פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



44
ועדת המשנה למשאבי אנוש בצה"ל בלמ"ס
04/12/2023


מושב שני בלמ"ס




פרוטוקול מס' 7
מישיבת ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון
למשאבי אנוש בצה"ל
יום שני, כ"א בכסלו התשפ"ד (04 בדצמבר 2023), שעה 9:00

תגמולים לחיילי מילואים - חרבות ברזל

חברי הוועדה: אלעזר שטרן – היו"ר
רם בן ברק
שרון ניר
לימור סון הר מלך

רחל אגאי - חיימ״ש, מנהלת מחוז ירושלים, משרד הביטחון

נופר יחזקאל - אע"צית, רמ״ד תע״מ ושמ״פ, משרד הביטחון

מראם שחאדה - הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, משרד הכלכלה והתעשייה

חנה דייאני - ממונה בכירה מחלקת מילואים, המוסד לביטוח לאומי

חנן פוטרמן - עו"ד, לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי

יאיר הראל - אגף אקדמי, המועצה להשכלה גבוהה

תא"ל (מיל.) ישראל מרגלית - סגן ראש אמ"צ, צה"ל

סא"ל אבישג סבג - ר עתכ"א, צה"ל

סרן נוי וידנפלד - צה"ל

סגן שקד ביטון - דוברות אכ״א, צה"ל

סגן גיל גרין - עוזר סגן ראש אמ"צ, צה"ל

אל"מ (מיל.) אופיר כהן - יושב-ראש, העמותה למען משרתי המילואים

אופיר טל - חבר, העמותה למען משרתי המילואים

שפרה שחר - מנכ"לית, בית חם לכל חייל

נופר בוכשטב - משפחות החטופים

עופרי ביבס - משפחות החטופים

נועם דן - משפחות החטופים

עידו בן יצחק

אסף פרידמן

אסף דורון - ראש תחום ביטחון
שגיא חן - ראש תחום מודיעין

טלי רם



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


תגמולים לחיילי מילואים - חרבות ברזל

בוקר טוב. התכנסנו כאן מתוך הבנה שמערך המילואים נמצא בסיטואציה שהוא לא היה בה מעולם – מבחינת הכמות, מבחינת משך הימים – שלא לדבר על המשמעויות מול החברה האזרחית. אני אמרתי מעולם, אני חושב שאנחנו יכולים אולי להשוות את זה ליום כיפור, אבל מאז המדינה התקדמה ביחס למילואים, קבעה כל מיני חוקים וכללים שקשורים למשכי שירות כאלה, בעיקר של מיעוט משרת. והתחושה שלנו, שהמציאות הזאת מאז שנקבעו אותם חוקים עומדת פעם ראשונה למבחן אחר וכנראה שהחוקים והכללים שנקבעו, לא בטוח – אני אומר את זה באנדרסטייטמנט – שהם מתאימים למציאות הזאת שמילואימניקים מוקפצים מהבתים שלהם, מהמשפחות שלהם, מהעסקים שלהם, לא לשבוע, לא לשבועיים, כנראה גם לא לחודש ולא לחודשיים.

אני אומר את הדברים האלה, יש על פניו מילואימניקים, לצורך העניין של התגמול, מסוגים שונים. ישנם שנקטפו לזה מתוך שירות המדינה, ישנם שנקטפו לזה מתוך עבודה בחברות פרטיות וישנם שנקטפו לזה מתוך עבודה בעסקים הפרטיים שלהם, אני לא בטוח שהיחס הוא אותו דבר. אני כבר אומר מראש, יש דיונים שמתנהלים בוועדות נוספות כאן, זה בעיקר קשור לבעלי עסקים, כשכמובן חלק גדול מהמילואימניקים שלנו נופלים לתוך אותם עסקים קטנים ועסקים גדולים.

מה שננסה לבחון כאן ולפעול זה באמת לראות שהמענה שהמדינה נותנת, מעמידה לרשות משרתי המילואים, הוא מענה שעונה על הצורה הזאת של הגיוס כמו שתיארתי. חשיבות המילואימניקים, אני חושב שמיותר לדבר עליה, אנחנו פוגשים אותם כל יום בשטחי הכינוס כבר בתוך הלחימה ממש, וכמובן לצערנו הרב גם ברשימות הנופלים.

לכן, אני חושב שחובה עלינו לא רק להיות להם לפה אלא כמובן לראות שבאמת הדברים שאנחנו מעמידים להם, הם הולמים את מה שהמדינה חייבת להם, צריך להגיד את זה ככה, מה שאנחנו כאזרחים, כחברי כנסת, חייבים, המינימום שאנחנו יכולים לעשות.

אני מציע שאנחנו נפתח. רלי, בבקשה.

סוגיית תגמול המילואים היא חשובה, היא הכרחית, באמת יש פה אירוע שהוא בסדר גודל שונה לחלוטין – תכף אבישג תראה את זה – אנחנו גייסנו פה משהו שהוא חסר תקדים ביחס אני חושב לכל ההיסטוריה של צה"ל, אולי מלחמת יום כיפור היא הדומה, ולצד נכונות יוצאת דופן של הצבא ושל עולם המילואים באמת להתייצב, יש פה קשיים רבים שצריך לתת להם מענה ואנחנו עושים אני חושב פעולות משמעותיות מאוד בצבא אל מול כמובן משרדי הממשלה. בואו נציג את זה, אבישג תציג את ההיבטים השונים גם של מה שהיה טרם וגם מה שקורה עכשיו, באיזושהי השוואה, ונפתח את זה לדיון.

אבישג, כיוון שהדיון שלנו מוגבל בזמן, מה שאני מציע, שתוך כדי שאת מציגה מה אתם עושים היום, תגעי בנקודות שאת חושבת שצריך לזרוק אותן אחרי כן לשולחן לדיון. בבקשה.

שלום לכולם. אבישג, ראש ענף מילואים של צה"ל באכ"א. קודם כול, אני אגיד שמבחינת גיוס המילואים אנחנו באמת רואים פה רוח מאוד מאוד איתנה, היקף חיילי מילואים גבוה ביותר באז מלחמת יום כיפור. אם ניקח את היקף המשרתים בתוך הצבא עכשיו בלחימה, 58% זה מילואים, 10% זה קבע, ו-32% חובה, זה מהסך הכול הכללי.

גיוס המילואים הוא גיוס רחב היקף, התייצבות מיידית, בעיקר בלי לשאול שאלות, פשוט מגיעים ועושים את המוטל עליהם ומעבר. יש לנו מעל 50,000 מתנדבים שמאז המלחמה הצטרפו אלינו, מעל מאה אחוז התייצבות.

צריך להגיד שגם המחויבות המלאה וגם הלגיטימציה – גם של המדינה, גם של הצבא – בכל הסיפור הזה של המילואים והעורף החזק שכרגע מחזיק מעמד, הוא משהו שאנחנו מבינים שהוא לאט לאט מאתגר אותם יותר ויש קשיים שאנחנו תכף נדבר עליהם.

אם אפשר לסכם מה שאמרת, ואנחנו לא מדברים פה במספרים, למעלה מ-50% אנשי מילואים היום פעילים בצבא.

כן.

בחוד?

בכל המקומות.

כל הצבא הוא חוד אחד גדול עכשיו לטובת הלחימה, אבל מבחינת לוחמים, זה מתחלק פחות או יותר באחוזים.

58%?

פחות, חצי חצי.

יש משהו מאוד מטעה. כשמדברים על יחידה סדירה, היום יחידה סדירה מורכבת מנתח מאוד מאוד משמעותי של חיילי מילואים, השלמות מילואים, תגבורי מילואים וכיוצא בזה, זאת אומרת איך נראית יחידה בשגרה ואיך היא נראית בחירום, היא נראית אחרת לגמרי, ולכן גם כשמדברים על יחידות סדירות שלצורך העניין בקצה, הן עם נתח גדול מאוד של מילואים.

אנחנו יכולים לראות אפילו הבוקר הזה.

כמות הנפגעים.

לא רק כמות הנפגעים. כמות הנפגעים של אנשי מילואים בתוך יחידות סדירות. אתה רואה את השמות כשדובר צה"ל מפרסם.

אני אגיד בראשית הדברים שחוק המילואים שקיים היום, הגדרנו אותו שכל המנגנונים שלו בשגרה הם יותר מתאימים לתעסוקה מבצעית, לביטחון שגרה, קצת ללחימה, אבל לא בהיקפים כאלה ולא בצורה כזאת משמעותית, ואנחנו מבינים שלאורך ההתקדמות של הלחימה והשנה שתבוא עלינו ב-24' שתהיה עמוסה לא פחות, אנחנו צריכים להתארגן מחדש גם כצה"ל ואני חושבת כמדיניות אחרת גם לאומית בדברים האלה. זה ככה בראשית הדברים.

סליחה, אבישג, אפרופו ההערה הזאת שלך. את אומרת, ימים שיבואו ובהמשך. אנחנו בתוך הימים האלה.

נכון.

ולכן השאלה שלי מה ניתן או מה אתם התחלתם לעשות עכשיו.

אני עכשיו אפרוט. אנחנו מסתכלים על זה, עכשיו אנחנו במלחמה ואנחנו צופים פני עתיד גם לתקופה של תעסוקות מבצעיות יותר מוגברות. היינו שם כבר במקומות האלה ואנחנו מסתכלים קודם כול על המלחמה.

בתוך המלחמה, קודם כול יש את הרכיבים שהם רכיבי שגרה שקיימים למשרת המילואים, שזה שכר ביטוח לאומי שלו, שבדרך כלל הוא מקבל אותו בסיום השירות. בלחימה, מה שעשינו, וידאנו שהשכר הזה נכנס לא בסיום השירות אלא מדי חודש, בדומה לאנשי קבע, שהוא לא צריך לחכות לסיום השירות ול-3010, הוא מקבל את זה בדחיפה.

הסיפור של כל עולמות המענקים, אנחנו עכשיו מתעסקים בהקדמת המענקים של חודש מאי. יש מענקים שאיש מילואים בדרך כלל היה מקבל בחודש מאי, בחודש ההוקרה למערך המילואים. מה שאנחנו עכשיו עושים זה פועלים קודם כול בגלל שכולם כבר הגיעו לזכאות, במקום לחכות לחודש מאי, שאיש המילואים יקבל אותם ברגע שהוא זכאי להם וזה בינואר-פברואר הקרובים, אנחנו מתעסקים בזה.

יש כאן את כל הדברים שקרו בחרבות הברזל, ואני אסביר. קודם כול, נתנו מענק 1,100 שקלים הוצאות אישיות למשרת מילואים. המענק הזה ניתן למי שעשה שמונה ימים ומעלה של שירות מילואים, מתוך הבנה שהוא היה צריך להתארגן מהר, להגיע מהר, רכש משהו בדרך והיה צריך איזשהו מענה מיידי; מענק משפחה, גם ניתן בחודש הראשון.

אבישג, ה-1,100.

ה-1,100 ניתן לכל מי שהוא משרת מילואים בחרבות הברזל וביצע שמונה ימים. ביום השמיני גזרנו דוח, כל מי שביצע שמונה ימים, וזה ממשיך להיות שוטף. כל מי שיצבור שמונה ימים, גם אם הוא מתגייס אחר כך, הוא יקבל את ה-1,100 שקלים, אבל זה מענק חד-פעמי.

המענק הנוסף שנתנו זה מענק של 2,000 שקלים למשפחה, כמובן שהכול היה פה בשיתופי פעולה בין משרדי ממשלה. זה מענק למשפחה למי שהילד טרם מלאו לו 14 וללא תלות בכמות הילדים, זאת אומרת נתנו מענק חד-פעמי רוחבי לכל משרתי המילואים על סך 2,000 שקלים.

בתנאי שיש להם ילד מתחת לגיל 14.

כן.

אחד.

כן, לפחות אחד. זה המענק השני שניתן. סך הכול, משפחה עם ילדים קיבלה 3,100 אם צוברים את שני המענקים יחד.

העלינו את התגמול המזערי –אתם מכירים את זה – מ-215 שקלים ליום, זה משהו שהמון זמן התעסקנו איתו גם בשגרה, מתוך הבנה שבסוף יש לנו המון המון משרתי מילואים שהם צעירים, יש לנו אלפי סטודנטים, אנשים שעובדים עבודה שעתית, עבודות מזדמנות ומועסקים בתגמול מזערי, ולכן עסקנו בהעלאת התגמול מ-215 שקלים ליום ל-300 שקלים ליום. משמעות בקצה, שמשרת מילואים מקבל 9,000 שקלים ברוטו לשירות מילואים של חודש, זה ללא כל שאר המענקים, זה שכר הבסיס למי שאמרתי, זכאי לתגמול המזערי.

רק לחדד. זה לא מענק אקסטרה. יש את התגמול שמקבלים כחליף לשכר, והתגמול המזערי הוא המינימום.

כן. זה במקום משכורת מהמעסיק שלו. לדוגמה, מישהו שהרוויח 6,000 שקלים מהמעסיק – 6,000 זה נראה לי פחות או יותר המינימום, עליו העלינו את העלייה הזאת. זה נתן מענה לשכבה של הלוחמים, הצעירים. צריך להגיד גם, עיכבנו שחרורים להמון משרתים סדירים שהפכו ישר להיות מילואים, כל מחזור נובמבר שהיה צריך להשתחרר, הוא נשאר איתנו ולכן מאוד מאוד היה לנו חשוב שגם השכר שלו, שהוא היה צריך להרוויח מינימום, יעלה ולתת לו מענה ועטיפה מלאה.

אני מבין שעל הסכום הזה יורדים 25% מס.

לא. על החלק הראשון, על המדרגה הראשונה אין לך מיסוי כי זו מדרגת המינימום, רק על העלייה יש לך ירידה. זה יוצא בערך 8,600 או 8,700 שקלים.

הבנתי. זה על המדרגה העליונה.

כן, על המדרגה השנייה.

על השולי.

כן.

התגמולים האלה זה חליף שכר. המס שיורד הוא מס שיורד על השכר. מה שיורד 25% זה על התגמול הנוסף, שזה מה שאמור להתחלק רק בדצמבר.

קודם כול, אמורים לקבל את זה במאי ואנחנו רוצים להקדים את זה לכיוון פברואר, ושם גם יש איזושהי ספיגה שצה"ל עושה בנושא.

מה שאני הבנתי, שמה שהקדמתם ממאי זה את ה-1,100. 2,000 זה חדש, נכון?

1,100 ו-2,000 זה חדש לחרבות הברזל, לא היה מענק כזה. זה מענק שניתן פעם ראשונה, גם לא היה דומה לזה במלחמות אחרות.

זה לא קשור למאי.

לא קשור למאי. מאי זה עתידי, זה עוד לא אושר סופית. מה שאנחנו הולכים לעשות זה לקחת את כל המענקים שהיו במאי ולבקש להקדים אותם לפברואר.

מה זה קשור ל-300 שקלים מאי?

זה לא קשור ל-300 שקלים, זה בדיוק מה שניסיתי להגיד. ה-300 שקלים קשור לחליף שכר שבן אדם מקבל.

מאה אחוז. כך אני הבנתי, לכן לא הבנתי את מאי עכשיו.

שאלת על ה-25% מס. ה-25% מס לא קשור לסיפור של התגמול המזערי. התגמול המזערי, המס שניתן עליו הוא מה שניתן כמו לגבי שכר. ה-25% הוא רלוונטי לתגמול שיוקדם ממאי לפברואר.

שעוד לא הגענו אליו.

בסוף זה על פי חוקי מדינת ישראל במיסוי.

חד-משמעית, זה על פי החוקים. דיברתי על הסיפור של התגמול המזערי שנגע באוכלוסיות רבות, בעיקר בצעירות או במי שלא מועסק.

יש קרן לסיוע ופיצוי. צריך להגיד שזאת פעם ראשונה שהקרן הזאת נפתחה תוך כדי לחימה, בכל המלחמות זו הייתה קרן שנפתחה בסיום המלחמה, אותה קרן בשלב אוחר, ופה אנחנו הבנו שבגלל האורך והעוצמה של המלחמה, איפה שזה פגש את האנשים, צריך לעשות קרן שהיא תהיה בסיוע תוך כדי לחימה, נפתחה ב-15 בנובמבר. הקרן הזאת נותנת מענה במספר רחב ובהיקף גדול של פרמטרים בצורה מאוד מאוד פשוטה וקלה. אני אסביר גם על התהליך וגם מה מקבלים שם.

היום, בשביל לקבל מענה מהקרן מה שצריך לעשות – בני המשפחה, בת הזוג או בן הזוג של משרת המילואים או משרת המילואים – צריך להיכנס בלינק שנשלח לכולם לטלפון, עם התקנון עצמו, להיכנס ולהגיש את הבקשה. הגשת הבקשה זה משהו ממש פשוט, נגיש, אתה רושם את הפרטים האישיים שלך שם, מגיש במלל את הבקשה ומצרף את המסמכים הנדרשים. ניסינו כמה שפחות להעמיס כדי שיהיה יותר קל. איפה יש קצת יותר עומס בלהביא מסמכים? במקומות שאתה צריך לקבל מענה לשכר שירד או שנפגעת אז ביקשנו פה איזשהו פרמטר של הוכחה. פתחנו מוקד עם 40 מוקדניות לטובת הקרן, בפיקוד תא"ל שהוא בעצם מפקד על המשל"ט שם, נותן מענה.

מי זה התת אלוף?

צחי חפץ, פורש צה"ל.

איך מגיעים לקרן הזאת? מה כותבים בגוגל כדי להגיע לקרן?

את נכנסת לאתר המילואים, לפרמטרים האישיים, יש מקום שנקרא קרן הסיוע.

כי הקרן סיוע הזאת ממש ממש נחוצה לי כרגע, אני ממש זקוקה לסיוע. קוראים לי נועה דן, ואני לא חשובה בפני עצמי. אני זקוקה לקרן סיוע תוך כדי לחימה, אני זקוקה למה שאתם עושים פה, אבל לקרובים שלי אין שום לינק, אין דרך להיכנס לשום אתר, הם לא יכולים להגיש שום בקשה, אז בני המשפחות כמו שאת אמרת, אני באה בשבילם.

אני באה כי אני צריכה את עזרתכם. 59 ימים אל תוך האסון שלנו, ואין לי קרן סיוע. האמת שאני יושבת פה ונפעמת מההוקרה למילואים ומהמענקים, וככה כשחבר הכנסת שטרן אמר, זאת המדרגה העליונה, אנחנו מדברים על השולי, ואמרתי: וואו, מה שולי? מה מרכזי? ואז ככה דיברת על הקרן הזאת שנפתחה תוך כדי לחימה ב-15 בנובמבר. כמה זמן זה אל תוך התהום שאליה אני נפלתי, 15 בנובמבר? הספירה שלי הפסיקה. אני מתעוררת בבוקר, אני פותחת Y-net רק כדי להיזכר שהיום זה היום ה-59. וואו.

אתמול האשימו את משפחות החטופות והחטופים שצריך לסתום לנו את הפה, שאנחנו פוגעים במורל, שאנחנו מחלישים. איך יכול להיות שאני מחלישה מישהו? פולארד אמר את זה. ועד היום אני חושבת שאנחנו צריכים והייתי מצילה אותו כבר היום שוב מהמקום שבו הוא נמצא.

אנחנו לא הגיבנת שמפריעה לאומה הזאת. אנחנו האומה הזאת. גם הגברים, הלא מתוקים, הלא מעוררי חמלה, הלא חמודים, הם לא הפרעה. אנחנו לא הפרעה. זה גם לא משפחות החטופים. אני לא משפחות החטופים, אני עם ישראל. אני קצינת מילואים, אני קצינת חי"ר במילואים, אני אשת חינוך, אני מתעסקת כל חיי ביהדות חילונית, אני מנסה לתרום בכל דרך. אני לא הפרעה לאומה, אני צריכה את הקרן סיוע הזאת, לא רק מחברי כנסת, אני צריכה שלא תשתקו כשמכפישים אותנו וכשאומרים לנו: הפרעתם, הוצאנו 113, הצלנו חיים בשבילכם. 136 אנשים תקועים שם בגללי, בגלל שאני הפקרתי אותם, אני לא הייתי מספיק מוכנה ב-7 באוקטובר.

איך יכול להיות שעל זה שאני אשמה במשהו אנחנו שותקים פה? איך יכול להיות שמדברים על מילואים? מי ייצא למילואים הבאים אם לא נחזיר את האנשים האלה? מי יהיו האנשים על קו הגבול שלנו אם לא נחזיר את האנשים האלה? מדובר בשרידי קהילות, מדובר בשרידי משפחות, אודים מוצלים מאש. עלינו. אנחנו מדינה ריבונית. להחזיר את החטופים זה לא איזה תחביב ולא יכול להיות שהממשלה שלי משנה את היעדים ואת סדרי העדיפויות. מי יישאר בקבע את כל הזמן הזה? מי ידבר על מענקים, עם 25% או בלי 25%? מי יוציא אותם מה... – איך קראתם לזה? תגמול מזערי.

נועם, תודה.

לא. לא תודה.

אל תגידי לי לא תודה. א', אני מאוד מבין אותך. אני מאוד מזדהה עם הכאב הזה. אני חושב שצריך, המדינה – במקום אחר, אולי גם פה אבל לא בדיון שנעשה על אנשי המילואים – לדון גם בתגמולים כמו שהמדינה יודעת להתעסק, אם ידעה להתעסק, יודעת להתעסק, גם עם חיילים שנמצאים - - -

אז בואו נדבר על חיילים אחרים. בואו נדבר על חיילים קטנים ממש.

סליחה, נועם. נועם.

לא. עופרי ביבס תדבר עכשיו.

הרי את לא רוצה לפגוע בה.

אני לא רוצה לפגוע באף אחד. אני רוצה רק להציל.

בבקשה. סליחה, אני מבקש שתזכרו דבר אחד. אני נותן לכן, אני מבין את הכאב. אני יכול להגיד שאני מבין, אולי אני לא מבין עד כמה הכאב הוא כאב. אני אומר רק דבר אחד. זה חשוב לנו לשמוע מה שאתן אומרות.

יחד עם זאת, אני רוצה שתדעו שאנחנו גם צריכים לדאוג לאנשי המילואים, שגם להם זה אכפת. אני מבין שזה אותו דבר, אבל גם כאן כל מי שבא לדבר לא מדבר זמן בלתי מוגבל, ולכן אמרתי, אני אתן לך לדבר, רק אני מבקש שתדעו שלדיון הזה יש חיילים שהם משרתים.

להם אין זמן בלתי מוגבל גם. הם נמצאים כבר יותר מדי זמן בלתי מוגבל שם, וזה עליך גם.

אין לי ספק שלחיילים שכרגע נלחמים ולאנשי המילואים שכרגע רחוקים מהנשים שלהם ומהילדים שלהם מגיע הכול.

סליחה. תציגי את עצמך, לפרוטוקול.

אני עופרי ביבס, אני אחות של ירדן ואני דודה של כפיר ואריאל, ושירי ביבס היא גיסתי. אין לי ספק שלחיילים ולמשרתי המילואים כרגע מגיע הכול מהכול, כל דבר, הם עושים עכשיו עבודת קודש, אבל ב-7 באוקטובר הם לא היו שם, וב-7 באוקטובר המשפחות שלנו הופקרו והם שם כבר חודשיים, ואני לא יודעת מה עלה בגורלם. אני רק יודעת מה חמאס אמר, אני עדיין לא יודעת מה עלה בגורלם.

אני לא מחפשת פה אמפתיה או חיבוק או חום כי שני הילדים האלה זה הדבר הכי חמוד בעולם, זה לא מה שאני מחפשת. אני רוצה שהם לא יירדו מסדר-היום, אני רוצה שהם יהיו בעדיפות עליונה, אני רוצה שכל ישיבה וכל ועדה וכל מליאה של הכנסת תתחיל בלדבר על איך מחזירים אותם הביתה עכשיו.

אח שלי – אני לא יודעת מי ראה את הסרטון שלו ומי לא ראה את הסרטון שלו – אבל הסרטון הזה זה כמו חבל תלייה על הצוואר שלו, וכל דקה שהוא נשאר שם זה מתהדק עוד ועוד. הוא לא ישרוד את זה. אם הוא לא ייצא עכשיו הוא לא ישרוד את זה. הוא מבחינתו, אשתו והילדים וכל המשפחה שלו מתה, הוא לא יודע מה קורה באמת, הוא לא יודע אם זה נכון או לא נכון, מבחינתו זה האמת.

יש לו חבל תלייה מול הצוואר. הילדים האלה בני עשרה חודשים וארבע, אין להם זמן. אין להם זמן.

11 חודשים.

כבר 11 חודשים תיכף. מה אנחנו מחכים, שהוא יחגוג שם שנה? אין להם זמן. הממשלה הזאת צריכה להתחיל וליזום פעולות, להתחיל ולעשות דברים כדי להוציא אותם, לא לחכות שחמאס יציע עסקה ולא לחכות שקטר יציעו משא ומתן. זה התפקיד שלכם לבוא ולהגיד: זה הדבר הראשון, זה עדיפות עליונה.

אנחנו עם שמקדש חיים, שום דבר לא חשוב יותר מזה כרגע. עם כל הכבוד לחיילי המילואים, והם אלה שבסוף יביאו אותם ואני יודעת את זה ומגיע להם הכול, ולמשפחות שלהם, אבל אין דבר יותר חשוב מלהחזיר אותם.

אריאל וכפיר שם כבר חודשיים, ילדים קטנים. כולם יצאו, כל הילדים יצאו חוץ מהם, למה הם עוד שם? למה מחכים? למה מחכים? שמה? שזה יהיה נכון? שימשיכו למות שם? למה מחכים?

ואתם יכולים להפעיל לחץ. אתם יכולים. אתה יכול, יש לך המון כוח, אתה איש עם המון כוח. אני מתחננת שתשמיעו את הקול הזה, זה הקול של כולנו. יש לכם המון כוח, גם לאנשים שיושבים פה מהצד השני. יש לכם יכולת להשפיע. עושים לנו דמוניזציה, משחירים אותנו כאילו אנחנו מפריעים למדינה. אנחנו המדינה.

נועם, שיהיה ברור דבר אחד בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. אמרתי קודם, אנחנו לא יכולים להרגיש את מה שאתן מרגישות, אבל אנחנו בפירוש לא חושבים שאתם מפריעים למדינה, לא חושבים שמפריעים לנו, גם לא מפריעים לעשות את מה שאנחנו חושבים שצריך לעשות, אז אני לא יודע מי אמר לך את זה, אנחנו לא חושבים ככה. בבקשה.

אני נופר בוכשטב, אחות של יגב בוכשטב. אני יושבת פה, מסתכלת, באמת דיון מאוד חשוב.

מאיפה את בארץ?

אני מקיבוץ נירים. קיבוץ, באמת, רוב הזמן גן עדן, שני קילומטר מהגבול, קיבוץ מדהים, עד שהכול קרה, ואני באמת מסתכלת על כולכם – ודיון מאוד חשוב וכולם אומרים דברים חשובים – אבל מה שאני רואה עכשיו זה אנשים בחליפות. אני רואה את החליפות שלכם והדבר היחידי שעולה לי בראש זה שאת אח שלי לקחו יחף מהבית שלו, עם פיג'מה, אותו ואת אשתו, והוא עכשיו יושב במנהרה מתחת לאדמה, אנחנו לא יודעים מה איתו, אנחנו לא יודעים אם קר לו, אנחנו לא יודעים איך הוא מתמודד, ואנחנו יושבים פה עם חליפות.

אני מסתכלת לראות למי יש דיסקית, מי נמצא איתנו, אני יכולה לספור פה בודדים. ובאמת, הדבר האחרון שאני רוצה, שעופרי רוצה, שנועם, אנחנו לא רוצות לבוא לשבת פה בכנסת, זה לא מעניין אותנו. אנחנו רוצות שתסתכלו לנו בעיניים, שתדעו שהאנשים שאנחנו אוהבים נמצאים עכשיו בעזה ואנחנו לא מרגישים שעושים כל מה שאפשר כדי לעזור להם. אנחנו לא מרגישות ככה, אני לא מרגישה ככה, אני אדבר בשם עצמי.

וכרגע, אשתו של אחי חזרה, רימון חזרה, וכל מה שהיא אומרת, תעשו כל מה שאתם יכולים בשביל להחזיר את יגב, להחזיר את כולם. אנשים שם סובלים, אנשים חוזרים עם סיפורי זוועות, ומה אנחנו עושים בשביל לעזור להם? באמת, אני מסתכלת, מה אנחנו עושים?

לכם יש השפעה, לכם יש כוח, תגידו לנו מה אתם עושים בשביל לעזור לנו להחזיר אותם הביתה. אין לי הרבה מה להגיד, באמת, אני יושבת וכולי רועדת. פשוט אני צריכה את אח שלי בבית, רימון צריכה את בעלה, עופרי צריכה את המשפחה שלה, אנחנו כבר 59 ימים לא עושים שום דבר חוץ מלספר את הסיפור שלהם. אני בכלל ביולוגית. לא נכנסתי למעבדה פעם אחת מאז שהכול התחיל. באמת, זה לא חיים, אנחנו לא יכולים להמשיך ככה.

תודה לכן. דבריכן נפלו על אוזניים קשובות.

אני לא חושב שאתן צריכות להתנצל על זה שאתן באות לכנסת ומשמיעות את הקול שלכן וגורמות לנו לשמוע את זה עוד ועוד ועוד. אתן לא מכריחות אותנו, זו החובה שלכן וזו החובה שלנו גם להיות כאן ולהקשיב.

אני חושב, ומהיום הראשון גם אמרתי את זה, שצריך לעשות כל דבר ולשלם כל מחיר ולחשוב בצורה הכי יצירתית שיש בשביל להחזיר את מי שהופקרו ב-7 באוקטובר. אתם נחטפתם מהמיטות שלכם, המדינה כאן פישלה בענק, הפקירה אתכם ואת היקירים שלכם ואנחנו צריכים להחזיר אותם הביתה. זה התפקיד של המדינה, זה התפקיד של הצבא, זאת המשימה הראשונה במעלה של המלחמה הזאת.

מי שיוצא נגדכם הוא איש בזוי, הוא אדם בזוי, אין לו מקום בחברה הישראלית, זה שוליים של השוליים של החברה וצריך לגנות את זה בכל דרך אפשרית.

איך להביא אותם, זה כבר סיפור אחר – איך אם נעשה ככה נקבל תוצאה יותר טובה או אם נעשה אחרת – זה משהו שאפשר לדבר עליו ולחשוב ביחד, ואני בטוח, למרות שאני לא מחסידי הממשלה הזאת, ממש לא, אני בטוח שהם בעניין הזה עושים את השיקולים הנכונים, האם יותר לחץ אולי יביא תוצאה יותר טובה, האם נפסיק, האם נבוא עם הצעה מקדימה, אני בטוח שחושבים על הדברים האלה כי אני באמת חושב שזה אינטרס משותף של כולם.

אתם, אל תתביישו ואל תהססו להשמיע את הקול שלכם, וזה חשוב. לי יש נכד, היה בן תשעה חודשים והיום הוא בן 11 חודשים, ואין פעם שאני מרים אותו על הידיים ואני לא חושב על כפיר שנמצא שם, ואני חושב שכמוני רבים רבים מאוד מאוד בעם הזה.

ולכן, אל תרגישו לא בנוח, תמשיכו בזה, וגם אם הדיון, הוא עוסק בדבר אחד ואנחנו מוצאים את עצמנו מדברים על דבר אחר, הוא לא פחות חשוב ואל תרגישו לא נוח בעניין הזה. ואני מקווה, מאוד מאוד מקווה שנצליח גם במשימה הזאת.

תודה.

תודה. ותמשיכו לחשוב עליהם, תמשיכו לדבר עליהם, תלכו איתם לכל מקום, עם התמונות שלהם, עם השמות שלהם, לא לשכוח אותם. תעלו את זה למעלה, חייב להיגמר הסיפור הזה, הם לא יכולים להישאר שם עוד יום אחד. תודה.

את יודעת שגם כשאנחנו לא הולכים עם התמונות שלהם, התמונות שלהם אצלנו בראש. תודה. תודה לכן. בבקשה.

קשה להמשיך, אבל אני אנסה.

דיברנו על הקרן. אמרתי, הקרן היא בפיקודו של תא"ל, יש בקרן 40 מוקדניות, הקרן עובדת כל ימות השבוע, גם ביום שישי וגם במוצאי שבת, על מנת להגביר את המענה כמה שיותר למשרתי המילואים.

הקרן עוסקת במספר דברים. אחד הדברים, משרת מילואים שמרכז חייו בחו"ל. יש לנו אנשים שהגיעו מחו"ל לארץ לבצע שירות מילואים, והקרן עוסקת בלפצות אותם – גם על השכר שלהם בחו"ל, גם על כל מה שהם צריכים בארץ כשהם הגיעו לכאן, גם על הטיסות וכו' – מתעסקת בכל עולמות ביטול חופשות וטיסות לכל מי שביטל את החופשה שלו בשביל להגיע לצו 8, או את החופשה או חופשה עתידית וכו', גם לבני המשפחה וגם למשרת עצמו, מתעסקת בכל עולמות הסטודנטים, שזה משהו שנמצא לפתחנו. אומנם שנת הלימודים נדחתה אבל אנחנו כבר רואים ומרגישים את הקושי שאנחנו עומדים בפניו לקראת פתיחת שנת הלימודים.

אבל יש מכללות שכבר התחילו ואני חושבת שזה המקום לדבר על זה יותר מאוחר בדיון, ברשותך, היושב-ראש. יש מכללות שמתעלמות מזה שיש מילואימניקים שכרגע נלחמים בעזה.

כן, זה עלה פה בכמה דיונים.

אבל זאת לא מציאות שאפשר להשלים איתה.

אוקיי. בבקשה.

היום אנחנו מקיימים כנס בראשות קמל"ר עם כל ראשי האוניברסיטאות, הזמנו גם את המכללות. אנחנו עושים כנס על מנת לעשות איזשהו מתווה בשיתוף פעולה איך מאפשרים למשרתים גם לשרת וגם להיות סטודנטים ולהשלים את כל מה שצריך.

המטרה של הקרן היא גם לתת מענה כשיתחילו הלימודים לכל נושא שיעורי עזר, החזרים, תשלום על קורסים חוזרים במידת הצורך, ומעטפת שהסטודנט יידרש אליה.

הקרן עוסקת גם בהוצאות אישיות חריגות, לצורך העניין מישהו שקנה אוהל וביקש החזר, אנחנו מתעסקים עם זה בקרן.

יש לכם דיבור גם עם הבנקים?

זה גם משהו שעלה. קודם כול, יש בנקים שכן יצאו גם עם הלוואות מיוחדות וגם תנאים. אנחנו ניסינו להעביר את המסר והצורך. אחד הדברים שאנחנו עשינו זה בעיקר להעביר את החקיקה, לעגן את זה שהתגמולים של ביטוח לאומי לא יוכלו להיות מעוקלים, וגם כל מה שאנחנו נותנים מהקרן, אי אפשר יהיה לעקל אותו ולקחת אותו לבנק, הוא מוגן. אבל, יש עדיין קשיים כאלה ואחרים שגם אנחנו שמענו ממשרתי המילואים.

אנחנו מקבלים פניות של אנשי מילואים שנמצאים עכשיו בלחימה ממש בעזה, שאומרים לנו שבגלל שהם לא נמצאים ולא יכולים לסדר את העניינים שלהם למול הבנק, הבנק יוצא מולם בפעולות של עיקול, של עצירה, של דברים מהסוג הזה. לא יכול להיות. יש כאן המפקח על הבנקים, יש כאן מצב חירום.

רם, החבר'ה אומרים שלעניין הזה דווקא יש פתרון של דחיית תשלומים.

יש את חוק דחיית מועדים.

למה הם לא מכירים את זה?

סליחה. מי לא מכיר?

אני שואלת.

רם אומר שהם לא מכירים.

הם מכירים, יצא אליהם ב-sms אישי שלי עם חתימה לפלאפון שלהם, עבר בכל הקבוצות האפשריות, ירד לסגלים למטה.

מה הפתרון?

דחייה.

צריך לדייק. חוק הארכת מועדים מתייחס למוסדות המדינה ולא לכל הגופים.

אופיר, תציג את עצמך, לפרוטוקול.

אני אופיר כהן, יושב-ראש העמותה למען משרתי המילואים, אחרי כן אני אדבר בתור שלי כמובן על הכול, אבל בהתייחס לעניין הזה ספציפית, הוראת השעה שיצאה בהקשר להארכת המועדים מתייחסת בין אדם לבין המדינה, לבין המוסדות, ולא לגבי כל הגופים.

לא רק. גם למה שהוא לפי חוזה.

נכון. יש שם הרחבה לדברים מסוימים, אחד מהם זה העניין של החוזה, אבל זה לא לכל הנושאים. אם עכשיו מישהו צריך לשלם שכירות למישהו.

שכירות זה לפי חוזה, זה חל על זה.

זה חל על שכירות.

זה חל על החוזה הקיים. אם עכשיו החוזה הסתיים, יש לו בעיה.

אופיר, הבנו את העניין. תרשום את הנקודות איפה זה לא חל וכשיגיע תורך נשמח לשמוע.

תודה.

אבישג, רק דבר אחד. מול המושג קרן.

יש תקציב.

אני מבין שזה הרבה יותר מקרן. קרן זה סכום של כסף שאתה שם לטובת משהו, פה יש גם דברים שהם לא כספיים בהכרח. זאת שאלה ראשונה. השאלה השנייה, האם לתגמולים, לקרן, יש מגבלה?

מה זה מגבלה, יש תקציב של 70 מיליון, זה גם פורסם. כרגע למול הניצולים, למול הגשת הבקשות, זה בסדר, זה מתכנס. כמובן שבמידה ונידרש אנחנו נעשה איזשהו תכנון מחדש ונבוא בבקשה להאריך.

אוקיי.

אני בטוחה שלחיילי המילואים לא יחסר כסף בקרן במידה ונידרש כי הדברים פה הם מוצדקים וגם התחייבנו אליהם מול משרתי המילואים ומשפחותיהם.

עוד משהו שחשוב לי להגיד זה כל הסיפור של אובדן הכנסה בן או בת זוג, זה משהו שעולה אלינו בצורה ממש מובהקת – נשים או גברים שנשארו בבית לתמוך את משרתי המילואים, גם בתקופה שלא היו גנים אבל גם בכלל, שעות נוספות שירדו, ירידה בהכנסה כעצמאים, אז אנחנו מטפלים בנזק כלכלי. הם מגישים את תלושי השכר שלהם 90 יום לפני מועד המילואים, מראים לנו את הירידה במילואים. יש לנו צוות שזה התפקיד שלו, עם רואה חשבון שמסתכל ונותן מענה לבני או בנות הזוג.

חלק מאוד עיקרי בקרן אמור לתת מענה לכל נושא העצמאים, פה אנחנו מבינים שיש לנו אתגר מאוד משמעותי, גם כצה"ל, גם כי עצמאים זה לא איזשהו תקנון אחד שאפשר לתת, זה המון המון סוגים של עצמאים.

מה שקורה, קודם כול, אנחנו מבקשים ממשרתי המילואים למצות את הזכויות שלהם מול המדינה, בקרן של המדינה, ורק לאחר מכן אנחנו נותנים את המענה כי אנחנו רוצים לראות מה ניתן להם, לראות את התמונה המלאה וגם להשתמש בדוח הפשוט שעשו שם בשביל לדעת איך לפצות.

אבישג, סליחה. חוץ מזה שאתם שמים את זה על משרת המילואים - - -

או בת הזוג יכולה להגיש בשמו.

לראות מה המדינה מעמידה גם ככה בלי הקרן. היום בבוקר דיברנו גם עם ועדת כספים על זה שצריך להיות איזשהו דיון משותף בין מה שנעשה בוועדת כספים, ועדת כלכלה, לא משנה, לתוך העניין בדיוק הזה, בעיקר של בעלי עסקים – מילואים כמובן אני מתכוון – לבין מה שאנחנו דנים כאן.

מה שאת אומרת לי עכשיו, שבאמת יש את התפר הזה, שקודם כול אתם אומרים לו, תמצה את המדינה, אבל אנחנו לא בטוחים שאיש מילואים, שלא משנה כרגע איפה הוא נמצא, הוא יודע ישר מה תפקיד הקרן ומה תפקיד הלא קרן בתוך זה.

קודם כול, איך שיצאנו עם זה למשרתים ולבני או בנות הזוג שלהם אמרנו שהקרן היא לא חליף למה שיש במדינה, היא תוספת למה שיש במדינה, היא חלק ממה שלדוגמה המדינה מפצה – ממה שקראתי, אני פחות מבינה בדוחות כלכליים, אבל קראתי שהפיצוי הוא רק 25%.

אני אעצור אותך כאן. אנחנו נעשה דיון משותף, לא משנה אם הוא יהיה פה או יהיה בוועדת הכספים, בדיוק על הסיפור הזה של אנשי מילואים מול מה שאתם נותנים, מול מה שהמדינה נותנת, אנחנו נדון בדברים האלה.

עם כל המורכבות, ויש הרבה מורכבות בעניין של אנשי מילואים שהם לא שכירים, שהם עצמאים, אבל זה סיסטם שקיים, זאת אומרת זה המשך של סיסטם קיים. פה יש קרן שנותנת בעצם איזשהו גיבוי למצבים.

דווקא בגלל זה אני אומר.

אנחנו בעד כמובן האינטגרציה הזאת אבל איש מילואים שהוא עצמאי, הוא יודע להתנהל באופן כללי, לא השתנה לו.

דרך אגב, העצמאים, זה לא שהם לא קיבלו שום דבר עד עכשיו, הם קיבלו את החלק היחסי לפי המקדמות שלהם מהביטוח הלאומי בדחיפה, בלי צורך בכלל בלהגיש תביעה. איפה שזה היה מורכב יותר אז הגישו תביעה.

צריך להגיד גם שהקרן הזאת היא קרן ארוכת טווח, היא איתנו חצי שנה, שנה קדימה, אז גם מי שיסיים את החלק שלו בלחימה ויצא להתרעננות יוכל להמשיך להגיש. הקרן לא הולכת וזה לא לזמן קצר.

עוד משהו ששמנו בקרן זה כל הסיפור שעלה לנו על נושא בעלי מקצוע, נשים של משרתי מילואים לדוגמה שהיה להן קושי בבית עם כל מיני דברים. מביאים לנו קבלה, הביאה איש מקצוע חליף לעזרה שהייתה ואנחנו נותנים לזה מענה.

לקרן הזאת יש גם ועדת חריגים וגם ועדת ערעור. המטרה של ועדת החריגים זה בעצם מה שלא נכנס בתוך התקנון שהסברתי עליו אז יש ועדת חריגים בראשות קלמ"ר, אני נציגה בכירה בוועדה, אנחנו דנים, היא מתקיימת כל יום רביעי, אנחנו כבר אחרי ועדה שנייה, ובגדול, אני לא רואה מקרים שאנחנו לא נותנים להם איזשהו מענה וטיפול.

על זה שמנו ועדת ערעור בראשות רח"ט תומכ"א, גם תא"ל, למי שלא מרוצה מהמענה שניתן לו, יש לו 21 יום לערער, לבקש, לשנות. כמובן, אני מזכירה שתמיד בני המשפחה יכולים לפנות במקומו ולא צריך את המשרת עצמו בשביל להגיש בקשה.

עד היום בקרן 10,800 בקשות הוגשו מה-15 בנובמבר. מבחינת פילוח הפניות, סך הכול 1,842 כבר אושרו, 4,700 נבחנו, יש לנו עוד כמעט 5,000 בקשות שהן בתוך המסילה בבחינה ואנחנו בגדול נמצאים על 39% אישור למול הפניות שהוגשו ואנחנו מתקדמים. 5 מיליון שקלים מהקרן כבר יצאו.

מתוך 70.

מתוך 70, וצריך להגיד, מה-15 בנובמבר, זה מעט זמן.

אני אשאל אותך על ה-15 בנובמבר שאלה אחרת. מתוך 10,000 פניות טיפלתם עד עכשיו ב-4,000. נכון? אלה בערך המספרים.

4,700.

יש 300,000 בקצה.

לא, במספרי פניות שכבר היו. מה הקצב? הקרן עובדת חודש וחצי.

קודם כול, הקצב הוא טוב. יש 14 יום תשובה ומענה. אני אגיד שאחד הדברים שטיפה מאטים שם את הקצב – הקצב, דרך אגב, בעיניי הוא מתן שירות טוב, לא פחות מהקרן של המדינה ואפילו ברוב המקרים יש תשובות שניתנות באותו יום. לא משנה, מרגע שבן אדם מגיש בקשה הוא מקבל קודם כול sms וגם מייל, קיבלנו את הבקשה שלך, וברוב המקרים נציג גם יוצר איתו קשר.

הסיפור פה הוא שיש הרבה דברים שהם חוסרים. רוב הפניות, יש אנשים שמגישים: קשה לי, תחזרו אליי. במקרים האלה אנחנו מבקשים ממנו, בוא תסביר.

וזה נספר אצלך בתוך ה-10,000.

כן. כל פנייה אצלי נספרת. זה לא משנה אם יש לה טפסים או אין לה טפסים, מבחינתי מישהו הרים דגל שיש לו בעיה.

שאלה אחרונה בעניין הזה. יש לכם ועדת חריגים ויש ועדת ערעור, ויש את התקנות של הקרן.

נכון.

כתוצאה מוועדת חריגים, הקרן גם מתעדכנת בתקנות של עצמה?

התקנון עצמו לא, אבל מתעדכנים. למשל, בוועדת החריגים האחרונה הבנו שיש המון חבר'ה צעירים ששמו את הכלב שלהם באומנה בטיפול, ואלה חבר'ה צעירים שהכלב הוא כל עולמם. הם לוחמים, ואז הבנו שיש לנו פה איזשהו עניין עם הלוחמים האלה הצעירים ונתנו מענה של 50% מהתשלום עד 100 שקלים ליום להחזקת בעלי חיים.

אז כן הלכתם לתקנון. לא צריך בעל כלב עכשיו לפנות עוד פעם לוועדת חריגים.

נכון.

זה מה שאני רוצה לדעת.

לא. מקרים שהבנו שהם רוחביים, נתנו להם מענה.

אז את כן מעדכנת. אוקיי.

לדוגמה, מזונות של גרוש שמחויב בימים. יש כל מיני מקרים כאלה שעלו לנו תוך כדי ועדת חריגים, אז השלכתי אותם על הכלל.

בדיוק. זה מה שרציתי לדעת. תודה.

אנחנו מבינים שיש מספר תחומים שאנחנו צריכים לחזק, אחד מהם זה הסיפור של הסנכרון בינינו לבין ביטוח לאומי, שעושים עבודה מצוינת ואנחנו מרגישים שהם חלק בלתי נפרד מצה"ל במשימה הזאת. הסיפור של הסנכרון ומערכות, כמות ענקית של משרתי מילואים, שהכול צריך לעבור דרך מערכות שהן לא בהכרח עובדות בשגרה, לפעמים זה מאט את הקצב בזמן העברת התשלומים. הסיפור במשפחה ובעורף, לפני חנוכה – קראנו לזה הפוגה למשפחה שנמצאת בתקופת לחימה – אנחנו נותנים להם מענה, אפשרות לסרטים לילדים, משהו ככה להפיג את הקושי. הסיפור של הסטודנטים שאמרתי, והסיפור של עצמאים, אני חושבת שאנחנו עושים הרבה מאמצים אבל נדרש פה עוד עיסוק מסיבי בנושא הזה.

ביקשתם שאני גם אתייחס לנושא הנגשת המידע. אני רוצה להגיד שהבנו שמלבד המסרונים האישיים שמשרת המילואים מקבל ומלבד קבוצות הוואטסאפ שאני מנהלת עם כל נשות המג"דים והמ"פים, ומלבד הסיפור של הנגשת המידע דרך סגלי המשא"ן בשטח, אנחנו צריכים לעשות עוד מהלך, ועשינו שני מהלכים.

קודם כול, עשינו חוליות שטח. אני חזרתי אתמול מצאלים, מלבנת רענון. מגיעים לשם עם צוות של ביטוח לאומי, צוות של קרן הסיוע, עם לפטופים, ומגישים את הבקשות בשטח למי שיוצא לרענון. נותנים להם גם תשובות מיידיות, מכניסים משכורות איפה שיש בעיה. אני חושבת שזה נותן בוסט טוב למשרתים.

דבר שני, זומים פתוחים. יצרנו זומים פתוחים למי שרוצה לעלות, עם חדר פרטי. נציג ביטוח לאומי נכנס לשם, גם איש המילואים יכול להיכנס, סוגרים לו את הדברים. גם אנחנו עושים על זה פיקוח, יושבת לידי נופר שמנהלת את זה.

לצד כל הדברים האלה אנחנו מבינים שכצה"ל וגם כמדינה יש לנו עוד הרבה מה לעשות. המלחמה היא ממושכת, יש לנו עוד דברים שאנחנו צריכים לחשוב עליהם בתוכניות להמשך, אבל זהו. ניתן לאופיר להגיב לי.

רלי.

אני אסיים במה שאבישג אמרה. אחד, הסוגיה של המילואים. הפעלת המילואים בתצורה הנוכחית היא שונה באופן משמעותי ממה שהיה, בטח בעשורים האחרונים. אנחנו לא רק מסתכלים על מה שהיה אלא בעיקר על מה שיהיה. משך הלחימה ככל הנראה עוד יהיה ארוך וגם אחרי שנעבור את השלב הנוכחי, השלבים הבאים, הם יהיו שלבים שיהיו מעורבים בהם הרבה מאוד אנשי מילואים. מה שאבישג אמרה פה זה שההסתכלות שלנו כרגע היא על הפתרונות הבאים גם, לא רק על הפתרונות הנוכחיים. יש פה פתרונות נוכחיים, אני חושב שהם נותנים מענה לא רע למציאות הנוכחית וצריך כמובן להמשיך ולהסתכל קדימה.

אני מזהה אתגרים לא פשוטים. ככל שהזמן יעבור, הקושי על עולמות המילואים יגדל – דרך אגב, גם מכיוון המעסיקים, אנחנו כבר רואים מורכבויות בעניין הזה – ואנחנו נצטרך לחשוב על פתרונות ייחודיים לעניין הזה. אני מרגיש את זה על עצמי שאני איש מילואים – חודשיים, אוקיי, אחלה. מה הלאה? זה קשה, זה מורכב, אז כמובן שכולנו רתומים אבל הקשיים הם לא מבוטלים.

בסך הכול, אם אני מסתכל על מה שנעשה עד עכשיו אני חושב שנעשו פעולות מאוד מאוד מהירות, בשיתוף פעולה גם של הצבא, של כל משרדי הממשלה, ובסך הכול ניתן מענה מאוד מאוד מאוד מהיר לאקמול הראשוני.

תודה. אבישג, תחשבי כבר, אני אתן לך עוד פעם – א', זה באמת מרשים מה שהצגתם פה – איפה לדעתך אתם או אנחנו צריכים להשתפר או לעשות דברים אחרים. תודה. בבקשה.

אדוני, תודה רבה. אני אגיד קודם כול שהדיון הזה, ובכלל המלחמה שהתרגשה עלינו, מבהירה ביתר שאת שמה שאנחנו צריכים לעשות זה להבין את מקומו של חייל המילואים בחברה הישראלית, אני חושבת שצריך להסתכל על זה הרבה יותר גדול. אני חושבת שבסופו של יום צריך להבין שאם דיברנו בעבר על צבא מקצועי ורסוס צבא גדול וחזק, אנחנו מבינים היטב שאנחנו צריכים להיות במקום של צבא גדול וחזק שמבוסס רובו ככולו על כוח אדם, מילואים וסדיר וקבע, אבל שכוח אדם המילואים יש לו באמת טביעת רגל מרשימה בתוך זה, ובאמת אנחנו רואים שמה שקרה לנו ב-7 באוקטובר זה בסוף שהם התייצבו בדקת קריאה בחוד החנית.

לפני הקריאה.

לפני הקריאה עוד, בדיוק כך, ועשו את מה שצריך לעשות. ואיך אמרת, לא במשמעויות של מאה אחוז אלא היבטי סד"כ של 120% ואפילו יותר במקומות מסוימים.

ולכן, אני אומרת שלנו יש תפקיד אחד, להסתכל על זה ולהסתכל על זה בעיניים ביקורתיות, על עצמנו ועל מערך המילואים, כי אנחנו יודעים שהם באו לא בגלל הדיון הזה ולא בגלל שניתן להם תגמול ותגמול מיוחד ותגמול נוסף וכל התגמולים הרבים והטובים שצה"ל דיבר עליהם כאן.

וכל מה שניתן להם זה לא יספיק למה שהם עושים.

הם באו כי הם חלק מהחוסן של החברה הישראלית, הם חלק מהביטחון הלאומי של החברה הישראלית, הם באמת הראשונים להתייצב. ומהמקום הזה, שאנחנו מבינים שזו לא הסיבה, זה לא התגמולים, דווקא שם אנחנו צריכים לראות שהתנאים האלה זה המעט שאנחנו יכולים לתת להם כדי באמת לגרום לכך שיהיה פה אורך נשימה ואורך רוח.

אנחנו עכשיו חודשיים, והתגמולים האלה מדברים בדרך כלל על חודשיים, 45 יום, 60 יום, זה פחות או יותר סדר גודל כשאנחנו מסתכלים על חייל מילואים בשנה. פה יש לנו משהו אחר. הולכת להיות לנו מערכה ארוכה, יצטרכו אותם יותר זמן. אנחנו מבינים שאנחנו בעתיד יכולים להצטרך אותם, הבנו שאנחנו צריכים להימצא בנקודת עבודה אחרת.

ולכן אני חושבת שמה שחשוב בדיון הזה, אדוני, מעבר לעובדה שיש נושאים שיש באמת טיפול ראשוני וטוב, ולצערי אני לא אשמע את אופיר אבל אין לי ספק שהוא יעלה דברים שהם בדיוק בקורלציה למה שאני אומרת, אנחנו כבר צריכים לראות את הדבר הבא – איזה חקיקה אנחנו כן מקדמים כדי באמת לתת לאנשי המילואים האלה את השקט ואת היכולת להמשיך להיות בחוד החנית ולהיות בחזית כשצריך אותם כי הם עושים את המשימה הקשה והחשובה ביותר שיש, עד כדי נכונות להקרבה עצמית. תודה.

אני רק אגיב על מה שאמרת כי 50,000 מתנדבים זה אירוע היסטרי, זה אירוע היסטרי בטח ביחס לכמויות. 50,000 התווספו לרישומי המילואים של צה"ל, זה מדהים בעיניי. יש סרטון בכאן שראיתי, מהמם בעיניי, אחד המשפטים שנאמרו שם: אתה לא היחיד שמצטער שהיה לך פטור ממילואים, זאת אומרת על זה שאנשים ממש חוזרים לעולם, ואני חושב שהעולם של המילואים הולך להיות שונה לגמרי ביום שאחרי.

נכון, אבל רלי, אנחנו צריכים להגיד ביושר שגם צה"ל באופן יזום שחרר חלק מאותם 50,000, זה לא שהם ביקשו להשתחרר ועכשיו מבקשים לחזור.

חד-משמעית. לגמרי.

חלק גדול מהם, אנחנו שחררנו אותם מסיבות גיל או מסיבות של אי צורך, ועכשיו מסתבר שיש. בסוף אתה כמובן צודק שנצטרך גם על הדברים האלה לעשות את החושבים שלנו. נעבור לביטוח הלאומי. בתוך זה, לצד המחמאות שקיבלתם כאן, אנחנו נשמח לשמוע גם מפי הגבורה.

דייאני חנה, ממונה בכירה, אבל בכיף ובשליחות מהפנסיה החזירו אותי בחזרה לטפל בחיילי המילואים.

יפה.

ואני עושה את זה באהבה גדולה כי באמת אני חולשת על כל ההדרכה, על כל החוקים, על כל מה שצריך, ויש לי ממשק נהדר, נהדר, עם צה"ל, עם אבישג ועם נופר, וכל מקרי הקיצון – ויש מקרי קיצון – שנופלים בין הכיסאות, מקבלים מענה מהיום להיום, כולל תגמול בבנק.

בגלל זה אמרתי, המחמאות שקיבלתם מאבישג בשם צה"ל.

הזכרתם גם את העניין שמפקידים כסף לתגמולי מילואים, לחשבונות לא פעילים או חשבונות של מבוטח חייל מילואים שפשט את הרגל, וכו'. הבנק משתף פעולה מאוד יפה. אני מבקשת את ההחזר. ההחזר חוזר, אני מפקידה לבנק דואר או לבנק פעיל אחר שהוא פותח, ואין אף חייל מילואים שלא מקבל מענה. ממש, אנחנו מבינים שהכסף הזה, אי אפשר להגיד – המעון ממשיך, המשכנתה ממשיכה.

יותר מזה. אנחנו בוחנים מיצוי זכויות, זה לא רק מינימום. אני בודקת חצי שנה אחורה, ולא פעם מגיע להם תגמול הרבה הרבה יותר גבוה ממינימום. השם שלנו כבר עבר בכל הפלוגות, כבר יש טלפון ישיר שהם מתקשרים אליי ולמשרד, לכולם באמת יש מענה ואנחנו נמשיך לעשות את זה וכולם ייענו בחיוב ויקבלו את מלוא התגמול שמגיע להם, לא רק מינימום. ממש כך.

חנה, תודה. לתוך זה, באמת, גם ממה שאני פוגש מאנשי מילואים, אני מודע לעבודה ובטח הערכה, זאת אומרת את נופלת בחלקם של המילואימניקים שביקשו להתנדב.

קיבלתי צו 8, ממש.

ממש ככה.

ובעלי שותף לזה גם כן. הוא איש ביטחון לשעבר.

אני רק רוצה לשאול אותך כיוון שאני מכיר את הנושא של מיצוי זכויות מעולמות אחרים, קרנות שהייתי שם. האם גם כאן בלקחים – אני אשאל אותך מה ששאלתי קודם את אבישג אבל פה בהיבט של ההנגשה – האם יש דברים שאתם לומדים כתוצאה ממיצוי זכויות של אחרים ואתם יודעים להשליך אותם? הרי לא יפנו אליכם כולם, כל משרתי המילואים, גם לא כל אלה שבאמת אם היו עושים להם מיצוי זכויות, הם היו מקבלים יותר. לכן השאלה שלי, האם גם בעניין הזה יש ריצ'ינג אאוט.

למשל, היינו בתקופת הקורונה, ודמי אבטלה היו בחל"ת. הפעלנו מהיום למחר טופס שנקרא טופס 100, זה און-ליין, אנחנו יודעים בדיוק את השכר, את הבסיס. בהחלט. גם מחלקת מילואים משתמשת במחלקות אחרות שהפיקו כל מיני תוכניות.

אני אהיה יותר חד. האם בלי טופס 100 או לא משנה איזה טופס, יש איזה מצב של לחיצה על כפתור בביטוח הלאומי שמקפיצה חיילי מילואים שלא מיצו את הזכויות שלהם?

כן, בהחלט. אנחנו מוציאים אחת לכמה זמן מסמכים ורואים את זה, ממש כך, ועושים את זה.

אוקיי.

בהחלט, אם זה שכירים, אם זה עצמאים. למשל, עצמאי שפתח עסק, הוא רק פתח אותו ואנחנו יודעים שיש לו שכר. הפעלנו עכשיו חוק שנקרא תקנה 6, זו תקנה שאומרת שאם באמת הוא משתכר אפילו אחרי המילואים את ההכנסה הגבוהה אנחנו מפעילים מייד השלמה והוא מקבל הפרש נכבד.

בלי שהוא פונה או עם פנייה?

בלי שהוא פונה. ברור, היום אנחנו בעידן דיגיטלי.

כן, זה מה שרציתי לדעת. תודה.

אני מנצל את ההזדמנות שיש כאן גם נציגים של הצבא וגם נציגים של הביטוח הלאומי ושואל שאלה שאולי היא לא קשורה בדיוק למשרתי המילואים. כל תושבי העוטף, שדרות, נחשבים כנפגעי פעולות איבה באופן אוטומטי, ביניהם יש גם אנשי קבע. אנשי הקבע לא מוכרים על ידי ביטוח לאומי כנפגעי פעולות איבה אבל הם גם לא מוכרים על ידי משרד הביטחון כנפגעי פעולות איבה כי אין במשרד הביטחון את הרובריקה הזאת.

יוצא מצב שאיש קבע שגר בשדרות או בקיבוץ כפר עזה, הוא בעצם לא רשום בשום מקום כנפגע פעולות איבה למרות שהוא נפגע בדיוק כמו אשתו, משפחתו או שכנו.

אבל למה שזה לא יהיה? אני לא אחראית על זה.

אני שואל, את מהביטוח הלאומי. למה הביטוח הלאומי לא לוקח אותם?

אבל לא בנושא פיגועי איבה. לדעתי, כל אחד שמוכיח – זה לא משנה באיזה סטטוס.

לא, זה באופן אוטומטי. כל תושבי האזור שפונו, הם נחשבים כנפגעי פעולות איבה. אין כאן ועדה שבוחנת, זה באופן אוטומטי. אז למה, אני שואל אותך, רלי.

יש איזשהו פער שקיבלנו אותו, זה בטיפול, בבחינה – אני לא יודע להבטיח פה שזה אכן מה שיקרה – איך מנסים להשוות את התנאים, אבל בהחלט גילינו פער. למשל, חייל שהיה בנובה, יש פער בין התגמול שהוא מקבל מהמדינה לבין התגמול שהוא מקבל מהצבא, זה אירוע שהוא בבחינה, זה עלה מספר פעמים, אני מקווה שיהיו על זה תשובות מהירות.

תודה. אופיר, בבקשה.

תודה. בוקר טוב, אופיר, יושב-ראש העמותה למען משרתי המילואים, עמותה שפועלת כבר כמה עשורים בתחום הזה, והאמת היא שבמלחמה יש אפילו הזדמנויות בהיבט של איך אנחנו משפרים דברים לחיילי המילואים גם קדימה כדי שנתקן את העוולות שהיו בעבר.

אני רוצה לשים כמה כותרות ואז לגעת בכמה המלצות או בכמה נקודות פרטניות שאני חושב שאפשר להתקדם איתן. בכותרות, אני חושב שיש פה אירוע גדול שבתוכו יש כמה אירועים כבדים מאוד, אחדים מהם נמצאים כרגע אבל עוד יהיו בהמשך, וכמה אירועים קטנים שבהם אפשר לטפל.

מה זה האירועים הכבדים? אנחנו נמצאים אחרי חודשיים בלחימה, סדר גודל, ויש הרבה חיילי מילואים שנמצאים. כבר התחילו לשחרר יחידות ואנחנו במצב שכבר פחות חיילי מילואים נמצאים בשטח, אם כי עדיין הכמות היא אדירה, וכמובן הרבה מהם נמצאים בתוך עזה וכל המשמעויות לכך ברורות לנו.

אבל, האתגר האמיתי שאני רואה אותו עם חיילי המילואים הולך להיות בשנה הבאה, כל גדודי המילואים יצטרכו לעשות תעסוקות מבצעיות כי גם אחרי או גם תוך כדי המלחמה, הגבולות שלנו עדיין לא שקטים, ובאירוע הזה יהיה לנו קשה מאוד להחזיר את חיילי המילואים – שיצאו ושוחררו, וזה בסדר שהם שוחררו כמובן, כדי שנוכל להחזיר אותם מתישהו – אבל אז הולך להיות הרבה יותר משמעותי החלק הכבד של איך אנחנו מטפלים בהם.

הצבא עשה עבודה נהדרת. דרך אגב, אני חייב להחמיא – גם הצבא וגם ביטוח לאומי, הם תמיד עושים עבודה נהדרת אבל במלחמה מייד פעלו בצורה נפלאה לתקן או לסדר הרבה מאוד אירועים כדי להקל על החיילים האלה, ובסוף אנחנו צריכים לזכור שאנחנו צריכים לתת את הביטחון ואת השקט לחייל שנמצא בנגמ"ש בעזה, שאין לו טלפון והוא צריך לדעת שמאחור מטפלים בו. ואני אומר, מהתחושות שאנחנו מקבלים מהשטח, זאת האמירה שצריכה לצאת, שהיא קודם כול אמירה ערכית של המדינה, אחר כך היא אמירה פרטנית של כל אחד מהגופים.

אני אגע בכמה נקודות שאני חושב שאנחנו נוכל או נרצה לטפל בהן, שיעזרו לחיילי המילואים ועוד כותרת אחת. אנחנו מתעסקים או רוצים להתעסק בשיפוי, לא בפיצוי, לא במשהו נוסף, לא ברווחה, זה לא מתנות שאנחנו מחלקים לחיילי המילואים. בסוף, חייל המילואים שהולך למילואים, הוא נפגע בשוויון שלו מול האזרח האחר שנמצא במדינת ישראל, שזה לרוב 99% מאזרחי מדינת ישראל, ואנחנו רוצים להביא אותם לשוויון מול אלה.

אחד, ביטול ההגבלה של התגמול המיוחד של ה-60 יום. היום, התגמול המיוחד ניתן מעבר ל-60 יום רק למפקדים ולנושאי תפקידים מסוימים. מכיוון שאנחנו נמצאים באירוע גדול, שרוב חיילי המילואים יעשו יותר מ-60 יום, אנחנו חושבים שצריכים להוריד את ההגבלה הזאת. זה נמצא בפקודות הצבא, זה תלוי בצבא, ויכול להיות גם שאפשר לאכוף את זה בדרך אחרת אבל לא יכול להיות שמפקד יקבל משהו שחייל שלו לא מקבל כשהם נמצאים באותו נגמ"ש בעזה ואוכלים את אותה מנת קרב.

הרעיון לתקנה הזאת היה כשהמפקדים עשו יותר מילואים מהחיילים אבל עכשיו המצב לא כזה.

בדיוק כך, ולכן את זה צריך לתקן ובמלחמה אנחנו צריכים להתייחס לזה אחרת.

דבר שני, קרן הסיוע – קרן נהדרת, חשובה מאוד, אולי הדבר הכי חשוב שיש פה בעולם המילואים. זה יוזמה שלנו עוד מצוק איתן. בצוק איתן הקרן הזאת נפתחה בפעם הראשונה, או בפעם הראשונה בצורה משמעותית, ועכשיו פתחו אותה מייד, גם תיקנו הרבה מאוד דברים שקרו בצוק איתן. יש בה כמה ניואנסים שאנחנו ביקשנו לתקן, אני לא אעבור על כולם פה כי זה לא רלוונטי אבל האתגר האמיתי של הקרן הזאת, כמו שאבישג אמרה, הולך להיות העצמאים ובעלי החברות, שאת הנזק שלהם קשה מאוד לכמת. קשה מאוד להגיע למידע המדויק של כמה הם הפסידו, בזה לדעתי אנחנו נתעסק עוד הרבה, ואם אנחנו נרצה לפצות אותם על אמת, אז 70 מיליון בטח לא יספיקו.

אופיר, אני אמרתי שאנחנו נעשה על זה דיון משותף יחד עם ועדת הכספים כיוון שכמו שאנחנו מבינים, זה באמת אירוע שהוא חורג מעבר לדיון הזה בכל ההיבטים.

מצוין. אנחנו נשמח מאוד להיות בדיון הזה. יש לנו גם נציג שלנו בוועדת החריגים בקרן ואנחנו ניתן מהזיכרון שלנו ומהידע שלנו כדי לסייע בעניין הזה.

ביטול מס אחיד של 25% על התגמול הנוסף. יש תגמול נוסף שחייל מילואים מקבל, זה מהיום השביעי פחות או יותר, עד היום ה-31, הוא מתבטא בשתי נקודות זכות של מס הכנסה או בשווי של שתי נקודות זכות. העניין הוא שהמדינה קבעה שיש מס של 25% אוטומטית גורף על כל הסכום הזה. אנחנו מבקשים להוריד אותו, בטח בתקופת המלחמה כי בתקופת המלחמה הרבה יותר חיילים מקבלים אותו והם לא מקבלים אותו סתם, ואין טעם שכסף יעבור מכיס לכיס בתוך המדינה, זה לא הרעיון.

החזר הוצאות נסיעה והסדרי נסיעה. בהסדרי הנסיעה היו גם דברים טובים וגם דברים רעים, גם דרך אגב לרעת הצבא ולטובת חיילי המילואים לפעמים יותר מדי, יש הרבה חיילים שגם השתמשו בזה לרעה. זה מפוצל בצבא בין יחידות סגורות ליחידות פתוחות, וביחידות סגורות, חיילי המילואים שנמצאים בעזה לצורך העניין, כשהם יוצאים החוצה, עדיין לא הוסדר העניין איזה החזרי נסיעה הם מקבלים. הצבא מטפל בזה, אני שם את זה פה על השולחן כדי שתדעו שזה גם נושא שאנחנו רוצים לטפל בו.

מענק התמדה.

תן לי להבין. חייל שנמצא בעזה היום, חלקם נחשבים יחידות פתוחות?

לא. הפוך. הצבא מחלק את זה ליחידות סגורות ויחידות פתוחות, אם תרצה אבישג תוכל לדייק את זה. יחידות פתוחות, ובצורה לא הגיונית, החייל מקבל עבור כל יום הוצאות נסיעה, שהן מחושבות לפי המרחק שלו בין הבסיס לבין הבית.

שהוא חוזר הביתה כל יום.

כי הוא יוצא כל יום הביתה. החייל מעזה לא מקבל כל יום כי מן הסתם הוא לא יוצא הביתה כל יום, וזה בסדר, אבל תוך כדי שירות המילואים הוא יוצא מדי פעם להפוגות. גם על זה הוא צריך לקבל הוצאות נסיעה, אני יודע שהצבא כן מתייחס. אבישג, את רוצה להתייחס?

אני אשמח להתייחס לזה. קודם כול, החזרי הוצאות נסיעה זה לחייל שנמצא בבסיס סגור, הם מחולקים על היום הראשון שלו, על היום האחרון של השמ"פ, וכל שבעה ימים הוא מקבל אפטר הלוך-חזור. זה התמחור של החזרי הוצאות הנסיעה, ככה זה מתומחר.

מה שאומר פה חברי אופיר ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה זה שבסופו של דבר קורה לנו עכשיו הרבה שאנשים משתמשים ברכב הפרטי שלהם לכל מיני נסיעות בתוך המילואים, ולזה צה"ל הוציא מענה. זה עוד לא יצא לשטח, הפקודה הזאת היא בסבב אישורים אחרונים ואני משתפת פה, נראה לי כולם שומעים אותנו. זה בעצם בעלי תפקידים שיוגדרו בתוך יחידה בתוך גדוד. המג"ד יגדיר מיהם בעלי התפקידים שלהם יש את הכי הרבה נסיעות, נגיד בין 20 ל-30 בעלי תפקידים, הם יקבלו החזר הוצאות נסיעה גבוה מאוד, אפילו מוכפל, לחשבון האישי שלהם, זה בעצם ייתן מענה למי שיש לו את ההוצאות החריגות. לכל השאר, המענה שיש היום הוא מענה סביר. צריך להגיד שזה גם השתתפות בדלק, זה לא שכר שלם על כל הדלק שהוא מוציא.

כביש 6, הרבה מאוד מהמילואימניקים נוסעים בכביש 6, אני יודעת שגם הגיעו להם סכומים לא מבוטלים על הנסיעות האלה. יש מישהו שמתייחס לזה?

עלה אלינו, עוד לא הספקנו לעסוק בזה, אומרת את זה ככה פה בהגינות אבל שמענו את זה דרך המשרתים. כביש 6 זה פריבילגיה, יש גם דרכים חלופיות, אנחנו מבינים שזה עורק ראשי.

באמת, אנחנו כבר לא בזמנים האלה.

אני לא יודעת, אני - - -

כביש 6 זה לא פריבילגיה.

אני, אם אין לי מנוי למשהו אני לא נכנסת. שילמתי פעם אחת קנס 1,400 שקלים.

לחייל מילואים שיוצא הביתה זה ממש לא פריבילגיה.

אל תשכחי שאפטר מוגבל בשעות. אם הוא לא ייקח את כביש 6 אין לו מה לצאת בכלל.

אני פעם אחת שילמתי קנס באיזו מנהרה, 1,400 שקל, מאז אני בודקת איפה זה עובר.

אבל חיילי מילואים שצריכים - - -

אז אני אומרת, זה עלה אלינו, היום אין הסכם לזה עדיין.

אני אגיד לך משהו – ככה בינינו, לא שומעים. ההערה הזאת לא מסתדרת עם רוח הדברים שהצגת עד עכשיו.

למה?

בגלל שכביש 6 הוא לא פריבילגיה, בטח לא לחייל מילואים.

כביש 6 הוא משהו פרטי, אין לצבא, אבל אם אתה יכול לפתור לנו את זה אז בוא נפתור את זה.

אני לא רוצה להכניס את זה לכאן אבל אני התחלתי להתעסק עם כביש 6 לפני 15 שנה והיה ויכוח עם ראש אט"ל דאז, אבי מזרחי, מי יתעסק בזה – באכ"א או במקום אחר – ואני הלכתי להרבה, לחשב הכללי של המדינה, אז הוא עוד יכול היה להגיד אולי זה פריבילגיה.

לחיילי מילואים, בוודאי, אני חושב שלכל אחד, אבל על אחת כמה וכמה לחיילי מילואים, שמחושבות השעות שלהם. תגידו, אנחנו השתגענו?

אין מחלוקת על זה שאנחנו רוצים לאפשר את הדבר הזה.

אוקיי. בדיוק. ואם אנחנו נצטרך לעזור, נסייע.

רשמתי את זה.

דרך אגב, אנחנו ערים לזה שזה לא באופן ישיר המדינה בגלל שיש בעלות על הכביש.

ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני אמשיך, יש עוד כמה דברים, עוד לא הגעתי לחשובים אפילו.

ימי התרעננות. היום, כשחייל נמצא לאורך זמן, מגיע לו יום חופשה על כל שבעה ימים שהוא מבצע במילואים, שהוא בדרך כלל מנצל אותם, בטח חיילים שנמצאים בפנים. אחר כך כשהוא משתחרר ממילואים לא מגיע לו כמה ימים לחזרה לשגרה, נקרא לזה ימי התרעננות לחזרה לשגרה.

זה לא נכון, אופיר, אני רוצה לדייק את זה. מדיניות השחרור לסד"כ ולפרט הופצה ויש עליה עדכון מאוד משמעותי. חייל מילואים שמסיים שירות מילואים ארוך, לדוגמה 14 יום, מקבל 48 שעות בבית בשירות מילואים בהתארגנות; 21 יום ארוך – 72 שעות להתארגנות; 30 יום ארוך – 96 שעות.

אלא אם כן הוא ניצל אותם תוך כדי.

לא. רק אם הוא לא ניצל אותם בשבוע-שבועיים לפני התום.

ברור, אם הוא ניצל אותם תוך כדי, נגיד יצא לחופשה פעם בשבוע ואחרי שלושה חודשים הוא משתחרר, לא מגיע לו כבר שום דבר.

בטח שמגיע לו, זה לא נכון. מגיע לו. תבדוק, זה יוצא גם בפקודות האמ"ציות.

עובדתית זה לא נכון.

אני אשמח לקבל מקרים. באמת, אני אומרת לך באופן אישי, כמי שדואגת לזכויות משרתי המילואים, אשמח לקבל מקרים שזה לא מיושם ולוודא שהדבר הזה קורה כי זה פקודה לביצוע.

אבישג, בואו נחדד כדי שנדע איפה הגבול. אופיר נתן דוגמה לגבי שלושה חודשים. אני מניח, שלושה חודשים זה באמת תקופה ארוכה, ואני רוצה רק לחדד בשביל הידע. יצאת לחופשה פעם אחת ואחרי כן כמה זמן לא יצאת כדי שתוכל לקבל?

14 יום. מ-14 יום אתה מקבל כבר 48 שעות, 72 שעות, 96 שעות ו-120 שעות, שזה חמישה ימים בבית בהתארגנות. לקחנו את זה בחשבון.

אם ניצלת אותם אני חושב שלא, זה לפחות מה שאני מכיר אבל אם זה אחרת אז מצוין.

נחדד את הפקודות, נשלח את זה.

מצוין כי אני אומר, אני כבר שחררתי 400 חיילים ואצלי הפקודה הזאת לא הגיעה.

זה רק למי שבבסיס סגור.

סטודנטים, זה אולי אחד האירועים הכי כבדים בתוך הסיפור הזה, בטח כשאנחנו נמצאים עכשיו בתחילת שנת הלימודים. הסטודנטים מן הסתם נמצאים שם ולא יוכלו להתחיל ללמוד. חלק מהמכללות, או הפרטיות, שש מכללות כבר חזרו ללמוד במלוא הכוח, האוניברסיטאות עדיין לא חזרו ללמוד. המתווים הסופיים עדיין לא יצאו.

אני חייב לומר, אנחנו במגעים מקבילים עם הרבה מאוד גופים – גם עם ור"ה וגם עם המכללות הפרטיות וגם עם דיקאן בתי ספר לרפואה – סליחה, עם הפורום – וכן הלאה, אבל עוד לא יצאו מתווים מסודרים של כל המוסדות שיאמרו דבר אחד ערכי וברור, אף סטודנט לא יישאר מאחור ולכולם אנחנו נעשה כל מה שצריך כדי שהם יסיימו את שנת הלימודים ביחד עם החברים.

אופיר, העלית נקודה מאוד חשובה.

אני מגיע לכסף.

זאת נקודה מאוד חשובה, יש לה הרבה מאוד היבטים אם אתה שואל אותי בתוך הדיון הזה, אפילו איזה מרצים הסטודנטים יהיו מוכנים לפגוש, אם גם כאלה שהיללו או לא הסתייגו מאותה שבת שחורה. אנחנו נקיים כאן דיון שיוקדש לסטודנטים מילואים, על ההיבטים הרחבים של העניין הזה.

מצוין. אנחנו לא בדלת סגורה. יש כבר דברים שקורים בתוך התהליך הזה ואנחנו נשמח לעזרה שלכם בחלק מהדברים.

הדבר היחידי שאני כאן אעלה פה זה העניין של הכסף. אנחנו ביקשנו ורוצים שהמדינה תממן את שכר הלימוד של הסטודנטים, לא את של כולם, תלוי כמה ימי מילואים כל סטודנט עשה, כמו שנעשה במלחמת יום הכיפורים. ביום הכיפורים, אלה היו אותם תאריכים פחות או יותר, תקופה יותר קצרה, המדינה מימנה את שכר הלימוד של כל הסטודנטים באופן מלא. אנחנו רוצים ומצפים שזה יקרה גם עכשיו, לא אצל כולם, בטח באופן חלקי.

אבל לא בטוח תקופה יותר קצרה, אל תהיה בטוח.

מלחמת יום הכיפורים הייתה קצרה יותר.

לא, לא.

המלחמה כן. תקופת המילואים לא.

היו אנשים במילואים.

נכון.

שיפוי מעסיקים, אולי הנושא הכי כבד שיש בו הכי הרבה כסף, ופה חשוב לומר את זה כי אנחנו מדברים על כסף. המעסיקים היום מסבסדים את חייל המילואים. כל חודש שחייל מילואים נמצא במילואים, המעסיק משלם מכיסו סדר גודל של 30% מהוצאות השכר שלו. את זה ביטוח לאומי והצבא לא מחזירים לו כי זה מה שכתוב בחוק.

הכסף שמוחזר לו זה רק שכר הברוטו. כל מה שמעבר לזה – ההפרשות הסוציאליות, פנסיה, פיצויים וכן הלאה, שזה סדר גודל של 30% מהשכר – לא משולם לו.

בעבר אף אחד לא היה רגיש לזה כי התקופות היו קצרות. מתקופת שובר גלים, שהתחילו לעשות הרבה תעסוקות מבצעיות, בטח המילואים האלה ובטח בשנה הבאה, זה הולך להיות כבד מאוד על המעסיקים, בטח על הקטנים. אנחנו מגישים הצעת חוק בעניין הזה בעזרת חברי כנסת מסוימים ואנחנו נרצה את הסיוע של כולם. אי אפשר שהמעסיקים האלה יממנו את המילואים, זה לא הגיוני כי גם העסק נפגע להם תפעולית וגם כספית בצורה מאוד משמעותית.

ואני אוסיף לך עוד דבר שהוא יותר חמור מכל מה שאמרת. שאם זה יהיה ככה אז יש מעסיקים שיעדיפו לא להעסיק אנשי מילואים.

זה קורה. זה קורה.

זה מאז ומתמיד.

נכון.

ויש גם עמותות. אנחנו עמותה, לא עסק, ואצלי יש מאה אחוז גיוס למילואים, זאת אומרת אני היחידה בעמותה שלא במילואים. שישה אנשים אצלי מהיום הראשון במילואים, כולל בת אחת.

את במילואים כל החיים שלך.

יש עוד כמה נקודות, אני הגשתי אותן במסמך הזה, אני אגע רק בשתיים-שלוש נוספות קטנות. אחד זה מתן נקודת זיכוי שנתית נוספת למשרתי המילואים, בטח בתקופה הזאת, כהוראת שעה, לא כמשהו שהוא ימשיך אחר כך; הפעלת מערך סיוע של פרקליטות צבאית לטובת חיילי המילואים. יש הרבה חיילי מילואים היום שזקוקים לעזרה משפטית יותר מבדרך כלל, אנחנו רוצים שהסיוע הזה יינתן דרך הצבא ולא רק אם מפטרים אותם.

סליחה, לא הבנתי.

היום, חיילי מילואים נתקלים בהרבה בעיות משפטיות עם המעסיק שלהם.

שקשורות לשירות המילואים?

שקשורות לשירות המילואים אבל זה לא אגב פיטורים. בפיטורים יש מנגנון של משרד הביטחון ושל הצבא שעובד מדהים, אבל אין מנגנון שמסייע לו בייעוץ לפני המילואים, תוך כדי שמישהו מאיים עליו בפיטורים, תוך כדי שמישהו אומר לו משהו לא בסדר במקום העבודה, ועכשיו הרבה מאוד ייתקלו בסיטואציות כאלה.

אתה מדבר רק על אירוע שיש לו הקשר לעולם המילואים.

חד-משמעית, רלי. בטח, כן.

היה צריך לחדד את זה.

חד-משמעית, ברור. הגדלת סכום הפיצוי בביטוח חיים. היום, חייל מילואים שחלילה נהרג במילואים, ביטוח החיים שלו ברובו לא תקף כי אין כפל, וביטוח הריסק של משרד הביטחון הוא ביטוח ריסק כמו של אנשי הקבע אבל הוא בטח לא שווה למה שיש לו באזרחות והוא עלול להיפגע, המשפחה שלו נפגעת. הוא שילם הרבה מאוד שנים את הפרמיה הזאת והוא לא מקבל אותה ברגע האמת.

נקודה אחרונה, הוראת השעה שדיברנו עליה לפני כן אמורה לפוג עוד יומיים, היא עד ה-7 בדצמבר. אנחנו נבקש הארכה אבל זו נקודה שכמובן צריכים להתייחס אליה.

איזו הוראה?

על הארכת מועדים.

כן, על החובות.

כמובן שנצטרך להאריך אותה. המלחמה עדיין לא נגמרה.

הופצה טיוטה של משרד הביטחון, זה עדיין לא הגיע לוועדה.

בסדר גמור. תודה רבה. עד כאן.

תודה, אופיר, שהיית לפה להרבה. המועצה להשכלה גבוהה. בבקשה.

אין לנו משהו מיוחד להגיד.

למה אין לכם?

יאיר הראל מהמל"ג. אין לנו משהו מיוחד כרגע להוסיף לדיון. אפשר לשאול, אפשר לדבר איתנו גם אחרי הדיון.

קיבלת את רשות הדיבור, שפרה.

זה די מדהים שאין לכם מה להגיד.

שפרה, אנחנו מכירים אותך. תציגי את עצמך.

שפרה שחר, ב-14 שנים האחרונות מנהלת עמותת בית חם לכל חייל, עמותה שמקדמת הרבה מאוד חקיקה לטובת חיילי חובה ומילואים כאן בכנסת ומקבלת עשרות פניות ביום – עכשיו במלחמה מאות פניות ביום, גם מחיילי חובה וגם מחיילי מילואים – משתדלת לעזור.

מגיעות אלינו המון המון פניות של אנשים שרשומים במכללות, הם נמצאים כרגע בעזה, לרוב דרך אגב לא הם מתקשרים כי הם בעזה, אז מתקשרת האישה שלהם או האימא שלהם. מכללות פשוט התחילו את שנת הלימודים כאילו הם נמצאים בפלנטה אחרת. חברים, זה לא ייתכן.

ואני הגורם שמחזיר אותם למציאות ואומר, יש מלחמה, בואו תדווחו לי, ואני מעיר להם ועובר איתם ואני לא משחרר אותם.

מה זה מעיר להם?

את יכולה לבוא ולראות את המכתבים שאני כותב להם. אני לא משחרר אותם עד שהם לא נותנים לי תשובות כמו שאמורות להיות בזמן מלחמה.

אז בבקשה, מה התשובה שאני אמורה להגיד עכשיו לחייל או מישהו מטעמו שמתקשר אליי והוא רשום במכללה שהתחילה ללמוד והוא כרגע בעזה, הוא גם לא יכול להשתתף בזום כי בעזה אין זום, זה ברור לכם, כן?

הוא, ברגע שהוא מסיים את המילואים שלו ויסיים בשלום - - -

אולי עוד שלושה, ארבעה חודשים.

נכון. הוא צריך להגיע ולקבל את כל הזכויות שמגיעות לו כסטודנט והוא צריך להצליח.

איזה זכויות? אבל הוא הפסיד שני סמסטרים. איזה זכויות?

תסביר לנו איך זה עובד.

אם זה עוד ארבעה חודשים הוא יפסיד שני סמסטרים. איזה זכויות?

שפרה, סליחה. יש לי שאלה מול מה שנאמר. האם אנחנו רוצים שמוסדות להשכלה גבוהה לדוגמה לא ייפתחו עכשיו?

לא.

לא, אבל שוב, אנחנו מדברים שנים על אפליה, דווקא משרתי הצבא והמילואים.

אני מבין את זה.

הרי בסופו של דבר, מי כרגע יכול ללמוד? אלה שלא משרתים בצה"ל.

אין לי תשובה בתוך השאלה. יש שתי שאלות. מצד אחד, אנחנו רוצים שככל שאפשר תימשך שגרת חיים, ככל שאפשר ואיפה שאפשר. מצד שני, אנחנו רוצים שאחרונים שייפגעו יהיו באמת אלה שנמצאים עכשיו שם. והשאלה היא האיזונים, מערכת שאומרת, כשחייל מילואים מסיים – שזה יכול להיות עוד שבוע ויכול להיות עוד שלושה או ארבעה חודשים – האם אז אנחנו יודעים איך הוא לא ייפגע ביחס לסטודנטים אחרים.

יש לי כמה דברים להגיד על העניין אם כבר העלינו את הנושא של סטודנטים.

אפשר גם להגיד אמירה אחרת. אוקיי, אנחנו ממשיכים בשגרה והחיילים שישרתו כנראה עוד כמה חודשים במילואים בלחימה, אפשר להכריז שהם כנראה יפסידו את שנת הלימודים, ועכשיו איך אנחנו מפצים אותם על זה. אפשר להגיד את זה.

אבל אולי לא צריך להגיד את זה. צריך להגיד שהם לא יפסידו מזה, נקודה.

אדם לא השתתף, לא בסמסטר הראשון ולא בסמסטר השני.

שני דברים. קודם כול, אני מדבר על הדברים הבסיסיים. יש כללים וחוק שהמוסדות מחויבים על פי חוק לעמוד בהם. כרגע, השלב הראשון – שימו לב, שלב ראשון – אני אישית, אני ממונה בקרה ואכיפה במל"ג, התפקיד שלי בשוטף זה לא להתעסק עם חיילי המילואים. בחודש אפריל האחרון היה כנס בשיתוף הקמל"ר, גם אבישג השתתפה בו, לכל המוסדות האקדמיים, זה תפקיד שאני קיבלתי במקרה בלי קשר למלחמה, בשביל לקדם את הנושא מול המוסדות. השתתפו בו הרבה מאוד מוסדות ומאז אנחנו בקשר עם הקמל"ר ועם הצבא.

אנחנו בתקופה האחרונה מדברים על החלק הראשוני, עומדים מול מוסד-מוסד באופן פרטני.

גם פרטי?

מוסדות פרטיים.

כן, כולם. אנחנו עומדים מול מוסד-מוסד ואנחנו עוברים על התקנונים שלהם לראות שהם עומדים בבסיס, שהם מחויבים לעמוד בהם בכללים ובחוק.

לצערנו, המצב לא היה מזהיר. הוא יהיה מזהיר כי אנחנו עוברים ודורשים מהם את התיקונים האלה. יש לי סמכות בחוק לדרוש מהם את התיקונים האלה ואנחנו עדיין עובדים על זה, ולצערי, גם מוסדות שפתחו עוד לא עומדים שם. הם יעמדו בקרוב מאוד. לצערי הרב.

ההיבט השני הוא ההיבט של האקסטרה. יש לנו פה מלחמה, יש לנו פה דברים שהם אקסטרה. לצערי, המוסדות שפתחו את הלימודים – אגב, נזרקו פה מספרים; המספרים הם יחסית גדולים, יש לנו 58 מוסדות להשכלה גבוהה בארץ – כ-30 פתחו את שנת הלימודים, מתוכם כל המכללות האקדמיות לחינוך, מדובר על קרוב ל-20 מכללות. המכללות האלה – אני אשים רגע בצד – כמות המגויסים בהן היא דווקא נמוכה, דווקא יש שם יותר בני או בנות זוג של חיילי מילואים, שגם על פי הכללים חייבים לקבל את זכויותיהם כחוק. מי שהוא בן זוג לחייל מילואים ויש לו ילד עד גיל 13, מחויב על פי הכללים לקבל את הזכויות שלו.

מה שבעצם מל"ג ביקשה מהמוסדות זה לקבל מה אתם עושים למען חיילי המילואים עכשיו בתקופת המלחמה. אנחנו מתחילים לקבל את המתווים. שימו לב שהמתווים האלה, אני מקבל אותם. המתווים האלה, אני מאוד לא מרוצה מחלק מהדברים כי הם לא עומדים בכללים הבסיסיים של החוק ולכן אני מחזיר להם הערות.

אנחנו מצפים שהמוסדות יבינו את הסיטואציה וגם יפתרו את הבעיה. כרגע, המוסדות הגדולים ששם רוב המסה, לא נפתחו עדיין, כשאני מדבר על האוניברסיטאות, לא נפתחו עדיין ולכן על פי החלטת מל"ג לא מחויבים כרגע להעביר את המתווים. כמובן שהם אמורים להעביר את זה בשבועיים-שלושה הקרובים ברגע שהם ייפתחו. המוסדות האלה, שהם המסה, אני מניח שימצאו את הפתרונות, יגישו את זה וגם יפרסמו את זה. זה לא משהו שיהיה בחדרי-חדרים.

חשוב להבין שיש קושי של הרבה מאוד סוגי תארים בארץ לבנות דברים, ואני יודע שבונים, אני אתן לכם דוגמה על בצלאל. בצלאל, רוב הקורסים שם מעשיים, יש קושי מאוד גדול של מה עושים עם מי שלא נמצא בשיעור. בצלאל לא פתחו, הם כנראה יפתחו בסוף דצמבר, נראה מה יהיה עד אז. המוסדות כבר עכשיו עובדים על מתווים מה קורה לקורסים המעשיים, לא רק על הקורסים העיוניים שהם מחויבים על פי חוק, הקלטות, סיכומים, כל הדברים האלה, אלא גם לקורסים המעשיים.

זה קשה, זה לא קל, כרגע אנחנו לא במצב שאנחנו קיבלנו הכול, והמוסדות לא עומדים גם בדברים הבסיסיים וזה תהליך, הדבר הזה אף פעם לא קרה במדינת ישראל – מלחמה באורך הזה, בעוצמה הזאת. זה דבר שהוא לא קל למוסדות ואנחנו עוקבים ועובדים על זה.

אני יכול להגיד שהמצב יהיה טוב, כרגע הוא פחות טוב. אין לי יותר מה להוסיף, זה לא כל כך הדיון שאני התכוננתי אליו.

שר החינוך שהיה כאן אמר שבאופן אוטומטי, מי שהפסיד סמסטר, הוא יקבל ציון עובר.

לא באופן אוטומטי, זה משתנה בין מוסד למוסד.

אמר שזה אחד המתווים שבודקים, הוא לא אמר שזה מה שיהיה.

בסופו של דבר אנחנו גם רוצים להכשיר את המהנדסים של מחר, את האדריכלים של מחר, את הרופאים של מחר, את האחיות והאחים, את המורים, את העובדים הסוציאליים. אנחנו לא רוצים שהם יצאו מהלימודים ולא ידעו דברים בסיסיים כמו איך לבנות בניין או איך לטפל.

שר החינוך היה פה, הוא אמר את זה, אבל הוא תיקן או תיקנו אותו, שעם כל הכבוד, יש לו הגבלות בסמכויות מה הוא יכול לאכוף וכמה הוא יכול.

קודם כול, יש את הכללים הבסיסיים, שאותם קל מאוד לאכוף כי זה חוק.

יש בתוך הכללים יכולת לתת עובר?

לא, זה כבר האקסטרה, אבל ברגע שחייל מילואים חוזר לקמפוס ולא מקבל מענה לקורסים מעשיים - - -

אדוני היושב-ראש, ראשית, הפתרון לכל הדבר הזה הוא שני דברים. אחד, קודם כול שנאחוז במידע ובידע מיהו המילואימניק שהוא סטודנט, שזה קודם כול חסר לנו. אנחנו בשיח קבוע.

70,000 מילואימניקים הם סטודנטים.

או בני זוג.

לא דיברתי על בנות זוג.

ביום שלנו תהיה ודאות מלאה מיהו הבן אדם שאצלנו הוא מילואימניק בצה"ל, והוא סטודנט או רשום לשנת לימודים, קודם כול נוכל לסגור מעגל לאנשים האלה ביחד ולתת להם את החליפה ואת המענה. אנחנו עדיין לא בשלב שיודעים להגיד. יש מוסדות שהעבירו לנו רשימות ויש מוסדות שאנחנו לא יודעים להגיד מי הסטודנטים שם, וגם זה יכול לעזור להבנת ההשפעה על המוסד עצמו.

זה לא בא מלמטה?

אנחנו הטלנו את זה על משרתי המילואים. אני אומרת לך שאני כבר שנה וחצי בתפקיד נלחמת בזה מאוד מאוד קשה לגרום להם להיכנס ולהזין, למרות שזה מאוד מאוד פשוט. ניסיתי לראות אם זה מורכב, וזה פשוט. זה פשוט איזשהו עיסוק כנראה שהם דוחקים לצד ואני חושבת שאם אנחנו נוכל לקבל מידע באופן רציף ושוטף, נוכל גם לתת מענה, לא יודעת – לפצל להם יותר את השמ"פ, להתחשב. מי שפונה אלינו, אנחנו נותנים לו טיפול אבל רב הנסתר על הגלוי פה, מי הסטודנט בכלל.

אבישג, יש לכם כל מיני פניות לאנשי המילואים ישירות לפלאפונים?

כן. פניתי לכל הפלאפונים שלהם, הפצתי.

שאלת מי סטודנט ולא ענו? אפילו ללחוץ לא?

308 אנשים ענו מתוך אלפי sms-ים שהוצאתי, ואלה לא המספרים. מהאוניברסיטאות – שקיבלתי את המידע מהן – הצלחתי לנתח שיש כמעט 20,000 שאני יודעת להגיד עליהם. בעיניי זה הרבה יותר גדול ואנחנו נשמח כמה שיותר לדייק.

דבר נוסף, היום הסטודנטים שהם משרתי מילואים, הפער העיקרי שלהם זה שהם נמצאים בחוסר ודאות. הם בחוסר ודאות עם הבית שלהם ועם החיים שלהם ועכשיו תוסיף לזה חוסר ודאות עם שנת הלימודים, אז המתווה, ככל שהוא יצא מהר יותר ולפני פתיחת הלימודים, הוא ירגיע את השטח, הוא ייתן להם ראש שקט וזה בעיניי דבר שצריך מיידית לעשות, לא לחכות לפתיחת המועד.

אני באמת אומרת, שיתוף הפעולה פה הוא מצוין אבל צריך להגביר את הקצב, אנחנו לא בזמנים של להביא את המתווה. חייבים להגיד להם מה הולך להיות להם.

אני מסכים איתך על הפרסום של המתווים. מחר בערב יש ישיבת מל"ג, כרגע מל"ג לא חייבה את אותם מוסדות. בנוגע למתווים ספציפית, אני חייב להגיד שאני מסכים איתך שצריך להיות כמה שיותר מידע לסטודנט הרבה זמן לפני תקופת הלימודים ולא רק שבועיים לפני.

בקשר להעברת המידע, איזושהי הערה קטנה לכם. ברמת העיקרון, המוסדות – לי, בתור מל"ג, אסור להתעסק עם זה כי יש פה את פרטי הסטודנטים האישיים – כשאנחנו צריכים נתונים אנחנו פונים ללמ"ס כי הלמ"ס על פי הפקודות שלהם יכולים לפנות למוסדות לקחת פרטים אישיים של סטודנטים.

אנחנו הצפנו את זה, אמרתי את זה גם לצוות של קמל"ר, אתם צריכים לפנות לראשי המוסדות, להעביר להם את הטפסים שלכם. אמרתי, אין לנו בעיה להעביר את הדברים.

עשינו את זה, נפגשנו גם עם ור"ה וגם עם - - -

אבל ור"ה זה רק גוף מסוים, ור"ה זה רק שמונה מוסדות.

גם עם ור"מ, נפגשנו עם שניהם, עשינו ישיבה מקדימה.

אוקיי. יש לכם ול"מ, יש לכם רמ"א, יש לכם מוסדות שלא מאוגדים – כמו המכללה למינהל, כמו רייכמן.

עם רמ"א ורייכמן דיברנו - - -

בסדר, לא משנה, אבל המוסדות אמרו: תפנו לראשי המוסדות, תעבירו. לי אסור להתעסק עם זה, לי אסור להתעסק עם פרטים אישיים, זה בניגוד לחוק. אתם יכולים לפנות לראשי המוסדות ויש את כל טפסי העברת המידע. בשמחה, אין לנו בעיה לשלוח את הבקשות האלה למוסדות בשמכם אבל אנחנו לא יכולים להתעסק בזה.

גם לא בטוח שהמוסדות ירצו לתת את השמות של הסטודנטים.

הם נותנים תעודות זהות.

בדיוק, זה אותו דבר. ראינו מה קרה גם בארצות הברית כשביקשו מהם פרטים של סטודנטים אחרים. אנשים שלא דיברו ועוד רוצים להגיד משהו? בבקשה.

כמה שאלות. דבר ראשון, לגבי התגמול המיוחד והתגמול הנוסף, אלה שרוצים להקדים ממאי לפברואר. המנגנון של שני התגמולים האלה הוא שיש סכום גלובלי – המיוחד הוא 30 מיליון, הנוסף הוא 300 מיליון – ושמהם נגזרים הקריטריונים. ברור לחלוטין שהקריטריונים האלה הם רלוונטיים לשגרה ולא למצב הנוכחי.

זה מנוהל קודם כול לפי - - -

זה כך. אולי אליכם זה מגיע בשלב המאוחר יותר אבל ברמה העקרונית כבר למעלה מ-15 שנה מוקצים אותם סכומים ומהם נגזרים הקריטריונים. ברור לחלוטין שמי שהיום עומד בקריטריונים זה כמות גדולה לאין שיעור מאשר שנה רגילה, והשאלה האם יש היערכות תקציבית להגדיל את הסכומים.

מי שעומד בקריטריונים הנוכחיים, בלי השינוי שהציע פה חברי, אנחנו נשלם לו. אנחנו כבר אחרי השערוך של זה, גם אם יש חריגה ממנו.

אוקיי. זאת אומרת, יש לכם איך - - -

יש לנו מענה תקציבי לזה. ומה שהציע פה אופיר זה משהו שנמצא בשולחן עבודה.

על מה? אופיר הציע כמה דברים.

על ה-60 יום ומעלה.

התגמול המיוחד.

מול המפקדים. צריך להגיד גם, כשאומרים פה מול המפקדים על איזה מפקדים מדובר. בעבר זה היה כל מי שהוא מפקד. כבר כמעט שנה וחצי זה רק מפקדים לוחמים ספציפיים, דרג של מ"פ והמג"ד הלוחם בקצה ולא כולם, לא כל המפקדים בצה"ל. הרוב המוחלט לא מקבל את זה אלא נתנו את זה לאוכלוסייה של 3,000 ומשהו מפקדים לוחמים בשביל לייצר את הדיפרנציאליות – בגלל סיכון החיים, בגלל האורך, בגלל הזמן, בגלל ההשקעה שלהם, שהיא גם בשגרה.

בתוך החירום, זה נמצא על השולחנות, לא מסמכותי כרגע לפרט פה את הדברים אבל זה נמצא על שולחנות העבודה איזה מענה אנחנו נותנים שהוא מענה למשך השמ"פ הארוך מעל ה-60 יום, יש כל מיני דברים שעובדים עליהם, לא משהו שאני יכולה לעדכן את הפורום לגביו.

תני לי טיפה להקשות עלייך. אני חושב שהנושא הזה של מפקדי מילואים בצדק זכה לטיפול מיוחד, בין השאר בגלל הזמן הלא נספר, הלא מגויס, שמפקדי מילואים מקדישים כדי לוודא, נגיד אפילו מעבר להכשרות שלהם, את עצם זה שהפלוגה תעמוד בתקן לבט"ש, ואז ניתנו עדיפויות למפקדי מילואים.

אני חושב שבמסגרת הדברים שנשברים פה, זאת אומרת באותם ימים שעד עכשיו מפקד מילואים התעסק בלוודא נגיד שהפלוגה שלו מתגייסת, הוא עכשיו נמצא בתוך שמ"פ כשהוא עושה את זה ואיתו נמצאים גם החיילים שלו. לכן, יכול להיות שצריך להיות סוג פתרון של הוראת שעה או משהו כזה, אני חושב שכשנמצאים כל כך הרבה זמן, כל כך הרבה יחידות, בתוך תעסוקה מבצעית – צריך להגיד את האמת, שיש בה גם חירוף נפש של מפקדים ושל לוחמים – אז להחיל את הדברים האלה או את אי ההפרדה הזאת שבין לוחם למפקד באותו נגמ"ש במשך חודשיים, זה נראה לי דבר שראוי ליותר ממחשבה, אם אני אגיד את זה ככה.

אני אומר, הייתי עושה את זה כהוראת שעה בגלל שאנחנו עוד נחזור לימים, עם כל הבט"ש שעוד ייפול עלינו וכו', עוד נחזור לימים שממפקדי המילואים נדרוש יותר מאשר מלוחמים במילואים, שלא נדע לכמת את זה, ורק בשביל זה יש את ההבדלים האלה, אבל בדברים שאנחנו כבר יודעים לכמת ובטווח הנראה לעין, נראה לי שנכון לא לעשות את ההבדלים האלה בין מפקדים לחיילים. אני מציע שתשקלו את זה ונעשה את זה בהמשך, אני אומר לשקול לכאן או לכאן.

אני רק רוצה להגיד, יש פה איזושהי הסתכלות קצת למציאות שהייתה פעם, באמת כל המפקדים, ואז אל מול זה הפתרון הוא פתרון שהוא יותר פשוט, אל מול זה שיש באמת עכשיו איזשהו נתח מאוד מאוד קטן, ולהשלים זה מערך אחר לגמרי.

סליחה, אני לא אמרתי איך להשלים. אני רוצה אולי טיפה ללכת לסיכום. הרי, רלי, גם אנחנו דיברנו. יש סוגים של תחשיב – 25 ימים, לפי 30 ימי עבודה, לפי 25 ימי עבודה, לדוגמה שפעם חישבנו, ואולי גם היום, את התגמול.

נעשתה פה איזושהי קפיצה, שאולי היא כבר מכילה בתוכה, היא מעבר, גם אם היינו מחשבים את זה לפי 30 ימים, לא עשיתי את החשבון. אבישג, את מבינה מה אני אומר?

כן.

ויכול להיות שהקפיצה מ-211 ל-300, היא אומרת: אוקיי, אני כבר מעבר גם להצמדות וגם לחישוב הזה של הימים, ויכול להיות שבקפיצה הזאת היום, גם החיילים הלוחמים מקבלים יותר מהמפקדים שלפני המלחמה. לא עשיתי את החשבונאות.

מה שאני אומר, שאם ניקח ויגיעו גם הסוגיות האלה של אופיר וגם מה שאנחנו יודעים לעשות, נצטרך לראות איך באמת המספרים החדשים מכילים – לפחות מכילים כמובן – את הדברים שהעלינו פה שצריכים לתקן אותם. אופיר, אתה הבנת מה אמרתי?

כן. מסכים איתך לחלוטין.

תודה.

שאלות נוספות. אחד, ציינת כל מיני דברים, ששלחת sms הודעה לחיילים ויש דברים שהם דרך הטלפון. חיילים שהם בתוך עזה, מן הסתם אין להם גישה לדברים האלה. איזה פתרונות יש?

אמרתי. יש את הסגלים שנמצאים איתם בשטח ויש את ניידות השטח. אנחנו מגיעים לשטח, פשוט מגיעים אליהם לכל לבנת רענון. אתמול הייתי באופן אישי בצאלים, יום שישי הייתי באשקלון, בכל מקום שאנשים יוצאים – לא רק אני פיזית, יש מערך שלם, גם של חיל המשא"ן, שמגיעים לשם ונותנים מענה לרענונים, מסבירים להם, פותרים בעיות תוך כדי ומעלים את הדבר הזה. הכנו גם פנקסים שיכולנו להביא להם פיזית, את המקסימום, ובעיקר בעיקר גם דרך בני או בנות הזוג. יש קבוצות שלמות שמתנהלות ברקע, קבוצת נשות המג"דים שלכל אחת יש קבוצה של נשות המ"פים, וכו', ומפגשים לא פורמליים להעברת הידע, כמה שאפשר.

מה שהכי חשוב, שהזכויות והקרן, כמה שיותר ארוך, ככל שיש לו זמן לנצל את זה הוא יוצא לרענון. לא הספיק, לא היה לו זמן ופניות, הוא חוזר לחיים שלו, מסתכל על הדברים והוא יכול להגיש.

תודה.

שאלה לרלי. הזכרת את 50,000 המתנדבים. האם בנתונים שאתם מעבירים לנו על התייצבות, הם נספרים?

בוודאי. מתנדבים זה כאלה שלא היו רשומים ברישומים, וחזרו לרישומים. בוודאי שהם בתוך הסד"כ.

או שהם לא היו בצה"ל הכשיר או שהם היו בפטור.

בוודאי שזה בתוך.

לא, כי הם לא בדיוק בצו 8.

הם מקבלים תשלומים. כל מי שהתנדב למלחמה, הכנסנו אותו לצו 8 והוא תחת מניין צה"ל הכשיר כרגע.

הם מקבלים צו? כי אם הם סטודנטים בלי צו, הם לא יוכלו לפי חוק לקבל את הזכויות שלהם.

מה זאת אומרת מקבלים צו?

יש להם צו 8, לאותם מתנדבים?

צו 8 היום זה sms או הודעה קולית.

בסדר, אבל יש להם משהו להציג אחר כך למוסד אקדמי כדי לקבל את הזכויות?

יש. בתוך אתר המילואים יש טופס שנקרא "גויס למלחמה".

לפני שנסכם, משרד הכלכלה, בבקשה.

מראם שחאדה, סוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה. אנחנו מנסים להנגיש את המידע לכל העסקים, לשמוע מעסקים שעולים בשטח, גם משרתי מילואים. מגיעות אלינו פניות, אנחנו מנסים גם לעזור, לתת מענה. גם אם זה לא מול המשרד עצמו, גם אם זה משרדים אחרים, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה איתם ומנסים כמה שיותר לתת להם את המענה שצריך.

מראם, את אישית משתתפת פה גם בדיונים של ועדות אחרות על העניין הזה?

לא השתתפתי אבל נציגים אחרים מהסוכנות כן השתתפו.

אוקיי.

בוועדת הכספים לגבי פיצול עסקים, ערכנו שלושה וובינרים בשבוע שעבר, השבוע יש לנו עוד אחד, מנסים לתת את כל המידע ולהנגיש את המידע לעסקים.

בסדר. רק רציתי לדעת שאנחנו לא עושים פה דאבל, ואנחנו נעשה באמת דיון משותף כמו שדיברנו קודם. עוד מישהו? בבקשה.

אני רחלי, נציגת האגף והקרן לחיילים משוחררים במשרד הביטחון. כמובן שאנחנו במשרד מכירים את כל הדיון, את כל מה שהתקיים פה.

כן חשוב לי לציין דבר אחד שעלה פה כמה פעמים, נושא פיטורים של חיילי מילואים. אני רוצה להזכיר שאנחנו כאן, אנחנו כבר מקיימים בפועל את ועדות התעסוקה למניעת פיטורין. אני חייבת לציין שעד כה לא נתקלנו בפיטורים אלא בבקשות להיתר, שגם שם יש קושי. אנחנו עומדים על הרגליים האחוריות, אנחנו מסייעים להם, לחיילי המילואים כמובן, גם בהנחה שקרה משהו, לתת איזשהו פיצוי, להיטיב עימם. אני רוצה להזכיר שמי שצריך סיוע מוזמן לפנות אלינו באופן אישי לכל אחד מהמחוזות.

סיוע אחרי הפיטורים, לא בייעוץ לפני. נכון?

זה מה שאני באה להגיד. יש להם ייעוץ ובעצם סיוע משפטי תוך כדי הוועדה, זאת אומרת אנחנו בשיתוף צה"ל מממנים להם את הסיוע המשפטי. אני מניחה שניתן להתייעץ איתם גם לפני אם יש התלבטות כזאת או אחרת.

לא.

לא? אני מוכנה לבדוק את זה.

זה מנגנון שהיינו שמחים מאוד לשפר, יש לזה דרישה אמיתית.

ביקשנו כמה פעמים נציג אצלכם.

של משרד הביטחון?

כן, ולא קיבלנו אף פעם.

איפה ביקשתם נציג?

אבי סייג, יושב-ראש העמותה זכרו לברכה, ביקש כמה פעמים שיהיה נציג שלנו בוועדות. אף פעם לא מונה נציג שלנו בוועדות ואתם קיימים כבר לפחות 15 שנה.

אם אתה אומר אבי סייג זכרו לברכה, אז כן, אתה מדבר על הרבה שנים.

הוא נפטר רק לפני שנתיים.

אתה מדבר על נציג של ועד אנשי המילואים בתוך ועדות התעסוקה?

כן.

לאיזה צורך?

גם שתהיה לנו הבנה יותר טובה של מה שקורה שם וגם כדי שיהיה נציג אותנטי של המילואים בתוך הוועדות.

אני מוכנה להעלות את זה הלאה כמובן, ואם יסתייע.

אלה שתי בקשות: אחת זה נציג, ושנייה שיהיה אפשר פרה-תהליך לטפל.

אני בודקת את זה.

עוד מישהו? בבקשה, שפרה. קצר, אנחנו צריכים תיכף לסיים.

30 שניות. אני יודעת שזה לא היום המקום של הדיון אבל אני חייבת כי אני שומעת על הקרן ועל הכול. דרך אגב, אני כעמותה אולי צריכה לפנות לקרן כי העמותה שלנו שילמה ללא מעט מילואימניקים להגיע לארץ למלחמה, אלה שביקשו ולא היה להם כסף, נתנו להם כרטיסי טיסה ועוד דברים כאלה, אבל זה לא העניין.

אני רוצה פשוט להבין את הפער בין הקרן הזאת שהוקמה ובאמת נותנת מענים להרבה מאוד דברים שהוזכרו פה, לבין – ואני חייבת לומר וזה חייב להיכתב בפרוטוקול – הפער הבלתי נסבל, עד כדי חרפה, של ההצטיידות בצה"ל לחיילי המילואים.

תקשיבו. אם אני אראה כאן – אלעזר, אני אשמח להראות - - -

שפרה, באמת, על זה את יודעת כמה דיונים עשינו?

אני פשוט לא מקבל את זה לחלוטין, את המשפטים האלה.

אז אני אראה לכם.

שפרה, אני מבקש, זה לא הדיון. אני רוצה להגיד לך משהו, את יודעת שאני מכבד אותך הרבה שנים. אנחנו היינו פה, אני גם באופן אישי אומר לך שיש פערים עצומים בין מה שכותבים לבין מה שנכון בהקשרים האלה. אם אנחנו נעשה דיון על כל פנייה, על שיקולים שעלו פה בתוך הוועדה – ועשינו ספציפית בתור ועדת חוץ וביטחון וגם במליאת הוועדה, דיונים, גם סיורים – גם על הדברים האלה, ולכן אני לא חושב שזה המקום.

אז אתה לא מקבל פניות - -

אני אפתיע אותך, אני מקבל.

- - של מג"דים במילואים, של מ"פים.

תאמיני לי שאנחנו מקבלים.

אנחנו לא מטפלים בשום תרומה שלא מגיעה פנייה בכתב, עם שם של מג"ד - - -

אנחנו מקבלים. שפרה, אז תעבירי את זה בבקשה. שפרה, אני גם לך אומר תודה, אני מכיר את העבודה שלך הרבה שנים ואני מאוד מעריך אותה.

אני לא באתי לכאן לקבל תודות. תודה ללוחמי המילואים.

תודה ללוחמי המילואים.

במקרה יש לי שני בנים שם, אבל אנחנו עושים את מה שאנחנו צריכים לעשות.

לא, את עושה יותר, וזה יפה. תודה.

קודם כול, אני שמח שהדיון הזה כמובן התקיים. אני רוצה לברך באמת – גם אני הופתעתי, כמי שמכיר את הדברים האלה די הרבה שנים, אני אומר לך, אבישג, לכל מה שאת מייצגת; אני אומר לחנה שחזרה לכאן, ואני אומר לאופיר ולחבר'ה, שבעצם הם טריגר גם לשיפורים וגם לעצם הקיום של הדיון הזה. ואם הזכרת את אבי סייג, אז יש לו זכויות באיך המילואימניקים מיוצגים כאן, צריך להגיד את זה.

אני חושב שיש פה, בעיניי לפחות, התקדמות גדולה מאוד ששואפת למה שאנחנו צריכים לעשות. היא לא נמצאת שם בכל מה שאנחנו צריכים, טוב שמתקיימים פה דיונים כאלה, טוב שמעלים בעיות כאלה, בעצם גם כל פרט, גם כל פנייה של חייל מילואים לפעמים עוזרת למערכת לשפר את עצמה לאחרים שלא פנו.

אני חושב שהנושא הזה של הנגשה ושל ללכת לאלה שלא יכולים – או בגלל שהם בעזה או בגלל, אני לא רוצה להביא אנלוגיות מעולמות אחרים, שהם לא מודעים למה שמגיע להם – אני חושב שזה התפקיד שלנו, שלכם, לעשות את זה ואני מתרשם שאני לא מחדש לכם, לשמחתי הרבה. זאת אומרת, אני מתרשם גם ממשרד הביטחון, צה"ל, הביטוח הלאומי, שמשתדלים לעשות את הדברים האלה לפני שחיילים פונים.

אני אצטט את מה שאופיר אמר פה, אנחנו לא מדברים פה על פיצוי, אנחנו נוגעים פה בשיפוי. כמי שנמצא בבניין הזה גם אתמול וגם בימים אחרים, אנחנו רואים שהמדינה הזאת, היא יכולה כנראה לתגמל באופן ראוי יותר את מי שבאמת נושאים אותה על כפיהם. אני לא רוצה כרגע להיכנס, היה לנו כנס ראשי אכ"א לפני שבוע האם זה 2% או 30% ממי שנושא את המדינה הזאת. יש כאלה שיגידו 30% בגלל שמתעסקים בשכבת גיל, ואז אומרים: אוקיי, האחוזים הם יותר גדולים. נכון, זה פחות מאחוז כל אוכלוסיית המדינה, המילואימניקים, אבל ביחס לשכבת הגיל זה הרבה הרבה יותר. צריך להגיד שבכל מקרה, גם בשכבת הגיל של משרתי המילואים אנחנו מדברים על מיעוט, וככה צריך לזכור את זה, ובאמת זה מיעוט שאנחנו דורשים ממנו גם כמו שכבר רמזתי פה, עניינים של חירוף נפש.

אני מקווה שהמלחמה הזאת – חלק מהדברים שמתפתחים כאן, ככה זה טבעם של דברים, יישמרו גם לעתיד – זאת אומרת היא פותרת דברים ששנים עלו פה מסביב לשולחנות ולא נפתרו, והחוכמה שלנו תהיה איך הם יישארו גם אחר כך. אתם מכירים את הדברים האלה יותר טוב ממני, וחלקם הגדול של הדברים עלה כאן.

אנחנו נעשה דיון על סטודנטים, על המרכיבים השונים, אלה שעלו פה וגם אלה שלא עלו פה אבל נכון שיועלו. כמובן שלא הכול זה כסף וגם לא הכול זה רק עבר, לא עבר קורס, יש דברים יותר עמוקים. יש מקומות בארצות הברית, באוניברסיטאות גדולות, שכשאתה בא להירשם שואלים אותך בעצם מה עשית בשביל המדינה ומתגמלים גם בהתאם. גם כאן אני חושב שיש מקום שנעשה את זה.

כמו שאמרתי, אנחנו נעשה דיון משותף לנו ולוועדת הכספים על הדברים שצריכים לעלות פה, בעיקר בדגש על בעלי עסקים קטנים וגדולים בתוך זה.

אופיר, לא יודע אם זה לכם או אני אומר את זה, אבישג, לכם, למרות שבאמת אנחנו מבינים שמתעסקים פה – סתם אני נתתי דוגמה, שהשיפוי שהקפצתם אותו, הוא באמת עונה על ה-24/7, חודש אחרי חודש אחרי חודש, צריך לראות.

תודה לכולם ואנחנו נעדכן על המשך הדיונים שדיברנו עליהם כאן. תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:55.