פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



26
ישיבה משותפת של הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל וועדת החינוך, התרבות והספורט
29/07/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 86
מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
ופרוטוקול מס' 261
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ"ג בתמוז התשפ"ד (29 ביולי 2024), שעה 10:30

חוק סיוע לסטודנטים ששירתו במילואים (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשפ"ד-2024 – מעקב אחר יישום החוק, ועדה משותפת עם הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל

חברי הוועדה: יוסף טייב- יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט
מיכאל מרדכי ביטון – יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב
ואליד אלהואשלה
יצחק קרויזר

סימון דוידסון
שרון ניר

ורדית קרוגר - ארגון אימהות הלוחמים
נאוה רוזנבלום - ארגון אימהות הלוחמים
ד"ר חנה קטן - ארגון אימהות הלוחמים
איילת השחר סיידוף - אימהות בחזית
מיכל גורפינקל - אימהות בחזית
לי סיגל - אח של קית' סיגל החטוף בעזה
איתי סיגל - אחיינו של קית' סיגל החטוף בעזה
יהודה סלמון - מלווה את משפחות סיגל ובוכשטב
אמל ביבאר - מנהל הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
דבורה מרגוליס - ועד ראשי האוניברסיטאות
יאיר הראל - אגף אקדמי, מל"ג – ות"ת
בני פרץ - פעיל חברתי
שי גליק - ארגון בצלמו
נועם קידר - קצינה במילואים

תא"ל בני בן ארי - קמל"ר, משרד הביטחון

מאיה גונן

יהודית גידלי – מנהלת ועדת החינוך, התרבות והספורט
אמל ביבאר – מנהל הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב

תמר פוליבוי

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

חוק סיוע לסטודנטים ששירתו במילואים (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשפ"ד-2024

אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט. היום כ"ג בתמוז התשפ"ד, 29 ביולי 2024 בנושא חוק סיוע לסטודנטים ששירתו במילואים (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשפ"ד-2024 – מעקב אחר יישום החוק, ועדה משותפת עם הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל, שעומד בראשה חבר הכנסת מיכאל ביטון, שטרם הגיע.

בפתיחת הדברים, אני רוצה לשלוח תנחומים לקהילה הדרוזית בישראל. מדובר באסון לא רק לקהילה הדרוזית, אלא למדינת ישראל בכללותה. הברית החזקה שיש בינינו ושותפות הגורל, לצערנו, גם ברע, הביאה אותנו למצב הזה, ואנחנו מתפללים גם להחלמתם המהירה של כלל הפצועים, ומקווים גם להחזרתם ולעסקה במהרה להחזיר את כלל חטופינו למדינת ישראל.

אני אתחיל עם האימהות הלוחמות, ומיד אחר כך משפחות החטופים. ורדית קרוגר, בבקשה.

שלום, אני מארגון אימהות הלוחמים. יש לי שלושה בנים בעזה in and out ועוד חתן, שהוא קצין אג"ם בגבעתי. הבת שלי בהריון, והיא צריכה ללכת לבד למיון, כי בעלה לא נמצא. זאת המציאות שלנו. הבן שלי במגלן, מנסה לעשות תואר באוניברסיטה, לחזור לחיים שלו וכל הזמן קוראים לו למילואים, ובמילואים יש לו חוויות שמסכנים אותו, שאנשים מתצפתים עליו ואסור לו לירות עליהם, כי אין להם כרטיס של חבר ארגון בחמאס.

אנחנו רוצות היום את החטופים חזרה הביתה. אנחנו רוצים היום שכל המפונים מהבתים שלהם בגבולות יחזרו בשלום ובביטחון לבתים שלהם. אנחנו רוצות היום, שהבנים שלנו שיצאו להגן בשביעי לאוקטובר, יוכלו לחזור לחיים הנורמליים שלהם. יש לי בן ששוכר דירה ביפו, מת לשבת לשתות שם קפה בבוקר וכמעט לא יוצא לו, והוא עדיין משלם שכירות. אנחנו מבקשות מראש הממשלה, מחברי הכנסת המכובדים, מראשי הצבא שיעלו לדרגת הלוחמים ושהם יהיו במסירות של הלוחמים, ושיקדישו את כל הכוחות שלהם איך אנחנו מביאים חזרה חיים שפויים, חיים של שלום, חיים של ביטחון לאנשים שגרים בכל מקום בישראל – יהודים, דרוזים – לאחר כל האסונות שקרו לנו. בשביל זה אנחנו באמת מצפים לראות את המסירות של הבנים שלנו גם אצל המנהיגים.

הבוקר בכניסה לכנסת הקצין הרגיש נוח להפשיט אותי מחולצה שלבשתי, שהיה כתוב עליה "אימהות הלוחמים" בלבד. זה היה נראה שזה לא מכבד את הכנסת המשימה שלנו, לשמור על חיי הלוחמים שלנו. דרשו ממני להוריד את החולצה בכניסה לכנסת. אף על פי שאמרתי להם שאני לא מרגישה נוח ללכת אחרת, זה לא עניין. זה היה לא מכובד לכנסת, שאימא של לוחמים שיכולים לסכן את חייהם כל יום במלחמה שלנו, הצודקת הזאת, אבל לא יכולים להזכיר פה בכנסת שיש לוחמים ואימהות לוחמים.

נאוה רוזנבלום, בבקשה.

אני מאימהות הלוחמים. יש לי שלושה חיילים: קצינת מודיעין, קצין גבעתי וחייל בשריון, שנמצא בעזה מאז השביעי באוקטובר. שלושתם כמעט לא בבית מאז השביעי באוקטובר.

אני אמשיך את חברתי. אנחנו מגיעות לכאן כבר חודשים, היושב-ראש מכיר אותנו, חברי הכנסת מכירים אותנו. תמיד אנחנו מגיעות עם חולצות "ארגון הלוחמים". היום לא נתנו לנו להיכנס עם החולצה, כמו שוורדית סיפרה. לה ממש הורידו את החולצה, כמו שזה נשמע; לי רק הוציאו מהתיק, אבל זאת איזושהי נקודה סמלית מבחינתנו, כי אנחנו מרגישות שזה מבטא הידרדרות ביחס של הבית הזה והחברים בו, סליחה, ללוחמים שלנו.

אנחנו בארגון אימהות הלוחמים פועלות כדי שישמרו על חיי הלוחמים שלנו, שלא יקבלו את המסירות שלהם כמובן מאליו, שלא יקבלו את החיים שלהם כמובן מאליו, שלא יקבלו את המחיר שלהם כמחיר אגבי, שמחשבים לפני פעולה מבצעית כזו או אחרת, ואנחנו מרגישות שיש הידרדרות ביחס כלפיהם. אם בתחילת המלחמה היינו באות לפה וכולם היו שואלים אותנו: אבל למה אתן אומרות את זה? זה מובן מאליו; אז עכשיו אנחנו מרגישות, שזה הרבה פחות מובן מאליו. גם אנחנו כולנו מכירים את התייחסות הפרקליטות, אנחנו שומעים את הוראות הפתיחה באש, עם פרימטר, בלי פרימטר. היחס לחיים של הלוחמים שלנו הוא כבר לא מה שהיה, ואנחנו מאוד מאוד מודאגות מזה.

אנחנו כאן היום מחבקות את משפחות החטופים, כמו כל עם ישראל. אנחנו מאוד כואבות את כאבן, מאוד מתפללות איתם שיוכלו לחבק את יקיריהן בקרוב, ואנחנו מבקשים ומבקשות ממקבלי ההחלטות כאן ובצבא בקשה – תתעלו לדרגת הלוחמים שלנו, תתעלו למסירות שלהם, להקרבה שלהם, תתעלו לגבורת הלוחמים ותביאו אותנו לניצחון על האויבים שלנו. תודה.

תודה רבה.

משפחות החטופים, בבקשה.

שלום, דוד שלי חטוף בעזה כבר 297 יום, הוא נחטף יחד עם אשתו אביבה. לדוד שלי קוראים קית', ואביבה חזרה ביום ה-51. אני בא לפה כמעט כל שבוע, כל שבוע ממציא את עצמי מחדש פחות או יותר, וזאת לא חוויה קלה ולא חוויה כיפית, אבל זה חשוב, כי אני נלחם כרגע על החיים של דוד שלי ועוד 14 חטופים, החיים והנרצחים אשר נמצאים שם.

דוד שלי הוא אדם אוהב עם הרבה חמלה, רואה את כולנו כשווים, כל אחד ואחת מאתנו. כל העיסוקים שלו מאז שהוא נולד היו לדאגה ובדאגה לאחר. למרות הסבל של דוד שלי, ולמרות שהוא נמצא עכשיו בפינה חשוכה, ולפי העדויות של אביבה אולי אוכל איזה חצי פיתה או תמר ביום, שוכב על איזשהו מזרון עם צלעות שבורות וחווה התעללות פיסית ונפשית כל יום, אני יודע שמה שהוא היה רוצה שאני אדבר עליו היום זה על 12 הילדים שנרצחו במגרש הכדורגל בבית שלהם.

אנחנו נמצאים בוועדת החינוך, התרבות והספורט, וזה בדיוק מה שהילדים החפים מפשע האלה עשו. אני הבאתי תמונות שלהם, ולצערי התמונה של ג'יפארא איברהים לא נמצאת פה, כי גילו אותה מאוחר יותר, כולנו יכולים לדמיין למה, או אולי עדיף שלא נדמיין. אני רוצה להשתתף בצערן של המשפחות, ואני רוצה לקרוא את שמות הילדים שנרצחו: אמיר רביע אבו סאלח, ג'יפארא איברהים, חאזם אכרם אבו סאלח, איזיל נשאת איוב, מילאר מעדאד אלשעאר, נאזם פאחר סעב, פיניס אדהם ספאדי, נאג'י טאהר חלבי, ג'ון וודיע אבראהים, אלמא אימן פכר אלדין, יזן נאיף אבו סאלח ופג'ר לית אבו סאלח, זיכרונם לברכה, שנשמתם תהיה צרורה בצרור החיים.

אני בדרך כלל לא מערבב פוליטיקה, אבל כבוד היושב-ראש, רק בגלל שאמרת שכולנו שווים, הם ואנחנו וכל אזרחי מדינת ישראל, אני חייב להגיד פה בתור אזרח, שאני נגד חוק הלאום. כל האזרחים במדינת ישראל, לא משנה מה הדת שלהם, הם שווים וצריכים לקבל את אותן זכויות כמו שאני מקבל, לא משנה אם הם דרוזים, צ'רקסים, נוצרים או מוסלמים. תודה.

תודה רבה.

בבקשה.

אני האח הגדול של קית', אבא שלי איתי, דוד לילדים של קית' ואביבה, ארבעה ילדים ש-297 ימים מחכים לאבא שלהם שיחזור. הילדים גם הורים לילדים, והנכדים מחכים שיחזור. אביבה חזרה, כמו שאיתי אמר, ביום ה-51 בשבוע הפסקת האש של המהלך הדיפלומטי היחיד שגם הבשיל וגם יצא לפועל. אלה לא דברים שקורים מעצמם, עבר מספיק זמן, זה לא פרי שצריך להבשיל, אלה חיים שצריכים להציל, אלה חטופים שצריכים להחזיר הביתה. אלה בחיים – לשיקום, ביחד עם המדינה שצריכה להשתקם; ואלה שלא בחיים, ויש הרבה יותר מדי חטופים לא בחיים, שנחזיר אותם לקבורה מכובדת במדינה שלהם, שגם לא כולם ישראלים. זה סיפור של העולם, ואנחנו צריכים את העולם, אנחנו לא יכולים להילחם נגד כל העולם בכל החזיתות. אנחנו צריכים להביא ניצחון, שזה – השבת החטופים, שיקום המדינה ו"בשורות טובות", שאני מקבל כל הזמן כאמירה מחברי כנסת, מסיעות בכנסת. בחיים שלי אני רואה ש"בשורות טובות" מגיעות כשיש מי שפועל להביא את הבשורות הטובות.

הסיעות שמחבקות אותנו ואוהבות אותנו – אנחנו מכבדים את זה כמהלך מובן מאליו, ואנחנו עברנו מהשלב של לשמוע "אנחנו אתכם, אנחנו נסכים לכל הסכם שראש הממשלה יביא" ל"אתם צריכים להביא את זה". אתם אתנו, נכון, אבל בלי שאתם מביאים את ההסכם הזה, הוא לא יגיע. אנחנו לא פועלים ברמה הפוליטית, המשפחות, אנחנו לא שם. יש בקואליציה מפלגות, שפועלות להפיל את הממשלה, לא אנחנו. אנחנו מבקשים, דורשים: תפעלו מלמטה עד למעלה נבחרי ציבור, שרי ממשלה, קואליציה, אופוזיציה, תסגרו את המעגל הזה כבר. יש הסכם, נכון, הפסקת פעילות צבאית – נכון. אח שלי שווה את זה, כל החטופים שווים את זה, המדינה שווה את זה, שמחר נקום ליום עם חזון ועתיד יותר טוב – זה יהיה הניצחון שלנו, היחידי שמקובל. תודה.

בבקשה.

אני מקיבוץ פלמ"ח צובה, אני מלווה את משפחת סיגל, הם חברים קרובים, ואת משפחת בוכשטב שבנסיבות מצערות מאוד לא הגיעה השבוע לכנסת, כפי שהיא נוהגת לעשות כבר חודשים ארוכים. אני חושב שכל ועדה מוועדות הכנסת – ואני אמרתי את זה בהזדמנויות קודמות – צריכה להיפתח בציון התאריך, התאריך העברי והתאריך הלועזי, עם מניין הימים מאותו יום מר ונמהר של השביעי באוקטובר, שהוא היום 297 ימים ועם מספר החטופים שעדיין מוחזקים ברשעות על ידי החמאס. זה חייב להיות חלק מזריקת העוררות של כל ועדה ושל כל מי שיושב סביב שולחנות הוועדה כדי שלא ננרמל את הדבר הזה, שזה דבר שכל פעם יצבוט לנו ויעיר אותנו למעשה.

הייתי ביום רביעי שעבר בקיבוץ להב, שם גר הדוד של יגב, שבחיבוק אמיץ ואוהב אפשר למשפחה להיפרד מיגב. חבריה, אם רוצים להבין מה זו החמצה, זאת התחושה. איך איש יקר כזה, צעיר מבטיח, כשרוני, איש יקר לאשתו, בן אהוב, אח, איך הוא קיפד את חייו, ואם רק היינו מתעוררים קודם, אפשר היה להציל אותו, ובנשימה אחת אני אגיד את זה גם לגבי אלכס דנציג, מחנך ואיש שליווה דורות של צעירים ומבוגרים והדריך בנושא השואה ונחשב לעילוי בתחום הזה.

משפחת יגב, משפחה אצילית. בכל העת, לכל אורך התקופה אסתר, אורן האבא בכלל נחבא אל הכלים, אבל אסתר ונופר שהגיעו לפה לוועדות, ובמופעים שלהן בכל פורום, ברגישות ובנחישות אין קץ ניסו למסור את המסר, בלי לפגוע באף אחד, אלא מתוך מטרה קדושה אחת, להביא את היקר להם מכל הביתה; וכל זאת כשהם עושים מעשים טובים – מעזרה לנזקקים בתחנה המרכזית בתל אביב, וכל העת רק פנויים למעשים טובים. מסתבר שהמשפחה הזו היתה צריכה להחזיק את הסוד הזה ימים ארוכים, לפני שאפשר היה לפרסם את הדבר הזה, והתחושה היא עכשיו שהמתווה חומק לנו.

אם לא ייעשה מעשה, ורבותי, רק מעשה – סולידריות, אמפתיה וחיבוק לא יביאו את הבשורה הגדולה – מעשים שלכם נבחרי הציבור, זה מוטל עליכם. אני בעצרת מדי שבת, בעצרת בכיכר החטופים. יש לי דעות פוליטיות, הן בכלל לא מעניינות, אני שם כדי לחבק את משפחות החטופים – כדי לחזק אותן, כדי לתת להן להבין שהן לא לבד והן עושות את המעשה הכי לגיטימי, הכי מובן, הכי נכון, הכי צודק, לנסות ולהביא את היקירים להן, לא רק למענן, גם למען עתידה של מדינת ישראל ואופייה. חיים ומוות בידיכם, נבחרי הציבור, ובחרדת הקודש הו אתם צריכים להתייחס לזה.

בכיכר אני רואה את עם ישראל על כל גווניו, ועם ישראל עומד מאחוריכם, אני כבר לא מדבר על הסקרים, עומד מאחוריכם להביא ולקדם את המתווה עכשיו, כי הכול כבר מאוחר מדי: יותר מדי נרצחים, יותר מדי רצוחים שאנחנו עלולים לא למצוא את עקבותיהם ונתקשה להחזיר אותם. זו העת, ועליכם נבחרי הציבור לפעול ולדרוש ממי שמוביל את מדינת ישראל לעשות מעשה ולחתום על המתווה.

אני אקריא ארבע שורות משיר שקיבלתי הבוקר:

פתאום כולנו מבינים שלמרות שחיים רק פעם אחת,

אפשר למות כל יום עוד קצת מחדש.

אז בואו נחיה, ובואו נבנה עתיד,
זה בידיכם נבחרי הציבור.

תודה רבה.

שמעון, בבקשה.

תודה רבה לכם, אני אחיו התאום של ירון אור. דיצה היא גיסתי, אבינתן אור הוא החטוף יחד עם נועה ארגמני. קודם כל, הייתי בשבעה אצל אסתר וגם בהלוויה אצל גל. אין לי מה לומר, כשאימא ציפתה שהבן שלה יגיע חי ואישה ציפתה שבעלה יגיע חי, כי הוא היה חי כשהוא נכנס לעזה, והיא לא מקבלת אותו; או גל שהוא והאחים שלו נשארו בלי אבא וגם בלי אימא; ואנחנו משפחות החטופים נמצאים באותה סירה עמוקה וחווים את המוות כל יום. אנחנו חלוקים בדרך איך להביא אותם, כל אחד חושב מדם ליבו על הדרך הנכונה, ומה שמאחד אותנו זה הזמנים שאנחנו הולכים ביחד, כשאנחנו גם פה מחוץ לוועדות, כי בוועדות אנחנו אומרים כל אחד את הדעה שלו וזו דעה חלוקה, אבל כשאנחנו יוצאים החוצה וגם כשאנחנו הולכים לניר עוז או לכל מקום אחר, אנחנו כן ביחד, כי יש אנחנו נמצאים באותו מקום, באותו מקום קשה.

אני רוצה להביא את החוויה של דיצה גיסתי כדי לתת קצת תחושה, איך אנחנו חווים בצורה אחרת את הדברים וצריך לכבד אחד את השני. דיצה היתה במשלחת של ביבי נתניהו. היתה למשפחות פגישה אתו לפני השיחה בקונגרס, וכמו שכרגיל עושים בשיחות האלה, כל אחד אומר את דעתו, ואחרי כן ראש הממשלה אומר את דבריו. דיצה אמרה לו בשיחה שהיא היתה איתו, שמבחינתה העסקה שהוא מוביל, שהוא מוביל, זאת עסקת הפקרה. עסקת הפקרה, מכיוון שהיא נותנת את כל הכלים לחמאס ולאחר 33 חטופים, שרק 18 מהם חיים, כל מנופי הלחץ מוסרים, והיא לא מאמינה שיותר מ-100 החטופים יגיעו בחזרה. היא אמרה לו את זה בעיניים: מה שאתה עושה זאת עסקת הפקרה.

אחרי שהיה את הסבב, הוא הסתכל לה חזרה בעיניים והוא אמר לה: אנחנו נצטרך לעשות ויתורים כואבים, והוא הסתכל לה בעיניים. אני לא רוצה להגיד את התחושה שלה, מה היא חשבה עליו, אבל היא כתבה לי באותו זמן בווטסאפ: ראש הממשלה ויתר על אבינתן. תבינו, אנחנו באמת חושבים שהעסקה הזאת תוותר על אבינתן ועוד יותר מ-100 חטופים, חושבים לגמרי. כשאני הייתי בשבעה של אסתר, אמרתי: מה, יהיו עוד כאלה? צריך לכבד את התחושה הקשה הזאת לגבי העסקה הזאת, ואז היא חוזרת לארץ ואנחנו שומעים כותרות בעיתונים, שביבי נתניהו מתעקש על ציר פילדלפי ועל ציר נצרים ושיהיה בידוק במעבר מדרום לצפון, והכותרות בעיתונים שלנו – שלנו היהודים כותבות: נתניהו שם רגל לעסקה, נתניהו מוסיף תנאים שלא היו לפני כן, ואני אומר: לעזאזל, לעזאזל, הרי למה הוא עושה? אני לא מסכים איתו, העסקה היא מופקרת, גם מה שהוא חושב, אבל הוא עושה את זה כי דיצה הסתכלה עליו ואמרה לו: אתה מפקיר את הבן שלי, ואז הוא אמר: אני רוצה להוסיף איזה כמה תנאים, כדי שאחרי שאני אחזיר את ה-33 האלה, יחזירו את ה-33 והם יקבלו כמעט הכול, אולי נשאיר איזה מנוף לחץ קטן כדי שיחזירו גם את יותר מ-100 החטופים שנשארו, אז הוא אמר: אני לא מוכן לוותר על פילדלפי ולא על ציר נצרים ולא על הבידוק. אז כולם כותבים: הוא שם רגל לעסקה, כשהוא רוצה אולי להציל את אבינתן ועוד 100 חטופים. אפשר לא להסכים איתו, אבל כל הכותרות האלה – הן הורגות את אבינתן, הן הורגות את יותר מ-100 החטופים שחושבים אחרת. אי אפשר לוותר על הדבר הזה, אני חושב שזה לא מספיק מה שהוא עושה, שזה מפקיר את אבינתן, אבל אני יודע שמה שהוא מתעקש, כי דיצה הסתכלה עליו - וכשאני אומר "דיצה", אני לא מתכוון רק לדיצה, אני מדבר על כל העשרות שאומרים מה יהיה אתנו בפעימה השנייה, וכל אלה שנהרגו. דודה של ענבר אומרת: ההריסות של עזה יכסו על ענבר, מי יוציא אותם החוצה? החמאס? מה, הוא יביא ארכיאולוגים, כמו שאנחנו עושים? אכפת לו בכלל? לא אכפת לו. ארכיאולוגים, אנתרופולוגים חיפשו בשטח שלנו את החטופים, את הנהרגים, אז הם יעשו את זה בשבילנו? אז קודם כל אני מבקש שכל מי שנמצא פה ויש לו השפעה גם על התקשורת וגם על חברי הכנסת, קודם כל בוא נירגע. אם ראש הממשלה שם ברקס, הוא עושה את זה לפחות בשביל מי שחושב שהעסקה הזאת היא מופקרת.

אבל יש לי עוד משהו להוסיף, ואני אומר לראש הממשלה: המצב הזה שאתה עומד באמצע הדרך גורם לכך ששני הצדדים שונאים אותך, כי אתה עוצר את העסקה שחמאס מעוניין בה, שלא תאפשר שום מנוף לחץ אחר כך עליו, אבל הם לא יסכימו לעסקה כשאתה מודיע בפירוש, כשאתה הולך לחסל את החמאס. רד מזה, רד מזה לגמרי, רד – תחזיר את המשלחת, תגיד שזה לא ילך, המטרות הפוכות. קח אחריות על עזה בשנה וחצי הקרובות – כולל אזרחי, כולל הומניטרי, תן לעזתים להבין שלא ייצא להם כלום מהחזקת החטופים ונקבל שיתופי פעולה, והשב"כ נמצא בתוך המערכת, בתוך עזה on-line.

אין לך מספיק לוחמים גם - - -

אני מבקש לא להפריע למשפחות החטופים. תודה.

סליחה, אנחנו משפחות החטופים.

On-line. לא נצטרך מבצעים הרואיים כדי להציל גופות וחיים. אנשים ילשינו שם אחד על השני, ירצו לעצור את העסק, כי לא תהיה תקווה לחמאס. תקווה לחמאס לא תהיה – לא ממבצעים צבאיים ולא מתנועה צבאית, זאת חייבת להיות שליטה אזרחית, לפחות עד שנחזיר אותם. אחר כך אזרחי ישראל יחליטו מה שהם חושבים לגבי ההמשך והעתיד של כל האזור הזה, אבל עכשיו? העזתים צריכים להבין שאין להם מה להחזיק, זו הדרך היחידה; כי אתה מצד אחד לא יכול לוותר על מנופי הלחץ, כי אתה פוחד, בצדק, על ה-100 אנשים שנשארו שם; ומצד שני, אם אתה לא מוותר על מנופי לחץ, חמאס לעולם לא יסכים לעסקה הזאת, אז תהיה מנהיג אמיתי ולא פוליטיקאי. תודה רבה.

תודה רבה.

מיכאל, בבקשה.

סליחה, אני גם מייצגת את אחד מהפורומים ואני רוצה לצאת – גם אימהות ללוחמים, גם הורים ללוחמים עד הניצחון, גם צעדת האימהות, גם שוברות שוויון וגם תנועת תקומה לנשים. גם שוברות שוויון וגם תנועת תקומה לנשים. אני אימא לשבעה לוחמים. משמחת תורה חלק גדול מהם נמצאים בסבב ראשון, סבב שני וכבר הזמנה לסבב שלישי בספטמבר. הישיבה הזאת באה לנסות לתמוך באותם לוחמים.

אני רוצה קודם כל לברך על הדבר הזה, ולומר שהם יוצאים במסירות נפש גם כדי להביא את החטופים הביתה, גם כדי לדאוג שלא יהיו לנו סבבים נוספים, שיהיה ביטחון לכל אזרחי ישראל למהלך הרבה מאוד שנים. הם עושים את זה בהרבה מסירות נפש, אבל הם רוצים ניצחון – הם רוצים ניצחון ולא כניעה, הם רוצים שאנחנו נגיע להסכמים שידינו על העליונה, וזה חייב להיות בהכרעה חד-משמעית בכל הכוח עד לניצחון, וזה אומר גם שעם הניצחון לא מקריבים את חיי חיילינו, לא מסכנים אותם, מתעדפים את החיים שלהם על חיי אזרחים, לא מדברים על מוסר שהוא מוסר אוטו-אנטישמי, מוסר עקום של עזרה הומניטרית מזויפת לאויב ודואגים לשמור על חיילינו מכל צרה וצוקה, נגע ומחלה, ובעזרת השם, שנעשה ונצליח.

סליחה, אני מתנועת אימהות בחזית. שלושת הבנים שלי, החתן וגם בעלי היו במלחמה הזו, ואני לא אומרת מה צריך לעשות, אבל אני חושבת שאם עוד מעט תיפתח לנו גם חזית מהצפון, צריך לחשוב גם על זה. ליבי עם כל החטופים – באמת, אין לי פתרון, אבל צריך להבין את שני הצדדים. יש כאלה שרוצים להמשיך.

אנחנו לא אחד נגד השני.

חס וחלילה, אני לא נגדך, וגם אין לי פתרון.

אז בואי, תורידי, תורידי להבות. אנחנו לא אחת נגד השנייה, אנחנו ביחד.

אבל אני אומרת שכולנו פה לוחמים – בעלים, ילדים וחתנים. כולנו ביחד, אבל כולם צריכים להתגייס. עזבו, זה נושא של החרדים, זה משהו אחר בנושא צו הגיוס.

זה לא הנושא, זה לא הנושא.

זה לא הנושא. שוויון – צריך להיות, צריכים להחזיר את החטופים. אין לי פתרון, אני לא פוליטיקאית ואני לא צבאית, סליחה על ההתפרצות. חתן, שלושה ילדים ובעל – כולם - - -

מעולה, צדיקים וגיבורים.

לא צדיקים, הם לא צדיקים. הם עושים את מה שהם צריכים.

השבוע הייתי בבית של אסתר בוכשטב, ואסתר היתה אתנו כאן קרוב לעשרה חודשים כל שבוע. יש בה משהו מאוד מאוד מיוחד באישה הזאת, לצד נחרצות ואומץ לב והתמדה ויציאה מהבית למען כולם, גם איזו נפש אצילית ובעלת מבט כללי ורגיש ויכולת להסתכל בעין טובה על אחרים, וכל תפילתה שיגב ישוב הביתה, והציפייה הזאת לא נענתה. היא אמרה לי שהיא תהיה פה והיא תשוב והיא תיאבק למען אחרים שישובו הביתה.

אני רוצה להודות למשפחות החטופים, שבחרו גם לציין את האובדן העצום של 12 ילדים ונערים תמימים במג'דל שמס, אסון לאומי עצום, שתחת הערפל של מלחמה ואובדן ושכול, אנחנו לא משערים את גודל הצער והכאב שנחתו על הקהילה במג'דל שמס ועל העדה הדרוזית בכללותה. הילדים שהיו במגרש הכדורגל הגיעו מכמה יישובים כטורניר ספורט של כמה קהילות דרוזיות בגולן. אחד הילדים שנרצח על ידי החיזבאללה, תושב עין קנייא, שם היתה הלווייתו. אתמול הייתי איתם בלוויה, אני לא יודע אם לא שמתי לב להוראה שהם לא מאפשרים לנציגי הכנסת והממשלה להגיע ללב הלוויה עצמה. זה היה צער אין סופי, עצב אין סופי. מאות אבלים עומדים, אולי מעל 6,000 איש עוברים ומנחמים אותם במשך שעות רצופות, ואז יציאה למסע הלוויה, שיש בו עשרה ארונות לבנים של ילדים, ילד אחד שאז היה נעדר ועכשיו זוהה, ג'יפארא, לשמוע את קינת אנשי הדת ואת בכי האימהות ולהרגיש שזה רגע שהוא בלתי אפשרי לחברה הישראלית. ובתוך הדבר הזה, בכלל בלוויה אני תמיד שואל, מה האדם לוקח מהרגע הקשה הזה, אני חושב שיש שם ציווי על כולנו, וגם עלינו כנבחרי ציבור, הדבר הבסיסי ביותר לפעול – להבטיח את הביטחון של תושבי מג'דל שמס ושל הקהילות הדרוזיות בגולן ושל כלל תושבי הגולן והצפון. אבל מעבר לעניין הביטחוני, להבטיח גם את החוסן ואת הטיפול בטראומה שנוצרו שם, את ההיבטים הקהילתיים, האזרחיים והכלכליים שהוזנחו שנים רבות.

בתוך השיח שהיה פה בחדר, נשמעו קולות שונים, מה הדרך ומה השיטה להשיב את החטופים, והדבר הזה נאמר בכבוד ובהקשבה. אני חושב שעל דבר אחד אין מחלוקת בחדר, שצריך לפעול להביא את החטופים, להיות נמרץ, לתת לזה עדיפות. אנחנו בכנסת וכל אחד מאתנו צריך לפעול ולעשות מה שהוא יכול כדי להחזיר את החטופים הביתה. אישית, אני חושב שללא החזרת החטופים, החברה הישראלית לא תוכל לצאת לשיקום, לתיקון ולריפוי. העננה, הכאב הזה והמועקה הכללית מרחפים על כולנו וחודרים לליבותינו ומשפיעים מאוד על החיים בישראל.

ברשותכם, אנחנו כן רוצים לעסוק עכשיו בדיון שלנו, דיון דחוף שיזמנו.

תודה רבה לכם, רציתי להגיד תודה רבה שנתתם לנו להגיד את הדברים.

זה מובן מאליו, זה לפני הכול.

הנושא הוא חיילי המילואים, חיילי המילואים יקרים לליבנו. החוק שהובלנו, חבר הכנסת טייב ואנוכי, החתים מעל 80 חברי כנסת לחבילת סיוע לאנשי המילואים וכללי טיפול והוגנות בחזרתם למוסדות האקדמיים. החוק זה נתמך על ידי מעל 85 חברי כנסת, אבל אם היה ניתן להחתים שרים, הוא היה נתמך על ידי מעל 110 חברי כנסת בקונצנזוס מלא בבית הזה.

אבל אנחנו שומעים שמעבר לחקיקה ולסל הסיוע לסטודנטים, מרכיב הסיוע החד-פעמי לסטודנטים משרתי מילואים שמופעל במשרד הביטחון, אנחנו פוגשים בעיות, בעיות שעולות מהשטח – מהירות היישום של הסיוע, העובדה שניתן להגיש רק פעם אחת, גם אם אדם רוצה להשתמש חלקית במרכיב הסיוע, בניגוד למשל למענק שיש לו שם, או דברים אחרים שהוא יכול להשתמש בזה בחלקים. פה נאמר לו, ואני מצטט הודעה: לתשומת לבכם, ניתן להגיש בקשה באופן חד-פעמי, לא תתאפשר הגשת בקשה חדשה לסיוע נוסף, גם אם טרם נוצל הסיוע במלואו. זה לא מקובל עלינו. מה ששמור לסטודנטית ולסטודנט במילואים, שמור לו, גם אם הוא יבקש את זה פעמיים ושלוש. אף אחד לא יכול להעלים משאבים, שהמחוקק הועיד לאנשים הללו, גם אם זה יוצר בירוקרטיה ומורכבות.

אנחנו מבקשים מאנשי משרד הביטחון והקרן לחיילים משוחררים לתת לנו תשובות שיטתיות:

כמה מילואימניקים במעמד סטודנט כרגע יש לכם? כמה מתוכם הגישו בקשות להחזר שכר דירה?

האם נוצר קשר עם משרתי המילואים במעמד סטודנטים שלא הגישו בקשה על מנת למצות זכאותם? פעולה פרואקטיבית לדרוש שכולם ייקחו את מה שמגיע להם.

כמה בקשות הגיעו אליכם ונבחנו עד כה? כמה אושרו? כמה נשללו?

האם סטודנט שבקשתו נשללה, שלא מטעם מהותי, כמו טופס חסר או לא תקין, מקבל הנחיה מה להוסיף על מנת לממש את זכאותו? ומדוע ניתן להגיש את הבקשה רק פעם אחת, ומנגנון המיצוי לא דומה לפיקדון כקופה שמורה אישית למילואימניק, שניתן לנצל בפעימות לפי צרכיו?

אנחנו נשמח לקבל תשובות מאנשי הממשלה, ואז חברי הכנסת ישלימו את הדברים, בסדר? קדימה, משרד הביטחון.

שלום, תודה על ההזמנה. אני אתייחס רגע לדברים שנאמרו ואחרי זה, אם תרצו לשאול שאלות נוספות. בגדול, לצערי הרב לא הצלחנו לייצר מנגנון אוטומטי, שמייצר את התשלומים בדחיפה למשרתי המילואים, ולכן הקרן נערכה עם כמות מאוד מאוד גדולה של משרתי מילואים בעצמם, קצינים, קצינות, שגייסנו, כדי לבחון את הבקשות הכי מהר שאפשר – למעלה מ-200 איש שעובדים ברצף – ואישרו כבר למעלה מ-20,000 בקשות ולמעלה מ-150 מיליון שקלים, שאמורים להיות משולמים בפעימת השכר הקרובה. זה לגבי צורת התשלום עצמה.

בני, מתי הפעימה הקרובה צריכה להיות? מתי אמורה להגיע אליהם הפעימה הקרובה?

למיטב ידיעתי, זה באחד באוגוסט.

אז אני קיבלתי דיווח, שגם באחד באוגוסט לא יגיע, הטעו אותי?

הטעו אותך, ויותר מזה אני אגיד, שאנחנו נערכים לבצע פעימות תשלום נוספות בהמשך כדי לא לחכות עד האחד בספטמבר לבקשות הנוספות שיאושרו. אני מאמין שבפעימה הקרובה כבר כמעט כל הבקשות ייגמרו ונדע לטפל בכולן.

בני, מי הולך לקבל באחד באוגוסט? מי שהגיש בקשה עד מתי – מי שבקשתו אושרה?

אם אני זוכר נכון, ונמצאים פה חברי הצוות עצמם – אלון וקובי שבעצמם בודקים את הבקשות – זה עד ה-21, כל מה שהוגש עד ה-21, או כל מה שנבדק עד ה-21 – יקבל למעלה מ-100 מיליון שקלים, ובפעימה הקרובה שאני מאמין שנעשה ב-15 באוגוסט, יקבלו השאר.

זאת אומרת, תהיה פעימה נוספת לפני האחד בספטמבר?

נכון. בכל מקרה, אנחנו נערכים כדי להצליח לשלם את הכול כמה שיותר מהר, כדי שמשרתי המילואים לא ייפגעו.

בנוסף לדבר הזה, לגבי מענק חד-פעמי, הסיפור הוא מאוד פשוט. מדובר על החזר תשלום של תשפ"ד, ולכן אין פה עניין של מיצוי רב-פעמי. זאת אומרת, מי שלא מיצה את זה עד סוף שנת הלימודים, החלטת הממשלה מדברת כרגע רק על תשפ"ד, אנחנו היינו שמחים להניע תהליך נוסף שידבר גם על תשפ"ה ועל המשמעויות של זה, אבל זה כבר לא לכאן.

השאלה מה הסיבה שהוא לא השתמש.

לא, זה בדיוק העניין, זה בדיוק העניין. אדוני, אני יכולה לשאול שאלה?

רגע, תנו לי רק לסיים.

לא בני, אבל זה בקשר למה שאמרת, יש פה שאלה לחברת הכנסת שרון ניר.

שלום בני, אנחנו קיבלנו דיווחים לגבי סטודנטים, שהחלטת הממשלה מדברת להחזיר להם את ה-11,000 שקלים שכר לימוד, למי שביצע למעלה מ-60 יום מילואים. החלטת הממשלה הקיימת, בהתחלה היתה בעיה בדיווח, הדיווח היה צריך להיות פרואקטיבי, היתה בעיה במנגנון, ואחרי זה גם שמענו שחלק מאלה דיווחו לא קיבלו בזמן.

ברוח הדברים שנאמרו פה, אני שואלת קודם כל האם נעשה מיפוי, כי אתם יודעים בדיוק איזה מאנשי המילואים הם סטודנטים – זה גם לא מספר כזה גדול, האם נעשו גם מהלכים פרואקטיביים? וזה לא רק על תנאי הזנה של פרט פעם אחת, והאם אלה שכבר הזינו קיבלו? כי בסוף הם יזינו, לא יקבלו את האישור וגם השנה תחלוף, אז גם זה לא רלוונטי.

לא שמעת את מה שאמרתי בהתחלה, שרון.

אני מקשיבה, אני פשוט לא מצליחה להבין מה קרה עם זה.

הרגע כבר אמרתי, אלא אם כן יבקשו ממני לחזור על זה, אבל הסברתי להם את כל הסיפור.

אני מבקשת לחזור.

אני אומר שהסברתי כבר את כל הסיפור הזה. אם אתם רוצים, אני אחזור על זה שוב.

נשמח, מסתבר שלא רק אני לא הבנתי כאן.

נשמח, אף אחד לא הבין.

אז אני אחזור שוב. כמו שאמרתי, לצערי לא הצלחנו לייצר מנגנון שישלם את הכסף בדחיפה למשרתי המילואים, ולכן חזרנו לצורה של משיכה, זאת אומרת: המשרתים הגישו בקשות, גייסנו הרבה מאוד אנשים כדי לבחון את הבקשות הכי מהר שאפשר, ואנחנו נערכים לבצע את פעימת התשלום הראשונה בימים הקרובים, זה אמור לקרות באחד באוגוסט. רוב הבקשות כבר נבחנו ואושרו, ומה שלא, אנחנו נבצע פעימת תשלום נוספת במהלך חודש אוגוסט, לא נחכה עד לפעימה הבאה, אלא נכניס פעימה באמצע כדי שכולם יקבלו את הכסף.

אתה יודע להגיד לנו על איזה כמות מדובר, על כמה מדובר? כי אנחנו ידענו לאמוד בהתחלה את היקף הסטודנטים, אתה יודע לאמוד את היקף הסטודנטים. אחוז ניצול של כמה מתוך אלה שדיווחו? שאל אותך חבר הכנסת ביטון לגבי מיצוי זכויות. הרי אתה יודע את כמות הסטודנטים, שהם אנשי מילואים שהם למעלה מ-60 ימים. פחות או יותר, על איזה אחוזי ניצול מדובר? כמה הזינו באמת בקשה?

הגישו בקשות – קרוב ל-30,000; בחנו כבר למעלה מ-20,000.

ואתה מכיר 70,000, לא?

סך הזכאים.

יש כ-70,000 סטודנטים בסך הכול – לא כולם זכאים לכל הסכום, לא כולם זכאים, חלק הם מדים ללימודים, חלק לומדים במה"ט, חלק לומדים במל"ג, זה בדיוק מה שיצר לנו את המורכבויות ולכן לא הצלחנו לייצר מנגנון. חלק אמורים לקבל את הכסף - - -

בני, כמה אתה מעריך יקבלו כסף באחד באוגוסט? כמה ב-15 באוגוסט? ואיזה מאמץ אתה עושה למיצוי מקסימלי של הזכאים אחר כך? מה האומדן שלך?

אני אגיד קודם כל לגבי מיצוי זכויות, שמשרת מילואים שהגיש בקשה חלקית, אנחנו מתקשרים אליו ואומרים לו: עדיף לך רגע למצות את הכול, תשלם כל מה שאתה יכול, כדי שנוכל לשלם לך יותר. אנחנו מתעקשים איתו, שינסה למצות את הזכויות המקסימליות שמגיעות לו, אם זה להירשם לסמסטר קיץ, שיירשם עכשיו ואז נוכל לשלם לו יותר, ולכן זה בהקשר של מיצוי הזכויות.

בהקשר לכמויות, אם אתם רוצים - - -

אבל בני, בשביל זה הוא צריך לשלם. תבין, יש פה איזשהו פקק בצנרת, אנחנו חייבים למצוא לזה פתרון. אנחנו מקבלים פניות – אני רוצה שתבין, אני מנסה למצוא פתרון משותף.

לא, אני רק אתן לכם את המספרים, ואז תראו - - -

הפתרון מאוד פשוט. בני, אתם צריכים לתגבר את הצוות הבוחן.

אנחנו מדברים כרגע בסך הכול על 30,000 בקשות. אושרו כבר 20,000 בקשות בסכום של 156 מיליון שקלים. יש בטיפול אנשים שנשלחו להשלמת מסמכים – 1,800 בקשות, לא אושרו 4,000, ובקשות שטרם טופלו יש בסך הכול 5,000 – אלה המספרים.

אני אומר לכם, עד הפעימה הבאה אנחנו נגמור את הכול, אנחנו עובדים בקצב הרבה יותר גבוה מהקצב שהבקשות נכנסות.

בגלל שלא יצרתם מנגנון, בני, האם בכוונתכם להאריך את משך הזמן להגשת הבקשה? זאת אומרת, אם יש פרט שנמצא ממש ברגעים אלה בחזית ומגיע ובאחד באוגוסט זה אחריו?

אבל ניתן להגיש את הבקשה עד ה-25.

עד ה-25, גם אם זה רטרואקטיבית על שנת הלימודים? תודה.

נכון, אין בעיה, את זה פתרנו כבר.

תודה בני. בבקשה, מיכאל.

האם יש עוד שאלות לחברי הכנסת או לאנשי המקצוע בנושא הזה? קרויזר, ביקשת זכות דיבור.

משהו קצר, כי התחילו העברות הכספים בוועדת הכספים.

גם פה אנחנו רוצים העברות כספים.

גם פה אנחנו מעבירים כספים.

זה לא פחות חשוב, אל תעשה לנו היררכיה.

לא, חס וחלילה.

גם פה אנחנו עוסקים בהעברות כספים.

לא, אני רוצה לנצל את זה – ואז אני אתייחס גם לחוק החשוב שאתם מתעסקים בו – ולומר לבני היקר, שאתה עושה עבודה חשובה מאוד, מחוץ לקופסה, מזהה את הפערים. אני חושב שאין פנייה, גם בנושא של הסטודנטים, שהיה איזה פער גדול עכשיו עם הסיוע למשרתים ששירתו 60 יום, ויש לצערנו חבר'ה שגם נפצעו לפני שהם הספיקו לשרת 60 יום, ואני חושב שתוך ימים בודדים כבר פתרת את הפער הזה ועדכנתם אצלכם גם את אותם חבר'ה ועשיתם פה איזה פתרון גורף. אז באמת תודה רבה לך על כל העשייה שלך, היא חשובה מאוד ומבורכת, וגם בהקשר של החקיקה שלכם, ששניכם יחד ממשיכים למצוא את הפערים שיש בחקיקה עבור אותם אלה שמשרתים ונמצאים שם בשבילנו ומעניקים להם מה שמגיע להם.

אני רוצה רגע להתייחס למה שאמרת, חבר הכנסת ביטון, על הגולן ועל הלוויות הקשות שהיו אצלנו בטבח ילדי הגולן ביום המאוד קשה הזה. לא הפתיע אותי שנפגשנו גם בלילה שם במרכז ההפעלה, היה ברור מאוד שאתה תהיה שם ותגיע לשם, אבל אני רוצה להגיד גם איזו מילה טובה על השר וסרלאוף. הגיעו הרבה שרים. אני חושב שזאת אמירה בכלל לגבי כל ההתנהלות של הממשלה לגבי מה שקורה אצלנו בצפון בכלל ובגולן בפרט. הגיעו הרבה שרים, אני לא רוצה לנקוב בשמות, אבל הגיע שר אחד בלילה, בלי תקשורת, בלי דוברות. הוא הגיע עם משהו, הוא הגיע עם סיוע, והוא הגיע עם התקציב שבצפון כל כך צריכים אותו, עם הרשאות גמישות לראשי הרשויות – לדרוזיות וליהודיות – לחוסן של הקהילה, לחוסן של הגולן, לחוסן של התושבים, ואני מאוד מצפה ובגלל זה פתחתי ואמרתי שאני עולה לוועדת הכספים, כי אני מאוד מצפה גם משר האוצר – ואני יודע מיכאל על המתווה שאתה עמלת עליו קשה של העסקים, אבל הוא צריך להיות נרחב יותר ורחב יותר לכל תושבי הגולן, לכל תושבי הגליל ובלי לעשות הפרדה בין איזה עסק יקבל ואיזה עסק לא יקבל, כולם צריכים לקבל את הסיוע מהמדינה, והם נואשים אליו וזקוקים לו, כי עוד מעט כבר לא יהיה את מי להציל.

קרויזר, אני נאלץ לתמוך בכל מה שאמרת. אנחנו היינו שם בחצות, צריך לציין את השר סופר, חבר הכנסת ואטורי מהגולן שהיה שם בלילה, אבל באמת השר וסרלאוף נשאר איתי שם עד שלוש לפנות בוקר, אבל גם חזר בבוקר ללוויה.

חד משמעית.

אבל מעבר לכך, כשנשארנו בלילה, נכנסנו עם ראש העיר דולאן, שהיה צריך לנהל לוויה שהוא לא חלם שהוא צריך לנהל, והשר העמיד לרשותו כלים מידיים בתקציב משמעותי ונכח בכל הדיון, גם אתה היית. אני מצדיע לאופן פעולת השר, והלוואי שכל שר יגיע למג'דל שמס, יגיע לגולן, יגיע לקהילות היהודיות והדרוזיות בגולן.

יגיע עם בשורות.

ויעשה מעשים. אני רוצה להודות גם לחבר הכנסת סימון דוידסון, ששומר על שקט, אבל הוא נוכח בדיון הזה, ובפגרה באים לעבוד.

אני אגיד כמה מילים, לא אשמור על שקט. תודה רבה, האבסורד הגדול הוא שלפני שלוש שנים נפגשתי עם דולאן ראש המועצה, והדבר שהוא ביקש זה מגרש שחב"ק, מגרש כדורגל קטן לילדים, ועשינו מאמץ גדול מאוד והקימו שם מגרש שחב"ק, מגרש כדורגל ואולם חדש, ואתמול כשהייתי במגרש, אתה רואה את הנקודה שבה הטיל נפל, והוא נפל במגרש השחב"ק. הילדים שהיו שם שיחקו כדורגל, ואנחנו בוועדת החינוך, התרבות והספורט, ומדברים כמה חשוב הנושא של ספורט לילדים וכמה הם מבקשים אותו, אדוני יושב-ראש הוועדה.

אני הוצאתי היום מכתב לנשיא פינ"א ונשיא אופ"א שהאנשים הכול כך חזקים בעולם הספורט, שמנהלים את הכדורגל העולמי, לא הוציאו מילת גינוי על 12 ילדים שהיו באימון כדורגל. תארו לכם שזה היה קורה במילנו או ברומא? כי הוא נשיא מאיטליה, או בכל מדינה אחרת באירופה, והיו נהרגים 12 שחקני כדורגל? האם העולם היה באותו מצב כמו היום, כאילו שום דבר לא קרה? אני מאוד מקווה שנשיא פינ"א ונשיא אופ"א, כאנשים חזקים בספורט העולמי, יגנו בכל הכוח את מה שהיה.

אני מצטרף לבקשה.

תודה רבה, אדוני.

אני לא הייתי אתכם בלילה, אבל אנחנו צריכים עכשיו להתאחד כולם, אין פה עניין של פוליטיקה. צריכים לעזור במקום הכי קשה שיכול להיות – לאימא, לאבא, למשפחה, למדינת ישראל ולהתפלל כולנו שלעולם לא יקרה אסון כזה במדינת ישראל, אמן.

סימון, מה זה חשוב שדיברת. אתה יודע, המבחן של אנשים זה לא בפעולה שהם נקטו אחרי האסון, אלא אם היו שם בשביל הקהילות לפני. המעשים שלך למען הקהילה הדרוזית, העדה הדרוזית, למען הקהילה הבדואית, בשקט – אלה הקבוצות שסובלות הכי הרבה מתת הזדמנויות ותשתיות בספורט, אתה עשית מעשה, ואנחנו צריכים ללכת למגרש הזה, לחדש אותו ולבנות עוד כמה ולהפוך את השבר ואת האסון הזה למקום של תיקון ומעשים גדולים למענם.

חד-משמעית.

חברת הכנסת שרון ניר.

אדוני היושב-ראש, לצערי אני בדרך כלל לא חברה בוועדת החינוך, אני לא מספיקה להגיע ל זה, כי אני בוועדת החוץ והביטחון סביב השעון, אבל אני רוצה להגיד לך דווקא מהמקום הזה, שקרה פה אירוע כל כך מזעזע, שבסוף אי אפשר להגדיר את זה אחרת מאשר טבח בילדים, שלא עשו רע לאף אחד, הם פשוט חפים מפשע, פרחים שנקטפו טרם עת, מלאכים.

קודם כל להגיד לך תודה על העבודה החשובה של הוועדה הזו. אגב, ילדי ישראל מכל חלקי החברה הישראלית הם באמת העתיד, ודווקא הדיון הזה שבו אתה דן גם על סטודנטים ועל החבר'ה הצעירים, אנשי המילואים, שהם באמת דור העתיד שלנו, זאת באמת היכולת להסתכל קדימה, זה באמת מקדם הצמיחה של מדינת ישראל. אני רוצה להגיד לך תודה. אני רוצה להגיד ספציפית לגבי הנושא של חיילינו הגיבורים הלוחמים, אלה שבאמת תורמים המון וכבר עושים את היום ה-270 שלהם, אנחנו צריכים לראות בוועדה הזו – ואני רואה פה את ור"ה ואת התאחדות הסטודנטים – שאלה שבאמת נותנים יותר, מקבלים יותר, שאנחנו משקיעים בהם בראייה ארוכת טווח, כי אין לנו עתיד אחר, העתיד שלנו גלום באותם לוחמים. תודה רבה.

אתה מעלה את הנקודה של ההקלות בקבלה או שמדברים רק על כסף?

זה לא היום הנושא של תנאי קבלה. אם נידרש, נקיים על זה דיון.

אלא אם כן מישהו רוצה להעלות - - -

אם יש בשורה, בבקשה.

כבודו, אני רוצה לשאול שאלה. סטודנטים ששירתו מעל 150 יום במילואים וקיבלו יחד ביציאה שלהם צו 8 למאי, האנשים האלה מאבדים שנת לימוד.

מלאה.

האם יקבלו על זה החזר כספי, כאשר המל"ג בכלל לא עזר להם? יש לנו פה על מה לדבר על הפרט שהוא גם כלל. אנחנו מדברים פה על חיילי צה"ל, כמה אנחנו רוצים אותם וכמה האוניברסיטאות אמורות לעזור להם, אבל לצערי הכול כלאם פאדי, הכנסת יכולה לחוקק, המל"ג שם יכול לחרטט עליך כמה שהוא רוצה.

בדיוק, תודה רבה.

ותסלח לי מאוד, מה שאני אומר אני מדייק בו, ואתה יודע גם את הפרשה של יונתן זוהר.

אני אשמח שלא יגידו שאנחנו מחרטטים, אנחנו גוף ממשלתי – לא יאה להגיד שאנחנו מחרטטים.

יונתן זוהר, הסטודנט מבר אילן שלא זכה לקבל עזרה. תסלח לי מאוד, האדם הזה לא זכה לקבל עזרה – 150 יום, ויצא למילואים גם במאי, והוא לא יחיד.

בני, תעצור שנייה – בני.

הוא וכל שאר החברים שלו לא באיזה תואר, אלא במדעי המחשב – זה דבר שהוא צריך לקבל עבורו עזרה, והוא לא קיבל. הרבה סטודנטים שלומדים איתו שם מפחדים לפתוח את הפה, שלא יתנכלו להם. מתנכלים לו, הוא פשוט מקבל כל היום אזהרות.

בני, אין בעיה להגיד ביקורת, אבל אני מבקש ממך בפעם הבאה להשתמש בטרמינולוגיה קצת שונה.

ואני שואל, אם מותר לו - - -

אבל אני מבקש ממך בפעם הבאה להשתמש בטרמינולוגיה קצת שונה.

אני אשתמש, אבל אתה ראית כמה אני בנושא הזה, ואני הזהרתי והתרעתי - -

אבל יש פה נציגי ממשלה.

- - שהכנסת מחוקקת והצד השני אינו מקיים, פשוט מזלזל בכם. הפקידות השתלטה על המדינה, אוניברסיטאות שמקבלות כסף. כמה פעמים אמרתי, הגיע הזמן, אין מה לעשות, יש אנשים שתכה בהם כמה שתרצה באיזו אלימות, לא יכאב להם, אבל אם תיגע להם בכיס, יכאב להם. אותו דבר האוניברסיטאות, אם אנחנו לא נתחיל לקצץ להן ממה שהן מקבלות מהתקציבים של המדינה, הן לא יבצעו את החלטות המדינה ולא יעזרו לסטודנטים האלה, כי מה אומרים להם? אל תשרתו במילואים.

יכול להיות שישנם מקרים ספציפיים שנופלים בין הכיסאות, אבל אני חושב שברוב הגורף של הבקשות ושל הטיפול, גם ור"ה וגם מל"ג היו פה בשעה הקשה כדי לתת את המענה ההולם לסטודנטים, ראינו את זה בהצעת החוק הזו וראינו את זה בהצעות החוק האחרות, גם בכניסה לאקדמיה וגם בשאר הנושאים. בסדר, ישנם דברים שנופלים בין הכיסאות, ואני מכיר את הפנייה הספציפית הזאת, וזה לא כזה פשוט כמו שאתה מספר.

שתבין, הוא לא יחיד שם.

אנחנו לא פותחים על זה דיון עכשיו, זה לא הנושא היום.

אני לא אפתח את הפנייה הספציפית הזאת. לא פותח, לשכתי טיפלה בה באופן אישי, ואתה יודע שהדברים הם לא בדיוק כפי שאתה מציג אותם.

אנחנו נחליט אם זה מחייב דיון מיוחד ונעשה על זה דיון מיוחד מעמיק.

וגם אם יקבלו כספים אלה וגם אם יוחזרו להם על שנת הלימוד שלהם - -

בטח שיקבלו כספים אלו, זאת המטרה, ואנחנו נוודא שיקבלו.

- - אז בוא תעשה גם - - -

אנחנו נוודא שיקבלו את הכספים.

בני, לפעמים אפשר להגיד מילה טובה על הוועדה הזאת.

היושב-ראש בשבילי עושה רבות.

לך אני לא צריך להגיד כמה דיונים היו פה, גם המל"ג וגם ור"ה והארגונים הלכו עם הוועדה ועם החקיקה הזאת קדימה למען הסטודנטים המילואימניקים, נעשה פה באמת תהליך בריא, טוב וחשוב.

למה אני טוען שלא נעשה?

לא הכול מושלם, לא הכול מושלם.

אני לא טוען שלא נעשה, אני חי ומכיר את – הכנסת מחוקקת, הבעיה שהם לא מקיימים.

בני, זה נשמע, הדברים נשמעו.

בני, הדברים הובהרו.

אני רוצה להגיד נקודה.

אני אתן לך, אני רק רוצה להגיד משהו. הוראת השעה פקעה בסוף יוני לגבי הוראת השעה של כניסה לאקדמיה והעדפה. יש אפשרות לשר החינוך להאריך את אותה בקשה – היא פקעה בסוף יוני. אני אפנה אליו עד סוף יוני.

לאור העובדה שאין לנו מושג שהיא פקעה, מבחינתנו היא נמשכת.

אפשר לפעול גם בלי הוראות, אפשר לעשות טוב גם בלי הוראות.

לא משנה, אם אתם פועלים ללא הוראה, אנחנו מברכים אתכם – אנחנו מברכים אתכם על כך.

גם מל"ג בהחלטה אפילו נתנה לזה אחוזים בקבלה, אנחנו השנה ממש - - -

קודם כל תודה רבה, מעולה, אני רק אומר שהוראת השעה פקעה, ולכן אני מבקש משר החינוך – ויש בידו להאריך אותה – אני מבקש אותו להאריך אותה, כדי שתפעלו כחוק ולא לפנים משורת הדין.

אני מתנועת אימהות בחזית, היום למעלה מ-60,000 ומשהו אימהות לחיילים, לא רק ללוחמים. אני רוצה רק לשים דגש מאוד מאוד קטן, קודם כל הוועדה הזאת עושה עבודת קודש, כל הכבוד ליושב-ראש שמנהל אותה בצורה מופתית. הסיפור הזה של תעדוף משרתים במוסדות לימוד אקדמיים והתיקונים שעשו הוא מופלא. מה שחסר שם זאת אכיפה, זה מימוש, זאת היכולת שלנו לממש את תכלית החוק. לנו אין כלים היום, למעט מפניות שאני מקבלת מהציבור מלמטה של "לא נתנו לי", "לא עשו לי", "לא הקלו עלי", "לא שילמו לי", אני לא יודעת היום להכניס את זה למדדים שאומרים: האם כל מוסדות הלימוד מקיימים את זה? האם יש אחידות באופן שבו הם מתייחסים להקלות? כי בסוף זה מוגש למוסד הלימוד ואומר לו: זה לפי שיקול דעתך, אז עד איפה שיקול הדעת הזה?

והנה עכשיו אמרו פה חברינו מהמל"ג, ואני מצטערת על המילה "מחרטטים", אבל יש ניסיון במל"ג לפעמים קצת לעגל פינות, אבל אם יש איזה מדדים – כמו שאומרים, אם יש אחוזים - - -

איך לעגל פינות, אם אני אמור לתת לכם דיווח בתחילת השנה? איך לעגל פינות? אני אמור להעביר לכם דיווח שנקבע בחקיקה, איך אני אמור לעגל פינות?

הוועדה ביקשה לקבל דיווח בתחילת שנה. כל פנייה שמגיעה אלי ואני מפנה אותה ליאיר, אני מקבל מענה כמעט מידי. אני לא יודע, יש פניות ציבור במל"ג.

יש פניות ציבור, אנחנו יודעות, אני מפנה אותם לפניות הציבור.

אם יש לך דברים קונקרטיים שנקבל עליהם תשובות, אני אשמח שתעבירי לי.

אוקי, אני פשוט אומרת בואו נשים לב שתכלית החוק מתגשמת במלואה ושאנחנו לא נופלים בצדדים, זה הסיפור היחיד.

בהחלט.

כי באמת המשרתים האלה נותנים מעצמם, הם חוזרים מ-200, מ-300 – לא הייתי מתנה את זה בתאריך חזרה, כי לפעמים אדם חוזר ממילואים ישר לתוך העסק הקורס שלו, ישר לתוך המשפחה הלא מתפקדת שלו, ובטח אדוני יודע שאנחנו נלחמות על שוויון בשירות ועל הזכות לשרת, אז כל עוד לא נתקן מהיסוד את אי השוויון, אנחנו צריכים לקחת את המשרתים ולשים אותם גבוה, גבוה למעלה מעל כולם. תודה רבה.

אני רק רוצה להוסיף לזה משהו קטן. בחודשיים האחרונים אני מסייר הרבה במוסדות, אתמול במקרה הייתי בטכניון ובאוניברסיטת חיפה, היום אני נוסע מפה לבן גוריון, ביום רביעי אני באפקה ובקריה האקדמית אונו. בקיצור, ביום רביעי האחרון הייתי בספיר.

לא הבנתי, אתה רוצה החזר דלק?

לא, רק רציתי להגיד שאני עובר מוסד, מוסד ואני שומע גם מה קורה בשנה הקרובה. עזבו רגע, מה קורה גם עם הנוכחים, אני שומע מה קורה עם ההרשמה של המילואימניקים ועם כל מי שהקריב את עצמו ותרם למדינה, ואני רואה את כל המוסדות. אתמול חזרתי מהטכניון וחיפה ואני רואה את העיניים נוצצות ואני אומר: הם כל כך גאים במשרתי המילואים בארץ, כל המוסדות.

הם גאים במשרתים, אני יכול להביא לך דוגמאות.

תלוי מי, תלוי איזה מוסדות, זה נורא תלוי.

חברים, הוא לא נכנס בדברים של אף אחד.

אבל זה לא הוגן מה שאתה אומר, כי אולי יש סטודנט אחד או משהו בקצה. בסדר, אבל זה המיקרו, לא המקרו.

מתוך 70,000 משרתים.

זו האמת, אני רואה כמה הם גאים במשרתי המילואים וכמה הם רוצים גם לתמוך במי שקיים וגם לקבל את מי שסיכן את עצמו בשנה האחרונה. אני מזמין את כולכם חברי הכנסת להצטרף אלי לסיור.

יאיר, אנחנו פה בוועדה אתך הרבה זמן. אנחנו יודעים את מהירות התגובה שלך, את היושרה, את הפרו-אקטיביות ואת הנחישות שלך מול המוסדות האקדמיים. כל בעיה אישית פרטנית, אתם יכולים להזרים אלינו, להזרים אליו ישירות. לא היתה בעיה פרטנית או משהו שנראה כעוול שהגיע ולא טופל, ואנחנו גם יודעים לעשות סנקציות על מוסד אקדמי שלא ימלא תפקידו, אבל בואו תהדקו את הקשר, כי זה גוף שמגיב – גוף זה יאיר, אני לא יודע את הגוף, הוא פה מגיב ומתייחס.

כבר אמרנו מספר פעמים, שצריך עוד כמה תקנים כמו יאיר.

יש לו שני עוזרים.

- - - מורכב מפרטים, ומספיק פרט אחד שלא מקבל מענה, זה לא בסדר.

אנחנו נטפל בכולם.

אבל מטפלים בזה, מטפלים.

אבל תביאו את הבעיות, נטפל. חברים, יש לנו משהו אחד חשוב לפני סיום, תנו לנו לקיים אותו. נועם קידר, את קשורה לכנסת? גילוי נאות, היא ראשת המטה שלי, אבל קצינה במילואים – היתה בשדרות, היתה בעוטף בשטח ביחידה סודית.

מהטובות שבכנסת, וכנראה מהטובות שבצה"ל.

אל תיקח לי אותה, טייב...

לא לוקח, אני רק אומר...

למען הגילוי הנאות, אני עובדת עם מיכאל, אני ראשת המטה שלו ואני קצינה במילואים, כרגע עומדת על מעל 100 יום מילואים, יש שעשו יותר ממני, ועדיין חשוב לי לשים פה רגע דגש שבסוף הפגיעה היא פגיעה מתמשכת, כלומר הסיפור של ההחזר במקרה הזה שאנחנו מדברים עליו הוא החזר של השנה הנוכחית, הוא החזר של שנת הלימודים תשפ"ד והוא מותנה בהרשמה. רבים מאתנו לא נרשמו מעבר לסמסטר הראשון לקורסים נוספים, ולכן כשאנחנו נדרשים להציג הסדרי תשלום למיניהם, הם חסרים. אני כשחזרתי מהמילואים, לקח לי עוד זמן להתאפס חזרה ולחזור לשגרה, לחזור לעבודה, לחזור ללימודים. אני עוד חזרתי והצלחתי להירשם לסמסטר נוסף, יש סטודנטים נוספים שבגלל שהם נמצאים בשירות מילואים ארוך וממושך, לא הצליחו וגם את זה צריך להגיד. כלומר, כדי לצמצם את הפער שנפתח בשנה הנוכחית, תידרש לנו הרשמה נוספת גם בשנת 2025. קורסים שלא הצלחנו להירשם אליהם, לא הצלחנו ליישם אותם השנה, בין אם כי פשוט לא נרשמנו, ובין אם כי ההרשמה מותנית בהשלמה של קורסים קודמים ולא ניתנה או יש גבול להרשמה ברצף שניתנה – כי גם המוסד האקדמי בסוף לא יכול לתת לי להירשם לקורס, לצורך העניין סטטיסטיקה ב' אם לא עשיתי סטטיסטיקה א', ולכן כשאני אדרש לעשות את סטטיסטיקה ב' בשנת 2025, הפער הוא פער שנוצר בשנת 2024, וצריך גם לקחת בחשבון את הסיפור הזה. כדי לצמצם את הפער, תידרש לנו גם שנת 2025, וצריך לשקול הארכה, בעיניי של הזכאות, גם מתוך ההבנה הזו, בין אם זה ניצול של אותה תקרת זכאות במספר משיכות, ובין אם זאת החלה של אותה זכאות להחזר שנת לימוד גם לשנת הלימודים הבאה ברצף. עד כאן, תודה רבה.

נועם יקרה, את לומדת באוניברסיטה הפתוחה, שם אפשר להירשם לקורס, לסמסטר לשנה. הרוב המוחץ של הסטודנטים באוניברסיטאות לומדים בצורה שנתית, הסיטואציה שאת מתארת - - -

אבל התשלום הוא תשלום פר סמסטר גם באוניברסיטאות אחרות.

לא לא לא, באוניברסיטאות לא.

כן, אני מכירה סטודנטים באוניברסיטת תל אביב – אל תגידו לא, אני מכירה סטודנטים באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטה העברית, בכל מיני אוניברסיטאות שהן לא האוניברסיטה הפתוחה, שמשלמים פר סמסטר.

אין סטודנט – יש, אבל הם בודדים והם מעטים והם בוודאי לא הרוב – שמצליח תזרימית לשים סכום של שנת לימודים מלאה. אנשים שעובדים במשרות סטודנט, משתכרים בין 3,500 ל-5,000 שקל בחודש לחיים מלאים משכר דירה ותשלום למוסד הלימודי וחשבונות, ולכן משלמים פר סמסטר ופר קורס, וזה קורה גם באוניברסיטה הפתוחה, את צודקת, אבל גם בתל אביב וגם בירושלים, וזה מסטודנטים בגוף ראשון.

לא, יש את מה שאת מתארת, אבל קודם כל בתחילת השנה אוקטובר 23', להזכיר לכולנו, אחרי השבת השחורה, האוניברסיטאות היו שבוע אחרי זה לפתוח שנת הלימודים. שנת הלימודים נדחתה שלוש פעמים עד דצמבר. סטודנטים במילואים קיבלו לחשבון הבנק שלהם אלפי שקלים, כל מי שהיה סטודנט במילואים בכל אחת מהאוניברסיטאות – היו שינויים בסכום הכסף, כי כל אוניברסיטה גייסה תרומות כפי שהיא יכלה, כי זה נעשה רק מתרומות כמובן, כי למדינה לקח זמן עד שהיא נערכה ונכנסה לאירוע. סטודנטים קיבלו כסף עוד לפני שנכנסה שנת הלימודים, נדחו תשלומים לשכר לימוד, נדחו תשלומים למעונות. אף סטודנט במילואים לא נדרש לשלם כסף, למיטב ידיעתי. מי שהמשיך ושירת מעבר ל-30 יום הראשון של מה שהזכאות ניתנת עבורו, לא משלם כרגע – לא על מעונות, וגם שכר הלימוד, אותם 11,000 שעכשיו דובר עליהם, לא אמור לשלם שכר לימוד בתשפ"ד, השנה שמסתיימת בשבועות הקרובים.

לגבי העניין של תשלומים סמסטריאליים, נועם, הפריסה היא או חודשית או שנתית, אבל אנשים קיבלו פטורים משכר לימוד לאורך השנה קדימה, ומעטים – מי שלומד תואר ראשון שנה א', ב' או ג' – שמחלקים את זה לסמסטריאלי. יש כאלה, לא מתווכחת, אבל הם המיעוט.

יש כאלה, וגם אם הם אלפים בודדים, הם לא צריכים להיפגע.

מדובר בין עשרות למאות בודדות, אבל המסה הגדולה היא 360,000 סטודנטים. המסה הגדולה היא שנתית, ולהם דאגו. אני לא מכירה פנייה שפנה סטודנט שנדרש לשלם כספים כשהוא היה בשירות מילואים ולא קיבל - - -

חבר'ה, אנחנו נעשה מעקב על הדבר הזה, בכלל על כל עולם התשלומים ומיצוי הזכויות בחוק הזה. יהיה מעקב בוועדה הזאת, נבדוק שאכן הכסף הגיע ליעדו, וגם נחליט אם יהיה דיון על היבטים של תנאי קבלה וגם סוגיות תזרים, מועדי תשלום ומועדי הגשה חלקיים כדי למצות מה שמגיע לך.

עוד משפט אחד.

לא עכשיו, אנחנו עוד נהיה ביחד מרגוליס.

קצין מילואים ראשי רצה להתייחס, ואנחנו רוצים לעשות עוד משהו לפני סיכום.

קודם כל, תודה על הדיון. אני תמיד שמח להיות פה בוועדה הזאת, שבאמת עושה פלאים לאנשי המילואים.

אני רק רוצה להדגיש נושא אחד, צריך לזכור שבסוף רוב המשרתים הם לוחמים שמקבלים מדים ללימודים, זאת אומרת: הם ממילא זכאים למימון מלא, וזה לא קשור לאירוע הזה. לכן האמירה מקודם שהם לא נרשמו, זה לא משנה, מדים ללימודים גם לפני המלחמה, בזכות עבודת הוועדה והכנסת, היו זכאים למימון מלא של הלימודים שלהם.

מעבר לזה, אני כן חושב שאנחנו כבר צריכים להסתכל בוועדה על תשפ"ה ולקיים על זה דיון, כי משרתי המילואים בתשפ"ה ימשיכו לעשות הרבה מילואים ונידרש לתת להם סיוע ופתרונות. אנחנו מכינים את העבודה מהצד שלנו, ואני חושב שחשוב מאוד שהוועדה תקיים על זה דיון בהקדם.

אני רק משחזר את הזיכרון – אתה יודע, מי שהגיש ממדים ללימודים 100% השתתפות היה ידידי חבר הכנסת מיכאל ביטון, איפה שמגיע – מגיע.

בגלל זה אמרתי את שאמרתי על הוועדה, שבאמת עושה פלאים למשרתי המילואים.

נמצא אתנו חבר מועצת העיר מפלורידה, לואיס היקר – Welcome to Israel, בבקשה.

תודה, היושב-ראש, אנחנו רוצים פה רגע אחד גם של הכרת הטוב ולקבל איזה בוסט, כוחות ואנרגיות טובות מיהדות העולם.

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי:)

נמצא אתנו בישיבה הזאת אדון לואיס ריינשטיין, חבר מועצת העיר פלנטשיין בפלורידה. לואיס, כחלק מפעילויותיו הציבוריות, היה המנהיג שהביא למועצת העיר כמה החלטות שתמכו בישראל. אני רוצה לתת לך לדבר ולהרחיב על כך, כדי להביע את השותפות שלך אתנו ולהעביר את המסר שלך לעם ישראל. בבקשה, לואיס.

תודה רבה. תודה רבה אדוני היושב-ראש ביטון, תודה לחברי הכנסת ולוועדה על ההזדמנות להיות אתכם כאן הבוקר, למרות שאני יודע שאתם עסוקים מאוד ועושים עבודה מאוד חשובה עבור המדינה.

השם שלי לואיס ריינשטיין, אני חבר מועצה בעיר פלנטיישן בדרום פלורידה. זה כבוד גדול עבורי להיות כאן בשם ראש העיר שלנו והעמיתים שלי חברי המועצה ובשם כמעט 100,000 התושבים. אני כאן כדי להגיד "אנחנו עומדים עם ישראל, אנחנו עומדים עם עם ישראל" – אנחנו עומדים לצד ישראל, ואנחנו עומדים לצד עם ישראל.

אני כאן הבוקר כדי לחלוק אתכם את העובדה, שבעיר פלנטיישן הצענו תמיכה מלאה פה אחד במדינת ישראל ובעם ישראל, ולומר בבירור ובפשטות רבה: אתם לא לבד. עיגנו את התמיכה הזאת בעיר שלנו במסמכים רשמיים בשלוש הזדמנויות – באוקטובר, כאשר התוודענו לטבח ולפלישה ולתמיכה הקצרה מאוד מצד העולם. אנחנו בעיר פלנטיישן העברנו החלטה פה אחד לתמיכה בישראל.

אני רוצה לקרוא לכם הבוקר שתי שורות: העיר פלנטיישן ומועצת העיר תומכים בישראל ותומכים באזרחיה ומתנגדים לפשעים המתועבים שבוצעו על ידי מחבלי החמאס. העיר פלנטיישן ומועצת העיר תומכים בזכותה של ישראל להגן על עצמה אל מול המלחמה הברברית שמבצע החמאס. ולגבי אותה החלטה שהתקבלה, אני מוסיף עכשיו גם את חיזבאללה.

בינואר הוצאנו את ההחלטה השנייה שלנו והתבטאנו נגד האונס והעינויים הנוראיים. תפסנו את השתיקה של רבים – בארצות הברית, בארגונים עולמיים וכחלק מכישלון הצלב האדום. שוב אמרנו בעיר: אם אחרים לא ידברו – אם אחרים לא ידברו, אנחנו לא נשתוק. אני רוצה לקרוא ולחלוק אתכם שתי שורות מאותה החלטה: העיר פלנטיישן מוקיעה את השימוש באונס ככלי נשק במלחמה. העיר פלנטיישן מביעה אכזבה עצומה מהשתיקה של ארגוני זכויות נשים – לאומיים, מקומיים, מדינתיים ובין- לאומיים, כאילו הם שכחו ש-Me Too כוללת נשים ישראליות, ואנחנו לא יכולים לשתוק.

לבסוף, בשם העיר פלנטיישן אני רוצה לחלוק אתכם היום את העובדה שגם הוצאנו הכרזה על ה-14 במאי 2024 לגבי יום העצמאות וחגיגות העצמאות ה-76 של ישראל ולגבי חודש המורשת היהודית האמריקנית שאנחנו גם חוגגים. ההכרזה הזאת היתה גם בתגובה למחאות ולהסתות בארצות הברית בכמה מהאוניברסיטאות היוקרתיות שלנו. לכן הכרזנו שהדרך הכי אפקטיבית להתמודד עם עלייה במעשים אנטישמיים תהיה כאשר קהילות כמו שלנו יגידו: אנחנו לא נסכים לכזאת שנאה בעיר שלנו, ואנחנו מאמינים שאין מקום לשנאה בשום מקום בארצות הברית או בעולם.

היום כשאני כאן מטעם העיר פלנטיישן, אני מאמין שאנחנו אחת מערים רבות בארצות הברית ובעולם שתומכות בישראל. אנחנו עומדים לצדה של ישראל ועל זכותה להגן על עצמה ועל זכותה לחיות בשלום ובביטחון. אז היום אני מציג את המסמכים הרשמיים של העיר פלנטיישן, ואני מבקש שהם יהיו חלק מהרישומים הרשמיים, ובשם העיר פלנטיישן במדינת פלורידה ובשם כל התושבים, אני אומר היום "עם ישראל חי".

(מחיאות כפיים)

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי:)

תודה רבה, תודה לואיס. זה לא רק מרגש, זה רגע משמעותי שעשית מאמץ לבוא מארצות הברית ולהביא את הגישה התומכת, כשאנחנו נמצאים פה בזמנים מאתגרים. אנחנו גם רוצים להראות את ההערכה שלנו ולהביע את הוקרת התודה שלנו אליך כמנהיג בעיר שלך, לעיר פלנטיישן, לאנשי פלורידה, לאנשים בארצות הברית, בשם היושב-ראש טייב, יושב-ראש ועדת החינוך, ובשם הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל, ובשם הבית הזה, חברי הכנסת שאתנו עכשיו והעם בישראל. אנחנו רק רוצים להגיד תודה על זה שאתה שותף מדהים, שעומד לצדנו בזמנים המאתגרים האלה.

אבל אתה גם בא ממשפחה אגדית. אני רואה שם "בחור" צנוע, מר ג'ואל ריינשטיין, שהוא תומך אקטיבי משמעותי בישראל במשך יותר מ-50 שנה, באיפא"ק, ב-JNF ובאוניברסיטת בן גוריון כחבר בחבר הנאמנים. אתנו גם הבן שלך ג'ונתן, שרק חגג בר מצווה ולמד עם סופר סת"ם ישראלי. הוא למד רבות לפני שקיבל את התפילין. לעדי, למשפחה, לעובדה שאתה תומך בישראל בכל שאתה עושה – זה כל כך משמעותי, תודה גדולה.

תודה רבה, תודה.

(מחיאות כפיים.)

(אומר באנגלית: )

לואיס, תודה לך על התמיכה שלך.

תגיד את זה בצרפתית.

אפשר להגיד גם בצרפתית.

(נושא דברים בשפה הצרפתית, להלן התרגום החופשי:)

לואיס, תודה על התמיכה בישראל ללא תנאים. אנחנו רוצים להודות לך שבאת לפה, לישיבה בכנסת. אנחנו מקווים שאנחנו נוכל להמשיך לשמור יחד על כוחות הציוויליזציה של העולם נגד כל הברברים האלה.

כל הכבוד. ברשותכם, אנחנו מסכמים את הדיון הזה, שעסק במימוש הסיוע, ההחלטות והחוק שקיבלנו והובלנו פה יחד, חבר הכנסת טייב, אנוכי והוועדה בתמיכה מוחלטת של כלל חברי הכנסת.

הוועדה תבצע דיון מעקב על הסוגיות שעלו פה, גם על מימוש החוק וגם על הסוגיות שעלו בתנאי קבלה בהיבטים אחרים. אנחנו נודיע על מועד מעקב לפי התקדמות היישום.

הוועדה שולחת ניחומים למשפחות החללים, ביניהן המשפחות במג'דל שמס אשר איבדו את ילדיהן ברצח אכזרי של ארגון החיזבאללה, וכן איחולי החלמה מהירים לפצועים. הוועדה מתפללת ומקווה לחזרתם בשלום ובמהרה של כל החטופים והחיילים.

הוועדה קוראת בהמשך לאמירה של חבר הכנסת סימון דוידסון לנשיא אופ"א - -

ופיפ"א.

- - והוועדה תוציא מכתב באנגלית בשם יושבי הראש וחברי הכנסת החברים בה לנשיא אופ"א לגנות בתוקף את רצח הילדים במג'דל שמס, אשר כל חפצם היה להתאמן בכדורגל ולשמוח במשחק הכדורגל. ראוי היה שאופ"א היו מגנים את הרצח הזה, אבל אנחנו ניתן להם הזדמנות להתייחס אליו.

הוועדה מודה למל"ג על המענים ועל הטיפול שניתנו לפניות שהועברו אליו. כל ארגון וכל מקרה פרטני שמישהו רואה שנעשה לו עוול, הוועדה יודעת להפנות וגם לחבר אתכם אל המל"ג ישירות.

הוועדה דורשת לאפשר לסטודנטים להגיש בקשה חוזרת, אם ישנו צורך בכך, כדי לא לאבד אף תקציב שנועד בחוק עבורם.

הוועדה מבקשת ממשרד הביטחון צה"ל לתגבר את הצוות הבוחן את הבקשות של הסטודנטים, כדי להגיע למיצוי מלא של זכויות ותשלום מהיר ואפקטיבי של הכספים ולהקל על הסטודנטים בהיבטי התזרים.

הוועדה פונה לשר החינוך ומבקשת לחדש את הוראת השעה בנוגע להוראות הקבלה, על אף שהאוניברסיטאות מתוך רצון טוב מממשות חלק מההוראות הללו.

גם מל"ג.

לא להפריע לי באמצע.

היועצת המשפטית.

היועצת, את הבאה בתור, אני אתן לך לדבר.

הוועדה דורשת ומבקשת משר החינוך לחדש את הוראת השעה בנוגע להוראת הקבלה, שפקעה בסוף חודש יוני. תיכף נקבל הבהרות מהיועצת המשפטית.

הוועדות יקיימו ישיבת מעקב בכל הנושאים שעלו פה ותהיה ישיבה נוספת, כולל מחשבה קדימה איך נראית שנה הבאה, והאם אנחנו נדרשים לתקן את החקיקה, כי ראינו זליגה של הבעיות אל תוך שנה הבאה בשל הפסד קורסים של סטודנטים שעשו גם 200 ימי מילואים ולא מצליחים לממש את הזכאות הלימודית שלהם השנה. אנחנו רוצים לאפשר להם ליהנות מהתנאים האלה לפחות, כשיחזרו בשנה הבאה לספסל האקדמיה.

בבקשה, היועצת המשפטית.

רק רציתי לחדד, שזאת הוראת שעה של ההקלה בתנאי קבלה – לא הוראת קבע ללוחמים, אלא לתנאי קבלה למשרתי מילואים ששירתו בתקופה הקרובה, מהשביעי באוקטובר עד שלושה חודשים אחרי תחילת החוק, שהתחיל ב-31 במרץ. לכן זה פג בסוף יוני, אבל הוראת השעה היא כן לשנות הלימודים תשפ"ה ותשפ"ו, ולכן נכון ור"ה ומל"ג שאתם עדיין צריכים לקיים את החוק, אבל זה לעניין הזכאות של הסטודנטים ששירתו במילואים, כך שהשירות גם בחודשים האלה ייחשב להם לעניין הזכאויות לשנות הלימודים הבאות. זה החידוד, ואכן בסמכות שר החינוך לחדש את זה לחצי שנה נוספת.

מעולה, תודה רבה.

ברשותכם, אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 11:59.