פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



27
ועדת הכלכלה
29/10/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 490
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, כ"ז בתשרי התשפ"ה (29 באוקטובר 2024), שעה 11:30

מכסות לייבוא דבש

חברי הוועדה: דוד ביטן – היו"ר
אברהם בצלאל
ששון ששי גואטה
שלום דנינו
אלון שוסטר

עודד פורר
מטי צרפתי הרכבי

ד"ר אסף לוי - סמנכ"ל גורמי ייצור, משרד החקלאות וביטחון המזון

יעקב פולג - סמנכ"ל סחר חוץ ושיתוף פעולה בינלאומי, משרד החקלאות וביטחון המזון

אוריאל פיין - רפרנט חקלאות, אגף תקציבים, משרד האוצר

חן שופן - ראש צוות מזון, רשות התחרות

נני מזל סיימן - יו"ר חטיבת המזון, איגוד לשכת המסחר

נמרוד הגליל - איגוד לשכות מסחר

אורי דורמן - מזכ"ל, התאחדות חקלאי ישראל

אילנה דרור - כלכלנית, התאחדות חקלאי ישראל

דורון ליבנה - יו"ר, ארגון מגדלי דבורים

דוד וינשטיין - עו"ד, ארגון מגדלי דבורים

בועז כנות - מגדל דבורים, חבר דירקטוריון, ארגון מגדלי דבורים

זוהר רודולף - מגדל דבורים, חבר מזכירות, ארגון מגדלי דבורים

אבי אלקיס - יו"ר, מועצת הדבש

גל להב - עו"ד, יועץ משפטי, מועצת הדבש

אופי רייך - מנכ"ל, מועצת הדבש

יניב אוחיון - דבוראי

אביחי סימנה - דבוראי

עובד לציזנסקי - דבוראי

ד"ר עידית חנוכה

ליאור ידידיה, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות.

מכסות לייבוא דבש

צוהריים טובים. הנושא: מכסות לייבוא דבש. האוצר פה? לאור הבקשה של תחילת הדיון על חוק הדבש, נציגי החקלאים ביקשו להתייחס לנושא של המכסות.

אני יודע שבזמנו, אמרנו שניתן לחקלאים פיצוי של 30 מיליון שקלים בגלל הייבוא. בסופו של דבר, הם סירבו לקבל את זה, ואז אמרנו להם: "אין שום בעיה. אתם לא רוצים? הכול בסדר, אבל שתדעו שבתקופת החגים, או בתקופה שבה יש צריכה גדולה – יהיו מכסות, על מנת שניתן את ההספק לאנשים, מצד אחד, ושהמחיר לא יעלה בצורה דרסטית בגלל הביקוש, מצד שני".

אני מבין שיש להם טענות על המכסות האלה ועל הצורה שבה זה נעשה. מישהו מהחקלאים רוצה לדבר? בבקשה.

דוד, לפני, אפשר לקבל נתונים כלליים? כמה דבש מייצרים? כמה צורכים? מה הפערים? מה קורה בחגים?

ניתן להם להציג את הטענה, קודם כול, ונתייחס אחר כך.

דורון ליבנה, יושב-ראש ארגון מגדלי הדבורים. אני רוצה להסביר משהו: בדיון הקודם, דיברנו על הצבה והסדרה של רעיית דבורים. לפני שנכנסים לכמות, לאיך ולמתי, שצריך להבין מהיסוד – לדבורה יש שני תוצרים: הראשון הוא דבש והשני הוא האבקה.

הראשון הוא האבקה.

אלה שני התוצרים – הסדר לא משנה. הדבורה לא יודעת מכס או לא; זה מה שהדבורה עושה. היא מסתובבת בין הפרחים, מביאה צוף לכוורת ומאביקה תוך כדי. היא לא יודעת אם היא מאביקה פרחי בר, תפוחים, קישואים, מלונים או אגסים. היא לא יודעת מה היא עושה, ולכן אלה שני התוצרים.

אנחנו, כמגדלי דבורים, מתפרנסים מדבש ומעט מאוד מהאבקה. שוק הדבש במדינת ישראל הוא סביב 100 מיליון שקלים. התוצר של ההאבקה הוא כ-4-5 מיליארד שקלים. אפשר להתווכח אם התרומה היא 4 מיליארד או 5 מיליארד שקלים, וגם אפשר להגיד שהיא 3 מיליארד – זה לא משנה. יש פה משהו שהוא לא מידתי.

הנושא של הדבש הוא בסיס קיומנו הכלכלי, בתמהיל הפדיון מיחידת ייצור שנקראת "כוורת". היינו פה בדיון הקודם והבנו את החשיבות. כמו שאמר יושב-ראש הוועדה: "האבקה היא התכלית הראויה; היא מעל הכול". הדבש במדינת ישראל.

אנחנו חייבים, בתור מגדלים, שבכל זמן נתון – ייקנו מאיתנו את כל הכמות שאנחנו מייצרים במחיר. כל הנושא שבו פותחים יבוא פרוץ, כמותי, ומגיע - - -

היבוא הוא רק בתקופה מסוימת; הם לא עושים את זה לאורך כל השנה.

הוא מדבר על עקרון שנשמע סביר והגיוני.

בדיוק. אני מדבר על העקרון; לא על המועד.

אחרי זה, אני אשמח להסביר למה הוא לא כל כך סביר והגיוני.

אחרי זה. אנחנו אומרים את הדבר הבא: בשביל לתת שירותי האבקה ולא להעמיס על החקלאות הישראלית, או לא לפגוע, כמותית, במתן שירותי האבקה – אנחנו חייבים שתהיה פה במארג, בשרשרת הערך, את הפונקציה של משווקים שייקלטו מאיתנו את הדבש במחיר המקובל, לאורך כל ימות השנה. אם זה לא יקרה – הפגיעה הישירה שתהיה היא בנו, והפגיעה הישירה תהיה בהאבקה במדינת ישראל.

הניסוי הזה שמנסים לשחק בו – הוא ניסוי מסוכן. למוטט משק זה קל; להקים משק – זה קשה. ראינו מה קרה פה בקיץ האחרון, בפריצת היבוא של העגבניות: ייבאו הרבה עגבניות – נסגרו הרבה משקים. באוגוסט, בספטמבר ובראשית אוקטובר האחרון – עגבניות נשקו ל-20 שקלים לקילו.

אתה יכול לתת לנו עכשיו את המספרים? כמה אתם מייצרים וכמה הצריכה השנתית במשק?

כמה הפער לגיטימי, מבחינתכם, ליבוא?

יושב פה, לשמאלי, מנכ"ל מועצת הדבש. אנחנו חקלאים. יש בידיו את כל הנתונים – כמה מייבאים וכמה מייצרים.

לפני שנכנסים לזה, בזמנו, למרות כל הטענות שלכם – באתם וניהלתם משא ומתן עם האוצר, והגעתם לאיזו שהיא הסכמה. לאחר מכן, אמרתם: "אנחנו לא מוכנים להסכמה הזו. אנחנו רוצים משהו אחר בדבש". עכשיו, אתם חוזרים חזרה אחורה ואומרים: "אנחנו רוצים לחזור למשהו יותר קיצוני: שייקנו מאיתנו את כל מה שאנחנו מייצרים". זה דבר שלא יכול להיות.

זה המצב שקורה פה, במדינת ישראל, במשך 75 שנה.

שקונים את כל מה שאתם מייצרים?

הכול נקנה מאיתנו בכל זמן נתון. חסר דבש בארץ – צריך לייבא ולהשלים את הדבש בארץ, כי אין פה מספיק. אם נסתכל עשור וחצי קדימה – מה הצפי של אוכלוסיית מדינת ישראל? הוא יגיע ל-13 מיליון? הצריכה פר נפש היא 600 גרם.

בעוד עשור או שניים, כמות הדבש שיצטרכו לייבא לפה וכמות הדבש שייצרו פה – היא כמעט בשיווי משקל. אתם חייבים לשמור על הענף הזה – על מגדלי הדבורים – כביטחון המזון הלאומי לכל דבר ועניין; לא פחות מצבא ולא פחות ממתקן להתפלת מים.

בסוף, אנחנו חייבים את שרשרת הערך שנקראת "המשווק"; דיברנו בעבר על תמיכות ישירות. איפה הבנו את הכשל הגדול? כשנכנס, במכה אחת, 500 טון תחרותי, הם הגיעו לקושי כזה שהם אמרו: "אנחנו לא יכולים לשלם לכם את המחיר, ולא בטוח שאנחנו יכולים לקנות מכם את כל הדבש". בהתערבות נאותה, עניינית ומקצועית של משרד החקלאות – יצרו בלמים ואיזונים לדבר הזה.

אנחנו בעד להקל על האזרח, להוריד את יוקר המחיה והכול. אנחנו בעד ענף מצטיין. החשש שלנו הוא שאם, חלילה, נגיע להורדת מכס מלא, כמו שהחלום יקרה – המשווקים לא יקנו מאיתנו יותר את הדבש וייבאו את הכול ארוז. הם לא צריכים אותנו יותר, והפגיעה תהיה בהאבקה במדינת ישראל. תודה.

אני רוצה להבין דבר אחד – עכשיו נעבור אליכם: הרי, התכלית האמיתית של נושא הדבש היא האבקה, נכון?

נכון.

בלי זה – יש למשק הפסד של קרוב ל-3-4 מיליארד שקלים, ואולי נצטרך להביא דבורים מחו"ל. אני לא יודע. עכשיו, אני שואל אותך שאלה: למה, אחרי שאתם עושים את חוק הדבש ומפקחים על הייצור של הדבש בכל הארץ – אתם לא יכולים לרכוש מהם את הדבש, על מנת שתהיה האבקה?

קודם כול, המדינה לא רוכשת שום מוצר.

הוא מתכוון לאפשור השיווק של הכמות המיוצרת.

אני רק אגיד כמה נתונים ברשותך, כבוד היושב-ראש, כי חבר הכנסת שאל לגבי הייצור, היבוא, השלמת היבוא והנושא של סחר בדבש. שמי יעקב פולג, סמנכ"ל סחר במשרד החקלאות וביטחון המזון. כמובן שהדבורים חשובות לנו לביטחון המזון – אי-אפשר להחליף אותן, ואין מוצר אחר או טכנולוגיה שיכולה להחליף אותן. הדיונים החשובים שהיו פה קודם הם דוגמה - - -

בנוסף, אנחנו מפקחים ויוצרים הסדרה. אם יוצרים הסדרה – למה לא לרכוש את המוצרים האלה אחרי שאתה עושה פיקוח?

קודם כול, אנחנו באמת מייצרים כ-4,000 טון בשנה – ישלים או יתקן אותי המנכ"ל אחר כך – ומייבאים כ-2,000-2,500 טון להשלמת הצריכה, שנעה בין 6,000 ל-6,500.

מה הצריכה בארץ?

כ-6,000 טון.

וכמה מייבאים?

כ-2,000. זה נע – זה יכול להיות 1,000 או 1,600 בשנה מסוימת, ו-2,300 בשנה אחרת.

ויש יצוא שלנו מהייצור?

לא. אין יצוא.

יעקב, היות והנושא של היבוא שלא במכסת החגים כלל לא עלה עד עכשיו – אולי כדאי שתפרק את זה, כדי שחברי הכנסת יבינו.

אם הם מייבאים בחגים – שמים במקרר. הייבוא הוא בעיקר בחגים, אבל אפשר למכור את זה גם אחר כך; אין שום בעיה.

לייבוא בחגים יש פטור ממכס. בשאר השנה – אני חושבת שהמכס שונה.

יש הגבלה במכסות האלה, כבוד היושב-ראש.

אני רק רוצה להגיד כמה דברים שקשורים לסחר בין-לאומי, או למכסות בארץ. הרי, יש לנו הסכמים בילטרליים עם יותר מ-20 מדינות, וגם הדבש נמצא בהסכמים האלה. אנחנו נותנים אותו במשורה. כשאני נותן מכסה למדינה מסוימת שסוחרת איתי – זה בתמורה להטבת יצוא ישראלי. אנחנו לא נותנים את הדבש הזה, כי אנחנו רוצים לשמר את יכולת הייצור בארץ; אנחנו רוצים דבורים חזקות ודבוריות חזקות שיעשו לנו את ההאבקה.

יש לנו מכסות גם בהסכמים הבילטרליים – אנחנו קוראים להן "מכסות מנדטוריות". עוד לא ראיתי מקרה אחד – וזה מגיע בפטור, בדרך כלל – שהפטור שניתן במכסה מנדטורית גולגל לצרכן.

מה זה? תסביר מה זה מכסה מנדטורית ומה זה הפטור.

יש הסכמי סחר; האיחוד האירופי יושב מול ישראל, ונותנים ונושאים בענייני סחר. יש לי אינטרס לייצא אבוקדו, אפרסמון ותבלינים, ולהם יש אינטרס לייבא מוצרים אחרים. כך מתקיים ההסכם. הם מבקשים גם דבש, אבל אני לא נותן את כל הכמויות שהם מבקשים כי אני רוצה לשמור על הייצור המקומי.

אז מה זה הפטור? פטור ממה?

פטור ממכס. נותנים להם מכסה מוגבלת.

למשווקים?

למשווקים, נכון. המכסות האלה מחולקות למשווקים, לסוחרי המזון, לכל מי - - -

אתם מפרסמים מכרז, לא?

כן. אנחנו מפרסמים נוהל מסודר - - -

לצוברים או בצנצנות?

גם בצנצנות.

ברוב המכסות השוטפות שאתה מוציא כמכסות בילטרליות, אתה מוציא לצוברים או בצנצנות?

אם אתה רוצה להתייחס לדבש, בדבש יש כ-600 טון בצוברים וכ-500 טון בצנצנות.

עכשיו – הוצאתם בצנצנות. בשוטף, כשאתה מוציא את המכסות האלה שאתה מדבר עליהן – אתה מוציא אותן לצוברים. צנצנות זה כשאתם הוצאתם אחת לתקופה – בצדק, לטעמי – כדי להשפיע על יוקר המחייה. בצוברים, בעצם, זה מעורבב עם הדבש המקומי; הצרכן קונה את זה מאותם היצרנים שמייצרים את הדבש המקומי.

כן. אני רק אשלים את התמונה: יש לנו שני סוגי מכסות – בצוברים ובצנצנות. גם בהסכמי הסחר יש בצנצנות.

אפשר להסביר מה זה "צוברים" לחברי הכנסת?

נחלים מעל 50 קילו. יש קטגוריה כזו. עד 1.5 קילו – זה צנצנות. זו הקטגוריה שהמכס מקטלג.

אמרת ש-600 בצוברים ו-500 בצנצנות.

600 ו-480.

בסדר, אבל אמרת קודם שיש 2,000 טון יבוא. באיזו פלטפורמה הדלתא?

תכף נסביר. חייבים לשמוע את המסגרת כולה כדי להבין. יש את המכסות המנדטוריות ויש את המכסות הוולונטריות – אלה מכסות שאנחנו מבקשים מהאוצר ומרשות המיסים לקבל, מדי שנה, כדי להשלים את הצריכה המקומית; גם שם יש צוברים – ויש מכסות לצרכן – צנצנות.

אנחנו חשבנו – כשהתחלנו עם השר פורר, כשר החקלאות, בזמנו – להפעיל את המכרז התחרותי. אגב, ללא המכרז התחרותי – המחיר לא היה יורד; זה ברור לכולם. היבואנים לא מגלגלים את ההטבה המכסית לצרכן. יש כאן בעיה שצריך לטפל בה – זה לא המקום, אבל זו בעיה.

כמו בכל דבר בענף החקלאות – לא מגלגלים.

הורידו בדגים? בבשר? בשמן הזית? בשום? בתפוחים? לא הורידו שום דבר. הכול סיפורי סבתא.

לא קרה. הכול עלה. אתה יודע באיזה מחירים אתה קונה את הבשר היום? לא הגיוני מה שאנשים משלמים היום על בשר.

אם אתם בונים את השוק על 100% - זאת אומרת, על ה-70% הקיימים, ו-30% יבוא – אין תחרות, כי כל הכמות תימכר, ואין איזו מוטיבציה להוריד מחיר. אם הייתם מביאים 20% יותר - - -

התחרות היא בין אלה שמייבאים לבין המקומי.

אבל אם הכמות עומדת על 100% - - -

הדיון פה הוא לא על התחרות, רבותיי. אל תערבבו בין הדברים. התחרות לא מעניינת אותי פה. פה – מדובר על בעיה משמעותית של האבקה מול היצרנים ומול הייבוא. עזבו אותי מתחרות; זה לא מעניין אותי כרגע. גם לא מעניין אותי שהמחיר בדבש לא יורד מי יודע מה, כי זה מוצר אחד שבדרך כלל קונים אותו בראש השנה. זה לא מה שמשפיע על המשק, על האינפלציה או על המחירים.

זה לא נכון.

קודם כול, לא להוביל אותנו לכיוון הזה. אני מצטער מאוד. זו לא מהות העסק. כשאתה מדבר איתי על עגבניות, חשוב לי המחיר – אם עולה עוד חצי שקל או פחות חצי שקל – אבל לא לגבי הדבש.

זה לא עוד חצי שקל. הדבש מייבוא היה ב-40% - - -

בסדר, סתם אמרתי חצי שקל; לא התכוונתי לכך שזה עולה חצי שקל.

זה עולה ב-100% יותר.

אני רוצה לשאול את האוצר: אתה מבין שיש את הנושא של ההאבקה, שהוא חשוב מאוד למשק, נכון? בדברים חשובים למשק – המשק שם כסף; הוא משקיע. גם על הכבישים.

איפה שצריך.

אתה אומר שלא צריך להשקיע על האבקה? זאת אומרת, אנחנו לא צריכים לממן את ההאבקה? הם צריכים לממן את ההאבקה?

לא. התוצר החקלאי בשנה מייצר 22 מיליארד שקלים.

אל תוביל אותי למכלול. אני שואל אותך שאלה ברורה ופשוטה: האם האוצר – האוצר הוא המדינה, בשבילי – צריך לממן את המשמעות של ההאבקה? כי זה משפיע עליך בדברים אחרים.

הוא כבר מממן.

איפה הוא מממן?

יש לנו מכסי מגן.

עזוב את המכסות.

הציבור מממן. מה זה משנה אם המדינה מממנת או אזרחי מדינת ישראל?

פתאום אתה מדבר על אזרחי מדינת ישראל.

אחרת – למה אנחנו - - -

זה מה שקורה. אם האזרח קונה צנצנת דבש במחיר שהוא פי 2 ממה שהיא עולה במקום אחר – זה הולך לאן שהוא.

זה לא נכון. זה לא אותו הדבר.

היום, הדבש מממן 75%-85% מעלות ההאבקה. אם הדבש לא יממן את עלות ההאבקה – ההאבקה תעלה יותר, כי אין דרך אחרת, או שלא תהיה תוצרת חקלאית - - -

מה שאתה אומר הוא לא נכון, וגם לא מה שפורר אמר.

כל מה שאתה אומר לא מתכתב עם - - -

אני אסביר לך איפה זה לא מתכתב: הוויכוח הוא לא על זה שהתושבים מממנים. הם מממנים; אני לא אומר לך שלא. הטענה של החקלאים היא שבעקבות זה שיש יבוא ואתה מוריד להם את הרווחיות – בסוף, הם לא ייצרו.

זו טענה שהיא לא מבוססת. זו טענת סרק.

ברגע שהם לא ייצרו – לא תהיה לך האבקה. עכשיו, אני עובר לאוצר, ואומר לו: האם אתה צריך לממן חלק מהעלויות האלה, באיזו שהיא שיטה? לבוא ולהגיד לי: "התושבים מממנים את העניין הזה" – זה לא נכון. הם מממנים חלק, אבל לא יותר מזה.

אני רוצה להתחיל את התשובה שלי דווקא מהסוף. בוא נבין, רגע, מה היה לנו עם העניין של מכסות הדבש. אתמול, בשעת לילה מאוחרת, טרחתי לקרוא את כל הפרוטוקול של הדיון שהתנהל פה, בוועדת הכלכלה, כשבסופו של דבר – הדברים התבדרו.

אנחנו רואים תופעה שבה מחירי הדבש עולים כמעט כפול מבשגרה בחגי תשרי, כשגם כך הם עולים כפול, בממוצע - - -

זה לא נכון.

המחיר נשאר אותו הדבר לדבוראי.

אז מה אתה רוצה מהמגדלים? לך לרשתות השיווק, שהמניות שלהן עלו והרווחיות שלהן עלתה.

אורי, גם אני גדלתי בין חקלאים וגם אני יודע לצעוק. בבקשה, תן לי להשלים את דבריי.

המחיר עלה גם לדבוראי?

לא. הרווחיות של רשתות השיווק עלתה במלחמה.

אורי, מה קרה?

לא קרה.

אז תן להשלים את הדברים.

אוריאל, אתה לא יכול לטעון טענות כלליות ולהוביל אותנו לדברים אחרים.

אני פה עם נתונים.

תתייחס לסוגיות שעומדות על הפרק.

אתה נתת את ברכתך למהלך, כבוד היושב-ראש, שבתקופת חגי תשרי – נפתח מכסות פטורות ממכס כשאנחנו ממכרזים את המחיר התחרותי לצרכן. זאת אומרת, אנחנו מבטיחים ירידת מחיר לצרכן בתקופת חגי תשרי, שגם מוגדרת בזמן. אי-אפשר לנהל מלאים.

כרגע, סיימתי שיחה קצרה עם יושב-ראש מועצת הדבש. הוא לא אמר לי שהדבוראים נתקעו עם הדבש שלהם – זה לא הסיפור פה. אם כבר הוא הזכיר את עניין המכסות הוולונטריות, בואו נבין מה קורה: אנחנו מייבאים כמעט 700 טון בשנה במכסות וולונטריות, כשהם לוקחים את הדבש הזה – דבש מיובא יחסית זול – מוהלים את הדבש המקומי היקר ומוכרים אותו במחיר כפול לצרכן.

מה אתה רוצה מהמגדלים? למה המגדלים צריכים לסבול מזה?

מה החקלאים קשורים לזה? אין בעיה, בואו נשב על זה.

החקלאים לא נפגעים. אם הם היו מראים איזו שהיא פגיעה - - -

הפגיעה הבאה תהיה ביום שבו תורידו את המכס לאפס. מה אתה לא מבין?

לא הורידו את המכס לאפס. למה אתם אוהבים להוביל כל דבר לכיוון כזה? אותו הדבר כמו האוצר. טענתם טענה, ואני לא מצליח לברר אותה. אתה יודע למה? כי כל אחד שם את השמיכה לכיוון שלו. רבותיי, תעצרו עכשיו. מכיוון שפורר היה שר החקלאות והוא טיפל בזה – אני רוצה לשמוע את דעתו.

לא בטוח שהם רוצים.

זה לא משנה. אני רוצה לשמוע. תתייחס לדברים האלה לא באופן כללי.

קודם כול, יש כמה הנחות יסוד. אני אתייחס בדיוק לדברים האלה, ואתחיל מהנחת היסוד שכל הזמן אומרים אותה: "השוק קשיח" – 6,000 טון, אם אני לא טועה במספרים. השוק לא קשיח. השוק קשיח כשהמחיר לצנצנת הוא 50-60 שקלים לקילו.

זה לא המחיר.

היה ניסיון יפה מאוד. זה היה לתקופה קצרה, כי בסך הכול פתחנו, בזמני, 300 טון בצנצנות. היו הפגנות, כאילו - - -

זה התחיל ב-2,000.

אבל האדון אמר שיש 500 טון לפחות.

לא להפריע לפורר.

זה פשוט מאוד; אתה יכול לבדוק. מה קרה איפה שזכו במכרז ומכרו את הצנצנות הזולות? כשאתה תבדוק את המכירות של רשתות השיווק האלה – יש מותג פרטי ששולט בערך על 90% מהשוק, כמעט בכל רשתות השיווק האלה - - -

נגיד שלא יאפשרו את הייבוא – בכמה זה יקפיץ את המחיר?

תקשיב מה קרה. הם מכרו את הצנצנות של יד מרדכי באותו המחיר שבו הן היו נמכרות לפני זה – 45-50 שקלים לקילו – והיה להם את הדבש המיובא, שנמכר ב-18-22 שקלים לקילו. תבין את הפער. מה קרה באותן רשתות השיווק? מכירות הדבש ב-45-50 שקלים לקילו – לא ירדו. הן המשיכו למכור את אותה הכמות והכפילו את המכירה.

יש כאלה שרוצים את הדבש הישראלי. מה אתה רוצה?

אתה מגובה בנתונים?

כן.

מעניין מאיפה. אני מגובה בנתונים.

למה? יש מי שרגיל ומוכן לשלם 45-50 קילו – כי הוא רוצה דבש תוצרת הארץ; כי הוא רוצה לתמוך בחקלאים; כי הוא רואה בזה חשיבות; כי הוא רגיל לקנות את הדבש הזה; כל אחד לפי טעמו – ויש ציבור שלא קונה דבש, כי הוא הולך לסופר ולא יכול לשלם 50 שקלים לקילו. לכן – השוק הזה קשיח. אני מודיע לך שכשתפתח את השוק, ותפתח את הצנצנות יותר לשוק תחרותי – אתה תראה שיצרכו יותר.

כמו השום?

כמו שמן זית?

אם אתה לא רוצה האבקה – תפתח.

איך זה קשור להאבקה? אם אתה רוצה האבקה – אני חושב שצריך לתמוך תמיכה ישירה, וגם בדיונים הקודמים הערנו על הדבר הזה. אם היינו מורידים - - - – הייתה תמיכה ישירה.

אנחנו לא רוצים תמיכות ישירות. זה לא הוכיח את עצמו. זה כישלון.

כי לא קיבלתם תמיכה ישירה. אם משרד החקלאות היה נותן תמיכה ישירה – היית יודע.

איפה התמיכה בדגים? מה היא עשתה?

אין דבר אחד. כמה שלא עודדנו את החקלאות הישראלית – פתחנו מכסים – החקלאים משלמים.

הוא צודק. זה לא נכון.

רק לא בנתונים.

אננס, אוכמניות, שום.

כי זה מה שנפתח.

נתת תמיכה לשום? לא.

זה שמשרד החקלאות לא נתן תמיכה זו שערורייה. התקציב לשום היה במשרד החקלאות והוא לא נתן.

איפה נתנו תמיכה? בדגים – המחיר עלה; בחלב – המחיר עלה; בבשר – המחיר עלה. אתה נותן תמיכה ישירה?

אני רוצה לשאול אותך שאלה: הטענה הזו שהושמעה פה, בוועדה, שלוקחים ומערבבים בין המוצר המיובא לבין המוצר הישראלי – יש דבר כזה?

כבוד היושב-ראש, אני חושב שחשוב לאזן בין כל הצרכים והאינטרסים, אבל אם יש ענף אחד במדינת ישראל שאסור לעשות עליו ניסויים – זה הענף הזה. גם אם המחיר יהיה כזה או אחר – אנחנו ניתן ביטוי ליוקר המחיה בעזרת המכסות התחרותיות האלה, ונייצר מנגנון שנותן ביטוי לעלייה באוכלוסייה. אסור לעשות ניסויים על הענף הזה.

אילו ניסויים?

שפתחת 480 טון מכסות? זה ניסוי?

כדי שהשכבות החלשות באוכלוסייה יוכלו לקנות דבש בראש השנה? זה ניסוי?

ממתי אכפת לכם מהשכבות החלשות? לאוצר לא אכפת מאף אחד.

אלה אגדות שאין להן שום ביסוס במציאות.

זו דעתי.

אתם מגזימים, באוצר. אני אסביר לך: אם התוצאה של הדברים האלה תגרום לכך שיפסיקו לייצר דבש – זה אומר שלא תהיה האבקה.

אין סיכוי שזה יקרה.

ואם זה יקרה – מה תעשה?

לפי מה אתה אומר את זה?

חברים, יש דבר שנקרא "כלכלה". זה ענף שמייצר 22 מיליארד, כשכל ערך הייבוא – כל המכס; כלומר, כל הכסף, נומינלית – הוא 30-60 מיליון שקלים. גם אם המדינה לא תתמוך בשקל, ונפתח מחר את כל הייבוא – ענף שמייצר 22 מיליארד שקלים לא ייתן ל-60 מיליון שקלים להביא אותו לחורבן.

על יסוד מה אתה אומר את הדבר הזה?

צריך להבין איך השוק מתנהל. אתם סתם מנסים להלך אימים; אין שום קשר.

החקלאות היא יחידת ייצור אחת?

פתחנו יבוא נקודתי בחגי תשרי. אני לא מבין על מה המהומה. אין חקלאי שבאמת נפגע.

אולי תבקש מחקר משווה? מי קבע 500 טון? הרי, יש עוד סוגי חקלאות כאלה.

חבר הכנסת פורר, איפה עוד יש תנאים כאלה, כמו במדינת ישראל, שהיא מדינת אי?

חברים, אני רוצה להציע את הדבר הבא: קודם כול, בואו נסכים על מה שאפשר להסכים עליו - - -

דרך אגב, לפני זה, עוד לא שמעתי מהחקלאים מה אתם רוצים. אתם רוצים שלא יהיה יבוא בכלל?

ממש לא. אנחנו לא מתנגדים לייבוא. אנחנו צריכים דבר אחד: שיקלטו מאיתנו את כל הדבש בערך שבו קולטים מאיתנו את הדבש היום. זה התנאי הקיומי שלנו, וההכרח - - -

כמה דבש מיותר יש לכם? הכול נמכר, אז מה הבעיה?

אין בעיה.

אם הצרכים של המשק הם יותר ממה שאתם מייצרים – מה בדיוק הבעיה?

אין בעיה, כל עוד אנחנו מקבלים את המחיר על הדבש במחיר של היום, שלא השתנה כבר 13 שנים.

בגלל הייבוא – המחיר שלך יורד?

הוא עלול לרדת.

ברגע שהשוק יוצף – המחיר ירד או שלא יקנו ממני בכלל.

מה זה "או"? מה קורה בפועל?

אני אסביר לו. בפועל, תמיד יש איזה מצב שבו מונעים את הייבוא שיציף. החקלאים מפחדים, כי בכל פעם שמגיעים חגי תשרי - - -

אבל זה לא קורה בפועל. מה זה "מפחדים"?

כי בכל פעם כשחגי תשרי מגיעים – אנחנו פותחים מלחמת עולם ולא ישנים לילות, כדי למנוע מחיקה של הפרנסה של האנשים האלה.

אתם מתנגדים ל-500 טון בצנצנות שהביאו?

400. ביקשו רק 400 בסוף.

אתם מתנגדים ל-400 טון בצנצנות?

לא.

הנה, אז תעשו את זה קבוע מעכשיו.

הדברים הם ברורים מאוד, ואני מפרגן למשרד – כפרה על המרחב הכפרי; יחי ביטחון המזון – מה שנכון לגבי עגבניות – קל וחומר נוגע בשאלת הייצור של החרקים הללו; התוצרים של פעולת החרקים הללו. זו רשת ביטחון כמו כיפת ברזל על הכלכלה ועל ביטחון המזון הישראלי.

מי שיעז להרעיל את לוחמות ולוחמי כיפת ברזל – פוגע בביטחון הלאומי. מי שמזעזע את היכולת של הדבוראים לגדל דבורים – עושה מעשה בל ייעשה. עם זאת, איזה נס – יש לנו פה שפיל: לא רק שאנחנו לא מתנגדים לעניין הייבוא, אלא אין ברירה. צריך לתת דבש – ארץ זבת חלב ודבש.

אין ברירה. הייצור המקומי לא מספיק. מה אתה רוצה?

בסדר גמור. אנחנו אחרי החגים – זה נכון שגם פסח רלוונטי לעניין. תן לנו – לח"כים, למשרד החקלאות ולמשרד האוצר – כמה שבועות בודדים ונביא הצעה שאפשר לחיות איתה. אנחנו לא רחוקים. ששון צודק – מה שקורה זה שרבים בכל פעם שנפתח הייבוא.

למה אי-אפשר לעצור את זה בכמות?

בואו נקבע שבמשך שלוש-ארבע שנים נתנהג בצורה מסוימת, נביא איזה שהוא מודל ונביא את זה לכאן.

לא נפתח הייבוא, שוסטר. לפני שנה, בחוק ההסדרים, חוקקו פה את תקנות הגנת הצומח כדי שאפשר יהיה לייבא יותר. עבור כמה ירקות ופירות נפתח יבוא מחדש במהלך השנה הזו, מאז שעברו התקנות?

אנחנו מייצרים 96% מהתוצרת הצמחית שלנו.

תעבירו דוח. סירבתם.

תן לנו כמה שבועות ונביא הצעה שמוסכמת.

פורר, נפתחו הרבה מאוד מדינות. זה מפורסם באתר של המשרד.

אז תגישו. הם סירבו לדווח בחוק ההסדרים הקודם. שידווחו עכשיו – אילו הקלות ניתנו ולאילו פירות?

חבר הכנסת פורר, בגלל שהיית שר החקלאות, מה שנפתח היה ממדינות שהן לא רלוונטיות למוצר המיובא.

לא נכון. למה אתה אומר את זה סתם? בוא תראה כמה מדינות יש לנו בדבש.

במוצרים שבהם ראינו פתיחת הגנת הצומח וגם הורדת מכס – אתה רואה שהמחירים יורדים באבחה אחת והביקוש גדל.

באיזה מוצר ראינו את זה?

באננס; באוכמניות; בשום.

בגלל זה, כנראה, יש הרבה עגבניות.

תגיד לי, אתה חי במדינה? עם כל הייבוא, המחיר לא יורד; רק עולה.

איזה יבוא? אין יבוא.

אין יבוא של עגבניות. פתחנו מכסה ואף אחד לא מייבא.

אתה יודע כמה עולות עגבניות היום?

כבוד היושב-ראש, פתחנו מכסה בעגבניות מכל העולם. אי-אפשר לייבא מכל העולם אחרי שטורקיה שכרה אותנו. מה עושים?

מה עושים? גם כשמייבאים – המחיר גבוה.

נכון.

תטפלו ברשתות השיווק. תטפלו במשווקים.

פתחו עגבניות מכל העולם בלי מכס. יש עגבניות? אין.

במחיר של 15 שקלים לקילו.

סלח לי, עם כל הכבוד, קח כדוגמה את העגבניות. ברגע שנותנים לרשתות השיווק לייבא ולמכור אצלן, וגם לחברה הכי גדולה – אני לא יודע איך קוראים לה – "ביקודה" או משהו כזה. ברגע שהם גם מייבאים וגם משווקים – המחיר של העגבניות לא יכול לרדת מאותו הרגע. זאת אומרת, המגבלה צריכה להיות גם על מי מייבא, ולא רק מאיפה מייבאים ואיך. בסדר, נגיע למסקנות לאט-לאט.

אדוני, ברגע שאין שוק סיטונאי – הקמעונאי הוא גם סיטונאי.

אפשר לבקש את הדוח הזה ממשרד החקלאות?

בבקשה. איזה דוח?

אילו מדינות נפתחו לאילו פירות?

זה לא מפורסם. אני דורש את זה באופן חודשי משלומית מהגנת הצומח.

אסף, הוועדה מבקשת דוח מהשנה האחרונה – על אילו ירקות ופירות ניתנו הקלות בייבוא מבחינת הגנת הצומח, מאילו מדינות, וכמה יבוא יש מכל אחת?

אם אפשר לצרף לחבר הכנסת פירוט של היצואניות הגדולות בעולם של אותם מוצרים. זה רלוונטי, כי לייבא בננות מנורבגיה לא בדיוק עוזר לנו.

היום השמדנו בננות. אתה יודע למה?

אין יבוא של בננות בחוק, דרך אגב.

תגיד לי, אם רמי לוי מייבא את העגבניות ומוכר אותן אצלו – הוא יוריד את המחיר?

לא.

הוא מעלה את המחיר. למה להוריד?

ההון העצמי שלו עלה. הוא רוצה עכשיו לקנות עוד חברת תעופה.

אני רוצה להציע הצעה: בגלל שהדבוראים כבר אמרו פה שאין באמת בעיה, בהווה – בואו ניקח את אותן מכסות וולונטריות שמחלק משרד החקלאות, שבהן הספקית הגדולה ביותר, ששולטת בערך על 80% מהענף, מייבאת – באופן וולונטרי, שבו היא לא ממכרזת את - - -

מי זו הספקית הגדולה?

אני נמנע מלנקוב בשמה. היא מייבאת דבש בזול, באופן וולונטרי, בלי שום ערובה לכך שהיא מורידה את המחיר לצרכן, מוהלת את הדבש המקומי בדבש הזול ומוכרת אותו לצרכן במחיר כפול. אני מציע שמשרד החקלאות יואיל למכרז גם מחיר לצרכן באותן מכסות וולונטריות.

לא יגדילו את כמות הייבוא.

אין לי בעיה עם זה.

בכל שנה, אנחנו משלשלים 700 טון לכיסם של - - -

ברגע שמערבבים דבש מקומי עם דבש לא מקומי – אתה לא יכול - - -

אז רק צנצנות.

שכל מה שמגיע בצוברים – יגיע בצנצנות.

הבנתי. בואו נסכם את העניין. קודם כול, הטענה של החקלאים לגבי עצם הייבוא לא מתקבלת על הדעת, מכיוון שאתם לא מייצרים את מה שהציבור צריך – יש הבדל של בערך 2,000 טון.

אנחנו לא מתנגדים לייבוא המשלים.

הטענה השנייה אומרת שהם נפגעים כלכלית בגלל הייבוא הזה, ושאם הם ימשיכו להיפגע כלכלית – זה יכול לפגוע בייצור שלהם, ואז לפגוע בהאבקה. זו טענה שצריך לבחון אותה; זו טענה נכונה. מה שהאוצר אומר – ויש בזה היגיון – זה לא רק שתקבעו את המכסות, אלא גם את המחיר שבו הם יכולים למכור בשוק.

ההליך התחרותי. שיעשו את זה על כל הייבוא.

זה אומר שאם זו המטרה – לא צריך למכור את זה בחבילות כאלה, אלא רק בצנצנות, בגלל הערבוב של הייבוא עם המוצר החקלאי. לא יהיה לך פיקוח, אז אתה חייב שזה יהיה רק בצנצנות.

מה זה "אין פיקוח"? הם מוכרים את זה ב-100% יותר מהמחיר הממוצע במדינות ה-OECD.

אני מבין שהשנה הסתיימה, נכון? אילו חברי כנסת מוכנים לטפל בזה?

אתם בדרך להפיל את הענף בצורה בטוחה. אני מצטער שאני צועק, אבל אתם לא נותנים לדבר.

מספיק. שמענו. אתה מייצג את - - -

אני חקלאי שיושב בגבול הצפון ומייצר כרגע. זה מה שאני עושה. מנסה לרוץ בין הטילים ולהתקיים. שום דבר לא מצליח.

הנציגים שלך דיברו. לא שמעתי אותך אומר משהו אחר.

הם לא דיברו. הם לא אמרו שהמחיר שלי הוא 18 שקלים.

אני לא מתחיל את הדיון עוד פעם.

אני מייצר ב-18 שקלים כבר 20 שנה, ונשחק מפה ועד הודעה חדשה. כולם מדברים על המשווקים – על זה שהמחיר בסוף הוא 60 שקלים. מה זה קשור אליי? אני יצרן מקומי שמייצר 20 שנה ב-18 שקלים.

הכול לטובתך. הכול בסדר. הדיון הוא 100% לטובתך. החקלאי לא נפגע.

אני רק מציין משהו שאף אחד לא ציין פה. כל הדיונים על ה-60 שקלים – לא רלוונטיים אליי.

הם לא רלוונטיים אליך, אבל אולי הם רלוונטיים למישהו אחר. מה זאת אומרת?

כי אני היצרן המקומי.

יש לנו זמן לטפל בזה עכשיו?

כן.

אז אני מבקש שתיכנסו לעניין ותקיימו ישיבה פנימית, יחד עם הנציגים של משרד החקלאות והאוצר.

יחד עם המשווקים.

אין שום בעיה. נעשה דיון חוזר בעוד 60 יום, כדי שנדע מה קורה ונסכם את העניין. נציגי היבואנים רוצים להביא משהו?

כן.

בבקשה.

שלום. אני נני סיימן, ואני יושבת-ראש חטיבת המזון באיגוד לשכות המסחר. הנושא של החקלאים קרוב מאוד לליבי, ואני מעדיפה שיסבסדו את החקלאים באופן ישיר - - -

לא רוצים סבסוד. מספיק כבר.

לא רוצים.

אז מה אתה רוצה?

אני רוצה שהם יתקיימו. די עם הסבסוד הזה.

אתה לא יכול לסגור שוק סתם בגלל שנוח לך - - -

רגע, את נבחרת לשרת האוצר או החקלאות? תתייחסי לעניין שלך. את מייצגת את היבואנים; דברי על זה.

בכל הנושא של לתת מכסות רק לקמעונאים הגדולים – ממשלת ישראל - - -

יש מכרז. כל אחד יכול לגשת.

לא.

המכרז הוא על פי גודל.

נותנים את המכסות רק לקמעונאים הגדולים. הם הופכים להיות מפלצות יותר גדולות, מוכרים את זה במחיר שנוח להם ולא עושים חשבון בכלל למחיר הנמוך ביותר. אם הם מקבלים קנס – אז הם קיבלו קנס; מה קרה?

רצית להגיד משהו? אני מבקש שתתייחסו גם לגודל המכסות.

ולמי שמקבל את המכסות.

אני דבוראי וגם משווק דבש. גם אני מקבל מהמכסות האלה, וכל מצב השווא שהיה כאן, של מחירים של 50-60 שקלים – ממש לא נכון. בחגים עצמם, שבהם נמכר כ-80% מהדבש, המחירים של דבש ישראלי היו הרבה יותר נמוכים בכל הרשתות – אני יכול להביא 1,000 דוגמאות כאלה.

המשווק עצמו מרוויח מעט מאוד כסף. המשווק עצמו עובד על נתח של 23-24 שקלים לקילו, שזה רווח נמוך מאוד כשהוא קונה דבש ישראלי ב-18 שקלים.

23 שקלים על כל קילו זה רווח נמוך?

כן, זה רווח נמוך. אני מוכר לרשתות ב-23 שקלים. הרווח כאן הוא של הרשתות. מה שאתם לא מבינים זה שבמכרז התחרותי הזה, הרשתות מוכרות את הדבש שנמכר ב-20 שקלים בלי רווח. ברגע שיפתחו את הייבוא – הן כן ירצו להרוויח; הן יחריבו את החקלאים, ואז ימכרו באותם מחירים בדיוק כמו עכשיו.

כרגע, המכרז התחרותי מכריח אותן למכור את הדבש בלי רווח. ברגע שזה יפתח – זה יהיה בלי הגבלה; אנחנו לא נקבל את 18 השקלים והמשווקים ישווקו את זה במחיר מלא.

איך בדיוק?

אנחנו קונים את הדבש הישראלי מהחקלאי ב-18 שקלים, והם מקבלים את הייבוא. זה מה שמאפשר לנו למכור במחיר תחרותי, עם הקנייה של הדבש הישראלי היקר ושל הדבש מהייבוא, שהוא קצת יותר זול.

רצית להגיד משהו?

זוהר מקיבוץ דן. מה שרציתי להגיד זה שהדיון מתבסס פה, בסופו של דבר, על המחיר הסופי לצרכן. אנחנו מייצגים פה את החקלאים. משנת 2012, המחיר שהחקלאים מקבלים לקילו דבש הוא 18 שקלים. זה מחיר שהולך ונשחק כל הזמן, והיום – הוא לא משאיר רווחיות גבוהה כמעט לאף אחד מהמגדלים.

מי קובע את המחיר?

אתה מוכר ישירות לקמעונאים?

זה מחיר קבוע. בגלל שזה שוק סגור – אנחנו מוגבלים. אנחנו מוכרים את הדבש שלנו למשווקים, והמשווקים קונים מאיתנו במחיר.

דרך אילו משווקים אתה מוכר?

אני מוכר כמעט לכולם. יד מרדכי, לצורך העניין.

הם קובעים לך את המחיר שבו אתה מוכר?

הם לא משווקים; הם יצרנים.

איזה נתח יד מרדכי מחזיקה בשוק הדבש?

זה לא רלוונטי.

חברים יקרים, אני מבקש להגיד כמה מילים. אני אופי רייך, ואני מנכ"ל מועצת הדבש לעוד מספר חודשים – אני בא מבחוץ ועוזב בעוד כמה חודשים. אני מייצג פה את כל החבורה – את הדבוראים, את המשווקים, את הממשלה ואת הציבור. זו מועצת הדבש; זה הדירקטוריון שלה.

אני אגיד כאן את הדבר הבא: היום, הוויסות נעשה על ידי משרד החקלאות בצורה מקצועית מאוד. אני מודה שאני מייעץ למשרד החקלאות איך לחלק את אותן מכסות של דבש שצריך כדי להשלים את המכירה, וזה נעשה בצורה מקצועית, טכנית וללא משוא פנים. להפתעת מי שצעק פה שרק הגדולים מקבלים – זה פשוט לא נכון.

למה?

כי אלה העובדות.

אני קטן ואני גם מקבל מכסות. גם הוא קטן, והוא מקבל מכסות.

רק קמעונאים גדולים קיבלו את זה.

אני קיבלתי, אישית.

אני מדברת על הייבוא.

את מדברת על משהו אחר. תני לי לסיים.

המכרז האחרון היה פתוח רק לקמעונאים הגדולים.

גם סוחרי המזון מקבלים.

לעניין זה, אני מדבר על דבש בצוברים; לא על דבש בצנצנות.

אני מדברת על עד 1.5 קילו.

אני מדבר על דבש בצוברים. דבש בצוברים מגיע כדי להשלים את המחסור, וכדי שהחקלאים יוכלו לקבל – לא נעים להגיד – את 18 השקלים. אני מנהל את מועצת הדבש ארבע שנים. כשהגעתי, סיפרו לי שמקבלים את זה ב-14 שקלים כבר 10 שנים.

תסביר לנו את המנגנון. איך הייבוא בצוברים מבטיח את זה שהחקלאי מקבל את - - -

מכיוון שסיפר לכם פה משווק אילו מחירים הוא מקבל על הדבש שהוא עשה בצנצנות – אני לא נותן את המספרים שלהם - - -

ללא הייבוא – לא משתלם להיות משווק.

זה משווק שמוכר ב-23-25 שקלים וקונה ב-18. יש פחת; יש "לצנצן" – להעביר לצנצנות – ויש את הוצאות ההכשרות וכל הדברים. אלה המספרים. 18 השקלים האלה גורמים לכך שמחיר ההאבקה יהיה סביר, כי אם נעלה את מחיר ההאבקה בצורה משמעותית – למרות שהאדון פיין מסביר לי שזה פשוט מאוד, אם מישהו בצד שמאל ייקח מצד ימין - - -

האבקה זו תשומה לכל דבר ועניין.

זו תשומה; נכון. אז, מה שקורה זה שאנחנו נמצאים במצב שבו יש שוק מאוזן – הצלחנו לאזן את השוק בעדינות.

הוא לא מאוזן; ציבור הצרכנים משלם 50% יותר.

אני לא מתווכח על כך שיש שיטות אחרות שיכולות לפרק את האיזון ואולי לעשות משהו יותר טוב, אבל מי זה שמעז להגיד: "בואו ניתן עכשיו לרשתות השיווק לקנות 1,000 טון לקראת ראש השנה", כשבראש השנה – מי שלא זוכר – כל השוק קונה 30% מהדבש? אלה 30% מה-3,500-4,000 טון המבורקד, כי יתר הדבש יוצא ממכוורות - - -.

זה לא נכון, אדוני היושב-ראש.

אל תענה. אמרנו שהח"כים יטפלו בזה. תעשו ישיבה ואז נעשה ישיבה בעוד 60 יום.

כבוד היושב-ראש, אני מבקש להציע משהו. נאמר פה – ואני חושב שבמידה רבה של צדק – שמשרד החקלאות טיפל בנושא הזה בצורה אחראית ומקצועית לאורך כל השנים. לראייה - - -

בסדר, ניתן לכם ציון לשבח. יחד עם זאת, אני מבקש: אנחנו עושים בדיקה. אם הכול בסדר – אין בעיה, אבל לפי מה שאני שומע – אין צורך בתיקונים. הם יישבו איתכם ואנחנו נעשה ישיבה בעוד 60 יום.

במה הישיבה תתמקד?

אנחנו נביא המלצה - - -

על כל מה שדיברנו.

אנחנו מדברים על מכסות הדבש לתעשייה?

כן.

אבל אני מבקש שזה לא יעכב את הצו של 2025.

אני רוצה להגיד מילה: האינטרס שלנו, כוועדה, הוא למצוא את האיזון המדויק, שיאפשר מענה לכל אזרחי המדינה במחיר סביר, וכל מה שאתה אומר, מחד, ומאידך – להבטיח את המשך ההאבקה וייצור הדבש בחקלאות המקומית. זה האיזון. אנחנו נשב יחד איתכם.

הבנו את הבעיות ואת מהות העניין. אני מקווה לסיים את זה בעוד 60 יום, לשנה הבאה ולשנים הבאות.

ואסור לקבור את הכוורנים.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:20.