פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ישיבה משותפת של הוועדה המיוחדת לזכויות הילד ושל
הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל ושל הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה
21/01/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 45
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
פרוטוקול מס' 56
מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
פרוטוקול מס' 20
מישיבת הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה
יום ראשון, י"א בשבט התשפ"ד (21 בינואר 2024), שעה 10:00

סיור ביישובים בדואים בנגב

חברי הוועדה: אלי דלל – יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
אברהם בצלאל – יו"ר הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה
מיכאל מרדכי ביטון – יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל

אלון שוסטר
יוסף עטאונה
יסמין פרידמן
ואליד אלהואשלה
יאסר חוג'יראת

שירין נטור חאפי - מנהלת אגף חינוך בחברה הערבית, משרד החינוך

ג'ומעה אלסבאבחה אלענאמי - מפקח בתי ספר יסודיים, מחוז דרום, משרד החינוך

ד"ר אילן וירצברג - פסיכולוג מחוזי, מחוז דרום, משרד החינוך

אל"מ תומר ויינברג - מפקד נפת הנגב, פיקוד העורף, משרד הביטחון

סא"ל ואליד אלהוזייל - מפקד דסק בדואי, נפת נגב, פקע"ר, משרד הביטחון

אלדד ימין - סגן מנהלת אגף בכיר נגב (מ"מ), משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי

ד"ר מיכאל גדלביץ' - מנהל מחוז דרום, משרד הבריאות

חאבס אלעטאונה - ראש מועצת חורה

חאמד אבואלקיען - מנהל מחלקת ספורט ונוער, מועצת חורה

סולטן אלקרעאן - מנהל אגף חינוך, כסייפה.

איברהים אלקרעאן - מורה למתמטיקה בחטיבת הביניים אלפורעה, אב שכול

סעיד אלקרעאן - איש צבא קבע

ח'יר אלבז - יושב-ראש עמותת אג'יק, מכון הנגב

הנאדי שאער - מנהלת קשרי ממשל ורשויות, עמותת אג'יק, מכון הנגב

אילן עמית - מנכ"ל שותף, עמותת אג'יק, מכון הנגב

סלימאן אלעמור - מנכ"ל שותף, עמותת אג'יק, מכון הנגב

איברהים אבו ג'עפר - מנכ"ל ארגון תמר

עבד אלעזיז נסאסרה - עורך-דין, ראש מועצה מקומית כסייפה

מעיגל אלהואשלה - רכז שטח במועצה האזורית אל קסום, ראש ועד מקומי, אל-ע'רה

נועם קדר - ראש מטה מיכאל ביטון

יוני אריה - מנהל מיזם קהילות בטוחות, יוזמות אברהם

תמי סלע

תמי ברנע – מנהלת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
בת שבע פנחסוב – מנהלת הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה

בר סבן – איטייפ


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.































סיור ביישובים בדואים בנגב

(דיון ביישוב חורה)

בוקר טוב, אני הנאדי, מנהלת קשרי ממשל ורשויות בעמותת אג'יק מכון הנגב. לפני שאציג את סדר היום ואת המטרות של הסיור אני רוצה להגיד תודה לחברי הכנסת מיכאל ביטון, אברהם בצלאל ואלי דלל על קידום והובלת הישיבה ב-6 בדצמבר, שנגעה בנושא מיגוניות והצרכים של הכפרים הבלתי-מוכרים ובנושא של החוסן הרגשי והאישי בליווי של המשפחות, תודה על ההירתמות.

היום בסיור אנחנו נתחיל - - - לאחר מכן נעבור למשפחת אלקרעאן וניחשף בפועל למה שהם חוו בעת המלחמה. ניפגש עם ארגונים שמלווים את המשפחה ברמת חוסן נפשי, והם גם יתייחסו לזה. לאחר מכן נעבור ונכיר יותר לעומק את הצרכים של הכפרים הבלתי מוכרים בתל-ערד ונסיים בפגישה - - - מגופי ממשל על בסיס הדברים שעלו ב-7 בדצמבר.

אנחנו נתחיל בדברי פתיחה של המנכ"לים המשותפים של המשרדים - - - ונעבור לראש המועצה - - - לבקשת חברי הכנסת וגם יוסף עטאונה ייתן דברי פתיחה.

שלום לכולם חברים, אני מברך על המפגש. חברי הכנסת שהגיעו, כל מיני עמותות. הם מדברים על החוסן הנפשי והקהילתי בחברה, בכפרים הבלתי-מוכרים, ישר כוח. יש לנו זרוע פנימית גם בתוך היישוב עמה התנהלנו במלחמה וניסינו לתת מענה. אנחנו היישוב הראשון בו מערכת החינוך חזרה לשגרה בשעת חירום. אני מברך על המפגש ומאחל לכולנו הצלחה, שנראה את הכפרים הבלתי מוכרים בעין ונעביר את זה הלאה לכנסת, לשאר השרים וחברי הכנסת בממשלה על מנת לראות את היישובים הבדואים שגילו בשעת חירום ומלחמה אחריות גדולה וחטפו. כולנו ניסינו להתנהל בשעת חירום אבל המצב קשה מאוד. למרות הכול מנסים להתנהל ולהתנהג באחריות.

אני מאחל לכולנו סיור מוצלח ושנעביר תמונה לחברי הכנסת ולשרים, אז תודה לכולכם. אני באמת מברך על המפגש, אהלן וסהלן.

צריך להודות לחאבס על האירוח של חדר מצב במשך שלושה חודשים. זה חדר מצב שתכלל בתוכו כ-15 ארגונים, משרדים ממשלתיים ורשויות מקומיות, בליווי של חברי הכנסת ואליד אלהואשלה ויוסף עטאונה, שעשינו עבודה מדהימה ביחד וזה בעיניי מה שמלמד על המפגש של היום. איך ממשיכים לעשות עבודה משותפת ביחד עם כל הגורמים – כנסת, משרדים ממשלתיים, חברה אזרחית וכל גורמי המקצוע. זו בעיניי המטרה של המפגש היום, שהוא המשך למפגש שהיה לפני שלושה שבועות בכנסת, ששם מיכאל ידידי חיבק את היוזמה ואמר שנגיע לתוך הנגב לראות את המצב בעיניים ונשאל את המשרדים הממשלתיים שאלות קשות כדי שיספקו את הצורך.

אנחנו דיברנו על שני נושאים גדולים – הנושא של המיגון והנושא של הטיפול הנפשי-טראומתי. הצטרפו לדבר הזה גם עוד דבר חשוב שלא חשבנו שיקרה, הנושא של הקיצוץ לבדואים בהחלטת ממשלה. בעיניי זה צריך להיות בתוך הדיון גם במהלך הסיור וגם בסיכום של הסיור, מה הדברים החשובים שצריך לשים דגש אליהם. חשוב מאוד לראות איך רואים את הדברים בעיניים. גם משפחת אלקרעאן שחטפה הרבה מאוד הרוגים, גם בתל-ערד בנושא המיגון. נסייר גם עם ראשי רשויות בתוך כסייפה ונראה איך יש לנו תוכנית ליום שאחרי, שמשלבת את כל הכוחות הקיימים גם של ממשלה, גם של כנסת וגם של חברה אזרחית.

אילן עמית, מנכ"ל שותף. אני מצטרף לתודה לחאבס, למועצה בחורה ולארגונים משותפים שעבדו איתנו כאן. אנחנו רגילים לעסוק בפערים שבשגרה – בחינוך, בהשכלה ובתעסוקה. המלחמה חשפה את הפערים שבחירום – מיגון, אזעקות, כיסוי של כיפת ברזל, עזרה ראשונה נפשית בכל מה שנוגע למשפחות ולאנשים שנפגעו. אנחנו מקווים שהיום הזה יקדם אותנו בצורה כלשהי לקראת צמצום הפערים. תודה לכם.

בוקר טוב לכולם. הקמנו את החמ"ל עם פרוץ המלחמה יחד עם עמותות הכפרים הבלתי-מוכרים בנגב ופנינו לממשלה על מנת שתציב מיגון אך עד היום רק העמותות הכניסו מיגון חלקי לכפרים הלא מוכרים בנגב. זו הדרישה הבסיסית שבגללה פנינו לממשלה וזו הדרישה של תושבי הנגב. כי במכה הראשונה היו לנו הרוגים והיו לנו עשרות פצועים. זו הדרישה שבגללה רצנו ביחד לכל משרדי הממשלה על מנת שנצליח להביא מיגון לנגב. אף אחד לא הקשיב לנו במשרדי הממשלה. שלחנו הרבה מכתבים, אני ויוסף, למשרדי הממשלה ואפילו לא קיבלנו מענה. זה מראה איך הממשלה והמדינה מתייחסת לבדואים ואנחנו רואים את זה לא רק במיגון עצמו, אנחנו רואים את זה בהרבה דברים.

ולכן המדינה חייבת לשנות מדיניות וחשיבה כלפי הבדואים. אנחנו רוצים לחיות כאן בכבוד כמו לפני 7 באוקטובר. אנחנו צריכים להמשיך עם כל תושבי הנגב, יהודים וערבים כאחת, על מנת שאנחנו נצליח ביחד להרים פרויקטים ולהביא לשגשוג גם בנגב. יחס הממשלה ממשיך, ראינו את זה לפני שבוע בהחלטת הממשלה על התקציב. איך מקצצים כמעט חמישה מיליארד שקל בתקציב של החלטה 550. בינתיים אנחנו לא רואים שיש קיצוץ גם בהחלטה 1279, ההחלטה של החברה הבדואית. אני מקווה שלא. אנחנו רוצים לראות את התקציבים האלה בנגב. אני רוצה החלטת ממשלה. נכון שיש ועדות שמפקחות על העבודה של הממשלה אבל בסופו של דבר אנחנו רוצים לראות את זה מיושם בשטח. יש ועדות בכנסת והשתתפנו בהרבה ועדות ויש לנו נציגים כאן שנמצאים גם בממשלה. אנחנו רוצים את ההשפעה שלהם בפנים. אני רוצה לראות שכל תושבי הנגב ביחד, זו המטרה של כולנו גם בתקופה הזו ואני רוצה שנפתור את הסוגיות שלנו.

אני רוצה התייחסות גם מראש הממשלה, לא זו בלבד שלא ביקר בעוטף אלא אף לא אצל החברה הבדואית. אני רוצה שישיבת הממשלה תתארח בנגב ושהממשלה תתייחס גם לתושבי הנגב ותשמע את האנשים. עד עכשיו לא שומעים את האנשים, לא מקשיבים להם ולא מקבלים החלטות לטובת התושבים. ואנחנו רואים חברה שלמה – 140,000 תושבים – ללא מיגון. אני רוצה שנפתור הרבה סוגיות, זה לא המקום לפרוס עכשיו את כל הבעיות, אבל אני רוצה שהממשלה תתייחס לחברה הבדואית. אנחנו ראינו בתקופה האחרונה שפקידי האכיפה חוזרים ומחלקים צווי הריסה. אני לא רוצה לראות את זה. כמובן שאני רוצה שנשמור על החוק אבל לא נותנים חלופות לאנשים. מכובדיי, בתקופה האחרונה יש חלוקה של מאות צווים בנגב ואני רוצה שמישהו יעביר את זה לממשלה. שמישהו מהוועדה ייקח על עצמו את האחריות הזו להעביר את זה למשרד ראש הממשלה שיפסיקו עם זה ויפסיקו עם החלוקה. אי אפשר להרוס לאנשים בלי לתת להם חלופה.

יש עוד כמה סוגיות, נציגי משרד חינוך שירין נטור וג'ומעה, יש שביתות של מועצה אזורית קסום. אני רוצה שתהיה התערבות של כולם כדי שנצליח לפתור את המשבר הזה ועל מנת שהסייעות והמורות שלנו יתחילו לעבוד בבתי הספר. אני מקווה שהמסר הזה יגיע ללשכת ראש הממשלה ולראש הממשלה כדי שנצליח לפתור את הסוגיות שלנו ולפתח את הנגב לטובת כלל אזרחי המדינה ולמען תושבי הנגב.

אני מברך את שני יושבי-הראש שיזמו את הדיון היום והגיעו אליו ואף מחויבים לנושא. לא נשכח שהייתה תמימות דעים, אני חושב שזה לא מובן מאליו ששלוש ועדות בכנסת מתכנסות לסיור יחדיו תוך פחות מחודש. אין כמו מראה עיניים. הצגנו את הדברים בתוך הוועדה ובדיון.

הנה הגיע היושב-ראש, אלי דלל – ברוך הבא, בבקשה.

אנחנו נמצאים 108 ימים אחרי אירועי הדרום וכל מה שהחברה הערבית והבדואית בנגב עברה. שלושת החודשים האחרונים חשפו בצורה הכי ברורה את מה שלכולנו היה ברור כל הזמן – מצוקת הכפרים הבלתי מוכרים בנגב.

ראינו שאוכלוסייה זו הופקרה בצורה ברורה. לא היה כמעט שום מענה ממשרדי הממשלה לכל הסוגיות שעלו ובמיוחד לסוגיית המיגון והשירותים שניתנים שם. אני חושב שממרחק של שלושה חודשים צריכות להיות תובנות ויש להוביל מהלכים שיעזרו לאוכלוסייה הבדואית ובמיוחד בכפרים הבלתי מוכרים לאור המשבר שהיה שם. כמעט אין גורם שלא פנינו אליו לגבי המיגון, הרווחה ותחומי החיים שנוגעים לשם. מצד כל משרדי הממשלה הגיעה תשובה אחת – אין לכפרים מעמד סטטוטורי על מנת שמשרדי הממשלה ייקחו אחריות עליהם. גם כשהממשלה יזמה ומצאה פתרון לכל אזור בארץ בסוגיית המיגון, לנגב לא נמצא סיוע, והיא לא נהנתה מההקלות בגלל היעדר סטטוטוריקה.

לפני שבועיים יזמתי ושלחתי מכתב לחמישה משרדי ממשלה, ביניהם החינוך, הבריאות, הרווחה והפנים. צריך להקים מיד מרכזי שירות בכפרים הבלתי-מוכרים והמוכרים. אם לא למדנו תוך שלושה חודשים שאין שום רשות שיכולה לתת את הפתרונות ליישובים האלה, צריך להתאמץ להסדיר את המעמד הסטטוטורי, בתוכניות התכנון וגופי התכנון שהיו. גם מטה הבדואים בדרום הייתה תוכנית ב-2004 שמכוח התוכנית הזו אפשר היה להקים מרכזי שירות.

היום בתהליך הכי מהיר שיכול להיות, בישיבה אחת או שתיים של הוועדה הארצית לתכנון ובנייה אפשר לקדם את תמ"א 40/14/4 שמכוחה אפשר להקים משרדי שירות: גני ילדים, קופות חולים, שלוחה של רווחה ומשרדים הנוגעים לכל תחומי החיים. צריכים להיות מרכזים שיתנו שירות וזה הצעד הכי מתבקש שאפשר לעשות אותו אתמול תכנונית ומשפטית. צריך, כבוד יושבי- הראש רק את ההתערבות וההחלטה המידית. אנחנו בשיח עם משרד הפנים, הוא מוכן לקדם. ביום חמישי הייתי בפגישה במינהל התכנון בירושלים על הנושא של קידום מרכזי שירות. יש אנשים, כולל גם מנהלת המחוז, מיכל, שמוכנים להתקדם עם הנושא הזה. גם כחברה זו העת להתאחד סביב הנושא הזה. זה ייתן מענה מיידי לכל המצוקות. אנחנו מדברים על אולי 5,000 ילדים מגיל 3 עד 5 שאין להם כיתת לימוד - - -

אם ניקח את הכסף שמושקע בהצעות בעשר השנים האחרונות בנגב אפשר להקים משרדי שירות וגני ילדים בכל המקומות. הדרישה שלנו לאורך שנים היא שתהיה הכרה בכפרים הבלתי מוכרים ושניתן יהיה לתת לאנשים שירות. אנחנו רוצים שכולם יהיו חלק מאזרחי המדינה ושהשירות יונגש להם. זה אפשרי, תכנונית זה היום קיים וצריך רק לקבל את ההחלטה. התובנה מהסיור צריכה להיות שכדי לתת מענה לכל הסוגיות שעלו שצריך להקים מרכזי שירות מכורח מעמד סטטוטורי.

דוגמה להיעדר המעמד הסטטוטורי ואיפה אנחנו נופלים, משרד החינוך וכל משרדי הממשלה, אני אומר ואני אחראי על כל מילה שאני מוציא, גם משרד החינוך, פיקוד העורף והמשרד לשיווין חברתי לא לוקחים אחריות על נושא המיגון בכפרים הלא מוכרים. קיימנו דיון בוועדת חינוך ובכל מקום ועד רגע זה אין אף אחד שלוקח אחריות על מיגון במשרד חינוך. התובנה מהסיור הזה בעיקר היא שכולנו צריכים לשלב ידיים ולקדם משרדי שירות לבדואים אתמול ולא היום. תודה רבה.

תודה לחבר הכנסת - - - לפני שעוברים לתחנה הבאה אני מבקשת לעשות סקירה על הנושא של הבריכה ואז נצא.

בוקר טוב לכולם, אני חאמד אבואלקיען, התבקשתי להציג את הנושא של הבריכה. זו לא רק הבריכה אלא גם מרכז הספורט. הכנתי מצגת אבל מחוסר זמן אנחנו לא נצליח לראות הכול. זה המרכז – חדר כושר, בריכה ואולם. חדר הכושר באפליה מתקנת מיועד רק לנשים, 365 מנויות, נשים בלבד. בריכת השחייה נותנת שירות גם לנשים וגם לגברים. אראה סרטון.

(מוצג סרטון)

הבריכה הוקמה באוגוסט 2022, מאז למדו בה 10,000 ילדים שחייה, בין אם בסיסית או מתקדמים. תוך כדי הקמנו שתי קבוצות, אחת של בנים ואחת של בנות באיגוד השחייה הישראלי, בעידודו של חבר הכנסת סימון דוידסון. יוסוף מהראשונים שישבו על התכנון של הבריכה כשהיה מנהל מחלקת התכנון במועצה. - - - אנחנו נותנים שירותים לכל הסביבה בנושא הזה. יש אימונים של נבחרת ובתקופה של חצי שנה יש לנו ילדים שממשתפים באליפויות אזוריות ברמת נגב או וינגייט. אנחנו לוקחים את כל הילדים הטובים שלומדים שחייה ומכניסים אותם למסגרת ללא תשלום. הבריכה מכניסה הכנסה לא מבוטלת של מיליון וחצי שקל לשנה ליישוב עצמו, משהו שלא חלמנו עליו. נשאר לנו רווח של 600,000 שקל, אבל זה לא רווח כי זה מכסה לנו ענפים אחרים. הבריכה נבנתה מכספי מפעל הפיס, משרד השיכון ומשרד הפנים. תודה רבה לכולם. אתם מוזמנים לבקר.

תודה. בבקשה, ח"כ אברהם בצלאל.


אברהם בצלאל (יו”ר הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה):

אני שמח שאנחנו יושבים פה, ברוך אומר ועושה. שמעתי ביקורת על הממשלה וזה חשוב מאוד ועל כל נבחרי מעלה. אבל אנחנו פה ומשהו כן נעשה גם בהובלת חברי הקואליציה. שמעתי פה איזו נימה ביקורתית והייתי חייב להגיב עליה. אנחנו פה ובאנו לעשות. בתקופת מלחמה כאשר שלושה יושבי ראש ועוד חברים כאן בוועדות, גם יוסוף ויאסר ואלון שנמצא פה, האיש היקר. הגענו כי אנחנו באים בשביל לעשות וטוב מראה עיניים. באנו לראות את המצוקות והסבל ואני מאמין שנצליח גם לפתור. לא יודע אם את הכול אבל לפחות חלק מהם נצליח לפתור. נמצאים איתנו היום גם חלק ממשרדי הממשלה וחלק יצטרפו בהמשך היום. אני יודע שכן נעשו דברים בתקופה האחרונה. אני עצמי דיברתי גם עם השר ארבל וגם עם מנהל התכנון החדש שלנו, איש יקר מאוד. אני יודע שגם שם מנסים לעשות מהלכים ואני מאמין שכולנו ביחד נצליח לתת פתרונות טובים. התחלנו רק היום, נשב ונראה איך אפשר להתקדם הלאה בעזרת השם. תודה.

בוקר טוב לכולם. יש כאן שישה חברי כנסת, זה 5% מהכנסת. שניים מהם חברי הטובים ח"כ ואליד ויוסוף אלטאעונה ושלושה יושבי-ראש של ועדות. זה דבר שאני חושב שלא היה פה שהגיעו לפה שלושה יושבי ראש של ועדות עם הצוותים שלהם. יגיעו לפה גם נציגים של משרדי הממשלה, מנהל התכנון וכן הלאה. לפחות בוועדות שאני קיימתי וגם יוזמת חברי הכנסת בנושא של המגזר הבדואי הן בנושא של מיגוניות ומשחקיות ודברים נוספים – הגעתי למסקנה שיש כאן איזו הזנחה וצריך לעשות תיקון. כולם רוצים השאלה איך עושים. זה תלוי גם בכם. יום טוב שיהיה לכם.

ח"כ שוסטר, אתה רוצה לומר מילה?

רציתי רק להגיד שאני שמח להיות כאן אתכם. כאן, במרכז הנגב ייבחן החוסן של מדינת ישראל, תיבחן ההצדקה של התנועה הלאומית היהודית, אם היא תהיה מסוגלת לתת תחושה של בית לערבים שחיים איתנו. זה המבחן של כולנו ושל מי שנמצא בעמדת הנהגה בעיקר.

מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תודה רבה. אנחנו רוצים להודות לחברי הכנסת יוסוף עטאונה וואליד אלהואשלה שדוחפים אותנו קדימה בוועדות בסוגיות של מענה לאזרחים של הקהילה הבדואית, ליושבי-ראש הוועדות שלקחו את הנושאים הללו ברצינות, בצלאל ודלל ביחד איתי. אנחנו שיטתיים בנושא הזה, קיימנו דיון משותף, אנחנו עושים פה סיור וניקח משימות מהסיור.

הסיור הזה נבנה הודות למועצת חורה, שהיא סמל של הובלה ,יזמות וניצחונות. לראות את בריכת השחייה, חשבו שלעולם לא תהיה בריכת שחייה ביישוב בדואי, לראות שחיינים שמתחרים בתחרות ארצית ובינלאומית. אפשר לנצח כל אתגר אם עובדים ביחד ובאופן שיטתי.

בוועדה דנו בהיבט המיגון, הטיפול הנפשי והליווי הנפשי, ליווי המשפחות. בתוך הוועדה עלה נושא מסוים של ביטחון תזונתי. אנחנו רוצים להיצמד לנושאים שעלו אבל אנחנו בסיור ובסיור לומדים את הקהילה וקהילה מציפה את כל הכאבים וזה בסדר לדבר על הכול, עניין התכנון והבנייה, סוגיות של תכנון ושביתה. בכל הסוגיות שנוכל לעזור אנחנו נעזור. אני רוצה שלא נאבד את המיקוד של הדיון שלנו – המיגון, הטיפול הנפשי וליווי המשפחות. זו המשימה שבאנו להתמקד בה. על הדרך נאסוף עוד משימות ואתגרים ונעשה עליהם מעקב.

צריך להיות עם שאיפות גדולות ושאיפות ארוכות ותקוות גדולות ונחישות ולדעת שאנחנו ועדות בכנסת. לפעמים הרוח, השיטה, הגישה והרתימה של גורם ממשלתי מסוים שמראים לו אפשרות אחרת ומחשבה אחרת יכולה להביא תוצאות קטנות או שיפור קטן בדברים. עיקר הדבר הוא שנתמיד בנושאים שאנחנו מטפלים בהם ושזה לא יהיה חד פעמי. אני מודה למי שבנה את הסיור ומי שמארח אותנו. בואו נצא לשטח.



(דיון אצל משפחת אלקרעאן)

שבוע לפני ישבתי עם ילד, אחד מול השני ממש ככה. ירו עליהם טילים ושבוע אחרי הילד הזה איננו. אם היה לנו מיגון יכול להיות שזה היה אחרת. נהרגו פה אנשים ואזרחים. מגיע לתושבים כאן מה שמגיע לכל אחד.

ממה שאתה יודע, המקום הזה נחשב מקום לא מאוכלס מבחינת הפוליגונים של פיקוד העורף?

זה נחשב שטח פתוח. תיקנו את זה אחרי האירוע.

לא הייתה אזעקה באותו היום?

לא הייתה מדינה באותו יום, ידידי היקר. איברהים יגיד כמה מילים ואחר כך אני אתרגם. שתיים, שלוש דקות בקצרה.

ברוכים הבאים לקוראן - - - שמי איברהים אלקרעאן - - - של ישראל, אנחנו נמצאים תחת מצב של מלחמה והזמן מאוד קצר כדי לסייע אפילו ל רבע מהמצוקה של האוכלוסייה בנגב. פעם היה מישהו שכתב ספר נוכחים-נפקדים על ערביי הארץ. אני לא רוצה להגיד שממשלת ישראל נפקדת אבל נוכחת רק בהריסות. אסור שיקרה בנגב מה שקורה בהיבט של הריסות. אני מבקר בבתי ספר ואני גם עורך דין במקצועי. אמרתי לחברים בשב"כ ובכל מקום שהפצצה המתקתקת הבאה של מדינת ישראל יכולה להיות הילדים האלה, שהורסים להם את הבתים.

הבדואים במדינת ישראל הוכיחו לכולם במלחמה הזו שהם אזרחים ועל אף החולשה והאפליה וכל הקשיים הם רוצים לחיות, לעזור לאחים היהודים ולעזור לכל אזרחי ישראל. אסור שהבדואים יהיו מחוץ לתחום הזה. החוזק החברתי שלנו כאזרחים במדינה הזו יותר חזק מכל העניין של הצבאות, גם של מדינות ערב וגם של מדינת ישראל. זה החוזק של מדינת ישראל, פה אנחנו נבדלים בעוצמה שלנו ולא דברים אחרים.

לא יכול להיות שבמאה ה-21 נהרסים כל יום לאנשים בתים, כל יום פוגעים בהם. מה אתם רוצים שיהיה עם הילדים האלה כשיגדלו? איזה פסיכולוג יכול לרפא אותם? איזה פסיכיאטר יכול לטפל בהם? הבעיה גדולה אבל אני לא רוצה להעיק עליכם. אני לא הייתי מארח אתכם היום פה במקום מסודר עם דגל מדינת ישראל והכול, הייתי מארח אתכם בבתים של אנשים שאוכלים את הקש וחיים חיים שלא מתאימים אפילו לימי הביניים. בימי הביניים היה כנראה הרבה יותר טוב מהתקופה הזו.

ברוכים הבאים ושכל אחד יעשה מה שמוטל עליו. אני פסימי לגבי המדינה והעתיד שלנו, כי כשם כששרים מתלהמים ואומרים אנחנו ניצחנו והורסים בתים של אנשים, זה לא עושה לי טוב. כאדם אני בן 60. כמה עוד אפשר לחיות? 10, 20, 30 שנה? אבל מה עשיתי? מה תרמתי? איך המדינה תורמת לנו? מה אנחנו עושים?. חברים, אנחנו בני אדם. ימשיכו ללחוץ את האוכלוסייה הבדואית ובסוף יקבלו דברים אחרים, אבל אני מקווה שיהיה טוב. תודה רבה לכם.

חברים, אחרי הנאום המאוד משמעותי הזה, אני מברך שוב על זה שהגעתם. אני רוצה להודות לכל הגורמים המקומיים פה שנתנו את הטון ועזרו. ואליד ליווה אותנו מהיום הראשון ועשה כל מה שהוא יכול. מועצה אזורית קסום עשתה את המרב. יוסוף אלעטאונה היה מחוץ לארץ, הוא נחת, הגיע לפה והציע את עזרתו. עכשיו זה התור שלכם. אתם: הכנסת, הממשלה, הועדות. זה התור שלכם לעשות את המוטל עליכם. הבנו שב-7באוקטובר לא בדיוק הייתה מדינה ולא היו רשויות. זה הזמן שעכשיו אתם תעשו את המוטל עליכם. אני מאמין שהבנתם ממה שנאמר פה מה מציק לאנשים, מה מפריע לאנשים ותתנו פתרונות לאנשים. תודה רבה.

בגלל שהוועדה מוקלטת ואנחנו מדברים על נושא של ילדים וזכויות של ילדים, אני חייב לפי הפרוטוקול של הכנסת להקריא מספר משפטים לפני זה.

"כידוע, ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת, והפרוטוקול וגם שידורי הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. ככל שיעלו עניינים הנוגעים לקטינות ולקטינים, שיש חשש שעברו הטרדה מינית או פגיעה מינית, עבירת אלימות או עבירה של התעללות, שיעלה דבר שיש בו לייחס להם עבירה, או מקשר אותם לבדיקה, טיפול או אשפוז פסיכיאטריים, לטיפול ולהשגחה של עובד סוציאלי, להתאבדות או להליך פלילי המתנהל בבית משפט, חל איסור על פרסום פרטים מזהים שלהם, ולכן הם לא יצולמו או יוקלטו, ולא ייכללו פרטים מזהים שלהם בפרוטוקול הדיון.

כמו כן, בגלל רגישות הנושאים הצפויים לעלות בישיבה זו, אני קובע כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת, ככל שתהיה בקשה מטעם חברי כנסת, שר או נציגו, או אם יעלה צורך, והכול לשם הגנה על קטין או חסר ישע, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או קטינים, כמו כן ככל שהדבר יידרש לבקשת משתתף אחר בישיבה, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום נזק לו או לזולתו."

שתהיה לנו ישיבה טובה. אני שמעתי פה את הדברים, אנחנו באנו לשמוע. אמרנו גם בתחילת הדברים, יש כאן שישה חברי כנסת שהם 5% מהכנסת. זה לא דבר מובן מאליו. אני מניח שהדברים הם לא שחור ולבן. זה נכון שיש הריסות, יש הריסות בכל מקום, השאלה ממה זה נובע ולמה זה. אולי צריך לוותר על הדברים או למצוא הסדרים מסוימים. בשביל זה אנחנו פה, באנו להקשיב. לא כל דבר אנחנו יכולים לעשות אבל יכול להיות שבכוח שלנו, של ארבעה חברי כנסת מהמגזר היהודי ועוד שניים מהמגזר הערבי, כאשר כולנו באותה דעה וכולנו תמימי דעים בכל הנושאים שעולים בוועדות שלנו. כאשר הם יוזמים דיונים לא לוקח שבועיים או שלושה ואני מקיים את הדיונים האלה לטובת המגזר הבדואי. זה חשוב, אני אומר את זה לטובת חברי הכנסת.

זה הזמן שלכם לומר לנו את הדברים. אנחנו נקשיב לכם. אני מניח שלכל דבר יש פתרון, אני מניח שאפשר לעשות את זה ביחד. צריך להבין אחד את השני ולהקשיב, באנו להקשיב.

משפט אחד ברשותך. לעניין קנסות בכל מקום, אני לא מקבל את המשפט הזה מהטעם הפשוט שכבודך יכול לגשת למנהל מקרקעי ישראל והרשויות של משרד הפנים בבאר-שבע ולבקש שיגידו לו כמה צווי הריסה ניתנו בשנה האחרונה, בכמה מבוצעים וכמה בדרך. אני כמשרד עורכי-דין טיפלתי מזה שלוש שנים באדם שגר במקום שבו צריך להיות יישוב. פנינו לרשות הבדואים ואמרו שאנחנו רוצים אסדרה, ואמרו שאין בעיה, פתחו תיק, יצאנו לשטח וסימנו מגרשים בישוב מוכר. אנחנו עדיין מחכים. כאשר רוצים במדינת ישראל לצאת לעבוד בשטח עם האנשים, עובדים, וכאשר לא רוצים – הם לא קיימים. זו האמת. בסופו של דבר הוציאו לאדם צו הריסה והתקשרתי לרשות. שאלתי אותם למה הם רוצים להרוס לאדם כאשר אנחנו במשך שלוש מסמנים את המגרשים ומחכים לשיווק. תנו לו. אפילו אל תתנו לו אבל תכתבו מכתב לבית המשפט או למי שהוציא את הצו.

זו מנהל מקרקעי ישראל?

זו רשות הבדואים. אדוני, זה משרדים בתוך משרדים. הרשויות בבאר שבע ובדרום, ואני קצת "חצי יהודי" אז אני מבין את הדברים, הן רשויות שפועלות באופן מכוון ובסופו של דבר לאזרח הבדואי אין מענה ואין תשובה. אם כל הבדואים יקומו ויעמדו עם דגלי מדינת ישראל ויגידו שהם רוצים יישוב אחד פה, מדינת ישראל לא תיתן להם.

המקרה שתיארת, האדם עשה עבירות חדשות או שרצו להרוס לו דבר קודם?

יכול להיות שהצריף החדש שיש לו הוא בן שנה או שנה וקצת, אבל האדם עצמו חי בצריפים ופחונים במקבץ אחד. גם אם הצריף הספציפי הזה חדש, תן לו את המגרשים שסימן אותם במשך שלוש שנים.

בהמשך למה שאמר איברהים, על זה אנחנו מדברים. לא רוצים לתת חלופות לאנשים, אין מענה.

אתה מדבר עם הרשות? ורמ"י אי אפשר לדבר איתם. זה ממשלה. אי אפשר לדבר איתם. אף אחד לא יכול לדבר איתם. אתה מדבר עם רמ"י? אתה גם לא יכול לדבר איתם ואני אומר לך משהו. זה מזכיר לי דבר אחד ואני חייב להגיד את האמת כי אני פצוע בלב. פעם שאלו את רוטשילד על העניין של הקרקעות בארץ ישראל והוא אמר, "הקרקע בפלשתינה ליהודים היא בכסף ישיגוה, אם לאו בהווה". מה אני צריך לחשוב כשאני שומע משפט כזה? גם האדם שרוצה את המגרש ואתה אומר לו קח אותו, שלך ותשלם בעדו גם אותו לא תקבל. מה אתם רוצים ממנו? אני מוכן לקחת אתכם כוועדה אליו הביתה. תשמעו ממנו ואז אקח אתכם בשיירה למנהל מקרקעי ישראל בבאר-שבע ולרשות הבדואים ותתנו לי תשובות. בבקשה. תניעו את הרכבים.

אין ספק שיש פה עוול.

זה משהו שחונק את האזרח אדוני. זה משהו שחונק את האזרח הפשוט. אני עוד אולי אוכל להתמודד עם דברים אבל אני לא יכול ללמד את הילד שלי או את הסביבה שלי על אזרחות טובה, על אנשים שלא יעשו בעיות ויחשבו על המדינה בכיוונים חיוביים כאשר המדינה כל יום בבוקר עם הנעליים דורכת להם על הצוואר בעניין הזה. אם אתם מדינה, תפתרו. אם לא אז תגידו אנחנו מדינה אבל לא רוצים לפתור לכם ותנו לאנשים להתמודד עם האמת ולחיות עם הקושי הזה, אבל לא לרמות. הבדואים חיים ברמייה רצינית בכל העניין של האסדרה בנגב. זו האמת. ידע אותה שרון, יודע אותה בנימין נתניהו, גם אתם עכשיו, כל אחד מכם בלב שלו יודע את האמת שהבדואים חיים במצב של רמייה מול מדינת ישראל. זו האמת ואין אמת בלתה.

אין ספק שזו הסוגיה הכי מורכבת והכי מציקה שמדברים עליה. יש הרבה בעיות אחרות: יש בעיות בחינוך, בהסעות, בכל תחום שתיגע יש בעיות. זו הבעיה המורכבת ביותר ואני אומר לכם באחריות שאם תתעסקו בזה ברצינות, תבקשו מוואליד שיביא לכם תוכנית ותיישמו אותה.

בתור עורך-דין אני רוצה ללמד את הילדים בבית הספר אזרחות טובה, שלא יהיו מועדים לפלילים, שלא יהיו עבירות, שלא יהיו עבירות ביטחונית ושלא יתבטאו נגד המדינה. ומה התגובה שלהם? הורסים לי את הבית, הרסו לדוד שלי, איך אני יכול להתמודד עם זה? איך מנהל בית ספר יכול להתמודד עם זה? איך מפקח יכול להתמודד עם זה?. יש כאן אנשי חינוך, איך אפשר להתמודד עם ילד שמגיע בבוקר והרסו לו את הבית. אתם מזמינים לו פסיכולוג? אתם מזמינים לו רווחה? המדינה מוכנה לתת לו תרופה או סעד, לו ולמשפחתו? זה לב הבעיה.

אנחנו אזרחים במדינת ישראל, אנחנו משרתים אותה, מתים בעבורה אבל היא לא מוכנה להסתכל לנו בפנים. זו האמת המרה ועדיף להתמודד איתה מאשר לחיות באשליה.

איברהים אתה צודק, אנחנו מעבירים את הזעקה שלך כל שבוע.

אני יכול להתמודד אבל פשוטי העם לא יכולים להתמודד.

אתה צודק, הם שמעו את זה. אני ביקשתי גם בישיבה הקודמת.

צריך לקיים סיור על זה בהזדמנות אחרת, לא עם הוועדה הזו.

ביקשנו שהוועדה תעביר המסר לראש הממשלה, ביקשנו את זה בישיבה הראשונה שלנו וזו הציפייה שלנו. אנחנו רוצים להעביר את המסר של הבדואים גם לממשלה. אנחנו זועקים את הזעקה בנוגע להריסות שלנו כל שבוע במליאת הכנסת.

אני איברהים אבו-ג'עפר, מנכ"ל ארגון תמר העוסק בהנגשת מענים פסיכו-סוציאליים בתוך החברה הערבית והבדואית.

כל נושא החירום הוא נושא שהחברה הדואית חיה אתו. היא חיה בשגרה של חירום. זה לא שעכשיו אנחנו התחלנו להתעסק בזה בעקבות 7 באוקטובר. החברה הבדואית נמצאת בתהליך של שגרת חירום שהיא מנסה לחיות בתוכו. את ההשפעה הרגשית והנפשית אנחנו רואים וחווים. חשבנו שהתקופה של הקורונה תחשוף את הצורך. הנושא של בריאות הנפש נמצא בשוליים ברמת החשיבות שלו בהקשר של בריאות. החברה הבדואית בעצמה נמצאת בפריפריה ובשילוב נושא בריאות הנפש שנמצא בפריפריה הסוגיה הזו נמצאת בקצה ועם הכי פחות תשומת לב.

אלקרעאן חשפה את הצורך הזה ברמה כל כך גבוהה וחשבנו שנקבל מענה אבל זה לא היה המצב והמצב עכשיו הפך את הצורך הזה לצורך קריטי יותר. יושב כאן גם הפסיכולוג המחוזי של משרד החינוך, ואנחנו רואים עד כמה הצורך וכמה המענים בהיבט הרגשי חשובים בתקופה הזו. כארגוני חברה אזרחית ניסינו לתת מענה, בחלק מהמקרים הגענו לשטח ולמקומות בהם נמצאים האנשים, יש עוד מענים שאנחנו מספקים ויש גם שירותים פסיכולוגיים שמגיעים לתוך השטח אבל הצורך הוא אדיר. יש אווירה ששמענו אותה ומסתובבת גם במשרדי הממשלה, שהחברה הבדואית ובריאות הנפש לא הולך ביחד. "מי בחברה הבדואית ילך לטיפול פסיכולוגי?" – זו אמירה מעצבנת בעצם אמירתה. גם לחברה הבדואית יש נפש וגם אנשים בחברה הבדואים נפגעים בנפש וכמו שיש צורך במיגון פיזי יש צורך גם במיגון נפשי. אנשים באים וצועקים "תנו לנו את המענה הנפשי". אם לא ניתן לילדים שחוו את זה את המענה הנפשי נצטרך לתת להם מענים גם בהקשרים אחרים בקרוב. כל הנושא של בריאות הנפש הוא חשוב, צריך לשים אותו על השולחן ולדון בו ברצינות ולתת את המענים כמה שיותר מוקדם. תודה.

לגבי בתי הספר הקיימים, מה רמת השירות הפסיכולוגי? פעם שמעתי נתון עצוב מהפסיכולוג המחוזי של אחוז כיסוי נמוך. מה המצב בקהילה פה?

אברהם בצלאל (יו”ר הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה):

האם ניתנו מענים בתקופה האחרונה? האם ניתנו תוספות?

בבית הספר האזורי יש את התקנים? יש את הפסיכולוגים?

כמנהל אגף חינוך בכסייפה אנחנו בחסר ולא מצליחים לאייש את המשרות. יש תקנים פנויים ואין אנשי טיפול.

כמה מתוך התקנים שלך מאוישים?

חסרים לי שלושה תקנים.

מתוך כמה?

מתוך תשעה.

השישה שעובדים אתך הם בני הקהילה הבדואית?

רובם בני הקהילה הבדואית. יש מהקהילה היהודית גם אבל רובם בדואים.

למה אתה לא מצליח לאייש את שלושת התקנים החסרים?

יש מחסור.

אברהם בצלאל (יו”ר הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה):

דוברי עברית יכולים לתת את המענה?

זו שאלה עניינית. קשה אבל אפשר.

זאת אומרת ששליש מהטיפול שאתה צריך לתת לא ניתן. וזה עוד לפני המלחמה.

אני מכיר ישובים, כמו לקייה, שכל הרשות עומדת על פסיכולוג אחד.

הפסיכולוג הראשי המחוזי טוען שכמעט 45% מהתקנים לא מאוישים.

יש לנו הגדרה של אחוזי כיסוי. התמודדות בחברה הבדואית נמשכת לאורך שנים. יש לנו 90 פסיכולוגים שעובדים בחברה הבדואית כאשר אחוז הכיסוי הוא 45%.

אבל בטח בתוך זה יש כאלה עם 70 ו90 ויש כאלה עם 20. יש מקומות שבקושי ניתן למצוא פסיכולוג. איך זה הולך לפי רשויות? יש כעשר רשויות בדואיות. אתה יכול לתת לנו אחוזים על פי רשויות?

אחוזי הכיסוי באל קסום למשל הם למשל 67%.

וזה דווקא אזורי, של הפזורה.

חשוב להגיד שהרמה המחוזית שלנו היא של 62%.

כל הנגב סובל אבל הם סובלים יותר. תגיד לנו את האחוזים לפי רשויות.

בחורה 36%.

חורה נחשבת מועצה טובה והיא לא מצליחה להביא פסיכולוגים.

כי אין. זה חוסר בהון אנושי או כספי?

אין בעיה של הקצאה. מבחינתנו להקצות 100% תקינה. הבעיה היא שאין מספיק אנשים שלומדים פסיכולוגיה בחברה הבדואית .

למה לא מיישמים מה שעשיתם בדימונה? לשלב גם קופות חולים וגם שכר טוב יותר? לפתות עם התמחות.

כשיש פסיכולוגים אפשר להציע להם תנאים טובים יותר. בחברה הבדואית לא לומדים מספיק אנשים פסיכולוגיה.

מה עם פנסיונרים של משרד החינוך? ניסיתם לגייס?

כשנותנים מענה פסיכולוגי צריך גם לדעת שפה וגם תרבות. אילן מדבר על מחסור בבתי ספר שזו אוכלוסייה יותר גדולה.

יש לנו מרכז חוסן שהקמנו ברהט, איזה עוד מרכזים יש לנו?

יש מרכז חוסן אחד בבאר שבע שיש לו שלוחות. אנחנו כארגון תמר שותפים במרכז החוסן וגם נותנים מענה בנוסף אליו. אבל אין מרכזי חוסן נוספים.

יש בבאר שבע מרכז אחד שנותן מענה לכל האוכלוסייה הבדואית?

כן.

הנושא של השכר משמעותי בכל הנושא של האטרקטיביות לעבוד בפסיכולוגיה. משרד החינוך תומך בעידוד השכר של הפסיכולוגים גם במענקים וגם בהסכמי השכר.

קיימנו ישיבה בוועדה המשותפת ושאלנו את משרדי החינוך וגם את הרווחה שאלות. הוועדה קבעה שיש לחזק את השירות הפסיכולוגי הציבור בחברה הבדואית ולהנגישו לאוכלוסייה בכפרים הבלתי-מוכרים. קיבלנו תשובה ב-18 בינואר שממוענת לכל ראשי הוועדה המשותפת, מיכאל, בצלאל ואליי, וזו לשונה: "בחברה הבדואית בדרום פועלים שירותים פסיכולוגיים חינוכיים בכל אחת מהרשויות המקומיות. סך הכול תשעה שב"חים. מדובר בשירות פסיכולוגי חינוכי שנותנים - - -

אבל הוא לא אומר לך את האמת. מתוך 100% של שירות אתה נותן 20%.

אבל קודם כל הוא אישר.

יש פה את האדם שכתב את התשובה הזו. אתה כתבת את הפסקה הזו?

הפסיכולוגית הראשית.

מה אתם מציעים לעשות? אם משרד החינוך נותן לכם את האפשרות ונתן תקנים, מה הכיוונים?

השירות הפסיכולוגי הוא שירות רשותי. משרד החינוך מקצה את התקנים והרשות אחראית. הסכמי השכר לא קשורים למשרד החינוך. ברגע שהאטרקטיביות של המקצוע נמוכה, ובחברה הבדואית היא עוד יותר נמוכה.

חשוב לא למקד את הדיון בשירותים הפסיכולוגיים. הם אמורים לתת מענה לאוכלוסייה.

שלא ניתן.

נכון.

דיברת על הקהילה ולכן שאלתי על מרכזי חוסן. יש מרכזים לילד ולמשפחה ביישובים?

היישובים לא נותנים מענה פסיכולוגי אלא מענה סוציאלי.

איברהים הוא דוגמה לפסיכולוג חינוכי מהחברה הבדואית שלמד באוניברסיטת בן גוריון ושהתרומה שלו מאוד גדולה. אנחנו רוצים שיהיו הרבה "איברהים", עם הידע, הניסיון והיכולת שלו.

אבל עד שיהיו הרבה "איברהימים" ייקח שנים.

מה אתם מציעים?

אנחנו בארגון תמר מנסים לפתח מרכז לבריאות הנפש בחברה הבדואית ביחד עם משרד הבריאות.

אנחנו אומרים שהילד הזה יקב לקבל רק טיפול פסיכולוגי, אבל למה שלא יקבל טיפול באמצעות עובד סוציאלי או מטפל אחר? למה רק פסיכולוג עם תואר שני? עד שהוא יגיע המשיח יבוא.

אברהם בצלאל (יו”ר הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה):

מה לגבי טיפולים בתרפיה ובאומנות?

השירות הפסיכולוגי יכול מעצם הגדרתו לתת רק מענה פסיכולוגי.

למה הוא לא יכול? הוא לא מצליח להביא פסיכולוגים. בישראל אתה צריך שכל מורה יהיה עם תעודת הוראה. אתה חושב שלכל המורים בפזורה יש תעודת הוראה? לא. אז כאן אומרים רק פסיכולוג קליני עם תואר שני או פסיכולוג חינוכי? אין, ובינתיים אין מענה.

זה מסוכן יותר מהשירות הפסיכולוגי.

עובד סוציאלי קליני מסוכן? מטפל באמצעות בעלי חיים זה מסוכן? לא. שלא יסבירו לי שזה מסוכן. לטפל בילד באמצעות בעלי חיים או באומנות בבית ספר זה לא מסוכן. אין פסיכולוגים אז למה לא שמו מטפלים אחרים? אלוהים קבע שפסיכולוג יטפל בילד בבית ספר? אם אין פסיכולוג שיהיה עובד סוציאלי קליני, אם אין עובד סוציאלי קליני שיהיה מטפל בבעלי חיים. לא הגיוני להגיד על מקום שרק 20% ממנו מטופל שהוא במחסור, זה ביזיון וכשל. מחסור זה בין 70% ל100%, זה חסר. יישוב שיש לו רק 20% זו הזנחה והפקרות. זה לא סתם מחסור.

אבל למי הטענה שלך? בטח לא לרשויות.

אם לא נטען לממשלה ולרשויות למי נטען? אם הן לא אחראיות אז מי אחראי? אם הן לא אחראיות להביא פיתרונות. אי אפשר לחיות בשקט עם מצב ששלדים בבתי ספר מקבלים רק 20% מהשירות הפסיכולוגי שהם זקוקים לו. חורה היא פאר היצירה של הרשויות המקומיות והיא נותנת 30%. מישהו צריך להגמיש ולהגיד שאם אין פסיכולוגים ניתן טיפולים אחרים. הרי אם לא ימלאו את התקנים יאבדו 450,000 שקל.

אנחנו מפעילים גם תוכניות שעתיות כמו פרויקטים של "חדרי שלווה" ושם מעסיקים גורמים נוספים. במסגרת הכללית היום אנחנו עושים את המקסימום האפשרי. מבחינת תקנים השירות הפסיכולוגי מספק תקנים רק לפסיכולוגים.

אני רוצה לחזק את דבריו של ח"כ מיכאל ביטון. אני רוצה בהקשר הזה להזכיר את המועצה האזורית אל קסום. אנחנו משפחה שנפגעה וקיבלנו טיפול מצוין. אנחנו צורכי שירות פסיכולוגי כולנו. אני רוצה להודות למועצה שעשתה התאמות, שהביאה נשים שיטפלו בנשים ואנשים מוכשרים שיטפלו בילדים, פסיכולוגים עם תעודות, ועשו הכול תוך כדי תנועה.

באל קסום יש 66% ביצוע. מועצה אזורית שאין לה בתים אבל יש לה פסיכולוגים. יש מועצות שאצלן זה ההפך. זה נראה הגיוני?. מה עדיף בית או פסיכולוג? אנחנו מבקשים ממך אילן, מחברי הכנסת שפה ומחברי ועדת כספים אתם צריכים להגיד שבתקציב הנוכחי אם לא בוצע תקן לפסיכולוג הכסף יעבור לחדרי "שלווה" בבתי ספר שם אפשר לטפל עם כל מיני סוגים של מטפלים, ככה לפחות יעשו שימוש בכסף.

אני חושב שהזעקה של מיכאל לכאן ועכשיו היא מוצדקת מאין כמוה. כמו במצבים בריאותיים יש מצבים חירום אקוטיים וצריך חובש בשטח וחדר טיפול טראומה אבל צריך גם שירותי קהילה ושירותים משלימים ומניעתיים. האחריות של כולנו אבל מכולנו זה מתפזר. אנחנו צריכים לעסוק בתכנון ארוך-טווח כיצד למלא תקנים ולעשות תוכניות ארוכות טווח, כך שדוברי ערבית כשפת אם ישתלבו בפסיכולוגיה. עסקנו היום בנושא אחד מתוך כמה שרציתם להעלות אבל זה נושא חשוב.

זה נושא הועדה היום, טיפולים נפשיים בשעת חירום. לא דיברנו על מיגון. זה אוהל המבנה הזה? שמו לכם כאן מיגון?

יש מיגון תקני ויש מיגון שלא.

אבל שמו לכם משהו? - - - הזמנו את נציגי פיקוד העורף לבוא לסיור.

אנחנו רוצים לסכם את החלק הזה. בשם חברי הכנסת אנחנו רוצים להודות לכל מי שאירח אותנו פה, אף שהמצב קשה ואף שלא באנו עם בשורות. אנחנו משתתפים בצערה של משפחת אלקרעאן. אנחנו פה עם הגב לארבעת הילדים והנערים שנרצחו בהתקפה אכזרית של החמאס. מאותו רגע אני חושב שרבים בחברה הישראלית מתחילים להבין שהחברה הבדואית רוצה להשתלב בחברה הישראלית והיא הוכיחה את עצמה גם בזמן המלחמה בפעולות של הצלה והתנדבות. ראינו את הגבורה של הבדואים שנכנסו לעוטף עזה והצילו תוך כדי סיכון אנשים על מנת להביא אותם למקום מבטחים.

יש לנו חוב מוסרי גם לזכר החללים שנהרגו כאן וגם למען האפשרויות לחיות יחד ולהביא פתרונות. אנחנו כוועדות נעשה כל מה שאנחנו צריכים כדי להביא פתרונות בסוגיית המיגון, בסוגיית הטיפול הנפשי ובסוגיית האסדרה של מבנים וקרקעות. נפעל שלא יהיה מעשה חלם שבו יהרסו בית של אדם שהולך לכיוון של אסדרה. אנחנו רוצים לשלוח נחמה מכאן לכל המשפחות של החללים שנפלו ב"חרבות ברזל" ובהתקפה הרצחנית של חמאס. הזעקה שלכם נשמעה, הכאב עצום. אנחנו מתחייבים לפעול ככל שנוכל למען המטרות שנידונו בוועדה.

(דיון כסייפה)

אברהם בצלאל (יו”ר הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה):

לפני שראש המועצה מתחיל לדבר אני רוצה להגיד רק מילה אחת. יש תחושה שהמקום הזה מנוהל כמו שצריך. מהכניסה רואים את בית הספר ואת כל הכבישים. נראה שיש כאן ראש מועצה רציני שדואג לתושבים.

תודה רבה.

אנחנו באנו לעבוד. אנחנו ממוקדים בשלושה תחומים: מיגון, טיפול נפשי והאם יקצצו בתקציב. כל השאר לא רלוונטי. צריכים ללמוד להיות ממוקדים בוועדות ולהגיע למצב המיטבי. תודה לחברי הכנסת שעושים עבודה מצוינת. ניתן לראש המועצה להגיד את הדברים ואחר כך נעבור לדיון ונשאל את השאלות הקשות את המשרדים הממשלתיים.

צהריים טובים לכולם, ברוכים הבאים לכל הנוכחים. אנחנו מודים לאג'יק על המאמץ, על קיום הסיור וגם לחברי הכנסת שבאו לנגב, עשו סיור וראו את הבעיות בתקופה הקשה הזו. אתם הגעתם ליישובים הלא-מוכרים אבל יש גם יישובים מוכרים מהצד השני, שנותנים מענה ליישובים הלא-מוכרים.

בנקודה הזו אני חייב לציין ש-50% מילדי החינוך שמגיעים לכסייפה הם מהיישובים הלא-מוכרים. מתוך כ-10,000 ילדים, כ-4,500 מגיעים מהיישובים הלא מוכרים, החל בגנים ועד מסלול על-תיכוני. אנחנו מעניקים להם גם תעסוקה, מסחר ובריאות ואפילו שירותי רווחה לחלקם. השירות הפסיכולוגי שלנו נתן מענה גם ליישובים הלא-מוכרים ויצא לשטח למשל למשפחת אלקרעאן, משפחת אבו סבייח, וכל מקום שנזקקו למענה נפשי.

לא כל יום יש לנו סיור כה גדול ואני רוצה להגיד שגם אצלנו ביישוב חלק ממוסדות החינוך לא ממוגנים. מדובר ב-23 גנים ושלושה בתי ספר, תיכון שנמצא בבנייה, בית ספר לחינוך מיוחד ועוד בית ספר יסודי. הצלחנו יחד עם תורמים להציב מספר מיגוניות אבל זה לא נותן מענה. בבתי הספר הקיימים יש ריבוי טבעי והם גדלו, ואז מקבלים בית ספר גדול בו יש מבנים יבילים שלא ממוגנים. חלק גדול מתקציב המועצה מוצא על מנת לתת לילדי הישובים הלא מוכרים חינוך. משרד החינוך מתקצב אותנו, כ-70,000 שקל למבנה יביל. אבל אנחנו צריכים להשקיע 200,000 שקל על מנת שנוכל לפתוח כיתה במבנה יביל ולתת מענה לילדים מחוץ ליישוב. הרבה מהילדים הללו מקבלים מאיתנו גם שירותי רווחה, בעיקר בתקופה הזו של המלחמה בה אנשים לא רוצים לנסוע רחוק. לגבי מיגון, הגשנו קול קורא, קיבלנו תקציב אבל אין עוד חברה מנהלת שתציב את המיגוניות.

מטעם מי זכיתם?

מטעם משרד הנגב והגליל. קיבלנו זכאות לתקציב אבל עד עתה קיבלנו רק 100,000 שקל לחירום. לדעתי עדיף שאנחנו נקבל את התקציב וננהל אותו. אנחנו יודעים לעשות את העבודה ומסוגלים להתקדם.

לגבי הפן הנפשי והפן החברתי, פתחנו את בתי הספר בתקופת המלחמה, קלטנו מפונים מבחוץ, בעיקר מהפזורה ומהיישובים הלא-מוכרים, נתנו להם מענה, בעיקר לנשים וילדים שהגיעו לבתי הספר ומוסדות ציבור שיש בהם מקלטים על מנת לעבור את הלילה, אחרי שקיבלנו ביום הראשון את הבשורה הקשה שנהרגו שישה ילדים מהסביבה פה ואנשים נכנסו לבהלה ונתנו להם את כל המענה כולל מזון ושירותים וכל מה שהיה נדרש. תודה רבה לכם.

הזמן שלנו קצר ואנחנו רוצים להספיק לדון בסוגיות שעלו בדיון בוועדת הכנסת, סיירנו בחלק מהמקומות וראינו את הדברים. אנחנו רוצים להיות ממוקדים. תודה לכם שאתם מארחים אותנו, ראש המועצה עו"ד עבד אלעזיז נסאסרה. שמענו גם ממשרדי ממשלה על ראש המועצה, שבחים על איך שהוא מנהל את החינוך ובונה שותפות עם המשרד החינוך ולממש את הכספים. כל הכבוד. אנחנו עוברים לשמוע התייחסות מפיקוד העורף לדברים שעלו בוועדות הקודמות.

הוועדה דנה באופן כללי בפערים במיגון של הקהילה הבדואית, ודרשה לאחר שהקשיבה למנהיגות המקומית, סדר עדיפויות חדש. 1. לנייד את כל המיגוניות שבתחנות הסעה לתוך מערכות החינוך, כי תחנת ההסעה מתקיימת עשר דקות והם בבית הספר שמונה או עשר שעות. 2. ביקשנו למגן את מערכות החינוך לפני כל דבר אחר, לתת שקט להורים שהם יודעים שכשהילד במסגרת החינוכית יש לו מיגון וזה מאפשר גם רציפות תפקודית. דיברתי עם אלוף פיקוד העורף בנושא, וביקשתי ממנו להקצות זמן לשמוע את ראשי הרשויות של הפזורה ואת ההנהגה של החברה האזרחית. אנחנו רוצים תשובות לגבי מה הייתה תמונת המצב בראשית המלחמה, מה עשה פיקוד העורף מתחילת המלחמה עד היום באזור הזה, בדגש על היישובים הבלתי-מוכרים ומה ייעשה בחודשים הקרובים.

פיקוד העורף, תציגו את עצמכם בשם ותפקיד לפרוטוקול.

צהריים טובים, תומר ויינברג, מפקד נפת נגב בפיקוד העורף השייך למחוז דרום. כל המרחב הבדואי נמצא תחת האחריות שלנו בשגרה ובחירום. בשגרה אנחנו עסוקים בבניין הכוח והמוכנות של הרשות ובחירום אנחנו אמונים על המצב המיוחד בעורף, מדיניות ההתגוננות, הסברה והשיח עם הרשויות. עשינו את זה בצורה די טובה גם מאז 7 באוקטובר.

לגבי נושא המיגון, הוא נחלק לשניים. כל בית ספר שנבנה היום נבנה תחת הנחיות פיקוד העורף אך בפזורה הבדואית אין יכולת לבנות ואין אישורים. למרות זאת הצלחנו בשיח עם המשרד לשוויון חברתי ועם הרשויות לפזר מיגוניות תכף אזמין את פריד להרחיב על זה, ויש גם פיזור של "אסקו" , סוג של מיגון.

התושבים לא רוצים אותו. למה לעשות משהו שהתושבים לא רוצים ולא מגיעים אליו? זה מה שהבנו בוועדה.

אין אישורים כרגע לבנות, זה לא אפשרי.

אברהם בצלאל (יו”ר הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה):

בבתי ספר חדשים אנחנו מבינים שבונים. בבתי ספר קיימים אתם מתכוונים להציב מיגוניות?

לפיקוד העורף אין מאגר מיגוניות.

זה לא נכון. לפיקוד העורף יש מאגר מיגוניות והוא מחליט היכן להציב אותן. חשוב לדייק.

יש לכם תוכנית? מה התוכנית אומרת?

במחוז דרום, נפת נגב יש דסק בדואי, שהוקם במיוחד לטובת הדבר הזה. מי שמוביל אותו הוא פריד, שהוא מפקד הדסק הבדואי ובא מתוך החברה הבדואית. אנחנו בשיח הזה יום-יומית.

פריד אלהוזייל, ראש הדסק הבדואי בנפת נגב, אני תחת תומר ובשיח עם ראשי רשויות ומשרד לשיוויון חברתי הוקצה תקציב למיגון לנקודות איסוף תלמידים. אנחנו ממגנים 80 נקודות איסוף תלמידים והצבנו כבר 35 תחנות.

אברהם בצלאל (יו”ר הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה):

התושבים לא רוצים מיגון בתחנות. אין טעם לשים שם.

הם עשר דקות בתחנה ועשר שעות בבית הספר. למה צריכים לשים מיגון בתחנות? אלוף פיקוד העורף דיבר אתכם אחרי השיחה שלי אתו?

יש סוגיה נוספת שדיבר עליה ראש המועצה מול משרד הנגב והגליל. יש תקציב שהוקצה לרשויות שימגנו בתי ספר ומוסדות ציבור. הרשות תמגן את בתי הספר ואנחנו בפיקוד העורף נמגן תחנות איסוף תלמידים.

אברהם בצלאל (יו”ר הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה):

כשאתם שמים במקומות לאיסוף תלמידים זה בדיוק לחמש או עשר דקות. את המיגוניות האלה ראשי הקהילה ביקשו לשים כתוספת ביישובים או ליד בתי הספר שאינם ממוגנים.

מיגון נקודות האיסוף הוא דבר שעלה מהשטח.

אבל יש עדיפויות. אם אדם ממתין להסעה חצי שעה והוא בבית הספר שמונה שעות, איפה עדיף שתהיה המיגונית?

זה בדיוק מה שאמר ראש הנפה. אם זה בתחום של הקו הכחול זה באחריות ראשי הרשויות. הם צריכים לממן מתוך התקציב שקיבלו.

אני רוצה לסכם כי אני צריך לעזוב את הישיבה. בשבילי זה היה יום חשוב מאוד, להיות בכפרים הבדואים והלא מוכרים, להבין ולהתרשם. מדינת ישראל צריכה לעשות הרבה יותר. אנחנו הגענו לכאן שישה חברי כנסת ונעשה גם ישיבה משותפת בתוך הכנסת כדי לפעול למען המגזר הבדואי. אני חושב שזה מגזר חשוב מאוד למדינת ישראל וחשוב לקידום היחסים בין המגזרים לטובת המדינה.

אנחנו מבקשים לבחון מחדש את הנחות היסוד. הנהגת הקהילה הבדואית – ראשי רשויות, חברה אזרחית ומנהלי בתי ספר, כששאלנו בוועדה היכן הם רוצים את המיגוניות, בבתי ספר או בתחנות ההסעה, התשובה הייתה שבבתי הספר. יש מישהו אחר שחושב שעדיף לשים את המיגוניות בתחנות הסעה ולא בבתי ספר מתוך הקהילה הבדואית?

סולטן אלקרעאן, מנהל מחלקת חינוך, כסייפה. הצבת המיגונית צריכה להיות ליד הבית כי חלק גדול מהתלמידים מוסעים מאותם ריכוזים. אין מניעה שהמיגונית בתחנת האוטובוס תשמש גם כתחנה וגם כמיגונית ליד הבית. בנוסף לבית הספר.

אם אתה צריך לבחור. נניח שיש לפיקוד העורף 100 מיגוניות בשבילך. אתה שם אותן בתחנות ההסעה או בבתי הספר? צריך להחליט.

הפערים האלה מציבים שאלה מאוד קשה, הם היו צריכים להיסגר מזמן.

אבל הם לא נסגרו. גם בחברה היהודית 40% לא ממוגן. זה לא טיעון. הביאו לך משאב – האם אתה רוצה שהם ילכו עם הקו הזה של תחנות ההסעה או ישימו את המיגוניות בבתי הספר?

כמנהל אגף החינוך כיוון שכולם מגיעים למערכת החינוך צריך להציב אותן ליד בתי הספר.

זה מה ששמענו מכל אדם במגזר הבדואי.

אברהם בצלאל (יו”ר הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה):

לגבי משרד הנגב והגליל, אני מבין שיש שני תקציבים. תקציב אחד של 100 מיגוניות, 35 הצבתם ועוד 65 בדרך. ויש את הכסף של קול קורא, שנמצא במשרד הנגב והגליל לפי דברי ראש המועצה. מתי הוא יהיה מוכן? אם יש את שני התקציבים יחד אפשר להגיע לפתרון השלם. עדיף שיהיו מיגוניות בבתי הספר מאשר בתחנות ההסעה אבל השאלה אם אפשר למגן את שני המקומות גם יחד או לא.

אני יוני אריה מיוזמות אברהם.

השאלה היא מי אחראי על בתי הספר. הממשלה אחראית למגן בתי הספר. אנחנו כל הזמן שומעים את אותו הדבר.

מדינת ישראל אחראית. בגלל שלא יודעים מי אחראי ועדה בכנסת צריכה לטפל בזה. אם היה ברור מי אחראי היה טיפול.

הכשל הלוגי במה שאתה אומר הוא שגם פיקוד העורף הוא מדינת ישראל. השאלה אם פיקוד העורף יכול לעשות את זה ואם יעיל לעשות את זה.

אברהם בצלאל (יו”ר הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה):

יש קול קורא שיצא במשרד הנגב והגליל והשאלה איפה זה עומד. כולם כאן לוקחים אחריות.

אני מבקש לפרק את הבעיה. אתם שומעים פה קול צלול מהשטח. יש כמות מוגבלת של מיגוניות. מבקשים את מה שיש קודם כל במוסדות החינוך ולא בתחנות ההסעה. צריך להקשיב לבקשה הזו. לאחר שנסיים למגן את בתי הספר והגנים ויוחלט בדיאלוג עם ראשי רשויות שהדבר החשוב הבא הוא תחנות הסעה, תחזירו את המיגוניות לתחנות ההסעה. יכול להיות שיגידו לך שהדבר החשוב הבא זה מקבצי דיור היכן שישנים מאות אנשים במרחק ריצה. אנחנו צריכים להקשיב לקהילה. לא מעניין אותנו מי אחראי, מדינת ישראל אחראית.

אלוף פיקוד העורף רפי מילוא משתמש בביטוי "אחריות מחשיבה". אני לא מחפש מי אשם אני פותר בעיות. זו הגישה של אלוף הפיקוד וכך אני מבקש לעבוד. אני מבקש מפיקוד העורף לפתור את זה תוך שבוע ולהעביר את המיגוניות לתוך בתי הספר והגנים ואחר כך לשאול את הקהילה הבדואית מה הדבר הבא. אם היא תגיד מקבצי מגורים או מקבצי שירות היכן שיש מרפאות ובתי ספר – תקשיבו להם. אי אפשר לעשות משהו שעומד חצי שעה ביום למען הילדים כאשר המוסדות שעובדים עשר שעות ביום לא ממוגנים והאנשים לא ממוגנים בבתים שלהם. אנחנו צריכים לפתור את האירוע הזה.

מתקיים שיח יומיומי עם ראשי הרשויות. אנחנו לא מתבלבלים לא באחריות ולא במשימה. בשיח הראשון דיברנו על למגן את תחנות ההסעה על מנת להסיע את התלמידים בבטחה לבתי הספר ותכננו את זה יחד עם המשרד לשיווין חברתי והרשות להסדרת הבדואים בנגב.

יכול להיות שעשיתם את זה בעדיפות הזו כי מישהו יטען בממשלה שמשרד החינוך אחראי למיגוניות של בתי הספר אז אנחנו לא נביא לו את המיגוניות שלנו.

בתחילת המלחמה משרד החינוך אמר שגם הוא יפזר מיגוניות בבתי הספר ובנינו גם תוכנית לדבר הזה.

והוא פיזר?

אני לא יודע להגיד לך.

מי ידע להגיד אם לא פיקוד העורף? מי ידע את מפת המיגון? משרד החינוך פיזר מיגוניות בבתי הספר מתחילת המלחמה?

עשינו מיפוי באמצעות כל השותפים שיש סביב השולחן. יש לנו מיפוי מוכן באיזה מוסדות חינוך אין מיגון. אנחנו מוכנים לתת אותו לפיקוד העורף כדי שדרכו הוא יידע איך לפזר.

יש לכם תקציב למיגוניות למוסדות החינוך הלא ממוגנים?

לא. אנחנו יודעים לתקצב מבנים חדשים עם מיגון.

אבל זה לא קשור המבנים החדשים. אדם שואל שאלה על דבר אחד ועונים לו על שאלה לא קיימת.

אני עונה תשובה לעניין על מה שאני יודעת לענות עליו. המיפוי מוכן, הבנו שאנחנו לא יכולים לפעול בלי פיקוד העורף. אנחנו יכולים לעבוד בשותפות, לתת להם את המיפוי ולעבוד ביחד. לנו אין תקציב לזה.

לך יש מימון למיפוי שהיא עשתה?

אני לא מתעסק במימון. מימון זה הממשלה

משרד הנגב והגליל.

משרד הנגב והגליל הוא המשיח. משרד עם תקציב של 300 מיליון שקלים צריך להציל את המדינה מכל הבעיות.

אין לנו תקציב במנהל הפיתוח והבינוי למיגון שעומד בפני עצמו.

אבל יש את תקציב 2024, עושים שינויי תקציב. פרצה מלחמה, אי אפשר היה לעשות סעיף למיגון במשרד החינוך? אי אפשר היה להגדיל את סעיף המיגוניות של פיקוד העורף?

זה מצריך החלטה של המשרד אם הוא מוכן להשקיע בחברה הבדואית או לא.

זה לא קשור לחברה הבדואית, אין לנו שום החלטה עקרונית למגן אף מוסד במדינת ישראל, בין אם הוא ערבי או יהודי, בדואי או לא. המשרד לא ממגן מוסדות חינוך. זה לא קשור לדת, לאום וגזע.

פיקוד העורף אומר שמשרד החינוך אחראי לממן את המיגון של עצמו. זה מה שאנחנו שומעים ואתם אומרים "לא, זה לא אנחנו זה פיקוד העורף".

משרד החינוך יודע לממן שיפוצים, אחזקת מבנים, חדשנות פדגוגית, חדרי לימוד. הוא לא יודע לממן מיגון. אין לנו כזה דבר.

אז מי יודע בממשלה? אם פיקוד העורף ומשרד החינוך לא יודעים למגן, אז זו התשובה שלנו לאזרחים?

אם מאשרים בחורה הקמת בית ספר חדש עם תכנון ומקלטים, מי אחראי על זה אם לא משרד החינוך? יש פה פרדוקס שהמדינה אמורה לפתור. לחלק מהמשרדים הממשלתיים אין יכולת לתת תשובות לאנשים.

בתי ספר שאין להם שום סיכוי להיתרי בנייה בעתיד הנראה לעין כיוון שהם נמצאים בשטח גלילי ויש איתם בעיה, הוקם צוות שנקרא 180 ושם אנחנו דנים בסוגיה הזו. אלה מקרים לא רבים כמו בכסייפה עליהם דיבר ראש המועצה שאין מיגון. הם פנו למשרד הנגב והגליל וקיבלו פתרון. לגבי יישובים לא-מוכרים זה לא קשור שזו חברה בדואית – יש החלטה עקרונית של משרד החינוך שאנחנו כמשרד לא יודעים רק למגן. מצד שני אני מקבלת מה שאתה אומר. במקומות שאין אופק להיתרי בנייה אנחנו נבחן את האפשרות לתקצב יחד עם פיקוד העורף. אנחנו לא מתחמקים מאחריות.

מתי המבחן הזה? תקציב 2024 מאושר בכנסת בעוד שבוע-שבועיים. את אומרת שנבחן, איך נדע שיש סעיף תקציבי לזה? את הבעיה את מכירה שנים. את ההכרה שיש מצבים מיוחדים שצריך לתקצב את גם אומרת ועכשיו התקציב מגיע עוד שבועיים לסיום. יש שם סעיף מיגוניות?

אנחנו לא מכירים את זה שנים, 7 באוקטובר לא היה פה מעולם. לא היה הכרח כזה.

ב"צוק איתן" נפלו כאן טילים ומתו בדואים כתוצאה מהם. זה שנים של בעיה, לא יומיים.

אני מסכימה איתך, אני לוקחת אחריות אבל אומרת שוב, 7 באוקטובר לא היה מזמן. הבנו את הבעיה ושר החינוך נפגש עם כל ראשי הרשויות. עשינו מיפוי מקיף תוך שבוע על מוסדות החינוך שלנו. אנחנו מוכנים יחד עם פיקוד העורף שבמקומות בהם אין אופק להיתרי בנייה בגלל בעיות מורכבות לקחת אחריות על כך. אני אודיע לכם בכתב מתי ואיך.

התשובה שלך רצינית. מה שחסר לי הוא רק סעיף תקציבי. חסר לי שהמכתב לא יגיע אחרי שנסגר תקציב המדינה.

הנושא של המיגון עלה בועדות הכנסת בלי סוף, גם בדיונים בהשתתפות שירין ותומר. עד רגע זה אף אחד לא לוקח אחריות על העניין, במיוחד במוסדות החינוך בכפרים הלא מוכרים. זה לא רק עניין של תקציב, אף אחד לא לוקח אחריות. אני חושב שקיימנו מספיק דיונים וצריך ישיבת עבודה. שלושת יושבי הראש יחד עם פיקוד העורף, משרד החינוך והמשרד לשוויון חברתי צריכים למצוא תשובות. במציאות שקיימת והמורכבות של הנגב אין מי שאחראי. למשרד לשוויון חברתי לצד משרד החינוך יש את האחריות על כל הארץ. פיקוד העורף אומר שלא הציב במוסדות חינוך מיגון. לכן צריך ישיבת עבודה. מי אחראי? מי צריך למגן את מוסדות החינוך בכפרים הלא מוכרים? שאלה פשוטה. מי אחראי?

הוא עקבי והוא צודק. כאשר אזרח שגר פה שואל מי אחראי לשים לי מיגונית, יבילה, זמנית, הוא מקבל ממדינת ישראל חמש תשובות. זה מצב בלתי נסבל. אנחנו לא יכולים להכריח את הממשלה לדבר שפה פשוטה אבל נציגי ממשלה שעובדים ביחד מבקשים לעזוב את הוויכוח מי אחראי. בואו נביא פתרון יחד. כל אחד יביא את היתרון שלו. לפיקוד העורף יש כ-2,000 מיגוניות שהוא מנייד במלחמה לאן שהוא רוצה, שישים 100 מתוכן. שמשרד הנגב והגליל ישים 100. שמשרד החינוך יתקצב יבילים כי הוא הכיר במצב מיוחד שהוא מקים בית ספר בישוב לא מוכר. זו החלטה שהוא לקח לפני עשר שנים. הוא הקים בתי ספר במקום לא מוסדר כי יש חוק חינוך חובה והיו בג"צים. כיוון שהוא הקים בית ספר ולקח אחריות במקום שעוד לא מוסדר, שייקח אחריות על ביטחון הילדים ובמוצר שהוא יביל. ברגע שיקימו יישוב קבע ויקימו בית ספר, יזיזו את היבילים.

משרד החינוך לוקח אחריות על הרבה מאוד תחומים שהם לא רק פדגוגיה כמו שהיינו צריכים לעשות ואין לי ספק שמשרדי השירות החדשים שיקומו לא יהיו בלי פתרונות מיגון.

אתה נגעת בנקודה מאוד חשובה אדוני. כל המשרדים זורקים את האחריות אחד על השנייה.

זו ההרגשה שלו, אבל תדעי לך שהיא נכונה. אני כחבר כנסת וכשר בממשלה יודע מתי משרדים, אפילו היום, משרד הביטחון והמשרד לביטחון לאומי רבים על משהו מסוים בכיתות כוננות ועד היום מתווכחים ביניהם. אנחנו צריכים להתבייש שמשרדי הממשלה לא אומרים דבר חד משמעי. וככה הוא מרגיש, זה לא יעזור שתגידי "לא נכון". אם את אומרת שאת אחראית למיפוי אבל אין לך תקצוב, את לקחת אחריות אבל אין עוד אין לך פתרון. מי אחראי למימון של המיגוניות הללו? עדיין לא קיבלנו תשובה.

משרד החינוך לא יכול לתפור בעיות מערכתיות של כל משרדי הממשלה. משרד החינוך יודע לתת מענים פדגוגיים, הוא יודע לפעול ביחד עם משרדי ממשלה אחרים ועם השלטון המקומי. אני חושבת שלא צריך להעמיס את הסיפור הזה על משרד החינוך.

אנחנו לא מעמיסים, לא הפננו אצבע. התשובה שאנחנו מקבלים היא לעבור בין משרדים.

אתן דוגמה. במנהל הפדגוגי שאמון על פדגוגיה אנחנו משלמים תשלומי ביוב ומים במסגרת הסכמי רכש, אנחנו לוקחים אחריות ומגדילים ראש. אלה הילדים שלנו והתלמידים שלנו ואנחנו מוכנים גם מעבר לפדגוגיה לדאוג להם. אני לוקחת אחריות.

אני מסכים איתך ולכן אמרתי שאני אוהב את הדרך שתיארת את הדברים. את שומעת בעיה מערכתית ורוצה לפתור ועדיין אין לך תשובה סופית אבל עשיתם את המיפוי והתקדמתם ועכשיו צריך לגייס משאבים. לא אכפת לי שזה יהיה איגום ממשרדי הנגב והגליל, משרד החינוך, תורמים, פיקוד העורף. אנחנו צריכים לקבל איזו תוכנית עבודה תוך חודשיים, שלושה. את תציגי לנו בכנסת את הפערים כי עשית מיפוי אבל עד אז תציגי לנו גם תוכנית עבודה. תגידי מה הפערים. ישבנו להסכמות ובדקנו מה כל אחד מביא. אל תתנו לתקציב 2024 לחלוף כי אם לא יהיו כמה מיליונים לזה לא יהיה כלום. תקציב 2024 מגיע לכנסת עוד כמה ימים.

אני חושבת שהמשרד לשיווין חברתי צריך לקחת אחריות, זו עבודה תכלולית של כל משרדי הממשלה.

אני לא חושב שמשרד קטן יכול לתכלל משרדי ענק. הגוף הגדול והמסיבי הוא משרד החינוך. הגוף המתכלל בישראל לביטחון האזרחים הוא פיקוד העורף. יש לו משלטים. הוא צריך משלט מיגון במקומות שאינן ממוגנים ולבקש תקציב מהמשרדים ולבצע עבורם. פיקוד העורף יודע להוביל ביצוע, אני מוביל אתו מיגון בקו הצפון כי המדינה תקצבה. אי אפשר שהדיונים בכנסת יהיו פינג-פונג בין משרדים. אמרת שיש קבוצה של 180? נחכה לכם, תביאו לנו תוכנית עבודה אבל ממומנת. צריך להתגבר על הבעיות הקיימות ולתכנן תוכנית עבודה בכל מוסדות החינוך. זה מה שאנחנו רוצים מכם. אני רוצה לתת לפיקוד העורף להשלים את הדברים ולפנות גם למשרד הנגב והגליל.

בנושא תחנות ההסעה, אני חושב שצריך לשמוע מה אומרים ראשי הרשויות. רוב תחנות ההסעות התלמידים נמצאות בשטח הגלילי ולא בקו הכחול של הישוב אלא ביישובים הלא מוכרים. שם אנחנו נותנים את המענה בעיקר והכול מתואם עם ראשי הרשויות.

עודה, אתה חושב שמיגונית צריכה להיות בתחנת הסעה או בבית הספר?

בבית הספר, חד-משמעית.

אז הנה, אחד כבר ענה לך. אנחנו נכין לך מכתב על זה שראשי הרשויות רוצים בבתי ספר. - - -

אבל פריד, אין שום הגיון בעולם להסיר אותו מתחנת הסעה.

אנחנו שמחים להיות שותפים לתכנון וגם לבקשה. אני לא מכיר בקשה של ראשי הרשויות להעביר את המיגוניות מתחנות ההסעה ולכן נוצרה התוכנית.

עמותת אג'יק, באחריותכם להכין מכתב של כל הרשויות הבדואיות על העדיפות להזיז את המיגוניות מתחנות ההסעה אל בתי הספר. - - -

יש יישובים שלא שייכים לאף מועצה מקומית.

יש 35 יישובים כאלה, לא אחד או שניים. - - -

אז מהאזורית - - -

בעיצומה של המלחמה כדי לאפשר לתלמידים להגיע בבטחה למוסדות החינוך היה קריטי למגן את תחנות ההסעה. היום המצב השתנה.

אם היום משתנה השיח שהחלנו ב-7 באוקטובר ומבקשים מפיקוד העורף עזרה, אנחנו נושיט יד. זו המשימה שלנו.

משרד הנגב והגליל. מהן ההשקעות המתוכננות וכיצד אתם מתכוונים לבצע אותן מהר? הטענה הייתה שאין ביצוע מהיר.

אלדד ימין, סגן מנהלת אגף בכיר נגב.

היה קול קורא בסוף שנת 2023, 26 מיליון שקלים לכל הרשויות. 100,000 שקל מתוכם מוקצים להצטיידות בציוד חירום וכל השאר למיגוניות. על פי התוכנית מוקצים 2.8 מיליון שקלים לכל רשות. תוכנית ההצבה צריכה להיות מאושרת על ידי פיקוד העורף, הרשות להקמת התיישבות הבדואים ומהנדס המועצה.

הרכש כבר בוצע?

הוא מושלם בימים אלו.

זאת אומרת שמדיניות ההצבה תהיה מאושרת על ידי הרשויות ופיקוד העורף? אני חושב שגם משרד החינוך צריך להיות שותף. משרד החינוך, תזמינו נציג ממשרד הנגב והגליל לוועדה 180.

זכינו בקול קורא ב-3.4 מיליון שקלים, מתוכם 100,000 אלף שקל לציוד חירום והגשנו כבר את הבקשה. החברה המנהלת עוד לא הוציאה הזמנת רכש וזה לא התקדם לכל מקום. הזכייה כבר מלפני כחודשיים. אני חושב שעדיף לתת לרשויות לנהל את זה, אנחנו יכולים לעשות את זה בצורה יותר מהירה. העברנו את המיקומים של כל מוסד חינוכי או ציבורי שצריך להציב לידו מיגונית. לדוגמה דואר, קופת חולים. מאז שקיבלנו את מכתב הזכייה זה לא התקדם לשום מקום. אני לא יודע איך אתם רוצים לנהל את זה אבל אנחנו היינו מתקדמים עם זה מזמן.

מה הסטטוס?

זה נמצא בהליכי ביצוע מול החברות המנהלות שאמורות להקים את זה.

אברהם בצלאל (יו”ר הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה):

זה שייך לתקציב 2023 או 2024?

2023.

והמשרד מתכוון לסייע לרשויות גם בתקציב 2024 בנושא הזה?

אני לא יודע להגיד לך. אבל אתם מכירים את משרד הנגב והגליל, זה המשרד עם יכולות הביצוע הגבוהות ביותר.

אנחנו נבדוק עם השר. זו הפעם הראשונה שאני שומע שמשרד הנגב והגליל תיקצב ולא ביצע מהיר. צריך לבדוק את זה. אנחנו נסכם את סוגיית המיגון אבל אנחנו רוצים לדבר גם על טיפולים פסיכולוגיים ונפשיים שזהו הנושא שלנו. נציג משרד הבריאות, יש כאן עמותה בדואית שמציגה מיזם משותף. אתה יכול להסביר את המיזם הזה?

איברהים אבו-ג'עפר, מנכל ארגון תמר, העוסק ב - - - בחברה הבדואית. כתוצאה ממה שמתרחש בתקופה האחרונה סביב הצורך של מענה רגשי, יצאנו במשרד משותף עם משרד הבריאות ואנחנו פותחים משרד לבריאות הנפש בתוך החברה שייתן מענה רגשי ומענה למחסור בכוח האדם. אנחנו מביאים תקציבים ורוצים את השותפות של משרד הבריאות כדי לממן את זה. אנחנו מתנהלים מול מטה היישום של משרד הבריאות. אנחנו מתקצבים את המיזם ב-8 מיליון שקל ורוצים שמשרד הבריאות יתקצב אותו ב-8 מיליון שקל.

אתה מכיר את זה, מנהל המחוז של משרד הבריאות? אנחנו מבקשים ממך לעזור להם עם זה.

לא מכיר. אני חושב שמן ההיגיון שאכיר את היוזמה לפני שפונים לוועדה.

בהקשר לנושא הזה, בישיבה האחרונה של ועדת הבריאות העברנו את זה למנכ"ל משרד הבריאות. הבנתי שיש פגישה עם המשרד על מנת להתקדם בנושא הזה. אני רוצה להודות לראשי הועדות על הסיור שקיימנו כאן בנגב ואני מקווה שנתקדם בנושאים הללו. אני רוצה שהפקידים כאן בנגב יידעו שיש להם שותפים. ב-7 באוקטובר היינו יחד באותה סירה.

אני רוצה שנמשיך לחיות ביחד כאן כי כולנו יהודים וערבים נמשיך לחיות בנגב. אני רוצה שהמדיניות תשתנה ותיפסק מדיניות חלוקת צווי ההריסה. קיבלתי מכתב משר הפנים שתיפסק הריסת הבתים לחיילים ואני רוצה שזה יהיה נכון לגבי כולם. במקביל אנחנו צריכים לקיים שיח לגבי הצרכים של האוכלוסייה הבדואית. אנחנו דורשים להוביל תהליך של הכרה בכפרים על מנת לבנות חברה טובה ולהצליח במשימה של כולנו. אני רוצה שנשים דגש על נושא החינוך. יש לנו בעיות בהסעות, במיגון ובהישגי התלמידים. יש גם באל קסום כמה בתי ספר שהמועצה משביתה את השירותים שם. אני רוצה שנפתור את הסוגיות הללו. לא יכול להיות שראש הממשלה ייפגש בעוטף עם חיילים וישבח את החברה הבדואית על עמידתה והפקידים של רמ"י יהרסו את הבתים שלנו. זה חייב להיפסק עכשיו.

אני רוצה להשלים כמה דברים. אנחנו בימים האלה מתחילים פעילות של חברה וקהילה בהמשך של שמונה מיליון שקל, תהליך שהבשיל בתוך המלחמה. אנחנו גם מתחילים לתקצב חוגי שחייה לבריכה בחורה. אנחנו רוצים למצות משאבים. הרשויות הבדואית זכו בקול קורא של הצבת תחנות חשמול לרכב, מה שאמור לספק כסף לרשויות.
אני רוצה להודות לנציגי הממשלה שהיו איתנו כל היום. אם מישהו מנציגי הממשלה רוצה להגיד משהו שמקדם את הדברים, בבקשה.

אני רוצה להשלים כמה דברים. אנחנו בימים האלה מתחילים פעילות של חברה וקהילה בהיקף של 8 מיליון שקל, תהליך שהבשיל בתוך המלחמה. אנחנו גם מתחילים לתקצב חוגי שחייה לבריכה בחורה. אנחנו רוצים למצות משאבים. הרשויות הבדואית זכו בקול קורא של הצבת תחנות חשמול לרכב, מה שאמור לספק כסף לרשויות.

תודה. ח'יר אלבז, יושב-ראש אג'יק.

הנוכחות שלכם היום הייתה קריטית והיא מסר מאוד חשוב, גם לחברה היהודית שהבדואים חלק מהחברה וגם לבדואים שהריבון לא הרים ידיים. צריך לחזק את המסר הזה ולתת תשובות למה שעלה פה היום. אני רוצה להודות לצוות של אג'יק שארגן את הסיור הזה. לראות תחת קורת גג אחת לראות את כל האחת שבאים בכוונה אמיתית לשנות את המציאות זה מסר חשוב לעתיד. אנחנו מחויבים כארגון לבנות את המרחב המשותף גם במערכות אחרות ואני מחזק את המחויבות שלנו כארגון להיות שותפים בכל מיזם שיקדם שיתוף של ערבים ויהודים. זה יעלה את החוסן הפנימי של מדינת ישראל.

תודה. חברי-כנסת, בבקשה, מי שרוצה.

אני מוקיר ומעריך את ההתייצבות של יושבי הראש. ראיתם את הדברים במו-עיניכם, המציאות הקשה. עלו כמה קולות של תקווה ואופטימיות מחלק מהדוברים. אני פסימי לגבי המציאות שקיימת היום. אחרי 7 באוקטובר ואחרי הסימפטיה שהייתה כלפי הבדואים בנגב בעקבות הסולידריות שלהם. החברה הבדואית שילמה מחיר בעקבות המציאות הקשה וכמעט אף סוגיה שעלתה בשלושת החודשים האחרונים לא באה לפתרונה ולא שמענו כלום חוץ ממילים יפות.

אנחנו רואים מציאות שעבור מינהל מקרקעי ישראל, רשות האכיפה וגם רשות יואב – המלחמה הסתיימה, הם התחילו במלחמה כנגד החברה הבדואית בנגב, במיוחד על הריסה. במשרד הפנים הודו שיש להם 2,000 צווים לחלק לבתים שהם מתכוונים להרוס. הגיע הזמן שהאוכלוסייה הזו תהיה שווה כמו שאר אזרחי המדינה. הנושא המרכזי לאוכלוסייה זו הוא הנושא התכנוני והגיע הזמן שיראו אותם. רוב התכנון נעשה לאוכלוסייה היהודית ואת הבדואים לא רואים, הם שקופים. הבעיה של הכפרים הלא-מוכרים נובעת מכך שאין להם מעמד סטטוטורי. הגיע הזמן להסדיר את המצב שלהם ושיהיו ככל כל היישובים. אומרים שלבדואים אין מנהיגות אבל הם מקדימים את המדינה. כבר לפני 20 שנה המועצה לכפרים הלא-מוכרים הציגה תוכנית להכרה בכפרים הלא-מוכרים. אני מאז המלחמה עוסק בהכרה ובנושא של מרכזי שירות. אני חושב שהגיע הזמן. אם לא מסתכלים על כולם בעין שווה מפספסים. אני רוצה שיסתכלו על כל הבדואים כמקשה אחת ולא כמועצות מקומיות או מרחבים.

אברהם בצלאל (יו”ר הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה):

יוסוף, אני חולק עליך קצת. עצם הישיבה של מגוון הקשת הפוליטית מכמעט כל יושבי הבית היא דבר שלא היית רואה לפני 7 באוקטובר. אני מאוד אופטימי. שומעים גם את משרד החינוך שרוצים להשקיע ולתת. טוב מראה עיניים. כשרואים את הבריכה ואיך שהיא הוקמה וגם כאן יש תוכניות חדשות. כשרואים שמשרד הנגב הגליל משקיע כאן 3.4 מיליון מהתקציב שלו וכששומעים את ראשי הרשויות והעשייה שלהם. עצם זה שיושבים כאן הרבה אנשים שרוצים לעזור ולפתור את הבעיות בטווח הזמן הקרוב. נכון שיש בעיות כלליות של ההכרה שהיא בעיה גדולה, שאין יודע אם תיפתר ביום אחד, אבל כשמתניעים את הדברים ומתחילים לעבוד – אני אופטימי.

תודה למארגני הסיור על הארגון המכובד. תודה למנהלי הוועדות, לאג'יק שדאגו לראות גם את פיקוד העורף שעושה רבות במלחמה הזו ופתוח להצעות, אני אופטימי, ומאמין שבדרך משותפת של שתי הוועדות יחד נגיע רחוק ונראה את החברה הבדואית מתקדמת בצעדי ענק. אני מקווה שניפגש פה בזמן הקרוב עם פתרונות, גם בלי תקציבים גדולים. דווקא מתחת לרדאר אפשר למצוא יתרונות אמתיים לחברה הבדואית, כי מגיע להם. הם שווי ערך לכל אזרח במדינת ישראל.

אני חושב שיש כאן פיילוט צנוע וממוקד בשני נושאים חשובים – המיגון והטיפול החינוכי. אני מציע להתייחס ברצינות לאסרטיביות של ראשי הוועדות. אני כאן כדי לתמוך במיזם המשותף. הדברים הגדולים שקשורים בהסדרה ובסגירת הפערים האדירים, שהם בושה למדינת ישראל. שנה קודם עסקנו בנושא המשילות וכשהיו אירועים קשים שיצאו מתוך החברה הבדואית אני אמרתי שצריך להיאבק בפשיעה אבל יש עומק של אי-צדק שנעשה. לא אמרתי את זה כדי להצדיק אלימות. יש כאן פערים ענקיים שהם משימה לדור הקרוב. אני מציע שכל אחד מבעלי התפקידים, אנשים שהם מספיק בעלי יכולת לקבל החלטות, שיטפלו לפחות בנקודות שהועלו כאן בצורה משמעותית.

מה שחשוב לנו זו החלטת ממשלה. אתם חלק מקואליציה וחשוב לנו שתתקבל החלטה טובה עבור החברה הבדואית. יש לכם את הכוח בממשלה וצריך לקבל החלטה ולדבר איתה על הדרישה של החברה הבדואית מראש הממשלה ומהממשלה להתערב בנושא. אם ראש הממשלה והממשלה לא יתערבו לא יהיה שינוי.

אנחנו רוצים שיתבטל הקיצוץ בתקציב של תוכנית 550, שהשיגה רע"ם בממשלה הקודמת. בנוגע לנושא ההריסות שמטריד אותנו – צריך לחשוב אחרת ולשנות דפוס מחשבה. צריך להפסיק את הצווים בתקופה הזו ולנהל שיח עם החברה הבדואית. אני דורש שמישהו יעביר את סיכום הישיבה הזו לבני גנץ, אריה דרעי וראש הממשלה.

אני הכי ותיק כאן. זה יום גדול וחשוב מאוד שיש חברי כנסת יהודים וערבים שדואגים למגזר. הייתי עוזר שר בכיר לפואד בן אליעזר בממשלת רבין. בן אליעזר תכנן שבעה כפרים חוץ מאלו שהיו קיימים קודם. אנחנו חלק מהמדינה, אבל תראו אותנו. אנחנו אזרחי המדינה, חלק בלתי נפרד ממנה. יש בדואים שאומרים שקודם כל הם "נאמנים". אני אומר להם לא להגיד את זה, זו בושה. מה זה נאמנים? אנחנו 75 ביחד ונמשיך ביחד. רבין החליט שתוך חמש שנים יהיה שלום עם הפלסטינים ושוויון של ערביי ישראל והוא היה עושה את זה. בגלל זה רצחו אותו.

אנחנו רוצים להודות לחברי הכנסת שנכחו בסיור. לואליד אלהוושאלה, יוסף עטאונה, אלון שוסטר. ליושבי-ראש הוועדות ששיתפו פעולה כדי לקיים את הדיון בכנסת ואת הסיור היום. ח"כ אברהם בצלאל, יו"ר הוועדה מיוחדת לצמצום הפערים החברתיים בפריפריה, ח"כ אלי דלל יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד והוועדה שלי לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל.

אנחנו רוצים להודות לכל מי שעזר לנו לארגן את הסיור, לארגון אג'יק. לסלימאן ואילן המנכ"לים ולח'יר יושב-הראש. למועצת הכפרים הבלתי-מוכרים, לעמותת תמר, לרשויות המקומיות שאירחו אותנו היום. אנחנו רוצים להודות לכל המשתתפים ממשרדי הממשלה שנכחו היום וממשיכים לפתור בעיות.

הסיכום של הפעם הקודמת כלל נושאים שלא עלו היום, למשל הסוגיה של הביטחון התזונתי. ביקשנו ממשרד הרווחה לקדם פתרון ונדון על זה בוועדה בכנסת. אנחנו רוצים למקד את הסיכום בדברים הבאים. הוועדות המשותפות קוראות לממשלת ישראל לקדם באופן נחוש ומהיר, כולל תכנון ותקצוב של מיגון לקהילה הבדואית בעדיפות מהירה למוסדות החינוך וכן במקבצי הדיור, בכל המקומות שאפשר למגן. הוועדה קוראת לפיקוד העורף ולמשרד החינוך, למשרדי הנגב והגליל והשוויון החברתי לשתף פעולה ולהציג תוכנית עבודה למיגון מוסדות החינוך והגנים במהרה, באופן שיביא לידי ביטוי ניוד של מיגוניות מתחנות הסעה על פי בקשת ראשי הרשויות. להוסיף מהמאגר שיש בפיקוד העורף, להוסיף תגבור לפתרון הזה, לבקש ממשרד החינוך לחלוק את המיפוי שעשה עם פיקוד העורף, לשבת עם פיקוד העורף ולהכין תוכנית עבודה ולתקצב בעצמו מיגוניות יבילות בכל אותם בתי ספר שהוא הקים, גם במקומות שלא עברו אסדרה מלאה. על פיקוד העורף ומשרד החינוך להיעזר בהקצאת הכספים של משרד הנגב והגליל ולממש אותם במהרה ואת התקציב למיגון שניתן לרשויות הללו. הוועדה קוראת לשר לפיתוח הנגב והגליל לוודא שיש ביצוע מהיר של התקציב ולשקול בחיוב תוספת תקציבית גם בתקציב 2024.

לגבי השירות הפסיכולוגי וטיפול בטראומה בעת הזו. אנחנו מודים לכל הגופים שעסקו בליווי המשפחות, משפחת אלקרעאן, שאיבדה ארבעה מבניה ואמרה שהיא מטופלת היטב על ידי מוסדות המדינה כמשפחה נפגעת פעולות איבה. אנחנו מודים לרווחה, לחינוך ולביטוח הלאומי. אנחנו קוראים לשירות הפסיכולוגי במשרד החינוך למצוא דרכים לממש את התקציב שמיועד לפסיכולוגים. אם ניתן לקלוט פסיכולוג אז לקלוט אותו, אם לא אז ניתן אז לשבץ מתמחים, סטודנטים לתואר שני, להגדיל את פעילות חדרי השלווה, להכניס מטפלים באמצעות בעלי חיים ודרך אחרת שיוצרת הזדמנויות לילדים. בבעיות היסוד של מימון פסיכולוגים והשכר צריכים לעסוק אבל מה שלמדנו זה שבכל רשות מקומית או קבוצת רשויות שמשתפת פעולה, ממנפת ומביאה כסף מקופות חולים או מעצמה ובונה יוקרתיות כמו למשל בדימונה ובירוחם.

אל קסום יודעת לתת 66% טיפול פסיכולוגי ביישובים לא מוסדרים לעומת חורה שנחשבת רשות מתפקדת וחשובה שיודעת לתת רק 30%. זו מציאות לא מתקבלת על הדעת. אנחנו מבקשים מהממשלה להגמיש את התקציבים על מנת לממש אותם, גם לטיפול אלטרנטיבי, עד נכשיר פסיכולוגים. אנחנו מבקשים ממשרד הבריאות לבנות את המיזם המשותף מול עמותת תמר, 8 מיליון שכל צד מביא ויהיה כאן כלי משלים לעבודה הקהילתית מול מוסדות החינוך. אנחנו מבקשים ממשרד הבריאות לבדוק את נושאי מרכזי החוסן, לתגבר את השלוחות של מרכז החוסן בב"ש במשאבים. שר הבריאות הציג תוכנית ענק בנושא הטראומה והטיפול הנפשי, חלקה צריך להגיע לקהילה הבדואית. אנחנו נקיים דיון מעקב של הועדה. אנחנו נקרא למשרדי החינוך ופיקוד העורף לכנסת ואנחנו מצפים לבשורה. תציבו 200 או 300 מיגוניות, תביאו לנו תוכנית עבודה, תגידו שבניתם דרכי עבודה משלימות ושעשיתם עדיפויות חדשות. שממשתם את הכסף שלמשרד הנגב והגליל. תנסו במשרדים בתקציב 2024 לשים כמה עשרות מיליונים למיגון. כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם שלם. לא כתבו כל המציל יהודי אחד, כתוב נפש. כל אדם הוא נפש. חביב אדם שנברא בצלם. אנחנו מסכמים את הדיון, תודה רבה לכולם.

(סיור בתל-ערד)

יש בעיה בכמה כפרים. יש 34 גני חובה וטרום חובה שלא לומדים מ-1 בינואר עד עכשיו. יש בעיה בין משרד החינוך למועצה המקומית ולכן הגנים לא לומדים. בנוגע לשביתה, יש יישובים שחותמים על הסכם רכש עם משרד החינוך. מועצת אל קסום לא חותמת על ההסכם הזה משום שיש לה דרישות מסוימות.

בנוגע לשביתה, יש יישובים שחותמים על הסכם רכש עם משרד החינוך. מועצת אל קסום לא חותמת על ההסכם הזה משום שיש לה דרישות מסוימות.

המועצה לא הסכימה לחתום על הסכם הרכש וביקשה לשחרר אותה ממתן שירותי חינוך לילדי הפזורה. כרגע הם חזרו בהם. אני לא רוצה להיכנס יותר מדי לפרטים כי מעורב גם ייעוץ משפטי בעניין הזה אבל אנחנו בקשר איתם יום-יום ומנסים לפתור את הסוגיה.

אל קסום ונווה מדבר מכסים את כל הפזורה הבדואית. איך קרה שיש שלושה כפרים שלא שייכים למעוצה בחוק? אם אתה בדואי, אתה שייך ליישוב מוסדר כמו רהט או שגב שלום או שאתה ביישובים הלא-מוכרים ובשביל זה הקימו מועצות אזוריות. המועצות הללו מראש כוללות כל תושב בדואי לא מוכר. למה יש שלושה יישובים לא-מוכרים?

המועצות של נווה מדבר ואל קסום שונות מכל המועצות האזוריות האחרות בארץ. במועצות הללו אין רצף טריטוריאלי בשטח המועצה וכך קורה שיש כפרים וריכוזים נמצאים מחוץ לתחומים המוניציפליים שלהם. המועצות הללו אין מובלעות שאין קשר ביניהן. בגלל אי התכנון השווה נוצרות בעיות.

אז הכפרים האלה למעשה לא שייכים לאף אחד. רכמה למי שייך?

הוא לא שייך אבל מועצת נווה מדבר לקחה עליו אחריות.

למה שם אין בעיה? את מכירה את הסיפור של רכמה?

אין בעיה עם אף יישוב במועצה נווה מדבר, רק באל קסום.

בנווה מדבר ההסכם עם משרד החינוך לגבי יישובים שרשמית לא שלו ממשיך לעבוד. הבעיה היא רק באל קסום?

לא בעיה, מורכבות. אתגר.

אספר לך סיפור. פעם היה ראש קהילה יהודית שהיה לו מנכ"ל והוא לא היה כזה טוב. עשו דיון כל הקהילה וראש הקהילה אמר שיש לנו כמה בעיות בקהילה. המנכ"ל אמר לא בעיות, אתגרים. ראש הקהילה אמר שלפעמים בעיה היא בעיה. המילה אתגר יוצרת שזה לא כואב, אבל אם הילד לא בבית הספר זו בעיה, לא אתגר.

מול הרשות זה אתגר, מבחינתנו זו בעיה.

אברהם בצלאל (יו”ר הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה):

איפה זה עומד כרגע?

הייתה שביתה יותר גדולה שכללה גם את בתי הספר שייכים לאל קסום. כרגע רק הגנים שובתים. הילדים לומדים בבית הספר. אין סייעות, מזכירות או שירותי ניקוי אבל הם לומדים. אני מציעה דיון. ח"כ יוסי טייב נכנס לעניין.

אז נעשה את זה בנפרד.

אני רוצה להוסיף ברשותכם משהו. זה בית הספר שנבנה ב-1961 ואין בו מים זורמים. הצבא צריך להביא משהו לפה? במדינה נאורה אין לילדים מים? אין קו מים. הוא עובר לילד הכביש אבל אין פה.

שבועיים הכנסנו את המים להסכם הרכש.

אני מפקח במשרד החינוך וגם תושב המקום. לפני שנתיים, בממשלה הקודמת, הישוב הזה הוכר רשמית. משום מה מאז לא קרה כלום, אני לא יודע איפה זה תקוע. אנחנו מדברים עם התכנון במחוז ועוד גורמים וכל אחד אומר שאנחנו עדיין בתהליך ולא יודעים איפה זה וזה כמעט שנתיים. הבקשה שלנו כתושבים שיתקדם העניין הזה וזה יענה על כל הבעיות. לפני כמה חודשים סללו כביש עד בית הספר מתקציב משרד החינוך והרשות. הניחו גם קו מים אבל אני לא יודע למה עד עכשיו הוא לא מחובר.

מבחינת מיגון בבית הספר הזה, מה המצב?

רק כדי לדייק, אפילו המים הם חלק מהסכם הרכש שיוצא מהמנהל הפדגוגי שאמור להיות אחראי על פדגוגיה אבל אנחנו משלמים את המים עבור בית הספר כי אנחנו מבינים שיש כאן מקרה חריג.

רק כדי לדייק, אפילו המים הם חלק מהסכם הרכש שיוצא מהמנהל הפדגוגי שאמור להיות אחראי על פדגוגיה אבל אנחנו משלמים את המים עבור בית הספר כי אנחנו מבינים שיש כאן מקרה חריג.

כן.

אנחנו נדבר עם ח"כ טייב. מה מבחינת המיגון כאן?

המיגון הוא אתגר ארצי לא רק בחברה הבדואית. יש גם יישובים בחברה היהודית ללא מיגון. אנחנו כמשרד בונים בנייה חדשה עם מיגון החל משנות ה-80. הבנו שיש בתי ספר בפזורה שאין בהם היתרי בנייה באופן כללי ואי אפשר לבנות בהם.

הערת ביניים. מקבצים זמניים לחינוך זו החלטת מדינה. היא מפעילה ומממנת אותם.

האחריות על מיגון היא לא רק של משרד החינוך. היא גם של פיקוד העורף.

ההנהגה כאן ביקשה לנסות לשים מיגונית בכל בית אבל אם אין מיגוניות אל תשימו בתחנות הסעה שמשמשות לעשר דקות, תעבירו את המיגוניות לבתי הספר. דיברתי עם אלוף פיקוד העורף. הוא הבין את המחשבה הזאת. אנחנו רוצים לראות תוכנית עבודה שלפחות בתי הספר והגנים ממוגנים.

יש צוות שנקרא "180", לדעתי אחד הצוותים הכי חשובים. יושבים בו מנהל התכנון, האסדרה, משרד החינוך, המשרד לשוויון חברתי - - -

ושם נפתרות הבעיות?

לא נפתרות. כל הבעיות הן ברשות הזאת. היא מקבלת המון כסף ולא עושה שום דבר. היא מזיקה לנו.

יש כאן משרדי ממשלה שמצד אחד יש להם אחריות ישירה על נושא ואז נכנס גוף נוסף, הרשות לאסדרה, ואתה נופל בין גופים.

אברהם בצלאל (יו”ר הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה):

אני רוצה להגיד על אג'יק שהם דוחפים אותנו כל הזמן, גם בוועדה, וגם מארגנים את הסיורים. הרבה כל הכבוד.

אנחנו כוועדה מקשיבים לראשי הרשויות, להנהגה הבדואית ולחברי הכנסת ודרשנו שתי פעולות מיידיות מהמדינה. להזיז את כל המיגוניות מתחנות ההסעה אל תוך בתי הספר ולמגן את מוסדות החינוך בעדיפות. יש יישובים בדואים בלי מיגון. גם אשקלון וירוחם בחלקן לא ממוגנות. בבית הספר צריכים להיות מיגון ואזעקה, זו דרישה יסודית. צריך לקחת את התפיסה הזו וליישם אותה. לא יכול להיות שמדינה תמגן את תושביה באמצעות תורמים וחברה אזרחית. זה מהלך יפה וראשוני שמראה למדינה שאפשר לעשות את זה אבל אנחנו צריכים כמדינה למגן בראש ובראשונה את מוסדות החינוך ולזכור בראש ובראשונה את הילדים הבדואים.


הישיבה ננעלה בשעה 15:00.