פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



42
הוועדה לענייני ביקורת המדינה
01/04/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 109
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
יום שני, כ"ב באדר ב התשפ"ד (01 באפריל 2024), שעה 9:30

המשבר בחינוך העל יסודי - היערכות מערכת החינוך לשוק העבודה המשתנה, דוח שנתי 71ב- דיון מעקב

חברי הוועדה: מיקי לוי – היו"ר

יוסף טייב
גלעד קריב
משה טור פז
סימון דוידסון
אימאן ח'טיב יאסין

כרמל קרני - סגנית למנהל אגף, משרד מבקר המדינה

שי ספיר - סגן הדובר, משרד מבקר המדינה

מירום שיף - יו״ר, הנהגת ההורים הארצית

סוניה פרץ - סמנכ"לית ומנהלת אגף בכיר כח-אדם בהוראה, משרד החינוך

אלון גת - סמנכ"לית ומנהלת אגף בכיר כח-אדם בהוראה, משרד החינוך

ענבל וילנר - ממונה יעוץ משפטי הסכמי שכר, משרד החינוך

יובל אוליבסטון - מנהל אגף לפיתוח פדגוגי וסגן יו"ר המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך

רן ארז - יו"ר ארגון המורים, ארגון המורים

סיגל פעיל - עורכת דין מייצגת את ארגון המורים, ארגון המורים

אוהד אלקבץ - סגן הממונה על השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

שמואל אפלבויים - רכז חינוך והשכלה גבוהה באגף השכר, משרד האוצר

דן פיקמן - רפרנט חינוך באגף התקציבים, משרד האוצר

איתי לביא - רפרנט חינוך שכר, משרד האוצר

ספיר מוספי - יושבת ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

עידו ברנר - מבקר מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

רוני קמאי - דוברת מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

איתי קובי - סגן יו״ר, מועצת התלמידים והנוער הארצית

איתי מאירי - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

קירה ברשאי - נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

שלהבת בנדל - נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

יאיר וייגלר - מנכ"ל ארגון מורים מובילים שינוי, עמותת מורים מובילים שינוי

אבי סרוסי - סגן יו"ר הנהגת ההורים הארצית, הנהגת ההורים הארצית

עינב דלח - חברת הנהלה ויו״ר על יסודי, הנהגת ההורים הארצית

גילי שילה - חבר ארגון, מנהיגים- ארגון מנהלי בתיה"ס

גיל מושקוביץ - מנכ"ל מנהיגים - ארגון מנהלי בתי הספר, ארגון מנהלי בתי הספר

אורית גור כהן - יו"ר משותף, ארגון מנהלי בתי הספר

איציק חולדאי - חבר ארגון, ארגון מנהלי בתי הספר

אביתר חנן - רכז אסטרטגיה ומדיניות אגף הכלכלה, הסתדרות העובדים הכללית החדשה

דב רוסו - יועץ בכיר, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

ניל נמיר - יועץ מדיניות מו״פ, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

אברהם תומר - מנהל מחלקת מדיניות חינוך, פורום קהלת

חגית מגן - ראש מינהל שכר והסכמי עבודה, מרכז השלטון המקומי

מרטין מינקוב - תלמיד כיתה י"א

נועם גולן - תלמיד

איילה מצגר
יפעת היימן
גיל ורד
אלון גת
איילת, דודה של עידן שתיוי
יעל, בת דודה של עידן שתיוי
אילה מצגר
–
–
–
–
–
–
–

משפחות החטופים
משפחות החטופים
משפחות החטופים
משפחות החטופים
משפחות החטופים
משפחות החטופים
משפחות החטופים

תומר רוזנר

פלורינה הלמן לוין

אליחי כנפו


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



המשבר בחינוך העל יסודי - היערכות מערכת החינוך לשוק העבודה המשתנה, דוח שנתי 71ב- דיון מעקב

שלום לכולם. היום יום שני כ"ב באדר ב' תשפ"ד. אני מתכבד לפתוח את ישיבתה של הוועד לענייני ביקורת המדינה בנושא המשבר בחינוך העל יסודי; היערכות מערכת החינוך לשוק העבודה המשתנה; דוח מבקר המדינה 71ב. היום ה-178 למלחמה. 134 חטופים, שבויים, אזרחי מדינת ישראל, בני עמינו עדיין נמצאים בשבי מפלצות החמאס. אני מאוד מקווה שיהיה לעניין הזה סוף טוב, ושהחברה הישראלית לא תצטרך לקחת את נושא החטופים כאבן רחיים על צווארה לדורות רבים.

במהלך שנת 2023 הוועדה קיימה שלושה דיונים בדוח הזה. כולם על רקע העיצומים במערכת החינוך העל יסודי והאיומים בשביתה לקראת שנת הלימודים הנוכחית. בחודש אוגוסט – ממש לקראת פתיחת שנת הלימודים, הצדדים הגיעו להסכמה והשביתה נמנעה. קראנו כאן בוועדה הזו למשרד האוצר ולמשרד החינוך לסיים את האירוע. בקשנו מראש הממשלה להתערב. אולי יש לראש הממשלה דברים יותר חשובים חוץ מאשר המלחמה. קראנו לו להתערב במשא ומתן בין ארגון המורים למשרד האוצר. למרות הגעתם של הצדדים להסכמות, חזרנו שוב לנקודת ההתחלה, וארגון המורים העל יסודי שוב נמצא בעיצומים. תלמידי התיכון אינם מקבלים ציונים; לא יוצאים לטיולים שנתיים, וכל זה ממש דקה לפני מתכונות הבגרות. תחום החינוך מתווסף לתחומים חשובים אחרים שממשלת ישראל מפקירה ושאינם מתפקדים. אני אחזור על זה עוד פעם בשביל הפרוטוקול ובכדי שאנשים יבינו על מה אני מדבר. תחום החינוך, שהוא בנפשנו – מדובר בילדים שלנו – בדורות הבאים, מתווסף לתחומים חשובים אחרים שממשלת ישראל מפקירה ואינם מתפקדים. מה עוד יש להגיד על דור הילדים שמתבגר בזמן מגיפה, סגרים, מלחמה מהקשות שידענו. כמה אפשר להתריע על הנזק העצום שאנחנו גורמים בהזנחה על מצבם הנפשי והפערים הגדולים בהשכלתם בעקבות המשברים בארבע השנים האחרונות.

בפעם הרביעית זומנו לדיון בוועדה ראש אג"ת – אגף התקציבים, הממונה על השכר ומנכ"ל משרד החינוך, ובפעם הרביעית התעלמו באופן בוטה ומזלזל. לא תהיה לי ברירה, אני אצטרך להביא צו הבאה לפקידים האלה, שאני מבין שזהו תפקידם, אבל הם מזלזלים, כנראה, בתפקידם ולא מגיעים לוועדה לביקורת המדינה. אז אם הוועדה תצטרך, היא תוציא להם צווי הבאה, וחברי הכנסת שיתנגדו לצו ההבאה מוזמנים להצביע נגד החינוך של הילדים שלנו.

אני מבקש לשמוע בכל זאת מנציגי משרד האוצר והחינוך מה המשרדים שלהם עושים על מנת להציל את מה שאפשר משנת הלימודים הנוכחית. אני מבקש להודות ליושב-ראש ארגון המורים – מר רן ארז, אשר מקפיד ומגיע לכל הדיונים, ומשמיע את הכאב של ציבור המורים והתלמידים, על מצבה הקשה – קשה לי לומר את המילה העלוב, אבל כן, העלוב, של מערכת החינוך במדינת ישראל למרות כל המאמצים שנעשים מצד הן המורים והן התלמידים, כנראה שהמערכת לא מתפקדת. אז שוב, תודה רבה לך שאתה בא, אנחנו ניתן לך את המקום להשמיע את מה שאתה רוצה להשמיעה, לא נאפשר לאף אחד לבוא ובלשון העם להיכנס בך, אלא לתת לך את הכבוד המגיע לך כראש ארגון המורים.

תודה.

לפני שנפנה למבקרים, ניתן למשרד המבקר להגיד כמה מלים, אבל אתם קצת אחרתם, אז אני אחזור על הפתיח שלי. היום יום שני כ"ב באדר ב' תשפ"ד, הרינו מתכבד לפתוח את ישיבתה של הוועד לענייני ביקורת המדינה בנושא המשבר בחינוך העל יסודי; הערכות מערכת החינוך לשוק העבודה המשתנה; דוח מבקר המדינה. היום ה-178 למלחמה. 134 חטופים, שבויים, אזרחי מדינת ישראל, בני עמנו עדיין נמצאים בשבי מפלצות החמאס. מי ייתן ונצליח לשנות את פני המלחמה הזו, ולהשיב אותם הביתה. היום אנחנו סופרים את ההרוג ה-600 מקרב חיילי צבא הגנה לישראל, יהי זכרם ברוך.

כדרכי בקודש, אין לי היום את הסרט, אז אנחנו מקרינים בדרך כלל, אז אני אעביר את רשות הדיבור אליכם. ראשון הדוברים, משפחות? בבקשה אדוני.

בוקר טוב

דבר

אתה תשב אז אנחנו נשמע אותך.

אני יודע, אבל אני חייב קודם כל לעשות - - -

בבקשה.

יש לי כאן שתי תמונות על החולצה אחת בשחור - - -

תזיז בבקשה את התג הצידה, הוא מפריע לנו.

שמדגיש את היום השחור ב-7 באוקטובר. זאת מעיין, מעיין שלנו, שנרצחה ב-7 באוקטובר בנחל עוז בידי המחבלים.

מרצחים, מפלצות החמאס

בהחלט. באדום זה צחי אבא שלה. מעיין נרצחה, והוא ניסה איכשהו להחיות אותה ללא הצלחה, כי הכדור חדר לראשה, וכל זה בביתם בנחל עוז. מעיין נרצחה עם עוד 1,200 ילדים נשים, זקנים, גברים וחיילים על ידי מחבלי חמאס ובראשם יחיא סינואר. וכל זה במימון ראש ממשלה מושחת וחבורת קיצוניים משחיים, שבמשך שנים פיטמו את הנחש שנקרא חמאס. אני מאשים אתכם בשואה בסדר גודל תנכי שמוטטתם על עם ישראל. אתה ביבי, ואתם ממציאי הקונספציה המטורפת, שהנחלתם אותה לכל הרבדים בצבא ובעם, תיזכרו לדיראון עולם, כמי שהביאו ליום הנורא ביותר על עם ישראל. תיזכרו לעולם כמחריבי העוטף – ערים, עיירות, מושבים וקיבוצים. אני מאשים אתכם בבגידה ובהפרת הקוד הקדוש של שמירת ביטחון תושבי העוטף על ידי המדינה. אני מאשים אתכם בחורבן הכלכלה, בחורבן ביטחון הפנים, בחורבן מדיניות החוץ וההסברה. אני מאשים אתכם בהשנאת המדינה על ידי העולם. ואנחנו העם נבוא חשבון עם מי שעשה והיה לו חלק באסון הזה. אתם ורק אתם תוכלו לשנות את התמונה – סלקו את המטרד שנקרא בנימין נתניהו, ואתו את שני הליצנים המשיחיים שסוחטים ממנו את טיפת האוויר האחרונה מראותיו, ותראו שהכול יסתדר. בשבילכם זה איש אחד, וממול זו מדינה שלמה.

134 חטופות וחטופים חיים ומתים. 178 ימים ולילות במנהרות התופת של החמאס. 16 נשים עוברות את הגיהינום הסדיסטי שמפלצות החמאס יכולים להמציא, ואני רק שאלה: אם זו הייתה הבת שלכם, הבת שלך, אחותך, אחיך? סלקו איש אחד ועם שלם ינשום לרווחה. תודה רבה.

קוראים לי איילה מצגר, חמי יורם מצגר, בן 80, נמצא בעזה, ואני לא אדבר עליו היום. אני לא יודעת מה קורה אתו. יש סיכוי שהוא מת, יש סיכוי שהוא חי, אין לי מושג.

הבאתי היום את נדב פופלוול מנירים, אני לא מכירה אותו. אני רק אגיד, שכשפניתי לאחותו, להצטרף אליי, אז היא אמרה לי שהיא לא יכולה, והיא ממש ממש מצטערת. אין לה אף קרוב משפחה בישראל שיכול להצטרף אליי. האבא נרצח, אחיה נרצח, האימא חזר מהשבי, והיא עסוקה בלטפל באימא. זאת התמונה.

אני מצטרפת לכל מה שנאמר פה, ואני אגיד רק דבר אחד. אני רוצה שתיקחו את עוד עשר שנים קדימה – אתם נבחרי הציבור שלנו – עוד עשר שנים קדימה, כשהנכדים והילדים שלכם ייכתבו את עבודת השורשים. מה יהיה כתוב שם? באיזה צד בהיסטוריה אתם רוצים להיזכר? באיזה צד בהיסטוריה אתם – כנסת ישראל ה-25, אם אני לא טועה, רוצים להיזכר? בתור זאת שהחזירה 134 ארונות, כי שם באמת המחיר יהיה מאוד נמוך, לא יהיה מחיר, וכנראה שנתניהו מחכה לאותה נקודה, כי הוא יודע לחכות, בזה הוא ממש טוב – בלדחות. או שאתם רוצים להיות בצד הנכון, זה שהזיז אותו, ויש לכם כל מיני כלים. אני כבר כמעט חצי שנה מתעסקת בפוליטיקה, אני עוד לא פוליטיקאית מדופלמת, אתם אמורים לעשות את זה יותר טוב ממני. תעשו את העבודה שלכם – אתם נבחרי הציבור שלי – ותזיזו אותו מהשלטון, כי כל המטרה שלו זה לשמור על הכיסא. תדאגו לחיילים שנמצאים שם, שממשיכים למות, תדאגו לחטופים שיחזרו הביתה, וזה יירשם בהיסטוריה, וזה יירשם על שמכם. תודה רבה.

134 חטופים בשבי חמאס, כבר חצי שנה, הייתם צריכים להחזיר אותם אתמול. 134 חצי שנה, אתם יודעים מה זה חצי שנה? זה לא יומיים. נשים וגברים נאנסים במנהרות חמאס. זה רוצח אכזר שלא הכרנו. הילדה שלנו הייתה במסיבה בנובה, נחטפה על ידי מחבלים נאצים ונרצחה בשבי חמאס. נרצחה בצורה אכזרית, אני לא רוצה אפילו להיכנס לפרטים, אפילו בגופה הם מתעללים, אז תבינו עם מי יש לנו עסק.

אני שומעת פה ושם על כל מיני עסקאות שמתגבשות. אני שומעת על להחזיר 40, אני שומעת על להחזיר - - - כל פעם זה משהו אחר, וכל פעם משהו אחר שנופל. פעם אומרים לנו עסקה כללית, פעם עסקה הומניטרית, אני אני בעד להחזיר חיים, אבל אני דורשת, לא מבקשת, דורשת, שיהיה ברור, את הבת שלנו לקבורה. למה אני דורשת? אני אגיד לך למה, כי אתם מסתכלים עליה כעל גופה – זו לא גופה, זה היהלום שבכתר בשבילנו. אנחנו רוצים אותה הביתה, אנחנו רוצים לקבור אותה. לא נשאר ממנה הרבה, זה ברור, וזה צריך להיות ברור לכולם. אני אדרוש אותה בטוב, ואם לא ילך בטוב ילך בעוד יותר רע. אני לא אוותר. זו גופה, שאתם קוראים לה גופה, זו ענבר שלנו, זו מלח הארץ. אחי גוסס נפשית. אתם יוצאים לפגרה, תצאו לפגרה, תיהנו, תשאירו אותנו להתפגר, תשאירו אותנו עם הכאב שלנו. לא מספיק נרצחו בגלל רשלנות של מדינת ישראל, זה לא מספיק. תמשיכו לסובב את הסכין עוד.

אני רוצה להוסיף עוד מילה אחת בבקשה. חצי עם במדינת ישראל משוכנע שיש מלחמה צודקת עכשיו, אני לא מדברת על הצדק, שחייבים להמשיך אותה. זו אחת הדרכים, אם נחשב את זה נכון ונעצור שם זה אחד הצעדים להחזיר אותם הביתה. הגיע הזמן להבין, אני גרה שם, אני גרה ליד אשקלון. המלחמה מנוהלת, מדינת ישראל לא בשום מלחמת קיום, עם ישראל חזק, צה"ל חזק. מה עם החטופים? שכחנו? הרי אפשר לדשדש במלחמה הזו עוד עשר שנים, כמה זמן? זה עליכם חברי הכנסת שיושבים פה. זה עליכם בלבד.

עוד מישהו בבקשה?

כבוד היושב, חבר הכנסת מיקי לוי, וחברי הכנסת האחרים שנוכחים פה מכמה מסיעות הבית, לא כולם נוכחים. אבל אני פונה מכאן לכל מי שנמצא, לכל חברי הבית, לרן ארז שעושה תפקיד ציבורי, דברתי אתו קודם. כל אחד מכאן הוא אזרח של המדינה, יש אזרחים במדינה שמכנים את עצמם שבחג החירות, חוץ מכיסא לאליהו ישאירו כיסא לאזרחים שאחרי למעלה מחצי שניה יחגגו במירכאות את חג החירות. איזו חירות? איזה "מעבדות לחירות"?

עכשיו אני רוצה לתקן משהו שאיילה ו אמרו, רוצים להביא לקבורה, אז אני רוצה לספר לכם ולהציג משהו: על הגב של החולצה שלי כתוב חברים של רון ארד, אני רוצה להזכיר חבר אחר – דני וייס, חבר יקר, בן משמר העמק, חלל צה"ל. דני נהרג בהתנגשות מטוסים מעל הים. יש לו מצבה במשמר העמק, חלל צה"ל שמקום קבורתו לא נודע, אבל יש מצבה וכולם יודעים שהוא חלל, כי לא נמצאו שרידיו בים. הוא חלל – יש עליו מצבה. רון ארד נפל בשבי ב-16 באוקטובר 1986. היה אפשר לחלץ אותו, הייתה עסקה, חיכו להזדמנות, ההזדמנות הוחמצה ורן ארד בחזקת נעדר. איילה ואילה מצגר דברו על קבורה, משפחת גולדין ומשפחת שאול, רוצות לקבור את יקיריהן וממתינות לזה ונלחמות על כך כבר כמה שנים. אני מדבר על מקרה עוד יותר נורא מזה – כמה עשרות מקרים של רון ארד כאלה. שיהיו משפחות - - - משפחת ביבס, חס וחלילה, על כולנו, על כל אחד מאתנו, לא רק על נבחרי הציבור, שכל אזרח במדינה, לא יוכל לחיות עם עצמו, עם משפחתו עם ילדיו, עם חבריו ולדעת שחס וחלילה כמה עשרות אנשים נעלמו לעד; ואב לא ידע אם בתו הוברחה לאיראן והיא חיה אי שם בצינוק, לא יהיה אפילו מידע, היא תהיה בחזקת נעדרת. וכל זאת על בסיס רשלנות פושעת של המדינה בראשות העומד בראשה, שמשוויץ לנו עם סלוגנים של ניצחון מוחלט. אין דבר כזה, במלחמת העולם השנייה היה ניצחון מוחלט על יפן, מאז לא היה אף ניצחון מוחלט, כולל ביום כיפור, שהופתענו ושילמנו בלמעלה מ-2,600 חללים. ניצחון לא יהיה פה, בוודאי לא ניצחון מוחלט, והשלט הזה "ניצחון מוחלט = 134 חטופים" הוא סלוגן לא נכון, אני מתנגד לו. ניצחון מוחלט לא יהיה פה, זו שטות של אותו שקרן, שמנהיג אותנו ותופס גם את האנשים של הקואליציה, אני לא רוצה להגיד איפה, על כיסאם, ואתם שותפים לדבר עבירה. עומדים על דם רעינו. לא תהיה לנו תקומה אם נאפשר להשתוללות הזאת של סלוגנים של ניצחון מוחלט, של לשלוח את המשלחת ולהחזיר אותה, של לאפשר מצב שהמדינה לא עשתה את המקסימום כדי להחזיר את כולם. את נעדרי מלחמת יום כיפור המדינה עד היום, 50 שנה אחרי, ממשיכה לחפש. היא עושה ומנסה את המקסימום. זו מלחמה נוראית, יש חללים שמקום קבורתם לא נמצא – לא מוצאים אותם, אבל אם זה יהיה על סמך התרשלות, ובגלל שיקולים פוליטיים וסלוגנים מטומטמים כמו ניצחון מוחלט דמם בראשנו, בראש כל אחד מאיתנו, לא רק של נתניהו – של כל אחד שמאפשר לו. אם הוא בקואליציה או באופוזיציה שלא עוצר את זה. ואתמול התייצבתם, ותודה רבה לכם שהתייצבתם יחד אתנו, כדי לקרוא לו הפעם בצורה נחושה, כמו שאיילה אמרה במוצאי שבת. די, לך, אתה מפקיר אותנו, את הנעדרים שלנו ואת החטופים ואת כל המדינה הזאת. לך, תוליכו אותו, תצילו את המדינה שלנו. תודה.

אני אשת חינוך, אני לא יודעת איפה אני שמה את עצמי ביום השואה הקרוב, כי אני אמורה להכין טקס. לא יודעת, ואני כבר לא מצליחה לשיר את התקווה כבר חצי שנה. זה המצב, זה הכול.

אני יכולה להוסיף עוד משפט קטן?

בבקשה.

עוד מעט יום הזיכרון לחיילים ולחללי פעולות האיבה. אני מתלבטת איפה להדליק נר. חשבתי אולי להדליק אותו מעבר לכביש, כי אין לי קבר. אחר כך חשבתי אולי להדליק אותו פה, ליד הבוטקה. מה אתה אומר? כבוד היושב-ראש, איפה אתה מציע לי להדליק את הנר? כי אין לנו קבר, אני לא כל-כך יצירתית, אולי אתה יותר יצירתי ממני

שלום. מתנצלות על האיחור. אני איילת, דודה של עידן שתיוי, אחות של אמא שלו. באתי בכובע הזה. בין השאר אני גם מחנכת י"ב, מורה לאנגלית, הבת שלי ידע תלמידת י"א – יעל, בת דודה של עידן. באנו לפה כדי להשמיע את הקול של עידן, של המשפחה. עידן הגיע לנובה ב-6:30 בבוקר. האמת היא שהוא אפילו לא הלך למסיבה, אלא הלך לצלם חברים שלו – אחת שעשתה שיעור יוגה, ואחד שעשה סשן מוזיקלי. הוא בא צלם, לא עוד לא צלם, הוא רק הגיע, ואז התחילה כל התופת. כדי לעזור לחברים שהיו פחות כשירים לנהיגה הוא לקח את כולם - - - לקח עוד שני חברים ברכב, וניסה לברוח. אבל מתוך סיור בעוטף שהייתה לנו, למשפחה לפני שבועיים הבנתי שכמעט לא היה מנוס משם, ממש צבאו עליהם, הוא ניסה להתחמק ונתקע בעץ. אנחנו יודעים שמי שהיה אתו ברכב נהרג – שניים. אנחנו יודעים עידן וגיא אילוז הסתתרו. עידן פצוע, את זה אנחנו יודעים, מעבר לזה אנחנו לא יודעים. אנחנו יודעים שהוא חטוף בעזה, שהוא פצוע וזהו.

הניתוח שלי של כל מה שקרה פה הוא יוהרה ברמות של דרגים לא ברמת אמ"ן. יוהרה שהשתרשה לצערי – לא בעם המדהים שלנו, אבל בהנהגה. אנחנו חייבים - - - אתם פה נראים לי אנשים מכובדים וטובים. חייבים למגר את היוהרה, אנחנו צריכים ליצור פה שינוי בנחישות ובאומץ. זה מה שאני אומרת לתלמידים שלי, זה מה שאני אומרת לבת שלי. אני חושבת שאם אם זה לא יגיע מההנהגה, ועכשיו זה מגיע מהעם – אני יודעת שיש לנו עם מדהים, אבל ההנהגה גם צריכה להיות פה – נחושה, אמיצה וענווה. אם היה את כל אלה התברכנו, אני חושבת שאם אתם תצליחו להגיע גם בנחישות, ענווה ותעוזה – גם אתם תעשו את השליחות שלכם, כמו שאני עושה את השליחות שלי בכל יום ויום, כשאני באה לבית ספר, על אך שאני עוברת עם כל המשפחה שלי את התופת הזאת. אני באה כי חשוב לי לחנך את התלמידים שלי, חשוב לי להראות להם דמות לחיקוי , חשוב לי להיות שם בשבילם. הייתי מצפה מההנהגה לאותו דבר – להראות פה את הדמות לחיקוי, אי אפשר לצאת לפגרה, אי אפשר לחגוג את יום העצמאות, כמו שאני לא יצאתי לפגרה, לא, אני באה כל יום לעבודה. הייתי צריכה היום לסדר ולהגיע, כי היה לי יותר חשוב בטבלת העדיפויות שלי. יעל.

אין חג חירות.

גם פסח לא יהיה לנו.

רק שניה אחת, היא רוצה לדבר, בבקשה יעל. עכשיו את מדברת גם כתלמידה, כי זה דיון בנושא חינוך.

אני יעל, בת 16 וחצי, תלמידת כיתה י"א. הגעתי לפה היום בין כל הבגרויות וכל המתכונות שאני נמצאת בהם עכשיו, ואני לא מסוגלת. אני לא מסוגלת יותר להמשיך; אני לא מסוגלת יותר להגיע לכל המבחנים שלי; אני לא מסוגלת יותר להמשיך בחיים שלי, כשכולם כולל כולם, מצפים שנמשיך כרגיל, שכל המבחנים יהיו אותו דבר, וכל הבגרויות יהיו אותו דבר. והפגיעה, אנשים אפילו קולטים כמה היא רחבה ובכמה מעגלים היא פוגעת. אניף חברים שלי, כל שאר המשפחה – כל כך הרבה אנשים שפשוט לא מצליחים לתפקד כרגיל.

מדברים אתנו על כך שאנחנו דור העתיד, ואנחנו אמורים להיות העתיד של מדינת ישראל, אני רוצה להיות עתיד של מדינה שאני גאה להיות חלק ממנה, שהערכים שלה חשובים לי, שהערכים שלה משמעותיים ונלחמים למענם. בראש ובראשונה חירות – לבן דוד שלי לא מגיע לשבת כרגע במנהרה בעזה חטוף ופצוע. ההבדל היחיד ביני ובינו כרגע הוא שהוא היה בזמן מסוים במקום מסוים, ואני לא הייתי שם. אין שום הבדל אחר בינינו. זהו, החיים שלי כרגע לא אותו הדבר, הם לא יחזרו להיות אותו הדבר, והמחשבה שיש אנשים שיכולים לעשות משהו שיגרום למצב המזעזע הזה, שכל כך הרבה סובלים ממנו להפסיק, ואף אחד לא עושה כלום ברמה שתעשה שינוי אמתי ותביע לזה שבן דוד שלי ועוד 133 אנשים יהיו בבית, מזעזעת אותי ואני פשוט בהלם.

תודה.

שלום, אני אלון גת, אח של כרמל גת שחטופה בעזה. רק המשפט הזה צריך לזעזע לכם את הכיסא – שיש חטופה בעזה – רק זה, לא חטופים – חטופה. בואו ניכנס לפרופורציות, גם אם זה היה אחד, היה צריך לקרות פה יותר, ולא קורה פה מספיק, כי יש 134 חטופים, עכשיו, שעדיין בעזה אחרי חצי שנה. אנחנו צריכים לחשוב על זה כאילו זה היה אתמול, כי אין לנו חצי שנה נוספת, זה שעברה חצי שנה, זה לא אומר שתהיה חצי שנה. הם לא ישרדו שם. הם לא ישרדו שם אולי עוד יום – מחר אני יכול לקבל טלפון שכרמל כבר לא אתנו. אני לא יודע מה קורה אתה עכשיו.

אני גם נחטפתי, ביחד עם גפן הבת שלנו וירדן אשתי. אני נחטפתי והצלחתי לברוח שנייה לפני הגבול, עם גפן ועם ירדן – את ירדן תפסו, אני וגפן הצלחנו לברוח, ירדן חזרה אחרי 54 ימים בשבי. אחרי 54 ימים – תחשבו מה זה שעכשיו עברה חצי שנה, לא 54 ימים. חצי שנה שהם נרקבים שם. אנחנו מדברים על חינוך, אז חינוך זה לדעת שזו לא ההיסטוריה, זה קורה עכשיו. עכשיו זה לא להגיד שהם היו שם, הם שם, החינוך זה לדאוג שהם עכשיו יוצאים משם. לדאוג שהם יוצאים משם עכשיו, ומחזירים אותם אלינו. לא יכול להיות שאנחנו - - - ואתם בעד הדבר הזה שעכשיו מתמסמס אז אתם לא בסדר. אם אתם באופוזיציה נגד הדבר הזה, ואתם לא מוכנים שזה יקרה, תפעלו יותר חזק, כי זה לא קורה. משהו פה לא קורה, משהו כאן לא עובד. מה יקרה מחר? מה ישתנה מחר-מחרתיים? הם עדיין לא פה. אנחנו צריכים לשנות משהו. צריכים לקבל משפחות החטופים בשביל להוציא אותם, וזה תלוי בכל אחד ואחד מאתנו פה. מה אנחנו יכולים לעשות יותר עכשיו, על מי אנחנו יכולים להשפיע יותר. אתם משפעים על החינוך, תשפיעו על האנשים שיוכלו ללחוץ יותר בשביל להוציא את האנשים התמימים האלה שנמצאים שם. זה עכשיו, היום, לא מחר.

אתמול.

תודה.

עוד מישהו? חבר הכנסת קריב.

אדוני היושב-ראש, בקשתי לומר רק משפט אחד בסוף סבב האמירות הכואבות והנוקבות הללו. אפשר לדבר מזוויות רבות על ההחלטה לקיים את פגרת האביב במועדה, אבל דבר אחד צריך לומר: מאז ה-7 באוקטובר, משפחות החטופים מגיעות לכאן, ומשמיעות כאן קול כבר חצי שנה, ואחד הדברים המטרידים ביותר בעובדה שבשבוע הבא הכנסת יוצאת לפגרה, הוא השבירה של המסורת הנוראית הזו שמציבה את הסיפורים, העדויות והדרישות על סדר היום שלנו ועל סדר יומה של החברה הישראלית. רק על העניין הזה, על הצורך להחזיק בשגרה הזו של השמעת האמירה הכל-כך חשובה הזו, לא היינו צריכים לצאת לפגרה, ואני עדיין קורא מכאן לוועדת הכנסת, גם אם לא מבטלים את ההחלטה לקיים את הפגרה, לקבוע שגרה שימי שני לאורך כל ששת השבועות הללו, מתקיימים כסדרם, ולו על מנת שמשפחות החטופים יגיעו לכאן וימשיכו להשמיע את הקול. אי אפשר לאפשר את המצב הזה בו דלתות הבית הזה נסגרות בפועל אחרי חצי בפני משפחות החטופים.

תודה רבה.

כבוד היושב-ראש, אפשר רק חצי משפט?

בבקשה.

תגובה לחבר הכנסת קריב: זו נאיביות לחשוב שהכנסת תשנה פסיק אחד כי הוועדה שלך היא יוצא מן הכלל המעיד על הכלל. לבושתו של הבית הזה, יש חבר כנסת – שמו חבר הכנסת פינדרוס, שאומר לבני המשפחות "יאללה-יאללה" בבוז. זו ההזדהות שלו, אני במקומו הייתי מתבייש להגיע לבית הכנסת שלי. אז אתה יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל של הבית הזה. אני מתבייש בבית הנבחרים שלי למרות שיושבים בו אנשים כמוך. תודה רבה על ההקשבה.

תודה רבה. המילה מוחלט נכנסה לחיינו ופנים רבות לה. אין מוחלט, אין ניצחון מוחלט. ניצחון מוחלט רק אם הם ישובו הביתה. את דעתי אמרתי כבר לפני שלושה חודשים, נדמה לי שהייתי הראשון – תעצרו הכול, תביאו אותם. חטפתי על זה מכל הכיוונים, ואני עומד מאחורי המילים שלי. מדינת ישראל היא מדינה חזקה, היא יודעת להיכנס לחמאס ולהיכנס פעם נוספת אם ישלח איזהו טיל אל תוך שטח מדינת ישראל. את סינואר נחסל. את המחבלים מהאולימפיאדה לקח עשר שנים לחסל, גם אותו נחסל. אם הם יחזרו בארונות מתים, חלילה, או אם הם לא יחזרו כגופות שיהיה קבר לעלות אליו, אנחנו – החברה הישראלית, לא נוכל להשתקם מזה, אבן רחיים תהיה על צווארנו.

את דעתי אמרתי לפני שלושה חודשים. תעצרו הכול, בגדנו בהם פעם אחת, אי אפשר לעשות את זה פעם נוספת. אני מודה שאני מעורב אישית, אביבה שחזרה אחרי 53 ימים, הייתה הגננת של הנכד שלי בקיבוץ אלונים, בעלה קית' עדיין נמצא בשבי המפלצות של החמאס. גברתי אני מבין מה את אומרת כשאין לך קבר לעלות אליו. אני בן למשפחה שכולה, אם לא היה לנו קבר לעלות לקברם של האחים שלי, לא היינו מוצאים שקט לנפשנו. אני מבין אותך, אני לא יודע איפה תדליקי את הנר.

אני אדאג להדליק אותו במקום שכולם יראו את החרפה.

בכל מקום שתדליקי אני אכבד את זה.

אני יודעת, תודה רבה לך שזאת הגישה שלך.

לא מאוחר לעצור להביא אותם הביתה, אין ניצחון מוחלט, בלעדיהם לא יהיה. המילה מוחלט פנים רבות לה, היא מתעתעת, ומי שאומר אותה מתעתע בנפשנו. תביאו אותם הביתה. אני חוזר על הקריאה שלי לפני שלושה חודשים – תעצרו הכול. ואני חטפתי על זה שאמרתי תעצרו הכול. אפשר אחר כך להיכנס, אפשר אחר כך להרוג.

הוועדה הזו, חבר הכנסת קריב ושאר האנשים פה, לא יוצאת לפגרה. הוועדה לביקורת המדינה תקיים דיונים כל יום שני, אנשיה יבואו לכאן, הצוות שלי יבוא לכאן, אני אבוא לכאן. כל יום שני, אנחנו נודיע, אני לא יודע אם זה יהיה 9:30 או 10:00, אבל אנחנו נבוא לכאן כדי לדון בנושא - - - אני משתדל שבנושאים הקשורים למלחמה. אני לא דן, אני יודע, בחוסר - - - לא שזה לא חשוב טיפות חלב שסוגרים אותן, אני מנסה לדון בנושאים שקשורים למלחמה, ומשתדל שלא תהיה פוליטיקה. אז הוועדה הזו – הוועדה לביקורת המדינה, לא יוצאת לחופש – כל יום שני היא באה לכאן, אני לא אסע לחוץ לארץ עד שהמלחמה הזו לא תסתיים, לא אהיה בבית מלון, ולא אלך ואתנהל במקומות כאלה ואחרים. לכן אנחנו לא נצא לחופש. לבי אתכם, אני יודע מה אתם מדברים, זה בתוך הבית אצלי פנימה, כבר הרבה מאוד שנים, ואני לא נסוג מהטענה שלי שהושמעה לפני שלושה חודשים – תעצרו ותביאו אותם הביתה, אחר כך נשבור את הראש. תודה רבה שבאתם אתם מוזמנים לכאן כל יום שני.

תודה רבה לך.

שוב שלום לכולם, תודה רבה שבאתם. קשה מאוד לחזור לענייני דיומא, אבל אין לנו ברירה. הנושא הזה הוא כל-כך חשוב. נושא החינוך הוא בנפשנו. צר לי על כל האנשים שאמרתי שלא באו, ואם אני אצטרך, אוציא להם צווי הבאה. לא יכול להיות שהחינוך של הילדים שלנו, של השליחים, של המורים לא יטופל. הכול היה סגור. פשוט לא יאומן במה צריכים להתעסק, במקום שזה היה הדבר מובן מאליו, נושא החינוך. מבקר המדינה בארבעה משפטים, בבקשה, כי אנחנו כבר בתוך הנושא, זה הדיון המי יודע כמה כבר.

הדיון השלישי.

ואני רק אגיד, שכשכתבנו את הדוח הזה, הסתכלנו על מערכת החינוך בשגרה. במידה מסוימת אפשר להגיד שהייתה לנו הסתכלות אופטימית, בצפייה לעתיד, על הדרך בה בונים מערכת חינוך לקראת שוק העבודה המשתנה. עם דגש גדול על מיומנויות, על הדרך בה משנים דפוסי למידה, הוראה והערכה., ובגדול – מה צריך לתת לצוות החינוכי – למורים.

אני חושבת שאותו אתגר, אם בונים שגרה טובה, נותן מענה בחירום. אם אני מחפשת את הרלוונטיות של הדיון הזה לתקופה שמאז ה-7 באוקטובר – חצי השני האחרונה, היא שאותו אתגר שאנחנו הצבנו וסימנו למשרד החינוך הוא סופר רלוונטי עכשיו מבחינת המערכת. אמנם עושים עכשיו במשרד החינוך התאמה של בחינות הבגרות לתקופה הזו, שמים יותר דגש על בחינות פנימיות. היכולת של התלמידים במידה רבה לעמוד בבחינות במתכונת השונה הזו, תלויה במידת ההטמעה של המיומנויות שדברנו עליהן.

תני לי להבין: מה שאת אומרת הוא שאין מורים ואין הטמעה, גם אם השינוי הוא לקולא, כנראה שניכשל.

אני אומרת משהו אחר – אותו אתגר שהצבענו עליו בשגרה בתקופה אחרת, הוא כרגע כפול ומכופל מבחינת המערכת. מה שהיא הצליחה לעשות ולהטמיע עד אז, ולתת לתלמידים ולמורים, עומד כרגע במבחן. בנוסף זה גם הדרך בה תלמידים לומדים למידה מרחוק, שזו הדרך בה תלמידים לומדים בתקופה בה בתי ספר סגורים, אם הקנו להם מיומנויות לעבוד בצורה עצמאית, ביקורת עצמית, יכולת להשתמש בטכנולוגיה. כל אותו מסד אליו אנחנו מתייחסים בדוח הנוכחי, הוא קריטי כדי להמשיך ולהפעיל את המערכת, וזה מה שרלוונטי בדוח הזה לתקופה הזו, ובגדול למציאות, שכתבנו עליה בתקופת הקורונה, כאשר עכשיו אנחנו נמצאים במשבר אחר.

תודה רבה, חברי הכנסת, אתם רוצים עכשיו, או עם התקדמות הדיון? אדוני, רן ארז, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש, קשה לדבר אחרי מה ששמענו.

שמענו גם מורים וגם תלמידים, אתה מעורב בכל הכיוונים.

זה כבד מאוד, ונושא המשא ומתן וההסכם הקיבוצי מתגמד מול מה ששמענו פה. יכול להיות שלא אוכל לומר את מה שרציתי לומר, כי זה יראה מאוד שטחי.

אדוני, אני רוצה להודות לך על זה שאתה מזמין אותי, ועל זה שאני יכול להגיע לוועדה שלך, ואני מגיע לכל ועדה שאני מוזמן אליה, אני לא מפסיד שום הזדמנות לומר את דבריי בפני חברי כנסת ואנשים שמוכנים לשמוע.

ישנה שיטה במדינת ישראל, שכשלא יכולים להוכיח את צדקת הדרך של צד אחד, מנסים להכפיש את הצד השני. לא מנסים להצביע על כך שטענות הממסד צודקות, אלא מנסים והשפיע ולהכפיש את מי שמתנגד לכך, וזה מה שקורה גם אתי כרגע, וחובה לומר את זה, כי אמרת לי לדבר חופשי. היה דיון ביום חמישי בוועדת החינוך של הכנסת, אליו לא הוזמנתי, למרות שהדיון היה על עיצומי ארגון המורים.

כבודו הוזמן, וכבודו החליט להחרים את הדיון.

אולי - - -

שניה, חבר הכנסת טייב - - -

אדוני היושב-ראש, אני מכבד מאוד - - -

אני אתן לך.

צריך להגיד את הדברים כהווייתם.

בסדר, אני משתדל בוועדה שלי לא לאפשר פינג פונג, אחרת אני לא ממצה. עשיתי כמה דיונים בימי חיי.

עשיתי קריאת ביניים והפסקתי.

תודה אדוני.

אני לא קבלתי הזמנה, אולי היא נשלחה, אבל לא קבלתי אותה. זה מקרה. בנוסף, באותו יום חמישי, זה מקרה, אני מוכן להבין שזה מקרה, יצא מכתב מכפיש ביותר ממנכ"ל משרד האוצר, גם זה מקרה. באותו יום היו אנשים שתקפו אותי בוועדת החינוך של הכנסת, כאילו אני מחרים את הוועדה, גם זה מקרה. אבל כשהמקרים מתרבים יתר על המידה הם הופכים להיות חוקיות, המטרה היא לנסות לפגוע לקעקע את מעמד מי שעומד מול המערכת. לפגוע בי ולעשות לי דיסקרדיטציה בציבור.

לשמחתי הרבה המורים אוהבים אותי ומעריכים אותי, כי אני שליח ציבור שלהם, ואני רוצה לעשות את עבודתי נאמנה, גם אם יש כאלה שמבקרים אותי אני ממשיך בדרכי.

לעצם העניין, כל פעם שוועדת החינוך של הכנסת כותבת בהזמנה שמוזמנים ארגוני המורים וארגונים המנהלים, אנחנו שולחים נציג לוועדה – לא אני אלא מישהו אחר, כשאני מוזמן אישית אני מגיע. אצלך לא הוזמנתי, נשלחה הזמנה אולי לארגון המורים, אבל לא ראינו אותה.

שנה וחצי – מפברואר 2022 עד אוגוסט 2023, משרד האוצר שמע אותנו, ושאל אותנו מה אנחנו רוצים, ואמר שהוא לומד את העניין.

זה נאמר גם בדיון הראשון, ואנחנו בדיון השלישי בנושא שלכם.

בחודשי הקיץ התחלפו אנשים, והחדשים שבאו רצו גם גם הם ללמוד, והתחילו את הכול מחדש. כשראינו שצוחקים עלינו, הודענו שלא נפתח את שנת הלימודים. אז באותו ערב, 31 באוגוסט, שר האוצר – מר סמוטריץ', קרא לי בשש בערב, ואמר לי: רן, זה מה שאתם רוצים, ואת זה תקבלו, בוא נלחץ ידיים, פתח את שנת הלימודים. על מנת להראות שיש לנו רצון טוב, ניתן למורים גם מקדמה של 2,400 שקל. עד חודש דצמבר ננהל משא ומתן, ונגיע להסכם.

חתמנו על הסכם ביניים שנוסח בידי האוצר – תפתחו את שנת הלימודים, תקבלו 2,400 שקל מקדמה, וננהל משא ומתן עד דצמבר. לא נוהל שום משא ומתן, ההיפך הוא הנכון. הם באו ואמרו: אתם רוצים כסף? התנאי שלנו הוא הסכמים אישיים למורים ומנהלים, פגיעה בעבודה המאורגנת, פגיעה בסולידריות החברתית, הפיכת המורים לעובדי קבלן ואולי לעבדים – לצמיתים שתלויים בבעל הבית. לזה לא ניתן להסכים, ואמרתי גם לאפי מלכין בשיחה האחרונה שניהלנו, שמבחינתנו חוזים אישיים במערכת החינוך וניתוק המנהלים משכר עובדי ההוראה, זה צלם בהיכל, אז הוא אמר שלא נקבל את הכסף. כסף שהיינו מוכנים לתת לא תקבלו אם אתם לא מסכימים לחוזים אישיים, לקיצור הליכי פיטורים, לפגיעה בעבודה המאורגנת – פרוק העבודה המאורגנת, שזה למעשה הפרטת מערכת החינוך.

אמנם מדובר רק ב-10%, אבל כשרוצים להיכנס לחדר, פותחים את הדלת, אחר כך את הכתף, ואחר כך מתפרצים פנימה. זאת הדרך של הפרטת מערכת החינוך, והפגיעה במורים ובעובדי ההוראה. מי הם המורים? אלה שמחנכים את הדור הבא. איך רוצים אותם – סמרטוטים, ולמה? אולי בגלל השוביניזם של משרד האוצר, כי 70% מהמורים הם מורות, ואפשר להתעלל בהם. לא נסכים בשום פנים ואופן להפרטת המערכת, לפגיעה בחינוך הממלכתי ולחוזים אישיים. אם הם אומרים שלא ישלמו לנו כסף, אז מלכתחילה הם תכננו איך להביא אותנו למצב ששנתיים מושכים אותנו במשא ומתן, ושנתיים מתנים תנאים שאי אפשר לקבל אותם. לכן המאבק ימשיך, לצערי הרב, ויחריף.

אנחנו לא משביתים כרגע, כי אנחנו לא רוצים לפגוע בבגרויות – אנחנו רוצים לשמור על התלמידים במסגרת חינוכית, ואם נראה שזה לא יעזור, נגיע חס וחלילה גם להשבתה. אנחנו כבר מנוסים בזה, עשינו כבר שביתה של 66 ימים, למדנו לקח, ומאז יש לנו גם קרן שביתה – אנחנו יכולים גם לעזור כלכלית למורים שייקלעו למשבר כלכלי, כי הגענו למסקנה שהעונש בו המעסיק מנסה להעניש אותנו על זה שאנחנו נאבקים הוא לא לשלם שכר – כדי שנישבר.

במקום שיבינו שלמעשה מערכת החינוך צריכה את המורים האלה, וצריכה מורים טובים שמתוגמלים כראוי.

קראתי שוועדת המחקר של הכנסת פרסמה נתון לפיו ב-2023 התקבלו למערכת החינוך 2,600 מורים ללא תעודות הוראה, ללא רישיון. למה? כי עומדים בתור? עם השכר שמקבלים היום, ותנאי עבודה כל כך קשים אף אחד לא עומד בתור. ויש לנו לא מעט מפקדים על הראש – מעסיקים, הורים ותלמידים, פוליטיקאים ונבחרי ציבור, כל אחד רוצה שניתן, ואנחנו מוכנים לתת, אבל אנחנו רוצים גם לקבל. לקבל יחס, לקבל מעמד, לקבל כבוד. לא לבעוט בנו על כל מקרה. אני רוצה להודות לך אדוני, שאתה מזמין אותי כדי שאוכל להוציא החוצה את הדברים האלה. אני לא מצפה, עם כל הכבוד שאני רוכש לך, אדוני, שהוועדה הזאת תוכל לפתור לנו את הבעיה. הוועדה הזאת יכולה להיות כותרת, יכולה להוציא צעקה, אבל המפתחות הם בידי משרד האוצר. אם משרד האוצר לא רוצה, אי אפשר להוציא אפילו קופסת גפרורים – לא השלטון המקומי, ולא העמותות, ולא אף אחד, כי יש חוק יסוד התקציב – אף גוף לא יכול לשלם שום דבר אם הוא לא מתוקצב, ואם אין לזה אישור ממשרד האוצר. משרד האוצר מחזיקים את המפתח, לכן מערכת החינוך נראית כך.

אני רוצה להודות לך. גילוי נאות, רעייתי הייתה מורה, היא כבר בגמלאות, אז החינוך, הכיתה והשכבה היו אצלי בבית כמעט מחצית מחיי. אני לא מעלה בדעתי שבמדינה דמוקרטית, מישהו יעז לפגוע בעבודה המאורגנת, זה לא יקרה – לפחות אנחנו, מי שמנסה להיות ליברלי ודמוקרטי לא יסכין לכך בבית הזה. מה זו הפגיעה הזו? יופי, נהדר, אז בואו נשתלט על הכול. זוהי דעתי, אני אומר את דעתה של הוועדה. יש לי חדשות בשבילך – אני יכול להביא אותם כל שבוע, ובסיבוב הבא, אם לא תגיעו, אני אביא את הממונה על השכר באוצר.

אדוני היושב-ראש, תן בקשה לגברת פעיל לדבר.

אני אתן, כולם, מדברים אצלי. אני רוצה להודות לכם שבשעה זו עקב כל הלחצים שעם ישראל נתון בהם, אתם מגלים הבנה ולא משביתים, אני מניח שזה יבוא, וכשזה יבוא, כולם ירוצו עד ראש הממשלה, שקראתי לו בפעם הקודמת להיכנס לעובי הקורה, ונשלח לו גם מכתב. בפעם הקודמת לא עשו את זה, כנראה שנצטרך להגביר את הקצב וגובה הלהבות, כי מדובר בילדים שלנו. בבקשה גברתי.

אני עורכת הדין סיגל פעיל, יועצת משפטית של ארגון המורים. אני יושבת במשא ומתן מתחילתו. המצב שלנו כרגע הוא שאנחנו חייבים להתכתב עם הבעיה המרכזית מערכת החינוך, ומשרד האוצר מתעלם ממנה לחלוטין ופועל נגדה. הבעיה המסיבית היא שיש מחסור מטורף במורים, כמו בדוגמה שנתן רן ארז. במציאות בה קיים מחסור כזה, צריך למשוך יותר מורים למערכת. הדבר הראשון שאמורים לעשות במצב כזה הוא להעלות את השכר. באופן היסטורי וחסר תקדים, הגענו להסכמה קודם כל על העלאת השכר. הגענו להסכמה הזאת כבר בחודש אוגוסט, מאז אנחנו מנהלים משא ומתן, ומסתבר עכשיו שהתנאי - - -

חתמתם על דוח הביניים? כמו שרן - - -

חתמנו על הסכם קיבוצי ב-12 בספטמבר, שמדבר על העלאת השכר הזו, ומדבר על המקדמה - - -

והיו שם סכומים ומדרגות והכל מפורט?

הדבר היחיד בהקשר הזה שעוד לא הגענו להסכמה עליו, אבל זה לא אבן הנגף הוא הפעימות. הגענו להסכמה על שתי הפעימות הראשונות, והפעימות האחרות עוד לא סוכמו.

נציג האוצר, אתם תתנו לי הסבר בדיוק למה נסוגותם, תכף אתן לכם, ואם ההסבר לא יהיה מניח את הדעת, אני מודיע לכם שהממונה על השכר יבוא לפה ביום שני, ואם לא יבוא ביום שני אוציא לו צו הבאה.

מסתבר שהכול תלוי בתנאי מתלה, שלא נוכל לאפשר את המשא ומתן ולא לתת תוספות שכר, אם לא נסכים לחוזים אישיים. חוזים אישיים יכולים, להיות חוזים מדהימים, לנו יש חוזים אישיים כבר בהסכם הקיבוצי שלנו מ-2011. חוזים אישיים למורים שאומרים – אתם שומרים על הביטחון התעסוקתי, על הביטחון בתחום השכר, ומעל זה אם רוצים לתגמל מורה, או מנהל מעל השכר שמובטח להם בהסכם הציבורי, בבקשה. לזה הסכמנו כבר ב-2011, לזה מסכימים גם היום. הם אומרים, לא זה, אלא חוזים אישיים חדשים, שאף לא דרש במשא ומתן מעולם. הם דורשים לראשונה בהיסטוריה, דווקא עכשיו במלחמה.

מצב המדינה מצוין שאפשר לפרוץ גם את זה.

דווקא עכשיו, כשהמורים עובדים באזורים לא מוגנים, ועבור המפונים, ועובדים קשה – עם שכר, בלי תנאים. לא משרד החינוך, כבוד היושב-ראש, ולא המעסיקים שלנו – מרכז השלטון המקומי, אלו לא הצרכים של המערכת באמת. אתם תחליטו למה זה קורה באמת. דווקא עכשיו מחליטים, לראשונה בהיסטוריה דורשים שמורים יועסקו, וזה לא משנה אם זה 1% או 10%, והמנהלים יועסקו – וזה לא משנה אם זה אחד או מיליון, תחת תנאי עבדות. למה הכוונה? מחוץ להסכם הקיבוצי, בלי הגנה ארגונית, אפשר לפטר אותם באמצע השנה. צריך לנהל משא ומתן פרטני עם כל מורה כזה לגבי השכר שלו, הוא היחיד שלא יצא לחופשה, הם לא יהיו כפופים ללוח החופשות, ובעיקר לא להגנה ארגונית. וזו תהיה ההצלחה של מי שרוצה את הפרטת מערכת החינוך, לראשונה בהיסטוריה של ישראל, דווקא עכשיו, לפגוע בביטחון התעסוקתי וביטחון השכר של המורים. זה ביטול החינוך הציבורי, זה ביטול העבודה המאורגנת בתוך מערכת החינוך. ולמה זה קורה אתנו? כי אנחנו אלה שנפלנו בתור עכשיו לנהל המשא ומתן, כששר האוצר הזה רוצה להכניס פעם ראשונה בהיסטוריה את האצבע לתוך הדלת, ולהגיד: אני אתחיל ב-10%, אני אתחיל ב-6%, אני מוכן להתפשר על האחוזים, העיקר שפעם ראשונה בהיסטוריה, תהיה החרגה של עובדי הוראה והמנהלים מההסכם הקיבוצי, לכן אנחנו בדד לוק, הצענו חלופות. רן ישב במשא ומתן, והציע שלוש חלופות, האוצר מן הצד השני, מאיים עכשיו לנכות את המקדמה של ה-2,400 שקל – ערב פסח, במלחמה, ויש רשויות מקומיות שכבר התחילו לעשות את זה שוו בנפשכם באיזו מציאות - - -

זוהי באמת חוצפה, מי נציג האוצר? מה שמך בבקשה?

אוהד אלקבץ.

צר לי שאני אומר לך את זה, כי אתה רק השליח, ואני לא רוצה להרוג את השליח. תעביר מסר מהוועדה לביקורת המדינה לשר האוצר – למנכל משרד האוצר, אני יודע שאתה לא יכול לרוץ לשר האוצר – לראש אגף התקציבים, אתה מאגף התקציבים?

לא, מהממונה על השכר.

תעביר לממונה על השכר שילך למנכ"ל משרד האוצר. הוועדה לביקורת המדינה, רואה בעין רעה מאוד את הכוונה שלכם לנכות לפני החגים מהמורים את המקדמה רק בגלל שאתם רוצים להיכנס בהם. אנחנו מבקשים, אולי דורשים, שלא תכניסו עכשיו את ידכם. אני יכול להגיד לשר האוצר, שאני יכול להצביע לו כסגן שר האוצר לשעבר על הרבה סעיפים תקציביים מהם הוא יכול להביא את הכסף. גם חברי הכנסת קריב וטייב יכולים להגיד לכם מאיפה לקחת עכשיו את הכסף. אל תעזו להכניס את ידכם לכיסם של המורים, ולקחת המקדמה כעונש. אתם לא במעמד של עונש, תמשיכו לקיים את המשא ומתן. תעביר את המסר הזה בצורה הכי קשה שאני אומר לממונה על השכר, למנכ"ל האוצר ולסגן שר האוצר. תמשיכו לקיים אתם דיונים, ואם בסוף השנה או אחרי החגים תגיעו למצב שאתם רוצים לקחת את הכסף הזה בעקבות המשא ומתן, בסדר, אז או שהם ישביתו או שיגיעו בית הדין לעבודה – יש כמה שלבים. עכשיו, לפני החגים, להכניס את היד לתוך הכיס, ולקחת את המקדמה שאתם הסכמתם לתת על פי הסכם הביניים שחתמתם, זו פשוט חרפה למשרד האוצר ולמדינת ישראל. תגיד לשר האוצר ולממונה על השכר את אותן מלים שאני אומר עכשיו. אני 12-11 שנים בבית הזה, הייתי סגן שר האוצר, אני מכיר את זה. מה זה? אתם מפעילים עליהם לחץ לא מידתי. תמשיכו לנהל משא ומתן, תמשיכו להתגושש אתם, תגיעו לבית הדין לעבודה, או תעשו מה שאתם רוצים. להכניס את היד עכשיו, לפני חגים ולהוריד את הכסף של המקדמה? אוי ואבוי למדינת ישראל שאלו הם פניה וזהו משרד האוצר שלה. אין לי מלים, והייתי מאוד-מאוד עדין באמירות שלי. אני מתנצל שהתרגזתי.

אני יכולה להשלים את דברי ברשותך?

בבקשה גברתי.

ואז כשמבינים, השיח הזה על החוזים האישיים היה גם לפני ה-31 באוגוסט, כינינו את זה בשמות, אמרנו שזה כמובן לא נצרך. בקשנו לדעת איזו בעיה אתם רוצים לפתור שאנחנו לא ערים לה, שכל כך צריך דווקא עכשיו חוזים אישיים. הם ענו שהם לא צריכים לומר מה הבעיה, זה מה שאנחנו רוצים, וזה מה שהבטחנו לשר האוצר. זה לא שיח פדגוגי עם משרד החינוך, אלה לא צרכים פדגוגיים, אלה לא צרכים מנהליים. אותו דבר עם זירוז הליך פיטורי המורים – עכשיו כשיש מחסור במורים, חשוב להכניס הליכי זירוז של פיטורי מורים. הגיע חיים ביבס – יושב ראש המרכז לשלטון מקומי ואמר במהלך המשא ומתן שאין לו בעיה עם פיטורי מורים, אלה מורי תיכון, זה מהלך חד צדדי של ועדת שלושה לפי החוק, למה עכשיו כל-כך חשוב להסכים לפטר מורים? אז מה עושים עכשיו בספין תקשורתי? אומרים "אתם חזרתם בכם", "אתם הסכמתם לחוזים אישיים כאלה", חוזים אישיים שמנשלים את המורים מהכוח הארגוני. רן ארז חוזר בו, ארגון המורים חוזר. אני לא רוצה להשתמש במלים קשות מדי, שאולי יפות לרחוב, לא היה ולא נברא, להד"ם, לא רק זה, אלא כשאנחנו ישבנו במשא ומתן, ואמרנו שאנחנו לא מסכימים שיהיו החרגות של מורים מתוך ההסכם הקיבוצי, דווקא עכשיו לפגוע בביטחון התעסוקתי, בואו נציע אולי שינוי להסכם הקיבוצי הקיים בתוך הסכם עוז לתמורה. הצענו נוסחים, בואו נדבר על זה, שיהיה חוזה טלנט. איזו בעיה אתם רוצים לפתור? לא צריך להגיד איזו בעיה. ואז התחיל הספין של "אתם חוזרים בכם" לא היה ולא נברא. ולא סתם, חתמנו על הסכם - - -

את אומרת עכשיו על הסכם הביניים שאתם לא חוזרים בכם, גברתי ורן?

ממש לא.

אז אני רוצה לשאול בהקשר הזה.

רק שנייה, אני אתן לה לסיים ואני אתן לך.

דבר אחרון חביב, חבר הכנסת קריב. הצענו הצעה ואמרנו: יש פה מבוי סתום, אתם אומרים הסכמתם או לא הסכמתם, בואו לא נהיה בגן, השעה יותר גדולה מזה. בואו נמצא פתרון אחר, נמשיך להתכתש אחר כך. נפסיק להתכתש על השכר, נחתום עכשיו הסכם סופי ומוחלט על שכר המורים. הסכמנו על תוספת שכר למורים, הם לא קבלו את התוספת הזאת, הם קבלו רק את המקדמה. בואו נסכים על זה, בואו נסגור את סיפור הפעימות, שיהיה שקט תעשייתי על זה, ונמשיך הלאה עם שאר הנושאים. אתה יודע למה רן, ארז? כי זה מה שאתם רוצים, אבל זה לא מה שאנחנו רוצים – החוזים האישיים. אז מה יהיה התמריץ שלכם לחתום על חוזים אישיים אם ניתן לכם את מה שאתם רוצים? כאילו דמם של מורי ישראל הפקר. אז אמרנו, אוקיי, הרעיון הזה גרוע? בעינינו זה רעיון מעולה, בואו נחשוב על פתרון אחר. אתם רק חוזרים בכם. אם היינו מסכימים לזה, אדוני, זה היה בהסכם של ה-12 בספטמבר, לא רק שזה לא מופיע שם, אלא שיש תכתובות רבות בהן אנחנו כותבים: אלה גדרי המחלוקת ועל זה אנחנו הסכמנו, ואני בתור עורכת דין - - -

ההסכם הזה מפורסם ? הוועדה יכולה לקבל אותו?

ברור.

וגם את התכתובות.

אנחנו נקבל - - - הוועדה מבקשת - - - אנחנו נוציא הכול למי שצריך להוציא, אם אצטרך אנאם על זה במליאה, וחבר הכנסת קריב, ואולי טייב כיושב ראש ועדת החינוך של הכנסת ינאמו על זה בוועדה. נקרא לחברי הכנסת להתארגן. זה לא יכול להיות. אני אומר לכם משהו מסוכן כמחוקק – אם מישהו יעז לקחת את המקדמה הזאת, יש לכם את כל הלגיטימציה לצאת לשביתה.

אנחנו לא רוצים לפגוע בתלמידים עכשיו.

אני מבין אותך, אבל זו תהיה חרפה אם יכנסו לכיס האישי שלכם וייקחו את המקדמה, אין לי מילה אחרת. ברשותכם אתן את זכות הדיבור, אני אתן לכולם, בוועדה הזו כולם מדברים, יש כאלה שמדברים שתי דקות, ויש כאלה שמדברים הרבה, כי הם בעלי עניין. חברי הכנסת קריב וטייב, בבקשה.

תודה אדוני. אני לא חבר מן המניין – לא בוועדת החינוך, גם לא בוועדה לביקורת המדינה, אבל אני אבא לשתי תיכוניסטיות ולעוד תיכוניסט בשנה הבאה, ואני מכיר את המצב בבתי בספר התיכוניים. יש לבנות שלי מורים ומורות מצוינים, ויש מורים בסדר, כמו בכל מערכת. גם אני ניהלתי עמותה עם הרבה מאוד עובדים, והיו עובדים מצוינים, והיו גם עובדים ששאלתי את עצמי האם הם נמצאים במקום המתאים. זה דינה של כל מערכת. טרחתי ובאתי לדיון בוועדת הדיון בגלל חשיבות הנושא. נכון שארגון המורים לא שלח נציגים, אבל צודק רן ארז שבדיון הזה נאמר בצורה מאוד-מאוד ברורה, שהאשמה מוטלת על כתפי הארגון היציג כי הוא חזר מן ההסכמות. זה היה הטון המרכזי.

זו הייתה הטענה של האוצר, אם רן ארז היה מגיע לדיון הוא היה משמיע את הטענות - - -

עזוב, הכול בסדר, יוסי - - -

כמו שעד עכשיו רן ארז אמר את מה שאמר, והאוצר עדיין לא אמר את מה שהוא צריך להגיד.

בסדר גמור, אני אומר עוד פעם - - -

בריקוד טנגו יש שניים.

יוסי, הכול בסדר, זה היה הדבר המרכזי, אני אומר את מה ששמעתי. עכשיו מבחינתי - - -

אבל אומרת לך עורכת הדין פעיל: אני שמה את שתי ידיי על ההסכם.

זו הנקודה: עם כל הכבוד למשאים ומתנים, ועם כל הכבוד לרעיונות שנזרקים לחלל האוויר, וגם אני אישית ניהלתי כחבר כנסת משאים ומתנים מול אנשי אוצר מאגף התקציבים וכולי, בסופו של דבר במדינה מסודרת יש דבר אחד שמעניין – מה כתוב בהסכם. על כל הכבוד להצהרות ולאמירות, ובדינמיקה של משא ומתן נזרקים תמיד לחלל האוויר אין ספור דברים מצד כזה או אחר. אם ההסכם הזמני שנחתם עם ארגון המורים, לא כולל עיגון בכתב של האמירות שטענתם שנאמרו, אין לזה שום, והטענה שלכם שארגון המורים נסוג מהתחייבויות היא טענה לא ראויה. יש ממש תחושה של ניסיון להוליך שולל אותנו כחברי כנסת - -

ואת הציבור.

- - כי לא אמרתם. נאמרו דברים בחדר המשא ומתן, אנחנו חשבנו כך, הם חשבו אחרת, אבל לאחר מכן בהסכם הכתוב לא היה לדברים עיגון. זה דיווח של מה היא תמונת המצב.

אמת.

בסדר גמור, אפשר גם לא להסכים, אפשר לחשוב שארגון המורים התכוון לא', והיום הוא אומר שהתכוון לב', אבל בסוף במדינה מתוקנת קובע על מה חתמתם, ואם בחתימה הזו לא הייתה אמירה לגבי התחייבות הארגון ללכת לפתיחת המבנה הנוכחי בכיוון של חוזים אישיים, אז אין כזו התחייבות, ואל תציגו שהייתה כזו התחייבות. אל תציגו ואל תוליכו שולל לא את ההורים, לא את נציגויות ההורים, לא את ארגוני המנהלים, לא אותנו חברי הכנסת. מה שחתמתם. לא יודע, אם תטענו שבהסכם יש אז יש, בואו נראה. עכשיו אומר עוד משפט - - -

אנחנו ניקח את ההסכם ואנחנו נבחן אותו. אתה בחופשה יום שני?

לא, מה זה בחופשה - -

אנחנו נזמין את האוצר - -

- - מה אני אסע לשבת טברנה באתונה?

- - ונזמין את הארגון, וננסה ל גשר בעניין הזה, ביום שני המשך דיון בעניין הזה, אני כבר אומר לכם.

עוד משפט אחד.

אני כבר אומר לכם, אם אתם חתמתם על ההסכם הזה, הוועדה לביקורת המדינה, חברי הכנסת, עומדים על כך שתכבדו את ההסכם. זהו, אנחנו לא רוצים יותר כלום, רק שתכבדו את ההסכם.

אנחנו רוצים לראות את ההסכם, זה לא עניין של - - -

אני אתן לך את ההסכם.

זה קודם כל לומר, שאם יש טענה הייתה חזרה, אז תאמרו את הפרטים: הייתה חזרה מאמירות בעל פה, אבל בסופו של דבר, בדיני עבודה –במיוחד בדיני עבודה, מה שמעניין הוא מה שכתוב. משפט אחד אחרון, ואני אמשיך לשמוע את הדיון הזה, כי אני רוצה לשמוע את תשובת האוצר, אני בדרכי לעוד אירוע. אני רוצה לומר עוד דבר עקרוני.

תוכל לשמוע אותנו מתייחסים.

אני אומר לך, אני - - -

הוא לא הולך לפני שאתה מתייחס, אתה הדובר הבא.

בואו נשמע מה תאמרו. ואני רוצה להוסיף עוד דבר אחד מעבר לממד ההתחייבויות. בדיון ביום חמישי דברנו בצדק על הדור האבוד של התיכוניסטים. על מה שעבר על הילדים שלנו בשנתיים ומעלה של קורונה ועכשיו במלחמה. שמעתם אותי אומר - - - אני אומר לעצמי כהורה, שאת כל מה שחוויתי לטובה בשנות התיכון, החוויות של שנות הנעורים, אין לבנות שלי. בגלל הקורונה, עכשיו בגלל המלחמה - - -

לא קיים.

זה ממש דור אבוד. אבל פה צריך גם לזכור, שהילדים שלנו הם דור שאבד את הזכות ליהנות משנות התיכון כמו שצריך, אבל גם מה שעבר על המורים והמורות והמנהלים, שעברו גם הם את המשבר המטלטל של קורונה, ועוברים עכשיו את המשבר המטלטל של להחזיק בשתי ידיים את הילדים בזמן מלחמה, ולא צריך לדבר על המורים והמורות בבתי הספר של 250,000 המפונים. גם בתל אביב, ברמת גן ובגבעתיים, אנחנו ההורים לא היינו מצליחים לעבור את התקופה הזאת בלי גבורת המורים המורות והמנהלים.

כמו שאומרים שבעבור הילדים שלנו השגרה במצב הזה היא קודש וזה לא הזמן לטלטל את המערכת, את אותה אמירה צריך לומר גם לגבי המורים והמורות. אני לא חסיד גדול של חוזים אישיים, כן משלמים מחיר על זה שאין חוזים אישיים, אבל מרוויחים הרבה יותר בעבודה מאורגנת, בכל פרמטר. לא רק בזכויות העובדים, גם במה מקבלים העובדים והעובדות כשיש עבודה מאורגנת, היום זה כבר מוכח, אם אתם חושבים אחרת אתם תקועים בעולם של לפני 30 ו-40 שנה של אי הבנת החשיבות של העבודה המאורגנת. זה לא הדבר היחיד בו האוצר תקוע בלפני 40-30 שנה. ראינו מה קרה במעבר להפרטה וחוזים אישיים בכל שרותי הרווחה הקורסים של מדינת ישראל, אנחנו לא ניתן לכם להביא את מה שקיים היום בכל מוסדות הרווחה הקורסים במדינת ישראל אל תוך מערכת החינוך – זה לא ייקרה. אבל גם אם אתם עדיין אוחזים בדוקטרינה המוזרה הזאת שחוזים אישיים מקדמים את איכות המערכת, זה הזמן? זה הזמן To rock the boat? אי אפשר במצב הנוכחי, בקטסטרופה של מערכת החינוך, לבוא ולומר: עכשיו תפקידנו, כן, הוא רק להעלות את שכר המורים, לא להשיג שום הישג ארגוני כרגע, יהיה עוד חוזה קיבוצי בעוד כמה שנים, אבל עכשיו, אחרי הקטסטרופה של הקורונה ובעיצומה של המלחמה, עכשיו מייצבים את המערכת, וכן מעלים שכר מבלי לקבל תמורה בשינוי דפוסי הקביעות והעבודה המאורגנת במערכת החינוך. ועם כל המחשבות שלכם חכו עוד כמה שנים.

יש לי בשבילם הצעה, תעבירו להם את הסעיף התקציבי של זהות יהודית – 600 מיליון שקל.

עזוב.

הם ילמדו זהות היהודית יותר טוב מכל אחד אחר.

קביעות ושגרה זה לא רק לתלמידים זה גם למורים, אז חכו כמה שנים עם כל האקספרימנטים שלכם בפרוק העבודה המאורגנת.

תודה רבה, אל תלך בבקשה, כי אני רוצה לתת לאוצר אחריכם, בבקשה חבר הכנסת טייב, יושב ראש ועדת החינוך.

אני אהיה קצר, כדי לתת לך אני אהיה קצר.

אני הולך עכשיו לדיון.

אני רוצה שתקשיב לו כי אני מזמין אותך ביום שני.

אני אהיה ביום שני, ואקשיב עכשיו לתשובה שניתנת בידי האוצר. לי האוצר אמר ביום חמישי, שיש נסיגה מכל הסיכומים, אני הייתי בטוח שחתמו על הסכם, ועכשיו לא עומדים בו, אני פשוט לא זוכר - - - אם האוצר הסכם.

אתם יכולים להעביר לנו את ההסכם ואת המכתבים?

אני שואלת לאיזה מייל להעביר?

תקבלי הכול מסודר. נלך הביתה, נקרא את זה, נתייעץ, נעביר לחבר הכנסת קריב ועוד כמה חברי כנסת.

אפשר לדעת אם יש בכלל הסכם?

יש הסכם.

אבל נאמר באוצר שזה הסכם בעל פה..

היא אומרת שזה חתום.

תכף נשמע את זה.

ככה נאמר, הסכם עקרונות.

כן בבקשה, אדוני, אני קורא לסדר. בבקשה אדוני חבר הכנסת טייב. נסו בבקשה לעזוב את הנושאים האישיים בצד ולדבר לגופו.

אני מדבר לגופו של עניין.

אני מודה לך.

אני לא חשוב כמי שבא לסגור חשבונות, אני רק אומר שצריך לדבר בעובדות, ועם עובדות אי-אפשר להתווכח, ואני מציע, ועם זה אסיים – רן דבר עם המזכירות שלך, שדברו אכן עם מזכירות הוועדה, ואכן ידעו שאתה מוזמן וחבל שלא הגעת, ולא הגעת גם לפני שנה.

אני מצטער שלא הגעתי.

עזוב הכול בסדר.

הנה הוא אמר מצטער.

מודה ועוזב ירוחם. אני לא באתי לסגור חשבונות, ואנחנו פה להביא בשורה גם למורים וגם לתלמידים, בסדר גמור.

לגופו של עניין אני רוצה לשאול שני דברים. קודם כל אני רוצה לצאת באמירה ברורה, שלא תשתמע לשני פנים, ואם השתמע כך אצלי בדיון האחרון, אני בא לתקן.

מצוין.

מורי ישראל צריכים לקבל את המגיע להם בדין ולא בחסד. אני חושב שמסירות הנפש של מורי ישראל, כמו שראינו גם בקורונה וגם בתקופה הקשה – ואני בקרתי אתמול במספר בתי ספר בישובים לא מפונים בצפון, ואני רואה את המצב הקשה והתנאים בהם עובדים מורי ישראל, ואנחנו צריכים להילחם כדי שיקבלו את המגיע להם בדין ולא בחסד. יחד עם זאת, יושבים פה מולנו מועצת התלמידים הארצית. הם ישבו אתי בוועד, ומקפידים להגיע לכל ועדה. אני מדבר עם תלמידי בתי ספר, תיכונים ועוד, לי עצמי יש ילדים בבתי ספר – בתיכון ובחטיבה – לא יתכן ולא משנה מה הסיבה, שילדי ישראל יהפכו להיות בני ערובה של תהליך כזה או אחר, ולא משנה מי אשם – ארגון המורים, האוצר, משרד החינוך, כנסת ישראל או ממשלת ישראל. המורים צריכים לקבל את מה שמגיע להם בדין, תלמידי ישראל צריכים לצאת מהמשוואה. הם צריכים לצאת לטיולים, לצאת לפולין, לקבל את הציונים שלהם. לא יתכן שיש ילדים – תלמידים, שרוצים להגיע לעתודה, ולא יכולים להתקבל לעתודה כי אין להם ציונים. הדבר הזה צריך לצאת מהמשוואה. ואני כיו"ר ועדת החינוך, אעשה את הכול אתכם ביחד יד ביד, תמצאו את הפתרון כדי שבסוף ילדי ישראל לא יהיו במשוואה הזו, לא יהיו במשחק. תריבו עם האוצר, תריבו עם הממשלה, תפילו את הממשלה או תעשו מה שאתם רוצים. ילדי ישראל – תלמידי ישראל, לא צריכים להיות במשוואה הזאת. עכשיו יש לי שתי שאלות לגופו של עניין: נאמר ביום חמישי על ידי האוצר, שחלק מההחלטה של ארגון המורים לחזור מההסכם כזה או אחר, בעל פה או בכתב, תכף נבדוק, הוא שהייתה דרישה של משרד האוצר להביא תוספת למנהלי בתי הספר, ושאכן, עד לרגע זה יש התנגדות של הארגון לנושא – זה מה שנאמר, לא הייתם שם להגיב, אז אני נותן שחזור של חלק מהדברים

תרשמי לך, תתני לנו תשובה.

הדבר השני: אני רוצה לדעת האם בספטמבר אכן הייתה הסכמה, ואני שואל באמת ובתמים, האם הייתה הסכמה לאחוזים מסוימים של הסכמים אישיים. אלה שתי השאלות.

שתי תשובות, קצר וקולע, בבקשה רן.

תודה אדוני. דבר ראשון: אנחנו תבענו במשא ומתן תוספת שכר למנהלים בכמה סעיפים: סעיף ראשון – לתת להם משכורת 13, כי כל שנה כשנגמרת שנת הלימודים, הם עובדים שבועיים בקיץ כדי לסכם את השנה, ועוד שבועיים להכין - - -

קצת יותר משבועיים.

לא, גברתי, אצלי אין פינג פונג, אני נותן לכולם.

משכורת נוספת. דרשנו לשבור את התקרה של תוספת כסף בגין ותק בניהול, שהיום היא עד 16 שנה, ואמרנו לחסל את זה, והייתה לנו גם דרישה וכוונה לדרוש עבורם מעל למשרה אחת, כי היום מורים יכולים לעבוד משרה ורבע, ומנהלים רק משרה אחת, לכן שכר המנהל במקרים רבים נמוך משכר המורה, כי מורה עובד יותר ממשרה, ומנהל עד משרה. אלה היו הדרישות שלנו, והם אמרו לא, אנחנו רוצים לתת למנהלים שכר בשורה אחת, ולנתק אותם משכר עובדי ההוראה. אמרנו שלא יכול להיות שאנחנו נסכים לנתק את המנהלים משכר עובדי ההוראה, אלא שאנחנו רוצים עבורם תוספת במסגרת בה הם נמצאים. אלה היו הוויכוחים, לא היו הסכמות לא לזה ולא לזה.

ולגבי ההסכמה בעניין החוזים אישיים.

לא היה ולא נברא. מה שכן אמרנו, אדוני, סהדי במרומים שאני מתכוון בכל הרצינות למה שאני אומר לך עכשיו. אמרנו שיש רובד ראשון של הסכם קיבוצי, ואנחנו מוכנים במקרים שאתם רוצים, לתת גם רובד שני של הסכם אישי, לאנשים שאתם צריכים למשוך אותם, לתת להם יותר וכדומה, אבל ברגע שאתם מבטלים את ההסכם האישי, יישאר ההסכם הקיבוצי. אנחנו לא רוצים לנתק את המורים מההסכם הקיבוצי, ולתת להם חוזה אישי מההתחלה ועד הסוף. אלה היו הוויכוחים.

עורכת הדין פעיל, רוצה להוסיף?

דרך אגב, רצו חוזה אישי גם למנהלים, לא רק למורים.

כן, רק לומר שאנחנו זיהינו את הדרישה הזו של משרד האוצר – את ההפרטה שתיארתי קודם, ואמרנו לחוזים אישיים, ויש לנו את זה נספח לחוזה הקיבוצי שלנו, ואמרנו, רוצים לדבר על החוזים או רוצים לדבר על שינויים, כמו שאמר מר ארז, אבל בכל מקרה מעולם לא הסכמנו מעולם לא לביטול הקביעות, ולא להחרגה מההסכם הקיבוצי, ולא לביטול זכות ההתארגנות והשביתה. כמו שאני הסברתי, ורן הסביר טוב יותר, למה הסכמנו מההתחלה ועד הסוף. אני גם הסכמתי - - -

הייתה דרישה לביטול זכות השביתה?

בוודאי.

אני יודע מאיזה בית יוצר זה מגיע.

אנחנו גם יודעים, אנחנו זיהינו את זה - - -

חצופים.

הלכתי לקרוא מאמרים כדי להכיר את בית היוצר הזה, וזיהיתי את זה אחד לאחד אצל משרד האוצר ונציגיו – אחד לאחד, בדיוק מה שכתוב במאמרים הקשורים לחינוך בפורום קהלת. אנחנו הטסט קייס הראשון. הסכמנו בדיוק שהמורה מעל ההגנה הקיבוצית והביטחון התעסוקתי - -

לא יעלה על הדעת במדינה דמוקרטית.

- - והקביעות, וזכות השביתה, וזכות ההתארגנות, מעל זה, באמת, מה שהם רוצים כדי למשוך עוד מורים. המורים סובלים מזה שאין מורים, מורים סובלים מזה שהפרופסיה הזו נהיית כפי שהיא היום.

תודה רבה גברתי. סגן הממונה על השכר, בבקשה.

תודה רבה על האפשרות להתייחסות, למרות שנראה - - - למרות שכבר הובעו פה התייחסויות בנוגע להתנהגות שלנו, כמו: חצופים, שוביניסטים ואחרים.

שוביניסטים לא אמרתי, אמרתי שזו חוצפה, ולא התכוונתי אליך, לא אמרתי לגופו של אדם. זו עדיין חוצפה.

יושב-ראש, שום דבר הוא לא אישי.

בבקשה.

אני גם משרת ציבור שבא לעשות את עבודתו המקצועית, ולא את ה - - -

אני מגן על משרתי ציבור.

ואין פה פן אישי בתהליך, אני רק חושב, שחשוב לבית הזה, וגם לציבור, וגם לנוכחים החשובים להבין, שכדי להיכנס לתהליך המשא ומתן, חשוב לשמוע גם את הצדדים שמנגד, שהיו שם באותם חדרים, ימים על גבי ימים ושעות על גבי שעות, ומאז מצויים בחדרים.

אני יכול להגיד לכם דבר אחד: אני בתפקידי, כל מה שאנחנו מנסים לעשות זה להגיע לפתרון של המצב, שאני גם כמשרת ציבור וגם כאזרח, רואה אותו כמאוד קשה בלשון המעטה. דברו פה על הקורונה, ובתחילת הישיבה הייתה ישיבה מאוד חשובה, בה התייחסו למצב הנוכחי שלנו עם החטופים, ולא צריך להרחיב בנושא. ברור לנו כמשרד האוצר, שהפגיעה שמתבצעת היום בתלמידים ובמורים כתוצאה מהעיצומים, היא פגיעה בלתי נסבלת, וכל מה שאנחנו עושים כל הזמן, הוא לחשוב איך אנחנו פותרים את המצב, ולנסות כל דבר כדי לפתור את המצב. הגענו למסקנה שהדרך המהירה והנכונה ביותר לטובת המורים, התלמידים, ומערכת החינוך, היא להגיע להסכם כמה שיותר מהר, ועל מנת להגיע להסכם, כל מה שאנחנו מבקשים הוא להיצמד להסכמות אליהן הגענו ב-31 באוגוסט.

אפשר לפרסם אותן?

רגע, אדוני, אני מנהל את הישיבה למיטב זכרוני.

אני מממש מבקש, והייתה פה התייחסות ארוכה, שאם תרצו להביו את דבריי, תצטרכו להקשיב להם במלואם – דבר רודף דבר.

בבקשה.

אמר רן בצורה נכונה שהמשא ומתן הזה נוהל החל מפברואר 2022, למעשה שנה וחצי, והיו מחלוקות במהלך הדרך, אגב הדרישות שלנו כמעט ולא השתנו מתחילת המשא ומתן. אחרי המשא ומתן המאוד-מאוד ארוך הזה, שלקחו בו חלק באופן אישי שר החינוך, ושר האוצר, ויושב ראש המרכז לשלטון מקומי, ורבים מנציגי משרד החינוך, ונציגי המרכז לשלטון מקומי, וצוות שלם במשרד האוצר וגורמים רלוונטיים אחרים, הצלחנו להגיע לקראת פתיחת שנת הלימודים להסכמות. זו שיטת עבודה שאנחנו נוהגים בה מול כל ארגוני העובדים. הייתי שותף ללא מעט הסכמים – כך לדוגמה עשינו במסגרת הסכם המסגרת עם הסתדרות העובדים הכללית החדשה – מתכנסים לחדר, ומגבשים רשימה של הסכמות עקרוניות. מאותה רשימה של הסכמות עקרוניות יוצאים לניסוח של הסכם מפורט, וזה השלב אליו ניגשנו ב-1 בספטמבר. לצערי, הייתה פה אי הבנה מוחלטת של ההסכם שנחתם ב-12 בספטמבר, אתם מוזמנים לראות אותו, יעבירו לכם אותו, תקראו אותו. הוא לא קשור ולא מתייחס בכלל להסכמות אליהן הגענו ב-30 באוגוסט. ההסכם הזה היה תוצאה של דרישה חדשה שהגיעה אלינו ב-3 בספטמבר, שדברה על מתן מקדמות ותשלום רווחה לארגון המורים. היה לארגון המורים חשוב שנעביר כסף לקרן הרווחה שלו, ושנתן מקדמה בגובה 2,400 שקל למורים. הסכמנו לכך, והמשכנו לנסח את ההסכם המפורט – הסתכלו על ההסכם הזה, זה מה שהוא אומר. כבר בהסכם הזה כתוב, מפורש, מבואר ומפורט, שככל ולא נגיע להסכמות, המקדמות האלה ינוכו. אנחנו הגענו למצב, אני חוזר למשא ומתן העיקרי, ישבנו אתמול בחדר אחד - - -

כתוב הסעיף שאם לא תגיעו להסכמות המקדמות יילקחו בחזרה?

כן.

כתוב שאם לא נגיע להסכם עד 1 בדצמבר, הממונה על השכר יכול להודיע על ניכוי המקדמות 30 יום מראש.

יש בקשה לוועדה.

רגע, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לתאר בפניך את פני הדברים.

בבקשה, זה חשוב.

בזעיר אנפין, כיוון שקשה לתאר, לא משנה כמה זמן אדבר, משא ומתן שלוקח שעות על גבי שעות על גבי ימים. לדוגמה: ישבנו אתמול בחדר אחד: נציגי ארגון המורים, אנחנו – נציגי משרד האוצר, נציגי המרכז לשלטון מקומי, נציגי משרד החינוך, חלקם בכירים מאוד. כל האנשים שהיו בחדר היו באותו חדר בו סוכם על החוזים האישיים, וכולנו פנינו אתמול לרן, הסכמת לחוזים אישיים לעובדי ההוראה והמנהלים בחטיבות העליונות. אני רוצה להסביר בנוגע לחוזים האישיים: הם לא פגיעה בעבודה המאורגנת, לא בקשנו לבטל את זכות השביתה – זה ממש לא נכון. זה כלי עבודה שמאפשר העסקת מורים טובים יותר, לא טובים יותר, סליחה. העסקת מורים במנגנון שהיום בלתי אפשרי במסגרת ההסכם הקיבוצי. כשרוצים להביא מורה שמתמחה במשהו, או מורה שעובד בהייטק, ורוצה לעבוד במקביל ללמד, מגוון הסברים אחרים שמשרד החינוך יכול להרחיב עליהם. הכלי הזה מאפשר את זה, כמו שהוא מאפשר, אגב, במקומות אחרים, מנגנון העסקה נוסף.

עוד אוסיף ואגיד, שאין מקום בשירות הציבורי שאין בו מנגנון של העסקה בחוזים אישיים – בשירות המדינה, בכל השלטון המקומי, וגם בהסתדרות המורים. להזכירכם: ארגון המורים מייצג את כיתות י'-י"ב, הסתדרות המורים מייצגת את כל עובדי ההוראה משלב הגן עד כיתה ט'. בהסכם עם הסדרות המורים, הגענו להסכמה על חוזים אישיים למורים שמאוגדים בהסתדרות המורים. למעשה אין אף ארגון עובדים כמעט שאין אתו הסכמה לחוזים אישיים, וזה לא בגלל שהכלי הזה הוא לא כלי שמוביל להפרטה או פוגע בעבודה המאורגנת, זה כלי העסקה יעיל לצרכים מסוימים, כי ההסכם הקיבוצי המסועף, שהולך עשרות, מאות ואלפי שפים של הסכמים, מאפשר העסקה גמישה שנדרשת בהרבה מאוד מקומות. וזה באמת המקום היחידי. כמו שאמרתי בוועדה ביום חמישי, וכמו שכתב מנכ"ל משרד האוצר, וכמו שממונה על השכר אמר ליושב ראש ארגון המורים, וכמו שהתייחס שר החינוך, כמו שהתייחסו נציגי משרד החינוך והמרכז לשלטון מקומי, הייתה הסכמה מפורשת על כל העקרונות ב-30 באוגוסט. לנסות עכשיו ולפתוח שוב את המשא ומתן, זה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות, לטובת המורים ומערכת החינוך. גם משרד האוצר באופן מפתיע לא מעוניין בכך, למרות השינוי הדרסטי שקרה לנו ב-7 באוקטובר. לטובת המערכת, המורים והתלמידים, אנחנו חושבים שנכון להיצמד להסכמות, זה מה שיביא את ההסכם הכי מהר שאפשר, כל סטייה וכל ניסיון לעשות סיבוב נוסף של משא ומתן, יוביל אותנו לדחייה. והעיצומים שנעשים היום, שהתייחסת אליהם כאילו אנחנו מודים לארגון המורים שלא השבית, פוגעים לדעתי שבעתיים בתלמידים, כי הם לא מאפשרים להם לקיים שוב שגרת הוראה. אולי שביתה מלאה הייתה מביאה אותנו לפתרון מהר יותר, כל מה שאנחנו רוצים - - -

אתה מציע להם לעשות שביתה מלאה?

אני מציע להיצמד להסכמות שהגענו אליהן לפני פתיחת שנת הלימודים, ובאמת ישבנו אתמול בחדר – כל הנציגים, ואחד אחרי השני אמרו לרן – אתה הסכמת לחוזים אישיים. זו גם לא מציאה גדולה, אפשר לראות את זה. ברשותכם, לסיכום וכדי לסבר את האוזן – כולנו פה מכירים משאים ומתנים, נתקלתם אי פעם במשא ומתן שמסתיים בזה ש"אתה תיתן לי תוספת שכר", או "אתה תיתן לי ואני לא אתן לך כלום ואני לא מסכים עם שום דבר שאמרת"? ההצעה שדובר עליה שהוצגה כאן היא: "בואו, תנו לנו את תוספת השכר ונמשיך לדבר על הדברים האחרים". אז אני חושב שזה לכשעצמו מעיד על המצב. אני חוזר ואומר שהייתי שמח שהוועדה הזאת תקרא בעוז שניצמד להסכמות 31-30 באוגוסט, אליהן הגענו. נחתור להגיע להסכם כמה שיותר מהר, אני חושב שזה אפשרי, אנחנו כמשרד אוצר, וכל הצוות שאתי, נעשה כמו שאנחנו עושים את כל מה שאפשר כדי להגיע להסכם הזה כמה שיותר מהר.

תודה רבה לסגן הממונה על השכר, יש לי רק שאלה אחת, ואני לא מייצג צד כזה או אחר, אלא את העניין: האם האוצר מוכן לכבד את הסכם הביניים שנחתם? זו השאלה הראשונה.

אני אענה: הסכם הביניים שנחתם כובד במלואו, והסתיים. אני אתאר אותו בפרוט. יש בו מספר מרכיבים מאוד מצומצם: 1. לשלם מקדמה – שילמנו למורים מקדמה של 2,400 שקל; 2.לשלם 50 מיליון שקל לקרן הרווחה של ארגון המורים – שולם – שילמנו. יש בה מרכיב של מיצוי של שנה מסוימת, של 2022 מטעם ארגון המורים. בזה מסתיים ההסכם, ושקט עד 1 בדצמבר שחלף, וסעיף ניכוי מקדמה. בזה מסתיים ההסכם. ההסכם הזה הושלם במלואו וכובד במלואו בצורה מלאה באופן מוחלט.

יש לי עוד שני סעיפים. אין לי את הכלים להגיד מה, איך ולמה, אני מודה שאין לי. אני מנסה למצוא את הגישור, ולעשות מעין שולחן עגול יחד עם חבר הכנסת טייב שהוועדה שלו דנה בעניין הזה.

אבל עוד לפני, אדוני היושב-ראש, יש לי בקשה לאוצר, למרות הסכם הביניים, ולמרות שנכון שחתמו שאם לא יכובד הם ינכו, אנא מכם, אל תנכו את הדבר הזה. תנהלו את המלחמה הזו, נגבה אתכם, נגבה את תלמידי ישראל, נוציא אותם מהמשוואה, לא יתכן שבזמן כזה - - -

חבר הכנסת טייב, אני מקדים את הסיכום, כי זה בדיוק - - -

חבר הכנסת טייב, רק אתייחס שנייה במילה.

דקה אחת.

אחד מהדברים שצריך לשים לב אליהם, הוא שאנחנו מתמודדים במקביל עם עיצומים מאוד כואבים לתלמידים. אל לנו להתעלם מזה. קצרה הידיעה מלתאר את הפגיעה העמוקה. ככלל, כגישה, כתפיסה – אנחנו בממונה על השכר, לא יכולים לעמוד מנגד כשיש עיצומים, ולהגיד – "אנחנו ממשיכים לשלם שכר רגיל". אנחנו נדרשים לשלם שכר ראוי בהינתן העבודה שניתנת, וכשיש עיצומים אנחנו צריכים לנכות שכר ראוי. הדבר השני הוא שבהינתן המצב אליו הגענו, שיש התכחשות מוחלטת להסכמות מפורשות שהיו, כמו שכל מי שהיה בחדר אומר, אנחנו גם לא יכולים להמשיך להשאיר מקדמה באוויר.

תודה רבה. קודם כל הוא אמר לפרוטוקול, שמכבדים את החתימה על הסכם הביניים. הוא אמר את זה, נרשם בפרוטוקול כרגע, גברתי עורכת הדין פעיל; שנית: הוועדה מבקשת – זו בקשה של חבר הכנסת טייב ושלי – בבקשה לדחות את המקדמה לאחר החגים. לא יקרה לאוצר שום דבר. רק הפרוצדורה של להיכנס להחזר תעלה סכום כסף נכבד בהחזרה ובתשלום פעם נוספת. בקש מהממונה על השכר, מנכ"ל משרד האוצר ושר האוצר בשם הוועדה, להמתין עם הניכוי הזה עד לאחר החגים. למה הבקשה? כי הבקשה הבאה היא הבקשה הזו: הוועדה דוחה את הדיון הבא מיום שני הקרוב, אני צריך אותה אדוני סגן הממונה, הוועדה דוחה ליום שני בעוד שבועיים. הבקשה של הוועדה מכם ומהצד הזה, להיכנס לחדר סגור ולקיים שולחן עגול, עד שלא יעלה עשן אל תבואו לכאן. גברתי, אני לא יודע מי את, אני מניח שאת ממשרד סגן הממונה על השכר.

לידי גלי, רכזת צוות חינוך אצלנו במחלקה.

גלי, בבקשה, אני אומר את שמך ולא אומר גברתי, גברתי בבקשה. אני חוזר עוד פעם על מה שבקשתי: הוועדה מבקשת לא לקזז בשלב הזה את המקדמה של 2,400 שקלים עד לאחר החגים. תנו לנו קרדיט, הבית הזה – הרשות המחוקקת ממונה עליכם, הוא ממונה על הפעילות ועל הפעילות של הרשות המבצעת שאתה חלק מממנה, לכן הרשות המחוקקת שממונה עליכם, מבקשת, אפילו לא דורשת, מכם שתעבירו את בקשת הוועדה, יחד מצטרפים אליי חברי הכנסת האחרים, לדחות את ההחזר, יש סכסוך רשום בסדר, בסך 2,400 שקלים עד אחרי החגים, זו הנקודה הראשונה, בתקווה שאנחנו נגיע - - - אני אתן לך, אני מנסה לא לנהל משא ומתן, אלא רק בקשות.

אני אפשט את הסיטואציה. לא הייתה לנו כוונה לנכות את המקדמה לפני פסח. בכל אופן ההסכם אומר שצריך להודיע 30 יום לפני.

בסדר, פסח זה קצת יותר אם אינני טועה.

ההודעה הזאת מסתיימת באמצע אפריל. הניכוי, ככל שיהיה יהיה ב-1 במאי, זה אחרי פסח.

עד אז אנחנו מקווים שנגמור את המשא ומתן, למרות שזה כתוב, אני לא מתכחש למה שכתוב.

אפשר לעצור את העיצומים עד אחרי פסח.

עורכת הדין פעיל, שנייה, אני אתן לכם, אני מנסה למצות את הדיון כדי שלא נעלה על מוקשים. ודבר שני, יש לי בקשה, אני הכרזתי שהוועדה הזו תעבוד כל יום שני, אז לא יום שני הקרוב, אלא יום שני שאחריו. אני כבר מכניס לסדר היום הגעה של כל הנוכחים המעורבים במשא ומתן, אני יכול לוותר על משרד החינוך אם לא ירצו לבוא. תצאו ממני, תעברו לצד המסדרון, ותקבעו מועד לשבת – היום בערב , מחר בצהריים, מחר בבוקר – את תעזבו את הנושא עד ליום שני בעוד שבועיים. אם תרימו טלפון ותגידו חתמנו, אז תודה רבה, הדיון בעוד שבועיים מתייתר. בעוד שבועיים אני מניח שיהיו פה הרבה מאוד חברי כנסת, כי יש פגרה, ואני הוועדה שתמשיך לעבוד, הם ירצו לבוא גם כן לעבודה. אנחנו רוצים לבוא עם בשורה, רוצים לסיים את הסאגה הזו לטובת ילדי ישראל, ורק אחר כך למורים עצמם. אז יש לי בקשה לך גברתי חברת הכנסת פעיל - - -

עורכת הדין.

עורכת הדין, סליחה, תראי מה זה, קיצרתי לך את הדרך. עורכת הדין פעיל ורן ידידי, בבקשה, הנה ביקשתי מהם, היכנסו לתוך חדר סגור עד שיעלה עשן, תקבעו את המועדים, סיימו את זה.

אפשר שהעיצומים יעצרו בינתיים?

דקה, אני אתן לכם, לא עסקתי גם בזה, אני לא מאמין שאצטרך להיכנס למן - - -

זו הבעיה.

דקה נשמע את הבעיה הזו ונראה מה אנחנו יכולים לעשות אתה. אז זו הבקשה של הוועדה: שני הנושאים האלה. בתור, מי עכשיו, ארגון מנהלי בתי הספר?

אני אשמח.

בבקשה גברתי. ואחר כך מועצת התלמידים, אתם הכי חשובים.

בגלל שאנחנו פה.

הם הכי חשובים ואנחנו יושבים לידם.

אתם חשובים, אני לא אסיים את הדיון בלי לתת לכם לדבר, אבל תחליטו מי, לא כל החמישה.

אל תדאג.

יש להם יו"ר, והם עושים עבודה נפלאה, מזל שהם פה.

בבקשה.

קודם כל אומר, שכבוד להיות בוועדה.

תציגי את עצמך.

אורית גור כהן, יושבת-ראש משותפת של מנהיגים – ארגון מנהלי בתי הספר. כבוד גדול להיות בוועדה ששמה את נושא החטופים בראש סדר העדיפויות. תודה.

אני רוצה להגיד שחינוך נמצא - - - אנחנו לא עוצרים ועושים חינוך מתי שמתחשק, חינוך עושים כל הזמן, וחינוך עושים עם דור העתיד, וחינוך עושים ביחד עם הורים. מנהלי בתי הספר הם צד בתוך העניין הזה. אנחנו במצב של מערכת חינוך קורסת, זו לא סיסמה. אנשים אומרים את זה, אבל אף אחד כנראה לא מבין מה זה אומר במהלך היום-יום מה זה אומר. זה אומר שמנהלי בתי הספר שצריכים לפתוח שנת לימודים בקרוב לא מסוגלים לעשות את זה, כי חסרים להם מורים, יועצים או אנשים פארה רפואיים.

גברתי, שלוש דקות כמו לחברי הכנסת, אין לי ברירה כי אני רוצה לתת לכולם. אני מתנצל

נעמוד בקצב. נשתדל לעשות את זה הכי מהר.

מעתה ואילך כל אחד שלוש דקות.

יש לנו אחריות על הילדים האלה, שעברו קורונה ועדיין נמצאים בתוך התהליך של המלחמה. חלקם איבדו חברים, חלקם מפונים, חלקם עוד שנייה ילכו לצבא. לילדים האלה מגיעים ערכים, הרבה לפני כל דבר אחר; מגיע להם לצאת לטיולים שנתיים; מגיע להם להיות כמו כל אחד אחר עם תעודת בגרות; מגיע להם הרבה מאוד דברים שהם גם חלק מהאחריות שלנו. מי שנמצא שם בפועל בשורה התחתונה ביום יום הם מנהלי בתי הספר שצריכים להחזיק ולמשוך את השמיכה הזו, בלי המורים, עם תלמידים שנמצאים בעיצומים, בלי לתת להם ציונים ובלי להוציא אותם לטיולים. המצב הזה הוא בלתי אפשרי. מדברים פה בצדדים, אבל יש צד אחד שהוא צד של חינוך לדור העתיד, לעזור להם לסיים בצורה הטובה ביותר. גם המורים צריכים בהחלט להיות חלק מהתהליך הזה ולקבל את שכרם, כדי שיהיו לנו מורים טובים יותר, אבל זה לא מספיק. עכשיו אני רוצה להגיד משהו שהוא המנדט שלנו וזו הדקה שלי: עניין מנהלי בתי הספר – אין חולק, אני חושבת, שכשיש מנהלי בתי ספר טובים, לא משנה מה אנחנו מוצאים, מערכת החינוך עולה, וכשיש מנהלי בתי ספר פחות טובים, המערכת ביום-יום הולכת ופוחתת. אין לנו מנהלי בתי ספר ואין ייצוג למנהלי בתי הספר בהסכם הזה. אם רן ארז מדבר על שבועיים של עבודה של מנהלים, הוא לא מבין מה זה לעבוד בקיץ – אולי יש שבועיים חופש. מנהלי בתי הספר הם אלה שמובילים את הסירה הזו גם בקיץ וגם בחופשים 24/7. מגיעות להם טבלאות שכר נפרדות, מגיעים להם תנאים נפרדים ומגיע להם להיות מנהלים שמובילים מערכת כמו שצריך להיות כדי שיגיעו הטובים ביותר לנהל את בתי הספר ולהוביל את המערכת שנמצאת בקריסה, כי מי שנמצא בשטח הוא זה שיכול להוביל. ואני רוצה להציע בתוך כל המערך הזה, שמי שמבין טוב מאוד, וגם דואג למורים, לתלמידים ולמערכת כולה הם אנחנו. אנחנו מוכנים לבוא ולשבת בהסכמי השכר ולעזור לשני הצדדי להגיע להסכמה הזאת.

אל תסבכי את העניין, לא יצא מזה, אני לא יודע כמה אלפי מורים יש, אבל לא יצא מזה.

אני מבטיחה לך, שאנחנו באמת רואים את המערכת ו - - -

אבל אתם בחרתם, אני לא כל כך יורד לסוף דעתך, אני מצטער.

מה בחרנו?

את המנהיגות שלכם.

אנחנו לא בחרנו את המנהיגות, אתה רוצה לפתוח את זה עכשיו? חבל.

לא, ממש לא, אין זמן.

זה ארוך, מספיק שרן שעמד לפני כמה שנים והסביר לי למה צריך רק משרה של 100%, ועכשיו מדבר על קצת יותר, כדי להבין כמה הייצוג לא מתאים למנהלי בתי הספר.

אבל זו לא הוועדה.

בסדר, אתה העלית את זה.

לא, אני ממש לא.

אני דברתי על זה שצריכה להיות מערכת חינוך טובה יותר, וכל הצדדים צריכים להיכנס ולטפל בכל הדברים לפני שנהיה בקריסה, ולשים את מנהלי בתי הספר בסדר העדיפויות לא פחות מאשר כל אחד אחר. תודה.

תודה רבה על הדברים. הדברים שלך נשמעו גם אצל מי שמייצג אתכם.

אני גם הייתי רוצה לדבר כמנהל בית ספר.

לא, עכשיו אלו תלמידים, אני אתן לכם.

אני מנהל בית הספר היחיד בשולחן.

בבקשה אדוני, שכנעת.

אני היחיד שנפגש עם התלמידים, ואני היחיד שנפגש פנים אל פנים עם מורים.

יש פה גם מורים.

רק, שם בבקשה, ואיזה בית ספר אתה מנהל?

שמי גילי שילה, ואני מנהל בית הספר הניסויי בירושלים. אני יושב כאן עם דמעות מתחילת המפגש עם סדרי הגודל של משפחות החטופים שישבו כאן, ומאז אני במבוכה. התפקיד שלי כבר שני, מאז שאני מנהל בית ספר, הוא להגן על התלמידים ועל צוות המורים שלי מעולם המבוגרים, שתפקידו לעזור לנו והוא רק מפריע. התפקיד שלכם כנבחרי ציבור הוא לעזור לי לעשות את העבודה שלי ולחנך את המדהימים האלה שיושבים כאן, שאין להם תיקים עם משקעים על הגב, ואני אמור להוביל אותם להיות בוגר אחראי בעל ערכים. אתם מפריעים לנו ארגון המורים, האוצר, המבוגרים האחראיים. אנחנו מגנים עליהם מהמבוגר האחראי שאמור לעזור לנו. אני אמור לשקר כל יום למערכת, כי המערכת מנחה אותי איך לשקר לה על אין סוף דברים. 2,400 מכאן או מכאן, יצאנו או לא יצאנו לטיול, עיצומים או כאלה. כל העיצומים האלה גורמים למורים לעבוד קשה יותר. התלמידים רואים איך אנחנו קורסים תחת הנטל. אני מנהל בית ספר תיכון כבר ארבע שנים, לפני כן ניהלתי חטיבת ביניים. אני ארבע שנים תחת קורונה ותחת מלחמה, מגן על התלמידים והמורים שלי. אתם צריכים להיות המבוגר האחראי כאן, ולצערי אתם לא. תפסיקו עם משחקי הכוחות הילדותיים האלה. יש ביטוי שאומר "כל מה שלמדנו למדנו בגן הילדים". חזרו לגן הילדים ותראו את הילדים משחקים. צאו לפגרה, בפגרה תלכו לגני הילדים, ותראו את הילדים משחקים בארגז החול, ותלמדו קצת ערכים בסיסיים, ואז תסתכלו לילדים האלה בעיניים; ואז תסתכלו למורים ולצוות המנהלים שעובדים מול הילדים – מול דור העתיד. תראו מה זה דור העתיד, תרדו קצת ממגדל השן ותסתכלו בדור העתיד שלנו. תודה רבה, ואנחנו מאחלים לכולנו בהצלחה.

תאמין לי, החזרת אותי ל - - - אתה ירושלמי, אז אתה מכיר. בכל הכאוס והלחץ שהיה עליי כמפקד מחוז ירושלים, בתקופה המטורפת והקשה, פעם בשבועיים, לחצי יום, הייתי קונה ארטיקים או לקקנים, בירושלים אומרים סוכריה על מקל, נכון? מציצה אפילו אומרים? הייתי נוסע לגן בלפיד, מוריד את החולצה עם הדרגות, שם טי שירט ונכנס לארגז החול עם הילדים, שוכח מכל הצרות ומקבל אנרגיות מאותם ילדים קטנים לנהל את הטירוף הזה שהיה פה למשך ארבע שנים לעוד שבוע נוסף. אני מבין מה אתה אומר ואני אפילו מתגעגע לזה – לא לכאוס שהיה פה, אלא לארגז החול.

תודה רבה.

זה ככה עלה לי, אני מתנצל. בבקשה.

ספיר מוספי, יושבת-ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית. אתי גם חבריי שהם גם נציגים במועצה. ביום חמישי שעבר, רבע מיליון תלמידים קיימו שביתת תלמידים, והעבירו מסר לוועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת – לא נעבור בשקט על הפגיעה בנו. ביום חמישי הזה אגש לבגרות שלי באזרחות. כבר שנה וחצי שתלמידי התיכונים סובלים מעיצומים. העיצומים האלה שמים לעצמם מטרה, לקחת כל דבר שעלול לסייע לנו לסיים בכבוד את מערכת החינוך. בסוף השנה שעברה, בכיתה י"א, אמרו לי שאצא למסע לפולין – המשפחה שלי ואני מאוד התרגשנו שאזכה לצאת וללמוד על ההיסטוריה של העם שלי ושל המשפחה שלי. אבל אז הגיעו העיצומים, ולקחו ממני את האפשרות להתחבר באמת לאסון הכי גדול שקרה לעם היהודי. ואז הודיעו לנו, באמצע כיתה י"ב, כשאמור להיות לנו טיול – טיול שנתי אחרון, כל השכבה שלי התלהבה, ואז גם זה נלקח מאתנו – בגלל העיצומים. השכבה שלי תישאר לא מחוברת לארץ היפה שלנו. ואז כשהתחילו שוב העיצומים, לקחו מאתנו גם את הציונים, וכל דרך לדעת מה מצבנו בחומר.

זוכרים את הבגרות שלי באזרחות? השבוע אגש אליה בלי ציון הגשה, בלי דרך לדעת מה מצב הציונים שלי – כנראה שלא טוב. כולכם צריכים לעצור ולחשוב מה אני אמורה ללמוד מבגרות כזאת באזרחות? כל תלמידי התיכונים אבדו כבר כל חלק מבית הספר שאמור לעזור להם להיות תלמידים טובים יותר, ובהמשך גם אנשים טובים שיוצאים לחיי האזרחות.

אנחנו היום כאן בוועדה לביקורת המדינה לא רק כדי לצעוק על הפגיעה בתלמידים, אלא גם כדי להזהיר אתכם מפני הפגיעה במדינה. אותה שכבה עליה אנחנו מדברים – אנחנו: אנחנו הדור הבא של חיילי צבא הגנה לישראל שיתגייסו להגנה על הארץ הזו מבלי להכיר אותה; אנחנו הדור הבא של ההייטק בישראל, ואנחנו מגיעים אליו בלי תעודת בגרות; אנחנו הדור שלקחתם לו כל סיבה לשלוח את הילדים שלו למערכת החינוך הישראלית.

בואו נשאיר אותם למשא ומתן – היום, עוד השבוע. מאז, אנחנו התלמידים לקחנו יוזמה, אותו הרגע, בשיתוף המרכז לשלטון מקומי, ויזמנו פגישת עבודה בין הצדדים שהתקיימה אתמול בערב. הפגישה אתמול הייתה הפעם הראשונה בה הצדדים נפגשו בשבועות האחרונים. בסיפור הזה, אנחנו התלמידים, בתפקיד המחנכת שמנסה לגשר בין התלמידים, ולהסביר לכל אחד מהם שהוא צריך לשבת ולדבר עם השני ולהתפשר. אנחנו מצפים מהצדדים להמשיך בישיבות העבודה, להתפשר ולהגיע להסכמות. יותר מהכול, אנחנו מצפים מכל הגורמים המעורבים לזכור את המטרה הכי גדולה בישיבות האלה. להסכים ולסיים את הפגיעה בתלמידים לשנים הקרובות. אם לא תהיה התקדמות משמעותית בפגישות העבודה בשבוע הקרוב, כי אין לנו את השבועיים, אנחנו לא יכולים להגיע לקיץ, אין לנו את חודש מאי ויולי – יש לנו שעון, אני מסיימת י"ב בחודש יוני, אז אנחנו נחריף את הצעדים שלנו לקראת חופשת הפסח.

נראה לי שהיטבת לייצג את פורום התלמידים, הזעקה שלך נשמעה גם לארגון המורים וגם לסגן הממונה על השכר. קחו את הדברים שלה ושל אדוני המנהל, אני מתנצל שאני לא זוכר את שמך.

גילי.

שימו אותם במוקד, ומהם תצאו. אני לא יכול לייצג יותר טוב משני הפורומים האלה – גם גילי כמנהל בית ספר, וגם ספיר. אני לא יכול לומר מלים טובות יותר ומשפטים נוקבים יותר, ממה שהיא אמרה. זו לא אמירה, זה לא נאום, זו זעקה. אלה הילדים של כולנו.

זה בשטח.

זה דור העתיד, זה החיילים, זה הכול – בלעדיהם אין מדינה. בבקשה, תשבו בשבועיים הקרובים – סגן הממונה על השכר וידידי רן ארז, וסיימו את הסאגה הזו. אני רוצה להודות לך על המילים, על הדברים המאוד-מאוד חשובים שלך. משרד החינוך בבקשה. קצר וקולע. כן אדוני.

שמי יובל אוליבסטון, אני סגן יושב ראש המזכירות הפדגוגית, בעבר הייתי מורה שנים רבות, הייתי גם מנהל חטיבת ביניים. אני במטה כבר כמה שנים. אנחנו מצרים במשרד מאוד-מאוד על הפגיעה בתלמידים, ומייחלים לפתרון מהיר לטובתם. אנחנו תומכים מאוד בשיפור מעמד המורה והתנאים עבור המורים, והנושא הזה שהוא במוקד המשא ומתן, נמצא קודם כל על שולחן העבודה באופן שוטף. אני מצטרף מאוד לדברים שנאמרו פה קודם, על הצורך להוציא את התלמידים מהמשוואה של המשא ומתן. אני חייב להגיד שדוח מבקר המדינה על הערכות מערכת החינוך לשוק העבודה המשתנה, שעומד בכותרת של הדיון הזה, לא נידון כאן היום. בשבילו הגעתי, כדי להציג את הדברים. זה כבר הדיון הרביעי בעניין, ומערכת החינוך עוברת שינויים פדגוגיים מהותיים בשנה-שנה וחצי האחרונות, בעקבות הדוח הזה. אומר בקצרה, ממש במשפט. רק אתן דוגמה לתוכנית חדשה שהושקה אתמול ונקראת "תהודה", שהיא תוכנית לחיזוק ההוראה הדיגיטלית לקראת המערכה הצפונית. יש תוכנית מסיבית מאוד שאנחנו עוסקים בה בנושא הזה, עם הרבה שינויים פדגוגיים בתוכניות הלימודים. אבל מכיוון שזה לא נושא הדיון כרגע, אני לא אעמיק בפרוט הנקודות, רק אגיד הפדגוגית במשרד, עוסקת הרבה בקידום הנושאים האלה – גם בתוכניות הלימודים, גם בהכנת המורים, גם בהשתלמויות, גם בהדרכה של המורים. תוכניות הלימודים עוברות שינוי מהותי, אז אני מקווה שנשמע את זה יותר מפורט בהמשך.

תודה רבה. אני בהחלט מבין אותך. מר שיף, יו"ר הנהגת ההורים בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני יושב בדיון הזה, ואני שומע את הצדדים כבר מעל חודש, מאז שהודיעו שיש עיצומים, ואני כל פעם נדהם מחדש. עכשיו כששמעתי בכלל את הדברים, אני פשוט לא מצליח להבין מה קורה פה. שמעתי את עורכת הדין סיגל פעיל, שאומרת שחתמו על הסכם קיבוצי ב-2011 על סוג מסוים של חוזים אישיים, כי לא הצלחתי לבין את ההבדלים.

הסכמים אישיים.

ומשרד האוצר אמר שהוא דורש חוזים אישיים. תעזרו לי פעם להבין מה ההבדלים בין הדברים האלה? ואני אגע לעצם העניין. עת מלחמה, כולנו במשבר הקשה ביותר שחווינו מאז קום המדינה. התלמידים והתלמידות שחוו את הקורונה, נפגעו מה-7 באוקטובר, שנפגעו המלחמה זקוקים ליציבות, ומי שאחראי לזה הוא בראש ובראשונה המדינה. ותסלחו לי כולכם – משרד החינוך בראשם. תפסיקו להוציא אותו מהמשוואה, יש לו אחריות על הילדים שלנו, זה התפקיד שלו. כנראה שמשרד האוצר, משרד החינוך וארגון המורים רואים אחרת את הנוער שלנו, או שהם שקופים בעיניהם. אנחנו לא רואים שום הסבר שבמשא ומתן כזה, שנחתם בו הסכם עקרונות בעל פה, יעזרו לי איך עושים כאלה דברים, נמשך מעל שנה – המשא ומתן האמתי, ואלוהים יודע כמה זמן נמשך המשא ומתן הלא אמתי.

היה את דוח המועצה לשלום הילד ועמותת ניצן, שכתבו כמה תלמידים ותלמידות נפגעו, וכולנו מתעסקים לא בעיקר. חברים – הנוער שלנו קרס, תלמידים נוטשים את מערכת החינוך – לא מגיעים לבתי הספר. צריכים להבין את המשמעות של זה, להחזיר אותם למערכת החינוך. זה אירוע, זה לא דבר פשוט. בעוד מספר חודשים הם לצבא. שמעתם מה ספיר אמרה? הם לא מכירים את המדינה שלנו. אנחנו נבקש מהם להילחם, מה אנחנו מצפים מהם? אנחנו - - -

הם גם לא יכולים להתמיין בגלל - - -

תכף נדבר על זה. פרסמנו סקר, שענו עליו אלפי הורים, ואני רוצה לתאר לכם מה הם כותבים, מהי הפגיעה: אין מבחנים, אין טיולים, אין מתכונות, אין בגרויות, אין סיום שנה ואין מגמות. מה המשמעות של זה? אין עתודה, אין מיונים לקורסים בצה"ל, אין אוניברסיטה למי שלא הולך לצה"ל, ומה זה אומר? אין חינוך, אין ערכים, אין תרבות, אין כלום, אין עתיד.

הוויכוח הזח חסל את מערכת החינוך, וצריך לעלות מעליו, להגיע ולהבין שצריכים לפתור את ההבדל בין חוזים להסכמים אישיים, שאני לא בטוח שיש פה מישהו שיכול להסביר אותו. זה נראה כמו בדיחה לא טובה.

אנחנו כהנהגת הורים ארצית, הגשנו מכתב מיצוי הליכים נגד המדינה ביום חמישי האחרון. השבוע נגיש בג"ץ אם לא נקבל תשובות ראויות, כי יש למדינה אחריות על חינוך הילדים שלנו, ונמאס לנו שכולם אומרים: "רגע, מה אתה רוצה שאני אעשה, מה לעשות?". אני לא יודע מה לעשות. יש לי בקשה ממך היושב-ראש, בקשת בקשות ראויות עד עכשיו, נתת להם שבועיים להיכנס לחדר. אני מוכן לעזור לנסות לפתור את הבעיה בין החוזים להסכמים האישיים, אבל בשבועיים האלה, בבקשה, עזבו את התלמידים. רן, ידידי, עצור לשנייה את העיצומים לשבועיים, בבקשה ממך, תן טיפה נורמליות, אחר כך תמיד אפשר לחזור. כמו שאמר היושב-ראש שאפשר גם לנכות במאי, אז אפשר גם את העיצומים להמשיך במאי. ביחד, בואו בתום לב ונגמור את האירוע הזה. לא יאמן מה שקורה לנו פה. תתגברו בבקשה על המחלוקות. אי אפשר לשמוע, אתם מדברים אותו דבר כבר חודש ימים. אתה שומע אותם אולי בפעם הראשונה.

פעם שלישית.

לא, אני יודע, הייתי בישיבות האלה, אבל כמו שאומרים בחודש האחרון, כי אנחנו בסוף: בואו נתגבר על זה, עצרו כולכם את כל מה שאתם עושים, תסתכלו עליהם בעיניים. איך אפשר לעשות את זה לילדים האלה, לנו? מגיע לנו, תעצרו הכול לשבועיים, תחזרו אחרי פסח. אבל תנו הזדמנות, בבקשה מכם.

אני עכשיו פונה אליכם, רן ידידי, וחברת הכנסת פעיל.

עורכת דין, אבא שלי היה חבר כנסת, אני לא.

זה מגיע משם.

מה, את הבת של מאיר? באמת? לא יאמן, זה היסטוריה בשבילי, כי אני די ותיק. אלוף משנה מאיר פעיל, גיבור אמתי ואיש ראוי. אני מתנצל אבל ריגשת אותי.

עורכת הדין פעיל ורן ידידי, יש כאן זעקה של ההורים ושל התלמידים. אני לא יכול לבקש מכם תשובה עכשיו, אני מניח שאתם צריכים לחשוב. לכו על הצד החיובי, בבקשה, אני אומר לכם שאנחנו בצד שלכם, אבל אני מבקש בשם ההורים והתלמידים, חכו עם זה עד אחרי פסח. אם אתם יכולים לתת לנו בשורה, אני מאוד אודה לכם. יש לך שני שותפים, אני לא יכול לתת יותר מדי, אז כל אחד שתי דקות בבקשה.

אשתדל לעשות את זה יותר קצר. אני חושבת שאחד מהדברים שצריך לזכור, הוא שאין מערכת חינוך בלי תלמידים.

תציגי את עצמך בבקשה?

עינב דלח, הנהגת ההורים הארצית. אין מערכת חינוך בלי תלמידים. התלמידים הם המרכז של מערכת החינוך. הם הגוף הכי משמעותי. עבורם כולם נמצאים במערכת: מורים, מנהלים, משרד החינוך, אגפי החינוך, כל גורם אפשרי. זה השרות שהמדינה נותנת לתלמידים. אם השרות הזה לא ניתן לילדי ישראל כמו שצריך, אז כשלתם – כולם. יש כאן כישלון מוחלט של המערכת. אם הם לא מצליחים לקבל ציונים; אם הם לא מצליחים לצאת למסעות; אם הם לא מצליחים להירשם לעתודות; אם הם לא מצליחים - - - אני רוצה לצטט במסגרת מה שמירום ספר, על הסקר שעשינו שקרוב ל-4,000 תלמידים והורים השיבו עליו. אני רוצה לתת דוגמה קטנה למידת הפגיעה שאולי לא כל-כך שמים לב אליה. תלמיד כותב לנו שהוא מחכה לדוח תפקודים, שהוא אמור לקבל כדי שיוכל לעשות אבחונים בצבא, ולא מוכנים לתת לו. המורים לא מוכנים לתת כי הם נמצאים בעיצומים. העתיד של התלמיד הזה בצבא מתרסק, כי פשוט יש עיצומים והם לא מוכנים לתת לו. שוכחים את מי המערכת הזו משרתת – את התלמידים. אנחנו אוהבים המורים שלנו, אנחנו מכבדים אותם, אנחנו עושים להם ימי מורים ודואגים להם והם חשובים. לא יכול להיות שהארגון, האוצר המשרד, כולם, יפגעו בתלמידים האלה. זו המערכת שמשרתת אותם. הדיון הזה נועד לשוק העבודה – מערכת החינוך המשתנה בהתאם לשוק העבודה, אז אני רק רוצה לומר - - -

הייתי צריך סיבה להלביש את זה.

זה בדיוק העניין: איך הם יכולים להיות מוכנים לשוק העבודה, אם גוזלים מהם את הזכות לבחור מה יהיה שוק העבודה שלהם. גוזלים מהם את הזכות לבחור מה יהיה הצבא שלהם, כי הם לא יכולים לגשת למיונים – כי אין להם ציוני בגרות, כי בלי מגן אין ציון סופי לבגרות והם לא יכולים לגשת. זו לא אמירה שלא נותנים לילדים ציונים, הם לא יכולים לגשת. בלי ציוני מגן הם לא יכולים לקבל ציון סופי לעתודה – אז אין עתודה. גזלו מהם את הזכות לעתודה. הם לא יכולים לבחור איזו מגמה הם רוצים, כי הם לא יודעים אם הם בכלל עברו וקבלו את הציון המתאים כדי להתקבל למגמה, גזלו מהם את הזכות הזו. המדינה גוזלת מהם את הזכות לעתיד כפי שהם בוחרים אותו. בשיא ההצלחה שלהם הם אפילו לא יכולים לשפר ציון, כי הם לא יודעים מה הציון שהם צריכים לשפר כדי לשפר ציון. איפה נשמע כדבר הזה? זו זעקה לכולם. אנחנו מבקשים שתפסיקו עם ההתעללות הזו. הם הפכו להיות שקופים במערת שהם המרכז שלה. אמרנו ואנחנו אומרים את זה שוב – עבורם הכול. בלי תלמידים אין מערכת חינוך. אני אגיד משהו קשה וכואב – בלי מורים יש חינוך ביתי; בלי מורים יש כל מיני שיטות אחרות, אפילו שאנחנו לא מאמינים בזה – צריך מורים במערכת ומורים טובים, אנחנו רוצים שישלמו להם משכורות טובות, ורוצים אותם במערכת, אבל בלי תלמידים אין מערכת חינוך. תדאגו להם, זו חובה של כולם, זו החובה המוסרית של כל מי שנמצא בשולחן הזה. תדאגו לתלמידים.

תודה רבה על הדברים. הדיון הזה מאוד קשה עליי, אני מודה.

אדוני היושב-ראש גם אני אשמח להתייחס.

אני אגיע לכולם. אני לא יודע מי אדוני, אבל עוד שנייה, יש לי רשימה. חבר הכנסת ירון לוי בקש, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

עכשיו קינלי?

קצר, כן.

קצר וקולע בבקשה, כי יש עוד דוברים.

ממש בקצרה. אני רוצה לומר לספיר ולכל בני ובנות הנוער שהגיעו לכאן. אני נפגש אתכם בחודשים האחרונים כאן בוועדות לאור העיצומים וכל מה שאנחנו רואים באופן יותר אינטנסיבי. אמרתי לכם שבשישה חודשים שאני נמצא כאן בבניין כחבר כנסת חדש באופן יחסי, הפגישות אתכם מעוררות בי את התשוקה ואת הניצוץ בעיניים, למה אני צריך להיות במקום הזה. אני גאה בכם, וכשאומרים לכם שאתם העתיד של המדינה, אמרתי לכם שצו השעה כפה עליכם לסלול עכשיו את הדרך לעתיד הזה, והמלחמה שלכם לא צריכה להיקרא מלחמה – זה מאבק ואנחנו אתכם במאבקה הזה. ואני מאמין שככל שתבינו שיש לכם את הכוח ואתם חזקים וכקבוצה אחת, תשיגו את המטרות שלכם. יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת לוי דבר על ארגז החול, אז צריכים בימים האלה לשבת איתם, להסתכל להם בעיניים, ולהבין מה אנחנו יכולים להשיג עם התשוקה והרצון שלהם והדברים שהם צודקים בהם. את הצדק הזה אני מקווה שיקבלו במהרה, ואנחנו האנשים הגדולים, אלה שאחראים על העתיד שלכם, נדאג להביא לכם אותו כמה שיותר מהר. תודה רבה.

תודה רבה, חבר הכנסת טור פז.

אין לי מה להוסיף לתלמידים המורים והמנהלים כאן, אנחנו אתכם. הבקשה פונה קודם-כל לארגון המורים, אני חושב שאם צריך להשבית לכו על הלימודים, אתה יודע מה אני חושב רן, הלימודים הרבה פחות חשובים מכל דבר אחר. לכו על, סלח לי יובל, פעילות חברתית, סיורים. אני חושב שבנשמה היתרה של מערכת החינוך צריך לפגוע אחרון. ולאוצר כבר נאמר, פשוט להגיע להסכמות. אני חובש שהארגון טוען בצדק שצריך להגיע אתו להבנות, לא חייבים להסכים לכל מה שהוא דורש אבל - -

הגענו להבנות.

- - הסכם צריך להיות וצריך לסיים את זה - - -

לא, ממש לא הגענו.

אתה יודע, צריך שניים לטנגו, אז אנחנו צריכים - -

הגעתם להבנות - - -

צריכים שהארגון יגיד שהוא מסכים, תודה.

מי שלא מכיר את חבר הכנסת טור פז, סגן אלוף במילואים, ראש מנח"י, נושא החינוך מאוד-מאוד קרוב לליבו.

והיה מנהל בית ספר.

והדואר.

מנהל אגף.

אני אומר לתלמידים הצעירים מי דבר כרגע.

היה גם תלמיד פעם.

מרטין, תלמיד, בבקשה, שתי דקות.

אני תלמיד כיתה י"א, ואני לא ממועצת התלמידים, אני לבד פה. בתור תלמיד תיכון, אני חווה את המשבר הזה כל יום, וחלק גדול מהמשבר הזה, הוא המלחמה הזו שמדינת ישראל מנהלת נגד התלמידים, כי התלמידים לא מבחינים בין ארגון המורים, משרד החינוך או משרד האוצר, מבחינתם הכול הוא המדינה. המצב הוא כל-כך גרוע, כי כולנו רואים שאתם ממשיכים ביום-יום שלכם, ומתעלמים לגמרי מאתנו, מהדור הזה, שביום חמישי קראתם לו דור אבוד. הדור שהולך להחליף אתכם בכיסאות האלה במשכן הזה. אני שואל איזה מסר אתם מעבירים לנו? מעבר לזה שהתלמידים רואים איך כולכם ממשיכים להתנהל, כאילו אין כלום, בזמן שלוקחים לנו לא רק את המבחנים והציונים שמכינים אותנו לבגרות, אלא לוקחים לנו את החוויות שלנו מהשנים האחרונות במערכת. אחרי שנתיים וחצי של קורונה, שכל המערכות השתבשו, ואת המחיר אנחנו התלמידים שילמנו ומשלמים עד היום, והכול בגלל עיצומי ארגון המורים, שפועל, באופן אירוני, בצורה מאוד לא חינוכית, שכל תחילת שנה מטריל מחדש לקראת שנת הלימודים. הטקס הקבוע הזה של עוד שביתה ועוד צו מניעה, עוד שנה של עיצומים ועוד הטרלה לקראת 1 בספטמבר, גורם לתלמידים לאבד אמון במערכת כולה, בלי קשר לעובדה שראינו איך שר החינוך דאג שבוע לפני כשנפש במלדיביים. רק אחרי שתפתרו את המשבר הזה של עיצומים של עיצומים ושביתוש כל שנה, של ארגון שבוחר להתעלל בתיכוניסטים, במקום למצוא דרכים לגיטימיות לשבות, תוכלו לנסות למנוע מכל המערכת לקרוס.

תודה רבה. מנכ"ל ארגון "מורים מובילי שינוי", בבקשה אדוני.

אני חושב שחשוב שתהיה פה נציגות של מורים, אנחנו ארגון של מורים ומורות מהשטח, שמרגיש כבר כמה שנים שארגון המורים, אולי זה ממשיך את מה שאמרת, שארגון והסתדרות המורים לא מייצגים אותנו המורים בשטח. הודעתי לתלמידים שלי שאני לא שובת, אנחנו מעודדים את המורים אצלנו לא לשבות. אני חושב שהתלמידים שלי, כיום בכיתה י"ב ואני מלווה אותם מכיתה י' – הם עברו קורונה ומלחמה, אני חזרתי אחרי 120 יום בעזה, ויוצא עוד שבועיים שוב. תלמידים שלי אבדו את מנהל בית הספר במלחמה בעזה. זה לא הגיוני, כשברור לכולנו שבסוף משרד האוצר והחינוך ייכנסו לחדר, בין אם זה ייקח עוד שבועיים, ולצערי תלך לכם השנה, ובין אם זו תהיה כללית לפני, או כן פעילויות חברתיות, בסוף יפתרו את הבעיה. לצערי ארגון המורים כבר דורש שנים את אותם דברים בשם המורים, שלא מקדמים את המערכת. חברים שלי לא נכנסים, אני הצעיר פה בחדר, אני אמנם מורה כבר כמה שנים, הם לא נכנסים למערכת כי המערכת קורסת – מנהלים ומורים קורסים, המערכת עובדת כמו שהיא עכשיו. דרישות לחוזים אישיים הם לא דרישות מופרכות, הם לא דרישות שהמטרה שלהם לפרק את המערכת, המטרה שלהם לתת למורים את האופציה לבחור לאיזה הסכם הם רוצים להיכנס. הדרישה של ארגון המורים להעלאת שכר כוללת לכלל המורים, בדיונים הייתי במילואים, אז לא יכולתי להשתתף פה בדיונים, וכנראה שגן לא בבאים בעקבות עוד צו, הידיעה שחסרים מורים ברורה לכולנו, השאלה היא איפה הם חסרים, והדרישה להעלות את שכר המורים באופן גורף לכולם לא תפתור את הבעיה ש-90% ממורים האנגלית, למשל, לא עברו הכשרה להיות מורים לאנגלית, זה עלה פה בוועדה.

אין מורים לאנגלית.

אין מורים לאנגלית כי אנשים לא רוצים להיכנס ל - - -

חוזים אישיים.

המטרה של חוזים אישיים היא להתכתב - - - אם הדיון עוסק בשוק העבודה המשתנה, חברים שלי הולכים להייטק, כי שוק העבודה המשתנה נמצא שם. הם יכולים להילחם על המשכורת שלהם, הם יכולים לדרוש. זה בא לידי ביטוי לא רק בחוזים אישיים, אולי זה נושא רגיש פה, אבל גם חוזים אישיים וגם העלאה ספציפית למורים שחסרים. אלו דיונים קריטיים, אני מפסיד עכשיו שעות עם הכיתה שלי אחרי 120 ימי מילואים, כי הדיון פה הוא קריטי, מערכת החינוך קורסת, המורים מהשטח לא מרגישים שהם מיוצגים, לא מרגישים שרואים אותם. ברור לכולנו שהשביתה הזו תיפתר, אני מקווה שהיא לא תגיע להחרפה מוחלטת וביטול לימודים מוחלט. אני עודדתי ואני מעודד עוד מורים לא לשבות, אסור לנו לפגוע בתלמידים במובן הזה כשהדרישות של הארגון לא מקדמות את המערכת, לכן בעיני הארגון צריך לא לשתף עם זה.

לא אכנס לזה ברשותך. קטונתי. סגן הממונה על השכר אמור לעזוב. אני חוזר שוב על בקשתי. יושב כאן חבר הכנסת יוסי טייב, שהוא יושב-ראש ועדת החינוך. הבקשה שלנו היא אחת: עד יום שני, לא הזה – הבא, תיכנסו לחדר, אל תעזבו את זה ותביאו לנו בשורה, למורים ולתלמידים, אנחנו צריכים בשורה, ואז הדיון בעוד שבועיים, שאני קובע אותו כבר עכשיו יתייתר, זה לא סיכום זה רק ביניים, כי הוא צריך ללכת. 1. לא להוריד את ה-2,400 עד אחרי החגים 2. תיכנסו לדיוניו ותסיימו את הסאגה הזו על גבם של התלמידים ההורים והמורים. תודה רבה שבאת.

גיל מושקוביץ מנכ"ל - - - עם הרבה שמחה באנו היום, אבל גם הרבה דאגה.

שתי דקות בבקשה.

גיל מושקוביץ, מנכ"ל ארגון מנהלי בתי הספר "מנהיגים". אני רוצה להגיד ממש בקצרה, מצטרף להרבה דברים שנאמרו לפניי, אבל יש כאן גם הזדמנות. הסכם השכר הזה הוא הזדמנות, ואני מרגיש שלפעמים אנחנו כמעט היחידים שרואים את טובת כלל המערכת. בהסכם שכר יש גם הזדמנות לתקן לקונות קשות. היום קשה מאוד להביא למערכת מנהלי בתי ספר. אנחנו רואים יום-יום מנהלים ומנהלות נוטשים את המערכת. אנחנו רואים קושי אדיר של מנהלים להצליח למשוך לתלמידי מנהיגות והובלה בתוך בתי הספר שלהם, כי הגמולים פשוט לא הולמים את עומס וכמות העבודה. ההסכם הזה הוא הזדמנות לתקן את הדברים האלה.

אנחנו תומכים בעבודה מאורגנת, אני לא רוצה להעלות על דעתי איך הייתה נראית מערכת החינוך הישראלית בלי ארגוני מורים, אבל אנחנו עדים כאן למצב של לקונות מאוד קשות, ושל ארגוני מורים שאבדו את הכיוון, ומתעלמים מהלקונות האלה. אנחנו מעדיפים ותק על פני על דבר אחר, אנחנו רואים את הדברים האלה כאילו פלט, אבל יש פה צרכים אחרים כדי לשקם את המערכת הזאת. למנהלים יש צרכים אחרים, הם לא עוד עובדי הוראה עם גמול. מנהלי בתי הספר הם אנשים שעובדים יומם וליל – הם מתעסקים עם כוח אדם, תקציבים, תכנון פדגוגי, פוליטיקה מקומית, הם עושים דברים אחרים, הם פשוט לא מורים. לא יכול להיות שהטבלאות שלהם ימשיכו להיות צמודות למורים. דבר שני שהדגשתי קודם הוא שצריך לתת בידי המנהלים את היכולת למשוך מורים. היום מנהלי בתי ספר לא מצליחים לגייס מחנכים ורכזי שכבות, זה דבר נוראי, אתם צריכים להבין את זה. אפשר להעלות את השכר באופן רוחבי, ואנחנו תומכים בהעלאת שכר, שלא יובן אחרת, ואנחנו תומכים בכוח הארגוני של המורים, זה בסדר גמור, אבל לא יכול להיות שתמורת העלאת שכר רוחבית נישאר עם מצב שאי אפשר להוציא מהשורה אנשים לחינוך וריכוז שכבה. אי אפשר להוביל ככה מערכות. זה מה שרצינו להגיד. יש כאן הזדמנות היסטורית לתקן את העיוותים האלה. ואני אגיד משהו שהוא אולי לא פופולארי, ואתו אסיים: גם ביטחון תעסוקתי, ומי שמכיר אותי יודע, אני אדם של עבודה מאורגנת, אני לא מנהל בית ספר, אני כאן בשביל הסיפור של עבודה מאורגנת באוריינטציה של מנהלים. גם ביטחון תעסוקתי הוא דבר שצריך להיות לו פרופורציות. יכול להיות שיש ביטחון תעסוקתי שיצא מפרופורציות – אם לוקח שנתיים לפטר מורה יכול להיות שיש כאן בעיה, גם על זה צריך לתת את הדעת. ביטחון תעסוקתי הוא לא דבר שאין לו סוף, ולא צריך להיות מקודש בכל הפרופורציות. גם אנחנו תומכים בביטחון תעסוקתי למורים, אבל צריך להיזהר מלהיאחז בקרנות המזבח בנקודה הזאת

תודה רבה. הדברים בהחלט נשמעים. אני מכיר אגב מסגרות שלוקח בהם יותר משנתיים. אבל בסדר. מר אברהם תומר בבקשה.

אברום תומר, פורום קהלת אני רוצה להמשיך את דברי הקודמים שלי. שמעתי גם את הדיון הקודם בוועדת חינוך וגם את הדיון הזה – שבו, תגיעו לפתרון לטובת התלמידים, עד שיצא עשן לבן. צריך להבין מה גורם לזה שלא מגיעים – מה גורם לכל הסחבת הזאת, מה שגורם לזה בסוף הם חוקי העבודה במדינת ישראל שגורמים לכך שאמנם לארגוני המורים יש מנוף לחץ במשא ומתן באמצעות עיצומים ושביתות, ואין שום מנוף לחץ שאמור לגרום לארגוני המורים לקבל - - - במשא ומתן צריך להיות גם משא וגם מתן, שני הצדדים צרכים לתת משהו, ואין שום דבר שמתמרץ את הארגונים לתת גם את מה שהם צריכים לתת תמורת העלאת השכר. כולנו רוצים שלמורים יהיו תנאים יותר טובים, זה אחד המקצועות הכי חשובים במדינת ישראל. אנחנו רוצים שהטובים ביותר יגיעו לתפקיד הזה. בסוף, אם נתמצת על מה ומשא ומתן, זה לשפר את התנאים תמורת גמישות. המתן הוא תוספת השכר שצריכה להינתן – כולם רוצים שהמורים יקבלו יותר, כי הם באמת עוסקים במקצוע חשוב, אנחנו רוצים את הטובים ביותר שם. הצד השני הוא ביותר גמישות בהעסקה, ומה שארגוני המורים לא מוכנים לתת ודווקא משרד האוצר ואגף השכר מנסים בחדרי המשא ומתן להגיע אליו, זה להגמיש את תנאי ההעסקה. להגמיש את תנאי ההעסקה זה מתוך הבנה שהגורמים הכי חשובים במערכת החינוך הם המנהלים. למנהל יש האחריות על בית הספר, יש לו תקציב ויש לו כוח אדם. אלה מנופי השליטה שלו, זו הדרך שלו, זה כול ההוראה שלו. התקציב הוא האמצעי באמצעותו הוא אמור לתת חינוך יותר טוב לילדים – זו המטרה. אם אין לו שליטה מספקת בתקציב, ואין לו יכולת לגייס מורים כראות עיניו, אין לו יכולת לתגמל ולהביא את הטובים ביותר ולתת להם תגמול ראוי – כן, בחוזים אישיים, יש הרבה אנשים - - - תשאלו סטודנטים להוראה, דברו עם אנשים בשטח אם הם היו רוצים חוזה אישי יותר גבוה עם גמישות – בלי קביעות, אבל לקבל מה שמגיע להם תמורת הכישורים שלהם, הם היו אומרים שהם רוצים את זה. אבל מי מייצג אותם? אף אחד, כי מדינת ישראל כופה ייצוג. במקום לתת זכות התארגנות וחופש התארגנות לאנשי, להתארגן כראות עיניהם ולבחור מי ייצג אותם, כל המורים בישראל מיוצגים על ידי דואופול של הסתדרות וארגון המורים, ואין להם יכולת לבחור ארגון אחר. המנהלים, שזה בכלל פרופסיה אחרת, שיש ניגוד אינטרסים בין המורים למנהלים, כופים עליהם את הייצוג של ארגון המורים. אין להם יכולת לפרוש ולייצג את עצמם כדי לקבל את הכוח ולהשפיע בסוף על טובת הילדים וטובת החינוך בבתי. אני חושב שהוועדה צריכה לדרוש מארגון המורים לקבל את הדרישות שיהיו חוזים אישיים במערכת בשביל הגמישות, ובשביל להביא כוח אדם איכותי למערכת צריכים את החוזים האישיים, צריכים לתת למנהלים אפשרות לתגמל מורים מצוינים וגם לפטר יותר בקלות מורים לא מתאימים. אני מזכיר שהכנסת הזאת לא מצליחה כבר שלוש שנים להעביר חוק שיאפשר להשעות לזמן ארון מורים שמואשמים בפלילים – שמורשעים בפלילים.

אתה רוצה שאני אתן לך עוד כמה דוגמאות שהכנסת לא מצליחה להפריש אנשים שמורשעים בפלילים?

אבל אתה מבין את המשמעות? המשמעות היא שיכול להיות מורה שפגע מינית בתלמידים, והוא עדיין נמצא בכיתות, ומי שייאבק על זה שיישאר בכיתות הם ארגוני המורים. זה לא הגיוני שמנהל לא יוכל להשעות מורה מבית ספר, אני לא מדבר על מורה שהוא לא טוב או לא מתאים, אנחנו רוצים שהכי טובים יהיו שם. אז תאפשרו את הגמישות הזאת, תאפשרו את הגמישות למנהלים להחליט איך להביא את המורים הכי טובים ולתגמל, וגם לפטר את המורים הלא מתאימים. ולתת שכר גבוה תמורת גמישות.

אגב אדוני, אם אנחנו מדברים על הדוח, אני מפנה לעמוד 48, וכתוב שם שהגמישות הפדגוגית המוענקת בבתי הספר נמוכה מ-67%.

זה לא מכוון לגמישות הפדגוגית בכוח אדם.

למה?

זה יותר - - -

זה גם וגם, זה מתחיל שם וממשיך הלאה.

הלוואי שזה היה מודגש שם, זה כנראה לא מודגש שם, זה רק לצד הפדגוגי. בעוונותיי כי רבים, יש עוד מישהו ששכחת משהו ולוחץ לו להגיד, אבל באמת דבר חשוב. אז דקה בבקשה.

אבי סרוסי, הנהגת ההורים הארצית.

אתה לא דברת?

לא.

אני מתנצל. שתי דקות.

עניין קצר – אנחנו מצליחים להבין על מקרים של תלמידי תיכון – שכבת י"ב, שהיו אמורים לצאת לטיול בימים הקרובים, חלק ממסע כזה או אחר, ואנחנו מתחילים לחולל כאן סוג של אפליה בין ילדים. הבית הזה, כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הארגונים, מחולל פה אפליה בין ילדים. יש הורים שיש להם יכולת כלכלית להוציא את הילדים לטיול, ואנחנו רואים פרסומים על קבוצות של הורים שמצליחים להוציא את הילדים שלהם לטיולים האלה, שהיו צריכים לצאת ולא לפגוע בילדים שלהם, כי יש להם יכולת כלכלית. ויש הורים לילדים שאין להם יכולת כלכלית, והילדים שלהם יישארו ולא יצאו לא לטיול ולא לשום פעולה אחרת, כי להורים אין. אנחנו בונים פה דור שאנחנו פוגעים בו כבר בילדות. מה יהיה בעתיד? אני מבקש – בואו נעצור לרגע, עם כל האמרות והדיבורים, לשבועיים לפחות, יש משא ומתן ושיחות, ויש גם כיוון חיובי של הצדדים. בואו נעצור את העיצומים, הדברים החשובים לפחות – ציונים וטיולים. אם שכבת י"ב לא יוצאת לטיול נגמר הסיפור והם מתגייסים לצה"ל. אין לי איך להוציא את ספיר בעוד חצי שנה, היא תהיה כבר חיילת, ובטוח שבמקרה שלה זה גם ביחידה מובחרת.

לא יהיה לה ציון.

לא יהיה לה ציון, סליחה, לא נוציא לאקדמיה ולא נוציא לשום מקום. בואו נעצור לרגע, בואו נעצור לשבועיים. יש משא ומתן, הרי אם זה יסתדר בעוד שבועיים, התלמידים כבר לא יצאו לטיול כי אין לנו זמן אחר – יש בגרויות ויש גיוס לצה"ל. בואו נעצור לשבועיים לפחות את העיצומים, ונתקדם שמשרדי האוצר והחינוך וכל שאר המשרדים שיש, יתקדמו קדימה במשא ומתן ויגיעו להסכמה, גם עם ארגון המורים. תוציאו את המקרים - - - תוציאו את ועדת חריגים - - - שדרך אגב, יש המון מקרים פה שלא מאשרת. בואו נוציא את שכבת י"ב מהסיפור הזה של טיול, כי אין להם זמן אחר. תודה.

תודה רבה לך.

אחלה רעיון.

איל אני יכול להגיד לא לתלמיד, תגיד לי? בבקשה.

עידו ברנר, נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית. אני רק רוצה להעלות סיפור אישי, אבל משותף לרבים. אני רואה את העתיד שלי בעתודה האקדמית, אני רוצה ללמוד מקצוע הקשור לתחום הבינה המלאכותית. אני מבין שזה יהיה מאוד משמעותי למדינה שלנו בעתיד, ואני חושב שזה תחום שאני יכול לתרום בו מאוד למדינה – לצבא הגנה לישראל, אני רוצה לעשות שרות ארוך בצבא, אפילו מעבר למה שהמדינה תדרוש ממני, כי אני מבין את המשמעות של זה. אין לי דרך להגיע לשם כרגע בלי הציונים שלי, ואם לא אקבל את תעודת סוף השנה שלי ב-20 ביוני, לא תהיה לי דרך. לא תהיה לי דרך לא לעתיד שאני רואה לעצמי, ולא לעתיד שאני רוצה לראות למדינה. שותפים לסיפור הזה עוד הרבה תלמידים, שצריכים את הציונים שלהם. זה מעבר למסעות לפולין והטיולים השנתיים, שהם אלה שמעצבים לנו את האישיות. העתיד שלי ייראה אחרת לגמרי, אם אני אקבל את תעודת סוף השנה או לא אקבל אותה. אני חושב ששם זה נופל העתיד שלי, והעתיד של עוד הרבה תלמידים נמצא בידיים שלכם העתיד שלי בידיים שלכם – יו"ר ארגון המורים, חבר הכנסת, העתיד שלי בידיים שלכם.

אין דברים יותר חזקים ממה שהוא אמר – Artificial intelligence, חמש יחידות מתמטיקה, ארבע יחידות פיזיקה - - -

חמש.

עשיתי הנחה, חמש מתמטיקה וארבע פיזיקה זה גם טוב ל זה גם טוב ל-Artificial intelligence, אבל אני שמח שאתה חמש בשני הצדדים, באמת אתה שייך לדור העתיד – למקצוע העתיד.

חברים יקרים, אני חושב שהצלחנו איכשהו לגשר ולמצות. אני חוזר על מה שביקשתי לפרוטוקול:
1. שייכנסו ארגון המורים והאוצר לחדר סגור שבועיים, עד ליום שני הבא, כדי להגיע למיצוי של ההליך, מה עוד שההסכם נחתם בעיקרו, על מה אנחנו מדברים? על שיוף קצוות? 2. עלתה כאן זעקה של התלמידים וההורים – עד לעוד שבועיים, תשחררו הטיולים והציונים לשכבת כיתה י"ב, זו בקשה אישית שלי וגם - - -

גם י"א.

צריך את זה למיונים לצבא.

אם אפשר גם את המתכונות של י"א.

של י"א כי לא יכולים להתמיין לצבא בלי זה.

אני אפנה לספיר, כי היא היועצת שלי. שמעו את הזעקה, אני לא רוצה להיכנס לזה, הדבר האחרון שביקשתי מהאוצר וכבר סוכם, הוא שהמקדמה לא תרד עד אחרי החגים, אני מקווה מאוד שנמצה את המשא ומתן, ולא יצטרכו להוריד את המקדמה, כי עצם הורדת המקדמה גם עולה כסף, שלא יהיו אי הבנות – הודעה לבנקים, החזר כסף אחר כך – סיפור לא פשוט כמי שהיה במשרד האוצר. נכון שזה טכני, אבל זה הרבה עבודה, והיא עולה כסף. אלה שלושת הדברים. אנחנו קובעים כבר ביום שני לא הקרוב, ביום שני הבא – 15 באפריל, בשעה 10:00, והלוואי שמזכירות הוועדה תקבל טלפון ותגיד: מוצה, נחתם מוצה נחתם, יוצאים לדרך חדשה. אני רוצה להודות לכל מי שהיה פה מהארגונים השונים. תודה רבה על ההשתתפות. אני מאחל לארגון המורים באמת הצלחה וסיום מוצלח מול האוצר. אני מבין את המצב שאתם נמצאים בו, אבל אני מבין גם את המצב של התלמידים וההורים ושל המנהלים.

כל הזמן שוכחים את זה, זה חשוב.

אולי תקימו ארגון.

זה מה שעשינו, הקמנו ארגון.

ישיבה זו נעולה, תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:00.