פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת



46
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
23/01/2024

הכנסת העשרים-וחמש





הכנסת





מושב שני


פרוטוקול מס' 47
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, י"ג בשבט התשפ"ד (23 בינואר 2024), שעה 10:30

תקציב מדינה להמשך המאבק באלימות כלפי נשים ואלימות מינית

חברי הוועדה: פנינה תמנו – היו"ר
יואב סגלוביץ' – מ"מ היו"ר

שרון ניר

תאיר ראבוחין - רפרנטית רווחה, משרד האוצר

שרית נשיא - מנהלת תחום בכירה פרויקטים ויזמות, המשרד לביטחון לאומי

מלי אורגד - מפקחת ארצית על תחום נפגעי/נפגעות תקיפה מינית, משרד הרווחה והביטחון החברתי

ענבל חן קארה - מנהלת תחום פ"א - אלימות במשפחה, מודולים והכשרה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

מיכל חנוך אחדות - מפקחת ארצית בנושא אלימות במשפחה, מקלטים ודירות מעבר, משרד הרווחה והביטחון החברתי

נוי ארד - מנהלת גיוס משאבים מרכז סיוע ת"א, איגוד ומרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל

תמר כהן פלג - מתנדבת, איגוד ומרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל

מרים שלר - מנכ"לית מרכז סיוע ת"א, איגוד ומרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל

מיה אוברבאום - עו"ד, מנהלת תחום קשרי ממשל וקידום מדיניות, איגוד ומרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל

רעות פוקר קפואנו - מרכזת הקו הפתוח לזכויות נשים בעבודה, נעמ"ת

נעמי שניידרמן - מנכ"לית, עמותת אישה לאישה

עפרה ג'יניאו - יו"ר, עמותת אישה לאישה

טל הוכמן - מנהלת קשרי כנסת וממשל, שדולת הנשים בישראל

רחל ג'יקובס - מנהלת פרויקטים ומשאבי אנוש, מרכז סיוע מגן

קרן הורוביץ - מנכ"לית, מרכז רקמן באוניברסיטת בר אילן

ענבל חרמוני - יו"ר ארצית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

ענבל אביב - רכזת, פורום העמותות המפעילות מקלטים

בר טיירי - מתנדבת, הלובי למלחמה באלימות מינית

דנה שושנה בר צבי מילדוורף - מתנדבת, הלובי למלחמה באלימות מינית

איילת חכימיאן

נוגה כוכבי

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

תקציב מדינה להמשך המאבק באלימות כלפי נשים ואלימות מינית

בוקר טוב, אני פותחת הישיבה בנושא: תקציב מדינה להמשך המאבק באלימות כלפי נשים ואלימות מינית. לפני כן, אי-אפשר שלא לשלוח תנחומים ולהשתתף בצער העמוק של משפחות הנופלים, של החיילים היקרים שלנו, שנפלו הלילה בעזה. זה בוקר שהוא אסון כבד בטח בשביל עם ישראל, ובפרט למשפחות. מה אפשר לומר, בזכותם אנחנו יושבים כאן והלב איתם. הלב עם המשפחות, הלב עם החיילים שלנו והחיילות שלנו, שנמצאים בעזה וביתר הגבולות ובפעילויות המבצעיות.

במעבר חד אנחנו עוברים לדיון, והוא דיון חשוב. תקציב המדינה יוצא לדרך. אנחנו רוצים לוודא שגם בימי המלחמה לא עובר פה תקציב שלא נותן את הדגש הכל-כך חשוב במאבק באלימות, בפרט באלימות כלפי נשים, הן פיזית והן מינית. נושא האלימות המינית, פשעים נגד נשים, בטח בימים האלה, מקבל בולטות – בוודאי לא במובן החיובי – סביב פשעים של החמאס ב-7 באוקטובר. הפשעים המתמשכים, גם כלפי חטופות וחטופים שנמצאים בשבי, לפחות ממה שאנחנו יודעים מהעדויות של מי ששוחררו מהשבי, תוך הבנה שאנחנו נמצאים בעת חירום, וגם לדבר הזה אנחנו נדרשים. אני מקיימת פה דיונים ייחודיים על המענים שניתנים לנפגעי עבירות ופשעי המין, כולל מעגלים שניים. עשינו פה לפחות שני דיונים ויהיה דיון בקרוב. בשבוע שעבר אני נאלצתי לטוס לדאבוס לוועידה בהקשר הזה, לחשוף את הפשעים האלה. בתוך זה אנחנו גם מבינים שיש מאבק באלימות, שגרתי, יום-יומי וקשה, שאנחנו מנהלים נגד עבריינים ופושעים. קודם כול תמר נמצאת איתנו. תמר, זה בסדר שאני אומרת את השם?

מאוד בסדר.

תמר כהן, אני מודה לך שאת איתנו. את הגעת לכאן כנפגעת בעצמך כדי לתת עדות, ואנחנו נפתח איתך. תודה למרכזי הסיוע, שאתם תמיד ידידים קבועים בתוך הוועדה וגם מי שמלווים את הנושא של הפגיעות המיניות. בבקשה, תמר.

בוקר טוב. שמי תמר כהן פלג, אני בת שישים, ובגיל שמונה עברתי סדרת אונס מתמשך על ידי אח שלי. אח שלי הפך להיות רוצח ילדותי. הוא ריטש כל חלקה טובה מהילדות לתוך הבגרות. לאורך השנים, בבית הספר ניתן היה לראות את ההתנהגות השונה, חריגה ולא אחידה עם שאר התלמידים – ואף אחד לא שם לב לזה. אני גדלתי בשכונת מצוקה ביפו, כאשר השכונה הייתה תחת טיפול של משרד הרווחה ועובדות סוציאליות היו חלק בלתי נפרד מהנוף. גם הן, אותן עובדות סוציאליות ולשכת הרווחה, לא באו ונתנו מענה הולם לבדוק מה קרה. לאורך השנים, בעקבות האונס, שהיה אונס מתמשך, חליתי בקרוהן ופיתחתי אנורקסיה מאוד גבוהה. הגעתי למשקל של 45 קילוגרם, אני כמעט 1.80 מטר. גם שם מערכת הרפואה, משרד הבריאות, הפסיכיאטר שטיפל בי, לא עצרו לרגע לשאול מה קרה. ניסיתי להתאבד מספר פעמים.

באיזה גיל?

פעם ראשונה בגיל 26, כאשר הרגשתי שאין מזור. הרגשתי מופקרת. המשפחה הייתה בהישרדות קיומית כי לא היה אוכל בבית. מערכת החינוך, שם מצפים שיהיו נשים מחנכות –היינו בעיקר עם נשים מורות – שיבואו ויזהו התנהגות חריגה. גם שם זה לא קרה. גויסתי והייתי בשירות משמעותי ב-8200. היום בדיעבד מסתבר שגם שם התנהגתי באופן חריג. כל הזמן חיפשתי וחיכיתי שמישהו יבוא ויציל אותי. היו לא מעט סימנים, אתמול הייתי בהרצאה בשב"ס וסיפרתי להם שגם גנבתי כל מיני דברים קטנים, כאן פילחתי מחנות משהו אחד וכאן משהו אחר, כי נורא חיכיתי שיתפסו אותי. נורא חיכיתי שמישהו יבוא ויחבק אותי וישאל אותי: מה קרה לך? למה את מתנהגת ככה? היו גם שנים מסוימות שהתנהגתי בצורה מאוד אלימה. הכול יצא החוצה, אבל למעשה התהלכתי עם הר געש בתוך הבטן. גם בניסיון ההתאבדות, הפסיכיאטרית, חוץ ממכתב שבו היא אמרה לי לפנות לרופא הקהילה, לא עצרה לרגע לשאול מה קרה. למה ילדה בת 26 מחליטה לבלוע את כל הכדורים שיש בארון? לא הייתי עוד איזה ניסוי בחברת טבע או אביק, ממש לא. ייחלתי לסיים את החיים שלי. אני מרגישה שכל הרשויות שלמעשה היו אמורות לעטוף אותי מגיל שמונה, הפקירו אותי. אין לי מושג, אני לא נכנסת לאנליזות עכשיו לבדוק למה הופקרתי, אבל פשוט הופקרתי.

בגיל 45 אזרתי אומץ ופניתי למרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. עכשיו אני אחלק את זה לשניים. אני אחלק את החיים שלי ל-עד גיל 45, שם מצאתי את עצמי תלויה וקלושה באוויר – תלויה תרתי משמע – למול אותה שיחת טלפון לקו, כשמהצד השני אני שומעת מישהי ש-וואו, היא מוכנה להקשיב לי, היא מוכנה לשמוע את הסיפור שלי. היא מאמינה לסיפור שלי, יש אוזן קשבת, יש גורם שמכיל, ואולי יש גם גורם טיפולי שיכול לבוא ולעזור לי. אז כמו שאמרתי, החיים שלי מתחלקים מהיום שהכרתי את המרכז ועד היום שהכרתי את המרכז. מגיל 45 ועד היום, אני בת 60 – 15 שנים שאני זוכה לקבל המון הקשבה ופעילות לא מעטה. אבל מה קרה מה-7 באוקטובר - - -

קודם כול, אני שמחה שלפחות, גם אם זה באיחור רב וניכר, אל מול אותה ילדה שהייתה במצוקה וצריכה עזרה, לפחות הצלחת. זה בזכותך, את בסוף פנית איכשהו לקו הזה, ואת מקבלת את העזרה. יש כאלה שעד סוף ימי חייהן לא מקבלות עזרה.

אני לא מקנאה בהן. אני רוצה להגיד שבעקבות האונס חליתי בקרוהן מאוד קשה ויחד עם הקרוהן גם פיברומיאלגיה. אני מוכרת כפוסט טראומה. גם בקטע של פוסט טראומה לא זכיתי לקבל שום סיוע מהמדינה. אני עם דלקת מפרקים מאוד קשה, אני מטופלת בטיפול ביולוגי, אני מזריקה פעמיים בחודש ואני מנוטרלת אחרי ההזרקות. טיפול ביולוגי הוא מאוד קשוח, וזה שאני נראית עכשיו נהדר והתאפרתי ונפלא – לא נשברת רוחי. בפעם הראשונה שחשפתי, בגיל 45, עברתי אירוע מוחי, אחרי שחשפתי את האונס. לפני שלוש שנים עברתי אירוע מוחי נוסף. כל המחלות האלה וכל הסימפטומים זה גוף-נפש.

חד-משמעית.

מה קרה לי מה-7 באוקטובר? אני כמעט ולא ישנה. כל החוויה הטראומטית והזוועות שעברתי, הכול משוחזר. אין יום ואין לילה שאני לא חושבת מה קורה עם הנשים שעדיין חטופות, מה קורה לנשים שחזרו משם, ומה קורה לי בהיבט האישי בעקבות כל האונס שמסתובב באוויר כבר כמעט 110 ימים. אני חושבת שכאזרחית מדינה, וכמישהי ששירתה בצבא במשך שנתיים בתפקיד משמעותי ב-8200, הייתי מצפה לקבל קצת יותר – כמוני גם נפגעות אחרות – הכרה, תמיכה, סיוע, ובטח ובטח משאבים כספיים. תודה רבה.

תודה. קיבלתי מצגת קטנה של אישה לאישה. בבקשה.

אני יושבת-ראש עמותת אישה לאישה.

אני מנכ"לית העמותה.

אוקיי. מי מכן רוצה להציג את זה? באופן זריז. אנחנו מתכנסים לזמנים, כי בסוף אני רוצה להגיע לתשובות של האוצר ושל הרווחה. בכאב אני אומרת, להגיע לשורת הכסף, כי זה לא פחות חשוב. מי שמכיר אותי יודע שבדרך כלל דווקא זה הכי פחות מעניין אותי, אבל הפעם, בגלל שיש לנו דיון נוסף.

אנחנו פה בעצם בשביל שורת הכסף. הנושא שביקשנו להעלות זה דירות המעבר. דירות המעבר, למי שלא מכיר, זו איזושהי מסגרת טיפולית לנשים שעברו התעללות.

פיזית? אנחנו מדברים על אלימות פיזית? היו 21 דירות מעבר כשנכנסתי לתפקיד לפני שנה והבטיחו לי שמקפיצים את זה ל-42. תבדקו את זה בינתיים. זה מה שנאמר לי וזה מה שהובטח לי.

(מלווה את דבריה במצגת)

מתוך ה-42 עמותת אישה לאישה מנהלת 20.

רגע, יש לנו 42 בסוף?

אין לי את כל התמונה.

תבדקו, בסדר. תמשיכי הלאה. אתם מנהלים את הדירות האלה והן דירות סופר משמעותיות. כאשר אישה יוצאת מהמקלט אנחנו מדברים על הדירות האלה, עד שהיא חוזרת לשגרה, או שאני טועה?

מעבר בין השהות במקלט ליציאה לחיים עצמאיים. אנחנו מדברים על כל סוגי האלימות – פיזית, נפשית, כלכלית ומינית, אין פה בעצם הפרדה וזו מסגרת טיפולית, אמרנו את זה כבר. זה תיקון לחוק שהתקבל ב-2017, ומתכונת ההפעלה שנקבעה על ידי המשרד במכרז היא שמקצים דירה אחת לשתי נשים.

אנחנו העלינו את זה גם בשעתו בדיון.

(היו"ר יואב סגלוביץ', 10:51)

אנחנו מדברים על דירות המעבר. בזמנו מספר פעמים העלינו את זה, שהראייה של המשרד הייתה הקצאה של דירה אחת לשתי נשים. אנחנו חושבות שמבחינה מקצועית וטיפולית צריך להקצות מסגרת של דירת מעבר לאישה אחת. אני חושבת שכולם יכולים להבין שלקחת שתי נשים - - -

מראש אנחנו מסכימים. תכף נשמע מהאוצר מה קורה בקיצוצים הקרובים ואז נראה איפה אנחנו עומדים.

בעצם מה שאנחנו ממליצים זה שני דברים עיקריים. אחד זה דירה לכל אישה, כמו שאמרנו, ודבר שני זה לעדכן את התעריף שיהיה תעריף ריאלי לעלויות שכר דירה ואחזקת הבית. יש את המודל של המשרד, שהוא תקצב את זה, ויש את המציאות בפועל. אם אנחנו מדברים רק על המרכיב הזה של שכר דירה – תכף אנחנו גם נציג מספרים – אנחנו מדברים על 90% פער בין התמחור במכרז לבין העלויות בפועל. אנחנו לא מדברים על הדברים הנוספים. הבאנו כמה מספרים לדוגמא, שבתמחור לפי המכרז מתקצבים לכל אישה 2,500 שקל לחודש. בפועל העלות היא 4,171 שקל. לקחנו ממוצע של הדירות שאנחנו שוכרים, יש לנו דירות בירושלים ודירות באשדוד. בירושלים כולם מבינים, מכירים ויודעים שזה לא שכר דירה ריאלי. יש לנו את התקציב של אחזקת הבית, וכולנו מכירים מה זה אחזקת הבית. כשהאישה גרה בבית, האחזקה היא הרבה יותר. בעלי הבית מתנערים מהדבר הזה, הכול עלינו.

הפער שאתם מארגנים זה מתרומות בסופו של דבר?

זה מתרומות וכספי רזרבה שיש לנו, אבל זה לא יכול להיות לאורך זמן.

כלומר, זה 3 מיליון, אם אני מבין נכון?

סליחה שאני מתפרצת. התעריף לא עודכן עשרות בשנים.

לא, בסדר, אני רק שואל. הפער כרגע במספרים הוא 3 מיליון לשנה.

כן. אנחנו לא נסתכל על השורות התחתונות כי אלו כל מיני רכיבים שאנחנו מוסיפים, אבל אנחנו מדברים על החלק העליון של הטבלה. אנחנו מציגים את התעריף החודשי של משרד הרווחה מעודכן לדצמבר 23'. לכל אישה אנחנו מקבלים 6,917 שקל. בפועל אנחנו מוציאים על כל אישה - - -

אני רגע עוצר בשביל שנספיק את הדיון. זה פער שמשקף בכלל את התקצוב בחסר גם במעונות, זה אותו דבר. גם במעונות נשים מוכות, גם שם התקצוב בחסר.

זה לא אותו דבר.

חברים, בואו. אני קצת מכיר. גם במעונות יש פער בתקצוב, וגם פה יש פער.

לא במספרים כאלה.

עוד פעם, אני לא מסתכל עכשיו על כל גוף. בסוף זה מתוקצב בחסר בבסיס.

אנחנו רואים את שניהם, יש לנו גם מקלט וגם דירות מעבר.

תודה. מי הבא בתור? איגוד מרכזי הסיוע, בבקשה.

אני מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בתל אביב. האמת היא שאני מגיעה לפה היום מותשת, נמאס לנו לגמרי. אנחנו כל פעם באות לפה וצריכות להסביר מה המשמעות של מרכזי הסיוע. שמעתם את העדות המאוד אמיצה של תמר כהן פלג. היא אחת ממאות אלפי נפגעות ונפגעים שמקבלים סיוע, תמיכה וליווי על ידי מרכזי סיוע. זה לא פחות משערורייה. כולם מזדעזעים היום מהפגיעות המיניות שקרו על ידי החמאס ומה שקרה ב-7 באוקטובר, וזה נורא נוגע באמת שבאים ומדברים על זה בכל העולם ואנחנו מזדעזעים מהשתיקה של העולם. אבל מה עם השתיקה שיש פה בארץ? לא יכול להיות שמצד אחד מדברים על פגיעות מיניות ומזדעזעים, ומצד שני מקצצים לנו ומאיימים על הקיום שלנו.

כבר בספטמבר הודיעו לנו על קיצוץ יחסית לשנים האחרונות – 30% קיצוץ בכספי ממשלה שקיבלנו, כבר בתקציב של 23'. דרך אגב, קיבלנו את התקציב הזה בסוף 23'. אנחנו אמורות לנהל מרכזים כשאנחנו מקבלות את הכסף רק בסוף השנה. השנה אין לנו מושג מה התקציב, אנחנו עוד לא יודעות מה הולך לקרות, ומה-7 באוקטובר אנחנו חדרי מיון. מגיעים אלינו אלפי נפגעות ונפגעים, גם מהפוסט טראומה כי זה עכשיו מוצף, טריגר, הליוויים למשטרה כשבכלל תחנות המשטרה לא קיימות. אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל מדינת ישראל לא קיימת בחודשים האחרונים. כל מה שקרה זה על ידי המגזר השלישי. אנחנו מקבלות את חדרי המיון, את האפטר שוק, של כל מה שקורה עם הנפגעות והנפגעים. אם זה ליווי למשטרה ואם זה קבוצות תמיכה שהיינו צריכים אד-הוק עכשיו להקים.

שנייה אחת, רק בשביל למקד. יש פה עלייה ארעית. אולי תעברי רגע לנתונים. עוד מעט יהיו פה משרדי הממשלה וגם פנינה נכנסת. אפשר גם משרד העבודה והרווחה, וגם את התקציב אל מול תקציב 2024.

אני אומרת שכבר ב-23' היינו פה, ועשרים שנה אני באה לפה ודופקת על השולחן, ואנחנו צריכים להתחנן על הפירורים שאנחנו מקבלים. מדברים על תקציבי מדינה במדינת ישראל, על 500 מיליון, על ביליונים, ואנחנו רבות ומתחננות על ה-12 מיליון שהיו וקוצצו ל-8 מיליון. נתחיל מזה שזו בדיחה, זה פשוט ביזיון. מדברים על פגיעה מינית, מדברים על כמה שזה חמור ובסופו של דבר - - -

(היו"ר פנינה תמנו, 10:57)

מתי קוצץ?

ב-23'.

דיברו על תוספת?

שום תוספת. דיברו על זה שמשלימים את הקיצוץ. היה צריך להיות קיצוץ עוד יותר חמור מתוך משרד הרווחה, אנחנו מדברים על הכספים הקואליציוניים. זה לא מעניין איך זה מתחלק. יש 13 מרכזים, מעל 60,000 פניות במדינת ישראל בשנה. אלו פניות שאנחנו מטפלות בהן בקו החם, ושמעת את תמר – זה קו חיים, זה לא קו חם. זה קו שמציל חיים. זה ליוויים למשטרה; זה קבוצות תמיכה; זה הפניות לטיפולים; זה קבוצות חוסן.

אפשר רק לשאול שאלה? זה יעזור לנו בהמשך, גם בדיוני תקציב וגם בכלל. בואו נדבר על נתונים. אנחנו יודעים שיש קיצוץ מ-12 ל-8.

נכון.

אנחנו יודעים שיש עלייה גדולה במספר הפניות.

נכון.

זה יעזור מאוד אם נקבל נתונים. בכמה העלייה? בסוף זה סיפור של מספרים. מאחר ואנחנו יודעים שאנחנו בחסר, צריך להדגיש את עניין המספרים. גם אם אין אותם עכשיו, אז אם יש מה-7 באוקטובר עלייה של 100%, של 200%, אני לא יודע, אלו נתונים משמעותיים.

הקיצוץ מ-12 ל-8 כבר נעשה, זה עוד לפני הקיצוץ שעשוי להיעשות עכשיו.

תקשיבו, אני יודע את זה. אני מבין מהר כשמסבירים לי לאט. הבנתי. מה שאני שואל עכשיו, דיברנו על פניות. תגידו לנו בנתונים סטטיסטיים, כמה יש יותר פניות לקו החם?

אנחנו יודעות עכשיו שבחודשיים האחרונים הייתה עלייה של משהו כמו 20% לקווי סיוע. אנחנו עוד לא יודעות את המספרים הסופיים, אנחנו עכשיו בסטטיסטיקות.

אבל כ-20% קפיצה? כתוצאה גם מכאלה שהמלחמה - - -

קודם כול, המלחמה. בואו נדבר על המלחמה, שזה משהו שכשיש פוסט טראומה גורם לכל הנפגעות והנפגעים להיות מוצפים. מעבר לזה, נדבר על זה שהקמנו קבוצות וסדנאות חוסן, כל מה שיש בקו הראשון. אם זה זק"א, אם זה עיתונאים, אם זה אנשים מבריאות הנפש, כל מי שהתעסק עם המצוקה ועם הטראומות.

אוקיי, אני פספסתי את עפרה. עפרה, יש לכם איזה קיצוץ או שאתם נשארתם על אותו תקציב?

לנו יש חסר.

יש לכם חסר?

של 3 מיליון שקל.

אנחנו עוד לא יודעות כמה קיצוץ יהיה, אנחנו יודעות ששנה שעברה סבלנו מקיצוץ של 30%, ועכשיו אנחנו שומעות שהולך להיות עוד קיצוץ מעבר ל-30% לכל משרדי הממשלה. אנחנו עומדות בפני קיצוץ נוסף, עוד לא קיבלנו מספר. צריך להבין שגם אנחנו שם בקבוצות חוסן, עם אנשים שנמצאים על הקו הראשון. כמו שאמרתי, אם זה זק"א, עיתונאים, מטפלות ומטפלים בבריאות הנפש. מעבר לזה, הוספנו מעל 15 קבוצות תמיכה רק בשלושת החודשים האחרונים כי אין טיפולים פרטניים. הוספנו קבוצות בהידרותרפיה וקבוצות באמנות, קבוצות DBT וקבוצות לנשים שעכשיו נפגעו, בעת הטראומה הזו של המלחמה. חשוב מאוד להבין, שגם במקומות של המפונים – צר לי מאוד להגיד את זה, וקשה להגיד את זה כשאנחנו מדברות על הסולידריות של החברה הישראלית – צריך לקחת בחשבון שיש לצערי הרב ניצול ופגיעות מיניות שקורות גם שם.

אתם מקבלים דיווחים או שאתם נמצאים פיזית?

אנחנו מקבלות משם פניות ואנחנו גם נמצאות פיזית בחלק מהמקומות. זה דבר שצריך להתמודד איתו. המדינה בכלל בטראומה. אנחנו לא בפוסט טראומה, אנחנו בטראומה. אנחנו כל הזמן צריכות להילחם על מה שאמור להיות מובן מאליו, וצריך לציין שזה דבר שהמדינה לא מספקת. אנחנו נותנות מענה שהמדינה לא מספקת, וכל הזמן מאיימים עלינו בעוד קיצוץ ועוד קיצוץ.

תודה. כן.

אני ממרכז סיוע מגן. תודה, פנינה. אני רק רוצה להוסיף שיש לנו עלייה. בתור מנהלת של מרכז סיוע אני רואה את המספרים ואני רואה את הכול. יש עלייה בקו החם, אבל בואי נדבר גם על אלפי הנפגעות והנפגעים הקבועים שלנו.

כמה מרכזים אתם מפעילים?

רחל ג'יקובס

אני מנהלת מרכז אחד ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה כולם ביחד – 13 מרכזים – 8 מיליון, וגם הם בסיכון.

אתם בתוך ה-8 מיליון איתם?

כן, כל ה-13 ביחד.

יש לציין שכל שנה מוסיפים עוד מרכזים ומקצצים את התקציב. זה יורד, זה ביחס הפוך.

סך הכול כמה פניות בשנה?

למרכזי הסיוע יש 54,000 פניות בשנה.

אני מרכז אחד, מעל 10,000 פניות בשנה. למרכז אחד. חשוב שתבינו, אנחנו פנינו מתחילת המלחמה לכל אלפי השמות שבמחשב כי לא לכולם יש כוחות לפנות. אנחנו צופים שיטפון אחרי המלחמה.

כרגע אנחנו מדברים על 50,000 בשנה?

54,000 רק ממרכזי סיוע, בנוסף לזה יש עוד.

אתם אומרים שיש קפיצה של 20%?

הרבה יותר מ-20% פניות. הרבה יותר. הקפיצה עכשיו בפניות היא ב-100%. קחי אפילו את דוגמת המפונים, אני נמצאת שם פעמיים בשבוע בערבים ונותנת סדנאות מוגנות, כי אנחנו קיבלנו בלי סוף מקרים של פגיעות חדשות.

אתם גם מקבלים דרך העו"סים, אני משערת. נמצאת כאן ענבל חרמוני, יו"ר האיגוד.

כן, אנחנו עובדים עם כל העו"סים הארגוניים והכול. אנחנו באים בחינם, אנחנו מממנים שם הכול, בין אם זה חוברות צביעה ובין אם זה ספרים, אנחנו נותנים הכול מכספנו. אני אתן לך דוגמה, אני מרכז סיוע אחד, מגן. אנחנו קיבלנו בשנה שעברה 480,000 שקל בסוף השנה. אנחנו מחזיקים כרגע 15 עובדים ועוד עשרות פרילנסרים.

כולל גם התאמה תרבותית, אם אני זוכרת נכון.

אנחנו המגזר הדתי והחרדי. כל מה שקיבלנו בשנת 2023 זה 480,000 שקל, ועכשיו אומרים לנו: חבר'ה, יכול מאוד להיות שלא תקבלו כלום. אבל תמשיכו לעבוד, תעשו את כל מה שאתם חייבים לעשות. אני חייבת להגיד את זה פה הכי אמיתי – יכול מאוד להיות שאנחנו נקרוס. אנחנו לא נצליח לעמוד ככה לבד. אנחנו צריכים לבד לגייס בארצות הברית כמה מיליונים לשנה, כמה אנחנו יכולים?

והגיע הזמן להפסיק את הצביעות, אנחנו באות לעולם בטענות שיש השתקה ויש הכחשה לפגיעות מיניות.

את אומרת שהמדינה עצמה – נאה דורש, נאה מקיים.

הגיע הזמן שיפסיקו לעמוד על הבמה ולנפנף בפגיעות המיניות שקרו, שיתעסקו עם זה ויטפלו בזה פה במדינת ישראל.

תודה רבה לך, חברת הכנסת תמנו, כי את כל פעם איתנו מלווה אותנו. באמת תודה רבה.

כמה שניתן. ענבל אביב, פורום עמותות המפעילות מקלטים. חברי הכנסת שרון ויואב, תגידו לי מתי אתם רוצים לדבר.

תודה, חברת הכנסת. אני רוצה להעלות לדיון את הצורך להקצות משאבים לנשים בשלב שהן יוצאות ממקלטים לנשים נפגעות אלימות.

ויש לנו עדיין את החוק שאנחנו צריכים – יואב, אם אתה זוכר – החוק של הגדלת המענק של היציאה, של ההסתגלות.

חוק חשוב שלך שעבר קריאה ראשונה וצריך לקדם אותו.

נכון, נכון. לדעתי גם את, שרון, חתומה על הדבר הזה וזה סופר חשוב. זה לא הרבה כסף, ואנחנו נצטרך לתת גז על הדבר הזה.

נכון. פתרון חשוב אחד הוא באמת קידום הצעת החוק החשובה שלכם להגדלת מענק ההסתגלות.

ושוב, זה כבשת הרש.

לגמרי. זה עוד 3,000 שקל חד-פעמי.

13,000 במקום 8,000.

11,000 במקום 8,000.

11,000? אנחנו דיברנו על 13,000.

נכון, וזה ירד בהצעת חוק.

אני רציתי שלא ישללו הבטחת הכנסה ממי שמפוטרת מהעבודה.

לא שוללים הבטחת הכנסה.

יש שם קטע שלם, גלגלו אותי מכל המדרגות בביטוח לאומי, אמרו שזה יקר מדי.

פתרון נוסף שאנחנו מבקשות לקדם, הוא השוואת הסיוע בשכר דירה לנשים יוצאות מקלט לסיוע שניתן לממתינים לדיור ציבורי.

למה, לא נותנים?

אישה שיוצאת ממקלט עם ילדים זכאית לסיוע בשכר דירה לשלוש שנים. בשנה הראשונה היא זכאית לסיוע של 1,370 שקל. ברור לכולנו שזה סיוע לא ריאלי ביחס לשכר הדירה בישראל.

כשיש רק 40 דירות קלט.

כן. ועוד בשנה השנייה והשלישית גובה שכר הדיור יורד, ככה שבכלל יש לה קושי להחזיק בדירה. לעומת זאת, נשים עם ילדים שממתינות לדיור הציבורי זכאיות לסיוע של 3,100 עד 3,900 שקל לחודש, שזה כבר סיוע שהוא הרבה יותר משמעותי. לכן אנחנו מבקשות להשוות אותו.

טוב, זאת סוגיה שצריך לדון בה, לדעתי, דיון נפרד עם משרד השיכון. לדעתי אין פה את משרד השיכון כי לא הזמנו אותם ספציפית לסוגיה הזאת. תודה לאיילת שאיתנו, היא ממלאת מקום של דלית, שהיא המנהלת הקבועה של הוועדה ואנחנו משתתפים בצערה עם פטירת אימה. בגלל זה דלית לא נמצאת איתנו, אבל זה דיון שיירשם לפרוטוקול.

אני רק אוסיף לגבי משרד השיכון, שאנחנו היינו בקשר עם הגורמים המקצועיים במשרד השיכון והם תומכים בצורך ובחשיבות של העלאת הקצבה לנשים יוצאות מקלט.

זאת אומרת שלא תהיה לנו בעיה, נעשה דיון ונסגור את הקצוות.

הבעיה היא לא מקצועית.

ברוב הבעיות בכנסת הבעיה היא לא מקצועית.

הם הציעו שיהיה גורם אחר שיטפל בזה.

עוד מישהו מהארגונים רוצה לדבר לפני שאני עוברת לגורמי המקצוע ונציגי המשרדים?

אני נחשבת מה?

את תדברי לפני המשרדים. כן.

אני מנהלת מחלקת מדיניות וחקיקה בעמותת רוח נשית. אני אזכיר ממש במשפט אחד, שכשיש מצב ביטחוני קשה, גם המצב הכלכלי במשק כולו נהיה קשה. ברור לנו ומבטיחים לנו ששנת 24' תהיה מאוד קשה מבחינה כלכלית, אז תזכרו מי הראשונות שנפגעות, מי הראשונות שמוצאות לחל"ת ומפוטרות.

אתמול היה לי דיון עם נשות המילואים. 8% מנשות המילואים מפוטרות באופן ישיר בגלל שהבעל במילואים. הקשר הסיבתי מאוד ברור.

אם בין אלה שייפגעו אחוז הנשים בוודאות יהיה מאוד גבוה, מתוכן אני אדגיש את נפגעות כל סוגי האלימות, שגם ככה מאוד קשה להן להשתלב בעבודה, להתמיד ולהגדיל הכנסה – תקציב המדינה חייב להתייחס לזה. גם לשיקום כלכלי של נפגעות אלימות, דווקא במצבים האלה שמעוררים טראומות, ועם החשש הגדול שהאלימות בבית תלך ותגבר ככל שהמצב הכללי במדינה נהיה יותר קשה – גם אצלנו מגיעות הרבה יותר פניות בתקופה האחרונה, כעמותה שמסייעת לנפגעות אלימות – לדאוג להן גם מבחינת השתלבות בשוק העבודה.

ככל שהמצב הכלכלי במדינה הולך ומחריף, גם האלימות הכלכלית הופכת להיות הרבה יותר קשה. תודה. ענבל חרמוני, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים, שאנחנו מאוד מעריכים את פועלך ואת העיקשות שלך שנמצאת כאן, גם בכנסת וגם מול הממשלה כדי לייצג אותם נאמנה.

תודה. אני לא חושבת שצריך נתונים מבחינת עלייה באלימות. אני חושבת שיושבים פה אנשים, נשים בייחוד, שמבינים את ההקשר וגם יודעים שאנחנו בקצה הקרחון. הבום הגדול עוד לא פה, למרות שיש כבר עלייה. אני מסתמכת כרגע על סקר שהעברנו בין העובדות סביב הצרכים העוטפים של המלחמה. אני יכולה להגיד שרוב העובדות שמתעסקות בתחום של אלימות במשפחה מדווחות גם על עלייה וגם על העמקה, זאת אומרת, זאת גם הכמות וגם "איכות" האלימות, אם אני יכולה לומר.

שנהיית יותר קשה.

כן, וגם יותר נחבאת, לנשים לקח זמן.

בואו נודה על האמת, הרשויות כל כך עסוקות במלחמה, אז כביכול יש פה ניצול של המצב.

נכון, והרבה נשים גם מרגישות: מי אני עכשיו, זה לא הזמן וכו'. העלייה בצרכים בתחום הזה ובתחומים אחרים היא ברורה. אני אגיד שאנחנו צופים בעלייה בפניות לסיוע של גברים, יכול להיות שהם יחזרו ויהיו להם קשיים כאלה ואחרים. ככל שהמערכות לא ידעו לתת את המענה הזה לגברים, אנחנו נראה את ההשלכות של זה. עכשיו מה שאני רוצה להתרכז בו זה דיווח כזה - - -

אני רק פותחת סוגריים ואומרת שאנחנו יודעות שיש גם גברים שנפגעו מינית.

כן, בוודאי.

הערות ביניים זה רק חברי הכנסת, בסדר?

אני רוצה להתרכז בדיווח. אתמול נפגשתי עם סגנית הממונה על אגף תקציבים, שהיא מהצוות שבעצם אחראי על תחום הרווחה.

יש כמה סגניות. אנחנו מדברים על נועה שוקרון?

לא, נועה קאופמן. אולי זאת אותה אחת ויש לה שני שמות, לא יודעת. תחום הרווחה, הם הרפרנטים של משרד הרווחה, היא הסגנית. שם נאמר בצורה ברורה ושאינה משתמעת לשתי פנים, שתקציב הרווחה לא הולך לגדול בשנת 24' עקב צרכי המלחמה. בסוגריים אני אגיד הודעה לעיתונות שלצערי משרד הרווחה שחרר, כאילו נוספו מיליארד שקלים סביב המלחמה לתקציב משרד הרווחה. אני כמעט התפטרתי באותו רגע והלכתי לעבוד בשטח כי אין צורך יותר במלחמות. זה לא נכון, זה הכול תקציבים שכבר היו שם לפני, עוד בתכנון של 23'-24', לפני המלחמה.

מה שאני אומרת, באגף תקציבים נאמר לי אתמול בפגישה של כך וכך עיניים, שאין תוספות. הם לא מסוגלים לחשוב לטווח רחוק. הם אמרו בפירוש: אנחנו לא בונים תקציבים לפי טווח רחוק, אנחנו בונים לפי כאן ועכשיו. כרגע יש בעיות כלכליות ולכן ככל שיהיו צרכים נקודתיים – מה זה נקודתיים בתחום הזה? מה זאת אומרת נקודתי? – שמשרד הרווחה יעלה בפנינו לאורך השנה, אנחנו נשקול יחד איתו כיצד לתת מענים.

רגע, אז לא יהיה קיצוץ אבל הם לא יתנו שום תוספת?

יש קיצוץ. המשרד לא הוחרג מהקיצוץ הרוחבי ויש קיצוץ, שאף אחד לא יתבלבל. משרד הרווחה הוא חלק מהקיצוץ הרוחבי. בנוסף, אני אומרת שוב, אין תוספות שהן ייעודיות למלחמה. עם כל הכבוד, חוק בעלי מוגבלויות – חוק חשוב – 430 מיליון שקל בפעימה ראשונה של שנת 24', סבבה. כל זה הוחלט בכלל בכנסת הקודמת לפני הרבה זמן ונכנס לתקציב 23'-24' בלי שום קשר למלחמה, וככה עוד תקציבים. מה שקורה בעצם זה שהצורך עולה – אני מסבירה לחבר'ה מאגף תקציבים, לא יודעת למה אני צריכה להסביר את זה – ונגיד התקציב לא משתנה, עזבו קיצוץ, נגיד התקציב לא משתנה. איך קוראים לזה? קיצוץ. הם לא מקבלים את זה, למרות שלא אמרתי שום דבר שהוא לא נכון מתמטית.

צריך לשים את הדברים. אפשר להגיד את זה במילים כאלה ובמילים אחרות, ומשרד הרווחה, השר או המנכ"ל רוצים להראות כאילו הם התגברו על הקיצוץ, ואגף תקציבים יכול להגיד את זה בכל מיני מילים יותר יפות או פחות יפות. מאוד שומרים על נימוסין במשרד האוצר. כי זה בא לחפות בעצם על זה שמסתכלים על זה גם עכשיו, אחרי ה-7 באוקטובר, דרך קונספציה – אני בכוונה משתמשת במילה הזאת – מוטעית, שכדי לחסוך כסף צריך לצמצם את השירותים הציבוריים, כשאנחנו יודעים שזה הפוך. הם אמרו לנו: חבר'ה, אנחנו לא מסתכלים על חסכון קדימה. היא אמרה לי את זה במפורש. אמרתי לה שמה שהיום לא יטופל, אנחנו נשלם על זה כולנו עוד 5, 10, 15 שנה. היא אמרה: כן, אנחנו לא עובדים עם השיקולים האלה.

מה שאנחנו יודעים זה שגם הנושא שאנחנו דנים בו היום, התחנה הראשונה זה הרווחה, אפילו לפני בריאות, צריך להודות על האמת. יותר מזה, גם אם אנחנו הולכים לנושאים אחרים סביב המלחמה, מפונים ועוד – יש באגף הזה, של אנשי המקצוע, הרבה רעש. הרבה רעש, וזה מפריע לי. תודה.

אנחנו פה כבר שלושה חודשים, מדברות על התקציב ולא קורה כלום. נמאס לי כבר.

לגמרי. הסיפור של הרווחה, אנחנו יודעים כמי שנמצאים בשטח, הם היו הראשונים. העו"סים נמצאים שם עם המפונים ועם כל הבעיות הנוספות, ובוודאי כל מה שצף אחרי שכבר פונו למלונות, עם עבירות מין וילדים שנפגעים.

העובדות נהדרות אבל יש רק 24 שעות ביממה, והן צריכות גם לישון ולאכול מדי פעם, אז הן לא יכולות לסגור את הפערים האלה יותר.

אנחנו נפנה לשר הרווחה במשותף, חברי הוועדה וגם מי שחברים לא בפועל ונמצאים כאן קבוע. אנחנו נפנה אליו ונבקש תשובות אל מול התשובות שאת קיבלת מהאוצר. כן.

תודה. אני מנהלת את הקו הפתוח בדיני עבודה בנעמ"ת. זאת אומרת, אליי מתנקזות מאות פניות בחודש בכל הנושא.

לא עבודה, אנחנו מדברים על אלימות.

כן, אבל אני רוצה בעצם לתת את הצד השני של העדות הקשה באמת של תמר. פוסט טראומה של כאלה שחוו בעבר התעללות מינית, ועכשיו בעקבות המלחמה שוב חוות את זה מחדש. גם כאן יש בעיות במקומות העבודה, זאת אומרת הקושי להמשיך לעבוד, פתאום שוב חרב עליה עולמה. אני עדה לפניות האלה, וזה גם מתקשר להכרה בפוסט טראומה הקשה והקושי בעבודה, שני הדברים שנאמרו כאן, וגם לזה צריך לשים לב. זאת אומרת, בנוסף לאלה שהיו וחוו, גם מה קורה להמון נשים.

תודה רבה. טל הוכמן משדולת הנשים, בבקשה.

תודה רבה, יושבת-הראש על הדיון המאוד חשוב הזה. כבר כמה שנים, זה מדהים כמה אנחנו בכל שנה במאמץ על התקציב של התוכנית לאלימות במשפחה.

תמיד עושים טובה לנשים. רוב הנפגעות הן נשים, בואו נודה על האמת. אני פה עשר שנים, בבית הזה, בזירה הפוליטית ועם מקבלי ההחלטות, ואני מזועזעת עד עמקי נשמתי כמה הזלזול בחיים – ככה אני קוראת לזה – בחיים של נשים, בבעיות של נשים, שזה הרוב. אני לא אומרת שאין נפגעים גברים, בוודאי שיש. אבל זה מביש, תעודת עניות. אנחנו רואים את זה, וזה חוצה באופן רוחבי את כל התחומים. כל הזמן צריך מאבקים, גם עם נשות המילואים, כל הזמן מאבקים. כשמדובר בתקציבים, שהם בסוף טיפול במשפחה, בילדים ובאימהות שנמצאות בפרונט עם האתגרים, כל הזמן מלחמות, וכלום. אנחנו מדברים על 8 מיליון, ריבונו של עולם.

אנחנו באמת מדברות על מאבקים של שנים. עד שהצלחנו לשכנע את הממשלה להקים ועדה שתכתוב את התוכנית; עד שהצלחנו לשכנע שתהיה החלטת ממשלה; עד שהצלחנו למצוא את התקציב לתוכנית הזאת. אני חושבת שאנחנו לא יכולות לצאת מהדיון בלי שנבין את המספר המדויק, כמה מתוכנן להיות מצומצם ולהיחסך מהתוכנית הלאומית למאבק באלימות במשפחה ומתוכניות האלמ"ב באופן כללי.

אנחנו תכף נגיע לזה, ואתם תתנו לנו פריסה של כל הנתונים.

מעבר לזה, כמו שנאמר פה, לא רק שצריך לא לקצץ את התקציבים, צריך להרחיב אותם. אנחנו מדברות פה על היקף פוסט טראומה עצום, לא רק כפי שצוין על ידי איגוד מרכזי הסיוע, של אנשים שחוו פגיעה מינית. אנחנו מדברות גם על אנשים שחוו חוויות מאוד קשות בקרב וחוזרים חזרה הביתה. הייתה פה שבוע שעבר אשת מילואימניק שאמרה שחברה שלה ישנה עם סכין מתחת לכרית - -

אני הייתי פה, כן.

- - והיא מפחדת ממה שיקרה כשההתקף שלו יגיע. אנחנו חייבות לתכנן את הטיפול כמו שצריך. משרד האוצר מדבר על לחלק להם ואוצ'רים לטיפול רגשי – זה לא יעבוד ככה. צריך מטפלים שיש להם גם הכשרה באלימות במשפחה, שיהיו חלק מהמערך הזה. משרד הרווחה חייב לקחת בזה חלק, ואני רק אגיד שזה לא רק עניין של תקציבים, זה גם עניין של תכלול. עברו יותר משלושה חודשים אחרי ששונו התקנות של כלי הירייה, ועדיין אין ממשק בין משרד הרווחה לאגף כלי הירייה ומשטרת ישראל.

למרות כל הדיונים שהיו פה, בוועדה לביקורת המדינה, בוועדה - - -

בדיוק. לא צריך לזה שקל, צריך שיהיה ממשק. משרד הרווחה מכיר את זה, אגף כלי ירייה מכיר את זה, וגם משטרת ישראל מכירה את זה. כל מה שצריך זה שהם יעבדו.

אני אקיים גם דיון בנושא כלי הירייה והממשקים. אני יודעת שהקולגות שלי עשו דיונים, ואני גם השתתפתי בחלק מהם, אבל זה לא מתקדם.

זה עדיין לא נפתר.

אנחנו נעשה פה גם דיון לגבי הממשק. מה גם שאמרנו אז שוועדת רונן ומבקר המדינה, כולם עמדו על הנושא הזה, והאמת שאני לא רואה למה שלא יהיה ממשק.

אנחנו מקבלות טלפונים מנשים שמתות מפחד.

ישראל מתחמשת. מה לא ברור, ישראל מתחמשת.

תודה רבה.

תודה רבה. כן.

אני נפגעת תקיפה מינית, ואני מהלובי למלחמה באלימות מינית. אני רק רוצה לשים דגש, שאנחנו לא סטטיסטיקות. כמוני – אתם רואים את הפרצוף שלי – יש מאות אלפים. ההבדל בין להיות מישהי ששוכבת במיטה כל הזמן, מפחדת לצאת החוצה ובסוף מתאבדת, למישהי שהיא כבר אישה יצרנית, מסוגלת לבוא לפה ולדבר פה בוועדה, זה דרך השירותים האלה. לשמוע פה את המספרים ולהבין כמה החיים שלנו זולים. אתם לא תתנו לנו את השירותים האלה – זה המוות שלנו. אונס לא צריך להיות מוות. אפשר להתקדם, אפשר להשתקם ואפשר לחזור לחברה וזה דרך השירותים האלה, דרך התקציבים האלה.

תודה על הדברים הקצרים והכל-כך חשובים. זה עצוב, באמת. זה לראות את החיים של הנפגעות כאילו הם זולים, ואני בטוחה שזו לא כוונת הגורמים הרלוונטיים. יעל, את רוצה להוסיף עוד דבר?

קטונתי.

כן.

אני עורכת דין, מנכ"לית מרכז רקמן באוניברסיטת בר-אילן. מרכז רקמן מעניק סיוע, ייצוג וייעוץ משפטי לנשים בהליכי פרידה וגירושין. כולנו יודעים שלמאבק באלימות במשפחה יש היבטים משפטיים, והנושא הזה לא תוקצב בשום צורה. יש את הסיוע המשפטי שאין לו קריטריונים ספציפיים לנשים נפגעות אלימות. מספיק שיש לך רכב ב-40,000 שקל ואת כבר לא זכאית לסיוע משפטי, ואין שום סעיף תקציבי שמתקצב מתן סיוע או ייעוץ משפטי לנשים.

או להכליל אותם בתוך הסיוע בלי קריטריונים כלכליים.

אני לא מדברת כרגע על הפתרון, אני קודם כול מדברת על המצב. אנחנו לא עומדות בעומס בשגרה ובוודאי שלא נעמוד בעומס עכשיו עם העלייה הזוחלת. אני יודעת שיש כרגע ויכול להיות שיהיו מי שיוסיפו על זה. יש ניסיון להוסיף אלמנט של ייעוץ משפטי – הוא סופר חשוב במרכזים למניעת אלימות במשפחה וחשוב שהוועדה תעקוב אחרי זה ותראה שזה אכן קורה.

אני מזמינה אתכם, רקמן, לפגישה אישית איתי כדי לחשוב באמת איך פותרים את נושא הסיוע המשפטי. אני אתן לך דוגמה מעולם אחר: בזמנו הובלתי מאבק נגד אפליה וגזענות ובעיקר אמרתי שכשאדם, פרטים, נפגעים מגזענות, זה לא עסק רק שלהם – זה גם של המדינה, אם הם באופן תמידי חווים אותה על רקע צבע העור שלהם. הצלחנו להכניס אותם לתוך הסיוע בלי קריטריון כלכלי, שיתנו סיוע משפטי לילדים ולמשפחות שנפגעות מגזענות. המדינה נכנסת לתוך הנעליים האלה וזה שינוי קרדינלי, כי גם בבית המשפט, בסוף, כשהשופט רואה שמי שמייצג בנושא הזה זו המדינה, זה סייע וקידם את הסוגיה. אתן מוזמנות לבוא לפגישה. זאת פעם ראשונה שאני מקבלת את זה מכן. כן, נציגות משרד הרווחה, ענבל ומלי.

כל אחת מאיתנו תדבר על נושא אחר. מיכל חנוך אחדות גם נמצאת בזום, היא אחראית על נושא המקלטים, ותתייחס.

אני רוצה להתחיל עם מרכזי הסיוע והפגיעות המיניות. מלי, את אחראית על זה.

אני מנהלת שירות לטיפול והגנה במצבי טראומה ומשבר במשרד הרווחה והביטחון החברתי. קודם כול, במרכזי הסיוע יש אנשים מאוד משמעותיים, חשובים ומקצועיים, ואנחנו עושים איתם עבודה. יש שיתופי פעולה מאוד טובים ואנחנו מאוד מעריכים את העבודה שלהם. אבל הם לא היחידים שעוסקים בתחום של פגיעות מיניות, והם נמצאים בתוך הרצף.

מלי, אנחנו מכירים את מרכזי הסיוע. אנחנו לא צריכים שתסבירי לנו מי פועל בשטח. מרכזי הסיוע הם אולי הזרוע הכי חשובה בתחום הזה במדינת ישראל.

מרכזי הסיוע חשובים מאוד, אבל אני אגיד שיש לנו עוד 80 מרכזי טיפול ברחבי הארץ שנותנים טיפול לבגירים, עוד 22 מרכזים עבור ילדים ובני נוער, ו-60 שלוחות ברחבי הארץ בפריסה ארצית, שנותנים מענה לכמעט 7,000 מטופלים ומטופלות.

זה של הרווחה?

של הרווחה. זה טיפול, אנחנו נותנים טיפול.

את מדברת בתוך הלשכות או מרכזים ייעודיים?

מרכזים ייעודיים של אנשי ונשות צוות מומחים לטראומה מינית, שמסיימים תואר ראשון. רגע, זה לא במקום.

וזה גם רשימות המתנה.

לא להפריע לה לדברים. יש לכן שאלה? תרימו יד וניתן לכן.

ממש לא במקום. אמרתי שמרכזי הסיוע הם מרכזים חשובים. הם נותנים את הליווי, יש את המוקד שלהם, הם עושים קבוצות תמיכה וכולי. אנחנו מטפלים בכ-7,000 מטופלים טיפול פרטני ב-setting קבוע אחת לשבוע על ידי מומחים ומומחיות, חינם ללא עלות.

מה התקציב שמוקצה לדבר הזה?

אני אגיד שהמשרד הכפיל את התקציב שלו פי 2.5.

צריך גם לשאול מה רשימות ההמתנה וכמה אנשים מטופלים.

הוא הכפיל את עצמו פי 2.5. התחלנו עם 18 מיליון לפני חמש שנים. ב-23' היינו עם 34 מיליון ולקראת 24' אנחנו נהיה סביב 42 מיליון ש"ח רק לנושא של פגיעות מיניות. רק לבגירים, אני לא שמה פה את התקציב של הקטינים, כי אנחנו מדברים בעיקר על בגירים ובגירות.

7,000 מטופלים, 42 מיליון.

קצת פחות, 6,800 בערך.

כמה פניות יש לכם בשנה וכמה ברשימת ההמתנה?

יש לנו מטופלים. הפניות מגיעות למוקד 118, תכף ענבל תדבר על זה.

אבל 118 זה גם אלימות פיזית.

כן, אבל יש חלוקה.

אוקיי, כמה פניות?

תכף אנחנו נסתכל על זה ונעדכן.

כמה פניות וכמה ברשימת ההמתנה.

אנחנו פנינו לאוצר, למרות כל מה שאמרתי.

אני רוצה קודם כול פריסה. אנחנו מדברים על 80 מרכזים ועוד 20 מרכזים לקטינים. תקני אותי אם אני טועה. 80 לבגירים, זה מה שאמרת, שהם מרכזים ייעודיים לטיפול בעבירות מין מחוץ ללשכות. אנחנו נבדוק את הדברים האלה, כדאי מאוד בוועדה בכנסת להגיד שאני לא מכירה את זה שיש 80. 22 לקטינים - -

22 מרכזים אזוריים לקטינים.

- - ועוד יש לנו 8 מיליון של מרכזי הסיוע, שכמה מרכזים יש לכם לטיפול?

13.

13, כולל המרכז שלכם.

לא, סך הכול 13 מרכזי סיוע ניתנים, התקציב שניתן למרכזים הוא על ידי תמיכות. הבסיס היה 6 מיליון, מרים אמרה את זה, המשרד הוסיף עוד 2 מיליון בשנה הקודמת והיום הבסיס הוא 8 מיליון. כשהם מדברים על 12 מיליון או 11 ומשהו - - -

כמה אתם מטפלים בשנה?

54,000 פניות לפחות.

כמה מטופלים מתוך הפניות?

אין מטופלים, הם לא מטפלים.

כל פניה - - -

כל פניה מקבלת ליווי?

100% ליווי.

אז איך אתם מטפלים ב-7,000? הם מטפלים ב-54,000. לא יודעת, זה לא מסתדר לי.

לא, 7,000 אנשים שמקבלים טיפול זה בדיחה. זה מצוין, אבל זה כלום, זו טיפה בים.

לא, זה חשוב, אבל אני לא מצליחה להבין את הפערים. אם אתם מטפלים ב-54,000 פניות, אתם מטפלים ב-7,000, אתם שמים על זה 42 מיליון.

מלי, זה חשוב אבל זה מעט.

שקט. סליחה, אני אוציא אותך, אני לא אהסס. זה לא מסתדר לי מספרית, מלי.

מה לא מסתדר?

למה אתם לא מוסיפים להם תקציבים? הם חולשים על אוכלוסייה רחבה.

אני לא מבינה את השאלה.

השאלה שלי מאוד ברורה.

מה זאת אומרת למה? מי שמטפל בסופו של דבר בנפגעות ובנפגעים זה משרד הרווחה.

זה לא נכון. זה לא נכון מידיעה אישית.

מרכזי הסיוע מקבלים את הפניות, מלווים את הנפגעים, ועושים קבוצות תמיכה וליווי. אני לא אומרת שזה לא חשוב.

מרכזי הסיוע לא מטפלים רק בקבוצות תמיכה. קודם כול, הדיפולט זה טיפול פרטני. מי שיש אפשרות ורוצה להיות בתוך קבוצה – תקנו אותי אם אני טועה, מרכזי הסיוע.

צודקת לגמרי. המון מהפניות שלנו מקבלות טיפול פרטי, אנשים משלמים מכיסם 400 ו-500 שקל כי אין ברירה. בנוסף, לדוגמה, אנחנו פתחנו מרכז טיפולי ברחוב יפו בירושלים ושם משלמים 300 שקל. זה מודל לא כלכלי וזה לגמרי פרטי.

תודה. אני אומר כזה דבר: בסוף אין פה התנגחות או תחרות, יש פה סיוע של זרוע ביצוע עם מסורת, שורשים, והוכחה של האפקטיביות של המרכזים, האנונימיות, הנגישות, השם שלהם. אין פה איזו תחרות, אבל ברור, אני אומרת לכם, שההקצאה התקציבית פה היא שגויה. אני בעד זה שיוסיפו לכם למרכזים, אני לא בעד הפרטה. אני בעד שהמדינה תיקח אחריות, אבל זה לא ייתכן. עם 54,000 פניות לא ייתכן שזה התקציב.

שאלה תיאורטית, סך הכול כולם עושים פה את העבודה. בהנחה שלא יהיו את מרכזי הסיוע – לא קיימים, אין התנדבות יותר ואנשים עושים דברים אחרים – כמה כסף להערכתך היה צריך להשקיע בשביל להקים מערך כזה ממשלתי?

אני אגיד שאנחנו כבר מתחילים כזה מערך לחלק מהפעולות שמרכזי הסיוע עושים. דוח ועדת ברלינר מדבר על הליווי של נפגעי עבירות מין, וקיבלנו רק על המשימה הזאת בשנה הקודמת 15 מיליון. כבר התחלנו להטמיע את העובדים הסוציאליים ברשויות המקומיות, ממש בתחילת הדרך וההטמעה. יש כבר קורס ויש בערך 30 עובדים סוציאליים ברשויות המקומיות. קיבלנו סביב 100 תקנים כאלה.

רגע, תקנים חדשים של ה-30?

לליווי נפגעי עבירות, כן.

זה תקנים חדשים משנה שעברה?

נכון.

וזה ממשיך בתקציב הנוכחי?

נכון, זה ממשיך. לכן ככל שאנחנו נעשה את העבודה של הליווי ושל מיצוי הזכויות, שעובדת סוציאלית תלווה יד ביד נפגעת עבירת מין, מה שקורה היום במרכזי הסיוע – אנחנו רוצים להוריד את זה ושהמדינה תעשה את זה, שהרשויות יעשו את זה. התחלנו את התהליך.

המדינה לא יכולה לעשות את זה, את יודעת למה? אני אסביר. יכול להיות שאתם מטפלים ב-80 מרכזים ו-7,000 מטופלים, אבל את יודעת כמה עו"סיות מפנות למרכזי הסיוע? כמה מהפניות שלכן זה דרך הרווחה?

אנחנו מקבלות גם דרך הרווחה וגם דרך המשטרה. המשטרה מפנים אלינו וכשמישהי מגיעה אליהם הם רוצים שאנחנו נגיע לשם.

הבסיס הוא ההבנה, מלי, שקודם כול אנחנו לא רק מודות להם על העבודה.

זה לא סותר.

לא רק שזה לא סותר, אנחנו רוצים לראות עלייה – את אומרת שיש עלייה אצלכם של 15 מיליון שקלים בסוגיה הזאת, אבל אנחנו צריכים לראות גם עלייה - - -

חבר'ה, אני לא אומרת שזה סותר.

את כפונקציה שאמונה על הדבר הזה, האם את הלכת למנכ"ל שלך – ינון איש מאוד יקר, מנכ"ל מאוד רציני – האם הלכת אליו ודיברת על הסוגיה של המרכזים ועל זה שהובטח להם שתהיה תוספת?

קודם כול, סביב אירועי המלחמה אנחנו ביקשנו תוספות תקציביות של עשרות מיליונים מהאוצר, גם לנושא של אלימות במשפחה וגם בנושא של פגיעות מיניות. ככל שיהיה לנו תקציב לנושא הזה, כמובן שנבחן את הנושא. אני לא יודעת מי אמר שלא ברור מה יהיה התקציב. קודם כול הבסיס התקציבי של מרכזי הסיוע הוא 8 מיליון, ומזה אנחנו לא יורדים. כשמדברים על מעבר לכך, צריכה להיות גם תוספת תקציב במקביל.

הם מדברים על 20% של עלייה בפניות, ולכן אני מצפה שתהיה הלימה בדרישות. אני מבינה שאת הצבת כנראה דרישות, כגורם מקצועי בכיר בנושא, וביקשת שיהיו תוספות של עשרות מיליוני שקלים בעניין. עדיין לא הוכרע?

עדיין לא הוכרע ולא קיבלנו עדיין תשובה מהאוצר. אנחנו ממתינים לאוצר.

התשובה תהיה לא.

אנחנו ממתינים לאוצר. אנחנו ביקשנו להמון דברים, וצריך לומר שבתוך המרכזים שלנו יש אנשים שצריכים לקבל טיפול. אני רוצה להגיד שהטיפול שלנו הוא חינם לאורך שנים. דיברה מי שדיברה על מה המשמעות של טיפול, אז הטיפול צריך להיות מאוד מעמיק ולאורך שנים.

אלו עו"סים קליניים שנותנים ממש טיפול או פסיכולוגים?

עו"סים קליניים שעברו תואר ראשון ותואר שני, במומחיות בתחום של טראומה מינית, ונותנים עבודה פרטנית פעם בשבוע באופן קבוע. אני רוצה להגיד שחוץ מהמרכזים עם הפרטני, יש לנו בתוך 80 המרכזים שדיברנו עליהם – דרך אגב, יש מרכזים גדולים, קטנים ובינוניים, אבל בסך הכול בפריסה ארצית, מאילת עד רמת הגולן יש לנו 80 מרכזים – גם מרכזי יום בתוך המרכזים הגדולים, ויש לנו גם, לא הרבה, מרכזי תעסוקה בסמוך למרכזים.

כמה עובדים סוציאליים בתוך ה-80 מרכזים האלה?

אני לא יודעת להגיד, אבל אני יכולה לבדוק.

תרשמו לכן. זו כבר שאלה רביעית שאני מבקשת תשובות חזרה.

אנחנו נבדוק את זה. יש לנו שני הוסטלים לנפגעות תקיפה מינית ואנחנו עכשיו בימים אלה פותחים הוסטל שלישי, זה הוסטל מאוד ייחודי לנשים נפגעות תקיפה מינית.

כמה בערך תוספת תקציב ביקשתן? אני שואלת בגלל שזה דיון תקציבי יותר.

ביקשנו כמה עשרות. את רוצה לדעת מספרים?

ספציפית סביב המאבק באלימות מינית?

רק לנושא הזה ועל זה אני אמונה.

והמקלטים?

אני לא מדברת על המקלטים. המקלטים זו סוגיה אחרת לחלוטין, תכף מיכל תתייחס אליהם.

מלי, אני מבקשת לקחת את הצרכים של העלייה של ה-20% במרכזי הסיוע בתוך הדרישות שלכם. לסמן את זה כסעיף תקציבי, כי זה דבר שהוא מחויב המציאות. כמובן שיש לכם שיתופי פעולה לאורך שנים, שהם שיתופי פעולה טובים, חס וחלילה שאנחנו נקלקל את זה בדיון שכזה. אני חושבת שאתן עובדות יד ביד, בטח בתקופה כזאת. ולגלם את זה, חשוב לגלם את זה. אני חושבת שלא מדובר פה בתקציבי עתק.

אני מציע משהו. מאחר ואנחנו לקראת דיוני תקציב ל-2024, וגם כדי לא להכניס את עובדי הציבור לסיטואציה לא נוחה כלפי ההלנות במשרדים, כי יש להם עוד עניינים במשרדים, אני חושב שאולי כדאי שנזמן לפה את השר, הוא בטוח ישמח לבוא. מאחר והתופעה הזאת היא כבר תופעה של שנים, ואנחנו יודעים שיהיה קיצוץ, צריך לפחות לנסות למנוע אותו. לדעתי יהיה הכי נכון אם נזמין את השר לפה לדיון, מה שנקרא דיון רגוע, כדי לראות איפה זה נמצא. בסוף יש סדרי עדיפויות שונים בתוך המשרד, ודווקא בעת הזו צריך לצפות פני עתיד. אני חושב שלא תהיה בעיה עם השר, שיגיע לפה, ואולי דרך זה נתקדם ונדלג על איזושהי משוכה שיכולה להיות לכל עובד ציבור כשהוא בא לוועדה בכנסת, אם יש מדיניות אחרת במשרד.

אני מסכימה איתך לגמרי שיש סדרי עדיפויות, איפה לשים את הכסף.

אנחנו שמחים על זה שכבר דרשת את התוספת התקציבית. צריך לתת על זה את מלוא העוצמה, מלי, וכשאת רוצה את יודעת לעשות את זה. אנחנו כאן כדי לסייע בעניין, בין אם זה באמת עם הרעיון החשוב שהביא עכשיו יואב - - -

או שנלך לוועדת הכספים, נמצא את הדרכים שלנו.

לחלוטין. בבקשה, שרון.

קודם כול, אני רוצה להגיד לך תודה שאת באמת מאירה את הספוט, את הפנס, על הנושא הכל-כך חשוב הזה, כי באמת מלחמה זה צו 8 וזה חירום, אבל אלימות ומאבק באלימות נגד נשים זה לא פחות מצב חירום, זה חירום על חירום. כפי שאני מבינה את הדברים, היקף הפניות באמת רק הולך וגדל, ואנחנו מבינים שדווקא במצב שהמדינה נמצאת בו, בסוג של סיר לחץ, התופעה הזו של אלימות כנגד נשים לא נעלמת מהעולם, היא רק הולכת וגואה. מהמקום הזה אני חושבת שככה אנחנו צריכים להסתכל על זה, אני חושבת שצריך להסתכל על מרכזי הסיוע כמו על חדרי מיון בחירום. מבחינתי מרכזי סיוע, כשמעלים פה את הצורך, הם חדרי מיון. מבחינתי הדירות, כשמדברים על דירות לנשים שנמצאות במצב שהן תחת אלימות ופגיעות, זה קרש הצלה.

לכן הציפייה שלי היא שעל אף ולמרות המלחמה, התקציב הזה, שהוא תקציב לטובת מאבק באלימות כנגד נשים, הוא תקציב שיהיה צבוע לכל הפחות, ובטח לא יקטן, ונסתכל עליו בצורה רצינית ומקיפה אל מול הצרכים ההולכים וגדלים. אני מצטרפת למה שאמרה פה חברת הכנסת יושבת-הראש, אני חושבת ששר הרווחה, שבאמת כל צבר הפניות כרגע מונחות לפתחו במקביל לזה שאנחנו בדיוני תקציב. זה נכון שהוא ישמע אותנו ואני כל כך מאמצת את מה שאמרת, אנחנו לא צריכות להית העניות שבפתח.

ממש ככה.

הצרכים של הנשים לא יכולים להיות כל פעם אחרונים בסדר העדיפויות, עושים טובה, ואם וכאשר אפשר.

אולי אם יותר גברים חוץ מיואב יהיו מגויסים לדבר הזה, אנחנו נראה גם שינוי. אני מודה ומתוודה, יואב עוקב אחרי הנושאים ונמצא כאן פעם אחר פעם, אבל הגברים מקבלי ההחלטות שנמצאים פה הם מתי מעט. אבל אנחנו לא העניות בפתח ואנחנו נצטרך לנהל את המאבק הזה, יחד אתכן, אגב. בסוף, נכון, כולנו פה לובשות חליפות רשמיות, מי מהמשרדים מי מהארגונים, ואנחנו כנבחרי ציבור, אבל בסוף זה מאבק משותף של כולנו. אנחנו לא יכולות, לא יכולות לתת לתקציב הזה לעבור בלי שהנושאים האלה בפנים ולא נפגעים.

גם במתווה הכלכלי שהיה לפני התקציב, לפני חודשיים, כמעט שכחו את כל הנושא של נשות המילואים, כאילו הן אוויר – נשים שילדו במהלך המלחמה ואין אבא, נשים שמתחזקות את כל הדבר הזה – ניהלנו פה מאבק והצלחנו להכניס בסוף את מה שצריך. היום כמובן, זה כבר פופולרי, נתנו 9 מיליארד, עוד יש לנו תיקונים. אחרי זה יהיה לנו דיון על הגרושות, על נשים שנושאות בנטל כי הילדים אצלן, והן גרושות, כן, אבל הילדים אצלן והגרוש במילואים. והן לא מקבלות שקל עד עתה, שקל, בזמן שכולן מקבלות.

בשורה התחתונה מה שאני מנסה לומר, הדיון פה סביב השולחן הוא חשוב, אבל זה פחות חשוב. מה שחשוב זו האחריות שכל אחת מאיתנו תיקח כשתצא, בטח גורמי המקצוע, כל אחת מכן, ואיזה מאמץ אתן תעשו כדי שבאמת נראה בסוף את התקציב ונגיד: וואלה, כבודנו במקומו מונח ובעיקר החיים שלנו והערך שלהם. מלי, תודה. יש עוד משהו שתרצי להגיד? אני מסכמת רגע את הנושא שלכם.

אני יכולה להוסיף משפט בנושא הזה? אני רק רוצה להגיד שלמרכזי הסיוע – הייתה פה השוואה האם זה במקום או בנוסף – מגיעים נפגעים ונפגעות שלא יגיעו למדינה, הן לא רוצות. חלקן זה המקום היחיד שהן יכולות לפנות אליו ולכן זה לא במקום.

יישרנו קו על הדבר הזה, העבודה היא משותפת.

זה גם וגם, זה לא סותר. אנחנו הכי נשמח שיהיו כמה שיותר מרכזי טיפול, שאנשים יקבלו טיפול פרטני ואנחנו נהיה הראשונות שנצעק. בגלל זה שאלתי על רשימות המתנה, כי מה שיש היום זה פי מיליון ממה שהיה ever, אבל זה עדיין טיפה בים. זה כלום. אני הראשונה לתמוך בזה.

הדברים ברורים וזה יד ביד מתוך הבנה שזה גם וגם. כל אישה יש לה את הבחירה. אני אומרת לכם, יש נשים שבאמת קשה להן ללכת לרווחה וזה בסדר, לא שופטות אותן. לעומת זאת, יש נשים שמרגישות יותר בטוחות ללכת לרווחה, כי גם הרבה פעמים המרכז הוא ברשות המקומית. אז זה גם וגם. אנחנו הולכים לעבודה, אני סומכת על מלי ומכירה את אשת המקצוע. היא תכניס את זה בתוך הדרישות ואנחנו נתבשר בבשורות, בעזרת השם, טובות בעניין הזה. הקולגה שלך, ענבל.

אני מנהלת הוועדה הבין משרדית לאלימות במשפחה במשרד הרווחה. אני מנהלת גם את מערך ההכשרות בתחום.

תודה. תתחילי בתמונת המאקרו – כמה היה התקציב בחמש השנים האחרונות?

התקציב שלנו לשנה הוא 155 מיליון, כשאנחנו בעצם חרגנו מהתקציב, של הוועדה בלבד. התקציב בנוסף של המשרד מגיע - - -

155 מיליון, זה היה ל-23'?

ל-23'.

כמה זה היה ב-22'?

זה היה בערך אותו דבר. אנחנו חרגנו מהתקציב, הגענו ל-173 מיליון.

חרגנו? זה לא חרגנו, זה מבורך. יש אפשרות כזו, לחרוג?

בגלל שאנחנו מקיימים הרבה תוכניות בתחום של האלימות במשפחה, וזה בנפרד ממה שהמשרד עושה. ביחד עם המשרד, בתחום של אלימות במשפחה, אנחנו מגיעים ל-245 מיליון.

אפשר להעיר משהו?

כן.

בשעתו, כשהוכרז על התוכנית הלאומית דובר על 250 מיליון לחמש שנים.

לא, אבל היא אומרת שעכשיו זה לשנה, זה בסדר. תני לה בבקשה.

אנחנו מדברות על שנה. אני אגיד שאנחנו בעצם שותפים עם משרדי הממשלה, עם עוד עשרה משרדים.

למה? אני רואה עלייה בתקציבים של התוכנית הלאומית.

אנחנו כבר ארבע שנים אחרי ורק עכשיו אנחנו מגרדות את ה-250 מיליון.

את אומרת, בראייה שמנקודת ההחלטה, באיזו שנה זה היה?

2017.

דיברנו על 250 לחמש שנים - - -

החלטת הממשלה הייתה ב-2014 אם אני זוכר נכון, וב-2017 היה התקצוב הראשון שלה.

נכון.

רגע, תעשי לנו סדר.

זה התחיל ב-2016. ב-2017 התחלנו לקבל אבל לא קיבלנו מיידית את כל התקציב.

מ-2017, חמש שנים קדימה, כמה סך התקציבים?

בהתחלה לא קיבלנו 155 מיליון, קיבלנו בהתחלה 50, זה התחיל בטפטופים. בשנתיים האחרונות אנחנו כן עומדים בתקציב.

התחלנו להתיישר. סך הכול עברנו בחמש שנים האחרונות, לשאלתה, את ה-250 מיליון?

אני מאמינה שכן, אנחנו עומדים על 245.

אני חייבת לחדד. בתקופת הקורונה ישבנו כאן והשיח היה שאנחנו צריכים להגיע ל-250 מיליון ולהמשיך משם. זה לא ברוטו 250 ואחר כך הולכים הביתה.

אני מבינה מה שאת אומרת, ושוב אני אומרת לך, צריך גם לדעת לומר ביושר שיש קפיצה ויש עלייה בתקציבים של התוכנית הלאומית. תודה.

אנחנו מאושרות מזה, אבל אני רק מעירה שלדבר על 170 מיליון עכשיו, חמש שנים אחרי, כשדובר שהמטרה שלנו היא להגיע ל-250 מיליון - - -

המטרה ל-250 בחמש שנים, היא הבהירה ואמרה לך את זה.

אני מסכימה שאנחנו צריכות - - -

ברור שכולנו מסכימים עם זה, ואני שמחה שיש התקדמות בעניין הזה. כן, אז אמרנו 155 מיליון כשאמרת שהיו חריגות ל- - -

אנחנו חרגנו והגענו ל-170 מיליון.

- - ואמרת שבסוף הסיכום היה מעל 245. שזה כולל את מה?

כולל המקלטים, כולל הוועדה, כל מה שקשור לאלימות.

למרות שאנחנו יודעים שהיו לנו בעיות של תפוסה במקלטים, שנשים ישנו על מזרונים.

אבל כרגע הוקמו עוד שני מקלטים, מיכל תכף תדבר על זה.

נפתרה הבעיה של המזרונים?

ממה שאנחנו יודעים כרגע אין תפוסה מלאה של המקלטים, גם בגלל המצב, כרגע נשים לא פנויות בכלל ולא רוצות להגיע למקלטים, הן נמצאות במצב חירום. אנחנו עדיין במלחמה, עדיין במצב מאוד קריטי וקשה. אין עדיין עלייה.

אבל אתן ערוכות? זה מה שחשוב לי לדעת. האם אתן ערוכות לא להגיע למצב שהיה פה לפני כמה חודשים?

מיכל מהמקלטים תכף תדבר על זה, אבל אנחנו מאוד משתדלים להיות ערוכים.

בסדר. אז תמשיכי בתוכנית.

אנחנו עובדים ביחד בשיתוף פעולה מלא יחד עם עשרת משרדי הממשלה הנוספים.

לא, אני שואלת על התקציב. מה הצפי לתקציב הקרוב?

<< אורח > >

עדיין לא בנינו תוכנית חדשה לשנת 24' בגלל שמיקדנו את כל התוכניות ודייקנו אותן לחירום.

לא, לא, זו תשובה לא מקובלת, סליחה. מה זה לא בנינו ל-24'? עוד דקה הרכבת נוסעת.

אנחנו בתחילת 2024 ואנחנו עומדים בפתחה של שנה חדשה. אחרי שדייקנו את התוכניות אנחנו מקווים לעמוד על לפחות 155 מיליון, אם לא יותר, בגלל שאנחנו צופים עלייה מאוד משמעותית בעיקר בפניות של נשים.

ענבל, את נראית לי קצת צנועה. מה זה לפחות ועוד לא דייקנו?

תהיה עלייה משמעותית, אבל כרגע אנחנו רואות עלייה מתונה.

שנייה. באמת אני אומרת לך – אין דבר כזה, לא – זה עכשיו. האוצר עוד שנייה הולך, השר יסגור את התוכניות והכנסת תצביע על התקציב. סליחה, אין זמן. צריך לדעת לעשות את הדברים גם בשגרה וגם בחירום. מה לעשות, זו מדינת ישראל. ואני מצפה ממך ליותר אסרטיביות. יכול להיות שבגלל שאת נינוחה אני מתרשמת הפוך.

לא, אני אגיד משהו. התוכנית שלנו קבועה ויש לנו הבטחה של 155 מיליון לשנה הקרובה, עד סוף 24'.

את לא דרשת העלאה?

יש לנו את זה. זה מתוקף החלטת הממשלה, ויש לנו את התקציב גם לשנה הזאת.

155? אבל זה לא מספיק, אנחנו גם בחירום.

אני רק אגיד שכשביקשנו תקציב תוספתי מהאוצר, ביקשנו כמה עשרות לכל הנושא של פגיעות מיניות, ובנוסף לזה כמה עשרות מיליונים לאלימות במשפחה.

מה ביקשתם לתוספות של האלימות במשפחה? יש קפיצה ב-118?

יש עלייה מתונה. אין קפיצה משמעותית ומטורפת, יש עלייה מתונה.

מה זה מתונה?

זה אומר שיש גידול, אבל הגידול הוא לא בפער משמעותי, לא ב-100%.

של כמה אחוזים? בשבילי גם 5% הם נורה אדומה.

כן, אבל זה לא מספיק.

כמה עלייה, ענבל?

יש לי את זה מול שנה שעברה. אם אנחנו לוקחים את שנת 24' יש 30-20 יותר פניות בחודש.

שנייה, ענבל. בטוח יש לך עובדים שיבדקו לי בבקשה וייתנו לי תשובה. זו שאלה חמישית שאני שואלת ולא קיבלתי תשובה. אני מקווה שאני זוכרת את כל השאלות שלי.

קודם כול, בתחילת המלחמה הייתה ירידה, שלא נתבלבל. בחודש הראשון הייתה ירידה למוקד 118. אותו דבר לאלומות שלנו – אלומות זה מרכזים שמקבלים נשים ונפגעים בכלל 24/7, הם מקבלים אותם גם ללינה יחד עם הילדים. הייתה ירידה משמעותית בפניות.

אולי הם הלכו למילואים.

לא, הן באמת במצב קריטי, הן לא חושבות על עצמן ולא מסוגלות בכלל לבוא, להתלונן, לפתוח ולדבר. הן רואות אנשים נקברים, חיילים, חטופים, עניינים, מי אני בכלל שאדבר. אנחנו מבינים את זה. בחודש האחרון יש עלייה. זאת אומרת, יש, נגיד, 250 פניות של נשים למוקד 118 - -

250. את יודעת, אני רואה את זה כ-250 שכבר בצוק עיתים. אלה שמרימות טלפון ל-118 זה כבר - - -

- - לחודש. לעומת שנה שעברה, שהיו אולי 230-220 פניות. זה לא כזה קריטי, אבל אנחנו יודעים שתהיה עלייה.

הכול קריטי. כל אחת קריטית.

למדנו מהקורונה, אנחנו יודעים, ועשינו גם שולחנות עגולים בנושא. אנחנו מאוד מודאגים מהמצב, אנחנו יודעים שתהיה עלייה ואנחנו מתכוננים לזה.

עלייה כן. לצערי, הבעיה האמיתית עוד לפנינו כי ברגע שהאלימות, ואולי הרגשות והאינטראקציה, מרוכזים בעניין המלחמה, אחרי המלחמה אנחנו הולכים לראות - - -

נכון, כרגע אנחנו רואים צרכים חומריים, צרכים כלכליים, במיוחד עם הילדים, והן לא יודעות מה לעשות. אמרת בעצמך, נשות מילואים, אימהות חד הוריות –אנחנו כן מדייקים תוכניות שיש לנו, למשל תוכניות תעסוקה, למצב החירום.

אנחנו מדברים על כל זה במסגרת של נשים שחיות בצל האלימות.

בוודאי. למשל נשים שאמורות להיכנס להכשרה בתחום של שוק ההייטק, אנחנו מבינות שהן כרגע לא פנויות. הן צריכות כרגע סל חומרים, מענה רגשי, הן צריכות משהו אחר, ואמרו את זה כאן מרוח נשית. אנחנו עוזרות לדייק את הדבר הזה, ולהכשיר אותן במועד שהן יהיו יותר פנויות. הן אפילו לא פנויות פיזית ורגשית כי הן עסוקות בדברים אחרים – בילדים ובמצוקה הכללית שקיימת. אנחנו נתנו מבחן תמיכות לארגונים חברתיים – יושבות כאן אישה לאישה וגם רוח נשית, שקיבלו מאיתנו תמיכה. כלומר ארגונים חברתיים שעסוקים באלימות במשפחה, לפי קול קורא של אם זה הכשרות, אם זה ליוויים, אם זה הדרכות, מקבלים מאיתנו עזרה כלכלית.

כמה סך הכול התמיכות?

2.2 מיליון סך הכול, וזה יפה.

יפה? את רוצה שאני אביא לך תמיכות בהייטק, בחדשנות?

רגע, אישה לאישה קיבלו כמעט 260,000 שקלים. אני חושבת שזה מכובד.

זה לא מכובד, אני לא יודעת מה זה המספרים האלה. הן מפעילות מחצית מדירות הקלט.

זה לא קשור לדירות.

אמרתי, זה תמיכות נוספות לדברים אחרים שהם עושים. כמו הכשרות, הדרכות, כל מיני תוספות.

ליווי כלכלי.

כן, אנחנו רוצים לעודד אותם ולתת להם.

אבל סך התמיכות שלכם?

זה 2.2 מיליון, זו פעם ראשונה שנותנים.

זה מעט. אני הייתי שרה, וזה ממש מעט.

אני חושבת שזה מכובד.

זה מעט. לא, גברתי, זה מעט. זה כל התקציב של התמיכות בתחום של האלימות הפיזית? אלה כל התמיכות של הארגונים שפועלים סביב השעון? אנחנו לא נעודד את החברה שלנו להיות כזו שנאבקת באלימות.

אבל אנחנו מעודדים אותם בתמיכה הזאת – הקטנה, נכון – שאנחנו נותנים, כדי לעשות את הפעילות שלהם. אנחנו לא יכולים להחזיק אותם.

לא, לא, התשובה היא לא נכונה ואני אסביר למה. מקבלי ההחלטות הרבה פעמים גוזרים את ההחלטות שלהם מהמלצות של גורמי מקצוע. אני אומרת לך, זה מעט. אני קצת בקיאה בתחום של התמיכות.

צריך לבקש להגדיל את התקציב.

חד-משמעית. אם תגידי לי פנינה, אין ארגונים שפועלים בתחום, לא צריכים יותר תמיכות. אבל זה מעט.

יש המון ארגונים, ארגונים טובים ואנחנו עושים איתם עבודה. אני רק אומרת, זו פעם ראשונה שעשינו את זה וזה לא פשוט כל הדבר הזה, כל ההתארגנות. זה חדשני, ובאמת - - -

אה, זה חדשני התמיכות של ה-2 - - -

זו שנה ראשונה שהוועדה הזאת הצליחה לתת תמיכות.

לפעילויות. זה לא התקציב השוטף.

אז להגדיל. להגדיל.

זה לא התקציב השוטף, זה לפעילויות.

זה לא התקציב השוטף, הבנתי. זה לפעילויות וערך מוסף, האקסטרה מעטפת. אבל עדיין אני אומרת שאפשר להגדיל, מעבר להתקשרות. אני מבינה שיש את נושא ההתקשרות ויש את הנושא של האקסטרה. אפשר להגדיל ולעודד – לעודד עוד יוזמות מקומיות, יוזמות קהילתיות, למשל תביאו תמיכה למגזרים. אמרתי שאפשר לעשות שיתוף פעולה עם מנהיגות רוחנית במגזר הערבי, אצל יהודי אתיופיה, אצל עולים חדשים, במגזר החרדי. את לא תאמיני שזה עושה פלאים אם אתם תתנו תמיכה בדברים האלה.

אני מאמינה. אנחנו מנסים ואנחנו דווקא - - -

מבלי לצבוע ולתייג את הקבוצות האלה.

כן, אנחנו יוזמים מולם וגם אם יש פניות אלינו, אנחנו בודקים כל פניה ומנסים לראות אם אפשר לעשות שיתוף עולה, אם אפשר לתמוך בהם ולתת להם.

תודה. עכשיו שאלה: כמה דירות יש לנו? בתחילת השנה היה 20? הבטחתם העלאה?

יש לנו 21 דירות.

מה 21? אז אתם שיקרתם?

רגע, שנייה. תכף מיכל תענה. אני לא קשורה לדירות.

מי קשורה לדירות?

מיכל והיא בזום, אבל רק עוד שנייה. אני אגיד שיש לנו הכשרות בתחום של האלימות במשפחה, הכשרות גם במשרד שלנו וגם לכל עשרת המשרדים שנמצאים איתנו – משרד המשפטים, סיוע משפטי, סנגוריה, פרקליטות, שופטים, דיינים, משרד הבריאות כמובן והחינוך – בתחום הזה של אלימות במשפחה. דרך אגב, אנחנו נותנים את זה גם לעמותות שעושות הכשרות ואז יש כפל, כי אנחנו מציעים גם הכשרות אצלנו ואז זה בחינם. אנחנו עושים את ההכשרות, מתקצבים, חושבים ומפתחים את כל התוכניות. זה דבר סופר חשוב ואנחנו באמת מקדמים אותו. אמרה פה טל משדולת הנשים, לגבי הכשרות שצריך לעשות לטיפול בגברים שיוצאים מהמלחמה, מילואימניקים, סביב כל המשבר הזה, סביב האלימות בבית והמתחים שייווצרו בבית, ואנחנו מנסים לחשוב גם בכיוון הזה. בכלל, לגבי גברים יש לנו מענים – יש לנו שני מרכזים שעומדים להיפתח לטיפול בגבר, אלו מרכזים שבהם הוא בעצם לא יצטרך לפתוח תיק ברווחה.

אני לא נכנסת לתוכן הטיפולי, אני במכוון נשארת על הסיפור התקציבי. אני רק רוצה לומר משהו, ותכף אנחנו גם נגיע לנציגת האוצר. צריך גם קופסת חירום. נכון שיהיו דברים בקופסת חירום שיתנו עיבוי וגיבוי תקציבי לדברים שכבר ניתנים, לשירות שכבר היה ופועל, אבל יש גם דברים שצריכים להיות מותאמים לתקופת החירום. אם אני הבנתי נכון, ענבל יו"ר האיגוד, הם אומרים שבדברים של התוספת, שצריך את התוכנית החירומית, הם יתנו. השאלה היא, האם גורמי המקצוע מסגרו את הדבר הזה והאם הגשתם תוכניות ספציפיות.

הם אמרו שהם ישקלו, הם לא אמרו - - -

הם ישקלו. אנחנו – סליחה על הביטוי – לא שואלים אותם. זה כסף שלכם, של כולנו. עם כל הכבוד, ובאמת זה משהו שאם נצטרך לנהל עליו מלחמה – ננהל, לא זכור לי שפקידי האוצר עברו שנים של לימודי עבודה סוציאלית.

אגיד שבנושא החירום אנחנו עושים עכשיו למשל אוריינטציה לצוותים שמטפלים במפונים במלונות. דיברו על זה שהם נפגעים גם בתחום של אלימות במשפחה וגם פגיעות מיניות. אנחנו עושים אוריינטציה לצוותים יחד עם הרשויות ועם המשרד, וכמובן עם הוועדה, כדי לתת להם את הכלים להתמודד עם התופעה הזאת. לאן להפנות, מה לעשות.

טוב, תודה. אני רק אומר דבר כזה: מה אני למדה? אני למדה שמצד אחד אתן שומרות על התקציבים שהיו, ומבקשות תוספות של עשרות מיליונים. אבל בנושא שלך, ענבל, אני חושבת שלא רק היית צריכה לשמור על ה-155, כי זה לא 155 מיליון שקלים. את גם ככה חרגת כי הצרכים הם כאלה, שהם צריכים להיות מעל 200 מיליון שקלים. זאת אומרת, זאת צריכה להיות הדרישה של השגרה ועל זה להוסיף את החירום. לכן גם בשפה שאתן מעבירות את זה ומדברות, אתן צריכות להיות יותר מדויקות. אני מוטרדת מזה שאת אומרת לי שנקודת הפתיחה והשמירה תהיה 155 מיליון, כי הצרכים בפועל, גם את אומרת לי, הם הרבה יותר, לפחות כ-80 מיליון יותר.

מסכימה איתך שאנחנו צריכים לדרוש יותר. אנחנו ביקשנו ואני מקווה שאנחנו נקבל.

אנחנו נצטרך לעשות פה עוד דיון כדי לדעת אם אתן - - - יכול להיות שאתן לא צריכות דיון, יכול להיות שאנחנו נצטרך לעשות זום עם המנכ"ל שלכן ושיחה עם השר ואז נראה שזה באמת מתקדם.

אנחנו מחכים לתשובה מהאוצר, אבל - - -

הייעוץ המשפטי נכנס לתוכניות 2024?

כן. אנחנו נוסיף שאנחנו מכניסים ייעוץ משפטי למרכזים, הסיוע המשפטי יסייע לנו בזה. הוא ייתן את הייעוץ המשפטי ואנחנו מכניסים גם את זה.

מיכל חנוך אחדות בזום, מפקחת ארצית בנושא אלימות במשפחה, מקלטים ודירות מעבר, משרד הרווחה. גילוי נאות – אחותי גם עובדת אתכם במערך של הפיקוח.

שלום לכולם. אני אנסה לענות ולהגיב בצורה מסודרת. אני אתחיל רגע במקלטים: יש לנו היום 17 מקלטים לנשים נפגעות אלימות וילדיהן. המקלט ה-18 ייפתח בימים אלו, הוא התעכב קצת בגלל שיפוץ ובגלל המלחמה, לצערנו. חשוב לי להגיד שתקופת המזרונים חלפה ועברה – יש מקום במקלטים. אנחנו נמצאים פלוס מינוס בתפוסה שהיא לא מלאה. יחד עם זאת, אנחנו כן ערוכים, גם בתקופת הקורונה וגם בתקופת המלחמה הזאת, אנחנו ערוכים לגל, אם יהיה, שטרם הגיע.

איך הצלחתם להיות ערוכים? כי בגל האחרון אנחנו ראינו מזרונים.

אמרתי, תקופת המזרונים הייתה קצרה ועברה. חשוב לי להגיד שאנחנו מיומנים מאוד בפתיחת מקלטים בחירום, עשינו את זה גם בקורונה ועשינו את זה גם בשנה האחרונה.

מיכל, כמה מקלטים חסרים לך?

כיום המקלטים אינם מלאים, כאשר המקלט ה-18 אמור להיפתח וזה יהיה עוד 12 נשים וילדיהן. זאת אומרת, כרגע אנחנו לא מדברים על מקלטים נוספים שחסרים. אני כן אגיד שאם יהיה גל ואנחנו נראה שאנחנו חייבים להוסיף מסגרת בחירום, אנחנו יודעים לעשות את זה. מצבי החירום במדינה לימדו אותנו ואנחנו יכולים לעשות את זה, כך שאנחנו ערוכים אם יגיע גל. חשוב לי להגיד שהיה צפי לאיזשהו גל אחרי חופשת החגים והגל הזה לא הגיע – בחודשיים הראשונים בכלל לא הייתה עלייה בפניות. עכשיו יש טיפה התערערות, אבל כמו שענבל ציינה, אנחנו עדיין לא אחרי, אנחנו בתוך הטראומה ועדיין אין עלייה.

מה המצב התקציבי?

היום התקציב עלה בכ-4.6 מיליון ש"ח עבור שני המקלטים הנוספים. סך הכול כ-40 מיליון למקלטים ודירות. זה לגבי המקלטים, אנחנו ערוכים, אם יהיה צורך, גם ברמת המקום.

יש מחסור כלשהו במקלטים?

כרגע אין מחסור, יש מקום.

לא במקום, במעטפת, צורך כלשהו.

כרגע המקלטים, עם שני המקלטים הנוספים, העבודה הנוספת שלנו, כרגע אנחנו במצב יציב אפשר לומר, ואפילו בתפוסה לא מלאה.

תודה. לא דיברתי על תפוסה, דיברתי על צרכים. עפרה, רצית לומר משהו?

רצינו רק להדגיש שיש לנו את התקציב. בין 50% ל-60% מהתקציב שלנו בלבד מכוסה על ידי המשרד.

זאת השיטה, לתקצב בחסר, תמיד.

למה? המדינה לא אמורה לכסות את זה? לא הבנתי, הכול פילנתרופיה? מה זה הדבר הזה? מלא על מלא אתם צריכים לתקצב את הדבר הזה. דירות קלט, בבקשה, מיכל.

הבעיה היא האוצר, לא הרווחה.

זה לא רק האוצר, זו גם מדיניות וגם לדעת כאנשי מקצוע להגיד: אני שם על זה את הכסף. מיכל, כמה דירות קלט יש?

רגע, אנחנו לא - - -

לא, תעני לי. כמה דירות קלט יש?

אני מנסה לענות.

דירות מעבר.

אנחנו מדברים על דירות מעבר. תרשי לי רגע לתקן - - -

לא, תעני לי על הדבר הזה, מיכל. אני כבר גולשת לדיון הבא וזה דיון חשוב. כמה דירות יש?

יש לנו היום עשרים דירות מעבר. עשר נוספות שהוקמו בעקבות חוק זכויות נשים, שחוקק לפני מספר שנים.

אתם אמרתם לי בתחילת השנה שיש 21, ושתגדילו ל-40. אני רואה את זה כלשקר את בית המחוקקים. האם אתם שיקרתם כשכתבתם לי מכתב, שחור על גבי לבן, שאתם הולכים לאשר עוד 20 דירות בתוך חודש ימים, משהו כזה? זה היה לפני שנה.

הארגונים הגישו הצעה לשינוי התעריף בצורה מהותית לדירות המעבר. אנחנו מכירים את הצרכים היטב, אנחנו מסכימים עם העקרונות, ואנחנו בונים היום את התעריף בצורה שונה. זו הבשורה וזו בשורה משמעותית כי התעריף הוא באמת מאוד ישן.

לא, אל תדברי איתי על התעריפים. מיכל, את היית אחראית לפני שנה על התחום כשעשיתי פה דיון על הנושא?

לצורך העניין אני נציגת האגף החוץ ביתי היום. חל שינוי בתפקידי, אבל זה פחות רלוונטי היום.

אז לא יודעת אם את, זה לא באופן אישי. אני אומרת את זה, תחזרו למשרד. לא יכול להיות שאתם תשקרו את הכנסת. אין זמן לנשים האלה, 20 דירות זה באמת, עזבו שאני אומרת לעצמי: ריבונו של עולם, כל כך הרבה נשים יוצאות מהמקלט עם ילדים קטנים, לא רוצות לחזור לגבר האלים. אמרנו לכם להגדיל את הדירות. אני לא חושבת שהיה צריך 40 דירות, היה צריך פה מערך של 200 דירות. אז אין 200 דירות, אבל אם אתם כבר באתם עם תשובה, ואני נותנת אמון במשרד ונותנת אמון באנשי המקצוע שאומרים לי דבר כזה, אז זה ממש מביש לגלות בסוף השנה שפשוט היה פה שקר.

אני רק רוצה להתייחס לעובדה שיש היום, מתוך 40 מקומות ב-20 דירות מעבר, יש היום 33 נשים. זאת אומרת שדירות המעבר אינן מלאות.

לא דיברתי על מספר נשים. כשאני ארצה לדבר על מספר נשים - - -.

אבל דירות המעבר לא מלאות, אנחנו לא יכולים להחזיק דירה שהיא ריקה.

זה לא נכון.

אנחנו לא יכולים לפתוח עוד דירה - - -

זה עדיין לא פוגע במאומה בזה שהיו אמורות להיות לכם 40 דירות. אם תצטרכו ייעוד לדירות, נמצא. אבל היא אומרת שהדירות לא מלאות. שנייה, מיכל.

אנחנו פתחנו את הדיון היום בזה שהמשרד דורש מהנשים לגור שתי נשים בדירה. אז אם בודקים את זה, יש שתי נשים בדירה? לא. כי אין מישהו שהוא בר דעת טיפולי - - -

כמה זמן נשארת אישה בבית?

לפחות שנה.

אני אשמח לענות, יושבת-הראש.

לפחות שנה? אני אגיד לכם משהו. לא חייב לדרוש.

אני אשמח לענות על הנקודה הזאת.

תכף אני אתן לך. אתם תגדילו את מספר הדירות ואתם תדאגו לרווחת נשים שהן עם הילדים שלהן. אני הייתי בפנימייה, אגב. הייתי בפנימייה מכיתה ז' עד י"ב, ואני יודעת מה זה להיות בחדר עם אנשים שהם לא בהכרח בני המשפחה שלך. למרות שהם הפכו להיות בני המשפחה שלי, שלא יצפו בי ויתקשרו נוזפות, החברות שלי. להבדיל אלפי הבדלות, אנשים צריכים את הפרטיות שלהם. אמא לשלושה או ארבעה ילדים, היא רוצה עכשיו לגור עם אישה אחרת עם עוד ילדים? לא יודעת, אתם לא יכולים להחזיר אותם לתקופה כאילו הם נמצאים באיזו פנימייה. אתם צריכים לאפשר את המעטפת הזאת. תגדילו את מספר הדירות ותפסיקו לעשות חשבונאות עם הנשים הללו שזקוקות לנו. מיכל.

אני אשמח לענות בקצרה רק על הנקודה הזאת. מה שחשוב לי להגיד זה שבמכרז האחרון, לפני כמה וכמה שנים, אפשרנו באותו תעריף גם שתי דירות. זאת אומרת, היום יש הרבה עמותות שבעצם נותנות לכל אישה דירה. זה נכון בהחלט שהתעריף לא מעודכן.

איך הרבה עמותות? יש לי רק 21 דירות.

יש כמה עמותות שמפעילות דירות מעבר. אפשרנו ויש הרבה דירות שהן בעצם דירות שמיועדות לאישה אחת.

אז תסבירי לי למה אני מתבלבלת. כמה מתוך הדירות אתן מפעילות?

חשוב לי להגיד שהתעריף לא מעודכן, הוא מאוד ישן, ולכן החשיבות הגדולה של עבודה יסודית על הגדלת התעריף, בהתאם למסמך שהוגש ובהתאם לעקרונות שהם מוסכמים, ואת זה אנחנו בונים עם התקציבים.

כמו שאת שמה לב, אני פחות נכנסת לרזולוציה של תעריפים. רגע, מיכל.

רגע, משפט אחרון. אנחנו בונים עם אגף התקציבים וזה נכנס ללו"ז.

אבל את מדברת איתי על תעריפים, זה לא מעניין אותי. תקשיבי, את זה תפתרו אתם, אנשי המקצוע. תפתרי את זה.

לא, זה מאוד משמעותי.

היה פה דיון, הובטח לי שיהיו 40 דירות. אני לא אדבר אתכם על תעריף, על סבסוד, איזה תקציב אתם נותנים לאיזו דירה. אתם תפתרו את זה, כפי שנתתם את ההבטחה שתוך חודש-חודשיים-שלושה יהיו פה 40 דירות. אם אני ארצה לרדת לרזולוציה של התעריפים של משרד הרווחה, אני אבקש להיות שרת הרווחה.

הסיבה שאני מדברת על זה היא שאם הדירות אינן מלאות ויש דירה ריקה, איך אני יכולה לבקש לפתוח עוד דירות?

למה שלא תהיה דירה ריקה, אם אתם אומרים לנשים להיכנס שתי נשים בתוך בית אחד? אתם כבר משווקים את עצמכם באופן מאוד שלילי. את יודעת איך אני יודעת את זה? כי המחקרים של שדולת הנשים, ושל כל הארגונים, על כמה נשים חוזרות לבעלים המכים כי אין להן אופציה, ואין להן יכולת כלכלית לקחת דירה שהן מסבסדות אותה ואת השכירות. אנחנו דיברנו פה על משרד השיכון, מרכז רקמן דיברו על זה, או רוח נשית. יש כל כך הרבה דברים שגורמים בסוף לנשים לסגת אחורנית ולחזור לגבר האלים. ואת זה אנחנו מנסות למנוע. לדעתי זה 25% או יותר – תקני אותי, טל – שחוזרות לגבר האלים ומסכנות את עצמן. אנחנו יודעים ש-50% מהנשים היו כבר בתוך המעגל, והרשויות יודעות, נשים שנרצחו. אז יש לי הרבה מאוד טיעונים להגיד לך למה הדירות נשארות ריקות. אם אנחנו לא יודעים לאפשר להם את התנאים ההכרחיים בשביל שאישה - - -

זה בדיוק העניין, שיש להן אפשרות להיות בדירה. יש להן אפשרות.

זה לא נכון.

תתווכחו, בבקשה.

יש אפשרות להיות בדירה.

סליחה, סליחה.

זה קשה לעמותות להחזיק, בגלל התעריף הנמוך.

טוב, אנחנו מתקדמות.

תודה רבה.

אין זמן, יש לנו תכף דיון מאוד חשוב. משרד האוצר, תאיר.

אני מאגף תקציבים במשרד האוצר.

נכון, את היית אצלנו כבר. תראי, תאיר, אני אומרת לך כבר, לפני הדברים שלך.: לא תהיה פגיעה בתקציבים של התוכנית הלאומית למאבק באלימות, ואנחנו מדברים על כל סוגי האלימות. לא תהיה פגיעה ביתר הדברים, שזה המרכזים, שהם סופר משמעותיים. אני מודאגת – את פספסת את תחילת הדיון כי היית בוועדת הקליטה, אני מבינה שגם זו ועדה חשובה – מזה שיש 20% קפיצה בפניות שיש למרכזי הסיוע בכל הקשור לפגיעות מיניות. עכשיו זה גם מקבל את הקונטקסט, לצערנו, המאוד, מאוד אלים וקשה של פשעי האנושות שביצעו חמאס והטריגרים שזה מייצר – גם לנשים שכבר היו נפגעות, בטח לנשים שהן נפגעות של האירוע עצמו, וגם לגורמים של מעגלים שניים שנפגעים.

תוסיפי על הדבר הזה, שמשרד הרווחה, כשהייתי מסיירת, היו הראשונים להיכנס לכל מלון מפונים, אפילו במרכז שנפתח למשפחות, שבשבוע הראשון התנקזו ללהב 433, כשהם היו צריכים לקבל את כל המידע לגבי הנעדרים שלהם, לפני שידענו בכלל, כשהכול היה בבוקה ומבולקה. הם שם, יש עומס אדיר – אדיר – על העובדים הסוציאליים. יש עומס אדיר, ולכן אנחנו צריכים לתת את כל הכלים, גם כדי לסייע למשרד הרווחה לבצע את תפקידו, אבל גם לסייע לארגונים שנותנים להם את המעטפת, כי הדברים יתפקדו ויבוצעו. על כן אני אשמח שתגידי לי מה הפירוט, ובזה אנחנו נסיים את הדיון.

אני אשמח להתייחס לכל הדברים שנאמרו פה. לפני זה, בגלל החשיבות הגבוהה שיושבת-הראש מייחסת לאמירת אמת בוועדה, אני אתייחס לדברים ממש עובדתית שקריים שנאמרו פה, וזה לגבי היעדר תוספת שקשורה למלחמה, אני גם אנקוב במספר. ממש בשבועות הקרובים, התקציב החדש שאושר בממשלה לפני קצת יותר משבוע יוגש לשולחן הכנסת, וידון פה במשך תקופה עד שהוא יאושר בקריאה שלישית.

אז יש לך בשורה? יש תוספת?

זו לא באמת בשורה.

מדובר בסכום שאני אגיד אותו כבר עכשיו: 425 מיליון שקלים.

תוספת?

תוספת, שחלקה ניתנה ב-2023.

אחרי הקיצוץ?

כן, במנותק מהקיצוץ הרוחבי של כל משרדי הממשלה, לצערי, בגלל המצב הקשה שאנחנו נמצאים בו - - -

כמה יצא הקיצוץ?

הקיצוץ הוא 5%.

כמה זה במספרים מוחלטים?

אני לא יודעת עכשיו לשלוף את זה.

סדר גודל של?

לא, אני לא יכולה לשלוף את זה עכשיו.

בערך. ענבל, כמה זה?

זה 80 מיליון למשרד, וחוץ מזה עוד כספי תמיכות שזה עלה פה עכשיו הרבה.

רגע, 80 מיליון קיצוץ?

מה לא היה מתוכנן ב-23' מתוך ה-400 האלה? את זה אני רוצה לדעת.

רגע, אתן בקיאות. את שוחה בזה, אני לא שוחה בזה. את אומרת שמצד אחד יש קיצוץ של ה-5%?

לא, יש כמה סוגים של קיצוצים רוחביים. ה-5% שאני התייחסתי אליהם זה באמת הקיצוץ פלאט קניות, מה שנקרא, קיצוץ רוחבי בכל המשרדים.

אז הפלאט זה בערך 80 מיליון, אני מקווה שאני לא טועה, סדר גודל. אבל התוספת את אומרת, על תקציב - - -

אני אתייחס שנייה לכמה סוגים של תוספת. קודם כול, התוספת שאני כרגע התייחסתי אליה היא בסדר גודל של 425 מיליון שקלים – זו תוספת ייעודית למלחמה ולדברים שמתרחשים בעקבות המלחמה.

שכוללת הסטת תקציבים גם.

ענבל.

אני חוזרת על דברים שנאמרו אתמול בפגישה שגם תאיר נכחה בה.

אפס שקלים מהסכום הזה הוא הסטה. 425 מיליון שקלים. אני אדייק במספרים – 247 מהם הגיעו למשרד כבר בסוף שנה שעברה , כשאישרנו בוועדת כספים באמצעות פניה תקציבית את התקציב החדש.

מה זה, עודפים?

כן, יש קופסה למלחמה, וזה יעבור בעודפים בלי פלאט.

עודפים זה לא תוספות.

לא, זו תוספת שניתנה לצורכי המלחמה – 247 מיליון שקלים. כל מה שלא מומש שנה שעברה פשוט עובר as is לשנה הזאת, ועוד 180 מיליון שקלים חדשים שניתנו השנה. בסך הכול זה אומר - - -

כמה מוקצה מתוך זה לסיפור של המאבק באלימות?

נאמר פה קודם שאנחנו כמשרד האוצר, חד-משמעית, לא כאן כדי להתערב בשיקולים המקצועיים והטיפוליים של אנשי המקצוע. אנחנו לא מתיימרים וחושבים שזו טעות גדולה. ולכן אני לא יודעת לפרט לך שימושים.

תאיר, אני רוצה שזה ייפתר. יש פה אולי אי-הבנה. אני מבקשת ממך שתיקחי את הפניה שיש לסיפור של התוספת של עשרות מיליוני שקלים שביקשו למאבק באלימות מינית ופיזית, התוכנית הלאומית. זה הוגש אליכם, תבדקי את זה אחרי הדיון הזה ואחר כך תתנו לי תשובה.

אני מכירה את זה.

תגידו שאין מניעה ואפילו תשמחו להוסיף.

אנחנו נמצאים כרגע בתהליך אינטנסיבי, מקצועי נטו, עם משרד הרווחה, שבו הם מציגים לנו את כל התוכניות שלהם.

לא, לא. לפני דקה אמרת: אנחנו לא מתערבים. עכשיו את אומרת: אנחנו בתהליך. תאיר, תרימי טלפון לדניאל ולעלי בינג – משא ומתן עם האוצר אני קצת מכירה. הגיעו דרישות, ואני יודעת מה מידת ועומק המעורבות של האוצר. אפשר להתווכח על זה בהזדמנות אחרת, כמה זה נכון או לא נכון. אני אומרת לך באופן חד וחלק, יש לכם השפעה משמעותית לעניין צביעת הכספים, לאן הם ילכו. לכן אני מבקשת ממך, אחרי הדיון הזה, תשבי עם שתי הנשים היקרות האלה. אני רוצה לדעת שתקציבים צבועים יגיעו בתוספות גם לאגפים הספציפיים למאבק באלימות כלפי נשים, בין אם זה אלימות מינית ובין אם זה אלימות פיזית. ואני רוצה שבתוך זה, יש לנו פה את מרכזי הסיוע, ולא יכול להיות מצב שאנחנו כל פעם, כל הזמן, יושבים ואומרים שאנחנו ניתן תוספות. כבר הגענו להסכמות, התקדמנו. אני רוצה לראות מה-8 מיליון האלה מגמת עלייה, כשיש להם 20% פניות נוספות.

צריך לתקן את הטעות הזאת, אנחנו כל הזמן חוזרים על ה-8 מיליון.

מה הטעות? אתם דיברתם על ה-8 מיליון.

אנחנו מדברים על 8 מיליון, זה נכון. אבל בעבר, עם ההסכמים על הכספים הקואליציוניים, זה הגיע ל-12. אז אנחנו בקיצוץ.

תדברו איתם על הדבר הזה. אני מבקשת, תאיר, כמו שראית אני רק רוצה לעשות לכם חיים קלים. נרשום לפרוטוקול שאת אומרת שיש את העלייה של 425 מיליון תוספת. את אמרת שאין הסטה, 0% הסטה.

זה לא נכון.

היא אמרה, היא אומרת את זה לפרוטוקול.

היא אמרה, אבל זה לא נכון.

אז תיקחי את הפרוטוקול, לא סתם אני רוצה את זה לפרוטוקול.

אני אדייק שזה סכום תוספתי לעניין המלחמה. יש תוספות אחרות שמשרד הרווחה קיבל בין שנת 2023 לשנת 2024, ובין היתר יש שם גם תוספות וגם קיצוץ.

אם את שמעת את הדברים שלי, אמרתי: תוספות של המלחמה הרבה פעמים הן עיבוי של המערך הקיים. לכן תסלילו חלק מהתקציבים האלה למערכים קיימים, ולפעמים זה דברים חדשים מתוך הצורך.

ציינתי שזו לא כל התוספת. יש תוספות נוספות, שמשרד הרווחה קיבל בין 23' ל-24', וזה בלי קשר לסכום שנקבתי פה, שהוא רק לעניין המלחמה והשפעותיה, נקרא לזה.

אני מסכמת את הדיון הזה, אני צריכה לסכם. משפט אחד, ענבל.

אתמול כשנפגשנו, תאיר, אז למשל על 80 תקנים שלכאורה ניתנו עבור החטופים, שנייה אחר כך במשפט נוסף גילינו שלא, זה 80 תקנים שלא אוישו.

לא דיברנו פה על תקנים, דיברנו על כסף.

זה קורה כל הזמן, ואני לא קונה את ה-430 הזה, שזה 250 ועוד 180. 180 פחות 80 קיצוץ זה 100.

ענבל.

עכשיו, בואו נוסיף לזה את כל הצרכים של המלחמה, וגם על ה-100 הזה אני לא בטוחה, בגלל שתורידו מזה את כספי התמיכות, שהם לא בתוך ה-80 מיליון. מפה לשם – פייק ניוז.

ענבל, אני עדה, כי המספרים יהיו מוחלטים מול העיניים שלי.

אוהבים לבלבל.

לסיכום, אני רוצה לומר בשורה אחת: אני רוצה שתחזרו אליי. אתם יכולים גם במייל, לא בהכרח בדיון. אם אני לא אקבל תשובות מספקות אנחנו נכנס עוד דיון אחרי שתשבו עם האוצר, האוצר והרווחה. אני רוצה לדעת את המספרים המוחלטים בכל מה שקשור לתוכניות הלאומיות, ולא רק הלאומיות – התקציבים המיועדים למאבק באלימות כלפי נשים על כל סוגי האלימות, כולל הערות המשנה שהבאתי כאן, עם דגש על דירות הקלט ומרכזי הסיוע. זה נראה לי מאוד פשוט, התשובה שלכם אמורה להיות קצרה וברורה, גם עם התוספות שאת מגלמת, תאיר. אני רוצה להאמין לך שהדברים קורים ויקרו לפני ההצבעה בכנסת. תודה רבה, אני סוגרת את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 12:20.