פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



39
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
04/06/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 58
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום שלישי, כ"ז באייר התשפ"ד (04 ביוני 2024), שעה 09:00

השלכות הארכת משך המילואים על תעסוקת צעירים ומשפחות צעירות

חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר

שלי טל מירון

אסף גבע - מנהל תחום בכיר באגף הכלכלן הראשי, משרד האוצר

אריאל הבר - רכז ביטחון באג"ת, משרד האוצר

שנהב אור - רפרנטית ביטחון אגף התקציבים, משרד האוצר

שי צור - חטיבת המחקר, בנק ישראל

תמר מירסקי - הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, משרד הכלכלה והתעשייה

שמעון וייס - מנהל תחום בכיר צעירים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי

אלינה מילקין קזקביץ' - ראש אגף מילואים, המוסד לביטוח לאומי

מלי עמיאל - מנהלת תחום מילואים, המוסד לביטוח לאומי

שגית בכנר - ראש תחום מערך עצמאיות, פורום נשות המילואימניקים

רות בשן - פורום נשות המילואימניקים

שגית קנר - פורום נשות המילואימניקים

מור כרמלי - נציגת דור העתיד, רשות הצעירים

אגמית גלב - פעילה, תנועת אימהות בחזית

איילת השחר סיידוף - עו"ד, ראש התנועה, תנועת אימהות בחזית

יערה אשחר שיר - מנהלת פורום ארגוני תעסוקת צעירים

גבריאל גורדון - חוקר, המכון הישראלי לדמוקרטיה

מיכל הדס - מייסדת התנועה, תנועת אמא ערה

ד"ר רתם סיון הופמן - מובילת תנועה, תנועת אמא ערה

דלית כסלו ספקטור - עו"ד, מובילת תנועה, תנועת אמא ערה

שי שידלוב - מנכ"ל, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית

עדן גלמן - רכזת מחקר, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית

איתי הלוי - יו"ר, האקדמיה הצעירה הישראלית

עידו לן - חוקר כלכלה, פורום ארלוזורוב

בועז גור - פורום ארלוזורוב

תום פנחסי - סטודנט וסרן במיל', אקדמיה

עוז בן נון - סטודנט, אקדמיה

גלי ברוורמן - מנהלת מטה הסברה, אחים לנשק

ורד קירו זילברמן

דפנה סידס-כהן

אפרת שלמה, חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



השלכות הארכת משך המילואים על תעסוקת צעירים ומשפחות צעירות

בוקר טוב כל מי שהגיעו לכאן. קשה שלא לפתוח את הדיון החשוב הזה גם עם מה שקורה במדינה, אנחנו אחרי לילה כואב, כואב בגלל ארבעת החטופים שנודע לנו שנרצחו בעזה שהיו חיים כשהם נחטפו, כואב על דולב יהוד שנרצח ב-7 באוקטובר, וכואב על הצפון הבוער, המופקר, המדמם, חבל הארץ היפהפה שלנו, אי אפשר שלא להזכיר גם את זה נוכח הדיון הזה והמציאות הישראלית קדימה.

אז נפתח בתפילה לעסקה והשבת החטופים והחטופות, ולתקומה לכל חבלי הארץ שיקום וריפוי בתקווה גם תיקון, אמן.

אני פותחת פה דיון שאני אגיד אפילו משלב שני עולמות יקרים לליבי, דיון על השפעת הארכת משק המילואים על שוק התעסוקה, אני גם עוסקת בזכויות עובדים, בימים כתיקונם כנראה זה מה שהייתי עושה בכנסת רוב הזמן, עוסקת באיזון חיי בית עבודה, זכויות עובדים וכלכלה מיטיבה, והייתי קצינת קישור, וכנראה שחיילי המילואים זאת האוכלוסייה היותר יקרה לליבי מאז השירות הצבאי שלי, גם הייתי שלישה בפיקוד העורף לאחר מכן ואני יודעת מאוד כמה ישראל היא מדינה מיוחדת, מדינה של ערבות הדדית של התנדבות ושל נתינה, ובהחלט למערך המילואים יש חלק ארי ומרכזי באתוס הזה שלנו.

וכאן אנחנו ננסה להבין איך אי השוויון בנטל, איך חוק הגיוס לצד חוק ההשתמטות אני רוצה לומר, איך הם משפיעים בסופו של דבר על מי שכן משרתים שירות ובפרט שירות משמעותי, מה ההשלכות על שוק העבודה, מה ההשלכות עליהם, ואני גם רוצה להוסיף כאן עוד נדבך, אנחנו נדבר כמובן על מה המשמעות של להעמיק את אי השוויון בנטל ובעצם להכפיל ואף יותר את הנטל על חיילי המילואים שמשרתים, מה המשמעות התעסוקתית, מה משמעות על פתיחת עסק או החזקת חיים, פרנסה, משפחה, כי זה הולך להיות משהו שהוא דרמטי בשנים הקרובות, אלא אם כן תהיה פה הכרעה שהיא הכרעה מיטיבה, ועדיין אני חושבת שמערכת הביטחון בגלל שהיא השתנתה כל כך והצרכים השתנו, חייב להבין גם את זה, ואני גם רוצה להגיד משהו ממקום צה"לי, איך זה ישפיע על השדרה הפיקודית אם בן אדם שמתגייס יודע שאולי ההשלכות העתידיות שלו בגלל העמקת אי השוויון בנטל תעסוקתיות עלולות להיות יותר קשות.

השורה הזאת בקורות חיים אני מניחה, קצין בפרט קצין קרבי שורה מפוארת, מלמדת על התנדבות, על הקרבה, גם כמובן חייל קרבי פשוט אנחנו רואים את הוראת השירות, האם עכשיו יצטרכו להצניע אותה את השורה הזאת טובי בניינו כדי להתקבל לעבודה, כדי שהמעסיק לא יעשה שיקול על הארכת השירות ואיך זה ישפיע על מקום העבודה שלו, מדובר בהשלכות רוחב הן על השדרה הפיקודית בצבא, הן על יכולת השתכרות והתפרנסות, והן על שוק העבודה בישראל, וזה סוגיה הרבה יותר רחבה מאי השוויון בנטל כמו שאנחנו מכירים אותה היום, זו סוגיה ליבתית על המשק.

אני מודה ממש ממש לכל מי שהגיעו לכאן בבוקר, אני אגיד שאני אנסה כמה שיותר להקפיד על זמנים בגלל שמתחיל דיון חשוב מאוד שיזמתי בכספים בשעה 11:00 על מצב הגירעון, פריצת יעד הגירעון וההשלכות הכלכליות, אני אהיה חייבת להיות בדיון הזה יש לנו שעתיים, אז ננסה ככה שכולם ידברו ושזה יהיה הכי ממוקד שאפשר ואני אפתח את הדיון.

אני רוצה לפתוח באמת במכוני המחקר כדי שנקבל איזושהי פריזמה ונוכל דרכה לדון במצב, אני רוצה לפתוח בגבריאל גורדון, חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, גבריאל תרצה מצגת? כן, תודה גבריאל שהגעת אלינו היום.

תודה ובוקר טוב לכולם, אני אתחיל בלהתייחס לביקוש הגובר לימי מילואים, למעשה צה"ל מבקש להגדיל את ימי המילואים לחיילים שאינם קצינים מ-18 יום בשנה ל-42 ימי מילואים בשנה, ולקצינים 28, מ-28 ל-55 ימי מילואים בשנה, וזאת לצד של תוספת של חמש שנים נוספות לתקופת השירות, כמובן זה נטל שכמו שדיברת נטל מאוד משמעותי.

ערב המלחמה צה"ל ניצל 60% מסך ימי מילואים שהיו יכולים שהיה באפשרותם לנצל, ואם אנחנו מניחים את המשך המיצוי החלקי הזה, אז בפועל המשמעות שחייל ממוצע ישרת 28 ימי מילואים בשנה בפועל, והנתון המשוקלל זאת אומרת שהוא לוקח בחשבון את התוספת בחמש שנים מדובר ב-35 ימי מילואים במונחים שנתיים.
במחקר שלנו אנחנו בדקנו מספר תרחישים, התרחיש של המשך סטטוס קוו שלמעשה חרדים בגילאי גיוס, רק פחות בערך 2% מהם מגויסים ואז בחנו מספר תרחישים: 20%, השתלבות, 40% השתלבות, 60% השתלבות של גברים חרדים והשתלבות מקסימלית שזה קראנו לזה מקסימלית אבל זה בדומה לגברים יהודים שאינם חרדים.

גם בחנו את החוק הגיוס העדכני, עכשיו חוק הגיוס העדכני כמובן זה משהו תאורטי וגם בעינינו הוא דבר שהוא לא ישים והוא לא פיזבילי אבל רצינו לבחון גם את הדבר הזה שעלה על השולחן, אז למעשה בממצאים אני אתייחס לשלושת התרחישים הללו: המשך סטטוס קוו השתלבות מקסימלית וחוק הגיוס העדכני ונראה על פי שלושת התרחישים איך זה עשוי להשפיע על המשרת הממוצע וגם על המשק באופן כללי.
(הצגת מצגת)

נתחיל עם קודם כל זה התיאור של התרחישים, הבר האמצעי כאן מראה את התרחיש של לפי חוק הגיוס שאנחנו רואים בטווח הארוך 35% מגברים חרדים ישרתו והבר הגבוה זה השתלבות מלאה והנמוך הוא המשך של הסטטוס קוו.

אז איך זה ישפיע על ימי המילואים בפועל? אני אתחיל עם התרחיש שמה שנקרא האופטימי ביותר של השתלבות מלאה, ואנחנו רואים שעד שנת 2045 הרי אנחנו נדרשים ל-0 ימי מילואים בגלל שחרדים זאת אומרת זה כבר מספיק תחליפי כדי שלא לא יהיה צורך בכלל בימי מילואים למעט שמירה על כשירות.

זאת אומרת רק אימונים לא תעסוקה מבצעית?

נכון כן. לגבי התרחיש של הסטטוס קוו אז כן, בגלל שיש השתלבות אז זה כן עוזר למתן, זאת אומרת כן להוריד את ימי המילואים עבור המשרתים, אבל בשנה הראשונה אנחנו רואים קפיצה מ-12 ל-24 ימים שיורד באופן הדרגתי ל-13 ימים, ובסטטוס קוו אנחנו נשארים גם בטווח הארוך ב-28 ימי שירות בפועל.

לגבי העלות התקציבית למשק אז אני אתחיל דווקא עם ההמשך סטטוס קוו, שאם אנחנו ממשיכים באותן מגמות אז אנחנו מגיעים לעלות של עד 2050 למעל 8 מיליארד שקלים למעשה בשנה, אם אנחנו מדברים על חוק הגיוס אז יש ירידה נתונה מ-5.5 מיליארד שקלים ב-2025 ל-4 מיליארד ב-2050, ובהשתלבות מלאה העלות ב-2025 תעמוד על 2 מיליארד אבל בגלל חוסר הצורך בימי מילואים אז זה ירד למעשה לעלות אפסית כבר ב-2045.

אז לסכם, יש בגלל הביקוש העולה לימי מילואים בעקבות המלחמה, אז אם אנחנו נמשיך בסטטוס קוו תהיה הכבדה משמעותית על האוכלוסייה המשרתת, כשהמשמעות של השתלבות מלאה זה הקלה משמעותית על האוכלוסייה המשרתת, תודה.

תודה רבה. אני רוצה לעבור לעידו לן חוקר כלכלה מפורום ארלוזורוב, עידו תודה שבאת.

בוקר טוב לכולם. אני רק רוצה לדבר בקווים כלליים על משהו שאנחנו בעצם לא יודעים עדיין, שזה השפעות ארוכות הטווח של המילואים על התוצאות של הצעירים בשוק העבודה, עכשיו זה עוד לא קרה אז אנחנו לא יודעים את זה, אבל מה שאנחנו כן יודעים זה ללמוד מהספרות על מה קורה לצעירים שנכנסים לשוק העבודה בתקופה משברית כזאת, וזה מונח שבספרות מכנים אותו האפקט המצלק או סקארינג אפקטס, ורואים שיעורי תעסוקה נמוכים יותר, שכר נמוך יותר, שביעות רצון יותר נמוכה מהחיים, יותר בעיות בריאותיות, יותר בעיות נפשיות ואפילו תוחלת חיים נמוכה יותר, הכל כתוצאה מזה שנכנסת לשוק העבודה בתקופה המשברית, לעומת שנה אחת קודם או שנתיים קודם כששוק העבודה היה במצב יותר טוב והצלחת מלכתחילה להשתלב במעמד יותר גבוה בשוק העבודה.

והערכות על האפקט הזה הן מטורפות בגודל שלהן, מדברים על 5% ירידה בהכנסות לאורך כל מסלול החיים, שאם אנחנו מדברים על זה, זה נשמע מעט 5% תמיד, אבל במונחים ישראלים שכר הממוצע הוא 13,000 שקל בחודש, זה אומר 8,000 שקל בשנה או 80,000 שקל בעשור שהצעירים האלה עלולים להפסיד מזה שהם נכנסים לשוק העבודה בתקופה משברית.

בעצם רוב האפקט הזה וזעירא גם מתאר את זה שהוא מדבר ספציפית על הצבא, זה הפגיעה בניסיון ביכולת של הצעירים לצבור הון אנושי בשוק העבודה, יוסי זעירא מעריך שרוב ההשפעה של השירות הצבאי על הכלכלה היא דרך הפגיעה הזאת בניסיון ובהשתלבות בשוק העבודה וזה האפקט, אנחנו עוד לא יודעים מה יקרה למילואים, אנחנו לא יודעים איך זה משתווה למאורעות קודמים שהיו ולמשברים קודמים בשוק העבודה, אנחנו כן יודעים שיש לנו אחריות כמדינה על האנשים האלה שאנחנו שלחנו להילחם עבורנו, ויש דוגמאות מהעבר ואם אנחנו מסתכלים על מה שהיה במלחמת העולם השנייה, ארצות הברית לא חיכתה ליום שאחרי כדי לתת מענה לצעירים האלה, היא העבירה כבר ב-1944 את הג'י איי ביל, שהוא נתן בעצם שורה שהייתה אז בלתי נתפסת של דברים, גם ביטוח בריאות מקיף לאנשים האלה שכידוע אין בארצות הברית, וגם בארץ המערכות הציבוריות קורסות והצעירים האלה יצטרכו מענה גם פיזי וגם נפשי, אבל גם מימון של הכשרות מקצועיות ושל השכלה גבוהה, אז עלה בעצם שיעור המשכילים בארצות הברית פי כמה כתוצאה מהג'י איי ביל, וגם תמיכה בהסתגלות וחזרה לשוק העבודה, 52 שבועות של דמי אבטלה, כדי לאפשר לאנשים האלה לחזור ולהשתלב חזרה בשוק העבודה בצורה מיטבית, ולא לבחור את העבודה הראשונה שהם מוצאים רק כי הם חייבים לחזור לעבוד, ואז באמת יהיה אפקט מצלק לכל אורך הקריירה כי הם נכנסו למסלול תעסוקה שהוא הרבה פחות טוב, תודה.

תודה רבה. לפני שאני עוברת למשרדי ממשלה אני בכל זאת רוצה שנשמע קצת מהחברה האזרחית ואז נדבר גם עם הרשויות.

אז אני רוצה קודם כל לשמוע את פרופסור איתי הלוי יו"ר האקדמיה הצעירה הישראלית, איתי תודה שבאת לכאן.

תודה על הדיון החשוב הזה ועל ההזדמנות לדבר בו, אני רוצה להתייחס בעצם לשני היבטים של חוק הגיוס וההשפעה שלו על תעסוקת צעירים ועל המשק, אז כמו שאנחנו כולנו יודעים מאז ה-7 באוקטובר שירתו או שעדיין משרתים במילואים אלפי סטודנטים וסטודנטיות, ואיתם גם חברות וחברי סגל צעירים במוסדות האקדמיים שנמצאים בגילאי שירות, הם כולם התגייסו מיד וללא שאלות והפסידו עשרות רבות של ימי לימודים ומחקר.

האוניברסיטאות והמכללות השקיעו זמן ומשאבים רבים כדי ששנת הלימודים של משרתי המילואים לא תיפגע, ההתאמות כללו בנוסף להקלות ופטור מקורסים גם שעות הוראה פרטניות, הזזה של קורסים ומועדי בחינות ועוד.

על אף זאת שירות המילואים הממושך מנע מסטודנטים וסטודנטיות רבים להשלים את הכשרתם הסמסטר ומחוקרים צעירים לעמוד ביעדי המחקר שלהם, מעבר לכך ההתאמות יוצאות הדופן שניתנו למשרתי המילואים הן אמצעי שניתן לנקוט בו בחירום לא כשגרה שנתית, המשמעות של חוק הגיוס שיחייב את העלאת גיל הפטור ממילואים ומספר ימי השירות השנתי, היא היעדרות ממושכת של סטודנטים מהלימודים והיעדרות קבועה וממושכת של סגל צעיר וגם סגל לא כל כך צעיר מההוראה ומהמחקר, ההשפעה על החיים האישיים, המשפחתיים, המקצועיים באקדמיה קשה כמו בתחומים אחרים לא יותר ולא פחות אבל לא בזה אני רוצה להתמקד.

הייחוד של האקדמיה על פני תחומים אחרים הוא התפקיד שלה בהכשרת הדור הבא של אנשי מקצוע מעולים: עובדי הייטק, רופאות, מהנדסות, עובדים סוציאליים, מורים ועוד, לאורך זמן יהיה מאוד קשה למצוא פתרונות לשירות מילואים ממושך שלא יפגעו בהכשרה של המומחים האלה, ופטורים הם לא הפתרון, אף אחד מאיתנו לא רוצה רופא שקיבל פטור מקורס קרדיולוגיה או מהנדסת שקיבלה פטור מקורס חוזק מבני, ולא מדובר כמובן בקורס אחד, שירות מילואים שנתי של 50 יום שזה בגבול העליון של מה שראינו קודם, המשמעות שלו זה היעדרות של 60% מסמסטר שלם, שהם בערך עשירית מהכשרה של רופא ושמינית מהכשרה של מהנדס בניין, אז לפגיעה בהכשרה ובמקצועיות של בוגרי המוסדות להשכלה גבוהה יהיו השלכות כלכליות, חינוכיות, בטיחותיות, ביטחוניות ועוד על כל אחת ואחד מאיתנו ואלה יהיו בעצם השלכות שאנחנו לא נוכל להתחמק מהן לאורך זמן.

היבט נוסף של החוק המוצע הוא פגיעה בחברות וחברי הסגל הצעירים, שירות מילואים שנתי של 50 ימים יפגע קשות בהוראה ובמחקר של חוקרות וחוקרים המהווים את דור העתיד של המדע בישראל, דווקא בשלב שבו אנו כחברה צריכים שהם ישקיעו את כל הזמן והמרץ שלהם בהוראה ובהכשרת הדור הבא ובקידום המדע.

יתרה מכך בעקבות סקר שערכנו באקדמיה הצעירה בקרב חברי הסגל הצעירים, אנחנו חוששים שגזרה כזאת תתרום לבריחת מוחות מישראל, חברות וחברי סגל צעיר שנקלטו במוסדות בארץ כבר עוזבים למקומות שיספקו להם את התנאים להצלחה במקום לערום עליהם קשיים, וחשוב לא פחות בוגרי תואר דוקטור רבים שיצאו להכשרת פוסט דוקטורט בחו"ל, צפויים שלא לחזור לארץ ולא להשתלב במקצועות עתירי ידע במשק ובמחקר אקדמי.

אז לסיכום, חוק הגיוס מכביד את הנטל על אלה שממילא תורמים, לחוק הזה אם יעבור תהיינה השלכות עמוקות ומתמשכות על איכות ההשכלה הגבוהה, על המקצועיות, המקצוענות של מגוון רחב של בעלי מקצוע על כל המשתמע מכך, וכן על עתיד המחקר האקדמי בארץ, תודה.

תודה פרופסור הלוי, גם יש לומר שתוך כדי שדיברת חשבתי עד כמה חסרה פה הפונקציה שהייתה בעבר, נציבות הדורות הבאים, זאת לגמרי הסוגייה שהייתה צריכה להיות תחת הקטגוריה הזאת על השלכות הרוחב שהן גם כלכליות, שהן גם עתיד לא רק התעסוקה והמשק אלא עתיד הפיתוח האקדמי וההשכלתי בכלל בישראל.

רק אני אגיד כאנקדוטה, מי שביטלו את הנציבות היו יריב לוין ומשה גפני בהתאמה.

אני רוצה לעבור ליערה אשחר שיר, מנהלת פורום ארגוני תעסוקה צעירים, יערה תודה.

שלום לכולם, יערה אשחר שיר מנהלת פורום ארגוני תעסוקה צעירים, זה פורום שמאגד כ-70 ארגונים חברתיים שמשתפים פעולה כדי לבצע כל מיני מהלכים לטובת תעסוקה צעירים בישראל.

בימים האחרונים כחלק מההכנה לדיון הזה שלחתי לארגונים סקר שנועד לברר את המשמעות כשהם פוגשים בעצם את המילואימניקים עצמם, את המשמעות של התארכות המילואימניקים על תעסוקת הצעירים אותם הם מלווים ועל בני המשפחות שלהם, התוצאות שעולות מהסקר הם מאוד מאוד ברורות: תקופת שירות המילואים המתארכת גובה מחיר כבד לא רק מהחיילים אלא מכל המעגלים שמקיפים אותם, המשפחות, בני הזוג, הילדים וגם המעסיקים.

72% העידו שהמצב הרגשי שלהם הושפע במידה גבוהה מהתארכות השירות, כשהטענה המרכזית ביותר שהם דיברו עליה נוגעת לחוסר הוודאות לגבי המשך שירות המילואים, מקשה מאוד על חזרה לשגרה, אני מצטטת, "... אני בחוסר אונים, לא יודע, לא רוצה ולא מסוגל לתכנן קדימה..."

84% ציינו כי התארכות המילואים משפיעה במידה רבה על המערכת הזוגית, ופה אנחנו רואים גם כמובן את נפגעות המשנה, על פי רוב זה בנות זוג, נפגעות המשנה הן בנות הזוג שהפגיעה היא כמובן גם בהיבט התעסוקתי.

81% דיווחו שהתארכות המילואים משפיעה במידה גבוהה על המערכת המשפחתית, יותר ילדים שצריכים טיפול, מה שמאוד מאוד מקשה עוד לפני שאנחנו בעצם מדברים על הממדים התעסוקתיים והכלכליים, כל הסביבה של המשרת והמשרת בעצמו נמצאים בתוך מערכת זוגית ומשפחתית ורגשית מאוד מאוד פצועה ופגועה.

וגם חרדה.

לגמרי כן. ואם אנחנו מתמקדים בהיבט התעסוקתי ובפיתוח קריירה, 72% מדווחים כי ניכרת השפעה גבוהה על תעסוקת המשרת ובת זוגו, פגיעה בהכנסה המשפחתית, ברציפות ובהתפתחות התעסוקתית, מי שפוטר במהלך המלחמה או הגיע אליה מובטל, לא מצליח למצוא עבודה ולהתקבל לעבודה חדשה לפני חזרה לסבב מילואים נוסף, ומי שעובד חווה בכל חזרה מסבב קשיי התאקלמות, מצטטת עוד פעם: "... אתה נשכח ממקום עבודתך, הם מאבדים את הערך אליך, אתה חוזר להיות אוויר".

החוקים שמגנים על פיטורים לא נאכפים מספיק, הם נותנים הגנה קצרת מועד והמעסיקים מביעים חוסר שביעות רצון הולך וגובר עד כדי חוסר הסכמה להמשך העסקה אם יצאו לימי מילואים נוספים.

אפשר גם להגיד שגם הסיפור של קידום נפגע, זאת אומרת לא רק רצפת הבטון פה הקרקע היציבה של תעסוקה, אלא גם לפרוץ את אותן תקרות זכוכית פתאום יש מעצור שהוא מעצור דרמטי.

נכון ולצד העניין הזה גם בהרבה ארגונים, חברות שבהם גם מקבלים בונוסים על הצלחות, גם זה נפגע, כלומר גם ההכנסה לא רק ההתקדמות אלא גם בעצם הכנסה ישירה מהיכולת להתקדם במקום העבודה, הדבר הזה נכון גם לגבי העסקה של בנות זוג שמפוטרות, חובות צמצום משרה או אחריות וסופגות הרבה ביקורת במקומות העבודה שלהם.

תופעה נוספת שהיא חוויית המלחמה תופעה מעניינת אחרת, חוויית המלחמה צורבת ומשנה את סט הערכים בסדרי העדיפויות של המשרתים, ורבים מדווחים על רצון לשינוי משמעותי בחיים בדגש על לימודים ותעסוקה.

80% מהסטודנטים הדור הבא של אנשי המקצוע והמנהיגים, מוצאים את עצמם מתקשים להצליח בלימודים במבחנים הנושא עלה, ובחלק ממוסדות הלימוד אין מענה מתאים והבנה של הצרכים שלהם.

78% מעצמאים שענו על הסקר שהם גם מהווים את עמוד השדרה של הכלכלה המקומית בוודאי בפריפריה, חווים השפעה משמעותית על העסק שלהם, הם מוציאים את עצמם במצב בלתי אפשרי, חוסר יכולת להבטיח רציפות עסקית ושמירה על מוניטין מקצועי משאירה אותם פגועים עם סיכויים נמוכים לשוב לפעילות מלאה.

פה אני מוסיפה גם, מדינת ישראל עדיין לא חוקקה את הרשת ביטחון הסוציאלית לעסקים קטנים ועצמאים, הדבר הזה משאיר את אותם בעלי עסקים ועצמאים חיילי מילואים יותר חשופים ויותר פגיעים, לא רק שיקום עסק, אין רשת ביטחון סוציאלית לכלכלה מאוד מאוד משמעותית במשק.

בהמשך הסקר ביקשנו מנינו כל מיני אפשרויות לפעולות שהמדינה יכולה לעשות עבורם וביקשנו מהם לדרג אותם.

מה למשל?

עכשיו אני אגיד את הדברים שקיבלו בעצם את הציונים הגבוהים ביותר, מה הדברים שהם ככה סימנו בתור הדברים המשמעותיים ביותר: מתן מענקים נוספים זכה לציון הכי גבוה 75% בעד הפתרון הזה, ניכר שהמענקים הכספיים שניתנו למשרתים עד עכשיו סייעו לעיצוב המצב הכלכלי של הצעירים ומשפחותיהם ונכון להמשיך להעניק אותם, והם כנראה וזו הסיבה להערכתי וזו הערכה בלבד, שהם כנראה קיבלו את הציון הגבוה ביותר כי הם מהווים סוג של משענת הרבה יותר בטוחה מכל מיני הבטחות על חוקים, על כל מיני פתרונות מסוגים אחרים, אבל גם לצידם מתבקשות גם הטבות כלכליות שלא מתורגמות בכסף ישיר בבנק, כמו הטבות במס, תיעדוף בפרויקטים של דיור, זכאויות מוגדלות בקצבאות וכולי.

54% ביקשו להגביר את החקיקה והאכיפה של חוקי ההגנה בעבודה, אבל עיקר העניין עיקר ההתמודדות נובעת מהתחושה של המילואימניקים שהם עברו לתחתית הארגון, החקיקה מגינה עליהם אבל הלחצים ממקום העבודה לסיום המילואים או לעבודה במהלכם ולצמצום התפקידים שלהם בתוך מקום העבודה, מחייבת גם עידוד מעסיקים לקליטת מילואימניקים ו-52% ביקשו לבצע פעולות שמייצרות כדאיות למעסיקים בהמשך העסקה שלהם, לא רק מקל אלא גם גזר.

60% מקרב בעלי העסקים הקטנים תיעדפו את הסיוע הכלכלי לעסקים קטנים בדגש על בחינת הסיוע לעסקים שנפלו בקריטריונים, וזה לצד תיעדוף במכרזי מדינה, הטבות מס, מימון של המדינה עד לחזרת העסק לשגרת פעילות.

אני רק אגיד ככה באמת לסיכום שברור שאין פתרונות קסם, הפתרון הוא נוגע באמת למהלכים הרבה יותר אסטרטגיים שצריכים לקרות, אבל כן עולה מאוד מאוד ברור מהסקר חוסר אמון וכעס ותסכול על המדינה ועל המוסדות שלה, זה מהחיילים שלנו שנמצאים עכשיו בלחימה, חוסר אמון, כעס, תסכול, מחשבות לעזוב את הארץ זה עלה כמה פעמים, וגם כמה עונים לסקר שדיברו על רצון להפסיק באופן מוחלט את שירות המילואים או לעבור לתפקידים שהם לא תפקידי לוחמה, כדי לצמצם את ימי הלחימה ימי המילואים שלהם.

התמודדות מיטיבה עם ההשלכות התעסוקתיות, הרגשיות והמשפחתיות חשובות לא רק למשרתים אלה לחברה, לכלכלה, לצבא ולמדינה, הם העוגן הכלכלי החברתי והאזרחי של מדינת ישראל לא רק העוגן הביטחוני והם לא משאב אין סופי.

זו החובה שלנו להבטיח שמשרתי המילואים שלנו יקבלו את התמיכה והערכה שראויה להם, אנחנו חייבים להחזיר להם את האמון, את החוסן ואת היציבות, ולספק להם את הכלים להמשיך ולתרום לחברה בצורה מיטבית, תודה.

תודה רבה יערה דברים חשובים. אני רוצה לעבור לתום פנחסי, מילואימניק, סטודנט וסרן במילואים, תום תודה שהגעת אלינו היום.

תודה לכם. אני לא חושב שיש לי מה להוסיף, יש פה אנשים מבריקים שנתנו נתונים שאני מכיר אותם ושהם צריכים להפריע לכולנו, אני כן חושב שהרבה ממי שדיבר חוץ מההערה פה אחרונה שהיא נאמרה על הדרך לוקים באיזושהי הערכת חסר של מה שבאמת הולך לקרות ואני אסביר שניה למה, לפני שנתיים עלינו לקו בשומרון, ומה שאני אגיד עכשיו אין לי את הנתונים לגבות את זה אבל אני מזמין אתכם לדבר על כל מ"פ במילואים, עם כל מפקד צוות או מפקד מחלקה שניסה להביא את החבר'ה שלו בשנים האחרונות, אני אומר לכם ההתייצבות הייתה נמוכה עוד לפני שנתיים, כלומר הייתה ירידה דרסטית בכמות ההתייצבות למילואים, הדבר הזה זה פשוט נשירה שקטה.

עכשיו זה היה אני לא זוכר את המספר המדויק 18 ימי מילואים בשנה בממוצע, הסיטואציה הזאת שאתה יוצא מהבית, אני מדבר על נגיד אני אתן לכם דוגמה מאותו קו בשומרון, היינו חצי מהסד"כ הנדרש, מה שקרה בפועל זה שהגיעו לשם חצי מהסד"כ הנדרש ועשו 30 ימי מילואים, כלומר אנשים לחודש יצאו מהבית ולא חזרו היום זה נראה לנו חלק מהשגרה, זה לא היה נורמלי, והנשירה השקטה הזאת אני חושב הסיטואציה - - -

איך אתה מאפיין אותם? מה?

אנשים פשוט נפגע להם העסק, נפגעים להם הלימודים, הם יודעים שהם מהקו הקודם היו צריכים לעשות עוד סמסטר אז פשוט הם לא מגיעים.

כלומר זה תלאות החיים בעצם לא בגלל איזה פחות רצון, אתה אומר פשוט אי אפשר להכיל את זה.

בדיוק, עכשיו הסיטואציה הזאת ואני אומר אני התלבטתי מאוד אם להגיד את זה פה, אבל אני חושב שהסיטואציה שאנחנו נמצאים בה פשוט דורשת שנאמר את האמת ונסתכל לה בעיניים, ואני עם כל הממלכתיות שבי צועקת אולי עדיף לא לדבר על זה, אני אומר לא, אם אנחנו לא נעשה משהו דרמטי זה יהיה המצב.

למען הממלכתיות אנחנו צריכים לכונן כאן הסדרה מחדש, להפך באמת שזה למען, ממלכתיות יש בתוכה ערכים יש בתוכה ערכים היא לא ריקה.

כן. אז אם אתם שואלים אותי איך יראה העולם שבו יעלו ללא קצינים את כמות ימי המילואים ל-45 ולקצינים ל-55 וזה עוד לפני שדיברנו על מ"פים מג"דים שגם הם צריכים לנהל חיים.

שבתות שזה יכול להפוך גם ל-65 ימים, אני הייתי קצינת קישור אני יודעת.

אז לפני אם אתם שואלים אותי איך יראה העולם הזה, כל הנתונים שזרקו פה הם פשוט לא רלוונטיים, אנשים פשוט יתחילו לנשור והעומס ייפול כלומר זה הערכת חסר כל מה שנאמר פה, ייפול על פחות כתפיים ואני אומר מה שצריך להטריד אותנו, אני חושב שהדיון הזה על תעסוקה אני יכול להגיד לכם כמה אני נפגע מהדבר הזה, אבל אני חושב שהסכנה האמיתית היא לביטחון המדינה שהיא בסוף בעמידה במשימות שחיילים צריכים לעמוד בהם בקו, במשימות שהם צריכים לעמוד בהם בחזית.

ואני אסיים, נכנסתי לפה בכניסה לכנסת יש שלט ענק של ביחד לנצח, אנחנו מסתכלים ימינה שמאלה אנחנו לא יודעים מה זה הביחד הזה, אין לנו מושג, אנחנו מעט מאוד מתחת לאלונקה, ואני אומר אם אנחנו לא נטפל בעניין הזה אז פשוט יפגוש אותנו, המציאות תעדכן אותנו מה המחיר של זה ואני מקווה שלא נגיע ליום הזה.

ממש כל מילה, וגם נגיד המציאות זה לא רק בשנה שנתיים הקרובות, מה יקרה עוד 10 שנים של מציאות כזאת? זו שאלה שהיא באמת שאלת רוחב.

אני חושב שאנחנו לא שם כי אני חושב שהעתיד עתידם של צעירים יוכרע בשנים הקרובות, ואני באמת חושב שמשיחות עם חברים ההערה האחרונה פה על העזיבה, הדבר הזה אנשים מדברים עליו, אם אנחנו משלים את עצמנו אחרת אז אנחנו פשוט טומנים את הראש בחול.

אתה אומר השיחות הן קורות כבר היום לא צריך לחכות שזה יקרה.

כן, אין לנו 10 שנים, זה לא מעניין אותי מה יקרה עוד 10 שנים, אנחנו נהיה בבכי רע אם אנחנו מדברים על עוד 10 שנים.

ממש נכון, תודה רבה תום תודה גם שהגעת. עוז בן נון גם מילואימניק וסטודנט תודה שהגעת.

תודה רבה. אני רוצה לגעת באספקט אחד שהוא טיפה יותר במבט אפילו טיפה יותר מלמעלה, אני קפצתי ב-7 לאוקטובר לקיבוץ מגן ביחד עם הצוות שלי, חזרתי חודשיים לפני כן משליחות של שנתיים באוניברסיטת ויסקונסין של הסוכנות היהודית, זה היה חתיכת מעבר חד, ואז עברנו לצפון ולחמנו בעצם ארבעה חודשים, מאז חלק מהחברים שלי כבר בפעם השלישית במילואים.

גם אני שמעתי על כאלה.

שוב אני לא צריך יש פה אנשים שאוספים נתונים יותר טוב מאיתנו, חטיבת אלכסנדרוני כדוגמה ואני לא צריך להיות פה כדי להגיד לכם מה ההשלכות של האירוע האסוני הזה, אבל אני כן רוצה להגיד - - -

אגב חלק גם, סליחה שאני נכנסת לך, הבנתי גם זה נדבך אמנם אולי בטח לא מרכזי אבל חלק מהורדת העצימות, הייתה גם שחיקת כוחות, הצורך לרענן כוחות.

בוודאי.

אבל אני אומרת, אסטרטגיה צבאית היא אמורה להיות עם רוחב היריעה כדי לאפשר לתכנן בצורה הכי מיטיבה וזה חלק מזה השחיקה.

אני חושב שזה בדיוק הנקודה שהיחס כרגע למשרתי המילואים, מי שדיברנו על האחוז הזה שהולך ונשחק וקטן, מתייחסים אלינו כאל משאב בלתי מוגבל ואנחנו משאב מוגבל.

ואני רוצה להגיד על זה עוד דבר אחד ביחס לחוק הגיוס הספציפי שעכשיו מונח על השולחן, מדברים על הפרטים הטכניים בסדר והם הכי חשובים בעולם, אבל גם אנשים מסוגלים לסחוב הרבה ובאמת לעבור דברים נורא נורא קשים אם הם מאמינים ברצון טוב ובעתיד טוב יותר, כרגע התחושה היא שאנחנו לא מתקדמים לעתיד טוב יותר ושגם אין רצון טוב, זאת אומרת המעבר הזה מלהרגיש, אנחנו ב-7 באוקטובר הבנו שאנחנו הולכים, יש מצב שאנחנו לא נהיה בחיים ביום יומיים הקרובים, אבל אנחנו אמרנו אנחנו פה בשביל שיהיה עתיד טוב יותר, והסוויץ' הזה מלהיות האנשים שמקריבים למען המדינה שלנו כדי שיהיה פה טוב יותר להיות הפראיירים, זה סוויץ' שהוא לא טכני, הוא סוויץ' מהותי והוא הכי מסוכן שיש.

ממש, אמרת פה משהו ממש ממש חשוב, כי בסוף אנחנו חלק מאתוס משותף קולקטיבי וכשמתחילים להרגיש מוחרגים ממנו זה לא מצב טוב ברמה הערכית הסמלית.

אני אסגור במשפט שאני ותום פה גם כדי לבוא ולהגיד שהאירוע הזה הוא לא אירוע פוליטי, זאת אומרת הפכנו כישראלים בשנים האחרונות כל דבר הפך לפריזמה כזאת ואנחנו פה כדי להגיד, אני גדלתי בגוש עציון זה אירוע שהוא לא פוליטי בשום צורה, משרתי המילואים הם פשוט קבוצה שאין לה מספיק קול, ואנחנו פה כדי לנסות לייצג קול קטן של הדבר הזה, ושוב אני אומר ההשלכות פה הרבה מבינים את זה הן בלתי ניתנות להכלה של הדבר הזה.

אני מסכימה איתך זה אירוע לאומי באמת שזה לא אירוע פוליטי, זה ממש ממש נכון וגם יותר מזה זה לא שאין מספיק קול, אתם קבוצה באמת גדולה וגם נתוני הגיוס היו מעבר לגיוס עצמו שזה באמת מראה לנו עד כמה זה חשוב ואנשים התגייסו מעבר לנדרש, אלא שזה קבוצה שאמרה אני נקראת לדגל, אני לא משמיעה את הקול זה דבר טבעי, ופתאום אתם נדרשים להתחיל להשמיע קול זה תהליך, אבל עכשיו אתם משמיעים קול גם בשביל לעתיד הטוב ביותר שאתה מדבר עליו לא פחות ממש, אבל תודה לכם תודה שאתם איתנו פה.

אני עוברת לשי שידלוב מנכ"ל התאחדות הסטודנטים, תודה שי שהגעתם לכאן היום.

תודה רבה על ההזמנה אני רק אעביר את זכות הדיבור לעדן.

אתה תמיד עושה את זה כשאתה מגיע אבל בסדר זה אחלה אני בעד, עדן שלום תודה.

שלום, עדן גלמן רכזת מחקר ותעסוקה בהתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית וגם סרן במילואים.

כולם סרנים פה.

אני אמשיך באמת את הקו ואפנה ככה את האור ספציפית לאוכלוסיית הסטודנטים והסטודנטים, במהלך המלחמה גויסו כ-70,000 סטודנטים וסטודנטיות לשירות מילואים ורבים מהם הפסידו במהלך השנה יותר מ-100 ימי לימודים, אנחנו בעצם מדברים על אוכלוסייה מאוד מאוד גדולה שבמשך שנת לימודים שלמה מנסה לשלב שירות מילואים, לימודים אקדמיים ועבודה והרבה מהם לא מצליחים, בין אם זה באמת בגלל שהם חוזרים משירות המילואים והעומס שיש להם להשלים, מהפערים שנצברו בלימודים הוא כל כך גדול שהוא לא מותיר שום זמן לעבודה, ובין אם זה כי הם לא יכולים להתחייב לשום מקום עבודה בגלל שהם לא יודעים מתי הולך להיות צו המילואים הבא שלהם.

אנחנו ערכנו סקר בחודש פברואר בקרב כ-3,000 סטודנטים וסטודנטיות משרתי מילואים, 77% העידו שהם סבורים שחזרה לשירות מילואים נוסף במהלך שנת הלימודים יקשה במידה רבה מאוד על יכולתם לסיים את שנת הלימודים, ו-42% העידו כי שקלו לפרוש מהלימודים שזה אחוזים באמת מאוד מאוד גבוהים, וכמו שגם נאמר פה קודם הפגיעה הזו היא קשה במיוחד, כי אנחנו מדברים על צעירים וצעירים וצעירות שמתחילים את הדרך שלהם בשוק התעסוקה מתחילים את הקריירה שלהם, ואם הם לא יצליחו לסיים את התואר שלהם בכלל או לא יצליחו לסיים אותו במועד המתוכנן, אנחנו צופים פה באמת עיכוב מאוד מאוד גדול ופגיעה מאוד גדולה שתיגרר בצבירת ניסיון תעסוקתי, בכניסה לשוק העבודה גם בשביל הסטודנט ברמה האישית וגם בשביל המשק בכלל.

מן הסתם הפגיעה היא חמורה הרבה יותר כשאנחנו מסתכלים על סטודנטים וסטודנטיות מרקעים מאתגרים, שגם בימי שגרה נמצאים פוטנציאל נשירה גבוה בצורה משמעותית, ואנחנו רוצים לקרוא באמת לכל מי שנמצא כאן ולכל השותפים שלנו, אם המצב הזה אכן ימשיך לשנה הבאה להתגייס איתנו ולפעול למען פתרונות שימנעו נשירה ויאפשרו לאותם צעירים וצעירות להשתלב בשוק התעסוקה בצורה איכותית, ולסיים את הלימודים בתחושה שהם באמת לא נשארו מאחור ולא הפקירו אותם.

אני רק אוסיף עוד כוכבית קטנה, אנחנו באמת רואים שאתגר שירות המילואים לצד לימודים אקדמיים הולך ללוות אותנו בשנה הקרובה, כמה חודשים לאחר שהתחילה המלחמה בעצם הייתה החלטה לכנס ועדה משותפת למשרד הביטחון, קצין מילואים ראשי, המועצה להשכלה גבוהה יחד איתנו, כדי לראות איך מייצרים את הסנכרון ואת הסינרגיה בין הצרכים של המערכת הביטחונית לבין הלימודים האקדמיים, לצערנו אותו פורום משותף לא המשיך להיפגש באופן תדיר וסדור.

למה?

מציאות, כשזה היה מציאות חירום אנשים רצים על 200 קמ"ש זה לא עוגן בשום מקום, אני מאמין שכל השותפים לדבר רצו בהצלחת הסנכרון בין שתי המערכות, אבל ללא שיח בין המועצה להשכלה גבוהה למשרד הביטחון באופן שוטף תדיר שיהיה אפשר גם לבדוק ולפקח ולבקר מה קורה ואיך מתנהלים קדימה, יהיה מאוד קשה להמשיך בסייקל הזה.

תודה, תודה שי. יש כאן עוד הרבה ארגונים, אימהות בחזית, אימא ערה אחים לנשק ועוד, אני רוצה רגע לעשות מעבר לרשויות ואנחנו נחזור אליכם, כולם ידברו אנחנו עומדים בזמנים ותודה לכולם שהיו בזמנים שמאפשרים.

אז אני רוצה להתחיל דווקא עם שי צור מחטיבת המחקר בנק ישראל, שי מה שלומך? תודה שהגעת.

תודה רבה לכם.

אני אשמח לשמוע אותך מפריזמה ככה שכנראה תהיה טיפה יותר מקרו, איזה השלכות כלכליות בתחומים השונים אתם רואים בעקבות הארכת השירות, זו גם שאלה שנשלחה.

אני אגיד ככה, מבחינת ההשפעה על תשומת העבודה במשק מהעלייה בנטל השירות, אנחנו מדברים על סדר גודל של 0.5% מכוח העבודה שבאופן קבוע צפוי להעדר משוק העבודה בעקבות שירות המילואים, ואפשר להוסיף לזה גם קצת את האפשרות שיעלו את אורך השירות הסדיר, קצת יותר אנשי קבע, אנחנו מדברים על סדר גודל של 0.5% מתשומת העבודה, ואם לקחת את זה לעלות המשקית מבחינת תוצר, אז אני מסכים עם חברי מהמכון הישראלי לדמוקרטיה שדיבר על סדרי הגודל של 8, 10 מיליארד שקל, אלה באמת סדרי הגודל וזה סיפור משמעותי מאוד כשמדובר על שנה אחרי שנה של אובדן תוצר בגודל כזה, אז זה ברמת המקרו.

זה בעצם משליך גם על ההשקעות החברתיות בנו, זאת אומרת אובדן התוצר הכספים הללו בסוף נגרעים בסופו של דבר בנקודת הקצה, גם מהשירות שהמדינה יכולה להעניק.

באופן חד משמעי את צודקת, יש לזה השלכה על הכנסות ממסים למשל נמוכות יותר ולכן פחות כסף להשקעה במחוללי צמיחה, ואז אולי גם פגיעה נוספת.

ואם זה מתחבר דווקא לתוך הנומרטור שיצא אתמול רק באיחור קליל בקטנה, שזה באמת מראה שבשנת 2027 למשל יקטינו ממש את ההשקעות בתשתיות, מזכירה לכם את מדינת הפקקים שאנחנו ואת הצורך לשקם, זה ממש סליחה שאני קושרת, אבל אני חושבת שיש כאן תמהיל שמייצר כאן איזה שהוא מצב שהוא בסופו של דבר פוגש אותנו גם באיכות חיינו באופן המשקי.

נכון. אני אשאר בהיבטי מקרו אבל אני אדבר קצת יותר על התכונות של משרתי המילואים, פרסמנו לפני חודשיים בערך את דוח בנק ישראל השנתי שלנו, יש שם פרק שעוסק בשוק העבודה ויש שם כמה עמודים נכבדים שסוקרים גם את הנושא הזה ומנתחים את חודשי המלחמה הראשונים מבחינת מאפייני משרתי המילואים, ואני מניח שאני לא מאוד אחדש, רוב משרתי המילואים, אומנם שירות המילואים הוא כרגע עד גיל 40 אמור לעלות ל-45, אבל המסה הגדולה היא באמת בגילאי 21 עד 29 וצריך להגיד, זה גיל מאוד קריטי מבחינת צבירת ההון האנושי של האנשים האלה משני כיוונים: אחד זה שנים של רכישת ההשכלה, והדבר השני אלה השנים של רכישת הניסיון הקריטי בשוק העבודה להמשך הדרך, ומכאן באמת זה מתקשר לנושא של אובדן שכר מצטבר לאורך תקופת החיים כמו שכבר הוצג כאן.

עוד נקודה, משרתי המילואים קצת יותר משכילים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, 44% עם תואר ראשון ומעלה בהשוואה ל-42% באוכלוסייה הכללית, גם זה משהו שמגדיל את פוטנציאל הנזק משירות מילואים נוסף, אלה בעצם אנשים שתרומתם למשק גדולה יותר גדולה יותר בהשוואה לאוכלוסייה הכללית של המועסקים, וקשור לזה שיש משקל גדול יחסית של משרתי מילואים בענפי ההייטק, שזה גם כן משהו שמגדיל את פוטנציאל הנזק.

ולסיום משהו על חיי המשפחה שזה קצת יותר מיקרו אבל יש לזה גם השלכות מקרו, בחודש אוקטובר 31% מבנות הזוג של מילואימניקים גברים, דיווחו לסקר כוח אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על פגיעה בתעסוקה בעקבות שירות המילואים של בן הזוג, זה כמובן פגיעה אישית באותה בת זוג, אבל גם לזה יש השלכות מקרו כלכליות, תודה.

תודה רבה וגם אני אוסיף לזה משהו, אנחנו גם נשמע את פורום נשות חיילי המילואים, אבל זה מעבר להשלכות על שוק העבודה של אותן נשות מילואים, יש גם השלכות לצערנו גם על הזוגיות ואת זה אני שומעת כמעט מכל חברי וחברותיי, כי הסיפור הזה הוא טעון והוא מייצר קושי, וגם פה התא המשפחתי יכול להיפגע לחלוטין מבחינת איכות חיים ויכולות כלכליות.

צריך להבין שההשלכות הן השלכות מצרפיות של השלכות רוחב שבאמת לפעמים נדמה שהן בלתי ניתנות לכימות במובן הזה, תודה רבה שי.

אני רוצה לעבור לאסף גבע, מנהל תחום בכיר באגף הכלכלן הראשי, אסף תודה שאתה כאן.

הי, תודה. יש שאלה?

בוודאי, מה העלות למשק של חוק הארכה, השאלה היא גם לאוצר, זה שאלות שהן נשלחו אותו דבר, מה העלות למשק של חוק הארכת שירות מילואים? מה העלות הכלכלית שלו בטווח הארוך מבחינת כמות ימי עבודה העצומה שהולכת לאבד למשק? אבל גם אני מבינה מכל מה שפורסם בתקופה האחרונה, שיצירת הכרעה במובן הטוב של באמת הוספת אוכלוסיות לשירות המילואים, היא גם מסייעת לאותה עלות משקית של היערכות ביטחונית לטווח הארוך של שירות יותר משמעותי, אתה רוצה לענות?

אני אתחיל ברשותך, אריאל הבר מאגף התקציבים משרד האוצר.

תודה אריאל שאתה פה.

אסף עוד רגע יוכל להציג את המחקר המעמיק מאוד שהוא עשה עם כל המספרים, אני רק אתן את הרקע רגע: העמדה שלנו וגם הצגנו אותה בכמה ועדות בכנסת בחודשים הקודמים, שהחוקים האלה שכמובן לא תואמו איתנו לפני שמשרד הביטחון הפיץ אותם, הם לא מקובלים ואי אפשר לקדם אותם והם אכן לא מתקדמים כרגע, העירו פה שהחוקים נמצאים על השולחן, בינינו הם לא נמצאים על השולחן והצגנו גם למה.

החוקים מדברים על הארכת שירות החובה, אני מזכיר לכולנו שהחל מחודש יולי שירות החובה אמור לעלות בחוק, אמור לעמוד על 30 חודשים, בעצם להאריך מ-30 חודשים ל-36 חודשים, ושירות המילואים גם להאריך את משך השירות השנתי, להפוך אותו מתלת שנתי לשנתי, ולהאריך את הגיל שבו המשרת מקבל פטור מהמילואים, סך הכל אם מכמתים את כל הדבר הזה בשירות המילואים, מגיעים עד פי שלוש ימי מילואים לאורך החיים.

וגם עלות משקית.

כן הכבדה מאוד משמעותית, ושוב כמו שאמרת אסף יתאר את המספרים עצמם, אבל אנחנו כימתנו את הכל בכ-10 מיליארד שקלים הפסד שנתי, גם של הארכת שירות החובה גם שירות המילואים, ובינינו יש המון דברים שצריך לעשות עוד קודם, משרד הביטחון לא כאן, אבל אני מניח שהוא היה אומר כאן שבאמת הצורך גדל אז אין הרבה מה לעשות, אבל בעניינו צריך קודם כל למצות את שירות החובה, זאת אומרת יש אוכלוסיות שלא ממוצות כמו שצריך, אחרי שעושים את הדבר הזה צריך להוסיף אוכלוסיות נוספות גם שיכולות לשרת וכרגע עושות את זה בחוק.

אריאל אני גם אוסיף עוד נקודה, שזה תופעה שאנחנו רואים אותה שהיא מובנת במצב הזה, אבל שאוכלוסייה משתחררת ומקבלת תוך כמה ימים צו מילואים, ואז בעצם - - - אפילו יום נכון.

הם לא יוצאים מעזה, הם עוברים תהליך של שחרור ואז הם זה קרה במחזור מרץ, אפריל, מאי, יוני וזה יקרה עד יולי, כי יש לזה השלכות כלכליות מאוד מאוד גבוהות, והאוצר בוועדת חוץ וביטחון לאחרונה אמר להם עד יולי - - -

רק נגיד שהסיפור של תכנון עתידי, הוא גם יושב על זה שאת אומרת הארכת השירות לאחר שירות החובה, זה בתוך פרק הזמן כמו ששי הציג, התקופה שהיא תקופה מכרעת שהם בעצם לא מצליחים לתכנן את האם נלמד שנה הבאה, האם אני דוחה עוד שנת לימודים, ובעצם יוצר - - -

כן, אז אחרי שני הנושאים האלה באמת אפשר אולי לחשוב על הארכת שירות החובה, וגם לא ברור כמה ולא ברור באיזה אופן, כי כמובן שצה"ל לא צריך את כל המשרתים, בעיקר קרביים ואנשים שתומכים בדבר הזה, גם את זה צריך לחשוב איך עושים גם זה לטווח קצר, אנחנו כולנו מקווים ומאמינים שהמלחמה לא תימשך לנצח.

וכמו שאמרתי, הדבר הזה למערכים ספציפיים דיפרנציאלי, כמו שאפשר למזער מאוד את הפגיעה או להקטין את הפגיעה במשק, אם באמת ישוחררו חיילים שפחות נדרשים, אין היגיון באמת שהם ישרתו רק כי אחרים צריכים לשרת יותר.

יש לי שאלה אליך ואולי זה יותר לאסף תגידו לי, אתה מכמת כרגע את המשמעות, העלות התקציבית - - -

את העלות הכלכלית.

כן הכלכלית, אבל מבחינת ההשלכות המשקיות לשוק העבודה והכל, האם יש מחקר עומק שבאמת צופה מבחינתכם?

אז אני מציע שאסף יתאר ואם יהיו עוד שאלות תשאלו.

רק אני אסכם את הנקודה האחרונה, תיארתם קודם את הישיבות בוועדת חוץ וביטחון והקריאה אני לא רוצה להגיד ספונטנית, אבל בלי התראה מראש לחיילי המילואים, בסוף זה יושב על שולחן הכנסת בוועדות השונות, עצם זה שמוארך הצו 8 זה בעצם מאפשר את כל הדבר הזה, עכשיו צו 8 הוא צו חירום ובמצב חירום מן הסתם צריך בהתראות קצרות והכל, הדבר הזה לטעמנו נמשך יותר מדי זמן.

תסביר לי את זה קצת.

ברגע שמוכרז צו 8 בעצם זה מצב חירום ולכן אפשר לקרוא למשרתי מילואים יותר זמן עם מטרות יותר קצרות וכולי' האיזון פה הוא עדין, זאת אומרת גם הצבא שהוא לא יושב פה אבל הוא יגיד צריך את החיילים, זאת אומרת אין לו מה לעשות ואין כרגע הסדרה חוקית אחרת, אם הצו 8 מתבטל כל חיילי המילואים חוזרים הביתה, אבל צריך למצוא את האיזון איך אולי מעבירים תיקון חקיקה שכן מאפשר את זה, אבל מגביל את הצבא ומכריח אותו בעצם לתכנן קצת יותר מראש, אבל שוב כמו שאמרתי זה נידון בוועדות אחרות.

צריכים להכריח את הדרג המדיני לתכנן מראש, נכון תודה אריאל.

אולי אני אתייחס לשאלות שלך, אין לנו אומדן לעלות המשקית של היישום של חוק הגיוס, אבל אני מתחבר למה ששי אמר, הסדר גודל נשמע בסדר, הוא אמר 8 מיליארד שקל זה נשמע סביר.

אתם עוסקים בנושא?

כן בהחלט, אבל לא עשינו את האומדן הזה בגלל שאין לנו את הכימות של כמות החיילים שרוצים להגדיל, אז העבודה שאנחנו עשינו היא יוצאת מתוך נקודת הנחה שהעלות היא כבדה מבחינה כלכלית, יש שם כל מיני עלויות אחרות אבל המיקוד שלנו הוא כלכלי, אז אנחנו שואפים שהעלות הכלכלית תהיה כמה שיותר קטנה.

העבודה שלנו היא בעצם השוותה את העלות הכלכלית של גיוס של יותר חיילי חובה כדי למלא את הצורך ביותר חיילים בצבא, לעומת גיוס מילואים, את העלות הכלכלית של העלאת גיל המקסימום למילואים שרוצים להעלות לגיל 45 לפי החוק.

כן אבל אם אני מבינה תתקן אותי, הכלכלן הראשי אמור להסתכל רגע במונחים יותר רחבים על השלכות שהן בכל מיני היבטים, למשל: עולם התעסוקה, עולם האקדמיה, השלכות של שירות יותר ארוך על בריאות הנפש וכמה זה עולה, זאת אומרת השלכות שהן אפשר להגיד יוצרות את התמהיל הכולל של מה העלות, האוצר לא אמור לעשות את זה, האוצר אמור להגיד כמה הולך לעלות, מה הצפי של גיוס והכל, אבל הכלכלן הראשי אמור לתת רגע איזה נקודת מבט, צפי מעט ממעוף על מה עומד לקרות כאן בעוד היבטים, אם אף אחד לא עוסק בזה אז מי כן עוסק בזה?

אנחנו עוסקים בזה, הנקודה היא שלנו כאגף הכלכלן הראשי אין את היכולת לאמוד מה כמות החיילים שהולכים להיות.

אני אתייחס לזה, אני רק מציע שאסף יתאר את העבודה שהן עשו ברמת הפרט, כמה זה משפיע על כל פרט ואז אני אוכל להשלים.

בטח אין בעיה.

אז באמת העבודה שלנו היא יותר במיקרו כשאנחנו ניסינו להסתכל מה העלות הכלכלית, לא התקציבית, הכלכלית למשק של גיוס עוד גיוס מילואימניק לעומת גיוס של חובה.

כשאנחנו מסתכלים על כל הזוויות שכבר עלו פה, על השפעה על השתתפות באקדמיה, על צבירת ותק.

ומה הנתונים שיש לכם?

יש לנו נתונים מסקר כוח אדם ונתונים משוק העבודה, יש לנו על שכר - - -

אז מה הנתונים?

נתונים ממש?

בטח אנחנו נשמח.

אין בעיה. בגדול בגדול חיילי המילואים הם אחוז מאוד מאוד גבוה של גברים יהודים לא חרדים, וזה האוכלוסייה שאנחנו יודעים שהם עם השכר הכי גבוה במשק בפער, לצערנו או לא לצערנו זה המצב, אז השכר הממוצע של המילואימניק לפי ההגדרה של חוק המילואים הוא בסביבות 16,500 שקל, זה נתוני 2019, זה יותר מ-50% מהשכר הממוצע במשק, מעל.

לא, התכוונתי מה הניתוח שלכם בתוך זה.

אז אני אחזור לניתוח, אנחנו מסתכלים על מה ההשפעה של חייל חובה או חייל מילואים ברמה החודשית של ההשפעה הישירה שלו, של מה העבודה בעצם שהמשק מאבד בגלל שהוא בצבא, מה ההשפעה על בן או בת הזוג שזה רלוונטי במיוחד אם יש ילדים קטנים, מה ההשפעה על אובדן ותק, זאת אומרת אלו דברים שכבר דיברו עליהם פה זה עלו אנחנו ניסינו לכמת את זה, על אובדן ותק בשוק העבודה, ועל פגיעה בהשתתפות במערכת האקדמיה, זאת אומרת אובדן תארים.

ומה המסקנות שלכם? הן תואמות לחברה האזרחית?

בגדול כן, זאת אומרת אנחנו רואים שלחייל מילואים יש עלות יחסית כבדה למשק, הכימות הוא לגבר בסביבות בממוצע בסביבות 48,000 שקלים לחודש, כשלשם השוואה עבור חייל חובה עלות הכלכלית היא בערך 27,000 שקלים בחודש, לא כפול אבל לא רחוק מזה זאת אומרת שיש פער גדול.

אני חייבת להגיד מיקרו מידי וקשה לי להבין את הסיפור הלאומי פה, אני רוצה רגע להגיד משהו דפנה, אני רוצה שמטעם הוועדה קודם כל נשלח מכתב, אם זה למשרד ראש הממשלה או תגידי לי לאן, נבקש ניתוח חבל שכנראה לא נעשה, אבל ניתוח מתכלל על כל ההשלכות של הארכת חוק השירות מכל היבט, מערכת הבריאות שוב בהקשר של בריאות הנפש, מערכת ההשכלה הגבוהה, נשות חיילי המילואים, וכל היבט שהוצג כאן, ומה בסופו של דבר ההשלכות המשקיות או הארוכות טווח של הדבר הזה, כולל העתודה הפיקודית בצה"ל, כולל הסוגיות האלה שהן סוגיות ביטחון, זה דבר שהיה צריך להיות כבר בנמצא בשלב הזה אבל הוא אינו בנמצא, וכמובן הסיפור הכלכלי כמו שאריאל הציג, שבעיניי פשוט אתם הצגתם חלק נכון אבל הוא חלקי, כי בסופו של דבר ההשלכות הן השלכות שאני חושבת שאפילו משולשות כלכלית, אם חושבים על זה קדימה.

אני רק אנסה להשלים את אסף, הוא תיאר את רמת הפרט, כמובן שאי אפשר לחזות את העתיד, ובעצם החוקים שצה"ל הציג - - -

כלכלה היא גם תהליכי חיזוי אנחנו יודעים את זה.

כן אני רק אשלים אני אציג את ההתלבטויות, החוקים שצה"ל הציג בעצם מגדילים מאוד את מספר החיילים שעומדים לרשותו, וסביר להניח שהוא לא יעשה שימוש בכל האפשרות הזאת, גם היום חוקי המילואים מאפשרים 54 ימים בשלוש שנים, לא כל החיילים ממצאים את המגבלה הזאת ולכן צריך להניח כל מיני הנחות, יכול להיות שזה גם אולי פערים בין האומדנים השונים - - -

אז בשביל זה יש סטיות תקן אבל ניתוח - - -

לא זה פערים מאוד גדולים, אני אומר יכולה להיות גישה שאומרת אנחנו הולכים למקסימום כמה עולה מקסימום, ואז אנחנו מגיעים לסכומים מפלצתיים של הפסד משקי, אפשר להגיד שמה שהיה הוא שיהיה מבחינת האחוזים, ואפשר גם לשאול את הצבא מה התוכניות פחות או יותר וזה מה שאנחנו עשינו, שאלנו את הצבא פחות או יותר מה התוכניות, ומשם הגיע האומדן של כ-10 מיליארד שקלים בשנה הפסד משקי, גם להארכת שירות החובה וגם לחוק המילואים שהיה.

נגיד למשל אריאל למשל תן דוגמה, אם אנחנו יודעים שהכנסת עוד אוכלוסיות כמו אוכלוסייה חרדית לשוק העבודה מצמצמת נגיד עלות של הוצאה כך וכך לצבא, אבל יש מצב שהיא גם מייצרת הגדלת הכנסות, כי זה בסופו של דבר בחיזוי שלנו מכניס יותר לשוק העבודה, נכון? יש לזה משהו שצריך לחקור אותו, זאת אומרת מדינה אמורה להסתכל רגע על משהו שהיא עושה ומה ההשלכות, ההשלכות הן לא רק לרעה הן השלכות גם של השלכות יכול חיוביות במובן נוסף, זאת אומרת יכול להיות שגיוס חרדים הוא לא רק מה שיחסוך לנו מגיוס חיילי המילואים ובהרעה המשקית, אלא יכול להיות שגם הכנסת אוכלוסיות אל שוק העבודה שבסופו של דבר צפי המיסים יהיה משמעותי יותר, אז אנחנו יודעים שגם פה יש היבט כלכלי.

זאת אומרת האובדן הוא אובדן מצרפי, כולל תהליכי החיזוי שעושים כל כלכלנים שיכולים להיות במצבים כאלו, צפי איך ישראל אמורה להיות עוד עשור אם יש חוק גיוס אחר, אם יש חוק הארכת גיוס כמו שמובא היום, אלה נתונים שחייבים להיות לנו כחברה, כי זה הסיפור פה הוא לא רק סיפור, אני הסכמתי איתכם כמובן, הוא לא רק סיפור של שוויון או סיפור ערכי, אבל הוא כן גם סיפור בסופו של דבר של מה ההשלכות האלה כלכליות, איך אנחנו מתמודדים עם זה, ועוד יש לומר תחת מציאות של שיקום אזורים שלמים שהולך לעלות לנו בצדק כי צריך לשקם את האזורים הללו, המון בשנים הקרובות.

אז הדברים האלה לא מתחברים יחד, אז אני כן הייתי מצפה שהמדינה תמציא מסמך מחקרי מפורט שלוקח פרמטרים שונים ומראה לנו את ההשלכות בחיזוי כלשהו, אנחנו רואים את זה עם כל כך הרבה דברים אחרים, אבל משום מה בדבר הכי טעון לאומית יש איזושהי הימנעות מלגעת בהשלכות הרוחב, אני לא סתם אומרת אגב סיפור של בריאות הנפש, זה סיפור מאוד מאוד מאוד משמעותי, מה חייל שאמור לשרת תעסוקה מבצעית אפילו לא מלחמה, שנה אחר שנה לאורך זמן השלכות למערכת הביטחון, אם יש פיזור של הדבר הזה כמו שהמחקר הראה, שיכול להיות שבכלל לא יצטרכו תעסוקה מבצעית אם מכניסים אוכלוסיות, מה אנחנו בעצם מונעים מהמערכת וכמה אנחנו חוסכים גם במובן הרחב הזה.

אני לא מאשימה כמובן אתכם, אני חושבת שהמדינה צריכה לעשות את העבודה הזאת ולהחליט עליה, וכשהיא לא עושה את זה, זה גם אמירה ממה היא נמנעת.

אולי אני רק אתייחס, שזו עבודה שכן עשינו והגשנו אותה כחלק מהתגובה של המשרד להצעת החוק.

להצעת חוק אנחנו נשמח לקבל את זה גם כן.

הנתון שהזכרת כרגע על שירות החובה הוא מהעבודה הזאת אני מניח, אבל אפשר לשלוח את העבודה הזאת שוב.

הנתון אני הזכרתי דווקא מהמכון כן, אבל אמרת שזה אותו דבר אמרת שזה מקביל.

נעמה יש להתייחס לעוד היבט שהוא לא רק בריאות הנפש, שזה עלייה דרמטית בשימוש באלכוהול עישון וחומרים משנים תודעה.

אנחנו נגיע מיד אליכם אתם תציגו גם את הכל. אז לפני שאנחנו באמת נגיע למשרד העבודה ומשרדים אחרים, קודם כל החלק הכלכלי אני מודה לכם אולי עוד יהיו שאלות בסדר?

אני עכשיו באמת איילת את לגמרי הבאה בתור אגמית ואיילת תחליטו מי מכן מדברת

אנחנו נתחלק בינינו זה לא ייקח יותר מ-3 דקות.

בסדר אין בעיה, אימהות בחזית.

אימהות בחזית תודה שהזמנת. אנחנו נוגעות היום באמת, אנחנו יש לנו תנועה שקרוב ל-60,000 אימהות, אנחנו כל יום קמות למאות הודעות היסטריות כאלו ואחרות, ובחודשיים האחרונים האמת היא שכבר חצי שנה אנחנו בתחום בריאות הנפש אבל בחודשיים האחרונים ממש.

אני רוצה לשתף אתכם בתופעה שאני גיליתי אותה לפני שבוע וחצי, ואני חושבת שאנשי הוועדה פה צריכים לשמוע אחר כך אגמית תרחיב בתחום בריאות הנפש, מעבר לעובדה שכל מה שאנחנו יודעים על התעסוקה ואתם יודעים להגיד.

אני נתקלתי בתופעה לפני שבוע וחצי שקוראים לה תופעת האלכוהול, החומרים משני תודעה/סמים ועישון, חבר'ה שחוזרים ממילואים אנחנו יודעים שיש עליה מאוד מאוד חדה, ועכשיו שימו לב לתופעה הבאה: חברים שלהם הפצועים מקבלים מדבקות אופיום וכל מיני תרופות נרקוטיות מאוד מאוד קשות והם חולקים עם החבר'ה, אנחנו נקבל פה דור שמכור לתרופות נרקוטיות ולמדבקות אופיום, ואת המדבקה הזאת הם הסבירו לי איך הם לוקחים, ואיך הם מחממים, ואיך הם מדליקים, ואיך הם הופכים אותה תוך שנייה למשהו מאוד מאוד מסוכן, ואחרי פעמיים מדברים על התמכרות מאוד מאוד קשה.

יש לי נטייה לחשוב שאנחנו נראה אחרי המלחמה הזאת בתחנה המרכזית בתל אביב צבר רב של מילואימניקים, כמו אחרי שקרה במלחמת וייטנאם, למי שרוצה אני קצת חושבת שהמלחמה הזאת קצת דומה.

עכשיו זה משהו שצריך להסתכל עליו, להיות ערים לו, ולדעת שאנחנו גם צועדים לעבר המקום הזה, כי כרגע באמת רמת הפצועים שמקבלים את כמויות התרופות הנרקוטיות המאוד מאוד קשות, והם חולקים את זה עם החברים שלהם שמגיעים ממילואים כי הם נמצאים במצב נפשי באמת הכי נמוך שהיה פה, זה משהו שאנחנו צריכים לשים, ולכן ההשלכות הכלכליות זה שלא יהיה - - -

מישהו עוסק בזה? שאלה באמת לשאול האם מישהו עוסק בהשלכות?

אנחנו הגשנו מכתב לפרקליטה הצבאית אני חושבת ששלחתי לך אותו גם, בבקשה לבצע מחקר אמפירי על ההשלכות של המלחמה, ואם אנחנו לא נקבל תשובה תוך שבוע המכתב הזה יהפוך להיות עתירה.

לא, אני דווקא מתכוונת אפילו מקדים מתוך משרד הבריאות, להגיד לשים לב, זאת אומרת לצערנו אנחנו פחות מדברים על זה כי יש הרוגים, חטופים ומפונים, אבל יש גם המון פצועים.

יש המון פצועים והם מקבלים תרופות מאוד מאוד קשות, ואני אומרת לך הם גם בעצמם מתמכרים, אבל הם גם חולקים את התרופות האלו, והתרופות האלה יכולות להפוך תוך שנייה מתרופה לסם מאוד מאוד קשה.

זה מעדויות שאת ממש מקבלת?

מעדויות וחיילים שמספרים לי את מה שהם עושים, עכשיו צריך להבין באמת, מדבקת אופניים שאת הופכת אותה שאת שורפת אותה עם כל מה שהם עושים שם, תוך פעמיים זה התמכרות מאוד מאוד קשה, אז זה משהו שצריך לקחת לשים לב, כי לא יהיה מי שיחזור לשוק העבודה זה מה שאני מנסה להבין, לא משנה איזה תשתית נעשה יכול להיות שלא יהיה לנו עם מי לעבוד ואיך לעבוד, ועכשיו אני רוצה להעביר את זכות הדיבור לאגמית שבאמת עובדת על בריאות הנפש זה כל מה שהיא עושה אצלנו בחזית עם כל אנשי המקצוע.

תודה אגמית.

תודה. אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים: אחד הנושא הזה של תעסוקה, הוא משמעותי גם בנושא של בריאות הנפש, היום אנחנו רואים הרבה מילואימניקים שאו מפוטרים או שהם מפוטרים ממש או שמגיעים לחורים מאוד קטנים תוך כדי ימי המילואים, והם מוצאים את עצמם תקופות ארוכות ללא עבודה, זה מייצר חוסר משמעות, אני שומעת על הרבה מאוד אימהות שפונות אליי אומרות לי שהם לא קמים בבוקר מהמיטה, הם יושבים בחושך לבד בוכים, יש דרמה אמיתית אמיתית בתפקוד שלהם.

זה שהם מפוטרים, הערך העצמי המשמעות יורדת, אם אנחנו יכולים לעזור למעסיקים לא לפטר אותם להחזיק אותם, וגם בחורים האלה שהם מגיעים מהמילואים, הם יבואו לכמה ימים למשרד ותהיה להם משמעות ויהיה להם ערך ויהיה להם גם מקום לנחות אליו זה סופר משמעותי.

אז הנושא הזה של מעסיקים צריך לבחון איך אנחנו עוזרים למעסיקים לשמר אותם.

ויש לומר שגם זאת הוצאה אזרחית, זאת אומרת אנחנו נכנסים פה ללופ אינסופי, בסוף צריך לסייע למעסיקים למשל הרכיב הסוציאלי בשכר שהיינו צריכים ממש להתחנן שבעת הזאת האוצר יאפשר את התשלום, כי המעסיק לא יכול לשאת על גבו את אותו רכיב כשהוא נושא על גבו בשנה, אני לא יודעת אם אתם יודעים, הסיפור סוציאלי הפרשות לפנסיה דמי הבראה והכל, זה משהו שמעסיק תמיד לוקח על עצמו, יש פה תחושת שליחות של כולם, לוקח על עצמו בכל שיגרה, במלחמה לחצי שנה זה כבר הופך להיות נטל מאוד מאוד כבד במיוחד עם גיוס, ויש צו חירום שמש התחננו שיקחו אותו במצב כזה, מה קורה עם הדבר הזה לאורך זמן.

המעסיק יודע שחיילי מילואים הם הופכים את נטל כלכלי מבחינת הרכיב הסוציאלי לשלם אותו שנה אחר שנה, אלא אם כן יכניסו את זה בתשלום, ואז זה עוד תוספת שיעלו תקציבית למשק.

נכון, כי היום המעסיקים משלמים את כל הסוציאלי וזה עליהם.

ואני אתן עוד דוגמה חיה גם מנקודת המבט שלי, לא מעסיקים היום מילואימניקים, זאת אומרת מילואימניק שאיבד את עבודתו וחוזר לחופש, הוא לא יכול להיות מועסק מחדש כי השאלה הבאה ששואלים אותו זה מתי אתה חוזר, אז אנחנו צריכים לעזור וזה קורה וזה משפיע.

ומילה אחרונה לגבי בריאות הנפש שאני עוסקת בה הרבה מאוד, אנחנו צפויים ההערכות רק הולכות ועולות, בין 10,000 ל-16,000 פצועי ופצועות פוסט טראומה, אנחנו צפויים לראות פה אנשים שחוזרים ואנחנו שוכחים שמילואימניק הוא אבא, מועסק, הוא סטודנט, הוא גם בן אדם בפני עצמו צריך את הערך של עצמו, הוא בן זוג, הוא הרבה מאוד דברים, יש פה נזק היקפי שאדם לא חוזר כמו שהוא, הוא לא חוזר כמו שהוא, אנחנו חייבים לדאוג למניעה עכשיו, לא לחכות לסוף התקופה הזאת, אנחנו חייבים לאבחן אותם, לסנן אותם, להגיע אליהם עכשיו, לדאוג שהם מקבלים מענה, אנחנו רואים את זה גם בסדיר אבל גם במילואים, הם לא מקבלים מספיק מענה נפשי.

ה-1,500 שקל האלה לטיפול זוגי, זה סליחה שאני אומרת זה לעג לרש, אי אפשר לממש את זה, אבל אני אומרת אם אנחנו לא נדאג עכשיו לא יהיו לנו אנשים שיחזיקו את המשק הזה אחר כך כי הם לא יצאו מהבית, זה נזק היקפי לשנים קדימה, זה הורס חיים של אנשים, תודה.

תודה.

ואנחנו קוראות למלחמה מלחמת חרדות ברזל.

ממש.

אתן מקבלות את כל העדויות.

את כל החרדה והעדויות, תודה.

תודה. ובמעבר מכם לתנועת אימא ערה חברות.

ברשות היושבת-ראש אני אעדכן לגבי השיפוי הסוציאלי מה שנקרא.

בטח בוודאי.

כמו שהזכרת הדבר הזה חוקק, ובשבוע הנוכחי יכול להיות שזה כבר קרה או שזה יקרה בימים הקרובים, אמורים לעבור תשלומי רטרו בהיקף של 1.7 מיליארד שקל.

את זה אני יודעת, רק מה שאני רוצה להגיד אריאל, שזה לקח לנו זמן אז הצפנו לדעתי בדיונים הראשונים על זה, אבל אני לא חושבת שהמשק יוכל לשאת על גבו את זה כל שנה נכון? כי אם הארכת השירות עולה בסוף אנחנו נדרוש גם מכם כדי שאכן יעסיקו אנשי מילואים, המעסיק בסוף יודע שהרכיב הזה שהוא תמיד לקח אותו על גבו, שוב זה באמת צריך להגיד גם במעסיקים פה סולידריות ישראליות אמיתית, זה תמיד נלקח על גבי המעסיקים במובן הזה, אבל עכשיו אם המעסיקים לא יפרישו את זה, עזוב את העניין החוקי של זה או כל דבר אחר, אנחנו פוגעים ברצף של ההפרשות הפנסיוניות של חיילי מילואים, בצבירה שלהם, בזכויות שלהם, האם אלה השלכות שנלקחו לטווח של הארכת השירות? האם הסיפור של הרכיב הסוציאלי לקחת אותו כל שנה עכשיו בגלל שהם מאריכים את השירות, האם זה נלקח בחשבון?

אלה בדיוק סוגיות של מסמך רוחב שאומר מה העלות המשקית של טמינת הראש בחול אל מול החובה להכניס עוד ציבורים למערך השירות, ואני לא מדברת רק על מה שהיה עד עכשיו, גם אני ב-2012 נראה לי הפגנתי על שוויון בנטל.

אפשר לא להגיד שוויון בנטל, אפשר להגיד הזכות לשרת.

כן אני אומרת אז קראנו לזה ככה, אבל אתה יודע זה היה תקופות אחרות באמת, זה תפיסה של יותר איך אנחנו כולנו לוקחים את זה, היום אני חושבת שזה אפילו עמוק יותר, זה עמוק יותר כי זה לא רק שוויון בנטל זה מה ההשלכות של אי שוויון בנטל ומה זה עושה.

הרכיב הסוציאלי זה גם סוגייה שהייתי רוצה שתיבחן בתוך זה, כי מעסיקים ישקלו את זה ב-55 ימים בשנה, ישקלו את זה.

אני רוצה רק להוסיף לנושא הזה של הרכיב הסוציאלי, שצריך לבחון בינתיים מה קורה עם אלה שהם כבר משרתים במילואים מעל חצי שנה וקיבלו אבטלה לחצי שנה וזהו, ואין יותר ממה לחיות, עם משכנתה ילדים, צריך לבחון גם את הנושא הזה.

בהחלט תודה.

שלום תודה, מיכל הדס מאימא ערה, לקראת הדיון הזה פנינו לאלפי ההורים שחברים אצלנו בתנועה בבקשה להציף מה הם חווים מהמילואים הפרטיים שלהם, מרבית הדברים שנאמרו שהועלו על ידם כבר נאמרו כאן ואני אני לא אכביד חוץ מלאשש אותם, לא אכביד בתוספת כי זה כבר נאמר אבל יש כמה דברים נקודתיים שאולי כדאי להוסיף שלא נאמרו.

לעניין האקדמיה, אז עם כל ההתאמות שכמובן ניתנות בהרבה מאוד מוסדות וגם הם לא תמיד מספיקות, אחת הטענות שהועלתה אחד הצרכים שעלו זה לגבי מסלולים שאינם אקדמיים, שבהם אין כל התאמות וכל הקלות על המילואימניקים, בין אם מדובר על הנהלת חשבונות או ניהול עבודה, או כל מיני מסלולים מקצועיים כאלה ששם אין שום הקלות והתחשבות במילואימניקים.

לגבי התעסוקה, אז גם כאן באמת התחושה היא שיש הרבה סולידריות אבל הקשב יורד והרבה פעמים באמת נתפסים המקומות, ואז אומנם יש את החוקים שמגינים מפני פיטורים, אבל יש תחושה שהרבה פעמים המעסיק מחכה עד לרגע הראשון שמותר לו לפטר, ואז מממש את זכותו לפטר.

בהקשר הזה גם אותם צעירים שבעצם גויסו למילואים מיד לאחר השחרור או תקופה קצרה לאחר מכן ועדיין לא התחילו את חייהם, בעצם שנמצאים כרגע באיזה שהוא לימבו, הם בין מילואים אחד השני או בין שני לשלישי, מאוד ברור להם שהצו הבא בדרך, אז מעבר לזה שמעסיקים באמת מעלים את השאלה הזאת, גם הם עצמם מתקשים לגייס בתוכם את המוטיבציה להתחיל איזה שהוא מסלול, כשברור להם שהוא יקטע רק השאלה היא מתי ולכמה זמן.

נוסף על כך כשהם כבר שבים אז באמת דובר פה גם על בריאות הנפש, הם צריכים את השהות הזאת, הם צריכים את השהות כדי לאסוף את עצמם אחרי החוויות הקשות שהם עברו, גם החודש הפוגה הזאת שניתנת להם הוא לא באמת מספיק, לפעמים הם מתחילים לעקל את מה שהם עברו רק אחרי יותר זמן באזרחות, ואז שוב הם לא מתחילים לטפל בעצמם כי עוד רגע אני נכנס שוב אז למה לי לגעת במשהו שעלול.

זאת אומרת יש לנו פה איזושהי חבורה גדולה והולכת וגדלה של אנשים, של נשמות שרוטות ופצועות שאין להם את השהות לאסוף את עצמם, תוסיפו על זה את העדר התכנון לגבי מילואים או קי, צו 8 מאפשר, אז בעצם הם בכוננות הקפצה, ישנים עם נעליים כבר חודשים רבים, וגם כשהם כבר מגויסים לא תמיד יודעים לכמה זמן, מקצרים להם, מאריכים להם, משתמשים בהם כאיזשהו פקק בלי להבין או בלי להתייחס להשלכות האלה, מה שמחבר אותי מאוד לתחושה הזאת של משאב שנגמר, זאת אומרת זה לא משאב אינסופי, והתחושות שהיו באמת מלאות במוטיבציה, ובתחושת שליחות ובהבנת הצורך ולשם מה, הולכות ומתפוגגות ככל שהמלחמה הזאת היא ממשיכה ללא תאריך סיום או יעד.

וכשתוסיפו לצד זה את הפיל שבחדר, שאנחנו שואבים מים מבאר הולכת ומתייבשת, מכניסים את כולם למשמעת מים כי אין מים בבאר, במקום להזרים עוד מים לבאר.

משל נכון.

ואנחנו מנסים לתקן בשוליים את הנזק שבבסיסו בכלל לא מטופל, לא נדון, לא מגיע מספיק, ועליו מתיישבת גם תחושת הפראייריות ותחושת הניכור מהמדינה, ואת התחושה שבאמת לא יכול להיות פה עתיד לאותם ילדים שכרגע זרקו את עצמם באמת עבור כולנו, כך שהתחושות האלה נמצאות אצל כולם, אנחנו אמנם לא עשינו מחקר כמותי אבל מהמחקר האיכותני שלנו הדברים האלה עולים ונשמעים בכל מקום, וכתוצאה מכך זאת אומרת אנחנו ניסינו בצניעות להציע גם כמה המלצות, ודוקטור רתם סיוון היא זאת שתציג אותם מטעמנו.

אני רק רוצה שנייה רתם להוסיף לכם, שאנחנו הגשנו בקשה להצעת חוק לתעדף מילואימניקים על פני כל סטודנט אחר בעיקר בענייני מעונות, וקיבלנו תשובה ממשרד המשפטים ואנחנו נלחמות בה כרגע, שאי אפשר לפגוע בזכויותיו של הסטודנט הערבי.

אבל לדעתי יש כאלה הצעות שמתקיימות, זאת אומרת בקמפוסים דבר כזה מתקיים.

לא, אז אני אראה לך אני אשלח לך, אנחנו קיבלנו תשובה מסודרת ממשרד המשפטים שאי אפשר לתעדף את הסטודנט המילואימניק, כי כרגע מדינת ישראל החליטה לתעדף את הסטודנט הערבי וכל דבר שהולך על זה פוגע בו, אני אשלח לך את התשובה של משרד המשפטים.

זה נופל משפטית על אפליה, אני מכיר זה מניסיון לקדם זכויות למשרתי מילואים עוד לפני ה-7 באוקטובר וזה נופל על אפליה.

על אפליה כביכול כי כרגע החליטו לתעדף את הסטודנט הערבי, אני אראה לך את התשובה אני אשלח לך אותה.

תקשיבו פשוט אני הייתי שנים באגודות סטודנטים בחיפה בהתאחדות גם, ובכלל אני זוכרת שאפשר לייצר סל הטבות לחיילי מילואים, זה דבר שגם עסקתי בו ועשינו, אני הייתי מי שהובילה את הפעם הראשונה שהכירו בנקודות זכות לשירות מילואים באוניברסיטה, חיפה היינו הראשונים שעשינו את זה.

אבל לפני כמה שנים מדינת ישראל החליטה שהיא שמה את הסטודנט הערבי היא מתעדפת אותו בכל האפליות המתקנת, אני לא נגד הסטודנט הערבי אני רק אומרת את התשובה שקיבלנו.

אני רוצה להגיד רק איילת, אין לנו שום בעיה עם הכרה באוכלוסיות מיעוט והצורך שלהם להשתלב בעולם התעסוקה, וזה גם אפרופו אינטרסים משקיים זה גם עניין משקי, אבל אין שום סתירה בין זה לבין מי שעושים שירות ורוצים לתת להם איזושהי הטבה, אני רוצה לראות את התשובה תשלחי לנו.

אני רק רוצה רק בהקשר הזה ותודה גם לאיילת, כי באמת בסוף בסוף אנחנו נופלים על הבירוקרטיה, בסוף אני מוצאת את עצמי אני גרושה, הגרוש שלי סיים 160 ימי מילואים בחצי שנה האחרונה ואני זכאית לימי חופש, מצאתי את עצמי יושבת ערב שלם ממלאה את הניירת של השמונה ימי חופש האלה, ומחפשת את התאריכים שהוא היה במילואים ואני בדיוק לקחתי חופש וזה על כלום, זה בירוקרטיה כזאת קטנה כזאת קטנה.

בסוף כשאנחנו לוקחים את כל מה שנאמר פה, וזה נכון גם לסטודנטים, אגב דיברו פה על אקדמיה, אני רוצה להגיד מהעולם של הרפואה יש לנו עשרות רופאים שעוזבים את הארץ, בקבוצת הפייסבוק של הרופאות בישראל יש בה 10,000 רופאות, כל שבוע לפחות שתיים מפרסמות שהן מוכרות את כל תכולת הבית שלהן כי הן עוזבות כל שבוע, אז אין לי את המספרים אבל זה גם קורה, ואנחנו נראה את זה בעוד תחומי חיים, ועוזבים הטובים, עוזבים אלה שמתקבלים, אנחנו נשארים פה עם אלה שבחרו לא לעזוב או לא יכלו לעזוב, אז זה הרבה יותר רחב מזה.

ולכן שאנחנו מנסות כן רגע לסכם את כל הדבר הזה לאיזושהי אמירה כוללת, אז יש פה באמת צורך גם בתגמול ופיצוי, אם זה של מעסיקים ולעודד אותם ואם זה של המשרתים עצמם, יש פה צורך לסייע לעסקים קטנים, יש פה צורך להקל בבירוקרטיות באופן גורף, העסקים הקטנים מספרים את אותו סיפור שהם לא מצליחים להתמודד עם הבירוקרטיה כדי לקבל את ההחזרים שמגיעים להם, ורואי החשבון גובים מהם גם אחוזים מסוימים מההחזר כדי לעשות עבורם את העבודה הזאת.

אנחנו צריכים ליווי מקצועי ותעסוקתי ודובר גם על זה פה, יש לי בן שהשתחרר וקיבל צו גיוס לעוד חודש ובחודש הזה הוא מסתובב מחפש את עצמו, הוא לא ירשם לפסיכומטרי, הוא לא יתחיל לעבוד, אפילו לא נסע לחו"ל עם הצוות, כל הצוות נסע הוא אמר אני לא מסוגל אפילו לנסוע עם הצוות שלי כי עוד דקה אני נכנס איתם חזרה לרפיח.

אז יש לנו פה מעגל שלם, ולכן אני חושבת וזה נעמה לכם אולי לנציגי האוצר שפה, זה לחשוב על הקמה של מנהלת רב משרדית שתטפל בכל המכלול של הדבר הזה, תתקצב אותו באופן מלא, איזה שהוא גוף רב משרדי שייתן מענה הוליסטי לכל התמונה הזאת, ולא שזה ידון כל פעם בוועדה אחרת וכל פעם במשרד אחר, ופעם זה משרד האוצר ופעם זה משרד התעסוקה, ופעם זו ועדה כזאת ופעם זו ועדה אחרת, על צווי ה-8 כבר ישבנו בוועדה קודמת עם איילת השחר ונציגים אחרים.

אני באמת חושבת שהדבר הנכון ביותר לעשות יהיה לחשוב איך מקימים גוף אחד, ושיושב ומתכלל את כל הצרכים האלה ומתוקצב בהתאם, בכדי לתת את המענה ואת המעטפת הכוללת.

קודם כל תודה, אנחנו נכניס את זה גם למסקנות הדיון, נבדוק בכל מקרה אולי לעת הזאת באמת צריך מנהלת שמתכללת את כל סיפור המילואים.

אני רק רוצה להגיד שבסופו של דבר תכלול לא פעם יגע במובנים סוציאליים, כשבסוף יש כאן עניינים הרבה יותר עמוקים, ערכיים ודרמטיים, זאת אומרת אם עכשיו יעבירו פה חוק השתמטות ויעשו מנהלת לחיילי מילואים זה לא ממש שיעזור, צריך רק לזכור את זה.

בוודאי שכל אחד מהדברים האלה צריך להיות מטופל נקודתית, ועל החוק אנחנו דיברנו ועוד נדבר הרבה, אבל אני אומרת שוב יש פה הרבה יותר מידיי נקודות שצריכות טיפול כולל.

תודה רתם. אני עוברת לגלי ברוורמן מנהלת מטה הסברה אחים לנשק, תודה גלי שהגעת.

תודה רבה. בדיון לפני יומיים בבג"ץ בנושא גיוס החרדים, הוצג יעד של 3,000 חרדים שהצבא ידע לגייס מיידית, אפילו ביעד הזה נציג הממשלה לא הסכים להביע תמיכה, השופטים סולברג ווילנר שנחשבים שמרנים מחו כנגד המספר שנראה להם מינימלי ולא מספק לאור המציאות שלנו אחרי ה-7 באוקטובר שהובילה לסבב גיוס מילואים שלישי לחלק מהמשרתים כמו שכבר נאמר פה.

זוהי בדיוק הקריאה שאני ארצה להשמיע כאן היום בכנסת, נטל השירות והמילואים המוטל רק על חלק מהאוכלוסייה היה תמיד לא הוגן ולא שוויוני, אבל עכשיו הוא הפך לבלתי אפשרי בתוך המציאות המדממת, חיילי מילואים שגויסו ב-7 לאוקטובר ושירתו חודשים ארוכים שוחררו ומיד קיבלו צו גיוס שני ואפילו שלישי, המוטיבציה שלהם גבוהה, המסירות והנכונות לחרף את נפשם למען ישראל לא השתנתה, אך הם לא יוכלו להמשיך ולשאת בעול הזה למשך חודשים ארוכים, החיילים נשחקים, המשפחות מתקשות, עסקים קורסים, הכשרתם של הסטודנטים נפגעת, והמעסיקים לא יכולים עוד להרשות לעצמם להעסיק אנשי מילואים.

העול על הכתפיים כבד והוא נעשה כבד אף יותר כאשר מסתכלים לצדדים ורואים שלא כל האזרחים נכנסים תחת האלונקה, כאשר לחלק מן האזרחים בישראל יש זכויות אבל הם לא שותפים לחובות, כאשר כספי המיסים שאנשים מרוויחים בעמל רב משמשים ככספי תמיכה למי שאינו מוכן לקחת חלק בנטל.

הממשלה ביד אחת מבקשת לחוקק חוקים אשר מכבידים את הנטל על האוכלוסיות המשרתות, דיברנו על חוק שמאריך את שירות המילואים ומגדיל את ימי המילואים, וביד השנייה מקדמת הממשלה הצעת חוק שממשיכה את אי גיוס החרדים ואת ההשתמטות הקבוצתית הרחבה.

נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה מראים שרק אחוזים בודדים של חרדים משרתים בצבא, מאות בודדות מתוך מחזור של 14,000 צעירים חרדים המסיימים י"ב בכל שנה, וזה בלי לכלול את הנשים החרדיות שאינן משרתות כלל, בישיבות לומדים במקביל כמעט 67,000 צעירים בגילאי גיוס.

איך אפשר לקבל את הפערים האלה? את האפליה הזו בין צעיר חרדי שמקבל תמיכה מהמדינה לבין צעיר חילוני מסורתיות או דתי, שבאותו זמן מצפים ממנו לשרת שירות סדיר ולאחר מכן במילואים, להתעכב ברכישת השכלה, בהתפתחות האישית והמקצועית ולסכן את חייו למען המדינה.

הצעת החוק שמבקשת הממשלה לקדם במושב הזה של הכנסת, היא הצעה רעה שלא עושה דבר לשיפור השוויון וההוגנות, לא הייתה טובה אז ובטח שלא טובה היום, יש בה יעדי גיוס נמוכים, היא לוקחת בחשבון גיוס בגיל מבוגר של חיילים שלא עונים על צורכי צה"ל לחיילים קרביים בהכשרה מלאה, וגם הסנקציות שמציגה הממשלה בטווח המיידי חלשות, והם יחולו רק אחרי שבע שנים.

אם לא נשנה את דרכנו ישראל לא תוכל להחזיק עוד מעמד, אם נצטרך להמשיך ולתמוך באוכלוסייה חרדית רחבה שאנשיה לא לוקחים חלק משמעותי מספיק בנטל הביטחוני ובשוק העבודה, אינם לומדים לימודי ליבה ולא מקבלים הכשרה מקצועית ואקדמית כדי להשתלב במשק הישראלי, ישראל שגדלנו בה לא תמשיך להתקיים, הציבור היצרני עלול להגר מישראל, אנשי עסקים עלולים להעביר את עסקיהם לחו"ל, ואז אפילו התחזיות הדמוגרפיות הקשות שאנחנו מכירים לפיהן, בעוד 25 שנה החרדים יהיו רבע מאזרחי המדינה וכמעט חצי ממחזור הגיוס היהודי יראו לנו כתחזיות אופטימיות, מי יפעיל אז צבא חזק, מי יוביל את הסטארט אפ ניישן עם כלכלה מתקדמת.

האיומים על ישראל רבים, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להמשיך עם המצב הקיים, זה הזמן להכרעה, לשינוי של המהלך ההיסטורי, ולשותפות אמיתית בנטל.

תודה רבה. אני עוברת עכשיו לחשובות לא פחות, לנשות חיילי המילואים והפורום, תודה שגית, שגית תודה שהגעת לכאן.

תודה רבה.

קודם כל להגיד שהמלחמה הזאת באמת הנכיחה לנו זווית, סוגיה שלרוב היא פחות נוכחת אם כי היא קיימת כמו שגם הציגו, ואני כן מודה לכן על הקמת הפורום והמצב הזה, כי צריך לדון בכל ההיקף של המצב והמציאות, טיפול בילדים, החזקת הבית, ההשלכות התעסוקתיות עליכן, כל היבט אז תודה שאת כאן.

תודה על הדיון החשוב הזה. מאז חודש דצמבר כשאנחנו מציפות את כלל הקשיים של משפחות המילואים, וביחד עם הצפת הקשיים הצגנו מגוון רחב של פתרונות, פתרונות שיעזרו לנו חזית העורף להישאר חזקות, מתווה ה-9 מיליארד של משרד האוצר ומשרד הביטחון נכתב ביחד איתנו, ואנחנו מודות על כך, אך המתווה שנתן מעטפת הוא נתן מעטפת יחסית טובה לתחילת הלחימה כשלא חשבנו שהיא תימשך לאורך זמן כל כך ארוך, ועל כן היום יש צורך לתת מעטפת רחבה יותר שעוזרת לנו להמשיך להיות חזקות, דובר פה מקודם על 1,500 שקל שאנחנו מקבלים על טיפולים רגשיים, נפשיים, זה לכלל בני המשפחה, אם יש לי שלושה ילדים אני צריכה להחליט בתוך זה למי אני נותנת.

זה לעג לרש ממש ככה לא הגיוני.

היה לנו הישג משמעותי בשבוע שעבר, עם העברת החוק התקדימי וההיסטורי שמגן על נשות המילואימניקים השכירות מפני פיטורים והוצאה לחל"ת, אנחנו רואות כי ישנה הבנה מהמחוקקים כי משפחות המילואים מהוות תא משפחתי אחד, ומכאן שיש השפעה תעסוקתית על נשים לאור גיוסו של בן הזוג.

לא ברור לנו והזוי מבחינתנו שלא מבינים את אותם על דברים על נשים עצמאיות שמנהלות עסקים, יש 17,200 נשים עצמאיות כאלו, כשלרובנו ילדים קטנים, כשרובנו בתחילת הדרך העסקית שלנו, דובר פה מקודם על הטווח גילאים על זה שאנחנו רק מתחילות את החיים העסקיים שלנו.

הפערים בין נשים נשות המילואימניקים העצמאיות לבין המילואימניקים העצמאים הם גדולים, מתוך נתוני סקר שערכנו בפורום בחודש מאי האחרון עולה כי 83% מהמילואימניקים העצמאיים ובני בנות זוגם דיווחו כי מצבם התעסוקתי השתנה לרעה,כ-47% מהמילואימניקים ובני בנות זוגם העצמאים דיווחו שהכנסתם ירדה ביותר מ-50% לעומת התחזית, 62% מהמילואימניקים ובני בנות זוגם פספסו הזדמנויות תעסוקתיות ועסקיות בצל שירות המילואים, 31% מהמילואימניקים דיווחו כי הפגיעה מורידה את המוטיבציה לשרת.

הסיבות העיקריות לפגיעה בנו נשות המילואימניקים, שמשום מה יש איזושהי ציפייה, הנה הוא היה שלושה, ארבעה חודשים, הוא חזר הביתה מה את רוצה את יכולה לחזור לעבוד, לא אנחנו לא יכולות לחזור לעבוד, כי יש חוסר יכולת לתכנן קדימה בתקופה של אי וודאות, עסק צריך ודאות, כשאין ודאות אנחנו לא יכולות לתפקד, בעלי לפני שבועיים קיבל הודעה שתוך שבועיים הוא מוקפץ עוד פעם, אני התמוטטתי למשך יומיים, איך אני אמורה ביומיים האלה לדבר עם הלקוחות שלי להמשיך לעבוד, כמוני קיבלו את ההודעה הזאת בעוד ארבע פלוגות לא יודעת בדיוק לא מכירה את המונחים הצבאיים, אבל באותו רגע קיבלו את אותה הודעה כמות מטורפת של מילואימניקים, איך מצפים מאיתנו בתקופה כזו להמשיך להחזיק את העסק כשיש לי שלושה ילדים קטנים בבית שרק היום מבינים את ההשלכות של זה?

חוסר היכולת לעבוד באותו היקף שעות גם בהיעדר בן הזוג וגם כשהוא חוזר הביתה, כבר נאמר פה הם לא חוזרים אותו הדבר, הם איבדו חברים הם עברו מלחמה, הם לא היו בחו"ל הם לא נהנו, אנחנו לא יכולות לצפות מהם ולצערנו צה"ל לא הכין אותנו גם, למה זה אומר כשהם חוזרים ממלחמה כל כך ארוכה.

כמו שאמרתי חוסר היכולת לתכנן קדימה בהיעדר ודאות של משך השירות בצו 8 או בתעסוקה מבצעית, חוסר הוודאות להמשך התעסוקה המבצעית לאחר סיום הצו, קושי לשקם את העסק בתקופת השחרור בשל הידיעה שבן הזוג יגויס שוב לתקופה ממושכת, נזק כלכלי לטווח הארוך וקשה לכימות או להוכחה, מאחר ומדובר בעסקים צומחים שרציפות הפעילות העסקית קריטית עבורם, אני יכולה להעיד על עצמי אני ביותר מ-50% נזק נכון להיום, כשהוא נמצא בבית אני לא מצליחה לשקם את העסק שלי, זה לא קורה ברגע אני עסק בצמיחה, העסק שלי קם לפני ארבע שנים, ביטלתי עסקאות, ביטלתי חוזים, לא הם לא עמדו וחיכו לי ביום שאחרי.

הפגיעות מתמשכות גם בתקופה בין תקופת המילואים ולא רק בזמן שבן הזוג נמצא במילואים פעיל, עסק שהיה בעצירה במשך תקופה ממושכת לא חוזר ברגע אחד לעשייה מרבית, אני מספרת הרבה פעמים את הסיפור שלי, אבל הסיפור שלי הוא רק דוגמה קטנה לסיפור של עוד 17,200 נשים עצמאיות, יש לנו קבוצת וואטסאפ של מעל 550 נשים עצמאיות, אנחנו בקשר מתמיד, אנחנו מדברות כל יום, תכף רות תספר מהצד שלה, הסיפור שלי הוא הסיפור של כולנו, זה הולך וחוזר ומה מצפים שנסגור את העסקים? כי לשם המדינה מובילה אותנו כרגע כשאין לנו את המעטפת.

והצפנו לא פעם שאנחנו מצפות שישוו את התנאים הניתנים לאנשי המילואים לנשות המילואימניקים, ביום שהם חוזרים הם ממשיכים לקבל במשך חצי שנה תמיכה מרשות המיסים ומקרן הסיוע, אנחנו ביום שהם חוזרים אנחנו כבר לא מקבלות את התמיכה הזאת, באנו וביקשנו סיוע במימון כמו שניתן בקורונה, בקורונה קיבלנו 5,000 שקל לקידום העסק מחדש, לשיווק העסק, היום אנחנו פונות ליוזמות פרטיות, אני מצפה מהמדינה ששלחה את בן הזוג שלי ב-7 באוקטובר להילחם שתיתן לי את המעטפת, בחרתי להיות עצמאית עם כל הקושי של מה זה להיות עצמאית במדינת ישראל, לא בחרנו במלחמה הזאת, אתם לוקחים אותם תדאגו לנו.

אנחנו מצפות שאם יש מענה של מעו"ף לקבל את המענה הזה גם, ולא שיגידו לנו התקציב עבורכן הסתיים, אנחנו מצפות לקבל עדיפות במכרזים ציבוריים, אנחנו הופכים והופכות להיות נטל למדינה במקום שיוקירו ויכירו בשירות הצבאי שלנו במילואים האלה, אנחנו עושים את זה מתוך הבנה ומתוך חשיבות הדבר, יש חטופים ויש חטופות שצריך להחזיר אותם הם לפני הכל, אנחנו ממשיכות להיות חזקות קודם כל בשבילם, אבל המדינה צריכה לדאוג לנו שנוכל להמשיך להיות חזקות, כי יש פה ילדים ויש פה בעלים שצריכים גם את האישה חזקה, ואם אני מתמוטטת ואם אני לא חזקה הם לא יכולים להיות חזקים.

דיברו פה על הרחבת השורות, אתם מדברים על גיוס החרדים, זה לא רק חרדים, יש המון מילואימניקים שקיבלו פטור בשנים האחרונות, צה"ל באחת הוועדות הודה בזה שהם סגרו יחידות, שהם צמצמו כי חשבו שצריך צבא קטן, תחזירו את הפטוריסטים האלה, הם מסתובבים בינינו.

נכון את צודקת, דרך אגב מעלים אפילו חיילי המילואים עצמם, הוציאו אותם לפטור הם אומרים אנחנו - - -

נכון, אנחנו רוצים אנחנו בקשר, יש קבוצות פייסבוק עם מעל 25,000 מילואימניקים שמתחננים לחזור לשורות, צה"ל לא מסוגל להכיל אותם תתמודדו, היה לכם שבעה חודשים להכשיר, להעביר הכשרות, לעשות את כל מה שצריך כדי להוריד את הנטל מאיתנו, לא יכול להיות שאלכסנדרוני, שגבעתי שכרמלי נמצאים בסבב שלישי ובסבב רביעי, משפחות מתמוטטות.

אגב זה חייב לשלוח באמת שאלה, למה לא להחזיר את הסד"כ?

כי אי אפשר.

זה לא הגיוני להכביד את הנטל כל כך על מי שלא, אמרו צבא חכם גם אנחנו היינו שם, אני גם אומרת תשמעי דברים שאני אמרתי.

אבל נפל עלינו ה-7 באוקטובר.

אבל המציאות השתנתה וצריך להכיר את המציאות האחרת נכון.

אז משרתי המילואים ובנות זוגם כמו שאמרנו מהווים תא משפחתי אחד שמתנהל כיחידה כלכלית אחת, פגיעה בפרנסה של בת הזוג היא פגיעה ישירה בפרנסת משרת המילואים, מן הראוי שאנשי המילואים ונשותיהם לא יפגעו כלכלית בשעה שהם נושאים בנטל ההגנה על המדינה בשום אופן.

לכן יש להסדיר באופן מידי את נושא הפיצוי הכלכלי והתמיכה בעסקים של נשות המילואימניקים והחזרתם לפעילות ולצמיחה, ושוב תודה רבה.

תודה ממש תודה לך, תודה לכם ממש.

אני אוסיף שנייה על מה ששגית אמרה, נעים מאוד קוראים לי רות, בעלי מגויס מה-7.10 למעט פעמיים שחרור לשבועיים בגדול זה מה שהיה לנו בבית, אני גם מפורום נשות המילואימניקים, המציאות שלנו השתנתה לגמרי ב-7 לאוקטובר, אני עובדת גם כשכירה וגם כעצמאית, אני כבר לא עובדת כעצמאית אני כבר לא יכולה להגיד שאני עובדת כעצמאית, אני עובדת רק כשכירה ואני מודה לאל כל יום שהעבודה שלי היא מדהימה ומחזיקה אותי, והמנהלת שלי מדהימה, והיא מבינה שעכשיו הייתי יומיים עם הילדה שלי בבית כי אין מי שיהיה, והאתגר הכי גדול היום בבוקר היה להכניס ארבעה ילדים למסגרת כדי להגיע לפה, ולחכות להודעה שהוא ישלח לי חזרתי, שזה אומר שהוא יצא מרפיח והוא לבסיס באורים, וכל יום כזה וכל יום כזה שאנחנו מתחילים אותו מההתחלה, ועוד פעם נכנסים ללופ הזה האין סופי של עוד פעם מילואים ועוד פעם לבד, והחיים המשיכו, זאת אומרת אני כל הזמן בתחושה שהחיים במדינה המשיכו ואנחנו קצת תקועים מאחור.

ואם אמרנו על הפראיירים של המילואימניקים, אנחנו גם לפעמים קצת מרגישות את המקום הזה שאנחנו קצת נדפקנו, ואנחנו לא יכולות לעבוד מספיק בעבודה שעבדנו בה לפני, ואנחנו לא יכולות להחזיק את העסק שלנו, וגם המעסיקים לא תמיד סבלניים אלינו כי מה לעשות, בסוף אנחנו פחות פרודוקטיביות בתקופה הזאת, ואם יש לי ילדים בבית שצריכים אותי אז זה רק אני ורק אני צריכה להיות איתם, ולא מזמן הצלחנו להבריח חופשה שטסנו, וברגע שנחתנו בנתב"ג שאלו אותו אם הוא כבר יכול לעבור לקחת את הנשק חזרה.

זאת אומרת זה המצב וזה המדינה, ואנחנו במצב הזה ולא בחרנו בזה, וכל מה ששגית אומרת זה נכון, כשאומרים מילואימניקים אני מרגישה שמדברים עליי, למרות שאני לא עושה מילואים בעלי עושה, אבל אנחנו ביחד אנחנו אותו תא משפחתי, אנחנו באותה חוויה, ולקבל אותו חזרה הביתה וכל פעם מחדש לעבור את אותו השלב הזה של רגע בואו נחזור לחיים ובוא ננסה לשקם את מה שהיה, ומנסים לרווח והצבא מנסה מצידו, אוקי קחו שלושה ימים בבית כל שבוע תהיו יותר, אבל זה לא מציאות של חיים רגילים, זה מציאות שאנחנו כל הזמן באיזושהי מגננה של מה יקרה עוד. אני פעם אחרונה שהוא אמר לי אני יוצא בלי להגדיל לפני, סתם הוא יצא לפגישה בעבודה הוא אפילו לא יצא למילואים התחלתי לבכות, כי מה אתה יוצא? מה קשור לצאת למה לא אמרת?

כל הזמן החרדה הזאת שאנחנו כל הזמן באיזושהי תקופה שאנחנו לא יודעים למה לתכנן ולמה להתכונן, ובאמת תחושה שאנחנו לבד בדבר הזה, זאת אומרת 100,000 חיילי מילואים זה לא הרבה, 100,000 עם משפחות זה לא הרבה, אבל זה 100,000 משפחות שכבר שמונה חודשים במצב הזה.

תודה רות.

זה די מדהים שהן אומרות פה אנחנו יחידה כלכלית אחת, כשהרי ברור הרי גם בדיווחים למס הכנסה, את בת הזוג הרשום ובן הזוג הרשום, אז כאילו איך אפשר להתייחס פעם אחת כיחידה משפחתית אחת לטובת מס הכנסה, אבל לא לטובת ההתייחסות והפיצויים למילואימניק.

אבל אני חייבת לעבור למשרדי הממשלה, תודה נקודות חשובות. אני רוצה בבקשה לעבור לאורטל מקונן ממשרד העבודה, מנהלת תחום צעירים ויוצאי אתיופיה מנהל האוכלוסיות, אורטל לא פה? משרד העבודה מישהו פה? תמר מירסקי? תמר ממשרד הכלכלה והתעשייה, הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, באמת נשמח ממך על העסקים הקטנים בישראל שאחרי המלחמה וכרגע, האם הוקמה באמת תוכנית ייעודית לעסקים קטנים של מילואימניקים? תודה שאת כאן.

תודה. אני אציין שתי תוכניות שיש לבעלי עסקים במילואים: התוכנית הראשונה שהיא בימים אלה התחילה לרוץ, אנחנו בעצם לקחנו תוכניות קיימות והסטנו אותם לטובת בעלי העסקים והמילואים, אחת זה תוכנית לקידום מיזמים שעוזרים לעסקים, זאת אומרת חוץ מהעבודה השוטפת שלנו דרך מעו"ף שהזכירו כאן שאנחנו מסייעים לעסקים בייעוץ ובקורסים ובכל מה שיכול להכשיר ולעזור להם לקדם את העסק, יש לנו גם תלוי תקציב תוכניות ייחודיות כשהתוכנית הזאת בעצם אומרת, שלצד זה שאנחנו עוזרים לעסקים באופן פרטני אנחנו נסייע לעסקים שיכולים לעזור להרבה עסקים, ויצאנו בקול קורא, זה תוכנית שקורית אחת לשנה, והשנה יעדנו אותה למיזמים של מילואימניקים, מיזמים שהם יכולים לעזור לטובת הרבה עסקים.

ומה לגבי נשותיהם?

קודם כל, כל מה שאנחנו מוצאים לפועל כסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים זה תוצאה של מדיניות.

אבל כמה התקציב?

מתבקש שהחצי השני שנותן לא פחות אם לא יותר תתייחסו אליו גם.

מסכימה. מה שבינתיים ביכולתנו בכלים שיש לנו - - -

מה התקצוב שניתן לכם לזה?

3 מיליון לתוכנית הזאת.

זהו?

כן. אז זה תוכנית שעכשיו אפשר לגשת אליה והתמיכה היא עד 0.5 מיליון שקל למיזם, השתתפות של 35%.

3 מיליון עד 0.5 מיליון למיזם לא נשמע לי כמו משהו שיעזור להרבה.

דיברתם עם השר לגבי נשות המילואים? זה עלה בכלל? מדיניות זה בסוף שר, לשר יש מדיניות, אם הוא יחליט שהמדיניות היא לסייע לנשות המילואים אז אתם תתייחסו לזה ותתנו לזה את מה שמתבקש.

זה משהו שצריך להגיב עליו.

אין כזה דבר, זאת אומרת אתם לא יכולים להתעלם מהדבר הזה, ישבו פה והסבירו לכם, עכשיו המסקנה שלי מזה, זה שהיא תיקח את מה שהיא שמעה פה עכשיו לשר.

על מה את מדברת? על נשות חיילי המילואים? 3 מיליון שקל?

אבל גם אי אפשר להתעלם מהם, אם זו מדיניות אז שיפנו לשר.

שלי, אנחנו מדברים פה על זה שגם לחיילי המילואים בעצם אין כלום, זו תוכנית שהיא סימון וי, סליחה את לא העניין, המדינה לחלוטין עשתה משהו כדי להגיד שהיא עשתה, 3 מיליון זה לא רק לעג לרש, מתקצבים פה 30 מיליון לעמותות שאמורות לעודד אי נשירה מישיבות ויציאה לצבא ולשוק העבודה, עמותות שמעודדות את ההשתמטות, אנחנו מתקצבים את זה היום כלכלית המדינה, אבל פה התמיכה בעסקים לחיילי מילואים 3 מיליון, עשירית, זה ברמת הבלתי נתפס.

זאת אומרת, אני אפילו יותר כועסת, למה? כי משרד הכלכלה אומר אני עשיתי משהו אבל בעצם הוא לא עשה. זאת אומרת, זה להגיד גם עשינו אבל זה בעצם לעג לרש, כבר עדיף לא לעשות, עדיף להגיד אנחנו בתוך החידלון, כי להגיד אנחנו עושים אבל בעצם תמיכה של עד 0.5 מיליון שזה יכול להגיע תאורטית לשישה אנשים עד כ-10, 15 עם תמיכה פחות, אנחנו מדברים פה על כל כך הרבה חיילי מילואים, כל כך הרבה עצמאי ועסקים מתוך המילואים, איך אפשר שמונה חודשים אחרי להוציא כבר משהו עד 3 מיליון, אני לא מבינה איפה המדינה? איפה המדינה? האינטרס של המדינה שעסקים לא יפלו אינטרס של המדינה, מרבית כלכלת המשק נשענת על עסקים קטנים ועצמאיים זאת האמת.

אתם יודעים גם לא דיברנו על תאגידים גלובליים ושלוחות בינלאומיות, וזה שאותם לא מעניין חיילי המילואים כי הם לא חיים את המציאות הישראלית, הם בכלל מבחינתם יש ירידה בתפוקה, ירידה בפריון ומציאות שגורמת לשקול מחדש אם בכלל לעבוד עם ישראל, זה השארתי אמרתי טוב זה כבר נושא בפני עצמו על מה עושים בעידן הגלובאלי, אבל פה אני לא מצליחה.

אני אגיד, קודם כל אין ספק שאנחנו חושבים שהעסקים הקטנים והבינוניים הם המנוע של המשק הישראלי.

זה הסטטיסטיקה גם אומרת.

9% מהעסקים בישראל הם עסקים קטנים ובינוניים והם מייצרים 60% מהתוספות במשרות ו-50% מהתוצר אין ספק בזה.

אני אגיד לגבי התוכנית המסוימת הזאת, שזה סיוע שניתן למיזמים לטובת עסקים, זאת אומרת שזה לא מגיע רק לעסק אחד.

מה שם התוכנית?

זה קול קורא לתוכניות למיזמים, זה נמצא באתר שלנו הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים.

האמת היא אין סיבה להנגיש את יותר מידי זה גם ככה מאוד שולי.

אוקיי זה בעצם מינוף אבל כן של תקציב ממשלתי לטובת עסקים שכן ישימו כסף נוסף ויעזרו לעוד עסקים, אז זה לא רק לעסקים שיקבלו.

אני אגיד גם שהתוכנית הזאת הייתה מוטלת בספק כי זה תקציב שהוא כל שנה מתחדש, ובשל הקיצוצים בתקציבים הממשלתיים התוכנית הזאת בכלל לא הייתה אמורה לצאת לפועל השנה, והיות והיא יצאה אז כאן הקדשנו אותה.

כן אבל השנה גם חבל שיצא לפועל טבח ומלחמה, אבל הדברים יצאו לפועל השנה ואז צריך להתאים את המדינה למציאות הזאת, זאת אומרת זה לא לפנים משורת הדין, זאת המציאות שמחייבת אותנו להתאמות ולעדכון גרסה.

אני מודה לך תמר, אני חושבת שזה לא מספק.

אני רק אזכיר שיש עוד תוכנית של שעות ייעוץ מסובסדות בצורה יותר משמעותית למילואימניקים בעלי עסקים, היא תוכנית בשיתוף צה"ל ומחלקת משאבי אנוש, והיא בישורת האחרונה היא צריכה לצאת עכשיו.

כן יש לנו שיתוף פעולה עם פורום נשות המילואימניקים שעשינו איתם כמה קורסים משותפים לטובת בעלות העסקים.

בתשלום אבל רגיל.

מה זאת אומרת? זאת אומרת הצעתם להם פשוט להשתתף בקורסים אבל במימונם?

קורסים ייעודיים.

ייעודיים אבל בתשלום רגיל.

למה לא מסובסד?

קודם כול כל הקורסים שלנו מסובסדים, זה ברמה של הכמה מאות שקלים להשתתפות בקורס.

כרגע בשבילם זה אתם יודעים.

בסדר אני אומרת התקציב בסדר זה תקציב מדינה, זה בכפוף לתקציב.

אי אפשר לנסות לעשות מאמץ שהמשרד לטובת נשות המילואימניקים יספוג את העלות של הקורסים הספציפיים? כמה ביקוש כבר יש לדבר הזה? אי אפשר לתת מה שנקרא מלגות או סבסוד מלא של המשרד לטובת הדבר? אי אפשר לבחון את העניין הזה לצבוע את זה מכסף משרדי?

אנחנו נכניס את זה לסיכום הוועדה חד משמעית.

אני אעביר את המסר הזה.

נכתוב, נוציא על זה מכתב משגם מכתב משותף.

בוודאי נדבר גם עם השר.

אני חייבת להגיד, בשלב הזה אנשים צריכים תמיכה כספית קודם כל אני מסכימה איתך לגבי הסבסוד.

לגמרי, ופנינו לנשים ובדקנו למה הן לא נרשמות, והסיבה היא שכרגע הן לא מסוגלות להוציא עוד כספים.

בסדר, תודה תמר אומנם לא מספק אבל תודה. אני רוצה לעבור למור כרמלי מילואימניקית ונציגת דור העתיד.

היי שלום. אני מור, אני סטודנטית מילואימניקית סרן ומילואים ונציגת דור העתיד של ישראל לאומות המאוחדות לשנים 2023 עד 2025 פרויקט של אימונה בשיתוף עם משרד החוץ ורשות הצעירים, אני לא אכביר במילים, גם המון המון מהדברים שהיה לי חשוב להגיד נאמרו.

שני דברים קטנים שכן חשוב לי לשים על השולחן: האחד זה כן התייחסות לאיזושהי קבוצה במילואים שאנחנו פחות מתייחסים אליה, קבוצת המשרתים, שלרגע לא תבינו אותי לא נכון, אני לרגע לא מורידה מכובד האחריות שיש כאן כלפי מילואימניקים לוחמים, אבל מילואימניקים או מילואימניקיות שלא לוחמים ונמצאים במשמרות או דברים כאלה ואחרים, זה עולם תוכן ותחום שאנחנו כמעט ולא נוגעים בו, אני הייתי ראשון, שני בקריה והנה אני כאן, אני לא לבד ויש המון המון מילואימניקים ומילואימניקיות אני חוזרת על זה.

שזה גם בעצם שירות שהוא כל הזמן פרקי זמן קצרים ומייצר אי רצף.

בדיוק אי וודאות.

או פשוט חוסר שגרה, אני על 60 ומשהו ימים מה-1 בינואר במילואים, אני חושבת על כל אלה שכרגע נמצאים מועסקים, אנשים בתחילת הקריירות שלהם שמוצאים את עצמם במצב שבו הם לא כאן ולא כאן.

יש לי פה יועצת כזו אופיר, נקראת לשבוע חוזרת, עוד שבוע חוזרת.

גם אצלי היועצים באים והולכים כל הזמן.

בדיוק, והרבה פעמים גם המעסיקים שלהם דורשים מהם, תתחייבו לי לשלושה-ארבעה ימי עבודה בשבוע, הם מוצאים את עצמם בלילות ובסוף שבוע שהם עובדים, אני לא רוצה לחשוב על אנשים שנמצאים גם עם משפחות צעירות ונמצאים בסטטוס הזה.

ועוד פעם אני אחזור לעניין הנשים, כלומר נשים מילואימניקיות שמשרתות במצב הזה, זה בכלל בעיניי איזושהי נקודה שצריך להתייחס אליה.

חד משמעית.

והנה אני חוזרת עוד פעם לרמה היותר ערכית בתור מי שמייצגת את הדור הצעיר ואת הדורות הבאים של ישראל, אנחנו אוהבים את המדינה, אנחנו רוצים לשרת, אנחנו רוצים לקחת חלק, אני חושבת שכל מי שנמצא היום במילואים מבין שזאת זכות גדולה לשרת, אני באופן אישי פשוט מודאגת מלא עלינו מסבב לחימה הבא ומה הולך לקרות בו, איך אנחנו הולכים להיראות, מי הולך להתייצב לכמה זמן, מה יהיה אחוז השחיקה, אותי באופן אישי זה מאוד מאוד מדאיג וזהו בתקווה לימים טובים יותר תודה.

תודה בהחלט.

אני יכול רק להוסיף מילה על מור.

בהחלט, שמעון וייס מנהל תחום בכיר צעירים, רשות הצעירים.

מור הייתה באוקטובר היא הייתה באו"ם, היא בכלל לא תכננה להגיע למצב הזה, אבל היא נלחמה שם ומגיעה לה מילה על זה.

נעבור למוסד לביטוח לאומי, אני רואה שכמה כאן נמצאים תגידו לי מי ידברו.

שמי מלי.

מלי עמיאל כן.

קודם כל אני רוצה בנימה אישית להגיד שאני מזדהה עם כל מה שנאמר פה, יש ארבעה ילדים מתוכם שניים, אחד בסדיר כבר מה-7 באוקטובר בעזה.

רק שיחזרו בשלום.

אמן, ואחת במילואים גם היא לוחמת וגם היא הייתה חמישה חודשים במילואים ועכשיו היא שוב במילואים, והיא סטודנטית ועובדת וכל מה שנאמר פה, אני מבינה מאוד כל אחד ואחת פה.

מבחינה בעצם של נתונים, התבקשנו להביא קצת נתונים: מבחינת כמות משרתים זה נתון שאנחנו לא יכולים לתת זה נתון חסוי.

כן נתון חסוי אני מבינה.

אבל יש לנו יש 13,125 משרתים שקיבלו אבטלה בטווח של שלושה חודשים לפני השירות כשזה מתפצל 5,797 משרתים קיבלו אבטלה גם לפני השירות וגם אחרי השירות, ו-8,472 משרתים לא המשיכו לקבל אבטלה לאחר השירות.

5,848 משרתים קיבלו אבטלה לאחר סיום השירות, ומה שמעניין בנתון הזה, רגע אני אעבור לוואטסאפ אחר, שמתוכם כ-500 מילואימניקים התחילו לקבל אבטלה אחרי שהם כבר סיימו את המילואים, כשמתוכם 113 פוטרו, זה אומר ש-113 אנשים פוטרו מיד לאחר שהם שרתו במילואים, שזה נתון קצת מדאיג.

מה שכן אנחנו הצלחנו לעשות בביטוח לאומי: יש בסביבות 1,700 מובטלים ששנת האבטלה שלהם הסתיימה והם עדיין לא ניצלו את מלא ימי אבטלה שלהם, והצלחנו עם פרשנות משפטית לתת להם לאפשר להם לנצל את יתרת הימים שנותרו להם, כמובן שאנחנו נפנה לכל אחד ואחד במסרון ונעדכן אותו, שאם הוא עדיין מובטל הוא רשאי להתייצב בשירות התעסוקה ואנחנו נשלם את יתרת - - -

אז אני רק רוצה רגע להגיד מה קרה כאן, אני קודם כל מברכת אתכם ובכלל אני רוצה להגיד, אני אומרת את זה בכל דיון ואני רוצה להגיד, ביטוח לאומי עושים עבודה באמת מעוררת השראה והשתאות, הגוף מתפקד לחלוטין נוכח הרבה גופים לא מתפקדים, ובעצם לא המדינה חוקקה חוק שמאפשר את זה, אתם לפנים משורת הדין הבנתם את המצב ודרך פרשנות משפטית פעלתם, אני מברכת על זה, זה דבר מאוד מאוד מאוד חשוב, וגם ביטוח לאומי הוא זה שמשלם לכן יש לו את כל הנתונים על למי צריך להגיע, ואז אני יותר גם סמוכה ובטוחה שתדעו להגיע גם לאותן אוכלוסיות שזקוקות לזה, בעיניי זאת בשורה מאוד חשובה שנאמרה כאן בדיון אני לא הייתי ערה לה.

אז אני ממש רק לברך על זה ולהגיד, כל הכבוד לגוף לרשות כל כך חשובה שמבינה את המשמעות שלה בעת החשובה הזו, מעט להסיר את הכובע וזה ממש ממש חשוב, מלי תודה ותודה לכם. תרצי גם להוסיף?

אני רק אוסיף דבר אחד, אני אלינה מילקין אני מנהלת אגף ביטוח לאומי, לגבי התוספת 20% שגם אריאל אמר, אנחנו בתחילת מאי שילמנו את תגמולי המילואים עבור חודש אפריל שכבר כללו בתוכם את ה-20%, ואנחנו השבוע מחר כל המעסיקים שקיבלו את התשלומי רטרו יראו את זה בחשבון הבנק, אנחנו הוצאנו תשלומים מה-7 לאוקטובר עבור קרוב ל 42,000 מעסיקים, ואם דובר פה על בירוקרטיה זה גם חשוב להגיד, כל זה נעשה בלי שום פנייה של מעסיקים ומשרתים, אנחנו הוצאנו את כל התשלומים על סמך הנתונים שקיימים אצלנו, על חשבונות בנק של מעסיקים ונתוני השכר שהם מדווחים לביטוח לאומי, עד כה נעשה הכל בלי שום ניירת בכלל, לא פניות ולא ניירת נמשיך לפעול למען המשרתים והמשרתות.

אפשר שאלה קטנה לגבי ביטוח לאומי? ברור שכשרוצים אפשר.

אגב רק להגיד משהו, ביטוח לאומי אם אין לו הסדרה אם הוא לא יכול, זה רשות היא לא יכולה לעשות מה שהיא רוצה, אנחנו מדינת חוק, זאת אומרת הם עושים מה שאפשר בתוך כל זה ומוטחים אפילו, כי הם מבינים ואני גם בפניות ציבור פרטניות אני רואה את זה, אז אני כבר אומרת את זה יש פה כמה.

אני מאוד מוקירה את הפעילות שלכם בתקופה הזאת, אני חווה את זה גם בפניות הציבור הפרטיות שאני מקבלת, משפחות שכולות ומשפחות נוספות ודברים מאוד לא פשוטים, וגם מה שאתם אמרתם כאן חשוב גם להגיד כל הכבוד כשצריך, באמת ממש.

תודה רבה, תודה.

אני אשמח לשאול שאלה, קודם כל תודה רבה על העבודה שלכם ובכלל על העבודה של כל האנשים מאוד מוערכת, תמיד כולם אפשר למצוא מקומות שאנחנו יכולים להשתפר ולעשות יותר, אבל אני מודה לכם על העבודה שאתם עושים.

אני רוצה לשאול שאלה: האם יכול להיות שמילואימניקים צוברים במהלך תקופת המילואים חוב בביטוח לאומי? האם צה"ל משלם להם את הביטוח לאומי כן או לא? כי אני קיבלתי פנייה למשל של איש מילואים שעשה תקופת מילואים ארוכה, בתוך תקופת המילואים היה לו איזה שלושה שבועות שהוא לא היה במילואים והוא קיבל דרישת חוב של 2,000 שקלים, זאת אומרת איך יכול להיות מצב כזה שהם בסיטואציה הזאת ויש להם חוב לביטוח לאומי באותה תקופה?

אני אסביר, קודם כל החובה לכל אזרח מדינת ישראל לשלם דמי ביטוח לאומי, יש מי שעצמאי משלם כעצמאי, מי שהו שכיר אז המעסיק שלו משלם, יש אוכלוסייה שהם לא שכירים ולא עצמאים שזה בעצם או סטודנטים או - - -

מובטלים?

לא מובטלים לא לא, אנשים שהם לא עובדים בסדר? וחלה עליהם חובה לשלם את הדברים עבור עצמם, עכשיו יש כנראה קבוצת אנשים נגיד שהיו בשירות סדיר, כשהם בשירות סדיר הם לא חייבים, כשהם השתחררו הם התחילו מילואים.

לא רק אבל בסדר.

ולא התחילו לעבוד והם מחויבים לשלם את דמי הביטוח, עכשיו בחוק המילואים אנחנו לא מנקים את דמי הביטוח מתגמול המילואים ככה זה בחוק, ולכן יכול להיות שנוצר מצב שאנחנו בצד אחד שילמנו להם מילואים, אבל בגלל שלא כתוב בחוק שמהמילואים מנקים את דמי הביטוח אז אנחנו לא עשינו את ההתחשבנות, ואז נוצר מצב שבאותה תקופה ששילמנו מילואים הם היו צריכים לשלם את דמי הביטוח ולא קיזזנו את זה.

את אומרת שבעצם נגיד עכשיו חייל מילואים עושה חד יומי, בעצם מגולם לו בתשלום גם דמי ביטוח לאומי כי לא ניקיתם?

לא, דמי ביטוח לאומי המעסיקים משלמים עבור השכירים, העצמאים משלמים עבור עצמם, יש מה שאנחנו קוראים ללה שזה לא עצמאים ולא שכירים, הם מחויבים לשלם לבד.

עכשיו נוצר מצב שבעצם בדמי המילואים אנחנו לא מנקים את הכסף הזה, נגיד אם מקבל קצבת נכות אז מקצבת נכות מנקים את הכסף כי הוא לא עובד אז מנקים מהקצבה, מקצבת מילואים לא מנקים לא מקזזים את דמי הביטוח.

הוא צריך להתחשבן בסוף שנה.

אז הוא צריך בעצמו לשלם את זה כל חודש, ולכן נוצר מצב שבאותה תקופה שהם היו במילואים ושילמנו להם מילואים, עדיין נוצר לו חוב.

עכשיו תחשבו על המילואימניק שנמצא בתוך עזה, את חושבת שמה שמעניין אותו עכשיו זה ללכת פיזית לביטוח לאומי ולהתחיל להתחשבן אתם? זה נשמע לכם הגיוני? חוב שהצטבר ופתאום בבום צריך לשלם אותו.

יש לי שני דברים להגיד, קודם כל אנחנו מקדמים את החקיקה בנושא שאנחנו נוכל לנקות את זה בדמי מילואים ואז זה פותר - - -

חקיקה ממשלתית?

כן.

ומה המצב של זה?

נשאל את זה בסיכום דיון.

אנחנו חיכינו, יש הצעה, יש דיונים.

קודם כל לתת הוראה גם למנוע עיקולים עד שזה יעבור, צריך לזכור שיש מצבי עיקול - - -

לא לא, אנחנו דיברנו עם מחלקת הגבייה וביקשנו שכל משרתי המילואים שלא יהיו פעולות אכיפה, יש עוד אוכלוסיות שגם נמצאים באותו מצב אכיפה.

ושלא יצבור ריביות כן.

זה שתיים, ושלוש אנחנו מנסים לאתר את האוכלוסייה הזאת שבתקופה שהיה להם מילואים גם נוצר להם חוב, כדי ליצור איתם קשר באופן יזום, ואנחנו מחכים לנתונים לראות - - -

אי אפשר לקזז כהוראת שעה לקזז מהתשלומים?

לא זה מה שהם אומרים החקיקה הממשלתית, אנחנו נבדוק איפה זה עומד, זאת אומרת ספציפית האוכלוסייה הזאת ואנחנו נבדוק, אגב זאת דוגמה למשהו שאין להם סמכות לעשות בפני עצמם, הם חייבים חוק כי הם לא יכולים להחליט, ולכן פה המדינה חייבת לעזור לכם כדי לא לעשות את זה, אבל טוב שהליכי גבייה אתם דרשתם שלא יהיו, כי זה ממש חשוב שחלילה מישהו שבאמת נמצא בעזה לא ימצא את עצמו מעוקל חשבון או משהו כזה, ואנחנו נשלח שאילתה ונזרז את זה ונפעל ותודה ממש.

שלי?

לא, אני בקשב רב פה בעניינים המקצועיים ומה שצריך.

אז אלא אם כן מישהו רוצה להוסיף משהו אנחנו נעשה סיכום דיון. בגלל הדיון על הגירעון אני שמחה שעמדנו בזמנים, אני קודם כל ממש מודה לכולם שהיו קצרים.

זה בזכותך בגלל איך שאת מנהלת את הוועדה נעמה.

אצלי ועדה זה שלוש ארבע שעות זה ידוע אבל בסדר, זו ועדה ייעודית אנחנו נוברים.

סיכום והחלטות ועדה בנושא הארכת משק המילואים על תעסוקת צעירים:

הוועדה שמעה על פגיעה במגוון רחב של תחומי החיים של אנשי המילואים ומעגל סביבתם המשפחתי, התעסוקתי והאקדמי, נדרש לקבוע עבורם סט הטבות נוספות לאלו שנקבעו במענה לפגיעה העמוקה בהם, ובכלל זה הטבת מס, תיעדוף המכרזים של עסקים קטנים של נושא מילואים, תוכנית לעידוד מעסיקים להעסקתם ועוד.

הוועדה מתריעה בפני ראש הממשלה, מערכת הביטחון ומשרד האוצר, מפני הארכת משך המילואים באופן שעלול להוביל לפגיעה משמעותית בדור העתיד של האקדמיה, הרפואה, המחקר המדעי, שוק התעסוקה ועוד, באופן המשליך על איכות המדע, יכולות ביטחוניות והישארותם בישראל, עתידם עתיד ישראל, אהבתי את התוספת של מנהלת הוועדה יפה, עתידם עתיד ישראל.

הוועדה מדגישה שהשוויון בנטל הינו סוגיה לאומית אסטרטגית וקוראת לממשלה לחתור לשוויון זה במטרה לשמר את מערך המילואים גם בעתיד, הקשיים הנוכחיים של מערך זה הוא פגיעה בהחלטתם והישארותם בשוק התעסוקה, נשר אקדמי, עצירת מחקרים, פגיעה בהכנסות המשפחתיות, סגירת עסקים קטנים וכדומה.

הועדה מבקשת ממשרד הביטחון צה"ל והמל"ג לחדש שולחן עגול קבוע לעיסוק בנושא בשיתוף התאחדות הסטודנטים, על בסיס נתון בנק ישראל לפיו יש צפי להמשך היעדרות של 0.5 מכוח העבודה יש השלכות מקרו על כלכלת ישראל בשוק התעסוקה, לרבות פגיעה בשירות הציבורי בהשקעה בתשתיות ומחוללי צמיחה ופריון, פגיעה בגיל קריטי מבחינת צבירת ההון האנושי, הן פגיעה בשנות רכישת ההשכלה, הן פגיעה בניסיון התעסוקתי לרבות השלכות לאובדן שכר מצטבר, פגיעה בהייטק ופגיעה בתעסוקת בני בנות זוג.

הועדה מדגישה את הצורך במיצוי אוכלוסיות גיוס החובה וצמצום השימוש בצו 8 והארכת משך המילואים גם מטעמים כלכליים, וזאת על רקע נתון משרד האוצר לפיו אומדן הפגיעה השנתית במשק היא 10 מיליארד שקלים.

הוועדה מבקשת ממשרד האוצר ומהמועצה הלאומית לכלכלה ניתוח משכלל בכלל ההיבטים: נשות המילואים, פגיעה נפשית, אקדמיה ותעסוקה ברמת הפגיעה המשקית, הפגיעה בעתודה הפיקודית, הפגיעה בהכנסות המדינה ברכיב הסוציאלי ועוד.

במידה ותמשך הקריאה הרבה למילואים והיעדר כניסה רחבה של חרדים ואוכלוסיות נוספות למערך שירות החובה, הוועדה מתריעה בפני צה"ל, משרד הביטחון ומשרד הבריאות, על תופעה מתרחבת של שימוש בחומרים נרקוטיים בקרב חיילי מילואים, הוועדה קוראת לגופים אלה ליזום סקר ייעודי בנושא וגיבוש מענים נפשיים ואחרים בהתאם, הוועדה ממליצה לשתף בסקר ובגיבוש המענים גם את המרכז הישראלי לטיפול בהתמכרויות, הוועדה מתריעה שהמענים הקיימים אינם מספיקים.

עוד בהקשר הנפשי הוועדה מדגישה גם תופעות הימנעות מהתחלת טיפול על רקע הדריכות של אנשי מילואים לקריאה נוספת קרובה למלחמה, ורצף שירות מילואים ארוך במשך חודשים רבים, הוועדה פונה לשר הביטחון ולצה"ל לצמצם את השימוש בצו 8 שאינו מאפשר תכנון לטווח הזמן הקרוב עבורם ועבור משפחותיהם, ולעבור לקריאה למילואים בצו אחר פחות פתאומי וכמובן מיצוי חלופות אחרות של עיבוי ומיצוי גיוס אוכלוסיות נוספות לשירות החובה.

וחידוש הקריאה למילואים למי שקיבל בעבר פטור ממילואים ואף מעוניין לחזור לשירות זה, הוספת האוכלוסיות שנגרעו בשנים האחרונות, הקונספציה של צבא קטן קרסה, חודשיים מלחמה ארוכים היו מספיקים להחזרתם לשירות המבצעי בתכנון הסד"כ.

הוועדה פונה לשר הכלכלה ולשר האוצר להגדלת תקציב הסיוע המיועד לעסקים קטנים של אנשי מילואים, 3 מיליון שקלים הם לעג לרש.

כמו כן הועדה מבקשת משר הכלכלה להרחיב את תוכנית הסיוע ולכלול עסקים של בני ובנות זוג של אנשי מילואים, יש לציין שהישרדות והצלחת עסקים אלו הם גם אינטרס כלכלי ומנוע צמיחה של המשק הישראלי.

אני אוסיף גם משהו, עסקים קטנים של נשים יש להם שרידות גבוהה יותר, אנחנו מייצרים פה מצב של אי יציבות אבל השקעה בהם היא השקעה חכמה, על פי כל מחקר החישוב הכלכלי אסטרטגי זה עניין אמפירי לחלוטין של עסקים של נשים עם יכולת תרומה והישרדות גבוהה יותר, ואני חושבת שהמדינה יש לה אינטרס להושיט יד כי זה בהחלט גם השקעה שהיא סטטיסטית מניבה.

יצירת מקומות עבודה, הכנסות ממיסוי, משיכת השקעות ועוד.

עוד מבקשת הוועדה משר הכלכלה למצוא את התקציב לטובת סבסוד מלא של הקורסים וההכשרות המוצעות על ידי המשרד לבני ובנות זוג של אנשי המילואים.

הוועדה מברכת את המוסד לביטוח לאומי על פעילותו המבורכת להסרת חסמים בירוקרטיים לשיפוי אוטומטי לאנשי מילואים מובטלים ולמעסיקים של אנשי מילואים.

הועדה מבקשת מהמוסד לביטוח לאומי לדווח לוועדה בדבר נתוני חוב של אנשי מילואים שאינם מועסקים, וכן מבקשת לקדם חקיקה המסדירה מניעת מצב זה, לוודא שלא לאכוף מולם את הגבייה, וכן לפעול לאתרם במהרה להסדרת הדבר. אנחנו גם נפנה למדינה לוודא שאכן החקיקה הממשלתית תבוצע.

אני רוצה להגיד תודה רבה רבה לכל מי שהיו כאן נמצאים כאן, אנחנו נעדכן בתשובות שנקבל ונראה באמת איך הסוגייה הזאת ממשיכה. מעריכה את כולכם, תודה על דיון ענייני.


הישיבה ננעלה בשעה 10:57.