פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



37
ועדת הכנסת
02/07/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 165
מישיבת ועדת הכנסת
יום שלישי, כ"ו בסיון התשפ"ד (02 ביולי 2024), שעה 9:15

1. פעילות ועדות הכנסת בתקופה שמיום כ"ג בתמוז התשפ"ד (29 ביולי 2024) ועד יום כ"ג בתשרי התשפ"ה (25 באוקטובר 2024)
2. קביעת ועדות לדיון בהצעות החוק הבאות:
1. הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון – הגדרת הנגב), התשפ"ד-2024 (פ/4486/24), של חה"כ לימור סון הר מלך.
2. הצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה - חרבות ברזל) (תיקון - הוראת קבע), התשפ"ד-2024, של חה"כ אריאל קלנר
3. 1. הצעת חוק עובדים זרים (תיקון - אי־תחולת הסדר פנסיוני על עובד זר המועסק אצל יחיד בענף הסיעוד), התשפ"ג-2023, של חה"כ אליהו רביבו
2. הצעת חוק עובדים זרים (תיקון - אי־תחולת הסדר פנסיוני על עובד זר המועסק אצל יחיד בענף הסיעוד), התשפ"ג-2023, של חה"כ יצחק קרויזר
3. הצעת חוק עובדים זרים (תיקון - אי-תחולת הסדר פנסיוני על עובד זר המועסק אצל יחיד בענף הסיעוד), התשפ"ג-2022 (פ/749/25), של חה"כ שרן מרים השכל
4. הצעת חוק עובדים זרים (תיקון - אי-תחולת הסדר פנסיוני על עובד זר המועסק אצל יחיד בענף הסיעוד), התשפ"ג-2023 (3818/25), של חה"כ אריאל קלנר
3. בקשת יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט למיזוג הצעות החוק הבאות:
א. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 146) (תקיפת עובד ציבור שהוא מטפל או ממלא תפקיד בארגון חירום והצלה טרום אשפוז או בחדר מיון), התשפ"ב-2022 (מ/1573).
ב. הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בשל תקיפת צוות רפואי), התשפ"ג-2022 (פ/25/392), של חה"כ אופיר כץ.
ג. הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), התשפ"ג-2022 (פ/25/827), של חה"כ אחמד טיבי.
ד. הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), התשפ"ג-2023 (פ/25/2066), של חה"כ אביגדור ליברמן וקבוצת חברי כנסת.
ה. הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עובד ציבור מטפל), התשפ"ג-2023 (פ/25/2361), של חה"כ גדעון סער וחה"כ זאב אלקין.
ו. הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בשל תקיפת צוות רפואי), התשפ"ג-2023 (פ/25/2456), של חה"כ יאסר חוג'יראת וקבוצת חברי כנסת.

חברי הוועדה: אופיר כץ – היו"ר
ינון אזולאי
זאב אלקין
בועז ביסמוט
מירב בן ארי
אחמד טיבי
ארז מלול
משה סעדה
צביקה פוגל
אריאל קלנר
פנינה תמנו

סימון דוידסון
רון כץ
סימון מושיאשוילי
לימור סון הר מלך
משה סלומון
יצחק פינדרוס
אלי רביבו

שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל
מזכיר הכנסת דן מרזוק
היועצת המשפטית לכנסת שגית אפיק
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין
איילת סלע יונגרמן - קשרי ממשל, התנועה הקיבוצית

אור גואטה - עיתונאי

נופר בוכשטב - אחותו של יגב בוכשטב, משפחות החטופים

אלה בן עמי - בתו של אוהד בן עמי, משפחות החטופים

גיל דיקמן - בן דודה של כרמל גת, משפחות החטופים

שי דיקמן - בת דודה של כרמל גת, משפחות החטופים

ארבל אסטרחן

חופית כהן

סמדר לביא, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




1. פעילות ועדות הכנסת בתקופה שמיום כ"ג בתמוז התשפ"ד (29 ביולי 2024) ועד יום כ"ג בתשרי התשפ"ה (25 באוקטובר 2024)

2. קביעת ועדות לדיון בהצעות החוק הבאות:
1. הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון – הגדרת הנגב), התשפ"ד-2024 (פ/4486/24), של חה"כ לימור סון הר מלך.
2. הצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה - חרבות ברזל) (תיקון - הוראת קבע), התשפ"ד-2024, של חה"כ אריאל קלנר
3. 1. הצעת חוק עובדים זרים (תיקון - אי־תחולת הסדר פנסיוני על עובד זר המועסק אצל יחיד בענף הסיעוד), התשפ"ג-2023, של חה"כ אליהו רביבו
2. הצעת חוק עובדים זרים (תיקון - אי־תחולת הסדר פנסיוני על עובד זר המועסק אצל יחיד בענף הסיעוד), התשפ"ג-2023, של חה"כ יצחק קרויזר
3. הצעת חוק עובדים זרים (תיקון - אי-תחולת הסדר פנסיוני על עובד זר המועסק אצל יחיד בענף הסיעוד), התשפ"ג-2022 (פ/749/25), של חה"כ שרן מרים השכל
4. הצעת חוק עובדים זרים (תיקון - אי-תחולת הסדר פנסיוני על עובד זר המועסק אצל יחיד בענף הסיעוד), התשפ"ג-2023 (3818/25), של חה"כ אריאל קלנר

3. בקשת יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט למיזוג הצעות החוק הבאות:
א. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 146) (תקיפת עובד ציבור שהוא מטפל או ממלא תפקיד בארגון חירום והצלה טרום אשפוז או בחדר מיון), התשפ"ב-2022 (מ/1573).
ב. הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בשל תקיפת צוות רפואי), התשפ"ג-2022 (פ/25/392), של חה"כ אופיר כץ.
ג. הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), התשפ"ג-2022 (פ/25/827), של חה"כ אחמד טיבי.
ד. הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), התשפ"ג-2023 (פ/25/2066), של חה"כ אביגדור ליברמן וקבוצת חברי כנסת.
ה. הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עובד ציבור מטפל), התשפ"ג-2023 (פ/25/2361), של חה"כ גדעון סער וחה"כ זאב אלקין.
ו. הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בשל תקיפת צוות רפואי), התשפ"ג-2023 (פ/25/2456), של חה"כ יאסר חוג'יראת וקבוצת חברי כנסת.

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת הכנסת, יום שלישי, כ"ו בסיון התשפ"ד, 2 ביולי. לפני שניגש לסדר היום המשפחות כמובן לפני, לפי הסדר שנרשמו. גיל דיקמן, בבקשה.

בוקר טוב לכם. ה-2 ביולי, היום זה היום ה-270 מאז שנחטפו האהובים שלנו. 270 יום זה מספר שאני לא בטוח אם חשבנו שנגיע אליו או לא. פעם היינו מציינים מספרים עגולים, היום אנחנו אפילו לא מציינים אותם, אבל בעוד 30 יום יהיה היום ה-300 וזה שנהיינו אדישים למספרים האלה זה אומר כמה המצב נורא. בשבילם שם כל דקה היא סיוט נורא ואיום וכל יום הוא יום שיכול לקרות בו הדבר הנורא ביותר ואנחנו, 270, 271, 272. פעם עוד היינו עושים את הספירה של הימים, היום זה פשוט יותר מדי זמן.

אתמול התבשרנו על השחרור של מנהל בית החולים שיפא ויחד איתו משוחררים עוד 119, סך הכול 120, בדיוק ככמות החטופים שלנו, משוחררים. אני חייב להגיד שזה היה הרגע הכי מבלבל שאני זוכר מאז שהתחיל כל הסיפור כי כל הזמן אומרים לנו שלשחרר עצירים, מחבלים, אסירים, זה נורא ואיום וזה מחיר שלא בטוח שנוכל לעמוד בו, ומספרים לנו שהמחיר יהיה יקר, המחיר יהיה קשה, המחיר יהיה כואב, ואז מסתבר שנותנים את זה בתמורה לשום דבר, לכלום.

בהן צדקי לא הצלחתי להבין. ישבתי פה עם חבר הכנסת אלמוג כהן, אולי האיש הכי ימני פה בכנסת, וגם הוא אמר: תקשיב, אני לא מבין. אנחנו לא מבינים מה קורה פה, אף אחד לא לוקח אחריות, ראש הממשלה מעביר לשר הביטחון שמעביר לשר לביטחון לאומי שמחזיר את זה בחזרה לשב"כ. מישהו לוקח אחריות על העניין הזה? מישהו לוקח אחריות על זה שזה לא יקרה פה בהמשך?

אנחנו רוצים לראות את החטופים בבית. זה מה שצריך לקרות כאן. אם אנחנו בכל מקרה מתכוונים לשלם את המחירים ולשחרר אנשים לא עדיף שנקבל לפחות את החטופים שלנו בחזרה? זה מה שאנחנו רוצים לראות, בדיוק זה מה שכולנו מרגישים כאן. חבר הכנסת מושיאשוילי אמר את זה רק לפני רגע, זאת תהיה השמחה הכי גדולה, לא הייתה שמחה גדולה בישראל בחודשים האחרונים כמו השמחה על ארבעת החטופים שחזרו בחיים, ואני אומר, לא הייתה שמחה גדולה יותר מהחזרה של 110 חטופות וחטופים בחיים.

היום התבשרנו שאמא של נועה ארגמני הלכה לעולמה. כמה טוב מצד אחד שהבת שלה זכתה לרגעים אחרונים עם אמא שלה ומצד שני איזה כאב זה שלא יכולנו לתת לה יותר, לא יכולנו לתת לה ללוות את אמא שלה ברגעים האלה בטיפול. נועה הייתה המטפלת הצמודה של אמא שלה, היא ידעה כל דבר שקשור לטיפול ובחודשים האחרונים לחייה אמא שלה בנוסף להתמודדות עם הסרטן הייתה צריכה להתמודד עם הידיעה הנוראה שהבת שלה בשבי ועם חוסר הידיעה מתי היא תחזור.

הסיפורים של 7 באוקטובר הם סיפורים עצובים וקשים וכואבים, הם לא יהפכו להיות פתאום סיפורים טובים ושמחים, אבל גם לסיפור נורא וכואב ועצוב אנחנו יכולים לתת סופים טובים, סופים שבהם נועה יכולה להיות עם אמא שלה ממש ברגעים האחרונים וסופים כמו של המשפחות שלנו. כל אחד מאיתנו קיבל כבר בן משפחה בחזרה, אנחנו יכולים לגרום לזה לקרות.

אתם כאן, אני יודע שלפעמים אתם מרגישים שזה לא בידיים שלכם, אני אומר לכם שאנחנו קמים כל בוקר בידיעה שזה בידיים שלנו, כאזרחים וכבני משפחות, זה בידיים שלנו ואם הם לא חזרו זה כי לא עשינו מספיק. אתם כחברי כנסת, הדבר הזה נכון לגביכם אפילו עוד יותר, זה בידיים שלכם. לכם תהיה את הזכות המדהימה הזאת, כשהם יחזרו, להגיד: אנחנו הבאנו אותם, אנחנו הצלנו את החיים שלהם, אנחנו הבאנו סוף טוב לסיפור שיכול היה להיות לו סוף רע.

אנחנו בימים בהם לא ברור אם עסקה מתקדמת או לא מתקדמת, זה בידיים שלכם לגרום לזה לקרות ולדעת לסמן לעצמכם כשתלכו לישון: אנחנו גרמנו לזה לקרות, אנחנו החזרנו אותם. בבקשה, תתעסקו בזה, תדאגו שמה שהכנסת תעסוק בו, שזה מה שדנים בו כאן, יהיה זה, יהיה הצלת חיים לפני כל דבר אחר, זאת היא הדרך שלנו לנצח במלחמה הזאת ולהתחיל לבנות את עצמנו מחדש כעם, זה מה שהעם הזה צריך. תודה.

תודה, גיל. אלה.

לפני שאני באה לפה אני יושבת וחושבת מה אני אגיד, מנסה להבין איך עוד אפשר להניע, מה עוד אפשר לחדש אחרי שמונה חודשים שיש לנו אנשים שם. החלטתי היום להקריא לכם מכתב שכתבתי לאבא שלי אתמול בלילה, בעצם לדבר אליו, אולי הוא איך שהוא ישמע את זה.

היי, אבא, המון זמן לא דיברנו. כל לילה לפני שאני הולכת לישון אני מתפללת שאחלום עליך, מתפללת שתחזור. אני עוצמת את העיניים חזק חזק ומדמיינת את החיוך שלך, החיוך המרגיע. אני שומעת את הקול שלך ואת הצחוק שלך, מדמיינת שאתה פה איתנו בבית והכול בסדר. אני מציירת לעצמי את שלושת קמטי הצחוק שיש לך ליד העיניים ומבקשת לראות אותם בחלום ואז אני נרדמת ואתה שם, אנחנו מדברים, אתה יושב על מיטה של בית חולים, רזה, כחוש, אבל מאושר שאתה איתנו. לוקח לך זמן להתאפס ולהבין שניצלת. כשאתה מבין שטף הדברים לא מפסיק לצאת לך מהפה, אתה מדבר כמו שאתה אוהב ומספר לנו על כל פרט קטן שפספסנו. עוברים הימים והלילות ואנחנו משלימים את כל הפערים.

אבא, אני כל לילה מבקשת את זה, אני רוצה להאמין שגם אתה יכול, שאתה אופטימי ועם תקווה ומצליח לעשות את זה. אני מקווה שלא כמו אמא אתה יודע שאנחנו בחיים, שאתה בטוח בזה שאנחנו מחכות לך.

אבא, אני מבינה שזה גיהינום שם, אני מבינה שקשה לשרוד, אני מבקשת ממך שתחזיק מעמד, שתהיה חזק. אבא, אני צריכה את החיבוק שלך, כולנו צריכות, ואתה צריך לשרוד כדי להגיע אליו, לתת לנו אותו. אבא, כל יום ביומו אני מתגעגעת אליך, אני דואגת לך ואני חושבת עליך, איזה אבא טוב אתה, כמה אתה חסר לי עכשיו. אתה תחזור אלינו ויהיה בסדר, נתראה בקרוב.

אני אגיד שהפעם האחרונה שראיתי את אבא שלי זה היה ביום שהתמונה הזאת צולמה, זה היה ב-6 באוקטובר, מאז אני רק חושבת כל הזמן על מה אני אוכל להגיד לו ומה אני צריכה לספר לו ומה עברתי בתקופה הזאת, זה אפילו ברמת הדברים הקטנים. אתמול היה לי ויכוח עם מישהו ונכנסתי להתקף חרדה ורק רציתי להתקשר לאבא שייעץ לי מה לעשות והוא לא ענה. אני פשוט כבר לא יודעת מה לבקש, כבר לא יודעת מה להגיד, כבר לא יכולה להתחנן יותר, אני רק צריכה אותו בבית. תודה על ההקשבה.

אמן ותזכי לחבק אותו כמה שיותר מהר. המכתב ממש ממחיש את מה שאתם לא פה עם המצלמות ועם אנשים שאתם הולכים לישון ולבד עם עצמכם ומשקף את מה שאתם מרגישים. אם זה בסדר מבחינתך, אם את מסכימה, אני ארצה להקריא את המכתב היום במליאה, שישמעו אותו כמה שיותר אנשים.

אני אשמח, תודה רבה.

אני מודה שאחרי דברים כאלה כבר אין מילים ואין מה להגיד. אנחנו באים לפה כל שבוע וממשיכים לדבר, לספר על אחי הגדול, על יגב, לדבר על המשפחות שלנו שכבר 270 ימים נמצאים בעזה וכבר באמת שאין לנו מה להגיד. זה לבוא לפה וכל יום מחדש לחשוב מה היום אני אגיד. כמו שאלה אמרה, מה היום אני אגיד שיזיז מישהו.

אני אשתף שב-7 באוקטובר אני לא הייתי בבית, לא הייתי בקיבוץ, ואחד הרגעים הכי זכורים לי, אני לא יודעת אם אמרתי, אלה, אמרתי לך, אלה דיברה בטלוויזיה עם דני קושמרו ואמרה: אני רואה את אבא שלי נחטף לעזה וברגע הזה פתאום הדאגה שהייתה לי לכל המשפחה בקיבוץ, להורים, לסבתא, ליגב ואשתו רימון, פתאום זה הפך למשהו אמיתי, יש עכשיו אנשים שנלקחים לעזה. זה לא משהו שהעלינו על דעתנו אף פעם, הקיבוץ תמיד מבחינתי היה המקום הכי בטוח בעולם. 20 שנה היו קסאמים, היו אזעקות, אבל זה היה הכי בטוח בעולם ופתאום אלה אומרת 'אבא שלי בעזה'.

ההבנה שאולי גם יגב ואשתו נמצאים בעזה זה משהו אמיתי, זה משהו קיים. אני לא בטוחה שגם היום, אחרי שרימון שוחררה ועברו כל כך הרבה ימים אני מצליחה לקלוט שיגב עכשיו יושב במנהרות ואנחנו לא יודעים מה קורה איתו. כל יום אני צריכה להזכיר לעצמי, אוקיי, אני יוצאת, מדברת, הולכת, אוכלת, רואה טלוויזיה, אבל בזמן הזה יגב, אני לא יודעת, חי, לא חי, נושם, לא נושם, אוכל, אין לנו מושג ואנחנו חיים את זה כבר כל כך הרבה זמן.

באמת התחושה הזו של חוסר האונים הזה, של אנחנו קמים ועושים כולנו, אבל אין לנו שום דרך לעזור להם. היום מפה אני ממשיכה ליגור, יש את ה-30 של נדב פופלוול, נדב הוא בן קיבוץ שלי ונדב הגיע בחיים לשבי, הוא נחטף יחד עם אמא שלו והוא היה חי. הוא נחטף בחיים והוא היה בסדר, הוא היה במנהרות ביחד עם יגב, ביחד עם רימון, ולפני 30 ימים הודיעו שנדב כבר לא יחזור בחיים ונדב נרצח בשבי. נדב הגיע חי וכבר לא יחזור יותר.

שאלתי את רימון על נדב, מה היה שם, והיא סיפרה כמה הוא עזר להם שם לשרוד את התקופה הזאת, כמה הוא עזר לגברים המבוגרים שהיו יחד איתו בשבי, כשלא היה להם מה לאכול אז הוא נתן קצת מהאוכל שלו, שהוא נתן לאמא שלו חולת הסכרת מהתרופה שלו כי לא היה מספיק לשניהם. בן אדם כזה סיים את החיים שלו בשבי כי אנחנו לא עשינו מספיק, כי אנחנו וכולנו לא היינו שם בשביל לעזור לו, לא היינו שם בשביל להציל אותו וזה עלינו.

וכל יום שאנחנו לא מוציאים אותם משם, כל יום שהם שם בשבי מתחת למנהרות, אנחנו דנים אותם למוות וכל יום שעובר המספר של החטופים שהגיעו לשם בחיים וכבר לא יחזרו עולה ואנחנו לא עושים שום דבר כדי להוציא אותם משם. באמת שאני לא יודעת איך לתאר את זה, זה לא נראה שזה מזיז למישהו שיש שם עכשיו חטופים שאולי לא יחזרו, אולי יש מישהי שנפגעת עכשיו, אולי למישהו נגמר האוויר, למישהו אין אוכל וזה לא מזיז לאף אחד. ולשמוע שוב ושוב את הסיפורים של המשפחות, לשמוע את אלה מדברת לאבא שלה, מה אנחנו עוד יכולים להגיד כדי שמישהו יזיז משהו? אנחנו חייבים לקדם את העסקה שעל השולחן, אנחנו חייבים להתקדם.

ואני רוצה להגיד משהו אחד, אנחנו אתמול שמענו על שחרור מנהל בית החולים, אנחנו שמענו על שחרור של מחבלים מהכלא בישראל, וזה כאילו הפתיע מישהו אבל זו לא פעם ראשונה שמחבלים משוחררים, זו לא פעם שנייה וכנראה שזו גם לא תהיה הפעם האחרונה. ומה שהכי מדהים בסיפור זה שאנחנו כל הזמן אומרים שהעסקה זה לא עלינו, חמאס לא מסכים, הם השטן, הם לא מסכימים, ויכול להיות שזה נכון, אבל פעם אחרי פעם אנחנו מאבדים את כל מנופי הלחץ שלנו, אנחנו משחררים מחבלים, אנחנו עושים את כל הטעויות האפשריות ואז אומרים, אבל זה לא עלינו.

אז זה עלינו וזה עלינו וזה עליכם ואנחנו חייבים לעשות הכול כדי להוציא אותם משם ולהפסיק עם קרב ההאשמות הזה, להפסיק לזרוק את האחריות, אנחנו חייבים לעשות הכול כדי להחזיר אותם הביתה, ותיקחו אחריות על הדבר הזה. תודה רבה.

תודה. שי.

תודה, חבר הכנסת אופיר כץ, וגם אלי רביבו, שמכירים את הסיפור המשפחתי שלי ושלנו לפני ולפנים. אני חושבת שיושבים כאן אנשים עם לב ועם עמוד שדרה ערכי. אני רוצה להגיד שאני סומכת עליכם.

אתם מכירים את הסיפור שלנו, את הסיפור שבו כנרת דודה שלי ברגעיה האחרונים הצילה את בעלה אשל ואת אלון וירדן וגפן, איך ירדן קיבלה החלטה שגם אם היא נשארת מאחור היא מצילה את הבת שלה, היא נותנת אותה לאלון ואלון עשה כל מה שהוא יכול והצליח להציל את הבת שלו בעוד שירדן נחטפה לעזה. אתם מכירים את הסיפור של כרמל שבשבי עצמו דאגה לחטופים שהיו ביחד איתה, לפחות ב-50 הימים הראשונים שבהם הם היו ביחד עד שהם שוחררו והיא נשארה מאחור.

במשפחה שלי העבירו את המסר המאוד מאוד ברור להציל את כל מי שאפשר להציל כל עוד אפשר. הסיפור הזה שנופר עכשיו סיפרה על נדב, זה חורך את הנפש. אני באופן אישי מרגישה אחריות כי מה שיש לנו, לאזרחי מדינת ישראל, לעם היהודי, כל אחד איך שהוא מגדיר את עצמו, זה הערבות ההדדית שלנו, זו האחריות שלנו אחד כלפי השני ולי באופן אישי יש אחריות ל-120 האנשים שנמצאים שם שיהיו בבית. זה שנדב לא חזר בזמן זה על אחריותנו, אני מרגישה שלא עשיתי מספיק, כל עוד הם לא כאן לא עשינו מספיק.

אלה סיפרה על המכתב שלה ואני שמחה שאת מצליחה לשמור על הנוכחות של אבא ולהיות איתו בלילות לפני השינה, אני מודה שלפני שאני הולכת לישון אני עושה הכול כדי להדוף את המחשבות, את המחשבה שכרמל עכשיו אולי במנהרה, את המחשבה שהיא אולי נמצאת בתוך כלוב, את המחשבה מי ישן עכשיו לידה, אם זאת חטופה או שזה מחבל, את המחשבה האם היא הולכת לישון הלילה, האם היא תקום בבוקר, מה היא הייתה צריכה לעשות היום בשביל לקבל משהו לאכול. אני משתדלת לחשוב שהיא מדמיינת את החיבוק איתנו כמו שאני מדמיינת את החיבוק איתה, שהיא יודעת שאבא שלה ניצל וששני אחים שלה בחיים ושהיא יודעת שירדן חזרה בעסקה, כי התמונה הזאת שאני הולכת איתה מאז היום ה-54 של ירדן שחוזרת לגפן ולאלון זאת התקווה שלי.

כל ארוחת שישי כשאבא שלי מחבק אותי ואני רואה את דוד שלי ואני חושבת מתי הוא כבר יקבל את החיבוק מכרמל, מתי זה כבר יקרה, אני מקווה שהיא יודעת כמו שאני יודעת שזה אפשרי, שהיא יודעת שבמדינת ישראל דואגים לה, דואגים שהעסקה הזאת שתחזיר אותה תקרה כבר.

אני מבקשת מכם, באמת באופן אישי אין יום שאני לא עושה משהו שאני חושבת שיכול לקדם את החזרה של החטופים ואם אני נפגשתי עם נציב זכויות אדם ועם ארגון הבריאות העולמי ועם עשרות שגרירים ברחבי העולם, אז אני מבקשת מכם שכל יום גם אתם תעשו בשביל להחזיר את החטופים הביתה. אני אזרחית ואני מרגישה שזה עליי, אבל אתם 120 האנשים שבהם אנחנו מפקידים את הביטחון שלנו לשמור עלינו, על אזרחי מדינת ישראל, ומי שהכי זקוק עכשיו שישמרו על הביטחון שלו הם 120 חטופים שמחכים לחזור הביתה.

תודה. אני רק אגיד, אתם חזרתם על זה שאתם לא מרגישים שאתם עושים מספיק. אני חושב שמה שאתם עושים זה, אולי לכם זה נראה כי אתם עדיין לא רואים את התוצאות, אבל הדחיפה שלכם להעלות את זה כל יום על סדר היום הציבורי אני חושב שזה סופר חשוב, אתם נותנים את כל כולכם.

כמובן זו הרגשה שלכם, אבל אתם עושים הכי הרבה שאפשר עבורם ואני חושב שהם יהיו גאים בכם וכשהם יראו את כל מה שעשיתם פה ושלא נתתם לאף אחד לנוח לרגע, לא לשכוח אותם, וכמובן לדחוף כל הזמן לעסקה להחזיר אותם הביתה. אני חושב שזה מעורר הערצה. זו התחושה שלכם, אני לא רואה את זה ככה, לפחות אני חושב, אני בטוח שזה גם בשם חבריי, שאם הם היו רואים אתכם הם היו גאים בכם ובמה שאתם עושים עבורם.

אני אמרתי לגיל לפני שהתחילה הישיבה שהמצב, הזמן הכי שמח, אצלי לפחות ואצל הרבה אנשים שאני מכיר אישית, זה שחרור החטופים, גם בעסקה וגם הארבעה האחרונים ששוחררו בחיים.

יש נעימה בראש השנה, עין במר בוכה ולב שמח, זה נאמר על עקידת יצחק, על שרה אימנו. אני הייתי בקשר אישי עוד מה-7.10 עם המשפחה של שלומי זיו החטוף, עם בן הדוד שלו, במוצאי שבת הוא התקשר אליי, פגשתי את האמא מספר פעמים ואחרי השחרור כששוחחתי איתה, היא לא הייתה צריכה לומר דבר, עין במר בוכה ולב שמח. אז אנחנו איתכם. הגיע הזמן באמת שישוחררו, כל מי שבחיים שישוחרר כבר.

שתגיע כבר העסקה.

אנחנו איתכם. אני מדגיש מי שבחיים, לא לפספס את זה.

שומעים אתכם לא פעם ראשונה וזה קשה, כל פעם זה נעשה קשה יותר כי גם הזמן עובר וזה באמת מפלח את הלב, וכשאתה חושב שבמקביל לזה מדינת ישראל, לא משנה מי אשם, אני לא יודע כבר מבליל המילים, שמדינת ישראל משחררת מישהו שאנחנו יודעים שהוא סייע לחמאס, שהוא היה מודע לזה שהחזיקו את אותם חטופים, שרצחו חטופה בבית החולים שלו והוא מודע לזה, מדינת ישראל אתמול משחררת אותו אחר כבוד. במקום מתוקן הוא קלף מיקוח ומחזירים אותו רק אם מקבלים את האחים שלנו או את האחיות שלנו או את ההורים שלנו, רק אם מקבלים אותם ובמקביל מגישים נגדו כתב אישום עד שמגיעים להסכמה, כי אין מצב ברמה הבין-לאומית.

אני שם את כל מה שהיה בצד, כי זה היה, אבל עכשיו אני קורא למדינת ישראל, שני דברים, אחת, פשוט ביותר, לעצור את האיש הזה. כל מה שצריך לעשות זה להרים לו טלפון, להגיד לו: אם אתה לא בא ביוזמתך אתה בן מוות. הוא לא בא, הוא רץ, בספרינטים הוא יבוא. זה שלנו. אנחנו תמיד מסתכלים לצדדים, לא, זה אנחנו, אנחנו הממשלה, אנחנו הליכוד, זה שלנו. טלפון אחד והוא רץ. דבר שני, אחרי שעשינו טלפון והוא בא - - -

די כבר נו, זה אירוע פתטי, מגוחך, הוא לא ירוץ לשום מקום. הוא כבר עושה הסברה על התנאים שלהם והמדהים הוא כשאתה אומר לי לא משנה מי אשם. אתם אשמים.

מירב, תודה.

לא משנה, אם זה היה קורה אצלנו בממשלה - - -

מירב, תודה.

תיתן לי להתייחס?

אני אתן לך להתייחס, אבל את מפריעה אז איך אני אתן לך להתייחס?

אני כבר לא יכולה עם הלא משנה הזה.

מה לעשות? תתאפקי.

אז אמרתי, דבר אחד, לעצור אותו. דבר שני, אופיר, ראש הממשלה ביקש לעשות בירור ואני לא יודע מה התוצאה של הבירור, אין לי מושג, מה שחייב להיות שבסופו של הבירור, לא משנה מי האיש, מה דרגתו, מה מיקומו בהיררכיה, באיזה ארגון, אני גם לא יודע באיזה ארגון, הוא צריך ללכת הביתה.

מאה אחוז, מדויק.

אלה שני דברים שתלויים בנו. אחת, לעצור, שתיים, לפטר את מי שאחראי שלא מדווח לממונים עליו. אנחנו כחברי כנסת מכל סיעות הבית צריכים לצאת עם קריאה חדה וברורה, לא ייתכן שהדברים יתנהלו באופן הזה, אחת, לעצור עכשיו, שתיים, לפטר, כי בסוף יש לנו אחריות לאנשים האלה שיושבים שם ומה שקרה אתמול זה חוסר אחריות.

ושלוש, להחזיר את החטופים הביתה, זה מי שצריך להגיע הביתה בסוף.

לכן צריך את קלף המיקוח.

זה הדבר החשוב ביותר.

זה בסוף הדבר החשוב.

זה אמצעי, זאת מטרה. אני מסכים איתך, זה אמצעי, זאת המטרה, אבל צריך את האמצעי, אתה חייב את המנופים. הם לא יחזירו, ואתה יודע, הם לא יחזירו כי הם רוצים להחזיר.

בטח, בוודאי לא לתת בחינם את כל האמצעים שלנו.

הם יחזירו רק עם מנופים כבדים והאיש הזה הוא מנוף משמעותי.

תודה.

סיימתי לדבר לעצמי, אני יכולה לדבר למיקרופון?

אני נרשמתי קודם, אבל אני נותן לך את רשות הדיבור.

רביבו, נשמה, בבקשה. אני רוצה להגיד לך שלושה דברים. כמה שבועות אני צועקת בוועדה שלך על הצפיפות? כמה שבועות אני באה, עוד תקן כליאה, עוד תקן כליאה, ואני אומרת להם זה יתפוצץ לנו בפרצוף. אני יושבת פה לבד, פוגל יושב שם, נכון, יושבים, היועצת המשפטית, מורחת אותי ומורחת, ואני אומרת לה: אין מקום. בסדר, אז שיהיו בחול ושיהיו במנהרות, אבל על מה אני בכלל דיברתי? על סגל שב"ס, זה מה שדיברתי. אמרתי להם שצריך סוהרים.

גם אם אתה רוצה לשים אותם בחול, לא משנה שיש תנאים הומניטריים וישראל כפופה למזרון ולשלוש ארוחות, אבל צריך סגל של שב"ס. לקחו את החיילים והחיילות כי החיילות לא יכולות להיות – בסדר, בסדר, מי שמתם במקום? סוהר אחד לא נכנס. אז מה חשבו שיקרה? אל תתבלבלו, כל לילה משתחררים והם הולכים בלילה, כי יש גם הרבה בלתי מעורבים, כאלה שצה"ל מעמיס תוך כדי, שכם, ג'נין, אז הם הולכים.

אין בלתי מעורבים.

ואתם לא יודעים עליהם כי אין להם את התקשורת ואת ה-PR שיש למנהל שיפא, אבל בוועדה לביטחון לאומי כל שבועיים מאשרים תקן כליאה רחב יותר וכל שבועיים אני אומרת וצועקת, בשעות שאני מגיעה, יש בעיה בשב"ס ואז באים לפה ואומרים, אחד מגלה לשני. אי אפשר מצד אחד לעשות קמפיין על פיתות ועל מקלחות ועל זה שמשפילים ביטחוניים ואז כשהם משתחררים: זה לא קשור אליי, זה בכלל השב"כ. מה זה אתה לא יודע מי? יש שר לביטחון לאומי, הוא אחראי על שב"ס. אתם יודעים מה הוא עושה בשעות אלה?

פיתות?

לא, נשמה, אפילו לא זה, הוא עכשיו עולה לחקירה בתביעה של סתיו שפיר. מה עשינו שנפל עלינו הדבר הזה? מה? סליחה, אתה לא שמעת, עכשיו הוא בתביעה על סתיו שפיר, היא תובעת אותו. מה זה?

אתמול חצי שנה, 109 נרצחים בחברה הערבית, זה בכלל לא מעניין אותו, כן? רק שתבינו, בתקופה של עמר בר-לב זה היה 109 בשנה, והעיקר הוא עולה עכשיו לריאיון, הגענו למצב שמשה ארבל, שהוא לא מהמפלגה שלי, צריך להוציא הודעה שצריך להפסיק להשתלח בראש השב"כ. הוא משתלח בראש השב"כ.

אני לא יודעת מי ראה את הכתבה על יוסי טהר? הוא ישב כאן, אי אפשר שלא לראות את האישה המדהימה הזאת, חבל שלא ראית, אני ממליצה לך לצפות, על איך הוא יצא מהבית - - -

לוחם השב"כ?

כן, ראית בטוח, כולם ראו. הוא עמד שם על גיא ההריגה הזה, על העיקול של מפלסים, גיא הריגה, 51 נרצחים יהודים והוא עמד בגופו עד שהכדורים – אלו האנשים. העיקר לבוא ולהגיד תודה? לא, ברגעים האלה גם תגידו להם תודה. נכון, היה כישלון, אבל לפחות מישהו נלחם שם בשבילנו. למה מי הוציא את החטופים האחרונים? מי הוציא אם לא כוחות מודיעיניים של שב"כ וכמובן הימ"מ?

אז אי אפשר כשהם טובים להעלות פוסטים ולהגיד איזה יופי הלוחמים שלנו, יוסי טהר, אשתו אמרה שהיא קיבלה אלפי תגובות ממדינת ישראל, ויום אחרי זה לבוא ברדיו ולהגיד השב"כ עשה לי את זה בכוונה. וחוץ ממשה ארבל, באמת איזה צדיק, אף אחד מכם – אתה מדבר איתי על מעביר אחריות? תבוא תגיד, אתה יש לך עמוד שדרה רחב, תגיד לא משתלחים בשב"כ, לא עושים דבר כזה. עולה היום השר לביטחון לאומי בדרך לתביעה על סתיו שפיר ואומר שראש השב"כ עשה לו את זה בכוונה ודממה. דממה.

צריך לבדוק את זה.

ומי שמשלם את המחיר זה מדינת ישראל.

דממה.

מדינת ישראל משלמת את המחיר במחיר של פגיעה ביטחונית. מה שהיה אתמול, אני אומרת לך, יושב סינוואר, יושבים כל אויבינו וזו בושה. קשה להתעורר בבוקר כזה רק מהמופע של - - -

פנינה, עוד מעט את בזכות דיבור.

אני רוצה לסיים. פנינה דיברה לעניין, אני רוצה רק לסיים במשפט אחד. קרתה אתמול תקלה. משפחת מרציאנו זה חברים שלי, אתמול דיברתי גם עם אבי, אמרתי לו: אבי, תהיה לך תקשורת. אני מלווה אותם מאוקטובר כשנפגשנו בכיכר החטופים כשהוא הלך, גיל, עם שלט של נועה ובאתי אליו, בחור עם כיפה, במוצאי שבת, היה אז חורף, באוקטובר, תחשוב כמה זמן אנחנו כבר באירוע הזה, לכדתי אותו בכיכר ואמרתי לו: מי זו? הוא סיפר לי על נועה, התצפיתנית, אני מתרגשת גם עכשיו.

אני אספר לכם שהיינו ממש בקשר וביום של יום ההולדת שלי רצחו אותה בשיפא, זה היה בנובמבר, לא עשינו כלום, ישבתי בבית וזה הסרטון שיצא. למה אני מספרת לכם את זה? זה מה שאבי מרציאנו ראה אתמול, שבמשמרת של מנהל בית החולים שהבת שלו נרצחה, הוא שוחרר. אז כן, יש כאן אחראים. מה הבעיה לקחת אחריות? להגיד אני אחראי, זה קרה במשמרת שלי, זו תקלה חמורה וזה לא יקרה שוב. מה הבעיה להגיד אני אחראי? הילדה הזאת הופקרה ב-7 באוקטובר, לא ספרו אותה כשהיא אמרה לאבא שלה: אבא, אחרי החג יש מלחמה. לא ספרו אותה כשהיא הלכה בחיים, צעדה מנחל עוז, ולא ספרו אותה כשאף אחד אתמול לא התקשר מהממשלה לאבי מרציאנו ואמר לו: טעינו. אפס אחריות.

אז סליחה, אתם עושים עבודה מדהימה, כל אחד מכם, אני שרופה עליכם באופן אישי, אתם יודעים את זה, מבחינתי אתם צריכים לשבת פה ולנהל את מה שקורה כאן, אבל אפס אחריות זה בעוכרינו. אני מצטערת שאתם צריכים כל פעם לעבור את זה, אבל אני אוהבת אתכם ותמשיכו.

תודה לך על המילים האלה. אני רוצה רק להגיד, אבי מרציאנו, האבא הנפלא של נועה, הוא אמר שהוא יהיה מוכן שישחררו את האיש הזה בתמורה לחטופים. איזה לב גדול יש לאדם הזה, שקרה לו הדבר הנורא הזה תחת המשמרת של האיש המזעזע הזה, אתמול הוא אמר שהוא היה מוכן שישחררו את האיש הזה בתמורה לחטופים. מי שלא מוכן לשחרר בתמורה לחטופים זה איתמר בן גביר, הוא לא מוכן לשחרר בתמורה לחטופים ואז הוא משחרר אותם בתמורה לשום דבר.

אנחנו נשארים בלי כלום, בלי קלפי מיקוח ובלי החטופים שלנו ורק עם איך שהוא שארית של תקווה שכאן אתם תעשו משהו, משהו, כי עוד לא מאוחר להציל את מי שבחיים ולהחזיר הביתה גם את מי שכבר נרצח כדי שנוכל להיפרד ממנו. בבקשה, אל תיתנו לזוועה הזאת להמשיך.

צודק.

אין לי יותר מדי מה להוסיף אחרי כל מה שאנחנו שומעים פה והלב רוטט. לרוע מזלם של כל בני הערובה, והגיע הזמן שנשנה את הטרמינולוגיה, מדובר בבני ערובה, אז לרוע מזלם הם בני ערובה אצל החמאס דאעש, אבל אם יש להם מזל זה שיש להם משפחה כמותכם שאתם לביאות ואריות שנאבקים כל יום רגע רגע בכל אפשרות שהיה ניתן לחשוב עליה ושלא, כדי שכולנו נזכור ולא נשכח שיש לנו מטרה מרכזית בחיים וזה להשיב אותם, ללא שום פקפוק.

אז אני מבקש לעדכן אתכם ואת הנוכחים שהחלטתי להחתים על עצומה את כל חברי הבית הזה שוועדת חוץ וביטחון, או כל גוף אחר, יחקור באופן מיידי, יתפנה מכל עיסוקיו מצדי ויחקור מי אחראי למחדל הנוראי והנבזי הזה שבו ראש מרצחים בכסות של רופא שוחרר. ושאף אחד לא יספר סיפורים, שלא היה מקום ושאין תקינה, אין מקום? אין תקינה? אין איוש? תשחררו, יש מספיק אחרים שניתן לשחרר, גם מאותו מקור ששם תופסים מחבלים ועוד קודם לכן ישראלים, ישראלים תושבי המדינה. בטוח בטוח בטוח שיש אלפים רבים שיושבים בכלא בצדק, אבל סיבת הישארותם פחות מוצדקת מאשר שחרור רב המרצחים הזה שיוצא ועושה לובינג אדיר ומשפיל אותנו עד עפר ומחזק ומסייע לחמאס דאעש לבנות את כוחו.

ואין ספק, משה חברי הטוב, אתה ביטאת בצורה המדויקת ביותר, עזבו רגע בצד זה שאנחנו חייבים לחקור ולהגיע לחקר האמת ולוודא שהוא תולה את הנעליים במינימום של מי שאחראי לפשע הזה, זה כבר לא מחדל, זה פשע, במקביל לזה למה לשאול איך שוחרר ומה שוחרר? זה ועדת חקירה שתבדוק את זה, במקביל לזה עכשיו לקטוף אותו ואת כל הזחיחות שלו להוריד ולהנציח את הורדת הזחיחות שלו ולהשפיל אותו פשוט ולהחזיר אותו כמו עכבר לכלוב ושיבוא ושיתבעו אותנו כל ארגוני הזכויות שקודם כל דואגים להם ולא לבני הערובה שלנו שנמקים.

אז אני מבקש לחזק אתכם ולומר לכם, אחרי ששמעתי אותך אמרתי מה אפשר לעלות מעבר לזה, ואז שמעתי אותך, אז אמרתי, הם הצליחו להפתיע וככה עד ששי סיימה את דבריה ואמרתי, כל פעם מחדש, כל מי שמדבר באופן ענייני, שכל התכלית של הפעילות שלו היא באמת בשביל לשחרר את בני הערובה, אתם עושים את זה בהשגחה אלוקית עד כמה אתם כנים ומדויקים ומחודדים וחדים במסר הבלתי מתפשר, שחררו אותם מיד. בלי פוליטיקה, בלי שיקולים זרים, פשוט לשחרר אותם, אחרי זה נתקדם עם כל השאר. תודה רבה.

אבל כדי שאני לא אובן לא נכון, את כולם כמקשה אחת. שי מכירה את עמדתי, כל עסקה רופסת שתשחרר חלק אבל תכניס עמוק יותר את השאר אני לא אהיה חלק ממנה ואתנגד לה בכל כוחי, כולם כולל כולם באופן מיידי. תודה.

חבר הכנסת רביבו, תודה על ההתייחסות. אני רוצה לספר לכם מה עובר בראש שלנו. כשאמרת שאתה רוצה לבשר לנו בשורה, באופן אינטואיטיבי אני חשבתי שמשתחררים חטופים. סתם שתבינו איך אנחנו - - -

הלוואי שהייתי איש כזה בשורה.

סתם שתדעו. ואחר כך אמרת להחתים על עצומה ואני מאוד התרגשתי והמחשבה הבאה שלי הייתה שזה הולך להיות עצומה על עסקה שמחזירה את החטופים.

גם את זה הוא יעשה.

אם זה עצומה לברר מי אחראי, אני משחררת את חברי יש עתיד מזה ואני אוהבת אותך באופן אישי, אני יודעת מי אחראי.

אם אנחנו לא נדרוש באופן מיידי לחקור ולבדוק ולהגיע לחקר האמת אז אנחנו עסוקים בהטלת רפש שלא מקדם שום דבר ובוודאי יחזק את המציאות שבה ייפלו עוד טעויות איומות כאלה. אני לא מאמין שמישהו עשה את זה בכוונה, אלה דברי הבל, אבל עדיין, בכוונה או לא בכוונה, מי שקיבל את ההחלטה ודאג שהיא תבוצע צריך לשלם על כך באופן מיידי ובמזומן.

אני רק רציתי להזכיר את הדברים שנאמרו פה מקודם על מה האמצעי ומה המטרה, אז באמצעים, אני מודה, אני פחות מבינה, אבל המטרה, כמו שאמרת, היא להחזיר את החטופים, והדרך שכולנו יודעים שאפשר לעשות את זה זו עסקה, העסקה שהחזירה 110 אנשים וזאת הדרך שבה אני מפצירה בכם לעבוד לטובתה, להחזיר את האנשים האלה הביתה. ואם יש עצומה שצריכה להיחתם זו כזו שמחזירה את החטופים הביתה ויש כזו.

איפה היא?

באינטרנט.

אני מביאה לך עכשיו.

עצומה שמשחררת את כולם?

עצומה שקוראת לעסקה שתשחרר את החטופים.

את כולם.

את כולם, כולנו רוצים את כולם.

ודאי, אנחנו לא מוותרים על אף אחד.

אני מצטרף, כולם במקשה אחת.

אם אתה יכול להביא את זה אז זה מה שאני הכי רוצה.

תודה. אני חושב שמה שנאמר פה, שצריך לבדוק ולתקן שמקרים כאלה לא יקרו עם האיש השפל הזה, אבל יש משהו אחד מכל הסיטואציה הזאת שכבר לא יהיה אפשר לתקן וזה משפחות של חטופים שראו אתמול לאורך כל היום את האיש הארור הזה חוזר הביתה, מקבל חיבוקים, מקבל נשיקות כשאף אחד בכלל - -

אבל אם יראו אותו עם אזיקים - - -

- - כשלא הייתה פה שום התייחסות, קיבלו אותו בחינם ומחבקים ואוהבים אותו ומנשקים אותו. הם היו צריכים לראות את הדבר המזוויע הזה, את זה כבר לא נוכל לתקן.

הם ראו הכול, תאמין לי.

מדברים על משפחות החטופים, זה צורם לי, גם משפחות החיילים, חיילים נהרגו בשביל להביא את האסירים האלה לפה, אלינו, גם משפחות החיילים השכולות - - -

אני חושב שכל עם ישראל הזדעזע אתמול לראות.

לחלוטין.

והדגש הוא כמובן עליכם ועל משפחות החיילים.

אני חושבת שכמה שאני אוהבת את גיל, אלה, שי, נופר, אני מחכה ליום הזה שאני לא אצטרך לראות אתכם פה ושתקבלו בשורות טובות והקושי האמיתי זה לראות אתכם, החבר'ה הצעירים האלה, הנהדרים האלה, שיושבים וכל פעם חושבים איך להמציא את עצמם מחדש כדי שלא נשכח את החטופים.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות במקום שאנחנו לא רק מאזינים, לחשוב יצירתי ולחשוב כ-120, באמת זה כל כך סימבולי בצורה מצמררת, ה-120 חטופים מול 120 חברי הבית הזה, ואנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו אחרי תשעה חודשים לא רק מקשיבים להם בוועדות, בפתח כל ועדה, אלא לוקחים את זה כמה צעדים קדימה. אתם לא צריכים להמציא את עצמכם כל בוקר מחדש, אתם לא צריכים להתחנן ולזעוק, אתם עושים, כמו שאמר היושב ראש, אתם את כל כולכם נותנים בשביל המאבק הזה להחזיר אותם הביתה.

לא רציתי לגעת בזה, אבל בכל זאת אני אגע, כי אני חושבת שאנחנו צריכים כמה שפחות להלאות את המשפחות בפוליטיקה. זה לא פוליטיקה, זה החיים בסוף, אבל עדיין, מה שהיה אתמול זה פגיעה ביטחונית חמורה. לא השחרור, אני חושבת שעצם הדיון שאחרי וחילופי ההאשמות ואיך שאנחנו מצטיירים בעיני אויבינו, אפילו לא מצטיירים, זו המציאות, ובפני העולם, הוויכוחים האלה, אין מילים שמספיק יתארו את הפגיעה בביטחון ישראל, מה גם שאם כך משתחררים אסירים, מחבלים כבדים, מחבל כבד אם הוא משתחרר ככה, למה שיהיה להם תמריץ לשחרר את החטופים? בכל פעם זה כביכול תקלה אחרת, ואני חושבת שאולי אם גם לנו קשה כנבחרי ציבור, מה עובר אזרח שאומר זה האנשים שאני אמור לסמוך עליהם?

אז אני בכל זאת רוצה לחזק אתכם ואני רוצה שתשאבו את הכוחות ואנחנו נחשוב באמת, ויש פה אנשים מספיק רציניים, לראות איך אנחנו לוקחים כמה צעדים קדימה בשביל ללחוץ אפקטיבית כדי שהדברים האלה יקרו ושנזכה לראות את כולם, בעזרת ה', בבית.

תודה לך, פנינה. ורק עוד דבר אחד, אני חייבת להגיד לכם שלא כואב לי לראות אף חיבוק, חיבוק הוא לא מכאיב אף פעם בעיניי, מה שאני רוצה לראות זה את החטופים בבית, וכמו שאמרת קודם, טיעונים ענייניים, וכמו שנאמר כאן לפני כן, מה האמצעי ומה המטרה, והמטרה היא להחזיר את החטופים הביתה. אם אנחנו הולכים בכל העולם ואנחנו אומרים שהמטרה של מדינת ישראל היא לא להילחם, המטרה שלה היא לא להרוג והמטרה שלה היא לא לכלוא והמטרה שלה היא לא למנוע חיבוק, המטרה שלה היא לשמור על ביטחון אזרחיה, וזו המטרה, לכן הצבא שלנו הוא צבא ההגנה לישראל, לכן אנחנו קיימים כאן.

תחזיר אותם הביתה, נבוא חשבון עם כולם אחר כך, כל האחראים, כל האשמים, כל המחבלים. קודם תחזירו אותם הביתה.

תודה. נעשה הפסקה של דקה.

תודה לך על הזמן.

ולכם שהגבתם ושהתייחסתם.

טוב שאתם פה וחשוב שתמשיכו להיות כאן.

תודה.


(הישיבה נפסקה בשעה 10:05 ונתחדשה בשעה 10:08.)


1. פעילות ועדות הכנסת בתקופה שמיום כ"ג בתמוז התשפ"ד (29 ביולי 2024) ועד יום כ"ג בתשרי התשפ"ה (25 באוקטובר 2024)

חברים, הנושא הראשון על סדר היום, פעילות ועדות הכנסת בתקופה שמיום כ"ג בתמוז התשפ"ד, 29 ביולי 2024, ועד יום כ"ג בתשרי התשפ"ה, 25 באוקטובר 2024. שגית, תציגי את מה שנשלח לחברי הכנסת ולאחר מכן התייחסויות.

מדובר למעשה על החלטה בדבר דיוני ועדות הכנסת בתקופה שמיום 29 ביולי עד 25 באוקטובר כאשר מיד לאחר מכן יתחיל מושב החורף. ההחלטה הזאת מבוססת גם על החלטות קודמות של ישיבות בפגרת הקיץ ובפרט היא מבוססת על ההחלטה האחרונה שקיבלה הוועדה הזאת ויש בה התייחסויות ייחודיות גם למלחמת חרבות ברזל וגם לתקופה הזו שדורשת מהכנסת לקיים יותר ישיבות מהרגיל גם כשהמליאה לא פעילה.

זה בנוי מארבעה חלקים. החלק הראשון מתייחס לישיבות ועדת הכנסת באופן כללי והסעיף הראשי קובע שוועדות הכנסת, לרבות ועדות מיוחדות, ועדות משותפות וועדות חקירה פרלמנטריות, רשאיות להמשיך בעבודתן כאשר מספר הישיבות שתקיים כל ועדה לא יעלה על שבע, בדומה למה שהיה בימי פגרת הפסח.

כשאנחנו מדברים על ישיבה הכוונה היא ישיבה שהוועדה מתאמת ליום מסוים כאשר באותה ישיבה הוועדה יכולה לקבוע שני נושאים, שלושה נושאים, ולא צריך להיות ביניהם כל קשר. כך היה גם בפגרת הפסח וכך הכוונה שיהיה גם עכשיו.

לגבי ועדות משנה, גם הן רשאיות להמשיך בעבודתן כאשר מספר הישיבות שלהן כרגע זה ישיבה אחת. אתה רוצה לשנות?

כן, חבר הכנסת אלקין ביקש שנוסיף עוד ישיבה אחת ועוד אחת על פיקוח.

אז מספר הישיבות שתקיים כל ועדת משנה לא יעלה על שתי ישיבות, זה שונה ממה שמופיע אצלכם. מכיוון שוועדת משנה כפופה לוועדה קבועה, יושב ראש ועדה קבועה או מיוחדת רשאי להתיר לוועדת המשנה לקיים ישיבות נוספות מתוך מכסת שבע הישיבות של הוועדה האמורות בסעיף 1, זאת אומרת שאפשר גם לחלק בין הוועדה הקבועה לוועדת המשנה.

סיורים של ועדה כמוהם כישיבות ועדה. שוב, מכיוון שאנחנו מתייחסים למועד. קבעתם יום, זה יכול להיות יום לסיור, זה יכול להיות יום לישיבה, וזה ייספר מתוך שבע הישיבות.

יושב ראש הכנסת רשאי להתיר במקרים מיוחדים קיום ישיבות נוספות לוועדות הכנסת בהתאם לסמכותו לפי סעיף 112(ב) לתקנון הכנסת.

ההזמנה לישיבות הוועדה שנקבעו לפי סעיף 112(א) ו-(ב) לתקנון הכנסת תימסר לחברי הוועדה מוקדם ככל האפשר ולפחות ארבעה ימים מראש. במניין הימים לא ייכלל יום ההזמנה, אך כן ייכלל יום כינוס הישיבה. ימי שישי-שבת, ערב חג וחג, נספרים במניין. אני אומר שאם מבקשים לדון בחקיקה לפעמים ארבעה ימים הם זמן קצר מדי ולכן מופיע פה מוקדם ככל האפשר ובחקיקה אני מאוד מבקשת שהמועדים יהיו גבוהים מארבעה ימים, חברי הכנסת צריכים להיערך ואנחנו רוצים שדיוני החקיקה יהיו אפקטיביים.

זה רק חקיקה שקשורה למלחמה?

עוד לא הגענו לחקיקה שקשורה למלחמה, זה חקיקה בכלל. כרגע אנחנו בדיונים הכלליים. איך מתבצע הזימון? אם ביום כינוס ישיבת הוועדה התכנסה גם מליאת הכנסת ניתן למסור את ההזמנה שלושה ימים מראש, זה דורש פשוט היערכות מחברי הכנסת. יושב ראש הכנסת יהיה רשאי במקרים מיוחדים ודחופים לקצר את התקופות שנקבעו בסעיף 5.

לא ניתן לקיים ישיבות נוספות בוועדה ביום שבו נקבעה ישיבה ולהוסיף נושאים לסדר היום שנקבע אלא בהודעה מראש, כאמור בסעיף 5. המשמעות היא שבאותו יום של הדיון אי אפשר יהיה להוסיף נושאים נוספים, יש לזה החרגה ביחס לוועדת הכנסת בהמשך, למעט דיון מחדש. אם התבקש דיון מחדש, רוויזיה, ניתן להוסיף אותו לסדר היום באותו יום ולא יראו בזה ישיבה שדורשת ארבעה ימים הודעה מראש.

משך כל אחת מהישיבות לא יחרוג מהמקובל בוועדה, אך ניתן לקבוע על סדר היום יותר מנושא אחד וזה גם נותן מענה למה שהערת, חבר הכנסת פוגל, יחד עם זאת משך כל אחת מהישיבות לא צריך להיות יממה שלמה מכיוון שההנחה היא שיש פה מספר שעות מקובל לדיוני ועדה.

אתה לא חייב להתחיל ב-8:00 בבוקר.

החלק השני של ההחלטה, הוראות מיוחדות לדיוני ועדות הכנסת בענייני מלחמת חרבות ברזל. ועדות הכנסת רשאיות לדון בחקיקה ראשית וחקיקת משנה שבסמכותן בנושאים שהיועצת המשפטית לכנסת מצאה כי הם מתחייבים וקשורים בקשר ישיר והדוק למלחמת חרבות ברזל ולא יחולו לגבי דיונים אלה ההגבלות המפורטות בסעיפים 1 ו-5. ישיבות בחקיקה ראשית ותקנות בנושאים של מלחמת חרבות ברזל לא ייספרו בגדר שבע הישיבות של הוועדות הקבועות וניתן יהיה, ככל שאני אמצא לנכון שמדובר בחקיקה שקשורה קשר ישיר למלחמת חרבות ברזל, לקיים את הישיבות האלה גם שלא בהודעה מראש. סביר להניח שיהיה מדובר בחקיקה שהיא יחסית דחופה.

כמו למשל הארכת תוקף?

למשל, כן, בדיוק. בנוסף על מכסת שבע הישיבות האמורה בסעיף 1 ועדות הכנסת רשאיות לקיים שלוש ישיבות נוספות אשר יוקדשו לדיוני פיקוח. אתם מעלים את זה לארבע, אני מבינה?

כן.

אז ארבע ישיבות נוספות אשר יוקדשו רק לדיוני פיקוח בנושאים שמתחייבים וקשורים בקשר ישיר והדוק למלחמת חרבות ברזל.

ועדות משנה רשום בנפרד?

הן יכולות לקחת מתוך הארבע, לתת את זה לוועדת משנה, יש לך את הסעיף הזה בסעיף 2. לא עוד ארבע, מתוך הארבע. סעיף 2 חל מבחינתי גם על הסעיף של דיוני הפיקוח. זה לא ארבע פלוס ארבע, זה גם לא מה שאלקין ביקש, למיטב הבנתי.

לא ברור על מי חל ב', הוא חל רק על ועדות קבועות?

הוא חל רק על ועדות קבועות.

אז אולי כדאי להבהיר את זה? כי למעלה אמרנו שוועדות זה לרבות.

שוב, ארבל, אני חושבת שהוא יוכל לתת מתוך הארבע.

בסדר, אבל זה לא נותן להם עוד ארבע.

לא נותן עוד ארבע, זה ברור. הוראות מיוחדות לישיבות של ועדות מסוימות. יש לנו שלוש ועדות מיוחדות, הוועדה הראשונה היא ועדת הכנסת. בדומה לכל ההחלטות לאורך השנים ההגבלה שקבועה בסעיף 1 לעניין מספר ישיבות הוועדות לא חלה על ישיבות ועדת הכנסת המתקיימות בקשר לדיונים הנערכים בוועדה אחרת או במליאה. זאת אומרת זה לא לעניין חקיקה ולעניין נושאים אחרים, אלא לעניינים שקשורים בדברים שקורים באותו זמן במליאה או בוועדה אחרת, כמו מיזוג, פטור מחובת הנחה, קביעת ועדות לדיון, טענת נושא חדש וכיוצא בזה.

ההזמנה לישיבות ועדת הכנסת תימסר בהתאם לתקופות האמורות בסעיף 5, כלומר ארבעה ימים לפחות, ואולם אם באותו יום מתכנסת מליאת הכנסת לשם דיון בחקיקה רשאית ועדת הכנסת להתכנס בקשר לאותה חקיקה אף אם לא נמסרה הודעה מראש. שוב, זאת תהיה כנראה ישיבה שקשורה במה שקורה במליאה ולכן היא צריכה להתרחש באותו יום.

ועדת החוץ והביטחון וועדות המשנה שלה, ההגבלה האמורה בסעיף 1 ו-2 לא תחול על ישיבות של ועדת החוץ והביטחון וועדות המשנה שלה, אין שום מגבלה ביחס לישיבות של ועדת החוץ והביטחון וכל ועדות המשנה שלה.

ועדת החינוך, התרבות והספורט. בשל פתיחת שנת הלימודים במהלך הפגרה, במקום מספר הישיבות האמור בסעיף 1 יבוא שמונה, תהיה ישיבה נוספת לוועדת החינוך כפי שיש תמיד, היא מתקיימת בסוף אוגוסט לפני פתיחת שנת הלימודים.

ישיבות ועדות הכנסת כשמשכן הכנסת סגור. מיום י"א באב התשפ"ד, 15 באוגוסט 2024, עד יום כ"ח באב התשפ"ד 1 בספטמבר 2024, מועדי החופשה המרוכזת של עובדי הכנסת, לא יתקיימו ישיבות של ועדות הכנסת למעט ישיבה או סיור של ועדת החינוך, התרבות והספורט בקשר לפתיחת שנת הלימודים ולמעט ישיבות שאותן אישר יושב ראש הכנסת באופן חריג.

ישיבות וסיורים בתקופה זו יבואו במניין הישיבות המרבי המותר כאמור בסעיף 1, כלומר שבע ושמונה לחינוך.

מיום י"ד בתשרי התשפ"ה, 16 באוקטובר 2024 עד יום כ"ב בתשרי התשפ"ה, 24 באוקטובר 2024, חג סוכות, לא יתקיימו ישיבות ועדות הכנסת ומשכן הכנסת יהיה סגור.

מה שעשינו פה, הגדלנו ממה שהיה בפעם שעברה.

מהקיץ?

לא, מהאחרון.

אז מה בעצם ההבדל?

ההבדל זה שהוספנו מארבע לשבע ישיבות ומה שקשור למלחמה הוא לא קשור לשבע. מי שתכריע, שאנחנו לא נריב בינינו, תהיה שגית, אם זה קשור למלחמה או לא.

אין בעיה, רק שאלה, אני לא משווה תפוחים לתמרים, אני משווה תפוחים לתפוחים ולכן השאלה שלי היא מה ההבדל בין אלה לפגרת הקיץ הקודמת, לא לפגרת שבעת השבועות. קיץ 2023, מה ההבדל? האם יש הבדל בכלל?

ההבדל הוא לעניין מלחמת חרבות ברזל בייחוד. בפגרת הקיץ הקודמת היו שש ישיבות, כאן יש לך שבע ישיבות ובנוסף יש לך את הישיבות לחרבות ברזל פלוס ישיבות פיקוח. ישיבות חרבות ברזל לא מוגבלות במספר, יש ישיבות פיקוח. ועדת החו"ב לא מוגבלת בכלל במספרים, בפעמים הקודמות היא הייתה מוגבלת. ועדת החינוך, היו לה שבע ישיבות, עכשיו יש לה שמונה ישיבות, למעשה תוספת של ישיבה אחת.

לעניין ההזמנה והימים, הכול נשאר אותו דבר. לעניין של אי קיום ישיבות בחופשה המרוכזת ובחול המועד סוכות זה אותו הדבר. זאת אומרת שיש לך פה תוספת שנובעת גם מחרבות ברזל וגם תוספת של ישיבה אחת באופן כללי.

גם בפעם שעברה לא היה משהו שהיה קשור למלחמה בזמן הפגרה שעוכב, מה שהיה קשור קידמנו וכך יהיה גם עכשיו.

אני רק אומר דבר כזה, אני מתעקשת לא להיכנס לרזולוציות של כמה דיונים ובכמה כלים פרלמנטריים יהיה ניתן להשתמש, בפעם הקודמת כן עשיתי את זה, אני חושבת שאנחנו צריכים להתעשת שנייה, בסופו של דבר צריך לבטל את הפגרה. אני מבינה שזה בחוק ולכן גם הגשנו היום הצעת חוק ואנחנו נעלה את זה בפטור. אני חושבת שאם אני אקח כל אחד מחברי הכנסת כאן, לא משנה בין אם הוא אופוזיציה או קואליציה, יש פה מספיק חברי כנסת חרוצים שיכולים להסתפק בעובדה שמצד אחד אנחנו נבטל את הפגרה ונשאיר את שבועיים חופש שיש לעובדים, החופשה המרוכזת, בכל זאת אנחנו לא רוצים לפגוע בזכויות של העובדים שבאמת עובדים לאורך כל השנה וגם בלילות, ובנוסף יש את חגי ישראל.

זה ישאיר אותנו במצב שמשלושה חודשים אנחנו מקצרים את זה לחודשיים, אבל הפגרה חייבת להתבטל. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו בפני עם ישראל, כשיש חיילים שנמצאים בעזה חודשים ארוכים, עשרות אלפים שמפונים, אנחנו רואים פה את נציגי המשפחות של החטופים, וזה דבר שאני אומרת לכם שזה גם מבחן הכוח שלנו כחברי כנסת. יש דברים שאנחנו יכולים להאשים את הממשלה, אנחנו יכולים להטיל את מרבית האחריות על הרשות המבצעת, פה זה בידינו לעשות את זה.

אני אומרת באחריות שמי שיושב פה זה חברי כנסת שעובדים הרבה מאוד, אני מאוד מקווה שבעניין הזה לא יהיה אופוזיציה-קואליציה, נציל את כבודנו, נעביר מסר מאוד מאוד ברור לעם ישראל שאנחנו לא מנותקים מהם, גם אם יש חלקים שכן, שבחלק הזה אנחנו לא מנותקים מהם.

תודה לך, פנינה.

שמעתי את הדברים ואני קצת מתפלא כי בפגרה הקודמת היינו באותו מצב, גם של מלחמה וכל האירוע - - -

ולא הצלחנו לבטל, למרות שהגדלת את מספר הדיונים ולא הצלחנו לבטל.

עכשיו אנחנו מצביעים על סדרי דיון, על היציאה לפגרה הצבענו כבר בפברואר.

אתה מדבר על זאב אלקין?

אלקין, זו המפלגה שלכם, ואתם הצבעתם בעד.

איך היה אומר לך איתן כבל? אתה לוקח אותי לפרוצדורה?

זה לא פרוצדורה, הנציג שלכם בוועדה הצביע בעד.

מה אתה רוצה, שאני אהיה הדוברת של אלקין?

אתם לא בקואליציה לבוא ולהגיד לא צריך לצאת לפגרה. ואללה, נראה לי קצת מוזר.

אני אגיד לך משהו - - -

אני לא הפרעתי לך, פנינה.

אני מבטיחה לתת לך, אבל לא יכול להיות שאתה מתעסק בניסיון להפוך אותי לדוברת של זאב אלקין כרגע שהיה יו"ר הסיעה.

לא, זה עובדות. הוא היה הנציג שלכם פה ואתם הצבעתם בעד היציאה לפגרה.

בסדר, אז אני אומרת לך מה דעתי עכשיו. אני לא יודעת מה היה אז, אני שוב - - -

עכשיו אתם באופוזיציה, אז פתאום בואו נבטל. זה דבר אחד.

אני רואה שבאת כמו עורך דין עם טיעונים.

לא, לא כמו עורך דין, אני באתי - - -

אם אתה לא מבין את העיקרון הפשוט והמסדר שהבאתי לך פה - - -

איפה היה העיקרון הזה בפברואר?

העיקרון הוא שאנחנו לא צריכים לצאת לפגרה.

למה לא אמרת את זה בפברואר?

אנחנו לא צריכים לצאת לפגרה, גם לי זה לא נוח ולי יש ילדים קטנים.

למה לא אמרת את זה בפברואר? היה אותו דבר.

אמרתי את זה גם בפעם האחרונה.

לא אמרתם, הצבעתם בעד.

אמרתי את זה בפעם האחרונה. אני מתפלאת ממך, אנחנו לא צריכים לצאת לפגרה, לא משנה כמה טיעונים תביא.

פנינה, הטיעונים הם נכונים, הם רק עובדות, אני לא מביא פה פרשנות. ודבר נוסף, כשמדברים על לבוא ולעבוד, אז נכון, יש כאלה שבזמן הפגרה הם באו ועבדו והמפלגה שלכם לא נמצאת בין אלה שעבדו, כי מה לעשות, יש הרבה מפלגות – ואני אגיד לך על האופוזיציה, ראיתי עוד מפלגות באופוזיציה ששלחו מכתבים לבטל, אני באמת משתגע מהצביעות.

אני אגיד לך, אופיר, זו אותה השיטה, אתה לוקח טבלאות ואתה אומר לא עבדו ואני אומרת לך שכולם עבדו ואני לא הולכת להצטדק.

פנינה, זה לא מכובד לא לתת לי להגיד את מה שאני רוצה להגיד.

אני לא הולך לעשות לך פה טיעוני הגנה, אני רק אומרת לך, יש פה שורה תחתונה שמעניינת את עם ישראל, שהבית הזה לא ייצא לפגרה.

השורה התחתונה היא שכשהייתם בקואליציה הצבעתם בעד.

ואני אומרת לך, גם אותי זה מעניין.

כשהייתם בקואליציה הצבעתם בעד ועכשיו את באה ואומרת שלא צריך, עכשיו אני מבקש - - -

אני הצבעתי נגד יציאה לפגרה, נראה לי שאתה מבולבל.

פנינה, לא, הנציג שלכם הצביע בעד, לא תוכלי לשנות את זה, יש פרוטוקול.

אז אתה מגן על זה, אתה בא ואומר, לא רוצה שנצא לפגרה, אתה לא רוצה לצאת לפגרה, כי אתה רוצה להיתפס על דברים שאמר בפברואר זאב אלקין ואני אומרת לך זה להתעסק בקטנות.

הוא לא אמר, זו הייתה העמדה שלכם.

זה להתעסק בקטנות. הדברים שלי היו מאוד ברורים, לא נכנסתי מי עבד יותר, מי לא עבד יותר, אתה יודע מה אמרתי? אני חושבת שכל חברי הכנסת שנמצאים פה הם מספיק חרוצים, אבל אנחנו חייבים להיות פה באמירה מחוברת לעם ואם זה מחוברת לעם זה לבטל את הפגרה.

בפברואר כשהצבעתם בעד לא הייתם מחוברים לעם?

אני שוב אומרת לך, אתה יכול להמשיך לנפנף בזה, בסוף יש פה שאלה האם יוצאים לפגרה או לא יוצאים לפגרה.

אבל זה עובדות, פנינה.

אופיר, אופיר.

פנינה, את לא רוצה לתת לי להמשיך? זה לא יפה, אני לא הפרעתי לך.

אופיר, אני לא הייתי בדיון אז ואני אומר לך את זה גם עכשיו.

אבל זה לא יפה מה שאת עושה.

לא יפה מה שאתה עושה. אתה יודע מה לא יפה? אתה לא מצליח להתעלות לדבר העקרוני.

אבל אני רוצה להגיד לך את הדברים.

אבל אתה לא מצליח להתעלות לדבר העקרוני שאני אומרת.

למה את לא נותנת לי להמשיך?

בבקשה.

תודה. אז היו פה כאלה שגם בפגרה הם באו לפה ועבדו והמפלגה שלך, אמרתי לך, היא לא נמצאת, אפילו לא באמצע.

תסלח לי, אני רוצה לומר לך שאני עבדתי בפגרה.

פנינה, זה קשה.

אנחנו היינו כאן בפגרה ואני ראיתי גם אותה וגם אותך.

שי, אני אתן לך אחרי זה, אני מבטיח, את יודעת שאני לא חוסך בזה. אני כן אגיד את העובדות, למרות שהן לא נעימות. מתוך ה-101 חברי כנסת שהם לא שרים, שזה מקום העבודה שלהם גם בפגרה, כן חשוב שישמעו את העובדות כי לבוא ולצעוק לבטל לבטל ואז כשיש דיונים ועושים פה דברים שקשורים למלחמה לא להגיע, את יודעת איך קוראים לזה.

אז במקום הראשון זה הציונות הדתית עם 91.8 שעות ממוצע, לאחר מכן ש"ס, לאחר מכן ליכוד, לאחר מכן עוצמה. זה כל מפלגות הקואליציה במקומות הראשונים. ואז אנחנו עוברים לקואליציה, מקום שישי יש עתיד, עבודה מקום שביעי, ביתנו מקום שמיני, המפלגה שלך מקום תשיעי שאחריהם יש רק את רע"ם וחד"ש. הקואליציה הייתה פה יותר מפי שניים בנוכחות מהאופוזיציה. מה שאתם עושים פה זה פופוליזם, כי בסוף - - -

סיימת לומר את הטיעונים שלך?

לא, לא סיימתי. מי שבא לפה ועבד באמת בפגרה יותר מפי שניים זה הקואליציה מעל האופוזיציה.

אתה יכול לקחת טבלאות ואתה יכול לקחת שעות, יכול להיות אדם פה שיושב ונפגש עם חברי מרכז ליכוד או חברי מרכז אחרים, זה לא הסיפור. אתה יודע מה אתה עושה?

מה זה?

אתה תיתן לי להשלים. אתה יודע מה אתה עושה?

חברי מרכז?

לקחת שעות ונוכחות. אני אומרת לך דבר כזה - - -

אני מאחל לך שתעשי 10% ממה שאני עושה פה.

אם אנחנו נתווכח איתך בין כמות לאיכות אני אקח אותך בסיבוב, אבל זה לא הסיפור, הסיפור הוא שלא צריך לצאת לפגרה ואני אמשיך לומר את זה כמו בדיון הקודם ואני אומרת לך - - -

פנינה, את חיה - - -

לא, אתה תיתן לי גם אם כואב לך לשמוע את הדברים.

אתם הצבעתם בעד. את לא צריכה להתעצבן מהעובדות.

בפעם הקודמת אמרת לי למה לא הגשתם חוק? אז אני אומרת לך - - -

פנינה, אני יודע שזה מעצבן, אבל תהיי מאופקת.

הכול בסדר, אל תחנך אותי.

להשתלח אישית זה לא מתאים.

חבר הכנסת כץ, אל תחנך אותי.

כי גם בעשייה וחקיקה את צריכה עוד כמה שנים כדי להגיע למה שהגעתי, את לא עושה את זה.

בוא נכבד אחד את השני, אני לא מחנכת אותך, אל תחנך אותי.

את לא עושה את זה, את לא מכבדת.

אני אומרת לך, הפוסל במומו פוסל. תקשיב לי טוב, בסוף צריך לומר את האמת, הכנסת לא צריכה לצאת לפגרה. אל תעשה תחרות בין אנשים, היא לא צריכה כאמירה לצאת לפגרה.

אין בעיה, רק תבואו לעבוד.

אין בעיה, בוא נלך עם זה. אני מוכנה לבוא לעבוד יום יום איתך ואני אומרת לך, אני אביא את חברי הכנסת שלי ואתה תבטל את הפגרה.

יפה מאוד.

הנחתי הצעת חוק, היא עולה בפטור. עקרונית עם ישראל לא יוצא לפגרה.

רק שתי מפלגות - - -

אנחנו לא נצא לפגרה. אנחנו משולמים שכר יפה מאוד בשביל שאנחנו נעבוד את הציבור ולא נצא לפגרה שלושה חודשים.

רק שתי מפלגות אחריכם, זה מיקום ממש גרוע.

בסדר, תמשיך להיתפס על טבלאות, זה הניתוק האמיתי מהעם.

זה לא טבלאות, זה הנוכחות שלכם וכמה עבדתם פה.

זה הניתוק מהעם, זה אותו ניתוק.

ניתוק מהעם זה לא לבוא לעבוד פה, זה ניתוק מהעם.

זה אותו ניתוק.

זה לצאת בהצעות ולא לבוא לעבוד פה. זה ניתוק.

אתה מנסה לבוא עם טבלאות, לא יודעת מה אתה מנסה לעשות, אבל בסוף אני אומרת - - -

זה לא טבלאות, זה מי עבד ומי לא עבד.

אם אתה מצדיק יציאה לפגרה בטבלאות אז אני מתביישת. אני אומרת לך, הבית הזה צריך להישאר פתוח.

פנינה, תבואו לשרת את עם ישראל. אתם אומרים את זה הרבה, תראו את זה במעשים.

הוא צריך להיות פתוח.

כשהוא היה פתוח לא באתם.

זה לא יטשטש את העובדה שאתה רוצה לצאת לפגרה.

תעשו את זה במעשים, לא בסיסמאות.

זה לא יטשטש את העובדה שאתה מנסה לצאת לפגרה.

תעשו את זה במעשים. צריך לשרת את עם ישראל, בשביל זה אנחנו פה.

יאללה תצפצפו על עם ישראל, מה קרה? תושבי הצפון יצאו לפגרה?

כן, מי עוד? מירב?

אני כמובן מתנגדת ליציאה לפגרה, אבל בסדר, בסופו של דבר קיבלתם החלטה כאן, אנחנו נמשיך לעבוד ולפעול למען עם ישראל ונגיע בדיוק כמו שהגענו בכל הימים בפגרה ולסיורים ונמשיך לעבוד. משפחות החטופים יודעים שהמקום הזה תמיד תמיד תמיד יהיה פתוח עבורן.

המקום תמיד יהיה פתוח עבורן וגם אצלנו בלשכות והם יודעים ויודעות את זה.

היה פתוח, אבל לא היה פה אף אחד. היינו פה בפגרה, האנשים - - -

למה אתה לא עונה? תן לו לענות.

אני אתן לך.

וגם לא נטרלת את השרים שלנו, שהיו שרים.

נטרלתי את השרים.

נו באמת.

נטרלתי את השרים, הורדתי את השרים.

אבל אני לא רוצה ללכת לטבלאות איתך ואני לא אלך.

מי בעד ההצעה?

רגע, רגע.

אני לא סוגר, יש המשך.

אתם מצביעים על זה?

מה הולך כאן?

אתם מצביעים לפני שאתם שומעים אותנו?

מי בעד ההצעה? מי נגד?

הם רוצים שתשמע אותם.

אנחנו ממשיכים.

אתה מתעקש להצביע בלי לשמוע אותנו?

אני באמצע.

אתה הולך להצביע בעד הפגרה ואנחנו פה שנייה, יש לנו דברים להגיד על הדבר הזה.

טוב, אני חוזר מההצבעה. אני לא עושה את זה בדרך כלל, לא מפסיקים הצבעה באמצע.

כי ביקשנו לדבר קודם.

בסדר, בבקשה.

אני פשוט בשוק, הלב שלי דופק על 200. אם אבא שלי היה יודע מה הולך פה כשהוא יושב במנהרות בעזה בלי אוויר, בלי מים ובלי אוכל, הוא היה מתבייש. מתבייש שבזה אתם מתעסקים פה עכשיו. מה זה יציאה לפגרה? מה זה חצי שנה של חופש? אני היום וידאתי את זה עם גיל, אני לא מבינה בפוליטיקה, זה לא מעניין אותי, אני לא יודעת מה אתם עושים פה, זה לא מעניין אותי, וידאתי עם גיל שאתם יוצאים לשלושה חודשים כי פעם קודמת יצאתם לשלושה חודשים. חצי שנה? חצי שנה מתוך שנה אתם בפגרה? כאילו רגע בתפיסת המחשבה, בלי אבא שלי בשבי זה לא בסדר, אז עם אבא שלי בשבי זה ועוד לא בסדר.

אני פשוט בהלם, אני חייבת להגיד את זה. אבא שלי בשבי עוד רגע תשעה חודשים, חצי שנה מתוך תשעה החודשים האלה אתם לא תעבדו כדי להחזיר אותו? חצי שנה מתוך תשעה החודשים האלה, זה אומר שבמצטבר תעבדו שלושה חודשים כדי להחזיר אותו? אני חייבת להבין את זה. כי אני ישבתי פה בפגרה הקודמת כל יום שני, כל יום שני הגעתי לפה בפגרה הקודמת, לא היה פה אף אחד. לא היה פה אף אחד מהקואליציה, לא היה פה אף שר.

זה לא נכון.

אני אומרת לך שברוב המקרים שהגענו לכאן הרגשנו לבד, הרגשנו לבד. אז גם אם אתה מגיע, וזוקפת את זה לזכותך, זה לא אומר שאפשר לעשות פה משהו כשמגיעים אולי, אני אפילו לא יודעת להגיד כמה מתוך 120 שמגיעים בימי שני כשאנחנו באים לדבר. אני לא מוכנה בשום צורה שמתוך תשעה חודשים שאבא שלי בשבי אתם תהיו חצי שנה בפגרה. למי זה נשמע הגיוני? תעשו חשיבה שנייה לפני שאתם מצביעים על לצאת לחופש כי לאבא שלי אין חופש. תלכו לשבי, תביאו את ה-120 חטופים, תשאלו אותם: מי רוצה לצאת לחופש? אתם תקבלו 120 הצבעות.

אז להגיד מי בעד לצאת לחופש ולהרים את היד, זה לא בא בחשבון, זה לא לעניין. והלב שלי באמת דופק מההתנהגות הזאת כשיש 120 אנשים שהם תחת אחריותכם שם ואתם תצאו לחופש. זה לא עובד. אני לא חברת כנסת, אני לא קואליציה, אני לא אופוזיציה ואין לי פה שום סיי, אבל יש לי את הסיי של מי שהייתה ב-7 באוקטובר וישבה 15 שעות בממ"ד ואחר כך ניסו לירות עליי שלוש פעמים ויש לי את הסיי של מי שההורים שלה נחטפו תחת המשמרת שלכם, והסיי שלי שאתם חייבים לבטל את הפגרה כי זה לא בא בחשבון.

מה יש להוסיף אחרי מה שאלה אמרה? אחרי ה-7 באוקטובר 2023 הפקרתם את כולנו, ב-7 באוקטובר 2024 שוב תהיו בפגרה, זה מה שאתם מחליטים פה עכשיו. אנחנו למדנו בחודשים שאנחנו כאן שהעניין הזה, קואליציה-אופוזיציה בכנסת, זה לא קיים, לא אכפת לנו מזה, יש פה אנשים שעובדים, קואליציה ואופוזיציה, הגענו לדיונים בוועדה של פנינה, הגענו לדיונים בוועדה של צביקה, הגענו לדיונים אצלך, אתם עבדתם, אבל חוץ מכם החרוצים שהייתם כאן המסדרונות היו ריקים ולא הייתה כנסת ולא הייתה מליאה, לא היה כמעט שום דבר.

עליכם אנחנו יכולים לסמוך שתגיעו, אבל על הרוב של הבית הזה, הם פשוט לא יהיו כאן ואתם יודעים את זה כשאתם יוצאים לפגרה, שאתם מדברים על חופש בסוף, אנשים הולכים לקנות כרטיסים לחו"ל, הם הולכים לנסוע לחו"ל. זה מה שהיה בפעם הקודמת. בפעם הקודמת אתם הסברתם לנו, ניסיתם להסביר שלא, שיהיו דיונים מיוחדים, אנחנו נוסיף, חרבות ברזל וזה, הסברתם שזאת לא תהיה פגרה רגילה - - -

זה מה שהיה.

שהיה לכם חשוב שיהיה שינוי בטרמינולוגיה, כל זה היה מאוד מאוד חשוב ואנחנו התיישבנו כאן, שמענו יאללה יאללה והעברתם את הדבר הזה. ואז הגענו לכאן וראינו שיש חרוצים שכאן, אבל הרוב המוחלט לא כאן.

אחרי שאנחנו כבר יודעים את זה ואחרי שניסיונות השכנוע מהפעם הקודמת, סליחה, אבל במציאות ראינו שהם שווים לכלום, עכשיו, אחרי מה שאלה אמרה, אתם עומדים להניף את היד בעד חופש? תביאו עסקה שתוציא את ה-120 חטופים לחופש ותקבלו כמה חופש שאתם רוצים, אבל אם אין עסקה איך תהיה פגרה?

אני יכולה גם לשאול משהו, שאלה כנה? אני חושבת שהדיון פה לא צריך להיות למה לא לצאת לפגרה אלא למה כן לצאת לפגרה. אנחנו אנשים הגיוניים, אם אנחנו נבין למה זה חשוב, למה הפגרה הזאת כל כך חשובה עכשיו, למה צריך לצאת לשלושה חודשים של חופש כשיש מפונים בצפון? יש חיילים שאין להם חופש, במילואים כבר פעם שנייה ושלישית מה-7 באוקטובר, חטופים שעדיין במנהרות. אנחנו המשפחות, אין לנו חופש, לאנשים במדינה הזאת אין חופש.

יש פה המון המון אנשים טובים בכנסת וזה לא ימין ושמאל, יש פה מכל הסיעות אנשים באמת מאוד מאוד טובים ומאוד ערכיים, ואני אומרת תיקחו את זה כל אחד אליו, למה לצאת עכשיו לפגרה, למה זה דבר נכון לעשות? תסבירו לנו את זה ואולי נקבל את זה. אבל גם בפעם הקודמת שאלנו את אותה שאלה ולא קיבלנו תשובה. קיבלנו תשובה, יש פגרה, זה המצב, למה צריך את זה עכשיו? אתם גדולים יותר מהפוליטיקה הזאת, אתם גדולים יותר מכל דבר כזה, תראו לנו שהממשלה פה מחוברת לעם.

אנחנו תיכף נתחיל לראות כתבות בטלוויזיה על גודל הניתוק, יוצאים לפגרה כשהמדינה לא, תראו לנו שאתם יותר גדולים מזה ותסבירו לנו את הדברים כמו שהם. ושוב, כמו שפנינה אמרה, אנחנו לא מצליחים להבין את זה ואנחנו פה כל יום והיינו פה בפגרה ולא מצליחים להבין איך זה יכול להיות, באמת שלא.

אמרתם לנו קודם שזאת האחריות שלכם כמו שזה האחריות שלנו ויותר כי ההחלטות שלכם משפיעות השפעה הרבה יותר ישירה משלנו על מה שקורה. בשלושה חודשים כל כך הרבה יכול לקרות, בשלושה החודשים הראשונים מאז ה-7 באוקטובר 110 אנשים חזרו הביתה בחיים ואני עדה שהייתם כאן בפגרה הקודמת. גם אתה, חבר הכנסת אופיר כץ וגם פנינה שהייתי בוועדות שלה כמות נכבדת של פעמים, כל פעם שהגעתי הנה הייתי בוועדה שפנינה נכחה בה, אז אני יודעת שאתם כאן, אבל שרים אני לא ראיתי כאן בפגרה הקודמת.

אני יודעת שאתם תהיו כאן ותמשיכו להיות כאן, אבל אם זה ברור שאתם צריכים להיות כאן ושגם השרים בממשלה שלנו צריכים להיות כאן אז אני לא רואה סיבה לצאת לפגרה. ואפילו בשביל האמון בין האזרחים לביניכם, בין משפחות החטופים לביניכם, בין משפחות המפונים וביניכם, בין המשפחות השכולות ומשפחות החיילים ומשפחות המילואימניקים אליכם, אני מבקשת שלא תגידו שאתם יוצאים לפגרה ותגידו שאתם דואגים לעם שלנו בימים הקשים האלה.

כפי שהיה בפעם שעברה וכפי שאמרתי, וזה הוכח גם בפגרה הקודמת, שום דבר, לא משנה גם אם בדיוק וגם אם ליד, שקשור למלחמה לא התעכב ולא נתקע, וכמו שאמרתם, יש פה הרבה חברי כנסת חרוצים וגם עכשיו, אני מבטיח לכם שאני לא קונה כרטיס לשום מקום, אני ממשיך לעבוד. אנחנו לא יוצאים לחופש, אנחנו ממשיכים לבוא לוועדות ויהיו פה גם ימי מליאה, ושום דבר ממה שקשור, כמו שלא נפגע, לא ייפגע גם הפעם.

אז למה השם המבחיל הזה פגרה? למה לעשות שם שמעורר בנו כזאת בחילה וכזה קושי? למה לקרוא לזה פגרה? למה אי אפשר פשוט לבטל אותה אם אתם ממילא פה?

ואתה יודע מה יתעכב? השחרור של החטופים שלנו לאורך כל התקופה הזאת.

הבית הזה חייב להישאר פתוח, כמו שיש תקופת חירום על ידי הממשלה.

אתם מצביעים בעד החופש של עצמכם במקום בעד החופש של החטופים. זה מה שאתה הולך להרים עליו יד עכשיו.

אני עובר להצבעה.

אולי אני לא מחוברת פה לעניינים, אבל אני חייבת לשאול שאלה, אמרת לפנינה שבפברואר הצבעתם על זה, נכון? אני אספר לך שבפברואר הייתי בטוחה שאבא שלי חוזר תוך שבועיים וואללה, אם הוא היה חוזר תוך שבועיים ולא היינו מגיעים עד עכשיו היה מגיע לכם את הפגרה הזאת בלב מלא, לב שלם, הייתי אומרת לכם: צאו לפגרה, קנו כרטיסים לחו"ל, אל תהיו פה שלושה חודשים, לכו תנוחו. אבא שלי לא פה. אם הצבעתם על זה בפברואר במחשבה שעכשיו יהיה טוב יותר אז תוכלו לצאת לחופש, זה לא קרה. זה לא קרה.

אני לא יודעת איך זה עובד פה בכנסת, אולי את תוכלי לעזור לי, אתם צריכים להעלות עוד פעם להצבעה את הביטול של הפגרה כי המצב שחשבנו שהוא ישתנה ויהיה טוב יותר הוא לא השתנה ועברו חמישה חודשים מאז. אתם צריכים להעלות את זה עוד פעם להצבעה. אני לא יודעת איך זה עובד פה, אבל המצב לא השתנה, יש עדיין חטופים בשבי, יש עדיין מלחמה בעזה, יש עדיין מלחמה בצפון. הלוואי שהמצב היה טוב יותר והייתם יכולים לצאת לפגרה, אבל זה לא יכול לקרות.

אישית כל אחד מכם אומר לנו שהוא נגד יציאה לפגרה\ ברמה האישית.

תודה. כרגע אנחנו מצביעים על הפעילות של הוועדות. אם כך, מי בעד? מי נגד? שלושה. אם כך ההצעה אושרה.

הצבעה
אושר.

אני רוצה רוויזיה, בבקשה.

חבר הכנסת בועז ביסמוט, שלום, לא ראיתי אותך הרבה זמן. אתה הגעת ואתה לא שמעת אותנו ואתה הצבעת על משהו שלא שמעת את הטיעונים שלנו.

יש רוויזיה, הוא יכול להצביע עוד פעם.

מה זה השם המבחיל הזה? אני רק חייבת להבין.


(הישיבה נפסקה בשעה 10:44 ונתחדשה בשעה 10:51.)




2. קביעת ועדות לדיון בהצעות החוק הבאות:
1. הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון – הגדרת הנגב), התשפ"ד-2024 (פ/4486/24), של חה"כ לימור סון הר מלך.

אני מחדש את הישיבה, עובר לדיון בסעיף 2, קביעת ועדות לדיון בהצעות החוק הבאות.

רגע, אולי תבצעו את ההצבעה עכשיו? למה שלא תבצעו אותה עכשיו ממש ברגע זה?

שאלה טובה, גיל. הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון – הגדרת הנגב), התשפ"ד-2024 (פ/24/4486), של חברת הכנסת לימור סון הר מלך. היה ויכוח פנים או כלכלה, בסוף סוכם על כלכלה, נכון?

זאת הייתה העמדה שלנו.

העמדה של הייעוץ המשפטי. מי בעד? שלושה בעד. מי נגד? מי נמנע? אם כך אושר, הצעת החוק תועבר לוועדת הכלכלה.

הצבעה
אושר.



3. 1. הצעת חוק עובדים זרים (תיקון - אי־תחולת הסדר פנסיוני על עובד זר המועסק אצל יחיד בענף הסיעוד), התשפ"ג-2023, של חה"כ אליהו רביבו
2. הצעת חוק עובדים זרים (תיקון - אי־תחולת הסדר פנסיוני על עובד זר המועסק אצל יחיד בענף הסיעוד), התשפ"ג-2023, של חה"כ יצחק קרויזר
3. הצעת חוק עובדים זרים (תיקון - אי-תחולת הסדר פנסיוני על עובד זר המועסק אצל יחיד בענף הסיעוד), התשפ"ג-2022 (פ/749/25), של חה"כ שרן מרים השכל
4. הצעת חוק עובדים זרים (תיקון - אי-תחולת הסדר פנסיוני על עובד זר המועסק אצל יחיד בענף הסיעוד), התשפ"ג-2023 (3818/25), של חה"כ אריאל קלנר

הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – אי-תחולת הסדר פנסיוני על עובד זר המועסק אצל יחיד בענף הסיעוד), התשפ"ג-2023, פ/3579/25, של חבר הכנסת אליהו רביבו. זה מספר הצעות חוק זהות. הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – אי-תחולת הסדר פנסיוני על עובד זר המועסק אצל יחיד בענף הסיעוד), התשפ"ג-2023, פ/3038, של חבר הכנסת יצחק קרויזר. נוספת של שרן מרים השכל, פ/749/25 ו-פ/3818/25 של חבר הכנסת אריאל קלנר. המלצת הייעוץ המשפטי להעביר לוועדת העבודה והרווחה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אושר והצעות החוק יועברו לוועדת העבודה ורווחה.

הצבעה
אושר.



3. בקשת יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט למיזוג הצעות החוק הבאות:
א. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 146) (תקיפת עובד ציבור שהוא מטפל או ממלא תפקיד בארגון חירום והצלה טרום אשפוז או בחדר מיון), התשפ"ב-2022 (מ/1573).
ב. הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בשל תקיפת צוות רפואי), התשפ"ג-2022 (פ/25/392), של חה"כ אופיר כץ.
ג. הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), התשפ"ג-2022 (פ/25/827), של חה"כ אחמד טיבי.
ד. הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), התשפ"ג-2023 (פ/25/2066), של חה"כ אביגדור ליברמן וקבוצת חברי כנסת.
ה. הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עובד ציבור מטפל), התשפ"ג-2023 (פ/25/2361), של חה"כ גדעון סער וחה"כ זאב אלקין.
ו. הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בשל תקיפת צוות רפואי), התשפ"ג-2023 (פ/25/2456), של חה"כ יאסר חוג'יראת וקבוצת חברי כנסת.

אני עובר לסעיף 3. בקשת יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט למיזוג הצעות החוק הבאות. הצעת חוק העונשין (תיקון מספר 146) (תקיפת עובד ציבור שהוא מטפל או ממלא תפקיד בארגון חירום והצלה טרום אשפוז או בחדר מיון), התשפ"ב-2022, מ/1573. ב', הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בשל תקיפת צוות רפואי), התשפ"ג-2022, פ/392/25. ג', הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), התשפ"ג-2022, פ/25/827, של חבר הכנסת אחמד טיבי, ד', הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), התשפ"ג-2022, פ/2066/25 של חבר הכנסת אביגדור ליברמן וקבוצת חברי כנסת. ה', הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עובד ציבור מטפל), התשפ"ג-2023, פ/2361/25, של חברי הכנסת גדעון סער וזאב אלקין. ו', הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה בשל תקיפת צוות רפואי), התשפ"ג-2022, פ/2456/25, של חבר הכנסת יאסר חוג'יראת וקבוצת חברי כנסת.

חבר הכנסת רוטמן ביקש שאני אנמק. יש פה שורה ארוכה של הצעות חוק שניסיתי לקדם עוד מהכנסת הקודמת של תקיפת עובדי ציבור. ההצעות הן לא זהות, הן דומות, אבל כולם הסכימו לעשות את המיזוג.

אני יכול להוסיף ולומר שמעבר להחמרת הענישה שאנחנו עושים אני גם ביקשתי להוסיף סעיף. מאחר שיש קושי שתוקפים אחות או עובדת בחדר מיון, בעיקר בבתי החולים בפריפריה, ואז הן מפחדות להתלונן כי הן מכירות את התוקף, אז הרבה פעמים הם יוצאים בלי כלום כי אם אין תלונה אז אי אפשר לטפל, אז אני ביקשתי להוסיף תיקון. בסיורים שלי בבתי החולים הם אמרו לי שהידיים שלהם כבולות אז אנחנו נוסיף תיקון שיאפשר לבתי החולים להתלונן בלי שהיא תצטרך להעיד, יסתפקו במצלמות וככה זה יפתור את הבעיה הזאת ואותם אנשים אלימים, עם כל הקושי שהם נמצאים באותו רגע הם לא יכולים לתקוף עובדי ציבור והענישה לא מספיקה, לכן אנחנו מוסיפים גם את הסעיף החשוב הזה.

אם כך מי בעד מיזוג שש ההצעות? אושר פה אחד.

הצבעה
אושר.




2. הצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה - חרבות ברזל) (תיקון - הוראת קבע), התשפ"ד-2024, של חה"כ אריאל קלנר

נשאר לנו סעיף ב', הצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון – הוראת קבע), התשפ"ד-2024, פ/4626/25, של חבר הכנסת אריאל קלנר. המלצת הייעוץ המשפטי להעביר לוועדה לביטחון לאומי, איפה שנדונה כבר הוראת השעה הקודמת. מישהו רוצה להתייחס? אולי מירב? התעסקת בחוק הזה?

אני התעסקתי בחוק הזה. מה שקלנר עושה כאן, כל מה שהייעוץ המשפטי אמר שלא צריך להיות בחוק הוא ישב בוועדה והוא אמר: אבל זה לא בסדר, זה לא בסדר. הוא ועמית הלוי הרגו שם את פוגל, אמרו לו: למה אתה עושה את זה? זה לא בסדר, זה לא בסדר. גם אתה נכנסת, איזה כוכב אתה, נכנסת ואמרת שיתיישרו למשמעת קואליציונית. אז מה הוא עשה? הלך קלנר ואסף את כל הסעיפים שהיועצת המשפטית התנגדה והביא חוק בטרומית. אז בוודאי שאנחנו נדאג אישית לקבור את החוק הזה בקבורת חמור.

זהו, הרגיש לי שאת לא בעד החוק.

לא רק זה, אני אומרת לך את זה, פוגל עשה עבודה עם אל-ג'זירה, בסוף הצליחו גם תכלס לטפל בערוץ אל-ג'זירה בארץ, שזו הייתה המטרה. לבוא וללכת על הראש של הייעוץ המשפטי של הכנסת, שעושה עבודה מצוינת בוועדה לביטחון לאומי, ולהביא את החוק ההזוי הזה, אני יכולה להבטיח לכם שאנחנו נעשה הכול כדי להתנגד ושהחוק לא יעבור, כי המטרה הושגה, אז למה? לתקוע אצבע בעין? תודה, אנחנו נוותר. אנחנו כמובן מצביעים נגד כל מה שקשור לחוק הזה.

אז את יוצאת נגד העמדה של הייעוץ המשפטי?

לא, אני בעד הייעוץ המשפטי, אני נגד החוק.

את רוצה להעביר את זה לוועדה אחרת?

לא, אין בעיה, על זה אני לא אצביע, הגזמת, דיברתי על החוק עצמו. הייעוץ המשפטי אומר להעביר לביטחון לאומי ובצדק, כי שם היועצת המשפטית של הכנסת תסתכל על קלנר ותגיד לו: מה, אתה עושה צחוק? אני כמובן אבוא לצפות בזה.

אם כך, מי בעד להעביר לוועדה לביטחון לאומי? שלושה. מי נגד? אין מתנגדים. אם כך אושר והחוק יועבר לוועדה לביטחון לאומי.

הצבעה
אושר.

אנחנו נתכנס שוב בשעה 11:15 להצבעה על הרוויזיה, נעשה הפסקה.



(הישיבה נפסקה בשעה 11:00 ונתחדשה בשעה 11:16.)

שלום. מי ביקש את הרוויזיה? פנינה, בבקשה.

אני שוב אומר, אנחנו כנבחרי ציבור, לא יכולים לצאת לפגרה של שלושה חודשים. יש שבועיים של חופשה מרוכזת של העובדים שבה אנחנו לא נפגע.

ההצבעה היא לא על הפגרה.

סליחה, סליחה. אני אומרת לך, איך שאני מכירה אותך, אם זה לא הייתה הנחיה מלמעלה היית מבטל את הפגרה, איך אני איתך?

אבל ההצבעה עכשיו היא לא על הפגרה.

אז אני רוצה לומר את דבריי העקרוניים. אני יודעת שאתה מקבל הנחיה מלמעלה לא לבטל את הפגרה וגם אם אנחנו מבטלים אני אומרת דבר מאוד פשוט, יש שבועיים מרוכזים לעובדים, אנחנו לא ניגע בזה, בשביל הזכויות שלהם, יש את חגי ישראל, די, מספיק. זה המסר שצריך להיות מועבר לעם ישראל. לא המפונים בפגרה, לא החטופים בפגרה, לא החיילים שלנו בפגרה, כל מה שאנחנו עושים זה פשוט עושים נזק לתדמית של נבחרי הציבור, נזק אדיר.

אני חושבת שגם לנראות יש משמעות. כמו שאומרים, צדק לא רק צריך לעשות, הוא צריך גם להיראות ואנחנו צריכים להראות לעם שאנחנו איתו. וגם, רבותיי, אז יהיו כאלה שיהיו צריכים חופש מסוים, אז הם ייצאו לחופש הזה, אבל הבית הזה צריך להיות פתוח לעם כל העת, כל הזמן.

תודה. מישהו עוד מצטרף?

בפעם הקודמת הייתה פה פרסה ונאמר לנו יאללה יאללה ובסוף יצאתם לפגרה. אני מבקש, בבקשה בבקשה, תחשבו על זה שוב, בבקשה.

הם נבוכים, בגלל זה הם לא מדברים, חברי הקואליציה, הם רוצים לבטל את הפגרה.

גיל, זו לא הצבעה עכשיו על הפגרה.

אבל זה לא רוויזיה על ההצבעה הקודמת?

ההצבעה הקודמת גם לא הייתה על הפגרה, זה על סדרי הדיון בוועדות.

בפגרה.

בפגרה, נכון, שלא יבלבל אותך.

הדיון היה בפברואר, מה שהמפלגה של המחנה הממלכתי הצביעו בעד.

אתם עכשיו הולכים לאשר את זה שתהיה פגרה ושיהיו בה רק את ה - - -

אתה תמשיך לחרוש את השקר הזה.

אני לא מצליח להבין למה שתצביעו בעד זה שתהיה פגרה כמו שאתם מתכננים אותה? אני לא מבין למה אתם מרימים את היד בעד הפגרה כפי שהיא מתוכננת.

גיל, תודה.

תשאל לדעתם של חברי הכנסת, הם לא רוצים פגרה.

אני דיברתי עם כל אחד מכם באופן אישי, אני יודע שהעמדה שלכם האמיתית בלב, לא קשור קואליציה ואופוזיציה, זה נגד פגרה, זה שאתם לא רוצים לנטוש אותנו לבד, אז למה אתם - - -

גיל, אני מעולם לא עצרתי אותך כשדיברת, בבקשה, אני לא רוצה שזו תהיה פעם ראשונה. נתתי לך בכל שלב להגיד את עמדתך.

אני מצטערת שאני נדחפת, אני לא גיל, אז מותר לי לדבר, נראה לי.

לא, גם לגיל מותר.

אני באמת מובכת ממשחק הילדים שקורה פה. חבר'ה, אתם אנשים בוגרים, אני בת 23 לא צריכה לבוא ולהגיד לכם שזה מביך שצועקים בחוץ במסדרונות, אני לא יודעת מי, בוא תצביע מהר, בוא תצביע, למה אתה לא בא להצביע? חבר'ה, מה נסגר איתכם? אבא שלי בעזה, מה נסגר עם משחק הילדים שקורה פה? למה אני צריכה להעיר אתכם? זה מביך. זה מביך. אני לא יודעת מי את, אבל את תיתני לי לדבר ובכבוד, ואת גם יכולה להסתכל לי בעיניים ולא לשבת שם בצד ולהוריד את הראש כשאני מדברת אלייך.

זה מביך, משחק הילדים הזה. אני לא מוכנה לקבל אותו יותר וזה חבל שאני צריכה להיכנס לוועדה ולהתפרץ כשאני לא עושה את זה, אני לא עושה את זה, אף פעם אני לא צועקת. אבל לעמוד בחוץ ולראות את הריצות של מי יגיע להצביע, מי יגיע להצביע. מה זה הדבר הזה? אבא שלי בעזה, הוא בעזה. די. די למשחק ילדים הזה, זה מביך, תתבגרו.

כל מילה. תודה.

אם כך אנחנו נעבור להצבעה. מי בעד הרוויזיה?

אופוזיציה בעד.

ארבעה בעד. מי נגד? עשרה נגד. הרוויזיה הוסרה.

הצבעה
לא אושר.

הישיבה נעולה, תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:22.