פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול
31/12/2023


19/05/2024
09:52
מושב שני



פרוטוקול מס' 20
מישיבת הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול
יום ראשון, י"ט בטבת התשפ"ד (31 בדצמבר 2023), שעה 14:00

סיור ברטורנו

חברי הוועדה: בועז ביסמוט – היו"ר
סימון דוידסון

ניר שער - מנהל תחום מסגרות לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות

אהרון שבי - מנהל השירות לטיפול בהתמכרויות ואוכלוסיות ייחודיות, משרד הרווחה והביטחון האזרחי

ענת שגב - מנהלת תחום התמכרויות, משרד הרווחה והביטחון האזרחי

חגי ברוש - ראש תחום בכיר טיפול ושיקום, הרשות הלאומית לביטחון לאומי

רפ"ק ניר בינשטוק - ר' שלוחת נוער תביעות ירושלים במשטרה

הרב איתן אקשטיין - מייסד ומנכ"ל עמותת רטורנו לטיפול בהתמכרויות

שלומי סבג

סמנכ"ל עמותת רטורנו ויועץ משפטי

אפרת מעיין - פסיכולוגית קלינית, מנהלת המרכז לטיפול בעזרת בעלי-חיים, רטורנו

טליה ברנדס - יוזמת התוכנית "חיבוק ברזל", עמותת רטורנו

סנ"צ יובל רביבו - ראש מדור נוער, משטרת ישראל

ורדית וקנין - מנהלת מחלקת מניעה והסברה, רטורנו

שרה קלימי - מנהלת אשפוזית "אלה", רטורנו

ניסים חשבון - מנהל אשפוזית "אלון", רטורנו

עדי עבדי שפירא - מנהלת "מפגשים", היחידה האמבולטורית, רטורנו

יהודה ליף - עובד סוציאלי, מרצה ומטפל בהתמכרויות, רטורנו

גיל ליסאו - חבר הנהלת רטורנו

שמחה אביבי - נציגת קהילת הבוגרים, רטורנו

יצחק בכר - מדריך ברטורנו ורכז פעילות בפרוייקט "חיבוק ברזל"

שירה סול זנו - יועצת פרלמנטרית

מאיר מישאל שמואלי - דובר הוועדה

אלעזר שטרן

בת שבע פנחסוב

דניאלה קאולי, איטייפ

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


סיור ברטורנו

שלום לכולם. אני מאוד שמח להיות כאן איתכם. כבוד הרב איתן אקשטיין אתה ההוגה את רטורנו ואת הטיפול בהתמכרויות ומניעתן. אני פה בא כיושב-ראש הוועדה במלחמה בהתמכרויות סמים ואלכוהול. במדינה שלנו אומרים שמה שלא מפורסם לא קרה. אנחנו לא צריכים פרסום, אנחנו פשוט עושים את העבודה למען עם ישראל ולמען אותם נפגעים שנאלצו להרחיק למחוזות שהיה עדיף שלא להגיע אליהם. יש להם גם נסיבות מקלות אבל צריך לפעול נגד זה. גם לפני שבוע היה לנו ראיון שדנו בנושא. יש פה משהו סמלי וחשוב ישראל במלחמה לא קלה, היא תהיה קשה וארוכה וגם התחלנו אותה עם גרעון עצום ב-7 באוקטובר.

נמצא כאן לידי חבר-כנסת דוידסון, שנינו משתייכים לאותה מפלגה שנקראת מפלגת ישראל. אנצל את הפורום ואני מודה לך על ההגעה ועל העבודה המשותפת והמאמץ המשותף. זו ישראל היום, לא העיתון. זו ישראל שבה למרות השקפות עולם שונות נדע למען אזרחי ישראל לשלב ידיים ולעבוד יחדיו.

אני באתי הנה לשמוע ופחות לדבר. את העבודה החשובה והטובה שאתם עושים - והיא מחויבת הנסיבות אף שהיינו מוותרים עליה – יציג הרב איתן אקשטיין. רשות הדיבור שלך.

תודה רבה, יושב-ראש הוועדה ביסמוט, חבר-כנסת דוידסון, נציגי משרד הרווחה ומשרד הבריאות, שמלווים אותנו כבר הרבה מאוד שנים וזו הזדמנות להודות להם.

אדבר קצת על המעטפת של רטורנו. נמצאים פה מנהלי המחלקות, כל המחלקות של רטורנו, כל אחד מהמנהלים יספר קצת על המחלקה שלו. ננסה להסביר את הקשר בין הפעילות השוטפת לבין האתגר שלקחנו על עצמנו במלחמה, עם הצעירים מהפסטיבלים, לא רק "נובה", היו עוד, שנפגעו פעמיים - פעם ראשונה מהמלחמה ופעם שנייה הפגיעה הרגשית שמובילה אותם לעולם התוכן שלנו. נדבר גם על הקשר בין הפגיעה הזו לבין החשש משימוש ומעבר להתמכרות, תהליך שאנחנו רואים מתרחש ממש לנגד עינינו.

את רטורנו הקמתי לפני 35 שנים במקסיקו ולכן שמו בספרדית, המשמעות היא "פניית פרסה". רטורנו זה אומר שאם הסתבכת בדרך קודם כל עצור, ואז קבל כלים שלא היו לך קודם כדי להתמודד ולהגיע ליעד שלך. כל אחד והיעד שלו בחיים, אבל הפעם לעשות את זה בצורה מסודרת.

כאמור התחלנו במקסיקו כשהגענו לארץ פתחנו את זה כאן, לפני כ-25 שנה הגענו לגבעת שמש, תוכלו לראות בסיור, זה מקום שיושב על 35 דונם, מקום ענק, ויש לנו פה את רוב הפעילות שלנו. יש לנו גם פעילות אחת בבית שמש ואני אסביר.

התפיסה של משרד הרווחה ושל משרד הבריאות בהקשר של התמכרות, היא כבר הרבה שנים הוליסטית, עם מבט הרבה יותר רחב. אני עובד סוציאלי בהכשרתי, והבעיה הקשה ביותר בהתמכרות זה כיצד לשכנע את האדם שיש לו בעיה. "אומנות היישוג" זה הספר השלישי שכתבתי, כי הדבר הכי מורכב וקשה זה לשכנע מכור שיש לו בעיה. באופן פרדוקסלי התמכרות היא לא בעיה אלא פתרון שגוי למצוקה שיש לאדם. אדם מגיע לשימוש ולהתמכרות כדרך לפתור מצוקה שיש לו. לכן נראה שאין גבולות, זה יכול להיות אדם משכונות מצוקה או משכונות יוקרה. במקסיקו הייתי רב של שכונה רגילה, לא מצוקה, ובכל זאת היו שם בעיות רבות של סמים, כדרך לפתור בעיות משפחתיות ואישיות כאלה ואחרות.

יש לנו יחידת מניעה והסברה וכן הכשרה, מגיעים אלינו כ-30,000 תלמידים - מורים, חיילים וקצינים - מדי שנה, כדי לקבל מאיתנו מסר בתחום המניעה השניונית, לא הראשונית. אנחנו מאמינים יותר במניעה שניונית, כלומר אם אתה חושב שיש לך בעיה אנחנו נגיד לך איך לאבחן את זה על עצמך ואיפה לקבל עזרה. המניעה מבחינתנו היא עוד דרך ליישוג. יש לנו מרכז אמבולטורי בבית שמש שיש לנו שם בערך 100 מטופלים שמגיעים בערך פעם אחת עד שלוש פעמים בשבוע, כדי לקבל תוכנית טיפולית בלי להיכנס לאשפוז מלא. פה ברטורנו יש לנו שתי אשפוזיות, ת"פ משרד הבריאות וכן חדר המיון, גם לבנות ולנשים צעירות, וגם לגברים. כל אחת מהאשפוזיות קולטת מעכשיו לעכשיו את אותם פונים מכורים לסמים, אלכוהול או הימורים. הם צריכים לעבור תהליך זריז של בדיקות רפואיות ולהיכנס פה לטיפול. הם נמצאים בין 21 יום לגברים, עד 30 יום לנשים צעירות ובנות. יש בנות 14 גם כן. חלקן עסקו בזנות, סמים ואלכוהול. הן באות מכל המגזרים, השכבות והמינים. יש פה דתיות וחילוניות, אין הבדל כלל. יש לנו גם קהילה טיפולית שעבודתה היא להכניס את אלה שמתאימים אלינו, יש כאלה שאנחנו מפנים למקומות אחרים, הם יגיעו אלינו לכאן לתוכנית טיפולית בערך למשך שנה, גם באשפוזית וגם בקהילה הטיפולית יש לנו בתי ספר והם עוזרים לצעירים עד גיל 24 להשלים לימודים שחסרים להם.

הקפתי פה את הפעילות שלנו ועכשיו כמה מילים על "חיבוק ברזל". שבוע אחרי פרוץ המלחמה, ואני מדבר על החלק הספציפי שקשור אלינו, כינסנו ישיבת הנהלה ברטורנו. הבנו שיש לנו פה אתגר כי חלק גדול מצעירי הפסטיבלים השתמשו בסמים ומשתמשים בהם באופן קבוע. ודאי שלא כל המשתמשים בסמים הופכים למכורים, אבל מי שמשתמש בסמים ומכיר את ההשפעה שלהם, ועובר איזו טראומה, גם אם זה מתחבר לו לטראומות קודמות וגם אם לא, יש סיכוי גדול מאוד שהם יהפכו ממשתמשים למכורים.

היו בוועדות בעבר הרבה מאוד מומחים שדיברו על כך ש-10% מהמשתמשים בסמים באופן רגיל, סטטיסטית, ייהפכו להיות מכורים. זה בימים כתיקונם, בשגרה. אבל כשיש ימים של מלחמה וטראומה ומתח, בנות שעברו פגיעות מאוד-מאוד קשות וגם בנים, שם אין ספק שהאחוזים יגדלו. אז אם מדובר ב-20% או 30% יותר - אני לא יודע אבל ודאי שמדובר על מעל 10%. וגם אם זה 10% בלבד, מתוך ה-5000 שהיו באותו אירוע זה כבר מעל 500 צעירים, שזקוקים בדחיפות לטיפול שלנו. ואנחנו כמובן לא מתייחסים רק אליהם, אלא גם למי שגרים בעוטף ובאזורי לחימה. הלחימה התגברה עם כל מה שיש מסביב כך שיש קשר ישיר בין שימוש לבין התמכרות. מה גם שצריכים לזכור שיש פה נציגי משטרה, דיברנו שזה בכיה לדורות הנושא של אי-הפללה של משתמשי וצרכני קנאביס, לדעתי זו הייתה טעות ודיברנו על זה הרבה מאוד, הוועדה גם הביאה את המומחים מקולורדו – ג'ורג' וליאורה שתהו מה אנחנו עושים ולאן אנחנו רצים עם הלגליזציה הזאת? זאת הייתה טעות ואנחנו רואים את התוצאות של זה, צעירים יודעים שלא יעשו להם שום דבר ואם האח הגדול בן 23 משתמש בקנאביס אז גם הבן 15 ישתמש ואם זה יעשה לו טוב, זה גם יגבר. אפרת מעיין, המטפלת שלנו, שהיא פסיכולוגית קלינית מומחית לטראומה ביומיום ועוסקת בטיפול בעזרת בעלי-חיים גויסה למשימה. היא אספה צוות של אנשי מקצוע, מומחים לטראומה ובנינו יחידה שיודעת להגיב, לעשות יישוג – reaching-out - ולטפל בנפגעי טראומה בייחוד בהקשר של שימוש בסמים. נתאר בהמשך כיצד זה קורה, זו ההקדמה שלי ועכשיו נעבור לראות את המחלקות.

לפני כן כמה מילים של חבר-כנסת דוידסון שיציג גם את ה"אני מאמין" שלו ואחרי זה נסייר. בבקשה זכות הדיבור שלך.

תודה רבה. כפי שחבר-כנסת ביסמוט אמר, אין פה פוליטיקה בכלל באירוע הזה כי כולם מבינים את גודל האירוע. לצערי הרב רק במקרים קשים אנחנו פתאום מתמקדים בנושא ההתמכרויות – סמים אלכוהול הימורים – עברנו את זה בקורונה וראינו את המספרים גדלים ואת הגרפים עולים למעלה במיוחד בקרב בני הנוער ורואים את זה גם עכשיו. דיברתי בחוץ עם הרב איתן וסיפרתי לו על ביקוריי באזורי המפונים, כל הזמן בתוך ענן של קנאביס, יושבים שם צעירים, כל הזמן מעשנים וחושבים שזה מה שיציל את הנוער בתקופה הזאת. אני אספר לכם ואני לא מתבייש בזה, אני גאה באבא שלי שהיה רופא, מנהל בית חולים, הסטטוס החברתי הכי גבוה שיש וקרה מה שקרה והוא נהיה אלכוהוליסט. נאמתי על זה בכנסת וזה עשה הד מאוד גדול, קיבלתי הלם כי כשירדתי מדוכן הנואמים ניגשו אליי כל חברי הכנסת ואמרו "כל הכבוד על החשיפה" אבל גם לחשו לי באוזן על הבן שלהם, השכן שלהם או בן הדוד שלהם. כל אחד שלחש לי כך באוזן הגיע אליי אחרי זה ללשכה וסיפר לי את הסיפור האישי שלו. זה נוגע בחלק גדול מאוד מהחברה.

תודה על מה שאתם עושים וסליחה שהמדינה לא עושה מספיק והגיע הזמן, בלי קשר אם זו ממשלת ימין או שמאל, צריך להבין שאנחנו נמצאים בתוך אירוע שיכול לדרדר את המדינה למקומות שאנחנו לא רוצים להגיע אליהם. ויש לנו פה דוגמה נפלאה, אני שמח שהגענו לפה אבל זה לא מספיק. חסרים מקומות, מיטות אשפוז ואנשי צוות שיטפלו באנשים האלו. אבל עם כל זאת, הגרוע ביותר זה שאנחנו לא יודעים למנוע את ההתדרדרות הזו. לא במערכת החינוך ולא מסביב לה. אנחנו לא משתמשים מספיק בחינוך הבלתי-פורמלי כדי שילדים לא יתדרדרו. כאיש ספורט אני מאמין שהספורט יכול להיות כלי אדיר למנוע מהילדים האלו להתדרדר, לכן בתקופה זו כל המאמצים שלי היו גם בוועדה וגם בתקציבים סביב, להביא את הספורט לאזורים של המפונים. סעו לים המלח ותראו מגרש כדורגל, שאני שמח שהקמתי אותו, כי ובמקום לשבת ולעשן קנאביס ב-01:00, ילדים משחקים שם כדורגל ויש פרוז'קטורים והם מוציאים את המרץ שלהם בצורה חיובית. אז זה נוגע לכולנו ותודה רבה על הסיור הזה ונעשה כל מה שאפשר כדי לעשות דברים אחרת.

תודה רבה על הדברים, אני צריך להקריא כאן, אחרת המנכ"לית מפטרת אותי, כיושב-ראש הוועדה אציין כי לפי התקנון לפי סעיף 120(ד)(1)(ג) לתקנון הכנסת שהשמות של כל מי שביקש או יבקש לחסות את שמו כדי שלא ייגרם לו או לזולתו נזק, יהיו חסויים, ולא יירשמו בפרוטוקול, ואם מדובר על קטינים או חסרי ישע, כמובן, זה לפי סעיף 120(ד)(1)(ב) לתקנון.

תודה רבה אז בואו נתחיל, ורדית תתחילי - - - לפי המעטפת.

אני ורדית, מנהלת מחלקת מניעה והסברה. כפי שהרב אמר, יש לנו פה קבוצות שמגיעות מבתי ספר, קבוצות של תלמידים, היום הייתה לנו קבוצה של 180 תלמידים מבית ספר בשוהם. הם מגיעים לפה לפעילות של ארבע שעות, קיבלו קצת הסבר מכיתות ט' ומעלה, יש גם בתי ספר שרוצים מכיתה ז'-ח' אני חושב שזה עוד קצת בוסרי, אנחנו מכוונים מכיתה ט' ומעלה. הם מגיעים לפעילות של ארבע שעות – תלמידים, גם צוותי מורים, גם הדרכות. לצוותי מורים בבתי ספר פר בדיוק סגרנו פה פעילות בבית ספר בבית שמש, שהמורים יעברו את קורס "12 הצעדים" ובמקביל גם התלמידים עוברים את זה. זהו בית ספר עם תלמידים עם קצת יותר קשיים, הם עוברים את הקורס במקביל והסיום הוא יחד. המורים מקבלים כלים להתמודד עם הנערים והנערים שנבחרו לעבור את הקורס, 13 או 14 מתוך כלל הנערים, יעצימו את עצמם בתוך הקהילה שלהם.

אתם מלמדים אותם גם איך לזהות?

כן, כלים לזיהוי אנחנו מלמדים את הצוותים. יהודה אמון על אנשי הצוות ויסביר יותר על קורס עשרה צעדים. גם כשמגיעים לחד-יומי, המורים מנסים לתת כלים פשוטים יותר, חיבוק הכלה הקשבה, נותנים לצוות את הכלים שאיתם הם יצאו לדרך. הרבה פעמים מגיעים לכאן לחד-יומי ואחרי זה סוגרים פעילויות צוות.

במאמר מוסגר, אם תוכלו לעזור לנו כי אנחנו מנסים להשיג לזה גמול השתלמות, הרבה מאוד זמן ואנחנו לא מצליחים. זה יעזור מאוד כי אז למורים גם יהיה תמריץ ורצון להגיע. הם רוצים אבל לא מגיעים. אנחנו פחות מצליחים בזה.

מגיעים לפה בתי ספר, מורים, תלמידים, הורים שמגיעים לפה בסיירות הורים, צבא. לפני שנים היה אלוף אלעזר שטרן ראש אכ"א והוא הוריד הוראה שכל חייל וחיילת חייבים להגיע לפה לפעילות חד-
-יומית אז גם חיילים וקצינים מגיעים, מורים, רבנים, כל אחד שרק אפשר להגיע אליו.

תודה. עדי, קצת על האמבולטורי כי זה עדיין המעטפת.

אני עדי אני עובדת סוציאלית, אני מנהלת את היחידה האמבולטורית בבית שמש, לא כאן. אלינו מגיעים גברים מבוגרים, שמכורים ומגיעים לטיפול בעצמם, על דעת עצמם. יש לנו שתי תוכניות בסבסוד המדינה, אחת ממשרד הבריאות לטיפול למכורים בזנות, תחת הכותרת הגדולה של "מכורים למין" אבל זה בעצם מכוח החוק להפללת צרכני זנות. זו תוכנית טיפול של חצי שנה חינם ויש תוכנית נוסף עבודת תובענות ייצוגיות, הם מממנים טיפולים למכורים להימורים, טיפולים של שנה. שאר הטיפולים אצלנו זה בתשלום, טיפול פרטי, מטפלים במכורים, משפחות של מכורים, קצת הורים, המון בנות זוג, כאשר הטיפול משלב את 12 הצעדים וטיפול פרטני או קבוצתי פסיכו-דינאמי לא מוגבל בזמן, למעט התוכניות החינמיות הטיפול שלנו מותאם כל אחד לפי מה שצריך. יש לנו - במעט שונה ממה שאמר הרב אמר – לא 100 אלא בערך 80 מטופלים ומטופלות, כאמור בנות זוג שאצלנו עושים בסוף גם את העבודה הזוגית, לחבר מחדש. הרוב זה התמכרויות התנהגותיות, הימורים ומין, אבל פה ושם יש גם דברים אחרים. באמת נותנים מעטפת מאוד רחבה גם בתוך הקהילה. הם כולם ממשיכים לעבוד או ללמוד ולתפקד בחיים שלהם ואנחנו מנסים להביא גם את המכור וגם את בת הזוג, כי יש פה איזו עבודה משפחתית שנעשית, טיפול בנפרד ובסוף עושים גם את העבודה הזוגית לבנות מחדש את התא המשפחתי.

דיברת על כך שהם מגיעים לפה עצמאית אבל זה אף פעם לא ממש עצמאית, אז בדרך כלל השולח, המפנה, הממליץ יהיה מהמשפחה או מקבוצת ההתייחסות שלהם?

הרוב זה משפחה, לרוב זה האישה שמכריחה יש כאלה שזו המשפחה כולה שלוחצת, בהימורים לרוב כך, לפעמים זה רב, רבני קהילה לוחצים ומפנים. זה לא נורא שמגיעים רק בגלל סיבות חיצוניות.

הכול בסדר, אני לא קובע, אני רק שואל.

זה היישוג.

ויש גם כ-20% שמגיעים בסוד ואף אחד לא יודע, הם באים רק מעצמם.

שרה, אשפוזית בנות.

נעים מאוד, אני שרה, מנהלת אשפוזית לנערות ונשים.

מגיעות אלינו נערות ונשים צעירות מגיל 14 עד 35 אפשר להגיד שהגיל יורד כבר ל-13. יש אצלנו טיפול של שלושה חודשים בתנאי פנימייה, עוזבות את הסביבה שלהן, עוברות אלינו, שלושה חודשים שבמהלכם הן נפרדות מהטלפון הנייד, לא יוצאות לחופשות בכלל, גם לא סופי שבוע, נכנסות לתהליך טיפולי אינטנסיבי, עם מקסימום אפשרות להפחית רעשים של הסביבה ולעשות איזה פוקוס פנימי.

הטיפול נחלק לכמה חלקים. יש לנו מרפאה עם צוות רפואי שאחראי על הגמילה הפיזית ועל הסתכלות פסיכיאטרית, אחרי שהסמים והאלכוהול זזים הצידה, מגלים לפעמים על מה זה כיסה, ולפעמים יש בנות שמגיעות עם רקע קודם. לצד זה יש טיפול רגשי, גם פרטני אחד על אחד מול העובדות הסוציאליות, וגם קבוצתי - קבוצות בנושאים שונים עם מנחים שונים. לצד אלה יש טיפול התנהגותי שמטרתו ללמוד לחיות מחדש – חוקים, כללים, שגרה בריאה, הן קמות ב-06:30. מחייהן הקודמים כבנות שרגילות לכאוס גדול – "אף אחד לא יגיד לי מה לעשות, לא אימא ולא בית ספר ואפילו לא משטרה", הן היו חיות בלילה וישנות ביום, לעומת זאת כאן הן נכנסות לשגרה, חוקים, גבולות וכדומה. לבנות הצעירות אצלנו יש גם בית ספר, ממש עם צוות, על פי חוק ילדים חולים.

טיפול ללא עלות, דרך אגב, זה במימון משרד הבריאות.

כן.

כמה מקומות יש במחלקה שלך?

כרגע יש אצלנו 20 בנות, אנחנו יכולים להכיל עד 25.

דיברת על כך שאלה בנות מגיל 14 ואז תיקנת והורדת ל-13? זה מעורר דאגה, את יכולה לתת קצת יותר פרטים על הילדה הזו בלי לחשוף כמובן? רקע, בית ספר וכדומה?

זה לאו דווקא ילדה אחת, אלא משהו שאנחנו מבחינים בו. הנוער נחשף יותר ויותר ואם היו מגיעים אלינו מגיל 14 אז עכשיו כבר יש פניות גם מגיל 13, נערות שמתערבבות עם סמים ואלכוהול פחות מכירות את חוקי הרחוב אז גם יותר נפגעות, נחשפות לניצול מיני ומשם אחרי החוויה של "התלכלכתי, נפגעתי", במקביל לפיתוח התלות הפיזית והרגשית בחומר, שלרוב משמש איזו תרופת קסם לכל הכאב והחוויות השליליות שעברתי וכך מתפתח איזה גלגל שמאוד קל להתניע אותו לכיוון שלילי, אם אין מבוגר ערני שעוצר אותו מייד.

אז זו בדיוק השאלה מה קורה ביום אחרי שהן עוזבות?

חודשיים אחרי שהבנות מגיעות אלינו אנחנו מקיימים מפגש, משתתפים בו גם הגורם המפנה, הורים, או אותם אנשים שהבת חשובה להם והם חשובים לה. שבוע לפני כן היא מקבלת שאלות הכנה, היא מתעדת את התהליך המרשים שהיא עושה, בדרך כלל בחודשיים מגיעים להישגים ותהליך מאוד מרשים, תובנות, שינוי התנהגותי ואפילו מחשבות הלאה. זה חלק ראשון של המפגש והן מקבלות פידבקים. החלק השני של המפגש זה לחשוב מה עושים אחרי שלושה חודשים. הן לא יוצאות אחרי שלושה חודשים לוואקום אלא אחת המטרות המשמעותיות של האשפוזית היא להעביר אותן מדלת לדלת ולרוב זה מצליח.

או אלינו, חלק גדול מהבנות, גם תכף שמחה מקהילת הבוגרות והצעירות תדבר על זה, או ל"מלכישוע", שזה מקום אחר. אבל אנחנו מעבירים אותן מדלת לדלת אף אחת לא תישאר באוויר.

יש בנות שגם חוזרות לפנימייה שלהן, יש נערות מאוד צעירות שהפנימייה שלהן אומרת, "ככה אנחנו לא יכולים, לא מתאפשר אצלנו, תצאי, תעשי חישוב מסלול מחדש ואנחנו מוכנים לקבל אותך בחזרה.

כשהבעיה שברוב הפנימיות יש סמים, כלומר אנחנו מחזירים אותן למקומות עם סמים.

אופציה נוספת שקיימת היא היחידות לנוער על רצף ההתמכרות במקום המגורים, אם היא חוזרת הביתה. כלומר, מספר דגשים יכולים להיות – או פנימייה אחרת או מסגרת יותר סגורה או בקהילה. או הוסטל.

תודה שרה. ניסים, בנים.

צוהריים טובים ותודה רבה לכולם שהגעתם. שמי ניסים, אני מנהל האשפוזית לגברים "אלון", גם כן מטעם משרד הבריאות. אנחנו היום עומדים על אישור של 24 מיטות מתוכן רק 15 מאושרים. אנחנו שואפים ורוצים להגיע גם לתוספת של ה-24, מאוד חשוב לנו, במיוחד עם כל הפניות שקיבלנו ומקבלים. המצב לא פשוט.

אתמקד בנושא הרפואי. אנחנו ממוקדים רפואית באשפוזית, כל אדם ומטופל שמגיע לפה מגיע אחרי שימוש מאסיבי שהגוף מתרגל אליו. יש דבר שקוראים לו withdrawal symptoms - הגוף עובר תהליך גמילה שמתבטא בהרבה היבטים רפואיים וצריך סיוע רפואי, אם זה טיפול תרופתי, אם זה ליווי של רופאה, אח, צוות הדרכה רחב. בשלבים הראשונים אנחנו עוזרים לו למזער כמה שיותר את תסמיני הגמילה האלו למצב שהוא יכול להתמודד איתם, בצורה מבוקרת, כדי להביא אותו לשלב הבא. השלב הבא זה המשך בקהילה, אם צריך להפנות אותו למקומות שיותר תואמים, אבל בגדול אנחנו מתמקדים הרבה על נושא חזרה לחיים, חזרה לחשיבה נכונה, לתת לגוף שוב להתחזק ובתוך כל זה אנחנו מכניסים שיחות של עובדים סוציאליים, קבוצות, תהליך טיפולי וגם משמעתי, כי זה אחד הדברים החשובים שחסר אצל כל מכור.

אנחנו שואפים להיכנס ולהרחיב עוד את נושא "חיבוק הברזל", שנותן לנו המון פניות, דרך מקרים שקורים שהם אוספים פה ונמשיך לדבר עליהם אבל זה בגדול המיקוד שלנו. זה דבר בפני עצמו.

יש בחור אחד שהפנינו שבוע שעבר האשפוזית של הבנות יש עכשיו שני בחורים שבדרך אליהן זה הבישול שאנחנו עושים פה תכף נגיע ל"חיבוק ברזל". תודה ניסים.

שמחה, נציגת קהילת הבוגרים שזה ת"פ משרד הרווחה, זו הקהילה הגדולה ביותר שיש פה מבחינת היקף. המנהל נמצא עכשיו במילואים, הוא קב"ן. יש לנו כמה עובדים ומנהלים שנמצאים עכשיו בצבא. כן.

אציג את המחלקה שלנו. אנחנו הקהילות הטיפוליות, הבוגרים, הבוגרות, צעירים וצעירות. הפניות אלינו מתחילות מגיל 17. מתקבלים כאן צעירים, יש לנו את הקהילה של הצעירים והצעירות מגיל 17 עד 24 ששם גם משולבים בבית ספר, שזה הרבה צעירים שבאים מתוקף צו מבחן של שירות מבחן, על רקע עבירות פליליות או מטעם היחידות להתמכרויות, ששולחים אלינו. כל אוכלוסיות הקצה שלא הצליחו במקומות אחרים וזקוקות לקהילה ארוכת טווח.

אצל הצעירים זה יהיה טיפול של שנה ואצל הבוגרים זה יהיה טיפול של שבעה חודשים. אנחנו משתמשים בכלים של C.B.T, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, טיפול מוכוון טראומה ובעיקר טיפול בשיטת 12 הצעדים. בטיפול שלושה שלבים, כאשר השלב האחרון הוא שילוב בתעסוקה, שזה מאוד חשוב לנו, לראות שבסוף התהליך המטופלים מצליחים להחזיק עבודה, לחזור לסדר יום ולשגרה, להיות אזרחים שומרי חוק, שומרים על ניקיון ובהמשך גם משולבים בהוסטל שלנו, שזה טיפול של אחרי הקהילה, עוד חצי שנה בווילה בבית-שמש, סוג של דירת מעבר, הם גם משולבים בתוכנית N.A ונפגשים כל שבוע.

בלי גורמי התמך והסביבה המתאימה קשה מאוד להישאר בניקיון. הם מקבלים את כל המעטפת הזו ובחזרה ליחידות להתמכרויות כשהם גם יוצאים מכאן.

דיברת על טווח של שנה, זה סוג של מרתון, יש יגידו לא מספיק, יש יגידו הרבה.

לא מספיק בהחלט.

תיארתי לעצמי, מה אחוזי הנשירה?

אנחנו רואים אחוזי נשירה גבוהים יותר בשלושה החודשים הראשונים. לאחריהם אנחנו רגועים יותר, לכן אנחנו שמים את כל המשאבים בשלושת החודשים הראשונים. המיקוד הוא על החבר החדש, הדברים המיוחדים שאנחנו נותנים להם, המעטפת המיוחדת, אנחנו שמים אותם באותו חדר יחד עם סוג של מדריך, שהוא רק שלהם, כדי למנוע את אחוז הנשירה שהוא גבוה מאוד בהתחלה.

תודה. אפרת את צריכה ללכת, אז בואי ספרי לנו קצת על "חיבוק ברזל" כי הכול מוביל לשם.

שמי אפרת מעיין, אני פסיכולוגית קלינית, מטפלת בעזרת בעלי חיים ומנהלת את המרכז לטיפול בעזרת בעלי חיים, שהקמנו לפני כמעט 14 שנה. אשמח שתבואו לסיור לראות. אגיד מילה בהמשך לשמחה שתיארה כל כך יפה את ההצעות שאפשר להציע לגברים שמסיימים פה את הטיפול. אבל לצערי, אין לנו הוסטל לנשים, אין פה נציגה ממחלקת הנשים, נכון? אם כבר העלינו את זה, זה צורך מאוד-מאוד חשוב כי אני מלווה את אותן בנות שיוצאות אחר כך לעולם.

מה הסיבה שאין הוסטל?

תקציבית, אין לי מושג.

יש פחות נשים.

אחוז הגברים הרבה יותר גבוה.

הסיכון של נשים אחרי שהן מסיימות פה את הקהילה ויוצאות החוצה לעולם הוא הרבה יותר גדול - - - אם כבר התכנסנו פה, הייתי שמה גם את זה על השולחן.

בזמנו בהקשר הזה, איתן, לא הייתה פנייה מהבחינה הזו. היה ניסיון לבנות את נושא הנשים והפנייה להוסטל לא הייתה.

נכון, אני חושב שהסיבה הייתה כמו שהיא אמרה שעכשיו יש הרבה יותר נשים.

נכון ואז זה היה בתחילת הדרך, עכשיו פניתם?

במכרז החדש כן. גם לצעירים.

כן ודאי. כן.

אציג את פרויקט "חיבוק ברזל", שיש לי זכות גדולה להיות חלק מהצוות המייסד והמוביל שלו. ישבנו שבוע אחרי המלחמה עם הבנה מאוד ברורה שיש כל כך הרבה טיפול בטראומה הגופנית ובמפונים אבל כמות ההתמכרויות שהולכת לצמוח לנו מתחת לאף וכבר צומחת, והמצוקה הרגשית של כל כך הרבה צעירים, לא רק ניצולי ה"נובה" וניצולי העוטף, אלא גם הרבה צעירים שמגיעים אלינו עם פוסט-טראומה מהעבר, שקפצה בעקבות האירועים ובעקבות המלחמה. אם זה פוסט-טראומה מהצבא, ממבצעים ומלחמות קודמות, אם זה פוסט-טראומה מינית, שרואים הרבה מאוד במיוחד אצל הנשים, פוסט-טראומה מינית, שעכשיו בעקבות האירועים המזעזעים שקרו והצפייה בסרטונים – הכול צף חזרה. אנשים שפשוט הפסיקו לתפקד. לא יוצאים מהבית, לא מצליחים לחזור למעגל החיים, שאולי כבר היו בו קודם, של לימודים, של עבודה. אנחנו נותנים להם מקום שמחזיר אותם חזרה לחיים וזו פעילות מניעה מאוד חשובה. הרבה מהם אומרים לנו שהם יוצאים מהבית רק ל"חיבוק ברזל". שלושה ימים בשבוע, זה מה שיש לנו לתת להם כרגע ורק בשלושת הימים האלה הם יוצאים מהבית, רק בשלושת הימים האלה הם אוכלים ארוחה חמה, אם בכלל, מכניסים אוכל לפה, מתחילים לחוות חזרה את תחושת השייכות, הערך, היכולת לקחת אחריות על החיים שלהם.

הפרויקט עובד בהרבה כיוונים יצירתיים, דיברת על ספורט קודם, אז יש לנו יוגה, תרפיה, יש ריקוד, דרמה, אומנות, טיפול עם סוסים, טיפול בעזרת בעלי חיים, טבע, שנמצא פה מסביב למכביר. באמת כיף לראות את זה, יש חבר'ה שכבר לא נמצאים אצלנו יותר כי הם חזרו ללמוד או חזרו לעבוד. ומהצד השני ישנם את אותם אנשים שניסים הזכיר קודם, שמגיעים אלינו כבר בתוך שימוש מאוד כבד, שלא לומר התמכרות, ואנחנו מפנים אותם ישר לאשפוזיות שלנו. אני מקווה שיהיה מספיק מקום כי ככל שהזמן עובר ובאמת מגיעים אלינו נפגעים עם טראומה קשה יותר, נצטרך להפנות יותר ויותר לאשפוזיות ואני לא יודעת אם יהיה לנו מספיק מקום.

התשובה שאין, לא יהיה מקום. נכון, סך הכול יש לנו, וגם אני מקווה שבעוד שבועיים יהיו לנו 24 מיטות באשפוזית. דיברתי עם חבר-כנסת דוידסון ואמרתי לו שכולם מבינים שבחור או בחורה שמשתמשים בסמים נמצאים בסיכון גבוה מאוד. אם אדם מגיע לחדר מיון בבית חולים, הרי לא יגידו לו "מצטערים, אדוני, אין לנו מכסות, תבוא בעוד חודש-חודשיים" אז מה ההבדל? המדיניות באשפוזיות, בכל הארץ אגב, לא רק אצלנו, צריכה להיות בתפיסה של חדר מיון – "קודם כל תיכנס". זה לא קיים היום, לא אצלנו ולא במקומות אחרים. כשמגיעים אלינו ואין מקום מפנים אותם למקומות אחרים וכמעט בכל המקומות אין מקום. אתה מכיר את הבעיה. באשפוזיות אנחנו בבעיה קשה מאוד.

אשפוזיות זה ניר. - - - אז נשמע את ניר, בבקשה.

ניר, תגיד כמה מילים על זה בבקשה.

אני מתנצלת, אני צריכה לצאת.

אנחנו מגיעים אלייך עוד מעט.

ניר, מנהל תחום מסגרות לטיפול בהתמכרויות במשרד הבריאות. מאז 7 באוקטובר אנחנו רואים כמות אדירה של בחורים, פתחנו קו חם בשיתוף הוועדה לבריאות הציבור ויש מאות פניות של אנשים ובני נוער, שמכורים ולא יודעים מה לעשות. אנחנו רק מפנים אותם לכל מיני מקומות, נותנים איזו הכוונה ראשונית - - -

יש סטטיסטיקות?

אין נתונים. פניתי למחלקת המחקר, אין להם נתונים

אנחנו אוספים כרגע את הנתונים, וחלק מהאנשים לא מוכנים בכלל להזדהות - - - יש מצוקה גדולה של אשפוזיות ושל מקומות וזה נכנס לתוכנית העבודה וזה מתמשך לאורך שנים וזה מקבל תעדוף כזה או אחר. פה עושים עבודה נפלאה, ברוכה, עוטפים כל פונה, נותנים לו את כל השירותים תחת קורת גג אחת ורואים תוצאות אבל זו טיפה בים של מה שצריך. תודה על העבודה.

נעלה את משרד הרווחה, ענת.

כולם ידברו, משרד הרווחה, יש פה משרד הבריאות, משרד לביטחון לאומי. בבקשה.

בהקשר של הנתונים גם כן עדיין במובן שלנו לפחות לגבי בגירים, הפעילות שנעשית עם האוכלוסייה נפגעת המסיבות ואחרים, נעשית על ידי היחידות האמבולטוריות הקיימות, כאשר בקרוב אמור להיכנס מיזם במתחמים שבהם הם נמצאים כעת. זה משהו שיהיה מובנה וייתן מענה לאוכלוסייה שנמצאת, או מלונות, אזורים של המלונות וכו'. זה מכוון להיות גם לאוכלוסייה הזו ולאוכלוסיית - - - צריך לציין שחלק מהאוכלוסייה עדיין לא תהיה מוגדרת על רצף השימוש. זו אוכלוסייה שבחלקה כן הייתה במקום הזה, בחלקה התחילו להכיר את עולם הסמים כריפוי עצמי אחרי האירועים שהיו או שימוש מופרז ואני מתאר לעצמי שבפרק זמן מסוים אפשר יהיה להבין איפה אנחנו עומדים מבחינת האוכלוסייה הזו. יש איזו ועדה בין משרדית שמנסה לבנות את הנושא של טיפול בטראומה וגם הנושא של התמכרויות אמור להיכנס לשם. נכון לעכשיו, המערכת המקומית נותנת מענה. היישובים, גם אם מגיעות אוכלוסיות שפונו, שהתפנו ונמצאים שם בהקשר הזה. האוכלוסייה העיקרית שמעסיקה היא בגילי 18 עד 35.

אתה מהרווחה?

מהרווחה, מנהל השירות לטיפול בהתמכרויות.

דיברתי עם מרגי על זה לא מעט פעמים ודיברנו על מאיר כהן לפעמים אנחנו מחפשים את הפתרונות הכי יקרים ויש כאלה הרבה יותר זולים ומיידיים. ויש לנו בעיה במדינת ישראל שאנחנו לא לומדים מה שקורה בעולם. אנחנו לא יותר חכמים מכולם ויש מקומות בעולם שהצליחו למגר את הנושא של סמים ואלכוהול על ידי פעילויות של "יציאה מהקופסה", אם אנשים יקראו את התוכנית של איסלנד, הם יבינו שבאמצעות פעילות, לא רק ספורט, נערים עסוקים לא ישתמשו בדברים האלה. בסקנדינביה עשו את זה על ידי ספורט, מוזיקה וחינוך בלתי פורמלי.

אבקש ממך כמישהו ברווחה, לקחת את זה לפגישות שלכם ולהבין שבנוגע לאזור המפונים, בכסף קטן אפשר לשנות להם את כל הנושא של התמכרויות. מי שכבר מכור, זה סיפור אחר, אבל שלא ייכנסו לעולם הזה, וזה על ידי פעילות בלתי פורמלית, חוץ מהחינוך עצמו בבתי הספר, יש הרבה מאוד דברים אחרים וזה באמת כסף קטן. זה אפשרי על ידי החברה למתנ"סים שזה גם של ש"ס עכשיו, על ידי ספורט, על ידי מוזיקה וכן הלאה ולחזק את הדבר הזה. קחו איתכם את זה לפגישות ותבינו שככל שנאפשר להם את זה יותר, כך נמנע את המתמכר הבא.

תודה. אנחנו רוצים באמת לצאת לסיור, אבל המשרד לביטחון לאומי, יש פה נציג, אני מניח, הייתי רוצה לשמוע, אבל תציגו את עצמכם.

חגי ברוש, ראש תחום בכיר טיפול ושיקום, הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, שהיא זרוע של המשרד לביטחון לאומי - - -

גם לרשות שלנו היה חלק בהקמה של המקום החשוב הזה. אין הרבה מסגרות כמו רטורנו בישראל שנותנות כזה מענה רחב והוליסטי - גם אשפוזית נערות, גם אשפוזית גברים, גם קהילות מבוגרים, קהילות צעירים. מה שקורה פה זה מדהים ואמליץ לאיתן, מה אכפת לך ללמוד מצעיר, כשאתה מפעיל מרפאה אמבולטורית אחרי המלצה שהגיעה מהוועדה שדנו בנושא האחריות הביטוחית והמעבר שלה לקופות החולים אם תפנה לקופות החולים תמצא שהם מחפשים פתרונות לאנשים שלהם ויש לי כבר חבר יקר שהפסיד את המכרז האחרון של האשפוזיות שהיה ואתה זכית ואני שמח על זה, ונמצא בקשר עם קופת חולים כללית ועומד לחתום איתם על הסכם לטיפול אמבולטורי לכל אזור הצפון. לך על הכיוון הזה, כי הקופות מחפשות היום פתרונות.

אני מניח כמו שאמרה כאן אפרת שאנחנו רק בהתחלה, אדוני יושב-ראש הוועדה, של ההשלכות של מה שקרה ב-7 באוקטובר, גם בנושאים האלה יהיה לנו המון עבודה. חסר מלא אנשי מקצוע, חסר פסיכיאטרים, חסר פסיכולוגים, חסר עובדים סוציאליים. התחילה אפילו מגמה שממש עוזבים את המקצוע, לא קל ולא פשוט. אנחנו חסרים בתקנים. יש מלא תקנים שהמשרד מחפש ומתקשה לאייש אותם ואנחנו רק בהתחלה. האתגר הוא עצום, המדינה צריכה, בתחום הזה שאנחנו נמצאים בו, לעשות איזה חזון רציני ומשמעותי, להוביל משהו בקנה מידה שבאמת ייתן כלים למה שהולך להיות. כי יהיה מורכב ומסובך. אם אתה רואה, למשל, מה שעשה כפר איזון בקיסריה ומה שעכשיו הוא מעביר לתל אביב, כל מיני פתרונות אד הוק אבל צריך משהו שהוא לאורך זמן.

בשביל להיות בכפר איזון צריך הרבה כסף, 40,000 שקל אין לכל אחד.

נכון, זה עולה כסף אבל זו הבריאות של אנשים.

הוא מתכוון לכוכב הים שפתחו שם עבור נפגעי ה"נובה". כפר איזון זה משהו אחר.

אני חושב שאתם כוועדה, אדוני היושב-ראש יכול להוביל איזשהו - - - שהרווחה יקבלו יותר ומשרד הבריאות יקבל יותר וקופות החולים, שאנחנו רוצים להפסיק לראות בהתמכרויות משהו אזוטרי אלא להכניס את הטיפול בהן למיינסטרים של הרפואה המודרנית במדינת ישראל - - -

אני אבין שזה חשוב למדינה כשיחזירו את הרשות. כשהרשות תחזור להיות הרשות למניעת סמים ואלכוהול ולא איזה גוף בתוך משרד של משרד, סליחה שאני אומר, כי כפי שאמרת בהתחלה, מי שהקים את המקום הזה זו הייתה הרשות. כי לרשות היה כסף והיה כוח והיה תקנים וזה מה שצריך לעשות, להחזיר את הרשות.

אני מנוע מלהתייחס לזה.

אז אתה מנוע, אבל זה מה שצריך לעשות.

דובר נוסף ממשרד לביטחון לאומי ונצא לסיור.

יובל רביבו, ראש מדור - - - משטרה. לא ארחיב מדי.

במסגרת "חרבות ברזל" אנחנו משתדלים להגיע למקומות שבהם נמצאים המפונים מכל הארץ. זה על פי דרישה, אנחנו עובדים מול הרפרנטים בפיקוד העורף, מעבירים הרצאות בבתי המלון. דיברתם על תוכניות מניעה, אני הייתי בעברי בנוער וחזרתי לנוער. היום 50% מהעבודה של יחידות הנוער במשטרת ישראל מתמקדת במניעה כי אנחנו מבינים ששם נמצא הפתרון. להתמודד בתיקים כאלה ואחרים נקודתית - אנחנו לא שם. מה שחסר זה כסף כמו בכל מקום. מפעילים תוכניות מניעה בכל הארץ בכל השנה. זה מה שאנחנו עושים באופן קבוע.

נצא לסיור רק קודם כמה מילות סיכום. מילת הקסם היא תמיד כסף אבל פה דווקא לא צריך כסף כדי להחיותאת הרשות שמשום מה לא עובדת לא מתפקדת אני גם לא רואה שום סיבה שהיא לא - - - אני לוקח את זה כאתגר אישי להחיות אותה, אני מכיר אנשים שנמצאים די למעלה, כי היום אנחנו רואים שזה צורך השעה ומחויב המציאות. נצא לסיור

קוראים לי טליה ברנדס, נעים מאוד - - - אסביר את מי אנחנו עומדים לראות. אנחנו הולכים לפגוש את החבר'ה שמגיעים אלינו ל"חיבוק ברזל". חשוב להבין שהם מארג חברתי. יש לנו חרדים, חילונים, חסידים, חיילים, חיילות. חשוב שתדעו שכרגע יש שם גם משתמשים, כמו שהבנתם, וגם נקיים, יש לנו משפחות חטופים והרבה שאיבדו פה חברים וחברות, חבר או חברה, יש לנו כאן הלומי קרב מ"צוק איתן", וגם מפונים, סטודנטים מקיבוץ בארי שנחשפו לזוועות. ונצא לראות, עכשיו הבאנו להם פעילות ג'אגלינג אז נלך, העליתי אותם לגג כדי שלא יעשו פה את הרעש. אתם מוזמנים לבוא.

(סיור רטורנו)

בבקשה, חבר-כנסת דוידסון.

זה מקום מאוד מרגש, הייתי במספר מקומות שעוסקים בנושא הזה ויש פה משהו מיוחד. גם במיקום שלו, הצביון, כל מה שקורה מחוץ לחדרים מאוד מיוחד. יש פה אנרגיה טובה ואני בטוח שבמקומות סגורים ובנויים אי אפשר לייצר כזו אנרגיה. נושא החיות מאוד מיוחד בעיניי. אבל המחשבות שלי מעשית הן בשלושה כיוונים.

דבר ראשון, יושב-ראש הוועדה בעיקר כי אתה בקואליציה, אני חושב שעליך לעשות שיח עם בן-גביר, השר לביטחון לאומי, ולראות איך אפשר להוציא חזרה את הרשות להיות עצמאית. אני חוזר על זה לא פעם אבל מי שהיה לו חלק גדול בהקמת המקום הזה זו הרשות. ועוד מקומות אחרים. הרשות הייתה מאוד יעילה בתפקוד שלה כרשות עצמאית. זה גוף א-פוליטי שכל כולו מתמקד במניעת סמים ואלכוהול. היום זה הפך להיות גוף בתוך גוף בתוך גוף, שלא יודעים כבר מה הוא עושה ויש לו הרבה מאוד קרניים ותפקידים ולא ממוקד על הנושא הזה ולכן לא יכול להצליח.

דבר שני, צריך לראות מה וכיצד עושים בנושא של ההוסטלים לנשים. אישה שמסיימת פה תהליך של אשפוז וקהילה, לא משנה אם זה אחרי שנה או שנה וחצי, אין לה אחרי זה לאן ללכת. וכשאין לאישה או נערה לאן לצאת, היא תחזור לפה ואת זה אנחנו לא רוצים.

ודבר שלישי, כבוד הרב, לא סתם מהפה לחוץ, אנחנו בשבילך. יש לך את הערוצים אלינו ואנחנו רוצים לקדם. באמת. זה לוקח זמן וזה תהליכים אבל מה שאתה והצוות שלך עושים זו עבודת קודש. אני שמח שבאתי לפה ואני מודה ליושב-ראש הוועדה ולוועדה. אנחנו צריכים להתחיל להפשיל שרוולים ולראות איך מטפלים בנושאים האלה. ועוד דבר אחרון שראיתי בדרך, אני אדאג שיהיה פה יותר ציוד ספורט זה חשוב, יותר פינג-פונג, יותר ביליארד ושהכדורסל יעבוד יותר.

תודה. אתם באתם לבקר אותנו פה אבל אני מייצג בעצם את כל הקהילות הטיפוליות בארץ, והמרכזים של הרווחה בכל הערים. באתם לפה כי זה חלון ראווה אבל אותם קשיים ומצוקות שלנו גם לקולגות שלי יש. יש לנו היום שיח מאוד חזק בינינו ונפגשים הרבה גם עם משרד הרווחה, הבריאות, כדי לחשוב ולשפר. כל מה שאתם רואים פה קשור למשהו הרבה יותר רחב וארצי.

באמת תודה רבה לכל העוסקים במלאכה. כל מילה בסלע, כל מה שידידי חבר-כנסת דוידסון אמר - אני חותם. הוא דיבר בשם שנינו וודאי כל חבר-כנסת מסכים לכך, זה קונצנזוס. אין שום סיבה שהרשות לא תפעל ובזכות רטורנו הביקור הזה עזר לי להבין עד כמה צריך להשיב אותה לחיים ולהקים אותה לתחייה, זה צורך השעה וזה לוקסוס, זה חובה. הגעתי לפה עם חבר שהכיר אותי בחיי הקודמים, לפני הפוליטיקה, וזה מסוג הימים שאתה מבין למה הצטרפת לפוליטיקה, כי בסופו של דבר זה הפרט, זה האזרח, האיש. כל אחד שהיה פה זה נכנס לו ללב והכניסה לחיים הציבוריים מאפשרת לי לשדרג ולשפר את חייהם של כל אחד ואחת. בסוף הפרט הוא המרכז.

עוד כמה שעות נהיה 2024 אז תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה. שיהיה לנו רק טוב.


הישיבה ננעלה בשעה 17:30.