פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



28
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
10/01/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 124
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום רביעי, כ"ט בטבת התשפ"ד (10 בינואר 2024), שעה 9:30

הסרת חסמים בתעסוקת רופאים עולים חדשים

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר
דן אילוז
ולדימיר בליאק
טטיאנה מזרסקי

קלאודיה כץ - מנהלת אגף בכיר א תעסוקה, משרד העלייה והקליטה

אייה טרלצקי - מרכזת קליטת רופאים ופרויקטים תעסוקתיים, משרד העלייה והקליטה

אפרת אפללו - ראש מנהלת רופאים, משרד העלייה והקליטה

מילה גילוטין - מנהלת תחום מינהל הסיעוד, משרד הבריאות

רחל ברנר שלם - סגנית סמנכ"ל בכיר לתכנון אסטרטגי וכלכלי, משרד הבריאות

חגי זילברמן - מנהל תחום רישוי מקצועות רפואיים, משרד הבריאות

רונן פוקסמן - מנהל חטיבת קליטה ותעסוקה, ארגון "נפש בנפש"

לורה אזולאי - יועצת מקצועות הבריאות, ארגון "נפש בנפש"

אליאור היימן - ארגון "נפש בנפש"

אסיה ציירסקי - ממונה תעסוקה, הסוכנות היהודית

מאיר לב - יו"ר התאחדות עולי אמריקה הלטינית בישראל

אלכס מאלר - יו"ר אגף העובד העולה, ההסתדרות הכללית

ענת מלכי - מועצה מדעית, ההסתדרות הרפואית

אלקס ריף - לובי המיליון

אסתר בלום - ארגון קעליטה

אלי מור שבילי

שלומית אבינח

רעות חביב, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

הסרת חסמים בתעסוקת רופאים עולים חדשים

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. היום ה-10 בינואר 2024, כ"ט בטבת תשפ"ד. הנושא הוא הסרת חסמים בתעסוקת רופאים ואחיות עולים חדשים.

בפתח הדברים, אנחנו בבוקר עם חדשות קשות על הרוגים ופצועים. אתמול התבשרנו על נופלו של בוגר נעל"ה, עקיבא יסינסקי, שאנחנו בשבוע הבא נקיים דיון כדי להוקיר ולהכיר לחיילים העולים על התרומה שלהם בלחימה הזו. דיברנו על ארגון נעל"ה השבוע, עד כמה הוא משמעותי בעלייה לארץ, ובוגר נעל"ה נהרג בהגנה על העם ועל הארץ. יהי זכרו ברוך.

בתוך כך, אני רוצה להתייחס לפרסום שהופץ על ידי משרד האוצר על הקיצוצים הצפויים כדי לממן את הוצאות המלחמה. אני חושב שזאת שערורייה לראות את מפת הקיצוצים, כשהממשלה מקצצת בהכול חוץ מאשר בצרכים הפוליטיים שלה. זאת אומרת, כספים פוליטיים לכל מיני עמותות וארגונים וסיפורים שקשורים למפלגות כאלה ואחרות בתוך הקואליציה – בזה לא נוגעים. במה כן נוגעים? נוגעים בסיוע בשכר דירה לעולים, נוגעים ביכולת של מדינת ישראל להיאבק את המאבק התודעתי בחו"ל בקיצוץ נציגויות של משרד החוץ, פוגעים בביטול הרשות לפיתוח הנגב והרשות לפיתוח הגליל. שאגב, הן היחידות שהגיבו בזמן ועבדו מהר גם באירועים האחרונים.

סדר העדיפויות של הממשלה הזאת, לצערי, כפי שהוא בא לידי ביטוי בהודעות משרד האוצר – הוא עקום לחלוטין. לא יכול להיות שיקצצו למעלה מ-100 מיליון שקלים מתקציב סל התרופות ויקצצו את הסיוע בשכר הדירה לעולים, אבל לא יגעו בשום דבר שקשור למשרדים מומצאים. אחד לענייני מורשת; אחד לענייני מסורת; אחד לענייני יום ראשון ואחד לענייני יום שני. הגיע הזמן שקודם כול יקצצו בכל מה שלא נדרש, ויקבעו סדר עדיפויות שאומר: אזרחי ישראל שעובדים, שמשרתים בצבא, שעושים מילואים – הם נמצאים בראש הטבלה.

עד כאן לעניין הזה. ומעניין לעניין, אנחנו בנושא של הסרת חסמים בתעסוקת רופאים ואחריות עולים חדשים. זה דיון שהוא בהמשך לדיון מהיר שקיימנו פה ב-8 בפברואר 2023 בנושא סגירת תוכניות אמריקאיות. אחר כך ישיבה בנושא הכשרת רופאים עולים ב-12 ביוני 2023. ודיון בנושא האחיות העולות ב-17 ביולי 2023. אני חייב לומר שלמרות המדיניות והאמירות שרוצים לעודד עלייה מצרפת, עדיין מרבית העולים שמגיעים במקצועות הרפואה מגיעים מרוסיה ואוקראינה. אנחנו מדברים על רופאות, רופאים, אחיות, אחים.

מרוסיה בלבד הגיעו בשנת 2023 – 350 רופאים ו-37 אחיות; מצרפת עלו 22 רופאים, לא עלו אחיות. אגב, חלק מזה גם בגלל חסמים. אני מניח שאם היו מסירים חלק מהחסמים, היינו רואים יותר אחיות מגיעות בעלייה מצרפת. בסך הכול, בחמש השנים האחרונות עלו 1,786 רופאים ו-495 אחיות. כך לפי נתוני משרד העלייה והקליטה. לפי התייחסות משרד הבריאות, הגיעו וקיבלו רישיון 1,127 רופאים. זאת אומרת, יש פה איזשהו פער מבחינת הרישיון. אבל, חלק מהבעיות הן בעיות בתקנים, ותקנים להתמחות לאותם הרופאים.

בעצם, מ-2020 לא נוסף אף תקן צבוע להתמחות של רופאים עולים. זאת למרות שרופאים המשיכו לעלות לישראל ומספרם גם גדל באופן דרמטי. בעיקר כשאני מסתכל על שנת 2022 ו-2023, מספר התקנים נשאר אותו דבר. 149 רופאים עולים נקלטו להתמחות בתקנים של הפרויקט. כל חודש מתפנים בין אחד ל-3 תקנים בממוצע, ורק אז נקלטים הרופאים. זאת אומרת, יש לנו איזה 56 רופאים עולים שממתינים לתקן. מההסתדרות הרפואית נמסר בזמנו שהוועדות לאישור תואר מומחה מתכנסות בממוצע כל שישה עד שמונה שבועות, כשוועדת הפטור מתכנסת אחת לחודש קלנדרי.

אנחנו ביקשנו כמה דברים בדיון שקיימנו בחודש יולי. דבר אחד זה ממשרד הבריאות – לקבוע מנגנון לבחינת השכלת העולים החדשים בסיעוד מבלי הצורך להפנות למשרד החינוך, לאגף לשקילת תארים. וביקשנו ממשרד החינוך לעדכן את רשימת המוסדות המוכרים לאחים ולאחיות ברחבי העולם, ולעדכן את הפורטל להגשת מסמכים, ולהכין טופס אחיד להגשת מסמכים בפורטל. אני מבקש לקבל תכף עדכון לגבי הנושא הזה. מתשובת משרד הבריאות לקראת הדיון הבנו שהתקיימה בסוף יולי פגישה במשרד החינוך, והעבירו נציגי משרד החינוך טבלה עם מוסדות הכשרה מחו"ל עם תואר אקדמי מוכר בישראל.

משרד החינוך אמור לעדכן את הרשימות האלה בקביעות. לפיכך, בבדיקת השכלה שוות תואר אקדמי מוכר בישראל מתבצעת על ידי מינהל הסיעוד, ישירות מול רשימות הוועדה להערכת תארים. פורטל משרד הבריאות עודכן כך שמועמד עלייה יוכל להגיש מסמכים עוד טרם עלייתו, והוכן טופס אחיד בינלאומי לאחים ואחיות. לגבי מדיניות משרד הבריאות על תואר שני לאחים ואחיות שלא מתחום הסיעוד לצורך התקדמות בתחום הסיעוד – תשובת המשרד לקראת הוועדה בדיון הנוכחי היא "אין מדיניות המחייבת תואר שני. אחד מהתארים נדרש שיהיה בסיעוד, כאשר מדובר על התמודדות בתפקידים בכירים". אני חייב לומר שבכנסת ראוי גם שכמה יהיו עם תואר בסיעוד.

עד כאן לגבי הנושאים האלה. אנחנו נתחיל את הדיון עם איזושהי סקירה שאני רוצה לקבל ממשרד העלייה והקליטה, גם לגבי הדברים שהצגנו כאן והחסמים שישנם. אחר כך אני ארצה התייחסויות, בהמשך לדיון הקודם.

יש להגיד שעברנו כברת דרך מאוד רצינית מאז שנפגשנו כאן. התקדמו הרבה מאוד דברים. יש להגיד שהיו בהכנה ובבישולים ובעבודה משותפת לאורך זמן מאוד גדול, אבל באמת התוצאות הן מאוד גדולות. היום יש באמת בעיה מאוד גדולה בשקילת תארים לכל המקצועות. אני פועלת בכך שכל המשרדים האחראיים על הרישוי, כרגע אנחנו מתקדמים בנושא עם משרד העבודה, יוכלו לקבל איזשהו מאגר מוסדות לימוד ממשרד החינוך לנושא הרישוי. כי מה שקורה במשרד החינוך, שקילת תארים זה רק לטובת השכר ורק לטובת עבודה בסקטור ציבורי. זה באמת לא תפקידם לעשות שקילת תארים.

נכון שהרבה מאוד מוסדות, וגם השוק הפרטי, מאוד נהנה מזה שיש גוף מקצועי, ענייני, שבודק את זה לעומק. וזה היה מאוד נוח. אבל, היום עולים מחכים בין עשרה ל-12 חודשים, וזה לא ייתכן. ולא מגישים מסמכים.

למה הם מחכים בעצם?

אתה, כדי להגיש מסמכים, לא יודעת, לרפואה - - -

אבל מה שראינו פה, אומרים שיש עכשיו.

זהו, אז אנחנו שינינו את זה, מנסים לשנות את זה מול כל המשרדים. באמת אין צורך בלחכות למשרד החינוך שיעשה שקילת תארים לרישוי, אם הגוף המקצועי שגם ככה בודק את הסילבוס, ובודק את העולה, ומלא דברים, הוא בעצם צריך את זה רק כהכרה. אז אפשר להעביר את הסמכויות האלה. יש הבנות, יש התקדמויות גם עם משרדים נוספים בתחומים נוספים.

כשאת אומרת "אפשר", השאלה שלי היא אם זה כבר עבר?

למשל, בחלק מהתחומים זה תכף יוכרז כעבר.

בואי נדבר רגע על אחיות.

אחיות זה עבר.

עבר. אין שום בעיה. אז תכף נשמע מהמשרד באיזה תחומים נוספים כדאי לעשות את זה.

אני מנסה לקדם את זה בכל מקצועות הרישוי, בהם יש רישוי ממשלתי, ויש דרישה כזאת. אנחנו כרגע בהידברות עם עוד מקצועות.

תגידי לנו איזה משרדים, אנחנו נשמח לארח אותם פה בוועדה.

קודם כול, יש התקדמות מאוד יפה מול משרד העבודה ומשרד החינוך. גם בהיבטים אחרים, לא רק אחיות במשרד הבריאות. יש פה ושם סגירות אחרונות. מה שכן כבר עשינו במשרד הבריאות, הבהרנו את זה וגם כתבנו את זה אצלנו באתר וגם הודענו לעולים טלפונית, שכל עולה שמחכה להגיש מסמכים פסיכולוגיים, רוקחים, כל התחומים – מי שמחכה להגיש מסמכים ולא מגיש לרישוי בגלל שהוא מחכה לשקילת תארים, זה גם לא תפקידם וגם באמת חבל על העיכוב הזה, הודענו לעולים שאפשר להגיש בלי.

אוקיי, אז אנחנו נקיים אצלנו דיון עם המשרדים האחרים. מנהלת הוועדה תעבוד מולך לגבי איזה משרדים עוסקים בנושא הזה של שקילת תארים, יחד עם משרד החינוך. נפתור את זה בדיוק באותה צורה. אין סיבה שלא.

כן, וזה מתקדם מאוד וזה מאוד חשוב.

בסדר גמור.

ועוד משהו שהשגנו גם מול בריאות וחינוך הוכר עכשיו, גם מילה תספר על זה לעומק, את הנושא של עברית מתקדמת, שאנחנו מפעילים לאחיות לצורך רישוי – לא יצטרכו לעשות את המבחנים האלה; יע"ל, או כל המבחנים – מי שרוצה יכול, אבל מי שלא ומי שקשה לו יעבור את הקורס המתקדם אצלנו - - -

כאן עלה בדיון הקודם, אני זוכר שעלתה אחות עולה שעובדת כאחות, ואמרו לה "את תלכי ללמוד היסטוריה". הדבר הזה לא קשור לסיעוד.

לא, דווקא כן. זה נושא של משרד הבריאות. שוש ניסתה לענות על זה ועשתה בדיקה. מילה תענה לך.

תכף נשמע. אוקיי, תודה. בבקשה, משרד הבריאות.

לגבי משרד החינוך?

גם וגם.

טוב, אז לגבי משרד החינוך, בעצם עשינו איתם פגישה, קיבלנו טבלה. באמת התהליך התקצר בין שנה, בין 12 חודשים ל-5 דקות. בעצם אני פותחת, אני בודקת את הדיפלומה, ואני נכנסת לטבלה, ובעצם עושה התאמה באיזה מוסד הבוגר למד, ואני בודקת את המוסד מול הטבלה של משרד החינוך. כמובן, יש מוסדות שעדיין לא נמצאים בטבלה, אז אני יוצרת איתם קשר ומקבלת מענה ממשרד החינוך.

יישר כוח. שמח שהצלחנו לעזור לכם לדבר. למשרדי הממשלה לשוחח אחד עם השני. אוקיי, ומה לגבי הנושא הזה של התארים?

אז לגבי זה, לגבי הקורס הבסיסי, מי שרוצה להתקבל לקורס על-בסיסי חייב תואר מוכר בסיעוד. והרשימה של התארים נמצאת אצלנו באתר.

מה זאת אומרת?

תואר בהיסטוריה לא היה עוזר לאותה אחות שאמרה שהיא תלך ללמוד היסטוריה – זה לא יעזור לה, זה שהיא בוחרת לעשות את זה זו זכותה.

לא, אבל יש לה, לפי מה שאני הבנתי, יש לה הכשרה בסיעוד. אמרו לה "את צריכה תואר שני, בנוסף".

לא אקדמי.

לא, היא לא צריכה תואר שני. ממש לא.

תואר ראשון. אין לה הכשרה אקדמית.

אני לא זוכר בדיוק, אבל זה לא היה - - -

לא, אין לה תארים.

משהו אחר. מומחית או משהו כזה.

דיברו על תוספת שכר.

אחד זה היה לטובת תוספת שכר, נכון. דבר שני, האם ישנה בעיה עם מדינות מסוימות שבהן אחיות מועסקות כאחיות ללא תואר אקדמי? זה אני זוכר שהיה.

את זה אתה פתרת עוד בהיותך מנכ"ל משרד העלייה והקליטה. זה כבר פתור, מזמן. מה שהיא העלתה זה משהו אחר. היום, בן אדם עם תואר אקדמי כלשהו יכול לעבור קורס הסבת אקדמאיים ולהיות בעל תעודה אחות מוסמכת. ברגע שאתה רוצה להתקדם הלאה, אתה, כדי להתקדם, לעשות התמחות על, קורס על-בסיסי, אתה צריך להיות בעל תואר כלשהו בסיעוד. ברגע שאין לה - - -

רגע, רגע. אם הגיע עכשיו מישהו עם תואר אקדמי בהיסטוריה, והוא עושה הסבת אקדמאיים לסיעוד. הוא מתחיל, היא מתחילה לעסוק כאחות או אח?

אין בעיה.

אין שום בעיה.

אין בעיה.

הבעיה שלו תהיה כשהוא ירצה מה?

התמחות.

התמחות. התמקצעות. כמו קורס על-בסיסי.

ואז נדרש תואר שני בסיעוד.

לא, לא תואר שני. תואר ראשון.

תואר ראשון כלשהו. תואר כלשהו.

אבל לא סתם כלשהו – מוכר בסיעוד.

ברור.

ויש את הרשימה.

מה זה אומר מוכר בסיעוד?

יש רשימה באתר.

יש אפשרות ללמוד תואר שני בסיעוד מבלי ללמוד תואר ראשון בסיעוד? במשפטים זה קיים, דרך אגב.

אני חושבת שכן.

אני חושבת שכן, אבל אני לא יודעת להגיד.

צריך לבדוק במל"ג. לדעתי כן.

תעשו בבקשה את הבדיקה הזו, כי זה מעניין. לפחות למשפטים יש את זה. עוד משהו שאת רוצה להוסיף? אוקיי, "נפש בנפש", רונן פוקסמן.

כן, תודה רבה על הדיון. דיון מעקב. אני חושב שכמו שאמרת – שאפו. כשמגיע שאפו, אז מגיע. באמת למילה ומנהל הסיעוד, ולחגי ולאגף רישוי. נעשתה עבודה טובה ומקצועית שרואה את טובת העולה, רואה את מה שנקרא משא הלקוח, רואה שיש בן אדם בקצה, ורואה שיש פה אתגר לאומי שכולנו צריכים להידרש אליו. ואני חושב שהשינויים האלה ייושמו יחסית מהר ואנחנו נראה אותם כבר בשנת העבודה הקרובה.

ואני חושב שזה באמת הזמן להגיד שאנחנו, "נפש בנפש", ביחד עם משרד הבריאות, ביחד עם משרד הקליטה, שהקימו את מינהלת הרופאים ושאר מקצועות הבריאות – הולכים לאיזשהו מהלך מאוד-מאוד גדול שמרחיב את השירותים שעד עכשיו ניתנו בעיקר לעולי צפון אמריקה באמצעות העמותה שלנו, באמצעות "נפש בנפש". ואנחנו הולכים להתרחב לכל העולם וממש לשכפל את המודל הזה בשיתוף פעולה גם עם הסוכנות היהודית, כמובן. שהם הגוף שנמצא בשטח.

אנחנו הולכים ממש להגיע לאנשים האלה בבתים שלהם, בערים שלהם, בכל היבשות שלהם – להתחיל את הליכי הרישוי, ההיכרות עם המערכת, היכרות עם עולם התעסוקה, מערכת הבריאות בישראל. הולכים לעשות את הכול טרום עלייה. וכמובן, בשיתוף מלא עם משרד הקליטה – אחר כך גם מעטפת וחיבוק פוסט-עלייה. הרעיון הוא באמת לעבוד, יהיו לנו חמישה עובדים אצלנו בתוכנית, דוברי שפות. חמישה עובדים במשרד הבריאות, בצוות אצל חגי ופרופ' יציב, כנ"ל, דוברי שפות. משפרים את כל הנושא הזה, והכל בעצם כחלק מאיזושהי היענות לאתגר הלאומי שנקראנו אליו לדגל.

הוגדר יעד של 600 עולים רופאים.

נכון.

איך אנחנו ביישום שלו?

אנחנו רק בתחילת ינואר. אני יכול להגיד לך שכבר לכנס שיש לנו ב-10 במרץ בארצות הברית עברנו את הצפי שלנו. אנחנו כבר ב-101 רופאים, נכון ללפני שעתיים, כשבדקתי. אני מניח שנגיע לאזור ה-200. חשוב להגיד שגם שאר מקצועות הבריאות שם חזק; יש כבר 20 ומשהו אחיות, ועוד הרבה רופאי שיניים, ומרפאות בעיסוק, ופיזיותרפיסטים והכול. הדגש הוא, מטבע הדברים, על הרופאים, כי זה המחסור שהוא באמת אקוטי. אני לא בטוח, אני קצת זהיר עם 600 כבר בשנה הראשונה. אני מרגיש יותר בנוח להגיד שב-2025 אני מאמין שאחרי שהשירות הזה ירוץ, נעשה איזשהו פיילוט והשיווק יעבוד כמו שצריך, ובינתיים כל המארג הזה נבנה עם השותפים שהזכרתי, וכמובן ארגוני העולים הנוספים – אני חושב שב-2025 אנחנו נגיע ל-600 ואולי אפילו יותר. ה"פול" קיים.

600 רק מארצות הברית?

לא, לא, לא. 600 עולמי.

מכל העולם. שמע, אנחנו מגיעים למספרים האלה ברמה העולמית, כרגע.

לא מקבלי רישיונות. יש פער מאוד גדול בין העולים המצהירים על עצמם כרופאים לבין מי שבסוף יוצא מסוף פס הייצור עם רישיון ועבודה. יש לי רופא בן 94 שהוא גם קיבל רישיון.

למה הפער הזה?

כמה מקבלים רישיונות? בשנה, כמה מקבלים רישיונות בשנה?

בוקר טוב. אז הנתונים, כמובן, משתנים משנה לשנה. בממוצע בשנים האחרונות היה לנו 180-190 איש בשנה, רופאים שקיבלו רישיונות. זה כמובן מספרים הרבה יותר נמוכים מהרישום של משרד הקליטה. כמו שרונן אמר, יש הרבה אנשים שהם לא - - -

לא, אבל מה שמעניין אותי, לא רק מאלה שיבואו אלא מאלה שבאו. אנחנו עברנו בשנתיים האחרונות גל עלייה מאוד גדול. משרד העלייה והקליטה הצליח לחסום את הגל הזה ולעצור אותו כדי שלא יגיעו יותר בהיקפים האלה. לדעתי זאת תקלה, אבל זאת המדיניות. עד עכשיו, אבל יש גופים שהגיעו לפה בהיקפים מאוד-מאוד גדולים. השאלה היא איך סוגרים את הפער הזה? כי אם אנחנו נשארים על מספרים של 200 בשנה, וקפצנו למספר רופאים שמגיעים לכאן שהוא גבוה בהרבה, זה פער שתמיד יישאר. הוא לא ייסגר.

צריך להבין מאיפה הפער? ממה הוא נובע? את זה לא הבנתי עדיין.

אז זו שאלה מצוינת. אני אתייחס, אבל אם משרד הקליטה רוצה גם אז בשמחה. אז כשעולה מגיע לפה, ואני מדברת על מזרח אירופה, שזה רוב העולים, ומקומות שאין להם פטור. זאת אומרת, יש לנו שבע מדינות; ארצות הברית, קנדה, דרום אפריקה, צרפת – שיש להן פטור. הרופאים האלה, יש להם חיים יחסית קלים.

מסלול ירוק.

זאת אומרת, את רוב העבודה ניתן לעשות בחו"ל. בארצות הברית זה באמת קורה בזכות "נפש בנפש", בזכות משרד הקליטה והסוכנות. אז הרבה מאוד מהעבודה נעשית בחו"ל. רופאים מארצות הברית הגיעו כבר למצב שבו הם מגיעים לפה ו-24 שעות אחרי זה הם כבר מקבלים רישיון. זאת אומרת, נציג של "נפש" שפוגש אותם בשדה התעופה לוקח את תעודת הזהות שלהם, כי כמובן שתעודת הזהות היא חיונית בשביל לייצר רישיון מסודר - - -

הבעיה שלנו כנראה היא לא עם רופאים מארצות הברית.

בדיוק. אז בואו נדבר על האנשים שאין להם פטור. אנחנו נמצאים כרגע באיזשהו תהליך של תיקון רגולציה, שלתחושתי יעשה שינוי מקצה לקצה של 180 מעלות באיך רופאים מרגישים כשהם מגיעים לכאן. קודם כול, אנחנו נקבל בהרבה היבטים את העלייה. למשל, היום רופאים מומחים צריכים שיהיה להם ניסיון של 14 שנה – אנחנו נוריד את הניסיון הזה ל-8 שנים. את תקופת הניסיון. זאת אומרת שאנשים - - -

וזה נכון לכל העולם או רק למדינות הפטור?

לכל העולם. לכל העולם. בעצם רופאים עם הרבה פחות ניסיון יוכלו להגיע וישר להיכנס לאיזשהו מסלול נוח בתוך בית חולים כבר, שבו הם עושים התנסות קלינית. התנסות קלינית זה בעצם תהליך מודרך של עבודה בבית חולים או במחלקות אחרות, או בקהילה.

וזה, אם יש להם שמונה שנים – לא הבנתי. תוכלי לחזור שוב?

אם אתה רופא שמגיע עם ניסיון של שמונה שנים ומעלה, מכל מקום בעולם.

הכוונה היא מומחה.

זה קיים גם היום ל-14 שנה. ואנחנו הולכים להוריד את רף הגיל, כן? אז התהליך הוא שהוא מגיע לכאן, וכדי לקבל רישיון הוא נקלט לתקופת התנסות של שישה חודשים בתוך בית חולים, ואנחנו גם נרחיב את זה לקהילה כי יש הרבה רופאים שההתעסקות הטבעית שלהם היא בקהילה ולא בבתי חולים.

זה בלי מבחן, בלי כלום?

לא, בסוף יש ועדה. זה לא מבחן כתוב, זו ועדה.

של ההסתדרות הרפואית.

שלנו.

שלכם?

כן, שבוחנת אותם.

אז מה זה הוועדה של ההסתדרות הרפואית?

זה למומחים.

זה להכרה במומחיות.

7 שנים זה למומחה.

זה לקבלת רישיון.

לקבלת רישיון? רגע, מדינות הפטור לא צריכות 14 שנה. מדינות שהן לא מדינות פטור, צריך 14 שנות ניסיון כדי לקבל רישיון, בפטור את מתכוונת?

נכון.

זה לא פטור.

לא, זה לא פטור.

זה מבחן בעל-פה לעומת מבחן עיוני. זה ועדה להערכה קלינית.

שזה משמעותי מאוד לעולים חדשים.

מה שבאמת-באמת חשוב, להבנתנו, זה המקום של כמה מהר אתה נכנס לאיזושהי עשייה קלינית. כי בסוף אתה רופא, אתה רוצה להגיע לארץ, זה בסדר שיש תהליך רישוי. כי אנחנו לא רוצים שייכנסו לפה.

זה ברור. אבל, השאלה היא אם ישנם גם במדינות שהן לא מדינות הפטור בתי חולים שהם בתי חולים מוכרים? שהם בתי חולים שאתם מכירים אותם היטב. אני בטוח, אם זה במוסקבה או בסנט פטרסבורג, או במקומות אחרים. ערים קטנות, לא גדולות, אבל גם יש כמה אנשים שחיים שם ומתרבים שם. וגם מוסדות אקדמיים. עכשיו, בדיוק כמו הטבלה של שקילת התארים, אם אנחנו יודעים איפה הרופא למד, אנחנו יודעים איפה הוא עבד, בלי קשר עכשיו למדינה, אגב, יכול להיות שבאחת ממדינות המערב למד באיזה מוסד קיקיוני בהתכתבות – זה גם לא טוב. לכן אני אומר, צריך לייצר את זה לפי מקום הלימוד ומקום העבודה. זה, נראה לי, ההיגיון. זה הרבה יותר נכון.

צריך לזכור שאנחנו לא מדברים פה על מבחן יכולות. אנחנו מכניסים לשישה חודשים למערכת הישראלית - - -

לא, אני מדבר על ההקלה.

של ה-7 מדינות.

גם 7-8 שנים לעבוד בשביל לקבל את הרישיון זה הרבה זמן.

אני מסכם איתך ב-100%. הוא מדבר על העובדה שהפטור ל-7 המדינות הוא פטור שהוא קצת שרירותי.

לא, אני בעד. אני, חלילה, לא רוצה לפגוע בפטור הזה.

אני גם בעד. אני בעד להרחיב אותו, אפילו. אבל, אני אומר, להרחיב אותו, נכון. חד משמעית.

זו הכוונה. אני רק אומר שיכול להיות שבמקומות אחרים שאני יכול להבין שאתם לא נותנים למדינה את הפטור, כי היא מדינה ענקית, כי יש בה כל מיני מוסדות כאלה וכאלה וכאלה, אבל אתם יכולים לתת בתוך המדינה הזאת, למוסד האקדמי ולבית החולים, להגיד שאם הגיע ד"ר שלמד באוניברסיטה הזו, וזו אוניברסיטה שאנחנו מכירים אותה ויודעים שהיא רצינית, והוא עבד בבית החולים הזה ואנחנו יודעים שזה בית חולים רציני – למה לא להקל עליו?

אם אין לו שמונה שנים, זו הכוונה.

כן, בלי שמונה שנים. למה שמונה שנים הוא צריך לחכות?

ואגב, אני גם חייב להגיד שיש מדינות שאין, אני לא רוצה להתחיל לדבר על מדינות, שאנשים לא יחשבו שאני מדבר על המדינה שלהם או משהו כזה, אבל יש מדינות שאין שום ויכוח בנושא של רמת מערכת הבריאות שלהן, שהן לא ב-7 המדינות. כי הרשימה הזאת נקבעה בצורה של כיפופי ידיים. אנחנו יודעים את ההיסטוריה גם כן. וזה לא מרשימה מקצועית ורצינית. היא יכולה להיות הרבה רחבה, מבלי לסכן את הציבור הישראלי. בנושא הזה אני אגיד שיש לי הצעת חוק שעברה קריאה טרומית להכרה לפי הרגולציה האירופאית גם פה בארץ. היא כרגע לא מתקדמת בגלל המלחמה, אבל אני לא ויתרתי עליה, רק שיהיה ברור לפרוטוקול.

אני מכיר את ההצעה הזאת.

אתה הצעת אותה בעצמך?

בכנסת העשרים.

אני לקחתי את הגרסה של יריב לוין. כנראה שהוא לקח את הגרסה שלך.

היא עברה, אגב, קריאה טרומית. עוד בכנסת העשרים היא גם עברה קריאה טרומית. עשו לך את אותו תרגיל – העבירו אותה קריאה טרומית ותקעו אותה.

אני אנסה לא להיות פראייר כמו שהיית אז, אבל לא בטוח.

אלכס, רצית לומר משהו?

תודה, אדוני יושב-הראש. בקצרה, מטעם ההסתדרות הכללית, אני יו"ר אגף העובד העולה. בדקתי על הנושא הזה עם הסתדרות האחיות שלנו, ואין איזשהו משהו ספציפי. מבחינתנו לפחות. אז גם בתקופת המלחמה, כמובן, אם יש איזשהו משהו שקשור אלינו אנחנו נסייע, נתגייס. אנחנו שם לטובת הדבר הזה. אם יש משהו ספציפי, אנחנו גם נשמח לקבל את הפניות האלה ולטפל בהן.

תודה. אז זאת הבקשה שלי אליכם, משרד הבריאות – תייצרו רשימה. זאת, אגב, בקשה שכבר עשר שנים מונחת על שולחנכם. תייצרו רשימה של מוסדות אקדמיים ושל מוסדות רפואיים, שמי שעומד בתנאים האלה מקבל מסלול ירוק. כן, בבקשה, חגי.

חגי, מאגף לרישוי מקצועות רפואיים. אני מבין את הבקשה ואני מבין את הרציונל שעומד מאחורי זה. אני רוצה להסביר רק שכשאני ממפה את ארצות הלימוד שמגיעים מהם עולים, מדובר על מעל 100, בערך 120-130 מדינות שמהן מגיעים עולים. כשאני ממפה בכלל את האוניברסיטאות בעולם אנחנו מגיעים למאות ואפילו אלפים. אנחנו, אגב, התחלנו לעבוד ישירות מול אוניברסיטאות בחו"ל, ככה שהם יעבירו אלינו ישירות מהאוניברסיטה כבר את החומרים, כדי לא לחכות למי שלמד, לעולים או לתושבים חוזרים, שיבואו ויצטרכו לתרגם ולאמת את הנתונים – אוניברסיטאות כבר עושות את זה.

אז לא, לא דובר את זה. אבל, במהלך השנתיים האחרונות התחלנו את הפרויקט הזה. זה בהחלט מקצר את תהליכי הרישוי אצלנו. יש לנו קושי לבוא ולקחת מדינה כמו רוסיה, שיש שם מאות בתי ספר לרפואה, ולעשות דיפרנציאציה בין בתי הספר. נכון, אתה צודק שמוסקבה - - -

קחו אחד. לא את כל המוסדות. קחו אחד.

מוסקבה הוא בית ספר טוב, אני רק אחרי זה צריך לבדוק איפה אותו רופא עבד. יש רופאים שעובדים בכל מיני כפרים נידחים, ויש רופאים, אני פשוט נותן לכם דוגמאות ממה שאני מכיר – יש רופאים שעובדים כרופאי ספורט. הם רופאים של קבוצת נבחרת כדורגל, וזה מה שהם עושים כל השנים. זה לא מספק מבחינת הניסיון המקצועי. הוא לא יכול להיכנס אחרי זה.

הבנתי, לכן אמרתי שתיקחו מוסד אקדמי, יש בעצם שני קווים שצריכים להצטלב; אחד זה המוסד האקדמי, השני זה בית החולים. אני מסכים איתך שאם הוא עבד במרפאה, לא יודע איפה, אתה לא יכול לדעת. זה בסדר, לגיטימי. אבל, אם הוא עבד בבית חולים מוכר, ואתה יודע שזה בית חולים רציני. אנחנו חיים בעולם שאנחנו בסך הכול יודעים מה מעמד המוסדות. אגב, ישנם לא מעט מוסדות, גם במערב, שלפני כמה שנים הם היו מצוינים והיום אתה כבר לא בטוח סומך עליהם. גם זה קרה. זה נכון בכל מדינה. זה משהו שצריך לראות אותו.

אני חושב שיש גם יכולת טכנולוגית לעשות את זה מאוד פשוט. אתה רושם במחשב, והכרת את המוסד, הכרת את בית החולים – אין סיבה.

האמת שאני אשמח להגיד, אני חושבת שיש פה משהו, אנחנו מחזיקים בגישה קצת אחרת לאיך נכון לטפל בנושא הזה. אנחנו חושבים שרישיון ישראלי הוא לא פרס. זאת אומרת, זה לא משהו שאנשים צריכים לקבל כי, כמובן שברגע שבן-אדם מקבל רישיון ישראלי אתה יכול לא לראות אותו יותר בחיים. הוא יכול ללכת, לפתוח מרפאה ביוקנעם, אתה לא תראה אותו יותר לעולם, וכשתהיה תאונה או יהיה אירוע אתה תגלה את זה בדיעבד. וזה מאוד מפחיד. ולכן, התחושה שלנו, הדבר הכי חשוב בקליטת עלייה זה לתת לבן-אדם שני דברים; א' ודאות ו-ב' תעסוקה. זאת אומרת שכשבן-אדם נכנס למערכת קודם כול הוא יודע שהוא נכנס.

זאת אומרת, הוא לא עכשיו יושב בבית חצי שנה ומסתכל על הקירות. אלא הוא מגיע ונכנס לתוך המערכת. ולא פחות מנכנס לתוך המערכת – לא שוכחים אותו במערכת, אלא הוא נכנס, יש לו רופא שמלווה אותו, שעובד יחד אתו וכולי.

לא חסרים לכם שדות קליניים?

לא, זה לא קשור לשדות קליניים. בהקשר הזה אין חשש.

זה רק להתמחות?

לא, לא. זה לא להתמחות בכלל, זה ליווי - - -

אז מה זה המחסור הזה בשדות קליניים שאומרים לנו כל הזמן? לסטודנטים?

מחסור בשדות קליניים זה לסטודנטים ישראליים. זה גם אירוע.

זה לא קשור לרופאים, לקבל הרישיון שלהם?

לא, זה לא קשור לרופאים, כי רופאים עושים משהו אחר לגמרי. אני אסביר בשמחה.

כן, תסבירי בבקשה גם על תקופת ההתאמה שיש לרופאים.

אוקיי, אז בשדות קליניים האירוע הוא שמונה סטודנטים צעירים, שלא יודעים כלום ברפואה, כן? זה לא אותו סיפור של עולים. אנשים שהגיעו, התחילו ללמוד עד עכשיו, לפני שלוש שנים. למדו עד היום רק באוניברסיטה, למדו ביולוגיה ופיזיקה. והם מגיעים לבית החולים, בעצם קבוצה של שמונה עד עשרה תלמידים שמתלווים לרופא מומחה, או מתמחה בכיר, שהוא בעצם עושה להם עבודה סביב מיטת החולה. זה שדה קליני. כמות העבודה שנדרשת סביב שדה קליני היא עולם אחד. ולכן, יש קושי של מחלקות לייצר את הדבר הזה. ואנחנו מטפלים בו בנפרד. אפשר לפתוח את הדיון, אני מתעסקת בזה כל היום.

שהוא רק לסטודנטים, לשיטתך?

שזה לסטודנטים. עכשיו, מה ההבדל בין תקופת התאמה? תקופת התאמה, זה רופא בכיר, הרבה פעמים יש לו קשיי שפה בשלב הזה, אבל עדיין מדובר ברופא עם ניסיון.

זהו, אז מה עושים כשיש קשיי שפה?

זה לא מפריע בעבודה. זאת אומרת, בעצם זה בן אדם שמתלווה לרופא והוא פשוט מסתובב אתו ועושה את כל העבודה ביחד.

וזו תקופת ההתנסות הקלינית?

זו תקופת ההתנסות הקלינית. תקופת התאמה, תקופת התנסות קלינית – זה אותו דבר.

הוא מקבל שכר בתקופה הזאת של תקופת ההתאמה?

אז כרגע, מה שקורה כרגע זה, משרד הקליטה יוכלו להסביר את זה, זה מממן סכום נמוך.

שלושה חודשים.

ואנחנו עכשיו מייצרים, כחלק מהתוכנית שרונן דיבר עליה, אנחנו מייצרים תמריצים לבתי החולים כדי לקלוט את העולים האלה. זה לא יהיה שכר מלא, כן? עד שהוא מקבל רישיון זה לא יהיה שכר מלא. אני לא אשקר ואגיד שהוא מקבל 30,000 שקלים כמו רופא בכיר. אבל, אנחנו מדברים על איזושהי תקופה שבה הוא משתכר, קודם כול, והוא יכול לממן את עצמו ברמה בסיסית בשלב הזה, ובעיקר הוא מקבל ליווי. ולדעתי, כשעולה נכנס למדינה חדשה ולא מבין מי נגד מי, בוודאי שיש הבדלי תרבויות מאוד גדולים.

נכון, ולהכיר את המערכת, לאן מפנים, מה השמות של המחלקות, ומה התהליכים, ואלגוריתמים ופרוטוקולים ישראליים.

בדיוק, ומערכת המחשוב, ואיך מזמינים MRI. זאת אומרת, כל העבודה.

איפה נכנסת הוועדה?

לא, אבל שלושה חודשים שאתם ממנים, נותנים סיוע, זה לא מספיק לרופא שהוא הגיע לעולם חדש.

אז בדיוק בגלל זה מה שחשוב לנו זה לעשות את הליווי הזה של שנת ההתאמה. אגב, לרופאים בכירים זה מבוסס, אבל רציתי להוסיף שגם לרופאים צעירים אנחנו נכניס את המערכת הזאת עכשיו. זאת אומרת, כל רופא, גם אם הוא צעיר, גם אם הוא הרגע סיים בית לרפואה איפשהו במוסקבה, הוא יוכל להגיע לפה ולקבל את התקופה של ליווי גם אם הוא עדיין מקבל רישיון. זאת אומרת, גם אם הוא צריך לעבור עכשיו מבחן רישוי.

מה השלב שבו אני מחכה לוועדה של ההסתדרות הרפואית?

זה השלב אחרי שהוא מקבל את הרישיון שלו, כל אחד לפי הזה - - -

רגע, רגע, רגע. המצב הוא כזה: כל רופא שהוא רופא מומחה – יש פה נציג שיסביר? בבקשה.

ענת פה.

היי, אני ענת, מהמועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית. התהליכים מתבצעים גם במקביל. אנחנו לא ממתינות לרישיון. הרופא יכול לעשות את התהליך אצלנו. אנחנו בודקות את ההכרה במומחיות. בהרבה מהמקרים משרד הבריאות נעזר במכתבי ההחלטה שלנו.

חבר הכנסת, פורר, אפשר להגיד מילה? אני חושב שאני אצליח לעשות קצת סדר. אני חושב שהכנס שאנחנו עושים זה בעצם הדרך שבה הכול קורה. זה מה שאנחנו קוראים לו "one stop shop". מגיע רופא, בואו נדבר שנייה על רופאים, מגיע רופא לכנס והוא נכנס אל ה"ליין". ב"ליין" הוא נפגש עם הצוות של חגי. עוברים על התעודות שלו, עוברים על הדיפלומה, עוברים על הרישיון, ואומרים לו "אוקיי, אתה, על פניו, מתאים לרישיון. כל מה שחסר לך זה תעודת זהות". קופצים שלושה חודשים קדימה – עלה לישראל, הביא לי תעודת זהות, שלחתי לצוות של חגי – רישיון מונפק. זה שלב א'.

זה לארצות הברית.

בסדר, אני אומר, זה כרגע בארצות הברית, אנחנו הולכים - - -

זה למדינות הפטור.

זה למדינות הפטור. אני כבר יודע להגיד לך שב-10 במרץ אנחנו בארצות הברית, אחר כך בצרפת, אחר כך בדרום אפריקה ואחר כך בדרום אמריקה.

בואו נניח רופא עם התמחות בגסטרו, בסדר?

מצוין. רופא בהתמחות בגסטרו – קודם כול, הוא צריך רישיון, לפני שהוא מתמחה בגסטרו.

צריך רישיון לרפואה, לפני הרישיון.

נכון, הולך לצוות של חגי, מקבל את המסמכים.

קיבל, הכול בסדר. הגיע לארץ, עלה, קיבל תעודת זהות.

רגע, הצוות של ענת גם נמצא איתנו שם.

אוקיי.

עוברות על המסמכים שלו אפילו ביותר דקדוק, כי פה באמת נכנסים לניסיון, לוותק, האם עשית מספר ניתוחים נדרש בכל מקצוע. עוברות על פי צ'קליסט. ושוב, הוא מקבל תשובה עקרונית. כי בסוף הן צריכות לקחת את התיק ולהגיש אותו לוועדה של מומחים שמתכנסת אחת לכמות הזמן שציינת. זה עדיין נקודה שאנחנו עובדים עליה.

הוועדה הזו של ההסתדרות הרפואית היא כדי לתת לו את ההתמחות.

נכון.

אוקיי, אז הבנתי.

כדי לקבוע אם המומחיות שלו מקבילה לזאת הישראלית. והוא כנראה יצטרך לפחות שלושה חודשי התאמה, אם לא יותר.

אוקיי, כמה זמן הוא צריך להמתין כדי להגיע לוועדה הזו?

שאלת מיליון הדולר.

הוועדה מתכנסת בין שישה לשמונה שבועות. יש תשע ועדות. מחולקים לפי המקצועות או אסופה של מקצועות רלוונטיים, ובהרבה מהמקרים אחרי זה הם עוברים עוד ועדה – ועדת הפטור, שמתכנסת אחת לחודש. אנחנו מנסות לייעל ולקדם את התהליך יותר אצלנו; הרחבנו את הצוות שמטפל ברופאי חו"ל, אפיינו מערכת מקוונת שבה הרופאים העולים יוכלו להגיש את המסמכים. זה יקל עליהם מאוד, זה יקדם את לוחות הזמנים שלנו. ואני מקווה שבעקבות הפעולות האלה אנחנו נוכל לקצר אף יותר את זמן הטיפול.

עדיין לא אמרת לי מה הזמן.

הזמן הממוצע שלוקח? זה מאוד משתנה. גם תלוי בכמות הדיונים. יש כאלה שאני מצליחה להכניס תוך חודש וחצי, יש כאלה שלוקח לי גם תוך חודשיים או שלושה. זה מאוד תלוי גם ברופא, גם בעומס שלנו, גם בגודל הוועדה. אני מקווה שאחרי שתהיה לנו מערכת נוכל לתת נתונים קצת יותר מדויקים.

הרי, המספר של הרופאים קפץ משמעותית בשנתיים האחרונות.

והוא צפוי עוד לקפוץ.

אז האם זה הוביל לקפיצה גם במספר הוועדות? זו שאלה ששאלתי גם בדיוק הקודם, וביקשתי גם, הסברתי לכם שהרי, ברור לחלוטין שייוצר פה תור יותר ארוך. וזה ברור לי לחלוטין מבלי אפילו לבדוק אחד-אחד, שאם היו רגילים לעלות, אני יודע, כמה עולים רופאים היו בשנה ממוצעת?

232.

כמה עלו בשנה האחרונה?

457, לפני זה 596.

יפה, אז אם אני כבר שנתיים רצוף בהיקפים של פי 2, כנראה שאני גם נמצא בהיקפים של פי 2 בדרישות להגיע אליכם לוועדות. עכשיו, אם הוועדה עדיין מתכנסת אחת לשישה עד שמונה שבועות, אנחנו מייצרים פער. עכשיו, ככל שהוועדה תתכנס יותר נצליח לצמצם את הפער. מה שאני ביקשתי מכם, ממשרד הבריאות ומשרד הקליטה, בתוך כל הסיפור הזה, אמרתי שאני גם מוכן, באמת אני חושב שגם תקציבית נכון לשלם, אפילו. כי הבנתי שהוועדות הן וולונטריות – לשלם. אני למדתי שבדרך כלל כשמשלמים התורים מתקצרים במערכת הבריאות. לצערי, כן?

אני לא בטוחה שהחסם כאן הוא התשלום כמו הזמן, כל מי שיושב בוועדה הוא בדרך כלל מנהל מחלקה והוא באמת - - -

אני לא רוצה להביך אותך. אם אני אצטרך לקבוע תור אצל מנהל המחלקה, ויש לי ביטוח פרטי, אז אני אקבע יותר מהר את התור. נכון? למה? כי מנהל המחלקה מקבל על הדבר הזה כסף נוסף. ואגב, לי אין שום בעיה עם זה, אני חושב שזה חלק ממערכת שהיא משולבת ציבורי לפרטי. הזמן של מנהל המחלקה שווה כסף. כשאני מבקש ממנו להתנדב הוא יעשה את זה בזמנו, וזה בסדר. זאת לא התנדבות. אני לא רואה ישיבה בוועדה הזו התנדבות. זה לא עכשיו איזה אקט התנדבותי. זה אקט מקצועי שהם צריכים לעשות, ואני גם חושב שראוי שישלמו להם על זה. וכשישלמו להם על זה, במקום שישה עד שמונה שבועות יהיו לנו שלושה עד ארבעה שבועות. זה הכול. הרי, כשהוא לא יושב בוועדה הוא מקבל קהל, וכשהוא מקבל קהל הוא מקבל על זה כסף.

שוב, א' לא התקבלה איזושהי הצעה קונקרטית של תשלום שיכולנו להעביר. ברגע שיהיה דבר כזה נוכל לדון בזה, כי לא רק - - -

מה זה "ברגע שיהיה דבר כזה"? צריך להגיד שזו דרישה. אז יודעים שזו דרישה. אם אני יודע שיושבות לי תשע ועדות כאלה - כמה רופאים יושבים בכל ועדה?

יש כאלה של 14, יש כאלה של 9.

בממוצע אפשר להגיע 100? 100 רופאים יושבים אחת לחודשיים. כמה שעות הם יושבים?

הוועדה עצמה היא שלוש שעות, אבל הם מגיעים, אנחנו מעבירות להם את התיקים לעיון קודם.

חמש שעות, 100 רופאים יושבים פעם בחודשיים. זאת אומרת 500 שעות פעם בחודשיים, 6 פעמים בשנה. אז אני רוצה להכפיל את זה, זה הכול. עכשיו, תעשו חשבון – 500 שעות, פעם בחודשיים – כמה תשלמו לו לשעה, ונגמר הסיפור.

לא, אתה יודע, אנחנו דיברנו על זה גם בפעם הקודמת אבל לא התקבלה איזושהי הצעה קונקרטית שיכולתי להעלות ולהגיד - - -

לא תקציב שמשרד העלייה והקליטה לא יודע לאתר אותו, יחד עם משרד הבריאות, בתוך המערכות. אני, תאמינו לי, עכשיו, אני אשב בתקציב של משרד הבריאות, אני מוצא לך שלושה מיליון שקל. עם כל הקשיים של משרד הבריאות. אין דבר כזה בתקציב של משרד ממשלתי שאין את הסכומים האלה. זו שאלה של סדרי עדיפויות. זו שאלה של סדרי עדיפויות ואיך מנהלים אותם. עכשיו, אני לא רוצה להסביר לכם כמה אתם חוסכים במובן הזה במקום שהרופא הזה יתגלגל שלושה-ארבעה חודשים כשאין לו התמחות. זה גם עולה לנו כסף.

תראה, אנחנו, בניגוד למשרד הבריאות, לא צריכות שהוא יעלה לארץ. וזה מה שאנחנו עושים. אחת מהדרכים לייעל את התהליך זה באמת להתחיל את כל התהליך קודם. הסרנו את החסם של להמתין שהם יעלו ושיהיה להם רישיון – אנחנו מתחילים את התהליך עוד קודם. ובהרבה מהמקרים בסוף הרופאים העולים, אבל כדי לתת באמת את האופציה לרופאים המומחים לתכנן את העלייה שלהם, וגם לנו איזשהו אורך נשימה. לא צריך לעלות ולהתחיל את התהליך שלושה חודשים – אפשר להתחיל אותו גם שנה קודם.

אבל הם לא ידונו ברופא עד שהוא יעלה. יותר מזה - - -

לא, לא, לא. אנחנו דנים בו. בוודאי שאנחנו דנים בו.

אבל, תראו, אם הזמן שבו אתם מתכנסים הוא קבוע, ומספר העולים עולה – באופן טבעי ההמתנה תהיה ארוכה יותר. זה הכול. אין מה לעשות.

נכון, אני מסכימה. יש דרכים נוספות לקצר את ההמתנה הזאת, כמו עבודה יותר יעילה של הצוות שלנו עם המערכת ועם העיבוי. זה גם יכול לקצר.

לא יעזור, אתם תצטרכו לעשות יותר ועדות. לא יעזור. תצטרכו לעשות יותר ועדות.

בסדר, כשזה יהיה על הפרק אנחנו נוכל לדון איך - - -

זה על הפרק. אז אל תוסיפו רק שש ועדות בשנה – תוסיפו עליהן עוד שלוש ועדות בשנה, בסדר? תוסיפו עוד שלוש ועדות בשנה. מיליון וחצי שקל. משרד העלייה והקליטה ייתן חצי מיליון, הסוכנות היהודית תיתן חצי מיליון ומשרד הבריאות ייתן חצי מיליון. הנה, פתרתי לכם את הבעיה. לא תצליחו למצוא חצי מיליון בתוך התקציב? תצליחו. בואו, אל תלכו רק על שש פעמים נוספות בשנה – עוד שלוש ועדות בשנה, שהן יהיו בשכר. לכו על זה. תעשו את הניסיון הזה. זה אלמנטרי. גם "נפש בנפש" יוכלו לתקצב חלק מהסכומים פה. אין לי ספק.

אני יודע מה הסכומים שמסתובבים סביב העלייה והקליטה. זה חיים של אנשים. בשני הצדדים, אגב. אני לא רוצה לדבר על מספר הרופאים שחסרים במדינת ישראל

אני לחלוטין מבינה את זה. אני יכולה להגיד על הדברים שבשליטתי, מבחינת הצוות, מבחינת לוגיסטיקה – כל הרופאים, אני לא בטוחה שמה שיניע אותם - - -

אני מבקש שיתקיים דיון שיזום מנכ"ל משרד העלייה והקליטה ושיזמן את הגורם הבכיר במשרד הבריאות ואת הגורם הבכיר בהסתדרות הרפואית, כדי להוסיף עוד שלוש ועדות בשנה. עוד שלוש ועדות בשנה. הגדלנו את מספר הוועדות ב-50%. להוסיף ועדות. תוסיפו ועדות – הבעיות ייפתרו. אין ברירה. אנחנו עם כמות של פי 3 עולים בשנה בשנתיים האחרונות. לא יכול להיות שאנחנו ממשיכים לעשות את אותו הדבר. עכשיו, זה תור שימשיך ללוות אותנו. הוא רק הולך וגדל. הבטן הזאת תלווה אותנו.

אסתר בלום ביקשה לדבר, בזום. אחריה אלקס ריף. בבקשה, אסתר.

בוקר טוב לכולם. תודה רבה על הרשות לדבר בזום. אני רוצה להתייחס לנושא של האחיות, ובאמת אני רוצה לברך את מינהל הסיעוד על ההתקדמות ועל כל התהליך שהם פרסו לעולים החדשים. וגם אפילו ניתנת אפשרות כיום לקבוע תור עם נציג של מינהל הסיעוד, מה שכבר לא קיים באף משרד ממשלתי – לגשת ולדבר עם מישהו מהמשרד, שזה מאוד נדיר, ויישר כוח באמת על הדברים הזה. אחת הנקודות בכל התהליך היא בעצם הטופס. דיברתם על זה בהתחלה. הטופס הוא בעצם טופס שמדינת ישראל, מינהל הסיעוד יצר, ובו הוא מבקש מבית הספר למלא באנגלית את כל הסילבוס שהעולה למד.

נוצרת כאן בעיה מאוד משמעותית. הרי, אנחנו מעבירים מסמך שכתוב בו בגדול "מדינת ישראל", יש שם מגן דוד, ואתם יודעים – זה תלוי בהקשר, כן? בסופו של דבר, אין בית ספר שיעזור למועמד למלא את הטפסים האלה. אדרבא, באנגלית; אם אנחנו מדברים על הצרפתים, בכלל, אין שם אופציה שמזכירה תעשה את זה. אנחנו חייבים לחזור למה שהיה קודם, שבעצם המועמד הוא זה שמבקש את ההסברים לגבי הדרישות של המשרד, והוא מעביר את זה למשרד הבריאות. הוא לא צריך להגיד לאן הוא מהגר, הוא לא צריך להגיד שהוא עבר לישראל.

בדרך כלל, אני מייעצת להם להגיד "אני עובר במדינה כלשהי ברחבי אירופה". זו נקודה אחת שאני אשמח שמינהל הסיעוד יתייחס אליה, ויוריד את הדרישה הזאת של הטופס שבתי הספר צריכים למלא. הדבר השני זה העניין של התואר הראשון שהוא לא במקצועות הסיעוד. אם הפתרון הוא בעצם לא להכיר את כל האנשים עכשיו שנכנסו לתהליך של לעשות תואר שהוא לא בסיעוד והם לקראת סוף הלימודים – זה פשוט נורא ואיום, כן? זה לא פתרון, מה שאתם אמרתם כרגע. כן, יש אנשים שהלכו ללמוד משהו אחר, במקביל לזה שיש להם שלוש שנות לימוד בצרפת, דיפלומדטה, אנחנו מכירים את הבעיה. הם חייבים את התואר הראשון כדי להמשיך ולעבוד במקצוע שלהם ולהתקבל לקורסים הבסיסיים.

אנחנו חוזרים אחורה – מי שקיבל אישור, לא יקבל אישור ולא יוכל להתקדם בנושא הזה. אז, בבקשה, זה לא פתרון, אנחנו כבר אמרנו את זה קודם. נסגור את הדלת לאנשים שכן התחילו תהליך ברשותכם עם מינהל הסיעוד ולא לאפשר להם להתקדם, זה פשוט איוולת נוראית, כן? אנחנו חייבים למצוא להם פתרון. זה לא מתקבל על הדעת. תודה לכם.

תודה. אלקס ריף, בבקשה.

שלום לכולם, שלום לחבר הכנסת, פורר. אני קודם כול אגיד שמשמח אותי לראות שתהליך שהתחיל לפני שנה וחצי בפגישה עם רייצ'ל ממשרד הבריאות ועם פרופ' יציב, קורם עור וגידים. יש כאן כמה משרדי ממשלה שלקחו את זה ברצינות. גם משרד העלייה והקליטה, המנכ"ל, וגם "נפש בנפש" שמצטרפים. זה מרגש לראות שעלתה בעיה ונבנתה תוכנית משמעותית לפתרון. אז אני רוצה להגיד שהדבר הכי חשוב בעיני זה האפשרות לעבוד מהיום הראשון. הקשיים שעלו מרופאים זה שהם צריכים לעשות את כל תהליך הרישוי הזה, אבל תוך כדי זה הם לא מדברים עברית, הם לא נמצאים במחלקות.

צריך לוודא שבאמת יש מספיק תמריצים שאנשים יעסיקו את הרופאים האלה מהיום הראשון שהם נמצאים בארץ. ההורדה הזאת של ה-14 ל-8 היא גם משמעותית. הליווי האישי של "נפש בנפש" או מינהלת הקליטה של משרד העלייה והקליטה – מאוד-מאוד משמעותי. וגם ההתמחות בקהילה; הרבה מאוד רופאים מגיעים מהקהילה, לא מבתי חולים. כל השינויים האלה שהם בתכנון מאוד חשובים. מה להבנתי עדיין פתוח? אני לא מבינה מה מצב הרופאים שנמצאים בארץ. יש מעל 1,000 רופאים שהגיעו מאז פרוץ המלחמה – איפה הם? באיזה תהליך הם נמצאים? מישהו מלווה אותם?

שוב, אני, כמובן, מדברת על רופאים ממדינות שאין להן פטור. מדינות ברית המועצות לשעבר. מעל 1,000, ואני מניחה שחלקם כבר עזבו. הייתי, מבינה עכשיו, מהר לתפוס אותם וכבר להכניס אותם לתוך המינהלת כדי שהם לא יעזבו את הארץ, ולהכניס אותם לתהליך הזה. זה דבר אחד. דבר שני הוא המבחנים. רוב התהליך שעכשיו נעשה הוא לא מול הר"י, הוא מול משרד הבריאות. המבחנים, האם אפשר להיבחן ברוסית? כי לא ניתן היה לעשות את זה קודם במבחן בעל-פה? האם ההקלות מספיקות כדי כן לאפשר להם לעבור כמה שיותר מהר? אלה הדברים שהייתי סוגרת, לוודא הרמטית. אבל, באמת להגיד מילה טובה – כל הכבוד לאנשי המקצוע שהרימו את הדבר הזה.

תודה רבה. קלאודיה, ואחר כך אני אתן למשרד הבריאות, שתתייחסו לשני הדברים שעלו פה.

אז קודם כול, לגבי העולים שנמצאים בארץ, יש להגיד שעולים ממדינות פטור מקבלים רישיון ויכולים להתחיל לעבוד, לא נדרשים להוכחת העברית בפועל כרגע, וזה ככה מאפשר להם להתחיל. העולים שבאים מיתר המדינות שהן לא פטור; דרום אמריקה, ברית המועצות לשעבר, חלק מאירופה – הם נדרשים להוכחת העברית, והם צריכים לעבור מבחן בעל-פה - - -

כמה כאלה ממתינים יש לנו?

יש לנו הרבה. יש לך 190 אנשים שקיבלו רישיון, אז תוריד מ-500, אז אתה נשאר עם 300 ומשהו איש.

רק על שנה אחת?

כן, על שנתיים זה יותר. יש להגיד שבשנה שעברה מלחמת אוקראינה עשתה את שלה, והיה כאן גודש מאוד גדול. אנחנו קיבלנו הכפלה של העולים. ולפני זה הקורונה האטה מאוד את כל נושא העברית.

אולפנים לא עבדו.

לא עבדו, והיה קשה להיכנס. והכל, אתה אחרי אולפן א' צריך לעשות עברית מתקדמת כדי באמת להתקבל ולהתחיל. אחרת, ההסתגלות, ההתאמה, זה תקופה שבה אתה נמצא בבית חולים. אחרי זה אתה עובר ועדה להערכה קלינית – אם אתה לא מבין שום דבר ולא מבינים אותך, אתה לא עובר ועדה, אתה נופל. אז אין שום סיבה - - -

מה עושים עם כל הרופאים שכאן?

אז עכשיו משרד החינוך, וגם המשרד שלנו, פתחו הרבה מאוד מסגרות לעברית. הם גם חיכו לשקילת תארים, שעכשיו זה נפתר ואפשר להגיש במקביל.

איך זה נפתר?

יש נציג שירות במינהלת החדשה?

עכשיו זה בדיוק העניין. הנה, כאן זו הנקודה שצריך להעביר את השרביט. אפרת נכנסה לתפקיד כמינהלת, אני יוצאת מנושא רופאים ואחיות. אנחנו נמשיך, בינתיים זה עובר לאפרת. אני אמשיך עם יתר מקצועות הבריאות ועם יתר תחומי התעסוקה, שהם רבים מאוד, אבל כאן זה באמת העברת השרביט. ויש כאן שדה עבודה מאוד גדול. נעשה המון-המון-המון, אבל תמיד יש עוד מה לעשות.

כן. אפרת, מה יקרה איתם עכשיו? כל אלה שכאן.

בוקר טוב. אז אתמול כבר נפגשתי כדי להבין סדרי גודל עם אלה שנמצאים כאן, מבחינת מערך המתנדבים, ביחד לפחות עם אלה שעברו דרך הסוכנות. אז אני אמורה לקבל את הרשימה ולראות מי באמת, הם עשו איזשהו סקר, הסוכנות, לראות מי בכלל מתעניין בעלייה, מי מועמד כזה או אחר, ולראות איך אפשר. באיזה סטטוס כל אחד נמצא מבחינת, עוד פעם, כל התנאים והזכאות לרישיון. אז נראה איך אפשר יהיה להתקדם איתם.

לא, השאלה היא אם אתם, אני מדבר על כל אלה שכבר נמצאים פה, לא אלה החדשים שייכנסו לתוך המהלך של המינהלת וכל זה.

לא, לא. אני מדברת על מערך המתנדבים שהגיעו מאז תחילת המלחמה. יש מערך מאוד גדול. זה בשיתוף, כמובן, גם עם משרד הבריאות. כל מי שהיה מעוניין להתנדב נרשן באיזשהו מאגר, הם התחילו, חלקם הגיעו ומשרד הבריאות עשה גם כן איזושהי הקלה. ועכשיו אנחנו נעבוד מולם ונראה מי בכלל מעוניין לעלות לארץ, באיזה סטטוס הם נמצאים.

אני מדבר על אלה שכבר עלו. שהם כאן.

אז לא הבנתי את השאלה.

יש כאן כ-500 רופאים שהם לא מוסדרים מבחינת הרישיון שלהם. הם כבר עלו, הם פה, עם ממתינים. הם ממתינים ללימודי עברית שלהם, או שהם הצליחו להשתלב בלימודי העברית כבר – הם ממתינים לכל התהליך.

כמו שנאמר בתחילת הדיון גם על ידי רונן – המטרה של המינהלת, שנמצאת בתהליכי הקמה. אני נמצאת במשרד הקליטה שבוע אבל עבדתי לפני כן במשרד הבריאות קרוב לעשר שנים, אז אני מכירה גם הרבה מאוד שותפים וגם תהליכים. המטרה היא להסיר חסמים, המטרה היא באמת להתמקד. ובגלל זה גם את הכול אני רושמת ואני בודקת ואני שומעת את כל הנקודות, ואת כל המקומות שבהם יש בעיות ואיפה עוד אפשר להתערב. אנחנו נעשה את העבודה המשותפת בין המשרדים עם הארגונים, כדי לפתור את החסמים.

לא, השאלה שלי היא האם אתם מטפלים רק ברופאים שיבואו או באלה שכבר כאן?

לא, לא.

לא, לא. אנחנו נטפל גם בהם. כרגע, בעיקר דוברי הרוסית מטופלים או על ידי לובי המיליון או על ידי "גבהים".

אבל, היא בעצמה אמרה. היא אמרה "אנחנו צריכים את המינהלת".

נכון, נכון. אני אומר, אנחנו עכשיו נכנסים לאירוע.

לדעתי, הוא היה שמח לקבל 10% מהתקציב שלכם, לובי המיליון. זה לא גוף ביצועי.

רק סליחה, אני רק אגיד שיש כאן עדיין, מה שנקרא, משרד הקליטה לא נסגר. אנחנו נעביר שרביט בצורה מאוד מסודרת. יש מסגרות שבהם עכשיו נפתחו לימודי עברית, שזה באמת יישאר אצלי וזה הבסיס.

אני רוצה לקבל נתון מסודר, ואני רוצה לקבל אותו ברמה חודשית. אני מבקש לקבל דיווח חודשי לוועדה; כמה אחים ואחיות עולים יש במדינת ישראל שעלו בשנתיים האחרונות, וכמה קיבלו רישיון. וזה צריך להתעדכן כל חודש. אנחנו צריכים לראות מה הפער שלנו ואיך הוא נסגר. זה הכול. ככה לאט-לאט נבצע מעקב. משרד הבריאות, אתם רוצים להתייחס למה שנאמר כאן?

כן. חגי, רישוי מקצועות. אני רק רוצה להתייחס למשהו שאלקס אמרה על בחינות הרישוי – תרגום לרוסית. אז הבחינה כן מבוצעת ברוסית. מבוצעת לכמה שפות, ולכן לא ברורה לי השאלה. אבל, אנחנו בהחלט מתרגמים לשפות על פי בקשה. זה עולה לאישור. ואנחנו בטח עושים את זה בשפה הרוסית.

וגם הוועדה תהיה, זאת אומרת, זה משהו שהוא כבר קיים אבל אני מחדדת אותו – שגם לוועדה של תקופת ההתאמה אנחנו ננחה שאפשר להביא מתורגמן או להביא רופא שדובר את השפה. זאת אומרת, בסוף, השפה לא צריכה להיות חסם. אני מבינה שהרבה אנשים מתקשים בכל זאת בלי קשר לשפה, כי שוב, יש פערים מאוד-מאוד גדולים בין הרפואה פה לבין הרפואה בברית המועצות או ברוסיה או באוקראינה. אז יש עוד הרבה קשיים. אבל, בסוף, מבחינת השפה, אני חושבת שזה לא צריך לחסום.

כאשר מדברים על אחוזי הצלחה למי שמקבל רישיון, זה לא חוכמה להגיד שמקבלים אחוזים גבוהים כאשר הם מארצות הברית, למשל. הבעיה היא מה קורה עם מדינות אחרות. מה קורה עם דרום אמריקה. רוצים להביא רופאים מדרום אמריקה – מי יבוא? לכל אחד אומרים "זה כל כך קשה שלא כדאי לך לבוא. אתה לא תהיה רופא". והרופא שמגיע כבר יורד לספרד ועובד בספרד ישר, אז בשביל מה להישאר כאן. אז אני חושב שכל הקונספט צריך להשתנות. אני רואה שרוצים לקדם כמה נושאים טובים, אבל עם הרופאים שכבר נמצאים בארץ, אם תתחילו לטפל בוועדות זה ייקח כמה חודשים טובים.

אני זוכר, לפני כמה שנים, עודד, אנחנו בעצמנו העלנו את הנושאים האלה לפני 10 שנים? 12 שנים? את העניין של האישור שדיברנו עליו קודם, ההיתר המוגבל. אמרנו שזה היה פתרון. היום אומרים שאולי שישה חודשים - - -

הוא קיים. ההיתר המוגבל קיים, ברוך השם.

אז למה הרופאים של דרום אמריקה לא נמצאים בבתי החולים? למה לא נותנים להם להיות בבית חולים, להיות במערכת, להיכנס קצת למערכת עד שמקבלים את הרישיון? ולמה אלה שבאים מחוץ לארץ שלא יודעים מילה בעברית, ויש כאלה, תאמין לי, שיתקנו אותי בלילה בבית חולים הדסה, והיה בחור מדרום אמריקה שידע רק ספרדית. הוא מסתכל על הטופס, הוא לא מבין כלום, ובספרדית הוא אומר לי "אתה מרגיש טוב?", אמרתי "כן, תודה", והוא הולך. אז את זה כן מותר. אבל, יהודי שבא, עלה לארץ, הוא לא יכול להיכנס לבית חולים.

כן, ברור.

אני חושב שצריכים לשנות את כל הגישה. ארגנטינה זה כמויות של עולים רופאים שיכולים לבוא, כמות אדירה. ממקסיקו, מברזיל. כל המדינות האלה. העניין הוא להשקיע ולעזור. באולפנים – אתם יודעים מה קורה באולפנים?

ברור, ברור.

המורים מדברים רוסית. 90% הם עולים מברית המועצות שהם רופאים. ויש כמה ממדינות אחרות. הם קמים והולכים בגלל שהם לא מבינים כלום. עוברים ישר לרוסית. זו בעיה.

זה לא נכון. זה דווקא לא נכון, כי דווקא המורים באולפן לא צריכים אפילו לדעת את הרוסית. בלימודי אולפן, הם מתבצעים בעברית.

תאמין לי שאנחנו מקבלים את התלונות.

חבר הכנסת, מילה אחרונה, אם אפשר. קודם כול, אני אגיד, מריו, אתה צודק. אני רק אגיד ששני בניי נותחו על ידי רופאים דרום-אמריקאיים, ושמחתי מאוד על כך. אני רק אגיד מילה על העברית. כמו שגם קלאודיה התייחסה, יש פה פקק. עובדים על לפתור אותו. אנחנו מנסים טיפה לצפות את העתיד. אנחנו עובדים כרגע על כל מיני אפשרויות של לימוד עברית בסיסית ורפואית טרום עלייה, בצורה מקוונת. שוב, הרעיון הוא להגיע לרופאים האלה שנה לפני שהם עולים. כדי שלא נצטרך להגיע לברוך הזה שקורה פה, שכולם באיזושהי תחושת חדלון וגם אוזלת יד.

נתפוס אותו שם, נעזור לו עם הרישיון, נעזור לו עם העברית, נעזור לו עם תכנון קהילה, חינוך לילדים – הכול כדי שהעלייה תהיה מוצלחת. ולא להגיד לו "תבוא ויהיה בסדר".

מה לגבי תקני ההתמחות? התקנים הצבועים.

20 חודשי ההמתנה? לזה אתה מתכוון? 70 תקנים קיימים. אין יותר תקנים.

מה עושים עם זה?

אי אפשר להביא עוד תקנים. אני אגיד את זה הכי-הכי פשוט.

למה?

כי לא קיבלנו עודף תקציב. תקנים זה עלויות מאוד-מאוד גבוהות. אנחנו בונים פתרון, בנינו כבר פתרון אלטרנטיבי. לא יהיו עוד תקנים. איך שלא ננסה לעשות את זה.

מה הפתרון האלטרנטיבי?

אז הפתרון האלטרנטיבי, זה בדיוק מה שדיברנו קודם – אנשים שמגיעים בלי מומחיות הם בדרך כלל אנשים יותר צעירים, והרבה פעמים גם אין להם את הניסיון, אז הם לא נכנסים לקבוצה שדיברנו עליה, והם יקבלו איזשהו ליווי בתוך בית החולים לתקופה שהם יוכלו גם להתקבל להתמחות. ברגע שבית החולים ירצה לקבל אותם להתמחות, יש הרבה צורך. זאת אומרת, יש המון תקני התמחות חדשים, פשוט הם לא צבועים לעולים. אז הצורך קיים. כמובן שהוא יותר קיים במקומות מסוימים ופחות באחרים.

אם הוא ירצה לעשות התמחות באיכילוב אז יש לו פחות סיכוי להתקבל, אבל אם הוא ירצה לעשות התמחות ב"ברזילי", "פוריה", "זיו", אז כמובן שיהיה לו הרבה-הרבה יותר קל. יש עניין של ביקוש והיצע. אבל, בסוף, אנחנו עושים תהליך שבמקביל אנחנו מגדילים את התקנים בכלל במערכת. גם עכשיו היה קיצור תורניות – זה גם מכניס הרבה תקנים למערכת. ובמקביל אנחנו עוזרים לעולה. הרי, הרעיון הוא לתת לעולה את כל הכלים כדי להסתדר בעצמו בתקנים הקיימים.

ועוד נקודה שחשוב לי לומר – דיברנו על הקשיים המאוד גדולים של משרד החינוך לייצר תהליכי שפה, זאת אומרת, אולפנים פה. ולכן, אנחנו מנסים לייצר איזשהו תהליך שכל אירוע השפה יהיה לפני. עכשיו, זה לא יעבוד לכולם, ברור לנו שאנשים שהגיעו מהמלחמה לא הספיקו ללמוד עברית לפני. אבל, אנשים שבונים תכנון עלייה של כמה שנים, אנחנו מאוד נסייע להם לעשות את לימודי השפה עוד בחו"ל, שיגיעו לפה כבר עם בסיס. ואפילו את מבחני השפה כבר בחו"ל. אז יש פה איזושהי התקדמות, אבל לא נוכל לעשות קסמים.

מישהו רוצה להוסיף משהו לפני שאני מסכם? טוב, תודה רבה על הדיון.

ראשית, אני אתחיל בלציין לחיוב את העבודה של משרד הבריאות ומשרד העלייה והקליטה יחד עם הגופים שמסביב, לטובת ההקלות האלה. בטח בהקשר של שקילת תארים. משרד החינוך, גם, כמובן, שהם לא נמצאים פה. אז צריך להגיד מילה טובה. אני חושב שמנשבת רוח נכונה במובן הזה, בשיתוף הפעולה בין משרדי הממשלה. ויישר כוח על ההקלות האלה. זה לא ברור מאליו. זה לחצות את שיתופי הפעולה האלה בין המשרדים, תאמינו לי, זה אחד האתגרים. יותר קל לעשות שלום, לדעתי, מאשר ששני משרדי ממשלה יעבדו אחד עם השני. אז על זה באמת יישר כוח.

מכאן, גם יש עוד משימות ויש עוד דברים שאנחנו צריכים לעשות כדי לפתור את הפערים. אחד זה מול ההסתדרות הרפואית. אני עדיין סבור שחייבים לייצר פה לפחות עוד שלוש ועדות בשנה, אם לא יותר. ככל שהדבר הזה דורש תקציב, ואני חושב שיהיה יותר קל לעשות את זה כשיהיה תקציב – נדרש כאן תקציב. אני מבקש שמנכ"ל משרד העלייה והקליטה ייפגש יחד עם ההסתדרות הרפואית, יגבשו איזושהי תוכנית שייקחו בה חלק הגורמים הרלוונטיים שעוסקים בעניין. זה כולל גם את הסוכנות היהודית, זה כולל גם את "נפש בנפש", זה כולל גם את משרד הבריאות וגם את משרד הקליטה.

ביחד אפשר לייצר פה מנגנון, אפילו בתקציב חד פעמי. להגיד שאנחנו בשנתיים הקרובות מקדישים לזה משהו, גם כדי לסגור את הפער. אני לא חושב שמספרי העולים שראינו בשנתיים האחרונות יישארו קדימה. כמו שאמרתי לכם, בזה משרד העלייה והקליטה הצליח. הוא הצליח לחסום את כל העלייה והקליטה. אז זאת בקשה אחת.

דבר ראשון, אני רוצה לברך את אפרת על תפקידה החדש – בהצלחה. ואני מבקש שהמינהלת תעסוק גם בעולים שכבר כאן, לא רק צופה לעולים שיבואו, אלא אלה שעלו בשנים האחרונות והם תקועים פה בין הכיסאות וזקוקים לליווי הזה יד ביד. בהקשר הזה, אני מבקש לקבל בכל חודש, במייל לוועדה, כמה רופאים עלו בשנתיים האחרונות, שזה מספר שמתעדכן כל הזמן – כמה רופאים עלו וכמה מתוכם קיבלו רישיון. מידי חודש. ואז אנחנו נראה אם אנחנו נמצאים במצב שאנחנו סוגרים פערים או פותחים פערים. כולל חלוקה למומחים.

לגבי 8 שנות הניסיון – אני מברך על המהלך הזה. אני חושב שהמהלך שאתם עושים הוא נכון. הוא בכיוון הנכון. ועדיין, אני מבקש לנסות וללכת לכיוון של הכרה במוסד או מדינה ביחד. אפילו כעוד אופציה להקלה. אני לא יודע, אבל אני בטוח שהרופאים הבכירים במדינת ישראל יודעים איזה מוסדות בעולם הם מוסדות נחשבים, גם במדינות שאינן מדינות פטור. גם בהקשר של מוסד אקדמי וגם בהקשר של בית חולים. אם במקרה מגיע רופא שהיה גם בכזה וגם בכזה, אז למה לדחוף אותו ל-8 שנים אם אנחנו יכולים דווקא להקל עליו, גם אם הוא לא ממדינת פטור, כשאנחנו יודעים שהוא עבד בבית חולים רציני ולמד במוסד רציני.

זה לא כולם, אבל זה עדיין ייקח חלק מאלה שעומדים ומחכים בתורים, יחסוך להם את זה. זהו. לגבי תקנים, אני מקבל את התשובה. אני יכול להגיד עכשיו תקנים וזה, אבל מה יוסיפו לי? יוסיפו לי עשרה תקנים? מה הם יוסיפו לי? זה לא זה. אני מעדיף שיהיה לזה פתרון שהוא פתרון אמיתי, שיקל עליהם דווקא להשתלב במערכת אפילו בלי התקנים הצבועים.

אוקיי, תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:38.