פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



40
הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה
24/06/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 27
מישיבת הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה
יום שני, י"ח בסיון התשפ"ד (24 ביוני 2024), שעה 10:31

הכשרות מקצועיות מטעם המדינה - יישובי המרכז לעומת הפריפריה מעקב מיום 21.2.23

חברי הוועדה: אברהם בצלאל – היו"ר
דבי ביטון

יסמין פרידמן

חגית מרירס - מנהלת תחום הכשרה מקצועית ופיתוח כוח אדם, משרד העבודה

חן קהתי - מנהלת תחום פיתוח עסקי מול מעסיקים, האגף להכשרה מקצועית, משרד העבודה

ביאן אלקאסם - מנהל הרשות לפיתוח כלכלי וחברתי ביישובים הדרוזים והצ'רקסים, משרד ראש הממשלה

ברוך שמעון - מנהל תחום תעסוקה ארצי, משרד העלייה והקליטה

חיה קורלנסקי - ממונה בכירה, המוסד לביטוח לאומי

מירב קורן - ממונה בכירה, המוסד לביטוח לאומי

גיא בול - המוסד לביטוח לאומי

יקותיאל משי - עמותת 121

יוסף אבי יאיר אנגל - סבא של אופיר אנגל ששוחרר מהשבי בעזה

אייל קלדרון - בן דוד של עופר קלדרון, חטוף בעזה

רחל קלרמן - דודה של איתן מור, חטוף בעזה

צביקה מור - אבא של איתן מור, חטוף בעזה

רותם משלי - מנהלת תחום נהלים, משרד הכלכלה והתעשייה

תמר הרן - ראש תחום חינוך, הכשרה ותעסוקה, התאחדות התעשיינים

ורד קירו זילברמן

בת שבע פנחסוב

נועם כהן, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


הכשרות מקצועיות מטעם המדינה - יישובי המרכז לעומת הפריפריה מעקב מיום 21.2.23

שלום לכולם, אנחנו כמו תמיד פותחים את הוועדה שלנו עם משפחות החטופים, המשפחות השכולות, פורום תקווה, מטה החטופים. אז בבקשה, מי שרוצה לדבר.

כן. 262 ימים מאותה שבת נוראית שכל המנהיגים, המדיניים והצבאיים ובראשם ראש הממשלה נרדמו בשמירה ו-120 חטופים עדיין שם בגיהנום. שמי יוסף אבי יאיר אנגל ובשמי החדש, הסבא של אופיר ששוחרר בעסקה הגדולה לאחר ששהה בגיהנום החמאסי – יחד עם יוסי שרעבי, אבי חברתו יובל מבארי – 54 ימים. מאז עברו 208 ימים קשים מנשוא לחטופים ומשפחותיהם ולא נראה שזה מרגש או מעניין את חברי הקואליציה שממשיכים בניהול ענייניהם כאילו כלום לא קרה ב-7 באוקטובר במשמרת שלכם.

בשבוע שעבר צפיתי בערוץ הכנסת, קורה לי לפעמים, ומה רואות עיניי? דיון מרתק והצבעה על הצעת חוק מכירת יין עד 00:00 בלילה, מהנושאים החשובים בחברה הישראלית בעת הזאת. בזה אתם עוסקים, חברי הכנסת, כש-120 ישראלים נמקים במנהרות החמאס, הארגון הקיקיוני לדברי ראש ממשלתנו שצמח להיות אחד מארגוני הטרור הקשים על ידי פיטום כספים מקטאר שהועברו אליו בהסכמה מלאה של ממשלתנו כי כך ישמר השקט.

עד מתי תחרישו, חברי הכנסת, לנוכח המחדל הגדול בהיסטוריה של המדינה ואף אחד מהמנהיגים לא לוקח אחריות? עד מתי תחרישו לנוכח איבוד הגליל כשאין סיכוי באופק שתושביו יוכלו לחזור אם בכלל ולשקם? כך בלי מילה והתייחסות שלכם לאיבוד חבל ארץ שלם שאליו הייתי קשור אישית, קשור בתפקידים שנשאתי בעבר כמו פיתוח התיירות הכפרית שהחלה בעת ממשלת רבין בשנות ה-90, עת סייעה הממשלה בהקמת יחידות האירוח והאטרקציות התיירותיות כדי לשפר את כלכלת היישובים בפריפריה, ודאגה לנוסחה מוסכמת לפיצוי מהיר על אירועים ביטחוניים שגרמו להפסד הכנסות.

חברי הכנסת, בעיקר מהקואליציה, בכוחכם לגרום לשינוי ולהביא לעסקה שתציל את כבודה השל החברה הישראלית. צאו החוצה, ראו את המשפחות היושבות כבר כמעט תשעה חודשים במלונות היוקרה בים המלח על חשבון הממשלה, תודה לך ממשלה. המשפחות אינן רואות את הסוף לסיוט המתמשך שאתם חברי הכנסת שותפים לו.

שאלו אותי אנשים מדוע אני ממשיך במאבק אחרי שהנכד חזר. ובכן, הדבר הראשון שאופיר שלי עשה כשיצא מבית החולים שניידר ב-6 בדצמבר היה לבקר במטה החטופים בתל אביב ולהצהיר שהוא נרתם למאבק יחד איתנו עד שאחרון החטופים יחזור לביתו. הוא יודע טוב יותר מכם, חברי הכנסת, באיזה מצב נמצאים החטופים ומה מרגישה נירה שרעבי ובנותיה יום-יום, שעה-שעה.

על איזה ניצחון אתם מפנטזים? מהו בכלל ניצחון במצב המדורדר של המדינה בכל החזיתות, חברתית, כלכלית, ביטחונית, הסברתית ומדינית? אין חלקה אחת במערכת שלא פגועה מהמצב. צאו מהקונכייה בה אתם חיים והאזינו לקולם של כל ישראל. אם לא תפעלו מהר, יהיה סופנו כסופה של ממלכת החשמונאים אחרי כ-77 שנות עצמאות.

חברי הכנסת, 260 ימים זה הרבה מדי זמן לחטופים ומשפחותיהם. ברור היום כפי שהיה ברור כבר מהשבוע הראשון שהניצחון לא יגיע כל עוד נתניהו ראש ממשלה שעוסק מבוקר עד ערב בהישרדותו האישית ולא בקידום עסקת נתניהו להשבת החטופים. הגיע הזמן שתפנימו ותעשו מעשה. תודה.

תודה. בבקשה.

שלום, אני אייל קלדרון, בן דודו של עופר קלדרון שנמצא במנהרות 262 יום. אני אגיד שוב פעם למי ששכח, לא עיכל, 262 יום. אתמול ראש ממשלתנו החליט שהוא מחבל בעסקה של עצמו, בעסקת נתניהו. הוא החליט, תדמיינו לכם את התמונה, במנהרות, אתה עכשיו יוצא, אתה עכשיו נשאר. עד מתי אתה נשאר? כנראה עד שתמות. זה מה שאתמול ראש הממשלה אמר. זו העסקה שנדמה לי שכולם פה בחדר מסכימים שכולם קראו לה עסקה מופקרת. זה מה שראש הממשלה אתמול אמר בפה מלא בשידור חי, לזה הוא מכוון. בידיעה כמובן שהוא מחבל בעסקה של עצמו.

שימו את עצמכם רגע ברגליים המתועבות של סינוואר ותשאלו את עצמכם בתור סינוואר, האם הייתם חותמים על עסקה עם ראש ממשלה שאומר דבר אחד והיפוכו? למה הוא כיוון? מה הוא רצה? מה הוא התכוון? מלבד זה שהוא גזר את דינם של 120 חטופים, אלוהים. חבר הכנסת בצלאל, אתם פועלים לפי צו של המרן, נכון? לפי צו שמיים. אז אני רוצה שתפעלו, תהיו אקטיביים כי זה צו שמיים, יש שם 120 אנשים שמחכים שנציל אותם. הם אחים של כולנו, לא רק שלי, לא של כל המשפחות, של כולכם. זה עתיד המדינה, זה עתיד החברה שלנו. איך נגדל פה משפחות? איך נגייס פה אנשים?

אני חייב איזו הערה קטנה ברשותך. לפי הדיבורים שלך זה נשמע שסינוואר מאוד מאוד רוצה את העסקה ומתחנן להחזיר את החטופים. אנחנו לא מסכימים.

לי אין שליטה על סינוואר. אין לי שליטה על סינוואר, יש לי שליטה על מי שנמצא כאן.

ידידי, אני אסביר דבר אחד. לפחות תשים את הדברים כהווייתם על השולחן. זה שאתה חושב משהו על ראש הממשלה, אתה יכול לחשוב, אנחנו חלוקים בדעה. אבל לבוא ולעשות ולצייר את זה כמצב שסינוואר מת להחזיר את החטופים ורק כביכול יש פה איזה מישהו במדינה שלא נותן את זה, חבל שאנחנו נמצאים במקום הזה.

אז בוא נדבר על זה.

אני אגיד משפט אחד, כי גם סינוואר רואה את מה שאתה אומר עכשיו. הוא אומר, מה, בשביל מה אני צריך לתת? תראה איזה חבר'ה, איזה כיף, אילו מלחמות ביניהם, וואלה - - -

חבר הכנסת בצלאל, שבעה חטופים חזרו במבצעים צבאיים; מעל 100, 110 חזרו בעסקה. הדרך להגיע לעסקה היא, מה לעשות? להפסיק את המלחמה, אני אומר את זה בפה מלא. אי אפשר להחזיר אחרת את האנשים בחיים. ראש הממשלה אתמול אמר שהוא מחזיר חלק ואת השאר משאיר שם.

היו עסקאות על השולחן שלצערנו הרב סינוואר לא הסכים להן.

סינוואר לא הסכים כי ראש הממשלה מטרפד פעם אחר פעם את העסקה של עצמו, של עצמו. הוא מחבל בעסקה של עצמו.

אתה יכול לחשוב ככה, יש גם אנשים חלוקים עליך וזה בסדר.

בסדר, אבל, תן לו לדבר.

בסדר, בסדר, הבנתי שאת חושבת ככה, לא חשבתי אחרת. כן.

מה לעשות, על הרוצח המתועב אין לנו שליטה; אבל יש לנו שליטה על מה שנאמר בחדרים האלה. נבחרי הציבור שלנו צריכים להבין שהדבר הראשון לפני חיסול החמאס, אנחנו לא בימי הביניים, אי אפשר לחסל את אחרון המחבלים, פתרונות מדיניים מביאים לחיסול מלחמות. אבל להחזיר 120 אנשים זה כן בידיים שלנו, אנחנו צריכים לעשות את המיליון אחוז שלנו כדי לדעת בלב שלם שעשינו הכל כדי להחזיר אותם. וזה לא קורה, להפך, זה קורה הפוך ועל זה אנחנו מתרעמים. וראש הממשלה לא יכול להגיד לעצמו בלב שלם שהוא עשה את הכול, לא יכול. וזה צו שמיים.

תודה. מישהו עוד רוצה לדבר? בבקשה, רק את השם לפרוטוקול.

רחל קלרמן, דודה של חטוף, איתן מור, נחטף מהמסיבה, בנובה. אני חושבת שגם אנחנו מסכימים על זה שאנחנו מאוד מאוד רוצים את החטופים שלנו בבית ושזה יקרה כמה שיותר מהר. אבל אם אנחנו מסתכלים על זה, על הדרך, יש לנו נטייה בתור עם אופטימי הרבה פעמים לעצום את העיניים למה שהאויבים שלנו אומרים. והאויבים שלנו אמרו שהם רוצים לחסל אותנו ואמרו שהם רוצים להיכנס ולעשות כל מה שהם עשו ב-7 באוקטובר ואנחנו, היה לנו כנראה נוח יותר לעצום את העיניים, את האוזניים.

וגם עכשיו, חמאס אומר אנחנו לא רוצים לעשות עסקה, אנחנו לא רוצים להחזיר לכם את החטופים. אנחנו בכל זאת מנסים להמשיך בדרך הזאת שהם לא רוצים לעשות אותה. ואנחנו מבינים שיש עוד דרכים וסקרים שנעשו לא על ידינו מראים שעם ישראל מבין שיש עוד דרכים, יש עוד דרכים וזה הלחץ המוגבר על החמאס. לא אתם תביאו לנו את החטופים ומה אתם תקבלו, לא, אם לא תתנו לנו את החטופים, אתם תראו מה תקבלו, אילו הפצצות אתם תקבלו, אפס סיוע הומניטרי תקבלו. תוציאו אותם, אחרת אתם, לא יהיה לכם שום דבר. לא ניסינו את זה מספיק, הלחץ הצבאי - - -

תשעה חודשים זה לא מספיק?

הלחץ הצבאי הוא לא שם. גם העסקה הקודמת שנעשתה, נעשתה תחת לחץ צבאי כבד שמה שהיה אכפת להם, רק אוויר לנשימה, לא היה אכפת להם מהשחרור ולא היה אכפת להם מכלום, הם רצו אוויר לנשימה. ועכשיו יש להם אוויר וטוב להם, אז למה? מה יגרום להם לשחרר את החטופים שלנו?

זה לא קורה.

מה יגרום להם לשחרר את החטופים שלנו? הם אומרים, אנחנו לא רוצים, לא רוצים בכלל לעשות איתכם עסקה, לא רוצים. אבל אנחנו ממשיכים להגיד. לא יהיה את העסקה הזאת, לא יהיה. בלי הלחץ עליהם, לחץ מוגבר, מנוף לחץ אדיר, אנחנו לא נוכל להוציא אותם. וזה מה שאנחנו מבקשים, שתלחצו על הלחץ הזה. ואנחנו רואים בסקרים שהרבה מהעם, יותר ממחצית מהעם מבקש את הלחץ הזה ולא להפסיק את הלחץ הזה לשנייה כדי שנוכל לראות אותם כמה שיותר מהר פה בלי שנצטרך להקריב עוד ועוד ועוד קורבנות תחת הדבר הזה.

תודה. יש עוד מישהו שרוצה לדבר?

כן. שלום, אני אבא של איתן. אחד מהדברים שמפריעים מאוד למלחמה וללחץ על חמאס זה מה שקורה ברחובות. אז אני רוצה 50 שניות להשמיע משהו.

(השמעת הקלטה) "האיש סיפר לעצמו שהוא מלאך, אבל הוא בעצם שטן. אשתו מחורפנת, מפחדת מחיידקים, קלפטומנית אובססיבית. הילד, הילד המסית. הילד נושך את האב, אחיהם התאום של עודאי וקוסאי, בן נעוות המרדות. על חורבות הטירה שלו בקיסריה אנחנו נבנה מדשאה, את הבריכה שלו אנחנו נסתום בבטון. אנחנו נמחה את זכר נתניהו. אתה האויב האמיתי או נסראללה האויב האמיתי? אני אומר לך שאתה. אתה ושותפיך המשיחיים, אתם כל הרע במדינה שלנו."

זהו. אלו היו 50 שניות מהאנרכיה שהייתה אתמול מחוץ לביתו של ראש הממשלה. ואני שואל את עצמי מי מרוויח מהמראות האלה? אנחנו יודעים שהאויב רואה את כל הטלוויזיות שלנו, קורא את העיתונים שלנו, ואני בטוח שהוא שמח מאוד לראות את הדברים האלה. ואני מצר על כך שעדיין לא נפתחה חקירה כנגד אותם אנרכיסטים שמבעירים את המדינה. בדקות האלה ממש שאנחנו יושבים כאן 13 אנשים חוסמים את הנתיב הדרומי בצומת גלילות ומפריעים לאלפי אנשים להגיע לעבודה, לקחת ילד שלא מרגיש טוב מבית הספר או מהגן, לקחת הורה קשיש לטיפול רפואי או סתם לנסוע איזו שהיא נסיעה לסידורים. אבל הכול מותר.

אז באתי לומר ששום דבר פה לא ילך בכוח, שום דבר לא ילך בכוח. כאשר אנחנו מדברים על היחסים בינינו, בינינו, בתוך עם ישראל, שום דבר לא ילך בכוח. בדיוק כמו שברפורמה הייתה דרישה לעשות שינויים בהסכמה, ככה כל מהלך פה, מהלך כללי, חייב להיות בהסכמה, שום דבר פה לא ילך בכוח. וזה בדיוק מה שקורה עכשיו עם הכוח שמופעל כלפי הציבור החרדי. אני בעד שכולם חייבים להתגייס, כולם. לא מצאנו שמי שלומד תורה פטור מקיום מצוות, וזו מצווה. דרך אגב, חזרתי למילואים, עכשיו, בגיל 48. פרשתי לפני שלוש שנים, חזרתי למילואים כי חסרים חיילים, 12 נהרגו ביחידה שלי.

אבל זה לא ילך בכוח, זה לא ילך בכוח. הכוח רק גורם להסתגרות. לעומת זאת, כאשר אנחנו מדברים על האויב, אז מול האויב רק כוח. ובמשך השנים הכניסו לנו כאן במדינה וגם בצבא שתפקידו של הצבא זה לא לנצח במלחמה, ערך הניצחון וערך ההכרעה יצאו מתורת ההפעלה של צה"ל על ידי תת אלוף שמעון נווה, ראש המלת"ם. ובמקומם הוא הכניס את הערך שנקרא הוגעת האויב.

זה לא מתאים, זה לא מתאים. זה לא המקום להעביר פה ביקורת על צה"ל, אני מצטערת, באמת.

בסדר, אז את יכולה לצאת, את יכולה לצאת.

היא לא אמורה לצאת, היא חברת כנסת, בואו נכבד.

את יכולה לצאת, את יכולה לצאת.

מור, מור, אתה לא יכול - - -

סליחה, חברת הכנסת, אם לא נעים לך את יכולה לצאת.

לא, סליחה, חברת הכנסת, היא אמורה להיות לפניך כאן, עם כל הכבוד.

מור, אתה לא יכול לדבר ככה לחבר כנסת. אני מצטער. אי אפשר לדבר ככה לחברי כנסת.

בואי, יסמין, תבואו לעשות פה דיונים. באנו לשמוע על החטופים ואנחנו פה בשבילם. מה זה? משהו, תופעה חדשה שהתחילה להיות? זה לא אמיתי, מה זה? תופסים - - -

חברים, מותר לשמוע שני צדדים בהבנה מה צריכים לעשות.

לא קשור לצדדים. מותר, אבל לא להתחיל להשמיץ שמות של מפקדים וזה, אנחנו לא בדיון. זה זלזול בה, באמת. כמו שאתה בא ואתה מדבר על הכאב ומה אפשר - - - פוליטיקה כאן.

אני מבקש שקט. חברים, שקט.

אבא של איתן מור, אני רוצה שתגמור את הדברים. אני רוצה שהוא יגמור את הדברים, שיתנצל על זה - - -

ושלא יכניס פוליטיקה.

שיתנצל על זה שהוא דיבר נגד חברת כנסת, אני מבקש שהוא יגמור את הדברים, בסדר?

אני רק אגיד מילה אחת: הכללים פה שלא מדברים נגד חברי כנסת. חבר כנסת, מותר לו להגיד מה שהוא חושב ומה שהוא רוצה. לאנשים שמגיעים פה לוועדות יש זכות דיבור, וכמובן בכבודם של חברי הכנסת. בבקשה, אתה יכול להמשיך.

כן, סליחה, סליחה.

אני אגיד מילה אחת, הלוואי ותהיה אחדות. הגיע הזמן שתהיה אחדות בעם.

נכון, אז אמרתי, אני רואה פה - - -

לא, אני לא רואה, אני רואה שבמשך כל כך הרבה חודשים, לצערי הרב, נתנו לצד אחד רק להשמיע את קולו וגם יש עוד צדדים בעם.

לא, לא, לא, שומעים את כל הצדדים. אבל בוא ננסה לשמוע, לא לעשות דיון פוליטי.

וצדדים לא מועטים בעם שרוצים להגיד דברים אחרים ומותר להם להגיד. גם כשדיברו פה אנשים שחושבים אחרת, אנחנו נתנו להם את כל הכבוד לדבר, לא הפרענו להם רגע. רק אני אומר, אבא של איתן מור, אני מבין את הרגשות שלך, בנך חטוף, אני מבין את הצער ואת הכאב. אבל בכל אופן, יש פה כללים בבית הזה ולכן צריך לדעת שחברי כנסת, צריך לכבד אותם. ואיך אומרים? המשפטים שאמרת מול זה, אני מאמין שלא עשית את זה בכוונה תחילה, אבל בכל אופן צריך להתנצל על זה.

טוב, אני אכן מבקש סליחה שפניתי לחברת הכנסת, סליחה. אבל מי שהקשיב לדבריי הבין. אחרי שאני אומר שחזרתי למילואים לחטיבת צנחנים בגיל 48, אבא לשמונה ילדים בהתנדבות מלאה ובשמחה בזמן שהבן שלי חטוף, אוקיי? – אז באתי לומר בכאב מה שקרה לצה"ל. ומה שקרה לצה"ל, שהערך של הניצחון וההכרעה יצאו מתורת ההפעלה שלנו ובמקומם נכנס הערך של הוגעת האויב, זו הלשון של תת אלוף שמעון נווה.

היא שמה את זה בצורה שלא רואים אותו. אז להוריד את זה. תורידי את השלט שמה.

חברים, חברים, זו לא מלחמה פה, אני מבקש. מותר להגיד שתי דעות וזה בסדר. לא היה צריך לדבר בכל ועדה, להתחיל את זה. אבל מי שיצר את זה וגרם לזה שצריכים בכל ועדה להתחיל לדבר כמה שאתם רוצים זה לא אנחנו, בסדר? אז אל תגידו זה. לא, אני מבקש מאוד להגיד את הדבר הזה. במשך תשעה חודשים נתנו פה לדבר יום-יום בכל מקום, בכל ועדה.

לא צריך לכעוס עליהם. לבינתיים האנשים שלהם בחוץ ותושבי שדרות חוטפים.

כל אחד יכול להיכנס, כל אחד יכול להיכנס.

וכן, אני רוצה שיפסיקו את המלחמה, אני גרה בשדרות, לא הם. אז מספיק כבר, די, אי אפשר. זה כאן וזה כאן וזה כאן, די. מה היא ביקשה? היא ביקשה לעמוד כאן, למה כועסים עליה?

אני לא כעסתי עליה שהיא עומדת.

אתה התפרצת עליה, מה היא ביקשה? סך הכול שאלה אם השלט בסדר. מה, חסר להם כאב שאנחנו צריכים לשפוט אותם?

אני לא התפרצתי עליה על הנושא הזה. מפריע פה לאנשים כשאנשים מדברים וזכות האנשים לדבר, זהו.

אז היא לא עשתה בכוונה, היא לא הבינה שפה יש את המצלמה, היא לא עובדת כנסת. מספיק לחפש איך לריב.

טוב, רק אני מבקש שקט מכולם, לתת לדוברים לדבר בצורה מכובדת. בבקשה.

אז אני אסיים כדי להבליט מה קרה לנו. הערך של הוגעת האויב נכנס לצה"ל, שפירושו, אין מטרת הצבא לנצח ולהכריע את האויב, להשמיד את האויב ולמנוע סכנה עתידית, אלא מטרת הצבא היא להוגיע את האויב, לעייף אותו, לא להשמיד אותו כדי שבסוף הוא יגיע לדבר איתנו בשולחן הדיונים. אבל באופן כזה האויב נשאר חזק ואז בשולחן הדיונים אנחנו נשארים חלשים. אז זה מה שקרה, את הדבר הזה אנחנו רוצים להפסיק כדי שננצח את האויב, כדי שנגרום לאויב לבוא אלינו ולהתחנן לדבר איתנו על החטופים. תודה.

אוקיי, תודה רבה. יש עוד מישהו שרוצה לדבר או שאנחנו יכולים, במעבר חד אמנם, אבל לעבור לדיון? תודה רבה לכולם, אנחנו רק מייחלים באמת שכל החטופים יחזרו בעזרת השם כמה שיותר מהר בריאים ושלמים ושהחיילים שלנו יחזרו בעזרת השם לביתם כמה שיותר מהר וכמובן הניצחון שזה דבר חשוב לא פחות. תודה רבה.

אנחנו נעבור במעבר חד לדיון. הדיון היום כמו כל הדיונים שלנו בצמצום פערים, זה דיון שכבר היה בעבר ואנחנו עושים לו דיון המשך, על הכשרות מקצועיות מטעם המדינה, בפרט בפריפריה.

אני חושב שחייבים אחדות, חייבים אחדות. מה שצריך לקרות זה אחדות, שום דבר אחר לא יקרה.

קשה, קשה כבר בלב. זה איבד ילד, אלה חטופים, והם נלחמים, אז לאיזה מצב הגענו? שהמתים עם החיים - - -

תראי, אני אגיד לך את האמת, ברמה האישית, אני שמח שיש אנשים שמביעים עוד דעה. כי במשך חודשים שלמים היה רק צד אחד שדיבר.

בסדר, אין לנו בעיה, אין לנו בעיה שידברו.

יש עוד אנשים שחושבים אחרת, מותר להם גם להביע את הדעה שלהם, זה מאוד חשוב.

אבל צריך גם לא להזכיר מפקדים וזה, - - - העבודה שלנו.

לדבר נגד צה"ל זה דבר חמור מאוד, לדבר נגד חברי כנסת זה דבר חמור מאוד, אבל להביע עמדה וזה, אנחנו שומעים את כל העמדות.

אני מבינה את הכאב שלהם, אני האחרונה, תאמין לי שאני האחרונה ואתה יודע. אבל ככה אי אפשר להקשיב.

טוב, הדיון שלנו זה הנושא של הכשרות מקצועיות מטעם המדינה. נמצאים איתנו פה משרד העבודה, נכון?

כן.

אז דבר ראשון הייתי רוצה לדעת מה התקדם מאז הדיון האחרון, למעלה משנה, אילו צעדים נוספים אתם מתכוונים לנקוט בעתיד הקרוב. אני אגיד דבר אחד, בסוף, הפערים בין הפריפריה למרכז הם פערים מאוד מאוד גדלים. זה בדברים, זה בבריאות, זה בהכשרות מקצועיות, זה בעבודה.

תחבורה.

תחבורה שגם יותר מדיון אחד עשינו פה בוועדה הזאת. בסוף אנחנו חייבים לעשות משהו שאנשים ירצו לגור בפריפריה, ירצו לעבוד בפריפריה, יהיו להם הכשרות במקום שהם נמצאים והם יצליחו להתקדם. כי בסוף, לצערנו, אנשים גדלים בחיק המשפחה עד גיל 18-19, עוברים לתל אביב, עוברים למרכז, שוכרים דירות בסכומי עתק, מאבדים את הקשר עם המשפחה וכמובן כל האזורים האלה שהם יכלו הרבה הרבה יותר לפרוח.

אני אומר את זה, לא פעם ולא פעמיים יוצא לי שאני נוסע בשעות הבוקר המוקדמות לכיוון הצפון או לפריפריה ואתה רואה את הצד הזה ריק ואת הצד השני פשוט ב-6:00 מכוניות, כאילו לאן כולם נוסעים? נוסעים לעבודה. כולם עוזבים את בתיהם בשביל להגיע למרכז בשביל לעבוד. הדבר הזה חייב להשתנות ובידינו לעשות את הדברים האלו ואני חושב שאלה דברים מאוד מאוד חשובים.

ולכן כן מעניין אותי לדעת, היה דיון, אמנם עבר הרבה הרבה זמן, לצערנו גם בגלל המלחמה וגם עד שנתנו פה לעשות דיונים רגילים, אבל אנחנו חייבים גם להתקדם בדברים האלו. אנחנו נמצאים פה בשביל לשרת את הציבור וזה חלק מהאנשים ששלחו אותנו לפה, הם חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, הם לא אנשים סוג ב' וצריכים לדעת איך אנחנו דואגים להם ולכן מעניין אותי לדעת מה התקדם מהדיון הקודם מבחינת חלוקת המשאבים לפריפריה. חברת הכנסת יסמין, אנחנו הבענו את - - -.

לא, הכול בסדר, אני מתנצלת על זה שיצאתי.

ישב האדם והתנצל, אני אמרתי שנגד חברי כנסת - - -.

תשמע, יש הבדל, כשמדברים על נבחרי ציבור – נבחר ציבור בחר, הוא חשוף לביקורת, וזה בסדר. אבל מפקדים בצבא שכרגע נלחמים – הם לא נבחרי ציבור, אני אפילו לא יודעת מי זה התת-אלוף הזה שהוא דיבר עליו, אני לא יודעת אפילו מי זה, אני לא יודעת כלום. ולדעתי לפחות, הוועדה היא לא מקום כזה. אני מקבלת בהכנעה כל דבר שמשפחות החטופים אומרים, אבל להשמיץ כרגע - - -.

תראי, אני ישבתי בוועדת חוץ וביטחון הבוקר והגיעה איזו אישה והתחילה להסביר הסבר שלם, תוכניות שהיא חושבת. נתנו לה לדבר, כי בסוף היום אם אתה נותן לבן אדם לדבר אז אתה לא יכול לדעת מה הוא הולך להגיד לך מראש.

כן, אבל בעיניי זה כבר היה קצת מוגזם.

אולי צריכים לחשוב לא פה, לעשות חשיבה כמה צריכים לדבר ובאילו ועדות צריכים לדבר. אני אומר, בנושא המשפחות שהן חשובות לנו מאוד, משפחות החטופים והכול. אני אומר, צריך לחשוב על זה, זה לא הדיון פה עכשיו, צריך לשבת, לחשוב על זה.

אז אני אומר עוד פעם, אני חוזר, באמת לדעת מה התקדם, אילו צעדים נוספים מתוכננים לעשות בשביל להבטיח את ההכשרות המקצועיות שיגיעו גם לפריפריה, אשמח קצת לשמוע. אלא אם כן חברות הכנסת רוצות קודם לדבר, בשמחה רבה.

באנו להקשיב.

באנו לשמוע, זה נכון.

אני חן, ראש המטה של האגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה. כן קודם כול חשוב לציין שהשנה בגלל המלחמה מתחילת השנה יש ירידה בכמות ההכשרות בדגש על הצפון והדרום, אבל דווקא בגלל זה עכשיו אנחנו שמים את הדגש שלנו על הכשרות לאזורים האלה ביחד עם מנהלת תקומה שהעבירה לנו תקציב עבור הכשרות באזור הזה, החלטת ממשלה של המפונים מהצפון שגם יש שם תקציב עבור הכשרות מקצועיות עבור תושבי הצפון. אנחנו פועלים גם עם הג'וינט, יש לנו תוכנית להכשרות באזורי הדרום והצפון בשיתוף עם הג'וינט שאנחנו עכשיו מקדמים את זה מאוד חזק.

כן חשוב להגיד שמהנתונים שלנו אנחנו מזהים, המסלול העיקרי שלנו כרגע זה מסלול השוברים להכשרה מקצועית, לסבסוד הכשרות מקצועיות.

אבל זה לא בשנה האחרונה, השוברים זה כבר משהו ישן, אני זוכר.

כן, השוברים זה מסלול מאוד ותיק, כרגע זה המסלול העיקרי שלנו לאור החלטת ממשלה שעברה בינואר 1993 שכל תחום הכשרות בשיתוף מעסיקים לא נמצא יותר במשרד העבודה.

שנה שעברה זה עבר, 2023.

שנה שעברה, כן, כן. ולכן אנחנו, המיקוד שלנו הוא במסלול השוברים, כרגע זה מה שיש לנו אצלנו במשרד העבודה. 60% ממקבלי השובר בשנה האחרונה הם מיישובי הפריפריה אל מול 40% יישובי מרכז וסביבת ירושלים. זה המיקוד שלנו.

מה זה השוברים האלה? אפשר לקבל תזכורת?

כן, אני אפרט. מסלול שוברים להכשרה מקצועית זה למעשה סבסוד להכשרה שהפרט נרשם לכל הכשרה שהוא מעוניין ללמוד, בין אם זה בפיקוח שלנו או בפיקוח של משרד ממשלתי אחר ואנחנו נותנים לפרט את התשלום עבור הלימודים.

ויש הגבלה של סכום? זה תלוי באישור של משרד התעסוקה?

לא, אלה סכומים שקבועים מראש. בשביל לקבל את השובר צריך לעשות איזה שהוא תהליך הכוון של איזה קורס בדיוק מתאים בשביל לנצל את המשאבים בצורה המיטבית, בין אם זה שירות התעסוקה או מרכזי הכוון כאלה ואחרים לכל אוכלוסייה.

הסכום של השובר נקבע לפי מקצוע הלימוד. יש לנו ממש מדד שנקרא מצפן המקצועות שאחת לשנה אנחנו מודדים את כל המקצועות שלנו לפי התשואה להכשרה ובהתאם לזה, מקצועות שהתשואה שלהם גבוהה יותר, שכיום אני יכולה להגיד מהעדכון האחרון, זה ענף הבניין, מקצוע מנהלי עבודה בבניין, מקצועות המנהל, חשבי שכר. אלה מקצועות שהתשואה שלהם להכשרה גבוהה ובהתאם גם גובה השובר גבוה יותר בשביל לעודד את הפרט לגשת למקצועות האיכותיים.

נושא של סייעות, למשל סייעות לילדים עם אוטיזם. הרי היום נקלטים, הם נקלטים, הם לא עוברים שום הכשרה, שום כלום, אתה יכול לבוא, סייעת, מדברים איתה שעה. אני סתם נותנת דוגמה, אבל זה לא סתם, זו דוגמה חשובה. והשאלה למשל אם אתם גם בונים או שיודעים על הכשרות או לפחות יוצרים הכשרות שהן רלוונטיות למציאות שלנו. יש לנו מלא חוסרים במסגרות חינוכיות מיוחדות ומסתבר שגם כשמגיעות מטפלות, לרובן זה העיריות יכולות, בין אם זה בהסעה, אבל הן לא עברו שום הכשרה והשאלה אם אתם רואים גם צעד, דואגים או שזה לא? זאת אומרת, יש הכשרה אז אני אשלם רק את ההכשרה, אתם לא מגדילים ראש בקטע הזה ואומרים, המציאות - - -

אני אשלים, כאילו כי גם בדיון הקודם זה עלה, על חשיבה אסטרטגית. זאת אומרת, האם ההכשרות מחוברות לשטח, למחסור בעובדים בשטח.

למציאות של היום.

כי בדיון הקודם - - -

הזכירה פה את נושא הבנייה, נושא הבנייה, אני חושב שהוא חשוב מאוד.

נכון, אבל בכלל איזו שהיא חשיבה אסטרטגית.

לא, בנייה זה בסדר.

העלינו גם את הנושא של החינוך פעם שעברה כי בסוף היום, חסרים היום מורים, חסרים היום חבר'ה בחינוך מיוחד.

בוא נגיד נגרים כבר לא רלוונטיים, אולי בבודדים, אבל מטפלות, מערכות חינוך, שיעברו הכשרות. אני לא יודעת מה קיים.

השאלה היא בעצם, בהמשך למה שאת שואלת, דבי, האם יש איזו שהיא ראייה אסטרטגית, תוכנית אסטרטגית לשנים הקרובות שמחוברת לשטח ולצרכים של השטח, זאת השאלה.

לצורך של המשק.

כן.

יש לנו כמובן, יש לנו ועדות מקצוע, אחת לשנה אנחנו מתכנסים ביחד עם בעלי עניין בתחום, אנשי מקצוע מהתחום לכל תחום ותחום ואחת לשנה בודקים את הצרכים במקצוע ובהתאם לזה מעדכנים את תוכניות הלימודים וחלק מתוכניות הלימודים אנחנו מסירים אם אנחנו רואים שהן בהן צורך וכמובן מפתחים תוכניות חדשות או מתאימים את הקיימות.

איפה אפשר לראות את הרשימה הזו של מה שנניח החלטתם אחרי הוועדה בשנה הנוכחית, מה כן ומה הסרתם?

הכול גם מפורסם באתר שלנו, של האגף להכשרה מקצועית ואני כמובן יכולה לשלוח את החומרים לוועדה לעיון.

אנחנו לא קיבלנו שום חומרים לוועדה, נכון?

לא, אני אשלח.

אבל צריך גם לפני ועדות, שיהיה לנו - - -

כן, חבל שלא שלחתם לפני הוועדה.

אנחנו מגיעים, בכל ועדה מקובל שלפני כן אנחנו מקבלים, יש דו"חות, מציאות, נתונים ואז ככה אנחנו גם יודעים באמת איך לסייע וזה. עצם העובדה שאין לי פה דף קצת מטרידה אותי. כבוד היושב ראש, זה משהו שהוא מאוד חשוב.

נכון, אני מתפלא שלא - - -

גם השאלה היא אם אפשר גם לקבל תשובה מה קורה היום. זאת אומרת, מתוך הכמויות - - -

האם בגלל זה אנשים נשארו יותר, מה עשו עם ההכשרות האלו, איך זה השפיע, האם אנשים באמת - - -

בדיוק, והמציאות היא קצת שונה, אנחנו כבר לא יכולים לחשוב 6 באוקטובר. אנחנו חייבים כי כל המפונים היום שמפוזרים, גם חלקם איבדו משרות מן הסתם, בטח אלה של הצפון שכבר זה תשעה חודשים, אני לא יודעת כבר כמה חוזר. ובאמת הפערים העצומים שיש מחסור באנשי מקצוע שיכולים לעבור הכשרה.

אני אספר לכבוד היושב ראש, כלומר, זה משהו שלי באופן אישי נורא מפריע. אני למדתי בתיכון, זה היה מסלול מסמ"ת של מקצוע ובגרות, למדתי אחיות, למדתי אחות מעשית. יצאתי, התגייסתי לצבא – אנחנו היינו עתודאיות – והלכתי לעבוד בזה. זאת אומרת, אני מהיום הראשון בגדול הייתי חיילת, התחתנתי, וכשהתחתנתי אז השתחררתי, ומיד הייתה לי משרד ואז כמובן אתה יכול להמשיך למוסמכות ומלא חברות שלי מיילדות, חדרי ניתוח וכולי. זאת אומרת, זה היה מסלול שהוציא אנשים ישר עם עבודה ואני תוהה איפה עצרו את זה.

זאת אומרת, כמו היום, הבנתי שגם משפטים הכניסו למערכות החינוך, למה לא לוקחים הכשרות? עכשיו, יש מסלול מסמ"ת, יש כאלה.

יש, קרוב ל-60,000 תלמידים.

לא, ויש כאלה שהם לא בנויים נניח לבגרות, מי שלא רוצה את הבגרות.

אלה ההכשרות שמדוברות, לא? אם אני מבין נכון.

זהו, והשאלה היא באמת אם לא צריך איזו השקה מול משרד החינוך. כי היום גם הנוער שלנו הוא קצת התפזר ויכול מאוד להיות שהמקצועות העיוניים, הריאליים, הקשים, לא בטוח שזה הזמן שהם מתפנים לזה עכשיו וצריך לשקול את זה.

אז יש, יש.

יש לנו את בתי הספר המקצועיים לנוער ויש לנו כ-65 בתי ספר פרוסים בכל הארץ שאלה בתי ספר מקצועיים שכל נוער שלומד אצלנו - - -

אבל, בסדר, זה לא בית ספר רגיל תיכון. אצלנו זה לא היה בית ספר מקצועי, זה תיכון רגיל שיש מגמות ואז עשו מזכירות אני זוכרת. ואז התלמידים - - -

גם בבתי הספר שלנו יש גם את המסלול המקצועי ויש להם גם מסלול בגרות שמי שמעוניין יכול לגשת גם עם תעודת בגרות וגם הם מסיימים עם מקצוע, הם מתנסים בעבודה במהלך הלימודים. הלימודים בבתי הספר מתקיימים בשיטה הדואלית, הם משלבים גם לימודים וגם עבודה מעשית.

אתן חושבות שצריך להגדיל את זה?

כן, חד משמעית צריך להגדיל את זה, יש צורך.

אנחנו מדברים על פערים בתקציבים? בגלל זה זה לא גדל?

כן.

יש לכם איזו שהיא הערכה, איזה שהוא נייר שנבין מה הפערים, הדרישה בשטח לבין התקציב?

כן.

70 בתי ספר כאלה.

הייתי רוצה עוד שאלה אחת חן, האם אתם יודעים מאלו שלמדו את ההכשרות האלו, כמה מהם נכנסו באמת למעגל העבודה? מישהו עשה איזו בדיקה, איך אומרים, בסוף מה יצא מכל הדברים האלו?

הם עושים צבא, הם מהלימודים הולכים לצבא אז קשה לנו לעקוב.

אבל הדוגמה שנתתי, אז חלקם התגייסו. קודם כול, היינו עתודאיות, יכולנו לעבוד בבתי חולים כחיילות, הרבה היו חובשות, חדרי לידה, מיילדות, כולן גם הלכו ועשו את ההסמכות ונהיו מנהלות מחלקה. אז תביני איזה מסלול שכבר ישר היה להן מקצוע שהן אהבו.

עכשיו, כשאני מנסה לחשוב על הילדים שאני נפגשת איתם, הייתי אתמול באיל"ן, במסגרות שבאמת, אז למשל להכשיר אולי לא מטפלות, לקרוא להן תומכות טיפול, אני לא יודעת, משהו שזה בדיוק כמו אחות. כמו אחות שיכולה לבוא ולהיות חלק מהעזר ובסוף אתה גם מתאהב במקצוע כי מי שאוהב אז הוא כבר, אתה נכנס ילד בכיתה י', אבל אתה כבר מתגייס ויש לך מקצוע. ובאמת, אתה יוצא, אתה אף פעם לא מובטל. אלה תחנות שאתה לא יכול להיות בלי הפרנסה. וצריך לחשוב על זה.

חן, אני אשמח קצת לשמוע איפה הדברים עומדים.

כן, אז אני אחלק את התשובה שלי לשניים. קודם כול, לגבי הנוער. אז כמובן הם לומדים מקצוע ועכשיו אנחנו שמים דגש מאוד מאוד מרכזי על לימודי המשך, למעשה שיהיה להם אופק. אם זה נקודות זכות שנותנים להם באקדמיה או לימודי הנדסאים.

חשוב ממש.

גם להכין אותם, את אלה שמתגייסים, בבינה מלאכותית, ל-8200, מודיעין - - -, ואז הם יוצאים ישר עם מקצועות.

רובם מתגייסים למקצועות שהם למדו. מי שלמד מגמת רכב, מתגייס בתחום הרכב בצבא, בין אם זה לוגיסטיקה, טבחות, יש לנו מגוון מאוד רחב. ולגבי השאלה של היושב-ראש לגבי ההשמה, בנוער אנחנו פחות בודקים את זה כיוון שהם אחרי הלימודים באמת מתגייסים, אבל בתחום המבוגרים אנחנו אחת לשנה עושים סקר בוגרים לבחון.

יש לכם נתונים, משהו? את יודעת כמה למדו, איפה זה עומד? סתם משהו, איך אומרים?

וגם אני רוצה התייחסות, במגזר הדתי, שאני יודעת שיש חלק כן הולכים לישיבות, אבל מי שמחליט לא ללכת לישיבות, האם גם שם יש הכשרות שייצאו לעבוד?

יש הרבה שאלות. נניח, אני כן הייתי רוצה לראות, מן הסתם יש פערים, בין בתי ספר מקצועיים בפריפריות לבין המרכז, אוקיי? ומה המקצוע שהכי יש עליו הכשרות. זאת אומרת, לקבל איזו שהיא תמונה גם כדי שנהיה יותר חכמות כדי להבין את הפער בין הפריפריה למרכז.

והנושא של הנקודות שאת אמרת שזה עוזר להם להגיע ללימודים גבוהים, זו נקודה סופר חשובה. כי בפריפריות פחות מגיעים ללימודים גבוהים ואם יש פה איזו שהיא מקפצה אפילו קטנה שנותנת להם איזה שהוא יתרון זה משהו שאני אשמח לחשוב איך אפשר להגדיל אותו, תגידו לי מה צריך, נפעל פה יחד עם יו"ר הוועדה, נחשוב איך אפשר להשתמש בזה יותר. אני חושבת שזה משהו שהוא הכי חשוב.

כן, ועכשיו זה יותר מתמיד כי המציאות מכתיבה נתונים חדשים ואנחנו חייבים לשים דגש על זה כי לצערנו זה לא יעזוב אותנו מחר.

יקותיאל, כמה מילים.

כן, יקותיאל משי מעמותת 121. לפני חמש שנים הקמנו את מטה המקפצה שחברים בו 50 ארגונים. ארגוני מעסיקים, איגוד לשכות מסחר, התאחדות התעשיינים, בעלי המלאה, התאחדות בתי המלון וכן הלאה, גם מהאקדמיה, מכללות שמכשירות להכשרה מקצועית וכן הלאה. חמש שנים המטרה שלנו היא להוביל מדיניות שהממשלה בעצם תקבל החלטה של השקעה משמעותית בהכשרה מקצועית.

רק אני אתן כמה נתונים. 50% מכל מחזור הולך לאקדמיה, 50% הנותרים מתפזרים. בעצם חלק קטן הולכים למקצועות טכנולוגיים והחלק הגדול אמורים להגיע להכשרה מקצועית אבל אין הכשרה מקצועית אז הם מתפזרים לכל מיני עבודות בשכר נמוך. ואנחנו כמובן מדברים על אנשים יוצאי צבא שמתחילים להקים - - -

כשאתה אומר הכשרה מקצועית, אתה לא מדבר על תלמידים.

לא, לא, לא, אני מדבר על אחרי צבא, כשיוצאים, כשמקימים משפחות, באיזה שהוא שלב - - -

חסרות הכשרות?

חסרות הכשרות.

אז אני אומר. לצערי, ואני אתן עוד שנייה את הרקע, אני יכול לענות על כל שאלה שתרצו, בשנת 2023, עוד פעם, לא מחפש אשמים, אבל בשנת 2023 היה איזה שהוא מאבק או מריבה בין משרד הכלכלה למשרד העבודה מי יבצע הכשרה מקצועית למבוגרים.

מתוקצבות.

כן, מתוקצבות, ודאי.

מתחילת הקדנציה, מי מחזיק את ההכשרה?

במשך שנה שלמה לא הגיעו לשום הכרעה אז לא יצאה הכשרה מקצועית אחת, שנה שלמה.

סליחה, אם אני יכולה רק לתקן, התקיימו הכשרות מקצועיות, לא במימון המדינה, אלא רק הכשרות מפוקחות.

כן, אני אגיד. כן, במשרד העבודה יש הכשרות מפוקחות, אני מדבר מתוקצבות. מפוקחות זה אומר שמשרד העבודה מפקח עליהן, מתוקצבות זה אומר שהמשרד מתקצב שוברים. אז גם השוברים, זאת אומרת, אנחנו מדברים על 40 מיליון אני חושב של שוברים שזה אלפים בודדים שמגיעים בסופו של דבר דרך מרכזי הכוון שהם גם שותפים אצלנו במטה. מגיעים לאנשים - - -

פריפריה?

בפריפריה, יש הרבה מרכזי הכוון בפריפריה, יש בכל הארץ. מרכזי הזדמנות, פריפריה, מפתח במגזר החרדי וכן הלאה. אבל לצערנו, בספטמבר 2023, משרד הכלכלה בסופו של דבר קיבל את המנדט לעשות הכשרת מבוגרים, הכשרה למבוגרים, וממש בספטמבר 2023 הוא הוציא שני קולות קוראים בסך 100 מיליון שקלים. ועד היום, הרי כל האגף להכשרה מקצועית עומד תחת משרד העבודה, למשרד הכלכלה אין אגף כזה, אז קשה לו להוציא לפועל את ההכשרות. אז עד עכשיו, אנחנו ב-2024 כבר, באמצע, כרגע לאט לאט חוזרים לאנשים ומתחילים את ה-100 מיליון של 2023 להתחיל לחלק.

רגע, שנייה. האם ה-100 מיליון קיימים?

קיימים?

לא, ה-100 מיליון, עוד פעם, הם חולקו, זה משרד הכלכלה. משרד הכלכלה קיבל את המנדט להוציא הכשרה למבוגרים.

אז הוא השאיר את הכסף אצלו והכסף הזה לא עבר להכשרות.

לא, זה היה אצל האוצר. האוצר שמח שיש שני משרדים מתווכחים, אז ה-100 מיליון בסופו של דבר הגיעו למשרד הכלכלה, ספטמבר 2023, פורסמו שני קולות קוראים, זה היה כבר בזמן המלחמה.

אני מבין שיש איתנו בזום את נציגת משרד הכלכלה? כי עד שמדברים על משרד הכלכלה כדאי שהיא תהיה איתנו בזום.

אני אמשיך אחר כך, אין בעיה.

לא, אז אני מנסה להבין אבל, אם הכסף נמצא במשרד הכלכלה, איך אתם מצליחים - - -

לא, אז משרד העבודה לא עושים כבר הכשרות מבוגרים, רק באמצעות שוברים. כשהתקציב הוא 40 מיליון - - -

אני אעשה סדר.

מה זה הכשרות מבוגרים? אתם גם עושים הכשרות מבוגרים.

אנחנו עושים הכשרות למבוגרים.

באמצעות המעסיקים, בשיתוף פעולה עם המעסיקים, זה ההבדל.

אנחנו במשרד העבודה, באגף להכשרה מקצועית לאור החלטת הממשלה מספר 93 שבאמת קבעה ששטח הפעילות של הכשרת מבוגרים עובר ממשרד העבודה לאחריות משרד כלכלה, אצלנו במשרד העבודה נשאר, אנחנו ממשיכים, יש לנו את המסלול העסקי שלמעשה אנחנו קובעים את הפדגוגיה, נותנים את ההכרה ומוודאים שיש סטנדרט מקצועי להכשרות, אבל הן לא הכשרות במימון. זאת אומרת, רק בפיקוח שלנו ובחינות ממשלתיות. מה שנשאר אצלנו במימון זה מסלול השוברים בלבד.

שזה? תסבירי.

שזה מה שהסברתי בהתחלה, שלמעשה הפרט יכול לבחור איזו הכשרה שהוא רוצה, בין אם היא מפוקחת על ידינו, משרד העבודה, או על ידי משרד ממשלתי אחר ואנחנו משלמים לפרט את העלות של ההכשרה שהוא נרשם אליה, הכסף מועבר ישירות לפרט. זה המסלול היחידי שנשאר אצלנו, כיום המשאבים שלנו מופנים לשם.

מי זכאי לשובר כזה?

למעשה כל דורש עבודה ומי שמשתייך לאוכלוסיות יעד שנקבעו להן יעדי תעסוקה בדו"ח תעסוקה 2030 זכאים לקבל שובר.

מה התהליך שהם עוברים וכמה זמן הם עוברים אותו בכדי להיכנס לקורס?

התהליך הוא לא ארוך. הם ניגשים למרכז הכוון, בין אם זה שירות התעסוקה או מרכזי הזדמנות.

אז אתם כן מסבסדים.

אנחנו מסבסדים רק במסלול השוברים. בעבר היה לנו מסלול מעסיקים או מימון מלא.

כן, אנחנו מפספסים פה את הדיון, מדובר באלפים בודדים. אנחנו מדברים על 50,000 בשנה שצריכים הכשרה.

אני מבינה, אבל אני מנסה ללמוד את זה, אז רגע.

מדברת על בודדים, בגלל זה זה המצב.

תוכל להגיד לי כמה בשנה בערך עושים הכשרות דרך השוברים, בערך?

כן, אני יכולה להגיד לך בדיוק אפילו.

בסבסוד מלא?

זה לא סבסוד מלא, זה סבסוד של בין 70% ל-90%.

ואם הוא מובטל, אז איך הוא משלם?

זה מיועד גם להכשרות אקדמאיות?

זה מיועד להכשרות הנדסאים, טכנאים, לא להשכלה גבוהה. כן הכשרות מקצועיות או לימודי הנדסאים, טכנאים.

אז בערך כמה את אומרת בשנה?

בסביבות 10,000-15,000 בשנה.

לא, לא, רגע, לא, בואו נעשה סדר. זה גם למפוקחות, גם למפוקחות.

אני שואל רק על שוברים, ושוברים זה רק לנוער או גם - - -

רק מבוגרים בני 18 ומעלה, זה לא הנוער, הנוער הם בנפרד.

אז בשוברים יש בערך 10,000 בשנה?

בשנה, כן.

אוקיי. ועכשיו למשרד הכלכלה יש הכשרות מסובסדות?

אני יכולה בבקשה להתייחס?

כן, רק רצינו איזו שהיא הבהרה.

כן, שלום.

אני מאוד מצטערת שאני בזום, גם העלו אותי מעכשיו לעכשיו, אני לא במיטבי כל כך. אבל מה שנאמר פה, באמת זה עבר ממשרד הכלכלה, קיבלנו את הכסף בפועל בספטמבר האחרון, יצאנו בשני מקצים. מקצה ראשון זה היה מקצה רגיל ולצערנו פרצה המלחמה והיינו צריכים לעשות התאמות, מקצועות בחירום. ושחררנו את כל הכסף, זאת אומרת 100 מיליון שקל, עכשיו אנחנו מעבירים את הכסף.

למי?

לכל מי - - - את הבקשות, מעסיקים.

למה? למעסיקים?

כן. המסלול הוא - - -

מה זה הכוון וכל הדברים האלו או שזה - - -

לא, לא, זה מסלול עם מעסיקים שיש מעסיק בקצה שקולט להשמה מיד אחרי.

זה יפה.

כגון? אפשר דוגמה לכאלו מעסיקים?

כן, זה מה שהאגף שלנו עושה.

זה יכול להיות מעסיק קטן וזה יכול להיות איגוד מעסיקים או קבוצת מעסיקים. דובר פה גם לצורך העניין על ענף הבנייה, אז היו לנו 20 מיליון שקל במקצה הקודם וגם לשנת 2024 מתוכננים מתוך התקציב עוד 20 מיליון שקל לטובת מקצועות הבנייה, אז גם איגוד הבנייה הגיש בקשות, אבל גם מעסיקים קטנים, כל אחד לפי הצורך.

המסלול הקודם היה בשיטת FIFO, פחדנו שאנחנו לא נצליח להוציא את כל הכסף וראינו שהביקוש מאוד מאוד מאוד גדול, אולי זו הנקודה הכי חשובה שאנחנו יכולים להגיד היום. אנחנו בימים אלה ממש - - -

הביקוש מצד המעסיקים או גם וגם?

מצד המעסיקים, אנחנו עובדים מול המעסיקים.

כן, אבל חסרים מלא עובדים.

גם לדורשי עבודה וגם להכשיר את העובדים האלה לכל מיני מקצועות. בימים האלה אנחנו מגבשים טיוטה חדשה של הוראת המנכ"ל, גם על סמך שנה שעברה, עושים דיוקים ואנחנו רוצים לצאת הפעם בשיטת מיקוד, זאת אומרת, לתעדף את הבקשות היותר טובות.

גם פה בהקשר של הפריפריה, אז אנחנו נתעדף וניתן ניקוד גבוה יותר לפריפריה, לצפון-דרום. אנחנו עכשיו בדין ודברים גם עם תקומה כדי שיתנו לנו תפקיד נוסף, אבל בלי שום קשר, אנחנו נותנים מענק גדול יותר גם לאוכלוסייה וגם נותנים למעסיק שנמצא באזור של צפון-דרום ניקוד גבוה יותר, בלי שום קשר אם יש תקציב, אין תקציב נוסף לצפון-דרום.

מה עם תיעדוף למקבלי קצבאות?

אין לנו מקבלי קצבאות, יש לנו אוכלוסיות יעד.

זה נמצא במשרד העבודה, אוכלוסיות מיוחדות זה במשרד העבודה.

לא, מקבלי הבטחת הכנסה למשל.

אבל אוכלוסיות היעד שלנו מוגדרות קצת אחרת. אלה חרדים, הורה יחיד, ערבים, יש כל מיני, אנחנו רוצים להכניס מילואימניקים, רוצים להכניס חבל תקומה וצפון, תושבי צפון.

אבל אני מבין שאין לכם כרגע שום נתונים, אבל אתם רק, איך אומרים, אתם אמורים להתחיל. אם אני מבין נכון, אתם רק אמורים להתחיל את זה, זו תוכנית שעוד לא התממשה בצורה מסודרת.

לא, לא, התחלנו, התחלנו ב-2023.

אמרת, הכסף היה ב-2023, לצערנו, לא השתמשנו בו ועכשיו אנחנו מתחילים לשלם למעסיקים והדברים האלו. בסוף היום, אין אנשים שכבר למדו את ההכשרות שאנחנו יודעים מה קרה איתם או שהם הלכו - - -

יש, יש. זה ממש התחיל בסוף שנת 2023. בספטמבר שחררנו את המסלול הראשון, באוקטובר, מיד אחרי שפרצה המלחמה, שחררנו את המקצה השני של חרבות ברזל מותאם. אנשים התחילו לקבל הכשרות ולהעסיק אותם. אין לי עדיין נתונים סופיים, אנחנו רוצים שתסתיים השנה ואז נוכל להציג נתונים, אבל אני יכולה להגיד שיש ביקוש מטורף. מעסיקים מחכים לקבל את המענקים האלה, שואלים אותנו כל הזמן מתי יוצא מקצה נוסף.

שאלה. לכמה הכשרות כאלה את חושבת שה-100 מיליון יספיקו? אתם יודעים את זה?

אז זהו, ברמת העיקרון, בחרבות ברזל הקלנו מאוד בתנאים והמענק היה קטן יותר כי רצינו להגיע לכמה שיותר וכמו שאמרתי, אלה היו מקצועות בחירום, זאת אומרת, עם 30 שעות הכשרה בלבד כדי שהמעסיקים יוכלו לקלוט כמה שיותר מהר את העובדים ולהעסיק אותם.

איזו הכשרה יש ב-30 שעות? סתם, כאילו, באיזה סוג של הכשרה יש 30 שעות? חקלאות, מה?

לא, בענף הבנייה, היה הרבה באבטחה, מקצועות כאלה שהם בחירום. אבל אנחנו חוזרים חזרה, אנחנו רוצים עכשיו שהמינימום יהיה 100 אם לא 150 שעות, חלקן בפיקוח ואז זה מול המשרד הרלוונטי שמאשר את ההכשרה עצמה. אבל מה שחשוב לנו באמת, שבסוף תהיה השמה אצל המעסיק ובממוצע המענק הוא בסביבות 15,000 שקל לעובד. בממוצע, זה ממש בגדול כי יש מסלול OGT ומסלול הכשרה בכיתה, אלה שני מסלולים שונים.

בזמן ההכשרה העובד מקבל שכר?

לא, לא.

יש מלגות שגם עבדנו על זה, הצלחנו דרך הג'וינט, המדינה אמורה להוסיף מלגות של בין 1,500 ל-2,500 שזו מלגת קיום כאילו. זו בדיחה, אבל יש שם אולי 20 מיליון שקל, אני חושב.

אני מאוד מבינה את החיבור בין משרד הכלכלה לבין ההכשרות האלה כי משרד הכלכלה בקשר עם המעסיקים, אבל זה כן קצת לא ברור לי הפיצול הזה, שפה יש הכשרות כאלה ופה יש הכשרות כאלה. לא, ההגיון הבריא, אני כאילו אומרת בכנות שאני לא בקיאה בחומר, בגלל זה באתי לפה כדי ללמוד.

אני רוצה לענות, אני חייב לענות על זה. אנחנו רוצים להיות פרקטיים, אדוני היושב ראש, נכון? אז אני אעלה את הבעיות שאולי נצא מפה עם משהו שאפשר לפתור אותו.

מה היית מציע?

רק השאלה אם הגברת סיימה.

אני מעניין אותי לדעת דבר אחד, רותם, רק מילה אחת. את מדברת על 30 שעות שהם למדו הכשרות, זה עולה 15,000 שקל, 30 השעות האלו?

לא, לא, לא, לא, אני מדברת על 30 שעות, זה חרבות ברזל, המענקים היו הרבה פחות, היו בסביבות 5,000 שקל. הרבה הכשרנו, גם בתוך המסלול הרגיל, אנחנו מאפשרים עד 20% עובדים קיימים, כי המטרה היא באמת להעסיק עובדים חדשים. בחרבות ברזל עשינו התאמות ובאנו ממש לקראת המעסיקים ופתחנו את זה בלי הגבלה. זאת אומרת, כל מעסיק שרצה - - -

איזה סוג של, שהעובד שלו, שיהיה קצת יותר מצוין?

זו לא רק ההכשרה, הוא גם קולט אותו לעבודה מיד. לכמה זמן הוא מחויב להעסיק אותו?

חצי שנה.

חצי שנה. תשמע, הוא גם קולט אותו. זאת אומרת, יש 30 שעות הכשרה, אבל אז הוא מתחיל. מתחיל והרי אתה מגיע לעבודה, אתה לאט לאט גם לומד תוך כדי עבודה.

אבל גם כשאתם מבקשים מהמעסיק אחרי שהכשרתם והשקעתם והוא תרם את חלקו באותו עסק ואתם מקצים לו חצי שנה חובה להעסיק אותו, אז אתם בדרך לא דרך פוגעים באותו עובד. משום שמעסיקים לא ממהרים, הרי אחר כך זה פיצויים וכולי. לדעתי, קודם כול צריכה להיות שנה ואחרי שנה אז יש לך מדד וגם לעובד, אתה מבטיח לו שבשנה הזו לפחות הוא הגן על עצמו. ואם המעסיק פה מקבל עובד שאל תשכחו שבתקופת ההכשרה לא מקבל משכורת, אז הוא כבר הרוויח אותו כמה חודשים וזה בסוף כוח.

בואו, יש הכשרות, ואני יכולה לומר, אמרתי, אני דווקא אשתמש בזה כי כשהיינו מתמחים לא קיבלנו משכורת ועשינו משמרות והכול וזה בא על חשבון אחות אחרת. אבל אני חושבת שגם הזמן שאתם מתחייבים לאותם מוכשרים שהוכשרו, כן להישאר לתקופה קצת יותר ארוכה כי זה גם סוג של יציבות, חצי שנה זה נראה לי מין, לא יודעת. אני הייתי, כבוד היושב ראש, הולכת, אנחנו משקיעים במישהו, אז לפחות תעלו לשנה. אחרי שנה סביר להניח שהוא גם ישאר במקום העבודה או לפחות ילמד יותר.

בסוף צריך לדעת איפה זה עוזר לפריפריה. זה דיון בוועדת כלכלה, באמת, כל הנושא של זה. בסוף, איך זה עוזר לפריפריה.

אני אתייחס לזה. דבר ראשון, הביקוש הוא מצד המעסיק. המעסיקים משוועים לעובדים. הם לא מקבלים מימון מלא על ההכשרה, אמנם מקבלים מענק מאוד יפה גם על ההכשרה וגם על ההשמה והם מתחייבים באמת, כרגע זה 20% מעל המינימום, יכול להיות שאנחנו נגדיל את זה גם. זאת אומרת, המעסיק כן מקבל איזה שהוא מענק, אבל בסופו של דבר, הוא גם משקיע בעצמו בתוך הדבר הזה ויש לו אינטרס להמשיך להעסיק את העובד.

מחקרים מראים גם שעובד שנקלט לעבודה במשך חצי שנה, יש לו גם איזה שהוא רצון, הוא כבר רגיל לקבל משכורת והוא רוצה להישאר במקום העבודה, ואם לא באותו מקום עבודה, אז במקום אחר ולכן השארנו את זה חצי שנה. אנחנו לא רוצים להעלות גם ביותר מדי בירוקרטיה ולהאריך את אורך המסלול מול המעסיק ולבקש ממנו גם אחרי שנה בעצם - - -

אדוני יושב ראש הוועדה, אני חושבת שזה חשוב שנשמע גם מישהו מהתאחדות התעשיינים כדי שנשמע גם את הצד השני כדי להבין את הפערים.

אני אגיד רק משפט אחד, הדיון פה הוא יותר על הפריפריה. נכון שיש פה דיון כללי, כמו שחברת הכנסת דבי אמרה, למחשבה האם מספיק חצי שנה או צריך שנה בשביל שתהיה יציבות לעובד או כל מיני דברים כאלו, אלה דברים נכונים. זה אולי דיונים בוועדת כלכלה או בדיונים במקומות אחרים. בסוף היום, אותי מעניין, אנחנו בדיון הקודם עשינו מחשבה, איך אומרים, זום אאוט על הסיפור של הפריפריה. ומעניין אותי לדעת האם ראינו שמה שינוי, כמה אנשים הוכשרו שמה, האם הם נכנסו למעגל העבודה? בסוף, איך אנחנו מייצבים שמה את האזור הזה, שאנשים יישארו לעבוד שמה ולחיות שמה ולצמצם את הפערים, זו המטרה. אז אם יש פה מישהו שיכול - - -.

אני יכול. אם שנה שעברה, עוד פעם, אני לא רוצה לפגוע באף אחד, אבל אם שנה שעברה היה שום וכלום, השנה יש כלום ושום, בסדר? עוד פעם, שים לב איפה מחולק הכסף, נלך לפי הכסף, נתיב הכסף. מי שיוצא לאקדמיה, המדינה מסבסדת אותו ב-6.5 מיליארד שקלים, מי שיוצא להכשרה מקצועית – 150 מיליון שקלים, זה הפער, כולל הפריפריה, זה הפער בין 6.5 מיליארד ל-150 מיליון להכשרה מקצועית.

עכשיו, ההכשרה המקצועית כרגע, כמו שהסברתי, מחולקת בין משרד הכלכלה; משרד העבודה; תקומה; מנהלת הצפון שעדיין לא ידוע על - - - – כולם קיבלו כסף גם להכשרה מקצועית. מי יעשה את זה? איך יעשה את זה? אף אחד עדיין לא יודע. אנחנו עובדים עם כל הגופים אגב, עם תקומה, עם הג'וינט, עם קרן רש"י שהם שותפים שלנו, עם כולם אנחנו יודעים על השטח.

דיברת על הפריפריה, יש עכשיו יוזמה חדשה, אנחנו עובדים בשיתוף כמובן גם עם הג'וינט וגם עם קרן רש"י על זה, על מודל אזורי. יש קולות תחת משרד הפנים שהם יודעים הכי טוב, בעצם אמורים לדעת הכי טוב מה קורה בכל אזור כולל הפריפריה ואיפה שצריך להשקיע שם יותר, הם יקחו, הם יפנו. הרעיון או המודל שאנחנו מובילים זה לקחת את המעסיקים שהם יודעים מה הם הכי צריכים, בכל מקום, כולל הפריפריה, הם יתחברו עם גופי ההכשרה, יעבדו בשיתוף פעולה עם האשכול שיודע, האשכול האזורי ויובילו להכשרה משותפת שבסופו של דבר, תהיה השמה בסוף. אבל השמה שהם יודעים הכי טוב מה הם צריכים.

מה צריך בשטח, בדיוק.

אז זה מתקדם עכשיו לאט לאט מול משרד הכלכלה, היינו שבוע שעבר בפגישה עם מנכ"ל משרד הכלכלה גם על הנושא הזה. זה הולך, אבל כשהתקציבים מחולקים, אנחנו בתפיסתנו במטה המקפצה, שיהיה גורם אחד שיתכלל גם את שירות התעסוקה, זה יכול להיות עבודה, זה יכול להיות כלכלה, שמישהו יקח תחת אחריות את ההכשרה המקצועית, היום הכספים מפוזרים בכל כך הרבה מקומות. מנהלת תקומה, לפני כמה זמן הוקמה?

כמה חודשים.

יש כמה חודשים טובים? מישהו יודע איפה הכסף? מישהו יודע לאיפה הכסף הולך? הם עושים שם עבודת שטח מצוינת, אבל בסופו של דבר יש מיפוי, אתה יודע. הרי יש מפונים, איפה המפונים נמצאים? בקריית שמונה מפוזרים ב-170 רשויות אם אני לא טועה. מישהו יודע? מישהו לא יודע?

כן, אבל תקומה זה לא לצפון, תקומה זה רק לדרום.

יפה, לדרום. שאלת שאלה מצוינת. ומנהלת לצפון מתי הוקמה?

זאת שאלה שגם אני שואלת.

אז יפה, אותו רעיון. שורה תחתונה, אין מדיניות שקשורה להכשרה מקצועית, אין מדיניות, אף אחד לא יודע, כל אחד מושך לכיוון שלו.

אבל כשאתה אומר שסימנו רק 150 מיליון, זה באמת כלום לעומת מה שצריך.

זה כלום, 150 מיליון זו הכשרה של אולי 15,000-20,000 איש.

אתה מדבר על 50,000 איש שצריכים.

נכון, אנחנו מדברים על 50,000 בכל מחזור. עכשיו, מי האנשים האלו? או מובטלים, או אנשים שרוצים, שנכנסים לשוק העבודה, או עובדים בשכר נמוך שאנחנו רוצים לשדרג אותם תעסוקתית. למה מישהו עם שלושה-ארבעה ילדים צריך עדיין לעבוד בעבודה שהוא מרוויח 5,000 או 6,000 שקל אם הוא יכול לקבל הכשרה מקצועית ולהגיע ל-10,000, 12,000, 13,000? ואנחנו לא מאפשרים לו את זה כי אין.

השר הוא מהמפלגה שלך, אפשר להביא אותו פה לאיזה דיון. באמת.

אין לו מנדט, אין לו מנדט לשר אבל, הוא לא קיבל את המנדט.

כן, אבל בסוף היום - - -

אני חושב שזה גיים-צ'יינג'ר. כאילו לא מתייחסים לזה יותר מדי כמשהו שיכול לשנות. אבל עדיין חסרה לי נקודת המבט של המעסיקים, אני רוצה לשמוע רגע את המעסיקים, את הצורך שלהם.

המעסיקים מתים להכשרה מקצועית.

נמצאים פה התעשיינים?

בזום.

נמצאים פה בזום?

את תמר הרן, אם אפשר בבקשה להעלות.

כן, בבקשה, תמר.

תודה רבה שאפשרתם לי להצטרף מרחוק. אני מתנצלת שלא הגענו לדיון עצמו מפאת מספר דברים שאנחנו מטפלים בהם כרגע. בין השאר תוכניות להכשרה, גם בתחום של עולים ועוד אוכלוסיות. אבל כן היה לי חשוב להגיד פה כמה דברים שנאמרו כי לצערי, ואני מצטערת להרוס שמחות, אבל התמונה שאתם מקבלים היא לא כל כך מדויקת. אז רגע אני אציג את תפקידי, שמי תמר הרן, אני ראש תחום חינוך, הכשרה ותעסוקה בהתאחדות התעשיינים. שלחנו גם נייר עמדה, עוד בדיון הראשון בוועדה.

אז איפה? ראיתם נייר עמדה?

לא.

לא קיבלנו, אתם שלחתם?

הגיע הבוקר, אני ראיתי את זה ממש ברפרוף.

אז לא ראינו אותו.

כן, שבו פירטנו על התוכניות שלנו ואיך אנחנו מקדמים.

אבל אני רוצה רגע להתייחס קונקרטית לדיון ולדברים שנאמרו. תוכניות ממשלתיות שיוצאות, הן מונחתות גם עלינו. באופן מפתיע, והייתם מצפים שאיגוד מעסיקים גדול כמו התאחדות התעשיינים שמייצגת 2,000 חברות תעשייה ומבחינת העובדים מייצגת קרוב ל-500,000 עובדים במשק, מה שאומר שזה הארגון הגדול ביותר והמשפיע, ועדיין, אנחנו לא מעורבים בתהליכים האלה.

גם התוכנית הראשונה שיצאה ממש לפני תחילת המלחמה, קיבלנו זאת בהפתעה וגם כשביקשנו לשנות דברים מסוימים כמו שיטת ה-FIFO שהייתה גרועה, גרועה, כי בעצם היא פגעה במעסיקים, לא עזרה להם. שלא לדבר על זה שזה יצא ביום חמישי בשעה 16:00. אני לא צריכה לספר לכם אילו מנהלי כספים או מנהלי משאבי אנוש לא נמצאים בשעה 16:00 ואלה בדיוק אלה שצריכים את המענקים האלה.

זה לא כסף שהולך למעסיק כדי לסדר לו הכנסות, ממש לא. זה כסף שמתגלגל בסופו של דבר לעובדים וזה חשוב. אם כוחות השוק בתחום ההכשרות בתעסוקה היו עובדים כמו שהיינו רוצים לא היה צריך את זה, אבל זה לא עובד ולכן נדרש לעשות או תוכניות OGT ואנחנו מברכים על זה. אבל אנחנו דורשים ומבקשים להיות חלק מהתהליך הזה.

אז דיברתי על שיטת ה-FIFO שלא התייחסה אגב לא לפריון, לא לתרומה של ענף כזה או אחר למשק, לא הייתה שום לקיחה בחשבון של תחומים מסוימים, לא הייתה התייחסות גם להיבט הגיאוגרפי. בסופו של דבר, מעסיקים, גם בעוטף, אתם תתפלאו לשמוע, לא קיבלו אישור למענקים ל-OGT. גם אחרי שביקשנו, גם אחרי שהסברנו שמדובר במעסיק שנפגע, נפגע פיזית, לא מדברת על זה גם בהיבטי - - -

את מדברת על התוכנית של משרד הכלכלה?

אכן, נכון, התוכנית שיצאה לפני המלחמה ואז בעצם המשיכה תוך כדי תחילת המלחמה. מעסיקים לא קיבלו מענה במשך שלושה וארבעה חודשים בכלל, שלא לדבר על הכסף שאני לא יודעת אם בכלל נכנס, אבל גם לא קיבלו מענה בכלל אם אושר, לא אושר ומעסיקים מהעוטף שלא אושר להם. גם אחרי שהגישו ערעור, עדיין לא אושר. אז אתם מבינים קצת את התמונה היותר מלאה. עכשיו, לא הייתה בתוכנית הזאת שום התייחסות לפריפריה. אני לא יודעת אם בתוכנית הקרובה שתצא, שגם אותה, אנחנו שמענו שאמורה לצאת.

הייתי מעלה חזרה את משרד הכלכלה, באמת.

אני מקווה שרותם שומעת אותנו במשרד הכלכלה, היא איתנו.

והיא גם מכירה את הדברים האלה. אנחנו מכירים, אנחנו בקשר עם משרדי הממשלה, אנחנו בקשר עם האנשים.

אז בעצם את אומרת, אני מתחילה להתעצבן.

כלום ושום, ושום וכלום.

לא, את בעצם אומרת שכל הכסף, לא הייתה עדיפות לפריפריה, לא הייתה עדיפות לאזורי לחימה. כן? זה מה שאת אומרת?

לא, אזורי לחימה כאילו לא ידעו את זה מראש.

אוקיי, אז אני רוצה לדעת לאן הכסף הלך, איך אני יכולה לקבל פירוט?

גם אנחנו רוצים לדעת.

אדוני יושב ראש הוועדה, באמת, סליחה. איזה עצבים.

אני רוצה לדעת לאן הלך הכסף? איזה חברות. ואני לא אתפלא לראות אם באופן קבוע מדובר באותן חברות שמצליחות לשאוב את התקציבים האלה וכל הכבוד להן על כך.

אני הבנתי שאלה גם מעסיקים קטנים אם אני הבנתי. היא אמרה שיש כמה חברות גדולות כמו קבוצת מעסיקים או - - -

כן, אבל אם מתוך ה-100 מיליון, 10 מיליון הולך למעסיקים קטנים ו-90 מיליון הולך למעסיקים שכנראה חוזרים על עצמם, אז יש פה איזו שהיא בעיה. אני מציעה, בגלל שזה נורא קשה ככה, אם אפשר, אדוני - - -

לא נמשיך בדיון הזה, העיקר חסר מן הספר. אם אין לנו לא פרטים - - -

נבקש לוועדה הבאה.

אחת, אני הייתי מבקשת שלדיון הבא אתה תכריח, בתור יושב ראש הוועדה, שיגיעו לכאן נציגים גם של משרד הכלכלה. אבל גם אתם, איחוד התעשיינים, תטרחו ותגיעו לכאן פיזית, אני יודעת שזה לא פשוט, אבל להגיע, כי רק ככה אפשר באמת לפתור דברים. נורא קשה ככה.

בין התוכניות של העולים לתוכניות זה תבואו לפה.

אבל תעשו לנו שקיפות למה שאתם יודעים ואנחנו נדרוש את ההשלמות. אנחנו רוצים לדעת מה קורה עם הכספים.

סתם מעניין אותי איזה קריטריונים. מישהו יכול להגיד לי סתם, איך זה עובד, מה הקריטריונים? מי קובע מי מקבל?

הקול הקורא, איפה הקול הקורא?

משרד הכלכלה. מנהלת המעסיקים במשרד הכלכלה.

בואו ניתן למשרד הכלכלה לענות על זה. אני יכולה להגיד, אבל - - -

אז אולי ניתן לרותם להגיד כמה מילים. בבקשה, איך זה עובד, רותם? אני איגוד בעלי עסקים, אני קבוצת בעלי עסקים. מה, איך אני פונה? לפי מה קובעים? מה הקריטריונים? מה הדברים, איך זה עובד?

רותם, לפני שאת ממשיכה, אני רק אומר משהו, כמובן שזה לא אישי. יש נטייה למשרדי ממשלה להוציא קולות קוראים, להחליט החלטות מעל הראשים של מי שזה נוגע להם בלי לעשות שיתוף אמיתי ולהבין.

אז אני מבינה, אני רוצה להתייחס, אוקיי? קודם כול, זה עבר למשרד הכלכלה בלי תקנים, אוקיי? ככה "שונררו" כמה עובדים מתוך המשרד, נותרתי רק אני בינתיים עד שיוקם אגף במשרד ועדיין אנחנו בלי תקנים. הכסף הגיע אלינו רק בספטמבר כמו שאמרתי ועל מנת שנממש אותו וננצל את כל התקציב יצאנו עם הוראת מנכ"ל. נכון, שיטת ה-FIFO היא לא שיטה אידיאלית, אבל עשינו המון שיפורים בהוראת המנכ"ל הנוכחית שאנחנו רוצים לצאת איתה עכשיו. גם שינינו את השיטה להקצאה תחרותית, גם הוספנו - - -

האם ישבתם עם איחוד התעשיינים שמייצג את המעסיקים?

הוא אומר 500,000 עובדים יש להם תחתם.

לפני שאנחנו נגבש סופית את ההוראה אנחנו יוצאים, ככה זה אצלנו במשרד, בהליך של שאלות תשובות, בין שבוע לשבועיים, זה תלוי.

מתי אתם מסיימים את התהליך הזה? אני כבר לא הצלחתי להבין. אז למעשה הכסף עוד לא יצא?

עוד פעם, יש שני סוגים, יש את הכסף שהיה.

בכלל? ה-100 מיליון עדיין לא יצאו. אוקיי.

100 מיליון של 2023 יצא.

2024 לא יצא.

אה, של 2024 עוד לא יצא.

ביוני 2024.

אתה רוצה שאני אספר לך כמה תקציבים של 2023 עוד לא יצאו?

אבל זה באוצר. אבל אני חושב שזה עדיין אצל האוצר, רותם, נכון? ה-100 מיליון זה באוצר עדיין, לא קשור אליהם.

באוצר, לא קשור אלינו.

את טיפלת גם בתקציב של 2023?

כן.

אוקיי. האם בתקציב 2024, רותם, אני מנסה להיות פרקטית, אוקיי? כאילו, לכולם יש טענות.

אילו גופים קיבלו את זה? שאלה.

השאלה אם לפני שאתם מוציאים את הקולות הקוראים, לפני, אני, באמת, באישור של יושב ראש הוועדה מבקשת שתשבו עם האנשים הרלוונטיים, זה איחוד התעשיינים שהיא אמרה.

אין בעיה.

בבקשה תשבו, תקשיבו. אולי תסכימו, אולי לא, אבל לפחות תקשיבו ותנסו להגיע. כי אם אין העדפה לפריפריה, הסתבכת איתי.

אז היא אמרה ניקוד, היא אמרה שהם עשו ניקוד.

אני אמרתי בתחילת הדיון.

אבל אם זה לא מגיע? אוקיי, כן, אני מקשיבה.

רותם, סליחה שאני עוצר אותך. אני קודם מעניין אותי לדעת, היה 2023, מעניין אותי לפי מה, אנחנו אומרים אחד-אחד. אתם אומרים שאתם מנסים לשפר עכשיו את הסיפור של הוראת מנכ"ל בצורה מסודרת, הבנתי.

ואנחנו בלי כוח אדם, כן?

הבנתי. אולי נלקט פה גם בכנסת כמה אנשים.

יש ארבעה תקנים במשרד העבודה שהמאבק הקודם עדיין לא הסתיים. זאת אומרת, משרד הכלכלה רוצה שיעברו אליהם ומשרד העבודה בצדק לא רוצה לשחרר את התנאים האלו.

אז רותם המתנדבת, המתנדבת היחידה שנשארה.

מתבצע כרגע שיח של שני השרים, שר העבודה ושר הכלכלה לגבי הסוגיה של התקנים. מעבר לזה, בסוגיה המקצועית - - -

מה זה, השרים בעצמם מתעסקים עם זה?

לצערנו, זה הגיע לרמה הזו.

אבל תציפו את זה, תציפו את זה. כי אנחנו נתפוס את שר הכלכלה וננער אותו אם צריך. לא יכול להיות שבגלל תקנים, עכשיו כסף תקוע, עובדים לא מגיעים להכשרות, מפעלים קורסים כי אין להם עובדים. לא יתכן שבגלל תקנים, אבל תציפו. איך אנחנו נדע?

הנה, היושב-ראש כינס ועדה ואנחנו יודעים עכשיו.

לא עוצרים את העבודה, חשוב לציין שאנחנו לא עוצרים את העבודה.

כן, אבל את לא יכולה לעשות את זה לבד, רותם.

אבל אם אין תקנים, אז איך אתם עושים עבודה? אם אין תקנים, מה זה עוזר?

אני לא יכולה לצפות ממך באמת לעשות דבר כזה.

באמת, זה לא משהו את, אבל כשיש פה בעיה עם שר כלכלה, שתוקעים לנו תקנים, אז יש לנו אנשים שלא מתפרנסים, לא מתקדמים, ואחרי 7 באוקטובר אנחנו באפס סבלנות.

אני מאמין שנפגוש אותו במליאה, אנחנו ניגש אליו ביחד. ניגש לשר הכלכלה ביחד בשבוע הזה, נפגוש אותו, נדבר איתו.

אם אתם כבר תופסים אותו, תבקשו עוד 200 מיליון או מיליארד.

אבל בואו נדבר עם רותם. מה נעשה, רותם? 2023, מה נעשה? לפי מה החליטו אילו חברות מקבלות, אילו ארגונים, איך זה עבד?

אז ב-2023, כמו שאמרתי, יצאנו בשני מקצים. מקצה ראשון שהוא מסלול רגיל, פתחנו מבחינת סוג ההכשרות כמעט הכול למעט מקצועות מאוד ספציפיים שלקחנו את זה ממשרד העבודה כשזה היה בזמנו. ואחר כך יצאנו, פחות מחודש - - -

ומה, ניגשו יותר מדי אנשים? סתם מעניין אותי, היו יותר מדי? איך זה עובד? כאילו, מבחינת הכמות.

לא, פשוט פרצה המלחמה והתאמנו את הוראת המנכ"ל למקצועות בחירום בלבד, הפכנו את זה לרשימת מקצועות ספציפית, אוקיי? כי ראינו שיש המון מקצועות חירום ורצינו להתייחס אליהם.

אם אני מבין שדירגתם בגלל שהייתם צריכים, אמרת, דברים יותר פשוטים, 30 שעות, להכניס - - -

לא הבנתי, מקצועות חירום. לא, מה זה מקצועות החירום? כמה זמן ההכשרות?

היא אמרה, היא אמרה, ניסינו להכניס, היא אמרה, אבטחה, היא אמרה, 30 שעות, זה מה שהיא אמרה. שנתנו כסף קטן, דהיינו 5,000 שקל ו-30 שעות. כאילו, לעשות כמה שיותר אנשים עם הכשרות שיוכלו להתקדם הלאה בדברים - - -

שקשורים למלחמה.

שקשורים למלחמה. אבל אני שואל, מי חילק את זה? איך זה דורג? איך אומרים, איך זה נעשה?

זה לא דורג, זה היה לפי תנאים מאוד בסיסיים.

כאילו, אני יכולתי לבוא, לדפוק בדלת, להגיד, חבר'ה, אני רוצה.

זה היה פינג-פונג, מי שהגיש ראשון ועמד בתנאים, שזה אומר, כל מעסיק יכול לקבל עד 100 עובדים, אם הוא הגיש תוכנית לימודים, עומד בשכר שבמלחמה זה היה שכר מינימום רגיל, אבל במקצה הקודם - - -. במלחמה זה היה חודשיים - - -

מי שיש לו יכולת להגיש, מגיש. עסקים קטנים, אין להם יכולת.

מה זה?

זה היה בקול קורא רגיל? כולם ראו את זה מפורסם בקול?

כן, כן, בהוראת מנכ"ל, כן, כן. עכשיו אנחנו לומדים תוך כדי, גם כמו שאמרתי, באמת אנחנו בחוסר כוח אדם ובאמת אנחנו מנסים לעשות את המקסימום וללמוד תוך כדי ובאמת שיפרנו את ההוראה מקצה לקצה. הוספנו אמות מידה, זאת תהיה שיטת ניקוד לפי אזורים, פריפריה כמו שציינתי, לפי הכשרות, לפי שכר, לפי פריון. באמת שיפרנו את ההוראה ואני מניחה שאנחנו נלמד תוך כדי תנועה, מנסים כל הזמן.

את אומרת, עוד שנה אם אנחנו נשב פה, נשמע אחרת קצת.

נכון, נכון.

נשמע, אם יהיה להם מספיק צוות ואם השר ישנה את - - -

אם יהיה כסף, אין כסף אבל, מה זה 100 מיליון?

מה זה 100 מיליון? ב-2025 גם זה אני בספק אם יהיה עם - - -

הביקוש הוא מטורף.

כן, אבל הוא אמר שכשנותנים למקצועות, ללמידה 7 ומשהו מיליארד, פה את מדברת על 150 מיליון.

6.4 מיליארד לאקדמיה, 150 מיליון להכשרה מקצועית.

אתה יודע, הבדיחה היא שבאמת ארגון התעשיינים שמחזיק כל כך הרבה מידע ואנשים וכולי, הוא לא שותף לחלק מהתהליכים. הרי בפרקטיקה הם בחזית, זה לא השר ולא מי שמסביב. איך בסוף אנחנו ניתן תשובות אם לא יושבים איתם לישיבת עבודה ואומרים א', ב', ג', זה מה שצריך, זה מה שיועיל וזה מה שיקל גם על המשק שלנו.

מי יודע הכי טוב מה השטח צריך? לא הממשלה. לקח לנו חמש שנים לשכנע את הממשלה לא לעבוד מלמעלה למטה, אלא מלמטה למעלה, שהשטח יודע הכי טוב, כל מעסיק יודע אילו עובדים הוא צריך. ובמקצועות שמשתנים מדי יום זה לא מספיק לשבת פעם בשנה או פעם בשנתיים להחליט על מקצועות, זה משתנה כל הזמן.

ברור, זה דינמי. כבוד היושב ראש, אני חושב שצריך לעשות ועדת המשך, אבל להביא באמת את מי שצריך לתת לנו תשובות וגם לקבל ניירת. באמת, אי אפשר לקיים ועדה כזו בסיסמאות.

אני חושב שכינסתי כאן את הדיון בגלל שפשוט אני רואה שאנחנו יושבים פה על אוויר קצת, סליחה שאני אומר. אנחנו אמנם כנסת ירוקה ומשתדלים פחות נייר ופחות דפים, אבל בסוף אנחנו מחפשים חומר ולשמוע דברים.

אנחנו מחפשים מדיניות, מישהו שייקח אחריות על ההכשרה המקצועית.

ואני אומר שבסוף היום, אני שומע תוכנית שזו תוכנית שעשו אותה, שחשבו עליה, תוך כדי תיקנו אותה אולי בצורה כזאת או אחרת ומנסים לבנות אותה מחדש, בואו נקרא לזה ככה, לשנת 2024.

אני אשמח להתייחס לזה, אני פשוט, סליחה, באמת, קיבלתי את הדיון הזה לפני שעה ואני חולה בבית. אבל אני ממש אשמח להתייחס ולהציג חומרים.

אנחנו נעשה דיון המשך, לא יודע אם במושב הזה או מיד בתחילת המושב הבא, אבל אני כן מבקש, דבר ראשון, לשבת עם - - -

למה? אין לנו זמן במושב הזה?

יש לנו פחות מחודש, מה נשאר לנו?

כן, אבל תכניס עוד דיון.

אני אשתדל מאוד.

אדוני היושב-ראש, הפריפריה, מצבה לא משתפר.

אני אגיד לך, כן, אבל אין לי בעיה, אני יכול לעשות דיון עוד שבוע, אבל בסוף היום אנחנו צריכים לבוא עם חומר ולשמוע דברים מסודרים.

לא, אבל בוא נקבע נגיד לסוף יולי ואז אפשר.

אני אסביר, אני בסוף היום צריך, מתי באמת, אם יש להם, להביא חומרים, אם מישהו יכול לשבת על הדבר הזה ולראות מה נעשה.

לדעתי יש להם, הם רק צריכים לדעת מה אנחנו רוצים ולהביא.

אני יכול להתחייב להביא את החומרים מכל השותפים שלנו שכוללים את התאחדות התעשיינים, איגוד לשכות המסחר, כל גופי המעסיקים הגדולים במשק. הם יביאו את הנתונים איך שהם.

טוב, אנחנו נעשה עוד דיון המשך במושב הזה בעזרת השם.

אם אני כבר פה, אז אני אציג את הסטטוס שלנו.

רק שם ותפקיד.

ביאן אלקאסם מרשות פיתוח היישובים הדרוזיים והצ'רקסיים במשרד ראש הממשלה. אני רק אסביר מה הסטטוס של היישובים שלנו. כיום, החלטת הממשלה האחרונה של היישובים הדרוזיים, גם בגליל כרמל, גם בגולן הסתיימה ב-31 בדצמבר 2023, כיום אנחנו בלי החלטות ממשלה ועל כן, אין כסף.

אז אין לכם הכשרות בכלל?

יתרות, מה שאפשר מהיתרות.

למה הם צריכים? לא, לא הבנתי. אתם חלק ממדינת ישראל?

כן, תגידי את זה למשרד האוצר.

תודה. אני צריכה להגיד? אתה חלק ממשרד ראש הממשלה ואני צריכה להגיד?

לא ידעתי שיש הכשרות במשרד ראש הממשלה.

לא, זה לא קשור, למה הם לא חלק?

לא, זה משרד העבודה, לא משרד ראש הממשלה. אנחנו מעקב ובקרה, אנחנו לא המבצעים.

אני מנסה להבין, אם הקצו 100 מיליון להכשרות - - -

לא, לא, אנחנו מדברים על תוספתי. חוץ מהכסף המשרדי שהמשרדים מפנים, אנחנו מביאים עוד כסף לכסף שיש כבר במשרד.

אוקיי, אבל במסגרת ה-100 מיליון של ההכשרות, גם צ'רקסים ודרוזים יכולים לגשת.

יש בשורה טובה, סליחה, משרד העבודה קיבל עכשיו 70 מיליון שקלים להכשרה מקצועית.

אני רק אומר את הסטטוס, שב-2024 אין לנו החלטת ממשלה, אז אין כסף תוספתי להמשיך עם צמצום הפערים כי משרד העבודה עושה עבודה ממש טובה במגזר הדרוזי והצ'רקסי, מספר האנשים בתעסוקה, השמה היא מצוינת.

כמה תוספתי קיבלתם?

בהחלטה האחרונה זה היה 7.5 מיליון אם אני לא טועה, ועכשיו - - -

ב-2024 אין?

כי אין החלטת ממשלה. עכשיו יש החלטת ממשלה כתובה, צריך רק שיאשרו את הכסף ואז, כן, שתעבור. בתקווה שהיא עוברת השבוע, אבל אי אפשר לדעת, כל שבוע אומרים שבוע הבא, שבוע הבא, שבוע הבא. אז רק צריך לחץ על האוצר שהוא יסכים סוף סוף לתת את הכסף.

טוב, אנחנו נעשה דיון המשך. אני גם רוצה שבדיון ההמשך גם משרד האוצר יהיה פה, לא בזום; זה אחד. כמובן, משרד הכלכלה, אני חושב ש-160 מיליון שקל שיש לכם בתקציב - - -

100 להם ו-100 - - -

אז אולי שייקחו משמה כמה תקנים עד שיגמרו השרים להסתדר ביניהם, אז יאיישו כמה תקנים ולראות אם יהיה יותר קל לעבוד. לא, באמת, בסוף מישהו צריך לשבת, לפחות לכתוב איזה משהו, לחשוב על משהו, אני רואה שהכול - - -

אין מדיניות, חוזרים למדיניות.

ואני כן רוצה לדעת מה נעשה, לפי מה זה עבד, רותם, לדיון הבא גם, באמת בצורה מסודרת. גם משרד העבודה, השוברים הם דבר חשוב, אבל אם בזה אנחנו עוסקים רק, בשוברים, אז לא עשינו כלום. זה כבר דבר ישן, מה אנחנו היום, איך אנחנו מתקדמים הלאה ואיך אנחנו דואגים, בפרט לפריפריה כי בסוף אנחנו חייבים לצמצם את הפערים שמה. איפה ההעדפות?

לא דיברנו פה על מדידה והערכה. יש כבר הכשרה.

שאלתי את זה גם בהתחלה, שאלתי בהתחלה אם מישהו יודע מה התקדם עם זה, כמה אנשים נכנסו למעגל העבודה בגלל זה, האם ההכשרות הוסיפו למישהו משהו?

לפני שנתיים מישהו הרוויח 5,000, הוא מרוויח היום יותר?

בגלל זה ציינתי שאנחנו בודקים אחת לשנה סקר בוגרים, כל בוגר הכשרה מקצועית, אנחנו בודקים אחת לשנה מה התקדם איתו, האם הוא השתלב בעבודה, האם הוא עוסק במקצוע.

זה כן, אבל אף אחד לא בודק מאיזה שכר התחלתי הוא התחיל.

גם זו שאלה שנשאלת בסקר, בודקים את זה. יש לנו את הנתונים, אנחנו נעביר אותם לוועדה.

האם בן אדם בזכות זה הרוויח עוד כמה אלפים לכיס או שהוא נשאר באותו שכר.

כן, כן, זה כן נשאל.

יש הבדל בין מישהו מהפריפריה עם כלים למישהו - - -

לזכותנו יאמר שאנחנו - - - הכול. מה היה השכר הקודם, השכר החדש, עלייה בשכר.

אז אני גם רוצה שהוועדה תקבל נייר עמדה בדיוק מה יצא וכמה אנשים - - -

לא קיבלנו על דיווח, אז נקבל את הסכמתם של - - -

הוועדה מבקשת, לא צריך את ההסכמה שלהם להעביר.

לא, זה לא הדו"ח שלנו, זה הדו"ח שלהם. אנחנו קיבלנו - - -

אוקיי. חן, אז תעבירו לנו באמת לוועדה, שיהיה בצורה מסודרת, טוב?

זה חשוב מאוד לפריפריה, שמה הכלים ההתחלתיים הם פחותים. בן אדם שמרוויח 5,000, לא בטוח שהוא יגיע ל-13. הוא יגיע ל-6,000, לא יודע אם בשביל זה היה שווה כל הסיפור הזה. לכן אם לא יודעים את ההתחלה שלו, זו לא מדידה נכונה.

אוקיי, בסדר גמור, תודה רבה. אנחנו נעשה דיון המשך ואני מקווה שכבר שם יהיו קצת דברים יותר מסודרים שנוכל באמת להחליט איך מתקדמים הלאה ואיך מצמצמים את הפערים באמת. תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:52.