פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



56
הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
25/12/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 41
מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
יום שני, י"ג בטבת התשפ"ד (25 בדצמבר 2023), שעה 9:30

תמונת מצב ומדיניות לעניין העסקת עובדים פלסטינים בישראל

חברי הוועדה: אליהו רביבו – היו"ר
סימון דוידסון
גלעד קריב

ששון גואטה
אלי דלל
אוהד טל
משה סעדה
מתי צרפתי הרכבי
יצחק קרויזר
שמחה רוטמן
עידן רול
אלון שוסטר

סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול
אורן לביא - מנכ״ל משרד החקלאות ופיתוח הכפר

אלכסנדר קוקוי - ראש מדור כלכלה, משרד הביטחון

אסף גבע - מנהל תחום בכיר, מחלקת הכלכלנית הראשית, משרד האוצר

רום בר-אב - רפרנט תעסוקה באגף תקציבים, משרד האוצר

ענבל משש - מנהלת מינהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין וההגירה

ניצן צוק - ראש ענף לוחמת טרור ומעברים, המטה לביטחון לאומי

לילית ניצן טייבר - ראש תחום אגף החקירות והמודיעין, מזכירות ביטחונית, המשרד לביטחון לאומי

אופיר שמול - ראש מדור מבצעים משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

יאיר מתוק - עוזר משפטי ליועמ"ש, המשרד לביטחון לאומי

שלום בן משה - ראש עיריית ראש העין

יגאל להב - ראש מועצת קרני שומרון

גיא יפרח - סגן וממלא מקום, ראש העיר מעלה אדומים

יוסי דגן - ראש מועצה אזורית שומרון

אלי שבירו - ראש העיר אריאל

שירה ליבמן - מנכ''לית מועצת יהודה, שומרון וחבל עזה

מיכל וקסמן חילי - ראש אגף עבודה ומשאבי אנוש, התאחדות התעשיינים

ראול סרוגו - נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ

נטלי שמעון ויינשטיין - מנכ״לית התאחדות קבלני השיפוצים

אורי דורמן - מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל

יעקב מושקוביץ - מנהל מחקר ופיתוח רמת נגב, התאחדות חקלאי ישראל

ששי שדה - המשנה למנכ"ל, הסתדרות העובדים הלאומית

עידית ליפובצקי - מנהלת מרכז גאות, הסתדרות העובדים הלאומית

ואאיל עבאדי - מנהל החטיבה הארצי של איגוד עובדי הבניין, ההסתדרות הכללית החדשה

יוסי אלקובי - נשיא התאחדות מלאכה ותעשייה

דיקלה טקו

ריקי קמחי


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.







תמונת מצב ומדיניות לעניין העסקת עובדים פלסטינים בישראל

בוקר טוב, אני מקדם בברכה את הגעת מכובדי, אדוני סגן השר, חבריי חברי הכנסת, מנכ"לים ושאר הנציגים שהטריחו את עצמם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לעובדים זרים בנושא תמונת מצב ומדיניות העסקת עובדים פלסטינים בשטחי איו"ש ובישראל, בשגרה ובפרט בימים אלה, ימי המלחמה. לצערי באיחור רב, מדינת ישראל צריכה להתחיל בדיון עקרוני, האם מדינת ישראל מסתייעת בידיים פלסטיניות או לא. חשוב שניתן סקירה מעט יותר מורחבת, כידוע כל מדינה, ומדינת ישראל בתוכם, שואפת שהידיים העובדות יהיו ידיים מקומיות. מדינה מערבית, ותודה לאל ישראל היא אחת מהן, הגיעה למצב רוויה כזה, שאנחנו עם אחוז אבטלה מאוד מאוד נמוך כמו כל מדינות המערב, אנחנו מסתייעים בידיים עובדות שאינם מקרב אזרחי המדינה.

עדיפות שנייה, וזוהי המדיניות לאורך השנים, מדינת ישראל בוחרת להסתייע בפלסטינים. בשלב הבא עובדים מירדן ועל פי מפת האינטרסים עם שאר מדינות העולם, כשהעיקרון שמוביל אותנו בשנים האחרונות בוודאי לאורך פסיקת בג"ץ היא התקשרות עם מדינות באמצעות הסכמים בילטרליים. ככה עובדת מפת הידיים העובדות במדינת ישראל. מאז פרוץ המלחמה הוחלט על סגר באזור איו"ש, כמובן שמעזה – אין שום שאלה – זה בטל ומבוטל. וגם כאן לא התקבלה החלטה שמדינת ישראל הכריזה שלא ייכנסו יותר מעזה, רק אנחנו יוצאים מתוך הנחה שאף אחד לא מצפה ולא מתכנן שיוחזרו בשלב כזה או אחר עובדים מעזה.

לעומת זאת, מאיו"ש, לא רק שאין החלטה שלא, אלא שבפועל נכנסים לכאן עובדים. האבסורד הוא שרוב אלה שנכנסים, נכנסים לאזורי חיכוך גבוהים מאוד, לדוגמה, באזור הקו הירוק – אבסורד. לדוגמה, בתי מלון ובתי חולים. אנחנו צריכים להחליט, אם לא מכניסים אנחנו צריכים לקבוע מדיניות להיערך ליותר ידיים זרות מחו"ל, כי כל עוד שלא אומרים לא, יש פחות אינסנטיב למצוא דרכים יצירתיות ומוגברות יותר בלהבהיר למעסיקים שאין להם יותר למה לחכות.

אני מכיר ענפים שלמים של מעסיקים ושלא ששים לקלוט ידיים זרות, חרף העובדה שבאופן מאוד יצירתי וחרוץ, מדינת ישראל הצליחה להשלים מהלך שמאפשר הכנסת ידיים זרות במסלול הירוק. אנחנו רואים שלא מכניסים, חלק גדול מהענפים מעדיף לא להכניס כי הוא בטוח שאוטוטו ייכנסו פלסטינים גם לענף שלו.

מה הפער בעלות של פלסטיני לבין עובד זר?

תכף אתייחס לזה, אחרי שאסיים את דברי הפתיחה שלי. אבל אני אומר, שלכאורה ידיים זרות מעט יותר יקרות. אבל למה רק לכאורה, כי כשמסתכלים על מכלול השיקולים בפריון העבודה, במניעת נזקים, ברצף עבודה ללא סגרים, ללא חגים, ללא ימים מקוצרים.

רמדאן.

כן, חגים זה רמדאן, עיד אל-אדחא, עיד אל-פיטר. כשאתה בוחן את כל זה במקצועיות אתה רואה שהפריון ועלות העסקה זולים יותר בידיים זרות. לגישתי, מדינת ישראל עודדה חסימה של ידיים זרות לקבלנים קטנים, על ידי כך שהיא הטילה הגבלות וסרבלה את התהליך, כדי שיהיה דרך לתת מענה להעסקת ידיים פלסטיניות. אני מאמין שהכול מכוון, זאת סיבה ותוצאה.

אם כן ייכנסו פלסטינים, למה לא להכניס אותם היום? שיגידו לי שבעוד חודשיים-שלושה פלסטינים יתחילו להיות חובבי ציון, נבין שיש סיבה למה מעכבים. אבל אם ידוע שמוחמד הוא אותו מוחמד, ועבאד הוא אותו עבאד, והוא עובר את אותו תבחין ואת אותם סינונים של מערכות הביטחון ושל רשות האוכלוסין, למה לחכות את אותם חודשים? ואם לא אז למה לא להגיד את זה כבר היום? ואם כן, למה באופן סלקטיבי? אני אבקש את התייחסות המתפ"ש לנקודה הזאת.
כיום, תמונת המצב כפי שאני מכיר – ותכף נשמע מגורמי המקצוע – היא שנכנסים לישראל אלפי עובדים פלסטינים. כל יום בתוך הקו הירוק. במלונות, במוסדות סיעוד, בבתי חולים ויש עוד אלפים רבים מחוץ לקו הירוק כולל באזורי התעשייה ובאזורי המגורים. נחשפתי לעוד נתון – חשוב שנשים אותו כאן על השולחן – שההיתרים בימים האלה הם בהיקפים גבוהים יותר מאשר בפועל של הנכנסים. גם את הפער הזה אני אשמח שנלמד ביחד. לפיכך, מכיוון שאין מדיניות קוהרנטית. פיקוד מרכז אשר קובע עבור שטחי יהודה ושומרון מקבל החלטות בעצמו, הוא מנותק מהקבינט הביטחוני.

כיום מדינת ישראל עדיין תלויה בעובדים פלסטינים, וכל עוד היא לא מחליטה אחרת, היא לא נותנת פתרון אחר. והיא עדיין תלויה בעובדים הפלסטינים בכל הענפים. אין מחלוקת על כך שחסרונם של העובדים הפלסטינים משפיע על המשק כולו ועל ענף הבניין והחקלאות בפרט. בוודאי בימים אלו שענף החקלאות העונתי הוא הפעיל ביותר, שזקוק ביותר ומורגל ביותר לידיים פלסטיניות. סגן השר, התחלנו עכשיו ואנחנו כבר באיחור רב בפירות ההדר, של כל הפרדסנים.

אדוני, אולי תגיד מה הייתה מדיניות הממשלה לפני המלחמה? מהי עמדת הממשלה?

זה בדיוק העניין, חברתי, וטוב שאת מציפה את זה. אני נגעתי בזה בזעיר אנפין בסקירה שלי, ואני מבהיר כרגע. על פי מדיניות ממשלות ישראל בעשורים האחרונים, יש אינטרס שידיים עובדות בישראל, שהן לא ישראליות, יהיו פלסטיניות. לא רק שיש מדיניות יש גם אינטרס כזה שמתפתח עם השנים. חד-משמעית, ההחלטה היא החלטה עם המון, המון, המון שיקולים פוליטיים, לא ביטחוניים. מדינית בהקשרים גאו-פוליטיים, כן, כלכלית לא לנו. חלק מאותם שיקולים לפתח את הכלכלה הפלסטינית נטועה בשיקולים מדיניים גאו-פוליטיים של יחסי חוץ וביטחון של מדינת ישראל.

למדינת ישראל חשוב, לפחות עד פרוץ המלחמה באופן ברור, שהכלכלה הפלסטינית תצליח להחזיק את עצמה. כל עוד היא לא החליטה אחרת, באופן טבעי המעסיקים שמורגלים לעובדים פלסטינים חוששים להתחיל תהליך שהם פחות מורגלים אליו, של העסקת עובדים זרים שהם לא עובדים מהשטחים. ולכן יש איזשהו גידול. כשאומרים עובדים זרים לא מתכוונים לעובדים פלסטינים, למרות שהם זרים לנו, יש כמה מדרגים. והדיון כאן נועד כדי לחדד את הסוגייה שאת מדברת עליה, לבחון האם יש שינוי במדיניות ישראל. היא צריכה לקבוע את זה, היא צריכה לומר את זה לא בגרירת רגליים. ואם אין, אז לומר מה המניע להכניס היום. ואם לא היום, אז לומר אם יש כוונה בעתיד הקרוב. ואם כן בעתיד הקרוב, אז למה לא היום? חייבת להתקבל החלטה בממשלה שהיא תוצאה של קביעת מדיניות, לא של פיקוד כזה או אחר. המתפ"ש בעצמו לא יכול לקבל את ההחלטה וצריכים לקחת בחשבון את כלל גורמי המקצוע שהביעו את דעתם.

לצערי, הממשלה גוררת רגליים בנושא הזה, חרף העובדה שאני גאה בחלק מהקואליציה, אני מביע את מורת רוחי. אין לנו את הפריבילגיה כנציגי ציבור לגרור רגליים באף נושא, בטח לא בסוגיה הזאת שמשלבת כלכלה, חוסן לאומי וביטחון עצמי – אין לנו את הפריבילגיה הזאת. צריכים לומר באופן מפורש, שיש שינוי מדיניות. תקבעו אותה, תספרו אותה לכולם, תעדכנו את המעסיקים ואת המתפ"ש ותעדכנו את רשות האוכלוסין שתדע להיערך בהתאם. יש כוונה להכניס? תאמרו באיזה תנאים, באיזה שלב, באיזה תבחינים.

אני מעדכן אתכם כאן שנפגשתי בארבע עיניים עם ראש הממשלה, ואחד הנושאים המרכזיים שנסובו סביב הדיון היה העובדים הפלסטינים. הוא ביקש ממני נייר עמדה שעדכנתי אותו והכנתי בנושא והוא קיבל אותו. אני יודע שהוא לא דחה אותו, ועם זאת הוא לא שחקן יחיד. ולמרות שראש הממשלה הוא בעל סמכויות נרחבות מאוד, בוודאי בקביעת מדיניות, הוא שחקן קבוצתי. ויש עוד שותפים קואליציוניים לצד חוות הדעת המקצועיות. ולצערי, הנושא עדיין לא מתקדם ואנחנו כאן כדי להציף את זה, ולבקר את עבודת הממשלה. זוהי חובתנו, לא זכותנו – זוהי חובתנו. ואני מתעלה כאן מעל כל שיקול פוליטי או מפלגתי.

לפני שנעבור להתייחסות לבקשה שלי בסקירה של כמה נכנסים ולאיזה ענפים, ולעניין מימוש האשרות שכן ניתנות היום ולא ממומשות. והשאלה הזאת מופנית גם לרשות האוכלוסין וגם למתפ"ש. לפני שאני מעביר אליכם, אני מבקש להעביר את רשות הדיבור לכבוד סגן שר החקלאות, הרב משה אבוטבול.

בוקר טוב לכולם, תודה רבה לך, אלי היקר, על הזימון בנושא הזה כיושב-ראש הוועדה. אני חושב שהייתה פה – כמו שקורא לזה דיגמונד פרויד – תורת הדחקה. דחקו ודחקו את הנושא הזה, אבל בסופו של דבר - - -

זה כבר דיון שמיני, אדוני. זה לא דיון ראשון.

כן, אבל זאת הדחקה, כי לא מקבלים החלטה משיקולים כאלה ואחרים. ואני חושב שצריכה לבוא לכאן החלטה ברורה בנושא הזה.

לא לכאן, לממשלה.

בלי ספק, חשוב מאוד שלא יהיה מצב של מחסור, ולו של פועל אחד בכל הענפים בהם נזקקים לעובדים זרים. גם בענף הבנייה, גם בענף הסיעודי וכולי. ובעיקר בענף החקלאות שאותו אני מייצג יחד עם השר שלנו, השר אבי דיכטר והמנכ"ל שנמצא פה ואנשי המקצוע.

אבל דבר אחד צריך להיות ברור, אנחנו צריכים להסתכל היום על המפה פנימה ולראות מה קורה, אני לא רואה שיש התלהבות גם בקרב החקלאים לבקש מאותם עובדים פלסטינים, לבוא ולחזור אליהם לתוך השדות. אני לא נכנס לכל מרקמי הבעיה שקיימים בנושא הזה. יש את הפחד הטבעי כשאתה צופה במהדורות החדשות ואתה רואה את הדברים ומשייך אותם, זה גורם לבני אדם לפחדים טבעיים. לעומת זאת צריכים לחשוב איך אנחנו מפצים על אותה מסה שהייתה במרשם האוכלוסין ובכל המקומות עבור אותם חקלאים, פשוט לעשות החלפה.

דיברנו על זה גם בפגישה שהייתה יחד עם השר, ועם שר הפנים, ועם עורכת הדין ענבל משש. הייתה ישיבה אצל שר הפנים לפני מספר חודשים, לפני שפרצה המלחמה העזה שכולנו סובלים מאותותיה. כבר אז דיברנו ואמרנו, ורצינו להעלות את המספר, כי אנחנו לא רואים מגמה אצל הישראלים שרוצים להשתמש באותו מאגר של ההיתרים של הפלסטינים. כלומר זה לא רק בגלל המלחמה, המלחמה רק באה והעצימה את הצורך להיפרד, ולחשוב איך אנחנו מביאים במקום זה מסה אחרת ממקומות אחרים. אנחנו לא עושים את זה, ולא נכנסנו לתוך עניינים של, חלילה, רעות לב או מה יהיה עם הפרנסה שלהם. חייך קודמים, אומרים חז"ל. קודם כול נשמור על החיים שלנו, על הבריאות שלנו, על השלום שלנו וכל אחד ידאג לשאר הדברים ולנישה שלו.

דבר אחד בטוח, כשאני רואה את אותם מגדלים עונתיים, שיושב-ראש הוועדה דיבר עליהם, והם באים אליי למשרד החקלאות ומבקשים עוד ועוד ידיים, והפירות שלהם נשארים על העצים. כמה אתה יכול לבקש מהמתנדבים, כי אחרי הכול מתנדבים הם טובים, הפג תוקף שלהם הוא יומיים-שלושה, שבוע, אחרי זה גם הם צריכים לחזור ליום השגרה שלהם. הם נותנים את כל כוחם ומה שהם יכולים. מה גם שאתה צריך לבוא וללמד את המתנדבים ונוצר מצב שבמקום שהחקלאי יעסיק את המתנדבים, במירכאות כפולות, הם מעסיקים אותו. הם תורמים לו המון ועוזרים לו הרבה, אבל זאת לא הדרך. אנחנו צריכים לחשוב על כניסה למהלך רגיל ובריא, שזאת עבודה, עבודה, עבודה. ההתנדבות הייתה טובה כדי לחזק את החקלאים, אבל בסופו של דבר הם צריכים את אותם עובדים זרים.

היה לכם חודשיים וחצי. חודשיים וחצי זה זמן של יצירה, מה יצרתם?

התשובה שלנו היא אותם הסכמים, שנעשו ויעשו, שהממשלה עושה ועובדים עליהם. משרדי הממשלה, משרד הפנים, גם השר שלנו, שר החקלאות, ושר החוץ וכמובן אליהו, שנותן כתף בכל מקום. צריך פשוט להגביר ולהגדיל את אותה כמות, אני מעדיף שיהיה עודף של עובדים זרים מאשר מחסור. צריך גם לשים יד מאוד מאוד חזקה על כל אלה שמספסרים בהם. הוא לא צריך עשרה עובדים זרים, ומספיקים לו רק ארבעה-חמישה אבל יש עוד כמה שהוא שומר בסטוק לחברים או לדברים אחרים. ואני חושב שזה לא הוגן ושאנחנו צריכים לצמצם כאלה, כל אחד צריך לקבל כמידתו. אנחנו צריכים לעשות את הדברים בשום שכל, אבל אנחנו חייבים לדעת, שלעת עתה, במצב ובקונסטלציה הנוכחית שנוצרה, להכניס למדינה פלסטינים באישור כזה או אחר, אני לא בטוח שיש לנו הכלה לנושא הזה. הפחדים קיימים ואי-אפשר להתעלם מזה, אנחנו בני אדם. החוויות שחווינו ושאנחנו חווים גם כיום לא נותנים לנו להיכנס לרגש של עבודה כלפיהם.

אני לא מדבר על הבעיות שקרו שם, על נושא של פשיעה חקלאית שנוצרה בעקבות אלה שמודיעים אחד לשני, יאללה תבואו יש כאן דולב מלא בפירות וכולי, אנחנו לא נכנס לזה. או כל מיני דברים אחרים שקרו, בעיות חברתיות, בעיות שלא ראוי לפרט אותן כאן, אני לא רוצה לסטות מהנושא. אלה הם דברינו וכמובן יש את אנשי המקצוע.

אדוני סגן השר, לגישתך, מדינת ישראל צריכה להיערך ולשנות את המדיניות ולקבוע שפלסטינים לא נכנסים לישראל. זה מה שאני מבין מדבריך. אני לא חולק, אני מנסה להבין, האם זוהי גישתך?

אנחנו בסך הכול רוצים, חלף אותם פלסטינים עובדים זרים.

אין בעיה, אני מייד עובר לזה. אבל כרגע הדיון עוסק בעיקרון מדיניות כניסת עובדים פלסטינים לשטחי מדינת ישראל, כן או לא?

במותאם להחלטות הקבינט, זוהי המדיניות שלנו. אנחנו לא נחלוק על הקבינט. אבל בסופו של דבר, אנחנו נמליץ – אני כן אמליץ.

מהי האמירה של משרד החקלאות? מהי האמירה?

שנייה, שנייה, אני מייד אגיע לשם. מכובדי זכה שהוא חבר ממשלה, אני עדיין לא. ואני שואל אותך, אני לא נמצא בדיונים האלה, האם יש החלטה של שינוי גישה במדיניות?

האמירה שלנו, ואני אומר את זה בצורה הברורה ביותר. כמו שאתה אמרת שיש לראש הממשלה, היקר שלנו, הרבה שחקנים והוא צריך להתייחס לכולם. האמירה שלנו היא שאנחנו צריכים עובדים זרים – נקודה. כאשר אתה מדבר איתנו על תיעדוף, התיעדוף שלנו באופן אישי הוא שזה יהיה באותם אלה שמגיעים מרחוק.

יפה, יפה, הבנתי. ועכשיו זה מחייב אותי לעבור לנקודה שבה כידוע יש מסלול ירוק, והיום הענף יכול להסתייע בקבלת עובדים באופן מיידי עם תבחינים מאוד מאוד מקלים, שלא באמצעות הסכמים בליטרליים ואתם עדיין לא מושכים. אתה יכול, בבקשה, להסביר לי איך השאיפה של המשרד מתיישבת עם המציאות?

למעשה יש גם את החברות הפרטיות שעושות עבודה. אומנם הן לא הביאו את מלוא הסחורה, נדמה לי שכיום נכנסו 2,000?

3,000.

3,000, נתון מעודכן.

3,000 עם 360 בקשות של החקלאים, תראה את ההפרש. 10% ממה שיש ביקשו החקלאים. זה הנתונים שקיבלנו בדיון האחרון.

חבר הכנסת דוידסון, אני רוצה לומר לך שמבחינתנו אנחנו עושים את הכול. כדאי שתקשיבי, מטי, זה חשוב גם לך. אנחנו עושים מאמץ בכל פנייה שמגיעה אלינו. בשבוע שעבר ישבתי עם המנכ"ל שלנו ועם יהודי מבריטניה שיכול לגייס ויש לו עובדים. הוא יכול להביא אלינו עובדים מהודו ומכל מיני מקומות. כל מי שאומר לנו כן, אנחנו מאמצים אותו ומשדכים אותו לאותן חברות. אנחנו מנסים לגייס, זה לא יהיה פשוט, אבל דבר אחד בטוח שהחברות מפשטות את אותה ביורוקרטיה. לדעתי חיסלנו בחלק את הביורוקרטיה. להגיד לך שמחר אנחנו נמלא את כל המכסה? התשובה היא לא. צריכים תמיד להוסיף ולהוסיף כדי להגיע למקסימום.

טוב. לפני שאני עובר לשאלה הבאה, למכובדי השר סגן ולמנכ"ל, אני מעדכן את מי שפחות מצוי בפרטים, שגם בענף החקלאות זה מתחלק לכמה סיווגים. יש שנתי ויש עונתי. העונתי מתחלק בין מי שמעבד את השדות באופן רציף, שזה על פי רוב ידיים של עובדים זרות ובשלב הקטיף שהוא מרכז כוח לפרק זמן קצוב, הרבה מאוד עובדים היו פלסטינים, ככה זה עבד. פלסטינים היו מגיעים באמצעות הקצאה ישירה לאותו חקלאי ובאמצעות התקשרות של החקלאי עם קבלן עיבוד שטחים חקלאיים. אני מרחיב מעט את היריעה למי שקצת פחות מצוי בפרטים.

ואני שואל כרגע, את שניכם, מכובדיי, מה המענה שאתם חושבים שצריך לתת לאותם פרדסנים? וכשאני אומר לתת, כולם יכולים לחשוב שצריך לתת עוד מעט, אבל הם היו צריכים לקבל את זה כבר לפני כמה שבועות, שכן הפירות עדיין על העצים. וכידוע בפרדסים, פרי שלא נקטף הוא הנזק הישיר, הנזק העקיף לאורך שנים הוא שכל אותה נקודה שבה יצא גידול של פרי שלא נקטף, גם העץ ניזוק. כלומר הנזק הוא מיידי וגם עתידי ליבול הבא. אני שואל מה הפתרון שצריך לתת לאותם חקלאים, לגישתכם?

אנחנו מתואמים והמנכ"ל יענה, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, ראשית חבר הכנסת רביבו, אני מברך על הדיון ואני מברך גם באופן כללי על הוועדה הזאת ועל התהליכים שאתם עושים. לפני שאני אפתח בדברים שלי, אני חושב שיש צורך רציני בוועדה הזאת, היות שבמשך שנים רבות יש בישראל עובדים זרים. ולטעמי – לפחות בשנה שאני מנכ"ל – אני רואה את האתגרים שאני מתמודד איתם כמנכ"ל בנושא של עובדים זרים ואיך שהנושא הזה נבנה בתחום החקלאות.

מודל שיטת ההעסקה פגום מלכתחילה, העובדה שהיה פה הסכם בילטרלי אחד במדינת ישראל ולא שניים ולא שלושה, ועוד כאלה וכאלה דברים שצריך להתמודד איתם.

חקלאות.

אני מדבר כרגע רק על חקלאות, כי אני מנכ"ל משרד החקלאות, אני יכול לדבר על האתגרים שאני מתמודד איתם.

ברשותך, הואיל ויש פה שפע של דוברים ונוכחות מרשימה מאוד של חברי כנסת, ובעוד שעה ועשר דקות אני חייב לקחת חלק בדיון מאוד חשוב בוועדת הכספים, אני מבקש לענות רק על מה שאני שואל. צאו מנקודת הנחה שהנוכחים חשופים לנושא השיח, הואיל ואנחנו כאמור מקיימים לא מעט דיונים בנושא הזה.

אוקיי, תמקד אותי בשאלה ואני אענה.

אני שואל, כידוע ענף הפרדסנות שזאת תחילת העונה של העונתיים, משבע לידיים עובדות, כרגיל הוא מקבל פלסטינים, ומוכן לקבל מכל מדינה בכל זמן ללא שום תנאי. מה המדיניות שלכם? ומה הסעד שאתם מתכוונים לתת לאותו פלח שוק.

עד היום – אני אגיד את זה בעדינות – כדררו אותנו מקבינט ביטחוני לקבינט כלכלי, מקבינט כלכלי לקבינט ביטחוני וכהנה, וכהנה.

מי כדרר אותך?

מזל שלא הקימו עוד קבינטים.

החל משבוע שעבר הבנו – אני הבנתי – שעובדים פלסטינים כנראה לא ייכנסו לכאן.

אוקיי. ולפיכך, מה הפתרון שאתם רואים לנכון?

לפיכך, מששוחחנו בטלפון ביום חמישי בערב וסיכמנו על פיילוט.

רביעי, לא?

רביעי. מי סופר? שיחה של שלוש שעות.

זה לא היה בערב, זה היה בלילה מאוחר.

שלוש שעות, שלוש שעות, הספקת לעשות הרבה בזמן הזה. אנחנו נקצה אלף עובדים, כפי שאמרתי.

זה לא מספיק, זה לא נותן תשובה.

יקטפו את התפוזים.

שנייה, מתחילים בפרי אור, גלעד. עכשיו האיחור של הפרי אור.

אני רוצה לציין שאנחנו לא מדברים על עובדים, אנחנו מדברים על היתרים.

1,000 היתרים.

ואנחנו מקצים 1,000 היתרים לנושא הזה. מחר יש ישיבה במשרד החקלאות עם רשות האוכלוסין, לגבי עובדים עונתיים.

טוב, תודה רבה, אדוני המנכ"ל. אני מודה לך על העדכון הזה.

אדוני היושב-ראש, אפשר להוסיף שאלה לשאלות ששאלת? אנחנו קראנו ש-8,000 עובדים פלסטינים, כן מקבלים התרי עבודה.

קודם כול, דיברתי על זה לפני שהגעת, זה חלק מהשאלות שהצבתי, ותודה שאתה מציף את זה. אני אעדכן אותך, כי קיצרתי את הסקירה של המנכ"ל. אני מודה לך על התשובה ועל ההתקדמות. אני מעדכן אתכם שעל פי בקשתי ועל פי נייר עמדה שהגשתי בשיתוף פעולה עם נציגות החקלאים, נמצא פה מר יענקל'ה מושקוביץ, תודה רבה על שיתוף הפעולה וההירתמות.

ביקשתי להסב חלק מ-5,000 שאמורים להגיע במסלול הירוק לחקלאים, לטובת עונתיים. הצעתי שנתחיל בפריסה של 1,000 כדי לראות את ההירתמות ואת שיתוף הפעולה. הצעתי שבשאר השנה המעסיק העונתי יהיה הראשי, אבל לא הבלעדי של אותו עובד. הואיל ואותו עובד יכול לעבוד באופן רציף אצל עונתי, כשמונה חודשים עד שנה, ארבעת החודשים הנוספים יהיו כמתן מענה תגבור לחקלאים, לדוגמה בערבה שעובדים כל השנה. אני מודה לך.

רק עוד שתי נקודות. נקודה ראשונה, צריך לזכור שזה לא מתוך ה-5,000, כי ה-5,000 בהחלטת הממשלה לא יכולים להיות לפלסטינים. זה מתוך הקצאה של עובדים זרים, מתוך החקלאות באופן כללי.

זאת אומרת אתם לא מבקשים לשנות את החלטת הממשלה אתם רוצים עוד 1,000.

אומרים לי כאן ש-1,000 זה לא מספיק, אין שום בעיה, אני יכול להוריד גם 4,000 אבל זה מתוך ההקצאה של החקלאים עצמם. אם אנחנו נקצה אותם רק לעונתיים יבואו ויגידו למה אתם לא נותנים את זה לחקלאים הכללים?

בסדר גמור. 1,000 העובדים הם לעונתיים. כן?

כן, לעונתיים. עכשיו, יש עוד דבר אחד.

הוא אומר שהם לא במכסות.

קודם כול, יש לנו בשורה גדולה מאוד, זה מעט, זה מאוחר. כתוב, "אין אדם ממלא ימיו וכל תאוותו". זה מעט מאוד, זה מאוחר מאוד, אבל אין לנו אלה לברך על כך. ואני אומר לכם כאן, חבריי החקלאיים והפרדסנים בתוכם, הפרויקט הזה מצליח וקורם עור וגידים. אני מתחייב בפניכם שאנחנו נרחיב את ההיקפים. אני מודיע לכם שיש פה בשורה ענקית, אנחנו עובדים על זה ימים ולילות, כבר כמה שבועות ללא הפסקה. לא היה פשוט לשנות את הגישה הזאת, לא היה פשוט להוביל את ההחלטה הזאת ואני מודה לכם. תמסור, בבקשה, תודה לאדוני השר, כי דיברנו ממש עד שתי דקות לפני כניסת שבת.

אני רוצה לומר עוד דבר אחד. בנוסף לשיחה שלנו, אנחנו מקדמים גם הצעת מחליטים נוספת, של להגדיל ב-15,000 עובדים זרים, חלף הפלסטינים. אני רוצה לומר לכולכם, השיחה התחילה פה בוועדה בגישה שכאילו משרד החקלאות לא רוצה להקצות עובדים זרים לחקלאות, לא, זה לא המצב.

לא, לא, לא. לא היה כזה דבר, אף אחד לא אמר את זה, אף אחד לא אמר את זה.

היעד שלי בסופו של דבר כמנכ"ל הוא להגיע ל-70,000 עובדים בישראל. ושלא יהיה מודל הקצאה וכל אחד ייקח כמה שהוא רוצה. אני לא רוצה בכלל להתערב בזה, שייקח כמה שהוא רוצה וכמה הוא צריך.

זאת קביעת מדיניות שונה, ניהלנו על זה דיונים וננהל עוד בהמשך.

זה היעד של השר, זה היעד של סגן השר, זה היעד שלי , זה היעד של המשרד.

אבל עברו חודשיים וחצי מה-7 באוקטובר, איך זה לא קורה?

אתה מכיר מדינות שממהרות לשלוח לנו לכאן עובדים זרים? אתה יודע שהם ברחו, סידרו להם כניסה.

לא, לא, לא. אדוני סגן השר, אני מוחה, אני מוחה.

זה לא נכון. יש הרבה מאוד מדינות ויש לנו נתונים.

בדיוק, כן רוצים להגיע לפה.

אני חושב שחיכו לדעת מה קורה עם הפלסטינים. כולם חיכו לדעת מה קורה עם הפלסטינים.

צריך שיהיה סדר.

כשענבל תדבר תשמע כמה עובדים רוצים להגיע לפה.

לדעתי כולכם צודקים, גם חיכו לפלסטינים וגם קשה להביא, הכול נכון.

אני מבקש להעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת יצחק קרויזר.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אדבר בקצרה כדי שכולם יספיקו לדבר. קודם כול בשמי ובשם כולנו תנחומים למשפחת מייזלס ותמיר, שאיבדו את בניהם היקרים בקרבות הגבורה ברצועת עזה. ובמעבר שהוא לא כל כך חד, כי אם אנחנו נבדוק כמה חקלאים במדינת ישראל נמצאים כרגע בשירות מילואים, ביחידות הקרביות ביותר, אני חושב שנמצא אחוז גבוה מאוד. ולכן, על כך מגיע שהם ישמעו את זה מכאן מהכנסת, מהוועדה החשובה הזאת וממשרד החקלאות, ושאלה יהיו הקולות שיוצאים.

החקלאים הם מילואימניקים, הם שומרים על ביטחון התזונתי של אזרחי מדינת ישראל, החקלאות שומרת על גבולותיה של מדינת ישראל. ולכן, החובה שלנו כאן היא לייצר כל הזמן את התנאים הטובים ביותר בשבילם ולהמשיך את הגאווה הישראלית, את החקלאות ואת הציונות הישראלית של זמננו.

צריך להגיד תודה למדינת ישראל, שלצערנו, אחרי ה-7 באוקטובר ולא לפני נפל לה האסימון להפסיק להעסיק ידיים רוצחות ולחפש ידיים עובדות.

עוד לא נפל לה האסימון.

אף אחד לא אמר שזה מה שיעשו. לא נפל פה שום אסימון, אין פה שינוי מדיניות ממשלה.

בדיוק, בדיוק. ואני מבקש מכולכם ומכל הדוברים, להתמקד אך ורק בנושא הדיון. הדיון היום הוא קצר ועמוס. אני מבקש מכולכם להתמקד רק בנקודה הזאת, ואני מתקן אותך חברי הטוב, זה בדיוק נושא השיח בדיון. ממשלת ישראל לא קבעה עדיין את שינוי מדיניות בהכנסת עובדים פלסטינים לישראל. אני מבקש ודורש את התייחסותה, כדי שנדע להיערך בהתאם.

אנחנו לא חלוקים במה שאנחנו אומרים, תפיסת העולם להפסיק - - -

שאתה אומר ישראל, תכניס גם את יהודה ושומרון.

בוודאי, ישראל כוללת את יהודה ושומרון. כרגע ערוצי החדשות מבהירים שגם רצועת עזה.

אני מבהיר, אני מבהיר. יהודה ושומרון היא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל.

זה מחזיר אותך לשיעורי אזרחות.

אני מוחה על כך שיש בידול, ותכף אנחנו ניגע בזה, ואתה תראה שלאזורים מסוימים במדינת ישראל יש כניסה ולאזורים אחרים אין.

תספחו.

גם פתח תקווה.

היושב-ראש, שיש סוף כל סוף ממשלת ימין על מלא מלא – תספחו. סוף כל סוף 64 על מלא, מלא – תספחו.

גם את רצועת עזה. גם לשם נחזור ונגדל גידולים חקלאיים. היו גידולים חקלאיים ברצועת עזה שהיו טובים עבור אזרחי מדינת ישראל אולי כדאי לחזור.

חברים, אצלי הדיונים הם מקצועיים ולא פוליטיים, בבקשה.

הם עובדים על המצביעים שלהם.

אני מחדד, היה פה שר החוץ, והיה שר החקלאות שאמרו שהכיוון הוא להפסיק להעסיק את אותם ידיים רוצחות ולהביא עובדים זרים. ואתה צודק בכך שהאסימון במשרדי הממשלה עוד לא נפל, והמערכת עדיין לא הפנימה שהיא צריכה לעבוד מהר, כפי שציינת, אם אנחנו עכשיו בבעיה של ההדרים, שהנזק הוא לא רק לטווח המיידי אלא נזק לדורות קדימה.

אנחנו אוטוטו נכנסים לנשירים.

נכון, ולכן אני חושב שהייתה פה, בוועדה הזאת, שהיא ועדה חשובה כפי שאמרו גם מנכ"ל וגם סגן השר בנושא הזה שאתה מקדם פה בכנסת, אדוני היושב-ראש. היו פה דיונים לעובדים הקבועים ונמצאה איזושהי חליפה כזו או אחרת, שגם שם עברה החלטת ממשלה. אבל לעובדים העונתיים, כפי שאמרת, יש את ההצעה שהגיש יענקל'ה מושקוביץ, שאחר כך אם תיתן לו זמן הוא ירחיב עליה. אני באמת קורא, אדוני סגן השר, לאמץ אותה בממשלה ולהכניס אותה לפועל. וכמו שאמרת, אדוני המנכ"ל, להגדיל את הכמות כי הידיים נחוצות על כלל הענפים. תודה רבה.

לא נשכח שיש לנו גם ענפים בתוך החקלאות עצמם. ענף ההטלה וכל מיני דברים אחרים. כל החקלאות היא מרחב של דברים.

דיברתי על החקלאות באופן טוב.

תודה רבה, חבר הכנסת יצחק קרויזר. אני מעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת סימון דוידסון. לאחר מכן נציג המתפ"ש וראש מינהל עובדים זרים במשרד הפנים.

תודה, אדוני. אתם מדברים כאילו זה הדיון הראשון, אבל הוא ממש לא הדיון הראשון. אני ספרתי שהיו כבר שמונה דיונים בנושא הזה של עובדים זרים, והוועדה הזאת עובדת באופן סיסטמתי וקבוע, ופועלת למען הבאת עובדים זרים. מהדיון הראשון אמרתי, שאדוני המנכ"ל, אתה צודק. כל השיטה הזאת של הבאת עובדים למדינת ישראל היא טעות אחת גדולה. ועלינו ללמוד ממה שקורה בעולם והבאתי דוגמאות. וצריכים להתחיל לפעול כדי לשנות את כל השיטה הזאת.

אבל באירוע שאנחנו נמצאים פה, תבינו חברים, ה-7 באוקטובר לא היה סתם יום. משהו השתנה במדינה הזאת, והיא משתנה להרבה שנים קדימה. לא יהיו עובדים פלסטינים במדינת ישראל, נגמר הסיפור הזה. ועל הממשלה פשוט לשנות את המדיניות שלה, כי, אדוני, עידן רול, היא לא שינתה את המדיניות. כי אם שבועיים אחרי ה-7 באוקטובר אישרו בהחלטת ממשלה ל-8,000 עובדים פלסטינים, להגיע למדינת ישראל מיהודה ושומרון, ואני אגיד עוד דבר, חלק מהם הגיעו לבתי מלון של מפונים. תקשיבו איזו הזיה, חלק מה-8,000 אישרו להם להגיע לבתי מלון כשהמפונים נמצאם שם. נפלתם על הראש? אדוני, אתם מייצגים את הממשלה – תעשו את זה. שינוי מדיניות, אין יותר עובדים פלסטינים.

ועכשיו לגבי העובדים הזרים, נעשתה פה עבודה, אדוני, יוצאת מן הכלל. אני נמצא בהרבה ועדות ולא עזבת את זה. יחד עם ענבל ויחד עם המשרדים, עשיתם פעילות כדי להביא עובדים ממדינות אחרות. ויש עובדים זרים ורוצים להגיע עובדים זרים. ובדיון בשבוע שעבר שמענו מהחקלאים עצמם שיש מעל 2,000 מכסות של מגיעים ורק 370 הגישו בקשה. ולמה? כי הם עדיין לא יודעים איזה עובדים מגיעים לפה. הם רוצים לדעת האם העובדים מסרי לנקה מספיק טובים, האם הם יכולים להיות עובדים כמו מתאילנד. זה לגבי החקלאים.

חברים, יש פה אירוע כלכלי דרמטי למדינת ישראל והוא ענף הבנייה. אף אחד לא דיבר על ענף הבנייה, אתם יודעים לאן אנחנו הולכים? אתם יודעים שלא בונים במדינת ישראל, תשתיות לא עובדות, כי אין עובדים. אז זה נכון שצריך לעבוד גם בנושא החקלאים, אבל נושא הבנייה הוא דרמטי כלכלי להרבה מאוד שנים קדימה. וצריך להביא את העובדים האלה ומהר. אני יודע שנעשות הרבה מאוד פעולות, קיבלנו דיווח בשבוע שעבר על כל המבחנים שנעשים גם בקזחסטאן וגם באוזבקיסטן.

אוזבקיסטאן, הודו וסרי לנקה.

אנחנו צריכים להביא אותם מהר, ואני יודע שהם בדרך. חברים, בואו נשנה את הפאזה, אין יותר עובדים פלסטינים. אנחנו צריכים לעבוד רק על הנושא של העובדים הזרים ולהביא אותם למדינת ישראל, מהיר, יעיל וטוב למען המעסיקים.

אני חייב להתוודות על משהו שהוא מחוץ לדיון. אני מודה לאל שהצטרפת לוועדה, אתה מאוד מאוד פעיל בה, מרגש אותי לשמוע קולות עצמאיים, מרעננים בתנועת יש עתיד, גם ממך וגם מחברי עידן. אני מאחל לך שתמליצו לראש הרשימה שלכם שיצטרף לקואליציה בימים הטרופים האלה, כדי שהקולות האלה ישמעו גם בתוך הקבינטים השונים. אני מבקש להעביר את רשות הדיבור לנציג המתפ"ש. ולאחר מכן לעורכת הדין ענבל משש. אני מבקש להתחיל מהמצב היום. כמה נכנסים? ולאן? ובאילו ענפים?

בוקר טוב, אני ראש מדור כלכלה במתפ"ש. מערכת הביטחון והמתפ"ש כפופים להחלטות הדרג המדיני. והקבינט החליט שתהיה החרגה של עד 8,000 עובדים פלסטינים.

על פי איזה תבחין?

המוחרגים יהיו למערכים הקריטיים, כמו שציינת. בריאות, סיעוד - - -

מלונאות.

חברת קדישא, תעשייה.

מלונאות, חברת קדישא, נכון. וחברות שנותנות שירות לצה"ל. שירותים ותעשייה ומערכים קריטיים.

על פי איזה תבחינים? איך מעסיק יודע שהוא יכול לפנות אליכם ולהציע את עצמו כבעל פעילות חשובה בימים האלה, כדי להיות זכאי לעובד זר?

יש לנו היום נוהל מסודר למול רשות החירום הלאומית, אנחנו עושים עבודה משותפת יחד עם משרדי הממשלה. ככלל יש החלטה לא להחריג – יש סגר על איו"ש. במידה ויש מערכים קריטיים, יש חברות שתורמות לרציפות תפקודית של המשק הישראלי, זה יכול להעלות לבחינה של רשות החירום הלאומית, וזה יעבור לבחינה של המתפ"ש. אנחנו נעמוד במכסה שאושרה על ידי הקבינט.

מה המכסה?

8,000.

איך אתה מסביר את זה שלא כל המכסה ממומשת?

היא כמעט ממומשת.

אני יודע שלא.

זה ה-8,000 שלא פועלים ביהודה ושומרון, נכון?

זה רק בישראל.

מה עם יהודה ושומרון?

ביהודה ושומרון הסמכות בידי מפקד פיקוד מרכז.

כמה נכנסים משם? תקשיבו, גלעד, עידן, תראו את האבסורד. אלוף פיקוד מרכז הוא כאילו מדינה בפני עצמה.

זאת מדינה בפני עצמה, זאת המציאות.

חשוב שנבין, אם יש לך מזל והשטח החקלאי שלך נמצא בתוך איו"ש, אתה יכול לקבל עובדים, הם לא מסוכנים. אבל אם הוא מעבר לקו ירוק אז הם מסוכנים והם לא יכולים להיכנס אליך. אם יש לך מוסך והוא נמצא בפתח תקווה זה מסוכן.

אדוני היושב-ראש, אני חושב שנציג המתפ"ש רמז על זה. ההחלטה הזאת של המסוכנות היא לא ההמלצה של גורמי הביטחון. סליחה, אנחנו יודעים מה קרה כאן. בסופו של דבר, הדיון הוא לא דיון ביטחוני, אם הדיון היה ביטחוני אז לא היה הבדל בין יהודה ושומרון לבין מדינת ישראל הריבונית. אין פה דיון ביטחוני, ואנחנו גם יודעים מה היו ההמלצות של גורמי הביטחון, אפשר להסכים להם ואפשר לא להסכים. אבל גורמי הביטחון לא ראו הבחנה בין יהודה ושומרון לבין ישראל הריבונית. ההכרעה הייתה הכרעה פוליטית בממשלה, כי לא רצו להצהיר שמכניסים כמות מסוימת של עובדים.

מי לא רצה להצהיר?

בתוך הדיון הפוליטי בממשלה – שהוא לגיטימי, הממשלה היא גוף פוליטי – הופעלו לחצים, שהם גם לגיטימיים כי לכל מפלגה יש את העמדות שלה. אבל הופעלו לחצים פוליטיים על ראש הממשלה שלא לענות על עמדת הביטחון שבמתינות, בבדיקה ובזהירות אפשר להגדיל את מספר הפועלים הפלסטינים שנכנסים לישראל – יש פה צביעות.

פה הטעות, כאן התקלה. נפגע בעצמנו בזהירות?

אני רק רוצה להגיד שבמצב הנוכחי, יש מידה של צביעות, כי ביהודה ושומרון, ואין מה להיתלות על זה שביהודה ושומרון אלוף פיקוד מרכז מקבל את ההחלטה לבד, מישהו באמת מאמין שביהודה ושומרון אלוף פיקוד מרכז עושה מה שהוא רוצה במנותק מהעמדה של מערכת הביטחון? הייתה פה פשרה פוליטית, ילכו עם וירגישו בלי. בישראל הריבונית יוכלו לומר שלא מכניסים פועלים פלסטינים, עכשיו אנחנו שומעים שמכניסים. אז אם מכניסים כמעט 8,000, למה לא להכפיל עכשיו בגלל המצוקה בחקלאות מ-8,000 ל-16,000?

ואז לסכן את ביטחונם של תושבי הביטחון. למה לא? למה לא?

חבר הכנסת סעדה, אם מסוכן - - -

כי עם 8,000 בשטחים אני לא מסכן. די נו, זה הכול פרופגנדה פוליטית, כדי שתראו שיש מדיניות עקיפה.

די נו, המספר הנכון הוא אפס. זה המספר, אפס.

אתה בממשלה, למה אישרו 8,000?

זה כשל, זה כשל.

אז תבטלו את ה-8,000 ביהודה ושומרון ואת ה-8,000 בישראל הריבונית. זה סתם, זה משחק פוליטי על חשבון החקלאים ועל חשבון הבנייה.

סעדה, זה לא כשל, זה היעדר מדיניות. כשל קורה כשיש לקות.

אוהד, חשבתי שנשמע אותך, אתה מייצג קול חשוב.

משה סעדה מייצג אותי נאמנה.

אוקיי, תודה. בבקשה חבר הכנסת סעדה, לגישתך להכניס עוד עובדים לישראל, זה מסוכן?

מאוד.

אני לא אומר שלא. אני רק אומר שאם זה מסוכן, למה לאיו"ש זה לא מסוכן?

הינו הך, הינו הך.

למה 8,000 זה לא מסוכן, רק מעל כמות מסוימת זה מסוכן?

הכמות שצריכה להיות בישראל היא אפס. אחד מעבר לזה זאת סכנה מיידית.

אז איך הממשלה מאשרת 8,000? אתה אומר שממשלת ישראל מפקירה את ביטחון אזרחי ישראל?

אלוף פיקוד המרכז לא מתנהג בוואקום. יש כאן ראש ממשלה שלא יצא ואמר, אנחנו לא מכניסים יותר עובדים פלסטינים ואנחנו משנים מדיניות. אם הוא היה אומר את זה היו לזה אדוות.

גופי הביטחון הם אלה שהמליצו להכניס פועלים פלסטינים לארץ.

תודה רבה, תודה רבה, אני רוצה לפתח את זה.

אדוני, זה חשוב. כי כשהוא אמר גופי הביטחון, קפצו פה ואמרו שזה לא גופי הביטחון. תפסיקו להפיל הכול על גופי הביטחון, תשמע את מה שהם אומרים.

סליחה רגע, סליחה. אני שמח על המעורבות הרבה, אבל יש סדר לדיון פה. נמצא כאן ניצן צוק, ראש ענף לוחמת טרור מעברים, במטה לביטחון לאומי, נציג המל"ל. אני מבקש לדעת מהי עמדתכם? אני מבקש לדעת האם 8,000 זה לא מסוכן ו-10,000 זה מסוכן? תסבירו לי.

קודם כול, כמו שאמרת הדיון הוא לא ביטחוני. ואני אסקור את התהליכים שקרו עד המלחמה ומהמלחמה. לפני המלחמה נכנסו בשגרה כ-160,000 פועלים פלסטינים. זה מספר שהוא גדול ומשמעותי.

מה זה אומר שהדיון לא ביטחוני?

רגע, שנייה חברים, בלי קריאות ביניים. אני מבהיר לחברי גלעד. אומר נציג המל"ל, ובצדק, שהסוגייה אם ייכנסו או לא, לגישתם, היא לא ביטחונית.

הוא התכוון שהדיון לא מסווג, נכון? אז תעשו דיון מסווג.

נכון, זה בדיוק מה שהתכוונתי. לפני המלחמה נכנסו כ-160,000 פועלים, וביום אחד התחילה המלחמה.

נכנסו יותר, כי אתם סופרים רק את בעלי ההיתרים, בפועל היו המון המון שב"חים. חשוב לקרוא לילד בשמו. אנחנו באים לקרוע את המסכות מעל הפרצוף של כל המדינה.

בסדר גמור. מאז המלחמה יש סגר על איו"ש, וכמו שנציג המתפ"ש אמר אושרו חריגים בלבד אל מול מפעלים חיוניים כמו שנציג המתפ"ש נגע.

על פי איזה תבחין?

בכל התהליך שהתנהל בין הקבינט הכלכלי-חברתי לבין הקבינט המדיני-ביטחוני המל"ל התבקש להגיד במתווה, מול גופי הביטחון מה ואיך אפשר כן לאפשר, או איך לבחון האם בכלל ניתן לאפשר. גופי הביטחון המליצו ונתנו את המלצתם, אגב, לא כולם נתנו את המלצתם להכניס, אבל חלקם כן.

מי זה חלקם? מי זה החלק הזה?

משטרת ישראל המליצה שלא להכניס פועלים, הם בטח יתייחסו לזה. ויתר הגופים, צה"ל, שירות הביטחון הכללי - - -

הם לא מודעים לסכנה? הם לא מעודכנים על ה-7 באוקטובר?

רגע, תן לי להשלים.

חבר הכנסת סעדה.

ראש הממשלה שכח לעדכן אותם.

סליחה, רגע. חבר'ה, בלי ציניות. סליחה, ברשותך, מר צוק. חבר הכנסת סעדה, אני אנסה טיפה לסבר את האוזן. זה אבסורד, ולכן צריך להבהיר את זה. נציגי המל"ל וכנראה גם נציגי המתפ"ש – אם הבנתי נכון מדבריו – אומרים שהתבחין בהצדקת כניסת עובד היא לא על פי רמת מסוכנות, האינטרס הוא על פי הצורך ומידת הדחיפות בצורך להעסקת עובדים. זאת אומרת שלמפעל שנותן שירות לגורמי הביטחון בימי המלחמה – כן. אבל לחקלאי – לא, ולבניין – לא.

זאת אומרת שהשאלה האם נכנסים או לא היא לעניין הצורך של מדינת ישראל. הצורך ולא עיקרון המדיניות שבתוכו מידת המסוכנות – זה אבסורד, זה אבסורד.

לעניין המסוכנות.

כי הצורך גובר על מסוכנות במקרה שאין ברירה.

זה אבסורד, אני מבקש שנציף את זה, זה העניין פה.

זה לא מדויק. בתוך המתווה הזה, עשינו תבחינים גם לגבי הגילאים וגם לגבי סטטוס העובדים – רווק, נשוי וכולי – אני לא אתעמק בתוך התבחינים האלה.

ברשותך, אני מתנצל שאנחנו מתמקדים בך, אתה נציג המל"ל, אני ביקשתי מראש המל"ל להגיע לכאן כדי שילמד אותנו מהם השיקולים הענייניים יותר או פחות, שבגללם מכניסים לכאן עובדים פלסטינים. האם מדינת ישראל וממשלת ישראל מתכוונת לשנות את ההגדרה ואת ההחלטה המדינית שלה? מכיוון שהוא לא פנוי להגיע ושלחו אותך – אני שמח על כך – אתה תאלץ להסביר לי מה הפרמטרים שקובעים אם נכנסים, כמה נכנסים ולאן נכנסים.

אם אני יכול להוסיף, אדוני היושב-ראש, מה המאגר לפי התבחינים החדשים? כמה אתם צופים מתוך מה שהיה, נניח 160,000 או 180,000 כולל שב"חים, כמה אתם חושבים שמתוכם עומדים בתבחינים החדשים? כדי שנדע בכלל מה הדלתא אפילו אל מול הרעיון הזה שאני לא מסכים איתו.

נקבעו תבחינים, אני לא ארחיב על התבחינים מטעמי סיווג, היו כאן כל מיני שיקולים ביטחוניים. אבל נקבעו תבחינים חדשים שהם שונים ממה שהיה פה ב-6 באוקטובר, הם שונים בתכלית. לשאלתך חבר הכנסת עידן, הם בעצם הופכים את הפוטנציאל של במקום 160,000 ל-80,000 וזה רק לאור התבחינים.

מעולה, הינה.

אנחנו יודעים שחסרים 80,000 לפחות, ואין פה התכוונות מ-80,000.

אני אומר התכווצנו ויש כאן כמה פרמטרים. פרמטר אחד, זה תבחין שגורמי הביטחון מבקשים, זה הגיוני לחלוטין. זה מעמיד אותנו על מכסה של 80,000 מיותרים כבעלי פוטנציאל להיכנס.

נכון, ואז אתה גם יכול - - -

שלא יהיו שב"חים.

הפרמטר השני, אני מבקש לדעת האם בוחנים בעין על פי צורך המעסיק או על פי כמות שלמדינת ישראל יש אינטרס שייכנסו. כלומר להגיד בואו נשחרר קיטור ונגיד לרשות הפלסטינית בואו נכניס לכם איזשהו אחוז מסוים. אני מבקש לדעת מהם השיקולים?

העבודה שאנחנו עשינו במל"ל לקראת הצורך הזה בהצגה בקבינט, עשינו עבודה גם עם משרד החקלאות, גם עם משרד הבינוי והשיכון, וקיבלנו אגב, פניות מנציגים שיושבים פה מהתאחדות התעשיינים, התאחדות הקבלנים וגופים נוספים. כולם הצביעו על פערים משמעותיים וקריטיים למשק, שכולם מבינים אותם, כולנו מבינים שהם חסרים כרגע. אתה נגעת בענף החקלאות ובצורך בקטיף וכולי.
עשינו את העבודה הזאת, כל משרד הציג את הפערים הקריטיים. אמרו לנו, אל מול הפערים הקריטיים האלה, תגידו איך אפשר לתת מענה לפערים האלה בטווח הזמן המיידי, עד שיגיעו, בעבודה של רשות האוכלוסין ומשרדים נוספים, עובדים זרים. ביחד עם גופי הביטחון, אגב, עם עין ביקורתית כי כולנו מסתכלים על הכול בעין שונה מאירועי ה-7 באוקטובר. ונקבעו תבחינים חדשים, כמו שנגעתי בהם, גיל, סטטוס וכולי.

בתוך הדבר הזה אנחנו אמרנו מה אנחנו ממליצים במדרגות, אגב לא במענה מיידי. אם נגענו שהפוטנציאל הוא 80,000, הצענו בקבינט מתווה שמדבר על מדרגות. מדרגה ראשונה, הענפים השונים אל מול הפערים הקריטיים במשק. המדרגה הראשונה דיברה בעיקר על החקלאות ועל ענף הבנייה. המדרגה השנייה התחילה לדבר כבר על עוד ענפים, אבל בעיקר הרחבה של אותם ענפים, שהם באמת המרכיב המשמעותי של העבודה של הפועלים הפלסטינים – חקלאות ובנייה.

חילקנו את המתווה הזהה למדרגות ובסוף כמו שנאמר, יש דרג מדיני והתקבלה החלטה שלא לאשר שום דבר מתוך הדבר הזה, זאת הייתה ההמלצה של הקבינט הכלכלי לקבינט המדיני-ביטחוני. מה שכן סוכם זה ששר האוצר והקבינט הכלכלי יכינו תוכנית ויציגו אותה שוב בקבינט או בממשלה, שבה הם אומרים איך הם רואים את הפתרון לטווח ארוך.

הוצגה כזאת תוכנית?

אני לא מכיר שהוצגה כזאת תוכנית.

כלומר ההמלצה של הקבינט החברתי-כלכלי שהתעקש לדון בעניין למרות שהסוגייה היא סוגייה ביטחונית מובהקת, הייתה כבר לפני שבועיים. האם בשבועיים האחרונים, אחרי שבלחץ של מי שעומד בראש הקבינט החברתי-כלכלי, ראש הממשלה לא קיבל החלטה להכנסה מדורגת כהמלצת גורמי הביטחון? האם הוצגה תוכנית על ידי ראש הקבינט החברתי-כלכלי, שר האוצר, לתחליף? הכותרת הפוליטית.

אגב, מתוך המילים שלך שאתה בוחר אותם בקפידה מובנת, אתה אומר, לגישתנו, נכון יהיה להכניס 80,000 עובדים.

לא, הם אמרו פחות. 80 זה הפוטנציאל הסופי.

לא, לא.

אני אסיים את המשפט ואתה תראה שאנחנו לא חלוקים בהבנה. 80 על פי מדרוג של מנות שיאפשרו החלה.

אני אדייק את זה, המתווה שאנחנו סיכמנו עם גופי הביטחון הוא, שהפוטנציאל הוא 80,000 לאור הסטטוס והגיל וכולי. אבל המתווה שאנחנו דיברנו עליו במדרגות לא הגיע ל-80,000, דיבר על מספרים הרבה יותר נמוכים. מדרגה ראשונה בין 13,000-10,000 פועלים. ואחר כך עוד מדרגות של 8,000 ועוד 7,000 פועלים.

שלושה חודשים, כמה?

לגבי המעבר בין המדרגות, אנחנו המלצנו שהמעבר למדרגות יהיה בהערכת מצב משותפת של כל הגופים, בהובלת המל"ל ובאישור הקבינט הכלכלי, או הקבינט המדיני.

אני מבקש לדעת, על פי גישתכם, שלושה חודשים מהיום, כמה צריכים להיכנס?

אני לא יודע להגיד לך בזמנים. אנחנו קבענו שזה נכון לאשר את המדרגה הראשונה כרגע.

לכמה זמן? כמה זמן עד שייבחן מימוש המדרגה השנייה?

אנחנו המלצנו שכל שבוע מהרגע שתאושר, אם תאושר המדרגה הראשונה, כל שבוע המל"ל יקיים הארכת מצב עם גופי הביטחון ועם הגופים שמעסיקים את הפועלים האלה וייבחן את הנושא. במידה ונבחן ונבין שיש פה איזושהי בעייתיות בהעסקה שלהם, יכול להיות שנבין אותה היום בהמשך היום עם ה-8,000 שכרגע נכנסו.

וכל מה שאתה אומר זה אחרי שהמשטרה מתנגדת. המשטרה מתנגדת והמל"ל הולך לכיוון אחר.

המל"ל הביא המלצה ללכת על המתווה הזה. והקבינט החברתי-כלכלי, שלא עסוק בענייני ביטחון לקח לעצמו את החירות.

למה אנחנו דנים על זה? למה לא מחליטים שהולכים על עובדים זרים? למה אנחנו רוקדים עם זה?

הינה, אמרת לי שזה לא גופי הביטחון, אתה שומע את המל"ל. אותו מל"ל שהמליץ שיהיה שקט 15 שנים.

אותו ראש ממשלה שהביא.

מה שהיה הוא שיהיה. לא קרה כלום, לא היה ה-7 באוקטובר, זה לא רלוונטי.

אני לא מבין למה אנחנו מאפשרים את זה בכלל.

82% מהפלסטינים תומכים במעשי החמאס, 69% רואים ביחיא סנוואר מנהיג נערץ. זה לא רלוונטי לכם? לא קרה שום דבר, בואו תעבדו אצלנו.

סעדה, אני מזכיר לך שאתה חבר ליכוד, ראש המל"ל הוא חבר ליכוד. אני לא מבין על מה אתה מדבר? אתה מדבר כאילו אתה ממפלגת העבודה. אתה בשלטון, אתה בשלטון, אתה בשלטון.

אתם תמכתם בכניסה של הפלסטינים לארץ, יש עתיד.

תסתכל מה אנחנו אומרים ומה אתה אומר. אבל, סעדה, אתה בשלטון, תחתכו את זה.

צחי הנגבי שמאלן. צחי הנגבי חבר יש עתיד והוא ראש המל"ל. תפסיקו, אתם אופוזיציה בתוך קואליציה, כל אחד מחפש כותרת בערוץ 7. כמה נוח להיות אופוזיציה כשאתם בקואליציה.

אני לא מבין את זה, עוד 1,000 עוד 2,000.

אי רוצה לענות לחבר הכנסת סעדה.

אנחנו רוצים לשמוע את המספר אפס.

תדרשו את זה מראש הממשלה.

בסוף כמו שנאמר פה זאת החלטת הדרג המדיני.

אני שואל אותך על ההמלצה שלך. אני רוצה להבין את ההמלצה? איך אתם יכולים להעביר דבר כזה?

איך ביהודה ושומרון יכולים לעבוד 8,000 פלסטינים? לא אכפת לך מהמתיישבים בישע? אתה מפקיר את המתנחלים. אבל את ה-8,000 סמוטריץ' אישר.

אתה ציני ואני אמיתי. אמרתי גם פה וגם שם אסור, כי אין הבדל. זה מסוכן לשני הצדדים.

לשיטתך, סמוטריץ' מפקיר את המתנחלים, כי סמוטריץ' מאפשר את ה-8,000 היתרים ביהודה ושומרון.

חבר הכנסת קריב, אני מאפשר לך. חברים, סליחה.

זה משהו רציני, זה בעייתי – זה ביטחון ישראל.

הכול פה פוליטיקה.

אני מבקש, כשאתה מסיים להשיב לחבר הכנסת סעדה, אני מבקש להבין ממך האם אתה יכול לעדכן את הוועדה, מהם השיקולים שבעיתם חברי הוועדה, הקבינט הכלכלי אפשרו הכנסת עובדים לתוך איו"ש? או את אותם מספרים לתוך גבולות המדינה? כי אם אומרים לא – זה לא בכלל. ואם כן – מה הסיבה שחלק כן?

אני אענה לחבר הכנסת סעדה, המל"ל התבקש – בסוף בכל התהליך הזה שקרה פה מאז החודש האחרון, כשנתבקשנו לדון בסוגייה – לבוא ולהגיד האם ניתן בכלל לייצר מתווה אל מול הפערים הקריטיים שיש במשק. אנחנו באנו ועשינו מתווה מחודש. אגב, לאור הלקחים שהפנמנו, ואמרנו איך ניתן לאפשר.

איך הפנמתם, אם אתה מאפשר? אני באמת רוצה להבין את ההמלצה שלך. איך אתה מתמודד עם 82% תמיכה ברחוב הפלסטיני למעשה הקשה הזה.

חבר הכנסת סעדה, לצערי, אתה נוגע כאן בקביעת מדיניות. חבר הכנסת סעדה מדבר כרגע על קביעת מדיניות. בעיניי הבמה הנכונה יותר לבטא אותה, היא היום בישיבת הסיעה שתתקיים, בעזרת השם.

נעשה את זה, אני בא איתך. אני שואל את הגורם הממליץ, כי גם לו יש משקל. תסביר לי, איך אתה לא מבין את מה שהתרחש פה ב-7 באוקטובר? ואיך אתה לא מסיק מסקנה שחייבים לשנות מדיניות? כהמלצה, אני שואל אותך כגורם ממליץ.

אנחנו כואבים ומבינים את מה שקרה פה. המל"ל התבקש אל מול פערים קריטיים במשק להגיד איך אפשר ואם בכלל. אמרנו רגע, איך אפשר לייצר את המענה. אם הממשלה מקבלת ורוצה לקבל החלטה בדבר הפסקת הכנסת - - -

זה לא נכון, אתה עושה הנחה למל"ל. זה לא נכון ואני לא רוצה להתעכב על זה. זה לא נכון, כי המל"ל לא אומר אם כך אפשר אז כך אפשר. המל"ל נוקט עמדה שמכוונת עיבויי קביעת המדיניות והשארתה. הדיון לא שם לצערי, כי זה לא בסמכותנו וזה לא נושא הדיון. שנית, בקוצר הזמן שנוצר אני רק רוצה לדעת האם לאור הנתונים שאתה יודע עליהם, והקביעה המאוד מאוד ברורה שאתה מדבר עליה, האם מישהו מכם פנה למנכ"ל משרד החקלאות או למנכ"ל משרד הבינוי, או למר ראול, נשיא התאחדות קבלני הבניין? ואמר לו תשמע, אם אתה מצפה לעובדים האלה והאלה אל תצפה כי הם לא יהיו. הם פשוט לא יהיו, ואם הם יהיו זה ייקח עוד הרבה זמן, תיערך. אני מבקש לדעת.

ההיפך הוא הנכון, ביקשו מאיתנו ניירות עמדה על כמה עובדים אנחנו חייבים. ביקשו רף מינימום, באיזה גילאים, מי ייקח ומי יחזיר וכדומה.

טוב מאוד רק שהממשלה תכבד את ההצעה של המל"ל.

כדי לתת לנו איזושהי תמונת מצב, שהינה אוטוטו יביאו עובדים זרים.

מר לביא, השר שלך יושב בקבינט ולא קיבל את ההמלצה. על מה אתם מתלוננים? על זה שהמל"ל עשה עבודת מטה ולכן רצה לדעת מה המינימום שהם צריכים? אבל השר שלך, השר דיכטר שיושב בקבינט הביטחוני לא נאבק מספיק כנראה עם ראש הממשלה על אימוץ המתווה. מה אתם רוצים מהם? צודק חבר הכנסת סעדה בשאלה שלו שהמל"ל צריך להסביר למה כשהוא מאזן את כל שיקולי הביטחון והמשק, זאת הייתה ההמלצה. אבל דחו את ההמלצה של המל"ל, תשאל את השר שלך למה הוא לא נאבק ודופק על השולחן בקבינט הביטחוני. כדי שהקבינט הביטחוני למרות הלחץ של סמוטריץ, יקבל את המלצת המל"ל לפחות את הקומה הראשונה.

אתה מוזמן להוציא לו שאילתה. אני מבקש בבקשה שתענה לי על מה ששאלתי, האם מישהו מכם דאג לפנות לאותם מרכזי פעילות, הנסמכים על עובדים פלסטינים, ועדכן אותם שלאור ההתגלגלות של התגבשות ההחלטה בקבינט הרלוונטי, לא ייכנסו עובדים פלסטינים ולפי כך יש להיערך לקליטת מוצא אחר?

אני לא חושב שזה מתפקיד המל"ל.

מה זאת אומרת? מה זאת אומרת?

התפקיד של המל"ל הוא לעדכן את מנכ"לי המשרדים על החלטת הממשלה? יש מזכיר ממשלה לא? שהוא יעדכן.

אם תעבור הצעת מחליטים, אם תעבור הצעה בקבינט המדיני-ביטחוני, אז המל"ל יהיה עושה דברו של הקבינט. אבל הסדר הראוי הוא שראש המל"ל מקבל הנחייה מראש הממשלה. זה גם הזמן להגיד לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' – שהשבוע תקף את ראש המל"ל על המאמר שאומר, הלכה למעשה, שהממשלה מתכוונת להעביר את השליטה ברצועת עזה לרשות הפלסטינית – הכתובת היא ראש הממשלה.

נו, יש ברירה אחרת?

לא ראש המל"ל, לא האנשים בתוך המל"ל, קודם כול מקבלים החלטה ומעבירים אותה בקבינט, אומרים למל"ל לתכלל את הדירקטיבה.

התקבלה החלטה, חבר הכנסת רול. אבל התקבלה החלטה.

אז מה אתם רוצים מהמל"ל?

לא הצביעו על זה, הקבינט לא הצביע על זה.

לא התקבלה החלטה על שינוי מדיניות ממשלת ישראל. אבל התקבלה החלטה על כמה נכנסים, לאן נכנסים ואיזה מתווה לא מתקבל. לפיכך, הוא יודע את מה שמר ראול לא יודע.

דיכטר לא יודע שלא התקבלה החלטה? דיכטר לא יודע? מה אתם רוצים מהמל"ל?

זאת נגזרת של משהו שלא קרה, והיה צריך לקרות, אדוני היושב-ראש. וזה קודם כול לקבל את ההחלטה, זה נושא חשוב, בעל חשיבות לאומי. משקית, לאומית וביטחונית.

אני מבקש להעביר את רשות הדיבור למר ראול סרוגו. ולאחר מכן רות הדיבור תינתן לחבר הכנסת עידן רול.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, בהזדמנות הזאת אני רוצה להודות לך על המעורבות האישית. אני יודע שאתה יוצא לאתרי בנייה, אתה מסתובב ורואה, ושואל שאלות ומנסה להשפיע. אני מודה לך בשם ענף הבנייה.

אני אפתח בכך שכולנו פה במצוקה מאוד קשה, הענף, כמו שאמר חבר הכנסת דוידסון, נמצא בקיפאון מוחלט. הוא עובד בתפוקה של 30% בלבד. למעלה מ-50% מאתרי הבנייה מושבתים ואין יוצא ואין בא. ויש לך השפעה אדירה גם על הענף עצמו, גם על שוק הדיור, גם על כלכלת ישראל. די אם נסתכל על הכנסות המדינה מהכנסות המדינה ממיסי הנדל"ן בשנת 2022 שעמדו על כ-80 מיליארד שקל, שזה קרוב מ-20% מהתקציב. ולהבין שהכסף הזה לא יגיע השנה וגם לא בשנה הבאה, אם אנחנו לא נתעורר ודווקא בזמנים שהמדינה זקוקה להכנסות האלה. ולכן, צריכות להתקבל כאן החלטות משמעותיות.

הענף הזה משפיע על כמיליון איש מאוכלוסיית מדינת ישראל. וזה לא כולל תעשיות נלווה, יושב כאן לידי יוסי אלקובי נשיא התאחדות התעשיות בבתי המלאכה, ונמצאת כאן מנכ"לית התאחדות קבלני השיפוצים, שגם שם ההשפעה מכרעת, קבלני השיפוצים לא מתפקדים. לכן, האחריות המיידית כאן היא על הממשלה. אין כאן נציג אוצר, אבל לדעתי המדינה נמצאת בחשיפה של תביעה נזיקית מול כל האזרחים שנפגעו כתוצאה מההחלטות שלה.

רום בר-אב, נציג האוצר, נמצא פה.

אני לא מדבר כרגע על המדיניות שלה להכניס עובדים זרים או פלסטינים, אני לא מדבר על מה שקרה ב-7 באוקטובר, שהיה מחדל נוראי של הממשלה. אני מדבר על זה שלא נמצאת חלופה כאן ועכשיו. המדינה הרגילה אותנו לעובדים הפלסטינים – הרגילה אותנו. מצד אחד היא נתנה לנו מכסות לעובדים פלסטינים ומצד שני היא בלמה את המכסות לעובדים הזרים. אם היה לי את החופש להביא עובדים, יכול להיות שכל העובדים היו עובדים זרים. הם עובדים בתפוקות יותר טובות, הם עובדים יותר שעות. העובד הפלסטיני מגיע בבוקר אחרי שהוא עבר מחסומים.

סקרתי את זה כבר.

עבר קשיים והוא מגיע עייף לאתר הבנייה. בשעה 14:00 הוא כבר מתקפל כדי לחזור. ואם זאת תקופת הרמדאן, הוא בכלל עייף ולא יכול לעבוד. אבל העסקנו אותם כי המדינה הרגילה אותנו לזה. אנחנו צריכים עובדים, מצידנו תביאו עובדים מהירח, אני לא נכנס כרגע לעניין הביטחוני.

אני מצדיק אותך לגמרי, אדוני היושב-ראש, המדינה צריכה לקבל החלטה. זאת לא החלטה של שינוי מדיניות זאת החלטה אסטרטגית למדינת ישראל. כי מצד אחד הכלכלה חשובה ואנחנו הסתמכנו על הכמות האדירה של העובדים, כ-200,000 עובדים פלסטינים. ומצד שני שיקולי הביטחון שאנחנו מבינים אותם, בלהעסיק את העובדים הפלסטינים כדי שהכלכלה הפלסטינית תתקדם. כנראה שזה מייצר איזשהו – אני לא נכנס לזה – רוגע לאוכלוסייה, וזה מייצר הכנסות לרשות הפלסטינית עצמה, כמיליארד שקלים בחודש נכנס לקופת הרשות.

מצד שני, הנושא הביטחוני חשוב לנו מאוד, לתושבי ישראל, לאחר ה-7 באוקטובר. ולכן, ההחלטה הזאת היא החלטה ברמה האסטרטגית, והיא חייבת להתקבל על ידי ממשלת ישראל – כאן ועכשיו. יש לכך השלכה על קצב הבאת העובדים הזרים. הרי הענף שלנו העסיק למעלה מ-120,000 במקצועות הרטובים, 20,000 זרים ו-100,000 פלסטינים, בגדול, כשלוקחים את השב"חים. אם אני בא לממשלת הודו ואני אומר לה, שאני רוצה להביא לכאן 80,000 עובדים זרים, זה שונה לגמרי אם אני מגיע ואומר לה שאני מביא 10,000 עובדים זרים. זה קצב אחר, זאת מדיניות אחרת והתייחסות אחרת של ממשלת הודו.

ועל פי הרגולציה שקיימת היום – תכף נדבר על זה – הבאת עובדים זרים היא בהתאם להסכמים בליטרליים. נכון שאפשרו 10,000 והם יגיעו ראשונים במהלך ינואר, אני מקווה. המסה הגדולה היא ב-g to g , ושם זאת ממשלה מול ממשלה. ולכן, ההחלטה של ממשל ישראל ברמה האסטרטגית חשובה, גם בעניין הביטחוני וגם בעניין הכלכלי.

בבקשה, תתכנס לסיום. תענה לי, בבקשה, מה לגישתך צריכה להיות ההכרעה לקביעת המדיניות המעודכנת לכניסת פלסטינים לישראל?

אני לא יכול להתייחס לשיקולי הביטחון, אין לי ספק שיש להם חשיבות לשני צדי המשוואה. אני חושב, ודיברנו עם המל"ל, המנכ"ל של התאחדות הקבלנים בוני הארץ יגאל סלוביק, היה סגן ראש המל"ל, ואנחנו מקיימים איתם שיחות באופן קבוע. אני יודע שכבר התחילו לחשוב על מתווה של הכנסת עובדים פלסטינים, מגיל מסוים, עם משפחות, עם הסעות ועם אבטחה.

יש למישהו ספק שזה מה שיקרה בשבועות הקרובים מתחת לאף?

חבר הכנסת רול, אני לא רוצה שזה יהיה בזחילה.

ומכיוון שכולם יודעים, לא יביאו אף עובד זר, כי לא סוגרים עם מדינות הסכמים בילטרליים. להביא עובדים לחודש ואחר כך יכניסו את הפלסטינים כי בעוד חודש יהיו חייבים להכניס אותם, כי המצב הביטחוני ביהודה ושומרון יתדרדר עוד יותר בגלל שלא מכניסים.

נכון, ואז יגידו אין ברירה. ואז הממשלה תגיד אין ברירה, אין ברירה חייבים.

חברת הכנסת קריב, אני מצדיק אותך.

קודם כול, אנחנו צריכים החלטת ממשלה כן או לא. אם זה לא, אם זאת החלטה אסטרטגית, ואנחנו עוצרים, אנחנו חייבם את העובדים הזרים כאן ועכשיו. אומנם זה לא נושא הדיון אבל צריך להסיר את כל הרגולציה ואת כל הביורוקרטיה על הבאת עובדים זרים – חייבים להסיר.

אתה יודע מתי יהיה לך קל יותר להגיד את זה, או טבעי יותר להגיד לי את זה? כשתממשו את המסלול הירוק שקיבלתם ועוד לא מימשתם. בסדר?

ראשית, גם במסלול הירוק יש בעיות, כי במסלול הירוק רק תאגידי כוח אדם יכולים להביא.

תקרא לילד בשמו.

אני לא מבין למה אני כקבלן בניין, או אני כהתאחדות הקבלנים לא יכול להביא לכאן את העובדים.

אתה יודע למה, אבל היום זה לא נושא הדיון. אבל אתה יודע למה.

אני יודע מאיפה להביא. סליחה?

אתה יודע למה, אבל היום זה לא נושא הדיון.

אני אומר שזה לא נושא הדיון, אבל חייבים להסיר את כל המכשולים ואת כל הביורוקרטיה. קודם כול, נביא את העובדים לכאן כשהם יהיו על הפיגומים, ואז נתחיל לעשות סדר ולא להיפך.

זה חייב לבוא בכפיפה אחת. מלחמה וסחר בבני אדם הם אחד הפרמטרים המרכזיים העומדים מול עיניה של מדינת ישראל, אני לא יאפשר פשרה בזה. גם אם הייתי מאפשר אף אחד לא היה משיב לי.

וקריסה של כלכלית פחות חשובה.

לא, לא, לא.

היא פחות חשובה.

כל זמן שיש מסלול ירוק ואתם לא ממשים אותו - - -

זה לא נכון שלא מממשים אותו.

לא מממשים אותו.

בוודאי שכן, כי כרגע באמצעות התאגידים ובאמצעותנו, אנחנו מאתרים את העובדים ואנחנו שולחים אותם לתאגידים. אנחנו נביא לכאן בינואר בתקופת השיא, 12,000 עובדים. אתם תראו שהם יהיו כאן ויגיעו לכאן. אבל צריך להסיר את כל המכשולים, כי נכון אסור שיקרה סחר בבני אדם. צריך לתת להם תנאים עובדים – חייבים לתת. אבל בגלל 10% או 5% – אני לא יודע כמה – מתוך האנשים שיפשלו בעניין הזה, אתה לא צריך להעניש 95%.

אנחנו חייבים לסיים. ראול היקר, אני פניתי לנציגיך ואני פונה גם אליך.

אני אשלים בשני משפטים. ענבל נמצאת כאן, והם עושים עבודה נהדרת, שלא ישתמע חלילה בביקורת שלי או במה שאני מציע כביקורת עליהם וגם לא כלפי משרד השיכון. אני חייב לומר שגם אנשי משרד השיכון, גם רשות ההגירה נרתמים לעניין ב-100% ועושים עבודה מצוינת. והעובדים הזרים יגיעו לכאן. גם אם זה יהיה ב-g to g, למרות שזה תהליך איטי מדיי. אבל בסופו של דבר, צריך לחשוב גם על העניין של החוסן הלאומי שלנו, אם אנחנו ננצח במלחמה ונפסיד בכלכלה – הפסדנו. החוסן של הכלכלה, והעוצמה של הכלכלה היא חלק בלתי נפרד מהחוסן הלאומי של מדינת ישראל.

חד-משמעית.

ולכן, כל עוד אין לנו כאן עובדים, וכל עוד שאנחנו נפגעים זה מתגלגל לרוכשי הדירות, זה מתגלגל להכנסות המדינה מהנדל"ן ויש כאן בעיה חריפה. צריך לקבל כאן החלטות אמיצות לכאן או לכאן, אבל לקבל את ההחלטות. תודה.

תודה רבה. אני מבקש לחדד נקודה אחת, פניתי במספר הזדמנויות לנציגיך, ועכשיו כאן אליך. אני מייחל לרגע שבו ההתאחדות תשכיל לפתוח ולהקים תאגידים וולונטריים, כדי שיתנו מענה רחב יותר, מהיר יותר, זמין יותר, זול יותר לכלל הקבלנים, בדרגש על הקטנים והבינוניים.

אנחנו ביקשנו לפתוח תאגיד של ההתאחדות שיוכל להביא 10,000 עובדים ולחלק אותם לקבלנים הקטנים, ואני מקווה שזה יאושר לנו.

אני אתן לך נתון, כדי שתבינו. בגלל שאני בא מעולמות הספורט אני יודע. כל עניין הבנייה של המונדיאל האחרון עשו עובדים זרים. עובד זר שמגיע מהודו או מסרי לנקה או מכל מקום אחר, מרוויח חמישית ממה שעובד מרוויח בארץ. תבינו כמה שהאנשים רוצים להגיע לפה, הם מרוויחים פי חמש. נכון? ענבל. זה המספרים, תבינו, מדובר באותו עובד.

נכון. חבר הכנסת רול, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ניכר שהדבר בליבך. אני מחזק אותך ואני מקווה שזה יקרה וייפתר. אני רוצה מהזווית שלי לקחת אותנו שוב לנקודת ההתחלה. יש פה אנשים שמבינים יותר בפרטים ממני. אני מדבר על הסדר הפשוט של איך מנוהלת מדינה. החלטה בסדר גודל כזה, מרגע שנאמר, ונאמר הרבה פעמים ובהרבה פורומים, שהמשק הישראלי תלוי בפועלים פלסטינים להישרדותו, זה השלב שבו הממשלה, ובראשה ראש הממשלה, אומר אחד משניים. או שזה בסדר לי ואני חי בשלום עם אמירה כזאת ועל כל המשתמע ממנה, על האלמנט המשקי, הלאומי, הביטחוני ועל העובדה שאנחנו כמדינה ריבונית תלויים ברשות פלסטינית שכולם מבינים שהיא עומדת על כרעיים, ומבינים שביום שאחרי אבו-מאזן אנחנו לא יודעים איך תראה ההתנהלות היום-יומית. אנחנו לא יודעים מה יהיה המצב הביטחוני, האם יוכלו להיכנס לפה פועלים, גם אם הממשלה חפצה בכך.

דבר שני, אפשר לבוא ולהגיד בצורה אמיצה וברורה, כראש ממשלה, אני גומל את המשק הישראלי מפועלים פלסטינים, אני מנחה את ראש המל"ל, לא שואל כי לא ככה זה עובד, אז לכל מי שמחפש את דרג הפקידות כדי להאשים אותו – לא כך הדברים עובדים. במדינת ישראל מנחים ומבקשים, לא שואלים את המל"ל האם הוא מסכים או לא מסכים להחליף פועלים פלסטינים בפועלים זרים. אלא שאומרים, אנא הציגו לי איך זה יכול להתבצע, לרבות כל הנגזרות השונות. איך זה מתבצע מבחינת הענפים השונים שתלויים בפועלים האלה כרגע, איך זה מתבצע מבחינת שיקולי ביטחון. איך זה מתבצע מבחינת השלכות על הכלכלה ועל הביטחון בתוך הרש"פ. ככה זה מתבצע, ואז מנחים עבודה בין-משרדית.

כרגע אני רואה אוסף יוזמות יפות, אני רואה ועדה שנחושה לטפל בדבר הזה, אבל המקום לא מהו. עוד פעם, צריכה להתקבל החלטה שלא התקבלה, בקבינט שבחר לא להצביע על סוגייה שהיא סוגייה לאומית, אסטרטגית, ביטחונית-כלכלית מהמעלה הראשונה. כל יום שהדבר הזה לא מתחיל תהליך – כי לכולם ברור שלא יקבלו את כל הפועלים הזרים שצריך בין רגע – אנחנו הולכים לתוך אסון. ומה שאני חושב שהולך לקרות פה, אדוני היושב-ראש, ואני אומר את זה בצורה גלויה וזאת ביקורת עניינית, אני חושב שיש פה ממשלה שבוחרת לא להחליט ומה שיקרה הוא שאנחנו נגיע לסף פיצוץ שיגידו הרוחות גועשות בתוך הרשות הפלסטינית, אצלנו התעשיינים חייבים ידיים עובדות ואין מה לעשות אנחנו חייבים להכניס לפה פועלים פלסטינים. זה יקרה, וזה יקרה בשבועות הקרובים ונחזור לאותה נקודה. ושוב אני אומר, כמו בכל נושא אחר, כמו בנושא של העברת רצועת עזה לרשות הפלסטינית, הזמני הוא הקבוע. ברגע שזה יקרה – זה מה שיקרה.
דיברתי עם משרד הפנים ועם משרדים שונים, מדברים כאילו על הפתרון שמוצאים לפועלים העזתיים. שתעלה דרישה והממשלה תגיד שצריך למצוא פתרון גם לפועלים מהרשות הפלסטינית, נדבר על זה. הדרישה לא עלתה ויש פה עצימת עיניים. אנחנו הולכים לתוך נקודה שבה ייכפו עלינו סיטואציה כי כביכול הנסיבות לא מאפשרות אחרת – חבל מאוד. יש פה החלטה או אי-החלטה שתהיה לגירעון עולם, מדינה ריבונית חזקה צריכה להיות זאת שמחזיקה את הגורל של המשק שלה בידיים שלה. תודה רבה.

תודה רבה, רבה, רבה על עמדתך, על עמידתך האיתנה, חבר הכנסת רול. אתה מבטא אותה לאחרונה יותר ויותר. אנחנו כאן לא חוטאים לתפקידנו וללא כל שיקול אופוזיציה וקואליציה, ואני ואתה רואים עין בעין בכל מה שדיברת עליו כרגע. שום שיקול קואליציוני לא יעמוד בדרך ואנחנו נבצע את המוטל עלינו, ונפקח אחר עבודת הממשלה, או במקרה הזה, לצערי ולבושתי, היא עבודתה. אני מבקש להעביר את רשות הדיבור לראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן. לאחר מכן נציג השלטון המקומי.

אני ראש עריית אריאל, ביקשתי גם לדבר.

בסדר גמור, יש כאן סדר כניסת רישום דוברים. יוסי דגן נמצא איתנו בזום, הוא ביקש וקיבל אישור להופיע בזום. ולאחר מכן נציג השלטון המקומי ראש עיריית ראש העין שלום בן משה. יוסי דגן? אוקיי, אני מעביר את רשות הדיבור ליגאל להב, ראש המועצה קרני שומרון.

קודם כול, תודה על הזימון. אני אתחבר לחלק ממה שהאנשים אמרו פה. קודם כול, אני מזכיר שאת הדיון הזה רואים גם האויבים שלנו, ואם נגמגם פה ולא נצא עם הצהרות ברורות, הם מרגישים את החולשה שלנו. ואנחנו גם בשלטון המקומי ואני גם באיו"ש לא מכניסים עובדים פלסטיני, נקודה. גם עם האלוף מאפשר בתוך הרשויות לא נכנסים, זאת הפריבילגיה שלנו. ה-7 באוקטובר הוא אירוע שאנחנו לא יכולים לשים אותו בצד למרות שחלק מהתקשורת מנסה להמעיט את הרצח שהיה באותו ויותר לדבר על החטופים ועל המלחמה. נרצחו באותו יום 1,300 איש, אני לא זוכר כזה אירוע. וזה על ידי אותם בלתי מעורבים, ועל ידי בלתי, בלתי, בלתי והם רוצחים בנו.

מבחינת השלטון המקומי, עד שלא תהיה עמידה בכל תנאי הביטחון, העוטפים והמבוקשים לא תהיה כניסה של עובדים פלסטינים. אנחנו לא מדברים על מלחמה שהיא מבצע צבאי קצר, אנחנו מדברים על מלחמה מאוד מאוד ארוכה. אני חושב שמה שנאמר על ידי חבר הכנסת רול, מדויק. גם לי יש את התחושה שמנסים להתיש אותנו, לא נאשר לכם עובדים זרים. אצלי במועצה, למשל אין לי לא ניקיון רחובות, לא פינוי אשפה ולא כלום. אנחנו מדברים על הזמן על עובדים זרים והגיע הזמן שנדבר גם על עובדים ישראלים יהודים, כי היום האוצר מגביל את השכר שלהם. ואני כרשות מקומית, כדי להעסיק עובד יהודי, אין סיכוי שהוא יבוא לעבוד אצלי. יש מגבלת שכר לשכר מינימום. בשכר מינימום אף אחד לא יבוא לעבוד בגינון, בניקוי רחובות או בפינוי אשפה. ביקשתי חריג ואישרו לי כחריג מוגבל לתקופת המלחמה. אבל אם אנחנו כבר מדברים על שינוי חשיבה ארוך טווח, אנחנו צריכים לדבר ארוך טווח. ולכן, צריך לשנות את מרכיבי השכר לעובדים ישראליים. צריך להעלות את המכסות, כמו שמשרד הכלכלה ולהוציא ל-400,000, להציף את השוק בעובדים זרים, ולהגיד אמירה מאוד מאוד ברורה – פלסטינים יותר - - -

זה לא יכול ללכת יחד.

זה עובד מצוין יחד, אני אסביר למה. עובדים ישראלים היום נהנים מבטלה ונהנים מחלופות אחרות במשק, לא בימי מלחמה. כדי להכניס היום אנשים ללימודי טייח, עכשיו פנינו למרכז הבנייה הישראלית שיעשו קורסים בטיח, חשמל, בברזל ובכל המקצועות ששכחנו מהם. אבל השכר שם הוא כל כך, כל כך נמוך שאף אחד לא רוצה לעבוד. הגיע הזמן שנעלה את השכר לעובדים הישראלים.

מה זה נמוך?

שכר מינימום.

מה אתה אומר?

אף אחד לא יבוא לעבוד בשכר מינימום.

על מה אתה מדבר? שכר מינימום אצל הקבלנים?

לא, אצל העובד שלי, שאני רוצה להעסיק אותו. אני במועצה מעסיק כ-500 פלסטינים, מתוכם 80 מועסקים ישירות דרכי בתלושי שכר.

תעלה להם את השכר.

רק כדי לסגור מעגל, אצלנו לא ייכנסו יותר. מתוך ה-70 האלה שאנחנו מגדלים אותם מגיל 20 וחלקן כבר בני 50, אף אחד מהם לא התקשר כדי להתנצל על הטבח – אף אחד. שירים טלפון והיה אומר, יגאל, טעינו זה לא האסלאם שלנו וזאת לא האמונה שלנו, אף אחד לא התקשר. אצלנו הם יותר לא נכנסים. וזאת אמירה שצריכה לצאת.

לאזור תעשייה שלך, לא נכנסים פועלים פלסטינים? לא בתוך היישוב, באזור התעשייה? האם באזור התעשייה שלך יש פועלים פלסטינים או לא?

באזור התעשייה שלי שהוא בתוך היישוב לא נכנסים עובדים פלסטינים. בחוץ שהוא לא מגודר ללא שער כניסה או מאבטח יש אישור כניסה של האלוף.

במפעלים שהם לא בתוך היישוב יש עובדים פלסטינים.

אני מנסה להסביר, למקומות שלא מגודרים ולא נמצאים תחת האחריות שלי הישירה יש כניסה של עובדים פלסטינים עם שומרים ומאבטחים נוספים. העברנו גם את המסר שלדעתנו הם לא צריכים להיות שם. אין חלופה, ברגע שהמדינה עושה את עושה קווץ', שחבר הכנסת רול אומר, היא מנסה להגיד, אני לא אביא לך עובדים זרים ונראה מתי אתה מתמוטט. כל המפעלים שבתוך היישוב שלי מתמוטטים. מאפיות מתמוטטות, מוסכים מתמוטטים – לא ייכנסו עובדים פלסטינים – נקודה, לא ייכנסו.

עכשיו השאלה מי ייכנע ראשון, המדינה שתאפשר את אותם עובדים זרים שכולנו רוצים, משרד האוצר שיעלה את המחיר באותם מקומות שאנחנו רוצים להעסיק מעבר לשכר המינימום או שבסוף אנחנו נישבר ונחכה לרצח הבא, של לא עוד 1,500 אנשים אלא 3,500 אנשים.

תפסיק עם זה.

אני מודה לך. לאחר מכן אני מבקש את התייחסות נציג משרד האוצר, בבקשה.

למה אתם מאפשרים כניסה של פלסטינים למפעלים מחוץ ליישוב? איפה הלובי שלכם למנוע כניסת פלסטינים למפעלים מחוץ ליישוב? כי למפעל שנמצא בתוך הקו הירוק אי-אפשר להביא עובדים.

הלובי שלנו הוא שבמקומות שבשליטה שלי פלסטינים לא נכנסים.

חב הכנסת קריב, זה לא נושא הדיון. מקבל את רשות הדיבור ראש עיריית ראש העין, נציג השלטון המקומי מר שלום בן משה. לאחר מכן חבר הכנסת שמחה רוטמן.

איך יכול להיות, הו רק נכנס עכשיו.

אתה דיברת.

מה דיברתי?

והוא ביקש להירשם עוד קודם.

לא, לא. ביקשתי ממך להירשם לפני.

גלעד, שלחתי משהו שיירשם בתחילת הדיון.

אני יושב פה שעה, סליחה.

אני אפשרתי לך רשות דיבור לא רשומה כמה וכמה פעמים. אני נהנה להקשיב לך. אני לוקח את זה לתשומת ליבי.

לא, אני לא מסכים. אני תמיד שמח לשמוע את חבר הכנסת רוטמן.

בבקשה, ראש עיריית לוד.

חברי ראש עיריית לוד.

מה אמרתי?

זה יושב אצלך קבוע, ראש עיר זה הולך ישר עם לוד.

סימן שאתה בבית שלו, אתה בלב שלו.

הוא רצה לקרוא לך אחי.

אני חושב שההחלטה למנות חבר כנסת שיהיה יושב-ראש ועדה של עובדים זרים היא החלטה נכונה מאוד. ואני משתתף בישיבות שלכם, של משרד הפנים על העניין הזה. אני רוצה לתת לך עצה כמי שהיה פעם ראש יחידת הסמך לעובדים זרים. צריך שהאסימון ירד, צריך להביא הרבה עובדים זרים. גם בחקלאות וגם בבניין. הבניין נמצא במצב קשה מאוד.

מבחינה ביטחונית, מכיוון שאנחנו יודעים שאין לנו פועלים במרחב פוליטי, ויכולה להתקבל החלטה פוליטית או ל אפוליטית שכן מכניים עובדים פלסטינים. אנחנו עשינו דיון ביטחוני אצלנו, העברנו למשרד האוצר מסמך מסודר. אם יקרה דבר כזה מה אנחנו דורשים, וצריך למלא את הדרישות האלה. דרישות שקשורות לנושא כיתות כוננות, סיירים, כלי נשק וכל מה שקשור לביטחון. אם זה לא יקרה אנחנו לא נשתף פעולה ואתם יכולים להחליט מה שאתם רוצים. בסוף מי שמחליט להכניס עובדים לתוך הרשות הוא ראש הרשות. לא להכניס אף אחד עם כל הצער שבדבר.

בנושא הבניין התעקשנו להכניס עובדים ישראלים בערבים, על אף שבהתחלה אמרו שלא. לכן, אדוני היושב-ראש, יש לך משימה כבדה מאוד ואתה צריך לכוון רחוק לעובדים זרים, מכיוון שאם אתמול בערב הייתה נכנסת חולייה לכפר סבא, או לפתח תקווה או לאיו"ש והייתה עושה טבח שם, הדיון הזה לא היה מתקיים.

נכון. אני אנסה לוודא שהבנתי אותך נכון. לגישת השלטון המקומי, לא ייכנסו עובדים פלסטינים. וכדי שייכנסו צריכים להתקיים תנאים כפי שפירטת בנייד העמדה ששלחת.

הוצאנו מסמך מסודר למשרד האוצר.

יש לי שאלה, למה בכלל המילה כדי? למה אתם בכלל פותחים את הפתח הזה. למה כל הזמן מדברים פה על אולי? תהיו החלטיים, גם אתם, השלטון המקומי, תגידו לא. למה כל הזמן אני שומע, אולי, וכדי, ולמה? צריכים להיות החלטיים.

אני התחלתי בזה שהעמדה שלנו היא נגד הכנסת עובדים פלסטינים, נקודה. אבל מכיוון שאני כבר ילד גדול ואני יודע את האילוצים למיניהם, אמרנו שאם תהיה החלטה כזו של הממשלה, לא שלנו, אנחנו לא נכבד אותה ולא נשתף פעולה אלא אם האוצר יממש את כל הדרישות הביטחוניות שלנו. כי בסוף האחריות היא שלנו.

יישר כוח.

אוקיי, תודה רבה, על הדברים שהבהרת שוב פעם. חבר הכנסת קריב, בבקשה.

אני אהיה קצר, כי קראתי לא מעט קריאות ביניים. רוטמן, אתה רואה זה לא רק אצלך.

אין אצלך דבר כזה.

כשאני נכנס לחדר הוא אוטומטית מעלה את הכמויות.

אדוני היושב-ראש, ברכות על הדיון, וגם תודות על הדיון ובעיקר על המאמץ שלך. תראו יש פה דיון שבאמת נשמעת פה זעקה מצד החקלאים, התעשיינים, הקבלנים. זאת זעקה אמיתי והיא נכונה, ומי שמדבר כאן בחוסר הוגנות ושקיפות אלה הם נציגי הממשלה. יש פה משחק בנדמה לי. ברור שבטווח הזמן הארוך צריך, כפי שאתה אומר, אדוני היושב—ראש, וכפי שאומר חבר הכנסת רול, להיערך לשינוי האיזונים בין פועלים שמגיעים מיהודה ושומרון לעובדים זרים. ברור שצריך לעשות פה עבודת מחשב על הקלת הביורוקרטיה. אבל בואו נהיה רציניים, התהליך הזה הוא תהליך ארוך. אתה בעצמך אמרת, יש מסלול ירוק, לא מנצלים אותו. כאילו קל להביא עובדים זרים, שצריך לדאוג להם ללינה, לביטוחים רפואיים ולעוד אלף דברים אחרים שלא צריך לדאוג כאשר העובד יוצא בבוקר וחוזר לביתו. כאילו אנחנו בדיון ראשון בכנסת על האיזונים שבין עובדים מהשטחים לבין עובדים זרים.

הסיפור הוא מאוד פשוט, מטעמים פוליטיים, שאני מבין על מה הם יושבים, הם יושבים על פחד אמיתי בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר. אבל מטעמים פוליטיים לא נעשה כאן תהליך של הכנסה מדורגת של פועלים פלסטינים. שמענו מראש מועצה ביהודה שומרון, איך הוא חי בשלום עם האבחנה בין כניסה של פועלים לתוך היישוב שלו לבין העובדה שפועלים פלסטינים עובדים באזור התעשייה שסמוך לגדר היישוב ובעוד אזור תעשייה לא מגודר. האם ההגעה של הפועלים הפלסטינים לאזור התעשייה מחוץ לקרני שומרון לא מגדילה את הסיכון שמישהו מהם יעשה משהו לתושבים של קרני שומרון שיוצאים מהיישוב ברכב שלהם? אבל ביהודה שומרון זה בסדר.

כלומר, לא להשבית את התעשייה באזורי התעשייה ביהודה ושמרון זה חשוב, על זה לא שמענו את סמוטריץ'. אבל להשבית את העבודה במפעלים בתוך הקו הירוק שהם גם לא בתוך אזורי האוכלוסייה, הם גם אזורי תעשייה מחוץ – זה לא בסדר. בקיצור, היה כאן מתווה מדורג של המל"ל, בתמיכה של צה"ל ובתמיכה של השב"כ. המתווה הזה היה מתווה זהיר. עסק במספר מדרגות, במספרי ם של עובדים שאם היינו מתחילים את המתווה הזה אז היינו נמצאים היום בשלב שכבר בודקים. זה לא סותר את הצורך להקל על הגעת עובדים זרים, אבל זה היה יוצר איזשהו פתרון למצוקות המיידיות. בסדר, לטווח הארוך, לענפים מסוימים אתה מביא יותר פועלים זרים, אבל לפחות לא היינו במצב שאין מענה לחלוטין לחקלאות.

יכולנו לבוא ולומר שבאזורי תעשייה מסוימים כן ניתן להכניס. היו עובדים עם הרשויות המקומיות על תגבור מערכי האבטחה שלהם לפרק זמן, שהמשטרה והמשרד לביטחון הלאומי טוענים שממילא עושים. אבל מטעמים פוליטיים, הרי כולנו ראינו איך מתנהל דיון.

אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת קריב. הרחבת פה את קו החשיבה שמצדיק ומצריך דיון כזה.

אני רוצה לבקש דבר אחד, זה לא סותר את המהלכים החשובים שאתה מוביל בתחום של הגעת עוד עובדים זרים ממדינות העולם. אבל אני חושב, שאם הוועדה הזאת רוצה לדבר אמת, היא צריכה לקרוא לממשלה לבחון מחדש את מתווה המל"ל. מקסימום להכניס בו שיפורים בהקשר הביטחוני ולתת מענה מיידי לחקלאות שקורסת. אנחנו מאבדים עוד עונה, כבר איבדנו עונה אחת בגלל 70 ימי המלחמה ואנחנו בדרך לאבד עוד עונה. תנו מענה, צריך להביא גורמי אבטחה שיהיו ויתפרסו במוקדים הרלוונטיים. תעשו את זה, תדברו עם הקבלנים, יש אזורי בנייה שהם בתוך הערים עצמן, אבל יש גם לא מעט בנייה שהיא מחוץ לריכוזי אוכלוסין. אפשר למצוא פתרונות להכול. כשעוברים מדיון פוליטי של כותרות לדיון מעשי איך עושים כאן מהלך אחראי, וזאת צריכה להיות הדרישה של הוועדה.

אני מודה לך, חבר הכנסת קריב. מתסכל אותי מאוד שאני נאלץ להסכים איתך.

במונחים שלי זה היה קצר.

קצר?

אדוני, היושב-ראש, זה קצר מאוד, סמוך עליי. זה אפילו קצר מאוד, זה מברק אצל גלעד.

לפחות הוא היה הגון לקחת באופן מצרפי את כל מה שהוא התפרץ בקריאות ביניים. נציגת המשרד לביטחון לאומי, בבקשה. לאחר מכן חבר הכנסת שמחה רוטמן. אחר כך מנכ"לית מועצת ישע, הגברת שירה ליברמן?

אני מבקש גם לדבר. אני ראש עיריית אריאל.

אני מהמזכירות הביטחונית, מהמשרד לביטחון לאומי. אני רוצה לחזור על משהו שנאמר בפורומים שונים, כולל בקבינט המדיני-כלכלי. השר לביטחון לאומי מתנגד באופן נחרץ לכניסת פועלים מאיו"ש לכל סוג של עיסוק או העסקה. ובהמשך למה שאמר חבר הכנסת קריב, אני מדגישה שהוא גם מתנגד לכניסת פועלים מאיו"ש ליישובים באיו"ש.

מה זאת אומרת הוא מתנגד? מהי העמדה המקצועית שלכם? השר לא מעניין, מעניין מה אתם אומרים ומהי חוות הדעת שלכם.

שנייה, שנייה. הכול מעניין, הכול מעניין. אני מבקש לדעת האם את מייצגת את עמדת השר או את העמדה המקצועית של המשרד?

בתפקידי הנוכחי אני קצינת משטרה שיושבת במשרד לביטחון לאומי ואני מייצגת את השר. לצידי משטרת ישראל סגן ניצב אופיר שמול שגם העמדה המקצועית של המשרד לביטחון לאומי נשענת על המלצת המשטרה.

בסדר, הבנתי.

בשורה התחתונה – התנגדות לכניסת פועלים פלסטינים לכל העסקה שהיא, לרבות ליישובים באיו"ש.

לכל זמן שהוא.

בוודאי לתקופת הלחימה.

לא, לא, לא. מה זה שייך ללחימה או לא?

בכל זמן שהוא עד למציאת פתרון וחלופות שדוברו והועלו.

אני מדבר כעל מתן מענה להכנסת עובדים פלסטינים לגבולות ישראל, בכל זמן שהוא אתם נגד. לכל מקום בתוך איו"ש ומחוץ לאיו"ש. הבנתי, תודה רבה. חבר הכנסת רוטמן.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

מה שהיה פה זה פשוט הזיה. דוברות, פשוט באתם לתת דוברות של השר. במקום לתת משהו מקצועי או איזשהם נתונים, או דיווח אמיתי ומקצועי, את פשוט אמרת אני דוברת של השר. זה מה שאמרת. זה לא מקובל עליי.

חבר הכנסת דוידסון, היא אמרה לך הדוברת שהמקביל שלה שיושב בצמוד אליה הוא הגורם המקצועי. היא אמרה שחוות דעתם נסמכת על הגישה המקצועית של גורמי המקצוע במשטרת ישראל, ולכן, לא עברתי אליו כדי לשמוע את אותו דבר שהיא כבר אמרה. בסדר?

אני יכולה לומר שבפורום של דיונים מסווגים פורט יותר.

אני הממונה על החקיקה הביטחונית במשרד לביטחון לאומי. היינו בדיונים עם המל"ל ובדיונים נוספים כפי שציינה פה לילית. בדיונים הצגנו את עמדת השר שמתבססת על עמדת מפכ"ל המשטרה. העמדה מתנגדת להכנסת פועלים.

יופי, עמדתכם ברורה לי.

לא, אתה שוב אומר מהי עמדת השר. אני רוצה לדעת מה העמדה המקצועית? יש מספיק אנשי מקצוע במשרד.

עמדת השר מבוססת על עמדת המשטרה, שהיא בהיבט המבצעי, ביטחוני הסבירה בפורומים הרלוונטיים הלא גלויים למה אין להכניס בעת הזאת פועלים פלסטינים לתוך ישראל. תודה.

אוקיי, אני חוזר אליכם שנייה, אני מצטער שקטעתי אותך. הואיל ועמדתכם משולבת על פי הגישה של השר ושל המפכ"ל , שהמפכ"ל הוא מקצועי ועמדתו נסמכת על עוד גורמי מקצוע בתוך הארגון שנקרא משטרת ישראל. אני אשמח לדעת ולקבל שתי תשובות. אלף, איך בכל זאת אתם מאפשרים כניסת 8,000 בתוך איו"ש וכמו מחוץ לגבולות הקו הירוק? ב', מהי ההיערכות המיוחדת שלכם לאור הכניסה בפועל. אם אתם נגד כניסה.

לומר שאנחנו מאפשרים זה לא נכון, כי אנחנו התנגדנו. הייתה כניסה של כ-8,000 על בסיס מתווים שנקבעו, לא על ידינו ולא בהסכמת המשרד לביטחון לאומי, וזה הובהר חזור והבהר בדיונים שונים. אין לי מושג מה אופן ההכנסה ולעניין הזה הבהרנו שיש קושי אחר כך לפקח על הכניסה.

בסופו של דבר יש כאן כמעט 16,000 פועלים פלסטינים, שעובדים בסמוך או בתוך יישובים ישראליים יהודים, נכון?

נכון, כמעט. 11,328 בתוך הקו הירוק ועוד 4,981 בפועל כשהפוטנציאל הוא ל-7,000.

אבל יש גם ביהודה ושומרון לא בתוך קרני שומרון.

אמרתי, 11,328 עובדים.

16,000. השר לביטחון לאומי לא חושב שהוא צריך להרעיש את הארץ מהסכנה הביטחונית? שירעיש.

אני חושבת שהוא הרעיש, ודיבר ואמר את עמדתו. רק להשלים את תשובתי, הייתה פנייה של השר לראש המל"ל במכתב גלוי ככל שידוע לי מה-20 בדצמבר. גם בנושא כניסת פועלים ליישובים באיו"ש והוא הביע את התנגדותו גם לכניסה שם. אני חושבת שאין מי שמפקפק בעמדה שלו שהיא מובאת בכל פורום.

השבת לי באופן מפורט, תודה רבה. חבר הכנסת רוטמן, בבקשה.

אני רוצה להודות לחבר הכנסת גלעד קריב, על ההצטרפות הדי מפתיעה שלו לדרישה להחלת הריבונות על יהודה ושמרון, ובעזרת השם, כאשר הריבונות תוחל על יהודה ושומרון לקבינט יהיה say בשאלה מי נכנס לאזורי תעשייה בשומרון ואז גם תהיה התוצאה. מה שקרה לצערי, הקבינט בישראל אמר, אני כתושב ביהודה ושומרון, אזרח סוג ב'. ואני שמח שגלעד הצטרף.

שלוש פעמים היום, ייאמר לזכותו.

נכון, אתם פשוט נורא חלשים בממשלה.

אני שמח שגלעד הצטרף לדרישה להחיל את הריבונות. ואז לא יחליט את ההחלטה הבעייתית, בעיניי גם לא נכונה מבחינה ביטחונית, הקשה ובעיניי גם לא לגיטימית בהתחשב בעמדה שעומדת בישראל, שלא יחליט את זה אלוף הפיקוד יהודה פוקס, אלא שיחליט את זה הקבינט של ממשלת ישראל.

אני בעד, אני בעד.

אני תמיד שמח, ואתה יודע מה אולי אני אקיים יותר דיונים בוועדת החוקה פה בחדר, כנראה זה משהו בחדר שגלעד הופך להיות ימין קיצוני, אצלי בחדר הוא איש שמאל. אני לא יודע מה קורה פה.

זה תלוי ביושב-ראש. היושב-ראש של הוועדה הזאת הוא הרבה יותר סימפטי. תלמד ממנו דרך ארץ אולי אני אתקרב לעמדותיו.

אתה מעניק לו יותר מדיי עם כל העמדה החדשה שלו הוא עדיין לא ימין, אולי מרכז.

אני רוצה לברך על כך ואני מברך גם את היושב-ראש שהשפיע מרוחות הטובה על גלעד, והפך אותו לתומך החלת הריבונות.

אני פשוט מאמין בממשלות שאומרות אמת לציבור הבוחרים שלהם, לא צועקות ימין מלא מלא, ובסוף לא עושות את המדיניות אבל ממשיכות להאשים את השמאל.

זמן הדיבור שלי מתארך בגלל גלעד, זה תמיד ככה.

נכון. עוד שנייה הוא מוציא אותי.

פה אני לא מוציא, חס ושלום, אני נותן לרביבו לעשות את העבודה. אני שמח על הרוח הבלתי צפויה הזאת. יש כאן מספר שאנחנו צריכים להכיר, המספר הזה הוא 1,320, זאת החלטת ממשלה של קבינט הדיור בשנץ 2016, שמדברת על כך שצריך להצעיד את מדינת ישראל קדימה, אנחנו מעצמת הייטק בפריון העבודה בכל תחום אבן בתחום הבנייה הפריון שלנו נמוך. זה נובע בכך שאנחנו התרגלנו במשך שנים לעובדים ברמה הנמוכה מהרשות הפלסטינית.

בזמינות נמוכה.

ובזמינות גבוהה של רמה נמוכה.

זה לא נכון.

מה לא נכון?

אני נשיא התאחדות הקבלנים, זה לא נכון מה שאתה אומר. מדינת ישראל היא בין המדינות המתקדמות ביותר מבחינה טכנולוגית בעולם.

נכון, לא בתחום הבנייה. איפה אנחנו בפריון הבנייה?

אתה רואה מה קורה בתל אביב.

אני מבקש, התאחדות הקבלנים, שלא תלמד את יושב-ראש ועדת חוקה לגבי פריון עבדוה בענף הבנייה. גם בזה הוא מבין הכי טוב.

זה לא נכון, תקשיבו למה שהוא אמר. זה לא מה שהוא אמר.

אבל זה בלתי אפשרי. נתונים הללו מבוססים על מחקרים, אני לא גיליתי אותם ממוחי הקודח. אכן, עלינו מ-0.72 ל-0.80 או 0.83 בשנים שחלפו משנת 2016 עד 2021. יכול להיות שהשתפרנו עוד קצת בתקופת הקורונה, אני לא יודע. אנחנו עדיין נמצאים בפריון העבודה בתחום הבנייה הרחק מתחת. הסיבה לכך היא שאנחנו התרגלנו, סליחה על הביטוי, אנחנו שקועים בעבודה זרה. אנחנו צריכים להפסיק להיות שקועים בעבודה זרה, אנחנו צריכים לקחת את הפועלים ואת העובדים אצלנו, להכשיר אותם.

יש על כך תוכניות ואני מציע שתעשו דיון מעקב, כיצד מיושמת החלטת 1320. עשו הכשרות, נתנו מענקים, הפסיקו עם זה באיזשהו שלב. זה היה פרויקט וצריך לחדש ולקדם אותו, זה ייתן מענה לעשות בנייה יותר מתועשת. לעשות פה אנשים שמקבלים שכר, ושלעבוד בבנייה יהיה דבר לא שהיא לא עבודה שאנחנו מחשיבים אותה כיום כעבודה לא נחשבת. וגם בתחום החקלאות, שם הפריון גדול אבל גם שם הוא מבוסס הרבה מאוד על עבודה זרה. אנחנו גם מוכרים את הענפים עתירי העבודה.

בסופו של דבר, המשק הישראלי צריך להתאים למשק של מדינת ישראל המודרנית. שאנחנו רואים קדימה בכל תחום, בתחומים שאנחנו הסתמכנו על העובדים מהרשות הפלסטינית, נשארנו ודשדשנו מאחור. צריך לתת את התמריצים הנכונים, זה יעלה לנו הרבה הרבה פחות, גם בדמים וגם בדמים.

חבר הכנסת רוטמן, תודה רבה. ראשית יתקיים דיון, בעזרת השם, לפי החלטת 1320 שיצטרף לדיון שהתחלתי לגעת בו כבר, בנושא חזרתם של המקצועות הטכנולוגים שפסו מן העולם לתוכנית הלימודים.

תספר לחבר הכנסת כמה מוכנים לשלם לעובד ישראלי בתעשייה, והעובדים לא מגיעים – זה חלום.

נכון, אני לא אספר לו, כי אז הוא לא יגיע לדיון שעוסק בכך.

15,000 שקלים לעובד מתחיל בתעשייה, והעובדים לא מגיעים – לא מגיעים.

זה נושא אחד. ועדיין, חבר הכנסת רוטמן, אני אשמח לדעת מה לגישתך, אמורה להיות עמדת מדינת ישראל בעדכון המדיניות בכניסת עובדים פלסטינים לגבולות מדינת ישראל ולאיו"ש בימים אלה?

אמרתי בצורה ברורה, אנחנו התנגדנו ומתנגדים, אנחנו חושבים שאסור בשום פנים ואופן.

ולפיכך, והאם לגישתך לא אמורה להיקבע מדיניות מעודכנת?

זה נקבע על ידי הקבינט.

שמה?

שלא מכניסים.

הבנתי.

אני מתכוון עובדים פלסטינים. אתה מתכוון לעובדים זרים? אני חושב שצריך להתגבר אותם.

אני הבהיר את דבריי, חבר הכנסת רוטמן. בתחילת הדיון נתתי סקירה על כל תולדות הידיים העובדות במדינת ישראל ובימים אלו. נגעתי באספירציה של ממשלות ישראל בעשורים האחרונים, שכקביעת מדיניות עובדים פלסטינים נכנסים לעבוד בישראל – זאת קביעת מדיניות, זאת לא החלטה.

בקבינט בראשות שר האוצר בצלאל סמוטריץ', התקבלה החלטה שלא להכניס.

לא, לא, לא. אני מבקש לדייק אותך.

בקבינט הביטחוני החליטו לא להצביע.

בדיוק.

ואני אחזק את היושב-ראש, לא מספיק להחליט שלא מכניסים יותר פועלים פלסטינים, צריך לקבל החלטה אקטיבית.

לא, לא, לא יותר. פה אתה סוטה, זאת בדיוק הנקודה שאני מבקש להתייחס אליה.

לא. קודם כול לא התקבלה החלטה, צריך לקבל החלטה.

לא הייתה הצבעה בקבינט.

מי שמעלה דברים להצבעה בקבינט זה יושב-ראש המפלגה שלך, אבל בסדר.

ברשותך, חבר הכנסת רוטמן, בקבינט הכלכלי – ועל זה, חבר הכנסת רול, אני מבקש שנתעכב כדי שלא נתבלבל – התקבלה החלטה שבעת הזאת לא נכנסים. לא התקבלה החלטה כקביעת מדיניות, שיותר לא יכנסו עובדים פלסטינים. ולפיכך, יש מתן מענה אחר.

נכון, כי זה של הקבינט.

המשק הישראלי נגמל מפועלים פלסטינים, תעשה אלף, בית, גימל ודלת.

גם הקבינט הביטחוני לא התכנס בסוגייה הזאת. גם הקבינט הביטחוני לא דן בעניין.

בדיוק, בדיוק. זאת גישה שלי, חבר הכנסת רוטמן. אנחנו נמצאים כלוט בערפל. חברים, תקשיבו. דיון שבקצה שלו אין הצבעה של החלטה על עדכון מדיניות ממשלת ישראל, כאילו כלא היה, כאילו כלא היה. וזאת הדרישה שלי, אדוני.

אגב, הכנסת יכולה לדון ולא חייבת להחליט. הקבינט תפקידו של הנהגה, לקבל החלטה מורכבת ככל שתהיה.

יושב-ראש הוועדה, למה הקבינט לא מתכנס כדי לדון בסוגייה הזאת? למה הוא לא מתכנס לקבל החלטה?

אני מבהיר, התקיימו דיונים בשני קבינטים שונים. אחד, בכלכלי ששם הייתה הצבעה. השני, ששם לא הייתה הצבעה. בקבינט הכלכלי שהתקיימה הצבעה היא הייתה נקודתית, לגבי האם בעת הזאת ישובו פלסטינים לישראל. שימו לב מה קרה, א', זה לא נקבע כחלק מקביעת מדיניות מעודכנת. ב', חרף ההצבעה וההחלטה שלא ייכנסו, כן נכנסים. אני מבקש ללמוד מה הפרמטרים? יכול להיות שהתאוריה של חבר הכנסת קריב, חלילה, נכונה.

לא חלילה, לא חלילה. התאוריות שלי נכונות.

אל תגיד לי לא חלילה. חלילה, שנתעורר למצב שבו אנחנו נדע שיש גוף פוליטי מסוים שמקדם בברכה כניסת פלסטינים כדי לעודד תעסוקה באזורים מסוימים, ותך כדי זה מנוון עסקים אחרים.

זה מה שקורה.

זה מה שקורה מבחינת התוצאה. אני רוצה לדעת האם זאת קביעת מדיניות? ואני לא מתכוון לשחרר את זה. בסדר? אתה העלית פה משהו, אני מודה שלא חשבתי עליו קודם.

כי אני פשוט יודע שראשי הרשויות המקומיות ביהודה ושומרון שהם רוצים להפוך שולחן – במובן הטוב אני אומר – כי זה קשור לביטחון התושבים שלהם, הם יודעים לעשות את זה, בטח בממשלה נוכחית. לכן, אני לא יכול להבין את ראשי הרשויות ביהודה ושומרון, איך יש פועלים פלסטינים אצלם באזורי התעשייה מחוץ ליישוב.

אני אשמח להתייחס לסוגייה הזאת.

למה אתה מדבר בשמנו, אנחנו פה. אנחנו יכולים לדבר בעצמנו.

בלתי מתקבל על הדעת שאני נאלץ להצדיק ולבחון אפשרות לחזק את החשדות שלך וגם אתה גונב עוד זמן. אני מבקש להעביר את רשות הדיבור לאלי שבירו, ראש עיריית אריאל. אני מבקש שנהיה מצומצמים, כי אני נאלץ להתכנס לסיום הדיון.

אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני אשתדל לדבר בקצרה. לא סתם אמרתי שכשמדברים על החלטות שמתקבלות על תחום הקו הירוק, חייבים באותה נשימה לדבר על יהודה ושומרון. אני חושב שאסור להכניס פועלים פלסטינים לתוך היישובים – אסור להכניס פועלים פלסטינים לתוך היישובים. זה לא משנה עכשיו זה יכול להיות להבא, ולכן צריך להיערך לזה. עם זאת, אנחנו נמצאים ביהודה שומרון וברור לחלוטין שאם לא תהיה תעסוקה גם לאנשים ביהודה ושומרון, אנחנו נקבל את זה בדלת האחורית. ולכן, פתחנו פרקי תעשייה שהם מבודדים, שהם לא נמצאים בסמיכות ליישוב. פארק תעשיות אריאל מערב, נמצא במרחק של 6 ק"מ מהיישוב. אין שום בעיה שבכזה מקום עם אמצעי ביטחון כאלה ואחרים אפשר להעסיק גם את הפועלים הפלסטינים, כי ברגע שהם יישבו בבית ולא תהיה להם תעסוקה, אנחנו נמצא אותם אחר כך על הגדרות.

גם החבר'ה מעזה עבדו ולא ישבו בבית וראינו מה קרה.

חבר הכנסת דוידסון, זה הרבה יותר חמור מזה. תקשיב, אתה אומר שלא ייכנסו בשום פנים ואופן.

לתוך היישובים.

שנייה, ליצור מעגלי הגנה מחוץ ליישובים – כן, אבל בתוך היישובים – לא. כי אם לא ייכנסו בכלל ייווצר כאוס בתוך אותם דברים וזה יגלוש לתוך שטחי ישראל ואיו"ש. שמעתי את מה שאתה אומר, ואני מוחה נגד מה שאתה אומר.

אתה יכול שלא לקבל.

אין בעיה, ולכן שמעתי את מה שאתה אומר. רציתי לוודא שאני מבין היטב את מה שאתה אומר, ואני כאן שוב פעם מבקש לפקס את מעט הדוברים במעט הזמן שנותר לנו, להתייחס אך ורק לנושא שבו ממוקד הדיון – קביעת מדיניות עקרונית של מדינת ישראל, באמצעות ממשלת ישראל, באם ייכנסו לכאן עובדים מהשטחים, כן או לא. קביעת מדיניות, אחר כך נשרשר באיזה תנאים, לאיזה אזורים, באיזה שעות ולאיזה ענפים. הבנו? בסדר, תודה רבה.

לשם כך הייתי רוצה שתשמע את הפן של האנשים בעניין הזה.

אוקיי. אני רוצה להקשיב לגברת עידית ליפובצקי, מנהלת מרכז גהות לשוויון חברתי, ההסתדרות הלאומית.

תודה רבה, היושב-ראש.

אם אפשר, בבקשה, רק בנושא שאנחנו מדברים ובאופן מתומצת, תודה.

ברשותך, אני רוצה להוסיף קול נוסף, קול שלא נשמע פה, לזעוק את זעקת הנשים.

אגב, קראתי את נייר העמדה שלך, מאוד מנומק, מאוד מקיף ומאוד מרגש.

אני מודה לך על זה, כי הקול הזה לא נשמע פה. אנחנו שומעים את הפחד, את החשש, אבל אנחנו לא שומעים את אותן נשים, אימהות, ילדים וילדות שהיו חשופים לטראומה מזעזעת ושטנית של מפלצות החמאס. אנחנו קוראים לכם, המחוקקים, להתעשת ולהשמיע קול תקיף כנגד הרוע והטרור, אשר כיוון באכזריות בלתי נתפסת ובאלימות מינית שטנית כנגד אותן נשים, שהותקפו מינית.

הקריאה שלנו באה לומר שהכנסת פועלים פלסטינים לשטחי ישראל, כמוה כזילות בטראומה של נשות ישראל. והיה וחלילה, יתאפשר לפלסטינים להיכנס לשטח ישראל, עלול להיות מסר בוטה של התעלמות מהטראומה המינית הן הישירה והם ההיקפית לנשות ישראל. נשים נאנסו בשל היותן ישראליות ויהודיות, ובשל המאבק הפלסטיני. הכנסת פועלים פלסטינים כמוה כהתעלמות מהכאב, מהטראומה והפחד המוחשי. זאת המסוכנות וזה החשש שלנו שאותם פלסטינים יסתובבו בקרבנו. וכולנו יודעים את הזוועות שנגרמו באותו יום, ועדיין כולנו, הרבה מנשות ישראל, סובלות ויסבלו מאותה טראומה מתמשכת. זוהי הקריאה שלנו, חלילה, לא להכניס אותם לידינו או לצדנו, בטח ביהודה ושומרון. תודה.

אני מודה לך, גברתי. עמדתך נקלטה. חשוב שהיא תילקח בחשבון כשמקבלים החלטה. חשוב שנבין שכרגע בעת הזאת, בוודאי על פי ניירות העמדה המוצעות, בוודאי ובוודאי שלי, הוונה היא לכניסה מסוננת וגם בתנאים מגבילים כדי שלא יהיה חיכוך עם תושבי מדינת ישראל, נשים וגברים כאחד. אגב, מצופה כמי שנחשף למראות ומקרים מורכבים מהסוג הזה מאז פרוץ המלחמה, שכשאתם נותנים את הקול החשוב הזה, תבטאו שהפשעים האלה בוצעו כלפי נשים וגברים כאחד, ולא רק כלפי נשים, כפי שאנחנו בדרך כלל נחשפים. אני מעביר את רשות הדיבור למנכ"לית מועצת יש"ע, הגברת שירה ליבמן. אגב, את קשורה לאליהו?

כן.

אני מבקש לחזק אתכם, את אליהו היקר. תתבשרו בבשורות טובות ומשמחות, משפחות החטופים בכלל. אליהו הוא איש יקר וערכי, שוחחתי איתו מספר פעמים. תעבירי לו מכאן את תפילותינו הכנות.

אני אמסור לו, תודה. אני מבקשת להודות על הדיון המשמעותי והחשוב הזה. לא סתם הוא נמשך לכל כך הרבה זמן. אני מקשיבה בקשב רב, הקול שלי קצת רועד ולא בגלל שאני מתרגשת מהמעמד, אלא כי אני חושבת שאנחנו צריכים להבין את גדול האחריות שיש לנו, סביב השולחן הזה. גורמי המקצוע השונים שנמצאים כאן, גורמי הכנסת והממשלה. ב-7 באוקטובר אמור לשנות לנו משהו מאוד משמעותי בתפיסת העולם שלנו. בתפיסת העולם של כל גורמי המקצוע שנמצאים כאן, ואני אומרת את זה בחרדת קודש. אנחנו צריכים להטיל ספק בכל מה שהיה ברור לנו עד ה-7 באוקטובר, וזה לא קורה כאן. אני לא רואה את זה, אני לא שומעת את זה, אני לא מרגישה את זה.

לא יכול להיות שנשתמש באותן כלים ובאותם תבחינים כדי להחליט איזה פועלים ייכנסו איזה פועלים לא ייכנסו. כשאנחנו צריכים להבין לאור מה שקרה לנו ב-7 באוקטובר, שלא יכול להיות שמה שהיה הוא שיהיה. לא יכול להיות שדוחים סתם כדי לדחות, כמו שראש עיריית אריאל אומר, זה הרי ידפוק לנו בדלת וידפוק לנו בחלון. וצריך לשים את כל הסלט ואת כל הג'חנון הזה על השולחן ולדון בו. ולהבין מה המשמעויות שלו, ולא להתחבא. כל אחד אומר, זה ביטחוני, זה מדיני, זה מדיניות של הקבינט המדיני-ביטחוני או מדיניות של הקבינט המלחמתי. צריך להסיר את הכפפות האלו מהידיים שלנו, ופעם אחת להגיד אמת.

גברתי המנכ"לית, האם למועצת ישע היום נכנסים עובדים פלסטינים?

אני אומרת את זה בכאב כל כך גדול. צריך להפסיק, אני לא יודעת איך לקרוא לזה, אתה אמרת להסיר מסכות – מספיק עם זה כבר. בואו נגיד את האמת לעצמנו פעם אחת, בלי להתבלבל בדרך. ראינו למה זה גרם לנו. יגאל, ראש המועצה שיצא מכאן אמר, זה לא יהיה 1,500 כמו בפעם שעברה, זה יהיה 3,500. זה לא יהיה 3,500 זה יהיה הרבה יותר – למה לחכות שוב פעם שזה ידפוק לנו בפרצוף? אנחנו צריכים להיכנס לדיון הזה בחרדת קודש.

גברתי, האם היום נכנסים פלסטינים למועצת יש"ע?

ליישובים במועצת יש"ע לא נכנסים עובדים פלסטינים.

לאזורי התעשייה?

לאזורי התעשייה נכנסים, ואני חייבת להגיד כאן – למורת רוחם של רוב ראשי הרשויות, לזה נעשה ללא השיתוף שלהם. זה חשוב לומר את זה, אנחנו דיברנו על זה וגם צעקנו על זה במקומות הנכונים.

זה לא נכון.

אוקיי. יכול להיות זאת העמדה שלך.

אם יש שיתוף. הצבא עבד איתנו בשיתוף פעולה על מנת למצוא את הדרך איך להכניס פועלים פלסטינים.

אני שואל אותך שאלה, האם נציגי אלוף פיקוד מרכז תיאמו איתך?

אתה יודע כמוני שההחלטה הזאת היא החלטה שקיבלנו אותה כהחלטה מוגמרת.

נציגי פיקוד מרכז, כשהבקשה הייתה להכניס עובדים פלסטינים לתוך אזורי התעשייה באה מחלק מראשי הרשויות, אני אומר את זה בעדינות.

הבנתי, הבנתי.

הנהגת מועצת ישע התנגדה לזה.

על פי ההסכם הקואליציוני התחומים האזרחיים של המינהל האזרחי, לרבות תחום העבודה, נמצאים תחת אחריותו של שר האוצר, השר הנוסף במשרד הביטחון, מר בצלאל סמוטריץ'. זה פשוט המשך הוצאת הדיבה של אלוף פיקוד המרכז עם השר הנוסף סמוטריץ, שהוא האחראי על התחומים האזרחיים. תבדקו מהסכם הקואליציוני, מי אחראי על נושאי היתרי העבודה. די, נו, באמת, הכול פה צביעות פוליטית, נוח שהפועלים הפלסטינים יהיו באזורי התעשייה ביהודה שומרון, כדי שהמפעלים לא יקרסו, אבל בתוך ישראל הריבונית – על זה מצפצפים.

בסדר, הנושא הזה יתברר. חבר הכנסת קריב, קולך נשמע היטב.

שמענו אתכם, תבדקו. שבו מחוץ למשרד של סמוטריץ', הוא השר במשרד הביטחון, מדברים על אלוף פקוד המרכז. צבועים, חצופים.

חבר הכנסת קריב, ביטאת את עמדתך ומספיק, יש לנו עוד אנשים בדיון הזה. חבר הכנסת קריב, תודה.

אני רק רוצה לסיים בבקשה אחת. אני מאוד מאוד מבקשת, לא סתם נמצאים כאן ראשי עיר, בסוף האחריות על כניסת הפועלים הפלסטינים היא על ראשי הערים. ואם יהיו אירועים היא באחריות ראשי הערים, לא יכול להיות שתתקבלנה החלטות כאלה ללא שיתוף והסכמה של ראשי הרשויות בערים.

כמו שאת שמה לב, גברתי, הדעות פה חלוקות.

זאת לא האחריות של ראשי הערים. ממתי האחריות היא של ראשי הערים?

בסוף שיש אירוע פונים לראש העיר.

זאת לא אחריות של ראש עיר. יש משטרה, ויש צבא ואת כולם והאחריות הביטחונית היא לא של ראש העיר.

נכון, נכון. אבל בסוף ראש העיר צריך לתת תשובות לתושבים. ואנחנו אחראים על הביטחון של התושבים.

זה כמו שראשי העיר סגרו אתרי בנייה, כי לא רצו לתת לערבים ישראלים לעבוד. זה מאותה סיבה, אין להם סמכות כזאת.

ראול, ראול, סליחה. סיימת?

תודה רבה.

תודה רבה. אני מעדכן אותך, כמו שאתה מבין מתחילת הדיון יש איזשהו ברדק, כי המתפ"ש שמנטרים את כניסת העובדים, אפשר לומר שאין להם say בימים האלה, לפחות מפרוץ המלחמה לפחות בעניין כניסת עובדים פלסטינים לתוך גבולות מדינת ישראל. ובאותה נשימה, מאותו צה"ל, פיקוד מרכז בראשות האלוף כן יכול להחליט שהוא מכניס. כניסה לאזורים מסוימים חייבת להיות בשיתוף פעולה עם ראשי הרשויות הרלוונטיים, כי הם צריכים להתמודד עם כל ההשלכות, שהן רחבות יותר משאלת הביטחון, כן או לא. אי-אפשר להתעלם מעמדתם ומגישתם, ואנחנו שומעים שהדעות כאן חלוקות.

אין ראייה אחת גם בתוך אותם אזורים שמעבר לקו הירוק. אני שמח ששמענו את שתי הגישות בתוך האזורים האלה, כשבתוכן יש את העמדה של השלטון המקומי. אני מבקש להעביר את רשות הדיבור למר אסף גבע, מנהל תחום בכיר במחלקת הכלכלנית הראשית.

כן, תודה.

שלום, אני מבקש לדעת מהי עמדתכם, והאם ביצעתם תסקיר לעניין ההשלכה על היציבות הכלכלית, או הפגיעה ביכולת ההישרדות הכלכלית של הרשות הפלסטינית? ועד כמה זה נלקח בחשבון במכלול השיקולים בקיום הדיונים, באם ייכנסו, כמה, לאן ובאיזה קצב?

לא בדיוק. אין לנו עמדה לגבי הנושא הזה. התבקשנו על ידי שר האוצר לחשב מהי הפגיעה הכלכלית בהיעדר פועלים פלסטינים לתחומים הספציפיים.

יופי, עכשיו אתה עונה על השאלה הבאה שלי. כן נקטתם עמדה. אתם יודעים לאמוד מהו הסכום המצרפי מה-7 באוקטובר, כתוצאה מאי-כניסת עובדים פלסטינים לכלל הענפים, מחולק לכל ענף וענף, נכון?

כן. האומדן שלנו הוא כ-3 מיליארד שקלים.

האם האומדן שלכם, בואו נדבר רגע על החקלאות, לוקח בחשבון אינטרפרטציות עתידיות לנזקים כלכליים?

לא. הוא לא לוקח בחשבון.

למה? איך זה משקף את המציאות לשר ולקבינט?

אלה דברים שקשה לנו לקחת בחשבון במודל כלכלי.

בואו ניקח לדוגמה את ענף הפיתוח והתשתיות, שרובו נסמך על הרשויות המקומיות. הם ספקים של המדינה בחלק גדול. בחודש אוקטובר ונובמבר הם עדיין פדו כספים על עבודות שביצעו שלושה חודשים קודם. כלומר, התזרים שלהם לא נפגע בחודש אוקטובר-נובמבר, את הפגיעה אנחנו נראה במרץ. ובמרץ ייתכן שכבר לא נהיה בסטטוס הזה. השאלה היא, האם לקחת את זה בחשבון? האם לקחת בחשבון בענף החקלאות, בתחום העונתי פרדסנים? אומרים שיש פה נזק ישיר של מיליארד שקלים לתפוזים, אבל האם לקחתם בחשבון שמאותו עץ שממנו לא נקטף התפוז, הנזק לעץ יהיה בעוד שנתיים-שלוש קדימה, ולא רק לאותו פרי שהלך לאיבוד, שבגינו אתה מעוניין לשפות ולתכלל?

אני אשמח לענות. אני מאגף התקציבים במשרד האוצר. המודל שאסף מדבר עליו הוא מודל שעוסק בהשלכות הישירות של אי-כניסתם של העובדים הפלסטינים. כלומר, במשרד האוצר עוסקים במדיניות מאקרו ובוחנים את הדברים באמצעות נתוני מאקרו, נתוני שכר וכולי. יושב-ראש הוועדה שואל על השלכות עקיפות – כמו שאנחנו קרואים להם – כלומר השלכות מסדר משני. כלומר, לא אי-הכניסה של העובד כיום גורמת לנזק אבל היא תייצר נזקים מסוגים שונים בעתיד.

הערכות שונות לנזקים כאלה בוצעו והוצגו על ידי משרד החקלאות בפורומים שונים, אני מניח שהם יוכלו להרחיב על הדבר הזה בצורה יותר טובה.

המספרים הרבה יותר גבוהים.

ברשותכם, אני רוצה להתערב. אני לא מצליח להבין את הנונשלנטיות של התגובה שלכם. אתם מהווים אבן ראשה בארגון שנקרא מדינת ישראל. לו מדינת ישראל הייתה חברה פרטית, לו היא הייתה הקיבוץ שלי, לו הייתה המשפחה שלי, החברים שיוצאים יחד לטיול, היה עולה על הדעת שרכיב, חלק, גרגר מתוך הקבוצה היה נמצא בריסוק ומנהיגות הקבוצה לא הייתה לוקחת אחריות?

אתה יודע, לא מעניין אותי אם זה מיליארד או 3 מיליארד. מה-50 מיליון הראשונים, הייתי שואל את עצמי מאין יבוא עזרי. אין פלסטינים ואני לא רוצה להיגרר לשאלת הפלסטינים – לא רוצה להיגרר לשם. זה מרוץ עכברים שמקומו לא כאן בכלל. החליט מי שהחליט שאין פלסטינים, תביאו, אתם שמונעים יחד עם משרד הפנים ומשרד החקלאות, את האלטרנטיבה לבניין ולחקלאות. כל כך פשוט, מה זה משנה כמה מיליארדים? אתם מועלים בתפקידכם, תתחילו לעשות את מה שצריך. אתם פוגעים בכלכלה ובמשק הישראלי בזמן המלחמה – תתביישו.

תודה רבה, חבר הכנסת אלון שוסטר. אני מבקש למקד, הדיון עוסק בשאלת המהות האם מדינת ישראל באמצעות ממשלת ישראל החליטה כקביעת מדיניות שלא ייכנסו לכאן יותר פלסטינים? ולא קיבלתי מענה לכך, זה אומר שלא נקבעה החלטה.

החליטו שבינתיים לא נכנסים. ואני אתן לכם רמז, לכולכם – ייכנסו פלסטינים בעתיד. ייכנסו בתנאים כאלה ואחרים פלסטינים. מה זה קשור לחודשים הקרובים?

לא הייתה החלטה כזאת.

לא, לא, לא. לא החליטו את זה. שוסטר, זה כל הדיון, אין החלטה כזאת.

בדיוק, צודק חבר הכנסת דוידסון.

זאת הבעיה, זה כל האירוע פה. תחליטו כן או לא.

חבר הכנסת רביבו, אתה הובלת את מתווה הפיצויים בוועדת הכספים. מה שחבר הכנסת שוסטר אומר הוא דבר מאוד פשוט, דה-פקטו היום לא נכנסים? תכניסו את זה למתווה הפיצוי.

לא החליטו אבל.

לא יכול להיות שלחקלאי – עזוב 40-0 – בעמק חפר אין ידיים עובדות, כי אין פועלים פלסטינים ואין עובדים זרים ולא תכניסו את זה למתווה הפיצויים. ממשלת ישראל, אתם לא רוצים לפתור את בעיית הידיים העובדות בחקלאות למשל, קחו את זה בחשבון במתווה הפיצויים לחקלאים בכל הארץ. ואת זה הם לא עושים.

אדוני היושב-ראש, חשוב לי להגיד משפט קצר מאוד, אני אומר את זה לאוצר, באיחור במסירת דירות, שהקבלנים יאחרו כתוצאה ממחסור בעובדים האלה, זאת פגיעה עקיפה. לפי חוק המכר שתוקן בשנת 2022 אנחנו בכל מקרה צריכים לשלם פיצוי שכר דירה לדייר, ולא משנה מהי סיבת האיחור. אני חייב, החוק תוקן שהקבלן, גם אם הוא לא אשם ובטח שהדייר לא אשם, ישלם לדייר שכר דירה על האיחור במסירה. רק זה שקול למיליארד שקל בחודש, מיליארד שקל לדיירים על כך שהקבלנים איחרו במסירת הדירות ואלו ההוצאות העקיפות.

חשוב שנחדד את הנוסחה. על פי חוק המכר, באיחור מעל 60 יום.

זה הישן, זה הישן. החוק תוקן בשנת 2022, יש 30 יום גרייס ואחרי זה הקבלן יישלם 100% משכר הדירה, לא 150% כמו שהיה בעבר. אבל מכל סיבה של איחור, גם אם באופן וודאי העירייה לא חיברה את המבנה למים, הקבלן יישלם את שכר הדירה.

אני מכיר את הנוסחה הישנה של עד 60 ימים. ואם לא מסרו בתוך 60 יום זה רטרואקטיבית מהיום הראשון כפול 1.5.

נכון, נכון. זה היה קודם לכן. זה תקף גם היום. זה תקף גם לרוכשי דירות שקנו לפני יולי 2022 שאז שונה החוק. הנזק הוא אדיר רק בשכר דירה, אז אתה מדבר על מיליארד שקל לחודש? הוא הרבה יותר גדול.

לגבי משרד החקלאות חשוב שנציין שמנכ"ל משרד החקלאות דיווח פה בתחילת הדיון שלפחות הפעימה הראשונה של דרישתי כן תתקבל, גם אם זה יעשה בטרמינולוגיה מעט שונה. לפחות כן יינתן מענה מיידי וזמין להכנסת עובדים זרים, בפרט בתחום ההדרים. אני מבקש להעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת ששון גואטה.

קודם כול, תודה, אדוני היושב-ראש, על הדיון. אני נהנה מאוד לבוא לדיונים ואני יודע מה אתה עושה. אבל אני רוצה לגעת בשלוש נקודות. קודם כול, בנקודה של רוטמן שאמר שיש החלטה, שאנחנו נתגבר את האנשים וניתן להם מענקים כדי שיילמדו ויעבדו בכול מיני מקצועות. תקשיב, אני לא יודע איפה רוטמן נמצא, אבל במציאות זה לא קורה. במציאות אנשים לא רוצים לעבוד בבנייה ולא בחקלאות. יש לך מחסור בנהגי סמיטריילר, אין לך נהגים – אנשים לא רוצים לעבוד. אין עובדים.

המדינה נתנה עכשיו מענקים למי שרוצה לעבוד בחקלאות ותמרצנו את הנושא כדי לעודד את זה, ולא ראינו שום מענה.

כמות גדולה מאוד של אנשים שכן ביקשו להצטרף לעבודה.

כן, הם באו להתנדב.

לא, לא, לא. אני לא מדבר על מתנדבים. אני מדבר על קליטת עובדים על פי התמריצים הידועים בשני מדרגים קרוב ל-4-0 ורחוק.

הפרויקט של הסטודנטים עם בנק ישראל שהצליח.

ואז הם יחזרו, מה אתה חושב שהם יישארו?

זה כלום לעומת הצרכים האמיתיים.

היה את הפרויקט של בנק לאומי עם הסטודנטים, זה באמת הצליח. אבל מלבד זה כלום.

אני נכנסתי לדיון, אני הגעתי מוועדת כספים ששם היו דיונים על הפיצויים, קו עימות, כן האריכו או לא האריכו, נכנסתי ושמעתי את כולם מדברים והכול בסדר. לא באתי לדבר ולהגיד אם כן להכניס עובדים פלסטינים או לא להכניס, אני רוצה לספר לכם מה קורה בשוק. היום בשוק אין עובדים, אין עובדים. הקבינט קיבל או לא קיבל החלטה ואני יודע שהוועדה הזאת כן מנסה לעשות, אבל המצב היום הוא שאין עובדים. אין עובדים שייקטפו, יש בננות על העצים כרגע, בחקלאות המצב קטסטרופה, ואין באמת מי שיעבוד. אנחנו רבים, אבל כל הפינג-פונג הזה לא עוזר לי. בגדול אם להכניס או לא להכניס, המצב הקיים הוא שהחקלאות קורסת.

מזל שבקווי העימות אסור לעבוד, אז לא צריך את העובדים שם.

גם בתחום הבנייה, אתמול ישבתי בפגישה, אין עובדים שיתחילו פרויקטים, וברגע שיהיה מחסור בדירות, מחיר הדיור יעלה.

ידוע, ידוע, תודה רבה.

אני רוצה ואני יודע את היכולות שלך, ואני רואה את ענבל ואני יודע שהיא אחלה ועוזרת לנו. אבל אני מבקש שנדחוף את זה עוד. שהאוצר יתחיל לשחרר, כי אני מכיר אתה את האוצר מהרבה ישיבות. שייתן לנו להכניס עובדים ולהתחיל להניע את גלגלי המשק. שגם בבנייה, גם בחקלאות ובכל הענפים החל מהמסעדות. אפילו דיברתי על להביא נהגים, אין נהגים ואין מי שינהג. צריך לעבוד על זה, והאוצר לא צריך לעצור אותנו.

תודה רבה, חבר הכנסת. אני רק רוצה לדייק כדי שנבין. זה לא האוצר ורק האוצר. קצב כניסת עובדים זרים לישראל לכלל הענפים בתוכם בנייה וחקלאות הם פועל יוצא של מימוש ההקצאות שכבר נתנו ועדיין לא ממומשות. אני לא יכול לעשות שקר בנפשי ולא לציין את זה, בכל פעם שמבקשים הגדלת הקצאה. אני מבקש להעביר את רשות הדיבור לסגן ממלא מקום ראש מעלה אדומים גיא יפרח, שיצא תוך כדי צו 8 והגיע כדי לבטא את עמדותיו, תשמור על עצמך ותחזור בשלום, בעזרת השם.

תודה רבה. אני חושב שזה דיון מאוד חשוב והיה חשוב לי מאוד להגיע לכאן ולומר את עמדתי. אני מברך אותך, אדוני היושב-ראש, על עצם קיום הדיון הזה שבעיניי הוא קריטי וחשוב. אני חושב שאנחנו צריכים לדבר על כמה עקרונות. עיקרון ראשון, אם לא הצלחנו להבין ב-7 באוקטובר שההסתמכות על כוח עבודה פלסטיני היא הסתמכות שטעות בצידה, אז אנחנו מבולבלים. זה אמביוולנטי לכך שמחר אנחנו ניקח פועל איראני שהוא האויב שלנו – לכולנו ברור שאיראן היא האויב –ונאמר לו, בוא תעבוד במדינת ישראל. כנראה שאנחנו נמצא כמה איראנים שרוצים להרוויח את לחמם, הם עניים והם גם לא יעשו שום דבר. רובם, האיראנים העניים, שיעבדו בישראל לא יפגעו במדינת ישראל. אבל הישות האיראנית היא ישות אויב, וגם הפלסטינים הם אויב. ולכן, אנחנו צריכים להבין שה-7 באוקטובר הצליח – אני מקווה – לגרום לכולנו להבין שאנחנו לא יכולים להסתמך על כוח העבודה הזה, זה עיקרון ראשון.

העיקרון השני הוא שלא יכול להיות שתהיה הפרדה בין יהודה ושומרון לבין ישראל. ואני חושב שכולם בחדר הזה, גם הציניים ביותר מביננו, מבינים שדמו של תושב במעלה אדומים זהה לדמו של תושב בהרצליה. ולכן, כשאנחנו מדברים על הכנסת עובדים כן או לא, עם כל מיני מתווים, זה צריך להיות אחיד. האיום ביהודה ושומרון הוא אותו דבר כמו האיום במדינת ישראל.

העיקרון השלישי, מאחר ואני בן אדם פרגמטי, הוא שצריך למצוא מתווה ביניים. מהרגע שבו אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להציף את מדינת ישראל, להציף לא פחות, בעובדים זרים. צריך להיות מתווה ביניים שאומר מה קורה עד אז, כי אני לא אטום למציאות והמציאות מחייבת אותנו להמשיך ולגלגל את גלגלי המשק. אני לא נכנס למתווה כי יש כאן אנשי מקצוע, אני יכול להגיד מהי דעתי אבל היא פחות מאנשי המקצוע. אנשי המקצוע צריכים למצוא דרך שבו המשק לא נפגע אנושות. בטווח הביניים, בין הרגע שסיימנו להעסיק עובדים פלסטינים ועד לרגע שהצפנו את ישראל בעובדים זרים.

תודה רבה.

אפשר לשאול האם במעלה אדומים יש פועלים פלסטינים באזורי התעשייה?

אני יכול לענות על זה? אני חייב לענות לו על זה.

לא, לא, אתה לא חייב. אני קובע מה חייב, בסדר? יושב-ראש ועדת הכספים עשה איתי חסד ומרח דיונים אחרים. התחיל הדיון בדוח ההפרשים, אני סמוך ובטוח שאתה מגיע איתי יחד.

אני אכין לך שם את הקרקע.

אני מתכנס לדבריי סיכום. היום את בהנחת רוח, עורכת הדין משש, לא נדרשת לשום שאלה.

אפשר מילה?

מילה. אתה הגעת מרחוק ועבדת איתי באמצע הלילה, אז מותר לך. אני מצטער, לא אוכל יותר. יענקל'ה, תציג את עצמך לפרוטוקול.

אני יענק'לה מושקוביץ, אני גר במושב קדש ברנע, סמוך לגבול מצרים, אני חקלאי. ואני יכול להגיד לכם, ואני לא רוצה להאריך, טיפלתי בכל האזור שלנו, אנחנו מסודרים עם כוח אדם ואנחנו ממשיכים לייצר. אבל אני רואה את עצמי בשליחות לאומית לדאוג גם לחקלאים אחרים מעבר למדינת ישראל, למרות שזה לא המנדט שלי.

אני עד לכך, אני עד לכך.

אני עושה את זה מהנשמה, מהלב ומהכאב ממה שקורה לנו. אני רוצה להגיד שמדינת ישראל נתנה חליפה יפה לחקלאים שמעסיקים עובדים זרים – אני מציין את המשפט הזה. קיבלנו חליפה באמצעות חברות ההשמה, באמצעות הסכם בילטרלי, באמצעות החזרת תאילנדים לפה. מתבצעת עבודה בלתי רגילה על ידי רשות האוכלוסין וזה כל יום גדל וגדל ועובד יפה.

הדיון פה היום הוא על החקלאים שמעסיקים פלסטינים ולא מעסיקים עובדים זרים והם לא קיבלו פתרון. פשוט לא קיבלו פתרון וזה מצב בלתי אפשרי. עכשיו הם מתחילים את קטיף ההדרים, מתחילים את הגיזום במטעים, כי אם לא יגזמו את המטעים לא יהיו לנו פירות קיץ במדינת ישראל. חייבים לעשות משהו מהיר, אין זמן. אני לקחתי יוזמה, וראיתי שאחרי כל הדיונים לא קורה כלום.

תעבור להצעת המחליטים.

הכנתי הצעת מחליטים, והעברתי את זה גם למשרד החקלאות וגם לחברי הכנסת, דרך הוועדה הזאת, כל חברי הכנסת קיבלו את ההצעה שלי. קיבלתי תגובות, קיבלתי אפילו שיחות משרים שרוצים להעלות את זה במיידי לממשלה. הם מבינים את הסוגיה, אי-אפשר להגיד מה לא ומה כן. אנחנו לא מתווכחים עם ההחלטות של הקבינט.

יענקל'ה היקר, למען ההגינות מנכ"ל משרד החקלאות עדכן שבהמשך לכל פגישותינו ושיחותינו לעומק הלילה, כן יש גישה והיא מיידית ומחר היא תעלה כהצעה, אני מציע להסתפק בכך. לצערי אני לא אוכל להקשיב לשאר הדוברים.

אבל אם הם מגבשים הצעה, אני הייתי מציע שזה יהיה בצורה משותפת. אני מבין שיש מחר פגישה עם ענבל, נשב יחד וננסה לבנות.

למען ההגינות, יענקל'ה הוא חלק ממשרד החקלאות ואנחנו מקיימים שיחות טלפון יום-יומיות, כולל אתמול בערב, והוא מעודכן בכל הדברים.

אני אומר שאני אעשה מימוש ב-800.

אני עדכנתי אותך שיש מחר פגישה עם רשות האוכלוסין ומשרד החקלאות, ביום רביעי, אמרתי את זה.

אני אפנה לייצר עוד 1,000, אני לא אממש תמיד את מלוא המכסה לפני שאני אפנה לבקש מלאי חדש.

הערה מאוד חשובה, נכונה מאוד.

לא, לא, לא. אני מבקש, הכול מאוד מאוד חשוב. יענקל'ה, תודה. תתאמו אחרי כן, אני אשמח גם להצטרף עם זה יסתדר במסד הזמנים שלי.

אדוני היושב-ראש, אפשר מילה על העסקים הקטנים של השיפוצים. אני מחכה כל הדיון בשקט.

וכמוך יש עוד 13 שעכשיו מחכים, בלית ברירה ובצער רב. אגב, עניין הקצאת השיפוצים עומד ותלוי בתהליכי עבודה שכבר התחלתי אותם.

אני יודעת, אנחנו מודים לך מאוד?

וקיבלתי אישור עקרוני לראשונה מאז קום המדינה בעקבות פנייה נמרצת של הוועדה שכן תקבלו הקצאה. זה לא שוכב כאן וזה לא שיח הדיון. מחר אולי כן, מוחרתיים אולי כן, אבל זה לא בדיון של היום. אני מצטער. כפי שאמרתי, התחיל דיון שאין לי פריבילגיה, אני ממש מצטערת עורך דין ואאיל, אני תמיד נותן לך את רשות הדיבור. אני מרכז הקואליציה בוועדת הכספים, יש דיון מהותי שאני לא יכול להעדר ממנו. אני מבקש לשמור על שקט, בבקשה.

אני מודה לכל חברי הכנסת ובראשם סגן שר החקלאות, שהגיעו ולקחו חלק פעיל מאוד בדיון. וכל המוזמנים הרבים שהגיעו מכל קצוות הארץ. הוועדה קוראת לממשלת ישראל לקבוע מדיניות קוהרנטית, רציפה ויציבה אם יש מניעה ביטחונית להכניס פועלים פלסטינים. אם יש היא גם כלפי כל אלה שגם היום נכנסים, ואם אין שתאפשר כניסה בהתאם לצורך ובכפוף לאותם תבחינים. יש להתחשב בהשלכות הכלכליות למשק, ובפרט לענף הבניין והחקלאות ולאמץ את מתווה המל"ל עוד היום במקביל.

הוועדה תמשיך לדחוף להבאת עובדים זרים לכלל ענפי המשק: לחקלאות, לבניין, לסיעוד ולתעשייה. ובתוך אלה שפתחנו כחדשים ולתוך אלה שאנחנו עובדים עליהם כדוגמת הפיגומים – לצורך העניין – המסעדנים, שוטפי הכלים, בתי המלון, המסעדות ועוד ענפים רבים ומגוונים.
אני אומר לכל אלה, ואני פונה לבניין ולחקלאות, שקיבלו הקצאה במסלול ירוק ומצפים שאני אאיץ את התהליך ביחד עם כלל המשרדים הרלוונטיים, שיפעלו לממש את המכסות שכבר נתנו להם ורק תוך כדי זה נפעל לייצר מלאי נוסף.

יש להבין שדין ישראל הוא כדין איו"ש. ואני מתכוון לעמוד על כך, אני מצטרף לבקשתו של גלעד קריב, אולי הגיע הזמן שנפעל לספח את איו"ש לכלל מדינת ישראל ואז לא תהיה אבחנה בין כמות הנכנסים ולאן על פי חלוקה שבתוך שטחי ישראל מוגדרים יותר או פחות.

הוועדה תקיים ישיבת מעקב בקרוב כדי לעקוב ולבחון את ההחלטות שהתקבלו, ואת מצב כניסת הפועלים הפלסטינים. הוועדה מבקשת מנציג הכלכלנית הראשית במשרד האוצר לקבל ניתוח של ההשלכות הכלכליות של אי כניסת פלסטינים לפי ענפי ולפי חודשים בהתחשב בהשלכות שהנזקים נקבעים כבר היום אבל יראו אותם מחר. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:00.