אנחנו נדבר עליו כאשר נדבר על הפעולות שיש לעשות כדי לצמצם את ההשפעה של זה על הנהגים. ויש מה לעשות.

הדבר השני שבגללו הם מעורבים יותר זה הסיפור של הנטייה המוגברת שלהם לקחת סיכונים. אנחנו מדברים על גילאים שהם גילאי ההתבגרות וברור לנו שבגיל הזה לוקחים יותר סיכונים. הם נוהגים יותר מהר וכו'. השפעה נוספת זה השפעה של חברים שלהם ברכב. נוכחות של צעירים בגילם בתוך הרכב מגדילה את הסיכוי שלהם להיות מעורבים בתאונה. זה קשור ללחץ חברתי, אבל זה קשור גם בעצם הנוכחות של אחרים ברכב. במוזיקה ששומעים ביחד, בדינמיקה שמתרחשת ברכב וכו'.

הסיבה הרביעית היא היסח דעת, השימוש בטלפונים הניידים, שהם חלק אינטגרלי מהחיים שלהם. וזה קורה גם במהלך נהיגה. ואחרון זה השפעה שלילית של אלכוהול. הם נוהגים לשתות הרבה אלכוהול בגילאים האלו וזה גם עוד גורם משפיע.

אז הסיבות האלה נכונות גם לחברה הערבית באותה מידה שהן נכונות לחברה הכללית. אנחנו נייחד פרק לפי סדר היום, אדוני יושב-הראש, על החברה הערבית, ואפשר יהיה לדבר שם על האפיונים הספציפיים של החברה הערבית.

מהידע והניסיון של מחקרים בארץ ובעולם יש בעצם חמישה ערוצי התערבות משמעותיים שיכולים לצמצם היפגעות של נהגים צעירים. האחד זה משהו מוכר לנו כאן בארץ, זה רישיון הנהיגה המדורג, הליווי, ליווי הורים את הנהגים בתקופה שאחרי קבלת הרישיון. אנחנו יודעים שההתערבות הזו היא מאוד מאוד אפקטיבית. ממחקר שנעשה בחטיבת המחקר אצלנו ברלב"ד על ידי ד"ר אסף שרון אנחנו יודעים להגיד שאחרי שהחילו את תיקון הפקודה שמחייב ליווי יש 15% ירידה בשיעור המעורבות של נהגים צעירים בתאונות. כלומר, זה כלי משמעותי.

צריך רק להבין שבמחקר עולים גם אתגרים בתוך העניין הזה של הליווי והם מחולקים לכמה אחד, לא כל שעות הליווי שהורים צריכים לעשות לילדים מתבצעות. אנחנו מדברים על 50 שעות ליווי מחויבות בתקנות. לא כולן מתבצעות. שני הדברים הנוספים זה שהורים לא יודעים מה בדיוק התפקיד שלהם בתוך הליווי הזה, על מה הם צריכים לשים לב, מה יכול לעזור לילדים שלהם להבין תוך כדי הליווי שיצמצם את הסיכוי שלהם להיות מעורבים בתאונות דרכים. הדבר השלישי שמתחבר לגורם של תקופת ההתבגרות זה הקונפליקטים בתוך הליווי, שהרבה פעמים גורמים לזה שהשעות האלה מצטמצמות. יש המון ויכוחים סביב העניין של הליווי וכו'. גם את זה יש דרך לעזור ולפתור.

הדבר השני זה אימון וחיזוק של מיומנויות ותפיסת סכנה של נהגים צעירים. אז חלק מהסיבות שבגללם תפיסת הסכנה שלהם היא פחותה קשורות גם לפיזיולוגיה שלהם. אבל אנחנו יודעים מתוך מחקרים בארץ ובעולם שיש כלים לאימון מאוד מאוד פשוטים שאפשר להפעיל על נהגים צעירים או אפשר לתת להם להתנסות בהם, שבעצם חושפים אותם למצבי סכנה מגוונים ודרך זה מגבירים את היכולת שלהם לצפות סכנה בכביש. כלומר, אני יכולה באמצעים של הכשרה והדרכה להגביר את תפיסת הסכנה ששלהם וממש למנוע תאונות.

שני הדברים הנוספים זה שיפור אקלים הבטיחות בקבוצת החברים ושיפור אקלים הבטיחות בקרב המשפחה. זה אפשר לעשות באמצעי הסברה. אנחנו יודעים שלחברים יש השפעה חזקה עליהם, פעולות של חינוך והסברה יכולות לעזור במקרה הזה.

הורים, אנחנו יודעים ממחקרים מגוונים מאוד, בתחומים שונים, שסגנון הנהיגה של הורים משפיע באופן ישיר על סגנון נהיגה של ילדים. ככל שהורים נוהגים בסגנון נהיגה יותר סבלני ובטיחותי כך הילדים שלהם יתנהגו באותו אופן. הדבר הזה מחייב הסברה מאוד אינטנסיבית להורים, כי אני חושבת שאם אומרים להורים שבסופו של דבר ההתנהגות שלהם בתוך הכביש תשפיע על הבטיחות של הילד שלהם ועל המעורבות שלו בתאונות דרכים, יש לנו כאן כלי מאוד משמעותי להשפיע על התהליך הזה.

עוד דבר ידוע מהעולם זה המלצות על כלי רכב בטוחים לצעירים. יש נטייה לתת להם את הרכב הכי ישן ופחות בטיחותי בבית. אנחנו מבינים את המוטיבציה הזאת, אבל צריך להבין שככל שהם יעלו על רכבים בטוחים יותר הסיכוי שלהם להיפגע באופן קשה בתאונות יצטמצם.

אני רוצה רגע לסכם את הדברים שלי בארבע המלצות מרכזיות שהרלב"ד מבקשת לקדם נוכח הידע מהארץ ומהעולם ומחקרים שמדברים על יעילותם של התערבויות מסוימות.

הראשון הוא סיפור של אימון וחיזוק תפיסת סכנה. אנחנו מבקשים להכניס רכיבים של תפיסת סכנה לתהליך ההכשרה הבסיסי. בלימוד נהיגה ובבחינה בטסט. אנחנו התחלנו עבודה, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם משרד התחבורה, עם אגף רישוי, עם יוסי נזרי. הרכיבים האלה אנחנו כבר עושים עבודה על אופנועים, נדבר על אופנועים מאוחר יותר, נכנסים לתוך ההכשרה. אנחנו מבקשים לבחון את תוכנית הלימודים לנהיגה על רכבים ולבדוק האם ההכשרה הבסיסית של תפיסת סכנה או אלמנטים בתפיסת סכנה יושבים כמו שצריך בתוכנית הלימודים. יש לזה השפעה בסופו של דבר על ההכשרה של הנהג ועל היציאה שלו בצורה יותר מקצועית אל הכביש.

הדבר השני זה כלי האימון. כלי אימון דיגיטלי מאוד פשוט של תרחישי סכנה שהנהגים נחשפים אליו ומגבירים את תפיסת הסכנה שלהם. יש תוכניות כאלה. יש ארצות אפילו שזה נמצא כחלק ממבחני מתן הרישיון. אנחנו רוצים לפתח את הכלים האלו ולהכניס אותם לתוך מערך הלמידה. אנחנו מבקשים לעשות שינויים בקורס ריענון הנהיגה וזה כמובן יחד עם משרד התחבורה. אנחנו רוצים להדק את התכנים, לעשות שם אימונים בתפיסת סכנה וגם לדייק יותר את המועד שבו הריענון הזה צריך להיעשות. נכון להיום ריענון נעשה אחרי חמש שנות נהיגה. אנחנו יודעים ממחקרים שההשפעה האפקטיבית ביותר על תפיסת הסכנה של נהגים מתרחשת בשנה הראשונה והשנייה לנהיגה. אחרי זה כבר צריך להשריש הרגלים וזה יותר מסובך. אם עושים את זה בשלב הזה, היכולת שלנו למנוע תאונות גובר. אנחנו מבקשים להקדים את הריענון לזמן היותר אפקטיבי לסכנות. זה באשר לאימונים בתפיסת סכנה.

לגבי הרנ"מ, רישיון הנהיגה המדורג, הליווי ההורי - הרלב"ד כבר התחילה בשנה האחרונה קמפיין שמעלה את המודעות של הורים לחשיבות של הליווי ומבהיר להם ששעות הליווי האלה הן קריטיות. כי ככל שהנהגים יתנסו תוך כדי ליווי במצבי סכנה מגוונים וייחשפו יותר למצבי סכנה, כך הם יהיו מוכנים יותר לנהיגת הסולו, לנהיגה לבד. בנוסף, פיתחנו פודקאסט שמסביר להורים מה צריך לעשות בתהליך הנהיגה, לאיזה דברים הם צריכים לשים לב ואיך לפתור קונפליקטים, איך לבוא אל הנושא הזה בצורה טובה, כך שהם יוכלו להפיק את התועלת המרבית מהליווי.

איפה זה משודר?

זה נמצא בכל הפלטפורמות של הפודקאסטים. אנחנו גם עושים לזה פרסום ופוש. אפשר לשלוח לחברי הוועדה ולחברי הכנסת קישור. יש את זה באתר של הרלב"ד כמובן. זה בעניין הזה.

אז כמו שאמרתי, אנחנו מבקשים להכניס רכיבים של תפיסת סכנה, להקדים את הריענון ולשקול בצורה משמעותית קיום של קורס ריענון נפרד לאופנועים. אנחנו נדבר על זה כאשר נדבר על האופנועים, אבל גם פה יש אישיו קריטי שצריך להידרש אליו.

בכל הנוגע להסברה כן צריך לעשות פוקוס על קבוצת השווים בפעולות של חינוך והסברה. להסביר להם שיש להם אחריות לא רק כשהם נהגים, אלא גם כשהם יושבים ליד הנהג, לדאוג שכאשר הם יוצאים לבילוי או לכל מקום אחר הם יחזרו כולם בשלום. יש פעולות חינוכיות שאפשר לעשות בהקשרים האלו. יש פעילויות חינוכיות שמשתמשות בידע שיש לנו לגבי שינויי מגדר ובעצם יוצרות התערבויות שדואגות לזה שחברות, נשים יהיו חלק מהאנשים שיושבים סביב הנהג ותהיה להן השפעה על האקלים בתוך הרכב. אנחנו יודעים שהתוכניות האלה הן אפקטיביות ויש להן בסופו של דבר השפעה על ההתנהגות של הנהג. אז ההסברה היא גם לנהגים הצעירים עצמם וגם כמובן להורים. להסביר את החשיבות של הליווי בהקשר הזה.

עד כאן מבחינת הכיוונים שהרלב"ד ממליצה עליהם.

קודם כל, הכיוונים, שנייה, רק חסר לי עוד משהו. איך זה מתחבר עם מערכת החינוך? כי הרי הרעיון הוא שגם ישולב עם מערכת החינוך. כל עוד זה לא חובה או לא חלק מהלימודים, אז אי אפשר לבנות על הצעירים שלבד ילכו ואפילו להורים שיקשיבו מיוזמתם לפודקאסט על תחום של בטיחות בדרכים. השאלה אז איך זה משולב עם החינוך ועם המציאות?

ובהנחה ואנחנו מקבלים את כל מה שאמרת, ואני באופן אישי, הלוואי, חייבים לשנות את הכשרת הבסיס. מה לוחות הזמנים? מה אנחנו יכולים לעשות בשביל לזרז את זה?

אוקיי. אז השותפות שלנו ממשרד החינוך נמצאות כאן, אורית ואריאלה, בן בטח גם ידברו על מערכת החינוך ומה שיש בתוכה. אבל נכון לעכשיו הנחה של מונחים בסיסיים של תפיסת סכנה נמצאים בתוך תוכנית הלימודים לחינוך התעבורתי בכיתות י'.

אני אגיד לך אפילו לפני כן, הילדה שלי בגן, היא גם מקבלת את התכנים האלה. זה מעולה. אני מפחד מאוד שזה מתחיל להתמסמס. ואם אנחנו רוצים דווקא לעבות את זה, אז השאלה איך אנחנו משתפים פעולה ומעבים את זה ולא נופלים למה שקורה לפעמים, של ריבים על תקציבים.

בסדר, בוא נשמע את משרד החינוך באמת.

אורית לוריא כהן, סגנית מנהל אגף זה"ב, נגישות ואורך חיים בטוח במשרד החינוך. אני רוצה לומר בהקשר הזה שבאמת תפיסת הסכנה באה לידי ביטוי בכל תוכניות החינוך לבטיחות בדרכים ולא רק החינוך התעבורתי, שזו תוכנית אחת מבין מליאה רחבה של תוכניות שיש במערכת, ביסודי ובעל יסודי. וכן, זה בא לידי ביטוי שם. לא בהיקף המלא כמו שהיינו רוצים, כמו שהזכרת, חה"כ טופורובסקי, מפאת חוסר תקציב. אבל זה קיים.

כן, אבל מה שאני מבין, הרי עכשיו יש לכם קיצוץ בחינוך התעבורתי. כאן רוצים לעבות את כל ההכשרה. לעבות הכשרה, בטח אם רוצים להביא סימולטורים וזה, צריך עוד כסף. השאלה איך עובדים ביחד.

תכף נראה. בשביל זה דנים. אתמול אני מבין היה דיון בוועדת חינוך. אז מה היה שם?

מה היה?

לא, דיון ארוך היה, לא?

כולם הסכימו, אבל אני לא יודע, יש כסף? קיבלתם כסף? כולם הסכימו שצריך עוד כסף, שיש עוד מה לעשות ובזה זה נגמר. אני לא, אני משתדל להיות אופטימי ולא פסימי, אבל חסר כסף. וגם לעבוד ביחד.

לא תמיד כסף פותר את הבעיה, דרך אגב, אבל לא משנה, לא ניכנס לזה יותר מידי.

לא, נכון, בטוח חלק מההכשרה זה רק בשינוי של המיקוד, אין ספק. השאלה איך גורמים לזה לקרות.

משרד התחבורה רוצה להגיד משהו? מתי שאתה רוצה להיכנס לדיון אתה יכול להיכנס לדיון.

אחרי הפתיח של יורם מהרלב"ד אז אני אוסיף כמה דברים בהמשך גם לנושאים של הדיון. כמו גם שנאמר פה, בעצם בנוגע לנהג, אז בעצם אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם הרלב"ד וגם ביחד עם משרד החינוך. חלק מזה גם בכיתה י' יש את החינוך התעבורתי, שבעצם הוא גם משמש בעצם חלופה למבחן התיאוריה, שבעצם התלמיד אמור לעבור בתהליך לימוד הנהיגה שלו.

אנחנו גם ביחד עם משרד הכלכלה מעדכנים את תוכניות ההכשרה לרכב ציבורי ורכב כבד, גם זה בשיתוף פעולה עם הגורמים, גם עם הרלב"ד וגורמים נוספים. בנושא הרכב, נכון, מה שנאמר פה, כלי הרכב הם מתקדמים, מתפתחים, מערכות גם מקבלים אינסנטיבים על מערכות בטיחות כאלה ואחרות, גם בנושא של אלכוהול וכו'. אבל צריך גם להבין, ככל שהרכב מתקדם ומתפתח אז היכולות שלו למהירויות גבוהות הן יותר ממה שהיה הרכב לפני 10 או 15 שנים.

לכן נקודה מאוד חשובה, שבעצם גם בנושא של הרכב זה עבר מעצם לא להגיע למצב תאונה, לנסות לראות איך מונעים את התאונה. כלומר, המערכות שנמצאות אם זה שמירת נתיב, שמירת מרחק. כל מיני מערכות כאלה ואחרות שכן שומרות על הבטיחות של הנוהג ברכב.

מה הסיבות העיקריות לתאונות קטלניות היום?

מה שהיא אמרה פה לגבי הנושא של הצעירים, אז הסיבות שהיא נקטה פה.

צעירים. אבל למשל מהירות, בכל העולם זה לא מה שגורם לתאונות. נכון?

מהירות היא כן אחד מהגורמים המרכזיים לתאונות דרכים.

נכון.

אבל בחו"ל זה לא ככה. למה בישראל זה ככה?

זה קורה גם בחו"ל וגם בארץ. האטת מהירות הוא האמצעי הטוב ביותר למניעת תאונות. זה ידוע בארץ וידוע ממחקרים בחו"ל. באופן חד משמעי. פשוט התפיסה של האנשים - - -

וכל האמצעים הטכנולוגיים האלה שכביכול - - -

אמורים לשלוט במהירות?

לא, לא אמורים לשלוט במהירות. כל מיני אמצעים טכנולוגיים שהיום הכניסו למכוניות, זה לא מונע תאונות דרכים?

ברור זה משפיע.

זה מצמצם ומשפיע גם על עוצמת התאונה וגם על התאונות. אבל בסוף בסוף הגורם האנושי הוא בעצם, כמו שאמרנו גם בדיון הקודם.

אבל אני קראתי מאמרים שמהירות זה לא דבר שהוא הגורם הקריטי.

זה באופן חד משמעי ואנחנו נשמח להעביר את הידע הזה גם אליכם. כי יש תפיסה שאומרת שמהירות היא תפיסה בציבור - - -

ברור שאם הוא נוסע על 200. אבל אם הוא נוסע על 120 למשל, 130?

לא, האטה של 10 קמ"ש במהירות שלך בעיר - - -

בכביש 6 נוסעים מהר, נכון? כמה תאונות יש בכביש 6?

- - - זה ההבדל בין פציעה קשה לבין קטלנית.

פחות בטוח.

כמה תאונות יש בכביש 6 יחסית לתאונות בישראל? שם נוסעים מהר, נכון?

אין את הנתונים.

יש גם את הנושא של היסח הדעת. טלפון, נגיעה בטלפון.

לא, זה ברור, זה ברור לי.

אבל אולי לענות על השאלה של כביש 6?

כמה תאונות קטלניות בכביש 6 לעומת כביש 4 נגיד?

זה כביש עם תשתיות טובות, עם תאורה טובה. הדברים האלה, המהירות - - - על מקומות אחרים. מקומות אחרים שלא מאפשרים נסיעה מהירה אבל נוסעים שם מהר. ואז שם התאונות הקשות.

סליחה שאני מפריע עוד פעם, פשוט אנחנו עכשיו מדברים על נהגים צעירים. אני מנסה שנייה להיות ממוקד ולראות איך אנחנו עושים. אני חושב שחייבים לשנות את ההכשרות. פשוט יש לי ניסיון, עוד מעט נגיע לזה, עם ההכשרה של רוכבי האופנוע להשיג 2 מיליון שקלים לפיילוט. אז השאלה מה עושים? מה התחזית, מה לוחות זמנים?

מה רצית להגיד?

לא, רק מה שרציתי רק לתת סקירה על כל הנושא. אחרי זה נתמקד בנושאים.

כן, כן, ברור לי.

אז כמו שאמרתי על נהג הרכב, יש גם את הנושא של הרכב הכבד שגם יוצג כאן הנושא של תוכנית אב למטענים שאנחנו בעצם עשינו תוכנית רחבה על כל הנושא הזה של החניונים, כל הפעילות הזאת של זחילה בתשתיות שישנן, תכף נפרט גם יותר.

וגם הנושא של החברה הערבית, ההשקעות מ-2022. ב-2022 היה לנו תקציב של 1 מיליארד שקלים לחברה הערבית. שם המון פרויקטים שעשינו. וב-2023-2024 זה ירד לחצי מיליון בכל שנה. אבל זה עדיין גבוה. 2 מיליארד שקלים מ-2022 עד היום, כאשר ב-2025 בעצם נקבל עוד 300 מיליון שזה לטובת החברה הערבית.

למה? תשתיות?

בוודאי, לתשתיות ופרויקטים. ואז בעצם זה באיזה שהוא מקום גם נותן לנו מענה, עד כמה שניתן, לשיפור התשתיות.

הבנתי. בואו נשמע את מורי הנהיגה רגע. בבקשה גולן. מה העמדה שלך לגבי מה שאמרה?

אני אבי גולן. אני רוצה רגע לחזור לגברת המכובדת. קודם כל, תודה ליושב-הראש, חברי כנסת נכבדים ולכולם. הנושא של התיאוריה, אני לא מדבר על החינוך התעבורתי. החינוך התעבורתי יוצא מן הכלל, שיתחיל מהגן, כמו בארצות הברית, מעולה. התיאוריה שמעבירים בתיכונים שהתלמיד מגיע לרכב זה עצוב לראות את זה. ממש עצוב. ברמה נמוכה וירודה. התזמון בין שמלמדים אותם לעבור את התיאוריה עד שהוא מגיע לרכב לפעמים לוקח חצי שנה-שנה. הוא לא מסונכרן. לימוד נהיגה צריך להיות מסונכרן לתיאוריה. אז הנושא הזה צריך להיבדק ואני מקווה שמשרד התחבורה ייתן את הדעת על זה. התיאוריה היא מאוד חשובה. אם אין תיאוריה וחוקי תנועה טובים, אז הוא מגיע לרכב, אתה רואה ששום דבר. חבל שמשקיעים כל כך הרבה ואנחנו לא מקבלים מזה תוצאה טובה. את זה יש לי מכל המורים שטוענים את זה.

לגבי ההכשרה של המורים. הכשרה של המורים היא צריכה להיות מאוד גבוהה, כי אנחנו בסך הכול רוצים לקבל את הנהג הכי טוב שיכול להיות ברכב. אם לא, לא עשינו שום דבר. עכשיו, ההכשרה של המורים זה היה 600 שעות. מדוע ולמה אני לא יודע ולא מבין, במכה אחת הורידו 200 שעות. במקום להוסיף. ויש מה להוסיף. כל הרכב החשמלי והקורקינטים וכל השינויים שיש. ואנחנו רואים את זה איפה? בגרף של תאונות הדרכים. מה, אתם מתפלאים שיש תאונות דרכים? תשקיעו קצת יותר במורים.

כל מה שאני אגיד יגידו זה פופוליסטי, הוא דואג למורים, הוא דואג לפרנסה. לא, לא, אין לנו בעיה עם פרנסה, זה לא הכסף. אנחנו ביחד עם אור ירוק בלילות היינו עוברים עם ערכת הליווי, מבית לבית. היום אפשר להביא את ההורים לבתי הספר. בתי הספר משוכללים, גדולים. אפשר להכניס בהם תכנים. וזה לא נעשה. וחבל. אנחנו הכוח המקצועי שאנחנו יכולים להוציא את הנהג הכי טוב, שכל הכיתות בשיטת הניקוד שקוראים להם לעשות את הקורסים יהיו ריקות. ולא יתכן שאנחנו נוציא ואחר כך הם יישבו בכיתות והכיתות מלאות. כאן משהו לקוי. וזה משרד התחבורה צריך לתת את הדעת. למרות שיש אנשים שם מקסימים. יכול להיות שאין תקציבים או אין דברים אחרים.

זה חשוב מאוד. אלה הנושאים העיקריים שאנחנו סובלים בהם ואנחנו רוצים לשדרג את זה ולתת נפח גדול לבתי הספר לנהיגה בדיוק כמו באירופה ולא לסגור אותם. זו טעות חמורה לסגור את בתי הספר. זהו, תודה לכולם.

אני רוצה להתייחס למה שאמר אבי. מהנדס אייל ברכה, איגוד מכוני הרישוי בישראל. אנחנו הזרוע הארוכה של עינת סגל שיושבת פה, שאנחנו בעצם מבצעים את מבחני הרישוי השנתיים.

אנחנו מאוד הופתענו מסט הדוחות שהוציאה רשות ההסדרה בנושא של לימודי נהיגה. שבעצם לאור המצב הקשה, עקב המצב הקשה של אירועים ותאונות דרכים יצאו עכשיו שני דוחות: דוח אחד באוגוסט אומר שצריך להוריד את מספר שיעורי הנהיגה ל-13. גם ככה יש בעיה עם התנהגות נהג פה. אז מורידים את מספר שיעורי הנהיגה מ-28 ל-13. בעצם מי שמוביל את הקו הזה זה גל וינרבה, מנהל תחום ההסברה ברשות ההסדרה. אני מאוד הופתעתי מהדוח הזה. אבי, אני ממש מופתע ממנו.

דבר שני שהפתיע אותי שאותה רשות ההסדרה, חודשיים אחרי מוציאה עוד דוח שגם טסט לרכב במקום לעשות פעם בשנה יעשו פעם בשנתיים. דברים שהם באמת מאוד לא הגיוניים בעיניי. יש פה איזה שהיא בעיה עם רשות ההסדרה, אני מציע לטפל בנושא הזה.

לגופו של עניין, לגבי הצעירים, אני חושב שאנחנו רואים במכוני הרישוי שלנו מספר דברים: א', רואים שהרכבים לא מתוחזקים כראוי. ככל שהנהג יותר צעיר רמת התחזוקה יותר נמוכה. אנשים מבוגרים מגיעים לטסט, הולכים לפני זה למוסך, בודקים את הרכב. הצעירים מגיעים לטסט ככה, בלי כלום. דבר נוסף שאנחנו רואים זה בעצם שיפורים. אנשים מורידים את הממיר הקטליטי, כדי שיהיה להם רעש מהאגזוז. זה גם זיהום רעש, גם זיהום אוויר. אני לא יודע אם יש פה מישהו נציג איכות הסביבה. וזה גם מטרד ציבורי.

עוד דבר שאנחנו נתקלים זה צ'יפים. צ'יפ של מחשב, מחליפים ואוטו, איך אמר אבנר פלור קודם? הרכבים יותר מהירים? כן, היום מחליפים צ'יפ של מחשב בגרוש וחצי והאוטו מתחיל לטוס לכם. וצמיגים לא תואמים במכוני רישוי. מגיע עם מזדה עם צמיגים של לנד קרוזר.

הדברים האלה מאוד מסוכנים. אני חושב שנושא של צעירים, יש לי עוד מה להגיד המון בחברה הערבית, אנחנו רוצים לדבר על החברה הערבית, אז לא עכשיו. אבל נושא צעירים אנחנו סיימנו, איגוד מכוני הרישוי. תודה רבה.

כמעורב בתוך המערכת, גם בנושא של החינוך וגם בנושא של הכשרה לנהיגה, אני רק רוצה לצטט מדוח ועדת חקירה פרלמנטרית בראשות נחום לנגנטל, בנושא של מערכת החינוך. הוא מציין בתחום הבטיחות בדרכים קבעו החלטות ממשלה רבות, חלקן חוזרות על עצמן, ומכאן שהן אינן מתמלאות ואינן נאכפות במלואן. החלטת ממשלה מרכזית התקבלה בשנת 1993, על בסיס הצעה שלי, שאומרת שהחל משנת 1994 יוכנס נושא הבטיחות בדרכים כמקצוע חובה בבתי הספר, החל מגן הילדים ועד כיתה י"ב. כל תלמיד ילמד את מקצוע בטיחות בדרכים בהיקף של 30 שעות, דהיינו שעה שבועית. כל שבוע שעה אחת. לימוד מידי שנה. בכל בית ספר ימונה רכז, וכך הלאה.

"החלטה זו לא מומשה". בגלל שהיא התקבלה על ידי הממשלה ב-1993 היא לא מומשה, היא התחילה להתממש כאשר אמנון רובינשטיין היה שר החינוך, הוספנו כל שנה 1,500 שעות. הגיע למצב שזה נעצר אחרי זה. לא התמשש, בשנת 2010 החלטת הממשלה הזאת בוטלה. מה הייתה המטרה של ההחלטה הזאת? והיא לא מתקיימת. שילד שנכנס למערכת החינוך, לאורך כל שנות הלימודים, כמו שהוא מקבל חינוך גופני, במערכת השעות תהיה לו שעה אחת של בטיחות בדרכים.

בשלב מסוים משרד החינוך בא ואמר אה, רוצים שעה? וזה לא בכל הכיתות. 20% מהכיתות באו ואמרו זה לא יהיה שעה של בטיחות בדרכים, זה יהיה שעה של כישורי חיים. הכניסו לזה זוגיות, הכניסו לזה מניעת היריון, הכניסו לזה הרבה מאוד דברים נוספים אחרים. נושא הבטיחות בדרכים הפך להיות מעורפל ואנחנו רואים את זה, וזה הסימפטום. תראו היום עם המיקרו-מוביליטי, בגלל הצורך בניידות, קורקינטים חשמליים, אופניים חשמליים, וולט שהרבה מאוד צעירים עובדים בהבאת הזמנות מזון ודברים אחרים. איך שהם מתנהגים, על המדרכה, במעבר באור אדום בצמתים, במעברי החצייה. כל אחד מאתנו שנוהג בכבישים יודע את זה.

מערכת החינוך נכשלה. ואני באתי ואמרתי 'רבותיי, דווקא בטיחות בדרכים שזה נושא קונקרטי, חלק מהחיים שלנו, חשוב להלביש עליו הרבה מאוד דברים ערכיים. התנהגות, סובלנות, יחס לזולת, יחס לחוק. הרבה מאוד דברים'. משרד החינוך שם את זה בצד, לא מתייחס לנושא. למרות שהייתי בקשר עם כמה גורמים, אתם החלפתם את, מי היה ראש האגף? מקס אבירם, הכרתי אותו הרבה מאוד שנים. כל העסק ירד. הנושא של חינוך של הצעירים צריך לקבל ביטוי.

הדבר השני קשור להכשרה לנהיגה. בהכשרה לנהיגה גם עמדתי בראש ועדה שהגישה רביזיה שלמה של איך לעשות את זה. למשל הכנסנו את נושא המלווה. מה הייתה המטרה עם המלווה? הפחיתו את גיל הטסט ל-17 ואחר כך ל-16 ותשעה חודשים, הקדימו את זה. המלווה היה צריך להיות חצי שנה. רשמנו בהמלצות שלנו, כבוד יושב-הראש, שהמלווה צריך לקבל ספרון מה תפקידו. צריכים לעשות 300 ק"מ, 100 ק"מ באזור הררי, 100 ק"מ בכביש מהיר, 100 ק"מ בלילה. ומי שמלווה יש לו את המחברת, עושה את זה וחותם על זה. יכול להיות הורה, יכול להיות בן משפחה אחר, יכול להיות מישהו אחר. הדבר הזה לא התבצע. באו ואמרו 50 שעות וזהו. למעשה חותמים אחרי שלושה חודשים. הנושא של ליווי נכשל. לכן הרבה מאוד מהדברים: תחושת סכנה ועוד כמה דברים שהיו בסוף התהליך הזה של תרגולת מצבי חוסר שליטה, לא בשביל להתמודד עם הבעיות האלה, אלא כדי להבין שאתה בן אדם ואתה יכול להיכשל.

תודה דוקטור.

הדברים האלה לא נעשו.

כן, משרד החינוך, את רוצה להגיב?

כן, בוודאי, אני אשמח להתייחס. זה נכון שלא באות לידי ביטוי תוכניות בכל שכבות הגיל כפי שנכתב בהחלטה מ-1993. אבל קיימות תוכניות סדורות במערכת , כמו שאמרתי. בגני הילדים בהתאמה לגיל ושני פיקים משמעותיים בחינוך היסודי שזה ב-א' עם הכניסה למערכת החינוך, אחרי השלב של לידה עד 3 וגנים.

את יכולה להגיד לי מה הם לומדים? נגיד תלמיד תיכון, מה הוא לומד? הרי מה, זה שיעור חברה שהיה לנו בתיכון?

ממש ממש לא, זה לא כישורי חיים.

כללי כזה, מקשקשים והולכים? מה?

לא. זו שעה שבועית במערכת.

ומה, הם נבחנים על זה? אין להם בחינות על זה, נכון?

בוודאי שיש. בחינוך התעבורתי בכיתה י', כאמור, יש לנו שתי תוכניות ביסודי, מעוגן בחוזר מנכ"ל. שתי תוכניות חובה שמנהל בית ספר מתוך אשכול השעות הבית ספרי מקצה. שעה שבועית לאורך כל שנת הלימודים, אותן 30 שעות שהזכיר ד"ר בקר. אריאלה, תפרטי על א'-ה' ואני אמשיך.

לאיזה כיתות?

אריאלה לברטי הכטלינגר, משרד החינוך. בבית הספר היסודי בעצם יש לנו שתי שכבות גיל שמקבלות תוכנית לימודים סדורה שעה שבועית שנתית. בכיתה א' התוכנית שלנו נקראת ללמוד תנועה. היא תוכנית שמלמדת את הילד כיצד להתנהל בתוך מרחב בזיקה למרחב התעבורתי. בכיתה ה', כאשר הילד מתחיל להתנהל באופן עצמאי בשטח התוכנית שלנו נקראת עצמאים בשטח.

אפרופו גיל 9, ילד לא חוצה לבד עד גיל 9.

והיא בעצם מלמדת את הילד איך להתנהג כאותו הולך רגל שמתחיל להתנהג לבד עם מודעות לסכנות. עם אותם אלמנטים של כל מה שאנחנו רוצים גם בחינוך התעבורתי, התוכניות הן ספירליות. ובעצם כשאנחנו מגיעים לחטיבת הביניים יש לנו גם שכבת גיל אחת שאנחנו יש לנו תוכנית סדורה בנושא מיקרו-מוביליטי, כלים ממונעים לא מרושיינים. התוכנית הזאת מתקיימת השנה בכ-300 כיתות. וגם היא בעצם מכינה את הילד להיות אותו רוכב של אותם כלים.

כאשר אותו תלמיד מגיע לכיתה י' הוא בעצם לומד במשך שעה שבועית שנתית את התוכנית של חינוך תעבורתי. תוכנית בת 22 פרקים, שבעצם כל פרק עוסק מהחלקים הטכניים של להכיר את התמרור, דרך אותם מקומות שהסבירה העמיתה שלי נחמה קודם, של לחץ חברתי, אלכוהול וכל שאר המרכיבים. נהיגה בתנאים מכבידים ושאר המרכיבים שהוא צריך כדי בסוף השנה להיבחן בבחינת התיאוריה. במידה והוא עובר אותה היא תקפה לחמש שנים. זו ההכנה שלנו לקראת הנהיגה.

בכיתות י"א-י"ב יש תוכנית שקורית בלא מעט מוסדות חינוך, שהיא בעצם נכתבה ביחד עם הרלב"ד, שמה "מחשבים מסלול מחדש". תלמידי כיתות י"א-י"ב מגיעים לבתי חולים ברחבי הארץ, נפגשים שם עם רופאים ממחלקת טראומה, פצועים. עוברים יום שלם שהם עוברים הכנה לפניו ועוברים עיבוד אחריו. במטרה באמת לחנך את אותו משתמש דרך עכשווי ועתידי להיות טוב יותר ולהוריד את כמות תאונות הדרכים.

מה ההכשרה של מורה שמעביר?

מורה לחינוך תעבורתי עובר הכשרה של פעמיים 30 שעות, בתנאי פנימייה. הוא מקבל את כל הקיט שהוא צריך לדעת גם מבחינת תעבורה וגם מבחינת פדגוגיה. לאורך כל התקופה שהוא מלמד הוא מקבל ליווי של הדרכה שקיים בכל המחוזות שלנו, כולל הדרכה ייעודית למחוז החרדי ולחברה הערבית.

מבחינה כמותית 300 מתוך 5,000 בשנתון. 300 כיתות מתוך 5,000 בשנתון, כשאתם לא מגיעים ל-4,700 כיתות כדי ללמד את זה.

זה לא מדויק.

בחינוך תעבורתי אתם צמצמתם בצורה מאוד רצינית לחינוך תעבורתי. זה נחשב כנושא לבגרות ואתם הורדתם את זה מנושא לבגרות.

אני מסכימה שיש נתון של 300 כיתות. אבל זה אך ורק לתוכנית של חטיבת הביניים. זה נתון שהוא ידוע. בחינוך התעבורתי בכיתות י' בסוף שנת הלימודים תשפ"ד השנה הסתיימה עם 4,700 כיתות. כ-4,700 כיתות שסיימו תהליך למידה סדור. שעה בשבוע, 22 נושאים, תכנים כגון, כמו שאריאלה אמרה.

יש בגרות בזה?

ובשנה הבאה מה?

אין בגרות. בשנה הבאה, לאור קיצוץ בתקציב, משרד החינוך לא יוכל להפעיל אותה בהיקף המלא כפי שעשינו עד כה.

אני רוצה להבין, כשיש קיצוץ בתקציב הדבר הראשון שאתם מפחיתים זה את זה? אני רוצה להבין פעם אחת ולתמיד. מה, זה לא חשוב?

זה מאוד מאוד חשוב.

אז למה זה הראשון שיורד?

זה לא הראשון שיורד. צריך להבין שהתקציב שמשקיע משרד החינוך בחינוך לבטיחות בדרכים מגן הילדים ועד י"ב כולל נתח בהכשרת עובדי הוראה, שיש שם קורס חובה שכל מתקשר להוראה צריך לעבור בנוגע לבטיחות בדרכים. בלי זה הוא לא מקבל תעודת הוראה, בין אם הוא יעסוק בתחום או לא. אבל המשרד משקיע כ-140 מיליון שקלים מידי שנה. אז ה-5 מיליון הללו, כן, הם פקטור מאוד מאוד משמעותי לתוכנית הספציפית הזאת.

באשר לבחינה, אני רוצה להתייחס לשאלה שלך. לאורך השנה, על מנת לטייב את התהליכים אנחנו עושים, כידוע לשותפים שלנו מהרלב"ד ומהרישוי, מדגם בקרה. מדגם צפייה. ב-100 מוסדות, כדי באמת לדייק ולטייב כל הזמן את התהליכים ואת המקצועיות שלנו כמשרדים שותפים. ובטח ובטח של הטח הפועל. מדגם הצפייה, הממצאים ידועים. המשובים מאוד חיוביים באר לתוכנית. ובסוף תהליך הלמידה של תוכנית החינוך התעבורתי מתקיימת בחינת התיאוריה, שמהווה טריגר מאוד מאוד משמעותי לתלמידים ברמת המוטיבציה והרצון שלהם להשקיע וללמוד. בחינת התיאוריה שמתקיימת במסגרת הבית ספרית מסייעת בצמצום פערים בפריפריה, כי היא חינמית לתלמידים. היא מהווה פטור מבחינת התיאוריה לחמש ששנים. זה מתחבר לדברים שלך, שאמרת אין הידוק.

אין.

אבל יש אופק.

אין. אז לא עשיתם כלום.

נותנים כלי לתלמיד לחמש שנים קדימה.

כל כך הרבה יש לך שם מאמצים וזה לא מסונכרן, אז זה לא שווה כלום. אז מה עשינו? לא עשינו שום דבר.

אני חולקת עליך.

הוא בא לאוטו והוא לא מבין שום דבר. הוא לא יודע כלום.

עשינו הרבה, כי יצקנו בתלמידים ידע.

הוא לא יודע כלום.

מיומנויות וערכים שהם לא בהכרח יקבלו אותם בבחינת התיאוריה הרגילה. ואין לי שום טענה כלפי הבחינה.

אפשר לסנכרן את זה יותר, שזה יהיה יותר קרוב ללמידה. אפשר לשנות. אני לא פוסל את זה, אני אומר לשנות. אנחנו לא רוצים את זה, אנחנו לא באים לקחת את הנתח שלכם. אנחנו רוצים שהתלמיד שמגיע לאוטו, שהנושא התיאורטי יהיה עשר.

ידידי, כמו שאמרתי בדיונים אתמול - - -

אם לא, זה פקששתם את המטרה.

כמו שאמרתי בדיונים אתמול, כולנו לאותה מטרה. שהילד ייצא בשלום מהבית ויחזור בשלום הביתה.

אין ספק.

ככל שאנחנו נדע לשלב ידיים כולנו ביחד ולמצוא את המקורות התקציביים לתת את המענים הללו, תמונת המצב שלנו תהיה טובה יותר.

טוב. את ממועצת הנוער? את רוצה לדבר? בבקשה.

כן, אני רוצה לדבר. גאיה, מועצת התלמידים והנוער הארצית. חשוב לי מאוד שידבר אחריי, אחרי זה בדיון ידבר הנציג של החברה הערבית ממועצת התלמידים והנוער וחשוב לי שתזכרו לתת רשות דיבור.

מדברים על השעה הקבועה שיש לכולם וזה חשוב וזה, וזה נמצא. אבל אני כן רוצה להתחבר למה שהאדון אמר. אני עכשיו ב-י"א. בכיתה י' הייתה לי שעה בשבוע של חינוך תעבורתי, נכון. כשהמורה לא הייתה, לא ידעה בדיוק איך להעביר את זה. הרוב היה מצגות והיה לימוד עצמאי. אני חושבת שהרבה אנשים הגיעו לתיאוריה כשהם לא היו מוכנים בכלל, או שהם למדו רק באמצעות אפליקציות ועזרה עצמאית. שזה לא לדבר על זה שיש עכשיו קיצוץ גדול מאוד בתקציב, שעכשיו גם התוכנית הזאת, שמה שיש, השאריות שיש עוד ממנה, שהן כן עוזרות ברמה מסוימת, גם אותן רוצים לקצץ.

אז נכון, חה"כ יושב-ראש הוועדה, אתה שאלת את בועז האם זה רק תקציבית ושזה לא רק תקציבית. אבל כן לתקציב יש חלק, לצערנו הרב, יש לזה חלק מאוד מאוד גדול.

אבל כשאתם לומדים, מה אתם מרגישים? זה שיעורים אפקטיביים או כמו שיעורי חברה שהיה לנו כשאנחנו היינו צעירים, היה לנו יום שישי שעה של שיעור חברה.

זה היה שעה קבועה במערכת. חשוב לי להגיד, זו הייתה שעה קבועה במערכת, לפחות אצלי. שעה קבועה במערכת, שאף אחד לא נשאר לשעה הזאת וכולם הלכו ללמוד עצמאית. כי הם לא הרגישו שהשעה הזאת אפקטיבית.

גאיה, גם אמרו לי אחיינים שלי שהיו כיתה י' שעל ההתחלה אמרו להם בסוף יש אפליקציה שאיתה לומדים למבחן ממילא.

בדיוק. הרוב לומדים עצמאים בעזרת אפליקציה של "נוהג".

אבל לפי ההתרשמות שלכם, מה צריך כדי שזה יהיה אפקטיבי?

אז יש לי עוד הרבה מה לומר.

לא, הרבה אין לך מה לומר הרבה, כי אנחנו בלוחות זמנים קצרים.

כן, אני יודעת. אבל יש הרבה מה לומר בנושא. אני יכולה להגיד שאנחנו צריכים לדבר הרבה יותר על הסכנות. בסופו של דבר הילדים מי שיבוא בסופו של דבר לאוטו ויעלה על הרכב זה באמת הדור הבא. ואם עכשיו יש פגיעה רצינית בכל הנושא של תחבורה ציבורית ומאות הרוגים, אנחנו צריכים לדאוג דבר ראשון הדור הבא שעולה על הכביש יתחנך כראוי כדי לעלות עליו בדרך הכי בטוחה שיש. ושיידע בדיוק איך למנוע את הסכנות האלה.

אז נכון שיש בתוכניות הרבה דברים לגבי אלכוהול, לגבי סכנות, לגבי כאלה. אבל אני חושבת שזה לא מספיק ואנחנו מאוד נפגעים מזה. בנוסף לזה שחשוב לדבר על הקילומטראז' של ערים מתפתחות. הרבה בשכונות חדשות בערים - - -

מתייעצים אתכם לגבי תוכנית הלימודים? או שאתם לא צד?

ראשית, הולכים וחוזרים על נושא התקציב. אכן התקציב קוצץ, הוא קוצץ לרלב"ד ואנחנו קיצצנו בהתאם. זה לא הדבר הראשון. גם אחרי הקיצוץ, חשוב להגיד, ש-30% מתקציב הרלב"ד השוטף מיועד למשרד החינוך. 30%. אני לא יודע מי יש לו נתח כזה, עובר 30% מהתקציב עובר למשרד אחד. אנחנו מבינים את החשיבות. גם אמרנו שברגע שנקבל את התקציב הנוסף או שנשלים אותו, דבר ראשון אנחנו גם נחזיר.

לא, אבל על תוכנית הלימודים, אתם עוברים עליה?

אנחנו מעורבים, ועוד איך. נחמה.

כן, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם משרד החינוך.

רציתי לשאול אתכם, למה מורי הנהיגה לא אלה מעבירים את השעות האלה בבתי הספר?

כי יש חוסר.

זאת הייתה הכוונה.

רגע, רגע. נראה לי הכי הגיוני שהם יהיו אלה, יקבלו איזה שהיא הכשרה מסוימת.

הם למדו הוראה?

והם יבואו לשיעור הזה בבתי הספר וילמדו.

רגע, מורה לנהיגה הוא לא איש פדגוג. נכון שיש לו את התוכן - - -

הבנתי, בסדר. זה לא חייב להיות פדגוגית. אז מה?

הוא מורה. מה לא פדגוג? הוא מורה. הוא מורה לחיים.

על מנת להיכנס לכיתה וללמד במערכת החינוך צריך לעבור הכשרה אקדמית של הוראה.

לא, לא, עזבי הכשרה אקדמית. זה כמו, זו שעה ספציפית שאתם יכולים לקחת את מורי הנהיגה, להעביר להם קורס והם יוכלו לבוא להעביר את השעות האלה. אני שואל אותם, לא שאלתי אותך. זה שהתפרצת ולקחת לה את המקום זה יפה.

אני חושב שתשקלו את זה. שמורי הנהיגה יהיה להם חלק בתוכנית הזאת. אני חושב שזה הכי הגיוני גם.

אני מסכימה איתך, אני חושבת שאפשר בהחלט להכניס אותם לאיזה שהוא צוות מקצועי להיוועצות. בסופו של דבר - - -

לא להיוועצות. שהם יהיו פרונטלית אלה שיבואו.

הם לא עובדי הוראה אבל.

אז מה אם הם לא עובדי הוראה.

אנחנו מוכנים לעשות את זה גם בהתנדבות. גם בהתנדבות אנחנו מוכנים לעשות.

אז מה אם לא, לא צריך התנדבות. אז מה אם הם לא עובדי הוראה? אז מה? מה זה שייך לעניין?

אני אעביר את המסר.

נכון, הוא לא למד במכללת לוינסקי, אבל הוא עדיין יכול לבוא ולהעביר להם את השעה הזאת. מי שיכול. מי שלא מתאים אז הוא לא יהיה. מה רצית להגיד?

שלום, איל מליוב.

אתה מורה נהיגה?

אני מורה נהיגה. בשנת 2012 הייתה ועדה מאוד ארוכה, ועדת המל"ן. יש תוכניות בשיתוף הרלב"ד, בשיתוף אור ירוק. כל התוכניות מוכנות.

איזה תוכניות?

של המל"ן.

הוא לא יודע מה זה מל"ן, תסביר לו.

מל"ן זה מרכז לימוד נהיגה, מי שהרים אותו אז זה היה משרד התחבורה.

זה בבית הספר?

זה בבית ספר לנהיגה.

נהיגה, זה שני דברים שונים. שני עולמות שונים.

רגע. אבל זה בדיוק נותן את כל מה שאנחנו מדברים פה. זה נותן בדיוק את התשובה. והתוכניות קיימות.

אנחנו מדברים על מערכת החינוך עכשיו, לא על שיעורי הנהיגה שלכם.

זה לא. העיוני בתוך שיעורי הנהיגה, בתוך המל"ן.

מה שהוא מתכוון, יושב-הראש, הכוונה ששיעורי התיאוריה שיהיו בבתי הספר עצמם. על זה הוא מדבר.

אתם מראים לתלמידים במסגרת שעות החינוך האלה סרטונים על התוצאות של הדבר?

בוודאי, בוודאי. אני אוכל להעביר לחבר הכנסת.

לא, לא. אני לא פדגוג.

אישור של התוכנית ובתוכה את 22 הפרקים, עם התמרורים הרלוונטיים לכל פרק, לכל נושא. עם סרטונים. נעשתה עבודה מקצועית, מעמיקה, בשיתוף עם הרלב"ד. זה שם, זה קיים. רק צריך כמובן לעגן את זה, אם אפשר גם בחוק, שיהיו ברזלים חזקים ויציבים לאורך שנים, שיאפשרו הפעלה של התוכנית במלואה לכל שכבת הגיל.

במבחן התוצאה נכשלתם.

מבחן התוצאה דווקא לא נכשלנו. מבחינת התיאוריה, בחינת התיאוריה העלתה שהיו 62% הצלחה בבחינה.

עוד מורה נהיגה, כן?

שלום לכולם, שמי יוסי לחמי, אני מראשון לציון. יש תמימות דעים סביב השולחן הזה שהגורם האנושי הוא הגורם לתאונות הדרכים.

לא נכון.

אין חולק על כך.

אין הסכמה.

הגורם המרכזי לתאונות הדרכים - - -

98% זה הגורם האנושי, אבל יש עוד 150% נוספים.

זה לא מספיק? 98%?

טוב דוקטור, מספיק.

אני לא הפרעתי לך.

אבל זה לא נכון מה שאתה אומר.

אף אחד לא מומחה כמוך. תעצור, תן לבן האדם לדבר.

הוא אומר בוא נעזוב את כל השאר כי הגורם האנושי.

גורם משמעותי. אני בא ואומר, דוד, כבוד יושב-הראש, אנחנו עשרות שנים עובדים עם כרטיס תלמיד, מורי הנהיגה, שלא התרענן כבר עשרות שנים. בתוך תהליך הלמידה יש תכנים. אף אחת מהמטרות לא נוגעת לחינוך/תרבות נהיגה. למה? אני חושב שבשלב המיידי זה מה שצריך לעשות. באותה תוכנית למידה של מורי הנהיגה קודם כל יש לרענן אותה, כי זה לא עבר ריענון עשרות שנים.

דבר שני, להוסיף את אותם תכנים חינוכיים/תרבותיים לאותה תוכנית למידה, לדעתי בשלב המיידי. זה ישפיע על תאונות הדרכים ביחד עם תוכניות של משרד החינוך. תודה רבה.

טוב. בוא גם אתה, דבר.

שלום, איתמר לוין. אני לא בא לדבר בשם המורים דווקא.

איפה אתה גר?

אני גר במודיעין.

מודיעין, זה קרוב לראשון, בסדר, נו.

אני גם חבר של ראשונאים. אני מלווה את התחום הזה כבר 30 שנה מהצד העיוני שלו בעיקר, התעודה של המורה נהיגה אצלי תמיד בכיס, אבל זה לא הכיוון שלי ולא הרצון. אני חוקר תאונות דרכים. וגם הייתי מעורב בחינוך התעבורתי. החומר לימוד שם מצוין.

אני רוצה פשוט, מה שקורה פה, כי כולם מסכימים, אם אני זוכר את המושגים של משרד החינוך זה נקרא טקסונומיה של בלום. אבל זה מילים יפות, זה מדבר נורא פשוט. כדי להוציא נהגים טובים צריך לעבור שלושה שלבים: ידע, הבנה ויישום. היישום יכול להיות רק אצל המורים לנהיגה והידע כל המוסיף הרי זה משובח. אז אם הוא לומד בחינוך תעבורתי הוא ילמד דברים שהמורים לא יתנו לו, כי זה ערכים. אתה צריך את השעה בכיתה, אתה צריך את המורה שממילא מיומן ללמד ערכים. לחץ חברתי, כל מיני משפטים שהם באמת יפים. הנהג הוא המנהיג ולחץ חברתי ומה זה. דברים מצוינים, אבל כשאנחנו מדברים על החלק העיוני.

אחרי זה הוא צריך להבין. שם זה קצת הולך לאיבוד, כי יש נטייה בזמן האחרון מאוד מוזרה, כבר דיברו על זה, לפרסם את השאלות. גם אני, אם היו מפרסמים לי את השאלות לא הייתי משקיע בלימודים, כי אני בן אדם רגיל, הייתי קודם כל לומד את השאלות לראות שאני מצליח. זה נכון לכל תחום. צריך לעשות עם זה משהו.

אבל מי שלומד לבד, ויש לי ספרים גם בחינוך תעבורתי, גם בתיאוריה, אני מוביל את זה שנים. מי שלומד לבד לתיאוריה היום לא לומד כלום. לזה התכוון מר גולן, שהוא יודע איזה סוג של תלמידים. למה? בוא אלינו בשלוש שעות נלמד אותך איך לעבור את המבחן, נקודה. כלום, עבר את המבחן, קיבל חותמת. לכל אורך התהליך יש פגמים.

כשאנחנו מדברים על חלק הלימוד העיוני, מה שאיל דיבר, של המעשי, זה אחרי שהתלמיד למד את החוקים, את התנועה. עכשיו הוא צריך להבין איך ליישם את זה. וזה היה אז הרעיון של המל"ן, קוראים לזה במילים יפות המתודיקה של הוראת הנהיגה. 52 מטרות ולכל מטרה יש את הידע העיוני שתלמיד צריך לקבל. הוא לא חייב לקבל את זה ברכב. ואם הוא יקבל את זה בצמוד אז הוא למד ויישם. זה היה הרעיון. צריך לחשוב ביחד, כי לכולם יש פה כוונות טובות.

עכשיו אני רוצה להוסיף עוד דבר אחד מהניסיון שלי ופשוט להעלות את זה כמשהו שצריך לחשוב. על הדרך לקראת היותי אזרח ותיק החלטתי אני אהיה עורך דין. יש הרבה תאונות דרכים. אחרי זה גיליתי שקשה לי, אני יכול, אבל קשה לי לשחרר מישהו שהוא אשם באמת.

אז אתה לא יכול להיות עורך דין, תחליט.

אני מסכים, אני צריך לעבוד על זה, אין מה לעשות. אבל נהייתי מאוד פופולרי כי אני חוקר תאונות דרכים. ואז גיליתי שהמורים לנהיגה, לא בגלל שהם מיוחדים, לא בגלל שהם מוכשרים, הם הולכים למכון כושר מאוד מיוחד מידי יום. מורה נהיגה נכנס לרכב, הוא לא יודע איזה תלמיד נכנס לו. התלמיד הצהיר שהוא בריא. הוא לא יודע מה התלמיד יעשה לו. הוא צריך להיות בערנות מלאה. ואז מה שקורה לקחתי כל מיני תאונות דרכים, כשניסיתי לבדוק מה הם חושבים. והבנתי שזה המקום היחיד שמשלב את כל המקומות. ומורי הנהיגה, בגלל העיסוק, בגלל מכון הכושר הזה של לימוד נהיגה, הם למדו, הם אפילו לא היו מודעים לזה, לראות שלושה-ארבעה שלבים קדימה. מה שאנחנו כל הזמן אומרים: למנוע תאונות דרכים זה אפשרי, אבל תלמד לראות את הסכנה מראש. סימנים מעידים, סכנות וכדומה.

את הידע הספציפי הזה צריך לחשוב איך להנחיל לכולם. וזה באמת יפחית את תאונות הדרכים. זאת אומרת אם אני נוסע, הדבר הנוסף, חובת הליווי, אני אז הייתי כאן, ישבתי פה בוועדה שלך שחשבו, אמרתי איך אתם רוצים 30% הם עבריינו תנועה מועדים המלווים. אז מה, הם ילמדו? דיברת על זה, סיכמת את זה בצורה מעולה. צריך לחשוב על תוכנית חדשה איך לקחת את הידע הספציפי של מורה הנהיגה. ויש להם עבודה, אני לא מדבר עכשיו על פרנסה למורים וכל זה.

תודה.

ואפשר לדעתי לשלב את זה עם מימון של חברות ביטוח וכדומה. דרך אגב, אני רק רוצה להוסיף דבר אחד. בצבא, אני לא יודע, אין פה אף אחד בצבא. בצבא כבר שנים, 10 שנים או יותר, זה בדיוק מה שהם עושים. באים להם נהגים. הם הבינו שהנהגים האלה נכשלים ועושים הרבה תאונות דרכים. הם פיתחו לימוד נהיגה עצמאי. והם באמת הצליחו להוריד את כמות תאונות הדרכים בצורה משמעותית.

מה זה לימוד נהיגה עצמאי?

הנהגים שלהם חייבים להיות עם רישיון. הצבא בנוי על תובלה ונהגים. כולם עוברים הכשרה בצבא עם אנשים שכל התפקיד שלהם זה ללוות אותם. כמו שעושים לנהגי אגד, שעשו פה, ללוות אותם וללמד אותם ממה להיזהר.

הייתי ראש מדור זהירות בדרכים, אם אתה רוצה אני יכול להרחיב בנושא הזה.

שנייה רגע. אני רוצה לשאול את משרד התחבורה. מה קורה עם סימולטור? למה אתם לא מחייבים, דואגים שיהיו מכונים כאלה ומחייבים חלק מלימודי הנהיגה זה יהיה עם סימולטור. למה לא?

אני אשיב לך על זה. רק אני רוצה כן להשיב על מה שעלה כאן. אני בתפקידים הקודמים שלי טיפלתי הרבה בנושא הזה של מערך שיעורי הנהיגה ומבחן הנהיגה, כמו שאתם יודעים, ב-2018 עודכן המבחן, עודכנו גם כישורי הנהיגה. נכנסו כל מיני כישורים שלא היו קודם, כמו נסיעת ערב, כמו נושא של נסיעה בשול. כל מיני דברים.

יחד עם זאת, יש לתקן ולעשות. אבל מתוך מה שגם בדקתי ממה שקורה בעולם המערך של לימוד שיעורי הנהיגה שלנו הוא טוב. הוא טוב יחסית גם למה שקורה בעולם. אנחנו גם מתאימים את עצמנו עד כמה שניתן למדינות המערב המתקדמות.

בנוגע לנושא של הסימולטור. אז יש צוות עבודה באגף הרישוי, פשוט מדברים על זה. גם חלק מזה זה ארגון מורי הנהיגה שנמצא שם, שגם איתם הנושא הזה נבחן. אבל צריך רק להבין שכל דבר כזה, כל תוספת כזו זה לא רק עניין להוסיף עוד מורה או להוסיף עוד שיעור. זה עלויות לתלמיד. ולכן גם הנושא הזה נבחן. כי אנחנו מצד אחד רוצים להפחית עד כמה שניתן את העלויות.

אני אגיד לך את האמת, בנושא הזה. אני לא מתרגש מעלויות בנושא הזה.

לא, אני רק אומר שצריך לראות את כל התמונה.

זה לא קשור ליוקר המחייה, זה קשור לתאונות דרכים. אנחנו צריכים כמה שיותר למנוע. גם אם זה עולה עוד 1,000 שקלים, אין מה לעשות.

בסדר. אז אני אומר, לכן יש פה גם את אגף הרישוי. הנושא הזה נבחן בימים אלה.

מה זה נבחן? אצלכם בחינה זה 10 שנים.

לא, לא, לא. אצלנו, כמו שאתה יודע - - -

מתי הדבר הזה יסתיים?

אני מאמין שבמהלך 2025 יהיו גם תוצאות ונציג אותן.

מתי? יוני 2025 הנושא הזה ייסגר?

בסוף המחצית הראשונה של 2025.

אז תקבעי ישיבה למועד הזה. אנחנו נעקוב אחריכם בעניין הזה. העלויות פה לדעתי, לא, אני אומר את זה במפורש. אני יודע שהמגמה זה תמיד להגיד עלויות, עלויות. אני בנושא הזה חושב שעלויות לשים אותן בצד. גם אם זה יעלה עוד קצת לתלמיד, אז זה יעלה עוד קצת לתלמיד.

מה שאתה יכול לעשות בסימולטור זה דברים גדולים. כי הוא יכול לעשות שם דברים שקשורים לכל מיני מצבים של תאונות דרכים. ללמוד בסימולטור הוא לא יכול ללמוד ברגיל.

זה משלים. אבל אדוני יושב-הראש, אני כן רוצה נקודה מאוד חשובה. להגיד שהמערך שלנו היום הוא מערך טוב יחסית למה שקורה במדינות המערב המתקדמות. אי אפשר כל הזמן רק לזלזל. זה מאוד חשוב.

אני אגיד לכם מה ההתרשמות שלי. אני לא אמון, פעם ראשונה שאני שומע את הדברים האלה. אני לא מתרשם שמשרד החינוך עושה את העבודה שלו בעניין הזה. אתם צריכים לעשות שינוי משמעותי. למשל להכניס מורי נהיגה לעניין הזה. אני חושב שזה חשוב מאוד שהמורה יעמוד מול התלמידים. אני הייתי שם תנאי לתעודות הבגרות. אתה לא יכול לגשת לבחינת תעודת בגרות אם לא עברת את הקורסים האלה. ואז לא תהיה להם ברירה לתלמידים לעשות.

האוצר פה? שחררתי אותם. צריך לשקול את העניין, שאם נהג צעיר לא עושה תאונות דרכים במשך שלוש שנים יקבל בונוס מהאוצר על חלק מהתשלום שהוא שילם על שיעורי הנהיגה. בגדול צריך לבוא עם איזה שהיא תוכנית יותר טובה שאנשים ירצו לעשות אותה. צריך לשקול את כל הדברים האלה.

אני רוצה לחדד שבחינת התיאוריה בבתי הספר מתקיימת - - -

לא התיאוריה. לא תיאוריה. הוא צריך לעבור פרונטלית. למשל אם קבעתם 50 שיעורים בעניין הזה, מי שלא עבר את זה לא יכול לגשת לבחינות בגרות. פשוט מאוד. ואז הוא יעשה את זה. גם התלמיד צריך לרצות לעשות את זה.

- - - בגרות בבית הספר. דיברת על כלל בחינות הבגרות?

כלל בחינות הבגרות, כן, הוא לא יכול לגשת.

אני אעביר את המסר.

זה מראה גם שאתם נותנים חשיבות רצינית לעניין הזה. זה לא שיעור חברה. למה אני תמיד אמרתי שיעור חברה?

זה לא שיעור חברה אבל.

אנחנו היה לנו ביום שישי שיעור חברה. הייתה באה המחנכת, מבלבלים את המוח על איזה משהו, בדרך כלל נושא פוליטי. אני הייתי מייצג את הליכוד, מישהו אחר היה מייצג אז זה היה מערך. וזהו, זה מה שהיינו עושים.

רק אם תרשה לי.

זה צריך להיות יותר רציני הדבר הזה.

אם תרשה לי, אנחנו לא שם. זה לא שיעורי חברה. אני שומעת וזה ממש אף על גבול המרגיז. זה שיעור שלם, שמוקדם אחת לשבוע לטובת הנושא, צבוע נושא. בחינה רצינית, בהיבטים של היערכות לבחינה זה בסטנדרט של בחינת בגרות עם שיתוף של מכון סאלד בקביעת השאלות.

שמעתי את מועצת הנוער, הם מדברים אחרת.

זה בית ספר פרטני.

זו דוגמה ספציפית של בית ספר אחד.

של תלמידה שמביאה ניסיון. זה לא המשובים שאנחנו מקבלים מ-4,700 כיתות למעלה מ-1,200 בתי ספר שלומדים את התוכנית. 62% הצלחה בבחינת התיאוריה. זה משהו שאומר משהו.

אבל בהבנה הם נמוכים. הם אומרים, אבל בהבנה שלכם כשהם עולים לרכב, אפס.

הם מקבלים את השאלות, נו. הם מקבלים את השאלות. שאלות ותשובות.

מקבלים את השאלות.

חולקת עליך.

מה זה מקבלים? בדרך כלל זה הולך ככה: גם אלה שהולכים לבחינה, סטודנטים שהולכים לבחינה של לשכת עורכי הדין בכתב הם יש להם בחינות עבר, זה חלק מהעניין.

הם לא יכולים לקבל את השאלות.

זה לא סיבה להגיד שזה לא טוב או פחות טוב.

יש מאגר שלם של כ-700 שאלות שהם יכולים להתכונן. 700 שאלות שמשרד החינוך - - -

אין אדם שיכול ללמוד את זה בעל פה.

בוודאי, בוודאי שלא. יש מחוללי שאלות בבחינה. מערבלים את השאלות. זה ממש מערך סדור ושלם.

את שומעת, אנחנו בעניין הזה של הצעירים וחינוך אנחנו נעשה ישיבה עם מסקנות. אני מבקש, תחשבו על זה גם אתם, איך אנחנו, אני לא פוסל את זה שמי שלא עבר תאונת דרכים במשך שלוש שנים, הצעירים, יקבלו בונוס מהמדינה על החזר של שיעורי נהיגה.

זה קיים כיום אדוני בביטוח מקיף ועובד טוב. אז להחיל את זה על חובה זה מצוין.

אני לא פוסל את זה. כמו שעשו אז בזמנו.

אבנר, זה מצוין.

כי כמה שיהיו פחות תאונות אז הם ישלמו פחות כסף. אני יכול בחוק להחיל הכול. רשות ההון פה? הוא יצא. אנחנו נעשה עוד ישיבה, רק על זה, ספציפית על זה. משרד החינוך, לישיבה הבאה תבואו מוכנים עם רעיונות חדשים. זה שאתם עושים, אני לא אומר שלא, אין לי ביקורת על זה.

ככה זה נשמע.

לא, אין לי ביקורת על זה. אתם עושים.

הלוואי והיה לנו מאיפה לממש את הרעיונות הקיימים. אין לנו מאיפה לתקצב בכל הארץ את הרעיונות הקיימים, שהם טובים. אז זה נפלא שנחשוב על עוד רעיונות ונשתפר ונשתדרג.

אז תביאו. תביאו את הרעיונות האלה.

אבל כרגע אין לנו איך לממש את הקיים.

אני יכולה לומר לך שעל השולחן מונחת הצעה לשדרוג נוסף של אותה תוכנית. ומפאת חוסר תקציב זה עומד שם.

יכול להיות. אתם צריכים להגיש את התוכנית. השר צריך לדאוג לתקציב. אוקיי? אם אתם מביאים את התוכנית, ברור לא תוכנית של 100 מיליארד שקלים. אבל אם אתם מביאים תוכנית והשר לא מביא את התקציב, הביקורת היא כלפיו, לא כלפיכם. תביאו את זה. זה הכול, כמה כבר תקציב צריך לזה? באמת, נו.

אני חושבת שמשרד החינוך משקיע לא מעט תקציבים, כפי שהזכרתי בתחילת הדיון, למעלה מ-135 מיליון שקלים.

אני לא מעניין אותי השיעורים או התקציבים. אני אומר האם זה אפקטיבי? ולפי מה שקורה היום בפועל, זה לא אפקטיבי. לא בגללכם. זה גם אתם חלק, אבל עוד חלקים. זה לא אפקטיבי. מה אני יכול לעשות? שמענו את הנתונים של הצעירים, זה המצב. אני לא מדבר על המבוגרים, על הצעירים לפחות.

השאלה אם בסופו של דבר יהיה בסוף לוחות זמנים, תקציבים?

אנחנו נכנסנו לזה. אני אגיד לך את האמת, אני לא מסוגל כרגע, ממה ששמעתי, להסיק מסקנות. אנחנו נעשה עוד ישיבה, נקבל עוד רעיונות ונראה איך אפשר להתקדם.

מתי מדברים על אוטובוסים?

כשנדבר על אוטובוסים נדבר על אוטובוסים. באת רק לאוטובוסים?

ציפייה.

בסדר, כי אתה מייצג את האוטובוסים. עוד מישהו רוצה להגיד משהו לפני שאני עובר לרוכבי האופנוע?

אם אפשר להתייחס, כבוד יושב-הראש, אני זהר רז, אני מעיניים בדרכים. אני בעברי ראש מדור בטיחות בדרכים של צה"ל וחוקר תאונות דרכים בצה"ל ובשנים האחרונות מאז שהשתחררתי עבור הרלב"ד, גוף מדהים.

חקרתי תאונה של שלוש צעירות שנהרגו. אחת התובנות שאין בקרה על התהליך הליווי, זאת אומרת אפליקציה פשוטה.

אבל בוא, זה שאין בקרה זה ברור לי כבר.

אבל אפשר לעשות בקרה.

איך אתה יוצר את הבקרה? מי יעשה אותה?

אפליקציה על מחשב.

זה האבא צריך לנהוג עם הילד. איך הם יכולים לדעת אם הוא עשה את זה או לא עשה?

אני אסביר.

אני בכוונה לא התייחסתי לנושא.

המלצה שלנו, בדרך כלל כשאנחנו חוקרים תאונות בצבא, דרך אגב, ירדנו לסדר גודל של מספרים בודדים. תחקירים אנחנו מציגים לרמטכ"ל, סדר גודל דיון שלוש שעות.

אבל צבא זה שונה מאזרחות.

אבל באזרחות לא הצגנו לשרת התחבורה או למישהו שיקבל, יפיק את הלקחים. וזה תהליך שהוא לא שלם.

עזוב מילים גבוהות. מה הבקרה שאפשר לעשות באזרחות.

הנה רעיון: אפליקציה, לכל אחד יש טלפון חכם ולמי שאין, נפתור את זה. שם תעודת זהות. הוא מנטר אותך יום, לילה, עירוני, בין עירוני. תגדיר קילומטרים, תגדיר שעות, הנה יש לך בקרה של מחשב לא יד אדם. פשוט. זה לא עולה הרבה כסף. קל.

אפשר תמיד לתחמן ואפשר הכול, אפשר גם לתת למשטרה לעשות אכיפה, כי הם יודעים, כי זה מנוטר. אפשר לעשות הרבה דברים. אני למדתי שצריך להתקדם ולקדם ואפשר גם להגיע לשלושה הרוגים, לאפס הרוגים. רק צריך להתחיל להתקדם ולהזיז דברים.

אפשר לשכלל את הבקרה?

אפשר לשכלל, ועוד איך.

לצערי התשובה הייתה חוסר תקציב. אבל בדקתי את הנושא הזה, תלמידת י"א ממחשבים, שלומדים מחשבים יכולה תוך יום להרים את האפליקציה הזאת. זה לא משהו מסובך.

יש לי כל כך הרבה לקחים מדממים על הקיר, כי הרלב"ד עשה, עשיתי חמש או שש חקירות עומק עבור הרלב"ד והלקחים לא קודמו או לא מומשו, כי צריך את התהליך השלם וזה חבל. בהרבה נושאים.

בצבא הצלחנו להוריד את זה בעזרת מערכת טכנולוגית שהיום נהג הוא מנוטר. זאת אומרת, אנ"א, אני הכנסתי את אנ"א לצבא. הוא עובר מהירות, מקבל S.M.S מי שאתה מגדיר, שולטים על הנהג.

והמערכת הזאת זה בסוף אותה כוריאוגרפיה דיגיטלית לרכב הכבד, וזה גם משהו שצריך לקדם אותו יותר.

אבל אתה מדבר מתי שאתה רוצה? לא הבנתי את העניין הזה.

לכן יש בקרה של מפקדים על משימות נהיגה. אין היום נהגים שנוסעים "אללה באב אללה", אין כזה דבר. כל רכב צבאי, זה עולה כסף, אבל כל רכב צבאי יש לו בקרה. אם אפשר, דרך חברות הביטוח, דרך אגב. כבוד יושב-הראש, אם אתה יכול דרך חברות הביטוח, שמי ששם את המערכת הזאת, זה מסמס להורים.

זה קיים.

זה קיים? אני לא יודע כמה הם משתמשים בזה.

תגיש לנו נייר. אתה יכול להגיש לנו בעניין הזה? תגיש. ואנחנו נבחן את זה. כן?

אהלן, גל רייך מארגון נתון לשינוי. אני גם אעשה מעבר ככה לנושא של האופנועים.

לא, לא, אל תדבר. הבא בתור זה האופנועים.

אז בסדר. אנחנו הצלחנו פה לעשות גרף מאוד מאוד ברור שמצליח להראות גם את הנתונים של הגילאים, מספר שנות הניסיון והמגדר, כמו שדובר פה. רואים דומיננטיות מאוד גדולה אצל גברים צעירים שנהרגים ונפצעים קשה בכל סוגי התאונות, אבל בעיקר בעיקר רואים את ההבדלים האלה באופנועים וברכבים הכבדים. מי שעשה את זה קוסיאק לימניק, שיתוף פעולה שאנחנו עושים עם מאסטר סקול.

דבר מאוד מעניין שיש, בין השנים 2013 עד 2022 אפשר לראות שכמות האופנועים על הכביש בערך 4%, אבל כמות ההרוגים והפצועים קשה 24%. זאת אומרת זאת קבוצה שאיך שלא מסתכלים עליה צריכה איזה שהוא טיפול מיוחד.

לגבי הדיון פה שהתעורר גם עכשיו ותמיד כל דיון עולה לגבי טעות אנוש או תשתית. אז אנחנו אסכולה שמאמינה שתשתית צריכה להיות סלחנית. אבל אפשר להסכים שתאונה חמורה נובעת מטעות אנוש בשילוב עם תשתית לקויה. בנושא של האופנועים אנחנו זוכרים שהרבה דובר על גדרות, שכאשר אופנועים - - -

אופנועים אתה תקבל זכות דיבור אחר כך.

בסדר גמור.

יש לך משהו שמתייחס למה שדיברנו עד עכשיו? לא חובה לדבר, אתה יכול לדבר בפעם הבאה.

אני אדבר גם על אופנועים ספציפית, אבל אני אדבר על הנושא של המהירות פה. אחד הדברים הראשונים שאמרו לנו כשלמדנו את הנושא של חזון אפס זה שיש הבדל בין אם אני רץ ופוגע בקיר הזה או יוסיין בולט רץ ופוגע בקיר הזה. הפציעה שלו תהיה הרבה יותר קשה, בגלל שהמהירות שלו תהיה הרבה יותר גבוהה. אז כבר כאשר קורית תאונה הפחתת המהירות, וזה דבר שאפשר לעשות אותו בתוך העיר באמצעים פשוטים ואפשר לעשות את זה בכבישים בין עירוניים באמצעים שכוללים הפרדה.

הבנתי. אני רוצה לשאול רגע את נחמה. הרי 50% מתאונות הדרכים הקטלניות הבנתי זה בתוך העיר, נכון?

40%.

זה אמרתם בישיבה הקודמת.

נכון.

בעיר לא נוסעים כל כך מהר.

בעיר נוסעים גם מהר.

לא, אולי יותר מהר ממה שצריך, אבל לא נוסעים כל כך מהר.

המגמה היום בעולם כל המדינות - - -

אז למה את אומרת שהמהירות זה הדבר הכי קטלני?

אני אענה. קודם כל, המגמה היום בעולם היא להוריד את המהירויות בערים ל-30 קמ"ש. כל המדינות שהצליחו להוריד את תאונות הדרכים בערים הן ערים בטוחות שהמהירות בהן ירדה. הסכנה במהירות בערים זה הפגיעה במשתמשי הדרך הרכים: זה הולכי רגל, זה רוכבי אופנוע.

כן, בסדר, נכון.

זה קשישים.

אבל בכל זאת לא נוסעים מהר.

אלה אנשים שמשתמשים בדרך. כשיש מפגש עם משתמש דרך רך אתה לא צריך להיות ב-120-140 וכו' של מהירות בין עירונית, אלא מספיק שאתה נוהג עוד 10 קמ"ש אתה מכפיל את הסיכוי של מי שאתה נפגש בו, משתמש דרך רך, להיהרג במקום להיפצע.

להפחית את המהירות בעיר?

כן, באופן חד משמעי.

וזו ההמלצה שנתתם למשרד התחבורה?

לגמרי, זה חלק מהתוכנית של ערים בטוחות שהרלב"ד מקדמת.

והאמצעים לא כל כך יקרים. לפעמים אפשר להעמיד אדניות שמקצרות מעבר חצייה. אפשר לעשות פסי האטה.

לא, לא, זה לא האמצעים. אבל יש אמצעים למתן תנועה בתוך הערים וזה חלק מתוכניות העבודה שלנו בערים ומחוץ לערים.

וזה בשיתוף עם הרשויות המקומיות?

כן, עם הרשויות המקומיות ועם משרד התחבורה.

לא כל הרשויות יודעות שהן צריכות לגשת לקבל את המענקים האלה, צריך לעזור להן. צריך לקצר את התהליכים האלה, צריך לדחוף אותן לעשות את זה. זה לא משהו שהוא מובן מאליו בכל רשות שאפשר לגשת ולבקש את התקציבים האלה.

לא, אז אני אגיד, לרלב"ד יש נציגים בערים השונות. יעקב פה הוא מנהל את חטיבת המבצעים. לכל עיר יש רפרנט מוכר לה מטעם הרלב"ד. הם מכירים את התוכניות של ערים בטוחות. הרלב"ד עשתה כמה כנסים בנושא של ערים בטוחות. אני לא רואה אף עיר שלא יודעת מה זה תוכנית עיר בטוחה ואיך מממשים אותה. ואם יש בעיה יש רפרנטים שיכולים לסייע.

תודה רבה.

תן לי משפט אחרון לסיום, בבקשה, כי בכל זאת התחלתי. להגיד שהנושא של אכיפה, לשקול לשלב יותר מתנדבים במשטרה אולי שיכולים לעשות את זה. אולי ברמה העירונית. כמובן שומרי הדרך, שגם הם פרויקט מאוד חשוב שמתעד ובסוף מבצע אכיפה איפה שהמשטרה לא יכולה לעשות את זה. ואולי גם לשקול, כמו שהצעת, לסבסד דברים, גם אמצעי התמגנות. למשל בנושא של משתמשי דרך רכים, קסדות וכאלה, הסבסוד הזה יחסוך הרבה כסף אחר כך למדינה במורד הדרך. תודה.

אני עושה הפסקה. נעשה הפסקה עד 12:15. כל אחד שיעשה מה שהוא רוצה ונעבור אחר כך לנושא של רוכבי אופנוע. תודה רבה.


(הישיבה נפסקה בשעה 11:54 ונתחדשה בשעה 12:20.)




צמצום היפגעות רוכבי אופנוע

אני מחדש את הישיבה. אנחנו נעבור לנושא רוכבי האופנוע. כן, בבקשה.

בשנים האחרונות אנחנו רואים עלייה בהיפגעות של רוכבי אופנועים בתאונות דרכים. הסיכון של רוכב אופנוע להיפגע ביחס לנוהג ברכב פרטי הוא פי 20. זה כלי חשוף, זה ברור. ואנחנו נדבר עוד על ההכשרה של הרוכבים ועל אופן הרכיבה.

בעצם אם אנחנו מנתחים את הסיבות שבגללן מתרחשות התאונות, אז 50% בקירוב מסך התאונות במעורבות של רוכבי אופנוע הן תאונות עצמיות או תאונות של חזית-אחור שלפעמים, לעיתים קרובות יש להן מאפיינים דומים לתאונות עצמיות. הנתון הזה רלוונטי כאשר נדבר אחר כך על הכשרת הרוכבים עצמם.

רק ב-2024 נהרגו 88, הבוקר בדרך לכאן שמעתי בחדשות על תאונת אופנוע נוספת.

אני אעצור אותך רגע, סלחי לי, אני אעצור אותך רגע, כי הנציג של מועצת הנוער בחברה הערבית צריך ללכת פשוט.

בבקשה.

אז ניתן לו לדבר ואחר כך נחזור אלייך. כן בבקשה.

צהריים טובים, אני עומר עאסלה, נציג ארצי לחברה הערבית ממחוז הצפון. אני מייצג את המועצה הארצית. תחילה אני רוצה להתייחס לדבריך, אדוני נציג משרד התחבורה. אתה אמרת שמתחילת שנת 2025 3 מיליון שקלים בחברה הערבית. אז באמת אני רוצה לשאול אותך לאן זה הולך? כי בשטח אנחנו באמת לא רואים משהו שקורה.

הנתונים מדברים. על פי הנתונים שפורסמו על ידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרך מספר הנהרגים בחברה הערבית זינק כ-70%. אז אם אתה אומר שיש 3 מיליון שיושלחו למה יש לנו את הנתונים האלה? ובאמת, כלי התחבורה השתנו והפכו לכלי תחבורה ללא נודע. ואני היום, כנער ערבי שהלכתי מאל עראבה מהגליל, מהצפון, לירושלים, אני מפחד שבאמת יש לי ספק שאני לא אחזור הביתה. זה לא צירוף מקרים.

התשתית הגרועה, חוסר התקציבים והמשאבים הביאו אותנו למצב הזה. אנחנו נמצאים או במקום שאין לנו תשתיות ודרכים, כמו בכפרים שלא מוכרים בנגב. או שיש לנו תשתיות ודרכים באמת גרועות. אני באמת רוצה לשאול מי מטפל בזה? שבאמת אני או ההורים שלי כשאני יוצא כבן נוער לא יפחדו שאני לא אחזור הביתה. אני באמת אשמח אם אני אשמע תשובה על זה.

קודם כל בוא נעזור מה שיש לנו ולתת ריכוז על מה שיש לנו לשפר את המצב. אני רואה שאנחנו חייבים להתחיל במודעות. להתחיל בקמפיינים בבתי הספר, במיוחד בתיכונים, כשהם נהגים חדשים שעולים כל שנה לדרכים. את אמרת 120,000, זה מספר גבוה. בואו נתחיל בקמפיינים, אפילו מגיל קטן. אלכוהול, זהירות בדרכים, חינוך איך להיות נהג מכבד בדרך. ואחר כך בואו נעשה גם קמפיינים על שימוש בתחבורה ציבורית.

וכאן עולה גם סוגייה, התחבורה הציבורית בחברה הערבית. אני לא אפרט הרבה, אבל אני רק יכול להגיד לכם דוגמה מהיישוב עלי אל עראבה. האם זה הגיוני שביישוב כמו אל עראבה, שיש בו 30,000 תושבים יש לנו רק קו אחד לאוטובוסים, קו 7. שהוא אפילו לא עובר למתנ"ס, לעירייה, למקום שבאמת חשובים לבני נוער. יש לנו רק קו אחד והוא לא עובר בתחנות הכי חשובות לנו כבני נוער. זה משהו שגם חשוב לדבר עליו.

משהו אחרון, אתם פרסמתם ב-ynet שבסוף 2025 יתייקר המחיר של הנסיעה באוטובוס ב-10%, יהיה 8 ש"ח. אז איך אתה תתמוך את בני הנוער שבאמת ישתמשו בתחבורה הציבורית כשאתה מייקר את הנסיעה?

זה נכון.

בסדר. תן לו תשובה, למרות שאלה לא הנושאים שקשורים לדיון. חלקם, כיוון שאתה צעיר אנחנו מאפשרים לך לזוז מנושא הדיון.

תודה.

לגבי הנושא של התשתיות, כמו שאמרתי, לחברה הערבית הושגו בשנים האחרונות תקציבים גדולים מאוד וניסו המון פרויקטים, גם בתוך היישובים וגם מחוצה להם. וגם בנוסף לזה התקציבים הכלליים של המשרד בהיבט של הכבישים, מכנפים וכו' זה גם מיועד ומגיע לאותם יישובים.

בנוגע לנושא של התחבורה הציבורית, זה לא הנושא של הדיון. לגבי קו כזה או אחר אין בעיה שתעביר אלינו פנייה, נעביר את זה לרשות תח"צ. אבל יש בשלב א', שלב ב' של הרפורמה שהייתה נעשו המון המון הטבות והקלות גם לצעירים, גם לקשישים, גם למוגבלים וכאלה, כי אחת המטרות שלנו זה לעודד יותר ויותר שימוש בתחבורה ציבורית.

נחזור לנושא של הדיון.

אני רק יכולה לפני שהוא הולך, אדוני יושב-הראש, אני מאוד מקווה שאתה עוקב אחרינו ברשתות החברתיות בענייני הסברה. ואני אשמח מאוד לשיתוף פעולה איתך. אז אם אתה יכול להשאיר לי את הפרטים שלך שנוכל אחר כך לדבר על הסברה. תודה.

תודה רבה.

אני אחזור שוב על הנתונים של שנת 2024. עד היום נהרגו 89 בני אדם. זו עלייה של 30% ביחס להרוגים רוכבי אופנוע בשנה שעברה.

את מדברת רק על רוכבי אופנוע?

רק אופנועים כרגע. אנחנו כרגע במיקוד על רוכבי אופנועים. יש כמה סיבות לעלייה בהיפגעות, אנחנו מדברים על גידול במספר האנשים שמורשים לרכוב. הגידול הזה הוא בעיקר באופנועים של הספקים גבוהים, כי בהספקים נמוכים, בגלל הכניסה של המיקרו-מוביליטי יש יציבות ולא עלייה. יש גידול בנסועה שלהם ויש צמיחה של שוק של שליחים שמשתמשים בכלים האלה יותר ויותר. אנחנו חושבים שהמגמות האלה עוד צפויות להתרחב בגלל המדיניות של עידוד שימוש בכלים דו גלגליים כאמצעי להפחתה של עומס בכבישים. המגמה הזאת לצערנו הצפי שהיא עלולה להחמיר.

נקודה אחרונה, אני מקווה שיש פה גורמי אכיפה. אנחנו מסתכלים על הנתונים ואנחנו רואים מגמה מאוד מדאיגה לגבי רכיבה ללא רישיון או ללא רישיון מתאים. בעיקר בקרב אופנוענים שהם רוכבים על אופנועים כבדים, על 500 סמ"ק. 50% מההרוגים והפצועים קשה מתוך הרוכבים על הכלים הכבדים נהגו ללא רישיון מתאים או ללא רישיון בכלל.

כנוסע שני? במושב השני או כנוהגים?

כנוהגים. כרוכבים.

כרוכבים, יחידים.

רוכבים ללא רישיון.

מה, ללא רישיון באופנועים?

אין להם רישיון על האופנוע.

בכלל אין להם או אין להם עד גודל מסוים?

ורושמים בעלות על השם שלהם?

זה שני הדברים גם יחד.

וזה הולך ביחד עם הרישום של הבעלות?

בדרך כלל אם אין לך רישיון, יש עוד תופעה, שאתה גם לא עושה ביטוח. אתה רוכב על האופנוע בלי רישיון ובלי ביטוח.

לא, אני שואל על הבעלות. אתה רוכש אופנוע, אתה רושם אותו במשרד התחבורה, במרכזי הרישוי. אז רושמים אותו כבעלים גם ללא רישיון או בודקים אם יש רישיון?

אני לא יודעת, זו שאלה למשרד התחבורה לגבי הרישוי.

אדם שרוכש רכב, רוכש אופנוע, באופן כללי, מה שאתה אומר שהוא בעצם כשהוא רוכש את הרכב אז הוא מציג, מי שמבצע לו את הרישום של הרכב אז הוא מציג לו רישיון נהיגה.

הוא חייב להגיש.

כן, הוא צריך להגיש לו.

זאת אומרת השם של בעל האופנוע הוא שונה מהרוכב.

או שהוא לקח אופנוע של מישהו אחר או שהוא רכש בדרכים לא דרכים אופנוע.

אז שניהם עבריינים?

מי זה שניהם? הבעלים של האופנוע? אם זאת הסיטואציה, שניהם עבריינים.

כן? והמשטרה מטפלת בשניהם?

זה צריך לשאול את גורמי השיטור והאכיפה.

כי אני חושב שזו נקודה שיכולה להקטין את הנהיגה ללא רישיון.

זו תופעה שבהחלט צריך לטפל בה. אני פשוט לא גורם אכיפה. צריך לשאול גורמי אכיפה איך הם מטפלים באירוע הזה.

באופן כללי מחקרים בארץ ובעולם בכלל מלמדים שאחד המפתחות המרכזיים להפחית את התאונות האלו הוא בעצם הכשרה בתפיסת סכנה. דיברנו על זה גם קודם, אמרתי, זה יחזור שוב ושוב. יש כאן מעגל שלם של התערבות שצריך לעשות בקשר לרוכבים. גם בעניין התשתיתי בנוגע להחלקה על צבע. הוזכר כאן קודם מעקות הבטיחות, פס מגן תחתון, שמשרד התחבורה אולי יכול לתת איזה שהיא תמונת מצב לגבי נושא התשתיות.

אבל אני רוצה להתרכז בגורם האנושי. בחינוך, בהכשרה, הסברה וכו'. כי נושא תפיסת הסכנה הוא קריטי כאן. ואני רוצה לדבר על שני צירים מרכזיים. אחד זה בעצם הסדרה של לימודי הנהיגה לאופנוע. כי נכון לעכשיו, עד היום במדינת ישראל, אין תוכנית לימודים לאופנוע מוסדרת ומחייבת שמחייבת את כל מורי הנהיגה. נעשית עכשיו עבודה בשנתיים האחרונות כבר יחד עם משרד התחבורה, בוועדה שמשרד התחבורה הקים, לכתיבה של תוכנית לימודים והכשרה לאופנוענים. אנחנו נמצאים בשלבים מאוד מתקדמים של התוכנית הזאת. אגב, שהתקצוב שלה הגיע מתקציבים תוספתיים מחוץ לתקציבה של הרלב"ד.

את מה יממנו? זאת אומרת, אם יש מורה נהיגה, הוא מלמד אופנוע, הוא משלם לו. זה כאילו עסק פרטי. איפה הכסף הציבורי נכנס?

לא, כאן אין עניין של כסף ציבורי. יש עניין של כתיבה של תוכנית לימודים. מורי הנהיגה צריכים לעבוד לפי תוכנית לימודים סדורה. הציפייה שלנו שתוכנית הלימודים הסדורה הזאת תהיה כזו שמוציאה אחרי קבלת הטסט אופנוענים שיודעים להשתמש בכלי ולשלוט בו ויש להם רכיבה אסטרטגית והם עם תפיסת סכנה כזאת שמונעת, ככל הניתן, את המעורבות שלהם בתאונות דרכים.

המשמעות המעשית של זה היא, אותו דבר בטסט. התוכנית הלימודים הנגזרת שלה בסוף היא במה אתה בוחן בטסט. על הטסט וגם אחורה על הלמידה.

בספרד אני יודע שיש מספר הכשרות איך להתמודד עם התהפכויות, אפילו למקצוענים שבהם. יש שלוש דרגות קושי. גם מפילים אותם, איך ליפול.

אז אני רוצה להגיד על זה משהו. כן, יש דברים כאלו ויש גם דברים כאלה בארץ והדברים האלה מסוכנים. כי מכל המחקרים שאנחנו קוראים בעולם אנחנו יודעים שללמד אופנוען או רוכב ברכב, זה לא משנה, לצאת ממצבי סכנה מסכן אותו יותר. כי זה מייצר תחושת ביטחון וזו תחושת ביטחון כוזבת שאם אני אכנס למצב של סכנה אני גם אדע לצאת ממנו, כי עברתי את הקורס הזה. אז בכל העולם כבר יודעים שהכשרה מהסוג הזה היא הכשרה שגורמת ליותר תאונות.

מה שאנחנו מבינים היום וגם מכניסים לתוך תוכנית הלימודים שעכשיו נמצאת בעיצומה של הכתיבה זו תפיסת סכנה שבעצם אומרת אתה תדע לרכוב אסטרטגית, להבין את הכביש, לראות את הסיכונים. סיכונים קיימים וסיכונים פוטנציאליים, ותדע מלכתחילה לא להיכנס אליהם. כי הסיכוי של רוכב אופנוע להיכנס לתוך מצב של סכנה ולצאת ממנו הוא נמוך מאוד מאוד. זה לא רק תלוי בו, זה תלוי בתנאי הדרך, זה תלוי ברוכבים האחרים, זה תלוי בנהגי הרכב האחרים, זה תלוי בהמון המון דברים. אז הדיוק הזה הוא סופר חשוב, כדי שחלילה לא נעשה התערבויות שעלולות לייצר יותר תאונות.

על העיקרון הזה אנחנו עובדים בתוכנית ההכשרה הבסיסית. יושבים איתנו בוועדת הכתיבה גם נציגים של המורים, גם נציגים של המשטרה. אנשי מקצוע, שהתחום שלהם הוא הכשרה של רוכבי אופנוע. אנחנו בשלבים מתקדמים. אנחנו אמורים בסוף הרבעון הראשון של 2025 לסיים את כל תוכנית הלימודים.

אין כאן השתה של עלות נוספת. אני אסביר גם למה. מלכתחילה כן צריך היה עוד שיעורים כדי להכשיר את הנהגים בצורה טובה יותר. הרי אמרתי גם קודם שככל שאתה מתנסה יותר בכביש, כך הסיכוי להיות מעורב בתאונות דרכים הוא יותר נמוך. אבל פה אנחנו עבדנו בשיטה של למידה מתקדמת וחלק מהתכנים הקריטיים שאתה צריך לדעת אותם יועברו באופן דיגיטלי לרוכבים. כלומר הם ילמדו בבית דברים מסוימים, ייבחנו עליהם במערך דיגיטלי ורק אז יגיעו לשיעורי הנהיגה עם המורים. זה מייצר לנו את האפשרות ששיעורי הנהיגה יהיו פרופר על התנסות ורכיבה ולא על למידה תיאורטית.

ויש לכם מחשבות לקדם את זה עוד כמה צעדים לכיוון של סימולטור, ששם זה באמת יהיה?

דיברנו על זה, אתה לא היית.

סליחה.

בגדול ביוני יהיו המסקנות של משרד התחבורה בעניין הזה.

שאלות מצוינות, אלה בדיוק הדברים שחוזרים עליהם.

קבענו כבר ישיבה ליוני.

נחמה, גם את הנושא של ההשתלמות שעשינו בפיילוט.

כן, כן, אני מיד אגיד את זה. זה בהקשר הזה.

אנחנו לקראת תוכנית הטמעה בקרב המורים של התהליך הזה. וכאשר זה ייכנס אנחנו בטוחים שזה ישפיע על הרוכבים החדשים. זה ציר אחד של הלמידה המתחילה. אבל עכשיו יש לנו גם רוכבים קיימים, שרוכבים כרגע.

מתי התוכנית הזאת תהיה מוכנה?

אנחנו מסיימים פיתוח בוועדה סביב תום הרבעון הראשון של 2025.

ואז זה יחייב גם חקיקה בהתאם?

אני מניחה שכן.

תקנות?

כן, אני מניחה. ישבנו בכמה ישיבות כבר במשרד התחבורה על טיפול בנושא הזה. כן צריך תיקון של התקנות לצורך העניין הזה בכמה דברים.

אז זה תהליך של שנה, לפחות.

לא. זה נקודתי.

יש כאלה גם נהלים.

למה? חקיקה אפשר בשבוע להעביר, אין שום בעיה.

חד משמעית.

כשצריך מהר עושים מהר, אין בעיה.

נכון. כל הידע קיים, ההסכמה קיימת. אין שום סיבה לעיכובים. ומדובר בהצלת חיים, אז ברור שיש פה מוטיבציה מאוד גבוהה לזרז תהליכים. זה באשר ללמידה בסיסית.

אבל אנחנו מדברים על אופנוענים שכבר נמצאים על הכביש ולכן אנחנו רוצים גם לדבר על שמירת כשירות של האופנוענים שנמצאים עכשיו בכבישים. ופה אני רוצה לדבר על שני דברים: האחד, לרוכבי אופנוע, למרות המעורבות המאוד מאוד גבוהה שלהם בתאונות דרכים, אין ריענון, מה שיש ברכב. כאשר רכיבה על אופנוע הרבה הרבה יותר מסוכנת.

איזה ריענון יש ברכב?

אני אגיד כך, יש ריענון בתום השנה החמישית אתה חייב לעשות קורס ריענון סטטוטורי. אתה מגיע לשיעורים.

מה? אני 20 שנה לא עושה.

אם אתה לא עושה, ניקח לך את הרישיון, אם לא עשית עד עכשיו.

גם בהקשר הזה, בדחיפה של חה"כ טופורובסקי אנחנו ייצרנו ברלב"ד, אחרי למידה מהכשרות בחו"ל ובעולם בכלל, ייצרנו הכשרה מעשית לרוכבי אופנועים שמכניסה תפיסות של תפיסת סכנה לתוך הלמידה וההכשרה. ההכשרה הזאת עברה מחקר. כי ידענו שנבוא לפה ויגידו את לוקחת משבדיה, ישראל זה לא שבדיה וכו' וכו'. ההכשרה הזאת בוצעה פה בארץ, נעשה פיילוט. חטיבת המחקר שלנו חקרה את זה ומצאה שההכשרה הזאת סופר יעילה. בדקנו אותה גם בתום ההכשרה וגם שלושה חודשים אחרי תום ההכשרה ומצאנו שזה יעיל בהורדה של תאונות ובתפיסת סכנה של רוכבים.

בגלל שיש לנו כבר את כל הידע, אנחנו יודעים להגיד מהי ההכשרה היעילה לרוכבי אופנועים שצריך להכניס לתוך הריענון. אבל צריכה להיות פה איזה שהיא חשיבה יחד עם משרד התחבורה איך עושים את זה, כי פה כן יש עלות. כי היום רוכבי אופנועים אין להם חובת ריענון. אנחנו מבקשים לעשות את זה, לא בשנה החמישית, כמו שאמרתי קודם, אלא בשנתיים הראשונות מתום הליווי. באופנועים אין ליווי. אז בשנתיים הראשונות של הרכיבה. זה הזמן להשפיע בצורה הכי משמעותית על הרכיבה שלהם, על מודל הרכיבה שלהם ועל הכשרה שתמנע מהם להיות מעורבים בתאונות דרכים.

וזה על חשבון אותו רוכב. הוא יממן את ההכשרה? וכמה היא תעלה?

כן. אני אגיד כך: קודם כל, יש היום גם בריענון הרגיל השתתפות של האזרחים. נדמה לי שמשלמים 220 ש"ח, השתתפות. אין סיבה שהרוכב לא ישלם את זה.

וזה יהיה סדר גודל כזה?

לא. וכן יש עלות למדינה. אנחנו עשינו איזה שהיא הערכה מאוד מאוד ראשונית וגסה, כי אנחנו הפעלנו את ההכשרה הזאת, אנחנו יודעים בערך מה העלות שלה. אלה סדרי גודל של בין 6 ל-8 מיליון שקלים. אם אני עושה חשבון כמה רוכבי אופנועים נכנסים בכל שנה לתוך המרחב התעבורתי. אלה סדרי הגודל.

וזה יהיה מימון מדינתי?

המדינה תשלם את החלק שלה, כמו שקורה בריענון. והאזרח ישלם את ההשתתפות שלו בריענון בדיוק כמו שקורה היום.

באותו מחיר של רכב.

באותו מחיר.

200 שקלים בערך.

ההערכה שלנו לגבי ה-6 עד 8 מיליון בשנה לוקחת בחשבון גם עלות על הרוכב עצמו.

לא כדאי שנתחייב על משהו, כי זה גם נמצא בתהליך. צריך לבוא לפה מסודר, לבוא להראות את הנתונים.

אבל אבנר, זה נמצא בתהליך המון המון זמן. אני שומע כתיבת תוכניות מאז שאמרו לי שהפיילוט הצליח לפני שנתיים שלוש.

לא, אני מדבר על ההשתלמות.

ועל ההשתתפות.

אם לא נכניס את זה לסד זמנים דחוף, הרי אם זה כבר שלוש שנים בהכנה, זה יהיה עוד שלוש שנים בהכנה.

אני לא אומר, אין בעיה להכניס את זה לסד. רק מה שאני אומר שאי אפשר להתחייב עכשיו על עלות.

זו לא התחייבות, אמרתי שזו הערכה ראשונית מאוד.

אין בעיות.

אני מדבר על עלות, אז אי אפשר להתחייב.

רק לתת מושגים.

כן, אבל יש כאן משהו שעובר כחוט השני בכל הדיונים וחלק מהסיבה שהתפטרתי מוועדת המשנה, יש הרבה דיבורים.

עוד לא קיבלנו את ההתפטרות, בועז.

אני לא צריך שתקבלו, אני לא שואל אתכם.

אתה תשאל אותנו.

אבל כל הדברים האלה הם כל הזמן בדיבורים. בעשייה, בזה, וסליחה שאני מזכיר את זה עוד פעם. והטכוגרף מ-2001, עוד לא נעשה. אז אם לא יהיה סד זמנים ואנשים יתחייבו ואנשים ישימו גם את היושרה המקצועית שלהם על הדברים האלה, זה לא ישתנה. זה לא ישתנה.

אז היא אמרה. את אומרת שבסוף מרץ זה כבר יהיה מוכן. נכון?

נכון. רבעון ראשון 2026 אמור להיסגר.

אוקיי, אז נעשה ישיבה בסוף מרץ. אין בעיה. סוף מרץ 2025 נעשה ישיבה.

דוד, אני מבקש בהזדמנות הזאת באמת להגיד משהו שהוא לא סתמי. אני לא חושב שיש חבר כנסת שכל כך מעורה בעניין הזה, כל כך מחויב כמו בועז. ואני באמת לא חושב שיימצא מישהו שייקח על עצמו את ועדת המשנה. ואני לא אומר את זה סתם. ואנחנו ממש מבקשים שתמשיך להוביל את הוועדה הזאת ואני בטוח שדוד יעזור מה שצריך.

תודה. אני לא שם, אבל הלוואי והדברים יזוזו ואני אגיד אוקיי.

הנה, אבל קבענו כבר ישיבה במרץ שזה יהיה מוכן. על הנושא של התוכנית של האופנועים.

הוא שאל אותי מתי יסתיים הפיתוח של תוכנית הלימודים לרוכבי אופנועים. דיברנו, תום רבעון ראשון של 2025.

בסדר?

אולי עוד נקודה אחרונה? אנחנו מדברים על ציר נוסף, אני מקווה שיש פה נציגים של הממונה על הביטוח ברשות שוק ההון.

יש פה? כן.

אז בשותפות מלאה איתם ועם האקטוארים שלהם אנחנו העברנו גם מחקרים על ההשפעה של ההכשרה של רוכבי אופנועים על הבטיחות שלהם. ואני מבינה שהתקנת תקנות שמאפשרות הנחה לרוכבי אופנועים שעוברים את ההכשרה בתפיסת סכנה, כמו שהרלב"ד הגדירה אותה וחקרה אותה, יאפשרו לתת הנחות בביטוח החובה.

כי נכון לשנתיים האחרונות הביטוחים רק מתייקרים. ממש מתייקרים.

ודיע עואד, סגן בכיר לממונה. אני אתייחס לכל הנושא של האופנועים, גם העניין של התייקרות הפרמיה לאופנועים. אני אציג נתונים. בעצם רוב האופנועים במדינה מבוטחים היום בפול ולא דרך החברות הישירות. יש לזה סיבה. הסיבה כרוכה בזה שיש מנגנון סבסוד בפול, בעצם המחוקק קבע מנגנון סבסוד של רוכבי האופנועים בפול כדי לעשות סדר בדברים.

היום אופנוען משלם בממוצע בפול פרמיה של קרוב ל-4,700, כאשר עלות הסיכון האמיתית שהוא מייצר זה כמעט 8,200. זאת אומרת, 50% מהסיכון האמיתי שהוא מייצר. זה מבחינת הנתונים. וגם מבחינת שכיחות תאונות של אופנועים עומדת כמעט על 6% לעומת הרכב הפרטי 1.3%. פי 4.5. אז מהנתונים האלה אפשר להבין את המסוכנות של האופנועים.

יחד עם זאת, רשות שוק ההון קידמה בשנים האחרונות גם הוספת מערכות בטיחות מתקדמות לאופנועים. ב-2016 הוספנו חמש מערכות בטיחות. כיום ניתנת הנחה של 3% בפול למי שמגיע עם אחד מהמערכות.

מאלפיים וכמה?

2016 אישרנו את המערכות.

זאת אומרת לפני שמונה שנים זו הפעם האחרונה שהוספנו מערכות.

תכף אני אתייחס. אני אתייחס, כן. אישרנו בעצם חמש מערכות בטיחות. כל מערכת מקבלת 3%. זאת אומרת במצטבר זה 15% הנחה לאופנוע שיש לו את מערכות הבטיחות האלה.

אני אתייחס לעניין הזה של קורס הנהיגה לאופנועים, שהמטרה שלו באמת לשפר את המיומנות של הנהגים. כל עוד יש צעד שיש בו להפחית את הסיכון וזה יקבל ביטוי בפרמיה אנחנו בעד. אנחנו פרסמנו שנה שעברה, בהסתמך על עבודה עם הרלב"ד טיוטת חוזר שהמטרה שלו לבוא ולשמוע את הערות הציבור על העניין הזה של הוספת משתנים חדשים ברכב חובה. בין היתר גם קורס נהיגה לאופנועים, מערכות מתערבות ברכבים הפרטיים ומשתנה נסועה, תמחור גם לפי נסועה.

פרסמנו טיוטת חוזה, קיבלנו הערות ציבור. יש לנו כוונה לבוא לכנסת ולאשר את זה. זה כפוף לאישור של ועדה משותפת של חוקה וכספים. אבל צריך לוודא. המטרה שלנו לא רק לתת הקלה בפרמיה, אלא לוודא שהסיכון גם יורד. אם אנחנו לא נראה ירידה בסיכון כתוצאה מהקורסים האלה אז אין משמעות בעצם לקורסים. לכן צריך לעשות מעקב. אני בעצמי הלכתי וביקרתי באחד מבתי הספר של הרלב"ד. התרשמנו מאוד מהקורסים שנעשים שם. אבל צריך להמשיך לעקוב אחרי הנתונים. אנחנו בעד, גם אם אין כרגע בארץ מחקרים שמראים מה המובהקות, מה ההשפעה על הסיכון, אנחנו מוכנים ללכת לקראת מהלך לתת שוב הנחה, לעודד את זה דרך הפרמיה. בתנאי שאנחנו לאורך השנים נראה גם ירידה בסיכון. תודה.

סיימת?

אני רוצה לסכם את הצירים שלנו. אנחנו מדברים על הטמעה של תוכנית לימודים חדשה בקרב המורים והבוחנים. אנחנו מדברים על החלה של ריענון לרוכבי אופנועים. אנחנו מדברים על התקנת תקנות להנחות בפרמיה. על תגבור ההסברה לרוכבי אופנועים.

אני רק אגיד בנושא ההסברה שאנחנו עוסקים היום באוכלוסיות בסיכון. בעצם התקציבים שיש לרלב"ד להסברה ותקציבי ההסברה הם רק לרלב"ד, אנחנו לא מפקחים פה על אף אחד, זה אחד מהסמכויות הבלעדיות של הרלב"ד, לבצע הסברה. אבל התקציבים שלנו מצומצמים מאוד מכדי להגיע לכל אוכלוסיית הסיכון. אם אנחנו מדברים על השקעה של 2 דולר לאזרח במדינות העולם, אז אצלנו זה 0.25 דולר לאדם. כלומר ישראל נמצאת במקום, במינימום של המינימום.

כי סומכים על היעילות שלכם.

זה מה שאני אוהב במדינת ישראל, מבחינת משרד האוצר, כל הזמן מציגים לי את ה-OECD. אבל כאשר מדובר בדברים טובים שצריכים אז לא קשור, אנחנו לא OECD, אנחנו אתיופיה או אנגולה, אני יודע מה?

רציתי לשאול אותך שאלה, מה שאני יודע מהמאמרים שאני קורא פה ושם. שאחת הסיבות להרוגים באופנועים זה קווי ההפרדה האלה, שאתם לא משנים אותם. הם תמיד קטלניים, כי הם מחליקים לכיוון שלהם והם חותכים אותם.

אני עכשיו אציג את הנתונים.

אז יש איזה תוכנית פיתוח שם בעניין הזה?

נחמה, את אמרת שבעצם מרבית התאונות זה תאונות עצמיות, נכון?

הרבה מהתאונות.

כמעט 50%. אני גם אשיב לך על השאלה.

בהמשך למה שנחמה הציגה, אז באמת הוועדה הזאת גם אישרה את הנושא של מספר רישוי לאופניים חשמליים וקורקינטים, שהחל מאוגוסט כבר יש.

עשינו פה, אישרנו את התקנות.

אני מקווה שהוא גם ישפר את ההאטה וגם את האכיפה.

אבל הם לא כלולים בסטטיסטיקה שנחמה הציגה.

היא הציגה אופניים חשמליים, היא דיברה עליהם, נכון?

לא, רק אופנועים.

אז אני אגיד, יש את זה וגם יש לנו תיאוריה מיוחדת לרוכבי אופניים וקורקינטים, שזה נקרא L3 שגם כן מספר שפות. וגם אושר לאחרונה הנושא הזה של האכיפה על ידי הרשויות בהיבט של האופניים, של הסמכויות.

לשאלתך אדוני יושב-הראש, אז קודם כל באופן כללי הסטנדרט של הכבישים זה סטנדרט שגם בוחנים את הנושא הזה של בטיחות. בטיחות עכשיו בעצם לא רק של הרוכבים אלא גם של כלי הרכב. אז יש יותר בולמי זעזועים. יש נושא של עמודי חשמל פריקים. הכוונה שאם אתה נתקע בעמוד אז הוא לא נופל עליך על הרכב אלא לצד השני. כל מיני דברים שעושים.

לגבי אופנועים, מהנתונים המצויים בידינו, אז התקנת פס תחתון לאופנועים ומעקות בין השנים 2016 ל-2024 הוחלפו והותקנו 800 ק"מ מעקות ופס מגן תחתון.

שזה מתוך כמה?

מתוך אלפי קילומטרים של כבישים.

אלפי או מאות אלפי?

לא, לא, אלפי. לגבי הנושא של הנתונים הקיימים היום.

אבל זה באמת אחד הנושאים שקטלניים.

אז אמרתי שאחת הבעיות זה הנושא הזה של תאונות עצמאיות של רוכב אופנוע. בניגוד לרכב שאתה יושב ברכב, אופנוע בעצם התנועה שלך, מכירים את זה גם מורי הנהיגה פה, התנועה שלך של האופנוע היא גם חלק מהיציבות שלך. ברכב אתה יושב בתוך הרכב. לכן ככל שאתה יותר עם ניסיון, ככל שאתה עובר יותר הכשרות, ככל שאתה מבין יותר, אז אתה נזהר יותר ואתה רוכב בבטיחות יותר. לכן מה שאנחנו עשינו פה, גם חה"כ טופורובסקי גם היה מעורב בזה בשנים האחרונות. זה בעצם מוקצה גם תקציב מיוחד גם בשנים הבאות בתוכנית החומש של נת"י לגבי תוספת להגדיל את ה-800 ק"מ לעוד. כשאנחנו בשאיפה שלנו זה למעלה מ-150 ק"מ בשנים הקרובות להוסיף את הפס התחתון הזה.

וראיתם כבר ב-800 ק"מ שינוי?

מה תוכנית העבודה בחומש הבא?

אני אומר, בתוכנית העבודה בחומש הבא זה כל שנה להוסיף 150 ק"מ את אותו פס תחתון. אבל השאלה שלך, לא בכל הכבישים יש צורך. באותם כבישים, באותם מקומות שבאמת הם מועדים.

מה העלות למשל לכל ק"מ?

מבחינתנו בשנה שאנחנו עושים מה שאמרתי לך, התקצוב ל-150 זה 10 מיליון שקלים בשנה שאנחנו עושים והקצנו תקציב מיוחד לזה.

נחמה, יש לכם כבר נתונים על ה-800 ק"מ שאם חס וחלילה קרתה שם תאונה? ראיתם שזה היה פתרון לאי קטלניות?

יעקב זכריה, מנהל חטיבת המבצעים. אני יכול להגיד לך שבשנה האחרונה פחות נתקלים במידע על קטיעת אברים של רוכבים, שזה בעצם התופעה שקורית כשאין את הפס התחתון. זה לא אומר שבהכרח אין, אבל אני עוקב אחרי הדבר הזה. אני שואל מידי פעם. ולא ראינו נתונים כאלה.

למה שלא תעשו באמת עבודה דקדקנית באיסוף הנתונים של זה?

זה חלק מהדברים שאנחנו טיפלנו, כולל בישיבת הממשלה האחרונה. טענה שאנחנו לא מקבלים את כל הנתונים שצריך.

אבל למה זה השתנה? יש איזה סיבה מיוחדת? אין נתונים זה לא אומר שאין. אבל בוא נגיד שירדו התאונות האלה?

הפגיעות.

- - - קשה להגיד.

ואתם חושבים לעשות? כי יש פה השקעה מצד אחד, כלכלית גדולה. מצד שני, צריך לראות שזה עובד.

לא, אבל אין ויכוח שזו אחת הסיבות. אין ויכוח, לא צריך פה מחקר גם. זה ברור. תשמע, להגיד לך את האמת, זו לא השקעה גדולה. אתם צריכים להשקיע יותר בזה. 150 ק"מ בשנה זה לא הרבה.

יש אצלנו נתונים כאלה ואני יכול להגיד שהשנה נהרגו שמונה רוכבים מהמעקה.

מי זה אצלנו?

מגזין "פול גז". אביעד אברהמי, עורך מגזים האופנועים "פול גז". אנחנו גם בקשר עם הרלב"ד.

יכול להיות שאתם בעניין הזה צריכים לתת יותר תקציב.

שתי תאונות קטלניות, 10 מיליון.

תחשבו על זה, זה לא סכום גבוה. תנו יותר.

אני מעביר את זכות הדיבור לעוזר של ברוכי, שהוא רצה להגיד מספר מילים. הוא ידבר במקום ברוכי במקרה הזה. כן.

אייזיק כץ, אני יועץ החקיקה של חה"כ ברוכי. במקרה הזה אני דווקא רוצה לדבר בתור אזרח בשני כובעים שונים ומקבילים. כובע ראשון, אני רוכב אופנוע כבר מעל 15 שנים. ביום יום מתנייד עם אופנוע. ובכובע שני אני חובש ונהג אמבולנס כבר 19 שנים. אז אני פוגש את זה גם מהצד השני. במהלך השנים עלו לי הרבה תובנות ואני פוגש את זה ביום יום, שוב, משני הכובעים.

האמת שיש הרבה מה לומר על נושא של רוכבי אופנוע. מתשתיות בעייתיות, אספלט גרוע מאוד, בורות שלרכב זה אולי פנצ'ר במקרה הטוב או משהו כזה, אבל לאופנוע זה יכול להיות קטלני לגמרי. סימוני כבישים, כמו שאמרו, שמבחינת רוכב אופנוע זה פשוט לנסוע על מרגרינה. והגדרות הגיליוטינה האלה שמדובר עליהם, שלרוכבי אופנוע גם בהחלטה יחסית קטנה או עדינה יכולה להיגמר קטלנית.

לא מזמן טיפלתי בבחורצ'יק בן 18, רוכב אופנוע, עם קטנוע קטן, 50-125 סמ"ק, שהחליק ונכנס לתוך הגיליוטינה הזאת. הגעתי אליו קטוע יד לגמרי. הנחתי לו חסם עורקים. היינו צריכים לחפש את היד הקטועה שלו, מצאנו אותה כמעט 50 מטר אחרי זה. פשוט פיניתי אותו לבית חולים, רוכב אופנוע, עם יד בצד. ניסו הרבה ניתוחים בסוף אין לו יד היום.

הדבר הזה באמת הוא משמעותי מאוד. כי צריך להבין שאצל אופנוע כל דבר אפילו הכי קטן הוא יכול להיות בתוצאה מאוד קטלנית. יש הרבה מה לעשות, אבל אני אתמקד, דוד, כמו שאתה אוהב, בדברים שאני חושב שהם ישימים, קצרים ומשמעותיים שיכולים לתת הרבה פתרונות.

שלוש נקודות שאני רוצה להתייחס אליהן: נקודה ראשונה זה נושא ההכשרה. ואני אגיד את זה בכותרת מאוד פשוטה – בישראל לא מלמדים לרכוב על אופנוע. אין כזה דבר. לא יודע אם אתם שמתם לב או יודעים או לא יודעים. מגיע בחורצ'יק צעיר למגרש, המורה יושב בצד. אומר לו תעשה כמה סללומים על כמה סימונים, הוא עושה איזה משהו כמו 10 שיעורים כאלה, 10 שעות שהוא עושה את הסללום לעצמו ויוצא לטסט. אם הוא רכב בצורה סבירה הוא עבר. אם לא, אז הוא עושה עוד. ובזה זה נגמר.

צריך להבין משהו אחד, שלרכוב על אופנוע זה לא רק לנהוג על רכב, זה פשוט עולם אחר לגמרי. יש המון חוקים שהם רלוונטיים אך ורק לכלי של דו גלגלי. אני אתן דוגמה קטנה: ההיגיון אומר שאם אני רוכב על אופנוע ואני רוצה לפנות ימינה אני צריך לסובב את הכידון ימינה. אבל זה לא עובד ככה, באופנוע זה היגוי הפוך. אדרבא, אם אני רוצה לפנות ימינה אני צריך לדחוף את ההגה שמאלה. ואלה דברים שלא מלמדים אותם. ויוצא בחורצ'יק צעיר בן 17, כבר יכול לקבל רישיון. עושה את הסללום לעצמו, יוצא החוצה.

16.

16, בכלל. ובסופו של דבר הוא מקבל כלי, קטלני, שאני עוד אדבר על המשמעות שלו. אין לו מושג על דברים של משקלים, זוויות, הטיות, היגוי, כל מיני דברים. הוא פשוט מנסה לבד. לפעמים הוא מצליח והרבה פעמים לא. ואנחנו רואים את התוצאות האלה.

למה אני רוצה לומר את הדברים האלה ולהדגיש אותם? אני כחובש אני נמצא הרבה שנים בכביש, טיפלתי בעשרות, מאות, אלפים, לא יודע, של נפגעים של תאונות דרכים. לא בדקתי את זה אמפירית, אבל אני חושב שבערך 85% מהנפגעים רוכבי אופנוע שאני טיפלתי בהם ושאני פוגש בשטח, הם חבר'ה צעירים עד גיל 25. מגיל 25 ומעלה כמעט ואני לא פוגש רוכבי אופנוע נפגעים. כמעט ולא. זאת אומרת שאני רואה את זה בצורה מאוד ברורה. הכמות של הצעירים שמקבלים בלי הכשרה כלי משמעותי מאוד זה פשוט קטלני. התוצאה היא פשוט כתובה ואפשר לשנות אותה בצורה משמעותית.

מעבר לזה, כל המערכת מתייחסת לנושא של הכשרה של אופנועים בצורה מאוד מזלזלת. אני אתן רק אנקדוטה קטנה. כשאני עשיתי את הרישיון לפני 15 שנים הגעתי למגרש, באתי לעשות את השיעורים. אז המורה אומר לי אין אופנוע, זה נמצא במשרד למעלה. אז הוא שלח אותי לתלפיות, הייתי עם חבר. שלח אותי למעלה למשרד ושם אמרו לנו 'כבר עשיתם שיעור אחד?' אמרנו כן. אמרו 'יופי, יש פה שני אופנועים. תרדו איתם בבקשה למגרש'. זאת אומרת נתנו לי באופן עקרוני אופנוע, לך תטייל איתו בכבישים, תיסע איתו למגרש בשביל לנסות ללמוד לרכוב על האופנוע. חניך שמגיע לכזאת סיטואציה והוא רואה את הזלזול המערכתי של המערכת בסיפור הזה, איזה יחס הוא אמור בכלל לפתח כלפי המחויבות שלו לדבר הזה?

ואחד הדברים המשמעותיים שדיברו על זה, בשונה מרכב, שברגע שאתה מסיים רישיון, יש לך חונך, הורה, מישהו מבוגר, יותר או פחות, אם זה נעשה בצורה מקצועית. ברגע שאתה קיבלת אופנוע אתה עולה לכביש, אף אחד לא בודק אותך, אף אחד לא עוקב אחריך. לאף אחד אין מושג מה אתה יודע ומה אתה לא. ובדרך כלל התוצאה היא פשוט להתנגש במישהו ולהיות מאושפז בבית חולים.

זו נקודה אחת, הנושא של ההכשרה, אני חושב שהוא אקוטי וחייבים לעשות פה שינוי משמעותי מאוד. כי בישראל לא מלמדים לרכוב על אופנוע.

הנושא השני הוא נושא של מיגון. בשעת אמת, ברגע שאופנוען מחליק המיגון שעליו זה מה שיעזור לו. אנחנו יודעים ברכב לא יעלה על הדעת, לא יתנו לנהג לנסוע ברכב בלי כריות אוויר ובלי ברקסים ובלי חגורת בטיחות. דברים בסיסיים שברכב אנחנו מבינים שצריך אותם. כי אם יש תאונה אלו הדברים שישמרו עליך. כשאתה רוכב היום על אופנוע, חוץ מקסדה שהחוק מחייב אותך אתה לא מחויב לכלום. ואם אתה מחליק בכביש, בהחלקה הכי פשוטה - - -

זה לא מדויק מה שאתה אומר. אנחנו צמודים לתקינה האירופאית בנושא אופנועים. לא יכול להיות מצב ששם דורשים כריות אוויר ופה ללא כריות אוויר.

לאופנוע אין כריות אוויר.

לא, אני אומר בכללי, באופן כללי. באירופה שגמישים, יהיה משהו באירופה שנוסע וכאן לא.

במיגון האישי.

אני אומר במיגון האישי, אני מדבר על המיגון האישי.

לא, אבל הוא דיבר על - - -

לא, אני אומר שכמו שברכב אתה מבין שלא יכול להיות נהג, אנחנו מבינים שאמצעי בטיחות שאמורים להגן על הנהג במקרה של תאונה: כריות אוויר, חגורת בטיחות וכו'. שוטר עוצר נהג בלי חגורת בטיחות הוא מקבל על זה דוח. כי זה צריך לשמור עליו במקרה של תאונה. רוכב אופנוע, חוץ מקסדה, הוא לא חייב כפפות בחוק, הוא לא חייב מעיל, הוא לא חייב מגני ברכיים. אלו דברים משמעותיים. כי אם אתה מחליק עם מגני ברכיים או בלי מגני ברכיים זה אם אתה יכול להיות נכה לכל החיים או לא. פשוט. וזה מוצר פלסטיק פשוט שעולה 100 שקלים במקרה הטוב.

מה, אין תקנות מחייבות?

אין את זה.

אנחנו נכניס את זה. גם השיעורים נעשים בלי אמצעי מיגון.

אבל כן נותנים הקלות במס לכל האמצעים. שאתה יכול לקנות את זה באופן זול יותר, פה בישראל.

ועדיין המחירים מטורפים לגמרי ולא נגישים לכל אחד.

לא, בסדר, אני רק אומר. רק צריך לדעת, אנחנו הולכים ורוצים לחייב משהו שלא קיים באירופה. למען הבטיחות צריך לבדוק את זה.

רק שאלנו ברמה אינפורמטיבית.

אני חושב שבסופו של דבר אופנוען חייב שיהיה לו מיגון מקסימלי. אני אישית רוכב כבר המון המון שנים, כל המיגון. ואני רואה את זה בשטח.

וזה לא מסורבל, כאילו הבן אדם הולך לעבודה.

יכול להיות שמסורבל. לשים חגורה זה מסורבל.

לא, זה נשאר באוטו.

אלה דברים יחסית מינוריים. זה עוד דקת התארגנות, לא מעבר. זה דקה של התארגנות נוספת, אבל זה פשוט קריטי וקטלני במקרה שאתה מחליק עם מיגון או לא. ואני רואה את זה גם בשטח. אתה רואה אופנוען שרק עם קסדה. לא רוצה לתת פה תיאורים משמעותיים. אופנוען מחליק במהירות של 50-60 קמ"ש על אספלט. הוא פשוט מגרש את כל הבשר שלו ובסוף נשאר רק עם עצם ברגל. ואם יש לו מגן ברך הוא פשוט קם ובאופן עקרוני ממשיך ללכת. אלה דברים משמעותיים והעלויות שלהם הן מינוריות. אני חושב שצריך להכניס את זה.

הנושא השלישי והאחרון הנושא של ריענון.

ברגע שיש תקנה כזאת אז הוא חייב. אחר כך זה כבר עניין אחר.

ברגע שרוכב אופנוע מסיים את ההכשרה שלו ויוצא לשטח הוא חייב שיהיה לו איזה שהוא מנגנון שמלווה אותו. אז כמובן שאי אפשר להצמיד לו חונך מלווה. אבל אמרת אחרי שנתיים, אני חושב ששנתיים זה המון המון זמן במושגים של אופנוע. אני חושב שמקסימום אחרי חצי שנה שאופנוען יוצא לשטח הוא חייב לעבור קורס רכיבה מקצועית. ובכלל, אני יכול לומר, אני אישית רוכב אופנוע מטעם איחוד הצלה. אותנו מחייבים כל שנה, אני עובר כל שנה כבר המון שנים קורס רכיבה מקצועית, שנותן לי המון כלים איך להתמודד גם ברמת התפעול המכני של הכלי של האופנוע.

מי עושה לכם את ההכשרה?

יש המון גופים והמון חברות בשוק שעושות את זה.

פרטיות?

פרטיות. בצורה מאוד מקצועית. וזה משפר לנו שני דברים: גם להכיר את הכלי ולהבין איך אני משתמש בו וגם איך בג'ונגל של הכביש איך אני יודע להתמודד. במקרה הזה, סתם, אני יכול לומר שבאיחוד הצלה יש לנו מעל 800 אופנועים ברמת חיכוך מאוד מאוד גבוהה עם הכביש. יוצאים למקרים, תאונות, רמזורים. וכמות התאונות והפצועים היא כמעט מינורית, היא כמעט ולא קיימת. וזה מוכיח את עצמו. כשאתה ממוגן כמו שצריך ואתה יודע מה לעשות ולתפעל, אתה מקבל את הכלים. התוצאה היא פשוט משמעותית לגמרי.

ומשמעת.

אין ספק.

אתם מחייבים את האנשים להתמגן?

כן, חד משמעית.

יפה.

במקרה הזה אני חושב שהמדינה צריכה או באמת לתת מעבר להכשרה הבסיסית שאמרתי שצריכה להיות הרבה יותר מקצועית. אבל גם איזה שהוא קורס רכיבה מקצועי יותר. זה יכול להיות אחרי חצי שנה או אחרי איזה שהיא תקופה מסוימת שרוכב האופנוע יוצא לשטח. להבין מה הטעויות שלו ולפני שהוא מטמיע לעצמו הרגלים שליליים.

יניב, תוכל להתייחס להכשרה? כי הוא אומר שאין הכשרה טובה.

גם המכשירים, גם המורים לנהיגה טוענים שההכשרה היא לא טובה.

לא, אני רוצה שהוא מבחינתו יציג את המצב הקיים.

ההכשרה שמתבקשת, זאת אומרת, עבדנו שלוש שנים עבודה להכין מתודיקה שלמה ללימוד אופנוע שלא היה עד היום. וכמו שאמרו בסוף הרבעון הראשון זה כבר יסתיים ונוכל להתחיל לקדם את זה. אני מבין שיש איזה משהו בעניין של הכשרה של המורים עצמם, אבל זה גם, זה חלק מהכול. התהליך הזה יקרה. זאת אומרת, זה לא יכול לקרות בלי זה בסופו של דבר. תהיה הכשרה. מורים יעברו את ההכשרה.

מי רוצה לדבר עוד על אופנועים? אתה בסוף, אני אתן לך לסכם. כן?

אביעד אברהמי, העורך של מגזין האופנועים "פול גז". אני פה לא על תקן עיתונאי, אלא בכובע של מי שאוסף את הנתונים. ויש לנו נתונים מלאים על הרוגים בתאונות דרכים משנת 2018, 2019 שהתחלנו, שהבנו שיש מגמה של גידול משמעותי בהרוגים בתאונות דרכים והתחלנו לאסוף את הנתונים.

אז ממה כמה נתונים קצרים ואז אני אגיע לעיקר: בעשור האחרון, אם מסתכלים אחורנית מ-2014-2015, אז סביב 130,000 כלים דו גלגליים שהיו על הכבישים, היו בין 40 ל-50 הרוגים שבשנה. השנה אנחנו מדברים 2024, הגענו למצב שיש לנו קצת יותר מ-170,000 כלים דו גלגליים. זאת אומרת עלייה של בערך 35% במצבת, במספר הכלים. אבל אנחנו השנה כבר נגיע ל-100 הרוגים. היום נהרג הרוכב ה-95.

100 הרוגים?

השנה אנחנו נגיע ל-100. היום נהרג הרוכב ה-95.

מתוך 389 לפי אתר הרלב"ד נכון להיום.

זה לא המספרים שלנו.

הערה קטנה לגבי המספרים. מה שאצלה כתוב, נכון להיום, זה 89.

נכון.

אבל בין 95 ל-89, הבדל של שישה רוכבים, מפני שארבעה רוכבים נהרגו ברכיבת שטח. המשטרה והרלב"ד לא אוספת את הנתונים האלה, אנחנו כן. ועוד שני רוכבים נהרגו בפטירה מאוחרת, יותר מ-30 יום אחרי התאונה.

הבנתי.

וגם הם לא נכנסים לסטטיסטיקה. אנחנו כן סופרים אותם, כי הם רכבו על אופנוע והם נהרגו. אז נכון להיום 95 רוכבים נהרגו. אנחנו נעבור, לצערי, את המספר הנוראי של 100 בשנת 2024 כאשר "השיא" הקודם היה בשנת 2021 שבו נהרגו 89 רוכבים, לפי נתוני הרלב"ד 85 רוכבים. שוב, ארבעה רוכבי שטח.

כמה דברים לגבי הגידול הזה. קודם כל, הגידול הוא גם בגלל הגידול של מספר האופנועים. האופנועים היום מהווים 4.5% ממצבת כלי הרכב על הכבישים. יש קצת יותר מ-4 מיליון, מתוכם כמעט 180,000 דו גלגליים. יש גידול מאוד גדול בשנים האחרונות בחברה הערבית. הרבה רוכבים בחברה הערבית עברו לאופנועים. גם לפנאי, גם כאופנוע ככלי פנאי להנאה וגם מפני שאופנוע היום בכאוס התחבורתי הוא הפתרון היעיל, המיידי, הזול ביותר שיש לשליטה על הזמן והמרחב להגיע ממקום למקום, בלי עומסי תנועה ובלי פקקים.

עוד כמה נתונים ואז אני אגע. הרוכבים מהווים כ-25% מההרוגים על הכביש. זאת אומרת 1 מתוך 4 הרוגים במדינת ישראל נהרג על דו גלגלי, למרות שדו גלגלי מהווה רק 4%.

זה כולל אופניים או רק אופנועים?

לא אופניים, רק אופנועים. רק דו גלגלי ממונע, אופנועים וקטנועים. זאת אומרת, רוכבים נהרגים פי חמישה מהמצבת שלהם, מהיחס שלהם בכלי הרכב באופן כללי. הגורמים זה כמובן הצפיפות הנוראית, תרבות הנהיגה. אבל יש שני דברים שכבר דיברו עליהם פה ומאוד חשוב לי להגיד אותם: אחד זה הכשרות. את ההכשרות אני אחלק לשניים וכל אחד מהם אני אחלק לשניים. אחד זה הכשרה, לימוד נהיגה, ללימוד רישיון, כמו שחברי אמר. היום לא מלמדים, אנחנו תקועים בנות ה-50. לא מלמדים נהיגה, אף אחד לא מלמד טכניקת נהיגה. מלמדים לעבור טסט. ובדיוק כמו שהוא אמר, רוכב עולה על האופנוע ואין לו מושג.

אז זה נכון מה שהוא אמר שעד גיל 25 ואחר כך פחות?

מעל גיל 25 יש הרבה פחות תאונות, כן. חד משמעית הרבה פחות הרוגים, כן. אחד זה לימוד נהיגה. הדבר השני, גם כן מה ששניהם אמרו, זה רכיבה מתקדמת. זה אחרי שהוצאת את הרישיון ללכת וללמוד רכיבה מתקדמת. יש הרבה חברות פרטיות שעושות את זה ברמה מאוד גבוהה. הרלב"ד עובד עם חברה אחת שהיא מעולה, היא ברמה גבוהה ביותר. יש עוד כמה חברות שעושות את הזה. המדינה צריכה לעודד רוכבים לעשות את זה אצל החברות הפרטיות, כי אין אף אחד אחר שיעשה את זה. אגב, זה קורה בכל העולם. בכל העולם יש חברות פרטיות שמלמדות רכיבה מתקדמת. זה הפתרון היעיל ביותר.

גם פה זה נחלק לשני דברים: אחד זה טכניקת רכיבה, הרוכב מול המכונה. התפעול של האופנוע ואז הבלמים, ההיגוי. הדבר השני זה אסטרטגיית רכיבה. הרוכב והאופנוע מול הסביבה. מול הג'ונגל התעבורתי שיש פה.

אז מה ההמלצה לגבי ההכשרה?

שהמדינה תמצא את הדרך לסבסד או לתמרץ רוכבים לגשת לקורסים הפרטיים האלה ולעשות אותם.

אחרי שהוא מוציא רישיון?

אחרי שהוא מוציא רישיון. ולפני כן לשנות באופן מהותי את אופן ההכשרה על ידי, בדיוק כמו שהיא אמרה, על ידי שינוי המבחן המעשי. ברגע שהמבחן המעשי ידרוש נושאים מסוימים ורמה מסוימת של רכיבה, של טכניקת רכיבה, מורי הנהיגה יתיישרו לפי זה וילמדו את התכנים האלה. כיום לא זה קורה ולא זה קורה.

דבר אחרון שאני אגיד זה תשתיות.

תשתיות דיברנו.

אז רק שתי מילים במספרים: השנה נהרגו שמונה רוכבים מהגדר. שנת 2021, בשנת השיא נהרגו 18 רוכבים מגדר בטיחות, מהגיליוטינה. זה דבר נוראי. הפתרון של זה הוא זול מאוד, כמו שדיברו פה.

דבר נוסף מאוד חשוב צבע על הכבישים. ישראל גם תקועה איפה שהוא בשנות ה-50. בכל העולם יש משטחי צבע לא מחליקים. דו שכבתי וכו'.

שמה? צבע מחליק?

צבע מחליק. היום בגשם רוכב אופנוע שעולה על פס צבע, סכנת מוות. תודה רבה.

לא, לא, יש תקינה.

אולי התקן לא טוב. זה שזה עומד בתקן זה לא אומר שהוא טוב.

לא, יש תקינה.

יכול להיות שיש בעיה עם התקן.

התקינה דומה לחו"ל. הבעיה היא ביישום שלה. הבעיה היא בשימוש בחומרים הנכונים ברשויות המקומיות ובצביעה על משטח שהוא מספיק נקי כדי לקלוט את הצבע כמו שצריך. זאת אומרת הבעיה היא לא בתקינה.

נו, אז איך פותרים את הבעיה הזאת? איך? מה זה שימוש לא נכון? מי שעושה את הצבע זה העיריות בתחום שלהן ונדמה לי מע"צ בתחום שלה, לא?

יש צבע רב חיכוך שבו שמים כדוריות זכוכית, כאשר צובעים וזה מעורבב ביחד זה מגדיל את מקדם החיכוך.

הבעיה שברשויות עצמן, כמו שנחמה אמרה, בסופו של יום לא צובעים בצבעים שאמורים לצבוע לפי התקינה.

התקינה היא תקינה.

אז מי מעניש על זה? אני רוצה להבין. אם רשות מקומית לא עושה את זה ואם מע"צ לא עושים את זה, מי מעניש?

צריכה להיות ביקורת של המפקח על התעבורה.

ומה, הנושא הזה של הצבע.

כן, כן, זה נושא בעייתי. פתרו את זה בארצות חוץ יש שם יותר גשם ויש שם יותר מצבים כאלה. ויש צבעים שהם עם חומר מסוים בתוכו, שקולט ומחזיק את כדוריות הזכוכית שיוצרות מקדם חיכוך יותר גדול. כך שמישהו שמגיע ומחליק או משהו הוא לא יחליק שם. רמת החיכוך היא יותר גבוהה.

אז למה לא עושים את זה פה?

זה צריך להיות כסטנדרט שקובע המפקח על התעבורה, שהוא דורש לצבוע לפי הנחיות, התקנות של סימון כבישים.

מה שאנחנו נעשה, אני אוציא ריענון לרשויות המקומיות.

לא, לא ריענון. ריענון לא מספיק.

אבנר, זה קיים בהנחיות שלכם בשותפים לדרך.

אני יודע, כן.

שותפים לדרך מחייב את הרשויות המקומיות לצבוע בצבע דו רכיבי.

אני לא מבין את זה. מה זאת אומרת? אם רשות מקומית או מע"צ, היום זה, לא עושים את מה שצריך, מישהו צריך להיענש.

אין פיקוח על זה, אדוני. התקינה בסדר.

אני לא מקבל את זה שזה ריענון, מה פתאום ריענון? וגם מכון התקנים צריך להוציא תקן חדש. יש בארצות הברית הוא אומר, יש באירופה. למה הם לא עושים את זה? כמה פצועים והרוגים יש כתוצאה מהצבע לדעתכם?

קשה להגיד. קשה מאוד להגיד, כי אתה אף פעם לא מקבל את הסיבה להחלקה. אתה מקבל רק שרוכב החליק, תאונה עצמית. אתה לא מקבל את הסיבה להחלקה. קשה מאוד להגיד. אבל יש, יש בעיקר בתוך העיר, בעיקר במהירויות נמוכות. בעיקר נזקים קלים.

מישהו עוד רוצה להגיד על אופנועים לפני שאני עובר לנושא הבא?

כן, אני אשמח כבודו.

קצר. אני הבנתי כבר את הסוגייה.

אני רוצה רגע להעלות נושא שלא עלה. אני חושב שהוא קריטי.

קשור לאופנועים.

כן. אופנועים רגולציה מערכתית. נושא השליחים. אייל הרשטיק, מנהל מטה הבטיחות בדרכים בתל אביב. נושא השליחים, כולנו רואים אותם, אם תבואו לתל אביב תראו נהיגה פרועה, רכיבה פרועה של שליחים.

לא רק בתל אביב, בכל מקום.

בכל מקום. להספיק עוד משלוח ועוד משלוח על בסיס הזמן. שניים מההרוגים השנה האחרונה אצלנו זה שליחים על אופנועים. ופה יש מקום אני חושב למדינה להסדיר בכלל את מקצוע השליח. אפשר להעביר אותם הכשרות כל שנה, קציני בטיחות. לא בטוח שזה חובה. חברות השליחויות, קציני בטיחות, הכשרות אפשר להעביר אותם. אפשר לעשות הרבה דברים, כי הם מועסקים על ידי גוף שמעסיק אותם. אנחנו רואים רכיבה פרועה. אני מקבל תלונות מהמשטרה. לנו יש משהו וולונטרי, הפיקוח שלנו מול המשטרה.

אז מה ההמלצות שלכם נגיד על העניין הזה?

צריך להסדיר את זה לגמרי. אני חושב שצריך לעשות הסדרה לגמרי למקצוע השליח.

איך? תגיד איך.

הכשרות, קציני בטיחות.

לחייב את החברות לקחת אחריות, אייל.

אני לא בטוח שחייבים קציני בטיחות בתעבורה. הם לא חייבים.

חסר לנו כאן גם נושא האכיפה.

נכון.

דיברנו, יש שלוש סוגיות אני חושבת שאפשר לדבר עליהן.

אבל קודם נלמד את הבעיה. אכיפה תמיד אפשר לדון בה.

לא, אבל יש כאן נציג של המשטרה שאפשר לשאול אותו ספציפית אכיפה ייעודית שקשורה לרוכבי אופנוע. כי דיברנו על הכשרה שזה סופר חשוב, דיברנו על תשתיות. על מעקות סופגי אנרגיה, על צבע שמונע החלקה.

רגע, רגע, אבל חוץ מאכיפה.

הסוגייה של האכיפה, במיוחד שרוכבי אופנוע גם זה - - - של הרלב"ד, לא שלי, שעיקר העבירות, לא רק עבירות, אלא עיקר ההתנהגות קשורה למהירות.

השאלה, יש הבדל בין אכיפה ספציפית לאופנוע לבין הרכיבה באופן כללי. באופן כללי, אנחנו יודעים, חסר להם כוח אדם, אנחנו יודעים את זה. אני לא צריך לשמוע אותם אפילו. אבל יש אכיפה ספציפית? יש פה את נציג המשטרה?

כבודו, אני אגיד רגע עוד משהו, בנושא של שליחים. אני שמעתי מחברת פיצה מאוד גדולה, ישבתי עם הסמנכ"ל שלהם, עוד נושא קריטי לכלים. אני שמעתי ממנו שמעבר לכלים חשמליים באופנועים הורידה אצלו ב-40% את התאונות.

ראיתי את זה.

הוא יודע לנטר אותם. הוא יודע להגביל להם את התאוצה, להגביל את המהירות, כלים חשמליים. 40% שזה נתון מדהים. חברת פיצה הכי גדולה בתל אביב.

מה שאני מציע זה, אתה עובד עיריית תל אביב?

כן.

תגיד לנו על זה מסמך, בסדר? על העניין מה צריך לעשות על מנת לשפר את העניין. בסדר? תתייעץ עם הרלב"ד גם כן.

משפט קצר, יש חברה בשם ריידרדום שעושה משהו כמו מובילאיי לאופנועים, שיודע להתריע אם בא מישהו שאתה לא רואה אותו או אם אתה מתקרב מידי או עובר מהירות. ושווה אולי לשקול, לראות אם המוצר שלהם טוב כמובן, אני לא יודע לשפוט. אם אפשר לשתף איתם פעולה ולפחות ציי רכב לעזור להם להתקין את זה בכל הצי שלהם. הם עושים את זה באירופה בכל מיני מקומות.

אוקיי. משטרה? יש משהו ייחודי לאופנועים? עזוב, באופן כללי אנחנו יודעים שיש לכם בעיה לעשות אכיפה. אבל למה למשל אתם לא נותנים לפקחים העירוניים לעשות אכיפה בתוך, לאופנועים בתוך העיר? מה הבעיה עם זה?

צריך הסדרה של חקיקה לזה.

אתם לא רוצים. אתם נגד להעביר סמכויות כאלה לפקחים. אתם נגד. משיקולים מערכתיים. למה?

אני פחות מכיר את זה, למען האמת, כי אני עוסק יותר בנושא של המחקר. אני פחות בנושא של החקיקה ומה שעומד מאחורי הדברים.

לאופניים נתנו, דרך אגב.

כן.

אז תנו גם לאופנוע.

בסוף אפשר להפריט את כל המשטרה, זה בסדר.

לא, אני לא נכנס לזה. אני רואה בסרטים בארצות הברית, המשטרה המקומית היא שייכת לראש העיר, לא?

כן, המפכ"ל הוא מקומי.

אני רואה את זה בסרטים. אז זה נכון אבל, נכון?

השאלה אם זה מה שנכון לנו יותר ואני לא אכנס לזה, ברשותכם. אני אדבר ספציפית על האכיפה של האופנועים. הסיפור של אכיפה של אופנועים הוא יותר מורכב מאכיפה רגילה. כיוון שצריך למצוא מקום לעצור אותם בצד ואין כל כך שוליים. וצריך להיזהר שהם לא יפגעו בעצמם כשהם מתחמקים לנו. ועלה פה הנושא של נהיגה ללא רישיון. אז אני אתחיל רגע אולי מהסוף. אלו שאנחנו כן תופסים אותם, זה הליך שמגיע לבית משפט. מקבלים פסילה, הרכב מושבת מינהלית ל-30 יום ובנוסף זה מגיע מהר מאוד לבית משפט. יש לנו מסלול שפיטה מהירה. גם בעל הרכב שנתן הרשאה מגיע לבית המשפט. זאת אומרת, שניהם.

הענישה המקסימלית אם אני זוכר נכון זה שנתיים פסילת רישיון נהיגה ועוד איזה קנס, אני לא זוכר בדיוק. סליחה.

אין בעיה, בסדר.

העניין פה הוא שבאמת תרבות הנהיגה שלהם מאוד בעייתית. הם מזגזגים בין מכוניות, קשה מאוד להגיע אליהם ולתפוס אותם. יש לנו אכיפה ייעודית לדבר הזה. דיברתם קודם על זה שהם 4% מצי כלי הרכב, הנסועה שלהם יותר נמוכה. הנסועה שלהם בערך 2.5%. אנחנו אוכפים, בערך 4% מהאכיפה שלנו זה נגד כלי הרכב האלה. זאת אומרת, אנחנו אוכפים הרבה יותר ממה שהם נוסעים על הכביש. כי אנחנו מבינים שזו אוכלוסייה בעייתית.

יש לנו את יחידת האופנוענים, שזה עיקר העשייה שלהם. הם ממוקדים בדבר הזה. בעירוני קצת פחות כוח אדם, קצת יותר פקקים, יותר קשה לנו לאכוף נגדם. אני לא רואה, דרך אגב, דרך לעשות אכיפה נגדם לא באמצעות אופנועים. זאת אומרת, גם אצלנו אנחנו כן צריכים לחשוב על זה להחליף את הרכבים לאופנועים.

זאת אומרת צריך אופנוע כדי לתת קנס, לעצור אופנוע?

כן.

לא, אתה מדבר על אופנוע מהיר. אבל לא כל אופנועים הם מהירים.

לא, אבל אני צריך אופנוע כדי לתפוס את האופנוע השני. וזו נקודה שאנחנו דנים בה אצלנו.

על זה לא חשבתי.

בתל אביב אנחנו עושים עכשיו בבן עירוני ניסיון עם עמדה כזאת. אנחנו מודעים לזה, כן.

אין לנו הרבה זמן כבר. אני את הנושא של הרכב הכבד אנחנו נעשה במועד אחר. אנחנו תכף נעבור. רק רגע, זהו.

רבותיי, קודם כל, משרד התחבורה. אם שליש כמעט מההרוגים, אני לא מדבר על הפצועים, הם קשורים לאופנועים, צריך לתת על זה דגש מיוחד. אתם לא יכולים להשאיר את זה באוויר.

לא, אז פה נאמר על ידי הרלב"ד שיש תוכנית עבודה.

אז עכשיו לאור זה שקרוב ל-100 הרוגים רק מהדבר הזה, אנחנו צריכים לשים דגש מיוחד על זה. בעצם אם אנחנו נילחם בהרוגים באופנועים אנחנו נפחית את ההרוגים באופן כללי.

נכון.

אז זה דבר שמצריך טיפול מיוחד.

דיברת על אותו מספר של 85 הרוגים?

100, למה 85? 100. עד עכשיו 100 מתוך 400.

אצלנו זה 89.

בסדר, לא, 100.

כולל אופנועי שטח שאנחנו לא סופרים אותם, כי זו לא דרך, זה שטח.

רבותיי, אני רוצה רגע להתקדם עם זה. תקשיבו, לגבי הנושא של השליחים, נכון, יש בעיה. אני מבקש תגיש לנו מסמך על העניין הזה.

לגבי הכשרה של מבחן מעשי וזה, זה צריך שינויים משמעותיים באמת, מה שאומרים לי שהרישיון, להוציא רישיון זה דבר קליל – זה לא יכול להימשך ככה. וגם לגבי הקורסים האלה שדובר עליהם. אנחנו צריכים שהרלב"ד יביא לנו לגבי העניין הזה תוכנית.

אני אומר, ההכשרה זה לא כמו שנאמר פה, זה בקלות, אתה מגיע, עושה שיעור אחד או שניים.

לא, הוא אמר 10 שעות.

מה זה לא ככה? כאילו סתם לבוא לזרוק דברים באוויר?

כל שבוע 1,000-2,000 שקלים, ארבעה-חמישה שיעורים יש לך רישיון.

אבנר, כך גם ההכשרה - - -.

רבותיי, לא נתחיל את הדיון עוד פעם, הדיון הזה לא יסתיים עכשיו. לגבי הנושא של האכיפה, אני מבקש ממשרד התחבורה וגם מהמשרד לביטחון פנים להביא לנו אותו דבר כמו שעשינו עם האופניים, לתוך הערים ועם הקורקינטים, לעשות שהפקחים העירוניים יוכלו לתת אכיפה גם לאופנוע.

זה של המשרד לביטחון פנים.

לא, אותו דבר. מה, אין הבדל בין אופניים חשמליים היום לבין אופנוע, אין הבדל בכלל. הם טסים באותה מהירות.

יש שוני, כי ההיתר פקחים הוא על מדרכות ועל שבילי אופניים. פקח לא יכול לאכוף על כביש. והאופנועים רוכבים רק על הכביש.

הבנתי. אז לא צריכה להיות התנגדות, אני מבקש שתביאו לנו את זה. עם כל הכבוד למשטרה, הם לא היחידים שקובעים. אנחנו סך הכול עוזרים להם. אני לא יודע למה הם צריכים להיות נגד העניין הזה.

זה לא הפרטה.

זה לא הפרטה. זה רק לעצור, תעמוד בצד ולתת לו קנס. אם הוא יידע שדבר כזה קורה, תראה, בעיריית תל אביב כמה פקחים יש לכם?

כמה מאות.

כמה מאות. אז מאות אנשים יצטרפו לאכיפה של זה. אתם יכולים לפנות שוטרים לדברים אחרים. למה לא? אני לא מבין.

המיגון, אני חושב שזו הערה מאוד חשובה. גם אם אין באירופה, אתם צריכים לעשות את זה בישראל. לגבי הצבע, אני מבקש להזמין גם את מע"צ, גם את הרשויות המקומיות וגם את מכון התקנים. אני רוצה שינוי בעניין הזה. להזמין אותם לישיבה

הם הוזמנו.

לא משנה, אני לא יודע אם מכון התקנים פה. אנחנו צריכים פה שינוי משמעותי. לא יכול להיות דבר כזה שבגלל הצבע אנשים מחליקים.

וככה זה בכל העולם, דוד?

לא, בארצות הברית ובאירופה יש לך תקן אחר לגמרי.

לא, זה אותו תקן.

לא יודע, אותו תקן.

מתבסס על תקן אירופאי. היישום רק, זה אותו תקן.

מה זה היישום? אז מה, אם לא מיישמים אז זה לא לפי התקן.

נכון יש הוראות איך לשים בתרופה, יש הוראות איך לקחת אותה, לא לערבב אותה עם זה? איך שמיישמים את זה בפועל.

אז מי בוחן שצובעים נכון? זה חייב להיות או פה או פה. אי אפשר למרוח את זה. כאילו או שמישהו מפקח שעושים את הערבוב נכון או שהצבע לא נכון.

אתם צריכים להטיל קנסות גם על הקבלן שמבצע, גם על העובד שמפקח וגם על התאגיד. גם על החברה וגם על העירייה. לא יכול להיות דבר כזה. מה זה היישום? אתם אומרים את זה בפשטות. היישום. באמת, זה נשמע לכם להגיד את זה בפשטות כזאת? מה זה, אף אחד לא מפקח על זה.

הנושא של הפיתוח, אתם צריכים לתת יותר תקציב לעניין הזה. מכיוון שזו האחריות שלך היום במשרד. אתה אמנם באת לפה כמתנדב, בגלל שאתה שנים עבדת בזה, בנושא הזה. אבל אתה צריך להגדיל שם את התקציב.

אבנר, ההערה של יושב-הראש, ש-100 זה באמת תופס מסה גדולה מסך כל ההרוגים, שבכסף יחסית מועט אפשר להקטין פה את מספר ההרוגים.

יכול להיות שאנחנו צריכים לעשות אכיפה בצורת קנסות וחקיקה שקשורה לעניין הזה. נגד אופנוע, נגד רוכב אופנוע שמפר את החוק. ענישה יותר חמורה, נכון, שתהיה יותר הרתעתית. צריך לראות את זה. יכול להיות. יכול להיות שעבירה של אופנוע הניקוד שלה בנקודות יהיה הרבה יותר גבוה כדי שצ'יק צ'ק הוא יבוא לקורסים. נחייב אותו ככה לבוא לקורסים, קודם כל נתחיל בזה. אחר כך נדבר על דברים אחרים.

אנחנו נקיים ישיבה. כמה זמן אתם צריכים לכל מה שאמרתי? כמה זמן צריכים לאופנועים? סוף מרץ אני מציע שתסיימו את העניין של התוכנית לא בסוף מרץ, אלא בסוף ינואר.

אני לא מאמינה זה יכול לקרות.

לא, תקדישו לזה זמן. מה זה לא מאמינה? אתם כבר בסוף. זה שיוף אחרון, לא?

לא עניין של זמן, זה עניין שלא נכתבה תורה אף פעם. פעם ראשונה בישראל שנכתבת התורה.

בסדר, אז במקום מרץ תסיימו את זה מהר.

וצריך זמן לאנשי המקצוע. אפשר לעשות השתדלות, אדוני יושב-הראש.

בסדר. אנחנו נעשה ישיבה בסוף ינואר על כל מה שדיברנו. ונעשה, אנחנו צריכים לעשות שינוי משמעותי בנושא הזה של אופנוע, אין מה לעשות. 100 הרוגים זה יותר מידי. כל אחד זה הרבה, אבל ברור ש-100 זה יותר מידי.

בקטגוריה הזאת.

לא ידעתי שרבע או שליש זה אופנועים. אם אנחנו מוסיפים את הקורקינטים, מוסיפים את האופנועים בדו מנועי אנחנו בשליש. זו התוצאה. צריך לעשות איזה תוכנית. הם רק גובים כסף, את רוצה שהם יגבו כסף הם יבואו. תגידי להם עכשיו אנחנו מאשרים לכם לגבות מיליארד שקלים, תראי את כל רשות המיסים פה, לא יהיה מקום לאף אחד חוץ מהם.

נעבור למגזר הערבי. כן, מגזר ערבי.

נחמה, אולי תתחילי מזה שתגידי כמה מרוכבי האופנועים הם מהמגזר הערבי? אם אנחנו כבר דנים בזה לעומק.

אני תכף אמצא את הנתון.

ב-2021 הם היו כמעט 40% מההרוגים על דו גלגלי. השנה הם קצת יותר מ-30%.

זאת אומרת יש ירידה?

זה לא בדיוק ירידה. זה בכל שנה נע בין 30% ל-40%. ב-2021 הייתה שנת שיא.

הנושא של הרכב הכבד לא יהיה היום, רבותיי. אנחנו נמשיך אותו.

זה יותר מפי שניים מהיחס שלהם ברוכבי הדו גלגלי.

ברור.

כן, תכף נדבר על זה.

כן, בבקשה.

אם מתחילת 2024 עד היום נהרגו 390 בני אדם בתאונות דרכים, 144 מהם הם בני החברה הערבית. אנחנו מדברים על 37% מההרוגים. שחלקם באוכלוסייה הוא 20%-21%.

פי שתיים.

נכון. ותכף נדבר על צעירים. הסיכון של משתמשי הדרך מהחברה הערבית להיפגע בתאונת דרכים הוא פי שתיים בהשוואה למשתמשי דרך מהחברה היהודית. ולהיפצע קשה הסיכון הוא פי 1.4.

כשאנחנו רגע מנסים להבין מה האוכלוסיות הפגיעות ביותר בתוך החברה הערבית - - -

יש לך פילוח תאונה בתוך יישוב או בכביש בין עירוני?

תכף אני אדבר על זה.

לגבי המתים, הנהרגים.

תכף אני אדבר על זה. אני רוצה רק לומר שאם אני מסתכלת על קבוצות גיל או אוכלוסיות פגיעות במיוחד, אז יש לנו את אוכלוסיית הילדים שנפגעת מאוד קשה בחברה הערבית. אם יש 37 הרוגים ילדים.

ילדים זאת אומרת בתוך היישובים.

בדרך כלל.

ילדים איפה? כבישים בין עירוניים?

נוסעים עם המשפחה.

זה בדרך כלל הולכי רגל. וכן, זה יהיה בסביבת היישוב. זה המקום שהם פגיעים.

האחוז הגבוה.

פגיעים הכי הרבה, זה נכון. הם באמת מהווים מכלל הילדים ההרוגים הם בערך 70%. צריך להוסיף פה את התופעה של תאונות חצר. תופעה של הרוגים בסביבת הבית.

כלומר מתוך ה-37.

בתוך ה-37.

וכמה תאונות חצר מתוך?

לא, לא, זה לא 70%.

מתוך ה-70% כמה תאונות חצר?

אני לא חושבת שזו תופעה כל כך מקיפה. אם אני לא טועה, יש תאונות אחדות של תאונות חצר. זה ממש תאונות אחדות. רוב ההרוגים הם הולכי רגל בערים.

אפרופו תחבורה וכבישים, משרד התחבורה. עם קיצוצים ותקציבים וחבל על הזמן.

אבל דווקא דיברנו על זה בשבוע שעבר. אני לא יודע אם היית בדיון הקודם על כל נושא תשתיות בחברה הערבית דווקא יש לה המון תקציבים.

אנחנו מכירים את המציאות בשטח.

אנחנו גם בשטח.

אז ההמון תקציבים כנראה מעט מאוד כדי לשפר את המצב הגרוע. אז דווקא.

דווקא בתשתיות משרד התחבורה משקיע והמדינה משקיעים הרבה כסף.

נכון, בערים הם תהומיים. בתשתיות. בין יישובים יהודים ליישובים ערבים, בין יישובים בין עירוניים.

אבל יש לזה הרבה סיבות.

ההבדלים תהומיים. אנחנו דווקא השתדלנו לעשות משהו לצמצם את זה בתוכנית שבאנו איתה. לצערנו מקצצים בה מימין ומשמאל. אתה מכיר את זה טוב מאוד. ומבלי לשפר בתשתיות בתוך היישובים והכבישים ומדרכות וכל הדברים האלה, הסטטיסטיקה הזאת תמשיך לחזור על עצמה מתוך ידיעה.

זאת אומרת אנחנו פה יודעים מה הסיבה ובכל זאת מאפשרים לסטטיסטיקה לחזור על עצמה בכל שנה מתוך ידיעה. אז ההשקעה בתשתיות בתוך היישובים הערבים היא הכרח קריטי בעניין הזה.

ווליד, זו לא הסיבה היחידה. בוא נדבר.

בדיוק.

כן, כן. לא, אני דיברתי על הילדים שנהרגים בתוך היישובים.

כן, הבנתי.

כמעט שזו הסיבה היחידה.

תשתיות זו סיבה משמעותית במעגל הבטיחות, אבל היא לא היחידה. תכף אנחנו נדבר גם על השאר. מעבר לאוכלוסיית הילדים גם נהגים צעירים, דיברנו על זה קודם, נהרגים באוכלוסייה הערבית בהיקפים משמעותיים. ורוכבי אופנוע, שזה בעצם 28 מתוך אותם 89. זה בערך 32%.

אופנוענים, כן?

מרכז המידע של מדינת ישראל זו הרלב"ד. זה בסדר שאנשים אוספים מידע, מעיתונות ומכל מיני אמצעים אחרים. אני מציעה לכולנו להסתמך על נתונים שהם עומדים בסטנדרטים בין לאומיים.

את אומרת לא 100 אלא 89.

89 רוכבי אופנועים.

גם הוא לא אמר שזה 100, הוא אמר שנגיע ל-100 בסוף השנה.

ונחמה ציינה שהיא לא סופרת את רוכבי השטח שאחרים סופרים.

נכון. ופטירה מאוחרת.

אבל באחוזים של האוכלוסייה הערבית אז אתם מסכימים שזה בערך 40%. פי שתיים.

כי זה מספרים גדולים. זה 32% מהאופנוענים באמת. כן. באחוזים זה דומה.

וכמה צעירים?

אנחנו מדברים על 26 הרוגים בחברה הערבית מתוך 56. אז יש לנו בעצם שלוש אוכלוסיות יותר פגיעות בתוך החברה כולה, אוכלוסייה פגיעה. בתוכה יש לנו את הילדים, יש לנו נהגים צעירים ויש לנו רוכבי אופנועים. זה שלוש התופעות שצריך רגע לשים עליהן פוקוס. כעיקרון, הסיכוי של משתמש דרך להיות מעורב בתאונה או להיהרג בתאונה מהחברה הערבית הוא באמת פי שתיים.

עכשיו אני רוצה קצת לדבר על הסיבות ועל המניעים, כי זה יעזור לנו בסוף גם לגזור את הדרך שבה אנחנו יכולים לטפל בתופעה הזאת.

אבל עוד פעם, פה אפשר להתחבר למה שיושב-ראש הוועדה דיבר קודם. שהוא אומר א' הקטגוריה זה אופנועים שהיא מסוכנת והיא גדולה ויחסית בכסף קטן היה אפשר להקטין. והדבר הנוסף שרוכב על זה זה שבעצם האוכלוסייה הערבית מייצרת פה תרומה, אם אפשר לקרוא לזה ככה, משמעותית ודרמטית. אז זה מחייב דווקא השקעת יתר שם, על אותו עניין. באמת לתקוף את זה מכל הכיוונים.

אני מסכימה, זו אוכלוסייה שנפגעת.

אבל תאונות אופנוע בדרך כלל קורות בכבישים בין עירוניים. יש לך פילוח?

אז אני אגיד ככה: אין לי כאן מספרים מדויקים, אבל אני אגיד כך. רוב ההרוגים בתאונות דרכים מהחברה הערבית לא נהרגים בערים, הם נהרגים בכבישים בין עירוניים. שגם החברה היהודית משתמשת בהם. כלומר, אי אפשר להשעין את כל הסיבה על תשתיות. כי אנחנו משתמשים באותן תשתיות ומרבית ההרוגים הם הרוגים בכבישים בין עירוניים. זה לא אומר שלא צריך לטפל בתשתיות עירוניות, שלא צריך לעשות פעולות בתוך הערים. אבל רק צריך לקחת בחשבון את התופעה הזאת. כי היא לא קשורה רק לתשתיות, היא קשורה גם לדברים שקשורים למודעות.

זה רוב של 51 או 70?

אתם זוכרים את המספרים המדויקים עירוני ובין עירוני?

רוב של 51% או של 70?

144 הרוגים סך הכול, 94 בבין עירוני, 42 במרחב העירוני.

של החברה הערבית?

של האוכלוסייה הערבית.

כן.

144 מתוך כמה?

90 ומשהו מתוך 144.

מתוך 360?

390.

מתוך 400.

לא מתוך 400.

94 במרחב העירוני.

40% בערך.

בכל סוגי התאונות.

נכון. אז כיוון שזה לא רק תשתיות. התשתיות ירודות הוא דבר שצריך לטפל בו.

ברור, ברור.

אנחנו לא מתעלמים מהאירוע הזה. אנחנו מדברים גם על מודעות נמוכה לכללי בטיחות. אנחנו מדברים גם על ציות לחוקי תנועה. ואנחנו מדברים על גורמים שהם מאפיינים את ההתנהלות במרחב בחברה הערבית. למשל מרחקי הנסיעה שלהם ארוכים יותר, כי הם נוסעים לעבודה שנמצאת רחוק מאזור מגוריהם. חשופים יותר לנסיעה ולכן הסיכוי שלהם להיות נפגעים בתאונות דרכים גבוה יותר.

הם יותר זמן על הכביש.

נכון.

בואי נעצור רגע על המודעות. מול מי אתם צריכים לקדם מודעות?

אני תכף אדבר על זה. בסדר? אני תכף ארחיב בנושא של המודעות ובנושא של ההסברה. גם דובר קודם על מחסור בתחבורה ציבורית וגם על אכיפה. כי בסוף כל המעגל הזה הוא המעגל שישנה את התוצאה. זה לא דבר אחד או שני דברים.

אני רוצה רגע לדבר על מה אנחנו הרלב"ד מקדמת. לא כל הדברים קשורים רק ברלב"ד, אבל אנחנו כן עושים כל מיני פעילויות קהילתיות להסברה.

מודעות נטו שלכם. נכון?

נטו שלנו, הסברה היא נטו שלנו.

התכוונתי לזה. זה צריך להיות מול הרשות המקומית. מול גורמים בתוך הרשות המקומית.

גם זה נעשה.

וצריך להראות את זה. אני כאזרח צריך לראות וצריך לשמוע את זה. אז האם אנחנו רואים ושומעים על הגברת המודעות בעניין הזה כדבר שפוגש אותי כל יום בכל יישוב ערבי? אז התשובה שלי היא לא.

לא. אז אני רוצה לתקן. כי מתוך תקציבי ההסברה שדיברנו עליהם קודם, המועטים מאוד של הרלב"ד, אחוזים ניכרים, הרבה יותר מחלקה של החברה הערבית באוכלוסייה, מושמים על הסברה לחברה הערבית. החברה הערבית נמצאת במרחב הדיגיטלי, היא צורכת את התקשורת שלה במרחב הדיגיטלי. זה גם בשלטי חוצות, אבל זה גם במרחבים דיגיטליים. ואנחנו משקיעים תקציבים משמעותיים. זה למעלה מ-35% ועם תקציבי 550 זה עולה ליותר. אנחנו שמים המון תקציב על הסברה לחברה הערבית ביחס לעברית.

אני רוצה להבין את הנושא. מה צריך לעשות בחברה הערבית על מנת שהאחוז, את יודעת מה? שהאחוז שלהם יהיה כמו בחברה היהודית? זה כבר מוריד בחצי.

אז דיברנו על נושא של התשתיות.

בנוסף יושב-הראש, הבנתי שמשקיעים בערוצים דיגיטליים. אני מדבר על השטח.

ברשויות המקומיות?

נכון. שאני אראה את זה מולי בכביש. שאני אראה את זה, שאני אשמע על זה. מה הפעילות שנעשית בתחום הזה? בתחום הדיגיטלי בסדר. אז אפשר לראות ולדפדף מהר, זה לא מוסיף.

אתה מדבר על יעילות הפרסום.

כן. יש דברים שמרוב שאתה רואה, שומע, אז זה מתחיל להיות חלק מההבנה שלך.

מפנים.

אבל דיגיטלי אני יכול, את יודעת, מה שלא מעניין, נגיד צעיר שלא ממש מעניין אז מדפדף לו מהר.

אדוני חבר הכנסת, אנחנו פועלים מול כל הרשויות המקומיות בארץ בכלל וגם בחברה הערבית. יש מנהלי מטות בחברה הערבית בכל רשות מקומית. אנחנו דרכם מקדמים פרסום גם שלטי חוצות.

אני מבין. השאלה שלי תכלס האם מה שיש לכם מספיק לכם כדי לעשות את העבודה כפי שאני מתאר אותה? בוא תיגש לתכלס.

הממצאים הם לא טובים. אתה עושה, אתה עובד, הממצאים הם לא טובים. אז בוא נדבר תכלס. מה שיש לך, מה שיש לך, האם אתה ממצה אותו? והאם הוא מספיק כדי לעשות את העבודה, נוכח הנתונים והסטטיסטיקה?

אני אגיד שני דברים. אני אגיד לגבי התקציבים, לא חדש שתקציבי הרלב"ד קוצצו. זה משפיע גם על התקציב של הרשויות המקומיות ברמה הכללית. ברמה העניינית, אנחנו מקבלים תגבור מ-550.

מה התקציב של הרלב"ד מ-550?

מ-550 היינו צריכים לקבל תקציב ב-2023, הגיע אלינו רק עכשיו, בסוף 2024.

שזה כמה?

10.5 מיליון.

היית צריך לקבל 10. קיבלת 10?

קיבלתי עכשיו 10.5 מיליון של 2023.

של כל החברה הערבית.

כן.

10 מיליון של כל החברה הערבית. גם בנגב, גם בגליל.

אכן.

וגם במשולש וגם ביישובים מעורבים.

תקשיבו, יש 140 מיליון שקלים לחמש שנים בהחלטה. רק לרלב"ד. בשלוש שנים הם ניצלו 20 מיליון שקלים בלבד. אחרי הקיצוץ, ניצלתם רק 20% מתוך סך כל התקציב בשלוש שנים. זו המציאות, זה הנתונים.

רגע, מי אתה?

אני מנכ"ל ועד ראשי הרשויות הערביות, אמיר בשאראת. אנחנו מכירים את הנתונים, אי אפשר להגיד אתם משקיעים, אתם לא משקיעים אפילו חצי ממה שאתם צריכים להשקיע. 20% בשלוש שנים מההחלטה.

אנחנו קיבלנו מנה ראשונה - - -

תדרוש, אל תקבל.

אתה הרלב"ד, תדרוש את הכסף.

תאפשר לו רגע.

אנחנו קיבלנו בסוף 2021 את המנה הראשונה והשתמשנו בה במהלך 2022.

שהיא כמה?

בסוף 2022 והשתמשנו בה ב-2023. היא עמדה על כ-11 מיליון שקלים. ביקשנו את המנה השנייה ל-2023. אושר לנו על ידי הוועדה. התקציב התעכב באוצר, הגיע אלינו רק לפני כחודש ואנחנו כרגע מחלקים את זה לרשויות המקומיות. זה אומר שאנחנו נמצאים בשנה השלישית של התוכנית, אבל קיבלנו תקציב כרגע רק לשנתיים.

רגע, אני לא מבין את הגישה שלכם. אם הרשות המקומית הייתה מקבלת עוד מיליון שקלים, אני שאלתי שאלה פשוטה. מה צריך לעשות על מנת להפחית? זה העיקר.

זה בדיוק העניין אבל, יושב-הראש.

אם תתנו להסברה, לרשות המקומית עוד מיליון.

זה לא הרשות המקומית, זה הם.

זה לא מה שיעצור את התאונות, עם כל הכבוד.

לא, הם מעבירים את זה.

לא מעבירים לרשות, הסברה זה דרכם.

גם, גם. גם מועבר לרשויות המקומיות.

שלטי חוצות.

גם מועבר לרשויות המקומיות.

- - - דואגים לרשויות המקומיות. לא, זה לא צריך להיות ככה.

אני אגיד לך למה.

אדוני יושב-הראש, הנתונים לא מדויקים.

שנייה. למה דווקא עמדנו על הנקודה? כי הנקודה הזאת נמצאת בראש הסיבות שלהם לריבוי מעורבות בתאונות דרכים.

הרשות?

לא, של המודעות לכללי הבטיחות. ועל כן אנחנו מדברים על הקטע של התקצוב. ואם לא מגבירים תקצוב לפחות מקבלים את מה שהוקצה.

אין בעיה. אבל הנושא של המודעות זה לא הסיבה העיקרית.

לא, היא לא הסיבה העיקרית. היא סיבה ראשונה.

לא, אני ציינתי אותה כחלק ממעגל שלם של התערבות. אנחנו מדברים על שינויים בתשתית, כן אנחנו מדברים על חינוך.

דרך אגב, זו סיבה חשובה מאוד.

ועל הסברה. אני מסכימה.

היא סיבה מאוד חשובה.

אני מסכימה.

ועל כן צריך להשקיע בה את מה שצריך להשקיע בה.

נכון. מודעות היא חלק מהאירוע, היא לא כולו. גם אכיפה של חוקי תנועה זה חלק מהאירוע. זה גם אירוע. כי למשל אם אנחנו מודדים נסיעה במהירויות, גם בבין עירוני וגם בעירוני, אנחנו רואים נתונים מאוד גבוהים של עבירות מהירות בחברה הערבית. או נהיגה ללא רישיון או נהיגה ללא חגורה. אז כן, יש דברים שאפשר לקדם אותם, אלה דברים שאפשר לשנות אותם. אבל צריך להתמודד עם המציאות כמו שהיא. יש דברים שצריך לעשות אותם בתחומי האכיפה.

צריך לשנות את המציאות.

אני מסכימה. זה מעגל שלם של התערבויות שצריך לבצע אותם.

נחמה, אני מתרשם שמה שעולה פה מחבר הכנסת זה על הפלטפורמות של הפרסום. ואני מניח שפה אתם בודקים את הדרכים היעילות שיהיו אפקטיביות בתחום של הפרסום.

חד משמעית.

כי הוא רוצה לראות את זה יותר בשלבים, יותר במציאות היום יומית של הקהילה. ואתם מדברים על פלטפורמות שהוא פחות מחשיב אותן. אז השאלה פה היעילות שלהן.

אז א' גם וגם. אנחנו גם נמצאים בשלטי חוצות. השנה עלינו בשלושה קמפיינים בחברה הערבית, שזה שונה לגמרי ממה שעשינו בעברית. התקציבים שם היו מועטים יותר ועלינו רק בקמפיין אחד. אנחנו משתמשים גם בשלטי חוצות, גם בתחנות הרדיו בשפה הערבית. שלוש תחנות הרדיו בשפה הערבית, האזוריות והארצית. אנחנו מנסים להגיע לקהלים שלנו תוך מחקר מה הדרכים היעילות ביותר לעשות את זה.

צהריים טובים, יחיאל מונטג, מייסד מנכ"ל עמותת עיניים בדרכים, נשק וסע (ערבית). חה"כ ווליד טאהא מכיר, נפגשנו אצלו בלשכה. ממש להסיח את השיח לשתי דקות למשהו אחר, שתי דקות.

לא, אני לא יכול אבל.

דקה.

לא, אני לא יכול. חשבתי שאתה רוצה להתייחס לזה.

כן. מיזם שנעשה בחברה הערבית.

אותו נושא.

שני בתי ספר בחברה הערבית, בבית ספר בכפר קאסם, בית ספר איבן חלדון ובית ספר זנט. מיזמים שפועלים בצורה מאוד יפה שנים בזכות מודעות של הנהלת בית הספר, ההורים.

אני הייתי מנהל אגף החינוך אז כשהוא עשה את הפרויקט בבתי הספר.

עדות ממקור ראשון. אנחנו בימים אלה בהתחלת מיזם ביישוב פורדיס, גם כן, מודעות של ההנהלה, מודעות של ההורים. זה עובד, זה יעבוד בעוד מקומות, רק שיפנו אלינו. ואני מאוד מקווה שזה יהיה בשיתוף הרלב"ד. תודה.

אני יכול להתייחס?

לא. לקחתם את הזמן על הנושא של שילוט הרחוב אז אין זמן לדון בבעיות האמיתיות של האוכלוסייה הערבית.

לא סיימנו את הישיבה, כיוון שיש לנו גם את הנושא של הרכב כבד. אנחנו נמשיך את הישיבה פעם אחרת.

אפשר אבל עוד התייחסות למצב בחברה הערבית?

רק רגע. אנחנו נרצה בישיבה הבאה מה צריך לעשות על מנת להקטין. זה הכי חשוב כרגע. אם צריך להגדיל את ההסברה, אז גם את זה, אין בעיה. אבל בטח יש עוד דברים שצריך לעשות על מנת להקטין את הפצועים וההרוגים בחברה בתאונות דרכים, שזה יותר חשוב מכל דבר.

אז לישיבה הבאה תבואו כבר מוכנים מראש, כולל משרד התחבורה.

ומה הסיבות שמעכבים לכם את הכסף.

רק את הפעילות שלנו בשני משפטים רק? זה מה שנשאר פה גם כן.

או שיהיו פה מהאוצר.

אנחנו מבחינתנו, כמו שאמרתי, אז ההשקעה בשלוש שנים האחרונות במגזר המיעוטים.

עזוב מגזר מיעוטים, בחברה הערבית. אני לא אוהב את המושג הזה.

זה כולל הכול.

זה מושג מעוות. בחברה הערבית.

בחברה הערבית, איך שאתה רוצה תקרא לזה. מבחינתי 2 מיליארד, יש למעלה מ-80 פרויקטים שמצויים בתהליכי עבודה. כמו שאמרתי, גם נתקבלו בשנה הזאת של 2025 עוד 300 מיליון שאנחנו גם נעשה את זה כקול קורא לאותן רשויות, למעלה מ-130 רשויות בחברה הערבית בכדי לבצע פרויקטים בתוך היישובים עצמם.

לשישה פרויקטים.

זה בנוסף, זה עד חמישה מיליון לכל אחד, לא. לא מדויק מה שאתה אומר. לא לזרוק סתם דברים.

אני לא זוכר סתם. ה-300 זה במקום 2 מיליארד שקלים בשנה שאתם אישרתם תוכנית מ-2017.

אני אמרתי בשלוש שנים האחרונות זה 2 מיליארד האלה.

היה צריך להיות 2 מיליארד בשנה.

בנוסף לזה יש גם את התקציב לחברה הכללית, שגם היישובים הערבים גם נהנים ממנו.

לא נכון.

למה אתה אומר לא נכון?

זה לא נכון. כי בפרסום של משרד התחבורה כתוב רשויות יהודיות בלבד.

לא, סליחה.

זה לא נכון.

אבל אתם נוסעים גם בכבישים היהודים.

זה לא נכון.

אם עכשיו, למה אתה אומר לא נכון?

זה לא נכון.

אם בכביש 40 - - -

להראות לך מצגת של משרד התחבורה?

סליחה, אם עכשיו הוקצה בכביש 40 415 מיליון.

עזוב את הטענות האלה. כולנו נוסעים על אותם כבישים. יש כבישים שקשורים ספציפית לרשות המקומית, נכון, את זה אומר לך אני השקעתי ככה וככה.

אדוני היו"ר, אנחנו היינו אצלך בדיון.

אם אתה נוסע לצפת אתה לא נוסע באותו כביש?

היינו אצלך בדיון שנה שעברה, דיברנו על זה שבתוכנית 10 שנים של המשרד לכבישים בין עירוניים רק 2.5% מהתקציבים זה בכבישים שהם קשורים ליד חברה ערבית וכל השאר הם בכלל לא. כמובן שאני נוסע על נתיבי איילון. אבל כאשר בשטחים - - -

לא, לא, לא.

רבע מהתקציב הולך לשטחים.

קודם כל זה לא הנושא.

אתה טועה.

זה נכון.

רגע, זה לא נושא הדיון. ואתם כל הזמן, זה הטעות שלכם העיקרית. אתם מעבירים את הדיונים לאיזה תקציב מקבלת הרשות המקומית. זו טעות קריטית. כי אתם לא מסתכלים כמה הרוגים יש בחברה הערבית שבהם צריך לטפל. ואתם מתעסקים כמה מיליונים תקבל פורדיס וכמה מיליונים תקבל. זה לא צריך להיות ככה. תשנו את הגישה שלכם, ריבונו של עולם.

אנחנו אומרים גם וגם.

מה זה הדבר הזה?

אדוני היו"ר, גם וגם. גם בתוך היישובים וגם בחוץ.

זה לא הנושא, אני לא רוצה להיכנס לזה.

אתה הכללת, יושב-הראש.

אמרתי בישיבה הבאה נבוא, זה הכול. אבל מספיק כבר עם זה.

אני שם את הלב שדיברתי מקצועית לעניין בנושאים ספציפיים. בסדר, זה שיש טענות על הסטת כספים למקומות אחרים.

יכול להיות, אבל זה לא נושא הדיון.

בדיוק. אמיר, תתמקד, אם היינו מתמקדים עכשיו.

חבר הכנסת, תגיש לי מכתב, נדון בזה גם כן. אין בעיה. אבל זה לא נושא הדיון. אל תסיטו, אנחנו צריכים לדון בתאונות הדרכים, נקודה.

ולשתף פעולה.

ולראות איך ביחד. זה נכון אבל, ברור לגמרי, הרי מה שאני פה רואה שאנחנו צריכים להפחית קודם כל באופנועים, שזה מטרה מספר אחת לדעתי, יותר מכל דבר אחר. וגם באוכלוסייה הערבית שאצלם זה הכפלה לסטטיסטיקה של המגזר היהודי. הם 20% ממדינת ישראל, אבל הם מספקים 40% מההרוגים ו-40% מהפצועים. את הדברים האלה, אם צריך בעניין הזה להשקיע כספים שקשורים לתשתיות שאם הן משפיעות או לא משפיעות, אני לא יודע, צריך לברר. ליד כל עיר ועיר, אז צריך לעשות את זה. זו כבר לא סוגייה של ערבים ויהודים, אלא סוגייה של תאונות דרכים, של חיי אדם.

של החברה הישראלית. הם חלק מהחברה הזאת.

אנחנו נמשיך את זה בישיבה הבאה. אחד הצביע כל הזמן. רצית להגיד, דקה יש לך.

אני אעשה את זה קצר, תודה.

זה לא ויכוח ביני וביניכם בעניין הזה. יש לנו אותה מטרה משותפת.

ברור.

אורלי סילבינגר, המנכ"לית של ארגון "בטרם" לבטיחות ילדים. כבודו, תודה על היום הזה. אני רוצה ככה אולי לסגירה. בעולם, אם היו מדינות שבהם 390 איש היו מקפחים את חייהם בשנה אחת שעוד לא נגמרה, משהו שחוזר עליו לאורך שנים, אז כנראה שהייתה מתכנסת איזה שהיא ועדת חירום ומקימה איזה שהיא תוכנית חירום.

אני רגע רוצה לייצג את הילדים ובתוך המספר הזה של 390 יש 49 ילדים שנהרגו. 49 חיים נקטפו. מעבר למספר המזעזע של ילדים שנהרגו, העלות למשק השנתית של אותם ילדים שנהרגו עומדת לשנה על כמעט מיליארד וחצי ש"ח. אם אנחנו מדברים פה, ותקשיבו, אני נמצאת פה מהבוקר. מהבוקר. הילדים בחברה הערבית הם 25% מהילדים במדינת הישראל. הם מעורבים ביותר מ-55% בתמותה. הילדים הבדואים הם 5% באוכלוסייה, הם מעורבים 24% בתמותה. אי אפשר להתעלם מזה.

אנחנו כבר שנים מדברים על מודל שהוא רב פעולתי, רב תחומי. שילוב של אסטרטגיות מניעה. שכאשר משלבים את כולם ביחד נעשה השינוי הזה. אם ניקח רק את עלויות הטיפול הישירות שעומדות על 717 מיליון ש"ח לשנה, רק הילדים, ונקצה 500 מתוכם לשנה, לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, לתכלל. הרי מדינת ישראל קמה ואמרה הרשות הלאומית היא האחראית על התכלול. בואו נשים להם 500 מיליון שקלים לשנה, אמיתי. ניתן להם זמן. ניתן להם אורך נשימה. כולנו נעמוד אחריהם בטור בשביל לעשות את העבודה נכון.

כואב לי לשמוע את מה שקורה פה הבוקר. על החתיכות הקטנות. חתיכות קטנות לא מייצרות תמונה גדולה אם לא מתחילים מלמעלה. אז אני פה קוראת לכולם העלות קיימת, בין אם ספרנו אותה ובין אם לא. מדינת ישראל משלמת כל שנה כל כך הרבה כסף, בין אם תכננו ובין אם לא. בואו נתכנן כדי שנשלם פחות ונחווה פחות אובדן אדם.

אבל אנחנו לא בהרצאות. יש לך תוכנית? תגישי אותה.

כבודו, ישבו פה ועדות שנים והציעו.

הבעיה שלנו במדינה שתמיד מדברים מסביב.

לא, אבל כבוד יושב-הראש, יש פה המלצות של ועדות שפעלו שנים.

לא, לא, סיימנו.

בואו ניקח את אחת מהן ונריץ אותה.

תודה רבה. אני מסיים את הישיבה, אנחנו נמשיך את הישיבה פעם אחרת. נמקד את הישיבה בדברים שלא סיימנו ואולי גם נחזור לדברים שכבר דנו בהם.


הישיבה ננעלה בשעה 13:59.