פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



38
ועדת העבודה והרווחה
06/02/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 160
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שלישי, כ"ז בשבט התשפ"ד (06 בפברואר 2024), שעה 13:06

1. הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 4) (אומנת חירום), התשפ"ג-2023
2. הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון - אומנת חירום), התשפ"ג-2023, של ח"כ מאיר כהן

חברי הוועדה: ישראל אייכלר – היו"ר
דבי ביטון
יבגני סובה

רחל איגר לוין - מנהלת שירות לילדים ולמשפחת אומנה, משרד הרווחה והביטחון הוברתי

נטלי מופסיק - עו"ד, עוזרת ראשית, הלשכה המשפטית, משרד הרווחה והביטחון החברתי

יפעת כהן פוליצר - עו"ד, ממונה ארצית, ייצוג הורים ונוער, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים

ליאת יעקובוביץ - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

ד"ר נעמה יושע אורפז - מנהלת המחלקה להתפתחות הילד, משרד הבריאות

עופר פרגי צבאן - הנהגת ארגון משפחות אומנה

תמימה סהר - מנהלת מערך טרום אומנה, עמותת אור שלום

תמר כהן - משפחת אומנת חירום

אליהו כהן - משפחת אומנת חירום




משתתפים באמצעים מקוונים



שרונה עבר הדני - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד הבריאות

איילת וולברג

אורית ארז

אהובה שרון, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע הוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. יתכנו אי-דיוקים והשמטות.



הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 4) (אומנת חירום), התשפ"ג-2023, מ/1636

הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון - אומנת חירום), התשפ"ג-2023, פ/2165/25

אנחנו פותחים את הישיבה השנייה היום של ועדת העבודה והרווחה. על סדר היום הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 4) (אומנת חירום), התשפ"ג-2023. זו הצעת חוק ממשלתית והצעת חוק של חברי הכנסת מאיר ויסמין פרידמן, אותן נמזג להצעה אחת.

כבוד היושב-ראש, אני מייצגת את חבר הכנסת מאיר כהן ואת חברת הכנסת יסמין פרידמן. אנחנו מבקשים למזג את הצעת החוק שלנו עם הצעת החוק הממשלתית.

מכיוון שזו הצעת חוק ממשלתית, מקובל שהממשלה תציג את ההצעה.

ייעוץ משפטי, משרד הרווחה. מאוד חיכינו שהצעת החוק תקודם ואנחנו מאוד שמחים להיות כאן. מדובר בנושאים שהם ממש דחופים וחשובים לנו. הצעת החוק מבקשת לעגן בחקיקה שני שינויים מאוד מאוד קרדינליים בתחום של אומנות חירום.

הראשונה, לבטל את הגבלת הגיל המקסימלי באומנות חירום כדי לאפשר לנו לגייס יותר משפחות. הגבלת הגיל היום, מהניסיון שלנו, בסיטואציות של אומנת חירום, היא פחות רלוונטית. עדיין כמובן תיעשה הערכת כשירות על ידי ארגוני האומנה, כך שנדע בוודאות שהילדים מושמים במשפחות טובות ומיטיבות. מההתרשמות שלנו כבר אין צורך בהגבלת הגיל.

הסעיף השני החשוב לא פחות הוא לאפשר למשפחות אומנת החירום לטפל בילדים בכל מה שקשור בבדיקות וטיפולים רפואיים. כאשר היום ילד מושם באומנת חירום, למשפחה אין שום סמכות בכל הקשור לטיפול בענייני היום יום שלו, בשונה מאומנה רגילה, שם יש להם אי-אילו סמכויות שקבועות בתוספת הראשונה לחוק האומנה. אנחנו מבקשים לשנות את זה וכן לאפשר להם את הטיפול בדברים הדחופים והאקוטיים שהם העניינים הרפואיים. מגיע להם, לא פחות מכל ילד אחר במדינת ישראל, לקבל טיפול רפואי ובדיקות רפואיות כשהם נזקקים לזה.

יש לכם נתונים כמה ילדים נמצאים באומנות חירום?

מנהלת שירות האומנה במשרד הרווחה. יש לנו כ-30 משפחות אומנת חירום. בכל אחת מהן אפשר להכניס עד חמישה ילדים. לפעמים זה מלא ולפעמים לא. זה תלוי בתקופות.

מה קורה בתקופה הזאת?

בכל הארץ יש לנו כ-55 ילדים.

כמה זמן הם יכולים להיות שם?

על פי חקיקה כרגע, אלה שלושה חודשים פלוס שלושה חודשים. הייתה הוראת שעה סביב המלחמה לעוד שלושה חודשים.

היועצת המשפטית תקריא את הצעת החוק.

בהקשר הזה של הצעת החוק שהזכרת, הוראת השעה הייתה בתוקף לשלושה חודשים. ילד שהיה באומנת חירום חצי שנה והמועד של חצי השנה הסתיים בתקופה שבין ה-7 באוקטובר שלושה חודשים קדימה, היה אפשר להאריך לתקופה של שלושה חודשים נוספים.

היושב-ראש שאל קודם כמה ילדים על פי התיקון הזה נשארו את התקופה הנוספת, של שלושת החודשים הנוספים.

מתוך ה-55.

17 ילדים.

הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 4) (אומנת חירום), התשפ"ד-2024

1. תיקון סעיף 63

בחוק אומנה לילדים, תשע"ו-2016 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 63 –

"(2) על אף האמור פסקה (1), ובלי לגרוע מהחלטת הגורם המוסמך כאמור באותה פסקה, לאומן באומנת חירום תהיה סמכות בעניינים המנויים בפרט 1 לתוספת הראשונה, לגבי הילד שהושם אצלו, ויחולו לעניין זה הוראות סעיף 43(ה)(1), בשינויים המחויבים ובכפוף להוראות סעיף 34(ה).

אני מציעה להוסיף כאן "ובכפוף להוראות סעיף 43(ב)". אפשר לעצור כאן ולהסביר את החלק הזה ולאחר מכן להמשיך להקריא את הסעיף.

אומנת חירום היא מצב ייחודי של אומנה. היא מוסדרת בפרק ח', אומנת חירום. יש בה סעיפים שמסדירים את התהליך שהוא שונה. הילדים מוצאים בצו בית משפט לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה) ולפי חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית). בסמוך לאחר אשפוזו. לעניין זה, "בית חולים" – כהגדרתו בחוק זכויות החולה". יש הוראות מיוחדות בסעיפים 59 עד 63 לחוק האומנה לילדים. סעיף 63 קובע סייגים לתחולה על אומנת חירום ובין היתר נקבע בסעיף קטן (ב) שעל אומנת חירום לא יחולו הוראות סעיף 43(א) ו-(ג) עד (ה) אלא אם כן החליט הגורם המוסמך אחרת.

סעיף 43 שכיום על פי החוק לא חל באומנת חירום מאפשר בסעיף קטן (א), ואני מקריאה: "בכל עניין הקשור בחיי היום יום של הילד ובכלל זה בעניינים המנויים בתוספת הראשונה, תהיה לאומן סמכות בלעדית לתת הסכמה ולאשר פעולות של הילד ולייצגו ככל הנדרש לרבות בהליכים משפטיים למיצוי זכויותיו של הילד בעניינים האמורים ולמעט הליכים נגד הורי הילד והכול אלא אם כן הוגבלה סמכותו של האומן כאמור בסעיף קטן זה".

על פי סעיף 43 באומנה רגילה – אנחנו לא מדברים עכשיו על אומנת חירום אלא על אומנה רגילה – יש את הסמכות בעניינים המפורטים בתוספת הראשונה. בפרט 1 מצוינת הסמכות למתן הסכמה לבדיקה רפואית ולטיפול רפואי לרבות נטילת תרופות, ביצוע בדיקות דם וקבלת חיסונים הניתנים לכלל ילדי ישראל ולמעט טיפול רפואי המנוי בתוספת לחוק זכויות החולה.

מה למעט?

למעט טיפול רפואי המנוי בתוספת לחוק זכויות החולה. אלה טיפולים פולשניים כמו דיאליזה, ניתוחים, כימותרפיה, דברים שגם באומנה רגילה אומן לא יכול לתת הסכמה לטיפולים כאלה.

לאישור של מי הוא זקוק?

הוא צריך אישור של ההורה הביולוגי.

אישור של ההורה או של בית משפט.

של ההורה או של האפוטרופוס.

מהצורך שעלה - ואולי יהיה אפשר לשמוע על זה יותר ממשרד הרווחה - עלה צורך גם באומנת חירום שלאומן תהיה סמכות לתת הסכמה לטיפול הרפואי ולבדיקה הרפואית כמו שהקראתי קודם בתוספת הראשונה. זה מה שמבקשים לתת כאן.

הקראתי ש"יחולו לעניין זה הוראות סעיף 43(ה)(1) בשינוים המחויבים ובכפוף להוראות סעיפים 34(ה) ו-43(ב)". אני רוצה להסביר את הסעיפים הנוספים האלה.

סעיף 43(ה)(1) קובע מה קורה במצב שבו הורה מודיע לאומן – שוב, באומנה רגילה – על התנגדותו להפעלת סמכות בעניינים המנויים בתוספת הראשונה. אם הורה מודיע על ההתנגדות שלו, "הודיע ההורה לאומן על התנגדותו להפעלת סמכות בעניינים המנויים בתוספת הראשונה בידי האומן או על התנגדותו להפעלתה באופן מסוים והם לא הגיעו לידי הסכמה, יודיע על כך האומן למנחה האומנה שמונה לילד וזה יפעל בהקדם האפשרי להבאת הצדדים לידי הסכמה. לא הגיעו הצדדים לידי הסכמה, יחליט מנחה האומנה בעניין. לא קיבל מי מהצדדים את הכרעת מנחה האומנה, רשאי הוא לבקש להביא את המחלוקת ואת עמדות הצדדים להכרעה לפני המפקח". זה במקרה של אומנה רגילה.

בגלל שכאן מוצע לאפשר את הסמכות הזאת שיש באומנה רגילה, מוצע גם להחיל את ההוראה הזאת שנוגעת למצב שבו ההורים לא מסכימים למתן הטיפול. השאלה שלי, ואני אשמח להבהרה בעניין הזה, כאשר אנחנו מחילים את זה בשינויים המחויבים. מכיוון שלהבנתי באומנת חירום אין קשר ישיר בין ההורה לאומן מכיוון שמדובר באומנת חירום אני כן מבקשת להבין איך יפעילו את הסעיף הזה במצב של אומנת חירום בו אין קשר כזה, למי יפנו, מי יהיה הגורם שיכריע.

כמו שאמרתי בשיח מקדים, זה לא שונה מנוכחות של ילד באומנה חסויה. משרד הרווחה מאז ומעולם, וגם מחלקות הרווחה ברשויות המקומיות, אנחנו לא פועלים מעל הראש של ההורים. אם הורה הודיע לנו שהוא מתנגד חיסונים, מתנגד למתן חיסונים לילד, כיום באופן מעשי אנחנו לא משתמשים בסעיף הזה. מנחות האומנה והמפקחים המחוזיים לא מכריעים בהתנגדות כזאת אלא אנחנו פונים לבית משפט ומבקשים מבית המשפט לאשר את הפרוצדורה, אם הורה הודיע לנו שהוא מתנגד. הורה יכול להודיע שהוא מתנגד, בין אם זה למנחת האומנה ככל שההורה הביולוגי מכיר אותה, או לעובדת הסוציאלית במחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית שבדרך כלל עומדת בקשר ישיר ורציף עם ההורה של הילד.

אני מבין שבפרקטיקה מדובר כאן לפעמים במצבים שאין קשר עם ההורים.

זה בדיוק חלק מהסיבות. בין משפחת האומנה, ככל שמשפחת האומנה חסויה, לבין ההורה, בוודאי שאין קשר.

מה בדרך כלל אתם עושים במצב כזה?

אם ההורה פונה לעובדת הסוציאלית במחלקה ואומר שהוא מבקש שלא יחסנו את הילד שלו, אז העובדת הסוציאלית לחוק הנוער שמטפלת במקרה הזה תפנה לבית המשפט ותבקש ממנו לאשר את הפרוצדורה. ככל שההורה מעדכן את העובדת הסוציאלית במחלקה או את מנחה האמנה שהוא מתנגד להפעלת הסמכות של האומן בתחום הזה, אנחנו נפנה לבית המשפט.

זה נאמר בחוק?

כבר היום נאמר בחוק שאם ההורה מתנגד, מי שצריך להכריע זה מנחת האומנה או המפקח המחוזי. אנחנו לא משתמשים בזה אלא פונים לבית המשפט.

אם כן, יהיה כתוב שבמקרה כזה יפנו לבית המשפט?

אני לא רואה סיבה להבדיל את אומנות החירום מאומנות רגילות.

יש הבדל אחד והוא שלא תמיד ההורה והאומן יודעים זה על זה.

אין הבדל במובן הזה בין אומנת חירום לכל אומנה חסויה. הקשר לא צריך להיות בין ההורה לאומן. הרי ההורה יכול לעדכן את העובדת הסוציאלית במחלקה שהיא זאת שעומדת איתו בקשר.

את מדברת על חיסונים ואני מדבר על הטיפול הרפואי כאשר הילד צריך לקבל טיפול רפואי.

אפשרות לפגוש.

אפשרות לפגוש לא קשורה. אפשרות לפגוש קשורה להסדרי קשר של ההורה עם הילד. אנחנו כרגע מדברים על בדיקה רפואית ועל טיפול רפואי.

אני מדבר על טיפול רפואי. האומן רוצה להביא את הילד לטיפול רפואי ובדרך כלל זה דחוף. אני צריך שיהיה בחוק כלי שהוא יוכל לעשות את זה בלי לעבור על החוק כי החוק אומר שהוא צריך את הסכמת ההורה.

לא. הרעיון כאן הוא שלא יהיה צריך את הסכמת ההורה.

בסעיף הראשון את אמרת שצריך את הסכמת ההורה.

לא. זה הרעיון של תיקון החקיקה.

כיום באומנה רגילה יש את הסמכות הזאת, הסמכויות שמנויות בפרט הראשון שזה מתן הסכמה לבדיקה רפואית ולטיפול רפואי כמפורט שם. זה באמנה רגילה. היום באומנת חירום הסעיף הזה לא חל ועכשיו הולכים להחיל אותו. הסעיף שהקראתי הוא במקרה שבו ההורה הביולוגי מודיע לאומן על התנגדותו.

הוא צריך לתת את ההודעה.

כן. זה הרעיון. להקל על האפשרות לטפל בילד. בגלל שאין לו קשר למשפחת האומנה, הוא צריך להודיע.

זאת אומרת, ברירת המחדל היא שהאומן יכול לגשת לרופא בקופת חולים ולתת את הטיפול לילד. במקרה שיש אומנת חירום וההורה לא בקשר, איך הוא יכול להתנגד?

זה לא שונה מאומנה חסויה שגם לה את המקרים האלה. אם ההורה הודיע למחלקה או למנחת האומנה שהוא מתנגד, אנחנו נפנה לבית המשפט.

אבל זה לא כתוב.

זה כתוב. האופציה של בית המשפט תמיד קיימת. אני אומרת לפרוטוקול. החוק קובע שאם ההורה הודיע על כך שהוא מתנגד להפעלת סמכות האומן, מי שמכריע בין ההורה לבין משפחת האומנה היא מנחת האומנה ואם רוצים להשיג עליה, זה הפיקוח המחוזי. משרד הרווחה בעת הזו לא הפעיל את הסמכות הזאת שקבועה בחוק אלא ההנחיה שלנו היא שבמקרים שיש התנגדות של הורה ביולוגי לטיפול שהאומן רוצה לתת לילד, פונים לבית המשפט. אני מבקשת לא לשנות בהקשר הזה מהחקיקה הקיימת כדי שאם אי פעם המשרד ישקול אחרת, נוכל להפעיל את הסעיף הזה. כרגע זה לא רלוונטי. כרגע מי שמחליט במחלקות האלה זה בית המשפט שיש לו את כל הסמכויות שנתונות לו בחוק. כלומר, במובן הזה לא שינינו מהסמכויות של בית המשפט. אני אומרת את זה לפרוטוקול כדי שהדברים יהיו ברורים.

משרד המשפטים כאן?

כן. אני מהסיוע המשפטי במשרד המשפטים ונמצאת כאן ליאת שהיא מייעוץ וחקיקה. אנחנו כמובן נתנגד לתיקון הזה. אנחנו לא נתנגד לתיקון השני שנטלי דיברה עליו בקשר לגיל. אנחנו נתנגד לעניין של הטיפול הרפואי וזאת ממספר היבטים.

נקודת המוצא צריכה להיות כי אומנת חירום היא אומנה זמנית ואת זה צריך להבין. היא אומנה זמנית והיא מוגבלת בזמן ולפי החוק היא ניתנת לשם מענים דחופים. נכון להיום המצב הוא כזה שבכלל באומנת חירום לא ניתנים טיפולים רפואיים ועובדים סוציאליים לחוק הנוער, אם יש צורך ויש התנגדות של ההורים הביולוגיים, יש צורך בבית המשפט.

אנחנו סבורים היום שעדיין יש צורך לפנות לבית המשפט וזאת מכמה היבטים. יש עניינים כמו חיסונים. יש הורים שאמונתם, תורתם, התנגדותם היא כזאת שהם לא מחסנים את הילדים שלהם מסיבות כאלה ואחרות. הם האפוטרופסים הטבעיים של הילדים. אומנת החירום בסופו של דבר לא שוללת את זה מהם. התיקון הזה, מה שלמעשה הוא בא לעשות.

איך זה באומנה רגילה?

אני רוצה קודם כל להסביר לאדוני שאומנה רגילה היא אחרי הליך נוער עם אפשרות להורים לבוא ולדבר בפני בית המשפט ולנהל הליך הוכחות.

לא תמיד.

נכון, זה לא תמיד אבל יש את האפשרות.

לפעמים גם שם ניתנים צווי ביניים.

אני שואל כי אתם המשפטנים מכירים את זה. באומנה רגילה כאשר מישהו רוצה לפנות עם הילד לבית חולים, הוא חייב ללכת לבית משפט ולקבל אישור?

לא.

אלא אם יש התנגדות של ההורה הביולוגי. אם אנחנו יודעים על כך.

אם יש התנגדות צריך ללכת לבית המשפט?

אם אנחנו יודעים מראש על התנגדות ההורה, צריך לפנות לבית המשפט. אם לא, לא. זה הרעיון.

אם כן, אנחנו משווים את אומנת החירום לאומנה הרגילה. מה ההתנגדות שלך?

אני אסביר. קודם כל, גם לפי מה שנטלי הסבירה, יש אפשרות בחוק לא לפנות לבית המשפט אלא שהם לא משתמשים בה. כך היא אמרה כרגע.

נכון. אמרנו את זה.

אם כן, דבר ראשון, אנחנו לא באמת משווים השוואה מלאה לחוק.

בעניין זה מה ההבדל בין חירום לאומנה רגילה?

ההבדל המהותי הוא שאומנת חירום היא הליך זמני, הוא לא הליך קבוע והייתה להורים אפשרות לבוא ולטעון את הטענות שלהם. אני אתן לאדוני דוגמה. יש לנו תיק שמתנהל – אני לא אומר שמות – בצפון.

בלי פרטים מזהים. אני אומר את זה בכללי.

אימא לשבעה ילדים, האבא מגויס ויש איזשהו ויכוח עם בית הספר לגבי ריטלין. לילד יש הפרעות קשב וריכוז, הוא נמצא משוטט הרבה, יש מעורבות, התיק נמצא בצו פיקוח והשגחה.

אני רק אציין שריטלין היא תרופה פסיכיאטרית ולכן ממילא היא לא נמצאת בתוך הסמכויות של משפחות האומנה, לא הרגילות ולא החירום.

אבל זה לא מופיע בתוספת באופן ברור.

זה מופיע בתוספת השנייה לחוק האומנה. כתוב שתרופות פסיכיאטריות אינן בסמכות משפחות האומנה. ריטלין היא תרופה בהתוויה פסיכיאטרית ולכן אינה בסמכויות משפחת האומנה.

מצוין. אני אתן דוגמה אחרת לגבי חיסונים.

רגע. אם נגעת בתרופה פסיכיאטרית. משפחת אומנה רגילה לא יכולה לתת לילד תרופה פסיכיאטרית שהרופא קבע?

לא. צריך או הסכמה של ההורה או פנייה לבית המשפט. הסכמה אקטיבית של ההורה.

בתוספת הראשונה. מתן הסכמה לבדיקות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות ולטיפול פסיכולוגי בהתאם לתוכנית הטיפול ולפי הנחיית מנחה אומנה.

הבדיקות כן, אבל הטיפול לא.

היום בסמכויות באומנה רגילה יש את הסמכות לאומן לתת הסכמה לבדיקות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות.

אבל לא לטיפול או אשפוז פסיכיאטרי או טיפולי.

הטיפול מופיע בתוספת השנייה. התוספת השנייה היא מה שאסור לאומן.

התוספת הראשונה והשנייה מהוות איזון מאוד יפה בין מה שאתה חייב כדי לגדל את הילד ביום יום לבין מה שאנחנו רוצים מעורבות אקטיבית של ההורה.

אני אשמח להשלים את דבריי. לגבי ההבדל בין האומנה הרגיל לאומנת חירום הסברתי. לגבי העניין של חיסונים, יש לי דוגמאות ואני אשמח לשמוע את גורמי הרווחה בעניין של חיסונים כי לאור התיקון יכול להיות מצב שבו ילד יוצא לפי סעיף 11 לחוק הנוער באומנת חירום, לא יהיה דיון, רק אחרי שלושה ימים יהיה דיון ובזמן הזה הילד יתחסן כי הורי האומנה לא יסכימו לקבל אותו לבית האומנה כי הוא לא מחוסן, ואז מה אנחנו עושים? זאת אומרת, האפוטרופסות היא אפוטרופסות טבעית - - -

מה את מציעה לגבי חיסונים?

בית משפט. חברותיי אמרו שיש 55 ילדים באומנת חירום. זה אומר, אני מעריכה, שיהיו 30 או 40 בקשות לגבי ילדים. אני לא מצליחה להבין למה זה כל כך קשה לפנות לבית המשפט ולקבל את האישור גם אם הוא דחוף. בתי המשפט לנוער עובדים 24 שעות ביממה ויודעים לתת את המענה. אני לא מצליחה להבין למה לשלול מהורים ביולוגיים את הזכות הבסיסית דווקא בהליך הזה.

מה התשובה שלכם?

זה מאוד אופטימי לחשוב שתוך שלושה ימים נספיק גם להוציא ילד וגם לחסן אותו. החיסונים שקבועים בתוספת הראשונה הם חיסונים שניתנים לכל ילדי ישראל. הצורך בפנייה לבית המשפט היא רק אם ההורה הודיע באופן אקטיבי על התנגדותו. צריך לזכור שמעבר לשאלות של טובת הילד, יש לי כאן משפחות אומנה ואני לא יכולה לחשוף אותן למחלות.

מה ההבדל בין ילד במרכז חירום שאת לא מבקשת בשבילי תיקון לבין ילד באומנה? הרי שניהם בהליכי חירום.

ילדים במצבי חירום, אלה חוקים אחרים ולכן זה פחות רלוונטי.

למה זה פחות רלוונטי? יש הרבה יותר ילדים לא מחוסנים עם הרבה בעיות.

אני לא חושב שכאן המקום שמשרדי הממשלה יתווכחו ביניהם. את זה אתם צריכים לעשות לפני הדיון. אתם צריכים לבוא מגובשים. שמעתי את התנגדות אבל לי נראה מוזר שמשרד המשפטים מתנגד.

אני אסביר לאדוני. אני לא יושבת כאן כנציגת משרד המשפטים. אני עובדת משרד המשפטים אבל אני מייצגת 8,000 הורים.

את זה היית צריכה לומר בהתחלה.

אמרתי את זה לפרוטוקול. אני ממונה ארצית של סיוע משפטי וסיוע משפטי הוא יחידה בתוך משרד המשפטים.

אם כן, את כן ממשרד המשפטים.

נכון אדוני.

אם כן, אל תאמרי שאת לא מייצגת את משרד המשפטים.

אני עובדת משרד המשפטים.

את מייצגת מחלקה במשרד המשפטים שמייצגת הורים.

ואנחנו נאמנים לאוכלוסייה אותה אנחנו מייצגים. אנחנו לא נאמנים לשיתופי פעולה.

את עושה את עבודתך נאמנה וזה בסדר גמור. עכשיו נמשיך הלאה.

אם יינתן לי להוסיף לפני שחברתי תדבר. אני רוצה לומר שאני מסכימה עם חברתי שאומנת חירום היא פתרון זמני ולכן אנחנו גם לא מבקשים להחיל כאן את כל התוספת הראשונה. לא ביקשנו שמשפחות אומנה יוכלו לצאת עם הילדים לחוץ לארץ.

אנחנו מדברים רק על טיפול רפואי.

רק על טיפול רפואי.

והוויכוח כאן הוא רק החיסונים.

רק על 30 בקשות של עובדת סוציאלית לחוק הנוער כאשר נדרשת לערב את ההורים הביולוגיים שזאת זכותם המלאה להיות אפוטרופסים על הילדים שלהם.

אנחנו לא פוגעים בזכותם המלאה.

אתם פוגעים.

אנחנו רק מאפשרים למי שמטפל בהם ביום יום לתת להם את הטיפול הטוב ביותר.

אם כן, תבקשו הסכמה.

כשכואב לילד הגרון, לקבל אנטיביוטיקה באופן מיידי ולא להתחיל לרדוף אחרי ההורים.

למה לא לבקש את הסכמת ההורים?

איפה ההורים?

אנחנו צריכים לזכור שאלה הורים שבית המשפט בחר לפעול כנגדם.

הוא לא בחר. לא היה הליך. אנחנו גם בהליכי חירום. עדיין לא הייתה להם הזדמנות לטעון את יומם.

גם בהליכי חירום יש בית משפט לנוער. אנחנו לא מפחיתים מכוחו וסמכותו של בית המשפט לנוער. אם בית משפט לנוער החליט בשלב זה להוציא את הילד, משמע שבית המשפט התרשם כרגע שיש סיכון בהותרת הילד אצל ההורה.

מרגיש לי שאנחנו לא מדברות על טובת הילד אלא על שיפור יומה של העובדת הסוציאלית.

זאת טובת הילד.

זאת רק טובת הילד.

אין טובת ילד באופן מובהק יותר מלתת לו טיפול רפואי.

יש לי הצעה שהיא גם הצעת היועצת המשפטית. אנחנו נכניס את המילה "טיפול רפואי דחוף".

צריך לחשוב על הנוסח.

לפני שמכניסים משהו בסגנון הזה, נבקש שעורכת דין שרונה עבר הדני ממשרד הבריאות תגיב. היא ב-זום.

מספיקים לי האנשים הנוכחים כאן.

אני אמנם נציגת משרד הבריאות. אני עובדת סוציאלית.

אני עכשיו רוצה למצות את נוכחות האנשים כאן שהם מספיק מומחים. ה-זום יוצר לנו בעיות קשות וכך זה כמעט בכל זום. לכן אני מעדיף שאנשים יבואו לכאן. עובדי המדינה שמוזמנים לוועדת כנסת, הם לא יכולים לדבר איתי ב-זום אלא אם כן יש מקרה חירום.

היא הייתה בדיון אחר ולא יכלה להגיע לכאן.

זכותה להיות בדיון אחר. לא אמרתי שהיא חייבת להיות כאן.

ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים. אדוני, אני הייתי חוששת לכתוב טיפול רפואי דחוף במינוח הזה כי זה זורק אותך לסעיף 15 לחוק זכויות החולה שמדבר על טיפול רפואי ללא הסכמה ויש פרוצדורה איך לעשות את זה. הטיפול שנדרש כאן הוא גם לטיפול יום-יומי עבור הקטין שצריך אנטיביוטיקה וכולי.

זה נקרא דחוף. אנטיביוטיקה זה דחוף. אי אפשר לחכות עם אנטיביוטיקה.

דבר דחוף גם יכול להיות פתאום לא דחוף.

אם זה דחוף, זה בסדר.

אנחנו עומדים לגרום נזק מאוד משמעותי.

יש חיסונים שצריך לתת בתקופה מסוימת, וגם זה דחוף.

אני מציעה לשמוע את הגורם המקצועי כאן לגבי ההנחיות שמשלימות את החקיקה.

אני רוצה לדבר על הפרקטיקה. הילדים שמוצאים בחירום מבית ההורים שלהם ומובאים לאומנת חירום הם ילדים שלרוב אנחנו לא יודעים עליהם כלום. אנחנו לא יודעים את המצב הרפואי שלהם ולכן לפעמים נדרש לתת טיפול דחוף ולפעמים זה אחרי שלושה ימים ואחרי ארבעה ימים. בפרקטיקה, מהרגע שעובדת סוציאלית לחוק הנוער מביאה ילד לאומנת חירום, יש קשר קבוע ורציף - יושבת כאן שתיים מהצוות של ארגוני האומנה – עם העובדת הסוציאלית לפי חוק הנוער. כל עשייה שנעשית, גם ברמה הרפואית, אפילו אם לילד יש חום, הוא צריך אנטיביוטיקה, היום אנחנו מבקשים לשנות את זה, צריך הסכמת הורים או הליכה לבית משפט והן מעדכנות בכל דבר.

נטלי הדגישה את הנושא של התנגדות אקטיבית של הורה. היום בשיתופי הפעולה אנחנו משתדלים ככל שאפשר להשיג את ההורים, לא תמיד אפשר לאתר אותם, ולעשות יידוע פעיל. העובדת הסוציאלית שאחראית על אומנת החירום יוצרת קשר עם העובדת הסוציאלית לפי חוק הנוער ומעדכנת אותה. ברור שברגע שיש אי הסכמה, רצים עם זה לבית משפט לנוער. אנחנו מדברים על כך שמשפחות אומנת חירום מטפלות, חוץ מאשר בילד הספציפי שעליו מדובר, בעוד קבוצת ילדים. צריך מאוד מאוד להיזהר מכך שילד לא מחוסן או שהוא לא מקבל אנטיביוטיקה וידביק ילדים אחרים. לכן השינוי כאן הוא כל כך נדרש. לכן כל כך משמעותי, כדי לטפל בילד הזה ובקבוצת ילדים נוספת ולא להדביק אחרים באומנת החירום - - -

ואם יש לו רגישות ואתם לא יודעים על כך? מה תעשו? תסכנו את הילד? לא שאלתם את ההורים.

אנחנו רגילים לעשות את זה עם אומנות. כלומר, לא יוצא כאן משהו חדש.

זה שאתם רגילים, אותי זה לא מרגיע. יש רגישות. יש ילדים שהם רגישים לאנטיביוטיקה. איך תדעו על כך? באומנת חירום בימים הראשונים אין מצב של תיק רפואי.

אנחנו נעבוד על זה. אנחנו נבנה הנחיות ייעודיות שיאפשרו לנו לקבל את כל המידע האפשרי מההורה, ככל שזה ניתן. אני רוצה לומר שהסיפור של טיפול דחוף או לא דחוף הוא מאוד בעייתי. הוא מכניס את המערכת הרפואית, ואני לא מייצגת את משרד הבריאות, לסחרור.

השאלה מי קובע את הדחיפות. כל רופא משפחה יכול לקבוע אם הטיפול דחוף או לא.

כבוד היושב-ראש, המילה דחוף היא עמומה מדי ולא מספיק מדייקת.

אני כן רוצה לציין בהקשר הזה ולומר שאם כן רוצים ללכת לכיוון הזה, זו כמובן החלטת הוועדה, שיש תיקון שנעשה ממש לא מזמן, השנה, בחוק זכויות החולה הוסיפו את סעיף 14א ושם קבעו שבמקרה שיש מטופל שאינו מסוגל להבין בענייניו הרפואיים ויש רופא מומחה במוסד רפואי שהוא קובע שהמטופל נזקק לטיפול רפואי שיש דחיפות לתת אותו מנימוקים רפואיים - - -

זה רופא מומחה וזה בבית חולים. אנחנו מכירים את התיקון הזה.

אתם בחברותא של משפטנים ואני לא בעניין. אני צריך לשמוע טוב כדי להבין.

זה רק בבתי חולים ורק בסיטואציה מאוד ספציפית עם רופא מומחה במוסד רפואי.

נכון. אולי כדאי לשמוע גם את משרד הבריאות.

זה אומר שרק כאשר הילד יגיע לבית חולים הוא יקבל טיפול?

לא. ממש לא.

מדובר על 55 ילדים. תפנו לבית המשפט ותבקשו את הסכמת ההורים ותעבדו איתם. זה הליך זמני.

55 ילדים שמגיע להם לקבל טיפול.

חלק מהעבודה זה שיקום. תעבדו עם ההורים הביולוגיים. זה הליך זמני.

אנחנו בכנסת ואנחנו לא אמורים לנצל כאן ניסיון אישי אבל אני יכולה להגיד שכאשר הבת שלי חלתה בדלקת גרון ולא קיבלה טיפול מיידי, זאת פגיעה תמידית בלב.

ואני אגיד לך על הבת שלי שהיא רגישה לריטלין וזה לא כתוב בתיק הרפואי שלה. מה תעשי במצבים כאלה?

זה מה שקורה כאשר ילד לא מקבל טיפול רפואי.

אתם רוצים לסכן את הורי האומנה במתן מענים לא נכונים?

לא.

למה אתם לא מבקשים את זה על מרכזי חירום?

כי אנחנו לא בחוק של מרכזי חירום.

זאת אומרת ששם זה בסדר. זאת אומרת שילד במרכז חירום לא יקבל אנטיביוטיקה וזה בסדר והוא ילך לבית משפט כי הצוותים לא מוכנים לקחת את זה על עצמם.

שם הולכים לבית משפט. כאן יש לי מטריה שמאפשרת לי לא ללכת לבית משפט.

למה שם הולכים לבית המשפט?

אנחנו לא בחוק הזה. צר לי.

אני נותנת לך דוגמה. אנחנו בהליכי חירום. זאת המטריה.

יש לי כאן אנשים שמטפלים בילד.

אנחנו נמצאים כאן עכשיו לטובת האנשים שמטפלים בילד או עבור הילד?

עבור הילד.

ולא עבור ההורים?

אני חושבת שהראיה הזאת היא מאוד מצומצמת.

אנחנו בהליך נוער. זה הליך זמני.

נכון, ולכן ביקשנו רק טיפול רפואי. לא תספורת, לא חוץ לארץ, לא בית ספר, לא ועדת השמה. רק טיפול רפואי. מה יכול להיות יותר דחוף מטיפול רפואי?

מה כל כך קשה לשאול את ההורים הביולוגיים מה עמדתם?

אנחנו תמיד נשתף אותם.

הכי טוב שתמר תגיד מה היא חושבת.

אני רואה כאן בחוק מוסד רפואי. זה לא רק בית חולים. גם מרפאה של הרופא היא מוסד רפואי או אם רופא נותן הוראה שזה דחוף, זה פותר לנו את כל הבעיות.

אדוני, אנחנו ניכנס לפרשנות שלא נצליח לצאת ממנה.

למה צריך פרשנות? אם רופא אומר שהילד צריך דחוף אנטיביוטיקה, הוא צריך דחוף זריקה, הוא צריך דחוף ניתוח, אז הסיפור נגמר.

אנחנו נסכים לזה אדוני. אנחנו נסכים לעניין הדחוף ואנחנו גם נבקש אם אפשר שזה יהיה בכפוף לקבלת תיק רפואי. זאת אומרת שהורה האומנה רק לטיפולים דחופים, רק אחרי שהם ראו את התיק הרפואי.

הורה האומנה לא יכול לקבל תיק רפואי.

העובדת הסוציאלית לחוק הנוער אמורה לומר שרוצים אנטיביוטיקה אבל היא לא יודעת הילד רגיש או לא. זה צריך להיות כתוב בחוק.

כשאת מוסרת ילד לאומנה, ודאי אומנת חירום, את צריכה ליידע אותו על כל הרגישויות של הילד.

בוודאי. זה שיח שמקיימים עם ההורים.

אני מניח שאתם עושים זאת.

בוודאי.

אדוני, אנחנו מדברים על הליכי חירום. אני יכולה להגיד מהשטח ולתת דוגמאות שמראות שהדברים האלה לא קורים. לכן ברגע שמבקשים לתקן כאן את החוק ולתת גם תרופות, אנחנו מסכנים את הילדים.

אנחנו לא חושבים שהדברים האלה לא קורים בשטח.

כבוד היושב-ראש, צריך לעשות הפרדה. חירום זאת הוצאה מעכשיו לעכשיו. יכול מאוד להיות שהעברנו את הילד ופתאום עלה לו החום וצריך לתת לו טיפול. בזמן הזה צריך לדעת אם הוא לא רגיש חלילה למשהו.

כשמוסרים את הילד, צריך להודיע להורה האומנה על כל הרגישויות. זה ברור.

אנחנו נקבע בהנחיות.

למה הנחיות? ההנחיות הן פנימיות?

אנחנו נקבע את זה בהוראות ונוציא את זה בהוראות לארגונים ולעובדים הסוציאליים.

אני לא יוצא מתוך הנחה שאתם לא מודיעים להורה האומן על כל הבעיות שיש לילד.

ברור.

אם כן, בואו נתקדם לפי ההצעה של היועצת המשפטית. טיפול רפואי שנקבע על ידי רופא.

אדוני, לא.

אני רק אציין שלקחתי את זה כאיזושהי הצעת ביניים בגלל הדברים שעלו כאן אבל כמובן זו החלטת הוועדה.

הוועדה מחליטה.

בהקשר הזה אולי אפשר לשאול מה הוצע בתזכיר החוק הממשלתי.

בתזכיר החוק הממשלתי הוצע לתת כל בדיקה רפואית וטיפול רפואי. אנחנו ממש מתנגדים לצמצום.

בתזכיר נאמר דחוף.

היה דחוף כי הייתה סיטואציה. זה תוקן בין היתר בגלל הערות משרד הבריאות ובגלל הקושי לאבחן בין טיפול רפואי דחוף לטיפול רפואי לא דחוף.

אם כן, תפנו לבית משפט. מדובר ב-30 בקשות בשנה.

מי שיקבע מה זה דחוף, זה הרופא.

ברגע שאני אומר שרופא המשפחה - אני לא צריך שהפרופסור מבית החולים יבוא אלא רופא המשפחה – קובע שהילד צריך לקבל טיפול רפואי, זה דחוף.

אדוני, אני חושבת שממש כדאי שאדוני ישמע את עורכת הדין שרונה עבר הדני ממשרד הבריאות.

בסדר.

ברור שהיא תתנגד. היא לא רוצה את הנטל הזה. מה אתם בעצם מבקשים מהוועדה? אתם מבקשים מהוועדה לחסוך עבודה של עובד סוציאלי לחוק הנוער - - -

אנחנו מבקשים מהוועדה לאפשר לנו לטפל בילדים.

אפשר לטפל בילדים דרך הסכמת ההורים הביולוגיים.

זה לא אומר שצריך לצבוע את כל משרד הרווחה ואת כל משפחות האומנה - - -

לא צבעתי.

עורכת דין פוליצר, אני לא יודע איך זה הולך בבית המשפט אבל אני חושב שאת מילאת את תפקידך נאמנה ומספיק.

מאחר שכולם אמרו שצריך את הייעוץ המשפטי של משרד הבריאות, אני רוצה להעלות ב-זום את עורכת הדין שרונה עבר הדני מהייעוץ המשפטי של משרד הבריאות.

שלום אדוני.

את יודעת מפעמים קודמות שאני מאוד מתקשה עם ה-זום. את הדיון בטח שמעת.

כן. שמעתי אותו.

מה דעתך?

יש כאן מתח בין קצוות שונים ואני אתחיל מהצד של מערכת הבריאות. מבחינת מערכת הבריאות מגיע קטין בליווי אומן. מערכת הבריאות צריכה איזושהי ודאות במה האיש הזה מוסמך או לא מוסמך מבחינת מתן הסכמה עבור הטיפול בקטין. ככל שההוראה תהיה עמומה ולא ברורה, אנחנו יוצרים תקלה ולו ברמה של עיכוב הטיפול בקטין.

ההצעה כפי שהיא הונחה לוקחת את הסמכות הבסיסית של אומן רגיל ואומרים שאת אלה גם אומן החירום מוסמך לתת הסכמה בשם הקטין. הכניסו רכיב של דיווח לבית משפט שלגביו היה ניסיון לייצר הוראה ברורה מתי מדווחים לבית המשפט ועל מה. התוצאה שמונחת בפני אדוני היא שלאומן חירום יש סמכויות מסוימות של אומן רגיל והסמכויות האלה אושרו כבר על ידי המחוקק כסמכויות מתאימות וראויות לאומן. ההבדל היחיד בהקשר של הסמכויות האלה כפי שהן כתובות היום בחוק האומנה הוא שבמקרה שבו קטין מתאשפז, צריך לדווח לבית משפט. למה מתאשפז? שוב, ניסינו למצוא שהוא חד חד-ערכי כדי לייצר נורמה ברורה שהמערכת תדע איך לפעול.

אני אהיה מעט צינית. מבחינת מערכת הבריאות, האומן ידווח לבית המשפט מה שהוא רוצה, זה פחות מעניין את מערכת הבריאות. מערכת הבריאות והמטפלים צריכים לדעת האם מותר לטפל בקטין על סמך הסכמת האומן חירום או אסור לטפל על סמך הסכמת אומן החירום וצריך אמצעי אחר כדי שיהיה אפשר לטפל בקטין. האופציה של לא לטפל בקטין, מבחינת מערכת הבריאות לא אמורה להיות אלא השאלה היא באיזה כלי מקבלים את ההסכמה, האם על ידי אומן החירום - - -

שאלה. אם רופא משפחה כותב שהילד צריך טיפול, זה לא מספק את מערכת הבריאות שזה מה שצריך לעשות?

אם האמירה היא שניתן לטפל לפי שיקול דעת רפואית, מערכת הבריאות מפעילה שיקול דעת.

זאת אומרת שמבחינתכם רופא המשפחה של האומן מספיק?

הכול חוזר לאותו מקום ומסתובב באותם מעגלים. יש לנו כאן מתיחויות לכיוונים שונים. לו היינו בעולם - הלוואי, מבחינת מערכת הבריאות – בו אנחנו סומכים על מערכת הבריאות והם יטפלו בכל קטין לפי צרכיו. נקודה. לא צריך הסכמת הורים אלא סומכים עליהם לגמרי, ודאי שמערכת הבריאות לא תגיד לא אבל זה לא העולם בו אנחנו חיים.

אם כן, מה את מציעה?

הכלל הוא שנדרשת כאן הסכמת הורים לטיפול בקטין.

נשאלה כאן שאלה האם לתת לאומנים את הסמכות רק בטיפול רפואי דחוף. למיטב ידיעתנו אתם התנגדתם לזה כי חשבתם שזה מאוד עמום ולא ברור. הייתה כאן הצעה להשוות את זה למצבים של מקבל החלטות זמני כפי שנוסח בחוק זכויות החולה.

התוצאה של האמירה שאומן החירום יכול לתת הסכמה רק לטיפולים אומרת שלגבי כל טיפול אחר צריכים למצוא פתרונות.

אני רוצה לחדד את ההצעה. אולי זה משהו שהוא כן אפשרי או יותר ברור. אם נותנים סמכות לאומן באומנת חירום לבדיקה רפואית, כמו שהיום מנוי בתוספת הראשונה, למתן הסכמה לבדיקה רפואית, ורופא יודע ומערכת הבריאות יודעת שלאומן באומנת חירום יש סמכות לתת הסכמה לבדיקה רפואית. מתבצעת הבדיקה הרפואית ואז הכדור עובר לידיים של הרופא. אם הרופא המומחה קובע שמדובר בטיפול שהוא דחוף, שצריך לתת אותו בדחיפות בגלל נימוקים רפואיים, יש לאומן את הסמכות גם לתת את הטיפול, שזה כולל את התרופות. זה מכוח ההחלטה של הרופא שמדובר בטיפול רפואי.

אבל איפה זה כתוב? למה לא עושים את המדרג הזה אצל אומן החירום לעומת אומן רגיל?

אני לא יודעת אם שמעת את הרעיון.

מקבל החלטות זמני מיועד לבגירים בלבד. זה מה שכתוב בהוראות. לגבי קטינים, בואו נעשה סדר. במצב הרגיל של העניינים, הורים הם האפוטרופסים הטבעיים של קטינים והטיפול בקטין דורש הסכמת הורים. לפעמים אפשר להסתפק בהסכמה של הורה אחד ולפעמים צריך שני הורים אבל ברירת המחדל היא שצריך הסכמת הורים. לגבי הורים, לא מתחילים לעשות את החלוקה, אם זה טיפול דחוף או לא דחוף אלא צריך הסכמת הורים. ילד הוצא ממשמורת הוריו והוא באומנה, ההורים לא בתמונה לתת את ההסכמה כי אם ההורים בתמונה והסמכות לא נשללה מהם - - -

הם כן בתמונה. אפשר לשאול אותם.

לא תמיד הם בתמונה, אבל אולי ניתן לשרונה להתייחס.

תודה רבה ליועצת המשפטית של משרד הבריאות.

אדוני, אני חושבת שהשורה התחתונה היא שההגדרה של דחוף תכניס את המערכת הרפואית לסחרור ויצא שכרנו בהפסדנו.

נשמע את עמותת אור שלום, את תמימה סהר, מנהלת מערך טרום אומנה.

לגבי התקשורת עם ההורים של הילד. נאמר כאן שההורים נמצאים ולמה לא לפנות אליהם. אנחנו היינו מאוד מאוד שמחים אם זה היה המצב. צריך לזכור שילד מוצא לאומנת חירום בנסיבות הקיצוניות ביותר. אפילו לא מדברים על הוצאה לאומנה רגילה אלא מדברים על הוצאה לאומנת חירום כשהוא מוצא מעכשיו לעכשיו, ממצב מסוכן, כאשר נשקפת סכנה מיידית לחייו ולכן הוא מוצא לאומנת החירום. בהרבה מאוד מצבים ההורים לא נמצאים בתמונה. זאת אומרת, הם לא זמינים לצערנו הרב. היינו שמחים מאוד אם הייתה תקשורת ישירה עם ההורים ואם הייתה לנו אפשרות להגיע אליהם. בהרבה מאוד מצבים ההורים, גם אם הם בקשר, לוקח להם זמן עד שהם באמת מגיעים למפגשים עם הילדים שלהם. אנחנו נתקלים בהרבה מאוד מצבים שאנחנו אובדי עצות. ילד צריך טיפול, ילד מגיע אלינו הרבה מאוד פעמים עם דלקת גרון, עם שלשולים שגם זה כורח ההזנחה וגם לפעמים קשור לטראומה והגוף מדבר, ואנחנו צריכים לתת לו טיפול מיידי. אנחנו חושבים כאן אך ורק על טובת הילדים ולא על טובת ההורים האומנים וגם לא על טובת ההורים שלו אלא אך ורק על טובתם של אותם ילדים שצריכים את הטיפול המיידי הדחוף ביותר. לעצור עכשיו ולפנות לבית משפט ולהתחיל את הדיונים האלה, זה לא רלוונטי. הילד צריך מיד הקלה.

אנחנו מדברים על טיפולים שגרתיים.

אני לא מתנגדת לזה אבל בהרבה מאוד מצבים ההורים לא נמצאים. יש לי עשרות דוגמאות של ילדים שהיו צריכים טיפול והיינו צריכים ממש לעצור ולחפש את ההורים ולא היה איך להגיע אליהם וגם לא לבית משפט כי זה לא מעכשיו לעכשיו.

זה מעכשיו לעכשיו. יושבת כאן הנהלת בתי המשפט.

במציאות זה לא המצב.

צוהריים טובים. קודם כל, תודה רבה כבוד היושב-ראש שאתה נותן לנו את האפשרות לדבר בשם המשפחות. אני מספר סיפור אמיתי שלנו. אנחנו הגענו לבית החולים יום אחד עם הילדה והיינו צריכים לחכות לאישור של ההורה הביולוגי. ארגון האומנה היה צריך לאתר את המשפחה הביולוגית. הילדה חיכתה לטיפול. אנחנו שואלים שאלה הכי פשוטה שבעולם: טובת הילד צריכה להיות כאן על השולחן לפני ההורים הביולוגים וגם לפנינו.

אתה מדבר על אומנת חירום?

לא. אנחנו אומנה חסויה. אני חייב להעיר עוד הערה אחת. גם אומנה רגילה היא אומנה זמנית. חשוב מאוד להדגיש את זה. כמו שאומנת חירום היא זמנית, כך גם רגילה.

כמה זמן זאת אומנה זמנית?

אין הגדרה לאומנה.

זה לא נכון. זה לפי צווים של חוק הנוער.

כל שנה יש דיון בוועדת העבודה.

תיאורטית ילד יכול להיות עד גיל 18.

נכון. גם עד גיל 21. יש מקרים חריגים. אני אומר שאומנה היא אומנה זמנית, כך מגדירים את זה בחוק.

נכון. גם החוק מגדיר את זה כפתרון זמני עבור הילד.

לכן זה מחזק את הטענה שלנו לגבי הליכי החירום שאנחנו מתנגדים להם.

לכן את הטיפולים הרפואיים צריך לאפשר ולא דברים אחרים.

כל הטיפולים הרפואיים?

למעט טיפולים פסיכיאטריים.

אני חושבת שצריך להדגיש שלא כל טיפול, אם למשל יש לילד חום גבוה, אף הורה לא הולך איתו מיד לרופא בגלל זה. יש ילדים שאם אנחנו לא נוריד את להם את החום באופן מיידי או לא ניתן תרופה שלא צריכה מרשם רופא, אנחנו יכולים לסכן אותם. נכון להיום בחקיקה היום הורה באומנת חירום לא יכול לתת לילד אקמול ולא יכול לתת לו נר וזה מצב בלתי אפשרי מבחינת סיכון לילדים.

לא האמנתי שעד היום זה כך.

זה אחד הדברים שאנחנו מבקשים לתקן.

חיכינו למעלה משבע שנים מאז חוקק החוק והצטברו לנו עוד ועוד דוגמאות של ילדים שלא מקבלים טיפולים, של ילדים שמגיעים במצבים לא פשוטים לבתי חולים, פגיעות מוחיות וכולי. יש כאן נציגי של ארגוני האומנה ששמעתי מהם את הדברים האלה. לא רצנו עם התיקון הזה, עשינו אותו אחרי שבאמת מאז החוק חוקק ראינו שזה צורך דחוף ובהול וגם התמקדנו מאוד רק בנושא הבדיקות הרפואיות והטיפולים הרפואיים ולא ביתר הדברים.

אנחנו דנים כבר כמעט שעה באותו נושא והגעתי למסקנה. אי אפשר לכתוב דחוף כי המשפטנים אומרים שזה מערער על האפשרות לתת לילד אפילו אקמול כי אולי זה לא דחוף והאומן חושב שזה כן דחוף. חשבתי לשלוח אותו לרופא משפחה והייתה כאן נציגת משרד הבריאות שאמרה, וגם הגברת איגר אמרה, שאם אנחנו נכתוב שהוא צריך ללכת לרופא, האומן יצטרך כל יום לרוץ לרופא כדי לתת לו אקמול או נורופן או משהו כזה כשיש לו חום.

לכן אני מציע שאנחנו נאשר את החוק כפי שהוא לקריאה שנייה ושלישית. אם למישהו יש הסתייגות, הוא יכול להגיש הסתייגות.

אדוני, אני רוצה להגיד רק משפט אחד, ברשותך. התיקון הזה למעשה אומר שגם ילד שיצא לשבעה ימים בלבד יקבל חיסונים שההורים שלו מתנגדים לכך.

לפני כן אני רוצה לומר לך ולפרוטוקול. כל מה שהחוק הזה אומר מבחינתי ולהבנתי זה שדין אומן חירום כדין אומן רגיל.

אני שואל שאלה נוספת כדי להגיע להבנה. החשש שנותר כאן הוא שיש מצב שהילד הגיע לאומן חירום ואין לו את התיק הרפואי של הילד כדי לדעת את הרגישויות שלו. השאלה האם אפשר להכניס לחוק שבלבד שהאומן קיבל את התיק הרפואי.

האומנים לא מקבלים את התיק הרפואי ולא הייתי רוצה לתלות כאן על דבר כזה.

או לחייב את אתכם לדווח לאומן על כל הרגישויות של הילד.

אדוני, אנחנו מחייבים את עצמנו. כבר היום אנחנו מחייבים את עצמנו.

זה מופיע בחוק?

זה לא מופיע בחוק אבל זה ה-א'-ב' של העבודה. כשאני מוציאה ילד מהורה, בוודאי שזה חלק.

זה שאת אומרת שאתם עושים את זה, זה מעולה ואני גם יודעת שאתם עושים את זה אבל אנחנו מבקשים שזה יהיה כתוב. מה הבעיה?

אני לא חושבת שהחקיקה צריכה לרדת לזה.

אפשר שזה יהיה כתוב בהנחיות ולא ביסוד החוק?

כן, בוודאי. אנחנו נכתוב את זה בהנחיות.

אני הייתי אומר לפרוטוקול וניתן את האישור שלנו לחוק בתנאי שבהנחיות אתם תכתבו בפירוש שהאומן יקבל את כל התיק הרפואי.

את כל המידע הרלוונטי.

את כל המידע הדרוש לגבי הרגישויות והצרכים של הילד.

אדוני, כבר היום כתוב.

אם זה לא כתוב, אנחנו מבקשים שיהיה כתוב.

כבר היום כתוב בחקיקה שאומן צריך לקבל דרך מנחה האומנה את כל המידע שנדרש לו לצורך טיפול בילד, כך שבוודאי שאנחנו מעבירים כל מידע רלוונטי שיש לנו.

אני מבקש שיהיה כתוב בהנחיות.

אין בעיה. אנחנו נכתוב את זה.

מה קורה עם ילדים זרים? מאיפה את מביאה את התיק שלהם?

אני לא מדבר על תיק אלא על מידע. מידע על הרגישויות ועל המצב הרפואי של הילד.

אם אפשר לכתוב "ככל שיש".

מה זאת אומרת ככל שיש? את מסכנת את הילד.

אם אין, את לא מעבירה את הילד.

אדוני, אני רוצה להשלים את דבריי שהתחלתי קודם.

את כבר השלמת. אם את רוצה להגיד משהו חדש, אני מוכן לשמוע. אם לחזור על דברים שכבר אמרת, אין לי זמן.

הדבר היחיד שאני רוצה לומר הוא שבתיקון הזה בסופו של דבר גם אם ילד יצא לארבעה-חמישה ימים, בטעות, לפני שבית המשפט שמע אותו, יכול להיות שהוא יחזור עם טיפולים רפואיים שההורים שלו התנגדו להם. אדוני את זה צריך לקחת בחשבון ברגע שהוא מאשר דבר כזה.

זאת לא הסיטואציה שתקרה, אדוני. לוקח זמן להכיר את הילד ולהבין את הצרכים שלו.

אני יכולה לתת לך דוגמאות שזה כן קורה.

זה לא קורה וזה לא קרה.

אני הבנתי מהשיח ביניכן שלבית המשפט תמיד יש סמכות להתערב.

לא. תמיד לבית המשפט יש סמכות אבל מישהו צריך לפנות לבית המשפט.

ההורה יפנה.

אבל ההורה לא יודע מה קורה. החוק הזה לא מחייב את העובדת הסוציאלית לחוק האומנה לפנות להורה ולומר לו שהיא רוצה לתת לילד אנטיביוטיקה. ההורה לא יודע שהוא יכול לפנות לבית המשפט. זה יהיה בדיעבד.

אם את אומרת שההורה לא יכול לפנות לבית המשפט, אז הוא לא יפנה לבית המשפטי.

אבל איך הוא יפנה לבית המשפט אם הוא לא יודע מה קורה באומנה?

הוא לא יפנה.

הוא לא ידע מה קורה אחרי כמה ימים.

ואז מה שיקרה זה שהילד יקבל אנטיביוטיקה.

ואם הוא יקבל טיפול שמסכן את חייו?

הייתי פעם במטוס ומישהו אמר לי שאחגור מהר את חגורת הבטיחות כי עוד מעט המטוס ינחת ואני לא אספיק לחגור את החגורה. אם הילד יקבל אנטיביוטיקה והוא יבריא, לא קרה שום דבר.

ואם הוא יחלה?

הוא יחלה מהטיפול הרפואי?

יכול להיות שהוא רגיש אליו.

על הרגישות דיברנו עכשיו, שתהיה הנחיה ברורה שלא מוסרים ילד להורה אומן לפני שנותנים לו את כל המידע על הרגישויות ועל המחלות.

כבר היום זה כך.

הוא לא יכול לתת טיפול תרופתי בלי שיש לו את המידע הזה.

לא. ממש לא. אנחנו נכתוב הנחיות שכל המידע נוכל לקבל ונעביר אותו לאומן. כבר היום זה כתוב בחקיקה.

אני רוצה להוסיף על מה שכתוב.

אם ההורה נעלם לי ואין לי את מי לשאול.

אני רוצה להוסיף על מה שיפעת אמרה. אני רוצה שבהנחיות תהיה חובה להעביר את כל המידע על הילד.

יש כבר בחקיקה אבל אנחנו מוכנים להוסיף.

לפני שהוא נותן את הטיפול התרופתי.

לפני שמוסרים את הילד לאומן.

זה בוודאי. זה ה-א'-ב' של העברת הילד.

לא. נטלי, את מטעה אותו.

אדוני היושב ראש, אומנת חירום זה מעכשיו לעכשיו. הם לא מחכים.

מעכשיו לעכשיו, שיודיעו.

כל מידע שיש לנו, שנוכל להעביר מעכשיו לעכשיו, נעביר.

אבל למה את לא מדברת איתו ברור? את מדברת איתו משפטית. אני מסבירה לך שוב. אדוני אומר לך שהוא מבקש את החומר הרפואי לפני מתן החלטה לטיפול.

איזה חומר? לא.

אם כן, תגידי שאת מתנגדת.

את המידע הרפואי.

את המידע הרפואי. אם כן, תגידי שאת מתנגדת.

אדוני, אנחנו בוודאי תמיד כשאנחנו מעבירים ילד למשפחת אומנה, בוודאי שמנחת האומנה כשהיא מעבירה את הילד לעובדת סוציאלית לחוק הנוער, אנחנו נותנים את כל המידע שיש לנו. האם יכול להיות שבאותה נקודת זמן של 12:00 בלילה שמצאנו את הילד משוטט ברחוב בלי אוכל, בוכה ובלי בגדים, יהיה לי את כל התיק הרפואי שלו בשעה 03:00 לפנות בוקר? כנראה שלא.

לכן אמרתי כל המידע.

שיש בידי. בוודאי.

מרגע שאת אומרת שיש בידי, את נותנת פתח לא להעביר ואני כן רוצה להעביר.

לא. אדוני, ממש לא. אני מעבירה לאומנים את כל המידע. זה גם כתוב בחקיקה. כתוב בחוק. יש סעיף בחוק.

את יכולה להפנות אותנו?

כן. הסעיף של מנחי אומנה. "אומן יקבל ממנחה אומנה שמונה לילד בטרם השמת ילד אצלו באומנה או בתקופת האומנה מידע כמפורט".

אבל זה לא חירום. את מבקשת להשוות את התנאים ואז את לא עושה תיקון. תשווי. זה מה שאני מבקשת.

אין הסתייגות של הסעיף הזה באומנת חירום.

לכן אני מבקשת שאם את רוצה את התיקון, תקני גם את זה.

למה שאני אתקן את זה? זה קיים בחוק. הסעיף הזה חל על אומנת חירום.

גם החבר'ה של האומנה כאן מבקשים כדי להגן על עצמם. הרי מחר-מוחרתיים הם ייתנו תרופות לא מותאמות.

אפשר להחיל על אומנת חירום את אותו סעיף שחל באומנה רגילה?

הסעיף הזה חל גם על אומנת חירום. הניסיון לטעון כאילו לא, עדיין, כמו שאמרתי, כשאני מעבירה לפעמים ילד בשעה 03:00 בלילה, האם באותה נקודת זמן יש לי את כל המידע הרפואי על הילד? לא. אבל כנראה שגם בשעה 03:00 בלילה אני לא אתן לילד אנטיביוטיקה כי לא יהיה לי מי שייתן לו. בשעה 08:00 בבוקר אני אנסה לאסוף את כל המידע האפשרי ואני אעביר. בוודאי שאני אעביר את כל המידע שיש לי.

אני אשמח אדוני שזה יהיה כתוב.

כמה שעות או זמן אתם צריכים כדי לאפשר להעביר את כל המידע?

אנחנו נעשה את זה באופן מיידי.

נניח כפי שאת תיארת, 03:00 בלילה, אין לך שום מידע על הילד, מצאת אותו ברחוב. אם תכתבו בהנחיה שתוך 12 שעות אתם תצטרכו להעביר, זה בסדר?

אדוני, אני לא רוצה להתנות את קבלת הטיפול הרפואי בעניין הזה.

לא את הטיפול הרפואי. את מסירת הילד.

לא, מסירת הילד, לא.

בתוך 12 שעות תצטרכו להעביר את המידע.

כבוד היושב-ראש, אני רוצה להזכיר עוד פעם על מה אנחנו מדברים.

אתם צריכים להיות ערים גם לטיעונים שהעלתה יפעת. אני לא מבטל אותם. אני לא חייב לקבל בדיוק את המנגנון שהיא דורשת של בית משפט, אבל אני כן מבין את הדאגה ואני רוצה לכסות את העניין הזה שיהיה ברור. את אומרת שברגע אחד את לא יכולה, אבל ב-12 שעות את יכולה? ב-24 שעות את יכולה?

כל המידע שאני יכולה להעביר לאומן, אם יש לי מידע קיים, אם ההורה העביר לי את המידע, בוודאי, אבל אם ההורה לא העביר לי את המידע ואין לי מידע להעביר, אני בוודאי לא חושבת שנכון – ולכן אני גם לא חושבת שנכון לכתוב את זה בחקיקה – להתנות את היכולת של אומן לתת טיפול רק אם הועבר או לא הועבר לו המידע.

שימו לב למה שאתם עושים. אני רציתי לפטור אתכם במילה אחת שנקראת דחוף. טיפול רפואי דחוף ורציתי שרופא משפחה יוכל לטפל – גם לא הסכמתם. מה אתם רוצים שאני אעשה? שאני אפסיק את הדיון ולא אאשר את החוק?

אדוני, כבר בחקיקה היום מנחה האומנה צריך למסור להורה האומנה כל מידע רלוונטי לילד. אנחנו עושים את זה. אם יש לנו מידע, אם אנחנו מצליחים להוציא אותו, אנחנו עושים את זה.

אתם מוכנים לכתוב את זה בהנחיות?

כן. בוודאי.

אני רוצה שזה יהיה מותנה.

אני רוצה להדגיש ולהתייחס לדברים שיפעת אמרה לגבי המידע שניתן להורה. ברגע שעובדת סוציאלית לחוק הנוער מוציאה צו חירום והיא מקבלת על זה אישור להוציא צו חירום, היא גם אומרת להורה - במידה ויש אפשרות למסור לו כאשר לפעמים היא צריכה להשאיר פתק על הדלת, אם היא יודעת היכן ההורה – שיש אפשרות וזכותו של ההורה לפנות לבית המשפט ולהגיד שהוא מתנגד להוצאה בחירום. לא תמיד יש הורים וגם הילדים שאנחנו מטפלים בהם באומנות חירום לפעמים לא היו מעולם אצל רופא. לפעמים לא יהיה רופא קופת חולים כדי לתת את המידע. לכן אנחנו כל כך מדגישים לגבי אומנת חירום את הייחודיות של הדבר הזה. לא יכול להיות שאנחנו נותנים ילד שלא יודעים עליו כלום, הוא עם בעיות נשימה, עם חום גבוה, ואנחנו לא יכולים לתת למבוגר שמטפל בו עכשיו אפילו ל-24 שעות או 48 שעות או ל-72 שעות.

48 שעות יספיקו לכם עד שתעבירו את כל המידע?

כן.

אם כן, תכתבו בהנחיות שלכם.

נכון. אנחנו נכתוב בהנחיות.

מתי תכתבו בהנחיות?

אנחנו נכתוב את זה בהנחיות.

אני רוצה שזה יירשם בפרוטוקול.

אני רוצה שזה יועבר מיד. במקרה חירום, כשאין לכם את המידע, אז ניתן לכם 48 שעות.

אדוני, אנחנו נכתוב בהנחיות שמרגע שהילד הוצא לאומנת חירום, בתוך 48 שעות צריך להעביר את כל המידע הרלוונטי להורה האומן.

בסדר.

אדוני, אפשר לבקש שככל שניתן – אני מודעת למצבים בהם אין קשר עם ההורים – אני מבקשת להודיע להורים על כל מתן טיפול רפואי בכל שעה בשביל שההורים יוכלו לקחת את האחריות וכן לפנות לבית המשפט אם הם רוצים.

זה קורה באומנה רגילה?

אנחנו מעדכנים את ההורים בטיפולים רפואיים.

אנחנו משווים לאומנה רגילה. אני לא הולך לעשות משהו אחר.

נכון. בעונה רגילה בסופו של דבר יש קשר. זה הרי כבר הליך מתמשך ולא עניין מיידי.

אני מדבר על אומנה חסויה רגילה.

מבחינתי זה חוק האומנה. זה אותו הדבר. בעקרון אפשר שעובד סוציאלי לחוק הנוער יפנה להורים ויאמר להם.

מה שחל שם, יחול כאן. הוספנו את מה שאמרת עכשיו. היועצת המשפטית תרשום את זה ובהנחיות שלכם אתם כותבים שאתם נותנים את כל המידע לכל המאוחר עד 48 שעות.

בסדר. אדוני, אני רק רוצה להודות לוועדה בשם המשרד ובשם משפחות האומנה.

עוד לא אישרנו.

זה נראה שאתם בדרך. רציתי להודות גם בשם 55 ילדים שעכשיו יוכלו לקבל טיפול רפואי כמו שצריך.

ברור. אני לא מאמין שעד היום לא היה דבר כזה.

יש עוד הרבה ילדים במרכזי חירום שהמשרד לא מבקש לתקן לגביהם.

גם אליהם בעזרת השם נגיע.

אני אמשיך להקריא את הנוסח. אני רק אומר, ציינתי קודם ולא הקראתי, שזה יחול בשינויים המחויבים בכפוף להוראות סעיפים 34(ה) ו-43(ב). סעיף 43(ב) קובע שסמכויותיו של אומן יכול שיוגבלו בהוראות ההסכם עם האומן כאמור בסעיף 47, בצו שיפוטי שניתן בעניין זה ובהחלטת הגורם המוסמך. כלומר, ההסדר הזה כפוף לצו השיפוטי שניתן, להסכם עם האומן או להחלטה.

כמו באומנה רגילה.

כמו באומנה רגילה.

אני ממשיכה להקריא את הנוסח.

אושפז ילד שהושם באומנת חירום בבית חולים מכוח סמכות האומן לפי הוראות פסקה זו, יודיע על כך עובד סוציאלי לפי חוק הנוער (טיפול השגחה) או עובד סוציאלי לפי חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), לפי העניין, לבית המשפט הדן בעניינו של הילד, בסמוך לאחר אשפוזו. לעניין זה, "בית חולים" – כהגדרתו בחוק זכויות החולה".

בית חולים או מרפאה?

בית חולים כמשמעותו בסעיף 24 לפקודת בריאות העם. כך הוא מוגדר בחוק זכויות החולה. בפקודת בריאות העם הוא כולל כל בית חולים, מרפאה, בית מרפא.

אדוני, מה יקרה אם הם בעצם לא יבצעו את ההחלטה שאדוני החליט?

רגע. אני רוצה קודם לסיים את הסעיף הזה.

העניין של הסיפה הזאת שבמקרה שבו הילד מאושפז כן מודיעים לבית המשפט, אני מבינה שזה כן לאפשר לבית המשפט להיות מעורב ולדעת במקרה שבו הילד עובר טיפול רפואי משמעותי.

זה מופיע באומנה הרגילה?

זה לא מופיע באומנה הרגילה.

למה כתבת את זה כאן?

זה הגיע כבר בהצעת החוק הממשלתית. לא הוספתי אלא רק דייקנו את הנוסח כדי שיהיה ברור על איזה טיפול רפואי צריך לדווח לבית המשפט.

אני אומר לך מה מפריע לי במחשבה ראשונה. מביאים ילד לבית חולים, בית החולים יאמר שצריך ללכת לבית המשפט.

לא. הסעיף הוא עדכון לאחר האשפוז. זה בדיעבד.

כן. ההודעה שניתנת היא בסמוך לאחר אשפוזו.

אחרי שהוא יצא מבית החולים?

אחרי שהוא אושפז.

זה בדיוק מה שקורה כשאתה מגיע לבית החולים. זו השאלה הראשונה ששואלים.

אדוני, זה חלק מהאיזון הזהיר שצריך לעשות בין אמנה רגילה לאומנת חירום.

אתם מדברים על אחרי שהוא יוצא מבית החולים.

אחרי שהוא אושפז.

אחרי שהוא קיבל את כל הטיפול.

נכון. כל עוד הוא מאושפז. הוא מקבל את כל המענים בבית החולים.

אין לי בעיה.

הכוונה היא לא לפני האשפוז אלא לאחר האשפוז אבל כן אני אשמח להבהרה אם לדוגמה הילד אושפז לחודש, לא הכוונה אחרי החודש הזה.

לא.

אלא בסמוך לאחר אשפוזו.

בסמוך לאחר מועד אשפוזו.

זה לא מונע את האשפוז.

לא. בוודאי שלא.

בסמוך לאחר האשפוז.

(2) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:

"(ג) על אומנת חירום יחולו הוראות סעיף 24(א)(2), בשינוי זה: המילים "וטרם מלאו לו 56 שנים" – לא ייקראו".

סעיף 24 עוסק בתנאים לקבלת רישיון אומנה. בסעיף (א)(2) אחד התנאים הוא שמלאו לאומן 25 שנים וטרם מלאו לו 56 שנים. מוצע כאן להסיר את המגבלה של הגיל, של ה-56 שנים, כן לשמור על המגבלה של מלאו לו 25 שנים אבל לא להגביל ולאפשר גם לאומנים שהם מעל גיל 56 לשמש כאומני חירום.

כמי שעבר את גיל 56, אני תומך בו.

למה התיקון הזה נדרש?

לא צריך הסברים. חבל על הזמן.

הם באו במיוחד וכדאי לשמוע אותם. הם אומנת חירום.

יש מישהו שרוצה להתייחס?

צריך לתת לתמר. תמר היא אמא ל-180 ילדי אומנה שעברו אצלה.

תמר כהן ואליהו כהן הם הורי אומנת חירום לשעבר, לפני חודש הם סיימו אחרי 15 שנים בהן הם טיפלו ב-175 ילדים באומנת חירום. תמר היא תורה מהלכת והיא באמת רוצה לספר למה הגיל כאן הוא כל כך חשוב.

נשמע אותה.

שמי תמר כהן.

את לא צריכה להתרגש. אנחנו צריכים להתרגש שאת הצלחת לעזור ל-175 ילדים. אנחנו צריכים להיות נרגשים על שאת מכבדת אותנו בנוכחותך.

התחלתי בגיל 50 ואני היום בת 65. אני רוצה להגיד לך שמגיל 55 עד 65 אלה השנים הכי יפות, הכי מתאימות והכי טובות, אתה פנוי לגדל ילדים. אם יכולתי להמשיך עוד, הייתי ממשיכה. זה הזמן הכי טוב לקבל את הילדים. יש לך את כל הסבלנות ואת כל האהבה. אני רוצה להגיד לך שכל ילד וילד כמו יהלום, הוא קיבל מאיתנו טיפול הכי מסור בעולם. הוא יצא מאיתנו אחרי כמה חודשים בצורה מדהימה. לאפשר כי זה הזמן הכי פנוי ומתוך ניסיון, יש כוחות מעל הטבע כי מי שעושה חסד, השם נותן לו כוחות מעל ומעל ויש כוח לכל. גידלנו חמישה ילדים במקביל, תינוקות בני יומם, בני שנתיים ושלוש שנים, ארבע וחמש שנים והיו כוחות והיה יופי ושמחה שאין לה קץ.

היה שווה כל הדיון לשמוע את הדברים שלך. יישר כוח.

אפשר למחוא לה כפיים? אנחנו משפחה שלקחנו ילדים ממנה. בגיל בר מצווה, האורח הראשון שהילד רצה להזמין, זה אותם.

תודה רבה. יישר כוח.

התיקונים הבאים שאני אקריא הם תיקונים טכניים ששינו את התוספת בחוק זכויות החולה מתוספת לתוספת ראשונה. לכן בהתאמה מוצע לתקן גם בחוק הזה ובמקום תוספת לומר התוספת הראשונה.

2. תיקון התוספת הראשונה

בתוספת הראשונה לחוק העיקרי, בפרט 1, אחרי "בתוספת" יבוא "הראשונה".

3. תיקון התוספת השנייה

בתוספת השנייה לחוק העיקרי, בפרט 4, אחרי "בתוספת" יבוא "בתוספת הראשונה".

אני רוצה להצביע על מיזוג החוק הזה עם החוקים של חברי הכנסת מאיר כהן ויסמין פרידמן.

על פי סעיף 84(ד) לתקנון הכנסת, הוועדה רשאית באישור ועדת הכנסת, בכפוף לאישור בהמשך, למזג הצעת חוק שהועברה אליה אחרי הקריאה הראשונה עם הצעת חוק שהועברה אליה אחרי הדיון המוקדם, על בסיס הנוסח שאושר בקריאה הראשונה.

הצעת החוק של חבר הכנסת מאיר כהן היא הצעת חוק פ/2165/25 שמוצע למזג אותה עם הצעת החוק הממשלתית.

מי בעד אישור מיזוג הצעת החוק של חברי הכנסת מאיר כהן ויסמין פרידמן עם הצעת החוק הממשלתית? מי נגד? אין נגד. מי נמנע? אין נמנעים.

הצבעה
אושר

החלטת המיזוג התקבלה.

עכשיו נעבור להצבעה על אישור החוק עצמו. הצעת חוק האומנה לילדים (תיקון מס' 4), (אומנות חירום), מי בעד אישור החוק כפי שהקריאה היועצת המשפטית? מי נגד? אין נגד. מי נמנע? אין נמנעים.

הצבעה
אושר

הצעת החוק אושרה.

תודה רבה. ההצעה אושרה ותעלה למליאה לקריאה שנייה ושלישית.

תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:14.