פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



18
ועדת החוץ והביטחון
11/03/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 162
מישיבת ועדת החוץ והביטחון
יום שני, א' באדר ב' התשפ"ד (11 במרץ 2024), שעה 12:35

סטטוס רשימת המקצועות הזכאים למימון ממדים ללימודים

חברי הוועדה: בועז ביסמוט – מ"מ היו"ר
אלעזר שטרן

אופיר כץ
אורית פרקש הכהן

דן נימני - אגף תקציבים, משרד האוצר

דנה גזית - אגף חיילים משוחררים, משרד הביטחון

נויה חוגי - אגף תקציבים, משרד הביטחון

רותם קס - ייעוץ משפטי, משרד הביטחון

לוטם הכהן - ייעוץ משפטי, משרד הביטחון

איל הנס - מנהל הקרן לחיילים משוחררים, משרד הביטחון

ערן בר עוז - ראש מערך דוברת וקשרי ממשל, המועצה להשכלה גבוהה

יאיר הראל - אגף אקדמי, המועצה להשכלה גבוהה

שפרה שחר - מנכ"לית, בית חם לכל חייל

איציק בונצל - אביו של סמ"ר עמית בונצל הי"ד

גיתית ליבמן - דודתו של אליקים ליבמן, חטוף בעזה

עופרה לייבוביץ' - נציגה, משפחות החטופים

מירי פרנקל-שור

אסף פרידמן

א.ב., חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

סטטוס רשימת המקצועות הזכאים למימון ממדים ללימודים

שלום לכולם, זו הזדמנות להביע תנחומים בפני יושב-ראש הוועדה, יולי אדלשטיין, שאיבד את אימו. אנחנו פה דנים בחוק ממדים ללימודים. אני מניח שגם אנחנו אמורים לקבל כל מיני תשובות או שאני חושש שלא יהיו תשובות, אבל לא משנה. בכל מקרה כדאי להציג את הדברים. יש לנו כאן את מציע החוק, את יושב-ראש הקואליציה אופיר כץ.

חבר הכנסת אופיר כץ, הבמה שלך.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כן, האמת שהחוק עבר. כשחוקקנו פה את החוק אז היו מספר דברים שנשארו פתוחים, שזה מקצועות מסוימים שלא נכללים היום בחקיקה שזכאים למימון של הסטודנטים הלוחמים, ונאמר לנו שבעצם מי שקובע את זה, זה בעצם שר הביטחון באמצעות צו, את הקביעה או את ההרחבה.

בגלל אופי המקצוע או בגלל פרק הזמן?

יש מקצועות שנקבעו ויש מקצועות שנשארו בחוץ. אנחנו קיבלנו פניות גם על מקצועות מסוימים שאורכים יותר משלוש שנים ואז בעצם הוא לא מקבל.

זה פרק הזמן.

כן, פרק הזמן ואז בעצם הוא לא מקבל, או מקצועות שכן חשוב לחזק כמו הסיעוד. זה גם דוגמה שדיברנו עליה פה. מאחר ונאמר לנו שצו, אז אנחנו מחכים לצו ונתנו למשרד הביטחון בעצם חודשיים להכין את הצו ולהביא את הצו להצבעה לראות אם הם כן החליטו להרחיב או לא להרחיב. עברו יותר מחודשיים. נתנו למשרד הביטחון את הזמן. אני לא יודע מה התשובה שלהם. אני מקווה שתהיה תשובה טובה, אבל עוד אמרנו, חברי הכנסת שהשתתפו בחוק בעקבות הדברים ששמענו מהנציגים, מהסטודנטים, שאנחנו מאוד רוצים להכניס את המקצועות וכן לתת מימון מלא גם מה שמעבר לשלוש שנים, ואם אנחנו נראה עיכוב כזה משמעותי, אולי כדאי לתקן שוב את החוק.

על אחת כמה וכמה בימים אלה. הבטיחו לך תשובה כעבור חודשיים, אז אולי הם באו עם הפתעה. מישהו פה רוצה להציג את הדברים?

בבקשה, נציג משרד הביטחון.

אני איל, ראש אגף ומנהל הקרן לחיילים משוחררים במשרד הביטחון. אני רוצה בהמשך למה שאמרתם, טיפה רגע לדבר על הפרק של ממדים ללימודים ועל מה שכתוב בפרק של ממדים ללימודים, ואז אני גם אתייחס לסוגיות האלה.

אנחנו מדברים על חוק שהוא יחסית חדש. צריך להבין שהוא חוק חדש. הוא נחקק במאי 2022. מאז הוא גם עבר שינוי. בדצמבר האחרון עבר שינוי. זה חוק שהוא מאוד משמעותי. מדובר להבנתי לפחות במלגה ממשלתית הכי גדולה שניתנת כהוקרה לאוכלוסייה היקרה הזאת של לוחמים ואוכלוסיות ייחודיות שמגיע להן, ועל זה כנראה שבחדר הזה אין חולק. אני רק אגיד לכם כדי שתבינו עד כמה הדברים לא כל כך פשוטים, שגם התיקון האחרון בדצמבר, אנחנו עדיין עוד לא פתחנו את המלגה על פי התיקון. אנחנו עוסקים בזה מכיוון וזה שינוי מאוד מהותי, אפרופו הרטרו שנכנס, המשקלות ששונים משנה לשנה, ואנחנו מתעסקים בסוגיה הזו.

אבל למי שמגיע, מגיע.

למי שמגיע, מגיע והוא יקבל. הכול בסדר.

למה אתם לא נותנים כבר?

אנחנו לא יכולים לתת כי אנחנו קודם כל צריכים לפתוח אותה. יש פה תהליך מחשובי. בסוף ההגשות הן הגשות שנעשות במערכת המחשב.

אי אפשר לחלק את זה, מצד אחד חישובים, מצד שני למי שמגיע, ישר?

לא. אנחנו צריכים קודם כל את הבקשה. בכל מקרה הרי תמיד היינו פותחים אחרי כמה חודשים שנפתחה שנת הלימודים. למזלנו או רעתנו שנת הלימודים נפתחה בדצמבר ולכן זה עדיין לא כל כך רחוק.

יש צפי של זמנים?

כן. זה אמור להיפתח לדעתי באמצע חודש אפריל אחרי שהמערכת תיבחן, שינוי מאוד משמעותי שאנחנו מברכים עליו. שלא יובן מפה שאנחנו ההיפך. אנחנו רצינו את השינוי הזה ואנחנו חושבים שהשינוי הזה הוא מהותי ומאוד משמעותי. אני כן אגיד שאנחנו במשרד הביטחון מתעסקים בסוגיה הזאת. דיברתי על זה גם בעבר ואני אגיד את זה גם עכשיו, כשבמסגרת עבודת המטה הזאת אנחנו ישבנו כבר שלוש פעמים עם משרד האוצר. ישבנו פעמיים עם המל"ג. התייעצנו גם עם הלמ"ס כדי לקבל איזושהי חוות דעת.

אני אסביר מה מהות העניין. החוק של ממדים ללימודים מדבר על זה שתלמיד יהיה זכאי לקבל החזר לשלוש שנות לימוד. זה הכלל. בכלל הזה יש חריג שזה שלושה מקצועות שנקבעו בזמנו. הם לא נקבעו במקרה. הם נקבעו אחרי עבודה שנעשתה אז. בזמנו זה היה צה"ל יחד עם משרד הביטחון שבחן את המקצועות, ושלוש מקצועות היום מוחרגים משלוש שנים שזה הכלל: אדריכלות, מקצועות ההנדסה והרפואה. כל שאר המקצועות הם שלוש. זה היה בעצם הברירה כשנקבע החוק. הצו, אפרופו מה שחבר הכנסת הזכיר, נותן אפשרות לשר הביטחון להכניס עוד מקצועות.

שלושת המקצועות האלה הובאו בצו או שהם בחוק?

לא, בחוק. שלושת המקצועות האלה הם מקצועות שהוגדרו בחוק.

היה פעם הרחבה בתוך הצו?

לא. אני מזכיר, החוק הזה הוא מ-5/2022.

אבל הוא היה במימון - - -

לא, החוק הזה היה בכספי תרומות.

אבל זה לא פעם ראשונה במאי שחוקקנו אותו. החוק הזה היה קיים לפני כן.

לא. 75%, מאי 2022. אני מזכיר לכם שממאי 2022 עד היום עברו שנתיים כשבדרך אנחנו גם הרחבנו אותו ל-100%, ולמדנו אותו כי הוא לא היה בחקיקה. הוא היה בתרומות ובתרומות זה מתנהל בצורה אחרת לגמרי. גם הבדיקות, גם כל מהלך ההגשות הוא מאוד שונה.

גם היו דרישות בעבר.

נכון, והיו שם דרישות. היה שם ויכוח על סיפור ההתנדבות.

ההתנדבות התחילה בקורונה. עד אז לא הייתה דרישה להתנדבות.

כדרישה היא הייתה.

היא לא הייתה תנאי לקבלת ה-75%.

אנחנו רק נציין שבכל מקרה החוק הוא מ-2022. זה לפני התנהלות של המלגה ביחס לכספי תרומות, ואחרי שהיא עברה הליך חקיקה הוא עולם אחר מן הסתם.

אחרי הקורונה.

אגב הליך החקיקה. זה תהליך חשוב שאנחנו כולנו בירכנו ומברכים עליו.

כן, אין פה מילה להגיד.

כמו שאמרתי, אנחנו ישבנו עם כל הגורמים האלה כשבסוף ההסתכלות שלנו היא בעצם הסתכלות שמנסה להסתכל בראיה משקית, איזה מקצועות בראיה משקית סובלים מפערי כוח אדם משמעותיים, שדרבון של עוד מלגה בשנה האחרונה יכולה לעודד. אנחנו נמצאים בעיצומה של עבודת המטה ותיכף רותם היועמ"שית תרחיב קצת על העניין הזה. אנחנו בסופו של דבר רוצים להביא לפה מקצועות שיש לנו אסמכתה ברורה על ידי אחד ממשרדי הממשלה שהם באמת מקצועות שנדרשים בראיה משקית. אפרופו המקצוע שדיברת עליו, הוא אחד מהמקצועות שאנחנו מסתכלים עליו.

אני משער שאתה מדבר על סיעוד.

סיעוד הוא אחד מהמקצועות שאנחנו מסתכלים.

סליחה, עברו יותר מחודשיים. לבקש את הנתון איזה מקצועות הם מקצועות שצריכים אותם, זה לא נראה לי עכשיו איזושהי עבודה שצריך יותר מחודשיים להביא את הנתון הזה, איזה מקצועות אנחנו רוצים.

עברנו בין משרדי הממשלה וניסינו לאתר גוף מוסמך שבסופו של דבר יכול להגיד את האמירה הזאת. הדבר היחיד שאנחנו ראינו זה בעצם קביעה של המל"ג. במסגרת תקציב המל"ג ישנם מספר מקצועות שהמל"ג מתעדף ונותן להם תקצוב עודף כתוצאה ממחסור כוח אדם משקי.

מאיפה הם יודעים שיש מחסור כוח אדם משקי?

אני מסביר. בשביל זה גם המל"ג נמצא פה ואנחנו מתואמים. גם האוצר בדק את העניין הזה. כשהמל"ג יושב ובוחן את המקצועות שלו, הוא מסתכל גם על פערי כוח אדם, אבל הוא גם מסתכל על נושאים נוספים כמו למשל המצב של האוניברסיטאות והמכללות והאקדמיה בכלל. במסגרת אותם מקצועות שהמל"ג מתעדף נמצאים חלק מהמקצועות האלה שאנחנו חושבים עליהם, אבל אנחנו כרגע עוד לא יודעים להביא לפה אסמכתה ברורה שאנחנו נדרשים לה כדי להגיד, זה מקצוע נדרש ברמה המשקית. אם מישהו פה יודע לסייע לנו בעניין הזה אנחנו יותר מנשמח. שלא יובן שיש לנו מטרה פה לעכב. הגם ששר הביטחון כנראה עסוק בדברים נוספים, דיברנו עם שר הביטחון על העניין הזה. הם מכירים את העניין הזה. הם גם נתנו לנו הנחיות איך הם רוצים שנגיש להם את הדברים האלה, אבל אנחנו עוד לא סיימנו את העניין הזה. הוא עניין מורכב והוא עניין שבסופו של דבר כשאנחנו באים ואומרים, אנחנו מבקשים את המקצוע הזה או את המקצוע הזה, כמובן שאנחנו מבינים שיבואו מקצועות נוספים ויגידו, למה אני לא? ואז אנחנו באמת רוצים לשבת על קרקע בטוחה כדי לבוא ולהגיד, זה המקצוע הזה והזה.

רפואה, איפה זה נמצא?

רפואה היום בחוק מוחרג. הוא חלק מהמקצועות המוחרגים משלוש שנים.

זה אני הבנתי קודם, כמו אדריכלות - - -

כמו אדריכלות וכמו מקצועות ההנדסה.

למה אי אפשר היה להלביש את זה על הרפואה?

את מה?

סיעוד לדוגמה.

כי מקצועות הבריאות לא מוגדרים כרפואה.

למה לא להכניס עוד מקצועות של ארבע שנים?

חבר'ה, בואו נעשה את זה מסודר.

בבקשה, חברת הכנסת.

קודם כל תודה רבה. תודה, אדוני היושב-ראש, על הדיון החשוב הזה. אני רוצה להגיד כמה דברים כי אני קצת רוצה להעלות ספק בכל הרציונל. קודם כל יש לי רשימת מקצועות שנופלים כאן בין הכיסאות, אבל אני רוצה להקשות, אדוני היושב-ראש, וחבר הכנסת אופיר כץ שאני יודעת שעשה הרבה כדי שהחוק הזה יעבור.

למה בכלל אנחנו צריכים לשבת כאן ולשמוע את אנשי משרד הביטחון מתקשים לבדוק מה המקצועות שחסרים במשק? זה לא חוק מטעם האוצר. זה לא חוק מטעם משרד הכלכלה. זה חוק שבא להצדיע לחיילים משוחררים והוא בא להיטיב עם לוחמים שהולכים ללמוד משהו שהם בוחרים ללמוד, לכן אני דווקא בכלל לחלוק. פתאום אנשי משרד הביטחון, הם יעשו בדיקות כלכליות על המשק? לא סתם הסמיכו פה את שר הביטחון לקבוע בצו, כי בעצם הרעיון היה פה להרחיב, להצדיע לאנשים, ללוחמים שמסכנים את החיים שלהם, שהמדינה באה ונותנת להם הטבה, אנחנו נעזור לכם ללכת ללימודים אקדמיים.

הייתי שרת החדשנות והטכנולוגיה. הסתכלנו היטב בדוחות המל"ג ואז רואים, ההייטק צריך ככה, הכלכלה צריכה ככה, בבינה מלאכותית חסר ככה. אני קודם כל שמה פה שאלה באוויר. אני לא חושבת שזאת המטריה והם לא סתם כנראה אולי מתקשים כי זה לא דברים שהם מתמחים בהם. אני מצטרפת לשאלה של אופיר כץ. אני גם לא מבינה למה זה לוקח חודשיים. אפשר תוך עשרה ימים להבין איזה מקצועות לטווח ארוך חסרים במדינת ישראל. תאמין לי, יש דוחות, יש הרבה מאוד חומר מקצועי וזה לא אתגר מקצועי כזה גדול. זאת הערה אחת שבכלל למה אנחנו שם?

חייל קרבי שעונה על הקריטריונים שבחוק, אם הוא באמת קרבי וכו', הוא זכאי - - -. אני פשוט מנסה להבין מה את אומרת. הוא זכאי למימון לימודים של שלוש שנים.

נכון.

יש אפשרות להמשיך לממן במקצועות ההנדסה, הרפואה והאדריכלות. מה שאת אומרת, שבעצם צריך לממן את כל השנים של כל מקצוע?

תיראי, אני מגיעה לכאן משבועות וחודשים של ועדת כספים. בוועדת כספים יש תקציב בלי סוף לאוכלוסיות מסוימות. לא מתנים אותם במסלולים מסוימים. גם לא מתנים לימודים בלימודי ליבה. לא מתנים שום דבר והמיליארדים זורמים, לכן אני פה מניחה את זה לפניכם. אני לא כל כך מבינה את הדיון הזה. זה לא תורה מסיני שחייבים כדי להמשיך הלאה להגיד להם, בתנאי שאתם הולכים למקצועות כאלו וכאלו, כי אם זה המצב אז בוא נעשה את זה עם כלל המגזרים במשק שנהנים ממיליארדים מתקציב המדינה.

אנחנו בחוק נתון, אז אני גם רוצה ברשותכם להעלות מקצועות שנפלו כאן בין הכיסאות. קודם כל לא רק תחום הסיעוד, גם תחום הפיזיותרפיה שמקבל משנה חשיבות לאור כל הפציעות הגדולות ובעקבות מלחמת חרבות ברזל. השנה הרביעית לא נמשך. תרשו לי לנחש שלא הרבה מאוד לוחמים הולכים לפיזיותרפיה וזה דבר בסיסי. העיניים שלנו בראשנו. כל מה שקשור לבריאות, לתמיכה, לבריאות הנפש, פיזיותרפיה, שנה רביעית לא נכלל כאן. ריפוי בעיסוק שזה נגזרת של אותו הדבר, השנה האחרונה לא נכללת. אני מדברת רק על השנים הנוספות. השנה הרביעית לא נמצאת.

חצי שנה אחרונה. ריפוי בעיסוק זה שלוש וחצי.

נכון, אז זה חצי שנה אחרונה, מה שלא קיים. הדבר שהכי מפתיע אותי זה שחינוך, שנה רביעית היא תעודת ההוראה. צריך לדבר על המשבר שיש לנו במערכת החינוך במדינת ישראל, כמה מורים חסרים לנו במדינת ישראל, ואיכות המורים. זה דבר קריטי למערכת. שנה רביעית לא כלולה כאן, של הוראה. כנ"ל גם רוקחות.

שמת על זה את כל המקצועות עכשיו.

למה כל המקצועות?

בגלל שתעודת הוראה זה גם נפרד.

לא. מי שלומד תואר בהוראה זה שלוש שנים, אבל כדי לקבל תעודת הוראה זה עוד שנה. זה לא בפנים. אני באמת לא חושבת שצריך פה לחכות לאיזה שהן עבודות דוקטורט.

לא צריך לחכות לשנה הרביעית.

אין בזה צורך. באמת גם הכול גלוי. זה דברים שאפשר לקרוא. זה נתונים ידועים, זה קצת שכל ישר וגם בכלל אפשר להחליט אולי לחלוק על הקונספט הזה של בכלל מקצועות מסוימים.

אני מאוד שמח לשמוע את תשובתך. אופיר, דווקא אתה שהבאת את החוק, אני מניח שאתה מצטרף להרבה דברים ששמעת פה.

כן, אני חושב שבאמת כמו שאורית אמרה, החוק הזה זה קודם כל בשביל הלוחמים, להצדיע להם ולתת להם את המינימום הזה שזה תואר בחינם, במימון מלא, ואני חושב שזאת צריכה להיות הראיה. אם יש הרבה מקצועות שהם מעל לשלוש שנים ועד ארבע שנים שהלוחמים שמשתחררים בוחרים ללמוד אותם, אז למה לא לתת להם את השנה הרביעית גם?

לבוא לקראת.

אפשר להביא גם צו בפעימות. אפשר צו ועוד צו, ובאמת לאור חרבות ברזל המקצועות האלה על פני הדברים נראים מוצדקים.

אני אגיד שני דברים. גם כשחוקק החוק, למשל משפטים לומדים שלוש וחצי, ארבע שנים. זה לא השתנה. גם כשנחקק החוק למדו שלוש וחצי-ארבע שנים ועדיין החליטו, כולל דיונים שהיו במסגרת הוועדה הזאת על שלוש שנים. בוא נשים את זה על השולחן. חלק מהדברים שחברת הכנסת פרקש העלתה פה הם בהחלט נושאים שאנחנו נמצאים במסגרת הבחינה שלנו. אני יכול להגיד שכמעט הכול. גם אנחנו בשיחה שקיימנו עם האוצר מוצאים שכנראה אלה חלק מהמקצועות שאפשר לדבר עליהם. העניין הוא מתי עוצרים את העניין. זה בעצם הסוגיה שנמצאת פה על השולחן, מתי עוצרים את העניין הזה או/ו אם עוצרים.

כמה מתוך התקציב כבר ניצלתם? אני חושבת שזה חלק מהשיקול. צריך להתחיל לרוץ.

אי אפשר לקחת את הכסף לצורך העניין, שנשאר, ולהעביר אותו למשהו אחר. זה לא חלק מתקציב הביטחון.

לא ביקשנו להעביר אבל ביקשנו אולי פשוט להתחיל לרוץ.

בוא ניתן לו להסביר.

אני מסביר. תקציב הקרן לחיילים משוחררים הוא לא חלק מתקציב הביטחון. הוא תקציב נפרד. הוא תקציב שנמצא בפיקוח הדוק של האוצר על כל סעיף הוצאה. בתקציב הזה, ויכול האוצר להעיד, אין יתרות. המטרה שלי היא לבזבז את התקציב הזה, כי כל מה שאני לא נותן לצורך העניין, חיילים משוחררים לא מקבלים. זה האינטרס שלי. האינטרס שלי הוא לא אחר. האינטרס שלי הוא לתת לחיילים המשוחררים, לכן הסירו חשש שהכסף הזה עובר למשהו אחר. אין לו לאן לעבור.

אם נשארת לך יתרה.

לא נשארת לי יתרה. יותר מזה, במסגרת ההסכמים מול משרד הביטחון, משרד הביטחון גם משלים תקציב.

איל, באמת לאור מה שאמרה חברת הכנסת פרקש, אם ברור שיש כבר מקצועות שהמשק צריך אותם לאור השינוי שקורה לנו בעקבות חרבות ברזל, אפשר להביא צו בפעימות. לא חייבים להביא צו מושלם.

עוד דבר שאני מציעה, ובזה אני אסיים. אני לא יודעת אם הייטק למשל כלול. מקצועות הטכנולוגיה. איפה ההייטק? לא רק הנדסה. אם יש אתגר שעכשיו אנחנו נמצאים בו, זה בתעשיית ההייטק. עכשיו פה באמת כל שקל שניתן לכל לוחם הוא חוזר למדינה פי שש, פי שבע. זה גם.

מדעי המחשב?

כן, בהחלט, מדעי המחשב.

מדעי המחשב זה שלוש שנים. לפי החלטת מל"ג זה שלוש שנים.

מדעי המחשב אין בעיה לפי מה שהמל"ג אומר.

למה אנחנו צריכים להיכנס להם, זה שלוש שנים וחודשיים וזה מקצוע שכן קיים ולא קיים?

אחרת, מה?

עושים את זה לארבע שנים. מגיע להם.

לכולם?

החוק קובע ואנחנו מחוקקים, ועברנו משהו מאז שחוקקנו את החוק הזה ואנחנו רוצים לתת ללוחמים שלנו.

אני אתייחס, בסדר?

בבקשה.

עו"ד רותם קס, היועצת המשפטית של הקרן. כמובן שאנחנו, ואני מדברת גם בשם איל, תמיד בעד לתת כמה שיותר לחיילים משוחררים, ודאי ללוחמים. זה הנחת המוצא שלנו. אנחנו עובדים על זה. חשוב לנו להבהיר את זה.

ברור. אף אחד לא חושב שאתם לא רוצים את החוק ולא רוצים לחלק את כל הכסף ללוחמים.

אגב תיקון החקיקה האחרון שמבחינתנו היה תיקון חשוב, גם אמרנו את זה כאן בוועדה והודינו על קידום הצעת החוק. מבחינתנו זה אירוע שהוא אירוע משמעותי, אבל איל אמר את זה קודם, ברירת המחדל בחוק הזה היא שהלימודים ממומנים לשלוש שנים ויש חריגים שהם חריגים לתקופה ארוכה יותר בהתאם למשך הלימודים. אנחנו בסוף רוצים שחייל משוחרר שהתחיל תואר, יסיים את התואר.

בוא נממן גם קצבאות לשלוש שנים. אפשר גם קצבאות אברכים לשלוש שנים.

עשינו את המנגנון של החלוקה שהוא לא מקבל 100% כל שנה.

85, 85 - - -

עזבו את המימון הפנימי. שלוש שנים ואחר כך השר יכול להוסיף מקצועות בצו.

כשהשר מגיע לשקול את השיקולים, אנחנו אמרנו בדיוק קודם איזה שיקולים מבחינתנו נכון לשקול אותם, אחד, זה שיקול של משך הלימודים כי זה אותו חייל הגיע, אמר, אין לי יכולת לסיים את התואר מהר יותר. לא משנה מה אני אעשה, לא משנה כמה חרוץ שאני אהיה - - -

כך תוכנית הלימודים בנויה. מל"ג כך קבע ואין מה לעשות.

רק צריך להפריד בין כמה תוכנית לימודים מאושרת לבין כמה הסטודנט מסיים אותה. זה שני דברים שונים לגמרי.

תוכנית לימודים מאושרת כי זה מה שאנחנו יודעים לבדוק. אנחנו לא יכולים לבדוק דבר אחר. תוכנית לימודים מאושרת, וכמו שאיל הציג קודם, באמת הצורך המשקי. האם ניתן לבוא ולהגיד, כל מקצוע באשר הוא? ודאי. זאת אמירה שהיא אמירה לגיטימית. כמובן אין לנו התנגדות ערכית אליה.

מי קבע את הקריטריון של הצורך המשקי?

זה לצורך העניין מה שאנחנו מציעים.

השילוב של שני הקריטריונים האלה הם משהו שאנחנו יודעים להגיד שהוא לטעמנו סביר.

שהוא מצדיק את ההוספה לצו.

בדיוק.

מי קובע את הצורך המשקי, מל"ג?

זה בשיח. אנחנו בשיח משמעותי מאוד גם עם האוצר.

אני לא מכירה את עבודת המל"ג אבל מאיפה המל"ג יודע מה הצורך המשקי?

אנחנו גם בשיח עם האוצר שהם שחקן משמעותי מאוד באירוע הזה לטעמנו.

אני שנייה רוצה לדלג על התיווך. נציג המל"ג, שלום לך. אני יכול לקבל את רשימת המקצועות שהם עד ארבע שנים?

אמרתי, הרשימה הועברה לאגף חימ"ש. אני יכול להגיד את המקצועות ממש בקצרה.

אנחנו גם יכולים או שזה חסוי?

לא, זה לא חסוי.

סבבה, אז אפשר להעביר לחברי הכנסת?

אתה רוצה לקרוא את זה במקומי? זה הרשימה שהעברתי להם.

שאלתי אם חברי הכנסת יכולים לענות על זה תשובות? אפשר לקבל או אי אפשר לקבל?

בוא ניתן לו לענות. בבקשה.

הנדסה, אדריכלות, חינוך והוראה, חשבונאות או תואר ראשון עם סימול BAוהתמחות בחשבונאות, רפואה, רפואת שיניים, סיעוד, הפרעות בתקשורת, ריפוי בעיסוק, משפטים, פיזיותרפיה, רוקחות, אופטומטריה, לימודי עיצוב, כל לימודי עיצוב, תקשורת חזותית, לימודי אומנות, כל סוגי האומנות, לימודי מוסיקה וריקוד. יש גם מוסדות שקיבלו אישור מהמון שנים אחורה כמו הטכניון שקיבלו אישור ללמד תוכניות ספציפיות בארבע שנים ולא בשלוש שנים, שזה הרבה מאוד תוכניות ספציפיות בכל מיני מוסדות. זה לאו דווקא משהו רוחבי, כמו אומנות, הוראה וכדומה.

כמה סך הכול הקראת?

לא ספרתי את הכמות אבל יש הרבה מאוד מקצועות כאלה. נגיד עיצוב יש הרבה מאוד. זה עיצוב אופנה, עיצוב תכשיטים, עיצוב מכליל, עיצוב תעשייתי.

זה נשמע לי כמו הכול. זה נשמע לי סוג של רגולציה לא טובה כי עכשיו אנחנו טובים בפרטים כשבעצם זה כמעט הכול, אז למה לא לשחרר פשוט את האירוע הזה?

זה לא כמעט הכול. יש גם הרבה מאוד מקצועות מפסיכולוגיה וכלכלה, רוח, הרבה מאוד מקצועות שהם שלוש שנים. אנחנו רק נותנים פה את העובדות.

לא, אני לא מדברת על זה. אני אומרת שהלוחם המשוחרר, בסוף אולי צריך לחשוב על לשחרר. לתת לו לבחור את מה שהוא רוצה ללמוד. אף אחד לא הולך ולומד עשר שנים בהתנדבות. אנשים רוצים להיכנס לשוק העבודה, בטח בהינתן בחיים ובעלות שלהם בישראל, אז אולי צריך לשנות קונספט. במקום להתעסק בלשלם לחיילים אנחנו מתעסקים בעבודות כלכליות שלא ייגמרו לעולם.

זה לדעתי כבר דורש שינוי חקיקה.

בוודאי.

למה? מורה שצריך בשביל תעודת הוראה שנה רביעית וזה לא כלול?

זה לא כל כך מדויק מה שאמרת על השנה הרביעית. יש תעודת הוראה שהיא מחוץ לתואר ויש תואר בחינוך והוראה שכולל תעודת הוראה. ארבע שנים זה תואר בחינוך והוראה, ותעודת ההוראה לאו דווקא מתחילה בשנה האחרונה שלו אלא היא במסגרת כל התואר.

שנה רביעית היא מחויבת המציאות, לא?

בתואר. יש תעודת הוראה שאותה לומדים בשנה רביעית, אם זה באוניברסיטאות או במכללות מסוימות, שהיא תעודה לא אקדמית. זה תעודה.

אני יכולה להגיד לך שבהיותי שרת טכנולוגיה היינו צמאים לאנשים שיבואו וילמדו מדעים. אתה כנראה מדבר על אנשים עם מקצועות אחרים שעושים הסבה להוראה, אז גם את זה אנחנו רוצים לעודד. אנחנו צריכים מורים.

חברת הכנסת פרקש הכהן, ברשותכם אנחנו נעצור לרגע ונזכיר שבכנסת עצמה בכל יום, בכל שעה, בכל רגע נתון כאשר אנחנו עוסקים בכל דבר ודבר ובטח ובטח המלחמה, אנחנו חושבים עליו כי זה חלק בלתי נפרד מחיינו, ובטח ובטח משפחות החטופות והחטופים עצמם שיקרים לנו וגם הלוחמים עצמם. גם פה בדיון ממדים ללימודים אנחנו בדיוק גם חושבים על הגיבורים שלנו, ויש כאלה שלא יזכו ללימודים כי הם הקריבו את חייהם. המשפחות נמצאות כאן איתנו. הייתי רוצה לשמוע עכשיו גם את עופרה לייבוביץ', גיתית ליבמן וידידי איציק בונצל.

עופרה, בבקשה.

תודה רבה. שלום לכולם, אני באמת מודה על ההזדמנות לדבר על אותם חטופים שלמעשה כולנו משפחות חטופים.

נכון.

יש כאלה שבאמת יותר אישית מכירים, אבל באמת הם אחים שלנו. אני רוצה רק להזכיר במקום החשוב הזה שב-7 באוקטובר באותה שבת התוהו ובוהו שהייתה לפני שבת בראשית, בשמחת תורה, מי היה מאמין, כשבא הצונאמי הזה של המחבלים מעזה, פשוט גל אדיר, ים שבא ועלה פה, אז היו לנו בכלא שלנו הרבה מאוד אסירים ביטחוניים מאוד מסוכנים. הם היו בכלא. הם לא שינו כלום על הים הזה שבא וכבש אותנו.

כשמדברים על כן עסקה, לא עסקה בכל מחיר, המחיר הזה שהם מבקשים, שבעצם המשמעות שלו היא דלי של אסירים ביטחוניים מסוכנים, נכון, אבל מה אנחנו עושים עם הדלי הזה? אנחנו מצרפים אותו לים שממילא קיים וממילא צריך להתגונן מפניו. התוספת של האסירים הביטחוניים כאיום הוא כלום. הרי הם היו בכלא. המוני אנשים מאוד מסוכנים היו בכלא ב-7 באוקטובר. זה לא משנה לביטחון שלנו אם הם בכלא או לא, וה-7 באוקטובר הוכיח את זה. מידת הדין אומרת שיהיו בכלא, שינמקו, אבל יש פה עוד מידה. יש לנו את האחים שלנו שטובעים בים הזה של המחבלים בעזה. התוספת של הדלי לים הזה שהם טובעים בו הוא באמת חסר משמעות.

השיח הזה, חייל משוחרר, יש שם חיילים שאני לא רואה אותם לומדים באוקטובר. אני רוצה לראות אותם לומדים באוקטובר או שנה אחרי. איך זה יקרה אם לא נשחרר אותם? המחיר שנדרש מאיתנו הוא זעום. הוא באמת מאוד חסר משמעות יחסית לרווח העצום שרק איתו אנחנו נוכל להתחיל בכלל להשתקם. תחשבו מה זה, רק שהם יחזרו. תיראו איזה יופי יהיה. מה זה משנה עוד אחד?

תודה רבה.

שלום, אני גיתית, אני דודה של אליקים שחטוף בעזה. היה מאוד מעניין לשמוע את הדיונים שלכם פה וכל הכבוד שאתם מעלים את זה על הסדר, אבל אני חושבת שהחיילים, לפני שמעניין אותם התואר הבא שהם הולכים להוציא, מעניין אותם הניצחון שאיתו הם הולכים לסיים את המלחמה. ניצחון זה לא להעביר סיוע לחמאס, וניצחון זה לא להתחשב ברמדאן, וניצחון זה לא להקים להם נמל ימי מול חופי עזה. ניצחון, יש דרך אחת, שזה להתחשב ולחשוב אך ורק על האחים שלנו והילדים שלנו, אלה שחטופים שם ואלה שנלחמים שם ואלה שהקריבו את החיים שלהם שם. רק התחשבות בעם שלנו.

על העם שלנו כתוב, "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", והגיע הזמן שנכניס לנו את זה קצת טוב טוב לראש ונתחיל להתחשב בעצמנו ולא נעביר להם סיוע ולא נשלח להם חבילות לכבוד הרמדאן ונכתוב על זה רמדאן כרים, כי רמדאן זה חג שבו הם חוגגים את המוות שלנו ועושים כמה שיותר פיגועים בחודש הזה. נמצאים פה אנשי צבא שיכולים להגיד שלמרות שכולם אומרים שרמדאן זה חג של שלום, עדיין צה"ל נמצא בכוננות הכי מוגברת ברמדאן כי אנחנו מכירים מה זה רמדאן, אז זה ניצחון. ניצחון זה להביא באמת לניצחון מוחץ, להכריע את החמאס. לתת להם לרעוב שם כמו שהם נותנים לילדים שלנו לרעוב שם. אם החטופים שחזרו מספרים על חצי פיתה ליום, לא הגיוני שאנחנו נעביר להם משאיות של אוכל. איך יישמע דבר כזה שאנחנו מתחזקים את הרוצחים שלנו, את השונאים שלנו, את אלה שערפו לנו ראשים, את אלה שאנסו לנו בחורות? לא הגיוני שאנחנו ככה נבוא וניתן להם ונתחשב בהם בלי סוף, בהם ובכל המי מסביב. הם לא אמורים לעניין אותנו. היחידים שאמורים לעניין אותנו זה העם שלנו, ואנחנו והילדים שלנו והחיילים שלנו והחטופים שלנו. רק הם צריכים להיות לכולם פה בראש סדרי העדיפויות.

אליקים קרוי אליקים שלמה והוא קרוי על שם גיס שלי, שלמה ליבמן שנרצח ביצהר לפני 24 שנה. שלמה נרצח באמצע שהוא היה בסיור ביטחון ביישוב יצהר. הרוצחים שלו היו בכלא הישראלי ושוחררו בעסקת שליט, ולאן הם שוחררו? לעזה, מה שנראה האירוניה קמה על עצמה. איך אנחנו חושבים בכלל לשחרר להם בלי סוף מחבלים עם דם על הידיים כשאנחנו יודעים שבמעשה הזה אנחנו נביא עלינו ועל הדורות הבאים ועל הילדים שייקראו על שם מי שעכשיו, את החטיפות הבאות ואת הרצח ואת האונס הבא?

המערכה הזאת חייבת להסתיים בצורה אחת שזה ניצחון וניצחון מוחץ. אני נמצאת כאן עם תינוק חמוד. קוראים לו אלישיב עוז. קראנו לו אלישיב כדי שהוא ישיב אותם. הוספנו את השם עוז כדי שזה יהיה מתוך עוז ומתוך גבורה ולא מתוך רפיסות וחולשה מול החמאס, ושברגע שהם ישובו גם ישוב העוז והרוח לעם ישראל.

אנחנו נמצאים היום בראש חודש אדר, אז עוד מילה אחת קטנה. ראש חודש אדר, אנחנו חוגגים עוד שבועיים את חג פורים "אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם", ויש לנו צבא חזק והוא מסוגל לשלוט. אנחנו רק צריכים לתת לו את היד ואת הכוח. הוא מסוגל להביא לניצחון במלחמה הזאת. צה"ל שלנו חזק, ואלה שיושבים כאן במבנה הזה צריכים לתת לו את מלוא האפשרות והכוח כדי שהם יצליחו להחזיר לנו את אליקים, להחזיר לנו את כל החטופים, להביא פה לניצחון לדורות, לא ניצחון רגעי של עכשיו. ניצחון לדורות בעזרת השם. אסתר המלכה, מרדכי אומר לה, "אם לעת כזאת הגעת למלכות", אז אם לא לעת הזאת אתם הגעת לשבת פה, יש לכם את האחריות הזאת.

תודה רבה.

איציק.

שלום לכולם, שמי איציק בונצל, אני אביו של, קצת מוזר לי כל הזמן להחזיק תמונה של הבן ולרוץ איתה בכנסת. רק שתיראו על מי אני מדבר, זה הרעיון.

אני כבר שלושה חודשים מסתובב בוועדות ומבקש את אשר אני מבקש, אבל זו הפעם הראשונה שאני יושב בוועדה שאני אומר לעצמי, חבל שהיא לא משודרת בשידור חי. היא משודרת בערוץ 99. בלי לפגוע באף אחד, חבל שהיא לא משודרת בשעה 20:00 שכל עם ישראל יראה עד כמה אתם עמלים באמת להוקיר את הלוחמים, עד כמה אתם פה מתווכחים אבל הכול מרצון של באמת להצדיע ללוחמים. עוד מקצוע, פחות מקצוע.

אני דווקא רוצה לחזק את חברת הכנסת פרקש שאומרת לכם פעם אחר פעם, תפתחו את כל המקצועות, בוא נגמור את הישיבה, נגמור את הדיונים. גם חבר הכנסת אופיר וחבר הכנסת שטרן ואדוני, שזה ההזדמנות להגיד לו תודה. אנשים לא יודעים אבל הקשר הרציף שלך ושל לשכתך עם המשפחות השכולות לאורך כל החודשים האחרונים, ואיתנו, הוא מאוד בקשר. אני יודע שגם אתם, משפחות אחרות, אבל ככה ערב שבת יש הרבה, אז כל אחד לוקח את מי שהוא יכול לסייע לו, אבל לקבל ערב שבת הודעה מבועז, שבת שלום יקירים שלי, לא שכחנו אתכם, חשוב להגיד, זכותו להגיד.

אני חוזר שוב לדיון הזה. הוא דיון מאוד חשוב. אשריכם שזכיתם לעסוק בנושא הזה. אשריכם שאתם מקדמים. אני אמרתי, שלושה חודשים אני בוועדות אבל אני באמת רוצה להצדיע לכם. יש לי בן גדול, נדב, שהוא לחם כמפקד צוות גם בסיירת צנחנים עד אותן שעות שם בקרב, הוא ניהל קרב אחר, שהודיעו לו שעמית אחיו נהרג. עכשיו הוא משתחרר מצה"ל והוא יזכה לרכוש מקצוע בזכותכם.

שתבינו, ההשלכות של ההחלטות פה הן לא בואו ועשינו עוד איזשהו מעשה טוב לעם ישראל. כשחייל משוחרר רוכש מקצוע, אז יש לו עבודה, יש לו כבוד. חייל וחיילת, יש להם כבוד. הדור הבא יושפע מזה, של הילדים. ההורים מפרנסים בכבוד. ניתנה להם ההזדמנות לרכוש מקצוע. שתבינו איזה רחוק המעשה שאתם הולכים לחוקק פה ולתקן פה. אין לי אצבע להרים בעד אבל אני שוב בעד. תלכו על ההצעה של חברת הכנסת פרקש. תקשיבו לה, תקשיבו לאחרים שמנסים להכניס פה עוד מקצוע על הדרך ועוד מקצוע. תנו לילדים שלנו ובמיוחד הלוחמים. אני רואה את נדב שסיים עכשיו לחימה בעזה והתחיל ללמוד בבר אילן, כמה זה מסייע לנו ההורים שלא צריך לשלם שכר לימוד. בעניין הזה אני אסיים. אני מצדיע לכם. זה הפעם הראשונה שנפגשתי בעשייה שתשפיע. אני מחבק אתכם ותודה רבה לכל חברי הוועדה, למל"ג, לכל מי שמנסה לעשות פה הכי טוב שבעולם.

כמו שיושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת ביסמוט אמר, בשעה זו שאנחנו דנים ומנסים לעשות עוד טוב לעם ישראל, יש לוחמים בשטח, יש חטופים ויש חיילים שחירפו נפשם ונתנו את חייהם למעננו כדי שנוכל לשבת פה לחוקק חוקים. עמית שלי יצא ב-7 באוקטובר מהבית. הוא לא חזר. נדב יצא יחד איתו. ברוך השם הצלחנו להחזיר אותו לשלום. אלה היו ימים מאוד קשים, ומהרגע שהודיעו לנו שעמית נהרג, אנחנו במסע. אנחנו לא רק באים לבקש מכם. אנחנו במסע משפחתי. אנחנו ביקרנו, אני ואשתי למעלה מ-400 בתי אבלים. אנחנו עושים את זה כל יום אחרי צוהריים, ולמעלה מ-350 פצועים בבתי החולים כדי לעודד, כדי להראות לפצועים ולמשפחות על הנס שקרה להם לעומת מה שקרה לנו, ואנחנו לא מסכנים, אבל צריך לזכור שאם אנחנו לא רוצים להיות באותה מערכה ועוד פעם שיהיו לנו חטופים ועוד פעם שנהיה חלשים, וכדי שלא יזהו באומות העולם כל האויבים מסביבנו שאפשר פשוט לנצח אותנו במשא ומתן ולהחזיר ולשלם מחירים כבדים בלי לסיים את המערכה הזאת, אז אני לא רוצה לחשוב לרגע שמותו של בני יהיה לשווא, ומותם של אחרים.

אני אסיים רק בדבר שחשוב לי לספר לכם עליו. שמעתם אותו בטח בערוצי התקשורת. חמישה ימים לפני שבני נהרג הוא ישב וכתב בערב שבת קודש מעין ציווי לנו, לכל עם ישראל ובמיוחד לכם מקבלי ההחלטות. ראש הממשלה פתח את אחת ממסיבות העיתונאים שלו בצוואה שבני עמית כתב. עמית כתב ככה, חמישה ימים לפני שהוא נהרג: "ערב שבת, התחושה שהתחלנו במהלך היסטורי ועלינו לסיים בניצחון מוחץ. אני גאה להיות חייל בצבא הגנה לישראל. שבת שלום". זה הוא הציווי. אי אפשר לערער עליו. אלה הן ההוראות שקיבלנו מהקדושים. אם אתם קוראים לנו משפחות קדושות ושילמנו את כל המחיר, אז בואו ותפעלו. כמובן שצריך להחזיר את החטופים לשלום. אמרתי מקודם בוועדה אחרת, אם היו מביאים את בני עמית לשיחה איתי עכשיו של חמש דקות פה בפרוזדור, והייתי יודע שהוא חוזר לאותה משימה, להביא את החטופים, והייתי יודע שהוא ייהרג, הייתי שולח אותו לבצע את המשימה שלו כמפקד צוות בסיירת צנחנים למרות שהייתי יודע שחס ושלום הוא ייהרג, לכן חייבים גם לדעת, אין מאבק בין משפחות החטופים לבין המשפחות השכולות. כולנו עם אותה משימה.

אני מבקש מכם חברי הכנסת, כמו שאתם עושים את הפעולה בוועדה הזאת בחרדת קודש והדברים חשובים, תמשיכו לפעול בחרדת קודש. אל תשכחו את החיילים שנפלו. אל תשכחו כמובן את החטופים. שוב, אני מצדיע לכם. תוציאו פה את החוק הכי טוב שיש. אתם תשחררו שתיים-שלוש דקות, אתה תשחרר. כל אחד יקבל. אפשר לסיים את הוועדה הזאת, שבע דקות, ללכת למזנון הכנסת לארוחת צוהריים ולגמור העניין. תודה רבה לכם.

תודה רבה, איציק יקר. אני חושב שכולנו הרגשנו, ואני אומר את זה, כל כך מיותר כאן במובן החיובי של המילה. איציק יקר, תרשה לי, גם לך גיתית. הזכרת הרבה. פנית להשם ודיברת על חודש אדר. שמעתי את הדברים שאמרת אבל אני חושב גם על עופרה שיצאה קודם לכן וגם היא נכנסה לכולנו ללב. שמעתי את מה שאמרת ואני דיברת איתך כמה וכמה פעמים אחד על אחד, אם זה בטלפון ואם זה אישית, ומה שאמרת כעת לגבי הבן המקסים, היפה שלך, הגיבור שלך, עמית. אגב, גיבורים לא הולכים אף פעם, אז תוכל לקיים את השיחות איתו הרבה. האמן לי, גיבורים לא הולכים אף פעם. הם תמיד פה איתנו.

אמרת שאתה היית מוכן להקריב כדי להחזיר את אחד החטופים, ואני יודע כמה זה נכון, לכן מה שאנחנו עושים כאן בוועדה זה המינימום של המינימום של המינימום של המינימום של המינימום. אנחנו באים לפה בכנסת בחרדת קודש לעשות את העבודה הזו, להיות שליח ציבור, להיות שליח של גיבורים. אני מקווה שאנחנו נהיה ראויים לזה כי הם ענקיים. זה באמת דור של נפילים, לכן מה שאנחנו עושים פה כאשר חברת הכנסת, עמיתתי, חברת הכנסת פרקש הכהן באה ואומרת בצורה הכי ספונטנית, הכי אמיתית, הכי כנה את מה שכולם פה חשים, לפתוח, לתת כמה שיותר. אנחנו מייצגים הרי את הציבור. אנחנו שליחי ציבור. זה מה שכל אחד במדינת ישראל חושב היום, כמה שיותר לגיבורים האלה. כמה שמהר החטופים האלה יחזרו הביתה. כן, גיתית, ריגשת אותי כל כך. כן, לנצח את המערכה הזו. כן, מותר להגיד. לא צריך להתבייש להגיד שלראות את המנוולים האלה מקבלים מים ואוכל בזמן ששלנו לא קיבלו תרופות, כן זה מקומם. מותר להגיד את זה ולהישאר בחיים. זה הכול בסדר.

אתה תראה לי, אופיר, לא בגלל שאתה יושב-ראש הסיעה שלי, הקואליציה, וגם חבר שלי. זה הצעת החוק שלך, הצעת חוק חשובה.

תחילתו בממשלת השינוי. תחילתו יוזמה של בני גנץ.

כשאנחנו עובדים עכשיו, אנחנו נקדיש אותה גם לעמית אני חושב. אתה מסכים איתי. אנחנו נקדיש את זה לבן שלו כאשר נסיים את העבודה.

בבקשה, אופיר.

באמת הדברים חדרו עמוק ללב. אני חושב שאין צורך שאתה תצדיע לנו.

אני מצדיע לכם.

לא, לא, אנחנו מצדיעים לכם.

חבר'ה, בואו נגמור את זה. תנו לחיילים את הכול. זה בסדר.

אני רוצה שתבין כמה השפעת פה בדיון. אנחנו אלו שמצדיעים. אתם שילמתם באמת את המחיר הכבד ביותר. בנך עמית שנפל, הוא נפל, ואלו שנלחמים היום בעזה נלחמים בשביל שאנחנו נוכל לשבת פה ולנהל שגרת חיים בביטחון. ההצדעה פה היא מכולנו לעמית ז"ל ולשאר החיילים שנפלו ולשאר החיילים שנלחמים כרגע בשביל להגן עלינו.

אתה אמרת שנכון, אין לך אצבע. אני את החוק הזה חוקקתי בשביל לתת שלוש שנים תואר ללוחמים שלנו, ועם הזמן גם קיבלתי פניות נוספות מסטודנטים על המחסור במקצועות שהם לא מצליחים לקבל, בעצם את המקצועות של ארבע שנים. אחרי שעברנו את ה-7 באוקטובר ואחרי ששמעתי אותך, אז מה שאני הולך לעשות, אני אגיש תיקון להצעת החוק. אנחנו נקבל את כל המקצועות מהמל"ג. בתיקון הזה אנחנו נרחיב את זה בצורה משמעותית כדי שהלוחמים שלנו שהם קודם כל צריכים להיות לפנינו, ואנחנו עושים את זה בשבילם ולמענם, ועם כל הכבוד שיש מקצועות שצריכים פה יותר, צריכים פחות, קודם כל המצפן שלנו זה הלוחמים שלנו. בזה יתמקד התיקון ואני מאמין שחברי הכנסת פה, אני מבקש מכם להצטרף אליי לתיקון הזה.

מצוין.

כמובן שהסמכות בחוק היא לשר הביטחון. אני אחוקק את החוק. אנחנו ניתן לכם עוד פרק זמן. אם יהיה את השינוי בצו על ידי השר הביטחון, לא אכפת לי איך זה יבוא העיקר שזה יבוא. אני אמתין בשביל לכבד את שר הביטחון ולתת לו את האפשרות להביא את זה בצו. אם לא, אני אקדם את החוק ואני אחוקק אותו, ואתם יודעים שאני אומר שאני מחוקק חוק, הוא בדרך כלל עובר בקריאה השנייה והשלישית. תודה.

ואנחנו נתמוך.

תודה רבה.

מבחינתנו אנחנו מוכנים. נלך בכיוון הזה.

הדברים שנאמרו כאן כמובן יועברו הלאה.

תודה רבה, הישיבה ננעלה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:24.