פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



25
ועדת הכלכלה
01/04/2024


מושב שני

פרוטוקול מס' 349
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, כ"ב באדר ב' התשפ"ד (01 באפריל 2024), שעה 11:00

הצעה לדיון מהיר בנושא: "סכנה לפיטורים המוניים בנמל אילת" , של חה"כ עופר כסיף, חה"כ אברהם בצלאל, חה"כ משה פסל, חה"כ משה סולומון, חה"כ מאיר כהן

חברי הוועדה: דוד ביטן – היו"ר
ששון ששי גואטה
שלום דנינו
עופר כסיף
משה פסל

אלמוג כהן
משה סולומון
יסמין פרידמן

עופר אליישר - סמנכ"ל כלכלה תקציבים ואסטרטגיה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

ניצן שריג - כלכלן, רשות הספנות והנמלים

גיא שטיינברג - סמנכ"ל כספים, חברת נמלי ישראל

דנה דובר - רפרנטית הסעת המונים באגף תקציבים, משרד האוצר

איציק דניאל - רכז תשתיות באגף תקציבים, משרד האוצר

ניר אייזנברג - מנהל חטיבת נמלי הים בהסתדרות, ההסתדרות הכללית החדשה

מאיר אברג'יל - יו"ר ועד תפעול

יהודה בלולו - ועד מחלקת ים - עגינה, ההסתדרות הכללית החדשה

אבי לוי - יושב ראש איגוד קציני הים

דני מירן - אביו של עמרי מירן החטוף בעזה

גיל ורד - משפחות החטופים

צוף אשחר - אלמנתו של נעמן אשחר ז"ל שנפל בפעילות מבצעית בגבול הצפון במלחמת חרבות ברזל

איתי עצמון

ד"ר עידית חנוכה

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


הצעה לדיון מהיר בנושא: "סכנה לפיטורים המוניים בנמל אילת", של ח"כ עופר כסיף, אברהם בצלאל, משה פסל, משה סולומון, מאיר כהן (מס' 219).

אני פותח את הישיבה של ועדת הכלכלה בנושא הצעה לדיון מהיר בנושא סכנה לפיטורים המוניים בנמל אילת. חה"כ עופר כסיף, אברהם בצלאל, משה פסל, משה סולומון ומאיר כהן.

לפני זה אבל יש פה נציג ממשפחות החטופים שרוצה לדבר? בבקשה.

שלום לכולם. אני דני מירן, תושב יסוד המעלה. בני עמרי תושב נחל עוז נחטף ב-7 לחודש, לעיני אשתו ושתי בנותיו. אשתו ושתי בנותיו בארץ, הן בסדר גמור. הוא חטוף מזה 178 ימים. אני מופיע הרבה בכלי התקשורת ובעולם ומעולם לא התלהמתי ואני משתדל לשמור על קור רוח ולדבר באמת בצורה הכי אנושית שיכולה להיות והכי ממלכתית. אבל הגיע הזמן להביא את הילדים שלנו ולהביא אותם כמה שיותר מהר.

אני לא מאשים אף אחד מהעוסקים במלאכה. מאחרון מפקדים עד לראש הממשלה בעניין הזה. אני מאמין שכל מי שעוסק בהחזרת החטופים עוסק בזה בנאמנות מוחלטת כאילו היה בנו, אימו, אביו. אבל אני חושב שהקבינט כולו ואין אדם אחד בקבינט, קבינט זה קבוצה של אנשים, יכולים לעשות הרבה יותר. לוותר עוד קצת ולהביא לנו את הילדים. לפחות, אני לא אומר מחר כמו כולם, אבל עד חג החירות שהילדים שלנו יהיו איתנו ויחגגו איתנו את חג החירות.

אני לא יודע מה להגיד פשוט, נגמרו לי המילים. ורק תחינה לעוסקים במלאכה ולאלה שמקבלים החלטות בעיקר, שיביאו את הילדים שלנו במהרה. תודה רבה.

עוד מישהו רוצה לומר דברים?

אני לא נרשמתי. קוראים לי גיל ורד ואני פונה לצד האנושי של כל אחד מכם. לכולנו יש ילדים וגם נכדים. תחשבו שזה הילדים או הנכדים שלכם. תחשבו מה אתם תספרו בעוד 10 שנים לילדים האלה, מה אתם עשיתם כדי להחזיר את החטופים הביתה. זו תהיה צלקת שתלווה אותנו שנים. אנא, בבקשה תעשו הכול, כאילו זה הילד שלכם. כאילו עכשיו הילד שלכם שאל אתכם אבא, מה היית עושה בשבילי? ואתה היית אומר לו, היית עונה לו. אתה לא יכול להתחמק מהתשובה. תודה לכם.

שלום לכם חברי הכנסת. אני צוף אשחר. רציתי לספר לכם על בעלי נערן אשחר. נערן התעקש לצאת להילחם בשמחת תורה, למרות שהוא בדיוק התאושש מניתוח של תרומת כליה לאדם זר שהוא לא הכיר לפני כן. הצבא לא אפשר לו להילחם והוא נלחם על להילחם.

אני זכיתי לחיות איתו שמונה שנים. זכיתי לחיות עם אדם גדול שבאמת חשב על עם ישראל יום יום. חייתי יחד עם נערן ועכשיו דווקא בגלל זה לא יכולתי להישאר בבית. אני גרה בבקעת הירדן, יש לי שני ילדים קטנים. סידרתי את הבייביסיטר האפשריים בבוקר ובצוהריים כדי להגיע ולהשמיע את קולו של נערן, כי הוא לא יכול לבוא לכאן. נערן לימד בישיבת הסדר והוא זכה בשלושת השבועות הראשונים של הלחימה לשלוח הודעות חיזוק לתלמידים שלו שנלחמו בעזה. והוא הספיק לומר להם שזה לא עוד סבב, אנחנו זוכים להילחם ברע. אפילו לבן שלנו בן 6, בארי, הוא הסביר שהוא הולך להילחם בערבים רעים שחטפו יהודים מהבית שלהם.

נערן נלחם גם בסבב הקודם בצוק איתן בעזה והפעם הוא זכה להגן על גבול הצפון. כולנו כאן אתכם חברי הכנסת, מבינים שיש הרגשה של עייפות. שאמריקה כבר זעה באי נוחות ואין מה לומר, זאת המשימה שלנו. אנחנו נלחמים ברוע. צריך לעשות את זה עד הסוף, אין לנו ברירה אחרת. ועם כל הקושי, ובאמת שיש קושי, גם במובן הלאומי וגם במובן הפרטי של כל אחד מאתנו כאן. אני אספר על עצמי, קשה לגדל ילדים לבד. קשה להסביר לילדים שאבא כזה מדהים כמו נערן כבר לא יחזור. קשה לחשוב על זה שאני תכף יולדת בלעדיו. אבל בואו נגלה לאמריקאים ובעיקר לעצמנו שלא החלש צודק, אלא המוסרי צודק. ואנחנו עם מוסרי וזאת המלחמה שלנו. מלחמה צודקת ומוסרית ברשע שחוטף ילדים מהבית שלהם. ולכן נערן יצא מהבית שלו כדי להציל אותם, כי פשוט אי אפשר אחרת.

נערן לצערי כבר נהרג בחודש הראשון ללחימה והוא לא כאן כדי לדרוש את המלחמה הצודקת הזאת. אבל ברגע שהוא קיבל את האישור להיכנס לטנק הוא הספיק לומר לי צוף, כשאדם יודע שהוא עושה את הדבר הנכון אין דבר מחזק מזה. ושכולנו נדע שהמלחמה הזאת נכונה. היא צודקת. אז כולנו נצליח לעמוד בקשיים האלה ולקיים את צוואת הנופלים שלנו. תודה.

תודה. אנחנו ברשותכם נמשיך את הדיון. ח"כים? יש לנו מסגרת של שעה.

אני אקצר, אני רוצה להתחיל ברקע. קודם כל, נמל אילת שהוקם ב-1955, ב-2010 בעקבות אישור של ועדת שרים לענייני הפרטה הועברה הזכות להפעיל את הנמל במשך 15 שנה עם אופציה להארכה לידיים פרטיות. ב-2012 נחתם צו רשות הספנות והנמלים ואני מדגיש את זה כי תכף תראו שזה רלוונטי. בצו הזה נאמר, הוא קובע באופן מפורש שלמדינה יש אינטרסים חיוניים בביטחון ויחסי חוץ וקידום תחרות ושמירה על עסקים וכן הלאה וכן הלאה, בהפעלה של נמל אילת. לכן יש מגבלות שונות על ההפרטה שלו. זו נקודה חשובה שעוד נחזור אליה.

מה שקרה מעבר לכך זה שאנחנו רואים שבמהלך השנים, ואני מחזיק מולי את הנתונים, יש גם עלייה הדרגתית, מדודה, אבל יש עלייה בהיקף הסחורות בנמל. וזו אחת מהסיבות שהעובדים דרשו הסכם קיבוצי חדש ובצדק. ומה שקורה זה שלמעשה באוגוסט האחרון הייתה אמורה, הוכרז בעצם על סכסוך עבודה בעקבות כך שנקלעו למבוי סתום. מבוי סתום במשא ומתן בין העובדים לבין המעסיקים. יש שחיקת שכר של העובדים, בנוסף למה שאני אמרתי קודם. ומאחר והיה מבוי סתום הוכרז כאמור באוגוסט סכסוך עבודה.

מה שקורה שכיום הודיעה ההנהלה של נמל אילת, שהוא כאמור מופעל באמצעות זיכיון של חברה פרטית, של האחים נקש, הוא הודיע ב-19 במרץ על כך שהוא עומד לפטר מחצית מעובדי הנמל. 60 מתוך 120 עובדים. עכשיו, כמובן שיש פה גם תחושה שלאור העובדה שכפי שאמרתי שיש עלייה מדודה בעצם בהספק של הנמל. אין הפסדים, נהפוך הוא. ולאור העובדה שאין הסכם קיבוצי חדש במשך כבר שנים ארוכות, וכאמור גם הייתה חזרה לסכסוך עבודה עוד לפני הטבח והמלחמה. עושה רושם או יש תחושה לא נוחה, בלשון המעטה, שיש פה שימוש ציני של המעסיק במצב המלחמה כדי לפטר את העובדים או כדי להשתמש באיום של פיטורי עובדים כדי להרוויח. זה דבר שצריך לתת עליו את הדעת.

אני אסיים בשני דברים קצרים נוספים. דבר ראשון, יש פה פגיעה כמובן קודם כל בעובדים. 60 עובדים מתוך 120 יש פגיעה בפרנסה שלהם שעומדים לפטר אותם. תוסיפו על זה את המצב שכל המשק נמצא בו, כולנו יודעים, בגלל המלחמה. המצב הספציפי באילת שעוד לפני המלחמה לא היה מזהיר. ואנחנו רואים שאנחנו מקבלים פה מצב שהעובדים נפגעים לא פעם אחת, אלא לפחות שלוש פעמים.

דבר שני, גם יש פה נזק גדול למשק. הרי המדינה הכריזה שכדי לשמור ואפילו לשפר את האיכות של נמל אילת ואת הכשירות שלו, המדינה החליטה להשקיע 15 מיליון שקלים בפיתוח הנמל כדי להרחיב את הפעילות שלו. כלומר, יש פה רצון להרחיב. יש פה פוטנציאל, אחרת לא היו רוצים. אז ביד אחת המדינה, שרוצה להרחיב את פעילות הנמל ולהשקיע, וביד השנייה החברה הפרטית שרוצה לפטר חצי מהעובדים. מעבר לפגיעה המאקרו כלכלית, על פני, אני חוזר למה שהתחלתי ובזה אני אסיים, אמרתי שנקבע נושא הזיכיון ב-2012 נקבע בצו רשות הספנות והנמלים שלמדינה אינטרסים חיוניים בנמל ולכן יש הגבלות על ההפרטה שלו. על פני עושה רושם שמעבר לפגיעה בעובדים ומעבר לפגיעה המאקרו כלכלית יש פה גם הפרה של צו רשות הספנות והנמלים מ-2012, שכן הפיטורים הללו יפגעו באינטרסים החיוניים של המדינה. תודה.

תודה. מי שרוצה לדבר שידבר.

אני אקצר, כי חשוב לי לשמוע דווקא, אני מקווה שיש פה נציגות לעובדים ויש פה נציגות גם לנמל.

איפה הנציגות של הנמל?

המנכ"ל נרשם להשתתף בדיון. ובבוקר הדיון הודיע שהוא לא יגיע.

בושה וחרפה, איך אנחנו מקיימים דיון בלי המנכ"ל? בלי הנציגות של ההנהלה?

אני חושב שזה רק מחזק את מה שאמרתי.

רגע, רגע, לאט לאט. אמרתי אנחנו מקיים דיון.

אני רציתי לקצר כי היה לי חשוב לשמוע את הנמל.

זו בקשה לדיון מהיר. אני מחויב לקיים אותו בלי קשר אם הוא בא או לא בא.

כן. לא, זה רק מגוחך שהוא לא הגיע.

העיר אילת נחבטה רבות בשנים האחרונות ובטח ובטח בשנה האחרונה. האם אירחו כמות מטורפת של מפונים, דאגו להם בלי שהעירייה קיבלה כמעט עזרה. הפרנסה שם נפגעה. ועכשיו אנחנו רוצים לפגוע עוד פעם בפרנסה. מי עושה את זה? עוד פעם חברות גדולות שמרוויחות מיליונים. אבל הם מפטרים עכשיו את ה-60 אנשים שמה הסיכוי שלכם למצוא עבודה באילת? אפס. תודה רבה.

עכשיו, אני מנסה לחשוב איפה הדוגמה האישית? איפה האחריות של החברות הגדולות במשק, של אנשים שעושים באמת, בצדק, אני לא באה בטעות, יופי, אתם מגלגלים מיליונים, אני שמחה בשבילכם. אבל איפה הדוגמה האישית שלכם לתת כתף בשעתה הקשה ביותר של מדינת ישראל? ואת זה אני לא מבינה. השימוש בחות'ים, הם לא הראשונים שמשתמשים בו. גם אוסם וכל החברות הגדולות שמעלות מחירים, בכלל המוצרים מגיעים מאירופה אבל הם מאשימים את החות'ים. ועוד פעם אני שומעת את החות'ים, שמאשימים.

אז אני הייתי רוצה לדעת מה ההכנסות של נמל אילת בשנים האחרונות.

חומרי הגלם לא מגיעים מאירופה, הם מגיעים מהמזרח.

לא, לא הרוב. הרוב מגיע מאירופה.

לא, בסדר. כשהם אומרים הם מדברים על חומרי הגלם.

הבעיה היא לא החות'ים, אלא מי מושך בחוטים. זאת הבעיה.

כן. אבל התירוץ הזה כל פעם החות'ים, החות'ים. ולכן מה שאני הייתי חושבת שהוועדה צריכה לראות זה את הכנסת הנמל בשנים האחרונות ובשנה האחרונה. וצריך צידוק באמת באמת רציני וגדול כדי להבין מה זה הפיטורים ההזויים האלה.

תודה על הדיון הזה. נכון שזה דיון מהיר. אני הצטרפתי לדיון הזה משתי סיבות עיקריות: אחת אני מבין שבקצה יש משפחות רבות שייפגעו וזה אסור שייקרה, בטח לא בשעת מלחמה, במציאות שבה אנחנו נמצאים. 60 מתוך 200 זה אחוזים בלתי סבירים לחברה שמפטרת. אבל מצד שני, אני מגיע לדיון הזה לבוא לשמוע. לשמוע גם את הנמל, גם את העובדים, כדי לראות איך אנחנו.

הנמל לא פה.

העובדים פה.

לכן צריך לראות איך החברה הגיעה למצב הזה. שהיא תסביר איך היא הגיעה למצב הזה. האם זה מרשלנות, מכישלון או איזה שהיא נקודה שזה היה תלוי וזה לא נעשה ולדרוש את התיקון שלהם.

מתאוות בצע.

אני מבין. אני יודע שיש המון דברים ששמענו מסביב והצטרפתי לדיון הזה כי הוא חשוב, כי יש בקצה משפחות. לנו מאוד חשוב שהדיון הזה לא ייפסק כאן. ואחרי שאנחנו נעשה את הדיון הזה יעלו כאן גם מצד בעובדים, אבל גם מצד אנשי הנמל, אם יהיה, יעלו כאן נתונים, שהסוגייה הזאת, שהדיון הזה יימשך עד שיימצא פתרון. או שהחברה תמצא את המשקיע, את מי שצריך לעשות כדי שהיא תוכל להמשיך להעסיק את העובדים או שהמדינה תדרוש את זה מהחברה, מהנמל עצמו.

איזה משקיע? זה לא שהם בהפסדים.

בסדר, בגלל זה אני אומר. אני לא יודע מה הנתונים. אנחנו שמענו את הנתונים שבוע שעבר, הצטרפנו לדיון הזה כי חשוב לנו לשמור על העובדים, על האנשים שעלולים להיפגע בעקבות הפיטורים האלה. אבל ברגע שהדברים לא מונחים בפנינו אנחנו לא נוכל לתת תשובות מספיק טובות.

דוד, לי יש כמה שאלות אם משרד התחבורה פה. אחד, מה התנאים בזיכיון לגבי העסקה של עובדים. מתי מסתיים הזיכיון?

עוד שנה וחצי.

עוד שנה וחצי. ומה התנאים בזיכיון? אנחנו צריכים להבין שהמדינה, אתם, משרד התחבורה, ברגע שאתם נותנים זיכיון לגוף פרטי ואין שם את המגבלות של מה המדינה רוצה מהנמל הזה בכל המישורים, זה ביזנס ואתם מאפשרים. לעשות את זה יותר יעיל, להוריד שכר, לעלות שכר, לפטר עובדים. הכול מותר. כי זה שוק חופשי. אז חשוב מה המגבלות.

עוד חבר כנסת רוצה לומר משהו? טוב. אני רוצה להבין דבר אחד. ההסתדרות פה, נכון? אני מבין שיש לכם הסכם קיבוצי.

נכון.

אז אני רוצה לדעת מה ההסכם הקיבוצי הזה אומר. האוצר פה, נכון? תראו, יש הבדל בין למכור את נמל חיפה או המפרץ או מספנות ישראל ועוד נמל באשדוד לבין להפריט את נמל אילת. שזה הנמל היחיד שבא מהכיוון ההוא. אין לו תחליף. לכן אני לא מבין למה הפרטת בכלל את נמל אילת. זה לא דומה הדבר לנמלים אחרים שנמצאים בחיפה ובאשדוד. שם בניתם נמלים חדשים ואז הפרטתם. לא לפני. לכן זו הייתה טעות להפריט בכלל את הנמל הזה. הוא היה צריך להישאר של הממשלה, של המדינה.

אני מבין שהייתה חלוקת דיבידנד ממש לפני המלחמה. נכון? מישהו יכול לענות לנו על זה?

דיבידנדים של הנמל?

כן.

אה, אם יש דיבידנדים יש רווח.

אין בפניי את הנתונים של חלוקת הדיבידנד.

אמרו לי 50 מיליון.

זכותם.

שמי עופר אליישר, מנהל אגף.

צריך להבין, הח"כים, אנחנו לא מוסמכים. אנחנו יכולים לקרוא, זה גוף פרטי היום. אנחנו לא יכולים להגיד לו אל תפטר עובדים.

בגלל זה דיברתי על דוגמה אישית.

מה שכן, ההסתדרות. עם ההסכם הקיבוצי יש להם סמכויות שלנו אין אותם. אתם, הממשלה, יכול להיות שאנחנו לא צריכים לחדש את הזיכיון בעוד שנה וחצי. מה לעשות?

אבל שאלה מקדימה, מה התנאים המגבילים לגבי כוח אדם בזיכיון שנתתם?

אני יכול לדבר על זה, אדוני.

אתה רוצה שאני אענה?

כל מי שרוצה, שיענה. שאלנו כמה שאלות.

ב-2013, ב-31 בינואר 2013 הפרטנו את חברת נמל אילת. נתנו כתב הסמכה לחברה פרטית ל-15 שנים פלוס אופציה לעוד 10.

15 שנה?

כן.

רגע, אופציה של מי?

אופציה שלנו לחדש.

שלכם, לא שלהם.

כן. 31 בינואר 2013. 15 שנה.

זה 2028. עוד ארבע שנים.

עוד שנה וחצי השרה אמורה להחליט להם. צריכה להחליט אם לחדש להם או לא.

עוד שנה וחצי היא יכולה להודיע להם על האופציה. לא הבנתם? אם היא נותנת להם או לא נותנת להם להאריך, זו הכוונה.

שיפסיקו להשקיע בנמל לכאורה. כאילו חבל על הכסף.

הם לא משקיעים גם ככה.

אה, הם לא?

אני רוצה להגיד כמה מילים ברשותכם.

מנוונים את כל הרכוש הממשלתי.

רגע, אבל תן לנציג משרד התחבורה.

אנחנו כמדינה נתנו כתב הסמכה.

לא, זה בהסכם הקיבוצי.

כתב הסמכה, שהוא חייב לעמוד ולקיים את כל האינטרסים הציבוריים.

שהם?

בטיחות, איכות הסביבה.

כוח אדם?

ענייני כוח אדם הוא נשאר עם ההסכמים הקיבוציים.

שמחייבים אותו?

תנו להם לענות. מה יש לכם?

אבל הוא הולך מסביב, דוד. הוא מדבר בטיחות, מדבר זה, מדבר זה. אנחנו שואלים, אבל אנחנו שואלים לגבי כוח אדם. מה המגבלה? אי אפשר לענות?

לא, לא, אני רוצה לשמוע את הכול. בסדר? זה הכול.

אז אני חשבתי שאני צריך לשמוע את מה ששאלתי. עם כל הכבוד לוועדה.

מספיק, מה יש לכם אתם?

מה זה מספיק? אנחנו שואלים שאלות ומקבלים נאומים.

אתם לא נותנים להם לענות.

מי שעשה את המכירה, רשות החברות הממשלתיות ניהלה את המכירה ובמסגרת המכירה יש הסכמים קיבוציים ויש את כל הסכם המכירה של הנמל עם שמירה על אינטרסים חיוניים. אנחנו מבחינת משרד התחבורה הנמל חשוב לנו מאוד. הנמל הזה הוא נקודת תחבורה חשובה לנו. זה הכול.

אבל הם מתפעלים את זה. מה זה ההסכם הקיבוצי? זה מחייב אותם לשמור על אותה מצבה? מה הזכויות של העובדים שם?

ברור שלא. מה הוא יכול לענות לך? אתה יכול למנוע, הוא צריך לשמור על השירותים החיוניים. אם הוא מסוגל לשמור על זה בפחות עובדים אז זכותו. מה הבעיה?

אבל מה יש בהסכם הקיבוצי, דוד?

את זה אנחנו נשמע עכשיו.

מה יש בהסכם הקיבוצי?

לא צריך כל דבר תשובה.

אבל אם עוד שנה וחצי הולכים לחדש. אם בעוד שנה וחצי, דוד.

אבל זה בסוף אנחנו נקבל החלטה על זה. בסדר? אתה רוצה שהם ישיבו לך? אתה צריך.

לא, אני רוצה להשמיע, שבזיכיון הבא.

אבל נתתי לך צ'אנס להשמיע ולא השמעת. רצית לשאול שאלות. נכון?

נכון.

אז עכשיו תמתין בסבלנות, זה הכול. עכשיו אני רוצה להבין מה ההסכם הקיבוצי אומר וההסתדרות, מה העמדה שלכם?

אז אני אדבר קצת. שמי ניר אייזנברג, אני מנהל חטיבת נמלי הים בהסתדרות. אני מייצג את עובדי נמל אילת. ואני אתחיל מהסוף. דיברתם פה על כתב ההסמכה, על אותו חוזה בין המדינה לבין האחים נקש שמעניק להם את הזכות, את הזיכיון להפעיל את הנמל.

לעמדתנו כל יום נוסף שהאחים נקש מחזיקים בנמל זה יום שבו הנכס האסטרטגי של מדינת ישראל הולך לטמיון.

זה מובן, אבל יש לכם הסכם קיבוצי.

אתה יכול לענות לשאלה?

למה?

אתה יכול לענות לשאלה? מה ההסכם הקיבוצי אומר?

מה בהסכם? האם מותר לפטר, אסור לפטר?

בהסכם הקיבוצי יש אפשרות לפיטורי צמצום. אמה מה, פיטורי הצמצום, ככל שישנם, ככל שיהיו, צריכים להיעשות בהידברות, צריכים להיעשות בהסכמה. לכן אני רוצה לספר לכם טיפה על התהליך. זה שתי דקות מהזמן שלכם.

לא, תספר. חשוב שנשמע את זה.

באנו לשמוע אתכם, הכול בסדר.

אני מעריך מאוד את העובדה שכולנו התכנסנו כאן היום, זה מאוד חשוב. תודה גם לוועדה על האכסניה.

תענה על השאלה, נו באמת.

אני אענה על כל השאלות.

תענה.

כל השאלות. בהסכם הקיבוצי יש אפשרות לפיטורי צמצום. כן, זה נכון, כן צריך את הסכמת העובדים לדבר הזה. שבועיים לפני ההודעה של המנכ"ל על פיטורים של 50% מהעובדים ישבנו בחדר יושב ראש חנ"י, לא תגידו מישהו זוטר שלא מבין את האירוע, לא מבין את הנמלים, יושב ראש חנ"י, יושב ראש נמל אילת, יושב ראש איגוד עובדי התחבורה. והגענו למתווה של ניצול ימי חופשה. בסדר? שבועיים לפני שהוא הוציא את ההודעה. ניצול ימי חופשה בהליך מדורג במשך שלושה חודשים. זה כסף שהוא אמור לשלם בכל מקרה. הגענו, הגענו להסכמות. אנחנו לא עוצמים את העיניים שלנו. אנחנו מבינים את המצב במדינה, מבינים את האיום החות'י. מבינים את זה שאוניות לא מרבות לפקוד את הנמל. ואנחנו נותנים את הכתף שלנו.

שבועיים אחרי מקבלים הודעה, בלי שדיברו איתנו, בלי שעשו איזה הכנה מראש. פשוט הודעה בכתב, קרה, מנוכרת, עם פיטורים של 50%. עכשיו, מאיפה באים ה-50%? ככה. בא לי.

הגרלה.

בא לי, הגרלה. עכשיו, זה נמל, חבר'ה, ש-10 שנים מגלגל מאות מיליוני שקלים. מאות מיליוני שקלים. חשוב שתבינו את זה. מאות מיליוני שקלים הוא לוקח הביתה.

היום הוא לא מגלגל.

רק השנה כנראה.

בסדר. אבל היום.

מלחמה. אף אחד לא מגלגל.

בסדר, היום לא.

מה לעשות? כולנו נכנסים. חלק הולכים למילואים, חלק פונו מהבית שלהם, חלק מה לעשות? צריכים להביא קצת כסף מהבית. בסדר? מה שהם לא עשו עשרות שנים. כל הזמן באו למדינה, לחנ"י, באמת כמו קבצנים, כמו אחרוני הקבצנים. תביאו לי כסף לשיפוץ זה, תביאו לי כסף לשיפוץ.

כמה עלויות כוח אדם לדעתך?

בין 2.5 ל-3 מיליון שקלים לחודש.

לחודש.

כן. אלה עלויות השכר. בסדר? אני אזכיר ששנה שעברה משכו 50 מיליון שקלים דיבידנד.

יש הכנסות היום בכלל או אין כלום?

יש הכנסות. נכנסות אוניות. עוד פעם, הרבה פחות. אין, אנחנו לא עוצרים את העיניים.

חבר'ה, מדובר במשפחת נקש, שהיא אחת מ-500 המשפחות העשירות ביותר במדינה.

נו, אז מה?

שתיקח אחריות ותראה קצת ציוניות, מה קרה?

אבל זה לא עובד ככה.

קצת דוגמה אישית, זה כן עובד ככה בזמן מלחמה.

בדיוק ככה זה צריך לעבוד.

יסמין, אל תשבי במקום, זה שהם אנשים עשירים זה לא אומר שהם חייבים לתרום משהו.

למה לא?

אז בואו נעביר את כל עלויות המלחמה רק על אנשים עשירים וזהו.

אז אם הם לא חייבים אז צריך קצת להיכנס בהם. מותר להיכנס בהם ולהעביר ביקורת.

אפשר להיכנס אבל הם לא חייבים.

בעיניי הם חייבים. מותר לי להגיד את דעתי.

הם לא חייבים חוקית.

לא חייבים חוקית, אבל הם חייבים להיות עם דוגמה אישית.

העניין הוא לא העניין החוקי. אני גם לא מדבר על דוגמה אישית. אני חושב שמי שצריך לקחת פה אחריות זו המדינה.

זו המדינה. מה, להפיל הכול על היזם הפרטי?

לא, לא, לא.

היזם הפרטי הזה התפרנס מנכס של המדינה במשך שנים והכניס לעצמו מיליונים.

בסדר. אבל זה לא דבר רע.

אני לא אמרתי שזה דבר רע. אבל עכשיו אנחנו נמצאים בזמן רע, שייקח אחריות.

זה לא אשמה להתפרנס.

לא אמרתי שזה אשמה.

מה זה להתפרנס? הוא רוצה לפגוע בפרנסה של 60 משפחות.

בסדר, בשביל זה אנחנו פה בדיון עופר.

חברים, אני רוצה רגע להביא את האיזון ביניכם. שניכם צודקים. קודם כל זה שהוא לקח, הוא איש עסקים.

למה אתם לא נותנים לו לסיים? אני לא מבין את הגישה הזאת של הח"כים, עם כל הכבוד לכולם. מה הולך אתכם? כל אחד בא, אמרתי לך מהר. אתה אוהב מסביב.

לא, לא.

לא, הוא היה תמציתי דווקא.

ישר ולעניין. צריך לשלול את כתב ההסמכה. אתמול, לא בעוד שנה וחצי, לא בעוד חמש שנים. אתמול. כי מה שהם עשו לנמל הזה זה פשוט להפוך אותו למגרש גרוטאות. יש שם מנופים מ-1970. 1970, שאם היום מגיעה אוניית מכולה, מכולה אחת הוא לא יודע לפרוק. רק רכבים. למה רכבים? כי זה קל. כי באה אוניית גלנוע, מורידה רכב ומכניסה הרבה מאוד כסף. בסדר? נכס אסטרטגי. השער הדרומי של מדינת ישראל נראה כמו שער חורק שלא משומן כבר שנים. הרציפים שבורים, המנופים ישנים. אפילו מנופים חדשים שהם קנו, כי הם מחויבים בכתב ההסמכה, הם השכירו את המנועים שלהם לחברה אחרת. בסדר? כך הם חושבים, כך הם עובדים. כל המאות מיליונים שהם גלגלו לכיס מעולם לא חזרו והושקעו בנמל.

בוא, חבר'ה, יש גם הוצאות. זה לא הכול הכנסות.

הוצאות שוטפות בלבד.

עצור, עצור, מספיק. ההסתדרות, בבקשה.

אני ההסתדרות.

לא, עצור אמרתי. מה העמדה שלכם? אתה יכול להגיד לי מה העמדה שלכם? תציג לי את העמדה .

העמדה שלנו - - -

לא שלכם, של ההסתדרות.

הוא ההסתדרות.

אז חשבתי שאתה הוועד. אז תציג את הבעיה. תפסיקו ללכת מסביב. אני לא מבין את זה.

אני לא חושב שצריכים לפטר עובדים. אני חושב שצריך לנצל את ימי החופשה. הגענו להסדר עד סוף יוני. ככל שמצב איום החות'ים יימשך גם אחרי יוני נשב ונדבר, כמו שאנחנו עושים כל הזמן. ואדוני מכיר אותנו גם במספנות, גם בנמל אשדוד, גם בנמל חיפה. כשצריך אנחנו יודעים להגיע להסכמות ובלי איומים ובלי שביתות.

הלכתם לבית דין לעבודה?

לא הלכנו לבית הדין לעבודה .

כי אם יש בכתב ההסמכה שזה מחייב אותם להגיע אתכם להסכמה בפיטורים למה אתם לא עושים צעד?

אדוני, אנחנו אנשים פרגמטיים ופרקטיים ואני לא חושב שבית הדין הוא הישועה. יושבים פה אנשי משרד התחבורה שיודעים היטב מה הם צריכים לעשות.

בסדר, תודה, תודה. נתן לכם הצעה טובה. אני לא מבין למה אתם לא עושים אותה.

מה זאת אומרת?

ללכת לבית הדין לעבודה.

לזרוק את זה על שופט אדוני זה לא - - -

זה יכול לקחת שנים.

לא נכון. בית הדין לעבודה בעניינים האלה פוסק מהר מאוד.

זה לא פתרון אדוני.

בסדר, שום דבר לא פתרון. אז מה אתם רוצים? שהכנסת מה תעשה? שהמדינה תבוא תיתן לו כסף כדי שאתם תישארו בעבודה? נו, באמת.

א' להעלות את המודעות לעניין זה חשוב מאוד.

האוצר, הם קיבלו פיצוי במלחמה? הם מקבלים עד היום? מה המצב?

ככל הידוע לנו הם היו זכאים למנגנון הסיוע שניתן, מנגנון סיוע רוחבי לכל העסקים. גם הנמל היה זכאי.

אבל הם מעל 400.

הם מעל הסכום.

לא, הם נכנסים לקטגוריה.

והם קיבלו או לא קיבלו? מה זה היו זכאים?

אני, ככל הידוע לי הם כן קיבלו.

כמה כסף הם קיבלו?

אני לא יכול לדעת, שוב, זה עסק פרטי.

רגע, חנ"י, אני מבין שדחיתם להם תשלום של 10 מיליון שקלים?

גיא שטיינברג מחברת נמלי ישראל, חנ"י. אנחנו פרשנו ודחינו להם תשלומים בהיקף של עד 40 מיליון שקלים לתקופה שעולה על שנה.

נו, אז נתתם להם פתרון זמני עד שייגמר העניין של החות'ים. נכון? כמה אמרתם זה תשלום משכורות ל-60 איש האלה שרוצים לפטר?

2-3 מיליון שקלים.

אני לא מבין את ההתנהגות שלהם, באמת אני לא מבין.

הייתה פה גם הצעה טובה. אמרו להם בואו תשתמשו בימי חופש, אל תפטרו אותנו. עזוב שהמדינה נתנה פיצוי, דחו להם תשלומים, אמרו להם קחו את ימי החופש והם לא רוצים לקחת.

רבותיי, אני חושב שהדיון הזה אפשר לסיים אותו.

לא, לא.

אנחנו הרי לא מחליטים במקום הממשלה. אבל אני רוצה להקריא לכם את הצעת ההחלטה. נמל אילת הוא נכס אסטרטגי ללא תחליף בניגוד לנמלים באשדוד ובחיפה. לכן המלצתנו למשרד התחבורה לא ליישם את האופציה ולהעבירו לרשות המדינה בחזרה. זו הצעת החלטה ראשונה שלנו.

בתקופה זו המלצתנו לנמל לא לאפשר פיטורים אלא למצוא תחליפים אחרים במסגרת כמו יציאה לחופשה למשל, במסגרת משא ומתן שישתתפו בו גם האוצר וגם ההסתדרות.

הפנייה שלי בנוסף לזה לחנ"י, במידה והם לא מסכימים למשא ומתן כזה ולפשרה בעניין הזה, חייבו אותם בכל הכספים שעיכבתם להם. זה דבר ראשון.

אדוני יושב הראש, אני רק אגיד בהקשר למשרד האוצר.

רגע, רגע, תכף נראה. אם הם לא מסכימים אתם חוזרים לדרישה שישלמו לכם את כל הכספים.

זה מנוף לחץ יוצא מן הכלל.

דבר נוסף, האוצר. אם נתתם להם פיצוי, בקשו אותו חזרה. כי לא יכול להיות שהם יתנהגו בצורה הזאת.

זה אפשרי, זה חוקי לבקש אותו חזרה בגלל פיטורים? זו השאלה.

זו ההמלצה שלנו.

אני גם ממליצה, אבל השאלה אם זה אפשרי.

הם יבקשו מה שהם רוצים.

אני אגיד ברשותך, יושב-הראש. קודם כל לגבי המשא ומתן.

זאת הצעת ההחלטה כמו שאמרתי אותה. בסדר? אנחנו מבקשים שלא תחדשו להם את האופציה. אין מצב שבנכס אסטרטגי שהתכלית שלו זה לצד של המזרח אין לנו עוד נמל שמתחרה שם או זה. אני לא יודע למה מכרתם את הנמל הזה. מה? הייתם צריכים כסף? אני לא מבין את העניין הזה.

15 שנים.

אז אני רגע אתייחס ברשותך.

תכף אני אתן. אני רוצה לסיים ואחר כך תדברו מה שאתם רוצים.

אז רגע. דבר ראשון, קודם כל אדוני יושב-הראש, משרד האוצר לא לוקח חלק במשאים ומתנים בין ההסתדרות לבין חברות פרטיות. כל חברה שתיקלע לקשיים תבקש ממשרד האוצר להצטרף.

לא, אתם תסייעו מלמעלה. אתם תהיו מלמעלה פה. לא שאתם צריכים לשבת במשא ומתן.

יש לזה משמעות שמשרד האוצר נמצא בחדר. זה דבר ראשון.

כולם בעד ההצעה הזאת? מי בעד ירים את ידו.

אדוני, אם אפשר בכל זאת לשמוע את העובדים?

אז בשביל מה דיברת? היית נותן להם קודם. בשביל מה דיברת? לא הבנתי את העניין. לא, לא. אמרתי עובדים וההסתדרות.

אבל אמרת יש לנו שעה.

היית נותן להם לדבר. לקחת להם את כל הזמן ולא אמרת. קודם אני אתן לאבי לוי. מה אתה עושה פה אבי?

אני יו"ר איגוד קציני היד ואני מייצג את עובדי מחלקת ים בנמל אשדוד.

אה, מפטרים גם את קציני ים?

כן. גם אותם. אבל אני דווקא הייתי רוצה להתייחס לדברים שנאמרו פה.

עכשיו שהעובדים ידברו, אין לי בעיה.

זה לא משא ומתן רגיל שמישהו רוצה לפטר עובדים. אתה, חה"כ דוד, אתה אמרת למה מפריטים. התיאוריה במשרד האוצר נפריט, אבל ניתן צו אינטרסים שישמרו על ההפרטה. זה לא הפרטה של שוק חופשי, זה הפרטה שהיא פונקציה של התחייבות כלפי מדינת ישראל.

נכון.

יושבת פה חברה אומרת עזוב אותי מההתחייבות. אנחנו הצגנו בפרוטרוט על מה הם מפרים. אז למה אתם מגנים? זה לא שוק חופשי. שוק חופשי שיעמוד בהתחייבויות.

עדיין הם יכולים להזיז עובד. אין שום בעיה עם זה.

אבל זה לא. אנחנו כתבנו מאוד מפורט על איזה סעיפים בצו ההסמכה הם זורקים לפח. לא שואלים אותך. אתה כאוצר ואתה כרשות הספנות תגיד לו אדוני, אתה התחייבת. זה לא חברה פרטית, זה לא פיטורי עובדים. עכשיו באה המדינה שהיא צריכה לאכוף את ההתחייבות. בא מישהו מאיים עלינו ומה אומרים לעובדים? תסתלקו מפה. 40 שנה הם עובדים. מה זה הדבר הזה?

בושה.

זה לא הסכם קיבוצי.

טוב חבר'ה, אנחנו את כל הדיון הזה, את כל הדיון הזה עשינו בשביל העובדים.

לא, לשמור על האינטרסים של המדינה.

אבל רגע. לשמור על האינטרסים של העובדים. אבל בסוף גם אתה מבין שאם המצב הזה לדוגמה עכשיו נמשך עם החות'ים שלוש שנים המדינה חייבת להיכנס, כי מדובר בסוף ביזם פרטי. אתה לא מצפה שהוא יממן את כל הדבר הזה שלוש שנים מהכיס שלו.

בסדר, גם אנחנו לא - - -.

אז המדינה צריכה להיכנס והאוצר צריך להיכנס במצב כזה לסיפור. הרי לא יכול להיות שיזם פרטי יממן עכשיו 3 מיליון שקלים חמש שנים קדימה. אתה גם מבין את זה, נכון?

אז בוא נעשה הסכם. ואם זה יהיה עוד חודשיים? איפה הוא ימצא את העובדים?

אז אתה צודק.

אז אם אני צודק, שב ותדבר.

אבל אני לא מתחיל את הדיון עוד פעם. תן להם לדבר.

טוב.

סיכמנו את הדיון הזה, לא? בשביל מה? כן, דברו. בואו תתקרבו לפה ותדברו.

שלום לכולם. יהודה בלולו, ועד מחלקת עגינה בנמל אילת. אני פונה היום לא רק כעובד נמל. אני פונה גם כאזרח מודאג ותושב אילת מודאג. ההפרטה שהמדינה עשתה מול האחים נקש היא כשלה. האחים נקש ניצלו את מדינת ישראל. יש הסכם, כתב הסמכה. הם לא יישמו בו שום דבר. נמל אילת הוגדר כנכס אסטרטגי לפני שהוא נמכר, הם ביזו את ההחלטה הזאת. הם היו אמורים לשמור על כלים, מספר כלים. היו אמורים לשמור על כמות עובדים. והם עושים צעדים חד צדדיים כדי לירות למדינה בפנים בזמן חירום. יש לי פה את כתב ההסמכה שמבקש את כמות הכלים, כמות העובדים. כמות כל דבר שצריך.

מה כמות העובדים?

לגבי התפעולית זה מדבר בערך על 16 עובדים במשמרת. זה מדבר על מחלקת ים של גוררות. של סירות, של נתבים.

כמה מדובר בסך הכול, במצבת?

בסביבות כמו המצבת עובדים, אנחנו כולה 100 עובדים בנמל הזה. נמל אילת, למשך התקופה שהוא נמצא, אם תכמתו את הרווח שלו פר עובד ל-100 עובדים, הוא הנמל הרווחי ביותר במדינת ישראל. האחים נקש לקחו פנינה ולקחו את הפנינה, כמו ההוא מהוביט, שמרו על הפנינה הזאת. לא נתנו לגופי המדינה להתקרב, לא נתנו למישהו לאכוף איפה שהם עושים את הרע והלא טוב לטובת המדינה ולטובת העובדים. 11 שנים אנחנו עובדים איתם, הסכם שכר הם לא רצו לעשות איתנו, כי הם ניצלו את טוב הלב שלנו. הם ניצלו אותנו, הם ניצלו את המדינה.

אני שמח על ההחלטות שניתנו היום. אני שמח. יש לנו כאב נפשי מהחברה הזאת, מההנהלה הזאת. הם בחרו לבזוז את המדינה ולבזוז את העובדים. נכון, השתכרנו יפה, אבל עבדנו כמו חמורים בשביל זה. כמו חמורים. והיום, כשקצת קשה - - -

הגיע הזמן להבין שעובדים לא עושים להם טובה כשנותנים להם תנאי העסקה - - -

במקום לכבד את העובדים שלה, שלושה חודשים עברו מ-2023. שנת 2023 הייתה לחברה בין הרווחיות ביותר. שלושה חודשים עברו, הם לא יכולים לספוג אותנו. זו התנהגות, זה אנשים שהמדינה נתנה להם מתנה בסופו של דבר.

אנחנו כועסים, כאובים, פגועים מאוד מההנהלה. אנחנו לא רוצים שהם ימשיכו. אנחנו שבענו. אנחנו מוכנים לספוג את התקופה הזאת. נשב עם ההסתדרות, נגיע למשא ומתן. נגיע להסדר, נגיע להבנות. אבל הם לא מוכנים. אלה שלקחו וניצלו, הם לא מוכנים והם באים בדרישה למדינה תביאו לנו עוד כסף?

מה שמך? אנחנו לא בנאומים. בקיצור, יש לכם דקה כל אחד לדבר.

אני רוצה להוסיף כמה דברים. אני עובד 20 שנה בנמל, אני דור המשך. אנחנו עובדים רוב עובדי הנמל נחשבים דור ב'. לסבר לכם את האוזן, דור ב' זה עובדים שיש להם השלמה למינימום. עובדים שיש להם השלמה למינימום. בשביל להגיע למשכורת מכובדת אנחנו עובדים שעות נוספות רבות, עובדים קשה, לא רואים את הבית לא רואים את הילדים. ואנחנו עובדים באמת בצורה מסורה. אין הרבה מקומות עבודה, פרנסה באילת. לידיעתכם, אתמול הייתה תקיפה על אילת, במקום אסטרטגי, לא אגיד את שמו, על אילת, ממש ליד הנמל. והנמל הזה, שאמור לתת, זה השער הדרומי של מדינת ישראל. הפקדתם אותו בידי אנשים תאווי בצע שכל מה שמעניין אותם זה להרוויח הון. הון שלהם. הם לקחו את ביצת הזהב הזאת, הלימון שנחשב נמל אילת שמאז ומעולם הוא היה רווחי. סחטו את הלימון, גם מהקליפה הם עושים ריבה. ואת הציוד של הנמל הם לא השקיעו בו כלום. מנוף גשר היחידי משנות ה-90 לא שמיש, לא עובד. אם נכנסת היום אוניה שצריך לתת לה מענה ביטחוני, שזה שער דרומי של מדינת ישראל, הנמל לא מסוגל לעשות את זה. צריכים להוציא להם את הנמל מהידיים דחוף. תתעוררו, מה קורה פה?

יש פה הונאת פירמידה קלאסית, אני לא מצליח להבין איך זה יכול להיות. כמה הם רווחיים?

מה הפירמידה?

הם מושכים, לא אומרים, זו חברה פרטית.

אלמוג, רצית להגיד משהו?

אדוני יושב-הראש, בנושא של נמל אילת ובכלל העיר אילת. הרי אנחנו יודעים שהנגב זה העתיד של מדינת ישראל ואנחנו ניפתח לכיוון דרום בהמשך, בעזרת הסכמים מצוינים שנביא. וזה באמת, זה חמור מאוד בעיניי אדוני יושב-הראש. זו הונאת פירמידה קלאסית, כאשר האנשים הללו שיושבים על מיליארדי שקלים ממשיכים להרוויח בזמן שהאנשים הללו, שמחזיקים משפחות, לא יכולים להמשיך לחיות בכבוד. אדוני, אתה יכול לשנות את הדבר הזה. אפשר לסגור את אילת.

אני תיקנתי קצת את ההחלטה שלנו. תקשיבו רגע, ח"כים, תהיו איתי, אני מקריא את זה עוד פעם.

נמל אילת הוא נכס אסטרטגי ללא תחליף, בניגוד לנמלים באשדוד ובחיפה. לכן המלצתנו למשרד התחבורה לא לממש את האופציה ולהעבירו לרשות המדינה בחזרה. בתקופה זו המלצתנו לנמל לא לאפשר פיטורים, אלא למצוא תחליפים אחרים כמו יציאה לחופשה במסגרת משא ומתן שגם האוצר וההסתדרות ישתתפו בו. בסדר, הבנתי, אני משאיר אותך. אתה מלמעלה.

אני אדאג לעדכן.

במידה ולא יגיעו להסכם חנ"י תבטל את העיכוב בתשלומים שקיבל נמל אילת. כמו כן, יבדוק האוצר החזר פיצויים במידה וקיבלו בעקבות המלחמה. כמו כן, האוצר ומשרד התחבורה יבדקו האם הנמל עומד היום בהסכם הזיכיון ובמידה ואיננו עומד ומפר את הזיכיון יבדוק השבת כספי הדיבידנד שקיבלו לפני המלחמה. הבנתם את השינויים עכשיו?

אתה רוצה לעשות דיון מעקב אחרי זה? לקבוע?

אין לי זמן, בגלל הפגרה. אבל אנחנו נעשה. נקבל תשובות ונעשה.

אני גם מציע שבהזדמנות נעשה סיור שם.

לא, אין לנו. מי שרוצה לעשות סיור שיעשה. מי בעד ההחלטה כפי שהוקראה עכשיו? אתה לא מצביע, אלמוג? מה קרה? אתה לא בעד הנגב פתאום?

לא, לא שמעתי. הייתי מרוכז בסיור. אני חושב על זה שכסיף מנסה לארגן לעצמו מלון על חשבון המדינה.

חברי הכנסת, יש לנו כמה דקות. מישהו רוצה להוסיף משהו?

אני רק רוצה לשאול. יש לנו איזה שהיא דרך שבה אנחנו יכולים גם להגן על העובדים מפיטורים או להקפיא?

שיו"ר ההסתדרות יפסיק לעסוק במחאות, זו הדרך. יו"ר ההסתדרות. צריף להעיף אותו.

ההוא חוץ מללכת נגד הממשלה - - -

אדוני יושב-הראש, צריך להעיף אותו. להעיף אותו. אם הוא היה דואג לאנשים שלו הוא היה פה יושב לידם.

קודם כל, הם יושבים פה.

הוא, הוא, היו"ר. היו"ר.

קודם כל, עם כל הכבוד, אל תעשו מזה פוליטיקה עכשיו. הם מגנים על העובדים. מה שכן, הוא גם נבחר בבחירות. אתה לא יכול לקום ולהעיף אותו. אז בבחירות הבאות אם אתה רוצה.

לך תתמודד.

הח"כים רוצים חוץ מהדבר הזה רוצים להגיד?

אני שואלת האם יש דרך טכנית שאנחנו יכולים?

רק בדרך של לחץ. מה שעכשיו עשינו. אם הם יעשו את העבודה. אם חנ"י עכשיו יבטלו להם את העיכוב ויגידו להם תשלמו 40 מיליון שקלים אז הם יעשו חושבים, לדעתי. הכול בידיים של חנ"י כרגע.

ולא תפסידו אם תפנו לבית דין לעבודה.

וחנ"י היו בסדר גמור. באמת היו בסדר.

כי זה רציני.

וזה שלבעלים יש כסף זה לא אומר כלום. אני מזכיר לכם, הוא קנה פה משהו באיזה חצי מיליארד, הוא ויתר על זה. ראה שהוא מפסיד, הוא החזיר את זה. אני לא זוכר מה זה היה אפילו. אני זוכר את זה במעומעם, שהוא ביטל. הוא הפסיד איזה 300 מיליון שקלים והוא החזיר את הנכס.

זה לא פשע. זה פשע אם אתה מיליארדר ואתה זורק 60 עובדים לכלבים.

אני חושב, בלי קשר, אני חושב שהאחים נקש תורמים הרבה מאוד כספים. ולדעתי אם יפנו אליהם, הח"כים יכולים לפנות אליהם בכתב, הם יתייחסו לזה ברצינות.

אני אפנה. תגידו לי איך להגיע, אני אפנה.

אוקיי. תודה רבה לכולם.

בואו נפנה אליהם.

הישיבה הסתיימה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:50.