פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



63
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
02/01/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 39
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום שלישי, כ"א בטבת התשפ"ד (02 בינואר 2024), שעה 09:00

מצבם של צעירים מפונים מאזורי עימות במהלך "חרבות ברזל" - תמונת מצב

חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר

יעל אסיף - עו"ד, היועצת המשפטית, קרן פיצויים, רשות המיסים, משרד האוצר

אפרת אורן - עוזרת ראשי ייעוץ משפטי, קרן פיצויים, רשות המיסים, משרד האוצר

אתי סאסי - סגנית מנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

יעל מיזרוחין - מנהלת שותפויות ומערכות מידע, משרד הרווחה והביטחון החברתי

הדסה פרץ - עו"ס "ית"ד", רפרנטית תעסוקה בירושלים

לילי דגן - מנהלת אגף הבטחת הכנסה, המוסד לביטוח לאומי

הדר שפיר - מנהלת מערכת "יחד" למפונים ומתפנים, מערך הדיגיטל הלאומי

אורי זיו - מגוון, המועצה להשכלה גבוהה

דן שכטר כהן - מנהל תחום פרויקטים ומטה, מנהלת תקומה

מור הובר - מנכ"ל פורום ארגוני תעסוקת הצעירים

ד"ר חוה אנקור - מנהלת מענים פסיכו-סוציאליים, מלונות מפונים, מרכז חוסן משאבים

אירית וינוקור - מנהלת הכשרות במיזם החירום, עמותת "על"ם" לנוער במצבי סיכון

דנה נאור - מנכ"לית עמותת "דואליס"

תמר סדן לקס - מנכ"לית עמותת "מכללת גל"

איילת גנאור יצחק - מנהלת פיתוח ארגוני, "מכללת גל"

איתי כהן - מנהלת תחום מניעה בני נוער וצעירים, המרכז הישראלי להתמכרויות

אפרת בנימין - מנהלת תוכניות, קרן גנדיר

שמעון וייס - מנהל תחום בכיר צעירים, רשות הצעירים

תמר וורבר - מנהלת מחלקת מדיניות, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית

תלם עוזיאל - נציג אגודת הסטודנטים, מכללת תל חי

שוהם שלומי - סטודנטית מפונה ממטולה

הודיה קארין טלקר - חיילת מילואים, סטודנטית מפונה מקריית שמונה

מתן זוארץ - חייל מילואים, סטודנט מפונה מהצפון

ליאת לנדאו - עו"ד, רפרנטית בייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

מתן חמו - מנהלת תחום בכיר תעסוקת אוכלוסיות ייחודיות, משרד העבודה

רויטל לן כהן - מנהלת קשרי ממשל וחברה בצוות המנהל קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

רוני ארזי - מנהלת קהילת שוכרים ומשכירים

טל עציון - מפונה מנירים

ורד קירו זילברמן

דפנה סידס-כהן

רעות חביב, חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.





מצבם של צעירים מפונים מאזורי עימות במהלך "חרבות ברזל" - תמונת מצב

שלום, חברים וחברות, ובוקר טוב. אני מתכבדת להתחיל את הדיון של ועדת הצעירים על מצבם של צעירים וצעירות מפונים מקו העימות. דיון שהוא חשוב, במיוחד כי כבר חלף זמן ממושך ואנחנו צריכים לאמוד על ההשלכות של הפינוי הממושך, וכנראה על חלקו שגם יישאר תקופה נוספת. מה זה אומר לגבי צעירים שהיו להם תוכניות שאולי נדחו או נדחקו, מה זה אומר לגבי חוסר המעש, לגבי חוסר המענים. איפה המדינה נמצאת בתוך המקום הזה, שזאת זירה באמת ספציפית וגם ייחודית – לעזוב בית זה משהו שהוא קשה. כמובן לאחר טווח, אבל בטח גם באי-ביטחון שנמצא בצפון והאי-ודאות. בטח כשלא מעט גם נמצאים בקו הלחימה.

ואני חושבת שמעט מידי מדובר על המענים עצמם. הרבה מדובר על הוראת הפינוי – את מי מפנים ואת מי לא מפנים – שגם פה יש בעיות ואני מודעת אליהן. אבל מעט מידי מדובר על ההשלכות ארוכות הטווח ועל מה עושים כדי לאפשר אופציות, כדי גם לייצר שגרה, כדי לתת מענים סוציאליים מקיפים. וטוב שיתקיים דיון כזה, ויכול להיות שגם נצטרך לעשות דיונים נוספים בנושא הזה. אני מקצרת בכוונה ואני אומר שבגלל שהדיון הזה יהיה שעתיים וחצי ונצטרך לסגור, זה נשמע הרבה אבל אצלי הדיונים נמשכים גם שלוש שעות ויותר לא פעם, נעיד, כי אנחנו משתדלים לתת לכולם לדבר.

אז אני אעשה משהו בפעם הראשונה ואני אפעיל טיימר של שלוש דקות בחלק מהזמן, שזה מכובד ובסדר, אם נאום במליאה זה שלוש דקות – אפשר גם כאן. זה כדי שכמה שיותר ידברו, וכמובן כדי שגם יתקיים דיאלוג ושאלות עם הרשויות, ושנמצא את הדיון כמו שצריך גם מבחינת המענים. אז בגלל זה גם כדאי שנתכנס בדברים שלנו.

לפני שאני אתחיל אני אקריא את שורו של יהודה עמיחי: "אדם יוצא מבית / והבית אינו יוצא מן האדם. / הוא נשאר / על קירותיו ועל / התלוי בהם / ועל חדריו ודלתותיו / הנסגרות בזהירות. / או כי הבית / מתרחב והולך / ונעשה לדרכים / בהן ילך זה / שיצא מן הבית". אני מאחלת דיון מוצלח, ושנגיע איתו גם לפתרונות ומענים.

תודה לכל מי שהגיעו לכאן. אני פותחת עם הדר שפיר ממערך הדיגיטל הלאומי, מנהלת מערכת "יחד" למפונים ומתפנים, שתיתן לנו נתונים ואת המידע שעד כה נאסף בסוגיות הללו. אז תודה, תודה גם שהגעתם לכאן. בוקר טוב.

בוקר טוב. כאמור, הדר שפיר, אני אחראית על מערכת "יחד" מטעם מערך הדיגיטל. מערכת "יחד", אני רק אגיד, היא מערכת שמטרתה לתת תמונת מצב לאומית. זו מערכת שנולדה וקמה בשיתוף פעולה רחב מאוד של הרבה משרדי ממשלה; גם רוה"מ, משרד הפנים, משרד התיירות וביטוח לאומי ואחרים. כלומר, יש כאן ממש מאמץ משותף של הרבה משרדים. אני בדיוק רק התחברתי לאינטרנט ואני רגע מרעננת את האתר כדי באמת לתת את התמונה העדכנית ביותר, אבל עד שזה יקרה אני אגיד כמה דברים. בעצם, המערכת אוספת נתונים מכמה מקורות. מקור מידע עיקרי הוא המלונות עצמם. אנחנו מקבלים דיווח ישיר מהמלונות. כל אחד מהמלונות שמארח מפונים מעביר לנו נתונים ברמה יומית על מי שוהה במלון, חתכי גיל ומידע נוסף אישי ופרטי על אותם מפונים.

זה על בסיס יומי, את אומרת?

על בסיס יומי. המידע מהמלונות נמצא בעצם בבחינה ממש ברמה יומית. יש כאן תהליך מאוד מורכב של מעברים בין מלונות. כלומר, כל יום יש קבוצה לא קטנה של אנשים שעוזבת את המלונות. חלקם עוברים למגורים בקהילה, חלקם עוברים למלונות אחרים.

אז לגביהם אין לנו נתונים כרגע.

יפה, אז השאלה לגבי המפונים בקהילה היא שאלה מורכבת. המידע העיקרי שיש לנו לגבי מפונים בקהילה מגיע ממענק האכלוס שביטוח לאומי נותן להם. אנחנו מקבלים עדכון שבועי מביטוח לאומי על מקבלי מענק אכלוס.

וזה נותן את הצלבת המידע.

בדיוק. זה נותן לנו תמונה טובה של כמה אנשים מקבלים מענק אכלוס ומי הם. בעיקר מי הם המבוגרים וכמה ילדים נלווים לכל אחד מהם. אנחנו יודעים להגיד שיש היום באזור, ועכשיו נראה אם אני יכולה לראות את הנתונים עצמם, כן, אז גם לביטוח לאומי יש נתונים מעודכנים, אני חושבת. אבל, יש סדר גודל של 130,000 אנשים שמקבלים מענק אכלוס והם אנשים שבהכרח לא נמצאים במלונות. כלומר, זה יכול להיות או כאן או כאן. עכשיו, אם מסתכלים על חתך הגילאים, אנחנו במערכת מזהים ממש ברמה של תעודות זהות קרוב ל-200,000 מפונים. ה-200,000 האלה כוללים בתוכם גם מפונים שיצאו מהבית בצו, כלומר פינוי מטעם המדינה, וגם אנשים שהתפנו באופן עצמאי.

אז אם אנחנו מסתכלים על החתך של ה-200,000 מפונים ומתפנים האלה ומסתכלים על המקבצים של הגיל, אז אפשר לראות שמתוכם יש לנו סדר גודל של 9,000 ילדים בגיל 0 עד 3; קרוב ל-9,000 ילדים בגילאים 4 עד 6; כ-17,000 בקבוצה של 7 עד 12; 7,300 של 13 עד 15; 6,600 16 עד 18. כלומר, זו החלוקה, זה הפילוח לפני מצב הנתונים הנוכחי.

וקבוצת גיל צעירים מעל 18? נגיד עד 20.

של 19 עד 35 – כ-50,000. הקבוצה הגדולה ביותר היא של 36 עד 65. היא כבר לא בפילוח גדול, היא באזור 66,000. עכשיו, בתוך הקבוצות האלה של הגיל אנחנו יכולים גם להסתכל קצת על הנתונים של אנשים שסימנו שיש להם צרכים מיוחדים בתחומים שונים. וכאן אני רגע אסייג את הדברים. אנחנו בתוך המערכת אוספים נתונים ממקורות שונים. חלק מהמקורות זה אנשים שדיווחו בעצמם על מצבם. אנחנו פנינו ממש בתחילת העבודה על הפרויקט הזה פנינו לאנשים, לאוכלוסייה, וביקשנו שידווחו לנו – ספרו לנו איפה אתם נמצאים וספרו לנו מה הצרכים שלכם. אם יש לכם צרכים בתחום של חינוך, בתחום של רווחה וכן הלאה. עכשיו, לא כל האנשים נתנו לנו את המידע. יש סדר גודל של 100,000 אנשים שדיווחו לנו באופן עצמאי על הצרכים והקשיים שלהם.

זה המון.

ומתוכם, בעצם מתוך ה-100,000 אנשים האלה, לא כולם דיווחו על הצרכים בכל התחומים. מן הסתם, לא כולם נדרשים לצרכים בכל התחומים. אז אם אני מסתכלת למשל על האנשים שדיווחו שיש להם קשיים בתחום של חינוך עבור הילדים שלהם, אז אפשר לראות שבערך - - -

אבל מה את יכולה לפלח לגבי צעירים והקשיים? מה אופי הקשיים שצעירים מדווחים עליהם?

אז בעקרון האופי הוא, זה קשור בשאלות שאנחנו שאלנו.

לגמרי, כן.

שאלנו האם נדרש סיוע לימודי, האם נדרש סיוע עם ציוד. כלומר, האם חסר לכם ציוד שקשור ללימודים – כן או לא.

הצעירים זה 18 עד 35, זה לא תלמידים בבית ספר.

סליחה, שאלת על צעירים. אוקיי, אז אני מסתכלת על הנתונים ממש בהתאמה לילדים. כלומר, אם משפחה שיש לה ילדים דיווחה על צרכים של הילדים שלה, אז אני יכולה לראות את המידע שקשור בילדים.

את צודקת לגבי המשפחות, אבל ברגע שיש לכם נעלם, כי צעירים הם לא תמיד איזה גורם מדווח, אז לפעמים אנחנו לא מודעים לצרכים שלהם. כי הורה יודע להגיד מה חסר לילד שלו, אבל הבן 18, הוא דילמה.

אז באמת, אם ההורה דיווח על הילדים, אז אנחנו יודעים להגיד אם הוא דיווח שיש להם צורך או קושי בתחום כזה או אחר. אבל המבוגרים מעל גיל 18 שמדווחים באופן עצמאי – יש הרבה פחות מידע על הצרכים שלהם.

ויהיה אפשר לבקש מכם לעשות אולי איזושהי עבודה כדי לאתר את הצרכים שלהם?

כן. אם כי זה מאוד-מאוד קשור באמת במידע שאותם אנשים מסכימים למסור.

בוודאי, אבל עצם הפנייה הישירה כקבוצת אוכלוסייה, אם זה מצוקה תעסוקתית, דחייה אקדמית. כל מיני סוגיות כאלה.

כן, אז אפשר. אפשר לעשות עוד עבודה סביב הדבר הזה. הנעלם הגדול כרגע, מבחינתנו, זה אנשים שעברו למגורים בקהילה.

כן.

ברגע שהם יוצאים מהמלונות, כלומר, בתוך המלונות יש לנו תמונת מצב מאוד-מאוד טובה. אנחנו אספים נתונים מדויקים מאוד. ברגע שאנשים עברו לקהילה אנחנו קצת באיזשהו נעלם, ומאוד-מאוד קשה לנו לגרום להם למסור לנו את המידע. זה מכיוון שהפנייה הזו, ואנחנו פונים, אנחנו פונים כל הזמן בצורה יזומה למפונים, הפנייה – ברגע שאין בה תמריץ, כלומר, "למה לי להיכנס לקישור של אתר ממשלתי ולמלא איזשהו שאלון שקשור במידע עליי?" – בדרך כלל אנשים יעשו את זה אם יש איזשהו ערך בקצה. כלומר, הערך בקצה יכול להיות - - -

קבלת מענק, עניינים. כן, אוקיי.

כן, בדיוק, מענק. או יכול להיות איזושהי הבטחה שאם אני אמלא את הצרכים שלי ואמלא מידע על עצמי אז מישהו יחזור אליי ויגיד לי "הנה פתרון לבעיה שלך". אז אנחנו מנסים באמת לעבוד - - -

רגע, הדר, יש לי גם שאלה – כל מי שפונו מרצון ולא בגלל החלטת ממשלה – מה מצבם? כי הם, גם מבחינת מענים, נמצאים במקום אחר.

נכון. אנחנו פחות יודעים עליהם. כלומר, חלקם גם דיווחו לנו באותו אופן כמו המפונים, דיווחו לנו על הצרכים ועל הבעיות שלהם. אני רואה, למשל, אני יודעת להגיד שהחלק הגדול מהם נמצא בקהילה ולא במלונות, כי המדינה גם לא מחזירה להם את התשלום על המלונות. ובמיקום שלהם בקהילה, הרבה יותר קשה לנו להגיע לשם ולדעת מה הצרכים שלהם. אבל כשאני מסתכלת על הפילוחים של אנשים שדיווחו שלילדים שלהם יש צורך בחינוך או צורך ברווחה, הפילוחים האלה כוללים גם את המפונים וגם את המתפנים. אז כן יש לנו נתונים בתחום הזה. אנחנו צריכים להכין, אני אשמח להכין דוח מפורט שנותן את כל הפילוחים וכל החיתוכים האלה.

אז יש לי איזושהי בקשה, אם יהיה אפשר אולי גם להתייעץ עם חלק מהנוכחים פה אחר כך איך לזקק את המענים, שזה גם רשויות, כמובן, כמו רווחה, אולי המל"ג. אני חושבת שזה נכון לבדוק באמת איתם, וגם כמובן, פורום בוגרים, אולי נציגות מפונים או משהו. לא מחייב, אבל אני חושבת שזה נכון רגע לזקק איפה אולי כדאי לשאול. זה יעזור לנו מאוד בדיון ההמשך, שנדע להביא נתונים קונקרטיים. גם למדינה זה יעזור לדעת איפה יש בעיות. אז הדר, ברשותך, אני רגע ממשיכה בדיון ומקסימום עוד נחזור אלייך. אני רוצה לתת את זכות הדיבור למתן זוארץ, סטודנט מפונה, חייל מילואים. מתן, שלום, תודה שאתה פה.

שלום נעמה. אני מתן זוארץ, סטודנט לעבודה סוציאלית, שנה ג', ממכללת תל חי. כרגע אני מפונה, התפניתי לחיפה.

אתה במקור מהאזור?

לא, במקור אני מאזור השרון.

כסטודנט שכרת שם?

אני שוכר דירה בבית הלל, כמו חבריי פה לשולחן. ובעיקר, מה שבאנו להשמיע פה זה שאנחנו עדיין משלמים שכר דירה. אין שום בהירות בנושא. כל הנושא בין השוכר למשכיר – מה אנחנו עושים אם אנחנו עכשיו נכנסים לדירות ריקות? אנחנו צריכים לאכלס אותן בציוד. עכשיו אנחנו מתחילים ללמוד בזום, כי אין לנו מכללה. מה עושים בנושא?

בעצם, אתם אומר שאתם, כשוכרי דירות, זאת אומרת, זה לא מעונות או משהו של הקמפוס, אתם בעצם נאלצים להמשיך לשלם על השכירות ובמקביל לשכור מקום אחר או לשלם הוצאות נוספות?

כן.

מה אמרו לכם עד כה?

אין שום בהירות. זה ברמה אישית ביני לבין בעלת הדירה שלי.

כלומר, אין לך, אם אתה חתום על חוזה שאתה לא יכול עכשיו לעזוב - - -

אני לא יכול לצאת כי אני גם חשוף לתביעות. עכשיו אני מפר חוזה – מה עושים הלאה?

משרד המשפטים פה? בזום. טוב, נשמע אותך עד הסוף ונעלה את משרד המשפטים אחר כך. כן.

גם עד עכשיו הייתי במילואים. כל פעם שחזרתי מהמילואים הייתי הולך לחברים או למשפחה. כל הציוד שלי בצפון. אני מבקש באיזשהו מקום דיון נפרד רק על הנושא הזה.

גם בעצם, מצב הלימודים הוא גם, זה מקום שאי אפשר לחזור אליו כרגע ללימודים.

אין לימודים, אין לי עבודה.

טירוף.

העבודה שלי בצפון. ואני צריך גם להיות קשוב בלימודים; לכתוב עבודות, להיות קשוב. שקט – משהו בסיסי.

בעצם, הסמסטר בתל חי לא התחיל, נכון?

לא, ב-14 בינואר.

בונים על יותר מאוחר. אבל אני לא רואה את זה מתחיל ב-14 בינואר.

בוא נראה.

בזום.

בזום, כן. תקופה בזום. מה אתה לומד?

עבודה סוציאלית. אז אני, מה שקשור למפונים במלון, אז אני מתחיל את ההכשרה המעשית שלי עם מפונים מקריית שמונה ושלומי. אז אני ככה קצת מחובר. אבל אני בעצמי באותה סירה. אבל בעיקר, קצת הבהרות ובהירות מה קורה מבחינת שכירות, גמישות. אני עכשיו נכנס לחוזה חדש, אני אמור לחתום, בעודי סטודנט, על שני חוזים. מה קורה כשחוזרים לצפון? אני אמור להפר חוזה עם גמישות? אני חשוף לתביעות בעודי צעיר. יהיו פה הוצאות מאוד גדולות גם בציוד, בהכל. מה עושים בנושא? אשמח לבהירות.

אני רוצה ייעוץ חקיקה, משרד המשפטים. יש לנו גם מי שינסו לענות על זה כאן, בסדר?

צריך רק רגע לחדד – הוא חייב לחתום על חוזה חדש כי אם הוא לא חותם על חוזה חדש אז הוא כבר לא בסטטוס של מפונה, כי הוא לא במקור מבית הלל, נכון?

לא, החוזה המקורי זה מה שמקנה.

עכשיו אני מקבל מענק אכלוס 200 שקל ליום. אם אני לא הולך לבית מלון. מענק האכלוס, אני אמור לחתום על חוזה. אני יכול לעשות סאבלט, גם אם זה חוזה או חוזה שבעל-פה. מה אני עושה עם זה? אני רוצה שיהיו פה הבהרות. אני לא בקי בנושא. אני רוצה שיהיה איזה גיבוי משפטי. אנחנו צעירים, אנחנו סטודנטים – מה עושים? אני רק סטודנט, יש פה משפחות שלא יכלו לבוא לפה.

בעצם, אם אני מבינה, מור, מה שקורה פה זה שנגיד החוזה המקורי מאפשר את מענק האכלוס, אבל עכשיו הוא התחייב לעוד חוזה שגם הוא מגביל אותו לאחר מכן.

בדיוק. כעורכת דין, לא קשורה.

אז אני לא מפונה.

בדיוק. אם תבטל את החוזה המקורי אתה לא תקבל את מענק האכלוס.

זה גם אולי משהו שהוא פתיר.

זה הפלונטר כרגע.

זה אולי פתיר, לפחות לגבי סטודנטים, כי הם נמצאים, כי הם רשומים במוסד. אבל, אם אתם מדברים בינכם אז זה מאוד בעייתי. אנחנו עושים את הדיון בתוך הוועדה ולא מאחוריה. אני אומרת, השאלה אם אפשר למצוא לזה פתרון מעצם זה שאתה סטודנט באותו מוסד, שזה מוסד שהוא, מן הסתם, מפונה. צריך לבדוק את זה. זאת אומרת, אולי זה משהו פתיר. אבל שוב, זה הייעוץ המשפטי של משרד המשפטים. אני מבינה שעוד כמה רוצים להעלות את הנושא הזה. יש לנו את שוהם שלומי, סטודנטית מפונה. שוהם, שלום, תודה שאת פה.

שלום לכולם, בוקר טוב. אני סטודנטית בתל חי, שנה ב', בחוג לביו-טכנולוגיה. אני שוכרת דירה במטולה. בדיוק חידשנו חוזה לשנה שנייה ב-2 באוקטובר. ולמעשה, די בתחילת הלחימה, הדירה שלי ספגה פגיעה ישירה והיא לא ראויה יותר למגורים. גם ביום של אחרי הלחימה אין לי לאן לחזור. ואני בשלב זה נדרשת להמשיך לשלם שכירות.

את נדרשת לשלם שכירות על דירה שנפגעה?

נכון. לא רק אני. למעשה פתחתי קבוצה, אנחנו מספר דיירים באותו המצב במטולה, שכולנו ספגנו פגיעה ישירה בנכס ונדרשים להמשיך לשלם שכירות. מבחינת מס רכוש אנחנו לא יכולים לפנות שום דבר מהציוד עד לסיום הלחימה, עד להגעת שמאי, ובמטולה הודיעו לנו ששמאי יגיע רק בסיום הלחימה. זה השאיר אותנו במצב שכרגע לי ולבן-זוגי – שגם אין לנו עבודה כי מרכז החיים השתנה – אין לנו אפשרות לממן שתי שכירויות, ולמעשה חזרנו לגור אצל ההורים. זה מצב מאוד בעייתי שאנחנו מבקשים הבהרות לגביו.

ממש.

שייתנו לנו איזושהי תשובה לגבי מה אנחנו יכולים לעשות. כי כרגע מענק האכלוס לא מממש את מטרתו. אנחנו נאלצים לעמוד בשתי שכירויות. אין לנו שום דרך לטפל בזה. גם להיכנס עכשיו לאיזשהו הליך משפטי זה עוד סכומים. גם אין לנו ציוד. נניח והחלטתי שאני רוצה להתחיל במקום חדש, לשכור דירה – אין לי ציוד. אז זה עוד הוצאות כלכליות. אין לנו את המסוגלות לעמוד בזה. אנחנו צריכים שתהיה פה איזושהי הבהרה ממשרד המשפטים, ממשרד האוצר. אני לא מדברת פה על איזה שינוי חקיקה דרמטי, אבל שיגידו לנו ולמשכירים מה עושים בסיטואציה הזאת. לי אין דירה לחזור אליה ביום של אחרי.

וזה גם לא הדירה שלך.

אני שוכרת דירה, וגם חתמתי בדיוק חוזה לעוד שנה. זאת אומרת, אני עכשיו כלואה בסיטואציה שבה אני משלמת שכירות על בית הרוס, שבור.

סיטואציה ממש חריגה.

בקבוצה שפתחתי והקמתי יש איתי עוד חבר'ה שהייתה להם פגיעה של נ"ט.

איך הגעת אליהם?

אנחנו מאוגדים, כל הצעירים, בקבוצות וואטסאפ. יש לנו שם אלפי צעירים במצב שלנו, של מתן. אני באמת מייצגת את האנשים עם הפגיעה הישירה שעדיין משלמים שכירות. אנחנו מאוגדים שם, ככה הגעתי אליהם.

אבל בעצם יכול להיות שיש עוד צעירים שלא, זאת אומרת, אנחנו לא יודעים את המספר המדויק של כמה מהם במצב הזה.

אז הרבה צעירים עדיין, ואני יודעת כבר מהעבודה שעשיתי בשטח, שהרבה גם לא יודעים אם הדירה שלהם נפגעה, כי למעשה ראש המועצה מספר רק למי שהארנונה רשומה עליו. ואז הרבה מאוד חבר'ה ששוכרים דירה אבל הארנונה לא הייתה עליהם, הם לא יודעים אם הבית נפגע או לא, וגם בעלי הדירות לא מעדכנים.

אז אני רק אומרת, אני אשמח, הדר, שזה משהו שייכנס לבדיקה. כן.

בעקרון, אנחנו פשוט מבקשים מהמדינה כרגע לקחת אחריות על המצב הזה.

חד משמעית.

שיעזרו לנו, שייתנו לנו הבהרה באיזושהי ועדה מיוחדת רק על הנושא הזה. כי אנחנו במצב אבסורדי.

מקסימום נעשה דיון רק על סיפור השכירויות בשבוע הבא.

הלימודים מתחילים בקרוב, ב-14. אני עברתי לגור עם ההורים. זה לא מצב אידאלי, אבל מצבי עוד יחסית טוב כי יש חבר'ה שאין להם לאן לחזור.

אני כבר אומרת לך, פשוט בואי נעשה, לא שבוע הבא – ניתן לזה רגע שבועיים כדי שלמשרד המשפטים יהיה מענה, ותכף נשמע גם אותם. עוד שבועיים פשוט יהיה דיון רק על שכירויות. זה יהיה דיון ייעודי.

תודה רבה.

לפני שנעבור למשרד המשפטים ורשות המיסים – רוני ארזי, בזום. שלום, רוני, תודה שהצטרפת אלינו.

שלום, תודה שאתם נותנים לי לדבר. אני רוני, אני גם מפונה ממטולה, ואני מנהלת של קהילת הוואטסאפ של שוכרים מפונים. בינינו יש גם משכירים שלא רוצים לגבות שכר דירה ובעצם רוצים להבין מה הם יכולים לעשות. אנחנו באמת קהילה של אלפי חבר'ה. כבר איבדתי ספירה מרוב שאנחנו מתרבים ומתרבים.

זאת אומרת, את אומרת שיש אלפים אצלך, רוני.

יש אצלנו אלפים, ובאמת מרוב שהקהילה התפתחה אני לא עוקבת. יש גם את הקבוצות הנפרדות, כמו ששוהם אמרה. ובאמת, מה שאנחנו מבקשים זה שלושה דברים. אנחנו רוצים שבאמת יהיה דיון נפרד שידון רק בעניין שלנו. אנחנו לא רק סטודנטים, יש בינינו גם משפחות צעירות. יש אנשים שכבר עכשיו בהליכים משפטיים. אנשים שהוצאה לפועל מבקשת מהם מאות אלפי שקלים. אנשים שמאיימים עליהם ובאמת גם מדובר בדירות שנפגעו. מדובר באנשים שכבולים לחוזים, ואנחנו לא יכולים להתקדם בחיים שלנו. אנחנו מבקשים שתהיה הבהרה של החוק, ואנחנו מבקשים שייתנו מענה למשכירים. אנחנו מבקשים שלמשכירים יוצג איזשהו מתווה של פיצויים כדי שהם יוכלו לפנות.

נכון.

בעצם, השוכרים הם הצד החלש בסיפור. אנחנו מבקשים שתתנו מענה לשוכרים כדי שלא ייתנו ריבים בין אזרחים, בין אנשים שבסך הכל נפגעו מהמצב הזה. ובאמת לנו, בסופו של יום, בתור שוכרים, לא יהיה נכס אחרי כל הסיפור הזה. אנחנו כרגע, יש אנשים שמשלמים כסף פשוט כדי להימנע מהליכים משפטיים. וזה בעצם כסף שהולך לפח, כי אין מקום לגור בו.

נכון.

והם פשוט נותנים את הכסף שלהם כדי לא לריב. ואנשים באמת מגיעים לתהומות כלכליים מאוד קשים. ואני שומעת המון סיפורים כל הזמן מהמון אנשים. וזה מצב שחייבים להתייחס אליו.

נכון. חד משמעית, רוני. ואתן עושות גם משהו חשוב בנושא הזה. זה רק מלמד עד כמה כל נושא שבוחרים, בסוף יש בו איזו סוגייה שחייב לטפל בה פרטנית, עטוף, מאוד נקודתי. אבל, זו באמת סוגייה קריטית. אנחנו ניכנס לעומק שלה. זאת אומרת, לא נסיים את זה בדיון הזה אם לא יהיו תשובות מספקות. אז אני כן רוצה שנעבור בזום לעו"ד ליאור שושן או עו"ד ליאת לנדאו, מי שנמצאים. רפרנטיות בייעוץ וחקיקה אזרחי.

כן, אני עורכת דין ליאת לנדאו.

שלום, ליאת, תודה שהצטרפת אלינו.

שלום, תודה שהזמנתם. אז אני כן אגיד שאנחנו, כמובן, מהרגע הראשון שהתחילו האירועים הבנו שיש פה שאלות מאוד-מאוד מורכבות מבחינה משפטית בנושאים של שכירות. בכלל בנושא של קיום חוזים בתקופת המלחמה. פעלנו בנושא הזה. המענה הראשוני והמיידי שניתן על ידי המשרד זה חוק דחיית מועדים, שמאפשר לאנשים שהם באזורים שהם מפונים, שזה בעצם מה שיותר רלוונטי לדיון, לעוד אוכלוסיות כמובן, לדחות את מועדי התשלום שלהם מתוך הבנה שאין להם פניות ויכולת להתעסק בנושא התשלומים בשלב הזה של המלחמה. וכמובן, הם עסוקים בדברים אחרים. ולכן, זה היה המענה המיידי שניתן. כמובן שגם המשכנו לבחון גם את הנושא של החיוב המהותי, והאם, מה הם נדרשים לעשות בנושא של השכירות. ואנחנו פרסמנו סקר, וניסינו לקבל אינדיקציות מהציבור. ואנחנו ממשיכים ובוחנים את הנושא ביחד עם משרדי הממשלה האחרים.

רגע, ליאת, אני רק רוצה להבין. דחיית מועדים, הרי, היא לא, הסיפור זה תשלום על דירה שאתה לא נמצא בה זה לא דחיית מועד, זה סוגייה שהיא פרטנית, היא נפרדת. זה לא שמדובר פה בבעל עסק שהוא צריך דחיית תשלום ספקים, או משכנתה – דחיית תשלום משכנתה. זה לא הסיפור הזה.

כן, אבל אם אתה שוכר גם ניתנת לך דחייה של המועד שאתה נדרש לשלם את השכירות.

לא, ליאת, זו לא תשובה.

למעשה, אתה לא נדרש לשלם אותו באוקטובר או בנובמבר, ואתה תצטרך לשלם אותו בהמשך.

רגע, ליאת, בתור מישהי שהייתה גם סטודנטית שמשכירה דירה. עכשיו את דוחה לי את מועדי השכירות ואני צריכה לשלם בכל חודש 3,000 שקל שכר דירה, ואנחנו מדברים פה על אזורים יותר זולים, לא תל אביב.

יש פה גם בעיה, שאם בעל הדירה הוא מפונה - - -

רגע. שלושה חודשים אחר כך נצבר לי חוב של 9,000 שקל, וגם עוד את תשלום השכירות החודשי שעוד יש לאותו חודש. זאת אומרת, את מייצרת להם חוב.

אני אומרת שזה היה המענה הראשוני שניסינו לתת בשבוע-שבועיים הראשונים של המלחמה כדי לא לייצר לאנשים מצב שתוך יומיים-שלושה, שהם עוד בתקופת התארגנות ומנסים להבין איפה הם נמצאים, הם גם צריכים - - -

לא, אין לי בעיה. אמרת "מענה ראשוני", אני הקשבתי לך. ברגע שאמרת לי שאתם בוחנים אז אני מבינה שלא נעשתה עבודה על הנושא הזה.

לא, נעשית המון עבודה על הנושא הזה. אנחנו בוחנים אותו, אנחנו בוחנים לעשות איזשהו כלי דיגיטלי שינגיש מידע לאנשים, אנחנו בוחנים את הנושא בשיתוף משרדי הממשלה האחרים, אנחנו נותנים מענה במוקד של משרד המשפטים לשאלות פרטניות של אנשים שמגיעים - - -

רק רגע, ליאת, שוהם פה רוצה לשאול שאלה.

אני לא רוצה לשאול שאלה, אני רק רוצה להגיד שהדחייה הזאת מחריגה את בעלי הדירות שפונו בעצמם. כלומר, אם בעל הדירה שלי הוא גם מאזור מפונה, וזה המצב, הוא גם גר במטולה, הוא לא חייב לאשר לי דחיית מועדים. וזה מה שקורה כרגע בצפון. הרבה מבעלי הנכסים, המשכירים, הם בעצמם מפונים והם מוחרגים מהנושא הזה.

זאת אומרת, זה סוברני להם אם לדחות להם או לא, אבל בכלל הם לא מחויבים לדחייה.

כן, אם הם "לארג'ים" הם יכולים לדחות. זה במירכאות כי אנחנו נצטרך לשלם את זה לאחר מכן.

נכון.

ואם לא, אז הם גם יכולים להגיד "אני לא דוחה לך, אני מפונה, אני במילואים", שגם מי שמשרת במילואים מוחרג מנושא הדחייה. אין פה באמת מענה לצעירים, ובטח למי שהדירות שלו כבר ספגו.

ליאת, יש פה גם סיפור ששוהם אמרה שהיא בכלל מפונה מבית שהייתה בו פגיעה ישירה והיא נדרשת לשלם. אני לא רוצה, חלילה, להאשים אותך או להגיד לך – בסוף זו סוגייה משרדית, אבל הנושא לא בטיפול, לפי מה שאת אומרת. מה שאמרת כרגע הוא לא מתן פיצוי בשווי או שום דבר כזה שיתכתב עם הסיטואציה.

לא, כל מה שאני אומרת הוא בנוסף לדברים שכבר נאמרו לגבי הפיצויים והדיור החלופי שניתן לאותם מפונים.

אבל לא, הם הציגו פה את המצוקה. מה שאמר, נגיד, מתן. הוא עכשיו מחליף חוזה בחוזה.

אני לא אומרת שהפתרון בשלב הזה הוא פתרון מלא וסופי ואנחנו מבחינתנו סיימנו את הטיפול בנושאים האלה. אני כן אומרת שאנחנו ממשיכים לבחון את הדברים, ממשיכים לטפל בדברים, ממשיכים לחשוב על מענים שהם רלוונטיים, ואנחנו - - -

ליאת, תקשיבי, אני מציעה פה משהו שנעשה אותו ואולי זה ייתן איזושהי תנועה לדבר הזה. קודם כול, אני חושבת שצריך לראות איך משרד המשפטים מתיר יציאה מחוזה במצב כזה. אי אפשר לכבול אנשים צעירים לחוזה של דירה, בטח לא שהיא נפגעה ולא מפונה. וצריך למצוא איזשהו מתווה שיפוי בעלי דירות. זה צריך להיות מקביל. זה לא צריך להיות בין השוכר למשכיר, זה צריך להיות איזשהו מתווה יציאה מחוזה לצד מתווה שיפוי בעלי דירות. ועוד שבועיים יתקיים פה דיון בנושא רק על שכרויות פשוט. אני גם ארצה שתהיו לא בזום אלא פיזית, אני אבקש את זה מראש. ופשוט נדון בנושא הזה נקודתית כי התשובות הן, לצערי, שלושה חודשים מתחילת המלחמה, התשובות הן תשובות מאוד בעייתיות. מאוד-מאוד בעייתיות.

הן גם מציבות את הדור הזה, הן מכניסות אותו לבור כלכלי שהוא לא מתקבל על הדעת במצב הזה. זה אנשים שעזבו את הכל בשביל לימודים. הקמפוס מושבת, אין עבודה, אין דירה. הן נמצאים בסיטואציה שהיא לא הגיונית.

אני מסכימה. אני רק רוצה להתייחס למשהו אחד בדברים שאמרת. דבר ראשון, יש הבחנה בעינינו בין דירה שנפגעה ולא ניתן לגור בה והיא דירה שלא מאפשרת מגורים, לבין דירות אחרות. במקרים האלה, להבנתנו, גם אמור להיות איזשהו מענה אחר ממשרד האוצר. ואם הם כאן, אני חושבת שנכון שהם יתייחסו. גם הפיצוי של המשכירים זה סוגייה - - -

אז אנחנו נבדוק את הסוגייה של פגיעות ישירות עם מס רכוש מייד. נעשה גם בדיקה כדי לראות מה המענים ואיפה הפתרון של סוגיות ספציפיות כאלה. אבל, בכל מקרה, אני אשמח, ליאת, אם יהיה איזשהו משהו מתקדם עוד שבועיים בדיון. בכוונה לא שבוע הבא אלא עוד שבועיים, ואפשר יהיה להבין אם יש טיוטה של משהו או איזשהו פתרון שהוא טיפה יותר מדהים. אני גם מבינה לחלוטין אם הפתרון לא יהיה הכי אידיאלי אבל ייתן איזושהי רשת בטחון סוציאלית בסיסית, שהיא לא תפגע בשוכרים, שהם באמת האוכלוסייה היותר פגיעה. גם תדע לשפות את המשכירים, שהם גם נקלעו לסיטואציה במובן הזה.

אני אשמח שתישארי בזום, אם יעלו עוד שאלות רק, אם זה בסדר? תודה, ליאת. אני מודה לך. אנחנו נעבור לעורכת דין, יעל אסיף, יועמ"שית רשות המיסים.

אני עורכת דין אפרת אורן, וגם יעל אסיף נמצאת פה. אנחנו ניתן התייחסות בסוגייה של השכירות. אז נתחיל דווקא בשוכרים – העמדה שלנו, של רשות המיסים ומשרד האוצר, היא מאחר שהשוכרים הם באמת זכאים למענק אכלוס, יש ציפייה שבמקביל הם ימשיכו לשלם את דמי השכירות על הדירות שהם שוכרים אותן. לגבי המשכירים, אנחנו עושים הבחנה בין דירה שנפגעה בפגיעה ישירה לבין אותם משכירים שהדירות שלהם פונו, שהדירות שהם משכירים פונו. לגבי משכיר שהדירה שלו נפגעה בפגיעה ישירה, חוק מס רכוש בהחלט, ביישובי ספר, שאלה היישובים שפונו – חוק מס רכוש מפצה בגין אובדן דמי השכירות. אם כי הציפייה שבמקרה - - -

כמו מטולה, את אומרת שבעצם יושב בקריטריונים.

נכון. אם כי הציפייה היא שאם השוכר מקבל דיור חלופי, הוא עדיין ימשיך לשלם את דמי השכירות למשכיר, לפחות עד תום תקופת השכירות. ואנחנו נפצה את המשכיר על אובדן דמי השכירות לתקופה שמעבר.

אז זה לא הגיוני. אני אגיד לך למה זה לא הגיוני. עכשיו, נגיד, היא הייתה גרה אצל דודה שלה במטולה, היא אומרת לה "תבואי, תגורי אצלי בתקופת הלימודים". היא פונתה, היא מקבלת את אותם דמי קיום, מאוד מינימליים, אבל מקבלת אותם בתקופה הזו. היא לא הייתה צריכה לעשות איזשהו תשלום. למה היא צריכה לשלם שכירות על דירה לא שמישה שהיא לא בה? החוזה הקנייני הוא חוזה שאומר "אני מקבלת קורת גג ואני משלמת למי שמאפשר את קורת הגג הזו". פה היא פונתה. המדינה נותנת איזושהי מעטפת לקורת הגג בדמות יכולת מענק אכלוס במקום אחר. למה זה מתערב בחוזה הקנייני בין שני אנשים כשהחוזה הזה בעצם הופר? אין קורת גג. למה להיכנס לתוך הדבר הזה. זה חיסכון שהוא פשוט נעשה על גב האוכלוסייה היותר פגיעה – גב השוכרים.

אני מזכירה שבאמת אם היא הייתה שוכרת של דירה היא הייתה צריכה להוציא כסף ולשלם את שכר הדירה, ומענק אכלוס הוא לא מענק מינימלי – הוא מענק שהוא בגובה של 200 שקל ליום, וזה מגיע עד סכום מאוד יפה לחודש. ומצופה שמתוך מענק האכלוס הזה היא תמשיך לשלם את שכר הדירה. אם היא מקבלת את מענק האכלוס, הרי שמעמידים אותה במצב, והיא לא תמשיך לשלם את שכר הדירה – הרי שמעמידים אותה במצב יותר טוב ממה שהיה אם היא הייתה שוכרת את הדירה. הציפייה היא שבאמצעות מענק האכלוס הזה ישלמו את שכר הדירה למשכיר.

אני אגיד לך למה זה מוזר לי שזה נתפס כמשהו שהוא דווקא מתכתב באיזשהו מקום הדדי. היא לא יכולה לקחת את הציוד שלה מהדירה. היא נשארה בעצם חסרת כל, סליחה על המשפט. אבל היא עושה לעצמה את כל הרכש מחדש, את כל הדברים האלמנטריים, נשארה בלי מה שהיא בנתה לה בקן הפרטי שלה – בלי עבודה. יש פה פגיעה ממשית בכל איכות החיים של מי שנמצאים במצב הזה, בדגש על זה שהם אוכלוסייה שמלכתחילה אוכלוסייה יותר פגיעה. אוכלוסיות השוכרים היא אוכלוסייה שאין לה דירה בבעלות, היא אוכלוסייה פגיעה, קורת הגג שלה היא לא דבר יציב. אנחנו מעמידים אותה בפגיעות יתרה על גרושים, למען האמת.

זה לא גרושים, כי אם מענק האכלוס הוא בשווי של 200 שקל ליום, אנחנו מדברים על 6,000 שקלים בחודש, כשאנחנו באמת יודעים ששכר הדירה הוא - - -

אבל, את זה היא מקבלת כי היא פונתה. שכר הדירה שלה באזורים הללו הוא לא אותו שכר, וגם 6,000 שקלים בחודש, אני, סליחה - - -

כן, נכון, שכר הדירה שהיא משלמת מהאזורים שפונו הוא באמת שכר דירה יותר נמוך. ולכן, הסכום הזה שהיא מקבלת אמור להספיק לה גם לשכר הדירה שהיא משלמת, וגם נשאר עודף.

זה לא נכון. שכר הדירה שלי הוא 3,200 שקלים בחודש. זה כבר יותר מחצי ממענק האכלוס.

סליחה?

3,200 שקלים בחודש לדירה במטולה, שכר דירה, היום.

נכון.

אז איך אני אמורה לשכור דירה במקום אחר? איך אני אמורה להחזיק שתי שכירויות, דלק, חשבונות בעוד מקום? איך?

לפי החישוב שלי, 200 שקל ליום כפול 30 יום בחודש זה 6,000 שקלים.

זה 6,000 שקלים, ואנחנו משלמים שכירות על דירה במטולה 3,200 שקלים. זה כבר מעל חצי מהמענק.

נכון.

איך אני אמורה לשכור עוד דירה?

אבל, המענק הזה - - -

אבל איך אני יכולה להחזיק עוד דירה?

אני לא מבינה. אישה צריכה עכשיו להחזיק שתי דירות בגלל מענק האכלוס. היא השוכרת. הבית הזה נפגע. הבית נפגע, היא לא יכולה לחזור אליו אפילו בשביל לקחת את הציוד שלה. אני לא מצליחה להבין את הטיעון. אפשר להגיד שיש פה לקונה רצינית מאוד באוכלוסייה שהיא אחת הפגיעות של הסיטואציה.

נעשה רגע הפרדה לגבי הציוד, זה מטופל בנפרד. אבל עוד פעם, צריך לזכור שיש פה מעטפת. מבחינת השכר שלה – המעסיק שלה צריך להמשיך לשלם לה שכר, ובהתאם להוראות החוק שלנו והתקנות שהותקנו, הוא מקבל פיצוי עבור השכר של עובד שפונה. ועובד שפונה, אפילו אפשרנו באוקטובר-נובמבר תקרה שהיא לא התקרה שנקבעה בתקנות, היא התקרה של עד פי 2 מהשכר הממוצע במשק. זאת אומרת, היא ממשיכה לקבל שכר. המעסיק מפוצה והיא ממשיכה לקבל שכר. מענק האכלוס, מטרתו אכלוס – לא דלק ולא דברים אחרים.

זה לא נכון.

שנייה, אם אפשר רק לסיים. מענק האכלוס עומד על פי 2 משכר הדירה שהיא משלמת. המשכורת אמורה להמשיך להיות משולמת על ידי המעסיק, והנושא של התכולה זה נושא נפרד. אם הבית הזה נפגע, ונפגע בצורה טוטלית, ויש אפשרות להציג תמונות של הבית, אז יש אפשרות כבר עכשיו לקבל את הפיצוי על התכולה ממס רכוש. אני מזכירה שכמו החברה לא יכולה להיכנס לשם ולקחת את הציוד, גם אנחנו לא יכולים להיכנס לשם. אז זה לא קשור להוראות של מס רכוש. את הציוד בכל מקרה אי אפשר לקחת. אבל, אם אפשר כבר עכשיו להראות לנו שהבית נפגע בצורה טוטלית, אז היא יכולה כבר עכשיו לקבל את הפיצוי על הסחורה שלה.

אתם יודעים מה המשכורת שלנו בתור סטודנטים? אני שואל – אתם יודעים? אנחנו סטודנטים בגליל העליון, אנחנו לא כמו תל אביב.

רגע, רגע. אני רוצה להגיד משהו. תנו לי רגע.

שנייה, זאת לא שאלה של סטודנטים.

לא, רגע, מור. סטודנטים הם האוכלוסייה הברורה שהיא מועסקת שעתית. את יודעת שמתווה הפיצויים לא נתן שום מענה לעובדים שעתיים. מה שאת אומרת עכשיו זה לא תקין. אנחנו נלחמנו בוועדת הכספים שייכנס מענה לעובדים שעתיים, אמרנו גם על האוכלוסייה הזו. אתן יודעות שלא היה להם שום פתרון, הם הופקרו מאחור, העובדים השעתיים. ואת עכשיו אומרת לה שהיא מקבלת מענה, כשאני יודעת, כי אני יושבת בוועדת כספים, שהיא לא מקבלת מענה. אתם גם סירבתם להכניס בחוק הפיצויים הבטחה של פיצוי מעסיק בתמורה לתלוש, בכפוף לתלוש. אתם סירבתם לאפשר כל הגנה שאומרת את מה שאת אומרת עכשיו. ואז את אומרת לה שהיא מקבלת פיצויים מהמעסיק. אני מצטערת.

לא, אבל תנאי לקבלת הפיצוי על ידי המעסיק זה שהוא ממשיך לשלם לעובדים שלו שכר. זה התנאי לקבלת הפיצוי. כך שזה לא מדויק.

זה לא נמצא במתווה הפיצויים. זה לא נכון, מה שאת אומרת. חוק הפיצויים לא שם את התנאי הזה.

לא, לא. לחלוטין, תנאי לקבלת הפיצוי, גם במסלול האדום, מה שנקרא, ביישובי הספר, וגם במסלולים הירוקים, במתווה השכר – זה המשך תשלום השכר לעובדים.

זו עמדה מנותקת של משרד האוצר, כי רובנו עובדים בחופשות של הלימודים או ככה "מחלטרים" בין לבין. אין לנו איזו משכורת מאוד גדולה שאנחנו מקבלים. רק שכר הדירה שלי עולה 3,200 במטולה. לשכור עכשיו עוד דירה שגם היא תעלה באזור ה-3,200 ללא חשבונות – כבר סיימתי את ה-6,000 בחודש, בסדר? זה בלי דלק, זה בלי ציוד ללימודים, זה בלי הנסיעות שאני עכשיו נאלצת לעשות לקצרין כי לשם העבירו את המעבדות. אני צריכה, אני לא לומדת רק מהזום, אני הולכת לנסוע פעם-פעמיים בשבוע למעבדות בקצרין. ממה אנחנו אמורים להתקיים? אני חזרתי להורים שלי. אני חזרתי לגור אצל ההורים שלי.

וגם אין לי ספק שהיא לא מקבלת פיצוי מהמעסיק.

מהמעסיק אנחנו, באמת, אין לנו - - -

אבל, וסליחה שאני אומרת, אם חזרת היום להורים שלך ואת לא משלמת שכר דירה - - -

בלית ברירה. בלית ברירה. אני לא עשיתי את זה מרצון.

אז באמצעות מענק האכלוס הזה את יכולה באמת להמשיך לשלם.

אני לא יכולה להמשיך לשלם.

אני מודה שהחוק שלנו, חוק מס רכוש, לא מפצה בגין כל מה שאת מתארת פה; הוצאות הדלק. אבל אני גם חייבת לומר שאנחנו לא יכולים להעמיד את - - -

אבל מרכז החיים שלנו השתנה. מרכז החיים שלנו השתנה. אין לנו עבודה, אין לנו דירה. אין לנו לאן לחזור ביום של אחרי. אנחנו למעשה, כרגע, באוויר, במצב שאנחנו לא יודעים לאן פנינו. והלכנו ללמוד ברצון להתקדם, ואנחנו מוצאים את עצמנו פשוט קורסים כלכלית. אין לנו מסוגלות כלכלית לעמוד בזה. אני לא רציתי לגור אצל ההורים שלי, אני חזרתי בלית ברירה. להגיד לנו שאנחנו צריכים להמשיך לשכור דירה שטח מפונה – אני לא יודעת אם - - -

זה לא. זה לא הגיוני.

מישהו מכם יודע איך מטולה נראית? אני הייתי שם לפני ארבעה ימים. אין לאן לחזור. ולי לא יהיה ביום של אחרי לאן לחזור כי הדירה שלי שבורה לחלוטין. זה פשוט לא הגיוני. עמדה מנותקת.

אני גם רוצה להגיד משהו. המדינה, שבאמת בוחרת לא לייצר דיור בר השגה, לא לייצר אפשרויות לסטודנטים שהן אחרות. שוק הדיור פרוץ לחלוטין. הדור הצעיר הוא, זה לא רשות המיסים – זה המדינה. אני לא אומרת עליכם. זה המדינה, שבאמת כשלה בתפקידה של הבטחת קורת גג לדור הזה. אין. מה שהיה דור ההורים לא קיים היום. אנחנו בעצם עכשיו משיתים עליהם את כל הלקונות שהן הצטברות של היעדר מדיניות. חד משמעי של קורת גג בישראל. אבל, במובן הזה גם זה לא נתפס, כי התפיסה שאם היא מפונה ומקבלת מענק אכלוס, היא צריכה לשלם על דירה שלא שלה על שכירות, בגלל חוזה שהיא עשתה על בסיס הבטחה ברורה ללימודים, לביטחון, לשהות, לכל מה שזה – כל ההבטחה הזאת, כולה הופרה, הרי. כולה. אין לה לימודים עכשיו, היא לא יודעת מתי היא תחזור. אין לה עבודה. אין לה את המקום.

אני לא מבינה איך הדבר הזה מתכתב עם הסיפור של מענק האכלוס. אין קשר. אין קשר. זה חוזה שהיא עשתה עם בעלת דירה, והחוזה הזה לא מתקיים היום. היא לא גרה שם. הוא לא מתקיים. היא לא חתמה על חוזה כדי להיות אצל ההורים שלה. היא מפונה. אתם חייבים לפתור את זה. אני לא יודעת איך. אני גם באמת אומרת, מי שמשכירים את הדירה בטח לא אמורים לספוג, אבל זה לא ייתכן שהאוכלוסייה הפגיעה ביותר היא תהיה על הכוונת של הפתרון.

כן, אבל אני חושבת שבכל זאת יש פה איזשהו קשר כי אנחנו כן, המדינה כן מעמידה אותם במצב אפילו יותר טוב ממה שהיא הייתה קודם. אם קודם היא שילמה 3,000 שקל שכר דירה והיום היא מקבלת 6,000 מהמדינה, אז למעשה המדינה מציבה אותה במצב שהוא יותר טוב ממה שהיה קודם.

רגע, האישה הצעירה הזאת איבדה שנה אקדמית.

לשכור עוד דירה.

איבדה שנה תעסוקתית, איבדה הפרשות פנסיונית, שהן יותר חשובות מדברים אחרים, נכון שזה לא הגיל שמדברים על זה. היא איבדה המון-המון מצבירות הזכויות שיש לה בגלל המצב הזה. היא היום בהפסד. מצבה לא השתפר. היא עקורה מהאזור שהיא בחרה לגור בו בשביל השכלה ותרומה למערכת המיסים הישראלית.

אני חושבת שאנחנו קצת מערבבים פה נושאים אחרים. מענק האכלוס לא בא לפתור את כל הבעיות. אנחנו לא מקלים ראש בכל הנזקים והקשיים שנוצרו לסטודנטים בעקבות המצב. אבל, מענק האכלוס לא בא לפתור את כל זה ולתת לזה מענה. הוא לא בא לתת מענה לדלק, הוא לא בא לתת מענה לספרי לימוד – הוא בא לתת מענה לאכלוס.

אז מה זה אומר מענק אכלוס?

ביררתי על מתווה הפיצויים - - -

רק אם אפשר שנייה לפני מתווה הפיצויים, חשוב לי שתשמעו. מענק האכלוס – אנחנו לרגע לא מקלים ראש בכל הקשיים שנוצרו לאוכלוסיית הסטודנטים בעקבות המצב. מענק האכלוס לא בא לפתור את כל הבעיות והקשיים שנוצרו, הוא בא לתת מענה נקודתי לנושא האכלוס, שהם לא יכולים לגור בדירות שלהם. הוא לא בא לתת מענה לדלק, הוא לא בא לתת מענה לספרי לימוד. הוא בא לתת מענה נקודתי, ויכול להיות שצריכים פתרונות אחרים, וזה לא המקום שלי להגיד.

לפינוי. אבל עם זה אני מסכימה איתך.

אבל, הוא בא לתת מענה נקודתי לנושא האכלוס, שהם לא יכולים לגור בדירות.

אבל על זה אני מסכימה איתך.

הוא נתן מענה במקרה הזה בגובה של פי 2 מהעלות שהם משלמים. הוא לא בא להטיב את המצב, אלא הוא בא לשמור על המצב כמו שהוא – שהם לא יצטרכו לשלם שכר דירה ואין להם דירה. נתנו להם סכום חלופי במקום זה. אני גם מזכירה שמהצד השני יש את המשכירים, שגם הם מפונים מהדירות שלהם. אנחנו עכשיו מבצעים בדיקה משפטית על הנושא של הפיצוי של המשכירים. יש עם זה בעיה משפטית.

אז את אומרת שאתם בודקים את זה.

בנושא של בתים שנפגעו פגיעה ישירה – אין עם זה בעיה משפטית. יש בעיה עם בתים שלא נפגעו בפגיעה ישירה. יש עם זה בעיה.

רגע, אבל את אומרת שאתם בודקים את זה – זה דבר חיובי.

אנחנו בודקים את זה, אבל יש עם זה בעיה. אני לא יודעת אם יימצא לזה פתרון. זה עדיין בבדיקה. אבל אנחנו כן חושבים שיחד עם זאת - - -

הבעיה היא משפטית?

כן.

איך ניתן לשכור שתי דירות מהמענק הזה? אני מנסה להבין. הוא לא מממש את מטרתו אם אני צריכה להמשיך לשלם על הדירה הראשונה.

היא בעצם נאלצה לחזור להורים שלה כי אין לה אפשרות לשכור שתי דירות.

אין. אין לי אפשרות לקחת עוד דירה. אין לי.

אם לא הייתה מלחמה אז היית צריכה לשלם שכר דירה על הדירה שלך.

והיה לי מקום עבודה, והייתי נשארת בדירה שלי.

היום את לא גרה שם, אז המדינה מונעת ממך לשלם פעמיים. היא נותנת לך את ה-6,000 שקל.

לא.

את ממשיכה לשלם פעם אחת, כמו שהיה לפני המלחמה.

אבל איפה אני אמורה לגור? אצל ההורים? להישאר אצל ההורים?

לא, במקום אחר.

אבל מאיזה כסף?

אני צריכה לשכור דירה.

אנחנו צריכים לקנות ציוד, ארון.

אבל זו בדיוק הטעות – הציוד הוא לא קשור למענק.

כמה עולה שכר דירה היום, למשל, אם אני מחליטה עכשיו לקחת דירה בצפת? מה עלות שכר הדירה שאני עכשיו נאלצת לשלם גם בצפת?

לא מעל 6,000 שקלים.

אבל אני משלמת 3,200 במטולה.

אבל ה-6,000 את מקבלת.

אבל מה-6,000 יורד לי 3,200.

אבל גם קודם היית צריכה, סליחה שאנחנו נכנסות ככה לדברים - - -

אבל הייתה לי עבודה קודם.

נכון, נכון.

היה לי איך לכסות את ההוצאות שלי באזור שגרתי בו, במרכז החיים שלי. אין לי כרגע איך לעשות את זה.

את משלמת 3,200 במטולה, כמו ששילמת קודם - - -

לא. זו עמדה פשוט מנותקת.

אם עבדת לפני - - -

אי אפשר, אני עבדתי עם חקלאי במטולה. הייתי עובדת אצלו בחופשים. אין לי שום דרך לשכור עכשיו שתי דירות. זו עמדה פשוט מנותקת לחלוטין מהשטח. 6,000 שקלים זה לא, אי אפשר היום לשכור במדינה הזאת שתי דירות בפחות מזה. אי אפשר אם 3,200 הולך לי על מטולה.

תראי, שוהם, אנחנו נעשה דיון המשך על הסוגייה הזאת.

פשוט לא יכול להיות.

זו סוגייה שנעשה דיון רק עליה תוך שבועיים. אני גם אתן לרשויות להתארגן, אולי יהיו פתרונות שכן נמצא אותם.

אני כן רוצה להגיד לכם על הסיפור עם המעסיקים, הוא מורכב. נגיד, חקלאי כזה שהוא בהפסדים, שנרקב לו היבול, הוא לא יכול. זה מצבים שהם פחות הופכים להיות בלתי נתפסים באזורים האלו. ואין להם איך לעשות את זה. אני גם יצאתי לקטיף, והייתי יחד עם כל עם ישראל בדבר הזה. מה שקורה שם – אנחנו אפילו לא יכולים ללכת לעזור. אין מה לעשות. המקום הוא פשוט שטח הפקר בגלל הסיטואציה. אז ברור שאין פיצוי. עכשיו, אני באמת רוצה להגיד לך – האוכלוסייה הזאת, ברובה, היא עובדת שעתית, בלי קשר. היא לא בתוך המתווה. היא לא. זו ממש אוכלוסייה שהופקרה במהות שלה. ולכן, חייב להימצא כאן איזשהו פתרון.

עכשיו, אני לא אומרת 100%. כולנו מבינים שיש פה איזשהו משהו שצריך להיות במתווה שייתן פתרון כלשהו, אבל חשבון בדירה אחת, נגיד היא שוכרת עוד דירה, משאיר אותה עם חובות. הדור הזה הוא דור אחראי – היא עשתה בחקלאות, הלכה ללמוד. בחרה באזור שמאפשר לה גם להיות סטודנטית וגם לשכור דירה. לא את האזורים היקרים ביותר, לא שאני אומרת שזה צריך להיות של סטודנט. אבל היא עשתה את הכל בצורה הכי אחראית שיכולה להיות מבחינתה. היא, את הערכות המצב שלה עשתה נכון, הכל התנגש פשוט בצורה הכי גרועה. עכשיו, אין פה אשמים כמו שיש פה אחראים לקחת אחריות בסוגייה הזו. בסוף, ברור לי שזו גם החלטה של ממשלה, אז רשות המיסים פה מסבירה את מדיניות המדינה, אז אין לי איזה כעס. יש פה ויכוח שהוא צריך להיות גם עקרוני וגם להביא פתרונות, וגם אנחנו צריכים לחתום על זה.

אנחנו גם נוציא מהוועדה מכתב ספציפי, חד משמעי, על הסיפור הזה, אוקיי? זה יקרה גם בסיכום. אני כן רוצה שנעבור הלאה. ויהיה דיון עוד שבועיים רק על הדבר הזה, כי הוא פשוט סוגייה, גם משרד המשפטים הטריד אותי שהם לא על זה. אני הייתי בטוחה שהייעוץ המשפטי על זה.

אני רק רוצה להדגיש עוד פעם – אם יש מישהו שהדירה שלו נפגעה ויש לו תכולה בדירה, אם הוא יודע שהיא נפגעה ויכול להציג תמונה או איזה משהו כזה, אז הוא יכול, ובדרך כלל יש לרשויות, לרשות המקומית, לבעלים של הדירה. אנחנו נתקלנו במצבים כאלה, גם בעוטף. וגם בעוטף, בימים הכי קשים, הצליחו להציג לנו תמונות. אנחנו מפצים על נזק, אז אם אנחנו נדע שהדירה ניזוקה אפשר כבר עכשיו לקבל פיצוי על התכולה. אין צורך לחכות.

נכון, וזה חשוב.

וזה לא קשור למענק הסיוע. יכולים לפנות, להגיש תביעה, ויש פיצוי על התכולה.

אגב, לא בטוח שהרבה צעירים מודעים לזה. כי זו סוגייה - - -

בשביל זה אני אומרת את זה.

זה חשוב ממש שאמרת את זה, כי פיצויים על תכולה, זה גם משהו. גם בתוך הקבוצות שלכם, אם יש אוכלוסייה שיש לה פגיעות ישירות בבתים ויש בעיה של תכולה, אז זה חשוב.

הבעיה היא שנגיד בעל הדירה שלי היה מאוד חביב ושלח לי תמונות. הוא לא בדק את הנזק לחפצים ולציוד, למעשה הוא בדק את הנזק למבנה, כי על זה הוא מדווח. אני אמורה לדווח על נזק לרכוש. יש כרגע בעיה להגיע למטולה. אני גרה 500 מטר מהגבול. הגישה לשם היא לא פשוטה בכלל. אנחנו קיבלנו - - -

יש לזה פתרון?

אם אפשר, אם יהיה מישהו ביישוב שיכול לצלם תמונות מהפנים של הדירה ואנחנו נראה שיש הרס טוטלי בדירה – אפשר פשוט לשלוח לנו את התמונות האלה ולפתוח פנייה במוקד שלנו, ולצרף את התמונות. ואנחנו משלמים בגין הנזק.

עוד משהו שחשוב להסביר – הפיצוי בגין תכולה, הוא בנוי על תקרות, לפי הרכב מספר האנשים שגר בדירה. זאת אומרת, לא צריך להוכיח פרטנית מה היה לך בדירה ולהתחיל להציג קבלות על כל דבר. אם הבית הוא בהרס טוטלי, אז זה לא רמה כזאת.

צריך לבדוק עם כיתת הכוננות או עם מי שנמצא שם אם הם יכולים כרגע לעשות את הדבר הזה.

אני יכולה להגיד מהניסיון שלנו מול העוטף שממש, בקיבוצים.

הצפון כרגע - - -

מנהלת הוועדה פה אומרת שדרך כוחות הביטחון אפשר.

לא, אני יודעת, אבל גם בעוטף, בימים הכי קשים שהיו בהתחלה, עוד לפני שצה"ל היה בתוך עזה, הצלחנו לקבל תמונות. עוד פעם, לא צריך עכשיו תמונות פרטניות של כל פריט שהיה בבית. מספיק שרואים שהבית נפגע בצורה קשה, נהרס, אז הפיצוי הוא לפי מדרגות, ואין צורך בהוכחה פרטנית.

בסדר גמור.

אז לצורך העניין, גם התמונות לגבי ההרס של המבנה – יפצו את הציוד?

לא, אנחנו צריכים לראות, שתהיה לנו איזושהי התרשמות כללית מהפנים של הבית. אם אנחנו נראה דירה שהיא חורבן מוחלט, אז את תוכלי לקבל את מלוא הפיצוי, את התקרה.

אז באמת אני אנסה.

תנסי לראות מה קורה.

אבדוק אם כיתת הכוננות יכולה לצלם עבורנו את הבתים.

כן, את התכולה.

אבל, לא עלתה כרגע הצעה כזו. נבדוק את זה וננסה להבין. אבל צריך לפתור את הסוגייה הזאת של שכר דירה, כי המשכירים כנראה לא שמעו על העניין הזה שהם יכולים לגשת למס הכנסה, או דרך מס רכוש לקבל פיצוי על אובדן השכירות.

רק במקרה של פגיעה ישירה בשלב הזה.

כן, יש פגיעה ישירה. אני פתחתי את הקבוצות, את הקבוצה הזו, רק למי שיש לו פגיעה ישירה ואין לו לאן לחזור ביום שלמחרת.

אנחנו ניקח ממך עכשיו את הפרטים, ונבדוק.

כן, מעולה.

גם צריך שזה יהיה בהיר מה הפיצויים שהולכים לבעל הדירה ומה לציוד, כי יש פה הרב הפרצות.

שוב, השאלה היא כמובן למי שייכת התכולה. אם התכולה שייכת לשוכר, אז השוכר זכאי. שי שני פיצויים, צריך להבדיל; יש פיצוי נפרד למבנה ופיצוי נפרד לתכולה. ולכן, אם התכולה שייכת לשוכר אז השוכר הוא זה שזכאי להגיש את התביעה בגין התביעה, וכמובן שבעל הדירה יגיש את התביעה בגין המבנה. אם חלק מהתכולה - - -

עוד משהו שאני אשמח רגע להעלות. נגיד, מקרה של הדירה שלי הייתה פגיעה ישירה - - -

לא, אבל תקשיבו, מקרים פרטניים.

לא, לא, זה נוגע לעוד. יש פגיעה שהציוד כרגע, אין לבית חלונות, הכל קרס, התנפץ, ולמעשה הציוד שלי עכשיו ממשיך כל יום שעובר להיהרס ולהינזק – חולדות, עכברים, רטיבות, הכול.

כן, נכון.

אז אני מגישה עכשיו, ויכול להיות שבעוד חצי שנה בכלל הכל יהיה במצב אחר לגמרי.

אז אני שוב אומרת שאם אנחנו נתרשם שיש חורבן מוחלט ולא מדובר בפגיעה קלה - - -

אבל שוב, זה פרטני.

זה בכל זאת חשוב לומר, שאם אנחנו מתרשמים שיש פגיעה קשה אנחנו ניתן. הפיצוי מוגבל בתקרה, אז אנחנו ניתן את מלוא התקרה. אנחנו לא נתחיל לדקדק איזה חפץ נפגע ואיזה לא. לכן, גם אם זו פגיעה ישירה עכשיו של חורבן מוחלט וגם בעוד חודשיים – הפיצוי יהיה אותו פיצוי.

אני כן רוצה להגיד רגע משהו כדי לחתום את הדיון הזה. בסוגיות של מס רכוש, ברגע שמס רכוש מגיע ומביא – אני לא שמעתי תלונה אחת עד כה, ודיברנו עם מספיק. זאת אומרת, המחלוקת שלנו היא מה שלא נכנס במס רכוש; פיצויי שוכר-שוכרים – כל הדבר הזה, זה המחלוקת. אבל, עשינו כבר דיון קודם, וגם ממה שאני רואה בוועדת הכספים ומה שמגיע – כשמס רכוש, מה שמתאפשר להם, הם גוף מקצועי. השיקול של חסכון כלכלי הוא לא בתוך הגוף הזה. הם מעסיקים שמאים חיצוניים, אני יודעת. אנשים שם לגמרי עושים עבודה מקצועית. אז פה אין מה לדאוג, אוקיי? חשוב רק להבהיר.

לא, זה בסדר. אנחנו פשוט לא יודעים, אז לי חשוב להבין ולהעביר הלאה.

חד משמעית.

כי אנחנו פשוט לא יודעים. אין ממש בהירות לנושא שלנו – לציוד שיש לו פגיעה עכשיו לאורך זמן ומה עושים. אני אעביר את זה הלאה, את מה שאמרתם.

בסדר. הסוגייה הובהרה.

אז אני אקח ממך פרטים, ונהיה איתך בקשר, כמי שמנהלת את הקבוצה הזאת. נרכז את זה.

תודה רבה. אני מודה גם לכן.

תודה רבה.

שוב, הביקורת היא על מה שלא נכנס. אתן מסבירות את המדיניות, זה לא אליכן.

כן.

אני פשוט חושבת שיש כאן לקונה שהיא באמת מצריכת פתרונות אחרים.

יכול להיות שהיא באמת מצריכה מענים שהם גם לא אצלנו.

אולי בהוראת שעה. תשמעו, הסוגייה הזאת היא באמת חריגה, וצריך לעשות את זה נקודתית למלחמה. צריך לבחון את זה. כמו מתווה הפיצויים. אני רוצה לעבור למנהלת תקומה ורשות הצעירים. דן שכטר כהן, מנהלת תקומה, מנהל תחום פרויקטים ומטה. תודה לכן, רשות המיסים, על התשובות המפורטות. שלום דן, תודה שאתה פה.

אני רק אגיד מילה.

בטח, שמעון מרשות הצעירים, כן.

יש חשיבות שמנהלת תקומה רואה את הצעירים.

אני ממש מסכימה עם זה. אני גם הופתעתי לטובה מהנושא הזה, אז חשוב לציין את זה, ואתה צודק. אוכלוסייה שהיא נפגעת באופן ספציפי. כן.

אז אני אגיד שבאמת המנהלת רואה את הצעירים כחלק משיקום והתחדשות חבל העוטף. אנחנו מתמקדים בחבל 0 עד 7 ק"מ מהגדר – חבל תקומה. ועכשיו אנחנו בעצם עד מרץ נדרשים להגיש לראש הממשלה תוכנית חומש לשיקום. אז כרגע המיקוד של המנהלת הוא הטווח הבינוני והארוך. הסוגיות המיידיות והבעיות הרוחביות של המפונים – אנחנו שומעים אותן. המיקוד וההגדרה של המנהלת הוא פחות שם, אבל אנחנו שומעים את זה. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם תוכנית "ית"ד", עם רשות הצעירים, עם אלישבע ושמעון. אז אנחנו מנסים לעזור ולפתור, אבל כן חשוב להגיד שהמיקוד שלנו הוא כרגע הטווח הבינוני והארוך. אז עד מרץ, מה שנדרש אצלנו לעשות הוא בעצם הרבה שיתופי ציבור, להגיע לאוכלוסיות - - -

יש לכם נתונים כמה צעירים יש תחת זה?

אין לי את זה מסודר, אבל נכון ל-6 באוקטובר זה היה, בשדרות זה 30% בעיר של 36,000 אנשים, ובגילאי 18 עד 35, וביישובי האחרים זה נע באזור ה-20% עד 40%, של האוכלוסייה הזאת בכל יישוב. אז יש לא מעט צעירים בחבל הארץ. כמובן, מכללת ספיר, שהיא אבן שואבת, ומקום שמשאיר את הצעירים מעבר לתקופתם כסטודנטים.

נכון.

אז יש לנו פה באמת אתגר לשתף את הצעירים ולא רק להחליט מלמעלה. ואנחנו עובדים פה בשיתוף פעולה עם הרשויות ועם השותפים מהחברה האזרחית קרן גנדיר. עשינו כבר כמה מפגשים, ובקרוב גם נצא לשיתוף ציבור. יש לנו במנהלת יחידה של שיתוף ציבור ברשות לירית סרפוס, שהייתה במשרד רוה"מ. זה בגדול. ומאחורי הקלעים אנחנו באמת מנסים לסייע במקרים פרטניים ומה שמגיע אלינו, ולעזור גם לפתור בעיות רוחביות. אבל המיקוד הוא טווח בינוני עד ארוך.

תודה. אני מקווה שבפעם הבאה יהיו גם יותר נתונים באמת במובן הזה, כי זה גם באמת משמעותי. גם בדיון שעשינו לפני כן על צעירים חסרי עורף משפחתי, אז אותם צעירים חסרי עורף משפחתי שבאמת נמצאים בספיר – הייתה להם איזושהי פגיעות גדולה יותר, אז כדאי גם לאפיין את האוכלוסיות האלה בתוך המענים. אני כן רגע רוצה להוסיף משהו לנו.

אני אולי אגיד רגע בקשר לנתונים. יש בעיה קשה עם נתונים של מפונים. בהתחלה זה היה של משרד התיירות. כרגע אנחנו רואים הרבה צעירים שוכרים דירות לבד, ואין שום דבר שמארגן ויודע איפה הצעירים נמצאים וכמה באמת מפונים. אנחנו כרגע מנסים לבנות יותר, כשיהיה כוח אדם, שיוכלו גם לרכז.

אז שמעון, תן לי להציע משהו. אני אגיד לך. מובנת לי המורכבות פה, כי זאת אוכלוסייה שפשוט שוכרת עצמאית ומתנתקת לא פעם מהדיווח הממסדי, מכורח הנסיבות. שווה לעשות פה איזשהו שולחן עגול עוטף עם קבוצת האוכלוסייה. אולי אנחנו נעזור גם לחבר חלק והכל. ואז לייצר רגע איתם, לזקק קצת מענים. זה ייתן לכם הרבה כלים לעבוד איתם. זה לא מחייב אתכם.

אנחנו עושים את זה כבר.

כן? זה מעולה.

יחד עם, זה כן, זה קורה.

שיתוף פעולה עם מערך הדיגיטל והמוסד לביטוח לאומי – כל שבועיים או כל תקופה אנחנו צריכים למלא למענק אכלוס. אז אולי נתנה את זה במילוי שאלון איפה הם נמצאים, מה הם צריכים. ככה שכדי לקבל מענק אכלוס צריך באמת למלא.

לא, לא הייתי מוסיפה תנאים כדי לקבל מענק אכלוס. את זה לא הייתי עושה.

לא כל כך הרבה שנים אחורה, בתקופת הקורונה, היו ועדות רח"ל, שהרשויות צלצלו באופן פרטני לאנשים. עברו טלפונים בן אדם אחרי בן אדם, ובדקו מה מצבו ואיפה הוא נמצא. עשו את זה דרך ועדות רח"ל, ואפשר לעשות את זה גם היום דרך ועדות רח"ל של הרשויות המקומיות המפונות או הקולטות. גם היום אפשר ליישם את זה בקלות.

איך אתה מגדיר את זה? ועדות רח"ל?

ועדות רח"ל של הרשויות המקומיות, דרך מכלול אוכלוסייה או מכלול מידע על הציבור. בתקופת הקורונה הרימו טלפונים לאנשים כדי לבדוק מה איתם; "אתה בבית?", "איפה אתה נמצא?". אני לא מצפה שוועדות של יישובים מפונים יוכלו לעשות את זה, אבל ועדות של יישובים קולטים לחלוטין ערוכות. יש מוקדי טלפונים, יש מתנדבים עבור העניין, ואפשר לצלצל לכולם בתקופה קצרה יחסית.

אגב, שמעון, גם אם זה יהיה מדגמי כדי להבין, זה ייתן לנו משהו.

אני אגיד, אתה מעלה את הבעיה – ועדות קולטות, אנחנו, הרי, לא יודעים מי קולט. זה בדיוק הסיפור.

זה לא משנה. יש לכם את הטלפונים מהרשות הנמצאת. אתה יכול לגשת אליהם לפי תעודת זהות.

הרשויות המפונות, אנחנו בקשר איתן. וגם הם מפונים. זה מה שאמרתי – אנחנו כרגע מתכננים, ואנחנו מחכים שזה יאושר, להוסיף כוח אדם ספציפי שהם יתחילו לרכז את זה. אני אגיד שהחשיבות הזאת היא לא רק כדי לדעת מה קורה איתם עכשיו כדי לתת את המענים עכשיו, יש לנו חשיבות שגם כן בסוף אנחנו רוצים שהצעירים האלו יחזרו לחבל תקומה. הם העתיד.

נכון.

ולכן, החשיבות בלגבש אותם; לדעת איפה הם נמצאים; מה הם הצרכים שלהם עכשיו ואיך לגבש אותם כדי להמשיך – זה הרבה יותר רחב מאשר רק לדעת את הנתונים. לכן, אנחנו בונים את זה כרגע.

מבורך. זה מתחיל בנתונים, ואם צריך אנחנו גם פה כדי לעזור ולסייע.

תודה.

ואני מעדיפה להיעזר בהם.

אם אפשר להתערב, התעסקתי בזה. לשלטון המקומי יש את הנתונים האלה, למועצות האזוריות יש את הנתונים. הם עוקבים בן אדם בן אדם אם הוא מפונה, אם הוא יישן ביישוב באותו לילה או לא. בעוונותיי הייתי עכשיו שלושה חודשים בפיקוד העורף – יש להם את הנתונים.

למה "עוונותיי"? את המילואים שלי עשיתי בפיקוד העורף. אין על פיקוד העורף. לגמרי, אתה גם צודק. וגם אני אומרת, שמעון, בסוף, גם אם לוקחים מהרשויות את אותה קבוצת אוכלוסייה ואז עושים איזשהו אקט מדגמי של טלפונים וסקירה, זה נותן המון. אפילו יותר משולחן עגול, במובן הזה, כי רמת הפירוט יכולה מאוד לסייע. וזה אקט שאתה יכול להשקיע בו שבוע, ואז אתה תקבל המון ידע שילווה אתכם בתקופה הקרובה. אני רוצה רגע להוציא פה איזושהי הצהרה. דן שכטר, אתה ממנהלת תקומה, אבל אין מנהלת לשיקום הצפון. והדבר הזה הוא מאוד-מאוד בעייתי. ולהיפך, ככל שהדבר הזה נגרר אז אנחנו נמצאים במצוקה שהולכת ומתרחבת ואין תכלול ואין את אותו גורם.

אני באמת חושבת שצריך להוציא קריאה להקמת מנהלת לשיקום הצפון. אני אוציא את זה גם כפנייה אישית. לא יודעת כמה יש לזה ערך, אבל צריך כן לדבר על זה ולהציף את זה.

הוקמה מנהלת לשיקום הצפון, לא?

לא. לא הוקמה. תראה, לא היה ספק, ברגע שהכל התחיל, שחייב את תקומה, בגלל שהיה פה טבח מאוד קשה, אסון מאוד קשה. היה צריך לתכלל את זה בהמון-המון סוגיות, ואנחנו לחלוטין הבנו ישר שזה המקום. אבל ככל שהזמן באמת נוקף הצפון מופקר. ואנחנו פשוט לא עושים שום דבר שהוא ברמת מדינה. ברמת מדינה של איך אנחנו לא הופכים את הצפון להיות נטוש. ואני במקור יחסית מהצפון, אני מהעמק, אז אני יודעת כמה זה חבל ארץ שאנחנו לא רק לא יכולים להזניח – הוא התשובה. אני חושבת שבסוף חבלי הארץ האלה, אתה יודע, אתה מנגב גליל, הם התשובה לישראל שאנחנו רוצים ורוצות לראות כאן. ואנחנו חייבים בזמן הזה להבין שגם זה חלק מהמאמץ הלאומי.

אני לא יודעת להגיד מה השוני באותן מנהלות, אבל הייתי כן רוצה שתקום מנהלת לשיקום הצפון. היא, ככזו, גם צריכה להכליל את קבוצת הצעירים בתוכה, מן הסתם. אבל את הדילמות הנוספות, שהן תעסוקתיות והן ביטחוניות, בראש ובראשונה – אזורי קו התפר. למשל, החלטת ממשלה שהשנה בוטלה של פיצוי אזורי קו התפר, זו החלטה מאוד משמעותית שהייתה והיא פגעה בהם מאוד. ואנחנו צריכים להבין את זה. או כשלוקחים את הטבות המס ליישוב כמו יאנוח-ג'ת וכאלה, אז יש לזה השלכות לאזורים שהם גם ככה לא נמצאים במקום הכלכלי הכי טוב שישנו.

ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו מסתכלים על האזור הזה כאזור בעדיפות, שהמדינה מבינה שהיא צריכה לאכלס אותו מחדש ולתת את הדעת על מה שקורה בו. מאוניברסיטה כתל חי ועד דברים אחרים, שהם חלק, בסוף, מביצור המקום הזה של צפון כאבן שואבת ולא מתרוקנת. אז אנחנו נוציא על זה גם איזשהו משהו. זה באמת ההצהרה פה שצריכה להיעשות, ואני חושבת שזה נכון. ותודה, דן, קודם כול. אני בטוחה שזה באיסוף ושיהיו עוד דברים, אבל אני ממליצה שבתקופה הקרובה תתכנסו לאיזושהי הבנת צרכים יותר ברורה. כי גם אזור הנגב המערבי סובל מנטישה, לצערי, למרות שהוא היה בפריחה מדהימה של צעירים בתקופה האחרונה. פריחה שהיא אפילו מרגשת. והוא סובל עכשיו מבעיה שצריך לתת עליה את הדעת.

ולכן, זה שהקמתם פונקציה כזאת זה דבר מבורך. אני באמת חושבת שחשוב להבין שצעירים הם חיות של מקום. כשיש הגירה שלילית של צעירים המקום בשקיעה. תודה. אני רוצה לעבור למשרד החינוך, לאתי סאסי, בזום.

כן, אני אתכם.

תודה, אתי, שלום. אני אכוון – כמה סוגיות יש לנו אלייך, ותודה גם שהצטרפת אלינו; אז יש לנו את סוגיית הכרת ההתמחויות לצוותי הוראה מפונים, מיצוי כוח אדם - - -

אז אני אענה על הסוגייה הזו. קודם כול, יצא מכתב ממשרד החינוך שמפרט את המתווה לגבי כל אחד מהסוגיות שעולות בשלב הזה והגיעו אלינו. נתחיל עם זה שכל מה שנוגע למתמחים שפונו מבתיהם והם נמצאים במקום שהוא לא היה אמור להיות המקום הראשוני, הם יקבלו מעטפת מותאמת על ידי אגף כניסה להוראה וקשרי אקדמיה לשדה. הם יקבלו הוראה מותאמת, כדי שהשנה הזאת תוכר להם כשנת התמחות. לא תהיה בעיה וכולם יקבלו את המעטפת הנדרשת כדי שהשנה הזאת תוכר להם. אז זה לגבי השאלה הראשונה של המתמחים. גם אנשי מילואים שגויסו, גם כאן שלב הכניסה להוראה יותנה במענים חלופיים לתקופה שממנה הם נעדרו, וייבנו מענים ייחודיים לכל אחד מהאנשים שנעדרו מסיבה זו או אחרת.

ולגבי נשירה של סטודנטים או תלמידי תיכון?

נשירת סטודנטים, זה משהו - - -

ניתן לאורי מהמל"ג לדבר איתנו על זה.

אוקיי. לגבי סוגיית נשירה של תלמידים, ואנחנו מדברים על התלמידים היותר בוגרים, אני משערת. מדובר פה בוועדת צעירים.

כן.

אז אנחנו נחלק את התשובה שלי לשתיים; האחת – תלמידים נושרים לפני ה-7 באוקטובר, מי שהוגדרו על ידי משרד החינוך כתלמידים נושרים אותרו על ידי האגף. יש לנו מיפוי של כלל התלמידים. עודכנה תוכנית הלמידה האישית שלהם, של כל תלמיד מפונה, בהתאם ובתיאום עם מדריכי שח"ר במחוזות. יש לנו בכל מחוז יש לנו ממונה שח"ר, שזה אומר ממונה - - -

כמה הם היו בסך הכול?

יש לנו בערך 900 תלמידים שפונו מבתיהם והם מוגדרים כתלמידים בסיכון. כל אחד מהתלמידים האלה אותר. יש לנו עבודה עם קב"סים, מיפוי של התלמידים, רשימה של כל אחד מהתלמידים המפונים. שיבוץ עובדי אגף ילדים ונוער בסיכון בתוך מרכזי "יחד", זה המרכזים שבהם שוהים הילדים. זה כדי לאתר את הילדים, כדי לתת להם תוכנית מותאמת. ומדובר פה במעט ילדים. רוב היישובים שפונו, לפחות בעוטף עזה בהתחלה, הם יישובים חזקים ויש לנו מעט ילדים שנושרים שם. החלק השני של התשובה שלי, מתייחס לתלמידים שלא היו תלמידים בסיכון, ועכשיו בשל המצב החדש מתקשים להגיע למסגרת החינוכית – מה שיכול להיות מאוד מובן וברור. הם עברו טראומה, נמצאים במקום שהוא לא מוכר להם. הם שובצו ושולבו בבתי ספר שהם לא מכירים אותם. כל השילוב הזה הוא שילוב מאוד-מאוד מורכב.

יש לנו נתונים כמה כאלה יש?

אז אנחנו מעריכים שיש כ-1,200 ילדים כאלה. אני רוצה רגע לסיים ולהגיד באופן כללי שאנחנו מעריכים שכל התלמידים שהם בני נוער בשלב הזה, הם נמצאים בשלב שהוא לא פשוט להם, וקשה להם מכל מיני סיבות. ואלה סיבות שהן מובנות גם לנו כמבוגרים, כי גם לנו הסיפור לא פשוט. אנחנו מעריכים שיותר מ-80% מהילדים, תהיה להם החלמה טבעית. זאת אומרת, הזמן, החזרה לבתים, ההשתלבות מחדש בבתי הספר שמוכרים להם – זה יהיה משהו שהוא ייעשה באופן טבעי. אנחנו קוראים לזה החלמה טבעית. וחלק מהילדים שנמצאים במצב סיכוני זמני, זה אומר שרק עכשיו אנחנו יכולים להגיד שיש איזשהו מצב סיכוני שיעבור, יחלוף, והם צריכים איזושהי תמיכה ממשרד החינוך, מהשירותים החינוכיים שהמשרד והרשויות המקומיות יכולים להעניק להם.

ולכן, אנחנו פיתחנו תוכנית שתפעל בשלושים מוקדים, עם כ-1,200 תלמידים. תוכנית שיש בה ליווי הרבה יותר צמוד לילדים האלה. על כל עשרה תלמידים יש מעין מחנך כיתה, מתרגלים. עבודה עם התלמידים החל משמונה בבוקר ועד 11 בלילה. לא יודעת אם שמונה בבוקר, בדרך כלל נתחיל איתם קצת יותר מאוחר, בהתאם למאפיינים של בני הנוער. אבל זה עד שעות אחר הצהריים המאוחרות. וניתנת עוד מעטפת שהם נדרשים לה כדי לחזור לשגרה. כי אנחנו לא רוצים שהילדים האלה יהיו בסופו של דבר, יצטרפו לילדים בסיכון שאנחנו מכירים לפני ה-7 באוקטובר. אז זה לגבי השאלה הזו.

תודה, אתי. אני רק רוצה לסיים עם שאלה אחת. אני חושבת שחלק מהדברים גם נשלח אחר כך כ"פולו-אפ". שאלה על סוגיית מיצוי כוח האדם במעונות של סייעות קבועות – מה קורה עם זה היום? זה היה אתגר מאוד משמעותי.

כן, אני אתייחס רגע לשתי קבוצות גיל: יש לנו את הקבוצה של לידה עד 3 ויש לנו את הקבוצה של 3 עד 6. בכל אחד מבתי המלון נפתחו בעקרון שתי קבוצות. קבוצה של מעונות היום. לכל פעוט יש תקציב של בין 3,000 ל-4,000 שקלים. הוקמו כבר, ויש מענים כמעט בכל המקומות.

אבל, בעצם, הן לא קבועות. אני מבינה שהן עדיין ארעיות. זה לא מענה קבוע כרגע.

ברור, כן. זה מענה שניתן לאוכלוסיית המפונים בתוך המקום שהם גרים בו. ולגבי 3 עד 6, נפתחו מסגרות, וגם, הכל זה מסגרות זמניות כדי לתת מענים לילדים ולשחרר את ההורים כדי שיוכלו לצאת לעבודה. כרגע, אני חושבת שהכל סודר. אני לא שמעתי על שום מקרה שבו יש איזשהו קושי או בעיה. בכל מקרה, אני אומר כאן שלמשרד החינוך יש קו פתוח שמיועד למפונים ומתפנים בהקשר של בתי המלון ומרכזי החינוך בפתחנו. *6552 – לכל מי ששומע אותנו ומעוניין לפנות עם איזשהו קושי או בעיה, אנחנו נמצאים שם. וככל שידוע לי, לא הגיעה אלינו איזושהי סוגייה שקשורה בכוח אדם כזה או אחר.

אוקיי, תודה רבה. אני מודה לך, אתי. לפני משרד השיכון, אני רגע רוצה לעבור בזום לרויטל לן, בגלל שאני רוצה לחבר את החינוך בכל זאת לטיפול באוכלוסיות צעירות עם מוגבלות, ולראות בנושא הזה איפה זה גם בכללי וגם מתחבר לסוגייה של מערכת החינוך והשכלה. תודה, רויטל, שהצטרפת אלינו.

תודה רבה על הדיון החשוב הזה. אני רוצה באמת לדבר על שתי סוגיות שקשורות לתלמידים עם מוגבלות ולצעירים עם מוגבלות. בכל הנוגע לתלמידים נראה שהמשרד מצליח למצוא, גם, לא לכולם אבל לחלקם – פתרונות, אם הם לומדים במסגרות נפרדות. אבל בכל מה שקשור לתלמידים משולבים נראה שהדברים לא מקבלים מענה מדויק. תלמיד משולב, למשל, זקוק לתומכת חינוכית, מה שנקרא "משלבת", ולא תמיד יש במצב שגרה תומכות חינוכיות אז בוודאי אם התפנו. וזה לא מאפשר להם להשתלב. ובכל מה שקשור לתמיכות; טיפולים או הוראה מותאמת – יש מחסור חמור גם בשגרה. ונוצר מצב שהמפונים שהגיעו בשלב יותר מאוחר לתוך המסגרות או הרשויות הקולטות, לא יכולים לקבל את השירותים שהם היו זכאים להם ביום-יום של השגרה. שוב, אני מדברת בעיקר על תלמידים משולבים.

איפה היית רואה את הסוגייה של לדייק מה אנחנו מבקשות מהרשויות לעשות כרגע כאקטים מיידיים?

קודם כול, אני חושבת שחייבים לעשות מיפוי.

כן.

אנחנו מבקשים מתחילת המלחמה מיפוי של התלמידים המשולבים, שלא נמצאים בתוך מסגרות כוללניות, ובוודאי כאלה שלא נמצאים בתוך אזורים כמו בתי מלון או המעברים שהיו עכשיו, אלא נמצאים באופן פרטני עם המשפחות שלהם. והמשרד לא מצליח לעשות מיפוי עד התלמיד האחרון, בוודאי לא של תלמידים משולבים. אז הדבר הראשון שאנחנו מבקשים זה מיפוי עד התלמיד האחרון. אני כל הזמן שומעת איזה משאבים המשרד נותן, מה הם מוציאים. אבל הם לא מצליחים ללכת עם השקל עד הקצה כדי לבדוק בתלמיד עצמו – מי קיבל, מי לא קיבל ומה חסר. ואין להם גם רישום מסודר של הדברים האלה. וזה משהו שאני ממש מבקשת מהוועדה.

אגב, אני גם מסכימה איתך, כי היה לנו מקרה ממש כזה שאנחנו פעלנו עם קבוצת פעילים בחיפה, שהם אספו את הנתונים ואז העבירו לנו צרכים שאני העברתי ישירות למנכ"ל משרד החינוך. הם טיפלו בזה מיידי, אבל את צודקת שזה לא היה מערכתי, זה היה מקבוצת הפעילים שבאו ועשו.

וזה חלק מהבעיה. כשאנחנו פונים למשרד התשובה היא תמיד "תנו לנו מקרה. שם ותעודת זהות".

נכון, נכון.

אבל זה לא מקרה בודד. יש פה משהו מערכתי, והם לא מטפלים מבחינה מערכתית. אני יכולה להגיד לך שגם בשגרה, למשל בכל תחילת שנה, כשיש מאות תלמידים שאין להם שיבוצים ולא מתחילים את שנת הלימודים, אנחנו אלה שמעבירים למשרד החינוך רשימות באקסל של התלמידים. כי אם הרשות לא מדווחת ואם בית הספר לא מדווח, אין להם שום דרך לדעת. ואנחנו, שמדברים עם ההורים, אנחנו מחברים את המידע.

אז קודם כול, מה שלא עובד בשגרה לא עובד בחירום.

בוודאי.

אם זה מה שקורה כל שנה, לפי מה שאת אומרת, אז בוודאי שבמצב כזה.

נכון. זה בעניין החינוך, אבל זה בעניין תלמידים משולבים עד גיל 18. יש תלמידים שנמצאים בין גיל 18 ל-21, והם אמורים להמשיך לקבל שירותי חינוך. ולא כולם מצליחים לקבל שירותי חינוך, שוב, כי אין מקומות שבהם הם יכולים להיות, ואני לא יודעת עד כמה יש בדיקה של מה הם צריכים או מצבם. ומעבר לגיל 21, או מגיל 18 עבור מי שסיים את חוק החינוך שלו, בין אם זה 18 או 21, מדובר בעצם בצעירים עם מוגבלות שלא תמיד נמצאים בתוך מסגרות כוללניות, והם נמצאים בקהילה והם עזובים לגורלם.

נכון.

זאת אומרת, אין להם שירות כוללני ואין תמיכה שהם יכולים לקבל, לא אם הם התפנו בתוך מרכזים, ובטח לא אם הם התפנו לא לתוך מרכז. וגם אין מידע עליהם. אנחנו יודעים מהורים של צעירים כאלה או מצעירים עצמם בתוך קבוצות שאנחנו נמצאים בהן, ואנחנו יודעים שהם פשוט באיזשהו ואקום, כי אין שירותים שהם מקבלים וגם אין אף אחד שמנסה לעזור להם בגלל שהם לא בתוך שירות כוללני של משרד הרווחה.

זאת אומרת, אין התייחסות פרטנית בתוך קהילת המפונים גם אל האוכלוסייה הזו ואל המענים שיש להם, ואז הם נמצאים בעצם במצב של חוסר מעש שהוא אפילו חריג יותר מאחרים בגלל היעדר המענים.

נכון. ואני מזכירה שבתוך אוכלוסיית הצעירים יש גם הורים לילדים צעירים עם מוגבלות. אז בעיקר אם יש משפחה שאחד ההורים הוא עם מוגבלות ויש בבית ילד עם מוגבלות – אז הבעיה היא קשה שבעתיים והדברים לא לגמרי מונגשים ולצורך העניין, אני רוצה להגיד, גם כתבתי לכם את זה קודם בתחילת הדיון – כאשר שולחים סקרים לענות עליהם אבל נותנים היגדים של "אם יש לך בעיה בחינוך אז תסמן את זה בתוך איזשהו צ'קליסט" אבל לא משאירים משהו פתוח כדי לסמן דברים שהם יותר מורכבים ולהסביר אותם, אז המדינה גם לא יכולה לדעת. ואחר כך באה באמת התשובה של "לא היינו מודעים לבעיה". איך תהיו מודעים לבעיה אם אין אפשרות לפרט בעיות פרטניות שהן לא בתוך איזשהו צ'קליסט קבוע.

נכון. אז קודם כול תודה רבה, רויטל, שהערת על הסוגייה הזו. אנחנו, את כל מה שעד כה אמרת כבר העברנו בסיכום הדיון שיישלח גם כשאילתות וגם כמענים, אבל אולי באמת נראה איך אפשר לעשות משהו יותר פרטני אפילו בנושא הזה. אגב, אני ממש מכירה את מה שאת אומרת בגלל פניות ציבור. זאת אומרת, זה משהו שאנחנו רואים אותו גם בשטח.

זאת הדרך היחידה של האנשים עצמם לפנות. ואני מודה, כל פעם שמגיע אליי הורה ואני רואה שאני לא מצליחה לעזור לו, או צעיר עם מוגבלות שאני לא מצליחה לעזור לו, אני אומרת להם "תשלחו לפניות הציבור של הכנסת, תשלחו מענה", כי אני לא מצליחה בשום דרך אחרת לעזור להם. באמת, גם אנחנו - - -

אז אני אומרת יותר מזה – פניות הציבור האלה הרבה פעמים מגיעות אלינו כי אנחנו מסיירים אצל המפונים. זאת אומרת, לא תמיד הם מצליחים להגיע אלינו בדרכים אחרות. לפעמים רק בגלל שאנחנו מגיעים פיזית אל המרחבים האלו אז אנחנו פתאום שומעים את הבעיות. זה עוד יותר קשה.

נכון, וגם אנחנו כארגוני חברה אזרחית – קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים - מי שיודע עלינו ופונה אנחנו מפנים, מי שלא יודע עלינו ולא יודע על אחרים הוא פשוט אבוד. הוא נמצא בתוך ואקום.

נכון, בדיוק. ממש ככה, בדיוק. אז קודם כול, אני מודה לך מאוד. וננסה לעקוב, לראות מה קורה, ואני מקווה שיהיו לנו גם יותר תשובות וגם שייכנס לפעילות.

אני אודה אם תהיה אפשרות לעשות דיון על צעירים עם מוגבלות בתקופה הזאת של המלחמה. כי אם אנחנו מדברים על אוכלוסייה כללית שמאוד קשה, אז על אחת כמה וכמה אנשים שגם בשגרה שלהם מתמודדים עם בעיות קשות. ועכשיו הבעיות קשות ומורכבות אף יותר.

אז חד משמעית. נשמע לי כמו משהו שצריך לקיים אותו. וננסה גם לייחד חלק בדיון הזה לקבוצת המפונים של צעירים עם מוגבלות, כדי שתהיה לנו גם את נקודת ההתייחסות שלהם, שהם במצב לא פשוט.

תודה רבה.

תודה רבה לך, רויטל. אני אעבור גם לרווחה ולמל"ג מייד, ולפני השיכון. אני כן רוצה לתת רגע למפונים הנוספים שכאן לדבר כדי שגם נשמע אתכם, ואנחנו נעבור גם לחברה האזרחית במקביל. ואז יהיה פינג-פונג, כמו שאני אוהבת לעשות. הודיה, תודה שאת פה.

אני הודיה טלקר, בת 24, מקריית שמונה, מפונה עצמאית. כל המשפחה שלי, רובה הגדול מאוד מהצפון, מפוזרים ברחבי הארץ. חברת הכנסת, נעמה, את פתחת בשיר מרגש של יהודה עמיחי, ובשיר הדלת נסגרת בעדינות; הדלת שלי לא נסגרה בעדינות – הדלת שלי נסגרה בטריקה בצו 8 ב-7 באוקטובר. אני מתנצלת שאני מקריאה מה שכתבתי מילה במילה, כי באמת קשה לי לדבר, כי זה פצע בבטן. גם אני ממשיכה לשלם שכר דירה.

גילוי נאות – אני, על פניו, פריבילגית. כל אחד יודע להגיד על עצמו. אני, כביכול, פריבילגית – למה? כי לי יש משפחה מורחבת במרכז, ויש לי משפחה שאצלה אני יכולה להתארח ולהניח את הדברים שלי. אני פריבילגית כי במילואים שלי אני במשמרות בחמ"ל, אז אני יכולה לעשות טלפונים ולהתעסק בבירוקרטיות. אבל אני מודה שלתפוס את המוקד של משרד התיירות, שאם אני צריכה איזה לילה במלון, אני לא הצלחתי, כי הם פשוט מנתקים אחרי זמן המתנה ארוך. אבל, מה עם הלוחמים? יש פה איזשהו צורך בהנגשה.

מה עם זה שאנחנו מאבדים שנת לימודים? מה עם זה שאין מתווה אחיד במוסדות לימוד אקדמאיים למענה למילואימניקים ולמפונים בפרט. גם בספיר, גם בתל חי. אני לומדת עבודה סוציאלית בתל חי, מצפה להתחיל את שנה ב', מה שכנראה לא יקרה, ככל הסטודנטים. מה עם מי שהגדרת חוסרי עורף? מי שלימודים אקדמאיים הם בגדר חלום בשבילו.

מי שאין לו משפחה יציבה להישען עליה ביום-יום, לגור אצל ההורים – גם לזה יש הלשכות סוציאליות כאלה ואחרות. זה מביא עוד תחושות של תסכול וחוסר מסוגלות, ופשוט קריסה פנימה. מי עוזר לנו? מנהלת תקומה ליישובי העוטף – אני מברכת שיש מענה ליישובי העוטף ולדרום, אבל יש פה איזושהי תחושה של התנתקות שקטה מהצפון. וזה משהו שהוא רעה חולה גם בשגרה, ובחירום זה נחשף ויש הרבה שבוחרים לעצום עיניים. זה בלתי נסבל. הדפוס של לנטוש את הצפון הוא לא משהו שאני מסוגלת לשתוק עליו. אני יודעת שיש כאלה ששותקים פשוט כי כבר אין להם קול לדבר. כי צועקים גם בשגרה. ובחירום זה פשוט מייאש.

אמא שלי עם סבתא שלי במלון מתחילת האירוע. בשביל ללכת לבקר ולקבל חיבוק וחיזוק מחברה אני צריכה לנסוע לטבריה, ואיך אני אסע לטבריה מהמילואים? זה לא אפשרי. אז קל להגיד שיש מי שנותן שכר, אבל, הופה – סטודנטים, ואין כיסוי לשכר שעתי.

יש הרבה דברים שאין להם התייחסות דווקא לאנשים שהכי-הכי צריכים אותה. יש לזה משמעויות עבור צעירים כשהקהילה מפורקת ומפוזרת בהמון-המון מקומות – שזה מחדל פינוי בפני עצמו. זה שהאוכלוסייה לא פונתה בצורה מסודרת שתאפשר למדינה לתמוך אותנו אחר כך.

עכשיו, ברמת חינוך, דווקא לרוב שכבת הביניים של השכבה החלשה אין מענה ואין קשב. אני מברכת על הקריאה שלך להקים איזושהי מנהלת שיקום צפון; אבל כרגע אין איזשהו עוגן שאומר שיעזור גם למי שבכל ליבו לא ויתר על הדבר הזה של לגור בגליל העליון. וזה לא מובן מאליו שלא ויתרו על לגור בגליל העליון.

ממש ככה. גם כשלא הייתה אופציה תעסוקתית, גם כשלא נגיש תחבורתית. הכול. את צודקת. לא ויתרו.

אין פה שום הבטחה שיקומו משפחות ויהיה פה דור עתיד בצפון אחר כך. וזה פער ובור שהולך ומעמיק גם בתחלואות של בדידות, של משמעויות כלכליות. יש פה צורך לחזק ארגונים שמדברים קהילה, בסדר? אנשים ויתרו על הרעיון הזה כי כל אחד מתכנס בתוך הבטן הרכה שלו, בתוך הפצע, כי זה כל כך כואב, אבל הקהילה יכולה לחזק. ויש צורך לחזק ארגונים ועמותות שמדברים קהילה, שמדברים ביחד, שמדברים על לנסות ולאגד. איך יכול להיות שגם אני חברה בקבוצות הוואטסאפ האלה של השוכרים, כשאנחנו מנסים ככה בשיניים לתפוס איזשהו קצה של להבין כמה זה רחב. ויש פה ניתוק משמעותי ברמת לשאול האם יש מישהו שמתגבר את הצפון – אין. אין. אין.

וגם בשגרה, לדעת שהשכירות בקריית שמונה ובגליל עליון ובגליל מזרחי כבר לא כל-כך רחוקה מהמרכז. ואני מגיל 14 יצאתי לעבוד כי החלום שלי היה ללמוד לימודים אקדמאיים, ואני הצלחתי, אבל הרבה חברים שלי לא. ואני יודעת כמה אני שווה במרכז, ותלוש השכר שלי מראה לי כמה אני שווה בצפון. ושוב, גם בשגרה, על אחת כמה וכמה בחירום. אז להתמודד אחר כך עם התלוש שלי מול מה שאני מקבלת במילואים – זה לא אידאלי. כרגע אין עוגן יציב; לא במגורים, לא בכלכלה, לא בחינוך, לא באוזן יציבה מהמדינה שיכולה לשמוע. אני מאוד-מאוד שמחה על ועדות רח"ל, שזה נשמע כמו משהו שהוא - - -

רשות החירום הלאומית. היא לא כל כך תפקדה כשהתחילה הלחימה, אבל עדיין צריך לשקם אותה ולהפוך אותה למשהו משמעותי. אני מסכימה איתכם מאוד.

ואני חושבת שיש פה פוטנציאל אדיר, אבל הפוטנציאל הזה יכול להתממש רק אם תהיה פה יותר אמפתיות כלפי אוכלוסייה מאוד גדולה שרוצה ופשוט כבר לא יכולה לצעוק. האכפתיות כלפי הצפון, העיסוק בו ברמת יום-יום, שעה-שעה, ברמת ידע – מה שאני שומעת פה רק מדאיג אותי עוד יותר ועושה לי עוד יותר קווץ' בלב. אני באמת מבקשת, אני מסתכלת לכם בעיניים, זה צו השעה.

נכון. וגם ביטחון, יש לומר. אמרת הכל. ביטחון הוא גם חברתי וגם פיזי, והוא גם לאומי. אבל הוא גם חברתי. ובסוף, הבטחון שלך הוא בא על הכל – התעסוקתי, שוויון ההזדמנויות. הכל זה חלק מביטחון, אם נסתכל על זה רגע ככה.

תודה.

תודה לך. דברים מאוד-מאוד חשובים. תלם, אנחנו נהיה איתך.

אני אשמח גם לדבר. אני מפונה מקרית שמונה ומייצגת את מרכז חוסן משאבים.

בהחלט, את רשומה לנו בכל נושא בריאות הנפש. את רוצה לדבר גם עלייך כמפונה?

אני יכולה לדבר על הכל.

אז ניתן רגע למל"ג לסיים את עניין החינוך, כי אני רוצה בכל זאת, בגלל שיש פה הרבה סטודנטים אמרתי שאורי ידבר אחריהם. אז תלם, אתה מדבר?

כן. שמי תלם, אני נציג אגודת הסטודנטים של תל חי. אני רוצה להעלות פה משהו שגם נגענו בו בנקודות אבל לא צללנו אליו, זה קצת שונה. יצא מצב שהרבה חבר'ה התפנו. גרים במעונות והתפנו ב-8 באוקטובר, והם לא זכאים לפיצויים. על מנת להגיש פיצויים אתה צריך לשנות את הכתובת.

לא, אתה צריך חוזה. אם יש לך חוזה שכירות והמוסד מביא לך את זה אתה יכול לשנות.

הלוואי וזו הייתה התשובה שנתקלתי בה במשרד הפנים.

אז זו תקלה, כי אנחנו עשינו על זה ממש דיון כשעשינו עם שורדי המסיבות. ואנחנו יודעים שאפילו בסימוכין של חוזה במעונות או כל דבר כזה, המוסד יודע להגיד "סטודנט פה" והכל. זה אמור להיות מטופל. אז קודם כול, זו פניית ציבור שתעביר אלינו כדי שנבדוק, תביא לנו את האנשים כדי לוודא שאכן התשובות הן כמו שניתנו לנו. טוב שנוודא את זה. אבל זה מטופל. אז בואו נעבור את הנושא הזה, זה נושא שאני יודעת שהוא מטופל, יש כאן כנראה תקלה.

יש גם מי שהסתיים לו החוזה ולא חידש כי זה בדיוק התפר - - -

נכון, אבל המוסד יכול להגיד "הוא לומד פה". זאת אומרת, זה כפוף למוסד, אז אנחנו צריכים לדעת שהמוסד מוציא את זה ונותן את זה. אז אין לי בעיה לקבל את פניות הציבור ולעזור להן באופן פרטני בעצמי, אבל זה מטופל, אז כדאי שנעבור לסוגיה אחרת.

אני רק רוצה לחדד את הנושא, ברשותך. אני ניגשתי כמה פעמים גם למשרד הפנים, היה לנו גם זום עם מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, והתשובה שאנחנו קיבלנו היא שמי שגר במעונות לא זכאי לשנות כתובת, וכתוצאה הוא לא זכאי לפיצויים. גם בספיר, אגב.

לא, אז בספיר, אלה שהגיעו אלינו היו בספיר.

גם בספיר וגם בתל חי יש עשרות סטודנטים שפשוט פונו מבתיהם, ואני אחד מהם, ולא זכאים לפיצויים. אז זה נחמד שנותנים 3,000 שקלים, ואני שמח לשמוע שחבריי באמת קיבלו כסף, אבל יש כאלה שלא קיבלו והם היו צריכים להתפנות להורים. יש לי חבר שהוא עולה חדש, עושה מילואים, ואין לו לאן לחזור.

אני רוצה רגע שנבדיל – הסיפור של פיצויים למעונות זה משהו שאנחנו בוויכוח עליו כבר תקופה. זה על המעונות. יש קמפוסים שסבסדו את זה, יש קמפוסים שלא יכולים לסבסד את זה, יש חברות משכנות, לא משכנות. יש כל מיני סוגיות. הסיפור של מענק אכלוס אמור להיות כמפונה לכל דבר. אתה אומר שמענק אכלוס לא?

לא, לא מדברים איתנו גם.

אז אנחנו צריכים לבדוק את זה.

אני אגיד לך יותר מזה, גם קיבלתי אישור מאביחי שטרן, ראש עיריית קריית שמונה, שאני תושב, וחבריי תושבים. והתשובות שנתקלנו בהן הן מגוחכות והן הזויות, והן מנותקות מהמציאות.

שזה משרד הפנים?

משרד הפנים, רשות האוכלוסין וההגירה. אני הגעתי גם עד למשה ארבל והוא שלח לי את היועץ שלו, והתשובות הן כל כך מזלזלות וכל כך לא ענייניות ולא רציניות, שאני אומר שיש כל כך הרבה דברים חשובים להתעסק בהם במלחמה שחבל לי שאני צריך לבוא לפה. ואנחנו סטודנטים ואנחנו באמת צריכים להקיז את דם ליבנו כדי לקבל את מה שמגיע לנו. ואנחנו לא מבקשים הרבה.

אז קודם כול, הפתעת אותי, וזה עצוב אם הסיפור ככה, כי אנחנו הבנו שזה הוסדר ולחלוטין היה את זה. אפשר גם להוציא את הפרוטוקול של הדיון שעשינו את זה, והכול גם נאמר לפרוטוקול, אז אנחנו לא רק נפנה שוב – אנחנו ניכנס לזה, בסדר? אני רק אומרת, אין לי גם בעיה, בגלל שזו סוגייה של מענק אכלוס, שזה ייכנס בדיון עוד שבועיים של השכירויות. זו סוגייה קטנה, אנחנו נכניס את זה, בסדר?

בסדר גמור, תודה רבה לך.

בכיף, תודה. תודה, תלם, וטוב שאמרת אם המצב ככה. אורי זיו, נציג המל"ג, תודה שהגעת.

בשמחה. טוב, אני אתחיל מזה שאתמול נפתחה שנת הלימודים בחלק הארי שלה. אנחנו לא רגילים לפתיחת שנה שהיא כל כך בחלקים.

ועגומה.

אנחנו רגילים שזה אירוע חגיגי שיש לנו מעט מאוד עבודה בו, והפעם התכנסנו להרבה נושאים שעלו בחירום סביב הפתיחה של שנת הלימודים. אחד מהם זה סיפור המפונים. ואני אגיד שיש פורום של חברי מל"ג שהוגדר כפורום חירום שמתעסק בדברים. למשל, החלטה שבשנת הלימודים הקרובה ההחלטות על כמה צריך ללמד פיזית בקמפוסים וכמה דיגיטלית לא תהיינה תקפות ויהיה אפשר ללמד את כל השנה בזום – היא לדוגמה החלטה רגולטורית שהתקבלה בו. בנוסף, הייתה החלטה של ות"ת לגבי היבטים תקציביים. בתוך הדבר הזה מופו עבודה שנעשתה על ידי הממשלה והמדיניות של הממשלה, ובנושא של המפונים ראינו שהתוספת הנוספת שוות"ת צריכה לחזק זה את המוסדות עצמם שפונו; את תל חי ואת ספיר.

ראשון הוא שהסטודנטים במוסדות הללו יהיו פטורים משכר לימוד. זאת אומרת, שכר הלימוד שלהם ימומן על ידי המוסד. בתוך הדבר הזה דובר על נשירה – אנחנו מכירים מהאקדמיה שככל שמישהו בשלב יותר מוקדם בלימודים ככה הסיכוי שלו לנשור. או במקרה שלנו, החשש היותר גדול הוא שבכלל סטודנטים בשנה א' לא יגיעו, או תלמידים מכינות. והדבר הזה היה בעצם אמירה לסטודנטים "בואו למרות הקשיים, יש לכם פה רצון שלנו שתתחילו את השנה למרות הקשיים".

הדבר השני זה איזושהי רשת בטחון שניתנה למוסדות מתוך הבנה שעדיין סביר שתהיה איזושהי ירידה במספרי הסטודנטים. ספציפית אצלם זה שני המוסדות שהחליטו ללמד רק בזום ללא לימודים פרונטליים. יש לזה השפעות.

ומה עשיתם עם הסטודנטים המפונים?

אז סטודנטים מפונים, וזו פרשנות שלי, זו לא פרשנות רשמית של המל"ג – להבנתי, מעבר לשכר הלימוד, שאני אגיד שרוב גדול של המפונים לומד או בתל חי או בספיר, או בחמדת הדרום, שהיא בטיפול של משרד החינוך – השאלה, אולי גם מור ירצה להתייחס לזה, הפגיעה בצעיר, הקשר להיותו סטודנט או לא היותו סטודנט – זו אותה פגיעה, והטיפול שהוא קיבל, דוגמת מענקי אכלוס, דוגמת דברים אחרים - - -

אז אני אתן רגע דוגמה. היה לנו שיח מאוד ער על זה בסוגיית חיילי המילואים והסטודנטים – בגלל שזו סוגייה באמת קשה יש לה גם השלכות יותר בעייתיות. סטודנט שנמצא עכשיו בעזה יחזור גם עם סוגיות מורכבות יותר. אבל, יש מקומות שאני חושבת שאפשר להתחשב באוכלוסיית המפונים הצעירה. אני אתן לך דוגמה; אלה שמתקבלים לתוכניות מיוחדות שיש להן מגבלת מקום. כי באמת מישהו פרץ את כל המשוכות ומגיע ללמוד, נגיד, ריפוי בעיסוק או קלינאות תקשורת. אז יכול להיות שעכשיו כשהוא מפונה וצריך ככה ליישב את חייו שוב, אז באותה שנה הוא לא יוכל ללמוד, אז באמת לשמור לו מקום לשנה העוקבת. אלה צעדים קטנים, לא כלכליים מידי, אבל שמאפשרים לא לייצר נשירה ואובדן דרך, ולתת להם איזושהי אפשרות.

דחייה בהגשת עבודות. אלה סוגיות שהן באמת יחסית יותר קלות ופתירות, פחות כלכליות, וייתנו אולי איזושהי מעטפת לאותה אוכלוסייה בהיבט הסטודנטיאלי גם כדי למנוע נשירה וגם להכיר בהם כאוכלוסייה שכרגע נפגעה. אני לא מדברת על מה שדיברנו על חיילי המילואים, כי לחיילי המילואים ביקשנו גם נקודות זכות, למי שלא יודע, וסוגיות כאלה. בוודאי שהם בסוג של התנדבות כרגע למען כולנו, אני רואה את זה אפילו יותר מכל דבר אחר. אבל פה אפשר לייצר כמה עוגנים, ואני חושבת שלמל"ג גם לא תהיה בעיה עם זה. זה לא פוגע במצוינות האקדמית, זה אפילו שומר על האנשים שהתקבלו בגלל סיבה מסוימת וצריך לשמור.

מישהו שעכשיו מפונה ומתנתק מהקבוצה האקדמית שלו, לצורך העניין, אוקיי? הוא יהיה בבעיה. אני, כשהתחלתי שנת לימודים, אתה יודע, הקבוצה הייתה חלק מהחוויה הסטודנטיאלית והיא גם עוגן. התנתקות כזאת – אפשר לראות איך מייצרים איזשהם מענים ספציפיים; מועדים חריגים, לא יודעת. לחשוב רגע איך. הם צריכים לעבור את כל החובות האקדמיות, אני לא מבקשת הקלות פה. שוב, אני מפרידה את אוכלוסיית חיילי המילואים הסטודנטים, שיש להם סוגיות הרבה יותר מורכבות. אבל כן, אתה יודע, רצף של כמה מענים שהם גם לא כלכליים במיוחד והם גם לא מסובכים במיוחד, שהיו, לדעתי, נותנים פתרונות מעולים.

אז אני אתייחס לשני דברים בעקבות מה שאמרת; הראשון זה הקשר למענים שניתנים למילואימניקים, ויש קשר מאוד הדוק גם בגלל שהרבה מהסטודנטים באזורים המפונים זה סטודנטים שגם היו במילואים. אני אגיד שקרן הסיוע לסטודנטים, מה שהיום נקרא "מיל-go!", הורחבה בעוד 6,000 מלגות כדי לתת מענה גם לסטודנטים שצריכים עוד סיוע כלכלי. זה בכל הארץ. ומתוך הבנה שכן יש פה איזושהי שנה חריגה, אבל שהקריטריונים של הקרן בסך הכל תופסים מי האוכלוסייה עם מצב כלכלי בעייתי. לגבי המילואימניקים, נעשית עכשיו הרבה מאוד עבודה. חלקה כבר באה לידי ביטוי בהחלטות.

נכון, נכון.

למשל, תקצוב למוסדות. בדומה למה שאנחנו מדברים הרבה על אוכלוסיות ייחודיות – תקצוב המוסדות לפי מספר המילואימניקים אצלם. ובעצם, הדבר הזה, זה אוכלוסייה הרבה יותר גדולה, המילואימניקים, בגדול. והתקציבים האלו מאפשרים למוסדות לתת מענים של השלמת חומרי לימוד, של סיוע פסיכולוגי, שאולי גם רלוונטי למפונים.

נכון, העליתי את זה אז בדיון.

וכל מה שקשור להקלטות, למשל, של שיעורים, כדי שיהיה אפשר לחזור - השלמת חומרים וכן הלאה. אולי אני אגיד, להבנתי אין פה נציגים של המוסדות להשכלה גבוהה, אז אני אדבר גם טיפה בשמם.

אתה הנציג.

לא, אז צריך להגיד שמל"ג הוא רגולטור מאוד ייחודי מבחינת החופש שהוא נותן למי שהוא מפקח עליו. אנחנו לא מה"ט, שבהחלטה אחת כולם מתיישרים. והדבר הזה מאפשר לזה שאנחנו מגדירים את תנאי הבסיס שהמוסדות, שהמדינה, שאנחנו צריכים לתת לסטודנטים. במוסדות נעשית עוד הרבה-הרבה עבודה מעבר לכך. צריך להגיד שהצורך הפרקטי, שוב, הוא מאוד-מאוד דומה למילואימניקים, ולכן המערכים שקמים במוסדות הם לוקחים, בכדרך אגב הם כבר נותנים את המענה גם למפונים.

אבל, מה האפשרות לייצר, תראה, המילואים, משהו שהוגדר לחיילי המילואים באופן שבו זה כבר ניתן, אבל לא נאמר שזה גם למפונים. אתה אומר שכרגע הרבה מהמענים יהיו גם מקבילים?

כשמוסד בונה מערך של שיעורי עזר, אוקיי? ויש לו סדר גודל של על כל עשרה מילואימניקים מפונה אחד – הוא כבר מצליח לתת את המענה. הסיפור המרכזי הוא שהמפונים מתרכזים במוסדות ספציפיים שלהם נתנו מענה בנוסף. שהוא דווקא לא מענה שהוא בהכרח על ביצוע מסוים, אבל מבחינה תקציבית - - -

עכשיו, גם מבחינת הנשירה, אתם גם על זה באותה מידה? כי אני אגיד לך משהו.

למה הכווה ב-"על זה"?

כשאני הייתי באגודת הסטודנטים בחיפה, חלק ממה שעסקתי בו זה באמת היה חריגי שכר לימוד ואנשים מאוכלוסיות שיותר קשה להם. מה זה חריגי שכר לימוד? אתה יודע את זה. זה מישהו שעכשיו קרה לו אירוע משפחתי קשה; מתה האם, כל דבר כזה – לא יכול להמשיך את הלימודים באותה שנה. אז מה קורה עם השכר שהוא שילם, ואיך נותנים לו? עכשיו, אנחנו נמצאים בתוך איזה מצב שהוא גם אירוע חריג. יש אפשרות שיצטרכו להגיד על השנה הזאת "הפסקה". אז גם צבירת השכר לשנה העוקבת או פיצוי, זה משהו שאפשר, יכול מאוד-מאוד לעזור לדעת ששילמתי שכר לימוד אבל הוא נצבר לי.

ובאמת הסיפור של שמירת מקום, אני יודעת שאני זה אבל זה מגיע בגלל שאני באה מהעולם הזה – הוא חשוב. אני יודעת מה עובר בן אדם כשהוא פסיכומטרי. בטח מי שמגיעים ממקום לא פשוט. ואז כשהוא מגיע ומצליח, ולהתקבל זאת חוויה הצלחה מדהימה, ופתאום הכל קורס. אבל אני אומרת שמי שגם ככה עבד קשה כדי להגיע לאותם מקומות שבהם הלימודים מוגבלת, לא הייתי רוצה שאלה האנשים שיפלו. הייתי רוצה שנדע לשמור עליהם כקבוצת אוכלוסייה שהיא זכאית להירשם שוב בשנה עוקבת או משהו כזה, ולהיות חלק.

עכשיו, אתה יודע מה זה, זה בסוף מקום פנוי שהיה בשנה הזאת לא בהכרח נשמר לשנה העוקבת. ממש אקט די קטן לנסות לשמור לשנה העוקבת למי שעקב הפינוי או עקב המצב המלחמתי לא יכול להתחיל. ואז בשנה האקדמית, הם בוחרים להיכנס לקלינאות תקשורת, לאותו מקצוע, או לא לעשות את זה. ממש אקט יחסית קטן, אבל לשמור גם על אותה אוכלוסייה.

אז אני אגיד שההחלטה על קבלה ללימודים ועל תנאי קבלה היא בליבה של החופש האקדמי של המוסדות.

אבל קיבלו אותם.

ועם זאת - - -

לשמור מקום.

בכל הנושא של ההתעסקות במילואימניקים, ראינו את זה כצורך, כמישהו שהתקבל עכשיו ולא הצליח. וגם כאן באמת יש איזושהי הקבלה למפונים.

יפה.

בסיפור הספציפי הזה באמת מדובר על זכות פרטית של בן אדם. ובעקבות ההערה אנחנו ניקח את זה בחשבון כשנראה מה מל"ג יכולה לעשות בעניין המילואימניקים גם לגבי המפונים.

אז אני מודה לך.

אפשר בבקשה להעלות תת-נושא כאן?

בוודאי. אני רק רוצה להגיד ששנה הבאה תהיה שנה שגם האוכלוסייה הזאת שרצתה ללמוד ולא למדה תידפק על דלתות הקמפוסים, וגם האוכלוסייה שאמורה להתחיל את שנת הלימודים. בגלל זה הדאגה הזו שלי לדבר הזה, כי אני מבינה שיהיו יותר מידי סטודנטים, ויכול להיות שאלה דווקא יישארו מאחור עוד שנה. אז זו כוונתי. ולכן, מה שאתה אומר משמח אותי, ואני מקווה שזה אכן יקרה – להתחשב בהם, לתת להם את האפשרות להירשם שוב אם הם יתקבלו. זה המעט שאפשר לעשות אם הם איבדו שנה אקדמית ואת כל תחילתה.

הערה שלך, כן.

אני רוצה בבקשה לנצל את הפלטפורמה להגיד איזו מילה על אנשי קבע. שמי תמר, אני עובדת סוציאלית, גאה בכם, אתם נפלאים. הבן שלי הוא איש קבע שיצא ללימודים על חשבון הצבא, אבל עכשיו במלחמה הצבא לקח אותו בחזרה והוא לא מגיע ללימודים. אבל הוא לא סטודנט במילואים, הוא איש קבע. הוא משלם שכר לימוד והוא לא לומד. הוא כתב כמה מכתבים, הוא איש מאוד אקטיבי, ואף אחד לא עונה. אני חושבת שצריך, אני לא יודעת כמה סטודנטים צעירים כאלה יש שלומדים על חשבון הצבא – צריך להתייחס אליהם כמו לאנשי מילואים. דרך אגב, גם פה יש סוגייה של שכירות כי הילד הזה משלם שכירות על דירה בתל אביב.

משרד הבטחון לא מטפל בסוגייה הזו?

לא. אני לא חושבת שזה בכלל הגיע אליו.

זה לא מימון של משרד הבטחון?

אבל הוא לא לומד, והוא לא יכול לדחות את השנה כי כבר יש תפקיד שמחכה לו בתום הלימודים. ניתנו לו שלוש שנים. הוא, כרגע, את השנה הזאת מפספס. לא ראו מה-7 באוקטובר. הוא גם משלם שכר דירה. נכון שהוא לא מפונה, הוא פשוט לא מגיע הביתה. אז הכלב שלו אצלי והשאר משולם.

אני כן רוצה להגיד לך שזה מול צה"ל, כנראה. אני אנסה גם לשלוח למשרד הבטחון לראות איך הם מטפלים במקום הזה. כי בוודאי שגם מערכת הבטחון רוצה השכלה של כל משרתי הקבע וזה אינטרס, בגלל זה גם שולחים אותם ללימודים. אנחנו כן נבדוק מולם מה הם עושים כדי להבטיח שזה גם - - -

השוואת התנאים לאנשי מילואים. תראו, הוא לא קיבל שום מענק שאנשי מילואים קיבלו, שום דבר, כי הוא איש קבע. הכל בסדר. אבל, מבחינת המל"ג - - -

אבל, השוואת תנאים באיזה מובן? תראי, אם הוא צריך להתחיל תפקיד.

של עזרה, של אפשרות ללמוד בזום, שיידחו לו מבחנים, שיקבל נקודות זיכוי – לא מתייחסים אליו ככה. הוא כאילו אזרח.

אז אני חושבת שאפשר לטפל בזה, נכון? במענים כאלה.

אני מאמינה שיש כמה עשרות, אם לא יותר, כמוהו כרגע.

אבל תוכניות ייחודיות זה סוגייה מורכבת וצריך לראות איך שומרים אותה עוד שנה אם יש לו שמירת תפקיד.

אנחנו נבחן את זה. יש עבודה רבה מול הצבא בתקופה הזאת.

אבל לא רק מילואים, תזכרו את אנשי הקבע הצעירים.

אנחנו גם בכל מקרה נפנה על זה, זה באמת מעניין.

אני אשמח להתייחס כהתאחדות הסטודנטים.

כן, תמר, שלום.

תודה שהזמנתם אותנו לכאן. אני חושבת שזה לא סתם שמגיעים לפה כל כך הרבה סטודנטים בדיון שהוא לא נטו על סטודנטים אלא על צעירים באופן כללי. אנחנו בהתאחדות מקבלים מאות פניות מסטודנטים; בין אם זה מילואימניקים, בין אם זה מפונים, בין אם זה חבר'ה שפשוט המתווים של המוסד של התחלה מאוחרת, של בלגן, לא מתאימים להם ולא עומדים בקריטריונים הבסיסיים שהמל"ג, לצורך העניין, הגדיר, או שההתאחדות ביקשה. ובעצם, מה שאני אומרת כאן זה שיש לנו בעיה גם בהקשר של סטודנטים מפונים וגם באופן כללי, שאין גוף אחד שמתכלל ובודק שהסטודנטים מקבלים את מה שמגיע להם. עכשיו, זו תקופה כל כך - - -

אבל לא רק סטודנטים, גם אין גוף אחד שבודק צעירים בכללי. אנחנו מדברים פה המון על סטודנטים. חשוב להגיד – כל מה שקורה לסטודנטים מפונים קורה גם לצעירים לא מפנים.

לא, לא, אז בואו ננסה ככה. אתה צודק, מור, חד משמעית.

חשוב רגע לשים על זה גם את הדגש.

אני מאוד רוצה להשמיע את הקול של צעירים בסיכון.

יש פה את "ית"ד", יש פה את מרכז חוסן - - -

לא, סליחה. יהיה את הקול של צעירים בסיכון. אני מבינה. אנחנו ממצים את הדיון. לי פשוט ממש חשוב שזה יהיה - - -

חשוב רגע להניח את זה שכל הבעיות קיימות גם אצל צעירים שהם לא סטודנטים, גם אצל צעירים בהכשרה מקצועית בלימודים טכנולוגיים, וכאלה שאפילו אין להם 12 שנות לימוד – הבעיות הן אותן בעיות.

רגע, אז, מור, מה שאמרת זאת נקודה מאוד חשובה, ואני רוצה רגע לחבר.

אנחנו נתייחס לזה גם.

כן, בוודאי גם משרד הרווחה. אנחנו נבקש מרשות הצעירים לתכלל את מתן המענים ולוודא אותם. זאת אומרת, להסתכל רגע במבט הרוחבי.

אני חושבת שזה צריך להיות בשיתוף פעולה עם "ית"ד".

בהחלט, בוודאי. במיוחד בגלל האוכלוסיות בסיכון.

וזה לא רק רשות הצעירים, אני חושבת שזה - - -

לא, רשות הצעירים – ביקשתי לשים לב רגע לסטודנטים, רגע לחיילי המילואימניקים. זאת אומרת, להסתכל על זה רגע במבט הזה של האם המענים האלה אכן מתקבלים. לדעת רגע לוודא עם המשרדים. אין עכשיו, לא יקימו עכשיו גורם מתכלל. אבל, מור צודק – זה לא קיים. אבל כדאי שהרשות תיקח את זה רגע על עצמה כמחויבות לבדוק את כל הסוגיות. בוודאי שזה יהיה בשיתוף פעולה על "ית"ד", שזה האוכלוסיות שהן יותר פגיעות שחייבות מענה פרטני וספציפי. משרד השיכון כאן? אנחנו נהיה חייבים לעבור הלאה בגלל שאנחנו לא מספיקים פה. נשאל אותם שאלות נוספות בדיון הבא.

אני רוצה לתת ליעל מיזרוחין ממשרד הרווחה, ואז נעבור לעמותות שעוסקות בנוער בסיכון. תודה לך שהגעת, יעל.

כן, אז קודם כול, תודה רבה על הדיון הזה. ממש תודה, אנחנו נפגשות הרבה. אני אגיד קודם כול שאנחנו הקמנו צוות בין-משרדי ובין-מגזרי כמה שבועות לתוך המלחמה שבדיוק נועד לתכלל את הנושא הזה של צעירים מפונים, מתוך ההבנה שאין פה מקשה אחת. צעירים מפונים זה לא מקשה אחת. יש צעירים הדרום.

את אומרת שהקמת צוות בין-משרדי לכל הצעירים.

בין-משרדי ובין-מגזרי לגופים שעוסקים בזה על הנושא של צעירים מפונים. גם פורום ארגוני תעסוקת צעירים שם, כמובן, חברה אזרחית, קרן גנדיר שנמצאת כאן.

רגע, וההתאחדות נמצאת שם?

ההתאחדות, כמובן, רשות הצעירים. זאת אומרת, הצוות הזה קיים.

אוקיי, זה כבר טוב.

בדיוק, ואת זה היה לי חשוב להגיד בפתח הדברים. יחד עם זאת, יש הרבה מאוד אתגרים. אני אגיד כמה דברים שהם מהלמידה שאנחנו עשינו, ואנחנו עדיין בתוך התהליך הזה. וקודם כול מאוד-מאוד התרשמתי מהדברים שאמרתם, וגם הצפתם דברים שאני מודה שפחות הכרתי אפילו ברמה האישית. אז זה מאוד היה לי חשוב לשמוע את הדברים. אני אגיד רגע, הודיה, את קראת לעצמך פריבילגית – אני אגיד שאנחנו, כמשרד הרווחה, אני אגיד מילה על התוכנית הלאומית "ית"ד" למי שלא מכיר; "ית"ד" זאת התוכנית הלאומית לצעירים וצעירות במצבי סיכון. העובדים הסוציאליים שלנו יושבים בתוך מחלקות הרווחה והשיעורים החברתיים. אני חושבת שהיום ההסתכלות היא - - -

סליחה על ההפרעה, היום אין עו"ס "ית"ד" בקרית שמונה. תודה.

אין עו"ס "ית"ד" בקרית שמונה, נכון. את צודקת. אין גם מנהלת מחלקה. אז כרגע, זאת המציאות שאנחנו מתמודדים איתה. נכון, אני ואת באותה מציאות. נכון.

פשוט שזה יהיה מונח כאן.

אני אגיד שהיום בשעה שתיים יש לנו דיון עם כל העובדים הסוציאליים של "ית"ד" באזור הצפון כדי לדון, ותגיע נציגת המחלקה של קריית שמונה, שאינה עו"ס "ית"ד", כדי לראות איך המחלקה מתגייסת. זאת אומרת, אני לגמרי מחזקת את מה שאת אומרת. היא תגיע כדי לראות איך המחלקה כן מתגייסת לטובת הטיפול בצעירים בקריית שמונה.

זה בור וכדור שלג שנבלעים בו כל כך הרבה אנשים.

נכון, נכון. אנחנו מודעים לזה. ואני אומרת לך, היום ב-14:00 יהיה דיון עם כל עובדי "ית"ד" במחוז הצפון, שאנחנו עולים עם מנהלת תוכנית "ית"ד", בדיוק כדי לראות איך אנחנו ממשיכים ללוות על אף האתגרים של רשויות כאלה ואחרות. וכל רשות עם האתגר שלה, כי חלק מהעובדים עצמם מפונים, חלק מהמחלקות עצמן הן באיזשהו חוסר של תקינה.

גם בשגרה.

אנחנו מודעים לזה. גם בשגרה, ועל אחת כמה וכמה בחירום. לגמרי, מקבלת, ואנחנו מודעים לזה. אני כן אגיד שבהתחלה הייתה איזושהי חשיבה באמת על הסיפור של המלונות – אז באמת הבנו שרוב הצעירים נמצאים בקהילה אצל חברים, משפחה. חלקם חזרו למשקים שלהם, אם זה מפוני דרום שחזרו למשקים כדי להקים את המשקים. ואנחנו כן נפריד רגע בין אלו שהיו מוכרים ל"ית"ד" לפני לבין אלה שלא היו מוכרים קודם. אלה שהיו מוכרים ב"ית"ד" לפני, ויש את עובדי "ית"ד" שממשיכים להיות איתם בקשר. אני באופן אישי דיברתי עם העובדים עצמם; אם זה מטה אשר, אם זה שדות נגב, אם זה רשויות אחרות – ממשיכים את הקשר גם אם הצעירים מפוזרים בלמעלה מ-60 מלונות.

יחד עם זאת, ופה אני מתחברת מאוד למה שאמרת כשקראת לעצמך פריבילגית, אבל אנחנו יודעים היום שגם מי שיש לו עורף משפחתי, או מי שחשב שהוא לא אוכלוסייה בסיכון לפני – בעצם ההגדרות התרחבו, וההסתכלות שלנו עליהן התרחבה, ולכן גם הם עלולים למצוא את עצמם בסיכון. ואני מאוד-מאוד מתחברת לדברים שאת אמרת. ולכן, אנחנו גם מאוד רוצים לעשות פעולות יזומות עם אותם צעירים.

אני אגיד כמה דברים שכן הצלחנו לעשות, וכן חשוב לי שיאמרו, ולחשוב יחד. אני גם מאוד מברכת על מנהלת התקומה שהוקמה, ושאנחנו חלק ממנה וחלק מהחשיבה. זה לא מובן מאליו. גם התקיים שבוע שעבר דיון מאוד-מאוד משמעותי עם נציגים של הרשויות המפונות. אז אני אגיד כמה מענים שכן עשינו; קודם כול, חילקנו תווים דיגיטליים, שוברים דיגיטליים לצעירי "ית"ד" מהרשויות המפונות בסך של כחצי מיליון שקלים.

כמה שוברים זה סך הכל?

זה הגיע לכ-600 שוברים.

כי זה גם חודשים?

לא, אני מדברת על שוברים חד-פעמיים. מעבר לזה, נכון, נתנו גם סיוע בשכר דירה, שזה בעצם דרך מנגנון שפועל אצלנו בשגרה.

הדיון הבא שלנו הוא מענה דיור בחירום לצעירים בסיכון.

כן, בדיוק. אז אני מקווה שהילה תהיה ותדבר גם על זה. אז דרך המנגנון שלנו של סיוע בשכר דירה עם משרד השיכון בעצם הגברנו את המענים שלנו גם לצעירים. שוב, אנחנו מדברים על אוכלוסייה של צעירים שהיו מוכרים כבר ב"ית"ד". ופה באמת יכול להיות שצריך לעשות איזושהי חשיבה, כמו שאני אומרת על ההרחבה של ההסתכלות של מי אותה אוכלוסייה שזכאית לשירותים.

כן, כי הסיכון עכשיו התרחב לעוד אוכלוסיות, נכון.

כן חברנו לשמעון ואלישבע, ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה. חברנו למרכזי הצעירים. עם הרבה ניסיון להגיע לרשויות המפונות - - -

גם איתם עשינו דיון והם עושים עבודה מדהימה.

נכון, ובאמת חברנו ועשינו הרבה פעילות של "ריצ'ינג-אאוט" בתוך הרשויות עצמן; אם זה להגיע ולעשות סדנאות של התנהלות כלכלית, מענים בתחום התעסוקה. הקמנו מוקדי תעסוקה בשיתוף עם פורום ארגוני תעסוקת צעירים. אגב, תעסוקה אצלנו במשרד וזרוע העבודה. הקמנו מוקדי תעסוקה במלונות עצמם וברשויות בשיתוף עם מרכזי הזדמנות. וניסינו להבין את האתגרים של התעסוקה של הצעירים. האתגרים הם מאוד-מאוד מורכבים, כי באמת בהתחלה לא הייתה פניות בכלל לדבר על תעסוקה, ועכשיו אנחנו כן מתחילים לשמוע איזושהי חזרה, אבל שוב, לא ברור איפה. אני מפונה מהצפון – האם אני אמשיך לעבוד בצפון? הקשר עם המעסיקים – כמה הם מגלים גמישות. והאתגרים שגם הוצגו כאן.

אני אגיד כמה מענים שאנחנו מאוד-מאוד עסוקים בהם היום. דיברנו פה על הנושא של התמודדות עם חובות, אז לנו ב"ית"ד" יש מערך טיפול בחובות, ואני חושבת שיכול להיות - - -

יהיה לנו גם דיון ייעודי על זה בסוף ינואר.

אוקיי, אז גם שם, זאת החשיבה, העבודה המשותפת עם משרד המשפטים, עם הסיוע המשפטי, עם הגורמים האלה.

היו בשורות בסוף החודש.

כן, בדיוק. כל הנושא של הסיוע הנפשי – אנחנו פנינו גם בתוך מנהלת התקומה, אבל אני חושבת שצריך לדבר על זה גם בהקשר של הצפון. להרחבה של מענים שלנו, שזה מרכזי טיפול, מרכזי ענבר, בשיתוף עם משרד הבריאות וקופות החולים. כל הנושא של הסיוע בהשכלה – אנחנו בקשר שוטף גם עם מכללת ספיר וגם עם מוסדות שנמצאים ברשויות הקולטות. בדיוק סיימתי שיחה עם אוניברסיטת תל אביב שבעצם הולכת לקלוט אליה הרבה מאוד מפונים שבוחרים לא לחזור אלא להישאר בעיר תל אביב. איך אנחנו נערכים. זאת אומרת, גם בשגרה יש לנו תוכניות - - -

גם סטודנטים חדשים?

אתם בעצם מעודדים הגירה מהאזורים האלה.

לא, זו בחירה.

לא, זו ממש לא הגירה. להפך. הדבר הכי חשוב זה שלא תהיה נשירת סטודנטים.

בדיוק.

נכון.

הדבר הכי חשוב – אנחנו לא משתמשים בסטודנטים לאכלוס מקום. סטודנטים, קודם כול, צריכים לרכוש השכלה ושוויון הזדמנויות. מוסד אקדמי הוא בנוסף לזה גם אבן שואבת וגורם חיובי מאוד בתוך קהילה ובתוך מרחב. אבל לא על הגב של סטודנטים אנחנו עושים הצהרות. תזכור את זה.

אני אגיב רגע, תלם, לאמירה שלך. זאת אומרת, אנחנו עובדים עם ספיר גם בשגרה, ועל אחת כמה וכמה בחירום. לנו, כ"ית"ד", יש תוכניות גם עם מה"ט, דרך אגב, אנחנו בדיאלוג על זה לצמצום הנשירה, וגם עם מוסדות אחרים יש לנו תוכניות כמו "רקיע" ותוכניות אחרות, שנועדות פעם אחת להביא את הצעירים, שהם האוכלוסייה שלנו, למוסדות, ופעם שנייה לעזור להם לשמור על המקום ולא לנשור.

אם הקמפוס סגור, אז אתה פשוט אומר להם "על איזה אקט עקרוני אני משאיר אתכם מאחור" – אנחנו לא שם.

והשאלה היא אם צעיר בוחר ללמוד - - -

לגמרי. אני, חלילה, לא תוקף אתכם, אבל יש פה הרבה חבר'ה, אני לפחות באתי עם תודעת ספר לבוא לקריית שמונה ולהיות שם.

חד משמעית, הכל ברור. אבל, אתה עכשיו מוגבל ביכולת שלך ללמוד.

במציאות הנוכחית - - -

לגמרי, אני הולך ללמוד מהזום בסביבת למידה לא הכי רלוונטית, ועוד מאות סטודנטים.

אני רוצה להגיד לך שצעיר בסיכון, שגם ככה עבר אלף משוכות כדי להיות סטודנט – אני רוצה שהוא ילמד.

לגמרי.

אני רוצה שימצאו לו מקום.

זה לא או או.

אני לא רוצה שינשור, אני לא רוצה שזה יהיה המצב שלו. אני רוצה שהוא בסוף, תהיה לו תעודה אקדמית והוא בסוף ייכנס ללימודים. אבל, זה לא, צריך לטפל בכל סוגיית תל חי, ספיר והכל – חד משמעית, אבל אנחנו צריכים להבין שהמציאות היא מציאות מורכבות ובה יש החלטות מורכבות.

נכון, וגם זה לא או או. זאת אומרת, צריך להתחבר למציאות ולמקום שבו הצעירים נמצאים. אם צעיר בחר ללמוד באוניברסיטת תל אביב, עדיף שאנחנו נהיה שם במקום הזה ונוכל לתמוך בו. אז זה לא או או.

זה לא מה שהיה. אני אשתף פה בפורום הזה, שאני גם מקווה כולי שיעבור הלאה, שגם אני נתמכתי ב"ית"ד" תקופה – זה אומר לכם כמה דברים עליי ברמה האישית. אז אני אגיד שקודם כול, ההבנה שלקבל סיוע זה לא בושה, כשממתגים דברים נטו ממקום של משרד הבריאות זה אתגר. זה אתגר בשטח. זה דבר ראשון. ודבר שני, אליי אף אחד לא פנה מ"ית"ד". עכשיו, זה, חלילה, לא מזלזול, לא כעס על "ית"ד", זה רק להבהיר פה שזה מקום שצריך סיוע. וכמו, אני מכירה פה עוד אנשים ואנשים שעושים פלאים בקהילה, כדוגמת ד"ר חוה אנקור, שעוד לא פצתה פיה.

נכון. היא מייד תדבר.

צריכים לחזק אותם. חייב לחזק אותם, כי, לצערי, המדינה לא עושה כמדינה, בטח לא מספיק. והארגונים האלה שמנסים בכל כוחם לעשות טוב חייבים גב.

נכון. אגב, צריך להיות קודם כול בחוק שמכיר, ואני תמיד אגיד את זה, את יודעת, יעל – חוק שמכיר בצעירים חסרי עורף משפחתי. ברגע שתהיה הגדרה בחוק לדבר הזה גם ארגונים יקבלו יותר מעמד וכוח, וגם התקציבים יהיו מעוגנים, ו"ית"ד" יהיה משהו שהוא לא סוברני לכמה מצליחים לקושש אלא יהיה משהו שהוא מאורגן. אנחנו מחויבים לחוק הזה. בסוף הוא חייב לעבור. ברגע שיש הכרה של מדינה לאוכלוסייה הזו, שכשהיא מגיעה ל"ית"ד" אז את בתוך המערכת כאוכלוסיית יעד עם כל סל המענים הקבוע בחוק – המצב יהיה אחר. וגם הארגונים יוכלו רגע לנשום ולדעת שיש להם עם מה לעבוד, ולא בתוך המציאות הזאת שהיא לשאוב כל הזמן את היכולות.

נכון. ולכן, אחד הדברים המרכזיים בצד החקיקה של חסרי עורף משפחתי, הדבר הנוסף הוא חקיקה וקידום של הצעת מחליטים ההמשכית, נקרא לזה, של "ית"ד", שכבר הייתה פעמיים מונחת על שולחן הממשלה להרחבה של התקינה של "ית"ד" והרחבה של התקן מ-75% ל-100%, וגם הרחבה של תקינה לרשויות נוספות. ובדרום גם ביקשנו תקן של פיקוח למנהלת שתקום כדי שיהיה גם פיקוח מחוזי. אני כן אגיד שצוותים של הרווחה, לא של "ית"ד", אלא צוותים של מחלקות הרווחה שהגיעו למלונות עוד בשלבים הראשונים זיהו שם צעירים ונתנו מענה גם לצעירים שלא היו מוכרים לפני זה במחלקות הרווחה, ופעלו ממש בחירום. זאת אומרת, הם נתנו מענה.

שיגיעו גם לאוהלים בבסיסים כי יש הרבה חבר'ה שם. המון חבר'ה שם.

אז אנחנו נשמח מאוד-מאוד. אני אשמח להישאר איתך אחר כך ולשמוע יותר ולהבין.

מעולה. תודה רבה, יעל. תמיד אתם באמת, אנחנו עובדים בוועדה הזאת בצמוד עם אגף "ית"ד", ואני ממש מקווה שכל הארגונים שעובדים בתוך הספקטרום הזה, ויתד, יקבלו הרבה יותר העצמה מהמדינה. זו ממש אחריות שלנו ואנחנו צריכים ממש לעבוד עבור זה.

ואני רק אגיד, ברשותך, שאנחנו מוציאים בימים אלה קול קורא לארגוני חברה אזרחית לפיתוח איזשהו מענה לטווח הממש-ממש מיידי, אפילו לא בינוני וארוך.

זה מה שאמרתם לנו בעצם בדיון הקודם.

נכון, וזה קורה עכשיו.

יפה מאוד, ממש. אני שמחה לשמוע את זה. אני רוצה לעבור עכשיו לחברה האזרחית ואז אני עוברת לד"ר חוה אנקור, ולאחר מכן אירית וינוקור. אז חוה, תודה שהגעת אלינו.

תודה לכם. אני מפונה מקרית שמונה. אנחנו חיים 46 שנים בקרית שמונה. הגענו לשנה וראינו שיש כל כך הרבה צרכים בעיר ונשארנו מרצון, על מנת באמת לתרום לקהילה. אנחנו גידלנו את המשפחה שלנו בקרית שמונה. מתוך תשעת ילדיי רק אחת נשארה בעיר. לשמונה לא הייתה עבודה או אפשרות להישאר. זה משהו אישי עליי.

אנחנו מקדמים את החוסן כבר מעל 40 שנה, אני עובדת בעמותת "משאבים", בניהולו של פרופ' מולי להד, שאני מקווה שחלקכם לפחות שמע עליו. באמת זכות גדולה לעבוד במקום הזה, כי אנחנו, זה מורכב מאנשים עם לב מאוד גדול ולא עם תקציב מאוד גדול. אנחנו שייכים היום למרכז החוסן, אבל אני יכולה להגיד שיפתח, המנכ"ל שלנו, כמו מקושש עצים שהולך לקושש תקציבים ממקום למקום. אנחנו פונינו, באופן אישי, לקחתי את עצמי בצורה עצמאית ומצאנו דירות. אנחנו צריכים, כנראה, עוד פעם לעבור דירה. אז זה בפן האישי שלנו.

אני היום בתפקיד של רכזת פסיכו-סוציאלית של כל מלונות מפוני הצפון. יש לי 42 רכזים שמפוזרים על כ-140 מלונות, ולא כל מלונות הצפון. יש לנו 42 רכזים כשכל רכז מחזיק כמה מלונות. אנחנו מנסים לתת מענים פסיכו-סוציאליים לכל שכבות הגיל.

אתם פועלים כרגע בכל המרחבים או שיש מרחבים ספציפיים?

אנחנו פועלים מיסוד המעלה ועד אילת. יש לנו רכזים מפוזרים. לצערי, אין לנו מספיק תקציב כדי שיהיו יותר רכזים. קיבלנו אישור על 42 רכזים, כשאנחנו יודעים שיש מחסור; בחלק מבתי המלון אין רכזים שלנו. זה דבר אחד. ואין לנו שום קשר עם האוכלוסייה שפינתה את עצמה באופן עצמאי, ואנחנו יודעים שגם שם יש הרבה מאוד קושי ובעיות. אז זה עוד אגף שמוזנח לחלוטין. אני כן אביא לכם את הקולות שבישיבה האחרונה של הרכזים דיברנו על מה קורה עם הצעירים המפונים במרכזי הפינוי, כשאין לי מושג בעצם מה קורה בחוץ. קודם כול, זאת אוכלוסייה שהרבה פעמים לא מצליחים להגיע אליה. היא האוכלוסייה שהיא הכי שקופה בתוך המלון. הם לא נמצאים כמעט במלון ביום-יום.

הם עדיין לא בשלב של תקשורת ממסדית גם.

בדיוק. הם רובם גם גדולים ורוצים להסתדר לבד. זאת אומרת, הם לא רוצים את ההורים, ומצד שני יש הרבה מאוד קושי, אז הם נופלים בין הכיסאות. אם הם לא גרים במלון וגרים בכל מיני סידורים פרטיזנים או אפילו משפחתיים שהם מוצאים, והם רוצים להיות עם ההורים לסופ"ש, נניח – זה נתקל בבעיה. הם לא יכולים בחדר עם ההורים, וצריך לסדר להם חדר במלון, אבל לא תמיד יש חדר במלון, ואז איפה הם יהיו. יש קושי בעניין הזה. יש מוטיבציה לעבוד, אבל הרבה פעמים עובדים במה שיש. זאת אומרת, גם אם היה חלום למשהו גדול, זה בסופו של דבר יוצא בשליחויות. הם מפוזרים במקומות רבים בארץ בלי שום קבוצות תמיכה שלהם.

זו קבוצת הגיל שהכי חשופה לאבדות. חברים קרובים של הרבה מאוד מהאנשים נהרגו או פצועים. הם מתמודדים גם עם מילואים, גם עם אבדות, גם עם השכול. חיילים או אנשי מילואים, כשהם חוזרים – אין להם לאן לחזור. אין אף אחד שמדבר שיח רגשי עם הצעירים. הסיטואציה מחריפה את כל המצבים שהיו ידועים לנו קודם. אנחנו יודעים בבירור על צעירים שהיו מפונים, שהם מפונים והם היו ב"נובה". אנחנו לא מצליחים לאתר את כולם.

קיימנו דיון על ה"נובה", ויש לנו דיון המשך ב-15.

יש לנו צעירים שנמצאים בחדרים ולא יוצאים מהחדרים במלונות. אנחנו לא מצליחים להגיע אליהם. דופקים אצלם בדלתות, הם לא תמיד פותחים. לפעמים הם הולכים לאוכל. יש צורך כרגע, יש איזושהי הזדמנות לייצר משהו חדש, לאפשר קורסים, לאפשר הזדמנות, לאפשר התגשמות של חלומות – ואיך אנחנו עושים את זה? איך אנחנו מתחברים לצעירים ומבטיחים להם עתיד טוב יותר כדי באמת להישאר בצפון? אני רוצה להתייחס למה שאמרה מקודם נציגת משרד החינוך. היא אמרה שאין נוער נושר. אני לא מבינה על איזה נוער היא דיברה. אני עסוקה עם נוער שלא מגיע למסגרות כי לא כדאי לו להגיע למסגרות, כי עושים להם בייביסיטר מ-9 עד 12. תודה רבה. ואחר כך מה? וכל החלומות של החבר'ה - - -

זה פשוט משהו שוועדת החינוך כן דנה ספציפית בזה, ואז בסמכות הוועדה - - -

אבל הקב"סים לא נמצאים במלונות.

לא, שוב, אני רוצה להגיד שאנחנו בכוונה לא נגענו בזה באופן העמוק כי יש את עניין הסמכות.

זה דיון מאוד-מאוד גדול. והנתונים שהיא אמרה הם לא מדויקים.

חוה, אני מנסה להסביר. ועדת החינוך עושה על זה דיונים ייעודיים, ולכן זה לא בסמכות הוועדה כרגע. אם ועדה סטטוטורית, אני גם חברה בה, דנה בזה, אנחנו נותנים לה את המקום לדון בזה עם כל הכלים שיש לוועדת החינוך, ויש לה כלים יותר מוועדה מיוחדת. אז לכן זה שם, ואנחנו משאירים להם את הדיון הזה. אני חייבת לעבור הלאה. תודה רבה.

אנחנו עוברות לאירית וינוקור. אירית, תודה רבה שהגעת. את מעמותת "על"ם". ארגון יקר מאוד.

נכון. אני רוצה באמת קודם כול לומר תודה על הוועדה הזו, ואני חושבת שהיא חשובה מאוד. ואני אגיד גם שבאמת היה לי חשוב לשמוע את יעל וד"ר חוה – אתן נגעתן ממש בנקודות שאנחנו בהחלט רואים. אני אקצר ולא אחזור על הדברים שכבר נאמרו, ואני באמת מסכימה עם כל מילה, אלה דברים שאנחנו רואים לגמרי עולים מהשטח, במיוחד לאותה אוכלוסייה שקופה. ואני אומרת את זה קצת בכאב – אנחנו גויסנו, העמותה גויסה למיזם חירום שעובד עם נוער מגילאי 12 עד 18. אנחנו נמצאים בכל המלונות בארץ של מפונים, מטבריה ועד אילת, יש לנו עשרות עובדים, ובאמת זיהינו קהל יעד שקוף לגמרי שאף אחד לא רואה אותו. זה קהל היעד הזה של הצעירים.

אני אפילו מסתכלת על הצעירים הקצת יותר צעירים – 18 עד 26. אני מאוד שמחה לשמוע על המענים שאתן אומרות, אבל אני לא בטוחה שהצעירים יודעים שהם קיימים. בטח לא מי שלא מלווה על ידי "ית"ד". ואני אומר בנוסף שאנחנו יכולים לראות באופן מאוד-מאוד גורף שאותם צעירים שעברו מהאוכלוסיות החזקות, שזה יותר היישובים הקהילתיים, יש שם באמת אנשים שממוקד בהם ולצורך שלהם.

יותר מעטפת קהילתית, נכון.

ומי שהגיע מיישובים אחרים והוא פונה, אם זה למלונות ואם זה באופן עצמאי, הם פשוט הולכים לאיבוד. אנחנו רואים את זה בצורה של שימוש בחומרים, אנחנו רואים את זה בצורה של תחושה של דכאון ואובדן. אנחנו רואים אותם מסתגרים בחדרים. אני אגיד שמי שפונה באופן עצמאי כן למלונות והוא צעיר – הוא מקבל חדר לבד. שזה אסון בפני עצמו. הם לא יודעים מה זה לגור לבד. הם מתנהלים שם, הם הופכים את היום ואת הלילה. באמת, גם מי שלא היה בסיכון לפני ה-7 באוקטובר, היום הוא בהחלט בסיכון. ואנחנו פשוט לא מצליחים למצוא מספיק מענים. אפילו לתווך אותם. כי זה לא במנדט שלנו בפרויקט - - -

אז אני באמת רוצה רגע להתייחס לזה. יעל, ברור שיישובים קהילתיים, קיבוצים, מושבים והכל – יש להם איזושהי מעטפת קהילתית שהיא ממש מבורכת בעת הזו, שהם ככה יכולים להבין את הכל, וגם הכמות יותר קטנה. ומקומות שהם מפונים כמו קריית שמונה, כמו שדרות, אלה מקומות שחשופים יותר להיעדר הגנות בגלל שזה פשוט עיר שפונתה, ואין את הסיפור הקהילתי הזה שנותן עוד איזשהו מבט עין קרובה שרואה. איך אפשר לייחד לשם יותר התייחסות ומשאבים מבחינת אותה אוכלוסייה בסיכון?

אז קודם כול, זה נכון. אנחנו גם בתוך המלונות עצמם, אני רגע מפרידה בין המלונות לבין הצעירים שבקהילה. כי בתוך המלונות אנחנו פחות ראינו צעירים. זאת אומרת, רוב הצעירים הם או חיילים, או במילואים. שוב, אני מדברת בגילאים שלנו. כן אני אגיד שדווקא בשדרות ובקריית שמונה, חלק מהצעירים בגיל הזה הם כבר נשואים עם ילדים, ואז זה גם פחות אוכלוסיית "ית"ד" אלא באמת אוכלוסייה של משפחות ברווחה. אבל אני חושבת זה מאוד מעסיק אותנו. זאת אומרת, השאלה של איך אנחנו מגיעים לצעירים. אני אגיד שנעשו הרבה מאוד ניסיונות להגיע לצעירים שלא צלחו. זאת אומרת, ניסינו דרך מרכזי צעירים, בחלק מהמקומות ניסינו להציע חבירה ל"על"ם" או לעמותות אחרות שנמצאות, ואז אמרו לנו "מאוד מזוהים עם הנוער, אז הצעירים לא יגיעו וידירו את עצמם", גם אם יש מרחבים פיזיים מאוד-מאוד יפים. אגב, גם באילת, גם במקומות אחרים.

הצעירים ידירו את עצמם. ואז אם אותו צעיר באמת מסתגר בחדר, איך מגיעים אליו? או אותו צעיר נמצא באמת בדירה. זאת אומרת, זה משהו שאנחנו מאוד עסוקים בו היום. אני חושבת שחלק מהסיפור הוא אותו כוח אדם שיוצר את הקשר דרך הרשות השולחת.

בדיון שעשינו על מרכזי הצעירים עלו כל מיני רעיונות שהם מיושמים די יפה ואולי שווה להציע אותם לאוכלוסיית הצעירים המפונה. למשל, שיתוף פעולה עם מרכז הצעירים באותה עיר. נגיד, טבריה שמקבלת הרבה ממטולה ומעוד אזורים – להכשרות תעסוקתיות - - -

אז אנחנו עושים את זה ואז זה נגמר במפגש חד פעמי. באמת, אין לו המשכיות. אין פה ליווי.

אני באה עם מענה, אני רק לא יודעת אם ייתן לי, אני ממש צריכה שלושים שניות. אנחנו קיבלנו תקציב מהיוזמה לתעסוקת צעירים. ד"ר חוה, אני אשמח מאוד שנדבר ונחשוב. אני מנכ"לית של עמותה שנקראת "מכללת גל". הגשנו וזכינו במענק לפיילוט לצעירים בגילאי 18 עד 35, שצריכים לשקול כרגע את דרכם התעסוקתית. זה ממוקד בתעסוקה, לא בלימודים. זה מה שהארגון שלי יודע לעשות. ואנחנו מחפשים מקום פיזי לעשות את זה. זה נותן גם מענה רגשי וגם תמיכה של מנטורים.

רגע, ברשותך, הסיפור הוא לא המענה.

נכון.

אלא האיתור של הצעירים - - -

זה בדיוק העניין. אבל, יעל, אנחנו לא מצליחים להגיע לצעירים.

אף אחד לא מצליח. זה בדיוק הקושי.

רגע, רגע, רגע. חברים, אנשים פה לא דיברו. רגע. אני מציעה שדן, אם תוכל להתחבר למכללת גל, להבין איך אפשר לחבר למרכזי הצעירים, זה ממש יעזור. שמעון לא פה. נעשה רגע את החיבור, נראה איך אפשר לעזור, אוקיי? רק לפתור את הדבר הזה. אני כן חייבת לשמוע את לילי דגן מביטוח לאומי, ברשותכם. אנחנו חייבים רגע גם לשמוע את הרשויות שהן נותנות את המענים. אז קודם כול, לילי, אני מודה לך שאת פה, כמו תמיד. ואם אפשר שתתני לנו מילה מבחינת מענים של ביטוח לאומי למפונים צעירים – איפה את רואה את היכולת של ביטוח לאומי לסייע ואיפה צריך להנגיש מידע?

אוקיי, אז אני כן אתן נתונים לגבי מענק האכלוס; אנחנו כן חתכנו את זה, ביקשתם נתונים ספציפיים על 18 עד 26, ולפי הנתונים שלנו מהיישובים המפונים יש בערך 35,000 צעירים בגילאים האלה, ומתוכם 18,600 כן מימשו את מענקי האכלוס. אני חושבת שמה שעלה כאן זה שאולי באמת יש איזושהי בעיה עם אנשי המילואים שהם גם מפונים. אנחנו כן מרגישים את זה עכשיו בשחרורים של אנשי מילואים. יש עכשיו חטיבות שמשתחררות ואנחנו מגיעים לשטח לעשות מיצוי זכויות במועד השחרור, ואנחנו רואים - - -

בשטחי הכינוס אנחנו מדברים.

נכון, וחלק ממיצוי הזכויות כולל גם את מענקי האכלוס. אני מקווה שאנחנו כן מכסים את אלה שלא היו מודעים או לא התפנו לזה בזמן שהם היו במילואים.

ובעצם הם מקבלים בדיעבד גם, כן.

בוודאי. זה מבחינת נתונים. ואם יידרש שיתוף פעולה שלנו עם משרד הרווחה, עם "ית"ד", אנחנו, קשרי העבודה שלנו הם טובים. ואם הם ימצאו לנכון לחשוב על מענים שקשורים אלינו אנחנו נמצאים שם.

בסדר גמור. ולילי, לגבי צעירים מקבלי הבטחת הכנסה, יש משהו?

אז כן, יש גם את הנתון של מקבלי הבטחת הכנסה. קשה להגיד כמה מתוך ה-18,000 האלה - - -

הבנתי שהייתה הקפאה של החובה לעשות קריטריונים של חודש בחודשו במצב הזה. נכון? הקפאת מצב, כדי שהם לא יצטרכו לעשות את כל ההליכים פעם אחר פעם? זאת אומרת, כל העניין הזה, הרי, חודש בחודשו נבחנים התבחינים.

רק למחוסרי עבודה.

רק למחוסרי עבודה, אוקיי.

בעקרון, יש לנו בסביבות ה-5,900 צעירים שהם בגילאים האלה ומקבלים הבטחת הכנסה. קבוצה מאוד קטנה היא עונה על ההגדרה של צעיר חסר עורף. זה בסביבות ה-80 עד 90 מקרים.

שמקבל הבטחת הכנסה, כן.

אבל, חלק גדול מהם כן נמצאים אצלנו במשבצת של מחוסרי עבודה. זה בסביבות ה-1,000.

אבל, נגיד, מענק האכלוס לא מתקזז?

הוא לא מתקזז, הוא לא נחשב. וגם מענקי העידוד והתמרוץ שעכשיו משולמים למי שחוזר לעבוד במקום העבודה שלו או מי שהשתלב בעבודה שמוגדרת כמזכה למענק העידוד – גם הם לא נחשבים לעניין הבטחת הכנסה.

כמה כאלה יש?

שמקבלים את המענקים האלה? זה עדיין מוקדם להגיד, אבל אנחנו נוכל לתת את הנתונים האלה. התיקים האלה רק עכשיו התחילו להיות ממומשים. זה קצת מוקדם להגיד את זה. ויש לנו קבוצה לא קטנה של בערך 1,700 מקרים שזכאים אצלנו בדיוק במסגרות האלה של שנות מעבר למיניהן, מכינות ניצוץ וכולי.

תודה רבה. אני אולי אחשוב על משהו לגבי מקבלי הבטחת הכנסה ואולי משהו שאפשר לעשות עוד מענה כדי שיסייע להם, אבל זה כבר נדבר לאחר מכן. לילי, אנחנו בקשר על הנושא הזה.

וכמובן שיש בעיה עם הסטודנטים שלא - - -

בדיוק, הסטודנטים. כן, מה שחשבתי.

חברת הכנסת, נעמה, אפשר לומר מילה אחרונה שלא סיימתי, והיא מאוד חשובה לדיון הזה? אני חושבת שאנחנו מדברים פה צעירים, וסליחה שאני רגע באה עם הגדרות מגדריות, אבל ממה שאנחנו ראינו באמת בעבודה שאנחנו עושים בשלושת החודשים האחרונים; צעירים עוד איכשהו קצת רואים, צעירות – לא רואים אותן. זאת אומרת, יש כאן אוכלוסייה של צעירות בסיכון, וצריך לשים את הדעת איך מגיעים אליהן. אנחנו כבר שומעים אפילו על נערות שכבר מגיעות למצבים של זנות, ואני לא רוצה להמשיך בנושא. ואותן צעירות, זה משהו שהוא מאוד-מאוד מדאיג, ואני לא שמעתי את הקול של הצעירות כאן בכלל בשולחן. ואני חושבת שזה משהו לשים עליו את הדעת.

תראי, היו פה מפונות נשים שדיברו.

בוודאי, נכון, אבל אני חושבת שההגדרה הייתה מאוד - - -

וכשדיברנו צעירים לא דיברנו כגברים, אז זה לא נכון לומר את זה, וזה לא לעניין גם לומר את זה.

זה נכון, אבל מצד הסיכון, כי אותם צעירים - - -

את עשית הבחנה מגדרית שאני מקבלת אותה, אבל אל תגידי - - -

אני מצטערת, התכוונתי לאותן צעירות בסיכון, שבאמת הקול שלהן הוא אילם, הוא שקוף והוא צועק חזק מאוד. וצריך לשים את הדעת שם.

בסדר גמור. אני גם רוצה להגיד שהייתה צריכה להיות כאן מירי מוסקוביץ' שהייתה צריכה לדבר, היא מנהלת תחום נוער וצעירים ונשים בזנות במשרד הרווחה, היא פשוט לא הגיעה. זה לחלוטין נכנס לדיון.

אוקיי, תודה רבה.

בטח. אני חייבת לעבור לטל עציון מנירים, כי לא דיברנו עם המפונים בדרום. אנחנו צריכים לשמוע גם את האוכלוסייה הזו. היי, טל, שלום, תודה שהצטרפת אלינו.

היי, בוקר טוב. קוראים לי טל עציון, אני בן 23, מקיבוץ נירים. מפונה באילת מתחילת המלחמה, מה-8 באוקטובר. אני רציתי להעלות פה עוד נקודה. שמעתי קודם את מה שאמרתן בהקשר של הסטודנטים. אני ספציפית לא סטודנט, אבל חברים שלי סטודנטים, וזה מאוד מקשה עליהם – גם הלמידה בזום, התייחסתם מקודם לנקודה שהאוניברסיטאות והמכללות שנסגרו; תל חי, ספיר – אלה מקומות שמושכים אנשים גם לאזורים האלה, ליישב אותם בעצם, וגורמים להם אחרי זה לבחור אם הם ירצו לחיות את החיים שלהם במקומות שהם גרים, בזמן שהם לומדים באוניברסיטאות ובמכללות האלה. אז הלימודים מהזום, חוץ מזה שכמובן אי אפשר לגור במקומות האלה, שזה איזשהו פער גם לעתיד, זה משהו שחייבים לשים עליו דגש גם.

כי ללמוד בתוך בית מלון או בתוך מקום שאתה מפונה בו, זה משהו מאוד-מאוד לא אידיאלי. חוץ מזה שגם הנפש של כולנו נפגעה, ודיברתם על סיכון – כולנו בסיכון. גם אני בסיכון, גם כצעיר. גם סטודנטים בסיכון, גם נערים בסיכון. כולם בסיכון. כל מי שמפונה הוא בסיכון כלשהו. אז אני חושבת שצריך לתת את הדעת גם על העניין של הזום, כי זה לא משהו שהוא אידיאלי בשום צורה. וחוץ מזה, רציתי גם לדבר, כי שמעתי הרבה דיונים על הדברים שקורים עכשיו, שזה מבורך וזה חשוב. מצד שני, צריך כל הזמן לשים מאחורי הראש את העניין של היום שאחרי. מה יקרה ביום שאחרי.

אני בתור יליד קיבוץ נירים, אני גר 23 שנה, כל החיים שלי בעצם. אני חושב, אותי זה מאוד-מאוד מטריד מה יהיה ביום של אחרי המלחמה. אני לא מדבר מבחינה ביטחונית, אני מדבר יותר מבחינה סוציאלית אולי, של איך יגרמו לאנשים לרצות לבוא לשם. במיוחד לצעירים. אנחנו, מה שנקרא, דור העתיד.

אני רוצה להמשיך את טל, אם אפשר.

תודה רבה, טל. כן, אנחנו עוד נהיה בקשר. כן, מור, אתה הבא בתור לדבר.

כן, אז שלום לכולם. מור, מפורום ארגוני תעסוקת צעירים. אני גם ממש מודה על הדיון הזה. יש פה לא מעט משרדי ממשלה שלוקחים חלק בדיון. חלקם עושים עבודה מדהימה, חלקם פחות. ראינו את זה גם. אבל, בסוף, ההסתכלות של כל אחד היא צרה על הצעירים ועל הצעירות. לא רואים מכלול, לא רואים תהליך. זה מדבר על איפה הם גרים זה מדבר רק על סטודנטים, זה מדבר רק על מענקים. כשאנחנו מדברים על צעירים וצעירות, אנחנו מדברים על אנשים שנמצאים בשלב שבו הם בונים את החיים שלהם, שההחלטות שהם מקבלים; איפה אני אגור? במה אני אעבוד? עם מי אני אתחתן? איפה אני אגדל את הילדים שלי? – אלה החלטות שבונות ומגדירות את החיים שלהם מכאן קדימה. מגדירות איזה אזרחים הם יהיו ומה הם יתנו למדינה. ואת זה אנחנו שוכחים.

יש כאלה שבאים ומנסים לתת עכשיו את הכלים להתמודד עם המצב. בפורום חברים 70 ארגונים – כמעט לכולם יש תוכניות. אני אשלח אחר כך, שיצטרף גם לפרוטוקול של הוועדה סל המענים המלא למפונים.

אבל, זה התפקיד של הצוות הבין-משרדי. זאת אומרת, זה משהו שצריך פשוט לחדד - - -

לא, אבל גם הצוות הבין-משרדי זה צוות, אני אגיד את זה אחרת כי בצוות יש אנשים מעולים שעושים עבודה מעולה, אממה הממשלה כממשלה לא רואה את הצעירים. הגישה היא "הם צעירים, הם יסתדרו. כל החיים לפניהם, הם ישתקמו". אבל אם עכשיו לא ניתן להם את הכלים זה לא יקרה. ועכשיו צריך לתת את הכלים. אבל עכשיו צריך לתת את הכלים לא רק לעכשיו, זה לא יושב רק על מענק, רק על מלגה - צריך לתת את הכלים קדימה.

טל דיבר על איך אנשים יחזרו עכשיו לגור בעוטף. לא משנה העוטף בדרום, בצפון – איך אנחנו הולכים להחזיר לשם אנשים? "ניתן הקלות במיסים" – זה לא מה שיביא אנשים חזרה. "נגביר את השמירה על הגבול, נמחק את עזה" – זה לא מה שיביא אנשים חזרה. כשאנחנו מסתכלים על שיקום של אזור, ההסתכלות צריכה להיות הסתכלות כוללנית - איך אנחנו משקמים את כל האזור.

אבל, לכן, מור, אני חושבת שמנהלת תקומה לוקחת את אוכלוסיית הצעירים - - -

אבל לא לוקחים את אוכלוסיית הצעירים. בסוף, גם זה שיושב פה דן ומנהלת תקומה, זה דבר אחד מיני רבים. מה שאני אומר זה שהממשלה באופן כללי, גם עכשיו בשיחות, לא מסתכלים על צעירים כמכלול. לא שואלים "איך אנחנו בונים תשתית שתאפשר לצעירים מצד אחד לבחור במקום הזה, מצד שני לגור במקום הזה, לפתח בו קריירה", לא בלהביא חברת היי-טק אחת לאזור – לפתח קריירה מגוונת, הרבה מסלולי תעסוקה, שאני אוכל לעבור גם בין חברות ובין עבודות. איך אנחנו מייצרים אזור מגוון לאנשים מגוונים שיבחרו להשתקע בו. איך אנחנו מביאים את האנשים בעלי המיומנויות, בעלי הרצון, בעלי המוטיבציה, שלא רק ישתקעו בו בעבור עבודה, אלא שישתקעו בו בעבור עבודה, יתפרנסו מספיק לצורכיהם, ויהיו גם פנויים לחולל שינוי במקום בתור אזרחים.

הדבר היחיד שבנה את המדינה הזאת זה אזרחים שבנו עבור עצמם את החיים שלהם. ואם לא ניתן לאנשים בסיס במקומות האלה; את הכלים, את האמצעים – לא במענקים, לא במלגות – בתשתית תעסוקתית, חינוכית, יישובית – לחיות במקומות האלה ולבסס שם את החיים שלהם, אנחנו נמשיך לראות עזיבה ונסיגה אחורה וזו תהיה בכייה. וצריך לטפל בזה עכשיו.

תודה. תודה רבה, מור. ואתה, כמובן, גם צודק. אני עוברת לשירות התעסוקה. אז מתן חמו. אני רק אומרת שיהיו עוד שני דוברים ואנחנו נצטרך לסגור את הדיון. אני אסכם אותו ומקסימום יהיה דיון נוסף שנעשה בו המשך, ומי שלא דיברו ידברו שם ראשונים. אז כן, שלום, מתן, תודה שהגעת.

היי, שלום, מתן ממשרד העבודה. אני אגיד שאנחנו במשרד העבודה מנסים להסתכל ולפלח נתונים שיש כדי להבין מה תמונת המצב הייחודית של צעירים, בנבדל מהבעיות הרוחביות של כולם. לפי הנתונים שיש קשה עדיין להגיד ולהצביע, כן? דיברתם קודם על ענייני נתונים. קשה לבוא ולהגיד שיש בעיות ייחודיות נבדלות של הצעירים בתוך הסיטואציה עכשיו, מבחינת סיכון של חזרה להשתלבות בתעסוקה בהמשך. יש בעיות ייחודיות שצריך לחשוב עליהן ולהבין רגע איך נסייע למילואימניקים, שההשתלבות שלהם תהיה מהירה ומיטבית; איך נסייע לכך שצעירים שפונו באמת יחזרו אל המקומות שהם היו בהם, ויתרמו לפיתוח הכלכלי של אותם אזורים.

זה יותר משהו שאנחנו שומעים משיחות בשטח ומבינים שהקולות מאוד מדברים את הבעיות האלה. הוזכר קודם ביחד עבודה משותפת עם המשרדים, אז יש איזשהו פורום שאנחנו שם ביחד עם משרד הרווחה, עם מל"ג, שוויון חברתי, נגב גליל – ממשיכים לעקוב, מנסים להבין מה קורה. אני אגיד שמשהו שעשינו כבר - - -

מתן, אני אגיד לך שהפורמט של שיתוף הפעולה עם מרכזי הצעירים הוא משהו שאני חושבת שהוא מפתח בעת הזו בגלל - - -

זה לא עובד.

אני יודעת שהוא חלק מהסיפור, בגלל זה אני אומרת שצריך להעצים את זה. צריך לייצר גם הכשרות שהן רלוונטיות לצעירים, שמושכות אליהן גם צעירים שהם קבוצת מיקוד שבוחרת את ההכשרות הללו. והעובדה שאפשר לייצר הכשרות כאלה ללא עלות, אולי אפילו עם איזשהו שיפוי למי שייכנס אליהם לתקופה, לרכוש מקצוע בזמן המת הזה – זה ממש מדהים. אז אני רק רוצה לחזק.

אני יכול לספר אולי שני דברים שכבר קורים; קודם כול, בשבועות הראשונים של המלחמה, כשהבנו כבר שיש כן רצון וצורך מצד אנשים, מצד צעירים, כן לקבל סיוע בעולמות של תעסוקה. יצאנו בקול קורא לארגוני חברה אזרחית, ובעצם חמישה גופים מקבלים מאיתנו תמיכה כספית לפעילות שהם מפעילים. גם הייתה, זה בשיתוף פעולה גם עם פורום ארגוני תעסוקת צעירים. ועוד פרויקט שהוא משותף עם המשרד למעמד האישה לטובת צעירות מפונות. כן, זה תהליך בהתנעה. כבר היום פנינו לרשויות ומועצות מהאזורים - - -

שמה הוא כולל? מה יהיה בתהליך הזה?

אז אני אגיד שבתור עזרה ראשונה כבר חברנו או רכשנו שירות מעמותת "נט"ל", שמסייעת לנפגעי חרדה ופוסט-טראומה.

כן, טראומה לאומית.

ואנחנו פונים ומציעים לרשויות מקומיות ומועצות מהאזורים שנפגעו להשתמש בשעות ליווי פרטני או קבוצתי לצעירים שבעצם סובלים מקשיים של חרדה וטראומה. זה עזרה ראשונה. ברמה הכוללת אני אגיד שחשוב להבין שזה תקציב שעבר רק לפני שבועיים-שלושה. גייסנו מנהלת פרויקט, בונים תוכנית עבודה ומקווים לצאת לדרך ממש בהקדם.

תודה רבה. גם בנושא הזה אנחנו שוקלים אולי לעשות איזשהו דיון פרטני. אני אומרת שזה בגלל הדיון עם מרכזי צעירים, שאני חושבת שאפשר ממש למצות את הנושא של הקשר למשרד העבודה ושירות התעסוקה הרבה יותר דרך המקום הזה. בנהריה הם פתחו ממש שלוחה של האוניברסיטה הפתוחה, שזה יכול ממש להקל ועוד. אז אנחנו בטח עוד נהיה בקשר. אני רוצה להגיד תודה על מה שמתהווה בדרך, וגם נשמח שתעדכנו אותנו בתהליך ואולי נעשה על זה איזשהו משהו פרטני. שמעון, זה גם לך. ותודה. כן, הנה, דיון תוכנית עבודה ותקצוב מרכזי צעירים – יהיה לנו עוד דיון המשך על זה. זה היה דיון מאוד משמעותי, עם כמה שזה נושא ספציפי.

אני כן חייבת לסיים. אולי אנחנו פשוט נעשה דיון נוסף עם דוברים שלא דיברו. אנחנו חייבים לסיים את הדיון ולהמשיך. אני רוצה קודם כול להתנצל בפני מי שלא דיברו. אלא אם כן מישהו רוצה להגיד משהו במשפט?

אני הדסה פרץ, אני עו"ס "ית"ד", רפרנטית תעסוקה בירושלים. משפט אחד – אנחנו כרגע ממש בעשייה. היום גייסנו דרך ג'וינט שתיים שיתכללו במלונות ויקימו קהילה של צעירים. אני חמש שנים בתחום של צעירים. צעירה בסיכון לשעבר.

ירושלים קלטה ממש עיר.

אני צעירה בסיכון לשעבר, כבר חמש שנים בתחום של צעירים בסיכון. והדבר הזה מאוד נוגע לי ברמה האישית. אז כרגע זה משהו בפיתוח. ולפתוח הכשרה ייעודית. שוב, משהו שהוא יתאים לצעירים. אני גם יושבת במרכז הזדמנות. בשיתוף "ית"ד" ומשרד העבודה. אז משהו שעכשיו אנחנו פועלים בשטח.

יפה, נשמח להיות מעודכנים.

וגם ארצית. זה מהלך ארצי.

אבל, זה כרגע בירושלים כפיילוט.

אתם פיילוט ירושלים לירושלמים או שגם למפונים?

למפונים בירושלים.

יפה מאוד.

רק למפונים.

מאוד יפה.

אפשר להוסיף באמת משפט? בנימה חיובית. רציתי להגיד מלא דברים רעים אבל אני מחזיקה את זה, על איך הגענו למצב הזה שעברו שלושה חודשים ואין נתונים למדינה. אבל אני שומרת את זה רגע. אני מנהלת את עמותת "דואליס", אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם "ית"ד" ועם הרבה גופים פה. ואני רוצה להגיד שהניסיון שלנו עם צעירים בסיכון בכלל וצעירים מפונים בפרט, ולא כדי לפגוע, חלילה, באף אחד, שכשיש הצעה טובה עבור הצעירים הם מגיעים. אני יכולה להגיד לכם שאנחנו עובדים על השמה. כלומר, השמה ממש קונקרטית, וכשאנחנו מפיצות משרות טובות לצעירים, מן הגרן ומן היקב איך הגענו לקבוצות האלה – זה כבר שאלה אחרת. ואני יכולה להגיד לכם שהגיעו אפילו עשרות פניות על משרה בשכר טוב שמעניינת חבר'ה בגילאים רלוונטיים. הגיעו הרבה פניות. ואגב, לא רק של צעירים.

כן, כן. אני מסכימה איתך.

אז אני רוצה להגיד רגע לכולנו שהפיצוח הוא לא בשיווק, הפיצוח הוא - - -

לא, זה גם וגם, זה לא או או. אם השיווק טוב אבל אין היצע, אז אין.

הפיצוח הוא בלייצר מענים רלוונטיים לצעירים, לא מה שאנחנו, אני גם אומרת לעצמי – לא מה שאני כארגון יודעת לתת.

חד משמעית, אבל אוכלוסיית "ית"ד" היא פחות נגישה, לפעמים, למידע, ואנחנו חייבים את הגם וגם. אטרקטיבי, מתכתב עם המציאות. זה בסדר גמור, את צודקת, אבל החובה של משרדי הממשלה היא להנגיש כל הזמן והכל, וגם מענים. חד משמעית חובה שאני לא פותרת ממנה. מיצוי זכויות זו סוגייה כאובה בכללי והיא קשורה לכולם. אז תודה רבה-רבה. אני באמת מצטערת שלא יכולנו להישאר הפעם שלוש שעות, אבל אנחנו נעשה אולי דיון נוסף. הערות חשובות, גם טוב שבאת ודיברת. אני מקריאה את הסיכום, ואני מייד אחר כך מתנצלת שאני רצה.

סיכום והחלטות מישיבה בנושא מצבם של צעירים באזורי עימות במהלך 'חרבות ברזל'. אחד, הוועדה מבקשת ממערך הדיגיטל לקדם ניתוח צרכי צעירים בגילאי 18 עד 35, תוך שיתוף פעולה עם גורמים מומחים; רווחה, מל"ג ועוד. עוד מבקשת הוועדה לפעול לאיסוף נתונים לעניין בעלי בתים ושוכרים שבתיהם נפגעו או שלא נפגעו, או שוכרים שפונו מביתם.

הוועדה מבקשת מהממשלה, בהובלת משרד המשפטים ומשרד האוצר, לגבש מתווה מהיר לעניין פיצוי נדרש ופתרון לשוכרים שפונו מבתיהם ונאלצים להמשיך לשלם שכירות עבור דירה מפונה. עוד מבקשת הוועדה ממשרד המשפטים לכלול במתווה זה פתרון לצורך התרת חוזים אלו, וכמובן פיצוי למי שמשכירים את הדירה. על זה דיברנו.

הוועדה מבקשת ממשרד האוצר לכלול פיצויים בגין עובדים שעתיים, כפי שמרבית אוכלוסיית הסטודנטים מתפרנסים בשגרה, וכעת איבדו גם את פרנסתם עם פינויים ממרכז חייהם.

הוועדה תקיים בקרוב ישיבה מיוחדת בנושא השוכרים, משהו כמו שבועיים. אנחנו נעדכן, וגם תודיעי לקבוצות שלכם. אולי כדאי גם שיבואו עוד אנשים לדבר על זה. זו סוגייה סופר קריטית. אין מה לומר.

הוועדה מבקשת לפעול לאיתור נתונים ומגמות לעניין מפונים צעירים בהובלת מערך הדיגיטל הלאומי מול מכלולי רח"ל, מה שהציע מור – ברשויות המקומיות ובשיתוף תקומה ורשות הצעירים. קיימת חשיבות להבנת מגמות, צרכים ומענים נדרשים להם. ככל שהזמן נוקף הבעיות ביישובים המפונים בצפון הולכות ומתרחבות. בהתאם הוועדה פונה לראש הממשלה ולשר הבטחון, ולשר האוצר, לפעול להקמת מנהלת ייעודית לצפון על רקע המלחמה, בדומה להחלטה על הקמת מנהלת תקומה לעוטף.

אני רק רוצה להגיד שגם לא עמדו בהחלטת הצפון ההיסטורית, של ה-7 מיליארד. יש כאן באמת חובה כפולה בהיבט הזה לצפון, וחייב לעשות פה תיקון. אני מאוד מאמינה גם בתיקון, אז זה הזמן לעשות את זה.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך ומשרד הרווחה למפות את התלמידים המשולבים שפונו, ובהתאם לבדוק האם מלוא המענים להם הם זכאים בשגרה ניתנם להם על ידי הרשות שאליה פונו. כנ"ל לעניין צעירים עם מוגבלויות למעלה מגיל 18. בכוונת הוועדה לייחד דיון למצבם של צעירים עם מוגבלות במלחמה. הוועדה פונה שוב למל"ג ומשרד הפנים לוודא יכולת סטודנטים שגרים במעונות ובמוסדות שפונו לשנות את כתובתם במשרד הפנים – סוגייה חשובה שתלם העלה – על בסיס החוזה מול המוסד האקדמי, ובכך לאפשר את זכאותם לפיצוי מפונים.

אנחנו גם נבדוק את הפרוטוקול שהיה לנו בדיון הזה, כי משהו פה באמת חריג. אני רגע כן רוצה להגיד – אז הפרוטוקול היה מול רשות המיסים, אני זוכרת, שהם אמרו שהם יתכתבו לדבר הזה. יכול להיות שיש פה איזה פער ואנחנו אולי ננסה לתווך.

זה נפל איפשהו בין הכיסאות.

חד משמעית.

ביטוח לאומי לא יביא לך את הפיצויים עד שאתה לא משנה את הכתובת במשרד הפנים.

אז אנחנו בכל מקרה נהיה על זה. לוקחים את זה כנושא להיות עליו אובססיביים רגע.

תודה רבה.

הוועדה מבקשת מהמל"ג לפעול מול מוסדות אקדמיים לייצר מענים ייחודיים ומעטפת ייעודית לסטודנטים שפונו כגון שמירת מקום קבלה נדחית, צבירת שכר לימוד ששולם, מוועדי עבודות וכדומה – במטרה למנוע נשר של סטודנטים, במיוחד מאוכלוסיות מיוחדות של אנשי מילואים.

הוועדה מבקשת מצה"ל וממשרד הביטחון לפעול להשוואת תנאים של אנשי קבע שהיו אמורים ללמוד בתוכנית ייחודית לצה"ל לאלו של אנשי המילואים. יש לוודא כיצד מאפשרים להם המשך לימודים אקדמיים והבטחת תפקיד בצבא על רקע הפסד של שנה אקדמית.

הוועדה מבקשת מהצוות הבין-משרדי והבין-מגזרי לתכלל את כלל הסוגיות והמענים הנדרשים שעלו בישיבה, בדגש על הובלה של רשות הצעירים ומשרד הרווחה. במטרה לחזק צעירים בסיכון, בדגש ביישובי הספר – הוועדה מבקשת משר הרווחה ומשר האוצר להגדיל את התקינה בתוכנית "ית"ד" ברשויות המקומיות, בתקומה או במרחב הצפון. אבסורד שבעת הזו אין עו"ס "ית"ד" בקרית שמונה, וזה משהו שצריך לעמוד עליו.

הוועדה פונה לשר הבריאות ולשר הרווחה לפעול להגדלת התקציב לתקינת רכזי מרכזי חוסן בצפון עבור אוכלוסיות המפונים, ואולי לעגן את מרכז החוסן גם בצפון. מרכזי חוסן זה תחום שהוא באמת פרוץ וחבל שהוא לא בחוק. אני אגיד שניסינו לעבוד על חקיקה של הדבר הזה, לכתוב אותו – קצת מורכב. עם הקואליציה לטראומה. אבל אנחנו מנסים בנושא הזה.

נמצא שיש היום מלונות שאין בהם רכזים, וגם מול מי שפונה עצמאית. בהקשר זה נמצא צורך אקוטי לפעולה מול אוכלוסיית הצעירים בגילאי 18 עד 26, שהפכה לאוכלוסייה שקופה, שחלקה מתדרדרת נפשית וחברתית; שימוש בחומרים, בידוד, חוסר מעש, דכאון ועוד. וחמור מכך – מצב צעירות מפונות, בהמשך למה שנאמר פה. אולי בדיון הבא באמת נייחד אוכלוסייה שמועדת לזנות, כמו שהיה צריך להיות כאן.

לדיון הבא גם יש נתונים שלא הספיקו להציג פה על שימוש בחומרים בקרב צעירים.

בסדר, אז אני חייבת לכם פתיח, מה שנקרא. אני אפרת, מי שיציג זה איתי, מהמרכז הישראלי להתמכרויות.

תודה לכולכם שאתם כאן. ממש-ממש חשוב. אנחנו עוד נהיה בקשר. אפשר שפשוט את דיון ההמשך עוד שבועיים נעשה פשוט חצי מהדיון, שעה שלמה נקדיש רק לסוגיית השכירויות, ונמשיך את המשך הדיון הקודם. ככה המחויבות שלנו אכן תהיה. אז תודה. תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:46.