פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



29
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
08/01/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 123
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, כ"ז בטבת התשפ"ד (08 בינואר 2024), שעה 10:30

תקציב אופק ישראלי- עידוד עלייה לשנת 2024

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר
דן אילוז
זאב אלקין

אלה סבן - סמנכ"לית עידוד עלייה ותושבים חוזרים, משרד העלייה והקליטה

יאנה ברמר - מנהלת תחום קשרי חו"ל, משרד העלייה והקליטה

אריה אביטבול - מנכ"ל אופק ישראלי, חברה לעידוד העלייה (חל"צ)

אירית גל שוב - מנהלת אגף מנהל וכספים, אופק ישראלי - חברה לעידוד העלייה (חל"צ)

ישעיהו יחיאלי - מנהל תוכנית נעל"ה - נוער עולה לפני הורים

שי פלבר - מנהל היחידה לעלייה וקליטה, הסוכנות היהודית

שמעון שמילה - מנהל תפעול ביחידה לעלייה וקליטה, הסוכנות היהודית

אלכסנדר גולדנשטיין - מנהל המחלקה לעידוד עלייה, ההסתדרות הציונית העולמית

מרינה רוזנברג קוריטני - ראש המחלקה לעידוד עלייה, ההסתדרות הציונית העולמית

ראובן שלום - מזכיר הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית

אריאל קנדל - מנכ"ל ארגון קליטה - עמותות הפועלות למען עולי צרפת

אליהו שאול - מנכ"ל מועצת ארגוני עולים בישראל

פרידה מרציאנו - אימו של סמ"ר איתי מרציאנו ז"ל, לוחם צנחנים שנפל בקרב בכניסה לקיבוץ יד מרדכי

ענבל פיטוסי - אימו של ישי פיטוסי ז"ל

צורית פניגשטיין - אימו של מעוז פניגשטיין ז"ל

פיני גלינקביץ - יו"ר איגוד מנהלי מח' קליטה ברשו"מ, מרכז השלטון המקומי

שלומית אבינח

חבר תרגומים; מיטל פורמוזה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


תקציב אופק ישראלי- עידוד עלייה לשנת 2024

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את דיון ועדת עלייה, קליטה ותפוצות. היום ה-8 בינואר 2024, כ"ז בטבת תשפ"ד. נושא הדיון הוא מעקב אחר תקציב אופק ישראלי – עידוד עלייה לשנת 2024. כולל הבדיקה שאנחנו ביקשנו בפעם הקודמת לגבי נעל"ה והשילוב של נעל"ה בתוך הפרויקטים האלה. אבל אנחנו נמצאים ביום ה-94 ללחימה. ונמצאות איתנו כאן שלוש אימהות שכולות. אימו של סמ"ר איתי מרציאנו ז"ל, סמל ראשון ישי פיטוסי ז"ל וצורית פניגשטיין, אימו של מעוז ז"ל. בבקשה.

בוקר טוב. שמי פרידה, אני אמא של סמ"ר איתי מרציאנו, לוחם בצנחנים. ב-7 באוקטובר איתי היה בבית, שבת בבוקר. קיבל הודעה מהמג"ד לקחת נשק ולהגיע לשדרות. איתי היה מפקד בבא"ח צנחנים, כך שהוא לא היה מסופח לגדוד. הם קיבלו הודעה מהמג"ד, הודעה כללית, כל מפקדי הבא"ח מתבקשים לקחת נשק, להגיע לאזור שדרות. כמובן שניסיתי כמו אמא טובה לעכב אותו. להבין רגע מה קורה, לנסות לעצור אותו. לא הצלחתי. הבן שלי הוציא מדים רטובים ממכונת הכביסה, לבש אותם ויצא מהבית. אחרי שלוש שעות הוא נהרג בהיתקלות מחבלים בכניסה לקיבוץ יד מרדכי, תוך כדי שהוא מגן שם הוא ועוד שלושה חיילים הגנו שם על קבוצת ריצה שיצאה משדרות. בגופם הם מנעו את הכניסה לקיבוץ יד מרדכי ובזה אני מנסה להתנחם איכשהו.

הגעתי לכאן היום מסיבה אחת, אמרתי לבנות פה שזו בערך הפעם הראשונה שאני יוצאת מהבית מאז, ובטח פעם ראשונה שאני מדברת בפורום כזה. אבל היה חשוב לי שהמוות של הבן שלי לא יהיה לשווא. אם אני רוצה להמשיך לחיות עם עצמי איכשהו ואנחנו בבית, חשוב לנו שימשיכו את המשימה שאיתי והחברים שלו התחילו. הוא רצה לצאת, לעשות את התפקיד של לשמור. הוא התגייס, הוא נלחם, זה היה חשוב לו. הוא נלחם גם בי כדי לצאת מהבית.

אני חושבת שאסור, אסור לעצור את המלחמה הזאת, כי אחרת הילדים שלנו הלכו לשווא – זה דבר ראשון; דבר שני, אנחנו נחזור לאותו מצב שהיינו בו לפני ה-7 באוקטובר ואז אנחנו מסכנים גם את הנכדים שלנו וגם את הילדים הנוספים שלנו. אח של חתן שלי כרגע נמצא בעזה, ואחיין שלי בעזה, ויש לי סביבי עוד הרבה חיילים קרובים שנמצאים בעזה. ועדיין אני אומרת שאסור לעצור את זה. אסור לעצור את זה. בשביל איתי, בשביל כל החיילים שנהרגו אסור לעצור את זה.

דבר נוסף חשוב שביום שאחרי תהיה שליטה ישראלית שם, כדי שלא נחזור שוב לאותו מצב שהיה קודם. תודה רבה שהקשבתם לי.

תודה, תודה לך.

שלום, בוקר טוב. אני ענבל, אני אמא של סמ"ר ישי פיטוסי ז"ל. ישי נהרג בנחל עוז ב-7 באוקטובר. ישי היה בסדיר. הם היו עם החץ השחור. הם היו אמורים להיות על הנמרים שם ולשמור על הגזרה. כשהודיעו שיש חדירת מחבלים על ידי התצפיתניות בהיסטריה גמורה הם התקדמו לכיוון אחת הכניסות בגדר שהמחבלים נכנסו דרכה ובדרך, כל הדרך הם דרסו והרגו הרבה מאוד מחבלים. בהמשך הם הגיעו, הזעיקו אותם בדחיפות לנחל עוז, לבסיס של נחל עוז. ובעצם כל הדרך עד לשם הם דרסו והרגו הרבה מאוד מחבלים.

כשהם הגיעו לבסיס, הם ראו אש ותימרות עשן בתוך הבסיס והם הבינו שיש ממש בלגן שלם בפנים. הם נכנסו לבסיס והם פשוט התחילו להקיף את הבסיס. במשך הלחימה הזאת, כשהם עלו על מטען והלך להם הקטלן ובעצם כל מה שהם יכלו לעשות מעכשיו זה רק לדרוס. אז פשוט הם נסעו סביב הבסיס ודרסו ודרסו הרבה מאוד מחבלים. הם קיבלו ידיעה שיש התבצרות של תצפיתניות וחיילים בחדר האוכל והם החליטו שהם פורקים מהנמר והם הולכים להציל את החברים שלהם. תפסו איזה שהיא פינה בחורשה והם פרקו מהנמר מלמעלה, כי גם הדלת נסגרה עליהם. פרקו מהנמר מלמעלה ופשוט רצו לכיוון בטונדות שהיו שם, נמוכות בגובה הכתפיים, כדי שהם יוכלו להילחם דרכם ויוכלו להיכנס לבסיס.

לצערנו הייתה עליהם לחימה מאוד מאוד קשה. פצצות, רימונים, נשק, ירי, פשוט בצורה אגרסיבית ביותר. ולצערנו הם נפלו. היה שם גם צלף שפשוט צלף בהם. הם היו שבעה חבר'ה בנמר. היו שם, חשוב לי להזכיר את השמות שלהם: בני ישי פיטוסי ז"ל, יעד בן יעקב ז"ל, דביר זכאי ז"ל, שילה הר אבן ז"ל שהיה המ"פ, שמעון, רועי ברקת ז"ל ודור ירחי ז"ל. ובעצם היחיד שנשאר שם, בנס הוא יצא משם, שזה היה שמעון והוא סיפר לנו את הסיפור שהיה.

אני רוצה להגיד שאנחנו מגורשי גוש קטיף. אנחנו משנת 1978 בגוש קטיף. ישי נולד בגוש קטיף, הוא גדל שם עד גיל 3 והוא נהרג לא רחוק משם, בהגנה על עם ישראל ובהגנה על ארץ ישראל. אנחנו יודעים בפירוש שהמחבלים שהם הרגו בדרך הם בעצם היו מחבלים שמיועדים לקיבוץ סעד ולקיבוץ נחל עוז. זאת אומרת, בזכות זה הקיבוצים האלה ניזוקו פחות יחסית, זאת אומרת, קיבוץ סעד ניצל לגמרי ובקיבוץ נחל עוז אומנם היו הרוגים, אבל הנזק לא היה גדול כמו שהיה יכול להיות.

היום החתן שלי נמצא בתוך עזה ואחי הוא סגן אלוף בצנחנים בצפון. נלחמים בשביל המדינה הזאת, בשביל הארץ הזאת. אחותי הייתה מאורסת להדר גולדין, ואנחנו מאוד מאוד מבקשים לא להפסיק את המלחמה הזאת, זה מאוד מאוד חשוב. שניצור שליטה מלאה על השטחים האלו. זאת אומרת, גם על חבל עזה וגם על הצפון וגם על כל שטחי מדינת ישראל שמועדים לפורענות. אנחנו חייבים להיות בשליטה מלאה על הקרקע הזאת. כי אם אנחנו לא נהיה בשליטה מלאה על הקרקע הזאת עוד שנה יהיו שוב הרוגים. ועוד שנה יהיו שוב הרוגים ושוב ושוב וזה לא יחלוף.

עזבו את ההרוגים, עזבו את המלחמה. אוטוטו יהיה עוד פעם טילים, הטילים, כל טיל אחד שנורה בעצם זה אומר שיש מישהו שמרים שם את הראש בפנים. ואסור לנו שזה יקרה שמישהו ירים שם את הראש בפנים. אנחנו צריכים להקפיד על זה. אנחנו צריכים להקפיד. רק ברגע שאנחנו נחרוש שם את האדמה מלמעלה ומלמטה ונביא לשליטה מלאה – רק אז אנחנו נוכל להיות בטוחים ונוכל להחזיר את תושבי עוטף הארץ. נוכל להחזיר אותם לבתים שלהם.

תודה רבה. בבקשה.

אני אמא של מעוז פניגשטיין ז"ל, שנפל לפני בערך שבועיים וחצי. עדיין לא ב-30, עדיין לא מעכלת את זה. קשה לי לספר לכם, אתם מכירים אותו עכשיו כגיבור וחייל שמת. בשבילי הוא חי והוא נוכח. אני לא רוצה לספר לכם על הילד המת; אני רוצה לספר לכם כמה מילים על הילד החי, שאהב את החיים ואנחנו גידלנו אותו כדי לאהוב לחיות ולשמוח. הוא עשה סקי, סנובורד, הוא טייל באופניים, הוא טייל בארץ. הא מלח הארץ, אהב את הארץ והיה נווט ומאוד מאוד אהב לטייל.

את כל חלומות החיים שלו הוא שם בצד. יש לו גם תינוקת בת שלושה חודשים ואישה אהובה שהוא השאיר מאחור. בשבילנו, בשבילכם ועל הכתפיים שלכם אני בעצם ממשיכה את דרכו ומבקשת, בבקשה אל תפסיקו. הוא עזב את כל היקר לו והקריב את הכי הרבה, אלטרואיזם מקסימלי שאפשר לתת לאחר. הילדה שלו כבר לא תגדל עם אבא. אבל בשביל כל הילדים האחרים במדינת ישראל שיוכלו ללכת לישון בשקט, בצפון, בדרום, בכל מקום – על הכתפיים שלנו, שלכם, הכול מונח.

אנחנו ממש דורשים ומבקשים ומתחננים אל תעצרו. אל תעצרו. לפעמים זה נראה לכם, אולי כשתקבלו, כשיהיו כאן מקבלי החלטות שיצטרכו לקבל החלטות קשות תזכרו שהמדינה שלנו היא לא בדרך הטבע. הציונות היא לא הגיונית. להחיות שפה בת 2000 שנה זה לא הגיוני. לגור בלב מיליוני שונאים ואויבים זה לא הגיוני. אנחנו אבל במלחמה שאין צודקת ממנה ואנחנו דורשים להילחם עד הסוף ולהביא לנו חיים ולהביא לנו שקט. תודה רבה.

תודה לכן על הכוח שלכן בכלל להגיע לכאן. כמובן שכולנו ביחד משתתפים בצערכם והצער הוא של כל המדינה. אני חושב שעל סיפורי הגבורה וההקרבה שקרו כאן מה-7 באוקטובר ועד היום וממשיכים לקרות אנחנו עוד נשמע שנים רבות. אנחנו נוכחנו כאן בדור יוצא דופן של לוחמות ולוחמים. ואני מקווה שאנחנו נהיה ראויים להם. לנחישות שלהם, לאומץ הלב שלהם. אני מצטרף לקריאה שלכן.

אני מקווה שבקבינט ובממשלה ידעו לקבל ולגלות את אותה נחישות ואת אותו אומץ לב ואת אותה החלטיות שהלוחמות והלוחמים שלנו מגלים בשטח כל יום וכל שעה. וללא ספק זו שעה שמדינת ישראל תיבחן בה והמלחמה הזאת חייבת להיגמר עם מחיר טריטוריאלי שייגבה מהאויבים שלנו גם בצפון וגם בדרום, אם אנחנו חפצי חיים. אי אפשר יהיה להחזיר את התושבים ליישובים בדרום אם לא תהיה רצועת ביטחון בשליטה מלאה של ישראל.

הוא הדין גם לגבי הצפון. בצפון מתנהלת מלחמה לכל דבר ועניין, כל יום, כל שעה. ערים שלמות במדינת ישראל הפכו להיות ערי רפאים. קיבוצים, כפרים, מושבים מפונים. חקלאים לא יכולים לעבד את השדות שלהם. הדברים האלה הם בלתי מתקבלים על הדעת. ומבלי שתהיה לנו שליטה ברצועת ביטחון לפחות עד קו צידון ג'זין שתרחיק את הסכנה של ירי נ"ט מצד אחד ושל חדירה במקביל מהצד השני, אי אפשר יהיה להחזיר לשם את התושבים.

וצריך להבין שהמלחמה שעכשיו מתנהלת היא מלחמה על ישראל. אם לא נעשה את זה המשמעות היא שאנחנו מוותרים על הגליל, המשמעות היא שאנחנו מוותרים על הנגב. המשמעות היא שאנחנו מתכנסים לאיזה שהם גבולות בלתי אפשריים. מעולם לא הייתה תפיסת ביטחון שהלחימה מתנהלת בשטחנו, אלא תמיד להעביר אותה לשטח האויב, ואני מקווה שכך ינהגו.

אני אסיים במה שגם אמרתי, אני מקווה שכולנו נהיה ראויים להקרבה יוצאת הדופן הזאת שחווינו בחודשים האחרונים. תודה.

ברשותכם אני עובר במעבר חד לנושא של הציונות לשמה, של העלייה לארץ ישראל והיכולת שלנו כאן לבנות מחדש את ביתו הלאומי של העם היהודי, על כל המשמעויות של זה. עדיין רוב העם היהודי נמצא בתפוצות.

אפשר משפט?

לא.

לא, לא, של הנופלים.

לא.

שאלה, זה נוהל קבוע?

מגיעות לכאן משפחות, גם של חטופים, גם של חללים אזרחים, גם של חללי צה"ל. תמיד – לא רק כאן, בכל ועדות הכנסת – הם מקבלים בפתח הדיון, מי שרוצים להתבטא ולומר את דבריהם.

ראוי וחשוב.

מכאן אנחנו עוברים לעניין. יש לי הרבה מאוד שאלות על הנתונים שבפניי. אני עוד אשאל אותם בהמשך הדיון. אבל קודם כול אני רוצה לברך את אריה אביטבול על מינויו למנכ"ל אופק ישראלי. יש מנכ"ל חדש בחברה. גילוי נאות – יצא לי לבלות איתו, לא 'לבלות' – הוא הדריך אותנו שבוע כשהייתה משלחת של חברי כנסת עם הסוכנות היהודית למרוקו ואריה הדריך אותנו שם. אבל בהחלט איש שנמצא הרבה מאוד שנים בעיסוק של העלייה ובמוסדות הציוניים.

אז נתחיל מההתחלה, ניתן לחברת אופק להציג, או למשרד הקליטה, מי שמבקש ראשון. בבקשה.

(הצגת מצגת)

לפני שאתן איזה שהוא רקע כללי, אני רוצה ברשותך להתחיל בלהודות לבעלים של החברה, ההסתדרות הציונית, לסוכנות היהודית ולקרן היסוד על האמון בי. ואני מתרגש שאחרי 25 שנים שעליתי ממרוקו, כפי שידוע לך, שאני היום זוכה לעבוד בעידוד עלייה ולעזור ליהודים אחרים לעלות לארץ. ואני רוצה גם להגיד מילה תודה גם על העבודה של המנכ"ל הקודם, מר שמעון כהן, שבמשך שבע שנים הקים את החברה ועבד והפך את החברה הזאת למה שהיא היום. אז אני גם רוצה להודות לו בהזדמנות הזאת.

כמה מילים באופן כללי על הרקע. חברת אופק מאז שנת 2019, כפי שרשום כאן, זו הייתה שנה אחרונה שהייתה פעילות סדירה מבחינת התקציב שלה. והחל מ-2020, מכל מיני סיבות שמוכרות לנו במערכת הפוליטית הישראלית ומכל מיני סיבות אחרות, התקציב אושר בזמנים מאוחרים יותר. מה שלא אפשר איזה שהיא פעילות סדירה. יש לציין שמאז הקמת החברה הרף של כמות העולים שעלתה לארץ הגיע כמעט בין 30,000 ל-35,000 איש בשנה. ומאז פרוץ מלחמת רוסיה-אוקראינה בפברואר 2022 אנחנו עדים לגל עלייה מאוד מאוד גדול שהתברכנו בו. ובעצם ראינו את העלייה קופצת במספרים, נוכל לראות אחרי זה את המספרים. אבל אני חושב שהנתונים האלה מוכרים, נקצר בנושא הזה.

מה שמעניין כרגע זה לדבר, אפרופו הנושא הראשון שדיברנו עליו, מאז מלחמת "חרבות ברזל" אני חושב שיש פה רעידת אדמה בעולם היהודי. אני יודע שהוועדה התעסקה הרבה במה שקורה בעולם היהודי בזמן האחרון. בין אם זה מצד אחד הזדהות מאוד מאוד גדולה עם מה שקורה בארץ, בין אם זה בתרומות, בין אם זה במשלחות סולידריות שמגיעות כמעט על בסיס יומי לארץ בשלושה חודשים האחרונים. וכמובן בהזדהות עם החלום הציוני. ואת זה אנחנו נדבר עליו עוד מעט. מצד שני, וזה אולי איזה שהוא אפקט שאנחנו מרגישים אותו, גל אנטישמיות מאוד קיצוני בכל העולם, כולל במדינות שלא היינו רגילים אליהם לראות את הדבר הזה: אוסטרליה, קנדה. ובאמת גילויים שאנחנו לא רגילים אליהם, שגורמים לכל מיני תופעות וגם כמובן לדבר שמבחינתנו הוא חשוב, להתעניינות בעלייה. לפתיחת תיקים שמבחינתנו זה הדבר שהכי מוחשי שמראה לנו את הנושא הזה של הרצון להשתקע, לבוא לחיות בארץ.

בעצם זה מה שאנחנו לקחנו בחשבון, אם נתקדם במצגת, אז כמובן יש את המספרים של העולים. אם תרצו אפשר לעבור עליהם, אבל אני חושב שסך הכול המספרים מוכרים לחברי הכנסת וגם ליושב-הראש. ולפני שאנחנו עוברים לנושא של התקציב עצמו אני רוצה לדבר על העקרונות המנחים, שבעצם מנחים אותנו בתוכנית העבודה של 2024, כי אני מאמין שיהיו שאלות בנושא הזה. א', הדבר הראשון זה המינוף מצד אחד של הסיטואציה הגלובלית שאנחנו מרגישים להאצת העלייה. תעדוף מובהק של מופעי הכנה לעלייה וליווי במסע עלייה. צריך להבין, בסופו של דבר הבקשות שאנחנו מרגישים אותן צריכות כרגע את הליווי. יש הבדל בין בן אדם שבא, מתעניין, מגיע לירידים, לבין הליווי שהוא צריך לקבל עד שהוא עושה את הצעד הזה. היות והדברים האלה הם קרו בתוך שלושה חודשים, כמי שמלווה עלייה כבר כמעט 20 שנים, סגירת העסקה אם נקרא לזה ככה, היא דבר נורא חשוב. וזה דורש מפגש, דורש אינטראקציה אישית מול בן האדם.

סליחה, מה זאת אומרת תעדוף מובהק של מופעי הכנה לעלייה וליווי במסע על פני פעילות שגרה של עידוד עלייה?

בדיוק לזה אני מתכוון. אני אסביר את עצמי. בסוף מה שיביא את אותו בן אדם, את אותה משפחה לעלות לארץ – זה לפגוש גורמים, בין אם זה ממשלתיים, בין אם זה גורמי סוכנות, ההסתדרות הציונית, שיסבירו לו בדיוק את התוכנית, לאן הוא עולה.

אני מנסה להבין, מופעי הכנה לעלייה זה ירידי עלייה?

זה גם, כמובן.

אז מה זה פעילות שגרה של עידוד עלייה?

פעילות שגרה של עידוד עלייה זה באופן כללי קמפיינים על בסיס שנתי.

אתה מדבר על פרסום.

פרסום, אבל לא רק. כל מיני חשיפות. לפעמים היינו מגיעים לשבתונים של סטודנטים לדבר באופן כללי על עלייה. דברים כלליים אל מול קהל שלאו דווקא מתעניין בעלייה. אלא פשוט אנחנו באים ומראים לו את האופציות הקיימות כאן. כאן יש פה קהל שכן מתעניין ואנחנו בסוף צריכים לתרגם את הדבר הזה לעלייה ממשית בסופו של תהליך, בקיץ או בכל תקופה אחרת לפי המחזור ולפי הדינמיקה של אותה משפחה. וזה בדיוק ההבדל שאנחנו רואים כאן. בסוף זה עידוד עלייה שהוא הרבה יותר פרקטי, הרבה יותר מובהק במובן הזה.

עוד דבר שהוא חשוב כאן, אפרופו דיברת על שיווק, זה כמובן להראות לו את האופציות הקיימות מבחינתו. מרגע שהקהל מתחיל להתעניין אנחנו צריכים להראות לו את האופציות הממשיות שיש לו. מה הלימודים בארץ, איך זה עובד. כל המנגנונים האלה. האנשים האלה לפני שלושה חודשים רובם לא התעניינו בזה. אנחנו צריכים להסביר להם בסופו של דבר איך הדבר הזה עובד. איך מנהל הסטודנטים, מימון לימודים.

ברור, ברור. אפשר להתקדם.

אוקיי. אז זה עוד דבר שעבדנו עליו. כאשר מתן הדגש שלנו זה עליית צעירים ומשפחות צעירות, שאנחנו שמים דגש מאוד מאוד גדול מכל מיני סיבות שמובנות. אנחנו בסופו של דבר רוצים להביא את דור העתיד של העם היהודי לארץ להגשים את עצמו ולחיות פה. וגם הקליטה שלו תהיה מיטבית ויותר קלה.

עוד דבר שהיה חשוב לוועדת ההיגוי ולדירקטוריון של אופק ישראלי לאשר, זה האפשרות לעבוד בכל המדינות בעולם. אנחנו לא יודעים איך הדברים יתפתחו. בסוף יש התרעות לצערנו בכל מיני מדינות, בכל מיני מקומות שלא היינו רגילים אליהם. ויתכן וחלילה ואנחנו באמת לא מאחלים שיקרה מצב חריג במדינה מסוימת יביא לגל עלייה. ולכן הגמישות הזאת, האפשרות לעבוד בכל מדינה לפי התפתחות מסוימת שיכולה להיות, שעלולה להיות בכל מקום היא מאפשרת לנו לחשוב ולהתאים את עצמנו בצורה מהירה במידה וקורה משהו במדינה מסוימת. וזה גם עיקרון מנחה של תוכנית העבודה של 2024.

כמובן הדבר האחרון שהוא מבחינתנו הכי חשוב ולכן אנחנו נפגשים פה היום. הצורך הקריטי בהאצת התהליך לאישור התקציב. לראשונה מזה כמה שנים אנחנו מאוד רוצים לבוא ולקבל את התקציב בצורה טובה.

אז מבחינת התקציב, אני חושב שקיבלת את החומרים בתצורות שונות. בסופו של דבר מבחינת התקציב עצמו, אתן רוצות אולי פה להיכנס לדבר?

כאן יש לי הרבה שאלות. תתחילו, תסבירו. אולי תענו לי על השאלות לפני שאני אשאל אותן. אני מניח שאתן יודעות מה השאלות שלי.

אני יכולה לנחש.

אתן יכולות לנחש. כל מי שהיה רואה את הטבלה הזאת היה שואל הרבה שאלות.

אז קודם כול לפני שנצלול לתקציב אני רוצה רק להגיד שבאמת זו שנה ראשונה שאנחנו מאשרים תוכנית עבודה לפני ה-1 בינואר. ואפשר כביכול, אם יהיה תקציב, אפשר להתחיל לעבוד. זו שנה ראשונה ואני חושבת שאנחנו באמת יכולים להיות גאים על כך ששנה ראשונה יש תוכנית עבודה כבר ב-1 בינואר ואפשר לצאת לדרך.

חלוקת התקציב היא, אני לא אעבור על המספרים, כי אתה רואה אותם בעצמך.

למה יש נקודת מעבר של מאי 2023?

מה שאצלך, התקציב שבפניך זה התקציב שקיבלנו, זה המסמך שקיבלנו ממשרד הקליטה.

זה משרד הקליטה וזה אופק.

וזה קיבלנו, יש לנו שני תקציבים.

לאותו גוף.

כן. לא, זאת אומרת שתי טבלאות. מציגים את זה בשתי דרכים שונות.

זה אותם מספרים בגדול.

יכול להיות. לא, זה פשוט מראים את זה עד יוני ומיוני. תקציב אושר ל-2023-2024 במקור ל-19 חודשים בפועל. למעשה, ב-2023 היכולת לפעול השתנתה ולכן התקציב מוצג בצורה שונה.

האישור התקציבי הוא לכל שנה בנפרד. אבל מאחר והיכולות של השימוש בתקציב הן שונות.

זה אחד על ציר הזמן, אחד רק על 2024. לבקשתך, פשוט ביקשת תוך חמש שנים.

אנחנו ביקשנו לפי חמש שנים.

כן, אז זה ההבדל.

זו בקשת הוועדה.

אני ביקשתי לראות את ההשוואה מה קרה במהלך התקופות. איזה שינויים היו.

בסדר, הם ענו על הכול.

מ-2019, יש לי מ-2019. למה חילקתם אבל את 2022 לינואר עד מאי ואחר כך יוני עד דצמבר?

זה מה ששאלתי, זאת הייתה השאלה.

רגע, הפרוטוקול לא יכול ככה; תהיו מסודרים. מי עונה?

סליחה, אני אענה על השאלה הזאת. שנת 2022 בעצם החוזה שלה התחיל מינואר 2022 והיא נמשכה עד סוף מאי 2023. בין היתר בעקבות כל מיני קשיים שלנו גם ב-2022 לאשר את התוכנית, קשיים שהיו במשרד ואופק ופרוץ המלחמה בין רוסיה לאוקראינה שבעצם הביאה אותנו להאריך את ההתקשרות ולאור עודפי תקציב. ולכן התקציב היה של 2022 בעצם הוא היה מינואר 2022 עד מאי ואחר כך עשינו עוד תקציב מיוני 2023, תקציב חדש, מיוני 2023 עד דצמבר 2023.

אז כל ההוצאות עד מאי 2023 נגזרו מהסכם שנחתם והוקרא עוד בינואר 2022.

עם שינויים.

לא, היה שינוי לדעתי.

בוצעו שינויים, היו התאמות לאור המלחמה. עשינו שינויי יעוד שהוסכמו על כולם.

מתי, אגב, נעשו שינויי הייעוד?

במהלך השנה.

ב-2023?

2023 ו-2022.

לא, אני מסתכל על התקציב מינואר עד מאי. איפה היה נקודות שבהם, ממה התחלתם ולאן שיניתם?

היו שני שינויי ייעוד שנעשו במהלך השנה.

חמישה שינויי ייעוד ב-2022 ו-2023.

לא, היו שניים שהם שינויי ייעוד והשינויים הנוספים היו בעצם בגלל ההארכה. כי לאור העובדה שהיינו צריכים להאריך את מספר החודשים של התוכנית היה צורך להתאים את כוח האדם, את הפעילויות, את האולפנים ולכן היה שינוי ייעוד. כי היה צורך להתאים את מספר היחידות למספר החודשים של הפעילות.

אני באמת חושבת שמבחינת תקציב זהו.

אוקיי. השאלה היא מאוד פשוטה ושאלתי אותה גם. בבקשה, חה"כ אילוז.

אני רק רוצה שאלת הבהרה על הטבלה, כדי להבין, שאלת הבנה. תוכנית עבודה 2024 ואז יש השקעות במוסדות. אולי מישהו שלא מכיר.

השקעות המוסדות זה כשנחתם ההסכם הראשון של אופק ישראלי הסוכנות, ההסתדרות הציונית העולמית התחייבו על פעולות מסוימות. הכוונה היא שפעילות של אופק היא תוספתית למה שהמוסדות עושים ולכן זה הבסיס שממנו אנחנו לא גורעים מהפעילות. זה נחשב בסך הכול תקציב של אופק, כי גם צריך להגיד, עוד לפני אופק הייתה השקעה של המוסדות. אבל אנחנו התחייבנו לשמר את אותה רמת פעילות. זה גם מגובה בהסכמים.

השאלה שלי, שנשאלה גם בדיון הקודם, שאותה חשוב לי להציג: אני רוצה להבין מהם הפרמטרים שלפיהם בוצעה חלוקת התקציב הזאת? זאת אומרת איך מחליטים שלמקום אחד מקצים X כסף ולמקום אחר מקצים חמישה X? בבקשה חה"כ אלקין.

בהמשך לשאלתך, הסוכנות היהודית היא לכאורה גוף מקצועי שהוא הגוף המרכזי בציבוריות הישראלית בעיסוק בעלייה. כשאני מסתכל על החלוקה הפנימית של השקעות הסוכנות לא קשורות לאופק אני רואה פה חלוקה בין היעדים באחוזים מסוימים שמאוד מאוד ברורים. זה כשהסוכנות מחליטה לעצמה כשהיא מחליטה לבד. עודד, אם אתה איתי, תשים לזה לב. למשל לדוגמה השקעה בחמ"ע היא כמעט 50% מכלל התקציב. מה גם שאם אתה רוצה שחלק זה גלובלי, כן? אז זה משרת את כולם. אם אני מוריד את זה, אז זה אולי אפילו יותר מ-50% מכלל התקציב.

אתה אומר ההשקעה של הסוכנות בסך הכול.

כשהסוכנות מחליטה לעצמה. ואני מוריד מ-13 מיליון שקלים את 3.2 כי זה גלובל, זה משרת את כל היעדים.

לא, גלובל אני לא חושב שצריך להוריד אותו. הגלובל משרת את העלייה מכל - - -

אז הוא אומר שמהדברים הגיאוגרפים.

הסוכנות עם אופק, בלי אופק משקיעה, הייתה משקיעה, סתם ניקח את חמ"ע כדוגמה. הייתה משקיעה 3,993,000 שקלים בחמ"ע עם אופק, בלי אופק.

זה אני לא יודע.

ואופק שם אפס לפי מה שאני רואה פה כמעט בזה.

לא, לא, זה לא אפס.

זה בנוסף. אני אומר משהו אחר.

אז אני לא מצליח להבין.

אני אסביר מה השאלה שלי.

בסוף בתקציב 2024 אני רואה 3,993,000 תקציב אופק. אבל אני רואה סוכנות.

זה בנוסף, עוד 5.

סליחה, אני רואה תקציב ל-2024, 35 מיליון שקלים. מי שלח לנו את הטבלה הזאת? משרד העלייה והקליטה. תקציב אופק כמה? 3,993,862.

זה רק מתקציב אופק, ללא השקעות המוסדות.

השקעת מוסדות זה תוספתי, זה לא חלק מאופק. זה מעבר.

מעבר ל-4 מיליון יש עוד.

הם משקיעים על השקל אחד לאחד.

לא, לא אחד לאחד.

זה מה שכתוב. חבר'ה, כתוב תוכנית 2024 – 3,993,862 שקלים, סוכנות לחמ"ע. תקציב 2024 אופק 3,993,862 שקלים. זה אחד לאחד.

זה מה שהמשרד משקיע באמצעות אופק. בנוסף לסכום הזה יש את ההשקעה של המוסדות. אתה לא רואה את זה בטבלה הזאת.

אבל היא קיימת.

לא, בטבלה הזאת.

בטבלה השנייה אני רואה.

אולי מישהו יכול לעשות סדר מה זה הצ"ע והסוכנות.

אני אסביר את השאלה שלי.

אתה יכול לראות כאן, אם אני לוקח את חמ"ע כדוגמה, השקעה ב-2024 של המשרד עומדת על כ-4 מיליון שקלים. והסוכנות היהודית לבדה מתקציבה משקיעה עוד 5 מיליון שקלים.

אבל למה יש עמודה של סוכנות גם שם?

כי זה דרך הוצאת הכסף. הרי אופק לא מוציא ישירות לרוב. הוא מוציא או דרך הסוכנות או דרך הצ"ע. אז זה כסף של אופק שמגיע מהמשרד ומושקע דרך הסוכנות.

אתה רואה שזה מחולק בכל שאר המקומות סוכנות והצ"ע. פשוט בחמ"ע זה רק הסוכנות ולכן העמודה של הצ"ע פה ריקה. ולכן זה אותו סכום.

זה הצינור. ועכשיו אני אסביר את השאלה שלי, למה שאלתי. כשאני מסתכל איך סוכנות מנהלת את סדרי העדיפויות שלה, בהתחשב בצורך של עלייה כגוף מקצועי ראשי שעוסק בעלייה. אני לוקח את התקציב של 13 מיליון, התקציב האמיתי שהסוכנות הייתה משקיעה אם לא היה אופק לצורך העניין. מוריד מפה את הגלובל, כי הוא משרת את כל העולם, אז הוא לא רלוונטי לסדרי עדיפויות של היעדים הגיאוגרפים. נשאר פחות מ-10 מיליון שמתוכם קצת יותר מ-5 מיליון מושקעים בחמ"ע. זאת אומרת כשהסוכנות מסתכלת על מפת העלייה כגוף המרכזי שמעלה את היהודים לארץ ישראל הוא אומר אני צריך להשקיע קצת יותר מ-50% ביעד הגיאוגרפי הזה, כי ככה וככה וככה. מן הסתם יש לו הסברים מקצועיים.

בתוך זה, אגב, זה כרטיסי טיסה אני מניח.

לא, לא, זה לא כולל כרטיסי טיסה ולא כולל השקעות נוספות.

זאת פעילות שם. זאת פעילות נטו שם.

נכון.

ועכשיו כשאני מסתכל על מדינת ישראל דרך אופק, ממשלת ישראל דרך אופק, לוקח את התקציב 35 מיליון סך הכול. מתוכו השקעה בחמ"ע הוא פחות מ-10%. אז אני שואל מתודולוגית, כן? מקצועית. איך יכול להיות שהגוף הראשי של הציבוריות הישראלית – ליתר דיוק: לא ישראלית, היהודית העולמית הציונית – שהוא זה שמוביל בנושא עלייה וגם רוב ההשקעות דרכו. גם אופק רוב ההשקעות משקיע דרכו. אז הגוף הזה מקצועית חושב שהשקעה ביעד חמ"ע צריכה להיות 50% ואז בא גוף של ממשלת ישראל ואומר לו sorry, אצלי זה 10%. זה לא פערים קטנים, כן? זה פערים בולטים.

אני מצטרף לשאלתו של חה"כ אלקין.

למרות שאני חושב שהשאלה היא יש בה עיוות. כן? כי אתה רואה מצב קיים. אני חושב שאופק רוצה לתקן את המצב.

יכול להיות, זו השאלה. זה ההסבר.

איפה מקצועית אופק חולק על הסוכנות ואיפה הוא חושב שהסוכנות טועה?

הם חלק מציור ביחד מציירים.

אז אני אענה.

אני אתן לך לענות.

ראשית אני אומר, קודם כל 5 מיליון זה 2014 השקעה ראשונה שלנו.

לא, 2024.

לא, שהתחילה ב-2014. אני אסבך את עצמי בכוונה, אגב, ואני אומר את הדבר הבא: זה לא משקף עלויות נוספות שהסוכנות השקיעה בשנתיים האחרונות בעקבות המשבר שאנחנו נמצאים ברוסיה למשל. כדוגמה, הקמנו שידור פתוח.

יכול להיות שזה אפילו עוד יותר. אז השאלה שלי מתחזקת.

אז אני אומר, יפה, אמרתי שאני אסבך את עצמי מראש. מבחינתנו רגע אני לא מסתכל על תקציב הסוכנות היהודית בנפרד או על תקציב אופק בנפרד. אני מסתכל על זה כמכלול. בסדר? ואני מסתכל על זה כבסך הכול היכולת שלי לפעול בשטח. כשאני מסתכל רגע על התקציב שמתווסף לחמ"ע, אל מול אגף, צריך לומר, 4 מיליון שיש פה, אם מסתכלים היסטורית על תקציב של חמ"ע הוא היה הרבה יותר גדול בעבר. אבל הביצוע שלו היה הרבה יותר נמוך.

ולכן לשאלתך, אני לא מסתכל על תקציב הזה אתה אומר הסוכנות משקיעה 50% איך זה יכול להיות שהמשרד משקיע רק כ-10%? אני אומר ההיפך. אני מסתכל על סך המשאבים שעומדים לרשותי בכל תוכנית אופק. ולפעמים אני יכול להביא יותר משאבים לחמ"ע, כי יש לי תורמים שחמ"ע מעניינת אותם למשל. ואני לא יכול להביא תורמים שמעניין אותם דרום אמריקה. אז אני משחק בדבר הזה בתוך האיזונים והיכולות שלי. לכן אני חושב שזה מהלך שהוא משלים.

חלוקת המשאבים של אופק נעשית בהסכמה מוחלטת אתכם?

כן. הדירקטוריון של החברה מאשר את התוכנית.

את השליש שם. אם הייתי יודע שאתה 50% לא הייתי שואל את השאלה.

הדירקטוריון מאשר את התוכנית ורק אז היא מוגשת לוועדת ההיגוי של המשרד.

רגע, אני רואה שחברי הדירקטוריון מסמנים לי. רצית לומר משהו מרינה?

אני לא חברת דירקטוריון. אבל למשל עד היום יש לי שאלה, למה אנחנו משקיעים במדינות כאלה ואחרות ולא משקיעים למשל בגרמניה? כי שם פוטנציאל עצום. למה משרד לא רוצה להיכנס ולהתחיל לעבוד בגרמניה למשל.

אז אני אחבר קצת את השאלה של מרינה ומה שאתה שאלת. בסופו של דבר יש מישהו שצריך לחלק. ומה שגם אריה ציין קודם, השנה עשינו מהפך בנושא של הגמישות. כרגע החלוקה היא כזו שמסיבות, תכף אני אפרט אותן, כאלה ואחרות. אבל אם יהיה צורך להתאים את זה ואם יהיה צורך שנתחיל לעבוד בגרמניה, או לא יודעת, פתאום יקרה משהו בשבדיה או שיקרה משהו בפולין, משהו שקודם לא יכולנו כשהיה לנו את המלחמה באוקראינה וברוסיה והיינו צריכים לעשות שינויי ייעוד בגלל הדברים האלה. פה תהיה גמישות ותהיה אפשרות לעבוד.

עכשיו, הנושא הזה של התקציב צריך לראות אותו כרגע כמשהו שהגענו למסקנה עליו בעקבות השנים הקודמות.

כאילו בהתאם למספרי העולים שהיו בשנים?

לא רק.

לא, לא מספרי העולים, לאו דווקא.

זו הייתה שאלה צינית.

אירועים גיאופוליטיים.

אנחנו מסתכלים על מה שקרה בשנים הקודמות. היה תקציב מאוד גדול לחמ"ע שהניצול שלו, כמו ששי אמר, היה הכי נמוך. זאת אומרת מקסימום 70% ניצול כאשר בשאר המדינות היה 85%. כרגע גם אין אפשרות לעבוד ולפעול בחמ"ע מכל מיני סיבות.

זה לא נכון. אין אפשרות לעבוד באזורים מסוימים.

בדיוק. ופה אני גם אשמח לתת בשורה מסוימת בהקשר הזה. זה נכון שהיכולת שלנו לפעול בכמה במרחב, אני מפריד בין מדינה למדינה. אבל למשל קחו את אוקראינה. בסדר? אוקראינה היא מדינה שבה פעלנו בשנתיים האחרונות, תכף ה-24 בפברואר, פעלנו מחוץ לאוקראינה. אני כן שמח לבשר לוועדה שהחל מה-21 בינואר אנחנו מוציאים שליח קבוע לאוקראינה שיישב בתוך אוקראינה, בקייב עצמה, וינהל מחדש את הפעילות בתוך המדינה למשל. כי אנחנו מבינים שהיום היכולת לפעול באוקראינה היא יותר משמעותית משהייתה בעבר. אז אנחנו כן מגיבים רגע על היכולות שקורות בשטח. רוסיה אני לא ארחיב בפתח הדיון הזה, אבל אנחנו יודעים שהאפשרות לפעול שם בדברים מסוימים היא מוגבלת. עם זאת צריך לומר, עדיין מגיעים עולים. נעל"ה בצורה משמעותית.

מה זה עדיין? בוא, תוריד את העלייה הזאת ואתה נמצא במספרים מגוחכים.

לכן אנחנו עדיין פועלים שם עם המגבלות שחלות עלינו.

אולפנים אתה לא יודע להפעיל ברוסיה?

אני מפעיל, מפעיל לחלוטין.

השאלה היא האם בשנת 2023 כשירדנו למספרים של לדעתי 35,000 עולים ממדינות חמ"ע האם לא היינו יכולים להיות בפעילות אחרת ב-45,000 עולים? יכול להיות שלא היינו נמצאים במספרים האלו ופספסנו אפשרות להביא עוד כ-10,000 עולים. או למשל כמו שאמרה גב' קוריטני, אם היינו פועלים במדינה כמו גרמניה, שאליה עברו הרבה מאוד פליטים מאוקראינה, אנשים שעזבו את רוסיה – יכול להיות שהיינו נהנים גם מעלייה משם.

אז אני אתייחס לשאלה, בוודאי האחרונה ואז לראשונה. קודם כול, במסגרת אופק ישראלי קיבלנו אישור לפעול עד 2023 צריך לומר בסובב אוקראינה. והיה לנו שליח יהודי שהגיע לאזורים האלה. אגב, לא רק לגרמניה, גם למקומות אחרים במרחב – אוסטריה ומקומות אחרים. אני חייב לומר שכרגע, לגבי גרמניה, אני מדבר על הפליטים האוקראינים שהגיעו בעקבות המלחמה, אנחנו בקשר עם הקהילה, יש כ-9,000 פליטים אוקראינים שהגיעו בעקבות המלחמה. מעבר לקהילה הוותיקה.

אני אוכל לומר ששנה שעברה עשינו שם פעילויות ומפגשים. לצערנו אני אומר, למדנו להבין שמי שהגיע מאוקראינה לגרמניה הגיע במטרה להישאר בגרמניה. אגב, יש השוואה שעשינו במהלך המלחמה אם אתה זוכר. מה מקבל פליט יהודי שמגיע לגרמניה, מה הוא מקבל בישראל.

אל תספר פה לפרוטוקול, שלא נשפיל את מבטנו.

ולכן, אני כן חושב אבל לגבי אוכלוסייה היהודית הוותיקה בגרמניה – אני אתייחס להערה של מרינה – בעבר היה לנו יריד שעשינו ב-2018 או 2019 כמדומני, בגרמניה. עשינו פעילות. היא לא הביאה להרבה מספרי עולים, אבל אני חושב שחלק מהשיח עכשיו הוא בהחלט לבדוק גם את המדינות הללו.

לגבי רוסיה, אני חושב שאנחנו רואים רגע, ואני מתבטא בכוונה, ברשותכם, בעדינות. אנחנו רואים מעבר לפעילות שלנו, ואם תסתכל ב-2019 או טרום המלחמה כמה השקענו כספית וכמה עולים הגיעו. ובוא נסתכל רגע בתקופה האחרונה. אנחנו מבינים רגע שגורמי הדחיפה והמשיכה, לצערנו יש לומר, הם כרגע פקטור מאוד משמעותי. אני כן חושב שיש שאלה גדולה מאוד שכשהמלחמה, אני לא פרשן פוליטי, אבל כשהיא משנה את הצורה שלה, בסדר? וגם אם אנחנו נוכל לפעול בצורה אחרת כן איך נדרש לפעול בצורה יותר משמעותית.

אני לא רוצה להפוך את זה לוויכוח ספציפי על אזור מסוים. אני חושב שאתם טועים בחלק מהערכות המצב שלכם גם במה שמופיע בשקף. כי להגיד שגל האנטישמיות הוביל להקפאת תהליך העלייה בתיקי עלייה פתוחים, מספר העולים לרבות מחמ"ע – זה התעלמות מהגורמים שהובילו לזה, שאנחנו ביצענו כאן. כמו למשל הפסקת ה- go no go כאן.

וברור לחלוטין שמי שרוצה לעשות ונמצא עכשיו במדינה כמו רוסיה ורוצה לעשות עלייה לישראל – נמצא במערכת יחסים שונה בתוך המדינה לעומת מה שקורה למי שנמצא באחת ממדינות אירופה המערבית. וההתעלמות מזה היא כאילו, כי גם במובן של - - - הפתוחה, אנחנו לא נפרט כאן, אבל התור פתאום צמח עוד פעם לתשעה חודשים, בגלל כל מיני הנחיות בנתיב שאני מקווה שזה יתקצר עכשיו חזרה בעקבות פעילות שלנו.

אז צריך להבין שיש כאן, אני אומר את זה עוד פעם, אני אומר את זה, אמרתי את זה לשר גם, אני אומר את זה גם פה לפרוטוקול. עיני לא צרה באף אחת מהמדינות.

ברור לנו.

אני עומד כאן בגאווה כמי שהוביל תוכניות עלייה ממערב אירופה. אני חושב שאתם טועים ואתם גורמים לכך שאנחנו מפספסים אוכלוסייה שיכולה לעלות לישראל. ואגב, אם היא לא תעלה בשנים הקרובות יכול להיות שאיבדנו אותה. צריך את זה לזכור, זה א'.

ב', ישנן פעולות, אל תשכחו שחמ"ע, אנחנו מתייחסים לחמ"ע כאילו זה מדינה. מדברים פה על 13 מדינות. זאת אומרת התקציב, אותם 4 מיליוני שקלים מחולקים בעצם ל-13 מדינות. זה לא מדינה אחת באירוע הזה. וישנן פעולות שאי אפשר אולי לעשות במדינה כמו רוסיה, אבל בכל הסובב, ירידי עלייה והדברים האלה, יכולים לעשות ולצערי לא נעשים.

אני חייב לומר, זה משקף פעילות בשלושה אזורים מרכזיים: רוסיה, אוקראינה וכל הקווקז והאזור שלו ששם, אגב, אין מגבלות. ולכן, אגב, החזרנו שליח עכשיו לאוקראינה שמתחיל ב-21 בינואר את שליחותו שם בתוך המדינה, מתוך כוונה לחדש הרבה יותר פעולות באודסה, בקייב.

גורמי הדחיפה האנטישמיים קיימים גם במקומות האלו.

לחלוטין.

חווינו כולנו את האירועים שהיו בדאגסטן ובמקומות אחרים.

אכן כן.

אני רוצה להגיד עוד שני דברים לגבי הנושא הזה. הנושא של פתיחת תיקים, כמו שאריה גם הציג, בשביל להמיר את זה באמת בסופו של דבר לקבלת החלטה ולעלייה, צריך לעבוד פה. זאת אומרת צריך לעשות איזה שהוא תהליך מול הלקוחות האלה שפתחו תיק. זאת אומרת יש גידול מאוד משמעותי בפתיחת תיקים מהמערב. אנחנו מדברים על 400% ו-500% מצרפת, מצפון אמריקה כמעט 100%, אנגליה, אוסטרליה, אחוזים מאוד גבוהים של פתיחת תיקים. שאותם צריכים להמיר לתכלס עלייה.

כשאת אומרת 400% זה מכמה לכמה?

נגיד בתקופה המקבילה אשתקד - - -

מכ-300 ומשהו ל-1,200 בערך בצרפת.

בצרפת. ובשביל להמיר אותם ושבאמת יבצעו עלייה בקיץ, צריך לעשות איזה שהיא עבודה.

כמה תיקים פתוחים יש בחמ"ע?

אני יכול להגיד שיש לנו כרגע, יש לנו, מתחילת המלחמה. אני אגיד לך מיד.

אתה מדבר מה-7 באוקטובר?

כן, כן. היה לנו 5,000, אני אתן לך את הנתונים אחר כך, ברשותך, בסדר? אלפים. ירדנו ב-73%. אני אשלח לך את הנתון המדויק, ברשותך. בסדר?

השאלה היא מה עושים, וגם כשירדתם אתם נמצאים באלפים. אני רק אגיד בהקשר הזה גם של התקציב, אני חושב שאתם מפספסים פה את אנגליה בגדול. אני חושב שבאנגליה אתם לא נותנים.

היא על הפרק.

אני רואה שהיא על הפרק, אבל לא בהיקפים שיעשו שם את השינוי. לא בהיקפים שיעשו שינוי.

אני אומר רגע, קודם כל אני חייב לציין שלגבי אנגליה גם פנתה אלינו - - -

לא, בצפון אמריקה הם הגדילו את התקציב משמעותית.

בכל זאת אם אנחנו רואים לפי חלוקת התקציב ולפי הפוטנציאל אז זה גם כן לא בדיוק מסתדר.

גם בצפון אמריקה הגדילו את התקציב לטובת אוכלוסייה מסוימת, אל תשכחי.

לא, לא, לא. אנחנו כללנו את כל האוכלוסיות, כולל עולים מחמ"ע, ספרדים.

דוברי ספרדית, דוברי צרפתית.

נפש בנפש פה נציג?

מילה לגבי אנגליה, לשאלתך.

אם אני אשמע שהם מטפלים בעולי חמ"ע זו תהיה בשורה.

לא, לא, הם לא. אבל הם כן יטפלו בעולים צעירים, שביניהם יהיו גם עולי חמ"ע בקמפוסים, באוניברסיטאות. אבל לא ספציפית בעולי חמ"ע כרגע. ועוד משפט אחרון אני רוצה להגיד לגבי התקציב.

אני רק חוזר ואומר למי שלא מכיר. בחור אמריקאי שנולד להורים שהיגרו לאמריקה בשנת 1990, והוא נולד בניו יורק בשנת 2000 והוא היום בן 23-24, כשהוא ירצה לעלות לישראל הוא יגיע למשרדי נפש בנפש יגידו לו 'סליחה אדוני - - -

לא, לא, יש לי בשורה. אנחנו ביחד עם רשות ההגירה והאוכלוסין לפני כשנתיים שינינו את הנוהל. כל יוצאי חמ"ע שהגיעו עד 1989 לארצות הברית ולמזרח אירופה, הונגריה וכו' מטופלים על ידי נתיב. אבל מי שנולד כבר אחרי שנות ה-90, אותן מדינות, ואני מסתכל רגע, כי האמריקאי מטופל - - -

יליד ארצות הברית לא מטופל על ידי המדינה?

מטופל על ידי הסוכנות היהודית.

יליד אמריקאי, ללא קשר למועד העלייה של ההורים שלו לא מטופל?

בנתיב לא.

הוא מטופל על ידי נפש בנפש. הזכאות על ידי הסוכנות היהודית. בנושא הזכאות שינינו את זה, מי שהגיע מאז שנת 1990 ונולד בארצות הברית הוא מטופל על ידי הסוכנות היהודית, מתוך הבנה שהוא כבר אמריקאי לכל דבר ועניין, ומקל על התהליך עבור אותם עולים, כולל מזרח אירופה, הכוונה הונגריה ומדינות האלה.

זה חדש לי. אתם מכירים את זה?

בישיבות הקודמות דובר, אני זוכרת.

עשו תהליך לפני, השר אלקין שהוא היה שר העלייה והקליטה.

לא, זאת הייתה דרישה שלנו הרבה זמן. רק אני לא יודע שזה קרה.

נכון, נכון. השר אלקין, בהיותו גם ממונה על נתיב, שינה את המציאות הזאת ביחד עם רשות ההגירה והאוכלוסין.

רוצה להוסיף משהו, אלה? בבקשה.

משפט אחרון, קצר. לגבי התקציב עצמו. הסכומים הם בשקלים. השקל בכל מדינה - - -

ברור. זה ברור.

אז כך שיכול להיות שסתם דוגמה, בדרום אמריקה השקל הוא יותר חזק מאשר למשל בצרפת.

אני רוצה לשמוע את ישעיהו יחיאלי, פרויקט נעל"ה. א', אני אשמח לשמוע קצת סקירה אחורה. זאת אומרת כמה בכל שנה היו, כמה צפויים, כמה אתה חושב שיש לנו פוטנציאל במובן הזה. בעיניי, אני רק, אני משוחד פה, כי אני באמת חושב שזה אחד הפרויקטים המדהימים של מדינת ישראל לאורך דורות. אז באמת, בבקשה ישעיהו.

תודה. א', מאחר שפתחת בנפגעי המלחמה, אני רוצה להזכיר את בוגר נעל"ה שחטוף בעזה, איתן אורן, יחד עם אחיו. וכולנו מתפללים לשובו יחד עם כל היתר.

אם אני מסתכל היום על ספטמבר 2024, אני חושב שאנחנו בערפל גמור ביחס להשפעת המלחמה שפה על רצונם של הורים לשלוח ילדים לארץ במצב הזה. מניסיון שלושת החודשים הראשונים או נגיד הפתיחה של המלחמה ראינו שמאות הורים לקחו את הילדים שלהם בחזרה. חלקם ישירות, הורה מול ילד, וחלקם על ידי ממשלות שארגנו טיסות חילוץ. והגדילה לעשות מדינה מסוימת ששלחה מוניות לאסוף את הילדים להביא אותם לנתב"ג, מלווים בעובדי שגרירות.

צריך לומר שהיום 80% מהילדים האלה כבר פה חזרה. ואני מודה לשי שנענה לבקשה של ילדים מסוימים, בעיקר בדרום אמריקה, שאיך הם אמרו? – 'הציעו לנו טרמפ חינם לארגנטינה, לא ניקח?' ועכשיו יש להם קושי לחזור, כי הכרטיסים מאוד מאוד יקרים, ושי נחלץ לעניין הזה. לכן כשאני מסתכל על ספטמבר, כמו שאמרתי קודם, ערפל גמור. פוטנציאל עצום. גם בגלל שהשם הטוב של נעל"ה, אתה אמרת, אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל הוא קיים.

גם העובדה שהיום להיות ילד בבית ספר תיכון במקומות מסוימים בעולם, כולל בצפון אמריקה, לא נעים. אני אומר את זה בצורה הכי עדינה. אנחנו לא נבנים על זה, אבל אני חושב שאנחנו יכולים להציג את תוכנית נעל"ה כחלופה שהיא אולי החליפה הטובה ביותר לנער יהודי בגיל תיכון שלומד בקרב רוב יהודי מוחלט. בחינוך הציבורי בעולם זה לא קיים בשום מקום. וגם אלה שהולכים לחינוך היהודי היומי שלפי מה שאני יודע בצפון אמריקה זה משהו כמו 15% מהילדים היהודים. אני אומר, גם לגבי הילדים האלה, הדרך לבית הספר, מבית הספר, המציאות החברתית שהם נמצאים בה. שלא לדבר על סטודנטים, שלא לדבר על החלום של האם היהודייה לראות את הבת שלה והבן שלה בהרווארד. אני לא בטוח שהחלום הזה עוד קיים בכלל.

ולכן לתוך הנישה הזאת היינו צריכים להיכנס עכשיו במסה של הסברה. לא מילה של מה שנעשה שם, אלא עם מילה חיובית של מה שנעשה כאן. ואני מברך את אריה לכניסתו לתפקידו. אנחנו ניפגש כבר מחר כדי לדבר על נעל"ה באופק. אבל צריך לומר, עד היום לא היה אופק.

לאריה יש בשורות בעניין. כדאי שאולי הוא יגיד כמה מילים.

אוקיי, אז יושב-הראש שאל, לא עניתם, אז אולי תענה לפני שאני מדבר. אני מדבר כרגע על הפוטנציאל ועל הצורך לפעול פי 10 ממה שאנחנו פועלים בשנה רגילה, על מנת לתת להורים תחושת ביטחון שהם לא מסכנים את הילדים שלהם אם הם יבואו לישראל גם בזמן מלחמה. אני מדבר על המלחמה במתאר הנוכחי. מה יהיה בעוד שעה, בעוד שבוע, אף אחד מאתנו לא יודע. מה תהיינה ההשפעות של זה אף אחד מאתנו לא יודע. אני אומר, במתאר הנוכחי, במציאות שבה אנחנו נמצאים היום אנחנו ראינו משנה שעברה לשנה ירידה מ-600 תלמידים חדשים ל-520. תמיד מודדים את עצמנו בילדים החדשים. הדבר הזה קשור לתהליכים ששי הזכיר, רוסיה ואוקראינה, כל אחד עם הסיפור שלו. אבל התופעה היא גם הייתה עולמית.

בסך הכול אנחנו רואים בשנים האחרונות מספרים יפים מאוד בנעל"ה. אנחנו כרגע עם 2,000 ילדים בארץ מ-63 מדינות, כולל מדינות לחלוטין לא צפויות כמו אינדונזיה או דברים כאלה, גם משם מגיעים ילדים לנעל"ה. לכן אני חושב שכרגע אנחנו בצומת שעשוי להיות מכריע לשבט או לחסד, אם אנחנו לא נדע להיכנס בצורה נכונה, אמרתי את זה גם בפעם הקודמת כשהייתי בזום. בנעל"ה לא מדברים לילדים, מדברים להורים. ואנחנו יודעים היטב שילד נעל"ה הוא מכשיר מעודד עלייה מס' אחד של ההורים שלו. אנחנו יודעים היטב שילד נעל"ה בגיל תיכון יסתדר בארץ הרבה יותר טוב אם הוא בא בנעל"ה מאשר אם הוא בא עם ההורים. גם את זה, כולם יודעים את זה. מפני שהמסגרת התומכת בו בתוך כיתה של נעל"ה, בתוך בית ספר, אין לה שום דמיון לילד שעולה לרעננה, הולך בבוקר לבית ספר והוא אחד מ-1,000 ילדים.

מה חסר לך, ישעיהו? מה חסר לך?

מה חסר? פעילות בעיקר במדיה דיגיטלית. שזה דבר שפשוט הוא, זה כמו אסימונים, כן? ככל שיש לך יותר כסף אתה יותר פעיל ברשתות החברתיות. אתה יכול לשלם עבור קידום המידע שלך כלפי מעלה בחיפושים השונים.

מאיפה מגיע התקציב שלך?

ממשרד החינוך בלבד. ומשרד החינוך אומר דבר נורא פשוט. נתב"ג פנימה. אנחנו משקיעים בכל ילד נעל"ה 50,000 שקלים לשנה.

מה אתם עושים עם השיווק? אופק?

אני אתייחס. קודם כל אני רוצה להגיד שהתחלתי את הקריירה המקצועית שלי בתחום הזה בחוות הנוער הציוני ושם טיפלתי במאות צעירים מנעל"ה, חבר'ה נפלאים שעד היום אני עוקב אחרי הקריירה שלהם.

אנחנו ישבנו, הייתה איזו שהיא התייעצות משפטית בנושא של כפל מימון שאנחנו צריכים לבדוק את הנושא הזה.

מה, מה ייעוץ משפטי? משרד החינוך מטפל נתב"ג פנימה, אומר לכם.

לא, בסדר.

הרי אני מכיר קצת את הסוגייה הזו. חבר'ה, הסיבה שקיימת חברת אופק היא בדיוק בשביל זה.

לא, לא, ברור. ברור. אני רק אמרתי שהיינו צריכים לעשות את הבדיקה.

כדי לאפשר למשרד העלייה והקליטה. זה אינטרס שלכם בצד העלייה.

אנחנו קבענו, יש לנו תקציב שיווק גדול וזה אחד הנושאים הגדולים שאני רוצה לדבר עליו. אני חייב להגיד שבימים האחרונים שלי כנציג הסוכנות בצרפת נתקענו בסוגייה שבטח נתקלת בה, של הורים שעכשיו רוצים לשלוח את הילדים שלהם. במהלך השנה, הם לא רוצים לחכות. הם נורא חוששים להשאיר את הילדים שלהם במערכת החינוך בצרפת או במדינות אחרות.

ואיפה החסם פה?

החסם היה איך מכניסים ילדים באמצע שנה, גם מבחינת התהליך וכו'. ואני יודע שהנושא עדיין בדיון.

לא, לא, מעולם לא נשאלתי על זה. לפני שנתיים כשהייתה בעיה כזאת באוקראינה הכנסנו 350 ילדים למערכת החינוך בחודש אפריל.

אני מכיר, אגב, לדעתי במקווה ישראל יש כיתה ממש בצרפתית, בזמנו פתחו.

זה לא נעל"ה.

לא משנה. יש פתרונות. תראו, אם יש מישהו שרוצה לעשות עלייה עכשיו או לשלוח את הילדים שלו עכשיו ואנחנו לא מוצאים לעניין הזה מענה, זה פספוס הכי גדול. הכי גדול.

אנחנו נעבוד על תוכנית שיווקית גדולה יחד עם הנהלת נעל"ה ואנחנו ניתן מענה.

לא, אבל אריה, רגע. אם יש חסם הוועדה הזו היא לא רק כדי לקרוא לכם לפה ולהתחיל לחקור אתכם על התקציב. היא גם כדי לעזור להתיר חסמים. אם יש חסם כלשהו תבואו לפה כדי שנשחרר את הפלונטרים.

בסדר גמור.

הרי יש פה הזדמנות אדירה, כי משאבי השיווק של אופק יכולים לשרת גם שיווק של הורי ותלמידי נעל"ה ותהיה תוכנית משותפת. אם נוריד את הבירוקרטיה אז אפשר לפעול.

בחודש יוני אתם דיברתם כאן על תקציב של כ-18 מיליון שקלים לפרסום לצורך עידוד עלייה.

לא, 7.5 מיליון.

לא, אני אומר מה הצגתם כאן ביוני. אני אמרתי שאני רוצה לקבל את הפירוט, לא קיבלתי את הפירוט. עכשיו גם פה קיבלנו את החלוקה התקציבית. אין לי את תוכנית העבודה. זאת אומרת תוכנית העבודה אומרת אני הולך לעשות חמישה ירידים בצרפת, שניים באנגליה.

זה מופיע במצגת.

דרך אגב, הדיור פה הוא 2024 זה 7.5 מיליון.

סיכום פעילויות לפי מדינה לשנת 2024.

זה לא מתכתב עם מה שנאמר כאן. לפי מה שאתם אומרים פה אין ירידי עלייה בכלל בחמ"ע. יש יריד עלייה אחד בצפון אמריקה. אחד.

לאוכלוסיית דוברי רוסית.

לא, אני מדבר, כתוב במצגת "ירידי עלייה. צפון אמריקה".

זה אחד, כן.

זה צפון אמריקה?

צפון אמריקה.

צפון אמריקה, אחד.

אחד רשום בבריטניה יש לך יריד מקוון לדוברי אנגלית בכל העולם.

גם האולפנים לא מעודכן כאן. ואני חייב לומר לכם שמספר הסמינרים – מה זה יוזמות חדשניות?

ראינו לנכון להוסיף תקציב, מאחר וקיבלנו המון פניות גם מהשטח, של יוזמות שלאו דווקא אנחנו עם המוחות הגאוניים שלנו בירושלים חושבים עליהם. ולכן אנחנו נקבל בקשות ליוזמות מהשטח של גופים שונים מכל העולם. תשב וועדה של כל הגופים ויחליטו להקצות להם סכומי כסף יחסית קטנים.

אז זה לא 36 יוזמות רק בצרפת.

לא, לא, לא. זה בכל העולם. שמנו את זה מסיבות טכניות בצרפת.

ושליחי עלייה חדשים?

הצ"ע, לגבי השליחים החדשים.

זה רק בצרפת ובלגיה שליחי עלייה חדשים?

אחד הדברים שאנחנו עושים השנה, זה משהו חדש מבחינתנו בהסתדרות הציונית במחלקה לעידוד עלייה. אנחנו מוציאים שליחים יהודים לצרפת. אנחנו כרגע בגיוס ובודקים בדיוק את המועמדים כדי שיפעלו במקום בצורה יותר נקודתית. אחד יהיה באזור מרסיי רבתי, אחד בפריז, שייכנס למקומות חדשים. ואחד ככל הנראה, במידה ונצליח לגייס ולהרים את זה, אנחנו רוצים גם בשיחה שקיימנו עם מנכ"ל אופק הנכנס, אולי כנראה באזור ליאון, כדי שיהיה אחראי בין היתר על שוויץ וייתן מענה לאזור הזה של צרפת. כרגע אנחנו עובדים על זה וכרגע אנחנו מגייסים אנשים.

תראו, אני לא מתכתב עם תוכנית העבודה וקריטריונים או מה העקרונות לגיבוש. יש פה פער בלתי נתפס. אחד שבחמ"ע, אנחנו מדברים על עוד פעם, סדר גודל של 13 מדינות אם אני לא טועה, אין יריד עלייה.

יש במתכונת אחרת. ברשותך נפרט אחר כך. הוא מתקיים בצורה אחרת כאן.

אין סמינרים. אתה רואה את המספרים. גם צפון אמריקה, אני חייב לומר, היא לא נמצאת במקום שבו לפחות גם מבחינת גודל הקהילה הייתי מצפה.

לא. צפון אמריקה, אני אגיד, המיקוד הוא אך ורק על סטודנטים שאנחנו רוצים להביא אותם ללמוד בישראל לתואר שני בעיקר.

למה?

כי מבינים שכרגע מה שקורה בארצות הברית עם הקהל של הקמפוסים, זה קהל שכמעט אף אחד לא נוגע בו. ובאמצעות רשת השליחים שלנו, שליחי קמפוסים של עמיתי ישראל, ולאור המציאות שנוצרה – זו הזדמנות.

אבל אולי הפוטנציאל הוא בטרום סטודנטים ואנשים שעוד לא נרשמו ללימודים ושיירשמו ללימודים כאן במקום שם?

גם.

אולי הפוטנציאל הוא, ודיברנו על זה כאן, לגבי השבת מוחות? מדענים, חוקרים, שנמצאים שם בקמפוסים, תפקידי סגל. ויש אפשרות אולי לייצר להם כאן פלטפורמה.

על זה אנחנו עובדים יחד עם מירי ממנהל הסטודנטים.

אני רק אומר, תראו, היחסיות פה, אני יכול להבין שמסמנים נניח את צרפת כמדינת יעד מסוימת שבה אומרים אוקיי, אנחנו חושבים שיש לנו הזדמנות כאן בצרפת וצריך זה. לא בהיקפים האלה. זאת אומרת, גם לא בהיקפי מספרי העולים. זה אפילו גם לא בהיקפי הפוטנציאל. ואני חושב שאני לא רואה את נעל"ה כאן בתוך הסיפור הזה. אפשר לעדכן אותה, לטעמי. עוד פעם, אתם רשאים. אבל את ההסבר למה לעשות כל כך הרבה במדינה אחת וכל כך מעט באחרות לא הצלחתי לקבל.

דרך אגב, צפון אמריקה פה זה, הפעילות שיש פה זה רק של אופק.

זה לא משקף את מה שהמשרד משקיע ב-נפש בנפש.

בדיוק, אנחנו בנפרד יש את התוכנית נפש בנפש שמושקע שם המון כסף גם בשיווק וגם בקמפוסים וגם בעבודה עם צעירים.

אז תציגו. אתם צריכים להציג את הכול. תקציב אופק ועידוד עלייה. צריך לשים גם מה הקונטקסט בתוך האירוע הזה. יכול להיות שאתם גם משקיעים עוד במדינות נוספות שאני לא יודע.

בוודאי. יש מדינות שלא מופיעות באופק והסוכנות פועלת בה וגם הצ"ע. לא הכול מופיע כאן.

האמת באתי לברך את אריה לקראת הכניסה לתפקיד. אני לא אחזור, ברור שהפוטנציאל גדול מאוד בתקופה הזאת למדינת ישראל. רק רציתי לקשר מה שרציתי להגיד בהתחלה, אני אגיד את זה בכל זאת. רציתי להגיד שבח לבית הזה שחוקק חוק בשבוע שעבר של הענקת אזרחות לחיילים נופלים שהיו פה בלי אזרחות ישראלית. וולנטין גנסיה ז"ל מצרפת קיבל אזרחות, כי הוא בעצם נפל ב-7 באוקטובר, בחור בצנחנים. אמא שלו קיבלה את האזרחות ואת תעודת הזהות, שאגב, מספר הזהות שלו זה 07102023, 7 באוקטובר 2023. סיפור מדהים. והיות ואריה פעל רבות כדי גם להגיע ליום הזה, אז רציתי גם מול הוועדה להודות לאריה גם על הסיפור הזה. תודה.

תודה רבה.

אז הסיפור הזה הוא סיפור שמלווה את מדינת ישראל. לצערי אנחנו בכל מלחמה או בכל אירוע רואים את זה. אבל עוד כתב על זה נתן אלתרמן את השיר שלו "אחד מן הגח"ל". גיוס חוץ לארץ. היום יש מח"ל שזה מתנדבי חוץ לארץ. ושבוע הבא אנחנו גם נעשה ישיבה מיוחדת לציין את הנופלים והלוחמים מקרב העולים.

אני מציע לכם לעיין מידי פעם בשיר הזה של אלתרמן. יש בו פסקה אחת על אותו אחד מן הגח"ל: "כי רק את חייו, פליטי חרב / הוא קיבל על החוף מִיָּדָהּ / אבל גם את חייו, אֵי בערב / הוא השיב בנופלו בַּעֲדָהּ". תקופה שאנשים ירדו מהאונייה למלחמת השחרור ומצאו את עצמם נופלים עוד לפני שבכלל, אנחנו מדברים על אזרחות. אתה יודע, אנחנו פה מדברים, יש לנו פה פריווילגיה היום. אבל בהחלט הסיפור של מדינת ישראל לא השתנה גם ב-75 שנים האלה.

מישהו רוצה להוסיף משהו? בבקשה מרינה.

אני רוצה להוסיף באופן כללי. כי אנחנו היום באי ודאות, וגם כן יהדות העולם באי ודאות. הפגיעה הייתה לא ביהדות; הפגיעה הייתה בישראליות, בישראל. ואם אנחנו לא נסגור את הפינות, הממשלה כנראה עכשיו פשוט מפספסת את הנקודה של עלייה. אני חושבת שחייבים לחזק את האופק. המשרד, הממשלה צריכה לחזק את המשרד עלייה וקליטה. והמשרד צריך לחזק את האופק. כי אופק פשוט זה כלי מצוין לעבוד בחו"ל. בחוץ לארץ מול התפוצות.

כשאני הגעתי, עכשיו הייתי ביריד בצפון אמריקה, אני פשוט ראיתי את הדברים במו עיניי. חבר'ה, פה אני מצטרפת לאימהות שכולות. אם אנחנו נעצור את המלחמה ולא נגיע לתוצאה שאנחנו הכרזנו, פשוט לחסל את החמאס – חבר'ה, אני לא יודעת, האמת אני מאוד מאוד יש לי ספק שאנחנו נקבל פה עולים. שאנחנו נמשיך להיות מדינה חזקה כמו שאנחנו חושבים שאנחנו היום. אני מאוד מבקשת פשוט לחזק את שני הדברים: לתת יותר מממשלה, לתת יותר לנושא, לתרום יותר ולהשקיע יותר בעלייה היום. גם כן לחזק את האופק. ויחד עם זאת, עם כל הפעילות של עלייה בכל העולם.

תודה. אלכס?

כן, אני רציתי, שוב, כמו כולנו כאן, לברך את אריה לרגל כניסתו לתפקיד. ובאמת להודות לאריה ולמשרד על באמת משהו שאנחנו ביקשנו מזמן, יותר גמישות בכל מה שקשור למקומות חדשים. כמו שנאמר כאן, אנחנו אף פעם לא יודעים מאיפה תגיע הרעה. אנחנו ראינו לפני שנתיים מלחמה ראשונה אם אני לא טועה בין מדינות שיש שטענו שזה לא יכול לקרות. אנחנו לפני שלושה חודשים קיבלנו את מה שקיבלנו. אנחנו לא יודעים מאיפה זה יגיע. ולכן אני מאוד שמח שכן יש לנו את האפשרות לפעול. כי אם לא עלינו, משהו קורה בגרמניה, אוסטרליה, קפריסין ראינו יש עלייה בגלל הפליטים די האלימים שמגיעים. אנחנו לא יודעים מאיפה זה יגיע. ולכן אני רוצה מאוד לברך על השינוי הזה. תודה.

כן, בבקשה.

אני רוצה גם לברך את אריה. יש לנו, לארגוני עולים, דווקא היום פגישה איתו. ואנחנו חושבים ואני מודה על זה שמי שיכול באמת לעודד אנשים לבוא זה העולים הוותיקים. וארגוני עולים והתאחדויות עולים יש להם מאות אנשים שהם הצליחו בארץ. שהם היום אנשים שיש להם את החוסן הביטחוני, במצב של היום, שיכולים לשדר חיובי. וחייבים להשתלב בכל הפעילות של אופק ישראלי. בדיוק כמו שבוגרי נעל"ה הם אלה שיכולים, סוכנים שיכולים לעודד אנשים אחרים להגיע לתוכנית. אז אני מודה על זה ואני חושב שחשוב מאוד לשלב את ארגוני העולים בכל התהליך, שעד כאן לא היה כל כך משמעותי. אבל אני חושב שאפשר לעשות עבודה.

ביקשנו סקר בקרב משתתפי אולפנים על היקפי עלייה בעקבות השתתפותם.

ביקשתם מאופק ישראלי. מערכים של ציונות.

תכנים ציוניים בתוכנית הלימודים באולפנים.

היא build-in בתוכנית.

תודה רבה שקיבלנו מצגת עכשיו, אני בדיוק רואה.

אוקיי.

ככל שמדובר באולפנים בחמ"ע שאותם מפעילה הסוכנות היהודית, תכנים ציוניים בוודאי משולבים שם בכל מה שמלמדים.

אני רק רוצה להוסיף משהו. הדוגמה שאנחנו נותנים בנוגע למשל לאולפנים שלנו של לימוד עברית – אצלנו זה לא אולפן קלאסי של לימוד עברית. זה לא מישהו שכבר עלה ארצה וצריך, אני תמיד אומר דנה רמה, דנה קמה, מה שאני עוד למדתי וסביר להניח גם הרבה היום. אצלנו זה תכנים ציוניים. תכנים שהם מכירים לעולה הפוטנציאלי את מדינת ישראל, את המורשת, את החגים. נותנים להם זיקה יותר לישראל ואפשרות להתחבר. אז זה build-in. התכנים הציוניים מובנים ומקודדים פנימה.

אולפנים, הסוכנות היהודית מפעילה בחמ"ע.

יש להם מועדונים ייחודיים כמו בצרפת ובעוד חלק מהמדינות. יש להם הרצאות, יש להם פעילויות, הכול בעברית. ויש אנשים שבאים מהארץ, הם נפגשים עם אנשים מהארץ, מדברים על מה שקורה בארץ.

אוקיי. אני רוצה לסכם את הדיון, אם מישהו עוד רוצה להוסיף משהו לפני?

פשוט על בסיס האולפנים שלנו בהרבה מדינות, בהרבה מקומות אנחנו בנינו קהילות יהודיות חדשות.

כן, בבקשה פיני.

צוהריים טובים. אני מברך על הדיון ובהצלחה באמת לאריה ולכל השותפים. אני רק רוצה לשים על המפה ואולי חזק את הנושא של הרשויות המקומיות. בסופו של דבר מדובר על מסע לקוח שמתחיל איפה שהוא שם במדינות, עם העבודה הקשה והחרוצה של עידוד עלייה של אופק, הסוכנות, הצ"ע וכל השותפים. אבל בסיום הוא גר בירושלים או בנשר או בבאר שבע. והייתי שמח אם הרשויות המקומיות יהיו שותפות.

אתם לא משתלבים בירידי העלייה?

משתלבים.

טוב. אני רוצה לסכם, תודה. ראשית, לברך שוב את אריה על בחירתו ונאחל לו הצלחה בתפקיד. אני חושב שהתקופה הזאת תהיה תקופה מאתגרת במיוחד, גם כי האתגרים של להביא לכאן את העולים נוכח המצב הולכים להיות שונים. יחד עם זאת, אני חושב שפה אסור לפספס. אני כן חושב, ואני אגיד את זה שוב, אני חושב שאתם מפספסים ברמת חלוקת המשאבים. אני חושב שהיא לא נכונה, היא מוטה ומפלה אפילו הייתי אומר. אוכלוסייה גדולה מאוד, עם פוטנציאל עלייה גבוה מאוד, מהגדולים שיש בעצם, מופלים כאן. ואני קורא לכם לתקן את זה. אני חושב שזה לא נכון, אני חושב שזו טעות. ואני מדבר כאן על חמ"ע. אני חושב שחמ"ע במובנים האלה במקום לעודד כרגע, ועדיין אנחנו נמצאים באמצעי עידוד, אני שם לב ששמים בממשלה חסמים. אז פעם אחת זה בביטול ה- go no go ודרישות אפוסטיל, פעם שנייה זה גם בצמצום הפעילויות שם, מבחינת הפעילות עצמה לא מבחינת כוח אדם, שכנראה נשאר אותו דבר. אבל בסוף צריך, כמו שאתם אומרים, צריך פעילות. צריך להגיע לאנשים, בין אם זה בסמינריונים, בין אם זה בירידים, בשבתות, בכל התהליכים שאתם מכירים ועושים. לכן אני מבקש מכם לבחון מחדש את הנושא הזה.

בתוך כך, גם סיכום הפעילות, כשאני פורט את זה לפעילות, אז בסוף התקציב בא לידי ביטוי בפעילות. גם מבחינת ירידי עלייה, גם מבחינת חלוקה של סמינרים ופרויקטים אחרים. אני מצפה לראות איזה שהיא הלימה. שזה בסדר ששמים דגש על אזורים מסוימים. אבל זה יכול להיות דגש, זה לא יכול להיות ברמה כזו שמובילה להתעלמות מאזורים שלמים אחרים שיש בהם פוטנציאל גדול. בסוף אפשר לעשות מה שרוצים בשנת 2024. יגיע ה-1.1.2025, יסתכלו אחורה ויגידו אוקיי, מה עשינו? מה עשינו? שמנו את כל המשאבים במקום אחד. האם זה נתן איזה שהיא תוצאה? מה התוצאה שזה נתן ומה המחיר ששילמנו במקומות אחרים.

אז גם כשעושים את ההשקעות האלה צריך לעשות אותם בשום שכל ולהבין שיש לכך משמעות. וישנם אזורים שנמצאים היום תחת מתקפה ואנטישמיות וכאילו דוחקים אותם ברמה כזאת שהתחושה היא חבר'ה, אל תגיעו. וזו אמירה נוראית. אבל היא לא בהקשר רק של אופק, אני אומר את זה בהקשרים אחרים. גם בהקשרים של חסמי כניסה וכיוצא בזה.

בתוך כך אני שב ומבקש, תשלבו את נעל"ה בתוך התכונות של אופק. נעל"ה הוא אחד מהפרויקטים המפוארים של מדינת ישראל. הצלחה משמעותית בדור צעיר וקריטי. וככל שישנם חסמים בירוקרטיים אני מבקש שתציפו אותם כאן לוועדה. אם זה בעיה במשרד החינוך, אם זה בעיה במשרד המשפטים, אם זה בעיה במקומות אחרים. נדע לפתור אותם, נדע לשחרר את החסמים. לא יכול להיות שיש מישהו שרוצה לשלוח את הילדים שלו עכשיו ללמוד בישראל ולא נפתחת הדלת מיידית. כי זה הפספוס הכי גדול.

בתוך חלוקת המשאבים כן אני אומר לכם שימו עוד איזה שהוא זרקור גם על אנגליה וגם על צפון אמריקה, באזורים של הקמפוסים ברמת המרצים, החוקרים. ומהצד השני, בחבר'ה שהם עדיין לא סטודנטים. חבר'ה שהם לקראת לימודים, חבר'ה שהם לקראת סיום הלימודים הראשונים שלהם. כי פה יש פוטנציאל באמת מיוחד.

הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:52.