פרוטוקול של ישיבת ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
הכנסת
41
ועדת הבריאות
04/03/2024
מושב שני
פרוטוקול מס' 174
מישיבת ועדת הבריאות
יום שני, כ"ד באדר א' התשפ"ד (04 במרץ 2024), שעה 12:03
ישיבת ועדה של הכנסת ה-25 מתאריך 04/03/2024
מצבם הרפואי של בני משפחות החטופים
פרוטוקול
סדר היום
מצבם הרפואי של בני משפחות החטופים
מוזמנים
¶
יעל גורן חזקיה - ראש אגף מדיניות וממשל, מינהלת החטופים, משרד ראש הממשלה
ג'וש לוסון - ראש דסק בריאות, מינהלת החטופים, משרד ראש הממשלה
שרון רוטשילד - נציגת אגף בריאות הנפש במינהלת החטופים, משרד הבריאות
תמר קינן - חמ"ל שבים, משרד הבריאות
מאשי סנדרוביץ - מנהלת אגף שיקום, המוסד לביטוח לאומי
ד"ר ערן רוטמן - משנה למנכ"לית וראש חטיבת בריאות, מכבי שירותי בריאות
שיר כהן - סמנכ"לית, מכבי שירותי בריאות
אורלי צור - מנהלת מחלקת איכות ובטיחות בסיעוד בקהילה, שירותי בריאות כללית
פרופ' חגי לוין - יו"ר, איגוד רופאי בריאות הציבור, ההסתדרות הרפואית
אסנת סלוויברג - דודתו של איתי סבירסקי, חטוף שנרצח בשבי בעזה
שיר דוד - כלתו לעתיד של איתן לוי, חטוף שנרצח בשבי בעזה
ימית אשכנזי - אחותה של דורון שטיינברכר, חטופה בעזה
ענבל צח - בת דודתו של טל שהם, חטוף בעזה
שרון קלדרון - גיסתו של עופר קלדרון, חטוף בעזה
גיל דיקמן - בן דודה של כרמל גת, חטופה בעזה
אבירם מאיר - דודו של אלמוג מאיר ג'אן, חטוף בעזה
ניסן קלדרון - אחיו של עופר קלדרון, חטוף בעזה
רביד אוהד - בן דודה של נועה ארגמני, חטופה בעזה
לירן ברמן - אחיהם של גלי וזין ברמן, חטופים בעזה
יזהר ליפשיץ - בנו של עודד ליפשיץ, חטוף בעזה
אסתר בוכשטב - אימו של יגב בוכשטב, חטוף בעזה
רעות אבן טוב - ביתו של חיים פרי, חטוף בעזה
שרה דולב - דודתו של חנן יבלונקה, חטוף בעזה
דקל ליפשיץ - נכדו של עודד ליפשיץ, חטוף בעזה
שלי שם טוב - אימו של עומר שם טוב, חטוף בעזה
לאה ינאי - אחותה של מורן סטלה ינאי ששוחררה מהשבי בעזה
חן אביגדורי - בעלה של שרון ואבא של נעם ששוחררו מהשבי בעזה
אופיר סהר - נציג, משפחות החטופים
נעמה ויינברג - נציגה, משפחות החטופים
צביקה מור - נציג, משפחות החטופים
לירון טורנר
שירה אפרת
סיני גדליה
איציק בונצל
–
–
–
–
מתנדבת ופעילה, משפחות החטופים
פורום הגבורה
פורום הגבורה
פורום הגבורה
ניר אלון - בן קיבוץ סופה
בני פרץ - פעיל חברתי, יו"ר פנתרים חברתיים
רישום פרלמנטרי
¶
א.ב., חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
מצבם הרפואי של בני משפחות החטופים
היו"ר יונתן מישרקי
¶
שלום לכולם, אני מתנצל מראש על כך שהאולם לא מכיל את כל המבקשים להצטרף לדיון החשוב הזה. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הבריאות בנושא מצבם הרפואי של בני משפחות החטופים. 150 יום. 150 יום זה בלתי נתפס. גם את היום זה אנחנו פותחים בתפילה להשבתם המהירה בבריאות של כל החטופים והחטופות. מאחורי כל חטוף או חטופה עומדת משפחה, חברים, מעגלים של מכרים שנלחמים יום-יום, 150 יום כמו אריות, שעה-שעה בכל צומת אפשרית, כאן גם במשכן הכנסת ובוועדת הבריאות. הפעילות האינטנסיבית והמחשבה על יקיריהם בוודאי גורמים לשחיקה שעלולה גם חלילה לפגוע במצבם ובבריאותם.
לאחרונה פורסם סקר של מטה המשפחות יחד עם מכבי, שכותרתו "כיצד משפחות החטופים תופסות את מצבן הרפואי"?. הנתונים שעולים מן הסקר, ואנחנו עוד מעט גם נראה את זה כאן במצגת שהוכנה לטובת הישיבה הזו, קשים ומזעזעים. אני מרגיש צורך להודות גם לפרופ' חגי לוין על ליווי המשפחות בפן הבריאותי. עושה עבודת קודש. כמובן שכשקיבלתי את הבקשה לדיון ממטה המשפחות, לא היססתי לאשר אותו ולקבוע אותו באופן מיידי לאור חשיבות העניין.
אני מבקש להזכיר בפתח הישיבה שהדיון הוא דיון ציבורי מוסרט ומוקלט, לכן אני מבקש לא להזכיר שמות, בטח לא של קטינים או קטינות, וכמובן שאם אנחנו נצטרך לחסות פרטים, אנחנו נעשה את זה בהתאם להוראות סעיף 120(ד) לתקנון הכנסת.
אני מבקש לפתוח את הישיבה הזאת עם דבריו של פרופ' חגי לוין, להציג לנו את הנתונים, בבקשה.
חגי לוין
¶
תודה רבה לך, היושב-ראש. הדיון החשוב הזה באמת, ליבנו עם החטופים כל הזמן ואנחנו רק יכולים לתאר כולנו מה זה אומר להיות אבא של חטוף, אימא של חטוף, אח של חטוף, אחות של חטוף, בן או בת של חטוף, וכן, גם בן דוד או בת דודה של חטוף, סבא או סבתא של חטוף, מה זה אומר.
150 יום. מה זה אומר? המשמעות היא לא רק הסבל הנפשי, המשמעות היא פגיעה ישירה וברורה בבריאות הגופנית והנפשית באופן מיידי וגם לטווח הרחוק. אני חושש וכך גם אנחנו למדים, אין אירוע כזה. אנחנו למדים מאירועים אחרים של אובדן עמום, מצב שבו לא רק שיש טראומה אלא שיש חוסר ודאות טוטאלי, מותיר את חותמו בסטרס מתמשך שפוגע בכל מערכות הגוף. אנחנו זוכרים גם לדוגמה את הרצל שאול, אביו של החייל אורון שאול שנפטר בגיל צעיר, בגיל 54, ואנחנו חס וחלילה בזמן שאנחנו עושים הכול כדי להחזיר את החטופים, וכמובן שזה הדבר שהכי ישפר את בריאותם, אסור לנו לשכוח את המשפחות, וחובתנו, המינימום שאנחנו יכולים לעשות זה לתת את המענה המיטבי שאנחנו יכולים לתת כמדינה, כל אחד מגופי הבריאות ברמתו וגם אנחנו כציבור רחב לתמוך במשפחות.
תודה שנעתרת לבקשתנו לערוך את הדיון החשוב הזה. אנחנו כל הזמן במצב חירום, כבר 150 יום במצב חירום. אנחנו חייבים גם מעבר למענים הספציפיים, ואני יודע שהנציגים של הקופות והמשל"ט והגורמים השונים וגם אנחנו, מטה המשפחות, פותרים בעיות נקודתיות, אבל זה לא מספיק. אנחנו צריכים באופן שיטתי לראות, ואני גם הנחיתי קבוצה שלנו של סטודנטים מבית הספר לבריאות הציבור. בחנו את החלופות השונות ואנחנו נשמח להציג את זה, אבל אני אומר, זה לא שיש לזה פתרון קסם. מה שברור שצריך מינהלת שזה מה שהיא עושה. המשפחות מאוד זקוקות. הן מבולבלות. הן לא דואגות לבריאות שלהן. אני יכול לספר על אימא שפגשתי בצעדה, והתמוטטה ואמרה לי, אני לא חשובה, רק הבן שלי חשוב. תפקידנו לדאוג שגם היא חשובה, שגם לבריאות שלה אנחנו נדאג. בשביל זה אנחנו צריכים, כמו שיש את קציני הקשר המשפחות צריכות אחות קשר או מישהי או מישהו בתחום הבריאות שנותן להם את המענה המיידי, שהן לא צריכות להתחיל לחפש ומאיפה ומה. הן לא יכולות לעשות את זה. הן צריכות אותנו. אנחנו למצוא את הדרך בתוך המערכות לסמן שיידעו שזה מקרה מיוחד, כי קשה מאוד להן להתחיל להסביר. הן באות לאיזה מקום, למה צריך ככה וככה? למה יש התפרצות פתאום של המחלה, ולהתחיל להסביר, כן, אח שלי חטוף ומה זה אומר ומה אני יכולה לעשות או לא יכולה לעשות.
אנחנו חייבים לחשוב גם על בני המשפחה הרחוקים יותר. אנחנו רואים אנשים שנופלים בין הכיסאות. גם בהודעות חלל זה קורה, שיש הודעות חלל, ולצערי קרה לי לא מעט ללוות את המשפחות בזמן שמקבלות המשפחה המורחבת הודעת חלל. לא דואגים להם כי זה לא בתקנות, אז זה לא רק ההודעות, זה להבין. האירוע הוא אירוע של כל המשפחה. גם באירוע הקליטה יש בנוהל של משרד הבריאות התייחסות נהדרת לחטופים השבים, אבל גם צריך לזכור את המשפחות. גם בשבילן זה אירוע מטלטל ומורכב וצריך לתת להם מענה קונקרטי.
כיוון שאנחנו באירוע היסטורי חסר תקדים, אנחנו צריכים לאסוף נתונים. אנחנו צריכים באופן שיטתי לנטר את בריאות המשפחות, ללמוד ולראות איך אנחנו עוזרים טוב יותר למשפחות האחרות. אני יכול להרחיב אבל מקוצר הזמן אני לא ארחיב. הסטרס גורם לנזק בריאותי, להתקפי לב, להחמרה של מחלות אוטואימוניות, כמובן לקשיים בשינה וחרדה ודיכאון. נשמע פה מהשותפים שלנו ממכבי את הסקר. זה עוד היה אז לפני חודשיים. עכשיו המצב עוד יותר גרוע.
גם אני רוצה להגיד לציבור כולו בישראל. התמיכה של הציבור במשפחות עוזרת מאוד גם ל-well being שלהם ולכן חשוב שאתם באים לעצרות, חשוב שאתם באים לצעדה, חשוב שאתם שמים שלטים ומדבקות ותומכים במשפחות.
אנחנו צריכים מינהלת ועל זה נדון ביחד. גם הדיון הזה, אסור שיהיה דיון בודד מסוגו. אני ממליץ לעשות דיון מעקב עוד זמן לא רב כדי לראות איך אנחנו מתקדמים ובונים את התשתית. אני אומר לחבריי במינהלת, במשרד הבריאות, בקופות החולים, אנחנו בונים תשתית משותפת שמתייחסת לבריאות במובן הרחב, הפיזית, הנפשית וגם הסוציאלית, איך הם יכולים להמשיך לעבוד. אנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון, וגם התייחסות שהם לא צריכים ללכת לוועדה ולהתחיל להסביר כל דבר אלא באמת כפי שהובטח, מינימום ביורוקרטיה והבנה שבריאות הגוף והנפש קשורים זה בזה. תודה רבה.
היו"ר יונתן מישרקי
¶
חברי הכנסת, אני אאפשר קודם כל למכבי להציג את הנתונים ולאחר מכן נשמע את דבריכם וכמובן את הדברים של נציגי המשפחות שיושבים פה סביב השולחן.
שיר כהן, סמנכ"לית מכבי, אני רוצה להגיד לכם תודה רבה על כך שנעתרתם לבקשת מטה המשפחות וקיימתם, ד"ר ערן רוטמן, את הסקר הזה באופן השוואתי גם עבור משפחות החטופים. אנחנו נבקש מכם להציג בפנינו את הנתונים שעלו מהסקר. בבקשה.
שיר כהן
¶
תודה רבה, יושב-ראש הוועדה. באמת יש חשיבות עצומה לדיון הזה היום. זה 150 ימים ממש בלתי נתפסים והלב שלנו אתכם. כארגון בריאות אנחנו כמכבי נעשה כל מה שאנחנו יכולים לעשות כדי לסייע ולו במעט כדי לעזור לכם.
אנחנו ערכנו סקר כלל-ארצי בהתחלה, שבחן את המצב הבריאותי של כלל האזרחים, וכשפרופ' לוין פנה אלינו לבצע ולשים את המיקוד על המשפחות, כמובן שמייד נעתרנו ועשינו את הדבר הזה. בכלל-ארצי הנתונים רעים, אבל כשצוללים לנתונים של המשפחות שנציג, הנתונים מטלטלים, אז אנחנו מצטרפים לקריאה של פרופ' לוין לסייע ולתת את המעטפת ככל הנדרש לכם המשפחות.
בבקשה, ד"ר ערן רוטמן יציג את הנתונים, ראש חטיבת הבריאות במכבי והמשנה למנכ"לית.
ערן רוטמן
¶
(הצגת מצגת)
שלום לכולם, אנחנו בהחלט רואים חשיבות מתמדת בניטור של בריאות העם בכלל ובריאות משפחות החטופים בפרט. הנתונים שאני אציג בהחלט מצביעים עד כמה זה חשוב. ככלל, את אוכלוסיית חברי מכבי התחלנו לנטר כבר מהחודש הראשון של המלחמה, ובאמת בעקבות הפנייה של פרופ' חגי לוין ביצענו ניטור נוסף שכלל גם את משפחות החטופים, אבל גם את מעגל המתנדבים שמקיף את משפחות החטופים. אתם תיראו שהנתונים גם שם לא פחות ממזעזעים. בגלל שבעיקר נשים ענו לסקר בקרב משפחות החטופים, בחרנו להציג תמונה שמשווה את אוכלוסיית הנשים בשלוש קבוצות, אוכלוסיית משפחות החטופים, אוכלוסיית המתנדבות ואוכלוסיית חברי מכבי.
קודם כל לגבי תפיסת מצב הבריאות הנתפס בהשוואה לתקופה שלפני המלחמה, אתם יכולים לראות שהתמונה היא קשה מאוד. 62% מקרב משפחות החטופים מצביעים על כך שמצב בריאותם נפגע. אתם יכולים לראות שגם בקרב המתנדבות, 44%, מצב בריאותן נפגע, ואגב, כלל אוכלוסיית מדינת ישראל חודש לאחר המלחמה, 24% הרגישו שמצב בריאותם נפגע.
תפיסת השינוי במצב הבריאותי מראה שבקרב 78% חלה החמרה במצבם הבריאותי ו-66% בקרב המתנדבות שעוזרות למשפחות החטופים. 86% מקרב המטופלים של משפחות החטופים ויתרו על טיפול רפואי כלשהו מאז ה-7 באוקטובר. אגב, 58% מקרב המתנדבות ויתרו ו-40% מקרב האוכלוסייה הכללית של מדינת ישראל. התופעה הזאת היא תופעה קשה. הפגיעה בבריאות של האוכלוסייה היא קשה אבל אנחנו רואים שהפגיעה במשפחות החטופים היא קשה לאין ספור.
תפיסת הבריאות הנפשית לפני המלחמה ולאחר המלחמה היא תמונה מאוד קשה. שימו לב שלפני המלחמה אף אחד מקרב בני משפחות החטופים שענו על הסקר, לא הייתה לו שום בעיה נפשית. אנחנו מדברים כרגע על 67% עם תפיסת בריאות נפשית בינונית עד גרועה. 70% בקרב המתנדבות שעוזרות להם, 41% בקרב כלל אוכלוסיית מדינת ישראל.
ערן רוטמן
¶
אני מייד אפרט גם איך זה בא לידי ביטוי, אבל אין ספק שקיימת פגיעה נפשית קשה מאוד. 96% מציינים שחל שינוי לרעה במצבם הנפשי, וזה כל כך ברור וזה כל כך זועק לשמיים. כל אחד מאיתנו שחווה את הדבר הזה בהחלט חש את הפגיעה. שימו לב, גם בקרב המעגלים שעוטפים את המשפחות, 81% מקרב המתנדבות שעוזרות למשפחות החטופים, חלה פגיעה במצבן הנפשי.
55% מקרב בני משפחות החטופים פנו וקיבלו סיוע נפשי. 29% לא פנו אבל מרגישים שהם צריכים טיפול נפשי, זאת אומרת שיש לנו עוד אוכלוסייה גדולה מאוד בקרב בני המשפחות שאנחנו עוד לא הגענו אליהם.
ערן רוטמן
¶
מדובר במעגל הראשון של בני משפחות החטופים. אגב, גם שימו לב בקרב המתנדבים שעוזרים למשפחות החטופים. 21% זקוקים לטיפול נפשי ועדיין לא פנו לקבל אותו. בהחלט יש פה עוד עשייה רבה שצריכה להיעשות.
אנחנו רואים עלייה של פי שניים בצריכה של תרופות לדיכאון וחרדה בקרב משפחות החטופים. בהחלט זה מספר שמעיד, ושוב, הוא כולל רק את אלה שפנו לקבל טיפול, לא את אלה שעדיין זקוקים לטיפול.
הפרעות בשינה שזה ביטוי למצב הכללי וזה ביטוי למצב הנפשי. 93% מקרב בני משפחות החטופים מדווחים על הפרעות בשינה. שימו לב גם מה שקורה לקרב המתנדבים. זה בהחלט מעיד על כך שהמצב קשה.
ויתור על הקפדה על אורח חיים בריא בתקופת המלחמה לעומת התקופה שקדמה לה. אנחנו מדברים על כך ש-68% מוותרים על אורח חיים בריא. כמו שידידי פרופ' חגי לוין אמר קודם, יש לדברים האלה השלכות ארוכות טווח על הבריאות של האוכלוסייה.
זה בעיניי הנתון מהקשים ביותר, וזה הנושא הזה של ירידה במשקל. אנחנו מדברים על כך ש-21% דיווחו שירדו הרבה במשקל. עוד 32% דיווחו שירדו במשקל. ירידה במשקל היא הסתמנות פיזית. בני המשפחות, אני לא אגיד מרעיבים את עצמם, אבל לא אוכלים אולי מתוך תחושת הזדהות עם מי שנמצא שם בפנים, אולי מהתחושה של אם בן המשפחה שלי לא אוכל, גם אני לא אוכל, אבל זה בעיניי נתון שמעיד בצורה הכי עמוקה עד כמה הבעיה היא קשה.
ערן רוטמן
¶
נכון, אבל הירידה במשקל היא הבולטת.
אנחנו רואים לסיכום שבאמת יש פגיעה מאוד משמעותית בבריאות הפיזית והנפשית של בני משפחות החטופים. אנחנו רואים שיש גם פגיעה במעגלים הרחבים שעוטפים אותם. אנחנו מדברים על אוכלוסייה מאוד רחבה שנפגעת. בכלל אוכלוסיית מדינת ישראל נפגעה מאז ה-7 באוקטובר במצבה הבריאותי, אבל אין ספק שמדובר פה באוכלוסייה שצריך לתת לה מיקוד מאוד ספציפי. אנחנו צריכים כולנו לתת מענה רפואי פרואקטיבי לאוכלוסייה הזאת, להגיע עד אחרון - - -
ערן רוטמן
¶
כשיורדים במשקל זו פגיעה פיזית בבריאות ואנחנו כולנו צריכים להגיע אליהם עד אחרון בני המשפחות בכל המעגלים. זה לא רק המעגל הראשון, זה גם המעגל השני והשלישי. זה המעגל של התומכים. כמו שפרופ' חגי לוין אמר, נדרש ניטור בריאותי אקטיבי של האוכלוסייה של בני המשפחות היקרים כדי שאנחנו נגיע לסופו של האירוע, ואנחנו כולנו תקווה שאנחנו נגיע מהר לסופו של האירוע עם חזרת כלל החטופים כשבני המשפחות שלהם בריאים ושבני המשפחות שלהם יהיו במצב שהם יוכלו לטפל בהם, וזה המסר.
היו"ר יונתן מישרקי
¶
חבר הכנסת מאיר כהן, עוד מעט פרופ' חגי לוין יתייחס לעניין של האופרטיביות. אני רוצה לבקש מכם, חברי הכנסת, היות ואני רוצה שהדיון פה יהיה דיון מהותי כדי באמת להגיע למצב שבו אנחנו מצליחים לקבל מענה עבור הדרישה הבסיסית הזו, אני אבקש מכם לקצר בדברים כדי שנוכל לשמוע גם את משרדי הממשלה וגם את המשפחות, שזה עיקר הדיון, אז כל אחד בתמצות הדברים כדי שנוכל להמשיך ולהתקדם בדיון.
ג'וש לוסון
¶
סליחה, פשוט יש לנו עוד נתונים להראות. קוראים לי ג'וש, אני ראש דסק בריאות של מינהלת החטופים.
היו"ר יונתן מישרקי
¶
אני אשלב בין דברי חברי הכנסת לאנשי המקצוע כדי שנספיק לשמוע את כולם במכלול.
קארין, בבקשה.
קארין אלהרר (יש עתיד)
¶
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה על הדיון המאוד חשוב הזה. 150 ימים. תנו לזה רגע לשקוע. הבעיה היא לא באיך הם תופסים את מצב הבריאות שלהם. הבעיה היא במציאות של החיים. 150 יום הם לא ראו את קרובי המשפחה שלהם. תחשבו כל אחד ואחת מאיתנו, 100 דקות, לא 150 יום. 100 דקות שהילד לא עונה לטלפון. איפה אנחנו? בחרדות, אז ברור, לא צריך היה מחקר. המחקר נותן את הנתונים ממש. הם מזעזעים לא פחות ממה שחשבתי, אם לא יותר, והמדינה שלא הצליחה עד כה להחזיר אותם, צריכה להצליח במיליון אחוז בטיפול הבריאותי. זה המינימום. על פחות מזה אי אפשר להתפשר. אני באמת מצפה מכל הגורמים הרלוונטיים. אני יודעת שנעשים דברים, אבל אם אלה הנתונים, לא נעשה מספיק. אני קוראת לכולם לפעול במרץ כדי לשפר את המצב הבריאותי. הם צריכים להיות חזקים עד שהילדים שלהם יחזרו. תודה.
ג'וש לוסון
¶
תודה, היושב-ראש. אולי אני אציג מה אנחנו עשינו עד עכשיו. קוראים לי גו'ש לוסון, אני קצין ארגון רפואה במילואים. 150 יום במילואים. לאחר שבועיים בשורה אני עברתי להיות ראש דסק בריאות במ.ה.ל.ב, מרכז השליטה לטיפול במשפחות החטופים, וזה מה שאני עושה מאז. לפני מספר ימים זה עבר באופן סופי תחת משרד ראש הממשלה, מינהלת החטופים, ואני המשכתי איתם במילואים שם.
אנחנו יחד עם הקצינים המלווים, יחד עם היועצים, יחד עם המשרדים הממשלתיים מהיום הראשון הגענו כדי לסייע למשפחות כדי לפתור דברים, כדי לקצר הליכים, כדי להיות מענה לכל דבר שלא יהיה. אנחנו הקמנו מערך מאפס. לא היה לנו איזה ספר הוראות עם מה לעבוד. קראו לנו לדגל ובאנו, והתחלנו עם עט ודף ועברנו למערכות מידע. אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים בצורה פרואקטיבית עד כמה שניתן. ממש עד לא מזמן כל זמננו היה בטיפול בבקשות נכנסות. אני אראה את זה עוד רגע מבחינת הנתונים. אנחנו כן עושים ועדות פרט, אנחנו כן מסתכלים על המשפחות ככלל. צריך להגיד, אנחנו שם בשביל המשפחות כי אנחנו מבינים שיש צורך בזה.
הטיפולים שאנחנו עשינו כשרואים את הדברים, מתוך 6,000 משימות שהמינהלת טיפלה בהם עד כה קרוב ל-500 הם אך ורק נושאים של בריאות ובריאות הנפש, כאשר אנחנו מדברים על מעל 260 משימות של סיוע נפשי, זאת אומרת בקשות לסיוע נפשי, בקשות להשתתפות.
ג'וש לוסון
¶
אנחנו מטפלים בכל מעגל שמייצג את המשפחה. זה יכול לכלול בני דודים, זה יכול לכלול שכנים, זה יכול לכלול כמעט כל דבר. אני לא מכיר מצב, לי לפחות לא קרה שמישהו אמר, אני מייצג משפחה X, וביקשתי תעודה כלשהי או ביקשתי משהו. אם יש משהו שמסייע למשפחה שהם יכולים להמשיך להתרכז במה שהפך למשימת חייהם, אז זאת משימת חיינו וזה מה שאנחנו עושים. יום ולילה זה מה שאנחנו עושים. כל דבר שהגיע, וזה כלל שכנים וזה כלל חברים וזה כלל אורחים שהגיעו מחוץ לארץ וזה כלל הכול, אם אנחנו מדברים על העברת ציוד, אז 35 משימות של העברת ציוד ותרופות לחטופים. זה היה יחד עם המינהלות האזרחיות, יחד עם המטות האזרחיים. סיוע רפואי, אם זה קיצור תורים.
ג'וש לוסון
¶
העברת ציוד ותרופות לחטופים. אנחנו גם קיבלנו מכם תרופות שהן שמורות אצלנו. קיבלנו ציוד, אם זה משקפיים, אם זה עזרי שמיעה.
ג'וש לוסון
¶
סליחה, אני צריך לדייק את דבריי. כשאנחנו ידענו שיש אפשרות של העברת תרופות, שיכול להיות שתהיה את האפשרות, אז אנחנו פנינו דרך הקצינים המלווים ואנחנו אמרנו, אם יש לכם ציוד ספציפי, נגיד משקפיים במרשם שעוזרים או תרופות מרשם מסוימות, תעבירו אלינו ובמידת האפשר אנחנו נוכל להעביר. לצערנו זה לא קרה. כמו שאתה יודע, התרופות הגיעו מחוץ לארץ. אנחנו לא העברנו. הן שמורות אצלנו, ובמידה וביום של פעימה, הציוד הזה מתוכנן לפגוש אותם בגבול. זאת הכוונה. סליחה על הבלבול.
מבחינת סיוע רפואי, אם זה קיצור תורים, אם זה עזרה בתרופות, בהגעה למרשמים לתרופות, אם זה הגעה למומחים, אז 137 משימות, ואחר, 21. זה יכול להיות הסעות לכל מיני מקומות וזה יכול להיות דעות שניות מבחינת דברים. סך הכול מבחינת עזרה בתורים, מבחינת נגיד כרטיסי קופות חולים, קביים, כיסאות גלגלים, טיפול פסיכולוגי דרך קופות החולים, סיוע משפטי למשפחות שקשור לנושא הזה, אז זה בהחלט היה - - -
היו"ר יונתן מישרקי
¶
ג'וש, אני רוצה רק להבין. מקודם פרופ' חגי לוין דיבר על כך שאנחנו רוצים וצריך שיהיה ראיה כללית. הוא דיבר על צורה של מינהלת. אולי אפשר לדבר על זה בצורה אחרת, אבל כשפונה אליך משפחה או מישהו מתוך משפחה - - -
היו"ר יונתן מישרקי
¶
עוד רגע נגיע לפרואקטיבי. אתה זה שגורם קשר מול קופת החולים כדי לסדר את מה שצריך מבחינה בריאותית?
ג'וש לוסון
¶
לא. יש כאן את נציגת משרד הבריאות. יש פה נציגים ממשרד הבריאות. הם יושבים אצלנו מהיום הראשון. כל אחד מהם שלח נציגים מהטובים ביותר כדי שיישבו אצלנו, זאת אומרת שיש קיצור הליכים מאוד יעיל. אם יש משהו שקשור למשרד הבריאות אנחנו פונים לנציגת משרד הבריאות.
קארין אלהרר (יש עתיד)
¶
אני רוצה לשאול. אם אני נציגה של המשפחה, לאן אני פונה? אחרי שפניתי, מי הגורם שנותן לי את המענה? האם זה שפניתי אליו?
יעל גורן חזקיה
¶
אני אתן התשובה. יעל גורן חזקיה, אני ראש אגף מדיניות וממשל במינהלת החטופים שהוקמה ברוה"מ. גם כמו גו'ש, ארבעה חודשים במילואים במינהלת. אני אתייחס רגע למה ששאלה חברת הכנסת, וכבר אמרנו גם בוועדות קודמות.
מינהלת החטופים שקמה במשרד רוה"מ, היו כמה גופים גם צבאיים וגם אזרחיים שטיפלו במשפחות, ואנחנו בעצם היום מקיימים מערך אחוד של טיפול במשפחות. אנחנו עובדים בפורמט של לכל משפחה יש גם קצין מלווה שזה קצין צבא של אכ"א שהוא אחראי לתת למשפחה דברים שיותר קשורים לאזור הקשוח יותר, אם זה לצורך העניין מידע מודיעיני כזה או אחר, אות חיים ככל שיש, מידע מהסוג הזה, ויש לנו אזרח, מלווה משפחה שהוא מתכלל את הטיפול במשפחה. כשאני מדברת על מתכלל טיפול במשפחה, כמו שהזכיר ג'וש, מהיום הראשון למלחמה כל משרדי הממשלה הרלוונטיים נרתמו ושלחו נציגים למשל"ט שאותו הקמנו. יש בעצם שולחן עגול אחד שמתקיים, בין אם זה בטיפול פרטני שתיכף אני אגיד איך אנחנו עובדים במסגרת של ועדות פרט, ובין אם בכל בקשה אופרטיבית שעולה. יש לנו את מלווה המשפחה, את המחזיק תיק משפחה מאחורה, את ה-Back Office שמטפל, אחד-אחד לפי תחומו. יש לנו את ג'וש שהוא ראש דסק בריאות. יכול להיות שצריך להיות יותר פרואקטיביים בהקשרים מסוימים, אבל גם פרואקטיביים היינו בהקשרים מסוימים. ככל שעולה בקשה ממשפחה, היא עוברת בצינורות הללו, מגיעה בסופו של דבר לג'וש דרך משרד הבריאות. אני מדברת כרגע על משימות שקשורות לבריאות, בין אם בריאות הנפש.
יעל גורן חזקיה
¶
נציגי המשפחות יושבים פה. אני כמעט מכירה כבר את כולם. לכולם יש איש שהם יודעים ומכירים בשמו, עם הטלפון שלו שזמין עבורם 24/7.
ניסן קלדרון
¶
150 ימים, סליחה שאני מתפרץ. שמי ניסן קלדרון, אני ניצול ה-7 באוקטובר ואח שלי חטוף ברצועה. 150 ימים שאף נציג ממשלת ישראל לא דיבר איתי, לא התקשר אליי ולא התעניין במצבי. אני לפני שבועיים איימתי להתאבד, את יודעת למה? כי לי נגמר האוויר, כי אני צריך להמשיך להחזיק אישה ואת האחיינים שלי ואת המשפחה שלי. אני בעצמי עוד לא טיפלתי. אני 34 שעות ישבתי בממ"ד כשהמחבלים מסתובבים לי מחוץ לבית, אז אל תמציאו המצאות. די. 20 שנה אכלנו את הלוקשים. תנו פתרונות. אתם הייתם צריכים להתקשר אליי ולשאול אותי, ניסן קלדרון, מה אתה צריך? לא אני להתקשר אליכם. אני מתנצל.
היו"ר יונתן מישרקי
¶
ניסן, אני רוצה לבקש, פרטני תוך כדי או בסיום הישיבה הזאת ליצור קשר באופן ישיר איתו, בסדר?
מאיר כהן (יש עתיד)
¶
אולי חשוב לשמוע במה אתם פרואקטיביים, מה אתם יוזמים? לא מחכים לפנייה של המשפחה. אני רואה את הדוח הזה של מכבי. זה דוח שאתה רואה אותו ואתה מבין מה אתה צריך לעשות.
יעל גורן חזקיה
¶
אני חוזרת לדברים של הפרופסור שהציג את הנתונים. בוודאי שמצבן של המשפחות הוא אינו טוב בריאותית, לא נפשית ולא תפקודית. מה שצריך זה להחזיר להם את היקירים בחיים ככל שניתן. אין בכלל שאלה. מה שאנחנו מנסים לעשות זה להקל ולו במעט הן את הביורוקרטיה והן את הטיפול ככל שצריך.
חן אביגדורי
¶
שמי חן אביגדורי. אני שואל שאלה פשוטה. בן אדם פה אומר שלא התקשרו אליו. עזבי רגע את הקצינים. אם אני נציג אזרחי, יש לי remainder, כל שבוע אני מתקשר אליו, אליו ואליו. זה נורא קל לעשות את זה.
ניסן קלדרון
¶
תגידי את האמת על השולחן ואל תחפשו לי כל מיני דוחות. הוא לא צריך לעשות מחקר. תשאלי אותי. מה שהאיש אמר הוא צודק. אם היית מתקשרת אליי הייתי אומר לך שהמצב הנפשי שלי ירוד. אני לא אוכל, אני לא שותה, אני משתגע. אני לא ישן, אני עם שתי שמיכות כבדות כי המליצו לי, זה יעזור לך לישון. אני חשבתי לקחת כדורי שינה.
שרון קלדרון
¶
אנחנו לא מתפרנסים ואין לנו כסף. אנחנו מקבלים כמה פרוטות, אז אני צריכה גם לדאוג לכסף בתוך כל הדבר הזה. איפה אתם?
ג'וש לוסון
¶
אולי רק כדי שכל הנתונים שיש לנו להציג יהיו במקום, אז יש גרף, אם אפשר להעלות אותו בבקשה.
ג'וש לוסון
¶
אני אגיד בזריזות מה אנחנו עושים. אנחנו עושים ועדות פרט שבהן אנחנו מרכזים את כל משרדי הממשלה שיושבים איתנו יחד עם הקצינים המלווים. יושבים ודנים יחד עם מומחי תחום לגבי עניינים ספציפיים, לנסות לראות איפה דברים עומדים. ברור לנו שהמצב של טיפול נפשי, טיפול רגשי הוא קריטי. אני יודע את זה בגלל שאני בשבועיים הראשונים פיקדתי על המענה הנפשי לחיילי - - - בשורה. ראיתי את זה בעיניים. זה קריטי. זה משהו שאנחנו יודעים שהוא מאוד חשוב.
אם בגרף הזה אנחנו עשינו פרט ל-72 משפחות, מה שהיה זה שאנחנו רצינו לראות לא רק מבחינת האם הם מקבלים טיפול אלא גם מבחינת הנכונות. כשהקצין המלווה שואל אותם האם אתם נמצאים בטיפול כלשהו, לא משנה לי מה - - -
ג'וש לוסון
¶
מתוך 72 משפחות, ארבעה אנחנו לא יודעים. 26% שזה 19 משפחות לא אירעו כרגע נכונות. אין להם פניות לזה בשלב הזה. אין להם נכונות לטיפול בשלב הזה. אמרו, תעזבו אותנו כרגע.
היו"ר יונתן מישרקי
¶
ג'וש, אנחנו כבר מבינים בשלב הזה של הדיון שהפנייה שלכם צריכה להיות פרואקטיבית למשפחות. זה לא בספק.
ג'וש לוסון
¶
אוקיי. כשאנחנו אומרים שיש נכונות אבל לא הוצמד מטפל, זה אומר לא הוצמד מטפל לטווח ארוך. יש כאלה שעוברים מטפל אחד וזה לא מתאים להם. עוברים עוד אחד, כרגע זה לא מתאים להם. ניסו טיפול בשיטה כזאת וזה לא מתאים להם כרגע.
חן אביגדורי
¶
כלומר אתה כמינהלת יודע שיש לך כרגע מה-17 בינואר 19 משפחות שלא מקבלות טיפול מכל מיני סיבות. אני כן צדקתי.
היו"ר יונתן מישרקי
¶
אפשר להסתכל על הדבר הזה בשני כיוונים. אחד, אתם עשיתם מאמץ ונתתם ל-100% מהמשפחות את המענה. יש כאלה שלא הסתדר להן, ויש לנו חמש משפחות כאלה שכרגע ללא מענה.
היו"ר יונתן מישרקי
¶
אנחנו נשמע את התשובות. אם לא תיתנו לו לסיים לדבר, אנחנו גם לא נשמע תשובות. רבותיי, אנחנו כרגע מדברים על הצגת הנתונים. אנחנו לא משנים כרגע את המצב בדיון הזה.
ג'וש לוסון
¶
אם נסכם את זה במהירות, אז קצת יותר מ-50% הם לא נמצאים בטיפול מתמשך, ופחות מ-50% נמצאים בטיפול מתמשך. אם אני מסכם מבחינת איפה שאנחנו נמצאים, אין פה ויכוח שיש צורך בפרואקטיביות. יש פרואקטיביות הוליסטית. צריך לראות את המשפחה כגוף שתומך אחד בשני. כשאני אומר משפחה אני מתכוון למשפחה המורחבת מאוד. צריך להסתכל בצורה פרואקטיבית, בצורה הוליסטית למשפחה המורחבת וצריך להסתכל לטווח ארוך.
ג'וש לוסון
¶
זה אומר שאנחנו כן רוצים, ויש כאן את הנציגים והם יכולים לדבר על מה אפשרי ולא האפשרי, מה נמצא כרגע מולנו ומה לא נמצא מולנו.
היו"ר יונתן מישרקי
¶
זאת אומרת שיש לכם נציג בכל משפחה. לצורך העניין ניסן שדיבר מקודם הוא לא נציג המשפחה, כי אם הוא היה נציג המשפחה, היה מדבר איתכם. יש נציג אחד במשפחה שהוא אמור לתכלל - - -
ניסן קלדרון
¶
כבוד היושב-ראש, לא קשור למשפחה. אני תושב עוטף עזה מלפני 35 שנה. משפחת קלדרון בקיבוץ סופה, לא קשור לחטופים ולא לכלום. טלפון, אתם חיים? אתם צריכים עזרה? זהו. כל האחוזים זה בולשיט, זה לא מעניין. טלפון, חבר'ה. בסך הכול 20,000 משפחות במועצה אזורית אשכול. לא כזה מסובך. כשיש בחירות מציפים אותנו ב-SMS.
היו"ר יונתן מישרקי
¶
תודה, ניסן.
ג'וש, תסביר לי איך עובד הפעולה מול המשפחות בצורה כמו שהגדרת אותה. אנחנו חותרים לפרואקטיבי. אני מנסה להבין איך זה עובד מבחינה פרקטית.
ג'וש לוסון
¶
כשאני אומר שאנחנו צריכים לשאוף לפרואקטיביות, זה כמו שפרופ' לוין אמר. אנחנו בקשר עם המשפחות. גם פרופ' לוין והמטה נמצאים בקשר עם המשפחות. עד עכשיו, בשלושה, ארבעה, כמעט חמישה חודשים הראשונים אנחנו התעסקנו בשיחות נכנסות. אנחנו התעסקנו בקשר דרך הקצינים המלווים, דרך האזרחים המלווים בפתרון של בעיות אקוטיות עכשיו, וזה מילא לנו את כל השולחן. עכשיו אנחנו מסתכלים ואנחנו אומרים, אוקיי, מספר המשימות האקוטיות מתחיל לרדת והמינהלת קמה, עומדת יותר יציבה, זה הזמן להסתכל קדימה ולראות, אוקיי, איך אנחנו לוקחים את הכלים האלה, איך אנחנו לוקחים את שיתוף הפעולה המעולה הזה עם כלל המשרדים הממשלתיים וביטוח לאומי ומייצרים מעטפת.
שרון ניר (ישראל ביתנו)
¶
האזרחים המלווים זה בעלי תפקיד? אני שואלת שאלה כדי להבין, כי אם זה בעלי תפקיד אז יש להם סדר-יום וזה צריך להיות מתורגם למשימות, ובאמת כמו שהתבקש פה על ידי חן אביגדורי בצדק, ללוח זמנים של מתי עושים reach out לתוך המשפחות.
יעל גורן חזקיה
¶
אני אבדוק את המקרה הספציפי הזה. אנחנו מחזיקים היום מולקולה עבור כל משפחה ויש לנו עץ משפחתי עבור כל חטוף. אנחנו מנסים גם, אגב, בעוד אזורים גם למפות את הדברים האלה. אני מתעסקת גם באובדן כושר עבודה, לנסות לתת מענה של אובדן כושר עבודה למעגל שני. זה לא אירוע פשוט ואנחנו מנסים גם את זה, ואנחנו ממפים את הדברים האלה ויש לנו שיתוף פעולה גם עם מטה המשפחות וגם אנחנו יחד עם ביטוח לאומי ויחד עם משרד הרווחה ממפים כל משפחה ומנסים להבין את המבנה המשפחתי, במי מדובר ומי נפגע ומי לא בן בהיבטים כלכליים והן בהיבטים נפשיים.
שרון ניר (ישראל ביתנו)
¶
לא, זו לא השאלה שלי הייתה. אם את יכולה לדייק לי את האזרחים המלווים ואת סדר היום.
יעל גורן חזקיה
¶
ב-9 באוקטובר במסגרת כל ההתארגנויות אד הוקיות שהיו, הקמנו גם את משל"ט מ.ה.ל.ב שזה היה אנשי מילואים, גם גוף של מתנדבים אזרחיים, אנשים שהם פורשי השירות הציבורי וכו' שחברו לכל משפחה כדי לנסות לסייע לה, ויחד עם הביטוח הלאומי ויחד עם משרד הבריאות ויחד עם הרווחה נוצרה מולקולה סביב משפחה. אנחנו מקיימים ועדות פרט וועדות שבים והם דנים בכל מקרה לגופו ברמה של הבנה מה צריך ומה נזקק. יש גם פרואקטיביות.
יעל גורן חזקיה
¶
יש מקרים יוצאי דופן. מה שאני אומרת קורה, ויש פה גם כן משפחות שיכולות להגיד שזה כן קורה. אני מתנצלת אם יש מקרה מסוים שאינו קורה ואנחנו גם נבדוק אותו לעומק, אבל הדברים האלה קורים, חברים. אנחנו עושים את זה רק ארבעה חודשים.
יעל גורן חזקיה
¶
אנחנו לגמרי מבינים שצריך להיות יותר פרואקטיביים. מבינים את זה ואנחנו גם נעשה את זה.
יעל גורן חזקיה
¶
אין ויכוח שצריך לתת את כל המענה הנדרש. אני לא מתווכחת על זה ואני גם הכי לוקחת לתשומת ליבי את מה שאמר ניסן, ואני לגמרי לוקחת את זה לבדיקה. כל ביקורת מתקבלת, חברים. אין פה עניין של התגוננות. אני רק אומרת, יש דברים שכן קורים. גם הסקר לא נעשה על כל המשפחות. אני אומרת עוד פעם, אנחנו מחזיקים היום בכל משפחה ובעץ המשפחתי שלה. כשיש עכשיו אירוע שעולה שלא מטופל, אנחנו נבדוק אותו פרטנית, אבל אנחנו אוחזים בכל המשפחות. תמיד יש מקום ליותר פרואקטיביות. אני רק אומרת, כן חשוב לציין שיש הליך. אם חן מדבר על אם אנחנו בודקים, אז כן. יש ועדות שמתקיימות ואנחנו בודקים. אגב, גם משפחות שלא פנו, כשראינו שאין פניות, יש משפחה שיש - - -
יעל גורן חזקיה
¶
כשהבנו שיש משפחות שאינן פונות בשום נושא, גם זה עורר בנו איזשהו סימן שאלה ועשינו פנייה פרואקטיבית. יושבת פה גם מאשי מהביטוח הלאומי. אני אשמח גם שהיא תתייחס למה שהם עושים בהקשר הזה.
יעל גורן חזקיה
¶
כמעט 100 ומשהו כאלה. לא עובדי מדינה אלא בהתקשרות עם המדינה. יש מחזיקי תיקי משפחות שהם עובדי מדינה גם. הם ה- Back Officeשל כל מלווה משפחה כזה. אנחנו לגמרי מקיימים מערך כזה. יש ישיבות קבועות שמתקיימות.
שרון ניר (ישראל ביתנו)
¶
134 משפחות זה אמור להיות ליווי צמוד, עם כל הכבוד. אני לא מצליחה להבין איך זה לא בא לידי ביטוי.
לאה ינאי-מור
¶
אני רוצה להגיד שאתם אומרים שאתם עושים את זה רק ארבעה חודשים. מה זאת אומרת? אז עד שתייצבו את זה מה יקרה איתנו? בארבעה חודשים האלה אתם עושים סטאז' עלינו, על משפחות המשוחררים ומשפחות אלה שעדיין לא משוחררים. את אומרת דברים נהדרים.
לאה ינאי-מור
¶
שמי לאה ינאי ואני אחות של מורן סטלה ינאי שהשתחררה. איך בן אדם במצב אקוטי נפשי פסיכופתי כזה אמור אפילו לטרוח להבין מי את ומי הוא ומי היא כדי לאגד את כל הזכויות האלה? אתם לא מבינים את האירוע בכלל. אחותי השתחררה. אני כביכול משפחה שצריכה לשתוק ולהמשיך הלאה. מפח הנפש הוא כל כך עצום אחרי שהיא חזרה, שאני לא יכולה לתאר לך. כן, אחותי מטופלת. כן, ההורים שלי מטופלים. אני לא מטופלת למשל. אני אחות שנלחמה. אני בת 43. אחותי בת 40. כל המשפחה שלי קרסה. הילדים שלי הם בני שבע ובני תשע. הבת שלי מחלימה מסרטן. למה הילדים שלי שהם מעגל שלישי או שני לא צריכים לקבל? איך אני אקח את הטיפול, אני אחלים בפני עצמי ואז מה אני אגיד לילדים שלי? הם לא חלק ממני? אם הם קורסים, עם כל מה שנתתם אני אקרוס איתם, ואם לי אובדן הכנסה ואחרי שאני צריכה לטפל בעצמי שאחותי חזרה, ולשמוע את מה שהיא מדברת, אני צריכה לרוץ ולחפש עבודה, אין לי זמן לטפל בנפש שלי ואין לי זמן לטפל בילדה שלי ואין לי זמן לקחת את הבת שלי שהייתה חולת סרטן לבדיקות נורא חשובות, אז גם דברים פיזיים קורים לנו בבית.
אני אומרת לכם, עד שאתם תתעוררו, הוא אמר התאבדות, אני אמרתי התפוגגות. הוא עדיין נלחם ואני לא נלחמת על חטוף שנמצא, וגם לי בא לפעמים להתאבד, וסליחה שאני אומרת את המילה הזאת. אתם לא מבינים כמה שקופים אנחנו. החטופים כן קיבלו מותגים, תקשורת, משלחות עד להודעה חדשה. מה איתנו? למה בן אדם צריך להגיד לי, את כבר לא הסלבריטי? אתם מבינים? אתם לא מבינים על מה אתם מדברים. יש לכם סלוגנים, סלוגנים. אין תקדים לדבר שקרה ולכן עד שלא תבינו את זה אנחנו כבר נקרוס. צריכה להיות חשיבה הרבה יותר פרקטית, הרבה יותר פרואקטיבית והרבה יותר מהירה ולא ביורוקרטית. תודה.
אסנת סלוויברג
¶
קוראים לי אסנת סלוויברג, אני דודה של איתי. משעה 10:30 ב-7.10 אני אימא שלו. בשעה 10:15 אבא שלו נרצח. בשעה 10:30 אימא שלו נרצחה והוא נחטף. זאת הייתה התמונה האחרונה שאיתי ראה. ביום ה-99 כשכולנו עמדנו על הבמה לקראת היום ה-100, בלילה שבין ה-99 ל-100 איתי נרצח על ידי השובה שלו, שעד שנועה ארגמני לא תחזור, כנראה אף אחד מאיתנו לא יידע מה קרה שם באמת.
אסנת סלוויברג
¶
שתחזור, אמן. אנחנו שכולים, חטופים, כל מה שאתם רוצים, מפונים. אימא שלי בת 97. הבית שלה היה חמ"ל של החמאס. המטפלת שלה נרצחה. אותה משום מה השאירו. היא היום אצלי בבית. אחותי נרצחה, גיסי נרצח, איתי נרצח. אני לא יכולה לחלק את זה למעגל ראשון, שני, שלישי. מהיום הזה הבת שלי היא אחותו. אני, היו לי ארבעה ילדים. יש לי שמונה. היו לי שני נכדים, יש לי חמישה. אני לא עובדת חמישה חודשים, שכל מי שמכיר אותי ימות מצחוק ויגיד, את לא עובדת? את לא מפסיקה לעבוד.
התלבטתי אם לבוא לפה כי הרבה אנשים אומרים לי, די, תנוחי, אתם כבר איבדתם את הכול, אז אני פה היום לא בשביל איתי, כי אנחנו באמת איבדנו הכול. אני בשביל שלא יקרה עוד אחד כזה, בבקשה מכם, ובשביל שלא תקרוס עוד משפחה ובשביל שתבינו שזה כל כך הרבה יותר מורכב.
אחותה של מורן, את יודעת שאיתי היה עם מורן ואת יודעת שיש לנו דיבור, ומורן בנפשי ואני כל כך מבינה על מה את מדברת. המחלות שיתפרצו והמחלות שהתפרצו, ואף אחד לא פנה אליי. כיוון שאני באה מתחום בריאות הנפש אני פניתי ואני מנסה בכל כוחותיי לארגן שכל בני משפחתי יקבלו עזרה. אני מממנת את זה מכספי, 500 שקל לפגישה אצל איש מקצוע שאני יכולה לסמוך עליו, מכספי, שלא מתפרנסת כבר חמישה חודשים כי יש לי קליניקה והיא סגורה מה-7.10. אני אומרת לכם את זה לא בשביל הרחמים. אני אומרת לכם את זה בשביל שתבינו.
כל כך צדק מי שאמר, תרימו טלפון, תתקשרו. תתקשרו, תשאלו מה אתם צריכים. כן, יש לנו קצינת נפגעים כי אימא שלי אימא שכולה, כי המשפחה היא משפחה מפונה, כי האחיינים שלי איבדו את הכול. אגב, אני לא יודעת אם אתם יודעים. אם איבדת הורה אחד מגיע לך אפס פיצויים. אם איבדת שניים, אתה זכאי. אני לא יודעת אם כולכם יודעים את זה.
אסנת סלוויברג
¶
אני רוצה רגע כן להגיד משהו. חיבקו אותנו המון. אני לא צריכה את זה יותר. אני מבקשת בשביל כל האחרים שנמצאים פה, שזה לא יקרה להם ושזה לא יקרה למשפחות, ואני מבקשת שהמילה פרואקטיבית שהיא כל כך נשמעת טוב, טלפון כמו שחן אמר. טלפון כל כמה ימים, מה קורה איתכם? מה אתם צריכים? איך אפשר לעזור? אנשים אפילו לא יודעים שהם יכולים לקבל עזרה. אנשים לא מבינים. רוב האנשים האלה לא קיבלו עזרה. אימא שלי לא הלכה לפסיכולוג עד גיל 97.
היו"ר יונתן מישרקי
¶
גיל, אני אגיד לך משהו. אני אתן לך. אתה רשום לפניי אבל אני רוצה לסיים עם אנשי המקצוע גם של משרד הבריאות.
גיל דיקמן
¶
אני רוצה לומר דבר אחד קצר. אנחנו היינו כאן בדיון בתחילת נובמבר בוועדת הבריאות, ודיברנו על זה שאנחנו מבקשים שיפנו אלינו אקטיבית. העלינו את העניין הזה.
שרון רוטשילד
¶
נעים מאוד, קודם כל אני חייבת להגיד שהדיון הזה באמת מאוד חשוב, מאוד מסעיר ומאוד משמעותי מבחינתי כנציגת משרד הבריאות מהאגף לבריאות הנפש שנמצאת במינהלת שהייתה במשל"ט בערך מהשבוע השני למלחמה.
המשרד עושה כל שביכולתו לתת מענים לפניות שמגיעות לפתחו, אם זה ברמה של טיפולים רפואיים, אם זה ברמה של טיפולים רגשיים גם למעגל שני וגם למעגל שלישי. כפי שהוצג, המשרד טיפל בלא מעט מענים לטיפולים רגשיים תחילה באמצעות הצמדה של מטפלים לבני המשפחה. בשלב מאוחר כשחוקק החוק של משפחות החטופים זה עבר לביטוח לאומי, והיום אנחנו בעצם מאפשרים מסלול מתועדף בקופות החולים לבני משפחות שמעוניינים בטיפול רגשי.
קריאה
¶
אני רוצה שנייה להתפרץ ולהגיד שהבן שלי שדוד שלו חטוף קיבל טיפול משפחתי בזום. את כל השאר אנחנו מימנו באופן פרטי. לקח חודשיים לשער הנגב, לחוסן שיש להם את כל הידע, לתת לו טיפול קטן. לקח להם עוד שלושה חודשים וחצי לתת לו כלבנות למרות שאמרתי מלכתחילה שאני מכירה את הבן שלי, זה יציל אותו, אז תשימו לב מה אתם עושים, והוא מעגל שני. הוא לא מטופל. הוא לא בספקטרום שלך. הוא לא נמצא שם אבל דוד שלו חטוף.
לירן ברמן
¶
אפשר בבקשה? אח של גלי וזיו, שניהם עדיין חטופים בעזה. אנחנו מעגל שני, אני וימית. אנחנו רק אחים של.
לירן ברמן
¶
זה לא משנה. אני רוצה שימשיכו לטפל בי ובילד שלי אחרי שהם יחזרו. אני לא יודע מתי הם יחזרו. זה יכול לקחת חמש שנים. רון ארד עדיין שם. אני רוצה שיבטיחו לי פה וזה יהיה רשום, שימשיכו לטפל בי גם אחרי, בסדר? מה שאת אמרת זה הפחיד אותי מאוד. אני אח של ואני רק אח של. אימא שלי תטופל, בסדר. אני, אף אחד לא מבטיח לי. מי מבטיח לי? מי יבטיח לי שהילד שלי בן חמש, שאני עכשיו לא אבא, אני פה, אני לא איתו בבית. מי יטפל בו? מי יטפל בי? אני חייב הבטחה. אני חייב שזה יהיה רשום שתמשיכו לטפל בנו עד שאנחנו נגיד די.
שרון רוטשילד
¶
אני כן אגיד שאנחנו נעבוד ביחד עם הקופות כדי לראות איך אפשר לעבות את המעטפת של המענים, איך אפשר כן לפעול בצורה פרואקטיבית כדי ליצור קשר עם המשפחות ולנסות לתת כמה שיותר פתרונות של המערכת הציבורית לצרכים שלכם.
לאה ינאי-מור
¶
סליחה, אני פניתי וביקשתי עזרה טיפולית לילדים שלי, והתקשרו אליי ואמרו לי, את יכולה לקבל את הטיפול אבל ילדייך לא. מקסימום נעשה לכם איזה מפגש הדרכת הורים. מה אני אמורה להגיד על זה כשהילדים שלי מתפוררים והם חלק מהשיקום הנפשי - - - שלהם ושלי?
שרון רוטשילד
¶
כשהדברים לא נענים כמו שצריך אני חושבת שנכון שהדברים יחזרו אלינו ואנחנו נראה איך אפשר למצות את הזכויות בצורה - - -
ענבל צח
¶
זה היום ה-150. לא למדנו שום דבר עד היום? אני לא מוכרת בכלל. אותי לא מכירים. כשאני מבקשת עזרה אומרים לי, לא, את לא משפחה. אני בת דודה. אני רק בת דודה. רק בן דוד שלי חטוף. אני לא מוכרת. כשאני מתקשרת למכבי לבקש טיפול נפשי, אומרים לי, לא, את יכולה לקבל בתשלום. מאיפה? כי אני עובדת בלהחזיר את בן דוד שלי? זה לא נותן לי, אגב, משכורת. בדקתי, זה לא.
יזהר ליפשיץ
¶
רק מילה אחת. ברור שאתם מנסים לעשות משהו טוב, אבל זה לא אקראי שמישהו ברח פה. לאבא שלי יש אחות שרצתה להחזיר את הכסף של ביטוח לאומי כי היא לא הבינה למה זה נכנס. היא חשבה שזה טעות. זה קרה לפני שבוע, וזה המצב, והיא חולה וקשה לה והיא לא מבינה מה עובר עליה. יש שם בלגאן קשה אבל זה המצב. היא רצתה להחזיר את הקצת כסף. הבן שלי שעובד בזה כל הזמן, לא מגיע לו שום דבר כי הוא בסך הכול נכד, והוא יעבוד כל הזמן.
יעל גורן חזקיה
¶
נכון. תיראו, אני חייבת לומר פה משהו. כבוד היושב-ראש, אתה חייב להכיר. יש פה לקונה. גם ביטוח לאומי וגם משרד הבריאות וגם משרד הרווחה בסעדים שהוא נותן, וזה מה שאנחנו מנסים גם לפתור היום לפחות במענק אובדן כושר הכנסה או הגדלת מענקים, לא יודע לתגמל מעגל שני.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד)
¶
איפה הצעות החוק הממשלתיות שיטפלו בדברים האלה? כל הצעות החוק הן רק ממשלתיות.
יעל גורן חזקיה
¶
זה חייב להיאמר וגם תתייחס לזה תיכף מאשי. החוק היום של משפחות נפגעי איבה לא מתייחס למעגל הזה, ואנחנו מנסים לעשות - - -
היו"ר יונתן מישרקי
¶
תודה. הדיון מתכנס כרגע לנושא מצבן הבריאותי. כל עולמות של ביטוח לאומי יידון בעבודת - - -
מאשי סנדרוביץ
¶
קודם כל אני חייבת להגיד שאני חושבת שאסנת הדודה של איתי היטיבה לומר את זה בצורה הכי טובה. הדודה הופכת להיות אימא, הבת דודה הופכת להיות אחות, הגיסה הופכת להיות הבת. כל המעגל השני מתכנס פנימה למעגל הראשון. הוא פשוט הופך להיות המעגל הראשון. המעגל הראשון, אני לא יודעת איך לקרוא לזה כי בלי המעגל השני הוא לא יכול בכלל לתפקד, הוא לא יכול לקום בבוקר.
מאשי סנדרוביץ
¶
אני מסכימה איתך. החלטת הממשלה ב-22 באוקטובר, אני חושבת שזה היה הצעד המהיר ביותר שראינו בתולדות הכנסת, לצאת עם החלטת ממשלה 928 ולהשוות את הזכויות למשפחות השכולות. זה מקנה את הזכויות שאנחנו מיטיבים לתת אותם אבל למעגל הראשון. המעגל הראשון זה להורים, לילדים, לאחים ולבני הזוג, ושם אנחנו אפילו פתחנו. לא הגבלנו בהיקף השעות. בתחילת הדרך ראינו שהמשפחות בכלל לא מממשות טיפול. הם לא הולכים לטיפול. על מה הם ידברו בטיפול? הם יוצאים לרחובות, הם לא ישנים בלילות.
לאה ינאי-מור
¶
זה לא רק לצאת לרחובות. זה המצב הנפשי שלא מאפשר לבקש את הבקשה. טלפון יכול להיות פה ואתה לא תיגש לטלפון כי אתה במצב נפשי וגופני רעוע, אז גם אם העזרה נמצאת על השולחן אתם צריכים להנגיש לנו את המצב הזה.
שרון קלדרון
¶
איזה הדוק? את היית שם כשאני הייתי צריכה לעצור את הבעל שלי לקפוץ מהקומה ה-12? מי היה שם איתי? מי מכיר אותו בכלל? תסתכלי ברישומים שלך. את יודעת מי זה ניסן קלדרון? אני עצרתי אותו מלקפוץ, לא את.
מאשי סנדרוביץ
¶
אני אומרת שאני משתתפת פה בחברים שלי של המשל"ט והמינהלת 24/7 באמת. אנחנו מנסים לעשות ככל שאנחנו יכולים במסגרת החקיקה. אנחנו יכולים לתת את הטיפול הנפשי, להרחיב את ההיקפים. גם הרחבנו לטיפולים אלטרנטיביים מתוך הנחה שהמשפחות לא הולכים עכשיו לשבת ולדבר, והם צריכים את הסיוע האחר, סיוע ברפואה משלימה. את כל זה אנחנו יכולים לתת, אבל אנחנו גם זועקים את הזעקה של המעגלים השניים שהם באמת לא מעגלים שניים. אפילו אני חושבת שלא צריך לקרוא להם מעגל שני במקרה הזה.
מאשי סנדרוביץ
¶
אני מסכימה איתך.
אני כן רוצה להגיד לגבי החקיקה של השבים, לגבי ההבטחה. אני אבטיח שאני אדאג ככל שניתן, ומי שיושב בנושא הזה של החקיקה יודע, כשהשבים ששבו והשבים שעוד יחזרו אלינו, בלי לתת תמיכה נפשית לכל בני הבית זה כאילו לא לתת להם תמיכה.
חן אביגדורי
¶
אבל בשביל זה באנו לפה לבית המחוקקים, שיחוקקו חוקים. אני שומע את המילה לקונה יותר מידי זמן, רבותיי וגבירותיי. אתם המחוקקים, תחוקקו, תתקנו את הלקונות. הלקונה היא ה-7.10. זה הלקונה הגדולה. לא ידענו שתהיה כזאת לקונה, לא בשום מקום, לא באנשים שנחטפו מביתם, לא באנשים שקרו להם דברים נוראיים, לא באנשים שנעקרו מביתם. אנחנו בלקונה כבר חמישה חודשים, אז אני יודע ולמדתי באוניברסיטה מדעי המדינה, שהמחוקק תמיד מזדחל לאיטו אחר המציאות. סבבה, מקבל, אבל יאללה.
יושבים פה מלא אנשים טהורים עם כוונותיהם טהורות. לפי דעתי אל תיקחו את זה עליכם. זה גדול עליכם. אתם צריכים עוד אנשים. אתם צריכים עוד מינהלת. אתם צריכים עוד אנשים שיעזרו לכם לעזור לנו. אתה יושב ומראה לי שקפים מה-17 בינואר. את אומרת לי, חלק אני מכירה, חלק לא. obviously על כל הכוונות הטובות שלכם, ואני לרגע לא מזלזל וזה המקום להגיד. כל מי שטיפל במשפחה שלי בכל מצב שהייתי, ב"דלתות שמיים" והחבר'ה הקצינים והמלווה שלי והמתכללת שלי וכולם. כולם אנשים נהדרים ונפלאים, לנשק להם את הרגליים. אין מספיק. יש לכם יותר מידי לקונות ועניינים כאלה, שבאנו למחוקקים שיתקנו אותם, ואתם לא מספיק יעילים, סליחה.
היו"ר יונתן מישרקי
¶
אני רוצה רק לדעת, יש בכוונתכם להביא הצעה מתוקנת או שאתם צריכים שאנחנו נגיש? אני רוצה באמת לדעת מה קורה.
יעל גורן חזקיה
¶
לגבי השבים יש טיוטה של תיקון חוק פדויי שבי. יש חוק כזה שדיבר לצערי על פדויי שבי מלחמה עד כה. הוא בתהליך של תיקון והוא יהיה מורחב יותר עם מענה רחב הרבה יותר ממה שיש שם. כרגע השבים מקבלים את זכויותיהם דרך הביטוח הלאומי במסגרת הכרה זמנית שלהם תחת נפגעי פעולות איבה. זה לא שהם לא ימשיכו להיות כאלה.
קארין אלהרר (יש עתיד)
¶
לא הבנתי איזה מענה נותנים כרגע למשפחות מעגל שני. יעל, האם אתם מגישים הצעת חוק או שאתם רוצים שאנחנו נגיש לגבי המעגל השני, טיפולים למעגל השני?
היו"ר יונתן מישרקי
¶
הבנתי. אנחנו עוד מעט נשמע את קופות החולים ונשמע אם באמת אכן מקבלים או לא מקבלים.
לירון, בבקשה.
לירון טורנר
¶
אני אעשה את זה קצר מאחר ויש פה משפחות שהן יותר חשובות ממני כדי לדבר. אני לירון, אני רופאה במקצועי. הגעתי היום. אני מתנדבת ופעילה עם המשפחות. הלב שלי מת כבר מה-7.10 למרות שלא הייתי בעוטף. מה שאני שומעת פה, סליחה, זה אבסורד. אתם מדברים פה על ניתוח דברים, סטטיסטיקות, כל מיני טבלאות, כל מיני אחוזים, כל מיני דברים אנחנו צריכים לעשות, פרואקטיבי, לא אקטיבי. מה זה המילים האלה? יש פה רגשות של אנשים.
דיברו פה על גוף ונפש. יש פה חתך של אנשים. כאן יש משפחות של חטופים. את מדברת על אנשים שלא פנו לעזרה. את חושבת שמישהו שם שחטוף, המשפחה שלו בכלל פנויה לקבל איזשהו טיפול, בכלל רוצה משהו? אני פונה פה בפורום הזה, תחזירו את החטופים. אחר כך תמשיכו גם להעלות את הדרכים שלכם, את הצעות החוק האלה, כן עובר, לא עובר, כל מיני שטויות.
אתם מנסים על העם הזה ועל המשפחות היקרות האלה שמתחלקות גם לאלה שנרצחו להם מלא אנשים, ויש פה אנשים כאלה והם עוד לא מסוגלים להתאבל על מי שנרצח, כי יש להם אנשים חטופים בשבי. הבנות שם נאנסות. אנשים מבוגרים לא מקבלים תרופות. אנחנו כאן בוועדת בריאות. מי שם חי? מי שם חי פיזית ונפשית? איך אתם רוצים שהמשפחות האלה יהיו שפויות? מה אתם רוצים לתת להם, מענה טלפוני? לעשות את זה פרואקטיבי ולתת להם איזה כדור פסיכיאטרי או איזה שיחה? אתם באמת חושבים שזה יפתור? אתם מדברים על הורים והנה מדברים פה איתי על הדודה לא זכאית כי אנחנו מכירים את הביורוקרטיה המטופשת, סליחה, ואני אגיד את זה כאן, במדינת ישראל. ביטוח לאומי לא ככה ומכבי לא ככה והמעגל הזה לא ככה. אתם יודעים כמה מעגלים יש? יש את הסבא ואת הסבתא ואת הדודים ואת בני הדודים ואת החברים ואת כל המשפחה המורחבת, וכן, גם את האזרחים, ויש פה עוד מלא, מלא, מלא, אבל עד שאתם לא תחזירו את החטופים עכשיו. הייתם צריכים להחזיר אותם ב-8.10. המשפחות האלה לא יתרפאו לא עם כדור, לא עם שיחות נפשיות, לא עם שום דבר אחר. אני מדברת כאחות שכולה. אני איבדתי את אחותי בגיל צעיר. מאז אני עם פיברומיאלגיה. מאז ה-7.10 הכול החמיר אצלי בגלל הסטרס, והוא הזכיר את זה קודם, גוף ונפש. כשניסן אומר מה שהוא אמר, תחשבו על זה טוב-טוב כי כבר היו התאבדויות.
חן אביגדורי
¶
תודה, אדוני היושב-ראש. אני אנסה לעשות את זה קצר. היה פה שקף ואני רוצה שתרדו מהשקף ותסתכלו עליי, וכל מה שאני אומר, לא אכפת לי שאני פה חושף דברים רפואיים. עליה בצריכת תרופות פסיכיאטריות, צ'ק. אני מדבר עליי. הפרעות בשינה, צ'ק. ויתור על הקפדה על אורח חיים בריא. אני מעשן יותר, אני מעשן סמים יותר. דילוג על טיפולים רפואיים בכלל. יש לי טופס ששמור אצלי שאני אמור ללכת לעשות בדיקות. אני לא מתעסק עם זה. חוץ מזה ירדתי שמונה ק"ג מאז ה-7.10, ואני מדבר על אובדן כושר עבודה, אז כל הדברים שראיתם יפה נורא על המסך בצבעים, זה עליי. כל אחד ואחד מהדברים האלה זה קורה לי, ואני אבא של ילדה ואח של אישה ששוחררו כבר. 100 ימים הם בחוץ וזה לא עובר.
אני לא מבין בהתנהלויות ציבוריות. אני מבין בצרכים שלי ואני יודע כמה דברים להגיד לכם. זה גדול עליכם וזה גדול על המינהלת. זה לא אתם, זה הביורוקרטיה. אני לא יודע מה לקרוא לזה. צריך להקים משהו חדש. אני יודע שאני לא נחשב נפגע פעולת טרור, מצד אחד. מצד שני אני לא שכול. אולי כדאי שהגיע הזמן שיהיה מעמד בחוק לחטופים, ואולי כדאי שתהיה מינהלת שכל תפקידה פרואקטיב ולהוריד חסמים. שיהיה לי בן אדם שאני מתקשר אליו ואני אומר לו, אני צריך, והוא אומר לי, יהיה בסדר, ומטפל בזה.
אני לא יודע מה המעמד החוקי, אדוני היושב-ראש, של ארגון כמו יד לבנים, אבל נראה לי שהדבר הזה זה לא לעכשיו או לשנה או לשנתיים הקרובות. אם הילדה שלי בת 12 אומרת לי, נראה לי שאני אספר על זה לילדים שלי, אז אם ילדה בת 12, אדוני היושב-ראש, מבינה שלהיות פדוי שבי זה לכל החיים, אז גם בחדר הזה צריך להבין את זה, וצריך להבין שהעזרה שאנחנו נזדקק, ואנחנו נשתדל להיות כמה שפחות נטל על המדינה, היא לכל החיים.
אני ממש מבקש לקחת בחשבון כמה דברים. דיברתי בעצמי. כל מקרה, אדוני היושב-ראש וגבירותיי ורבותיי הוא מקרה פרטי, לכן צריך להיות מצד אחד סוג של הכללה. סתם נגיד אני אומר, אף פדוי שבי לא צריך לעבור ועדה. אין סיבה שהם יבואו לראות ועדה.
חן אביגדורי
¶
תודה רבה. זה בקשר הכללי, לפתוח, להזרים, לתת, להוריד חסמים.
הדבר השני שאני רוצה, שגם אנשי המקצוע יבינו את זה וגם המחוקקים יבינו את זה. אין שני מקרים של חטופים שזהים. אני הולך צעד אחד ממני הצידה לקרובת המשפחה שלי, עדי שוהם. שימו לב, לי היו בת ואישה בשבי. חזרו, עכשיו אנחנו בשיקום. עדי שוהם שהיא אחיינית של אשתי, המצב שלה הוא כזה: אבא נרצח, דוד נרצח, דודה נרצחה. היא הייתה בשבי, בת שלה הייתה בשבי, בן שלה היה בשבי, אימא שלה הייתה בשבי, דודה שלה הייתה בשבי, זה אשתי, והאחיינית שלה הייתה בשבי, ובעלה טל שוהם עדיין שם. עכשיו אני לא יודע באיזה בירה אירופאית היא, הולכת בשליחות המדינה לא במימון המדינה, לא בעזרת המדינה. אמרו להם, לכו תדברו בחוץ. היא הולכת ומדברת בחוץ.
חן אביגדורי
¶
אני מתנצל שאמרתי. למחוק מהפרוטוקול אם זה במימון המדינה. סחתיין על המדינה. אני אומר, הרעיון הוא מאוד פשוט. כל מקרה הוא מקרה בדיד, הוא מקרה שונה. אני מזכיר לכם שרוב האנשים שיש להם משפחות חטופים הם אנשים שיש להם או נרצחים או גם וגם או שהם בעצמם היו 19 שעות בממ"ד, ומפונים, אז כאילו הכול נפל עליהם. להם צריכים באמת להתייחס בדבר הזה.
אמרנו גמישות, אמרנו עזרה ריכוזית, אמרנו הורדת חסמים, אמרנו מינהלת. עוד פעם אני רוצה לסיים בטון חיובי. כל האנשים שהתעסקנו איתם, כל האנשים שבאו לעזרתנו, עובד סוציאלי, ראש עיר, רווחה, "דלתות שמיים". כולם אנשים מצוינים, מקצועיים. הלב שלהם במקום הנכון. אין לי חצי טענה לגביהם. הלמעלה, המערכת שצריך כל דבר לדחוף בכוח, זה התפקיד שלכם לפתור. תודה, סליחה על הזמן.
שיר דוד
¶
היי, אני מהמשפחה של איתן לוי. אני רוצה להבין איך בגיל 23, והבן זוג שלי שפה מאחוריי בגיל 22, אתם מצפים מאיתנו להתמודד כאילו כלום, רק כי אני כלה לעתיד של. אף אחד לא שם על הזכויות שלי. אני נפגעתי יותר מכל בן אדם שנמצא כאן. אני גיליתי בסרטון טלגרם שחטפו את איתן, ואת רוצה לבוא ולהגיד לי היום שאני לא יכולה לישון בלילה ולא לתפקד, ואני הפסקתי לעבוד, וחודש וחצי עד שהייתי מסוגלת בכלל לדרוך מחוץ לדלת הבית. ילדה בת ארבע וחצי בבית ששורטת את עצמה, מרביצה, לא ישנה, מרטיבה במיטה, חזרה למוצצים וחזרה לבקבוקים, אבל לא, אין לכם קשר דם לאיתן, אז תתמודדו. את חושבת שאני נפגעתי פחות באיזושהי סיטואציה, וכללית לא נותנים לי מענה. שבי ותחכי לפסיכיאטר. מתי יש לך תור? סוף דצמבר. עד סוף דצמבר אני יכולה כבר לתלות את עצמי. נשמע לך הגיוני שהבן זוג שלי הפסיק לעבוד ואני הפסקתי לעבוד וכל הבית שלנו קרס אבל אף אחד חוץ משחר לא קירבת דם של איתן, אז לכו תחפשו את עצמכם.
אני הייתי בן אדם מחונן, מצטיין בלימודים שלי, והיום פרשתי מהלימודים ואני לא עובדת ואף אחד לא נותן לי מענה. מה אומרים לי? את יכולה ללכת לקבל פרטי. מאיזה כסף? אני רוצה להבין מי עכשיו נותן לי את המענה הזה לילדה בת ארבע שכל היום מרביצה לעצמה ושורטת את עצמה ואלימה כלפי הבית? אני רוצה להבין מי נותן לי עכשיו את המענה הזה, כי עליי זה לא מקובל, כי אני לא פחות מאף אחד, לא מאחות של, לא מדוד של ולא מאף אחד בחדר הזה.
בני פרץ
¶
כבודו, יש בעיה מאוד רצינית בנושא הזה של הטיפול בפוסט טראומה. כל מה שהעברתם לקופות חולים, אני רוצה להגיד לך, היא צודקת. כל קופת חולים שתתקשר אליה לקבל טיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי, אתה יכול לחכות מפה עד להודעה חדשה כי אין להם את הרופאים. הכול פיזרתם. הורדתם תחנות לצערנו. לפעמים אני רואה פה מנהלת שאני מכיר מביטוח לאומי בירושלים. היא פה אומרת רק את הדברים, אבל אני יכול להגיד לך דבר אחד, מה הסניף שלהם? הפקידה שם, אותה אני מכיר. אני יודע מה היא עושה ואני יודע איך היא. כל אחד, יש לו באזור שלו את הביטוח לאומי, מי יושבת שם. מה הם, אם יש להם נפש או לב בכלל לטפל בבעיות? חוקים אתה יכול לייצר.
אני יכול להגיד לך כאחד שיש לי גם חבר ושכן שהוא היה במלחמת יום הכיפורים שבוי, ואני יודע מה הוא עובר. אני לא אגיד לך מה אני. כשפה אני שומע עוד אחד, מעגל ראשון, מעגל שני, אני לא ראיתי שאשתי קיבלה איזה טיפול או משהו אי פעם בחיים ממה שקרה לי בחיים. אני רק נותן לך דוגמאות. אני פשוט הזדעזעתי. אני לא ישן לילות רק בגלל מה שאני רואה. אני הזדעזעתי ממה שעכשיו האדון חן אמר על המשפחה שלו. אני אומר לך, לא יודע מה יהיה.
אסתר בוכשטב
¶
אני אסתר, אימא של יגב. יגב חטוף בעזה. אני לא רוצה להאריך ולחזור על דברים שנאמרו פה. אני רק רוצה להגיד שהמינהלת עושה מאמץ לקדם חוקים. הבעיה היא לא במינהלת בעיניי. הבעיה היא בחוקים, בדרך שמנסים לתת פתרונות למשפחות דרך החוקים, שהחוקים לא מתאימים. לוקח הרבה מאוד זמן לטפל בחוקים, לשנות אותם, והמשפחות בינתיים נאנקות תחת הבעיות שיש להן.
אני חושבת שחברי הכנסת פה וחברי הממשלה, אני לא רואה פה מישהו בעל תפקיד אבל אולי אני טועה. אני חושבת שהממשלה צריכה להבין את הזעקה שעלתה פה, כי הדברים האלה ידועים למינהלת. אני יודעת שאנחנו מנסים בצוות של משפחות חטופים להעלות את הנושאים. אנחנו עובדים על זה כבר הרבה זמן. המינהלת מנסה למצוא לזה פתרונות. היא לא יכולה לתת את הפתרונות בעצמה. היא צריכה את החוקים של המדינה. יכול להיות שהמדינה צריכה להגיד, רגע, כשלנו ב-7 באוקטובר, כשלנו קשות ועכשיו כדי לתת פתרונות מיידים למשפחות הממשלה צריכה לעשות שינוי בחוקים. לעשות איזה מעשה אחר. אני לא מבינה גדולה בחוקים. אני לא יודעת איך עושים את זה, אבל נראה לי שזה משהו אחר ממה שמתקיים פה.
אני יכולה להגיד שאני חלק ממשפחות החטופים. אנחנו חלק ממשפחות שהיינו שם בתופת של ה-7 באוקטובר. אנחנו חלק ממשפחות שאין לנו בית, שאנחנו נמצאות במאבק על הבן שלנו. כרגע אנחנו במאבק על הבן שלנו ועל החטופים האחרים. אנחנו נאבקים ללא בית, ללא מקום שלנו, וזה מאבק מאוד קשה אבל אני באמת מרגישה שאני עסוקה במאבק הזה. אני לא רואה דברים אחרים בעיניים.
אני חושבת שהממשלה היא זאת שצריכה לקחת היום צעד אחד קדימה ולהגיד, שמענו, אנחנו מבינים שהמצב קשה, צריך לתקן.
יזהר ליפשיץ
¶
אני אחד השחקנים של משפחת החטופים, אבל אני עוקב אחרי ה- freak showהזה כבר כמה חודשים כי אני כל יום שני פה. אנחנו בחלק מאירוע מתגלגל כזה שייקח עוד הרבה חודשים ושנים. עד הסוף ייקח שנים. עכשיו יש איזה קטע של פיק כזה שנראה זוועה, זאת אומרת אנחנו רואים שהדברים שלא טופלו לפני שלושה חודשים מתפוצצים היום וכל אחד לוקח קצת שיעורי בית ורושם שני סעיפים, כן, אני אתקשר פעם בשבוע או פעם ביומיים, שזה פספוס אחד גדול, ולא רואים את הגודל של התמונה עצמה.
אני בן קיבוץ ניר עוז. בקיבוץ ניר עוז האירוע הוא לא אירוע אישי. מעבר לזה שיש לי אבא חטוף שהסיכויים למחייה שלו הם הולכים ופוחתים כל יום, אני רוצה קצת להקריא את המצב של כל חברי הקיבוץ כי בעצם אנחנו באירוע מתגלגל. אנחנו כל שבוע מקבלים מהקהילה עוד איזה אחד או שניים לקבור, והולכים לעוד איזה מישהו שהודיעו שהוא מת. האנשים נמצאים במצב של אבל ואובדן ופחד שזה יהיה היקיר שלהם במשך 150 יום, וכל יום יש לנו חדשים שחושבים שהיום זה היום שלהם, וכאילו התהליך של לפני זה הוא לא תהליך, אבל השחיקה היא תמידית והולכת ונהיית יותר גרועה.
אני עוד פעם אזכיר שבקיבוץ ניר עוז יש חטופים חיים, 27, אבל מספרית קיבלנו עכשיו איזה סרטון שאומר ששלושה חברים, חיים פרי, יורם מצגר ועמיקם קופר יכול להיות שלא בחיים. מתוכם יש עוד ארבעה שהם לא בדיוק מפרסמים מי הם, אז יכול להיות שהנתון של 27 יורד ל-17, וגופות בשבי עולה ל-17, אז זה מתחלק עכשיו חצי-חצי. נרצחים שגופם לא בשבי, 40, זאת אומרת שכל אחד מחברי הקיבוץ, בין אם יש לו יקיר בפנים או בחוץ היה צריך להיות ב-40 לוויות ולהתעסק איתם ולקבור אותם.
פדויי שבי יש 40 שכמובן ביטוח לאומי עשו מצגות. אימא שלי באופן אישי הייתה בין הראשונות להיפדות, אז הייתה איזה test case כזה, וכל הזמן בודקים ועושים. סך הכול 117 מקהילת הקיבוץ שזה רבע מהקיבוץ, זאת אומרת שכל הקיבוץ נפגע כי לכל אחד יש או דוד או אח או מישהו שהוא מכיר. כל הקהילה שחוטה ואני חושב שפשוט לא מבינים את גודל האירוע פה. אנחנו רוצים שישחררו אותם מחר כמו שאמרו פה, אבל כנראה זה לא יקרה מחר ובטח לא את כולם. מעניין איך ניראה פה בעוד חודשיים, אם יהיה לנו פה התאבדויות, כאלה שאין להם כסף לאכול.
אולי החיבור בין משרד הבריאות למשרד האוצר זה יביא איזה משפט כזה שגוף וכסף אחד הם, כדי שלא יספרו פה אנשים שכשהם לא עובדים אז אין להם כסף, ולא יקרה שום דבר, הם יעבירו לאנשים שלא מגיע להם איזה 100,000 שקל או 200,000 שקל, ואם הם יצטרכו להחזיר בעוד שנתיים, אז שימצאו את הדרך להחזיר.
אני לא חושב שמישהו פה בכלל מבין מה זה שיש לך גם נכדים וגם ילדים וגם מעגל שני ושלישי, ושהם צריכים להיאבק על זה, ופשוט לא רואים את התמונה הכוללת ואיפה היא תהיה גם בעוד חודש. פשוט אנחנו ממשיכים לפספס. זה ממש קשה לעקוב אחרי זה. עצוב, ואנחנו לא בווליום ולא במסה של המגה אירוע שקורה פה. אנחנו פשוט מפספסים אותו כל יום עוד קצת. קצת משמיעים את הקולות הנכונים בזמנים הנכונים אבל מפספסים לגמרי את האירוע.
רעות אבן טוב
¶
שלום, קוראים לי רעות, גדלתי בניר עוז. אני פה באיזשהו מן סוג של שני כובעים. קודם כל אני בת של אשתו של חיים פרי. מגיל שש אני איתו, בעצם מוכרת בביטוח לאומי כביתו, לצורך העניין. עד ה-7 באוקטובר הייתי גם פסיכולוגית קלינית. אני שומעת את הדברים בעצם משני הכובעים, אחד, קודם כל בחוויה האישית של מה זה להיות בני משפחה של אדם שחטוף 150 ימים, וגם קצת מנסה להמשיג את זה בכלים שלפחות היו לי עד ה-7 באוקטובר.
אני רוצה להגיד לכם שקודם כל אין לי ספק שכוונותיכם מצוינות והלב שלכם במקום הנכון, אבל כשאני שומעת אותך מסבירה את המנגנון שאמור לטפל בבני המשפחות, במשפט השלישי אני לא זוכרת מה היה המשפט הראשון שלך. הדברים כיום שמוצעים, ושוב, אני מסכימה עם הלקונות של המעגלים היותר רחבים. הדברים כיום שמוצעים הם לא במידת ההנגשה שתואמת לרמת המגבלה של אנשים שנמצאים 150 ימים בתופת הזאת. אין לנו ריכוז, אין לנו יכולת לזכור דברים.
אני אומרת חצי בצחוק אבל האמת שזה נכון, את חוק הטלפון האחד. כל סידור שדורש ממני למעלה מטלפון אחד, בפועל לא יקרה. אני לא גאה בזה אבל זה מה שקורה. התקשרתי לקופת חולים. נתנו לי תור למאי. מאי לא טוב לי. אני צריכה לעשות טלפון כדי להקדים אותו. לא אגיע לרופא הזה כבר למעלה מארבעה חודשים. כמו הדבר הזה יש עוד 12 דברים שמחכים, שקשורים לצרכים החינוכיים של הבנות שלי, לצרכים הרגשיים של הבנות שלי, לצרכים הלימודיים של הבנות שלי, החברתיים ואפילו הרפואיים. לא מצליחים לסיים שום דבר, לטפל בשום דבר. אנחנו צריכים שהדברים יהיו ברמת הנגשה הרבה יותר קרובה למצב שאנחנו נמצאים בו.
היה פה דיון קודם על הירידה במשקל של בני משפחות, זה כהזדהות עם הקרובים שבשבי או כי זה. אני רוצה להגיד לכם שרמת הסטרס היא כזאת שאין תיאבון, ורמת הריכוז היא כזאת שאפשר פשוט לשכוח. השעה עכשיו 13:40. אני עוד לא אכלתי היום, למה? לא מהזדהות ולא משום דבר. רק כשאמרו את זה פה אמרתי וואלה, נכון, שכחתי. זה המצב שלנו.
אני אומרת, אני לא מבינה את המשפט השלישי שלך. יש לי תואר שני בהצטיינות מאוניברסיטה בארץ. אין לי בעיה לא בהבנת הנשמע ולא בהבנת הנקרא, אבל המצב התפקודי הוא כזה. זה לא סתם. כשאתם רואים את המצגות האלה, את הגרפים האלה, אנשים נמצאים במצב שהם לא מתפקדים. יש תשישות נפשית ופיזית שמטרפדת כל יכולת שלנו לעשות משהו עבור עצמנו ועבור הילדים שלנו. את הצרכים שלי של אוקטובר אני הבנתי בדצמבר, ולא בגלל שאני בן אדם בלי מודעות עצמית, אלא בגלל שאי אפשר היה בכלל לחשוב על זה בשלב הזה ובטח לא היום, 150 ימים אחרי.
ימית אשכנזי
¶
טוב, אז אני באמת שומעת את כולם מדברים ואני תוהה איך להציג את עצמי. 150 ימים אני אחות של דורון, שלא היה לנו 107 ימים אות חיים ממנה עד שהיא הבלונדינית המהממת והחסרה לי כל כך מהסרטון של חמאס לפני חודש, או שאני אימא של ליבי ורועי. ליבי בת שבע הייתה 21 שעות בממ"ד ב-7 באוקטובר, עשתה פיפי וקקי בשקיות ליד אח שלה, ליד אבא שלה, ליד אימא שלה, לא לדבר על מה שאני עשיתי בשקיות ליד הילדים שלי. אני אשתו של עודד שהיה 21 שעות בממ"ד עם סכינים מול הילדים שלי, ושבועיים אחר כך עוד קם באמצע הלילה לוודא שאף אחד לא נכנס לקחת לו את הילדים, או אני אחותו של דור שלא היה ב-7 באוקטובר בכפר עזה אבל לא מסוגל להסתכל לי בעיניים כי יש לו את אשמת הניצול והוא נלחם על אחותו כל רגע נתון, או שאני הבת של רוני וסימונה שהם תושבי כפר עזה, גרים 40 מטר משכונת הדור הצעיר בקיבוץ כפר עזה. אני לא צריכה להגיד לאף אחד פה, אני מאמינה, איך היא נראית היום, ולא הייתה להם את היכולת להציל את הבת שלהם הקטנה.
כשאתה מדבר על בני משפחות שאומרים שיעזבו אותם עכשיו כי הם לא רוצים טיפול רפואי, אין לי זמן לטיפול רפואי. אם אני עוצרת עכשיו לטפל בעצמי וחס וחלילה זה יחליש אותי, אני לא אימא לילדים שלי, אני לא אישה לבעל שלי, אני לא ילדה להורים שלי שהבת הקטנה שלהם כבר מעל 150 ימים בשבי חמאס.
שלא נדבר, היה דיון נורא נחמד על התרופות. לא יודעת אם היא קיבלה את התרופה שלה, אז אני לא יודעת איך להציג את עצמי, אבל אני כן יודעת שבתור תושבת העוטף ב-34, תיכף 35 שנות חיי, יש פה חובה מוסרית קודם כל לטפל בנו. ניסן קלדרון דיבר ואמר את זה בצורה מאוד מדויקת. אנחנו לא רק משפחות של חטופים. אני שורדת, ניצולת הטבח. ניסו להיכנס אליי הביתה. אני סתמתי לילד שלי את הפה ככה, ובעלי לבת שלי את הפה, והדבר היחיד שהיה לי בראש זה משפחת הרן שחנקה את הבת שלה, ואמרתי, אני את הבן שלי לא חונקת, אבל אני צריכה לשים את כל זה בצד.
יצאתי עם פיג'מה באמצע הלילה בקרב של מחבלים כי עוד היו מחבלים בקיבוץ בכפר עזה עד יום רביעי, בצד. זה לא משנה הטראומה שעברתי כי אני צריכה להחזיר את אחותי הביתה, אז כל הנתונים המאוד יפים שאתם רואים פה, כמו שאמר חן אביגדורי, זה לא מספר. זה לא 25%. זה ימית אשכנזי, זה חן אביגדורי, זה ליפשיץ, זה ברמן, זה כל שאר המשפחות. זה לא נתונים שעכשיו כולם יושבים וקווץ' בלב.
אמרה פה יפה הדודה של איתי, מחבקים אותנו מספיק. לא יכולה שיגעו בי. לא יכולה שמחבקים אותי. אני רוצה לדעת שכשאחותי חוזרת, אתה מתחייב שהליווי ימשיך. לירן אמר שהוא מפחד שלא יהיה ליווי לבן שלו. בקצב הזה אחותי כשתחזור לכשתחזור, לא יהיה מי שיקבל אותה.
דיברתם על לרדת במשקל. אימא שלי רזתה כמעט 30 קילו. לא רוצה לדבר כמה אני רזיתי בכלל, ולא לדבר על הכדורים שאנחנו לא מפסיקים לקחת. נהייתי אדם של פאקטים. הייתי בקושי קופסה ביום. אנחנו לא מתפקדים. אנחנו כמו איזה רוחות רפאים. "שכחתי לאכול". גם אני מוצאת את עצמי ב-16:00 אחר הצוהריים מוציאה את הילדים כשהם אומרים לי שהם רוצים חטיף, "לא אכלתי", אז אני רוצה לדעת שכשאחותי חוזרת, כי עכשיו באמת זה לא שאמרתי תעזבו אותי, אני לא רוצה טיפול. אני לא פנויה לטיפול. אנחנו שמים את הכול בצד אבל אני רוצה הבטחה ממך, יו"ר הוועדה. אני רוצה הבטחה, ומכל מי שיושב פה, שכל החיים שלי עכשיו אני אקבל את הטיפול שמגיע לי.
כשליבי ורועי מדברים באוטו, איזה מזל היה להם שלהם לא נכנסו לממ"ד, ואיזה חבל שדודה שלהם נחטפה מהממ"ד כי לא היה לה טלפון ולא יכולנו להגיד לה שהיו מחבלים בכפר עזה, זה הדיון של הילדים שלי. אני רוצה לדעת שכל החיים הבת שלי תהיה מלווה ולא רק כי היא אחיינית של. היא גם ניצולת הטבח וגם דודה שלה חטופה בעזה.
היו"ר יונתן מישרקי
¶
תודה, ימית.
כמו שביקשת, כמובן שאנחנו לא רשות מבצעת, אנחנו רשות מחוקקת ואנחנו מפקחת על הרשות המבצעת. אני וחבריי פה מתחייבים לעשות הכול כדי שתקבלו את מה שאתם זקוקים לו גם לאחר שהם יחזרו בעזרת השם בשלום.
רביד אוהד, בבקשה.
רביד אוהד
¶
שלום, אני הבן דוד של נועה ארגמני. יעקב זה אבא שלי. כמו שנאמר פה, אנחנו לא מספרים וסטטיסטיקות. באמת הכול נכון. אני לא רוצה להעיד בשבילו, אבל על דברים של ירידה במשקל, דיכאון, בטח עם המצב של ליאורה. אני חושב שהתמונה שהוצגה פה היא ממש ברורה. אנחנו כבני דודים, כמעגל שני ושלישי לא מקבלים שום מענה, אפס מענה, וזה משהו שאתם צריכים לטפל בו. כולם אומרים את זה בצורה נורא ברורה.
כן יש נציגים של המינהלת, באמת אנשים ממש טובים, ואם אנחנו מקבלים מענה זה כי אנשים טובים ממש עוזרים לנו ורוצים לעזור, ויש מלא כאלו שעוזרים לנו באמת בכל הכוח. אני בעבודה, העבודה מתחשבת בי, אז כל מה שעשינו עד עכשיו, כי התחשבו בי בעבודה. יכלו גם לא להתחשב. אין שום דבר שמטפל בדבר הזה.
רביד אוהד
¶
אין כלום. אחותי, אחי, כמו שנאמר פה, אנחנו כבר מעגל ראשון. נועה היא בת יחידה. היא כמו אחותנו. זה לא מטופל בשום צורה. אפס צורה למעגל השני והשלישי.
נפגשנו פה באמת עם הרבה מאוד אנשים, אני רוצה עוד פעם להגיד את זה, שעושים הכול מכל הלב ואנחנו מעריכים, מוקירים וזה באמת גם מרגש. הרבה דברים נעשים כי יש הרבה אנשים טובים שרוצים לעשות גם בתוך המדינה, אבל בתור משהו מוסדר אין כזה דבר וזה משהו שחייבים לטפל בו במעגל היותר רחב של המשפחות. אני לא יודע באיזה דרך. תעברו עם רשימות של אנשים שהמשפחה הגרעינית תגיד במי לטפל.
ניר אלון
¶
שלום, אני לא בן משפחות חטופים. אני הייתי ב-7 באוקטובר בסופה באירוע. בזמנו באתי וצעקתי בוועדת הבריאות אם אתה זוכר, על המקרה האישי שלי. עכשיו אני לא פה בגלל עצמי, אני פה בשביל חברים שלי בני כיתתי וכל שאר העוטף שאיבדנו.
יש לי בקשה אחת. אחת, כמובן לבוא ולהגיד לך שמאז שום דבר לא השתנה. אם חשבת שכן, אז לא. אני עדיין שורף את הכסף של עצמי על הטיפולים, אבל זה לא מה שרלוונטי. מה שבאתי לבקש ממך זה שאדוני, חבר הכנסת, אל תחכה לתיקון חקיקה של החבר'ה הנחמדים פה. אתה בתור יושב-ראש הוועדה, בתור חבר הכנסת תתקן חוק שכל מי שמעגל שני ושלישי פשוט מאוד זכאי להכרה.
היום קיבלתי SMS נחמד מאוד מביטוח לאומי, אנחנו מכירים בך. דרך אגב, ההכרה היא זמנית לגמרי, זה לשלושה חודשים ואז חפש את החברים שלך, אבל אחרי זה אתה צריך לעבור ועדה. בהצלחה למי שהולך לנסות להגיש לוועדה הזאת. תעבירו את זה בחוק. כולנו יודעים את זה, הכול מתחיל ונגמר בכסף. אני עכשיו מדבר כרגע גם בכובע של רואה חשבון. אני גם רואה חשבון. בזמנו, בקורונה היה את אותו חשש של מה יקרה, אנחנו נפיל את התקציב, יהיה בעיה. אנחנו רק עלינו אחרי זה. ברגע שפתחו את הסכר, הזרימו את הכספים, הכניסו את הכסף, הפסיקו לדבר על הדבר הזה. בסופו של דבר הצמיחה הייתה מטורפת במדינת ישראל. למה לא לעשות אותו דבר? למה להעביר את הסבל הענקי הזה כלפי החבר'ה האלה? תתקנו את זה בחקיקה, מעגל שני ומעגל שלישי, נפגעי פעולות איבה, ומעל 40% שיקבלו באמת משהו, וזהו, ונגמר הסיפור. אני לא מבין את הדבר הזה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
¶
תודה היושב-ראש, תודה לכול הנוכחים פה. שמעתי, שומעת וכנראה גם אשמע. אני חייבת לומר שהגעתי לכנסת לשם ולייעוד של תיקון ושיפור המצב של המערכת הבריאותית הציבורית של בריאות הנפש. כשאומרים בריאות הנפש, לפני שנתיים ושלוש וארבע וחמש זה היה נשמע משהו שהוא באמת שייך רק לאלה שבקצה ולא מדברים עליו. היום אנחנו רואים כמה הבריאות הנפשית היא רלוונטית לכולנו וכמה צריך שיהיו פה מטפלים ויהיה כאן מענים, כי אני שומעת גם את הביטוח הלאומי וגם את המינהלת שמדברים על כ-100 מלווים פחות, כשאנחנו יודעים שיש 134 משפחות שהיום חטופים אבל יש עוד יותר מזה שנחטפו, ויש כאן את העוטף.
אני זוכרת את היום הראשון או השני של המלחמה. היה את המוקד בלהב 433. באנו לשם וביקשנו כחברי כנסת, תעשו reaching out. זה היה נדמה לי משרד הרווחה. שידאג שלכל משפחה יהיה עובד סוציאלי או אדם עם הכשרה כזו או אחרת שילווה את המשפחות ויעשה reaching out למשפחות הללו, גם המשפחות של החטופים, גם המשפחות של העוטף שחוו את החוויות שאנחנו שומעים פה. אני קיבלתי תשובה חיובית שזה נעשה. אני לא יודעת אם זה נעשה אחד לאחד וברור לי שנופלים גם בין הכיסאות.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
¶
זה לא אמירה בעלמא, זה אמירה שאנחנו חייבים כמדינה לעשות את זה. זה לא הוצאה, זאת השקעה. זה לתת למשפחות הללו לפחות את התמיכה שהנה מישהו רואה אותם, סופר אותם, מקשיב להם, מתכלל להם את האירוע כי קשה להם, הם לא מסוגלים לנשום. יכול להיות שיש להם גפיים, ידיים, רגליים, ראש וכו', אבל בפועל כשהנשמה לא נמצאת שם והנפש לא יכולה, הם פשוט לא יוכלו לעשות כלום, לכן אני בהחלט מזדהה.
אני רוצה להגיד תודה ליושב-ראש הוועדה שגם הוא, התחום של בריאות הנפש, הבריאות הנפשית והתחזוקה הזו והליווי הזה הוא בראש מעייניו. אני מבטיחה שנעשה הכול על מנת שתקבלו את כל התמיכה שאפשר. חלק זה דברים אובייקטיבים שאין במדינה שלנו מספיק כוח אדם. צריך למצוא לזה פתרונות כאלה ואחרים. אני יודעת שמשרד הבריאות מאוד מתאמץ למצוא פתרונות. חלקם אני אוהבת, חלקם אני אוהבת פחות אבל אנחנו עושים מאמץ. להגיד ליושב-ראש, תעזוב את החוקים, תחוקק אתה, לחוקק פה חוקים הוא תהליך שהוא קורה והוא מצריך זמן. זה לא קסם. זה לא ללחוץ על כפתור.
ניר אלון
¶
לא אמרתי שהוא יחוקק. אמרתי שחברי הכנסת לא יחכו לגוף המקצועי לחוקק, אלא שחברי הכנסת יגישו הצעה. לגביו ספציפית אני מעריך אותו מאוד. אני יודע שהוא עובד קשה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
¶
גם המדינה וגם המשרדים עושים את המקסימום אבל צריך לעשות עוד יותר מזה. אני פה באמת בשבילכם כדי לעשות הכול כי אתם זה אנחנו. בסוף כולנו זה רקמה אנושית אחת חיה וכשצד אחד חלש והוא נופל, אז כולנו נופלים, לכן אני מקווה מאוד שנצליח לעשות את המרב ושאנשים לא יפלו בין הכיסאות.
שרה דולב
¶
אני דודה של חנן שהוא חטוף כבר 150 יום. חנן יבלונקה סובל ממחלה כרונית שאנחנו לא יודעים מה המצב שלו. אנחנו לא יודעים אם הוא פצוע. אנחנו לא יודעים אם הוא קיבל תרופות.
אני שומעת פה את כל האנשים ואני רוצה להגיד לך, כבוד היו"ר, שאני פשוט המומה. אני פשוט נדהמת ממה שאני שומעת. אני באה מתחום של ניהול, ואותי לימדו דבר מאוד בסיסי כשהתחלתי ללמוד. את נמדדת במבחן התוצאות. אנחנו יכולים כולנו להגיד איזה כוונות טובות יש לנו וכמה אנחנו רוצים שיהיה טוב וכמה אנחנו רוצים שיהיה בסדר.
צר לי ואני אומרת את זה מעמקי ליבי. צר לי, שאם אני עכשיו הייתי יושבת במקום שלך או במקום של חברי המינהלת, אני הייתי קמה ועוזבת. אני הייתי קמה ומתפטרת כי בסקטור הפרטי אף אחד לא היה נשאר. אף אחד לא היה נשאר פה במקום, בכיסא הזה. זו זילות. זה לא מעניין את האנשים שיושבים פה איך אתם תטפלו בהם ומה אתם תעשו עבורם. מעניין אותם התוצאה, והתוצאה זה במה שאנחנו נמדדים. אם ב-7 באוקטובר חל כישלון, אז מישהו היה צריך לקחת את הדבר האיום הזה שקרה ולשאת בתוצאות. להקים פה חמ"ל. לא צריך מטה חטופים בהתנדבות ולא שפרופ' יקר יטפל בחולים, אלא אתם. זה אחריות שלכם הייתה לקום ולעשות מעשה שאולי אם הייתם עושים אותו ואם הייתם עוזבים את כל הפופוליזם הזה בצד ובאמת נרתמים למטרה לשחרר אותם, זה אולי היה הדבר הכי טוב שהייתם עושים בחיים שלכם והייתם הולכים איתו עד סוף ימכם.
כל הביורוקרטיה וכל הפוליטיקה הזאת לא תמדוד את האנשים. היא לא תכניס את האנשים לשום היסטוריה. אבא שלי היה ניצול שואה. 6 מיליון איש מתו וקמה מדינת ישראל. ב-7 באוקטובר הייתה לנו שואה ואני שמחה שהוא לא חי וראה את זה, ואני זועקת אותם, את כל ה-134 ילדים האלה של כולנו שיושבים שם. למה אנחנו מחכים? מדינת ישראל היא חזקה.
אנחנו שחררנו את גלעד שליט ושחררנו 6,000 רוצחים איומים, ומדינת ישראל עמדה בזה. למה אתם מחכים, שאנחנו נקבל 134 נרצחים נוספים? יש שם ילדים, נשים, מבוגרים. למה אנחנו מחכים? תאמין לי שאני כל יום קמה בבוקר ואני רוצה רק להיכנס לעזה בעצמי להוציא אותם.
אנחנו נמדדים בתוצאות, ככה לימדו אותי, ככה אבא שלי לימד אותי, ולתוצאות האלה שיש עכשיו, אני מצטערת להגיד את זה, הן תוצאות איומות. כשאני שומעת את הזעקות של אנשים, אם אני הייתי מנהלת והיה לי עובדים כאלה שאומרים לי את מה שאני שומעת, אני פשוט הייתי מתביישת, קמה והולכת הביתה כי אני לא עשיתי את התפקיד שלי, וזה לא מעניין אותנו הביורוקרטיה ולא מעניין אותנו החוקים. מעניין אותנו שתקומו ותעשו מעשה עכשיו, ולא אכפת לי שיצאו מעזה כל החיילים, כי זה לא הניצחון שלנו שיכבשו את רפיח. הניצחון שלנו הוא להביא את הילדים האלה הביתה. אנחנו צריכים להביא אותם הביתה בכל מחיר כי אנחנו מספיק חזקים להתמודד עם מה שיהיה אחר כך, כי יש לנו צבא מדהים, יש לנו עם מדהים, כי יש לנו אזרחים מדהימים.
זה פעם ראשונה בחיים שלי שהאזרחים מלמדים את הממשלה מה צריך לעשות. לא הפוך. הרי כולם, נשואות העיניים שלהם למעלה. תמיד אמרו לי, מסתכלים תמיד על המנהל ולפי איך שהמנהל אנחנו מתיישרים. אתם היום מתיישרים לפי איך שאנחנו מתנהלים. מטה החטופים זה דוגמה. זה אזרחים. זה תרומות של אנשים. מה אחותי הייתה עושה אם לא היה מטה חטופים? גם ככה היא עוד מעט נעלמת. איפה הממשלה הזאת? איפה הנהלים שלכם? איפה המינהלות שלכם של הבריאות? איפה אתם? איך אתם הולכים לישון בלילה כשאתם לא עושים את העבודה שלכם? כשהיה נופל לי לקוח אני לא הייתי ישנה לילות. כשהתאבד לי לקוח רציתי לקום וללכת. איפה אתם? איך אתם ישנים בלילה? מה אתם עושים? תוציאו אותם כבר משם.
דקל ליפשיץ
¶
שמי דקל ליפשיץ, אני הנכד של עודד ליפשיץ ויוכבד ליפשיץ שחזרה אלינו. דבר ראשון אני רוצה להתחיל בלהגיד תודה רבה למשל"ט, למה שהוא כן עשה עד עכשיו. אני מקווה מאוד שאתם לוקחים ושומעים פה את כל מה שנאמר כאן.
בי בוער כל כך העניין שפשוט צוין פה פעמיים כבר עניין הזמן, ושבאים ואומרים לנו, חבר'ה, אנחנו צריכים זמן. גם אם אתם צריכים זמן, אני מבקש מכם, תוציאו את המושג הזה מהלקסיקון. אתם לא יכולים לבוא למשפחות ולהגיד להם, אנחנו צריכים זמן. אי אפשר לבוא אלינו ולהגיד לנו, אנחנו צריכים זמן, לא בנושא החטופים ולא בנושא הבריאות הנפשית שלנו ולא בשום נושא אחר. אתם צריכים לבצע את השיחות ולנסות להסביר לנו בצורה הטובה ביותר, ולא לבצע אותן בגלל שיש לכם בעיות כאלה ואחרות מבחינת הממשלה או כאלה. את זה אנחנו יכולים לפתור.
נאמר העניין של הזמן ועניין החוקה. כשאנשים מבינים את גודל השעה, לכול יש פתרון. בוא נפנה למטה המשפחות, נבקש מהם להציע הצעת תיקון חוק לכל שטות כזאת או אחרת שכרגע מכשילה את מה שקורה פה. אני נשבע לכם, מעכשיו עד מחר ב-06:00 אתם יכולים כבר לקבל את תיקון החוק המלא בדיוק לכל דבר שצריך, פרט ופרט מלא ואתם יכולים כבר לעשות הצבעה ראשונה, שנייה, שלישית במקום ולסיים עם זה. תוך שבוע אנחנו יכולים להיות אחרי כל הסיפור הזה, ולא שזה דובר בתחילת נובמבר ולא שהוא מדבר על זה לפני תקופה ומגיע עד עכשיו וצריך להגיד לכם גם ששום דבר לא השתנה מאז. אם רוצים, הכול אפשר.
כשאתם אומרים לנו שאנחנו צריכים זמן, זה אתם אומרים לנו, חבר'ה, כל דבר שקורה במדינה הזאת, אל תיפנו אלינו, תיפנו לגופים אזרחיים כי אין לכם מה להתעסק איתנו. איתנו אתם תקבלו מענה רק עוד שנה. אני לא רוצה להאמין לזה ואני מבקש מכם, תבינו את גודל השעה, כי כשאתם אומרים לנו שיש צורך בזמן, זה חוסר הבנה מוחלט של גודל השעה וחוסר הבנה מוחלט של מה קורה ומה אנחנו מתמודדים איתו, וזה לא רק אנחנו, זה לא רק המשפחות, זה כלל המדינה. זה צריך להיות גורף וצריך לצאת כבר מהכלים. די כבר. אי אפשר כל הזמן ליפול על ביורוקרטיה.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד)
¶
אני אהיה קצרה. אני כואבת יחד אתכם. יצאתי גם להפגנה במוצ"ש במטרה לזעזע את כל החברה ושכולם ילחצו כדי להחזיר את החטופים כמה שיותר מהר.
אני רוצה לפנות אליך, אדוני היושב-ראש. קודם כל אני מודה לך על הדיון. חשוב לקיים דיון נוסף, דיון המשך ולראות שיש שיפור במה שקורה עכשיו, שיש שינויים וחייבים שינוי. צריך להיות מעטפת לכל המשפחות, לכל מי שהיה מעורב באירוע שזה אירוע רב נפגעים, גם פגיעות פיזיות, גם פגיעות נפשיות. אנחנו צריכים לקבל פרוטוקול ברור איך מטפלים ומה הצעדים שנעשו מהתאריך של הדיון היום לקראת הדיון הבא, מה יהיה השינוי, ואנחנו חייבים לדרוש את השינוי ולראות מה בדיוק נעשה. לא רק סטטיסטיקות. איך הרחיבו את סל הטיפולים, את מי הם הוסיפו כמטפלים חדשים, מי הזכאי שקיבל את הטיפול?
אנחנו צריכים לדאוג שקופות החולים יקבלו הדרכה, גם נציגות קשרי לקוחות וגם רופאי משפחה יקבלו הדרכה איך לזהות ולהפנות את האזרחים שזקוקים לטיפול נפשי, מי שמעורב או מי שסובל ממה שקרה. אנחנו חייבים לדאוג כי לא כולם יודעים את זה. קופות החולים לא קיבלו הדרכה. אני מדברת לא רק על האזורים שנפגעו. גם איפה שנמצאים המפונים ומי שנמצא במקומות אחרים. כולם צריכים ברמה ארצית לקבל את ההדרכה.
אני חושבת שצריך לחזק שיתופי פעולה בין מטה המשפחות לבין מינהלת המשפחות. צריך להיות שיתוף פעולה והעברת מידע יותר הדוק.
יעל גורן חזקיה
¶
את צודקת ואנחנו עושים את זה. אנחנו לגמרי במגמה של למידה. אנחנו רואים חלק אינטגרלי מהעבודה כי הם מייצגים משפחות. הם המשפחות. אין פה בכלל שאלה ואנחנו עושים את זה על בסיס יום-יומי בכל התחומים.
שלי שם טוב
¶
האמת שלא ביקשתי לדבר אבל אם כבר אמרת, אז אני אדבר. אני אגיד שכולם דיברו פה על המצב הנפשי. זה בהחלט אחד הדברים שאנחנו כמשפחה מנסים להחזיק אחד את השני אבל כבר אין לנו כוח, לא כוח פיזי ולא כוח נפשי.
אנחנו מחשיבים את עצמנו כאנשים חזקים. כשאני רואה את בעלי מתפרק, וכמו שאמרו פה, לקבל טיפול. למי יש בכלל פניות לקבל עכשיו איזשהו טיפול? בשבוע שעבר הייתה איזושהי פגישה כזאת וביקשו שנשאל את עצמנו מה שלומנו, ואני התפרצתי בבכי. אני כבר חמישה חודשים לא שואלת מה שלומי. מה זה משנה מה שלומי כשילד לי ילד שהוא 150 ימים בחושך? מה זה משנה מה שלומי כשהילד שלי רעב כבר 150 ימים? איך אני בכלל יכולה לשאול את עצמי מה שלומי? איך? והחיים ממשיכים אבל אנחנו עדיין ב-7 באוקטובר. אנחנו עדיין ביום הנורא הזה ששם נעצרו לנו החיים.
אני ובעלי שנינו עצמאים. נעצרו לנו החיים. אנחנו כל בוקר מנסים להרכיב את עצמנו מחדש. המעט מאוד שעות שאנחנו ישנים בלילה, אם בכלל, זה להכריח את עצמך לאכול משהו כי המחשבה היא שהילד שלי, אני לא יודעת מתי הוא אכל. אני באמת לא יודעת מתי הוא אכל. אני גם יודעת שהוא רעב. איתי רגב חזר וסיפר שבהתחלה הם דיברו על מה הם יאכלו כשהם יחזרו, אבל באיזשהו שלב זה כבר כאב בבטן כי לא היה להם מה לאכול, ולבן שלי יש אסטמה ולבן שלי יש צליאק. כשאני קמה בבוקר ולי אין אוויר כי יש לי אסטמה, אני חושבת על עומר ואיך הוא מתמודד עם הדבר הזה כבר 150 ימים. כשהוא אוכל לחם אז כאבי הבטן זה משהו שהוא באותו רגע, אבל מה שיותר גרוע זה שמערכת החיסון שלו נחלשת, וכבר עברו 150 ימים, אז לא, להם אין זמן ואנחנו כבר כמעט באפס.
אני מחשיבה את עצמי לבן אדם חזק, וכשאני רואה הורים שלא יכולים לצאת מהמיטה, יש כאלה משפחות שלא יצאו מהבית, אימהות שהילדים שלהם חטופים ולא מוציאות את הראש מהבית. איפה אתם? יש לנו נציגים מדהימים. הקצין וזו שעוזרת לנו היא באמת מדהימה. היא רוצה לתת את הלב שלה בשבילנו, באמת, אבל היא לא יכולה לעזור למה שקורה לנו בתוך הלב. תודה.
גיל דיקמן
¶
גיל דיקמן, בן דוד של כרמל גת החטופה בעזה. דיברתם על אנשים שאין להם פנאי כרגע לטיפול או שלא מעוניינים בטיפול. אני מכיר כמה אנשים כאלה. אלה בדיוק האנשים שצריכים להיות בטיפול. אנשים שאחותם או הבת שלהם או אימא שלהם או אבא שלהם היו בשבי או עכשיו בשבי וחושבים שהם לא צריכים טיפול, אלה האנשים שעכשיו צריך לקחת אותם ביד ולדאוג שהם מקבלים את כל מה שהם צריכים, כי בזמן שאנחנו מדברים כאן את כל הדיבורים על מה צריך להיות, אותם דיבורים שדיברנו בתחילת חודש נובמבר, אנשים מתים. אנשים בעזה מתים וקרובי המשפחה שלהם כאן מתים. האנשים האלו הופקרו ב-7 באוקטובר ומאז 150 יום הם ואלפי קרובי משפחה שלהם מופקרים.
אתם עושים כל מה שאתם יכולים. הפנייה והתלונה היא לא אליכם, היא אליכם, אל בית הנבחרים שלנו, שיכול להיות מצב שאנחנו יושבים ומדברים פה על הדבר הזה בתחילת נובמבר, ובדיון המעקב שלנו בחודש מרץ הדברים רק במקום רע יותר. בנס אנשים כבר לא לקחו את החיים שלהם בידיים. אנחנו גילינו שהמערכת שלנו חולה ב-7 באוקטובר, ומאז אנחנו רק מגלים שאף אחד לא שם את הטיפול במערכת הזאת בראש סדר העדיפויות. הפוך. ההפקרות רק נמשכת והולכת כל הזמן.
החלומות שלמו מלאים במנהרות ובצעקות שחדרו אלינו מהסרטונים שראינו, ומי שלא ראה סרטונים, הדמיון שלו משלים לבד. כולנו פצועים וחולים כמו שכל החטופים פצועים וחולים עכשיו אחרי 150 ימים. אם המערכת פה לא מבינה את זה ולא מקצה את המשאבים, אז זה בדיוק המשך ההפקרה באמצעים אחרים. אנחנו מתים יום-יום ואיתנו כל מי ששותף לאירוע הזה ומבין מה קורה פה. כל מי שמתעדף משהו אחר לפני זה, לא הבין את האירוע. היום זה אנחנו, וזאת לא קלישאה, מחר זה אתם באמת, כי אנחנו רואים את מה שקורה ברחוב.
בזמן שאנחנו צריכים להתמודד עם הדבר הזה ועם הקשיים הנפשיים שלנו, אנחנו תחת מתקפה כי אנחנו מעזים להעלות על דל שפתנו את זה שאנחנו צריכים בכלל משהו. תוקפים אותנו, אנחנו מפריעים לניצחון, אנחנו המכשול. אנחנו, המשפחות או החטופים שלנו. באיזה יקום מעוות אנחנו נמצאים? הכול פה מעוות.
אנחנו צריכים לחזר על הפתחים ולהתחנן שיטפלו בנו, כמו שהתקשרו בזעם ב-7 באוקטובר ואמרו, איפה הכוחות? תשלחו כוחות. אנחנו היום 150 יום אחרי מתקשרים ואומרים, איפה הכוחות? תשלחו כוחות. תשלחו כוחות אל החטופים. תעשו עסקה ותחזירו אותם. תשלחו כוחות אלינו כי אנחנו ממוטטים. במקום זה מתייחסים אלינו כאילו אנחנו משהו שמפריע, טורח, גיבנת. אנחנו לא המחלה. יש פה מחלה. זה לא אנחנו. אנחנו ובמטה, וכל מי שהתגייס למילואים כדי לטפל בדבר הזה, וכל מי שהתנדב ונמצא כאן זאת התרופה. זאת התרופה, היא נמצאת לכם מתחת לעיניים. קחו את כל הכסף שחשבתם איפה לשים, שימו שם. יש שם אנשים טובים. הם קורסים תחת הנטל. הם מתקשרים ואומרים, תשלחו כוחות. תשלחו כוחות. החיים של החטופים ושל בני המשפחות נמצאים על הכף וזה בידיים שלכם. אם אנחנו נצטרך לחזור לכאן שוב בעוד שלושה או ארבעה חודשים ולגלות ששוב לא השתנה שום דבר, אנחנו כבר נהיה פחות אנשים, פחות חטופים בחיים ופחות בני משפחה בחיים. תודה.
חגי לוין
¶
שמענו בכאב את זעקתם של ניסן ושלי וגיל ובני המשפחות. ברור שקודם כל צריך עכשיו להחזיר את כל החטופים. בנוסף לזה צריך לדאוג למשפחות, לתמיד. הצלקות, ואנחנו עוד לא בשלב הצלקות, יישארו איתם לכל החיים. חובתנו להיות שם, לטפל בהם באופן מקצועי.
פתחנו את הבוקר, היושב-ראש, בדיון בוועדה לביטחון לאומי על אירוע רב נפגעים. אנחנו בעיצומו של אירוע רב נפגעים והנפגעים זה לא רק החטופים. אלו הם גם בני המשפחות גם במעגל השני והשלישי.
אם יורשה לי, אני ממליץ לכם במינהלת, קחו 72 שעות. שמעתם פה את הדברים. תיפנו פרטנית לכל בן משפחה. לא רק לכל משפחה, לכל בן משפחה ותשאלו מה אתם צריכים מאיתנו? תהיו פרואקטיביים. זה לא יתכן מה שנחשף פה, שבדסק הבריאות, אם אני מבין נכון, יש אדם אחד בסוף שמרכז את דסק הבריאות. אתם צריכים הרבה יותר כוחות. כך או כך אתם צריכים הרבה יותר כוחות.
כן, כאן לכנסת אני קורא לך, יושב-ראש הוועדה, ולממשלה ולחברי הכנסת, תתקנו את החוקים עכשיו, בהקדם כדי להרחיב את המענה לבני המשפחה ששמענו את זעקתם. הם זקוקים לעזרה ואני באמת מאמין שבסוף בשעה הקשה הזאת אנחנו גם יכולים להוביל לריפוי. חובתנו המוסרית לתת למשפחות את מה שמגיע להן, את מה שהן צריכות. תודה.
ניסן קלדרון
¶
אני רוצה בבקשה שתקשיבו לי שם, נציגי אני לא יודע מה כי אני לא בקשב וריכוז. ב-7 באוקטובר אנחנו הפסדנו בענק. אני, ניסן קלדרון הפסיד 400 חברים. תרשמו לכם את זה פה בראש. 400 אנשים שנמחקו לי מרשימת אנשי הקשר בטלפון, ואתם לא מסוגלים להבין את זה. אתם גם לא תבינו את זה. יש פה מגה אירוע ואתם עדיין ב-6 באוקטובר. חוקים אפשר לעשות בן לילה.
אני עצמאי. כשיש לי תקלה בעסק אני בן לילה עושה טלפונים, מביא טכנאים, שולח עובד לגרמניה בטיסה הראשונה שיש ומביא את החלק. אצלי מכונה בשדה לא עומדת יותר מיום. אצלכם זה 150 ימים, אז יש לי עצה בשבילך, כבוד יושב-ראש הוועדה. לא צריך לתקן חוקים. צריך להחליט מחר בבוקר שכל מי שהיה באירוע מקבל עזרה בלי חוקים, כי עד שתתקנו את החוקים היא תהיה אלמנה והילדים שלי יהיו יתומים וזה יהיה בזכותכם.
אני איבדתי 400 אנשים. אתם לאט-לאט מאבדים עוד ועוד אזרחים. אני יודע שזה לא מעניין את אף אחד. זו התחושה האישית שלי. אתם יכולים להגיד לי מה שאתם רוצים. יש פה תחושה שכאילו לא קרה כלום, אהלן-אהלן. חבר'ה, לא. 25,000 מפונים באילת ברחו מהבית עם תחתונים. אף אחד לא עזר להם. אתם יודעים מי עזר להם? האזרחים.
אני לפני שבוע קיבלתי מביטוח לאומי מקדמות לעסק שלי. איפה אתם חיים? אמרה פה מישהי לפניי ואני לא זוכר. סבא שלי וסבתא שלי הגיעו לפה בעלייה הבלתי לגאלית מסלוניקי לפני שהגרמנים גמרו אותם. אני שמח בדבר אחד, שסבא שלי מת והוא לא ראה את הבושה הזאת, כי הוא היה מת מזה. סבא שלי 25 שנה עבד בנמל חיפה כסבל, מגיל 14. הוא הקים את המדינה הזאת ואתם היום משמידים אותה, אז בבקשה תתעוררו לפני שיהיה מאוחר, ותעזבו את כל הקלישאות האלה של חוקים ומגבלות ותשבצים. זה לא עובד ככה, חבר'ה. מחר בבוקר לקבל החלטה שעוזבים רגע את כל השטויות ופותרים את הבעיות, וזה אפשרי, תאמינו לי, מניסיון אישי.
היו"ר יונתן מישרקי
¶
תודה, ניסן.
אני חייב לפי התקנון. אני רוצה לעבור לסיכום.
אני קודם כל רוצה להודות לך, פרופ' חגי לוין, להנהלת קופת חולים מכבי על שיתוף הפעולה בהקשר של הדוח הזה שהכנתם, שהציף את הדיון החשוב הזה. זה לא הדיון האחרון בהקשר הזה. תודה לכם.
הוועדה מודה לכל המשתתפים, כמובן לבני המשפחות, לחברי הכנסת, לכל מי שהיה שותף לדיון הזה. קופות החולים, אנחנו לא הספקנו לשמוע אותם אבל אני כבר בהמשך הסיכום אתייחס לנושא של הבקשה שלי מקופות החולים.
היו"ר יונתן מישרקי
¶
בהחלט.
הוועדה דורשת ממינהלת החטופים וממשרד הבריאות לייצר מסלול ירוק עבור בני משפחות החטופים והשבים בכל המעגלים, בכל הקשור בקבלת טיפול רפואי וטיפול נפשי. להנגיש עבורם את הטיפולים, לקצר זמני המתנה ולצמצם ביורוקרטיה.
הוועדה מבקשת ממינהלת החטופים ליצור קשר פרואקטיבי אחת לשבוע עם בני משפחות החטופים שלא הביעו נכונות לקבל סיוע נפשי, ולהציע להם סיוע כאמור. הוועדה מבקשת ממינהלת החטופים וממשרד הבריאות להודיע לבני משפחות החטופים למי עליהם לפנות בכל שאלה הנוגעת למצבם. הם זקוקים לכתובת ברורה. הוועדה מבקשת ממינהלת החטופים, ממשרד הבריאות ומקופות החולים לפעול יחד ולדאוג לכך שתיעשה פנייה יזומה גם לבני משפחה במעגל שני.
הוועדה מבקשת לקבל ממינהלת החטופים וממשרד הבריאות פילוח מעודכן של הנתונים אודות הסיוע הניתן לבני משפחות החטופים בהתאם לחלוקה שהוצגה בדיון היום, נכון לעכשיו.
הוועדה מבקשת לקבל דיווח ממינהלת החטופים וממשרד הבריאות באשר לפעולות שבוצעו בעקבות החלטות הוועדה, וזאת בתוך שבועיים.
הוועדה תמשיך לעקוב אחר הנושא.
אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 14:19.