פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



33
הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
17/03/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 57
מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
יום ראשון, ז' באדר ב' התשפ"ד (17 במרס 2024), שעה 12:30

עובדים זרים בענף המסעדות – ישיבת מעקב

חברי הוועדה: אליהו רביבו – היו"ר

אחמד טיבי

אמנון מרחב - מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה

תמר מירסקי - עסקים קטנים ובינוניים, משרד הכלכלה והתעשייה

לינא סאלם - עו"ד, משרד המשפטים

מאיר דוד - ראש מינהל החלקה והסדרה של חוק העבודה, משרד העבודה

משה נקש - ראש מנהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין וההגירה

משה יפרח - סמנכ"ל השמה ומעסיקים, שירות התעסוקה

אילן זגדון - מייסד פורום המסעדות

שי ברמן - מנכ"ל איגוד המסעדות, הברים ובתי הקפה

יקיר ליסיצקי - יו"ר דירקטוריון איגוד המסעדות, הברים ובתי הקפה

רותי ברודו - בעלים R2M

דיקלה טקו

דניאל ג. איטייפ


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

עובדים זרים בענף המסעדות – ישיבת מעקב

צהריים טובים וברוכים הבאים. אני מבקש לקדם בברכה את הגעתו של ידידי מר אמנון מרחב, מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה. הגעתך לכאן היא מסר חזק, ברור וחיובי. אנחנו נהנה מהנוכחות הלא שגרתית שלך כאן וננצל אותה עד תומה.

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ההמשך של הוועדה לעובדים זרים בנושא בחינת הצורך בעובדים זרים בענף המסעדות בראי המלחמה ובאופן כללי כידוע הצורך בעובדים זרים היה עוד קודם המלחמה בענף המסעדנות וגני אירועים והוא הולך וגובר בעשרות מונים מאז פרוץ המלחמה.

נכניס לתוך המשוואה שבשל המצוקה העסקים הללו העסיקו עובדים זרים לא חוקיים שלא נספרים והמחסור שלהם מודגש. המחסור שקוף כי הם לא דווחו עוד קודם המלחמה. כנ"ל לגבי פלסטינים שהם היו בהגדרת שב"חים.

אני שוב אומר שהוועדה ברשותי השתכנעה כי ישנם עיסוקים בענף המסעדות והאירועים שבהם קשה מאוד לגייס עובדים ישראלים, גם אם יוצע שכר גבוה, למשל שוטפי כלים. בוועדה הקודמת הוסכם על פיילוט של המסעדנים מול שירות התעסוקה, בו נבחן האם יש למשק הישראלי מספיק עובדים להציע כדי לענות על הצורך הבהול של המסעדות והמסעדנים.

אני מבקש להזכיר שלפני המלחמה הייתה מכסה של 2,000 עובדים פלסטינים בענף המסעדנות שכיום לא ממומשת. אני בטוח שהועסקו בענף המסעדות עוד אלפים רבים שלא בהיתר. אגב, אני אומר שאני בטוח בצניעות כי אני יודע שהועסקו. היום זה משמש בעוכרינו. לסיכום, ענף המסעדות על סף קריסה עקב עיכובים בירוקרטיים ושלטוניים. זו פשוט בושה וחרפה, לא פחות ולא יותר.

מהדיון הזה אני רוצה שנצא עם החלטת ממשלה והכי טוב אם היא כבר קיימת פשוט שנצא איתה. היעד מבחינתנו כמופע ראשון הוא לא פחות מ-2,000 עובדים זרים מידית פלוס 2,000 בכפוף למימוש. זאת אומרת 4,000, 2,000 כמופע ראשון, ובמימוש 80% מ-2,000 הראשונים נפנה כבר לקראת 2,000 הבאים.

אמנם בדיון הזה אני מתייחס אך ורק לענף המסעדנות ואולמות וגני אירועים, אבל כמובן וכמובן שעל אותו משקל אני מתייחס גם לחברות הניקיון. כידוע, הייתי מאוד מאוד מעורב בפיילוט הזה. לצערי, אני התחננתי בפני הרפרנט במשרד האוצר, מר מרחב, ידידי, שיוכיח לי שאני טועה בהערכותיי והבנותיי.

ניטרנו את התהליך תוך כדי בדיקה, הוא התעדכן והשתנה בהתאם לדרישות המתחדשות. לצערי צדקתי גם בפעם הזו ומר רום בר-אב, הרפרנט במשרד האוצר – שנמצא היום בישיבת ממשלה באותו עניין ולכן נבצר ממנו מלהגיע באישורי היום מהבוקר – עבד איתי כתף אל כתף גם אם היה עקשן מאוד בגישתו המסורתית ועשה את זה גם בשליחותו, כשהוא נמצא ביחידה מהמובחרות ביותר בצה"ל בצו 8 החל מ-7 באוקטובר, עשה את זה במסירות רבה.

יש לומר לשבחו, שכאשר הוא הגיע ביושר למסקנה, בעקבות אות הכנה שלא עמדו בה, הוא יזם איתי קשר והודיע לי שהוא נכנע ושאין באמת פוטנציאל לגיוס ידיים ישראליות, ולכן הוא מסיר את התנגדותו. כרגע זה נמצא לפתח המשרד הרלוונטי, שזה משרד הכלכלה. לכן אני אמרתי עד כמה שחשוב היה לי באמת שמנכ"ל משרד הכלכלה יגיע בעצמו.

אין בינינו חילוקי דעות מהותיים לגבי הרעיון. אנחנו גם רואים עין בעין את הצורך בטיפול הבירוקרטי כדי לוודא שהרגולציה מצד אחד תהיה מאוזנת ושומרת על האינטרסים שלנו כמדינה על מדיניות ההגירה ולוודא שמעודדים ידיים ישראליות עובדות, אבל מצד שני כשכבר מביאים, כשצריך, לקבוע מנגנון נכון שיוכל גם לממש את הפוטנציאל וגם לסייע לנו להבין את הצורך שיגיע בעקבות השיבוץ מחדש.

אני אעבור קודם כל לשירות התעסוקה ואני אבקש מכם שתפרטו בבקשה על הפיילוט שביצעתם מול המסעדנים ועל תוצאותיו. רשות הדיבור נתונה לכם.

צוהריים טובים. משה יפרח, אני סמנכ"ל השמה ומעסיקים משירות התעסוקה. יניב, שהיה בדיון הקודם, נבצר ממנו להשתתף אז אני נמצא כאן. אנחנו יצאנו לפיילוט יחד עם ענף המסעדנות. בהמשך אדבר גם על אולמות האירועים, כי התחלנו איתם גם משהו חדש ממש בסוף השבוע שעבר. כעת אתייחס לעולם של המסעדנות.

למה אתה יוצר בידול?

כי הפנייה שהגיעה אלינו אלינו הגיעה מענף המסעדנות. ענף האירועים - - -

אין לזה שום רלוונטיות.

יש מנכ"ל שמאגד את אולמות האירועים בשם אבירם, שפנה שבוע שעבר ליצור שיתוף פעולה. הבנו ששם כנראה משלמים שכר יותר גבוה. למרות הקושי, אנחנו מודעים לזה שזה משהו מאוד מאתגר. בהמשך ניתן מידע לגבי שיתוף הפעולה איתם. אני אתייחס למסעדות.

במסגרת הפיילוט פנו אלינו 161 מעסיקים, סה"כ 288 הזמנות שמשקפים 726 דרושים. אלו הנתונים שהגיעו אלינו. יש לנו פילוח גם לגבי סוגי המקצועות בתוך ענף המלונאות. הפנינו סך הכול עד יום חמישי בערך 1,400 דורשי עבודה לאותם מעסיקים. נכון לרגע זה יש לנו 45 השמות, אנשים שהתחילו לעבוד ועוד - - -

מתוך 1,000?

מתוך 1,400 שהופנו.

לא, לא. עזוב את 1,400. אני מדבר על בקשות פתוחות – 900 ומשהו. 980?

726 משרות שהיו - - -

אני מכיר יותר. אני חשוף ליותר.

הם חסמו.

אני מכיר יותר.

אני רק אשלים את המספרים ואם מישהו רוצה לתקן אני אשמח. אני מתייחס לבקשות שהגיעו אלינו לשירות התעסוקה. יכול להיות שיש עוד מעסיקים שלא פנו, אני הבנתי שיש מעסיקים שלא הגיעו לשירות התעסוקה. אני מתייחס לאלה שפנו ופתחו תיק בשירות התעסוקה.

מדובר על 726 דרושים בסך כל המשרות, וחלק מהם גם לא צריכים עובדים נכון לרגע זה. אני אתייחס מיד. אנחנו הפננו כמעט 1,400 דורשי עבודה, סך הכול 45 התחילו לעבוד ועוד 11 נקלטו לעבודה ועדיין לא התחילו לעבוד.

כדי להבין את האתגרים – לא באופן פרטני למעסיק כזה או אחר אלא לאתגרים שעלו תוך כדי העבודה שיש לנו איתם – בפיילוט סוכם שהשכר יהיה 40 שקלים לשעה. אנחנו מתחילים עם זה. הבנו שאחד האתגרים זה השכר לשעה. חייב לציין ש-70% או 72% - - -

אתם גרסתם שאחד החסמים זה השכר. אני ניאותי לכפות על המעסיקים להצהיר על שכר התחלתי גבוה כדי להוכיח לכם שאפילו הנחת המוצא הבסיסית הזאת שלכם שגויה. זה לא שאנחנו גרסנו. חשוב שנדייק בעובדות.

אני רק אשלים את הנתונים ואחרי זה אם יהיו שאלות אני אשמח לענות כי אני רוצה לדייק במה שקרה בפועל. 72% מהמעסיקים שפנו אלינו לא ציינו את גובה השכר, אף שביקשנו שיהיה שכר, גם אם זה היה 50 או 60, או 70 – 72% לא ציינו בכלל שכר. והיו לנו אתגרים חוקיים, חלק מהמעסיקים דרשו שבת חובה, חלק ביקשו גברים בלבד, חלק מהמעסיקים ביקשו שיעור עובדים שהוא גבוה מאוד ביחס למספר העובדים הקיימים היום.

לצורך העניין, מעסיק שבדקנו שיש לו למשל שלושה עובדים, ביקש 20 עובדים. אנחנו מטילים ספק שזה הביקוש האמיתי של אותו מעסיק ספציפי, שביקש כמעט פי 10 ממה שקיים אצלו. יש לנו 400 הפניות שעדיין לא קיבלנו היזון חוזר מהמעסיקים, חלקם זה ממש מהשבוע האחרון. אני מתאר לעצמי שנראה שם גידול בהזמנות, בנקלטים.

רוב המעסיקים, מאלה שפנו אלינו, שיתפו פעולה עם שירות התעסוקה, קיבלנו היזונים חוזרים. עדיין אנחנו חושבים שהפער גדול מדי אל מול מי שהפנינו, מתוך 1,400 רק 45 נקלטו. אנחנו חושבים שעדיין יש לא מעט אנשים שמתאימים והיו רוצים לעבוד ולא קלטו אותם.

איפה הם?

מתוך אלה שהופנו ולא התקבלו או לא קיבלו תשובה הם נמצאים בתוך שירות התעסוקה. מי שהמעסיק כתב לו ואמר שהוא לא רוצה לעבוד, אותם אלה שאתה מתייחס שהם לא רוצים לעבוד, אנחנו שללנו מהם אבטלה. יש למעלה מ-110 דורשי עבודה שקיבלנו אינדיקציה מהמעסיק שהאדם לא רוצה לעבוד ונשללה להם אבטלה.

זה לא מעשה של מה בכך לשלול אבטלה, ובכל זאת לפי האינדיקציה שקיבלנו מהמעסיקים, שללנו אבטלה לחלק מהאנשים. יש לא מעט אנשים שאמרתי שעדיין מחכים לתשובה מהמעסיק, עדיין לא קיבלו תשובה מהמעסיק אם הם מתחילים לעבוד, התקבלו או לא התקבלו לעבודה.

מר יפרח, אני מצליח להתבלבל קצת מהסקירה שלך. מצד אחד, אתה סוקר בפניי עד כמה שאין מנוס מהעסקת עובדים זרים, לאור התוצאות המחפירות. מצד שני אתה מסביר לי עד כמה שזאת לא אינדיקציה מספיק טובה. יכול להיות שאני מתבלבל. בוא תעזור לי בשני משפטים כי אני רוצה להתקדם הלאה. האם הפיילוט שקיימנו ונפרס על פני משך זמן ארוך, בעסקים בפריסה ארצית, זאת אינדיקציה מספיק טובה כדי לתמוך את דרישותינו שיכנסו עובדים זרים לענף?

אז התשובה שלי שזה לא מובהק, שזו הבעיה שיש כי אני חושב שחלק מהמעסיקים לא באו - - -

זה רק אחד משניים. או שאתה מייצג כישלון של שירות התעסוקה או שמשום מה אתה מעדיף לא לקרוא לילד בשמו. אני רוצה ללכת לגישתך כי גם לכולי עלמא 1,400 הופנו, נקלטו 48, 3% בערך. אם במדדים שלכם זה לא נקרא כישלון, שווה לבדוק אתכם לעומק. פשוט.

המילה כישלון היא גדולה מדי כי חלק מהמעסיקים, בראייה שלי, לא באים בידיים נקיות ולא באמת רוצים לקבל עובדים ישראלים.

למה? בוא תסביר לי למה אתה חושב שיש לנו התנגדות לעובדים ישראל. איך אתה רואה את זה?

אם אנחנו הפנינו כל כך הרבה אנשים - - -

אבל לא הפניתם ואין עובדים ישראלים שעושים את העבודה הזאת. תקשיבו, אנחנו לא יושבים כאן כדי לבזבז את הזמן שלנו. אין כאן שום עניין. יש כאן איזושהי התנגדות. תסביר לי אתה למה שאני לא ארצה לקחת עובד שבא לו לשטוף כלים? למה? תן לי הסבר.

אני לא נכנס לשיקולים של בעלי המסעדות. אני אומר בסופו של יום הופנו אנשים, אנשים מחכים לתשובה, עדיין לא קיבלו תשובה מהמעסיקים.

זאת אומרת ש-48 מ-1,400 זאת לא אינדיקציה?

אני חושב שהמספר היה צריך להיות הרבה יותר גבוה כי אם המעסיקים היו באים בידיים נקיות - - -

זו האשמה מאוד חמורה.

כמה יותר גבוה? 60?

אני חושב שאפשר להגיע למאות השמות בענף המסעדות. שוב פעם, אם באמת יהיה פה רצון אמיתי לקלוט את האנשים האלה ולשלם להם שכר - - -

אני לא מוכנה שיגידו את זה. אני באמת לא מוכנה שתגידו את זה.

תקשיב, מר יפרח, יש לך להביא לי נתונים מוכחים על כך שמסעדנים לא רוצים להעסיק ישראלים ולכן אין מאות השמות?

יש לי מספר של לפחות 300 מתוך האנשים שכן קיבלנו תשובה עבורם ממעסיקים. המעסיקים אמרו שהם לא מתאימים להם ואני לוקח את זה בעירבון מוגבל.

לא, לא. אל תסייג לי כל מילה. אני שואל אותך שאלה – האם אותם 300 מדוברים, אפיינתם אותם אם אכן הם מתאימים או לא?

אלה אנשים שעברו ריאיון אצל מתאם ההשמה בלשכה ונמצא מתאים. הבן אדם רוצה לעבוד. ברור שהוא מגיע למעסיק ולא תמיד רוצה לעבוד כי לפעמים כשהוא רואה את העבודה בפועל הוא מבין שזה לא בשבילו אבל עדיין - - -

אני שאלתי אותך האם ביצעתם אפיון חוזר לגבי אותם 300 שמבקשים לעבוד, רואים את עצמם מתאימים אך קיבלו סירוב מהמעסיק? זה מה ששאלתי. תענה לי רק מה שאני שואל.

כשקיבלנו תשובות, קיבלנו תשובות שהם לא התאימו להם. שוב פעם, חלק גדול מהמעסיקים - - -

אתה אומר שיש לפחות 300 מיושמים פוטנציאליים שרק החלטה לא נקייה של המעסיקים לא אפשרה קליטתם בתחום. זה מה שאתה אומר.

אני לא אומר - - - אני חייב לתקן.

בעקבות זה אני שואל אותך - - - כן?

אני לא אמרתי שכל אותם 300 שהמעסיקים לא רצו הם באמת התאימו ולא קיבלו אותם. אני לא אומר את זה. אני אומר שחלק מהמעסיקים - - -

אתה אמרת 400 ומשהו, מתוכם 300. זה מה שאתה אמרת.

אני אומר שחלק גדול מהאנשים ששלחו שקיבלנו תשובות שהמעסיקים לא רוצים אותם הם מתאימים לעבוד בעבודה, הם רוצים לעבוד בעבודה - - -

שלחתם אותם למעסיק אחר?

אנחנו מפנים אותם למעסיקים אחרים - - -

וגם אז הם לא נקלטו?

שבוע שעבר - - -

לא שבוע שעבר. אנחנו כבר הרבה זמן בפיילוט - - -

לא, אני אומר ששבוע שעבר עשינו היזון חוזר אל מול המעסיקים ואת אלה שלא התאימו להם הפנינו לאנשים. יש לא מעט אנשים - - -

לא. תשמע, אני מחזיק בידיי עשרות הוכחות, אפילו פה בנייד שלי, על מסעדנים שביקשו בכל מפרט שאתה רוצה כמות קטנה, גדולה, עם שכר, בלי שכר, עם תנאים, בלי תנאים – בכל קונסטלציה שאתה לא רוצה – והמחשב יורק להם תשובה "נמצאו אפס התאמות לבקשתך". איך אתה מגיב לי על זה כשאתה אומר שיש כמה מאות שהיו יכולים להיות מיושמים ורק המעסיקים לא רוצים אותם?

אני לא יודע מה זה המחשב שאתה מדבר עליו - - -

המחשב של שירות התעסוקה. אני עכשיו הולך להראות לך. תמתין.

או שנציגת לשכת התעסוקה אומרת "מה, אילן שלח אותך?"

צריך להבין שבסוף שירות תעסוקה יש לו דורש עבודה כלקוח ומעסיק כלקוח. יש לנו חובה, לא רק זכות, חובה לתת מענה למעסיקים. והמעסיקים - - -

בסדר, אתם לא - - -

שנייה, אני לא אומר שזה קל.

זו לא אשמתכם. למה אתם לא מודים אבל שאי אפשר להביא?

אנחנו משקפים את המציאות - - -

אני דיברתי עם יניב לפני כמה ימים ועם תמר פה ממשרד הכלכלה, דיברנו איתם, אמרנו לו – תביא לנו דוגמה אחת של השמה של שוטף כלים במסעדה שנשים אצלנו בקבוצה כדי שתהיה מוטיבציה לפנות. אחת הוא לא ידע להפנות לנו.

מר יפרח, אתה מכיר את המסך הזה? כי אמרת שאתה לא יודע על איזה מסך מדובר.

זו המשרה שנמצאת באתר. זה לא מה שמפנים אנשים בתוך הלשכות. המשרות שלנו נכנסות גם לאתר שירות התעסוקה. באתר שירות תעסוקה זה מי שמחפש עבודה בכוחות עצמו ולא מגיע לשירות התעסוקה או המעסיק רוצה סוכן חכם שימצא לו - - -

לא, לא. חד-משמעי. קודמך במרכז שירות התעסוקה, שהופיע כאן, הודיע לי שהפנייה הדיגיטלית הזאת אמביוולנטית להגעה פיזית.

יש גם וגם. אני אסביר איך זה עובד.

אני שואל שאלה אם כאלה מסכים זו אינדיקציה מספיק טובה בעיניך.

ממש לא.

למה?

כי שוב פעם, אלה שהאנשים שנרשמו דרך האתר ומחפשים עבודות במקצועות מסוימים זה מעלה את ההתאמה. כשאנחנו מפנים אנשים דרך הלשכות ומתייצבים בשירות התעסוקה, עשרות אלפי דורשי עבודה - - -

אני מעביר את זה למנכ"ל המשרד כדי שיראה את המסך הזה. מה זה מקצועות מיוחדים? שוטף כלים, פשוט – "שלום, יש לי מסעדה בתל אביב. אני מבקש שוטף כלים ב-40 שקל לשעה" – אפס התאמות, באר שבע – כנ"ל, נתניה – כנ"ל, וכן הלאה.

מה עוד צריך כדי שאתם תודו שאין עובדים? תראה, יש מצב, אנחנו במציאות מביכה. אנחנו לא מגיעים אליכם בתלונות, אנחנו לא אומרים שאתם אשמים, אבל אתם מאלצים אותנו להוכיח אתכם שאתם חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון, שכן עמדתכם הייתה אמורה להיות כלי שימוש למשרד האוצר.

משרד האוצר הגיע כבר למסקנה חד-משמעית אחרי שנים רבות, אם להודות על האמת אנחנו בדרך ליצירת מהפך, שכן לראשונה מאז קום המדינה הענף הזה הולך לקבל עובדים כאשר כל מי שהתנגד ברגולציה הוא משרד האוצר והוא הסיר את התנגדותו ומסייע להביא. כל התנגדותו נסמכה על חוות דעתכם והאינדיקציות שאתם סיפקתם.

בוא תספר לי – מה אני לא מבין פה? ויש לי איזושהי תחושה שאני לא היחיד שלא מבין פה מה קורה איתכם.

קודם כל, שירות תעסוקה לא נכנס לנעליו של משרד האוצר וקובע עובדים זרים. לנו יש מחויבות לגבי עובדים ישראלים. כשאלינו מגיעים לשירות התעסוקה מחפשי עבודה, מבחינתנו שוטף כלים זה לא מקצוע ואנחנו מפנים אנשים שהם בלתי מקצועיים.

מה שאתה הצגת לי, אדוני היושב-ראש, זה לא אותם דורשי עבודה שמגיעים ללשכות. זה סוכן חכם, זה תהליך שקורה באתר. פחות מתאים לעבודות שהן בלתי מקצועיות.

עכשיו זה המחסום עובדים לא מקצועיים.

תודה רבה לך.

אבל זה בדיוק העניין. זו הביצה והתרנגולת. זו בדיוק הנקודה.

אתם מנסים לתפוס מילה שאמרתי ומפרשים אותה לא נכון. מר זגדון, אלה שמחפשים דרך האתר הם בעיקר בעלי מקצוע. אלה שהם שוטפי כלים וכן הלאה – מגיעים לשירות התעסוקה. יש למעלה מ-200 - - -

אגב בלשונית "בעלי המקצועות" יש גם שוטפי כלים.

אנחנו רוצים להגדיר התאמות שמי שעבד כשוטף כלים נוכל למצוא לו התאמה למשרה כשוטף כלים. מבחינתנו, מבחינת ההנחיות שלנו, כל עובד שהוא לא מקצועי אפשר לשלוח אותו לעבוד כשוטף כלים כי זה לא דורש - - -

זה לא מה שאמר לי קודמך כאן. חד-משמעית. אם אדם בלתי מקצועי אבל הוא איטר בידו, אז אין טעם לנסות ולשדך אותו למעסיק שדורש שוטף כלים. מראש קודמך כאן ביותר מדיון אחד כאן – חלקם בזום – אמר שאתם מאפיינים שוטפי כלים, יש לכם בלשונית צבועה אפשרות "הזמנת שוטף כלים". יש לי תחושה שאני מדבר עם שירות אחר.

מי שרשום אצלנו כשוטף כלים אז ברור שההתאמה לשוטף כלים היא הרבה יותר מובהקת. מעבר לזה יש לא מעט אנשים שמחויבים על פי חוק לקבל כל עבודה ואנחנו מזהים אותם שזו עבודה שהיא לא מקצועית ואפשר לשלוח אותם, גם אם הם לא עבדו מעולם כשוטפי כלים - - -

לכמה כאלה שהפניתם ולא מעוניינים בעבודה שללתם את הקצבה?

נכון להיום יש לנו 110 - - -

מתוך כל אלה 110?

100 מתוך 1,400. קיבלנו אינדיקציה מהמעסיק שהם לא רוצים לעבוד ושללנו להם את האבטלה.

הבנתי. טוב, מעניין. אני חושב שיכולתם להגיע לאחוז גבוה יותר. אני אשמח לעבור לנציגי משרד האוצר.

שנייה, עוד מילה שוב. אם היה לנו פתרון לא היינו כאן. אם הייתה לנו דרך לפתור את כל הסיפור הזה - - - אנחנו לא מרמים אתכם. אנחנו צריכים עובדים כדי בסוף להמשיך לשלם מיסים למדינה הזו, כדי שהעסקים שלנו יעבדו ויהיו לטובת המדינה ולטובתנו האישית קצת. אבל אין לנו שום אינטרס אחר. בוא נאמין אחד לשני. אם אתם לא מאמינים לנו - - -

הוא הודה בזה. הוא אמר.

שנייה, תעצרו פה בבקשה, מר זגדון. רותי היקרה, רותי ברוכה הבאה. אני רוצה לספר לך מה התולדה של העמדה הזאת. חלק גדול מהפקידות במשרדי הממשלה לא היו עצמאיים אף פעם, לא מבינים את הכאב, את התסכול ואת האתגרים של עצמאי וגם לא הואילו להגיע, אפילו לא כלקוח סמוי, לאותם עסקים שהם אמורים לתת להם שירות.

אלמלא כן הם היו מבינים, שמבחינתך להעסיק ישראלי הרבה יותר קל, זול ויעיל מאשר להעסיק עובד זר. כי להעסיק עובד זר זה אירוע מורכב מאוד-מאוד, ואם אתם הגעתם למסקנה שאין מנוס מלגייס עובדים זרים, כנראה שכלו כל הקיצין. את זה הם לא מבינים. הם לא יורדים לשטח. הם לא מדברים איתכם לא מרום מעמדם אלא כאזרח, אפילו כמבקש עבודה.

לכן הם עוד לא נמצאים בתובנה הזו, אבל למזלנו, הם לא בדרך לקבלת אישור או להכרת מציאות, הם כלי שבאמצעותו, כפי שציינתי קודם, משרד האוצר גיבש מסקנות. לשמחתנו, גם אם לקח המון-המון זמן, משרד האוצר הגיע למסקנה שעמדתי נכונה ולפיכך הסיר את התנגדותו. לכן אני מבקש להעביר את רשות הדיבור למר אמנון מרחב, מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה.

תודה, אדוני היושב-ראש, על ההתמדה בטיפול בנושא החשוב הזה.

עוד לפני המלחמה טען משרד הכלכלה והתעשייה שחסרים במדינת ישראל 70,000 עובדים זרים ופעלנו כדי לקיים דיון בממשלה לשנות את כל תפיסת העולם של הממשלה בהבאת עובדים זרים למדינת ישראל. אחרי פרוץ המלחמה אנחנו מזהים כבר מחסור של 170,000 ידיים עובדות של עובדים זרים במשק הישראלי.

הנזק שנגרם מהבאת העובדים האלה למדינת ישראל הוא נזק של מיליארדים. עסקים קורסים, נסגרים, המיצוי של כושר הייצור של המשק הישראלי נפגע. זה נזק ישיר ועקיף לכלכלת ישראל ולהכנסות המדינה שלהן המדינה כה זקוקה בזמן הזה.

אני מצטרף לעמדתך, ואנחנו אומרים את זה כל הזמן. המעסיקים הישראלים, וזה המסעדנים, בעלי אולמות האירועים והתעשיינים והקבלנים - - -

וחברות הניקיון.

וחברות הניקיון והמסחר והשירותים – כולם אנשים ישרים והגונים. אי אפשר לקבוע מדיניות על סמך זה שיש 5-3 אחוזים של אנשים שמפרים את החוק. רוב האנשים, המעסיקים, הם אנשים נורמטיביים שמעסיקים את העובדים שלהם על פי כל דין. התפיסה שהמעסיק הוא נצלן, שהוא פוגע – בתפיסה שכך הוא קם בבוקר – היא מעוותת והיא לא נכונה, ואי אפשר לקבוע מדיניות ממשלתית על בסיס זה.

על כל שני עובדים זרים נוצר מקום עבודה נוסף לישראלי. הם לא דוחקים את הישראלים החוצה משוק העבודה, אלא להיפך.

מעודדים.

הם מייצרים גם יותר מקומות עבודה לישראלים וגם מקומות העבודה שהם מייצרים הם בדרך כלל, על פי הנתונים שבידינו, בשכר גבוה יותר. כלומר, התפיסה למשל שאם נביא עובד זר, האזרח הערבי-ישראלי ימצא את עצמו מובטל – היא לא נכונה.

מהנתונים שיש לנו – אנחנו רואים את זה בבנייה, אנחנו רואים את זה במסחר והשירותים – להיפך. אנשי המגזרים מתקדמים למקצועות גבוהים יותר, מכניסים יותר וטובים יותר לכולם. זה win-win לכולם.

הקשית על ידידי משירות התעסוקה, על משה, אבל מה אנחנו רואים? בפועל, גם בשעת המלחמה, נתוני האבטלה במשק הישראלי נמוכים. האבטלה הגרעינית עדיין נשארה על 3.7%-3.6%.

גבוה יותר מכפי שהיה לפני המלחמה אבל עדיין ביחס למדינות ה-OECD אנחנו במקום טוב.

נכון. מי שמובטל היום זה אותם אנשים שיצאו לחל"ת שמקווים לחזור למקומות העבודה שלהם, והם יחזרו. לכן הוא לא הולך לעבוד במסעדנות, לשטוף כלים או לעבוד בבניין.

כל התפיסה או התקווה של משרד האוצר ומשרדים אחרים, שאולי הישראלים ילכו לעבוד בעבודות האלה, היא כבר 20 שנה לא מוכיחה את עצמה וגם במלחמה היא לא מוכיחה את עצמה.

לא רק שהיא לא מוכיחה, היא מוכיחה שהיא שגויה.

היא מוכיחה שהיא שגויה. בדיוק.

עכשיו לעניין עצמו, קודם כל משרד הכלכלה והתעשייה תומך בהבאת 170,000 עובדים זרים לישראל ובתנאי שההעסקה תהיה על פי כל דין. אין שום הבדל בין איך שצריך להעסיק עובד ישראלי לבין איך שצריך להעסיק עובד זר. דיני העבודה הישראליים חלים על כולם.

שמענו, עובד זר עולה יותר מ-40 שקל, שמוכנים לשלם לשוטף כלים עובד ישראלי,. הוא עולה הרבה יותר. ויש פה רגולציות שאפילו מחייבות את המעסיקים. תראו בבניין. הוא חייב להעסיק אותו 236 שעות בחודש.

עוד קצת, אבל כן.

עכשיו קצת פחות. ההעסקה חייבת להיות על פי כל דין ועל פי האמנה. צריך לייצר אכיפה אפקטיבית. שלא נתבלבל, ידידיי במשרד המשפטים ובמשרד העבודה – אנחנו לא גורסים שצריך להקל חלילה באכיפה. אני חושב שגם המעסיקים יגידו. תכפו וכל מי שמפר את דיני העבודה וחלילה מעסיק את העובד שלא כדין, גם המעסיקים יגידו נגד אותם עוסקים שמעסיקים ככה, תאכפו. ואנחנו צריכים לחזק את האכיפה.

אנחנו צריכים לבטל את עולם המכסות. מכסה מייצרת שוק שחור. זה הפוך ממה שטוענים חלק ממשרדי הממשלה, שכביכול הפתיחה של שוק העבודה לעובדים זרים תייצר סחר בבני אדם – הפוך. השיטה של מכסות והשיטה שבה היום המדינה נוהגת היא זו שמעודדת סחר בבני אדם, ויש לנו הוכחות שגם ב-G2G בהסכמים בילטרליים יש לצערנו גם מסחרה אצלם.

לכן אני אומר לידידינו בממשלה, אנחנו בכוחנו לשנות את המציאות הזו. לא צריך להתרגש מהאמריקאים. האמריקאים לא נגד עובדים זרים. גם בארצות הברית של אמריקה יש עובדים זרים. הם נותנים גרין קארד. מה שהאמריקאים דורשים ממדינת ישראל זה לא לסגור את השערים שלה אלא להגביר את האכיפה כדי להבטיח שעובד זר יקבל מה שמגיע לו.

לכן, אנחנו צריכים לאפשר ריבוי ערוצים של כניסת עובדים זרים, גם G2G. אנחנו לא נגד הסכמים בילטרליים. אם אפשר להביא בהסכם בילטרלי, מה טוב. אבל מדינת ישראל צריכה במקביל לאפשר הבאת עובדים ב-Business to Business וזה בסדר, שיטילו על המעסיקים שמביאים B2B לשים ערבות ולהבטיח בהתחייבות אישית שהוא יעסיק את העובד על פי כל דין, אין לנו בעיה עם זה. אבל תאפשרו ערוצים מקבילים.

דבר אחרון, ביטול הדרישות הרגולטוריות המיותרות. כן תמ"ג, לא תמ"ג, זה מיותר לגמרי. המעסיק יבטיח את שכרו של העובד גם אם הוא בא ממדינת תמ"ג ומטה. זה לא משנה מאיפה הוא בא. אין לנו בעיה ובזה אני מסכים עם חבריי במשרד העבודה, יש מדינות, רשימה שחורה של מדינות שבאמת יש שם עבדות וסחר בבני אדם – לא נביא מהם. אבל כעיקרון אפשר להביא גם ממדינות תמ"ג ומטה.

אגב, אני אזכיר שהפלסטינים שמגיעים לארץ התמ"ג ברשות הפלסטינית נמוך בעשרות מונים ומהם אין מגבלה. אותו דבר גם למבדקים, הדרישה לעשות מבדקים בחו"ל. זו צריכה להיות האחריות של המעסיק שיבואו לפה עובדים זרים מיומנים. מה אתם חושבים, שהם רוצים להעסיק אנשים שהם לא מיומנים?

במקרה שלהם זה לא רלוונטי, אבל גם אם יביאו טבח או משרה עם מיומנות בעולם אחר, עדיין האחריות למיומנות שלו צריכה להיות של המעסיק, לא של המדינה. כשאוספים את הפלסטינים במחסום, אין לו מבדקים, אף אחד ממדינת ישראל לא עושה מבדקים לעובד פלסטיני במחסום. אין שום סיבה לעשות אפליה לעובד זר. צריך בכלל להעביר את הנטל הרגולטורי למעסיקים.

שוב, 95% אם לא 97%, הם אנשים נורמטיביים ובטח אלה שאנחנו יושבים איתם פה, שרק מייצגים את האנשים שלהם. לכן העמדה שלנו היא עמדה כזו. אנחנו חושבים שככל שהגעת, אדוני היושב-ראש, להסכמה עם האוצר, צריך להגדיר איזושהי מסגרת. על פי הבדיקות שלנו זה 7,000 עובדים. אין לנו בעיה לממש את זה בפעימות. שיהיה 3,000, 2,000, 2,000 ונבדוק את זה.

אבל להזחיל אותם כל פעם לממשלה, להגדיל מ-2,000 עוד 2,000, מתישים אותם, במקום לעבוד הם צריכים להיות פה בכנסת ובממשלה, להתווכח עם הרגולטורים. אז בואו מראש נקבל 7,000 מהבדיקות של משרד הכלכלה עם הלמ"ס – נמצאת פה תמר מהסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים – שמהבדיקות שלהם עם הלמ"ס צריך 7,000 למסעדות, לקייטרינג, לאירועים ואין לנו בעיה שנממש את זה בפעימות ונחסוך מהחברים האלה לבזבז את הזמן שלהם מולנו, לבוא עוד פעם ועוד פעם, לשכנע רפרנט באוצר ורפרנט פה ורפרנט שם. תנו להם לעבוד. ומשם נרוץ.

אדוני היושב-ראש, עם כובד משקלך אני חושב שאפשר להבקיע בעניין הזה ועל פי הקריטריונים שאמרתי, במגזר הזה בא לציון גואל. יש לנו עוד המון משימות גם עם הניקיון שנמצאים פה, גם עם המסחר והשירותים, גם אם עכשיו דנים בממשלה על תשתיות ובניין – תסתכלו מה קרה שם, לא מצליחים להבקיע שם ולא מצליחים להגיע לכמויות האנשים שצריכים. תודה רבה.

אדוני המנכ"ל ודווקא לאור מה שאני שומע ממך – אני תמה. היכן נמצאת הצעת המחליטים שלכם בממשלה?

למסעדנות?

כן.

אנחנו מוכנים, היא מונחת כאן.

למה היא לא מוגשת?

אני אסביר. רק הבוקר קיבלנו עדיין טלפון מהאוצר שמתעקשים להגביל את המכסה - - -

חברים, תעלו קודם כל הצעת מחליטים, תתקוטטו שם בממשלה. תקבעו על פורמט, על כמות, על מדרוג, על פעימות. קודם כל בואו נציע הצעת מחליטים.

הכלל שראש הממשלה קבע, זה שלא מביאים לממשלה הצעת מחליטים, שאינה מוסכמת מראש על כל המשרדים. לכן אנחנו לא יכולים להעביר.

הבנתי. מה המרחק שעומד? בין 4,000 ל-7,000?

הבוקר אנחנו - - - מה אמרו לכם?

הם רוצים 2,000.

2,000 ו-2,000.

זה מה שאמרו לנו.

אני דיברתי עם כל המשרדים.

בבקשה, מר אילן זגדון.

היו כמה הצעות מחליטים. דיברנו אכן על 7,000 ועל עוד מספרים. הייתה ישיבה של כלל המשרדים ביום חמישי לפני שבוע וההסכמה הייתה על 3,000, ללא חוסר פלסטינים. היה ויכוח בין 2,000-2,500, סיכמנו על 3,000, זה מקובל על משרד העבודה, על משרד האוכלוסין. רק למסעדות, לא לאולמות אירועים וכאלה, ויש לזה גם סיבה כי בנינו מנגנון עם רשות האוכלוסין לקבלת העובדים הזרים במנגנון לפי גודל של מסעדה, לפי כמות ישראלים - - -

תכף אני פונה אליהם בנקודה הזאת. אני שואל כרגע לעניין העיכוב בהגשת הצעת מחליטים והגובה המוסכם.

המוסכמת היא 3,000, ללא קשר לפלסטינים, ויש גם הגיון – 2,000 במקום הפלסטינים שלא קיימים בפועל כרגע ועוד 1,000 בגלל הביקוש שהיה ברשות האוכלוסין לעוד פלסטינים. כל הזמן אנשים ניסו לבקש עוד ועוד פלסטינים, היו כ-1,000 בקשות, אז 3,000 זו כמות מוסכמת והאוצר פה לא עושה כזאת טובה גדולה שהוא מסכים - - - 3,000 זה הכמות רק למסעדות הסכמים בילטרליים בלבד ומסרי לנקה.

בסרי לנקה יש כבר 10,000 עובדים בהסכם לחקלאות. משרד האוכלוסין אמר שהוא יבדוק איתם שאפשר לשנות את ההסכם גם למסעדות. לחלק מהכמות לא תהיה התנגדות. רק צריך להוציא את הצעת המחליטים לפי הנתונים האלה. כל המשרדים מסכימים. אני מתחייב ללכת לאוצר להחתים אותם עוד היום על 3,000 – אחריות שלי.

מה אומר אדוני המנכ"ל?

לגבי הסכמים בילטרליים, אנחנו כתבנו שאם תוך 60 יום לא יהיו עובדים במכסה הזו או לא יהיו הסכמים בילטרליים, כי נכון להיום אין הסכם בילטרלי עם אף מדינה לגבי עובדים למסעדות - - -

ואין בכלל עובדים למסעדות.

בסדר. אז נאמר לנו שיש איזושהי התחייבות או תקווה של משרדי הממשלה שמסרי לנקה אפשר יהיה לחתום איתם תוך זמן קצר. אנחנו לא נגד הסכמים בילטרליים.

בדקתם עם הסרי לנקים?

רק ביקשנו שבמחליטים יהיה כתוב שאם תוך 60 יום לא יהיה הסכם או לא תמוצה המכסה יאפשרו להם להביא גם B2B.

אז גם אם כן, אפשר לציין ש-60 יום מאז הנפקת תעודת הבריאות ותעודת יושר. אתה רוצה רגע להתייחס אם ביצעתם כבר בדיקה עם הסרי לנקים?

אני רק אגיד, אנחנו פועלים לחתימה על הסכם או להרחיב הסכם קיים אחרי שיש לנו החלטת ממשלה. יחד עם זאת אנחנו מבינים פה את הצורך - - -

אבל אתם מבינים שזה הביצה והתרנגולת? כל אחד מכדרר את השני.

יחד עם זאת אנחנו מבינים פה את האירוע ואת הקושי והתחלנו לדבר איתם, לנסות להבין אם יש היתכנות לדבר הזה, ונראה שהכיוון הוא חיובי. אני לא יכול להגיד לך שזה ודאי כי - - -

תכף אני חוזר אליך. אני אאלץ לגעת בזה בין שאר הנושאים. אני מבקש להעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת אחמד טיבי.

תודה אדוני היושב-ראש.

אני כאן מהבוקר, הייתי בוועדת הכלכלה באותו נושא משבר בענף המלונות, תיירות, אותן דרישות. המעסיקים משוועים לעזרה והתשובות הן אותן תשובות. אחר כך הייתי אצלך לגבי ענף הסיעוד ועכשיו אנחנו בענף המסעדנות. יש רושם של קצב איטי מאוד, בלשון המעטה, ואולי חוסר מוכנות לפתור את מצוקת המעסיקים, המסעדנים במקרה זה.

שמעתי את המילה פלסטינים, לא שמעתי האם יש מוכנות או רצון להביא עובדים פלסטינים כי בתיירות בבוקר אמרו שיש אישור לפחות מ-400. שכבר עובדים פלסטינים בתיירות.

אני יודע על יותר.

יש ענפים אחרים שיש יותר. הצבא, מערכת הביטחון מסכימים ומבקשים לאפשר להם. גורמים פוליטיים מתנגדים וזה פוגע קשה במעסיקים, בכלכלנים – בנייה, מסעדנות, תיירות, מה לא. השאלה היא – אלה שמתנגדים להבאת פלסטינים, מסכימים שהם יעבדו בהתנחלויות, הם עובדים, יש אלפים שעובדים בהתנחלויות, בהסכמת השרים שמתנגדים שהם יעבדו בישראל. מוזר קצת.

אני שואל את השאלה הזאת ארבעה חודשים. קיבלתי תשובות, הן לא מניחות את הדעת, לכן אני לא אתיש אתכם בעניין. - - -

מדברים על יהודה ושומרון?

נכון. במקום לעבוד בתל אביב הם עובדים בהתנחלויות. זו ההסתה שעשו. צריך לפתור. הנה, המנכ"ל שאני מכבד אותו מאוד אמר משפט חשוב. ראש הממשלה לא מסכים שטובה הצעת מחליטים אם היא לא מוכנה ומקובלת על ידי כל המשרדים. ברור שיש משרדים שישימו וטו ולכן ההצעה לא תגיע להצבעה במליאת הממשלה. הבנת? והאנשים האלה, ורותי תמשיך לצעוק, שמעתי אותה פעם בתקשורת, וכל החברים שלה ימשיכו לצעוק. מדובר במיזם, חיים, כלכלה, עסק, וכלכלה של כלל המשק, לא רק שלהם. זה קורס.

אפשר, אדוני היושב-ראש?

כן.

שי ברמן מנכ"ל איגוד המסעדות. לצדי יושב יקיר ליסיצקי מהאיגוד. כבוד היושב-ראש, תודה על הדבקות שלך ושל הוועדה בעניין הזה, זה נושא חשוב, זה נושא אקוטי עבורנו ואני חושב שעבור המשק הישראלי, כמובן גם למנכ"ל שדוחף את זה מאוד חזק בחודשים האחרונים ולמשרד הכלכלה.

היינו שבוע שעבר באוצר, באגף תקציבים. אני לא יכול לדבר בשמם אבל ישבנו עם נועה שוקרון. אני חושב שיש הבנה בצורך, בניגוד לשנים שעברו, הרבה גם בזכות הלחץ שלכם והלחץ של משרד הכלכלה. כיוון שגם מדברים על מספרים, חשוב לי להבהיר כמה דברים.

אחת, המכסה של הפלסטינים היא מכסה של 2,000 עובדים שהיא רק למסעדות, אין שם גני אירועים. זה בלי. בצדק אמר אילן, שיש גם בקשות שהן הרבה מעל 2,000 שלא מומשו, כי המכסה הזאת תמיד הייתה במיצוי עד 6 באוקטובר ולכן אנחנו חושבים קודם כל שיש גם שונות בין עולם האירועים, שזה עולם שעובד בצורה מאוד עונתית ויכול להיות מצב של קניבליזציה שהם באים בקיץ לדוגמה, שזו העונה שלהם והם ישלמו דאבל וישתו לנו את העובדים, ולכן יש שונות מאוד גדולה בין המסעדות לבין אולמות האירועים.

לכן אני חושב ברשותך אדוני היושב-ראש שצריך ללכת עם המספרים שדיבר עליהם אמנון, 7,000 עובדים בפעימות, זה נותן הגנה לאוצר שלא מממשים סתם ולא מביאים סתם ואני חושב שזה מספר שעושה הרבה יותר שכל, הוא מסתדר גם עם המצוקה האמיתית ועם החוסר.

תודה רבה לך. אני מבקש להעביר את רשות הדיבור לעורכת הדין לינא סאלם ממשרד המשפטים, שתתייחס בדבריה לדברי שלושת הדוברים – מכובדי המנכ"ל, חבר הכנסת אחמד טיבי ומנכ"ל התאחדות המסעדות.

עו"ד לינא סאלם, משרד המשפטים. נתחיל מהנקודה של העסקת עובדים זרים ביהודה ושומרון. לא מדובר באותו דבר, אוקיי? ההעסקה ביהודה ושומרון לא באחריות רשות האוכלוסין. חוק עובדים זרים לא חל עליהם, אין מכסות ואין את כל הסוגיה הזו.

זו אחריות הממשלה.

היא אחריות המנהל האזרחי וזו לא אותה סוגיה שהוועדה הזאת דנה בה, זה לא הסוגיות - - -

כדי שלא תתישי את עצמך לחינם בסוגיה, אני ביקשתי שתתייחסי. אפשר לומר שחבר הכנסת אחמד טיבי הוא מזקני חברי הכנסת, נצא מתוך נקודת הנחה שהוא בקיא בהלכות ופסיקות ובהתייחסות של המינהל האזרח אל מול שאר שטחי מדינת ישראל, מעבר לקו הירוק.

הוא ביטא כאן איזשהו תסכול מוצדק אני חייב להודות שאומר שאותה אצבע עם גישה פוליטית שאומרת מאוד-מאוד "לא" באזור מסוים שותפה ואומרת מאוד-מאוד "כן" באזור אחר. אם לא, אז לא, ואם כן אז נבחן איך, כמה ולמה. זה לעניין הנקודה שלו. הוא לא שאל כי הוא לא יודע, הוא שאל כי הוא רצה לבטא איזשהו תסכול וכאב. תעברי בבקשה לשני הנושאים האחרים.

מעמד ישראל באזור הוא שונה ממעמדה בתוך שטחי ישראל המוצהרים ואני לא רוצה להיכנס לכל הדין הבינלאומי בסוגיה הזאת, אבל נסתפק בזה שנגיד שכל החלטות הממשלה אודות מכסות, כל הסוגיה של חוק עובדים זרים לא חלה על אותם עובדים. זו סוגיה אחרת לגמרי. רק כדי לתת תחושה שזה לא נכון שאנחנו - - -

חלק מהעובדים שהופנו להתנחלויות עבדו פעם בתל אביב.

הם מקבלים פנסיה. נכון?

אני רק רוצה להגיד, הם לא תושבים ולא אזרחי ישראל. אבל בוא נעזוב את זה כי זה באמת לא רלוונטי וכל הדיון כאן בפועל, הוועדה דנה בסוגיות המכסות, בסוגיות העסקה בתוך שטחי ישראל ובזה אנחנו דנים עכשיו.

עלו פה כמה נקודות. אני רק אגיד שהממשלה ככלל לא הולכת עכשיו לדון בהצעה לגופה וודאי שלא לדבר מה עלה בישיבות הממשלה, אם בכלל.

עלו פה דברים לא מדויקים על ישיבות הממשלה שהתכנסו. אני כן אגיד שיש שיתוף פעולה מלא עם משרד הכלכלה, שבא מוכן עם הצעה שזכתה להערות מכל המשרדים, לטיובים אפשריים ולהצעות מעשיות בכל נקודת זמן.

אני לא יודעת להגיד מה המכסה שבסוף תוסכם בממשלה ואני גם לא יודעת להגיד האם יהיה מסלול פרטי כן או לא - - -

אני רוצה אבל לדעת מה עמדתכם. בסוף, בין כל השחקנים במגרש, זה עומד כרגע בין משרד המשפטים למשרד הכלכלה. בואו נקרא לילד בשמו.

אני לא חושבת שזו נקודת - - -

אז אני אומר לכם ששם זה - - -

אבל בואו ניתן בפועל לגורמים שכן הגישו לנו את ההצעה ולראות אם זאת עמדתם כי הם יודעים שזה לא המצב. משרד המשפטים לא מעכב את זה, אנחנו ענינו תוך שעה בדיוק כשקיבלנו את ההצעה, התקשרנו והעלנו את כל הצעות הטיובים האפשריים - - -

אז אני מבקש ממך גברתי, בואי נחלק את הסוגיה כפי שדרשתי בתחילת הדיון – בין הכמות לבין הפרוצדורה לקביעת המנגנון. בואו נסכם משהו כדי שמשרד הכלכלה יגידו "אנחנו ערוכים להגיש הצעת מחליטים". פשוט.

אבל אולי ניתן למשרד הכלכלה פשוט להתייחס?

משרד הכלכלה פתח את דבריו והוא דיבר באופן מאוד נרחב על כל ההשתלשלות וההשתרשרות.

האם משרד הכלכלה טוען שמשרד המשפטים הוא זה שמעכב את זה?

לא, זה לא הדיון. חלילה, לינא. זה לא הדיון מי מעכב. היושב-ראש שואל אותנו, נציגי המדינה, ואין בעיניי הבדל איזה משרד אני מנהל, בסוף כולנו מאותה ממשלה מייצגים את אותה ממשלה. יש פה דיון על העקרונות שבהם הממשלה מחליטה להביא עובדים זרים מחו"ל למדינת ישראל. כרגע יש פער אחד – כמות העובדים. הסוגיה השנייה זה הפרוצדורה.

אתם אומרים – רק בהסכמים בילטרליים. כרגע אנחנו אומרים אנחנו מוכנים להתגמש בעניין הזה שתוך 60 יום, אם לא יהיה הסכם בילטרלי להבאת עובדים לתחום הזה, יהיה אפשר להביא גם ב-B2B. כן או לא?

אדוני המנכ"ל דיבר על סוגיה אחת מבין ארבע ראשיות ולכן - - -

אז בוא נצביע.

לא, לא. פה לא מצביעים. זה לא עובד ככה.

בואו נדבר על הצעת המחליטים - - - לפחות משהו.

גברת סאלם ברשותך, אני אנסה בבקשה למרכז את זה.

בסדר, אז אם אין התנגדות, תגידו.

בדיוק. בואו נסמן וי.

הייעוץ המשפטי לממשלה, ואני נציגת היועצת המשפטית לממשלה בדיון הזה, לא מביאים את הייעוץ המשפטי למשרד הממשלתי לדיון בכנסת.

אבל אני לא יזמתי את הדיון.

חבר'ה, אני יזמתי. גברת סאלם.

אני עד יום חמישי שלחתי מיילים למשרד הכלכלה ושאלתי "האם יש משהו שאנחנו יכולים עוד לסייע לכם?" הם עוד לא חזרו אלינו עם תשובות לשאלות שהצבנו.

הבנתי. אז את זה לא ידעתי עד הרגע הזה.

כבודו, אני ביום חמישי שאלתי האם יש משהו.

אז לינא, מה כל כך פשוט, שואל אותך היושב-ראש, לא אני, הוא אומר – אתם מסכימים להביא B2B אחרי 60 יום?

אני לא יודעת להגיד - - -

אני אנסה לסגנן את זה אחרת. נעזוב רגע את ההתקשרות ביניכם לבין משרד הכלכלה. אני אשאל אותך כמה שאלות לגבי העמדות, מזה יקיש ויגזור מנכ"ל המשרד כדי לדעת איך להתקדם איתך. זה בסדר מבחינתך? מקובל?

מקובל.

יופי. אני אבקש לדעת האם יש לכם דרישה מיוחדת לעניין גובה השכר כמינימום?

באיזה היבט? בהיבט של האם השכר צריך להיות שכר ששווה לשכר הממוצע למשק?

לא, לא ממוצע במשק. שכר מינימום.

משרד העבודה צריך לענות על זה ולא אנחנו.

הבנתי. משרד העבודה, בבקשה.

צוהריים טובים, מאיר דוד, ראש מנהל החלקה והסדרה של חוק העבודה. תרשה לי רק בבקשה קודם כל להחמיא בדבר אחד. יש בינינו הרבה מחלוקות, אבל המנכ"ל היחיד שכל הדרך אמר צריך אכיפה ופיקוח ותקנים ותקציבים ליחידות כדי שיהיה אפשר לממש, ועל זה כל הכבוד לאמנון.

אני מצטרף לדבריך.

אפשר יהיה לקדם החלטות בכל הענפים כאשר יהיו תקציבים ואמצעי פיקוח, כי קשה מאוד לבוא ולתמוך כשאין את זה, אז אמנון הראשון שהרים את הדגל ועל זה אני מודה לו.

לעניין השכר – אנחנו מדברים על הענף הספציפי הזה כרגע, ענף המסעדות, ובניגוד לאג'נדה של משרד העבודה, אנחנו גם אמרנו שנכון שיש כשל שוק, צריך להביא עובדים לענף המסעדות, אנחנו לא נתנגד להבאת עובדים לענף המסעדות ודיברנו על זה. בגלל שמדובר על שוטפי כלים, ודיברנו גם על אילו מקצועות, עובדים לא מקצועיים, לא נתעקש פה על שכר שיהיה שכר מסוים, וזה השכר הממוצע המקובל במשק - - -

שכר מינימום.

שכר מינימום, מה שמשלמים - - -

להזכירכם עולה ב-1 באפריל.

אנחנו לא מתעקשים. מדובר פה על עובדים בלתי מקצועיים. דבר נוסף, אני אתייחס לנושא המנגנונים. כמובן שאנחנו – כל משרדי הממשלה, לאורך כל הדרך – תומכים ברעיון שהמנגנון הבילטרלי יהיה המנגנון הראשי.

האם מקובל עליכם, נציגי המשרדים הממשלתיים, שבעת הזאת, בסיטואציה הבעייתית, טיפול נמרץ, בהנחה שלא יהיה ניתן למלא את המכסה באמצעות הסכם בילטרליים, ניתן יהיה להביא באמצעות B2B ביצירת מנגנון כזה או אחר?

אני אגיד את הדברים שחור על גבי לבן, אני לא אהיה ממלכתית הפעם. מדובר בענף חדש. לאור העמדה של גורמי מקצוע בלשכת התעסוקה היום, האם משרד הכלכלה יכול להסביר מדוע בעצם בענף חדש אנחנו נדרשים כבר מעכשיו ללכת למסלול של הבאה פרטית, מבלי למצות אפילו יום אחד של הבאה בהסכם - - -

ביקשו אבל 60 יום.

שניה. קביעת החלטת ממשלה שכבר עומדת בטוחה - - -

אני לא מדבר עליה.

אני מביא בהסכמים 60 ימים ולאחר מכן בפרטי, כאשר בענפים שהיה בהם פרטי בתקופת המלחמה ראינו אפקטיביות אפס, ראינו בקשות מקלט, ראינו אנשים שבורחים, ועדיין ברקע הדברים עתירת בית המשפט העליון 2406-06 שבאה ואומרת קו לעובד שלוש עתירות במשך 12 שנה. כשניסתה הממשלה לבוא ולהראות כלי כלשהו אחר שממגר את התופעות של סחר, עבדות מודרנית, ניצול ולא הצלחנו.

לא בגלל ה-G2G, זה בגלל היעדר אכיפה ראויה.

לא, זה לא היעדר אכיפה כי אין לנו סמכויות פיקוח ואכיפה מחוץ לכותלי המדינה.

אז תייצרו את החוק. על זה תשקיעו.

גם - - - הורידו לנו את הדירוג בגלל הבאה בהיעדר להסכמים. הממשלה, וכפי שהצענו בישיבת הממשלה, צריכה לבוא ולחשוב על מודלים שאם היא רוצה לקדם את הפרטי, שתוכל להצדיק את ההבאה בפרטי. כאשר בפועל אין אף גורם שנמצא בחוץ. גם להעביר את האישורים הנדרשים למעסיקים – איך מעסיק יכול לבדוק עבר פלילי? אנחנו נייבא לכאן סוחרי סמים, אנסים, רוצחים? את מי נביא?

גורמי ממשל אם רצו חיים קלים היו מוותרים על התפקיד שלהם והיו בסך הכול אומרים כן לכול.

ודאי בודקים.

אנחנו מנסים כל פעם, כל פעם, יושבים ועובדים שישי, מוצאי שבת, בכל שעות היום - - -

מי אמר שב-B2B אי אפשר לעשות בדיקת תעודת יושר? המעסיק יצטרך להוכיח למדינה להביא תעודת יושר. מה הבעיה? הוא אינטרסנט.

כדי לנסות למצוא פתרונות. ענף חדש - - -

שניה, ברשותך. אני שואל אותך ואותך – ניתן לגייס B2B נאמר. מה אמצעי הגיוס? איך מאתרים את העובד בארץ המוצא?

קודם כל יש תאגידים מתמחים גם במדינת ישראל וגם במדינות המוצא, נקרא להן ככה. אגב גם במקרים של הסכמים בילטרליים, חלק מהממשלות ממנות תאגידים, במדינות המוצא, שמולם העולם עובד כדי להביא.

הצעד המבורך ביותר.

אז המעסיקים יתקשרו ישירות עם הגופים המקבילים להם במדינות המוצא ויביאו אותם. אם למשל בהודו יש חברה או יש תאגיד, שהממשלה ההודית מינתה, אז יעבוד המעסיק או תאגיד מטעמו מול התאגיד ההודי, על פי כל דין. לינא, אין בינינו ויכוח. צריך קצת לסדר - - -

מי יעשה את ההסכם עם ממשלת הודו?

לא צריך. אני לא נגד הסכמים בילטרליים. רק אני אומר זה לא או זה או זה, אפשר גם וגם וגם. בוודאי בתקופה מאתגרת כזו אפשר לייצר את זה בכל הערוצים ובלבד שהכול נעשה על פי כל דין. התפיסה שלכם שאם זה לא G2G אז יבואו לכאן רוצחים, גנבים ואנסים, כפי שאת אמרת – זו לא האמת.

כשבאת ואמרת שאנחנו נעביר את האישורים לאחריות המעסיק ולא לפעול בהתאם לנוהל רשות האוכלוסין - - -

למה לא? כן לפי נוהל רשות האוכלוסין.

גברת סאלם, אני אנסה לתווך את מה שאמר מנכ"ל המשרד. הוא אמר שהמעסיק יהיה אחראי לגיוס, השמה וקליטה ועבודה בכפוף לנהלים הידועים ברשות האוכלוסין ועל פי כל דין. זה מה שהבנתי ממנו.

נכון מאוד.

מר משה נקש, בסוף זה יושב לפתחך. כדי שאנחנו נדע אם המנגנון של הסכמים בילטרליים תופס, אנחנו צריכים ליצור אותו כאפשרות. עדיין הוא לא אפשרות. תוך כמה זמן אתם מתכוונים להרחיב את ההסכמים הבילטרליים, לפחות עם הודו וסרי לנקה, לטובת הבאת עובדים זרים באמצעות G2G?

אז כמו שאמרתי אדוני היושב-ראש, להתחייב עכשיו על כמה זמן זה ייקח אני לא יודע.

נעשתה פנייה לממשלה בסרי לנקה?

לא.

כפי שפירטתי בפניך בשתי הפגישות האחרונות שלנו, באופן לא מושכל במיוחד, ללא בדיקת צורכי השוק ובקשת המעסיקים בקצה, מדינת ישראל חתמה על הסכם מביך עם ממשלת סרי לנקה. את ממשלת סרי לנקה מעניין לעודד את הכלכלה ולייצר עובדים לצורך העניין למדינת ישראל בכפוף להסכם. פחות יעניין אותם אם הם יחליפו טיטולים או סקוטש ברייט.

אם ישנה כמות מלאי שמחכה כ-11,000 ומשהו עובדים, שלא רק מעוניינים ומבקשים, הם כבר מתאימים לעלות לארץ, לעבוד בסיעוד ביתי, מה יותר פשוט מכך, כשפונים לממשלת סרי לנקה, אומרים 'תפנו לאלה שבאמצעותם גייסתם, תגידו שנפתחה אפשרות זמינה וזריזה יותר להביא את אותם עובדים לאותה מדינה רק לעיסוק בשטיפת כלים במסעדות', מה פשוט יותר מלעשות את זה?

כמו שניסיתי להגיד, אלה לא עובדי סיעוד, אלא עובדי חקלאות.

טעות. סליחה.

אמרתי בפתח הדיון, הסדר הנכון הוא שיש החלטת ממשלה שאומרת לנו "תעשו הסכם בילטרלי, תביאו עובדים למסעדות, אנחנו יודעים לעשות את זה". אני מבין את הצרכים פה, דיברתי עם הרבה מאוד מהמעסיקים - - -

כן אבל הסדר הוא לא מן העניין כרגע כי אנחנו במצב חירום.

אני אסיים, אדוני היושב-ראש. אני מבין. לכן אני מנסה להשלים את המשפט. לאור זה שאנחנו מבינים את הצורך, לא חיכינו להחלטת הממשלה וכבר התחלנו לדבר בצורה לא רשמית כרגע כי בצורה רשמית זה קורה לפי הסדר וצריך לחכות שיהיה הסכם - - -

לא, צריך לחכות שתהיה החלטת ממשלה ואז - - -

אנחנו נעשה הסכם, כן. אבל שוב, הבנו את הצורך. אני חושב שדיברתי פה עם כל האנשים סביב השולחן על האירוע הזה, אגב גם עם החברים שלי ממשרדי הממשלה השונים, והתחלנו לבדוק את העניין הזה גם עם סרי לנקה. אנחנו מבחינתנו נעשה כל מאמץ ואני מאמין שאנחנו גם נצליח והצלחנו בעבר והוכחנו את זה בעבר בענפים אחרים לעשות הסכמים בתקופה מהירה. זו דרך המלך.

אני חושב שגם לאמנון, מנכ"ל משרד הכלכלה, יש את האינטרס הברור שזה יהיה הסכם בילטרלי ויותר מזה גם למעסיקים יש אינטרס שהעובדים יהיו בהסכמים בילטרליים. תאמין לי, הם יכולים להתייעץ עם מעסיקים אחרים בענפים אחרים ולראות איזה כאב ראש זה בפרטי לעומת הבילטרלי, כמה כאב ראש זה חוסך להם.

מכירים.

מי כמוך מכיר.

מבחינתנו זה אותו דבר.

זה לא אותו דבר. תאמין לי, זה יותר פשוט.

מר נקש, תודה בעת הזו. אני רוצה לומר לכם משהו, אנחנו רוצים עובדים ואני אומר אם אנחנו נדבק ב'ייקוב הדין את ההר', ונגיד רק אם נרשום שבחלוף הימים יהיה אפשר B2B ורק על כמות כזאת ורק מדינות כאלה ורק ורק ורק, נהיה עסוקים בהתנצחויות ולא בעובדים. הם רוצים עובדים. כל המלחמות שלנו פחות מעניינות אותם, בכלל לא מעניינות אותם. הם רוצים עובדים.

לפיכך אני מציע לגבש הצעת מחליטים שבשלב הזה תיגע בהבאה באמצעות הסכמים בילטרליים. כי אומר לך ראש מינהל עובדים זרים שהוא יהיה פנוי במלוא העוז להשלים את התהליך רק כשיש הצעת מחליטים מהממשלה. בואו נתחיל מכמות כלשהי.

גברת סאלם, אני מבקש שכרגע נסכם על אי-התנגדות על כמות מוסכמת שתהיה מדורגת בכמה פעימות, אבל שנסכים עליהן. כי מרגע שסיכמנו עם מר דוד, שאין שום התנגדות לעניין גובה השכר כשמדובר בעובדים בשטיפה, כל מה שנותר לנו זה עניין גובה היקף המכסה להבאה. בסדר?

אנחנו לא רלוונטיים לשאלת המכסה.

הבנתי. מי כאן רלוונטי? משרד העבודה?

השר, משרד העבודה ורשות האוכלוסין.

אדוני היושב-ראש, א' לא נוח לי כל כך לדבר על מכסה כאן אבל כבר דיברת - - -

למה, סיכמנו משהו.

בסדר, סיכמנו - - -

אין מה לעשות חבר'ה. בואו נתקדם. אני לא רוצה לשבת איתכם פה בעוד שבועיים או חודשיים ועדיין לגעת באותה נקודה שעלתה לנו.

אנחנו רוצים להניע את הגלגלים, ואמרנו, והיה רציונל נכון ש-2,000 פלסטינאים שלא נכנסים ועוד ה-1,000 בערך פלוס מדרישות שהיו לפני המלחמה שלא ממומשות. אנחנו כן נסכים על 3,000 לצאת לדרך, פתיחת מכסה חדשה עם כל המורכבות שלה.

מר נקש, יש התנגדות כלשהי? לא אמורה להיות, אבל יש?

לא.

יופי, אני שמח. גברת סאלם אמרה שהיא לא בצד העניין.

יש לך את האוצר. חסר לך האוצר כאן.

אפשר להגיד רק מילה? רק להוסיף את ה"ללא חלף פלסטינים" שאם הם חוזרים זה לא קשור ל-3,000. כי האוצר מסכים רק אם זה חלף.

השאלה של חלף פלסטינים או לא זו שאלה של מדיניות של קבינט וממשלה ולא שאלה של המסעדנים. שתיים, עדיין גם אם - - - זה לא אומר שזו באמת המכסה.

הוועדה יוצאת להפסקה של כמה דקות.

(הישיבה נפסקה בשעה 13:33 ונתחדשה בשעה 13:40.)

הוועדה סיימה את ההפסקה ומבקשת להודות לכל המשתתפים שהתאזרו בסבלנות. אנחנו רוצים לחתור לסיום. אני אסכם את זה כך – שאיפת מדינת ישראל על ממשלותיה, משרדיה ומחוקקיה היא לוודא מתן מענה חיוני ונצרך לכלכלת המשק כדי לעודד כלכלה, לעודד תחרות ולתרום לחוסן הלאומי, בוודאי בעת משבר.

שאיפת המדינה, שאיפתה הבסיסית היא העסקת כמה שיותר ידיים ישראליות עובדות, אין זה סוד. יחד עם זאת, ברצותנו לשאוף להיות מדינה מערבית מתקדמת עם כלכלה פורחת. אנחנו צריכים להיות מעודדים מהמציאות שבה המדינה נאלצת להעסיק ידיים זרות, תוך כדי שאחוז האבטלה הולך ויורד כדבר שבשגרה בעקומה מתמשכת מזה שנים רבות.

משכך, הצורך שלכם כמעסיקים, כרגע אני מדבר על ענף המסעדנות, כדי שתוכלו לתפעל את העסקים שלכם, לקבל מאיתנו מענה כשאנחנו מדברים על שוטפי כלים זה מענה הכרחי, שזולתו ידיים ישראליות מקצועיות אחרות, לא עובדות. התפקיד שלנו, שלי כמחוקק, כיושב-ראש ועדה, של המשרדים שמייצגים את השרים השונים, הוא לתת לכם מענה על פי הצרכים שלכם, לא אג'נדות אישיות ולא כיפופי ידיים.

אנחנו רוצים לתת לכם מענה שבקולכם החלוש במשך שנים רבות לא נשמע. אני את ענף המסעדות בצורך הנואש שלו לא הכרתי. אני מודה ומתוודה, לא הכרתי ולא צללתי אליו, גם לא בהיותי כיושב-ראש הוועדה עד פרוץ המלחמה, ומאז שהכרתי את מר אילן זגדון שהגיע אליי בכאב, תסכול, סקר בפניי את המצב, הוכיח לי שטענות התחום הן נכונות, צודקות ואותנטיות, לא עזב אותי ימים ולילות, גם כשהוא לא היה בארץ. זו האמת.

זו הנעת התהליכים שלך, מר זגדון, ואין זולתה שיכלה לגרום לכל המשרדים הממשלתיים ולכל העוסקים בדבר להתאחד ולהבין שאין מנוס וחייבים להגיע להכרעה. בזכות הדבקות שלך ושל חבריך שצירפת מעת לעת, ניאות משרד האוצר חרף התנגדותו לאורך כל השנים והסכים לצאת לפיילוט שבאמצעותו תיבחן אפשרות של העסקת ידיים ישראליות.

תוך כדי זה הצלחת לרתום את כלל המשרדים, ודלתותיהם הפתוחות של שר הכלכלה, אנשי משרדו והמנכ"ל שלו, משרד האוצר, משרד העבודה, משרד המשפטים, משרד הפנים, יצרו את המציאות הזאת, שכאן באכסניה הזו, אנחנו בדרך לבשר בשורה שבמשך עשרות שנים היה הס מלהזכיר אותה כאפשרות בכלל.

לימדו אותי שמי שלא מסתכל ושואף להגיע לשמיים, לא יגיע לכוכבים, וזה מה שאנחנו עומדים לעשות עכשיו, ועל כן שמורה לך הערכתי ותודתי, שלמרות היותך בעל עסק, יכולת לדאוג לעצמך בארבע אמות דלתך – לא עשית כן. חיטטת רגליים והצלחת לרתום מנהלים בכירים ויועצים משפטיים, והעובדה שמנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה בעומק האירוע ופעיל אישית וחרד למצב בין שאר הענפים שהוא מטפל בהם, ייאמר לזכותו מכאן, שמורה להצפה שלך.

תודה רבה.

ישר כוח עצום. מי ייתן והמשק הישראלי ימשיך לפגוש עוד אנשים שביד אחת הם בעלי עסקים וביד שנייה הם שליחי ציבור, שדואגים באמת לפרט.

המילים שלך הן השכר הכי גדול שאני יכול לקבל.

הן שלך, אני לא עושה לך טובה.

עלינו לזכור כיושבי-ראש ועדות, מנכ"לים, יועצים משפטיים ושרים, שבסוף אנחנו הספקים של השוק. אנחנו מאתרים את הצרכים ונותנים מענה, בהתאם למגבלות. לפיכך לגישתי לאור העובדה שמדובר בצעד תקדימי ולאחר ששוחחתי עם אגף התקציבים שוב וקיבלתי את עמדתם שמסבירה, שפריצת מסגרת של הבאת עובדים שהיא לא חלף פלסטינים תייצר- - -

אה, היא לא חלף? מעולה.

לא, זה לא מה שאני אומר. אני אומר לגישת כלל המשרדים ובוודאי משרד האוצר, הבאת עובדים שהיא לא כניסה לנעליהם של הפלסטינים תיצור משבר בין כלל המכסות שניתנו בימים האחרונים ושעובדים עליהן גם כעת. לפיכך ניאותי להשתכנע שהבאת עובדים חלף פלסטינים לעת הזו בכמות הידועה כפיילוט ראשוני, שהצדקת העסקת העובדים ונחיצותם תפתח את הדיון להבאת עובדים במכסות נוספות ובדרכים נוספות. זו ברירת המחדל ובעת הזו ובתנאים שבהם אנחנו נמצאים ובמצב שאתם נמצאים בו כרגע, זה ההישג הטוב ביותר בנסיבות העניין.

היינו רוצים לראות כמות גדולה יותר בצורה מהירה יותר עם רגולציה מופחתת. אם אנחנו נמשיך לדבוק בזה, נמשיך לאבד עוד חודשים רבים. לפיכך אני מפרט ומפרש את מה שאני אומר כרגע. האוצר כשכבר הסכים לפתוח את המכסה באופן תקדימי כמו שאר המכסות לשאר הענפים, הסכים שעובדים יבואו על בסיס כמות המחליפה של הפלסטינים המדווחים.

לצורך העניין בענף המסעדנות לשטיפה היו 2,000 עובדים פלסטינים מדווחים. זוהי הכמות שייכנסו כעובדים זרים. זכרו שהצעד התקדימי והקשה ביותר זה העובד הראשון, זו המכסה הראשונה. זו ההכרה העקרונית שמדינת ישראל, על כלל משרדיה ומנהליה ונבחריה, מכירה בצורך ובהצדקה של קליטת עובדים זרים לענף. זוהי הבשורה שלכם, זוהי הבשורה של כולנו.

אני סמוך ובטוח שאתם זקוקים להרבה יותר עובדים ואני סמוך ובטוח שאם אנחנו ניישם את אותה כמות באופן מהיר ויעיל ומזורז והקליטה שלהם תישאב לצורך, זה רק יבהיר עד כמה שיש הצדקה להגדיל את המכסה באופן ניכר, משמעותי יותר.

לפיכך אני מבקש ממכובדי מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה, מנציגי משרד העבודה, משרד המשפטים ורשות האוכלוסין – אם נציגי האוצר שכרגע לא נמצאים כאן אבל מסוכמים איתם הנושאים, שנחתור באופן מיידי כך שבישיבת הממשלה הקרובה תוכל להיות מונחת הצעת המחליטים בפורמט המדובר של הבאת 2,000 עובדים זרים לניקיון, במסעדות, בלבד חלף פלסטינים, במנגנון ה-G2G, חרף העובדה שמכובדי המנכ"ל עדיין לא שלם עם זה אולי מספיק ויבקש את הזמן שלו לטובת העניין, ואני מבקש ממך כאן, אמנון ידידי, שלפחות בעת הזו ובסוגיה הזו נדע להיות לא רק תמיד צודקים, אלא להיות גם חכמים ולהוכיח את הצדק שלנו דרך המימוש של הפורמט הזה, מצומצם ככל שיהיה, אבל לפחות יש בו קיימות ופתח להצדקה להמשך ההרחבה.

אלה דברי הסיכום והתובנה שלי ואני לא יכול שלא לאפשר למנכ"ל המשרד לבטא את דבריו אם הוא ירצה.

אני שומע את הצעתו של היושב-ראש הנכבד, אנחנו נעיין בה כמו שאומרים. נער הייתי וגם זקנתי, דיברתי קודם גם עם חבריי וחברתי, אין פה בשורה אדוני, ולא בגלל שאני רוצה לדחות את ההצעה של אדוני, אלא מפני שהחברים התאכזבו. אני לא רוצה לתת לכם קש ותצאו למסע עוד פעם ותטבעו שוב, ואני אומר את זה לא באושר.

אני הקראתי הרגע לחברתי בחוץ ווטסאפ שקיבלתי, מאחד מיושבי-ראש הסקטורים במשק, שבגלל אותה התעקשות של חברינו באוצר ובמשרדים אחרים, נאלץ להסכים להצעת מחליטים כזו והוא אמר "אנחנו נסתדר" ובפועל חמישה חודשים אחרי הוא אומר "אני עם שוקת שבורה".

אני סומך על מה שאתה אומר - - -

אז אני אומר אנחנו נקום מפה, נגיד להם "הינה, קחו 2,000, יהיה בסדר" אתם תצאו מפה וזו דלת מסתובבת. אני לא נהנה לריב עם אף אחד מחבריי לממשלה אבל הגיע הזמן לשנות את הקונספציה שכשלה. אנחנו לא יכולים לבוא אליהם בטענות, הם הלקוחות שלנו. אנחנו פעם אחר פעם שולחים אותם כי למישהו במשרד האוצר הקונספט לא מתאים.

אז במקום להפעיל את הלחץ עלינו צריך להגיד להם "חבר'ה, תתעוררו". עכשיו הוא אמר לי שהוא היה אצל שר האוצר ושר האוצר מסכים ואני שמעתי את השר ארבל, שגם אומר שצריך לשנות את זה, כולם מבינים שצריך לשנות ואנחנו פעם אחר פעם כושלים, לכן זה קשה, קשה לי להסתכל להם בעיניים.

אני לא יכול להתעלם ממה שאתה אומר. אני מבקש, אתה שאלת אם אפשר להצביע, אני אתן לכם להצביע.

אבל מילה לפני.

שנייה. אתם פה חמישה מייצגי מסעדות. אני שואל אתכם אפשרות א' ואפשרות ב'. מי שגורס שאפשרות א' מוצלחת יותר בעיניו, שיצביע ומי שחושב שאפשרות ב' נכונה יותר- שלא יצביע.

אפשרות א' אומרת דבר פשוט – היום 3,000 עובדים. אפשרות ב' אומרת – מלפני שלושה חודשים 2,000 עובדים. מי דבק באפשרות א' ובאפשרות ב'? פשוט.

מה זאת אומרת? לא הבנתי.

אני אסביר. ההישג שהבאנו היום, היה מונח לפתחנו, הינה, אני מגלה לכם את זה פה עכשיו, לא דיברתי על זה עד היום, אבל יוכל לאשר או להכחיש זאת לפחות אחד – כאן מר אילן זגדון.

האם לפני שלושה חודשים אני אמרתי לך "תוך חמישה ימים 2,000 היום תיקח, בהתאם לזה אנחנו נראה את הצורך ואת ההצדקה ונגדיל" או "תמשיך לרוץ על הקווים. אנחנו ניפגש עוד כמה חודשים עם פוטנציאל לפרסום הצעת מחליטים".

אני שואל אתכם – אתם רוצים פוטנציאל או שאתם רוצים מימוש? זו השאלה.

אפשר מילה לפני ההצבעה?

בבקשה.

קודם כל אני זוכר שבאתי והוצאתי אותך מהישיבה ואמרתי לך שאני רוצה את ה-20,000 ואז צחקת ואמרת לי "אילן, אתה רוצה עכשיו 2,000?" כאילו אתה תחזור אליי, והנה זה קורה, חזרתי אליך. אני לא אומר - - -

זה לא כי אני חושב ש-2,000 מספיק, אדוני המנכ"ל. אני לא חושב ש-2,000 זה מספיק. אני רק יודע שאם אנחנו לא נכניס רגל ולא נראה לכלל המשרדים ובוודאי למשרד האוצר ומשרד העבודה, שבאמת יש צורך והצדקה ויובש - - -

למה צריך להראות להם? מה, הם מרמים? למה צריך כל הזמן לשלוח אותם להוכחות? איך התהפך הגלגל. אגב, יש נתוני למ"ס שמוסכמים עליהם על 7,000 איש שחסרים, עובדים שחסרים היום במסעדנות, בקייטרינג ובאירועים. הרוב הגדול זה במסעדנות. - - -

בהמשך לדברים של אמנון, ההצבעה שלנו היא אקדמית לגמרי. אני יכול להגיד לך 2,000, 1,000, זה - - - יפה.

יש את הדרגים הפוליטיים ויש את הדרגים המקצועיים, שאתה מדבר איתם ואנחנו מדברים איתם. אנחנו היינו שם, השף חיים כהן ואני לפני שבועיים באגף תקציבים. אני לא יכול לדבר בשמם, אבל אני חושב שיש נכונות למספרים יותר גדולים ממה שאדוני הציג פה עכשיו.

מעולה, מעולה. אני הכי אשמח. נעשה סדר. בסופו של יום, תפקידי כמחוקק וכיושב ראש ועדה הוא לבקר אחר עבודת הממשלה. בסוף יושב פה נציג של השר הממונה. אני אומר את זה כאן, לך ולכם בפניו, יש לנו את היכולת ביום ראשון הקרוב, לסיים הצעת מחליטים בהבאת 2,000 עובדים לניקיון למסעדות כמופע ראשון ויש פוטנציאל להגדיל את הכמות ברמת פוטנציאל.

יש לך עוד אופציה, אדוני.

בבקשה. אם יש לי עוד שיניים, אני אשמח ללמוד ממך.

תביא הצעת חוק פרטית בשיטה שאתה מאמין בה.

מעולה. רעיון מדהים.

תביא אותה. אני חושב שתקבל הרבה חברי כנסת שיתמכו.

רעיון מדהים. לפי הערכתך כמי שבקיא בהליכים פרלמנטריים, תוך כמה זמן אני אסיים את הצעת החוק הפרטית הזאת?

אני אוכל להביא לך את הדוגמה של חברך, יושב-ראש ועדת הכלכלה, שהעביר תוך שבועיים, הוא מעביר עכשיו הצעת חוק שהאוצר התנגד לה למניעת ניצול לרעה בעושק מחירים בתקופת מלחמה.

מה עם 45 ימי הנחה - - -

אחרי חמישה חודשים הצעת חוק שמשרד הכלכלה הגיש אותו דבר עוכבה בוועדת שרים לחקיקה, הוא העלה אותה תוך שבועיים, העביר ועדת שרים לחקיקה - - -

מה עם הנחה? יש 45 יום רק הנחה.

יש לו כבר הסכמות לפטור. כשחבר כנסת ויושב-ראש ועדה עושה את זה בהסכמה וחתימות של כל חברי הוועדה, תאמין לי, זה ירוץ וזה יניע לטובת הסקטור הזה הרבה יותר. במקביל, יש עכשיו דיון בממשלה על תשתיות ששם אלה אותם עקרונות.

עבר.

אני עוד לא מעודכן.

אז הנה אני מעדכן אותך שהדרישה הייתה 10,000 והאוצר הסכים ל-5,000 והגיעו בפני שוקת שבורה וכדי שלא ייפלו כל ה-10,000 הוסכם בין הצדדים על 5,000. זה בדיוק אותו דין עם אותו מנגנון, עם אותם גורמי מקצוע, עם אותם בעלי החלטות – על אותו רעיון – 5,000, 10,000. הגיעו למסקנה שאפשר להמשיך להתקוטט על ה-10,000. אין הגבלה כמה זמן ניתן להתקוטט, לא היה עובד לך.

אמרנו - - -

הסכימו ל-5,000. זה לפני 40 דקות, לא מזמן. היום לפני 40 דקות. הם הבינו את מה שאני הבנתי וניסיתי לשכנע אתכם לפני שלושה וחצי חודשים. פשוט. היום ה-2,000 עובדים האלה כבר היו ממומשים, כבר היו עובדים וכבר היו מצדיקים את הבאת הפעימה הנוספת שלכם.

קודם כל אני מאוד סומך עליך. אני לא פרגנתי אבל אני באמת מודה לאמנון, נקש ולמאיר דוד על הסיוע, אבל באמת עברתי פה פינג-פונג מאוד קשה. אני בסוג של פוסט טראומה. אני סומך עליך ולפני שאני מדבר פה עם חבריי המסעדנים, כמובן אני לא אביע את דעתי לפני שאני אדבר עם כולם כאן, אבל כשאתה אומר 2,000 אתה אומר גם את המילה פוטנציאל.

המילה הזאת שאתה אומר, פוטנציאל, כמחוקק, יש לה עוצמה. האם אפשר לקחת את המילה הזו ולעגן אותה בכתב בתוך אותם 2,000?

אני אסביר. החלטת ממשלה לא עוסקת ב"אם" ו"כש-".

80% נגמר. האם - - -

לא, לא. 80% נגמר ואז עוד זה אומר שהמסגרת היא גדולה יותר. אומרים באוצר דבר פשוט, לכלל המשרדים, בלי אף החרגה, כולל בנייה, חקלאות, תיירות וכן הלאה, לכלל המשרדים כשכבר הסכימו לפתוח מכסה, כי לא כולם הסכימו, הסכימו חלף הכמות שהייתה, פרי-פסו, כמה היה פה – ככה תקבל פה.

הגיעו עובדים? נכנסו? הם פה?

קודם כל זה בתהליכים. אתם יכולים ליהנות מהעובדה שבעקומת הלמידה טעויות שהיו בענפים אחרים יתוקנו כלפיכם, לכן אני מאוד חרד לעניין המנגנון ומבקש לקדם אותו. אני אומר לכם שאם היינו מסיימים את הנושא הזה בתחילת הדיון או בחלק הראשון שלו, היינו פנויים כבר לבניית מנגנון כדי שגם זה אולי כבר יתגבש לתוך הצעת מחליטים.

אבל שם אנחנו נמצאים. הקרדיט הוא לא שלי. בסופו של דבר יש משרד ממשלתי שאמון. אתם חוסים תחתיו. היה ויש לו דרך להבריק הברקה לביצוע ומימוש מיידי, כמו שאני מציע, והיא גדולה וטובה יותר - לא יהיה לי אלא לברך. אני רק משקף בפניכם את מה שאמרתי לך לפני שלושה משהו חודשים. פשוט.

טוב, מה אתם אומרים?

אני חושב שאנחנו לא צריכים להגיד. ברשותכם, אני רוצה להציע, אדוני היושב-ראש - - -

אנחנו שלוחיכם, שתבינו.

מכיוון שכולם פה בעדנו, אנחנו מבינים את זה. היושב-ראש בעדנו, המנכ"ל בעדנו. אני חושב שיש לנו סוף שבוע של הזדמנות לדבר גם עם אגף תקציבים באוצר, שהם כרגע החסם העיקרי, יש לנו הזדמנות לדבר איתם, כי אני מבין מהשיחות איתם שלפחות, המחסור העיקרי שזה ה-2,000 פלוס 1,000 הבקשות שאנחנו מגישים לפלסטינים – לא תהיה להם בעיה.

זאת אומרת, אם אנחנו יכולים לנצל את סוף השבוע הקרוב, ואני מתחבר מאוד למה שאתה אומר - - -

אנחנו ביום ראשון. בשביל להגיע לישיבה הבאה, אתה צריך מחר. היום נסגר. אתם רוצים לעבור עוד שבוע? תעברו. זה שלכם.

בוא ניסע לאוצר עכשיו. בוא ניסע לסמוטריץ' עכשיו.

אני אמרתי פה ליושב-ראש, אנחנו נמצאים בשיח, אני אשמע גם מה היה היום הדיון בממשלה, אני אשמע מה אמר, אני אתעדכן עם השר. יש לנו את השבוע כדי - - -

לא, אין לנו שבוע. זה בדיוק העניין.

עד לממשלה הבאה.

כדי שזה ייכנס לממשלה הבאה, כבר צריך להתחיל לגבש הצעת מחליטים.

הסכמנו גם לפני הדיון שהאתגר הרציני זה המתווה ולא הכמות. כי על הכמות תמיד אפשר להתפשר. הדיון הוא על הדיון של המתווה, כי המתווה יכריע אם הם יממשו את הכמות. אתה יכול לכתוב 10,000 ולא יבוא אחד בגלל המתווה. אתה יכול לקבוע 2,000 ויבואו 2,000 כי המתווה הוא קל. זה האתגר שלנו.

בואו נצביע מבחינתי.

בשביל מה לייצר ביניכם חיכוכים? ההצבעה לא רלוונטית.

כמו שהיטבתם להסביר, מדובר בהצבעה אקדמית. שנינו נציגים שלכם, שנינו רוצים שיהיה לכם הכי טוב. יש הבדלי גישות. אני אומר לך מה יש לי כאן והיום ואני אומר, עם כל הצניעות, שהיה לי את זה לפני שלושה וחצי חודשים. מזמן יכולתם להעסיק את אותם 2,000. אגב לא סתם אמרתי לאילן, כל מה שאתה מדבר מעבר ל-2,000 חזק מאוד בדיבורים, יישאר בדיבורים. בסוף לצלחת צריך עובד, ולא דיבור.

השאלה בסוף האם אנחנו אחר כך נוכל לפתוח - - -

אין מציאות שלא. יש מושג שנקרא "יצירת תקדים" א' בתודעה וב' במעשה כי עד היום לא יכול להיות שיש הצדקה. כשתביאי 2,000 והם מומשו באותו רגע, מה זה מסביר להם? שהגיעו 2,000 באיחור ובמעט. אם אתה תביא 2,000 ותהיה דרישה ל-200, יגידו "חבר'ה, אנחנו צדקנו. תחכו". טוב, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:05.