פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



45
ועדת המדע והטכנולוגיה
09/07/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 42
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
יום שלישי, ג' בתמוז התשפ"ד (09 ביולי 2024), שעה 13:47

"מחדל חמור: התרשלות המדינה בשמירה על חומרים בפרשת ילדי תימן"

חברי הוועדה: סימון מושיאשוילי – מ"מ היו"ר

טלי גוטליב
עופר כסיף
יונתן מישרקי
משה רוט
קטי קטרין שטרית

אילן הרטי - מנהל ההפקדות, ארכיון המדינה

אפני אלון - סגן גנזת המדינה, ארכיון המדינה

נרמין ברהום - עו"ד, המחלקה למשפט ציבורי חוקתי, משרד המשפטים

רס"ב אברהם רשמן - גנז המשטרה, המשרד לביטחון לאומי

פקד ליאור בן דוד - ק' חקירות במרלו"ג, המשרד לביטחון לאומי

מאיר אמסלם - מנהל הגנזך המרכזי, רשות האוכלוסין וההגירה

נורית קורן - חברת כנסת לשער

אילנה רפפורט - פעילת הפדרציה בארצות הברית, הפדרציה העולמית ליהדות תימן

אבנר פרחי - יו"ר ארגון ילדי תימן בישראל

ד"ר דניאל רפפורט - פעיל הפדרציה בארצות הברית, הפדרציה העולמית ליהדות תימן

ישעיהו שלמה אכלופי - פעיל הפדרציה העולמית ליהדות תימן

טובה שלמה אכלופי - פעילת הפדרציה העולמית ליהדות תימן

רחמים עדן - יו"ר הוועד להנצחת ילדי תימן

יוסף גמליאל - עו"ד, צוות הנהלת "פורום אחיי"

יגאל יוסף - נציג ציבור, ראש עיר לשעבר (ראש העין)

אסף פריאל - עו"ד, מייצג "פורום אחי", שותף במשרד ארנון תדמור

רמי צוברי - עו"ד, מנהל משרד עורכי דין, נוטריון וסופר

ד"ר רפי שובלי - חבר הנהלה, פורום "אחיי"

יפעת שוורץ סיל - עו"ד פלילית של פורום אחיי

יונה מוכתר - נציגת המשפחות מפרשת ילדי תימן

רונית מגדיש - נציגת המשפחות מפרשת ילדי תימן

אילנה מלמד - נציגת המשפחות מפרשת ילדי תימן

דורית גאון - נציגת המשפחות מפרשת ילדי תימן

רחמים קרווה - נציג המשפחות מפרשת ילדי תימן

אלי קורן - נציג המשפחות מפרשת ילדי תימן

שלום שלמה הלוי - נציג המשפחות מפרשת ילדי תימן

מנחם יצהרי - נציג המשפחות מפרשת ילדי תימן

ניסים עוג'ר - עו"ד, התנועה להכרה מדינתית בפרשת ילדי תימן

נירה לאמעי רכלבסקי

איילת חאקימיאן

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

התרשלות המדינה בשמירה על חומרים בפרשת ילדי תימן", של ח"כ יונתן מישרקי, עופר כסיף, משה רוט (מס' 231).

צהריים טובים לכולם. אני פותח את הדיון בהצעה לסדר של מספר חברי כנסת, בראשם חה"כ יונתן מישרקי, חה"כ עופר כסיף וחה"כ משה רוט וחה"כ קטי שטרית, בעניין מחדל חמור: התרשלות המדינה בשמירה על חומרים בפרשת ילדי תימן.

אני קודם כל רוצה להודות לכולם. למציעים בראש ובראשונה, לכל הנוכחים. אני זוכר עוד כילד מהדורות החדשות היו פותחות, או בהמשך למהדורות החדשות, היינו מתוודעים לפרשה החמורה הזאת של חטיפת ילדי תימן. אני ראיתי את ההצעה לסדר שהגישו המגישים ושם חברי יוני מישרקי. העניין של חומר שנעלם לארכיון המדינה. לא רק היום, גם אז, בשנת 1992 זה אבד למדינה, נכון? גם אז זה היה קשה להבין את זה. חומר שנעלם. נעלם, זהו, היה חומר ואבד, הלך.

אני אשמח לשמוע כאן את כולם. אני מבקש שנעשה את זה רק נקשיב אחד לשני וכל מי שירצה אנחנו נשתדל לתת לו את זכות הדיבור. אני מבקש להעביר את זכות הדיבור למציעים. גילוי נאות: יוני מישרקי ואנוכי חברים באותה סיעה. שמעתי ממנו לא פעם ולא פעמיים, גם במעמד ישיבת הסיעה מול יושב-ראש התנועה הרב דרעי, שהוא עדכן אותנו בכמה נקודות שזה עשה לנו, אומרים בתפילת ראש השנה עין במר בוכה ולב שמח.

אז חה"כ יונתן מישרקי, בבקשה.

תודה רבה. אדוני, הדיון החשוב הזה היום נערך במסגרת יום שאנחנו מציינים פה בכנסת יום מיוחד לציון יהודי תימן ותלאותיהם במסע עלייתם לארץ ישראל. ברשות דוד של אמא רחמים עדן וכל המכובדים פה, שאת רובם אני מכיר באופן אישי. העלייה שאנחנו מדברים עליה מסמנת, היום המיוחד הזה מסמן למעשה את הכמיהה של יהודי תימן במשך כל הדורות לשוב לארץ הקודש. לציון ולארץ הקודש.

אני כמובן מתכבד להזמין גם כן את כולם לתערוכה באדיבות ידידינו חנניה כורש במרכז מורשת יהדות תימן וקהילות ישראל, נמצא בקומת הסיעות. כמובן שמה שאנחנו רואים שם זה קצה קצהו של עולם התוכן הגדול כל כך. עולם תוכן רוחני ומסורת ותרבות כל כך ענפה שמה שרואים שם זה ממש טיפה בים. מדובר בתרבות של מאות, אולי אלפי שנים אחורה, של קהילה ששמרה באדיקות רבה על מסורת, עוד מימי בית המקדש ושמרה אותה בקנאות גדולה. ושימרה את כל הנוסחים והמנגינות, הכול על טהרת הקודש. וגאווה גדולה בשבילי להיות כאן היום נציג בכנסת ישראל שמייצג את העדה הזו, עם כל מה שמשתמע מכך.

ועכשיו אנחנו כמובן נצלול פנימה. שום דבר לא עבר לתימנים בשום שלב בצורה חלקה. תמיד היה קשה. גם החיים בתימן עצמה, כמובן גם העלייה ואחר כך ההתאקלמות היו קשים מאוד. אנחנו שומעים כל הזמן איך עולות וצפות הסוגיות הכואבות כל כך שהותירו צלקות אצל משפחות רבות, אצל קהילה שלמה ואצל בסופו של דבר אצל מדינת ישראל.

הנושא שאנחנו עוסקים בו היום זה בעקבות פרסום דוח מבקר המדינה שעוסק בשמירת חומר ארכיוני של ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדי תימן מבין עולי תימן.

סליחה על התיקון, זה תימן, מזרח ובלקן.

כן, נכון מאוד. הפנייה למבקר המדינה נעשתה על ידי פורום "אחיי", עו"ד גמליאל ואחרים, שנמצאים פה גם כן. אני מוכרח לומר בהזדמנות הזאת גם להודות להם ולשאר הארגונים שעסוקים הרבה מאוד בפרשה הכואבת הזו. המחשב שנעלם הוא סוגייה שממחישה לנו היטב איפה אנחנו נמצאים. אני לא חושב שקיימות עוד דוגמאות כאלה במדינת ישראל לאורך שנותיה, שמגדירים אותם כנעלם וזה מתקבל בשוויון נפש. אני הגשתי שאילתה לפני שנה ויותר למעשה בנושא של המחשב שנעלם. למותר לציין שלא קיבלתי תשובה. מתי קיבלתי תשובה? לאחר פרסום דוח מבקר המדינה קיבלתי תשובה שאין בה כלום. נעלם.

הועלם.

כן. זה פשוט לא מתקבל על הדעת בשום צורה.

נעשו פעולות לאתר?

נעשו, יש פה גם נציגים של הארכיון. הם בטח ידברו אחרי שאנחנו נציג את הדברים. אבל המושג הזה "נעלם" או "הועלם" כמו שחידדת, אדוני, לא מתקבל על הדעת. לא מצליח לעבור בגרון בשום וריאציה שאני חושב עליה. ולצערי הרב, מדינת ישראל לאחר שורה ארוכה מאוד של כשלים, גם בנושא זה, כשלה. ואני באמת מתפלא ושואל את עצמי בקול, יחד עם כל השותפים פה בחדר, ואני בטוח שגם הצופים, איך זה יכול להיות? מה? מה אנחנו עוד יכולים או נדרשים או זקוקים, באיזה פורום עוד ניתן לצעוק כדי להבין שמדובר פה בעוול שהוא לא נתפס, לא מתקבל על הדעת.

זה עוול וגם דיני נפשות.

כמובן. ממצאי הדוח מצביעים על כשלים לכל האורך. נאמר, נכתב בדוח שנציגי משרד מבקר המדינה ערכו סיור בבניין ארכיון המדינה, ששם נמצא חומר הארכיוני האורקולי של ועדת כהן קדמי. קלטות שמע של ישיבות הוועדה, בארגז פתוח על שולחן במסדרון, במקום כמובן שיונח במתקן גניזה ייעודי שיישמר החומר.

גם לא מצאו את המחשב, המחשב לא אותר.

התחלנו עם המחשב.

ברוכה הבאה טלי גוטליב.

מאוד אמין. אמין ומרשים. מאוד. לקח 42 שנה להכיר באסון צור. כן? רק שתבינו כמה זמן לוקח פה לעשות. המחשב לא אותר.

חה"כ גוטליב, אני אתן לך לדבר.

הארכיון מסר רשימה ובה פרטים של 138 תיקי גניזה אזר הושאלו לעובדי הארכיון שכבר לא עבדו באותה עת ולא הוחזרו מעולם. המשטרה יודעת לפענח רצח ויודעים להגיע למקורות בחו"ל כשיש חקירות משטרה. וכשרוצים להגיע לחקר האמת משקיעים משאבים נכונים. אבל פה יש מחשב שהושאל, לא הוחזר.

וגם יש תלונה במשטרה, שבאורך פלא - - -

אנחנו נגיע לזה, גברתי, אנחנו נגיע לזה.

- - - לפני שנתיים והתיק נסגר.

אנחנו נגיע לזה. בואו ניתן ליוני לסיים.

זה בסדר, כולם פה מדברים מנהמת ליבם.

כן, כן. לא, אני בטוח.

הם שמרו את זה פשוט בסוג אחר של מחשב, שבינתיים הם לא יודעים איך לקרוא את האינפורמציה שבו. גדול.

מסמכים ייחודיים בזמן ועדת חקירה ממלכתית הועלמו, הושמדו, בזמן ועדת החקירה הממלכתית.

רגע אדוני, אני אשתדל לכל אחד לדבר. בואו נכבד אותו ונמצה את זה.

חשוב לי לומר מאוד, אדוני יושב-הראש, כל מי שיושב כאן סביב השולחן אלה אנשים מצולקים ואנשים שמדברים פה מהקושי ומהכאב.

אני רואה את הכאב על הפנים שלהם. אני רואה, בהחלט, רואים את זה.

אנחנו נצטרך להתחשב. באמת, אני מנהל ועדות ואני יודע מה זה. אבל כשיש אירועים מהסוג הזה אני באמת מתחשב. ואני מודה לך על ניהול הישיבה בצורה הזאת.

אני אומר דבר אחד: ההיעלמות הזאת שאנחנו דנים בה היום היא מצטרפת לשורה של כשלים והיא מצביעה על דבר אחד, על זלזול. והאמירה הגדולה שאני אומר פה, אנחנו תימנים אבל לא מטומטמים.

זלזול זו מילה מנומסת. אני חושבת שזו כוונת מכוון. זו כוונת מכוון.

בידי מי? בידי המדינה.

בידי המדינה. המדינה לא רוצה שתגיע לחקר האמת. המדינה מסוגלת. המדינה ככזו מסוגלת שלא נגיע לחקר האמת. תדעו לכם, זה כוח בלתי רגיל. בכלל, למדינה ככזו יש יכולת להסתיר מאזרח הגעה לחקר האמת. בתירוצים מופלגים. תדעו לכם, אין גבול לתירוצים המופלגים. אני אומרת בצער רב, סליחה, אני רק אומרת בצער רב, הלוואי שהייתי יכולה לסמוך על היכולת שלנו להגיע לחקר האמת. הרי בסוף בסוף רוצים שכולנו נמות ולא נדע מה היה. זו המטרה. מטרת העל. זה כל כך נורא, אני מצטערת לומר את הדברים האלה בכזו בוטות. אני בגלל זה נכנסתי לוועדה.

זה בדיוק נכון מאוד כל מה שאת אומרת.

זה נכון. בגלל זה אני לא בכנסת ובגלל זה נסגרו כל הדברים.

אני סיימתי, אני יוצא.

טלי, תני לחה"כ משריקי להשלים את דבריו.

אני מתנצלת כמובן שהפרעתי.

אני רוצה לסיים את דבריי. כמובן שחשוב לשמוע את כולם. הזלזול הזה, אני חושב שהזלזול הזה שהזכרתי קודם לאורך כל השנים בא לידי ביטוי גם במקרה הזה, גם בהיעלמות הזאת. ולכן אני מבקש כאן כמובן שנשמע את הנציגים, אבל אנחנו מנסים ומבקשים פה בדיון הפומבי הזה לדרוש את הדבר הבסיסי ביותר. מגיע לנו, לחקירה אמיתית, לקבל את המחשב הזה בחזרה באיזה חור שהוא נמצא. פשוט שהמדינה תגייס את כל המשאבים הנדרשים כדי לקבל את המחשב הזה בחזרה, יחד עם כל החומרים שבאיזה שהוא מקום נגנזו, הועלמו, הושמדו. כל החומר צריך ומגיע לאזרחי מדינת ישראל לקבל אותו.

יחד עם זאת, על המדינה, וזו דרישה ברורה שאני בטוח שכל היושבים כאן מסכימים איתה, גם חברי הכנסת קואליציה-אופוזיציה, אני לא חושב שיש מישהו שמתנגד לה. על המדינה להכיר אחת ולתמיד ולקחת אחריות על עוול שנגרם למשפחות הללו, לשאת בתוצאות של מה שמשתמע מכך. אחת ולתמיד לתת להם גושפנקה רשמית על הכאב והסבל של עשרות שנים.

לתת תשובות אמת למשפחות.

אנחנו כמובן נהיה במליאה. גם שם אני מתכוון לדבר את הדברים בצורה פומבית אולי קצת יותר. אני כמובן מזמין את כולכם להישאר איתנו כאן בהמשך היום הזה, לעבור בתערוכה ולהשתתף איתנו גם כן ביום הדיונים המיוחד במליאה. עד כאן דבריי.

תודה לחה"כ מישרקי. חה"כ קטי שטרית בבקשה.

תודה רבה אדוני יושב-הראש. אני חייבת לציין את חה"כ לשעבר נורית קורן. אני כל הזמן שהיא הייתה בכנסת, אני חושבת שזה היה ב-2015 שהיא החלה את הפעילות שלה, שאלתי את עצמי למה היא מתעסקת כל כך הרבה זמן בנושא אחד? כביכול. היא התעסקה בעוד נושאים, אבל היא הייתה, כולם היו משייכים מיד את הנושא של חטופי תימן, בלקן והמזרח לנורית קורן.

וכשאני הגעתי ב-2019 לכנסת נפגשתי עם רחמים עדן. אחד האנשים המדהימים ביותר שפגשתי. רחמים הכניס אותי לעולם אפל, מאוד מבהיל, מאוד תמוה, של חטיפת ילדים. ולאט לאט כשנכנסתי לזה עוד יותר ונפגשתי עם משפחות, לדוגמה משפחת עמרן, ששלושת ילדיה, שלושה, האימא כל הזמן הלכה לבית חולים אחר ללדת וגם משם. את הילד הרביעי היא כבר ילדה בבית. ושאלתי את עצמי בעצם למה הנושא הזה לא, אתה יודע, לא חשוף לעיני הציבור.

אחת, מחכים שכל ההורים יעברו לעולם שכולו טוב. שפשוט לא יהיה מי שיבוא ויגיד - - -

כולל הילדים והאחים. לי נעלמה אימא ואני עוד בחיים, אני לא יודע עד מתי, אם בכלל יתגלה משהו.

אני אגיד לך משהו יותר גרוע מזה. אני חושבת שהמעשה, אין הורה שמאבד ילד, היום הלכתי לנחם אבא שאיבד את הבת שלו. אין דבר יותר קשה מזה עלי אדמות. זה בניגוד לטבע, זה בניגוד להיגיון.

אנחנו יודעים מה עכשיו עוברים ההורים של החטופים.

זה לא רק עניין של חטופים, זה עניין שנהרגים וכו'.

חטיפת ילדי תימן לא פחות כואב ממה שקורה לנו היום.

אז אני אומרת, התופעה שאבא קובר ילד או אבא קובר ילדה.

לא קברו אותם אפילו, קטי. הלוואי והיו קוברים אותם.

דקה, דקה. זה אסון כשלעצמו. אבל יש לו לאן ללכת והוא גם יודע מה קרה. הורים שחטפו להם את הילדים שבסך הכול הייתה להם נזלת או חום, אף אחד לא יודע. המסקנה שלי היא כזו. כמו שבתקווה שההורים או המשפחות יעברו מהעולם הזה, אני התחושה הקשה שלי זה שאחרון הפושעים שביצע את הפשע הזה לא יהיה בעולם הזה.

יש מדינה.

מדינה. יש הרבה אנשים במדינה והמדינה ממשיכה לגרום לזה לכסות את הכול.

ואז אני שואלת את עצמי ככה: בקדנציה הקודמת אני יודעת שהיה דוח גרוטו. היה דוח כזה. וכל יום, כל יום אמרו לנו הנה עכשיו יחשפו, עכשיו יחשפו. עכשיו נדע מה קרה. קודם כל השאלה הראשונה איפה הדוח? איפה הדוח? בואו נחשוף את הדוח. בואו נשמע, בואו נראה מה נאמר בו, מה נכתב בו. עצם העובדה שהוא לא פורסם, אני לא חושבת שיש דוח עליי אדמות שלא פורסם כמו הדוח הזה. זה הדבר הראשון שאנחנו כחברי כנסת צריכים לעשות. לדרוש לעשות. גם אם כתוב שם שלום כיתה א' אני רוצה לדעת מה כתוב שם. אני רוצה פשוט לדעת מה.

קטי, הוא הודלף. אני ראיתי.

אבל לא במלואו, נירה, לא במלואו. אני יודעת שהוא הודלף בראשי תיבות, אבל לא הודלף במלואו. אז אני חושבת שקודם כל צריך להדליף את זה.

לקבל את זה.

למה להדליף, לקיים דיון על זה. ברור.

קטי, אני רוצה להגיד משהו בהקשר של הדוח. אני מכיר את הסוגייה הזאת, נחשפתי לדוח. איום ונורא. לצערי הרב שר הבריאות הקודם קודם, ניצן הורוביץ', הוא ביקש - - -

הוא הקפיא.

תן לי, אני יודע לענות.

היום שר הבריאות מטעם ש"ס, הוא יפרסם.

תן לי לסיים. קיבל איזה שהיא המלצה לדעתי הזויה לגנוז את הדוח. אני פניתי לשר הבריאות הקודם משה ארבל, זה היה יותר במלחמה. כדי לאמץ את הדוח. הוא נאלץ לעשות איזה שהיא הקמה של צוות ועדה כדי לבחון את הטענות שהעלו אצל השר הקודם. היות וזה נגנז הוא צריך לקיים דיון שהוא רוצה לאמץ את זה. הקים צוות. הצוות בוחן את הדוח.

מה המשמעות החוקית?

שהציבור לא יודע את מה שנאמר שם.

לא רוצים שהציבור יידע.

אדוני, אבל רק רגע. זה לא אסור לפרסום.

יש שם עדויות.

טלי, זה חלק מההסתרה.

ברור לי, מה נראה לך?

יש בדוח הזה עדויות קשות.

אל תדאג, איך שנחשוף את זה זה יישרף. המחשב יהיה עליו מים, ה-icloud ייפרץ ולא תדע מה כתוב שם.

היות והוא נגנז אני לא יכול להגיד מה שאנחנו יודעים שיש בדוח. אבל מדובר שם על עדויות קשות מאוד, שמתעסקות בעולם הרפואה באותה תקופה.

יש צוות של ועדה.

גם הוועדה בזמנו דיברה על ניסויים שנעשו. ואני חושבת שאנחנו חייבים לטפל בזה.

קטי, משפט סיום.

אני מנסה. אני רק רוצה פשוט להגיד, יש לי דיון שגם זימנתי על קריית שמונה ואני צריכה לרוץ.

משפט סיום, כי אני רוצה להספיק עוד חברים.

אני אגיד לך, פשוט בגלל שנציגי הארכיון נמצאים פה. אז אם הארכיון טוען שהמחשב לא הוצא משליטתו, אנחנו מדינת סייבר. אני מוכנה אפילו להביא את הבן שלי, הוא מהנדס מחשבים. לבדוק את המחשב, אולי כאן אפשר יהיה להוציא ממנו.

לא, לא, יהיו מספר מתנדבים. אבל הם יכולים, הם יודעים לעשות את זה.

הטענה היא שגם הגיבוי לא נשמר.

חכ"ל נורית קורן, אני מציע, הבנתי שחה"כ קטי סיימה. רגע. בבקשה. קטי סיימנו?

אני גם רוצה לציין שיחד עם החבר רחמים עדן אנחנו יש לנו חוק שעומד לפני קריאה ראשונה, שנייה ושלישית. אנחנו ממש בימים אלה, הוא יסביר. כשיגיע תורו הוא יסביר מה יש בחוק. כי את החוק הוא כתב, כל הסעיפים שלו.

אם הייתי מדבר איתך, טלי, ביקשתי והתחננתי לדבר איתך. אילו הייתי נפגש איתך.

למה צריך להתחנן לדבר איתי? אני כל יום פה.

ואת רציתי שתגישי את זה.

למה? קטי מגישה את זה. מה זה משנה?

התחננתי כמה חודשים לדבר איתך. הייתי מסביר לך בדיוק מה כתוב בחוק.

אני שאלתי.

אני יודעת לקרוא חוק. אם היה לי אותו הייתי קוראת אותו, רחמים.

ביקשתי להיפגש איתך ולהעביר איתך את החוק.

מה זה משנה עם מי אתה מעביר את החוק?

תני לי רק להשלים את זה בשתי מילים. בחוק הזה כתוב מה שעשו המדינות כמו ספרד, ארגנטינה, אירלנד, כל המדינות האלה שבהן היו פרשיות דומות לאלה, מה שהם עשו שם זה בדיוק מה שרשמנו בחוק הזה. הדוח הזה של המדינות האלה מה שעשו הועבר לכנסת, הוא נמצא בכנסת באתר הכנסת. כל הסייגים שנמצאים שם זה בדיוק מה שעשו המדינות הנאורות האלה וגם אנחנו צריכים לעשות את זה. חוק. רק חוק. זה מה שיפתור את כל הדברים.

חה"כ גוטליב, משפט אחד בבקשה.

לא עשו. למה לא עשו את זה? בגלל שאין את זה בחוק. אילו זה יהיה בחוק זה יהיה. בחוק צריך להיות ויהיה חוק.

בסדר רחמים. אני רוצה רגע רק, אני לא רוצה להפריע לנורית כי אני יוצאת לוועדת חוץ וביטחון. רוצה להבהיר לכם את הדבר הבא: לטעמי המדינה מסתירה מכם, המדינה לא רוצה שתדעו. וכאשר מדינה לא רוצה שאזרח - - -

אז תעבירו את החוק הזה.

רחמים, תפסיק להפריע לי. כי אני רוצה להגיד לך עוד משהו. תסלח לי, אני לא נחמדה, לא להיעלב, בסדר? החוק הזה לא יעזור לך. מה אתה חושב לעצמך? שחוק, שחור על גבי לבן, בספר החוקים של מדינת ישראל, יביא את המחשב?

אני לא מדבר על המחשב, אני מדבר על כל הבעיות האחרות.

רגע. סליחה אדוני, תכבד אותי בדבר הזה. רחמים, תכבד אותי שנייה ותן לי להסביר לך. אני רוצה בכבודך. בסדר? אני רוצה בכבודך ובעיקר אני רוצה באמת. והאמת היא שכאשר רוצים להסתיר ממך את האמת שום הוראת חוק לא תעזור לך, עם כל הכבוד. אני לא מוכנה להשלות אתכם. השלו אתכם מספיק שנים. זה לא הסגנון שלי ולא הדרך שלי. אני מבהירה לכם שהמדינה, כמו שהיא מסתירה מאתנו חיסונים וקורונה ופרוטוקולים חסויים ל-200 שנה ועוד 200 שנה הם ייעלמו ולא יהיו. מדינה שרוצה להסתיר מאזרחים עוולות האזרחים לא יצליחו לגלות את העוולות. אני אומרת לכם את זה בצער ובכאב גדול.

אני לא קונה את זה שהמחשב עבר מפה לפה וזז מפה לפה. ושהדף זה מפה לפה. אין חיה כזאת בעולם. בדיוק מכל הסיפורים, מכל הבעיות, העוולות הכי איומות שהתרחשו בשטח מדינת ישראל לאזרחי מדינת ישראל הם נעלמו? זה נעלם? בחייכם, אני לא קונה את זה ולכן אני גם לא מאמינה לא שימצאו את זה. כבודם של כל האנשים במקומם מונח. אני יכולה להגיד לך דבר כזה: אמת לעולם ניצחת. האמירות והעדויות מדברות עד עצמם ועל זה צריך לשקוד. ככל שיש לנו אנשים שיכולים לספר לנו את העדויות מחד שאנחנו צריכים להקים ארכיון משל עצמנו. זה הפתרון שאני מציעה לכם. כדי שההיסטוריה לא תשכח את העוול צריך לגבות עדויות מחדש. לשמור אותן בצורה סדורה. זה כואב וזה קשה, אבל זו הדרך. אף אחד לא יגנוז לנו את זה, אף אחד לא יטיל על זה חיסיון. אף אחד לא יטיל על זה חובת סודיות. זו האמת שתהיה בשליטה שלנו. ועם הסיפורים אף אחד לא יוכל להתווכח ולפחות ההיסטוריה תשפוט את העוול וההיסטוריה תזכור את העוול. זאת החובה שלנו וזו הצעתי.

תודה רבה לך.

כל מה שאמרת עכשיו רשום בחוק.

אין צורך בחוק.

חה"כ כסיף, בבקשה.

אני רק מזכיר, חה"כ כסיף, ביום שישי הבא זה יום פטירתו של עוזי משולם שניסו לצייר אותו כהזוי, שמדבר על חלומות ושמדבר על דברים שלא קיימים. היום יותר מתמיד אנחנו יודעים שהוא לא חלם ולא הזה.

חה"כ כסיף, בבקשה.

תודה. אני מצטער על האיחור, אנחנו רצים פה בין ועדות. אז גם אני הייתי בוועדה אחרת עד עכשיו. יצאתי גם לפני שהסתיים שם כי היה חשוב לי להגיע לפה. וחלקכם מכיר ונפגש איתי וגם יש לי הצעת חוק בנושא.

אני חושב שהדבר שאנחנו צריכים הכי ללמוד מפה זה שפשוט מלכתחילה לא היה צריך להיות חיסיון. בדרך כלל על מה מטילים חיסיון? מטילים חיסיון של משהו שהוא יכול לסכן. למשל יכולים להיות עניינים ביטחוניים וכן הלאה, או משהו שמישהו לא רוצה שיידעו. מה שאני אומר במילים אחרות, בדרך כלל כאשר מטילים רישיון זה כי יש על מה להסתיר. לא יטילו חיסיון על משהו שאין מה להסתיר. וזה מעלה תהיות.

יש נושאים שקשורים לחוק האימוץ, כל מה שקשור למאומצים אז בוודאי.

נכון.

כן, אבל לא על זה מדובר. אני לא מדבר על זה.

זו לא הבעיה של חוק האימוץ. הבעיה פה שנגנבו 3,500 ילדים שהועברו לניסויים רפואיים בארצות הברית ובארץ. מי שלא יודע את זה. מי שלא יודע את זה. 500 ילדים למכון הביולוגי בנס ציונה ו-3,000 ילדים לארצות הברית.

אני לא מדבר על חיסיון במובן של שמירה על פרטיות.

סליחה רגע, בוא. זה לא משא ומתן. תדבר, תבקש, סליחה, ביקשת, קיבלת רשות דיבור, עופר, בבקשה תדבר. אבל אל תנהל משא ומתן כאן עם אנשים.

לא, לא, אני רק מדגיש.

אדון, אני אנסה ואני אשתדל לתת לך גם לדבר.

החיסיון לא מדובר על חיסיון במובן של שמירה על פרטיות. זה דבר אחר לגמרי. מדובר פה על חיסיון גורף על עצם המקרה. לכן יש פה תחושה שמישהו רוצה להסתיר משהו, שיש מה להסתיר. וזה דבר שמלכתחילה אסור היה לקבל.

אני לא שותף לכל מיני קונספירציות שמישהו עכשיו בכוונה תחילה חטף את המחשב או הסתיר איזה דיסק או איזה נייר או משהו כזה.

זה לא קונספירציה.

אני חושב שיש פה משהו הרבה יותר חמור. הרבה יותר חמור. קונספירציה זה לעשות את החיים קלים. יש פה משהו הרבה יותר חמור, ואני חוזר לעניין שמלכתחילה היה מה להסתיר ורצו להסתיר. לכן הדבר הנכון לעשות הוא קודם כל, אני מקווה מאוד, אני פונה פה לכולכם, אני מקווה שתעזרו לי ולחה"כ שטרית ועוד חברי כנסת שהצטרפו להצעת החוק שלי, שנוסחה ביד אומן, בשיתוף עם רחמים. כדי להפוך את הנושא של חטיפת ילדי תימן בחוק, גם להנצחה, גם לגילוי האמת. וגילוי האמת כמובן זה ההפך הגמור מחיסיון, גם לפיצוי, והכי חשוב לתת למשפחות מנוח.

תשובות אמת. זה מה שהיה צריך להיות.

בדיוק. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. זה הדבר הכי חשוב. אני כולי תקווה שהצעת החוק שהגשתי תתקבל ולא ישימו מקלות בגלגלים.

חה"כ כסיף, תודה.

רק הערה קטנה לפני שהוא יוצא. יש שתי הוראות שעה שהיו בזמנו. אני לא יודעת אם אתה יודע, אני הייתי יושבת ראש הוועדה. אני זו שגרמה לביבי לפתוח את הארכיון ולהוציא את כל המסמכים. מה שצריך לעשות כרגע זה להגיש את שתי הוראות החוק האלה כי הן הדרך לגילוי האמת. ואני מאוד מקווה, אני לא מכירה את הצעת החוק שהגשתם שהיא מדברת באמת על כל הפרטים של קבלת אחריות. כי היה משא ומתן בלשכתו של ראש הממשלה ויש כאן כמה אנשים שישבו במשא ומתן הזה ולא רצו לחתום על זה. יכולנו להיות במקום אחר היום. שהייתה קמה רשות, המדינה הייתה מכירה, באה ומקבלת אחריות. ונותנת הרבה דברים נוספים.

הדבר החשוב מבחינתי, הייתה קמה רשות שהייתה מקבלת את כל התלונות של כל ההורים, לא רק של 1,053 משפחות שנתנו והיו עוד אנשים והיו מקבלים תשובות אמת. לצערי הרב זה הוכשל על ידי חלק מהעמותות שיושבות פה והוכשל גם על ידי ראש הממשלה. לצערי הרב.

שנייה רגע, שתי הערות בבקשה. קודם כל, אני לא רוצה, קיבלת מחיאות כפיים, אולי בצדק, אבל אני לא רוצה לסמא את עיניהם של היושבים פה מסביב. אני אסביר גם למה. אם המדינה לא רוצה להכיר אז גם 20,000 הצעות חוק לא יעזרו.

צודק.

השיטה הנכונה היא לחשוף את הפרוטוקולים ולאלץ את המדינה לקחת אחריות.

לא צריך הצעת חוק.

חברים, אתם נטפלים להצעת חוק. זה לא קשור. הצעת החוק מדברת על הנצחה.

אני רוצה לראות שהממשלה מאשרת אותה. זה מה שאני רוצה לראות. הלוואי.

אני רוצה להגיד הערה שנייה.

את צריכה קודם את המחשב, כי זה ראיות.

נורית, ברשותך, הערה שנייה. אני מבקש, אני בכוונה מחדד את המסרים האלה, כי הציבור צריך לדעת על מה אנחנו מדברים. יש לנו הצעת חוק קיימת ויש אפילו סיכום תקציבי עם האוצר לגבי שימור המסורת. אני כרגע לא דן בזה.

היה תקציב גם אז, ב-2019. גם זה היה, ב-2018.

נורית, אני מחזק את מה שאת אומרת, לא הפוך.

אני עד עכשיו לא דיברתי על זה. פשוט זה כבר עד פה.

שתיים, אני מבקש מכם, כבן העדה, שמכיר את הניואנסים טיפה ויודע בדיוק איך מנהלים שיח וכמה מחלוקת היא לחיצה וקלה, בואו, יש לנו הזדמנות אחת להתאחד ולדבר בשפה אחת. אם לא ננצל אותה ונעשה אותה ביחד, אנחנו נמשיך עוד 200 שנה וילדי ילדינו ימשיכו לדבר ב-20 שפות שונות. אז בואו נתאחד פעם אחת בקריאה אחת ברורה כשאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים מעצמנו כדי שהמדינה תהיה מוכרחת להתכנס לקצה ולבצע את מה שאנחנו מבקשים. הכרה, התנצלות, פיצוי.

ביטול החיסיון.

חה"כ מישרקי, תודה רבה.

זה בדיוק מה שהצעת החוק אומרת. אני לא רואה שזה עובד בלי חוק.

כן, אבל לפני הפיצוי גם צריך לדעת את חקר האמת לפני הפיצוי. זה הדבר האחרון.

נורית, לשם כך התכנסנו כאן. לנסות לעזור. אני מבקש לשמוע את עו"ד אסף פריאל מפורום "אחיי". בבקשה.

תודה רבה. אני מודה ליושב-הראש וחברי הכנסת.

אם אפשר רק לא לחזור על הטענות שלהם.

בוודאי שלא. אני אנסה לעשות סדר באירוע שלשמו התכנסנו וזה היעלמות לא רק מחשב, אלא גם 138 תיקים מגנזך המדינה, שהם מתייחסים לפרשה הזאת, שגם הם מוזכרים בדוח.

נכון, הם לא נמצאו.

בדוח מבקר המדינה.

הושאלו ולא נמצאו.

פורום "אחיי" פנה אליי, אני ממשרד ארנון, תדמור, לוי. הגיעו אליי פורום "אחיי" לפני מספר שנים. אני, כמו שאתם רואים, אני לא מהעדה התימנית וגם לא כל כך הכרתי את הפרשה.

ואני חייב להגיד שנדהמתי מהרבה מאוד דברים שנחשפתי אליהם. אני לא אחזור על דברים שכל הפורום פה מכיר. סיטואציות שילדים שוועדת חקירה ממלכתית של המדינה קבעה שהם הלכו לעולמם, מקבלים צווי גיוס, מקבלים זימון לבחור וכו'.

אבל הנושא שלשמו התכנסנו וזה נושא שאנחנו מתמקדים בו, אנחנו פנינו לארכיון המדינה לאחר שממשלת ישראל החליטה בשנת 2016 לפרסם את כלל החומרים ששימשו את ועדת קדמי והרבה מאוד חומרים כן עלו. צריך להגיד, חובה להגיד. ואני גם רוצה להודות, יש פה הרבה ביקורת על ארכיון המדינה וגם לנו, אבל להודות לארכיון המדינה שכן ענה לנו ודברים שהוא ידע להעביר הוא העביר לנו.

אבל אנחנו נדהמנו כשקיבלנו תשובה לגבי מחשב. צריך להבין מהו אותו מחשב. אותו מחשב לפי הנתונים שיש בידינו כלל את הפרוטוקולים של הוועדה, את הדיונים הפנימיים, את ההתלבטויות של הוועדה לגבי דברים שלא נכנסו לדוח כמו עדויות של אחות שבטח היושבים פה מכירים בשם רות שמרלינג, שהיא ידעה להעיד על מקרים של חטיפות שהיו. על כל מיני דברים שקשורים לנסיעות עלומות לחוץ לארץ בהקשר של ילדי תימן. והדברים האלה על פני הדברים היו במחשב שהלך לאיבוד. כמובן הפורום לא עצר בזה והפורום פנה בעזרת חברי כאן שעושה עבודה קדושה לטובת ילדי תימן, עו"ד יוסף גמליאל, פנה למבקר המדינה ובעקבות זאת מבקר המדינה החליט לחקור את העניין והגיע למסקנות החמורות מאוד שתוארו פה על ידי חברי הכנסת.

צריך להדגיש מה שלא נאמר כאן שגם גיבוי שנעשה למחשב, גם הגיבוי אבד. כלומר כן נעשה גיבוי לחומר המחשב.

מישהו צריך עוד הוכחה כלשהי?

וגם המערכת הזאת איכשהו לא עבדה.

לא, צירוף מקרים.

וזו כבר באמת שאלה.

פשוט הייתי יועצת משפטית של הוועדה שפעלה בכנסת ה-20.

כן, נירה הייתה היועצת המשפטית.

אומרים שאין מקרה בעולם.

כן. לא, כי יש לנו גם את הארכיון של ויצ"ו שנשרף. כאשר מסתכלים על זה מלמעלה רואים שיש כאן מצרפית כמה דברים.

עו"ד פריאל, בבקשה.

כן. אנחנו פנינו לעו"ד נעמי אלדובי שנמצאת כאן ולגנזת המדינה גב' אברמוביץ' במכתב מהמשרד שלנו ב-20 ביוני.

לפני שבועיים?

כן. לפני שבועיים שלושה. פנינו לגנזת המדינה ולעו"ד אלדובי במכתב. ביקשנו לראות, אנחנו מסתכלים קדימה, איזה פעולות עושה ארכיון המדינה כדי לאתר את המחשב שנעלם, כדי לאתר את הגיבוי שנעלם. כדי לקבל בחזרה את אותם תיקים, 138 תיקים שהושאלו. ביקשנו לקבל את השם של העובד. דוח מבקר המדינה מדבר על כך שיש עובד של מבקר המדינה שלקח את זה, השאיל את זה וכך הדוח לא ממש מסביר מה נעשה כדי לנסות לאתר אותו או איזה דיבור נעשה.

קיבלתם תשובות?

לא קיבלנו עדיין תשובות. נמצא כאן ארכיון המדינה, אולי הוא יוכל להתייחס.

תכף נשמע אותם.

אנחנו רוצים להבין איזה פעולות נעשו לצורך איתור המחשב. איזה פעולות נעשו לצורך איתור תיקי הגניזה. אנחנו רוצים להבין את שמות העובדים, לדעת מי אותו עובד שהשאיל את המחשב, שהשאיל את התיקים. ורצינו לקבל מארכיון המדינה את המידע בנוגע לפעולות שנעשות, כדי לוודא שכלל החומר הארכיוני נשמר כראוי במתקני הגניזה.

אני מציע שאם כבר חברי הכנסת ראו לנכון לכנס את הישיבה החשובה הזאת, יכול להיות שאפשר שהוועדה הזאת תבקש מהארכיון את התשובות לדברים האלה ותעקוב אחרי המתרחש, אנחנו נשמח מאוד.

תודה רבה לך. אפני אלון, סגן גנזת המדינה.

צהריים טובים. שמי אפני אלון, אני סגן גנזת המדינה, כפי שציינת. אני ראשית רוצה בקצרה לדבר על התיקים שהושאלו, כיוון שחייבים, אני מבקש להבהיר לפני שאני אגע בנושא עצמו, שמ-138 התיקים האלה אינם רלוונטיים לפרשה. הוזכר פה שהם חלק מהתיקים הם לא תיקים לא של הוועדה ולא של הנושא. אלה תיקים אחרים. אפשר לדבר על זה. תיקים אחרים שאכן הושאלו ולא הוחזרו.

באיזה מסגרת הם הושאלו לעובדי הארכיון?

לא. אם השיח פה הוא לנרמל את כך שנעלמים דברים מגנזך המדינה אז אנחנו לא מקבלים את זה.

אז אולי עובדים שם גנבים.

אני יכול להשלים?

בבקשה.

138 תיקים האלה, קודם כל מושאלים תיקים לעובדי ארכיון המדינה, כיוון שהם עוסקים בתיקים האלה בכל מיני זוויות. אלפי תיקים מושאלים גם לתוך ארכיון, מחוץ לארכיון המדינה. בסופו של דבר אנחנו מדברים על כ-27,000 תיקים שמושאלים בשנה. ואכן היו 138, מתוכם נשארו כ-62 שלגביהם אני לא מדבר, אני אוכל להתייחס לקחים שעלו ובוצעו בארכיון המדינה ביחס לתיקים מן הסוג הזה. אבל כן חשוב להדגיש שהם לא קשורים לחלוטין לאירוע הזה. בסדר? מבקר המדינה הגיע, בדק את הנושא הזה ומצא גם את זה. הם לא קשורים לנושא של ילדי תימן.

לאיזה אירוע זה קשור?

אמרתי, אנחנו משאילים אלפי תיקים בשנה. אכן היו 138 שלא חזרו. והם לא קשורים לאירוע הזה.

איזה אירוע?

איך אפשר לבדוק את זה?

אני רק רציתי להבהיר את הנקודה הזאת.

נורית, רבותיי, בואו נתנו לו לסיים.

הוא אומר דברים לא ברורים. אירוע אבל אנחנו לא יודעים איזה אירוע. אם לא, זה פשוט שיביא את החומר, שנראה שאינו קשור לפרשה או לא.

בבקשה.

רק רציתי להבהיר ש-138 אינם קשורים לוועדה או לחומר שלה.

מבקר המדינה אמר שזה שייך.

לא. תקראו את מה שמבקר המדינה כתב. זה לא קשור.

לנו זה מופיע. וגם בארכיון המדינה כאשר המבקר דיבר על זה זה מה שהופיע בעיתונים.

אנחנו קראנו את הדוח, זה לא מופיע. עכשיו אני אתקדם.

יש מניעה לומר למה כן שייך ה-138 תיקים?

קודם כל, מתוך ה-138 אותרו, יש כרגע 62. אין מניעה. אנחנו יכולים להעלות את זה, אין שום בעיה.

למה הם מופיעים בפרק של הדוח שעוסק בחומר ארכיוני של ועדת החקירה הממלכתית? למה שמבקר המדינה יכניס את זה לפה? יש לו פרק נפרד על ארכיונים ועל גנזך המדינה.

אני לא יודע. אני יודע להגיד חד משמעית שהם אינם חלק מהחומר של ועדת החקירה.

זה מופיע בפרק. לא יכול להיות שזה יופיע כאן.

אין אפילו תיק אחד, כלום, שום דבר לא קשור?

לא קשור.

אנחנו מבקשים לקבל את הרשימה ולראות.

לא, למה הוא מכניס את זה לפרק?

זה פשוט נראה לי סוג של טעות, זה הכול.

עם תיקי גניזה אחרים.

חלק מהתיקים הללו נמצאו אתה אומר?

62 תיקים.

יש כ-62 או 64 תיקים שאכן לגביהם, אני מדבר במהלך שנים, שבהם הם הושאלו. זה לא בשנה שנתיים האחרונות. עובדים שעזבו, הסתבר שיש כ-60 תיקים שלא חזרו מתוך, אני חוזר, אלפי תיקים. אם אתם רוצים את המספר המדויק נדמה לי שמדובר בסדר גודל של 27,000 תיקים שאנחנו מוציאים בשנה.

עובד פורש ולוקח את זה איתו הביתה? זה חומר.

כן, זה קצת תמוה.

זה מסמך ציבורי.

תסביר מה זה לקח. עובד לוקח את התיקים?

העובד משאיל את התיק לצורך עבודה.

למה הוא משאיל אותו?

הוא לוקח את זה הביתה? מה?

מה העבודה שלו?

עובד ארכיון יכול להיות - - -

הוא עובד במשרד על תיקים שונים, זה חלק מהתפקיד שלו. זה יכול להיות לצורכי חפיפה.

כמות גדולה, לאן זה נעלם?

זה יכול להיות צרכים אחרים. כמות גדולה, 60 תיקים, כשאנחנו מדברים על אלפי תיקים במהלך כל השנים.

לא, לא, בנושא הזה. עזוב, זה לא משנה שיש 27,000 תיקים, זה לא מעניין. כשנגיע לנושאים אחרים, כשנצטרך מתוך ה-27 נשאל איפה הם. אבל אני שואלת, בכל זאת, זה לא תיק או שניים שאתה יודע.

זה לא רק זה, זה גם המחשב.

פה מדובר בהרבה מאוד תיקים.

אני שוב פעם מבקש שלא לייחס את זה לעניין המחשב, מכיוון שאלה לא תיקים שקשורים לכל הסוגייה הזאת.

כל זמן שאנחנו לא יודעים, יכול להיות שאנחנו לא יודעים וזה מופיע בארכיון.

רגע, שנייה. אני זורמת איתך. אתה אומר הם לא שייכים. אתה יכול להגיד לנו למה הם כן שייכים? מה תפקידם של אותם תיקים? ספר לנו. כי אתה אומר שהם לא שייכים. הווה אומר שאתה יודע איזה תיקים אלה.

אין לי את הנתונים כאן, אבל בהחלט אפשר להביא.

אז איך אתה יודע אם הם שייכים או לא שייכים?

כי כן אלה תיקים - - -

הוועדה יכולה לבקש את הנתונים.

שיפרטו לנו מה היה בתיקים האלה.

אפני, בבקשה תמשיך בדבריך.

אני, דרך אגב, מתכוון לפנות למבקר המדינה לשאול האם הוא בדק מהם התיקים ומהם. אם כן, מה ידוע לו.

בסדר גמור.

אפשר להתייחס נקודתית למה שהוא אמר? נקודתית. אני מחזיק בידי דוח של ארכיון המדינה של 160 תיקים שלא נמצאים ולא לבקש אותם מארכיון המדינה. דוח כתוב, בנושא של ילדי תימן בלבד. 160 תיקים.

ממתי זה?

זה התקבל אצלנו לפני כשנתיים.

שהארכיון יסביר גם את זה.

מדובר על הפקדה שנעשתה לפני כ-23 שנים, הפקדה של גם של המחשב וגם של כ-3,000 תיקים נוספים. חשוב לי להדגיש את זה כיוון שהמחשב הוא לא העיקר בהפקדה. הוא היה חלק מההפקדה. אכן לאחר מספר שנים הסתבר שלא מוצאים את המחשב. נעשו פעולות רבות על ידי הארכיון, עובדי הארכיון. חיפשו בחדרים, חיפשו במחסנים, חיפשו בדוחות גריטה של מחשבים האם זה נמצא שם. תשאלו את כל מי שהיה חלק מהתהליכים האלה. פנו גם לאיזה איש מחשוב שהיה רשום שהוא לקח את המחשב. ובסופו של דבר יש לומר המחשב לא נמצא, למרות כל הבדיקות שעשינו. לצערנו הוא לא נמצא.

מי מנהל את הארכיון? לדעת מי מנהל את הארכיון? צריך לדרוש את פיטוריו. כזה בלגן לא ראיתי בשום דבר.

קטי.

זה פשוט לא נורמלי.

אני מבקש לשמוע אותו.

לא, אולי צריך באמת לבקש.

זה בסדר, זה ניירות של פרשת ילדי תימן, אפשר להעלים אותם. אין שום בעיה. העלימו ילדים, יעלימו גם את הניירות.

היה תקדים כזה של אובדן מחשב באיזה שהוא זמן שהוא?

צריך לנהל דיון רק על הארכיון.

בואו ניתן לו לסיים לדבר.

צריך לקיים דיון רק על הנושא של הארכיון, מה הולך שם. נשמע תמוה.

קטי, כל הפרשייה הזאת תמוהה. הכול תמוה. גם התשובות שאני מקבל תמוהות. אז מה, אני מקבל את זה ככזה ראה וקדש? לא. אבל בואו ניתן לו לסיים לדבר.

אנחנו במסגרת של העבודה שלנו נתקלים בהרבה משרדים ממשלתיים ואנחנו דורשים לדעת מה קורה. ארכיון זה לא משהו עצמאי.

שמעתי.

זה לא משהו שיחד, נחת מהשמיים.

אפני, בבקשה.

אלה עובדי מדינה שמקבלים את משכורתם מהמדינה. אנחנו אמורים לבקר את זה, אנחנו אמורים לדרוש תשובות. אז אני אומרת לך, אדוני יושב-הראש, צריך לקיים דיון רק על מה שקורה בארכיון. בכלל, באופן כללי. 27,000 תיקים נעלמים? זה משהו שהוא תמוה בעיניי. אני אדרוש את זה מוועדת הפנים. אני רוצה לדרוש את זה או ממבקר המדינה.

חברים, אני מבקש מכם, תנו לו לסיים לדבר.

זה נשמע לי תמוה מה שהולך שם. אני חייבת להוציא מכתב על זה.

אז אמרתי, המחשב אכן לא נמצא. בצד זה אני רוצה לומר, בבדיקה שאנחנו עשינו, הארכיון עשה, עם חבר הוועדה מי שהיה, הועסק על ידי הוועדה, ועדת החקירה, שמו עדי בן אשר. הוא מסר שכל החומרים שהיו במחשב הודפסו ותויקו בתיקי הנייר שנמצאים היום בארכיון המדינה. חלק מ-3,000 תיקים האלה והתפרסמו במסגרת הפרסום שאושר בזמנו על ידי הממשלה.

אני אקריא בקצרה את הדברים שאמר בבדיקה שלנו אותו חבר ועדה. הוא אמר את הדברים הבאים: הוא אמר שהמחשב הזה של הוועדה על מחשב יצרה גורמת כלשהי ממשרד המשפטים, data base שתפקידו היה לאתר את תיקי הנייר של נעדרים. עובדות הוועדה נהגו לעבור על עדויות המודפסות, להוציא מהן נתונים של שמות ותאריכים, להעלות אותם ל- data base מהמחשב. נתונים אלה אפשרו איתור של תיקי הנעדרים לפי חתכים שונים. כל החומרים הניירים שהיו במחשב הודפסו ותויקו בתיקי הנייר שקיימים היום בארכיון המדינה. חברת פרוטוקול הוציאה כל הזמן עותקים של סיכום הישיבות, אחד לכל שופט, כנראה גם למזכירות הוועדה. לכן היו הרבה מאוד עותקים. לקראת הפקדת החומרים בארכיון המדינה נגרסו עותקים כפולים ומשולשים ועותק אחד בכל מקרה ננצר יחד עם המחשב.

זאת אומרת לפי מה שהוא לפחות אמר אז כל החומרים בעצם הועברו לארכיון המדינה, בצד החומרים שהיו במחשב.

אני קורא פה מממצאי הבירור של דוח מבקר המדינה "הארכיון ציין כי לא הפקיד את תוכן המחשב. והוסיף כי על פי הידוע לו הוועדה נהגה להדפיס את כל החומרים שנשמרו במחשב והחומרים המודפסים הופקדו כשהם פזורים בכלל תיקי הוועדה שהופקדו בארכיון ואולם לא באופן שניתן לזהותם ככאלה שהודפסו ממחשב זה".

כל זה לא סותר את מה שאמרתי. נכון, נכון.

"כך מסר הארכיון כי לא מצא מידע על המחשב ברישומים", אוקיי, זה כבר לא מעניין. אבל החלק שכתוב פה "אולם לא באופן שניתן לזכותם ככאלה שהודפסו ממחשב זה" מעלה שאלות גדולות מאוד האם מה שאתה אומר כרגע, האם באמת אכן החומר הזה של המחשב הזה הודפס או לא. וסביר להניח שאם מבקר המדינה אומר לך לא באופן שניתן לזהותם ככאלו שהודפסו ממחשב זה אני אומר לך שאני מבין שלא.

כל מה שאמרת לא סותר את מה שאני אומר.

להוסיף לזה אדוני, אין מסמך אחד שנמצא שהכותרת שלו "פרוטוקול". מסמך אחד. ויש לנו תשובה פורמלית מארכיון המדינה שאין פרוטוקולים. אם חברי הוועדה כתבו בתוך המחשב פרוטוקול היה צריך לצאת. אין. ואנחנו לא יודעים היום לזהות באמת איזה מסמכים יצאו מהמחשב או לא יצאו מהמחשב.

אני רק אומר באמת שהדברים שנאמרו כאן לא סותרים את הדברים שאני אמרתי. אנחנו לא יודעים להגיד באופן חד ערכי מסמך כזה או אחר, האם הוא היה קיים או לא קיים במחשב, כי אמרתי, המחשב איננו קיים. אני ציינתי את מה שאמר אותו חבר ועדה שבצד ההגעה של המחשב הגיעו כל החומרים המודפסים שבעצם כל המסמכים המודפסים של אלה שהוא מעריך שהיו במחשב. אני דייקתי במובן הזה.

שהוא מעריך.

כן. נכון, אי אפשר להגיד את זה באופן חד משמעי. המחשב אכן איננו קיים.

אני רוצה עוד לומר שמדובר באירוע חד פעמי, במובן של הגעת מחשב לארכיון המדינה. בארכיון המדינה לא מקבלים מחשבים. מעולם לא קיבל. זו הפעם היחידה שהוא קיבל מחשב. הוא גם לא מתכוון לקבל מחשבים. אנחנו מקבלים מידע דיגיטלי, מכניסים אותו למערכות. אז היה מקרה מאוד חריג במובן הזה. לכן גם לא הייתה איזה פרוצדורה ביחס לטיפול במחשבים מהסוג הזה וגם אין כזו היום, כיוון שאנחנו לא מקבלים מחשבים.

עוד לציין שההתנהלות של הארכיון מגובה בנהלים ביחס לכל דבר שאנחנו עושים, פיקוח ובקרה שוטפים. גם ההפקדה של המחשב נעשתה לפי ההגדרות האלה. זאת אומרת היא כן נכנסה במובן הזה על פי הנוהל, על פי הרישום. הכול היה כנדרש ביחס לתהליכים שהוא נקלט לארכיון.

יכול להיות שיש חפרפרת בתוך הארכיון?

אני לא מכיר. אני רוצה עוד להעיר מספר הערות וגם לדבר על הלקחים שלנו. קודם כל, היום בעצם אנחנו עובדים באופן ממוחשב ביחס לכל השאלות וכל מילוי הפרטים של כל מה שמגיע לארכיון המדינה. רק גורם שמפקיד חומר הוא זה שיכול לקבל חומר, חומר שלו. וגם אז ההשאלה נרשמת. הפרטים של המשאיל, התאריכים, פרטי החומר שהושאל. וכל מה שקשור בזה.

אנחנו עוד עשינו שלושה לקחים מרכזיים: אחד, הובהר לעובדים בארכיון המדינה שאין להשאיל חומר יותר מחודש ימים הוא לא יכול להישאר אצלם. בתוך כחודש הוא צריך לחזור אלינו ואנחנו מבצעים מעקב ובקרה על זה. כמו כן, כל מי שמשאיל חומר מחוץ לארכיון מחויב להחזיר אותו. כל מי שהחומר שייך לו ובכל זאת תוך שלושה חודשים הוא צריך להחזיר אותו לארכיון המדינה. הודענו את זה לכל הגופים, כולם מכירים את זה ואנחנו מנהלים מעקב ובקרה.

ומי בודק שהם מחזירים באמת את כל החומר?

אנחנו. תזכרו שזה חומר שלהם, כן? זה חומר שלהם, אני רק מזכיר.

לא משנה. אבל מי בודק?

בכל אופן, אנחנו.

אתם לא בודקים. אתם מקבלים את זה סגור וזהו. אתם אפילו לא יודעים אם מישהו לקח חומר.

הדבר השלישי שאני רוצה להתייחס אליו זה שאנחנו החלטנו גם שאנחנו לא מאפשרים יותר העברה של חומרים פיזיים לגורמים חיצוניים. זאת אומרת, אלא אם כן זה מחויב. בית משפט שמחייב לקבל את זה פיזית. זאת אומרת, כל החומרים שמבקשים, כל המשאילים שמבקשים לקבל חומרים. החומרים האלה מגיעים אליהם דיגיטלית, או כאלה שכבר עברו סריקה ואם לא הם יעברו סריקה ורק לאחר מכן הם יקבלו אותו.

אז לפחות כל החומרים, מה שאתה אומר עכשיו שאני מבינה שבעצם כל מה שנמצא בארכיון המדינה הכול שמור וסרוק? כלומר אם מישהו בא ולוקח חומר אז לפחות יש לכם גיבוי? אם הוא לא מחזיר את הכול יש גיבוי לחומר?

אני אגיד. יש לנו פרויקט סריקה מאוד משמעותי שנמשך כבר כמה שנים. להערכתנו כ-80% מהחומרים כבר נסרקו ואנחנו נמשיך בפרויקט הזה. הוא פרויקט מאוד מורכב וארוך. אבל אנחנו אומרים שבכל מקרה אנחנו לא מתכוונים לאפשר להוציא חומרים פיזיים אלא רק דיגיטליים. זאת אומרת, גם מי שמבקש חומר שעדיין לא נסרק אנחנו נסרוק אותו קודם, נשלח את זה סרוק. שוב, אלא אם כן יש גורמים כאלה או אחרים שחייבים לקבל את החומר הפיזי.

ברשותכם, משהו שקשור למחשב. אני מחזיק את המסמך שמבחינתנו הוא היה הפתיח לכל הסיפור של המחשב. זה מסמך משנת 2001 שבו הפקידו אנשי הוועדה הממלכתית, נציגי הוועדה, את המחשב בארכיון המדינה. ואני אקריא לכם כמה דברים שהם מאוד משמעותיים ואומרים דרשני.

רגע, רק לפרוטוקול, שם ותפקיד.

עו"ד יוסף גמליאל.

את המסמך הזה עבדכם הנאמן מצא בתוך ארכיון המדינה. המסמך אומר "מחשב שבו הוקלדו נתונים רבים שנאספו במהלך עבודת ועדת החקירה". אני ממשיך ואומר "מומלץ לשמור את המחשב במתקן גניזה נפרד שנבנה במיוחד לחומר אורקולי. המידע במחשב רגיש בחלקו ואינו מיועד לציבור הרחב".

שים לב. וזה מערבב אותנו פה. מערבב יותר טוב ממיקסר אתה, תאמין לי.

חברים, אתם יכולים לקבל את התשובה או לא להסכים איתה, כמוני. אבל בואו נכבד אותה.

תראו, לגבי מה שעלה כרגע, אני לא רואה את המסמך. אני חושב שזה מסמך שהועבר מהוועדה.

אז תראה, תציץ במסמך ותראה.

זה מסמך הפקדה, אני חושב שיש לנו אותו. כן. אני אסביר. זה המסמך ההפקדה. כאשר הפקידו את המחשב, זה מסמך ההפקדה.

רגע. אדון, אתה מקשיב לתשובה?

במסמך ההפקדה, אכן זה שהפקיד אותו כתב שהוא ממליץ לשמור את המחשב במתקן גניזה נפרד שנבנה במיוחד לחומר אורקולי וכיוצא בזה. אכן זה מה שקורה. יש לנו אולמות, אולם שמיועד לחומר מן הסוג הזה. והחומר הזה אכן היה שם.

הוא לא היה שם לפי מבקר המדינה. הקלטות היו במסדרון.

גם על זה אני מוכן לדבר. אז אני אגיע לזה. לפני שאני אגיע אבל לקלטות, אכן המחשב לא נמצא. אבל כאשר הוא הופקד הוא הופקד באמת באולם שמיועד לחומר אורקולי וכל מה שכתוב פה נכון. כך בוצע. אם אתם רוצים אני אתייחס לנושא הקלטות.

עזוב, הגיבוי.

אתם רוצים שאני אתייחס לנושא הגיבוי?

כן, כן. אנחנו רוצים להבין מה קרה עם הגיבוי גם.

אוקיי. לגבי הגיבוי, תראו, ככל הנראה החומר גובה על מערכת הישנה של הארכיון ומשום מה הוא לא עבר למערכת שהוחלפה כאשר זה הוחלף.

נו, באמת. מה, אתם עושים מאתנו פסיכים? באמת.

מה, אתם עובדים בהתנדבות שם? לא הבנתי.

לא יודע איך ממשיכים מכאן דיון. אנחנו תימנים, לא מטומטמים.

אבל אין פה רק תימנים, יש פה מכל העדות ומכל הזה, על מי אתם עובדים?

תקשיב, אנחנו מדברים על דברים - - -

חבר'ה, החבר אומר בהגינות את האמת שלו. אנחנו משפחות החטופים, מותר לנו להגיד מה שאנחנו רוצים.

לזה קוראים אמת?

חברים, נורית, אני רוצה לומר לכם דבר אחד. אתם יכולים לא להסכים ולא לקבל את התשובה, כמוני. אבל בואו נכבד אותו.

כי זה לא הוא אישית. זה לא הוא אישית.

שיכבד אותנו בתשובות רציניות.

בואו, אני מאוד מבקש, בואו נכבד אותו.

אין פה עניין פרסונלי, בסדר? זה לא, חלילה לא אתה אפני. אני גם לא רוצה שיתפרש כאילו אנחנו, זה לא אתה.

לא, לא, אני בסדר גמור.

זה לא אתה. יש פה עניין עקרוני.

זה התפקיד שלך.

המשרד כמשרד, מי שמנהל אותו והצורה. על זה.

נורית רצתה לשאול אותו משהו. אבל לגבי הגיבוי, קיבלתם תשובה לגבי הגיבוי.

בסדר. חה"כ כסיף יכול.

אני רוצה שני דברים. דבר ראשון אני רוצה להזכיר שבדיון שהיה פה בוועדה בראשותו של חה"כ עודה נמסר לנו ש-98% מהתיקים בארכיון המדינה בכלל נעולים בפני הציבור. 98%. נאמר פה במפורש.

דבר שאני אני רוצה לשאול את אפני ובאמת כמובן זה לא, אני גם מדגיש, זה לא משהו אישי. אני מצטט ממבקר המדינה, והשאלה שלי בסוף אם הדברים האלה תוקנו. הוא כותב כך: "נמצא כי נכון ליולי 2023 בהמשך לסיכום הביניים שהפיצה גנזת המדינה בספטמבר 2022 לעובדים, ארכיון המדינה לא השלים את קביעת הכללים למסירת חומר ארכיוני לעובדי הארכיון באופן שיבטיח כי חומרים יחוזרו למקומם. למשל הארכיון לא התקין התרעה ממוחשבת בדבר חומר שלא הוחזר במועד שנקבע לכך. בתשובתו מינואר 2024 ציין הארכיון כי נוסף על הגבלת משך השאלת התיקים לעובדי הארכיון לחודש קבע הארכיון כי אחד מעובדי הארכיון יעבור בכל חודש בכל חדרי העובדים ויוודא שהוחזרו תיקים שהושאלו להם. וכי בכוונת הארכיון להוסיף התרעה אוטומטית לעובדיו במקרים שבהם לא הוחזרו התיקים אף שעבר חודש מאז הושאלו".

אז אני תוהה ושואל האם מאז הפרסום הזה של דוח מבקר המדינה התהליך הזה באמת הושלם והיום יותר, נקרא לזה קשה, לאבד חומרים?

אז אכן אנחנו קבענו ביחס לעובדי הארכיון שחומר שמשאילים יכול להישאר ברשותם במשך חודש בלבד. אנחנו מבצעים מעקב ובקרה שזה לא יהיה יותר מחודש. יש מי שזה התפקיד שלו לעשות את זה, נכון. ואנחנו עושים בהתאם, כפי שאגב כתבנו במפורש בהתייחסות שלנו למבקר המדינה ביחס לזה. זה מה שמתבצע.

זאת אומרת שאתה אומר שבעצם היום האפשרות של תיקים שייעלמו כמו התיקים ההם, כמו החומרים האלה, היא פחתה עד הועלמה?

הסבירות לדבר כזה היא נמוכה מאוד.

ניתן לחקור את אותם עובדים שפרשו כבר? הרי אני מבינה שהעובדים האלה כבר לא נמצאים.

העובדים שמה?

העובדים שקיבלו את התיקים לעבודה עליהם, כמו שאתה אומר. הרי זה ה-138 תיקים שלדעתי עוסקים בכל הפחות בפרשת ילדי תימן במובן הרחב שלה, אחרת הם לא היו מופיעים בדוח הזה, גם אם לא לוועדת קדמי כהן. העובדים האלה במסגרת תפקידם לקחו את התיק אליהם למשרד, אולי גם הביתה אני מבינה.

לא, למה הביתה?

ועשו מה שעשו, מיצו חומרים. מה עשו העובדים עם התיקים האלה חוץ מאשר לעבוד עליהם עבור ארכיון המדינה? הרי הם לא שאלו אותם לצורך דוקטורט, לכתיבת כתבה, מאמר.

יש עבודה שוטפת של עובדים.

העובדים האלה נמצאים ורשומים. גם אם הם פרשו מהארכיון אפשר לחקור אותם ולהבין היכן הם שמו את התיקים האלה.

הם מתו.

אני לא יודע להגיד בנקודת הזמן הזו עד כמה אפשר לדעת ביחס לכל תיק ותיק מי עסק בו, מתי עסק בו.

תבדקו את זה. מה זה לא יודע מה להגיד? נו, באמת.

ספר בספריה מלפני 40 שנה כתוב מי שאל אותו אחרון. אז לא כתוב איזה עובד לקח תיק אליו לדסק שלו לעבוד עליו, לעמדה?

בואו נגיד, אני אתייחס כך. זה משהו שאנחנו - - -

לגבי העובד שלקח את המחשב, יודעים מי העובד? את השם שלו? יודעים?

דיברו איתו, כן.

דיברו איתו? מה הסיפור שלו? מה הוא מספר? מה הוא אומר.

הוא לא זוכר.

איזה יופי.

הוא שכח להחזיר.

מתי הוא לקח?

לצורך מה בכלל הוא לקח את המחשב? מה הוא עשה איתו?

זה לא סוגייה שנחקרה על ידי המשטרה?

נורית, בבקשה.

אני מתנצלת, אני חשבתי שאני אדבר קודם, אז אני הכנתי כמה דברים קודם כדי לפתוח ואז אני אעבור. קודם כל, אדוני יושב-הראש, תודה רבה על ניהול הישיבה. ואני רוצה להודות לחה"כ יונתן מישרקי על זה שאתה דואג באמת לציין את היום הזה ולהביא את יום המודעות וזה לא בפעם הראשונה. אני רואה שזה בנפשך, אבל אני צריכה עוד קצת להדביק אותך בעוד להט. זה לא מספיק. תודה רבה באמת שאתה עוסק בזה.

אני רוצה בראשית דבריי לחזק את משפחות החטופים. כי אנו, משפחות החטופים של פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן, יודעים מה הם עוברים. ובתקווה ובעזרת השם שבקרוב יחזרו על החטופים.

באשר למחשב, האם זה הגיוני שמחשב של ועדת חקירה ממלכתית נעלם מארכיון המדינה? מדוע העלימו אותו? מי ביקש להעלים אותו? מי ביקש להעלים את החומרים? האם גם חומרים של ועדת חקירה של אסון צור, שעכשיו לא מזמן נתנה את הדוח שלה, גם הם ייעלמו פתאומית? או כל ועדה אחרת. ככל הידוע חומר המחשב נעלם עם חומר שהיה עליו וההארד דיסק נשמר או לא נשמר? זה גם חשוב לדעת.

מיותר לציין שיש חשיבות גדולה לחומר שהיה על המחשב. היו יומני עבודה של ועדת החקירה היו במחשב. הם לא תועדו בארכיון המדינה כפי שהיו צריכים לפעול ולעשות. מדובר פה בחומר רגיש אשר יכול לשפוך אור על הפרשה. בנוסף המחשב הכיל פרטים של ילדים מאומצים ובני משפחותיהם ואסור לנו להקל ראש בזה.

כאן אני רוצה להודות לפורום "אחיי" שעדיין ממשיכים לעשות עבודה וחופרים בכל הניירת שהצלחתי, גם בזכות יוסי גמליאל, שישבנו לראש הממשלה על הראש כדי שיפתח את החיסיון של ה-70 שנה על חלק מהחומרים. אבל לצערי הרב לא כל החומרים נפתחו ואנחנו צריכים לפעול שכל החומרים. אתה יושב כאן, אפני, יכול להיות שאולי אתה יכול לתת תשובה. בכמה אחוזים יש עדיין חיסיון על החומרים והאם אפשר יהיה לפתוח אותם. חשוב מאוד.

ראש הממשלה הוסיף עוד 20 שנים חיסיון.

בדיוק. ב-2019 ראש הממשלה הוסיף עוד 20 שנים. אלוהים יודע למה. ולמה הוסיף את זה, על מי הוא רצה לכסות אני לא יודעת.

לגבי המחשב. זה בעצם, ביום 15.5.2022 זה התפרסם בעיתון העניין של המחשב ואני הגשתי תלונה בתחנת המשטרה בגלילות על היעלמות המחשב, לפי מה שפורסם. ב-10.7 הגעתי לתחנת המשטרה בהרצליה כדי לדעת מה עלה בגורל התלונה, כי לא קיבלתי כל הועדה מהמשטרה על המשך הטיפול. נמסר לי בחוקרת שישבה שם, היא הודיעה לי שהתלונה שלי הועברה למרחב ירושלים, אך לא צוותה לתחנה או לחוקר.

עבריין לא נודע, על"ן.

לא, בינתיים לא ציוותו את זה לחוקר. ב-26.5 כתבתי מכתב נוסף למרחב ירושלים כדי לדעת מה עלה בגורל התלונה שלי ובאורך פלא שבוע שעבר ביום חמישי אני מקבלת החלטה על לא להמשיך לחקור או לא להעמיד לדין. אין סיבה, אין שום דבר. שנתיים אחרי המכתב שלי. ופה אני פונה למשטרה, אני לא מבינה מה קרה.

מה שאני מבקשת, אני מבקשת לדעת, דיברנו עכשיו עם עובדי הארכיון. יש לנו כאן את המשטרה. אני מבקשת לדעת מה יעלה בגורל התלונה שלי. למה לא בודקים את זה? בגלל שמדובר במחשב? מדובר פה בפשע. נעשה פה פשע. נחטפו פה ילדים. ילדים נעלמו. אנחנו רוצים לדעת איפה המחשב, כדי שזה ישפוך אור.

אני צריכה עוד דבר לציין.

נורית, אני חושב שאת מתפזרת.

לא, אני מקצרת.

זה אחרי שהיא מקצרת.

אני מקצרת. אני רק רוצה כאן להגיד עוד דבר אחד. שב-29.5 התקיימה הצעה דחופה לסדר שיונתן מישרקי הוביל במליאה. הגנזת, הייתה תשובה של הגנזת שנקראה על ידי השרה עידית סילמן והיא הייתה שונה לגמרי מהתשובה שניתנה למבקר. בינתיים התשובה שניתנה למבקר והיה כתוב בעיתון שהמחשב הועבר לגריטה ועדיין מחפשים אותו. אז אני באמת רוצה לדעת האם באמת הוא עבר לגריטה? אם הוא עבר לגריטה מה עשיתם עם ההארד דיסק? מה קרה?

למי השאלה הזאת?

לארכיון, לארכיון.

אפני, בבקשה.

לא, לא הבנתי. מי אמר שהוא עבר לגריטה?

זו התשובה הייתה שהועברה למבקר המדינה.

מי העביר?

אתם העברתם.

לא.

אתם העברתם, סליחה, מה, זו התשובה. מה, אנשי המבקר משקרים? נו, באמת.

הרי מבחינתנו זו תשובה טובה, אבל אנחנו לא העברנו לגריטה.

טוב. זה מה שקראתי בעיתון, זה לא המצאה.

נורית, בואי ניתן למשטרה להשיב לשאלה שלך.

בסדר, אני כבר מסיימת.

אני חושב שאת מתפזרת.

לא, אני לא מתפזרת. אני רק רוצה להגיד את ההתרשמות שלי.

אנחנו צריכים לסיים.

אני יודעת. אני רק רוצה להגיד את ההתרשמות שלי. ממה שנראה לי פה שיד נעלמה מנסה להשתיק אותנו. לא מספיק שהוועדה שלי נסגרה, אף חבר כנסת לא לקח את הוועדה, שלא הוקמה רשות שתיתן תשובות. אני גם פניתי, חברי הכנסת לא הגישו את הצעות החוק שצריך להגיש אותן. ואני אומרת לכם שכאילו יש פה איזה יד נעלמה שאומרת בואו נסגור את הכול, לא היה.

גם בזמן האחרון באינטרנט יש מלא מכחישים שאומרים שהפרשה לא הייתה ולא התקיימה, או שאמרו, יש עוד איזה אחד שאומר שגם יש - - -

נורית, מה השאלה שלך למשטרה?

השאלה שלי למשטרה, אני רוצה לדעת למה הם לא חוקרים, למה קיבלתי סגירה של התיק? לא יכול להיות שדבר כזה לא ייחקר. אני נורא מצטערת. נכון שמדובר בנושא ציבורי, אבל תראו איזה תשובות נתנו לנו.

בבקשה, משטרת ישראל.

שלום לכולם, שלום אדוני יושב-ראש הוועדה. שמי אבי רשמן, אני גנז משטרת ישראל. זומנו לוועדה הזאת בעניין מקצועי לגבי שמירת החומר הארכיוני המשטרתי ובין השאר הניהול שלו ושיתוף הפעולה עם ארכיון המדינה. לצערי הרב אנחנו רק עכשיו שומעים לגבי התלונה הזאת, כי לא הגענו לתלונה, התלונה הזאת היא לא חלק מהשם של הוועדה ואין לנו נתונים. הבנתי ככה בין הדברים שהגשת תלונה לפני מספר חודשים.

שנתיים.

לפני שנתיים וקיבלת לאחרונה תשובה שהתיק נסגר. כשוטר שלא התעסק בתלונה הספציפית הזו, אבל אני ככה יכול להגיד לך שיש עילות סגירה לתיק. אני לא בקיא, לא יודע, לא רוצה לדבר ולא מייצג כרגע את המשטרה בנושא הספציפי הזה.

אני יכול להגיד לך שאנחנו עובדים עם ארכיון המדינה לגבי ניהול חומר ארכיוני. מעבירים להם עשרות אלפי תיקים במשך עשרות שנים ולזה הוזמנו. אז מחילה, אני לא יכול על השאלה הספציפית הזאת לתת תשובה.

אני נראה לי שהייתה פה איזה שהיא בעיה. העברתי את כל הפרטים של התיק.

במסקנות הדיון נבקש מיושב-הראש להכניס גם כן סעיף שמתייחס לנושא התלונה ותשובה לוועדה.

אני רוצה רק לדבר. אחי, אני איתרתי אותו במסוף של המשטרה בכפר סבא בשנת 1994.

אחי נחטף כשאמא שלי הייתה בעבודה. אמא שלי הייתה חד הורית. היא עבדה בקיבוץ עינת. גנבו את הילד בשעות הצהריים, שלושה אנשים מהממסד. ילד שלמד בכיתה א'. אני הייתי בגיל 3, הוא היה בגיל 6.5. בני דודים שלנו היו הבייביסיטר שלנו והם ידעו מי אלה השמות. אנחנו צוות בראש העין שאני מכיר אותם. גורי, האח שהיה במחנה העולים בראש העין, ציונה הייתה החובשת והאדם השלישי שהתלווה אליהם, תימני שחילק תלושי אוכל, קראו לו יוסף. יוסף הזה אני איתרתי אותו ב-1994. הייתי אצלו בבית. הוא אומר אני הייתי, נכון, אבל אני הייתי פקיד קטן. אמרתי בסדר, תבוא לוועדה ואני רוצה שתמסור את העדות מי שלח אותך לחטוף, להביא אותם לאלה לבית לחטוף את הילד.

כשאמא באה מהעבודה מקיבוץ עינת היא באה שאין ילד. שואלת את בני הדודים שלי, שהיו הבייביסיטר שלנו 'איפה שלמה?' אמרו 'דודה, השלושה האלה באו וחטפו אותו'. היא הלכה עם אחיה, בן דודה שלה, לבית חולים בילינסון. היא ראתה אותו בפרוזדור של בילינסון. היא הלכה להביא לו מים, גירשו אותה ואת אחיה מהפרוזדור של בילינסון וסילקו אותה מבית החולים. היא חשבה שהיא באה באיחור, היא תבוא מחר תחפש אותו. היא באה למחרת אמרו כבר קברנו אותו, כבר הוא מת.

אני ב-1994 מילאתי כמה תפקידים. הייתי יושב ראש מטה גיוס בהוד השרון, רס"ר במילואים. נכנסתי למסוף של השלישות הראשית, מצאתי את אחי שהוא נמצא בשלישות הראשית אבל לא גויס לצה"ל. עשיתי איזה פעולה. אני הייתי מתנדב במשמר האזרחי בכפר סבא ונתתי מספר תעודת זהות. אמרתי הייתה לי תאונה, אני מחפש את הנהג הזה שדפק לי את הרכב. קוראים לו שלמה חתוכה ולי קוראים יצהרי מנחם.

אני רוצה רק להגיד לכם שהשם שלי אני החלפתי רק כשהתגייסתי לצה"ל. כשעלינו ארצה היינו על שם האמא חתוכה. על שם אמא שלי, שהיא הייתה אלמנה. ואז אני נרשמתי עד שהתגייסתי לצה"ל, עד שהעירו לי המשפחה של אבא שאני צריך להחליף את השם מחתוכה ליצהרי. שאבא שלי ממשפחת יצהרי. אני החלפתי בשנת 1969 את השם שלי במשרד הפנים, עם עורך דין נוטריון.

אז הלכתי למשרד הפנים ב-1995. אמרתי אני מחפש מישהו שמכר לי דירה ואני צריך את הבחור הזה בשביל לעשות טאבו לבית. קוראים לו שלמה חתוכה, מספר תעודת זהות שלו כך וכך. מילאתי טופס שאילתה למחשב למשרד הפנים. הגיע לי מכתב כעבור שבוע שהנ"ל סליימן חתוכה, שם האמא: חממה, חדל להיות תושב בשנת 7/1963. הוא ב-1952 חטפו אותו. ב-7/1963 הוא עזב את הארץ.

הלכתי למשטרת כפר סבא, שאני הייתי מתנדב אני והבן שלי במשטרת כפר סבא. ביקשתי מהם שאני מחפש את הנהג שפגע לי באוטו, קוראים לו שלמה חתוכה. נתתי להם את מספר תעודת הזהות שלו ולי קוראים מנחם יצהרי. הם בדקו, אומרים 'אדוני, האדם חסוי במשטרה'. כשהתגלה שאני מחפש את אחי, פתאום באו מהמטה הארצי עצרו אותי בלילה למשטרת כפר סבא. אמרו איך חדרת למסופים של המשטרה. פתאום אני נחשבתי לעבריין.

השעו אותי מהצבא, השעו אותי מהמשמר האזרחי. אני הגשתי תלונה במשטרה שיחפשו את אחי, כמו יוסל'ה שומאכר, אז הם אמרו מבחינתנו הוא חי, אבל אין לנו זכות לטפל בפרשה הזאת. סגרו את התלונה שלי. אמרו יש ועדת חקירה. אני נתתי לחבר הנכבד הזה.

ביום בהיר מתקשר אליי, רק תקשיבו איך הוועדות האלה עבדו. שלחתי חומר.

רק אדוני, בוא תקצר, כי יש עוד אנשים שצריכים לדבר ואנחנו צריכים לדבר ואנחנו חייבים לסיים.

כן. שלחתי לוועדת שלגי חומר שאני רוצה להופיע בפני הוועדה. ועדת שלגי ראו שהחומר ששלחתי להם, שלחו מישהו לאיים עליי בטלפון לרדת מהפרשה. את עמי חובב. וכעבור שבוע אני שומע שהשופט הזה התפטר, הוא חולה ופורש. ואני נמצא בפרוטוקול שלו ואני לא ראיתי אותו ולא ראה אותי.

בוועדת יהודה כהן שזה ממלכתי אמרתי אולי הישועה תבוא מהשופט העליון הזה בדימוס, יהודה כהן. הוזמנתי לשעה 9:00. אני ב-7:45 עם בני הדודים שלי היו עדי הראייה והאדם השלישי שאיתרנו אותו, היה עוד חי, זה יוסף שחילק תלושי אוכל לתושבי ראש העין.

יוסף עמיר.

יוסף עמיר. הוא החליף את השם ליוסף עמיר. אני מחכה משעה 7:45 בבית אגרון. הוא מושך זמן, מזמין כל מיני אנשים. עד שעה 11:58. ב-12:00 הוא קורא לי לעלות לדוכן. אני עולה לדוכן, רק אומר את השם שלי, פתאום עשו פעמון, אמרו סיימנו את העבודה. אמרתי לו 'השופט, אני מהבוקר פה. אני עם העדים. הבאתי לך'. הוא אומר נזמין אותך פעם הבאה. ואני מופיע בפרוטוקול שלו והוא לא ראה ולא נתן לי לדבר בכלל.

שידעו מה זה השופטים האלה.

שמי אבנר פרחי, יו"ר ארגון ילדי תימן בישראל. מאחר ואני בין הוותיקים והראשונים ואני חושב שבפורום הזה אני היחיד שמכיר פיזית, ויזואלית את המחשב וגם יצא לי לעשות, לכתוב עליו איזה מכתב אחד או שניים. אני יכול להגיד לארכיון המדינה, יש לו שריטה על הדופן בצד ימין. אולי זה יעזור לכם לכתוב אותו.

אבל אנחנו יושבים פה בוועדת מדע וטכנולוגיה ואנחנו מדברים כאילו הדבר החמור היחיד שנעשה בפרשת ילדי תימן זה אובדן של המחשב הזה. כאילו כל הארכיונים שהיו ונמצאו בכל משרדי הבריאות ובתי החולים, כאילו הם קיימים. אז הארכיון הראשון נשרף, הארכיון השני נשטף, הארכיון השלישי בוער, לא יודע איפה הוא. ולכן זה די מעליב גם שהמחשב סתם אבד ונעלם. תגידו שהוא נשרף, התפוצץ, משהו שיתאים לפרשת ילדי תימן. ככה זה די בנאלי.

אבנר, כשאנחנו נתפוצץ אז זה יתפוצץ.

מה שאני רוצה לומר זה שבפרשת ילדי תימן יש מישהו שלפני שהוא הכניס את החומרים לארכיון המדינה הוא עבר והוא ביער את מה שצריך לבער. ואני חושב, תסלחו לי, אני כבר לא נאיבי בפרשת ילדי תימן. ואני חושב שגם אם המחשב הזה היה נמצא היום אז כל החומר הרגיש שהיה נמצא עליו זה אולי שעות העבודה של עו"ד יוסי יוסיפוב.

אל תקל ראש בזה.

כן, המון כסף היה שם. אבל לדעתי לפני שהכניסו את החומרים לארכיון המדינה כל החומרים האלה עברו איזה שהיא צנזורה והם נוקו. ואנחנו נוגעים בפרוטוקולים. אז מצער מאוד שרק בפרשת ילדי תימן דברים נעלמים ולוקחים את זה כדבר ובן מאליו וכאילו מה אתם רוצים ותגידו תודה רבה שבכלל עוסקים בכם. אבל המחשב זה הדבר שבזוטה של הזוטות אחרי כל הארכיונים שאנחנו נתקלנו בהם ונשרפו.

ואני כחוקר של ועדת החקירה ממלכתית שהייתי שם בתור מתנדב, אני יכול לומר, ואני נדמה לי שזו הייתה המציאות ככה, שמצאנו ארכיון של בית חולים הלל יפה ויושב ראש הוועדה הוציא מכתב לבית החולים כדי שהם יישמרו את הארכיון היחיד שנשאר. ואחרי חודש הארכיון הזה נשרף. ואין דין ואין דיין וזה לא הזיז לאף אחד.

אז בסדר, אנחנו מקיימים פה דיון בוועדת מדע וטכנולוגיה. יפה מאוד. אבל צריך לקחת את הדברים האלה בפרופורציה. לדעתי במחשב הזה גם אם הוא היה נמצא לא היה שם שום דבר.

תודה רבה לך. מי זה יגאל יוסף?

לצערי הרב, אני מתחיל במשפט הכי קשה. אין לי אמון בכל התהליכים שקורים פה בכנסת. פשוט אין לי אמון. אני עשרות פעמים נמצא פה, כל פעם אני שומע את אותם דיבורים, סיפורים. ומנחם יצהרי שיהיה בריא. אני כבר עשרות פעמים שומע את הסיפור שלו.

זה לא מזיז לאף אחד שום דבר. אני הייתי חבר נציג המשפחות בוועדת שלגי. הייתי נוכח בכל התהליכים של העבודה של ועדת החקירה. אחד הדברים הכי מדהימים, לא מבין איך יכולה מערכת לכאורה רצינית, שופט עומד בראשה, לספר שאדם מת על סמך צילומים דהויים, לא מאומתים, על ילדים שכאילו נפטרו או חלו, משהו כזה. לא בדקו, בלי חתימות של רופא שחותם על מוות. על סמך זה קבעו שהילד מת. ועוד הרבה מקרים כאלה.

תעודות הפטירה האלה בוטלו בסוף למיטב זיכרוני. תעודות הפטירה שהוצאו לפי הוועדות האלה בוטלו.

אני קיבלתי תעודת פטירה בזמן היותי חבר הוועדה, על אחותי. ועד היום היא רשומה כחיה.

כי המדינה לא מכירה בתעודות האלה.

אבל אנחנו התייחסנו לזה בוועדה של נורית ואתה קיבלת על זה תשובות, יגאל. אנחנו התייחסנו לזה בוועדה של נורית וקיבלת על זה תשובות.

לא קיבלתי - - -

אתה קיבלת מסמך ללא מספר זהות עם המלצה של ועדת שלגי.

סליחה רגע.

שהמדינה לא קיבלה אותה.

אדוני, אני קיבלתי תעודת פטירה. רגע, רגע.

אמסלם, אתה רוצה לומר משהו?

לא, תן לי להשלים.

אני אתן לך.

אני רוצה להתייחס.

אני אתן לך להתייחס, בוא ניתן לו לסיים.

הוא כרגע רק מתפרץ. אני קיבלתי תעודת פטירה רשמית. אמנם בלי תעודת זהות, חתום על ידי נציג המדינה במשרד הפנים.

המדינה לא מכירה בזה, בתעודות האלה.

לא מכירה? אז למה קיבלתי?

בסופו של דבר קיבלתי תעודת פטירה, קיבלתי צילום של רישיון קבורה, קיבלתי הכול. ועדיין, במסמכי משרד הפנים מופיע השם של אחותי.

אבל זה לא מה שחשוב. בסופו של דבר אני לא חתמתי כנציג המשפחות, כחבר הוועדה, לא חתמתי על הדוח. כי לא הסכמתי שייקבעו מוות של ילדים על סמך מסמכים לא בדוקים, לא מוכחים, לא מאומתים. לא חתמתי. לא שינה לאף אחד כלום. כנציג המשפחות שלא חותם, אף אחד לא דיבר על זה. לא מעניין את אף אחד. המשיכו. כאילו לא קרה כלום. זה היחס שהיה לפרשה הזאת.

עכשיו אני רוצה לומר משפט לכל חבריי הפעילים פה. חבר'ה, יוליכו אותנו שולל. יביאו אותנו לוועדות, נלך ונחזור, נעשה הפגנה פה, נעשה הפגנה שם. לא יעזור כלום. אם לא נעשה ארגון גג שיקבלו החלטה אסטרטגית באיזה דרכים אנחנו הולכים, לאיזה יעדים מגיעים – רק אז יהיה סיכוי לשנות משהו.

יגאל, תודה רבה.

בעזרת השם.

מאיר אמסלם, נציג רשות האוכלוסין וההגירה.

אני רק רוצה להתייחס לדברים של יגאל לגבי תעודות הפטירה. שנייה אחת. בתוך הוועדה הרבה פעמים נכתב "נפטר בוודאות", "נפטר בוודאות גבוהה", "נפטר בוודאות נמוכה".

על סמך מה?

רגע. יגאל, אני לא נכנס למה שהשופט אמר. אני מתייחס לקטע של רשות האוכלוסין, משרד הפנים דאז.

אתה כרשות אוכלוסין על סמך מה קבעת מוות?

יגאל, בואו ניתן לו לדבר, נכבד אותו רגע. אבל מה זה חצי מת, חצי חי?

לא, לא, לא. יש, חברים, עוד פעם, ב-1995 אני הייתי רב"ט בצה"ל, עם כל הכבוד. אוקיי? הייתה ועדת חקירה חברים. הוועדה במסקנות שלה לגבי גורל הילדים ככה התנסחה. לא אני כתבתי את זה.

זה בושה.

אני לא צד בעניין.

השופט קדמי היה מרצה שלי בדיני ראיות. הסיכום שלו שם לא דין ולא ראיות ומסקנה מעורפלת, חד משמעית.

אנחנו לא צד לעניין. אני מסביר את מה שקרה. מה שקרה שהייתה המלצה לרשום את האדם כנפטר. אוקיי?

מי המליץ?

הוועדה.

על סמך מה?

מאיר, יש לי שאלה אליך.

לכן, לכן רשות האוכלוסין, משרד הפנים דאז, לא קיבל את זה. כי לוועדה אין סמכות.

קיבלתי חתימה של רשות האוכלוסין.

רגע. אני מדבר, תן לי לסיים. הוועדה, רשות האוכלוסין, משרד הפנים דאז, החליט ובהתאם לחוק, דרך אגב, ועדת החקירה היא לא ועדה שמוסמכת לקבוע מוות. ולכן תעודות הלידה שבהתחלה הם הוציאו הם ללא מספר זהות.

קיבלתי ממנהל מרשם אוכלוסין את המכתב.

ולכן, אני אסיים את המשפט שלי. אני אסיים את הדברים שלי במשפט אחד.

יגאל, תן לו לסיים.

לתת לו לטייח את מה שקיבלתי ביד?

אתה לא נותן לי לסיים ולכן אתה לא, אבל עוד פעם אתה לא נותן לי לדבר.

יגאל.

גם בפעם הקודמת שזה מצולם, כשאני באתי לענות אתה יצאת החוצה. אז תן לי פעם אחת. תקשיב לתשובה שלי. פעם אחת.

כי אתה מתחיל לא טוב.

אם אני, אם הוועדה היא לא גוף מוסמך לקביעת מוות, ברשות האוכלוסין האדם נשאר פעיל. נקודה. ובגלל זה אתם מקבלים את ההודעות לבוחר. ובגלל זה אתם מקבלים את תעודת תושב ותיק וזה. לכל אותם אנשים יצאו מכתבים לאחר מכתב שלגי שאם ברצונם, חלק גדול מהמכתבים, דרך אגב, עדיין שמורים העתקים אצלי.

אני לא קיבלתי.

אם ברצונם שהילד יירשם כנפטר - - -

למה שנרשום אותו נפטר.

אם ברצונם.

מה זה אם ברצונם? מה, משחקים בנדמה לי?

אם אם מקבלים את, אני לא - - -

מאיר.

חברים, זהו. זה החוק.

ברשותך, זה לא ילדים וירטואליים. או שהוא קיים או שהוא לא קיים. כשאתה מקבל ממינהל האוכלוסין מסמך ממנהל מינהל האוכלוסין, צברי, ואתה אומר לי הוא לא קיים, לא צריך.

מי אמר שהוא לא קיים?

אתה אומר.

לא אמרתי שהוא לא קיים.

מאיר, תקשיב.

מאיר, תשלים את המשפט בבקשה "אם ברצונם"? שישלים את המשפט בבקשה.

בעברית מאוד פשוטה. אני גם כן 21 שנים עבדתי כעורך דין עצמאי. כאשר בן אדם מבקש ירושה של ההורים אז מה אומרים לו? אח שלך חי עדיין?

כן. בוועדה זה עלה.

אני קיבלתי צו ירושה על אף שהצהרתי שאחותי נעלמה ילדי תימן. קיבלתי צו ירושה. לכאורה משפטית נישלו אותה מהירושה.

אז מה הפתרון שלהם?

חוקי הירושה הם לא חוקי המרשם, חברים.

רגע מאיר, לפני שתיתן תשובה.

החוקים של האפוטרופוס הם לא חוקי המרשם. חוק המרשם קובע שפטירה תעודכן על סמך תעודה ציבורית בלבד. תעודה ציבורית כהגדרתה בחוק יש שלושה סוגים.

והיא מספקת?

מאוד פשוטים: הודעת פטירה מבית החולים, רישיון קבורה שהוצא על ידי משרד הבריאות וצו בית משפט על פי חוק הצהרות מוות. אלה שלוש התעודות היחידות שעל פיהן תעודת פטירה.

וזה מספק את רשם הירושה?

רשם הירושה גם לא צריך את זה.

לא, הוא לא נתן לכולם. הוא לא נתן לכולם. יש אנשים שנתקלו בבעיה כשהם באו למצות את הזכויות שלהם.

אבל מה זה אומר על משמעות מסקנות הוועדה שהן קובעות שהם מתים?

זה סקנדל שלם מראשיתו ועד סופו, זו השיטה.

אני רוצה לתת מילה לניסים. בבקשה ניסים. בקצרה אבל.

עו"ד עוג'ר ניסים, מהתנועה להכרה מדינתית בפרשת ילדי תימן. אני רוצה להגיד שתי נקודות. קודם כל, מה שאומר מאיר אמסלם הוא לא מדייק. הוא סך הכול פיון בתוך המערכת.

למה ככה?

אני מאוד מבקש.

זה בסדר, אני רגיל, הכול בסדר.

לא, לא, לא. אצלך זה בסדר, בואו לא נעשה את זה אישית. בואו נכבד אותו. הוא הגיע לכאן, בואו נכבד אותו.

אני שומע אותו פעם ראשונה ואני מבקש לכבד אותו.

אני רוצה לקבל תשובה מארכיון המדינה וגם ממשטרת ישראל על אירועי יהוד, המסמכים שנמצאים בחיסיון. חלפו 30 שנה. לפני מספר חודשים הסתיים החיסיון. אנחנו מבקשים מהם תשובה לגבי המסמכים של הרב עוזי משולם. זו נקודה אחת.

נקודה שנייה, אני רוצה להתייחס לכך, אנחנו יכולים פה 200 שנה להסתובב ולשמוע פקידי ממשל, פקידי מדינה, ימכרו לנו סיפורים. ובסיפורים האלה, כיוון שאין סנקציה פלילית על הסיפורים שלהם, שהם לא אומרים את האמת, אנחנו נמשיך להסתובב פה 200 שנה.

הייתי רוצה לקבל תשובה על מסמכי הרב עוזי משולם. למה זה לא השתחרר.

עוד שורה אחת, רק שורה אחת בקצרה על הרב משולם. בבקשה. אתה ביקשת לדבר, נכון? אבל בקצרה, ממש שורה.

כבוד יושב-הראש, חה"כ מישרקי, תודה רבה על כל מה שאתה פועל לזה. ותודה רבה לחברת הכנסת לשעבר נורית קורן שעבדה לילות כימים על הפרשה הזאת והוציאה הרבה דברים יותר מאשר 70 ומשהו שנה לא הוציאו. ובנימה אישית, שתהיה לה רפואה.

עכשיו אני רוצה להגיד דבר אחר. אנחנו פה הרבה זמן, גם בוועדות, גם בכול, ואותם סיפורים. הרב עוזי משולם צוחק על כולם. שבוע הבא י"ג בתמוז, יום ההילולה שלו. ואני מבקש מהציבור, מי שכואב לו באמת על הפרשה שיגיע שם ויישא תפילה. אני מבקש מיושב-הראש וגם מחה"כ מישרקי, אתם בממשלה היום. אנא מכן, למען השם, כמו שיש יום הלהט"ב בכנסת, כמו שיש יום האתיופים, יום הסטודנט וכו' וכו' צריך להיות בכנסת יום זיכרון ממלכתי לחטופי תימן, מזרח והבלקן.

אני מסתובב כאן ואני רואה את כל ההפגנות בכל הארץ. איפה יהודי תימן שבאו קודש קודשים מבית ראשון והתעללו בהם? מי אתם, מה אתם? ריבונו של עולם, אני מבקש מהוועדה הזאת, מיושב-ראש הוועדה, מחה"כ מישרקי, אתה זוכר מה אמר הרב שלמה מחפוד, שיהיה בריא עד 120. אם הוא לא היה, אם אמא שלו לא תפסה אותו והכניסה אותו לישיבה היו קוראים לו שלמה מחפוד, לא היה שלמה מחפוד. מי יודע איזה קיבוץ?

מוריי ורבותיי, אני מסיים בנימה הזאת, תפתחו את היוטיוב, תכתבו הרב שלמה כורח זצ"ל, בורג הכניסה אותה לצינוק מתי שהוא פתח את הפה שלו על הספרים. הכניס אותו לצינוק שר המשטרה. אז מאז הוא לא ויתר על התיק הזה, כי הוא יודע מה יש שם.

תודה רבה.

ועוד דבר, אני אסיים בזה. אני נסעתי שבוע שעבר באוטובוס מהבית לעיר. יושב שם, שומע אותי מדבר עם מישהו. אני מדבר עם מישהו על הפרשה ועל הוועדות. אחד אשכנזי יושב לידי, אומר 'אחי, אני יכול להגיד לך משהו? שום דבר לא יפתחו בכנסת. זה הוראה מלמעלה מבית דין שלמעלה באמריקה, איפה שקיבלו את הילדים'. שם הוא אומר לי, אם אמריקה תיתן את האישור יפתחו את החיסיון. תודה רבה.

תודה אדוני.

אני רק רוצה שאלה לאמסלם, אחרונה. אחרונה לאמסלם.

חברים, אני רוצה להודות.

אני אוטוטו מביא את אחותי לפה, החטופה, להראות שהיא מתה. אמרו שהיא מתה, הוציא לי תעודה שהיא מתה. ויש לי תעודת פטירה לפני איזה חמש שנים ואני אוטוטו מביא אותה לפה, שיראו שהיא חיה ושהכול שקר וכזב. את הדוד שלי אמרו שהוא כן נפטר, מצאתי אותו בהרצליה. אז מה עושים? מה אומרים?

הדבר שהכי כואב לי, רבותיי, דבר שאתם לא יודעים ולא מודעים, שהוכחתי לגב' נורית קורן. עד היום חוטפים תינוקות. עד היום. וגב' נורית תגיד אם זה נכון או לא.

תודה. תודה אדוני.

רבותיי, אתם יכולים לבוא איתי --- זורקים אותם למוסלמים. את התינוקות החטופים נותנים למוסלמים. לגדל אותם.

אני חייב לסיים. אדון, תודה. אדוני, אני חייב לסכם.

הוועדה שמעה את כאבם, אני באמת שמעתי את הכאב. לא רק ששמעתי, אני רואה את הכאב שלכם. הוועדה שמעה את כאבן של המשפחות ומכירה בסבל רב השנים שהן נושאות עימן עם הפרשה הכאובה של ילדי תימן, המזרח והבלקן. הוועדה מודה למגישי ההצעה, חה"כ מישרקי, רוט וכסיף. להלן המסקנות:

הוועדה פונה לארכיון המדינה לפעול לאיתור כלל החומר הארכיוני שהופקד מטעם ועדת כהן קדמי בארכיון. להשיבו למתקני הגניזה ולשחררו לשימוש גורמים בחברה האזרחית, בקהילה המדעית ובקרב המשפחות המבקשות לעיין בו.

הוועדה מבקשת מגנזת המדינה לפעול לקביעת כללים לגבי החזרת חומר ארכיוני שעובדי ארכיון המדינה שאלו וכן להטמיע שימוש באמצעים דיגיטליים לצורך פיקוח, בקרה והתראה בנושא שמירת חומרים ארכיוניים.

הוועדה פונה למבקר המדינה לפעול להארכת ביקורת המשך בארכיון המדינה הנוגעת לשמירת החומר הארכיוני ולוודא כי המלצות הביקורת שהעביר מיושמות באופן מלא.

הוועדה מבקשת ממשרד ראש הממשלה ומארכיון המדינה להקים צוות שיפעל להעביר המלצות להסרת חיסיון, פרסום והנגשה דיגיטלית של חומרים ארכיוניים מוועדת כהן קדמי וחומרים הנוגעים בפרשת היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן בפרט. וכן חומרים הנוגעים לאירועים בעלי משמעות חברתית, היסטורית וציבורית.

הוועדה תמשיך ותעקוב אחרי הנושא.

אני מודה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 15:20.