פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



27
הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה
26/02/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 36
מישיבת הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה
יום שני, י"ז באדר א' התשפ"ד (26 בפברואר 2024), שעה 12:00

מעקב אחר מענים לצרכים ייעודיים של שורדי שואה וזקנים באזורי העימות

חברי הוועדה: מירב כהן – היו"ר

מירי מאיר-שטטמן - מנהלת תחום פ"א ניצולי שואה-אזרחים ותיקים, משרד הרווחה והביטחון החברתי

גולן ירמיהו - מנהל אגף יישום מערכות תח"צ, הרשות לתחבורה ציבורית, משרד התחבורה

שרי ורדי - עו"ד, סיוע משפטי, משרד המשפטים

יואב סטשבסקי - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עדינה אנגלרד - מנהלת מחלקה לעו"ס בגריאטריה, משרד הבריאות

זהבה בן עמי - ממונה אזרח ותיק, המוסד לביטוח לאומי

דנה צרפתי - ממונה אזרח ותיק, המוסד לביטוח לאומי

אתי פרחי - מנכ"ל, הקרן לרווחת נפגעי השואה

ד"ר ישי אוסטפלד - הרופא הראשי, הרשות לזכויות ניצולי השואה

ירון מרקוס - מנהל הקצבות סוציאליות, ועידת התביעות

ענבל דסברג - מנהלת פרויקטים, ועידת התביעות

זוהר שיבת - מנהלת היחידה לאזרחים ותיקים, מועצה אזורית אשכול

יוסף בן לולו - גרונטולוג, מתכלל תחום ניצולי שואה, מועצה אזורית אשכול

אליסה יפימוב - מנהלת תחום חברתי כלכלי, לובי המיליון

רז אביטן כץ - מנכ"ל, למענם - רופאות ורופאים למען שורדי שואה

ורד ספיר זונשיין - סמנכ"ל שיתופי פעולה, למענם - רופאות ורופאים למען שורדי שואה

חנה כהן - דודה של ענבר היימן ז"ל שגופתה נחטפה לעזה

שיראל רייש - עו"ס תחום זקנה - רווחה, עיריית אופקים

עידו זולטי - מנהל אגף רווחה, עיריית שדרות

סיגלית חונן - ראש צוות אזרחים ותיקים - רווחה, עיריית נוף הגליל

עדי שליט - רכזת תחום ניצולי שואה, קופ"ח כללית

אריאלה אהרון

זיו אפללו - חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



מעקב אחר מענים לצרכים ייעודיים של שורדי שואה וזקנים באזורי העימות

תודה רבה לכל מי שטרחו להגיע לוועדה המיוחדת שלנו, לטיפול בשורדי שואה. קודם כול, ללא קשר לנושא הדיון שלנו היום, אני רוצה מכאן לחזק את הצוות שלנו, שעובד בימים אלה על עסקה להשבת החוטפים, אנחנו שולחים להם מכאן הצלחה גדולה, מתפללים שהם יצליחו, מתפללים שבחג הקרוב נוכל להחזיר אלינו הביתה את החטופים והחטופות, הדבר הכי הכי חשוב.

יש כאן נציגה, כהן חנה. בבקשה, נתחיל איתך ורק אחר כך נתעסק בדברים האחרים.

שמי חנה כהן ואני הדודה של ענבר היימן ז"ל. ההורים שלה לא יכולים להיות פה, כי הם ממוטטים, אז אני עושה את התפקיד.

ענבר היא דור שלישי לשואת רומניה, במקרה הגענו לחדר פה, ואחר כך שמענו שזו הוועדה לשורדי שואה. ענבר הייתה הלפרית במסיבת הנובה, וכשהתחילו אזעקות והטילים היא ברחה לקיבוץ בארי, שם היא חשבה שהיא תמצא מקלט בין הקיבוצניקים הטובים. אבל קיבוץ רעים שקק במחבלים, ששרפו, שבזזו, שאנסו. הם ראו את ענבר ופשוט העלו אותה על אופנוע ולקחו אותה, לכיוון עזה.

בשלב זה, לא ידענו כלום, כי היה כאוס רציני בארץ, היה כאוס רציני במקום עצמו, אצל כוחות הביטחון, בכל המקומות היה כאוס ולא היה את מי לשאול. אז נסענו לכל בתי החולים בדרום, חשבנו יכול להיות שהיא נפצעה; היא לא הופיעה שם, בין הרשימות. חזרנו הביתה, חשבנו שיכול להיות שהיא מסתתרת איפשהו, כמו כל הניצולים שהסתתרו וצצו למחרת, אבל זה לא היה כך. למחרת בבוקר, פורסם סרטון בטלגרם של החמאס, שבו מראים את ענבר שלנו, מובלת ידיים, רגליים, כשהראש שלה שמוט לאחור והיא ירויה בפלג גופה העליון.

בשלב זה, עוד לא יכלו לדעת בוודאות אם ענבר חיה או נרצחה, נתנו לנו 10% לזה שיכול להיות שיצילו אותה, ואנחנו נתלינו באחוזים האלה. 70 יום בעצם, נענו בין תקווה לייאוש. אחי וגיסתי פה היו, כמעט כל יום, בכנסת, כמעט ואין שר שלא מכיר אותם, בתחנונים שהצלב האדום ייכנס ויפגוש את כל הפצועים. זה כמובן לא קרה. ואז אחרי עינוי הנפש הזה, של האי-ודאות הגדולה שחיינו בה 70 יום – ביום השבעים, זה היה יום שישי, נקישה בדלת, אותה נקישה מפורסמת שכולנו פוחדים לשמוע, הודיעו לנו שלפי מידע מודיעיני, ענבר לא בין החיים.

ישבנו שבעה, בלי גופה, כיוון שגופתה של ענבר חטופה בעזה. מעולם לא ידעתי, שאפשר לשבת שבעה, בלי גופה, בלי קבר לקבור את מתנו. והסבא של ענבר שהיה בשואה, עובר את זה פעם שנייה, כי הוא סיפר לנו, ששם באמת לא היה את מי לקבור ומה לקבור, וקברו בקבר אחים ולא את כולם מצאו. המשפחה שלנו עוברת שואה שנייה, אנחנו לא חיים, אין לנו חיים, אנחנו לא עובדים, אנחנו לא מתפקדים בכלל, כל פעם שאנחנו שומעים שיש איזושהי הצעה לעסקה, הלב שלנו פשוט יורד, זה ממש מזכיר את רשימת שינדלר, והכול נסגר אצלנו סביב נושא השואה, רשימת שינדלר, אין את מי לקבור. ועכשיו העסקה הזו, שהיא בעיניי, באופן אישי, לא עסקה מוסרית בעליל, ומדוע – אני אסביר.

אתם הממשלה החליטה, לשחרר בצורה הומניטרית, 40 איש. אני מעולם לא הייתי נגד עסקאות, שלא תבינו לא נכון, אבל זו ממש לא עסקה הומניטרית בעיניי, לשחרר 40 ולהפקיר 100, מהאנשים שחלקם חיים, חלקם זרוקים בעזה כגופות, כשאנחנו לא יודעים מה נשאר מהם, אנחנו לא יודעים איפה הם מוטלים, איפה הם קבורים, לא יודעים כלום, וכחלוף הזמן יש סיכוי גדול שחלקם ייעלמו. אני לא מקנאה במשפחה שלא תסגור מעגל, זה עינוי נפש ועינוי הדין, פה מדברים רק על החיים, ואני מקדשת את החיים, זה ברור, אני מקדשת אותם, אבל צריך לקחת בחשבון שיש משפחות שלמות שהיקירים שלהם נרצחים, נמצאים בעזה מוטלים, והמשפחות עצמן נרצחות כל יום, כל בוקר מחדש, כי הם לא הצליחו לסגור מעגל, כי היקרים שלהם נרצחו בצורה מזעזעת, אנחנו חייבים לסגור את המעגל הזה. אני מבינה שאנחנו ארץ שמקדשת את החיים, אבל אנחנו המשפחות, גם חיים, גם חיים, נלקחנו בשבי של חמאס, נרצחים כל יום מחדש, אנחנו מבקשים ממדינת ישראל, לא לעשות עסקה כזו, שמזניחה את הגברים והחיילים ובבד בבד, גם את הנרצחים ומשפחותיהם, זו עסקה לא מוסרית בעיניי. תודה רבה.

תודה חנה. יש פה עוד מישהי שביקשה לדבר?

אני רוצה רק להוסיף דבר נוסף, ברשותך. אני לא באתי לפה שילטפו אותי כמו שמלטפים חיית מחמד, אני לא באתי לפה לשמוע מילים יפות, אני לא באתי לפה לשמוע חיזוקים; אני באתי, בשביל שתיקחו את מה שאני אומרת בחשבון ותפעלו, בשביל שתזכרו שהיא הייתה יכולה להיות הבת של כל אחת ואחת מכן, ילדה, נערה בת 27, שמוטלת בעזה, קחו את זה לתשומת ליבכם. תודה.

תודה חנה, אני מבטיחה, תשפטי אותי על פי מעשיי, לעשות כל מה שאפשר.

אני מודה לך מאוד.

תודה לך שבאת. אז ברשותכם, למרות שהמעבר הוא מאוד קשה – אני עוברת לנושא הדיון. כבר כמעט חמישה חודשים חלפו מאז פרוץ המלחמה, ועדיין יש עשרות אלפי אנשים שחיים מחוץ לביתם, חלקם עדיין במלונות, חלקם מתגוררים בקהילה וחלקם גם מתחילים לחזור לבתים שלהם.

אנחנו במעקב אחרי המצב של הזקנים באופן כללי, והמצב של שורדי השואה בפרט. דווח פה לאורך הדיונים השונים שאנחנו מקיימים, על קשיים שונים, גם בתחום הבריאות הנפשי, הרווחה, הנגישות. ביקרנו וקיימנו דיונים, בלא מעט בתי מלון ושמענו על מצוקות של אנשים מבוגרים. ובעצם, מטרת הדיון היום זה מעקב, להבין האם הדברים מטופלים, האם יש מצוקות שנופלות בין הכיסאות ולא נותנים להם מענה, ואנחנו נעשה את זה באמצעות נציגים מהרשות המקומית, באמצעות נציגים של ארגונים חברתיים וכמובן, משרדי ממשלה. אז זה דיון מעקב, שהוא יהיה מאוד ממוקד בנושא הזה.

ברשותכם, אתחיל עם הרשויות המקומיות. יש את מנהלת היחידה לאזרחים ותיקים במועצה אזורית אשכול, זוהר שיבת, אז זוהר, אני אשמח לעדכון על מצב הזקנים במועצה שלכם, ואם יש כמובן בעיה מבנית שמשרדי הממשלה הרלוונטיים יכולים לקדם פתרונות.

אז כאמור אנחנו ממועצה אזורית אשכול, התפנינו באמת למקומות שונים, בעיקר לאילת, ים המלח, קצת לערבה וקצת לצפון, אבל בעיקר הריכוז הגדול היה באילת. וכרגע בעצם הרבה מהאזרחים הוותיקים מתחילים לחזור למועצה, ליישובים שבהם ניתן לחזור. הקיבוצים, אלו שהם צמודי גדר – הם עדיין לא יכולים לחזור; המושבים שהם יותר מרוחקים הם בעצם מתחילים לאט-לאט לחזור, למרות שגם אפשר להישאר במלונות. השהייה במלונות, לא פשוטה בכלל לאזרחים הוותיקים, אנחנו ראינו ירידה משמעותית, תפקודית וקוגניטיבית, אצל הרבה מהם. גם ראינו פטירות שהתרחשו, כמובן אחרי ה-7 באוקטובר, אנחנו מדברים – מתוך ניצולי השואה – על כעשרה ניצולי שואה שהלכו לעולמם בתקופה הזאת.

שתי שאלות: האם מוצע לאנשים מבוגרים לעבור לדיורים מוגנים? זאת אומרת, במקום להיות במלון עם אוכלוסייה כלכלית, לעבור למגורים במקום שיודע לתת שירות טוב, לאזרחים וותיקים, איך אחוזי ההיענות?

יש ישובים, כלומר, בעיקר קיבוצים שממש עשו את זה במרוכז, יש משען באר שבע למשל, שעברו קבוצה של שלושים ותיקים, שעברו ביחד מאחד הקיבוצים, ואחר כך יש עוד קיבוץ שהצטרף וגם ברחבי הארץ, כן, זה מענה שהוא בהחלט נתן פתרון מצוין. עדיין לא כולם בוחרים בזה.

על מה את שמה, אם יש משהו שצריך לתקן ולטפל, על מה היית שמה את הפוקוס?

שוב, יש כמה נקודות, גם הנושא של מענה רגשי יש עדיין פערים, וגם ספציפית לגבי אזרחים ותיקים וניצולי שואה שאנשים מבוגרים, באמת, הקושי שצריך להגיע אליהם ולא שהם יגיעו למרכז חוסן, או מרכז טיפולי כזה או אחר. בכלל, כל המענה הפרטני, ליווי שיותר אישי בבית, למרותקי בית מה שנקרא - - -

אז הבעיה היא, לא בזה של מי שייתן את השירותים, אלא הם לא מגיעים אליהם הביתה.

גם וגם.

יש מספיק מטפלים?

לא, אני אומרת, גם יש מחסור במטפלים שגם ייתנו את המענה בבית וגם מטפלים שהם, מה שנקרא, מותאמים לגיל השלישי, כלומר צריך ש- - -

ומי שמספק היום, זה משרד הרווחה? זו סוגייה מול משרד הרווחה?

משרדי חוסן מגייסים באמת מטפלים מאיפה שאפשר, אבל עדיין, שוב, במענה בבית של האזרח הוותיק זה עוד יותר מורכב לתת, בטח אם הם מפוזרים במקומות שונים. וגם במועצה – אצלנו, מועצת אשכול היא פריפריה, לא פשוט להגיע אלינו.

כן.

גם נושא ההסעות, כל הנושא של ההסעות, מאוד מאוד מורכב ובעייתי. 'משקפיים ורודות', באמת - - -

הסעות למרכזי חוסן, או לטיפולים רפואיים.

כן, כן, אז אנחנו נעזרים עכשיו ב'משקפיים ורודות' שיש להם איזשהו תקציב לזה, זה בהחלט נותן מענה, אבל אנחנו צריכים לראות משהו ממושך - - -

הם מקבלים תקציב מהמדינה? טוב, תיכף נשמע.

זו איזושהי תרומה.

אוקי.

אבל עוד פעם, יש בעיה עם מועצה אזורית אשכול, לא תמיד מגיעות ההסעות לשם, היו לנו כמה פקשושים מאוד משמעותיים, שאנשים ממש היו צריכים להזיז תורים, טרום ניתוח, כי לא הייתה הסעה, כי לא הגיע נהג, לא מצאו נהג שיגיע עד אשכול, לדרום המועצה.

הבנתי, אז תיכף נעלה את זה מול המשרדים, זה בעיקר משרד הרווחה, נכון? גם בריאות, גם תחבורה.

תחבורה אולי, כן, הם עובדים עם גט טקסי.

טוב, תודה רבה, זוהר, אנחנו תיכף נשמע את משרדי הממשלה, כתבתי את הנקודות.

ורק משהו קטן, נושא של מטפלות סיעודיות של חוק סיעוד, גם זה נקודה מאוד משמעותית.

שמה?

שקשה למצוא.

ישראליות זאת אומרת?

ישראליות וגם עובדים זרים, שוב, לפריפריה פחות מגיעים.

גם ישראלים וגם זרים.

אני לא יודעת מה הפתרונות, אבל אני מעלה כרגע את הצורך.

אוקי, זה חשוב. עידו זולטי, מנהל אגף רווחה בשדרות, נמצא בזום, ולאחריו סיגלית מנוף הגליל. שלום עידו.

צוהריים טובים, שלום לכם, אני פה בשדרות. מצטער שלא יכולתי לבוא, אנחנו פה נערכים בכל הכוח בחזרה לשדרות - -

הכול בסדר, לך מותר.

- - חזרה לשדרות, בחזרה לעיר, על כל המשתמע מכך. אני קצת אפרט מה היה בתקופה ומה קורה הלאה. בשדרות יש 36,000 תושבים, מתוכם 3,300 אזרחים ותיקים. אנחנו ביום שלישי, ב-10 באוקטובר, כבר התחלנו לפנות את האזרחים הוותיקים ובכל הפינוי הגדול של שדרות, האזרחים הוותיקים פונו ראשונים בהתחלה, זה היה ממש מסוכן ותחת אש, אבל כן ראינו לנכון להוציא אותם, כי אנחנו יודעים שאנשים מבוגרים, בטח במלחמה, בתחילת המלחמה, לא היו מטפלים, לא היה חוק סיעוד, בני משפחה לא יכלו לבוא להגיע, חצי עיר הייתה בלי מים, בלי חשמל ולכן ראינו לנכון, כמה שיותר מהר, להעיף את האזרחים הוותיקים החוצה וזה מה שעשינו.

עידו, עשינו, זה לא דיון ראשון, אנחנו מכירים את ההיסטוריה, תמקד אותי רגע, בצרכים הבוערים, שלא מקבלים מענה כרגע, כדי שנוכל להתמקד בהם.

אין בעיה. כרגע, אנחנו בחזרה לעיר, אני רוצה להגיד לפני זה, היו לנו גם כמה הזדמנויות במלחמה, הרבה אזרחים ותיקים שחווים את אחד הקשיים הגדולים שלהם, זה הפגת הבדידות, לא יוצאים מהבית ולא צורכים שירותים, וגם בשגרה לא כל האזרחים הוותיקים צורכים שירותים, דווקא במלונות, שהיו לנו בערך 3,000 אזרחים וותיקים במלונות בכל הארץ, אנשים באו לכל הפעילויות שהיו, היו שלוש ארוחות ביום והיו להם פעילויות בוקר ואחר הצוהריים, כמו דיור מוגן כזה, או אחר. עכשיו, עם החזרה לעיר, יישארו כמה מאות אזרחים ותיקים במלונות ונמשיך לתת להם שירותים.

האתגר שלנו פה עם החזרה לעיר – יש לנו כמה אתגרים: אחד, הם התרגלו לאינטנסיביות מאוד גדולה ובסוף הם חוזרים לבית, לבד, הרבה אזרחים ותיקים, אלמנים, אלמנות, הילדים לא גרים בשדרות, עריריים, התרגלו באמת, לאינטנסיביות מאוד גדולה ביומיום, שביום אחד היא תיעלם להם. באמת, האתגר שלנו, להחיות את מה שעשינו בתקופת המלונות – לפה.

עוד אירוע שהוא מורכב, שכל הקשישים, בטח את יודעת, חוק סיעוד הומר לכסף, כבר כמעט חמישה חודשים, כלומר, הם בשגרה הם מקבלים את המטפלת, מקבלים מרכז יום לקשיש, קהילה תומכת, צורכים שירותים, זה הומר לכולם, כמעט למאה אחוז, הומר לגמלה בכסף. אנחנו צריכים לגמול אותם מהגמלה הזאת, שיחזרו לצרוך שירותים, ברמות הגבוהות של חוק סיעוד - - -

איך תעשו את זה, כי זה נתון לבחירתם, איך תעשו את זה?

כמו שאמרתי, זה אתגר מאוד גדול להגיד לו תבוא למרכז לקשיש חמישה ימים בשבוע, כי לפני המלחמה הוא עשה את זה, ועכשיו, פתאום הקשיש מקבל, או בני המשפחה מקבלים את הכסף, זה אלפי שקלים בחודש, זה אתגר מאוד גדול שלנו כרגע, אנחנו באמת בוחנים איך יתמודדו אתו, כי היום הגמלאי בכסף, יותר חזקה מתקופת הקורונה שהייתה, הרבה יותר נוכחת ומוטמעת בקרב האוכלוסייה ואני חושב, זה אחד האתגרים הגדולים שלנו, להחזיר את עולם המטפלים, את עולם צריכת השירותים. אני יכול לשתף שאתמול פתחנו את מרכז הקשיש שהיה סגור מסוכות, באמת, פעם ראשונה, הגיעו כמעט שלושים אזרחים ותיקים, זה מאוד שימח אותנו, אבל אני יודע, זה אירוע מורכב לגרום להם לצרוך, אנחנו רואים את זה כנקודת תורפה.

תיכף נשמע האם יש לאנשים רעיונות איך לפתור את זה, כי זה באמת הרגל רע.

נכון, ומצד שני יש פה קשישים שהיו משדרות בתקופה, וקצת כמו בקורונה, תחזקנו אותם, קניות, תרופות, מזון, באמת, ארבעה-חמישה חודשים, הייתה פה קבוצה לא גדולה, אבל מורכבת במאפיינים ותחזקנו אותם ארבעה-חמישה חודשים, גם את זה, צריך לגמול אותם, שאין סל מזון ואין תרופות והם צריכים לעשות את זה לבד, אז זה גם אירוע גמילה, שאנחנו עושים אותו, בהדרגה. בנוסף, לעבד את כל מה שהם חוו במלונות, זה לא פשוט, הם פחות יודעים לצרוך שירותים, פחות יודעים לבוא לחוסן, למלא לינקים, למלא שאלונים, זה יותר מורכב להם, זה בגדול האתגרים שיש לנו פה כרגע.

נקודות חשובות, רשמתי ותיכף נבקש התייחסות מהמשרדים, תודה. אני עוברת לסיגלית חונן, ראש צוות אזרחים ותיקים באגף רווחה נוף הגליל, גם כן בזום, ואחריה שיראל מאופקים.

שלום. אני אתחבר רגע למה שעידו אמר לגבי חוק הסיעוד, שזו כל הרפורמה שנעשתה, באה לעשות טוב – אבל עשתה הרבה רע, בזה שלא מאפשרים לביטוח לאומי לקבל החלטה, אם אנשים באמת זכאים וכדאי לתת להם את הגמלה בכסף, כי בסופו של דבר, אזרחים ותיקים החליטו שהם לוקחים את הגמלה בכסף ורבים מהם עושים את זה, מוותרים על שירות בבית, מאפשרים גם לבני משפחה להיות מטפלים, זאת אומרת, בדרך זו או אחרת, בסופו של דבר, אזרחים ותיקים לא מקבלים את השירות בבית, זה רע מאוד, זה בסופו של דבר גורם למצב שהם לא מקבלים שירות, הם לא צורכים גם שירותים מסוג של - - -

זאת אומרת, חוות הדעת המקצועית שלך זה לא לאפשר את זה, זאת אומרת לתת שירותים?

לא, לא לאפשר, אבל פעם שאנחנו היינו, אני לא רוצה לחזור לזה, לא רוצה ששירותי הרווחה, יחזרו להיות, אלה שמקבלים את ההחלטה, אבל כמו שזה היה פעם, אנחנו בדקנו ואנחנו בדקנו קודם כל, המיוחדים והנזקקים ביותר, כאלה שלא ניתן היה למצוא להם שירות, הם אלה שקיבלו את הגמלה בכסף והיה קשה לעשות את זה, היה קשה לקבל את זה. היום, כל אחד - - -

איזה מנגנון היית מציעה, שימנע את האופן האוטומטי הזה, שבו הם מקבלים את זה בכסף?

על פניו, הם כאילו עושים את זה, אבל בסופו של דבר וגם מניסיון אישי, עובדת סוציאלית – לפעמים אפילו זו רק פקידת תביעות – מרימה טלפון, שואלת את המשפחה, את בן המשפחה, או את הקשיש עצמו, מה הוא רוצה; ברגע שהוא אומר כסף – הוא מקבל כסף, כמעט ולא מציעים יותר מידי שירותים אחרים, יש כל כך הרבה שירותים שניתן לקבל, יש גם קהילות תומכות, יש - - -

תראי, אני בכל הדיונים האלה תמיד חושבת על אבא שלי, אנשים שגדלו בלי הרבה תנאים, אומרים להם, אתה רוצה את הכסף, או שאתה רוצה לבוא למרכז יום, הם לא קונים לעצמם שוקו בבית קפה, אז הם ישימו מאות שקלים על זה? צריך להבין את הראש של אנשים שהם קשיי יום בסוף והם לא ממהרים לומר 'טוב, אז אני אוותר על הכסף בשביל השירות'.

ברור לי למה זה קורה.

אבל יש קריטריונים מאוד ברורים של ביטוח לאומי, עובדים זרים וכאלה, זה לא.

לא, לא, מאוד הקלו.

עכשיו בגלל המלחמה.

לא, גם עכשיו בגלל המלחמה וגם ברפורמה, אם אני לא טועה, ב-2018 זה השתנה, נכון?

אפשר לקבל את מלא הסכום, את מלא הגמלה, בשאר זה עד ארבע שעות - - -

נכון, ואפשר גם להפוך את זה, מרבע לשליש.

שנייה, תיכף נפתח על זה דיון, אבל רגע ניתן לסיגלית להשלים את דבריה, וגם הנציג משדרות ציין את זה, זו סוגייה חשובה.

היא סוגייה מאוד חשובה, אנחנו כרווחה נתקלים בזה, על בסיס יומיומי, פשוט מקרים של אנשים שהיה עדיף שייכנס אליו מישהו: מטפל, מטפלת, כל גורם אחר, או מרכז יום – ייכנסו לבית ויראו מה המצב ויעזרו. וגם אם הם לא יעזרו, הם ישביחו, אבל בסופו של דבר, הם לא יפלו בין הכיסאות, כי האנשים האלה בסופו של דבר, סובלים, הם לא יעזרו להם בזה שיש להם כסף, זה דבר אחד.

אני רוצה עוד להוסיף משהו נוסף שהוא מאוד מאוד חשוב והוא מאוד מקשה, גם על הטיפול באזרחים ותיקים, ניצולי שואה בפרט ובכלל אזרחים ותיקים, הקושי לקבל שירות של בריאות הנפש בבתים, אין אפשרות כזאת. זאת אומרת, אזרח ותיק, ברגע שהוא צריך פסיכיאטר, או נגיד אפילו גריאטר שהוא לא בהכרח בריאות הנפש, אבל הוא כן נציג של קופת חולים – כמעט ולא מגיעים לבתים, זה נדיר ממש, ומה לעשות שהם לא יכולים להגיע בהכרח, או שלא רוצים, או שלא משתפים פעולה ואנחנו צריכים לפעמים שיגיע נציג מבריאות הנפש פסיכיאטר או גריאטרי, יבוא ויעשה בדיקה בבית, זה משהו שהוא על גבול הבלתי אפשרי. יש את התוכנית לתיאום טיפול של משרד הרווחה, בשיתוף קופות חולים, שכן נותנת מענה מאוד מאוד קטן, לא בתחום הפסיכיאטרי, אלא יותר גריאטרי, אבל זה כלום, זה מעט מאוד, זה לא שזה כלום, זו תוכנית מעולה, אבל היא מעט מאוד.

אז את שמה את הדגש על השירות הנפשי, או גם הבריאותי?

הנפשי.

אוקי, רשמתי.

פה חייבים לשים דגש.

תישארי איתנו, תיכף נבקש התייחסות ממשרדי הממשלה, תודה סיגלית. אני עוברת לשיראל רייש מאופקים. אנחנו דיברנו אז על המיגונית? זה היה איתך?

נכון.

אוקי, וזה הסתדר, נכון? ועידת התביעות.

זה היה דרך ועידת התביעות, אבל בסוף זה לא הסתדר ספציפית לדעתי, אבל בסוף ברמה העירונית – אני אתחיל מהתחלה שאופקים לא פונתה, ובעצם אנחנו כל הזמן מנסים לספק את המענים שיש לנו בתוך העיר, לתת לתושבים, אבל מיגון זה אחד הדברים שכן, בטח בשכונת מישור הגפן שבה היה את האירוע ב-7 באוקטובר, זו שכונה מאד ותיקה שאין לה מענים של מיגון וזה לא נפתר, לא ברמה הספציפית וגם לא ברמה הכללית, זה דבר אחד.

דבר שני, מה שאנחנו חשבנו זה על טיפולי חוסן לאזרחים ותיקים שלפעמים, אנחנו מרגישים שצריך איזה דגש מיוחד על טיפול טראומה, אבל עם הבנה של תחום הזקנה שזה כרגע, אין לנו פה, גם לא במרכז חוסן שעכשיו מוקם אצלנו באופקים וזה משהו שאנחנו מאוד רוצים לתת שירות כזה, שישלב את שני הדברים, שיושתת גם על ההבנה של הזקנה ושל האובדנים שקורים בזקנה ושל ההתמודדויות, בנוסף לטראומה שעכשיו אנשים עוברים, שלפעמים ללא מטפלים, אז משייכים טראומה של אזרח ותיק, לדברים אחרים של הזקנה ולא מתייחסים לטיפול בטראומה, אז זה איזשהו תחום ידע שגם צריך לפתח וגם לייצר את המענה הזה, שהיום גם אנחנו כרווחה, לא יכולים לתת, ברמה הפרטנית, את המענה הזה, אז זה משהו שהיה לי חשוב לציין.

אוקי, עוד משהו שיראל?

זה בגדול, אני כן מסכימה מאוד עם - - -

בואי נפתח את זה למשרדים, תישארו איתנו, נציגי הרשויות המקומיות שבזום, לכם אני מרשה להשתלב בדיון, בחלק הזה גם, אם לא הגיע תורכם, כדי לקבל פידבק.

אני רגע רוצה למפות את הסוגיות שעלו, מהרשויות המקומיות ולקבל את התייחסות משרדי הממשלה. אז בואו נתחיל עם הסוגייה הראשונה, של מענה נפשי שיש לו שני היבטים, אחד, התמחות בגרונטולוגיה, זאת אומרת, בזקנה; ושני, הגעה לבית של הבנאדם. משרד הרווחה, נתחיל איתך, מה אתם יודעים לעשות? איזה פתרונות, אתם יודעים לספק?

מירי מאיר-שטטמן, נעים מאוד. ככול שאני יודעת, מרכזי החוסן שצוינו פה, דווקא לא באחריות משרד הרווחה, אלא משרד הבריאות, עדינה? או ביטוח לאומי, אני לא יודעת, אבל זה לא - - -

מה זאת אומרת, כל מרכז חוסן הוא באחריות מישהו אחר?

לא, לא, זה לא משהו שחונה אצלנו, אני שואלת פה את חבריי האחרים, או ביטוח לאומי, או –

תחת מי מרכזי החוסן? או, אשאל שאלה מקדמית, מי אחראי על מתן שירותים נפשיים, בעקבות המלחמה, עכשיו, איזה משרד? בריאות?

מרכז חוסן זה בריאות.

אוקי, אז אני אעבור אלייך, לנציגת משרד הבריאות, האם המשרד היום, יודע לספק שירותים שמותאמים למבוגרים והאם יודעים להגיע לבתים של אנשים?

זה דבר שאני צריכה לבדוק, מאחר שזה לא תחת התפקיד שלי וזה גם לא אחד מהשאלות שהיה לנו, כדי שאני אוכל להתייחס אליהם, בהכנה לדיון. אז הנושא של מרכזי חוסן, יש באגף משרד הבריאות ובריאות נפש, מי שמתכללת את כל נושא המענים למרכזי חוסן –

אז בואי תרשמי רגע, רשימה של שאלות, אולי אפילו תצאי רגע ותחזרי אלינו במהלך הדיון. השאלות הן, מענה נפשי שמותאם למבוגרים, הגעה לבתים של המבוגרים, או הסעות למרכזי החוסן, זה שאלה שלישית.

אני יכולה לומר שקופות החולים, גם כן נותנים את המענה לאנשים ואני חושבת שיש לנו גם פה, נציגים של קופות החולים.

על מי האחריות לספק את הטיפול הנפשי?

במרכזי חוסן, יש כל מיני ספקים שנותנים ואת נושא החוסן, אני אברר את זה, באגף בריאות הנפש.

אז בעצם, שלוש שאלות, מותאם לזקנים, אגב, יש את ארגוני 'עמך' ועמותת אלה, שמספקים טיפול נפשי לשורדי שואה, עם התמחות בזקנה ודווקא מספר שורדי השואה, הולך ופוחת, אולי יש מקום רגע, לשתף פעולה.

אני יודעת שעשו הסכם של חוסן, משרד הבריאות, יחד עם 'עמך' וביטוח לאומי, היה איזשהו הסכם ומתן מענים.

אז אנחנו רואים, מה שאני לומדת מהרשויות האלה, שהם רשויות מרכזיות באירוע של המלחמה, אנחנו מדברים על אשכול, שדרות, גליל ואופקים - - -

אני רק חייבת לציין, שניסינו דווקא ליצור קשר, לדוגמא עם 'עמך', כמה פעמים שיגיעו אלינו ולא ניתן לנו את המענה והם לא הביאו לנו פה את המענים לעיר שלנו.

אתי פרחי מהקרן לרווחת נפגעי השואה, יש לנו פרויקטים עם ועידת התביעות ועם משרד הבריאות, של נפגעי נפש של ניצולי שואה בלבד, אנחנו מגיעים אליהם הביתה, יש היום, קרוב לאלף מטופלים ונוספו בזמן המלחמה, עוד כמה עשרות, זאת אומרת, אם רשות יכולה להפנות אלינו - - -

אבל אתם מטפלים, רק בשורדי שואה.

נכון, אמרתי, רק בשורדי שואה, אבל נפגעי נפש דיברתי.

שהם לא שורדי שואה?

נפגעי נפש שהם שורדי שואה.

בסדר, זה קבוצה סופר מצומצמת, זה בודדים, זה ממש בודדים, אתם עושים עבודה נפלאה לשורדי שואה, אני עכשיו, רגע, מדברים על קבוצה יותר רחבה.

כלל אוכלוסיית האזרחים הוותיקים.

כן, אנחנו מדברים, אם יש לי אזרח וותיק שאיננו שורד שואה והוא צריך שירות נפשי שמותאם למבוגרים והוא צריך, או הסעה, או מישהו שיגיע אליו הביתה, מי נותן לזה מענה?

אני רוצה להתייחס לנושא של הסעה, שאנחנו כן בסיוע החומרי שלנו, מאפשרים, כחלק מסל רחב יותר של סיועים, גם את הנושא של הסעה, אבל עוד פעם, הנושא של מול הבריאות, ברגע שיש לו את זה, הוא יכול גם לקבל עזרה, דרך הרווחה.

לא הבנתי, היום משרד הרווחה יודע לתת הסעה לבנאדם?

משרד הרווחה נותן סל מענים רחב של סיוע חומרי, בתוכו, גם הנושא של הסעות ואפשר לקבל, דרך – העובדות פה, אני מניחה, יכולות להעיד על זה – שיש להן את זה, בתוך התקציב הרחב של הסיוע חומרי.

אז יש לכם מענה להסעות, דרך לשכת הרווחה?

שוב, זה לא משהו מסודר, זה דרך תקציב של הקרן לידידות, צריך לפתוח אותו ספק, צריך נהג מסוים שמוכן לעבוד עם הקרן, כלומר זה לא - - -

זה לא מסודר.

זה מסודר, יש דרך, איך שזה עובד, כמיזם משותף - - -

נכון, אבל באשכול זה יותר מורכב, זה יותר בעייתי, גם נושא של עמך, לא מגיעים לאשכול, גם אפילו בבאר שבע, יש להם גם מחסור של מטפלים, הם באמת ניסו לתת מענה, אנחנו רצינו אותם בבאר שבע אפילו, לא הצליחו לתת.

נציגת משרד הבריאות, שנייה, בואו נבודד סוגיות: סוגייה מספר אחת, מענה נפשי מותאם למבוגרים, עם הגעה לבתים – אנא, בדקי, מה משרד הבריאות יודע לעשות, והאם אתם יודעים אולי לשתף פעולה עם ארגונים שהיום נותנים סיוע נפשי לשורדי שואה, שמתמחים בזקנה, אולי את אותם ספקים אפשר להמיר גם לציבור הכללי ואז הם יקבלו מענה, זו סוגייה מספר אחת. אני אודה לך, אם תבררי את זה ותחזרי תוך כדי הדיון, כדי שלא נדחה את ההתעסקות בזה. סוגייה מספר שתיים זה הסעות, שכביכול, משרד הרווחה מממן, אבל הביצוע של זה לוקה בחסר, אני מבינה נכון?

זה לא הסעות מסודרות, ועוד פעם, זה ספציפית לבנאדם שצריך עכשיו, לפתוח לו ולחבור לספק, זה לא איזשהם הסעות, כמו שעכשיו הפרויקט הזה, של 'משקפיים ורודות', שבאמת יש מוקד, מזמינים, הם דואגים לבוא לקחת, כלומר, זה הייתי רוצה שימשיך.

מוקד.

אני רואה שיש צורך, פונים, יש המון פניות, אצלנו מאשכול, זה לצרכים רפואיים, אם מספיק לזה, זה כבר נותן מענה מצוין.

האם יש דרך לעשות, שתהיה מין קופה ללשכת הרווחה, שיודעת לזהות שאלה אנשים שבאמת זכאיים, כי היא מלווה אותם באופן קבוע ויודעת לזהות שיש אירוע בריאותי, רווחתי, שמצדיק הסעה והם יודעים, עם הקופה הקטנה הזו, להזמין עכשיו נסיעה.

אחד, אני אברר, אבל ככול שאני יודעת, מעבר לשוטף של המיזם המשותף של המשרד, עם הקרן לידידות, יש גם תקציבי חירום והם, ככול שאני יודעת, עובדים בצורה יותר קלה, אבל את בשטח, אני לא יכולה לומר.

מפנים אותנו חזרה לקרן ידידות, כל הבירוקרטיה הזו.

אז נשמח לדבר ביחד עם הפיקוח אצלנו.

בסוף, זה לא עובד.

זה מקשה.

אני מוכנה לבדוק את זה, מול המחוז המסוים.

אוקי, אז זו הסוגייה השנייה, אנא בדקו את זה וחיזרו, אנחנו נצטרך, כבר אני רואה, לעשות אחרי זה, מעקב.

הסוגייה הבאה, זה הסוגייה של הקצבת סיעוד בכסף, זאת אומרת, לתת שירות, או לתת מזומן, זה סוגייה שהיא רוחבית ומשרד הרווחה – שהביטוח הלאומי כפוף אליכם – האם יש לכם חשיבה, איך לגמול את הציבור מההרגל שאנחנו יודעים שהוא, כל אנשי המקצוע שאני מכירה, לא ממליצים על זה, מצד שני, אנחנו לא רוצים להיות פטרונים ולהגיד לאנשים, מה לעשות עם הכסף שלהם, יש פה איזשהו גבול דק, האם יש דרך לתמרץ, את מימוש הקצבה, בשירות של אנשים שיגיעו לבתים ויעזרו לאנשים בתפקוד, או יגיעו לבתים, או שירותים, כמו מרכזי יום, מירי, קצבת הסיעוד, האם יש לכם תוכנית, איך עוצרים את התלות הזו?

סיעוד זה לא חונה אצלנו.

לא, קצבת הסיעוד זה תחת הביטוח הלאומי, ביטוח לאומי, לא תחתכם?

לא, אפילו שני שרים היום.

אלוהים שישמור, הבנתי. יש פה מישהו מי שאחראי על הביטוח לאומי?

אנחנו ביטוח לאומי, אבל לא ממחלקת סיעוד ו- - -

אוקי, יש פה עניין של מדיניות, בדרך כלל, ביטוח לאומי כפוף למשרד הרווחה ואז שר הרווחה, מתווה את המדיניות והביטוח הלאומי הוא רק גוף מבצע, הוא לא גוף מתווה מדיניות, הוא גוף מבצע.

יש פה שני מרכיבים, צריך גם לעשות עם זה חלקי בכסף, או מלא בכסף.

השאלה האם יש חשיבה בכלל, איך יוצרים תמריץ שיגרום לאנשים לעשות את הדבר הנכון, סתם אני מביאה לך דוגמא, לשבור חיסכון פנסיה, כל אחד יכול לעשות, אבל בא המחוקק ואמר, מי ששובר לפני הזמן ישלם קנס, ואכן אנחנו ממליצים לכם, אם זה לא ממש ממש דחוף, לא לעשות את זה, כי אחרת לא יהיה לכם פנסיה, לא יהיה לכם, ממה לחיות כשתזדקנו. האם יש פה איזושהי חשיבה, על איך יוצרים תמריץ להשתמש בזה, למשל, שזה יהיה סכום מוגדל, אם אתה הולך למרכז יום, אני לא יודעת מה, האם יש?

הבעיה היום בכלל, מירב, היא לא רק העובדה שנותנים להם את הגמלה וכסף, אלא שלכאורה, מסיבה טובה – זה קרה בקורונה – הביטוח הלאומי מאפשר לבן משפחה להיות מדווח כמטפל, זאת אומרת, בן משפחה יכול להצהיר שהוא המטפל הסיעודי ולקבל את זה כשכר, לא כגמלה. כשאתה מקבל גמלה, אתה מקבל איזשהו סכום מלא, כשאשתך בת שמונים, או בעלך בן שמונים ויותר, מהווה מטפל או הבן או הנכד, זה אותו דבר, אז הוא מקבל את זה כשכר. אז בסוף, הוא גם מקבל פחות כסף, היום יש כמעט שליש בני משפחה מטפלים, פעם אסור היה, היום מאשרים את זה בקלות, עכשיו זה בא ממקום טוב, זה התחיל ממקום טוב, אבל בפועל, מה שקרה זה ש- - -

ברור, כי אחרת מה, תפטר את הבן שלך?

זה לא רק זה, גם הרבה מקבלים את הכסף ולא עושים עבודה של מטפלת מלא, אנחנו ניסינו להדריך אותם והם מסרבים, כי הם יודעים הכול, בני משפחה, אז יש פה משהו מאוד מורכב ובעיניי, לא רק הגמלה בכסף זה בעיה, כסף לא מגיע לזקן, הוא מגיע לאותו בן משפחה. עכשיו אם זה אותה משפחה, אותו בית אב, אז עוד מילא, אבל אם זה ניתן לבן ולנכד, זה לא תמיד מגיע לזקן, מבחינתי זה הניצול, אבל אותו דבר. בניצולי שואה היום, קצת יותר משליש, הם בית משפחה מבית אב, ושם הבעיה בעיניי הרבה יותר קשה, כי זה פחות כסף ולא נכנס לחשבון של מי שמגיע לו הכסף, אז עוד פעם, זה התחיל ממקום טוב והגיע למקום קצת פחות טוב.

אני אגיד עוד משהו, כל המפונים, מה שקרה, גם חברות הסיעוד פונו, המטפלת, לא תמיד פונתה לאותו מקום שהזקן פונה, לא פונתה לאותו מקום ואז לכאורה, בן משפחה היה פתרון טוב, אבל שוב, זה לא תמיד עובד ואם שואלת אותי, זה לא רק הגמלה בכסף שהיא בעייתית, את הצבעת על זה, זה עוד יותר בעייתי היום, כי מצד אחד, יש בני משפחה נאמנים שבאמת, עושים את הטיפול, אבל יש כאלה שלא והביקורת, לא באים לבקר אותם, יותר מאשר באים לבקר מטפל, או מטפלת ויש עם זה בעיה, אני חושבת שיותר גדולה בקרב ניצולי שואה, אבל לא רק.

האם יש נתונים, בקרב הזקנים בכלל, כמה היום נותנים את הכסף למשפחה?

אני לא יודעת.

יש לך נתונים כאלה, מירי?

אצל ביטוח לאומי.

זה מדהים אותי שמשרד הרווחה לא מבין מה הקשר בינו לבין ביטוח לאומי.

לא, אני לגמרי מבינה, היה צריך לשבת פה נציג, אני לא מנהלת את האירוע.

לא, בסדר גמור, אבל גם נניח והחליטו לפצל את זה לשני משרדים, זה עדיין משהו שמאוד משפיע על תחומי הליבה שלך.

לגמרי.

אז צריך להכיר את זה, גם משרד הבריאות צריך להכיר את זה.

אם היו מבקשים ממני לבוא את הנתונים האלה, הייתי מביאה אותם מראש.

אז אני אשמח שנבין אותם לפעם הבאה.

אני יכול להגיד שבמלחמה, בזמן הפינוי, כמעט מאה אחוז מהאנשים, המירו את זה בכסף.

טוב, זה הגיוני, כי הם לא יכלו ללכת למרכז היום והמטפל לא יכול להגיע, זה הגיוני, אבל עשו את זה כאילו, מעתה ועד עולם, או שתחמו את זה לפרק זמן מסוים?

לא, לא תחמו את זה, גם אין הרבה מטפלים היום, צריך להגיד את זה, בשדרות ספציפית, חלק חזרו, חלק לא חזרו, חלק לא רוצים לחזור לעבוד. באוקטובר, מאה אחוז קיבלו את זה בכסף, או כמעט מאה אחוז קיבלו את זה בכסף, בשביל להמיר את זה חזרה, צריך לראות שיש מטפלת שהקשיש רוצה, זה לא קורה אוטומטית, זה אחד אחד אחד, זה מאוד מורכב.

יש שני דברים, מירב, שעשו. אחד זה משהו שנקרא 'שעת קשר', זאת אומרת, אנשים שנותקו בגלל הסיבות האלה, אז לכאורה השאירו שעה עבור חברת הסיעוד, כדי שתיצור איתם קשר ותבדוק שהכול בסדר. ויש ניסיון שאנחנו עושים מול רשות ההגירה, כדי לנסות ולקצר טווחים לעובדים זרים, את היית בתחילת הדרך, שהתעסקו, זה עוד ממשיך, ויש עוד ניסיון, אבל חילופי האנשים שם, קצת – אז גם זה, יש ניסיון מאוד גדול, לקצר תהליכים של עובדים זרים, זה כרגע, עוד לא קורה, אבל זה בתהליך, שוב, אני אומרת את זה, מהצד של ניצולי שואה, אני לא מכירה את הכול.

כן, הצביעו פה, גם על הצורך בעובדים סיעודיים ישראליים וזרים, שיש בעיה בפריפריה, זה תמיד נכון, אבל אני מניחה שעכשיו זה עוד יותר חמור, מישהו מתעסק בזה? בלראות איך מגדילים היצע?

בעובדים זרים, עם הניצולים אנחנו עם הרשות מולם.

רגע, רשות ההגירה נמצאים כאן? לא, אוקי. וההיצע של העובדים הישראלים, זה פשוט חברות הסיעוד.

אנחנו עובדים על זה, אנחנו מנסים לעשות חיבורים, אם אנחנו יודעים שמישהו עבר לבן, לבת, אבל זה בקטנה.

תראו, מה עולה מאוד חזק בדיון: יש פה כל משרד ממשלתי עם הפרספקטיבה שלו, ואין גורם אחד שחושב על האוכלוסייה ומתכלל בין כל הדברים האלה. אגב, זה למה בזמנו הקמנו את קבינט הזקנה עם כל המשרדים, כי הנה יש לי עכשיו 20 אלף זקנים שפונו מביתם, אז אני צריכה ממשרד התחבורה את ההסעה, אני צריכה ממשרד הבריאות את המטפל עם ההבנה בגרונטולוגיה, ואני צריכה ממשרד הרווחה את השירות המסובסד למי שאין לו כסף. והכול צריך לבוא ביחד. אין פה שום זיקה בין החלקים, ואז הלקוח לא מקבל את השירות שלו, גם אם לכאורה זה נמצא על הנייר ויש את התקציב לזה, זה פשוט לא מתכנס, וצריך פה איזה תכלול.

עכשיו אני יכולה לנסות לעשות את זה, אבל בסוף, יושבים פה אנשים שהם לא המנכ"לים של המשרדים, אז הם לא יכולים עכשיו לקבל החלטה על דעת עצמם. אני לא באה בכעס, אני אומרת רגע מה הבעיה המבנית פה, וצריך פה שהמנכ"לים של המשרדים האלה, יישבו רגע ביחד ויוודאו שהקשיש בקצה, מקבל את מה שהוא צריך, זה לא קורה.

מירב, אני חייבת להגיד רגע, שזה גם חייב להיות בשיתוף ולעבור לרשויות המקומיות, בסוף אנחנו אלה שנותנים את ה- - -

אתם הלקוח בקצה, אתם הלקוח.

בדיוק, אבל שתביני שאפילו נתונים מביטוח לאומי, מסודרים, חוץ מכספת נצורה אנחנו לא מקבלים, שאנחנו אפילו לא יכולים לדעת מי לוקח בכסף, מי לוקח בגמלה, איזה רמה, כאילו רק אחת ל- אנחנו מקבלים שיש אירוע חירום, או מלחמה. זה מתחיל בזה, שאתה אפילו לא יכול לתעדף את האנשים שלך, לדעת, מי ברמת סיעוד הכי מורכב, בשביל להגיע אליו הביתה, בשביל לראות שהוא מקבל את השירותים.

טוב, אני אנסה, אני לא בטוחה שאני אצליח, אבל אנחנו נוציא מסמך עם כל הבעיות האלה ונגיד שנעשה על זה דיון מעקב, ואני מקווה שיבואו אנשים שגם יוכלו לקבל החלטות, שיגידו, אוקי, הבנתי, יש פה בעיה, אז בואו נשנה את נוהל העבודה שלנו; כך שהדברים יגיעו לקצה, ננסה. אנחנו נעביר את זה, אבל לצורך העניין, צריכים לשבת פה אנשים שחיים את זה, אחרת, אין לי איך להתקדם למשהו פרקטי, אתם מבינים?

כאן זה האנשים שחיים את זה.

לא, אם את לא יודעת, האם יש מישהו שמגיע לביתו של הזקן – אז את לא חיה את זה, את לא מתעסקת בזה ביומיום.

מי שיושב כאן, אני חושבת שקבלת ההחלטות צריכה להיות באמת, בדרגים.

אז משהו פה לא מתכנס, אולי צריך להזמין את המנכ"לים, אין קשר בין אלה שאומרים יש, יש, יש, יש לבין בשטח שאומרים, לא מגיע, לא מגיע, לא מגיע; יש פה פער גדול. כן, מירי.

אני רוצה להגיד בנושא של גמלת הסיעוד, אני חושבת שאמרו את זה פה, העובדות מהרווחה, שזה בעצם בעבר, לפני הרפורמה, היה משהו שהם ככה, ברחל ביתך הקטנה, היו מצויות בו והיום זה בעצם יצא מהן, כן ימי טרום המלחמה, יש שיח על הממשק הזה, בין השילטון המקומי, בין המשרד, לבין ביטוח לאומי, לצערי, המלחמה - - -

אגב, לי כתוב שיש פה מישהו מביטוח לאומי, אריאל ברינצוייג, יש כזה? לא הגיע בפועל.

טוב, ניתן התייחסות לעוד גורמים סביב השולחן. נתחיל עם הרשות לשורדי שואה, ד"ר ישי אוסטפלד.

צוהריים טובים, תודה שהזמנתם אותנו, אני הרופא הראשי של הרשות, אני מבקש להתייחס למספר דברים, כמובן, דרך הפרספקטיבה שלנו. אז אולי בהתחלה, אני חוזר על מה שכבר אמרתי בפגישה הקודמת, לצערנו, אנחנו רכשנו ניסיון גדול בטיפול מורכב כבר בימים של הקורונה, ולכן ההתארגנות שלנו הייתה מאוד מהירה, וכבר בימים הראשונים למלחמה עברנו לפעולה בדמות של חירום.

אני אתייחס עכשיו לארבעה נושאים שעלו כאן בדיון, בטיפול נפשי, לסיעוד, מיצוי זכויות ולהקלת בדידות. אז לגבי טיפול נפשי ושוב, אני מכוון לניצולי שואה, שעליהם שהטיפול בהם הוא באחריותנו. אז אנחנו מספקים טיפול נפשי מסוגים שונים לניצולים, אנחנו עושים את זה באמצעות זכיינים, אנחנו מטפלים טיפול של פסיכותרפיה, טיפול השלכתי, טיפול משפחתי, גם טיפול קבוצתי, אנחנו עושים את זה, גם בבית, למעלה ממחצית מהטיפול שאנחנו מענקים, זה טיפול של מטפלים שמגיעים לביתם של הניצולים, כך שבעניין הזה, אנחנו בהחלט, אנשי בשורה, אנחנו גם מטפלים בבית, גם עושים טיפול מקוון, דרך האינטרנט, באמצעות שיחות זום, או באמצעות שיחות ועידה וכך אנחנו יכולים להגיע, גם למטופלים עצמם.

אז פה, אולי משרד הבריאות והרשות לשורדי שואה, תראו, אם אפשר לשלב כוחות וללמוד מהמודלים.

אני אומר, אני חושב שמשרד הרווחה כן עובד במודל שלנו, אני מיד אגיע לזה. אז מה שקרה במלחמה, זה שאנחנו הקלנו מאוד את האישורים והרחבנו מאוד את האפשרות, לקבל את הטיפולים, בטח הטיפולים המקוונים, בראיה של שני דברים, ראשית, חלק מהמטופלים נעקרו ממקומם, אבל צריך לזכור שגם חלק המטפלים נעקרו ממקומם ולכן, גם בראיה של מטפלים, לא רק בראיה של מטופלים, גם בראיה של מטפלים, אנחנו מאשרים למטפלים לתת טיפול מרחוק, זה מקל על המחסור במטפלים, זה הדבר הראשון.

עכשיו בעקבות הניסיון שרכשנו, גם בקורונה וגם הפעם, פרסמנו בשבוע שעבר מכרז חדש לזכיינים, אנחנו מטפלים, דרך זכיינים, פרסמנו מכרז חדש והוא מסדיר את התובנות שלנו, מהקורונה ומחרבות ברזל, זאת אומרת, הדברים שאני מתאר כאן, שהיו תובנות, מוסדרים במכרז חדש, המכרז התפרסם בשבוע שעבר, הוא הופיע אצלנו באתר, הוא מופיע בתקשורת וזו הזדמנות לקרוא, גם מכאן, לארגונים שונים שעוסקים בטיפול נפשי, לענות למכרז. אנחנו בשבועות הקרובים, נסכם אותו ונמשיך הלאה, במתכונת הרחבה שאותה תיארתי כאן, אז זה לגבי טיפול נפשי.

לגבי טיפול סיעודי, גם הטיפול הסיעודי נמצא מאוד חזק בפוקוס שלנו ואנחנו מרחיבים את הקריטריונים של סולם בקהילה, לא יודע, אם אתם מכירים את הפרויקט הזה, אבל סולם בקהילה, זה פרויקט שעושים עבורנו, הקרן לרווחה, אנחנו הרחבנו את הקריטריונים, המטרה לתת שעות סיעוד כגישור, בין הרגע שבו נולד הצורך, לבין הרגע שבו הביטוח הלאומי, נותן את שעות הסיעוד, אז מדובר על חמישים שעות סיעוד, זה גישור, גם בעניין הזה, הפרויקט מאחורינו, אנחנו הרחבנו את הקריטריונים ויצאנו לדרך, אז גם בנושא סיעוד, אנחנו קדימה. לגבי מיצוי זכויות, אנחנו פועלים בצורה מאוד אינטנסיבית - - -

תתכנס לסיום, בסדר?

כן, עוד שני דברים ברשותך, אנחנו פועלים באופן מאוד אינטנסיבי, עם מרכזי מידע ניידים, אנחנו מגיעים לבאר שבע, לאשדוד, יש לנו סיירת שטח. אנחנו עושים עשרות פניות טלפוניות יזומות בשבוע, אם לא לומר מאות פניות יזומות בשבוע. לגבי הקלת בדידות, אנחנו מנסים, ככול יכולתנו, להרחיב את מאגר המתנדבים שלנו, זה לא קל, אבל אנחנו משתדלים, בעיקר בדרום, להרחיב את מאגר המתנדבים, על מנת לעשות הקלה בבדידות של שורדי שואה.

שני דברים אחרונים, בעיות שאנחנו מאתרים והמלצות שלנו לוועדה: אז הבעיה הראשונה שאנחנו מאתרים, קשורה בהסדרי טיפול נפשי בבני הגיל השלישי, לאו דווקא שורדי שואה. משרד הרווחה נכנס לפרויקט מאוד דומה לפרויקט שלנו – אגב, עם הזכיינים שלנו – ומימן טיפולים דומים, כולל מקוון וכולל טיפול בבית, לבני הגיל השלישי, אנחנו מאוד נעזרנו בפרויקט הזה, מפני שבכל פעם שהשיחות היזומות שלנו, איתרו אנשים שזקוקים לטיפול ואינם זכאים לטיפול דרכינו, הפנינו אותם לטיפול של משרד הרווחה.

אולי משרד נגב וגליל?

סליחה, יכול להיות שהנגב הגליל, אני מקבל את התיקון. אנחנו הפנינו מאות רבות של קשישים לטיפול הזה, טיפול מאוד מוצלח, קיבלנו בשבוע שעבר, הודעה שהתקציב נגמר, אז אני מציעה לוועדה להתעסק בזה.

התעסקנו בזה והתעסקנו בזה גם בוועדת כספים, זה היה הפרויקט שלי, שהיה בשוויון חברתי שעבר לנגב גליל, של שמונה טיפולים בחינם - - -

פרויקט מצוין.

והכסף שהבאתי נגמר ולא חודש.

פרויקט מצוין, אנחנו נעזרנו בו מאוד, כי כל מי שלא היה זכאי אצלנו, הפנינו אותו לטיפול, דרך המפעל הזה.

הדבר השני, הצגתי אותו גם כאן בפעם הקודמת, יש בעיה קשה של חוסר במטפלים, בעיקר מטפלים זרים, חלקם עזב את הארץ, חלקם לא רוצה להגיע, חייבים לעשות עם זה משהו והמינימום, אני חושב, אנחנו ממליצים לוועדה להתעסק, אל מול משרד הפנים ואל מול רשות ההגירה, המינימום זה להאריך את האשרות ההומניטריות.

תודה רבה.

אני מזכיר, השעות ההומניטריות, צריך להאריך אותם.

אני מסכימה, זה בסיכום שלי, תודה.

תודה רבה.

האם יש פה מישהו ממשרד התחבורה? גולן ירמיהו, יש לך, איזשהו מענה, לעניין של הסעות, של מבוגרים שצריכים להגיע לטיפולים נפשיים, או לשירותים בריאותיים?

אני מתנצל, שכחתי, אנחנו מסיעים אותם על חשבוננו, אנחנו מסיעים אותם לטיפולים נפשיים, גם את זה אני רוצה להוסיף, תודה.

אני נדרשתי להתייחס לשירות התחבורה הציבורית, במועצה האזורית שער הנגב.

אוקי, אני לא יודעת על בסיס מה, אבל מה שעלה פה בדיון זה סוגיות טיפה אחרות.

אנחנו החזרנו את שירות התחבורה הציבורית בכלל, לכל היישובים, למעט אלה שהם ב-0-4 קילומטר מהגבול והשירות התחבורה הציבורית, באזור של העוטף, חזר במלואו, זאת אומרת, יש שירות למרכז פיס גיל הזהב - - -

מה עם מי שלא מסוגל להשתמש בתחבורה ציבורית?

אנחנו יודעים לספק תחבורה ציבורית.

רק תחבורה ציבורית.

עכשיו במלונות שהתפנו אנשים לים המלח, אילת וטבריה, התחלנו להפעיל שם - - -

שאטלים וכאלה, את זה ראיתי, כן.

שאטלים לצרכים רפואיים שכרגע המרנו אותם, זה נעשה אז ברכבים של המשרד, שהיו עושים את כל הבדיקות האלה בכבישים, בדיקות רכב ואז בתקופה הראשונה של המלחמה, הם היו חסרי מעש, אז הרימו את הפרויקט הזה. כרגע אנחנו עושים את זה עם מוניות.

אז אתם או תחבורה ציבורית, או שאטלים ממלונות.

לא, כרגע אנחנו עושים את זה עם מוניות והפרויקט הזה של להסיע מטופלים, מהמלונות בים המלח, אילת וטבריה, לצרכים רפואיים, זה מבצעים כ-300 הסעות כאלה בחודש.

האם יש לכם עבודה עם הרשויות המקומיות, על אנשים שחיים בביתם וצריכים להגיע לטיפול רפואי?

לא, בשוטף יש לנו את התחבורה הציבורית ואנשים אמורים להשתמש בה.

לא, יש אנשים שלא מסוגלים פיזית, להשתמש בתחבורה ציבורית, לא כולם יכולים.

לצורך זה יש את ההסעות שהזכירו מקודם.

שלא קיימות, אז חזרנו לאותו לופ. בסדר, תודה.

אני עוברת לקופת חולים כללית בזום, עדי שליט, בבקשה.

שלום, גם אני הייתי מוכנה לשאלות אחרות. אני מתמקדת בנושא של ניצולי שואה, שאני מרכזת את התחום בכללית. לפני שנה, הקמנו מוקד סיוע ייחודי, שמופעל על ידי עובדות סוציאליות ונותן מענה, לכלל ניצולי השואה שלנו בכללית. אנחנו מתעסקים בעיקר, במיצוי זכויות בתוך הקופה, מחוץ לקופה ובאמת, כשבנאדם פונה, אנחנו סביב כל פנייה, זה יכול להיות, הוא רוצה לברר, אם הוא קיבל הנחה בתרופה מסוימת, או משהו כזה ואנחנו כבר עושים אינדקס כללי ועושים מיצוי זכויות וטיפול עד הקצה, זאת אומרת, עם גם הפנייה למקומות מתאימים, אנחנו בגלל זה בקשר, עם הרבה מהארגונים שנמצאים פה, אם אנחנו צריכים לקשר לרווחה, אם אנחנו צריכים - - -

שאלה כללית, זקנים בכללי, לא רק שורדי שואה, אם בנאדם זקוק לטיפול נפשי, הוא פונה אליכם? הוא יכול לפנות אליכם?

המוקד שלנו קרוי מוקד לסיוע לניצולי שואה.

הבנתי, זה רק לניצולי שואה.

יש מוקד שונה, יש לנו שני מוקדים כיום, בכללית שהם קשורים לעבודה סוציאלית, אחד זה באמת המוקד שאני אחראית עליו שהוא לניצולי שואה ויש לנו את המוקד סיוע נפשי הכללי, שהוקם בעקבות המלחמה, זאת אומרת, מוקד חירום שהפך למוקד קבוע.

ולמה זכאים בו האנשים שפונים?

למוקד הנפשי?

כן.

אני אגיד ככה מהצד, כי שוב, אני לא עוסקת בזה, אבל הם מקבלים, זאת אומרת, גם יש שיחות וגם מוקד חירום שיש שיחות, גם יש שלושה מפגשים שאפשר לקבל, גם יש הפנייה למערך בריאות הנפש שלנו.

וזה מחובר למרכז החוסן, או לא קשור למרכז החוסן?

לא, מרכז החוסן זה לא של הקופה, במקרה הצורך, הם יודעים להפנות, זאת אומרת, כל מטופל שפונה וצריך לפנות להמשך טיפול, הם יודעים להפנות, אם זה למרפאת בריאות הנפש שלנו, אם זה למרכז חוסן.

ואתם יודעים להגיע לבתים של אנשים?

המוקד הוא מוקד טלפוני, הנפשי.

הנפשי הוא טלפוני, הבנתי.

טלפוני, יש לנו כרגע, התחיל איזשהו פיילוט של דבר שנקרא, 'מאמני חוסן', שיש בכללית, אני יודעת שיש עכשיו, נכנס מבחן תמיכה, אגב, אם את יודעת, נכנס עכשיו מבחן תמיכה, בנושא בריאות הנפש, אני חושבת שכדאי אולי להנגיש בו, מענים ייחודיים לגיל השלישי, זה מבחן התמיכה שמשרד הבריאות מפרסם, אז בהחלט, אפשר, שם אולי לתעדף את זה ולהכניס את התיעדוף.

הנושא של הטיפולים בבית, זה 'תפוח אדמה לוהט', בואו נגיד שמהצד אני אומרת, בתור עובדת סוציאלית מהשטח שעבדה הרבה שנים – אין מספיק צוותים. זאת אומרת, גריאטר שיוצא לביקור בית, זה אומר שעתיים שהוא לא יושב במרפאה ואז אין תורים לגריאטר, זאת אומרת, אז זה שמיכה קצרה שאני חושבת שצריך, עם הזדקנות האוכלוסייה, לתקצב את זה אחרת, אבל פה אני באמת מתנצלת - - -

את צודקת, אז תודה עדי.

אני יכולה להגיד שפונים אלינו מהמוקד, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מאוד, עם 'משקפיים ורודות', זאת אומרת, אנחנו עוזרים לתאם תורים, שוב, אני מדברת על המוקד לניצולי שואה, אנחנו עוזרים להם לתאם את התור וגם מנסים לדאוג להסעה במקביל, שוב, זה מאוד קשה שאנחנו צריכים לחזר על הפתחים, 'משקפיים וורודות', עושים עבודה נהדרת, אבל אין מענה, דיברנו על זה, לא מעט, על כאלה שמשתחררים מבית החולים, מעכשיו לעכשיו, גם אנחנו צריכים לחפש פתרונות שלא כל כך קיימים.

כן, תודה. אני עוברת לרז אביטן, עמותת 'למענם'.

תודה. אני מקווה שגם בדבריי תהיה קצת בשורה לחלק מהמענים. אז קודם כול, זו עמותה של מעל 1,200 רופאים מומחים שנותנים סיוע בהתנדבות לשורדי שואה, וסיוע עד הבית, גם שדרות, וגם הצפון, נוף הגליל, בטח אופקים, שורדי שואה, אמנם לא כל האזרחים הוותיקים, אבל שצריכים סיוע רפואי, עד הבית, בכל התחומים, אנחנו נוכל להגיע אליכם.

פנו אלינו מעיריית שדרות, בשל כך שראינו קפיצה של 162 אחוזים, מאזור הדרום, למוקד הרפואי שלנו, ב-2023 פנו אלינו 14,000 שורדי שואה, מתוכם הצלחנו לסייע ל-6,000 מטופלים, לסגור מעגל רפואי. וכשחזרנו אליהם ושאלנו את תושבי שדרות, ניסינו לתחקר למה חוזרים אלינו יותר, אז קודם כול מסתבר שאין תוכנית חזרה מסודרת לעיר, בבתי האזרחים הוותיקים בכלל, שורדי שואה בפרט. מה הכוונה? היום בשדרות, סדר גודל, לפי הקופות, 8,000 אזרחים שכבר חזרו, אתה מוזמן לחדד, אם הנתון היום שונה ובשעה שפנו אלינו, המענה הרפואי שניתן בשדרות היה, בית מרקחת, רפואת משפחה ורפואת ילדים, זה הכול, דמיינו מה קורה לשורד שואה ואזרח וותיק, שצריך טיפול רפואי, אין לו ברשות, טיפול רפואי, אז אם במקרה, יש לו ילד שגר בשדרות, שיכול לשנע אותו לטיפול רפואי בבאר שבע, או באשקלון, או באשדוד, אז זה קורה, ברוב המקרים, מוותרים על טיפול רפואי וזה עם וידוא של שיחות טלפון עם השורדים, לכן, אנחנו קוראים מפה, בשתי קריאות, אחד, לא לוותר על טיפול רפואי, במקרים שלא נותנים מענה, אנחנו נגיע לטיפול רפואי, עד בית השורד, בהתנדבות כמובן וללא עלות, זה א'.

ב', גם לקופות החולים וגם לרשות, שהתוכנית תהיה מסודרת לחזרה לשגרה, לילדים יש אופק עד ספטמבר, יש להם מסגרות ויודעים איפה הם ילמדו ולאן הם יחזרו, לאזרחים ותיקים, לשורדי שואה, אין את האירוע הזה וזה לא רק סביב התמיכה, זה גם סביב המענה הרפואי שהם יקבלו, אז זה אנחנו רוצים להוציא מפה את הקריאה הזאת. הדבר האחרון זה ההסעות שבאמת, נושא רגיש, נגיד שגם בשיתוף פעולה של גורמים, סביב השולחן, יש לנו קרן ספציפית להסעות, לשורדי שואה, למקרים רפואיים, עד הבית, גם אם מדובר בהסעה נגישה, באמבולנס, במונית, אנחנו יודעים לממן את האירוע הזה. אז מפה אני קורא - - -

אז חשוב שהנציגים של הרשויות והמועצות האזוריות, תכירו, תראו איך מתקשרים אחד עם השני, כמובן שלא נכון בעיניי שזה תהיה עמותה, אבל זה מה שיש כרגע. אוקי, ועידת התביעות.

תודה רבה. אז אני רק, לא רוצה לחזור גם על דברים שנאמרו פה וגם על דברים שאמרנו בישיבות הקודמות, אבל וועידת התביעות, מיד משביעי באוקטובר, ניסינו לייצר איזושהי מעטפת, על כל הצרכים והזכירו פה גם את 'משקפיים וורודות', גם את 'למענם', גם את הטיפול הנפשי שתגברנו, את עמותת 'עמך', הן בטיפולים נפשיים דרך הטלפון, או מטפלים שמגיעים לבתים וכדומה.

אני חושבת שממש שווה שתשבו עם משרד הבריאות והרווחה, כדי לראות אולי, איך מעתיקים מודלים של שורדי שואה, לזקנים בכלל, כי גם מספר שורדי השואה הולך - - -

כן, אבל זה לא המנדט שלנו.

אני מבינה, אבל כציוני, בואו, שבו שנייה ותראו, אולי אפשר, את אותם ספקים, הם אומרים שאין להם שירות, אני יושבת עם 'עמך', הם אומרים, כבר אין לנו מספיק שורדי שואה, יש מעט שורדי שואה.

זה המספרים יורדים, למרות שאנחנו רואים הסטה לטיפולים יותר - - -

נכון, אז אולי צריך לעשות הסבה.

'עמך' עשו הסבה לטיפולים בבתים.

את רואה שאומרים פה שהם פנו לעמך ולא קיבלו שירות.

את ההסבה הם עשו - - -

משהו שם בביצוע, לא קורה.

הסבה ל-לא רק לניצולי שואה, אבל שוב, אמרו שאין להם כבר מספיק מטפלים.

הבנתי.

אני גם רוצה לשתף את הוועדה ואת יו"ר הוועדה, שבשיתוף יחד עם משרד הרווחה, אנחנו עכשיו הולכים לתקצב עובדים סוציאליים ברשויות המקומיות, ייעודיים לניצולי שואה. אישרנו כרגע, מעל ארבעים רשויות, שבהם הולך להיות, התחלנו פיילוט בעיר כרמיאל, שמי שרוצה ומעוניין, לבוא ולראות, שהפיילוט מאוד מאוד מוצלח והיום יהיה בכל רשות, יהיה עובד סוציאלי, כשאנחנו המטרה שלנו הייתה, זה לא לשים עוד פונקציה, אלא ברשות המקומית, אלא שיהיה קשר דו כיווני, זאת אומרת, גם מצד אחד אותו עובד סוציאלי יהיה זמין לניצול השואה, לשורד השואה שגר ביישוב, וגם ייצרו אתו קשר רציף, כדי לוודא מה מצבו. אנחנו יודעים שבגילאים האלה, יש שינוי מאוד מאוד גדול במצב, זה יכול להשתנות מיום ליום, אנחנו מתחילים את זה, יחד עם משרד הרווחה, מקוים להצלחה ולשתף את כולם, גם בהצלחה של זה, מי שרוצה, גם מוזמן לבוא ולראות את הפרויקט הזה, כרגע הוא רץ כבר, שנה וחצי בכרמיאל והוא מאוד מאוד מוצלח והצליחו להגיע לאנשים שאף פעם לא צרכו שירותים, אנשים שהתביישו לגשת למועדונים, אנשים שלא קיבלו את הזכויות שלהם ואנחנו רוצים להרחיב את זה לכמה שיותר.

יפה, יישר כוח.

הצעת ייעול, ירון, לפרויקט הזה, מי שמרכז את זה ברשות, אדם שמתאשפז כניצול שואה, יכול לפנות לעובדת הסוציאלית בבית החולים, שיש עובדת סוציאלית ייעודית שמרכזת נושא של ניצולי שואה, גם להמשיך לחבור את הרצף טיפולי, מבית החולים לקהילה, מהקהילה לבית החולים ובהמשך, גם זה לקופות החולים.

אנחנו רואים שאנשים - - -

אני צריכה לסיים תוך עשר דקות את הדיון, אז אני חותמת את זה.

אז רק אני אגיד, אנחנו עושים עוד איזשהו פיילוט, אנחנו יודעים שיש אנשים שמשתחררים מבית החולים והמשפחות, הם מקבלים רשימה ארוכה של טיפולים, בדיקות, הפניות, לך לביטוח לאומי, לך לכל הבירוקרטיה, אז אנחנו עושים עכשיו פיילוט כדי לראות, אם עובדות סוציאליות ייעודיות שיושבות בבתי החולים, לליווי קצר מועד לחודשיים, על מנת לראות שהם מקבלים את כל השירות.

תודה רבה. אתי, יש עוד משהו שרצית להוסיף? אתי, אחריה לובי המיליון ואני נועלת את הדיון.

אני רוצה להוסיף שני דברים: אנחנו גם נותנים סיוע כספי לניצולים מיישובים שלא פונו פורמלית ואני אומרת את זה, אפשר לפנות אלינו. אני אגיד רגע משהו על הצרכים, היררכיית הצרכים השתנתה, בהתחלה חילקנו סלי מזון ואוכל וערכות חירום, כי זה מה שהם רצו, הם לא היו מוכנים לשמוע, שום דבר אחר, לאט לאט, הם רצו ערכות להפגת בדידות, ירדנו לבתי המלון, ירדנו לכל מיני מקומות, היום בגלל שהם כבר זקוקים הרבה יותר, לליווי ביומיום, גם בבדידות, גם במיצוי הזכויות, לא יכולים לשבת יותר, זאת אומרת, מה שאתה מדבר, בעיניי, זה המוקד היום וזה צריך ומישהו פה אמר התנדבות, יש גם שינוי בדפוסי ההתנדבות, מה שפעם יכלו לבוא כל שבוע, לא לצד הזה ולא לצד הזה, יש סבלנות לקבל את זה, אז צריך דברים אחרים.

אוקי, תודה אתי על הכול. מירי, התייחסות שלך, אחר כך שרי.

אני חושבת ששיראל מאופקים אמרה את זה מקודם, על החוסר בכלים בטיפול בטראומה וזקנה, אני רוצה להגיד שאנחנו כן במשרד, בימים אלה ממש, נמצאים בפיתוח של לתת מענה כזה ולתת סיוע ולהשאיר את ארגז הכלים של העובדים הסוציאליים, ברשויות המקומיות ובכלל, אז אני מאוד אשמח ודבר אחרון, להכיר המון תודה לזוהר ולכל העובדים הסוציאליים, כל הרשויות המקומיות שבאמת, עושים עבודה מדהימה.

נכון, באמת עושים, יישר כוח. שרי מהסיוע המשפטי.

תודה, אני רק רוצה להוסיף, לגבי הנפשי, שאנחנו עוזרים לניצולים שפונים אלינו, להעלות את אחוזי הנכות שזה מאפשר להם קצבה טובה יותר וזה מסייע להם. והדבר השני, שבוועדה הקודמת דובר על הרחבת הסיוע לשורדי שואה לכל התחומים, זה עבר כבר בקריאה ראשונה ונקבע לדיון בוועדה בחודש הבא, ואני מקווה שבאמת יורחב הסיוע, ולפעמים מצוקה נפשית היא גם בעקבות מצב כלכלי וקשיים למצות את הזכויות, לאו דווקא בעניין של שורדי שואה, בנושאים שונים שאנחנו נוכל לסייע להם בלי לבדוק את הזכאות הכלכלית, שעד עכשיו מה שקרה שעקב הקצבה הם לא היו זכאים לקבלת סיוע ועכשיו זה קרוב.

זה כולל את כל השורדים?

כן, זה לגבי כל השורדים, זה אפילו יהיה גם האלמנות של שורדים. ושוב, זה עבר בקריאה ראשונה, בחודש הבא אמור להיות דיון - - -

אני ראיתי רק ליוצאי מדינות ערב, או משהו כזה, שלא הבנתי למה זה רק לחלק ואת אומרת שזה - - -

לא, זה לכולם, זה גם למי שמקבל קצבאות, גם למי שמקבל מענקים, גם ללוחמים, לכולם.

אוקי, אז אנחנו נעקוב אחרי זה, תודה רבה ואחרונת הדוברים, נציגת לובי המיליון.

שלום, תודה. רציתי לשאול שאלה אחת את כל הארגונים, ובכללי לדעתי דיברנו רבות על שורדי שואה וידוע שבכל האזורים שבאמת, אנחנו מדברים עליהם, הדרום, יש הרבה קשישים שהם לא ניצולי שואה והם דוברי רוסית, ואני רציתי לדעת אם יש מענה, גם ברוסית, מבחינת עובדים סוציאליים, אם יש מענה בקופות החולים ברוסית?

היה לנו על זה דיון גדול. תאורטית הם רוצים, אבל הם לא משיגים כוח אדם, אני מתמצתת לך את הדיון של שעתיים שהיה, ובזמנו משרד הבריאות אמרו שהם יעשו מאמץ מרוכז בגיוס כוח אדם דוברי רוסית, אבל את רוצה לעדכן, אם יצא מזה משהו?

אבדוק את זה, אני לא יודעת.

בסדר, אבל זה נקודה חשובה, היה על זה דיון מייאש ממש, זאת אומרת, בכללי אין כוח אדם, ודוברי רוסית עוד יותר.

כדאי איכשהו אולי לתמרץ את זה, כי כן יש אולי עכשיו עלייה ואנשים שאפשר להשתמש בהם.

נכון, זה היה הסיכום אז, אני לא במשרד ממשלתי, אז אין לי שליטה במה הם מתמרצים ובאיזה אופן, אבל זו הייתה המלצת הוועדה.

ברשותכם אני מסכמת ואנחנו נצטרך לעשות דיון המשך, כי יש פה סוגיות עומק שמחייבות את משרדי הממשלה לדבר בינם לבין עצמם לפני שהם באים ונותנים תשובה, כי ברור שהסנכרון הוא קריטי והוא לא קיים. הוא לא לא טוב; הוא לא קיים, ממש. אז ככה: מענה נפשי מותאם למבוגרים, נציגת משרד הבריאות, תחזור אלינו עם תשובה. שווה גם אולי לעשות סנכרון, אולי תעשו לנו סדר, מה בקופת החולים, מה דרך מרכזי חוסן, מה החלוקה, באיזה מצב הם הולכים לאן, מה מכסה מה.

הגעה לבתים של אנשים שלא יכולים ללכת בעצמם, למרכז החוסן, או לקופת החולים. הסעות, גם לאנשים שאינם שורדי שואה. סוגיית הגמלה בכסף: יש פה אירוע שבאופן מרוכז כולם הפסיקו לקבל שירותים בתמורה לקצבת סיעוד וקיבלו את זה במזומן, אבל עכשיו צריך להיגמל מזה, אחרת הם יפסיקו לקבל שירותים שחיוניים, אז איך משרדי הממשלה מתכננים להתמודד עם זה, כדי שיגמלו אותם מההרגל הזה. החוסר בעובדים סיעודיים ישראלים וזרים, בעיקר ובדגש על אזור הפריפריה, זה עלה מכל הרשויות המקומיות שיש שם מפונים, אלפי זקנים שפשוט לא מצליחים להגיע למטפלים סיעודיים ישראליים וזרים, אז זה גם רשות ההגירה וזה גם – משרד הבריאות, אני חושבת? לא? מטפלים סיעודיים ישראליים, מי זה?

ביטוח לאומי.

טוב, ביטוח לאומי מעביר את הכסף, אבל הוא לא מתעסק עם ההיצע.

ביטוח לאומי עובד גם מול החברות סיעוד.

קהילה זה ביטוח לאומי.

אוקי, אז כדאי שמישהו מביטוח לאומי יבוא.

רק בדגש, אני קבלתי הודעה לעניין השפות, לשאלתך: יש לנו קווים לתמיכה דרך קווי חוסן, שמרכזי חוסן שנותנים דרך קופות החולים בכמה שפות, ניתן לפנות ומקבלים מענה בכמה שפות, כולל בשפה הרוסית.

הקושי שאז הצביעו עליו, זה שהמטפלים עצמם אינם דוברי רוסית. זאת אומרת, יכול להיות שיש מוקד שהטלפן יודע לענות ברוסית; אבל אין את הטיפול.

לענות ברוסית, להשיב, אני מדברת על תהליך התמיכה, את התמיכה הטיפולית, אבל אני יודעת שבמרכזי חוסן, כן גייסו אנשים, כמה יש ומה הצרכים, אני אצטרך יותר לבדוק.

בסדר גמור. טוב, אני מרגישה שמיפינו את הבעיות, אבל אין לנו עדיין תשובות מהמשרדים, אני מקווה שבדיון הבא נוכל לקבל תשובות מהמשרדים הרלוונטיים. תודה רבה, אני נועלת את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 13:15.