פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
23/01/2024


מושב שני




פרוטוקול מס' 130
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, י"ג בשבט התשפ"ד (23 בינואר 2024), שעה 11:00

קשיים בסיום הליכי הגיור נוכח בירוקרטיה ממשלתית

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר
משה סולומון

יהודה עמיחי - מ"מ ראש מערך הגיור, משרד ראש הממשלה

הרב ד"ר רפאל דיין - ראש תחום תעודות ואישורים, נציג הרב הראשי, משרד ראש הממשלה

ישראל ונחוצקר - ראש אגף בכיר גיור, משרד ראש הממשלה

סא"ל יעקב גרידיש - קצין בית הדין לגיור, משרד הביטחון

רס"ן גל פומפס - מפקדת יחידת נתיב, משרד הביטחון

ד"ר יקיר קאופמן - מנהל המחלקה לנהלים וסטנדרטים, משרד הבריאות

משה פינס - מנשה למנכ"ל משרד העלייה והקליטה

תהילה דנה - מנהלת תחום מעטפת קליטה, משרד העלייה והקליטה

עמיחי עיטם - מנכ"ל נתיב - המרכז הלאומי לזהות וגיור

אלעד מאיר - יועץ בכיר ליו"ר הנהלת הסוכנות, הסוכנות היהודית

הבטאמו יוסף - מנהל פרויקט אתיופיה, הסוכנות היהודית

שלומית רביצקי-טורפז - עו"ד, מנהלת המרכז לחברה משותפת, המכון הישראלי לדמוקרטיה

ד"ר אסף קניאל - מנכ"ל מכון עתים

אוהד וייגלר - מנהל המחלקה למדיניות ציבורית, מכון עתים

רחמים בלטה - רכז בכיר לעולי אתיופיה, עתים

עזריאל ברקלי-דאן - יועץ, מכון עתים

מרדכי אסקין - מנהל תחום דת ומדינה, לובי המיליון

אליסה יפימוב - מנהלת תחום חברתי כלכלי, לובי המיליון

עינת הורוביץ - עו"ד, מנהלת מיזם iREP, הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה

אפרת שוקרון - פעילה בארגון נבחרות

יצחק הילדסהיימר - עיתונאי

יהודה כהן - מנכ"ל הרבנות הראשית לישראל

אלי מור שבילי

שלומית אבינח

רעות חביב, חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




קשיים בסיום הליכי הגיור נוכח בירוקרטיה ממשלתית

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. היום ה-23 בינואר 2024, י"ג בשבט תשפ"ד. לפני שניגע בנושא הדיון, זה כמובן בוקר קשה לכולנו, עם הבשורות על 21 הרוגים, וישנם פצועים גם באירוע הקשה הזה. אני חייב לומר שזה בוקר קשה גם כשיש הרוג אחד וגם כשיש שלושה, לצערי. אבל, כמובן שאנחנו פה בעומס רגשי, אני אומר גם כמדינה, מבחינת האבדות שאנחנו סופגים כאן מאז ה-7 באוקטובר. ומטבע הדברים, כמו בכל אירוע, גם באירוע הזה, בין הרוגי האסון ישנו עולה שעלה במסגרת פרויקט נעל"ה - סרגיי גונטמכר.

הוא עלה לפני כבר יותר מעשרים שנה, סיים את חקלאי פרדס חנה בשנת 2004. נפל בגיל 37. רק בשבוע שעבר קיימנו ישיבה לציון זכרם של העולים שנפלו ב'חרבות ברזל', ולחיזוק והצדעה לאלה שמשרתים כחיילים בודדים בצה"ל. אתמול קיימנו דיון על החיילים הבודדים, והיום 21 משפחות – עולמן חרב עליהן. יהי זכרם ברוך. אני מקווה שאת המערכה הזאת, המערכה הקשה הזאת של 'חרבות ברזל' נכריע במהרה באופן ברור, בניצחון ברור. את הביקורת שיש לי אני אשאיר לפעם אחרת.

נושא הדיון הוא קשיים בסיום הליכי גיור נוכח בירוקרטיה ממשלתית. אני אפתח ואומר שהסיפור סביב הגיור, וקיימנו דיונים בנושא הזה, כמובן ראינו גם במהלך המלחמה שישנם לוחמים שביקשו לסיים את הליך הגיור שהתחילו בו כבר כדי שייכנסו לקרב כבר כיהודים, אחרי שסיימו את הליך הגיור הארוך והמתיש. מתוך כך התפרסמה כתבה בגלי צה"ל על הפסקת ביצוע בריתות בבתי חולים ממשלתיים החל מתחילת שנת 2024. לפי הפרסום עשרות גברים שעברו תהליך גיור ארוך ומתיש, שצריכים לעבור ברית מילה כדי להיחשב כיהודים, לא יכולים לעשות זאת משום שאין רופאים שיבצעו את הניתוח, על אף שהמדינה חייבת לממן אותו.

שוחחו עם לוחם בעזה שרוצה להתחתן עם בחירת ליבו – לא יכול להתחתן, ומתכוון לממן מכספו, כי המדינה לא מממנת, את הניתוח היקר, שעלותו מגיעה ל-10,000 שקלים ויותר. אני לא אעלה את הציטוטים כאן, אבל בסופו של יום, החבר'ה האלה תורמים את חלקם למדינה, הם חלק מאיתנו, הם חלק מהעם היהודי. הם רוצים לסיים את התהליך כדי להיכנס בדרך המלך. הסיפור הזה הוא פשוט עוד נקודה של בירוקרטיה שמעיבה על הליך הקליטה כאן.

מה שאנחנו מבינים זה שישנו איזשהו מאבק האשמות בין מערך הגיור, שנמצא תחת משרד ראש הממשלה, לרבנות הראשית; מי אחראי, מי מממן. תכף אנחנו ננסה לסדר את הסיפור הזה, נבין אם יש בעיה ומה הבעיה. כמובן שמדובר בשלב האחרון והמורכב בסיום הליך הגיור. הרבה פעמים גם מתביישים לדבר עליו בפומבי. זה משהו שאנשים לא רצים איתו עכשיו לספר, ואז אנחנו לא יודעים בדיוק מה היקף הבעיה. אנחנו מבינים שפותחים "פייבוקס" למימון בריתות, למישהו שסיים הליכי גיור וצריך להילחם – עוד משהו שראוי שמדינת ישראל תימנע ממנו ותדאג לתת את הפתרונות לעניין הזה.

אנחנו קיימנו דיון ב-6 בנובמבר, בתחילת מלחמת 'חרבות ברזל' ביקשנו לזרז את הליכי הגיור למתגיירים שנמצאים בשלבי סיום הליך גיור. פנינו במכתב לשר לשירותי דת; לכבוד הרב הראשי, נשיא בתי הדין הרבניים, הרב דוד לאו; הרב הראשי לישראל, נשיא מועצת הרבנות הראשית, ראשון לציון, הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א; ומכתב לשר הבטחון – ביקשנו בעצם גם מבתי הדין להגיע לשטחי כינוס כדי לסיים את הליכי הגיור. אף אחד, אגב, באותו דיון, לא העלה את הסוגייה הזו של הבריתות. יכול להיות שזה כי היה עדיין 2023 והעניין הזה צף עם תקציב 2024.

אבל, אנחנו מגלים תוך כדי שהבעיה קיימת כבר מאמצע שנת 2023, ומאז לא מתבצעות בריתות במימון המדינה. ההערכה היא שכיום נזקקים מעל ל-100 גברים שסיימו הליך גיור ונשאר להם רק לעבור את המילה, לתקציב הזה. בתוך כך, אני כבר אנצל את הדיון הזה כדי לקבל מכם התייחסות למה שדנו עליו בדיון הקודם ולראות האם התקדמנו במשהו מאז. יותר מזה, גם להעלות פה עוד בעיה שעלתה, גם היא כתוצאה ממלחמת 'חרבות ברזל' – בדרך כלל, הכניסה לקורס נתיב בצה"ל מתבצעת בסוף השירות, בחלק האחרון שלו. עכשיו, לוחמים שנכנסנו לתוך המערכה הזאת כשהם נמצאים בשליש השלישי של השירות שלהם, מוצאים את עצמם לעיתים כבר כאלה שפתאום הם יפספסו את האפשרות הזאת.

אפילו חלקם משתחררים וחוזרים כמילואימניקים במהלך המלחמה. ופה גם כן נצטרך לתת לעניין הזה מענה. בתוך משהו שהממשלה הגדירה אותו כמשימה, אני חושב שזאת באמת משימה לאומית. עד כאן דברי הפתיחה שלי. כן, בבקשה, אוהד. תציג את הבעיה, ואם יש עוד מישהו שרוצה להציג את הבעיה, כדי שנוכל לתת גם לרבנות וגם למערך הגיור להגיב.

בוקר טוב. אני אוהב וייגלר, מנהל המחלקה למדיניות ציבורית בארגון "עתים". בפתח הדברים אני באמת רוצה להשתתף בצערן של 21 משפחות. זה מספר באמת בלתי נתפס. כמובן, גם כל אחד הוא עולם ומלואו, ואנחנו באמת משתתפים בצער המשפחות ומאחלים בריאות לכל הפצועים.

במעבר חד לנושא שאנחנו דנים בו היום: אז אנחנו נחשפנו בארגון עתים, שיש לנו מרכז סיוע שמקבל פניות בנושאים מגוונים בשירותי הדת, וגם ספציפית בנושא גיור – לקראת סוף 2023 התחלנו לקבל פניות פרטניות מאנשים שרובם יותר בצד הלחוץ, נקרא לזה כך, של הסיפור. אם זה שהם צריכים להתחתן ומשהו פה מעכב אותם.

לאט-לאט התחלנו להבין שהסיפור הוא יותר רחב מזה. הרבה מתגיירים שסיימו את בתי הדין, וכמו שיושב-ראש הוועדה אמר, זה השלב האחרון, זה השלב הסופי. מי שהגיע לברית מילה בעצם עבר את בית הדין, שנתן לו אישור להתגייר. וכשהם באים לעשות את המהלך הסופי של ברית המילה אז הם מקבלים תשובות של "עוד כמה חודשים", "זה יקרה, אנחנו לא יכולים להגיד בדיוק מתי". וזה לגמרי חלק מהליך הגיור. וזה נמצא, והבנו שיש איזושהי בעיה יותר גדולה שם.

ניסינו לברר נתונים, מספרים. פנינו בעניין הזה גם למערך הגיור. לצערי, אין לי מספרים לבוא ולהגיד. אנחנו, מהצד שלנו, קיבלנו את הפניות. וכמו שיושב-ראש הוועדה אמר, אנשים טובים מתגייסים בשביל לסגור את הבעיה שהמדינה נמצאת בה.

זה מאוד-מאוד מתחדד סביב חיילי מילואים שעכשיו נמצאים בלוחמה, בכל מקום שהם נמצאים. ובאמת כל המענקים האלה, שהמדינה שמה הרבה מאוד כסף לעזרת לוחמי מילואים, הולכים במקרים האלה לטובת מימון של בריתות. וזה משהו שהוא, אני רוצה להגיד שלמערך הגיור יש תקציב של עשרות מיליוני שקלים. בשנת 2022 התקציב שלו עבר את ה-100 מיליון שקל. אפשר לפתור את זה בקלות.

תודה, ברור. יש עוד בעיה שאתה רוצה להציג?

בעיה שלא עלתה בפתיחה זה כל הסיפור של קיצור הליכים. של אנשים שהתחילו את הליך הגיור שלהם, התחילו לימודים במוסדות כאלה ואחרים, והתגייסו למילואים, ועכשיו הם רוצים בעצם קיצור בשביל לא להתחיל את כל התהליך מהתחלה כי הכיתה שלהם התקדמה. אז אנחנו מבקשים, נשמח שיהיה איזשהו פתרון מערכתי, איזושהי התייחסות מערכתית. כי מי שהתגייס למילואים באמת בשביל למסור את נפשו למען עם ישראל, לתפיסת עולמנו אין חיבור גדול מזה, ולכן ראוי לתת פתרון מערכתי לעניין.

תודה. אסקין, בבקשה.

אני רוצה להצטרף לדברים שאמר אוהד. אני אתייחס בפתיחה לסוף דבריו, על המוכנות של אנשים להקריב ולהגן על העם היהודי. אני רוצה גם לפתוח בנתונים של סקר שערכנו לאחרונה. הרבה בתקופה האחרונה אנשים לא רוצים להיכנס לנושאים שנויים במחלוקת, לשמור על האחדות, אבל נראה שהמצב דווקא מעורר מכונות ציבורית לשינוי בהכרעות בנושאים שעל הפרק. סקר שערכנו בשנת 2023, בשיתוף עם המכון הישראלי לדמוקרטיה, העלה שרק 49% מסכימים עם זה שהמדינה צריכה להנגיש ולהקל את תהליך הגיור. אבל, הסקר הזה, שערכנו שנה אחרי, בינואר האחרון, מראה הסכמה של 67%.

כלומר, הקשר בין שותפות הגורל, המאבק המשותף, האחדות, והצורך גם כן להעניק שייכות לכל מי ששותף לזה – הציבור מבין את זה. אני רוצה לדבר על נקודה אחת פרקטית חוץ ממה שהעלו כאן, וזה הצורך לשמור על רצף התהליך. אנחנו יודעים על 175 חיילים שממתינים להמשיך את הליך הגיור.

שממתינים למה?

שסיימו את קורס הבסיס וממתינים לסמינרי ההמשך. על עוד 20 חיילים שהם היו כבר בשלבים המתקדמים רק נאלצו להפסיק אותם עקב מצב המלחמה. אז ישנן הצעות לאפשר להם להמשיך את זה בדחיית השחרור, אולי על חשבון ימי מילואים. אבל, אחת הבעיות שזה ייצור זה בעצם הקטיעה של התהליך. אנחנו מציעים לאפשר תהליך אישי שילווה את החיילים שהפסיקו את זה, אם זה על ידי המורים, אם זה על ידי רבנים, מלווים הלכתיים – שיאפשרו להם לשמור על הרצף כדי לאפשר להם את התהליך גם בזמן המלחמה. תודה רבה.

תודה. כן, הרב יהודה עמיחי, אני רואה שאתה משתוקק לדבר.

בוקר טוב. כמו כל עם ישראל, גם אנחנו בתוך הכאב הזה. כאן אני גם רוצה להגיד, יש לי נגיעה אישית בנושא, אני אב שכול, ובמלחמה הזאת איבדתי שני אחיינים כבר. אני לא יודע לאן זה הולך. ככה שהנושא הזה ידוע לי, ואני מעורב מאוד בעניין הזה של עזרה למתגיירים בצבא והיחס כלפי החיילים. אני אחלק את הדברים לשלושה חלקים, שלוש בעיות מרכזיות, שהיו בכל שנת 2023 במערך הגיור: לא היו לנו הטפות דם ברית; לא היו לנו טבילות, בייחוד בגיור האתיופי; ולא היו לנו בריתות. נגיד ככה קודם כול, את שתי הבעיות הראשונות פתרנו. נדחו, כל 2023 קצת נדחה.

אבל, היום אין שום מניעה. אנחנו עושים עכשיו מבצע גדול לגבי האתיופים, החבורה הזאת שהייתה צריכה, בני העדה האתיופית שנשלחו לטבילה, הכול מכוסה עכשיו. יש להם שלושה ימי טבילות. הם מקבלים גם בדיקות, גם טבילות. הקטע הזה צריך להיגמר עוד שבוע וחצי-שבועיים. זה נכון, לא היה ב-2023 בגלל שלא היה לנו פשוט תקציב. ובעזרתם של ישראל ועוד כמה במערך, קיבלנו תקציב זמני לעשות בריתות והטפות לאתיופים. קיבלנו תקציב זמני. קיבלנו פעמיים 50,000 שקלים לעשות את הדבר הזה, ואנחנו עושים את זה כמבצע גדול ומגייסים את הציבור.

לגבי הבריתות של המבוגרים, מה שנקרא, הנושא הזה שאתם הזכרתם – הבריתות של המבוגרים. זה לא כמו הטפות והבריתות של הקטנים. אני אומר שוב פעם, לגבי הקטנים העסק מסודר. לגבי המבוגרים, כל עניין הבריתות היה בידי הרבנות הראשית. ממתי שהוקם מערך הגיור, עשרים שנה אולי, כבר מאז זה היה בידי הרבנות הראשית. היא זאת שנתנה לנו - - - אני אסביר. מאותם השנים, הם היו מקבלים את התקציב, אנחנו היינו מביאים את המתגיירים, וככה היה נוצר התיאום בין מערך הגיור לבין הרבנות הראשית. ובתי החולים, ששם זה נעשה. הרי, זה ניתוח, פרוצדורה כירורגית בינונית, מה שנקרא. וזה היה נעשה בבתי החולים.

עד לשנת 2023 זה עמד תחת הרבנות הראשית. ואני יכול להגיד לכם כאן, מאפריל 2023 עד ה-1 בינואר 2024, היו שבע בריתות בכלל של הרבנות. זה כל מה שהיה, 7 בריתות. זה מה שהיה. למה? אנחנו לא היינו אחראיים על כך, אנחנו לא יודעים על כך.

מה זה "לא היינו אחראיים"? אתה אומר עד ינואר, זה עד עכשיו. אז אתם עדיין לא אחראיים.

ב-1 בינואר התחלנו, ב-1 בינואר זה עבר למערך הגיור. רציתי להגיד משפט קודם, שב-2023 - - -

במהלך 2023?

במהלך 2023 אנחנו ראינו שהעסק לא מתקדם, אין לנו בריתות מטעם הרבנות הראשית - - -

מתי הפסיקו הבריתות מטעם הרבנות הראשית?

אמרתי, באפריל 2023. והיו עוד 7 ב-23 בדצמבר. בסוף 2023, ב-23 בדצמבר היו לנו 7 בריתות. זה מה שקיבלנו מהרבנות הראשית.

למה?

הרבנות הראשית לא הצליחה להתקשר עם בית חולים לצורך ביצוע הבריתות. ההתקשרות הצליחה בתחילת דצמבר והספיקו לעשות יום אחד.

איך לא העליתם את זה בדיון שהיה כאן ביוני? היה כאן דיון ביוני על גיור, היו כאן נציגי הרבנות הראשית, הייתם אתם. ידעתם על הבעיה הזאת.

לא, אז הם דיברו על זה ששמואל לא נותן מענה והוא כל הזמן דוחה.

זה העדה האתיופית. הנושא הזה סודר. זה מה שאמרתי בהתחלה – הנושא הזה סודר.

לא, אבל מה שיושב-הראש שואל זה - - -

לא, זה סודר. אנחנו סידרנו את זה.

לא, אנחנו כאילו צריכים שתהיה כתבה. הרי, בואו, הרי הנושא הזה בא לדיון לא בגלל זה – הייתה כתבה בגלי צה"ל. אז זה עולה לדיון.

חבר הכנסת, נושא הבריתות היה ידוע לשולחן, נידון בינינו לבין הרבנות מספר פעמים. זה משהו שהוא לא הוסתר, הוא הושתק. זה משהו שלא בוצע, כמו שהרב אמר, מה-7 באפריל.

למה?

מה-7 באפריל 2023. למה? כי הרבנות לא הצליחה להקים התקשרות עם בית חולים. התקציב, מה שאמר קודם עורך הדין, התקציב של הבריתות, והסעיף התקציבי של הבריתות עד הרגע הזה שאנחנו יושבים פה, אצל הרבנות הראשית ועוד לא עבר למערך הגיור.

איך הם לא הגיעו לדיון?

איך הם לא הגיעו לדיון? אני לא יודע להגיד למה הם לא הגיעו. אבל, התקציב, הסעיף התקציבי של הבריתות עדיין נמצא אצל הרבנות. אנחנו עושים - - -

סליחה שאני מפריעה. אני ניהלתי שיחה עם ראש מטה השר והוא אמר לי שחד משמעית זה לא קשור אליהם, הכול עבר אליכם, ואין להם שום נגיעה לנושא.

נכון להיום, לא קשור אליהם, זה עבר אלינו. זה מהלך שאנחנו עשינו - - -

ובגלל זה הם לא משתתפים בדיון.

שלושה שבועות בלבד.

ובגלל זה הם לא משתתפים בדיון.

טוב, זה לא - - -, אני רוצה רגע לסדר את הדברים.

רגע, רגע. אני רוצה לסדר את זה, אני רוצה להבין. החל מה-1 בינואר זה אצלכם והתקציב אצלכם?

לא, התקציב לא. זה עבר אלינו מבחינה ארגונית. אנחנו הוצאנו מכרז, המכרז הזה כבר מוכן להפצה, זה מכרז לבריתות. בואו נגיד שבסך הכול צריך לשבח את מערך הגיור שב-23 יום הוציא מכרז. צריך בשביל זה ועדת מכרזים וצריך את כל הדברים. אבל, אנחנו, הדבר הראשון שדאגנו לו זה שיהיה מכרז לבריתות של מבוגרים. הבריתות הללו הן בריתות מבוגרים. ומבחינתנו המכרז נמצא. יש מכרז, אתם יכולים לראות אותו, הוא מוכן. רק שאנחנו עוד לא יכולים להפיץ אותו.

למה?

בגלל שעוד לא קיבלנו ועדת מכרזים.

מכיוון שאנחנו צריכים להעלות אותו לוועדת מכרזים.

אני מצטער רק על דבר אחד – שאפרים קישון כבר לא בחיים. כי זה בשבילו היה יופי של סיפור. אתם אותה ממשלה, ריבונו של עולם. הרבנות הראשית, מערך הגיור. הרי, אני מניח שאתם מדברים מידי פעם. יוצא לכם לשוחח.

נכון, יוצא לנו לשוחח.

אבל, עכשיו, אם אנחנו רואים ומזהים שיש בעיה מחודש אפריל, זה עלה כלפי מעלה? היה דיון אצל שר הדתות בעניין?

לא היה דיון אצל שר הדתות.

מישהו צריך להכריע פה. הממשלה, האוצר – מישהו צריך להכריע. אני לא מצליח להבין.

מנכ"ל הרבנות היה שותף לדבר הזה. כל הגורמים הרלוונטיים מבחינתנו היו שותפים לדבר הזה.

אני רוצה שהוא ינסה לעלות בזום עכשיו, מנכ"ל הרבנות הראשית.

מאפריל היו רק 7 בריתות, זה לא, זה דבר שהוא, לא יודע אם זה מותר הלכתית בכלל.

נכון, זה אסור.

אני לא מצליח להבין איך הרבנות מרשה לעצמה ללכת לישון?

למה אתה שואל אותי?

אבל איך הדבר הזה לא עלה, לא צף למעלה?

הוא עלה. הוא עלה ואנחנו ניסינו. מה שבסוף אמרנו זה "טוב, תיקחו את זה אתם". הם העבירו, הם אמרו "מוכנים להעביר את זה". זה היה אחרי מאמצים גדולים, שהצלחנו להעביר את זה מהרבנות הראשית למערך הגיור.

מה הממוצע של בריתות ביום או בחודש? איך זה עובד? אחורה.

סדר גודל של 150 בריתות בשנה.

בשנה?

8 אנשים ביום.

מבוגרים.

אז עשו 7 במקום 150.

לא אנחנו אשמים, אמרנו את זה. בואו נגיד לגבי - - -

אני, ממה שאני מבין כרגע, יש 90 שממתינים לברית מילה.

נכון, יש 90.

מה גורלם?

באותו רגע שאנחנו נוכל לחתום עם בתי החולים או - - -

מה מפריע לך לחתום עם בית חולים היום?

קודם כול אני אומר שאנחנו הלכנו יותר מזה. אמרנו לא רק בתי חולים, אנחנו מוכנים ללכת לקליניקות פרטיות, ובלבד שיהיו לנו שני בתי חולים או משהו כזה כדי שנוכל להתקדם עם הדבר הזה.

מה מונע?

עוד אי אפשר להוציא את זה כמכרז.

כסף?

סעיף תקציבי שעוד לא עבר אלינו. מעבר של ועדת מכרזים ואת כל התהליך המכרזי.

זה חייב לעלות למעלה. חבר'ה, בשביל זה יש שר. בשביל יש שר, בשביל זה יש מנכ"ל משרד.

גם למה לא אמרתם?

בשביל זה אנחנו פה. אני מיוני בעניין הזה. אם אין פרסום בגלי צה"ל אנחנו גם לא נפגשים היום. ממשיכים, מחכים, מתישהו יהיה סעיף תקציבי ונפתור את זה. וה-90, כמובן היו הופכים להיות יותר. אני מניח שנוספים עליהם בכל יום - - -

לא, לא. מה שקרה זה שבאותו רגע שאנחנו הבנו שיש בעיה עם הדבר הזה של בריתות, של מערך גיור, אנחנו לא יכולים להפנות, זאת אומרת אי אפשר בית חולים, אין מכרז, אין שום דבר. מה שאמרנו למתגיירים - - -

יש גם, אפשר לעשות פטור.

אני אסביר מה עשינו. אולי דבר אחר שאנחנו לא יודעים אנחנו מוכנים לשמוע. אנחנו אמרנו שהמתגיירים, אם הם מתגיירים באופן פרטי, לא מטעמנו, לא מטעם מערך הגיור, בגלל שאנחנו לא יכולים לתת על זה ביטוח ואחריות על כל הדברים הללו – אנחנו הודענו למתגיירים, אמרנו לכל מתגייר "אם אתה רוצה באופן פרטי אתה יכול לעשות. אנחנו נאשר. נגיד לך אצל מי אנחנו נאשר, אצל המוהלים האלו והאלו". אנחנו נאשר את זה. אבל, אני לא יכול - - -

יש רשימה? כי אנחנו, מתגיירים שפונים אלינו לא מכירים. או שמות. זה חלק מהסיפור.

השמות זה כל מי שהיה מוסמך מטעם הרבנות הראשית. יש רשימה של הרבנות - - -

ושוב החלשים יידפקו עוד יותר, אלה שלא יכולים כלכלית. אז אנחנו שוב מייצרים פה - - -, זה דבר שאסור שיקרה.

לא, לא. אני רוצה לנסות לפתור את זה.

אתם יודעים להגיד לי כמה כאלה מגויסים כרגע?

אין לנו, אנחנו לא במעקב אחרי האנשים.

יש הערכה? צה"ל – האם מי שמגויס כרגע יכול אולי במסגרת, הרי, הוא שייך לצבא, הוא מגויס כרגע.

יש בריתות במערך הצבאי.

גם אם הוא מילואימניק, שיעשו את זה במסגרת צבאית. אני פשוט מנסה עכשיו את ה-90 האלה, אנחנו נתחיל לצמצם אותם לאט-לאט.

ההתקשרות של הצבא בבריתות, היא קורת בבית חולים 'שערי צדק'. ככה אנחנו נוהגים כל השנים, ובסך הכול זה עובד מצוין ועובד טוב. בשנה האחרונה היו 39 בריתות. כאשר ישנם כאלה שממתינים. אנחנו יודעים שישנם ממתינים. לפי הבדיקה שלי מאתמול, יש 8 שממתינים לברית. שהם היו עושים בריתות דרך המכרז של מערך הגיור, כי הם כבר בשלב של שחרור, הם אחרי הצבא, ואנחנו עדיין מטפלים בתהליך הגיור שלהם.

רגע, אתה מתכוון לכאלה שהם שוחררו מצה"ל.

אבל תיק הגיור שלהם עדיין מטופל אצלנו.

בסדר, אוקיי.

אז השלב של הברית, מבחינת הניתוח, מתקיים דרך המכרז של מערך הגיור הממלכתי.

כי הם משוחררים כבר.

כי הם משוחררים ואנחנו לא יכולים לטפל בהם תקציבית. זה העניין. זה עובד טוב כבר במשך שנים ארוכות. בעזרת השם, בעוד חודש יש לנו עוד פעם בריתות. אני אקדים ואומר, ברוך השם, בשנה האחרונה, ב-2023, גם אמרתי את זה בוועדה הקודמת – המספרים של מקבלי המצוות ועוברי תהליך הגיור בצה"ל, בשנת 2023 זה מספר יחסית גבוה לשנים האחרונות; 919. זה כמעט השיא. 2018 היו 930. כאשר בשנת 2023 היינו על 812.

כלומר, אנחנו רואים באמת מגמה חיובית של רצון טוב של הרבה חבר'ה טובים שנכנסים ללימודים בנתיב ורוצים לסיים את התהליך בצורה טובה ורצינית. זה באמת המקום לומר יישר כוח לכל הגורמים שבאמת עוסקים בנושא; מערך הגיור, נתיב המרכז הלאומי ונתיב חיל חינוך. וככה גם פנינו לקראת שנת 2024.

אני אחזור עכשיו לעניין. אנחנו מבינים שיש בעיה. הבעיה כרגע מונה 98 ממתינים לגיור. ה-8 שהוא מציין לא נרשמים אצלכם ברשימה?

לא, לא. זה דרכו.

אז 98. כמאה ממתינים לסיים עם תהליך הגיור באמצעות ברית. עד שמערך הגיור יסיים את ההליך המכרזי, אם הם יעבדו מהר, מההיכרות שלי עם התהליכים הממשלתיים – שלושה חודשים במקרה הטוב. ואז יתחילו לקבוע וכולי.

או לייצר איזשהו מעקב על הסיפור הזה.

זה מה שאני מנסה עכשיו. השאלה שלי היא כזו, לצה"ל, בתוך האירוע הזה, תכף אני אחזור אליהם כי יש דברים שהם יכולים לעשות עכשיו עוד לפני המכרז, תכף נגיע לזה. השאלה היא האם מתוך המאה האלה ישנם כאלה שהם מגויסים למילואים? ישנם כאלה שנמצאים? אפשר לעשות.

כן, כן. אם החיילים האלה, האזרחים, שמערך הגיור יכול, מה שנקרא, להצביע עליהם ולהגיד שאתם יכולים, אז אני יכול להפנות אותם אלינו, לצרף אותם ליום ניתוח אצלנו בבית חולים 'שערי צדק'. אבל, הם יצטרכו להגיע עם טופס 17 מקופת החולים שלהם, שישלמו עליהם. שזה, מה שנקרא, משהו בסיסי, כמו כל ניתוח באזרחות.

לא, אבל הוא לא אזרח. אני מדבר, הוא חייל כרגע. הוא חייל, הוא מילואימניק.

אז את זה צריך לבדוק בתוך הצבא. צריך לעשות בדיקה בתוך חיל הרפואה, אם זה אפשרי, דבר כזה.

אני אגיד לך מה. אנחנו נמצאים במצב שבו צריך למצוא פתרון לכל הממתינים. לא סביר שאנשים עברו את כל התהליך, באמת, שהוא לא תהליך קל. הרבה פעמים אנחנו מדברים על התהליך – הוא לא תהליך קל. הם עברו אותו, הם צריכים את הסוף. לא קופת חולים ולא זה. אני מדבר עכשיו על מי שנמצא בצבא, כמו חייל שנמצא אצלך בקורס נתיב – אתה שולח אותו לטופס 17? לא, נכון? לא. אני מבקש, תעשה בדיקה, בבקשה.

אבל, רק אם הוא סדיר.

חבר'ה, חייל מילואימניק חולה – מי מטפל בו?

הצבא. נכון, הצבא.

חייל מילואימניק נפצע – מי מטפל בו? שולחים אותו ללכת להוציא טופס 17 וללכת לקופת חולים? לא. אני מבקש, מכיוון שאנחנו עכשיו נמצאים במלחמה, המילואימניקים האלה גויסו, ואגב, חלקם מגויסים כבר שלושה חודשים. אני לא יודע אם בתוך אלה כמה יש. אין לי מושג. צריך לעשות את הצלבת הנתונים הזו. אם נצליח לגרוע מתוך המאה האלה את האחרים – פתרנו חלק מהבעיה. אז נניח שנצמצם אותה ב-10%, ב-15%, ב-20%.

אדוני יושב-הראש, כמה עולה ברית מילה למבוגר?

10,000 שקלים.

באופן פרטי?

10,000 שקלים?

לא, לא. בואו, אנחנו, כשאמרנו למתגיירים היו מוהלים שעשו בחינם בהתחלה, היו חלק שעשו ב-2,500, היו כאלה שרצו 5,000, היו כאלה שרצו 7,500 והיו גם כאלו שרצו יותר.

אני מדבר על בית חולים. אם אני הולך לבית חולים כמה אני משלם?

אני לא יודע.

נו, מה?

אנחנו מדברים כרגע על ברית מילה למבוגרים – כמה זה עולה? מה הממוצע?

כ-10,000 שקלים. באופן פרטי.

כלומר, 90 כפול 10,000 זה מה שצריך?

לא, אתה צריך פחות. כי הם עושים את זה במכרז, הם עושים את זה מול קופות החולים - - -

לא, אבל אתה לא תעקוף את המכרז.

רגע, רגע, אני אעקוף את המכרז, חכה רגע. עכשיו, בתקנות הפטור יש לכם אפשרות להתקשרות עד איזה סכום? לדעתי 50,000.

50,000 שקל. ועכשיו זה עלה ל-100,000 עם התקנות החדשות.

מעולה. 100,000 שקלים. אתה, בתקנות הפטור יכול להתקשר מחר, לפטור עם זה, לפי העלות שלך, 3,000 שקל – פתרת את הבעיה, צמצמת במקום 98 ל-33. זה עד שתסיים מכרז, לא מכרז, זה. הם יהיו מוכנים, לא תהיה להם ברירה. לא תהיה להם ברירה. אי אפשר להשאיר את האנשים תלויים ועומדים. אתם יכולים להתקשר השבוע בעניין הזה. הרי, זאת גם לא התקשרות שהממשלה לא מכירה. זה לא משהו שעכשיו אתה לוקח משום מקום – הם יודעים התקשרות בדיוק עם מי. אנחנו במקום 98 ירדנו כבר ב-33.

27,000 זה הכול. זה מה שמדובר, 27,000. בוא נעשה במספרים – אם 90, על אותם 90 שאנחנו ממתינים כפול 3,000 דרך המכרז שלכם, זה 27,000.

270,000.

רגע, רגע. התקשרות היא קצרת מועד, בחנו את הדבר הזה, עשינו סיור בבתי חולים – אין אף בית חולים שמוכן לעמוד בסכום הזה של 50,000 שקל. בתי החולים רוצים הרבה יותר כיום מכיוון שהם צריכים להתקשר גם עם רופא שעבר את ההסמכה של הרבנות.

כמה הם רוצים?

הם לא אומרים כמה הם רוצים, הם רוצים שנציע להם. יש בית חולים שמדבר על 80,000 שקל ליום אחד של בריתות, ויש אנשים שלא נקבו במחיר.

שכמה אתה עושה ביום כזה?

שמונה אנשים. אז העניין הזה של התקשרות קצרת טווח, בדקנו את העניין הזה.

נעזור לך לפתור את זה. נעזור לך לפתור את זה גם מול בתי החולים. אני תכף רוצה לשמוע גם את משרד הבריאות בעניין הזה. זה חייב להיפתר, הסיפור הזה. אנחנו חייבים לצמצם את המאה האלה לפחות ל-50, ואז עם המכרז שלכם אולי נצליח עוד קצת. כן בבקשה.

במסגרת הפתרונות בשביל באמת לפתור את זה "אד-הוקית", אני אגיד שבעקבות הפרסום שהובלנו שבוע שעבר פנה אלינו מנכ"ל של אחד מבתי החולים הממשלתיים, ואמר שהוא מוכן בהתנדבות, כמנכ"ל בית חולים, לקיים בריתות. הוא לא יעשה עכשיו מאה. אני לא אומר את השם כי אנחנו צריכים מולו לסגור ובאמת לוודא. אנחנו צריכים לוודא לפני שאנחנו מפיצים את הדבר הזה, צריכים באמת לוודא שהוא יכול לעשות את זה.

חבר'ה, זה יהיה עוד אחד מהפתרונות.

זה עוד פתרון.

אנחנו נעזור גם בעניין הזה להמשך. מישהו פה עוד רצה להתייחס? אפרת שוקרון, בבקשה.

שלום. אני אפרת שוקרון מארגון "נבחרות" – נשים חרדיות לייצוג שוויון וקול. אמנם אין לנו ייצוג, אבל יש לנו מה לומר. אנחנו חלק מהחברה הישראלית וממדינת ישראל. אני, באופן אישי, עבדתי כשבע שנים בעמותה שעוסקת בגיור וגם מפעילה בית דין פרטי אורתודוקסי. זה קצת אבסורד. בדרך כלל, כשאנשים היו פונים אליי הייתי אומרת להם "בואו תנסו בדרך הרגילה – תפנו דרך הרבנות. יהיה לכם יותר קל בהמשך". והתעסקנו בעיקר באנשים שבאו מחו"ל.

מה שקורה זה שהיום ההליך, שגם ככה הוא מסובך וקשה, ולוקח הרבה מאוד זמן לעבור אותו, כמעט בלתי אפשרי, כמו שאנחנו רואים – חצי שנה שאין בריתות. בלי ברית מילה, הליך הגיור לא מושלם. ומבחינה הלכתית האדם הוא אינו יהודי. והאבסורד הזה זועק לשמיים, כי, ואני רוצה לצטט את רבי משה פיינשטיין שמתייחס לדברי התלמוד במסכת יבמות דף מ"ז עמוד ב', ששם כתוב "מטבילין אותו מייד, מגיירים אותו מייד". זאת אומרת, כל עיכוב שאנחנו גורמים למתגיירים נקרא 'שיהוי מצווה', וזה, מלבד אונאת הגר וצער של גרים, שאנחנו יודעים שהתורה מתייחסת לזה 36 פעמים וככה מזהירה אותנו על הצער ועל האונאה של הגרים.

עכשיו, מדובר באנשים שכבר באמת סיימו את כל ההליך. יש כאן את הפרוצדורה הרפואית הלכתית שצריך לעשות. אבל, במקום שהרבנות ומערך הגיור וכולם פשוט ייקחו את הדבר הזה כמשימה שצריך לטפל בה באופן מיידי ואחר כך נראה איך ודרך מי זה עובר – לחכות עד שהמכרז פג תוקף ואין מכרז חדש, זה דברים שהם אבסורד הלכתית. אני אפילו לא מדברת על איך שהמדינה מתנהלת. והייתי מצפה מהם שיעשו כל מאמץ כדי שהדבר הזה לא יקרה. אני חושבת שכרגע מה שכן אפשר אולי לעשות עד שיהיה מכרז חדש, זה כן לאפשר לאנשים אולי לעשות את זה באופן פרטי ולקבל החזר רטרואקטיבי כדי לא לגרום להם להמתין עוד. תודה רבה.

תודה. הבטאמו יוסף.

בוקר לכולם. אני לא יודע אם להגיד בוקר טוב, אבל בוקר. הבטאמו יוסף, מהסוכנות היהודית, מנהל פרויקט אתיופיה. דובר פה על החיילים, אני רוצה לדבר דווקא על העולים מאתיופיה. היום יש לנו 17 מרכזי קליטה, שבתוכם יש 6,400 עולים, שכ-5,600 הגיעו בשני מבצעי 'צור ישראל' 1 ו-2. הם נמצאים בעיצומו של הליך הגיור. בשונה מזכאי השבות, עולים מאתיופיה מגיעים במסגרת חוק הכניסה – החלטת ממשלה. זאת אומרת, הם מחויבים לעבור גיור לחומרה. זאת אומרת, את כל התהליך, דרך לימודי יהדות, 1,200 שעות ועד ראיונות בתי דין, הקזות דם, בריתות וטבילות.

המספרים ידועים. אנחנו עובדים עם מערך הגיור על מנת לצמצם את המספרים. אני רוצה דווקא לדבר על הצד של כיצד זה משפיע על העולים במרכזי הקליטה. אחד הדברים הכי חשובים לעולים היום במרכזי הקליטה זה לסיים את תהליך הגיור כמו שצריך, כי הם מוגדרים בהתחלה כתושבי קבע, ובלי תעודת המרה הם לא יוצאים ממרכז הקליטה. גם אם הם רוצים לקנות בית הם לא יוצאים ממרכזי הקליטה. לא רוצה לדבר על עלויות התפעול של העולים בתוך מרכזי הקליטה שנמצאים שם ונתקעים במרכזים.

כמה מקרב העולים ממתינים לברית?

כרגע יש 55 שממתינים לבריתות.

מתוך ה-98, 55 הם מקרב יוצאי אתיופיה?

אני לא יודע.

זה בנוסף על ה-98?

לא, לא. זה בתוך.

בתוך ה-98. זאת אומרת, יש לנו 98 ממתינים, מתוכם 55 עולי אתיופיה, ו-43 עולים מתגיירים מקרב הקהילות האחרות. אוקיי.

המרכיב של הברית זה רק שלב אחד בתוך תהליך הגיור לחומרה שהעולים עוברים. יש את הדיונים שהם עושים בבתי הדין, כל הסיפור של ההרכבים, הטבילות שהם נדרשים לעשות במרכז הארץ. בשונה, אני בכוונה מחדד את הנקודה הזאת, בשונה מזכאי שבות שמקבלים תעודת זהות ונחשבים אזרחים מהיום הראשון שהם מגיעים לישראל – העולים מאתיופיה מוגדרים תושבי קבע עד שהם מסיימים את כל תעודת ההמרה. בעצם החיים שלהם נעצרים. אני מדבר כרגע על כ-3,000 עולים שנמצאים בשלב כזה או אחר.

יש לי שאלה אליך. העלות של בריתות לאותם 55 עולי אתיופיה, שהסוכנות היהודית היא זו שמרכזת ומתפעלת, ומרכזי הקליטה הם שלכם, אני מניח. הם מתוקצבים, אתם מתוקצבים בתוך האירוע הזה של קליטת עולי אתיופיה ואתם חלק מהליך העלייה שלהם במבצעים השונים שבוצעו – אמת או לא?

אני אדייק. במסגרת החלטות ממשלה כל עולה מתוקצב, ובעצם המרכיב של הגיור נכנס תחת 2,500 שקלים לעולה, כפול מספר העולים – זה מגיע למערך הגיור, לא בתפעול ישיר שלנו.

אבל בתוך הקליטה שלהם, בתוך הליך הקליטה שלהם, הסוכנות היהודית שותפה – אמת או לא?

בהפעלת המעטפת הרוחנית, כן.

כן, אתם מתוקצבים על זה גם.

לא על הגיור.

על הקליטה.

כן.

כן. כרגע, אנחנו במצוקה כדי לסיים את ההליך ל-55 מקרב עולי אתיופיה, של 165,000 שקל. זה האירוע. נכון? אם אני לוקח חשבון שאתם יודעים לייצר ב-3,000 שקל – 165,000. עכשיו, איפה העולם היהודי, איפה הפילנתרופיה, איפה מה שהסוכנות היהודית יודעת להביא ברמה של תרומות? איפה האירוע הזה כדי לפתור? אני באמת לוקח את הקבוצה הזאת אפילו כקבוצה שאתה רק הרגע הסברת מה משמעויות בעיות הקליטה סביב העניין הזה.

ובאותה נשימה אני גם פונה למשרד העלייה והקליטה – 165,000 שקלים, באירוע הזה הרבה יותר קל לכם לפעול דרך הסוכנות היהודית בתקצוב. הסוכנות היהודית יודעת להתחשבן עם משרד הקליטה אחר כך. לנקות את הסיפור הזה.

אני לא יודע לענות לך בנוגע לתרומות על מנת לצמצם את הפער, אבל הבריתות - - -

אני יודע איזה סכומים בתוך תקציב הסוכנות היהודית מסתובבים על הרבה מאוד דברים.

זה ברור לי.

רק כדי שהציבור יכיר, זה סביב ה-350 מיליון דולר, אם אני לא טועה. זה תלוי מה שער הדולר, אבל אנחנו מתקרבים ל-1.2 מיליארד. זאת אומרת, 165,000 שקלים על סוגייה דרמטית לקליטה של 55 עולים – מצוקה? אני חושב שהמדינה צריכה לשלם את זה, זה לא שאני חושב שהסוכנות צריכה לשלם את זה בשוטף. אבל, אנחנו צריכים פתרון עכשיו, כרגע אנחנו צריכים פתרון.

כבוד יושב-הראש, אם זו הייתה בעיה נקודתית, היינו פותרים את זה. אני אומר - - -

זו בעיה נקודתית.

אני אומר שהברית זה מרכיב אחד בכל תהליך הגיור שהעולים עוברים. יש גם את הטבילות שהם נדרשים לעשות, שגם שם יש צוואר בקבוק; יש את הדיינים - - -

הוא אמר שנפתרה הבעיה.

נפתר. אף אחד לא יגיד לי שלא נפתר. אני אומר לך במפורש – הכול פתור.

פתור זה אומר שהקצבים, כמות הטבילות, הכול.

חבר הכנסת סולומון, אני אומר לכם עכשיו שהוועדה פה פונה לכל הגורמים. אני אומר את זה לסוכנות היהודית, אני אומר את זה לצה"ל, אני אומר את זה למערך הגיור. זה הכי קל להגיד "אחריותו". חבר'ה – אחריותנו, בסדר? זו אחריות של כולנו. יש כרגע 98 ממתינים. תחשבו כל אחד ואחד מהם כאילו זה אתם. עכשיו בואו נעזור להם. אז כל אחד יכול לתת פה את חלקו כדי לסגור. אני מניח שכשהם יסיימו את המכרז והעסק יחזור לאיזשהו תהליך סדור, לא נהיה בבעיה הזו. אבל, אנחנו צריכים לסגור את הבעיה הזו. אז אפשר לסגור אותה, וזה לא איזו בעיה, חברים, אנחנו בסך הכול יודעים לשלוח טיל לחלון של בית כדי לתפוס מישהו – יודעים לעשות את זה במדינה, אז גם את זה ידעו.

בסוף, בתוך הבעיה הזו, שכל הבעיה הזו היא פחות מ-300,000 שקל – כל אחד ישים את חלקו. אז אם צה"ל, ואני בטוח שאתה תחזור חזרה ותעשה את הבדיקה, ידע לקחת על עצמו את מי שנמצא כרגע מקרב ה-43 האלה, כי ה-55 הם לא חיילים. הם לא יכולים להיות חיילים, הם במרכזי קליטה. הם לא יכולים להיות חיילים, הם עוד לא קיבלו תעודת זהות, עוד לא עשו עלייה. אני צודק או לא?

הם עשו עלייה, לא עשו קליטה. כן.

לא הוכרו.

מוגדרים תושבי קבע ומתגייסים לצה"ל.

זאת אומרת שהם נמצאים עדיין בתהליך הגיור, יש כאלה שהם מגויסים גם בתוך ה-55?

כן, יש לנו בערך 300 עולים היום במרכזי קליטה שנמצאים בצה"ל.

מה-55 האלה, כמה מגויסים בערך?

לא יודע להגיד לך את המספר.

מי שמגויס, שהצבא ייקח על עצמו. כל מי שנמצא כרגע בתוך צה"ל, אני מבקש שצה"ל ייקח על עצמו.

אני רוצה להוסיף.

גם צה"ל הגדול ידע, לדעתי, להתמודד עם האירוע הזה. שנייה, חבר הכנסת סולומון, רגע. אז זו הבקשה שלי לצה"ל. הסוכנות היהודית תיקח את כל השאר שבמרכזי הקליטה שלא מגויסים לצה"ל. ואז נשארנו עם סדר גודל של כמה עשרות, שאפשר לפתור את זה. ואני אומר לכם עוד פעם, בהתקשרות הזו, בהתקשרות "אד-הוק", נקודתית, בפטור ממכרז, אם יש מנהל בית חולים ממשלתי שמוכן – טוב. אם לא, אני אעשה טלפונים, למנהלי בתי חולים, אחד-אחד אני אעבור אותם. אין דבר כזה שהם לא ייקחו חלק בעניין הזה. אני אומר, זו סוגייה פתורה. חבר'ה, זה רק עניין של רצון. זו פשוט סוגייה פתורה. והסוכנות היהודית, שתדעו, אני לא אתן למשרד הקליטה לברוח – הוא ייקח חלק בעלות הזאת.

ד"ר קאופמן כאן בדיון?

כן בבקשה הבטאמו, ואז ד"ר קאופמן.

משפט אחרון. הסיפור של הברית הוא מרכיב אחד בתוך כל תהליך הגיור. הסוכנות יודעת לקחת חלק וליטול על עצמה גם דברים שלא בהכרח בתחום אחריותה. אנחנו מנסים כרגע לחדש את ההתקשרות בנוגע למעטפת רוחנית, אבל במשך שנה וחצי הסוכנות ידעה להכניס את היד לכיס ולספוג את המעטפת הרוחנית. אז לשאלתך, אנחנו ניקח את זה לתוך הבית ונעשה בדיקה.

מאה אחוז, תודה. ד"ר יקיר קאופמן, נציג משרד הבריאות, מנהל מחלקה לנהלים וסטנדרטים. אתה פה, וחיפשנו אותך בזום.

אני זכיתי לשרת איתו במילואים שנים רבות, הוא היה הרופא הגדודי שלי.

אני עדיין.

אני לא שם.

כן, בבקשה.

אז למשרד הבריאות יש תפקיד מאוד מוגבל בכל נושא מערך הגיור והבריתות. יש נציג אחד במשרד הבריאות שהוא אחראי לקבל מבתי החולים את הדוחות על סיבוכים של בריתות, ועובר על הסיבוכים האלה ומעביר אותם לוועדה הבין-משרדית לפיקוח על מוהלים. בזה מסתכם התפקיד של משרד הבריאות בנושא של בריתות. כאמור מוהל זה לא מקצוע רפואי.

לא, אבל כן נדרש בעצם מתחם רפואי ושירותים רפואיים במעטפת, כשאנחנו מדברים על זה.

אם זה מבוצע בתוך חדר ניתוח בוודאי שכן.

אנחנו מדברים על בריתות למבוגרים – זה שם, זה לא במקום אחר.

זה ניתוח.

כן, או במרפאות הכירורגיות הפרטיות או בבתי החולים. הבנתי, שוב פעם, לא מתפקידי, אבל הבנתי מהקשר שלי עם הוועדה הבין-משרדית לפיקוח על מוהלים, שהייתה בעיה בשנה שעברה עם המכרז באמת, כאשר העלות שהוצעה על מנת לבצע את הפרוצדורה לא הספיקה. מדובר בסך הכול כ-150 בריתות בשנה, ששני בתי חולים היו מעורבים בזה. וכנראה, מבחינה תקציבית, זה לא היה משתלם. יש פה איזושהי בעיה של תמחור של הפרוצדורה. לבתי חולים כנראה אין תמריץ לעשות את זה בתמחור הקיים. אני מקווה שזה יסתדר כרגע עם המעבר למערך הגיור במשרד ראש הממשלה. כי משרד הבריאות לא יכול - - -

אני אומר לכם, למערך הגיור, אם יש פה בעיה מבחינת הערכת העלויות, אז אתם צריכים לעשות על זה חושבים.

אז אנחנו במערך הגיור לקחנו את העניין הזה של מכרז הבריתות בצורה הכי רצינית שאפשר, ובחנו כל אופציה שיש בחוק חובת המכרזים, בתכ"ם, בתקשי"ר – כל דבר שצריך כדי להוציא את הדבר הזה לפועל. את זה אני שם פה על השולחן. דבר נוסף, חלק, אנחנו בדקנו את המכרז הזה ואת הכשלים בו. יש פה מספר נקודות כשל. ניתחנו את זה, ונקודת הכשל המרכזית היא שבתי החולים לא מסכימים לתעריפון משרד הבריאות. יש תעריף של משרד הבריאות שמדבר על 3,400 שקל לברית, ובתי החולים לא מוכנים לעשות ברית במחיר הזה. וזה משהו שהמדינה - - -

אז אם אתם תוציאו מכרז עם אותו מחיר אתם תיכשלו שוב.

לא, אנחנו לא, בשביל זה אנחנו עובדים על זה. גם להעלות את הסעיף התקציבי, גם להעביר את הסעיף התקציבי מהרבנות למשרד ראש הממשלה, וגם להעלות את המחיר.

בכמה, להערכתכם, המחיר צריך לעלות? לפי דרישת בתי החולים.

אני חושב שבתי החולים מדברים על סביב 8,000 ל-10,000 שקלים. אני לא יודע מה יצא במכרז. מכרז זה מכרז, כמו שכולנו יודעים. אבל, העלות תעלה באופן משמעותי ממה שקיים היום למה שיהיה במכרז.

זאת אומרת, אנחנו נמצאים באירוע קצת יותר יקר ממה שחשבנו.

אנחנו נמצאים באירוע שהסעיף התקציבי יצטרך להכפיל את עצמו לפחות.

הצבא יודע להגיד כמה הוא - - -

אני נפגשתי עם סמנכ"ל בית חולים 'שערי צדק' באופן אישי – הוא לא מדבר על המספרים האלה בכלל. הצבא, ר"ם 2 – לא יודע מה ההסכמים של הצבא. אגב, אנחנו אפילו ניסינו להכניס את הבריתות שלנו דרך הצבא, דרך הסוכנות, דרך נתיב, דרך כל מיני גורמים, כל מקום אפשרי. ואוצ'רים לאנשים. כל מקום אפשרי ניסינו לעשות, לחשוב מחוץ לקופסא, לחשוב על כל דרך אפשרית. לא הבקענו בעניין הזה חוץ מלהוציא מכרז. וזה מה שאנחנו הולכים לעשות כמה שיעלה – יעלה.

אוקיי, נחזור חזרה לפתרון. יכול להיות שזה ידרוש יותר תקציב ממה שחשבנו, אבל גם בתוך האירוע הזה זה עדיין מסגרות תקציביות. תראו, 150 בריתות בשנה, לפי 3,000 שקל זה 450,000 שקל. גם תקציב של 900,000 שקל זה לא משהו שמבהיל את הממשלה.

אני טוען שיוצא שכשבן-אדם לא מסיים את התהליך ונשאר במרכז הקליטה – העלות של זה הרבה יותר גבוהה.

זה עולה הרבה יותר. משה פינס, בבקשה.

שלום לכולם. אני רוצה לומר כמה דברים קודם, שכל נושא הגיור, לפחות במשרד העלייה והקליטה לא היה, מה שנקרא, בתוך ליבת העשייה שלו בשנים האחרונות. בשנה האחרונה לקחנו את זה באופן משמעותי ומהותי מאוד חזרה אלינו. ולכן, אני מקבל את מה שנאמר על ידי יושב-הראש. כל השותפים - - -

אני גם יודע שזו סוגייה שהיא חשובה לשר.

מאוד. מאוד. סוגייה שאנחנו עמלים עליה ומטפלים בה, ובשביל זה החזרנו אותה חזרה למרחב שלנו. מבחינת החוק, אנחנו לא יכולים לטפל, אז יש את מערך הגיור. אז אני אחזור חזרה למערך הגיור ואני אומר, בהקשר הזה, שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה מדהים, ברמה של שותפות גם כלכלית וגם רעיונית. אנחנו בשולחן עגול מספר רב מאוד של פעמים סביב הנושא של סוגיות הגיור. אני יכול לומר שבהקשר הזה בנינו תוכנית, מעבר למרכזי הקליטה, גם לתוכניות צעירים של יוצאי ברית המועצות, גם בהקשר הזה, שגם שם אנחנו רואים רצון של צעירים שמגיעים לתוכניות האלה להיכנס ולהצטרף לכל תוכניות הגיור.

יחד עם נתיב ויחד עם הסוכנות אנחנו בהחלט עושים את זה באופן נהדר, בהקשר הזה. אנחנו בשאיפה להעלות את מספר האנשים המתגיירים, ולכן גם אנחנו נכנסנו לתוך החלטת ממשלה חדשה, שאנחנו עמלים עליה גם עם מערך הגיור, עם האוצר. ואני מאמין שבימים הקרובים, ברגע שניסגר על המספרים הסופיים, נוכל לצאת בבשורה גם בהקשר הזה.

איזו בשורה? של מה?

אמרתי שאנחנו לקחנו על עצמנו להוביל החלטת ממשלה חדשה בהקשר של המעטפת הרוחנית גם במרכזי הקליטה וגם בהקשרים נוספים.

אני יודע אבל לא, אנחנו כרגע, הדיון הזה הוא דיון על בעיה ספציפית.

נכון, אבל הבעיה הספציפית הזו היא הרבה יותר רחבה. ואני אתן איזושהי נקודה לפחות מנקודת מבטי, וגם דיברנו עליה גם עם הרב יהודה וגם עם ישראל – למעשה, זה לא נעצר במי שכבר התגייס. יש חבר'ה צעירים שמסיימים לימודי תיכון והם אמורים להתגייס במרץ, ואם לא נסיים איתם את הליך הגיור אנחנו נמצא את עצמנו בעוד כמה חודשים באותה בעיה, ונשב ונחשוב איך אנחנו פותרים את אותה בעיה. ולכן, אנחנו, אני מודה שלא התעסקנו בפתרון הנקודתי, כפי שיושב-הראש הציג. אנחנו בהחלט הרחבנו ורוצים לטפל בבעיה באופן הרבה-הרבה יותר רחב, שייתן מענה גם לבאים בתור, ולא שנמצא את עצמנו שוב בעוד חודשיים-שלושה באותו דיון ושואלים את עצמנו למה הגענו לסיטואציה הזו.

אז אנחנו ממש נמצאים בתוכה. ביקשנו מאוד לתת בסדרי עדיפויות גם במערך הגיור, ביקשנו לתת עדיפות לאותם צעירים לקראת הגיוס – לתת להם את הקדימות, בהקשר הזה של הגיור. ואני מאמין שבעבודה משותפת, שנמשיך אותה, אז נביא הישגים יפים בהקשר הזה.

תודה. יהודה, אתה איתנו? בינתיים, כן, חבר הכנסת סולומון.

אני רק רוצה לומר שזה חבל שסוגייה כזו, שאמר יושב-הראש קודם לכן, עולה וצפה בדרכים לא דרכים. זה ממש עינוי דין שבו ממתינים אנשים, לא משנה כרגע מי אשם ומה התקציב הנדרש. ממש אסור לנו ללכת לישון כשאנחנו יודעים להגיד שיש אנשים שממתינים לתהליך, עושים את תהליך הגיור מהמון היבטים; גם מהביטים אישיים וגם מההיבטים הלאומים שלנו. ברית המילה, זה לא רק עוצר את הסיפור של הברית וזה הכול, אלא אנחנו מדברים כרגע על תהליך שכולו נעצר. כלומר, זה תהליך שמשפיע על כל השלבים.

וברגע ששרשרת אחת בחוליית החיול הזאת נעצרת, אנחנו מצפים שאנשי מקצוע ירימו, מה שנקרא, קול בסיפור הזה. חשוב שזה יקרה. אני, בשבוע שעבר, ביום ראשון, הסתובבתי במרכזי הקליטה בבאר שבע, והסוגייה הזאת עלתה. אז אמרתי שאני אדבר על זה עם השר, כי גם דיברתי עם חלקכם. אבל, אסור שדברים כאלה יימשכו, כי כל הימשכות כזאת פוגעת בתהליך.

אני רוצה להגיד עוד שני דברים; אחד – כלכלית. עזבו עכשיו אישית ועינוי דין, ואולי אפילו פשע שאנחנו עושים כלפי המתגיירים – כלכלית זה לא נכון. אם אני כרגע עוצר תהליך בכמה חודשים, כן? מאפריל ועד היום לא נעשו בריתות. אם אנחנו עוצרים תהליך בכמה חודשים אז כלכלית אנחנו מפסידים. כי אם בן אדם היה יכול לצאת, במיוחד אלה שבמרכזי הקליטה, בן אדם היה יכול לצאת ממרכז הקליטה ולהיות בקהילה, אז אנחנו משלמים הרבה כסף על התהליך שלו שם. ולכן, לדעתי, גם בהסתכלות הזאת, נכון להשקיע עכשיו, בלי הכספים שעוד עתידים להגיע דרך המכרז – אנחנו נשקיע עכשיו את הכסף הזה כדי לא למנוע את התהליך.

אם ישנם דברים שאנחנו יכולים לסייע, כן? אני יכול לסייע או אנחנו יכולים לסייע, בתהליך הזה של המכרז או העברת התקציב ממשרד כזה או מהרבנות למערך הגיור, אז תעלו את הדברים האלה ונוכל לסייע. בעיני, אני, כמי שמסתובב הרבה מאוד במרכזי קליטה, אני רואה בזה חשיבות גדולה מאוד-מאוד, והתקיעות האלה פוגעות ממש בתהליך הקליטה. הן פוגעות בנפשות רבות וחבל שהדבר הזה יימשך. ותודה ליושב-הראש על העלאת הסוגייה הזאת וגם על הפתרונות הנקודתיים כדי לפתור את זה. תודה.

תודה. יהודה כהן, מנכ"ל הרבנות הראשית. אני מניח שאתה מכיר את הסוגייה שעליה אנחנו רצינו לדון, כי הבנתי שאתם לא רציתם בהתחלה להשתתף. תשמע, אנחנו נמצאים במצב שבו 98 אנשים סיימו את הליך הגיור שלהם, את כולו, למעט הברית. והם ממתינים. והדבר הזה מייצר מצב שבו יש לך אנשים שכבר סיימו מזמן את הליך הגיור אבל לא עושים ברית, הבנתי שמאפריל ברבנות הראשית הפסיקו לבצע בריתות.

שלום, צוהריים טובים. לא, לא, צריך לעשות תיקון טעות: זה לא הרבנות הראשית שהפסיקה לעשות בריתות. יש זכיין בשם בית חולים 'אסותא' באשדוד, שהוא לא היה מוכן לחדש את החוזה איתנו במשך קרוב לשמונה חודשים. הסיבה שהוא לא רצה לחדש ולא מעוניין לחדש נובעת מזה שיש תעריף של כ-3,000 שקל לא כולל מע"מ לברית מילה. חדר ניתוח בבית חולים הוא משאב מאוד-מאוד יקר, בעיקר לכל מה שקשור לרפואה פרטית וניתוחים פלסטיים, אסתטיים, וכל הדברים האלה. ברית המילה היא איזשהו זוטי דברים, משהו שלא מתגמל אותם כפי שצריך לתגמל, ולא נותן להם את הרצון להיות איתנו ולהירתם איתנו לסוגייה החשובה הזו שנקראת ברית מילה.

זו סוגייה ראשונה. אני מתעסק איתה כבר המון חודשים. וכפי שאמרתי, שמונה חודשים משא ומתן עם מעורבות צמודה שלי מידי יום ומידי שבוע, עד שנגיע להסכמה כדי שנוכל להתחיל לעשות בריתות. במקביל, אני הרבנות הראשית ולא מערך הגיור – פניתי למינהל הגיור ואמרתי להם "רבותיי, אתם תיקחו את האחריות מקצה לקצה, נעביר אליכם את התקנה, תוציאו מכרז מסודר", ואז תהיה, מה שנקרא, מטריה אחת ואחריות אחת במקום אחד שמטפל מהתחלה ועד סוף במתגייר. זה קרה לפני חצי שנה. לצערי, גם מינהל הגיור התמהמה בדברים. ואני גם ניסיתי במקביל, ללא הצלחה - - -

לא הבנתי, ההעברה קרתה לפני חצי שנה?

דקה, דקה, אני אסיים את הרעיון. ניסיתי גם ללא הצלחה לייצר מצב שמשרד הבריאות יעלו את התעריף לבתי החולים. כדי שאנחנו גם, בתום המכרז נצא במכרז חדש, או אנחנו או מינהל הגיור, והתעריף יהיה אחר, ואז יהיו בתי חולים נוספים שיהיו שותפים, כמו בצפון ובמרכז, ולא רק בית חולים אחד בכל מדינת ישראל שמשרת את המתגיירים המבוגרים שצריכים בריתות. זאת המציאות.

אנחנו יצרנו מצב שבו מערך הגיור צריך לקחת אחריות חצי שנה מראש, חידשנו את המכרז, ביקשנו מאגף התקציבים באוצר להעביר את התקנה כולה, על יתרותיה, למשרד ראש הממשלה למערך הגיור. עשינו את כל הפעולות הנדרשות על מנת שהדבר הזה יעבור באופן חלק וטוב. ועדיין, לאחר שחידשנו ונתנו את האפשרות לעשות בריתות, הצלחנו להשיג רק יום אחד של בריתות, שבו עשו שמונה בריתות, בחודש וחצי האחרונים.

יש פה מציאות שהיא יותר מורכבת. וזה לא משנה אם מינהל הגיור גם ייקח את האחריות. צריך פה לפתוח את הדבר שנקרא מימון הברית, זאת אומרת עלות, המימון של ברית לבתי חולים כדי שיוכלו להתמודד. יש פה לקחת אחריות על ידי מינהל הגיור שסוגר מקצה לקצה, ויש פה, בסופו של דבר, אפשרות לתת לאנשים לא רק באשדוד לעשות ברית מילה, אלא בעוד בתי חולים בארץ. אני לא מכיר את השיטה שיכולה לחייב את בתי החולים לעשות את זה. אבל, זה השירות האמיתי שהיה צריך להיעשות לטובת האנשים שצריכים לערוך ברית.

התקנה עברה למערך הגיור? היא כרגע לא באחריותכם בכלל?

זה מה שאני יודע. בדיוני התקציב בסוף השנה זה היה אמור לעבור, התקנה, למערך הגיור. אלה הבקשות שלנו, ואת זה אני יכול לבדוק עם החשבות אצלי אם זה נעשה בפועל. אבל, לדעתי, זו ההחלטה וזה בוצע.

אז בוא, אנחנו נמשיך את הדיון, תבדוק עם החשבות.

לא, אבל אתה מדבר על חצי שנה אחורה, אתה מדבר על זה שהתקנה הייתה אמורה לעבור בסוף 2023. יש חמישה חודשים לפחות שזה היה באחריותכם, ועינוי הדין הזה הוא גם באחריותכם. למה זה לא קורה? למה אתם לא לוקחים אחריות? איך אפשר לבוא ולהגיד "אין כסף, אין איזשהו הסכם עם בית חולים" ולעצור את הכול?

חבר הכנסת היקר, עד 31 בדצמבר אנחנו באחריות מלאה, אנחנו לא מתנערים מאחריות. אני אומר להיפך – אנחנו עושים הכול, ונעשה הכול כדי שיהיה למתגייר - - -

90 אנשים ממתינים. ממתינים מאפריל, זה מה שנאמר לנו קודם. 90 ממתינים.

אז הסברתי קודם. שמונה חודשים. שמונה חודשים משא ומתן עם בית חולים 'אסותא' באשדוד. שמונה חודשים. וגם לאחר ששינינו את כל ההקלות האפשריות; מביטוחים עד דברים אחרים שהם היו צריכים להתחייב בהם במכרז של המדינה, שאני לקחתי על עצמי אחריות מלאה לא לעשות ביטוחים, לא לעשות דברים – להקל עליהם רק ובלבד שיעשו בריתות. גם לאחר שהכול נחתם ונסגר, במשך חודש וחצי קיבלנו מספר שעות לעשות בריתות והצלחנו לעשות רק לשמונה אנשים. אני מסביר לך שהמצוקה היא מצוקה שבית חולים לא רוצה.

ברור.

הבעיה איננה ברבנות. גם אם הנושא יעבור מחר כפי שהוא צריך להיות, באופן הטבעי שלו, במערך הגיור – מערך הגיור ייתקל באותה בעיה שאני נתקלתי בה כרבנות. בית חולים לא רוצה לעשות תמורת 3,000 שקל ברית מילה. הוא לא רוצה לפנות חדר ניתוח לטובת הדבר הזה. הוא לא רוצה להתקשר עם רופא ולשלם לו.

ברור, יהודה. ברור. תעשה בדיקה בינתיים רק עם החשב שלך אם התקנה עברה, בסדר?

בשמחה. אני כבר חוזר אליכם.

תודה. את החלק הזה של הדיון, עד שיהודה יחזור, אני רוצה לסכם לפחות למה הגענו עד עכשיו ממה שאני הבנתי. את ועדת החקירה נעשה בפעם אחרת, אני רוצה לפתור את הבעיה. אחד, ברור לחלוטין שהתקציב פה יצטרך להיות אחר.

התמחור.

התמחור. עכשיו, המכרז שלכם הוא מכרז פתוח? זאת אומרת, תגישו הצעות מחיר, או מכרז עם מחיר, עם תעריף?

זה מכרז שאני רוצה שהוא יהיה פתוח.

רגע, הוא עוד לא גמור, המכרז?

הוא גמור. הוא צריך לעלות לוועדת מכרזים. נראה מה היא תחליט. אבל, אני רוצה שהוא יהיה פתוח כדי שנייצר את המקסימום אפשרויות, שיהיה לי מציעים ויהיה זוכים בסוף.

אוקיי. אז זה מפה קדימה, ואנחנו גם נעשה מעקב על זה. זה ברור לחלוטין שצריך להעלות את התעריף, על זה אין שאלה כבר. השאלה בכמה, שאלה איך והשאלה גם כמה משרד הבריאות נרתם פה. ואת זה אני אומר לנציג של משרד הבריאות, כי יכול להיות שיהיה מצב שבו אנחנו נדרוש – יש בתי חולים ממשלתיים, זאת משימה שהממשלה צריכה להגיד להם "חבר'ה, אין מה לעשות, אתם צריכים להתגייס". בואו, אני לא מנטרל עכשיו את בתי החולים לחודשים שלמים. זה בסך הכול, לדעתי, אולי יום בחודש בבית חולים.

יומיים.

יומיים בחודש בבית חולים.

חדר ניתוח.

זאת אומרת, אם לוקחים על עצמם כמה בתי חולים את האירוע הזה, זה אפשר. ואני מסכים, זה לא חייב להיות רק בעיר אחת. להיפך, אפילו.

אני מציע רק לפתור את הבעיה הזאת מבעוד מועד. זאת אומרת, מלכתחילה כבר להתקשר עם מספר בתי חולים. לא רק ב'אסותא'. למה אתה לא יכול לעשות דרום וצפון?

הבקשה שלי, רגע, אם לא ייגש אף אחד אז הוא לא יכול - - -

לא, אז אתה יכול לחבר את זה לכך.

הוא פותח עדיין את האפשרות.

אני פותח כמה שיותר.

אני אומר, ברשותך, אדוני יושב-הראש, אני רק יודע שזו בעיה. אני אומר שבסוף אנחנו יודעים להגיד שהניוד הזה הוא גם חלק מהבעיה. מדובר פה בעולים. ולכן, אם מלכתחילה תכניס את זה כהגדרה לך, אני לא יודע איך עושים את זה, אבל תכניס את זה כהגדרה.

לא כהגדרה, בסוף אתה צריך בית חולים שייגש. בית החולים לא יכול לזוז לכמה - - -

אבל אם יש שני בתי חולים, אם אני מלכתחילה עושה בית חולים בצפון ובית חולים בדרום.

לא משנה אבל אם לא ייגש אף אחד בצפון אז אין לו. הוא אומר "אם ייגש לי מישהו מהצפון אני אעשה".

אני עושה הכול כדי שכולם ייגשו. מי יציע בסוף ומי זה – אני לא יודע להשפיע על זה.

כשיהיה מחיר טוב כולם ייגשו, זה ברור.

נכון.

עכשיו, אני מבקש בלי קשר את האירוע הזה כדי לסגור אותו, כדי לסגור את ה-98 האלה – אנחנו נבצע דיון מעקב. רק שלא תחשבו שהדיון מסתיים כי יש לנו עוד חלק על הדיון, אני לא מוותר לכם. ב-7 בפברואר אנחנו נבצע דיון מעקב על הסיפור הזה. עד אז אני רוצה תשובות מהצבא, אני רוצה תשובות ממשרד הקליטה והסוכנות, וממערך הגיור, לגבי מה כל אחד יכול כדי לצמצם, בלי קשר לנתיב שבו המכרז הזה יתקדם – איך אנחנו סוגרים את הפער. עכשיו יש לנו משימה עד המכרז, לסיים את הפער של ה-100 מתגיירים האלה. מתוכם 55 בקרב יוצאי אתיופיה ובמרכזי הקליטה, ועוד 43 מהקהילות האחרות.

מבחינתי, האמירה היא שמי שמגויס כרגע, שיכניסו אותו דרך המערך של צה"ל. בלי טופס 17, דרך המערך. זאת הבקשה. זאת הבקשה שלי מצה"ל. תחזרו עם תשובה כלשהי. אני מעדיף שהיא תהיה חיובית. אני לא חושב שזה אפילו צריך להטריח את שר הבטחון בעניין. זאת לא איזושהי סוגייה, אם זה לא יזוז אז נלך, אבל על 150,000 שקל אני לא אטריח את שר הבטחון. אני אטריח אותו אם לא תהיה לי ברירה, אבל אני חושב שאלה דברים שיודעים לפתור אותם.

קובי, אתה תדע לתת מענה בלי פנייה?

אם הוא יצטרך, אם הוא יראה שלא הולך – לא הולך. למעלה. אם צריך לעלות למעלה נעלה עוד פעם למעלה. כנ"ל מול בתי החולים לטובת העניין הזה. זאת אומרת, ואת זה אני אומר לכם, אני לא יודע מה יהיה במכרז. אפשר לעשות טלפונים למנהלי בתי חולים ולראות מי מוכן לקחת על עצמו מה, רק על הסיפור הזה. זה לא קשור למכרז של מה שיקרה קדימה. כדי לסגור את הפער הזה. אבל, זה צריך להיות בפטור ממכרז של עד 100,000 שקל, שזה חלקכם יהיה לרגע הראשון. גם ככה אתם אמורים להיות עם התקציב. ומשרד הקליטה, מול הסוכנות היהודית, ידע לסגור את הפערים לגבי אלה שנמצאים במרכזי הקליטה.

יש תשובה, יהודה?

שלום. התשובה היא כזאת – הבקשה נמצאת באגף התקציבים. אגף התקציבים, בגלל התקציב החדש, הוא ישחרר את זה בחודשים הקרובים, לטענתו. וזה חלק מהמסגרת של התקציב של 2024.

זאת אומרת, קחו בחשבון, אני אומר לכם - - -

הוא מדבר על חודש אפריל. הסברתי את המציאות ואת המצוקה.

אני אתן לכם את הערכת המצב הפוליטית שלי – לא יקרה השנה. ב-2024 התקנה לא תהיה במערך הגיור הממשלתי, בקצב הזה. חד משמעית. אלא אם כן אגף תקציבים יעשה משהו השבוע. כי, אני לא אפתח פה את הבעיות שהולכות להיות להם עם התקציב למה שהם רוצים לעשות ל-2024 ומה שעוד הולך לקרות פה בחודשיים הקרובים. ואני לא רוצה להגיד גם, אני לא יודע להעריך מה – זאת אומרת, יש לי הערכות, אבל לפי חלק מההערכות הסיפור הזה לא יהיה פשוט, בחודשים האלה. אם זה לא קורה בשבוע-שבועיים האלה זה לא יקרה. מי באגף תקציבים אמון על זה?

אצלנו זה אסף. מבחינת הרבנות הראשית זה אסף.

מה זה דורש? פנייה לוועדת כספים והצבעה?

אני לא יודע להגיד. אני יכול לבדוק ולחזור עם תשובה.

אז אתה יכול לעשות את זה, ברשותך? סליחה על זה. תודה. אנחנו נשארים פה, אנחנו לא הולכים.

הנושא השני שאני רוצה לדבר עליו זה הנושא של מתגיירי נתיב, שהשתחררו במהלך התקופה, לא יכולים לבצע. לא העברנו, עוד פעם, אני מעלה את זה כנושא שעלה אליי אתמול. אולי אתה תרצה להציג את הנושא, מ"עתים"? אתה רוצה להעלות את זה? בבקשה.

וצה"ל לא ידע על זה כי זה מאתמול בערב.

חבר'ה, בואו, זה לא דיון שאני מחפש עכשיו אשמים, אני מחפש פתרונות.

אני רק אציין שהזכרתי את זה במהלך הדיון, דיברתי על זה – נתונים שקיבלנו ממערך הגיור הצבאי אומרים שיש בעצם 175 חיילים שממתינים להמשך הסמינרים אחרי שסיימו את הקורס הבסיסי. לפחות כעשרים חיילים שכבר היו בשלבים המתקדמים, כרגע בגלל הלחימה לא יכולים להמשיך את התהליך. הצענו שלושה דברים שאפשר לחשוב עליהם, ואני אשמח שמערך הגיור הצבאי יתייחס אליהם. דבר אחד זה האפשרות של ליווי אישי של התהליך, כדי לשמור על הרצף שלו. האפשרות השנייה היא לאפשר שס"ן, דחיית שחרור, או על חשבון ימי מילואים בעתיד. וחוץ מזה, האפשרות של הקיצור של זמני המתנה בין סיום הסמינרים לבית הדין. אז אשמח להתייחסות.

תודה. רגע, לפני ההתייחסות שלך, רצית לומר משהו?

כן, אני שלומית רביצקי-טורפז, אני מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. כתבנו את המסמך שהגשנו לוועדה במשותף עם לובי המיליון. אני רוצה לדייק. לגבי הליווי האישי, הכוונה שלנו היא להחליף את מה שמתרחש בסמינרים בפרטני על פי השעות הנוחות למילואימניק או לאותו חייל. זאת אומרת, על ידי אנשים שהם מורים בסמינרים או תלמידי ישיבות ציוניות, שפשוט מוצמדים באופן אישי לאותו חייל – בוודאי לחיילים שנמצאים בלחימה והזמנים שלהם קצרים ומורכבים – לעבור למהלך של אישי. אני לא חושבת שיהיה קשה להתגייס מתנדבים שיהיו מקובלים על מערך הגיור, פרטני. בשעות שהוא יוצא, בשעות שהיא נמצאת בבית ונוח לה. זה ממש החלפה של המודל.

הדבר השני הוא שאם אי אפשר שס"ן, צריך לייצר מודל מילואים, ואז אולי שווה את הדבר הזה, אולי זה לדיון אחר ולא דיון חירום, אבל לחשוב האם מילואימניקים באופן כללי יכולים להשתלב במערך הגיור הצה"לי. שזו סוגייה רחבה יותר, אבל כרגע לפחות, על מנת לעשות במילואים צריך לייצר מבנה מילואים עבור אותם חיילים שמשתחררים ובגלל זה לא יכולים להשלים את הגיור.

תודה. אתם רוצים להתייחס? בבקשה.

אני אתייחס. אני גל, מפקדת מגמת נתיב בחיל חינוך. אני אגיד רגע שבאמת בחודש האחרון חזרנו, מגמת נתיב, לפעילות שוטפת. בעזרת השם, ב-4 בפברואר אנחנו נגייס את קורס הסמינר בכפר עציון, וככה בעצם נשלים את החזרה המלאה לפעילות. רק בחודש הקרוב נקלטו אלינו יותר מ-600 חיילים על כל השלבים של התהליך, שבתוכם חיילים שהתחילו אותו ובתוכם חיילים שטרם המלחמה השלימו את אחד מהשלבים; או הבסיסי או את סמינר א', ומגיעים אלינו להשלים. לגבי הנתון של חיילים שהם באמצע, שצריכים להשלים סמינר ב' – אנחנו לא יודעים לתת נתון מדויק.

קלטנו סמינר ב' בשבוע שעבר עם 86 חיילים, ואנחנו נקלוט בעוד שבועיים עוד סמינר ב'. לאחר הקליטה אנחנו נדע לתת נתון שהוא יותר מדויק על כמה חיילים בעצם לא הגיעו בעקבות המלחמה. כך שזה נתון שאנחנו טרם יודעים לתת אותו במדויק.

העניין הוא שאני חושב שמאוד חשוב יהיה לנסות לייצר להם פתרון, למי שלא הגיע במסגרת המלחמה. אני אומר את זה לכם, אני אומר את זה למערך הגיור. בסוף, אני נותן הרבה מאוד משקל לגיור של נתיב, הגיור הצבאי – הוא מאוד-מאוד משמעותי, מאוד-מאוד מצליח גם בסך הכול, למי שבנתונים. צריך לייצר את הפתרון הזה. כן, אדוני.

עמיחי עיטם, מנכ"ל נתיב. מנכ"ל נתיב עד ל-6 בספטמבר ומאז איש מילואים. אני אגיד כמה דברים; א' נתיב מפעילה גם כיתות גיור בצבא וגם באזרחות. אנחנו מאפשרים בעקרון פתרון מותאם לשאלות ולבעיות של התלמידים. זאת אומרת, צה"ל, באופן קבוע, קולט חיילים שהתחילו את התהליך והתשחררו, בלי קשר למלחמה, קולט אותם בתור אזרחים. זה נכון שהאזרחים בדרך כלל, או החיילים המשוחררים בדרך כלל, יש להם אתגרים אחרים. אבל, בגדול, כל תלמיד שלא סיים את התהליך, גם בתור אזרח, מגיע.

בית הדין הצבאי קולט את התלמידים עד לטווח של חצי שנה, נדמה לי, מאז רגע השחרור. זאת אומרת, מאפשרים להם. ותלמיד שלא רוצה להשלים את התהליך בבית דין צבאי ורוצה לעבור לכיתה אזרחית עובר לכיתה אזרחית. הפתרונות שנתנו למילואימניקים במהלך התקופה הזאת זה שכיתות יכולות 50% מהזמן שלהם ללמוד בזום. כאשר גם זה לא מספיק לחייל שנמצא במילואים, אז באישור פרטני של ראש המערך, אנחנו מגישים אליו והוא מאשר את ההקלות האלה.

זה נכון שמרגע המלחמה, ברגע אחד קטענו את כל ההכשרות שלנו. וצה"ל, בגלל שהוא היה עסוק במלחמה, לקח לו זמן לפתוח את הקורסים. אני באופן אישי נמצא בעזה. בית הדין הצבאי הסכים לרדת למטה, לפתור את הבעיות של החיילים. לא הצלחנו להוציא אותם משטחי הלחימה לשטחי הכינוס. והם באמת אמרו לנו "אנחנו כרגע עסוקים בלחימה. ברגע שנצא אנחנו נרצה לחזור לזה. כרגע לא נמצאים". תומכי לחימה שנמצאים מחוץ לעזה, הם נמצאים שם באזור, אנחנו משתדלים לעזור להם בצורה פרטנית – לא תמיד זה קל, לא תמיד זה פשוט גם לבן-אדם עצמו.

צריך להגיד, כמו שגל אמרה, אנחנו מעריך שתוך כמה חודשים נצליח להבין באמת איפה הפערים שלנו. אבל, היום הפערים הם באמת קצת, מאחר שהצבא עדיין נלחם אז עדיין אי אפשר למדוד את הנזק. כן צריך להגיד שבמהלך השנה הזאת כמות המתגיירים גם באגף האזרחי אצלנו הייתה הכי גבוהה.

יש לי שאלה, אולי למערך הגיור ואולי אליך – האם לעובדה שמישהו נמצא בתוך ההליך והוא נמצא גם בלחימה – זה מקבל משקל בתוך התהליך?

קודם כול, אני אגיד, כל מה שנאמר כאן זה נכון, מה שעמיחי אמר. אנחנו אפשרנו בתקופה של המלחמה לימודים בזום, 50% מהלימודים יכולים להיות בזום. כל מי שאישרנו, אני בעצמי אישרתי פחות אחוזי לימוד בגלל המלחמה. זאת אומרת, אם יש 80% שהוא צריך להיות בכיתה, נוכח בלימודים, אז הורדנו את זה, אני אישית, זה בסמכות שלי – הורדתי את זה ל-65-70% נוכחות. זאת אומרת, אני מוכן להוריד אחוזי נוכחות.

כל מי שיוצא מהצבא ואומר שהוא יצא מהצבא או מילואים הוא מתקבל לבית הדין האזרחי מיידית. זאת אומרת, לא מחכים לו. הוא לא נכנס לרשימת התור. אלא, באותו יום שהוא יכול להגיע לבית הדין הוא מתקבל לבית הדין. אפילו במקרים מסוימים אני התרתי גם העברת הרכבים, שזה דבר שהוא מסובך מבחינתנו. זאת אומרת, אם הוא התחיל דיון בהרכב א', להעביר אותו להרכב ב', בגלל שבאותו יום הוא נמצא בצבא. אז זה מה שיכולנו לעשות כדי להקל. עכשיו, ברוך השם, המצב קצת נהיה רגוע יותר, ברוך השם.

לא, מה שאני מדבר עליו זה על מתן משקל לעובדה שהוא לוחם.

אני לא רוצה להגיד את הבדיחה שאמרו אצל הדיינים – שמי שמגיע עם מדים ואבק, הוא עובר. ככה הייתה בדיחה אצל הדיינים.

לא בדיחה. אני רוצה ליהודה, למנכ"ל הרבנות, כי אני רוצה לשחרר אותו מהחלק הקודם של הדיון, אם יש לו תשובה כדי שנעזור בפתרון.

כן, תודה, עודד. הבדיקה העלתה ככה – אין שום מניעה להוציא מכרז עכשיו על ידי מערך הגיור ומשרד ראש הממשלה. זה לא קשור לתקנה התקציבית וזה לא קשור - - -

בוודאי שכן. הם לא יכולים להוציא מכרז בלי תקציב.

דקה, אני אומר לך מה אומר אגף התקציבים. בכל מקרה, יש להם אפשרויות להוציא את זה על סעיפים אחרים ויש להם אישור לעשות את זה.

על סעיפים אחרים.

ואין שום מניעה לצאת למכרז. זה מה שאומר אגף התקציבים. הם יכולים להתחיל לטפל בזה, להתקשר עם ספק, ולרוץ קדימה. הם לא צריכים לחכות - - -

אני את התשובות האלה מכיר. סליחה, אני את התשובות האלה מכיר. אני אדבר על זה עם אגף תקציבים, כי בסוף הם צריכים לעבור את החשב. אז עכשיו הוא אמר "אז תראה לי סעיף", אז הוא ייקח ממקום אחר אז לא יהיה לו ממקום אחר. זה לא החוכמה. אני שאלתי, מה שלי קריטי זה מה הפרוצדורה הבירוקרטית המעצבנת כדי להעביר את התקנה – האם זה מכתב של אגף תקציבים לוועדת כספים והצבעה בוועדת כספים? אם זאת הפרוצדורה אני אקח על עצמי לנסות לקצר אותה פה כדי שהדברים האלה יקרו מול אגף תקציבים. זו השאלה שלי.

לשאלה הזאת הוא עונה שהתקציב של ראש הממשלה והתקנות של משרד ראש הממשלה מגיעות כחבילה אחת.

אני מכיר את הפטנט הזה.

הוא לא יודע להגיד ברמתו האם אנחנו יכולים לזרז את זה. אז לשאלה הזאת, זאת התשובה.

את זה הבנתי, אני מכיר.

לשאלה השנייה האם הם יכולים לצאת עכשיו לבצע מכרז ולהתקשר עם ספק, הוא עונה שחד-משמעית כן. הוא יודע לתת פתרון - - -

עזוב, אני יודע, הפתרון הזה הוא בעיניי - - -

למכרז ראש הממשלה בדבר הזה.

הפתרון הזה הוא לא פתרון, בעיניי. אני חייב לומר. אני אפילו לא פונה אליהם. כי אני פשוט מכיר את הפטנט הזה של אגף תקציבים. אני מכיר אותו. הבנתי, אני מבקש שתשאיר למנהלת הוועדה שלנו את הפרטים של הגורם באגף תקציבים שמטפל בעניין הזה. תכתוב לה את זה בוואטסאפ, אנחנו נתקדם משם.

תודה חבר הכנסת, אני נאלץ לרדת.

תודה רבה. תודה שעלית גם בהתראה מיידית. בבקשה, אפרת.

אז באשר לשאלתך לגבי המשקל שנותנים לזה שמישהו נמצא בלחימה, אז אני חושבת שאין הוכחה יותר גדולה מזה שאדם רוצה לקשור את גורלו בגורל עם ישראל וממש מקריב את נפשו. אני יכולה להגיד שבתי הדין הפרטיים בהחלט יש לזה משקל. אני לא יודעת איך ההתייחסות של הרבנות במערך הגיור לזה, אבל אצלנו כמובן שכן.

תודה, אוהד.

בהמשך לדברים שעלו פה גם מהצבא וגם מהמערך האזרחי, חשוב להגיד, ואני בטוח שגם המערך חושב על זה בעצמו, שמאוד חשוב שהמערך יהיה אקטיבי בסיפור של הפנייה למתגיירים. כאדם שנמצא במילואים, כלוחם במילואים שעדיין במילואים, לא בעזה, אני יכול לבוא ולהגיד שהראש לא נמצא. לא משנה איפה, הראש לא נמצא מחוץ לסיטואציה של המילואים. מאוד קשה לאנשים לצאת ואז להתחיל להניע את הדברים, להתחיל לפנות בעצמם בצורה אקטיבית למערך ולהניע מחדש. ולכן, מאוד חשוב שהמערך האזרחי והמערך הצבאי יהיו אקטיביים בסיפור וינסו מעצמם לפנות וינסו להקל על הלוחמים כמה שיותר.

הערה חשובה, תודה. קובי.

כן, אני רוצה להצטרף לדברים שאמרו עמיחי, הרב יהודה וגל. באמת יש משקל מאוד-מאוד חשוב לנושא הזה של הלחימה בדרום. וזה מאוד מרגש גם את הדיינים. אתה שומע את הסיפורים שמגיעים מאזור הדרום, וזה נותן משקל מאוד חיובי. באמת, אנשים מגיעים מתוך הלחימה, ואנחנו רואים את הסרטונים שיוצאים מאזור הדרום. גם בחיבור וגם באחדות שמתרחשת בדרום, זה מגיע לבית הדין. ושומעים את הסיפורים, וזה מרגש אותנו ביחד איתם. ואי אפשר להתעלם מזה. באמת אני חושב שזה נותן משקל מאוד-מאוד חשוב לבית הדין.

כפי שאמר עמיחי, עשינו מאמץ מאוד גדול לנסות להביא אנשים אלינו לאזור הדרום לשטחי הכינוס. לצערנו, רובם של המתגיירים מעוניינים להגיע לבית הדין כמו שהם היו רגילים; עם המורה המנהלתי ועם המפקד ועם המשפחה המארחת. עם כל המעטפת המסגרתית כדי שהם באמת ירגישו בנוח בתוך מעמד בית הדין, שזה מעמד בפני עצמו שהוא מרגש, מעמד מאוד מיוחד. ולכן, רובם ככולם ביקשו שברגע שיתאפשר להם הם יצרו איתנו קשר. אנחנו יוצרים איתם קשר, שולחים להם הודעות, טלפונים. ברגע שמישהו כזה יוצא משטחי הכינוס אנחנו ממש מכניסים אותו לבית הדין.

ודבר נוסף שציין הרב יהודה, שהעברנו המון תיקים מהרכבים להרכבים על מנת לא לעכב את האנשים. כלומר, אם אב בית דין אחד טיפל בתיק מסוים באישור, כמובן, של הרב יהודה ואישור הרבנות הראשית לישראל, שאותו מתגייר יוכל להגיע לבית הדין בקבועי זמן של מאתמול להיום, כדי שהוא יוכל לעמוד בפני בית הדין ולקבל מצוות.

תודה. רחמים, רצית לדבר? לא חייב, רק אם רצית.

קוראים לי רחמים בלטה. אני רוצה לציין משהו בנושא של הבריתות והמילות, מה שאמרת. זה מחולק לשתיים; בדיקות ברית, זה שנים שהיה מונופול על בן אדם אחד, ובחצי השנה האחרונה זה השתנה ויש פה שלושה מוהלים. וזה פשוט מדהים איך שזה רץ. אחרי בית הדין העולים מסיימים, רץ מהר. הנושא של הברית שעכשיו מדברים עליו, אני מאמין שגם ההנהלה, והמנהל, שכרגע הוא חצי שנה בתוך התחום ורץ עם זה, אני רק מקווה שבצינורות המקובלים ייתנו ויסייעו לפתור את הבעיה.

אגב, אני רוצה להגיד לכם, משום שאני הרבה שנים בתחום, היו בריתות שהתקיימו בצפת, בבית חולים 'זיו', וגם במרכז, בעבר הרחוק. אני לא יודע למה זה נחתך באמצע החוזה. זה ככה היה מקל. רוב העולים יוצאי אתיופיה נמצאים במחוז צפון. לקחת אותם, אנשים מבוגרים, לתוך אשדוד, ל'אסותא', זה סיוט. לכן, האופציה הזאת לעשות בריתות במחוז צפון, זה יקל עליהם. בנוסף, אני חושב שכל התהליכים עצמם, בשביל שיוכלו להתקדם, אני חושב שתקנים שהמערכת צריכה, אגף הגיור – כי שם, נושא הגיור האתיופי הוא בכמות אדירה והעומס רב. וזה יקל.

תודה. תודה רבה. אני רוצה לסכם את הדיון.

אפשר עוד שאלה קטנה? כי לא כל כך הבנתי, אני מתנצל. השאלה היא למשרד הבריאות – האם משרד הבריאות צריך לשנות את התעריף על מנת שאגף הגיור יוכל להציע הצעות יותר טובו?

היה יותר קל אם משרד הבריאות היה משנה את התעריף. אני יכול לתת לך, אתה יודע, בתוך הבירוקרטיה הישראלית עכשיו בואו נכניס גם אותם – שיהיה לנו בהצלחה, כמו שאומרים.

לא, אבל השאלה, אני פשוט דואג שלא ייפתר כלום.

בסדר, בשביל זה אנחנו פה. בדיון הבא נבקש גם את משרד הבריאות בדרג שקשור בעניין הזה שעוסקים בתעריף. אבל, אני מבקש, הבקשה שלי ממערך הגיור היא, המכרז לא חייב להיות בתעריף. לא חייבים להפנות לתעריף. אני חושב שהמכרז צריך להיות פתוח לכלל בתי החולים, הקליניקות הפרטיות. בואו נראה מה יציעו. אולי בית החולים בצפת יציע מחיר יותר טוב ממה שיציעו לי 'אסותא' באשדוד. כן.

כמו שהרב יהודה ציין, אנחנו פתחנו את המכרז, בשונה מהרבנות, גם למרפאות הפרטיות. הורדנו את הרף. מי שעומד בכירורגיה בינונית. הורדנו את אמות המידה, כדי שגם מרפאות וגם בתי חולים יוכלו להיכנס למכרז. בעניין של המחיר, אנחנו חשבנו על כמה פתרונות יצירתיים לאיך לעקוף או איך לסדר את העניין הזה של המחיר, של התעריפון של משרד הבריאות, שיעמוד גם בעניין המשפטי וגם בעניין החשבי, כדי שהעסק הזה יצא לפועל. אנחנו על זה. ואנחנו מנסים למצוא כל פתרון כדי שהמכרז הזה יצא לפועל כמה שיותר מהר עם כמה שיותר בתי חולים. עושים כל מאמץ בשביל הדבר הזה.

תקבעו, בלי קשר לתעריף, שמי שעושה עשר בריתות מקבל מענק כפול, אני יודע מה? מקבל בונוס. בבתי החולים.

טוב, אז הסיכום הוא שאנחנו ב-7 בפברואר עושים ישיבת מעקב. זה יוצא יום רביעי ב-09:30. עד אז הצבא, הסוכנות היהודית, משרד הקליטה ומערך הגיור יגבשו את התוכנית שבה אנחנו מצמצמים את ה-98 האלה למינימום. זאת אומרת, כל אחד יודע מה הוא יכול לקחת על עצמו בתוך האירוע הזה. זה אמנם התקשרות של כמעט שני שליש שנה משנה ממוצעת, אבל מערך הגיור יעשה את ההתקשרות ב"אד-הוק" של ה-100,000. כי אני אומר לכם, אני כבר רואה את הדרך שהולכים לעבור פה עם התקנה. לא אומר שלא נצליח אולי לפתור את זה, אבל לא יהיה פשוט. לא יהיה פשוט.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:30.