פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
ועדת המדע והטכנולוגיה
16/07/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 44
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
יום שלישי, י' בתמוז התשפ"ד (16 ביולי 2024), שעה 14:00

השפעת הרשתות החברתיות על הפשיעה בחברה הערבית

חברי הוועדה: איימן עודה – היו"ר
מטי צרפתי הרכבי

אחמד טיבי
אלון שוסטר
עאידה תומא סלימאן

נאוה אביגדור כהן - ראשת המערך האזרחי המטה הלאומי 105, המשרד לביטחון לאומי

רפ"ק אלכסנדר וייסברוד - קצין מדור אח"מ יועמ"ש, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

רפ"ק מאהר הנו - ר' מחלק הערכה, אגף סי"ף-האגף לסיכול פשיעה בחברה הערבית, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

איתי גוהר - ראש צוות הסרת תכנים, מחלקת הסייבר, פרקליטות המדינה

תאופיק אגבאריה - מנהל אגף תעסוקה ורווחה, המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה

אדווה בר שלום - ייעוץ משפטי, משרד התקשורת

אדורה אלעיס - מנהלת תחום חינוך במטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, משרד החינוך

שירין חאפי נטור - מנהלת אגף א' חינוך בחברה הערבית, משרד החינוך

יעל מיזרוחין - מנהלת שותפויות ומערכות מידע, תכנית יתד, משרד הרווחה והביטחון החברתי

אריאל איתן - מנהל תחום דיגיטל וניו-מדיה, מערך הסייבר הלאומי

רועי גולדשמידט - ראש תחום מחקר ומידע, מרכז המחקר והמידע (ממ"מ), הכנסת

אמיר בשאראת - מנכ"ל, הוועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות בישראל

רידא ג׳אבר - חוקר, המכון הישראלי לדמוקרטיה

עידן רינג - סמנכ"ל קהילה וחברה, איגוד האינטרנט הישראלי

אנס אבו דעבס - אסטרטג ויועץ דיגיטל, איגוד האינטרנט הישראלי

דימא אסעד ניקולא - רכזת תחום צמצום פערים דיגיטליים, איגוד האינטרנט הישראלי

יהודה בן יעקב - מנהל מדיניות, Meta

גלעד גנדלמן - רכז מדיניות ציבורית, תכלית - המכון למדיניות ישראלית

עדן פרבר - חוקרת, תכלית - המכון למדיניות ישראלית

יעקוב איברהים - מנהל שותף, המחלקה הציבורית, יוזמות אברהם

דיאא חאג׳ יחיא - עיתונאי, הארץ

יאיר מתוק - עוזר משפטי ליועמ"ש, המשרד לביטחון לאומי

ניר גרסון - ס' ראש מחלקת יעוץ משפטי ואסדרה, הרשות להגנת הפרטיות

לירהז דורל - מנהלת תחום בכיר פיתוח עתודות הון אנושי, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

סליי ביינסין - מנהלת אגף הכללה דיגיטלית, מערך הדיגיטל הלאומי

סיון פרץ - מנהלת תחום מעקב ובקרה, המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה

ראויה חנדקלו - ראש מטה החירום למאבק בפשיעה ואלימות, הוועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות בישראל

סיון ברשי בהט - דוברת, מרכז השלטון המקומי בישראל

מיעד כיוף - דוברת החברה הערבית, מרכז השלטון המקומי בישראל

לירון ריפמן - מנהלת מדיניות ציבורית וקשרי ממשל, טיקטוק

ליאת גלזר - מנהלת קשרי ממשל ומדיניות ציבורית, גוגל

איילת חאקימיאן

מוריה אביגד


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



השפעת הרשתות החברתיות על הפשיעה בחברה הערבית

אני מתכבד לפתוח את ישיבה ועדת המדע והטכנולוגיה בנושא כאוב ביותר עבור האוכלוסייה הערבית, ובחברה מתוקנת עבור החברה כולה, והוא הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית וביתר שאת על השפעת הרשתות החברתיות.

אני רוצה לפתוח באמירה שחייבת לחלחל לכולם, לכל רזי הפוליטיקה והחברה, והיא שהאוכלוסייה הערבית לא ידעה פשיעה כזו לאורך כל ההיסטוריה שלה. לאורך מאות שנים לא היה דבר כזה. אני אתן דוגמה אחת: בשנים 1980 עד 2000, היו פחות מ-100 הרוגים בקרב האוכלוסייה הערבית. במשך 20 שנה. משנת 2000 עד 2020 יש מעל ל-1,600 הרוגים ומעל ל-2,000 הרוגים עד עכשיו. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה קרה משנות ה-80' וה-90', למה המעבר החד והבלתי נתפס הזה עד לשנות ה-2000 ואילך? מה קרה אז?

אני נותן את ההשוואה הזו מתוך כוונה מסוימת ואני רוצה להמשיך אותה לזירות אחרות. אם עורכים השוואה בין האזרחים הערביים בתוך מדינת ישראל ובין בני עמם הפלסטינים – אם זה בגדה המערבית, בעזה או בירדן, ששם 62% מהאזרחים הם פלסטינים – שם, לכל מיליון אזרחים יש 10 הרוגים. כל אחד הוא עולם ומלואו, כל אחד, אבל האם זה ייתכן שבקרב הפלסטינים בשאר המקומות, לכל מיליון אזרחים יש 10 הרוגים בכל שנה ורק בקרב האזרחים הערביים בתוך מדינת ישראל לכל מיליון יש יותר מ-100 בתוך שנה אחת?

למה אני אומר את זה? כי שמעתי בכנסת הרבה אמירות גזעניות על התרבות של האזרחים הערביים, ואני שואל: מה השוני בין התרבות של האזרחים הערביים הפלסטינים בתוך מדינת ישראל לבין הפלסטינים בגדה, בעזה או בירדן? או, מה ההבדל בין הפלסטינים עצמם בתוך מדינת ישראל בשנות ה-50', 60', 70', 80', 90', לבין המצב אחרי שנות ה-2000? האם זה משבר תרבות? או שזה כן משבר תרבות, אבל התרבות הגזענית בהתייחס לאזרחים הערביים?

אני אומר את זה כי אני חושב שהפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית נכנסה בחלל הריק שבין אובדן המבנה המסורתי לבין אי רכישת האזרחות האמיתית בתוך המדינה. בתוך החלל הריק שאין כבר חמולות, אין מוכתרים, אין כתובת לכל משפחה, ובמקביל לא הרווחנו את המדינה. אני אישית בעד חברה דמוקרטית אינדיבידואלית, אני בעד להפסיד את המבנה המסורתי של המוכתרים ושל ראשי חמולות, אני אישית, איימן עודה, בעד, בתנאי שנרוויח את המדינה הדמוקרטית, מדינת האזרחים, מדינה שמהווה כתובת לפרט. אבל כשהפרט מפסיד את המבנה הקולקטיבי החמולתי שמגן עליו מפני אחרים אבל לא מרוויח את מדינת החוק הוא נכנס לחלל ריק שבתוכו נמצאים הדברים הנפשעים שקורים בתוך האוכלוסייה שלנו.

מה זאת אומרת "אין מדינה"? זאת אומרת שכשאני נפגש עם בעל העסק גדול ואני שואל אותו אם הוא משלם פרוטקשן, הוא עונה לי: אני אגיד לך סוד שאפילו אשתי לא יודעת אותו, אני כן משלם פרוטקשן. ואני, איימן, שואל אותו: למה אתה לא פונה למשטרה? הוא מתייחס אלי כאל מישהו שנפל מהחלל. הוא אומר לי: מה, לפנות למי? אם הפושעים יידעו שאני פניתי למשטרה הם ירצחו אותי או את הילדים שלי. לכן, אנחנו איבדנו את המבנה המסורתי הקודם אבל לא הרווחנו במקביל את המדינה, את מדינת החוק, את המשטרה, את כל מה שצריך. אני שם את האצבע על הנקודה הזו ורואה בה הסיבה העיקרית להתפשטות הפשיעה בצורה המבהילה הזו בקרב האוכלוסייה שלנו.

אני רוצה להגיד שלנו, האזרחים הערביים, אין כתובת. אין לנו כתובת. השר לביטחון לאומי, שר הפיתות, הטיקטוק והגזענות. אין לנו כתובת. הממשלה כולה, ראשה במקום אחר לגמרי. אחרי ה-7 באוקטובר האוכלוסייה הערבית פונה אלי, אומרת לי: לפני מספר שנים חסמתם את העורקים הראשיים, למה שלא תעשו את זה עכשיו? ואני חושב לעצמי: צריך לעשות? כן, צריך לעשות, אבל גם לי חשוב להגיד לציבור שלנו שהמאבק מניב, מניב פירות, יש תוצאות. אם המאבק לא מניב תוצאות אז האוכלוסייה שלנו תתייאש מהמאבק ואני לא רוצה להגיע למצב שהאוכלוסייה תתייאש מהמאבק.

לא עכשיו, אין אוזן קשבת בכלל. עכשיו ראש הממסד כולו בעזה, פה ושם, ותפיסה גזענית כלפינו. המפכ"ל, שמשבחים אותו על המאבק נגד הפוליטיזציה בתוך המשטרה, הוא זה שאמר לפני מספר חודשים שאם האזרחים הערביים יביעו הזדהות עם עזה אז הוא קורא לטרנספר של האוכלוסייה הערבית לעזה. ואני אומר לו, ואני אומר לכל בן-אדם, שלבי עם כל ילד, עם כל אישה, עם כל זקן, עם כל משפחה שנהרגים בה אנשים כתוצאה מהירי על שמאל ועל ימין בעזה.

להיות בן-אדם בכל מקרה, להוציא את כל האזרחים, יהודים ופלסטינים, ממעגל האימה. כן, כן, יהודים ופלסטינים. כן, כן, ישראלים ופלסטינים. להוציא את כל האזרחים ממעגל האימה. מי שחושב שבגלל הפשיעה אנחנו נרכין ראש בשאלות פוליטיות אחרות, זה לא יקרה. יש לנו תפיסה הוליסטית ואנחנו רואים שגם הפשיעה היא חלק מהתפיסה הגזענית כלפינו. לכן אנחנו נמשיך בעמדות האיתנות שלנו למרות כל הלחץ, כל הלחץ, עלינו.

אנחנו רוצים לשמוע כמה אנשים שידברו על השפעת הרשתות החברתיות. אני לפעמים מדפדף בטיקטוק ורואה ארגוני פשע מאורגן בקרב האוכלוסייה הערבית מעלים סרטון שמאיימים בו על אנשים ממשפחה אחרת, מאיימים בטיקטוק. או סרטון שרואים בו ראש כנופיה, מראים איך הוא נראה, איך הוא הולך ברחוב, עם דחיה, עם שיר שמאדיר אותו, עושים ממנו דוגמה ומופת בפני הצעירים, או שרואים את הרכב, שהוא רכש כתוצאה מהפשיעה ומהפרוטקשן, ב.מ.וו גדול של ילד בן 19. מאיפה הוא הגיע לרכב כזה? מאיפה הוא הביא כסף בשביל לרכוש ב.מ.וו בגיל 19?

הילדים והצעירים רואים את כל הדברים הללו ברשתות וזו הדוגמה שהם רואים. אני זוכר תקופה שאבא שלי, כמו האבות של כל הדור שלנו, היה אומר לנו: הבחור הזה, עוד תראו אותו בבית הסוהר, נכון שעכשיו יש לו קצת כסף אבל עוד מעט תראו אותו בבית הסוהר. והיינו רואים אותו בבית הסוהר. הוא לא היה דוגמה עבורנו והוא גם היה נכנס לבית הסוהר, אבל עכשיו אין דין ואין דיין. זה המצב בקרב האוכלוסייה הערבית.

אנחנו נשמע על השפעת הרשתות החברתיות. נשמע את המשטרה, מחלקת הסייבר בפרקליטות וגורמי המקצוע מהצד הממשלתי וגם נשמע נתונים. נפתח עם חברינו רידא ג'אבר, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה וגם מהנהלת עמותת "אמאן".

תודה, כבוד יושב-הראש. אני חושב שהדיון הזה הוא מהחשובים ביותר כי לא נבדקה ההשפעה של רשתות חברתיות – בכלל תקשורת ובכלל טכנולוגיה – על הנושא של פשיעה ואלימות בחברה הערבית. בכלל, לא רק בחברה הערבית, באופן כללי. אני חושב שהתופעה הזאת היא תופעה עולמית, ההשפעות של מדיה חברתית על שינויים חברתיים עמוקים מבחינת גזענות, מבחינת פופוליזם, שסעים חברתיים, שסעים פוליטיים, ליבוי יצרים, כל הנושא הזה עדיין לא נבדק. יש מחקרים, יש כתיבה על הנושא הזה, אבל פנימית, בתוך החברה הערבית, לא בדקנו את זה בצורה אמיתית, ולכן אני רוצה להודות לך על הדיון הזה, וגם לאיגוד האינטרנט, שהוא גם מהיוזמים. זה נושא חשוב מאוד וצריך להעמיק בו.

נקודה שנייה. חבריי יציגו את הנתונים יותר בנושא הפשיעה והרשתות, אני אתרכז יותר בהמשגה, בנושא היותר כללי, אנסה לייצג דווקא את החברה, לא את העבריין, בנושא הזה, ולדבר על ההשפעה המאוד חשובה של רשתות חברתיות בריסוק האמון של התושב עצמו בחברה שלו וגם במוסדות. הנגישות של המידע היום על הנושא של שימוש באלימות, שימוש בפשיעה, הוויזואליות שלו והזמינות שלו – בכל שנייה אתה מקבל לנייד שלך הודעה ואתה חשוף למראות בלי שום תיקונים שיווסתו את הרגשות שזה מייצר – גורמת לכמה דברים מבחינה חברתית.

אחד, עניין של אי-אמון בחברה – זה מרסק אותה מבפנים – וגם אי-אמון במוסדות המדינה שהם יעשו משהו בנושא הזה. שניים, סף הרגישות של הצעירים שלנו, סף הרגישות החברתית, אחרי שהם רואים מראות של אלימות ושל פשיעה, יורד לממדים מאוד מסוכנים מבחינה חברתית ויש גם למידה מהנושא הזה. הוא גם משפיע מבחינה נפשית אבל יש גם סוג של למידה בנושאים האלה לעתיד.

שלוש, ההשפעות על התלמידים שלנו, גם מי שלא נמצא מעורב, מבחינת הגדילה שלהם, מבחינת חינוך, מאוד משמעותיות. אתה יכול בבית ספר – ונמצאת פה שירין ממשרד החינוך – ללמד על הערכים וללמד איך להתנהג, אבל באותו רגע שהמורה שלך מדבר אתך על הנושאים האלה אתה בעצם חשוף למשהו אחר לגמרי, זה מקבל לגיטימציה, כי הרשת, בצורה מובלעת, נותנת לזה לגיטימציה. אין את התגובה החברתית השלילית. עצם העובדה שאתה חשוף כל הזמן, יש בה בצורה מובלעת סוג של לגיטימציה, סוג של "אם לו מותר אז זה אפשרי". לכן, יש התנגשות ערכית, התנגשות חינוכית, בין הערכים שאנחנו מלמדים את הילדים, המסרים שאנחנו מעבירים, לבין המסרים שמקבלים התלמידים.

הנקודה האחרונה זה לדוגמה חשיפת הפנים של הפושעים. חושפים את הפנים של הקורבן ברשתות החברתיות אבל לא את הפנים של מבצע העבירה, מטשטשים. אתה מקבל תמונה שהקורבן הוא נגיש, הוא קיים, אבל העבריין הוא משהו אמורפי, עלום, שיש לו כוחות על. אני מדבר על ההשפעות העמוקות, בתת מודע, על אנשים ועל החברה, שהאנשים האלה הם לא נגישים, אי אפשר לגעת בהם, הם לא נגישים מבחינת ענישה וגם לא מבחינת המיצוב החברתי שלהם כאנשים שליליים. לכן נוצר פער גם ברשתות החברתיות האלה, אתה מזדהה עם הקורבן ובה בעת אתה מפחד מעושה העוול, מהמקרבן, כי הוא נתפס כשטן שמתנהל בתוך החברה מבלי לזהות אותו. אין לו פנים אבל יש לו כוחות.

לכן, ההשפעות הנפשיות והחברתיות הן השפעות מאוד מסיביות, מאוד עמוקות, בחברה הערבית, וזה מזין את התחושה של "אנחנו לבד". האזרח שחשוף לתמונות האלה יושב בבית אבל מפחד כי זה מגיע אליו. הגיע אליו לנייד, יגיע אליו הביתה. זו תחושת פחד אימתנית שמרסקת את הנפש, עם ההשפעות החברתיות שלה, גם לאור התעצמות ארגוני הפשיעה והתעצמות הפשיעה. אני חושב שיש קשר מאוד אינהרנטי וברור שצריך לחשוב עליו ולעשות מעשה.

תודה רבה לך, עו"ד רידא ג'אבר. דיאא חאג' יחיא, בבקשה.

שלום לכולם, זה באמת דיון מאוד חשוב. אני דיאא חאג' יחיא, כתב עיתון "הארץ", אני מוביל את סיקור הפשיעה בחברה הערבית וגם סטודנט שנה שלישית לקרימינולוגיה, כך שאני משלב גם את המידע האקדמי וגם את השטח. אני גם עוקב הרבה אחר הרשתות החברתיות, אני נמצא ופעיל בכולן, באינסטגרם ובטיקטוק, שהוא המרחב הכי אלים שנמצא בחברה הערבית ולצערנו תופס מרחב יותר גדול בתקופה האחרונה, וכשיש סכסוכים זה תופס יותר מרחב ומרחב יותר אלים גם. אנחנו מזהים שיש בתקופה האחרונה ממדים יותר אלימים ויותר עוצמתיים, גם בתוכן עצמו וגם באיומים עצמם.

אני אציג סקירה היסטורית קצרה. זה התחיל במיוחד בתקופת הקורונה, אחרי כניסת החפלות הפרטיות, הביתיות. ארגוני פשע או חברים בכנופיות התחילו להביא זמרים פרטיים למסיבות, כשהתוכן של החפלות והמסיבות האלה הוא תוכן אלים ומאיים וגם בתוך השירים עצמם יש מסרים ואיומים כלפי אנשים אחרים או כלפי כנופיות אחרות.

אבל לתופעה הזו יש עוד ממדים, גם הסתה נגד אנשים, נגד משפחות פשע ואפילו נגד משפחות נורמטיביות, וגם פרסום תמונות, איומים והעברת מסרים לארגונים אחרים. חלק גדול מהמסרים האלה מופץ בחשבון פיקטיבי, אבל חלק בחשבון פרטי, עם שם, תמונה ו-IP מוכח. אני לא כל כך מכיר את הטכנולוגיה אבל אני רואה המון חשבונות שהם עם שם ותמונה, ולמרות שהם מעבירים מסרים וממשיכים בכך, אף אחד לא עוצר אותם, חלקם מאוד אלימים.

במחקר על כנופיות בברמינגהם בבריטניה לפני 10 שנים, כששאלו חברי כנופיות: למה הקמתם את הכנופיה? הם אמרו: שאבנו את כל התוכניות להקמת כנופיה מהסרט New Jack City, שזה סרט שמדבר על כנופיות פשע מקומיות. זה מאוד מתחבר לדבריו של רידא, שחלק גדול מהתוכן שמופץ בחברה הערבית שיש בו ניואנסים של אלימות, כוחניות וגבריות, גורם לצעירים להזדהות עם ארגוני פשע, עם ראשי ארגוני פשע ולאמץ את תרבותם.

אנחנו רואים שכשאתה מאמץ תרבות של ארגון פשע או של חבר כנופיה מסוים אתה מאמץ את קוד הלבוש שלו, את המושגים שהוא משתמש בהם, אפילו את הרכב, אפילו את שפת גוף שהוא משתמש בה. אתה תראה "העתק-הדבק" בתוך שכונה, עשרה אנשים שמחקים ראש ארגון שנמצא אולי עשרות קילומטרים ממנה. אז אתה רואה הזדהות וגם אימוץ תרבות שבסוף מביאה להתנהגות אלימה, או להעתקה של הקמת כנופיה או התנהגות שדומה מאוד לכנופיות.

ראשי ארגון פשע – חלק מהם, לא כולם – אוהבים את הפרסום, כמו שחלק מאתנו אוהבים להתפרסם וחלק מאתנו לא. חלק מהם תפסו את זה כמרחב מאוד טוב לבטא את עצמם כמפורסמים ואפילו כמשפיענים. חלק מהם, אם הם ילכו ברחוב בחברה הערבית, אנשים יצלמו אותם. חלק גדול מהצעירים לא יודעים שהם חברים בארגון פשע או אפילו ראש ארגון פשע. זה נותן להם גם לגיטימציה.

מה שהכי חשוב פה – ואני חוזר קצת על ההזדהות ואימוץ התרבות – זו הסוגיה של גיוס צעירים לארגוני פשע או לכנופיות. ההזדהות ואימוץ התרבות מהווים קרקע פורייה לאנשים האלה להיות חיילים בתוך ארגוני פשיעה, ויש כאלה שנמצאים בתוך ארגוני הפשיעה והכנופיות שמטרתם לגייס צעירים למשימות או חיילים זוטרים – לא חיילים שהם בהכרח חלק מהארגון עצמו – ולגייס אותם לכל מיני משימה. כשאתה מזדהה ומאמץ את התרבות ואתה מעתיק את ההתנהגות של ראש הארגון, יותר קל שתהיה חלק מהארגון הזה, גם בכל מחיר.

אני אציג שתי דוגמאות שגם ציינתי בעבר בכתבות ב"הארץ". ב-29 באפריל השנה חשבון פיקטיבי פרסם תמונה שיש בתוכה שש דמויות ששייכות לארגון פשע בצפון בחברה הערבית. יש מלחמה בין שני ארגונים, כל ששת האנשים היו יעד של ארגון מסוים. אחת הדמויות מתוך השש הייתה של בחור צעיר, שכבר נרצח, אבל כשפרסמו את התמונה הם שמו "איקס" על שתי דמויות. אחרי 3 ימים המשפחה של שני הצעירים שעליהם שמו "איקס" אמרו שהבנים שלהם כנראה נחטפו כבר לפני 3 ימים ולבסוף מצאו את הגופות שלהם ליד כפר יאסיף. אחת הגופות הייתה מבותרת גם. זה התפרסם בטיקטוק והופץ בוואטסאפ, אני פרסמתי את התמונה גם בטוויטר ובכתבות ב"הארץ". זה היה מול כולם. כולם ידעו.

מקרה אחר קרה בלוד. חבר של עבריין שמסוכסך עם איזו משפחה היה איתו בתוך רכב, הם הצטלמו בלייב, העבריין איים על המשפחה האחרת, הבחור שהיה לידו לא אמר שום מילה, אבל בגלל שהוא התפרסם והם העתיקו את הסרטון והפיצו אותו בטיקטוק על זה שהוא איים על המשפחה האחרת בלוד, הוא נכנס לתוך הסכסוך הזה. אחרי שהסרטון התפרסם ותמונתו התפרסמה עם העבריין, משפחתו החלה לעבור מסכת איומים קשה מאוד, זרקו עליהם רימונים, ירו להם על הבית. אני ראיינתי את האב, שאלתי אותו: למה לא הלכת למשטרה? הוא אמר לי: עדיף לי לפתור את זה בלי משטרה, הוא שילם 100,000 שקל, הייתה ועדת סולחה מקומית, וכך קנה את הראש שלו.

תודה רבה לך, דיאא, דברים חשובים ומחייבים מאוד. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש, אני מברכת על היוזמה לקיום הדיון הזה. אני חושבת שהוא דיון חשוב מאוד בהבנת ההתפתחויות שקורות בתקופה האחרונה בעניין הפשיעה ואיך אפשר להיאבק במלחמה המשתוללת בתוך החברה שלנו. אני חושבת שגם רידא וגם דיאא דיברו על דברים מאוד מאוד חשובים. הייתי רוצה שנתייחס לעניין של הרשתות החברתיות משני הצדדים: גם כמקור להשפעה ושינוי קודים תרבותיים בתוך החברה, אם זה במסרים סמויים ואם זה בגלוי, כמו הדוגמאות שגם נתן דיאא, אבל גם מהצד השני, כזירת פשיעה עצמה.

כלומר, הרשתות כזירה לקיום פשע בתוך הרשתות עצמן. לא רק להעביר את המסר, אלא גם להשתמש ברשתות החברתיות לסחיטה, לאיומים, לגיוס ולהתארגנות. הרי דרך הרשתות ארגוני הפשיעה גם מגייסים באופן פעיל. לצערנו הרב, גם מדיונים שהתקיימו בוועדות אחרות, אנחנו יודעים שהיום ארגוני הפשיעה משוכללים עד הסוף, גם יש להם אמצעים טכנולוגיים ומודעות להשתמש בהם וברשתות החברתיות.

במחקר שנעשה ע"י ארגון בלדנא על צעירים שאיכשהו התערבבו עם ארגוני הפשיעה – לא בהכרח פושעים גדולים אלא כל מיני דברים, או שביצעו או שיש להם קרוב משפחה – הסבירו לי החוקרים שמתברר שאחת הסיבות העיקריות להצטרפות של צעירים היא לאו דווקא, כמו שאולי היינו חושבים, הכסף, אלא הכסף הוא אמצעי לקניית או הקניית כבוד, שהוא יהיה אדם שפוחדים ממנו, שעושים לו חשבון בתוך החברה. בגלל זה קל מאוד להביא אנשים מהשוליים ופתאום להפוך אותם לאיזושהי דמות. אם זו המטרה, הרי שהרשתות החברתיות יכולות באמת להעצים את היכולת להשפיע, לבלוט ולהיות מאוד ברור, אבל גם מצד השני, מי שמבין יכול לזהות מיד אותות מצוקה, נכונות להיקלט במהירות ולהיסחב לתוך ארגוני הפשיעה.

אני חושבת שגם חלק גדול ממה שקורה ברשתות החברתיות, שאולי חלק ממנו פעם היה – וטיפלתי בזה כשהייתי יושבת-ראש ועדה – זה כל מיני תופעות של הפלת נשים לתוך סחיטה ולתוך איומים, לגרור אותן לכל מיני פעילויות. אני אומרת לכם שהיום זה הרבה יותר עמוק, משתמשים בזה ככלי כדי לגרור נשים לתוך מעגל הפשיעה ואפילו כדי לסרסר בנשים. הם משתמשים ברשתות החברתיות, אחר כך משתמשים בחומר כדי לאיים על נשים וכדי לגרור אותן לכל מיני מעגלים ולהשתמש בהן בענייני פשיעה. אני חושבת שכדאי מאוד לשמוע גם מנציגי המשטרה מה המאמצים שנעשים, האם הנושא הזה נחקר, עד כמה יחידת הסייבר במשטרה והמודיעין על הנושא הזה, האם גילו איזשהן מגמות ויכלו באמת לעלות על דברים מהנושא הזה.

הדבר השני הוא כמה באמת אפשר להתעמת עם נושא סף הרגישות. רידא, זה נושא מאוד מזעזע. פעם היינו רואים סרטון של מישהו פצוע היינו כולנו מזדעזעים. זה הפך היום אצל צעירים למראה שרואים כל חצי שעה, מפיצים ישר תמונות של רצח, ניסיון רצח או התפוצצות של רכב, וזה נהיה כאילו רואים סרט, ישר עוברים הלאה לעוד משהו ולעוד משהו, וזה מקהה את החושים. גורמי החינוך יעזרו לנו בנושא הזה ומה אפשר לעשות בו, אך לצערי הרב, רוב המושפעים הם כבר מחוץ למעגל מערכות החינוך, צריך לחשוב על מערכות אחרות שיכולות כן לאזן.

תודה רבה. אנס אבו דעבס, בבקשה.

שלום לכולם, תודה על ההזדמנות. אני אמנם מופיע כאן בתור אסטרטג ויועץ בנושא של הדיגיטל אבל אני אשתף אתכם בזה שבעוד שבועיים אחותי הצעירה תציין שנתיים מאז הפכה לאלמנה, וזה בדיוק בעקבות הנושא של השתוללות הנשק והירי שנמצא כאן. כשאנחנו מדברים על כל הסוגיות האלה אנחנו גם מדברים על אנשים ומשפחות נורמטיביות שבחיים לא תיארו לעצמם שהם יהיו חלק ממעגלי אלימות ופשיעה, הם נמצאים יום אחרי יום בתוך הנושא הזה.

ציינתם כאן כמה דוגמאות מתוך שלל דוגמאות, גם כבוד חברי הכנסת וגם דיאא ורידא. כדי להגיע מוכן לפגישה שלנו היום ניסיתי להנדס את הפיד שלי ברשת החברתית – בטיקטוק, באינסטגרם וכו' – כדי לראות את מגוון הקטגוריות שיש ברשתות למה הצעירים שלנו נחשפים, למה האח הצעיר שלי בגיל 19 נחשף בתוך הרשת. אני יכול להגיד שבמהלך הימים האחרונים כל מי שנמצא לידי היה צריך לשאול אותי: מה זה הקולות האלה שאתה רואה? כי רק הקולות עצמם – מבלי לראות את הפרצופים שנמצאים שם – כל כך מפחידים, שאתה צריך להסביר למי שנמצא לידך איזה סרטון לעזאזל אתה רואה שם, ברשת, והמראות הם כל כך קשים.

גם באיגוד האינטרנט עשינו סוג של סקירה ראשונית של מעל עשר קטגוריות שנמצאות ברשת, אני אציג רק את הבולטות ביותר מתוכן והן בדיוק מספרות את כל הסיפור. נתחיל עם הקטגוריה הראשונה של סרטונים עם איומים מפורשים ממש, הכי ישיר שאפשר, זה גם כולל טוקבקים ואפילו לשים "טאג" (תיוג) של האיש הבא שהולך להיות על הכוונת.

הדבר הזה ממשיך לקטגוריה שנייה – ודיברת על זה, היושב-ראש, בתחילת הישיבה – שהיא יוצרת שירי הלל וממש האדרה של אנשים מסוימים, שכולם יודעים מי האנשים האלה ומה הם עושים. אנחנו מדברים על סגנון שבו כמעט לכל ארגון פשע כזה או אחר יש את הזמר שלו, את משרד יחסי הציבור שדואג להאדיר את האנשים, דואג להביא את התמונות, את המראות, לשים אפילו בסלואו-מושן את ההליכה של אותו עבריין.

גיבור על.

ממש גיבורים שהם רול מודלס, שכל צעיר שמחפש את עצמו – במיוחד כשאנחנו יודעים שצעירים חסרי מעש מחפשים משמעות בחיים – פוגש את הנקודות האלה. אני חושב שמרבית מי שנחשף לשירים האלה יודע שהם גם עברו טרנספורמציה לעברית והם משתמשים בהם גם בכלל בעולם הערבי. אני אביא שני ציטוטים של משפט אחד, אחד מהשירים אומר: "זה הזמן לאש, זה הזמן לאש, זה הזמן לקולות הירי". ציטוט שני: "מי שמתקרב אלינו, הכדור הבא יהיה בראשו".

קטגוריה שלישית מדברת על הלייבים, הסרטונים שיש בהם בדרך כלל דו קרב בין שני ניצים. הלייבים האלה בדרך כלל כל כך נוקשים, כל כך ישירים, כל כך מדברים בבוטות. בלייבים האלה, מי שמכיר, בעיקר בטיקטוק, אפשר גם ממש לתת טיפ, מתנות, למי שמעלה את הרף של האלימות או מדבר בגסות יותר ומציג את הדברים בצורה גדולה יותר. כמובן שהדבר הזה זה ייצר לנו סוג של אינפלואנסרים לכל העולם הזה, ממש משפיענים שעולים ומדברים על הסוגיות האלה בצורה ממש מעוררת זעזוע.

המקביל לזה זה גם מה שהצגת, כבוד יושב-הראש איימן עודה, וזה הסרטונים של רכבי יוקרה וחיי ראווה, טיולים בכל העולם, חיים שהם מאוד מאוד מושכי עיניים לכל צעיר, כך שאפשר גם דרך הנושא הזה למשוך צעירים, אם זה לכיוון הלוואות כאלה ואחרות.

הקטגוריה האחרונה שאני אמנה היא דווקא הנושא של החצר האחורית מבחינת אנשי התקשורת. חלק מכתבי התקשורת משתמשים ברשתות החברתיות – אני רק אציין בסוגריים שבעיקר לא מדובר באנשי תקשורת ערבים – שלוקחים את הסרטונים ועושים אותם בתור סרטוני אקשן, ממש מדברים עליהם כאילו שזו ההצגה הכי טובה בעיר: תבואו לראות את הסרטון שאני אציג היום בשעה "איקס", רואים בו את הצעיר ממש ללא פחד נכנס ועושה "איקס", "וואי", "זד".

לסיום אומר שני דברים. אנחנו בעידן של בינה מלאכותית ואם זה מה שקורה עכשיו בלי בינה מלאכותית, מבלי להיכנס לסוגיות של המצאה של דיפ-פייק וסוגיות כאלה, אז תארו לעצמכם מה יקרה כאן לצעירים שלנו בעוד מספר שנים כשיהיה לנו כאן יותר שימוש ב-AI בכל הנושא של יצירת תוכן. הנושא של אוריינות דיגיטלית הוא סופר חשוב כאן. צעיר שנכנס למקום הזה מבלי שהוא יודע איך לצאת ממנו – כמו שקרה לי בשבוע האחרון והתהנדס לי פיד שפשוט כל שנייה מקפיץ לי עוד ועוד שירי הלל על אנשים כאלה ואחרים – זה משהו שיכול פשוט להגדיל הרבה יותר את המעגלים של האלימות.

לרשתות החברתיות, שגם נמצאות יחד איתנו בדיון הזה, יש אחריות על הפלטפורמה שהן מפתחות. הרשתות יודעות טוב מאוד למשוך אותנו דרך האלגוריתם עוד דקה ועוד דקה ועוד שעה, ואנחנו יודעים על ממוצעים של שימוש ברשתות החברתיות ברמה יומיומית של מספר שעות. יש לרשתות עצמן אחריות על מה שעולה בתוך הרשת, גם אם זה לא בשפה שאותם צוותים מכירים בצורה טובה. למשטרה יש כאן אחריות מאוד גדולה. היא יודעת טוב מאוד לעשות את העבודה כשמדובר בהסתה לטרור או הסתה לאלימות מסוג אחר. כאן מדובר על חיי אדם ועל חיי משפחות שמאוימות בצורה הכי ישירה שאפשר, בבוטות ברורה, מבלי לשים את זה בצורה לא ישירה – הדבר הזה פשוט נמצא כאן ברשת.

אגב, במהלך החודשים האחרונים, כשהכנו את עצמנו באיגוד האינטרנט לעניין, חזרתי לכמה סרטונים, ציפיתי שהם מזמן כבר הורדו, אבל הם עדיין היו שם. אני אסיים בנקודה אחרונה והיא שלמשרד החינוך יש אחריות מאוד גדולה על האוריינות של הילדים שלנו בנושא הזה. תודה רבה.

תודה רבה, אני מאוד מאוד גאה בהצגה שלך, הרבה הערכה. חבר הכנסת ד"ר אחמד טיבי, בבקשה.

תודה רבה, כבוד יושב-הראש, אני מברך על עצם קיום הדיון החשוב הזה ועל כל האורחים המשתתפים. נושא הפשיעה בחברה הערבית הוא הנושא המדאיג ביותר את החברה הערבית כיום והרשת החברתית היא פלטפורמה, לצערי הרב, לקדם פשיעה. מה זאת אומרת "לקדם פשיעה"? הדוברים דיברו על זה, דיאא התייחס לזה בצורה ברורה וציורית – דיאא, מי שלא יודע, הפך להיות המקור המוסמך לתיאור ועבודה מחקרית על הפשיעה בחברה הערבית – וגם רידא דיבר על כך, ראיתי אותך בטלוויזיה.

א', יש פער של אוריינות דיגיטלית בין יהודים לערבים. הערבים משתמשים ברשת כמקור חדשות יותר מיהודים כי יש הדרה בתקשורת המיינסטרימית, אז הם באים אל הרשת הדיגיטלית וברשת הדיגיטלית יש את מה שאנס תיאר, את מה שאתם תיארתם. אני רואה לפעמים סרטונים בטיקטוק של אנשים שמאיימים באופן ספציפי על "איקס" ו"וואי" או שמים רשימה של שמות ופתאום לאחר מכן אתה רואה או שומע שהם ביצעו את האיום ורצחו או שאנשים נרצחו.

איך מעודדים צעירים? למשל תמונות בתוך רכב ולידו בוכטות של שקלים, ערימות של שקלים. אדם צעיר בן 17, 18, 19, שנמצא בחוסר כל ורואה שהשכן שלו או מישהו שהוא מכיר פתאום קפץ למקום הזה שהוא יכול להציג ערימות של כסף, מתחיל לחשוב שזה כיוון, לצערי הרב, למרות שזה לא כיוון נכון וזה לא המסלול הנכון של החיים.

הנקודה השנייה, סוג מסוים של שירים. למי ששם לב, בשנים האחרונות יש זמרים שמאדירים פשיעה ופושעים והסמנטיקה והמילים מעודדים את הפשיעה והפושעים. הטיקטוק הוא כר פורה לסוג כזה של fan, אם אפשר לקרוא לזה כך, לאומנות ושירה.

הציבור רואה את האיומים האלה ולעתים נדמה שהציבור יודע יותר מאשר המשטרה. המשטרה לא מנטרת את הרשת, למשל לא יודעת שיש כאן מקרה של איום, האיומים האלה קיימים ברשת והם לא מסוכלים. כלומר, מעשה הרצח לא נמנע, לא מסוכל. לכן חשיבות הדיון הזה, הפניית הזרקור לצורך לכוון את הרשת דווקא למסלולים חיוביים קונסטרוקטיביים ולא למסלולים שליליים וקטלניים כאלה. תודה רבה.

תודה רבה. לירון ריפמן, נציגת טיקטוק, בבקשה.

תודה. קודם כל אני רוצה להתנצל שאני לא יכולה להיות פיזית בדיון היום ואני רוצה מאוד להודות על ההזמנה לדיון המאוד מאוד מאוד חשוב הזה. אני רוצה להבהיר ולספר לכם על המדיניות של טיקטוק, על האכיפה, ולהגיד גם שאנחנו עוקבים מאוד מקרוב גם על מסקנות הדיון, על הדברים שעולים בדיון ונכניס את זה גם לעבודה הפנימית שלנו אחר כך. אנחנו בקשר צמוד עם הרבה גופים וארגונים שדיברו בו והנושא הזה הוא ממש על סדר-היום שלנו.

אני רוצה להתחיל לספר לכם שהרשת של טיקטוק, למי שלא מכיר – טיקטוק עולה פה הרבה בדיון – למרות שהיא מוצגת הרבה פעמים כרשת חברתית אנחנו בעצם פלטפורמה שהיא שיתוף של סרטוני וידאו קצרים במובייל ואנחנו מאוד שמחים שבכמה שנים קצרות באמת טיקטוק הפכה ליעד גם ליצירתיות, לתרבות, לבידור, ליותר ממיליארד אנשים ברחבי העולם, אבל אנחנו מבינים גם שעם גודל מגיעה גם אחריות ואין ספק שהבטחת הבטיחות של הקהילה שלנו היא קריטית ליצירת חוויית משתמש טובה בפלטפורמה וזה בראש סדר העדיפויות של טיקטוק.

אנחנו שומרים על הבטיחות של הקהילה באמצעות ארבעה מרכיבים והם: הנחיות הקהילה שלנו, אכיפה, שיתופי פעולה עם מומחים בארגוני חברה אזרחית, יוזמות חינוכיות. אני רוצה להתחיל עם הנחיות הקהילה ולהגיד באופן מאוד מאוד מפורש, הנחיות הקהילה זה הכללים שמגדירים מה מותר ומה אסור בפלטפורמה ובהתאם להנחיות הקהילה של טיקטוק אין, אסור בכל צורה שהיא, שיהיה כל תוכן של איום באלימות, עידוד אלימות, הסתה ושום עידוד של פעילות פלילית. זה כולל גם פגיעה באנשים, בעלי חיים, רכוש, נשק, כל הדברים האלו אסורים בפלטפורמה, כל פעילות שקשורה לפשע אסור בטיקטוק.

איך זה נאכף?

אני אענה על השאלות בסוף, על האכיפה. אפשר למצוא את הכללים האלה גם באנגלית, גם בעברית, גם בערבית, באינטרנט וזה כתוב שמאוד-מאוד בבירור. עכשיו לגבי האכיפה, יש לנו מנגנוני אכיפה שהם חזקים, הם כוללים גם בינה מלאכותית, סוקרי תוכן אנושיים ומעל 40,000 אנשי בטיחות סביב עולם שמתעסקים בזה.

דיברתם על שפה, כן בשפה, לא בשפה – סינון התכנים נעשה גם בשפה הערבית, גם בשפה העברית, אנגלית, רוסית, כל השפות המדוברות בארץ, וזה 24/7 סביב השעון. חוץ מזה, יש לנו גם הצוותים שכן מנתחים, עושים ניתוח סיכונים, גם על השוק הישראלי וגם עובדים ספציפית על הנושא הזה של הסיכונים שעולים מהאלימות בחברה הערבית בטיקטוק בישראל. כלומר, אנחנו מנטרים גם את האזור הזה.

לגבי ארגוני פשיעה שאנחנו רואים בפלטפורמה, זה עלה הרבה במהלך הדיון, אז בעקבות דיווחים שהגיעו אלינו, גם מאיגוד האינטרנט וארגונים נוספים שנמצאים בדיון, ולאחרונה סימנו תשע קבוצות פשע הפועלות באזור בישראל ואנחנו עובדים כדי למגר לגמרי את הנוכחות של השחקנים הפוגעניים האלה בפלטפורמה. אנחנו גם נקטנו אמצעים פרואקטיביים להסרת כל התוכן המפר שלהם. אנחנו גם משתפים פעולה עם כל גורמי אכיפת החוק בישראל, אנחנו מנטרים בעזרת הרבה דיווחים שמגיעים מכל גופי הביטחון.

אני רוצה להתמקד דווקא בנושא הזה של שיתופי פעולה – שאלתם על האכיפה ובעצם על הפער בין המדיניות לבין מה שאתם רואים בפועל. אני חושבת שפה טמונה ההזדמנות הכי גדולה להגברת הבטיחות והיא שיתוף הפעולה, גם עם איגוד האינטרנט, עם מומחים נוספים וארגוני חברה אזרחית שעוסקים בדבר הזה. כדי להסביר למה שיתוף הפעולה הזה כל כך חשוב.

אני רוצה לחזור רגע אחורה ולהגיד איך הדבר הזה נאכף. כל תוכן שעולה לטיקטוק עובר דרך מסננת טכנולוגית, במקרה שצריך גם דרך סוקרי תוכן אנושיים. במידה והוא לא עובד בהנחיות הקהילה שלנו הוא פשוט לא עולה. אבל צריך להגיד, למסננת הזאת, כמו לכל מסננת, יש חורים. אנחנו עושים את הכל כדי שהם יהיו הקטנים ביותר אבל לפעמים אין יכולת למסננת האוטומטית הזאת לזהות את התוכן הבעייתי והתוכן צריך לבוא בעצם מדיווח.

דוגמה לזה אני רוצה לתת עם סרטונים של תופעה שהייתה לפני כשנה-שנה וחצי שבעצם צילמו נערות בדואיות מחכות בתחנת האוטובוס, נמצאות בבית ספר, או כל דבר אחר, בסצנות לגמרי רגילות של החיים, צילמו אותן ללא הסכמתן וגם הוסיפו כל מיני כתובים שאפילו סיכנו את החיים שלהם. לאלגוריתם של טיקטוק אין שום דבר חשוד בסרטון של נערה שעומדת ומחכה באוטובוס לבית הספר. הדרך שבה טיקטוק למדה שהדבר הזה בעצם מסכן את החיים שלהם והתופעה הזאת קורית וזה בעייתי, זה דרך דיווחים שקיבלנו מהחברה האזרחית ודרך הדיווח הזה בעצם הסרנו את כל התוכן של הדבר הזה.

חשוב להגיד, הסיפור הזה של הדיווח הוא מאוד מאוד מאוד קריטי. כל אחד יכול לדווח, זה לא רק צריך לעבור דרך ארגונים מוסדרים. כל אחד יכול לדווח על סרטון בטיקטוק והדיווח הוא אנונימי, עושים את זה בקלות בעזרת לחיצה ארוכה על הסרטון ופשוט מדווחים על הסרטון. דרך הדיווחים האלה אנחנו בטיקטוק לומדים, גם צוותי הבטיחות וגם האלגוריתם, שהשיר הזה, שאולי הוא נראה עוד שיר תמים, הוא בעצם שיר שמעודד פשע, הוא מגיע מגורם מעודד פשע. ולכן, על אף הנראות התמימה ואפילו אם הטקסט - - -

יש עובדים ערבים אצלכם שמזהים את השפה, את התרבות, את הניואנסים?

כן, אבל ככל שיהיה קשר הדוק יותר גם עם גורמי אכיפת החוק וגם עם החברה האזרחית וריבוי דיווחים כך האכיפה גם תהיה חזקה יותר.

מה מספרם? כמה עובדים ערבים, שיודעים ערבית טוב, את התרבות ואת הניואנסים, יש בטיקטוק ישראל?

אנחנו לא משתפים בנתון של כמה עובדים יש פר שפה אבל אני אגיד לך שעל השוק בישראל יש גם ניתוח סיכונים, יש דוברי ערבית שמסתכלים, כמובן גם סוקרי תוכן שמבינים את השפה - - -

זה לפחות אותו אחוז של האוכלוסייה, כלומר סביב ה-20%?

אני לא יכולה לתת נתון מספרי של כמה עובדים יש לנו.

זה אחוז, לא מעבר.

אני לא יכולה.

אני מכירה את עניין הצעירות הבדואיות שצילמו אותם ובעצם ארגון "אעלאם" הוא זה שפנה אליכם בנושא הזה, הייתי אז בסיפור הזה. עצם העובדה שכל מה שדיברנו עליו עד עכשיו, גם בטיקטוק, הדוגמאות והמציאות הקיימת, מעידים על כך שהחורים של המסננת שלכם הם יותר כמו בגבינה שוויצרית, חורים מאוד גדולים, כי אם כל הסרטונים האלה בטיקטוק זה סימן שאין לכם דרך ניטור אמיתית בנושא. השאלה אם אתם מתכננים לייצר דרך ניטור אמיתית.

השאלה השנייה היא אם זה נכון שמי שעושה את הניטור האישי, כלומר אנשים, הם בעצם אנשים שאינם מהארץ אלא ערבים ממדינות ערב, שבחלק גדול מהדיאלקט, מהשפה, מהניואנסים והניבים, הם לא שולטים וזה חלק מהבעיה ובעצם אין לכם אנשים פה, בארץ, ערבים שעושים את זה. אני רוצה לחדד, אני מדברת על ערבים, לא על דוברי ערבית, יש הבדל.

אני אענה ואני מראש מתנצלת, אני צריכה לרדת אחרי שאני עונה את התשובה. אני אגיד כך, קודם כל אנחנו כל הזמן עובדים על לימוד ושיפור. אנחנו ניקח גם את המסקנות מתוך מה שעלה בוועדה בדיון המאוד מאוד חשוב הזה. אנחנו כל הזמן משתפרים ואנחנו יודעים שיש עוד עבודה רבה לעשות בתחום הזה, ושוב אני קוראת לכמה שיותר חיזוק ושיתוף פעולה. למדנו בטיקטוק הרבה גם באזורים אחרים, שלא קשורים לפשיעה, למדנו הרבה מגופי הביטחון על הסתה לטרור, על דברים מהסוג הזה. יש עוד עבודה לעשות ואנחנו פה כדי ללמוד ולהשתפר כל הזמן, ולהגדיל את היעילות של המסננת, אנחנו מאוד מעוניינים בזה.

לגבי השאלה השנייה, צוותי הבטיחות לא יושבים פה בישראל, יש צוות אבל של ישראלים, כולל דוברי ערבית, שיושבים באירלנד, הם שם סוקרים את זה, כל דוברי ערבית מבינים מחוץ לישראל אבל הם מבינים את הדיאלקט ואנחנו דואגים לעבוד גם על הניואנסים.

דוברי ערבית או ערבים?

יודעי ערבית וערבים. יש לנו אנשים שמבינים גם בתרבות המקומית, אנחנו דואגים לזה.

אני רוצה להגיד דבר אחרון. אנחנו עובדים יחד בשיתוף פעולה עם ארגון "מצמיחים" ואנחנו הולכים לעבוד במאות בתי ספר, גם בחברה הערבית, כדי להטמיע את אמצעי הבטיחות בטיקטוק כדי שהציבור יכיר את זה, גם ציבור המחנכים, גם ציבור בני הנוער יכירו את אפשרות הדיווח. אנחנו מבינים שיש פער במידע, גם בכלל בהיכרות של לדווח וזה שהדיווח הוא אנונימי בטיקטוק. אנחנו נמשיך לעבוד בצמוד עם הגופים האזרחיים והמדינתיים ואנחנו נמשיך לחזק את המסננת הזאת. אנחנו מבינים שהנושא הזה בוער והוא חשוב ביותר. אני רוצה להודות גם על ההזדמנות להשתתף בדיון וגם על קיום הדיון החשוב הזה.

לירון, אני רוצה גם להודות לך, אני גם אבקש ממך שנשב לישיבת מעקב אחר המסקנות וההמלצות של הוועדה הזו, אני רוצה לשבת איתך בשביל להמשיך לעקוב.

מעולה. תודה רבה.

תודה רבה. אמיר בשאראת, מנכ"ל ועד ראשי הרשויות הערביות, בבקשה.

אם מישהו מהחלל עכשיו יורד ומסתכל על הדיון, חושב שיש פה חברה מאוד רעה בנורמות החברתיות שבה, הרבה ארגוני פשיעה, ומצד שני, למדינה פחות התייחסנו. אז יש פה שלושה מרכיבים: הנורמות החברתיות – בהחלט יש מה לשפר, יש מה לעבוד עליהן בתוך החברה הערבית, גם על הרול מודלס, שהפך להיות הפושע ופחות המשכיל, פחות האיש הטוב, אלא האיש עם הכבוד, עם הכסף, עם התהודה שמרחפת מסביבו.

הדבר השני זה הפלטפורמות שמאפשרות, וראינו פה באמת התחמקות מאוד יפה של טיקטוק. להגיד שיש לנו מסננת אבל יש בה חורים זה להגיד שאין לנו שום סינון ואנחנו כן מאפשרים, אבל היא הזכירה משהו מאוד חשוב שנאמר כבדרך אגב אבל כדאי להשקיע בו, וזה מביא אותי גם לאכיפה.

המשטרה, מה-7 באוקטובר, מצליחה לגלות כל פיפס בפייסבוק, בטוויטר, בטיקטוק, באינסטגרם, של הזדהות עם תושבי עזה, והיא מצליחה להביא אותנו מכל מקום, בתוך הבית, עם גדודים שבאים לתוך הישובים שלנו כי שמנו דגל של פלסטין או אמרנו משהו בעד הזדהות עם הפלסטינים. אבל אנשים שבאופן מוצהר וגלוי בתוך הפייסבוק וטוויטר שמים תמונות של אנשים ואומרים "אנחנו נרצח אותו" ואחרי יומיים הוא נרצח, עדיין חופשיים.

אנחנו ישבנו, אדוני יושב-הראש, כמה פעמים גם עם אגף סי"ף, שאני לא רואה נוכחות שלו פה, הם מצליחים לנטר מדי שבוע כל איום שיש מבחינתם על ביטחון המדינה בכל מה שקשור בהזדהות עם עזה, אבל האיום על ראשי רשויות ועל הדמוקרטיה בתוך החברה הערבית הם לא מצליחים, אין להם כוח אדם. איומים מפורשים על אנשים ועל משפחות – לא מצליחים, אין כוח אדם. כל דבר שקשור בחיי אדם של החברה הערבית לא מעניין אותם, אבל כל דבר שקשור לביטחון המדינה מבחינתם, בעיניהם, כן מעניין. זה הופך להיות משהו שיש עליו ניטור שבועי.

תסתכל על הדוחות שלהם – לדעתי אתם יכולים לבקש אותם – כל אמירה של מנהיג, כל אמירה של מישהו, כל פוסט של מישהו במזכירות הפוליטית של חד"ש, בל"ד או של רע"מ שמעז להגיד משהו על עזה, מנטרים אותו כמו שצריך, אבל מי שמאיים לרצוח באופן מפורש: אין לנו כוח אדם.

אז השאלה היא לא כוח אדם, השאלה היא מדיניות, השאלה היא סדרי העדיפויות. אם יעניין אתכם הביטחון האישי של החברה הערבית תפעלו, אם לא, אז כנראה שאנחנו נמשיך לספור נרצחים ונמשיך לדבר על הנורמות של עצמנו, שבהכרח יש מקום לשפר אבל הפתרון הוא לא רק בחיזוק הנורמות כי זה מזין את עצמו. כשהעבריין יודע שמותר לו לעשות הכול ואין אכיפה הוא ימשיך לעשות את זה. כשאנחנו נדע שנוכל לפרסם פוסטים ותמונות, נוכל להתהדר באותם עבריינים ואין עם זה שום אכיפה או שום מודעות – זה דבר שמזין את עצמו כל הזמן. אז זה מתחיל באכיפה, זה ייגמר באכיפה, זה קיים בכל החברות, בכל הקהילות, זה נורמות שמתפתחות ויכולות להיסגר גם אל תוך עצמן, תלוי עד כמה תהיה אכיפה מהצד השני.

תודה רבה, מילים חשובות מאוד. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה.

תודה רבה, אדוני יושב-הראש, ותודה על הדיון החשוב. אני רוצה להתחבר לדברים שלך. אולי אני יכולה לבקש ממשטרת ישראל דוח ביצועים על ניטור של תכנים של תמיכה בטרור מחד ותמיכה או עידוד פשיעה בחברה הערבית מאידך בכדי שנוכל לראות וללמוד קצת על סדרי העדיפויות.

אני מסכימה גם עם דברים שנאמרו כאן שיש איזשהו טשטוש בעיקר בקרב צעירים שניזונים מהרשתות בין טוב לרע, מה זה טוב, מה זה רע. זה בכל עולמות התוכן. זה גם סביב נהיגה, זה גם סביב פשיעה, זה גם סביב אלכוהול וסביב הרבה מאוד דברים. יש טשטוש כי אנחנו ניזונים מאוד מהמדיה וזה משפיע על הצעירים.

אני חושבת שבשונה מהחברה הערבית, בחברה היהודית יש אזורים שהם יחסית מוגנים. בחברה הערבית זה נמצא כמעט בכל ישוב. זאת אומרת, זה לא שאתה יכול להגיד: אוקיי, אני עובר דירה, אני הולך עכשיו לגור בעיר אחרת ושם אני ארגיש בטוח. חוסר הביטחון של האוכלוסייה הערבית הוא עד כדי כך, וזה לצד חוסר אמון במשטר, חוסר אמון בממשלה. השילוב הזה הוא שילוב שגורם לשגשוג של הפשיעה בחברה הערבית. אם מישהו גר בעיר יהודית שיש בה אחוז פשיעה גבוה ולא מתאים לו, אז הוא לוקח את הילדים, קונה משהו, מתפשר נגיד על גודל דירה, אבל מוצא אזור שהוא קצת יותר מוגן, בחברה הערבית זה הרבה יותר קשה. מה גם שציינתם גם שיש כאן הרבה מאוד אלמנטים של תרבות.

אני באה מדיון בוועדה למעמד האישה שדן בחוק אכיפת איסור צריכת זנות. אני לא אגיד שהופתעתי אבל בשנה ורבע שהייתה ממשלת השינוי היו פי שלושה דוחות לצרכנים, לזנאים, מאשר עכשיו, בשנה וחצי. מה שמלמד שאפשר אחרת. בממשלת השינוי הייתה ירידה, נכנסו בנושא של הפשיעה בחברה הערבית במלוא הכוח וגם שם הייתה הירידה, ומאז זה הוכפל או שולש. זה מלמד שכשיש בצמרת הנהגה שזה חשוב לה אז אפשר לעשות שינויים. זה לא ביום או יומיים אבל כשיש תוכנית ארוכת טווח אפשר להילחם עם כשלים, ולצערי זה לא קורה בממשלה הזאת.

אנחנו כחברה לא יכולים להתעלם. לא יכולים להתעלם כחברה. ופשיעה באשר היא פשיעה, כשהיא לא ממוגרת היא מחלחלת. כשהפשיעה בחברה הערבית מתגברת זה בסוף מחלחל לכל האוכלוסיות במדינה ואי אפשר להתעלם מזה.

אני קצת מרגישה לא נוח בתור נבחרת ציבור שאחרי 76 שנים שמדינת ישראל קמה יש אוכלוסייה כל כך גדולה במדינה שלא בטוחה ושהיא לא באמון מול השלטון. זה מה שאנחנו צריכים לשנות בהרבה מאוד עולמות תוכן, ויפה שעה אחת קודם. אני מאוד מקווה שהממשלה הבאה תחזיר את הטיפול בפשיעה בחברה הערבית לראש סדר העדיפויות כי זה חשוב לכל האזרחים במדינת ישראל, וזה לא משנה אם זה יהודי או נוצרי או דרוזי או מוסלמי, כולנו שווים בפני החוק.

מה שאמרת הוא נכון כי המדינה בכל מקום בעולם היא סוכן השינוי העיקרי וזה לא אמור להיות תלוי בממשלות אלא צריך להיות בילד-אין חלק מהממסד עצמו. דימא אסעד ניקולא, בבקשה.

שלום, אני דימא אסעד ניקולא מאיגוד האינטרנט הישראלי. אני רוצה להציג כמה מספרים, ממצאים, ממחקרים אחרונים שעשינו על שימושים ברשת בחברה הערבית. אני אתחיל בזה שפורסם לא מזמן מחקר "מחוברים אבל לא שווים" שבחן את הפערים הדיגיטליים של החברה הערבית בישראל. המחקר מראה שמעל ל-80% מחברה הערבית משתמשים ברשת לצורך גלישה ברשתות חברתיות. אז אנחנו נמצאים שם, כמו שאמרתם קודם. 93% מהמשיבים הערבים מחזיקים בסמארטפון בהשוואה ל-95% בחברה היהודית, שזה כמעט ללא הבדל, אבל קיימים פערים בבעלות על מכשירים כמו מחשבים נייחים וניידים שדרכם אפשר להשתמש - - -

אז החרדים, כשאומרים לנו שהם לא משתמשים בסמארטפון, זה לא מדויק.

זה גם נתון שאנחנו נחקור ממש בקרוב. המחקר בחן גם את השימושים ברשתות השונות. הרשת הכי נפוצה היא הוואטסאפ, 93%, לאחר מכן יוטיוב, כמעט 80%, אחר כך מנועי חיפוש, לאחר מכן פייסבוק, אינסטגרם וטיקטוק. חשוב להגיד שבהשוואה לציבור הכללי עולה כי בקרב מבוגרים בחברה הערבית השימוש ברשתות מסוימות כמו טיקטוק הוא גבוה בהרבה מהציבור הכללי. הפרש של מעל ל-10%.

סקר אחר שפרסמנו גם לאחרונה הוא סקר בנושא שיח אלים ברשתות החברתיות. משם עלה הנושא של דיווח על תוכן פוגעני ונמצא ש-48% מהמשיבים מהחברה הערבית לא משתמשים במנגנוני הדיווח השונים כי הם לא מודעים כיצד לדווח או להשתמש, לעומת 22% מהמשתמשים היהודים שלא מדווחים בגלל חוסר מודעות. עלה גם עוד נתון חשוב, שיש חוסר אמון וחולשה של כלי התקשורת והעיתונות בחברה הערבית, מה שמגביר את השימוש שלנו ברשתות חברתיות.

על רקע כל הנתונים האלה ועל רקע מה שהצגתם קודם, אנחנו באיגוד רוצים לעשות מיפוי לשימושים והאפשרויות שהפלטפורמות מציעות, כמו האשטאגים, סרטונים, שידורים חיים, קבלת טיפים, שזה גם קיים בטיקטוק, ואנחנו רוצים למסגר את התופעה הזאת. כמו שהצגתם קודם, ואנחנו עכשיו מדגישים את זה, יש מחסור במחקר בנושא שימוש ברשתות כדי לקדם את הנושא של אלימות ופשיעה והמחסור הזה וחוסר ההבנה הוא חלק מהבעיה. זה גם מה שחשוב לציין.

בעקבות כל הנתונים שהוצגו אנחנו רוצים לתת מספר המלצות. בהתחלה בנושא הרגולציה והפיקוח על הרשתות – צריך לדרוש מהפלטפורמות לאכוף את תנאי השימוש ואת כללי התוכן שהן קובעות, וחשוב מאוד להגדיר באופן מוחלט מהו תוכן מעודד אלימות ופשיעה ולהציג את כללי הקהילה באופן מלא ובהיר גם בשפה הערבית. חשוב לדרוש גם עדכון קבוע מהפלטפורמות על דרכי טיפול, על משאבים והיקף התוכן העברייני המוסר על ידם, כמו שקיים באיחוד האירופי.

לפלטפורמות אנחנו רוצים להמליץ כמה צעדים מאוד פשוטים: קודם כל, על מנת להבין ולחשוף את האופן שבו גורמי פשע ועבריינות בחברה הערבית בישראל עושים שימוש ברשתות חברתיות אז חשוב מאוד להכיר את דפוסי השימוש ברשת בחברה הערבית ולשלב אנשי צוות ומומחים מהחברה הערבית בצוותי הבטיחות. בנוסף, חשוב לבנות מודל המבוסס על מחקר והיכרות עם התופעה על מנת לזהות שימוש לרעה ואפשרויות הפעולה שהפלטפורמות מציעות למשתמשים, וכמובן ליצור הגבלות וסנקציות נגד חשבונות של עבריינים.

לחינוך ולמשרד החינוך – אנחנו חושבים שיש חשיבות רבה למסגרת החינוך בהעברת מידע ויצירת מודעות על מוגנות ברשת ואיך להתמודד עם תוכן עוין ומסוכן. לכן יש להשקיע מאמצים בבניית תוכנית לימודי חובה בנושא מוגנות ואוריינות ברשת, איך להתמודד עם תוכן אלים ופוגעני ואיך לפתח כישורי חשיבה ביקורתית לזיהוי מידע ותוכן בעייתי. חשוב מאוד שהתוכניות האלה יהיו מותאמות לחברה הערבית, גם מבחינת שפה וגם מבחינת תרבות. במקביל, אנו חושבים שכדאי ומומלץ גם לפנות להורים ע"י קמפיין להעלאת מודעות בנושא דרכי מניעה וטיפול בעידוד אלימות וליזום מהלכים וקמפיינים למיצוב חיובי וחינוכי של הפלטפורמות.

כמו שאמרתי קודם, יש מחסור בנתונים ומחקרים על תופעות של שימושים של גורמי פשע ועבריינות ברשתות, לכן אנחנו ממליצים לבצע מחקרים הבודקים חשיפה, דפוסים ודרכי התמודדות עם משתמשי רשת בחברה הערבית עם תופעות אלו וזה באחריות של המדינה, האקדמיה והחברה האזרחית לקדם מחקר ויצירת ידע בנושא חשוב זה.

תודה רבה לך, דימא. יהודה בן יעקב, חברת Meta, בבקשה.

תודה רבה על ההזמנה לדיון החשוב. חשוב לי להגיד שהגעתי לכאן בעיקר כדי לשמוע. אני כמובן אדבר על חלק מהדברים. אני חושב שאחד מהפערים שהצביעו עליהם כל האנשים שיושבים סביב לשולחן זה שבאמת יש כאן איזושהי נישה, אזור, שיש בו פער מבחינת התפיסה או ההבנה שלו בקרב הרבה מאוד גורמים – ממשלה, חברה אזרחית, מדינה – חסרים נתונים, חסר מחקר.

ויש לנו אחריות משותפת.

מאה אחוז, אני באמת כאן כי אחד מהדברים שעלו כאן, למשל הנושא של מוזיקה או של סרטים, זה דברים שאני שומע ויכול לקחת איתי. אני אמנם מייצג פה את החברה ובא לדבר על המדיניות שלה, אבל אני גם מייצג את החברה הישראלית כלפי Meta וכלפי הפלטפורמות שלנו ואני יכול לקחת את התובנות שעולות כאן ולהציף אותן הלאה ולכן אני מודה לכם על ההזדמנות להשתתף כאן בדיון הזה.

אני כן רוצה לעשות רגע זום-אאוט למה שקשור למדיניות ואכיפה כי גם הנקודה הזאת עלתה. המדיניות שלנו היא חד משמעית, מאוד ברורה, הנושא של אלימות הוא מאוד מאוד בולט שם, יש מדיניות גם בנושאים של חשבונות פיקטיביים ושל עוד דברים שהוצפו כאן. אכיפה זה אתגר. זה אתגר לא רק בפייסבוק או באינסטגרם, זה אתגר.

גם בשוויץ.

זה אתגר, נקודה. תמיד האכיפה היא פחות אופטימלית ממה שאנחנו מדמיינים אותו כמדיניות. כדי לאכוף בסדרי גודל של פלטפורמות שיש בהם יותר מ-3 מיליארד משתמשים, לא מספיק גם אם נביא עוד מיליון בודקי תוכן, זה לא מספיק, צריך להשקיע המון המון בטכנולוגיה. עלה כאן הנושא של החשש מה יקרה בעידן הבינה המלאכותית, אבל בינה מלאכותית יכולה להיות גם התשובה, גם הפתרון, צריך לדעת לעבוד איתה, צריך לדעת ליישם את הדברים בצורה נכונה, אבל אנחנו משלבים אותה ואנחנו משקיעים המון בטכנולוגיה כדי שנוכל לאתר את התוכן עוד לפני שמדווחים עליו. מנגנוני דיווח תמיד יהיו חשובים אבל איתור של תוכן באמצעות בינה מלאכותית זו התשובה לאכיפה אופטימלית בסקייל.

אתם בונים תוכנית אכיפה שהיא אופטימלית או מותאמת לאוכלוסיות שונות?

התשובה היא שהמדיניות שלנו היא גלובלית מכיוון - - -

אבל בסוף, כשאתה בא להתאים את זה פר מדינה, אין דיוקים? אין התאמות? כמדיניות.

מכיוון שהפלטפורמות שלנו בתפיסה שלנו אותן הן קהילה גלובלית, המדיניות היא גלובלית. לכן, למשל בנושא כמו עירום, יש אוכלוסיות או מדינות מסוימות שייצרו את הקו במקום אחד ויש חברות מתירניות יותר שיציירו את הקו במקום אחר ואנחנו לא עושים את ההבחנה הזאת. יש לנו מדיניות ספציפית גלובלית לגבי עירום.

אבל אתם מתאימים לרגולציה המקומית.

התשובה היא כן, בוודאי. ברגע שיש חוק מקומי שאוסר על תוכן מסוים ומתקבלת תלונה מגורם אכיפת חוק על הנושא הזה אז אנחנו יכולים להוריד את התוכן על בסיס הפרה של החוק המקומי, אבל כללי הקהילה שלנו בדרך כלל רחבים הרבה יותר ותופסים הרבה יותר מקרים מאשר החוק המקומי.

גם אצלכם האכיפה נעשית במדינת עולם אחרת?

האכיפה היא גלובלית, היא בצוותים גלובליים, אין צוותי אכיפה בישראל.

יש ישראלים, יהודים וערבים?

יש ישראלים, יש לנו עובדים בכל השפות, אני כן רוצה לחדד משהו בנקודה הזאת כי העלית אותה. לא תמיד התשובה לשאלה היא אם אתה דובר שפה מסוימת או אם מגיע מרקע תרבותי כזה או אחר מכיוון שיש עוד הרבה מאוד ניואנסים. למשל, אתה רוצה להיות מומחה לבטיחות ילדים כדי להבין ניואנסים של בטיחות ילדים כמו אימוג'יס בתחום בטיחות ילדים. אז אם מישהו מעלה משהו בתוכן בשפה הערבית עם רמיזה – סליחה שאני מעלה פה נושאים כואבים – לפדופיליה בגלל איזשהו אימוג'י, אז לאו דווקא דובר ערבית מהחברה הערבית יידע לזהות את זה, אולי יידע לזהות את זה מישהו שמומחה יותר בנושא. אבל השיטה היא טכנולוגיה לא רק שמאתרת תוכן אלא גם יודעת לנתב את התוכן בצורה אופטימלית לאנשים הנכונים כדי לראות אותו וזה משהו שכל הזמן עובדים עליו. באכיפה תמיד יש לאן להשתפר. אנחנו תמיד עובדים - - -

מה שמעניין אותי, יהודה, זה שבישראל – וגם כנציג החברה הישראלית – זה אירוע, זה אירוע שמסכן את החברה בישראל. אני לא מפרידה אפילו – את החברה בישראל. בסוף, מהשיח שקורה כאן סביב השולחן, מה אתה לוקח הביתה? מה אתה לוקח ל-Meta שבכלים שלכם אתה כן יכול להשפיע ולתרום בחלקת האלוהים הקטנה שלך? כל אחד פה צריך לשאול את השאלה הזאת, כל אחד. כל אחד ממשרדי הממשלה, כל אחד מהגורמים, מטיקטוק, כולם צריכים להגיד. בסוף זה האינטרס שלנו. אז מה אתה לוקח אתך כשיעורי בית?

מהדיבור שלך עולה שיש שוליים, שזה עמום, הסרטון לא ברור מבחינת איומים. החברים פה הגישו סרטונים שהם ברורים, יש פה איום, יש פה תמונה של נשק, הדברים פה הם לא בשוליים שעניין האכיפה יהיה קצת בעייתי. המסות שאנחנו מדברים עליהן הן מסות ברורות מבחינת התמונות והשיח האלים. סביר להניח שהאכיפה פה צריכה להיות מאוד מהודקת, מאוד ברורה, מאוד פשוטה.

אתה נוגע במשהו נכון, יש ספקטרום, יש דברים שהם ברורים יותר, מובהקים יותר, ויש דברים שפחות, ובוודאי שהאכיפה טובה יותר בדברים המובהקים וטובה פחות בדברים שצורכים יותר קונטקסט, יותר ניואנסים, וזה גם האתגר הטכנולוגי, למצוא את הקונטקסט והניואנסים.

אני אענה לשאלה של מה שלוקחים מכאן. יש לנו שיתוף פעולה לא מעטים בישראל, גם עם איגוד האינטרנט, שמפעיל גם קו חם לדיווח על תופעות שליליות ברשת, וגם זוכה למעמד של גוף שיכול לדווח ישירות לצוותי האכיפה הגלובליים של Meta בתכנים שעולים ומוצפים בפניו בנושא הזה. אני מודה שעד היום לא יצא לי לעבוד מול ארגון מגזר שלישי, חברה אזרחית, בתחום של החברה הערבית שעוסק בנושא של תוכן ברשת.

אז תיקח את זה.

אני לוקח את זה ואני גם בא ואומר בשולחן, אנחנו נשמח, אם יש ארגונים כאלה זאת ההזדמנות להעלות את הנושא הזה, כי ככל שנהיה יותר מודעים בשוטף לנושאים – כי טרנדים משתנים, היום זה זמרים, מחר זה משהו אחר – אז כשהדברים האלה קורים אנחנו נשמח להיות חלק מהשיחות האלה, גם באופן שוטף ולא רק בנקודה הזו.

היו כאן שניים שדיברו ממש אופרטיבית, אולי שווה שפשוט תקבעו פגישת עבודה, תקבעו פגישת עבודה ותחלמו על תמונת עתיד טובה יותר.

תודה רבה לך, יהודה. רפ"ק מאהר הנו, משטרת ישראל, בבקשה.

צהריים טובים לכולם, אני מאגף סי"ף. בהמשך למה שאמר מנכ"ל ועד ראשי הרשויות, אנחנו כן מפיקים דוחות. אנחנו מנטרים באגף סי"ף גם רשתות חברתיות, זה חלק מהעשייה של האגף, זה להיות בתוך הרשתות אבל יותר להבין הלכי רוח, להבין מה מעניין את הציבור הערבי מבחינת מוקד השיח, מה כואב, איפה הטיפול מבחינתו שצריך, בין אם זה ברמה החברתית, כלכלית או פלילית. מפיקים דוחות יומיים גם לפיקוד להשלים את התמונה הכוללת, להביא את הלכי הרוח עצמם, אבל גם אנחנו עושים העברת מסרים.

במדור דיגיטל הקימו גם אתרים ודפים למשטרת ישראל ברשתות, פייסבוק, אינסטגרם וטוויטר, ששם חושפים את עבודת המשטרה גם בטיפול בפשיעה אבל גם מבחינת התכנים הנוספים של אירועים שקרו בחברה הערבית. אלה בגדול שני הדברים שאנחנו מתעסקים בהם.

אנחנו כן לפעמים נתקלים בדברים שהעלו פה, סרטונים ואחרים, מעבירים אותם לגורמים הרלוונטיים והם מטופלים. יכול שיש יותר סרטונים ממה שאנחנו חשופים אליו. לדפים או קבוצות סגורות אנחנו לא נכנסים, גם פרופילים פרטיים אנחנו לא רואים, אלא רק מה שגלוי לכולם, שכל אחד יכול לראות, לשם אנחנו מכוונים.

רפ"ק מאהר הנו, אני רוצה לשאול אותך, הנושא הזה של הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית זה נושא שכבר 20 שנה עלה מדרגה מאוד מאוד חדה ואין בן-אדם במדינה שלא שמע על כך ולא התייחס בצורה זו או אחרת, אבל אני מדבר אל המשטרה. כשאני שומע את המשטרה עונה בצורה הזו – אני וכל אדם נורמטיבי, כל אדם נורמטיבי – אני אומר: או שהיא לא רוצה או שהיא לא יכולה. אין אופציה שלישית. אין אופציה שלישית.

כי כל ילד ערבי, בן 7, בן 8, בן 10, יודע שבסוגיה הכביכול ביטחונית, המשטרה יודעת היטב איך להגיע אליו – אין ילד ערבי שלא יודע את זה, אין, אין – אז אני רוצה להעביר את זה לתחום הפשיעה, מה תענה להם? אם אחד אומר לך: הינה, בטיקטוק אנחנו רואים שאומרים, הקבוצה הזאת אומרת לך: אנחנו נרצח את זה ואת זה, מה המשטרה עושה? לפי הציבור הערבי, הציבור הערבי רואה שהמשטרה לא עושה כלום.

אתה יודע מה הפענוחים? הפענוחים כמעט, ב-80%, זה שהרוצח בעצמו בא למשטרה ואומר "רצחתי". אם אין דבר כזה, 90% אין פענוחים. אז או שהמשטרה לא יכולה או לא רוצה, אין אופציה שלישית. מה אתה עונה על זה?

כנציג האגף – ברור שיש מדורים אחרים שגם עוסקים בזה – אצלנו לפחות עושים את הדברים שהעברתי. כל הסרטונים שעולים, כל האיומים, במידה ואנחנו נתקלים בהם כאגף, כן מעבירים להמשך טיפול.

"נתקלים" או שצריך דרך שתדעו על כל דבר?

במדור שלי אנחנו מחפשים ספציפית, יש לנו ייעוד מסוים לנו ולשם אנחנו מכוונים. כמובן שבנוסף גם מקבלים את זה מאחרים, בין אם נתקלים בזה בגלישה באתרי האינטרנט.

אתם גולשים אקטיבית ומחפשים?

זה הייעוד שלהם, לגלוש אקטיבית ולחפש מקרי פשע.

ברשתות כמובן יש קבוצות שהן סגורות ופרופילים פרטיים.

אתה יכול לומר לי נניח בשלוש השנים האחרונות, אם יש לך נתונים, כמה תכנים זיהיתם, או הורדתם או הגשתם תביעה? בשנים 2021-2023.

אין לי את הנתונים האלה.

אלה נתונים חשובים שגם יכולים ללמד על סדרי העדיפויות ועל התעדוף בסוף במדיניות של המחלקה שלכם בשלוש-ארבע השנים האחרונות, אדוני, לראות באמת על פי סוגי העבירות – אני מניחה שיש לכם קטגוריות – ולתת סטטיסטיקה קטנה על האקטיביות. אולי לפעם הבאה, אדוני, אם אתה עושה עוד ישיבה, שהם יתנו את הנתונים.

אני רוצה להציע שנציג פרקליטות המדינה ידבר ולאחר מכן נפתח את זה לשאלות. איתי גוהר, בבקשה.

שלום, אני עו"ד איתי גוהר ואני מרכז את פעילות מחלקת הסייבר להסרה של תכנים מהרשת. מטרת הפעילות הזאת היא להפסיק מעשה עבירה ואנחנו עובדים המון מול רשתות חברתיות, מעבירים להם דיווחים על פרסומים שמהווים מעשה עבירה ובדרך הזו מובילים להסרת התכנים.

אני חייב להגיד שהעמדה של המחלקה שלנו, עוד לפני החלטה 549, הייתה שאנחנו כן רואים חשיבות להפסיק מעשה העבירה ברשתות החברתיות דרך הכלי המשפטי שלנו. אנחנו כן ראינו, ועדיין רואים, שהרשת נותנת מקום, אם זה בעידוד אלימות או הקצנה של מעשים שקורים ומצולמים, שאז הם הופכים לאכזריים יותר במטרה לייצר יותר אינטראקציה ולהטיל יותר מורה, ואם זה בעולמות של שוק פשיעה, כל מיני פעולות פליליות שהועתקו למרחב הרשתי ויש להם זיקה לחברה הערבית.

אנחנו מוכנים וערוכים לטפל בכל מה שיגיע אלינו למחלקה. כרגע מגיעים אלינו מספרים יחסית זניחים של תכנים. אנחנו לא מנטרים בעצמנו את הרשת. אנחנו כן מבצעים חסימות של אתרים, בעיקר אתרי הימורים שיש להם זיקה לחברה הערבית, באמצעות הפעילות שלנו, וגם פונים לגבי פרסומים שמועברים אלינו, לא בצורה סדורה, מדובר על ממש עשרות בודדות של פרסומים במהלך השנה, ואנחנו ערוכים לקבל עוד ולטפל בעוד מהתכנים.

תודה רבה לכם. אפשר לשאול שאלות, בבקשה.

אתם מקבלים מהמשטרה? אמרת שאתם מקבלים מספרים מזניחים של מקרים, זה מהמשטרה?

גם מהמשטרה. אנחנו עובדים מול גופי הביטחון והאכיפה. אנחנו לא מנטרים בעצמנו את הרשת אז אנחנו נשענים על פניות שמועברות אלינו. מרבית הפניות שנוגעות לתחום הזה, שהוא קטן, מגיע מהמשטרה.

בהמשך לשאלה של חברת הכנסת מטי צרפתי, מה-7 באוקטובר, כמה מקרים קיבלתם מהמשטרה על הסתה לטרור לעומת פשיעה ואלימות בחברה הערבית?

יש לנו איזשהו דשבורד עם כל הנתונים, אני יכול להגיד שמאז ה-7 באוקטובר בחנו למעלה מ-120,000 תכנים שקשורים להסתה לטרור ולמלחמה שהועברו אלינו, אבל זה בעיקר לא מהמשטרה אלא מגורמי אכיפה אחרים, אם זה צה"ל, אם זה שב"כ, שהם הגורמים שמזינים אותנו בתחום הזה.

שתי שאלות: א', דיברת על דברים שמפורסמים באופן סודי או בקבוצות סגורות כאלה ואחרות, הסקירה שעשיתי, וגם אחרים, היא מתוך החומר הגלוי. זאת אומרת זה רק מתוך דברים שנמצאים ברשת כבר חודשים רבים מאוד, לפעמים יותר משנים, עם איומים ותיעודים כאלה ואחרים. הם לחלוטין עדיין נמצאים ברשת ואפשר עדיין להגיע אליהם אז אני אשמח לדעת אם יש דרך לבדוק את הנושא הזה, לבדוק מי האחראים על החשבונות האלה שמפיצים את התוכן הזה.

לגבי הנושא שהעלית בנוגע להסרת תוכן: במידה וישנו רצח כזה או אחר, האם ישנה איזושהי פעילות לאתר מידע מהתוכן שעולה? כי תמיד, ברגע שיש רצח, בכל מקום, באותו ישוב, בטווח של 24 שעות, אנחנו רואים מגמה של עלייה רבה של תוכן סביבו, זה כמובן גורר גם טוקבקים, גם איומים, גם תגובות לרצח הבא וכו'. האם ישנה איזושהי עבודה מבחינת סייבר או מבחינת כל תוכן כזה או אחר שקורית בטווח הזמן הזה כאשר הנושא עדיין נמצא ברשת?

אנחנו לא מחוברים לשטח, אנחנו גם לא מנטרים את הרשת וגם לא מכירים את האירועים האלה בזמן אמת. הבחינה שנעשית אצלנו, על בסיס החומרים שאנחנו מקבלים מהשותפים, היא מבחינה משפטית, כלומר, האם התוכן בהקשר שלו מפר את החוק הישראלי. אנחנו מכירים גם את תנאי השימוש של הרשתות בצורה מאוד טובה, האם הוא מפר את תנאי השימוש של הרשתות והאם יש אינטרס ציבורי לפעול להסרה. אז למעשה אני לא יכול לענות כי אנחנו לא נמצאים ברשת באזורים האלה, גם לא בטווח הזמן הזה.

נאוה אביגדור כהן, מהמטה הלאומי 105, בבקשה.

תודה רבה. הזווית שאני רוצה להאיר היא פחות התייחסות לפשיעה אבל התייחסות לאלימות ועבירות פליליות כנגד קטינים במרחב המקוון. אני נותנת גם את הזווית של המטה הלאומי 105 וגם של סקר שעשינו של המטה והמשרד לביטחון לאומי. המוקד התחיל לפעול בפברואר 2018. עד היום טיפלנו במעל ל-54,000 אירועי פגיעה בקטינים ברשת, כאשר בין 8% ל-12% מתוכם אלה פגיעות בקטינים בחברה הערבית. בממוצע אפשר להגיד שכמחצית ממספרם באוכלוסייה, אם דיברת קודם על 20%. אנחנו בהחלט רואים חשיבות בזה שיש פניה ישירה של קטינים ושל האוכלוסייה הערבית ישירות למוקד 105 והמענה שאנחנו נותנים הוא מענה רב-תרבותי להרבה מאוד חברות, בטח לחברה הערבית.

עלה פה הנושא של דיווחים על פגיעות ועל חשיפה לתכנים פוגעניים באפליקציות, אנחנו עושים הרבה מאוד פעילות בתחום של הסברה ומניעה. חלק מהחומרים שמונחים בחלק פה על השולחן זה חומרים שאנחנו עושים אותם ומפיצים אותם מהמטה הלאומי. יש לנו אתר בערבית. כל מה שאנחנו עושים בתחומי ההסברה מתורגם לערבית, מופץ ואחרי זה גם נציגת משרד החינוך פה, שהיא חלק מהמטה הלאומי, תוכל להוסיף בהיבט הזה.

דיברו פה על החשיבות שילדים יבינו מה קורה ברשת, יהיו מוגנים ברשת, מודעות של הורים, את כל זה אנחנו עושים מול החברה הערבית בהרצאות, במפגשים ובפעילויות מגוונות. למשל, דיברו על היכולת לדווח ישירות לאפליקציות, אז יש לנו באתר מדריך דיווח לאפליקציות בערבית, שכל מי שרוצה ללמוד איך לדווח ישירות לאפליקציות על תוכן פוגעני שהוא נתקל בו יוכל לעשות את זה בקלות. הפניה למוקד יכולה להיות כמובן גם בשפה הערבית, כולל בטופס מקוון. אני יכולה להגיד שאנחנו מזהים בקרב בנות מהחברה הערבית יותר אירועים של הפצת תמונות וסרטונים מיניים ובקרב בנים יותר אירועים של סחיטה על רקע מיני.

אני אסיים בנתונים. בחרתי מספר מצומצם של נתונים אבל שלחנו את המסמך כולו לוועדה לפני הדיון על סקר דפוסי שימוש ברשת בקרב בני נוער בישראל ועשינו בדיקה מהם עושים ברשת ועל הנוכחות שלהם, בין חברה יהודית לחברה ערבית, כדי ללמוד ולהבין את התנהלות. אז האפליקציות המועדפות על בני נוער בכלל, בשתי החברות, זהו וואטסאפ, אינסטגרם וטיקטוק. פה עלה הרבה מאוד הנושא של טיקטוק. השימוש בוואטסאפ בקרב בני נוער יהודים הוא גבוה, 84%, לעומת בני נוער ערביים שזה 58%. לעומת זאת, השימוש באינסטגרם גבוה, הן בקרב בני הנוער הערביים, 79%, והן בקרב בני נוער יהודיים, 71%.

השימוש בטיקטוק גבוה הן בקרב בני נוער ערביים, 66%, והן בקרב בני נוער יהודיים, 59%. בני נוער בחברה הערבית מרבים להשתמש בסנאפצ'ט, לעומת בני נוער בחברה היהודית, 45% לעומת 5%. נתון מאוד מעניין הוא שלמעלה מ-40% מהנערות בחברה הערבית מבלות 5 שעות ביום ויותר מזה ברשתות החברתיות, לעומת 26% מהנערים. בחברה הערבית לא נמצא קשר ישיר בין גיל לבין דפוס השימוש ברשתות החברתיות. לדוגמה, השימוש בטיקטוק התאפיין יותר בקרב קבוצות גיל צעירות. 69% מהמשתמשים היו בגיל 13 ו-58% בגיל 17. בחברה הערבית 75% מהנערים נמצאים בטיקטוק ואילו רק 17% בפייסבוק. 81% מהנערות נמצאות באינסטגרם, 54% בוואטסאפ והתייחסתי קודם לסנאפצ'ט.

אני לא רוצה להמשיך להכביר בעוד נתונים, אני רק אציין שלגבי גיימינג, משחקי רשת, הנוער הערבי הצעיר, בגיל 13, מבלה מספר שעות רב יותר, מעל 4 שעות ביום במשחקי רשת, 34%, לעומת הנוער היהודי, שזה 8%. ובני נוער בחברה הערבית בגילאי 13 ו-17 משחקים למעלה מ-5 שעות ביום במשחקי רשת. אז אנחנו גם בודקים לגבי מה שמגיע למוקד 105, גם בודקים בכלל כדי ללמוד תהליכים ומגמות ואני באמת חושבת שאנחנו עושים את מלוא המאמץ כדי לתת מענה מותאם רב-תרבותי ותמיד יהיה יש מה לעשות עוד ולשפר יותר. חברת הכנסת עאידה תומא סולימאן, כשהייתה יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה הגיעה אלינו לביקור, ראתה את העשייה של 105 והתרשמה ממנה.

תודה רבה. תאופיק אגבאריה, בבקשה.

תודה, חבר הכנסת איימן. תאופיק אגבאריה, מנהל אגף תעסוקה ורווחה, הרשות לפיתוח כלכלי של המיעוטים, המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה. יש שני סוגים לטיפול באלימות ובפשיעה ברמה הכללית: הסוג הראשון, מה שכבר החברים פה, גם בפרקליטות וגם במשטרה, עשו את הסקירה, זה המענים האכיפתיים. המענים האכיפתיים הם מאוד חשובים וצריך לטפל גם בטווח הקצר בכל מה שקשור להסתה ופרסומים מכל הסוגים בכל הרשתות החברתיות.

אני אתייחס יותר למענים המניעתיים. זה גם חלק מהפעילות שלנו ברשות לפיתוח כלכלי מתוקף החלטת החומש 550. בתוך ההחלטה ובתוכניות הממשלה שאנחנו מאשרים מדי שנה אנחנו שמים דגש גם על הגמישות במתן מענים ובניית תוכניות חדשות שאמורות גם לטפל בתופעות שלא היו עם כתיבת ההחלטה. זו לא החלטה שנכתבה לפני שלוש, ארבע או חמש שנים, שאנחנו דבוקים למה שנכתב, אלא תמיד יש לנו את הגמישות לשנות את התוכניות ולהתאים אותן למה שקורה כיום, בזמן אמת.

אחד, דרך התוכניות של משרד הרווחה – לדוגמה, נמצאת פה יעל מתוכנית "יתד" – אנחנו כל הזמן מעודדים את הרשויות, מחלקות הרווחה, גם משרדי ממשלה, להציע תוכניות שנותנות מענה גם לתופעה הקיימת ברשתות החברתיות. דבר שני, אנחנו כן מאמינים שבסופו של דבר המענים המניעתיים שאנחנו נותנים – שיכול להיות שזה לוקח זמן עד שרואים את התוצאות, חמש, שלוש ואולי גם 10 שנים – בסופו של דבר אותו צעיר שכותב, מסית או רושם כל דבר ברשתות החברתיות לא הגיע מהשמיים, הוא הגיע מתוך החברה, הגיע ממערכת החינוך, הגיע מתוך הרשות המקומית עצמה והיה אמור לקבל את המענים לפני. הדרך הכי נכונה לכבות שריפה זה למנוע אותה וזה בדיוק מה שאנחנו עושים בתוכנית החומש.

יש גם תוכניות דרך משרד החינוך, דרך משרד הרווחה ועוד משרדים, שיותר מתמקדות בחינוך פיננסי לצעירים, כל מיני תוכניות שאמורות גם לתת לאותו צעיר את היכולת לא לזלוג לתחום הפשיעה וגם לא לעודד את הפשיעה דרך הרשתות החברתיות. בשנה האחרונה ברשות לפיתוח כלכלי אנחנו נמצאים חזק בתוך הרשתות החברתיות, אנחנו מנסים לתת מענה, גם באופן ישיר וגם באופן עקיף, לכל סוגי הפשיעה, אבל חשוב לציין, זה לא המנדט שלנו. אנחנו לא משרד ראש הממשלה. יש את החלטת ממשלה 549 שהם אמורים לטפל, וכל התוכניות של משרדי הממשלה, גם החברתיים, הם חלק מהפעילות של 549. אבל עדיין, ב-550 אנחנו מודעים לאחריות הגדולה שמוטלת על הכתפיים שלנו בתוך הרשות וגם במשרדים משותפים, שאנחנו גם צריכים לתת את המענה הזה גם לטווח הארוך.

כפי שהתחלתי להגיד, אנחנו גם נמצאים חזק ברשתות החברתיות בשנה האחרונה. אנחנו מנסים דרך הסרטונים והפרסומים שאנחנו עושים, גם באופן ישיר וגם באופן עקיף, לתת מענה לסוגיה הזאת. גם בפעילות שהייתה עם הוועד הארצי לראשי הרשויות, עם מוקד החירום שהוקם. מוקד החירום שהוקם בתחילת המלחמה, גם היה לנו קמפיין, שגם לדיאא, שיושב פה, היה חלק בפרסום הקמפיין, המאבק בשוק האפור, אל סוק אל-סודא. אני מאמין שאנשים שנכנסו לישובים הערביים בתקופה ראו את זה בשלטי חוצות. אנחנו נמצאים בכל המקומות האלה וכן מעודדים את כל משרדי הממשלה לפעול בהתאם.

דבר אחרון. דיברו פה רבות על המחקר. מתוקף החלטת ממשלה 169 – למי שלא מכיר, הממשלה, המדינה, הטילה אחריות על הרשות לפיתוח כלכלי עוד סמכויות שגם נותנות לנו את היכולת להביא מידע עדכני שנשען על נתונים לממשלה בכדי לקבל החלטות שמסתמכות על נתונים ומחקרים. אני מזמין גם את כל מי שדיבר, כל מי שרואה שיש חוסר בנתונים, במחקרים, אני אשמח להיות בקשר גם עם איגוד האינטרנט, עם רידא ודיאא, כל מי שצריך את התמיכה ואת ההובלה של מחקרים לנתונים לא קיימים, אני אשמח שנחבר אותם כמובן לתחומים חברתיים. שוב, אנחנו לא מחליפים את משרד ראש הממשלה ולא 549, אבל עדיין אני אשמח שנשתמש גם במשאבים הקיימים שיכולים לתת מענה לצרכים שלנו. תודה.

תודה רבה לך, דברים חשובים. שירין חאפי נטור, משרד החינוך, בבקשה.

תודה על ההזדמנות. אני אגיד קודם כל שהקשר בין רשתות חברתיות לנוער ולצעירים הוא קשר שהוא לא רק בחברה הערבית וידוע שצעירים מוצאים ברשתות חברתיות מפלט. שימו לב שכשהצעירים היו בפייסבוק וגילו שהמבוגרים שם הם ברחו לאינסטגרם, גילו שהמבוגרים שם, ברחו לטיקטוק, ואם אנחנו נהיה כמבוגרים בטיקטוק הם ימצאו גם פלטפורמה חדשה. לכן הקשר הזה זה המפלט של הצעיר. ככל שהחברה יותר שמרנית – ובעיקר הבנות, שלא מוצאות את המרחב הפתוח והחופשי, כי יש פער בין השאיפות והרצונות שלהן לבין המציאות המאוד שמרנית – הם תלויים הרבה יותר ברשתות החברתיות.

למה אני אומרת את זה? אנחנו כמשרד רוצים להשתמש ולמנף את הקשר הזה של צעירים עם הרשתות החברתיות ולא לשלול את הקשר הזה. מהמקום הזה אני יכול להגיד שבערים המעורבות הקמנו אולפנים כדי לחנך את הדור הצעיר איך להשתמש נכון בכוח של רשתות, איך לדבר בתוך הרשתות, איך אפשר למנף כוח חברתי ופוליטי וכוח נכון. המסר הזה, המסר החינוכי, הוא שלא הכל צריך לשלול, לאכוף ולסנן כדי שהדברים יתוקנו, אלא יש תפקיד למי שאוכף וזה התפקיד של המשטרה. ולנו, כמערכת חינוך, התפקיד שלנו הרבה יותר מורכב לחנך איך לצרוך נכון ולא למנוע מהצעירים לצרוך את הרשתות החברתיות.

אני חושבת שבדיון על "מי משפיע על", האם האלימות השפיעה על הרשתות או הרשתות השפיעו על האלימות, אין תשובה חד משמעית מי השפיע על מי, יש קשר הדוק בין שני הדברים. אצלנו במשרד אנחנו מטפלים בשני מובנים: במניעה ובטיפול. המניעה נמצאת גם בידי שפ"י, שתיכף אדורה תספר מה ששפ"י עושים בכל הגילים כדי למנוע אלימות ובריונות ברשתות החברתיות, וגם מנהל חברה ונוער בחברה הערבית, ג'לאל ספדי, יש לו תוכניות של הגברת המודעות.

חוץ מזה, אנחנו חושבים שצריך להכניס את זה לא רק למנהל חברה ונוער ושפ"י אלא בתוכניות הלימוד עצמן, שצריך לעדכן אותן, וכמו שיש ציפייה מהחברה הערבית ששלטונות האכיפה יטפלו, גם לנו יש ציפייה שיהיה מנגנון, ואנחנו עובדים על זה, של טיפול. לכן יושבת פה אדורה. ברגע שאנחנו מודעים לבעיה רצינית של בריונות, של חרם, של תקיפה מינית אלימה קשה ברשתות החברתיות, מילולית או פיזית, תיעוד שלה, מיד, דרך המנגנונים של המחוזות השונים וגם ברמה של המטה, אנחנו עושים תוכניות התערבות בתוך בתי הספר.

ברור לנו שיש לנו עבודה מאוד קשה, היא הולכת ומתגברת. האתגרים של החברה הערבית הולכים להיות הרבה יותר גדולים בשנים הבאות, אבל אני אגיד שברור לנו עוד צורך, חסר לנו שיח ערכי בתוך בתי הספר. אנחנו ממש בונים יחד עם שפ"י ועם ועד ראשי רשויות תוכנית – הייתה פניה רשמית לבנות ביחד תוכנית – שתדבר על שיח ערכי ואי אפשר לנתק אותה משיח זהותי נכון, מותאם, עם כל המורכבות שיש. ניתן לאדורה את הבמה להגיד מה אנחנו עושים ברמה של מניעה וטיפול וזה התפקיד והאחריות שלנו כמשרד חינוך. אנחנו לא מחליפים את המדינה בדברים שאתה ציינת אבל זה מהמקום הקטן-גדול שלנו כמערכת חינוך והאחריות שיש לנו.

תודה רבה, שירין. אדורה, בבקשה.

תודה. אני אשלים את שירין ואת נאוה כי אני שייכת גם ל-105 וגם למשרד החינוך. אני אגיד קודם כל שלמשרד החינוך ישנו תפקיד מאוד חשוב ומרכזי בחינוך תלמידים למוגנות ברשת ולהתנהלות מיטיבה ברשת ודגש על היבטים רגשיים-חברתיים ומניעת פגיעה. כחלק מהתוכנית המערכתית ברשת ומניעת פגיעה פועלת התוכנית "הכוחות שבדרך". זו תוכנית המותאמת לכל החברות ולכל שכבות הגיל.

השיעורים בנושא כוללים צפייה ביקורתית בתכנים, כל הנושא של חשיפה לתכנים לא הולמים או קשים, גם על רקע האלימות הגואה בחברה הערבית וגם התכנים של המלחמה, פרסום והפצה של תכנים בעלי גוון מיני, מניעת פגיעת אלימות ברשת והתמודדות עם אירועי פגיעה, והדגש על פניה לעזרה לא להישאר לבד. הוצאנו חומרים בערבית ומערכי שיעור בערבית בכל הנושא של חשיפה לאירועים קשים ברשת.

אנחנו מתמודדים גם ריאקטיבית באירועים קשים שקורים במחוזות, שהאירועים מצולמים ואז מערכת החינוך נדרשת לטפל בסרטונים האלה ולהנחות את הילדים לא לצפות בתכנים האלה וגם לדווח עליהם. המוקד שלנו זמין 24/7, מוקד 105, יש דוברי השפה הערבית, אנחנו נותנים מענה. בתוך המוקד נמצאות גם 5 מפקחות של משרד החינוך ואפשר גם לפנות אלינו ישירות מהמשרד.

אני אגיד שאנחנו עסוקים בלהכשיר את צוותי החינוך, בהרצאות להורים. אנחנו עושים כל שנה כמה הרצאות בערבית להורים כי אנחנו מבינים שההורים הם הקהל החשוב. אנחנו רואים ילדים בגיל הרך מקבלים טלפונים ונחשפים לסרטונים. אנחנו מנסים לעשות הסברה שלא נותנים טלפונים בגילאים האלה וגם אם נותנים שיהיו באמת בקרה ופיקוח הוריים. אנחנו גם נתנו הרצאות שוטרים בבתי הספר לכלל החברה וגם לחברה הערבית. בחודש הלאומי לגלישה בטוחה, חודש פברואר, נכנסים שוטרים לבתי ספר, שוטרים קהילתיים וגם מ-105, ונותנים הרצאות.

יש לנו גם שיתוף פעולה עם האגף של ג'לאל ואנחנו עושים שגרירי רשת בחברה הערבית. אנחנו מגיעים לרשויות ונותנים תכנים של הסברה לחניכים מהחברה הערבית והם בתורם חייבים לעשות הסברה בתוך הקהילה. אני רק אגיד שזה מאמצים של כל המשרדים וגם החברה הישראלית והחברה הערבית. תודה.

תודה רבה לך. עדן פרבר, מכון תכלית, בבקשה.

תודה רבה. שמענו על ההשפעה העמוקה של הרשתות על התופעה של הפשיעה בחברה הערבית ואנחנו נשמח להתמקד בשלושה רבדים של ההשפעה אשר נגרמים מהממשק הייחודי שיש לחברה הערבית עם הרשתות כתוצאה מהפער הדיגיטלי: ראשית, כמו שהציג איגוד האינטרנט, יש פערים בדפוסי השימוש בקרב החברה הערבית ובפרט ניכר כי היא פונה לרשתות כמקור מרכזי לצריכת מידע בעיקר בגלל חוסר אמון במוסדות, כאשר 66% בקרב המגזר הערבי צורכים חדשות בעיקר מהרשתות, לעומת 47% מתוך האוכלוסייה היהודית. בהתאם לכך, ישנה חשיבות לביצוע סקר כולל ביחס לדפוסי השימוש הרלוונטיים ברשתות כחלק מקידום מדיניות מבוססת נתונים.

שנית, הרשתות החברתיות נגועות בהטיה אלגוריתמית אשר באה לידי ביטוי בתופעת בועת הסינון ותא ההד, אשר מובילות גם להקצנה בדעות וגם לתחושה של הדרה של אוכלוסיות מסוימות, כמו החברה הערבית, מתוך המרחב המקוון וכתוצאה מכך ממרחבים ציבוריים חשובים.

חשש נוסף שהתעורר ונדון בדיון הזה הוא מצב של אכיפת יתר כלפי האוכלוסייה הערבית ברשתות החברתיות, טענה שעמדה גם בבסיס העתירה של "עדאלה" נגד מחלקת הסייבר וגם התממש במסגרת מבצע "שומר החומות" כעולה מדוח המיוחד של חברת Meta. בהתאם, אנחנו מאמינים שחשוב כי הוועדה תקרא למחוקק להסדיר את פעילות מחלקת הסייבר ולוודא כי ישנה התמודדות סדורה עם החשש של אכיפת יתר, במיוחד לאור הטיה מובנית בטכנולוגיה המגבירה את הפגיעות של אוכלוסייה זו להדרה מהשיח הציבורי.

שלישית, חשוב להביא בחשבון פערים באוריינות הדיגיטלית בקרב החברה הערבית. חשוב להקפיד על הכשרות מונגשות שפתית ותרבותית במטרה לפתח אוריינות דיגיטלית ביקורתית אשר תחזק את החברה הערבית ותאפשר לה להתמודד טוב יותר עם מידע כוזב וניצול לרעה ברשת. מדינת ישראל כבר משקיעה מאמצים בהקשר זה ועדיין חשוב לוודא כי כל מהלך להתמודדות עם הפשיעה בחברה הערבית עוסק בכלל הביטויים והגורמים לכך, לרבות ביחס לייחודיות של המרחב המקוון. אנחנו לרשות הוועדה בכל שאלה. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת שוסטר, בבקשה.

אני קודם כל מודה על ההזדמנות לשמוע את הזווית הזו, שאני מכיר אותה מתחומי החינוך והקהילה שהייתי עסוק בהם בעשרות שנים. הרשתות הן זירה גם לאיומים גדולים, גם למידע אבל גם להזדמנויות גדולות לחיבורים, להשכלה ולהשראה. באופן כללי העיסוק בתחום – אני מדמה אותו לילדים שמחזיקים קופסת גפרורים, או, אם תרצו בהקשר לפשיעה, אקדח טעון – וכמובן שכאשר אנחנו מדברים על חברות יותר מסורתיות, יותר קהילתיות, ואני עצמי בא מקהילה כזאת, מקיבוץ, סגורות יותר, מונחות ערכים, הקונפליקט הוא בהכרח בעל משמעות יותר גדולה.

צרות של עשירים.

יש הרבה קווים מאוד דומים בין חרדים, קיבוצניקים, מיעוטים, מסורתיים וכו'.

משאבים.

ולכן אני מאוד מאוד אמפתי לסיטואציה. אני אספר לכם סיפור שלכאורה לא קשור לכלום, קשור מאוד למציאות שלנו. לפני 24 שנים, זאב צחור, שהיה נשיא מכללת ספיר, הזמין בנובמבר שנת 2000 לכינוס שנקרא ספיר מול עזה, בין גדר לגשר, ואז נפתחה האינתיפאדה וכל השאר היסטוריה.

תמיד הפלסטינים אשמים. איך אתם מצליחים להגיע תמיד למקום הזה?

כל הסיפור זה כדי להגיד מטאפורה קטנה מהחיים היום-יומיים שלי. אני בא מקיבוץ מפלסים. אנחנו עוסקים בכלי שהוא יכול להיות כמו דינמית, הוא יכול להיות פיצוץ הרסני והוא יכול להיות כלי בונה מאין כמוהו, והמשימה של כל אחד בתחומו זה לשים קווים אדומים, הגנות, מרחבים מוגנים, ולהיאבק אל מול האתגרים השליליים שהטכנולוגיה הזאת מציבה בפנינו ולא לזנוח בשום אופן את ההזדמנויות האדירות, מעוררות ההשראה, משכילות, מחברות, שאותו כלי ממש נותן. שאו ברכה.

תודה לך מקרב לב, חבר הכנסת שוסטר. רידא, בבקשה.

העניין של הטרמינולוגיה חשוב לקונספציה של איך אנחנו מסתכלים על הסיפור הזה. אנחנו מסתכלים על הרשתות החברתיות כאל משהו שאנחנו משתמשים בו. אנחנו אומרים "אנחנו משתמשים ברשת", אבל האמת היא שאנחנו חיים בתוך הרשת. הנתונים של 105 מראים שחצי מהזמן של הצעירים או שלנו אנחנו חיים בתוך הרשת. לכן התגובה, גם של המנגנונים, של החברות וגם של המשטרה, היא התייחסות לזירה הזאת כזירה נוספת בחיים שלנו. סוג הפעילות שלהם באכיפה וגם העניין של איך ניגשים לסיפור הוא כאילו מדובר במשהו שהוא רחוק מהחיים שלנו. הקונספציה צריכה להיות כאל משהו שאתה חי יום-יום.

אבל זה החיים.

אלה החיים, אתה צריך לשנות את ההתייחסות. הנקודה האחרונה זה העניין של הרשתות עצמן. יש משהו מהותי שהן רוצות ללבות את השיח הציבורי, זה בתוכנית העסקית שלהן. האכיפה נשלטת ע"י התוכנית העסקית שלהן. לכן לצפות מהן לאכוף את האכיפה הזאת, שהיא תחבל להן בתוכנית העסקית זה לבקש מהן משהו שהוא בניגוד אינהרנטי למהות שלהן. לכן צריך פה התערבות שהיא יותר מהודקת, שקשורה גם לחקיקה וקשורה גם להכריח את הרשתות האלה לשנות את הדיסקט ושחלק מהתוכנית העסקית שלהן תהיה אכיפה ולא משהו מזדנב לעניין.

תודה רבה לך. חברים, אני תחילה רוצה להגיד דברים טובים עליכם. אני חושב שהצגת הדברים הייתה בצורה שגם כל בן-אדם שצפה בנו בטלוויזיה יכול להיות גאה ואפשר לראות שהאנשים כאן יודעים היטב על מה הם מדברים. אנחנו קיבלנו תשובות ממש ממש חלקיות. המבחן שלנו זה בהתמדה. המבחן שלנו הוא איך לעשות מהישיבה הזו ישיבה מכוננת ראשונה בשביל להתמיד ולהגיע לתוצאות אמת בשטח, וזה תלוי רק בנו ותלוי בי אישית. לכן אנחנו חייבים לעמוד במבחן הזה.

אני רוצה לקרוא את מסקנות הוועדה: אחת, הוועדה רואה בעייתיות בעובדה שפעילותן של רשתות חברתיות בישראל, שהיא מסחרית וכלכלית באופייה, מוסדרת רק באופן התנדבותי בהתבסס כביכול על רצונן הטוב של הפלטפורמות ולא מוסדרת בחקיקה מחייבת. הוועדה קוראת לממשלה לגבש חקיקה ביחס לאחריותן של רשתות חברתיות על תוכן לא חוקי המופץ על גביהן, בדומה לחקיקה שעברה בנושא בפרלמנט האירופי. אנחנו צריכים להגיש בשם הוועדה ולהתקדם בזה.

שתיים, הוועדה קוראת למשרד לביטחון לאומי לקיים צוות ייעודי למיגור גורמי פשיעה מהרשתות החברתיות. דרוש כי הצוות הזה יכלול נציגים מהפרקליטות והמשטרה, משרד החינוך ומשרדים רלוונטיים נוספים, נציגי הרשתות החברתיות ונציגי הארגונים, כולל איגוד האינטרנט. דרוש כי הוועדה הזו היא שתגבש את החקיקה שתסדיר את האכיפה של תכנים שקשורים לארגוני פשיעה.

שלוש, הוועדה מאמצת את המלצת איגוד האינטרנט וקוראת למשרד החינוך לבנות תוכנית לימוד ייעודית לחברה הערבית אשר מלמדת דרכי התמודדות עם תוכן אלים ופוגעני ברשת, וזאת בשיתוף פעולה עם המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת.

ארבע, לבסוף, ניכר שיש מחסור בסקירה כוללת של התופעה של שימוש גורמי פשיעה ברשתות חברתיות. הוועדה הקוראת לרשות לפיתוח כלכלי, בשיתוף פעולה עם הארגונים האזרחיים, לערוך מחקר מקיף בנושא הזה. בנוסף, הוועדה קוראת למשטרה לספק לרשות לפיתוח כלכלי גישה לנתונים הכוללים של פשיעה ברשתות לטובת ביצוע מחקר. הוועדה תערוך דיון המשך בנושא. תודה רבה לכולכם מקרב לב, תודה עמוקה ואמיתית. ישיבה זו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 16:05.