פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
14/04/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 66
מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
יום ראשון, ו' בניסן התשפ"ד (14 באפריל 2024), שעה 12:30

עובדים זרים בענף המסעדות - ישיבת מעקב

חברי הוועדה: אליהו רביבו – היו"ר

צגה מלקו

תמר מירסקי - ראש תחום בכיר רגולציה וחקיקה, הסוכנות לעסקים קטנים, משרד הכלכלה והתעשייה

לינא סאלם - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

משה נקש - ראש מנהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין וההגירה

יקיר ליסיצקי - יו"ר דירקטוריון איגוד המסעדנות

רותי ברודו - מסעדנית, נציגת בעלי המסעדות B2B

אילן זגדון - מייסד פורום המסעדות

דיקלה טקו

מיכל כזרי, איטייפ



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.









עובדים זרים בענף המסעדות - ישיבת מעקב

בוקר טוב, שבוע מבורך.

אנחנו פותחים דיון נוסף הבוקר. הדיון עוסק עפ"י החלטה משבוע שעבר, כדיון המשך לבחינת מיצוי ומימוש ההחלטה להביא עובדים זרים לניקיון במסעדות ובברים.

כזכור, הדיון הקודם הסתיים ללא הכרעה, חרף העובדה שיצאנו להפסקה ממושכת. המחלוקת היא לעניין מתן חלופה להבאת עובדים זרים, שלא במסגרת הסכם בילטרלי, במידה ובזמן המוקצב המדינה לא תצליח להביא במסגרת הסכם בילטרלי. הנושא עומד ותלוי במשרד הכלכלה, שהוא "נמל הבית" של המסעדנים ובעלי הברים.

כל הניסיון שלנו לשכנע את משרד הכלכלה להסתפק במנגנון שהצעתי אותו, ושמסכימים עליו כלל המשרדים הרלוונטיים ונציגי המסעדנים ומפעילי הברים, להחריג את משרד הכלכלה, שדואג שמא החלופות להבאת עובדים, שלא במסגרת הסכם בילטרלי בחלוף 60 ימים, לא מספיק ברורות.

אני אשמח לדעת קודם כל מנציגי משרד הכלכלה, אם יש שינוי בגישתם ובהתעקשותם.

תמר מירסקי, הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים. היה שיח במשרד רוה"מ. הרעיון עכשיו, הוא לקדם הסכמות רחבות, שתחולנה על כל האנשים ושכן יהיה קודם ללכת בדרך המלך של הסכמים בילטרליים, והיה ולא יצלח בענפים מסוימים וכו', אז תהיה אפשרות לעבור לחלופות אחרות, שביניהן גם הבאה פרטית, כשזה עובר דרך ועדת מנכ"לים, שאמורה לקבל את ההחלטות מהמעבר הזה לחלופות האחרות.

זאת המסגרת ויש גם עוד חילוקי דעות בין המשרדים השונים, אז זה עוד לא יושב.

ראשית, אני מוחה למשמע הישענות המשרדים על התהליך שמתקיים במשרד ראש הממשלה. הוא תהליך מקביל ולא מחליף.

שנית, חילוקי דעות בין משרדים, אני אשמח לדעת בין אילו משרדים, כי אני יודע שבין כלל המשרדים יש תמימות דעים לעניין המנגנון, פרט למשרד הכלכלה, שאמור להיות הראשון שמבקש להוציא לפועל את יישום החלטת הממשלה.

נכון שלמשרד הכלכלה הייתה הצעה והייתה התקדמות בישיבה הקודמת, אבל הם שוקלים את השיקולים שלהם, חלק מהשיקולים שלהם הם נושאי – התקינה, העלויות, תקציב המשרד. מדובר בהחלטה - - -

מה הקשר לתקינה משרדית בהבאת עובדים?

החלטת הממשלה של משרד רוה"מ אמורה להיות מענה לכלל הענפים, מבלי - - -

מה הקשר לעבודת לשכת רוה"מ?

אם הם יקדמו הצעת מחליטים לבד, הם יצטרכו לתת - - -

עו"ד סאלם, יש כבר הצעת מחליטים.

אם הם יגישו אותה לממשלה – כמובן שיקול הדעת הוא של המשרד, וככל שיחליטו, זאת אופציה – אבל עדיין הם יצטרכו לתת מענה לנושא התקינה, בנוסף לתקציבים שהמשרדים מבקשים.

מה הקשר לתקינה ולתקציבים ומימוש החלטת ממשלה, שמגיעה באיחור רב, באיחור שאני לא רוצה להגיד של שנים, אבל חודשים. אלה חודשים שיש בהם תמימות דעים, שהענף הקורס הזה אמור לקבל עובדים זרים, וכרגע ההסכמה לדרך ההבאה שלהם היא הסיבה שבגללה הם לא מגיעים. שכן אם הייתם מסירים את ההתנגדות היום הם היו כבר עובדים, כך או אחרת.

אני שואל אתכם שאלה: האנשים האלה שיושבים כאן, שחלקם הם מסעדנים לשעבר. הם היו בעלי מסעדות מצליחות מאוד והחל מ-7 באוקטובר, הם הפכו להיות מסעדנים שלא פעילים, ובחודשיים וחצי-שלושה אחרונים, חלקם כבר לא מגדירים את עצמם כמסעדנים, אלא כמי שהיו מסעדניםוהיום הם מחליפים עבודת לוביסטים ולומדים את עבודת הממשלה והכנסת ומלווים את החלטות הממשלה. חלקם מניחים שכל פעולתם היא לאפשר למי שעדיין ישרוד כמסעדן, או שיפתח מסעדה ליהנות מאותה החלטה שבה הם נוהגים תחת המציאות בהיעדר שלה ויכול להיות שהם משרתים בכלל לאנשים שזה לא יהיו הם, כי הם לא יוכלו להרשות לעצמם לחזור ולהיות מסעדנים.

אני שואל אתכם ביושר ובתמימות, את נציגת משרד הכלכלה, הסתכלי לאנשים האלה בעיניים, שאחרי לילה מטורף מטריחים את עצמם לכאן ותגידי להם כך. נאמר ואני עובד שלכם עכשיו: "אתם שומעים, אנחנו לא נוכל להרשות לעצמנו לאפשר לכם לקבל את העובדים הזרים לניקיון, מה שמרסק את העסקים שלכם ואת מפעל חייכם, ומשאיר הרבה ישראלים בבית, ללא עבודה ופוגע בחוסן הלאומי ובמצב הרוח האישי והכללי – כל זאת עד שלא יתקננו לנו את המשרדים בעובדים נוספים, שבלעדיהם אנחנו לא נוכל להרשות לעצמנו לשחרר לכם את העובדים הזרים שמוכנים ומחכים. זה מה שרצינו למסור לכם. לקח לנו זמן להגיד לכם את זה, אבל זהו. כבר רואים לנו. אז הגיע הזמן שנספר לכם את האמת".

אתם רוצים עובדים?!

רותי ברודו: אנחנו רוצים עובדים, באנו לכאן. קודם כל, באנו לכאן כי היינו בטוחים, שהסיפור כבר הסתיים.

גב' ברודו היקרה, מר זיגדון, יקיר, שאר החברים וכולכם. אני עכשיו נציג משרד הכלכלה. לעניין הזה, אני עכשיו עושה איזושהי סימולציה. אתם רוצים שוטפי כלים?

מאוד.

כנראה שאתם לא מספיק רוצים, כי אם הייתם רוצים במקום לבוא לפה הייתם הולכים "להפוך שולחנות" במשרד ראש הממשלה, כדי שאנחנו במשרד הכלכלה, נקבל תקנים נוספים לעובדים, ורק אם נקבל תקנים לעובדים במשרד אנחנו נשחרר למענכם את העובדים, שאתם לא רק זכאים להם אלא לא תשרדו בלעדיהם. ויכול להיות שחלקכם, לא תשרדו גם כשהם כבר יגיעו.

אז אם אתם רוצים לדעת את האמת, זו האמת. אתם רוצים עובדים, אתם השוט שלנו לאלץ תקנים נוספים לעובדים במשרד שלנו. זו האמת. לקח לכם זמן לעלות על זה, אבל זו האמת.

אפשר לענות באותה סימולציה?

כן.

אז אני אדבר כאילו שר הכלכלה יושב פה ואמנון מרחב וגם אולי מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שגם דיברתי איתו לא פעם ולא פעמיים בתקופה האחרונה. קודם כל, כל הנושא הזה של תכנית ראש הממשלה, לדעתי האישית, זה סוג של רעיון כדי לעכב בכלל את כל הסיפור הזה, כי רוצים בסוף להחזיר את הפלסטינאים, משהו עם האמריקאים. זו דעתי האישית.

אני דיברתי עם האנשים שמתעסקים בזה, אני אומר לכם באופן גלוי שאין להם מושג במה מדובר, אבל בואו נתקדם.

אני רוצה לדבר עכשיו לניר ברקת, שר הכלכלה, ואני שמרתי את זה בלב כל הזמן הזה, מתוך נימוס. הנה – רותי הייתה איתי לאורך כל הדרך – אז כל מה שאני אומר אמת. ביולי כתבתי את זה. אם שר הכלכלה לא נמצא פה, אני אשלח לו את זה מסודר.

ביולי שנה שעברה, התקשרתי לרותי ולחבר שלי אלון אלבז ואמרתי להם בהתלהבות: "בואו איתי לפגישה עם שר הכלכלה, ניר ברקת, אנחנו הולכים להביא עובדים זרים למסעדות. זה היה ביולי שנה שעברה. נפגשתי עם שר הכלכלה. כל הצוות היה שם. השר אמר לנו, שהוא מכניס עובדים זרים למסעדות בסביבות 160,000, ולנו יהיו כמה אלפים טובים.

170.

176 אלף עובדים מהודו ומכל מקום שנרצה ולא יחסרו לנו עובדים, הם יהיו זולים, לא יהיו להם פנסיות, ונוריד את המחירים. הכל יהיה מגניב. דיברנו על מספר דברים נוספים אבל אני מתייחס כרגע לנושא הזה. רותי ואני יצאנו בהרגשה טובה ואמרנו "זהו, המשבר נגמר".

רותי ברודו: באנו לריב, אבל לא היה צריך לריב, כי דיברו את אשר לבנו. נראה היה שמישהו מבין את המצוקה של העובדים בארץ.

ואז ביקשתי מהעוזר של ניר ברקת את סיכום הפגישה. התקשרתי אליו יומיים אחרי ושאלתי אם אני יכול לקבל סיכום פגישה מסודר על מה היה. זה היה כל כך מתבקש, פשוט שכחתי לבקש את זה. ואז הוא אמר לי, שהוא ידבר עם השר. אחרי כן חזר אליי ואמר לי: "שמע, אנחנו לא מוציאים סיכומים כתובים, אבל סמוך עלינו, זה יקרה."

חיכיתי חודש, חיכיתי חודשיים, חיכיתי לשר מתחת למשרד שלו ואיך שהוא ירד תפסתי אותו ואמרתי לו: "ניר, אתה זוכר אותי? הייתי בפגישה כשדיברנו על עובדים זרים." הוא לא זכר על מה אני מדבר בכלל. הזכרתי לו שהוא דיבר על עובדים זרים, ובינתיים אני שוטף כלים. זה מה שהיה בפגישה הזו.

טרם המלחמה.

זה היה טרם המלחמה, שנה שעברה. אנחנו בעניין של המצוקה עוד לפני. חצי שנה אחרי כן, מתקשרת אליי תמר, שבגילוי לב, אני חושב שהיא בעצמה חושבת, שצריך לאשר את הנושא של האלפיים, אבל זה מה שאני מרגיש. היא התקשרה ואמרה יש לי שיש הצעת פרקליטים על 20,000 עובדים. אמרתי לעצמי: וואי אני לא מאמין חלום שהתגשם. קראתי את ההצעה, ואני רואה מלצרים וכל מיני כאלה.

באתי אליך ועברתי בין כל המשרדים, ואז דיברתי עם אמנון, מנכ"ל משרד הכלכלה, אמרתי לו תגיד לי מה קורה עם ההצעה הזו? מתי אנחנו מקבלים את העובדים? ואז הוא אמר לי, כי צריך קודם כל להחתים את המשרדים. ביקשתי ממנו לקבל את המשימה, וכך עברתי משרד משרד – כולם כאן עדים – עברתי אחד-אחד, שר-שר, בן צור, שר העבודה, שר הפנים. רותי ואני, מטרידים אותו, טלפונים בלילות. תחתום. כולם בסופו של דבר הסכימו.

חזרתי לניר ברקת, שר הכלכלה. אמרתי לו שהצלחתי לשכנע את כולם – בוא תחתום לי.

לא. נראה לי שנפגשת עם מישהו בפרוזדור פה, באגף הוועדות.

אה, כן. נכון. לא. זה היה אחרי. לאחר מכן באתי אליך עם ההצעה – ואפילו די כעסתי עליך – ואמרתי לך שאני הולך להביא לכם 20 אלף עובדים זרים. כולם כבר מסכימים, כולם פה. ואתה אמרת לי כאן למעלה: "אתה תחזור אליי, ואתה תראה שבסוף שזה היה 3,000." שאלת אותי: "אתה רוצה עכשיו לסגור על 3,000? אני איתך". זלזלתי. אמרתי אני הולך להביא עשרת אלפים לפחות. התכנית שלי הייתה 10,000.

10 פלוס 10.

כן. אמרתי שיהיה 10 לאולמות ו-10 לנו למסעדות - נסתדר. אמרתי לך: "טוב אילן, ניפגש בסיבוב". אני זוכר שזה היה בוועדת הכספים, כשיצאת אליי.

והנה היום, כל משרדי הממשלה מסכימים, ומי ששלח אותי למשימה בעצמו, לא מסכים ומטרפד הכל. משרד הכלכלה שאמור לעבוד בשבילי – תוקע לי מקל בגלגלים.

סליחה, משרד הכלכלה האמתי, אני סתם פונה אליכם כמשחק תפקידים.

ארבעה חודשים, אם שר הכלכלה היה חותם לי על הצעת המחליטים לא הייתי שוטף כלים ביום חמישי בלילה ולרותי כבר היו עובדים. היינו מתחילים כבר להניע את הגלגל. ארבעה חודשים לפני זה הייתה כאן הצעה.

מה שאני רוצה להגיד לניר – הוא לא הגיע לכאן היום – שהימים שערבבת אותנו המסעדנים הסתיימו, היום כולם יודעים מי הגורם לזה – שאין לנו עובדים, שהכל יקר פה, מי הפך אותנו לשוטפי כלים ולעבדים ובגלל מי נסגרות מסעדות.

אלה האשמות קשות אבל זו האמת, כי אם ניר היה חותם – היום אנחנו היינו עם עובדים.

אני לא מבין את האינטרס שלך. אולי הוא אינטרס נסתר, אני לא יודע. אולי אתה מתכנן לצאת מהפוליטיקה – אני לא יודע.

שבוע שעבר, הגיעו אם הקפריזה החדשה, שראש הממשלה מקדם את החלום למיליון עובדים זרים. מה שאתה לא מבין, הוא שבינתיים אנחנו מתפרקים, והחלום שלך, הפך לסיוט שלנו. אני אומר לך, ניר ברקת, אתה תחתום על ההצעה הזו של ה-2,000 ושל 3,000, ואם לא אתה תמצא אותנו בכל מקום עם פוסטרים על החלונות של המסעדות, עם כתבות. אנחנו נגיע אליך ולא נעזוב אותך. אתה תחתום על ההצעה של 2,000 או של 3,000.

הזוי בעיני ששאר המשרדים – שהיו המתנגדים הראשיים – אומרים לי שיעזרו לי, יתנו לי 3,000, ואפילו יותר, העיקר שהם יחתמו. הגלגל התהפך. משרד האוצר ומשרד העבודה שאמורים להתנגד – לטובתנו ומשרד הכלכלה, שאמור לקדם אותנו – מתנגד. אנחנו הולכים לסיים את האירוע הזה.

רותי ברודו: אנחנו רק רוצים להבין למה, זה הכל.

יש פה אינטרס נסתר.

אני אעמיד דברים על דיוקם.

לפני שאת עונה, אני רוצה לקדם בברכה את חברתי הטובה, כאחות לי, חברת הכנסת צגה מלקו. ברוכה הבאה. לפני שאת עונה גבירתי, אבקש לדייק. זה לא 3,000, אלא 2,000. לא צריך להעביר החלטה, היא עברה כבר בהצלחה. היא מחכה.

מנהל עובדים זרים ברשות האוכלוסין משוכנע שתהליך ההגעה, במסגרת הסכם בילטרלי, ייקח פחות זמן משמעותי מהמנגנון שאני קבעתי, וסתם לקחתי לי כמקדם ביטחון. כל מה שצריך הוא דבר אחד – להפסיק להתנגד למנגנון שמאפשר מעבר מימוש הצעת המחליטים בין הסכם בילטרלי לחלופות אחרות, כפי שמצוין באותיות קידוש לבנה.

פשוט להפסיק להתנגד. אם אז הייתה הפסקת התנגדות – היום היו עובדים. הנה אני אומר את זה כקביעה, לא כמחשבה, או כאיזושהי פנטזיה, כקביעה חד משמעית, אני מתחייב, אם אז ההתנגדות הייתה מוסרת – היום לא הייתם מגיעים לפה, לא בשביל אותם 2,000.

הפער בנושא של מעבר מהסכמים בילטרליים במידה שהם לא יצלחו להבאה פרטית, זה הפער הגדול ביותר.

איפה הוא פוגש את הצורך בתקנים?

אבל הנושא של התקנים, זו דרישה של המשרדים האחרים שעוסקים בפיקוח, שברגע שאנחנו מגדילים את כמות העובדים הזרים שנכנסים לארץ, הם מבקשים עוד תקנים לפיקוח וגם זו מחלוקת – מי יממן ויתקצב את זה.

נכנסים עשרות אלפים במצטבר בתקופה הקרובה – מה הקשר לתקנים בשביל אותם 2,000?

אכיפה. אבל אלה לא התקנים של משרד הכלכלה, אלא תקני אכיפה של משרד העבודה והרשות לאוכלוסין.

זאת אומרת, שראש מנהל העובדים זרים רוצה לומר לי שעד שלא יהיו תקנים למנהל חיפה, נבנה מחדש, בגלל זה אתם מבקשים ממשרד הכלכלה, לא לאפשר את ההבאה, באמצעות אותו מנגנון?

אנחנו לא מבקשים שלא יביא את זה. קודם כל, נכון שיש לנו דרישה לתקנים.

מר משה נקש, ראש מנהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין.

זה נכון שאנחנו דורשים תקנים והסיבה הפשוטה היא כי אנחנו צריכים לתת שירות ואנחנו צריכים עובדים שיוכלו לעשות את זה. יש לנו מעל 40 תקנים בהחלטות ממשלה ולא קיבלנו אפילו אחד במשך השנים. אדוני היו"ר יודע ומכיר את זה.

חמור מאוד. מה זה קשור עכשיו לדיון הזה?

אני מסביר. העובדים אצלנו במנהל קורסים, על מנת לספק את המענה לכל צרכי המשק ויש המון צרכים של המשק. אנחנו עושים מעל ומעבר לכוחותינו ולמה שאנחנו מסוגלים. אנחנו צריכים את התקנים האלה, גם כדי לפקח על העובדים אחרי כן וכמובן כדי לבצע את כל המנגנון שיביא אותם לארץ.

אנחנו צריכים – לקבוע קריטריונים, לכתוב נוהל, לעשות הסכם בילטרלי או הסדר יישום, לנסוע, לגייס עובדים, לעשות להם הכשרות, להביא את העובדים לארץ, לטפל בהזמנות העובדים בחו"ל, לקבל בבקשות להיתרים, לטפל בבקשות לרישיונות ועוד. יש לנו פעולות רבות שהעובדים צריכים לבצע. אנחנו צריכים עובדים שיבצעו את זה.

לא מדובר פה על משהו משמעותי מאוד. המפתח מבחינתו זה תקן לכל 1,000 עובדים. מדובר פה על 2,000 עובדים, סה"כ שני תקנים. לא חושב שמשרד כלשהו יתמוטט מהדבר הזה, אבל אנחנו צריכים את האנשים האלה בשביל לעשות את העבודה.

האם זה מה שתוקע את כל הסיפור?

זה לא רק מה שתוקע את כל הסיפור. מבחינתנו, ודיברנו על זה בישיבה ביום חמישי - - - נכון שיש עוד החלטה במקביל של משרד ראש הממשלה שמוביל, הכל בסדר.

לא רלוונטי. אל תערבבו לי עכשיו את החלטת משרד ראש הממשלה.

אתה צודק. זה מה שאנחנו אמרנו ביום חמישי. מבחינתנו, יש פה טיוטה שהיא די מוסכמת כמעט על כל המשרדים. צריך לקדם אותה ולהביא אותה, ויש לה מחירים לא גבוהים, לא גדולים, אבל יש לה מחירים. בסוף אני צריך שיהיו לי אנשים שיוכלו לעשות את העבודה, כי אם מחר יחליטו להעביר החלטת ממשלה להביא 50 אלף עובדים זרים למסעדות, אבל אין לי עובדים שיעשו את זה, אז לא יבואו, ולמי יבואו בטענות?! אליי, ובצדק יבואו אליי בטענות. אנחנו צריכים להיערך לכל האירוע הזה. זה משמעותי.

זה נראה כאילו אנחנו מתעסקים בקטנות, אבל מבחינתנו זה לא קטנות בכלל. אדוני יושב הראש מכיר. העובדים עובדים קשה מאוד, כדי לעשות וליישם את כל ההחלטות הממשלה שכבר עברו, כאלה שבדיונים וכאלה שעוד יעברו.

אני חייב להתוודות שבתחילת הדיון הכרתי את עניין התקנים כתנאי מתלה להבאת העובדים לענף המסעדות. אני לא יודע את הכל, אני לומד. אפשר גם להודות.

יתקן אותי אדוני, אנחנו לא מדברים על מימוש הסכם קיים, להיכנס בתוך הסכם קיים? למה אדוני מציג כאילו אנחנו הולכים להקים הסכם חדש?

צריך לעשות הסדר יישום. אין הסכם קיים לענף המסעדות. אין ענף מסעדות.

האם אנחנו יכולים להיכנס לתוך הסכם קיים, כדי לא לגזול משאבים.

אין ענף מסעדות. אתה אומר "ניכנס לתוך הסכם קיים", כאילו זה משהו שעושים ככה. אני מסביר: כדי "להיכנס" בתוך הסכם קיים, אז יש הסכם גג, צריך לעשות הסדר יישום ספציפי לענף הרלוונטי – זו עבודה שאנחנו צריכים לעשות אותה.

להיכנס בתוך הסדר קיים ליישום, משמע יש לך את - - -

יש הסכמי גג עם מספר מדינות, שעשינו אותם כבר. עכשיו אנחנו רוצים לעשות פה יישום חדש בענף חדש –צריך להיערך לזה ויש לזה משמעויות.

מר נקש, בהנחה שתוך כדי הדיון - - -

סליחה שאני קוטע אותך. יעידו החברים פה. אנחנו לא חיכינו, אנחנו כבר התחלנו. גם בעניין הזה של הבילטרלי – התחלנו לדבר עם מדינות. זו הנחייה של משרד הפנים, הנחייה של מנכ"ל הרשות. כבר ישבנו, גיבשנו נהלים וגיבשנו קריטריונים. הכל בשביל שבשעת ה-ש' נוכל לצאת לדרך כמה שיותר מהר.

מר נקש, אני רוצה לשאול אותך שאלה, ושלא חלילה יתקבל הרושם, שאני מקל ראש בעובדה המחפירה שהתקנים שקיבלתם עדיין לא ממומשים. אני רק שואל שאלה פשוטה, בהנחה שתוך כדי הדיון הזה, מחייגים ללשכתו של השר ומודיעים שהוא מבקש לעדכן, שהוא הסיר את התנגדותו הלא מובנת לקביעת המנגנון בהבאת העובדים לשטיפת כלים במסעדות. זהו סיימנו. אתה לא יכול להביא לי עובדים מסרי לנקה לשטיפת כלים?

הסברתי, שכדי ליישם את זה יש משמעויות ודברים שצריך לעשות.

ובשביל ליישם הבאת 2,000 עובדים מסרי לנקה, בשביל זה אתה תהיה חייב עוד שני עובדים?

כן.

זאת אומרת, שנוצרה לנו כאן בעיה ויש לנו אתגר נוסף. אני מבקש שאתם תתייחסו לכך, כאילו ששר הכלכלה הסיר את התנגדותו, כי נוצר מצב, שבו הסיבה המרכזית שבעטיה אין עובדים – שעליה אנחנו יודעים עד עכשיו – יכולה להרשות לעצמה להסתתר תחת דרישה מגבילה אחרת, שרק היום אני יודע אותה, שהיא תנאי מתלה למימוש החלטת ממשלה.

ישב פה לידך שר הפנים, ואמר את הדברים. זה לא חדש. הוא אמר את הדברים בשבוע שעבר בוועדה שלך, אם אני לא טועה. הוא הסביר בדיוק את המצוקה שאני מדבר עליה עכשיו. ארבעים ומשהו תקנים שלא קיבלנו אפילו אחד ואנחנו עובדים ולא מעכבים שום ענף.

אתה יודע שיש עוד כמה ענפים חשובים במשק ואנחנו עושים את כל מה שאנחנו יכולים. כן, זה אחד מהמשמעויות של ההסכם הזה. שוב, להבנתי זה לא סלע המחלוקת העיקרי בהצעת המחוקקים הזו.

בואו נפתור את הנושא של שיטת ההבאה. אמרתי לך ואני מתחייב פה, אנחנו נעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי לעשות את זה כמה שיותר מהר. כבר התחלנו לדבר עם המדינות ואני לא אומר את זה סתם. שוב, התחלנו לדבר כבר לפני שיש החלטת ממשלה, לפני שיש ענף. אני לא יכול לסכם כלום, כי אין ענף, אבל התחלנו לדבר, התחלנו כבר להכין את הקרקע לטובת העניין כדי שזה יקרה מהר ובדרך המלך, בדרך שהמדינה מאמינה בה, שזה יקרה בהסכמים בלטרליים. אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי שזה יקרה.

המדינה היא שותפה שלנו. יותר מ-50% ממה שאנחנו עושים – הולך למדינה. אנחנו צריכים את העזרה שלכם. אנחנו מגיעים לכאן הלוך וחזור ומחפשים תשובה. אני מסמסת לאנשים באופן אישי שיעזרו לנו, שאני סוגרת את העסקים, אני לא יכולה לפתוח אותם.

אתם שותפים שלנו, למה אתם מחכים? למה הטרטור הזה? אתם מענישים אותנו או את עצמכם? אני לא מבינה את הקטע. אני והחברים שלי, כל אחד והסיפור שלו - - - החברה שלי מעסיקה 1,200 עובדים, החברה שלי משלמת מסים כל שנה 55 מיליון שקל למדינה. אתם שותפים שלי. אני לא לוקחת את כמויות הכסף האלה הביתה. לא העובדים שלי , ולא אף אחד. תעזרו לנו. אנחנו באים לכאן ולא מבינים. אני לא מבינה מה הקטע.

אנחנו רוצים לעזור. אני לא חושב שיש חולק על הדבר הזה.

כל פסיעה קדימה – אנחנו הולכים שלוש אחורה. כל פעם אנחנו מגיעים לכאן ומניחים שזהו, הכל נסגר – ולא נסגר - - -

אני מוכן להתנדב. אני רציני. אני מוכן לטוס עם רותי לסרי-לנקה לטפל שם בעניין הזה של העובדים, רק בואו נסגור את העניין הזה.

זה לא החסם שלכם.

שר הכלכלה זה החסם שלנו.

בואו חבר'ה, אני מאבד את הסבלנות. אנחנו נחלק את זה לשני חלקים. תקשיבו טוב. בואו נתחיל עם הפשוט, שכאמור אני בתחילת הדיון רק נחשפתי לאירוע הזה שזה תנאי מתלה. אני יודעת שיש תקנים וגם הוא בספק מספיק זמן, אבל שזה ששני העובדים הם עוד תנאי, עוד נדבך בדרך – חדש לי. מאכזב אותי.

בוא תאמר לי, מי אמור לסגור את הסיפור של מימוש חלק מאותם תקנים שלא גויסו?

זה משהו שצריך להיקבע בהחלטת הממשלה – בטיוטת המחליטים.

שמה?

שהתקנים צריכים לעבור ממשרד הכלכלה לרשות האוכלוסין, או מהאוצר לרשות האוכלוסין.

זאת אומרת, שאתה אומר שיש החלטת ממשלה שמדברת על הבאת 2,000 עובדים לניקיון במסעדות, אבל החלטת הממשלה לא מתייחסת לכח האדם הנדרש, בשביל לממש את ההחלטה. זה מה שאתה אומר?

היא מתייחסת. זה מה שביקשנו שיופיע בהחלטת הממשלה. משרד הכלכלה מכיר את זה.

לא מופיע בהחלטת הממשלה?

מופיע, מופיע.

אז למה צריך לחכות להחלטת ממשלה?

ההחלטה צריכה לעבור. זו טיוטה.

אני מדבר על החלטת הממשלה שכבר העבירה את הצעת המחליטים להבאת 2,000 עובדים.

לא עברה החלטת ממשלה כזו. אם הייתה עוברת – לא היינו יושבים פה.

להבאת העובדים – כן. הדרך להבאת העובדים – עכשיו נבחנת.

לא, לא. זו אותה החלטת הממשלה שמדברת על כל התהליכים: אופן הבאת העובדים, כן בליטרלי או לא, אילו מדינות – כל הדברים האלה כלולים בהחלטת הממשלה. אחד הסעיפים שם זה הסיפור של התקנים.

ומה הסיבה שזה לא מוגש להחלטת משרד הכלכלה?

בדיוק הדברים שדיברנו עליהם: חוסר ההסכמה והמעבר להבאה הפרטית ונושא התקנים – שהוא גם לא סגור – משרד העבודה ורשות האוכלוסין רוצים תקנים של אכיפה והאוצר לא מאשר את התקציב הנוסף הזה.

לא, אבל זה מעבר בין המשרדים – למה צריך בשביל זה עוד תקציב?

אין הסכמה על העברת התקנים ממשרד הכלכלה לרשות האוכלוסין.

עוד פעם - הסתכלו עלינו פה, על האנשים שיושבים כאן. אנחנו האנשים שלא יישארו בארץ יותר. אין סיבה. אנחנו אחרי לילה שלא ישנו, בגלל שהמדינה הזו נמצאת על סף תהום. אנחנו צריכים עזרה – לא עוזרים לנו.

אין שום סיבה בעולם, שאנחנו נמשיך את העסקים שלנו בארץ. אני אומרת לעצמי מה אני דפוקה? אני אומרת עוד פעם, אנחנו היינו אצל ניר, ניר הבטיח. ישבנו המומים שסוף כל סוף יש מישהו שמבין אותנו. לא. כלום, נאדה. אתם מטלטלים אותנו. כואב לנו בלב, אני לא יכולה יותר. לי זה נשבר. אני אומרת לעצמי, למה? אני אעבור ליוון. למה? מה קרה?

זה מה שאתם רוצים? זו השותפות שלנו? אתם מחליטים שאתם לא רוצים אותנו כשותפים שלכם? הבנתי. אבל תגידו את זה. תעמדו פה ותגידו: "אנחנו מטרטרים אתכם סתם". אנחנו לא באמת משרתים אתכם. אנחנו פה כדי להביא אתכם הלוך וחזור, להפסיד ימי עבודה, לקרוע את התחת אבל אנחנו נשב כאן ונשים לכם מקל בגלגלים. זה מה שאתם עושים.

ימים אחרי ימים, אנחנו מדברים על הסיפור הזה שנים, ואין עובדים גם לפני המלחמה, לפני הפלסטינאים, לא קשור לכלום. אין פה עובדים. אין עובדים בארץ, אין אנשים שרוצים ללכלך את האצבעות שלהם – תבינו את זה ותעזרו לנו. די. אלא אם אתם אומרים לנו: "שלום תודה, לא צריך מסעדות בישראל."

אני רוצה רגע להבין משהו. בואו נעזוב רגע את עניין התקנים, למרות שהיה סיכום גם לגבי זה.

את יודעת בבקשה להסביר לי על מה ההתעקשות לא לקיים את אותו מנגנון, שכולם מסכימים לו, כולל אלה שאמורים להתנגד לו. כולם מסכימים לו, להבאה באמצעות הסכמים בליטרליים, כמו שאת מגדירה כדרך המלך, ובחלוף תקופת מבחן, אם זה לא ימומש – לבחור חלופות נוספות ואת יודעת שאין חלופה נוספת זולת הבאה באמצעות B2B. אין, ואת יודעת מהי הסיבה שבגללה אי אפשר לציין את זה. אתם יודעים את זה הרי. אז מה הסיבה שאתם מתעקשים? תנו איזשהו הסבר רציונאלי.

קודם כל, הנושא הזה נמצא עכשיו על שולחן ראש הממשלה.

לא, לא, לא, זה לא נכון. ראש הממשלה, בשביל לתת מענה הוליסטי בכלל הענפים - - -

אני אגיד מה הרציונל מאחורי זה.

אתם לא מתעקשים רק בגלל שזה בדיון אצל ראש הממשלה. זה בדיון ראש הממשלה כי אתם מעקשים.

לא. הרציונל מאחורי זה, הוא כמובן לטובת העסקים וזה שאנחנו לא ניתקע במצב שלא מצליחים לקדם הסכמים בליטרליים, ואז אנחנו לא מצליחים לעשות כלום.

סליחה. אדוני יו"ר, אני מעריכה מאוד הדיון חשוב מאוד. מה זה לטובת עסקים, כשאנחנו שומעים שהעסקים קורסים. הנה, רותי אומרת. ורותי, אף אחד לא עושה לך טובות, דרך אגב. כשאומרים שקורסים וסוגרים, מה זאת אומרת "לטובת העסקים"? אני לא מבינה את זה.

את מבינה, חד משמעית את מבינה.

זו הזיה, כמו שזה נשמע.

לטובת העסקים, מה אתם אומרים לבעלי העסקים? "אתם לא יודעים מה טוב בשבילכם. אנחנו נגיד מה טוב בשבילכם."

זה בכל התחומים ככה.

אני שואל אתכם שאלה. אומרים נבנה מנגנון עם צוות יישום, שלושה מפגשים גם קבעתי את המועדים שהצוות יתכנס. ואם מגיעים ל-60 יום, ואין יישום של ההסכמים הבילטרליים, הסכים משרד המשפטים שהצוות יגיש הצעה, חלופה נוספת, שהיא זו שתעלה להצבעת ממשלה. נכון או לא גב' סאלם?

כל עוד הצעת המחליטים לא תכלול את ההבאה הפרטית בתור מודל אוטומטי, וכל עוד הצוות - - -

זה כמו שאמרתי. אז על מה ההתעקשות? יכולנו לעבור את השישים יום האלה מספר פעמים. על מה ההתעקשות?

תמר, אתם מייצגים אותנו או משרד הכלכלה?

אני חושב שתמר איתנו. היא חושבת כמונו. היא לא נגדנו, אם תשאל אותה מה היא חושבת היא תגיד לך שהסעיף הזה מעולה.

המנכ"ל, אדוני שר הכלכלה, הם מייצגים אותנו או משתמשים בנו?

צריך להפנות את כל ההאשמה לשר הכלכלה, נקודה. לא לאף אחד אחר. זה מה שאני חושב. רק שר הכלכלה.

פעם שעברה, הישיבה הזו התפזרה, בגלל שחיכינו לתשובה ממשרד הכלכלה. באנו לכאן כדי לבקש תשובה.

הוא לא הגיע אפילו. איפה אמנון?

תמר הגיעה.

אבל תמר לטובתנו. היא חושבת שצריך לחתום על ה-2,000 בדיוק לפי הסעיף הזה. אם תשאלי אותה, זה מה שהיא תגיד.

אני אישית זה לא הדיון.

את מייצגת את משרד הכלכלה, את השר ואת עמדתו.

אני הצגתי את הפערים - - -

אין בעיה. גבירתי, כשאת מציגה לי פערים, אני מפרק אותם ואז אני מנסה ללמוד איתך ביחד. יכול להיות שבסיום הדיון תוך כדי המענה שלך לשאלות שלי אני אלמד דבר שלא ידעתי אותו קודם. שבאמת יש באמת משהו מסתתר מאחורה והוא מורכב והרחב יותר. אני אגיד, חבר'ה, הם צודקים, אבל אתם לא עונים לי.

אז המורכב והרחב יותר, זה באמת לקבוע במדיניות של הממשלה כממשלה, שכן יהיה מעבר יותר קל להבאה פרטית.

אין יותר קל מזה. הרי אם יותר קל, זה אמור להקל עליהם. הם לא מבקשים יותר קל. הם אומרים שנראה להם לגיטימי שצוות יישום יתכנס - - -

כל מה שאנחנו רוצים, זה עובדים. אנחנו רוצים לקום בבוקר ולדעת שיש מישהו שעומד ליד מכונת הכלים, מרים ומוריד ועושה את העבודה. זה מה שאנחנו רוצים. כבר לא מעניין אותי איך אנחנו רק רוצים שהוא יהיה. היום הוא לא קיים ואם הוא קיים הוא עולה כל כך הרבה כסף, שבסוף מי שמשלם על זה זה אתם.

זו הזיה שאנחנו בכלל אנחנו מדברים על זה. הדברים כל כך ברורים, אף אחד כאן לא חושב שלא חסרים לנו העובדים האלה. שחררו אותנו. תנו לנו להתעסק בעבודה שלנו.

אליהו, אפשר לבקש בקשה? אם כבר הכל הזוי פה, אפשר להתקשר לשר הכלכלה, ולשאול אותו למה הוא לא רוצה לחתום? אני מנסה לעשות את זה עם כל כך הרבה אנשים, וזה לא עובד. אף אחד לא מוכן. שהבן אדם יסביר מה האינטרס מה מסתתר פה, שהוא מתעקש על הדבר הזה. אין סעיף יותר הוליסטי והוגן מהסעיף הזה. או בליטרלי או לא.

הואיל ונציגת משרד הכלכלה לא מצוידת בתשובות שיניחו את דעת הוועדה ושומעיה, אין לי אלא להתבייש בשבילכם, בשמכם ובמקומכם. דעו לכם, כי ציבור המעסיקים והציבור הישראלי יבוא חשבון עם כל מי שדופק אותו, ויבוא חשבון עוד יותר מר עם מי שמשחק אותה שהוא למענו, אבל דופק אותו, שתמשמשו בו כשוט.

הוועדה לא מכלה את זמנה לחינם, בשביל לקבל את אותן תשובות פעם אחת פעם, ולהיות מבוישת אחרי הפונים, שהם קורסים. אני עובר לדברי סיכום.

זה עצוב מאוד.

אני מבויש. אין לי עוד מילים להגיד, אבל אני לפחות שלם במצפוני שאני אומר את האמת, כפי שאני מבין אותה וחש אותה.

מכאן זה יעבור לידיים שלנו.

אין לי מה להגיד מעבר לזה. תפקידי לפקח אחר עבודת הממשלה וגישתם של המשרדים ליישום.

אני מצטערת שאני אומרת את זה, אבל אני בסוף אזרחית של המדינה הזו, ואני חושבת שכשיש כנסת, יש נציגים, נציגי העם, אנחנו בחרנו אתכם אתם עובדים בשבילנו. אני אומרת את זה לך רביבו, גם מניסיון קודם, כשהיינו בוועדות אחרות על ההיטל עובדים זרים, אנחנו שנים במאבק על העסקים שלנו, על התחום הזה שקוראים לו מסעדנות.

בסוף אני מסתכלת אל זה ואומרת, למה אנחנו צריכים אתכם? אני ממש מצטערת. למה אנחנו צריכים את ניר ברקת? אני מצטערת עוד פעם, בכבוד, אני יודעת שיש לכם כוונות טובות. בסוף, לא עזרתם לנו, אנחנו לבד כאן עם כל מה שעושים לנו, וכל מה שאנחנו עושים זה שאנחנו מייצרים הכנסה למקום שלא עוזר לנו במיל ושמבזבז את הכסף שלנו. זו התחושה שלי ועם זה אני אלך מכאן ואני מבטיחה לכם שאני לא אחזור לכאן.

תודה רבה, היה נעים מאוד להכיר את כולכם.

אני מבקש רגע, שתישארי עד סוף הדיון.

שנים שאנחנו במאבק, שנים שמבטיחים לנו. אני מצטערת עוד פעם. הסיפור עם היטל העובדים – עשקו אותנו, לקחו לנו את הכסף בחינם, סתם, ועכשיו אין לנו עובדים. כולם יודעים שאין עובדים. אף אחד לא מגדל את הילד שלו להיות שוטף כלים, מישהו חייב לעשות את זה במדינה. אין מי שיעשה את זה, תעזרו לנו. בואו נפתור את זה. לא פותרים את זה, אבל מסים יודעים לקחת, אגרות יודעים לקחת. מוצצים לנו את המיץ.

אני חייב להגיד, שרותי מהיום הראשון אמרה לי, אילן, אתה תיקח אותי למסע הזה, ואתה תראה שאנחנו נגיע ולא ייצא כלום. התחננתי, אמרתי לה שאני בן אדם שלא מוותר לעולם. משכתי אותה עד כאן, ועכשיו אני מתנצל שמשכתי אותך לכאן.

אבל דבר אחד, אני רוצה לתקן אותך לגבי חבר הכנסת אליהו רביבו. אני לא מרגישה שהוא חבר כנסת או יו"ר חבר וועדה – אני מרגיש שהוא מסעדן, כי אני רואה את המלחמות שהוא עושה לא בוועדה למעננו. אני יודע לזהות אותנטיות.

מר זיגדון, אני נכשלתי. שמעת מה אני אומר לך?! אני נכשלתי. אני לוקח אחריות על הכישלון, ואני אומר לכם גם עכשיו, אם יש עוד צעד שלגישתכם אני אמור ויכול לבצע כדי לקדם את העניין – אני מגויס צו 8.

רק להביא את ניר ברקת לחתום על ההצעה הזו.

הנה אני אומר לכם, אתם רוצים לעשות ישיבת שבט, אתם רוצים לעשות עצרת מחוץ למשרד כזה או אחר, אני אתכם.

מה זאת אומרת, בואו נלך להפגין לניר ברקת מול הבית.

- - - אני הבנתי, שלא רוצים אותי כאן. אני הבנתי שאני מיותרת. אני הבנתי שהמסעדות זה דבר לא נחוץ בארץ. לא רוצים אותנו. תודה רבה, נסיק מסקנות נהיה 'אסף גרנית' ונפתח בחו"ל.

תאכלו שווארמה ופלאפל בשמונים שקלים.

אני מבינה את הכאב. אני לא חברה בוועדה, באתי עבור חברי רביבו, אני יודעת שהוא עובד יום ולילה על העניין הזה, אך כשאני נחשפת למה שאני שומעת פה, אני מזועזעת. זה לא מכבד אותנו.

אתם לא עושים לאף אחד טובה, תדעו לכם. בזה שאתם עובדים, משלמים מסים, אתם לא עושים טובה.

אבל גמרו עלינו. כמה אפשר? אנחנו פה כבר חמישים פעם. אני שומע את זה מכל חבר כנסת. אנחנו עובדים אצלך, אבל בסוף אני שוטף כלים. תראו את הידיים שלי. זה נראה לך הגיוני?

אני באופן אישי כחברת כנסת, אני מגויסת מרגע זה. חברי, אני איתך. אף אחד לא עושה טובה. גם קודם היה לנו דיון בנושא משכנתאות, זוגות צעירים, בנייה וכל זה – פשוט אנחנו נמצאים במצב לא טוב, אבל חובתנו להקשיב ולפתור את הבעיה. במיוחד אנחנו, חברי כנסת מהממשלה. אנחנו בליכוד שנינו, ולכן אנחנו נהיה מגויסים. בסוף זה יסתדר.

לא, זה לא יסתדר. אנחנו פה כבר עשרים פעם.

אלה עסקים שידעו להרוויח כסף, אלה עסקים שלא יודעים להרוויח כסף יותר.

אבל אתם גם מחזיקים, אתם תורמים למדינה.

אנחנו תורמים לתיירות של המדינה. המסעדות בארץ, הן המסעדות הכי טובות בעולם. האנשים הכי טובים בעולם עובדים במסעדות, אבל אין ידיים, אין פועלים עם צווארון כחול. לא רוצים לעבוד בארץ.

כולם בהייטק או שפים גדולים. לעבוד בלקלף תפוחי אדמה ולשטוף כלים, הישראליים לא רוצים. אני מקבלת את זה. גם אני אם היו לי ילדים כך הייתי מחנכת אותם. תלכו לאקדמיה ואל תהיו שוטפי כלים, אבל מישהו חייב לעשות את העבודה, או שזה פשוט נסגר – וכנראה שזה צריך להיסגר.

אבל יש לנו כאן בעיה. בואו נתמקד בבעיה, למה אנחנו מתפזרים?! קוראים לבעיה הזו ניר ברקת. הוא מהמפלגה שלכם, נכון?! הוא הבעיה. אם הוא חותם, יש לנו עובדים תוך חודש. יש פה אנשים שהתחייבו לי 30-40 יום העובדים כאן. גם נקש עם כמה שקשה לו, אני מתחייב כאן שהוא יטוס גם לסרי-לנקה, כי אני יודע את המחויבות שלו ואת המגויסות שלו.

כולם פה. אין אחד שלא חושב עלינו, חוץ מניר ברקת, שהונה אותי. אמר לי: "לך תחתים את כולם", וכשאני חוזר אליו עכשיו מנפנף אותי. אין לו כבר תירוצים. לא מוכנים לחתום על הצעת מחליטים.

ניר ברקת, הוא לוביסט של יוקר המחייה במדינת ישראל. אני לא יודע מה התכניות שלו. אולי יש לו תכניות לפתוח חברת כח אדם אחרי זה ובגלל זה הוא רוצה לדאוג לכל חברות כח אדם האלה. כנראה זו התכנית. אני כבר לא יודע מה לחשוב אחרת, למה שהוא ידפוק אותנו. בואו להתמקד בו ואני רוצה את עזרתך בדבר הזה.

בוא נגיע אליו עכשיו. התקשרי אליו. אתם חברי כנסת, אתם יכולים לענות אחד לשני מצלצול ראשון. בואי נשים אותו על רמקול, ונראה מה התשובה שלו. הוא מקבל משכורת מאתנו.

מה הקשר לחברות כח אדם?

כי כל הקטע של להביא בלי הסכמים בליטרליים, בדרך כלל, מי שעושה כאן את הכסף, אלו חברות כח אדם ותאגידים, שעושים פה את הכסף הגדול. שיעשו כסף גדול אבל לא על הראש שלנו.

כנראה שהוא דואג לתאגידים, שהרי הוא איש עסקים מפורסם, אני יודע מה הולך להיות איתו אחרי שהוא ייצא מהפוליטיקה. הרי הוא לא הכי אהוד. כנראה זו התכנית שלו, אני לא יודע כבר. אחרת, למה שיתנגד לנו הוא שר הכלכלה. המסעדות נמצאות תחת משרד הכלכלה.

אני אומר את כל זה מתוך שזה שאני חבר שלו, אני אהבתי את האדם הזה ואני אוהב אותו עד היום, אבל הוא פוגע לי בעסק. שניים מהעסקים שלי נסגרו בגלל הבן אדם הזה. למה מה קרה? הוא בנה את העסקים האלה? הוא השקיע איתי כסף?

מישהו משפה אותי, בזה שהעסקים נסגרו, בזה שאין עובדים. הוא את המשכורת מקבל בראשון בחודש, אולי בשני לחודש. די, בלי מילים. מעשים עכשיו.

אין להם משהו להגיד?

כולם פה לטובתנו. אין אחד פה, שהוא לא לטובתנו, אני מתערב איתך.

אני מאמינה לך.

אחד אחד פה. אנחנו מגיעים לפה על בסיס קבוע. יש לנו ניקוב כמו בכרטיסייה. מביך.

התכוונתי לסיים את הפארסה המביכה והמבישה הזו ולעבור לעוד נושאים, גם בעניין ההעסקה, גם בעניין האגרות, חלוקת התשלומים, אבל מה הטעם?! אין טעם. כל עוד שלא תשחררו את השסתום הלא מובן הזה והלא ענייני הזה אין טעם. וכשתבינו, זה כבר יהיה מאוחר מדי ומעט מדי.

אחריות ציבורית, תעמדו מאחורי כל מי שיכול לשנות את המציאות ותוקע אותה – אני לא מוצא לזה הגדרה אחרת. לא מוצא.

שכן אני הוכחתי שבחלוף הזמן שכבר נגזל, כל החלופות יכלו לעמוד למבחן, וגם להיות מיושמות. הכל . ואני יודע שבהסכמים בליטרליים היינו מביאים. אני יודעת את זה. אני יודע שאיפה שזה חונה בגיוס העובדים דרך הסכם בליטרלי – אני יכול לישון טוב בלילה. אני יודע את זה. שחררו רק את השסתום הזה.

כל מסעדה שהוא יבוא, יגרשו אותו מהמסעדות. אני אהיה אחראי לזה. ואם מהמסעדה לא יגרשו אותו, אני אגרש אותו באופן אישי. הוא פוגע לי באופן אישי בעסקים.

הוועדה מבקשת לפנות לדברי סיכום.

הוועדה מעריכה ומודה לראש הממשלה שמינה את מנכ"ל משרדו, כדי לבחון את תכלול מתן מענה כללי לכלל הענפים בהבאת עובדים זרים, ולצד זאת מצפה להבהרה ממשרד ראש הממשלה באמצעות מנכ"ל משרדו להבהרה שפעילותם איננה מגיעה לצורך החלפת ההליכים, שכבר הבשילו בהבאת עובדים זרים לארץ עד כה, אלא מתמקדת בשיפור ובהרחבת מתן השירות מהיום והלאה.

הוועדה מצפה מהמשרדים להגיע להבנה בעניין מתן התקנים למשרד המבצע, מתוך התקנים העומדים לרשותם. הוועדה פונה פעם נוספת. רציתי לומר "בשנית", אבל אני לא זוכר כמה "בשנית" היו.

אז הוועדה פונה פעם נוספת בתחנון לשר הכלכלה ולמנכ"ל משרדו ומתחננת: אנא מכם, הסירו את החסם המרכזי הלא ענייני והלא מוסבר סביב מנגנון הבאת העובדים, ומבקשת בכל לשון של בקשה לקבל את הצעת המנגנון שנבנה כאן בוועדה, ושהוסכם על כלל המשרדים ועל כלל המייצגים של ענף המסעדנות והברים.

הוועדה מבקשת מהמסעדנים אורח רוח, ולמרות שעדיין לא סיפקה את ההתחייבויות שלה לתת מענה ומזור לכאב, לתסכול ולהפסדים שלכם, מבקשת מכם עוד אורח רוח ומבקשת שתגייסו את הוועדה ואת העומד בראשה, כדי לשמש לכם כלי עזר וזאת כדי שתזכו לראות בסך הכל לא טייסים, אלא שוטפי כלים.

יש לי לומר עוד דברים רבים, אבל כמו שצריך לדעת מה להגיד ומתי להגיד, צריך לדעת מה לא להגיד. אני לא רוצה להיות צודק אני רוצה לנסות לפעול בדרך החכמה. הצדקנות לא הובילה אותנו לשום מקום. אני לא רוצה תירוצים. אני רוצה תוצאות.

אל תשכחו, שהמבחן הציבורי, הוא כזה שלא מוותר לאף אחד, לא על מחדלים, בטח לא על אולי כוונת מכוון כלשהי. אני לא יודע מה יהיה אבל כל עוד שאני לא מקבל הסבר מניח את הדעת למה לא להסכים למנגנון הבאת העובדים, יש לי הרבה תהיות.

אני פונה אליכם, המסעדנים, אני מבקש מכם שתכינו דו"ח הפסדים, דו"ח הפסדים שנגרם לכם כתוצאה מאי יכולת הפעלת העסקים שלכם, בשל מחסור בידיים עובדות זרות, החל מהרגע שהוסכם שתקבלו ידיים זרות, עובדות. ואותו להגיש כתביעה או לקרן מס רכוש או לאחד מהאגפים במשרד האוצר, כדי שתדע המדינה שעיכבתם בשל התעקשות חסרת הצדקה הבאת עובדים ושגשוג עסקים, שלמו על זה במזומן.


הישיבה ננעלה בשעה 13:25.