פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



35
הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
07/04/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 62
מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
יום ראשון, כ"ח באדר ב התשפ"ד (07 באפריל 2024), שעה 10:30

בחינת הצרכים של פצועי צה"ל ממלחמת חרבות ברזל בעובדי סיעוד זרים

אליהו רביבו – היו"ר

משה טור פז
יצחק קרויזר

יאירה מרדכי - אגף סיעוד, רשות האוכלוסין וההגירה

שושנה שטראוס - עו"ד, לשכה משפטית, רשות האוכלוסין וההגירה

משה נקש - ראש מנהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין וההגירה

נטלי גבאי לוי - מנהלת אגף סיעוד, המוסד לביטוח לאומי

גדעון זעירא - מרכז המחקר והמידע, כנסת ישראל

הגר שרן - מייצגת, ארגון נכי צה"ל

אריאלה זיני - מלווה נכה, ארגון נכי צה"ל

איתן וקס - נכה צה"ל, ארגון נכי צה"ל

אורלי שלום - מלווה נכה, ארגון נכי צה"ל

יצחק שלום - נכה צה"ל, ארגון נכי צה"ל

אירינה ישראלי - ראש תחום לנושאי בקרה רפואית, משרד הביטחון

ד"ר יצחק אבדן - רופא מרחבי, אגף השיקום, משרד הביטחון

הילה ששון - ראש יחידת תקציבים והתקשרויות, משרד הביטחון

אבנר גולן - מנהל אגף זכויות ורווחה, ארגון נכי צה"ל

נעה בן שבת

דיקלה טקו

מיכל כזרי איטייפ

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

בחינת הצרכים של פצועי צה"ל ממלחמת חרבות ברזל בעובדי סיעוד זרים

בוקר טוב ושבוע מבורך. שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לעובדים זרים בנושא צרכי פצועי צה"ל בכלל, ובפרט ממלחמת חרבות ברזל, בעובדים זרים סיעודיים.

גם בחלוף 184 ימים, אנחנו עדיין מדממים וכואבים, אולי אפילו עדיין המומים באותה עוצמה, באותו כאב ובאותו זעזוע ולבנו שותת דם כאילו שאנחנו עדיין ב-7 באוקטובר. יכול להיות שאם האווירה שמתגלה לנגד עיננו בדגש על השבוע האחרון, אולי יותר, כי אם הייתה נחמה זוטה כתוצאה מטווח שמחת תורה, זה שהעם התאחד ויודע לראות את המאחד בין השורות ולא את המפריד ומסתבר לצערי שהזיכרון שלנו קצר, והזיכרון הקצר מגיע כפרי בשל לידי אויבנו וצוררינו.

עדיין יש מספר נושאים שלגביהם אין מחלוקות לא ימין/שמאל, לא קואליציה/אופוזיציה, זה לזכור מהי המטרה הראשונה שעומדת לנגד עיננו – שחרור כל בנותינו ובנינו, הורינו וקרובנו הנמצאים כבני ערובה במרתפי שלטון חמאס-דעאש ובתוך כך – והפעם לטובת העניין הזה אנחנו מקדישים את הדיון – מתן מענה לפצועי חיילי צה"ל ונפגעי פגועות האיבה, בדגש על כל המצטרפים הרבים בכאב רב מאז ה-7 באוקטובר.

אני אתחיל במובן מאליו, פצועי צה"ל ונכי מערכות הביטחון כולן, מכלל מערכות ישראל ומפעולות האיבה ובפרט מטווח 7 באוקטובר וממלחמת חרבות ברזל שהגיעה בעקבותיה, הם גיבורי ישראל. אנחנו חייבים לכל אחת ואחד מהם את חיינו ואת נוחותנו ואין גבול למאמצים שאנחנו צריכים להשקיע כדי להיטיב איתם.

תודות זה לא מספיק, יש לנו גם חובות הלכה למעשה. אחת מהחובות האלו, היא לאפשר לפצועים ולנכים להשתקם בכבוד ולאחר מכן לחיות בכבוד תוך צמצום הנטל על בני משפחותיהם של הקדושים האלה. גם הרמת המורל ומתן אפשרות להתפתחות אישית, דווקא מתוך הנקודה הכואבת הזו. מטרת הדיון היא להבין מהם צרכי פצועי צה"ל ונכי מערכת הביטחון בעובדים זרים סיעודיים, וכיצד המדינה יכולה להקל על התהליך המורכב גם ככה של העסקת עובד זר בסיעוד.

בין היתר, אנחנו נבדוק מה סטטוס ההתקשרות של משרד הביטחון עם חברות הסיעוד, והאם יש שם פערים. אני ארחיב כאן ואני אבהיר, שכידוע לכולנו משרד הביטחון נמצא בימים אלה בבחינת התקשרות מחדש על ידי מכרז עם חברות סיעוד. כידוע לכם, ההתנהלות של מדינת ישראל מול חברות הסיעוד והעובדה שבחלק לא מבוטל מהמקרים, אנחנו פוגשים מציאות שבה האינטרס המרכזי מבלי שמודים בכך הוא נוחות ורווחי חברות הסיעוד ולא מתן השירות שהם אמורים לספק לאותם סיעודיים. זו מציאות שאני נלחם בה ביום-יום. אני נלחם בפן האזרחי שלה ואני ערני ורגיש באלפי מונים, כשמדובר בפצועי צה"ל ובנפגעי פעולות האיבה.

אני מודה שבוודאי, בראי המלחמה, זה רגיש אצלי עוד הרבה יותר. לפני שאנחנו נעבור ונשאל שאלות את כל הגופים הרלוונטיים, אני מבקש להעביר את רשות הדיבור לחברי היקר, חבר הכנסת משה טור פז שמגיע לפה במספר כובעים. הוא חייב לעבור לעוד דיון נוסף ואני רוצה לאפשר לו לקבל את רשות הדיבור.

תודה רבה, אדוני יושב הראשון.

אני רוצה קודם כל לומר בפתח הבוקר הזה, הרבה נכתב ונאמר על פגרה בכנסת. אז הנה אנחנו כאן ביום ראשון בבוקר. תודה לך אדוני יושב הראשון על הדיון החשוב הזה, כי בסוף לפצועים, לחטופים, למשפחות השכולות אין פגרה וכולנו כשליחי ציבור צריכים וחייבים להיות מחויבים לעשייה שלנו גם בזמנים האלה ובכל זמן.

אני חייב לומר שהנושא הזה נוגע אליי אישית כמובן, קודם כל כמפקד במילואים. גם זכיתי לעשות את שלושת החודשים הראשונים של המלחמה הזו כקצין באוגדת עזה, אבל יש לי גם את הפצוע האישי שלי, מי שהיה הסגן שלי והחליף אותי אחר כך, הוא היה מג"ד יחד איתי ונפצע בתפקידו כסמח"ט 646 בחטיבת צנחנים במילואים. אני מלווה את השיקום שלו באגף השיקום בהדסה, ואני רואה את ההתמודדות ומדובר באדם חזק עם כוחות מהטובים שבבנינו. כולם מתמודדים ובסוף כשאתה שם על המיטה, עובר ניתוח עם אחוזי נכות – אתה בן אדם.

אני מרגיש יחד איתו את הקושי האדיר, כמי שגם במשפחה שלו יש נכי צה"ל, וזו בהחלט החובה הבסיסית שלנו כנבחרי הציבור לדאוג.

אני רוצה לומר, מעבר לצד המקצועי והמהותי שיש פה כל הזמן דרישה שלנו מהעוסקים במלאכה – להקל על ההליך, להגביר את האנושיות שלו. אחד האבסורדים שאמר לי נכה צה"ל: "כל כמה זמן אני צריך להוכיח מחדש שאני נכה. מה, הרגל שלי תצמח מחדש?!" לא יקרה. ההבנה הזו, כמה אנחנו צריכים להיות אנושיים בתהליכים האלה.

באגף השיקום של צה"ל נעשו בשנים האחרונות תהליכים חשובים מאוד, אבל הדרך עוד ארוכה ותודה לך על הדיון החשוב הזה. נלווה אותו ככל שנדרש. תודה לכם.

חבר הכנסת טור פז, תודה רבה. אנחנו נתחיל עם השאלות. אני פונה קודם כל למשרד הביטחון. נציגי משרד הביטחון נמצאים בזום איתנו.

בוקר טוב.

בוקר טוב ושבוע מבורך. אני מבקש לדעת כמה נכי צה"ל מוצהרים ומוגדרים היו ערב המלחמה, וכמה התווספו מאז 7 באוקטובר. אם אפשר בבקשה שמי שמדברר, יציג את שמו ואת תפקידו.

בוקר טוב. שמי אירינה ואני ראש תחום בקרה המתעסקת בנושא של המלווים. יש לנו כרגע כ-4,680 נכי צה"ל שמקבלים - - -

אם את יכולה בבקשה שוב פעם. כמה?

4,680 נכי צה"ל שמקבלים ליווי, כשיש לנו כ-114 מתוכם שהם נכים של "חרבות ברזל".

את יודעת לחלק לי בין ליווי 24/7 לבין ליווי חלקי?

לא בחברות ברזל. אני יודעת לחלק לך את זה בהתייחס לכלל נכי צה"ל. יש לנו כ-257 נכי צה"ל שמקבלים ליווי בהיקף של 24 שעות ליווי.

על ידי מלווה אחד או יותר?

בדרך כלל 24 זה יותר מאחד, אבל כן.

ובהכרח מדובר במלווה זר?

לא. יש לנו כ-200 נכי צה"ל שמקבלים עובדים זרים באמצעות חברות הסיעוד.

הבנתי. אתם יכולים לתאר לכולנו את התהליך שעובר נכה מערכת הביטחון, לצורך קבלת עובד זר? קודם כל, לקבלת עובד ולאחר מכן נעבור לקבלת עובד זר.

קודם כל, התהליך הוא בעצם להגדיר את הצורך בליווי ואת היקף שעות הליווי. אם אנחנו מתייחסים לנכים החדשים של חרבות ברזל, בדרך כלל התהליך מתחיל כבר בביקורים שעושים עובדי האגף ועולים על הצורך. לפעמים הם מציעים ולפעמים הצורך עולה מהפצוע עצמו.

הרופא המחוזי בוחן את הצורך בליווי ובהיקף של השעות שלו וקובע את הצורך בליווי ולאחר מכן אנחנו מחברים את הפצוע יחד עם אחת מחברות הסיעוד שנמצאת איתנו בהתקשרות. ברגע שהוא מבקש לקבל עובד זר – חברת הסיעוד מחברת אותו לתאגידים שמטפלים בנושא הזה.

כמה שעות ליווי מאפשרות העסקה של עובד זר?

אם אנחנו מדברים על נכה שהוא עד 100 פלוס אחוזי נכות – אנחנו מדברים על 12 שעות ליווי, כדי שיהיה מימון מלא ונכה בהיקף של 100 פלוס – שמונה שעות ליווי.

לא הבנתי. אני מצטער. עד 100% זה 12 שעות, ומעל 100% זה 8 שעות – זה אמור להיות הפוך.

לא, זו כמות השעות שהוא צריך לקבל בסך הכל, כדי לקבל מאתנו את המימון המלא. זאת אומרת, בסך הכל - - -

אני מתנצל, לא הבנתי.

נכה שיש לו לפחות 12 שעות ליווי והוא לא נכה 100 פלוס, יהיה זכאי למימון מלא של עובד זר.

אבל היקף השעות, הוא נגזרת של אחוז המוגבלות והנכות שנקבעת. כך אני מבין את זה, אבל אני אשמח ללמוד.

לא בהכרח. יש נכים בדרגות נכות שונות, והיקף שעות הליווי הוא בהתאם לצורך. - - - שאנחנו נותנים לכיוון שעות הליווי שאנחנו נותנים לעובד זר, היא הולכת ההפך. זה אומר שנכה 100 פלוס, שיש לו לפחות שמונה שעות ליווי. אם ניקח נכה 100 פלוס שיש לו 24 שעות ליווי, שמונה מתוכן הוא יוכל לקחת לטובת עובד זר, ואת כל היתר הוא יכול לחלק בעובדים ישראליים – לעומת נכה שהוא פחות מ-100% פלוס, שיכול לקבל 12 שעות לטובת עובד זר וכל היתר שיש לו לטובת עובד ישראלי.

שיעשו סדר, זה לא ברור.

אני חייב להתוודות, שלאור העובדה שאת מסבירה מצדך באופן ברור מאוד כבר פעם שלישית, חשבתי שאני לא מבין נכון את העניין, אבל אני מקבל פה פידבקים שגם שאר החברים או לפחות רובם לא הבינו את החלוקה, כי זה אמור להיות הפוך. נכון?!

אני אשמח להקשיב לאחד מהנוכחים כאן שהוא נכה צה"ל, ואז נחזור אליכם.

שמי איתן וקס ואני נכה צה"ל כ-22 שנים. יש לי אישור להעסקת עובדים זרים 24/7, יש לי שני אישורים להעסקת עובדים זרים.

כשהמשרה ביניהם מתחלקת 12/12?

כן. אני חושב שמה שהם מנסים להגיד, זה שתנאי הסף כדי לקבל מימון מלא עבור עובד זר לנכה כמוני, שזה 100% פלוס, הוא קל יותר מאשר לתנאי הסף למישהו שהוא לא 100% פלוס. זאת אומרת, מישהו שהוא לצורך העניין הוא 80%, אבל קיבל 14 שעות, או שקיבל שמונה שעות ליווי – לא יכול לקבל עובד זר, כי הוא צריך להגיע למכסה של ה-12. לעומתי שאני יכול החל משמונה לקבל העסקה של עובד זר, אבל אני לא חושב שזה מהותי כל כך. זה נראה לי איזושהי תקנה, שאני לא יודע מה המשמעות שלה.

הלכה למעשה, נכה צה"ל כמוני שהוא 100 פלוס, במידה ורשות האוכלוסין מאפשרים שני עובדים זרים - - -

מה זאת אומרת במידה שרשות האוכלוסין מאפשרים?

צריך אישור להעסקה.

אבל אם הגורם הרפואי מגדיר אותך ככזה שזכאי, והגורם המממן שהוא משרד הביטחון מסכים גם, יש הלימה בין ההסכמה שלו למימון לבין ההגדרה בצורך הרפואי, אז רשות האוכלוסין היא ספק שאמור לבצע את אותה פרוצדורה לכניסה לארץ.

אתה צודק, אבל אני עדיין צריך לעבור את התהליך הבירוקרטי, כדי לקבל את האישור להעסיק שני עובדים זרים. זה לא משהו שקורה אוטומטית.

אבל זו לא דירקטיבה שעומדת בפני משרד הפנים, רשות האוכלוסין.

זה כן.

אני רוצה לדעת.

אני עדיין צריך לקבל אישור העסקה לעובד זר עבור כל עובד זר - - -

עבור כל עובד, זאת אומרת שאם אתה מבקש להביא מישהו מפקיסטן, זכותה של רשות האוכלוסין להגיד שהוא לא נכנס. אבל לגבי כמות העובדים, היקף ההעסקה – זה לא משהו שהוא עומד לפתחה של רשות האוכלוסין.

דווקא כן, כי אני צריך לקבל אישור העסקת עובד זר, בלי קשר לעובד הספציפי. אני צריך לקבל אישור להעסיק עובד זר ואם אני רוצה אישור להעסיק שני עובדים זרים, אני צריך לבקש גם את האישור השני.

ואין מסלול ירוק לנכי צה"ל, שהוא קל יותר מאשר לאדם רגיל?

זה מה שאני אומר.

אדוני יושב הראש, זה נשמע לי נורא. לנכי צה"ל צריך היה לפרוש שטיח אדום.

חד-משמעית. הוא אגב לא אמור לבקש את זה בכלל. משרד הביטחון, כחלק ממתן המענה ההוליסטי, אמור לבצע את כל הפרוצדורות האלה בשמו ולמענו ולהגיד לו: "אדוני, הנה רשימה של עובדים פוטנציאליים. בוא תאפיין לנו מה מהם אתה רוצה, ואנחנו נדאג להביא אותם". ככל שאין מניעה בבית הגירתי לכניסה לארץ, חייב להיות מסלול ירוק.

אני רוצה להבין אם זה לא בדיוק כך, ואבוי אם זה לא כך. אבל קודם כל, ברשותך יש כאן עוד נציג שמבקש רשות דיבור.

שמי שלום יצחק ואני נכה צה"ל ממלחמת יום הכיפורים. יש לי ליווי 24 שעות, אני סובל אפילפסיה, פרכוסים וכל הדברים האלה. אני לא הגעתי ל-100, יש לי פחות מ-100, אבל כמו שמחלקים את ה-12, אני מקבל 24 שעות, כי אני לא יכול להיות דקה. אם אני נשאר לבד, אני יכול לחטוף פרכוס באמצע הלילה, כמו הבן של אורנה ומשה דץ שנפטר. הוא חטף פרכוס באמצע הלילה והוא מת. לכן אני חייב את הליווי של 24 שעות, שיהיה איתי תמיד.

אני מקבל 24 שעות אך אני לא מקבל את כל ה-24. הם נותנים 12 שעות מההתחלה לעובד זר, כשהוא לא מקבל משכורת גבוהה יותר. הוא מקבל שמונה. שמונה ו-12 בשבילו זה אותו הדבר, ואת ה-12 השניים אני מביא עובד ישראלי שגם ייטפל בי. או שניים אפילו, שיוכלו לטפל בי בגלל שאני גדול, אני שוקל 100 ק"ג.

יש את ההבדלים האלה של 100 פלוס, שהוא מקבל אם יש לו למשל שמונה שעות, את השאר הוא מקבל בכסף. אנחנו מההתחלה מקבלים 12 שעות, בגלל שאין לנו 100 זה הולך לאיבוד כאילו זה שמונה. את 12 האחרים, אנחנו נותנים את זה לעובדים הישראלים, כדי שלא נישאר רגע לבד בכלל. אתה הבנת?

12 השעות שלך מומרות לשמונה שעות עובד?

כן. הם לא יכולים לחלק לי את זה בבת אחת, בגלל שאין לי 100, וזה לא נכון. יש להם הפסקות גם באמצע. את לא יכולה להשיג אותם כל הזמן.

וככה השמונה הופכים להיות 12, בגלל שהעבודה היא לא באמת רציפה, העובד לא באמת ממלא שמונה שעות עבודה בפועל. הוא אמור להיות באזור כמעין כונן, ולכן זה נפרש על פני 12 שעות וזה בסדר. זה בדיוק כמו שעובד זר אצל מטופל סיעודי שאינו נכה צה"ל או שאינו נפגע פעולת איבה, העובד שנמצא אצלו 24 שעות ביממה, הוא אמור לתת לו מענה מסביב לשעון, אבל הוא לא באמת נותן לו מענה - - -

הוא צריך חיפוי.

בדיוק. הוא לא באמת נותן לו את המענה כל אותם 24 שעות. יש מפרקים של שעות מנוחה, שאם הוא קם בלילה, אז חמש שעות קדימה הוא יהיה בהפסקת מנוחה, אבל הוא אמור לתת מענה מסביב לשעון כאמור ובתוכם הוא נותן מענה לפרקים אם קרה משהו – אם צריך לבוא לתת תרופה, או לבדוק אם המטופל בסדר. אבל אני חושב שזה חוסה תחת אותו מנגנון, נכון?!

כן.

כן.

לא כל כך הבנתי את עניין ההשלמה לעובדים הישראלים.

לא, העניין הוא שאתה יכול - - - אני אשתו של איציק.

מה שמך גבירתי?

שמי אורלי שלום.

מבחינת חוקי העבודה והמנוחה אתה לא יכול להטיל עליהם יותר משמונה שעות, מקסימום תשע שעות. כמו שהיטבת לתאר בפרקי זמן של 12 שעות, אבל מה עם יתר 12 השעות? אז יש לנו אופציה או לבקש עובד זר נוסף, או לחלק את זה בין עובדים ישראלים. עם עובדים ישראלים, ההקפדה היא שונה כי אז יש לנו את שבוע העבודה של חמישה ימים וזה מתחלק בין שני עובדים, לפעמים שלושה עובדים. אנחנו לא עוברים את המכסה של 12 השעות הנוספות.

סך הכל יש לנו 24 שעות: 12 הולכים לעובד הזר, 12 יכול להיות עובד אחד ישראלי ואז הוא יקבל שעות נוספות, לפעמים שני עובדים ישראלים בפרק הזמן הזה של 12 שעות. זה הרעיון, אבל תיאורטית יש לנו אפשרות לבקש עובד זר נוסף, אך העדפנו שלא.

הבנתי. זאת אומרת שאתם אמורים לקבל מענה סביב לשעון - - -

24 שעות.

12 שעות שהן לא של עובד זר, זה יכול להיות ישראלי אחד ואז זה שמונה ועוד ארבע שעות נוספות, או שניים של שש ואז אין פה עניין של שעות נוספות.

בדיוק.

ומה זאת אומרת כסף? אתם מקבלים - - -

אנחנו לא משלמים. מאחר ואיציק הוכר דרך ועדת מלווים של משרד הביטחון לצמיתות למטפל ב-24 שעות, מי שמשלם דרך תאגיד הסיעוד – זה משרד הביטחון.

זאת אומרת שאתם מקבלים את השירות ואתם לא חלק מתוך אותה פרוצדורה. כמו שצריך להיות.

לא, אנחנו לא המעבידים. לצורך העניין, אנחנו לא המעבידים.

הלוואי וזה היה כך בהעסקת עובדים זרים בסיעוד ביתי אזרחי. הלוואי.

ברגע שיש לנו בעיה עם העובד הזר – אנחנו בנים יתומים. אין מי שיטפל בנו.

למה?

כי הנה, פרצה המלחמה והייתה לנו מטפלת 11 שנים מסורה מאין כמוה. לעבוד עם פצוע שהוא פגוע ראש ובכלל לחיות עם אחד כזה, זה לא פשוט. 11 שנים וכשפרצה המלחמה היא חזרה לארץ מולדתה.

מאיפה היא הייתה?

מנפאל. חיפשנו עובדת זרה, ובדיוק פרצה המלחמה. היא עזבה בתחילת אוקטובר מיד עם פרוץ המלחמה, ואנחנו מחפשים עובדת.

למה אתם אמורים לחפש?

כי לחברות הסיעוד גם יש איזושהי מגבלה. יש בעיה של כח-אדם באופן אובייקטיבי עוד לפני המלחמה. קל וחומר כבר מתקופת המלחמה. תוסיף לזה, שהוא לא חי לבד אלא הוא חי איתי, שזו גם בעיה בפני עובדים זרים, כי כשהם רואים שהעובד הוא לא בפני עצמו, יש להם דרישות.

ראיינו מספר מטפלות ואחרי תקופת ניסיון החלטנו שהיא מתאימה לנו. מאחר והיא הייתה מועסקת בארץ אצל שלושה מעבידים קודמים מעל פרק הזמן שמאפשר לה לקבל ויזה רציפה, פנינו לבקש ויזה הומניטרית – ונדחינו על הסף.

אנחנו הגשנו בקשה ב-18 באוקטובר, וב-25 באוקטובר קיבלנו הודעה לקונית עם שני איקסים: "דחייה על הסף". מאז אנחנו מדברים, כפי שאומרים, עם הלמפות.

אבל העובדת שאתם רציתם להעסיק – זה לא הפתרון האולטימטיבי והיחיד.

נכון.

אנחנו אמורים לדאוג לספק לכם עובדים שהמדינה כן מסכימה להנפיק להם אשרת עבודה וכאלה שמתוכם אתם כן תבחרו מי שמתאים לכם.

זה בדיוק העניין. אנחנו נכנסו לאיזושהי תקופת ביניים, שאין להשיג עובדים, שהעובדים - - -

זו הבעיה שהמדינה צריכה להתמודד איתה, אנחנו מיד נגיע לזה, אבל המענה הוא לא בהכרח באמצעות הכשרת מי שלא אמור כבר לקבל אישור.

לא, אבל זה לא מדויק.

החוק אומר, שאם עובדת זרה עובדת אצל מישהו ובשלב מסוים המעבידה אמרה לה: "אני לא רוצה אותך, אני רוצה רק שלוש-ארבע שעות, אני לא צריכה אותך שבע שעות". אז היא אמרה שהיא לא רוצה להמשיך לעבוד שבע, כי זה לא משתלם לה, והעובדת הזרה שלי שעזבה הביאה לי אותה.

במשרד ההגירה, יש להם חוק כזה שזה משהו מדהים. הוא לא שולח אותה הביתה אלא בתנאי שהמעביד נפטר, או שהוא הלך לדיור מוגן. אבל זה לא זה ולא זה. הבן שלי אומר שהיא עובדת למופת, היא נהדרת, ואני לא יודע אנגלית, אז היא הייתה פחות או יותר כמה שנים ואתה יכול לדבר איתה, להתאקלם איתה והסתדרתי איתה. בגלל שהמעביד לא נפטר ולא הלך לדיון מוגן – היא לא יכולה להיות טובה. במזל בזמן המלחמה, בכל פעם נתנו הארכות מסוימות. עוד שלושה שבועות - - -

שעכשיו קיבל הארכה לסוף יולי.

לא קיבלנו את זה עדיין.

כן. תיכף אתם תקבלו.

אנחנו רוצים מישהי שלא נהיה במתח כזה.

זה היה אמור להיות עד סוף אפריל, ועכשיו יצא מזכר שמאריך את זה עד סוף יולי.

אבל אנחנו רוצים מישהו שיהיה לנו כבר. שאנחנו לא נצטרך לשלוח מכתב.

אנחנו נתייחס לזה.

דבר נוסף, אנחנו שולחים מכתבים להגירה וכו', שולחים, מקבלים חותמת של הדואר כשזה הגיע, והם בכלל לא מתייחסים אלינו. כאילו בכלל לא שלחנו. הם אומרים שאנחנו חייבים ללכת דרך עורך דין שלוקח 4,000 שקלים. למה אנחנו לא יכולים לשלוח מכתב שיקראו אותו ויבינו את הסיבה שבגללה יש לנו את העובד הזר ויבינו אותנו. הם לא מבינים אותנו בכלל.

אני מבטיח להרחיב לגבי זה מאוחר יותר. אני לפחות מבטיח להשתדל, אבל זה מעט מורכב. אני אעביר רגע את רשות הדיבור לגברת הגר שרן, מייצגת את ארגון נכי צה"ל.

שלום אדוני. אני מייצגת את ארגון נכי צה"ל. תודה רבה על הדיון המיוחד. אני תיכף אתן לאבנר מהארגון לדבר, הוא בזום. אני רוצה להתנצל בשם עידן, הוא בנסיעה של שיקום.

חס וחלילה אין לנו שום מחשבה שמישהו טוב יותר מהשני, אבל אנחנו חייבים להבדיל בין סיעוד רגיל לסיעוד של נכי צה"ל. נכה צה"ל לרוב הוא מתחיל את חייו ה"נכים" בגיל צעיר מאוד, והמלווה שלו נכנס לתוך המשפחה: חי איתו, האישה איתו, ילדים גדלים איתו אחר כך. ולכן, קשה הרבה יותר להחליף דמות בתוך הבית בכל מספר שנים. בגלל זה חשבנו שיש להחריג את נכי הצה"ל בעניין הזה, ולאשר את העובד הזר לזמן שהות גדול יותר.

גברת שרן, אין הגבלה על משך תקופת השהות של העובד הזר, כל זמן שהוא אצל המטופל. אגב, זה גם אצל מטופל אזרחי.

לא, הבעיה היא כשהוא מתחלף.

אז זה כבר לא שייך.

לא, הבעיה היא שצריך להעביר אותו כשאין לו חוקיות.

לא. אני אסביר לך. את מדברת על מציאות שבה משפחה לא רוצה להגיע למצב אילוץ שבו היא נפרדת ממטפל אחרי שנים רבות שהוא איתה.

נכון.

אני אומר שהחשש הזה לא מתקיים.

לפני שאתה שומע את הסיפור של איתן, אני מציעה - - -

או.קיי. אבל הוא לא מתקיים. לבוא ולומר: "הבאתי עובדת לא חוקית, תלבינו לי אותה, כי למשפחה שלי יהיה קשה להיפרד ממנה. אל תביאי אותה באופן לא חוקי.

לא. זו לא הכוונה. כאשר המטופל של עובד זר נפטר או שהוא הולך לבית אבות – אפשר להעביר אותו לנכה צה"ל אחר, שהוא כבר יודע איך לטפל והכל. זה לא מתקיים היום, וקורים לנו מצבים שאנחנו צריכים לעבור על החוק ופשוט להעסיק - - -

אבל זה לא מה שגבירתי כרגע ביטאה.

אלו שני מקרים שונים.

אז בוא נעשה סדר.

לאיתן יש בעיה כזו ספציפית – הוא יציג אותה, וגם את אבנר אם אפשר להציג.

שוב, שמי איתן וקס. אני רוצה להציף כאן נושא שאני מכיר ממספר נכי צה"ל, וגם עכשיו הרגע התבשר לנו מקרה כזה. לפני שאני מציג את זה, צריך להבין שכפי שאתה אמרת יש את הרצוי שהמדינה יודעת שצריך ויש את החיים עצמם והם לא יכולים לחכות.

אני מכיר נכי צה"ל שהעובד הזר שלהם היה מצוין ונפצע בתאונת דרכים. זה היה בתחילת הקורונה והם חיפשו עובד זר חוקי, אבל כמו שהיום יש את המלחמה, בקורונה הייתה מצוקה גדולה מאוד. הדרך היחידה למצוא מישהו שייטפל באותו נכה – זה היה מישהו שהוא לא היה חוקי.

מסתבר עם הזמן, שהקשר וטיב העבודה של העובד הזר שהוא לא היה חוקי, מאותם סעיפים שהם מדברים עליהם – כי הוא שוהה כאן יותר מדי זמן, או מתקנה כזו או אחרת, לא מאפשרים הוצאת ויזה עבור אותו בן אדם. לא מאפשרים הוצאת אישור עבודה, הוצאת ויזה, עבור אותו מלווה זר מאחר והוא לא עומד בתנאים.

אז אתה אומר שהמדינה צריכה לספק עובדים - - -

חד משמעית.

אבל המציאות היא שאין. ומעבר לזה, פעמים רבות העובדים הוותיקים יותר, הם דווקא הטובים יותר לנכי צה"ל, במיוחד לנכי צה"ל צעירים. אני אומר את זה מניסיון אישי שלי. העובד הראשון שלי, הוא היה אמנם ישראלי, אבל היו לו 22 שנות ניסיון בתור מלווה, וזה היה משהו חיוני בשביל השיקום שלי. בעקבותיו אני טיילתי בעולם, הוא הראה לי גם דרך - - - בשביל נכה צה"ל שנפצע - - - אני נפצעתי כשהייתי בן 20, אבל החבר'ה נפצעים מגיל 18 ועד גיל אתה יודע לא עלינו במלחמה היום גם מילואימניקים וכל זה, אבל אלה חבר'ה שעדיין צעירים וכל העולם שלהם עדיין לפניהם. אני הקמתי עסקים, טיילתי בעולם, למדתי, הקמת משפחה, ילדים.

העובדים שלי, אלה עובדים שהם אינטגרליים בתוך החיים שלי. ואני רק מקרה אחד, אבל אני מייצג נכי צה"ל רגילים. זאת אומרת, יש לי ילדה בת שמונה, ילד בן שש, העובדים שלי, הילדים שלי מכירים. אני גרוש, ואם נניח אני אצטרך להחליף עובד, זו טראומה לילדים, ואני לא אומר את זה סתם. חייבת להיות דרך לעשות איזשהו סוג של הלבנה - - -

איתן, אני אסביר, איתן. אני לא רוצה להגיד "לצד הרגישות", כי זה לא לצד הרגישות, זה בתוך הרגישות הבלתי מוגבלת. אני מבקש מנכי צה"ל, בואו לא ניכנס למצב מביך שיקשה עלינו לתת מענה – אנושי, מידי ומיטבי. עובד שכבר נמצא אצלך והוא חוקי, לעולם אף אחד במדינה לא ידבר עליו, לא משנה כמה זמן שלא יהיה, אין שאלה. מראש לקלוט עובד לא חוקי ולהגיד קשה לי להיפרד ממנו, תלבין לי אותו – אני באירוע מורכב. אם המדינה לא יודעת לתת מענה, חלף אותו עובד לא חוקי שאתה מבקש להלבין, אין ספק שהמדינה תצטרך לשאת בכך ולהלבין אותו.

קודם כל, אני פונה למדינה שלא תביא אותנו למצב כזה שמבקשים. זאת אומרת שתמיד כשבן אדם אומר "אני רוצה בבקשה להלבין את ההיא", כמדינה אני צריך להראות שהיו לי חלופות אחרות שאתה לא השתמשת בהן.

אני איתך.

אם לא ידעת להראות את זה, וידעת להראות שהיה ניסיון כן ואמתי לפנות למדינה והמדינה לא ידעה לתת לך סעד, זה אירוע אחר שבו יש כבר הצדקה.

אז אני מהנדס ואני עובד עם מספרים. אנחנו שמענו עכשיו שיש 200 נכי צה"ל עם עובדים זרים 24/7, מתוכם אני אומר לך באחריות, במקרה הקיצוני עשרות בודדים ואני מאמין שפחות, זה חבר'ה שיש להם בעיה כזו. כמות הנכים שזקוקים באמת לסיוע הזה, שנקלעו לסיטואציה שלא הם בחרו, אלא שלא ניתן היה מענה לצורך שלהם, וזה עניין של חיים ומוות פשוטו כמשמעו, הוא מעט מאוד עבור אותה קבוצה של אנשים, שזה מעטים מאוד, צריכה להיות איזושהי דרך כי כולם אותו הדבר.

אז נחלק את זה ככה. אנחנו גם רוצים להתקדם. אנחנו נחלק את זה כך: כל מי שכבר בעבר העסיק עובדים לא חוקיים שהם עדיין אצלו – זה אירוע אחד שצריך בחינה. אנחנו עכשיו רוצים להיערך לקראת העתיד, שלצערנו היקף הצורך בהעסקה הולך וגובר. אנחנו רוצים למנות הישנות מקרים כאלה, כדי שלא נצטרך שוב להפעיל שיקול דעת או לבצע חלילה משפט שלמה. אנחנו מחלקים את זה לשני חלקים: אחד, לראות איך נותנים מענה לעבר; השני, לראות מה אנחנו צריכים לעשות כדי לא להגיע למציאות כזו שוב.

דבר נוסף, שכדאי לך אולי לשקול. כמו שאני אמרתי, עבורי היה מהותי מאוד שהמלווה הראשון שלי, היה לו ניסיון רב. יש כאן עובדים זרים עם ניסיון רב.

אתה יכול בבקשה לעדכן אותי, וגם אדוני האם העובדים שהגיעו אליכם בהתחלה, זו מלפני 11 שנים וזה שבהתחלה קלטת, הזרים – מהי מידת ההכשרה והמקצועיות שלהם? או שאתם נאלצתם להכשיר אותם?

עובדים שנמצאים פה זמן רב, יש להם רישיון נהיגה.

לא, אני מדבר על עובד שהגיע לארץ. אתה קיבלת עובד שהגיע לארץ. קיבלת עובד חדש.

אה. מישהו שהגיע לארץ? חדש?

כן.

הוא לא יודע כלום. הוא כביכול קיבל הכשרה בחו"ל.

מה היא כוללת?

כאילו לדעת עברית, כאילו לדעת דברים רפואיים – אבל הלכה למעשה, מה שקורה זה שכל עובד ולא משנה חדש לא חדש, אני צריך להכשיר אותו. תהליך ההכשרה בגלל שהוא מאוד אישי ומאוד ספציפי, כל נכה לגופו, לוקח גרוסו מודו כשלושה עד ששה או תשעה חודשים, עד שבן אדם יודע לעבוד טוב עם הגוף שלי, עד שהוא מכיר את המערכת שלי כשאני עובד, כשיש לי את הילדים, איך אני אוכל או לא אוכל – כל הדברים. אני עובד בכל מיני מקומות שצריך אישורים עבורם. זה תהליך, וכל פעם כשעושים החלפה – זה משבש בצורה מהותית ביותר - - -

אני מבין. השאלה הזו מכוונת אותי לשאלת ההמשך, ולכן אני שאלתי אתכם. אתה אומר שהם מגיעים לארץ עם "טיקט" של מוכשרים, אבל הם לא באמת יודעים. עזוב רגע את ההתאמה האישית אליך, אני אומר האם - - -

זה בסיסי מאוד.

מה קורה עם רישיון נהיגה?

הם באים כאילו רישיון נהיגה מהניסיון שלי, אם הם באים עם רישיון נהיגה - - -

לא, הם לא באים.

וגם זה רק חלקם, ואז צריך באמת להעביר אותם הכשרה של נהיגה. אני העברתי את העובדים הזרים שלי, לקחתי מורה.

כי מה? כי היה צריך להתאים אותם לרכב מוגבל ניידות, או שהרישיון לא משקף ניסיון נהיגה קודם?

תלוי. כל מקרה לגופו אני מניח, אבל במקרה שלי, אני פשוט ראיתי שהם באים עם רישיון נהיגה, וזה כמו שתיתן לילד שהרגע הוציא רישיון נהיגה בן 17, אני לא כל כך סומך עליו. רכב נכה הוא לא רכב שהוא לרוב - - -

הוא מורכב יותר.

לא בהכרח. יש לי מיני ואן, והוא מספיק גדול כדי להסיע את הילדים שלי לכל מקום, והוא לא שונה מכל רכב אחר. אני נוהג במקרה שלי, אבל אם אני חלילה מרגיש לא טוב, או שאני צריך ללכת לבדיקה שלאחריה אני לא יכול לנהוג בגלל משהו לעיניים, צריך שהעובד יידע לנהוג. אם אני צריך שהוא יעזור לי בסידורים ודברים וכאלה, אני צריך שתהיה לו האפשרות. אלה שנמצאים פה בארץ זמן רב, מכירים את המדינה ואני יכול - - -

כן. אין ספק.

אדוני, אתה עלית בדיוק על הבעיה. המדינה לא נותנת תחליף לזה שהוא לא חוקי פה, ואז אנחנו נאלצים להישאר עם הלא חוקי, וכשאתה נשאר עם לא חוקי, אתה לא יכול לחדש לו רישיון נהיגה ואתה מוגבל בכל דבר. המדינה מאלצת אותנו להישאר עם אותו אחד לא חוקי. אין לה מענה אחר אלינו, זו הבעיה.

הבעיה האמתית כאן מעבר לזה, זה הקשרים שנוצרים לא בהכרח רק עם הנכה, אלא עם כל המערכת שעובדת.

כן, אני מבין לחלוטין. מבין לחלוטין.

אני בטוח שאתה וכל יתר הגורמים פה רוצים כמו הנכים את אותו הדבר. טובת הנכה וכו'. אני משוכנע שאם אנחנו יושבים – אפשר למצוא מענה לדבר הזה. לא מדובר פה באלפים רבים, מדובר פה במעט מאוד אנשים שזקוקים למענה, והם זקוקים למענה הזה לא למחר, אלא לאתמול שלשום כי בכל רגע אפשר לקחת - - -

לחלוטין.

רשות האוכלוסייה או האכיפה מוצאים איזה אחד, אין לו ויזה, לוקחים – ואותו בן אדם עכשיו, במקרה הטוב, מגיע לבית החולים ומטפלים בו; במקרה הרע – הוא לא יכול ליצור קשר עם המלווה שלו. הוא על המיטה ואף אחד לא בא שעות רבות, עד שהבן אדם נמצא במצב לא טוב. יש כאן עניין שהוא חיים ומוות, וזה לא בצחוק.

אוקיי. אני מודה לך. ולפני שאני מעביר את רשות הדיבור למר אבנר גולן, בוא תענה לי אתה על השאלה. ביקשת לדבר גם.

כן, אני אומר שיש נכים עם פגיעה כמו שלי, שהם לא יכולים דקה להיות בלי מלווה בגלל מה שקורה להם. אנחנו פגועי הראש, לא רואים את זה עלינו, אבל יש לנו את הפגיעה הכי קשה. אנחנו לא למדנו להיות עורכי דין, אנחנו בזבזנו את החיים שלנו מיום כיפור ועד עכשיו סתם. מה אנחנו רוצים?! אנחנו מבקשים מה שמגיע לנו. אנחנו רוצים עזרה, שיהיה לנו תמיד מישהו שמלווה אותנו.

מרגע שיש לי מלווה והוא התקבל כי אנחנו רצינו אותנו, הוא בא אלינו, הוא לא בא למשרד הסיעוד, הוא בא אליי לטפל בי. הוא מדבר עברית כמו שצריך, הוא היה כאן בארץ – קל לי יותר להתמודד איתו. כשמביאים לי מישהו שהוא יודע רק אנגלית – אני ארביץ לו, אני לא יודע מה הוא רוצה ממני בכלל.

אנחנו פגועי הראש, זו אוכלוסייה אחרת. אנחנו לא משותקים, אבל אנחנו אוכלוסייה אחרת, צריכים להבין אותנו בצורה אחרת. מה קורה לאחד כמוני? מצאתי מישהי שאני חושב שהיא מתאימה וטובה לי, התאקלמתי איתה, ובגלל שבעל הבית שלה לא - - - היא לא חוקית – אבל למה?! היא לא גנבה, אני בדקתי את בעל הבית שלה, חקרתי אותו, אמרו לי שהיא בסדר. אז למה היא לא יכולה להיות אצלי בבית. למי זה מפריע?

בשביל מה אני נפצעתי? כדי שאני אסבול? מה אנחנו מבקשים בסך הכל. אתה יודע שמה שקרה עכשיו, זה חזר אלינו שוב, כל הלומי הקרב. אני רואה את המלחמה שוב, מה שקרה ביום כיפור חזר אליי עוד פעם. אז היא מבינה אותי. למה משרד הפנים לא מבין אותנו? מה, הוא מטפל בו? היא באה אליי, אז למה להקשות שאני שולח מכתבים ולא עונים בכלל.

אני מודה לך מאוד, אי אפשר להישאר אדישים למשמע המציאות איתה אתה נאלץ להתמודד. אני אנסה לכבוש את עצמי בצד הרגשי ולדבר שכלי. בסדר?!

בעיקרון, לגבי מדיניות ההגירה והכניסה למדינת ישראל, יש מספר נושאים שחשוב מאוד להקפיד עליהם, כדי שנוכל לקיים את השאיפה שבמדינת ישראל גרים כל מי שחוסה תחת - - - שהוא זכאי זכות השיבה ושכל עובד זר שמגיע לפה, יגיע לפה לתת מענה על פי הצרכים שהמדינה אפיינה ועל פי האינטרס של המדינה, כדי לתת את השירות ואת הטיפול לאותו זכאי, ולא שהוא ינצל אותך כדי להשתקע במדינת ישראל.

להפגיש זכאי עם עובד לא חוקי ולצפות שהוא יקבל את המענה רק בגלל שקשה יהיה לנו לעמוד מול הזכאי ולהגיד לו לא, זה שימוש ציני בכם. לי אין אליכם תלונה. כפי שאמרתי קודם למר איתן, אין ספק שאנחנו חייבים ליצור את אותה קונסטרוקציה, את אותה תשתית שירותית שתדע לתת את המענה – המלא, המיטבי, המקצועי והזמין, כדי שתוכלו להעסיק רק עובדים חוקיים.

כל עוד שאנחנו לא יודעים לתת – נטל ההוכחה מוטל לפתחנו. זה הופך להיות רגיש כפל כפליים כשמדובר בזכאים שהגיעו למצב זכאותם כדי להגן עלינו ולאפשר לנו לחיות במדינה הזו. אז פה זה הופך להיות מורכב מאוד, ולכן אני אומר שוב, אנחנו חייבים ליצור את אותה תשתית שלא נגיע למצב שבו אתה נאלצת להשיג עובד לא חוקי כי לא היה או כי לא היה מישהו טוב מספיק.

זה היה חוקי.

קלטנו את החוקי.

אדוני, אני מסביר שוב. אני מכיר את המציאות שבה עובד יכול לבקש לקבל ויזה הומניטארית רק אם המעסיק שלו הלך לבית עולמו או התפנה לבית אבות. אני מכיר, אני מטפל במקרים כאלה בימים אלה, ועדיין יש סיבות שבעיטן רשות האוכלוסין וההגירה שומרת על קווים ועל נורמות, כדי שלא נפגוש יותר ויותר מקרים של השתקעות במדינה. ואותך לא מעניין, אותך מעניין שאתה מקבל מענה, אבל את המדינה מעניין יותר לעמוד במגוון רחב של ציפיות ושאיפות, כי זה התפקיד של המדינה, לא להסתכל רק פרטני.

אני, כוועדה שמבקרת את פעולות הממשלה, רוצה לראות איך האיזונים האלה באמת נשמרים, ואיך במידת הצורך מפעילים שיקול דעת אולי לקבל ערבויות מאותו עובד, אני לא יודע, ולכן זה מפנה אותי לשאלה הבאה לרשות האוכלוסין ואני אשמח לדעת, האם ביום בוועדה ההומניטרית יש קריטריון ייחודי לנכי מערכת הביטחון.

תודה רבה. היום בוועדה ההומניטרית כמובן - - -

שם ותפקיד?

שמי יאירה מרדכי, מנהלת אגף סיעוד במנהל עובדים זרים. אצלנו בוועדה – ולא רק בוועדה הומניטרית, אלא בכל הוועדות שמתכנסות באגף – אנחנו רואים באופן שונה מאוד ומובהק נכי צה"ל. נותנים להם את המקום, אנחנו לא צריכים אפילו להסביר את זה. יש להם מקום עם כבוד גדול מאוד ושיקול הדעת הוא בהתאם.

מעבר לעניין שיקול הדעת, האם בקריטריונים יש הבדל בין הנכתב כקריטריון כתנאי סף? - - -

100% פלוס נכנסו שם. אם אנחנו מסתכלים על התנאים כמו של 188, אז גם 100% פלוס כמו בוועדה ההומניטרית נכנס, וכן יש לזה בהחלטה מקום. לגבי קבלת היתר, מי שכבר נכה צה"ל שמוכר כזכאי ל-17 שעות ליווי, זכאי לקבל היתר. בהמשך לדברים שלך, אני בטוחה שגם אם תעשו בדיקה אצלכם, לא תקבלו תלונות על נכי צה"ל שלא קיבלו היתרים.

צריך רק לעבור את התהליך.

גב' מרדכי, השאלה שלי פשוטה ואני אפשט אותה עוד יותר, בסדר?! האם המציאות, שעליה מדבר מר שלום על מקרה שהוא רוצה להעסיק עובדת, שבמקרה אחר אזרחי אתם לא מאפשרים קבלת ויזה הומניטרית, האם זה מקרה קלאסי, בו אתם אומרים על פי קריטריון ולא על פי שיקול הדעת, כי שיקול דעת תלוי בפרסונה שדנה. אני רוצה רגע לדבר על מדיניות כתובה. האם כזה מקרה, מקבל טיפול שונה מאשר אזרחי?

נכי צה"ל הצעירים, כמו שנתנו את ה-188, יש גם לנכי צה"ל עד גיל 67 שנכנסו במסגרת התיקון האחרון, וגם הם קבוצה שמוכרת כ"מטופל מורכב" – כפי שאנחנו מכירים בחקיקה – שניתנת להם את האופציה של עובדים זרים עד 13 שנים בישראל במקום שמונה שנים.

למה להתנות?

לא, אין פה עניין - - -

למה להתנות את זה?

סליחה. עניין ההתניה כפי שהסברתי, זה כדי להכניס למסגרת את סיכוי הסתברות ההשתקעות ובקשת ההתאזרחות של אותו עובד זר.

נכון.

לכן יש מדדים שבחלקם זה היקף מספר השנים שלו בארץ.

נכון.

אני רק שואל, האם באותו מקרה - - - ברוך הבא, ראש מנהל עובדים זרים, מר משה נקש.

אני מתנצל על האיחור.

הכל בסדר. גם אני הגעתי מפגישה קודמת ויצא הפעם שגם הקדמתי. כן, גברת גבאי, רצית לומר משהו? תיכף נגיע אלייך.

מר נקש, הרבה מיילים ומכתבים - - -

אתה לא מתייחס אליהם בכלל.

צריך אבל להתייחס לפני 7 באוקטובר ואחרי 7 באוקטובר - - -

שנייה, ברשותכם. אני הבהרתי את זה בדברי הפתיחה, ברשותכם, רק אני נותן רשות דיבור - - -

רק שנייה, שאלה קטנה כי הוא הרגיז אותי. אני בגיל 70, האם אני צריך למות? מה אני צריך לקבל בגיל 67? למה?

מר שלום, בוא תאפשר לי. מר נקש, הפניתי אליך לפני מספר חודשים מקרה אזרחי, שבו משפחה קלטה עובדת שעדיין לא מילאה את תקופת השהות המקסימלית שלה ולכאורה זכאית לבקש בקשה לוויזה הומניטרית. המעסיקה הקודמת שלה לא נפטרה ולא עברה לבית אבות – והם פשוט לא יוכלו להחזיק אותה, לכן היא עברה למעסיקה אחרת.

שאלתי האם במקרה זה ניתן לקבל ויזה הומניטרית, הסברת לי מה המדיניות ולמה לא. אנחנו פוגשים את המקרה הזה שוב, רק שהפעם בקרב נפגעי מערכות הביטחון. נמצא פה מר שלום שהוא פצוע שזכאי לטיפול 24 שעות ביממה מסביב לשעון במקרה מורכב מאוד, סיפור של 51 שנים בקירוב. הוא נפגע יום הכיפורים.

עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, העובדת המסורה והמדהימה שהייתה לו 11 שנים, נלחצה ועזבה את הארץ, חזרה לארץ מולדתה. הם קלטו עובדת שבנסיבות אחרות יכולה לבקש בקשה לקבל ויזה הומניטרית, אך לאור העובדה שהיקף השעות של המעסיקה שלה לא תאמו את הצורך שלה, היא ביקשה לעבור מעסיק והיא הגיעה אליו.

היא מרוצה מאוד ממנו והוא מרוצה מאוד ממנה, הוא וכל בני משפחתו, וחרף כל זאת הם לא הצליחו להשיג לה אישור בקשה לוויזה הומניטרית. שאלתי היא האם בוועדה לבחינת מתן אישור לוויזה הומניטרית, אתם מתקננים תקנון אחר ומוחרג לנפגעי פעולות האיבה ולנפגעי מערכות הביטחון.

קודם כל, שוב אני מתנצל על האיחור.

זה בסדר גמור. קודם כל רגע סליחה, מר שלום, האם ביטאתי היטב את השאלה ואת הבקשה שלך?

מעולה.

אתה אלוף.

אז אתה לא כועס?

אתה אלוף.

אז אל תכעס.

אלוף.

על אף אחד.

שהוא יהיה גם אלוף, שיקרא את המכתבים.

לא. הלוואי ואני אגיע לרמת – השירותיות, הנגישות והמקצועיות של מר נקש. הלוואי. אני אומר לך את זה. כנראה שאם הוא אומר לא, זה בגלל שהוא עשה את הכל ואי אפשר - - -

הוא לא אמר, הוא לא עונה - - -

ואם הוא לא ענה, זה כי כנראה שבחלוף הימים האלה של המלחמה הצטברו מאות ואלפי בקשות ואתגרים מורכבים ולא רק בסיעוד ובגלל זה הוא לא יכול להספיק להגיע לכולם. גם אני לא מספיק להגיע ל-13 אלף הודעות וואטסאפ שאני מקבל.

אז קודם כל תודה על המחמאות. אני עוד לא ברמה שלך, אבל אני עובד על זה ואני מסכים הוא אלוף. עכשיו נמשיך. קודם כל, אם המקרה הוא בדיוק כמו שתיארת ואני לא נכנס לגופו של מקרה כי לא בדקתי אותו הרגע, אבל אם המקרה הוא כמו שתיארת והעובדת 11 שנים פה וסיום ההעסקה - - -

לא.

אמרת 11.

זו של 11 השנים, מהפחד של המלחמה, ברחה. הוא קלט עובדת שהיא פה חמש שנים.

חמש שנים, אוקיי. אז אם היא חמש שנים והיא נדחתה מהסיבה שהמעסיק לא נפטר או לא עבר לבית אבות - - -

כמו שהסברתי לך בדיוק.

אז כרגע הבקשה נדחתה כי אלה הוראות החוק, אנחנו לא יכולים לחרוג מהוראות החוק, אבל יחד עם זאת, הבקשה הזו כמו יתר הבקשות שנדחו מ-7 באוקטובר עד היום ועד 31 ביולי, כמו שאתה יודע אדוני יושב הראש, הבקשה נמצאת בתקופת התארגנות. אף אחד לא יעשה אכיפה, לא כנגד המעסיק ולא כנגד העובדת. כרגע אפשר להמשיך ולהישאר איתה עד שאנחנו נודיע מה הולך להיות אחרת בתום התקופה הזו. כרגע יכולה להיות לך סוג של ודאות - - -

עוד לפני שהגעת דיווחתי לעניין הארכת המועד. מ-31 באפריל ל-31 ביולי 2024. אני שואל, ויכול להיות שבצד הפרקטי יהיה לכם קל יותר לעבודה, אם תתקננו תקנות שונות, קריטריונים מוחרגים לנכי צה"ל ולנפגעי פעולות איבה, לא תידרש - - - הרי בסוף מה קורה, כשהכול שבלוני מאוד ואתה מצד שני רוצה להפעיל שיקול דעת ולבחון אפשרויות נוספות במכלול המגבלות והשאיפות שלנו כמדינה – אתה נדרש לרדת באופן פרטני וסיזיפי לכל בקשת החרגה, אבל אם אתם תקבעו קריטריונים נוספים מוחרגים, זה גם כלפיו וכלפי דומיו ייגמר קודם ותהיה ודאות, וגם כלפיך – אתה לא תידרש לצלול לעומק של כל מקרה באופן פרטני.

נמצאת משמאלך עו"ד נעה בן שבת ומימיני עו"ד שושנה שטראוס, והם יסבירו שאני לא יכול לפעול אחרת ממה שאומר לי החוק, אני גם לא יכול לקבוע קווים מנחים שונים או סותרים ממה שאומר החוק, אבל יחד עם זאת ומניסיון העבר, כרגע אף אחד לא מרחיק את העובדת הזו ולא מגרש אותה. כשתסתיים התקופה, אנחנו נדע לתת מענה לאירוע הזה ולמקרים אחרים דומים. אגיד יותר מזה, אם אנחנו עכשיו לצורך העניין נעשה הוראת שעה שאומרת בואו ונאשר את המקרים האלה – הבאים בתור עלולים להיפגע. לכן אנחנו חשבנו שהכי נכון - - -

למה?

למה הם עלולים להיפגע?

אסביר. כי אם אנחנו עושים הוראת שעה, אז הבאים בתור שיידחו, הם יידחו. אז אנחנו אמרנו שנמשיך בתקופת ההחלה הזו ותהיה אכיפה. אדוני יושב הראש יודע מה המשמעות כשתהיה לי אכיפה.

חד משמעית.

בתום התקופה, כשבעזרת השם יהיה פה רגוע ושקט ונעבור את המלחמה הזו, נוכל לתת מענה לכל המקרים האלה ולעוד מקרים אחרים שיתווספו כנראה בעתיד.

אבל מר נקש - - -

סליחה. אני רוצה להתקדם ברשותכם.

אני מבין שיש איזושהי בעיה של ודאות.

לא, לא הוודאות - - -

סליחה, תעצרו. נחלק את זה למספר חלקים. רוב מה שאני אומר, כבר אמרתי טרם הגעתך. השאיפה של מדינת ישראל, המחויבות של מדינת ישראל על כלל משרדיה, משולבת מצד אחד – לשמור על מדיניות ההגירה במדינת ישראל ועל עיקרון השוהים בה, לקבוע פרמטרים; מצד שני וקודם לכך – לתת מענה לזכאים בדגש גדול מאוד לזכאים עקב פגיעות כתוצאה ממערכות מלחמות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.

כל זמן שאנחנו יודעים לתת מענה כמדינה לצורך שלהם, הם לא יידרשו פעם ראשונה להגיע אל פתח העסקת עובד באופן לא חוקי, ואם הם כבר הלכו לשם, זה אירוע שלהם ואנחנו לא מחויבים לתת סעד, לא משנה מיהו כל עוד שאנחנו ידענו לתת מענה – איכותי, נכון, אנושי, זמין וקל.

אנחנו צריכים לראות איך לטפל בכל אותן ההעסקות הלא חוקיות שנאלצו להעסיק חיילי צה"ל שנפגעו בעת שירותם ונפגעי פעולות האיבה, זה עניין אחד. שניים, ליצור מנגנון שימנע את הישנות המקרים הלאה, כי עכשיו הצטרפו לצערנו למאגר כמות גדולה של מעסיקים זכאים, ובצד זה אני מבקש, בלי שום קשר לכל זה, לבחון האם - - - אתה מכיר עכשיו שני מקרים של עובדת שנפלטה בהסכמת הצדדים מהמעסיק הקודם שלה, בלי שהוא נפטר ו/או עבר לבית אבות. מקרה אזרחי, מקרה צבאי – כך נגדיר אותו.

בצבאי, אני מבין את אותו עיקרון. בצבאי זה אחרת. זה כבר לא קשור לניקוי שולחן. אתה יודע מה, אני לא שואל, אני מצפה ודורש מכם שתתקננו מחדש ותעדכנו מחדש את הקריטריונים ותוסיפו החרגות, שכאלה וכאלה מקרים לא יקבלו ויזה הומניטרית אלא אם כן סיבת זכאותם היא מעורבותם במלחמות ישראל. בסדר?!

נכון.

ואז, מראש יש להם מסלול ירוק שונה עם מתן טיפול גמיש יותר, אנושי יותר ומחבק יותר. שאתה אומר שהעובדת הזו - - - אדרבא, זה עוד ייתן תמריץ לעובדים לפני שהם מוצאים מהארץ למצוא דרך להיות מועסקים באופן חוקי, וזה יהיה באמצעות העסקתם אצל נפגעי פעולות האיבה ופצועי חיילי מערכות ישראל.

מדובר בכ-50, או בפחות מ-100 אנשים.

מדובר בכמה עשרות.

בעזרת השם כמה שפחות. כולנו מחזיקים באותה תקווה. אני בטוח שלפני שהגעתי, יאירה בטח אמרה את זה, אבל כרגע שוב, נכי צה"ל כן נכללים בקטגוריה של החריגים בוועדה ההומניטרית שיכולים לתפוס עובדים עד 13 שנים. נושא של סיום ההעסקה לא חל עליהם, אנחנו מכירים את האירוע הזה כבר כרגע. שוב, כמו שאמרתי, בבוא העת כשנסיים עם תקופת ההתארגנות, אני מאמין שאנחנו נדע לתת את המענה לכל המקרים הקשים בשים לב ודגש על מה שאדוני יושב הראש מבקש, הסיפור של נכי צה"ל כחלק מהאירוע הזה.

אוקיי, מר שלום. כפי שאמרתי לך קודם, יש לך פה התחייבות של ראש המנהל על אי-אכיפת 31 ביולי 2024, אני מתחייב בפניך שככל שהנתונים שמסרת הם מתחילים ומסתיימים במה שמסרת – העובדת תקבל אישור העסקה לוויזה הומניטרית אצלך. כל זמן שתרצה להעסיק אותה, אתה והיא תצטרכו לדעת שזו ויזה תלוית העסקה אצלך. בסדר?!

זאת אומרת אם היא יצאה ממך – היא יצאה לשדה התעופה. אני מצפה שככה יהיה, כי בסוף הבן אדם הזה לחם בהיותו בחור צעיר, שעוד לא התחיל את חייו כשאני הייתי תינוק בן חצי שנה, והוא איפשהו בגיל ההורים שלי, מעט צעיר יותר. הוא יכל לנהל שגרת חיים רגילה, ובמקום שהוא יצטרך לתפוס חדרים נוספים בבית להעסקת עובדים, והוא מעסיק בעל כורחו, הוא יכל להקדיש את החדרים האלה כחדרי משחקים לנכדים שלו. כל אורח חייו השתנה באופן כפוי רק כדי שאתה ואני וכולנו נוכל לשבת פה.

המינימום, הוא שאנחנו נאפשר לו להגיע למצב שהוא מגיע לכנסת ישראל, בשביל לעשות סיור לנכדים שלו ולא בשביל להתחנן על חייו, כי באי ההעסקה או בהעסקה של מישהו שלא יודע לתת לו – מענה, לא מבין אותו, לא מתקשר איתו או לא מכיל אותו, הוא יכול לפגוע בחייו או לקצר אותם חלילה. ואנחנו לא מדברים על זה בכלל, אנחנו רק רוצים שמה שיש לו יהיה באיכות חיים – נעימה, טובה, דשנה. שיהיה לו כיף. המינימום, זה שאנחנו נקדים אותו בבקשה שלו ונגיד לו: "אדוני, זה כבר קיבלת. מאושר. קדימה". זה המינימום הנדרש. אנחנו לא צריכים לפתוח על זה דיון.

עצם העובדה שהגענו למצב שאנחנו מתכנסים כאן ודנים בעניין העסקת עובדים זרים לכל מי שנפגע בשומרו על מדינת ישראל, ובפגיעתו הוא מנע פגיעה בנו ואפשר למדינה הזו להתקיים, וכל נפגעי פעולות האיבה, המינימום הנדרש, זה שאנחנו נשב בסיעור מוחות לא בדיון, בפגישה, ונחשוב במה אפשר לפנק ולהקל על חייהם של אותם זכאים. מה אנחנו יכולים לעשות כדי למנוע מהם בכלל לבקש מאתנו, ובואו נעשה את זה ונעשה עוד טיפה יותר.

אדוני, ושלא יגבילו בדין.

אני אומר את זה כלפינו כמחוקקים, אני אומר את זה כלפיכם כממשלה מבצעת, כמשרדים, ואני אומר את זה לכל אותן חברות סיעוד והתאגידים, שאמורים להיות שירותיים. אני לא מבקש מכם להיות פילנתרופים, אבל המינימום הנדרש, זה שכל פנייה שאתם מקבלים מלקוח, so called לקוח, תחשבו שזה בן משפחה שלכם. באיזו מהירות אתם נותנים לו מענה, באיזו אדיבות ובאיזו אנושיות – זה המינימום הנדרש מאתנו. מי שמגיע לעסוק בתחום, אני לא מבקש ממנו לעבוד לחסדי שמיים, אבל באותו משקל של תעסוקה אישית, שירגיש שהוא בשליחות אלוקית. מי שלא יודע לעשות את זה – שיחליף מקצוע.

בואו נתקדם בבקשה. נעביר את רשות הדיבור ברשותכם למר אבנר גולן. עד שאבנר גולן יפתח שידור - - -

שומעים?

פתחת?

שומעים אותי?

כן אדוני, אז אני אמתין עם השאלה לאחרי כן.

שמי אבנר גולן ואני מנהל אגף ספורט ורווחה בארגון נכי צה"ל, וכפי שציינה הגר אני בעצם מייצג כרגע את יושב ראש הארגון שנבצר ממנו להשתתף בדיון, הוא השתתף בדיון האחרון. אכן מדובר בדיון משמעותי ומהותי מאוד. נאמרו פה דברים חשובים מאוד גם מצד חברי הוועדה גם מצד נכי צה"ל גם מבחינת אגף שיקום. אני אתן מספר דגשים חשובים, כי לדעתי חלק קטן מהבעיה נפתר על-פי הודעה שקיבלנו הבוקר מרשות ההגירה על הארכת תוקף האשרות ומתן תוקף רטרואקטיבי מ-7 באוקטובר עד 31 ביולי 2024.

נכי צה"ל הקשים, מה שציין אגף השיקום, בין כלל נכי צה"ל שמקבלים ליווי, יש בערך כ-500 עד 600 נכי צה"ל קשים, שהם ספינת הדגל של אגף השיקום, אלו נכים בדרגת נכות מיוחדת 100 פלוס, דוגמה של איתן וקס שיושב שם לפניכם. אלה נכים קוואדרופלגים – משותקים בארבעה הגפיים או עיוורים או נכים קטועי שני גפיים תחתונים, שני גפיים עליונים או פגועי ראש קשים מאוד. חלקם יש להם ליווי 24/7 ובעצם הם תלויים בזולת. בלי מלווה הם נצורים בביתם – לא מאכילים אותם, לא מכבסים להם, לא מטפלים בהם, לא מלבישים אותם, לא מסיעים אותם וכדומה. ואם אין מלווה אז חלק מהנטל נופל על בני המשפחה. מה שקרה בחרבות ברזל בעקבות המלחמה, לא מעט מלווים נטשו את הנכים, והנכים נשארו - - -

שנייה ברשותך, בוא תמתין רק שנייה.

גם יש לזכור שטרם מלחמת חרבות ברזל, היה קושי - - -

אבנר שנייה, אבנר דקה.

זה כאילו מכבים את השאלטר, זו הפציעה שלו. ראיתם את זה בשידור חי. מכבים את השאלטר ובן האדם נופל.

מי עכשיו נמצא איתו פה?

אני עכשיו אשתו, אני איתו.

ואת על תקן שגם מטפלת? את החלק מה - - - מה קורה בכזה מצב?

אין. בגלל זה הוא צריך כל הזמן ליווי 24/7. עכשיו אנחנו כבר קולטים מרחוק, אני רואה כשהוא כבר מתחיל כך, הוא לא זוכר מה קרה לו. תשאל אותו מה קרה לו, הוא לא יודע. הוא פגוע, הוא קיבל חבלת ראש, הוא קיבל רסיסים בזמן ההתקפה של מטוס מצרי. כל האונה הפרונטלית שלו נפגעה, מה שזה גורם לו באמת לאפילפסיה שהיא אפילפסיה כתולדה של פגיעת הראש. דמיין עכשיו קצר חשמלי בבית. הכל נכבה – זה מה שקורה לו.

ומהי העזרה שאותו עוזר ידע - - -

להחזיק אותו.

לוודא שהוא לא נופל ונחבל?

בדיוק. כי הוא עם כיסא כולו חבלות בראש - - - אם הוא לרגע נמצא לבד מספר דקות, הוא לא זוכר מה קרה לו וכשהוא מתעורר הוא לא יודע והוא גם לא מאמין. אז אנחנו לפעמים מצלמים אותו, תראה מה קרה לך, הוא לא מאמין שזה קורה לו. הוא לא יודע מה קורה לו. זו המהות.

למה בלילה גם צריך אם הוא יישן ואין לו איך ליפול?

כי אם הוא קם לשירותים ואם הוא רוצה להתקלח ואם פתאום אתה מוצא אותו, כי יש לו חוסר התמצאות במרחב, אתה מוצא אותו במרפסת - - -

הבנתי.

וזה קרה. אתה צריך לתפוס אותו, והוא לא קל. עכשיו הוא רזה.

אני בסדר.

סגרנו את הפינה שלך.

אין עליך.

תודה.

אדוני, גם המלחמה מציפה הכל שוב.

אין ספק. כעת אנחנו נמשיך לקבל את הסקירה. אבנר?

כפי שציינתי, תכולת העבודה בנכים הקשים שתלויים במלווה 24/7 היא מוגברת ביחס לנכים אחרים, גם בהיבט פיזי ונפשי בשל מצבם התפקודי הקשה. המלווה מאפשר לנכה לקיים שגרת חיים מינימלית והמלווים גם מהווים נדבך מרכזי מאוד בחיי הנכה ובני המשפחה שלו. לכן חשוב שהמלווה יהיה ברציפות עם הנכה עצמו.

כפי שציינתי, גם ללא מטפל או עובד בעל ידע מקצועי ומיומן מקצועית עם ניסיון מקצועי שמקל על הנכה – יש סיכון ממשי לחייו של הנכה. כפי שציינתי, כתוצאה ממלחמת חרבות ברזל שנכפתה עלינו, עובדים רבים נטשו את המדינה, עזבו את המלווים והעמידו אותם בפני שוקת שבורה. המצב הזה החמיר גם ביחס למצב האקוטי שהיה לפני מלחמת חרבות ברזל, שגם כך היה קשה מאוד למצוא מלווים ועובדים זרים ומיומנים.

לאחרונה, החל מאוקטובר, נכי צה"ל שהמלווים שלהם נטשו אותם, נאלצו למצוא מלווים אחרים. הרי המלווים עצמם הם כמעין קומונה במדינה, חבר מביא חבר, וכל אחד ממליץ על מלווה אחר ועובד אחר כלפי נכה, שהמלווה שלו נטש אותו. לעתים נוצר מצב שהמלווים עצמם, העובדים עצמם מראיינים את הנכה ולא הנכה מראיין את המלווה, כי בדרך כלל המלווים רוצים עבודה קלה ולא עבודה עם נכים קשים.

לכן יש חשיבות גדולה מאוד למצוא עובד שמעוניין לעבוד עבודה פיזית קשה עם נכים שזקוקים לזה. המצב הזה שנכים איתרו מלווים שבעצם סיימו עבודה אצל מטופל אחר, בין אם הוא נפטר או בין אם כפי שציינתם עבר לבית אבות, אז בעצם הוויזה לא רשומה לנכה שמעסיק אותו כיום, וזה יכול להוות סיכון, הן לנכה והן לעובד, מבחינת גירוש והשתת קנס על הנכים.

מה שאני מבקש, זה לבקש מהרשות וגם מהוועדה להנחות את הרשות שביחס לנכי צה"ל, יש להפעיל מעין גמישות ושיקול דעת רחב יותר מאשר נכים אחרים במדינה שזקוקים גם למלווים, ולחרוג מהכללים הקבועים בחוק בנהלי העבודה לצורך הגשמת התכלית של ויזה הומניטרית, שהיא על פי דין.

כפי שציינתי, אני כבר קיבלתי הבוקר את העדכון ממר נקש. קיבלתי פה איזושהי הודעה שבעצם הם החליטו כרגע לא לאכוף מלווים זרים שנגמר להם התוקף או עובדים אצל אחרים, החל מ-7 באוקטובר עד 31 ביולי 2024.

אציין שחשוב מאוד שנכה צה"ל שפונה, דוגמת איציק שלום שפנה כבר מספר פעמים לרשות ובקשתו לוויזה הומניטרית נדחתה, אני מקווה שזה יעבור פתרונות בעקבות ההודעה מהבוקר. כמו כן, יש מקום להאריך את הוויזות הקיימות של עובדים שהוויזה שלהם אמורה לפוג בקרוב – שזה גם יהיה באופן אוטומטי, כפי שהרשות הודיעה הבוקר.

אני מודה לכם על ההקשבה.

תודה רבה. כאמור, נתחיל מהסוף. עניין הארכת ויזה למי שמועסק כיום כדין, מתבצע כדבר שבשגרה, שכן אין הגבלה על משך זמן שהותו בארץ כל זמן שהוא נמצא אצל אותו מעסיק. לעניין הגמישויות, אתייחס בדברי הסיכום שלי. גם בסיכום ובציפייה שלי ממנהל עובדים זרים ורשות האוכלוסין בכלל, גם בשכנוע העצמי שלי ברגישות של בעלי התפקידים המוסמכים וגם בגישה האקטיבית שלי, שאני אבטא אותה בסוף הדיון. זה מצופה ממני, ואני מתכוון לקדם ולטפל.

שאלה שאני מפנה בחזרה למשרד הביטחון. אני מבקש לדעת, מאז 7 באוקטובר, כמה מטופלים מטופלים כבר על ידי עובד זר, כמה מטופלים על ידי עובד שאינו זר וכמה כאלה אנחנו יודעים שהם יצטרכו להיות מטופלים, אבל עדיין לא קיבלו, לא קלטו עובד, כי הם עדיין מאושפזים או כי מחפשים להם ואז נעבור לפרוצדורה של האפיון ותהליך הקליטה.

שלום אני ד"ר אבדן מאגף השיקום. נכון לעכשיו בגלל שחלק גדול מאוד מהפצועים במיוחד מהפצועים קשה, בינוני עד קשה, עדיין מאושפזים, עדיין נמצאים בעיצומו של תהליך השיקום הפעיל, אנחנו לא יודעים בסופו של דבר באיזה מצב דברים הם כבר התייצבו, אז לא ניתן כרגע באמת לתת הערכה מדויקת של מספרים. עם זאת, בהסתמך אל סטטיסטיקות של מלחמות קודמות, עם כל ההסתייגויות המתבקשות כי כל מלחמה שונה, אנחנו מעריכים שלבטח יהיו כמה עשרות פצועים שיזדקקו לליווי רפואי ולמטפל סיעודי באופן קבוע. כמה עשרות. לא ניתן כרגע לתת הערכה מדויקת. בסדר גודל כרגע 50 כרגע לטובת הדיון, זה משהו סביר.

ד"ר אבדן, אני מתנצל. סליחה. אני מניח שכולנו מבינים שאם אנחנו רואים פצוע מאושפז, אנחנו יודעים באחוז גדול מהמקרים כבר מהשלב הזה אם הוא יזדקק לסיעוד. זאת אומרת שאם אנחנו יודעים שאחד מהקריטריונים לקבלת זכאות הוא עיוורון מוחלט, ואנחנו יודעים שיש מישהו שהתעוור והוא עדיין לא השתחרר מבית החולים, כי יש עוד סדרת ניתוחים ושיקומים שהוא אמור לעבור. אבל ברגע שיגיע היום שהוא ישתחרר הביתה – אין מנוס מקליטת עובד זר עבורו. זה אדם שאתה יודע שאתה תקלוט עובד זר עבורו, שאתה תיתן לו זכאות.

השאלה היא אם אתם מבצעים אפיון מאז 7 באוקטובר? אתה אומר שנציגים שלכם עוברים בבתי החולים, רואים פצועים ואומרים שאם הוא שורד בכלל, בטוח הוא צריך, או שככל הנראה הוא יצטרך לקבל עובד זר. בואו נקלוט את העובד הזר מהיום, נביא אותו שיהיה כבר במחלקות השיקום, שיתחיל להתרגל לעבודה, אולי לצוות אותו כבר לאותו סיעודי חדש, אותו זכאי חדש.

נגרום להם כבר לעבור תהליך שכשהם יגיעו לבית הם יהיו ערוכים כבר לתת את המענה, כי הם יהיו כבר בעלי מקצוע. אנחנו מבינים שכל מי שמגיע עם תעודה, הוא לא – לפחות רוב רובם – לא מוכשרים לבצע את העבודה הזו.

נעשה להם את הסטאז' פה בארץ במחלקות השיקום, ועל ידי כך אנחנו נקל מעט על העומס בבתי החולים ובמוסדות השיקום, אנחנו ניצור אינטגרציה שלהם עם אותה אוכלוסייה, אולי נתחיל לצוות באופן פרטני, נחסוך את הזמן שמהרגע שמאושפז יכול להשתחרר לבית, אבל אין לו איך לצאת, כי עדיין עוד אין לו עובד זר. בואו נניע את התהליך, כי אנחנו יודעים שהולכים לשם. זה מה שציפיתי לשמוע מכם.

המיפוי הזה כמובן התבצע ומתבצע באופן שוטף, ועל זה הסתמכתי בהערכה שלי.

אז אני מבקש לדעת, שאדוני יענה לי בבקשה, אני מבקש לדעת מ-7 באוקטובר לקבל מספרים – כמה נפגעו באפיון שיצדיק או יצריך הצמדת עובד זר. כמה לגביהם כבר צוותו, כמה לגביהם עדיין לא צוותו אבל יודעים שיצטרכו צוות.

אני חוזר ואומר שכרגע אנחנו מעריכים מספר של כ-50, רובם ככולם מאושפזים. חלק גדול מהם מעדיפים שלא לקבל כרגע סיוע של עובד זר, אלא מסתמכים על בני המשפחה הקרובה, על הנוכחות שלהם. גם הנוכחות של מטפל סיעודי כשאדם מאושפז במחלקת טיפול נמרץ, היא לא ממש רלוונטית - - -

אדוני, לא דיברתי על מחלקת טיפול נמרץ, דיברתי על מחלקות השיקום.

זה סדר הגדול של המספרים.

על פי המחקרים שלכם, מה אחוז הזכאים שבשלב הראשון כשהם משתחררים, מעדיפים להיות עטופים בבני המשפחה, ומתוכם אחרי פרק זמן מסוים, מבינים שאין מנוס והם מבקשים לקלוט עובד זר?

מרבית לא מקבלים - - -

סליחה?

היום באמת - - -

מי הדוברת?

הפצועים של חרבות ברזל, הם כולם מקבלים עובדים לא זרים.

מה שגברתי אומרת, הוא שכל הזכאים שמעסיקים מעסיקים ישראלים.

כן באמצעות חברות הסיוע כן.

ואלה הולכים להיות עובדי הקבע שלהם?

אני לא יודעת להגיד, אם הם יבחרו אחר כך להמיר את זה לעובד זר, הם יוכלו.

באילו מקרים, תנסו בבקשה לאפיין לי באילו מקרים זכאי מעדיף להעסיק ישראלי ובאילו מקרים עובד זר?

אני יכול להגיד?

כן.

אני התחלתי עם עובדים ישראלים, ועם הזמן במיוחד כשהגעתי למצב של משפחה, עובדים זרים נותנים מענה טוב יותר, בגלל שיש את הניתוק, קל יותר ליצור את הניתוק בין חיי המשפחה וההתערבבות של העובד – בין אם הוא עובד ישראלי או עובד זר – לחיי המשפחה, מאפשר הרבה יותר פרטיות בתוך משפחה. מהניסיון שלי, לעובד זר יש את החדר שלו שדאגתי שיהיה לו את כל מה שצריך: שירותים, מטבח. הוא חי שם, וכשאני צריך אותו לצרכים שלי, בין אם זה ללכת לשירותים, בין אם זה לעבור מכיסא הגלגלים, הוא בא, עושה את העבודה וחוזר לחדר שלו. עם עובדים ישראלים יש יותר התערבבות, יש הרבה יותר - - -

האינטראקציה גבוהה יותר עם קשרים בין אישיים יותר, חברתיים יותר?

גם, אבל גם הרבה מאוד מהנכים שאני מכיר עם השנים, מתחילים עם עובדים ישראלים ועושים את המעבר לעובדים זרים טיפה יותר מאוחר. גם יש בזה הרבה היגיון, כי כמו שאמרתי לך קודם, צריך מישהו בתחילת הדרך שבאמת יעזור לך להשתקם.

להניע את התהליך.

כן, להניע את התהליך, ואז אחרי שאתה מכיר את עצמך, את הגוף שלך, כי זה כאילו להיוולד מחדש באיזשהו מובן. אתה צריך להתנהל עם גוף חדש וברגע שאתה יודע איך להתנהל עם גוף חדש, אתה גם יכול להסביר את זה הלאה לעובד, שהוא עובד זר, יותר בקלות, כי כשיש קשיי תקשורת מול עובדים זרים, אתה חייב לדעת טוב מאוד. לעומת זאת עם עובדים ישראליים, קשיי התקשורת הם פחותים ולכל אחד יש יתרונות וחסרונות.

אני מבין. אני בוחן בבקשה עם נציגי משרד הביטחון, האם אתם לוקחים בחשבון שלצד המחסור שהיה קודם המלחמה, הצורך ילך ויגבר בעקבות המלחמה לקליטת עובדים זרים. האם אתם לוקחים את זה בחשבון?

אני יכולה רק לענות - - -

מי הדוברת?

הילה, אני ראש יחידת התקשרויות של האגף. אני לא יחידה מקצועית, אבל אני אענה. אני רוצה להגיד שאגף השיקום מודע לחשיבות של המלווה בחיי הנכה, וזה מתחבר פה למה שנאמר על ידי אבנר ושאר הדוברים. במסגרת ההנחיות שלנו, אנחנו נותנים תנאים מועדפים למלווים הזרים - - -

גבירתי, זה לא מה ששאלתי.

אבל אני אענה - - -

לא, אל תעני לי מה שכתבו לך. תעני לי על מה שאני שואל אותך. פשוט שואל שאלה, האם אתם נערכים לצורך ההולך וגובר בעובדים זרים בעקבות המלחמה, שיצטרף לצורך הקיים שהיה בחסר עוד קודם המלחמה? – זו השאלה.

אני רוצה בכל זאת להמשיך.

לא. בכל זאת גבירתי תענה לי על מה שאני שואל. אני קובע על מה עונים. תענו לי על שאלה פשוטה.

על פי הרישומים אצלנו, לזכאים יש רק 200 מלווים זרים - - -

את מבינה מה הם אומרם?

אני מבינה. הם אומרים שהם לא חייבים להיות עם עובדים זרים.

לא, תראי. היועצת המשפטית משיבה לי שהבינה משהו, וגבירתי, אם יש איזושהי אי הבנה אנחנו נבהיר אותה פה. ידוע, וזו לא הערכה, ידוע שלפני שפרצה המלחמה הארורה הזו, אם אתם מבצעים בדק בין כל הזכאים במשרד הביטחון לעובד – יש מחסור בעובדים זרים. יש אינפלציה בין ההיצע לביקוש. ברור לנו או לא?

ברור.

יופי. האם סבירות הדעת להניח, שהצורך הזה ילך ויגבר, גם אם בשלב הראשון, כפי שמר איתן אומר, זכאי מעדיף להעסיק ישראלי ולאחר מכן הוא יעדיף לעבור לעובד זר. האם יש הבנה וסבירות הדעת להניח שבעקבות המלחמה, הצורך ילך ויגבר? זאת אומרת שאם היו חסרים 100, עכשיו יהיו חסרים 140. זה מה שאני שואל. האם ההבנה הזו קיימת במערכת?

קיימת ההבנה שיהיו יותר נכי צה"ל שיזדקקו לליווי. אני חושבת שהבחירה בעובד זר, היא בסוף בחירתו של אותו פצוע, אנחנו לא יודעים כמה ירצו לקבל עובד זר.

משרד הביטחון מושפע מהבחירה הזו של הנכה?

לא. לא אמור להיות מושפע מה פתאום. משרד הביטחון אמור לתת הכרה ותקצוב. זהו. בזה זה נתחיל ובזה זה נגמר. אני מבקש לדעת באמצעות – אגף השיקום, חברות הסיעוד, הרגולטור שאמור ללוות את התהליך. אני מבקש לדעת האם אנחנו כמדינה, על כלל משרדיה ואגפיה, נערכים לקראת הבאות?

אני עוד לא עוסק רגע בחסר אחורה לפני המלחמה, כי בעקבות המלחמה הצורך רק הולך וגובר. גם כי יש מצטרפים חדשים, וגם כי חלק מהעובדים שכבר היו, בעקבות המלחמה – עזבו. כל מה שאני שואל, ומשום מה אני לא מקבל תשובה, לא מכם ולא מאחרים, אם אתם אומרים לי כן, מבינים שאנחנו בחסר שהולך וגובר – לפיכך, אני ארצה לדעת איך אנחנו כמדינה נערכים לקליטה כצעד מקדים, או אפילו לא מקדים, כי אני כבר בחסר, כדי לצמצם את הפער הזה.

בואו חבר'ה, השאלות שלי הן שאלות פשוטות ואני מבקש לקבל תשובות ממוקדמות ופשוטות.

המדינה לא נערכה ולא נערכת, כפי שבדברים אחרים היא לא נערכה מפרוץ המלחמה. לצערי את הנתון הזה אתה יכול לקבל מחברות הסיעוד שנמצאות בהתקשרות עם אגף השיקום. יש מחסור אקוטי במלווים, בעובדים זרים. לא רק אצל נכי צה"ל גם בבתי אבות, ומה שהמדינה צריכה לעשות – או לפחות הייתה צריכה לעשות – זה לאפשר יותר כניסות של עובדים ממדינות אחרות. זה מה שצריך לעשות.

אף אחד לא התכונן ובכל הדיונים האלה שמתקיימים, צריך לשים את העובדות על השולחן – המחסור הזה היה גם לפני מלחמת חרבות ברזל.

הוא הדבר. זה מה שאני מנסה בכל דרך להגיד, ומשום מה בני השיח שלי קצת פחות משתפים איתי פעולה. אם אפשר בבקשה לחזור למשרד הביטחון.

אני זוכר שלפני שבועיים בדיון פה בוועדה, הוצגו נתונים על ידי מר נקש אם אני לא טועה או רשות האוכלוסין, לגבי מספר העובדים. אני חושבת שאמרו שיש בסביבות 14,000 עובדים לא חוקיים.

זה לא רלוונטי.

לא, בלי קשר אני אומר. ואז הציגו את כמות הצורך וכמה יש וכמה מתכוונים להביא מכל מדינה. -

וגם זה גם לא רלוונטי. אני מדבר פה כרגע על הקצאה ייעודית לזכאי משרד הביטחון באשר הם, בסדר?! זה לא משנה אם הם – סדיר, מילואים, קבע, אזרחים, כל מי שזכאי. אגף השיקום במשרד הביטחון אמור לקבל - - - אמורה להיות איזושהי מכסה או דרך טיפול וגיוס אחרים. לאור העובדה שאנחנו כבר בחסר, אני שואל שאלה ראשונה, האם יש הבנה שהחסר הזה ילך ויגבר בעקבות המלחמה? ואם כן, לדעת איך נערכים לטפל בו – זו השאלה. אני 20 דקות מבזבז על זה. יש לי פה עוד איזה 30 שאלות ואני אמור כבר להתחיל דיון חדש עוד מעט. תענו לי רק על השאלה הזו.

אדוני יושב הראש, אני אתייחס מהמקום שלנו של רשות האוכלוסין - - -

זה עוד לא, ואני אגיד לך למה. אני אמור לפנות אליך אחרי כן.

אתה צודק. אני חיכיתי. בגמר הדיון אני רוצה להתייחס.

מר נקש, כמו שאתה יודע ומי כמוך יודע, זה אמור להתחיל קודם כל עם מי שמאפיין ומתכנן שזה לא אתם. זה אמור לרדת לחברות הסיעוד, שאמורות לבצע את עבודות הגיוס והאיתור ולהתגלגל אליכם, כדי שתאשרו את הכניסה, אבל אני עוד לא מגיע אליך כי אין מי שמרים דגל ואומר חבר'ה צריך, בואו נעשה משהו בשביל לצמצם את הפחות צריך.

אני שואל ואתם מסתכלים עליי, וזו הסיבה שאני לא מאשר, אני לא נהנה לאשר דיון בזום, מי שרצה לקבל הבהרה נוספת למה אני לא נהנה לאשר, ויהיו הסיבות אשר יהיו. תסבירו לי חבר'ה, האם אתם מבינים את השאלה? אלו שתי שאלות שאחת תלויה בשנייה, הן פשוטות מאוד. מובן או לא?

אני יכולה לנסות לענות בתחום - - -

רק על מה שאני שואל אבל.

כן. לגבי מה שאתה שואל, להחליט שמלווה יישאר עוד שנה או פחות זה לא בתחום האחריות - - -

זה לא מה שאני שואל. באמת. אבל זה לא מה שאני שואל גבירתי, סליחה שאני כבר קצר סבלנות. זה לא מה שאני שואל. אני שואל שאלה פשוטה: האם מישהו מכם יודע להגיד לי שאגף השיקום במשרד הביטחון מכיר בעובדה שלפני שפרצה המלחמה, חסרים עובדים זרים בסיעוד ללקוחות שלכם. מכירים בזה או לא?

מכירים.

המחסור הוא קיים, הוא לא נסתר. הוא קיים - - -

מר אבנר, אני לא זקוק לעזרה כרגע. בוא, אני רוצה פוקוס.

האם נציגי אגף השיקום מבינים שערב פרוץ המלחמה, כבר היינו בחוסר?

מבינים.

יופי. האם סבירות הדעת גם בעיניכם שבעקבות המלחמה, גם לאור הצטרפות זכאים חדשים וגם לאור העובדה שעובדים כמו שאנחנו מכירים נוטשים בגלל המלחמה, הצורך הולך וגובר. זאת אומרת, אם היו חסרים 100, עכשיו יהיו חסרים אולי 140, לא יודעים כמה אבל יהיו חסרים. מבינים?

מבינים.

יופי. וכל שאלתי אליכם, היא מה אתם עושים כדי לטפל בזה לפני שכבר אין ברירה ואנחנו נאלצים לפנות לרשות האוכלוסין, כדי שיכשירו וילבינו עובדים שביום מן השגרה, אם יש לי לתת להם מענה בעקבות ביצוע עבודה שלכם, אני לא אמור לתת להם את האישור להעסקה שלהם, ולא אמור לחיות עם מצב שבו זכאי נשאר בלי עובד או שמעסיק עובד לא טוב.

באמת חבר'ה, אני לא אמור לשאול את השאלה הזו. הגעתי למצב שאני שואל, למה אני צריך לשאול אותה כל כך הרבה פעמים? תענו לי תשובה. אתם יכולים להגיד לי: "יושב ראש הוועדה, אתה מתפרץ לדלת פתוחה, אנחנו כבר הוצאנו טיפול, יש לנו רפורמה שכבר באוויר", או שאתם יכולים להגיד לי: "חשבנו לעשות את זה, וואללה נעשה", או שתגידו לי "לא חשבנו, הבאת רעיון, בוא נתחיל להניע את התהליך" – אני בא אתכם ביחד יד ביד.

לא, אנחנו לא חשבנו לעשות לא שאני יודעת, אבל שוב, אנחנו לא יודעים כמה עדיין מתוך הפצועים יבקשו לקבל עובד זר. זו בסוף החלטה של הנכה עצמו, של הפצוע עצמו.

טוב בואי, גברת - - -

אנחנו לא יודעים על אילו כמויות אנחנו מדברים - - -

מתוך כ-5,000 נכים שמקבלים ליווי, רק 200 ביקשו בכל השנים ויש להם מלווים זרים. זו היחסיות - - - -

אני מכיר מציאות אחרת, אבל זה לא משנה. אגב, תראו הוועדה שלי לא עוסקת בעובדים ישראלים. אני מקווה בשבילכם שאתם מכשירים גם ישראלים לקליטה עתידית - - -

ברור.

לקליטה עתידית שאמורה לפגוש אתכם.

ברור. מחר בבוקר נפתח קורס נוסף של מלווים, אנחנו מכשירים את המלווים שלנו. אנחנו מאוד מחשיבים את האירוע הזה - - -

והאם יש היענות לקליטה?

נותנים תנאי שכר מועדפים, אני ניסיתי להגיד את זה כבר קודם.

זה לא רלוונטי גבירתי, ואני אסביר לך למה - - -

רק דקה. באירוע הזה של מחסור שיש במשק כשאנחנו לא יכולים להגדיל את ההיצע, אנחנו דואגים לכך שאנחנו בביקוש נהיה on top of it , שאנחנו נוכל לקבל את המלווים הטובים יותר. אנחנו נוהגים כך גם במלווים הישראליים וגם במלווים הזרים - - -

האם ההכשרה היא אותה ההכשרה בו זמנית גם לישראלים וגם לזרים?

לא דיברתי - - - דיברתי על הקטע של השכר, על התעדוף בשכר.

אוקיי, אבל אתם גם מכשירים גם זרים?

כן. מכשירים אותם בכל מיני - - - אירינה יכולה לפרט פעולות חודרניות - - -

כן, פעולות חודרנית.

כל מיני פעולות חודרניות וכו'.

אוקיי, ואני שואל שאלה: ערב פרוץ המלחמה, אם הייתי שואל אותך ב-5 באוקטובר כמה עובדים זרים חסרים לכוחות שלכם, מה הייתם אומרים לי, כמה חסרים?

אני בקשר גם עם חברות הסיעוד שלא - - - אומרות שלא חסר. הם אמונים מבחינתנו על מציאת מלווים גם ישראלים וגם זרים, אלא אם כן זה בן משפחה שהזכאי מוצא לעצמו. גם החברות לא הציגו שחסרים להם מלווים זרים - - -

הבנתי, תודה רבה. נציגי חברות סיעוד יש פה? חברות סיעוד?

לפני שאתה מסכם, אני אשמח - - -

בבקשה.

אדוני יושב הראש, שאלת על היערכות, אנחנו כן מכירים כבר את האירוע הזה גם מהתקופה של הקורונה אבל בטח מאז פרוץ המלחמה ואנחנו מנסים לראות איך אנחנו נערכים לצורך ככל שיהיה בהכנסת עובדים זרים וכמה שיותר מהר. אנחנו מנסים להרחיב את ההסכמים הבילטרליים הקיימים וגם במכסות הקיימות של הלשכות הפרטיות, ככל שנדרשות בקשות חריגות להגדלות, אנחנו בוחנים גם את הדברים האלה – זה לעניין זה.

אבל דבר נוסף שחשוב היה לי להגיד לפני שאתה מסכם, כי אמרת משהו שהוא חשוב מאוד בעיניי. אמרת שמי שעוסק בתחום הזה, צריך לעסוק בתחום הזה מתוך - - - לא בציטוט, אבל פחות או יותר, מתוך ההבנה והרגישות - - -

ממש שליחות.

ממש שליחות. אדוני מכיר אותי תקופה מסוימת. כל עובדי מנהל עובדים זרים ובטח בתוכם גם עובדי אגף סיעוד, ונמצאת איתנו גם אירית שהיא עובדת סוציאלית, אחת מצוות של ארבעה עובדים סוציאליים אצלנו באגף סיעוד, שעוסקים בעבודה הזו באמת מתוך שליחות ובאמת מתוך הבנה והכרה של הצורך ושל הרגישות של התחום הזה, תחום הסיעוד.

שוב, אתה יודע שבכל הענפים, כל עובדי המנהל נותנים באמת את כל מה שהם יכולים, כדי לתת מענה לצרכים העולים בשוק, ובענף הסיעוד בוודאי על אחת כמה וכמה.

ראשית, אני מודה לך. שנית, אני מכיר במציאות הזו. שלישית, אני לא יכול לנקות באופן מלא רק כי, לא יודע אם להגיד לשמחתכם, אני עוד לא מגיע לרזולוציה שבה אני מתכתש מולכם, כי הכשל הוא הרבה קודם, אז אין לי מה לפנות אליכם.

אני אגיד שגם פנינו - - - יאירה עשתה פנייה – ב-22 אם אני לא טועה – למשרד הביטחון לקבל איזשהו ממשק ממוחשב, כדי כן לייעל את תהליכי העבודה מול נכי צה"ל וגם מול הורים שכולים אגב, וחידשנו את הפנייה הזו גם ביתר שאת אחרי המלחמה. אנחנו נשמח לקדם את הדבר הזה, כדי שנוכל לתת מענה טוב יותר ומהיר יותר לאנשים האלה שיושבים פה, ואנחנו כמובן מבינים את הצורך שלהם.

מר נקש, אני מבקשת אם אפשר להכניס לתהליך את ארגון נכי צה"ל, כי אנחנו מטפלים בכל אלה שאתם - - - לא דין שווה זה עובד זר לקשיש, לעובד זר - - -

קודם כל, אנחנו נשמח לשמוע מכל גוף רלוונטי, אין לנו שום בעיה, פתוחה הדלת לכולם. דבר שני, נכון שלא דין שווה לאף - - - מבחינתי, בסדר?! הדין שווה, החוקים שווים - - -

בדיוק.

אבל ההתייחסות שלנו - - -

גברת גבאי, בדיוק אני עומד לשאול אותך שאלה.

<< דובר >

יש בתוך המטופלים הסיעודיים גם קבוצה של מונשמים, גם של נכים צעירים שיש להם משפחה סביבם, גם אם הם נכי צה"ל וגם אם הם לא נכי צה"ל וקשישים ועריריים ופריפריה. האמיני לי הכל מורכב מאוד ואנחנו מכירים את זה ומנסים לתת מענה לכולם.

אני מבינה את העבודה שלך, אני מתכוונת שנכה צה"ל, העובד הזר צריך לקחת אותו לבית הלוחם לטיפולים - - -

בהחלט.

הוא צריך להתנהל איתו, ללכת איתו לאוניברסיטה, לנסוע איתו לחו"ל, זה סרט אחר - - -

אגב, זה רלוונטי להרבה נכים צעירים, לא דווקא נכי צה"ל, אבל נכון.

כן, אבל לצערנו רוב הנכים הצעירים, הם נכי צה"ל כרגע. לצערנו.

לא בטוח שזה הרוב. אני יודע שזה לא הרוב, אבל כן גם להם אנחנו נותנים מענה באמת כמה שניתן בהתאם לצרכים שלהם.

אני אשמח להיות חלק מהשולחן.

אנחנו מוכנים לשמוע הכל. אין בעיה.

תודה רבה.

בשמחה רבה.

אני מקבל החלטה. לאור העובדה שחלק מהמוזמנים לא הגיעו, חלקם אפילו בהתראה קצרה בחרו להישאר בזום ולאור העובדה שלא קיבלתי מענה לחלק גדול מהשאלות שלי והתמשכות הדיון חרגה הרבה מעבר למתוכנן, ויש דיון נוסף שאני אמור לפתוח, אני אסכם את הדיון ואני אצהיר על כך שאנחנו נקיים דיון המשך, ואם יש לגברת אריאלה זיני לומר מספר מילים קצרות, אז בבקשה כי אני רוצה להתפנות לדברי סיכום ולפתיחת דיון חדש. בבקשה.

שלום לכם, שמי אריאלה זיני, אני נשואה לאהרון שהוא נכה צה"ל קטוע רגל ממלחמת כיפור ופגוע ברגל השנייה, ועד לפני חמש שנים אני לא פניתי למשרד הביטחון, כי בכל פעם שפניתי הרגשתי שאני מבקשת נדבות, הרגשתי מושפלת. כל פעם תביאי ניירות - - - רואים שבעלי קטוע מעל הברך, רואים שהרגל השנייה באוף סייד – מה אתם רוצים? בשביל להחליף לי כיסא גלגלים מאחד מצ'וקמק לאחד שמתקפל לבגאז' שאין לי מקום, לקח ששה חודשים. זו אחת הסיבות שלא פניתי למשרד הביטחון בשביל עובד זר כשבעלי נפל וקיבל אירוע מוחי.

לאט לאט גבירתי.

עד לפני שנה וחצי, לא - - - אני טיפלתי בו דרך נתיב 2, כי ממשרד הביטחון זה – תלכי, תבואי, תירשמי, תיכנסי למחשב. אני ומחשב זה לא חברים טובים, לא הולך לי ובגיל שלי מותר לי.

נכון.

בקיצור, אחרי שהוא נפל בפעם השנייה ואושפז בבית החולים, היה לי עסק משגשג ובגללו קמתי וסגרתי את העסק בשביל לטפל בו אני. טיפלתי בו חמש שנים, ארבע שנים וחצי ולפני שנה וחצי פשוט קרסתי. לא יכולתי והבאתי עובדת זרה.

העובדת הזרה אני לא יודעת למה, אולי זה האופי שלה, אולי זו התרבות שלה, חוץ מזה שהיא גונבת בצורה - - - אין, אין, זה אצלה בדם, גונבת, אבל אמרתי יאללה שלוש חולצות ושתי חולצות ונעליים, שטויות. העיקר שיהיה לי מישהו, עד לאחרונה שאמרתי לה: אני נותנת לך הכל, למה את גונבת? היא אומרת: if you are not happy, I will go – זה משפט המפתח אצלנו בבית. אם את לא שמחה, אני הולכת.

I am not happy. if you want to go – go, והיא קמה והלכה. עזבה אותי ככה יום חמישי, כשאני סובלת מפיברומיאלגיה, לחץ דם וסכרת, אני כבר לא צעירה אני בת 78 ובעלי בן 88. מצאתי את עצמי איתו לבד. אני לא מצרפת את הילדים, לא מערבת אותם, כי כל אחד יש לו את החבילה שלו. אני תמיד התמודדתי לבד מגיל 17.

אז הפעם אמרתי שזה לא יכול להיות. דיברתי עם החברה. אה, כן, טוב - - - אמרתי לה קודם כל למה היא מדברת איתי ככה. היא אמרה לי: "את יודעת שאין עובדים זרים". זה המשפט. גם היא. גם היא אומרת לי כל פעם אין עובדים זרים. אז אמרתי בסדר אין עובדים זרים, אבל את – למה את מתנהגת ככה? בקיצור, היא קמה והלכה. במשרד אמרו לי: את צריכה לשלם לה שנה וחצי חופש ובקיצור איזה תשלומים, כי אני לא דרך משרד הביטחון, אלא דרך נתיב 2. מה שאני טיפלתי בבעלי, אני נותנת ואני משתדלת שהכל יהיה בלי ריצות - - -

גבירתי, בכל מקרה נתיב 2 זה זכיין של משרד הביטחון שאמור לספק לך את המענה.

כן, כן.

אז זה כן דרך משרד הביטחון.

הם בסדר גמור.

מי זה הם?

נתיב 2. אני לא פניתי - - -

אולי היא צריכה לשלם - - -

אני משלמת בשביל הנוחיות שלי, אחרת מה הייתי עושה? אני משלמת לה אם היא נשארת שבת את ה-300 שקלים וכל יום שישי את ה-100 שקלים ואני משלמת לה את המשכורת שביקשו ממני, את הביטוחים שהם מבקשים אני משלמת 435 שקלים ל - - - כל זה אני משלמת, כל זה ליד חוסר הוודאות כן תבוא לא תבוא, עובדה – היום, היום הייתי אמורה לבוא עם בעלי הוא עם כיסא גלגלים, קשה לי מאוד כשהיא לא נמצאת – לקפל את הכיסא, להכניס אותו לאוטו, להרים אותו להחזיר אותו לאוטו. אמרתי לה תבואי בתשע, כדי שאני אספיק להיות בכנסת בשעה עשר. כן כן כן it's all right - - -

אבל היא עזבה.

לא. החזירו אותה שאני אתן לה את כל הזכויות שלה. אני לא רוצה שהיא תעזוב, כי בעלי התרגל אליה. זו בעיה כשמתרגלים למישהו אז אני אמרתי אני אסתום את הפה, הילדים אמרו לי אימא גנבה אז לא נורא. אוקיי, כל הזמן מחפשת את התיק שלי. היא יודעת שאני מביאה כסף בשבילה כסף מזומן, היא לא רוצה שיק, היא רוצה כסף מזומן. אז כשאני מביאה, יום אחד היו חסרים שלי 700 שקלים, אבל אין לי הוכחה שהיא לקחה. שמתי מצלמות עד כדי כך, כדי שאני אראה מה קורה איתי. חוסר הוודאות הזה לא מספיק - - -

גבירתי, איפה זה פוגש אותנו פה בנושא הדיון, לצד כל הכאב והתסכול. איפה זה פוגש אותנו פה בדיון?

למה אני לא אמורה לפנות למשרד הביטחון שאת כל כאב הראש הזה שיש לי אני, שהוא יטפל בזה. למה אני צריכה את כל עוגמת הנפש הזו לרעוד שהיא תעזוב אותי?

משרד הביטחון בחר זכיינים שאמורים לתת בשמה ולמענה את המענה לזכאים שלו, שאת נמנית בתוכם גבירתי, בסדר?

אוקיי.

ואת כל המענה, אמורים לספק לך הזכיינים, לא משרד הביטחון.

את הפיצויים שלה, כשהיא עוזבת, ואת כל הדברים האלה?

את הכל. הם הזרוע הביצועית של משרד הביטחון.

תנאים שאין דברים כאלה.

זה משהו אחר. אני למען האמת מופתע עכשיו לשמוע שאת הנטל על ההפרשות הסוציאליות אתם אמורים לשאת, כי מי שזכאי לקבל תקצוב לעובד זר, זה אמור להיות - - -

אתה יכול לקבל את הזכאות דרך משרד הביטחון ואז משרד הביטחון משלם - - -

את הכל.

את הכל. או שאתה יכול לקבל הגמול - - -

זה משהו אחר.

ואז אתה נושא באחריות. יש את החלוקה.

אז ככה גבירתי, יש שתי אפשרויות. ביטא אותן פה כרגע מר איתן.

אני טיפלתי בבעלי במשך שנתיים וחצי, כי לא רציתי עובד זרה. אמרו לי עובד, אמרתי מה אני אעשה עם גבר - - -

כן, גברת זיני, מה שאני מנסה לומר, הוא שיש שתי אפשרויות: יש אפשרות אחת, שאת מקבלת את הגמלה בכסף, ואז את אמורה לשאת בין היתר בהוצאות ובטיפול ההפרשות הפנסיוניות; יש אפשרות אחרת, שהיא דרך המלך שכל הטיפול בהעסקה ובהפרשות הנלוות הן דרך משרד הביטחון ואז את לא פוגשת את זה, את לא צריכה לבצע תחשיבים וגם לא להפריש תשלומים. אוקיי?

זאת אומרת, אני צריכה לפנות לנתיב 2?

לא. זה אגף שיקום.

לא, שינוי תנאי מימוש הזכאות, זה כבר באגף השיקום במשרד הביטחון.

כן, משרד הביטחון נתן לי את נתיב 2.

כן, שוב פעם. את קיבלת את נתיב 2 כמעסיקה ישירה, כמי שמממשת את הגמלה. את אמורה לחזור למשרד הביטחון אם את מעוניינת לא להיות המעסיקה של העובדת, על כל המשמעויות, את חוזרת עם זה למשרד הביטחון ומבקשת לשנות את ההגדרה של דרך מימוש הזכאות. בסדר?!

מה זאת אומרת?

אני אסביר לך אחרי כן. אני אאלץ לעבור לדברי סיכום, אבל אני אדאג שנסביר לך אחרי כן.

הוועדה מודה מאוד לארגון נכי צה"ל ולנכי צה"ל עצמם, בוודאי לאלה שהגיעו היום לדיון החשוב והציפו את האתגרים בפניהם הזכאים נאלצים להתמודד. הוועדה סבורה, כי יש לגלות גמישות ושיקול דעת בטיפול בבקשות של נכי צה"ל ומערכת הביטחון, שמובאות בפני הוועדה ההומניטרית, ומבקשת מרשות האוכלוסין וההגירה בבואם לדון בבקשות של נכי צה"ל, לאחר תקופת אי-אכיפה, לפעול בגמישות ושיקול דעת לנכים אלה.

אני חוזר ואומר שכל פעם כשאני אומר נכי צה"ל, אני מכליל בתוכם גם את נפגעי פעולות האיבה. גם אם מסלולי הטיפול בהם, הם באמצעים ונציגים אחרים, עדיין הטיפול להם אני דורש שיקבלו נכי צה"ל אני מכיל בתוכם גם את נפגעי פעולות האיבה.

במקביל, אני מתכוון להגיש הצעת חוק, שתאפשר מסלול ירוק לבקשות של נכי צה"ל במערכת הביטחון וכמובן בתוכם נפגעי פעולות האיבה, לקבל שירות ולקבל תקנונים נפרדים עם קריטריונים בהחרגה ובתוך כל זאת לוודא שהמערכות שמגייסות את העובדים, יכינו סט עובדים עודף שאנחנו נדאג לשבץ אותם באופן זמני במערכת אחרות, אולי בבתי חולים שיקומיים או סיעודיים – עד הרגע שבו יצטרכו אותם למימוש הצורך שלשמו הם מגיעים.

הוועדה תקיים בהקדם דיון נוסף בנושא ובו נדון בין היתר בנושאים שלא הספקנו לדבר עליהם היום וביניהם תפקיד חברות הסיעוד שזכו במכרז של משרד הביטחון, עבודת הלשכות הפרטיות שאמורות לגייס את העובדים הזרים ולהציף את הצורך בעצם חסרונם וכמובן לטפל בהכשרות ובשכר העובדים הזרים והתאמות, כדוגמת רישיון נהיגה ועוד.

תודה רבה הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:24.