פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



36
ועדת העבודה והרווחה
20/02/2024


מושב שני




פרוטוקול מס' 169
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שלישי, י"א באדר א' התשפ"ד (20 בפברואר 2024), שעה 10:14

הצעה לדיון מהיר בנושא: "מוגנות תעסוקתית לחיילי המילואים ונשותיהם במהלך מלחמת חרבות ברזל" של חה"כ שרון ניר, חה"כ אלון שוסטר, חה"כ יצחק קרויזר, חה"כ שלי טל מירון, חה"כ בועז ביסמוט

חברי הוועדה: מיכל מרים וולדיגר – מ"מ היו"ר
דבי ביטון
אלון שוסטר

שרון ניר
יצחק קרויזר

תא"ל במיל' ארי סינגר - קמל"ר במיל', משרד הביטחון

שרון כהן - מנהלת תחום בכיר פניות, מנהל הסדרה ואכיפה, משרד העבודה

סיון אזולאי - עו"ד, נציבה אזורית, משרד הכלכלה והתעשייה

עילם שניר - עו"ד, משרד משפטים

יערה שאקלר - מנהלת מרכז הזדמנות ירושלים, משרד הרווחה והביטחון החברתי

גלי שטיינברג - ראש תחום מרחבים בלשכה המשפטית של האיגוד, ההסתדרות החדשה

הודיה מויאל - קשרי ממשל, שדולת הנשים בישראל

שפרה שחר - מנכ"לית עמותת בית חם לכל חייל

מאירה בסוק - עו"ד, יועצת משפטית נעמ"ת

איתי נבו לנדסברג - חבר העמותה למען משרתי המילואים

ליאור גור - פורום העצמאים מבית ההסתדרות

מאיר אסרף - עו"ד, יועמ"ש ארגון עובדי צה"ל

שני כהן - מילואימניקית שפוטרה

נחמן שפירא - מילואימניק שפוטר

רועי מחפוד - מנהל שותף, פורום הלוחמים המשוחררים

רותם אבידר צאליק - עו"ד, ממובילות פורום נשות המילואימניקים

שבות רענן - עו"ד, ראש תחום מדיניות, פורום נשות המילואימניקים

נעה בן שבת

ענת כהן שמואל

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

"מוגנות תעסוקתית לחיילי המילואים ונשותיהם במהלך מלחמת חרבות ברזל", של ח"כ שרון ניר, אלון שוסטר, יצחק קרויזר, שלי טל מירון, בועז ביסמוט (מס' 177).

בוקר טוב, סליחה על העיכוב. היום יום שלישי, י"א באדר א', תשפ"ד, (20.2.2024), אני אפתח בהשתתפות כולנו בצערה של משפחת מורל, על מותו של סמ"ר מעוז מורל, לוחם בסיירת צנחנים, בן 22, שמת מפצעיו לאחר שנפגע באורח אנוש לפני כשבוע בקרב ברצועת עזה. אני מתפללת, כולנו מתפללים לרפואת כל הפצועים ולהחזרת החטופים, לניצחוננו והחזרת כל החיילים בריאים ושלמים הביתה.

רק תצרפי בהשתתפות את סמל ראשון סימון שלומוב שנפל בדרום הרצועה.

מה, הודיעו עכשיו? בהחלט. את רוצה לחזור על השם? לא שמעתי אותו.

סמל ראשון סימון שלומוב, הוא נפל בקרב בדרום רצועת עזה.

יהי זכרו ברוך. מונחת בפנינו בקשה לדיון מהיר שהגישו חברי הכנסת שרון ניר, אלון שוסטר, יצחק קרויזר, שלי טל מירון ובועז ביסמוט, בדבר מוגנות תעסוקתית לחיילי מילואים ונשותיהם. אגב, יכול להיות גם חיילות מילואים ובעליהן. כל הווריאציות, במהלך מלחמת חרבות ברזל.

לפני שניכנס ואני אתן לחברת הכנסת שרון ניר להעלות את העניין, אני כן אגיד שהממשלה שמה באמת מול עיניה את חיילי המילואים. זה נאמר פעם אחר פעם. זה לא רק נאמר, זה גם נעשה. התקציב, תיקוני התקציב גם 2023 וגם 2024 הבסיס, העוגן היה חיילי צה"ל. היה באמת המלחמה, גם בעורף וגם בחזית. וסביב זה הושלמו כל יתר הדברים. אז בהחלט חיילי המילואים, בני המשפחות שלהם, חשובים לנו. אתם הכוח, אתם הדבר החשוב ביותר למדינת ישראל. ואם דברים נופלים בין הכיסאות או לא שמנו לב, בשביל זה אנחנו מקיימים את הדיון הזה, אבל דיונים נוספים רבים.

אני כן אוסיף, אני מניחה שכולכם יודעים, אבל בכל זאת אני אציין, שב-4 בפברואר נחתם משרד האוצר עם משרד העבודה, עם ההסתדרות ונשיאות המגזר העסקי הודיעו שהם חתמו על הסכם קיבוצי לפיו תורחב תקופת ההגנה מפני פיטורים לחיילים בשירות מילואים פעיל מ-30 יום ל-60 יום, במטרה לספק להם הגנה מיידית מפיטורים. במסגרת ההסכם עוגנו התנאים הסוציאליים למשרתי המילואים ובנות זוגם, באמת בצעד תקדימי של שיפוי מהמדינה למעסיקים בגובה של 20% משכרו של העובד המילואימניק. ועוד שמונה ימי היעדרות בתשלום לבני הזוג של משרתי המילואים שיש להם ילדים עד גיל 14. עוד הוסכם שם כמדומני שאם חיילי מילואים לא הספיקו לנצל את כל ימי החופשה בשנת 2023 יוכלו להעביר את זה לשנת 2024. ועוד דברים. וכמובן גם הייתה החלטה, אני מניחה שהיא עוד לא מומשה, שההסכם הזה יחול בצו הרחבה על כל המשק ולא רק על הארגונים שחתמו על ההסכם. זה טרם נעשה, נכון נעה?

אני מבינה שעומדים לפרסם הודעה על כוונה, זה עוד לא החלטה.

אני מההסתדרות. אני יכולה להגיב. גלי שטיינברג, ראש תחום בכיר מרחבים, לשכה משפטית של האגף לאיגוד מקצועי. אני הייתי חלק מההסכם הזה ואנחנו חתמנו אותו מול הנשיאות הארגונים העסקיים ולא מול המדינה, דרך אגב. ואנחנו מחכים שהמדינה תוציא צו הרחבה, כי כרגע זה לא חל על אף אחד. ואנחנו מחכים.

לא, זה חל. הוא נכנס לתוקף באותו יום.

זה לא נכנס לתוקף עד שלא יהיה צו הרחבה.

אה, לא? אז בואו נשמע.

ואנחנו ממתינים.

תכף נשמע.

זה חלק מהפערים, בגלל זה הדיון הזה.

תכף נשמע את משרדי הממשלה הרלוונטיים. אנחנו נעבור לחה"כ שרון ניר. תודה על הבקשה.

תודה רבה, בוקר טוב לכולם. תודה גברתי על הפתיחה החשובה. אני חושבת שאחד הדברים המרכזיים שאנחנו צריכים לזכור שמדינת ישראל צריכה להוקיר ולהעריך את אלה שמשרתים עבורה. אלה שנקראו לדגל ב-7 באוקטובר ובלי למצמץ קפצו, הותירו מאחור את המשפחות, את הילדים, את מקום העבודה. סטודנטים שהותירו מאחור את התארים. אלה שכאשר מדינת ישראל הייתה צריכה אותם נקראו לדגל בלי למצמץ.

אז באמת, מלחמת "חרבות ברזל" שנכפתה עלינו הביאה בסוף לגיוס של כ-300,000 אנשי מילואים, שזה גיוס חסר תקדים לדעתי בהיסטוריה של מדינת ישראל. אולי ביום כיפור היה גיוס בסדרי גודל דומים. צריך לומר שכ-100,000 מאנשי המילואים הם אנשי משפחות. וצריך גם לומר שמדובר בסוף ב-2% בלבד מהאוכלוסייה. לא כל בית יש בו משרת מילואים. בסוף זה באמת אוכלוסייה שהיא אמנם נקראת תחת צו, אבל זה סוג של אוכלוסייה שלאורך שנים מתנדבת, תורמת, תורמת יותר. ואנחנו צריכים מכאן להעביר מסר ברור שמי שתורם יותר צריך לקבל יותר.

ההירתמות וההיענות שלהם, כאמור, הייתה מעל המצופה. בשבוע האחרון אני כתבתי את זה לפני שבועיים, אבל לאחר שחרורם של משרתי המילואים, התקבלו כ-70 פניות של אנשי מילואים שהתבשרו על סיום העסקתם ונקראו לשימוע. במהלך השלושה שבועות האלה ה-70 פניות הפכו כבר ל-400 פניות. זאת אומרת שיש בעיה ממשית בהקשר של מוגנות תעסוקתית על עף שעדיין אנחנו באמת עשינו איזה שהיא חבילה יפה, כמדינה, לאנשי המילואים, והתקדמנו כברת דרך. אני רוצה לומר שסוגיית המוגנות התעסוקתית לאנשי המילואים ובני משפחתם, זאת אומרת בני או בנות זוג, זה עדיין סוגייה בפער. ואנחנו צריכים לומר את זה בצורה ברורה ולטפל בזה.

אני רוצה לדבר על דוגמאות. חייל מילואים שחזר לעבודתו ונקרא לשימוע כי הוא לא עמד ביעדים. זאת אומרת, מה זאת אומרת לא עמד ביעדים? ארבעה חודשים הוא היה בעומק השטח, איך היה לו זמן לעמוד ביעדי מכירות, ככל שמדובר באיש מכירות. סיפור נוסף ששמענו עליו על אשתו של איש מילואים שאמרו לה שבמהלך התקופה הזאת שהיא הייתה צריכה להיעדר מידי פעם כדי לטפל בבית, כי היא הייתה סוג של משפחה חד הורית אמרו לה 'את כבר לא מתאבדת על המשימה'. כי בארבעה חודשים האלה כנראה היא לא יכלה לעבוד בעצימות שהיא עבדה קודם לכן. זאת אומרת ההסתכלות של המעסיקים והנוקשות וחוסר קשב, כמו שמצופה מאתנו כחברה ישראלית, להסתכל על אלה שמשרתים יותר ונותנים יותר הוא לא כנראה הקשב שאנחנו משדרים ומצפים לו. אני רוצה לומר שנודע לנו על מקרים שבהם נשים של חיילי מילואים פוטרו מעבודתן או הוצאו לחל"ת. מה שנקרא תופעת החל"ת השקטה. זאת אומרת תרשמי לנו פתק בבקשה שאת צריכה לצאת לחל"ת, כי בעלך יוצא למילואים. ברגע שאת רושמת מייל כזה אז אנחנו כבר מסודרים, אנחנו לא צריכים לפטר אותך. אבל מתי נחזיר אותך? לא בטוח שנחזיר אותך. אולי גם לא נחזיר אותך. ואז למעשה תופעת החל"ת הופכת להיות התופעה של פיטורים שקטים. מדובר בנשות אנשי מילואים או כמובן בני זוג של נשות מילואים, שנאלצו להישאר לטפל בבית, לטפל בחיי המשפחה, להיעדר מהעבודה. כי הם היו ההורה היחיד שהיה צריך לשאת בנטל המשפחתי.

כידוע, ואני רוצה שנסתכל על זה על הבתים. לא נסתכל על איש המילואים ולא על אשתו. אנחנו נסתכל על זה כעל בתים. כידוע, הבית הוא מקום ממנו שואבים כוחות. ללא הבית כיצד יוכלו חיילי המילואים להמשיך ולהגן על ארצנו? ואנחנו כבר יודעים שיש אנשי מילואים שרק סיימו לפני חודש וכבר יש להם צו לעוד שלושה חודשים, ארבעה חודשים, למשך 40 יום. אנחנו מבינים שהמלחמה הזאת תלווה אותנו בשנה הקרובה. ולכן פגיעה בפרנסתם של משקי הבית שנרתמו להגן על כולנו היא בלתי מתקבלת על הדעת. פגיעה בפרנסה משפיעה באופן ישיר על יציבות המשק הביתי, על הרווחה הכלכלית של המשפחה ובמקרים בהם החייל או בת זוגו פוטרו מעבודתם, וכמובן אני מתייחסת לשני המגדרים, המשפחה עלולה למצוא את עצמה במצב של אי ביטחון כלכלי וזה עלול להשפיע על התפקוד של החייל עצמו גם בראייה צופנת פני עתיד. מה שיכול גם להוביל לפגיעה ביכולת שלו לבצע משימות מבצעיות באופן ראוי ובהתאם לצו השעה.

אני חושבת שלנו יש משימה, לחברי הכנסת, ובכלל כמובן גם לממשלה, להגן על הפרנסה של החיילים ובני משפחותיהם. קודם כל זה חובה מוסרית וערכית שאנחנו צריכים לתרגם אותה לחובה חוקית וזה חלק מהמרכיב של החוסן הלאומי של כולנו. אני רוצה לומר לגבי הסוגייה שאת נתת עליה את הדעת, כי באמת אני חושבת שיש פה באמת לא מעט תגמולים שתורגמו כבר לתגמול מזערי ותגמול נוסף, אבל בעיקר כספים שתורגמו עם לעבודה עצימה. צה"ל נמצא פה, אני רואה נציג צה"ל. ובאמת לקחו ונתנו תגמולים כאלה ואחרים למשפחות של אנשי המילואים. אבל סוגיית המוגנות התעסוקתית היא לא סוגייה שנסגרה עד הסוף. אני חושבת שהסוגייה של ה-30 יום, כשמדובר על מוגנות תעסוקתית כפי שקיימת היום בחוק, של 30 יום בלבד, גם לאיש מילואים וגם לבן/בת זוגו זה לא נותן את המענה. כי עד שבן אדם חוזר לעבודה ועד שהוא מתחיל להתאקלם. ולצורך העניין הוא רוצה לחזור לאותה עצימות אז הוא כבר נמצא תחת זכוכית מגדלת של 30 יום שיכולים בסופם, הוא יכול בסופם להיקרא לשימוע.

זה שעון חול, ברור.

בדיוק. ולכן חייבים להיערך לזה. אני הגשתי, גברתי, הצעת חוק שמדברת על הרחבת המוגנות התעסוקתית לאנשי מילואים, ל-90 ימים. אני חושבת שזה סד הזמנים שצריך לתת לאיש מילואים שחוזר מהמילואים כדי להוכיח את עצמו בסוף. את יודעת, כדי לחזור לשגרה, להתחיל להוכיח את עצמו ובאמת להראות שהוא ראוי למקום העבודה ולא לעמוד עם חרב הפיטורים שמונפת על צווארו. אני חושבת שזה צריך להיות נוגע גם לנשות המילואים. גם שם צריך להרחיב מ-30 ימים ל-60 ימים. ולכן הסוגייה של המוגנות התעסוקתית היא לא עומדת למבחן כרגע ואין לה מענה. תודה רבה.

תודה רבה שרון. חה"כ יצחק קרויזר, בבקשה. מאחר והתחלנו מאוחר, אנחנו לא נוכל לסיים מאוחר. אז להשתדל לקצר, כדי שנשמע גם את אנשי המשרדים, שייתנו לנו סריקה לגבי ההסכם שכבר נחתם איפה הוא יוצא לפועל, מתי הוא יוצא לפועל. מה עומד כחסם שבגלל זה הוא לא מתקדם לכיוון צו הרחבה. וכמובן את כל יתר האנשים שביקשו לדבר כדי לנסות ולקדם את הנושא החשוב הזה. תודה.

אז קודם כל, תודה רבה. באמת בהמשך לפתיח שלך, מעוז מורל, שנפל, לוחם בסיירת צנחנים, מהיישוב טלמון. זה המעוז השני שנופל מאותו יישוב. מעוז פניגשטיין נפל לפני שלושה חודשים. היה לוחם מילואים ביחידת דובדבן. אנחנו בני דודים שניים, אז ככה באמת יישוב קטן שהשכול מכה בו. זה בעניין הזה.

יהיה זכרם ברוך. שנהיה ראויים לקורבנות הללו.

אמן. דיון מאוד חשוב. תודה רבה לך חה"כ שרון ניר, שהעילית את הנושא הזה שמה שנקרא היינו צריכים לטפל בו עוד הרבה לפני ה-7.10, אבל הוא קפץ ביתר שאת לאחר ה-7.10 כי מערך המילואים בעצם נמתח לכל רוחב היריעה שלו.

אני זכיתי גם, זכיתי, כן? לשרת במילואים לא מעט שנים. גם ב-7.10 קפצתי עם היחידה שלי, שדרך אגב, נמצאים בשירות מילואים כבר מעל 130 יום ומסיימים בסוף החודש הזה וכבר הצו שלהם הוא ליוני, שלושה חודשים נשאר להם להיות בבית. כלומר, תבינו את האירוע. יש שם סטודנטים, שכירים, עצמאיים. בדרך לפה דיברתי עם אחד מהחבר'ה, אב לשבעה ילדים, מנהל משרד גדול של רואי חשבון בתל אביב. שלושה חודשים אחרי עוד מעט חמישה חודשים שהוא לא בעסק שלו בעצימות מאוד גבוהה של לחימה, הרבה מאוד אימונים. ושלושה חודשים זה כלום, זה לא תקופת הסתגלות אפילו. זה להגיע, לתת כיף לעובדים ולחזור חזרה לשירות מילואים ארוך.

וכך תיראה 2024 וגם 2025. ואני מניח שכך ייראו השנים הבאות קדימה. ולכן המעטפת הזאת היא קריטית. היא אפילו לא זכות שלנו, היא חובה שלנו לייצר פה מעגל של מוגנות למשרתי המילואים, על כל המעטפת שלהם. לסטודנטים, לשכירים, לעצמאיים, לבני ובנות הזוג, לילדים. וב-"חרבות ברזל" ראינו שיש גם לא מעט לוחמים ולוחמות במילואים שיש להם גם נכדים. ולכן אנחנו צריכים לייצר פה איזה שהוא מענה לכל הרוחב. והוא מגיע גם בצורה של חקיקה, כי אין ברירה, אנחנו צריכים גם לחוקק את הדברים האלה כדי שיהיו מאורגנים ויכפו את הממשלה כדי לתת. ואמרתי את זה גם לשר האוצר שה-9 מיליארד שהוא מייעד וכבר עברו בוועדת הכספים מיליארד וחצי מתוך התוכנית הזאת לטובת המשרתים. זה לא רק כסף. יש פה אמירה מאוד ברורה שהציבור שמשרת חוזר להיות בראש סדר העדיפויות של ממשלת ישראל, של מדינת ישראל. ועלינו יש חובה לא רק עכשיו מה שנקרא להכות בברזל כשהוא חם, אלא גם להמשיך להרים את המשרתים גם בשנים הבאות, בעוד חמש ושש שנים, כשהמדינה תחזור לשגרה והחטופים יוחזרו והחיילים יחזרו לשגרת החיים שלהם, אבל עדיין ה-2% של המשרתים האלו ימשיכו. אני רק מקווה שהאחוז הזה רק ילך ויגדל והזכות הזאת לשרת בצה"ל ולשרת במערך המילואים תורחב לעוד מגזרים בחברה הישראלית.

אני חושב שיש לנו כאן מערך של חקיקה. אנחנו ביחד עובדים גם עם שרון בשדולת המילואים. אני חושב שזו שדולה שעובדת יפה מאוד בינינו, בתוך השדולה וגם ביחד עם צה"ל, עם קצין המילואים הראשי. עם כל הסגל שלו שבאמת אנחנו נפגשים פה אחת לשבוע, שזה המון. והטביעות שלנו, המעשים שלנו בשדולה הזאת ממש באים לידי ביטוי גם בתוך התקציב הזה, עם הרבה ישיבות עם שר האוצר, עם חה"כ סולומון מהציונות הדתית, מהמפלגה של השר, שהוא ככה נותן לנו ערוץ ישיר באמת למשרד האוצר. ואני חושב שיש פה חיבור של הרבה נושאים שצפו, כי אין מה לעשות, המילואים מעולם לא היו בצורה כזאת עצימה. מאז מלחמת יום כיפור. ולכן באגים במערכת צפו. יש כאן תיקוני חקיקה לשישי שבת, שמילואימניקים לא מפוצים על ימי שישי ושבת, כי בעצם המערכת בנויה לפצות עובד על חמישה ימים בשבוע ובעצם המילואים נמשכו הרבה מעבר לסופי השבוע. הנושא של החל"ת השקט שדיברת עליו, עבדנו ביחד על הארכת חופשת הלידה גם למשרתות וגם למי שבן הזוג שלה נמצא במערך המילואים. הנושא של מעונות היום לילדים של המשרתים, כמו שאמרתי גם לנכדים. הרבה פעמים אנחנו לא שמים לב בחיי היום יום, אבל יש ילד בכיתה שאבא שלו כבר לא, אמא שלו לא נמצאת בבית כבר עוד מעט חמישה חודשים. יש לו מצוקות, הוא צריך שהמערכת תתמקד עליו. וזה לא רק במערכת הביטחון, זה גם במערכת החינוך. ואנחנו, כולנו בחברה.

מה שאמרתי האירוע של אבטלה. דמי אבטלה. היום חייל מילואים אין לו מה לעשות. הוא ייצא לשלושה חודשים, ברור לו שאחרי 30 יום ולכן המוגנות הזאת ל-90 יום היא חשובה. מצד שני, אנחנו גם צריכים לראות שלפעמים המעסיק עצמו הוא משרת מילואים ולפעמים האיזון הזה בין השוט של חקיקה לבין התמריצים, לתת הרבה גזרים לאלה שמעסיקים מילואים, לאלה שמשרתים במילואים. ולא בהכרח לכפות עליהם את הנושא הזה של החקיקה. ולכן התמריצים האלה הם חשובים.

דיברנו על בנות זוג שנמצאות בעבודה, או בני זוג, לא חשוב, שהם יוכלו לצאת מוקדם מהעבודה. להגיע לאסוף את הילדים ובעצם לייצר רצף בעבודה וגם להקל על המעסיק. כי בסופו של דבר הוא צריך לייצר עשייה ותעסוקה. אמרנו מוגנות לסטודנטים ובכלליות אני אומר, בסוף הנקודה המרכזית היא העדפה ולתעדף ולשים את ציבור המשרתים בראש סדר העדיפויות וזה נכון לכלל המשרדים בממשלת ישראל. תודה רבה.

לגמרי. תודה רבה חה"כ קרויזר. אין ספק שכל מה שלא ניתן זה לא יספיק כדי להביע את הערכתנו. אז תודה רבה. חה"כ דבי ביטון ואחר כך נעבור למשרד הביטחון.

תודה גברתי. אני רוצה להודות לחבריי על הדיון המהיר החשוב הזה. ועדת עבודה ורווחה בהחלט שמה את הנושאים האלה על שולחנה. וכחברה אני יכולה לומר שפגשנו את נשות המילואימניקים, פגשנו מילואימניקים. ובאמת, אני לא אחזור על מה שנאמר, כי כל מילה בעצם מסבירה. חשוב לי מאוד להדגיש שמדינת ישראל אולי לצערנו חוותה מלחמות ותחווה. מה שקרה ב-7 באוקטובר זה לא מה שהכרנו. אמנם יש חוקים שאוסרים. יש חוק מ-1949 ומ-2006 בנושא של המוגנות. אבל עדיין החוקים האלה לא מספיק ברורים ונחושים. ולכן במסגרת כל מה שייעשה כאן והטבות ומה שנוכל לסייע, אני מאוד ארצה שבמסגרת החוקים גם תהיה החמרה. שזה יהיה מרתיע ולא יעבור לסדר היום מי שמפר את זה. וההגנה צריכה להיות מבחינתי ברגע שאחד מבני המשפחה התגייס, האבא, האמא, התא המשפחתי כולו מגויס. כך צריך להתייחס. מגויסים הילדים, מגויסים הנשים או הגברים, לחילופין, ולכן יש לזה משמעות מאוד גדולה לתכלל את הכול כתא משפחתי אחד שבסוף כאשר נחזור לשגרה הם יחזרו עם אותה עוצמה ובלי שום נזק נלווה.

תודה רבה. אנחנו נפנה עכשיו למשרד הביטחון, לשמוע את התייחסותו. אני כן אגיד לפני שאנחנו נפנה שיש כיום, ב-28 בנובמבר 2023 תוקן חוק הגנה על עובדים בשעת חירום. ובעצם כהוראת שעה למשך שלושה חודשים עד ה-7 בינואר. אחר כך הוארך שוב עד ה-1 במרץ. הוא חל גם על עובד שהתפנה מביתו, ממקום מגוריו, גם על החטופים, גם על הנעדרים ובני המשפחות שלהם וגם על בני זוג של חיילים. הוא אמור להיות עד ה-1 במרץ. יש כוונה להאריך אותו. אנחנו נאריך אותו ממש בימים הקרובים עד 1 ביוני. ומן הסתם כנראה נצטרך להאריך אותו שוב. אז זה חשוב שנשים את זה על השולחן וזה אמור להיחתם באמת בימים הקרובים. אז משרד הביטחון, בבקשה.

אני מעדיף להתייחס בסוף, קודם נשמע את העמותות.

אוקיי. אז אנחנו נעבור למשרד העבודה, שרון כהן.

בוקר טוב. אז כן, קודם כל אני שמחה לומר שבאמת הבוקר שר העבודה חתם על הכוונה להרחבת אותו הסכם שהזכרתם. אין מה לעשות, אני מבינה את מה שאת אומרת, שיש חסמים. דיברתם על חסמים. אז זה גם עניין של שלבים שהם בחוק. זה דברים שלא ניתן לדלג עליהם והם מחויבים על פי חוק. זה צריך לצאת להיוועצות עם כל מיני ארגונים וזה צריך להיות פתוח לעררים. ובמידה והכול יעבור בשלום, וזו תקוותנו, כי באמת השר שם לו בכלל את כל הנושא של המילואים ובכלל בראש סדר העדיפויות.

אז אני לא מבינה, אני עוצרת אותך שנייה. אם לצורך העניין יושב פה חייל, נחמן, תרשה לי להזכיר אותך, שכן פוטר מעבודה אחרי 30יום, זה לא עוזר לו שיש הרבה חסמים. איך אנחנו פותרים? הרי אם אנחנו החלטנו כבר להאריך מ-30 ל-60 וזה כבר הוחלט, זה יכול לקחת עכשיו עוד ארבעה חודשים עד שכולם יגישו עררים. איך אנחנו עוזרים למנוע את האירוע כמו שקרה פה?

אז אני אומר שמעבר להגנה שיש במסגרת חוק חיילים משוחררים שעליהם אנחנו אמונים, אנחנו אמונים גם על חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וגם על הנושא של חוק הגנה על עובדים בשעת חירום. ולכן לצורך העניין עובד שפוטר על אף שההסכם הזה של ההרחבה מעבר ל-30 יום ניתן לראות גם, ניתן לאכוף אכיפה פלילית גם בהיבט של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, איסור אפליה. מחמת, יש לא מעט קריטריונים וביניהם גם הנושא של קריאה לשירות מילואים. מחמת הורות בהקשר של נשות המילואים. זאת אומרת, אפשר לבצע אכיפה פלילית כנגד המעסיקים גם עד שיורחב ל-60 ימים. זה בהקשר הזה של משרד העבודה. יש לנו לא מעט הגנות שאני מניתי אותם כאן.

כן, אבל סליחה שאני שואלת אותך. כאחת שהבת שלה בעלה במילואים ועם ילדים קטנים וכו'. לחשוב על זה שהיא תצטרך עכשיו ללכת לבית משפט ולהתחיל לתבוע.

לא, לא, אנחנו מנהלים.

איפה? היא בקושי נושמת.

גם עד שזה יעבור זה כבר יהיה לא רלוונטי, כי באמת כבר עברו, מרביתם משתחררים עכשיו.

כן, אבל מעבר ל-30 ימים אפשר. אני אשמח להתייחס, אני ממשרד הכלכלה מנציבות שוויון. ואני באמת רוצה להגיש.

רגע, רגע, בואו נגמור רגע משרד העבודה ואז תעזרו לה. אין בעיה, אנחנו צריכים את כולכם.

עילם שניר, משרד המשפטים. השאלה, רק להבין אם השאלה שלך, מה המסגרת המשפטית שמאפשרת את ההגנות. מה ההגנות כרגע בהינתן שההסכם עוד לא בתוקף. והשאלה מה הם עושים.

אולי צריך לשאול האם ההסכם הוא בעל משמעות? הרי לא תהיה אפשרות אכיפה. זאת אומרת תהיה אפשרות אכיפה בוועדת הפיקוח הזאת, אבל האכיפה צריכה, בשביל אכיפה צריך את תיקון החוק. בשביל שוועדת התעסוקה תוכל להתערב צריך את תיקון החקיקה.

יש שני דברים.

מאחר ויש לנו צופים, אז בוא שנייה תעשה לנו, או אתה או שרון, רגע סדר. מה קורה היום כן בהתייחסות שנחתם כבר הסכם. מה התוקף שלו ומה, שחיילי המילואים הרבים וכל המשפחה כולה.

בדיוק גברתי, אם אפשר להתייחס גם לחייל וגם לבן או בת הזוג. הסיפור של בן ובת הזוג עכשיו די באוויר.

אני אנסה. שוב, זה לגבי המצב הקיים. לשנות וזה, בשביל זה יש כנסת וכו'. דבר ראשון, לגבי ההסכם אני רק אגיד, ההסכם עצמו שנחתם למיטב ידיעתי, יש פה את מי שמעורבים בו, הוא מותנה בזה שהוא מורחב.

נכון.

כלומר הוא לא בתוקף עד שהוא לא יורחב בצו הרחבה. זה אפשרי, אפשר לעשות את זה.

לכן זה כל כך דחוף.

תני לו. תודה. אנחנו רוצים לשמוע מההתחלה ועד הסוף.

אני לא יכול לקבוע - - - היום. אני יכול להגיד לפי התהליך בחוק צריך לקיים התייעצות כדי לפרסם את אותה הודעה על כוונה להרחיב ואחרי זה יש עוד 30 ימים שבהם יכולים להגיש עררים. לגבי למה זה קרה עכשיו וזה, אני לא יודע לענות. זה גם לא אני צריך לענות על זה. זה משרד העבודה צריך לענות. אבל ההסכם נחתם, הודעה על כוונה נחתמה היום. היא תפורסם אני מעריך היום. ותוך 30 ימים אפשר יהיה למצות את כל ההליכים שנדרשים בחוק כדי להרחיב. ואז אפשר יהיה להרחיב אותו ואז הוא ייכנס לתוקפו.

אבל גם בלי הסכם יש הגנות.

אני יכול לתאר את ההסכם, אבל נראה לי שמי שחתמו עליו. כרגע ההסכם הזה הוא לא חוק. אם רוצים להבין מה ההסכם קובע, קודם כל שהצדדים להסכם, שאני מבין שהם פה, יכולים גם להציג את זה. אני יכול להציג מה כרגע קיים כשאין את ההסכם הזה. יש את חוק חיילים משוחררים, שמדבר על הגנה יותר הרמטית ב-30 הימים שמתום השירות, שלצורך כך דורש את אישור ועדת תעסוקה. גם אחרי ה-30 ימים עדיין אסור לפטר אם זה בקשר למילואים. ועדיין אפשר לפנות לוועדת התעסוקה בכובע לא המנהלי שלה, אלא בכובע מעין שיפוטי שלה ושזה במקום ללכת לבית הדין לעבודה ולטעון שהפיטורים היו בגלל המילואים. זה תהליך שגם אפשרי לעשות אותו. זה לגבי המשרת.

הגנה דומה במהות שלה כרגע בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה לגבי איסור אפליה. שגם שם אפשר להגיש, יש איסור אפליה, העברת נטל וכל מיני כאלה. שם זה בית הדין.

חוק הזדמנות בעבודה זה כולל גם את בנות הזוג?

נכון. מחמת הורות.

אנחנו הנציבות שהוקמנו בעקבות החוק הזה ואני אשמח באמת לדבר על המצב.

כן, כן, את תרחיבי. לא עכשיו, אחרי עילם.

ההגנה לשירות מילואים בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה חלה לגבי המשרתים. יש כל מיני עילות שאסור לפטר שנחשבות אפליה. זה יכול להיות מחמת מין, מוצא וכו'. גם מחמת הורות וגם מחמת שירות מילואים או קריאה לשירות מילואים. גם קריאה צפויה לשירות מילואים זה גם חוק חיילים משוחררים. כלומר לא רק מילואים שבוצעו. לגבי בנות זוג של משרתי מילואים זה לא התלבן בפסיקה. אפשר לפסוק שאם יש ילדים וכתוצאה מהצורך להשגיח עליהם יותר יהיה פיטורים יכול להיות מאוד שבית הדין יראה בזה כפיטורים מחמת הורות. יכול להיות. אני מבין שזו גם הנטייה של הנציבות ושל משרד העבודה. זה לא נפסק עדיין, אין על זה פסיקה להבנתי.

לגבי חוק הגנה על עובדים בשעת חירום, מה שעשו שבשעת חירום יש היעדרויות או אי ביצוע עבודה. ואם אי ביצוע עבודה או היעדרות היא לגבי אוכלוסיות מסוימות שנכנסו בתיקון האחרון, כמו אוכלוסיות מפונים, בני משפחות של חטופים והחטופים עצמם. וגם בנות זוג של משרתי מילואים, סדיר וגם בני זוג שהם גרושים. ככל שיש להם ילד שנדרש להשגיח עליו. מה שעשו בתיקון זה שבניגוד למצב שקיים בכלל האוכלוסייה, שאם יש ילד ונסגר המוסד החינוכי ואז היעדרות מאפשרת להיעדר מהעבודה, אז פה ניתקו את זה מהסגירה של המוסד החינוכי. אמרו לגבי הקבוצה הזאת אם צריך להשגיח על ילד, גם אם אין סגירה של המוסד החינוכי, מתוך הבנה של מה שאתם אמרתם שזה כמו אותה חד הורית בעצם שמתנהלת, או אם זה גרושים אז כל הנטל נופל על אחד ההורים. אז בעצם נתנו את ההגנה הזאת. זו הגנה שהיא בהוראת שעה והיא צפויה להיות מוארכת שוב. זו לפחות הכוונה. אני מקווה שזה עשה איזה שהוא סדר.

רק שאלה אחת ואז נעבור. לפי מה שאתה אומר כרגע, תקן אותי אם אני טועה, וגם לאור שאלתה של עו"ד נעה בן שבת, בעצם עצם העובדה שמשרדי הממשלה, כולל הגופים, חתמו על הסכם, מבחינת הציבור זה כרגע לא רלוונטי אליהם. כל עוד לא יעשו כל הפרוצדורה שצריכה להיעשות על פי החוק.

אמרתי, מי שחתמו על ההסכם יכולים להרחיב. ההסכם עצמו, הצדדים ליחסי עבודה התנו אותו בזה שהוא יורחב. הם לא החילו אותו מיידית. יכלו גם לעשות את זה, החליטו להרחיב אותו, כדי שיחול על כלל האוכלוסייה. כנראה מטעמים שזה יחול באופן רוחבי. טעמים עקרוניים וציבוריים. אבל הם יוכלו להרחיב על זה. אבל ככל שהוא לא בתוקף אז הוא לא בתוקף. אין הסכם. ההסכם עצמו הוא כרגע לא בתוקף.

עכשיו נעבור למשרד העבודה. ובואי תסבירי לנו א' מה ההסכם אומר. האם הוא באמת מכיל את כל הדברים שאנחנו הזכנו פה.

כן, כן, הוא לחלוטין מכיל את הדברים.

רק להגיד שזה שהוא לא בתוקף לא אומר שכל ההוראות שלפני רגע דיברתי עליהן לא חלות.

כן. כי הן חלות לא מתוקף ההסכם. בסדר, ברור.

הפער אבל שיש עילות אחרות שאפשר לטעון שזה אי עמידה ביעדים, אנחנו לא מפטרים אותך בגלל שהיית במילואים. אנחנו מפטרים אותך בגלל שלא עמדת ביעדים. יש כל מיני דברים כאלה.

בוודאי. תמיד אפשר למצוא כל מיני.

בדיוק. וזה מה שעושים.

ונטל ההוכחה, דרך אגב, הוא על המעסיק או על העובד?

לפי חוק שוויון נטל ההוכחה הוא אוטומטית עובר למעסיק. זאת אומרת מספיק שהעובד מביא ראשית ראיה, הדבר הכי קטן, אני כן עמדתי ביעדים. יש לו איזה שהיא הוכחה.

מה הוא כן עמד? איך הוא לא עמד? הוא היה במילואים.

אוקיי. אז בתקופה של המילואים לא עמדתי, אבל לפני כן כן עמדתי ביעדים. והוא מוכיח איזה עובד הוא היה. הנטל עובר למעסיק. אפשר להגיש תביעה והמעסיק עכשיו צריך להתמודד ולתת את הדעת.

להגיש תביעה אבל חוק שוויון הזדמנויות זה להגיש תביעה לא לוועדה.

לא בהליך אזרחי. לא, לא בהליך אזרחי.

אז בואי תסבירי לנו. עכשיו בואי תסבירי לנו.

אבל חובת ההוכחה היא עליו.

בואי תסבירי לנו מה המצב כיום, מה ההסכם בא להוסיף לנו על המצב הקיים היום.

ממש בקצרה. קודם כל, מנהל הסדרה ואכיפה זה גוף מטעם המדינה. זה תחת משרד העבודה. זה גוף מטעם המדינה שבא להגן ולבצע אכיפה בנושא של חוקי עבודה. אני מדברת כרגע בהקשר שלשמו התכנסנו, עילם הזכיר בעצם את אותן הגנות. את ההגנות שיש לנו כמנהל הסדרה ואכיפה, כמשרד העבודה, לבצע הגנות על חיילי המילואים ונשותיהם, במסגרת ארבעה-חמישה חו3ים: חוק הגנה על עובדים בשעת חירום, שדיברנו על החוק הזה כרגע ועל ההגנה שהוא נותן. חוק חיילם משוחררים, נכון להיום מבחינת האכיפה שאנחנו יכולים לבצע, החוק מגן 30 יום לאחר תום שירות המילואים. הצו אמור להרחיב את זה ל-60 ימים. כרגע ניתן לקבל היתר לפיטורים מאת הוועדה, ועדת התעסוקה של משרד הביטחון. בנוסף אנחנו מדברים על חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, כאשר יש לנו סמכות מקבילה לנו לבצע אכיפה פלילית, למשרד העבודה. מיד סיון, הנציבה של נציבות שוויון הזדמנויות תציין גם את הסמכויות שלה יש בחוק הזה במסגרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. שהוא נותן מענה גם לחיילי המילואים בהקשר של פיטורים מחמת קריאה למילואים וגם מחמת הורות לנשות אנשי המילואים או בני הזוג שלהם, כמו שציינו.

שוב, אבל נטל ההוכחה הוא על חייל המילואים. הוא מניח שפיטרו אותו בגלל זה. הרי אף מעביד לא יכתוב אני מפטר אותך בגלל שאתה שירת.

לא, אבל אני כבר קראתי פרוטוקולים. אני קראתי כמה פרוטוקולים של שימוע שכן אומרים שבתקופה האחרונה לא עמדת ביעדים, כמו שציינה חברת הכנסת. בתקופה האחרונה, או לאישה את לא מגיעה מספיק לעבודה. זאת אומרת הדברים נאמרים. ויש גם חוות דעת. הרי עובד שעובד תקופה מסוימת יש גם חוות דעת קודמות. זה גם דברים שבוחנים אותם. דבר נוסף שלא נאמר כאן, כי אנחנו באמת כל הזמן מדברים על פיטורים ובאמת זה חשוב. אבל הגנה נוספת שנותן משרד העבודה בהקשר הזה, זה במסגרת חוק הגנת השכר, הנושא של תשלום דמי המילואים. זה אנחנו מדברים כאן, הוועדה מתכנסת בהקשר של מוגנות תעסוקתית ותשלום השכר זה מוגנות תעסוקתית לא רק בהקשר של פיטורים וגם כאן אנחנו מבצעים אכיפה.

אז חשוב לומר שבאמת, גם השר שלנו, שר העבודה, נותן לזה סדר עדיפות עליון ואפילו מעל בימת הכנסת הוא פרסם את הטלפון האישי שלו ואנשים מתקשרים.

מה מונע ממנו לחתום על צו ההרחבה?

כמו שאמרנו, זה מחויב בחוק. זה חייב לצאת לשיתוף ציבור והגשה לעררים במידה ויש. ואז בדחיפות יביאו את זה אליו לחתימה.

מה תהיה התוצאה של צו ההרחבה? אני שואלת, אתם אומרים איסור פיטורים אחרי 60 ימים. מה זה ייתן לעובד? עם מה, לאן הוא צריך ללכת?

מוגנות.

מוגנות? למה את מתכוונת? בחוק חיילים משוחררים זה עבירה פלילית. זה יכול להיות גם ועדת תעסוקה.

נכון. אחרי 30 ימים להבנתי זה ועדה פריטטית תוכל לדון בזה.

לדון בזה ומה?

לא, אין ספק שדרך המלך להסדיר את זה זה בחקיקה. זה לפחות העמדה שלנו כמשרד. זה אף אחד לא חולק על זה. הצדדים החליטו לחתום על הסכם. הם מבקשים להרחיב אותו.

הצדדים החליטו לחתום על הסכם, רגע, אני מבקשת להוסיף לעניין הזה. הצדדים חתמו על הסכם בגלל שהיה ריק. אנחנו קראנו גם לחקיקה. דרך המלך היא חקיקה.

משרד האוצר לא נמצא פה.

אני לא חלילה בא בטענות. אני רק אומר שמה שנעה לדעתי ניסתה לשקף, שוב, שחקיקה היא יותר הוליסטית ושלם. נכון, זה בסוף יש להסכם קיבוצי וצו הרחבה.

לצערי אני חייבת לומר שמשרד האוצר לא נמצא איתנו. כן נשים סביבי ניסו לחייב אותם להגיע. הם יצאו למשהו בעבודה שלהם. צר לי להגיד שהם לא נמצאים פה. לדעתי זה לא נכון ולא ראוי. במיוחד לאור הרצון העז של השר לשפר, לתקן, לתת את כל מה שצריך לחיילי המילואים. אז חבל שהם לא פה. אז אני פונה כן למשרדים שכן פה האם לא ראוי להוציא חוק ממשלתי? כלומר, למה אני צריכה להסתמך על חברי כנסת שיוציאו, למה זה לא קורה?

כי האוצר לא רוצה.

רגע, את מהאוצר?

לא.

אז בואי נשמע מי שכן נמצא פה.

אני פה כבר חצי שנה רואה.

מאה אחוז. אז בואו נשמע. יש לכם תשובה? בשמכם, אתם מתנגדים לצו ממשלתי, לחוק ממשלתי?

אני לא יכולה לדבר בשם המשרד, אבל אני כן יכולה להגיד שאנחנו חושבים על צעדים גם על חקיקה ואני אשמח גם להרחיב כי זה קצת לא היה ברור, לגבי חוק שוויון ומה אנחנו עושים.

אני עו"ד סיון אזולאי, נציבה אזורית של מחוז ירושלים והדרום במשרד הכלכלה, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. הנציבות בעצם הוקמה מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. והחוק מה שהוא אומר שלמעסיק אסור להפלות עובד או דורש עבודה בגלל כל מיני עילות. יש 16 עילות שונות, כפי שעילם אמר. אחת מהעילות היא שירות מילואים, משך שירות המילואים או קריאה לשירות מילואים. ועילה נוספת היא הורות. בתקופה הזאת כמו כל הזמן אנחנו מבצעים אכיפה אזרחית. זאת אומרת שאם, אגב, אני מדברת על כל שלבי העסקה, גם קבלה לעבודה, גם תנאי עבודה, גם סיום העסקה וגם לאחר מכן. זאת אומרת גם אם חייל מילואים או אמא שנמצאת בבית נפגעת בגלל ההורות שלה, כי הנטל כרגע נופל עליה, אנחנו יכולים לטפל בנושא של אכיפה אזרחית. עכשיו, תנאי עבודה זה אומר גם חייל שלצורך העניין הוציאו אותו מקבוצת הווטסאפ. הגיע לעבודה וסגרו בפניו את השערים. אמרו לו כשהוא יחזור אתה תרד במשרה. אז במקרה הזה יש את הנושא של אכיפה אזרחית. הוא יכול לפנות אלינו, אנחנו מעניקים ייעוץ משפטי. יש לנו סמכות בחוק גם להוציא צו למעסיקים, לבקש נתונים בשביל להוכיח את הדבר הזה ואפילו להגיש תביעה בשם האנשים. וכפי שהחוק אומר, הנטל הוא באמת ישירות עובר למעסיק. מספיק שהחייל או לצורך העניין האישה של בן הזוג או הגבר מביאים ראשית ראיה.

כל הדבר הזה היה עוד לפני.

היה. אבל אני רוצה להגיד שאנחנו חווים עלייה משמעותית מה-7 באוקטובר עד היום. עכשיו בדקתי, קיבלנו 105 פניות בנושא אפליית משרתי המילואים ובני או בנות הזוג. ואם אני מחלקת את זה, 86 פניות של משרתי המילואים ו-19 פניות בני או בנות הזוג. אגב, בדקתי, כולם בנות. כל ה-19 בנות.

ואיך עזרת להם?

אנחנו פתחנו בבירור במקרים המתאימים. אני יכולה לספר שחיילים, במקרה של בירור אחרון, החזירו את החייל לעבודה. משרת המילואים פיטרו אותו ובעצם פנינו אליהם בבירור והחזירו אותו. יש בירורים נוספים על תנאי עבודה. למשל למה הורדתם לנו בשכר? למה פרסמתם בעצם משרה לעובד אחר באותו תפקיד בזמן שהוא נמצא בשירות מילואים? זה בעצם מצביע על חשש של העובד שכרגע נמצא בשירות מילואים שהוא יחזור ולא יהיה לו לאן לחזור. ולכן כאן אנחנו יכולים להתערב.

מה הסמכויות שיש לכם?

לפתוח בבירור מול המעסיק.

לפתוח בבירור, הבנתי. ביררתם, נו?

להוציא צו לקבלת נתונים. זאת אומרת בוא תוכיח לי שלא פרסמת. בוא תראה לי את מי כן, לגבי הפעילויות שלו.

ובצד של העובד להגיש תביעה?

בוודאי. אנחנו מגישים.

בית דין לעבודה?

בית דין לעבודה, מכוח חוק שוויון הזדמנויות. ואם זאת אמא, אז גם כן, חוק שוויון הזדמנויות בעילה של הורות. ואני רוצה להגיד שמעבר לזה, גם הרבה דברים נפתרים בייעוץ משפטי. אם מישהו לא קיבלה נגיד את השעה בזמן שבן הזוג שלה במילואים, היא צריכה לעבוד שעה פחות והיא פונה אלינו, מספיק שאנחנו נסביר לה את החוק והיא מסבירה את זה למעסיק והיא חוזרת אלינו ואומרת המעסיק הבין והמעסיק תיקן.

למה המשרד לא מוציא, אני לא יודעת, כי שוב, יושבים פה חיילים. למה, החייל הפשוט בסוף, איך הוא יידע מזה? קורה לו משהו.

אז רציתי לדבר גם על ההסברתי לצד המשפטי שאנחנו עושים, וחשוב לי לדבר. אז מהמשפטי כפי שאמרתי, אכיפה אזרחית, מה שאנחנו עושים והפניות שקיבלנו. לצד זה, יש את העניין ההסברתי שהוא מאוד בראש סדר העדיפויות שלנו. אני יכולה להגיד שגם נכנסה אלינו נציבה חדשה לאחרונה והיא שמה את הנושא של משרתי המילואים ובני ובנות הזוג בראש סדר העדיפויות. אנחנו מעבירים הרצאות בכל הארץ, בפני כל מיני מתנ"סים, עמותות, משרתי מילואים, בשביל להעלות את המודעות גם מה המצב החוקי שהמעסיק יידע אותו וגם האנשים וגם על קיומנו.

חוץ מזה, אנחנו כרגע עובדים על קמפיין מאוד נרחב בשביל להעלות את המודעות. עד עכשיו היה בעיה תקציבית, אבל כנראה שהיא נפתרת. אנחנו עושים הסברה, אפילו חושבים ביחד, משותפת, עם משרד העבודה, כי הם בקטע של האכיפה.

אנחנו הגוף שמבצע את האכיפה בפועל.

אבל זה ברור. מי שרואה טלוויזיה ושומע רדיו, רצים כל הזמן הדבר הזה, שיהיה ברור.

אנחנו עכשיו הולכים לפרסם סקר בשביל לשמוע מה קורה בציבור. אנחנו חושבים תמיד איך להרחיב. אבל באמצעות האמצעים שברשותנו כרגע. אם זה פוסטים, אם זה פרסומי עלונים, סקרים. אנחנו עושים את זה. ואנחנו גם כרגע בפני, מיועד להעלות קמפיין רחב, כפי שאמרתי, בפלטפורמות נוספות. ואם יש פה מישהו שיש לו הצעה, רעיון, ייעול, אנחנו נשמח שייפנו אלינו ויעלו את זה, כי זה נורא חשוב לנו. וכמו שאמרתי, זה בראש סדר העדיפויות.

אז קודם כל את יכולה כבר להגיד עכשיו את מספר הטלפון או מייל, כדי שיפנו.

גם אנחנו נשמח לפרסם את מוקד החירום שלנו.

כן, מן הסתם מופיע באתר שלכם.

יש לנו דף ייעודי באתר, יש לנו מוקד שהוא מוקד חירום של משרד העבודה בכוכבית 6080.

כמה פניות אליכם הגיעו?

אצלנו פניות הגיעו למעלה מ-150 פניות. אבל מכיוון שאנחנו אמונים על אכיפת החוק, כשאני נותנת מספרים ואני יכולה להגיד שאנחנו מדברים על 90 פניות שיש בהם חשד להפרה.

זה אומר שאנשים לא פונים. כי תכף תשמעי את פורום נשות המילואים, יש להם אלפים של פניות.

רגע, מה ה-90 שעשיתם?

ה-90 פניות שעליהם אני מדברת זה 90 פניות בנושא חוקי עבודה שעליהם אנחנו אמונים. אם זה חוק הגנת השכר, אם זה חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. אם זה חוק חיילים משוחררים ואם זה חוק הגנה על עובדים בשעת חירום. כל החוקים האלה בכללם זה חוקים שבהם יש לנו סמכות אכיפה.

ואז מה את עושה?

יש לנו חוקרים, מפקחי עבודה, שבאים לבתי העסק או לאותו מעסיק. מבצעים חקירה, גובים עדות מהעובד, מבצעים חקירה כנגד המעסיק. בסיום הליך החקירה אם מצאנו שהמעסיק הפר את חוקי העבודה ננקטת נגדו סנקציה שמתחילה בהתראות, עיצומים כספיים מאוד גבוהים וגם כתבי אישום. זה מאוד תלוי בחומרת ההפרה, בכמות המפרים, בכמות העובדים.

תרשי לי שנייה. נחמן, אני פונה אליך רגע כחייל. ידעת על שני הגופים האלה?

נחמן שפירא, עיתונאי, איש תקשורת, קצין הסברה בפיקוד העורף. פוטרתי אחרי 28 יום מאז שחזרתי מהמילואים. שירתי 70 ימי מילואים.

אני שומע את כולם. אם אפשר באמת התייחסות קצרה. אני שומע את כולם ולכולם יש כוונות טובות וכולם רוצים לעזור. אבל אתם לא באירוע. אתם לא באירוע. השחרור המאסיבי של חיילי המילואים בוצע כבר בסוף חודש דצמבר, אז גם שוחררתי. יש מעסיקים שישבו וספרו את הימים. המעסיק שלי כנראה התבלבל בספירה. והוא פיטר אותי לפני ה-30 יום והוא בטוח שהוא היה בסדר. אבל יש מעסיקים שלא התבלבלו בספירה ויש לי חברים, אני יודע על מקרים רבים מעבר לכמה עשרות שהיו בהתחלה, על מאות רבות שפוטרו אחרי 30 יום.

חוק שוויון מגן גם מעבר ל-30 יום. גם אחרי חצי שנה.

כן, אבל כרגע חייל חזר מהמלחמה, לא משנה אם הוא היה בתפקיד עורפי או לחם ממש בעזה. והוא יושב בבית כי הוא פוטר ואין לו משכורת, ועם כל הכבוד לכולם שיושבים ורוצים לדאוג ובאמת תודה רבה לכולם, לכולם יש כוונות טובות. וחה"כ שרון וכל חברי הכנסת פה באמת כולם רוצים לעזור לחיילי המילואים. אני מאמין לכולם. וכולם במשרדי הממשלה רוצים לעזור ויש פרסומת של ההסתדרות "אתה לא לבד". כל פעם שאני רואה אותה עם אשתי אני צוחק. כי בסוף חייל המילואים כן נשאר לבד. הוא נשאר לבד בבית בלי משכורת, בלי עבודה. והמעסיק לא מזיז לו וגם אם יקנסו אותו ב-10,000 או 20,000 זה לא מזיז לו. וחיילי המילואים שחזרו מהמלחמה נשארים בבית בלי משכורת. ועם כל הכוונות הטובות שאנחנו פה יושבים ומדברים וכל החוקים שאולי יהיו בעתיד, עוד חודש, עוד חודשיים, זה לא עוזר. זה לא עוזר לחיילים. אם באמת רוצים לעזור למילואים, צריך לעשות משהו עכשיו ומיד. עוד חודש, עוד חודשיים, אחרי שכל התהליך של החקיקה הרגיל, הערות ציבור 30 יום, תגובות עוד 30 יום. זה לא עוזר לחיילי המילואים.

יש המון בדבריו. אנחנו צריכים הרי לעזור כאן ועכשיו. נכון שמדינה לוקח לה זמן, אין מה לעשות. איך מוצאים את הפתרון בין האילוצים החוקיים שצריך 30 יום וצריך זה.

אבל אפשר לעשות חקיקת חירום, זה בדיוק הסיפור.

זה מה שאני אומר, זה העניין. השאלה היא, אני פונה אליך משרד המשפטים. הרי יש לנו הגנה לשעת חירום ויש לנו דברים לשעת חירום, שלפעמים צריך לעשות כאן ועכשיו ולא לחכות את כל התהליך. אני מבינה מה עומד מאחוריו, אני עורכת דין יותר מאשר אני לא עורכת דין. ולכן אני מבינה את התהליך להגן על כולם, לשמור על כולם. בסוף גם המעביד הוא יכול להיות איש מילואים, הכול בסדר. ועדיין, איך מוצאים את האיזון בין התהליכים הרגילים, כשמדינה מתנהלת בשעת שגרה לבין שעת חירום. שאי אפשר לחכות את כל הזמן הזה עד שדברים יאושרו.

אני אגיד עוד פעם, לגבי צו הרחבה, בחקיקה יש הבניה של איך התהליך מתבצע. אין אפשרות מבחינה חוקית לעשות כרגע את צו ההרחבה אחרת. שוב, השאלה למה לא מחוקקים וזה, זאת שאלת מדיניות. אני כמשרד המשפטים לא יכול להגיד למה הממשלה כמדיניות מחליטה כן לקדם הצעה ממשלתית או לא. יש משרדים. יש משרד האוצר שלא נמצא פה, הם צריכים להשיב.

משרד האוצר קנדידט מאוד מרכזי, זה לא בסדר שהוא לא פה. פשוט לא בסדר.

אני כן יודע שיש הצעות חוק פרטיות שהגיעו לוועדת שרים.

לא, שר האוצר, וגם שר העבודה, למה הוא בחר בדרך של אצלם ולא בדרך של חקיקה.

אני אומר עוד פעם, אני כמשרד המשפטים לא יכול להשיב על השאלה הזאת, כי זאת שאלה משפטית. היא שאלה של מדיניות. צריך לשאול את גורמי המדיניות למה הם מקדמים ככה או מקדמים אחרת.

לא, אבל שאלה משפטית, כן, אני שואלת אחרת. האם יש מצב, במצב הזה, בוא נניח אני מחר מחליטה, האם יש דרך לקצר את התהליכים האלה בתקופת חירום?

אז את צו ההרחבה אי אפשר לקצר.

אי אפשר.

כי צריך לתקן את החוק. אם כבר מתקנים את החוק, אפשר גם לתקן את החוק בעניין המהותי שמדברים עליו. לקדם חקיקה גם רגילה בכנסת זה אפשר לעשות את זה מהר. אנחנו מכירים את זה.

בדיוק, אם היו רוצים היה אפשר.

בגלל זה אני חוזר ואומר שבסוף זו שאלת מדיניות.

אני רוצה רגע ברשותך, גברתי, דקה אחת. כי אנחנו קודם כל נדבר רגע על ההסכם הזה, שאנחנו מבינים שיש לו זמן משלו וקצב חיים משלו והוא יבשיל כהוא יהיה פחות רלוונטי. לצערנו, כי אין מה לעשות, החבר'ה כבר השתחררו בדצמבר, ינואר, פברואר. הוא יבשיל כשהוא יהיה פחות רלוונטי לכל ה-300,000 שאנחנו מדברים עליהם.

רגע.

לא שנייה, אני רוצה.

אם אנחנו הולכים לפי התהליכים שאתם מדברים עליהם, מתי זה אמור לקרות?

אני מקווה שתוך 30 יום. כי הוא חתם היום וזה יוצא, אני מקווה.

תוך 30 יום זה ייכנס לתוקף?

אני מקווה.

לא, זה לא עובד ככה.

אז נגיע אלייך.

אני רוצה רק לסבר את האוזן בעניין הזה.

אני חייבת רגע להגיד עוד משהו. גם ההסדר הזה שנמצא כרגע, הוא לא מכיל בכלל את נשות המילואים. זאת אומרת הוא כל כך חד ממדי, הוא מדבר רק על 60 יום, הוא מדבר רק על אנשי המילואים. הוא לא מתייחס לנשות המילואים.

הוא מתייחס בקטנה, הוא נותן שמונה ימים.

אין פה התייחסות. לא, שבעה ימים זה לא הגנה מפיטורים. שבעה ימים זה הקלות כדי לשרוד את התקופה. אנחנו מדברים על מוגנות תעסוקתית, זה הנושא. הנושא הוא מוגנות תעסוקתית והיה צריך לתת את הדעת גם על אנשי המילואים וגם על נשותיהם בחקיקה, כי זה דרך המלך וזה לא נעשה. וצריך להגיד את זה גם לאנשי משרד הרווחה וגם למשרד האוצר, שאפילו לא הואילו להגיע לכאן.

זה נכון בהקשר של חוק חיילים משוחררים. אבל הרגע מניתי גם הגנות נוספות שכן נותנות סיוע בהקשר של נשות המילואים.

תקשיבי, השיירה עוברת. את שומעת פה את נחמן שמספר לך את הסיפור. אני אומרת לך שכמו נחמן יש עוד אלפים.

שרון, בואי נשמע אותם ממקור ראשון. תודה, באמת נושא חשוב מאוד. ההסתדרות, מה אמרת? אבל באמת קצר, כי אנחנו כבר צריכים לסיים. ואני כבר אגיד מראש שאמור להיות לנו דיון נוסף, אין לי עוד תאריך להגיד לכם. אבל כן, גם בנושא הזה.

הצגתי את עצמי קודם, אני אחזור, גלי שטיינברג, ראש תחום בכיר מרחבים בלשכה המשפטית של אגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות. גם אמרתי קודם שהייתי חלק בעצם ממי שכתב את ההסכם הזה, שמדובר פה כמה פעמים כבר.

לגבי התהליך של איך צריך להיות צו הרחבה, אני מבינה שזה תהליך. אבל גם בו, זה לא שתוך 30 יום, אחרי שייגמרו 30 יום צו ההרחבה בתוקף. צריך לחתום, הדברים לוקחים זמן. גם הכוונה הזאת שדובר עליה, שהיא קרתה רק היום, אנחנו בעצם בתחילת פברואר חתמנו ורק היום הייתה כוונה. וכדי לסבר את האוזן, פשוט העניין הזה חוזר על עצמו כל הזמן בצווי הרחבה. הסכם מגן וחץ, בסדר? זה הקודם, לפני שהתחלנו את ה-7 באוקטובר, הוא נחתם ב-27 באוגוסט והורחב רק ב-29 בינואר. זאת אומרת חמישה חודשים אחרי. אז כל הימים האלה שאנחנו מדברים שהם הימים המחויבים בחוק זה המינימום של המינימום. בברוטו זה יוצא הרבה יותר. וזה חייב להזדרז, הדברים האלה באמת חייבים להזדרז.

אני רוצה גם לדבר קצת על מה שבאמת עשתה ההסתדרות. אמרת ששמעת שההסתדרות אומרת שאתם לא לבד, הורים מגויסים למענכם. זה מה שיצאנו ואנחנו באמת התגייסנו. אנחנו בשלושה שבועות האחרונים התגייסנו לזה באמת בפול טיים ובמלוא העוצמה. ואנחנו גם ההסכם וגם ההתגייסות שלנו היא בעצם מתוך הריק שנוצר. ואנחנו מקבלים אלפי פניות, אלפי פניות. ומתוכם המון מפוטרים וזה פשוט לא יעלה על הדעת. באמת, אנחנו מקבלים טלפונים ממילואימניקים שהם עדיין בשטח ולא תמיד אפשר לחזור אליהם, כי לא תמיד הם יכולים להיות זמינים. מילואימניק למשל שגילה שהוא מפוטר. אפילו המעסיק לא אמר לו את זה, הוא פשוט קיבל הודעה מהוועדה שדיברו עליה קודם, הוועדה שנותנת היתרים. אז היא מבקשת את תגובת החייל שמבקשים לפטר אותו. וכך הוא גילה שבכלל הוא הועמד לפיטורים. זה לא יעלה על הדעת הדברים האלה שאנחנו שומעים עליהם. זה פשוט חייב להיות מטופל.

ופה בהקשר הזה יש לנו קונצנזוס, זה מאוד קל. כי אני לא חושבת שמישהו נגד המילואימניקים, בסדר? אבל מעבר לזה, שכולנו בעד אנחנו מחויבים גם לעשות. וההסתדרות עושה והיה לי קשה לשמוע את הביקורת "אתם חתמתם ככה". אנחנו חתמנו כי אנחנו גם רצינו שזה יהיה בחוק, אבל אנחנו לא מחוקקים אנחנו נכנסנו לריק מסוים ואנחנו פועלים במלוא העוצמה. אבל העוצמה הזאת לא יכולה להחליף את המדינה. באמת, אנחנו מקבלים פניות של מילואימניקים. יש אנשים שמבחינתם להיות בלי חודש או חודשיים משכורת זה לרעוב ללחם. אנשים פונים אלינו ואנחנו נותנים להם סלי קניות.

גלי, כולנו מסכימים. אנחנו כולנו פה סביב השולחן מסכימים לאירוע. תודה.

אבל צריך בדברים האלה לטפל וגם מעבר לזה, לאכוף. כי יש גם דברים שכבר קיימים. למשל במדינה יש הוראה נפלאה מ-2008 לגבי עובדי מדינה שאומרת שמי שעושה כך וכך, מעל 10 ימי מילואים בשנה, אז צריך לקדם אותו יותר. כשעושים את המכרזים צריך להתחשב בזה. לתת לו יותר ימי חופשה. באמת דברים נפלאים. ומצד שני, אנחנו מקבלים פניות גם של בכירים במדינה, דרך אגב, שהיו אמורים להיות מקודמים ועצרו להם את הקידום כי הם במילואים. אז צריך גם לאכוף, בתוך המדינה. צריך גם לאכוף ולא רק לדבר. ובאמת, אני קוראת, את רואה, זה מדם ליבי. זה חשוב הדבר הזה, אני מבקשת. תטפלו בזה מהר.

בסדר גמור. תודה גלי. יש לנו את עורכת הדין רותם אבידר בזום, ממובילות פורום נשות המילואימניקים. היא פוטרה השבוע.

שלום. אני מתנצלת שלא הגעתי. אני נוהגת להגיע לכל הוועדות שעוסקות ומעלות את הנושא החשוב הזה לדיון. אני פשוט במילואים בעצמי עכשיו. אז אנחנו ממש כל המשפחה מגויסת.

אז גם בעלך וגם את. אז גם הסבים והסבתות במילואים.

נכון. אני קודם כל אגיד שאני אתחיל וחברתי שבות רענן תמשיך את דבריי, כי יש לה חלק מאוד חשוב בנושא הזה. אני רוצה להגיד שאני באמת מגיעה לכאן כל הזמן ואומרת את הסיפור, שאני מספרת שוב ושוב פעם צריכה להזכיר שמשפחות המילואים הם יחידה אחת. ואין דבר כזה שמגנים על משרת המילואים ומשאירים בחוץ את נשות המילואים. אנחנו לא עושים בזה שום דבר. אנחנו פוגעים בהם בדרך אחרת. אז לצערי אני צריכה לחזור על זה עוד פעם ועוד פעם.

צודקת לגמרי.

וגם עכשיו אני צריכה להזכיר את זה, כי אני אפילו רואה פה בסמנטיקה שהדברים עדיין לא יושבים אצל כולם וגם לצערי בהסכם עם ההסתדרות, עם האוצר.

אני אתחיל רגע מהסיפור האישי שלי, שאני מספרת תמיד, אבל כמו שחה"כ שרון ניר אמרה, גם הוא אבולוציה של תופעה מסוימת. ב-7 באוקטובר כמובן בעלי התגייס למילואים. שבועיים אחרי זה הוציאו אותי לחל"ת. אני בבית עם שלושה ילדים, שהגדולה עם צרכים מיוחדים בת 5 וחצי. האמצעית בת 3 וחצי והקטן בן שנה. שבועיים אחרי זה בעצם הוצאתי לחל"ת. כשרציתי לחזור אז אמרו לי שאי אפשר וכאשר ביקשתי לחזור למשרה חלקית אמרו לי שאי אפשר. ובעצם מאז ועד היום אני בחל"ת. שלפני שבועיים אמרתי להם חבר'ה, אני לא יכולה, אני צריכה להתפטר. אני כבר צריכה למצוא עבודה.

מחאו כפיים בטח, שמחו.

כן. ובגלל זה כל הזמן אנחנו אומרים התופעה של פיטורים שקטים זה בדיוק העניין הזה של החל"ת. בסוף גם זה לא רק הסיפור של עניין החל"ת. יש לנו 30% מנשות המילואימניקים שדיווחו על שינוי סטטוס תעסוקתי. זה אומר שהן הוצאו לחל"ת, פוטרו, קוצצו להן השעות באחוזי המשרה. יש כאן תופעה מאוד מאוד נרחבת. 6% פוטרו, 8% יצאו לחל"ת. אנחנו במספרים גדולים. 61% מתוך אלה שהוצאו לחל"ת בכלל לא זכאיות לדמי אבטלה. זאת אומרת שאם יש את התחושה הזאת שחל"ת עדיין שומר עלינו מבחינה כלכלית, אז ממש לא. 53% מאותן נשים שהוצאו לחל"ת עדיין לא חזרו למקומות העבודה שלהם.

אנחנו בעצם מבינים שיש כאן שני דברים קריטיים: אחד, פגיעה כלכלית קשה, אנושה, במשפחות המילואים ובטח בנשות המילואים. והדבר השני שפשוט נשים של משרתי המילואים נפלטות ממעגל העבודה ונפגעות בצורה קריטית בקריירה שלהן וגם על זה צריך לתת את הדעת. עכשיו, באופן כללי לנשים אין מוגנות אחרי שחרור בן הזוג וצריך להבין פה משהו. כשאנחנו באות ודורשות מוגנות של 60 ימים לאחר שחרור בן הזוג אנחנו מבינים פה כולנו שכאשר בן הזוג שלי חוזר מעזה אחרי ארבעה חודשים הוא לא חוזר והכול בסדר ותוך יום הוא חוזר לשגרה. ממש לא. אנחנו צריכות להתמודד עם הקושי הרגשי שלו, של המשפחה. עם חוסר היכולת שלו לחזור לשגרה. אנחנו מחזיקות אותו, מחזיקות את הבית, ממשיכות להחזיק את כל העומס המנטלי, הרגשי, הכלכלי. הכול עלינו. ומה שקורה בפועל שברגע שהם חוזרים לא קיימת שום מוגנות בחוק ומפטרים אותנו. ועו"ד זכות רענן שאיתי יכולה להעיד על באמת מאות פניות שאנחנו מקבלות, בדיוק כאלה, שפשוט נשים מפטרים אותן בשנייה שיכולים. וזו באמת תעודת עניות למדינת ישראל שזה המצב שאנחנו נמצאים בו.

אני אגיד עוד דבר קטן ואני אעביר את רשות הדיבור. בסוף אנחנו יזמנו הצעת חוק יחד עם חה"כ אופיר כץ. הצעת החוק מונחת ונדחתה בוועדת השרים מסיבות כאלה ואחרות. בסוף זה יכול לזוז מהר, צריך לזוז מהר. ולא היום, אתמול. הצעת החוק הזאת מדברת על מוגנות של 60 ימים של נשות המילואימניקים. היא פותרת הוצאה לחל"ת. ועדיין אפשר להעביר את זה מהר. אמרו את זה פה קודם שעושים את זה מאוד מאוד לאט עד לא עושים את זה בכלל.

תודה רבה רותם.

אני אשמח ששבות תוכל להמשיך את עניין הזכויות, כי זה מאוד חשוב. בעניין אפליה שאנחנו חוות.

מאה אחוז. יש לנו פה גם אנשים שהגיעו, אז אנחנו נשמע, בעזרת השם, גם אותה, אבל גם את האנשים שיושבים פה בתוך החדר. תודה רותם. משרד המשפטים מבקשים להתייחס, בבקשה.

אני רק רוצה להגיד לגבי ההצעה שצוינה שהיא לא נדחתה בוועדת שרים, הדיון בה נדחה בשבוע.

כן, כן, הדיון נדחה בשבוע. הצעת החוק של אופיר כץ ונאור שירי בעצם הוועדה לענייני חקיקה ביקשה להעביר את זה שבוע הבא ולא ביום רביעי הזה, אלא רביעי הבא. בתקווה ואנחנו נדאג שבאמת היא תעבור בסופו של דבר. אז תודה. אנחנו נמשיך רגע עם היושבים בחדר ואחר כך נעבור שום לזום.

מאירה, לפני כן אני רוצה לחזור רגע למשרד הביטחון. אני רוצה לשאול לגבי ועדת התעסוקה, זה יושב אצלכם. כמה פניות הגיעו אליכם, כמה אישרתם, כמה דחיתם, איפה זה עומד?

אין לי את הנתון לפניי, אבל בבירור שעשיתי לפני שבועיים הגיעו רק 12 פניות.

12 פניות?

למה אין לך את הנתון הזה? למה אתה מגיע לדיון כזה בלי הנתון?

שואלת היועצת המשפטית ואני מצטרפת לשאלה, האם אתה מדבר איתי כרגע על היתרים לפיטורים או שאתה מדבר איתי על תלונות?

אני מדבר על תלונות.

לא, לא.

היה דיון בוועדה לביקורת המדינה לפני שבוע והיה פה נציג משרד הביטחון מהאגף שעוסק בוועדות. אני שוב, לא יכול לדבר בשמו, אבל הנתונים היו 70 ומשהו פניות למיטב זיכרוני. ושרובם המוחלט היה במקרה שהעסק נסגר.

אבל זו הייתה בקשה להיתר?

כן.

לא, היו 135 פניות ו-76 היו פניות מוצדקות.

אבל הוא דיבר על תלונות.

אני אשמח אם תוכל לבדוק ולחזור אלינו. תוכל לבדוק עכשיו ולחזור אלינו עם נתונים?

כן, כן.

שוב, תפריד בין תלונות לבין הקשה להיתר. ומה התוצאות, מה ההחלטות לגבי הבקשות להיתר. כן, בבקשה.

עו"ד מאירה בסוק מנעמ"ת. אני נמצאת פה גם הרבה שנים וגם הרבה זמן. ואני הייתי בכל הישיבות שקשורות לאנשי מילואים. ולצערי הרב לא קרה כלום. חוץ מביטוח לאומי שניתן מענקים, את המענקים הרגילים שהם עבדו יפה, שום דבר לא קרה. עכשיו, בהתחלה, לפני כמעט שלושה חודשים הגיע נציג האוצר, נתן מצגת יוצאת מן הכלל על 9 מיליארד שקלים ושום דבר לא קרה. אחרי שלושה שבועות התברר שזה רק 3 מיליארד. בהסכם הקיבוצי מדובר, שצו ההרחבה עוד לא נחתם, מדובר שגם נותנים כסף לנשות המילואים בנושא החל"ת. זאת אומרת שאם אישה יצאה לחל"ת לפחות היא תקבל את הזכויות הסוציאליות של הפנסיה, של קרן השתלמות, זה בהסכם. אבל לא קרה כלום.

עכשיו יש לי משהו להגיד למשרד העבודה והרווחה. ב-29 באוקטובר עבר החוק שהוא כאילו מ-7 באוקטובר על הנושא של פיטורים, שאסור לפטר אנשי מילואים. ואני הייתי דיון הראשון ואמרתי תפרסמו את זה, תעשו פרסום, תעשו קמפיין, אף אחד לא יודע מזה. אותו חייל מילואים לא ידע שאסור לפטר אותו. היו פה אנשי מילואים שלא ידעו בכלל על החוק הזה. צריכים להבין, לא כולם הם עורכי דין ולא כולם יודעים. ואתם עכשיו אומרים לי שרק עכשיו, אנחנו באמצע פברואר, אחרי שבאוקטובר זה עבר? מה-7 באוקטובר. אני פשוט לא מבינה למה לא קורה כלום. פשוט, סליחה שאני אומרת, אני נמצאת פה בכל הישיבות, כל ישיבה מתסכלת מהשנייה. האוצר ברוב המקרים לא מגיע, גם בוועדת ביקורת המדינה האוצר לא היה. וסליחה, לא יודעת מה יהיה.

קודם כל אני אעביר את המסר בצורה חד משמעית לשר. אני יכולה להגיד לכם שכנראה יש פער בין השר לבין העובדים. כי זה נמצא בראש מעייניו. ומאה אחוז. נכתב ובהחלט יטופל. לא הגיוני.

יש פער בין השר לעובדים, בוקר טוב. זה לא רק השר הזה.

אנחנו נגיע גם אלייך. אני חייבת לומר רק למשרד הביטחון שאתמול הוועדה שלחה גם את השאלות האלה בדיוק לגבי מספר הפניות. אז אנחנו ממש נשמח לנתונים על האירוע.

אני אשמח. אני שני, בעברי אני מנכ"לית מכינת לפידות אמונה. היום ואולי בפורום המצומצם הזה אני יכולה להגיד את זה יותר ולא כמו שבכתבה, אני פרויקטורית יום הזיכרון של הצבא בעצם. אני אומרת את זה כי אני נשארתי בצבא כנראה ובאמת בצניעות, כי אני נחוצה. כמוני נשארו נחוצים אחרים, כמו מפקדים, כמו לוחמים, כמו שאר האנשים שהם למעלה מאזור 140 ימים. אבל אנחנו עדיין בצבא. אם מישהו חושב שיעלה על הדעת שאני יכולה להתעסק בלשלוח קורות חיים או לשוטט באתרים או להגיע לראיונות בשביל לחשוב על היום שאחרי, לכשאשתחרר.

לא הבנתי, פוטרת או שעזבת את העבודה?

פוטרתי מהעבודה. קיבלתי מכתב פיטורים תוך כדי שאני במילואים. ויש עוד כמוני. זאת אומרת, אחרי הכתבה עוד קיבלתי פידבקים על נוספים.

רגע, ולא פנית, לא ידעת לפנות לגופים שנאמרו?

מיכל, היא הייתה מנכ"לית של מכינה קדם צבאית.

כן, היא אמרה.

עו"ד שבות רענן, שהגעתי אליה דרך נשות המילואימניקים, הפנתה אותי באמת לוועדה ולערער. אבל גם כאן, אני באמצע שירות מילואים, גם פה עכשיו זה במקום לשבת בישיבה בבסיס. מיד אחר כך אני חוזרת לבסיס לעבוד. אין לי, לא הייתה פניות, כמו שנאמר כאן. לא למצוא עורך דין מייצג, שתודה לאל קיבלתי עורך דין בהתנדבות. לא ללכת בכלל, מי חושב על יום אחרי יום הזיכרון במקרה שלי, או יום אחרי השחרור.

אבל אני עוצרת אותך רגע. אני באמת פונה למשרדי הממשלה פה. אני לא מצליחה להבין, איך יכול להיות שיושבת פה חיילת במילואים, בשירות מילואים, עדיין במילואים, ומפטרים אותה תוך כדי והיא לא יודעת בכלל שהיא יכולה לפנות אליכם.

היא יודעת. היא אמרה ששבות אמרה לה עלינו, אבל היא החליטה ללכת עם עורך דין.

ואם היא לא הייתה מכירה את שבות? שבות היא לא המדינה.

הגעתי לשבות מחברה טובה ששלחה לי כתבה שהופיע שם המייל של שבות. זאת הדרך שליקטתי את המידע.

בואו, תקשיבו.

אני רוצה עוד להמשיך להגיד, אפרופו מוגנות. ותודה רבה לחברת הכנסת שהעלתה את זה. זה שאני אשתחרר ואקבל 60 ימים משכורת, תודה רבה, באמת הערכתי. אבל עדיין אני אומרת, בהקשר של מוגנות, תשמרו לנו גם על הנפש. כי לא ברגע שאני אשתחרר אני חוזרת לשגרה. אם אני אישאר בבית 60 ימים, אני מעידה על עצמי, באמת, אני כנראה אשקע לאיזה דיכאון ודכדוך אחרי מה שעברתי. והייתי בחמ"ל אוגדת עזה חודש וחצי ימים וביקרתי משפחות שכולות. אין לי את המעטפת. כסף זה חשוב וזה לא חזות הכול. כשאני יוצאת ואני יודעת שאין לי מקום עבודה, אין לי שגרת יום תעסוקתית לחזור אליה. אין לי צוות, אין לי להמשיך את השגרה. אני חוזרת לטראומה שלי. ואני חוזרת למקום הכואב שאני הייתי בכל ההסלמות. בעשור האחרון שאני משרתת במילואים. לי ברור שאני אחזור למילואים גם אם יקראו לי 10 פעמים ויפטרו אותי 20 פעמים. אני אחזור. אבל מי מבטיח לשאר חיילי המילואים ובאמת תודה להמון מעסיקים שמתקשרים ואומרים לי בואי אלינו, אנחנו מעודדים מילואים. אבל לא יכול להיות שמעסיקים שבטח במכינה קדם צבאית ומקומות ממשלתיים לא יתכן שהם לא ידרבנו אותי ללכת למילואים. וכשאני אומרת שאני הולכת לאימון או הולכת להכשרה יעשו לי פרצופים ויבקשו ממני לקצר, להשתחרר. תעזרו לנו לעזור למדינה.

אני חושבת שמה שהיא אמרה פה, אני חייבת להגיד משפט. אני חייבת להגיד את זה, כי אנחנו מתעסקים כל הזמן באיך נגיב ואיך נכבה שרפה כאשר יפטרו את איש המילואים. זה מה שאומרים לנו פה משרד העבודה והרווחה, זה מה שאומרים לנו נציבות שוויון הזדמנויות. זה מה שכולם מסבירים לנו. קודם יפטרו אותו. אני אומרת אנחנו צריכים בכלל להתעסק פה במניעה. צריך למנוע את התופעה הפסולה ומכוערת הזאת. ומניעה תהיה רק אם אנחנו נייצר מוגנות. ומוגנות מייצרים באמצעות חקיקה של 90 יום ו-60 יום. ולכן אין מקום להגיד להם תכתבו, תפנו. זה לא מעניין שהם פונים והם תובעים.

שרון, רגע.

המעסיקים צריכים לפחד, עם כל הכבוד, לפחד. מי שזה לא בא לו מבפנים שיפחד.

שרון, שנייה. אני מסכימה איתך לגמרי. אני רוצה שנייה דקה, שני, יש לך דקה להוסיף.

רק נקודה אחרונה. אז דיברתי גם בהקשר של אני זה לא הסיפור, זה לא רק שני, אלא כמוני יש עוד הרבה.

קודם כל את הסיפור. את הסיפור בהחלט. יש עוד סיפורים, אבל את סיפור. את לא סיפור, את בן אדם.

אני מבינה שאני פרט אחד. חשוב לי להגיד שזו תופעה. ובאמת היא תופעה שצריך להקצות אותה. וגם כאמור הבושה צריכה לעבור צד. אם אני עד עכשיו התביישתי להגיד שפוטרתי תוך כדי מילואים. מה זה אומר עליי? לא. אז הפעם הבושה צריכה לעבור למעסיק. בין אם זה סנקציות ובין אם זה כל מיני, בחוק.

אני רוצה עוד להגיד דבר נוסף מלבד זה שבאמת תודה על הכסף, אבל אנשים מחפשים לחזור לשוק התעסוקה ולתת ביטחון כלכלי. דבר אחרון, שבמקרה אני גם גרושה של מילואימניק. הגרוש שלי היה בעוטף עזה ונכנס פעמים לתוך עזה. להיות גרושה או חד הורית, אני בקבוצה של גרושות. הזעקה איומה. כי בסוף הנטל, הגרוש שלי לא יצא למשמרות שלו ולא לקח את הבן פעם בשלושה שבועות כמו שהוא היה צריך. וכשכל הנטל ובמשפחות גדולות יותר, עובר לגרושה, שהיא אפילו לא יודעת, אין לה את המידע מתי הוא יוצא לאפטר ומתי הוא משתחרר בכלל כדי לחזור לקחת את הילדים. אנחנו ממש מרגישות שקופות. אז כאשר מדברים על מוגנות תעסוקתית לחיילי המילואים ונשותיהם זה צריך להיות גם בני ובנות הזוג גם לשעבר. גם ידועות בציבור. זה חשוב מאוד.

תודה שני. לפני שאני עוברת, אני רוצה רגע לומר לך משהו. שאני לגמרי מסכימה איתך. נגעת בציפור נפשי שזה הבריאות הנפשית של כולנו. ואני בהחלט מסכימה ואני פונה שוב ושוב למשרד הביטחון והצבא ואני שומעת שהם עושים עבודה טובה. תמיד אפשר לעשות הרבה יותר. בנושא של לא רק לתת וואוצ'רים וכסף, אלא לתת שירות ומענה. וזה המעטפת. אני יודעת שבריאות הנפש חסרים לנו כוח אדם, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים. אבל זה העניין. זה בהחלט לתת לחייל שמשתחרר ממילואים את המעטפת הנכונה בתמיכה, בידיעה שיש לך עם מי להישען, יש לך עם מי לדבר.

ולקצר את הבירוקרטיה.

זה ברור. ולכן אני משתתפת לגמרי בדברים שאת אומרת ואנחנו נעשה את הכול כדי שזה יקרה. כמובן שמוגנות תעסוקתית זה אחד מהדברים שנותנים את החוסן. לכן תודה רבה. כן, שם ותפקיד?

אני יערה שאקלר, אני מנהלת את מרכז הזדמנות ירושלים, שזה בעצם נציגה פה של משרד הרווחה וזה שייך גם למשרד העבודה ועיריית ירושלים. יש לנו כאלה 17 מרכזים בכל רחבי הארץ. עכשיו, בדיוק לסיפור של המעטפת שאנחנו נותנים, וזה מתחבר למה ששני דיברה. בעצם מרכזי התעסוקה מסייעים לאנשים למצוא עבודה. חלק מהסיפור עכשיו כן זיהינו שאנחנו צריכים לתת מענה ייחודי למילואימניקים בשני דברים: אחד למחפשי עבודה. מי שפוטר ועכשיו צריך לחזור לשוק העבודה עד שיהיה חוק. ואיך אנחנו מסייעים לו לחזור בצורה מיטבית לעבודה. אלה כלים שאנחנו נותנים להם.

בנוסף עוד סוגייה שהיא לא עלתה פה ובעיניי היא סופר קריטית זה איך כן לעזור למי שכבר חזר לעבודה. לחזור לעבודה בצורה מיטבית. חזרה לעבודה היא סופר קשה. גם לנשות המילואים, גם למילואימניקים עצמם. הם מגיעים לתקופה עם חוסר ודאות גדול. לי יש עובדים שהגיעו לחודש וכבר קיבלו צו נוסף. יש עוד עובדים כאלה. הרבה פעמים הם חוזרים ומישהו אחר עשה את התפקיד שלהם. צריך לעזור להם לתפוס את המקום שלהם בחזרה מול המעסיק, מול שאר העובדים בצוות.

הנושא של המשמעות הוא גם מאוד חשוב. הם עשו עבודה סופר משמעותית בשירות הצבאי. הם היו בעזה, הם היו במקומות מסכני חיים. עכשיו הם חוזרים לשבת מול המחשב. וואלה, לא בא להם בטוב. וצריך לעזור להם גם בתוך הדבר הזה. לתווך להם את זה. לתת להם כלים. וגם אם הם מבינים שהם רוצים לחפש עבודה חדשה לעזור להם למצוא עבודה ששם ימצאו גם את המשמעות שיש להם וגם יכול להיות פה עלו גם הנושאים של צרכים פיננסיים. פתאום הוצאות יותר גבוהות. הגענו אחרי תקופה שאין משכורת. שבת הזוג עבדה וירדה לחצי משרה. גם אלה כלים שאנחנו צריכים לתת.

אני אגיד שהיום מרכזי ההזדמנות ערוכים לקלוט מילואימניקים. אנחנו גם עובדים עכשיו עם קצין מילואים ראשי כחלק מהמנהלת שהם מקימים. כן יש פה הזדמנות להוסיף ולתת עוד משאבים, כדי שנוכל לתת את הכלים שאנחנו נותנים לכמה שיותר אנשים. ואני גם אגע בזה שיש פה עוד אנשים שבתוכם שהם עם חסמים עוד יותר מורכבים. נגעת בגרושות, אז אני גם אציג את הצד של הגרושים. שמחפשים עבודה או פתאום צריכים לחזור. זה עולים חדשים, שמראש גם מגיעים בלי תמיכה משפחתית פה בארץ. חיילים בודדים, שהיו בעבר חיילים בודדים. יוצאי המגזר החרדי. הם צריכים אנחנו חושבים תמיכה שהיא נוספת. אנחנו כן עובדים עם מערך של עובדים סוציאליים תעסוקתיים כדי באמת להתמודד עם הסוגיות האלה של לזהות את הטראומה הרבה פעמים וגם לתת למעסיק את הכלי לזהות את הטראומה. מעסיק פוגש אותו ביום יום. הוא יכול לזהות, אם ניתן לו את הכלים באיזה מצוקה נפשית העובד נמצא ולאן הוא יכול גם להפנות אותו כדי לתת את המענה.

תודה רבה. אנחנו נעבור כרגע לעמותה למען משרתי המילואים, איתי.

אני רוצה להזכיר לכם שאתם לא מדברים כלל על התקופה שבין קבלת צו המילואים למילואים עצמם. עכשיו, ברור לכם שאיש מילואים שעשה 120 יום וכבר הודיעו לו, כמו שנאמר פה, שהוא יגויס שוב במאי או ביוני, המעביד שלו, גם אם הוא ייקח עכשיו 30 יום או 60 יום, יש עכשיו פסק זמן כדי לפטר אותו. כי הוא יודע שאיש המילואים הזה עושה עשרות ימים בשנה והוא עושה את החשבון אם הוא רוצה להמשיך להעסיק אותו או לא. אז אני אומר שהמוגנות של איש המילואים צריכה להתחיל מרגע קבלת צו המילואים ועד לפחות 60 יום או 90 יום, כפי שנאמר פה, אחרי המילואים. וזו צריכה להיות מוגנות שהיא המדינה כולה עומדת מאחוריה. זאת אומרת לא רק לפתור כאן איזה שהן בעיות של כיבוי שריפות, כמו שנאמר כאן. כי הכול קשור בכל.

לפני שבוע היינו בדיון על הארכת גיל הפטור. אז ברור לכם שאיש מילואים שעד היום חשב שהוא משתחרר בגיל 40 ועכשיו אומרים לו 41 ומאריכים בחוק של המדינה ל-45 או 46 והקצינים לגיל 50, אז ברור לכם שהם צריכים להסתכל על האופק התעסוקתי שלהם בראייה כללית. זה לא עניין של המלחמה הזאת. המעסיק שלו מסתכל על איש מילואים שהגיע אליו בגיל 25-26 אחרי אוניברסיטה, עד גיל 50. ב-25 שנה הבן אדם הזה אם הוא קצין, הוא יעשה שש שנים מילואים. שש שנים מילואים. אתם מבינים מה זה? זה חמישית מהזמן, רבע מהזמן הוא במילואים. אז איזה מעסיק ירצה להעסיק את האיש הזה.

המדינה צריכה להגן על הדברים האלה. זה לא יכול להיות שכל ועדה תדון בסעיף אחר קטן ואנחנו נצטרך אחרי זה לשבת בוועדת העבודה והרווחה, אחרי זה בוועדת חוץ וביטחון ואחרי זה בוועדה של כלכלה. בוועדת כלכלה דנים עכשיו אם לתת פטור מנסיעה בכביש 6. לא, אפשר להשתגע מהדברים האלה. עכשיו, חוק המילואים עבר בשנת 2008. הדברים האלה היו צריכים להיפתר כבר מזמן. אנחנו כל חמש-שש שנים נמצאים במלחמה. זה לא איזה סוד מדינה. הייתה הפתעה ב-7 באוקטובר. אבל זאת לא הפתעה שיש כל חמש-שש שנים מלחמה, זאת לא הפתעה.

לכן אתם צריכים להעביר את הדברים האלה לוועדת שרים לענייני המילואים. כל החוקים האלה ביחד צריכים לבוא בצורה מגובשת ולעבור פעם אחת בלוח זמנים סביר, מהיר. כמו שנאמר פה. אי אפשר שהמדינה עכשיו תסיר מעצמה אחריות וכל הזמן יעסקו פה בכיבוי שריפות. תודה רבה.

תודה רבה על הדברים. רועי מחפוד, פורום הלוחמים המשוחררים.

נעים מאוד. רועי מחפוד, מנהל שותף, פורום הלוחמים המשוחררים. אני מייצג את כל הארגונים מטעם מטה המילואים. קודם כל, אני לא צריך להרחיב פה על כל הרצון של כולכם לעזור למילואימניקים וכו'. אני בטוח שכולם רוצים פה לעזור למילואים ואני לא צריך להרחיב על הערכיות וכל הנושא הערכי של המילואימניקים והמילואימניקיות. דבר נוסף, אני מברך על הצעת החוק של שרון ניר. אני חושב שזה משהו שחשוב. 90 יום זה משהו חשוב, זה טווח זמנים, אם אפשר היה יותר אז יותר, אבל הצעה חשובה.

אני רוצה לדבר בנוגע למשהו שהחסרנו פה מהדיון. אנחנו רק מדברים על איך להגן ולהגן ולא למנוע. עכשיו, סבבה, אנחנו יכולים לדבר על 90 יום. ואז 90 יום, לספור את הימים, כמו שהמילואימניקים פה דיברו עליהם. הם יספרו את הימים עד 90 יום ואחרי 90 יום הם יפטרו פשוט. עכשיו, בהסכם הקיבוצי שנחתם אז דיברו על שיפוי של 20% משכר העובד, נכון? משהו כזה. אם אני לא טועה, תקנו אותי אם אני טועה.

כן, התנאים הסוציאליים. שהמדינה תממן למעבידים שיפוי שלהם על התנאים.

שיפוי של 20%. עכשיו, זה מבורך, כן? זה ממש מבורך, אבל זה לא מספיק. בסוף מעסיק צריך עובד. אני לא בא להגן על מעסיקים, זה לא מעניין אותי. אני לטובת המילואימניקים. המדינה צריכה לתת פתרון שאיזה מתווה כלשהו שבעצם יגן על אותם מילואימניקים ולמנוע מהמעסיקים בכלל על לחשוב לפטר אותם. אם לדוגמה אני אקח את מגזר ההייטק, יש כל מיני דברים להעסיק סטודנטים, דברים כאלו ואחרים, בינתיים זמניים, עד שהמילואימניקים יחזרו חזרה למשרד.

אתה אומר שהמדינה צריכה בעצם לתת למעסיקים תמריצים להעסיק ולהעדיף אנשי מילואים מאשר את האזרחים הרגילים.

על מנת למנוע מלכתחילה את המחשבה בכלל של לפטר אותם. עורך דין יוצא עכשיו, סתם דוגמה, הם במשרד עורכי דין חשוב במרכז ואומרים לו שהוא מפוטר. אני לא יודע למה. יש לי חבר, הוא עכשיו במילואים בעזה, הביאו במקומו עובד. הוא לא צריך את הכסף, הוא צריך עובד. הוא צריך ידיים. יש לו פרודקט, יש לו דברים שהוא צריך לעשות. הוא צריך לקדם דברים. המדינה צריכה לקחת את זה בחשבון. כשהחבר יחזור מעזה אם הוא יחזור לעבודה, הוא יהיה שם 90 יום בעבודה ואז הוא יקבל את מכתב הפיטורים, כי מישהו בא במקומו. צריך לחשוב גם על הדברים הללו. לא רק על 90 יום ולא רק איך הפלסטרים בסוף.

ואתה אומר למנוע זה לא רק בהרתעה.

לא רק בהרתעה. בסוף בן אדם לא צריך את הכסף, הוא צריך ידיים עובדות. אני מילואימניק לוחם. אני חזרתי לעבודה שלי, אני פה מטעם הפורום, מילואימניקים בעד לוחמים. וזה חשוב מאוד למנוע את זה מלכתחילה.

דבר נוסף שחה"כ קרויזר דיבר עליו זה בנוגע לאבטלה. בסופו של דבר יש מגבלות על האבטלה. ולוחם או לוחמת מילואים וכדומה, כמובן בני ובנות זוג של מילואימניקים, גם בנוגע לזה אנחנו צריכים לטפל. יש מגבלה על ימי אבטלה בשנה, יש המון מגבלות. צריך לראות איך מקדמים בכלל את המגבלות הללו. נגיד בן אדם קיבל את המגבלה לו, סיים את המגבלה, פתאום הוקפץ למילואים. חזר, פתאום, אוקיי, מה עושים עכשיו? הוא מובטל עדיין. בזמן הזה הוא יכול היה לחפש עבודה, הוא יכול היה לעבוד על קורות החיים שלו. הוא בעזה. איך הוא יעבוד על קורות החיים שלו, איך הוא יחפש עבודה? אז גם בנושא האבטלה זה משהו מאוד חשוב שחה"כ קרויזר דיבר עליו.

אני גם חושב שצריך להרחיב את הצעת החוק המבורכת של חה"כ שרון ניר. גם להרחיב אותה וגם לדבר על איך למנוע מלכתחילה. אני אסכם בתודה רבה לכולכם.

אוקיי. שדולת הנשים בישראל, הודיה מויאל.

היי, תודה רבה חברת הכנסת על הדיון ועל היוזמים. אנחנו מפעילות קווים לזכויות נשים בעבודה כבר למעלה משלושה עשורים. ובאמת מאז ה-7 באוקטובר יש לנו עלייה דרמטית בפניות אלינו. רובן נוגעות בנושא זכויות בתקופות מוגנות מפני פיטורים. אני אספר על אחת הפניות שהגיעה אלינו ובעצם אחריה אני אדבר על מה צריך לעשות.

אחת הפניות הייתה על בחורה בשירות מילואים, שביקשה מהמפקד שלה להישאר במילואים כי היא חושבת שהמעסיק שלה רוצה לפטר אותה. זה סיפור שהוא לא הגיוני בעיניי.

מה הסמכויות שלכם, איך אתם מטפלים?

לנו אין סמכויות. אנחנו ארגון חברתי. אנחנו נותנות לה ייעוץ. בסדר? יש ייעוץ משפטי, אנחנו מקימות עכשיו מרכז מיצוי זכויות. אבל אנחנו גוף חברתי, אנחנו לא המדינה. אני חושבת שהסיפור הזה לא מתקבל על הדעת בעיניי, כי יש פה בעיה חמורה ואנחנו צריכים להקדים תרופה למכה. לפני שהבחורה הזאת משוחררת מהמילואים ויוצאת למצב שבו היא יודעת שהמעסיק שלה רוצה לפטר אותה. היא קודם כל לא ידעה שיש לה מוגנות. היא לא ידעה שהיא מוגנת מפני פיטורים. זה הדבר הראשון. היא לא ידעה את זה. ואני חושבת שהדבר הראשון שצריך לעשות זה להוציא סרטונים, לייצר קשר עם מילואימניקים. להגיע לצבא. להסביר להם מה הזכויות שלהם.

הדבר השני שאני רוצה לדבר עליו זה פעולות אכיפה יזומות וגם הרחבה לפניות מצד עובדים ועובדות. אתם סיפרתם שהיה לכם 150 פניות מתחילת המלחמה. כל הארגונים שאנחנו עובדים איתם קיבלו הרבה יותר מזה.

אתם צודקים. כי אתם מקבלים טלפונים והטלפון אומר רציתי לברר את זכויותיי. אני מקבלת מאות כאלה, אבל אני לא סופרת אותם. אתם יודעים למה? לא כי אני לא מתייחסת אליהם חלילה, כי אני סופרת תלונה בכל מקום שיש בו חשד להפרת חוקי עבודה וזה בהתאם לסמכות שלי. אני כאן קוראת מעל הבמה הזאת, ותמיד קראתי. קודם כל יש לנו מספרים שמפורסמים. ואת צודקת, הסברה יש בה גם מן המניעה. אנחנו כולנו, יש פה קונצנזוס וכולנו מסכימים על זה. אבל בסוף בסוף כאשר אותו מעסיק יבצע הפרה העובד צריך לדעת עלינו או עליהם ולפנות. אנחנו מפרסמים את המידע שלנו באתר האינטרנט.

אבל זה לא מספיק. זה לא מספיק.

אבל אנחנו בדיוק ציינו.

אנחנו מדברות על הקמפיין הזה כבר ארבעה או חמישה דיונים אני שומעת את זה. אני ממש מצטערת, אני יושבת פה. באמת.

מאירה, גם את צודקת. ואנחנו חוזרים על עצמנו מכיוון שגם לצערנו היה קיצוץ תקציבי של 50% בכל נושא של הקמפיינים. אבל אנחנו מוצאים את הכסף מתחת לאדמה.

משרדי הממשלה, אפשר תמיד למצוא תירוצים. אין תירוצים. בואו, החברה האזרחית נמצאת פה, אין תירוצים. אז משרד ממשלתי יכול לעשות את התעדוף שלו ולהחליט יוצאים עם קמפיין. זה באמת לא סיפור. אז בואו נעצור את האירוע הזה, שלא נתבזה עוד יותר.

אני רק אשמח לסיים. 30 שניות, אני רוצה לדבר על הנתונים. אתם צריכים להציג בוועדות פה ולדרג מקבלי ההחלטות את הנתונים גם על פיטורים, גם על צמצומי משרה, גם על חל"תים וגם על מה סטטוס הטיפול וגם מה היקף האישורים שאתם נותנים לפיטורים. זה נתונים שצריכים להיות משוקפים כל הזמן גם לציבור וגם לדרג מקבלי ההחלטות.

הודיה, תקשיבי, את כל כך צודקת. ואני תכף אפנה למשרד הביטחון. כי כשאני יושבת עם השר ועוד אנשים שקובעים ומחליטים והם אומרים לי תראו, יש 300,000 חיילי מילואים ומגיעים תלונות על 300 זה תמיד אחוז שהוא נופל בין הכיסאות ולכן לא משקיעים. אבל אם אנחנו נדע את המספרים האמיתיים אנחנו נבין את הבעיה. לא משנה מה נעשה וכמה שלא ניתן, תמיד חצי אחוז, אחוז יפלו בין הכיסאות ויגידו לנו לא קיבלנו. ולכן אין מה לעשות, כמדינה אנחנו נמשיך הלאה ותמיד מישהו יסבול. אבל כאשר זה מספרים כל כך גדולים וזה לא בא לידי ביטוי אצלכם, אצלנו. אני אומרת אצלכם, אבל זה אצלנו. אז משהו אצלנו לא בסדר. חה"כ שוסטר, לפני כן, הוא בין המציעים להצעה לדיון מהיר.

אני מצטער שהגעתי מאוחר. הנושא בדמי, אני פשוט נפגשתי עם חבורה של צעירים שלחמו בסדיר ביחידה מיוחדת באזור שלי, בעוטף עזה. ואני יודע שאנחנו נמצאים במציאות שאנחנו עברנו את הרגעים הקלים יחסית. ואני אסביר. אנחנו בין ה-6 ל-7 באוקטובר עברנו, או בין ה-7 ל-8 עברנו דרמה מנטלית שהאיצה את הדופק, הכניסה אדרנלין, ישרה את השורות, דף אי אפשר היה להעביר בין הניצים. אבל האנרגיה הזאת הולכת ומתמוססת. הולכת ומתרכזת על כתפיים וברכיים צרות. הם אמנם מאות אלפים, אבל הן צרות מאוד. ואנחנו נהיה בצרה צרורה. כך צריך להתגונן על התופעה הזאת.

אני שייך לקבוצה שפה בכנסת של שדולת המילואים. ימין ושמאל מה שנקרא, שהם משוכנעים בתחושה הפנימית שאם אנחנו לא נייצר בעם שלנו, בבני האדם, כל אחד במקום עבודתו, שבין כל הנושאים החשובים הפרטיים, הקיבוציים, הכלליים, המדינתיים שאנחנו עוסקים בהם. ויש לנו נטייה כשעוסקים בנושא כל כך חשוב לשכוח שיש עוד כמה וכמה נושאים חשובים לכל אחד מאתנו. למרפק, לדחוף את הנושא שאנחנו מדברים כאן, ואני לא אחזור לפרטים. רק אני אזכיר דבר קטן: זה תא משפחתי אחד, מילואימניקים, מילואימניקיות ובני ובנות זוגם. זה הסיפור. ולהסתכל על התאים הקדושים האלו כעל בבת עינינו הציבורית. ואנחנו צריכים לראות כיצד הם ממשיכים לאורך זמן. חברים, כשאנחנו מדברים על השנה הקרובה אני לא יודע אם זה לא השנים הבאות. אני לא יודע אם אנחנו לא לקראת פרק אחר. אנחנו יודעים להגיד תם עידן קטן וחכם ועכשיו מאסיבי וחכם. מה המשמעות של הדבר הזה? המשמעות היא מקלות וגזרים בכיוון התעסוקה. המשמעות היא חיזוק של גם דגים וגם חכות וגם אהבה לים, למילואימניקים. הכול ביחד. זה שינוי סדר עדיפות. הבנה שהמגזר הזה הוא חשוב, אתם יודעים מה? כמו המחנכים וכמו העובדים הסוציאליים. כן, עוד מגזר. זה החיים שלנו כאן. אנחנו צריכים להעלות אותם, לדחוף אותם לקדמת הבמה, את הנושא לקדמת הבמה. כי בנפשנו היא. וזה מה שאנחנו נמשיך לעשות כאן.

אני מבקש מכל אחד מכם, כל אחד במקום העבודה שלו, לראות עצמו שלוח בין שאר הנושאים שברומו של עולם, לעניין הזה. ואנחנו נהיה שותפים שלו.

תודה אלון. אני אגיד משפט. אנחנו חייבים כבר לסיים.

כבוד יושבת הראש, נקודה שלא עלתה בדיון והיא חשובה מאוד.

אני אגיד משפט אחד רגע. אנחנו הולכים לסיום, לא אמרתי שסיימנו. אני חושבת, אלון, בוא נדייק את זה. מדינת ישראל, כולל משרד האוצר, שמו את נושא המילואים בראש סדר עדיפויות. שלא נתבלבל. זה כבר הושם.

והעניין הכספי מוסדר, הוא כן מוסדר. הנושא הכספי מוסדר, זה לא נכון שהוא לא מוסדר. משהו הוחלט, צריך עוד.

לא, אני אומרת הנושא הזה שהם החשובים ביותר כרגע, זה כולנו מסכימים מדלת לדלת. אני כן אומרת שלפעמים, ואנחנו רואים את זה פה בוועדה לא פעם ולא פעמיים, את הפער בין הרצון לשים אותם בראש סדר העדיפויות לבין הביצוע בפועל. יש שם פערים שאותם אנחנו צריכים לצמצם ולראות איך מצמצמים אותם.

יש נושא חשוב שלא דיברתי עליו.

אז תגיד את זה במילה, כי יש כאן כאלה שלא דיברו.

אין בעיה. כל מה שדיברו כאן הרחבה זה טוב ויפה, אבל כרגע בפועל, גם מי שכרגע עומד בתוך החוק. הדוגמה האישית שלי, ויש עוד רבים אחרים, שפוטר בפחות מ-30 יום והנושא שלו הובא לוועדת התעסוקה במשרד הביטחון גם הוא לא מטופל וגם הוא מעל שלושה שבועות אין שום פתרון ואין שום דבר.

אז שידכנו. מאה אחוז, נחמן, זה דובר פה. כלומר, זה דובר ויש כאן את הפתרונות במשרד העבודה.

אין פתרונות.

הוא מדבר על משרד הביטחון שהבקשות הגיעו אליהם.

אז נחזור אליו. נחמן, הבנתי. בואו נעשה סדר. אנחנו פשוט עוד מעט שעתיים בדיון ואפשר לדבר עוד ארבע שעות. יהיה דיון המשך ויש לנו גם עוד נושא שהתקבל שהוא ממש משיק וזה אותו דבר ואנחנו נודיע על התאריך של הדיון בוועדה. נעשה סיכום עוד כמה דקות. יש לנו עוד כמה דוברים אחרונים. תנסו מאוד לקצר. קודם כל נחזור למשרד הביטחון, כי ביקשנו. אני מסכימה מה שאמרה קודם הודיה וכולנו רוצים – נתונים. בלי נתונים גם אני, כשאני אפנה אל השר ואשים לו את הדברים על השולחן צריכה נתונים. כי בלי נתונים אי אפשר להזיז שום דבר. ולכן אם יש נתונים זה הזמן. קדימה.

קודם כל, אני נציג צה"ל, לא נציג משרד הביטחון. לצערי משרד הביטחון לא הגיע. אנחנו כפופים, ושנינו כפופים לכנסת. אני אומר, אני רוצה להתחבר למה שאמר חה"כ שוסטר. מערך המילואים זה מיקרו קוסמוס של איך שהיינו רוצים לראות את החברה הישראלית. כלומר, במערך המילואים משרתים מכל הפסיפס של החברה הישראלית ביחד, באחווה, אהבה, שלום ורעות. וזה דבר שהיינו מאוד שמחים.

ממש לא כל.

כל.

לא, יש מגזרים שלמים שלא נמצאים שם.

שפרה, אני מגיע לא מעט ביקורים. יש לא מעט חרדים שגם משרתים במערך המילואים. אבל לענייננו.

דווקא מעט.

האחריות שלי כקצין מילואים ראשי. מיום שעמדתי על דעתי הפיקודית שהייתי מ"פ ואחרי זה מג"ד, מח"ט וכל התפקידים שעשיתי בצבא עד קצין מילואים ראשי, אני אחראי ל- well being של החיילים שלי, 365 יום בשנה. וכך נהגתי והציפייה שלי, קודם כל הציפייה שלי מעצמי ומפקודיי, קודם כל שבכל יחידת מילואים יהיה מודעת דרושים, כי אנחנו מבינים שתעסוקה זה דבר חשוב. אני מצפה למעורבות מפקדים מול המעסיקים, וכך גם נהגתי כשהייתי מפקד. לדבר עם מעסיקים. הרבה פעמים זה פותר בתוך השיחה בין מפקד לבין מעסיק שיודע גם להפעיל לא רק את השכל וההיגיון, אלא גם כן לפעמים שיטות בלתי קונבנציונליות. זה יכול לעשות פלאים. וכך גם נהגתי כשהייתי קצין מילואים ראשי וכך אני יודע שהוא נוהג היום.

יש הרבה דברים שאפשר לעשות. ההצעה שלכם של 90 יום היא הצעה סופר חשובה. אם אני מביא דוגמה איפה זה עוזר, בעל חברת הובלה שיש לו נהגים, הנהג לא נמצא. הוא צריך להביא מישהו אחר. אם הוא צריך לשלם קנס של 30 יום הוא יהיה מוכל לשלם את הקנס הזה ויפטר את איש המילואים. 90 יום הוא כבר יחשוב פעמיים. לכן התיקון הקטן שלשם כך התכנסנו הוא מאוד חשוב.

צריך לשאת טוב וזה גם כן עלה בוועדה. בסוף בואו נודה על האמת, כל חוק שלא נעשה, תמיד נמצא את המעקף. כל הנחיה שתגרום לאיזה שהיא חוסר איזון בין המעסיק והעובד הוא לא ירצה להעסיק איש מילואים. לכן אנחנו צריכים שהאווירה בחברה הישראלית, ואני מתחבר למה שאמר חה"כ שוסטר ומה שעלה פה, הצייטגייסט בתוך החברה הישראלית לבוא ולהעסיק מילואימניקים הוא דבר שאנחנו צריכים לתת את המנגנון שלו ולא צריכים מאוד לעודד אותו. צריכים ללכת כברת דרך ארוכה הרבה יותר ממה שנהגנו בנושא של האבחנה המותר. זה כבר קיים היום בחוק הן מול מעסיקים, בוודאי מול השירות הציבורי. שנדע להעסיק מילואימניקים, שהם יקבלו גם תמריצים לדבר הזה. וזה הרבה יותר, העשה טוב הוא הרבה יותר טוב. ושוב, כמו שהקמל"ריה פתוחה ואני בטוח שיש פה אנשים שיודעים את זה, לכל פנייה, אנחנו יודעים להפעיל את האמצעים הקונבנציונליים ואת האמצעים הלא קונבנציונליים כדי לדאוג לאנשי המילואים.

מאחר ואנחנו פנינו למשרד הביטחון והם שלחו אותך. מבחינת הוועדה פה, הם פנו למשרד הביטחון והם בוחרים את מי להביא. אז הם בחרו להביא אותך ולכן אני פונה אליך. אני לא מבקשת, אפילו אני דורשת, אגב מכולכם, אבל נתחיל ממשרד הביטחון. להביא לי לוועדה נתונים. נתונים כמה. וביקשנו, זה לא שלא ביקשנו ולא נענינו. אז אני מבקשת להביא את הנתונים על פיטורים של מילואימניקים ובנות זוגם. במהלך המילואים, כמו ששמענו פה שזה קורה, ולאחריהם. זה אחד.

שתיים, שזה רק אתם יכולים לתת לנו, רק אתם. כי את אחד עוד אחרים יכולים לתת, משרדים אחרים. מספר האישורים שניתנו לפיטורים בזמן תקופת המוגנות. כמה פניות היו אליכם לקבל היתר וכמה סירבתם וכמה נתתם. במהלך, אני מדברת עם כבודו, מתחילת התמרון או אפילו מה-7 באוקטובר ועד היום. בסדר? זה נתונים שהם חייבים להיות. גם אליכם, גם משרד העבודה וגם משרד הרווחה וגם הכלכלה.

אנחנו העברנו את הנתונים. אבל בסדר, לנו אין, אנחנו לא מחזיקים בנתונים כאלה.

איך אומרים בצבא? היישר.

רק אם אפשר גם את זמן הטיפול שלוקח בבקשה של מעסיק ליד זמן הטיפול שלוקח טיפול בבקשה של - - -

הנה, בבקשה, עוד נתון שנבקש לקבל. אני אפנה אליך ממש בקצרה, אבל אנחנו רוצים לסכם. אני רק מתנצלת בפני פורום נשות המילואים. לא נצליח להגיע אלייך, עו"ד שבות רענן. אני כן אומרת שיהיה דיון נוסף ואז נשמח לשמוע אותך, אז אני מתנצלת מראש.

ליאור גור, פורום העצמאים והפרילנסרים מבית ההסתדרות. אני רוצה להסב את תשומת לב הוועדה ומשרדי הממשלה לציבור גדול של מילואימניקים שלא זכאי בכלל. כבוד יושבת-ראש, אם אפשר את תשומת הלב. כבוד יושבת-ראש, את יכולה לשמוע?

כן, כן, בטח. אני פשוט מחפשת את השם שלך.

אני רוצה להפנות את תשומת ליבך ותשומת לב הוועדה ומשרדי הממשלה לציבור גדול של משרתי מילואים שלא זכאי כלל לשום הגנה מפיטורים או במקרה שלהם מסיום העסקה. אני מדבר על פרילנסרים, עצמאיים שעובדים בחשבונית. שנגיד מרבית ההכנסה שלהם מגיעה מלקוח אחד, בערך 70%-75% לפחות מההכנסה שלהם מגיעה מלקוח אחד וגם הם יכולים לסיים את שירות המילואים שלהם, לחזור ללקוח שלהם ולגלות שבעצם יש כבר מישהו אחר שהעסיקו אותו. אני חושב שהמצב ברור לכולנו.

יש הערכה על כמה מדובר? זה בוודאי אלפים, לא?

אלפים בוודאי, כן, יש לא מעט כאלה. אז אנחנו מבקשים שבמסגרת המשך העבודה, המשך הטיפול בנושא הזה, ייקחו בחשבון גם את הציבור הזה.

מה ההצעה.

כל הגנה שיש על שכיר שתהיה הגנה לציבור הזה גם.

איך תעשה את זה?

מה זאת אומרת?

בוא תתאר לנו איך אתה מגן.

יש את הקרן, קרן המילואים רלוונטית לעניין?

לא חושב. לא, צריך להגן עליהם בחוק.

לפצות אותם אולי.

לא, צריך פשוט להגן על הציבור הזה בחוק. אי אפשר להפסיק את הסכם ההעסקה שלהם במסגרת X זמן שנקבע בחוק. כמו שנקבע. אני לא מבין, עוד פעם.

אפשר להוסיף, סליחה, אני רוצה לסייע לך. אפשר להוסיף לוועדת התעסוקה במשרד הביטחון סמכות לבחון יחסי עובד מעסיק.

עזוב, לא כדאי להיכנס לזה. לא כדאי, זה בכלל ברוך רציני.

יש פה בעיה הייתי אומר חוקתית שצריך לבדוק אותה.

ברור שיש פה בעיה. אבל הבעיה לא צריכה להפריע לנו למצוא פתרון.

ליאור, מה שאני מציעה שהרי החוכמה היא ניתנה לכולנו. זה לא הכול אצלנו כמחוקקים. אנחנו נחשוב. אבל גם אתה תחשוב איך אפשר לסדר. בואו נחשוב, כן, ההסתדרות, זה התפקיד, באמת חלק מהתפקידים שלכם. גם שלנו, אבל אני צריכה את העזרה שלכם. לכן תחשבו על רעיונות, תביאו אלינו. ננתח ביחד, נחשוב.

אני רק מבקש מהוועדה כשהיא מקדמת, ממשיכה לקדם את הנושא, שתיקח בחשבון גם את הציבור הזה. אנחנו נעשה את העבודה שלנו ונבוא ביחד.

מאה אחוז, כל אחד יעשה את העבודה שלו. תודה רבה. משפט וחצי.

עו"ד מאיר אסרף, אני היום לא מייצג אף ועד עובדים. בדרך כלל אני מייצג ועדי עובדים, מופיע בוועדות כמי שמייצג את ההסתדרויות ואת הוועדים. אני היום מופיע כעורך דין שהתנדב לסייע למילואימניקים שפוטרו מעבודתם. חלק הצלחנו לפתור על ידי שיחת טלפון עם המעסיק, כמו שאמר נציג צה"ל. ואכן, זה הפתרון היצירתי והנכון ביותר. וחלק לא.

נקודה ראשונה, מה שאמר הנציג שדיבר על הפרילנסרים, אני חושב שזו נקודה חשובה מאוד. גם אם אותם פרילנסרים יגישו בקשה למענקים על זה שהם ירדו בהכנסות, הם לא יקבלו, כי הם שירתו במילואים. זאת אומרת הם מפסידים משני הכיוונים. לכן צריך לטפל בנושא הזה ולתת לזה דגש.

אבל לא על זה רציתי לדבר. רציתי לדבר על ההרחבה של תקופת ההגנה. חברים, אין זמן. 30 יום מאז ששחררו אוגדות כבר חלפו. חלק מהאנשים משוכנעים שיש 60 הגנה. חלק אחר לא יודע מה מותר ומה אסור, וזה המזל שלנו, שהמעסיקים האלה לא מפטרים את העובדים שלהם. כי אני מקבל פניות מהרבה עובדים שהמהות היא שהמעסיק מגלגל עיניים ואומר להם אני עומד לפטר אתכם. איפה הייתם? אני לא מתכוון לפטר את המחליף.

גברתי, אני רוצה לתת נקודה אחת לפתרון שהיא אפשרית ומיידית. מבלי לחכות לכל התהליכים שיש בחוק הסכמים קיבוציים. בתקופת הקורונה ממשלת ישראל הפקיעה תוקפם של חוקים והחילה והרחיבה הסכמים קיבוציים בטווח זמן מיידי. ואני חושב שהממשלה צריכה לפעול בהתאם לחוק יסוד הממשלה ולהתקין תקנות לשעת חירום לעניין הגנה על מילואימניקים. הדבר הזה הוא אפשרי. ואני מתכוון גם לפנות, ואני מבקש גם מגברתי, מ"מ יו"ר הוועדה, שתפנה אל הממשלה להתקין תקנות הגנה לשעת חירום, שיגנו על המילואימניקים ובני משפחותיהם עכשיו, לא מחר, לא מוחרתיים, ממש עכשיו. כי החברים שלנו ששירתו במילואים, ואני גאה להיות משרת מילואים, החברים האלה היום מאבדים את ההגנה שיש להם מכוח החוק. תודה רבה גברתי על הזמן.

מאה אחוז. תודה רבה לכולם. אתה רוצה לסיים?

לא, אני רק רוצה להתייחס לעניין. אני רק אגיד בכללי, כי אני לא עוסק בתקנות שעת חירום. אבל התקנה של תקנות שעת חירום זה אירוע מאוד מאוד חריג.

בקורונה השתמשו בזה.

שבדרך כלל מלווה בזה שהוא אחרי זה מקודם בכנסת. ובהינתן שלא ניתן לקדם בכנסת חקיקה מהירה שתיתן מענה. לכן אני לא בטוח שאנחנו נמצאים במקום הזה.

ותודה לעורכי הדין שמתנדבים לעזור לנו, כמו אצלי בפורום נשות המילואימניקים, התנדבות מלאה. אתם עושים עבודת קודש.

אוקיי. אנחנו נאלצים לסיים. אני רוצה לסכם. קודם כל, אני מודה לכולכם, לכל אחד ואחד על העלאת הנושא הזה. חברי הכנסת כבר הלכו כי יש להם עוד דיונים בעוד ועדות בנושאים מאוד חשובים, כולל הנושאים הללו.

אני כן מסכמת בכך שאני פונה למשרדי הממשלה הרלוונטיים להביא לנו נתונים. אני אחזור שוב, מספר הפניות אליהם, מספר המפוטרים של החיילים ובנות זוגם בתקופת המוגנות. מספר הפניות לקבלת היתר, כמה סורבו וכמה ניתנו. משך זמן הטיפול בפניות הללו.

דבר נוסף, אני רוצה לומר שהוועדה תאשר את הצו שניתן, צו הגנה על עובדים בשעת חירום שאמור להסתיים ב-1 במרץ, נאריך אותו עד ה-1 ביוני. עוד חשוב לי לומר שאני אדבר עם שר האוצר על הנושאים שדיברנו פה. כלומר הניתוק בין הרצון לשים את כולם, את כולכם, את חיילי המילואים ובנות הזוג, התא המשפחתי שבמילואים, בראש סדר העדיפויות. זה כבר נמצא שם וכן הוקצו לזה כספים והמון כספים. אבל יש נתק בין מה שמוחלט לבין מה שקורה בפועל. ואנחנו צריכים לגשר על הפער הזה כמה שיותר מהר.

אנחנו נעשה ישיבה נוספת גם בתחום הזה ונכניס בתוכו גם את הפנייה של חה"כ לזימי לדיון מהיר. ואני מקווה מאוד, אנחנו מבינים את הבהילות והצורך לפתור את זה עכשיו ולא לחכות לצו הרחבה שבמקרה הטוב ייכנס לתוקף בעוד חודש ובמקרה הרע עוד מספר חודשים. והלוואי וזה כבר לא יהיה רלוונטי ולכן צריך להקדים את זה כמה שיותר מהר.

נחמן, אליך, ברמה האישית. אני מקווה שכן יהיה כאן פתרון. מבחינתי אחרי הדיון אפשר לשבת עם הגורמים הרלוונטיים לראות איך אפשר לעזור במקרה הפרטי. המשרדים, תצאו בבקשה עם קמפיינים, כדי שכל חייל וחיילת וכל תא משפחתי יידע אל מי לפנות, לאן לפנות ואיך לקבל מענה. תודה רבה, שיהיה המשך יום טוב, בשורות טובות.


הישיבה ננעלה בשעה 11:54.