פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



23
ועדת הכנסת
15/04/2024



מושב שני



פרוטוקול מס' 148
מישיבת ועדת הכנסת
יום שני, ז' בניסן התשפ"ד (15 באפריל 2024), שעה 11:15

1. בקשת יושב ראש הוועדה לביטחון לאומי להקדמת הדיון בהצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 12), התשפ"ד-2024 (מ/1740) – לפני הקריאה השנייה והשלישית.
2. בקשת יושב ראש ועדת העבודה והרווחה להקדמת הדיון בהצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון מס' 19) (הגנה על בני זוג של משרתים במילואים), התשפ"ד-2024 (כ/1011) – לפני הקריאה השנייה והשלישית
3. בקשת הממשלה להקדמת הדיון בהצעות חוק הבאות:
1. הצעת חוק כלי הירייה (תיקון) (דחיית המועד לצו דמוי כלי ירייה והארכת תוקף צו איסור יבוא כלי איירסופט), התשפ"ד-2024 (מ/1747) – לפני הקריאה הראשונה
2. הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ד-2024 (מ/1748) – בכל הקריאות

חברי הוועדה: אופיר כץ – היו"ר
ינון אזולאי
מירב בן ארי
עמית הלוי
ארז מלול
משה סעדה
צביקה פוגל
אריאל קלנר
פנינה תמנו

נאור שירי

מזכיר הכנסת דן מרזוק
בר כהן - הלשכה המשפטית, המשרד לביטחון לאומי

חיים רוזנשטיין - סמנכ"ל מירון, משרד ירושלים ומסורת ישראל

עליזה בראשי - מנהלת סיעת הליכוד

שמעון אור - דוד של אבינתן אור, מטה משפחות החטופים

בעז מירן - אח של עמרי מירן, פורום תקווה

ירדן גונן - אחות של רומי גונן, פורום תקווה

אלון גת - אח של כרמל גת, מטה משפחות החטופים

שי דיקמן - בת דודה של כרמל גת, מטה משפחות החטופים

דני רון - בן מחזור של רון ארד, מטה משפחות החטופים

ארבל אסטרחן

נועה בירן-דדון

סמדר לביא, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



1. בקשת יושב ראש הוועדה לביטחון לאומי להקדמת הדיון בהצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 12), התשפ"ד-2024 (מ/1740) – לפני קריאה שנייה ושלישית
2. בקשת יושב ראש ועדת העבודה והרווחה להקדמת הדיון בהצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון מס' 19) (הגנה על בני זוג של משרתים במילואים), התשפ"ד-2024 (כ/1011) – לפני קריאה שנייה ושלישית
3. בקשת הממשלה להקדמת הדיון בהצעות חוק הבאות:
1. הצעת חוק כלי הירייה (תיקון) (דחיית המועד לצו דמוי כלי ירייה והארכת תוקף צו איסור יבוא כלי איירסופט), התשפ"ד-2024 (מ/1747) – לפני הקריאה הראשונה
2. הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ד-2024 (מ/1748) – בכל הקריאות

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכנסת. היום יום שני, ז' בניסן התשפ"ד, 15 באפריל 2024. לפני שנתחיל בסדר היום, פורום תקווה, הרב שמעון אור. בבקשה, אדוני.

שמעון אור, אני דוד של אבינתן אור שחטוף יחד עם נועה ארגמני ועוד כל החטופים האחרים. אני תמיד מגיע בשם אחי התאום ירון שאין לו את הכוחות לשאת את כל הסאגות האלה. מה שאני רוצה לגעת היום זה למעשה התסכול שיש לנו במשפחות החטופים, הייתי אומר את זה ככה, הפחד של חברי הכנסת לומר את האמת.

אתה חבר כנסת מטעם הליכוד ואנחנו מדברים עם חברי הכנסת ועם השרים של הליכוד ואנחנו אומרים להם מה קורה? אנחנו אמורים היינו להיכנס לרפיח ולסגור את הנושא הזה. אתם רואים שאין שום משא ומתן ואין שום עסקה ואנחנו כבר לכתחילה לא מאמינים שבכלל היה רצון לעסקה של החמאס, ואנחנו בטוחים שאין רצון של עסקה מהחמאס, כי כל מה שהחמאס רוצה זה לחזור למשילות.

תאמין לי, כולם מסכימים איתי כשאני מדבר איתם אחד על אחד, שהם יודעים שלא תהיה עסקה כי אין להם מטרה שתהיה עסקה. כל חברי הכנסת והשרים שדיברתי איתם הסכימו איתי בעניין הזה. ואז אני אומר להם, אוקיי, בואו תצאו בהצהרה לעיתונות, למשפחות החטופים, תגידו להם את האמת, הם לא מוכנים לעשות את זה, למה? אני אגיד לך, לא נעים, הם פחדנים. למה הם פחדנים? כדי שלא יצטיירו כאילו הם מתנגדים לעסקה ומתנגדים להחזרת החטופים.

אבל זה הפוך. כל כניסה לקטאר של ראש המוסד וראש השב"כ ולא יודע מי, כל כניסה כזאת מרחיקה את החטופים מאיתנו מכיוון שהיא מעצימה את החמאס כגורם הדומיננטי במערכת ואם הם הגורם הדומיננטי אז כל העזתים יודעים שביום שאחרי החמאס חוזר למשילות. אז לא רק שהמשא ומתן לא מקרב אותם, הוא מרחיק את החטופים. כולם מהנהנים לי, אומרים לי נכון. האם צריך להיכנס לרפיח ולחסל את החמאס ואז כל העזתים יראו שלמעשה אין תכלית לחמאס כי הוא לא יהיה ביום שאחרי ואז אין לי סיבה להחזיק את החטופים? אז גם כולם מהנהנים לי, אבל הם לא מוכנים לצאת עם זה החוצה לתקשורת או למשפחות החטופים כדי שהם לא יצטיירו, שלוש נקודות, בתור כאלה שמתנגדים להחזרת החטופים.

אז מה קורה? אז קורה שיש חברי כנסת פחדנים, פשוט פחדנים. בחרו אותם כדי שהם יהיו אמיצים, אבל הם פחדנים, ואז החטופים נשארים, משא ומתן אין, עסקה אין, כניסה לרפיח אין ואנחנו תקועים כבר שלושה חודשים והם מתים שם ואין אף אחד שמדבר.

אז למה אנחנו מגיעים לפה? אנחנו מגיעים לפה כדי לצעוק, כדי שאנשים כמוך, חבר הכנסת אופיר, ייתנו בראש לחברים שלו וייצאו החוצה בהצהרה גלויה ואמיתית להגיד: משפחות נחמדות, אני אגיד לכם את האמת, לא תהיה עסקה כי לכתחילה הם לא מעוניינים בעסקה. אז המשפחות יצטערו, אבל לפחות יקבלו את האמת ותלחצו להיכנס לרפיח. אבל גם את זה לא עושים, כי לא רוצים ללכת נגד ראש הממשלה או נגד הקבינט הביטחוני והקבינט של הקבינט של הקבינט, שאני לא יודע מה השיקולים שלו.

אז אנחנו נמצאים פה במקום ריק לגמרי, שאנחנו יותר אנשים מאשר חברי כנסת, כדי לבקש מכם, חברי הכנסת, להגיד את האמת לכולנו. מה שנותר זה רק דבר אחד, לקחת את הקרדיט שאנחנו אולי לא פועלים מול אירן, את הקרדיט הזה של כל העמים מסביב, להיכנס לרפיח, פילדלפי, לסגור את החמאס, ולא להגיד: יש תאריך יש תאריך ולא נכנסים.

וכל העזתים יראו שלמעשה לא הולך להיות חמאס ביום שאחרי. גם זה ייקח לפחות שנה. גם כשאנחנו ניכנס למצוא את כל אלה שקבורים באלף מקומות, והאנשים שמחזיקים את החיים, שזה מלא ארגונים וחמולות, ייקח זמן, אבל לפחות אנחנו נהיה אלה שאחראים. לקחת משילות על המקום. כן, גם על ההומניטרי, גם על המים וגם על החשמל וגם על האוכל, כדי שהם יבינו שאנחנו הולכים לשהות שם ולא להסתלק אחרי דקה והחמאס חוזר. ואז לאט לאט נקבל אותם בחזרה. לא בבת אחת, אבל נקבל אותם בחזרה. ככה לא נקבל אותם. אז אנו מבקשים מכם, חברי הכנסת, תעשו את הלחץ הזה כדי שיתקדם קדימה. תודה רבה לכם.

תודה לך. בעז מירן. בבקשה, אדוני.

שלום לכולם. אני אח של עמרי מירן, שנחטף, בעצם נקרע ממשפחתו ב-7.10, מאשתו ושתי בנותיו, אחת הייתה לא מזמן בת שנה, זאת אומרת מחצית מחייה היא בעצם בלי אבא שלה, והשנייה בת שנתיים ושבע, ולשתיהן אי אפשר להסביר לאן אבא נעלם.

אני מפורום תקווה ואנחנו מגיעים לפה כבר כמה חודשים ואנחנו חוזרים על סוג של אותה מנטרה, ונמאס, פשוט נמאס לנו להגיד את אותם דברים כל הזמן ונמאס לנו גם לצאת צודקים. ככל שעובר הזמן והזמן הוא פקטור די משמעותי פה לחיים של היקירים שלנו, אנחנו מגלים שאנחנו צודקים. אנחנו אמרנו מהתחלה, כבר לפני שלושה חודשים, שחמאס לא רוצה עסקה, חמאס רוצה למסמס את הזמן, הוא רוצה לשרוד בשלטון והדיבורים על עסקה הם בעצם הדרך שלו לשרוד ולמסמס זמן ושמשהו יקרה בינתיים. והנה בימים האחרונים אנחנו רואים, גם ה-CAA הגיע למסקנה הזאת, גם המוסד הצהיר את זה, שאין פרטנר, שחמאס לא רוצה עסקה.

מה שאנחנו מציעים והצענו את זה מהתחלה, זה בעצם מה שראש הממשלה אמר והממשלה, הפעלת לחץ על חמאס. רק לחץ על חמאס יביא לשחרור החטופים וגם את זה לא עושים כבר תקופה ארוכה, פשוט אין לחץ. מצד אחד משא ומתן עקר לחלוטין, שכמעט כולם יודעים את זה, מצד שני אין לחץ. איך נצליח לשחרר אותם? הזמן עובר, שלושה חודשים שנשרפו על סתם ואני מקווה שזה לא עלה בחיים של חטופים שמתו שם כתוצאה מזה.

גם של חיילים. גם חיילים מתים לנו בינתיים.

נכון. אני חושב שנוצרה פה הזדמנות, שמצד אחד באמת הבינו הגופים שמנהלים את המשא ומתן שחמאס לא בעניין, מצד שני יש את העניין של אירן, שאנחנו ויתרנו שם, וצריכים לנצל את שני הדברים האלה ולקבל, ככה זה עובד, לקבל הסכמה מהאמריקאים. אני לא חושב שצריך הסכמה, פשוט צריך לעשות את הדברים, אבל להיכנס לרפיח ולציר פילדלפי.

יש עוד נושא שהוא גם מושך זמן וזה העניין של פתרון לכאורה פינוי העזתים שמתרכזים ברפיח. זה סתם תירוץ למשוך זמן. אנחנו יודעים איך המלחמה הזאת מתרחשת, היא מבית לבית, מרחוב לרחוב, עם הכניסה לפאתים המזרחיים-דרומיים על ציר פילדלפי לרפיח וההתנהלות שם של הצבא האוכלוסייה תתחיל להתפנות לצד הצפון מערבי, שזה אומר לגוש קטיף, למואסי, לפאתים הדרומיים של דיר אל בלח. יש שם ים מקום, פשוט להוריד להם שם אוהלים.

אני נכנס לפרטים האלה כדי להראות שזה סתם מסמוס של זמן. עכשיו תהיה עוד תקופה של חודש של למצוא להם מקום. יש להם מקום, נכנסים, עובדים לאט לאט והם באותו קצב יזוזו פשוט לצד הנגדי. אין לנו את הזמן הזה. בזבזנו ארבעה חודשים, אין לנו זמן לבזבז. עכשיו כשברור לכולם שרק לחץ יביא את החטופים, להיכנס לרפיח ופילדלפי במיידי. תודה.

תודה. ירדן, בבקשה.

נעים מאוד, אני אחות של רומי גונן. רומי היא אחת מ-19 הנשים שנותרו מאחור אחרי העסקה הקודמת, חמש מתוכן אנחנו כבר יודעים שהן לא בחיים. רומי בת 23, היא ילדה, היא אחותי הקטנה, אחת מהן, והיא ילדה. היא הייתה צריכה להיות בבית. היא ילדה שכל הסכנות של להיות בשבי עומדות בפניה, ואני חס וחלילה לא מזלזלת באף אחד מהחטופים והחטופות האחרים, אבל גברים לא יכולים להיכנס להיריון.

ונמאס לי להגיע לפה ולהרגיש ששוב גוררים רגליים. אנחנו פה ביום ה-192. לפני שבועיים הייתי פה בפעם האחרונה ולא כי בשבוע שעבר לא רציתי, אלא כי הייתי במשלחת בוושינגטון, כי גם את זה אנחנו עושים בלי סוף, ללכת ולצעוק בעולם, להתחנן לאנשים שיעזרו לנו, לאנשים שלא מכירים אותנו, שלא חייבים לי משהו אישי, כי אני לא אזרחית אמריקאית, ואני מתחננת אליהם כי אני מרגישה שכאן אין לי פרטנר מספק להתחננויות פה.

ואני מתחננת פה, 192 יום מתחננת לתזוזה. אני מצטערת, אני לא מסכימה עם ה'רק', לא משנה מה בא אחריו. 'רק' זה לא מילה נכונה. יש הרבה דברים שאפשר לעשות, יש הרבה כיוונים, יש הרבה לחצים, יש הרבה קשרים, יש הרבה לפני אופציות. רק לפני יומיים, וזה באמת רק, גילינו את היכולות של הצבא שלנו, את חיל האוויר, איזה וואו. זה לא הזיז לנו שערה, אז אוקיי, קצת בומים, בסוף יש לנו טפו טפו טפו רק שני נפגעים, לדעתי, במדינת ישראל. על זה אפשר להגיד רק, כי זה ברכה.

זה לא ברכה. רק לחץ צבאי? רק עסקה? אי אפשר, צריך את הכול. אנחנו צריכים תזוזה. המדינה הזאת גוררת רגליים ואישית הלחץ הצבאי לא מרגיש לי שמעניין אותם כבר, הם לא מרגישים מאוימים בלחץ הצבאי. יש לנו שם חיילים סדירים ומילואים שמסכנים את החיים שלהם. אני הייתי רציתי להיות בוועדת עבודה ורווחה שהייתה פה לפני שנייה כי בן הזוג שלי היה 130 יום במילואים, כאילו המלחמה עליה לא מספקת, מתוכם 60 יום הוא היה בעזה. הוא חזר והיא עוד לא. זה נשמע למישהו הגיוני?

אני מסתובבת עם חולצה של עמית, כי היא נלחמת יותר חזק מהמדינה בשביל להצליח להוציא אותם החוצה. היא הולכת וחושפת את עצמה ומספרת את האמת הכי כנה וכואבת שאפשר לשמוע. לפני רגע סיפרת דברים שאתה אמרת לחברי הכנסת והם אמרו לך נכון, ולמה הם לא יוצאים החוצה בהצהרה? אז אני באה מכיוון אחר ואני מדברת איתם על עסקה והם אומרים לי נכון, אבל הם לא יוצאים בהצהרה. אני מרגישה, ואני גם אמרתי את זה כמה פעמים, אני מרגישה שמטשטשים אותנו.

את מי אתם מרדימים? את האזרחים שבשבילנו אתם פה? ההבדל בינינו זה שאתם בחרתם להוביל שינוי במדינת ישראל ועלינו כפו להוביל שינוי במדינת ישראל. אז אני מבקשת ומתחננת, בשביל עמית שהסבל שלה והיציאה שלה לאור ככה בפומבי לא יהיה לשווא, ובשביל אחותי הקטנה שאולי המציאות שהייתה לעמית זה המציאות שלה כל יום. לכולכם יש אישה שאתם אוהבים, בין אם היא הבת שלכם, אחותכם, חברה שלכם, אף אחד לא רוצה לעצום את העיניים ולדמיין מישהו נוגע בה. אף אחד. ואתם יודעים איפה היא עכשיו, ואתם יכולים להתקשר אליה ולשאול אותה אם היא בסדר.

תעשו לי טובה, אי אפשר לעבור את הפסח הזה ככה, אנחנו עבדים כולנו של גוף לא מתפקד. אני רוצה אותה יוצאת לחופשי מעזה, לא תקועה שם כמו עבד. אני רוצה אותנו יוצאים לחופשי כי הם השתחררו. זה בלתי נסבל להרגיש העצם בגרון של מדינת ישראל, כאילו בחרנו להיות בנקודה שאנחנו נמצאים בה ואני מבקשת שתעשו שוב את הדיון של העבודה והרווחה שהיה אמור להיות, הוא קריטי לא פחות מכל מה שאנחנו מדברים פה עכשיו. תודה.

תודה. הדיון שבעבודה ורווחה זה חוק שלי שאני מאוד מאוד רוצה להעביר אותו ועבדנו מאוד קשה, המשרדים ביקשו עוד זמן עד לאחר פסח.

ומה יעשו אלה שכבר חזרו לעבודה? ומה יעשו אלה שכבר חזרו למילואים בפעם השלישית? כאילו אני מרגישה שבכל נושא פה אנחנו מבקשים עוד זמן, אבל אין זמן. אנשים נרמסים פה מהמערכות.

ירדן, אם זה היה תלוי בי זה היה עובר היום כי באמת עשינו את זה בלוחות זמנים מאוד מאוד צפופים בשביל שזה יעבור כמה שיותר מהר כי זו בעצם מציאות ש – מרגע שהחוק יעבור אני לוקח את זה אחורה מה-7 באוקטובר, אז אני נותן להם את זה עד אחרי פסח ואחרי זה אנחנו, עם שיתוף פעולה או בלי שיתוף פעולה אנחנו נעביר את זה.

אתה יושב ראש הוועדה אז זה כן - - -

לא, אני לא יושב ראש הוועדה. זה הצעת חוק שאני יזמתי אותה. אנחנו עבדנו בוועדה לעשות את החוק כמה שיותר טוב, כמה שיותר לעזור לנשות המילואימניקים, אבל בסוף אני רוצה לתת להם גם את החודש הזה להסתגל.

בוא נגיד ככה, החיים של המילואימניקים. ברוך ה', טפו טפו טפו הם כאן, אני לא יודעת מה יהיה איתה עוד חודש. אז כל דבר שגוררים במדינה אני מרגישה כאילו אומרים זה בסדר, אפשר לחכות, זה בסדר, יהיה בסדר.

ירדן, את העלית את הנושא של החוק אז אני רק מסביר למה זה בוטל.

עדיין מצער, אבל אני מקווה שייצא מזה משהו טוב.

נכון, גם אותי זה מצער, זה חוק שלי, אני מאוד רוצה שהוא יעבור והוא יעבור.

תודה.

אופיר, אנחנו ביקשנו שיהיה ישיבת סיעת ליכוד כדי ללחוץ על ביבי נתניהו. אפילו את הדבר המסכן הזה לא מצליחים להתניע.

גם אנחנו מבקשים.

אפילו הדבר המסכן הזה, ישיבת סיעה, שייתן דין וחשבון לסיעה שלו, לעזאזל. אפילו את זה אנחנו לא מצליחים להתניע וחברי הכנסת לא רוצים לחתום על הבקשה שמא יקרה להם איזה משהו.

הם מפחדים.

כן. לעזאזל מה?

יש כאלה שחתמו.

שבעה חתמו. חצי שנה לא הייתה ישיבת סיעה. נכון? אני צודק במה שאני אומר?

לא, אתה לא צודק.

כמה זמן לא הייתה?

לא חצי שנה.

שלושה-ארבעה חודשים.

לפחות. לנו יש כל שבוע.

אצלכם ישיבת סיעה נשארת ישיבת סיעה.

לפחות אנחנו לא מתיימרים לסייע לאחרים ולא עושים כלום. לפחות אין לי את האספירציות האלה.

אני אלון, בן דוד של שי. אני אתחיל ואחרי זה שי תהיה אחריי. אני אח של כרמל גת שחטופה בעזה. אני אומר את זה, זה כאילו, כן, אני אח של חטופה. זה הזוי, אתם מבינים את זה שזה הזוי? 192 ימים? וכשאומרים פה שאין פתרון זה אין פתרון כי לא עושים פתרון. אנחנו תקועים במצב הזה כי לא מייצרים פתרון. הפתרון הזה צריך להגיע מהממשלה והוא צריך להגיע מהאנשים שאחראים ומכל חברי הכנסת צריכים לדחוף את זה שיהיה פתרון.

אבל אין פתרון, לא לצפון, לא לעזה, לא לחטופים, לא לשום דבר. ואיך מתקדמים? מה המטרה? להמשיך עוד ומה, ונלחץ עוד קצת? ונעשה עוד קצת פה ושום דבר לא זז? 192 ימים שום דבר כמעט לא זז. אחרי 50 ימים זז משהו והוא נקטע ומאז זה לא חזר, מאז זה רק מידרדר. תחשבו מאז עד עכשיו מה המצב שלנו. מי חשב שנחטוף טילים מאירן?

אנחנו רק מידרדרים. וזה לא שאנחנו רק מידרדרים במצב שלנו פה, גם בסיכוי לעסקה, שזה הדבר החשוב. בסיכוי לעסקה אנחנו מידרדרים. למה אנחנו מידרדרים? כי אנחנו כל הזמן באיחור. באיזה איחור? שאנחנו מוכנים לשלם את המחיר שהיה לפני חודשיים, אנחנו לא מוכנים לשלם את המחיר של עכשיו. תשימו לב, היום אנחנו מוכנים לשלם את המחיר של מה שהיה בעסקה לפני חודשיים, אבל אנחנו לא נהיה מוכנים לשלם בעתיד את המחיר של עכשיו. אז בעצם אנחנו עכשיו צריכים להסכים על מחיר שהוא נראה לנו עכשיו גבוה מדי, כי עוד חודשיים נגיד וואו, חבל שלא הסכמנו לזה.

וזה ככה הולך ומידרדר ויש לנו מחירים גבוהים יותר ופחות חטופים. זה עובדה, כל יום יש פחות חטופים בעזה, יש פחות אנשים בחיים, כי אנחנו לא מזיזים פה שום דבר, שום דבר לא זז. צריך פתרון, פתרון לעזה, פתרון לחטופים, וזה לא בדיון בכלל. אין דיון על זה. מה הפתרון? מה הפתרון של היום שאחרי?

אחותי כרמל סובלת שנייה שנייה בעזה, כל שנייה. כל שנייה היא סובלת עכשיו. ירדן שחזרה מהשבי אמרה לי שאי אפשר שנייה להביט הצדה, כל הזמן צריך לחשוב איך אני שורדת עכשיו, איך אני שורדת עוד שנייה. מה אני עושה עכשיו שעד הערב אף אחד לא יתקרב אליי. צריך להשיג פתרון שהוא לא רק לחץ מצד אחד, לחץ מצד אחר, צריך להשיג פתרון כולל ולהבין שאנחנו לא ננצח את המלחמה הזאת ושאת החמאס ייקח שנים למגר.

זה לא שעכשיו אנחנו מורידים להם שני גדודים ונגמרה המלחמה, זה שטות. עובדים עליכם בעיניים. ייקח שנים. אז בוא נסיים את מה שדחוף עכשיו וזה החטופים, אנשים שחיים, חיילים שנהרגים יום יום, בואו נסיים את זה ונטפל בבעיה של חמאס. ואני אומר את זה בתור תושב בארי. אני יודע מה זה לחיות ליד רצועת עזה, אבל אנחנו לא נוכל לחיות שם עד שהחטופים יחזרו אלינו. צריך להגיע לעסקה, עכשיו, כמה שיותר מהר. אנחנו כל הזמן מפספסים עוד הזדמנות ועוד הזדמנות ועוד הזדמנות.

תודה. שי, בבקשה.

תודה. אני שי, אני בת דודה של אלון ושל כרמל אחותו שנמצאת 192 ימים בעזה. אני שומעת כאן משפחות מדברות, אנחנו כאן המשפחות של עמרי, של אבינתן, של רומי, של כרמל, כולנו רוצים את היקרים שלנו וכולנו, כמו שירדן אמרה, לא התכוונו להיות אחראים להביא את הפתרונות, אבל אנחנו חיים במדינת ישראל וההורים שלנו והסבים שלנו לימדו אותנו שכל אזרח במדינה הזאת לוקח אחריות, שאנחנו לא חסרי אונים, שאנחנו צריכים לפעול כמו שאנחנו חושבים שצריך לפעול כל יום ולא לתת לאחרים לעשות את העבודה בשבילנו.

שמעת כאן קולות של בני משפחה כואבים שרוצים את המשפחות שלהם בחזרה ואתם, הנציגים שלנו, אני מבקשת מכם לעשות מה שאתם יכולים כדי להחזיר אותם. אני מסכימה עם חלק מהדברים שנאמרו כאן ועם חלק לא. אני מסכימה שעכשיו יש לנו קרדיט בין-לאומי, אני חושבת שצריך לנצל אותו כדי להביא לעסקה, אני רוצה להזכיר שהייתה עסקה, שאשתו של אלון חזרה בעסקה, מעל 100 אנשים חזרו בעסקה, ראינו אנשים חוזרים הביתה בחיים.

מדינת ישראל שולחת אותנו, המשפחות של החטופים, לחוץ לארץ, להסביר מה קרה ב-7 באוקטובר, לגייס את מדינות העולם. עכשיו כשהצלחנו ליירט, כשהצלחנו להגן על עצמנו, כשהצלחנו לנהוג באיפוק, מדינות העולם נותנות לנו את הקרדיט, מדינות העולם נותנות לנו גב, אנחנו מוכרחים להמשיך את המלחמה הזאת שהיא מלחמה על החיים. אנחנו מוכרחים לזכור שמדינת ישראל לא קיימת בפני עצמה, היא קיימת עבור האזרחים שלה כדי לשמור עליהם בחיים, ומי שעכשיו החיים שלו נמצאים על הכף זה החטופים.

אנחנו מוכרחים לזכור את זה ואנחנו מוכרחים להחזיר אותם הביתה כי זה משפיע על מי שאנחנו, על המדינה שאנחנו, על מה אנחנו אומרים לילדים שלנו ולנכדים שלנו ומה הם יידעו שמדינת ישראל הינה, האם זו מדינה שמחזירה את האנשים שלה הביתה? שהערך העליון שלה זה חיים? לא נקמה ולא יישוב, חיים.

אז אני מבקשת מכם, מכל אחד מכם, וגם מעצמי, כל בוקר, לעשות כל מה שאני יכולה כדי שכרמל תחזור הביתה בחיים, כדי ש-133 אנשים יחזרו הביתה, כדי שבסדר פסח הזה לא יהיה עוד אף כיסא ריק מסביב לשולחן ואני רוצה לעמוד עם הכף ולשים קניידלך במרק של כרמל. זה מה שאני רוצה. בבקשה, תעשו כל מה שאתם יכולים ותדעו שהייתם חלק בהיסטוריה של מדינת ישראל מלעשות את הדבר הנכון, מלהביא טוב, מלהגן על חיים.

תודה. דני, בבקשה.

שלום, שמי דני רון, בן המחזור של רון ארד בקורס טיס, סיימנו ביחד את הקורס, רון היה נווט פנטום, אני הייתי טייס קרב ורון נפל בשבי לפני 37.5 שנים. כששי דיברה על לא נשאיר כיסא ריק, אז יש כיסא לאליהו הנביא כמסורת, מקווים לבואו, ויש כיסא לרון ארד, לחבריו, למי שזוכר אותו, זה יהיה החג ה-38 במספר שרון הוא בחזקת נעדר וזה יהיה כנראה לנצח, כל עוד אנחנו חיים. הסיכוי שרון יופיע יום אחד חי הוא אפס, למרות שלא הכריזו. הוא בחזקת נעדר.

כשמדברים על יהיו 133 ארונות, זה במרכאות כפולות למצב הפחות גרוע, היותר גרוע זה שיהיו עשרות מקרים של אנשים שייעלמו לעד, גורלם לא ייוודע, אולי חלקם פתאום יצוצו בצינוקים באירן או אי שם בעולם אצל חורשי רעתנו, שהם הוברחו דרך פילדלפי כבר מזמן, ואנה אנו באים?

אז בעוד שבוע כשנשב לשולחן הסדר ונחגוג את חג חירותנו מעבדות לחירות, כל אחד מחויב לשאול את עצמו איזה חירות? היינו עם עבדים ויצאנו לחירות, איזה חירות יש לעם כזה ש-133 אזרחים שלנו אין להם חירות? לאף אחד מבני משפחותיהם לא יכולה להיות חירות. לצורך העניין אף אחד לא יתקן אותי ויגיד: לא, זה לא 133 אזרחים, חלקם חיילים, אז טעות בידכם, גם עומר נאוטרה שהוא הגיע כחייל בודד ומ"מ טנקים שנפל בשבי הוא קודם כל אזרח המדינה, המדינה חייבת לו לא פחות מאשר לאחים ביבס או למנצור, ותיק החטופים. כל אחד מאלה, המדינה חייבת להם.

אז יש לנו עוד משימות, יש לנו אויב חצוף שהתגרה בנו. נשיא ארה"ב, המעצמה הגדולה בעולם, אמרה לו don't והוא שיגר אלינו מאות ראשי קרב והצלחנו לסכל אותו, אבל הוא עדיין מפתח נשק גרעיני. יש לנו עוד הרבה משימות, אנחנו נצטרך לחיות על חרבנו כל עוד אנחנו פה, אפילו לשוויצריה יש צבא, אז אנחנו נצטרך צבא חזק, אבל השאלה אם עכשיו אנחנו לא שמים את המשימה הזאת של הצלת חייהם והצלת גורלם ואי הפקרתם של ה-133 האלה חלקם לאובדן לנצח בלי שגורלם ייוודע, חלקם שעדיין חיים להפקירם למות, ומתוך מידע הפנים ואנשים שמקורבים אמרו, הם מתכלים לנו כל יום שעובר. זמנם אזל. חלקם זמנם אזל כבר, לא זמנם אוזל.

אנחנו לא יכולים ללכת לישון על יצוענו, ומי שרוצה לישון בשקט ולא רוצה לראות סרטונים, הוא טומן ראשו בחול, וזה לא משנה אם הוא אחד אחרוני האזרחים, כמוני, או אחד מנבחרי הציבור, וזה לא משנה כרגע קואליציה אופוזיציה, אם אתה חובש כיפה, או אם אתה לא חובש כיפה. זה לא משנה מי אתה, אנחנו לא יכולים לחגוג את חג החירות כאילו כלום ולהמשיך הלאה אחרי חצי שנה ולצקצק בלשוננו כל פעם ששי מספרת את סיפורה קורע הלב ולהמשיך הלאה. צריך לעשות משהו שונה.

חבר הכנסת כץ, כבכיר ויושב ראש הוועדה, אני אומר, אנחנו, אתה וכל אחד מחברי הכנסת שיושבים פה, וכל אחד מאיתנו צריך לפני לכתו לישון ובקומו בבוקר להגיד מה עשיתי לא טוב, מה עשיתי לא נכון ככה שעדיין המדינה ממשיכה להתנהל ואת חג החירות הזה נחגוג בלעדיהם. אי אפשר לחגוג את החג הזה. אם נמשיך ככה גורל המדינה שלנו בסכנה. לא רק משפחות החטופים.

על החולצה הזאת כתוב 'כולנו משפחות החטופים'. כן, אני לא קרוב משפחה ביולוגי, אבל כל אחד צריך לשים עצמו כאילו היה שם וכל ישראל ערבים זה לזה, כולנו, כל אחד מהאזרחים. אגב יש שם גם אזרחים שהם לא מבני עמנו, הם לא יהודים, הם מוסלמים, הם גם אזרחי המדינה שאנחנו חייבים גם להם ואסור לנו להמשיך ככה, לא עוד יום ולא עוד חצי דקה. ואני לא יודע מה להגיד, אין לי הצעות, מישהו מחברי הכנסת שהקדיש מזמנו לשאול אותי איזה הצעות פרקטיות, אין לי, אבל כל אחד מאיתנו צריך לא ללכת לישון, לא לשכב על יצועו ולהירדם בלי שישאל מה הוא עושה אחרת. תודה רבה.

תודה רבה.

תודה לחבר הכנסת כץ ולחברי הכנסת על ההקשבה.

תודה. בעזרת ה' אנחנו מקווים שהוא יהיה שמח גם עבורכם ועבור כולנו.

הסעיף הראשון על סדר היום, בקשת יושב ראש הוועדה לביטחון לאומי להקדמת הדיון בהצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מספר 12), התשפ"ד-2024, מ/1740, לפני הקריאה השנייה והשלישית.

אנחנו ביקשנו את הבקשה הזאת מכיוון שתוקף הוראת השעה פג ב-30 לחודש ועד אז אין יותר מדי הזדמנויות של כינוס המליאה ולכן זה המועד האחרון שאפשר.

אם כך, מי בעד בקשת ההקדמה? אושר פה אחד.

הצבעה
אושר.

סעיף 2 ירד מסדר היום.

סעיף 2 ירד?

כן.

למה?

בקשת הממשלה להקדמת הדיון בהצעות החוק הבאות. 1. הצעת חוק כלי הירייה - -

אי אפשר לשאול שאלות? למה החוק הזה ירד?

(תיקון) (דחיית המועד לצו דמוי כלי ירייה והארכת תוקף צו איסור יבוא כלי איירסופט), התשפ"ד-2024 (מ/1747), לפני הקריאה הראשונה.

למה החוק הזה ירד? הוא חוק חשוב. יש לי זכות דיבור?

תנמק נציגת משרד הביטחון הלאומי, עורכת דין בר כהן.

כן. שלום, יו"ר הוועדה. הבקשה הזאת היא לאפשר את הקריאה, ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה אתמול את הצעת החוק, ההצעה הזו גם אושרה בממשלה בשבוע שעבר.

איזה חוק?

כלי הירייה.

אני מכירה אותו בעל פה. למה לדחות?

אני אסביר. הצו הראשון שמגדיר את דמויי כלי הירייה אמור היה להתפרסם שלושה חודשים מיום כניסת החוק לתוקף, מדובר על נובמבר. בעצם מצב המלחמה ומצב החירום בו הייתה כל המדינה ובכלל זה המשרד לביטחון לאומי והאגף לרישוי כלי ירייה, היקף הבקשות והיקף העבודה, לא אפשרו את המשך קיום עבודת המטה בין המשטרה לבין האגף לביטחון לאומי. מה שמצריך אותנו כרגע לבקש דחייה רטרואקטיבית של פרסום הצו.

ממתי מבקשים דחייה רטרואקטיבית? מה זה, זה עניינים חדשים?

זה כמובן באישור של משרד המשפטים. אנחנו נימקנו את הצורך, זה פורסם בתזכיר החוק וגם הוצג בפני הממשלה. אני אגיד שוב, היקפי העבודה שהאגף לרישוי כלי ירייה שהמשרד לביטחון לאומי התמודד איתם היו היקפים באמת חסרי תקדים. אני חושבת שכולם כבר שמעו באחת או שתי ועדות לפחות את כל התיאורים ואת הנתונים המספריים, אז אני לא אחזור על הכול. אני רק אגיד שבכוונת המשרד לקיים עכשיו את עבודת המטה בצורה סדורה.

איזה משרד?

המשרד לביטחון לאומי, האגף לרישוי ופיקוח כלי ירייה בשיתוף המשטרה.

אתה הלכת, עשית דיונים, הרצת את החוק מהר, כי האיירסופט הזה הוא כלי בתוך ארגוני הפשיעה. אני עשיתי גם דיונים אצלי שנה, לא משנה, עבר אליו, עשינו את הכול מהר, הורדנו את ההסתייגויות והצבענו, איך הגעתם למצב שאתם מבקשים אחרי שהייתם כבר בנובמבר? וואו, זו דריסה כזאת של הכנסת הרבה זמן לא ראיתי. מה הלו"ז? מתי אתם מוציאים את החוק? האיירסופט הזה זה נשק שנמצא מוסב, מזמינים את זה מעלי אקספרס.

מסבים. לוקחים כלי נשק שמשמש לספורט ומסבים אותו לירי.

לירי אמיתי?

לירי של ארגוני פשיעה.

זה כבר הרג אנשים.

למה צריך חוק?

הייתה אישה שיצאה לעשות שופינג בקניון, באו ארבעה מהמשפחה שלה עם האיירסופטים שהזמינו בעלי אקספרס, העלו אותה לג'יפ, במזל המשטרה במחוז צפון שמו מעקב והצילו אותה, אבל היא הייתה מתה.

הוועדה, שאני לא היושבת ראש שלה, עבדה, אני עשיתי, לא הצלחתי כמובן להעביר בשלישית, עבר לפוגל, עבר בשלישית, הורדנו הסתייגויות עשינו ביחד את הכול. תביני, אמרו בנובמבר, עכשיו היא מבקשת רטרו? מה לוח הזמנים שלך?

אני אסביר, גברתי חברת הכנסת. אני אסביר לכולם מה שאמרתי וגם אני אומרת שוב, המצב שהשבת השחורה של ה-7 באוקטובר טרפה את כל הקלפים, במדינה בכלל.

ברור. מה קשור 7 באוקטובר?

התיקון היה לפני.

מירב, את מוכנה לתת לה לנסות להסביר?

כן.

תודה לך. בבקשה.

לא, זה ממש חשוב לי.

עבודת המטה התחילה לפני ה-7.10, הצו היה אמור להתפרסם בנובמבר, מיד עם החזרה מחופשת הסוכות נקבעו דיונים סדורים שהיו אמורים להביא לקידום של הצו. הצו היה אמור להתפרסם במועדו, מה שקרה, בעצם המצב במדינה ובאגף לרישוי כלי ירייה בפרט, היקפי הבקשות, העומסים, העובדה שהיינו פה, גם האגף וגם המשרד והשר לביטחון לאומי היה צריך להעביר תקנות שתוקפם של רישיונות ושל הכשרה ודברים שהמשיכו והצריכו עבודה - - -

אני אעשה סדר. סליחה, בר.

בבקשה, אדוני.

אנחנו בוועדה אצלי אישרנו את זה שכל מי שנושא עכשיו את האיירסופט צריך לעבור רישום כדי שזה יהיה בפיקוח. כלומר כל מי שיש לו את הנשק הזה יצטרך להיות מפוקח. אנחנו ביקשנו בהצעת החוק מהמשרד להכין להצעת חוק להוציא צו לאסור יבוא של הנשק הזה. על זה זה מחכה.

זה כרגע בתוקף. יש צו של שר הכלכלה, הוא עומד כרגע בתוקפו.

צו היבוא זה משרד הכלכלה.

טוב.

רגע, שנייה, זה חשוב. אני לא באתי לפה בשביל - - -

תמשיכו בוועדה. אנחנו לא פותחים פה עכשיו את החוק.

מה זה תמשיכו בוועדה? אתה מבקש לתת פטור לחוק שאמור להיכנס לתוקף בנובמבר, אתה באפריל.

טוב.

שנייה.

אני עושה הפסקה בדיון הזה, אני עובר לסעיף ב', כי צריך להעביר אותו למליאה ואחרי זה נמשיך את הדיון עד כמה שיתאפשר לנו.

הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ד-2024 (מ/1748). הבקשה היא בכל הקריאות. חיים, בבקשה. חיים רוזנשטיין, סמנכ"ל מירון.

מתי ההילולה?

ההילולה ב-25 במאי, מוצאי שבת.

תנו לנציג משרד ואחרי זה אתה, צביקה.

גם פוגל מבין בזה.

אני קיימתי אתמול סיור מקדים לעניין, רק שתדעו. ההכנות בסדר, כאילו האירוע מתקיים.

למרות שיכול להיות שיבטלו מבחינה ביטחונית.

אדוני היושב ראש, בהנחה שההילולה תתקיים אנחנו מגישים חוק שהחוק מסדיר את כל נושא איסור השהייה מעבר למספר מסוים של שעות וכמות קהל מסוימת.

מה זה, הוראת שעה או חוק?

זו הוראת שעה. בנוסף החוק נותן את הכוח גם למשטרה בשביל לשלוט בכל האזור. היות שיש שני עניינים שהמועד שלהם הוא בתחילת חודש מאי אנחנו מבקשים לפטור - - -

תגיד רגע, מה - - -

מירב, שנייה, תני לו לסיים. מה יש לך היום?

בסדר, הוא ביקש לפטור.

לא, שנייה. לא להפריע. אני אאפשר לכל אחד אחרי זה.

מה זה שני העניינים?

זה אפשר לעשות פה בזמן המליאה? כי קיבלת אישור לרבע שעה, לא?

בסדר, אבל תני לו לסיים, מה זה קשור?

השר פרוש אמור לפרסם באתר של המשרד את אמות המידה ובנוסף כל מי שרוצה להגיש אירוע נוסף צריך להגיש אותו עד ה-7 במאי.

ההדלקות?

ההדלקות, בדיוק. לכן הדחיפות להריץ את החוק כמה שיותר מהר ולכן אנחנו מבקשים פטור.

בגלל שאתה מבקש כאן פטור משלוש קריאות אז אני רק רוצה להבין - - -

לא פטור משלוש קריאות.

כן, זה מה שאתה מבקש.

קיצור תקופת ההנחה.

אני רוצה רגע להבין, אחת - - -

אנחנו נצביע על קריאה ראשונה. ככל שנצטרך אנחנו נתכנס שוב לשנייה שלישית.

כן, אבל שנייה, מה ההבדל - - -

שיתחילו בראשונה, ככל שיהיה צורך ניתן עוד קצת.

מירון, מהרגע שמסתיימת ההילולה צריך לתכנן את ההילולה הבאה. לבוא עכשיו חודש לפני, תשעה חודשים העבודה שלי התעסקה במירון. פוגל מתעסק בזה שנה. זה לא משהו חדש שפתאום יש טקס. למה אתם באים חודש לפני ומבקשים פטור משלוש קריאות? סבבה שהיושב ראש פה התערב ובצדק על קריאה ראשונה, אבל מה, זה חדש שיש מירון? חדש שיש הדלקה? זה חדש שיש שם בנייה בלתי חוקית? ראית את הבנייה הבלתי חוקית, פוגל?

לא, תוקן.

מה הפתיע אתכם שאתה מגיע לפה ועוד במקום שכבר היה שם את האסון האזרחי הכי גדול?

אדוני היושב ראש, קודם כל אני רוצה להודות לך על העמדה שלך, בסוף בואו נכבד גם את זכרם של מי שנהרגו שם. אנחנו לא נאפשר עבודה של חאפ-לאפ, היה מספיק זמן, וגם אם לא נוצל הזמן אז אנחנו ננצל את זה עכשיו. אז אנחנו נאפשר, כמו שאתה אומר, את הקריאה הראשונה, אבל הדיונים יהיו פה כאלה שמכבדים חיי אדם ולא בהרצה. זה גם אתם צריכים לדעת כמי שנושאים בתפקיד.

כן, אבל צריך להבין שמדובר בהוראת שעה שכבר עברה כמעט ככתבה בשנה שעברה. אין פה שינויים.

אם אין שינויים אז למה לא הבאתם את זה מוקדם יותר?

כמעט. אנחנו בעלי אחריות חדשים, 'כמעט' לא עובד עלינו.

חיכינו לוועדת החקירה, לתוצאות הסופיות. הייתה פה ועדת חקירה שהגישה את התוצאות הסופיות רק לפני חודש.

שאלה. אני מאמינה שתהיה להם אפשרות, גם אם האירוע יתקיים, להסדרת הנושא גם בלי שהחוק עובר, יש בטח תקנות.

לא, אין תקנות.

אם כך, מי בעד מתן הפטור לקריאה הראשונה? שישה בעד.

את מצביעה בעד?

לקריאה הראשונה.

מה זה קשור?

לא, צריך גם הוגנות.

מי נגד? מי נמנע? אושר.

אם היו"ר לא מאשר שלוש קריאות, הוא מקבל את עמדתנו, אני בעד.

לא, אני נגד.

שאלתי מי נגד. מירב בן ארי נגד.

אל תגידי לי מה אני מצביעה. אל תתערבי לי בהצבעות שלי, גברת, אני לא עובדת אצלך, חברת הכנסת בן ארי.

תנשמי.

תנשמי את. איזה חוצפה. איזה חוצפה בכלל שאת מתערבת בהצבעה שלי. בואי תכבדי אותי כמו שאני מכבדת אותך.

שאלתי אותך מה את מצביעה נגד.

מה אני מצביעה? כי הוא קיבל את העמדה שלנו שלא להריץ בשלוש קריאות.

סבבה, הוא קיבל את העמדה שלך, לא את העמדה שלי.

מישהו התערב לך בהצבעה?

הצבעה
אושר.

אני רוצה לדבר, אני יכולה?

יש לנו עוד סעיף.

לא ראיתי דבר כזה.

די, נו, מה יש לכם?

לא היה צריך לבוא לפה לחוק של מירון לבקש פטור. לא, מירון זה לא אירוע חדש, ההילולה היא לא אירוע חדש. הייתם צריכים לבוא לפה לפני – גם ככה לקחתם את אותו חוק ושיניתם, באמת. ואני נגד בוודאי, וכל אדם בר דעת מבין שמירון הוא לא דבר חדש וצריך היה לבוא חודש אחרי ולהביא את מירון.

תודה, מירב.

מה את עפה? כולה אמרתי לך מה את מצביעה - - -

טוב, די, מירב. נו די.

אני פשוט בהלם ממה שהיה כאן.

טוב, די, נגמר.

אפשר לחשוב מה אמרתי. מה עם האיירסופט?

אני חוזר אליו עכשיו. היינו באמצע הדיון, נציגת המשרד הסבירה. עוד שאלות על סעיף ג'?

אני רוצה להבין למה האיירסופט מקבל מנובמבר, בחיים לא ראיתי דבר כזה, צו רטרואקטיבי ומה סדר הזמנים, מתי הוא ייכנס לתוקף.

ההצעה מבקשת לפרסם צו ראשון בחודש אוגוסט שבזמן הזה תתקיים עבודת מטה סדורה.

מתי?

ב-6 באוגוסט, בתחילת אוגוסט. בזמן הזה תהיה עבודת מטה סדורה בין האגף לרישוי ופיקוח כלי ירייה במשרד לביטחון לאומי לבין נציגי משטרת ישראל. אני מזכירה שלפי ההגדרה דמוי כלי ירייה, רשימת הכלים נקבעת בהתייעצות עם מפכ"ל המשטרה ולכן אנחנו צריכים את הזמן הזה לקיים את עבודת המטה. בנוסף לקיים את כל ההערכות הנדרשות באגף.

אני מקשיבה לך. אני שאלתי את השאלה.

בסדר גמור. יש גם עוד עבודה שהאגף צריך לבצע בזמן היערכות, להקים את כל ההערכות. כפי שאמר כאן יו"ר הוועדה לביטחון לאומי יש את כל הנושא של הרישוי והרישום, כל הדברים האלה זה בעצם מערכות שהמשרד צריך כמובן בזמן הזה גם לעבוד ולפתח אותן.

אני עוד פעם מזכירה לגבי החשש שהעליתם, אנחנו מבקשים, וזה גם מתואם כמובן עם משרד הכלכלה, שבזמן הזה צו היבוא והיצוא, איסור יבוא איירסופט ימשיך לעמוד בתוקפו. זאת אומרת אנחנו לא משנים את המצב ביחס למה שקיים היום.

מכיוון שאני ניהלתי את הדיונים על האיירסופט, האיירסופט הזה בסוף מוסב לכלי ירייה. קיבלתם לנובמבר, לא עמדתם בנובמבר. הגעתם באפריל לבקש צו רטרואקטיבי, עכשיו הם רוצים לאוגוסט. גם אם תיתן לצו, הגיוני ליוני, עם כל הכבוד לרישומים, כל מה שביקשנו זה שמי שמחזיק איירסופט שירשום אותו. למה צריך לזה עוד חצי שנה? אפריל, מאי, יוני, יולי, אוגוסט, מה הדבר הזה? ועוד חוק שחוקק בנובמבר. זו דריסה של הכנסת.

ארבל, יש משהו להגיד על זה? אפשר לשמוע את העמדה שלך על הדבר הזה? את ראית פעם? אני לא יודעת, או שכבר ראית פה כבר הכול.

אבל זה המצב.

לא, לא זה המצב. אתה כנסת, תתעקש.

בסופו של דבר זו החלטה שלכם. ברור שזה לא בסדר שהממשלה מגיעה ברגע האחרון.

זה גם הזמנים, לא רק על הרגע האחרון.

גם דחיות וזה. בסוף הכנסת היא זו שמחוקקת והיא זאת שמחליטה.

אז למה מחוקקים?

אדוני היושב ראש, אי אפשר לאפשר עוד דחייה. בסוף הכלים האלה - - -

לא, אפשר לאשר דחייה, אבל לכמה חודשים?

את מוכנה להפסיק, מירב?

אני לא מבינה, אי אפשר להעיר לך?

מירב, תקשיבי - - -

אל תפני אליי בבקשה.

אני מכבדת אותך, את תכבדי אותי.

לא, את לא מכבדת אותי בכלל.

את נכנסת לדברים שלי כל שנייה.

נו אז מה?

לא.

למה, את לא נכנסת לדברי אחרים?

לא, לא.

מירב ופנינה, מה יש לכן היום? מה זה?

מירב, תכבדי, די עם זה.

וואו, הרבה זמן לא ראיתי דבר כזה.

אז תראי.

די, מה יש לכן?

אני חושבת שהממשלה לא יכולה להמשיך לגרור רגליים עם העניין הזה. אני אישית כשהייתי בממשלה זה עוד עלה בממשלה. זה הצלת נפשות. אנחנו יודעים בדיוק מה הכלי הזה ואת המסוכנות שלו, כאלה שמפרקים ומרכיבים והופכים את זה באמת לכלי שהורג אנשים. אז אני לא כל כך מצליחה להבין למה אתם צריכים עוד זמן.

אני חושבת שצריך להבין שהחוק, צריך להבין שהאיירסופט בסוף זה גם כלי שאנשים משחקים בו בשבת. למי שלא יודע, יש תחרויות של איירסופט, אנשים נורמטיביים שלוקחים את הילדים שלהם, אני מכירה את זה מעולה, וביום שבת הולכים לשחק עם האיירסופט. למי שהוא אדם נורמטיבי זה כמו פיינטבול. אני לא עושה את זה, אבל יש קרוב ל-30,000 ישראלים שעושים את זה. ועם זאת ביקשנו בוועדה להסדיר בין אותו אזרח נורמטיבי שלוקח את הבן שלו לשחק עם האיירסופט, ויש מגרשים של איירסופט וכאלה, לבין עבריינים. זה רישום.

נתנו בנובמבר, את אומרת שנובמבר, ה-7 באוקטובר, הרישום אצל האגף לרישוי כלי ירייה, לגיטימי, אבל את באה לכאן היום ואת מבקשת אוגוסט. תבואי תגידי שאתם צריכים עוד חודשיים, שלושה חודשים, זו בקשה לגיטימית.

אבל אתם יכולים לעשות את זה בוועדה.

לא, הוועדה לא רלוונטית, אך ורק האגף לרישוי, הוא צריך לרשום מהאיירסופט שמשחק איתו בשבת, הוא אזרח נורמטיבי, אל האיירסופט - - -

לא, לשנות את זה מאוגוסט, להקדים את זה.

לא, היא יכולה, כי היא כבר קיבלה את נובמבר ואנחנו יכולים - - -

זה לא היקף כזה גדול שהם צריכים דחייה.

למה, אי אפשר לשנות את זה בוועדה?

לדעתי אפשר לשנות את זה בוועדה כי זה רק את המועד.

בטח שאפשר. לשנות את המועד, להקדים אותו.

פשוט לשנות את המועדים.

בחוק שלך זה מדבר על אוגוסט. זה אמור לעבור שנייה שלישית?

התיקון שלנו מדבר על - - -

אז תקדימו את זה בוועדה. אם הם לא ישכנעו אתכם תקדימו בוועדה.

אוקיי.

מי בעד מתן הפטור לפני הקריאה הראשונה?

אני נגד דחייה.

חמישה בעד. מי נגד? שניים. מי נמנע?

הצבעה
אושר.

אם כך אושר לפטור מקריאה ראשונה.



הישיבה ננעלה בשעה 12:05.