פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה
15/01/2024


18/12/2024
08:58
מושב שני



פרוטוקול מס' 18
מישיבת הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה
יום שני, ה' בשבט התשפ"ד (15 בינואר 2024), שעה 10:30

מתן מענה לילדי העיר אשדוד נוכח מלחמת חרבות ברזל

חברי הוועדה: אברהם בצלאל – היו"ר
דבי ביטון
קטי קטרין שטרית

משה טור פז
מטי צרפתי הרכבי

זאב אזולאי - ממונה בטיחות ושעת חירום, מחוז דרום, משרד החינוך

רויטל קרייתי - מנהלת נפת שפלה (מתכללת מחוזית), משרד הרווחה והביטחון החברתי

אפרת שרעבי - סגנית מנהלת מחוז ירושלים, משרד הרווחה והביטחון החברתי

מור אברג'יל - דוברות הכנסת

שחר כהן - מתמחה, דוברות הכנסת

אריה מימון - ראש מנהל החינוך, עיריית אשדוד

טלי מימון - מנהלת אגף חינוך מיוחד, עיריית אשדוד

ד"ר אלי אליאס לחמני - יו"ר האופוזיציה, עיריית אשדוד

יוסף בן דיין - עו"ד, יועץ משפטי יו"ר האופוזיציה, עיריית אשדוד

הלן גלבר - חברת מועצת העיר אשדוד ומועמדת לראשות העיר

ולדימיר בורודה - אינג', חבר מועצה לשעבר, פעיל חברתי, עיריית אשדוד

שרון מרק - חברת מועצת העיר אשדוד

ליעד מרק - תלמידה במערכת החינוך באשדוד

שירן סרור - נציגת הנהגת הורים עירונית אשדוד

יפית איטח - עוזרת יו"ר הנהגת הורים אשדוד

עופר פרגי צבאן - סגן יו"ר הנהגת הורים עירונית

עזרא ים - נציג במועצה הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אנוק אביטן - הנהגת הורים, קשת

ענת מימון - חברת הנהגת הורים, קשת

שיר מימון - תלמידה

חיים רוג'ר בן זכרי - סגן יו"ר הנהגת הורים בית ספר מיתרים

נורית טופז - יו"ר תנועת תושווים, אמא לילדה מיוחדת

דפנה כהן - דוברת תנועת המושבים וחקלאי ישראל, ואם לילדים במערכת החינוך באשדוד

איריס נפתלי - יו"ר ועד עובדי עיריית אשדוד

דניאל חוטובלי - עו"ד, ארגון עסקים אשדוד

בת שבע פנחסוב

מיטל פורמוזה – חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




מתן מענה לילדי העיר אשדוד נוכח מלחמת חרבות ברזל

בוקר טוב לכולם, 15 בינואר 2024, אני שמח לפתוח את הוועדה הזאת, הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה. נושא הדיון היום זה הנושא של ילדי אשדוד. כולם יודעים שאנחנו נמצאים במלחמה כבר למעלה מ-90 ימים. מלחמה לא פשוטה שנכפתה עלינו. אנחנו דבר ראשון באמת מאחלים לכל חיילינו שיחזרו בריאים ושלמים. לא פשוט בימים אלו, עם כל הגשם שמצד אחד ברוך השם יש לנו ברכה גדולה. מצד שני, חיילינו נלחמים שם בעורף, באמת לא פשוט. ליבינו איתם. כמובן עם החטופים, שאנחנו מתפללים כל יום לשלומם לחזרתם כמה שיותר מהר בעזרת השם. ולפצועים שלנו, שבעזרת השם יחלימו כמה שיותר מהר. ושננצח במלחמה הזאת.

אבל גם בזמן מלחמה אנחנו, איך אומרים, ישראל ידעה קרבות, אבל גם צריכים לחזור כמה שיותר מהר לשגרה עצמה. הדיון הזה מתקיים לאור פניות שקיבלתי גם מהורים באשדוד. אני כמחזיק תיק חינוך חרדי לשעבר בעיריית ירושלים, ארבע שנים הייתי מחזיק תיק חינוך חרדי, מכיר ויודע. ודווקא רציתי ללמוד ולשמוע מה שונה אשדוד מכל מקום אחר בעיר. אני יודע שגם אשדוד מטווחת, אני יודע שגם אתמול. כן, אנחנו ערים ושומעים. אבל יש עוד ערים ועוד מקומות. והשאלה היא למה נתקבלה ההחלטה הזאת. אשמח לשמוע איך המתווה הזה של הקפסולות עובד היום. מה קורה במקומות אחרים.

אני מקווה שנמצאים איתנו גם אנשי המקצוע. משרד החינוך נמצא איתנו פה? פיקוד העורף הבנתי שברגע האחרון הודיעו שהם לא יכולים להגיע, אני מאוד מצר על כך. פיקוד העורף הוא משהו משמעותי בהסתכלות שלי. קיבלנו מהם נייר עמדה שהכול בסדר מבחינתם. אבל זה שהם לא נמצאים פה לפחות אפילו בזום אני מתפלא מאוד, כנראה שהדיון לא כזה חשוב בהסתכלות שלהם וחבל מאוד.

מי הגיע ממשרד החינוך? מה תפקידך?

אני ממונה בטיחות של מחוז דרום.

אני אתן אולי קודם את ההתייחסות לחה"כ קטי שטרית שנמצאת איתנו פה, ואז נתחיל את הדיון עצמו. בבקשה.

אדוני יושב-הראש, אתה אמרת שאתה בא מתחום החינוך, מעיריית ירושלים. גם אני מגיעה מתחום החינוך. ואני ביקרתי מספר פעמים בעיר אשדוד ואני חושבת שהיא מודל לחיקוי עבור כל הערים במדינת ישראל. בעיקר לאור ההתפתחות העשייה המדהימה שאנחנו רואים שם רחוב רחוב. היום אשדוד הפכה להיות בין הערים האטרקטיביות ביותר במדינת ישראל. ואני אומרת את זה מתוך ביקורים חוזרים ונשנים בעיר, מכל הכיוונים. בעיקר בתחום החינוך. ביקרתי וראיתי את המודל הזה. מודל מדהים.

אנחנו חייבים לציין מספר נקודות שמאוד מאוד חשובות. אדוני יושב-הראש, אשדוד זה יעד אסטרטגי. יעד אסטרטגי. יש לנו שם נמל אשדוד, יש לנו שם את חברת חשמל, את בתי הזיקוק. ולפני מספר ימים, אני חושבת שישה ימים, שמענו גם את נסראללה מזכיר את העיר אשדוד, שאומר נראה איך אשדוד נפגעת מכ-70 טילים מדויקים על אתרים רגישים. לכן מאוד מאוד חשוב לשמר.

את חושבת שחשוב להם רק אשדוד ולא מקומות אחרים? גם במירון הם הגיעו. ולא ראיתי שבמירון הפסיקו את הלימודים.

גם באשקלון יש אתרים רגישים.

סליחה, סליחה, סליחה.

חבר'ה, לא להפריע. אנחנו ניתן, תהיה רשות דיבור לכולם.

בסדר גמור - - -

אסור לכם להפריע באמצע. זה הנוהל.

ולא, לא, ההערה הזאת שאמרת היא חצופה. מה זה 'סליחה אם אתם לא תפריעו'? התפקיד שלנו הוא קודם כל כאן להגן. ועם כל הכבוד לך, אני לא יודעת מי את. אבל את לא צריכה להגיב בצורה כזאת.

נעים מאוד, חברת מועצה - - -

מאה אחוז. יופי. מתווה הקפסולות חשוב מאוד מאוד. ובמידה ויש אזעקות, כמו שקרה אתמול בערב, מספר רקטות לא מבוטל, שמונה במספר, ניתן לייצר מצב שמערכת החינוך עובדת כרגיל וניתן לשמור על ביטחון - - -

קטי, אני אשאל אותך שאלה.

שנייה, אני רוצה רגע להמשיך עוד כמה דברים.

רק מילה קטנה. ואשמח התייחסות אם את יודעת מה קורה.

כן?

לגבי אירועים שם, אירועים רגילים. לא יודע, אירועים של 1,000 איש, 1,500 איש, הכול רגיל? או שגם שם בקפסולות?

רגיל. מתקיימים כרגיל.

זה לא נכון.

בואו, אני רוצה דבר ראשון - - -

שמישהו מוסמך ייתן לך מידע.

חבר'ה, אני מבקש, יש רשות דיבור לכל אחד בצורה מסודרת. אני מבקש, אני מבין שאנשים הגיעו קצת עם אמוציות. גם קיבלתי טלפונים או בקשות לבטל את הדיון הזה. אני מבין שכנראה זה דיון חשוב ולאור זה ביקשו קצת לבטל.

אדוני, יש אנשים מוסמכים שצריכים לתת לך מידע.

אז אנחנו ניתן מידע בצורה מסודרת. קודם חברי הכנסת, כך נהוג פה בכנסת, בצורה מסודרת.

אין אירועים. שאלת שאלה, אדוני יושב-הראש, אין אירועים עירוניים. הם לא מתקיימים. הנתון שעכשיו אני הולכת להציג, שהוא הכי הכי מדאיג בעיניי, זה יש, זה מעודד מצד אחד. 85% מבתי הספר ממוגנים. אבל יש לנו עוד 15% שהם לא ממוגנים וזו בעיה שצריך לפתור אותה ואני מאמינה שהיא תיפתר בעתיד. ולכן החשש הזה הוא חשש אמיתי. אנחנו יודעים שהתיכונים לומדים מלא כל השבוע. גני הילדים שש פעמים בשבוע.

לא מדויק.

חברים, היא יכולה להגיד מה שהיא חושבת ומה שהיא רוצה.

אתה לא אמור להעיר לי. אתה לא אמור להעיר לי.

רגע, רגע.

אדוני, אתה לא אמור להעיר לי. כשתקבל אישור, תדבר.

אני מבקש, כל חבר כנסת זכותו להגיד כל מה שהוא חושב. ידידי, היא יכולה להגיד כל מה שהיא חושבת. כשיגיע רשות הדיבור שלך אתה תוכל להגיב. יש פה אנשי מקצוע שיענו תשובות. אני אשמח גם לגבי המיגוניות שהזכירה פה חה"כ קטי, אז שיגידו לי מה נעשה ב-15 שנים האחרונות והאם משהו יכול להשתנות בהמשך במיגוניות. אז אני אשמח גם להתייחסות הזאת. אבל בואו ניתן לחברת הכנסת לדבר בבקשה.

הנתון שאני קיבלתי זה שמעל 80% למידה בתוך מוסדות העיר אשדוד, שזה נתון מאוד גבוה. וראש העיר מקיים באופן קבוע פעמיים בשבוע דיון כדי, אתה יודע, להמשיך לראות מה תהיה התוכנית לגבי השבוע. זאת אומרת שהוא נמצא שם, בנושא הזה הוא נמצא צעד אחר צעד. אדוני יושב-הראש, יש מערכת בחירות בקרוב. אנחנו יודעים שיש המון אמוציות, אנחנו יודעים שיש המון רצון לבוא לתקוף וכו' וכו'.

לא בוועדה הזאת. הוועדה הזאת מקצועית.

אתם מכניסים פה פוליטיקה.

אתה מוכן להפסיק להעיר לי? אדוני, אתה אורח פה. תפסיק להעיר לי.

בסדר, תכבדי, אל תצעקי עליו.

בסדר? תפסיק להעיר לי. ולא, אני לא אכבד. הוא לא מכבד – אני לא אכבד.

בסדר, אז יש דרך להגיד לו את זה. אלה אזרחים ואת נבחרת, ואת מקבלת משכורת בגלל שהם יושבים, תכבדי אותם.

סליחה, בואי, אל תבלבלי לי את המוח.

אני אבלבל את המוח.

אל תגידי לי מה אני.

חבר'ה, אני מבקש.

בסדר, אז יש דרך. למה אתם צועקים עליהם כאילו הם באו להעניש אותנו?

חבר'ה, כל אחד ידבר בזמנו.

לא, לא פחות חשוב, אמרת נבחרת ציבור. את נכנסת עכשיו, הם לא מפסיקים להעיר.

אני נכנסתי. ואיך את נכנסת? את רוצה שנפרט? תני להם לדבר. אז תעשי את זה בדרך אחרת, למה לתקוף?

סליחה, רשות הדיבור אצלי, על מה את מדברת בכלל?

חבר'ה, אם יהיו פה הפרעות אני אתחיל להוציא החוצה. לא תהיה ברירה.

מה זה הדבר הזה? מאיפה את באת לי עכשיו?

תתייחסי אליהם, כאילו זה. מה זה? זה אזרחית שבאה לקבל תשובות.

את מוכנה שהוא יעיר, סליחה, את מוכנה שהוא יעיר על כל משפט?

אני לא מוכנה. אבל מה הדרך להגיד, לא לצעוק עליו ככה. זה נורא מעליב, מה זה?

אז שיפסיק להעיר.

טוב, אז די, בואו. תכבדו בבקשה את הדיון.

חבר'ה, אני מבקש, כל אחד ידבר בזמנו. ומי שיפריע אנחנו ניאלץ פשוט להוציא אותו החוצה. אני לא אוהב לעשות את זה, ואני גם חושב שבחיים עוד לא עשיתי את זה פה בכנסת, ואני מקווה שגם לא אצטרך לעשות את זה פה. אני באמת מבקש, לכבד אחד את השני. כל אחד בתורו ידבר. בשביל זה אנחנו נמצאים, לשמוע את כולם ולראות באמת מה ניתן לעשות בשביל הילדים. ילדי אשדוד הם לא סוג ב'.

אוקיי. אז אני באמת אחזור על מה שאמרתי, אדוני יושב-הראש. מערכת בחירות בפתח, ברור שיש אמוציות ונשים אותן בצד, כי חשובה בטיחותם של הילדים שמגיעים למוסדות החינוך ושהם יוכלו בעזרת השם גם לחזור בשלום הביתה. עיריית אשדוד מבצעת הערכות ביטחון פעמיים בשבוע, ראשון וחמישי. כך שיכולים הדברים להשתנות תוך כדי תהליך. אוקיי, תודה אדוני יושב-הראש.

קינלי טור פז.

שלום, בוקר טוב אדוני יושב-הראש, אני אהיה קצר. אומר ככה: קודם כול, לפני שבוע השתתפתי בדיון דומה על העיר אשקלון והיום אנחנו בדיון על העיר אשדוד. ואני אומר לך את האמת, אני מתבאס. שפה לא יפה, אבל אני אומר את האמת. עצם העובדה שאנחנו צריכים לקיים דיון כזה על עיר כמו אשקלון לפני שבוע ואשדוד השבוע, אומר שמצבנו לא טוב.

עכשיו, אמרה כאן חברתי חה"כ שטרית נכון, בתחום המיגון יחסית המצב בעיר הזאת יותר טוב, בוודאי מאשר באשקלון. אבל עצם העובדה שאנחנו כמדינה היום לא מצליחים לתת לעיר ואם בישראל, אחת הערים הגדולות בישראל, ביטחון, יכולת ללמוד כסדרה, לתת את השירותים החברתיים והציבוריים. הם נותנים עדיין מענים בקפסולות בחלק מהשירותים. זה אומר משהו עלינו. עלינו, עזבו, עלינו חברי הכנסת, עלינו המדינה. לא מאשים אף אחד, אותנו. אנחנו השלטון. לא משנה עכשיו קואליציה ואופוזיציה.

זה שיש כאן דיון, אני קורא לו בשפה עדתית זה דיון של בדיעבד. אנחנו צריכים לעבור לדיון של לכתחילה. והדיון של לכתחילה זה שעיר כמו אשדוד לא צריכה ללמוד בקפסולות, לא צריכה ללמוד במשמרות. צריכה לקבל שירותים מלאים. אני ראיתי כאן בקשה של מועצת התלמידים העירונית לקבל הקלות בבגרויות. עכשיו, אני בעד. אבל אם נותנים לאשדוד, חצי מדינה הולכת לקבל. אז אם נותנים הקלות לכולם, דרך אגב, יכול להיות שזה הפתרון. אני חושב שכרגע הפתרון מעבר להקלות זה משאבים. עיר כמו אשדוד צריכה לקבל יותר משאבים.

עכשיו אני שנייה נכנס לרזולוציה שלי כאיש חינוך. בסוף הפתרון הוא לא לתת הקלות לכולם. זה לתת לכולם יותר משאבים כדי להעלות את כולם לסטנדרט. כי מה קורה לנו כרגע? מכל מיני סיבות אנחנו מורידים לכל המדינה את הסטנדרטים. למשל קפסולות ולמידה במשמרות זה הורדת סטנדרטים. בסוף אתה נותן פחות לכולם. עכשיו, זה אילוץ. לשבוע זה בסדר. לחודש זה סביר. אנחנו בחודש הרביעי למלחמה ואנחנו לא רואים את הסוף שלה. והגיע הזמן שגם העיר אשדוד, כמו העיר אשקלון, כמו כל מקום בישראל, תקבל פשוט את המשאבים כדי להרים אותה חזרה לסטנדרטים. בשביל זה אני באתי לכאן. לומר לכולנו, וזה אומר לכל אזרח באשדוד, לא משנה אם הוא הצביע ליכוד או יש עתיד, לא משנה אם הוא חרדי או חילוני. הוא צריך לקבל משאבים מלאים כדי להרים אותו לסטנדרטים של המדינה אחרי ארבעה חודשים, זה מה שאנחנו צריכים לצפות. תודה.

תודה רבה חה"כ קינלי. בבקשה חה"כ דבי. רק אם אפשר כל אחד כמה שיותר לתמצת ולעצם הדיון עצמו שנוכל באמת לשמוע את אנשי המקצוע והאנשים שהגיעו לפה.

כבוד יושב-הראש, יש תחושה שאנחנו לא מדברים בשפה הנכונה אחרי ה-7 באוקטובר. בעצם כולם חוו כאן חוויה מאוד מאוד קשה. אבל אם המדינה מקבלת החלטה להחזיר את התושבים לבתיהם באשדוד, באשקלון, עכשיו אני אדבר על אשדוד, אז היא צריכה להבין שהם חוזרים למציאות שלהם. אם היא לא מסוגלת להגיד שהם חוזרים למציאות שלהם, אז שיעצרו את הלימודים, שידאגו לכל בית שמישהו יטפל בילדים האלה. זה לא יעלה על הדעת.

אני אתן לאדוני דוגמה, הנכד שלי, הוא עולה לכיתה ז'. השנה הזו לא מציאה. נכון, כיתה ו' לא הספקנו הרבה. הוא לומד שלוש פעמים בשבוע עד שעה 12:30. איך אתה מכין את הילד הזה לכיתה ז'? לתיכון של 1,500, אני נותנת את הדוגמה. איפה הילדים המיוחדים שלנו? המסגרות של הילדים המיוחדים? אני מזכירה ששדרות 20 שנים, גם כשהיו רקטות למדנו בבתי ספר. לא תמיד היינו ממוגנים. אני לא אומרת חלילה לסכן להם את החיים. אבל אם המדינה קיבלה החלטה שידאגו, שישימו אותם במסגרות ממוגנות. שיפנו מצידי את משרדי עיריית אשדוד וישימו שם כיתות. יפנו את המתנ"סים, שיהיו כיתות. וכשיפתרו את הבעיה ייקחו אותם לבתי ספר. ההורים צריכים פתרונות. זה פשוט לא נורמלי. תודה.

אולי נעביר את רשות הדיבור, נמצא איתנו פה ראש מנהל החינוך?

כן, כן.

אריה מימון, אולי באמת, נשמח לדעת מה נעשה עד היום? הרי בסוף העיר הזאת כמו כל הערים עברה מצוק איתן, עופרת יצוקה, איך אומרים? מספיק סבבים ומספיק דברים שקרו ב-15 שנים האחרונות. ומה שונה אז מעכשיו? איך עובד עניין הקפסולות, אשמח לדעת. מה קורה עם בעלי צרכים מיוחדים? דרך אגב, קיבלתי פנייה מאמא לבת עם צרכים מיוחדים שהיא צריכה, איך אומרים? להישאר עם הילדים בבית. אנחנו גם יודעים שכאשר ילד בעל צרכים מיוחדים כשהוא לא מתקדם אז בדרך כלל הוא חוזר אחורה. בסוף קיבלתם איזה החלטה, כמו שאמרה פה חה"כ קטי, שפעמיים בשבוע יושבים עיריית אשדוד, יושבת על המדוכה הזאת, בין היתר. ואני מאמין שיש לכם סיבות למה קיבלתם את ההחלטה הזאת. אז אשמח לדעת מה מניע לזה. אני רק רוצה שניכנס לתוך הדיון עצמו, לכן אשמח לשמוע.

תודה רבה על זכות הדיבור. אני רק אבקש שלא יפריעו לי במשך הדיבור.

דברי חכמים בנחת נשמעים.

נשתדל.

לכן אני אומר, כולנו פה במטרה אחת.

א', אני רוצה שתבינו את הרקע ואת המקום שבו אשדוד נמצאת. העיר הזאת היא עיר של כמעט 260,000 תושבים. יש בה 57,000 תלמידים שלומדים מגיל 3 עד גיל 18. והיום אנחנו מטפלים גם במעונות. ולכולם אנחנו נותנים מענה.

כמו שאמרת אדוני יושב-הראש, המערכת המורכבת הזאת שבה יש מבנים ממוגנים תקניים, יש מבנים שהם בתוך קרוואנים. יש מוסדות שהם מבנים חצי ממוגנים. המגוון הוא גדול. שכונות ותיקות, שכונות חדשות. ולמזלנו, כיוון שרוב העיר היא חדשה, משנות ה-90, קצת פחות מזה, 85%, 83% ליתר דיוק, נמצא עם מיגון תקני. כשאנחנו אומרים מיגון תקני אנחנו לא מתכוונים לכך, כי משרד החינוך לא בונה גם בבתי ספר חדשים ביותר, מיגון תקני שמספק מקום לכל התלמידים. כי התפיסה הישנה היא שאפשר ללמוד עם מיגון שמספק מיגון יחסי. אפשר להיכנס, רוב התלמידים יכולים להיכנס לשם, אבל לא כולם. לכן לאורך שנים רבות, לאורך כל הסבבים הקודמים, עבדו על הכי מוגן שיש, בנוסף לממ"דים התקניים.

המערכה הזאת שונה מכל המערכות הקודמות. יחד עם זאת, המערכות הקודמות לימדו אותנו פרק מאוד כואב, מאוד כואב, על הזהירות שבה אנחנו צריכים לנקוט. בסבב של צוק איתן גן ילדים חטף טיל. הסיבה שאף אחד לא נפגע שם זה משום שראש העיר החמיר אז את הנחיות פיקוד העורף, כפי שהוא עושה היום. גם אז אמרו לנו לחזור. ברוב המקומות מסביב לנו חזרו. ראש העיר ביקש להמתין עוד יום אחד וביום הזה נפל לתוך גן ילדים טיל. זה הניסיון שלנו, אפרופו הניסיונות מן העבר.

אריה, אבל מה קורה בערים אחרות, וקרובות אליכם גם? הרי תמיד – וסליחה שאני מפריע לך באמצע – תמיד אפשר להגיד בואו ניזהר. וזה בסדר גמור, צריך להיזהר; אבל בסוף היום צריך גם לחזור לשגרה. בסוף הילדים צריכים את הלימוד שלהם. כי חלק מלצאת מהמצב שאנחנו נמצאים בו, החרדתי של הילדים, של המשפחות והכול, זה השגרה. לצערנו אין ברירה אחרת.

אני תכף אומר ואראה שאנחנו נמצאים בשגרה. אני אסביר אותה, ברשותך.

חבר'ה, אני מבקש לא להפריע. אנחנו נשתדל לתת את זכות הדיבור כל כמה שהזמן ייתן, בעזרת השם.

אני לא מדבר בשם ערים אחרות, אני רק אומר את הדבר הבא: בערים אחרות אין את רמת המיגון שלנו יש. בערים אחרות, אני לא מכליל את כולן, אני מניח שיש להן גם יכולות גבוהות, אין את היכולות שלנו יש לייצר באופן יצירתי למידה מקסימלית כשהילדים מוגנים. והחיים שלהם הכי חשובים. אנחנו בסוף רוצים לאזן בין הצורך לשמור על החיים של הילדים לבין חוסן חברתי.

אריה, בוא תסביר לי כמה, בוא נתחיל עם הקפסולות.

האם יש לכם תלמידים שלומדים בקרוואנים?

אנחנו לא מאפשרים למידה בקרוואנים. אוסרים על זה. בשום פנים ואופן לא.

אריה, רק תסביר לנו איך עובד הקפסולות. כמה פעמים בשבוע?

אני כבר אומר, ברשותך, משום שהתורה היא לא על רגל אחת. מדובר בהליך מאוד מורכב שבנינו אותו במשך שנים והתוצאה שלו לטעמנו היא מאוד טובה. א', אנחנו מסוגלים להגדיר כבר מניסיון של העבר מערכת של למידה מרחוק מאוד מאוד משוכללת, שאנחנו גם מבקרים אותה דקה דקה ומבינים מי נמצא בתוך השיעורים ומי לא נמצא בתוך השיעורים. אין ערים אחרות שמסוגלות לחלק תוך שלושה ימים 1,200 מחשבים ניידים. אין ערים אחרות שיודעות לעשות את זה. גם אם תבדוק, יתנו לך את המידע, אף עיר לא חילקה בשלושה ימים 1,200 מחשבים ניידים על חשבון העירייה כדי לאפשר למידה מרחוק משוכללת. אף עיר מהערים האלה שאתה מדבר עליהן לא מייצרת מדידה כפי שאנחנו עושים, תוך איתור תלמידים שצריכים טיפול רגשי ומקבלים אותו. לכן –, אני מבקש לא להפריע לי.

יש פה תלמידות שיעידו.

בתור אמא לילדה.

אנחנו ניתן לך לדבר עוד כמה דקות.

אני לא יכול לדבר אם יפריעו לי.

תיצמד לאמת אבל. פשוט להיצמד לאמת.

אני לא יכול לדבר אם תפריעו לי. התהליך הוא מאוד מובנה. במשך התהליך הזה, החל מה-8 באוקטובר למעשה, בנינו בהדרגה את החזרה שלנו. כפי שאתם זוכרים, פיקוד העורף, מדינת ישראל במשך כמעט חודש ימים, אפילו יותר מכך, אסרה למידה. אז הימים האלה הם בכוח ואנשים ישבו בבית, תלמידים ישבו בבית בכל המרחב.

בסדר, אבל אני מקבל מפיקוד העורף שהם אומרים מפורש אנחנו נתנו, ניתן לקיים פעילות חינוכית מלאה בעיר אשדוד.

מה-8 בנובמבר.

רק כדי לסבר את האוזן, מאז שנתנו את האישור של אשדוד.

אני מראה לך דף עמדה שהם שלחו לנו בצורה.

אני אומר, מאז שנתנו את האישור שאשדוד היא עיר ירוקה, מעל 80 טילים, אני חוזר על המספר, מעל 80 טילים יורטו מעל העיר וחלקם נפלו בתוך העיר.

לא, לא, לא.

אני חוזר על זה.

אז אתה אומר שפיקוד העורף לא נותן לכם כאילו את - - -

כבוד יושב-הראש, זה לא נכון. זה נתונים לא נכונים.

אני לא אומר את זה. אני רק מבקש שיאפשרו לי לדבר.

חבר'ה, שרון, אתם תוכלו לדבר.

זה בוער.

אז תאפשר להם לדבר.

לא, לא, אנחנו נותנים לדבר. חבר'ה, הדיון פה הוא מקצועי. הוא לא יהיה פוליטי.

ב-31 באוקטובר נפל הטיל האחרון.

אני מבקש לתת למנהל אגף חינוך להמשיך לדבר. בבקשה. אריה, בבקשה.

אז זה אפרופו עיר ירוקה, ולכן אנחנו מקיימים עיקרון מאוד ברור. מאוד מאוד חד וברור ואנחנו לא מוותרים עליו. אם יש קמצוץ של סכנת חיים אנחנו לא מקיימים את זה. אבל כן מקיימים את התנאים ונותנים את התנאים. הן בתקציבים, הן בשיטות עבודה שמאפשרות למידה. ואני אתן קצת נתונים, ברשותכם, כדי שתבינו על מה מדובר. א', צריך לזכור שבאשדוד צריכים 45 שניות כדי להיכנס לתוך מרחב מוגן. היכולת להיכנס למרחב מוגן מותנית בגודלו של המרחב המוגן, מתייחס לכמות תלמידים בתוך בית הספר או בגן. שנית, היכולת שלהם להגיע תוך 45 שניות בלי לדרוס אחד את השני, מבלי ליצור צוואר בקבוק בכניסה לממ"ד.

כמה זמן יש לכם?

45 שניות.

תרגלנו את הדבר הזה עשרות פעמים בתוך מוסדות החינוך. בכל מוסד שבו נוצר צוואר בקבוק או לחילופין חוסר יכולת טכנית להיכנס לא אפשרנו למידה שם, אלא צמצמנו את כמות הלומדים. כי התנאי הוא שכולם ייכנסו לתוך מרחב מוגן תקני. שיש מחסור של מרחב מוגן תקני אנחנו לא מוותרים על זה ואנחנו הולכים על תהליך מאוד ברור של רכש מיידי שהתחיל, כבר בביצוע.

ראש העיר לקח החלטה מאוד אמיצה, מהירה מאוד. אף עיר לא הצליחה לעשות במהירות הזאת. הרכש הזה, ראשון ניסו, אשקלון ניסו, באר שבע ניסו, לא הצליחו. אנחנו כן הצלחנו, זה היכולות שלנו. כשלמעשה כבר 50% מאותם ממ"דים כבר נמצאים פה, או בהקמה או בדרך לפה או שבאמצע הקמה, הנחה שלהם. אתמול בלילה, עד 24:00 עבדו על שלושה ממ"דים כאלה במקיף א' שלנו. בכך אנחנו מגבירים את כמות, במקביל ללמידה בקפסולות. שזה לא ממש קפסולות מעטות. תכף תשמע את המספרים אדוני יושב-הראש. וכך הלאה.

לכן אנחנו מאוד נזהרים בתנאי הזה. אנחנו מקיימים הליך מאוד ברור של מיפוי מאוד ברור. איזה ממ"ד יש בכל מבנה, מה היכולת שלו לקלוט ועד כמה הוא תקין ומנסים להסדיר אותו או להכשיר אותו למקסימום האפשרי. המצב הנתון הוא כזה שב-68% מבתי הספר של מוסדות החינוך בכלל יש לנו 68% מאותם בתי ספר עם מיגון תקני שאפשר להגיע אליו תוך 45 שניות. אני חוזר על המספר, 68%. כמעט 70% יכולים ללמוד באופן רגיל כמעט, אני אתן את המספרים תכף.

מה קורה עם בעלי צרכים מיוחדים?

כנ"ל. אני אגדיר את זה גם, ברשותך. הכי מוגן שיש, 27%. זה הכי מוגן, זה אומר שתי תקרות מעל ראשם של הילדים וקירות משני הצדדים - - -

אריה, סליחה שאני אומר לך, יש לי תחושה שהכול בסדר באשדוד.

נכון.

אז מעניין שאני מקבל - - -

ככה שלחו גם את ההורים והחזירו אותם.

זה בדיוק מה שבאתי לומר.

אריה, אז אני רק, אני מתפלא שאני מקבל, איך אומרים? בהודעות אחרות מהורים.

אני אומר, אני אומר.

חבר'ה, זו רק הייתה הערת ביניים.

לא להפריע לי. לא להפריע לי בבקשה. אדוני, אתה מפריע לי. אדוני, אתה מפריע לי.

יושב-הראש, יש הרי בתי ספר שהם לא ממוגנים. אבל אם יש מדרגות, יש מקומות - - -

לא, אתה מפריע לי. אני באמצע דיבור. אם יושב-הראש יגיד שיש לך רשות דיבור, בבקשה.

בבקשה, אריה.

לשמור על כבודך.

אין שום בעיה.

אריה, אז אם אפשר ככה בקצרה קצת, ואנחנו ניתן גם לאנשים, ונמשיך את הדיון ותוכל להשיב על שאלות.

אני מדלג. כי אדוני יושב-הראש, תראה, מדובר בחיי אדם. וההליך הזה הוא מאוד מורכב.

כן, אבל אריה, תמיד אפשר להגיד, בכל נושא הכי קל להגיד שבואו לא נקיים לימודים בשום עיר ובשום מקום. אני החזקתי תיק חינוך חרדי בעיריית ירושלים. חבר'ה, אל תעזרו לי, אני יודע לדבר.

הכי קל זה להחזיר ללמידה. הכי קל זה להחזיר ללמידה.

אני אומר, כמחזיק תיק חינוך, העברנו את הקורונה הרי, תמיד היה קל להגיד בואו לא פותחים שום דבר. הכי קל לא לפתוח. אבל בסוף היום אנחנו צריכים את השגרה.

לאבד את הילדים לגמרי, זה הכי קל.

מי ייקח אחריות על זה?

אריה, בבקשה.

תודה. לגבי המצב נכון להיום, אני מדלג על התהליך כולו, כדי שיוקל, יש אנשים שבוער להם לדבר. בשמחה שידברו. אגב, יש פה נציגות רשמית של ועד ההורים העירוני, לא רצועות בודדות של אנשים שאכפת להם וכואב להם.

אני לא רצועה בודדת.

את אישה בודדת. מה לעשות? את לא נציגה של ועד הורים עירוני.

אבל היא אמא מיוחדת.

אריה, בשביל מה היית צריך להגיד את המשפט הזה? לא הבנתי. אנשים מגיעים פה מדם ליבם, מהכאב שיש להם ולכן אנחנו נמצאים פה. אם הכול היה דבש לא היינו יושבים פה עכשיו.

אף אחד לא יקרא לי רצועה בודדת.

כבוד יושב-הראש, אני אכן באתי לשמוע קצת את ההורים.

עכשיו אני עובר לנתונים, ברשותכם.

אני חושבת שיש מקום. הם מביאים את הקול, בשביל זה אנחנו פה.

הנתונים נכון להיום: גני ילדים, כל גני הילדים, למעט שישה מוסדות מתוך 450, עובדים שישה ימים בשבוע באופן מלא. אני חוזר, כל גני הילדים מזה זמן עובדים באופן מלא. מאפשרים יציאה מלאה לעבודה של ילדי הגנים. כיתות א'-ד' – 92% מתוכם, 96% מתוכם, כיתות א'-ד' לומדים בין ארבעה לשישה ימים בשבוע, שלושה מוסדות, 8% מתוכם, שלושה ימים בלבד. אלה המספרים. הילדים יכולים, הורים יכולים לצאת לעבודה באופן מלא. כיתות א'-ד'. כיתות ה'-ו' – 13 בתי ספר, 35% ממערכת החינוך היסודית הממלכתית, ממלכתית-דתית, מקיימים אני יודע שבין ארבע לשישה ימים. 41% מקיימים למידה של שלושה ימים. תשעה בתי ספר, 24%, תשעה בתי ספר - - -

זה נחמד שאת מהעירייה, אבל את לא יכולה ליפול עליהם ככה. את כבר יושבת פה שעה, כל שנייה תוקפת אותם.

גם הם מהעירייה. אנחנו באותו סטטוס.

בסדר, אז תני להם.

הבנתי שבאת מטעם.

מה זה השטויות האלה? מה זה מטעם? אני מטעם הורים. אני גם אמא, גם אמא מיוחדת בשדרות 20 שנה. תפסיקו כבר לדבר שטויות.

וגברתי, יושב ראש ועד העובדים, מטעם מי את?

חברים, חברים.

אני לא מבינה. באמת, זה לא לעניין.

חברים, אני מבקש, אנחנו מכבדים, תכבדו אחד את השני.

היא לא נותנת לאף אחד לדבר פה.

אריה, הייתי רוצה להקריא לך פה הודעה שמראה לי פה חה"כ קינלי.

של אשת חינוך.

אשת חינוך. "המצב באשדוד לא נתפס. עדיין לא החזירו את בתי הספר לפעילות מלאה. אנחנו בסיוט. כל הצוות שלי ובני הזוג מגויסים וילדים מסתובבים בין הרגליים כל היום, כין אין מסגרות". אז אני אומר, אתה יושב פה עכשיו ומספר, איך אומרים, הכול דבר. ואני, אריה, באמת, אני מנסה להבין כאילו.

אדוני יושב הראש.

אריה, בוא רק משפט לסיכום ונשמע גם את האנשים ונמשיך הלאה. בסדר?

אני בכל זאת רוצה לסיים את הנתון שנתתי, כי אחרת אתם לא תבינו מה קורה באשדוד, תחשבו שהמצב הוא אחר. אני מאוד מכבד הודעות של אמא כזו או אחרת, כל דבר במקומו. ויש הרבה מאוד מקרים מאוד כואבים ומאוד מורכבים. יחד עם זאת, יש נציגות רשמית להורים בעיר והנתונים הם ברורים.

מי זה הוועד הזה? הוא גם לא נמצא פה אפילו?

ועד הורים הוא פה, הוא פה, הוא פה. יש פה שלושה. סליחה, אדוני יושב-הראש, יש פה נציגות ההנהלה של ועד ההורים העירוני.

אני סגן היו"ר העירוני. ונמצאות איתי שתי בנות שהן נציגות.

למה אתם לא יושבים בשולחן?

כן, אבל השולחן קצר.

כי לא נתנו להם מקום.

אני לא יודע מי יושב בשולחן.

כי לא נתנו להם מקום.

למה אבל אין סדר? כל אחד קופץ, אנחנו לא יודעים מי מדבר.

כן, אוקיי. אריה, רק מילת סיכום.

רק כדי להשלים את העניין. בשבוע שעבר התקיים סקר עירוני גדול. ענו עליו 5,700.

למה אנחנו נכנסים? יושב-הראש, למה נכנסים לפוליטיקה ולא לבעיה שקיימת?

אריה, לגבי סקר זה לא. טוב.

לתת כבר להורים לדבר. באמת, מה זה הדבר הזה?

ממש לא. אנחנו מאוד מאוד מקצועיים פה. בסדר?

זה צריך להיות מקצועי ולא פוליטי, די.

אדוני שאל על הודעה של אמא, עניתי לו על עניין הורים. אני פשוט עונה לשאלה שלך. אדוני שאל על שאלה של אמא ששלחה אותה בהודעה לחבר הכנסת. אני עונה לך, על ההורים. אם תרצה מענה בתחום אחר אני אשמח גם לענות על זה. ולכן אני נותן לך עובדות מאוד מסודרות ומאוד מאורגנות ותוכלו לבחון את כל הנתונים שלי באופן מסודר, ככל שתרצו. מטעם משרד החינוך תוכלו לקבל את הנתונים האלה, אני מקווה שהם אמינים עליכם. מי לומד ומי לא לומד. בסופו של דבר, בחינוך המיוחד, אדוני יושב-הראש שאל על חינוך מיוחד, אני אשמח לענות על כך. כל גני חינוך מיוחד, 54 במספר, לומדים באופן מלא עד השעה 17:00. באופן מלא, כל גני הילדים, אני חוזר על זה.

אבל מה הסקר? לא הבנתי, על מה היה הסקר?

אז אני אחזור אם אתה רוצה. אנחנו ביקשנו לשאול, כיוון שיש המון דעות בתוך העיר, ראש העיר ביקש לשמוע דעות באופן רשמי. קיימנו הליך של סקר מוסמך על ידי איש מקצוע שבסופו של דבר נתן תשובה של פחות או יותר חצי-חצי בדעות.

לא הבנתי. אבל זה, מה זה סקר? לא הבנתי. סתם. מי עושה סקר מה רוצים ההורים? לא הבנתי.

הסקר לא כלל את גני הילדים, כן?

כן, אבל מה היה בסקר? מה זה, קולות? לא הבנתי.

כי אנחנו מערכת דמוקרטית, כן. כן, כדי שקולות צעקניים לא יקבעו את הקו אנחנו שואלים את כלל ההורים. זה מה שאנחנו עושים. זה מה שנקרא להקשיב לציבור ולשמוע את רוח הציבור. זו הדרך שבה אנחנו פועלים. זה שמישהו טורח להגיע עד לפה, וזה מכובד בעיניי כמובן, לומר את דעתו – זאת לא הדרך שלנו לשמוע דעה אחת ולהגיד זו דעתם של כל הציבורים. לכן אנחנו משתדלים לשמוע את כולם באופן מלא ולנסות להחליט יותר טוב לגבי הצורך.

אריה, סליחה שאני אומר לך בנימה אישית לגבי הסקר, זה כמו שתעשה סקר האם לשלם ארנונה או לא? אולי יש תושבים שחושבים שלא צריכים לשלם ארנונה? אני אומר, בסוף היום, אם אפשר לקיים לימודים צריך לקיים אותם ואם אי אפשר, אי אפשר.

נכון.

וזה לא צריך להיות שונה. אשדוד לא צריכה להיות שונה משום עיר אחרת. סקר זה אולי נחמד להרגשה הטובה שלכם.

זו בדיוק התוצאה אדוני. התוצאה היא שכל מי שיכול ללמוד, לומד.

ממש לא.

אז אריה, אני אשמח לשמוע גם, איך אומרים, קצת הורים ותושבים ואנחנו נמשיך לדבר. בסדר?

מכיוון ששאלת על החינוך המיוחד.

אני לא קוטע אותך מלדבר, אריה. אריה, אבל אתה לוקח את כל הזמן של האנשים. בסוף היום אנחנו באנו פה לשמוע גם את האנשים.

החינוך המיוחד.

שמענו. ואתה פה, אתה עוד לא הלכת, אריה. לא אתה הלכת ולא אני הלכתי. נמשיך לדבר, בסדר? נמשיך לדבר.

אבל הוא התחיל עם החינוך המיוחד.

בסדר, אבל עוד פעם, נתנו לו לדבר. זה היה בשביל להבין איפה, איך זה עובד. אבל הוא לקח את, אז אני מנהל פה את הדיון ואני חושב שנתנו לו יפה מאוד לדבר וניתן לו עוד להמשיך לענות לשאלות של אנשים. אני מכבד את העבודה שלו. אני מאמין שאתה כבר בטח למעלה מעשור נמצא בתפקיד הזה. מכיר ויודע. אז איך אומרים, בואו נשמע את האנשים גם ונמשיך לענות לתשובות. חה"כ מטי, בבקשה.

בוקר טוב אדוני. מבחינתנו, התאריך היום הוא 101 לאוקטובר 2023. אז רגע נזכור את זה.

אם אפשר לדעת מי הדוברת בבקשה.

חה"כ מטי צרפתי הרכבי.

קוראים לי חה"כ ד"ר מטי צרפתי הרכבי. אנחנו מדברים על דור של נפגע קורונה. אנחנו מדברים על דור שידע את "עמוד ענן", "צוק איתן", "חרבות ברזל". אנחנו מדברים על דור שאנחנו בסכנה שאנחנו מאבדים אותו.

אני רוצה לומר, אני הייתי ראש מועצה אזורית, עם יישובים של גם 45 שניות באזעקות. בסוף ההחלטה אם לקיים, אם להחזיר את האוכלוסייה לשגרה היא קריטית בשביל החוסן של היישוב, של העיר, של הקיבוץ, של המושב, זה לא משנה. ואם פיקוד העורף, ואני קוראת בהנחיות פיקוד העורף. פיקוד העורף לא מדבר על מרחב תקני. פיקוד העורף אומר ניתן לקיים פעילויות חינוכיות ללא הגבלות. הוא לא מתנה את זה בצמידות למרחב תקני. יש את המדיניות של הכי מוגן שיש. זו מדיניות כלל ארצית.

ההחלטה של ראש העיר לקחת אינטרפרטציה להנחיות פיקוד העורף, הוא סוברני לעשות את זה, כמו מה שאני מבינה פה, ההחלטה הזאת קצת מורכבת. כשמדברים על קפסולות, אם הייתי הורה יחידני לילד אחד, בסדר, אני יכולה ארבעה ימים לצאת לעבוד ויומיים נניח אני לא מגיעה לעבודה. אבל אם יש לי שלושה או ארבעה ילדים, אז זה ביום ראשון לומד רק, זאת אומרת אי אפשר לעשות תכלול של כל הקפסולות לכל קבוצות הגיל. אז הגנים עובדים. אבל יש לי ילד ב-א' ויש לי ילד ב-ה' ויש לי ילד ב-ז'. אז בסוף נהיה שכל פעם מישהו אחר נמצא בקפסולה אחרת ובאמת אי אפשר לחזור לשגרה. חזרת מערכות החינוך בעת חירום היא קריטית לחוסן האוכלוסייה וחזרה לשגרה, גם לכלכלה.

זה מטריף. זאת אומרת, אני שומעת, זה לא רק באשדוד. אני מבקרת לצערי גם בצפון וגם בדרום. המפתח הוא לא לאבד את הילדים וגם לא לאבד את האנשים.

לאבד את הכלכלה.

וגם לא לאבד את הכלכלה.

לא, לא, לצערנו פיקוד העורף מסתכל קודם כל על איבוד הכלכלה. זה מה שאני רואה.

לא, לא, לא. אז אדוני, אם יורשה לי, באמת, מתוך מה שאני למדה כאן, אחריות של רשות מקומית היא לא להפקיר את ילדיה. וזה נכון שפר ילד המערכת מאפשרת לו ארבעה ימים. אבל אם זאת משפחה עם מספר ילדים המורכבות היא כמעט בלתי אפשרית לחזור לתעסוקה רגילה. אני רוצה לומר שגם אם הגנים של החינוך המיוחד עובדים במשרה מלאה, בסוף אם יש לי מספר ילדים מיוחדים, אז אנחנו מוצאים את עצמנו לא מסוגלים לחזור לעבוד.

אני אשמח לענות על זה.

בטח ייתן לך יושב-הראש את רשות הדיבור. אז באמת לפחות אני כראש רשות לשעבר.

ראש מועצה.

ראש מועצה, הייתה לי החלטה גורפת שאני מאמצת במאה אחוז את דברי פיקוד העורף. כדי שאני לא אמצא במורכבות הזאת, מתוך הבנה שפיקוד העורף והמדינה מתכללים בסוף את כל המערכות. גם את הסוגיות הכלכליות, גם את הסוגיות של החוסן, גם את הסוגיות של חזרה לשגרה. את כל התכלול הזה. גם באמת, שלושה חודשים להיות עם הילדים, חלק מהילדים, זה בלתי אפשרי לתפקד. בסוף הנחיות פיקוד העורף הן אמירה ממלכתית וצריך לאמץ את האמירה הממלכתית הזאת. ושיקול הדעת יכול להיות נקודתי ביום או שניים, אבל לא יכול להיות בחודש חודשיים. אז אוקיי, היו, נגיד מושכים עוד יום, עוד יומיים את החזרה. הסכנה קיימת. סכנה קיימת. אני יכולה להגיד לך מועצות אזוריות שמשנעים אותם באוטובוסים. הסכנה קיימת כשאין מיגון תקני והולכים על הכי מוגן שיש. הסכנה קיימת כל הזמן. הסכנה קיימת כבר 20 שנים. הסכנה קיימת כבר 20 שנים ביישובי מערב הנגב. קיימת כי לא ידעו ולא הכול ממוגן.

אז לכן באמת אני קוראת לראש העיר רגע לחשב מסלול מחדש ולאמץ את החלטות פיקוד העורף. אף אחד לא יגיד שהוא לא היה אחראי אם הוא מאמץ את הנחיות פיקוד העורף. זאת הממלכה.

שיקומו ויגידו שהם אחראיים.

תודה רבה חה"כ מטי צרפתי.

אם יקרה אסון פיקוד העורף אחראיים.

שרון מרק, חברת מועצת העיר.

הבעיה היא שלא יתפרש מכאן שה רק ההורים עם הנושא של העבודה. בסוף יש לנו פה ילדים והם חייבים לחזור לחברה.

החוסן של הילדים ודאי זו השגרה.

החוסן שלהם, חברתי, נפשי. אנחנו גם הורסים אותם בבית. ואנחנו רואים, לצערי עולים דוחות מאוד מדאיגים בזמן האחרון וצריך להתייחס גם לזה.

בבקשה, חברת המועצה שרון מרק.

בוקר טוב, תודה רבה. קודם כל אני רוצה להודות לך באופן אישי וציבורי בשם מאות הורים, אגב, שצופים בנו עכשיו בשידור הזה כאן, על הכינוס של הוועדה החשובה הזאת. זה לא ברור מאליו. אנחנו מביעים את הערכתנו ותודה מאוד שנענית לקריאתנו. אנחנו באמת במצוקה גדולה.

אני אקצר את הדברים, כי רוב הדברים נאמרו כאן. אבל אני קודם כל רוצה לציין את היעדרם של ראש העיר. ראש עיריית אשדוד ומנכ"ל העירייה, שלא טרחו להגיע לכאן גם כשכנסת ישראל מזמנת אותם. אין לנו תלונות כלפי נציגי המנהל. מבחינתנו הם רק המוציאים לפועל של המדיניות וזה לא המנדט שלהם גם לשתף את העיר.

כשנמצא פה מנהל אגף חינוך זה אומר שהדיון הוא מקצועי.

ראש מנהל חינוך.

לא להפריע לי.

כשאת מבקשת חבר כנסת זה כבר פוליטי. כשאת מבקשת ראש עיר זה פוליטי.

אני מקצרת. בעוד שכל ראשי רשויות האזור נלחמים כמו אריות להשיב את השגרה על כנה, אצלנו באשדוד ראש העיר עושה הפוך לחלוטין וסוגר את מערכת החינוך בניגוד לכל היגיון.

לא ראיתי שבשדרות נלחמים להחזיר.

לא להפריע לי. תודה רבה.

לא ראינו.

לא להפריע לי, תודה רבה.

הערה נכונה.

הפגיעה בילדים. אז רגע, אני אקדים ואומר שאני אמא לארבעה ילדים. שלושה מתוכם במערכת החינוך, אחת נמצאת כאן עכשיו איתי. אני גם אשת חינוך ומכירה את המערכת על שלל אתגריה. הפגיעה בילדים, בהורים, באימהות יחידניות ובפרנסתם. ותכף דניאל יאמר על זה אן כמה מילים, ניכרת, ויוצרת פערים שלא היו בעבר. גם בתוך קבוצות.

יש לך נתונים בעניין?

גם בתוך קבוצות בתוך העיר.

יש לך נתונים או שאת אומרת סיסמאות?

בעיקר בין אשדוד לערים אחרות במרחב.

מה לגבי נתונים?

אני מבקש לא להפריע אחד לשני.

אני אוכל לתת נתונים של שעות הוראה, שעות חינוך.

כל אמירה שלה צריכה להיות מגובה בנתונים.

ציוני בגרויות.

פגיעה בכלכלה צריכה להיות מגובה בנתונים.

ואת כל הנתונים. יש לנו את הנתונים.

בבקשה תציגי נתונים.

נציג העסקים באשדוד, הבנתי.

גברתי, את מפריעה. חה"כ קטי שטרית.

יו"ר ועדת ההנהגה, אתה מתעסק בעסקים.

זה חוצפה מה שקורה.

אתה בעסקים. אתה לוקח את הפן הכלכלי.

אנחנו לא יודעים מי אתה אדוני.

אני הורה לשלושה ילדים.

אתה פה על פן כלכלי.

זה לא יתכן, בצלאל.

לא ביטחון הילדים. ראש העיר דואג לילדים כמו שהוא דואג לנכדיו.

מי יושב הראש? היא יושבת הראש? אני לא מבינה. מה זה? היא עושה פוליטיקה.

אני מבקש לא להפריע אחד לשני.

מתי פעם אחרונה ראינו אותך בכלל בנושא?

אדוני, אני איאלץ להוציא אותך החוצה. אני מבקש.

רק שתדע - - - תשעה נכדים.

גברתי, אני לא דיברתי איתך אבל.

אתה שם לב מה קורה כאן?

גם סבתא שלי.

מעניין אם עכשיו היה ראש העיר מצד אחר מה היה קורה כאן. מה זה, למה יש פוליטיקה? מדברים על בית ספר, לא בית ספר.

אני מבקש לא להפריע אחד לשני. אחרת אני איאלץ להוציא החוצה.

אני מסיימת.

נו, באמת, היא כבר מגזימה.

בסדר, אני מבקש, קטי.

זה שהם באו ראשונים וישבו כאן זה לא אומר.

תקשיב בצלאל, זה לא יעלה על הדעת.

אדוני, יושב ראש העסקים באשדוד. אני מבקש.

עזבו את הפוליטיקה, בואו תנו תשובות. יש בית ספר, אין בית ספר, איך בית ספר. למה כל הזמן פוליטיקה?

ביחד עם ועדת מל"ח הוא החליט. ראש העיר החליט יחד עם ועדת מל"ח את הקפסולות האלה.

אז בואי נדבר על ועדת מל"ח.

קטי, אבל בסוף היום אנחנו צריכים לדעת מתי יהיה הסוף של הדבר הזה.

לא, יש בחירות קטי, יש בחירות.

את לא היית ראש עיר. היא הייתה.

אז מה, כל הזמן נלמד בקפסולות?

דבי, לא כל דבר את צריכה להתערב.

מתי נחזור לשגרה? לא הבנתי. כל מדינת ישראל, קטי, כל מדינת ישראל חזרה לשגרה ופה אנחנו לא נחזור? חברים, אני מבקש לתת לשרון מרק לסיים את דבריה בבקשה.

אבל גם בעיר שאת גרה ראש העיר לא רוצה להחזיר את התושבים.

את משווה את המציאות שלנו? להם היו מחבלים, להם נכנסו לתוך הבתים. מה את משווה בכלל? זו מציאות אחרת.

אז אני לא מדברת על ה-7.10, אני מדברת על אחרי.

ואנחנו נחזור לעיר.

קטי, אני מבקש.

אבל יש להם ירי. יש להם ירי. אין ספור ירי.

קטי, יש ירי בכל מקום. קטי.

קטי, יש ירי גם לתל אביב. מה נעשה? אז הם לא ילמדו?

סליחה, אתמול היה ירי גם ביבנה, לא ראיתי שיבנה השביתה את הלימודים. אתמול היה ירי גם ביבנה.

אני מבקש לתת לשרון מרק לסיים את דבריה.

לעניין הירי, אתמול היה ירי גם ביבנה. אתם יכולים לבדוק, יבנה לומדת היום.

האמת, אני מאוד נבוכה. יש פה ילדים ממערכת החינוך באשדוד, ואני נבוכה שזה מה שאתם צריכים לראות.

טוב שרון, אני מבקש להמשיך בבקשה.

אני מסיימת. בנוסף הורים רבים עוברים בלית ברירה על החוק ומשאירים ילדים מתחת לגיל 10 בבית. חשופים לתכנים לא ראויים, לאזעקות. בכך ראש העיר חוטא בשנית לאחריותו בהגנה על ילדי העיר. אני רוצה לציין כאן משהו, מסקירת כל הפרוטוקולים של ועדות מל"ח העירוניות וועדות החינוך, שזו האחרונה, אגב, לא התכנסה בכלל בחמש השנים האחרונות על פי דין, כולל ועדת מל"ח. עברנו על כל הפרוטוקולים שנמצאים באתר, וכולכם מוזמנים לעשות את זה. מעולם לא התקיים דיון מעמיק או החלטות לגבי הכנת תוכנית חינוך בחירום.

אם היית מגיעה לוועדות שהוזמנת אליהם.

אריה, אני לא מדברת איתך. סליחה, לא להפריע לי.

אנחנו נקבל תשובות אחר כך מאריה.

עכשיו קיבלתי פרוטוקול.

נקבל תשובות, נקבל תשובות.

יש כאן שני חברי מועצה.

לא להפריע לה לדבר בבקשה.

אני ממש מסיימת.

חבר'ה, אפשר להתאפק קצת.

יש לנו באשדוד תוכנית אב לפסולת, אבל אין לנו תוכנית אב לחינוך או לחינוך בחירום. אגב, אתמול בלחץ הוועדה יצאה פתאום איזה שהיא הנחיה לוועדי ההורים תתחילו למפות מרחבים בבתי הספר. איפה הייתם ב-101 הימים האחרונים? ועד הורים, איפה הייתם? זו הפעולה הראשונה שהייתה צריכה להיעשות - -

לא להפריע. לא להפריע, גברת. אני איאלץ להוציא אותך.

- - על ידי ראש העיר כבר ב-8 באוקטובר, אם לא כמה שנים קודם. בדיוק מה שעשו ראשי ערים אחרים. חברים, אני אמא לילדים.

אלי, אתה טועה, אני אומר לך.

אתה מטעה.

אריה, תן לה לסיים בבקשה.

זאת לא ועדת מל"ח.

זאת ועדת מל"ח ועוד איך.

לא נכון, אתה מטעה.

בבקשה, אתן לך אותה.

אני מבקש לא להכניס פה לא אמוציות אישיות ולא פוליטיות. יש פה דיון מקצועי. זכותה להגיד מה שהיא חושבת ומה שהיא יודעת. יש פה נאת האנשים שיוכלו לענות תשובות.

למי שלא יודע פרשתי מההתמודדות למועצת העיר, אז אין לי כאן שום עניין פוליטי. אני אמא לילדים, אשת חינוך ואני יודעת כאן, בדיוק, הבנת. אז ההיפך. ההיפך. יפה.

לסיום אני רק רוצה לתאר לכם, למי שלא מצוי כאן באווירה, איך ההתקשרות העירונית עובדת מול ההורים המותשים. ההורים יושבים כל שבוע בבית, בין חמישי למוצ"ש, ככה עם הטלפון, ומחכים לשמוע את גזר הדין לשבוע החדש. במקרה להורים נודע מהרשתות שתאריך החזרה לשגרה מלאה הוא 31 בינואר. אבל לנו ההורים לא תקשרו את זה. למה דווקא ה-31 בינואר? כנראה יש איזה שהוא נביא בעיר שלנו שיודע שאז תסתיים המלחמה, או שלחילופין התאריך הזה הוא איזה שהוא הזדמנות שפוגשת את הבחירות המקומיות.

לא קיימת הודעה כזאת.

אנחנו נוכל להראות לכם הכול.

תציגי אותה עכשיו.

באנו מאוד מוכנים. הנה, יש לי כאן הכול ותכף כולם יקבלו את הדפים שהכנתי. בכל מקרה, ההתייחסות להורים באשדוד היא התייחסות לקהל שבוי. ובאותה נשימה, אני חייבת להגיד כל הכבוד, באמת כל הכבוד למערכת החינוך החרדית בעיר שהסתכלה לראש העיר בלבן של העין והחזירה את תלמידיה לשגרה מלאה. הלוואי וגם לנו הייתה האפשרות. הלוואי.

עליהם לא צריך להגן?

במבנים או בקרוואנים?

אני פונה בבקשה להתערבות. ולחברי הוועדה, להחזרת כל מערכת החינוך באשדוד.

מה זה משנה? מצאו להם פתרון שלנו אין.

תודה רבה.

טוב, תודה.

יש לי שאלה. את מתמודדת?

אני פרשתי מההתמודדות.

לא, אבל את מתמודדת למועצת העיר?

היא אמרה שלא.

לא, אני לא.

איך קוראים לה?

נורית טופז. היא יזמה את הכול, היא שלחה לכם את המכתב.

נורית, בבקשה. בבקשה, רק בקצרה אם אפשר.

בקצרה, אני אקצר, אבל באמת חשוב לי להביא לפה את הכול. אני נורית טופז, נציגת ציבור. אמא לאמילי, היום היא חיילת בשווים במדים. ואני יושבת ראש תנועת "תושווים".

את מתמודדת?

ממש קשה לי. אני 18 שנים נציגת ציבור, חה"כ קטי. ואני מתמודדת למועצת העיר, הרבה בגלל היושבים פה על השולחן, אני חייבת לומר לך. הרבה בגלל התנהלות כושלת עבורנו, ההורים המיוחדים. בגלל זה הפכתי להיות פוליטיקאית.

אני מבקש להיות מקצועיים.

הפכתי להיות פוליטיקאית ונציגת ציבור ואקטיביסטית בגלל נציגי ציבור ופקידות שלא רואה אותנו ממטר. אני חייבת להקריא פה כמה מילים של הורים שלא נמצאים פה, וחיים חייב גם לדבר, הוא סבא מיוחד. אני אמא לילדה אוטיסטית בת 20. רק תחשבו קצת בראש, זה 15 שנים של מלחמות בלתי פוסקות. גם בחינוך וזה ממשיך גם ברווחה. וחבל שאין פה נציגות של הרווחה.

יש.

כן? מעולה, יופי.

פשוט זה לא הגיוני, כל המקצוענים נמצאים מאחורה.

פעם הבאה נשתדל שהוועדה תהיה בחדר יותר גדול. זה החדר כרגע.

אני רוצה להקריא כמה דברים.

נורית, אחרי שתדברי אני אבקש שיישבו על יד השולחן נציגות של רווחה.

אין שום בעיה.

אני רוצה להגיד תודה על ההזדמנות. אני מקריאה כמה מילים של הורים ששלחו לי גם הורים שנמצאים במרכזי יום, הילדים שלהם, וגם בחינוך המיוחד. "שלום נורית, אני אסתי. בתי בת 10 וחצי, לומדת בבית ספר לתקשורת בעיר". דרך אגב, לא הזכרתי את שמו, אבל ראש מנהל החינוך הזכיר לפני רגע שהציבו מיגוניות ליד בית הספר הזה של החינוך המיוחד, במקיף א'. למה לא להציב אותם בחינוך המיוחד שנמקים בבית? אני ממשיכה את הציטוט של האמא: "מצב הקפסולות כרגע - - -

בגלל שלא מאשרים להם לשים.

לא להפריע.

תכף חיים יספר, כי הנכד שלו לומד שם.

אני ממשיכה את הציטוט של האמא, ברשותכם, ציטוט של אמא לילדה בת 10 וחצי שלומדת בחינוך במיוחד בבית ספר תקשורת: "כרגע מצב הקפסולות הוא מהגרועים ביותר וגורם לרגרסיה גדולה. בתי, תחת קטגוריה של FTT שזה אחוזון נמוך בתזונה ועם אוטיזם. מתחילת המלחמה ממעטת לאכול. הירידה במשקל חמורה ביותר, במיוחד כשהיא במצב של מתחת לאחוזון ואנחנו במעקב גדילה נאבקים על כל גרם. ורואים את הרגרסיה יום יום של המצב. דבר נוסף, בתי חזרה שלא לשלוט בסוגרים שלה, משהו שלא היה מעולם". אני מקצרת ככה בדברים שלה. אני אחר כך אחלק את זה. האמא אומרת שחבל לנו לראות אותה ככה נובלת, את הבת שלה. ושלא מגיע להם סבל נוסף.

אני עוברת לדנה. דנה, בת 29, משותקת לכיסא גלגלים. ואני מקריאה את הדברים שאורה, אמא שלה, שנמצאת איתנו פה בטח בזום, רוב ההורים נמצאים איתנו כאן. "לא מגיעה למרכז היום שלה, כי הוא בקפסולות". ילדה סיעודית בת 29.

מה זה אומר קפסולות? כמה פעמים בשבוע הם כן נמצאים?

שבוע כן, שבוע לא. היא שבוע בבית, שבוע במרכז יום. אוקיי?

אריה, שבוע בבית?

לא, אבל זה מרכז יום.

לא משנה, זה שייך לרווחה.

לא כל מה שנאמר פה זה דברי אלוהים חיים. אם תרצה אני אתקן את המספרים.

זה קשור לרווחה.

אתה טוען שאני מקשרת, מר אריה מימון?

לא, לא דיברתי עלייך ולא איתך.

אה, אוקיי, תודה. אז תן לי בבקשה להמשיך.

היא לא שייכת, הוא מתכוון שהיא לא שייכת.

ילדים זה לא מספרים ולא נתונים, אוקיי? ילדים זה אנשים כמונו וכמוך.

נשמע את הרווחה עונים על הדבר הזה.

שאין להם את האפשרות להגיע לפה ולזעוק. זה ילדים חסרי ישע שקמים כל יום לגיהינום. וההורים שלהם על סף התאבדות. על סף התאבדות שהם 101 יום בבית. כי ככה החליט ראש העיר. זה צריך להיפסק מיד. אני קוראת מכאן.

רק אם אפשר לקצר בבקשה.

אני אמשיך את הציטוט של אורה, אמא של דנה, שאמרה שיש הרגשה שנשכחנו, יו"ר הוועדה, יש הרגשה שנשכחנו. ואני קוראת מכאן לנציגי עיריית אשדוד. אוקיי? ויש פה לא מעט אנשים שיש להם או אחיינים מיוחדים או בעצמם הורים מיוחדים. אני קוראת מכאן לנציגי עיריית אשדוד. מדוע הילדים שלנו נשכחו? עד מתי נמשיך להלך שקופים בתוך 250,000 התושבים בעיר אשדוד? הסקר אותו עשיתם לא רואה לא את נטע, לא את דנה, לא את אריקה החברה שלה שנמצאת במרכז היום ומגיעה כל שבוע הביתה ופעם כן ופעם לא.

וחשוב לציין, שגם מה ששרון ציינה, שהמערכת שלהם של הקפסולה נקבעת באותו לילה. תתאר לך ילד מיוחד, שמתעורר למציאות אחרת שהוא לא יודע מי המחנכת שתהיה, מי הסייעת שתהיה. איפה הוא ילמד. אה, רגע, הפעם בספרא? אה, הפעם זה יהיה בבית הספר? המציאות הזאת, יו"ר הוועדה וחברי הכנסת המכובדים שנמצאים פה, אתם חייבים לעזור לנו לשנות את המציאות הזאת, כי זה לא יכול להימשך יותר. אני פונה מכאן להתערבות הוועדה להחזרת המוסדות של הרווחה, מרכזי היום, מרכזי התעסוקה. לא יתכן שאנשים ייצאו יומיים למרכז תעסוקה. יומיים ויישארו בבית. ההורים מטפסים על הקירות, ההורים לא יודעים מה לעשות.

תודה רבה נורית.

והפתרונות קיימים.

יושב-הראש, חשוב להדגיש שילד מיוחד קשה להכין אותו מעכשיו לעכשיו; ילדים מיוחדים צריך לעשות להם הכנה.

הפתרונות קיימים. תסגרו מוזיאונים, יש 16 מתנ"סים בעיר. תעשו חניון ממוגן בתוך, תבנו שם כיתות. הפתרון קיים, זה לא מעניין אותנו קפסולות או יקראו לזה בשם אחר. צריכים להביא לפתרון עכשיו, בוועדה הזאת, הבוקר. אנחנו לא יכולים לצאת עם בשורה אחרת מהוועדה הזאת שחסרי הישע יחזרו למסגרת מלאה עכשיו.

תודה. אני רוצה לשמוע את משרד החינוך, בבקשה.

קוראים לי זאב אזולאי, אני ממונה ביטחון לשעת חירום של מחוז דרום במשרד החינוך ואני נציג משרד החינוך כרגע. שמעתי פה את הקולות ואת הדברים. חשוב רגע לומר מספר דברים: קודם כל, משרד החינוך עובד מה שנקרא תחת הנחיות פיקוד העורף. מעבר לזה, לכל ראש רשות יש את האחריות הבלעדית על התושבים שלו. כך גם מוגדרים חוזרי מנכ"ל.

במיוחד שהוא סבא.

שנייה. אני רגע רוצה להגיד את דבריי.

שישה נכדים.

אני עד עכשיו שתקתי לחלוטין. ולכן כראש רשות, מחליטים עכשיו לעשות משהו שהוא מחמיר על הנחיות פיקוד העורף ישנה התייעצות עם משרד החינוך ומשרד החינוך החליט לקבל את ההתייעצות הזאת והוא מגבה את החלטת ראש העיר.

לא הבנתי. משרד החינוך מגבה את ההחלטה של ראש העיר?

מגבה את ההחלטה.

לעבוד בקפסולות?

כן.

הבנתי.

עד מתי?

אני אסביר.

אתה מגבה או שאתה מכבד את ההחלטה שלו ואז אין לך - - -

לא, הוא מגבה. הוא אמר מגבה.

אני אומר עוד פעם, אנחנו לוקחים את האחריות כמשרד החינוך על החלטה של ראש העיר. ואנחנו נותנים את הנושא הזה של הקפסולות. בסדר? חשוב רגע לומר שהקפסולות, הועבר לפה קפסולות, זה נכון, יש גם קפסולות. הקפסולות גם לומדים בתוך המוסדות עצמם וחלקם לומדים בתוך הבית. האם להגיד שזו למידה מלאה ותקנית? התשובה היא לא. בסדר? האם יש ילדים שנפגעים מזה? התשובה היא כנראה שנפגעים מזה.

ומי יישא בנזקים של הילדים המיוחדים? מי יישא?

שנייה, שנייה. חברים, אני מדבר כרגע אל יושב-הראש הוועדה בבקשה, תודה. עכשיו מה שקורה זה דבר כזה: אנחנו כמשרד החינוך ניתן את המענה הנדרש ככל שניתן במידה וישתנה המצב. בסדר? אם עכשיו יחליטו בראשות העירייה לקחת החלטה אחרת, בהתאם לדברים שמתפתחים. אם האנשים של עיריית שדרות יחזרו לתוך שדרות הדברים ישפיעו על המדיניות של המחוז. ועל פי כך אנחנו ננהג בהתאם.

בין שני הדברים? אתה משווה שדרות לאשדוד?

אני רק נותן כדוגמה. בסדר? מקודם נתתם דוגמאות גם ללמידה בקפסולות, אמרתם אשדוד היא היחידה. אז אשדוד היא לא היחידה. יש גם את העיר אשקלון, שיש שם מספר בתי ספר שלומדים בקפסולות. אמרתי גם באשקלון יש מספר מוסדות, אמרתי יש מספר מוסדות.

יבנה חזרה ללמידה רגילה?

שנייה.

רגע, אולי תנו לו להגיב.

אני מבקש לתת לזאב לסיים.

חברים, אני בא להגיד רגע את הצד המקצועי, בסדר? וכל תקיפה כזאת או כל אמירה כזאת לשאול אותי שאלות.

אנחנו רוצים להבין. אנחנו חברי ועדה, יש לנו זכות.

אז אני אומר את הדברים.

אני רוצה לשאול אם יבנה חזרו.

אבל את משתלחת בו עכשיו, תני לו לדבר.

אני לא משתלחת.

לא, אני מחזירה לך.

אני שואלת שאלה. אם יבנה, שזה 10 דקות מזה.

אז אולי הוא יגמור את הסקירה.

הוא משווה את זה לשדרות, אני רוצה להבין מאיפה ההיגיון.

שיגמור את הסקירה ואז נדע.

קודם כל יבנה היא לא במחוז דרום, בסדר? יבנה היא לא במחוז דרום.

באר שבע.

גם באר שבע, אם נשים רגע כדוגמה, בעבר גם עיריית באר שבע לקחה החלטה, גם אופקים, גם שדרות. כל ראשי הערים האלה לקחו החלטות עצמאיות. בסדר? בתיאום מול משרד החינוך ואנחנו גיבינו אותם ונתנו את התמיכה במקרים כאלה ואחרים ובהסלמות קודמות גם. בסדר? ולכן כרגע אנחנו ניתן את המענה ככל שנדרש. אני אומר שיש את הפיקוח.

זאב, אבל בסוף היום הילדים לא לומדים.

שנייה. הילדים לומדים.

מה אתם חושבים שיקרה עם הילדים האלו במשך זמן?

שנייה, אדוני יושב-הראש.

בסוף הילדים האלה צוברים פערים, ודאי. נכון?

לומדים.

מה זה לומדים? לא לומדים בצורה סדירה.

הוא צריך לסיים ויש פה גם אחרים שצריכים לדבר. יש אנשים פה שגם צריכים לדבר.

קטי, קטי.

יש גם פה. זה לא אירוע פוליטי. זה לא אירוע פוליטי.

די כבר, זה לא אמיתי.

זה לא אירוע פוליטי.

את היחידה שמערבת פוליטי.

סליחה, אני לא פוליטית. אני אמא לשלושה ילדים באשדוד שנפגעים.

גאים בך, גאה בך כאמא. אתה אל תדבר אליי, בסדר? מי אתה בכלל שתדבר אליי?

אבל יש יושב-ראש ועדה אחד, אולי באמת נעצור את הקרקס?

טוב, אפשר בבקשה להפסיק? תודה. זאב, רק אם אפשר, אני מבין שאתם לא הרבה say בכל הסיפור הזה. כי אתם מגבים את ראש העיר וזה בסדר. כן?

חה"כ בצלאל, אני אשמח לספר על הפגיעות של הילדים. אני אשמח לספר על הפגיעות של הילדים.

השאלה היא איך אתם כמשרד החינוך חושבים עד מתי נמשיך בדרך הזאת מבחינת הילדים האלה שנפגעים?

אני לא, אין לי תשובה.

אין ספק שילד שלא לומד בצורה רגילה אז הוא נפגע יום-יום, רגע-רגע. והשאלה האם בחלוף 101 ימים או 105 ימים, כן? אנחנו יכולים להמשיך עם זה ככה או צריך להגיע להגיד תשמע, עשינו, הלכנו בדרך מסוימת. צריך קצת לשנות בשביל שהילדים האלה לא ייפגעו הלאה. כולנו נפגענו במלחמה הזאת. אבל בעצם חייבים לנסות להגיע לשגרה עצמה. וכאשר משרד החינוך מגבה, חשוב מאוד שהוא מגבה. השאלה אך אתם רואים את זה אם בסוף היום תהיה פגיעה בילדים האלו, מה אנחנו עושים איתם?

חה"כ בצלאל, אני אשמח לרשות הדיבור.

אם אתה נותן להם לדבר, אתה צריך לתת גם לה. זה לא הגיוני.

חה"כ בצלאל, אני אשמח לרשות הדיבור לדבר ברמת המיקרו איך הלמידה נראית. ויש פה גם את הבת שלי שתעיד איך נראית למידה בזום.

עוד שנייה.

אני מציעה שגם ועד ההורים, שהוא נציג ההורים ידבר.

אני מוועד ההורים, גב' נפתלי.

ענת, להזכירך את חברה במועצה.

לא היה דבר כזה בשום ועדה.

לא, בטח המכתב שיצא בשמנו הוא הנציג.

קטי, לא נהפוך בזה.

לא, כל מי שדיבר שיקום וייתן לאחרים.

אני לא דיברתי.

לא את, לא עלייך אני מדברת.

קטי, תודה. זאב, רק אם אפשר בקצרה ונמשיך הלאה.

זה לא הגיוני, זה לא יכול להתנהל ככה.

אני אומר עוד פעם, אני לא יודע להגיד כמה זמן המצב הזה יימשך. בסדר? יש פה עניין של החלטה של הרשות. אנחנו כרגע מגבים את הרשות ונותנים את התמיכה הלימודים הלימודית לכך. תודה.

תודה.

יש לי שאלה אליך. נניח והיית חושב שהכול בסדר ואפשר להחזיר את הילדים. האם אתה בתוקף תפקידך יכול להגיד את זה ולהמליץ את זה לראש הרשות?

לא. מי שנותן את ההחלטות זה מה שנקרא פיקוד העורף.

פיקוד העורף מראש נתן שהכול בסדר.

הוא נתן החלטה פיקוד העורף.

רק בצלאל, אולי אפשר להתייחס לתאריך 31 בינואר שהוזכר כאן?

אני לא יודע על איזה תאריך את מדברת.

שאמרו שהשגרה חייבת.

התאריך לא נכון. מישהי אמרה פה בחוסר אחריות תאריך מסוים. אין לזה ביסוס אמיתי, כמו רוב הדברים שנאמרו פה עד עכשיו.

נכון לעכשיו זה המצב.

אריה, אבל למה היהירות הזאת? אני לא מצליח להבין מאיפה היהירות. יושבים פה אנשים, לא אחד ולא שניים, מדברים מדם ליבם. ואתה כאילו אומר שהכול פה עורבא פרח. לא היה.

כי הגיעה פוליטיקה לשולחן.

אריה, קצת צניעות. אריה, באמת. סליחה שאני מדבר כך, אבל קצת צניעות.

לא.

יושבים פה הורים, יושבים פה נציגים. יושבים פה חברי כנסת שקיבלו גם פניות.

יש פה נציגות פוליטית שמדברת, לא הורים. נציגות פוליטית.

שרון בינתיים מספרת שהיא כבר לא נמצאת בוועדה.

תנו להם תשובות להורים, בסדר? יש פה הורים. ההורים מעלים בעיות אובייקטיביות, אז תנו תשובות.

היא אומרת שהיא לא ממשיכה. לא כל דבר זה פוליטי. בסוף היום מה קורה עם הילדים? מה הפתרון לאן אנחנו הולכים בסוף היום?

תן להורים לדבר, עם כל הכבוד, בצלאל. זה הופך להיות פוליטי, תנו להורים לדבר.

אדוני יושב-הראש, אני רוצה להעלות נקודות.

דפנה כהן אוריאל, בבקשה.

חה"כ בצלאל, אני אמא, אני לא פוליטית ואני רוצה לספר מה קורה בפועל.

אני מגנה על הילדים.

קטי, קטי.

את עסוקה רק בפוליטיקה, תני להורים לדבר.

תורידי את הקול שלך. גם הם הורים. את אמרת להגן על ההורים. הנה, גם הם הורים.

חבר'ה, דפנה כהן בבקשה, בקצרה.

צוהריים טובים לכולם. ברשותכם, קטי, סליחה, אני יצאתי משתי ועדות אחרות בכנסת במיוחד להגיע לפה לדיון. שמי דפנה כהן, אני דוברת תנועת המושבים והתאחדות חקלאי ישראל. קטי את גם מכירה אותי ומטי, כמובן. חוקקנו ביחד כמה חוקים. ואני תושבת העיר אשדוד.

אני באתי לפה במיוחד כדי לדבר על ההתנהלות המבזה של עיריית אשדוד. עצוב לי, עצוב לי מאוד להיות פה. אני אמא לשלושה ילדים, מתוכם שני ילדים לומדים במערכות החינוך. כיתה ב' וכיתה ה'. הילדים שלי לומדים בקפסולות. העבירו אותם. בית הספר לא כשיר בכלל. 15 שנים. 15 שנים אתם פה בתפקיד. בית הספר לא כשיר בכלל להתנהל.

תוכלי לומר איזה בית ספר, אני אוכל לחפש?

בטח שאני אגיד את בית הספר. בית ספר ארזים. אתם העברתם אותנו לרובע אחר, לרובע מע"ר. ברובע מע"ר הילדים לומדים בין פעמיים לשלוש בשבוע.

- - - שנעשה את זה.

תן לי לדבר עד הסוף, כי אני לא הפרעתי לך.

אל תעשי עם האצבע ככה, זה לא נעים לי.

זה גם לא נעים לי התשובות שנתת לנו בישיבות.

אין שום בעיה.

אריה, אריה. היא ישבה פה בשקט, תן לה לדבר ואחרי זה תוכל גם להתייחס. לא הבנתי, מה זה הדבר הזה? גברתי, עוד פעם אחת אני אוציא אותך החוצה. בסדר?

אין לי שום מניעים, אין לי שום מניעים. אני אמא. אני אמא.

גם אני.

גברתי, עוד פעם אחת אני מוציא אותך החוצה, באמת.

באתי לפה כאמא. אני לא מועמדת לשום דבר, אני לא פוליטיקאית, אני אמא. אני אמא. ואני רק רוצה לומר, הילדים שלי לומדים בין פעמיים לשלוש בשבוע בקפסולות. הילדים שלי ממש מסכנים. באמת מסכנים.

לא שמעתי, כמה פעמים בקפסולות?

פעמיים עד שלוש בשבוע בקפסולות. העבירו אותנו לרובע אחר. כמו מסכנים, לרובע אחר. אנחנו ביקשנו ממך מיגוניות, אתה אמרת לנו שאנחנו נקבל שלוש מיגוניות, בסוף קיבלנו שתי מיגוניות. אבל מה? אתה מה אמרת לנו גם? שאנחנו צריכים להגיד לך תודה. על מה אנחנו צריכים להגיד לך תודה?

אני מעולם לא אמרתי.

אתה אמרת להנהגת ההורים. אני יכולה להעלות עשרות הורים.

את לא אומרת את האמת.

מחינוך הגן ומחינוך בבתי ספר.

אף אחד לא צריך להגיד תודה על השירות שנותנים לכם.

שאתה אמרת. תודה. אני מדברת עכשיו וכולם בשקט.

אני מבקש. דפנה.

אתה אמרת להגיד תודה. אל תקרוץ גם עין לאף אחד. אתה אמרת להגיד תודה.

אני לא מתווכחת איתך, אני עכשיו מדברת.

את רוצה להתחרות בליקויים הגופניים שלי? אפרופו חינוך מיוחד.

זה הזכות שלי. אני רק רוצה להגיד דבר אחד. לא יכול להיות שיבנה חזרה, אשקלון חזרה, אבל אשדוד לא חזרה. אני מנהלת מערך דוברות לאומית מהבית. מערך דוברות לאומי. אני מנהלת את הדוברות של כל החקלאים במדינה, אני מנהלת את מערך הדוברות של המושבים שפונו בגבול לבנון ושפונו מעוטף עזה. ואני עושה את זה עם ילדים ששומעים סיפורים קשים מאוד בבית. עכשיו, יחד איתי מאות, אלפים של הורים שרק רוצים חזרה לשגרה. אז אתה יודע מה? בוא אני אתן לך פתרון. תציב מיגוניות. תציב מיגוניות. תתעקש, פשוט תתעקש על אותם ילדים מסכנים.

אתה ממשרד החינוך ואתה יודע מה? אתה מדבר על הילדים ועל המענים שנותנים. בואו תתנו מענה לאותם ילדים מסכנים שאחר כך יצטרכו לעזרה הזאת לאותם ילדים קטנים. אבל זה לא רק הילדים הקטנים שבגנים. וזה לא רק הילדים שנמצאים בבתי הספר היסודיים וזה לא רק הילדים שנמצאים בבתי ספר הגבוהים. זה גם אותם ההורים המסכנים שמוותרים על ימי העבודה שלהם. באמת, אנחנו מוותרים על ימי עבודה.

חלקם גם מפוטרים.

מפוטרים. יש לנו הורים, רגע, אני אסיים את זה, כי אני באמת יצאתי במיוחד ואני חיכיתי יפה. יש לנו הורים שפוטרו מהעבודה שלהם או שמקום העבודה שלהם אמר להם אם אין לכם את הימים לתת, אז פשוט תעזבו את מקום העבודה והם עזבו. כיתה ב'1 בבית ספר ארזים. בוא אלינו, תראה את ההורים. תסתכל עליהם בעיניים. תסתכל להורים בעיניים.

ויותר מזה, אני רוצה לדבר גם על המורים המסכנים. המורים, שנמצאים כרגע, וחכה יש לי גם עוד משפט סיום.

רק אם אפשר לסיים.

המורים המסכנים שנמצאים בזום כשילדים על הרגליים שלהם.

לא נתנו להורה אחד לדבר מההנהגה.

שההורים המסכנים, המורים המסכנים שיושבים לפעמים עם ילדים על הרגליים שלהם ומלמדים, כי גם להם אין פתרון. אבל רגע, מי שנמצא פה זה ההורים החזקים. זה הורים שהגיעו פה עם רכב. מה עם כל אותם השקופים? מה עם ההורים השקופים האלה, מה עם האימהות שהיום בשביל להגיע לכנסת לא יכולתי לקחת את הילדים שלהם של בית הספר, והם נמצאים בבית כי אין להם איך להגיע לבית ספר?

דפנה, אני שומעת אותך - - -

איריס, אני לא מדברת איתך, אני מדברת אל יו"ר הוועדה. מה הקשר לבעלי? מה הקשר?

את יכולה בבקשה לצאת?

את מדברת שטויות.

אתה רואה מה זה לכלוך של פוליטיקה? היא בכלל לא מבינה איפה הבעיה.

תתביישי לך. תתביישי לך, אני מדברת בתור אמא.

אני מבקש שתצאי.

אמא לילדים קטנים.

לא, היא עושה פוליטיקה.

ברור שהיא עושה פוליטיקה.

אני מבקש לצאת החוצה, איריס. התאפקתי כמה שיותר, אבל אני מתנצל.

האמת לא כואבת. תתביישי לך.

לא מכובד. אבל לא מכובד להפוך את זה לפוליטיקה, לא מכובד.

ממש ככה.

דפנה, תודה.

כבוד יושב-הראש, אני מודה לך על הדיון הזה.

תודה. חיים, בבקשה.

אני מודה לחברי הכנסת, אני מודה גם לשרון מרק ולכל מי שיזם את הדיון הזה. זה דיון חשוב. אבל מעבר לדיון אנחנו צריכים פתרון. פתרון משמעותי לאותם הורים שהם הורים מסכנים. אני אמנם מדברת פה מדם ליבי; אבל זה גם דם הלב של כל ההורים המסכנים שנמצאים כרגע בשבי של עיריית אשדוד.

תודה דפנה. בלי מחיאות כפיים. לא נהוג מחיאות כפיים בוועדות.

ברשותכם, חברים. חיים בן זכרי.

אתה מרשה לסבא לדבר?

אריה, אתה צריך להתבייש. אני ידעתי שזה יבוא ממך. אתה צריך להתבייש.

מה זה הדבר הזה? מה זו החוצפה הזאת? אתה בטוח שאתה שייך לאגף החינוך? אני רוצה להבין.

זה מי שאחראי על החינוך באשדוד. זה בדיוק מי שאחראי על החינוך באשדוד, בושה וחרפה. מדבר לכולם ביהירות. מזלזל בכולם, פשוט בושה.

להשאיר את האמוציות בצד.

נראה לי שאתה האחרון שצריך לשבת במשרד החינוך. מה זה הדבר הזה?

דבר בצורה מקצועית. אני לא אגיד לך את ההודעות שאני מקבל.

אל תצעקי עליי.

זה לא יאומן.

אל תצעקי עליי.

אני אצעק עליך.

לא, את לא.

חצוף, תן לו לדבר.

לחברת הכנסת דבי מותר לצעוק. אתה גם משלם לה את המשכורת שלה.

אה, ולך מי משלם? אני אזכיר ואיזה תוספת את מקבלת את המשכורת? בואי תגידי להם. אולי תוותרי כדי שיהיה להם מיגוניות?

מה? מה להגיד?

חצופה.

על מה? את חצופה. תתביישי לך. תתביישי לך. את חצופה, איזה דיון, תת רמה של דיון איתך.

את מדברת על רמה?

תת רמה, באמת.

אדוני יושב-הראש, אני חושב שאתה צריך לתת את דעתך בנוגע לזלזול המופגן כלפי ההורים שהגיעו לפה.

זה לא דיון מקצועי, אני מצטערת.

חיים, בבקשה. אני יושב-הראש הוועדה ואני נותן לך לדבר, בבקשה.

הפוליטיקה הרגע יצאה מהוועדה.

תודה רבה אדוני שאתה מאפשר לי. אני רוצה להגיד כמה משפטים קצרים, אבל כמו שהגברת כאן אמרה, זה מגיע מדם ליבי. לא משנה אבא, סבא. הדברים הם חמורים. אני סבא לשני ילדים אוטיסטיים. אני סגן של יו"רית בבית ספר מיתרים באשדוד. אני מייצג כאן את ילדי החינוך המיוחד בגלל, רבותיי, שאין להם פה. הילדים האלה לא מדברים. אנחנו המבוגרים האחראיים צריכים להיות הפה שלהם. לצערי, מאז שהחלו הקפסולות נחשפתי לרגרסיה של ארבעה ילדים מול העיניים שלי בבתים שלהם. הם מכים את ההורים.

אריה, אין פתרון לחינוך המיוחד? באמת, אני שואל ברצינות. אין פתרון לחינוך המיוחד?

אבל אם תרשה לי לענות, אני אומר לך כמה הם לומדים ותבין שהמצב הוא לא כפי שמתואר פה. אבל אתם לא רוצים לתת לי לענות, אז אני לא יכול.

אחרי שהוא ידבר.

אז אנחנו משקרים.

אני רוצה את התשובה שלך אחר כך. מיד אחריו.

מדובר, אדוני יושב-הראש, על שינויים שמטריפים את אותם ילדים. הופכים אותם לאלימים כלפי הסביבה. הם גורמים להרס בבית. הם מכים את ההורים וכל מי שמסביבם. אי אפשר לבוא ולהסביר לילד אוטיסט אין לימודים היום, כי היום אין בית ספר בקפסולה שלך. הם חייבים לו"ז קבוע, שגרה קבועה. הם חייבים את זה. זה מה שמחזיק אותם בחיים.

ההורים, חלקם במילואים, ואני אומר לכם שרוב האימהות שאני נחשף אליהן פשוט קורסות, נפשית, פיזית, מההתמודדות לבד. מהודעות שמתקבלות מהמורות על שינוי, עוד מכה או עוד ביטול. וזה בלי להזכיר את הפגיעה בפרנסה של חלק מההורים שלא יכולים לצאת לעבוד במתווה של הקפסולות ומצויים בסכנת פיטורים.

סעיף נוסף, מבחינה לימודית, חברתית, טיפולית, אין ספר שהחסכים והחוסרים יבואו לידי ביטוי באופן חמור בהמשך. כולנו מבינים את מצב המלחמה במדינה. אולם בו זמנית כולנו שואלים מה שכבר נאמר פה, למה דין אשדוד לא כדין ערים סמוכות אחרות. אני מסיים רבותיי.

רק אם אפשר לקצר.

ילדים אוטיסטיים זקוקים להשגחה של 24/7. חלק מההורים שואלים את עצמם על מדיניות ממשלה, שרים, משרדים שונים, כולל הצבא, דרך פיקוד העורף, שמאשרים ורוצים ומבקשים לחזור לשגרת חירום. ונתקלים דווקא ברשות שלנו שמתנגדת.

משפט לסיום, חיים.

כן, משפט לסיום. ידוע לכולנו ולכל מביני עניין שהמלחמה הולכת ללוות אותנו עוד הרבה זמן. לא כדאי ולא ראוי ולא נחוץ, ואף אסור בתכלית, לעצור את כל תחומי החיים ובעיקר את תחום החינוך. זה ניצחון עבור האויב ופגיעה בילדינו. אנחנו חוזרים ומבקשים, מבקשים, די לקפסולות. חובה לבטל אותן מהר ויפה שעה אחת קודם. אני רוצה להגיד לכם, אנחנו עלולים למצוא פגיעות גם בילדים וגם בהורים.

ומשפט אחרון רק כתזכורת. שני חוקים קיימים במדינת ישראל, חוק אחד שאומר חוק חינוך חובה חינם. אין שוויוניות. חוק שוויון לאנשים עם מוגבלויות, אין שוויוניות. תודה רבה אדוני יושב-הראש.

בבקשה, אריה. אני רק רוצה שתתמקד באמת אבל כרגע לחינוך המיוחד, כי אני רואה את זה הרבה. ואני גם מקבל, אני לא מקריא לך, אבל תוך כדי אני מקבל כל הזמן הודעות מאנשים. בפרט בחינוך המיוחד. הורים שפשוט עוזבים את העבודה בגלל זה ובאמת הורים שכבר לא מצליחים להתמודד.

אני תכף אתן את רשות הדיבור, ברשותך, לטלי מימון, שמנהלת את האגף לחינוך מיוחד. היא תוכל לתת את הפרטים באופן מסודר. יש לי קו מאוד ברור. אני עם הורים של חינוך מיוחד לא מתווכח ולא דן ולא שופט את הרגשות שלהם. לכן כל מה שהם יאמרו פה, הורים. לכן כשהוא מדבר אני לא מעיר באמצע וכשאחרים שכרגע נמצאים במערכת החינוך ומייצגים את ההורים האלה אני לא דן איתם בכלל. כל מה שהם אומרים נכון. כי גם אם יש חצי שעה שהם לא בלימודים והם בבית זה גיהנום.

כן אריה, אבל מה המתווה, תכל'ס?

רגע, אני אומר מה המתווה.

עברנו, איך אומרים, מספיק ימים.

אין לנו פה ויכוח בכלל. הנושא הזה הוא בנפשנו, אבל מול הרגישות של למידה והשתוללות בבית וסכנת איבוד העבודה יש סכנה אחת מאוד בולטת, איבוד החיים של הילדים האלה. אני אומר לך רק את התכונות הבולטות של ילד אוטיסט קשה.

בוא נבטל את כל הלימודים בכל הארץ. הכי קל להגיד לא חוזרים לשגרה בשום מקום. אבל מצד שני, צריך אומץ וצריך להבין שחייבים לדאוג לילדים האלה.

לא. לכן אתה תשמע, הם לומדים. הם לומדים. תשמע את מספר הימים שבית ספר מיתרים, כדוגמה.

אומץ עד מתי? אם זה אומץ לדעתכם עד מתי? לא הבנתי. לא צריכים לחזור לשגרה? עבר יום, עבר שבוע, עברו חודשיים, עברו שלושה. עד מתי?

האדון דיבר על מיתרים, לכן אני אתייחס למיתרים. בבקשה, תני את המתווה, בבקשה.

שלום, שמי טלי מימון ואני מנהלת האגף לחינוך מיוחד.

אין קשר, אין קשר.

כן. אני מנהלת האגף לחינוך מיוחד. אני אמונה על החינוך המיוחד בעיר ומטרתי היא לסייע לכל תלמיד ולכל הורה בחינוך המיוחד. בשביל זה אני נמצאת שם. אני מבינה את המצוקה של ההורים. אני שומעת אותם. אנחנו נותנים ככל שאנחנו יכולים את כל המענים.

לגבי בית ספר מיתרים. אכן הם נמצאים במבנה שיש לו מקלט. בסמוך למקלט יש שש כיתות. הכיתות האלה הולכות לתוך המקלט. צריך לקחת בחשבון שזה ילדים עם הפרעה תקשורתית מונמכים ולכן גם יכולה להיות סיטואציה שילד יכול להשתטח על הרצפה וגם לא יגיע ב-45 שניות. ולכן אנחנו לוקחים את כל הזהירות. הדבר הנוסף זה יכול להיווצר פקק בכניסה לתוך המקלט. לכן פיצלנו את בית הספר לשני מבנים: לקחנו מתנ"ס. במתנ"ס יושבים שם עוד 37 תלמידים בארבע כיתות, שגם הם מצליחים להגיע ב-45 שניות לממ"ד.

אז למה בקפסולות? למה צריך קפסולות אם יש לכם שני מבנים?

יש שני מבנים. מתוך 14 כיתות בכל יום לומדות 10 כיתות. לעניין הילדים המורכבים, גם עליהם נתנו את הדעת. כל תלמיד בבית ספר מיתרים מקבל בין חמישה לארבעה ימים. הילדים האקוטיים שלקחנו אותם בחשבון, ויש לנו ילדים אקוטיים בגיל הצעיר הם מקבלים חמישה ימים אוטומטית. זה קרוב ל-27 תלמידים מתוך 110. אנחנו מנסים כל הזמן לייצר את הכי שגרה שאנחנו יכולים. במקביל לזה הם מקבלים גם את הטיפולים הרגשיים, ואת הטיפולים הפרא רפואיים וגם מה שניתן.

נכון שאנחנו גם רוצים לשמור על ביטחונם של הילדים. רק אתמול אני אגיד לכם, אסבר את האוזן, הייתה אזעקה בזמן ההסעות שזה גרם להיסטריה רבתית. בדיוק. הייתה היסטריה של הילדים.

כמה ילדים לומדים מהבית כיום?

כל תלמיד מקבל בין ארבעה לחמישה ימים בשבוע. כל תלמיד בית ספר מיתרים.

ואם יש לי שני ילדים, זאת אומרת יש מצב שטכני יכול להיות - - -

מתאמים את זה. מתאמים.

מתאמים. משתדלים לתת את המיטב.

ויש רק 100 ילדים בחינוך מיוחד באשדוד?

לא, בבית ספר מיתרים.

כלומר בבית ספר הספציפי הזה.

אנחנו נקרא למילה רוטציה. נקרא למילה רוטציה. כי יש ארבע כיתות שלא לומדות, הן רק ברוטציה.

כל בתי הספר בעיר של החינוך המיוחד לומדים בין ארבעה לחמישה ימים. יש ילדים שלומדים חמישה ימים ויש ילדים ארבעה ימים. ברובם זה חמישה ימים. בית ספר ניר לומד חמישה ימים בשבוע, בית ספר גוונים לומד חמישה ימים בשבוע. בית ספר מעלות בין ארבעה לחמישה ימים ואפילו האקוטיים לומדים שישה ימים. איפה שאנחנו יכולים אנחנו מסייעים ואנחנו נותנים.

אי אפשר למצוא פתרון למיתרים?

במקום שהם ילמדו רק יומיים הם לומדים חמישה ימים, משום ששלחנו אותם לכיתות - - - שהוצע פה בתחילת הדרך. בתחילת הדברים, אם אתה זוכר אדוני יושב-הראש, היו פה אנשים שצעקו תכניסו אותם לחניות, תפנו את העירייה, יהיו כיתות. זה מה שעשינו. פינינו מתנ"סים שלמים, לא רק עבור בית הספר הזה.

הגברת שדיברה פה בפאתוס גדול מאוד, אם כי לא ב-אמת גדולה, דיברה על בית ספר ארזים. 80% מבית ספר ארזים פונה מכיוון שעוד לא הספקנו לשים את הממ"דים למבנה של בית ספר חדש, שבכל קומה יש ממ"דים. אלה פתרונות שייצרנו עבור בתי ספר שלמים שלא היה להם פתרון. כנ"ל מיתרים. פירקנו אותו לשני חלקים, זו לוגיסטיקה מאוד מורכבת. נתנו להם כיתות במתנ"סים, אנחנו עושים את זה כמעט בכל מקום שאפשרי. אחרת לא היו לומדים בכלל. וזה המאמץ האמיתי שאנחנו עושים. היכולת של אנשים פה לייצר נאומי בחירות, תסלח לי שאני אומר את זה.

לא. אריה, אריה, אני לא חושב שזה מה שנעשה פה. אתה כאילו מוריד דופי.

חס ושלום, אתה לא מכיר אותם.

אז אני אומר עוד פעם. אריה, לא מכובד. אני אומר את זה ברצינות.

הוא גם לא מכיר אותך ואת העשייה שלך, אדוני.

אני מאוד-מאוד רוצה להגיד משהו. אני חושבת שהאמירה החשובה ביותר שיש פה, אין קביעה, אנחנו מה-7 באוקטובר עברנו תהליך שכל הזמן מתקדם.

שם בבקשה.

קוראים לי שירן סרור, אני בוועד ההורים ההנהגה העירונית. גם כמטפלת רגשית שעובדת בכל אזור הדרום: אשקלון, אשדוד, קריית גת וכו'. חשוב האמירה החשובה שלי היא שיש הקשבה ויש גם תנועתיות. כלומר, אם התחלנו מיומיים בבית הספר זה התקדם לשלושה, התקדם לארבעה, חמישה ושישה.

אני עדיין נמצאת עם יומיים בבית הספר.

עוד רגע, עוד רגע. יש תנועתיות. אין תלמיד אחד, אין תלמיד אחד שנשאר באותו המתווה שהתחלנו ולא התקדם ולא התווספו לו הימים ולא שיפרנו. ומיגוניות, עוד רגע בבקשה. בבקשה אל תתפרצו, עוד רגע. יש את המיגוניות שמוצבות מיום ליום. יש לנו את המיפוי שעובד, עד סוף השבוע אמור להתקבל מיפוי.

מה עם בית ספר ארם?

שנייה, שנייה. אני לא יודעת לענות על כל בית ספר. סליחה, סליחה, לתת תשובות נקודתיות לבתי ספר יש פה את נציגי המנהל. אני רוצה להגיד, האמירה שלי שיש תנועתיות. סליחה, יש תנועתיות. הימים גדלו, המיגוניות, יש מיפוי של להפוך את ההכי מוגן שיש. סליחה, הכי מוגן שיש זה יכול להיות ידיים על הראש במקום חשוף.

המיפוי היה צריך להיעשות לפני חודש.

עוד רגע בבקשה, עוד רגע. והכי מוגן שיש הופך להיות בעצם שווה ערך למרחב מוגן תקני. אני חושבת שבשונה מערים אחרות אשדוד מייצרת לנו הרבה ימי למידה, יחסית למקומות אחרים מאפשרים. עם ביטחון. ולכן אני מפצירה ומבקשת מהעירייה להמשיך ולייצר פתרונות ולא להמשיך ולהגיד הנה, יש לי ארבעה ימים ופה אני עוצרת. להמשיך. זו האמירה שלי, תודה.

אני רוצה, ברשותך יושב-הראש הוועדה. שמי ענת מימון, אני אמא לשלושה ילדים במערכת החינוך. אני יו"ר בית ספר קשת ואני רוצה לדבר, קודם כל השמיעות פה ודיבורים פה על פוליטיקה, אני לא מבינה, באו פה הורים לזעוק מדם ליבם. אוקיי? יושבים פה חברים שלי, מיושב ראש הנהגת ההורים העירונית ואני רוצה להשמיע גם קול אחר, ברשותכם.

אז קודם כל, אני רוצה ברמת הפתיחה, באתר פיקוד העורף רשום שקיום שגרה לצד לחימה זה לא דבר פשוט. החששות והפחדים מהאיומים שלנו מובנים. שליחת הילדים למסגרות חינוכיות או הליכה לעבודה הכרחיים ומהותיים לחוסן שלנו. נראה שאצלנו בעיר עסוקים בלהחליש במקום לחזק את החוסן. ותכף אני אתן דוגמאות ברמת המיקרו.

אצלי בבית ספר זה בית ספר גדול, הוא נותן מענה ל-600 תלמידים, הוא נחשב בית ספר גדול. הוא ובית ספר שקד. אני יו"ר של בית ספר קשת. אצלי נוצר מצב שיש לי שתי שכבות, ה' ו-ו' שלומדות פעמיים בשבוע. פעמיים בשבוע, ארבעה ימים ילדים בכיתות ה' ו-ו' נשארים לבד בבית.

אריה, זה ה-17% שאין להם פתרונות כאילו?

חשופים לאזעקות.

פתרון של יומיים ולא ארבעה ימים.

יומיים. שנייה, שנייה.

א' עד ד' בשביל שייצאו לעבודה.

אין בעיה. אין בעיה, אבל ביקשנו פתרונות, לא קיבלנו.

יש לכם פתרונות? הצעות של פתרונות?

ביקשנו או למידה היברידית אפילו באמצעות סטודנטים והורים מתנדבים. אבל שתהיה לילדים איזו שהיא מסגרת. מ-8:00 עד 12:00 ומ-12:00 עד 16:00. את זה ביקשנו. ביקשנו את האפשרות של הכי מוגן שיש. ביקשנו מתנ"סים או מבני ציבור. עכשיו, אני רוצה להגיד לך איך נוצרים פערים למעשה. בית הספר שלי מזין בית ספר תיכון. יש עוד בית ספר סמוך שמזין את אותו בית ספר תיכון, מקיף ט'. הם יודעים על מה מדובר. אוקיי? לאותו בית ספר יגיעו ילדים מ-ה'-ו', שדרך אגב, הם מדור הקורונה. להזכיר שהם מדור הקורונה. והם עדיין לא התגברו מ-א' עד ג' על הפערים הנפשיים והרגשיים שאף אחד לא נתן עליהם את המענה, אבל אי אפשר להאשים אף אחד במה שקרה עם הקורונה. אני עכשיו משווה אותנו לערים אחרות שהן באותה רמת איום שלנו.

אני מדברת עכשיו על מצב שלכיתה ז' יגיעו ילדים מבית הספר שלומד ארבע פעמים בשבוע ה'-ו' ומבית הספר שלי שלומד פעמיים בשבוע ה'-ו'. עכשיו, יושבת פה אנוק, ואני גם יושבת פה, שאנחנו משלמות אלפי שקלים כל חודש למורים פרטיים כדי שהילדים שלי יגיעו לרף. עכשיו, לי יש אמצעים ולאנוק יש אמצעים. יש פה הורים בלי אמצעים. אתה מגדיל פה פערים חברתיים ואתה משריש אותם. כי זה ילדים שיפתחו פער. ל-ז', ל-ח', ל-ט' ובכיתה ט' כבר מחלקים מגמות. יושבת פה הבת שלי, בכיתה ט', ילדה בת 15. היא תספר לך מה זה למידה בזום. היא צריכה לגשת שבוע הבא למבחן בכימיה כשהיא לא ראתה את המורה שלה לכימיה בצורה פרונטלית מתחילת השנה. והילדה שלי נחשבת מצטיינת של מערכת החינוך. היא אותרה על ידי מרו"ם כמצטיינת של מערכת החינוך. זאת ילדה שלכאורה יותר קל לה. יש פה ילדים שלא קל להם והם ייפלו בין הכיסאות. הם ייפלו בין הכיסאות.

עכשיו לגבי ועד ההורים וחברים שלי שיושבים פה. אני חושבת שהיה יפה והיה ראוי שכבוד ראש העיר וראש מנהל החינוך היה מכנס את ההורים ולא יוצר סקרים. מכנס את ההורים ושומע, ושומע את מצוקות ליבם. שומע את מצוקות ליבם, שומע את הפתרונות ומנסים לטכס עמדה יחד. ולגבי הסקרים שדיברנו, אני רשמתי את זה כנקודה כי לא רציתי להפריע. אני בטוחה שאם היו הולכים לאשקלון או ליבנה או לגן יבנה והיו עושים סקר, אם הורים רוצים לחזור ללימודים או לא, כנראה שהתוצאות היו דומות לתוצאות באשדוד. אבל מה שנדרש פה זה לקיחת מנהיגות. לקיחת מנהיגות. כי ברגע שהיו מתחילים להפעיל את המערכת בשבוע הראשון זה לא היה, לא הייתה למידה. לא הייתה למידה אולי בצורה מיטבית, אבל הורים היו רואים שהמערכת נעה וילדים מפסידים חומר וילדים פותחים פערים חברתיים והיו שולחים את התלמידים.

בסופו של דבר גם רעידת אדמה זה סכנה, גם הילדה שלי בת 9 שצריכה לחצות את הכביש זו סכנה. אבל צריך לעשות ניהול סיכונים. להגיד לא זה הכי קל. עשיתי תואר שני במנהל עסקים, יש מודלים לניהול סיכונים. לא נראה לי שמישהו מתייחס לזה. אם מישהו מתייחס, בבקשה שיראו לנו את זה בשקיפות.

תודה. ועד ההורים?

טוב, אני חייב להגיב על מה שאני שומע פה. עופר צבאן, סגן יו"ר הנהגת ההורים העירונית.

וסליחה, גברת, תזכירי לנו מה תפקידך?

אני יו"רית של בית ספר קשת, חברה בוועד העירוני.

אני אתן קצת רקע. הנהגת ההורים העירונית באשדוד מונה בעצם 21 חברים. יש לנו את המועצה שמונה בעצם את כל הנהגות ההורים בבתי הספר. מי שמקבל את ההחלטות בעיר אשדוד בנושא החינוך לגבי ההורים, לגבי נושא ההנהגה מול מנהל החינוך ומול ראש העיר זה הנהגת ההורים אחרי התייעצות עם המועצה. זה דיברתי על מועצת ההורים. תודה.

ואני יכול להגיד לכם שלשמחתי, וזה לשמחתי, אני יכול להגיד לכם שהחל מה-8 באוקטובר אנחנו נמצאים בקשר ישיר ורציף עם ראש העיר, עם ראשי מנהל החינוך. כי אותי לא מעניין העסקים ואותי לא מעניין הספורט ולא התרבות. אותי מעניין אך ורק הנושא של החינוך. ואנחנו בקשר ישיר ורציף 24/7, אמנם אני עם כיפה על הראש, 24/7 עם ראש העיר בנושא הזה. אנחנו מוזמנים לכל דיוני הערכת מצב ואני עוד זוכר את אותו מפגש שהיה בהערכת מצב, שבועיים אחרי שהתחילה המלחמה. שנציגי פיקוד העורף כבר קפצו ואמרו בואו נחזור לשגרה. זוכר את זה אלי? שהם אמרו בואו נחזור לשגרה.

זה לא היה אחרי שבועיים.

אחרי שבועיים, אני זוכר טוב מאוד את המילים שלהם. ואמרנו להם חד משמעית אתם כנראה חושבים על כלכלה לפני שאתם חושבים על הילדים שלנו. ואני יכול להגיד לכם שהנהגת ההורים לא חיכתה להוראות מראש העיר או מראש המנהל ופנתה בווטסאפ הקבוצתי שיש לנו ליו"רים בבתי הספר שיעשו איזה שהוא מיפוי ויגידו לנו מה קורה בעצם בנושא המיגון בבתי הספר.

עופר, אבל פנינו לאן? אתה מספר מה היה בשבועיים הראשונים, בזה. אני שואל תכלס, אנחנו נמצאים שלושה חודשים. לאן אנחנו מתקדמים? בואו.

אנחנו בדעה שאנחנו שומעים את ההורים, שומעים את ההורים.

יש פה גם לא הורה אחד ולא שניים. מה אתם עונים להם? מה הכיוון?

אז אני עונה להם. אני עונה להם, פשוט מאוד. אנחנו מסתכלים על הסקר האחרון שנעשה בעיר.

סקר זה מתאים לבחירות.

הסקר הזה בעצם ייצג למעלה מ-5,100 בתי אב באשדוד.

מתוך כמה?

הסקר לא רלוונטי, עופר. הסקר לא רלוונטי. עדיף לשבת עם ההורים ולמצוא פתרונות.

ענת, לא הפרעתי לך. את זוכרת?

בסדר עופר, עדיף למצוא פתרונות.

ענת, לא הפרעתי לך, את זוכרת? הסקר אמר ש-52 היו בעד חזרה, תנו לי לדבר.

הכאב של הילדים, הכאב של ההורים, הכאב של האימהות. הכאב הוא כאב, מה אתה עושה עם הדבר הזה?

52% היו בעד חזרה מלאה.

תגיד להם שהיה סקר שאמר 52%?

48% התנגדו.

אבל זה חצי מהעיר, עופר.

רגע, נורית. נורית, לא הפרעתי לך.

מיוחדים, אתם שאלתם שאלה מיוחדת את ההורים?

יש לי בעיה באוזן, אני לא שומע טוב. תודה. באמת תודה לך. גם ממך אני רוצה לשמוע, אני אוהב אותך. שורה תחתונה, אני אומר דבר פשוט: 48% האלה אמרו חד משמעית. 80% אמרו שבמידה ותהיה חזרה מלאה הם לא שולחים את הילדים לבית הספר. תבינו את זה.

בסדר, גם בשדרות אמרו.

ואת תפסיקי להגיד לי שדרות, למה שדרות עוד לא חזרו לבתים.

אני אגיד לך שדרות. כי עכשיו יושבים בשדרות משפחות שמבקשות להחזיר את הילדים לבית הספר.

אני לא מצליח להבין מה זה סקר.

ואל תפנה אליי ככה ואל תדבר אליי.

מה זה סקר, עם כל הכבוד.

סקר, סקר. מה זה כל סקר, מה זה פוליטיקה או שאנחנו עם הורים כאן?

חבר'ה, מה זה הדבר הזה? בדיוק. יש פה הורים, יש ילדים מאחורי זה, יש אבות, יש כאלה שעזבו את העבודה שלהם. בסוף היום מה עושים איתם? באמת. מה, עשינו סקר?

אני נציג הורים.

אתה לא נציג הורים של אף אחד.

הסקר דבר ראשון יכול להשתנות. דבר שני, - - - כל ההורים האלה?

אתה לא נציג הורים של אף אחד אם אתה מדבר ככה, בצורה הזאת.

תתעסק בעסקים שלך.

אם אתה מדבר ככה אתה לא נציג של אף אחד. אתה לא מייצג אף אחד, אדוני.

עופר, מי מייצג את ההורים המיוחדים, עופר?

עופר, אבל לא עושים את זה עם סקר. עופר, עופר. לא, באמת, מה זה קשור לסקר? הסקר הוא נחמד. עופר, לא מכובד בכלל.

לא, תראה איך הוא מדבר אליי. אתה מרשה לו? אתה מרשה לו? איש עסקים.

אני רוצה להגיד משהו. יפית איטח, אני חלק מהנהגת הורים עירונית. הנושא הזה של הסקר שמדברים עליו פה הוא לא סקר פוליטי. היו פה שני סקרים שבוצעו בתקופה של המלחמה עד עכשיו שאנחנו נתבקשנו להעביר כל יו"ר בבית הספר שלו, לכל ההורים. כך גם מגיעים לכל ההורים בסופו של דבר. ואז השאלה הייתה קפסולות או לא קפסולות. בסקר הראשון חד משמעית זה היה ברור לכולם, מעל 80%, אני לא זוכרת את המספר המדויק, שאנשים העדיפו קפסולות. גם בתוך ההנהגה העירונית הרוחות שם היו מאוד לוהטות ומאוד בעד לא לחזור למדיניות של הכי מוגן שיש. בגלל שהכי מוגן שיש זה לא מוגן. אנחנו לא מוכנים שהילדים שלנו ישכבו על הרצפה עם ידיים על הראש. נקודה.

יפית, את רוצה להיות נוכחת בהתקף זעם של ילד אוטיסט ולנסות לטפל בסוגייה הזאת?

אריה, סליחה שאני אומר, סקר לא, זה לא מדבר אליי. באמת. מה אני אעשה? סקר לא מדבר אליי. כמו שלא מדבר אל רוב העם. סקרים, סליחה שאני אומר, לפעמים סקרים, איך אומרים, יודעים לקנות סקרים. לא שאני חס ושלום חושב שזה מה שנעשה פה.

אתמול הוציאו הודעה לעשות מיפוי. אתמול הוציאו הודעה לעשות מיפוי להכי מוגן שיש. זו הודעה שהייתה צריכה לצאת ב-7.10.

ההודעה של אתמול, ענת, ההודעה של אתמול.

נשמה שלי, זו הודעה שהייתה צריכה לצאת ב-7.10. ידענו שהמלחמה הזאת לא הולכת להיגמר.

בסדר. וההודעה הזאת זו עוד דוגמה להתקדמות של העירייה להחזיר אותנו.

אבל יפה שעה אחת קודם, איפה היינו עד עכשיו? יפה שעה אחת קודם. למה רק עכשיו? כי יש זעקה של ההורים? למה לא עשו מיפוי של הכי מוגן שיש או של מבני ציבור קודם? זאת השאלה. אני לא נגד אף אחד, אני בעד הילדים.

גב' מימון, תודה.

תודה.

עופר, אני רוצה משפט, יו"ר הוועדה. ככה אולי תסכם את הכול, יפית ועופר, שירן שאני כל כך אוהבת. יפית, עופר ושירן אני רוצה לצייר לכם סיטואציה אחת קטנה. עופר, אתה שומע אותי?

כל הזמן שומע אותך.

סיטואציה אחת קטנה של ילד או בוגר עם אוטיזם או ילדה סיעודית שדיברתי עליה, דנה, שעוברת התקף זעם כי היא לא מבינה מה אתם רוצים מהחיים שלה. אתה תישא בנטל? אתה נושא כרגע, אתה אומר אני מחליט, 48% out. איפה ה-48% האלה? מתוכם ילדים שלא מבינים מה אתה רוצה מהם. אתה תישא בנטל של הטיפולים? של חס וחלילה נטילת חיי אדם של הורים שקורסים ומפוטרים? גם הורים ממעלות ועוד לא מעט. השאלה היא איך יוצאים מהוועדה הזאת, כי אי אפשר להמשיך עם המצב הזה. אי אפשר. פשוט אי אפשר, זה דיני נפשות.

תודה. הלן גלבר.

הלן גלבר. חברת מועצה.

מועמדת לראשות העיר.

אני מועמדת לראשות העיר.

בסדר. אני יכול להגיד, אריה, שהיא הייתה בשקט. אמרו לי פה פוליטיקה, אני עוד לא ראיתי. דווקא האנשים האלו.

אני חברה של כולם.

האמת הלן שקטה היום.

המטרה העיקרית שלנו כאן, וקודם כל הייתי גם בחמ"ל יום יום, יעיד על כך אריה וחברי העירייה. קודם כל הייתי כן מצפה שוועדת החינוך תהיה פה. קודם כל, הכינוס הזה גם בוועדת החינוך. יש כאן פערים. אתה בנושא בינוי, אבל יש כאן גם פערים חברתיים, נפשיים, כלכליים. פערים של הילדים עצמם. הזום לא נותן באמת פתרון. אנחנו נמצאים במצב שהילדים שלנו לומדים בזום הם לא מרוכזים. מה עם הפערים החברתיים? לפגוש את החברים שלהם בבית ספר? הילד נמצא לבד בבית. הסכנה קיימת גם בדרך לבית הספר. האזעקה שהייתה לפני כמה שבועות תפסו את הילדים נשכבים על הרצפה בדרך לבית ספר.

איזונים הלן, איזונים.

רגע. איזונים וגם לעשות את הסיכונים. לקחת איזה שהיא בדיקה איך אנחנו יכולים. עכשיו, אני בוועדת המל"ח הצעתי הצעות.

הייתה ועדת מל"ח? כי הבנתי פה מקודם שכבר הרבה זמן לא התכנסה.

היו ועדות מל"ח.

אני אומר בתקופה הזאת אני מדבר.

בתקופה הזאת היו באופן מסודר פעמיים בשבוע.

בוא, אני חברת ביטחון ולקחתי חלק בוועדת מל"ח.

אלה שלא באו, לא באו. יש להם גם את האומץ להגיד שלא היה.

אני הייתי באופן שוטף כי לי הנושא הזה חשוב. אז אנחנו נמצאים בכמה דברים. אחד, העיר אשדוד 15 שנים מיורטת, מטווחת.

לא כמו בפעם הזאת, 277 טילים.

רגע. היו גם תקופות, בואו לא נגיד מה הכמות. אנחנו מיורטים. יש לנו בעיה ואין לנו מיגון 15 שנים.

85%.

רגע. בבתי ספר, 9,000 בתי אב בלי מיגון. קשישים, נכים. כשאנחנו מדברים על 9,000 בתי אב זה אומר 50,000 תושבים חשופים. אני יום אחד ביקרתי באותם מבנים חשופים, שמענו אזעקה. אני אומרת לך, להתפלל לאלוהים.

חינוך, חינוך.

אנשים, אנחנו פה בפערים חברתיים ובפערי העיר. שאנחנו צריכים גם בחינוך, 15 שנים אנחנו נמצאים ללא מיגון. איך יכול להיות דבר כזה? אתה יודע מה? הממ"דים שמגיעים לא מגיעים ללמידה מלאה. מגיעים להשלמת קפסולות. מה שאומר שגם אחרי הממ"דים שאנחנו נעשה עכשיו הם יתנו לנו מענה לקפסולות. ואני נתתי פתרונות גם בתוך החמ"ל. יכולים למצוא פתרונות.

יש מבנים ריקים שאפשר להעביר עכשיו ילדים לשם?

יפה. אני אומרת לך אתמול.

כשאמרת הכנסנו ילדים למתנ"סים. מה אם יש היום מתנ"סים בעיר אפשר לשים שם עוד ילדים? כי אני אומר לך כמי שהיה בעיריית ירושלים חבר מנהל, וכסגן ראש עיר, למדנו לא פעם ולא פעמיים גם כשהיינו צריכים לפתוח שנה, המתנ"סים בנווה יעקב כדוגמה, ברמות. הכניסו ילדים ולמדו שם. האם יש מתנ"סים היום ממוגנים שאפשר להכניס לשם ילדים? בפרט ילדי החינוך המיוחד.

זה בדיוק מה שקורה בפועל. ולכן נתנו דוגמה אחת מיני רבות, שתי דוגמאות, סליחה, של ארזים ושל מיתרים. שנמצאו להם מבנים אחרים.

מה עם קשת שהזכירה פה כדוגמה?

אני יכול לומר לך על יהלום. אני אוכל לומר לך על גני ילדים שמתארחים אחד אצל השני. אני אוכל לומר לך על מתנ"ס עוזיאל. אני יכול לומר לך עוד הרבה-הרבה דוגמאות שהגענו איתם לקצה. כולל בית ספר רננים שבכל יום יש חמישה אוטובוסים, כל בוקר וכל צוהריים, שמסיעים אותם חוצים את כל העיר למבנה אחר. זאת אומרת הגענו למיצוי של כלל המקומות. ומי שרוצה לדבר על לימודים בתוך חניון. אני לא רוצה לענות לו, יש פה איש שאחראי על בטיחות בתיכון. שיסביר לו מה התקנים הבסיסיים שצריכים כדי שילד ילמד בתוך מקום כזה. אז אפשר לזרוק כל מיני מילים לאוויר. מיצינו את כל המבנים באופן מקסימלי.

אריה, אז אם אני מבין, לפי מה שאתה אומר שאין פתרונות.

יש פתרונות.

17% מהילדים, כולל הילדים מחינוך מיוחד שילמדו בקפסולות עד כי יבוא שילה, איך אומרים? אז מה הפתרון?

רק תן לי לסיים ואחר כך ברשותך? אז אני רוצה להגיד לך שדווקא אתמול או שלשום, מתי שהייתה ועדה, פנה אליי הורה וכתב לי הלן, אני בגן עם קפסולות. מטר לידי מבנה סגור, ציבורי, עם מיגון. לא משנה ששטפו אותי בוועדה ואני החזרתי להם. אבל כשרוצים למצוא מוסדות ציבור או כשרוצים למצוא אפילו מוסדות - - -

רוצים ומצאו.

אפילו, אתה יודע מה? רגע. אפילו מבנים שנצטרך לשלם כסף להכרה.

שילמנו גם על השכרה.

זה בית ספר. אני אומרת צריך להפוך עולמות. כי אני רק השבוע מציינים לי שיש מבנה סגור, חדש, עומד עם מיגון, שלא טופל. כבר אני אומרת לך.

רק אם אפשר בקצרה.

אנחנו כבר נסיים. אבל אנחנו באים לפה כי אנחנו רוצים להגיע, אכן ישנה, רק השבוע ביקשו לעשות מיפוי להכי מוגן שיש. שזה גם לדעתי מאוד מאוד מאוחר. היינו צריכים לעשות את המיפוי הכי מוגן שיש כשפיקוד העורף נתן לנו את האישור לצאת להכי מוגן שיש.

אריה, אני רק לא מבין באמת מתחילת הדיון עד עכשיו למה אשדוד יותר, איך אומרים, יפה מהאפיפיור? כאילו, אם בסוף או בהתחלה פיקוד העורף נותן אישור. למה אתם לוקחים, אני אומר, גם אם זה 17% וגם אם זה 20%. יושבות פה גם בנות שעדיין לא לומדות או לומדות בקפסולות בצורות כאלה ואחרות. איך אומרים, הקושי הוא רב. רק על הפער הזה של כיתות ו'. אני אומר את זה ברצינות, אריה. כיתות ו', ששומעים פה אמא שאומרת שהבנות שלה או בנות אחרות.

אבל אני שתי דקות מסיימת.

אני אענה לך על זה.

באמת, מה הפתרון ולמה אנחנו, באמת, תכלס.

אני אומר כך, אנחנו היינו שמחים יותר מכולם להודיע לכלל הציבור שלומדים כרגיל. היה לנו שקט, לא היו לנו ועדות מן הסוג הזה. כולם היו שמחים, אולי חלקם לא, אבל כולם לומדים. מה מסובך? יש לנו את התירוץ, את הגיבוי של פיקוד העורף והיינו כולנו שמחים בעניין. היכולת של ראש העיר לעמוד כמנהיג ולומר אני לוקח החלטה יותר מורכבת כדי לשמור על חייהם, אחרי שסיפרתי לכם בעופרת יצוקה חוויה קשה של טיל שנפל אל תוך גן.

לפני 10 שנים.

נכון. והיום זה יותר גרוע. היום יותר גרוע. רק בפעם הזאת נפל טיל על מגרש ספורט בגבו של בית ספר מקיף ד'. חמישה טילים נפלו בסמיכות לאותו בית ספר. ולכן באופן עקרוני הפתרון הוא כזה, אני אומר אותו ברשותך.

אבל גם אנשים מתו בתאונות דרכים, אז לא ניסע בכביש?

לא תאונת דרכים. זה טילים, 277 טילים, זה לא תאונת דרכים.

אבל בסוף צריך לקחת סיכון, סיכון כנגד ייעול. בסוף.

אני עונה לך על זה, ברשותך. לאשדוד יש יתרון, אמרתי את זה בתחילה ואני אסכם עם זה, שאין לאחרים וזה כמות המיגון התקני הגדולה שיש לה ולכן היא יכולה להרשות לעצמה.

זה קצת סותר את עצמו.

עכשיו אני אגיע לפתרונות עתידיים. לא לחינם אנחנו יושבים פעמיים בשבוע בדיונים מאוד מעמיקים, נתונים מתחדשים.

מה הפתרונות, אריה? יושבים, אני מאמין שאתם יושבים. אני מאמין שאתם לא משחקים, אבל בסוף מה הפתרונות?

אני עומד לומר.

לי יש תחושה שאתם אומרים להורי הילדים הולכים על שביתה, לא הולכים על פתרון. בסוף מה הפתרון?

עדיין 85% שלומדים זו לא שביתה.

כן, אבל 15%.

15% זה לא שביתה, זה לא שביתה. זה חלק כואב מאוד שלומד חלק מן השבוע, זאת האמת העובדתית. צריך לומר אותה פעם אחר פעם. זה שמישהו יצעק פה שאין לימודים זה לא יתפוס. עכשיו, והלוואי והם היו לומדים.

פעמיים בשבוע זה לא לימודים.

אמרתי פעמיים בשבוע, לא אמרתי כל השבוע. אמרתי פעמיים בשבוע, התכוונתי למידה פרונטלית.

זה לא לימודים.

אנחנו מסכימים לחלוטין שלמידה בזום היא לא איכותית ואנחנו כואבים את זה. לכן אנחנו לא מתווכחים פה בכלל על העניין. אבל האילוץ.

אני שאלתי גם בתחילת הדרך ואני שואל את זה עכשיו שוב. האם באירועים עצמם, גם ביטלתם אירועים? גם את ה-15% ביטלו אירועים?

כן. כן.

לא שמעתי על כזה דבר.

אין כדורגל, אין התכנסויות. ביטלנו קהל.

האולמות עובדים כרגיל. לא שמעתי.

יושב-הראש, סליחה. אתה יודע מה זה, אתה יודע מה המשמעות?

לא ראיתי שיש שם מיגוניות.

שנייה. אתה יודע מה המשמעות של לבטל לאוהדים של כדורגל, אוהדי מ.ס. אשדוד את הכניסה? זה מה שעשה ראש העיר, בתקופה של בחירות. ולכן אין אירועים. יש אירועים רק במקומות שיכולים להיכנס בכמויות מספיקות למיגוניות. ומי שרוצה לומר מה הדוגמה הנגדית שיביא אותה לכאן.

עכשיו לסיום של ההחלטות שלנו. ראש העיר פעם אחר פעם אפילו כתב את זה לציבור, כתב את זה גם אתמול ביום ראשון, כתב את זה שבוע שעבר וכתב את זה לפני חודש. והתהליך הפתרון הוא כדלהלן: ככל שאנחנו מקבלים את הערכות המצב של המצב של הצבא שהיכולת הרקטית מצטמצמת וטווח הזמנים שבין ירי טילים אלינו לבין הפעם הבאה שזה יקרה גדל, כך ראש העיר יכול להרחיב את מתן הפתרון. ולכן אתמול הוא כתב את זה. אני מוכן להקריא את זה, אם מישהו רוצה לשמוע. ולכן הוא כתב את זה גם שבוע שעבר וגם לפני חודש.

הוא כתב את זה אחרי החג, זאת הייתה ההחלטה, אחרי החג.

שנייה. ולכן אמרו כאן, אמרה הגברת שנשלח לבדיקה נוספת העניין של הכי מוגן, למרות שעשינו את זה כבר בעבר, ליתר דיוק. והפתרון העתידי הוא לעבור בשלב הבא, זה יקרה בזמן הקרוב להערכתי, בגלל מרחק הזמנים שבין הטילים. לתוספת של הכי מוגן שיש. ואנחנו מתעקשים, הנה, אני אומר את זה מראש, בתי ספר עם גג אחד לא ילמדו הכי מוגן שיש. לא יקרה. בתי הספר שיש להם שני גגות מעליהם ילמדו גם עם ממ"ד.

אז מה, נשבות? מה זה לא ילמדו? מה כן יעשו?

למרות שהוא אמר את זה הרבה פעמים, אדוני יושב-הראש, ואני מכבד את זה.

עוד פעם, אבל בסוף לא.

בסוף הם לומדים. הם לומדים.

הם לא לומדים, אריה.

חמישה ימים, ארבעה ימים.

אני מדבר פה על מקרה שמדברים פה על יומיים בשבוע. זה נכון? מה הפתרון לילדים האלו? לא הבנתי. נכון שיש ילדים שלומדים חמש פעמים. אבל כשיש ילדים שלומדים פעמיים בשבוע והם צריכים ללכת ללימודים או צריכים לעלות לכיתות ז'-ח', מה יהיה עם הפערים שלהם בסוף?

אם תסיים אני אספר לך על לימודים כמו שצריך.

שיעורים פרטיים בכסף.

להורים שיכולים. והורים שלא יכולים? בסוף אריה, באמת, אני שואל ברצינות. תן לי פתרון ספציפי לילדים האלו.

אני מנסה לענות לך ברצינות רבה. אני לא, אני ממש לא מזלזל בשאלות שלך.

אתה מגדיל פער.

בבקשה, לתת לאריה להשיב.

יש אנשים שלא הוזמנו לפה באופן רשמי ואמרו אמירות.

אני הוזמנתי כמו אחת האימהות.

אני לא דיברתי עלייך.

אמרו פה הערות מעליבות.

אני לא שמעתי ואני מבקש, אם הם נאמרים, שיפסיקו בבני הרגע.

מי שרוצה לומר לבני משפחתו מריחות, שיאמר לבני משפחתו. לא אליי בבקשה. אני נמצא פה באופן רשמי, אני מבקש לענות באופן רשמי. אתה הזמנת אותי, אני מבקש לענות.

זה מה שאני חושב. נתנו לך לדבר ונותנים לך לדבר בצורה מאוד מכובדת, עם כל הכבוד.

אני אענה.

תפסיקו להיעלב מכל דבר.

אני אומר.

לא שום פוליטיקה ושום דבר. אני אמא לילדה בכיתה ה' שלומדת פעמיים בשבוע. תן לי פתרון לילדה שלי.

אדוני, רק שתדע שהקניונים מפוצצים, הפארקים מפוצצים, הכול מפוצץ בילדים. אבל אין מיגוניות. הביג באשדוד מפוצץ.

הביג באשדוד פתוח בשבת, אלפי אנשים מסתובבים שם. אבל הבת שלי לא יכולה.

- - - אמר בריאיון טלוויזיוני שהעיר מתנהלת כרגיל, כולם ברחובות.

ואם תראה את ההודעות שיוצאות מראש העיר, אותה הודעה כל שבוע, copy paste חבל על הזמן.

טוב, תודה. אריה, גב' מימון. אני כן רוצה תשובה לגבי בית ספר קשת לכיתות ה' שלומדים פעמיים בשבוע.

הבן שלי לומד בבית ספר קשת פעמיים בשבוע, שאחד מהימים יום שישי עד שעה 12:00.

קשת ושקד, שני בתי ספר גדולים, ה' ו-ו', שתי שכבות שלומדות פעמיים בשבוע. שקד וקשת. וזה יהיה פה על השולחן, וכן אני תפקיד רשמי אדון מימון.

לחינוך המיוחד, יש הרבה בעיות בחינוך המיוחד.

אריה, בבקשה.

מכיוון שבשני המשפטים הראשונים של הישיבה אתה אמרת שיש תשעה בתי ספר, לא שניים, תשעה בתי ספר. בממלכתי-ממלכתי דתי. לא דיברתי על החרדי כרגע. תשעה בתי ספר מתוך, אני מנסה לענות למידע שנתת ולהגביר אותו. אמרת שניים, אני אומר תשעה. שבהם כיתות ה'-ו' לומדים יומיים. הנה העובדה, לא שניים, תשעה.

מה הפתרון?

הפתרון הוא לצמצם ככל שהמצב מאפשר ולשלוח אותם ככל שניתן לעוד מקומות. מיצינו את האפשרויות האלה.

מה זה האמירות הכלליות האלה? לא הבנתי. לצמצם ככל שניתן, לעשות ככל שניתן. מה כן ניתן אדוני?

אנחנו באמצע ינואר.

אדוני, לא להפריע.

במרץ מתחילות המכינות לכיתה ז'.

מה כן ניתן לבוא ולעשות חוץ מסיסמאות, "ככל שניתן".

אני רוצה לדייק בזמנים.

מה עשית מהיום? מהיום מה עשית?

יושב-ראש הוועדה, אני רוצה לדייק רק מבחינת לוח הזמנים. אנחנו באמצע ינואר. במרץ מתחילים המיונים למכינות לכיתות מופ"ת, לכיתות מדעיות. כנראה שבית הספר שלי לא ימלא את הכיתות האלה ולא בגלל המנהלת ולא בגלל המחנכות.

יושב-ראש הוועדה, אני מבקשת שניתן זכות דיבור לרווחה. מרכזי היום לא עובדים ובקפסולות הבוגרים קורסים, לא רק החינוך.

אני רוצה לסיים. כמובן החינוך המיוחד גם פונים אליי הרבה ואני מעלה את זה בחמ"ל. אני רוצה להגיד לכם, ישנם בתי ספר שחזרו כבר אחרי החג, גם למצב חלקי של הכי מוגן שיש. ואנחנו ניתן לכם כמה דוגמאות: כמו נועם וכמו שחר וכמו רתמים, שאין להם שם מיגון מלא. אבל כן מצאו פתרונות להחזיר אותם ואת בתי הספר האחרים לא. צריך לבדוק למה שם נתנו אישור ולא באחרים. זה בעיה מאוד מאוד גדולה שחלק מבתי הספר כן קיבלו הכי מוגן שיש מיד אחרי החג.

אני מברך על זה ואני רוצה שגם יקרה במקומות אחרים.

מאה אחוז. צריך לבדוק למה זה קרה שם וזה לא קורה במקומות אחרים. למה כן אושר נתן שם אישור ולא במקומות אחרים. אבל בואו, אנחנו באנו לפה לוועדה ואמר פה כבודו חבר הכנסת שאנחנו באנו גם לקבל את העזרה מכם. אנחנו עיר עם 15 שנים שמיורטים, צריכים את העזרה שלכם. אנחנו עיר שפתחנו פערים חברתיים נפשיים, שכרגע, אם במלחמה ואם בקורונה, שאנחנו צריכים עזרה מכם גם. אנחנו פועלים מול העיר, אבל אנחנו גם צריכים עזרה מכם לעזור לנו, לילדים האלה.

עכשיו אנחנו נמצאים במצב של באמת משבר אמיתי לילדים שלנו. ומעבר לזה שכן הם צריכים לחזור ללימודים וצריך למצוא להם פתרונות ויש פתרונות למיגון מלא דרך מוסדות אחרים. אנחנו גם צריכים את העזרה לקבל, את התקציבים, את המיגונים לבתי הספר שלנו, לעיר עצמה וכמובן למצב הנפשי החברתי של הילדים שלנו.

אוקיי, תודה.

תודה לך.

אדוני יושב-הראש, אם אפשר רק משפט אחד.

רגע, רגע. אני רוצה לשמוע את הרווחה בשתי מילים וגם את ד"ר אלי אליאס לחמני שישב פה גם בשקט. אבל אי אפשר את כולם, אני מתנצל, יש לי דיון שאני חייב להיכנס אליו.

רק משפט אחד אדוני, אם אפשר. מעבר לבעיות שהוזכרו פה בנוגע לפערים החברתיים שיש לילדים עקב הניהול הכושל של העירייה בכל מה שקשור לחינוך, ישנן גם בעיות שקשורות למצב הכלכלי. שני עו"ד דניאל חוטובלי, אני נציג העסקים באשדוד. אנחנו מדברים על הורים שנשארים בבית, שחלק מהמשפחות שלהם נמצאים במילואים. לא יכולים לבוא ולפתוח את העסק מאחר והם צריכים לבוא לשמור על הילדים. אני מטפל גם בכל מה שקשור לדיני עבודה. אז אני רואה שפונים כבר אנשים שהמעסיקים שלהם מעוניינים לבוא ולפטר אותם מאחר והם לא מגיעים לעבודה.

אחוז פשיטות הרגל וחדלות הפירעון שיש באשדוד הוא מהגבוהים ביותר שראינו במהלך השנים האחרונות. וזה קורה בגלל שאנשים תקועים בבית. ברגע שהילדים נמצאים בבית הם לא יכולים לבוא ולפתוח את העסקים שלהם. הם לא יכולים ללכת לעבודה. הם לא יכולים להתפרנס. ואז אנחנו מגיעים לפערים החברתיים. כי להם אין את האפשרות לבוא ולשלם עשרות אלפי שקלים, כמו שאני משלם, בשביל שיעורים פרטיים כדי לבוא ולתגבר את הילדים שלי. כדי שבאמת יגיעו לכיתה ז' ויקבלו את המגמות המובילות ביותר שיש.

תודה.

אז זה מה שקורה: פערים חברתיים וגם פערים כלכליים.

תודה. ד"ר אלי בבקשה ואחרי זה הרווחה.

אני ארצה לציין, ממש בקצרה. קודם כול, אנחנו שוכחים את הילדים מגיל אפס עד גיל שלוש, שהם לומדים תחת החברה העירונית וגם שם לומדים בקפסולות וגם שם ההורים לא לוקחים את הילדים שלהם.

אריה, אמרת מקודם שאמרתם כיתות ה' כי הם יכולים להישאר בבית, רציתם את הילדים הקטנים. אם אני שומע פה לראשונה שאפס עד שלוש ילדים נמצאים בבית, מה חשבת? שההורים ישאירו אותם לבד? ברור שההורים צריכים להישאר בבית. אז זה אומר שהורים לא הולכים לעבודה, זה אומר שהורים אין להם פרנסה, זה אומר שחצי מהם מפוטרים או מתפטרים מעצמם.

עכשיו עוד הערה אם אפשר, לגבי משרד החינוך.

משרד החינוך, סליחה שאני אומר, הוא לא הרלוונטי פה. כי פשוט הוא אומר – מה שראש העיר אומר אנחנו עושים; אז הם לא say בשולחן הזה כרגע.

אם ראש העיר היה מקבל את ההחלטה השונה, אז הוא היה גם נותן את הפתרונות להחלטה השונה. כמו שהוא נתן באשקלון, כמו שהוא עשה בכל מקום. משרד החינוך נותן את הפתרון להחלטה של ראש העיר. אנחנו פה צריכים לקבל את ההחלטה לגבי ההחזרה של כל הילדים. גם גיל אפס עד שלוש וגם בגני הילדים וגם בבתי הספר. אי אפשר שזה ימשיך כך.

אני אענה על אפס עד שלוש, למרות שזה לא באחריות.

אני רק רוצה לשמוע קודם את משרד הרווחה. בבקשה, רק שם ותפקיד.

שלום, צוהריים טובים. שמי אפרת אדרי שרעבי ואני ממחוז ירושלים של משרד הרווחה, אצלנו אשדוד שייכת למחוז ירושלים. כן, למרבה האירוניה. כל מסגרות הרווחה שקשורות בילדים ונוער פתוחים מבחינת משרד הרווחה ומנהלים שגרה רגילה. כל מה שקשור לאנשים בגירים עם מוגבלויות, כמו שציינה פה הגברת. מס"י, מרכזי תעסוקה ומרכזי יום.

אבל שמעתי שיש קפסולות, שבוע ושבוע.

אכן עובדים לפי קפסולות וגם זה נוכח החלטת ראש העיר. אין לנו דרך למנוע את זה.

למה אין דרך?

כי כמו שכולם מבינים, ראש עיר יכול במדינת ישראל להחמיר את הגבלות המוגנות אבל לא להקל עליהן. ולכן הוא הולך על הצד המחמיר. אין לנו שום רגולציה שיכולה למנוע את הדבר הזה.

אבל הילדים שלנו בידיים שלכם.

הילדים שלכם לא בידיים שלנו.

מגיל 18 הם עוברים לרווחה.

משרד הרווחה מממן, עושה את הרגולציה ואת המימון.

מי שנושא באחריות נושא בסמכות, תלמדו את זה בבקשה.

מי שבסופו של דבר מחליט על אופן ההפעלה זו הרשות. והיא סוברנית להחליט על זה. אין לנו שום דרך רגולטורית למנוע את זה.

אבל את אמורה לפקח על זה ולדעת - - -

טוב, אנחנו ניתן לאחרון הדוברים, זה יהיה עזרא ים. רק בקצרה אם אפשר, כי אני חייב ב-12:30 להיות בדיון אחר, אני מתנצל. הדיון מבחינתי היה אמור להיות שעה-שעה וחצי גג, אני חושב שנתנו הרבה זמן. אני אגיד גם מה אני חושב בסוף, אריה, אז בבקשה.

קודם כל אני מודה על זכות הדיבור. מה שאני מבין שזה לא מובן מאליו. כיושב ראש מועצת התלמידים העירונית אשדוד אנחנו שבוע שעבר ערכנו סקר, כנראה שזה בתרבות שלנו לערוך סקרים. שרצינו לשאול את התלמידים מה הם חושבים על המצב. והגענו למסקנה וקיבלנו מהם תלונות שחוסנם הנפשי נפגע ופעמים רבות הם אינם מקבלים טיפול נפשי וסיוע, בייחוד בבתי הספר. שהם פונים למורים והם לא יכולים לקבל מהם עזרה. וזה נובע מכך שלמורים פשוט אין זמן והם חייבים ללמד והם חייבים להגיש אותם לבגרות. כי אם הם לא יגישו אותם לבגרות הם עלולים להיכשל. הם עלולים לקבל ציונים גרועים וזה לא משקף באמת את ההצלחה שלהם.

אני יודע שאתה אמרת מקודם שזה הכי קל לתת הקלות ושזה הכי קל להגיד שלא צריך ללמוד. אבל גם התלמידים וגם המורים באשדוד לא מבינים למה אשדוד לא יכולה לקבל את זה. התלמידים באמצע יום לימודים שומעים בומים מעזה. וזה נכון ששבועיים וחצי לא היה לנו אזעקות. אבל אנחנו שומעים אותם באמצע יום לימודים וישנם תלמידים שנכנסים למצב של חרדה ולא יכולים להמשיך ללמוד. והטילים שהיו אתמול, שהיו ביום שבת, רק מראים שהמצב באשדוד הוא לא שונה מהמצב של הערים הסמוכות אליה. וכן, זה קל להגיד שצריך לתת הקלות ולהקל על התלמידים. אבל בלי זה התלמידים לא יכולים להצליח. בלי זה המורים לא יכולים לעזור לילדים ולתת להם זמן פרטי ולסייע להם במצב שאנחנו נמצאים בו כרגע. תודה רבה.

תודה רבה. שמי ולדימיר בורודה, אני חבר מועצה לשעבר ואני גם מהנדס במקצועי. אני רוצה לדבר פה על נושא אחר לגמרי, שבעצם אנחנו הגענו אליו כתוצאה מהזנחה מלאה של הכנה של מבני ציבור מוגנים. אנחנו 15 שנים, כולנו פה השתמשו ב-15 שנים, 15 שנים. ירו. נכון. עכשיו ירו יותר חזק, אבל גם קודם ירו וגם קודם ישבו בבית וגם קודם ילדים סבלו וגם הורים סבלו וממשיכים. מה, איזה ניהול סיכונים פה? השתמשו פה במילים מאוד מאוד גבוהות, מי שמבין. אני רוצה רק לשאול דבר אחר, חבל שאין פה נציגי פיקוד העורף. יש מושג כזה שיפור מיגון. תוך ארבעה שבועות אפשר לקבל כיתה מוגנת לפי תקן של פיקוד העורף. בעלות זניחה, אפילו לא צריך לקנות מיגונית. שאלה פשוטה: למה לא עושים את זה? הנה, דוגמה. צריכה להיות חשיבה יצירתית. לא לבוא ולהגיד זה מה שיש, בואו נסתדר. אם אין מקום שב בבית. במקום להגיד אם אין מקום בואו נחשוב מהר מאוד איך מייצרים מקומות. זה נקרא חשיבה יצירתית.

מישהו מהעירייה לענות על השאלה הזאת? אריה, אני לא יודע אם זה קשור אליך. כי אתה סך הכול מתעסק בחינוך. יש מישהו מהעירייה שיכול?

עוד פעם, אני חוזר, אריה, זה נקרא שיפור מיגון.

הוא אומר תוך ארבעה שבועות אפשר לשפר כיתות ואפשר ללמוד רגיל, לפחות במקומות שאתה מדבר, ב-17% האלה.

גם את זה בחנו. גם את הפתרון הזה בחרנו ברצינות רבה. אני רק אתחיל ואומר ששיפור מיגון, מתן מיגון, מענה למיגון, היא חובתה של המדינה.

לא נכון.

חובה של העירייה לתושבים שלה.

שניכם טועים.

אריה, סליחה, סליחה. אריה, אני רוצה לדייק למה הזכרתי. רק שנייה. אני אזכיר למה אני הזכרתי את המילה "שיפור מיגון". כי לפני שנתיים וחצי אני כחבר מועצה הגשתי את ההצעה הזאת. תמשיך בבקשה. והיא התקבלה. התקבלה על ידי עירייה.

מה העלות של כזה דבר? סדר גודל של עלות.

טוב, אני לא נותן פה שמות ועלויות. לעירייה 2.2 מיליארד שקלים תקציב אפשר למצוא את זה קצת. ועוד מיליארד וחצי פיתוח.

אני יכול לענות?

כן אריה.

עיריית אשדוד, ראש העיר הודיע ואמר באופן מלא וכתב את זה בפרוטוקול של ועדת מל"ח שמגבלה תקציבית כמעט אינה קיימת. כמובן שאנחנו לא יכולים להוציא כל סכום שאנחנו רוצים. אבל בנסיבות הללו אין מגבלה. עובדתית חלק מהיושבים פה היו שותפים להחלטה מהירה בזום, בטלפון, אני לא זוכר איך זה היה. בזום. החלטה מאוד מהירה לגבי המיגון בעלות של 35 או 30 מיליון שקלים, אל תתפסו אותי במילה. כמדומני 35 מיליון. 25 מיליון שקלים. הגענו ל-30 מיליון שקלים כי זה היה הצורך על פי מיפוי שביצענו.

אריה, מה שעשיתם, עשיתם. אני שואל עכשיו תכלס. בסוף יש לך פה 17%, יש לך פה מלא ילדים. באמת, ילדי חינוך מיוחד. יש פה ילדים של כיתות ה'. ואני שואל מה הפתרון? כי בינתיים, אתה עדיין לא מצליח להשביע לא את רצוני ולא רצון חברי הוועדה.

הפתרון הוא תוספת מיגון.

הפתרון אצלך אדוני.

לא להפריע, אני מבקש לא להפריע.

הפתרון הוא תוספת מיגון. הפתרון הוא הרחבת למידה בהכי מוגן שיש, ככל שהמצב המאפשר. וזה מה שיקרה בקרוב כנראה, בגלל המרחקים שאמרתי קודם, של הזמן. על כך יצאה הודעה מסודרת ומאורגנת. שני הצעדים הללו ירחיבו מאוד את ימי הלמידה של ה'-ו' כך שהם יגיעו לכדי ארבעה וחמישה ימים, כמו א'-ד' בעזרת השם.

מתי, מתי? לו"זים, משהו מסודר.

אני אומר מה הלו"ז.

בינתיים, איך הוא אמר פה מקודם? דיברו פה דברים גדולים, גבוהים. בסוף יש ילדים, יש הורים, יש אימהות. תכלס.

יש הורים ויש ילדים והם קיבלו פתרונות במקסימום האפשרי במצב הביטחוני שבו אנחנו נמצאים. הלו"ז הוא שאנחנו בעזרת השם עתידים ביום רביעי הקרוב או חמישי הקרוב, כפי שכתב כבר שבוע שעבר ראש העיר, לשבת ולבחון את האפשרות להרחבת הלמידה בשבוע הבא כבר. ככל שהתנאים יאפשרו זאת. לכן הלו"ז הקרוב הוא תחילת שבוע הבא. עד סוף שבוע הבא אנחנו נסיים כ-80% מהנחת המבנים היבילים, קרי הממ"דים הניידים שאנחנו מביאים.

כן, אבל אם יצאתם ממכרז כזה זה כמו לאכול, איך אומרים? לאכול מצות אחרי פסח.

זכיינים התחילו לעבוד בשטח. עשינו את זה בזמן שיא ששום עיר אחרת לא הצליחה לעשות.

ממש לא בזמן שיא, ממש לא בזמן שיא.

בזמן שיא אדוני.

אדוני יושב-הראש, מתי שדרשנו את המיגוניות אמרו לנו שאשדוד ממותגת בתור עיר תיירותית ולכן אנחנו לא יכולים להציב מיגוניות. זה מה שאמרו לנו. אשדוד עיר תיירותית, עלאק.

אם המקום היה מושלם, לא היינו פה.

את נמצאת פה בגלל הבחירות ולא בגלל הבעיות.

אתה אומר את זה כבר 15 שנים. ראש מנהל החינוך אומר לי שאני פוליטיקאית 15 שנים, ואני אמא 15 שנים לילדה מיוחדת.

אם אני הבנתי נכון שרצים למיגוניות בגלל שהיה איש עסקים שהביא מיגוניות בעיר.

את נמצאת פה בגלל הבחירות, לא בגלל הילדים. את דואגת לכך שתיבחרי. את דאגת שייצפו בדיון הזה כדי שתיבחרי.

אריה, אריה, הדיון היה מאוד מקצועי ובוא נשאיר אותו ככה.

רק מנהל החינוך קורא לי פוליטיקאית כבר 15 שנים. הוא לא מוכן להבין שאני גם אמא. אני גם אמא.

זאת עובדה, את רצה לבחירות. מה לעשות?

אני גם אמא.

15 שנים אבל אתה קורא לה פוליטיקאית.

זה היא אמרה. אתה רוצה להאמין לה, בסדר.

אתה קורא לי פוליטיקאית, איתך אני לא מדבר. אז בוא נשים את זה על השולחן, אם כבר פתחת את זה. אוקיי? כי אתה לא מסוגל להתמודד מול הורים. ובטח מול הורים דומיננטיים.

גברתי, את רצה לבחירות וזה מה שמעניין אותך כרגע.

אני רצה לבחירות עכשיו, נכון.

זה בדיוק מה שאת עושה.

מעניין אותה הילדים שלה, לא הבחירות, אדוני. אותך מעניין בחירות כדי להגן על ראש העיר שלך, זה מה שמעניין אותך ובשביל זה באת לפה. אותך מעניין בחירות.

הכיסא מעניין אותה.

תודה רבה על הפרסומת הסמויה, אריה.

אריה, אני לא עושה את זה, אבל אני אהיה חייב להוציא אותך.

לצאת?

אריה.

חסכת לי המון תקציבים, תודה רבה.

אני יוצא, אין שום בעיה. זה לא מסובך. אני את האמת אומר.

זה מה שרצית מתחילת הדיון?

אתה קראת לי באופן רשמי לכאן, אדוני יושב-הראש. אני את האמת אומר. עובדתית יש כאן אנשים שרצים לבחירות. דאגו שתהיה צפייה.

אבל הדיון פה היה מאוד-מאוד מקצועי.

אני לא אמרתי שהוא לא היה מקצועי.

וחבל שאחרי שעתיים דיון אתה עכשיו מנסה להגיד, אריה, באמת.

אני לא אמרתי שהדיון לא מקצועי, אני לא אמרתי שהוועדה לא מקצועית.

לא, המשפטים האלה שנאמרים - - -

אני לא אמרתי שהדיון לא מקצועי.

אולי אתם עושים את הפוליטיקה פה, סליחה שאני אומר את זה. ככה התחושה שלי, אריה.

אני לא אמרתי שהדיון הוא לא מקצועי.

אני לא רץ באשדוד. עשיתי דיון מקצועי מאוד.

אני לא דיברתי עליך, אדוני יושב-הראש.

לאור פניות, לא אחת ולא שתיים ולא שלוש.

אדוני יושב-הראש, אני לא דיברתי עליך.

ואני לא מקריא את ההודעות שאני מקבל מהורים תוך כדי. מנסה לשמור על מקצועיות.

אבל אני לא דיברתי עליך.

אריה, אבל אתה לוקח את זה לנושא מאוד מאוד פוליטי.

אני מתנצל, אני ממש מתנצל, לא דיברתי עליך ולא על חברי הכנסת כאן.

ואני דווקא שמח שאתה נמצא פה, כי אתה בסוף אמור להיות איש מקצועי. לזה אתה נמצא פה, ולכן הוזמנת.

אני לא רץ לבחירות, ברוך השם. אני לא דיברתי על חברי הכנסת ולא על יושב-הראש. אני דיברתי על אנשים שהגיעו מאשדוד לכאן, מסוימים מאוד. יש כאן הורים שמאוד אכפת להם. הגב' מימון מדברת מדם ליבה. הגברת פה שאני לא מכיר את שמה, מדברת מדם ליבה. הסבא הזה מדבר מדם ליבו.

לכן שאלתי מה הפתרונות המקצועיים שלכם, להמשך.

אז אמרתי מה הפתרונות.

איך יכול להיות שבסוף היום יש פה ילדים שנמצאים פעמיים בשבוע ואני רוצה לדעת דד ליין, בסדר אריה?

אין עוד עיר שבשבוע הוציאה הזמנות ב-35 מיליון שקלים.

רוצים לסכם את הדיון ורוצים לראות מה התכל'ס.

היה צריך להיות בתחילת המלחמה או לפני 15 שנים. זה היה צריך להיות לפני 15 שנים או בתחילת המלחמה.

מתי הילדים של מימון ילמדו בצורה מסודרת, לא פעמיים בשבוע אלא חמש פעמים בשבוע ושש פעמים בשבוע.

עניתי שש פעמים, עניתי, כשהסכנה תחלוף ויהיו לנו תנאים.

הסכנה תחלוף עוד שנה, אדוני, תתעורר. הסכנה תחלוף עוד שנה. אנחנו נמצאים במלחמה.

אריה, כולנו תפילה, אבל אנחנו לא שם לצערנו. ותכלס, איך אנחנו דואגים שהילדים האלה ילמדו מחר, עוד שבוע.

הוספת ממ"דים עם הרבה עשרות מיליונים מתקציב העירייה, זה מה שאנחנו עושים במקום המדינה שהייתה צריכה לעשות את זה.

מתי זה קורה?

זה כבר קורה בפועל. הונחו כבר כ-20, יונחו עוד 80 בתוך שבוע וחצי. אני אומר לך. אני עונה. 100 ממ"דים מוזמנים.

אז יצאה פה קריאה, שבוע וחצי חוזרים ללמידה רגילה.

תאריכים, חוזרים ללמידה רגילה?

השלמת קפסולות.

הוא אומר שתוך שבוע וחצי חוזרים לשגרה מלאה.

הכי מוגן שיש או למידה מלאה?

חוזרים ללמידה מלאה.

השלמת קפסולות.

אני אוציא אותך, אדוני. לא, עוד מילה אחת ואני אוציא אותך.

למידה מלאה או להכי מוגן שיש? אנחנו רוצים להבין.

אני רוצה למידה מלאה, זאת המידע שאני שואל.

גם הכי מוגן שיש, גם תוספת ממ"דים. דברים שאחרים לא עשו אותם.

מה זה אחרים לא עשו אותם? אתם יושבים פה 15 שנים, מה זה אחרים?

אחרים בערים אחרות.

איזה אחרים? 15 שנים אתה יושב פה.

בערים אחרות לא עשו את זה. זה עשה ראש העיר של העיר שלך.

15 שנים אותם אנשים מנהלים את העיר הזה, על מי אתה מתלונן? על מי אתה מתלונן אדוני?

בערים אחרות לומדים על מלא, במבחן התוצאה.

אריה, הייתי מאוד סבלני. אני רוצה לדעת זמנים מדויקים. כן? כי אם לא, אנחנו נעשה דיון עוד יומיים עד שנמצא פתרון הולם לילדים האלה. כי בסוף הכאב שלהם, סליחה, אני לא רץ לרשות ובאמת לא באתי לפה ולא מייצג אף אחד. אני מייצג בסוף את הילדים, את ההורים ואת האימהות, שחלק מהם ההורים נמצאים במילואים. חלק מהאימהות האלה לצערנו לא נמצאות ולא עובדות בגלל זה. על סף פיטורים או פיטורים. ובסוף זה הילדים. החינוך שלהם, השגרה שלהם. וזה אני רוצה לשמוע באמת פתרון ועם זמנים מסודרים, סד זמנים.

אני לא חשבתי לרגע שאתה לא דואג לילדים. אני בטוח שזה כך ואני סומך על כך. אני אומר את הדבר הבא: זה אולי יפתיע את כולם, אבל ראש עיריית אשדוד בראש ובראשונה דואג לילדים. לא פחות מאף אחד אחר.

אתה לוקח את זה אבל עכשיו לפוליטיקה.

אני אומר, ראש העיר הוא מחליט.

אני לא הזכרתי פה בדיון הזה פעם אחת את ראש העיר.

אבל אתה אמרת שהעניין זה הילדים.

ובסוף הדיון שלי זה הילדים. נכון.

אני מבהיר שההחלטות של ראש העיר נובעות מדאגה לשלומם של הילדים.

יפה. עכשיו אני שואל תכלס, בסוף, איך הילדים, הדאגה של הילדים זה שחוץ מזה שהם יהיו מוגנים שגם ילמדו ויהיה להם רצף לימודי. ושיוכלו מחר להיבחר בתפקידים טובים ושיוכלו להמשיך את שגרת חייהם. מה אתם עושים בשביל זה ומה הפתרון?

אני עונה. הפתרון הוא הרחבת ימי הלמידה.

מתי זה יקרה?

אמרתי, תוך שבוע וחצי יגיעו לפה רוב הממ"דים ולכן זה יאפשר לנו הרחבה מאוד מאסיבית. בוודאי של כיתות ה'-ו' שמקבלים עדיפות ראשונה, כי אחרים לומדים כבר ארבעה ימים. תשובה יותר מדויקת מזה לא תקבל.

רגע, אז מלאה או לא מלאה? לא הבנתי.

לא, לא מלאה.

זה הכי מוגן שיש. אנחנו חוזרים להכי מוגן שיש, עם קפסולות. אבל כבודו, איך אתה עוזר לנו עם צמצום הפערים? גם חברתיים, גם נפשיים, איך אתם עוזרים לנו?

טוב אריה, אני דורש לקבל לוועדה, בסדר? בצורה מסודרת, מתי יהיה, מתי תגמרו את כל המיגוניות האלו או הפתרון שהציע פה חבר מועצה לשעבר, של שיפור מיגון. העלויות שלהם, תוכנית עבודה. כדי שכל ילדי אשדוד, כולל החינוך המיוחד, יחזרו ללימודים, לשגרה מלאה.

ולהגיש לכם את זה?

כן. אני רוצה לקבל את זה לוועדה.

מצוין.

אדוני, אתה קוצב להם זמן לזה? אדוני, אני ממליץ לקצוב זמן לעיריית אשדוד, אדוני.

ומה עם הפערים החברתיים, הפערים הלימודיים, הפערים הנפשיים. איך אתם מסייעים לנו, לילדים שלנו? כי אנחנו נצא מפה עם איזה שהיא תוצאה. קודם כל, תודה רבה לגבי המיגון. בטח העירייה תעשה את זה.

אריה, פתרון.

זמן, זמן אדוני. האם יש זמנים לתשובות?

אני רשמתי עם המון כבוד את ההחלטה של אדוני ואנחנו כמובן שנשלח את התוכניות באופן מדויק.

אני מבקש עד סוף השבוע הזה לקבל.

עד סוף שבוע, הוא אמר, עד סוף שבוע הוא רוצה.

עד סוף שבוע אני רוצה לקבל תוכנית.

בשמחה רבה.

עד סוף שבוע תוכנית.

כמובן.

כי התחושה שלי שזה כמו שאומרים לאכול מצות אחרי פסח, כך התחושה שלי. אם 15 שנים עובדים על מיגוניות.

אני נורא מצטער שזו התחושה שלך.

עוד פעם, אריה, אני אגיד משפט אחד: מטווחים כבר 15 שנים. בסדר? יש תוכנית מגירה? 15 שנים אתם מטווחים, נכון? אתה אומר שהפעם זה 277 טילים, זה יותר מכל פעם. אבל מה עשיתם עד היום בשביל הדבר הזה? כן? 15 שנים אתם יושבים בעירייה הזאת. נכון? יושבים ודנים וחושבים על פתרונות. ואני רוצה לדעת מה הפתרונות.

אני לא רוצה לעבור את הגבול. אבל אני רק רוצה שוב להזכיר שעיריות לא בונות ממ"דים, בכל זאת אנחנו עשינו את זה, בשונה מאחרים. בשדרות המדינה בנתה את זה.

אבל עיריות לומדות. עיריות כולן לומדות בלי קפסולות. אתם העירייה היחידה שלומדת בקפסולות.

עיריות יכולות לבקש מיגון מהמדינה.

אתם לא מטווחים יותר מכל מקום. לא יותר מיבנה ולא יותר מאשקלון ולא יותר ממקומות אחרים ובהם לומדים.

עיריית אשדוד לקחה מהתקציב שלה כדי לעשות את זה. והלוואי ומשרד הפנים או מישהו מהמשרד הרלוונטי היה מגיע אלינו פעם אחת לבדוק מה קורה עם הממ"דים האלה. הלוואי.

כבודו, כיוון שאתה יושב-הראש הוועדה לפערים חברתיים, מה קורה עם הפתרון הזה? האם שהעירייה תגיש גם תוכנית לזה? אנחנו צריכים לעזור לילדים. אנחנו נמצאים פה בפערים חברתיים, לימודיים, נפשיים. חייבים גם לעזור לילדים שלנו.

אריה, אני יכול להגיד לך מילה אחת?

לחזור לשגרה אחרי 100 ימי לחימה.

אני מתפלא, אני נמצא פה למעלה משנה. לא ראיתי את ראש עיריית אשדוד פעם אחת בוועדה, אחת. אחת. אני לא, אני לא הזכרתי את ראש העיר. אבל אריה אומר, איך הוא אמר? אני מתאפק והכול. אני אומר, אני לא הזכרתי את ראש העיר פה למעלה משעתיים. באמת, כי אני חושב שהדיון חייב להיות פה מקצועי נטו.

החלטות של ראש העיר מקצועיות.

אם זה היה מעניין אותו הוא היה נמצא פה.

עוד לא ראית, אתה הטלת דופי על משרד הפנים שלא הגיע לאשדוד או כל מיני מקומות אחרים. אני אומר, בצניעות קצת, לא ראיתי פה את ראש עיריית אשדוד פעם אחת בדיון אחד פה. אחד.

בשורה התחתונה אנחנו מנציחים פה פערים חברתיים. כי הילדים שלי מאשדוד ילכו לאותה אוניברסיטה עם ילדים מאשקלון או ילדים מיבנה. וילדים שלא למדו ב-ה'-ו' זה ילדים שלא ייכנסו למופ"ת ולמדעית והם מוסללים לתוכניות בגרות נחותות. זה מה שקורה. וילדים שלא באים ממשפחות חזקות מגדילים פער. זה גם ככה ילדים שגרים בפריפריה. ומצטערת, אבל זה זועק. זה זועק לשמיים העוול.

חד משמעית.

אני מבקש עד סוף השבוע.

ולכן גם לזה אנחנו צריכים לתת פתרונות. הוועדה צריכה פתרונות גם לזה.

אני מבקש עד סוף שבוע תוכנית מסודרת ואיך חוזרים ללימודים לא בקפסולות. חוזרים ללמידה מלאה. ואני אגיד מילה אחת, אתה אומר מחכים לשמוע מהצבא. גם הצב לא יודע את הכול, בסדר? אמרת שאתם מחכים לתשובות מהם עד כמה אתם מתרחקים.

לא, בהתאם להערכות מצב.

אז אני אומר, הערכות מצב משתנות כל הזמן, כל רגע יכולות להשתנות. לכן אני אומר, לחכות ולשמוע ועל פי זה לקבל את ההחלטות, אני חושב שיש לנו את פיקוד העורף. פיקוד העורף נתן את האור הירוק מבחינתו. הוא גם לוקח את הסיכונים, הוא יודע מה הוא עושה, והוא נתן אור ירוק. אני חושב שאשדוד לא צריכה להיות שונה מכל עיר אחרת במדינת ישראל.

לגמרי.

תודה.

תודה רבה אדוני.

תודה רבה אדוני.

אריה, ילדי אשדוד הם לא סוג ב', באמת לא סוג ב'.

תודה רבה.

תודה רבה חה"כ בצלאל על כינוס הוועדה החשובה הזאת.

תודה רבה.

תודה לכולם. הוועדה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:44.