פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



24
ועדת הכלכלה
07/08/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 463
מישיבת ועדת הכלכלה
יום רביעי, ג' באב התשפ"ד (07 באוגוסט 2024), שעה 10:30

סדר היום: קידום התחרות בשוק הרכב

חברי הוועדה: דוד ביטן – היו"ר
אברהם בצלאל
אליהו ברוכי
ששון ששי גואטה
שלום דנינו
רון כץ
סימון מושיאשוילי
משה פסל

ינון אזולאי
אריאל קלנר
עודד פורר

אליאס עזאם - מנהל תחום כלכלה, אגף הרכב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

שירן יעקב - לשכה משפטית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עינת סגל - מנהלת אגף הרכב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

דניאל שוורץ - רפרנט תחבורה באג"ת, משרד האוצר

ספיר איפרגן - אגף תקציבים, משרד האוצר

נטליה מירנצ'וב - מנהל תחום מפקח ארצי-כלכלה, רשות המסים, משרד האוצר

ניצן רשף - משרד האוצר

איתמר מילרד - ראש אגף בכיר אסטרטגיה במינוי בפועל, משרד ראש הממשלה

טיראן ששון - יועץ מנכ"ל, משרד הכלכלה והתעשייה

מיכאל חורי - ראש תחום רגולציה ביבוא, משרד הכלכלה והתעשייה

אנואר חילף - משרד הכלכלה והתעשייה

שירה פאיראיזן - ראש צוות, רשות התחרות

איל שפירא - מנהל תחום בכיר תכנון ומדיניות, רשות התחרות

נועם לוי - רשות התחרות

גדעון רייס - חבר הנהלת חטיבת יבואני החלפים בלשכת המסחר, איגוד לשכות המסחר

יוסף סקורניק - יו"ר איגוד יבואני החלפים לרכב, איגוד לשכות המסחר

רונן לוי - יו"ר, איגוד המוסכים

צחי שטרית - מנכ"ל מיאמי קארס בע"מ, איגוד יבואני הרכב

מתן אלפסי - יועץ משפטי, איגוד יבואני הרכב

אהוד שניידר - יועץ משפטי, איגוד יבואני הרכב

רחל גור - סמנכ"ל, לובי 99

יעל שכטר-סיטמן - לוביסטית ציבורית, לובי 99

שגיא דגן - סמנכ"ל איגוד חברות אנרגיה ירוקה לישראל

אלעד ברשאן - מנהל מורן קרגו עמילות מכס

מרדכי ברנס - יו"ר, אגודת אשכול

מכבית מאייר - דודה של גלי וזיו ברמן

דבורה עידן - אימא של צחי עידן, חטוף בעזה

יזהר ליפשיץ - בנו של עודד ליפשיץ, חטוף בעזה

גיל דיקמן - בן דוד של כרמל גת, חטופה בעזה

מיכל ששון - משפחות החטופים

נטע אפטלון ברוך - משפחות החטופים

איתי עצמון

עידית חנוכה

הילה לוי


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
קידום התחרות בשוק הרכב

בוקר טוב, הנושא היום הוא קידום התחרות בשוק הרכב, וקיבלתי גם בקשה משליש מחברי הוועדה בעקבות הכתבה שהייתה בערוץ 11. מאיפה הבאתם את זה? דיברו איתי בזמנו בעקבות הכתבה הזאת, ואתם הגשתם את הבקשה. ערוץ 11 עשה את הכתבה וצריך לתת להם קרדיט. בגלל שזה ערוץ 11 לא מגיע להם קרדיט? מה הבעיה? אני לא מבין. הנושא הוא ביוזמת חברי הכנסת משה פסל, אריאל קלנר, ששון ששי גואטה, דן אילוז, רון כץ ואוהד טל. פורר, אתה לא חבר ועדה. כלומר, אתה מהצד של הוועדה.

אני פשוט נהנה לבוא לדיונים.

אוקיי. אתה יכול להצביע במקום איווט.

פורר, יש לו פה זכויות.

יש לו פה זכויות שלא קשורות לחברות בוועדה. בעצם הוא חבר נוסף בוועדה, בלי להיות חבר בפועל.

אני חבר של הוועדה.

זה נכון, זה נכון. הוא יכול להצביע כשאיווט איננו.

יש פה נציגי משפחות חטופים, ואני מבין שאתם רוצים לדבר, בבקשה.

שלום לכולם, אני אשמח אם כולם יסתכלו לכיוון שלי לכמה דקות. אני דודה של גלי וזיו ברמן, תאומים בני 26 שנחטפו מהבתים בכפר עזה שלהם באכזריות, והופרדו בעזה. זאת פעם ראשונה בחיים שלהם שהם נפרדים ודווקא שם בגיהינום. כבר עשרה חודשים שאני הקול של אחותי, כי הקול שלה נדם. היא עושה, היא פעילה, אבל היא לא יכולה לדבר עליהם. הקול של אבא שלהם, דורון, שכלוא בגופו – הוא נכה והוא לא יכול לדבר בשמם. ובעיקר הקול שלהם.

הוועדה הראשונה שהייתי בה היום היא הוועדה לזכויות הילד. גלי וזיו הם בני 26, ובקרוב בספטמבר הם יהיו בני 27. מקווה שהם לא יהיו בגיהינום כשהם יגיעו לגיל הזה. להם אין זכויות. להם ולשאר החטופים והחטופות אין זכויות. הזכות הבסיסית לחירות נלקחה מהם באותו יום, ובכל רגע שאנחנו נושמים פה עכשיו, להם אין אוויר לנשימה, תרתי משמע. פחד, סכנה מרחפת מעל ראשם בכל רגע נתון כשאנחנו כאן.

אני בוחרת להשמיע את הקול של זיו, את השיחה האחרונה שלו עם אימא שלו. היא מכה על חטא שהיא אפילו נזפה בו מתוך הפחד והאימה שלה. תקדישו כמה שניות להקשיב לזיו.

(השמעת הקלטה)

זיו בן 26, אבל הוא מת מפחד. הוא מת מפחד, וזה בלי שהשמעתי לכם את גלי.
אני לא אפריע לשאר הדוברים. לסיום, אני מבקשת שמישהו אחד יענה לנו. לא רק להקשיב, גם להגיד לנו מה לעזאזל אתם עושים ומתי הסיוט שלנו ייגמר? באותו להט שהבחורה משמאלי דיברה פה קודם, אני לא שומעת אף פעם את הלהט הזה כשמדובר על החטופים.

אנחנו לא מנהלים דיון בעניין. קחו בחשבון שאנחנו חברי כנסת, לא חברי קבינט.

תודה.

עוד מישהו רוצה לדבר?

יום טוב, אני אימא של צחי עידן. צחי נחטף מקיבוץ נחל עוז, וודאי חלקכם ראה את ה-live בפייסבוק. צחי נחטף מהממ"ד בנחל עוז כשהוא והבת שלו בת ה-18 מחזיקים את הדלת. לצערי, המחבל ירה בדלת ורצח לנו את הנכדה. ככה צחי יצא אל ה- אני לא יודעת לאן. באמת אין לי מושג. אי-הוודאות מאוד גדול, ואין לנו מושג אלמנטרי. ככה הוא עזב את הבית שלו, כשהילדים שם על הרצפה, כשהבן שלו בן ה-10 גם ראה איך רוצחים את אחותו, וגם רואה איך כל הזמן יורים RPG מהבית, והוא שואל בקולו: מה עשיתי, מה עשינו רע? מה עשינו רע? כי בכל מקום נורמלי יודעים שאם עושים רע, אולי יש עונש.

כשלוקחים את צחי מהבית, הבת שלו צועקת באנגלית – היא ילדה בת 11.5 – Don’t kill him, don’t kill him. והוא אומר לה: no kill, יעני, מבטיחים שלא יהרגו אותו. ככה צחי יוצא. הידיים שלו מלאות בדם של הבת שלו, והנשמה איננה, כמובן. אני לא יודעת אם הוא בטראומה היום. 10 חודשים אחרי הוא בטח בפוסט טראומה. הוא לא קבר את הבת שלו, לא ישב שבעה על הבת שלו. אני לא יודעת מה עובר לו במוח. הוא לא יודע אם המשפחה ניצלה או לא ניצלה. ככה הבן שלי יושב שם. בן אדם חזק, אבל אנחנו יודעים ממנו שהוא עבר תשעה בתים שהצבא הרס. היום אין לי מושג איפה הוא נמצא. 10 חודשים אנחנו בסיוט.

אני מלווה את אישתו. מאיפה יש לה כוחות גם להחזיק את עצמה, גם לטפל בילדים האלה שראו את הדבר הנורא ביותר בחיים שלהם? ומחכים, מחכים, מחכים. מתי אבא בא, מתי אבא בא, מתי אבא בא. אתם הורים, אתם מכירים את העניין הזה. יש לכם תשובות לילדים שלכם, כשאין לכם מושג אלמנטרי איפה הוא נמצא כדי לעזור להם לראות את אבא שלהם? 10 חודשים וכאילו אנחנו באותו יום.

למה אני כאן? ועדת הכלכלה – הרבה עוסקים בנושא מחירים. ואני שואלת שאלה פשוטה, הבן שלי לא ביקש להיות קורבן של מדינת ישראל. בשום פנים ואופן לא. יש חיילים וכשהוא היה בצבא, הוא נלחם והכול בסדר. אבל זה לא התפקיד שלו. אזרח שהאמין שהמדינה הזאת מאחוריו. שיש הגנה. שמעתם את אימא של גלי וזיו. הם שואלים איפה הצבא.

אני רוצה לומר שאנחנו, הבן שלי והמשפחה שלו הופקרה ב-7 באוקטובר – כולנו יודעים. אבל אני רוצה להגיד לכם שההפקרה הכי גדולה בעיניי היא 10 חודשים שהבן שלי עדיין לא כאן. ואין למדינה תשובה, תשובה. אנחנו בוועדת חינוך ומדברים על ילדים ועל זכויות הילד. הדבר הכי פשוט זה להחזיר לילדים את אבא שלהם.

אני רוצה לבקש פה, נכון, רק חברי כנסת ובכל זאת נבחרי ציבור ואני מעריכה. צריך לעשות משהו, רעש גדול כדי להביא את כל החטופים, אחרת אין לנו מדינה. אתם יכולים לדבר על מחירים, וכלכלה וכספים והכול. אין מדינה. זאת הבקשה שלי, בגלל שזאת המדינה שלי. אני אוהבת אותה, אני רוצה לראות את התקומה שלה, וזה יקרה רק כשכל החטופים יחזרו הביתה. סליחה על ההתרעמות שלי, תודה לכם שאתם מקשיבים לי.

בוקר טוב, אני הבן של עודד ליפשיץ שחטוף במנהרות. הייתה לי הזכות להיות בסוף הדיון הקודם, בדיון על הגז. מצאו גזים בעוד מקומות, חוץ מתמר ולווייתן. מצאו גזים במנהרות והם הרגו את חברי הקיבוץ – את מצגר, את קופר, את חיים פרי, את אלכס פופולוב. אפשר להמשיך עם זה. אולי את יגב. אלה גזים שאנחנו מייצרים אותם, אנחנו לא מוציאים אותם מהאדמה. אנחנו מפוצצים, ואז הגזים האלה חונקים את מי שנמצא בפנים. הרבה לחץ מייצר הרבה גזים, וכבר מהיום החמישי אנחנו מייצרים הרבה לחץ. והרבה גזים חונקים אנשים בפנים, כנראה גם את אנשי החמאס.

אנחנו לא יכולים להתכחש לדבר אחד, שכרגע יש אפשרות להוציא אנשים שלא ינשמו גזים מלמטה, ואולי נוכל לקבל פה דמויות – עשרה, עשרים, שלושים. האם אנחנו רוצים לחכות עוד חצי שנה לעסקה האולטימטיבית? למחיר המצוין? להכול? או שאנחנו רוצים להתחיל לקבל חטופים חיים, מה שלא ראינו מהיום ה-50? יש שם תצפיתניות. מי שלא ראה את התמונות ואת הסרטים, מוזמן לחזור אליהם. יש שם גברים שמתארים שעושים להם מה שעושים לתצפיתניות. מי שלא חובב הז'אנר, יש גם לזה סרטונים.

בכלל, מספיק עם הציניות הזאת. ביטן, אתה תמיד נותן לנו פה זכות דיבור, אבל גם בוועדה הקודמת הצלחנו איכשהו להרים את חוק עידן פלוס והינה, אתמול כינסנו ועדה שלמה והעברנו את זה. שאפו לערוץ 14, אני בטוח שיהיה הרבה תיאבון, והם יוציאו עוד חוקים על הגב של הסיפור הזה.

החטופים שלנו נמקים. תתחיל עם זה, תתאר אותם, תסביר מה קורה איתם. מעבר לפריק שואו שאנחנו באים לכאן כל יום במשך 10 חודשים, תשימו את הסיכות שלכם ותתחברו לכאב של ההורים ששלחו את הילדות ואת הילדים שלהם לצבא ועכשיו הם נמצאים שם.

אני מוכרח להגיד שאחרי 10 חודשים יש ממש תחושה שיורד סף – כלומר, מטוסים לא מגיעים לפה וחופשות נהרסות וזה קצת יותר כואב לציבור גדול מאוד, מאותן תצפיתניות שעוברות את התענית הזאת. נראה שאחרי עשרה חודשים יש פה אנשים שאין להם שום בעיה להגביר את הלחץ עד הכניעה הגדולה לעוד 10 חודשים, ופשוט לא להתייחס לציבור שלם שזה המצב שלו.

אני אגיד בעדינות, אפילו באותו ערוץ מדובר, עסקו בשאלה האם אלה שהם יותר יהודים ועושים יותר מצוות, הם אלה שיותר נפגעו. כאלה דיונים היו בערוץ הזה. גבלס גם עסק בדברים כאלה. אני אגיד בצורה אחת, תתחברו לנקודה המזוככת של פדיון שבויים ושל להיות יהודים, ותשימו קצת את הרכוש בצד. פשוט לפתור עכשיו את הבעיה הזאת, כי אנחנו מאבדים את הזכות שלנו בתור עם נבחר ואור לגויים, לא רק ביכולת שלו להילחם אלא גם ביכולת שלו להיות רחום וצודק. תודה רבה.

שלום, אני בן דודה של כרמל גת, שחטופה בעזה כבר 306 ימים, היום 10 חודשים. 10 חודשים. 10 חודשים היום.

כמו שאמרה דבורה, הכי מדויק, המחדל הוא לא רק של ה-7 באוקטובר, המחדל הכי גדול בתולדות מדינת ישראל הוא מחדל 10 החודשים האלה. ואם היה לנו ספק בחודשים האחרונים בשאלה אם אפשר או אי-אפשר להחזיר את החטופים, אני רוצה לקרוא לכם משהו שכותב אבא של כרמל, שלא מרבה להתראיין. היום הוא אמר כך: הציבור צריך לדעת, ראש הממשלה מעכב ביודעין ובמכוון עסקה, שיכולה להיסגר ברמה המיידית. זו אינה ספקולציה או פרשנות עיתונאית, אלא אמת פשוטה ואכזרית, שמבוססת על עדות ישירה של מי שעוסק בנושא המשא ומתן באופן יום-יומי.

מעכבים עסקה. ואני יודע שמסתובבות שמועות על זה שכולם שם מתים. זה לא נכון. אנשים חיים שם. עשרות מחכים לנו שנציל אותם, וכל דקה יכולה להיות הדקה האחרונה שלהם. וכל יום של עיכוב, כל יום שבו מאריכים את החופשה בעוד כמה ימים ונוסעים לסוף שבוע במיאמי או במקום אחר, יכול להיות הרגע שבו הם יאבדו את החיים שלהם כמו שקרה ליגב, כמו שקרה לאלכס, כמו שקרה לעוד הרבה אחרים.

ב-10 החודשים האלה לקחתם אנשים והפכתם אותם לקלפי מיקוח. הינה, כרמל עכשיו על הקף המקומט הזה, היא קלף מיקוח. כן נמשיך את המלחמה, לא נמשיך את המלחמה. זה כדאי בשביל אישה בת 40? בשביל ילד בן חמש? אריאל ביבס, גם הוא עכשיו קלף מיקוח. ואנחנו חושבים אם כדאי או לא כדאי.

כל אחד מכם הופך עכשיו לקלף מיקוח. לא ביקשנו להיות במקום הזה, וזה תכף יקרה גם לכם. תיפתח פה איזו מלחמה, יקרה משהו לבת שלכם, לאחד שלכם, לאבא שלכם, יהפכו אותם לקלפי מיקוח ולא יחזירו אותם. יעשו חישובים אם זה כדאי או לא כדאי, והחיים נמשכים במדינה 10 חודשים כאילו הכול בסדר. אין מדינה, אין. כולנו קלפי מיקוח. אדוני חבר הכנסת דוד ביטן, שכמו שנאמר פה נותן לנו תמיד את הבמה, אתה אומר: אנחנו רק חברי כנסת ולא חברי קבינט.

התכוונתי שאנחנו לא אלה שקובעים. אנחנו יכולים להשפיע, אבל אנחנו לא קובעים.

אז אנחנו קוראים לכם בדיוק לעשות את זה ולקחת אחריות. אדוני, אם זאת הייתה הבת שלכם שם, שהיו הופכים אותה לקלף מיקוח, ומישהו כלשהו היה מעכב אפילו ביום אחד את החזרה שלה הביתה, היית אומר שאתם לא אלה שקובעים? אתה קובע, ואני גם יודע עמוק בפנים מה אתה חושב. לא יכול להיות, לא יכול להיות שאתם חושבים שזה בסדר להשאיר אותם שם. לעכב את העסקה שתחזיר אותם.

יש עסקה על השולחן, וכל דקה של עיכוב מסכנת את החיים שלהם והורסת מבפנים את המדינה הזאת. אין מדינה כל עוד הם לא כאן, ואנחנו יודעים בדיוק אצל מי מתעכבת העסקה עכשיו. כל הנתונים מפורסמים. שלא נחזור לכאן בעוד חודש, בעוד שנה או בעוד עשר שנים, כמו שקרה לאברה מנגיסטו ולהישאם א-סייד. תקדמו את העסקה הזאת, אחרת כולכם תהיו קלפי מיקוח. תודה.

עוד מישהו רוצה לומר משהו? שתי דקות הפסקה ונחדש את הדיון.

אולי כבודו יגיד לנו כמה מילים?

אמרתי, אני לא יכול לפתוח את זה לדיון.

לא דיון. מה אתה מרגיש.

לא, לא. אני לא נוהג לעשות את זה.

אבל מאחורי התפקיד יש בן אדם. בוא, תגיד לנו משהו. מילה.

נכון, אבל אני לא יכול בכל פעם שמדברים לפתוח דיון.

רק הפעם.

לא, לא. אני לא.

יש פה איזה חבר כנסת שרוצה לדבר?

אנחנו נפתח דיון עם כל הדעות של הח"כים, וזה לא - - -

לא דעות. זאת נקודה מאוד מזוקקת. כאב. הנקודה שמחברת את כולנו, יהודים שכואב להם.

שתי דקות הפסקה.

שלוש מילים.

אתם תכף תמשיכו לדיון עם הרבה מאוד דעות בנושאים אחרים, על הרפורמה בשוק הרכב. הנושא הזה לא מספיק חשוב בשביל לשמוע את הדעות של אנשים? את הדעות שלכם?

חשוב מאוד, חשוב מאוד.

בתור אלה שאתה אומר שמשפיעים.

אני מזכיר לכם שהיה בכנסת דיון שיזם יושב-ראש הכנסת, והשתתפו בו 90 או כמעט 100 חברי כנסת. כל אחד אמר את דעתו.

כל יום, כל יום.

אם יושב-ראש הכנסת יעשה עוד פעם דיון כזה, נבוא עוד פעם ונביע את דעתנו.

כל יום צריך לדבר עליהם. כל אחד צריך לראות את עצמו כאילו זה אבא שלו.

יש ועדות שבהן חברי הכנסת ויושב-ראש הוועדה מתייחס, מדבר. אתה לא צריך להביע דעה, אבל בכל זאת, הכאב, המצוקה יכולים להיות מופנית גם אל כבוד יושב-הראש.

זה שלא יכולה להיות פה איזושהי אמפתיה שתיאמר, זה באמת ברמה גבוהה. אטימות.

לבדוק מזוזות, משהו השתבש בלבבות. לבדוק את המזוזות.

לדעתי איבדנו צלם אנוש. כולנו פה במדינה איבדנו צלם אנוש. כדאי שכל אחד מאיתנו יבדוק טוב טוב בתוכו פנימה.

כחברי קואליציה יש לכם אחריות בדיוק כמו לראש הממשלה.

אתם נותנים גב לדברים שאסור שיקרו. אסור שיקרו. מחר יפתחו עלינו, חס וחלילה, מטול כרם, וייכנסו למקומות שאנחנו כבר יודעים איפה הסכנות נמצאות. אנחנו כבר רואים את החורים, את הפרצות ואת הגדרות האלו. אנחנו יודעים בדיוק מאיפה הם יבואו. יהיו עוד אנשים כמונו בדיוק, שירצחו בהם. הם יהיו בדיוק כמונו, ואלה רק יהיו עוד אנשים. חדשים. אנחנו נצטרך לאמץ אותם אלינו, אל חיקנו, כמובן. לכל אחד מאיתנו זה יכול לקרות. אנשים חייבים להכניס את זה טוב טוב לראש שלהם – זה מקרי, זה עניין של מקריות בלבד. זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו. החיים שלו שווים כקליפת השום. חייבים להבין את זה, ומי שלא מבין, אני לא יודעת איפה הוא חי.

איך זה ייתכן שהגענו למספר 10 חודשים, 306 ימים. יום-יום אני מחליפה את המדבקה הזאת עם המספר, ואנשים עוצרים אותי ברחוב ושואלים אותי: מה זה המספר הזה? את רצה איפשהו? מה זה המספר הזה? זה מספר הימים שהאנשים היקרים האלו, האזרחים, נמצאים בגיהינום ובני המשפחות שלהם נמצאים בגיהינום. ואנחנו כולנו חיים פה בגיהינום. לאן הידרדרנו, ואיך ייתכן שהם לא חזרו עדיין הביתה? איך אפשר לקום בבוקר ולהמשיך את החיים כרגיל, כאילו שום דבר לא התרחש?

שום דבר פה לא נורמלי במדינה הזאת. השתגענו. שום דבר פה לא נורמלי. אני מקיבוץ בארי, ואני יכולה לספר לכם דברים שיסמרו לכם השערות. מתווה תקומה – אני הייתי משנה את השם אתמול. תקומה זה לא. דברים רעים קורים במדינה הזאת, וממשיכים לקרות בכל רגע נתון. תתחילו לבדוק, תתחילו לקרוא, תתחילו להתעניין. לא רק בחטופים, הכול קשור אחד בשני, כמובן. הכספים והחלטות מוזרות שלוקחים; סדר-יום ציבורי – מה נמצא על השולחן, ומעל הכול חיי אדם. חיי אדם. זה אנשים, כל אחד פה מהאנשים האלה אני יכולה לספר לכם שעה בדיוק מי הוא ומה הוא. רואים את התמונה של ג'ודי? ג'ודי היא המורה שלנו לאנגלית; הייתה המורה של שתי הבנות שלי. היא נסעה איתו בשותפות 200. נסעו לאולבני ולמקסיקו סיטי. אני מתקשרת לג'ודי טרום הנסיעה של הבת הקטנה שלי, אומרת לה: ג'ודי, תעשי טוב, תשמרי על הקטנה שלי. היא כמו אימא שנייה, ששמרה עליה בארצות הברית.

אתם רוצים שנספר עוד? אני יכולה לספר לכם עד מוחרתיים על אוהד. אוהד אמור להיות שכן שלי בחצרים – אם יהיה הדבר הזה חצרים ומתי נעבור אליו. אתם יודעים שהיינו צריכים לעבור לחצרים במאי-יוני? אתם יודעים מה התאריך, ואתם יודעים שאנחנו לא נעבור במאי יוני. אולי במאי-יוני בשנה הבאה. לחצרים עוד לא עוברים, עוד לא מוכן חצרים, שתבינו טוב טוב איפה זה עומד. אנשים שיש להם ילדים שהולכים לבית הספר, צריכים לחזור עכשיו לבארי, לגיא ההריגה, כדי להתחיל שנת לימודים בנופי הבשור. בית ספר ממוגן, אבל הדרך לא כל-כך. אולי גם להם יקרה משהו בדרך.

אתם לא מבינים בכלל מה קורה, זאת פשוט לא המציאות שלכם. איפה כל אחד מאיתנו חי? תתחילו לקרוא עיתונים, תתחילו לבדוק טוב טוב מה קורה ואל תאמינו למה שקורה בחדשות. ערוץ 14 או השד יודע איזה. תתחילו להתעניין. אם זאת הייתה הבת שלך, אם זה היה השכן שלך, אתם לא הייתם יושבים פה בשקט כזה. הייתם לא ישנים בלילה. הייתם רצים ממקום למקום רק כדי לוודא שמשהו קורה. אתם פשוט לא מבינים. חיי אדם, לא רק אלה, כולנו מאחוריהם, אותו הדבר. כל אחד מאיתנו.

כמה אנשים פה עונדים דסקית? הדסקית הזאת רק מסמלת לבני המשפחה שמסתכלים עליכם ואומרים: הינה עוד מישהו שקם בבוקר וחושב עליי, שזוכר אותי והוא יודע שיש משהו. זה דבר כל-כך פשוט, ואני לא רואה פה הרבה דסקיות בחדר הזה. גם לא את הסיכה הצהובה. אם שואלים: מה אני יכול לעשות בתור אדם פשוט בשביל להחזיר אותם, תראו שאכפת לכם. תראו את זה גם כלפי חוץ ולא רק בפנים, כדי שלא נהיה הבודדים שהולכים ברחוב עם הדבר הזה, ונראים חריגים. חריג זה מי שלא עונד דיסקית, מי שאין לו את הצמיד הזה שלא ירד מהיד שלי מהיום שענדתי אותו.

ברוך השם, אין לי בן משפחה או בת משפחה, ואני לא יודעת איך האנשים היקרים האלה קמים בבוקר ויש להם כוח לבוא לפה שוב, ולפנות לכל אחד ואחת מכם. תעשו משהו, פשוט תעשו משהו כדי שזה יקרה כבר והם יהיו פה בחזרה.

אתם חברי כנסת, אתם נבחרים, ולכולכם יש אחריות. אם אתם באופוזיציה, בקואליציה, בקבינט או בממשלה. זה לא משנה. אתם חברי הכנסת וזה מוסד שלטוני מדינת ישראל, ואתם לא יכולים להגיד: אני לא יכול לעשות כלום. אין דבר כזה.

תסתכלו על התמונות של איתי ושל יגב. הם היו חיים. הם הופקרו ונרצחו בגלל שלא עשיתם פה כלום בשבילם, בשביל להחזיר אותם.

אתם יודעים שב-9 בספטמבר קוברים שוב את ההורים של איתי. אתם יודעים מה קורה ב-9 בספטמבר בבארי? אורית ורפי, ההורים של איתי, כל אחד מהם נרצח בבית אחר. כמה משפחה צריכה לסבול? מה הם עשו לא בסדר? אנשי צדק. הלוואי שלכל אחד מכם הייתה לו הזכות לעשות רבע מהדברים ששני האנשים האלה ביחד עשו, כולל איתי. עולם ומלואו. קוברים אותם ב-9 בספטמבר פעם שנייה. את כל האנשים שלנו אנחנו קוברים עכשיו פעם שנייה בבארי. את אבא שלי כבר קברתי פעם שנייה. זה נתפס? מישהו מבין את זה בכלל? לקבור את אבא שלי פעם שנייה? כל הלו"ז שלי מלא, וכל יום כתוב לי את מי קוברים היום. אני יכולה לפתוח את לוח השנה ולהראות לכם בדיוק איך הוא נראה. משובצים בו יום אחרי יום אנשים שאנחנו קוברים בבארי, אחרי שמעבירים אותם מרביבים. מישהו יכול להבין את זה בכלל?

שכל אחד יקום מחר בבוקר, או יותר נכון הערב ידבר עם האישה, עם החברה ועם הילדים ויחשוב בדיוק מה הוא הולך לעשות באופן אישי בנוגע לעניין הזה, כאילו זה קרה אצלו במשפחה. כל אחד מאיתנו.

אם ראש הממשלה כבר הצליח לענוד סיכת חטופים, תשתדלו, אתם גם תצליחו. הוא בן אדם כמונו.

תודה לכם על ההקשבה. אנחנו מחכים לתגובה, לפעולה.

עם כל הכאב על מה ששמענו, אנחנו צריכים להמשיך בסדר-היום. משה, אתה ראשון היוזמים, אחר כך חברי הכנסת האחרים, ואחר כך נקיים דיון.

(היו"ר אברהם בצלאל, 11:22)

הנושא הוא התחרותיות בשוק הרכב. ההוצאה על רכב למשפחה הישראלית הממוצעת היא אחת ההוצאות הכבדות. יש דירה, מזון וגם הרכב. אזרחי ישראל משלמים 800 מיליון שקל בשנה לתאגיד השידור כאן, ולפעמים מול הרייטינג יש שאלות אם זה כדאי או לא כדאי. התחקיר של גיא רולניק הוא תחקיר ראוי, ואם כבר מוציאים כל-כך הרבה כסף, זה בדיוק בשביל תחקירים מהסוג הזה. לא צריך להיות חכמים גדולים בשביל להבין שבטלוויזיה המסחרית תחקיר כזה לא היה יוצא ככה. זה דבר ראוי, ובדיוק אלה הדברים שאנחנו רוצים בטלוויזיה הציבורית.

בעקבות התחקיר אנחנו מקיימים את הדיון הזה. באופן כללי, האג'נדה שלי, ואני מעריך שכך גם הרבה מחברי ועדת הכלכלה, היא נגד התערבות ממשלתית, התערבות יתר ממשלתית. אלה חלק מהדברים שאני מאמין בהם, שהממשלה והכנסת צריכות לתת למגזר הפרטי לנהל את עצמו כמה שיותר.

(היו"ר דוד ביטן, 11:24)

אנחנו לא יודעים הכול ולא כל הצדק אצלנו, אבל נראה שהממשלה נותנת ליבואנים הרשמיים להתנהל בשוק חופשי כמו שצריך, וזאת בהחלט מדיניות שאנחנו בעדה, ומצד שני, אצל היבואנים הזעירים והעקיפים, שם יש התערבות יתר ממשלתית. צריך להחליט לאן אנחנו רוצים ללכת. המכוניות הסיניות החדשות – אפשר היה שרשות התחרות או הממשלה יקבלו החלטה שמותגים חדשים יהיו רק אצל יבואנים חדשים, אבל אני מוכן לקבל מי שמחזיק בדעה שלא, שזאת התערבות יתר. אבל אז נשאלת השאלה למה ליבואנים הזעירים והקטנים יש יותר מדיי הגבלות. בדיון עצמו נרד לפרטים, כמובן.

זה לא דיון למטרות פופוליסטיות, פייסבוק וכו'. אנחנו באמת רוצים לרדת לעומק הסוגיה, והייתי רוצה לשמוע מרשות התחרות האם מבחינתכם יש בכלל בעיה. יכול להיות שתגידו, וזה מקובל לגמרי, ששוק הרכב תחרותי דיו, הכול בסדר ואין שום בעיה. אם יש נתונים שמגבים את זה, יכול להיות שזה מקובל. אבל אם יש בעיה, מה עשיתם בנושא הזה בשביל להגביר את התחרות בשוק הרכב, ובשביל להקל על אזרחי ישראל.

אני מסיים ואומר שברור לכולנו שחלק מהנטל הכבד של הרכב זה המדינה עצמה, המיסים. זה סוד גלוי וכולם מבינים את זה. בזה הדיון לא עוסק. גם כאן היינו רוצים לראות הקלה במיסים, קיצוץ בתקציבים והורדת נטל המיסים מהאזרחים. אני אומר שוב, שאני לא בא לנהל ציד נגד השוק הפרטי, היבואנים כאילו שכל הבעיה אצלכם. הדיון הזה באמת פתוח כדי להבין מה הבעיה, למה הרכב יקר, וכולנו פתוחים לשמוע. אני לא נגד מישהו או משהו באופן ספציפי אלא ההפך, כולנו בעד ורוצים לשמוע בנפש חפצה. תודה רבה.

תודה, חברי הכנסת, בקיצור, אם אפשר.

אני מודה למושיקו שפנה אליי והפנה את תשומת ליבי. זה באמת נושא כאוב מאוד מבחינת הכיס, מבחינת שיעור ההוצאה של משק בית בישראל על הרכב. כמו שאנחנו מבינים, אפשר גם אחרת. אפשר להקל בנושא הזה, וכמובן הכשל הוא בריכוזיות. הפתרון לריכוזיות הוא תחרות, ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו מאפשרים ליותר מתחרים להיאבק על ליבו של הצרכן, ואז לכולם יהיה טוב יותר. זה יוריד את יוקר המחייה וזה גם ישפר את נושא הבטיחות בדרכים. ככל שרכבים חדשים יעלו על הכביש, הם בטוחים יותר והסיכוי לתקלות קטן יותר. מכל הבחינות, צריך לראות איך אנחנו משפרים ומתקנים את העניין הזה. שיהיה לנו דיון פורה, והכי חשוב, שנביא תוצאות.

כבר אמרו את מה שצריך ואין לי מה להוסיף.

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. שמעתי חלק מהדברים וקראתי את החומר שכתב הממ"מ, שעושים תמיד עבודה טובה.

הם רוצים תוספת במשכורת.

קודם כול, מגיע להם. יש פה עודפים ואפשר לתת להם. אין שום בעיה.

כשאתה מסתכל על הריכוזיות יכול להיות שיש פה מעשה במחשבה תחילה. היבואנים הגדולים, התפקיד שלהם הוא לעשות כמה שיותר כסף וזה בסדר, אבל השאלה היא האם הם יכולים לעשות את זה עלינו כאזרחים, או לא. מצד שני, אני חושב שיש פה יד מכוונת של האוצר, אולי בשיתוף עם הרשות לתחרות ועם רשות המיסים. אומרים לך שרוצים לעבור לתחבורה ציבורית וברגע שאתה רוצה לעבור לתחבורה ציבורית, אתה רוצה להמעיט את הנסיעה של הרכבים הפרטיים בכבישים. אגב, יכול להיות שזה מובן, אבל כשאין תשתיות מספקות לנסוע בתחבורה ציבורית, אתם לא יכולים למנוע מהציבור לרכוש רכבים. לא יכול להיות שיבואנים גדולים משתלטים גם על השוק הסיני. זה גם נושא שצריך לדון בו, אם צריך בכלל להביא את הרכבים הסיניים עם כל מה שקורה.

הסיפור של העלייה במחירים, הסיפור של המס – לפעמים נוצר מחסור מפני שיש יבואנים גדולים בארץ שעושים קרטל ביניהם עד שהמלאי נגמר, ואז קצת יותר קשה. יבוא מקביל שנותן מחירים אחרים, לא מצליח כי הוא צריך להביא רישיון משם וגם בזה יש לו ביורוקרטיה. בסופו של דבר, מי שמפסיד זה הציבור.

אני לא בא לדאוג ליבואן המקביל וגם לא ליבואן הגדול; אני בא לדאוג לציבור. אם רוצים למנוע מהציבור להביא רכבים, תהיו הוגנים – רשות המיסים, משרד האוצר, רשות התחרות – ותגידו: יש לנו עניין להגביל את היבוא, ואני אגיד לכם שתגבילו גם את היבואנים הגדולים. לא בכסף, לא במה שהם עושים. יש מספיק דרכים איך להגביל אותם. לכן אני חושב שצריך להסתכל בראייה מערכתית, כדי שגם האוצר יגיד את האמת, אם זה נכון או לא. רשות התחרות – מה אתם עושים בעניין הזה? אולי גם התחבורה הציבורית תהיה יותר טובה ויותר יעילה, וכל עוד היא לא יותר יעילה, לפחות שאנשים יוכלו לנסוע ברכבים בעלות שנכונה לשוק. תודה, אדוני היושב-ראש.

תודה, אדוני. קודם כול, אני מאוד שמח על הדיון הזה כי הגיע הזמן שמישהו ישים על השולחן שבמדינת ישראל יש כשל שוק אמיתי. יש קבוצת ריכוז מאוד מאוד משמעותית ששולטת גם במחירים של הרכב, גם מרוויחה על כל התוצאה של הורדת מיסים שלא מתגלגלת לאזרח, וממש בחדרים המקבילים אלינו מדברים על העלאות מיסים בכל מיני אופציות. אז לפני שמעלים מיסים ומנסים שוב לקחת מהאזרחים מה שגם ככה אין להם, לפחות בואו נראה איך אנחנו מורידים את המחירים. אתה יכול לראות את זה בחברות הליסינג ששולטות במחירונים, ובסופו של דבר אנחנו משלמים שווי שימוש גבוה על מחירון שלא יורד. אתה נוסע ברכב שלוש שנים, ושווי השוק נשאר אותו הדבר. לא משתנה.

כל מי שניסה לגעת בזה הבין כמה זה מסובך ומשהו שאף אחד לא רוצה להתעסק בו. אותו הדבר לגבי המחירונים של הרכב ולגבי היבוא. בסופו של דבר יש ארבע קבוצות ששולטות במדינת ישראל, וחייבים לפתוח את זה כמה שיותר. גם כשמנסים לפתוח את זה, אותן קבוצות מנסות להשתלט על זה. אני מקווה שיש פה גם נציג מרשות התחרות, ואני שמח מאוד, דוד, שאתה לוקח על עצמך לפתוח את הנושא הזה. אני יודע שכאשר אתה עושה דברים, אתה עושה אותם עד הסוף, ותודה גם לכל החברים שיחד אנחנו מעלים את הנושא הזה. תודה רבה.

אני רק רוצה לענות לינון איפה רשות התחרות והאוצר – הם עדיין עסוקים בחקלאות והם עוד לא הגיעו לזה. הם עסוקים בדברים הקטנים במקום להיות עסוקים בדברים הגדולים.

ברור, הם יעלו לך מס על הכול, על כל מה שיש לך בבית, מהמקרר ועד למתג, אבל בדבר הזה אף אחד לא ייגע כי, חלילה, כמו הבנקים, לא להתעסק איתם.

עוד חברי כנסת רוצים לדבר?

אני רוצה לשמוע את הדיון.

אתם אוהבים לדבר.

לא, זה דווקא נושא שרוצים לשמוע ולדעת. בזה אתה באמת יכול לעשות שינוי בכיס של כל אזרח במדינת ישראל. כמו כחלון, יהיה עכשיו דוד ביטן.

אני רק מזכיר לכם שגם בשוק הממתקים יש קרטל, לא רק בשוק המכוניות.

אתה יודע מה הבעיה עם ממתקים? זה היצע וביקוש. ככל שאתה מגדיל את הביקוש, אין להם אינטרס להוזיל מחירים במיוחד בשוק מחנה יהודה.

דוד, שיהיה ברור שאם אתה מפסיק לקנות ממתקים, עלית צריכים לסגור איזה מפעל.

גם עלית, גם זה. יש כל מיני חברות. גם ממתקים זה עניין של הרגל בדיוק כמו עם המכוניות. אנשים רגילים לנסוע באאודי, אז נוסעים באאודי. רגילים לנסוע בסובארו, נוסעים בסובארו. ככה זה פחות משפיע על התחרות. בבקשה, מי רוצה להתחיל ממשרדי הממשלה?

אני מרשות התחרות. קודם כול, אני שמח על הדיון הזה ותודה שכינסתם אותו. שוק הרכב זה שוק שמעסיק תמיד את הרשות ולאורך כל השנים. בנקודה הזאת אנחנו נמצאים באמצע שלב של בדיקה, לא לבד אלא יחד עם משרד האוצר, יחד עם משרד הכלכלה ויחד עם משרד התחבורה.

מתי התחילה הבדיקה?

אנחנו נמצאים בתהליך, סדר גודל של כחודשיים.

יפה, שמתם לב שמשהו לא בסדר.

שוק הרכב, כמו שאמרתי, הוא שוק שאנחנו תמיד נמצאים בו. כמו שאמרת שלא מתעסקים עם הבנקים, רשות התחרות מתעסקת גם עם הבנקים, גם עם אנרגיה. בכל דבר.

בתור מי שמתעסק עם הבנקים ארבע שנים, אם אתם מתעסקים עם הרכב כמו שאתם מתעסקים עם הבנקים, אז אפשר לפזר את הדיון.

הרשות נמצאת עכשיו בהליך של הכרזה על קבוצת ריכוז בבנקים, ונראה לי שאולי אפשר לדבר גם על זה. אנחנו נמצאים בהליך של בדיקה, ובעוד כחודש מהיום נוכל לבוא הרבה יותר מבוססים מבחינת מהלכים שאנחנו חושבים שצריך לעשות בשוק הזה. אני מציע לכנס את הוועדה שוב בעוד כחודש, ונבוא עם מהלכים שאנחנו חושבים שצריך לעשות.

הוא מתכוון שיש ועדה שצריכה להוציא מסקנות בעניין הזה. כמובן, אנחנו נקיים דיון אחרי שהוועדה תוציא מסקנות, כדי שנוכל לראות אם יש באמת התקדמות בעניין הזה.

ועדה של מי? של משרד התחבורה או שלהם?

ועדה בין-משרדית.

משרד התחבורה, אתם שותפים בוועדה הבין-משרדית?

כן, אפילו מובילים אותה.

רבותיי, אני מבקש מחברי הכנסת לא לדבר באופן מזלזל. קודם כול זה מתחיל מזה. כל אחד מהם עושה את העבודה. לפעמים יש לנו ביקורת על העבודה הזאת ולפעמים אנחנו נותנים להם שבחים, אבל לא לדבר באופן מזלזל.

צוהריים טובים, אני מנהלת אגף הרכב. אני עוד באירוע הקודם, ומתפללת שהחטופים ישובו בשלום לביתם, בריאים בגופם ובנפשם.

אמן.

מבחינת העשייה שלנו בנושא התחרות בענף הרכב, עוסקים בזה שנים ואני חושבת שכל מי שיושב כאן בחדר מכיר את החוק שיצא ב-2016, וקדמו לו שנים רבות של בחינה ושל עשייה. לקח הרבה זמן עד השחוק הזה נולד ויצא לאור באוקטובר 2016, ולמעשה הוא עדיין מתגבש. אני אומרת שעדיין מתגבש, כי יש עדיין תיקוני תקנה בתקנת משנה וגם בסעיפי החוק, שאנחנו מזהים שצריך לעשות. אנחנו בוחנים את כחוק כל הזמן, מה הוא עשה, איפה יש עוד חסמים ויש חסמים. חלקם כרגע כבר מומשו, תוקנו, ואנחנו מחכים לראות איך הם ישפיעו, וחלקם עדיין בתהליך גיבוש.

זה לא מספיק. אין ספק שזה לא מספיק, ואחרי שאנחנו רואים מספרים, אנחנו מבינים שאחת הבעיות העיקריות היא מרווח הרווח. ככל שיהיה יותר יבוא מקביל – יבוא עקיף ויבוא זעיר – למעשה תהיה יותר תחרות. אנחנו רואים שנתח השוק של היבוא המקביל לא מתרומם מספיק כתוצאה ממרווח הרווח. בגלל המיסוי הגבוה, בגלל יתרון הגודל של היבואנים הישירים. איפה שיש מרווח רווח אנחנו רואים כניסה יפה של יבוא מקביל. אפשר לראות את זה ביבוא המוניות, שם יש מרווח רווח משמעותי ונתח שוק גדול הוא ביבוא מקביל; אפשר לראות את זה ברכב החשמלי.

גם ברכבי יוקרה.

נכון. אנחנו רואים את זה בא לידי ביטוי, ולכן אנחנו חושבים שצריך לעשות מעשה גם בעניין המיסוי. אולי לבחון אותו מחדש. אנחנו מבינים שצריך להתמקד עכשיו בנתח שוק משמעותי שזה היבוא הישיר, ולראות מה עושים שם. לבחון איזה כלים אנחנו יכולים להכניס שיגבירו שם את התחרות ולא ייצרו בסוף בלעדיות של כמה יבואנים חזקים ומשפיעים; לבחון אולי שוב את כל עניין המיסוי ולראות מה אפשר לעשות. לשם כך הקמנו את הצוות הזה, צוות בין-משרדי.

אתם ערים לבעיה. מתי יהיו תשובות מהצוות הזה?

אנחנו משערים שעד סוף ספטמבר. ככה גם הגדרנו לצוות.

מתי הוקם הצוות?

בערך לפני חודש.

אנחנו רוצים לסיים את זה עד סוף ספטמבר, ולהגיש את ההמלצות לכל מי שצריך, לשרים.

כשיהיו המלצות, יקיימו אותן?

כולי תקווה.

בדרך כלל יש המלצות, ולא תמיד מקיימים אותן. אחרי שיבואו ההמלצות נקיים דיון. האוצר רוצה להגיד משהו?

ממש בקצרה, ואני אוסיף על עמיתי. אני רכזת תחבורה באגף התקציבים. שלום לכל חברי הוועדה הנכבדים, ראשית אני רוצה לומר שהרבה פעמים טועים לחשוב שיש איזשהו רצון או איזושהי יד מכוונת שמנסה דרך המחיר לכאורה להשפיע על כמות הרכבים על הכביש. זה לא נכון, זה ממש לא המצב. אין לנו שום דבר נגד רכב פרטי; רכב פרטי זה כלי תחבורה פנומנלי ולנצח הוא יהיה על כבישי מדינתנו.

למה? אין לכם מדיניות לקדם מדיניות תחבורה ציבורית?

בוודאי. אבל באותה נשימה, מה שמנחה אותנו זה להבין האם יש פה רווחיות עודפת. אם המחיר גבוה בגלל מיסים, זה דבר אחד. זה דבר שיש לו תכלית והמדינה צריכה להתממן. בסוף, הכנסות מדינה ממיסים יכולות להיות דרך רכב, דרך מע"מ, דרך מס הכנסה. לכל דבר יש את החסרונות והיתרונות שלו. אני לא אדבר בשם רשות המיסים, אבל בוודאי ובוודאי יש איזשהו תמהיל שבו אנחנו נמצאים היום. אנחנו לא נמצאים במצב שבו אנחנו יכולים להוריד את נטל המס. זה בוודאי שלא, בוודאי לא עם עלויות מלחמה כאלה גבוהות.

עם זאת, אם מחיר הרכבים נגרם לא רק בגלל מיסים אלא בגלל כשל תחרותי, מבנים מונופוליסטיים ותחרות שאינה משוכללת, שמשפיעים על המחירים ומעלה אותם כלפי מעלה, אז בוודאי שיש מקום להתערבות. היו ניסיונות כאלה, כפי שהזכירה עינת, בשנת 2016 בחקיקה מאוד משמעותית דרך ניסיון להתמודד עם זה ולהכניס מתח תחרותי דרך היבוא המקביל. זה לא צלח. יש סיבות למה זה לא צלח, וזה מה שאנחנו בוחנים. יש פה סוגיה ניסויית. יש פה איזשהו כשל ניסוי שקיים, והוא מאיזה מחיר נגזר המס שהיבואן צריך לשלם. רק כדי לסבר את האוזן, בסיס המס של היבואן המקביל על רכב יותר גבוה. אני לא אלאה את החברים ביותר מדיי פרטים ומספרים, אבל זה משהו שאנחנו בוחנים. כלומר, האם יש פה בעיה של מבנה תחרותי שיוצר רווחיות עודפת ליבואנים הישירים, והאם יש חסמים שמונעים מהיבוא המקביל לתפוס נתח יותר משמעותי.

אנחנו ערים לבעיה, ויצא גם ניתוח של אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר, שבחן את הרווחיות. דוח שיצא לפני כחודשיים, וזה גם מה שגרם לנו להיכנס לנושא ולהתחיל לבחון האם יש פה איזושהי בעיה מבנית, משהו שצריך התערבות. זימנתם אותנו, וטוב שעשיתם כך, בשלב מוקדם יחסית של העבודה, אבל כאמור, עד סוף ספטמבר אנחנו נגיש את ההמלצות הסופיות, ונהיה יותר חכמים.

יש משהו שמתוכנן בעניין לחוק ההסדרים הבא?

בוודאי.

אתם עובדים כרגע על תקציב 2025?

אנחנו לא עובדים כרגע על תקציב 2025.

אתם לא עובדים על תקציב 2025? אנחנו נמצאים באוגוסט 2024.

אדוני חבר הכנסת מקושר אולי יותר ממני, ויודע אולי פרטים - - -

אני יודע שאגף תקציבים מתחיל בדרך כלל לעבוד במאי מול משרדי הממשלה על התקציב לשנה הבאה. אתם הייתם צריכים להיות בעיצומם של הדיונים מול משרד התחבורה.

אבל שמעת את שר האוצר, הוא לא בטירונות והוא לא מקבל הוראות מאגף התקציבים. אתמול היה פרסום על זה.

אבל מי מכין את התקציב? בצלאל כותב אותו?

לא, הם כותבים.

נראה לך שהם לא עובדים? אתה יודע עוד כמה דברים יש להם במגירה? את כל הטוב לאירופה וכל הרפורמות שהם עושים.

בינתיים, שר האוצר מישראל ביתנו, את כל החלומות הרטובים של אגף התקציבים הוא עשה בחוק ההסדרים כשהוא היה שר האוצר. אז בוא לא נדבר, בוא לא נדבר.

הם כותבים אותו.

נראה לך שהם לא עובדים?

פורר, שר האוצר מישראל ביתנו את כל החלומות הרטובים של אגף התקציבים הוא עשה להם בחוק ההסדרים.

הוא הגשים את החלומות הטובים, ושם בצד את החלומות הרעים.

דברים שבחיים לא הביאו להם, הביאו להם אצלו. אז מה יצא מזה? שהם קיבלו את כל מה שהם רצו, והציבור נדפק.

חייב לבטל את חוק ההסדרים. אני לא יודע מי המציא את זה בכלל.

הוועדה הבין-משרדית הזמינה גוף חיצוני מקצועי לתת לכם איזושהי עבודה בעניין? מי שמלווה את הוועדה הבין-משרדית, שמסקנותיה יוגשו בסוף ספטמבר, יש איזשהו גוף מקצועי שהזמנתם ממנו ייעוץ?

כדי לגבש עמדה אנחנו עושים כמה דברים, מתוך הבנה שיש לנו הטיות. לכולנו. אנחנו מדברים עם השוק, אנחנו לומדים את ההיסטוריה, אנחנו לומדים עבודות שנעשו בעבר, ופעמים רבות גם עושים עבודות מעודכנות.

אתם עושים עבודה השוואתית גם למה שקורה בעולם?

כן, בוודאי. לכן, אחרי שאוספים את כל הנתונים הללו, הם נכנסים לאיזשהו משפך.

האם הוועדה הזמינה איזשהו גוף חיצוני שמלווה את העבודה שלכם, סטייל מקנזי. יש איזשהו גוף או שרק אתם?

מקנזי זה רק ברקת, אני מאוד מצטער.

יש גופים חיצוניים כלכליים שעשו את הבדיקה הזאת.

שעוזרים לכם בעבודת המטה?

כן.

מנהלת הוועדה הפנתה את תשומת ליבי לכך, שבזמנו חוקקנו חוק והתייחסנו לנושא היבוא המקביל עם נושא המיסוי. הבטחתם לנו כל מיני דברים, האם זה יושם? מנהלת הוועדה, תתייחסי לזה.

באלו היקפים יושם נושא תעודת המקור של יבואנים?

אמרנו שהם יקבלו הנחה במיסוי. הרי מה הבעיה? אם אין תעודת מקור, הם מקבלים מיסוי. היו פה מרשות המיסים ואמרתם שהנושא הזה יטופל. טופל או לא טופל? או שאנחנו רק מחרטטים פה בוועדה או בחקיקה?

אני מרשות המיסים ואני רוצה להתייחס. קודם כול, התייחסות כללית קצרה. רכב הוא מוצר מיוחד, והוא לא כמו מוצר צריכה רגיל שהולכים וקונים בסופר. זה מוצר שמייצר עלויות חיצוניות וגם הכנסות, מן הסתם אבל גם זיהום אוויר, גודש ותאונות. כמובן, זאת הסיבה שקיימת רגולציה בענף ואנחנו רוצים שיגיע רכב לא סתם אלא רכב בטיחותי, רכב ששפחות מזהם. הרגולציה קיימת והמיסוי קיים כדי למסות את העלויות החיצוניות ולהגיע לשיווי משקל אופטימלי.

זה קשור לרשות המיסים? אני לא מבין את זה. אתם גובים את המיסים.

בוודאי. זה אחד התפקידים של מערכת המס. אנחנו קובעים תמריצים להפחתת זיהום.

אם את זוכרת, אני לא יודע אם היית בדיון הקודם, כשחוקקנו את החוק התייחסנו לנושא המיסוי הגבוה שניתן למי שאין לו תעודת מקור. סוכם, ונדמה לי שאפילו נכנס לחוק, שאתם תדאגו לבטל את זה.

סוגיה מאוד מורכבת.

אני מזכיר לך שבדוח של הממ"מ, זה אחד הדברים שמעלה את המחיר.

נמצא פתרון, וטופל. אם יש משהו קונקרטי שיש עדיין בעיה - - -

זה עובד או לא עובד?

עד כמה שידוע לי, זה טופל.

זה עובד. קודם כול, הסעיף בחוק שהיה נדרש לתקן בהתאם כדי לתת את הפתרון, תוקן לפני מספר חודשים.

לפי דוח של הממ"מ, הפתרון לא טוב, לא עובד. זה לפי מה שקראתי.

לא, לא. הם לא אומרים את זה. הם אומרים שזה חלק מהעניין.

בחקיקה זה תוקן ומאפשר להם להתחרות באותם תנאים כמו היבוא הישיר.

זה לא נכון, אדוני היושב-ראש.

הם משלמים היום פחות מס, כמו שסיכמנו?

הם אמורים לקבל הטבות כמו יבואן ישיר.

אני רוצה להמשיך. רשות המיסים היא הגוף היחיד בין כל הגופים שנמצאים פה, שיש לו גישה לנתונים חסויים של מחירי יבוא. יש לנו יכולת לבדוק מרווחים לעומת המחירונים, ואנחנו בוחנים את המצב. יבוא מקביל – זאת טעות להגיד שהוא לא מתפתח; הוא מתפתח, ויש כ-6,000 מכוניות בשנה.

זה 3%, כן?

כן. כל מי שלומד כלכלה יודע שלא חייב להיות יבוא מאוד מסיבי כדי לייצר תחרות. מספיק שאפילו קיים איום של יבוא, וזה כבר משפיע על השוק המקומי.

רק בסגמנט מסוים.

זה משהו חדש. זאת אומרת, לא צריך תחרות. כאילו תחרות תביא לבד - - -

זה מייצר תחרות.

היא אומרת שלמרות שהם מהווים 3%, האיום נותן לך הנחה של 10%.

אדוני היושב-ראש, אני חייב להגיב. אני עמיל מכס ובפועל אני זה שמשחרר את הרכבים. הרעיון של קוד הנחה 815, בסיסו בכוונות טובות, אבל המעשים לא טובים. זה לא עובד משתי סיבות: ראשית, אנחנו מקבלים רשימה וולונטרית פעם בחצי שנה, כאשר היבואנים הישירים לא מדווחים מלא ולא מדווחים נכון. אני דיברתי על זה עם הנהלת המכס אין ספור פעמים ולא קיבלתי שום דבר. יותר מזה, יש המון חוסר התאמות שאומר שהפתרון הזה לרוב המוחלט של הדברים לא פוגע. יותר מזה, ברגע שאתה משתמש בקוד 815, ההתאמה החד-חד ערכית הזאת שעברה בחוק, ברגע שזה נופל למכס, ברוב המוחלט של הפעמים המכס מוציא על זה גירעון. למה? כי הם יכולים. כי רוב השחרורים במכס הם שחרורים אוטומטיים, הם הצהרות אוטומטיות. ברגע שהם יושבים על המדוכה, רואים ובודקים, יש גירעונות. יש לקוחות שאומרים: אני לא רוצה את זה, לא רוצה את הפתרון הזה.

אלעד, נכנסת פנימה.

אני רוצה לסיים את הישיבה, וממילא אני אחכה לדוח של הוועדה.

הוא מומחה בעניין.

מה אני אעשה? צריך זמן. רבותיי, אנחנו לא בהרצאה באוניברסיטה. אתה אומר שזה לא נעשה? אני רוצה להבין. נציגת משרד התחבורה וגם נציגת רשות המיסים אומרות לנו שזה כן מתבצע. אתה אומר שזה לא מתבצע?

בכל הכבוד הראוי, הנושא הטבות מקור לא קשור למשרד התחבורה. הוא קשור אך ורק למכס ולמשרד הכלכלה שאוכף הסכמי סחר. הוא לא קשור.

אני שואל אותך האם ההסדר בחוק מיושם או לא מיושם?

בשוליים של השולים. זה לא טוב, זה לא פתרון טוב.

זה מיושם, אבל כנראה יש עדיין חבלי לידה שאנחנו צריכים לפתור.

אתם מטפלים בזה?

זה לא קשור למשרד התחבורה. מי שמעכב את זה, זה המכס.

אנחנו לא יכולים לעצום עיניים ולא לדרוש - - -

אני עורך דין, והייתי פה גם בכל הדיונים הקודמים על תעודות המקור. מה שאתה עשית למכס בפעם הקודמת בנושא תעודות המקור, זה ש"תקעת" את המכס או את משרד הכלכלה או את משרד האוצר מלקדם את החוק שלהם עד שהם לא פותרים את נושא המכס, אתה זוכר?

כן, נכון. אני זוכר את זה.

אנחנו הגענו איתם להסכמה. משרד התחבורה עשה חקיקה והכול בסדר. התפרסמה רשימה, ומה לעשות שזה לא עובד. איכשהו, משרד האוצר, המכס הגיע להחלטה בהתייעצות עם היבואנים הישירים, שצריך שני פרמטרים כדי לקבל את הפטור.

בניגוד לחוק?

לא, לא בניגוד לחוק. זה לא קשור לחוק.

וכך הם גרמו לזה שהחוק לא מיושם?

בפועל, יוצא שלי בתור יבואן מקביל יש רק פרמטר אחד זהה לפרמטרים של היבואן הישיר, והפרמטר השני תמיד לא זהה. כלומר, יש type ויש וריאנט. ניסינו לדבר עם המכס וביקשנו שיבואו לקראתנו ויעזבו את הרכיב של הווריאנט, אבל הם לא מוכנים כי ה-type תמיד זהה. מה קשה להסכים עם זה? ברגע שתסכימו עם זה, אתם תפתחו את השוק לכל הרכבים הרגילים.

המכס, זה נכון מה שהוא אומר? אתם רציניים?

הפתרון שניתן הוא שברגע שקיים יבוא סדיר לדגם ויש לו תעודת מקור, אנחנו אומרים שגם ביבוא מקביל כנראה הרכב הזה עומד בתנאים, אפילו שכנראה אין אפשרות מעשית להביא תעודת מקור. אגב, זה לא מדויק, אבל נניח.

אז מה הטענה שלו? שיש עוד פרמטר שאתם נותנים?

הוא אומר שיש דגם אחר.

לא, זה אותו דגם. זה לא נכון. זה אותו דגם, יש type ויש וריאנט.

משרד התחבורה, זה נכון מה שהוא אומר?

אני שומעת על זה כאן לראשונה.

יש לנו דיון בעוד חודש, אחרי שתביאו את ההמלצות. עד אז תפתרו את הבעיה הזאת, גם רשות המכס. לא יכול להיות שנקיים דיון בוועדה לתקן את החוק, ובסוף אתם, באמצעות רגולציה, תפילו את זה. זה לא מקובל עליי.

אי-אפשר שנעצום עיניים.

אל תעצמי עיניים, פשוט תפתרי את הבעיה. עם כל הכבוד לכם, למכס, אתם לא אלוהים. לא אלוהים. אולי אתם מרגישים שאתם אלוהים, אבל אתם לא. יש דברים שאתם צריכים לטפל בהם וזה הכול.

עוד כמה מילים. אנחנו רוצים דבר מאוד פשוט, וזאת כל הסיבה לדיון הזה, קידום התחרות בשוק הרכב.

אז תשבו איתה, תשבו עם משרד התחבורה.

הם לא סופרים אותנו. הסיפור הוא לא עליית המחירים. הסיפור בכתבה היה על הרווחים של היבואנים הישירים. לא מעניינים אותי הרווחים של היבואנים הישירים. אני רוצה שוויון. רוצה שוויון. בתור יבואן מקביל אין לי שוויון. אין שוויון, נכון? כי אין לי קשר ישיר ליצרן. אם אין לי שוויון, תנו לי תמריצים. מה התמריץ שאני רוצה במסגרת שוק של 300,000 כלי רכב בשנה? תני לי תמריץ. מה יקרה למדינה אם תיתני תמריץ ותיתני פטור לכל הרכבים שנכנסים לישראל ביבוא מקביל. מה יקרה?

פטור ממה?

פטור ממכס. מכס זה נושא תעודת המקור, וזה 7% בסך הכול. זה מה שאתה נותן עכשיו. תני את הפטור הזה וזהו. היה הסכם סחר עם דרום קוריאה, איפה ירידת המחירים? אין יבוא מקביל מדרום קוריאה – יונדאי, קיה, כל אלה הם דרום קוריאה. איפה הכסף לצרכן? למה הוא לא התגלגל? למה?

יש מגבלה על כמות הרכבים שאתה יכול להביא כיבואן מקביל?

תלוי. אם אתה זעיר, כן; אם אתה עקיף, לא. אני רוצה לציין לטובה את משרד התחבורה שמנסה לקדם את התחרות, הוא מנסה להאריך את היבוא של רכבים משומשים. הוא הגיש תזכיר חוק שנדון בו בעוד כשעתיים בדיון נוסף פה. הוא הגיש תזכיר חוק שהוא רוצה להגדיל את המכסה ליבואנים זעירים מ-20 ל-6. אלה דברים שמקדמים. עם כל הכבוד, אתם צריכים לחפש פותרי בעיות ולא יוצרי בעיות.

הוועדה הבין-משרדית הזאת דנה בדברים האלה? מה אתם מתכוונים לעשות בוועדה הבין-משרדית? אני לא מבין את זה. איך אתם גורמים לזה שהרווחיות תרד קצת ותועבר לציבור הרחב? זה דבר שחייב להיות. גם אם מפחיתים רגולציה, בסופו של דבר זה מוריד את המחיר ליבואן, אבל בדרך כלל זה לא יורד לצרכן הרגיל. או שזה לא יורד בכל הסכום, או לא יורד בכלל. מישהו צריך לקחת את זה לתשומת ליבו.

אנחנו לא מחפשים להפחית רגולציה, וזה גם בשולי הדברים. אנחנו עושים את זה כל הזמן באופן שוטף, וזה לא הסיפור. הסיפור הוא למצוא כלים יחד עם האוצר ועם רשות התחרות. זה תפקידם בחיים כמקדמי תחרות וגם תפקידנו, כמובן, בעולם הרכב. למצוא את הכלים הנכונים לייצר כאן קודם כול שוויון בין כל היבואנים. היום אין שוויון.

אין שוויון, הרי את יודעת שאין שוויון.

לכן אנחנו בוחנים את זה כל הזמן.

מה זה כל הזמן? הרי היבואנים האלה מייבאים כבר 40 שנה. איפה הממשלה נמצאת בעניין הזה? מקימים ועדה על ועדה על ועדה, אבל תכל'ס, כמעט אותם יבואנים נמצאים 40 שנה, מרוויחים הרבה מאוד כסף, והמחירים לא יורדים, רק עולים. אני כבר לא מדבר על המיסוי שהוא מאוד גבוה, והוא חלק גדול מהמחיר.

קודם כול, נכנסו המון שחקנים ביבוא מקביל. זה לא מספיק לנו כדי לקדם תחרות.

אני מאיגוד המוסכים. היא מאשרת כל יום מיזוגים וזכיינות. הם אומרים שהם לא עושים, אבל כל יום הם מאשרים זיכויים וזכיינות. הם עושים, על הכיף כיפאק הם עושים. הם אומרים שהם לא עושים, אבל הם עושים כל יום. הם מאשרים מיזוגים, מאשרים זכיינויות לאותם אנשים. מה זה לא עושים? להפסיק למרוח. כל יום הם עושים. אם תגיד להם עכשיו להפסיק לאשר זיכיונות ולהפסיק לאשר מיזוגים עד שהוועדה הזאת תגיע לכאן, אני מבין. אבל אתה תלך עכשיו הביתה ותסגור את הדיון, ומחר הם יאשרו לעוד יבואן ישיר שמייבא 700,000 מותגים להביא עוד אוטו סיני, ויהיה לו עוד מותג. הם יאשרו מחר והם עושים את זה כל יום. כל יום. מה זה להגיד לך: אנחנו לא עושים? כל יום. מאיפה נכנסו הסינים האלה? באיזו דלת נכנסו הסינים האלה? הם עושים את כל יום. לשבת פה ולהגיד: אנחנו לא עושים? מאיפה זה בא?

כבודו, עד שלא תעצור אותם כמו שעצרתם אותם בפעם הקודמת, כלום לא יתקדם וזה סתם שיח חירשים.

אדוני היו"ר.

לא, לא, לא. טוב שבאת, אני מסיים את הדיון.

כן, כן. רק משהו קטן.

לא, לא. אתה לא מקבל זכות דיבור. אתה תמיד עושה לי את זה, אתה נכנס בסערה וזהו. הדיון הסתיים בעניין הזה.

נמל אילת עכשיו?

לא, עוד לא. אתה רואה, נכנסת בסערה ועוד לא התחלנו את נמל אילת.

אני מבקש שעד הדיון הבא תפתרו את הבעיה של היבוא המקביל בנושא תעודות מקור. לא יכול להיות שזה לא ייפתר, עם כל הכבוד למכס ועם כל הכבוד למשרד התחבורה ולאוצר. תפתרו את הבעיה הזאת. זה דבר שדיברנו עליו, הבטחתם, סיכמנו. זה לא הולך בצורה כזאת. גם המכס היה חלק מהדיון, והם הציעו את הצעת הפתרון, ובסוף הם לא מיישמים אותה?

אדוני היושב-ראש, שיישבו עם התעשייה. שלא יעשו דברים מעל הראש שלנו.

נציגי ציבור בוועדה. אין שם אף נציג ציבור.

זה בין-משרדי ולא צריך נציגי ציבור. הם כן מבינים או לא מבינים, אבל זאת ועדה של אנשי המשרדים. זאת לא ועדת חקירה ממלכתית. בישיבה הבאה נקבל את המסקנות, ואז נקיים דיון יותר מורכב ויותר גדול. עד אז, תפתרו את הבעיה. מה שהיה בחוק, תיישמו אותו. לא יכול להיות שאנחנו מדברים פה, ובסוף אני שומע שלא יישמו בגלל שרשות המיסים עשתה ככה ואלה עשו ככה. זה לא מתקבל על הדעת.

לא שזה לא מיושם.

לא מיושם במלואו.

זאת עבודה בעיניים.

רבותיי, הישיבה הסתיימה, תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:01.