פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



35
ועדת החינוך, התרבות והספורט
11/03/2024


מושב שני

פרוטוקול מס' 171
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, א' באדר ב התשפ"ד (11 במרץ 2024), שעה 12:38

הצעת חוק יום משפחות היתומים בישראל, התשפ"ד–2024, של ח"כ יוסף טייב, חה"כ ינון אזולאי, חה"כ אברהם בצלאל, חה"כ משה אבוטבול - דיון והצבעות

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
יוסף עטאונה

שירה כהן - עו"ד, הממונה על הייעוץ המשפטי, לשכת נשיא המדינה

מיכל גרשוני - עו"ד, עוזרת ייעוץ משפטי בלשכה המשפטית, משרד החינוך

יואב סטשבסקי - עו"ד, רפרנט, משרד המשפטים

שרה גולד - ייעוץ וחקיקה (ציבורי-מנהלי), משרד המשפטים

דבורה גינזבורג - יועצת שר התרבות והספורט, משרד התרבות והספורט

מירב כהן - הלשכה המשפטית, משרד התרבות והספורט

הדר קס - מנכ"לית ומייסדת, עמותת חמניות

ליאת קליין - עו"ד, מנהלת תחום מדיניות, עמותת חמניות

ניב ירום - מזכיר עמותת ג'נסיס חברים לחיים ישראל

יסמין מגל - משפחות החטופים

ללי דרעי - מנהלת תחום יתומי המלחמה, עמותת חמניות

יחיאל פפר - פורום תקווה

גילה ויזל - פורום הגבורה

שלומית קלמנזון - פורום הגבורה

אליה אביטבול - גיסו של החטוף איתן, פורום תקווה

צביקה מור - אבא של החטוף איתן, פורום תקווה

ורדה בן ברוך - סבתא של עידן אלכסנדר

יהודה גליק - ארגון אמיצים

הדס ביסין גליק - ארגון אמיצים

אורלי חביליו זוהר - אלמנת צה"ל

סבין תעסה - אלמנה ואם שכולה מה-7 באוקטובר

צח בן יהודה

יהודית גידלי

אתי דנן

רינת בן מוחה, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות

הצעת חוק יום משפחות היתומים בישראל, התשפ"ד–2024, פ/287/25 כ/982

צוהריים טובים, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא הצעת חוק יום משפחות היתומים בישראל, התשפ"ד–2024 כהכנה לקריאה שניה או שלישית, ובעזרת השם נגיע גם היום להצבעות, נזכה לברך על המוגמר, ונתפלל שיצא מתחת ידינו חוק טוב, מתוקן, שישים על סדר היום הציבורי את חשיבותם של משפחות היתומים בישראל.

כהרגלנו, אני רוצה לשלוח תנחומים למשפחות הנופלים, בפרט אמרתי את זה גם בבוקר, אבל אני חושב שחשוב להזכיר שוב, בנו של ידידינו דוד גל, מיכאל, שנפל בקרב ברצועת עזה, והלווייתו הייתה אתמול בהר הרצל בירושלים. מתפללים להחזרתם, ופועלים בעזרת השם לעסקה טובה להחזרת כלל החטופים. משפחות החטופים בבקשה. נתחיל לפי הסדר.

שלום, מדבר אליה, גיסו של איתן, מפורום תקווה. בחודש האחרון אנחנו מרגישים שהמדינה מתנהלת יותר כמו כבשה מאשר כמו אריות. אנחנו מתנהגים כמו כבשה בין 70 זאבים, והם מריחים את החולשה שלנו, והם ישעטו עלינו וינסו לטרוף אותנו. אנחנו חייבים להפסיק עם החולשה הזאת. ויכול להיות אפילו שאנחנו חלשים בגלל שהתקררנו, ששכחנו קצת, שכחנו מה עשו לנו. אנחנו צריכים להמשיך להגיב בעוצמה, לא לחכות לאיזו מחווה שהם יעשו לנו, או איזה משהו שיקרה ופתאום יגיעו החטופים.

במצב הזה שאנחנו פועלים, הם לא יגיעו בקרוב. וכדי שהם יגיעו אנחנו חייבים להיכנס עכשיו-עכשיו כמה שיותר מהר לרפיח, לא לחכות לא יודע, הנה כבר התחיל הרמדאן. למה אנחנו מחכים? אנחנו רוצים שיבער השטח? שיהיה פה דם שיישפך בכל הארץ? צריכים להראות להם כוח, להראות להם שאנחנו אריות, לא כבשים בין זאבים. רק ככה אנחנו נצליח לראות את החטופים ואת איתן גיסנו היקר, פה איתנו. זהו, תודה.

שלום וברכה, חודש טוב לכולם, שיהיו לנו בשורות טובות לכל עם ישראל. אני אבא של איתן, 157 ימים, ואנחנו חייבים להבין שכדי שהנכדים שלנו לא יצטרכו להתעסק עם חטיפות, אנחנו צריכים שהסיפור הזה יהיה האחרון בהיסטוריה היהודית. לא חוטפים לנו יותר, כי לא שווה לחטוף לנו. ומי שמנסה לחטוף לנו אוכל אותה בגדול, כי אנחנו נוקמים.

מה האויב מבין כשהוא רואה שאנחנו לא נכנסים לרפיח? מה האויב מבין כשהוא רואה שצה"ל מחלק סלי מזון לעזתים עם ברכה לכבוד הרמדאן? מה האויב רואה כשאנחנו ממשיכים לטפל בטרוריסטים שעושים לנו פה פיגוע בכל שבוע, בכל שבוע רוצחים לנו כאן אחד או שניים ולא מענישים? והעונש הוא כמו שהיה פעם, מה האויב מבין מזה? יצאו משועפט, יצאו מקלנדיה, ממקומות נוספים. איזה מחיר שילמו על זה? אני רוצה שאנשי קלנדיה לא יתנו לפיגוע לצאת מהם. את הסיפור הזה אנחנו חייבים לסיים בפעם הזאת. לא יהיו יותר חטיפות כשהם יראו שאנחנו שינינו כיוון.

אנחנו דורשים ממשלת ישראל להמשיך בכל הכוח במלחמה, להעניש את חמאס בעזה, ביהודה ושומרון, בכל מקום בעולם, ואם תהיה עסקה, ודעתי לגבי עסקה כבר אמרתי כמה פעמים שעסקה זה רע, אבל אם כבר עושים עסקה היא חייבת להיות על כולם בפעם אחת. אין מצב בעולם שמשאירים את הגברים הצעירים והחיילים לאיזושהי פעימה שתהיה בעוד כמה שנים. בשום פנים ואופן, זה יקרה רק אם נכניע את האויב. תודה לכם.

שלום לכולם, שלום יושב-ראש הוועדה. לפני זה אני רוצה להגיד תודה רבה לכל מי שמקדם פה את הצעת החוק לילדי היתומים. אני אציג את עצמי, אני שלומית קלמנזון, אשתו של אלחנן קלמנזון שנפל ב-8 באוקטובר בבארי, יש לנו חמישה ילדים.

אני אתחיל לפני זה משמחת תורה. בבוקר שמחת תורה אלחנן שמע על הנעשה בדרום ביחד עם אחי ואחיינם יצאו לבארי שהיה תחת התקפה של מאות מחבלי חמאס. שם הם הצילו כ-100 מהתושבים, חילצו אותם למקום מבטחים. הם היו שם 16.5 שעות, חילצו עוד ועוד תושבים תחת אש עד שאלחנן נפל מירי של מחבל שארב לו. אני רוצה לפתוח בקטע מתוך מסמך אישי שאלחנן השאיר לי, מסמך שהוא קרא לו אם אמות, וכך הוא כותב.

אם אמות ביד אויב אבקש שהעולם ישמע, שאיש לא ינקום, ולא יקרא לנקום. מי שאקח איתי, אקח. מי שזה בוער בעצמותיו, שיבער בחיים. האמנתי בדרך, האמנתי בשוב עמינו לארצנו, האמנתי במעשה הקטן שמחולל הרבה. דגש קטן שיציל חיים. אם אמות כחלל במלחמה על הארץ שיזכרו ויזכירו שאין מדובר בעוד מלחמה או עוד אינתיפאדה, מדובר באותה מלחמה ארוכה על ארצנו ועל זהות עמנו הנמשכת כבר כמעט 150 שנים.

והוא מסיים את המסמך במילים רציתי וניסיתי להיות אדם, להיות יהודי.

ה-7 באוקטובר לא היה אירוע נקודתי. ה-7 באוקטובר היה חלק מרצף של לחימה שאנחנו חווים כבר כמעט 150 שנים. החמאס מעוניין להשמיד את עם ישראל, הוא מעוניין שלא נהיה בארץ ישראל. לשם כך אנשיו חדרו למדינה, רצחו אנסו התעללו וחטפו את היקרים לנו מכל. 157 ימים ש-134 נשים, גברים, סבים, סבתות, ילד ותינוק נמצאים בשבי ללא תנאים הומניטריים מתאימים מבלי שנדע מה עולה בגורלם.

הגעתי לפה היום כחלק מפורום הגבורה. אני קוראת לכם להמשיך בלחימה, הלחימה חייבת להימשך עד מיטוט החמאס, ככה נביא בביטחון את החטופים הביתה, מתוך כוח, מתוך עוצמה. אני יושבת פה גם בשמם של הנרצחים מעסקת שליט. דוד שלנו מיקי מארק נרצח לפני שבע שנים וחצי על ידי משוחרר מעסקת גלעד שליט. גם האיש שלי אלחנן האהוב שלי נרצח ב-8 באוקטובר על ידי משוחרר מעסקת גלעד שליט.

כשדיברתי עם אלחנן על העסקה אמרתי לו שאם הוא ייחטף אעשה הכול כדי לשחרר אותו. אלחנן אמר לי, את תעשי הכול אבל אני מאוד מקווה שמקבלי ההחלטות – ופה אני אשמח ככה, חבר הכנסת, שתהיה קשוב – אני מאוד מקווה שמקבלי ההחלטות לא יקשיבו לך. אתם יושבים בכנסת, יש לכם כוח. אנחנו נתנו לכם את הכוח הזה. תשתמשו בו, תילחמו כדי שלילדים שלנו תהיה מדינה חזקה, מדינה איתנה, מדינה שאויביה יודעים שהיא בעלת עוז.

אתמול התחיל הרמדאן כמו שכבר ציינו פה. האם תדעו למנף לטובת המדינה אזרחיה וחטופיה, או שתמשיכו לתת מחוות הומניטריות שאינן מקדמות את החזרת החטופים ואת עתיד המדינה? האם תמשיכו לתת לגיטימציה לחמאס, זה ששולט במסגדים ושמסית? או שתהיה לכם אמירה ברורה, לחימה עד שלא יישאר ממנו זכר. וגם העזתים נראה לי, יודו לכם על זה.

אני רוצה לסיים בכך שאלחנן יצא מהבית מתוך אהבה לכל יהודי, מתוך אחדות, מתוך הבנה ברורה שחייבים לעשות מעשה, והוא היה מוכן למסור את נפשו בשביל העם היקר שלנו והארץ האהובה. אני מבקשת מכם, עכשיו אתם חברי הכנסת, לעשות את המעשה, לא עוד סבב, לא עוד הסכם מתוך חולשה עם אויבים. אנחנו עם חזק, עם שיודע שאין לנו ארץ אחרת. סומכים עליכם שתנהיגו את המדינה באחריות. תודה רבה.

שלום רב, קוראים לי גילה ויזל, אני כבר אציג את עצמי בהרחבה. גם אני מצטרפת לתודות על האפשרות להשמיע כאן קול ולדבר. כמה משפטי הקדמה מהגיגי ליבי שעולים לי בלילות טרופים ללא שינה ועלו לי בלילה האחרון, בעוד שבועיים יקראו כאן בירושלים את מגילת אסתר. יקראו על המן הרשע שביקש להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים בכל מלכות המלך אחשוורוש. המן שהיה מזרע עמלק אינו שונה מהמן החמאסי של ימינו אשר קם עלינו להורגנו לפני חמישה חודשים כאן בארצנו הריבונית.

מול האויב האכזר הזה – שאני מאז תחילת המלחמה עוד לא מצאתי שם שמתאים לתאר אותו – נלחמים חיילי צבא הגנה לישראל, בחלקם אף מוסרים את נפשם, כדי להשמיד להרוג ולאבד את המן של דורנו.

קוראים לי גילה ויזל ואני אמא של אלקנה, הבן האהוב שלנו, השם יקום דמו, אחד מאותם גיבורים שמסרו נפשם. קודם כול אלקנה שירת בגדוד מילואים 8208 והוא נהרג ביחד עם עוד 20 לוחמים באסון קריסת המבנים ב-21 בינואר, י"ב בשבט בשכונת אלמועזי, 600 מטרים מהגדר ובתי קיבוץ כיסופים.

אלקנה השאיר על הנייד שלו צוואה שהופצה בארץ ובעולם, ולטעמי אני הקטנה, אני מרגישה שהיא משקפת הלך רוח של לא מעט חיילים, אני אקריא כמה משפטים ממנה.

אם אתם קוראים תא המילים האלה, כנראה שקרה לי משהו. קודם כול במקרה שנחטפתי לשבי החמאס אני דורש שלא תיעשה שום עסקה לשחרור של אף מחבל כדי לשחרר אותי. הניצחון המוחץ שלנו יותר חשוב מהכול, אז אנא פשוט תמשיכו לפעול בכל הכוח כדי שניצחוננו יהיה כמה שיותר מוחץ. אנחנו כותבים את הרגעים הכי משמעותיים בהיסטוריה של העם שלנו ושל העולם כולו. בצוק איתן כבר נפצעתי, הייתה לי את הבחירה להישאר מאחור אבל אני לרגע לא מתחרט על כך שחזרתי להיות לוחם. להיפך, זו ההחלטה הכי טובה שהחלטתי אי פעם.

הבקשה שלי כאם שכולה מכנסת ישראל מעל במה זו, היא להמשיך ולשאוף לניצחון מוחץ, ללחוץ מבלי להתפשר, להכות באויבנו מכת מחץ מתוך זקיפות קומה שתמשיך להחזיר את כבודנו הלאומי והיהודי שנרמס, ואף תחזיר, בעזרת השם, את כלל החטופים בכבוד לו הם ראויים. תודה רבה.

תודה רבה, כן בבקשה.

אני סבתא של עידן אלכסנדר, שמי ורדה בן ברוך, ואני פה באתי לכנסת, אני מרגישה כמו עני בפתח שאני באה להתחנן על החיים של הנכד שלנו. עידן הוא אזרח ארצות הברית, הוא הגיע לארץ, הוא התנדב לצה"ל, הוא חייל גולני בגדוד 51, הוא הגיע לפה על מנת לעשות שירות משמעותי. הוא נחטף מהבית הלבן בניר עוז בבוקר של שמחת תורה, ומאז אנחנו לא יודעים מה עלה בגורלו. אנחנו יודעים שהוא יצא חי וכך אנחנו רוצים לקבל אותו, חי וקיים.

ליבי עם המשפחות השכולות, ואני יודעת שכל החיילים שלנו עושים את כל המאמצים על מנת להחזיר את החטופים והחטופות הביתה בריאים ושלמים, אבל גם ליבי עם כל מי שנמצא שם ועם הילדים, המבוגרים, הזקנים, החיילות, החיילים, הנערות, כל מי שנמצא עדיין שם ליבי איתו. ואני מתפללת שהם יחזרו כמה שיותר מהר הביתה.

היום הייתה לנו תפילה בכיכר החטופים, תפילת ראש חודש. הסתכלתי בתפילה, התפללתי יחד עם המונים, היו המונים שם, ואני ראיתי שם את המשפטים שאנחנו אומרים בתפילה, בתפילת ראש חודש בתפילת מוסף ואני רוצה לקרוא לכם את זה בבקשה.

אלוקינו ואלוקי אבותינו, חדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה, לששון ולשמחה, לישועה ולנחמה ולפרנסה ולכלכלה, ולחיים טובים ולשלום, למחילת חטא וסליחת עוון ולכפרת פשע. ויהיה ראש החודש הזה סוף וקץ לכל צרותינו, תחילה וראש לפדיון נפשנו, כי בעמך ישראל מכל האומות בחרת, וחוקי וראשי חודשים להם קבעת. ברוך אתה ה' מקדם ישראל וראשי חודשים.

בעזרת השם ישועת השם כהרף עין. תודה לכם.

אמן. בבקשה גברתי.

שלום, אני יסמין, אני בת דודה של עומר נאוטרה שחטוף בשבי החמאס גם מאז ה-7 באוקטובר. גם עומר הוא חייל בודד שעלה מארצות הברית כדי לשרת את הצבא. אני בעצמי מילואימניקית ואני מסכימה שצריך להשמיד את החמאס ללא ספק. גם לי יש חברים שנפלו, גם ב-7 באוקטובר וגם מאז. אני חובשת במילואים אז יצא לי גם לטפל בפצועים.

בשלב הזה, הנקודה שלי היא שכולם הומניטריים. כל העסקאות שאנחנו שומעים פה ושם, הדיבורים, מדברים על ילדים, מדברים על נשים, מדברים על זקנים. מסכימה מאוד שהם צריכים לצאת. אבל בשלב הזה גם הגברים הצעירים צריכים לצאת, גם החיילים. אחרי חמישה חודשים גם אם נכנסים במצב פיזי טוב לשבי – והרבה גם לא נכנסו, הרבה פצועים – בשלב הזה כנראה שאתה כבר לא במצב פיזי טוב, והמצב הוא שכולם צריכים להיות בעסקה הומניטרית ולא טיפין טיפין כמו שאמרו לפניי, שלחכות עוד כמה שנים ולתת להם להישאר שם אחרונים לסוף. אז במידה וכן תובא עסקה, אני מאוד מבקשת להצביע בעד עסקה שכוללת את כולם. תודה.

תודה רבה. כן, צח בבקשה.

אז אנחנו פה היום דנים בהצעת חוק יום משפחות היתומים בישראל התשפ"ד 2024. אחרי הדיון האחרון היה לנו מספר הסכמות, אנחנו רק יכולים לעבור על תיקונים שסוכמו, הוועדה הפיצה את הנוסח, ולהמשיך בדיון. בסעיף המטרה שינינו במקצת את הנוסח.

חוק יום משפחות היתומים בישראל, התשפ"ד–2024

מטרה
1.
מטרתו של חוק זה לקבוע יום ציון שנתי לחיזוק מעמדן ולהעצמתן של משפחות היתומים בישראל. אלמנים, אלמנות, ולבטא את מחויבות החברה בישראל לזכויותיהם המושתתות על ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

הייתה בקשה לרשום עם ילדים, מה ההתייחסות שלנו לזה?

שאני אגיד?

התייחסות שלך. הוא אני יודע מה הוא יגיד. אני אתן לו כמובן להגיד, אבל רציתי קודם כול לשמוע את ההתייחסות שלך לגבי זה.

קודם כול הנוסח הזה להבנתנו, סוכם גם בשיחה איתך, וגם הנוסח שהוצע פה כנוסח חלופי בעינינו הוא בעייתי במובן הזה שהוא מחריג קבוצות מסוימות. כי התברר שאנחנו במשפחות האלמנים והאלמנות עם משפחות יתומים בישראל, אז למעשה אנחנו מחריגים יתומים ששני ההורים נפטרו, או משפחות שאין בהן ילדים. למעשה זה גם מעביר את כל הפוקוס של הצעת החוק הזו לאלמנים ואלמנות ולא על היתומים כפי שהיה עד עכשיו. וגם ההצעה שאנחנו הצענו מתבטאת - - -

למה אתה רואה שאנחנו מחריגים במטרות אם בהגדרות מופיע אחר כך באחד מהוריו או שניהם. זאת אומרת זה כולל גם אותם.

נכון, אבל ברגע שאנחנו אומרים אלמנים ואלמנות עם ילדים, זה אומר שזה חייב להיות בהרכב הזזה. עכשיו, נכון שסעיף המטרה וסעיף ההגדרות לא חייבים להיות אחד לאחד זהים, אבל אני חושב שהנוסח שאנחנו מציעים כן גורם לסעיף המטרה להתכתב עם כל שאר החוק. גם עם ההגדרה, כי אנחנו מציינים בסעיף המטרה את משפחות היתומים שמוגדר בסעיף ההגדרות וגם אחר כך בשאר התיקונים שעשינו ובשאר הסעיפים שלא נצטרך לעבור עליהם היום, גם מדובר במשפחות היתומים.

זה אמור להיות מאוד ברור על מי זה חל, ואנחנו חושבים שהשינוי הזה יוצא שינוי שאולי הוא נראה לשוני אבל שיש בו גם מהות שמשנה את הפוקוס של החוק הזה. ייתכן שמלכתחילה היה צריך להציע את זה כהצעת חוק יום משפחות האלמנים והאלמנות בישראל ולא משפחות היתומים, ואז היינו בונים את החוק הזה בצורה שונה.

יהודה, בבקשה.

קודם כול אני מצטרף לכל התפילות שנאמרו פה למרות שאנשים יצאו, ובאמת בעזרת השם. בוקר טוב, צוהריים טובים, חודש טוב, רמדאן קרים מי שמכם, אדוני יושב-הראש, ואני שמח שנמצא פה גם חבר הכנסת יוסף עטאונה. אני מאוד מקווה שאחרי קרוב לחמש שנים שאנחנו עובדים על החוק הזה, היום נסיים אותו.

יחד עם זאת, אני רוצה להזכיר לך שלמרות שזה חוק מאוד פשוט, חמש השנים האלה שעברנו על החוק הזה באמת אני מודה לך מאוד שהיית איתנו לאורך כל הדרך, אבל חמש השנים האלה אכלנו הרבה קש. החוק הזה מקוצץ כמעט כרות רגליים, כרות ידיים, כרות ריאות – אני יכול לדבר איתכם בתור בן אדם שכרות חצי ריאה – החוק הזה כרות, הוציאו ממנו את מוסדות החינוך, את מערכות הביטחון, הוציאו ממנו והוציאו את הרשויות המקומיות, הוציאו והוציאו ממנו עוד הרבה מאוד דברים. לאורך כל הדרך היה לנו דבר אחד מאוד ברור, שכשיש הסכמות יש הסכמות. ישבנו עם מירב שבאמת מגיע לה הרבה תודות על השעות שהיא השקיעה על החוק הזה. סיכמנו משהו, לא הסכמנו כן הסכמנו, בסוף סוכם. היינו בקשר עם בית הנשיא, סיכמנו, סיכמנו.

לצערנו, פעם אחד פעם, בכל דיון, שליטי המדינה, כל יודעי דת ודין, המכונים. פתאום מכניסים לנו מסכימים, מגיעים להסכמה. ישבנו אצלך בחדר, ישבו שם גברת שרה גולד, ישבה שם תמי וצח היה בטלפון, סיכמנו על נוסח מאוד ברור. ואני רוצה להבהיר שיהיה ברור, הוויכוחים שלנו על הנוסחים הם לא סתם. החוק הזה, כל מילה בו בחנו אותה עם מיליון זכוכיות מגדלת, הוא חוק של מהות. אני רוצה להבהיר מה המהות של החוק הזה. ברשותכם אני רוצה לקרוא משפט אחד, מילה אחת.

רבי שמשון רפאל הירש היה אחד מגדולי ישראל במאה ה-19. למה נקראת אלמנה-אלמנה? מלשון אלם, היא מושתקת. למה נקרא יתום-יתום? מלשון גידם. האלמנה איבדה את פיה עם בעלה, ואין לה עוד נציג שמייצג אותה, היתום איבד את ידו במות אביו, ואין לו עוד תמיכה או מדריך. ככה כותב בתמצית ממה שהוא כותב פה. ואחר כך הוא גם כותב אוי לכם אתם, מדינה יהודית, שתתעללו בהם ותתנו להם להרגיש שהם איבדו את הנציג שלהם, את תמיכתם.

אז גם את הנושא של הנציג בפעם הקודמת בניגוד לעמדתנו, החלטתם באופן חד לסתום את הפה, לא יהיה לאלמנות הצעירים פה. לא יהיה להם פה, אין מה לעשות, לא יהיה להם פה. על הדבר הזה אנחנו לא נוותר, אנחנו נמשיך להיאבק על הדבר הזה, כי הוא בנפשנו. אם 76 שנים לא היה פה לאלמנות והיתומים הצעירים, אנחנו נמשיך לדרוש שמדינת ישראל תכיר בזה שיש להם גורם יציג.

אבל הרעיון, למה קראנו לזה חוק משפחות היתומים ולא קראנו לזה חוק היתומים? מה אנחנו באים לעשות פה? היה פה לפני כמה דקות מילים על נשות הקבע. מה הן ביקשו? הן ביקשו להגיד רבותיי תסתכלו עלינו, תבינו שאנחנו במצוקה. אני הולכת לאוניברסיטה ואין פה מישהו שמסתכל עלינו בכלל. אין מי ששם לי כתר על הראש, על האמא הזאת שאיבדה את בעלה באופן קבע. או, כמובן, בעל שאיבד את אישתו, אותו דבר. ומדובר פה באוכלוסייה יהודית, ערבית, חרדית, אתיופית, רוסית, מה שאתם רוצים.

האוכלוסייה הזאת בסך הכול רוצה שיהיה לה פה, שיהיה לה פה. אז הוצאתם נציג. אבל בואו נקרא את מה שכתבתם, אגב, הנוסח שלנו שהוסכם עליו הוא הנוסח שאתה הגשת, אתה הגשת בקריאה ראשונה, זה הנוסח, הצעת החוק, הוא מופיע בכנסת. מה אנחנו מבקשים?

מטרתו של חוק זה לקבוע יום ציון שנתי לחיזוק מעמדתם והעצמתם של משפחות היתומים, סליחה אני אקרא בנוסח שלך שאתה כתבת. להעצמתן של משפחות האלמנים, האלמנות, עם ילדים יתומים בישראל. זה מה שסוכם. למה עם? בדיוק בגלל זה. כי יש כאלה שחושבים שאנחנו יודעים יותר טוב מה טוב להורים. היום בארצות הברית כל ילד בגן – כשאני הייתי בגן אמרו לי אתה חייב להקשיב לאבא ואמא, כיבוד אב ואם – מגיע עם פתק ואומרים אבא שלך לא מקשיב לך, אתה רוצה לעשות ניתוח מין, אתה ילד בן 3 אתה כבר מבין שאתה רוצה לעשות ניתוח מין אל תדאג, אם אבא ואמא שלך לא מקשיבים לך, אנחנו נפתור לך את הבעיה, אנחנו יודעים יותר טוב מההורים.

אם אנחנו כותבים אלמנים אלמנות וילדים, זה אומר שזה שווה, אלמנים אלמנות ילדים. יש פה משפחה, יש פה ראש משפחה, יש פה ראש משפחה שמדינת ישראל נותנת תעודה למוסד חינוכי על הצלחות, יש את מנהל המוסד הזה, למשפחה הזאת יש מנהל ולכן משפחות אלמנות ואלמנים עם ילדים, הילד הוא לא קיים בעצמו, הוא לא משהו מנותק, יש לו אבא או אמא. הוא איבד את אחד מהם, אז במקום שאנחנו נבוא ונרים את השני הכי גבוה בעולם, אנחנו אומרים לא, תשמע אתה מסכן, נבך. אני אתן לכם שתי דוגמאות פשוטות שאולי אתם לא שמים לב למשמעות שלהן.

כמה פעמים שמעתם בניחום אבלים, אוי, הקדוש ברוך הוא לוקח את הטובים ביותר. כלומר, יושב הילד ושומע אמא שלי אה, אבא שלי היה טוב אלוקים לקח אותו. אני אומר לכם מניסיון שנים עם אלמנים ואלמנות אלוקים משאיר פה את הטובים ביותר. אנחנו שוברים אותם, אנחנו לא מכבדים אותם. כי אנחנו אומרים אלמנים אלמנות ילדים כולם אותו. לא, אלמנים ואלמנות עם ילדים.

אני אתן לכם עוד משפט שפוגע, למשל. אבא שומר עליכם מלמעלה. רבותיי, אבא מת, הוא לא שומר מלמעלה. אמא שומרת על הילדים כל יום, אבא לא קם בלילה, אני כמובן מדבר כי 80% אלמנות, האמא שנמצאת פה לוקחת את הילד לגן, האמא שנמצאת פה לוקחת את הילד לחוג, האמא שנמצאת פה או האלמן האלמנה, הם לוקחים, הם האמא, הם ההורה, אף אחד לא יודע טוב מהם.

אז כשאתם הולכים לניחום אבלים ואומרים השם לוקח את הטובים, אתם באים ואומרים מסכן הילד, נשאר נבך עם החצי הפחות טוב. לא, תגידו לו שאמא היא הכי טובה בעולם. תגידו לו שאבא הוא הכי טוב בעולם. זה מה שאנחנו מבקשים. אנחנו באים לפה ואומרים תעצימו את האלמנים והאלמנות עם הילדים הקטנים. אני לא מדבר על האלמנים והאלמנות בני 90 שיש להם נכדים שברוך השם עושים להם נחת. אבא שלי ואמא שלי בני 92, ברוך השם אנחנו ממליכים אותם, וכשיש רק אחד גם ממליכים אותו. אבל כשיש אבא שנפטר ויש ילדים קטנים מה אכפת לנו להגיד אלמן ואלמנה עם ילדים. מה אכפת לנו?

כשאתם מוציאים את זה מהם, כשאתם באים ואומרים. לא, אגב, אני ראיתי שהיה פה דף. אני אקריא את ההצעה, קריאה להצעת סדר דחופה שכתוב המל"ג צריך לכבד את המשפחות שאחד מבני הזוג הוא בקבע. ולא היה כתוב אחד מבני הזוג או שניהם, למה לא כתבו או שניהם? למה? כי ברור שאנחנו מדברים על משהו מציאותי. עכשיו, נכנענו. קיבלנו את ההכתבה שלכם שניהם, קיבלנו אותו. אבל לפחות במטרות תגידו מה המטרה? 30? 20?

נכון לינואר יש בישראל הנתון שלנו שהוא הכי מעודכן 29,750 ילדים ו-16,837 משפחות. המשפחות האלה והמספרים האלה, כמה יש של שני הורים שאינם? כמה יש ששניהם? 266 ילדים. נורא ואיום. אז על ה-266 אתם אומרים לא, אנחנו לא יכולים לחוקק חוק כי יש 266. אתם יודעים איפה היה חוק? במגילת אסתר. במגילת אסתר אנחנו לא יכולים, מה לעשות, יש כל איש ואישה לא ישמעו לאישה בבית, בואו נכנס את הקבינט המשפטי יש פה בעיה של שוויון.

חברים, באה המגיל ה ואומרת בדיחה, באה המגילה ואומרת תפסיקו, תחפשו את המהות. המהות של החוק הזה שאנחנו רוצים לבוא ולהגיד לאבא ולאמא של הילדים היתומים האלה שאפו, אתם אלופי עלום, אתם מלך ומלכה ולכן הילדים שלכם נסיכים. זה מה שאנחנו מבקשים בחוק הזה. זה מה שאנחנו מבקשים. חמש שנים אננו עובדים על זה כדי שתדעו שיש אלמנה ואלמן עם ילדים. זה לא אלמן, אלמנה, ילדים, בני דודים, חברים, שקופים. אני ראיתי בשבוע שעבר שהייתה כתבה למה מדינת ישראל לא מכירה במורים השקופים? יש את המורים השכולים השקופים, הם איבדו תלמיד. ויש בני דודים שכולים. כולם פה שכולים. האמא היא זאת שקמה לילד, ולאמא יש ילד, ולאלמן ולאלמנה עם ילדים. ואותו דבר בסעיף השני אני רק אעיר את הדברים.

תכף נעבור לסעיף השני, הרעיון ברור. משרד המשפטים.

שלום, שרה גולד ממשרד המשפטים. הדברים נאמרו, כלומר למיטב זכרוני אגב זה גם מה שסוכם. אנחנו רוצים שההגדרה תהיה כמה שיותר רחבה. ומצב שבו סעיף המטרות וסעיף ההגדרות הוא מתייחס לאוכלוסיות שונות זה פשוט לא ניסוח נכון של החקיקה. גם הפרשנות תמיד משליכה, אז חשוב שסעיפי החוק יהיו הרמוניים אחד עם השני.

איך אפשר לפרש את זה אחרת?

לא, בגלל שסעיף המטרות בעצם מתייחס, אומר שהמטרה של החוק היא לסייע לאלמנים ולאלמנות.

לא לסייע. עוד לא הגענו ללסייע, ייקח עוד זמן עד שהמדינה תחליט לסייע.

אין שום בעיה, אז לחיזוק מעמדן ולהעצמתן של משפחות של אלמנים ואלמנות עם ילדים, כלומר ללא יתומים שאיבדו את שני הוריהם, וללא אלמנים ואלמנות ללא ילדים. ואז סעיף משפחות היתומים מתייחס לאוכלוסייה רחבה יותר. כלומר, יש פה שני סעיפים שמתייחסים לאוכלוסיות שונות.

החוק הזה לא עוסק במשפחות בלי ילדים. חוק משפחות יתומים לא יכול לעסוק במשפחות בלי ילדים.

אבל הגדרת משפחת יתומים כוללת גם ילד.

לא, היא לא כוללת.

אדוני, אניא שמח להשלים?

כן.

תודה רבה. הגדרת משפחות יתומים כוללת גם משפחה שבה ילד ששני הוריו נפטרו.

זה כן, אבל לא משפחה בלי ילדים.

ועל כן, אלמנות וילדים עם ילדים לא מתייחסים לאותה משפחה.

יש משפחות שאין אלמנים ואלמנות, יש רק ילדים יתומים שהתייתמו משני הורים.

בסדר, יש להם חוק.

יש להם חוק אומנה.

אני אבא אומן, וגם אלמן.

יהודה, בוא ניתן לה לסיים.

סליחה, כבר היינו בדיון הזה.

הייתה הסכמה.

נכון זאת הייתה ההסכמה.

לא נכון. אנחנו צריכים להקליט כל דיון, הייתה הסכמה. מה שהסכמנו.

היא לא הפריעה לכם.

אני מבקשת. סיכמנו שהחוק יחול גם על משפחות שבהם משפחות של ילדים שיתומים משני הוריהם.

אבל זה מופיע בהגדרות.

אני אומרת, לא מנסחים חקיקה שבה סעיף ההגדרה שונה מסעיף המטרות. זה ניסוח חקיקה לא נכון.

הוא לא שונה, אבל הוא לא סותר את סעיף ההגדרה.

הוא בעצם אומר חלק מהאנשים שנכללים בהגדרת משפחת יתומים, הם לא תחת המטרה של החוק. המטרה של החוק היא להתייחס רק ממשפחות היתומים, אבל החוק חל על יותר משפחות.

אם אני רושם משפחות 99%. אם אני רושם משפחות האלמנים והאלמנות עם ילדים, במזה זה סותר את סעיף ההגדרה?

זה לא סותר, אבל זה לא מתיישב, כי בעצם זה אומר שיש משפחות שנמצאים בהם יתומים ללא אלמנים ואלמנות, כלומר יתומים ללא שני ההורים שלהם.

אבל זה מופיע בסעיף המטרות, כלומר הילדים האלה הם לא חלק ממטרת החוק? זה אומר שיש ילדים שהחוק חל עליהם אבל הם לא חלק מתכליתו.

יש מטרה. המטרה מדברת באופן כללי, מה המטרה של החוק? כשאתה נכנס לפרטנות אתה נכנס לפרטנות.

אז למה שהמטרה לא תהיה רחבה ותכיל גם אותם?

את יודעת, לפעמים התעסקתי בנושא של עישון אז באים ואומרים למה אתם לא מתייחסים ב-20% המעשנים? אני אומר ולמה אתם לא מתחשבים ב-80% שלא מעשנים. את אומרת בואי נשנה את החוק שהוא יכלול את ה-200 אבל את ה-30,000 הוא לא יכלול.

אבל החוק כל כולל.

הוא לא כולל. אם את כותבת אלמנים ואלמנות וילדים, הוא לא כולל אותם.

הוא כולל גם, וגם.

הוא לא כולל אותם.

את הורגת אותם.

אני לא הורגת אף אחד.

את הורגת את החוק. לא את האנשים, את החוק. את הורגת את החוק, את מוציאה ממנו את התוכן שלו.

אני רוצה להכניס גם וגם.

אין לו מטרה, איבדנו את המטרה של החוק הזה. אין סיבה לחוק הזה.

בנוסח הזה את מוציאה.

אני לא מוציאה.

את כן מוציאה, אלמן וילדים זה לא משפחה.

אני מבקשת לא לצעוק עליי בבקשה.

תודה רבה. משרד המשפטים, האם יש התנגדות ברמה הנוסחית שזה יופיע עם ילדים?

עם ילדים יתומים.

ברמה הנוסחית זה פשוט לא קוהרנטי, זה לא קושי חוקתי, זה פשוט לא קוהרנטי, לא מנסחים ככה חוק. בסוף אנחנו רוצים שלהיפך, שסעיף המטרות.

ברמה החוקתית אין בעיה?

לא, זה סתם, זה פשוט ניסוחי.

אני מבין שניסוחי זה בעייתי. ברמה המשפטית?

לא, אני לא רואה בזה.

אוקיי. נמצאת איתנו ליאת קליין, בבקשה. ההתייחסות שלך.

יש לנו עוד שינוי שעשיתם.

שניה, נגיע לסעיף 2. ליאת קליין.

א' אני אגיד שמאוד מרגש ומשמח להיות כאן. אני יתומה בעצמי מאבא שלי בגיל 14, כשהייתי בת 14 דרסה את אבא שלי משאית ובעצם לא מצאתי שום מקום שיעניק לי תמיכה, ובעצם הקמתי את חמניות, שאנחנו היום בעתם עמותה בפריסה ארצית שמעניקה תמיכה וסיוע לילדים ובני נוער שאיבדו את אחד או את שני ההורים שלהם מנסיבות אזרחיות, וכמובן גם במלחמה מעניקים תמיכה וסיוע ליתומי צה"ל ויתומי המלחמה.

הללי כאן תוכל לדבר ובאמת להציג את העשייה שלנו למען יתומי המלחמה, ואנחנו כאן דבר ראשון לברך ולהגיד תודה שהמילה יתמות, יתום, עולה על סדר-היום הציבורי. זה משמח, זה מרגש, זה לא מובן מאליו.

דבר שני, אנחנו כאן כמובן לוודא שהחוק עובר. עכשיו כן חשוב לי להגיד בסוף שגם אנחנו היום בסיטואציה אצלנו שאנחנו קולטים ילדים שהם יתומים משני ההורים, ואני מאוד מקווה שהחוק הזה יוכל להכיל ולתמוך גם בהם מתוך ההבנה שהם הילדים, שלצערנו, קרה להם הרע מכול, ומגיע להם שהחוק הזה יראה גם אותם.

בנוסף לזה, בתפיסה שלי, חשוב לוודא שהחוק הזה הוא צעד ראשון. צעד ראשון בדרך לעוד סל של צעדים שצריך לקיים.

זה נאמר בכל הדיונים, וכמובן אמרתי את זה גם במליאה.

מצוין, אני רק כיבדתי ממש, אני באמצע.

אני קורא את סדר הדיון, יושב-הראש יכול להתערב.

מצוין, אז אני רק אשמח להגיד שאנחנו עובדים - - -

שניה אני אתן לך, ולכן אני אומר שהדברים נאמרו ומדובר באבן דרך בנושא. אני מבקש ממך להתייחס לגופו של עניין לגבי סעיף א', להביע את עמדתכם על השינוי שמתבקש כאן לצורך העניין ואני אחזור, משפחות אלמנים ואלמנות עם ילדים במקום אלמנים אלמנות וילדים, במטרות החוק.

דיברה הדר קס שהיא מנכ"לית ומייסדת ארגון חמניות, ואני עורכת הדין ליאת קליין שאני מנהלת תחום מדיניות של עמותת חמניות. מבחינתנו העניין הוא כמה שיותר להרחיב ולהביא לידי ביטוי את הצרכים של המשפחות, וכמובן בכלל זה את האלמנים והאלמנות שהם אלה שמלווים את היתומים, בוודאי שפה אין בינינו מחלוקת ואין בזה עניין.

העניין הוא שגם להכניס, אמרה את זה גם הדר, גם כל הצעת חוק, כל נוסח, הנוסח הלשוני הוא כזה או אחר הוא באמת עניין למשפטנים, אני לא חושבת שמילה כזאת או אחרת מרוקנת מתוכן את החוק, העניין מבחינתנו שהנוסח ירחיב ויביא לידי ביטוי גם את אותם ילדים שאיבדו את שני הוריהם והנוסח שמתייחס לשניהם זה הנוסח שמבחינתנו נכון שייכנס.

מדובר פה על הכרה, על לתת ביטוי לילדים שהם שקופים. אנחנו פוגשים את הילדים האלו במרכזים שלנו, יש לנו 22 מרכזים לחמניות כל יום בשטח. ויש את הילדים ויש את המשפחות. ולנו, מה שחשוב, כמי שפוגשים את הילדים עצמם, גם את ההורים שלהם במסגרת פרויקט הליווי, אבל את הילדים עצמם זה שכל הילדים שהתייתמו והמשפחות שלהם שבנויים בצורה כזו או אחרת, לפעמים המשפחה כפי שהיא לאור האסון תקבל ביטוי ואת ההכרה ביום הזה, כי אין הכרה ואין מציאות שבה הילדים האלה מקבלים ביטוי.

זה לא רק ילדים שמקבלים ביטוי של נפגעי פעולות איבה, יש גם ילדים שהתייתמו, לצערי, משני הוריהם בנסיבות אחרות – ואם יש יום, וזה דבר מדהים ומבורך שקידמתם כזה דבר – שיכליל כמה שיותר ילדים שיהיו בתוך זה, וזו עמדתנו. הנוסח עצמו עניין למשרד המשפטים ולייעוץ המשפטי לוועדה.

יהודה, יש הצעה של הייעוץ המשפטי לוועדה שרשום משפחות היתומים בישראל, אלמנים ואלמנות עם ילדים. האם זה מקובל?

אני אגיד לך את האמת, מה שלא מקובל עליי זה שיש סיכום. היועצת המשפטית תמי סירבה להיפגש איתי. ביקשתי ממנה אחרי שהיה את הדיון, אמרתי לה בואי ניפגש בארבע עיניים ונסגור את הסיפור, היא לא הסכימה. אמרתי אז מה שמקובל זה מה שסוכם. היא אמרה מה שמסוכם. מה שסוכם זה הנוסח הזה. לא יכול להיות שבכל דיון, לא היה דיון אחד.

יהודה אבל זה לא משנה.

לא היה דיון אחד שהם לא הגישו שינויים שלא היו בהסכמות.

יהודה, אני רוצה להגיע לפתרונות. מטרת החוק בכותרת החוק היא משפחות היתומים בישראל. ולכן אני לא רואה התנגדות שיהיה רשום במטרות החוק משפחות היתומים בישראל, אלמנים ואלמנות עם ילדים.

א' משפחות היתומים זו לא המטרה. משפחות היתומים זה השם שבחרנו לנו, באופן לקצר ושיהיה נוח. אם צריך, בוא נשנה את החוק ונקרא לו חוק אלמנים אלמנות עם ילדים יתומים בישראל. בוא נשנה את זה, ואז זה יסתדר לך הכול. כי זו לא המטרה. המטרה היא לא משפחות היתומים. זה שם שאנחנו בחרנו לקצר שזה יהיה לנו נוח וזה יתגלגל לנו יפה על הלשון. אם זה לא מסתדר עם המשפט ועם המשפטנים, בוא נשנה את השם של החוק. מה, זה הסיפור שלנו? המטרה לא משתנה. המטרה אף פעם לא משתנה. המטרה היא לחזק ולהעצים את משפחות האלמנים והאלמנות עם הילדים היתומים. לא אלמנים ואלמנות בלי ילדים, לא 300,000 אלמנים ואלמנות במדינת ישראל.

אתם לא עונים לי להצעה.

אז לא, בלי משפחות.

משפחות היתומים בישראל, אלמנים ואלמנות עם ילדים.

אבל בלי המילים משפחות היתומים במטרה.

או בייחוד אלמנים או אלמנות עם ילדים.

לא, אין בייחוס. זה חוק כזה קטן לדבר כזה קטן, שהוא יהיה כזה גדול.

בסדר, אבל יש לזה השלכות ברמה הנוסחית.

למה בקריאה הראשונה זה לא הפריע לכם?

קודם כול יהודה מי כמוך יודע שחוקים עוברים פה בקריאה ראשונה ולא מתעמקים ברמה הנוסחית. ולקראת קריאה שניה ושלישית תפקידה של הוועדה להביא את החוק גם ברמה הנוסחית, גם ברמה החוקית, כסולת נקיה.

חברים, אני אמרתי את זה גם בפגישה שלנו במשרד, אין פה שום דבר אישי, אין אג'נדות, אין כלום.

אנחנו בני אדם יוסי, שנינו עובדים 24/7 בלי שקל משכורת.

בלי שקל, התנדבות מלאה.

שקל לא משכורת, התנדבות מלאה. אנחנו נמצאים בכנסת פעמיים בשבוע.

אף אחד לא טען אחרת. אני רק אומר שמנסים, לפחות ברמה המשפטית, ואני עם צח מבלה את רוב שנות היום שלי.

האור, שנות האור.

האור והלילה, כן גם בלילה. באמת רצונו להוציא סולת נקייה. שניה. ולכן הוא מנסה להביא נוסח שברמה הנוסחית יהיה תואם כמה שאפשר. ואני לא אומר, לא מצליחים כל הזמן. השאלה היא האם אנחנו רואים איזשהו משהו מהותי יהודה? ואני בכוונה מתעקש על המהות.

כן.

שניה, האם אנחנו רואים פה איזה משהו מהותי שמשנה את מטרות החוק בזה שאנחנו כותבים משפחות היתומים בישראל, אלמנים ואלמנות עם ילדים. זאת אומרת שהסיפה בסוף בא להגדיר באופן מובהק את מטרת החוק, שזה לדאוג למשפחות הילדים, לאלמנה וליתום, שהם נמצאים ומטפלים בילד.

אני אומר לכם את האמת, אני מנסה לרדת לסוף דעתכם ולראות איפה מטרת החוק, איפה אנחנו מפספסים את מטרת החוק בזה? ולכן אני אומר, אני מסכים, ואני חושב שצריך להיות כתוב עם ילדים, כי אני חושב שזו מטרת החוק ואני מהמגישים, ולכן אני איתכם בסיפור הזה.

אני מבין את הקושי ברמה הנוסחית, שהיועץ המשפטי לוועדה מתקשה להעביר את המטרה שהיא לא בתיאום מלא עם הגדרת החוק, ולכן אני אומר אני חושב שההצעה שמביא פה צח, שיהיה כתוב משפחות היתומים בישראל, אלמנים ואלמנות עם ילדים אני חושב שאנחנו מגיעים לעמק השווה, כי בסוף אתה רוצה שסעיף המטרה יכלול ויביא בצורה ברורה שאנחנו מדברים על אלמנים ואלמנות עם ילדים, ולא מדובר על אלמנים, אלמנות, וגם ילדים, וגם שניהם וגם אחד. אני חושב שהפשרה הזאת שמביא פה צח, יהודה, בוא תשקלו את זה. אנחנו נעבור לסעיף.

שקלנו את זה ודיברנו על זה הרבה. כבוד יושב-הראש אמר בפעם הקודמת, כשנתת את הפתיחה, אמרת שזו אבן דרך, שמכאן אנחנו הולכים לטפל באמת בפצעים הגדולים ובמוגלה העצומה שקיימת כבר 76 שנים. אם אנחנו לא ניסגר על 16,837 משפחות בלבד, ונפתח את זה – משרד האוצר היה פה לפנינו, שמענו את כל מה שקורה – יש הרבה קופצים על משרד האוצר. יש הרבה מאוד. אף אחד לא יעביר לנו חוקים אם אנחנו לא נצטמצם ל-16,837 משפחות. זה חשוב. חשוב לנו להיות מצומצמים כדי אחר כך לבוא ולהגיד זה הסיפור ולא מעבר לזה.

סליחה, אני רוצה לענות לך על השאלה שלך. אני הייתי פה בדיון שעסק בנושא של משפחות על ילדים יתומים, באחד הדיונים בוועדת זכויות הילד. אחרי שדיברנו והסברנו אז אמרה יושבת-הראש ואמרה מה הבעיה? נכשיר 1,000 עובדים סוציאליים, ייכנסו לבתים. מה הבעיה?

סליחה, יש לילדים האלה אמא. מה, אתם תיכנסו לתוך הבתים? זה מה שקורה. אפילו פה עמותת חמניות, ישבה פה הגברת קליין ואני לא הכרתי אותה ואני באמת מברך אתכם על כל הדברים הטובים שאתם עושים.

תודה רבה.

באה ודיברה על הילדים, הילדים, הילדים. מועצת שלום הילד, מעמד הילד, הילד, הילד. התורה באה ואומרת לא, יש אמא לילד. כשאנחנו נדלג על זה, החוק הזה הוא לא חוק יתומים, הוא חוק שמיועד למטרה אחת אמיתית.

אני אגיד לכם מה יקרה, היה לנו גם דיון אחר בה נכנס בן אדם ואומר סליחה, יש משפחה שהאבא הוא פושע והוא יושב בכלא, הוא כמו יתום, בוא נכלול גם אותו. ויש משפחות שהאבא גם לא מתפקד בבית, נכלול גם אותו. בוא נעשה חוק שכל מדינת ישראל.

באפוטרופוס הכללי היתום הוא לא רק יתום מאב או אם. אז גם הם ייכנסו. יוסי, זה בנפשנו, 16,837 משפחות, זהו. אולי כדאי לשנות את הכותרת.

בהגדרות הכתבתם לנו, לפחות תשאירו את המטרה כמו שסיכמנו, כמו שנלחמנו, בשביל זה הקמנו את החוק הזה.

הפסדנו את ההגדרות, לא את המטרות.

הקמנו את החוק הזה כדי שאותה אמא יבואו ויעשו לה שאפו, כל הכבוד. ואגב, לא שהאחים הקטנים, לא שהדוד, גם משפחות יכול לכלול גם בני דודים, הסבתא והדודה, אולי כולם המשפחות? לא. הקמנו את החוק הזה כדי להגיד שאפו לאמא והאבא שקמים בכל לילה 24/7, לא יכול ללכת למכולת כי הילד בבית. זו המטרה של החוק הזה. המטרה של החוק הזה הוא להגיד שאפו לאמא ולאבא.

אז עכשיו יש מקרה של 200 שהוא לא כלול במטרות, כללנו אותו בהגדרות. תנו לנו להשאיר את המטרה. המטרה היא קדושה, היא מקדשת את הסיפור. זה הסיפור של החוק. המטרות מספרות מה המטרה של החוק. מה המטרה של החוק.

בוא לא נשכח שבתורה, ואנחנו נגיד את זה שוב ושוב, ואולי נתחיל אפילו מוויניקוט, אין ילד, יש הורה וילד. ובתורה אותו סיפור בדיוק. בספר שמות מתחילים אלמנה ויתום ובספר דברים מסיימים יתום ואלמנה. יתום ואלמנה זו הצורה שבו הילד היתום מסתכל על עצמו ואומר אני עם אמא שלי האלמנה, האלמנה מסתכלת אני עם הילד היתום. על זה אנחנו מדברים, אך ורק. אני רוצה לומר שמי שמגן בחירוף נפש על ילדים הוא מי שגס ליבו בהורים, ואני כאן בשביל לעמוד על העובדה שיש לילד הזה או אבא או אמא.

ממש חוצפה.

לא חוזרת בי. ילדים לא מגדלים אבא ואמא, אבא ואמא מגדלים ילדים, אף אחד פה לא ייתן את המפתח של הרכב שלו לילד בן 10, הוא ייקרא פושע. אין דבר כזה, ילדים לא מגדלים את עצמם, יש אבא ואמא שמגדלים אותם. ואנחנו כאן בשביל זה בדיוק – יש פה נשות המילואימניקים – כשהתחלנו אף אחד לא ידע מה אנחנו רוצים, אבל אנחנו היום לצערנו כבר מבינים. כאן במשכן נידון כל שבוע עניינן של נשות המילואימניקים ונשות הקבע עכשיו זה חדש שהיה לפנינו, הן נושאות בעול כבד ללא שוויון. אבל אתם תסכימו ללעוג לנשות המילואימניקים לקרוא לנשות המילואימניקים ילדי המילואימניקים? אתם תסכימו לבזות את נשות המילואימניקים ולגרום להם לדבר לא על עצמן אלא על הילדים שלהם כדי שהלב שלכם יהיה פנוי לשמוע?

אנחנו ממש נמצאים פה עכשיו – אולי ככה הגיע משמים שהגענו – כל כך הרבה זמן אנחנו עובדים על החוק הקטן הזה וסוף סוף מגיעים לכאן ביחד עם נשות המילואימניקים, ביחד עם נשות הקבע, כדי שנבין על מה מדובר. לא מדובר על ילדי המילואימניקית, מדובר על נשות המילואימניקים, נשות הקבע. אנחנו, האלמנים והאלמנות נושאים בעול היקר והתפארת וההכרה מגיעה לאלמנים ולאלמנות נקודה. הם יביאו את הילדים שלהם להפנינג, הם יביאו אל הילדים שלהם לכל הדברים שיעשו ביום הלאומי הזה.

וברגע שיהיה יום לאומי גם להם, משהו בשבילם הן יבואו הביתה מחייכות. וילד לא צריך כלום יותר מאשר אמא או אבא חזקים, וזו המטרה של החוק הזה, לא שום דבר אחר.

אני חושבת שאנחנו מנהלים פה דיון נורא-נורא פילוסופי על הצעת חוק.

פרקטי, מאוד פרקטי.

ללי דרעי, אני מנהלת את פרויקט יתומי המלחמה בעמותת חמניות. אני חושבת שאנחנו מנהלים פה איזה דיון מאוד פילוסופי על נקודה שהיא לא פרקטית, זה לא פרקטי, אני ממש לא מסכימה עם זה. החוק הזה בא לתת הוכרה גם לאלמנים ולאלמנות וגם ליתומים, ולתת להם את המקום שאין להם כרגע בחברה הישראלית.

אני מנהלת את פרויקט יתומי המלחמה רק במלחמה הזאת יש לנו 22 יתומים שאיבדו את שני הוריהם. לשים אותם מחוץ לחוק הזה, להגיד אתם לא חלק מההוקרה של מדינת ישראל.

ולהגיד שליבנו גס שאנחנו רואים אותם.

זה פופוליזם טהור.

לא, זה פופוליזם טהור.

ללי, אני מוכרח להגיד, יש אלמנט של חוצפה. לבוא לדבר אחרי שאנחנו מדברים על חוק חמש שנים לבוא לדיון האחרון ולהעיר הערה שהכול פילוסופי.

אבל זו לא ההצעה שלנו, אנחנו תומכים בנוסח - - -

אני רוצה להגיד לכם יותר מזה. במדינת ישראל יש כלל מאוד ברור. ככל שהמדינה יותר עוזרת למישהו, יש יותר עמותות שעוזרות לו. לילדי המלחמות את יודעת כמה ארגונים יש?

כמה עמותות חדשות?

30 עמותות שאני מכיר מטפלים ב-700-800 יתומים.

אבל העמותות לא העניין ולא הארגונים.

אני לא יודע כמה, אמנם אתם אוהבים להגיד בכל מקום שאתם הארגון היחיד. אנחנו אף פעם לא אמרנו, יש זה לזה, ויש עוד המון, כולל חב"ד, יש המון גופים שמטפלים. אתם בכל מקום אומרים אתם היחידים, שיבושם לכם.

כולל באתר.

כולל באתר שלכם, כולל בכל הראיונות, נהדר. אבל השאלה, 76 שנים לא עבר חוק כזה. הדיון הראשון שהתקיים במליאת הכנסת בנושא יתומים מאז קום המדינה, היה כשאני יזמתי בתור חבר כנסת אצל חבר הכנסת אללוף, הפעם הראשונה שהיה אי פעם דיון על יתומים, ולמה?

נכון, היינו שם.

יופי, נהדר.

לא הייתם שם כי לא הייתם קיימים. זה היה ב-2018.

אני נולדתי אתמול.

רבותי, זה לא פילוסופי.

יהודה, שניה אחת.

ואם אתם חושבים שזה פילוסופי, זאת הסיבה.

יהודה, שניה אחת.

אבל מה שחשוב שהייתה הסכמה, ומכבדים הסכמות.

יהודה תודה רבה. אני מבקש מאוד בואו קודם כול נוריד את הטונים, ב' נוריד מסדר היום ומהשיח בחדר הזה את הפניות האישיות. אני מסתכל על כולם כולל על עצמי, בסדר? כולם עושים טוב, כולם מנסים לעשות טוב. יש פה בסוף מגזר שאנחנו צריכים לדאוג לו שזה האלמנות, האלמנים, היתומים.

אני מבין, ויחד עם זאת אני אחדד. כשפנה אליי יהודה לפני שלוש שנים אני חושב, זה נכון שהנושא שעלה על סדר היום של הצעת החוק הוא שיהיה סוף סוף מישהו שיסתכל על האלמנה ועל האלמן שהולכים ונאבקים לבד בחיי היום-יום בכל ההיבטים ואז עלו מספר נושאים, ביניהם נושאים של תמיכות וכו', ולנסות להשוות אותם לדברים אחרים שלצערי הפער הוא גדול והוא לא, והחלטנו שאנחנו נלך על נושא ראשוני שקודם כול בוא נעלה את הנושא הזה לסדר היום הלאומי של מדינת ישראל, ואנחנו נדבר על אותם אלמנים ואלמנות ויתומים שבסוף מתמודדים לבד מול האתגרים הגדולים שעומדים בפניהם.

נכון, יש פה בסוף איזשהו שיח, בסוף, אידיאולוגי, נכון גם פילוסופיה שעומדת מאחורי זה, וזה לא לגריעותה. אני לוקח את מה שהיא אמרה לטיבותא. יש פה שיח אמיתי מה מטרת החוק? למי שאנחנו באים לדאוג? את מי אנחנו באים להוקיר? ואני רוצה להגיד כמי שהגיש את החוק, מטרת החוק חד משמעית, ובנושא הזה אני מתחבר ליהודה והדס, הוא לדאוג לאלמנים ולאלמנות. ברור שעם זאת אנחנו באים לדאוג גם ליתומים וליתומות, וברור שהם יצטרכו והם יבואו לאותם ימי הוקרה ושאין אלמן ואלמנה שיבואו לאותו יום הפנינג ולא יביא איתו את המשפחה, וברור שבמידה ויהיו ילדים יתומים שאין להם אבא ואמא, לא יהיה איזשהו - -

יבואו, יבואו.

- - לא יהיו שומרים בכניסה ויגידו לא סליחה, אתה יתום מאבא ואמא אתה לא יכול להיכנס. אנחנו לא מדברים על זה.

גם בלי המלחמה היו לנו יתומים מאב ואם שאנחנו דואגים להם.

אני מסכים, לצערנו יש הרבה יתומים ויתומות ותפקידנו לבוא ולשים את הנושא הזה לסדר-היום הציבורי.

אני מנסה לעשות את השיקול. מצד אחד לנושא הנוסחי, מצד שני למהות החוק. אין ספק שמהות החוק היא לבוא ולדאוג ליתומים ולאלמנות. אני לוקח בחשבון את הנושא הנוסחי. אני מציע שאנחנו נתקדם לסעיף 2 להגדרות החוק, בסדר? ואני בד בבד רוצה לשקול את עצמי ואני אתייעץ בוואטסאפ גם עם חברי הוועדה מה ההחלטה שאנחנו רוצים לקחת לקראת ההצבעות. עוד מישהו רוצה להתייחס לסעיף א'? כן, בבקשה גברתי.

אני לא מדברת על סעיף א', אני מדברת באופן כללי על הנושא. שמי אורלי, אני נאבקת אני חושבת שאתכם פגשתי, אני נאבקת כבר 10 שנים למען הכרה ליתומי צה"ל והטרור. אני מטפלת במהותי, אני עובדת עם טראומה, ואני פוגשת ילדים שגם חוו שני אובדנים או אובדן והורה שנשאר ולא מצליח לתפקד. ילדים שלפעמים הגיעו לרחובות ויש להם כותרת במדינת ישראל.

באיזה גילאים?

באיזה גילאים הם מגיעים אליך?

מה זאת אומרת?

הם מגיעים אליך בתור ילדים? מי מביא אותם אליך את הילדים האלה? איך הם מגיעים אליך?

הם לא מגיעים אליי, חכי דקה ,תני לי לדבר. ובעצם המהות של המאבק שלנו או שלי, הוא למען ההכרה המלאה ביתומים בזכות עצמם, ישות שקולה בפני עצמה. אני פוגשת ילדים שהאמא לא מצליחה לתפקד, הילדים נזרקים, נכנסים בני זוג בעייתיים מאוד לפעמים, והילדים מוצאים את עצמם בלי כתובת בכלל. מה גם שבמדינת ישראל בגיל 21 או 18 הם כבר לא מוכרים לשום דבר, וחלקם - - -

אבל אשמים אנחנו. אם היינו דואגים להעצים את אותו אמא או אותו אבא אולי זה היה נראה אחרת.

בשביל זה אנחנו פה.

אני חושבת שהכותרת צריכה להיות, אני במאבק שלי שמה בכותרת את היתומים. אני חושבת שברגע שהם יהיו מוכרים כישות שקולה בפני עצמה, יהיה הרבה יותר קל לטפל. זה נכון שצריך לחזק את ההורה שנותר, אבל זה גם נכון שלפעמים ההורה שנותר נוטש את הילד שלו ואין לילד הזה כתובת. זאת אומרת צריך לחשוב גם על הדבר הזה. אם אני מסתכלת על האוכלוסייה שאני נאבקת איתה, למענה, אנחנו רואים שרבים מהיתומים הגדולים חתך.

זה לא .

אבל בעצם רבים מאוד כבר מתגלגלים עם הטראומה הזאת והולכים איתה הלאה.

זה לא הוועדה הזאת. זה לא הדיון.

זו רק נקודה אחת.

חברים, כל אחד יכול להביע את דעתו ולהגיד מה שהוא רוצה. אף אחד לא קטע אותך.

זו נקודה מסוימת שאני מעירה את תשומת הלב אליה למיקוד שאנחנו כולנו צריכים לתת ליתום הזה. ואני מסכימה עם הדברים, זאת אומרת אנחנו צריכים לשים אותו בראש, ולאו דווקא תמיד אם אמא חיה או מתה. אני אישית אימצתי ילד שהאמא שלו חיה, אבל היא לא מתפקדת, היא לא בחיים שלו.

מבחינת המדע אני רוצה לומר שזה לא נכון להגיד שכמות הילדים בסיכון גדולה יותר כשהם יתומים, זה הפוך. ילדים יתומים מספרם נמוך באוכלוסייה, אם באוכלוסייה יש בסביבות 11-12 אחוזים בסיכון, בכלל האוכלוסייה, הילדים היתומים נמצאים ב-8-9 אחוזים. הם נמוכים ברווחה. מספרם ברווחה נמוכה.

הבעיה בגיל מאוד צעיר, יש השפעה לכל חייו של היתום.

זה לא הדיון פה.

טוב, תודה רבה. אנחנו נמשיך להתמקד בעצם הצעת החוק.

היי שלום לכם.

כן, סליחה.

נכנסתי לפני איזה רבע שעה. שמי סבין תעסה, אני אם שכולה, ואם קלטת הזוועות. היי, מה שלומכם? האזינו למה שהגברת הזאת אומרת, כי אני שם. אני באתי לפה כי הקהילה שלי התפרקה, כאחת שמאמינה בחינוך שמקדם ומעצים, החינוך אצלנו מאז ה-7 באוקטובר, אין חינוך. אתם רואים את הילד הזה פה לידי? זה ילד קלטת הזוועות, קורן תעסה, ששרד שני מחבלים שטבחו באבא שלו והבן שלי אור תעסה נרצח בחוף זיקים. למה באתי לפה?

רק סליחה.

לא, תנו לי לסיים.

לא, סליחה, אני אתן לך.

גברת, אל תהיי כזאת אנטי כלפיי, מהרגע שנכנסתי לחדר את משדרת אנטגוניזם, אז בבקשה קצת חמלה.

תקשיבי ליושב-הראש.

את לא נעימה מהרגע שנכנסתי לחדר. הפרצופים שאת עושה זה לא הפרצופים שאני צריכה לראות. תודה.

רגע גברתי שניה אחת.

אני מקשיבה לך, סליחה.

אני אסביר לך. יש נהלים בתקנון הכנסת ולכן אני חייב להקריא איזשהו נוסח לפני כן, וכמובן אני אתן לך.

אני באתי לדבר על החינוך, לא על זה שתרחמו עליי , אבל אין צדק.

לא, אני אסביר לך. בגלל שגם ברמת הוידאו צילמו את הילד, אז יש כללים בתקנון הכנסת, ואני חייב לעמוד בכללים. כידוע ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת והפרוטוקול וגם שידור הישיבה יפורסם באתר האינטרנט של הכנסת ככל שיעלו עניינים שנוגעים לקטינים או קטינות שיש חשש שעברו הטרדה מינית או פגיעה מינית, עבירת אלימות או עבירת התעללות, שיעלה דבר שיש בו ליחס להם עבירה או מקשר אותם לבדיקה, טיפול או אשפוז פסיכיאטרי, לטיפול והשגחה של עובד סוציאלי והתאבדות או הליך פלילי המתנהל בבית המשפט, חל איסור על פרסום פרטים מזהים שלהם ולכן הם לא יצולמו ולכן הם לא יצולמו ולא יוקלטו ולא יכללו פרטים מזהים שלהם בפרוטוקול הדיון.

כמו כן, בגלל רגישות הנושאים הצפויים לעלות בישיבה זו אני קובע כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת ככל שתהיה בקשה מטעם חבר כנסת, שר או נציגו, או אם יעלה צורך והכול לשם הגנה על קטין או חסר ישע, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעניין הציבור פרטים מזהים של דוברים או קטינים, כמו כן ככל שהדבר יידרש לבקשת משתתף אחר בישיבה, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום נזק לו או לזולתו. בבקשה גברתי את יכולה.

מקובל, תודה רבה. אני באתי לפה בעניין החינוך. אני אספר לכם בקצרה שאני פליטה, אני ללא בית מן הסתם, נותרתי אלמנה ואם שכולה. איבדתי את בעלי ואת הבן שלי ב-7 באוקטובר, הם נרצחו בהפרש של 10 דקות זה מזה ונותרתי עם שלושה ילדים פגועים נפשית ופיזית.

מה שקורה היום, אני מוצאת את עצמי נאחזת במעט שאני יכולה ובגופים מסוימים, על מנת לאפשר לבנים שלי לחזור לשגרה מלאה. אם לא ראש עיריית נתניה, שתיבדל לחיים ארוכים, אני לא יודעת אם הייתי מצליחה לעשות את זה. זה מתחיל בזה שאני רוצה שהילדים שלי יהיו בקהילה, עם הקהילה שלהם, במסגרת לימודית על מנת למנף אותם ולקדם אותם, והייתי צריכה לירוק דם ויזע כדי לארגן הסעה מנתניה לתל אביב כדי שהבנים שלי יהיו במסגרת של בית ספר אהבת ציון ושמעון פרס כדי לקבל איזשהו עוגן ולהמשיך את השיקום שלהם.

בקצרה אני אספר שתושבי נתיב העשרה היום מפורקים. פיצלו אותנו לכמה וכמה מקומות שכך היום נמצאים חלקים בודדים מאוד בגן יבנה, והחלק הגדול יותר לא ממזמן עבר לאשקלון. הסיבה שאני לא עוברת עם הקהילה שלי הן כמה סיבות, חינוך, לא הולכת לעקור את הילדים שוב באמצע השנה מתל אביב כדי להעביר אותם שום לדרום ולתופת, שתיים, טיפולים נפשיים בבית בריצ'ר בתל השומר, ושלוש, אני צריכה להתרחק מהרעש.

אבל היום, כשהבנים מסיימים את המסגרות הלימודיות שלהם בתל אביב וחוזרים לנתניה בשעה 14:00 – אני לא יודעת מה אפשר להספיק ללמוד מ-09:00 עד 14:00 – אני יכולה להגיד לכם שהם נותרים ללא מסגרות, ללא אנשים מלווים, וכל מה שקשור לארגון החינוך למעשה פה ממש לא צולח. אני מאמינה שברגעים כאלה החינוך צריך לקחת חלק בלתי נפרד כמו פעולות איבה ושיקום ורווחה.

משום שהילדים האלה הם דור העתיד, וזה יכול להיות סתם לארגן להם איזו מועדונית אחר הצהריים או איזה מישהו שילווה אותם אחר הצהריים, או איזה גוף שמייצג אנשים כמוני על מנת לתת לבנים שלי הוראה מתקנת להשלים את החומר שהם הפסידו בכל החודשים, או לאפשר להם לנסות ללמוד בדרכים מסוימות כמו הילד פה לידי שלא היה מסוגל עד לפני כמה ימים להיכנס לכיתה, התנאי היה שאני מדברת עם מנהל בית הספר ואנחנו נכנסים לכיתה עם פלאפון. זה נשמע לכם הזוי אבל זו הדרך שהילד כרגע יכול להתמודד עם למידה, משום שכל דבר מכניס אותו לסטרס, ובכל רגע נתון יש בלת"ם, ילד עם התקף חרדה שאני צריכה לבוא לאסוף אותו. ילד שלא מסוגל לשמוע מורה שאומרת לא כולם רעים בעזה, ולצערי הרב צוות של מורים ויועצים שלא מספיק מנוסים להכיל ילדים שבאו מהתופת בעוטף עזה.

החינוך הם העתיד של מדינת ישראל וילדי מדינת ישראל, והחינוך לצערי היום קורס. אני מדברת איתכם כי אני מאוד חוששת למה שהגברת אמרה לפי הסטטיסטיקות שלה. אני יכולה להגיד לכם שהילד שלי בן ה-15.5 אם לא אטנט הוא לא לומד. וגם את האטנט מידי פעם אני מוצאת שהוא זרק את זה הצידה ועושה את עצמו כאילו בלע את זה ולא. הולך נרדם בכיתה, אין לו מטפלים כי לא מסוגלים להגיע אליו כי הוא לא מסוגל לדבר עם אף מטפל. אין CBT, אין פרה-רפואי, אין אנשי מקצוע שיכולים להכיל את הילד הזה שבא מהתופת וראה את אבא שלו נרצח מול העיניים, ומחבל שמנסה להרוג אותי ונכנס לנו הביתה.

הסטטיסטיקה באמת יכולה להיות כמו שהיא מעידה. ילד כזה, שאין לו את האמא החזקה הזו שעומדת לצידו, שבמקרה הזה זו אני ויש לי נפילות מתח, בשניות יכול ליפול. אני לא אדבר איתכם למה הם חשופים באינטרנט ובמדיות התקשורתיות, אבל אנחנו מגדלים ילדים שהכתובת על הקיר. הם איבדו כישורים חברתיים, הבן שלי אין לו כישורים חברתיים, אין לו חברים, אין לו אף אחד היום שיכול להכיל אותו. ואני מדברת על זוהר בן ה-15.5, הוא סגור כל היום בחדר. הנחמה שלו זה הפלייסטיישן והעולם הקטן שלו בחדר. גם לצאת לארוחות ערב איתי ועם שאר בני המשפחה הוא לא מסוגל, הוא פשוט לוקח את הצלחת שלו והולך ואוכל בחדר. אף אחד לא מצליח לעזור לו. לא מנהלים, לא מורים, ובטח לא פסיכיאטרים שמנסים איכשהו לעזור כשאת ברשימת המתנה 4-5 חודשים. אני חוששת לעתיד ילדיי, אני חוששת מאוד.

מאז הקורונה המצב החמיר, הילדים לא לומדים כלום היום, וגם כשהם הולכים לבית הספר. כשילד בן 8 שואל מישהי מי זה שמעון פרס, שזה הבן שלי הקטן, תבינו על מה אני מדברת. אנחנו רוצים להמשיך למנף את המדינה הזו, להעצים אותה, ואנחנו רוצים שיצאו פה אנשים גדולים מהחיים. אני רוצה שהבנים שלי יהיו אנשים גדולים מהחיים, גם מבחינה שכלית, אינטליגנטית וחינוכית. ולצערי כמה שמנסים לא מצליחים.

אני צריכה עזרה אחר הצהריים לגייס את הילדים שלי, לקבל אנשי מקצוע אם צריך עד הבית, מצידי שיתחפשו כמו מסתערבים ליוטיובר שבא לתת פרס לזוהר ויגיע אליו. תעזרו לי בבקשה לשקם את הילדים שלי. תעזרו לי לשקם את קורן ולא לתת לי ליפול. אם אני אפול אין יותר משפחת תעסה. אני איבדתי ילד ובעל. וגם בעלי לא מוכר על ידי משרד הביטחון פנים, הוא היה לוחם אש שסיכן את חייו, היה חשוף להמון דברים מזעזעים, שנים שאנחנו תלויים על הגדר ומציינים ואומרים מועצת חוף אשקלון לא מסוגלת לדאוג לנו.

גם היום, איתמר רביבו הציל אותי, הוא היה בכיתת הכוננות, בא לנתיב העשרה והציל אותי, זה האיש שהציל אותי, ראש מועצת חוף אשקלון, אבל אין לו את הכלים ומחלקת חינוך במועצת חוף אשקלון ממזמן כבר לא יודעת לעבוד וקורסת. זה לא בגלל שמר רביבו לא מסוגל לעשות את העבודה שלו כראש מועצת חוף אשקלון, אין לו תקציבים ואין לו כלים.

פירקו את ילדי נתיב העשרה עכשיו, פירקו אותם שוב לבתי ספר אחרים ולכיתות אחרות. שי שלי שהמעט שנשאר לו זה החברים שלו מנתיב העשרה, כולם עברו לאשקלון, הוא נשאר לבד בתל אביב, שמו אותו בכיתה לבד עם ילדים מתל אביב, זה נכון הם ילדים, הם מסתגלים מהר, אבל שי נותר לבד, הוא חוזר הביתה בכל יום עצוב ובוכה, וחוץ מהחונך שלו שהוא מדהים, אף אחד לא יודע איך לאכול את הילד הזה שאומר לי החברים שלי עזבו אותי, גם הם עזבו אותי? אבא מת ואור מת וגם החברים שלי עזבו אותי?

מה יכולה לעשות מורה שקיבלה ילד שניצל מהטבח? איך היא יכולה להתמודד עם זה? מה יכולה לעשות מטפלת, פסיכולוגית שמבקשת בכל יומיים ויתור סודיות ממני? אין לנו כלים להתמודד עם זה. אנחנו צריכים להיערך יותר בהתאם, תקציבים, למנף את הילדים האלו. כי כל מדינת ישראל קורסת. אנחנו על סף טראומה, אנחנו לא על סף, אנחנו בטראומה ואנחנו צריכים להשתקם ומהר. ואני אגיד לכם עוד משהו, אני אחזור לנתיב העשרה, אל תתבלבלו. אני הראשונה שחוזרת הביתה. ואני אחזיר את הילדים שלי ליד מרדכי, ואני אחזיר את הילדים שלי למורים שלהם ולכולם. אבל גם המורים וגם החינוך צריכים עזרה ומיידית. לכן נכנסתי לפה, לא בשביל להתמסכן, בשביל לספר לכם את הסיפור האישי שלי. כן גברת, הסיפור האישי שלי. כדי שתשמעו איך להיערך בהתאם, לאישה אלמנה, אם שכולה, וילד שנשאר יתום, נותר יתום מאח ומאבא. תודה. תודה שהקשבתם לי.

קודם כול תודה ששיתפת אותנו, אני העברתי לך את הכרטיס שלי, ותשלחי לי הודעה, אני רוצה להיות איתך בקשר ולנסות לקדם ולפתור איפה שניתן.

תודה רבה.

בבקשה צח.

רק הערה מקדמית, אנחנו סבורים – ווידאתי את זה עם מי שנכח בפגישה במשרדך גם, עם תמי וגם עם משרד המשפטים – שהנוסח שהצענו משקף את מה שהוסכם להבנת כולנו במשרדך. לא חשבנו שאנחנו מנסים לעשות פה איזשהו תרגיל או איך שניסחתם את זה. זה בסדר שגם אם הצעת חוק הוגשה למטרה מאוד ספציפית, זה לגיטימי, תוך כדי הדיונים בוועדה ששומעים פה את כל הגורמים הרלוונטיים, אז יש איזושהי שינוי דרך או מחשבה שיש דרך אחרת לטפל בדברים, אם יש הצדקה לקבוע יום ציון שמתמקד באוכלוסייה מאוד ספציפית אז אם כבר קובעים כזה יום, הוועדה יכולה לחשוב שזה לגיטימי שזה יכול על קבוצה קצת יותר גדולה או בצורה קצת יותר רחבה, זה חלק מהעבודה פה של הוועדה.

נמשיך בסעיף ההגדרות. ההגדרה של משפחת יתומים, משפחה שבה ילד אחד שטרם מלאו לו 18 שנים שאחד ההורים או שניהם נפטר.

הועברה לנו בקשה או הצעה לשנות את זה משאחד ההורים ואחד מהוריו. אנחנו לא רואים עם זה בעיה, אין לנו לזה התנגדות. אני רק מזכיר שיש נוסחית שבסוף עוברת על הכול, ויכול להיות שגם לה יהיו איזשהם השגות לגבי זה. היא אמונה על ההרמוניה של החוקים והניסוח.

אוקיי, אז רק אם אתה יכול לקרוא כדי שנהיה גם מתואמים להצבעה, מה יהיה נוסח המוצע להצבעה?

הגדרות
2.
בחוק זה –
"משפחת יתומים" – משפחה שבה ילד אחד שטרם מלאו לו 18 שנים ואחד מהוריו או שניהם נפטר;

אוקיי תודה. משרד המשפטים, מקובל? בסדר. ממשיכים.

אנחנו פשוט נקפוץ כי יש פה סעיפים שאין בהם שינוי מהדיון הקודם, אז אני קופץ לסעיף 4(א)(2) זה ציון יום משפחות היתומים.

ציון יום משפחות היתומים
4.
(א)
(2) בדיון מיוחד אצל האפוטרופוס הכללי במועד האמור בסיף 3 או במועד סמוך לו; הדיון יתקיים בשיתוף משרדי הממשלה וגורמים אחרים העוסקים בקידום זכויותיהם וצורכיהם של משפחות היתומים, אלמנים, אלמנות וילדים, ומייצגים את ענייניהם; האפוטרופוס הכללי ידווח לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת בכתב על מסקנותיו בתוך חודש ממועד הדיון;



חלק מהתיקונים פה נעשו לבקשת האפוטרופוס הכללי, חלק זה גם עניין של נוסח. רצינו לשמור על איזשהו אחידות בין סעיף המטרה, ההגדרות והסעיף כאן.

אז אנחנו נשמח שמה שמופיע במטרות בסוף יופיע גם פה. זאת אומרת צורכיהם של המשפחות אלמנים אלמנות עם ילדים יתומים.

עם. בלי המילה משפחות יתומים.

לצורכיהם של משפחות, אלמנים אלמנות עם ילדים יתומים.

לא, המילה משפחות יתומים צריכה להופיע כי היא צריכה להפנות להגדרה.

אבל אם אנחנו במטרה נשאיר נוסח אז אותו נוסח שיופיע במטרה כמו שאמר צח. אותו נוסח במטרה מופיע בסעיף הזה.

אמרנו שגם אם אנחנו נשנה את סעיף המטרה, זה לא אמור להשפיע על יתר סעיפי החוק.

נכון.

והגדרת משפחות יתומים צריכה להופיע גם בהמשך.

אז זה מופיע.

היא לא צריכה להופיע בצורכיהם של אלמנים אלמנות. היא לא צריכה כי הגדרה זו הגדרה. יש שם משפחות יתומים והיא מופיעה שם.

אנחנו צריכים להיצמד להגדרה.

צריך להשתמש באותו ביטוי שמופיע בהגדרה.

להיצמד להגדרה אנחנו נהיה חייבים, לגבי המטרות טרם הוחלט. כן?

אז לפחות המילה עם יתומים אני מקווה שיופיע פה.

מה, במטרות?

לא, ב-4.2 צריך להיות עם.

זה בדיוק מה שאנחנו אומרים.

לא, היא אמרה מה שהיא רצתה שיופיע משפחות היתומים כי יש פה הגדרה. בסדר, הבנתי.

אני אומר להם לאן אני חותר. והיועץ שלי כבר עושה סקירה עם שאר חברי הוועדה. אני חותר להצעה של צח, שיהיה רשום משפחות היתומים בישראל, אלמנים ואלמנות עם ילדים. אני חושב שזה נותן את הפתרון.

למה לא יתומים?

אמרתי משפחות היתומים בישראל.

אלמנים אלמנות עם ילדים.

אלמנים ואלמנות עם ילדים .

עם ילדים יתומים.

אבל להוריד את המילה משפחות היתומים.

כי ברגע שיש לך אלמנים ואלמנות עם ילדים, אז אם האלמנה מתחתנת עוד פעם, יש לה עוד שמונה ילדים אז גם הם כלולים. כל הזמן אנחנו רוצים להחליט. אין לזה סוף. אנחנו מדברים על אלמנים אלמנות עם ילדים יתומים.

הרעיון מובן, אני שומע.

לא מקבלים משפחות היתומים.

בסדר.

אדוני אני רק אבקש מבחינה פרשנית, שאם זה הנוסח שייקבע אז רק אם נוכל להעביר לפרוטוקול אז מבחינה פרשנית, הרבה פעמים הפרשנות משווה בין כלל הוראות החוק, אז שיהיה ברור שזה לא משפיע ולא מצמצם, אלא פשרנות של הגדרת משפחות יתומים.

אין שום בעיה.

זה ברור ואני רק אגיד שבמידה ואכן אנחנו הולכים בנוסח המטרה משפחות היתומים בישראל אלמנים ואלמנות עם ילדים, היתומים או לא תכף צח אתה תבדוק לי את זה גם ברמה הנוסחית,

גם לפני הנוסח שאתה מציע, עם משפחות היתומים נקודתיים, אלמנים אלמנות עם ילדים יתומים.

למה?

כי זה הפרשנות מה זה משפחות יתומים.

לא, כי אם אתה עושה נקודתיים אתה סותר את ההגדרה שמופיעה בהמשך.

אז נקודה פסיק. שזה לא זה, וזה, וזה בעברית. אם יש לך פסיק, אז זה, זה וזה.

בנוסח המונח לפניך יש פסיק, מה הבעיה?

ברגע שאתה עושה פסיק זה שני דברים שונים. אתה צריך או נקודה פסיק.

נקודה פסיק, אלמנים אלמנות עם ילדים יתומים בישראל.

אני לא רואה שזה יעבור את הנסחות.

למה?

כי לא שמים נקודה פסיק.

ברגע שאנחנו מרחיבים את החוק הזה למשפחות היתומים הרגנו את החוק. מה נשארנו? שיטת הסלמי, כל ועדה, בכל פעם שאנחנו נפגשים עוד משהו יורד, עוד משהו יורד, מה נשארנו? לא נשארנו עם כלום.

הדס, תאמיני לי שהקיצוצים ושיטת הסלמי שאת מדברת עליה בחוק הזה הוא כאין וכאפס לעומת חוקים אחרים שנכנסים.

בחוקים האחרים יש תוכן, בחוק הזה אין כלום. לא נתנו לאף אחד כלום, לא כלום .

אין כסף פה, אין פה שום דבר.

אני מתחייב שאנחנו לא נעמוד ולא נחסום את הדרך.

יהודה, אני שולח אותך ליום האחדות, תראה מה קורה שם. או יום הרב עובדיה יוסף או יום הרב דרוקמן.

אנחנו נגד אחדות, אנחנו בעד משפחות של אלמנים ואלמנות עם ילדים יתומים בישראל, זהו, זהו, זהו.

אני הולך, אני אמרתי את דעתי ואני כרגע רק בבדיקה מול חברי הוועדה.

אז רק את הנקודה פסיק. אי אפשר, אתה לא יכול, בעברית, מה גובר? העברית או המשפט?

הנסחים.

חברים, אני מציע שיהיה כתוב משפחות היתומים בישראל, פסיק, אלמנים ואלמנות.

נקודה פסיק.

שניה. עם ילדים. רק לבדוק לי אם אפשר להוסיף היתומים, ואם כן אפשר גם ללכת גם ב-4.2 בנוסח הזה, אם אנחנו נצמדים למטרה?

אבל יוסי, אם אתה עושה פסיק, זה כאילו דברים נפרדים. זה לא מתאים בעברית. זה כאילו משפחות יתומים הם שונים מאלמנות ואלמנים.

להוסיף משפחות היתומים גם בסעיף 4.2 אלמנים אלמנות וילדים יתומים?

כן.

עם ילדים. והנקודה פסיק כדי שנדע שזו הגדרה.

אני שמעתי שאת מתעקשת על נקודה פסיק.

אני לא מתעקשת, אני מייצגת.

היא לא מתעקשת, זה בעברית, ברגע שאתה אומר זה פסיק, זה פסיק.

אני הפה של האנשים שאין להם את האפשרות להגיע, שלא כמו נשות הקבע שהגיעו לכאן, ונשות המילואימניקים. הנשים שלנו לא מקבלות שום דבר בשום מקום, הן עובדות קשה בשלוש משרות כדי להחזיק את הילדים היתומים והן אלו שייקחו וילד יתום לא יגיע לשום מקום והוא לא מגיע לשום מקום והן לא יכולות אפילו לבוא לפה. אני הפה ואני מייצגת את אותם אנשים שאפילו לא יכולים להגיע לכאן, כי הם צריכים להתפרנס.

סעיף 3.

ציון יום משפחות היתומים
4.
(א)
(3) בבית הנשיא כפי שיחליט נשיא המדינה במועד האמור בסעיף 3 או במועד סמוך לו.

בית הנשיא?

אין לנו מה להוסיף.

מקובל עליכם?

מקובל, כן, תודה.

ציון יום משפחות היתומים
4.
(ב) השר רשאי להורות על דרכים נוספות בתחום פעילות משרדו לציון יום משפחות היתומים מעבר לאמור בסעיף קטן (א) להטמעת ערכה וחשיבותה של אחריות הקהילה למשפחות היתומים ולשם הגשמת מטרות חוק זה, בכפוף לתקציב ייעודי שיוקצה לכך מאוצר המדינה.

מירב מקובל, משרד התרבות?

מקובל.

אם ככה נשאר לנו רק סעיף.

אוקיי, אני מציע שנצא להפסקה חמש דקות ונחזור להצבעות.

(הישיבה נפסקה בשעה 13:57 ונתחדשה בשעה 14:02.)

אנחנו חוזרים לדיון להכנה לקריאה שניה ושלישית, הצעת חוק משפחות היתומים בישראל, תשפ"ד–2024. לאחר התייעצות גם עם חברי הוועדה וגם עם הייעוץ המשפטי, אני מציע שאנחנו נלך בסעיף מטרה 1 להעצמתן של משפחות היתומים בישראל אלמנים ואלמנות עם ילדים יתומים, נכון?

לגבי סעיף 2, אנחנו משאירים אותו כפי שהוא. לגבי סעיף 4.2 משרד המשפטים, היועצת המשפטית לוועדה את אומרת שמדובר בסעיף שבסוף קובע מי יגיע לדיון אצל האפוטרופוס הכללי, ולכן היא לא מוצאת לנכון להעתיק את סעיף המטרה לסעיף 4.2.

לפני 10 דקות הוא טען שאי אפשר שיהיה הבדל בין מטרה לסעיף.

יהודה, אני באמצע הדיבור, אי אפשר להתנהל ככה. אנחנו אמרנו מראש, ואתה הסכמת, שסעיף המטרה הוא לא סעיף ההגדרה לחוק, נכון?

אבל לפני חמש דקות צח אמר שאי אפשר שהמטרות לא יהיו אותו דבר. אז כשנוח לכם אפשר.

שניה, יהודה, אני אומר שהייתה פה התייעצות משפטית בלבד. אני לא מדבר על המהות, לגבי המהות כולם מסכימים .

כל יודעי דת ודין ישבו אצל השר - - - מה לעשות.

שניה יהודה. כולם מסכימים שלאפוטרופוס הכללי צריכים להגיע כל מי שעוסק בתחום. ובפרט מי שעוסק בתחום שאנחנו מדברים על היתומים והאלמנות ועל המקום שלהם. אני מדבר עכשיו ברמה החוקתית, ברמה הנוסחית. משרד המשפטים, שאלתי אתכם מקודם, אמרתם שמבחינתכם, וגם צח אמר, אנחנו צריכים להיות כמה שיותר מתואמים עם מטרות החוק. אני אומר לכם שכרגע, בהתייעצות עם תמי, תמי לא רואה לנכון להעתיק את מטרת החוק בסעיף 4.2 מה העמדה שלכם?

אני מסכימה. בסופו של דבר סעיף המטרות הוא כמו שנאמר לפני כן, הוא אולי יותר הצהרתי וכו', אבל סעיף 4.2 הוא סעיף יותר אופרטיבי, הוא מורה את מי חייבים להזמין לדיון? ולכן הסעיף הזה צריך לאפשר מתן קול לכל משפחות היתומים, בין אם זה משפחות עם ילדים שאחד מהוריהם נפטר, ובין אם אלו משפחות עם ילדים ששני הוריהם נפטרו. ולכן אנחנו חושבים שחשוב שבדיון עם האפוטרופוס הכללי יהיה ייצוג לכל התחומים.

לגבי הפרשנות, אם אני רושם או לא רושם? לצורך העניין אני מוחק אלמנים ואלמנים, ילדים המייצגים את ענייניהם, אני כותב רק משפחות היתומים. לגבי הפרשנות, אני הולך לפי מה? לפי ההגדרה או לפי המטרה?

לפי ההגדרה.

לא משנה מה אני אכתוב שם, אני אלך לפי המטרה?

יוסי, אתה יודע מה מגוחך? שהאפוטרופוס הכללי הוא הממונה על 260 הילדים האלה. הוא חייב לקבל חודש בחודש, שנה בשנה, הוא מקבל פרוטוקולים, הוא מקבל דוחות.

אבל שניה, אנחנו מדברים כרגע על מהות החוק ועל פרשנות החוק.

אנחנו מדברים על הדיון אצל האפוטרופוס הכללי. יש מיליוני דיונים על הילדים האלה.

נכון, אבל שניה, אם אני בסוף, הפרשנות של סעיף 4.2 היא שאני נצמד להגדרת החוק ולא למטרת החוק, זה לא משנה מה אני אכתוב שם. גם אם אני מעתיק את מטרת החוק אני הולך לפי ההגדרה ולכן אני מנסה להבין איפה ההתעקשות?

חזקה על האפוטרופוס הכללי שיזמין לדיון משפחות יתומים לגווניהם השונים, וחשוב שהחובה תהיה חובה שוויונית לכל סוגי משפחות היתומים, כשכמובן אנחנו הולכים לסעיף ההגדרות.

אז אני מבקש, כולל הילדים הג'ינג'ים והאתיופים ואלה עם האף הגדול. אני מבקש שיוסיפו את הכול כי הוא חייב לכלול את כולם.

חובה, שוויוני.

שוויוני, צריך לכלול את כולם .לא יכול להיות שבסעיף הזה לא יכללו את הג'ינג'ים.

יהודה, אבל בסעיף 4.2 בסוף, פרשנות החוק היא הולכת לפיה הגדרה, ולכן זה לא משנה מה אני כותב.

אז מה אכפת לכם? למה כל כך אכפת לכם שיוזכרו האמא? מה אכפת לכם? למה אתם נלחמים נגד האמא, מה קרה? מה היא עשתה לכם?

יהודה, אף אחד לא נלחם נגד האימהות. מספיק כבר עם הדמגוגיה הזאת.

זה מה שאתם עושים. נלחמים באלמנות.

הדס די. אף אחד לא נלחם, לא באימהות, לא באלמנים ולא באלמנות. די.

אבל ככה זה מרגיש.

בסדר יכול להיות שזה מרגיש.

זה נכון, לא בכוונה, אבל זה מה שאתם עושים.

טוב, יהודה, אני מציע לאור זה שזה לא משנה בסוף, ונאמר לפרוטוקול שמה שקובע הם ההגדרות של החוק, אני מבקש להעתיק את סעיף המטרה בסעיף 4.2 כפי שהופיע בסעיף המטרה כך הוא יופיע בסעיף 4.2.

סעיף ההגדרות.

כפי שיופיע בסעיף המטרה, כך יועתק בסעיף 4.2, שמדובר במשפחות היתומים בישראל אלמנים ואלמנות עם ילדים יתומים, בסדר? רק אני חוזר ואומר לפרוטוקול כפי שאמר משרד המשפטים, פרשנות החוק תיקבע שמי שיוזמן לאפוטרופוס הכללי ומה שיקבע היא הגדרת החוק סעיף 2 לחוק זה. ישנם הסתייגויות? זכויות דיבור?

שאלה קטנה.

כן.

בין המילה משפחות היתומים לבין המילה אלמנים.

אני לא נכנס לזה, אני משאיר את זה לנסחית.

חשוב לי, בעברית, כדאי שהחוק בישראל יהיה כתוב.

בשביל זה יש מחלקת נסחות.

אז אני מבקש שבפרוטוקול יופיעו שני משפטים. א' אני מבקש שיופיע בפרוטוקול שאם מופיע פסיק, פסיק, פסיק זה כאילו דברים שונים ואנחנו רוצים לומר שאלו לא דברים שונים. דבר שני, שיופיע בפרוטוקול שאנחנו נאבקנו שלאוכלוסייה הזאת יהיה ארגון יציג, ושמדינת ישראל תכיר במישהו ולא אכפת לנו מי זה יהיה הארגון הזה, והוועדה נלחמה בנו ובהחלטתך, אדוני יושב-הראש, בגלל שמחלקת משפטנים הם המחליטים, הורדת את זה והמשמעות של זה שלאלמנים ולאלמנות וליתומים אין פה רשמי מוכר במדינת ישראל. תודה.

אז אני אחדד בנושא הזה. קודם כול לגבי ההחלטה האם לשים פסיק, נקודה פסיק, נקודתיים, זאת היא ההחלטה של הנסחית, בסדר?

אני רק רוצה לומר, הרמת לי להנחתה, לגבי הארגון היציג. אני חושב שחשוב שיהיה ארגון יציג ליתומים ולאלמנות ולילדים היתומים. יחד עם זאת, לאור ההתייעצות שלי עם הייעוץ המשפטי, גם של הוועדה וגם של משרד המשפטים אני לא מוצא לנכון שיהיה ארגון יציג בחוק הזה לאור העובדה שהחוק לא נותן שום זכויות. ולכן אני אומר את זה גם לפרוטוקול, בהצעות החוק הבאות שיבואו, ששם כן יינתנו זכויות, שם אני כן מבקש ואלחם שאכן יהיה ארגון יציג – שיקבע מי שיקבע, השר, שר המשפטים, שר לא משנה איזה שר שיהיה לגבי החוק, לחוקים שיעברו – ששם כן אני חושב שחשוב שיהיה ארגון יציג. ואמרתי, אני חושב שצריך ארגון יציג. בחוק זה, זה לא המקום, ואני לא רואה לנכון.

גם לפרוטוקול חשוב מאוד לומר האם יושב-ראש מסכים שמשפחות היתומים זה שם מומצא לחלוטין לשם הנוחות ולשם הקיצור, שמבטא את אלמנים, אלמנות עם ילדים יתומים בישראל?

לא הבנתי את השאלה.

הרי הנקודה פסיק שאנחנו מבקשים היא כדי לא להרחיב את החוק לאיזשהו משהו שקוראים לו משפחות היתומים שלא היה ולא נולד עד היום. אנחנו המצאנו את המונח הזה, את צמד המילים האלה אנחנו המצאנו בשביל החוק, בשביל הנוחות שלנו ובשביל הקיצור.

השאלה היא האם יושב-הראש מסכים, וזה נמצא בפרוטוקול, שמשפחות היתומים זה צמד מילים שמבטא את אלמנים אלמנות עם ילדים יתומים בישראל, או שזה איזושהי ישות שלא באה לעולם עדיין ואנחנו המצאנו אותה ברגע זה? וזה הפסיק או רק נקודה פסיק, זה ההבדל. האם אנחנו ממציאים ברגע זה ישות שלא באה לעולם ושעוד תבקש מלא זכויות כנראה, לא יודעים מי היא, לא ברור.

אבל אין לזה שום השלכה כלפי מהות החוק עצמו. הגדרות החוק הוגדרו. זה שיש מטרה שאנחנו רוצים לשים על סדר-היום של מדינת ישראל ובשיח הציבורי את הנושא של האלמנים והאלמנות שבאים וטורחים ומטפלים בילדיהם, זה ברור, אמרנו את זה בתחילת הדברים שזו מטרת החוק, אבל מטרת החוק היא לא זו שקובעת את ההגדרה, וההגדרה נקבעה ולכן אני לא מבין את ההתעקשות, באמת אני לא מבין, של נקודתיים, פסיק, או נקודה פסיק.

בתקווה שלא נבכה בעתיד.

קיבלנו בקשות רשות דיבור מסיעת העבודה ומחברי הכנסת של חד"ש תע"ל , זה למליאה.

טוב, אנחנו עוברים להצבעה לקריאה שניה ושלישית. הצעת חוק יום משפחות היתומים בישראל, התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת יוסי טייב, ינון אזולאי, אברהם בצלאל, משה אבוטבול, כפי שסיכמנו.

מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה
אושר.

אני קובע שהצעת החוק הועברה לקריאה שניה ושלישית ותעבור לניסוח ולמליאת הכנסת. אנחנו נשתדל , יש תקציב כרגע, או רביעי או שני הבא.

גם תלוי בעומס אצל הנסחית.

בסדר, אנחנו נקווה שזה יהיה בשבוע הקרוב.

מהפכה משפטית איפה את, ריבונו של עולם, למה נעלמת?

נעשה את המירב שזה יהיה עוד השבוע. ברשותכם אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 14:23.