פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



22
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
15/07/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 188
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, ט' בתמוז התשפ"ד (15 ביולי 2024), שעה 11:12

הערכות ממשלת ישראל לגלי העלייה נוכח מצבי חירום בקהילות היהודיות בתפוצות

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר
טטיאנה מזרסקי

אריק מייקלסון - סמנכ"ל עידוד עלייה, משרד העלייה והקליטה

סיון גולדשטיין הבר - סמנכ"לית חטיבת רשויות ארגונים וקהילה, משרד העלייה והקליטה

אלון שוהם - ראש נתיב, משרד ראש הממשלה

גנאדי פולישוק - ראש אגף קונסולארי, נתיב, משרד ראש הממשלה

ד"ר נתי קנטורוביץ - ראש תחום מידע ומחקר, נתיב, משרד ראש הממשלה

שאול מוצפי - מנהל אגף תוכניות סיוע, משרד הבינוי והשיכון

וורקי קסאי - מנהלת תחום פ"א (קליטת עלייה), משרד הרווחה והביטחון החברתי

טירה גלינויר - מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים ותושבים חוזרים, משרד החינוך

מעוז ביגון - מנהלת אגף חינוך מבוגרים, משרד החינוך

ישעיהו יחיאלי - ראש מינהלת נעל"ה, משרד החוץ

אייל מנדלבאום - רע"ן אירופה, אגף מדיניות חוץ, המועצה לביטחון לאומי

שמעון שמילה - מנהל תפעול ביחידה לעלייה וקליטה, הסוכנות היהודית

דב ליפמן - חכ"ל, מנכ"ל יד לעולים

אריאל קנדל - מנכ"ל ארגון קעליטה - עמותת הפועלות למען עולי צרפת

ד"ר דב מימון - עמית בכיר - ראש תחום אירופה, המכון למדיניות העם היהודי

נילי נאהורי - יו"ר עמותת "לך לך"

פרדריק פשטר - מנכ"ל עמותת "לך לך"

חיים ברקוביץ - מרכז עמותת "לך לך"

דבורה עמנו - עוזרת מנכ"ל עמותת "לך לך"

סם קדוש - מנכ"ל CNEF - מרכז לסטודנטים עולים דוברי צרפתית

אריה אביטבול - מנכ"ל, אופק ישראלי - חברה לעידוד העלייה (חל"צ)

שלום ואך - מנכ"ל, קהילות קולטות

דרור אופן - סמנכ"ל, נפש בנפש

מרדכי אסקין - מנהל תחום דת ומדינה, לובי המיליון

נטליה פישמן - מנהלת פרויקטים מיוחדים, איגום

חיים מסיקה - מתנדב במשטרה

רוקסן סער - דודתה של גלי טרשצ'נסקי ששוחררה משבי חמאס, נציגת משפחות חטופים

רעות פוגל - משרד העלייה והקליטה

שלומית אבינח

רעות חביב, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



הערכות ממשלת ישראל לגלי העלייה נוכח מצבי חירום בקהילות היהודיות בתפוצות

שלום לכולם, אני פותח את דיון ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. היום 15 ביולי 2024, ט' בתמוז תשפ"ד. זה היום ה-283 שבו החטופות והחטופים שלנו נמקים בתוך מנהרות החמאס. על הרקע הבחירות הדרמטיות שהיו לפרלמנט האירופי ועליית השמאל הקיצוני בצרפת – חלקו תומך באופן גלוי בתנועת חמאס – מדינת ישראל חייבת לייצר פה איזושהי תוכנית פעולה ממשית וייעודית לעליית חירום. בדגש, הייתי אומר אולי כרגע על מה שקורה בצרפת, אבל לא רק – יש פה אירוע שהוא אירוע שעלול להתגלגל לאירוע חירום.

היהודים נמצאים בין הפטיש לסדן. 68% מיהודי צרפת מעידים בסקרים כי אינם מרגישים בטוחים ובודקים אפשרויות שונות; 38% מיהודי צרפת חושבים על הגירה – 38% מיהודי צרפת זה 200,000 איש. צריך להבין את המספרים האלה בהיבט ההיערכות שלנו. 60,000 מהם – 13% מהקהילה יכולים להגיע באופן מיידי. בתוך כך אנחנו רואים את העלייה באנטישמיות גם במדינות נוספות. אנחנו רואים את העלייה באנטישמיות אפילו בארצות הברית ובמדינות נוספות ברחבי אירופה. עכשיו זה דיון שהוא דיון אחד באמת על הפעילות השוטפת אבל בעיקר מה שאני הייתי רוצה לקבל פה זה הבנה, איזה היערכות חירום יש לממשלה לטובת עליית חירום.

היערכות חירום כוללת שניים. אחד – תוכנית מגירה במצב שהעלייה הזאת מגיעה, בלי שמדינת ישראל עושה כלום. הדבר השני הוא איך מדינת ישראל יכולה לגרום לעלייה הזאת להגיע. הלוואי שנתברך בעלייה של 50,000-100,000 יהודים מרחבי אירופה, נוספים, בשנה, מהקהילות הנוספות. כי יש לנו עלייה כזו שהגיעה מרוסיה, מאוקראינה. אותם הממשלה החליטה קצת לצמצם מטעמים לא ברורים. אבל הלוואי שנצטרך להתמודד עם עוד 100,000 עולים. זאת התמודדות אבל זאת התמודדות שמחייבת היערכות. מדינת ישראל תרוויח מכך לאין ערוך.

אנחנו מבינים שגם הייתה עלייה דרמטית בפתיחת תיקי העלייה לישראל. זינוק של 400% בפתיחת יקי העלייה בצרפת, כך דיווח לנו סמנכ"ל הסוכנות היהודית, שי פלבר. זה סוג של תעודת ביטוח. אבל האירוע הזה יכול להתרגש ברגע. וברגע שהוא יגיע הממשלה תצטרך לתת מענים. לכן, נצטרך לדעת ולהבין מה הם המענים שניתנים או שלפחות נערכים אליהם. אני ביקשתי והעברתי כמה שאלות למשרדי הממשלה. אחת – מה הן תוכניות הממשלה בעקבות גלי האנטישמיות – האם יש תוכניות מיוחדת לקליטה מצרפת ומדינות נוספות. וקצת נתונים על צפי עולים ופילוח לפי מדינות. נתחיל עם משרד העלייה והקליטה, בבקשה.

יושב-הראש, אני אתייחס למה שאנחנו עושים בשלב קדם העלייה ברחבי התפוצות ואז אני אעביר לסיוון שתתייחס לגבי היערכות והתוכניות בשלב של הקליטה לאחר העלייה. גולת הכותרת של המאמצים של המשרד בתקופה האחרונה, מאז המלחמה וביתר שאת בחודשים האחרונים, גם בצרפת אבל כמובן בשאר המדינות – בראש ובראשונה השקנו תוכנית מערך ליווי עולים. בפעם הראשונה, תקדימית, כמשרד העלייה והקליטה אנחנו יוצאים לרחבי התפוצות. הספתח זה בצרפת, כאמור. המערך פועל כבר גם בדרום אפריקה ובאנגליה בגלל המצב שם.

מה זאת אומרת מערך ליווי עולים?

מערך ליווי עולים זה שמשלב ההתעניינות בעלייה, לצורך העניין החל מרגע פתיחת תיק העלייה, עובדים שהוכשרו לכך מטעם המשרד מלווים עולים בכל ההכנה, בניית תמונת העלייה, לצורך העניין, על כך המשתמע מכך. מה התוכנית כדי לוודא חוויה כמה שיותר מוצלחת, מיטבית, וקליטה.

מה, זה במקביל לסוכנות?

כן, במקביל ויחד. בשילוב זרועות עם הסוכנות, לתכנן את כל האלמנטים שקשורים לעלייה; תעסוקה - - -

התוכנית היא תוכנית משותפת או שזה פועל, זאת השאלה – מי שפונה לסוכנות נהנה ממערך הליווי הזה? הוא דורך על הרגליים של הסוכנות? יש פה שני גופים בעצם.

אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא. אנחנו קבענו בינינו את אופן העבודה. כל מי שמתחיל את התהליך פונה לסוכנות, כמו שעשה עד היום, והסוכנות פותחת לו את התיק. מרגע פתיחת התיק, גם יש איזה עניין משפטי שהוא חותם על איזה מסמך ויתור שמאפשר לנו גם להעביר את הפרטים שלו, ואנחנו מעבירים את הפרטים למערך העולים שעוסק גם בארץ בכל התפירה של - - -

איפה המערך הזה פעיל היום? צרפת ואיפה עוד?

צרפת, דרום אפריקה ואנגליה. והיד עוד נטויה.

בכמה תיקים אתם מטפלים היום?

כ-1,500 בתי אב.

1,500 בתי אב בשלוש המדינות ביחד?

נכון.

מה יקרה כשתצטרכו לטפל ב-15,000 בתי אב? איך אתם יודעים לעשות את זה?

אנחנו השקנו עכשיו את הפעילות, זה משהו חדשני אבל המודל קיים באופן השלדי שלו. מכאן זה עניין של יתרון הגודל. אנחנו נצטרך להוסיף ידיים עובדות ככל שהביקוש יעלה.

אני אתן לכם את תרחיש הייחוס, בסדר? תרחיש הייחוס מדבר על זה שפתאום קורה רצף של שניים-שלושה אירועים קשים שמובילים למגמות מאוד משמעותיות. ואני בכוונה הולך, שוב, לא על אזור שהחלטתם שאתם לא רוצים ממנו עלייה, שזה רוסיה ואוקראינה, וממנו מגיעה העלייה במספרים האלה, נלך לאזורים שאתם רוצים מהם עלייה אבל כרגע אין משם עלייה במספרים האלה, וזה צרפת, אנגליה, דרום אפריקה. הולך עליהם. את ארצות הברית נשאיר רגע, זה הרבה יותר מורכב, וגם שם יש את ארגון נפש בנפש. ניקח את המקומות האלה – קורים שלושה-ארבעה אירועים אנטישמיים חריפים מאוד במדינות האלה שמובילים לכך שהמספרים קופצים, זה לא במאות אחוזים זה באלפי אחוזים.

מדובר על קהילות, אם אני אקח את הקהילה היהודית של צרפת ואנגליה ביחד, להערכתי, אני מגיע לסדר גודל של מיליון איש ביחד. בין 700,000 למיליון איש. אני לא טועה במספרים?

נכון.

ניקח בחשבון, אני מדבר רק על הקהילה, אני לא מדבר על זכאי חוק שבות.

זכאי חוק השבות, בהחלט.

נגיע למספרים הרבה יותר גבוהים. נניח שפתאום אתם, שרגילים לקבל מצרפת סדר גודל של 2,000-3,000 עולים בשנה בשנים האחרונות, בשנה האחרונה אפילו פחות מזה, דרום אפריקה לדעתי זה מאות, נכון? גם אנגליה מדובר במאות, אני לא טועה?

כ-500.

כ-500 עולים. אתם מקבלים סך הכול מכל המדינות האלה ביחד סדר גודל של 15,000-20,000 בתי אב – 60,000 עולים. באים ודופקים על הדלת ואומרים "אנחנו רוצים לעלות" – מתי? עכשיו. עכשיו. אנחנו על המזוודות. כמה שיותר מהר. עכשיו בואו ותפרטו לי את כל נושא תוכנית החירום שלכם לאירוע הזה. זה הקונספט שאיתו אני רוצה ללכת.

בסדר גמור, אז שוב אני אתייחס לשלב קדם העלייה כאמור. אז מבחינת אותו מערך, מה שחשוב פה זה שיש מודל, ועכשיו צריך להעלות דרגה את המודל. קרי, אם יש לי עכשיו חמישה מלווים ומחר אני אצטרך 15, אז יש לי יתרון לגודל כי ההכשרה קיימת, המודל קיים, יועצי התעסוקה, החינוך, הדיור, השפה – הכול קיים, ועכשיו זה להוסיף היכן שצריך. וכמובן שיש יתרון לגודל. אז בסופו של דבר, אם בן אדם יודע ללוות שני מועמדי עלייה אז מחר הוא יוכל ללוות עשרים מועמדי עלייה, כשהוא מגיע לקיבולת ולנפח שהוא יודע לעבוד, ואז אני מוסיף עוד ידיים עובדות.

אבל, מה שחשוב פה, כאמור, זה שיש מודל שהוכיח את עצמו והוא עובד מצוין בחודשים האחרונים. אנחנו רואים אנשים במכפלות מקבלים את השירות הזה. זה פעם אחת. דבר שני, יש לנו מה שנקרא עלייה in one - אנחנו עושים ריכוז מאמץ בימים, באותו שיתוף פעולה גם עם הסוכנות, כאמור, הם מטפלים במה שהסוכנות מטפלת שזה ראיונות העלייה, תיעוד וזכאות – יד ביד איתנו, ואנחנו, כאמור, מלווים אותם בכל תחומי הליבה שציינתי. אנחנו, לצורך העניין, אם עשינו אותם פעם בחודש, סתם אני אומר, אז עכשיו אנחנו עושים אותם בצרפת כבר פעם בשבוע. אם אני אצטרך אני אעשה אותם פעם ביום.

אז יש לנו מודל ואנחנו עכשיו צריכים להוסיף נפחים ככל שהביקוש יגבר. אגב, אנחנו לא יושבים בעצלתיים ומחכים לאותו ביקוש – השקנו קמפיינים מאוד אסרטיביים על מנת לעודד את התרחיש שיושב-הראש ציין. זה לא, חלילה, שאנחנו רוצים שהיהודים שם יהיו בחירום, אבל אנחנו, כאמור, כולנו סביב השולחן הזה רוצים ומברכים שיבואו כמה שיותר. אנחנו ערוכים לזה.

חוץ ממלווי עולים מה עוד? דיור? שפה? תקציב חירום, שינוי מעמד בישראל. צריך להבין שברגע שמגיעים, כשיתחילו המספרים האלה התורים יהיו שם עצומים. כשהתורים יהיו שם עצומים אנשים ירצו לבוא לעשות את זה כאן. אנחנו בסך הכול למודים אירוע דומה שקרה לפני שנתיים עם רוסיה ואוקראינה.

בוקר טוב, אדוני יושב-ראש הוועדה. בוקר טוב לכולם. באמת אמרת ואתה צודק – אנחנו למודי ניסיון, לצערנו ולשמחתנו אנחנו למודי ניסיון בהובלה של עליית חירום עם הרבה מאוד מהשותפים היושבים כאן. הדבר הראשון שאנחנו עשינו כמשרד, ואני לא יודעת אם רעות – האחראית אצלנו על חירום – נמצאת בזום, כי אחד הדברים הראשונים שעשינו כבר מזמן באופן כללי כחלק מההיערכות שלנו זה לקחת את מה שהיה הזמנו תיק אוקראינה שלנו ולעדכן אותו ולהיות חכמים יותר, וללמוד מהניסיון שיש לנו. רעות, אני חושבת שתתחילי את בהקשר הזה.

סליחה, סיון, עשיתם איזושהי חוברת הפקת לקחים ומסקנות מרוסיה-אוקראינה?

בהחלט. רעות, אני מעבירה לך להתייחסות, אחרי כן אני אמשיך.

בסדר גמור, תודה. אני רעות, מנהלת תחום החירום, ואני אתייחס לשאלתך באמת לתוכנית מגירה. אנחנו ישבנו כתבנו תוכנית מענה לקליטה עלייה מסיבית. זה התרחיש שהמשרד מתכונן אליו. אני אסביר בקצרה מה הוא כולל, אני לא אכנס לפרטי פרטים, אבל הוא מתאר את תהליך איתור הגורמים והאירועים המעודדים עלייה, את מטרות המשרד, את האמצעים באמצעותם אנחנו אמורים לבצע את אותן משימות שלנו, שלבי ההיערכות והמענה. יש שם טבלה שמפרטת את שיתוף הפעולה הנדרש מכל אחד המשותפים שלנו, בין אם זה משרדי ממשלה אחרים או ארגוני עולים.

יש שם דגש לגבי הדחיפה המשמעותית של טועני זכאות לממש את זכותם שם. כמו שאמרת – אנחנו צריכים לדעת את חלון ההזדמנות הזה ואנחנו צריכים להיות ערניים עוד בשלב המוקדם, שהם עוד במדינות היעד, מה שנקרא. כל התוכנית נכתבה על בסיס הפקת לקחים שביצענו ממבצע "עולים הביתה" – עלייה מרוסיה, אוקראינה ובלרוס ב-2022, אתם מכירים.

יש מסמך של המשרד של הפקת הלקחים?

כן.

אפשר להעביר אותו לוועדה? בבקשה, במייל למנהלת הוועדה.

אין בעיה. אז אני רוצה להגיד שהתוכנית מאוד מפרטת את המשימות של כל אחד מאגפי המשרד, גם למול השותפים וגם למול העולים, החל ממדינות היעד, כמו שאמרתי. כשהם מגיעים לפה – איך קולטים אותם, היסעים, דיור. ומה שמעניין בתוכנית זה שחילקנו אותה לשני פרקים; פרק של היערכות – של כל מיני התקשרויות שנדרשות ותגבור כוח אדם בנתב"ג. יש שם גם סעיף שמדבר על אם קורית עלייה כזאת, עלייה מסיבית במהלך מלחמה במדינת ישראל או במצב חירום כזה או אחר – איך מנחיתים את המטוסים, איך קולטים אותם ברמון.

הפרק הבא מדבר על נושא המענה. זאת אומרת, הם כבר יורדים מהמטוס – איך אנחנו קולטים אותם בצורה מיטבית. כשבאמת מדובר על מסה שאנחנו לא רגילים אליה ביום-יום, כמו שאמרת. אני כן רוצה להגיד שהפרק של המענה כולל בתוכו פתיחת חמ"ל ייעודי, תגבור כוח אדם, הגדרת תהליך הקליטה בנתב"ג, הנפקת תעודות זהות, היסעים, דיור, מענה בריאות, תמיכה סוציאלית, ועוד הרבה דברים אחרים שאחרי זה הם חונים אצל הרשויות המקומיות - תכף נדבר על זה. וזהו, בעיקרון התוכנית באמת על בסיס יעדי השירות הלאומיים לחירום – הוגדרו על רח"ל, ועל בסיס הפקת הלקחים ממבצע "עולים הביתה", וזה בעבודה.

לגבי החירום של רח"ל זה לגבי מצב חירום בישראל, אני מדבר על משהו אחר. אני לא מדבר על מצב חירום בישראל.

יעדי השירות הלאומיים מדברים על כל משרד ממשלתי שצריך לדעת לתת את השירות שלו גם במצב חירום בישראל. עכשיו, אנחנו החלטנו במשרד שתרחיש עלייה מסיבית הוא תרחיש הייחוס של המשרד. אנחנו צריכים לדעת להיערך לתרחיש הזה. זו המלחמה של המשרד שלנו – איך אנחנו קולטים אותם, מנצלים את ההזדמנות ועושים את זה בצורה הכי טובה, ולא תלויים בגופים כאלה או אחרים, כמובן, כמו שהיה באוקראינה. זה על בסיס הפקת הלקחים.

כן. את רוצה להמשיך, סיון?

כן, תודה, רעות. אני אגיד שיש כמה דברים שאני חושבת ששכללנו בשנים האחרונות ושהם רלוונטיים גם לשגרה אבל הם מאפשרים לנו לתת מענה גם בחירום. נושא ראשון זה העברית. בתרחיש שבו מגיעה עכשיו כמות מסיבית של עולים, דבר ראשון – עוד מהשלב שבו הם פותחים תיק עלייה – הם יכולים כבר להתחיל ללמוד עברית באינטרנט והם יכולים להמשיך את לימודי העברית פה, בין אם זה ב-HebrewByte, בין אם זה באולפני משרד החינוך, שאני בטוחה שמעוז יוכל להרחיב את היכולות שלהם היום בניגוד למצב בו הם היו לפני שנה-שנתיים. בין אם זה במסלול השוברים ברשויות המקומיות וכדומה. המצב בו היינו כשהגיעו לכאן המוני עולים מרוסיה ואוקראינה ולא ידענו לתת להם פתרון מיטבי לעברית בצורה מהירה – אנחנו לא נמצאים בו לא בשגרה וגם לא נהיה בו בחירום.

נקודה נוספת זה נושא הרווחה. וזה גם משהו שהתפתח וחלק מהשותפים שנמצאים פה – יש לנו היום יכולות שנוגעות למצבי טרום עלייה ולהסדרים מוסדיים כאשר מגיעים אנשים לארץ. אנחנו יודעים שבעליות חירום, בשונה מעליות בשגרה, מגיעים אנשים בכל מצבי החיים. יכול להיות שהם צריכים דיאליזה, יכול להיות שהם צריכים אשפוז.

אנחנו יודעים היום, יחד עם משרד הרווחה, יחד עם משרד הבריאות, יחד עם שותפים טובים שהיו חלק מהמהלכים האלו, לתת מענים ולייצר הסדרים עוד בשלב טרום העלייה ובהגעה לנתב"ג, כמובן, לצד מענים נוספים בתחום הרווחה. גם את מערך הליווי הרווחתי שלנו – תוכנית שנקראת "קליטה מיטיבה", והיא תוכנית הדגל שלנו בתחומים האלה – הרחבנו, גם עבור השגרה אבל זה ישמש אותנו גם בחירום, הרחבנו את מספר העובדים הסוציאליים שיש לנו לתת דרכם מענה. הרחבנו את מספר השפות שאנחנו נותנים בהן מענה. גם בתחום הדיור, הרפורמה שנעשתה בדיור, שוב, היא רלוונטית גם לשגרה - - -

איך אתם נערכים בדיור למספרים האלה?

אני אגיד שוב, יש את המתווה החדש למען סיוע באזורי עדיפות לאומית שמאפשר לעולים כבר היום להיעזר ולהשתמש. כשנגיע למספרים גדולים - - -

זה לא לחירום, את נותנת לי את המענים הקיימים – עכשיו מגיעים 15,000 משפחות עם ארבע נפשות כל אחת – איפה הן הולכות לגור? הרי, בדרך כלל, עולה היום שמגיע, יש לו דירת קלט ברשות המקומית, לאט-לאט הוא עובר ויוצא ממנה. אני מדבר על מסה בטווח זמן קצר, היערכות.

בעיניי, או בהסתכלות שלנו כמשרד, יש כאן שני אירועים. האחד – איך אנחנו משתכללים כדי שגם בשגרה אנחנו נדע לתת מענים טובים, וכשמהספרים יגדלו, והם גדלים ואנחנו מברכים על כך, נדע לתת מענים שהם טובים ומיידיים, ואיך אנחנו מפתחים גמישות ולומדים מניסיון במספרי עתק. הרי, אין יכולת לכולנו בכלל כממשלה עם ההתמודדויות שיש לממשלה היום להיות כבר מראש עם החלטות הממשלה שנצטרך לעשות כאשר יגיעו המספרים הגדולים.

לא נכון. זה ממש לא נכון.

אם יגיעו מספרים גדולים ונצטרך לתת מענים משמעותיים יותר אני בטוחה שיהיו לכך התקציבים, שהיום, מן הסתם, אין לנו את התקציבים לתת את המענה.

מה המענה הנדרש ל-60,000 איש שמגיעים בטווח זמן של שלושה חודשים? מבחינת דיור, איפה הם הולכים לגור? איך אתם תכננתם את האירוע הזה? זה גם בסדר להגיד שלא תכננתם, כי המטרה של הישיבה הזו היא שזה יתוכנן. זה לא יקרה, כנראה, מחר בבוקר, זה יקרה בעוד חודש.

התייחסה לזה רעות, ואת יכולה לפרט יותר אם תרצי, כי בתוך החוברת עשינו גם תרחישים מהסוג הזה. ואני אומרת שוב, הדבר הזה בסופו של דבר יהיה מותנה בתקציב ייעודי שיהיה כשנהיה במצב הזה. רעות, את רוצה להתייחס?

כן, כן. אני אשמח. יש לנו פרק שמדבר על, סמנכ"לית דיור ישבה ועדכנה והכינה את זה מבעוד מועד – יש פה כמה וכמה סוגי פתרונות, במיוחד כשאנחנו מבינים שכרגע המלונות בתפוסה כזו או אחרת אז לא בטוח שיהיה לנו את האמצעי הזה של מלון. אז יש דירות קלט ברשויות ויש דירות של הסוכנות היהודית, יש מרכזי קליטה של הסוכנות, שאנחנו יודעים להיעזר בהם בשיתוף פעולה מלא. כפרי נוער - - -

סליחה רגע. סוכנות יהודית – כמה מקומות פנויים יש היום במרכזי הקליטה בסוכנות היהודית?

אנחנו נדע במקרה חירום לפנות כמה מאות מקומות לעולים.

מאות? בחירום. כמה? 100? 500? 900?

לא, יותר קרוב ל-1,000. אנחנו נדע.

אז עכשיו נשארנו, במקום 60,000 יש לנו 59,000. מה לגבי דירות קלט ברשויות המקומיות – כמה דירות קלט, להערכתכם, יש ברשויות המקומיות? את יודעת כמה דירות קלט יש ברשות בדרך כלל?

זה תלוי הערכת מצב כשמגיעים.

הנציגה של באר שבע כבר לא פה? חבל, היינו שואלים אותה. אני מעריך שבין 3 ל-4 ברשות מקומית. נניח שיש לנו 280 רשויות מקומיות, מתוכן גם הרשויות הערביות – להערכתי, הן לא מיועדות להיות עם דירות קלט.

לא, דירות קלט יש בכ-70 רשויות. חלקן באופן מאוד סמלי, חלקן במספרים משמעותיים.

נניח חמש דירות ברשות – אני לא מאמין שיש - - -

יש לנו כ-180 דירות במקבצי דיור שהן פנויות. כנראה שכפרי נוער, פנימיות – עוד לא בחנו את זה אבל זה כן אופציה על הפרק, של החינוך ההתיישבותי, מעונות סטודנטים, שאנחנו יודעים להשתמש גם בתוכניות מענה אחרות לחירום. בתי מלון, אם כן יהיו חדרים, אני לא יודעת. שוב, תלוי הערכת מצב. אבל אנחנו כן, יש לנו בסיס של מקומות לבחון.

טוב, תודה. אריאל קנדל.

טוב, אני מתאפק פה מרוב נימוסי הצרפתי, סליחה, אבל חברי, באמת, אני קורא פה מהדף. מה-7 באוקטובר נפתחו בצרפת 3,714 תיקי עלייה. אני חוזר – 3,714 תיקי עלייה. ואני שואל: איפה העולים? זה פשוט בלתי נתפס מה שהולך פה, חברים. אתם פשוט לא מבינים, ואני אומר את זה באמת בהרבה כבוד, ואת יודעת את זה, באמת בהרבה כבוד ויש לי הרבה הערכה: יש לי פה אלפי אנשים שמוכנים לבוא למדינה הזאת. אין לנו מה להגיד להם. אין לנו מה להגיד להם.

נכון, לצעירים יש תוכניות מסע וזה טוב, ואני אומר את זה כל הזמן, ויש הרבה תוכניות לצעירים וזה בסדר, וצעיר שלא בא לפה זה צעיר שלא רוצה לבוא לפה, זה נכון. אבל, משפחות, אלפי אנשים מוכנים לבוא לפה. כמה עולים מצרפת יגיעו השנה? אם יגיעו 2,000 זה יהיה הרבה. ריבונו של עולם. מה אומרים לאנשים האלה? שוב פעם, יש סרטים בצרפת היום על כך שאנשים מורידים מזוזות ואנחנו יושבים פה ואני שואל את עצמי מה הולך, מדברים איתי על שלוש דירות בעפולה ושתי דירות בנתניה? ריבונו של עולם, צריך להתעורר. צריך להתעורר.

יש פה אלפים, יש פה עוד פעם הזדמנות ועוד פעם הזדמנות. והיום יש לנו פרלמנט בצרפת שאומר בפה מלא: אנחנו אנטישמיים, חברים, לא רוצים אתכם פה. לא מהשמאל ולא מהימין. ואנחנו יושבים פה ואנחנו אומרים לעצמנו: כן, יש דירת קלט פה ומרכזי קליטה שם, ואני הייתי בזה. אני הייתי בזה.

אתם חברים שלי, באמת, אבל צריך להתעורר. ריבונו של עולם, צריך להתעורר. אי אפשר ככה יותר. איך אמר דב מימון, אנחנו ב-6 באוקטובר בתפוצות. זה ה-6 באוקטובר – צריך להתעורר ולעשות תוכנית. להביא לפה 50,000 איש. להגיד את זה לאופיר סופר, לידידי, אביחי, המנכ"ל, להגיד להם: חברים, תתעוררו. אנחנו נעזור. אבל אי אפשר בלי, באמת אי אפשר בלי. אי אפשר. 3,714 תיקים. זה יכול להיות 15,000 אנשים, נפשות. ואם לא נדבר איתם על תעסוקה, ואם לא נדבר איתם על דיור, ואם לא נדבר איתם על בירוקרטיה, ואם לא נדבר איתם על חינוך לילדים – אז נכון, אי אפשר מדינת רווחה כמו בצרפת, אני לא חי בסרט, את צודקת, זה נכון, אבל עדיין.

תודה. משרד החינוך. היערכות שלכם. אני חוזר, אני כל הזמן מנסה למקד. זה לא דיון על השגרה. זה דיון על החירום, שלהערכתי, יכול לקרות יותר מהר ממה שחושבים, ויכול להיות שגם אם יהיו צעדים שנעשה.

מעוז ביגון, האגף לחינוך מבוגרים, משרד החינוך. אדוני יושב-הראש, יש שלושה אלמנטים משמעותיים כמכפילי כוח, שאנחנו קוראים לזה היום במושגים שלנו – השקט שלפני הסערה – מתרגלים אותם כבר עכשיו בשגרה שלנו כשיש יחסית מיעוט של עולים כדי להבין איך זה עובד, ומשפרים כל הזמן. אני מדבר על שלושת האלמנטים האלה. האלמנט הראשון, שדובר בוועדה פה ובעידוד של הוועדה, כל הנושא של הסכם המורים החדש – להבין את האלמנט שכל עולה חדש שפונה היום לאולפן בלי יוצא מן הכלל מענה מיידי גם אם זה אומר שיעורים פרטיים. זה אלמנט ראשון.

מעוז, סליחה, לא, אתם מספרים לי את המצב. כמה מקומות פנויים יש להם היום באולפנים?

אני אגיד לזה, אדוני יושב-הראש. האלמנט השני הוא שכל אולפן היום, ברמה של גיוס מורים, נמצא עם רשימות המתנה של מורים אחרי ראיון כבר, שברגע שייקראו לדגל, כל האולפן, זה חלק מהדרישות שלי. יש אולפנים עם 15 ו-20 מורים שיושבים בהמתנה לקריאה, מה שנקרא.

אתה יורד איתי לרזולוציות שאני לא ארד אליהן, סליחה. אני שואל עוד פעם – היום כמה מקומות פנויים יש לך ולאן אתה יכול להתרחב תוך כמה זמן? זאת אומרת, אם אתה אומר לי "יש לי מורה", זה שיש לך 15 מורים בהמתנה זה לא אומר לי הרבה, אתה צריך להגיד לי שאתה יודע לקלוט בטווח זמן של חודשיים, להתרחב לעוד 1,000 עולים, לעוד 2,000, לעוד 20,000 עולים.

היום יש לנו כ-10,000 תלמידים. אנחנו בנויים להגיע עד 25,000 תלמידים. במידה והאחראיים על זה – משרד הקליטה והסוכנות היהודית – יודעים להעמיד יותר חדרי לימוד אנחנו יכולים, מבחינת כוח האדם שלנו, להגיע גם ל-30,000 בו זמנית.

זאת אומרת, אתה יכול לגדול תיאורטית בעוד 15,000-20,000- - -

היום אני יודע, במצב הנוכחי.

אני אומר, אתה יכול לגדול תיאורטית לקיבולת של עוד 15,000-20,000 תלמדים באולפנים בטווח זמן של?

עד ה-25 בטווח זמן מיידי. יש לנו מקומות שאנחנו יכולים ללמד.

משרד הקליטה כבר מקבל מכם אונליין את הנתונים על כמה אנשים יש בכל אולפן.

לא אונליין אבל הוא קיבל נתונים של שלוש השנים האחרונות.

מתי זה יהיה אונליין?

שלושה חודשים, זה סדר הגודל בהיבט התוכנה. עניינים טכניים, לא מהותיים. בקיצור, אנחנו שם.

זה נושא שפשוט עלה פה הרבה מאוד בוועדה, ואני יודע שמשרד הקליטה לא קיבל את הנתונים כמו שהוא רצה.

קיבל את הנתונים כפי שהוא ביקש. אחר כך הוא ביקש נתונים אחרים – גם אותם הוא יקבל. אנחנו נותנים את כל הנתונים שיש בידינו, שוב, כדי שזה יהיה ממשק רציף, מה שנקרא. שלא יצטרכו אותנו בשביל זה. זה סדר גודל של שלושה חודשים של בית התוכנה שעובד על זה עכשיו. יש כבר התקשרות וכולי.

תודה. טירה.

אני רק אגיד שלא נתבקשנו להיערך לקליטת חירום. אנחנו נדע לעשות את זה בדיוק כמו שעשינו באוקראינה. בבתי הספר זה יותר פשוט רק שהאתגר הגדול שיהיה לפנינו זה יהיה המעטפת השלמה לתת לילדים, בטח עם המציאות הנוכחית תוך כדי מלחמה. אבל אם נידרש להגיש תוכנית קליטה בשל המצב של האנטישמיות אנחנו נכין את זה מחר בבוקר. פשוט לא נתבקשנו.

אז אני מבקש. זאת הבקשה שלי, שתהיה גם בסיכום הדיון, אני אומר את זה גם למנכ"ל קליטה וגם לכם, זה גם לא אירוע שהוא רק משרד הקליטה – זה אירוע של קבינט עלייה וקליטה, זה אירוע של משרד השיכון, של משרד הקליטה, של משרד החינוך. צריך לתכלל את הדבר הזה. הסוכנות היהודית.

תודה. אז רק כי אריאל הזכיר את זה בנתונים – כל הנתונים שנשלחו, אריאל, אלה נתונים של נפשות ולא תיקים, בסדר? אז 3,700 זה נפשות, לא תיקים, בסדר? כתוב תיקים אבל אנחנו סופרים בנפשות. זה דבר ראשון.

דבר שני – זה רק ממחיש את הפער, ואנחנו צריכים להיות ערים לזה, ואתה הזכרת את זה, עודד, בין ההתעניינות בעלייה שגדלה במאות אחוזים, בעיקר מצרפת וצפון אמריקה, לבין מספר העולים בפועל, כמו שאתה הזכרת, אריאל, שהוא באמת יחסית נמוך. אנחנו יודעים שמצרפת עלו עד עכשיו כ-700 איש, מצפון אמריקה עלו כ-1,250 איש, וממקומות אחרים עלו יותר, שלא נזכיר, אבל שם אנחנו דווקא עם גידול מאוד משמעותי וטוב שכך.

הסוכנות היהודית נערכת לכל מה שקשור לטיפול בצרפת, לדוגמה. אנחנו כבר איתרנו, ואנחנו עובדים עם הביטחון שלנו לפתוח עוד המון-המון מקומות שבהם אפשר יהיה לקבל עולים. כמו שאתה אומר, עודד, כנראה שבסוף הם יבחרו להגיע לפה אבל גם אם לא אנחנו ערוכים גם באנשים, מילואימניקים שמוכנים לצאת עכשיו לצרפת, שיודעים את העבודה ויודעים לעשות אישורים וכל מה שצריך בצורה מאוד-מאוד מהירה, וגם במקומות, זה בעיקר בעיה של ביטחון, כמו שאתה יודע – כבר בדקנו את המקומות ואנחנו מכירים אותם גם בפריפריה וגם בתוך פריז – ערוכים לעשות את זה באופן מיידי.

אנחנו נדע כשזה יגיע, בעזרת השם, אם זה יגיע, אבל בעזרת השם גם יגיע – לעבוד, כמו שהוזכר פה, במודל כמו שהיה באוקראינה. בכל מה שקשור לאישורים אנחנו נצטרך לעבוד עם משרדי הממשלה, אבל בוודאי שה-Go/no-go – צריך לדון בו שוב, ויכול להיות שנפעיל אותו, וכמו שאתם יודעים, אנחנו יודעים להפעיל את זה בצורה יפה. אני מניח שאם יגיעו 60,000 עולים בטווח זמן מאוד-מאוד קצר לא יהיה מנוס – מתקני הסוכנות זה מאוד יפה, כמו שאמרתי, 1,000 איש, אבל בסוף לא יהיה מנוס מלהפעיל מלונות.

גם האנשים שהפעילו את המלונות בתקופה של העלייה, לא נגמרה המלחמה, אבל האנשים שהפעילו את זה בתקופת החירום נמצאים אצלנו בתוך המערכת ברובם, וגם ככל שיידרשו יגיעו חזרה לארגן את הסיפור הזה מחדש. עשינו הקלות מסוימות, עודד, בנושא של אישורים, כל מה שקשור לאפוסטילים. אנחנו לא מתנים המשך תהליך באפוסטיל – פטרנו את האנשים – אנחנו ממשיכים את התהליך גם אם אין את זה. הקלה קטנה לאנשים אבל זה טיפה מגביר את הקצב של האישורים. לנו אין כרגע שום בעיה עם אישורים, אבל כמו שאני אומר, אנחנו מצפים לאירוע הרבה יותר דרמטי.

ברור.

ערוכים לצאת עם מילואימניקים, ככל שנדרש, להביא את האנשים.

תודה. דב מימון.

כן. לא אחזור על מה שנאמר. אני רוצה להביא שני דברים שהם פחות ידועים לכם. קודם כל שמעתם על ארגון "היאס" (HIAS) שהביא שני מיליון יהודים לאמריקה בתחילת המאה ה-20? אז הם פעילים. אם אנחנו פה רדומים, כמו שאנחנו שמענו עד עכשיו, "היאס" מתכננים תוכניות לרפובליקה של צ'כיה, הונגריה, אפילו קרקוב. לא יודע איך זה עושה לכם, קרקוב זה 30 ק"מ מאושוויץ, כן? פורטוגל. זאת אומרת, 100,000 יהודים עזבו את צרפת ב-25 השנים האחרונות – 60,000 הגיעו לארץ ו-40,000 הגיעו למקומות אחרים. יש לנו פה גם מבחינת הציונות וגם מבחינת, ברור שמי שהולך לכל המקומות האלה סופו להתבולל לגמרי. ויש לנו פה הזדמנות להביא דווקא את החזקים שהולכים לפורטוגל ולצ'כיה ולהונגריה ודברים כאלה.

שתבינו, הונגריה, קרקוב – אנחנו פה, בגלל שאנחנו לא יודעים, אנשים מתעניינים אבל חוששים, אומרים שזה קשה להם מידי. הדבר השני שאני רוצה להוסיף לוועדה, שהוא פחות ידוע לנו, זה הסקר של המכון למען העם היהודי - המכון למדינות העם היהודי - דרך המדד, שהישראלים קוראים לאחיהם בתפוצות "בואו הביתה". יש לי פה את המספרים; 85% תומכים בעידוד אקטיבי של עלייה מצד המדינה, 66% מהישראלים קוראים ליהודי התפוצות לעלות, וגם בעת מלחמה, כי אנחנו שאלנו אותם את כל הדברים האלה, זה עוד לא פורסם, זה יצא עוד מעט בהערכה השנתית של המכון ואנחנו מביאים את המספרים בינתיים – רוב הישראלים תומכים בדבר הזה.

מה, ייקחו כסף משלנו, מנתיבות, ירוחם, דימונה ואשקלון, בשביל לתת לעולים – תדעו לכם, חבר'ה, שהישראלים איתנו, זה לא שהם נגדנו. ממש הישראלים איתם. אלה שני הדברים שרציני להגיד. חוץ מזה אנחנו מבינים שעלייה היא תמיד שילוב של גורמי דחיפה וגורמי משיכה. הם אולי מתעניינים אבל לא מממשים את זה בגלל שהם חוששים. וסביר שבן אדם חושש להגיע למדינה בזמן מלחמה. סביר שבן אדם שיש לו משפחה וילדים חושש. לכן, צריך גם תוכניות אינטראקטיביות. אני מאוד מברך את אריק מייקלסון, שאני מכיר מנפש בנפש.

שתדעו לכם שכל מה שאנחנו מאמצים, החל מ"צרפת תחילה" ועד מה שאנחנו עושים, הדברים שאנחנו עושים, מישהו שיושב שם שלא רואים אותו אבל הוא בעצם מי שהמציא את כל התהליך הזה שצריך – עלייה קהילתית, הקהילה תומכת, משפחות מאמצות – כל המודל הזה. יש לנו מודל שצריך לקדם אותו. בבקשה, תודה רבה.

תודה. נתיב, אתם רוצים להתייחס לנושא הזה גם בהיערכות שלכם בהיבט של אנטישמיות?

כן. קודם כל בהמשך למה שמר שמילה אמר – אנחנו בעיקרון חיים בזירה טיפה שונה. גל האנטישמיות שצפוי ומדובר עליו אצלנו הוא סוג אחר, נקרא לזה. אנחנו מדברים על אנטישמיות ממסדית שה-7 באוקטובר נתן לה סוג של לגיטימציה, וכרגע מאתגרים קבוצות אליטה אחת את השנייה בזה שהן מייצרות סוגים שונים של אנטישמיות, בין היתר הורדה לשטח, מה שנקרא, בעיקר בעולם המוסלמי אבל לא רק. אנחנו מדברים בעיקר על הכנה לגידול בתיקים, אבל הטריגר אצלנו לא יהיה כנראה האנטישמיות אלא טריגרים אחרים – צו גיוס, למשל, באחת המדינות וכולי. אנחנו גם יודעים לחזות את הפעולות האלה כחצי שנה ואפילו יותר מראש.

כלומר, מתי אנשים ירצו לגשת אלינו בעוד חצי שנה, כי הם מתחילים להשיג מסמכים נכונים הרבה לפני, כך שאנחנו יכולים להיערך ולדעת שהתיקים שייפתחו, כמו שהסוכנות ציינו, התיקים נפתחים ואנחנו יודעים לחזות את הפתיחה שלהם הרבה לפני. כך שמבחינתנו הגל הוא משהו שאנחנו, איך נגיד? אנחנו יכולים לעמוד בו, אנחנו יכולים לטפל בו. מצד שני, אנחנו מדברים פה על כמויות הרבה-הרבה יותר גדולות. אנחנו לא מדברים על 700 ולא מדברים על 7,000, אלא כשיש גל אז זה 70,000 ויותר.

בזמנו הייתם עם קונסולים מילואימניקים. יש לכם גם כיום איזשהו מאגר מילואים?

כן, אנחנו עובדים כרגע על מערך של עד 10 קונסולים שיוקפצו למקום ברגע שבאחת המדינות יהיה גל של פניות. אנחנו יודעים גם שבדרך כלל גלים של פניות קורים כשלושה, ארבעה, חמישה חודשים אחרי אירוע, מלחמה או צו גיוס או מה שלא יהיה. אנחנו עכשיו גם נערכים לפעילות של אלה שכבר הצליחו לברוח לתחומי המערב, כלומר לאירופה ואפילו לארצות הברית, ונערכים להגיש להם שם סיוע. כי המספרים שאנחנו למדים עליהם הם בסביבות ה-30,000 עד 40,000 זכאים שנמצאים כרגע מחוץ לגבולות ברית המועצות לשעבר, ואנחנו מנסים להגיע גם אליהם. הם קהל היעד הבא שלנו. הם הקהל הבא. שם יש לנו אתגרים אחרים, די דומים לאתגרים שהסוכנות עומדת בהם.

תודה. אריה, בבקשה.

שלום, אדוני יושב-הראש. אני רוצה להתייחס לכמה דברים. אחד – לציין איזשהו מדד שחשוב להבין אותו – האולפנים, שאנחנו מפעילים דרך ההסתדרות הציונית העולמית בחוץ לארץ מכל העולם מלאים עד אפס מקום. זאת אומרת, כרגע כל האולפנים בכל העולם, לא רק במדינות שבהן אנחנו מרגישים את החירום הזה, כולל דרום אמריקה, מלאים עד אפס מקום. זאת אומרת, אין לנו כרגע תקציב. אנחנו ביקשנו תקציב תוספתי בנושא הזה. וזה איזשהו מדד מבחינתנו שמאוד-מאוד חשוב לראות אותו. בצרפת כרגע אין לנו מקומות, ויש רשימת המתנה של מאות אנשים שרוצים להשתתף באולפנים.

כמה תקציב חסר לכם לטובת האולפנים?

אנחנו בדיוק מעריכים את הנושא הזה מול ההסתדרות הציונית. אני אמור לקבל בקשה לאישור תקציבי, זה משהו סביב המיליון וחצי עד שני מיליון שקלים. זה דבר ראשון. דבר שני שאני רוצה להגיד הוא שאנחנו עובדים יחד עם הסוכנות ועם המשרד על איזושהי הסבה של התקציב לעידוד עלייה שלנו מטווח ארוך, כי המטרה של אופק ישראלי זה לעבוד על מעגלים רחבים יותר, רחוקים יותר, למעגלים הקרובים יותר ולעשות איזושהי הסבה של התקציב שמבחינתנו יש לנו לסמינרים להתעניינות בעלייה לסטודנטים. למשל, נוכל לעשות הסבה ולעבוד יחד עם הארגונים כמו עליית קהילות ישראל עם שלום ועם החברים של "לך לך", שנוכל להסב את התקציבים האלו לאנשים שירצו לעלות עכשיו.

וזו הנקודה האחרונה ואני רוצה להתייחס אליה – צריך להבין את הדבר הזה. ואתמול עם ידידי אריק היה דיון בנושא הזה. עלייה ממערב היא לא עלייה ממדינות אחרות. צריך להבין. אנשים לא מחכים לעלות מחר למטוס. אבל כמו שאריאל אמר, ואני רוצה כאן להתייחס כמי שהיה ראש משלחת הסוכנות בצרפת – בסוף ההזדמנות זה לשבת עם האנשים האלו על 2,000 פניות שקיבלו בסוכנות בשבוע שעבר, לשבת איתם ולתת להם פתרון ומענה מיידי. ברגע שנותנים להם פתרון ומענה מיידי האנשים האלו יעלו. זה לא אומר שהם דופקים בדלתות של הסוכנות היהודית זה אומר שצריך להיערך לתת להם פתרון.

מהרגע שנותנים להם פתרון קליטה יחסית מיידי האנשים האלו יעלו. ולכן, המושג חירום במערב הוא שונה ממה שאנחנו מכירים, ממה שראינו לפני שנתיים באוקראינה. ולכן צריך להתייחס לדבר הזה, וזה מה שאנחנו מנסים לעשות דרך התקציבים שלנו לקראת סוף השנה.

תודה. סם קדוש.

בוקר טוב. סם קדוש, מנהל של ה-CNEF, שמטפל בצעירים דוברי צרפתית. קודם כל, יושב-הראש, תודה שהזמנת אותנו, אבל אם הנושא הזה מעניין רק אותך ואין שום חבר כנסת נוסף – זה קצת עצוב, ואני חייב להבין את זה. כי בסופו של דבר יש לנו רק אוזן קשבת של יושב-הראש, אז לדבר בינינו – בין המגזר השלישי לבין המוסדות של הסוכנות וההסתדרות הציונית. זו רק הערה אחת. בדרך כלל העמותות מדברות רק בסוף וכל חברי הכנסת בוכים. פה בסופו של דבר אנחנו לפחות מדברים, אבל מדברים עם אף חבר כנסת.

אתם מדברים עם מי שחשוב לדבר.

זה נכון. ואנחנו מכירים הרבה זמן. אני רוצה להגיד כמה הערות, ולא אחזור על מה שאמרו. קודם כל אדבר יותר על הפלח של הצעירים – בין 17 ל-35. כשאנחנו פוגשים יש התעוררות. אני לא יודע אם המילה חירום היא נכונה – אנחנו בין השמשות. אולי לפני נץ החמה. יש התעוררות אבל אנשים כמו - - -

כל המטרה היא לא לחכות שיהיה חירום. את תוכנית החירום אתה מכין לפני. אם חיכיתי לחירום ואז אתה פועל זה כבר - - -

אז אני מגיע לזה.

אני מנסה לייצר, סליחה, אני חייב לומר, אני גם שומע את האנשים פה – אני מנסה לייצר אצל כולכם את אותה תחושת חירום שישנה בשביל להכין תוכנית כאילו אנחנו במצב חירום, ומשם להתחיל לייצר את הפעולות. כי כשנהיה במצב חירום, יש גם פעולות שעושים במצב חירום שלא היו מוכנים אליו, ראינו את זה, אלה דברים שקורים, המדינה התמודדה, אבל ככל שאנחנו נדע להכין את עצמנו חלק מפעולות ההכנה יובילו גם לגידול במספרי העולים, שלא יהיה לכם ספק. ברגע שבעולם יבינו שיש כאן היערכות, סליחה, בצניעות – כשאנחנו דיברנו על תוכנית "צרפת תחילה" לפני עשר שנים התחיל להיות שיח סביב זה וזה היה כמו כדור שלג שגלגל את עצמו.

הבינו שמדברים על זה, הבינו שהולכים להקצות לזה תקציבים – התחילו יותר להתעניין. כשיקרו מצבי החירום, אם נדע להיות מוכנים לא נפספס אותם, אחרת יש מקומות אחרים.

לא, זה אני אומר, עוד פעם, אני מסכים ואני אתן שלוש דוגמאות. מבחינת הצעירים, כמו שאמרנו, ואני חושב שזה גם חשוב לא לעשות השוואות בין העליות כי בסופו של דבר, למשל, בצרפת הפרופיל של הצעיר דובר הצרפתית, אני בטוח שהוא לא כמו הצעיר דובר הרוסית או דובר אוקראינית. עכשיו, כן נכון, למשל, ולפעמים צריך גם להגיד את האמת – יש תוכניות היום. למשל, אנחנו עברנו מתוכניות מסע לתוכניות שהיום משרד הקליטה נותן, נותן תשובה. אבל יש עוד תשובות שלא רק שייכות למשרד הקליטה, ואת זה צריך להגיד. כי בסופו של דבר, אם משרד החינוך ואם המל"ג לא מעורבים בדברים לצעירים אנחנו נהיה, ולא יהיה חירום.

אתמול אני הייתי במכללת הדסה, והיו כל הגורמים – גם נשיא המכללה וגם מנהל הסטודנטים. יש דבר פשוט, למשל, מכללת הדסה, יש לה תוכנית לחרדיות, בקמפוס שטראוס. יש בחורות בצרפת שלומדות בבתי הספר האורתודוכסיים והן לא יכולות להיכנס, למה? הן רוצות לעלות לארץ? – הן לא, ולמה? – כי למל"ג יש הגדרה של הציבור החרדי שלא נותנת.

ברור, ברור.

זה דבר אחד. דבר שני, אנחנו, אחרי ה-7 ביולי, אחרי התוצאות, יש לי קבוצה של יותר מ-200 אנשים ברפואה שרוצים לעלות. עוד פעם, אחר כך זה יורד. אני נתתי את כל השמות.

סם, לסכם.

עוד פעם, אז צריך, פה זה נחמד, אבל פה אני לא רואה מישהו של המל"ג, כמו שאתה אומר, שאומר "צריך לפתוח את הדלתות".

מה הדבר השלישי?

דבר שלישי, יש לי גם כן רשימה של 26 אנשים שלמדו, עוד פעם, צרפתים לומדים בספרד וכולי. אין לנו תשובה.

ברור, הנקודה ברורה. מרדכי אסקין, לובי המיליון.

שלום, אדוני יושב-הראש, שלום לכולם. מרדכי אסקין, מנהל תחום ודת בלובי המיליון. אני רוצה להצביע על זווית נוספת שגם קשורה להיערכות החירום וגם לתהליך הקליטה, ובגדול אני רוצה לדבר על הפקת לקחים מהעלייה של שנות ה-90 וגם העלייה הנוכחית ממדינות ברית המועצות לשעבר. כפי שדיברו מקודם בדיון הקודם וגם כפי שאדוני יושב-הראש הזכיר – אנחנו כרגע לא יכולים להציע ליהדות התפוצות מקום בטוח, מקום בטוח או עם הזדמנויות כלכליות יותר אטרקטיביות, אנחנו כן יכולים להגיד להם "פה אתם יכולים להרגיש בבית ולא להסתיר את זהותכם".

העניין הוא שאנחנו לא מספרים להם, אם מתייחסים למספרים שמדינות מערב אירופה יש נישואים בין יהודים ללא יהודים בסך 70%-80%, בצרפת 50%, משהו כזה, תקן אותי אם אני טועה – אנחנו לא אומרים להם שאם הם יגיעו לפה ירשמו אותם ואת בני משפחתם כחסרי דת. אנחנו לא מספרים להם שאם הם ירצו להתחתן הם יצטרכו להוכיח את יהדותם מחד שפעם, פעמיים ושלוש, וכל עשור יהיו להם נהלים חדשים להוכיח את יהדותם וגם כשהם באים להתגרש. אנחנו לא מספרים להם שאם הם יפלו או, חלילה, ירצחו בפעולות איבה יקברו אותם מחוץ לגדר.

אז אני חושב שעוד מעבר לשאלה של הקליטה ארוכת הטווח שהמדיניות הזאת משפיעה עליה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו כמדינה – כשאנחנו באים ואומרים להם "יהודים, בואו הביתה ואתם לא תצטרכו יותר להסתיר את זהותכם" ופה אנחנו מבטלים את זהותם – אנחנו בעצם אומרים אמירה לא כנה. אדוני יושב-הראש זימן באחד הדיונים הקודמים את מערך הגיור לשאלה מה ההיערכות שלהם – דובר טיפה על הנגשה של מסלולי הגיור. אני חושב שאנחנו לקראת אירוע בסדר גודל הרבה יותר משמעותי, במיוחד בעשור הקרוב.

ואם דיברו כאן על מחסור בח"כים, אני חושב שנציגי מערך הגיור האחראים ברבנות על הכרה ביהדות ונציגי הרבנות הראשית צריכים להיות כאן, ולשאול מה התוכנית האסטרטגית, ושמתוכה גם שר העלייה והקליטה והממשלה.

תודה. נפש בנפש, דרור.

צהרים טובים, יושב-הראש. דרור אופן, סמנכ"ל ארגון "נפש בנפש". בקצרה, כי התייחסו פה למרבית הדברים, אבל באמת מיקדו פה את הדיון, גם עכשיו וגם הקודם, בקהילה היהודית בצרפת והאנטישמיות הגואה שם. אבל גם בארצות הברית האנטישמיות עולה. אנחנו רואים את זה כמובן בקמפוסים ובקרב הצעירים אבל לא רק. כבר היום 10% מבין העולים לישראל מארצות הברית, מצפון אמריקה, מעידים שהסיבה שגרמה להם לעלות לישראל היא אנטישמיות. אנחנו מאמינים שככל שאנחנו רואים את הסיטואציה שקורית האחוזים האלה יעלו ויעלו. ולכן ההיערכות הזאת לעליית חירום זה משהו שהוא מאוד-מאוד קריטי וחיוני.

אני מתחבר מאוד לדברים שגם אריה אביטבול, מנכ"ל "אופק ישראלי" אמר לגבי המאפיינים של אותם עולים. כי בסופו של דבר לא דומה העלייה מצרפת לארצות הברית, לאתיופיה, לרוסיה. עולים מצפון אמריקה שלא יהיו להם מענים פה בישראל בהיבטים של תעסוקה, של דיור, של חינוך – הם פשוט לא יעלו והם יבחרו אולי גם להגר למקומות אחרים במקום לעלות לישראל, ואנחנו נפספס אותם בהקשר הזה. אנחנו ב"נפש בנפש" הכנו תוכנית מאוד-מאוד סדורה של עשרת שלבים ממש ביחד בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית של איך אנחנו נערכים לעליית חירום בשלב הראשון של 50,000 עולים חדשים בטווח זמן מיידי, בצורה מאוד-מאוד סדורה, ונעביר את זה לגורמים הרלוונטיים.

תודה רבה. שלום ואך. אחריו דב ליפמן.

טוב, תודה רבה. קודם כל אני רוצה להביע את הערכתי אליך באופן אישי, לשעבר מנכ"ל משרד הקליטה, אתה איש שאכפת לו. אני אומר בסוגריים – אני עובד עם הסוכנות מאז 1974, זה חמישים שנה, אני עובד עם משרד הקליטה 30 שנה, עברתי הרבה שרים במשרד הקליטה, כידוע – אני חושב שמשרד הקליטה לא היה מעוניין בעלייה של יהודי צרפת. לא רוצה להאריך בזה, אני אומר את זה כדי שיהיה כתוב. היום האחריות שיש עלינו היא שמי שלא יעלה ייעלם. ובצרפת זה לא קשה להיעלם כי כבר היום 75% מיהודי צרפת מתחתנים עם גויים. אז זה עניין של זמן.

מי שאומר שיש מאות אלפי יהודים בצרפת, אני חושב שהוא מטעה אותנו. יש גרעין קשה של 50,000-80,000 יהודים – אם הם יעלו היתר יהיו פליטים. הוועדה של היום היא לא על פליטים. אנשים שעולים הם עולים. אני רוצה, כפי שאני מכבד את כל מי שיושב פה, העולים מצרפת, מגיע להם כבוד גדול מאוד. הם לא בורחים מאנטישמיות. הם היו בדרך לארץ ישראל. מה שאנטישמיות עושה זה מזרזת את בואם. חשוב לי להגיד את זה. אנחנו בשבועיים האחרונים ראיינו קרוב ל-80 משפחות – אין אדם אחד שלא מדבר על ה-7 באוקטובר ואומר "החלטתי לחיות בארץ כי אני רוצה להיות שייך להיסטוריה". לא מדברים על אנטישמיות.

כולם יודעים שיש אנטישמיות. זה חדש? הצרפתים יותר אנטישמיים מהמוסלמים, אתם רק לא יודעים. מי שבא משם יודע את זה. הם באים כי טוב להם עם עצמם להיות שייכים לארץ ישראל. מגיע להם את הכבוד הזה. מה היא הבעיה? אני חושב שכל מי שדיבר פה, קודם כל אמרתם הרבה דברים יפים וחשובים, ואני חושב שארץ ישראל יכולה לבלוע את כל יהודי צרפת. יש מקום לכולם. הם פשוט לא מכירים את ארץ ישראל. הם מכירים את נתניה, מכירים את אשדוד, מכירים את ירושלים, מכירים את תל אביב – מקומות שיקר לחיות בהם. הם לא מכירים, כמעט לא מכירים את נתיבות ולא את שדרות ולא את באר שבע ולא את עפולה ולא את נהריה ולא את מגדל העמק ולא את טירת הכרמל ולא ולא ולא ולא. אני יודע.

אנחנו הבאנו תוכניות, פתחנו ערים חדשות. והם שמחים בהן. לכן אני חושב שצריך לפתוח את ארץ ישראל לידיעתם של קהילות בחוץ לארץ. אני לא רוצה להגיד "התוכנית פה", היא תוכנית מפורטת, היא קיימת, אבל אני חושב שברגע שהם יכירו את הארץ אנחנו נוכל, בעזרת עלייה קהילתית, לגרום לכך שהרבה אנשים יעלו. כל יתר המשרדים, ברגע שיהיו בארץ, ישמחו ויתגייסו – משרד החינוך יתגייס ומשרד הפנים יתגייס – כולם יתגייסו.

תודה רבה. דב ליפמן.

תודה רבה, כבוד יושב-הראש. כאשר אנחנו מדברים על תוכניות לעתיד לשעת חירום זה לא רק קליטה ותעסוקה, דיור ושפה – אנחנו חייבים לדבר על התהליך והבירוקרטיה לקבל אישור עלייה. עכשיו, היום, כל יום אנחנו מקבלים המון פניות מעולים מעשרות מדינות שמחכים, רוצים בקיץ להגיע לפה לפני שמתחיל בית ספר. הם מודאגים מאוד, הם לחוצים מאוד. והם מדברים על השגרה. וכנראה אין מספיק כוח אדם. אני לא יודע מה התהליך.

מאיזה מדינות, דב?

אנחנו מדברים גם על ארצות הברית, גם אנגליה, גם מדרום אמריקה. אנשים שמחכים ולא יודעים איפה נמצא - - -

אגב, מלווי העולים שלכם אמורים לתת לזה מענה כבר היום. או שלכם או של נפש בנפש. אם זה מארצות הברית יש נפש בנפש, אם זה מאירופה זה - - -

ואומרים שמקבלים תשובות, הקונסוליות, שזה עמוס מאוד, זה ייקח זמן. זה מה שאנחנו שומעים מהשטח כל יום. וטירה כנראה מסכימה.

גם בצרפת יש את הבעיה הזאת.

כן.

אנשים מתחננים לעלות לארץ ולרשום את הילדים לבתי הספר, ובגלל בעיות בירוקרטיות – יש מחיקה כאן באישור היהדות וכולי, ולא נותנים להם גישה אלא בעוד חודשיים, אז הם לא יכולים לעלות. טירוף.

לא יכולים להתחיל את השנה.

אני יכול? אם יש משהו שקשור לזכאות שמישהו לא טופל אני ממש מבקש להביא את זה לידיעתנו. אנחנו לא מכירים מקרה כזה. אם זה קשור לזכאות אני ממש מבקש להביא את זה לידיעתנו עוד היום ואנחנו נטפל בזה.

אני אעביר.

אנחנו לא מכירים מקרה כזה של חודשיים המתנה, ממש לא.

יש פה שני נושאים. אחד זה זכאות, השני זה שעד שהוא לא קיבל זכאות לא נותנים לו לרשום את הילד לבית הספר. לא נותנים לו לרשום את הילד לבית הספר – הוא לא יבוא באוגוסט. יש פה איזשהו תהליך שחייבים לייצר אותו. אני גם מבין חלק מהבעייתיות כי לא ירשמו לבתי ספר מישהו שלא יודעים אם הוא מגיע. זה גם חלק מהעניין. מה שאני מציע זה שמדובר בבעיות פרטניות שתעביר אותן בצורה מסודרת.

לא, זה 100%, אבל כחלק מתוכניות לעתיד גם חייב להיות שיפור בבירוקרטיה.

ברור, חד משמעית. בבקשה, נילי.

מעבר לבעיה של הבירוקרטיה אני רציתי גם כן להתייחס לדיור. מצב החירום יכול להיות מחר. כלומר, יש אירוע קשה בצרפת – אנשים ירצו לעלות מחר. וזה יהיה בעשרות אלפי אנשים. מבחינת הדיור מסופר על הרב לוינגר שבנה המון-המון בתים בקריית ארבע ובמשך שנה אף אחד לא התגורר שם וכולם התלוננו, אבל בבת אחת שערי ברית המועצות נפתחו ואז כולם נכנסו לדירות האלה. וזה מה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו. לבנות עשרות אלפי קרווילות שיהיו מוכנות כבר בעוד חודשיים באזורי עדיפות לאומית ובמקביל לבנות שיכונים מודרניים, נקיים כדי לקבל את כל האוכלוסייה הזאת שתוכל או לשכור או לרכוש דירות בסכומים פחות או יותר סבירים.

לגבי ההכשרות, התוכנית שלנו השיקה אתמול עשרים הכשרות מקצועיות. לעשות הכשרות מקצועיות בצרפת במשך שישה חודשים כדי שהם יוכלו לעבוד כאן במקצועות שמוכרים כאן. אבל צריך גם כן לעשות זירוז הליך החקיקה כדי להכיר בדיפלומות.

מכיר את הבעיה הזאת, אבל בסדר, זה פחות בחירום. תודה.

זה מאוד בעייתי וזה באחריות הכנסת.

תודה רבה. ישעיהו יחיאלי, בבקשה.

תודה, אדוני יושב-הראש. אני רוצה להתחיל מזה שלהבדיל מכל מה ששמענו עד כאן אנחנו מאוד-מאוד מושפעים מהמלחמה. כמעט בשעה האחרונה לא שמענו על זה מילה פה. העובדה שהמצב בארץ הוא כפי שהוא גורמת לכך שהגיעו עד היום ל"נעל"ה" בערך 40% פחות מאשר בשנה שעברה. אני מדבר על ילדים שבאים להיבחן, הם עוד לא על המטוסים. ההתעניינות ב"נעל"ה" בכל העולם ירדה בכ-40%. אם אתה שואל על היערכות, אנחנו היום במצב שבשנת הלימודים הבאה יהיו לנו כ-500 תקנים פנויים לקלוט ילדים במסגרת "נעל"ה".

אני מזכיר בהקשר הזה את תקדים אוקראינה שבו מהיום להיום נכנסו ל"נעל"ה" 350 ילדים חדשים באמצע שנת לימודים, ו-250 מהם הם עד היום תלמידים בתוכנית "נעל"ה". זה אומר שכשאתה מכין להם את המסגרת הנכונה הם יכולים להצליח. וכל אחד שעוסק פה בעלייה יודע שכאשר מדובר על עלייה משפחות שיש להם ילדים בגיל תיכון הסיכוי של הילדים האלה להיקלט במערכת החינוך, בניסוח עדין, הוא נמוך. לעומת זאת, המסגרת שאנחנו מציעים – כאשר הילד בא לפני ההורים – היא כמעט מבטיחה את ההצלחה שלו להיקלט בתוך מערכת החינוך.

לכן, מה שקרה בתקדים אוקראינה היה שבאה הסוכנות היהודית ואמרה למשרד החינוך "חברים יקרים, מהיום להיום צריך להתארגן למשימה כזאת וכזאת", ואנחנו התארגנו לזה מהיום להיום. היום אין פניות. מדברים פה על עליות המוניות מצרפת – בצרפת נרשמו ל"נעל"ה" השנה 20 ילדים.

אין יותר מסגרות. הכול נסגר.

מה נסגר?

כפר מימון.

אני מדבר על "נעל"ה" עכשיו. "נעל"ה" זה בגרות - - -

אתה מדבר על הפרויקט הצרפתי, זה משהו אחר. אלה שתי תוכניות אחרות לגמרי.

בסדר, ברור. הנקודה ברורה, ישעיהו. משהו נוסף?

לא, תודה.

רצית להתייחס?

כן, רק להגיד לכם שהייתה תקופה, הייתי בקונגרס היהודי העולמי, הייתה תקופה ב-2015 של חירום, כשיהודי צרפת הגיעו ב-15,000 כמעט בשנה. חזרו כמעט 40% מהאנשים האלו לצרפת. אז אולי, אולי קצת ללמוד לקחים ומה קרה שם. למה הם חזרו לארץ. ואני אומר לכם, אם עכשיו אנשים שמגיעים לארץ, זה מאוד קל להגיע לארץ, הבעיה זה להישאר. ואם אנחנו לא עושים את זה, אם אנחנו לא עכשיו נותנים להם את המענה שבאמת מגיע להם, כמו שאמר שלום ואך, הם באמת יחזרו. ואין לנו הזדמנות אחרת בגלל שהגל הזה יהיה משהו מיוחד, והם צריכים באמת להגיע לכאן ואנחנו צריכים לקלוט אותם. זה מה שרציתי להגיד לכם.

תודה רבה. רוקסן סער ממטה משפחות החטופים.

תודה רבה, אדוני יושב-הראש, על האפשרות להגיד כמה מילים. שמי רוקסן סער, אני הדודה של גלי טרשצ'נסקי, שנחטפה לבדה מקיבוץ בארי והיא בת 13 בלבד, והיא חזרה אל המשפחה דרך נס אחרי 54 ימים ולילות ארוכים מידי. גלי איבדה גם אחיה הגדול, ליאור, בן ה-16, שנרצח בבארי באותה שבת ארורה. גלי חזרה אלינו במצב גופני בסדר. המצב מורכב יותר מכל הבחינות האחרות. יש ימים ויש ימים. כמו שאומר השיר – חייה מיום ליום.

אני עליתי לישראל ב-1993 בגיל 16 מאוזבקיסטן, כבר אז מדינת מוסלמית. דיברתם פה על אנטישמיות – אני יודעת מה זה אומר. גם בבית הספר, אגב, בגילאים צעירים יותר, אני זוכרת את האנטישמיות שהייתה, ואני אחסוך מכם את הפרטים על איך זה החמיר אחרי שהשמועה בבית הספר על כך שאני עולה לישראל פשטה שם.

יש לי משפחה ברוסיה, יש לי משפחה גם באוקראינה. דיברתם פה על חירום – אני רוצה להזכיר שאנחנו במצב חירום כבר 283 ימים. דיברתם על אנטישמיות – יש 120 חטופות וחטופות שנמצאים בידי ארגון טרור אנטישמי כבר יותר מידי זמן. חייבים לעשות הכול כדי להעלות אותם לישראל. אנחנו כמשפחה לא יכולים להתחיל להשתקם. גלי לא יכולה להתחיל להשתקם. גלי הייתה בשבי עם רז בן עמי שגם השתחררה ובעלה עדיין בשבי. בת כיתתה של גלי, עלמה אור, איבדה את אמא שלה, גם אבא שלה נרצח וגופתו עדיין מוחזקת בעזה.

הדרך היחידה להחזיר את כולם זה לחתום על עסקה, להחזיר את החיים לשיקום, את החיים כדי שגם אנחנו נוכל להתחיל להשתקם, ואת המתים לקבורה. זו לא רק חובה מוסרית אלא גם המהות של מדינת היהודים שלא משאירה אף יהודי או יהודייה או ישראלי או ישראלית מאחור. תודה רבה לכם.

תודה רבה על הדברים שנאמרים פה בכל דיון. בהחלט הנושא הזה, אסור שירד מסדר היום. הוא חייב לפתוח כל דיון. מדינת ישראל לא תהיה שלמה בלי החזרה של החטופות והחטופים.

סיון, את רוצה להתייחס לפני שאני מסכם?

כן. קודם כל תמיד קשה להתייחס אחרי כאלו דברים. תודה לך. צר לי שאני רגע חוזרת לנושא הקודם, זה כמובן לא, חלילה, להוריד את הנושא הזה מהפרק. אבל, כן חשוב לי רגע להגיד ביחס לדברים שנאמרו כאן – א' שאנחנו מקשיבים ברוב קשב. אני חושבת שאתם יודעים שאנחנו שותפים לדאגה ולדברים שנאמרו כאן. אני חושבת, זה נאמר אחרת, אבל אני חושבת שמאוד ברור הנושא של עליית העולים, דובר כאן המון על צרפת – הנושא הזה חשוב לשר, חשוב למנכ"ל והרבה צעדים במשרד ננקטים כדי להבטיח את היכולת של העולים מהמקומות האלו לעלות לישראל, יחד עם שאר העולים.

לפי ה-7 באוקטובר ואחרי ה-7 באוקטובר קורא השר ליהודים לעלות לישראל. אני אגיד, והצגנו את זה בהתחלה אבל חשוב לי כן להגיד שאנחנו עוסקים בהפקת לקחים מאוקראינה, עוסקים בלשפר את המענים שלנו בשגרה, להחזיק מענים שיכולת ההתרחבות שלהם היא יכולת מיידית ולהיות עם גמישות ומיפוי של שיטות עבודה שיאפשרו לנו, לכשיהיה איזשהו זינוק, לא משנה מאיזו מדינה, להגיב בהתאם. כי כמו שנאמר פה רבות, יש הבדל בין אם יהיה גל מצרפת או יהיה גל מארצות הברית או יהיה גל מרוסיה. אז זו הדרך שלנו להיות כמה שיותר ערוכים ומוכנים לכל תרחיש שהו מכל סוג שיגיע. תודה.

כמה עולים הגיעו מצרפת מתחילת השנה?

כ-700 עולים.

אני אתחיל ואומר שהדיון אמנם התמקד בצרפת אבל לא רק, אלא הוא דיון כללי, כי אנחנו לא יודעים מאיפה תיפתח הרעה. צריך להסתכל על הקהילות היהודיות בעולם ולהבין שקהילה יהודית עלולה למצוא את עצמה בסיכון משמעותי כך שיהיה גורם דחיפה כזה שפשוט אנשים קמים ועוזבים. וראינו את זה. וזה קרה לפני בערך שנתיים-שלוש כשראינו את המספרים קופצים בצורה דרמטית. והתגובה של מממשלת ישראל הייתה תגובת חירום עם דברים שלא היו מוכנים, ואז המצאנו את ה-One Stop Shop ואת גיוס הקונסולים למילואים ואת ה- Go/no-go, ועשינו מהלך שלם שיאפשר באמת לנסות ולא לפספס – ופספסנו. אני אומר, שלא יהיה לכם ספק.

מדינת ישראל פספסה אפשרות של עוד 20,000-30,000 עולים שהיו יכולים להגיע לכאן ולהשתקע כאן ולהיות חלק מהצמיחה. אז מה שאני מנסה לייצר כאן זה שתהיה תוכנית חירום שתמנע את הפספוס הזה לכשיבוא הגל הבא. יש הערכה שהוא יגיע מצרפת. הוא יכול להגיע גם מאנגליה באותה מידה, שלא יהיה לכם ספק. אנחנו לא יודעים מאיפה האירוע הזה יבוא. אבל מה שבטוח הוא, וזה הסעיף הראשון – אני קורא לשר העלייה והקליטה לכנס את קבינט העלייה והקליטה בנושא תוכנית חירום ממשלתית לקליטת עולים נוכח התגברות אנטישמיות ופעולות נגד יהודים בעולם. אנחנו לא יודעים מתי זה יקרה אבל חייבת להיות תוכנית כזו שמשלבת את כולם.

תעברו על החברים בקבינט העלייה והקליטה ותמצאו את כל מי שצריך להיות. זה שר החינוך וזה שר השיכון וזה שר הכלכלה ושר האוצר, וכמובן שצריכים להיות המוסדות הלאומיים, וקק"ל, על כל המשמעויות של פיתוח שטח. חלק מהנושאים שעלו בזמנו וצריכים להיות מוכנים אליהם זה שטחים ייעודיים להצבה של קרווילות אפילו לקליטה זמנית. יצטרכו את זה. אם מגיעים מספרים בהיקפים שעליהם אנחנו מדברים בטווח זמן מיידי צריך לייצר מצב של קורת גג. ובדרך כלל, ברגע שתהיה תוכנית מוכנה כזו גם יגיעו. יגיעו כי ידעו שיש לאן להגיע.

בתוך כך גם צריכה להיות היערכות לכל נושא שינוי המעמד בישראל. משהו שנעשה עם עולי רוסיה ואוקראינה, יכול להיות שיידרש גם עם עולים מאירופה. צריכה להיות תוכנית שיודעת לפתוח את המרכזים האלה. הנושא המרכזי בעיני הוא הנושא של הדיור – לייצר דיור בטווח זמן כל כך קצר לכל כך הרבה אנשים, בעיקר כשמדינת ישראל נמצאת במשבר דיור. היום יש מחסור בדירות במדינת ישראל בלי עלייה. אז אם אנחנו מגיעים לעלייה מסיבית – חייבים לייצר דירות קלט אחרות, בוודאי. אני מבקש לקבל ממשרד העלייה והקליטה את מסמך הפקת הלקחים שבוצע על קליטת רוסיה אוקראינה ולהעביר אותו לוועדה.

הדבר האחרון בנושא העלייה מצרפת, והדגש שהמשרד שם – 700 עולים עד עכשיו, זה מראה שמשהו לא עובד. משהו לא עובד. אם אלה המספרים, צריך לראות למה זה. למה יש רק 700 עד עכשיו. היינו צריכים להיות ב-7,000. נוכח המצב שם והאפשרויות כאן היינו צריכים להיות ב-7,000. צריך להבין למה זה לא עובד ולעשות את המחקר הזה. כמובן, משרד החינוך, אני מצפה שתהיה תוכנית חירום כזו גם במשרד החינוך.

נשמח לאומדן.

אני אתן לך את האומדן שלי, יכול להיות שמשרד הקליטה ייתן אומדן אחר – הוא זה שיחייב כממשלה, אבל צריך להיות איזשהו תרחיש ייחוס שעליו מכינים תוכנית חירום כזאת. זה חייב להיות בדיון בקבינט עלייה וקליטה, וכל המשרדים הרלוונטיים חייבים להיות שותפים בנושא הזה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:20.