פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



74
ועדת העבודה והרווחה
19/12/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 129
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שלישי, ז' בטבת התשפ"ד (19 בדצמבר 2023), שעה 10:30

1. היערכות אגף השיקום במשרד הביטחון לטיפול בנפגעי צה"ל במלחמת חרבות ברזל
2. הצעה לדיון מהיר בנושא: "אופן טיפול משרד הביטחון וצה"ל בהלומי הקרב וה-PTSD בימי המלחמה" של חה"כ מיכאל מרדכי ביטון, חה"כ יצחק קרויזר, חה"כ מאיר כהן, חה"כ משה רוט, חה"כ ניסים ואטורי

חברי הוועדה: ישראל אייכלר – היו"ר
דבי ביטון
מאיר כהן
צגה מלקו
אלון שוסטר

מיכאל מרדכי ביטון
רם בן ברק
ניסים ואטורי
רון כץ
שרון ניר
יצחק פינדרוס
יצחק קרויזר

לימור לוריא - ר' אגף שיקום, משרד הביטחון

נועה רופא - ר' היחידה לשירותים סוציאליים, אגף השיקום, משרד הביטחון

קארין אורן - האגף והקרן לחיילים משוחררים במשרד הביטחון

גיא גלעד - עו"ד, ראש היחידה להכרה וקביעת זכאות, אגף השיקום, משרד הביטחון

אריאל הבר - רכז ביטחון באגף תקציבים, משרד האוצר

איל בן ראובן - חבר כנסת לשעבר

עידן קלימן - עו"ד, יו"ר ארגון נכי צה"ל

איתי אלימלך - יו"ר מחוז חיפה והצפון, ארגון נכי צה"ל

איציק סעידיאן - נכה צה"ל

מיכאל מיקי בנימין - נכה צה"ל

תומר אורן - נכה צה"ל, מתמודד עם PTSD

שמיר בניטה - נכה צה"ל, חבר עמותת ih2h

נדב וירש - נכה צה"ל, הלום קרב, פעיל חברתי למען זכויות נכי צה"ל

אלון טירר - מנכ"ל עמותת Israel emergency aid

אביחי לוי - נכה צה"ל, הלום קרב

תומר טל - נכה צה"ל, הלום קרב

אברהם אבוטבול - אב לשני נכי צה"ל

עירית אבוטבול - אם לשני נכי צה"ל

רויטל רוט - עו"ד, אשת הלום קרב

מיתר סלע - נכת צה"ל

רז חג'ג' - נכה צה"ל

עוז עזר - נכה צה"ל

הדס קורמש בלישה - יו"ר אגודת הסטודנטים, אוניברסיטת בר אילן

אור שוחט - נכה צה"ל, הלום קרב, פעיל חברתי, וחבר הוועד המנהל באגודת הסטודנטים, אוניברסיטת בר אילן

ערן בקר - עו"ד, יו"ר פורום נזיקין וביטוח, לשכת עורכי הדין

ענת גינזבורג - עו"ד, יו"ר משותפת ועדת נכים, תגמולים ושיקום, לשכת עורכי הדין

רותי פרמינגר - עו"ד, חברת ועד ארגון נפגעי פעולות איבה ונציגת הארגון בכנסת

אמי פלמור - יו"ר נט"ל - נפגעי טראומה על רקע לאומי

שפרה שחר - מנכ"לית עמותת בית חם לכל חייל

שלג בן שטרית - חברה בשדולה למען הלומי הקרב ומשפחותיהם

אפרת רותם - מנהלת חטיבה ארצית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

ענת מימון

ענת כהן שמואל

אורית ארז

חבר תרגומים; מיטל פורמוזה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




היערכות אגף השיקום במשרד הביטחון לטיפול בנפגעי צה"ל במלחמת חרבות ברזל

שלום וברוכים הבאים לישיבת העבודה והרווחה. ז' בטבת תשפ"ד, 19.12.2023. יש לנו שני נושאים שהם אחד, אבל אנחנו נתחיל עם הנושא שזימנו מזמן, היערכות אגף השיקום במשרד הביטחון לטיפול בנפגעי צה"ל במלחמת "חרבות ברזל". הנושא השני יהיה דיון מהיר בפנייתם של חברי כנסת לגבי אופן הטיפול של משרד הביטחון וצה"ל בהלומי הקרב וה-PTSD בימי המלחמה.

הדברים נושקים זה לזה, אבל אנחנו נתחיל עם הסקירה של אגף הסיכום שביקשנו מה הם עושים לטיפול בנפגעי צה"ל בעקבות מלחמת "חרבות ברזל". איתנו פה ראש אגף השיקום, הגב' לימור לוריא, בבקשה.

בוקר טוב, בוקר אור לכולם. אם אפשר, אנחנו נציג מצגת.

(הצגת מצגת)

אגף השיקום של ה-7.10.2023 נראה שונה לגמרי מאגף השיקום של ה-6 באוקטובר. בעצם אנחנו נדרשים אחל מה-7 לחודש להתנהל בשני צירים במקביל: אחד, אני מזכירה לכולם, יש לנו 60,000 נכי צה"ל ותיקים, כך אנחנו קוראים לאלה שמלפני ה-7 לאוקטובר. תכף אנחנו נראה לכם את ההיקפים שנכנסו מה-7 לחודש ובעצם האגף צריך להתנהל בשני צירים במקביל. זה פעם אחת.

פעם שנייה לומר שהתפיסה השתנתה. אם פעם היינו מגיעים לפצועים אחרי המלחמה, כשהם היו פונים אלינו, היום אנחנו מבינים שככל שנקדים את הפעילות מול הפצועים נמנע אולי בעיות גדולות יותר בעתיד. ולכן אנחנו מדברים אחד, על שיקום ביחד. ביחד זה אומר עם צה"ל, עם ארגון נכי צה"ל, עם אגף השיקום, כל השרשרת ובמיידי.

אני אתחיל, ברשותכם, עם הציר הראשון שזה הפצועים החדשים. הרעיון היה באמת, אנחנו תמיד מדברים על נפש אחת. אבל מה שלמדנו על נפש אחת צריך עכשיו היה לעשות באקסטרים. לא לחכות שיבואו אלינו, אלא להיות פרו-אקטיביים. יש חשש, מטבע הדברים, מאוד גדול על המערכת הזאת שנקראת אגף השיקום, ורצינו לתת האנשה של השירות שלנו. לתת אותו באופן מיידי. כי בשונה מעבר, היום זה לא רק הפצוע, זה גם בני המשפחה שלו, שהרבה פעמים הם מפונים מביתם. וכל המערך המשפחתי מאותגר היום. והדבר האחרון כמובן זה איך אנחנו מבטיחים את השיקום ולא רק את המענים.

לימור, אפשר לשאול שאלה? כשאת אומרת שזה ביחד, מתוך זה הקרב, מתוך השטח, מי הסמכות שמפנה מישהו ואומרת הוא בהלם קרב, לא יכול להישאר כאן?

צה"ל, קרפ"ר.

הקרפ"ר, רק הקרפ"ר.

כן. בסדר? ואנחנו נציג את זה גם בהמשך, נתייחס לזה. צה"ל פה ואנחנו נציג נתונים.

אולי לפני הנתונים, לימור, כדי שהנושא יהיה יותר מעשי, שאנשים יחושו שמדברים על משהו מעשי. אמרת שיש שינוי ביחס.

אני אציג.

תתחילי עם זה. זו עצה טובה שלי. את יכולה לעשות מה שאת רוצה; אבל אני חושב שכדאי שתתחילי בזה.

בואו נסתכל רגע מה השתנה. בסדר?

בדיוק. מה נשתנה, כך פותחים את ליל הסדר.

קדימה, מה נשתנה. קודם כל, מה-7 לחודש אגף השיקום נמצא בכל בתי החולים בארץ, יושב יחד עם ר"ם 2 בצה"ל. מגיע מישהו, מסוק, לא משנה מה, פצוע הגיע לבית החולים. האנשים שלנו מגיעים אליו, אומרים אתה מסכים להיות מטופל על ידי אגף השיקום? מרגע שהוא אומר 'כן', וזה אגב, אחת האימהות לימדה אותנו. היא אומרת אני אין לי זמן, אני צריכה חמצן כאן ועכשיו. מרגע שהוא אומר 'כן' קורים כמה דברים וזה במיידי, בלי שהוא צריך להגיש שום דבר, רק להסכים. אנחנו בעצם בנינו חבילות סיוע. קודם כל כלכליות שהיה צריך. תשלומים אוטומטיים לארבעה חודשים לפי חומרת הפציעה שבית החולים סיווג אותו: קל, בינוני, קשה. נותנים סיוע, קודם כל אוויר, לו ולבני משפחתו. הדבר הנוסף, בין אם הוא פצוע פיזי ובין אם פציעה קלה או קשה, לא משנה, גם הוא וגם בני המשפחה שלו מקבלים מאתנו מענים נפשיים. מתוך הנחה שבואו נמנע את הבעיה ולא נטפל בה כשהיא תיווצר. וכמובן כל הטיפולים הרפואיים.

מעבר לזה, דיברתי לפני כן על האנשה. אחד הדברים שאנשים קשה להם להתנהל מול מוקד טלפוני או מול כמה גורמים באגף. כל פצוע מקבל S.M.S מהנייד האישי של עובד אגף שיקום שאומר לו אני איש הקשר שלך. כל מה שאתה צריך אני רץ מג"ד שלך. צריך רווחה, צריך מרפאה, אני הכתובת עבורך. וכל פצוע מקבל את זה. מעבר לזה, לא תפסת, כי העובד שלנו בפגישה או בשיחה אחרת? הקמנו מוקד ייעודי לפצועי "חרבות ברזל" ואנחנו רואים שיש מעט טלפונים, כי העובדים שלנו עונים בניידים.

עוד עשינו שיתופי פעולה יחד עם ארגון נכי צה"ל. למשל, אני תכף אתייחס לזה, כשדיברנו על מענה מיידי, בעבר, אדוני יושב-הראש, הם היו צריכים להגיע לוועדה רפואית ורק אחרי שוועדה רפואית הייתה קובעת את האחוזים הרפואיים הם היו זכאים לכל הזכויות שלהם. בעצם מה שאנחנו עושים היום אנחנו נותנים את כל הזכאויות האלה בלי ועדה רפואית. וגם בעניין הזה ארגון נכי צה"ל חבר אלינו. בן אדם, ברגע שאנחנו מכירים בו כ-"חרבות ברזל" ארגון נכי צה"ל מזמין אותו לבתי הלוחם ונותן לו את המענים החברתיים.

פיצוי בגין אובדן ימי עבודה, זה קשור להורים שיושבים ליד הפצוע. כי היום היה אייטם בתוכנית הבוקר על זה.

אז אני אגיד על זה כמה מילים. עד לפני המלחמה, או עד להיום בבוקר מאז האייטם, מבחינים בין חייל - - -

ספרי לנו על האייטם.

אני אסביר. האייטם דיבר על זה שכאשר חייל הוא בשירות חובה, בסדר? הוא באחריות צה"ל. הוא עדיין לא מגיע לאגף השיקום. ונוצר מצב שההורים שסמוכים על מיטתו לא מקבלים תשלום בגין אובדן הכנסה. בעוד שאם הוא היה במילואים וכבר היה באגף השיקום הם כן מקבלים. עד להיום בבוקר מה שהיה קורה זה שכאשר הוא היה מגיע לאגף השיקום המשפחה הייתה מקבלת רטרואקטיבית את התשלומים. אבל לפעמים זה יכול לקחת חודשיים, שלושה, ארבעה. משפחה לא יכולה להסתדר בלי ההכנסות.

אנחנו סומכים עלייך. אם את אומרת שזה טופל, זה מסדיר את העניין.

וצה"ל הודיע לנו הבוקר שהם מעדכנים את הפקודה בצורה כזו שהם יתנו את זה חודש בחודשו. אנחנו מחכים לראות את הפקודה ואז הם לא יצטרכו לקבל רטרואקטיבית והפתרון הזה ניתן. אבל צודקים חברי הכנסת, יש משמעות מאוד גדולה למשפחות, בטח בתקופה הזאת. זה רגע לגבי מה שנעשה.

האם אתם גם מסדרים את העניין של החבר'ה שגם בקבע וגם במילואים שאחד הוא נפגעי פעולות איבה והשני הוא נכה צה"ל?

אני מציע שלא, אנחנו עכשיו ממש בשלב הסקירה הראשונית.

האם מתכוונים לתקן את זה? לא, כי אתה שאלת פה משהו.

תרשום לך.

שאלת כאן משהו. ואני שומע פה הרבה מאוד דברים. ואני מאוד לא אוהב, אני מאוד לא אוהב את כל ה-"לאבי דאבי" הזה שקורה פה. אין פה "לאבי דאבי", הכול פה לא טוב. לא טוב, הרב אייכלר.

נדב. נדב.

הרב אייכלר, אמרנו שהמצב לא טוב.

נדב, עברנו חודשים רבים.

אמרנו שהמצב לא טוב. החודשים שעברו והחודשים שיעברו. לא נעשו הדברים. תפסיקו, תפסיקו, תהיו אמיתיים. ימי הגאולה. ימי גאולה, תהיו אמיתיים, תגידו את האמת. לא מסוגלים לטפל בכולם. צריכים עובדים, צריכים אנשים. כל זה, זה מראית עין. מה שאני ראיתי בפעם שעברה, ראיתי גם מצגות, ראיתי אותו. ראיתי את כולם. כולם פה צעקו וכולם פה דיברו. בסוף זה לא נעשה. זה לא נעשה. אנחנו סתם מבזבזים פה את הזמן שלנו. על מה, הרב אייכלר? כשאתה באת ואמרת שאתה הולך להביא בשורה להלומי הקרב ולפוסט טראומתיים. וזה לא קרה, הדברים לא נעשו. עכשיו, זה לא בגלל שהם לא נעשו. אין פה משאבים, אין פה עובדים לאנשים האלה. בסוף אין אנשים.

בזה אתה צודק. נדמה לי שזה חלק מהסקירה.

נכון, אבל 60,000, ואז אתה שומע פה דרישה של 100. ואז אתה שומע ארגון נכי צה"ל שגם צריך עובדים כדי להשתלט. מה יהיה? אני לא מבין מה יהיה.

אתה צודק.

כי בסוף זה פוליטיקה על חשבוננו. אני מוצר הקצה. אני, הוא, הוא, וכל אלה שפה.

שנייה רגע, הרב אייכלר.

רגע, רגע, רגע. אם אתה רוצה לפוצץ את הדיון, אז אין בעיה, אני קם ויוצא. אבל אני רוצה להגיד לך נדב, מה שאתה אמרת עכשיו זה אמת ויציב. ולימור בסקירה עומדת להגיד את הדבר הזה, שחסר לה אנשים. היא רוצה אנשים כדי שיוכלו לטפל כפי שסיכמנו.

ברור, כי היא באה ואומרת שהיא רוצה לטפל בנכים החדשים. אני מסכים איתה.

לא רק בחדשים, גם בקודמים.

היא צריכה עכשיו לטפל בנכים החדשים. בסוף זה הולך להתאזן. בסוף העובדים שלה יעזרו גם לנו. אבל כרגע זה לא המצב. זה לא המצב. המסלול הירוק טובע, הספינה טובעת, הרב אייכלר, הוא צריך עזרה.

אנחנו עשרה וחצי שבועות לתוך האירוע.

הוא צריך עזרה האדון הזה.

למה אי אפשר היה לגייס עובדים?

אנחנו רוצים לטפל בזה.

יש אנשים במדינה הזאת שאיבדו את העבודה שלהם. למה אי אפשר לגייס עובדים?

בואו ותגידו את האמת. בשביל מה אתם פה בכנסת, מה? בשביל להיות פה יושב-ראש? תבואו תגידו את האמת. תביאו, תגידו את הדברים כמו שהם. חברים שלי עכשיו בלחימה, אחותי בלחימה, כולם פה בלחימה. ואתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, חה"כ מאיר, אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה. בסוף אתה והמפלגה שלך, אדון מהמפלגה שלך צחק וביזה את הפוסט טראומתיים אתמול. אוקיי?

אתה מוכן להירגע?

אתה אל תגיד לי עלוב ואל תטיף לנו מוסר.

עם כל הכבוד, אתה לא יכול לבוא לכאן ולפוצץ.

אל תטיף לנו מוסר. אתה אל תטיף לי מוסר.

אנחנו רוצים לשמוע.

אנחנו לא רוצים לפוצץ שום דבר. רוצים שתבואו ותגידו את האמת. אל תבוא ותגיד לי פה ותשאל אותי שאלות שאתה לא טיפלת שלושה חודשים, כשאנחנו התחננו למיכאל ביטון שיהיה פה דיון, ולקרויזר. תגידו את האמת. תגידו את האמת.

תקשיב, אנחנו - - -

תהיה אמיתי. תהיה גבר ותהיה אמיתי.

תקשיב, אנחנו מכבדים אותך.

אל תשב על הכיסא הזה ותגיד שאתה - - -

אבל תפסיק לצעוק, גם אני יודע לצעוק.

די כבר, נמאס כבר מהשטויות האלה.

מה, אתה כל פעם בא, מפוצץ. אנחנו רוצים לשמוע ולעזור לכם, אז תפסיק.

אתה רק עובד עלינו.

תפסיק כבר עם ההתנהגות הזאת.

אתה משקר. אתה משקר.

נדב, תירגע. נדב, אתה רוצה לעשות לי טובה? תירגע קצת, נדב.

מה קורה? כל פעם צריך לבוא לפוצץ הכול? אנחנו פה בשביל לעזור לך.

מישהו מפוצץ? אתה בכלל יודע על מה הצבעת? על מה הצבעת לפני שלושה חודשים? על מה הצבעת?

מה זה החוצפה הזאת, באמת?

על מה הצבעת? אתה אפילו לא יודע על מה הצבעת.

אם הייתי יושב-ראש הוועדה הייתי מוציא אותך עכשיו, עם כל הכבוד.

אתה לא יודע מה הצבעת. על מה אתה מדבר, על מי אתה עובד?

נדב, אני מציע שתירגע.

אי אפשר ככה.

רק רגע, אני רוצה ממך עוד משהו, נדב. נדב, נדב.

אני לא יכול, ה'נערווים' שלי יותר מידי. תעזור לי שנייה.

סליחה רגע, תן לי רגע. תן לי רגע. לפני שאתה מדבר אני חייב לסגור משהו עם נדב. נדב, למען הכבוד שלי, נדב.

הכול עולה לי. אני חייב.

הרב אייכלר, אני פה בשבילך. לא פה בשביל זה, בשבילי ובשביל החברים שלי. בסוף אני בא להגיד את האמת. עוד מעט יבוא פה משיח, יתחיל פה לטפל באנשים שמשקרים. תפסיקו לשקר. תגידו את האמת. תהיו אמיתיים כולכם ביחד בשולחן הזה. תבואו ותגידו את הדברים. יש הורים שכרגע מנגבים את התחת לחיילים הלוחמים. וזה לא צריך להיות ככה.

והרבה מהם צריכים לקבל סיוע כלכלי.

צריך להיות אנשים סיעודיים שיטפלו בזה, הרב אייכלר. זה לא עובד ככה.

בסדר נדב, רגע.

מה, אז אף אחד, כולם יהיו בשקט.

תן לי להגיד לך משהו.

כולם יגידו "לאבי דאבי" הכול בסדר ואף אחד פה לא יעשה את הדבר שצריך לעשות פה?

נדב, תן לי להגיד לך משהו.

זאת האמת. זאת האמת.

אתה רוצה לשמוע ממני?

אתם מפקירים את הלומי הקרב. ובסוף זה לא רק הלומי הקרב, זה גם הפצועים הפיזיים, אתם לא מבינים? אז לפני שלושה חודשים, רק עכשיו יש את הדיון זה? באמת, אתם צוחקים על החיילים. אתם צוחקים על האנשים שעכשיו בקרב. בקרב. אנחנו זרקנו על הדבר הזה. אנחנו דור של ניצחון, דור לוחמים.

נדב, נדב.

דור שרוצים שיטפלו בהם, שלא רק הדירות. שיתנו לי לחזור לתעסוקה, שייתנו לנו לעבוד. שייתנו את המענה להורים.

אתה מסוגל לשמוע אותי עכשיו?

רק לך, הרב אייכלר. ואני אהיה בשקט עכשיו.

אז אני מבקש, נדב, דבר ראשון תבקש סליחה משר הרווחה לשעבר, איש שעוסק המון-המון בנושא רווחה, מאיר כהן. תתנצל על הנוסח של דבריך.

אני מתנצל חבר הכנסת מאיר אם פגעתי בך. אבל זה לא משהו אישי. בסוף, בסוף אני רוצה שוועדת עבודה ורווחה תעשה את העבודה בסוף.

כולנו, אני רק רוצה שתבין משהו.

זה לא יכול להיות ככה, זה הכול.

אני רוצה שתבין. כל חבר כנסת שיושב כאן הוא בשבילכם. אני כל יום נמצא שם ביחד עם חברי הכנסת. לעיתים הכאב גורם לכך שזה כאילו ריטואל. אתה בא, אומר דברים מהלב, מתפוצצים. כל אחד מתכנס בתוך עצמו. שנייה, אנחנו אתכם. אף אחד מאתנו לא חושב שאתם לא צודקים.

טוב, מאיר, נדב הוא אישיות מאוד מאוד אצילית והוא התנצל בפניך. ועכשיו בואו נמשיך בדיון ואני מבקש שאף אחד לא יתפרץ. יש פה המון רגשות, אני מבין.

הרב אייכלר, אני מתנצל.

אתה לא צריך להתנצל.

אני אביחי לוי, אני הלום קרב.

אתה פעם ראשונה פה. נכון?

אני פעם ראשונה פה.

אז למה אתה לא יכול לחכות כמה דקות?

למה? כי אני, זה - - -

אז אתה רוצה להגיד כמה דברים ולסיים?

אני רוצה.

אז תגיד משפט ותן לנו להמשיך.

אני שומע את הגברת. אני אביחי לוי, סובל מ-PTSD. לחמתי בכמה מלחמות, כמה מבצעים. ואני שומע את הגברת המכובדת הזאת אומרת דברים שהם לא נכונים. ואני אסביר לך. אתם מדברים פה על הנכים החדשים, שאתם בינתיים הנכים שיושבים פה ועוד עשרות מופקרים. מופקרים. אני מדבר עליי, אוקיי? עליי, עליו. מופקרים וסליחה שאני אומר את זה בצורה כזו בוטה, הדם שלנו, הדם הנפשי, על כל אחד שאמור לטפל.

אני אתן לך דוגמה. אני הפכתי להיות אלכוהוליסט. הפכתי להיות עני. עני. בחובות של למעלה מ-800,000 שקלים. אני מעוקל מכל הכיוונים. את האישה הזאת כמעט הרגתי כמה פעמיים בידיים שלי מתוך שינה. אני משתין בלילה. אני מפחד. אני לא ישן בחדר. אם אני לא שותה בקבוק ערק ביום אני לא עולה לישון. לא עולה לישון, אין סיכוי. את מדברת איתי, סליחה שאני מוציא את זה עלייך, אבל את מדברת איתי, אני שנה וחצי מחכה לרכב שירות, שנה וחצי להלוואה, לסגור את החובות. למה אני צריך לעשות פשיטת רגל? פשיטת רגל אני אמור לעשות? מתחנן שנה וחצי, הנה, היא עדה, שנה וחצי. מחכה, להלוואה 60,000 שקלים לעשות פשיטת רגל.

למה לא תיקחו את האחריות הזאת כל אחד ואחד מכם? תוציאו אותי ואותו ואותו מכל הזבל שנכנסנו אליו בתקופה הזאת. שאני נלחם כל יום, אני מרביץ לה מתוך שינה, אני משתין בלילות. תבינו. את מדברת איתי על אנשים חדשים? אני RPG עובר לי בראש עכשיו. עכשיו אני מדבר איתך, אתכם, RPG, יריות, אני בתוך ה-D9 נלחם. אני בתוך ה-D9 מריח את הריח של הגופות. אני אוסף את הפצועים בידיים שלי. איפה אתם?

טוב.

מי זאת קצינת הנפגעים שלי? איפה היא, מי זאת? לא מכיר אותה בכלל. שנה וחצי אני מחכה. מתחנן. עובדת השיקום שלי כל יום הולכת לחופש, איפה היא? אני רוצה עזרה. אני זועק ומתחנן אליכם. תוציאו אותי מהחרא שהכנסתם. אתם, אתם, אני הלכתי להיהרג בשביל כל אחד ואחד מפה. 800,000 שקלים חובות. אני מעוקל עד לפה.

אתם מכירים את המקרה של אביחי? לא.

לא, הוא מייצג את כולם.

הבנתי.

אני הפכתי להיות אלכוהוליסט. אני לא יכול לקום בבוקר, אני מתחנן לוועדה. הוועדה שלי אומר אני לא יכול לעבוד. נותנים לי חצי משרה, לך תעבוד. זרקו אותי, מכל מקום זרקו אותי. זרקו אותי למה? כי הרבצתי ללקוחות.

אביחי, אני יכול לבקש ממך משהו? הפרטים שלך נמצאים אצל מישהו פה?

כן. נמצא אותו.

זה לא רק אני. זה הוא, והוא, וזה עוד.

אז אנחנו נבקש מאגף השיקום - - -

הם מחכים לעוד עשרות של איציק סעידיאנים. אני סופגת את זה על הגוף שלי, המשפחה שלי סופגת את זה על הגוף שלי. ואתם כולכם יושבים פה, מדושני עונג. אנחנו עושים ועושים ועושים ומביאים מצגות מאוד יפות. אבל בתכלס שום דבר לא קורה.

כן. אם מישהו רוצה באמת שאנחנו נסגור את הישיבה, הוא יכול לעשות את זה. לא צריך הרבה מאמץ.

ברור, אתם תמיד יכולים להרים ידיים להגיד לא, נסגור ישיבה.

בינתיים אני כן רוצה להמשיך בישיבה.

רוצים ישיבה כזאת כל שבוע עד שיש פתרון.

אוקיי, זה רעיון.

אנחנו אתכם.

אני ממש מצטער שלא, למשל יש אנשים שכן ידענו ולימור כן טיפלה. ופה אני שומע שאביחי אף אחד לא ידע.

אבל זה כולם, לא רק אני. אתה יודע מה? אני, שאני אלך לעזאזל. זה עוד אלפי אנשים כמונו.

הסיכום שהיה בקיץ היה שאגף השיקום יתפור לכל אחד ואחד מכם - - -

וזה לא קויים. זה לא קרה, סליחה.

שנה וחצי אתה בשיקום, אתה בשיקום שנה וחצי.

המלחמה דחתה את זה.

עד עכשיו הוועדה הזו לא קמה. ועוד ועדות שתכף אני אגיד לך, הבטחות של מנכ"ל משרד הביטחון וועדות.

אבל העברנו חוק ועל פי החקיקה הזאת זה צריך להיעשות.

אבל זה לא קרה. אבל זה לא קרה.

לא נעשה, לא כונסה, אין תפיסת הפעלה. לא בוועדה הזו שרם בן ברק סיכם עם גב' לימור לוריא. זה לא קוים.

והייתה את ההסתייגות של חה"כ רם בן ברק וזה לא קרה. זה פשוט לא התפתח.

אנחנו היום התכנסנו כדי לשמוע תשובות. וגם המנהלת הכינה את כל השאלות שדברים שאגף השיקום חייב להשיב לנו. בשביל זה קיימנו פה עכשיו את הדיון.

אז אני אתן לך בבקשה – אם תיתן לי את רשות הדיבור – רשימה.

אבל אם אתם לא תאפשרו לקיים את הדיון לא נקבל תשובות.

אני אתן לך אחר כך, תבקש ממני. אוקיי.

אז בואו ניתן להם לתת את התשובות.

יש לי רשימה של בעיות. אין בעיה.

אז אני מבקש שיהיה שקט. ואתם יודעים כבר מתוך ניסיון שאני לא מוציא אף אחד. וזה כמעט בלתי אפשרי לא להוציא ולאפשר. אבל אני מבקש מכם.

הייתי באיזה פרלמנט וראיתי שם שאף אחד לא צועק. ושאלתי איך אתם עושים את זה? והם אמרו זה עניין של תרבות. אני מבקש, בואו נוכיח גם לפרלמנטים אחרים שאפשר לקיים דיון בפרלמנט שלנו. כי זה ממש בנפש האנשים. זה דברים, לא סתם דיבורים. אז גב' לימור, אפשר להמשיך. ואני מבקש להתייחס בהמשך הדברים לא רק לאלה החדשים, אלא גם לוותיקים מה אנחנו עושים.

זה גם קיים במצגת.

זה קיים. אז בואי נמשיך במצגת.

אנחנו התחלנו מהפצועים החדשים, משום שהוועדה ביקשה מאתנו להתחיל איתם.

התחלנו עכשיו בחדשים ואת עוברת אחר כך לוותיקים. אוקיי.

מעבר לזה, וזה משהו ככה של הימים האחרונים, שהצלחנו להגיע להסכמות. תראו, אנחנו מדברים היום על סדר גודל של, דיברנו על זה שכאשר פצוע מגיע, בהתאם לרמת החומרה שלו, הוא מקבל את המקדמות, את התשלומים, ללא ועדה רפואית. ואז ראינו שהרבה מהאנשים, גם אחרי חודשיים, גם הרבה אחרי שלושה, מתקשים ובצדק. עכשיו עם הבירוקרטיות, עם לעמוד בפני ועדה רפואית.

ומה שאנחנו הגענו להסכמות יחד עם האוצר זה בעצם שאנחנו אומרים כך: יש אנשים, האנשים עכשיו אנחנו ניתן להם את כל המענים השיקומיים שהם צריכים מבלי לעמוד בוועדה רפואית עד שנה. א', כדי לאפשר, וזה הפקת לקחים ממלחמות קודמות של 2014. שהיו עושים להם ועדה רפואית, נותנים להם זכאות לשנה. אחר כך, במהלך השנה היו הרבה פעמים תגובות נפשיות. היו מעמידים לעוד ועדה רפואית. אנשים עכשיו צריכים להתרכז בשיקום שלהם ולא בוועדות שלנו. לכן אנחנו מאפשרים היום את התאמות הדיור. דיברו פה על רכב. אנחנו רוצים לתת לכל פצוע שיש לו קושי בהתניידות, שיש לו סבירות גם שהוא יהיה זכאי לפי החוק לרכב שכור, במקום להתנהל במוניות.

אתם כבר נותנים?

זה עבר אתמול את האוצר. נחתם.

בקיצור, עוד לא נתנו.

אתמול.

תאמינו שהוא מספיק הלום קרב וייתנו לו 40% ולא 30%.

תמשיכי, גב' לימור.

זה לא, דקה, אנחנו מדברים על אנשים כרגע. ואני בכל זאת הייתי רוצה רגע להראות לוועדה. הנתונים הם נכון להיום מתוך 2,800 אנשים שהגיעו לאגף השיקום כבר יש לנו סדר גודל של 50%, 48% מהפצועים זה אנשים עם פציעות בגפיים. פציעות ירי, פציעות של רסיסים, קטיעות לא עלינו, שיש לנו מעט, אבל בכל זאת. וברגע שהם משתחררים מבית החולים אגף השיקום צריך להביא עבורם פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, ציוד אורתופדי. ואם אתם מסתכלים, אתם רואים שהקבוצה הבאה זה סדר גודל של 18% אנשים שכבר יש להם פגיעות נפשיות.

שאלת הבהרה. ה-18% יכולים להיות גם מה-48% נכון?

בטח.

יכול להיות כפול. נכון, אנחנו מדברים בדרך כלל - - -

זאת אומרת זה יכול להיות פה ופה.

אתה צודק. אנחנו בדרך כלל, הפגיעה העיקרית. אבל מה שאנחנו מדברים רגע בהיקפים שאגף השיקום כרגע מטפל בהם. וזה מטבע הדברים, כי אנשים עם פציעות פיזיות מגיעים לבתי החולים. 9% פגיעות פנימיות, עמוד שדרה, עיניים וראש. זה בעצם מחייב אותנו, ואנחנו אומרים את זה מעל כל במה. פצועי צה"ל צריכים לקבל את המטפלים הטובים ביותר ואת הציוד הטוב ביותר. זה חייב אותנו להעלות תעריפים של המטפלים ולגייס מאסיבית הרבה פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, פסיכולוגים שהוספנו ועכשיו אנחנו פונים גם לפסיכיאטריה. כדי שנוכל באמת לתת לפצועים שלנו את הטוב ביותר. זה הולך להיות אתגר לאומי. כי צריך לזכור, מעבר לפצועי צה"ל יש לנו אלפי נפגעי פעולות איבה. יש פה אירוע לאומי ואנחנו מקווים שיהיו מענים לכולם.

רגע להגיד משהו על המשמעות של לעבוד ביחד, שאני חושבת שזה כן תוצר של עבודת נפש אחת. בעצם כאן בתי הלוחם, אם פעם היו גם הם מקבלים בן אדם אחרי שהוא הוכר באגף השיקום ועבר ועדות רפואיות, גם הם פתחו את שעריהם. כי תראו, מי שמסתובב, היום אני יכולה להגיד תל השומר, כי חלק גדול מהפצועים מאושפזים שם. בתוך בית החולים אתה באווירה של כל הפצועים יחד ויש הרבה מבקרים. אבל האנשים האלה בסוף חוזרים הביתה והם בחדר, והמשבר הוא משבר גדול. ויש חשיבות שהם יקומו וייצאו מהבית ויהיו עם החברים שלהם ויהיו עם הצוותים שלהם. וגם בעניין הזה צה"ל, שכן מחבר גם ליחידות הצבאיות, גם הקצינות שמגיעות לפצועים וגם בתי הלוחם, שפתחו את שעריהם ומזמינים אותם להיכרות. ואני יודעת שממש ברמה השמית עושים אחד אחד ומכירים להם את בתי הלוחם שבאזור שלהם ופותחים קבוצות ועושים דברים, על מנת שאנשים גם יהיו, לא ייכנסו - - -

זה דברים שנעשים כבר היום?

כן, היום.

כן, אני רוצה, ברשותך אדוני, לשאול שאלה.

לא, לא, לא, אני חייב לתת לה להמשיך הלאה.

לא, רק לשקף. ממש שאלה עקרונית או אפילו נקודת הבזק ואור. כשאת אומרת שחרור מהיר מבתי חולים וטיפול בקהילה, זו נקודת תורפה שצריך להתייחס אליה. כי בסוף זה בדיוק המקום שבו הפצוע הולך לאיבוד. זה בדיוק המקום שהחושך הגדול מתגבר על תחושה שהיא קצת מדומה.

אוקיי, תני לה להמשיך.

ולכן הסיפור הזה של הליווי הנפשי בקהילה הוא חייב איזה שהיא העמקה אצלכם.

אני אתייחס גם לליווי הנפשי. אבל אני אומרת, זה בהחלט אתגר. כי כשפצוע עובר מבית החולים לבית.

רוב הפצועים בכלל לא גרים קרוב לבתי לוחם, אז זה לא.

הלאה.

הם אלה שלא מפנים אותנו אליכם בטעות. הם לא יודעים לטפל בנו. אתם צריכים החלטה ספציפית להלומי קרב.

בסוף, תקשיב.

לפתח את הידע. אין לכם את הידע. תפתחו את הידע, תלמדו, תעשו ספציפית.

בסוף יש פה אירוע, יש פה אירוע מאוד מאוד גדול שאגף השיקום חייב את העזרה של ארגון נכי צה"ל. בין אם אוהבים אותו או לא אוהבים אותו. זה המצב. כרגע זה המצב שצריך להיות. המרכזים הקהילתיים האלה נועדו בסופו של דבר להעמיד את הבן-אדם על הרגליים. ומה שקורה בפועל, גם ארגון נכי צה"ל מנסה לעשות את המירב שלו. גם לו אין כמות עובדים, בסדר? בסוף זה הולך למגזר השלישי. זאת האמת. זה הולך למגזרים, זה הולך לעמותות "אחים לחיים", "בלב אחד". אני לא רוצה לעשות פה פרסומות לאנשים. בסוף זה מגיע אליהם. בסוף עשירי ארצות הברית שמים את הכסף לטפל בי. להביא לי כלב שירות, לעזור לי בדברים בסיסיים שאנחנו צריכים. וזה לא צריך להיות ככה. בסוף זה לא צריך להיות ככה. וזה נופל, עוד פעם, זה אותו דבר כמו ביום כיפור. זה זורקים אחריות על המגזר השלישי.

תבהיר את הנקודה הזאת. התורמים נותנים, כלומר, עמותות הולכות לתורמים?

כרגע המצב, המצב היום במדינת ישראל - - -

"אחים לחיים" מקבלים ישירות את הכסף אליהם.

עידן, אתם לא עדיין ארגון רשמי עדיין במדינה. אתם ארגון רשמי? ארגון רשמי, סבבה.

- - - אנשים עם הכסף במקום כל המתווכים באמצע.

אני מבקש לאפשר לגב' לימור להמשיך.

יש פה כל כך הרבה ידיים.

כמו שהיינו בחומת מגן, כולם שלחו מלא מלא דברים, נשאר בש"ג, הכניסו את זה לתוך הזה. אבל פתרת בעיה, לא נשק מתאים, לא ביגוד.

יש חברי כנסת שצריכים לדבר ויש אנשים שצריכים לדבר. תנו לנו להמשיך.

מערכת שבה בן-אדם בלי שיראו את הפנים שלו, בלי שיידעו את השם שלו – יגיד אני נפצעתי ככה, אין לי מקרר בבית, אין לי כסף לקנות תחתונים; ובגלל שנפצעתי אני צריך עזרה בזה. ואנשים שתורמים יוכלו להגיע ישירות לאנשים בלי לבייש אותם.

הרעיון שלך טוב, אבל תן לדיון להתנהל. בבקשה. מרגע זה אני מבקש שאף אחד לא ידבר בלי רשות דיבור, כי אחרת יש פה הרבה אנשים וכולם רוצים לדבר. יש סדר. ברגע שהיא תסיים אנחנו נלך לפי הסדר, כל אחד יוכל לדבר. בבקשה.

ולכן אני אומרת, בסוף זה טריו. זה בתי הלוחם, זה צה"ל עם ענף נפגעים. וכמו שאמרתי, אגף השיקום שבעצם אומר אנשים בשנה הזאת, הפציעה שלהם רק מתגבשת. יש כאלה שנפגעו בגפה אבל יש לזה משמעויות נוספות. יש אחר כך משמעויות נפשיות. ולכן כדי שלא יצטרכו לעמוד בפני ועדה רפואית כמה פעמים אנחנו אומרים, אנחנו נותנים את כל הטיפולים הרפואיים, הנפשיים, התמיכה הכלכלית, המענים התעסוקתיים והלימודיים, כולל יכולת התניידת ללא ועדה רפואית עד שנה. ואז נוכל ב-one stop shop להעמיד אותם בפני ועדה רפואית.

אני רוצה להתייחס לטיפול בנכי צה"ל הקיימים. קודם כול, אני רוצה לומר משהו לנדב. אני חושבת שנדב מדבר דברי טעם. אגף השיקום עם אותה מצבת כוח אדם לא יכול לטפל ב-60,000 נכי צה"ל שבמהלך השנים, שגם אז, רק באוגוסט דיברנו על הצורך בתוספת כוח אדם. ובחודשיים קיבל את אותו היקף פצועים שהוא קיבל בכל שנת 2022. צריך להבין. אנחנו צריכים תוספת משאבים, בשביל להיות מסוגלים לקלוט ולתת שירות כמו שצריך לפצועים שלנו ואלה נכי צה"ל הקיימים.

עכשיו, אני עוברת אצל העובדות באגף השיקום. וסליחה שאני אומרת עובדות, 88% מעובדי אגף שיקום זה נשים. חלקן אימהות, נשים של. אתם יודעים שבתחילת המלחמה אנחנו פתחנו שמרטפיות בתוך משרד הביטחון כדי שהאימהות יבואו עם הילדים, כי לא היה סידור בבית ספר ובגנים, ויוכלו לתת שירות ולקלוט את הפצועים החדשים. בסוף כל חודש אגף השיקום מקבל כסדר גודל של 1,800 בקשות חדשות. אנחנו חייבים להבין שנדרש פה מענה רחב יותר. והאגף זקוק לתגבור בעניין הזה. זה אחד.

מי במשרד הביטחון צריך להשיב לשאלה של הבקשה שלך?

אגב, זה יופיע. אנחנו במשא ומתן מול משרד האוצר. אנחנו פנינו בדרישה לתוספת כוח אדם. אנחנו גם מבקשים הרבה פעמים תוספות כמו לעדכן את הסכומים של המטפלים, כדי שפצועי צה"ל יקבלו את המטפלים הטובים ביותר. אנחנו מדברים פה על שירותים, בסוף נדב דיבר פה על עמותות שמפתחות שירותים. זה בסדר. משרד הביטחון ישלם בגין כל המענים. כי אני חושבת שהשטח מביא שירותים מצוינים שאנחנו צריכים לקנות אותם. אבל גם בעניין הזה צריך רגע לשחרר בירוקרטיות.

משרד האוצר פה? מישהו מהאוצר פה?

בסדר? ולכן צריך גם לאפשר ולפתוח רגע את היד ואת הלב ולאפשר לנו. אנחנו בעניין הזה מול משרד האוצר. וציינתי קודם, האפשרות שניתנה לנו לתת עד שנה מענים בלי ועדה רפואית, כדי שאנשים רגע יתפנו לשיקום שלהם, זו כן הסכמה שקיבלנו מצה"ל.

סליחה לימור, יש לכם מספיק עובדים סוציאליים ופסיכולוגים?

אמרתי שלא, זה בדיוק מה שאמרתי.

זה מה שהיא אמרה עכשיו.

אז אם תרצי, אוקיי, אז אם תרצי, כן?

אבל ביקשתי לא לדבר בלי רשות דיבור. ראית מה שהיה כשחברת הכנסת זרקה שאלה ויצאה החוצה, פוצץ לנו את הדיון לעשר דקות. אז אני מבקש לא להפריע. את רוצה להגיע לסיכום?

אתה רוצה שאני אגיע לסיכום?

כן.

בסדר. אז לגבי ה-60,000 קיימים, בכל זאת צריך לומר גם הפקות לקחים מהמלחמה הקודמת. משרד הביטחון, אני חייבת להגיד, עובדי משרד הביטחון לא עובדי אגף השיקום, התגייסו כולם לשיחות יזומות עם כלל נכי צה"ל הוותיקים כשהייתה המלחמה, כדי לראות את הצרכים שלהם. משום שאנחנו היינו ערוכים בקליטה של הפצועים החדשים. הארכנו את שעות המוקד הטלפוני. תרופות שאנשים שהיו בלחץ שהם לא יקבלו בתקופת המלחמה, סיפקנו למי שאפשר למשך 90 ימים. היו הרבה אנשים, חלקם מתמודדי פוסט טראומה שאמרו לי לימור, אני משתגע בבית. אני רוצה לעשות משהו. יחד עם הארגון אנחנו ארגנו התנדבות בתקופת המלחמה, כדי שיהיו חלק מהמערך הלוחם. וראיתי פה מישהו עם מדים, שזה בכלל חימם לי את הלב. אנחנו עושים וובינרים ומפגשי חוסן אחת לכמה זמן עבור כולם ואת קבוצות התמיכה.

ואני מסכימה, אם אנחנו לא נקבל תוספת משאבים אנחנו נתקשה להקפיד על סטנדרט שירות שכולנו היינו רוצים אותו.

לגבי הפוסט טראומה רצית להגיד אחר כך. אז אמרת את זה?

אז אני רוצה להגיד עכשיו. שני אתגרים שיש לנו: א' לטפל בהיקפי הפצועים החדשים במקביל לוותיקים עם פערי כוח אדם זה אתגר עבורנו. הדבר השני, כן, אנחנו נערכים לכניסה של הרבה אנשים שיתמודדו, אגב, לא רק עם פוסט טראומה. עשינו פגישות עם המומחים. הם מדברים גם על תופעות נוספות כמו דיכאון, כמו חרדות, הפרעות הסתגלות. וזה משהו שצריך יהיה לתת לו מענה.

זה פוסט טראומה.

יכול להיות. יש פוסט טראומה, חברים, יש פוסט טראומה.

אין הלום קרב לא בדיכאון, אין הלום קרב בלי חרדות, אין הלום קרב בלי.

אבל יש אנשים שיש להם דיכאון ואין להם פוסט טראומה. שיש להם דיכאון, אבל אין להם פוסט טראומה. ואנחנו צריכים לתת גם עבורם את המענה. רגע אני רוצה לתת drill down על הפוסט טראומה. וכאן הבנתי שבריאות הנפש של צה"ל היו צריכים להגיע. אני ברשותכם רגע אגיד איך זה עובד בצה"ל, אלא אם כן, נטע, הם מגיעים? טוב, אז אנחנו אולי נחכה.

אבל לשאלתך, אדוני חבר הכנסת, כל עוד אדם בשירות צה"ל אחראי על המענים. אני אציג רק את מה שראיתי בעיניי. מרגע המלחמה קרפ"ר של צה"ל פיזר את הקב"נים בכל הפלוגות, בכל היחידות. הם דבר ראשון מתדרכים את המפקדים שנמצאים שם בשטח עם החיילים. חייל שזקוק לעזרה מגיע לקב"ן. אם הקב"ן מרגיש שיש צורך מעבר לזה, יש את מה שהם קוראים לו צלט"ת, צוותים לטיפול תגובות קרב בשטח, לא בעורף. ושם נמצאים יומיים שלושה, מקבלים את המענה. חלק גדול מהם חוזרים לקרב אחרי יומיים שלושה של איפוס. אלה מהם שלא יכולים עוברים למשהו שנקרא – סליחה על ראשי התיבות – מלש"ע, מרכז לשיקום עורפי של צה"ל. שבעצם זה לאנשים שמתמודדים עם תגובה נפשית. ושם זה כבר יכול להיות בצריפין, זה יכול להיות בצפון, שהם מקבלים מענה ארוך יותר. מי שמסוגל חוזר.

אני רוצה להגיד, לפחות ממה שצה"ל מוסר, אחד הדברים הטובים ביותר עבור אנשים שיש להם תגובה נפשית זה לחזור ולהיות עם החברים שלהם בצוות, להיות חלק מהקרב. להיות חלק מהעשייה המשמעותית שאנחנו מתמודדים בה ברמה הלאומית. ולכן השאיפה היא לתת טיפול אד הוק ולחזור להיות יחד עם הצוות ולא להיות בבית עם המחשבות של מה קורה עם החברים שלי ועם המפקדים שלי.

את רוצה שאני אחזור כאילו לקרב?

לא, לא.

סליחה, בואו ניתן לה לסיים ונוכל לשאול שאלות. בבקשה.

הייתי חוזר לקרב, אבל אשתי - - - אבל זה רק בגלל שאני סתום ורוצה לחזור לקרב כל יום כבר 20 שנים.

לימור, את סיימת? רבותיי, אנחנו עכשיו, קיצרנו את הסקירה.

אנחנו מקולקלים, אנחנו לא צריכים לחזור לקרב. אנחנו כבר שבורים.

תן לה לסיים, בבקשה.

- - - להקים משפחה.

אנחנו רוצים לעבור עכשיו לסדר הדיון. אני רוצה לסכם בשני משפטים את מה שאמרת, כדי שיהיה לנו ברור. על מה נשתנה. מהיום האדם לא צריך לחכות לוועדות רפואיות, הוא מקבל מיד את השירות השיקומי. דבר שני, יש אדם שמלווה כל פצוע באופן אישי עם הטלפון שלו.

כל פצועי "חרבות ברזל".

הדבר השלישי, אתם מעמידים מיד רכב שכור למשפחה הזקוקה לכך.

לא למשפחה, לפצוע, שיקבל ככל הנראה רכב אם הוא היה עומד היום בפני ועדה רפואית.

כן. אבל הוא כבר מקבל, הוא לא צריך לחכות לוועדות רכב.

לא, רגע, דקה. אני רוצה להסביר. יש פה שני דברים, כדי שאנחנו לא נטעה. קודם כל, אנחנו מדברים על אנשים, אם לצורך העניין אנשים עם קטיעות בגפיים, בסדר? הם לא בשלב הזה הם עוד לא יכולים לנהוג.

שיש להם בעיית ניידות. ברור, ברור.

אז בעצם הם מקבלים, הם יקבלו רכב שכור שהמשפחה תוכל לנהוג עבורם או המלווה.

מתי הם יקבלו את זה? כשייצאו מבית החולים?

או, כן. בבית החולים ולפעמים יוצאים לסופי שבוע.

זאת אומרת מיידית.

כן, כן, רכב שכור.

פספסתי משהו? זה שני הדברים.

את כל השיפוץ של הבית. יש לנו הרבה אנשים שצריכים.

לא, אבל ביקשתם גם אנשים נוספים לגבי טיפול בנפגעי, במתמודדי נפש, ממשרד האוצר. מה התשובה שקיבלת?

אנחנו עדיין בעדכון המחירים. אנחנו מקווים שהיום זה ייצא.

אז ברגע שתהיה לכם תשובה אנחנו נשמח לשמוע.

לימור, זה מדבר גם על המילואימניקים?

כן. מילואימניקים, קבע ומשוחררים.

תודה.



הצעה לדיון מהיר בנושא: "אופן טיפול משרד הביטחון וצה"ל בהלומי הקרב וה-PTSD בימי המלחמה", של ח"כ מיכאל מרדכי ביטון, יצחק קרויזר, מאיר כהן, משה רוט, ניסים ואטורי (מס' 123).

עכשיו אנחנו נעבור לדון בהצעה לדיון מהיר. הראשון שבמציעים מיכאל מרדכי ביטון, בבקשה. אני מבקש לדבר מקסימום שתי דקות, כדי שכולם יוכלו לדבר.

יושב-הראש, אנחנו יזמנו דיון דחוף בוועדה הזאת לאור ההשפעות של המלחמה על הלומי קרב חדשים וותיקים. רצינו לקיים את זה בשדולה שלנו – שלי ושל חה"כ קרויזר, אבל אין שדולות, ואמרנו שנעשה דיון דחוף אצלך בוועדה. אז אני גם רוצה להודות למאיר כהן, למשה רוט, לניסים ואטורי, יחד עם קרויזר שקידמנו את הדיון היום.

הרציונל של הדיון מבוסס מבחינתי על ארבע נקודות: אחת, מספר הלומי הקרב יגדל כתוצאה מהמלחמה מיידית וכתוצאה מהחמרה של הלומי קרב ותיקים שנמצאים 70 יום במצב מלחמה. הדבר הזה מערער הלומי קרב ותיקים. לגבי היכולת של המשרד לטפל בהלומי קרב חדשים והקליטה שלהם, הדבר הזה עדיין מורכב. כיוון שלראות קטוע גפיים, מיד אתה יודע מה מצבו ומה צריך לתת לו. לאתר הלום קרב זה קשה אם מפקדי הצבא לא יסייעו רגע לפני יציאה מסוף המילואים או סוף השירות בעזה. ועדיין יש בעיה בסוגיה הזאת. פגשנו הבוקר את הסיפור של נכה צה"ל, פצוע שיש לו קשיים כלכליים במשפחה. הדבר הזה פתיר, לדעתי ר"ם 2 והת"ש פשוט צריכים לשאול כל משפחה בבית חולים אם הם זקוקים לעזרה כלכלית, מעבר למה שנעשה בדחיפה מראש לכל פצוע צה"ל. פשוט יש משפחות שקשה להם ולצבא יש כלים לעזור בהיבטים האלה.

מה שמדאיג אותי באירוע הזה זה מענה להחמרה של אלה שהם הלומי קרב במלחמה, מוכרים ולא מוכרים. הדבר השני שמדאיג אותי זה הסיפור של העבר. אם יש איזה תיק או ערמה כזאת שאני רוצה לדעת כמה יש בערמה. כמה ממתינים וכמה זמן הם ממתינים לגמור את הסיפור שלהם של הכרה בהלומי קרב. יש תיק כזה, ערמה כזאת. אני חייב לדעת כמה ומתי ייגמר התיק הזה וכמה זמן מחכים, ומה שאנחנו חייבים לעשות בכנסת ובממשלה לגמור את כל התקצוב והשלמת רפורמת "נפש אחת". בלי שלימור והצוות יקבלו עוד עשרות עובדים סוציאליים ומטפלים ותקציבי כוח אדם לא נוריד את הערמה של הממתינים, אז אנחנו נרדוף אחרי הזנב של עצמנו. נקלוט את החדשים טוב ונעשה עוול לממתינים, כי הם בהמתנה. אנחנו חייבים לקלוט את החדשים טוב ולנקות את השולחן.

והמלחמה היא הצדקה והזדמנות. כמו שבכל תחום התעוררנו ויש עכשיו כמה מיליונים לכיתות כוננות, המשרד והממשלה צריכים להביא עוד כסף ופתרונות ל-"נפש אחת". לכוח אדם שפותר ומנקה שולחן של המתנה. המסלול הירוק זה על חדש. הממתינים סובלים. ואני רוצה לקבל נתונים על הממתינים, כמה זמן הם ממתינים? האם ב-70 ימי המלחמה טיפלנו וניקינו שולחן של ממתינים והאם יש מעקב אחרי החמרה של מצב נפשי של הלומי קרב כתוצאה מהמלחמה הזאת.

תודה רבה מיכאל. חה"כ רם בן ברק.

תודה רבה אדוני יושב-הראש. תודה רבה לימור על המצגת. אין לנו ברירה אלא לעזור לאגף השיקום. אגף השיקום ומשרד הביטחון וצה"ל אחראיים באופן בלעדי על השיקום של נכי צה"ל. אף ארגון אחר, אף עמותה אחרת, אין לה את אחריות. האחריות היא בלעדית של משרד הביטחון דרך אגף השיקום וצריך להבין את זה.

המטרה של אגף השיקום הוא כשמו כן הוא – שיקום. שיקום הוא דבר קשה מאוד. אבל יש מקומות שהם קשים יותר ויש מקומות שהם קשים פחות. מי שאיבד יד, חס וחלילה, אז אנחנו יודעים פחות או יותר מה הצרכים שצריך לעשות כדי לשקם אותו. איזה פרוטזה צריך להתאים לו, איזה טיפול צריך לתת לו בשביל שהוא יוכל לחזור לשוק העבודה. אותו דבר עם גפיים וכל פציעה אחרת.

השיקום של נפגעי הנפש או השיקום של הלומי הקרב הוא השיקום הקשה ביותר. הקשה ביותר, מפני שהוא פרטני והוא מיוחד לכל אחד. אין אחד דומה לשני. כל אחד זה סיפור אחר. ובעניין הזה כשהיינו באישור של רפורמת "נפש אחת", כאן בחדר הזה, ולא היה רוב להצבעה, והופעלו לחצים גדולים. ובסיכומו של דבר אנחנו הסכמנו להצביע בעד, ובתנאי שמשרד האוצר היה כאן והתחייב להעביר את המשאבים הנדרשים בשביל שתוקם באגף השיקום, ואני מדגיש באגף השיקום, תוקם חטיבה או משהו דומה לזה, שתהיה לה התמחות להלומי הקרב. התמחות. והיא תכיר את כל הלומי הקרב פרטנית אחד אחד ותתאים להם את החבילה של השיקום. ששיקום זה להחזיר אותם לחיי עבודה ועשייה. זה השיקום בסופו של דבר.

זה לא קרה. זה לא קרה. ובעצם זה ביזה את חברי הכנסת שהיו כאן, זה ביזה אותך, אדוני יושב-הראש ואת הוועדה.

זה בכלל לא קרה?

אני מזכירה לכולם שההתניה של אגף השיקום של משרד הביטחון היה בתוספת כוח אדם.

בסדר, בסדר, אבל באתי בטענות לאוצר, לא באתי בטענות לאגף השיקום.

לא, אני יודעת. שואל אותי יושב הראש.

לא, זו תשובה פשוטה, לא, לא קרה. לא קרה.

לא קרה. ולכן אני חושב מעבר לזה שהיה כאן ביזוי של הכנסת, הייתה כאן החלטה שהתקבלה עם התחייבות וההתחייבות הזאת לא מולאה. ואנחנו נמצאים עכשיו בתקופה אולי הקשה ביותר שמדינת ישראל הייתה בה מאז היווסדה. יש לנו תוספת של כ-60 פצועים ביום. אתם אומרים ש-18% מהם הלומי קרב.

לא 18% מהם, 100% מהם.

בסדר, אני ראיתי את המצגת.

וכדאי בכלל לדבר במספרים ולא באחוזים, כדי שנדע בכמה אנשים מדובר.

18% מסך הפצועים הם גם הלומי קרב. זה מה שאמרתי.

כבוד יושב-הראש, כדאי לדבר במספרים של פצועים ולא באחוזים, אנחנו צריכים לדעת כמה. ולא אחוזים.

על מה אתם מתווכחים איתי עכשיו? מה אתם מתווכחים? הקראתי מהמצגת, 18% מהפצועים סובלים גם מפוסט טראומה או גם מהלם קרב. אם זה 20 או 19 זה לא משנה.

תגובה נפשית.

תגובה נפשית.

אבל זה לא הדיון.

אבל הנתון מדבר רק על פצועים פיזית, הוא לא מדבר על הלומי הקרב.

אני יכולה להסביר, אדוני, בבקשה?

כן, בבקשה, זה מחייב הסבר. אתה סיימת?

לא, לא סיימתי.

אז תני לו לסיים.

חלק ניכר מהפצועים הם גם הלומי קרב, פצועים נפשית. חלקם רואים את זה היום, חלקם יראו את זה בעוד חודשים, חלקם יראו את זה בעוד שנים. עכשיו אני ברור, בסדר? ויש לנו כמובן את כל מי שהגיע עד היום, הוותיקים. אנחנו צריכים לדרוש מהאוצר שיסייע לאגף השיקום להקים את אותה חטיבה שהייתה אמורה להיות ספציפית לעניין הזה. שיהיה לה את כל המשאבים, את כל הפסיכולוגים, את כל הפסיכיאטרים, את כל המרפאים ואת כל האמצעים שיתאימו חבילה, כמו שדיברנו בפעם הקודמת. חבילת טיפול אישית תפורה פר בן אדם לכל מי שמוגדר כנפגע קרב.

תודה רבה. אני רוצה לציין לפני שאת משיבה, שאני קיבלתי מכתב ממשרד הביטחון ב-ד' תשרי, אחרי ראש השנה, לפני יום כיפור. אני לא אקריא את הכול, אבל רק לגבי מה שרם אמר שעוד לא נעשה, היה כתוב שם שהיעד, השלמת תהליך ההקמה, זה יהיה תוך שנה באופן הדרגתי. ולכן רואה המשרד יתרון ביישום המהלך באופן מדורג, שבתחילה יטופלו במחלקה חלק מאוכלוסיית היעד ובהמשך תשויך אליה יתר אוכלוסיית היעד. והמודל המוצע, זה מה שרציתי לשאול אותך, להשתמש עד שיהיה לכם מספיק אנשים, להשתמש בשימוש במיקור חוץ. ואני שואל שאלה, אם את אומרת לי שבכלל לא נעשה, למה לא נעשה מיקור חוץ? למה לא נעשה חלקית? למה לא התחילו עם הלום קרב אחד? זה פשוט מבייש אותנו כוועדה. ד' תשרי קיבלתי את זה, לפני המלחמה.

וזה כשוועדה עצרה תקציב וחוק. והתנאי שלה היה שנקדם את החוק, נלך לבקשתכם ואתם תתייחסו אלינו ברצינות.

איזו הפתעה שהאוצר עושה את זה שוב.

לא מהאוצר קיבלתי, ממשרד הביטחון.

לא, לא, חבר'ה.

הרב אייכלר, אם אפשר להתייחס, בבקשה. כי אתם חוזרים על השאלה הזאת.

אני רוצה לדעת מה התפקיד שלך.

אז אני אגיד. שמי אמי פלמור, הייתי מנכ"לית משרד המשפטים, התנדבתי לעזור ברפורמה של "נפש אחת" והייתי שותפה לתהליך הזה במשך חודשים ארוכים. והיום אני משמשת בהתנדבות כיו"ר של עמותת נט"ל שמתעסקת מזה 26 שנים בנפגעי טראומה על רקע מלחמה וטרור.

עושה עבודת קודש.

ואנחנו גם מפעילים את הקו של "נפש אחת". אז אם אפשר, אני רוצה רגע להתייחס בכובע של "נפש אחת" ושל מנכ"לית משרד לשעבר. כבר כשסיימנו את הרפורמה, את הצעת הרפורמה, העמדנו רשימה של צרכים קודם כל במובן של תקינה לאגף השיקום. ואני אגיד שגם בתור מי שעמדה בראש משרד עם 7,000 עובדים ושגייסה בהליכים מקוצרים ומזורזים, כי הייתי גם חברה בוועדת השירות של נציבות שירות המדינה. וכדאי להביא לדיונים האלה גם נציג של נציבות שירות המדינה. איך מגייסים בהליך מקוצר ומהיר במצבי חירום עובדים. זה לא רק תקציב, אלא זה גם תהליך ובירוקרטיה. והתוכנית הזאת יושבת במשרד הביטחון. ואני רוצה רגע להגיד, אגף השיקום בראשותה של לימור עשה שינוי עצום, אבל הפיגורים שמצאנו שם משנים ארוכות הם פשוט מזעזעים. ואי אפשר, אין דרך קסם להתגבר על זה. והמחיר הוא מחיר של כל יום שאנשים מחכים במצב שבו הם הקפיאו את מצבם הרפואי כדי להגיע לוועדה.

על זה אני רוצה להגיד את הדבר השני, לשאלתכם, הייתה פה שאלה של חה"כ כהן ואחרים. עד ה-6 באוקטובר מטופלים במחלקה הקלינית בנט"ל 80% מהם היו ממומנים מכספי תרומות, 80%. בין השאר גם נפגעי טרור וגם חיילים משוחררים ומילואימניקים, כמו שאתם אומרים, שזה פגש אותם בחלוף שנים. כי כשאין אמון במערכת, כי המערכת היא בירוקרטית וגם קשה מאוד להחזיר את האמון הזה, אנשים מעדיפים לקבל טיפול, אגב, הם לא רוצים להיות נכים. רוב האנשים רוצים לטפל בעצמם כמה שיותר מהר. וחשוב לשים את הדבר הזה על השולחן. כי אנחנו מדברים פה ומערבבים המון מושגים. אני עורכת דין, אני לא אשת טיפול, אבל אני בתוך הסיפור הזה כבר שנים. יש פה מעגלים שונים של טראומה. וככל שמקדימים להתערב כך הסיכוי לפתח פוסט טראומה מתקצר.

תודה רבה.

ולכן אחד הדברים החשובים שאגף השיקום עשה עכשיו זה התהליך של מעבר בטוח שאומר שבלי להגיש תביעה ובלי לבקש הכרה כנכה אפשר לקבל טיפול.

זה חשוב מאוד. אבל אני רוצה תשובה לשאלות שהעלינו עכשיו.

אני רק רגע רוצה להשלים את הדבר הזה. לבוא ולהגיד אי אפשר לקיים את הדיון הזה בלי שכאן בוועדה שלך אדוני, יהיה נציג אוצר ונציג נציבות שמחויבים לממש את הדרישה של הכנסת. ואת ההקצאה שנעשתה במצב חירום כזה ולהביא לכך שאנשים יגויסו ברמה המיידית.

תודה רבה. גב' לימור.

לימור, אם תוכלי גם להתייחס מה קורה עם הסדירניקים. כי אני רואה במצגת שלך.

רגע, קודם אני רוצה תשובות לשאלות.

כן, אני מוסיף עוד שאלה.

הסדירניקים הם תחת צה"ל. הם תחת צה"ל.

היה הסכם, הייתה הסכמה. כולם הצביעו פה אחד בעד החוק, בהנחה שהולכים לטפל ולתפור חליפה לכל הלום קרב באופן אישי. אני הייתי מקבל אם הייתם אומרים לי כבר התחלנו עם 10 אנשים, עם 30 אנשים. הוצאנו למיקור חוץ לעוד 50 אנשים. השאר אנחנו נמשיך במשך שנה, כמו שכתב לי מנכ"ל משרד הביטחון.

דרך אגב, ביטוח לאומי עושים את זה. הם עושים את זה ואגף השיקום לא.

אבל למעשה אני לא יכול לשמוע שבעצם לא נעשה שום דבר.

סליחה אדוני, נציג האוצר, כשרם בן ברק הגיש את ההסתייגות ואת הצעת הפשרה, הצביע בעד. יש לי סרט של כל האנשים הנכבדים האלה הרימו את היד.

הוא לא מצביע.

כולל נציג האוצר. אז איך אפשר להגיד שאין תקציב?

הוא היה שותף לסיפור.

הוא היה שותף לעניין.

סליחה, סליחה, אני מחכה לתשובה של אגף השיקום.

לא מבינים שמבזבזים יותר כסף בסוף.

קודם כל אדוני, כמו שאמרת, התשובה הזאת יצאה בין ראש השנה לכיפור. אנחנו חזרנו מכיפור או בעצם משמחת תורה שלא הייתה משמחת בכלל, למציאות אחרת. וכשאתם אומרים אפילו לא 10 אנשים - - -

מאז עברו שלושה חודשים.

מאז עברו 2,800 אנשים חדשים שהצטרפו לאגף.

לא, זה עוד לפני המלחמה.

לא להפריע, נו, זה חשוב לי מידי לשמוע בשביל שתפריעו.

כשאדוני אומר 10 אנשים, אנחנו חושבים שכל האנשים שהתווספו, ה-18% עם התגובה הנפשית, והוא צודק כשהוא אומר זה עדיין לא אבחנה כ-PTSD, זו תגובה נפשית למצב או לטראומה שהייתה. מקבלים את המענה, מקבלים את הבן אדם ה-POC ולמי שיש תגובה נפשית מקבל את העובדת הסוציאלית שמטפלת בו, בדיוק כמו שאמרתי, הנייד האישי.

אני רוצה להוסיף עוד משהו. אני מסכימה עם חה"כ בן ברק. זה לא צריך להיות במיקור חוץ. זה צריך להיות עובדי אגף השיקום שיטפלו ויהיו לאורך זמן ויכירו את הפצוע ואת המשמעויות של המשפחה וכל הנלווה לזה.

בגלל זה לא רוצים לפנות, כמו שהיא אמרה.

לא, אבל אני חייב לשאול שאלה בשביל להבין, הרב אייכלר. עכשיו, אם לא היה את הדיון הזה, עברו שלושה חודשים, לא היינו יודעים שלא יוסיפו תקציב ושאין תקנים? היה צריך את הדיון בשביל זה? אתה לא ידעת את זה גם?

דרך אגב, גם מה שעבר בחוק לא מיושם.

אנחנו ביקשנו כבר לפני חודש מאגף השיקום לעשות דיון פנימי ולשמוע מה קורה. ובגלל המצב של המלחמה הסבירו לנו ששבוע הבא. בסוף זה נדחה לשבועיים והיום אנחנו יושבים פה. אבל אני רוצה להמשיך.

אני רק רוצה משפט להשלים דבר שאמרתי קודם.

אבל לימור, התשובה שלך זה בעצם שאת אומרת שלא שלא טיפלו ב-10 אנשים.

בהרבה יותר.

אלא הם חדשים את מדברת.

נכון, התחלנו עם החדשים.

אבל הוותיקים נפגעים, זה הסיפור.

אז אני חוזר לסדר היום ולפי הרשימה של הדוברים.

רגע, להשלים.

המציעים. אתה רצית להשלים?

משהו קצר. אחד הדברים שראינו עיוות זה הנכונות של צה"ל לעסוק במשפחות שכולות ולהנציח אותם בבסיסים ולהגיד משפט של מפקדים "אנחנו אתכם עד 120". מפקדים לא ידעו להגיד לנכי צה"ל ולהלומי קרב אנחנו אתכם עד 120 ולפתוח להם את הבסיסים ולקלוט אותם להתנדבויות בבסיס. זה משתפר. קם אגף חדש בצבא, הסוד הכי גדול של שיקום נכי צה"ל והלומי קרב זה יחס לפחות ביחידות הצבא, כמו למשפחות שכולות. לרומם אותם ולהיות בקשר איתם ולא להסתיר אותם ולשים אותם בחזית ובקדמת היחידה ולהביא אותם לכל יום ספורט, לכל מפגש, לכל העלאת דרגה. הדבר הזה לא נעשה בעבר והוא יכול להיות אחד המרכיבים לפתרון.

משפט אחרון. אחת הטראומות החוזרות של הלום קרב שהוא במשבר בבית או מתפרע או על סף אלימות מביאים לו ניידת משטרה. הוא פוגש שוטר. השוטר לא מספיק מוכשר לדבר ועלול להפעיל עליו כוח או אגרסיות. ביקשנו ניידת חירום.

אדוני, המכרז כבר באוויר.

רגע. היא באוויר?

כן, כן.

אז אני לא ידעתי.

אז אנחנו שמחים, לא הספקנו לעדכן.

מעולה. לימור, הניידת הולכת בקריאה למצבי חירום? רגע, הניידת זמינה 24 שעות, הולכת בקריאה?

שנייה, אני רגע אומרת, שנייה. אנחנו דווקא בעניין הזה אנחנו קוראים לזה – סליחה על הגרשיים – "מד"א נפשי". אני מסכימה מאוד. זה מכרז באוויר, אנחנו מחכים לזה.

אה, באוויר, הבנתי. בסדר גמור.

מתי זה יהיה להערכתך?

בסדר גמור.

זה בכל תחנה? איפה זה?

אבל 24/7.

זה יהיה בפריסה. 24/7, אנחנו בהחלט.

אני רוצה לדעת מתי.

אז אפרופו תהליכים שדובר. אנחנו מחויבים בחובת המכרזים. פרסמנו את זה במכרז.

תאריכים, תאריכים, פשוט לקבוע תאריך. אני לא מבין. כשאתם אומרים לצבא ללכת לכבוש את עזה אתם נותנים לו תאריך מסוים לסיים את העבודה. אותו דבר פה. מדובר פה במשרד הביטחון, חברים. זה משרד מספיק גדול שמייצא כל כך הרבה דברים לכל העולם. תקשיבו, מה, אתם עושים מאיתנו צחוק, על חיי אדם, על האנשים הפשוטים האלה, על מוצרי הקצה? תאריכים, נקודה. לא קורה, אין כסף. אין רכבים, אין תקנים, אין כלום. גם אתם לא מקבלים משכורת. למה אתם לא, למה אתכם לא קונסים? למה אותי יכולים לקנוס אם אני עכשיו מאחר בתשלומים שלי? למה? אני לא מבין את זה.

אני לא מבין איפה המנגנון. כשאנחנו מדברים על רשות לאומית זה בדיוק רשות לאומית. מישהו שלוקח את זה מלמעלה ומנהל את הכול. מנהל את הכול. וזה לא קורה, חברים, זה לא קורה. בסוף ניידת, ביקשנו את זה לפני שלושה חודשים. היינו צריכים לראות את תמיר סטיינמן, הכתב, מפרסם על איזה הלום קרב שהלך ועשה איזה מעשה ועכשיו הוא נמצא בתא מעצר. אז בואו אני אעדכן אתכם. אני כבר ארבעה חודשים מדבר עם אלמוג כהן, מדבר עם רם בן ברק, לשחרר כל כך הרבה הלומי קרב בתוך הכלא. ואף אחד לא אכפת לו. אף אחד לא מעניין אותו. אז מה אתם רוצים? איפה המשטרה, איפה התקנות, איפה מישהו? איפה בן גביר שיבוא עם התקנות של המשטרה שיטפלו בזה?

נדב, אתה חבר שלי, נדב, אתה שומע אותי?

די, מספיק. מספיק חבר'ה.

נדב, תסתכל עליי.

בסוף מדובר פה בדור, רגע, מיכאל ביטון, אני רוצה להגיד את זה. מדובר פה בדור שהולך להחליף אתכם, הולך להחליף את כולכם בכנסת, במוסדות הציבור, בכול. תפסיקו לזלזל בנו. אל תזלזלו בנו. אני אומר לכם באמת, אנחנו מקריבים את הגוף שלנו ואת הנפש וחתיכות אנחנו משאירים בתוך עזה. אז תפסיקו.

נדב.

טפלו בזה. טפלו, תכבדו.

נדב.

מילה שלכם צריכה להיות מילה.

תסתכל עליי רגע.

אל תהיו אנשים פוליטיקאים שבאים ללכת לציבור ומצלמות בשעה 20:00, אומרים סיסמאות ולא עושים אחר כך כלום.

נדב, תסתכל עליי.

די לזלזל בנו. די לזלזל ברב, די לזלזל בי. הזמן שלי הוא יקר מאוד, כמו של כולם פה.

נדב, תסתכל עליי רגע.

אנחנו עושים את זה באהבה ובהתנדבות. בלי שקל אחד אני לא מקבל מכם, שקל. מלווה את הלומי הקרב, עוזר, תומך. עושים פה את הכול ביחד באהבה וברצון.

נדב, אתה מקשיב לי?

טפלו בנו. הכנסת הזאת זה כנסת שצריך לכבד אותה.

נדב, אתה מקשיב לי רגע?

75 שנים מדינת ישראל עומדת על הרגליים.

אבל אני מבקש ממך להקשיב לי רגע.

אתם מבזים את הכנסת. אתם מבזים את הכנסת.

אבל תקשיב לי רגע.

כשאני רואה את זה בטלוויזיה, כשאני רואה את זה בטלוויזיה, שאתם מזלזלים בי, כשאני יושב בבית ומתחנן לדיונים. ומתחנן לדיונים. ולא קורה כלום. אתם מזלזלים בי. אתם פוגעים באינטליגנציה שלנו.

סליחה, מספיק.

תן לעוד הלומי קרב לדבר. זה לא כל הזמן שבעולם. אני מבין גם בכנסת אין לנו את כל הזמן שבעולם, תן לכולם לדבר. שנגיע גם לפתרונות. לא כל הלומי הקרב רק צועקים.

רק שנייה. גב' לימור, סליחה.

אני אגיד לך משהו, נדב. אתה פנית אליי.

מיכאל, מיכאל.

בנושא הזה. הוא מתקדם. תסתכל בעין טובה שיש מכרז ותהיה ניידת. פנית אליי.

מיכאל, אל תפתח לי דיון נוסף, מיכאל. בבקשה. רק שאלה אחת גב' לימור, כמה זמן המכרז הזה?

ב-14 בינואר, סליחה על המילה, בירוקרטיה.

כמה זמן זה מכרז? 30 יום?

14 בינואר אמורים לפתוח את הזוכים ואז בוחרים זוכה.

14 בינואר.

ואז הם צריכים להחליט.

עוד חודש. כשפותחים את זה אתם הולכים לבצע את זה?

ברגע שיש בחירת זוכה יש לו זמן התארגנות של שבועיים. ואני מקווה שב-1 בפברואר, בעזרת השם, ובעזרת הספק, יתחיל לעבוד. אני רק אומרת את התהליכים.

אז אנחנו רושמים 1 בפברואר. בתקווה שלא תהיה עוד מלחמה, כי המכתב שקיבלתי לפני יום כיפורים לא בוצע בגלל המלחמה.

אני מבקשת להגיד, זה לא שזה לא בוצע. כמו שהתחייב המנכ"ל, אנחנו אמרנו שאנחנו נתחיל את זה בהדרגתיות. וכל הפצועים החדשים מקבל POC, איש קשר מהאגף.

האם קיבלתם את התקנים ה-53 עובדים ו-40 תקנים?

לא, לא.

אז זה לא נעשה. למה את אומרת לי שזה נעשה? רגע, אמרת קודם שאת לא רוצה מיקור חוץ ואני מבין. אבל אם אין לך 40 תקנים ואיך לך 53 עובדים, לפחות תעשו את זה במיקור חוץ.

אז אדוני יושב-הראש, מה שאנחנו אמרנו, אתה אמרת שיש התחייבות של המנכ"ל שלי להתחיל בצורה הדרגתית. ואני אומרת שאנחנו התחלנו בצורה הדרגתית. כי ה-18% פצועי נפש - - -

זה עבודה בעיניים. סליחה שאני אומר לך את זה, זה עבודה בעיניים.

לא, מה זה אומר? מה זה אומר בצורה הדרגתית?

לא, לא לצעוק. לא לצעוק.

זה עבודה בעיניים. די.

לא לצעוק.

כמה אפשר? יושבים פה כבר שעה.

לא, אבל הוא צודק.

אבל לא צועקים. אתה יכול ללכת לוועדת הכספים, שם צועקים.

אבל הוא צודק. מה זה הדרגתית, שיסבירו לנו מה זה אומר.

עובדים עלינו.

חה"כ יצחק קרויזר, בבקשה.

לא, אבל רגע, אפשר לדעת מה זה בצורה הדרגתית רק שנבין מה מדובר בנתונים?

עבודה בעיניים.

כשאני אדע מה זה הדרגתית אני אודיע לך.

לא, אני שואל אותה.

אתה שמעת. אם אמבולנס עד ינואר, המכרז ועד פברואר שזה יבוצע.

אז עוד כמה שנים ואנחנו הולכים פה כמו הרכבת שבנו פה במדינה, בסוף שילמו כפול חמש. זה מה שיהיה פה בסוף. וגם אנשים ייכנסו למחלקות פסיכיאטריות ואיזה דור ואיזה חברה תהיה לנו. אם באמת זה מעניין פה מישהו.

בבקשה יצחק קרויזר.

תודה רבה אדוני יושב-הראש. אז קודם כל אני רוצה לפנות לכל מי שיושב כאן באולם. כל דיון, אדוני יושב-הראש, שאנחנו מעלים בנושא של נכי צה"ל והלומי הקרב, כל מי שמגיע לדיון, מחברי הכנסת ועד אחרון האורחים צריך לקחת בחשבון שרגשות ואמוציות, הכול עולה פה. כל אחד מגיע עם מטען ומטען קשה וצריך לכבד ולהקשיב. הרבה דברים שנאמרים פה, כמו שראינו גם מקודם, יש התנצלות אחר כך וזה בסדר.

יחד עם זאת, אני גם פונה אליכם חברים יקרים, אתם צריכים לדעת וזה חשוב שתדעו, שכל מי שיושב כאן, מראשון הפקידים ומשרדי הממשלה ואגף השיקום ושלל חברי הכנסת שנמצאים כאן. אין כאן פוליטיקה. כולם כאן מכוונים כדי לעזור לנכי צה"ל והלומי הקרב. מדינת ישראל שלחה אתכם לקרב, חלק חזרו פגועים בגוף, חלק חזרו פגועים בנפש. יש לזה מעגלים של משפחות, של בני ובנות זוג וילדים. ולכן יש ועדה בכנסת. יש דיון שפה אנחנו כוועדה מבקרים את משרדי הממשלה, מבקרים את השרים ומחוקקים חוקים כדי שאנחנו נוכל לתת את המענה הראוי והנכון לכל הסיטואציות. וכל סיפור הוא סיפור מורכב בפני עצמו.

אני רוצה לחזור עכשיו לנושא של הדיון. אז קודם כל אני רוצה להגיד לך תודה, הרב אייכלר, שאתה מקדם.

אבל זו העבודה שלנו.

בסדר. אבל אתה יודע, יש הרבה נושאים בחברה הישראלית להתעסק בהם. זה נושא שהוא חשוב מאוד, ואתה מוביל אותו כבר הרבה שנים. באמת זה ראוי לשבח וצריך להיאמר. גם לחברי, חה"כ מיכאל ביטון בשדולה שאנחנו מלווים את הלומי והלומות הקרב ובני המשפחות שלהם ונכי צה"ל וכמובן למצטרפים לדיון החשוב הזה, חה"כ מאיר כהן, משה רוט, ניסים ואטורי. ואת חה"כ פינדרוס ורם בן ברק שליוו את החקיקה והעירו את ההערות הנכונות, שאני מבין שלא כל הסתייגויות עברו וירדו לביצוע.

שום דבר לא.

החקיקה החשובה שהייתה פה בהובלת הוועדה החשובה הזאת.

שום דבר לא קרה.

אז עם כל הכבוד למילים היפות, צריך מעשים.

מעולה, אז לכן אנחנו יושבים כאן וצריכים להפוך את המילים האלה ואת הרעיונות לחקיקה ולמעשים.

מעשים, מעשים. דיבורים זה יפה, לשבת פה במעגלים חצי שנה.

לעבור למעשים מהדיון פה בוועדה, אז בחקיקה שאנחנו נצטרך להעביר פה ולכופף אותו כדי שהוא יפנה את המשאבים שיש בידיים שלו לטובת הנושא הזה. החובה שלנו כלפי חברים שנמצאים פה היא חובה מוסרית ראשונה במעלה. כפי שאמרתי, יש כאלה שמדינת ישראל שלחה אותם וחזרו פגועים בגוף, יש כאלה שחזרו פגועים בנפש.

באמת בקיץ קיימנו דיון בשדולה בעקבות התאבדות של שני הלומי קרב. היה דיון ארוך. ונגענו ב-10 נקודות מהותיות וקריטיות ואני שמח לשמוע, לימור, גם מבדיקה שעשינו, יש באמת שינוי באגף השיקום, שינוי לטובה. יש כמובן עוד הרבה דברים שנדרש לעשות ולשפר. דיברנו על באמת של נציג נפגעים ייעודי להלומי הקרב. בדומה למה שקורה עם משפחות שכולות ופצועים. אני מבין שזה כבר קיים וקורה. דיברנו לשכלל את המוקד לשירות הטלפוני, לקצר זמני המתנה. להרחיב את שעות המענה ל-24/7. להכין תוכנית פעולה שתכלול מיפוי, איתור וגישה וזיהוי לכל מי שהוא בפוטנציאל. צוותים שיוצאים מהקרב, וגם דרך אגב, הלם הקרב לא בהכרח חייב להיות מאיזה היתקלות בשג'אעיה, יכולה להיות מלחץ שקרה בבסיס עורפי, דרך אגב. ולכן הזיהוי הראשוני, התופעה, התסמינים יכולים לקרות גם לבן אדם שהיה מחמש מסוקים בתל נוף ועמד בלחץ נפשי לא קל.

יצחק, הזמן.

אני מנסה לצמצם. נגענו בלא מעט דברים. אני שמעתי גם על מערך החירום הנייד שיוצא עכשיו למכרז, זה גם היה חלק מהנקודות.

אני רוצה לגעת ולשאול עוד כמה שאלות בדברים שלצערנו מהשבת השחורה מתווספים. אז הדבר הראשון, אני מבין שיש גם, השאלה אם זה משהו שמגיע מאצלכם, דרך אגף השיקום. כי יש כאלה חברים שמתאים להם לחזור ואני גם עכשיו מקבל הודעות מחברים הלומי קרב שחזרו עכשיו באירוע הזה ללחימה או לעורף. וההשתתפות שלהם והשיתוף שלהם במערך עשה להם רק טוב וגרם להם לפרוח חזרה. יש כאלה שזה לא מתאים להם. ואנחנו צריכים לקבל את כלל הגישות.

- - - זיכרוני לברכה, עם פוסט טראומה. נכנס לעזה ונהרג.

ונהרג, אמת.

הוא ועוד רבים. ולכן היה ראוי בישיבה הזאת נתחיל באיזה שהוא להזכיר אותם, את כל נכי צה"ל שנפלו בקרבות.

בסדר גמור. צודק.

עוד מעט עידן ידבר, תסמוך עליו שהוא ידבר.

עכשיו אני רוצה לשאול, לימור, איך באגף מוכנים לקבל את החיילים והחיילות שכרגע בשבי או שוחררו לגבי הטיפול הפרטני בנושא הספציפי המיוחד שנקלענו אליו? ואני ממש חוזר ומדגיש, זה גם היה בדיון הקודם. הנושא של שיתוף פעולה בין משרדי. דוגמה קטנה של הכרה בתו נכה לרכב, צריך 60%, הלום קרב יכול לקבל עד 50%. זאת אומרת, אם יש פה איזה שהוא סנכרון בין שאר משרדי הממשלה. וכמובן הטיפול בבני המשפחות, בנות הזוג, בני הזוג והילדים, שזה צורך שעלה בצורה מאוד קיצונית בישיבה שהייתה. וזה נושא שחייבים לתמוך במעגל השני והשלישי של אותו נפגע, גם נכה וגם הלום קרב.

תודה רבה. חה"כ מאיר כהן. גם אחד מהיוזמים.

כן אדוני יושב-הראש, אני רוצה להגיד כמה מילים. תודה לכל היוזמים, חשוב מאוד. אני רוצה לומר משהו, ושמעתי אותו בדברים של מנכ"לית משרד המשפטים לשעבר. אני קצת מאוכזב מזה שכל המדינה מבינה שזו שעת חירום ואנחנו נמצאים במלחמה. משרדי הממשלה לא חושבים שאנחנו בשעת חירום. ואז מכרז הופך להיות לאותו מכרז כאילו ואין מלחמה.

ואדוני, בסוף דבריי אני אציע משהו, כי אני חושב שאתה כן תוכל לעזור, אני מכיר את הנחישות שלך ומי שיושב כאן. לא יעלה על הדעת שאומרים שצריך לצאת מכרז לניידת כזו או אחרת. אתה מגיע לנציבות שירות המדינה, אתה מגיע למשרד האוצר והם אומרים אני לא יכול מכרז שהוא פחות משלושה חודשים. אני מטפל בשורדי הנובה ומה שאנחנו עושים, אני ועוד כמה חברי כנסת, אנחנו פועלים אחרי הצוהריים, מביאים מחוץ לכנסת את מנכ"לי המשרדים, את אנשי הביטוח הלאומי. וראו איזה פלא, כשאנחנו עובדים איתם לא במסלול של הכנסת הדברים רצים בצורה מדהימה.

ככה צריך להיות.

לכן אני מציע לך אדוני יושב-הראש, באמת זה מביש. ולכן אנחנו גם מתנצחים. ואני רק מציע לכם, חבריי הלומי הקרב והארגונים, אל תתנגחו אחד עם השני. אל תתנגחו אחד בשני. תאמינו לי, אם אתם לא תבואו לכאן בעמדה אחת כשיש דובר ברור, שעשיתם ישיבות הכנה, הדברים יהיו רק לטובתכם. זה מביש שמדינת ישראל ומשרדי הממשלה – רובם, לא כולם חס ושלום; אני רואה משרדים שעובדים מצוין – לא מבינים את גודל הרגע. את מבינה שיש לך עוד 2,800 ויש עוד הרבה אנשים שלא פתרו להם את הבעיה.

אבל האנשים לא מבינים. מי שאין לו הלום קרב בסביבתו או פצוע צה"ל או הרוג לא יבין את זה לעולם. פעם הלכתי למפקד שלי, אני התגייסתי עם בר כוכבא, נלחמתי במלחמת יום הכיפורים. הלכתי עם מפקד שלי, והוא סיפר לי שתמיד כשהוא היה מפקד בכיר בצה"ל הוא היה הולך לבתים של פצועים, הלומים. הוא היה אומר 'אני מבין ללבכם'. רק כאשר השכול פגע בו הוא התחיל להבין מה זה. אז יכול מאוד להיות שאתם תתקלו באנשים שלא יבינו אתכם. אבל הממשלה חייבת להבין.

מה שאני מציע לך, אדוני יושב-הראש, ומציע לחבריי, שתקום ועדת משנה שתתכנס לא אחת לשלושה חודשים, כל שבוע. היא תהיה ועדת הליווי שתהיה מורכבת ממך אדוני, מיושב-ראש ועדת הכספים אדוני, מיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, מאנשי שירות המדינה כמו שאמי אמרה. ויוצרים מהלך וצריכים לעשות את זה מחר בבוקר. כי אנחנו נמצא מכאן ואז אולי, איך קוראים לך? אז אולי נדב צודק. אנחנו נצא מכאן, ניפגש בעוד שלושה חודשים ומישהו יספר שלא יצא מכרז. והשני יספר שהוא לא קיבל תקנים. אני רוצה להגיד לך, את יודעת את זה. כשאני הייתי שר הרווחה והחלטתי שמקבלים עוד תקנים ומאיישים אותם, תאמינו לי, לקח שלושה שבועות. כי כשר הלכתי והתיישבתי בנציבות המדינה. ישבתי ואמרתי לו, באתי מדימונה. כל יום אני אבוא לך מדימונה, אשב ליד הדלת עד שתאשר. וראו איזה פלא, זה אושר.

כלומר, מה שאני מבקש גם מכם, תהיו הרבה יותר נחרצים ונלחמים, כי אתם מבינים את מה שהרבה פקידים לא מבינים. כי את פוגשת אותם יום יום. והם באים לכאן, ולמרות העבודה הנהדרת שלך, ואני מלא שבחים ואני יודע מי את, אבל נדב תמיד יכעס. כי הוא חי את השטח. כי הוא בא, הכוונה היא לא לפגוע בך. אבל הוא זועק את הזעקה, כמו שכולם זועקים. לכן אני מבקש, זו הצעתי. אם תקבל אותה, תבורך.

מה שאני מבטיח לך שאני אדבר איתך אחרי הדיון להבין יותר מה אתה רוצה, איך לגבש את הוועדה.

ועדה שתורכב משלושת יושבי הוועדות החשובות ביותר.

תודה רבה על ההצעה שלך.

כן, נפגשת כל שבוע, עם הארגונים.

אני אדבר איתך על זה. עידן קלימן, יושב-ראש ארגון נכי צה"ל. אני רוצה שתתייחס עכשיו לדברים. בקצרה אם אפשר, כי אני רוצה להמשיך.

אז זהו, שלא בקצרה.

כשאני אומר לך בקצרה, כי אני יודע שזה לא בקצרה.

אני יודע. לא, גם יש לידי, יושב משמאלי האלוף במילואים איל בן ראובן, שגייסנו אותו בהתנדבות מלאה להשתלט על כל האירוע, להשתלט מהמקום החיובי, של האירוע הזה שקשור לפוסט טראומה. מתוך היערכות והבנה לקראת מה אנחנו הולכים.

אני אתחיל ברשותך אדוני, שעות ספורות לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" אנחנו כבר התחלנו להיערך בארגון לקליטה וטיפול באלפי הפצועות והפצועים החדשים. אני אתחיל קודם כל לזכרם, מעגל השכול, ואציין אותם. 15 נכי צה"ל נרצחו או נהרגו בקרבות מאז תחילת הקרבות. 16 ילדים של נכי צה"ל נרצחו או נפלו בקרב. 7 נכדים של נכי צה"ל נהרגו או נרצחו בקרב. נכה צה"ל אחד חטוף, 6 ילדים ונכדים של נכי צה"ל חטופים. אנחנו מנסים להגיע לכל הלוויות ומגיעים לכל ניחומי האבלים.

אנחנו פועלים, אדוני, מיום הלחימה, בפעילויות של טווח מיידי, טווח בינוני, טווח ארוך. כשהטווח הארוך התכנס להיות טווח בינוני. כלומר, אנחנו פועלים בבהילות. כבר בצוהריי שבת אנחנו פתחנו, ותכף אני אסביר גם למה אני אומר את זה, בהתייחס לכל ההערות הנכונות שהיו פה של חברי הכנסת. אנחנו פתחנו בצוהריי שבת 7 באוקטובר כבר קו סיוע חירום שהיה פעיל 24/7 ואויש על ידי צוות מקצועי מטעם הארגון. טופלו בו מעל 3,000 פניות חירום בתחומים של סיוע נפשי, אספקת תרופות, סלי מזון וסיוע כלכלי. סיוע במזון, אגב, לאו דווקא היה למי שלא היה לו, מי שבמצב כלכלי, אלא גם פצועי גפיים שלא יכלו לצאת מהפחד ולא יכלו להגיע למקומות מחסה. ולכן אנחנו נאלצנו להגיע אליהם הביתה ולהביא להם אוכל.

הקמנו מיד את סיירת בתי הלוחם. בשבוע של המלחמה הוקמה הסיירת. מתנדבים שפוקדים בין פעמיים לשלוש פעמים בשבוע את כל הפצועים במחלקות השיקום, בכל בתי החולים ברחבי הארץ. הסיירת מורכבת ממתנדבים קבועים ומפצועי צה"ל ותיקים שמהווים מודל שיקומי לפצועים החדשים. עד כה התקיימו מעל 1,600 ביקורים, במהלכם חברי הסיירת למעשה יותר עוטפים את המשפחות ואת הפצועים ומטפלים בטיפולים פרטניים. לגבי שיקום עכשיו, מה שלימור הזכירה ובצדק. ארגון נכי צה"ל החליט לא להמתין להכרה של פצועי צה"ל, של אותם פצועים כנכי צה"ל. פתחנו את כל בתי הלוחם עבור הפצועים. נרשמו כבר מעל 260 פצועים מ-"חרבות ברזל" לבתי הלוחם עוד בטרם ההכרה. אני מדלג על הסיוע והוועדות לסיוע וכל הציודים שאנחנו רוכשים להם. הקמנו מוקד פצועים למען פצועים.

לארגון נכי צה"ל יש אתגר כפול: זה גם לטפל בפצועים המוכרים, בוותיקים, וגם בפצועים החדשים. אז כלפי פנים הפצועים הוותיקים, פתחנו מוקד של פצועים למען פצועים, בשיתוף חברת פרטנר. יצרנו קשר טלפוני עם כל, או לפחות מי שענה לנו, מכל 51,000 החברים. עד כה טופלו שם מעל 2,000 פניות חירום, שסווגו בצבעים שונים. גם רעיית הנשיא והשר חילי טרופר היו אצלנו.

היערכות הארגון לקליטת פצועים חדשים. אנחנו כל הזמן בחשיבה וסיעור מוחות. אני רוצה לומר רגע לא מהדף. אני, לי זה מעגל חמישי אדוני. אני מ-2006 בארגון, שזה מלחמת לבנון השנייה. אני מכיר פה חבר'ה שהיו איתי שם; עופרת יצוקה; עמוד ענן; צוק איתן; ועכשיו, חרבות ברזל. מעולם, אדוני, שלא תהיה טעות, מעולם לא נתקלתי בהיקף כזה ובעצימות כזאת של פציעות פיזיות קשות מאוד. אנשים עם קטיעות, היו שם פינויים מאוד מאוחרים. קטיעות מלאות שיקשו בעתיד אפילו על התקנת פרוטזות.

אני יכול להגיד שישבתי עם פצועים פיזיים. אני ביקרתי כמעט בכל בתי החולים. הייתי בלווינשטיין, בסורוקה, בהדסה הר הצופים, בתל השומר, באיכילוב והיד עוד נטויה. ישבתי, ולך אני אומר את זה במיוחד, חה"כ רם בן ברק. זה מטורף, דיברתי איתך על זה בטלפון. זה מוטרף לראות, לשבת עם בן אדם שהוא קטוע שתי גפיים ומה שיש לו להזכיר לי אחרי חמש דקות זה המראות שהוא ראה בעוטף. החבר'ה, יהיה פה שילוב. אתם מדברים על הקמת מחלקה נפרדת לפוסט טראומה. יש פה בעיה טכנית. אני בעד, אבל יש פה בעיה טכנית. הבעיה הטכנית שכל הפצועים הפיזיים האלה ראו, עוד לפני שהם נפצעו, מראות קשים מאוד. וזה מדהים לראות את הפציעות הפיזיות, שהם מדברים כואב לי, איך אני יכול להסתדר, מה יהיה. אבל מהר מאוד השיחה עוברת גם למראות הקשים. ולכן אגף השיקום יצטרך למצוא פתרון, רם, לקטע של השילוב הזה. ולכן גם התפרצתי לדבריך, אני מתנצל, שזה לא 18%, עזוב אותך. באמת. הקרבות שהיו פה זה לא דומה לכלום. אני בתור אחד שנפצע בעזה לפני 31 שנים, הקרב שלי היה 15 שניות, מכת אש, הלוך, חזור ונגמר האירוע. פה חבר'ה עברו 7 ו-8 ו-9 שעות לחימה. וראו דברים מטורפים. ואחרי שהם איבדו גפיים גם צף להם כל הסיפור הזה.

עכשיו אנחנו נערכים, בואו נדבר רגע תכלס, ברשותך אדוני.

כן. אפשר לסכם, כן.

כן. אנחנו נערכים לקליטת הפצועים החדשים. וחייבים לחשוב מחוץ לקופסה. כי אם אנחנו נישאר בשטנץ הזה של קליטה ובתי הלוחם זה לא יספיק. ואנחנו מבינים שאנחנו צריכים גם לעשות שיפוצים מטורפים ולהכין את הבתים לבית יותר צעיר ועדכני, לפעילויות לפוסט טראומה. כבר חברנו לעמותות שונות, כי כן, בניגוד למה שאתם אומרים, מקום המדינה, מי שבסוף נותן את המענה העיקרי זה העמותות. ואנחנו עושים פעילות ים ו- outdoor actions, פעילות חוץ. אנחנו מצפים לפחות ל-10,000, לפחות, אני מקווה שלא, אבל מצפים לפחות ל-10,000 פצועי פוסט טראומה. בנוסף ל-5,000 הפיזיים שאני חושב שיגיעו בסוף הלחימה הזאת.

לצד חיזוק פעילויות הפנים אנחנו מפתחים כרגע מערכי שיקום חדשים אצלנו, בשיתוף גופים נוספים. לרבות שיבא תל השומר, שהולכת להיכנס לתוך בתי הלוחם. אנחנו הולכים לפנות חדרים בבתי הלוחם לטובת קליניקות לטיפול בפוסט טראומה. אנחנו בשת"פ כרגע עם אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת רייכמן, כדי לעשות מחקר מלווה. כדי שמהר יהיו מסקנות ונבין אם אנחנו בכיוון הנכון. ובנוסף, לייצר מסלולי השכלה, שמיד אותם חברים יוכלו להיכנס או למעגל העבודה או מעגל ההשכלה.

אנחנו מכינים מערכי שיקום על בסיס המודל הזה של בתי הלוחם. אנחנו הולכים לזרז באופן דרמטי את הקמת בית הלוחם אשדוד. היה שם בניין שלא היה אמור להיפתח. אנחנו הולכים לפתוח אותו, הוא נקרא בניין A. מעל 1,000 מ"ר שהוא כולו חללים שייבנו ויתוכננו על ידי שיבא תל השומר. והם יגידו לנו מה הצרכים שצריכים והם יתפעלו אותו מקצועית. ואנחנו נתפעל את כל המתחם ברמה התפעולית. במקביל בית K שהיה בית שבו, בית היסטורי, היה לו תפקיד היסטורי בשיקום שבויים. האחרון בו היה גלעד שליט. אנחנו סגרנו אותו לפני ארבע שנים. אנחנו פותחים אותו מחדש בעלות כנראה הולך להיות בסביבות 40 מיליון שקלים, שאותו אנחנו מגייסים. גם אותו יתפעלו שיבא. על ידי זה, עם בתי הלוחם, תהיה פריסה ארצית לכל אותם אנשים שדיברתם עליהם שזרוקים בבתים וצריכים אותנו ומיד. תכף אני מסיים אדוני.

חשבתי שסיימת.

תכף, ברשותך. אנחנו באמת בשיתוף פעולה הדוק מאוד עם אגף השיקום ועם צה"ל, כחלק מיישום רפורמת "נפש אחת". אנחנו עובדים, האגף מעביר לנו מיד שמות של אנשים. אנחנו מנסים להגיע אליהם לבתים, כדי שלא יישארו לבד, שזה הדבר הכי חמור. אסור שהאנשים האלה יישארו לבד. בתי החולים משחררים מהר מידי, בגלל כמות הפצועים, את הפצועים הביתה. חלקם חוזרים במצב לא טוב, חלקם במקומות, גם גרים בבתים ומקומות לא מתאימים ולכן אנחנו עוזרים להם.

אנחנו בעיקר מטפלים באתגרים החדשים. ואנחנו מתכוונים בפעילות בטווח הבינוני, וזה הדבר החשוב ביותר, ותכף מיד ימשיך אותי האלוף בן ראובן.

לא, לא, אני מבקש.

זה הדבר הכי חשוב אדוני.

כן, כן, אבל אל תגיד לי מי ידבר אחריך.

אה, לא, סליחה. רציתי שהוא פשוט - - -

לא, כי יש פה חברי כנסת.

לא, לא רציתי להרחיב כדי שהוא ישלים את דבריי.

הוא ישלים, אבל אחר כך.

בכל מה שקשור בפעילות בטווח קצר בינוני בנפגעי פוסט טראומה. עם ההבנה כי מלחמת "חרבות ברזל" תייצר אלפים רבים של לוחמים אשר יחזרו משדה הקרב עם סימפטומים פוסט טראומתיים אנחנו נמצאים בתהליך הרחבה משמעותי של כל מעגלי הטיפול שלנו. מעל חמישה מעגלים של טיפול פרטני הוליסטי ומודולרי במטרה, ופה הדבר הכי חשוב, בגלל כמות הפוסט טראומה האדירה שתגיע, אנחנו חייבים להשקיע לראשונה במניעה של הפוסט טראומה. ולכן אנחנו מעמיקים את הפעילות של אחיעד, פותחים חוות חוסן טיפוליות שעליהן האלוף בן ראובן ירחיב מתי שתיתן לו את רשות הדיבור.

כמו שאמרתי, שת"פ אסטרטגי עם בתי החולים תל השומר וכנראה גם שער מנשה בצפון. לוקחים את בית K, הופכים אותו לכפר מאזן שיוכל לארח לסדרות ארוכות של אשפוזים. ומשיקים את הבניין הייעודי של בית הלוחם באשדוד שאמרתי. ואנחנו ננסה להרחיב את השת"פים גם עם חברות עסקיות במשק שיעזרו לנו בהשמה בעבודה. וכמו שאמרתי, פעילויות השכלה באוניברסיטת רייכמן ואוניברסיטת תל אביב. וכמובן אני ארחיב את הפגישות שלי עם אוניברסיטאות אחרות אחרי שיהיה לי את המודלים.

תודה רבה. הצלחת להכניס ב-10 דקות וחצי את כל העולם כולו.

אדוני, אני רוצה לומר משהו, באמת משפט אחרון. אני מבין את האמוציות שיש פה, ואני מנסה לדבר רגוע, כי גם אני בוער וסוער מבפנים. אני לא הולך להגן פה על אף אחד.

אז אולי כדאי שתחסוך את זה?

לא, לא, אני רוצה לומר משהו. מה שאמר מאיר כהן, הוא לא פה. הוא ירה לכיוון הנכון אבל הוא לא דייק. אנחנו, אני עובד בצמוד עם אגף שיקום. יש דברים שעובד מדינה לא יכול להגיד, אבל אני כן יכול להגיד. אנחנו לבד. אנחנו לבד. ואני אומר אנחנו, בסדר? היא לא תגיד את זה, לימור.

היא, גם לימור, האוצר לא נותן כלום.

אבל אני יכול לשבת ולסגור איתה על 150 תקנים. ואז אני שומע שאיזה פקיד שאני בכלל לא מכיר בירושלים, סיפור אמיתי, אומר לי שהוא מקפיא את המכרז כי זה לא עומד באיזה נושא כזה או אחר.

זה תמיד האוצר.

ואני אומר לך, וזה מתחבר לכל מה שקורה פה. אנחנו צריכים את משרד הפנים, אנחנו צריכים את משרד המשפטים, אנחנו צריכים את משרד האוצר ומשרד הבריאות ומשרד התחבורה. כל משרד שאמרתי פה נוגע באיזה שהוא משהו שקשור לקליטת הפצועים החדשים. לעשות יושבי ראש ועדות זה לא מספיק. אתה צריך להביא לפה את אותם יועמ"שים שעוצרים אותנו מלקדם דברים, את אותם פקידים נסתרים שאני לא מכיר אותם, אין לי משהו אישי נגדם. שעוצרים דברים. ולייצר פה ועדה בין משרדית אופרטיבית עם סמכויות להעביר דברים.

לכן אני חושב, אדוני, שאם אתם באמת, כל חברי הכנסת פה רוצים לעזור לפצועי צה"ל החדשים והוותיקים, תעבירו החלטת ממשלה עד לחקיקה, שמאפשרת לתת ללימור לוריא את כל הכלים. ואז אם היא לא תעשה תבואו להאשים. אבל שממשלת ישראל תתכנס באחת ישיבות הממשלה שלה, תעניק לה את המנדט לטפל בכל, כולל הכול. כולל מלווים, כולל אשפוזים, כולל השכלה, כולל הכול, כולל שיפוצים, כולל רכבים. ורק אחרי זה שאנשים יבואו בתלונות.

תודה רבה.

תודה.

אני רוצה לאפשר לחה"כ יצחק פינדרוס, אבל לפני זה רוצה רם להוסיף משפט.

משפט אחד. ארגון נכי צה"ל ובתי הלוחם זה דבר חשוב מאין כמותו ועושים עבודת קודש. אבל הם משלימים לאחריות של משרד הביטחון, צריך להבין את זה. העשייה שלך, המבורכת, היא טובה, היא משלימה, היא לא במקום. ולפעמים מתבלבלים ואומרים הנה, יש להם מענה בבית הלוחם. אבל לא, אסור שזה יפתור את משרד הביטחון ואת אגף השיקום מלתת את הטיפול ההוליסטי. ולפעמים, בגלל הפעילות שלכם אז מרגישים בסדר, הנה, הם מקבלים טיפול בבית הלוחם. בית הלוחם זה טיפול משלים. הוא טיפול, אני הרי הייתי גם בין אלה שדאגו לזה שיהיה מימון יותר גדול של המדינה בבתי הלוחם, בגלל החשיבות שלו. אבל בסוף האחריות על לוחמי צה"ל נמצאת במשרד הביטחון ועל אגף השיקום ושם צריכה להיות התוכנית ההוליסטית המלאה לכל הלום קרב.

אני למשל לא הייתי חצי שנה בבית הלוחם ואני גם לא הולך לשם. ואני גם לא רוצה ללכת לשם.

חה"כ יצחק פינדרוס. אני מסיים את הסיבוב של חברי הכנסת שהגישו את ההצעה ולכן אחר כך אני אתן לכם. חה"כ פינדרוס, בבקשה.

אני אדבר שתי דקות. אני לא באתי כאן לדבר לא על "חרבות ברזל", על אף שזה מאוד נחמד עכשיו לדבר על "חרבות ברזל" וכולם אוהבים לדבר על זה. אני לא באתי לדבר על ההיערכות של כל העמותות והגופים במסגרת "חרבות ברזל". אני באתי כי אני מרגיש מרומה. ישבתי פה ב-18 ביולי, בחדר של אפרת רייטן, עם רם בן ברק ועם היועץ המשפטי של משרד הביטחון, עם גב' לימור, עם נציג משרד האוצר. ישבו כולם בחדר. יושב-ראש הוועדה המשיך את הוועדה פה, נכון? המשיך את הוועדה בשביל להגיע לזה. והיה סיכום מאוד מאוד ברור. ובסיכום הזה, יושב-ראש הוועדה יודע, שהיה גם שר הביטחון מעורב. כי שר הביטחון לחץ והיה רוב בוועדה נגד. היה רוב בוועדה אז נגד. ושר הביטחון ישב ליושב-ראש הוועדה על הראש תעביר את החוק הזה היום. וזה לא היה אמור לעבור בלי פתרון.

סוכם על פתרון. סוכם על הקמת אגף ייעודי לעניין הזה. וזה לא קרה. עכשיו, זה דבר, בואו, יש סדר, יש בעיות, יש סיפורים, יש נאומים, יש דברים. בסוף היה סיכום, עמדנו מול האנשים האלה, שהם נכון, הם הגיעו לפה לפני "חרבות ברזל", הם עברו במבצעים הקודמים. התחייבנו להם על משהו. והתחייבנו להם על דעת כולם. ואני אומר שוב, בפרוטוקול גם נציג משרד האוצר היה, גם היועץ המשפטי של משרד הביטחון. ואני זוכר את ההתייעצות באמצע עם היועץ המשפטי של משרד הביטחון איך בדיוק ננסח את ההתחייבות הזאת. ואמרה לימור בצדק אני מאמינה בזה, אני חושבת שזה מה שצריך להיות. וסוכם שיוקם אגף ייעודי.

עכשיו לבוא היום, לגיטימי לבוא להגיד לוועדה חבר'ה, הסתבכנו עם האוצר, הסתבכנו עם משרד המשפטים, הסתבכנו עם זה ובואו נעשה משהו בעניין הזה. לבוא היום ולהגיד מטופלים הלומי קרב של המלחמה של "חרבות ברזל" זה לברוח מהסיפור. ואני מבקש ממך, אדוני יושב-ראש הוועדה, לא יכול להיות סיכום שאתה עמדת עליו גם פה אחר כך בוועדה, ביקשת שיחזרו עליו פה בוועדה בדיוק על הסיכום. בעקבות זה רם הוריד את ההסתייגות שלו, אני הורדתי את ההסתייגות שלי. כל חברי הוועדה הצביעו בעד כשהייתה את ההתחייבות הזאת וזה לא קורה. זה דבר שהוא לא יכול להיות.

תודה רבה. חה"כ ואטורי, גם מהמציעים.

תודה רבה. אני חושב שאנחנו מדברים פה כבר המון זמן, חודשים, יש דיונים, גם דיון שאני ביקשתי אז בחוץ וביטחון והעברנו אותו לכאן, אדוני יושב-הראש.

אני חושב שבעיקר בימים האלו, קודם כל, אני אומר גם מבחינת אגף השיקום, צריך לחזק, צריך לתת תקציבים, צריך לעמוד בהסכמים, קודם כול. לא יתכן שמדינת ישראל, ואני אומר, גם אנחנו כאן כחברי ועדת חוץ וביטחון חלקנו, שאנחנו יש לנו את המוסר לבוא לשלוח חיילים עכשיו לקרב כשאנחנו לא פותרים עדיין בעיות של חיילים אחרים. וכמו שיש כסף לטילים, כשמבקשים מאתנו ואנחנו מאשרים מיליארדים למלחמה הזאת, צריך לתת פתרון לחיילים שנפגעו. אם לא ניתן פתרון לחיילים שנפגעו לא נאשר צווי 8 בוועדת חוץ וביטחון. לא יתכן שנשלח חיילים שלא נותנים להם פתרון.

תגידו לי, איזה מוסר יש לנו? אני מדבר בכלל כממשלה, כנציגי ציבור, לשלוח חיילים להילחם ולהיהרג ולהיפצע ולהיפגע נפשית. איך אני, איך אני עכשיו הולך להצביע בוועדת חוץ וביטחון? בגלל זה אני רץ בין ועדות, כן? איך יש לנו אפשרות להצביע על כזה דבר בוועדת חוץ וביטחון בלי שנותנים פתרון לחיילים שעד עכשיו, בואו, תראו, יש לכם פה ניסיון קטן. מה יהיה עם "חרבות ברזל"? מה עם אנשים שנפגעו ב-7 באוקטובר. אפילו חיילים על אזרחי נפגעו. יש כאן המונים שנפגעו. אנחנו מדברים על 1,400 הרוגים, מה קורה עם פגועי הנפש שזה יהיה עוד יותר מזה? צריך לתת פתרון. להוסיף כוח אדם. המדינה צריכה להתעורר. אם זה מהאוצר, שר הביטחון, שבו, תמצאו פתרון. אנחנו לא ניפול לבור יותר גדול. אנחנו עדיין בבור קטן. מדברים פה חודשים ועוד לא מצאנו אפילו, אין פה שוויון. אנחנו צריכים לראות שהחבר'ה פה מקבלים את הפתרון. מכיר אדם מאוד קרוב אליי, לא רוצה לציין את שמו, שהוא פגוע והוא לא רוצה להגיש תביעה. הוא אומר אני לא רוצה את הסרט הזה. ואני הוצאתי מהכיס שלי כסף כדי לתת לו לטפל באופן פרטי.

אני אומר לכם, זה לא יכול להיות במדינת ישראל. מדינה עשירה ומסודרת, והכול בסדר. פתאום התהפכנו. תקציב הביטחון כפול שתיים ואנחנו משיגים את הכסף. צריך לדעת דבר אחד – לא תטפלו בחיילים שחוזרים משדה הקרב לא נאשר צווי 8. לא נאשר לכם יציאה למלחמה. יוצאים למלחמה, קחו את זה גם כן בחשבון. זה לא התיק האלמותי שאחרי זה יגיע לוועדה של הרב אייכלר ואנחנו נמצא את הפתרון פה בשקלים שיש לנו. לא. תמצאו פתרון. קחו אחוז מעכשיו לטיפול בהלומי קרב כבר לעתיד. תודה רבה.

תודה רבה. אני רוצה להוסיף שראש הממשלה אמר אתמול שצריך להוסיף 20 מיליארד שקלים בשנה למשרד הביטחון. כך שכל הדיונים האלה עכשיו זה כספים קטנים יחסית לכמויות האלה. כך שאני מקווה מאוד שכל הדברים האלו יהיו בכיסוי. אבל אני פשוט רציתי לחזק את הדברים של ואטורי. מדובר במדינה שיש לה יותר מ-200 מיליארד דולר רזרבות. זה לא היה, כשאני זוכר את עצמי, היה 20 מיליארד, פעם הגענו לאיזה שפל של 4 מיליארד. 200 מיליארד דולר רזרבות.

אנחנו כבר לא ברזרבות. עם המלחמה הזאת.

אוקיי. אני מדבר לפני המלחמה. אז אנחנו ניתן עכשיו לרון כץ לדבר, בבקשה. חה"כ רון כץ.

כשרוצים יודעים להוציא, רם.

אל תפתח את זה, כי כל הטריליון שקלים שלקחתם זה לא בשביל האנשים שאתה לא רוצה שם לתת להם. אז בוא נישאר בעניין הזה. רון כץ, בבקשה.

בסוף הכסף נשאר בש"ג.

תודה רבה אדוני. קודם כל, הדיון הזה הוא אחד הדיונים החשובים ביותר שהכנסת הזאת יכולה לעשות. אולי הכי חשוב שהכנסת יכולה לעשות. ואני אחזיר אותנו לנקודת ההתחלה, כי כל השאר לא, אפשר לדבר פה הרבה. אבל בסוף אם האוצר, שהתחייב להעביר את הכסף, לא יעביר את הכסף ולא יהיו פה תקנים ולא יהיה רצף של טיפול, כי המצגת דיברה רק על מילואים וחובה. אז אם הסדיר, מילואים וחובה לא יהיו באותו רצף עם אותה כתובת, אתה יודע, ישבתי פה ליד נדב. והוא אמר דבר נכון. הוא אמר עכשיו מישהו רוצה טיפול, הוא לא יודע למי לפנות. יש פה עמותות, יש פה את בית החייל, יש פה ארגונים. אבל אין טלפון אחד. וזה מה שצריך לעשות, טלפון אחד. עם תקנים ייעודיים שיודעים מה הם עושים, עם תקציב אמיתי. כי מה יותר חשוב מזה? על מה התקציב הולך אם לא על זה? מה יכול להיות יותר חשוב מזה? אני מצטרף למה שחה"כ ואטורי אמר. אנחנו בוועדת חוץ וביטחון נדע לעצור דברים שם עד שלפה יגיע כסף. תודה רבה אדוני.

אני חושב שלוועדת חוץ וביטחון יש פה ייצוג גדול. אז אנחנו רוצים להודות לחברי הכנסת. צגה הייתה פה והיא לא נמצאת, אז נעבור לאנשים שרצו לדבר. אתה היית ראשון שביקשת?

נכון. אבי אבוטבול. אני אבא לשני הלומי קרב.

איל בן ראובן, שכחתי. אחריך איל בן ראובן.

אני רוצה לקצר את כל מה שאתם עושים פה. אנחנו מתכנסים פה כבר מזה שנתיים. במשך שנתיים התקבלו פה החלטות וההחלטות הגורליות, הקשות, האמיתיות, לא מבוצעות הלכה למעשה. שלא נתבלבל. מה שדיבר רם בן ברק זה על ועדה אחת. אני לא מדבר על ועדה אחת, יש שתי ועדות שאמורות לטפל בהלומי קרב, למשל בנושא של דיור. שרם בן ברק הגיש הסתייגות הוא הגיש הסתייגות על נכים קשים עם אחוז מסוים, שהוכרז לגביהם שהם לא ברי שיקום, לא מסוגלים לפרנס את עצמם ושיש להם 8 שעות ליווי. והוא ביקש שהם יכללו בנושא של זכאויות כמו 100% פלוס. הצעת הפשרה דיברה על זה שתוקם ועדה לנכים האלה, בנושא של דיור ודברים נוספים, שהם יטפלו באופן פרטני בכל נכה קשה כזה.

זה היה הסיכום.

זה היה הסיכום. זה לא קוים עד היום. עכשיו רק שתבין אדוני, הוועדה הזו זה לא הוועדה השנייה שדיברתם עליה. זה לא הגוף הגדול שדיבר עליו האלוף גיא זמיר, כן? מנכ"ל משרד הביטחון. איל זמיר. בנושא של הקמת גוף נפרד שיתכלל את כל הבעיות של הלומי הקרב. אנחנו מדברים על ועדה שמדברים סך הכול בחמישה איש שצריכה להתכנס במחוז חיפה, מרכז או דרום. והיא צריכה לדון בבעיות פרטניות של נכים קשים. חמישה איש אדוני. לא צריך לגייס אנשים בשביל זה. צריך סך הכול לעשות תורת הפעלה לוועדה, שעד היום היא לא קיימת. אני מדבר מניסיון, כי הבן שלי היה אמור להיות נדון בוועדה הזאת. ואני מחכה מאוגוסט ועד היום שיטפלו ויקימו את הוועדה הזאת. לא קוים.

עכשיו רבותיי, אל תרצו אותי ואותנו בהבטחות שאין להן כיסוי ואתם סתם, סתם מבטיחים לנו הבטחות. אל תרצו אותנו. אני רוצה תוצאות. מה שאתם עושים פה, ועוד ועדות שתכף אני אמנה אותן ושלא הקמתם אותן או שאין להן מסקנות, זה כאילו ששמתם חבל על הצוואר של הלומי הקרב ובעטתם בספסל שהם עומדים עליו. הם מפרפרים בין תקווה לייאוש כבר שנה וחצי. שנה וחצי. לפני שנה וחצי אני שמעתי על ועדה שהוקמה לגבי מסקנות של מחלות נלוות כמו שיש ניצולי שואה. עד היום אין את המסקנות האלה.

תודה רבה.

רק שנייה, שנייה. יש לי פתרון אבל. אני לא באתי לפה רק להטיף מוסר.

מה הפתרון?

אני אגיד לך. אני מציע שבנושא של מחלות נלוות ניקח את המסקנות של מחלות נלוות של ניצולי השואה, שבסך הכול זה דומה להלומי קרב. נחליט שזה מה שיש להם, ואחר כך הוועדה, אם היא תחליט לתקן סעיף כזה או אחר, אחר כך היא תתקן אותו. דבר ראשון יהיה טיפול למחלות נלוות של הלומי הקרב. זה דבר ראשון.

דבר שני, לגבי נושא של ועדת הדיור שסוכם לגביה עם רם בן ברק, לימור לוריא ואני ישבתי פה ומחאתי כפיים כאשר כל הנציגים פה הרימו יד, כולל נציג האוצר. סך הכול זה חמישה איש בכל מחוז. שמכירים את הנכה וצריכים לתת לו פתרון. אני מחכה לזה מחודש יולי. אני מחכה לזה כבר שלוש שנים. אבל מחודש יולי הייתה תקווה. איפה זה?

אבי, סיימת את דבריך ואני מעביר את זה מיד ללימור לוריא.

עוד משפט אחרון. קיימים ארבעה פרקים - - -

אני אשכח מה שאמרת.

אוקיי.

דובר שני דברים. אתם עדכנתם את הוועדה שהוקמה ועדה לבדיקת מחלות נלוות ל-PTSD, הוועדה תגיש את המלצותיה באוקטובר. על זה דיבר עכשיו אבי. מה עם זה?

הוועדה בראשותה של השופטת בדימוס, אם אני לא טועה, הפרקליטה מאיה הלר. עדיין עובדת. הם כמו שאתם מבינים הם בעשייה בעניין הזה. הם בודקים, אני מוכנה לבדוק איפה עומד. אנחנו כן יודעים שהמשמעות היא יותר רחבה מפרק הזמן, כי הם מיפו כמה מחלות שהם מסמנים ככאלה שהם רוצים לבדוק את הקשר בינם לבין האחרים. הם עושים על זה בדיקה יותר מעמיקה. יש לה שני רופאים איתה: פרופ' וייזר, מנהלת מחלקת פסיכיאטריה בתל השומר ופרופ', פנימאי, האווי עמיטל שהם בודקים את המחלות וזה עבודה של ועדה בלתי תלויה שמתעסקת בזה.

כמה זמן? אוקטובר. אנחנו עכשיו בדצמבר.

אני לא יכולה לקחת אחריות.

מתי אבי יוכל להביא את?

שיישמו את ההחלטה לגבי ניצולי שואה, מחלות נלוות. זה בינתיים תכניסו. אם אחרי זה תתקנו, תתקנו. אני לא צריך לדבר על זה. ישנו פה יושב ראש ארגון נכה צה"ל, שאני יודע שהוא דיבר על זה כבר לפני חמש שנים. הוא מכיר את הבעיה.

בסדר, יש עכשיו ועדה. אני רק רוצה תאריך.

אני מתנצלת, אני לא רוצה לענות פה בתאריך.

אז את יודעת מה? את יכולה לבדוק לנו?

הוועדה הזאת הייתה בתוכנית של משרד הביטחון ל-2022.

אני רוצה להגיד לך לגבי מה שאמרת שצריך להקים איזה ועדה שהייתה צריכה להקים. לצערנו הגדול, עידן דיבר על 10,000. לנו יש, נאמר פה שמדובר ב-25,000 אנשים שנרשמו במלחמה הזאת, גם אנשי כוחות הביטחון וגם אזרחים עם בעיות של פוסט טראומה. כך שאתם צריכים להקים, מה שאתם מדברים פה.

לימור, אני אשמח לשאול שאלה רק. אני עשיתי גוגל, disease that comes with PTSD. לפי ארגון הבריאות העולמי יש 17 שכבר מוכרות. למה הוועדה לא לוקחת את ההמלצות של ארגון הבריאות העולמי ומיישמת אותה? לדוגמה, בינתיים?

בדיוק, זה מה שאני מבקש. בינתיים מה שקוים לגבי ניצולי שואה, תקיימו אותם לגבי הלומי הקרב. הוועדה תחליט אחרי זה.

אני לא יודעת לענות בשם הוועדה.

אבל אל תצעק. לימור, אני עושה גוגל מאוד פשוט, ובתשובה זו התוצאה הראשונה.

אתה לא אומר את שמך.

אלון טירר, סליחה.

כן. אלון, אלון, סליחה, הייתי באמצע דיבור בנושא מסוים.

תן לי להגיד לך למה. תן לי להגיד לך למה.

עידן, לא, לא, לא. עידן, לא.

לא, לא, אני אגיד לך אדוני למה.

אני באמצע דיבור.

כי לא נותנים לה.

סליחה אדוני יושב הראש, אתה יכול לתת לי זכות דיבור?

לא, אבל היא אומרת שיש ועדה שבוחנת.

עידן.

גם אם היא רוצה לא נותנים לה. כי אחרי הקלעים יש מישהו שמעכב. לא נותנים לה.

עידן, אני באמצע דיבור פה. במצגת שהיינו אמורים עכשיו לראות, אני לא יודע אם הספקת להציג את זה, אומר לנו צה"ל שהיקף האנשים שיתמודדו עם בעיות נפשיות במדינה מחייב מענה ברמה הארצית, מבחינת הקמת מנהלת לאומית לטיפול ב-PTSD.

אנחנו מדברים על זה כבר שלוש שנים.

חבל שלא עשינו את זה לפני המכה הקשה. חבל שלא עשינו את זה לפני שקיבלנו כאפה קשה.

רון, אתה מפסיד. מה את אומרת?

אנחנו אמרנו בשקף הסיום שלא הגענו אליו שאנחנו מציעים להקים מנהלת, כי מדובר פה ברמה הלאומית. ובאמת מדובר בעשרות אלפים שהם לא רק פצועי צה"ל.

את חושבת שאת יכולה לגייס עובדים? את חושבת שאת יכולה לתת מענה באמת לכמות כזאת של אנשים? גם אחרי שתגייסי אנשים, את יכולה לתת מענה כזה לאנשים?

אבל הם חייבים, זה לא רלוונטי אם היא יכולה. חייבים, נקודה.

כן, אבל היא גם לא תצליח לעמוד. באמת, אם אתם רוצים לקחת את כולם, אם אתם רוצים באמת לדבר קורקט ולא פוליטיקלי קורקט, אז היא לא תצליח גם לטפל בכמות הזאת של אנשים. גם אם תיתנו לה שלוש שנים.

היא לא מצליחה לטפל עכשיו.

ותתנו לה כל סכום של כסף.

רק שנייה.

לגייס את הכוח הזה של האנשים הזה. צריך לחשוב על פתרון אחר ולא לחשוב על כמה כסף אתם חוסכים.

אדוני, תן בבקשה למר אייכלר. אפשר לקבל תשובה לגבי הנושא של ועדה שמוקמת במחוז ומטפל באופן פרטני בנכים קשים מאוד בנושא של דיור? זה חמישה איש. זה הכול. זה לא סיפור גדול להקים את הוועדה.

לגבי העניין הזה של ועדת הדיור, יש לכם כן אפשרות?

אני אסביר. הוועדות קיימות. הן נותנות במסגרת מה שעבר בחוק. מה שמר אבוטבול מדבר עליו זה הגדלת הסכום שאני מציעה לא להיכנס לעניין הפרטני.

לא, אבל את הצעת - - -

רגע, אני באמצע לשמוע תשובה. מה אתם מפריעים לי?

עניינם נדון בוועדת ל' בראשות שופטת שהחליטה על סכום מסוים.

אני אקריא את דברייך? אני אקריא את דברייך?

סליחה, אני מבינה.

אני אקריא את דברייך בוועדה הקודמת?

אני מבינה, אני מבינה.

אני אקריא את דברייך. אבל את אמרת הפתרון בוועדה הקודמת. על בסיס זה אנחנו הצבענו. לא היינו מצביעים. לא היינו מצביעים. היה פה רוב נגד. את אמרת שיהיה בדיקה פרטנית, ועדה נפרדת שתבדוק אותם.

נכון, אבל לא הקימו את זה באמת.

לא, בלי תקנים. היא לא ביקשה אז תקנים.

לא צריך תקנים.

בוא, הייתה שאלה עם תקציב. נציג האוצר נשאל בוועדה, אני אוציא לך את הפרוטוקול. חבר'ה, מה, אנחנו בלה לה לנד?

יש לי את הפרוטוקול, אני יכול להקריא אותו.

שואל נציג האוצר, היה פה משרד המשפטים ישב פה. אני לא מבין מה הולך פה. רימו אותנו.

רגע, היועץ המשפטי היה בסיכום?

סליחה, אני מרמים פעם אחת, לא פעמיים.

היועץ המשפטי של משרד הביטחון, של אגף השיקום מבטיח כל הזמן הבטחות לגבי מחלות נלוות ולגבי כל הדברים האחרים. בסוף הוא לא פה לתת את התשובה. הוא לא פה, הרב אייכלר. בסוף זה לעשות מאתנו צחוק.

מי צריך להשיב?

נכון. הביאו אותנו פה סתם היום. אתה לא מבין?

היועץ המשפטי של משרד הביטחון, ערן יוסף. אני לא יודע.

אני לא צריך אף אחד. אני צריך שלימור לוריא תגיד את הוועדה הזאת - - -

זה הכול, תאשרו את המחלות, תאשרו את הדברים.

טל נימני היה אז נציג האוצר.

מי מייצג את ערן יוסף עכשיו פה?

יקרה משהו כשנמצא מפה היום ונגיע בפעם הבאה? עד הפעם הבאה יקרה משהו?

האם יש ייצוג של היועץ המשפטי של משרד הביטחון?

דרך אגב, יש גם דברים שעברו בחוק ולא מיושמים.

רם בן ברק שואל בפרוטוקול: "זה כפוף?" ונענה: "לא כפוף לכלום".

לא צריך שום תקנים, זה סוכם.

אני יכולה לתת דוגמאות.

בתור הצעת פשרה. מחכים לזה חצי שנה.

אני מבין שאין ייצוג לייעוץ המשפטי של משרד הביטחון פה?

יש אדוני.

יש? אז בבקשה תשב ותענה על השאלה.

רגע, אבל יש פרוטוקול שחשוב שנשמע אותו. בדיון. הוא אומר שזה לא כפוף לאישור תקציבי.

אז הנה, יש לך עכשיו את נציג היועץ המשפטי שישיב על זה. כי הוא היה שותף לסיפור.

אה, הוא היה שותף?

לא הוא, היועץ המשפטי שהוא מייצג אותו עכשיו. מה עם הוועדה הזאת שמדבר עליה חה"כ פינדרוס?

בוא נתייחס למה שנכנס במסגרת החוק. דבר ראשון שנכנס - - -

לא החוק. מה היה בסיכום.

מה, כאילו אנחנו תיירים פה.

תשאלו שאלה ממוקדת. אני יכול להתייחס למה שתרצו.

אני שואל על הסיכום, לא על החוק.

לא, על איזה ועדה אתה מדבר?

אני מקריא את דבריה של גב' לימור לוריא בישיבה. כשאתה ביקשת ממנה שנכנסו. "תכף אני אגיד במה אני מוטלת. ייעודית לאוכלוסייה הייחודית הזאת, שייתנו לה מסלול ירוק. יפשטו עבורה גם את אופן הבקשה. מחלקה ייעודית גם תגבש את ההמלצה וזה יהיה במסלול ירוק. היות שוועדת ל', הסעיף של ועדת ל' הולך להיות מעוגן במושב הבא, אני מתחייבת שאנחנו נביא יחד את הנוסח של ועדת ל' הרגילה. נביא את ועדת ל', כמו שהסברתי עכשיו. אבל אנחנו מתחייבים על זה ואנחנו מקווים שבזה אנחנו ניתן את המענים, לא משנה כמה אחוזים רפואיים יש לו. אם יש צורך", כי זאת הייתה השאלה, מה שהוא שאל עכשיו. ומה שאת ענית עכשיו שאין לו אחוזים רפואיים. "אם יש צורך, הוא יקבל לפי הצורך".

"זאת אומרת שתהיה מחלקה ייעודית להלומי קרב במשרד הביטחון שתוקם? היא תמליץ לוועדת ל' הייעודית שתקימו בחורף, היא תמליץ במקרים מסוימים לעשות פתרונות כאלה ואחרים, אני אסיר את ההסתייגויות ובתנאי שכל השותפים יגידו שהם מסכימים".

"ארגון נכי צה"ל מסכים?"

"אין את הכסף להכניס את החוק, אבל יש את הכסף ל-ל'?"

יושב-הראש ישראל אייכלר שואל עוד פעם: "אני רוצה לדעת, זה קורה או לא קורה? לא תקנים. חבר'ה, זה לא תקנים. אז אתה מסיר את ההסתייגות?" הוא (רם בן ברק) אומר: "כן. בתנאי שאני אשמע את הנציגים אומרים כן". עוד פעם הוא שואל "האם יש נוסח מתוקן?" אומרים: "לא, זה הסיכום".

"זה מקובל עליך?" אומר: "אני מסכים. כי אין לזה עלות. ככל שיש לזה עלות תקציבית אז זה כפוף למקורות תקציביים". אומר עוד פעם רם בן ברק: "כפוף למשהו?" אומרים לו: "לא, הכול בסדר".

"אז מי בעד הצעת החוק כפי שהקריאה היועצת המשפטית יעל סלנט בכל התקופה". 11 בעד. ובזה נגמר העניין.

עכשיו אני רוצה את התשובה מהם. יצחק, הקראת, אני רוצה את התשובה מהיועץ המשפטי של משרד הביטחון. או מלימור, אתם תבחרו. אני רוצה תשובה.

אני אסביר רגע ככה, בסדר? לעניין הספציפי של משפחת אבוטבול, שבינתיים הבנתי שגם קיבלתם סיוע נוסף בשכר דירה.

לא קיבלנו חצי שנה.

אבל משפחת אבוטבול יושבת פה. יש הרבה משפחות שלא מגיעות לפה, אל תדברי על אבוטבול.

לא, משהו כללי.

כללי. לא להתייחס לבן אדם אחד ספציפית.

ולכן אני אומרת, מה שאנחנו יכולנו אנחנו - - -

ה-ל' המיוחדת הזאת הוקמה?

טרם.

לא.

אדוני יושב-הראש, אנחנו לוקחים אחריות.

מתי אתם מקימים אותה? עכשיו אני רוצה תאריך, כי זה לא עניין של כסף.

זה חתימת שר.

מתי השר יחתום?

מתי שזה יעניין אותו. סליחה שאני - - -

טוב, אני רוצה להגיד משהו אולי לא מקובל, אבל אני אומר את זה. אתם יודעים שיש עוד ארבעה פרקים בחוק שאנחנו צריכים עכשיו לדון. אם אתם לא תביאו לנו את מה שהתחייבתם, אנחנו פשוט נחוקק אותם בחוקים הבאים שאנחנו נעשה את זה, בלי נדר. אני מבקש מחברי הכנסת להזכיר לנו.

נצרף את הצעת הפשרה לחוק.

שנאלץ להכניס לחקיקה הבאה את הסעיף הזה כחקיקה. אבל אני רוצה שקודם כל תקוים ההבטחה בלי צורך שאני אחוקק. אבל אם זה לא יקרה, המנהלת רושמת את זה, אנחנו נכניס את זה בחקיקה.

מה הבעיה ששר הביטחון יחתום?

אדוני, האם אנחנו הולכים על לרוץ על ארבעת הפרקים האלה, הנוספים?

אני רוצה לתת דברי סיכום לאיל בן ראובן. אלה שכבר דיברו כבר דיברו. אלה שלא דיברו, נראה אחר כך. איל.

כבוד יושב-הראש, א', תודה על הדיון הזה. אני חושב שאנחנו עוסקים פה כרגע בנושא שהולך להיות – הוא כבר – אבל הוא הולך להיות אולי הנושא המרכזי ביותר בחברה הישראלית בתקופה הקרובה: אני קורא לו הצונאמי של נפגעי הנפש במלחמה הנוכחית. ואני אומר את זה, אני עוסק כרגע בנושא החיילים. אני אומר לכם את זה כלוחם, שלחם בצורות קרב כאלה ואחרות, כולל צורת הקרב שמתקיימת כרגע. אין צורת קרב קשה יותר מהלחימה שבה מתמודדים כרגע לוחמי צה"ל בתוך שטח בנוי, במרחב שמוקפים באופציות של פגיעה בהם, מ-360 מעלות. במראות שהם רואים כל יום, כל שעה, מבחינת נפגעים והרס. הדבר הזה משפיע על כל אחד. כל אחד. כל לוחם. בגדול, אני אומר לכם, כל לוחם שמשתתף בלחימה הזאת ראוי לטיפול כזה או אחר ברמות כאלה ואחרות בנושא.

יפה. ללא הגבלת זמן.

וזה רק יהיה יותר גרוע, אחרי שנטפל גם בלבנון.

חברים, תנו לי. תאמינו לי, אני יודע מה להגיד. עכשיו תראו, אנחנו שמענו כאן עכשיו את לימור, שאני מוכח להגיד לכם, מאז דוח בן ראובן, מי שזוכר, שהיה זה שהתחיל את הדרך לגבי התיקון שעידן כל כך דחף אותו לגבי כל הסיפור בנושא טיפול בנכי צה"ל, אנחנו בשיפור אדיר. כדאי להגיד גם את זה. אנחנו בשיפור גדול מאוד בטיפול בנכי צה"ל בכלל וגם בהלומי הקרב. יש שיפור ענק. אנחנו שמענו כרגע היום שמענו, שמעתי את לימור מציגה דברים. שמעתם את עידן מציג דברים. כולם כרגע מחויבים למערכת שמטפלת משדה הקרב, ששם יש את הטיפול הראשון, שמי שעובר אותו וחוזר לשדה הקרב מצוין.

כבוד יושב-הראש אני רוצה לדבר איתך על השלב שכרגע, שאנחנו נמצאים בלחימה, בעיניי הוא הנושא החשוב ביותר. והוא הנושא של המניעה של אלה שהם לא יכולים לחזור לשדה הקרב והם פגועי נפש, לפני שהם נופלים לצורך העניין למחלה. צריך לעשות את כל מה שאפשר כדי לתת את כל המשמעויות כרגע לטיפול המניעתי. אני אומר לך, חלק מהאנשים שיושבים פה, כנראה, אני לא יודע לגבי כל אחד מהם. אבל אם היינו מטפלים בהם בזמן, קרוב מאוד לזמן הפגיעה שלהם, אז יכול מאוד להיות שחלק מהם לא היו יושבים פה.

אם הם לא היו צריכים להילחם על זה.

רגע. עכשיו, היות ואנחנו מדברים פה המון המון על משאבים, אז אני אומר פה בשורה התחתונה כבוד יושב-הראש, כל גרוש שתשים עכשיו, שנשים עכשיו כמערכת במניעה, תחסוך לנו הרבה הרבה מיליונים של גרושים שאם לא נטפל באנשים כרגע.

אבל כל דבר זה מלחמה.

רגע, רגע.

יש מערך מניעתי?

חבר'ה, תנו לי, אני מיד מסיים, כי כבוד יושב-הראש פתח ואמר תתחיל בסיכום.

צריך להקשיב לנו גם לבקשה לשבת בכל שבוע עד שמוצאים פתרון.

אנחנו לומדים יחד אתכם, זה לא שאנחנו יודעים יותר טוב מכם.

יש הרבה אנשים שרוצים לדבר.

אנחנו לומדים יד ביד אתכם, אבל כשיש יד ביד ללמידה, יכול לקרות משהו. אנחנו לא מדברים כחכמים גדולים.

קיבלתי פה הערה על כך שמישהו אמר קודם על שר הביטחון שזה יטופל כשזה יעניין את השר. אני חושב שבימים כאלה אסור להגיד דבר כזה על שר, בפרט שר הביטחון, שהוכיח את עמידתו לצד נפגעי והלומי הקרב ונפגעי צה"ל, נכי צה"ל, בכל הקיץ, ועכשיו הוא באמצע מלחמה. אני לא יודע מי אמר את זה. אבל אם הדברים נאמרו.

עד למלחמה הזאת הגענו כבר עם בור עצום. יכולנו לא להגיע. אם באמת היו עושים פעולות אז לא היינו מגיעים לזה.

אם מישהו אמר את זה, אני מבקש למחוק את זה, אמירה לא במקום.

אמירה לא במקום. אני רוצה לסיים ולומר כך: אני מציג פה כדוגמה נושא שאני יזמתי ביחד עם עידן ועכשיו זה גם בתמיכת משרד הביטחון. אנחנו כרגע בתהליך של הקמת חוות טיפוליות, שכל עניינן מניעה. זאת אומרת שהאנשים שעברו את צה"ל ולצורך העניין, ושמעתי בשמחה גדולה את מה שלימור אמרה פה, שלא צריך את תהליך ההכרה, על מנת שהם יגיעו לחוות האלה. זה חוות טיפוליות שעומדות כרגע. אנחנו מתחילים כרגע עם ארבע חוות כאלה ועם אופציה להגדלה. יש לנו כרגע מטפלים שעומדים ומוכנים. ואני נותן את זה כדוגמה. הדבר הזה כל יום שהוא לא עובד, כל יום שהוא לא עובד - - -

הוא עובד או לא עובד?

עוד לא. למה הוא לא עובד?

למה לא עובד?

דוגמה של כל מה שנאמר פה. כי יש תהליכים. צריך לעבור את אישור משרד הביטחון וצריך לעבור את אישור משרד האוצר והאוצר צריך להעביר משאבים. כולם רוצים זה. אני סתם נותן את זה כדוגמה, כי זה נכון לגבי כל מה שנאמר פה.

לא, כי אמרת לטפל מיד, מניעתי. אני לא יודע אם יש להם בכלל כלים או מערכת.

יש, יש חוות. יש הכול.

יושב-הראש, אתה מדבר עם זה שמוביל את התהליך הזה עכשיו.

אה, אתה מוביל את זה.

זה אני בעניין הזה.

כי חשבתי מישהו צריך לעשות את זה. לדבר פה זה טוב מאוד.

יש חוות, יש מטפלים, יש כל מה שצריך, רק מחכים לאישורים של המשאבים לדבר הזה. ופה, כבוד יושב-הראש אני מסיים ואומר לך. אני אומר פה לכולם, חברים, אנחנו נמצאים עכשיו עכשיו במלחמה. במלחמה אומר שבשעה שאנחנו מדברים פה יש כרגע חיילים שנפגעים בשדה הקרב, גם גופנית וגם נפשית. כל מה שצריך להיות, אני אומר לך בצורה הכי פשוטה. אם לימור לא מקבלת את התקנים האלה שדובר עליהם עכשיו ואם אני לא פותח את החוות האלה ביום ראשון הקרוב, אז אני אומר לכולנו פה אנחנו נכשלים בביצוע ובטיפול בחיילינו.

אבל היא לא מקבלת, אז מה אתה רוצה שהיא תעשה?

אני אגיד לך מה אני עושה עכשיו. נציג האוצר מחכה כבר יותר משעה.

פה היה צריך לשבת שר האוצר. שר האוצר הוא זה שהיה צריך לשבת פה ולתת לנו תשובות.

אני יודע ששר האוצר –, אבל בשבילי כרגע הוא נציג האוצר.

אבל אורית סטרוק הייתה בשדולה של מיכאל ביטון ובאה ואמרה שהיא תעשה את הכול ועם אופיר סופר, חה"כ אופיר סופר ויהיו פה שלושה חברי כנסת לטפל בדבר הזה.

שאלה ראשונה שאני רוצה לשאול את האוצר: אנחנו קיבלנו ב-ד' תשרי, כפי שהזכרתי, ממנכ"ל משרד הביטחון על המודל שמתבסס על הסטה של 40 תקנים ותוספת תקינה של 53 עובדים. האם אתם, אתם לא אישרתם את זה אני מבין. האם אתם מאשרים את זה, מוכנים לאשר את זה באופן מיידי? זו שאלה אחת. השאלה השנייה, אם אתם מוכנים לאשר באופן מיידי את הטיפול המניעתי להלומי הקרב, לאלה שצריכים, שלא יהפכו חלילה להלומי קרב. אלה שני הדברים שאני רוצה תשובה מיידית.

אז אני אגיד על השאלה הראשונה של התקנים. נאמרו פה כמה דברים על תקנים, גם בעבר וגם אחרי אירועי ה-7 באוקטובר. ביחס לסיכום בעבר, ניתנה תוספת של תקנים לפני ה-7 באוקטובר.

של ה-58 תקנים?

לא, לא, ניתנה, אמרתי בתקציב.

ב-"נפש אחת", לפני שנתיים.

לא, לא.

זה ניתן רק על הנייר ותקציבית וזה לא יושם.

תן לי לשמוע את התשובה וזה צריך להיות בפרוטוקול, כי זה מחייב. מה אתה אומר? כמה ניתנו, כמה תקנים ניתנו?

ניתנה תוספת תקינה למשרד הביטחון.

כמה?

החלוקה הפנימית, הנתונים לא מולי, אני לא רוצה סתם להגיד את המספר. אבל החלוקה הפנימית של התקנים זה החלטה - - -

על 2023 נתתם?

על תקציב 2023, בוודאי.

בתקציב 2023 כמה תקינה?

אז שוב, המספר לא לפניי, אני לא רוצה סתם להגיד. אני יכול להגיד לוועדה, אני יכול להביא.

רגע, אז מה התשובה?

אבל אני צריך לדעת כמה מדובר.

אז התשובה היא לא?

האם יכול להיות שמשרד הביטחון קיבל תקנים עבור "נפש אחת" וחילק אותם למשימות אחרות של משרד הביטחון? זה מה שאתה מנסה להגיד? צריך להבהיר את זה.

אולי אני לא למדתי מספיק כלכלה כדי להבין. כשאומרים לי נתנו תקינה למשרד הביטחון והם מחלקים פנימית. נניח שנתת 10,000 תקנים למשרד הביטחון, אבל לא לדבר הזה. אז מה עשינו?

שוב, משרד הביטחון יכול לחלק את זה, הוא עושה את זה לרוב בתיאום איתנו. אבל הוא יכול לחלק לאגפים השונים.

אגף תקציבים יודע יפה מאוד לעמוד על כך שמה שהוא נתן ילך לייעוד.

הוא צובע כל דבר ולא נותן לזוז.

בוודאי, בוודאי.

פתאום פה אתה אומר לי משהו כללי?

זה ביחס לתקציב הקודם. ביחס לתקציב הנוכחי, בכל דיון, ויש דיונים יום-יומיים על הדבר הזה, גם תקנים וגם תקציב.

מה זה יעזור הדיונים? מה השורה התחתונה? אם השורה התחתונה היא לא, אז מה יעזרו הדיונים?

אנחנו מנסים לתת את המענה כמה שיותר מיידי. אני חושב שלימור תיארה פה גם מענים מיידיים שנעשו יחד איתנו, כי הבנו את הדחיפות. הדברים לא רגילים, כי אנחנו בתקופה לא רגילה וזה נכון. ביחס לתקנים, לנושא התקינה הספציפי שעלה פה, אני מניח שזה ייפתר בתקופה המאוד קרובה. אנחנו באמת יושבים על זה ברמה היום יומית. אני מניח שנגיע לסיכום על התקנים האלה, למענים מיידיים. אנחנו לא רק רוצים לתת את המענה של התקינה, אלא גם לוודא שבאמת באופן הכי מיידי,

למה לא וידאתם עד עכשיו?

יש פה חיילים שנהרגים ונפצעים. איזה חוצפה זו, איפה המוסר? אין לכם מוסר לחיילים שנלחמים כדי שאנחנו נשב פה.

תודה על העדכון שאנחנו בתקופה מיוחדת, באמת לא עלינו על זה עד עכשיו.

הבעיה שלי עם התשובה שלך זה שמדובר פה ב-ד' תשרי. לא מדובר במלחמה. אני לא שואל אותך משהו של עכשיו ותענה לי עכשיו על עכשיו. מדובר פה במשהו שדובר על 53 עובדים חדשים והסטה של 40 תקנים, שזה ביחד 93 אנשים, הם היו צריכים לקבל. וזה נאמר לי על ידי המנכ"ל ב-ד' תשרי. אתה לא יכול להגיד לי היום 'אני לא יודע'. אתה יכול להגיד לי 'לא נתנו' או 'כן נתנו'. אתה גם לא יכול להגיד לי נתתי תקינה למשרד הביטחון. אני לא יודע כמה. 100, 1,000, 2,000. אתה לא יודע.

אני די בטוח ש-54 תקנים ספציפית לאגף שיקום לא ניתנו. אבל ניתנה, כמו שאמרתי בהתחלה.

לא ניתנו. אז הם אתה יכול עכשיו לדאוג לכך שכן יקבלו, עכשיו.

שוב, אני יכול לבדוק את זה. בסוף המספר תקנים ואיך הוא מחולק בתוך המשרד אנחנו צריכים - - - משרד הביטחון.

לא, אני רוצה שכן תצבעו את ה-93 תקנים האלו פה.

שוב, לא תיארתי את ה-93 תקנים, תיארתי הוספה פנימית של 40 ועוד 53.

כן, בעיניי זה 93.

ההסטה הפנימית היא - - -

הסטה פנימית הם עושים לבד? אתם עושים לבד הסטה פנימית או שאתם צריכים את אישור האוצר?

אני לא, אני צריכה לבדוק, אני לא אחראית על התקינה.

צריך אישור אוצר.

צריך אישור נציבות. צריך אישור נציבות.

אבל 53 תקנים אתם צריכים להוסיף.

אז אנחנו נבדוק, אני אבדוק.

אז תבדוק את זה ותענה לנו תשובה בכתב. לא לדיון הבא.

אדוני יושב-הראש, אנחנו רגע רוצים להסביר.

תסבירי, כן.

כשאנחנו ביקשנו 58 משרות על סמך החוק שעבר עם ה-40 הסטות זה היה לפני ה-7 באוקטובר. ה-7 באוקטובר ראיתם את הנתונים. אנחנו בחודשיים קיבלנו פצועים שלא קיבלנו בכל 2022.

אז כמה את צריכה עכשיו?

250 איש לפחות.

א' אנחנו פנינו לאוצר עם 150 אחרי המלחמה ולפני המלחמה ביקשנו את ה-58 לאור ההתחייבות שלנו בוועדה על מענים ייחודיים.

אז את מדברת על יותר מ-200 תקנים.

זו הייתה התקנה שלנו. ולכן אני מנסה להגיד, יש פה את ה-לפני ואחרי.

אז אני מתקן את השאלה ואני רוצה תשובה ל-200 התקנים שהם דיברו. והשאלה השנייה, לגבי מה שדיבר איל בן ראובן, על הטיפול המניעתי. אני גם רוצה תשובה מיידית. האם אתם יכולים לתקצב באופן מיידי את – איך אתה קורא לזה?

חוות חוסן.

חוות חוסן. כשם קוד כזה.

תוסיפו גם בתים מאזנים בנוסף לזה.

בתים מאזנים עכשיו אנחנו מרחיבים - - -

והאם במידה וגידל מספר החיילים שיזדקקו לחוות החוסן הם יגדילו בהתאמה את התקציב ולא נצטרך להתחיל תהליך מההתחלה, לאשר שוב פעם לחוות אלא הבינו את הפורמט.

נכון, באופן יחסי.

שהוא יתוקצב באופן יחסי, בדיוק.

אני חייב לסגור את הישיבה, כי יש לנו עוד מעט ישיבה נוספת. אם אתם יכולים שכל אחד מדבר דקה על השעון עם סטופר, נלך מהשורה הראשונה. אתה רוצה לדבר? בבקשה. דקה.

שמיר בניטה, אני נהנה לשמוע פה את כל הדברים, אבל אני רוצה להזכיר לנו שבמדינת ישראל 78 שנים אחרי השואה, עדיין יש ניצולי שואה שקר להם בחורף. ואם למדתי משהו מה-7 באוקטובר זה שהגיע הזמן שאתם תתחילו לעשות את העבודה שלכם בפיקוח על כל הפקידים ועל כל האנשים שאתם מחלקים פה כספים אבל בסוף אנחנו נשארים בלי מענה.

אני כרגע עושה מילואים בגוש עציון. הולך, עוזר לחברים. מתקשר עם אנשים שחוזרים משדה הקרב. אני שומע את כל הדברים היפים ואני יודע שעושים דברים יפים ושונים. אבל אני מבקש מכם, זה הזמן שלכם. היה פה מכה ב-7 באוקטובר. אתם יכולים להתעלות מעל זה. אתם יכולים להתאחד ולהתחיל להעביר דברים שעוזרים לנו. לא רק מאבקים פוליטיים, לא רק מחשבות, לא רק משרד האוצר שעוצר את הכול וחונק את הכול. תעשו את זה.

תודה רבה. אנחנו עוברים למיכאל מיקי בנימין.

שלום אדוני. צוהריים טובים. שמעתי את הדברים פה. אנחנו חוזרים על הדיונים האלה, גם בדיונים בשדולה. הסיפורים חוזרים על עצמם. תמיד זה חוזר על עצמו, תמיד איכשהו זה מתגלגל לאוצר. זה תמיד בעיה של תקנים, בעיה של תקציבים. אנחנו באים לפה, מבזבזים את הזמן שלנו. כולם כאן רוצים בטובת המדינה, בטובת החיילים שכרגע נלחמים. אני חושב שזה חוסר אחריות שכרגע יש לנו חברים בעזה שנלחמים ואנחנו פה מנסים לראות איך מוצאים תקנים לכאלה שיפגעו וכבר נפגעו, כמו החבר'ה מצוק איתן שבכלל אין היערכות לזה היום. אני לא רוצה להביא בכלל סדר גודל של הדברים שעכשיו אנחנו חווים אותם. אם אפשר שהדברים האלה, אדוני, יתקיימו פעם בשבוע, אחת לשבוע ולא אחת לשלושה חודשים. כי באמת אם זה לגבי תקנים, אם זה לגבי תאריכים. אנחנו כולנו פה עדים ששום דבר לא קורה למעשה. אנחנו שומעים את הדברים חוזרים על עצמם ושום דבר לא קורה.

אני שמעתי את השר לשעבר מאיר כהן שמדבר איך אפשר לעשות את זה בצורה כזאת שכל הנציגים יהיו כאן וזה באמת יוכל לקבל את הכלים כדי לבצע את המשימה הזאת. כי לימור לבד לא יכולה לעשות את זה ועידן לבד לא יכול לעשות את זה. וכמובן אנחנו חייבים להיות חלק מהתהליך הזה, כל הלומי הקרב. וכל מי שיש לו ניסיון בכלל. הבקשה שזה יהיה פעם בתדירות.

תודה רבה. כן, תומר אורן.

אני אגיד משהו, זה יישמע קצת קשה. חברי מארגון נכי צה"ל ישב איתי בוועדה, באחת הוועדות אחרי האירוע של איציק. אני אגיד משפט מאוד קשה: החברים שלי לא רוצים להיות מטופלים באגף השיקום. הם רוצים שהמשפחה שלהם תהיה מטופלת באגף משפחות והנצחה. למה? כי שם מטפלים באנשים. שם אין בירוקרטיות. אין בירוקרטיות.

זה נכון.

לצערנו הרב. לימור עוזרת לי אישית. וכל בן אדם ובן אדם שאני מפנה אליה אישית היא עוזרת לי.

זה נכון. ביטוח לאומי מתפקד הרבה יותר טוב.

אנשים שנתנו את החיים שלהם שאתה תשב פה, תוכל לקיים את החיים שלך. תוכל לחזור לנסוע.

אני אומר, אם חברים שלי אומרים נמאס לי ואין לי כוח ואם אני מגיע למצבים אובדניים כי כבר אין לי כוח. והמטפל שלי הוא קב"ן, אבל הוא עכשיו במילואים, אין מה לעשות. והפסיכיאטרית שלי היא מערכת ציבורית. אז אף אחד לא מצליח לטפל בי. אז אנחנו בבעיה.

טוב, תודה רבה. אלון טירר כבר דיבר?

רק הערתי הערה. אני אשמח להגיד כמה מילים, והאמת שאיל כיסה את זה מאוד יפה. מילה של רקע, אני מנהל עמותה שמתעסקת בציוד צבאי. הלוואי שלא הייתי מרגיש צורך להיות פה בדיון. מה שאיל דיבר עליו במנע וחוות למיניהן, רק במספרים, מדברים ברפואה מודרנית על בין 50% ל-60% בהפחתה של מקרי הפוסט טראומה המאובחנים לאנשים שהגיעו ליוזמות מנע בטווח של כמה חודשים קרובים. אז גם יש זמן וגם היוזמות האלה רוקמות גידים.

אני יכול להגיד שאנחנו ברמה האישית עובדים על לממן כמה חוות כאלה. ואם אנחנו לא נגיע לנקודה שכל חייל שיוצא מעזה, כי מה קרה פה בדיון שדיברתם על פוסט טראומה. מדינת ישראל אוהבת לחכות שהשריפה תקרה ואז לטפל. הדיון פה הוא לא פוסט טראומה, הדיון פה הוא לעשות איזה שהיא הבנה וניתוח מאוד עמוק של הסיטואציה. והסיטואציה היא שמאות אלפי אנשים כרגע נמצאים בעזה בלחימה. אני לא מבין את הסיטואציה, אנחנו רואים פה מצגת של משרד הביטחון ש-18% מאובחנים בפוסט טראומה. מי שנקטעה לו היד אין לו פוסט טראומה? לא צריך? אז פוסט טראומה זה סעיף אחד. יש דיכאון, יש חרדות, יש אלף ואחת בעיות נפשיות שאנשים יכולים לסבול מהן. ואם אנשים יגיעו לחוות כמו של אייל או כמו של גופים אחרים שנותנים את אותו דבר, זה בעצם טריאז', זה טריאז' של בריאות הנפש.

תודה רבה. היות והגב' לימור לוריא חייבת ללכת, אז אני לא יכול לשחרר אותך לפני שאני אגיד שתדעי לך שאני חושב שכל הציבור שנמצא פה, לפחות רוב, מעריכים מאוד את העובדה שאת לוקחת באופן אישי כל כך את כל הנושא הזה של אגף השיקום וישר כוח והשם ייתן לך כוח כדי לבצע את כל מה שאת רוצה למען הנכים ולמען הפצועים.

אבל כבוד הרב, יש לי שאלה ללימור לפני שהיא הולכת. אני ממש מבקשת רגע. אגף השיקום הגיע לפצועים הפיזיים. אבל מה עם הפצועים הנפשיים שאת כל הסימפטומים שלהם באים ומרוקנים את זה על המשפחה שלהם? מה איתם? מה עם אלה שלא רואים שהם פצועים פיזית, מה איתם? המשפחות קורסות. אני מנהלת את המחלקה המשפטית בעמותת צה"לי, עמותה שהם תומכים בנפגעי הלומי קרב. משפחות של הלומי קרב. יש לנו כאוס מוחלט מרוב בקשות של אנשים שמבקשים תמיכה ואין שום דבר. הם לא מכירים בהם. מה אנחנו אמורים לעשות? איך אנחנו אמורים לתפקד עם כל כך הרבה משפחות שפונות אלינו לעזרה ולא מכירים בהן? למה למשפחות אין צד שהם יכולים לבוא ולהגיש את הבקשה? למה רק הנפגע הפוסט טראומתי, למה רק הלום הקרב? הם לא יכולים. אנחנו צריכים.

את צודקת, כי מדובר גם על הנכים - - -

וזה גם משפחות שמאבדות את העבודה שלהם, כי הם לא מסוגלים לקום בבוקר, אז בת הזוג לא מסוגלת.

תודה רבה.

המשפחות צריכות לקבל צד מייצג. סליחה כבוד הרב, אני רק מבקשת דבר אחד אחרון. אני מבקשת שאגף השיקום וארגון נכי צה"ל יבואו ויזמו פגישה איתנו.

עם המשפחות.

עם הנציגות של הלומי הקרב. יש לנו פתרונות. יש לנו פתרונות, אנחנו יודעים. אנחנו יודעים מה יכול לעזור להם.

אנחנו נעביר את הבקשה לאגף השיקום לקיים מפגש אתכם. מיתר סלע.

קודם כול, מאוד חרה לי שבכל הדיון הזה כולם מדברים אגף שיקום, ארגון הנכים, איל, אף אחד לא דיבר כאן ולא הזכיר את המילה צה"ל. לצה"ל יש אחריות פיקודית ושילוחית על הלומי הקרב, גם אלה שחוו עכשיו תגובות קרב וצריך למנוע אצלם את הפוסט טראומה. כמו שדיבר פה האלוף במילואים איל ומממש את אחריותו הפיקודית, אבל הוא לא צריך לעשות את זה לבד. זה התפקיד של צה"ל. זה מתחיל במלש"ע, אבל אני אספר לכם שבמלש"ע החיילים לא מקבלים הכרה עקרונית. הם לא מקבלים אותה. ולכן גם ההורים לא מקבלים סיוע פסיכולוגי לעצמם. וזה ממשיך במי מבקר אותם, שזה אף אחד.

לימור ציינה שהאגף צריך להתנהל בשני צירים. הוא לא, הוא צריך להתנהל בשלושה. נושא הלומי הקרב צריך להתנהל כציר מקביל, כי הוא חוצה גם את אלה שכבר היו וגם את החדשים. ואם אנחנו לא נשב בוועדות האלה שרוצים לכנס כל שבוע, ימשיכו לדבר באספמיה על כלום.

נושא כלבי השירות. כלב שירות להלום קרב מציל חיים. הנה, זו ההוכחה, בסדר? זאת ההוכחה. אין מספיק כלבים ואין מספיק תקציבים לבתי הספר שמכשירים אותם. וצריך גם כשעידן דיבר על משרדי ממשלה לערב גם את משרד החקלאות ולהסיר חסמים בירוקרטיים ולתת להם תקציבים גם בזה, כי התהליך הזה לוקח שנה וחצי רק מהרגע שהכלב נוחת כאן.

תודה רבה לך.

רגע, עוד דבר אחרון.

אני רוצה לאפשר לעוד אנשים לדבר.

דבר אחרון. אני מבקרת במסגרת המיזם של כלבים בצו 8 את כל הפצועים בבתי החולים. גם קטועי הגפיים יושבים שם ואומרים מיתר, אני רואה את הפרוטזות של הצעירים שבאים אליי מבית הלוחם. אני יודע שאני אסתדר. אני מפחד להישאר עם הריחות ועם המראות. מזה הם מפחדים. ואם לא תעזרו לנו להסיר את כל החסמים הבירוקרטיים לעזור להם, כי אני מתחילת המלחמה כשהקמתי את המיזם הזה כדי לשקם את עצמי וכדי לתת לעצמי תעסוקה, כי צה"ל לא עשה את זה. למרות שרואים שזה עושה לי טוב, לא צה"ל ולא אגף שיקום ואין מענה בתעסוקה נתמכת. וגם זה הדבר הראשון שצריך לקרות. דיברנו על זה גם בכנס חירום. מה שיציל את הלומי הקרב זה לתת להם את המשמעות.

תודה רבה. שלג בן שטרית.

אני חברה בשדולה למען הלומי הקרב ומשפחותיהם, עם דגש על משפחותיהם. לפני חודשיים התכנסנו כאן לדיון חירום לזכר הלומי הקרב שנפלו בקרבות הנפש. בר כלף ז"ל ואור דוניו ז"ל. בזכותם הוכנסו תקנות חדשות שכיום מצילות חיים בקרבות מלחמת בני האור בבני החושך. הדיון היום אמנם עוסק בפוסט טראומה בצבא, אך ראוי להוסיף לדיון ולשיח הציבורי את כלל כוחות הביטחון וההצלה וכן גם אזרחים נפגעים. כמו כן, לחדד את חשיבות ההכרה והתמיכה בבני משפחותיהם הזקוקים לכל מעטפת ועזרה מהקהילה והממסד.

בדיון בקיץ זעק חברי נדב הירש "אתם לא ערוכים למלחמה, המלחמה עוד רגע כאן". לצערנו הוא צדק. בין הקולות שנשמעו הייתה בקשה של הלומים לקחת חלק פעיל בשיקום חבריהם. המעטפת הקהילתית מהווה רשת תמיכה חסרת תחליף. להפתעתי במלחמה הזאת קרה פלא: נמצאה התרופה לפוסט טראומה. בקרב הלומי הקרב מרבית המחקרים שידועים לנו מגיעים מארצות הברית, מהמלחמות בעירק ואפגניסטן. ומה ששונה בין חייל ישראל לחייל באפגניסטן זה ישראל והחיבור שלו לישראל.

אותם חיילים הלומי קרב, אני חששתי מהתגובה שלהם בהתחלה עם פרוץ המלחמה, איך הם יגיבו ואיך הם יוכלו להכיל את בשורת האיוב המתגלגלת. והם יכלו לה. מיד כל מי שהיה כשיר התגייס למילואים. אלה שלא עמלו בחירוף נפש על השגת כשירות צבאית. ומרגע שלבשו את המדים הם קיבלו חזרה את החיים. חייהם קיבלו משמעות, מציאותם קיבלה ערכיות, החזרה ליחידה או הצבתם בכל תפקיד משולים להחזרתם לחיים. הם גם היחידים שיכולים להציל יחידים והמוני חיילים מתוך הניסיון שהם ומשפחותיהם רכשו בדם ובדמעות.

הדור החדש של הפוסט טראומה בישראל אין דומה לו בכל העולם. אך אם ניקח את סל הכאב של ההלומים ונהפוך אותם לכלים מעשיים יהיה בידינו לעזור להם. כיום מסתובבים בינינו אלפי נשאי פוסט טראומה. אסור שיישאו לבדם את המשא. בעזרת סיוע והסברה, ובאמת הסברה זה דבר חשוב, יוכלו להינצל, להחלים ולהשתקם. השיקום הזה, וזה התיקון, צריך להתחיל מהיום הראשון ועד יומם האחרון.

תודה רבה. בבקשה.

שלום לכולם, שלום הרב אייכלר, תודה. שמי אור שוחט, אני בן 25, אני סטודנט להנדסת חשמל בבר אילן, ואני פה לייצג תת קבוצה של סטודנטים, שלא שומעים עליהם יותר מידי. תת הקבוצה הזאת ב-7 באוקטובר עצרה את החיים שלה. עצרה את הלימודים, לא הסתכלה על עצמה. שמה מדים, הלכה לקרב. וב-8 באוקטובר ראינו אותם באינסטגרם, ראינו אותם בחדשות, הרימו להם "ביחד ננצח". אבל מה יקרה אחרי? ב-31 אנחנו פותחים את שנת הלימודים. אותם סטודנטים מצופה מהם לבוא משדה הקרב לספסל הלימודים. מצופה מהם ללמוד, להקשיב למרצה. בפועל הם הולכים לשבת שם במבט חלול ולחשוב על מה קרה בעזה ועל החברים שלהם שעדיין שם. או יותר גרוע, אלה שיצאו בארון.

הרב אייכלר, אני נותן לך מתנה. אני נותן לך מתנה לדעת על בעיה לפני שהיא קורית. אתה יכול לפתור אותה לפני שהיא קורית. זה שתי בעיות למעשה: הראשונה, זה בור של אקדמאים עוד שלוש שנים, אנשים שלא יצליחו לסיים את התואר שלהם. אם לא נעזור להם הם לא יצליחו לסיים את התואר שלהם. אנחנו מעצמת הייטק, אנחנו רוצים את ההייטקיסטים, אנחנו צריכים מהנדסים, רופאים, כימאים, ביולוגים. לא נעזור להם, לא יהיה. והבעיה השנייה זה סטודנטים שכרגע במילואים, הם יצאו מהמילואים. אני מדבר עם סטודנטים והם אומרים לי מה עשיתי? יש לי עוד חיים אחרי זה. אני צריך לפרנס את הבית, אני צריך למצוא עבודה. מה עשיתי לעצמי? חשבתי שאני גיבור גדול כשאני שם את המדים אני גיבור גדול. מה יקרה כשאני אוריד אותם?

עכשיו אתה יודע על הבעיה הזאת לפני כולם. אתה יכול לפתור אותה. אפשר לעזור להם. ולא מדובר באיזה שהיא עזרה לא הוגנת, איזה יתרון. מדובר בשוויון הזדמנויות. אתם עזרתם לנו בעזה, תעזרו לנו גם עכשיו.

תודה רבה. אני רק רוצה להגיד לך שכחבר ועדת חוץ וביטחון, דיברו הרבה על העניין הזה של הסטודנטים שלא יוכלו פיזית להגיע ללימודים עכשיו, בגלל שהם מגויסים. על זה כבר מדברים.

הוא מדבר על יותר מורכב.

שזה הנושא האחר, יותר לעזור להם.

זה לא רק לעזור להם, זה לתת להם את המעטפת הנפשית שחסרה בהרבה מאוד מוסדות אקדמיים, שאם לא יתנו להם אותם עכשיו הם לא יצליחו לסיים את הלימודים. הם לא יצליחו. לא להתחיל ולא לסיים.

הם בעזה; הסמסטר מתחיל והם לא יוכלו להתחיל את הלימודים.

רק סיפרתי לכם שעל זה דיברו שם לגבי המועדים והדברים האלה.

אנחנו נתונים לחסדי האוניברסיטה. האוניברסיטה מנסה לעזור, אבל זה חייב להיות מעוגן בחוק.

אין מספיק מוסדות שבכלל ערוכים לתת את המעטפת הנפשית והרגשית לסטודנטים.

משפט אחרון, הרב אייכלר.

מי שלא יכול ללכת אחר כך ללימודים מטפלות בו. כולם נהיו פסיכולוגים בכל מקום. צה"ל צריך לטפל בנו. צה"ל ומשרד הביטחון ולא להפקיר אותנו מאז יום כיפור.

תודה רבה.

ארבע מילים אחרונות. הסטודנטים ב-31 לחודש או אחרי הולכים לסיים את המילואים בעזה. הם הולכים להתחיל את המילואים בנפש ובראש. אתה מודע לבעיה, אתה יכול לפתור אותה לפני.

תוך כדי לימודים.

קוראים לי עזר עוז, אני גם כן נכה – גם פיזית וגם נפשית. הנפשית זה 50%, זה נקרא קשה. ולמרות הכול, מאיפה שאני בא, בסדנת גל, כולם רצו להתגייס. ובאמת קשה להתגייס. כי אף אחד לא מגייס אותנו וזה בצדק. מקום שאי אפשר לגייס אותנו, אבל מה שאפשר לעשות זה להתנדב, אז התנדבתי. ממש רשמתי בפוסט התגייסתי לצו 8.

אושרית סיטבון, שהיא מכירה אותי מתערוכה שהייתה פה בכנסת, ראתה את הפוסט שהתגייסתי לצו 8, הגיבה ורשמה לי 'שבוע טוב, שבוע הבא יהיה דיון בוועדה לגבי הלומי הקרב. תבוא, שלישי 10:30'. עשיתי לה לייק, רשמתי לה סגור. נכנסתי לדיון רק ב-12:00. זה מתחיל מכאן. טוב שהם לא פה. לוריא ויושב ראש הארגון. כי אומרים אין לשבח אדם בפניו. וכל אחד ישמור קצת על לשונו, אז הוא יעבוד גם לפי איך שצריך לעבוד באמת.

אז הגעתי כי כיבדתי וכיבדתי את אושרית. אבל אף אחד לא נתן לי להיכנס. אפילו השומר בחוץ אמר לי אתה לא יכול להיכנס. ראיתי רשום 90 איש. אמרתי לו יש 90 איש בחוץ? הוא אומר לי יש יותר מ-90 איש. אוקיי. ראיתי אנשים יוצאים, לא ביקשתי להיכנס. אמרתי כנראה אני לא אמור להיות פה. יצאתי החוצה לעשן ואמרתי לשומר אם קוראים לי עזר עוז בחוץ מעשן. אמר לי בסדר. אף אחד לא קרא לי. בסופו של דבר השם רצה שאני כן אבוא וכן אדבר.

מדברים כרגע על תקציבים, אני מדבר על משהו שאין בו שום תקציב, אפס תקציב. זה אומר אני בכובע של נכה צה"ל 50%, קשה. לי יש תו נכה על הרכב, חניתי אותו פה, למרות שאמרו לי לא להחנות פה. אמרו לי, אבל חניתי. אוקיי? השם עזר לי. אז יש לי תו נכה, יופי. אבל לא אמור להיות לי תו נכה. בגלל זה אני מדבר. יש הרבה נכים, 50% שאין להם תו נכה. ויש הרבה נכים שיש להם תו נכה והם 50%. מדובר פה באפליה. אז אם התכנסנו פה ואני עזבתי את הצו 8 שלי לבוא לדיון הזה, אז בואו נתקן אפליה. משרד הביטחון אומר זה תלוי במשרד התחבורה. משרד התחבורה אומר זה תלוי במשרד הביטחון. יש את הסיפור הזה שהולכים לרב, שואלים אותו מי הילד. באנו לרב, של מי הילד? זה אומר שלא, זה אומר שלא. יש פה אפליה ברורה, אתם יכולים לראות את זה. גם פניתי למבקר המדינה ואמרו שבנושא הזה הם לא יכולים להגדיר את זה כאפליה. הכול מוכח. אבל אנחנו לא מחפשים הוכחות, אנחנו כבר באנו לדבר.

אם כבר אנחנו פה ביום שיש לנו חיילים בעזה שנפצעים. הגיעה אליי, השם שלח אותה אליי, בגלל הצו 8, בגלל ההתגייסות הקטנה. יש עוד מלא כמוני. אני לא צריך את העזרה הזאת. אתם רוצים, אני מוכן שרק על השם שלי, אני אהיה חריג. רק לי לא תתנו תו נכה. יש לי כבר תו נכה, ממקור אחר. אבל תנו לכל אלה שצריכים שיקום. שהם צריכים לבוא לטיפול, שהם צריכים לבוא. יש אפליה. תודה.

תודה רבה. איציק סעידיאן, בבקשה.

אני אנסה להיות ממש קונקרטי ושורה אחת. אני היום נמצא במצב שהרבה יותר פשוט לי והרבה יותר קל לי להתמודד עם הבעיה שאני נמצא בה. אני חושב, אני לא רוצה לזלזל באף אחד, אבל אנשים שמתמודדים עם הלם קרב וזה אפילו דווקא אלה שמתמודדים רק עם הלם קרב ואין להם את התסמין הגופני, הם נמצאים בבעיה יותר קשה מאנשים שיש להם בעיה גופנית. אז מה שאני חושב הרב הוא שצריך, אם באמת רוצים לתת מענה, צריך לחשוב על משהו שהוא לא, הוא לא, צריך לחשוב על מענה לא מקובע ולא משהו שאנחנו רגילים לעשות.

אני אומר לך בוודאות, אין אדם שיוצא ממלחמה ולא נושא איתו טראומה. אין דבר כזה, הרב, אין דבר כזה. מבחינת היגיון. אין בן אדם שיכול לעבור חוויה שהיא לא הגיונית ולהישאר הגיוני. אין דבר כזה. אין דבר כזה. בין אם הוא מוכר ובין אם הוא לא מוכר. ואני חושב שאם אתם רוצים באמת להפוך את הלימון ללימונדה ולא לחומץ אז אתם צריכים לחשוב על פתרון באמת יצירתי ולצאת מהראש המקובע שלכם ולעשות, ולהראות בסוף, הרי מסביר לך, אנשים האלה שנתנו את החיים שלהם רוצים להראות שנותנים בשבילם את החיים שלהם. זהו. זה לא הכסף והכבוד והכוח. זה לא זה. זה הרבה מעבר. זה החיבור הזה.

תודה, תודה רבה לך.

וזה מה שמצופה מכם.

אני רוצה לסכם את הדיון.

רגע, רגע, תומר טל, תן לי דקה.

אתה דיברת לפחות 20 פעמים לפחות בדיון הזה.

לא, לא דיברתי. אני יש לי הלם קרב, קשה לי לא להגיב לדברים שזה. אני מחכה, מחכה.

אז תהיה אחרון, דבר.

אקצר ככל שאפשר. אני נפגעתי בגיל 24. היום אני בן 45. באתי לפה כי יש לי, אני רוצה גם הרבה תקווה. תיפגשו איתנו כל שבוע ונמצא פתרון. יש לי ילד בן 5, לקח לי שנים רבות להגיע עד שאני אוכל להיות אבא. אני באתי לפה עם הכוחות בשבילו. הסרטון שלי מדבר עם משרד הביטחון בזמן המלחמה, עם משרד השיכון בזמן מלחמה, מופץ לעשרות אלפי אנשים. רואים שם את הכשל. ואפשר בלי כסף ובלי אנשים. אני אסביר לך משהו. כמשלמים לי החזרים על כל דבר שוטף פלוס 90, שוטף פלוס אולי, שוטף פלוס תקשיב אנחנו לא יכולים, אתם 1,000 אנשים על שלוש פקידות. מערכת מחשב יכולה לשלם לי תוך שעה, למיליון איש, היא יכולה לשלם תוך שעה. אם אחד בטעות שם קבלה לא נכונה, זה יגיע לאיש הזה שעובד אצלם ואז הוא ידבר איתו. המערכת כשל מלכתחילה.

עכשיו, אני הייתי על הכביש באיילון, הפגנתי, זעקנו. הייתי בהפגנה של בן. אני הייתי שחקן מפורסם, הייתי ב-"הבימה". אני לא באתי לזה, אבל שלחו אותי כל פעם למילואים ולא ידעתי בכלל. וכל מקום שהלכתי ביטוח לאומי וזה, ידעו שהייתי במלחמה, ידעו שהייתי בפיגוע. ידעו שהייתי בקו הקדמי, אבל אף אחד לא שלח אותי למשרד הביטחון. ובמשרד הביטחון מה נותנים לנו? אני מנסה לקצר. חמשת ה-מ'. תנו לי שלא יחסר לי קנאביס, תנו לי שלא יחסר לי לגור בכבוד. שהבן שלי לא יחסר לו שום דבר. אני לא קניתי תחתונים 15 שנים, גרביים. מה, אני צריך להקים עמותה לקפה? מה, תנו לנו לחיות בכבוד. תנו לנו לחיות בכבוד. הכול בקבלות שלא מצליחים ליישם. הכול בבושת פנים. אנחנו באנו כדי להתעלות מעל הבושה שלנו ולהגיד אתם מביאים אותנו לחרפת רעב.

אני עבדתי, אגב, עבדתי עם הלומי הקרב. טיפלתי בהם, הורדתי אותם מתרופות בעזרת קנאביס, הניסוי היחיד שהצליח אי פעם בעולם הצלנו אלפי הלומי קרב מלתלות את עצמם רק בעזרת שנתנו להם מספיק קנאביס. מה לא נותנים לנו היום? מספיק קנאביס.

תודה. תודה רבה.

מה זה? מה אני מבקש? עוד 20 ג', עוד 30 ג'. כל כך קשים, כל קשים, זה מציל חיים.

האנשים של הדיון הבא כבר נמצאים פה בחוץ.

אנשים לוקחים שאכטה ולא מתאבדים. מה אתם כאלה קשים? מה, אני צריך לנסוע למדינות אחרות כדי להשלים מינון?

אני מסכם את הדיון.

לא דיברו על המשפחות וזה מאוד מאוד חשוב. לא התעסקו פה באמת בעניין של המשפחות.

באמת חשוב, דובר על זה, מישהו הזכיר את זה. אני עכשיו מסכם.

יש אנשים שנכנסים לכלא.

היא דיברה, היא דיברה.

אתה רוצה לראות את הכלא, כמה אנשים נמצאים בכלא, הלומי קרב שנמצאים שם בגלל שהם עשו בעיות בבית?

הוא דיבר על זה, נדב דיבר על זה.

אתה רוצה לראות כמה? אני הייתי בכלא שלושה חודשים. שלושה חודשים לא התייחסו אליי, לא קיבלתי תרופות, לא קיבלתי קנאביס. ישבתי עם אנשים מהשטחים. אני ישבתי עם אנשים מעזה במעצר בכלא. לא, בגלל שהיו לי בעיות בבית, בגלל שהמשפחה שלי לא ידעה להתנהל איתי.

תודה רבה. אני רוצה לסכם את הדיון.

השאלה היחידה זה אם באמת רוצים לתת מענה או לא רוצים.

סליחה, הרב אייכלר, אתה יודע, זה ממש מאכזב.

אני מסכם את הדיון.

אני חייב להגיד לך משהו. ממש מאכזב שיושב-הראש - - -

אתם רוצים שאני לא אסכם את הדיון אז אני לא אסכם.

זה מבאס אותי. זה מראה על חוסר כבוד למשכן הזה שנקרא.

לא, לא, כי נמשך. זה היה צריך להימשך שעה ונמשך שעתיים. שעתיים וחצי. אנחנו יותר משעתיים וחצי בישיבה. אני רוצה לסכם.

אני מקבל כיסוי רק על 4 שנים.

תן לו לסכם.

אני נפגעתי מאז שהגשתי את התביעה, לא מאז שהייתי במלחמה. מאז שהגשתי את התביעה. 4 שנים זכויות, לא 20, 4 שנים.

אנחנו מבקשים מאגף השיקום ומשרד הביטחון וצה"ל לעמוד בסיכומים ובחוקים שקבענו פה בוועדה כאשר עשינו את חוק הנכים. אנחנו כבר הודענו ואני מודיע שוב שאנחנו מחכים ששר הביטחון יחתום על הצו שיסדיר את הדברים שסוכמו בישיבה, בהצעת החוק שהצבענו עליו. אם זה לא ייעשה, אז בדיונים הבאים שאנחנו הולכים לעשות בחורף הזה, בעזרת השם, בפרקים הבאים, אנחנו נכניס את זה בחקיקה. אני מעדיף שזה יהיה, התחייבויות לגבי, אני אגיד בבירור למה אני מתכוון. לגבי ה-ל' המיוחד לנפגעי פוסט טראומה, היחס האישי, החליפה האישית גם בענייני דיור וגם בעניינים אחרים, שסוכם על דעת כל חברי הכנסת ועל דעת כן הם הצביעו. ולכן אנחנו מבקשים שצה"ל ומשרד הביטחון יבצעו את זה. ואם לא, אנחנו בלי נדר נשים את זה בחקיקה הבאה.

דבר שני, נציג האוצר לא נמצא, אז אנחנו נודיע לו. אנחנו דורשים שמשרד האוצר יודיע לנו את התשובות לגבי, אני אומר את זה בגדול, 210 תקנים. 58 שדיברו ועוד 150 לעכשיו למלחמה, שיאשרו את זה. ואנחנו רוצים לשמוע מה התשובה שלהם – אם הם אישרו את זה, אם הם לא אישרו את זה. הוועדה וחברי הכנסת של הוועדה כולה מצפים לראות שעומדים בהתחייבויות לוועדה. כי מדברים הרבה על דמוקרטיה, דמוקרטיה. ועדה מפקחת מטעם הכנסת מחייבת את הממשלה לבצע את מה שהיא מתחייבת לוועדה. זה לא איזה שהיא טובה שהם עושים לנו ואנחנו מצפים שהם יבצעו את זה.

הדבר האחרון שאני רוצה זה נוגע הרבה להלומי הקרב ואחרים. היה פה דיון על המרב"ד. והסתבר שיש 25,000 בקשות שלא מטופלות בגלל חוסר בכוח אדם. אנחנו מבקשים עכשיו, אמרנו שנבקש ואנחנו מבקשים את זה בדיון הזה. שאגף השיקום ומשרד הביטחון יקים מרב"ד עצמאי לצורכי האנשים המטופלים על ידו. לא לחכות עד שהם יגמרו את ה-25,000.

ואם אפשר גם למשפחות שלהם.

אני כבר כתבתי לשר הביטחון יואב גלנט "אני מבקש מכבוד השר לבחון מחדש את מדיניות בחינת כשירות הנהיגה במרב"ד עצמאי ולהעביר בתקופה הקרובה את בחינת כשירותם של נכי צה"ל לצורכי האבזור שלהם למכוני בדיקה עצמאיים של משרד הביטחון".

עוד שני סעיפים.

זאת דרישה של הוועדה ואני מקווה שהיא תתקבל.

מחלות נלוות.

לגבי המחלות הנלוות, רשמנו את ההודעה של לימור לוריא, שיש ועדה שכבר פועלת.

שנה וחצי.

הבעיה היא שוועדה בלתי תלויה. אולי מי שהייתה במשרד המשפטים יודעת מה זה ועדה בלתי תלויה. אבל אולי אפשר לשים גם להם איזה שהוא תאריך שיסיימו את העבודה שלהם. והיה עוד משהו אחד שהזכרת.

לגבי החוות המניעתיות. אנחנו דורשים ממשרד הביטחון ואגף השיקום ומשרד האוצר לאמץ מיד את העניין הזה של החוות השיקומיות, כדי למנוע מכאלה שלא יצטרכו להגיע למצב של PTSD. תודה רבה.

ופגישה שבועית.

תודה רבה לכל אלה שהיו פה. על זה אני צריך לדבר עם אלי כהן מה הוא רוצה. אני מודה לכל אחד שהגיע והישיבה הזאת נעולה. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:11.