פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



40
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
19/12/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 37
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום שלישי, ז' בטבת התשפ"ד (19 בדצמבר 2023), שעה 10:00

פעילות רשות הצעירים ומרכזי הצעירים בחירום בכלל, וב'חרבות ברזל' בפרט

חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר
יוסף עטאונה

סימון דוידסון
יוראי להב הרצנו

שמעון וייס - מנהל תחום בכיר צעירים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי

יעל מיזרוחין - מנהלת תחום תכנית יתד, משרד הרווחה והביטחון החברתי

אלישבע סבתו - מנהלת רשות הצעירים

עדנה גרניט - מחקר, מידע ונתונים, רשות הצעירים

עארף סוסחא - מנהל תחום צעירים, רשות הצעירים

ראדי נגם - ראש רשות מקומית בית ג'אן, מרכז השלטון המקומי

סיון גולדברג - סגן ראש עיריית גבעתיים, מרכז השלטון המקומי

אלירן אליה - סגן ראש עיריית אור יהודה, מרכז השלטון המקומי

הדר אליהו - מנהלת מח' צעירים ונוער, מרכז השלטון המקומי

דנה זילברמן - מנהלת מרכז הצעירים בעיריית גבעתיים, מרכז השלטון המקומי

ליאת פרץ - מנהלת מרכז צעירים נהריה

גל גפני - סגן ראש מועצה אזורית גולן, מרכז השלטון האזורי

אסנת אייל - מנהלת אגף חינוך, רווחה וקהילה, מרכז השלטון האזורי

ניסים בן דוד - יו"ר רשת מרכזי הצעירים

אלי חביב - מנהל אגף נוער וצעירים עיריית עכו, מרכזי צעירים

הילה שוחט סיון - מנהלת מחלקת צעירים בעיריית חולון, מרכזי צעירים

ירדן קינן - מנהלת מרכז צעירים חוף הכרמל, מרכזי צעירים

שני חזן - מנהלת מרכז צעירים נהריה, מרכזי צעירים

דניאל גרינברג מרדכי - מנהלת מרכז צעירים - עיריית שדרות, מרכזי צעירים

מור הובר - מנכ"ל פורום ארגוני תעסוקת הצעירים

לירון אבוחצירה מנס - מנהלת פיתוח קריירה במרכז "מעשה"

שרון לוין - מנהלת הסברה עמותת "פעמונים"

טליה אדרי - מנהלת מערך הסטודנטים עמותת "פעמונים"

בר פקולה - סטודנט ופעיל חברתי

נדב זלצברגר - אקטיביסט ופעיל חברתי

לילה סרור - מנהלת תחום שנות מעבר בארגון "אג'יק", מכון הנגב

צח בן יהודה

דפנה סידס-כהן

רויטל יפרח


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

.
פעילות רשות הצעירים ומרכזי הצעירים בחירום בכלל, וב'חרבות ברזל' בפרט

צוהריים טובים. אני שמחה לפתוח את דיוני ועדת הצעירים. היום, בכל מה שקשור במרכזי הצעירים בחירום, בעת הזו של "חרבות ברזל" – כמובן, אני יודעת שיש גם סוגיות מאוד חשובות ומשמעותיות בכל מרכזי הצעירים גם בשגרה אבל נצטרך לייחד על זה דיון ספציפי שיהיה מקיף, על תקציבים, על תקנים, על מענים, על הכל. כן ארצה שנמקד את הדיון הזה ספציפית בסוגיית החירום, ככל שניתן, כדי שנבין רגע מה הצרכים עכשיו, גם לפני תקציב 24 שעוד מעט יבוא אלינו – מה הצרכים והכל.

אני הפעם לא אאריך בדברים בגלל שאנחנו בלו"ז מקביל עם ועדת הכספים ואני רוצה שכל מי שהגיע ידבר, ושאכן יהיה פה שיח פורה ככל שניתן. תודה רבה לכל האורחים שהגיעו לכאן. אם נצטרך, נקיים גם דיון המשך. שמעון, זה בסוף דיון שהוא בדיוק בשבילך. תמיד אתה בא לפה כאורח, עכשיו עשינו דיון לגמרי מדויק.

לפני שניתן לאורחנו לדבר, יוסף תרצה לפתוח ולדבר?

עוד מעט.

בסדר גמור. תודה רבה. חברי הכנסת ידברו כשיבואו ואם ירצו.

אני אשמח לפתוח עם אלישבע סבתו. בדרך? אז נתחיל עם עורך-דין ראדי נג'ם, ראש המועצה המקומית בית ג'אן. תודה שאתה כאן, זה ממש משמח שאתה כאן ואני מודה לך שהגעת לדיון הזה, זה לא מובן מאליו. תודה רבה.

קודם כל, לי הכבוד להיות פה, גברתי, לייצג 45% מתושבי בית ג'אן שהם צעירים בגיל 18-40. לדעתי, לצעירים צריך לתת מעמד מיוחד. הם הגלגל שהניע את ההתחלה של נושא החירום, ומה לא עשו בהתנדבות? הכנת מארזים, הם נותנים את העול ואת הכבוד ואת החמ"לים ואת הכבוד הלאומי של המדינה. התחלנו ממש בהפעלת החמ"ל וכלה באיסוף תרומות לחיילים. הם עשו כמה פעולות שבאמת ניתן להתגאות בהן ואני אסקור רק חלק מרשימה גדולה שאני רואה לנכון:

קורסי עזרה ראשונה, במקרה וחס וחלילה – שתבינו, בגדול, בית ג'אן נמצאת במרחק 8.2 ק"מ מהגבול הצפוני והיא נמצאת ברמת סיכון מאוד גבוהה בגלל מיקומה, דרומית להר מירון, ולא צריך לפרט מה יש על ההר. אז קורסי עזרה ראשונה, במקרה וחס וחלילה תהיה פגיעה ביישוב. סיוע בהפעלת המוקד בשילוב הצעירים, ממש תורנויות עד הבתים. נושא של הכנת קיר עם כל החטופים והחטופות ועם כל הנעדרים, ממש בכניסה של היישוב, והם עוקבים אחרי כל פעילות של חטוף כזה ואחר שחזר הביתה.

ויש לומר גם שהיישוב שלך ספג אבדות קשות וכואבות מאוד, גם הגעתי לנחם.

נכון. לצערי זה נכון מה שאת אומרת. החלל ה-64, עדי חרב, מסיירת הנח"ל. כשמכמתים את זה לאחוזים, זה האחוז הכי גבוה במדינה, 64 חללים שנפלו על תקומת ישראל, כולם תושבי בית ג'אן, מתוכם גם שני לוחמי אש, תוך כדי הצלת חיים.

אבל הפרויקט שבאמת כבש אותי ועד כדי כך התרגשתי מהפעילות הזאת היה שאספו את האימהות ואת הנשים של האנשים שקיבלו צו 8, ואני רוצה לציין שבבית ג'אן יש אבא ושלושה ילדים שקיבלו צו 8. ישנם מעגלים מאוד-מאוד קטנים של בין שבעה לעשרה חיילים שקיבלו צו 8, עזבו את הכל בצד עם כל הבעיות מסביב, לא שאלו הרבה שאלות. וכשאני רואה את האימהות ואת הנשים שהגיעו לשם, זה דבר ממש מרגש. לכן, לדעתי האישית, צריך לבסס את מעמדן בכל צורה שהיא. כל שנה, בסוף השנה, אני לא יודע מה יהיה ב-24. עד 23 עדיין לא יצא מכרז אפילו או קול קורא. צריך לבסס את מעמדן.

יש חמש פונקציות שהן עמוד השדרה של המרכז לצעירים. כל הריכוז של ההשכלה הגבוהה – הם מרכזים את זה. כל הכוונת חיילים משוחררים – יש לי רכזת חיילים משוחררים וגם חיילים בסדיר, והם מרכזים את זה. פיתוח קריירה, גם הם עושים את זה, וצעירים בסיכון – תכנית "בשבילי", שהם באמת נושאים על כתפיהם ועושים את כל הפעילויות האלה, ותכנית מעורבות חברתית. חמשת הנושאים האלה, שלדעתי הם נושאי הליבה שמרכזים אותם הצעירים – רק להתגאות. זו גאווה. באמת גאווה.

ודבר אחרון שאני רוצה לדבר עליו – שתדעו לכם, היישוב בית ג'אן מונה 13,000 תושבים, כולם בני העדה הדרוזית. אמרנו שיש לנו 64 חללים, לצערי. הוא באמת נהנה ומתברך במשאב אנושי בלבל העליון של המדינה לאור ציוני מעבר לבגרות הכי גבוה כבר כמעט 10 שנים. היום יש לנו 600 סטודנטים, כולם צעירים, בכל האוניברסיטאות, ואני מוציא מהכלל את הנושא של הנדסאים.

התברכנו גם במשאב טבע וכולם מוזמנים למרכז הצעירים בבית ג'אן, נשמח לקבל את כולם.

לבוא רק בשביל הנוף...

בדיוק, בשביל הנוף. 140,000 דונם חורש טבעי מסביב. יש שם פרח שהחלטנו לעשות לו יומולדת ופסטיבל מיוחד – אדמונית החורש, רק שם הוא פורח לשבועיים וכולכם מוזמנים בסוף מרץ, תחילת אפריל, זה על הפריחה הזאת. אז לי הכבוד - -

רגע, רואים את זה מהתצפית המיוחדת שיש שם?

נכון, כן. אז יש לי הכבוד לייצג אותם פה. מגיע להם באמת כל הכבוד. אנחנו רואים אותם, היום הם בחזית עם הלוחמים, עם תומכי הלחימה, והם נושאים כל כתפיהם את כל מה שקורה היום. אני באמת מצדיע להם, מצדיע לכל הצעירים של המדינה.

ואחרון, ליבי עם המשפחות השכולות. נאחל לכל הפצועים שיחזרו כמה שיותר מהר הביתה. נאחל שכל החטופים יחזרו הביתה בשלום.

הנושא האחרון – היות ובבית ג'אן בכל פינה, בכל שכונה, בכל מוסד, רואים את השכול בגלל המספר האדיר הזה, אני מאוד מקווה שלא תישמע עוד זעקת שבר בשום בית בישראל.

אמן.

זה כואב. קשה לי להגיד אבל זה הפך להיות הנרטיב של היישוב, הנושא של השכול. יש לי הכבוד להיות פה, תודה רבה שנתתם לי הזדמנות - -

לנו הכבוד שאתה כאן, ראדי.

- - וצריך לבסס את מעמדם של הצעירים. תודה רבה.

תודה רבה.

אני רק רוצה להגיד שהזמנו את רולא, מנהלת מרכז צעירים, והיא לא יכלה להגיע אז ראש הרשות אמר: אני רוצה להגיע, ואנחנו רואים את החשיבות של הצעירים אצלו.

ממש ממש.

זה חובה, דרך אגב.

זו לא פעם ראשונה, הוא משתדל להגיע לכל אירוע שקשור לצעירים.

שזה גם באמת אומר משהו על תפיסה והבנה שהקיימות של היישוב היא גם חלק מהחיות והצעירים ומה שהם מגלמים ביישוב, וזה דברים חשובים שאמרת.

אני חייבת להבין שאני מאוד-מאוד אוהבת את בית ג'אן, יש הרבה חברים קרובים. אני אוהבת לבוא ולהיות בתצפיות על הנוף ולשבת ולראות, ומזמינה באמת להגיע ולראות את הפנינה היפהפייה הזאת, גם את הערכים וגם את היופי, מה שנקרא.

דרך אגב, יש סל ערכים בבית ג'אן, ובשאר היישובים אין אותו. יש לנו נורמות שהתבססו לאורך דורות. סתם, שנבין: אם יש אירוע שמחה, זקן בגיל 90 לא יעז להיכנס לפני ילד בן חמש. קודם כל האורח, ויש כבוד לבן אדם. לי קוראים לא רק ראש רשות אלא - - - מי שפחות ממני, וזה באמת יותר נאה ונותן השראה מאוד מכובדת. יש חיבור, יש חיבור.

תודה רבה. אני מקווה שכשנעשה את הסיור במרכזי הצעירים שרצינו נבוא גם אליך וגם לעוד מרכזי צעירים כי חשוב לראות את מה קורה בארץ. אתה גם צודק לגבי זה שאמרו הרבה על הצעירים לפני המלחמה הקשה שלנו אבל ראינו שברגע האמת, צעירים בישראל עזבו הכל, גם הסטודנטים עם חשבונות על הראש ועם המון קשיים, גם כחיילי מילואים וגם כמתנדבים ופשוט להתפאר בדור הזה, שהוא כנראה מביא תקווה גדולה מאוד לעתיד המקום הזה. תודה.

חברי הכנסת, רוצים לדבר? בבקשה.

כן. אני רוצה להוסיף כמה מילים, כבוד היושבת-ראש. לגבי החשיבות של מרכזי הצעירים, לא רק בחירום, שאני חושב שהם עשו תפקיד מעולה בחירום. אני בא ממקום שאחד היישובים זה חורה בנגב, שראינו שמרכז הצעירים שם הפך לחמ"ל - -

הפך לחמ"ל, הייתי שם.

- - שסיפק לכל החברה הערבית הבדואית בנגב מענה. אבל אם המרכזים האלה כל-כך חשובים, הרי שבשגרה יש בעיה, ובבדיקה שערכתי מול מנהל מרכז הצעירים בחורה, שתקציב 23 עדיין לא אושר עבורם, ואני שואל האם זה רק למרכזי הצעירים בחברה הערבית או שזה לכל מרכזי הצעירים? אשמח לקבל תשובות. ואם זה מתעכב, למה זה מתעכב? למה התקציב לא עבר?

דבר נוסף – איפה משרדי הממשלה? מרכזי הצעירים מתגייסים ומצליחים לרתום את כולם מסביב, את כל ארגוני החברה האזרחית ועושים עבודה נפלאה. למה אין כסף תוספתי בעת חירום למרכזי הצעירים, שיוכלו לתפקד בצורה יותר טובה?

תודה.

אני מעכו. אני רוצה להתייחס לשאלה ששאלת – זה לא רק לחברה הערבית, זה לכלל המרכזים בארץ. כמו כן, זה לא רק ב-2023 אלא כל שנה זה אותו דבר, כל שנה יש עיכוב, אם בכלל מגיעות ההרשאות, וזה מאוד כואב.

אנחנו צריכים לעשות משהו בעניין.

בגלל זה אני אומרת ואני גם מודעת לחלק מהבעיות ואנחנו נשמע את זה. אני חושבת שבעת החירום נמקד מה לא נתנו תוספתית, כמו שאמרת, אבל נכון, צריך לפתור את הסוגיה הזאת רוחבית, אין ספק.

שיתנו תקציב תוספתי בזמן מלחמה.

חד-משמעית. כדי שכולנו נספיק – הבנתי שאלישבע הגיעה. שלום אלישבע, מנהלת רשות הצעירים. אני אשמח שתסבירי את התפקיד בחירום ושזה יהיה מדויק בזמנים. אנחנו ועדה שמכירה את הדברים אז רק צריך להסביר את הדברים שהם לטיפול.

אז באמת, לאור השאלות המקדימות, הכנתי מצגת עם כל הדברים שנראים לא כדברים שבהם צריך להתחיל. אני רוצה להתחיל ממקום קצת יותר אישי, שבטח פוגש את כולם פה במקום אישי: גם הבוקר קמנו להודעה חדשה על עוד חייל שנפל אתמול, והלב נשבר עוד קצת. ביממה האחרונה נפלו שמונה חיילים, וכשקמתי הבוקר ועוד הודעה, ואז אני מתארגנת ובאה לצאת לעמל היום ולוועדה הזאת, ואני אומרת לעצמי: על מה אפשר לדבר בכלל? הכל כל-כך קטן ליד כל מה שכל-כך גדול.

אני רוצה להגיד שהסיפור שקורה עכשיו, הטלטלה האדירה שעוברת על כל המדינה הזאת, היא לא מדלגת על אף אחד משום כיוון אבל הצעירים פה הם בכל החזיתות של הדבר הזה. הם היו בחזית של ה-7 באוקטובר, הם היו במסיבה ברעים. שכונות הצעירים ביישובי העוטף היו השכונות הראשונות כי הן פונות החוצה, אז השכונות הצעירות ספגו הכי קשה. כוחות הביטחון, גם במוצבים ובבסיסים באותו יום וגם מאז, החיילים שנופלים. יש פה טלטלה אדירה, שאוכלוסיית הצעירים בתוכה נושאת בנטל מאוד-מאוד קריטי עבור כל המדינה הזאת במחירים כבדים.

כן רציתי בפתח הדברים – שוב, בסוף נצלול לדברים לגבי התקציב, בסיס, אישורים וכולי. כל הבירוקרטיה בסוף צריכה לגבות את הדברים הגדולים שקורים אבל רציתי להתחיל בגדול: בשבת האחרונה, הדבר האחרון שקראתי היו הדברים שגדי איזנקוט כתב כשהוא קם מהשבעה על גל ז"ל:

"אז גל שלנו שייך לדור מופלא של צעירות וצעירים, שהוכיח בשבועות שחלפו מאז ה-7 באוקטובר, שעתיד מדינת ישראל, שכה אהב, יכול להיות משגשג אם רק נביא את המדינה על-פי הערכים ואמות המידה שלאורם הוקמה. אור לנו לאכזב אותם."

בעיני המשפט הזה שממש נכתב בדם – הוא צריך להקיף אותנו פה, כל הדיון הזה.

עכשיו, אני לא יודעת אם תרצו שניכנס למצגת או לא, אני עדיין רגע בדברים הגדולים אבל מתחילה להתקרב לשולחן העבודה שלנו: התחום של צעירים, כשמדברים על צעירים כתחום בכלל, זה לא דבר טריוויאלי בגלל שזה חוצה תחומים, זה פוגש המון תחומים וזה רבע מאוכלוסיית המדינה. ובגלל שזה כל-כך גדול, אנחנו כל הזמן צריכים לתפוס את זה בדברים קטנים. "מרכז צעירים" זו מילה שמבטאת איזה שהוא מבנה, איזו שהיא התארגנות מקומית. אני חושבת שזה האתגר הגדול של התחום, וזה האתגר הגדול שאליו אנחנו צריכים להידרש בימים אלה, בחשיבה לאן אנחנו רוצים לקחת אותו, מה אנחנו לומדים מהחירום? מה החזון קדימה? מה אנחנו, כגורמים שעוסקים בתחום הצעירים, יודעים להציע לצעירים שלנו? זה קודם כל לצאת מהקופסה לא רק במובן של הביטוי המקורי, של יצירתיות אלא לצאת רגע מהפיסיות הזאת של המענים, שבהם במרכז קורית פעילות או יש רכז והוא פוגש צעיר – גם לדברים האלה יש מקום ויש חשיבות אבל ההסתכלות צריכה להיות קודם כל איך אנחנו, השגרירים של הצעירים באשר נהיה, מי מאתנו בעבודה הפרלמנטרית, מי מאתנו בעבודה הממשלתית, מי מאתנו ברשויות המקומיות – איך אנחנו מכניסים את נקודת המבט של האוכלוסייה הזאת, שעוברת עכשיו כזאת טלטלה, בשלב חיים כל-כך פגיע ותורמת כל-כך הרבה למדינה, ולא צריך לפרט – איך אנחנו בכל שולחן שאנחנו יושבים בו, לא רק בתכניות של שולחן צעירים אלא בוועדת התכנון והבנייה של הרשות המקומית, בדיונים שקשורים ליוקר המחיה במדינת ישראל, ואפשר לתת פה כמעט כל דוגמה כי - -

משבר הדיור - - -

נכון. איך בכל מקום כזה אנחנו מייצגים ומחזיקים את הייצוג של אוכלוסיית הצעירים?

אני חושבת שאם אני שבע ומשהו שנים בתפקיד שלי באגף צעירים ואז רשות צעירים – אם במשך שנים רבות הדבר הזה נתקל בהרמת גבה ובצורך להסביר ולהסביר ולשכנע בכל פעם שמעלים את הסיפור של צעירים, שואלים: למה צעירים? צעירים הם חזקים, למה צריך להתייחס אליהם, למה צריך מענים? אני חושבת שהתשובה עכשיו היא בכל מקום ואנחנו צריכים לקחת את הדבר הזה ולעבוד איתו.

נגיד משהו בהקשר לוועדה הזאת – הצעירים זה המצפן של החברה. במובן הזה, לפעמים קשה לי להתייחס יותר מדי בפרטני כי אנחנו מסתכלים גם על תהליכים ועל תופעה. אם יש הגירה שלילית של צעירים מהמדינה – מה זה אומר על המדינה? מה זה אומר על האפשרויות שהיא מעניקה? מה זה אומר על המקום שבו אנחנו נמצאים? או אם יש משבר דיור מאוד עמוק, שבו צעיר לא יודע אם תהיה לו ודאות לקורת גג, זה מסמן לנו על כל מיני תהליכים שהם תהליכים חברתיים מאוד-מאוד מורכבים בגלל הדבר הזה. בגלל שאני באה ממועצת עיר, אני תמיד אומרת שאמרו לי כשהייתי חברת מועצת עיר: את צעירה. אז הייתי אומרת שצעירים זה לא רק חוג הפילאטיס שיש להם במתנ"ס. אם יש הגירה שלילית בעיר, זה אומר שהעיר בשקיעה. הצעירים מסמנים משהו יותר עמוק, ואני הולכת עם מה שאמרת – לא לעסוק בזה במובן של המענים השטחיים אלא להבין מה זה אומר כשצעיר מהגר מעיר ילדותו, האם זה אומר שאין מרחבי תעסוקה מתאימים? שאין אפשרות להתפרנס? שאין מסגרות חינוך הולמות? מה זה באמת מגלם בפנים? ואז עולות שאלות שהן שאלות של מדינה, של מה אנחנו מאפשרים פה, ואני מאוד התחברתי למה שאמרת וזה חשוב שזה נאמר דווקא מהמקום שאת נמצאת בו מקצועית.

תודה רבה על הדברים. אני יכולה לקחת את מה שאמרת ולחבר את זה לדוגמה ממש בענייני דיומא: ביישובי העוטף, אנחנו בשיח עם צעירים שם, וברור לכולם שהחזרה של הצעירים היא זו שתגדיר את העתיד של היישובים.

חד-משמעית.

אגב, מה שאנחנו רואים והרבה שואלים אותנו ברמת הנתונים, וזו תמונה שהולכת ומתגבשת מנתונים יבשים והיא שהדורות המבוגרים יותר – ברור להם שחוזרים. הצעירים מאוד רואים את עצמם חוזרים אם תהיה תמיכה במשימתיות שנדרשת בשביל להקים מחדש את הכל. הפלח של המשפחות הצעירות הוא הפלח הכי קשה, וזה לא כל-כך מפתיע אבל באמת - -

נכון, משפחות צעירות זה - - -

- - העתיד ייקבע על הדבר הזה.

עכשיו, אני לא יודעת אם את רוצה שאתייחס עכשיו או אחר-כך.

בואי ניתן לעוד כמה מהמוזמנים להתייחס. אני גם אעשה "פינג-פונג", ברשותכם, כדי שגם שלטון מקומי, גם מרכזי צעירים, גם חברה אזרחית, כולם יוכלו לדבר.

ברשותך, אתחיל עם ניסים בן דוד, יו"ר ארגון הרשת, ארגון הגג של מרכזי הצעירים. ניסים, תודה רבה שהגעת.

שלום לכולם. אז אמנם באנו לדבר פה על הנושא של מרכזי צעירים בחירום אבל אני לא יכול להתעלם מלהתייחס למרכזי צעירים בשגרה. מי שנמצא בעולמות האלה מבין שמרכזי צעירים זה לא משהו שהוא כל-כך מוגדר והוא הרבה יותר נתמך על-ידי הרשות עצמה. זאת אומרת, אם רשות מקומית החליטה שיש מרכז צעירים והיא תקצה לו משאבים, אז יהיה מרכז צעירים גדול, מכובד, שיוכל להעניק לצעירים כל מה שנדרש, את כל סל השירותים שלהם. אז יש לנו רשות צעירים שהייתה בשוויון חברתי ועכשיו היא בנגב-גליל אבל היום המיקוד ברשות הצעירים, ותכף אלישבע גם תדבר על זה, הוא יותר בתחום של מעורבות חברתית, פחות תחת הכותרת של יחידת צעירים רשותית.

השנה הזאת קיימנו פגישות וכמה ישיבות, ובאמת הייתה התקדמות לקראת הקמה של יחידת צעירים ברשויות המקומיות. שהממשלה תתמוך בהקמה של יחידות צעירים ברשות המקומית, ולאו דווקא בנושא של מעורבות חברתית. ומכיוון שהנושא הזה לא מוסדר בשגרה, אנחנו מגיעים לשעת חירום ופתאום מתחילים לשאול שאלות כמו למה צריך את התחום הזה עכשיו, כי אף אחד לא באמת מבין שמדובר פה בצעירים. אני מדבר על האוצר, כן? כי מבחינתם הם רואים מעורבות חברתית, הם לא רואים את הנושא של הצעירים שם ואז באמת הכי קל להם לבוא ולהגיד: אוקי, זה לא משהו כל-כך הכרחי כרגע, וזה קורה לנו הרבה פעמים. זה קרה בקורונה, ואנחנו פה מדינה בחירום תמידי וזה קורה כל הזמן, וכל פעם אנחנו נדרשים לשאלות האלה. וכל שכן, מה שדיברו פה החברים, שכל שנה אנחנו צריכים להתמודד ולרדוף אחרי התקציבים האלה, גם של מעורבות חברתית, לאו דווקא של כל מרכזי הצעירים. כל שנה אותן הסוגיות, ואני לא מדבר על בירוקרטיה, אם השלימו את 23. לא, 23 זה בסדר, עדיין לא הועברו כספים וזה לא רלוונטי.

משפט אחרון.

אני מדבר על זה שצריך לעשות סידור תמידי, להכיר במרכזי הצעירים ושזה לא יהיה רק של הרשות המקומית ובאחריות הרשות המקומית. תודה.

אני מסכימה. תודה רבה, ניסים. אנחנו אולי נחזור אליך בעוד שאלות.

אני אעבור למרכז השלטון המקומי, לסיון גולדברג, סגן ראש עיריית גבעתיים. כמו שאמרתי, נעשה "פינג-פונג" וננסה להגיע לכולם כמה שיותר. תודה, סיון, שהגעת לכן.

אני אנסה לתמצת. תודה, נעמה, על הדיון החשוב הזה. אני חושב שגם בעת הזאת חשוב לדבר על הדברים האלה, להציף את כל הפערים, ויש לא מעט. אז ראשית, אני שמח שהזמנת לפה את כל הגורמים ונתת גם כבוד לשלטון המקומי וגם לרשות הצעירים ולניסים בן דוד, שבאמת הם עושים עבודה נהדרת בכל מרכזי הצעירים במדינת ישראל.

אני אגיד שתי מילים על גבעתיים ואז גם ברמה הארצית: ראשית, גבעתיים לפני עשור הייתה אחת מהערים המבוגרות ביותר בישראל ברמה הדמוגרפית - -

נכון.

- - והיום אנחנו מדברים על שינוי מאוד-מאוד משמעותי והיא הפכה להיות העיר הכי צעירה בישראל אחרי תל-אביב, הפער הוא ממש חצי אחוז. זה אומר שרוב האוכלוסייה באחוזים היא בין גילאי 18 ל-39. הנתון הזה מביא איתו הרבה מאוד שינוי גם ברמה שהעירייה צריכה לתת לתושבים שלה, ויש לנו שותפים יפים אבל אני חייב להגיד שעד לפני חמש שנים, בגבעתיים לא הייתה קיימת בכלל מחלקת צעירים עירונית. פשוט לא הייתה קיימת. כשנכנסתי למועצת העיר, ואת מכירה את זה היטב - -

אגב, בהרבה רשויות זה משהו שמתפתח וצומח, אבל טוב...

- - את מכירה את זה הכי טוב מהשלטון המקומי. לא הייתה קיימת מחלקה, הקמנו מחלקה בגיבוי מלא של רשות הצעירים הממשלתית, ואלישבע הייתה שותפה מהימים הראשונים של הדבר הזה, אמנם לאו דווקא בתקצוב אבל בכלל, בכל הבנייה של הדבר הזה.

וכשאנחנו חוזרים רגע למה שקרה ב-7 באוקטובר, אנחנו רואים שיום למחרת, הראשונים שהתגייסו כדי לתת מענים קהילתיים, חברתיים, ודאי אנשי המילואים, זו האוכלוסייה הזאת.

רגע, אתה גם מחזיק תיק הצעירים, נכון?

אני גם מחזיק הצעירים בינתיים.

אז בעצם אתה היית הגורם המקים.

של המחלקה ושל התחום הזה, בהחלט, יחד ובגיבוי מלא של ראש עיריית גבעתיים, רן קוניק, שבאמת אומר לזכותו שהוא נותן תמיכה מלאה ואנחנו שותפים טובים. ואני אומר ככה: ב-7 באוקטובר, כשפרצה המלחמה, ב-8 לחודש, יום למחרת, הוקמו גם בגבעתיים, בין היתר על-ידי חבר'ה צעירים, הייתי שותף לדבר הזה למרות שזאת יוזמה פרטית אבל הוקם חמ"ל תרומות, גיוס, שינוע, של כל מוצרי המזון, היגיינה, טואלטיקה ואפילו ביגוד חם, גם לחיילים וגם למפוני הדרום באותם ימים. שונעו באמצעות הדבר הזה למעלה מ-500,000 יחידות וארגזים לכל הארץ, והדבר הזה הוא במסגרת מעורבות חברתית. וכשאני אומר "מעורבות חברתית", זה אנשים צעירים שקמים בבוקר, בין אם זה סטודנטים ובין אם זה אנשים צעירים אחרים, שעזבו את העבודה שלהם וזה מה שהיה אכפת להם, בין אם הם התגייסו למילואים - -

יש לומר בהתנדבות.

בהתנדבות מלאה, הם לא קיבלו על זה שקל. בשלב מסוים, אחרי שבועיים בערך סגרנו את הדבר הזה והתאחדנו עם החמ"ל הגדול של "אחים לנשק" והחמ"ל האזרחי הגדול בתל-אביב. אבל הדבר הזה הוא לא מובן מאליו, והמדינה צריכה לתת לזה ביטוי גם בתקצוב טוב יותר ולא שנתחיל לרדוף אחרי משרדי הממשלה השונים, יש לציין. רשות הצעירים, בשלב כזה מתקדם, ב-2023 בואך 2024 נלחמים על כספים קואליציוניים ומעבירים מיליארדים בין לבין, והתקציב של רשות הצעירים כל-כך נמוך. והתקציב של המעורבות החברתית, בדיוק לפרויקטים האלה, לעודד אנשים לצאת ולהיות אקטיביסטים, לתת להם תמיכה, הוא כל-כך נמוך בהשוואה להרבה מאוד דברים אחרים, ואני לא מדבר על זה שבכלל, אמרה קודם אלישבע, ש-25% מתושבי המדינה הם אזרחים צעירים ואין להם אפילו משרד ממשלתי שדואג להם, משרד ייעודי. נשמע שאף אחד לא נלחם לעשות אתה דברים הטובים האלה.

משפט אחרון.

ומשפט אחרון – אני מזמין את כולם להגיע לסיור בטרקלין בגבעתיים, במרכז הצעירים שלנו - -

חוצה ישראל...

אפשר לעשות סיור חוצה ישראל ולסיים בבית ג'אן. אמנם אין 140,000 דונם כי כל גבעתיים זה 3,200 דונם סך הכל אבל אני מזמין אתכם להגיע לגבעתיים, להתרשם מהפעילות הענפה ושוב - -

זה לא רק של היישוב.

עם בנייה יש לנו בעיות, נכון?

כן, זה לא כולם של היישוב, זה שמורת טבע.

ומשפט אחרון: תוצאות המלחמה הזאת, שעוד לא הסתיימה, מוכיחות עד כמה אנחנו צריכים להיות שם גם ביום שאחרי, בהכוונה תעסוקתית, בהכוונה להשכלה גבוהה, ללוות גם את המילואימניקים, גם את כל מי שלקח חלק בהתנדבות מלאה בדבר הזה, וכמו שאמרה גם אלישבע על מה שכתב גדי איזנקוט: אסור לנו לאכזב אותם.

ממש. יפה. תודה רבה על הדברים.

אני רוצה לתת ליעל מיזרוחין, מנהלת תחום תכנית יתד במשרד הרווחה. יעל, תודה שאת כאן. תכנית יתד היא התכנית האהובה עלי במיוחד, את יודעת.

תודה רבה על הדיון. הילה מוסרת ד"ש, היא הקבועה שלנו ואני רק המחליפה. נפגשנו פה בדיון על הקפאת התקציבים של הרשויות הערביות, והיום אני בכובע של מנהלת שותפויות, אז אני ממש מודה על הדיון הזה.

אגיד שאנחנו, ביתד, רואים את השכבה של הצעירים במצבי סיכון, והשילוב שלהם גם בשגרה ובטח גם עכשיו, בחירום, הקרקע נשמטה מתחת רגליהם והיא גם ככה הייתה רעועה, מה שנקרא הקרח היה דק בלאו הכי. אנחנו רואים חשיבות מאוד גדולה בשילוב הזרועות עם מרכזי הצעירים, בעבודה המשותפת עם רשות הצעירים.

יש לנו היום את תכנית "בשבילי", שהיא תכנית משותפת, שפועלת בכ-20 רשויות. אנחנו רואים מקום להרחבה שלה ולהרחבת שיתופי הפעולה ולהנגשה של מרכזי הצעירים לאוכלוסיות של צעירים במצבי סיכון. אני חושבת שזה משהו שאנחנו מאוד חושבים עליו ביחד, עובדים עליו ביחד.

יעל, צעירים חסרי עורף משפחתי – איך אתם בתוך זה?

צעירים חסרי עורף משפחתי הם בתוך צעירים במצבי סיכון.

זה גם חלק מהקטגוריה שאתם מטפלים בה.

לגמרי. תכף אני אזכיר, טוב שאת מחדדת: צעירים במצבי סיכון הם צעירים מגילאי 18-26, שמתמודדים עם מצוקות החיים באחד מארבעה היבטי החיים שאנחנו מדברים עליהם: קיום ורווחה פיסית, רווחה רגשית, השכלה ותעסוקה והיבטי חיים נוספים – בעצם כל היבטי החיים. כ-80% מהמשתתפים ביתד היום הם צעירים שהמשפחות שלהם היו מוכרות ברווחה אבל יש גם צעירים, ובמיוחד עכשיו אנחנו רואים, גם במשבר הקורונה - -

זה מראה על הנתון הרב-דורי הזה באמת, שגם מצבי הסיכון ועוני ופגיעות הם משהו שעובר בירושה לצערנו עדיין.

נכון. וכן אנחנו רואים שבנסיבות חיים שמשתנות, בטח ובטח משברים כמו משבר הקורונה והמלחמה עכשיו, מוסיפים צעירים שבכלל לא היו במעגל הזה לפני ומצטרפים למעגל הסיכון כי באמת אין להם עורף משפחתי ואין להם מעגלי תמיכה, ומלכתחילה הצעירים האלה מדירים את עצמם מהשירותים האוניברסאליים או מהשירותים הכלליים ברשות, ובטח ובטח גם מרכז צעירים צריך להיות מקום שהוא נגיש גם עבורם, וצריכה להיות כאן שותפות. כבר יש שותפות מאוד חזקה וצריך להמשיך ולחזק אותה ולעבוד ביחד.

תודה, יעל. בטח עוד נחזור לשאלות בהמשך. אני רק אתן לחברי הכנסת להתייחס סימון ויוראי, ותודה שאתם כאן כמובן.

תודה רבה. אין לנו ספק שהצעירים זה העתיד של מדינת ישראל. אני אספר לכם שנעמה ואנוכי יצאנו מישיבה של שעתיים ממש לפני כמה דקות ולצערי הרב, בתקציב האחרון של מדינת ישראל קיצצו 300 מיליון שקל בתקציב ההשכלה הגבוהה של הצעירים שלנו.

שעבר בשבוע שעבר יש לומר.

כן, יושבים באוצר, ואומרים שזה לא וזה כאן, ונעביר ונבטיח – קיצצו. עכשיו, צריך להבין שמקצצים בהשכלה גבוהה, זה עתיד הצעירים שלנו. נקודה, סימן קריאה. ללא תקציב גבוה בהשכלה הגבוהה, במיוחד בחיזוק הפריפריה, אין עתיד לצעירים. יותר ממה שאמרתי עכשיו על ה-300 מיליון, נעמה, מה שעוד הורידו זה את המלגות לסטודנטים בפריפריה, שאנחנו לא מדברים עליהם. כן, הורידו את כל המלגות לסטודנטים בפריפריה. צריך להבין שזו תפיסת עולם שלא רואים את הצעירים. מי נמצא היום בלחימה?

ולא רואה את המשק - - - זה מנוע הצמיחה.

מי מגדל את הילדים שלנו? מה העתיד של מדינת ישראל? הצעירים.

אני רוצה להתחבר לעוד שני דברים: 1. כשמדברים על צעירים, אנחנו צריכים לראות גם מה קורה בעולם ולדבר על זה פה, במדינת ישראל. 51% מצעירי ארה"ב הצביעו בשבוע שעבר בסקר נגד מדינת ישראל. נגד מדינת ישראל במצב המלחמתי שקורה היום. אנחנו צריכים לעשות מהלך בנושא הזה במדינת ישראל ולדבר על זה ושזה יצא החוצה גם.

הנושא האחרון שאני רוצה להעלות – דיברת על עיריית גבעתיים. חברים, זו עירייה שמנגישה חינוך בלתי פורמלי. ואני מדגיש: ספורט לצעירים במדינת ישראל, לזוגות האלה שמגדלים ילדים, היא עירייה שיותר אנשים רוצים להגיע ולחיות בה. הדוגמה אצלך, בגבעתיים, זו דוגמה מעולה. ראש עיר שהוא בעד ותומך והיה גם אלוף ישראל בטניס שולחן, איש ספורט. ואני הולך ואומר את זה בכל ועדה, ואת יודעת את זה, ואני אמשיך להגיד את זה: חברים, אל תשימו את הספורט בצד גם בנושא של מרכזי הצעירים. לספורט יש משמעות מאוד-מאוד גבוהה גם פסיכולוגית, גם בריאותית, במיוחד במצבים קשים כאלה כמו שאנחנו חווים עכשיו. ראינו את זה ביתר שאת ובבולטות בזמן הקורונה. אותם ילדים ואותם צעירים שהיו בפעילות ועסקו בזה הם אלה שלא הגיעו לאלכוהול, לא לסמים, לא לבעיות פסיכולוגיות. תעלו את הנושא הזה פעם אחרי פעם אחרי פעם, ואנחנו נדאג בכנסת, בעזרת השם, בעתיד, שיהיו התקציבים המתאימים כדי לחזק את זה.

אני רק רוצה לדעת כי אני חייב לברוח ואני אחזור, לגבי התקציבים של מרכזי הצעירים – למה זה לא מגיע? איפה זה תקוע?

תודה, סימון. אנחנו גם נגיע לזה כמובן.

יוראי, תודה שאתה פה. אנחנו נמנים עם הצעירים של הכנסת. בבקשה.

תודה רבה לך, גברתי יושבת-הראש על קיום הדיון החשוב הזה. הוא חשוב מאוד כי מרכזי הצעירים הם לא “nice to have”, הם הכרח. הם הכרח כי הליווי לצעירים בכל היבטי החיים הוא הכרחי, הוא דרוש וזה לא האופן שבו מדינת ישראל מתייחס לתחושתי לאירוע הזה. ההצלחות שבאמת מעוררות השראה של מרכזי הצעירים בישראל, ויש הרבה מאוד הצלחות, הן בזכות היוזמה המקומית או שעיר שחושבת שזה מספיק חשוב, ומנהל או מנהלת של מרכז צעירים, שבדרך כלל בודקים אנשים לתפקיד הזה שהם מוכשרים בצורה יוצאת דופן. לא יודע איך אבל ספציפית, מנהלי ומנהלות מרכזי הצעירים הם אנשים עם תושייה, עם יכולת חשיבה עצמאית, עם פטיש שמגיע לשבירת חסמים וניקוז צינורות סתומים, וזה לא צריך להיות ככה.

רשות הצעירים היא רשות חשובה מאין כמותה כי מדובר בטיפול בהון הכי חשוב של מדינת ישראל, בעתיד של מדינת ישראל בצורה הכי ישירה שיש. אתה אמרת שהצעירים הם העתיד של מדינת ישראל? לא כי זה איך שאנחנו מתייחסים אלא כי זו המציאות. הצעירים יחיו פה הכי הרבה זמן סטטיסטית. ואין מספיק תקציבים, והרשות לא מספיק חזקה, ומרכזי הצעירים, כמו שאמרתי, הם סיפורי הצלחה מקריים אבל זה צריך להיות מוסדר. מרכזי הצעירים צריכים להיות מוגדרים בחקיקה ראשית, של מה התפקידים שלהם, מה התקנים שלהם, מה היכולת גמישות שלהם במידה והם מזהים צורך שלא קיים במסגרת הפק"ל שמוגדר להם. צריך לייצר מועצה של מנהלי מרכזי צעירים שיושבת ומתכנסת וחושבת ומגדירה לעצמה ולצעירים בישראל חזון ארוך טווח, שמגובה בתקציבים, בתקנים ובתמיכה ממשלתית ושל השלטון המקומי.

כל הדברים שאני אומר פה עכשיו, זה כאילו נורא רחוק אבל זה הכרח. זה לא “nice to have” אלא זה הכרח. אנחנו עבדנו בזמנו על הצעת חקיקה שהייתה אמורה להתקדם אבל נגדעה בגלל הקורונה ואז נגדעה בגלל המלחמה, אבל זו בהחלט משימה שאנחנו חייבים להצליח בה כי אין דבר חשוב יותר בהיבט הזה מלהסדיר את האירוע הזה, שכל-כך דרוש וצמא לתשומת לב, לתקציבים, להסדרה.

אני רק רוצה לומר מילה אחת שפתחתי בה ואני רוצה לסיים איתה: אני רואה סביב השולחן הרבה מאוד שותפות ושותפים שבאמת עושים את מרב המאמצים כדי שזה יצליח, ולתת תמיכה שכל-כך צריך אותה עבור הצעירים והצעירות. אני רוצה להצדיע לכם, להודות לכם על המאמצים שלכם, לחזק את הידיים שלכם כי אתם באמת עושים עבודה שהיא פורצת דרך, יוצאת דופן, וכל-כך חשובה גם בשגרה ובמיוחד בחירום.

אז תודה רבה. תודה רבה, נעמה, על זה שאת מאירה זרקור על כל הנושאים החשובים שיש.

תודה רבה, ועוד נעשה דברים.

מור גרובר, מנכ"ל פורום צעירים, לא פה?

הוא מתעכב בוועדת חוץ וביטחון, הם שם ב"ממדים ללימודים".

בסדר גמור. אז נעבור ללילה סרור מחורה. חבל שיוסף לא פה, מנהלת תחום שנות מעבר בארגון "אג'יק" בזום. תודה. הייתי אצלם, הם הסבירו לי על הפעילות שלהם גם בקרב צעירים.

שלום רב.

שלום לילה. לא אותך פגשתי במרכז, נכון? אז טוב גם לפגוש אותך ותודה שאת פה.

תודה על ההזמנה. אני רוצה לברך את כל הדוברים שדיברו לפני. אני רוצה להתייחס לצעירים שאנחנו עובדים איתם בארגון שלנו, ב"אג'יק", מכון הנגב - -

אני הייתי אצלכם בחורה, אבל בעצם אתם עובדים עם כל הנגב, אתם פזורים, נכון?

כן, השם שלנו הוא "אג'יק" מכון הנגב אבל אנחנו עובדים עם צעירים מכל הארץ, מהצפון מהמרכז והדרום. אני אתייחס לשני מישורים מרכזיים. בעבודה, בתקופת החירום, הבנו שצריך לעבוד על שני מישורים: האחד, זה לנסות לשמור על שגרה מסוימת של הצעירים ולא לאפשר להם להיות בחוסר מעש או בתחושה של חוסר אונים וכולי. המישור השני זה להפעיל אותם ולהעסיק אותם דרך עבודה והתנדבויות ומעורבות שקשורים לחירום. בחירום עבדנו עם כל הצעירים שלנו בשנות המעבר וגם עם כ-600 בוגרים שנמצאים באקדמיה או בשוק העבודה. מדובר במשהו כמו 1,200 צעירים שעברנו איתם את התקופה הזאת, וראינו עד כמה הצעירים רתומים ורוצים ומחויבים ורוצים להוביל דברים בתוך הקהילה שלהם ובתוך היישוב שלהם, וגם בתוך החברה. אגב, זה לא רק בראיה לוקאלית אלא גם בראיה רוחבית וארצית. את הפוטנציאל הזה ניצלנו ועבדנו איתם על כמה כיוונים: 1. הסיפור של העלאת החוסן האישי, של איך מתמודדים עם חירום ואיך שומרים גם על שפיות בתקופה שהיא מאוד מורכבת וקשה. בתקופה שהם חווים הרבה אתגרים גם באקדמיה, גם בעבודה, גם במרחבים שהם נמצאים בהם.

כל העניין של הפעלת שמרטפיות, התנדבויות, לקחת חלק בצוותי חירום בישוב. אגב, כל העבודה במרכזי הצעירים – אני חושבת שצריך להתייחס למרכזי הצעירים ברצינות מאוד-מאוד גדולה כי הם לקחו חלק מאוד משמעותי בהתמודדות של הצעירים בתקופה הזאת, ושיתוף הפעולה איתם היה מצוין.

כל העניין של התנדבויות עם ילדים, התנדבויות עם תלמידי בית ספר שנפגעו מהסיפור של הלמידה מרחוק, החלוקה של סלי מזון, התנדבות בחמ"לים. החבר'ה שדיברו לפני התייחסו לכל ההיבטים האלה אבל כן חשוב לי לציין שהתפקיד שהצעירים לקחו על עצמם, מבלי שאף אחד יבוא ויגיד להם מה הם צריכים לעשות אלא מתוך המחויבות והרצינות שלהם, והם ראויים להערכה רבה.

משפט אחרון, לילה.

משפט אחרון לגבי הצרכים – אני חושבת שנדרשת כאן עבודה מאוד רצינית שלנו, כארגוני חברה אזרחית, וגם של רשויות מקומיות ובעיקר של הממשלה, כדי לדאוג לתקציבים מסודרים, כדי לשמור על ההמשכיות של המעורבות של הצעירים, של האקטיביזם שלהם, כי ראינו שהם יודעים לעשות את זה מצוין, וצריך לטפח את זה ולהוסיף משאבים לטובת העניין הזה.

עד לפני כמה חודשים פעלה תכנית מצוינת לטיפוח המנהיגות הצעירה דרך משרד נגב-גליל ולמרכזי צעירים בשם "מנהיגות מקומית", בערבית קראנו לה "מח'אלי". לצערי, היא נעצרה, ואני חושבת שאנחנו עומדים בפני הזדמנות מצוינת לבוא ולשקול ולהפעיל את התכנית הזאת מחדש, ולשקול גם עוד תכניות חדשות שאפשר להפעיל בכיוון הזה, שמטפחות מנהיגות צעירה.

נקודה אחרונה, שקשורה לתחושה של הצעירים הערבים – מאז פרוץ המלחמה, הם חווים תחושות של רדיפה, תחושות של חוסר ביטחון אישי, גם במקומות העבודה, גם בקמפוסים, גם בערים המעורבות. אני חושבת שגם כאן נדרשת עבודה של כולנו כדי לתת להם תחושה של ביטחון, תחושה של הכלה, ולאפשר להם להיות חלק ולהשתלב כמו שצריך, כמו שהיה לפני פרוץ המלחמה וגם לשמור על זה אחרי המלחמה.

תודה רבה לכולם.

תודה רבה. תודה על העבודה החשובה.

אחרי סבב הדוברים, אני אשמח שתתייחסו לנושא ל מנהיגות אזרחית, אז אני אודה לכם לאחר מכן.

ירדן קינן, לא זיהיתי אותך אבל אני שמחה לראות אותך פה. מה שלומך?

בסדר גמור.

איזה יופי, ממש. הרבה שנים אנחנו מכירות מהדרך, שלא פנים אל פנים אבל הגיע הזמן שנתראה גם. מנהלת מרכז צעירים חוף כרמל, תודה שאת כאן. אנחנו נגיע לכל מנהלות מרכזי הצעירים כמובן, ונשמע אתכן. תודה.

נעים להכיר, אני שמחה להיות כאן. בתפקידי אני מנהלת מרכז צעירים וצעירות של חוף הכרמל וגם יועצת של ראש המועצה לקידום מעמד האישה.

אתם לקחתם על עצמכם גם משימת קליטה של מפונים.

נכון. אני אספר קצת ברקע. מועצה אזורית חוף הכרמל מורכבת מ-27 יישובים, 34,000 תושבים. בין לילה קלטנו 3,000 תושבים ותושבות, בהתחלה בעיקר מהדרום ואחרי זה התווספו גם מהצפון, שעדיין נמצאים אצלנו במועצה. אז באמת, אתאר קצת את התפקיד של מרכז הצעירים שלנו בחירום אבל בימים הראשונים התחלנו עם כוח אדם חלקי, גם אצלנו גויסו למילואים מתוך מרכז הצעירים וגם חלק לא היו בימים הראשונים. אז מה שעשינו, זה קודם כל איזה שולחן עגול עם שותפים ושותפות מתוך המועצה, למשל תכנית "יתד" או כל מיני שמתעסקים בתחום הצעירים, וגם השמשנו מידית את המילגאים של מפעל הפיס, אז דבר ראשון שעשינו זה שבנינו איזה שהוא צוות. ומה שהיה קריטי בהתחלה זה לתת איזה שהוא גיבוי למערך ההתנדבותי שהוקם לטיפול במפונים, ובאמת לקחנו על עצמנו את ההקמה של המערך התומך. זאת אומרת, הקמנו חמ"ל ציוד, מערך של חמ"לי ציוד ועד היום, אפילו עכשיו אני מקבלת הודעות מתוך החמ"ל שהם מעבירים ציוד מכאן ומכאן. אם זה חמ"ל שינוע, כשבראש כל אחד מהחמ"לים האלה נמצאת מילגאית שמתפעלת את הדבר הזה. זאת אומרת, ממש הצלחנו לעשות את החיבורים האלה עם המון יוזמות אזרחיות בתוך הרשות שחיברנו אותן, והם נותנים מענה שוטף למפונים שהגיעו אלינו ממש ברמה של הלבשה של בתים. זאת אומרת, אנחנו עשינו את החיבור לצרכים של המפונים לכל היוזמות האלה. חוץ מזה גם הקמנו חמ"ל חקלאות – גם אצלנו החקלאים נשארו בלי צוות, בלי כוחות עבודה, אז גם שם - -

שגם על זה עשינו דיון פה, על צעירים בחקלאות. יהיה גם דיון המשך, אולי באמת נזמין אתכם.

אני יכולה להגיד שאצלנו, בחמ"ל חקלאות, יש מתחילת המלחמה, בחודשיים האחרונים, בערך 150 מתנדבים שמגיעים ביום לחוף הכרמל להתנדב. יש קבוצות גדולות. יש שני חבר'ה שמרכזים את זה, אחת מהם כבר נהייתה מילגאית מאז. אז זאת היכולת להחזיק את הדבר הזה ולתת מענה, כמובן יחד עם הוועדה החקלאית שלנו.

זה באמת הטיפול המידי שדרש התייחסות מידית וזאת ההתגייסות של מרכז הצעירים אבל חשוב גם לדבר על הצעירים שלנו, של חוף הכרמל, הצעירים והצעירות שלנו, שהיינו חייבים להתאים להם את המענים גם כן באופן מידי. אז אני אגיד שקודם כל, אנחנו מאוד קשובים לשטח, בדקנו הרבה סקרים, הרבה שאלות גם בתוך הקבוצות, הרבה קשר בלתי אמצעי. דבר ראשון, הקמנו מערך תמיכה למשפחות מגויסי צו 8 יחד עם מטות ההתנדבות היישוביים, שכמועצה אזורית זו גם היכולת שלנו לעבוד תוך יישובית, עם מערך תמיכה של בייביסיטר, אוכל חם, כל מענה שצריך להינתן.

מעבר לאירועי הפגה וכולי, הובלנו גם כל מיני מהלכים לתמיכה באנשי מילואים. למשל, הובלנו מהלך שההטבות של הארנונה יעודכנו באופן אוטומטי. עשינו את החיבורים האלה, לקבל את הרשימות מהצבא, להעביר את זה לגבייה, לעשות את כל הדבר הזה כדי שזה יקרה. השגנו הטבות למשרתי מילואים מפעילויות של המועצה. בקיצור, ייצגנו את אוכלוסיית משרתי המילואים בתוך הרשות והיינו הגוף שיודע לדחוף ולגרום לדברים שיקרו, ועכשיו גם בדרך להנגיש את כל השירותים באיזה שהוא מסמך אחד מסכם.

נשמח שתעבירי לנו כדי שנראה אם יש פערים או סוגיות שאנחנו יכולים גם להציג ברמה הארצית, שיעשו אולי אחידות בין מה - -

בהקשר של נשות מילואים יש הרבה פערים.

זה דיון באמת מורכב, שהם פתאום נחשפים אליו בצורה מאוד-מאוד רחבה, בין אם זה פיצויים, הגנה מפני פיטורים ואפילו יש נשות חיילים שהן סטודנטיות, שגם הן עכשיו לא מתחילות סימסטר בגלל המצב.

נכון. יש המון מקרים, ומחר יש לנו דיון על זה ספציפית.

מעבר לזה, באמת גם הובלנו כל מיני פעילויות ומהלכים בשיתוף הצעירים. זאת אומרת, היינו קשובים ליוזמות. למשל, סוגיה של חבר'ה שהם רווקים, שהם בבית לבד וחוששים ורוצים להיות באיזה שהוא מרחב ביחד. הקמנו להם מרחב עבודה משותף באמת כדי לתת מענים מותאמים.

כמובן, כל מיני פעילויות ומענים בתחום התעסוקה, וזה דברים שוטפים שאנחנו מקיימים. ניידת מיצוי זכויות לעסקים צעירים, שותפים לקמפיין של תמיכה לעסקים בדגש על עסקים של חבר'ה שעושים מילואים.

מעבר לזה, הרגשנו וקיבלנו לא מעט קולות קוראים שקשורים לתחום המלגות. הגדלנו את מערך המלגות שלנו מ-140 מלגות ברשות לסביבות ה-170, 180 מלגות.

זו יוזמה רשותית.

זה בעקבות קולות קוראים. זאת אומרת, יש כאן המון עשייה של משרד הנגב והגליל, יושבים פה מרשות הצעירים – באמת עבודה משמעותית. קיבלנו הרבה תקנים של חבר'ה שעובדים איתנו ברשות ומקדמים את הפעילות.

אולי הדבר הכי חשוב, שהיה צריך להיאמר ראשון, שמהיום הראשון ללחימה, ראש המועצה צירף אותי לתוך מטה החירום, להערכות המצב. היה ברור שתחום הצעירים צריך להיות מיוצג גם בישיבות המטה ובהערכות המצב השוטפות וזה גם עזר להיות בעניינים, לדעת מה צריך וזה היה מאוד-מאוד משמעותי.

אולי באמת נוסיף גם קריאה בסיכום להוסיף גם את רשות הצעירים בכל רשות להערכות היומיות, גם בקרב ראשי רשויות, שזה אולי משהו שלא קורה בכל מקום וטוב שיקרה.

אני רוצה להגיד רק משפט לסיכום, שאני חושבת שאם אסכם את התפיסה של התפקיד של מרכזי הצעירים בתוך הרשויות, אז זה קודם כל לייצג את הצעירים, להבין את הצרכים והאתגרים שלהם, לדעת להביא את זה לרשות, לדעת להגיד מה צריך, שזה היה משהו שעלה מאוד בחירום וזה עולה גם בשגרה. לחדד את המענים שלנו, כרשות. יש דברים שאנחנו לא חייבים כמרכז צעירים לתת את המענה. אנחנו יכולים לפנות למחלקות אחרות, לוודא שזה קורה במחלקות אחרות, לעבוד בשיתוף עם מחלקות אחרות. לייצר מענים מותאמים, לבנות דברים שלא היו, וגם לאפשר יוזמות ומהלכים שצעירים מובילים, וככה להפוך אותם להיות משמעותיים ברשות, גם באופן רשמי, ולא ככאלה שרק מתמחים אלא ככאלה שמובילים. אני חושבת שזו תפיסה שהיא משמעותית.

אני רוצה להתחבר לדברים של חבר הכנסת להב הרצנו שיצא, ודיבר על המקום של לעגן את התחום של מרכזי הצעירים ברשות. אני מכירה איך זה עובד מהכובע של יועצת לקידום מעמד האישה אבל לחייב להגיע לישיבות שוטפות, למועצת העיר או למליאת מועצה – לתת לזה את הסמכות וההכרה ואת המקום הזה, שהוא מקום רשמי.

לא אקס-טריטוריה אלא משהו שהוא חלק אורגני מהמערכת.

נכון. זה כרגע לא קיים וזה נתון לשיקול הרשות.

נכון, זה ממש חשוב.

אני רוצה להגיד משהו קטן ואחרון, באמת כי החבר'ה של הצוות של מרכז הצעירים אצלנו צופים, אז אני רוצה להגיד שזה לא היה מתאפשר בלי צוות של מרכז צעירים שפועל יום ולילה לאורך החודשיים האחרונים.

ממש תודה, ירדן. פתחת לנו גם כמה סוגיות שנראה לי שננסה להתכנס אליהן גם בדיוני ההמשך כמו צעירים בחקלאות. אולי אפשר לראות איך לשתף את רשות הצעירים מבחינת מרכזי הצעירים בהקשר הזה של ההתגייסות כי תהיה לנו פה עוד מערכה ארוכה גם בהקשר הזה, ואני מאוד מאמינה בשילובי כוחות ובטוב שיוצא ביחד.

בגלל שיש לנו פה הרבה מנהלות מרכזי צעירים, אני אתן לעוד מנהלת ונמשיך ל"פינג-פונג" שאנחנו עושות.

דניאל גרינברג מרדכי, מנהלת מרכז צעירים שדרות. דניאל שלום לך, אני מבינה שאת ממש דמות של גבורה ואומץ, אז תספרי לנו קצת.

אני יכול לספר רגע? באתי לשדרות אחרי שבועיים שהמלחמה התחילה, הגענו לשם ב-23 בלילה. דניאל עמדה בחמ"ל. משש בבוקר עד אמצע הלילה, את בעלה והילדה שלחה לתל-אביב, למלון, והיא הייתה שם מראשון עד שבת כל שבוע.

זה עושה צמרמורת ממש.

תודה, שמעון.

אפרופו הצעירים מעוררי ההשראה.

וזה אחרי שהיא עברה טראומה במרוקו, ששכחנו אותה קצת.

שכחנו את מרוקו, עברנו רעידת אדמה במרוקו וחזרנו לארץ.

אז אני משדרות, וכולם יודעים מה שדרות עברה בשבוע הראשון, מה שדרות עוברת ב-20 שנה האחרונות. אני יכולה להגיד, וחבר הכנסת דיבר על מנהלי מרכזי צעירים ומרכזי הצעירים בכלל, אבל אנחנו בשבת הזאת היינו נצורים בממ"ד, יש לי תינוק בן שנה וחמישה חודשים. הורים צעירים, ששומעים את קולות המחבלים והירי מסביב, ואחרי 24 שעות שהיינו נצורים יצאתי מהבית בליווי חמוש. השארתי בממ"ד תינוק ובעל וסכין, ויצאתי לעבוד. זו רמת המחויבות של מנהלי מרכזי הצעירים. זו רמת האחריות שלנו כלפי הצעירים שלנו, וחשוב לי להתחיל בזה. אלישבע אמרה: צעירים בחזית הכל, כמילואימניקים וכחיילים, והם היו במסיבה, והם היו בקרב במשטרה בשדרות, והם היו בכפר הסטודנטים שסמוך לתחנת המשטרה, שהתחבאו שם מחבלים בשבת הזאת והם חוו את זה.

אז ברשותכם, אני לא רוצה לדבר על עשייה של צעירים כי עכשיו אנחנו צריכים לעשות בשבילם. אנחנו צריכים לעשות בשבילם. אני לא מצפה מהם ללכת ולחלק מזון, אני לא מצפה מהם ללכת ולהפיג בדידות. אני מצפה שאנחנו נראה אותם מולנו עכשיו. תסלחו לי, בגלל שאני מדברת ממקום מאוד אישי אז אני גם מאוד-מאוד מתרגשת אבל חשוב לי להגיד לכם שזה משהו שחייב להיפתר.

עצם זה שאנחנו יושבים פה ומדברים על צעירים זה מדהים אבל כשתסתיים המלחמה, יסתיימו גם הוועדות ויסתיימו ה"קולות קוראים", ויסתיימו מעגלי השיח שהולכים לעשות בבית מלון בים המלח או בבית מלון בתל-אביב. אני לא ראיתי את הילד שלי חודשיים, אני לא רוצה שזה יהיה לחינם. אני רוצה שיהיה מיצוב למרכזי הצעירים ושהם יהיו במקום – בסוף, אנחנו נשארים, הרשויות המקומיות נשארות, מרכזי הצעירים נשארים להתמודד עם צעירים - -

בטח עיר כמו שדרות שיש לה אתגר - -

בטח עיר כמו שדרות, נכון, והם היו בחזית הכל בכל סבב. בכל סבב עד היום – "מגן וחץ" ו"שומר חומות", וכבר אי אפשר לספור את כמות הסבבים שצעירים היו בהם בחזית הכל – לא עוד. אני רוצה לעשות בשבילם ואני מצפה שכולנו נעשה בשביל הצעירים האלה. והשנים הבאות, השנים הקרובות, יכריעו את עתיד הצעירים בשדרות, בעוטף ובכלל, ואני אהיה איפה שתבקשו ממני לדבר ולהשמיע את הקול, שמעמד מרכזי הצעירים יהיה מוסדר, ושלא נצטרך בכל שנה להיאבק. לנו, ברוך השם, יש ראש רשות המבין את החשיבות של צעירים אבל לא בכל מקום זה קורה, ואני מדברת פה גם בשם החברים שלי, שאצלם המצב קצת יותר מורכב.

תודה רבה לכם.

תודה רבה. אני ממש מתנצלת כי כמו שאמרתי, יש לנו דיון בוועדת הכספים. אני אסגור את הישיבה ל-10 דקות, אלך להצביע כי זה חשוב – העדפתי לא לבטל את הדיון וכן לעשות אותו למרות הדיון החשוב. אני ממש מתנצלת, זה לא קורה בדרך כלל אבל אנחנו חייבים.

דניאל, תודה לך. נצא להפסקה של 10 דקות.

(הישיבה נפסקה בשעה 12:54 ונתחדשה בשעה 13:13.)

אני מחדשת את הישיבה. סליחה על העיכוב, ימים עם הרבה דיונים חשובים והעברות תקציביות.

אני שוב מודה לדניאל שסיימה את דבריה. אנחנו נעבור עכשיו למרכז לשלטון מקומי, לאלירן אליה, סגן ראש עיריית אור יהודה. אלירן, תודה שהגעת אלינו.

תודה לך על הדיון החשוב הזה. אני סגן ראש עיריית אור יהודה. בתפקיד שלי אני ממונה על המרכזים הקהילתיים באור יהודה והחינוך הבלתי פורמלי, הגיל הרך, נוער, אזרחים ותיקים, פנאי וקהילה, ספורט ותרבות וגם צעירים. באמת יש פער עצום בין איך שהמדינה מתייחסת לאוכלוסיות האחרות מול איך שהיא מתייחסת לאוכלוסיית הצעירים, ואני מייצג רשות מקומית אבל בסופו של דבר, הבעיה היא בעיה ארצית.

אני אומר בכוונה "בעיה" כי אנחנו נמצאים בחירום, אנחנו עכשיו בחירום, ומרכזי הצעירים, שלוקחים חלק כל-כך חשוב בהתהוות של הצעירים בארץ, ואנחנו נמצאים במלחמה. אנחנו לא רוצים שתהיה הגירה שלילית כמו שהייתה אחרי מלחמת יום כיפור – אנחנו יודעים שהייתה הגירה שלילית, ואנחנו לא רוצים את זה והתפקיד שלנו הוא למנוע את זה ולתת להם אופק תעסוקתי. ואנחנו רואים אצלנו במרכז, במרכז "קזז", שמגיעים אלינו צעירים עם נושאים שלא היו לפני כן. והתפקיד שלנו הוא לתת להם את המענים הנדרשים כדי שהם יישארו פה. זה באמת דור העתיד שלנו, האנשים הערכיים ביותר. ראינו כמה שהם התנדבו בכל התחומים, בחקלאות וכולי. דיברו פה על כיתות כוננות וכן הלאה, ואנחנו צריכים אותם ורוצים אותם וצריכים לעדכן את הגרסה של מרכזי הצעירים. זה לא רק השכלה גבוהה, זה גם לתת עכשיו מענים רגשיים ולייצר תעסוקה, ואנחנו חייבים להיות שם בשבילם.

נכון, חד-משמעית. תודה רבה.

מור הובר, הגעת עכשיו, קודם קראנו לך גם, אתה מנכ"ל פורום ארגוני תעסוקה צעירים. תודה שבאת, מור.

תודה רבה על הדיון הזה ולכל השותפות והשותפים כאן.

סליחה על האיחור, הייתי קודם בדיון אחר בוועדת החוץ והביטחון על חוק ממדים ללימודים, וחלק מהדברים ששמעתי שם, אני גם אתייחס אליהם פה כי היום יש כאלה שמתחילים לדבר - -

מור, יש לך זמן קצוב.

אני יודע. מתחילים לדבר על צעירים היום בהיבטים של חירום, ומסתכלים עליהם כחירום, שצריך לתת להם איזה שהוא מענה או כאיזה שהוא צ'ופר, איזה שהוא מענק כי הם נחמדים ובאים ועוזרים ועושים. אבל בסוף, זה לא המצב, והאמירה היא שצעירים הם צעירים וזה בסדר, הם יסתדרו, כל החיים לפניהם, הם יעבדו קשה. אבל בלי השקעה בצעירים, זה לא יקרה. צמח שאתה לא משקה אותו, אולי הוא יגדל, אולי הוא לא, אבל הוא לא יגדל אותו דבר, וזה בטוח.

אנחנו רואים מצד אחד, בתקופת המלחמה הזאת, את הצעירים שבאים ומתגייסים והראשונים לעשות ויצירתיים ויוזמים, ומצפים מהם להישאר ככה. אומרים: אחר-כך הצעירים יגיעו וישקמו מחדש את העוטף, את הצפון. אבל צריך לזכור שצעירים, בשלב החיים הזה, הם נמצאים בשלב שבו הם מקבלים את ההחלטות שמבססות את המשך חייהם. מה שהם מחליטים היום, איפה לעמוד, איפה ללמוד, איפה לגור, איפה לעבוד – אלה ההחלטות שבסוף ישפיעו ובעקבותיהן הם ילכו את כל המשך הדרך שלהם.

ועכשיו, בשלב הזה, צריך לבוא ולשאול איך נותנים לצעירים, מצד אחד, את הכלים כדי לקבל את ההחלטות הנכונות? איך נותנים להם את התמיכה לממש את ההחלטות הנכונות? ואיך נותנים להם את התשתית לבוא ולגדול במקומות ששם אנחנו צריכים אותם. כבר היום אנחנו חייבים להסתכל איך מביאים את הצעירים לאותם אזורים שפונו. יש כאלה שמדברים על זה שניתן מענק אישי, ניתן הטבות מס.

הדברים האלה נכונים כשמדברים על מוביליות חברתית בפריפריה חברתית. כאשר אנחנו מדברים על פריפריה גיאוגרפית, המענים לא יכולים להיות אישיים, המענים חייבים להיות רחבים. מענים רחבים כאלה שמסתכלים על כל האזור, על כל האוכלוסייה ושואלים איך אנחנו נותנים לצעירים את ההזדמנות - -

מעניקים תשתית.

- - 1. לבוא לפה – תשתית. 2. אחרי שהם באו לפה, לרכוש פה השכלה, ידע וכישורים אבל 3. להישאר פה. להישאר פה זה אומר לבוא ולתת להם אפיקים לפיתוח הקריירה קודם כל. זאת אומרת, שהם יתפרנסו בכבוד ויצליחו לממש את עצמם, שזה משהו שלא קיים היום בפריפריות הישראליות.

כמו כן, לבוא ולייצר מערכת חינוך עבור המשפחה, ולבוא ולתת להם את הכלים. כבר בשלב שהם נכנסים, לתת להם מיומנויות תעסוקתיות, לתת להם מיומנויות חיים, לתת להם את הקהילה להבנות את הבסיס - -

משפט אחרון.

אני אגיד ברשותך עוד כמה כי אני חייב גם להתייחס למרכזי הצעירים - -

מור, יש פה כמה נציגים של מרכזי צעירים, אל תדאג, הם ידברו. יהיה את מה שאתה רוצה לומר אז בוא תגיד את הדברים.

בסוף, המענה חייב להיות מענה שמייצר שותפות בין-מגזרית לבוא ולהכניס את כל השחקנים, ולא על איזה בסיס בשיחות ארציות אלא לייצר את האזורים הגיאוגרפיים, להכניס לשם שחקנים מהמגזר השלישי, מהממשלה, מהמגזר העסקי, מהרשויות המקומיות עצמן, ולהבנות את השותפות. זה משהו שצריך להשקיע כרגע את התקציבים בהרבה מקומות אבל קודם כל, להבנות את השותפויות הבין-מגזריות האלה מתוך ראיה של השאלה איך אנחנו מעניקים לצעירות ולצעירים את התשתית, לא להגיע לכאן ועכשיו אלא לבנות את ההמשך של החיים שלהם קדימה, עד זקנה, מבחינת משפחה, מבחינת תעסוקה ומבחינת קהילה. תודה.

תודה רבה, מור.

אני רוצה לעבור להילה שוחט סיון, מנהלת מחלקת הצעירים בעיריית חולון.

אז אגיד כמה מילים על חולון. קודם כל, תודה שהזמנתם אותי.

תודה שהגעת.

באמת מעמד מרגש. אני בת 44, ואני מודה שאני מתרגשת להגיע לכנסת ולדיון בוועדה כל-כך חשובה בתקופה הזאת, בתקופת מלחמה. כל הציונות והפטריוטיות מבעבעת, אז תודה.

אז העיר חולון, למי שלא מכיר, מונה כ-200,000 תושבים, מתוכם כ-60,000 צעירים. זה אחוז מאוד גבוה. אנחנו אמנם מאוד סמוכים לתל-אביב, שאי אפשר להתחרות בה מבחינת אחוזי צעירים אבל לא, גם בחולון יש אחוז צעירים מאוד גבוה. יש מוסד אקדמי גדול בעיר, יש מעונות סטודנטים.

מבחינת צעירים – יש לנו שני מרכזי צעירים. נכון, אני מנהלת מחלקת צעירים ויש שני מרכזי צעירים, ובעיני זו התפיסה הנכונה. מחלקת צעירים – התייחסה לזה קודם אלישבע בדבריה, היא מחלקה רוחבית והיא לא תלויה בהכרח בבית פיסי. הפעילות היא פעילות עירונית, רוחבית, הראיה היא הוליסטית, וחוץ מזה יש פעילות בתוך המרכז, שזה אחלה אבל זה חלק מפעילות המחלקה.

התחומים המרכזיים - -

יש שני מרכזים פיסיים אבל תפיסה שהיא רשותית, על הכל, בלי קשר אליהם.

נכון. לא כל הפעילות עבור הצעירים קורית בתוך מבנה. ולכן, להכניס את זה ל"מרכז צעירים" זה קצת תוחם וקצת מגביל, ואנחנו רוצים לראות קצת יותר רחב.

התחומים המרכזיים הם תחומים שפעילים בכולם וכולם מכירים, זה מלגות, חיילים משוחררים, תעסוקה, השכלה. מעורבות, שהוקם רק בשותפות עם רשות הצעירים, ותודה על זה, שזה תחום מאוד חשוב ומוביל אצלנו במחלקה. אבל אני אגיד שחוץ מהמעורבות וחיילים משוחררים, הכל ממומן על-ידי הרשות. הכל, וזה המון. יש לנו ראש רשות שתומך ושרואה את החשיבות אבל זה רק על זה תלוי. אמרו את זה כאן לפני, אני לא אחזור, אבל זו נקודה שחשוב לי להגיד ולהבהיר.

אז בעקבות המלחמה, מעבר לכל מה שכולם אמרו ועשו, אני באמת לא אחזור, אנחנו פתחנו בנוסף את מרכזי הצעירים לאירועי שמחות. זה מיועד לצעירים שנדחו להם אירועים או שבוטלו או שהאולם באזור הדרום או שקרובים לא יכולים להגיע. עשינו בתוך מרכזי הצעירים חתונה, ברית, לחבר'ה חולונים שלא יכול לקיים והכל בחסות העירייה ובדחיפה של ראש העיר. ובעיקר, זיהוי צורכי המילואימניקים ובני משפחותיהם. אמנם אני לא גיבורה כמו דניאל אבל בעלי גם במילואים מתחילת המלחמה, ואני מרגישה את הצרכים גם ברמה האישית וגם ברמה הרשותית, אז זה משהו שחרטנו על דגלנו.

אני אדבר על חוסרים בחירום, שתי דקות: אז אמרו לפני שמה שעובד בשגרה, עובד בחירום, ומה שלא עובד בשגרה גם לא יתחיל פתאום לעבוד בחירום. אנחנו מרגישים את החוסר הסטטוטורי. אני גדלתי בתחום הנוער, גם בעברי, בנוער העובד והלומד אבל גם בחלק הבוגר של חיי עבדתי במחלקת הנוער, ושם הכל מאוד מאורגן, מאוד סטטוטורי. יש את חוק הנוער, זה מאוד ברור, מה צריך להיות ברשות, איפה זה אמור לשבת - -

אני ניהלתי מחלקת נוער בעבר ואני גם יודעת את זה, וגם פה יש בעיות תקציביות רק שאצל הצעירים זה עוד יותר עמוק בהיעדר הכרה.

אז אנחנו ממש כמה רמות לפני, ברור שיש בעיות גם בתחום הנוער ובחוק הנוער ובמחלקות הנוער, זה ברור לי - -

בתקינה וכולי.

נכון, אבל לפחות יש איזה שהוא עוגן, שיש רגע להיאחז בו.

נכון. יש משהו ברור ויציב.

אמר קודם אלירן או חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, על זה שמנהלי מרכזי הצעירים עושים – זה אחלה וזה מעולה אבל זה לא צריך להיות מקרי. זה צריך להיות שזה נבחר לפי כישורים ולפי משהו ממוסגר ומוגדר, וחקיקה סטטוטורית זה משהו שמאוד יעזור, ואם אני צריכה להצביע על שני תחומים שחסרים לנו מאוד היום, וזה חוסר שהצבעתי עליו גם בדיונים הקודמים שלנו וזה נאמר גם פה, זה הנושא של מעטפת טיפולית ורגשית. אם אתה מעל גיל 26, תכנית "יתד" עושה עבודה מדהימה גם בחולון וגם אגף הרווחה, מינהל הרווחה בחולון "ניצוץ", אבל זה לא מספיק. ברגע צעירים נקלעו למצבים רגשיים מאוד-מאוד מורכבים, לא רק עכשיו. זה מגדיר אותם כצעירים במצבי סיכון אבל הם לאו דווקא צעירים שמוגדרים בסיכון, ואז הם לא - -

נכון, נכון.

- - ואז הם לא יפתחו תיק ברווחה, ואז הם לא זכאים לשום סיוע. וגם אם כבר פותחים תיק ברווחה, הם לא תמיד נופלים בקריטריונים, הם זקוקים למענה רגשי, הם זקוקים לשיח. גם אם הם לא היו ב"נובה" ורצו וירו להם בגב, ובמקרה הם התחמקו, במקרים הטראגיים שחווינו ויש להם חבר שנפל. מאוד הייתי רוצה שגם ביום-יום במחלקות הצעירים יתנו מענה גם על זה. שוב, מתוך תפיסה שה"well-being" שלהם זה מה שיאפשר להם אחר-כך לצאת לעבודה, להקים משפחה. לחשוב מי ומה אני רוצה להיות, להיות פרואקטיבי, להיות פעיל.

בעצם שהשירות הסוציאלי יהיה גם מוכוון צעירים או משותף, וזה משהו שגם הוא תלוי רשות אבל אני מסכימה איתך שזה משהו נכון.

רק חשוב להגיד שתכנית "יתד", נכון שהיא יושבת במחלקות לשירותים חברתיים אבל הרבה מהשירותים שלה מונגשים - -

במרכזי הצעירים, נכון, וגם תכנית "בשבילי".

לא רק במחלקות. אצלנו היא יושבת באגף עצמו, אגף צעירים, ובעוד רשויות. אני חושב שזה הרבה יותר נכון שהיא תשב שם.

חד-משמעית.

גם וגם, לא רק אלא גם וגם כי לא כל הצעירים צריכים לפתוח תיק ברווחה, וגם אני חושבת שאפרופו תכנית "בשבילי" ומה שדיברנו זה בדיוק זה. זה הרחבה של זה ושל התפיסה של "בשבילי" וגם בביצוע.

זה בהחלט נותן מענה חלקי אבל העניין הוא עניין תפיסתי, שה”well-being” שלהם אמור לעניין אותנו גם בשגרה וגם בחירום. אני תמיד נותנת את הדוגמה הזאת, ממש בחצי משפט: כשקורית טרגדיה במשפחה, אם אתה תלמיד ואתה יושב ובאים לנחם אותך, חס וחלילה על אחד ההורים, באים לנחם אותך המנהלת והיועצת והמדריך מתנועת הנוער או המאמן כדורגל, ואז אם אתה לא בא לבית הספר ונכנס לחוסר תפקוד אז מתחילים לבחון אותך ביקור סדיר ואיפה אתה. אם אתה האח של אותו ילד, של אותו נער, ואתה בן 25,26,27,28 ונכנס לחוסר תפקוד, אף אחד לא רואה אותך, אף אחד לא יודע.

או 21, שזה תחילת החיים ממש.

בדיוק. אף אחד לא שואל, ושם הייתי רוצה שנהיה.

נקודה שנייה זה הנושא התעסוקתי - -

משפט אחרון.

אז אני לא אגיד על התעסוקה כי אמרו. אני רק אגיד שצעירים, זו באמת תקופת החיים שבה אתה מקבל את כל ההחלטות הכי משמעותיות של החיים שלך – שם אנחנו רוצים להיות, שם אנחנו צריכים להיות כדי לאפשר להם להיות פרואקטיביים ולא צרכני שירותים, וכן חוג, לא חוג, פילאטיס, לא פילאטיס. זה חשוב אבל זה פחות מעניין. המטרה היא לייצר צעירים פרואקטיביים, שירצו להשפיע על העתיד שלהם וליזום, וזה התפקיד שלנו, במחלקות הצעירים, להוות פלטפורמה עבורם כי את זה אפשר לעשות רק אצלנו.

נכון. יפה אמרת. תודה.

הדר אליהו, מרכז השלטון המקומי. תודה שהגעת, הדר.

תודה לכם על הדיון, תודה לך. צוהריים טובים לכולם. קודם כל, אני מבקשת לומר שהדברים שאני אגיד הם גם בשמה של אסנת ממרכז השלטון האזורי. שני המרכזים עובדים בשיתוף פעולה מלא, יד ביד, בהרבה מאוד נושאים, ובוודאי בתחום הצעירים.

בגלל שזמני קצר ואני ממש מתנצלת על זה, יו"ר הוועדה, אני מבקשת לומר כמה דברים בצורה מאוד ממוקדת: קודם כל, אני מבקשת לומר תודה למנהלי מרכזי הצעירים, שנמצאים בחזית העשייה. אני יודעת שיש פערים בין הרשויות המקומיות, ועל אף הפערים האלה, אנחנו יודעים שרשויות מקומיות, ראשי הרשויות, לאורך 15 השנים האחרונות, הולכים ומתגייסים בתחום הצעירים על אף שהדברים לא באמת מוסדרים עד הסוף, ועל אף הניסיונות וגם ההצלחות של רשות הצעירים, על גלגוליה השונים, לנסות ולקדם, ואכן יש גם הצלחות לקדם יותר ויותר את תחום הצעירים.

כולנו פה יודעים שלאור אי היציבות השלטונית של חמש, שש, השנים הקודמות, כל פעם היו בחירות, דברים הונחו על השולחן ונפלו. הונחו ונפלו. אני מקווה שעכשיו, בין היתר בזכות הוועדה הזאת, נוכל לקדם דברים. ולמה אני מתכוונת כשאני אומרת לקדם דברים? כל הדברים שנאמרו פה, אני מאוד מסכימה איתם, עם התכנים שצריך לעסוק בהם, הפעילויות, וודאי וודאי עליית המדרגה שצריכה להיעשות בתפיסת יחידת הצעירים הרשותית, מחלקת הצעירים, כיחידה אסטרטגית במבנה הרשותי. זאת עמדת מרכז השלטון המקומי, זאת עמדת מרכז השלטון האזורי. כשאומרים "יחידת צעירים", אין הכוונה להקטין את זה. זה יכול להיות יחידה ארגונית, במקום אחד מחלקה, במקום אחר אגף או מינהל.

אנחנו עוסקים בעמדה הזאת לפחות שש, שבע שנים. אלישבע ואני עובדות על הדברים הרבה מאוד שנים יחד, אסנת הצטרפה לפני כחצי שנה, קצת יותר, למרכז השלטון האזורי. גם קודמתה הייתה שותפה לזה. ואני אומרת בצורה חד-משמעית, שאלה דברים שאני מניחה שתשמעו עוד מעט מאלישבע, שמדברים על אותה עליית מדרגה, שיש להסדיר את מקומה של מחלקת הצעירים במבנה הארגוני בשוטף ובחירום של הרשות המקומית. זו עמדתנו. הדברים שאלישבע תציג בכל מה שקשור להכשרה האחידה, המקצועית, במראה של להסתכל ממעוף הניהול. אני מאוד אהבתי מה שאמרת, הילה. אני אדבר בפשטות ואומר: לא להתעסק ב"פיצ'פקעס" אלא באמת להסתכל אסטרטגית על מה אנחנו רוצים להעניק לצעירים הספציפיים שבכל רשות ורשות כי הצרכים של גבעתיים זה לא הצרכים של רהט ולא הצרכים של חולון, ובוודאי לא הצרכים של שדרות.

זאת אומרת, אנחנו צריכים לבנות פה משהו שהוא מאוד מודולרי, שהוא גם אחיד בין הרשויות אבל גם נותן לכל רשות ורשות את היכולת והאדפטציה של תכנית עבודה הרלוונטית לה. ושוב - -

משפט אחרון.

- - בהיבטים משמעותיים של תעסוקה, השכלה, חוסן אישי וקהילתי, וכמובן כל מה שאלישבע תדבר עליו, כל נושא התקן ודברים אחרים, אני לא רוצה להיכנס לזה. אנחנו מברכים על זה, אנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה מלא.

תודה רבה על הדיון החשוב הזה.

תודה לך. זה בהחלט חשוב. אנחנו גם נדון על זה לקראת תקציב 24 אני מאמינה, ועוד יהיה לנו פה המשך שיח. תודה.

אני מתנצלת על שאני יוצאת בעוד כמה דקות.

בוודאי. לירון אבוחצירה, מנהלת פיתוח קריירה במרכז "מעשה". לירון, תודה שבאת.

תודה רבה. תודה רבה על קיום הוועדה הזאת בשגרה ובטח גם בחירום. אני אדבר ממש בקצרה: אני ממרכז "מעשה". אני חושבת שכמעט עם כל מי שיושב מסביב לשולחן יש לנו שיתופי פעולה. למרכז "מעשה" יש תכניות נוער וגם שנות מעבר, ואני בארגון הבוגרים מנהלת את מחלקת פיתוח קריירה. יש לנו כ-8,000 בוגרים רשומים ואנחנו נותנים מענה בעיקר של פיתוח קריירה וליווי להשכלה יחד עם בניית קהילות.

מעבר לצעירים שלנו, אנחנו גם סביב שיתופי פעולה, בין אם זה עם צעירי "יתד" וכרגע גם לצעירים מפונים. יש לנו המון תכניות, גם תכניות של מענים וכבר דיברתי עם אופירה על הדיון שיהיה בשבוע הבא בוועדה, על התכניות שאנחנו פיתחנו ומתחילים להוציא לפועל לצעירים מפונים וגם תעניות שפיתחנו בשביל הצעירים המשוחררים, בין אם סדירים ובין מילואימניקים, כאשר הם ישתחררו אחרי המלחמה.

אבל אני חושבת שהאמירה הכי חשובה שאני מביאה איתי, כמגיעה מעמותה, היא נושא שיתופי הפעולה, שגם העלית את זה קודם, בין הארגונים השונים שיושבים כאן, סביב השולחן, הרשותיים, מרכזי הצעירים, הפורום של מור, שמאוד-מאוד מקדם את שיתופי הפעולה האלה, ואיפה שזה מתקיים, שם אנחנו מצליחים לעשות דברים הרבה יותר משמעותיים.

סליחה שאני עוצרת אותך, אני רק אדגיש שתהיה ישיבה ייעודית פה, ישיבת ועדה, על צעירים מפונים. לכן, אם אתם, מי שנוכחים כאן, מרגישים שיש להם משהו לגבי הנושא הזה אז תצרו קשר עם אופיר כדי שנשלב אתכם בדיון הזה ספציפית, כי יכול להיות שפספסנו את חלקכם וזה יכול להיות גם רלוונטי לזה.

אז אני רק אגיד לסיכום שהחשיבות של הישיבה המשותפת סביב השולחן הזה, ואני חושבת שמה שיכול לתמוך בעשייה אל מול הצעירים, שאין ספק שזה חשוב לכולנו במידה רבה, זה הנושא של שיתופי הפעולה בין ארגוני החברה האזרחית לבין הרשויות ומרכזי הצעירים – לכולם יש את המוטיבציה לדבר הזה כשזה קורה. אנחנו כולנו עושים דברים מאוד-מאוד דומים אחד לשני בסופו של דבר. כשאנחנו מצליחים לשלב ידיים, אנחנו עושים את זה אפילו טוב יותר.

תודה רבה.

תודה רבה רבה לך, לירון. גל גפני, סגן ראש מועצה אזורית גולן. תודה גל, שהגעת אלינו, ממש מעריכה.

תודה רבה. כמובן שאת רוב הדברים כבר אמרו, אני אנסה להוסיף עוד עניין אחד, וזה להכניס את המילה "תקווה" - -

אהבתי.

- - לא סתם אנחנו שומעים ומכירים שמרכזי הצעירים הרבה פעמים - - - גם תחום קידום מעמד האישה, ופעם שאלנו את עצמנו למה זה, והתשובה היא שזה מנוע החדשנות של הרשות. וגם כשזה לא חייב להיות שם, הרבה פעמים אנחנו בוחרים לשים את זה שם כי דרך הפריזמה של צעירים קורה כל מה שהוא חדשני, לא משנה מה הגיל.

גם משפחות צעירות.

הכל. הכל שם, ולא משנה, כל רשות והדרך שבה היא תופסת את זה אבל בסוף, זה מנוע החדשנות שלנו. יש בערך 400,000 איש שמגויסים למילואים בימים אלה, אני מניח ש-70%,80%,90% מהם עונים להגדרה "צעירים". הם יחזרו, וכל מה שבשגרה, שתיארנו פה, שהוא חורק לנו, יהיה בלתי נסבל.

נגיד שהמדינה, ובצדק, מרכזת תקציבים ומקצצת ומשאירה רק למפונים בעיקר, למשימות הלאומיות. אם לא ניקח את זה כמשימה לאומית, וכל מה שנאמר פה שבשגרה לא לגמרי עובד לנו, בגדול הם יהפכו עלינו – החברים שלי, כן, אנחנו בגיל הזה עדיין, הם יהפכו את הרשויות ויהפכו את המדינה עד שהם יקבלו את מה שהם מבקשים.

לכן, אני מציע להתייחס לזה כמנוע צמיחה - -

אני אגיד לך משהו? אני חוששת לפעמים דווקא לא מהדרישה והתביעה לשינוי, אני חוששת לא פעם – אמרת תקווה? מייאוש. זה יותר מלחיץ אותי. דווקא צעירים שנאבקים, הם צעירים שאני אומרת שהם בסוף ישיגו ואנחנו נשנה. הייאוש מפחיד אותי הרבה יותר.

אנחנו, כנציגי הרשויות, אז נגיד שהייאוש הוא לא אופציה אצלנו. לאדם הפרטי, לצערנו, הוא ממש אופציה. ולכן, אנחנו צריכים לייצר גם את התקווה וגם את זה כמנוע צמיחה. זה אחד ממנועי הצמיחה הכי זולים למדינה. יש למדינה לא מעט מנועי צמיחה, ויחסית מה שמדובר פה הוא לא בכסף גדול, ואלישבע מובילה את זה מצוין, לייצר כלים, לייצר ודאויות. תכף נתחיל לדבר על תקציב 24 ולרשויות יהיו שם גזירות מהמדינה, אין ספק בכלל. ככל שתהיה ודאות, בוודאי אם תהיה תוספת - - - זה המון כדי לתת לנו לעשות מה שאנחנו יכולים לעשות.

דבר אחרון – הגולן הוא האזור היחידי במדינת ישראל שהוא בזמן התראה אפס והוא לא פונה ולא יפונה. הוא קלט הרבה יותר ממה שמשפחות עזבו. אז יש לנו כמעט 3,000 אורחים מפונים, וזה מדהים. זאת משימה לאומית מבחינתנו וצריך שגם מזה חלקם ישארו להרבה זמן - - - מוזמנים לבוא לבקר, הגולן מקום יפה, וגם את זה צריך לזכור.

אתה צופה הגירה לגולן? איזה חיזוק בגלל המצב?

בארבע השנים האחרונות מגמת ההגירה לגולן היא מטורפת. ולכן - -

כרגע המגמה מתחזקת.

בוודאי שהיא מתחזקת רק יש בעיית דיור.

נכון, אבל בקרב צעירים אתה אומר.

חד-משמעית.

תודה רבה על הדיון החשוב הזה.

תודה רבה. בהחלט מעניין וגם חבל ארץ שצריך להכיר יותר ולהבין מה קורה בו באמת כי לא תמיד אתם באים לפה לדבר, אז באמת חשוב שהגעת.

לא היה לי נעים להגיד, ראש מועצת בית ג'אן הלך אז אנחנו מדברים על 200,000 דונם, שזה מחמת גדר ועד החרמון, זה כמו מחיפה לראשון - - - של גוש דן פחות או יותר, רק כמות התושבים כמובן לא זהה.

נכון, אבל מאפשרת הגירה אליה. אפשר לעבור, מה שנקרא. תודה רבה.

לפני שנציג את המצגת, יש לנו עוד אורחות ואת אלישבע. אני אתן לשני חזן, מנהלת מרכז צעירים בנהריה. שני, תודה שהגעת אלינו. הרבה צפונים פה, זה מחמם את הלב. אני במקור ממגדל העמק, גרתי בחיפה 15 שנה אז אנחנו פרו הצפון לגמרי.

באמת תודה רבה על ההזדמנות להגיע לכאן, תודה על הוועדה הכל-כך חשובה הזאת.

אז קצת על נהריה – נהריה עיר עם 90,000 תושבים, 20,000 צעירים יש לנו ברשות. נהריה היא גם קו עימות. היום להיכנס למרחב מוגן בנהריה זה 15 שניות, ככה שהמציאות הזאת קצת משפיעה עלינו, אם זה החינוך שעוד לא חזר לשגרה, אם זה הפעילויות בספורט ובתרבות – זה דברים שעוד קצת מקשים עלינו.

מרכז צעירים נהריה, מהיום הראשון למלחמה ממש קידם והוביל את כל הנושא של מערך המתנדבים בעיר. כבר אמרו קודמי פה אבל כל הנושא של סיוע במקלטים וכיתות כוננות וחקלאות לכל היישובים צמודי הגדר שעזרנו להם. עזרה בלימודים לחטיבה ולתיכון – לקחת סטודנטים שלומדים היום מקצועות של מתמטיקה ושילבנו אותם ועזרנו להם.

מרכז צעירים זה הבית של הצעירים. הם באים אלינו בשגרה, בחירום, והיום אנחנו עושים להם עדיין את אותן פעילויות, אם זה לעזור להם בתעסוקה והכוונה ללימודים וזכויות עובדים, והיום יש לנו גם הרצאה לזכויות של מילואים. גם אנחנו התעסקנו בכל הנושא של משפחות המילואים, צו 8, אנחנו לגמרי עושים ופועלים למען משפחות אנשי המילואים.

אני אוסיף על המשפחות שהגיעו אלינו, לנהריה – מפונים של צמודי גדר הגיעו לנהריה, נכנסו לדירות שכורות ועזרנו להם אם זה בליווי של חינוך ופעילויות, ממש כדי שיוכלו להיכנס הכי טוב שאפשר לעיר שלנו. הצלחנו לייצר איזו שהיא שגרה בתוך כל החירום הזה. השבוע פתחנו תואר ראשון בנהירה, השכלה גבוהה, פעם ראשונה שבאמת יש בנהריה תואר, והוא נפתח במרכז הצעירים שלנו.

אתם שלוחה.

אנחנו שלוחה של האוניברסיטה הפתוחה, יש לנו 28 סטודנטים שלומדים שלוש שנים במרכז הצעירים. זה לראשונה בנהריה וגם משהו שהצלחנו לפתוח ב-5 בדצמבר. יש לנו קורס עזרה ראשונה, הנהלת חשבונות. באמת ניסינו לייצר לצעירים שלנו איזו שהיא שגרה - -

גם הכשרות מקצועיות. אתם עובדים בשיתוף משרד העבודה?

בשיתוף משרד העבודה, קיבלנו אישור של התמ"ת, זה משהו שהובלנו בשנה האחרונה. קורס ראשון נפתח ביום ראשון הקרוב.

זה דבר מדהים, אני רוצה לומר, שמרכז צעירים יכול ממש לאפשר גם את ההכשרה התעסוקתית, לא רק את הליווי התעסוקתי.

נכון, זה משהו שהוא ליד הבית שלהם וקרוב אליהם, בנהריה, ויש לנו חוסר בזה. באמת הבאנו אותו עכשיו לנהריה, אם זה הכשרה מקצועית ואם זה באמת השכלה גבוהה - -

אתם בוחרים את המקצועות לפי הביקוש והצרכים.

נכון, זה משהו שעשינו סקר ובדקנו. אנחנו פותחים הנהלת חשבונות, חשבי שכר ומטפלות סוג 1 ו-2. זה מה שקיבלנו כרגע ממשרד העבודה - -

תשמעי, זה מרשים מאוד, יפה מאוד.

- - התחלנו עכשיו עם הנהלת חשבונות ולאט לאט נמשיך, ובאמת שזה מדהים.

אמרו פה כולם שהמלחמה הדגישה את החשיבות של מרכז הצעירים. ראש הרשות אצלנו כן רואה את החשיבות וכמה שמרכז צעירים הוא חלק בלתי נפרד - -

נכון. זה לחלוטין שם באג'נדה.

נכון, גם באג'נדה, גם אני נמצאת בכל ישיבות ההנהלה, ואם זה בשבת שקראו לי. אני חלק בלתי נפרד מהרשות לצעירים שלנו ורואים את זה, בטח במלחמה.

אבל כן חשוב להגיד שבסוף אנחנו עדיין רוצים תקציבים וכן לשים את זה על השולחן, וכן לתת לצעירים שלנו מלגות ולימודים – זה משהו שהוא מאוד-מאוד חשוב לנו.

תודה. מדהים.

אני רוצה כן לחדד משהו שאמרת שהוא דבר מעניין – יצירת תעסוקה. זאת אומרת, זה שמרכז צעירים הוא פרו-אקטיבי לייצר תעסוקה ולא רק להכווין ולמצוא מקומות עבודה אלא ממש יצירת מקצוע – זה דבר שהוא בעיני ממש מרשים.

והיום זה צורך משמעותי כי הצעירים מאוד נפגעו. הענפים של התיירות, של הבילוי, של האירועים, שבדרך כלל צעירים עובדים בהם, עבודות מזדמנות, הם בחל"תים. הוציאו אותם, הם במילואים. יש כאלה שהתחילו עבודה והפסיקו. הנושא של תעסוקה חייב להיות - -

כן, אנשים לומדים לתואר ראשון ופתאום - - - אז המציאות היא דינמית, שוק התעסוקה הוא מאוד דינמי, אנחנו מעמד פגיע, הדור הצעיר, זה מעמד שמשנה תעסוקה המון, והביטחון הכלכלי שלו הוא בסימן שאלה. זה לא דור ההורים שלנו עם הקביעות והעבודה ל-30 שנה – זה דור אחר לגמרי, ובטח הצעירים יותר, והמשמעויות הללו הן לא פשוטות גם בטווח של חיסכון פנסיוני ועתידי, שזה נראה לנו רחוק אבל זה לא רחוק כי בסוף מגיעים לשם, ובגלל אי היציבות התעסוקתית שמאפיינת מאוד את הדור הצעיר של היום – אז אני מאוד מתחברת לזה.

אז דווקא עכשיו אפשר לראות שהצעירים מאוד רוצים ללמוד. דווקא זה כן פתח להם חלון הזדמנויות. אנחנו פתחנו את התואר הראשון ב-5 בדצמבר, יום אחרי התקשרו אלינו וצירפנו עוד שלושה סטודנטים כי כבר אי אפשר היה יותר אבל באמת היה מורגש שהם רוצים והם צריכים את זה, ודווקא עכשיו זה הזמן, דווקא עכשיו הם הכי רוצים את זה.

נכון, וזה גם המקום המשולב שבה רשות צעירים היא גם גורם שמשולב יחד עם משרד החינוך ומשרד העבודה, בין אם זה מל"ג ובין אם זה שירות התעסוקה, ואיך באמת מייצרים את התכלול הזה עם המשרד, שאני מאוד מתחברת לזה. אני שונאת את ההפרדה בין משרדים. אני חושבת שבסוף משרדי ממשלה באים לשרת את כלל הציבור וצריך לערב וצריך לשלב. ואם אנחנו לא עושים את זה, אנחנו מייצרים הרבה פעמים אי-איגום משאבים ומקומות שהציבור בסוף נופל בהם.

אני רוצה להתייחס לנקודה שלה הכשרות המקצועיות - -

אז אני עוברת אליך עכשיו, ואז תדבר - -

אז אני אקח את זה על הזמן שלי. קודם כל, אני רוצה להתייחס לנושא של השעות המקצועיות, ודיברנו על זה גם בוועדה הקודמת. יש חוסר בתקצוב בהכשרות המקצועיות. בעוד שבהשכלה גבוהה יש לנו מלגות כמעט לכל סטודנט שדורש – אני לא מכיר סטודנט שביקש מלגה או רוצה לקבל מלגה ולא קיבל אותה להכשרה מקצועית, למעט הכשרות שהן הכשרות מה"ט, ואני מדבר לכל מה שקשור לטכנולוגיה, סייבר, דברים שלא קשורים למה"ט – אין לנו אפשרות לממן אותם. לפעמים מדובר בהכשרות של עשרות-אלפי שקלים - -

גם המשק זקוק להם.

המשק זקוק להם מאוד ויש השמה בקצה, עם שכר שהוא שכר יפה, ואין לנו אפשרות לסייע להם. אנחנו לא יכולים לתכלל את זה אצלנו בעיר ולהגיד להם: בואו תעשו את זה אצלנו במתחם במקום לנסוע למכללות אחרות, אבל זה המימון היחיד שאנחנו עושים פה, אין לנו מימון אחר.

לגבי הנושא של מרכזי הצעירים, בדגש על חירום – כמי שהכי ותיק פה בתחום הזה, אני מ-2008 בתחום, לא התקדמנו הרבה. בוא נאמר שהלכנו צעד אחד קדימה במקרה הטוב, לא התקדמנו הרבה מאז - -

וזה בגלל חוסר ההכרה וההסדרה?

חוסר ההסדרה, בדיוק. יש פה מספר משרדי ממשלה, אף אחד מהם לא באמת מתואם אחד מול השני. טווח הגילאים שונה ממשרד למשרד, הסטטוס של הצעירים שונה ממשרד למשרד. אין פה איזו שהיא ראיה מתכללת מלמעלה. משרד הרווחה - -

סליחה שאני עוצרת אותך אבל שמעון, יש כוונה משרדית אולי להפוך את הסיפור של רשות הצעירים למשהו מעוגן חוקית, שיהיה לו איזה מעמד קבוע? אנחנו הולכים לכיוון הזה?

אני אדבר על המהלכים במצגת.

בסדר.

אלישבע מכירה את זה. יש לנו לא מעט שיחות וגם עם הדר אליהו ו - - - אנחנו בדיוק על הדבר הזה. אני אומר עוד פעם – זה עקב אכילס, חוסר הוודאות, וחוסר הוודאות הוא תקציבי, תכני, בכלל מה הסטטוס העירוני. דובר פה על מה כל אחד עשה פה בחירום – זה גם עניין שמראה את המצב עצמו. כלומר, כל רשות פה השתמשה ביחידת הצעירים שלה לפי הצורך.

אצלנו, בעכו, יש 31 עובדים, יש שישה רובעים בעיר ואנחנו ניהלנו שניים מהרובעים. היינו שם "על מלא", מה שנקרא. במקום לעשות מילואים וצווי 8 בגזרות, עשינו צווי 8 ברובעים 24/7. אבל יש רשויות, לא מעט, שבחרו להוציא את הרכזים או המנהלים לחל"ת.

נכון, זה קרה גם בקורונה, אני זוכרת.

בדיוק, גם בקורונה.

העניין השני, שהוא החשוב ביותר לפי דעתי, ודיברו עליו לא מעט, זה מה יהיה ביום שאחרי. אני יכול להגיד לך שיש פה עלייה דרמטית במספר הפונים, במיוחד סביב אוכלוסיות הרווחה. אצלי יש ארבע תכניות של "יתד", "ניצוץ" מרחב ותעסוקה ו"בשבילי". ארבעתם יושבים אצלי באגף. יש אינפלציה אדירה של צעירים בסיכון שפונים. יש לנו לא מעט סטודנטים שנמצאים בצווי 8, שיש חוסר ודאות מה יהיה עם שנת הלימודים שלהם בכלל או מה יקרה עם התואר שלהם אפילו. יש צעירים שמקומות העבודה שלהם נסגרו ולא יהיה להם לאן לחזור ביום שאחרי, ויש בצווי 8, שכל עניין העסקים, ואם זה עסקים קטנים בעיקר, עזבו אתה עסקים וגם לא יהיה להם לאן לחזור. כלומר, צריך להעלות את הנושא הזה ברמת העל ולדאוג לזה שבאמת ביום שאחרי נדע לקבל אותם, ושהשלד הזה של מרכז הצעירים לא יהיה מצומצם כל-כך שלא תהיה לו את האפשרות לתת את המענה הזה.

תודה, אלי. זה ממש חשוב. הכנסת פה גם כמה סוגיות שנראה לי שנצטרך להתייחס אליהן עוד בהמשך, בהקשר של תקציבי "יתד" לאינפלציה שאתה מדבר עליה וזה גם עלינו, הכנסת, ובטח תרגישו את זה בתקציב 24.

אלישבע, נשארו פה עוד כמה ואני רוצה בכל זאת שנסיים פה את הסבב בגלל שהם מעטים, ואז ניתן לך את הסיום עם המצגת, עם התשובות, ואני אתן את הסיכום.

אני רוצה לעבור לעופר וגנר, מנהל שותפויות, ארגון "אלומה". לא פה.

אילנית אסיף, סמנכ"ל קשרי חוץ, הפורום הכלכלי-חברתי – יצאה.

שרון לוין וטליה אדרי מעמותת "פעמונים", תודה לכן שהגעתם.

תודה רבה. אני מנהלת ההסברה של "פעמונים", ארגון חברתי שמסייע למשפחות להתנהל נכון כלכלית בימי שגרה, ובימי חירום פתחנו מספר שירותי חירום למשפחות שפנו וגם יש לנו מענה לצעירים כמובן. אנחנו עובדים עם לא מעט מרכזי צעירים ברחבי הארץ וגם היינו בקשר עם אלישבע בעבר ברשות.

פתחנו עכשיו קבוצת וואטסאפ למילואימניקים, שבפרופיל שלהם רובם חבר'ה צעירים, שהמענה שאנחנו נותנים בקבוצה הזאת זה בעיקר בנושאי תעסוקה ודיני עבודה ומיצוי זכויות, שבאמת קשה להם מאוד להבין מה מגיע להם ומה מותר למעסיק לעשות ומה אסור וכולי. יש גם לא מעט עצמאים, חבר'ה צעירים שפתחו עסק או שהיו בעבודה מספר חודשים ועכשיו כל המצב של החוסר ודאות מאוד-מאוד משמעותי.

אתן גם יושבות במרכזי הצעירים לייעוץ או שזה עדיין לא...

אז יש מרכזי צעירים שאנחנו נמצאים שם, באים לתת מענה נקודתי לפי צורך. יש מקומות שאנחנו נותנים בהם הרצאות או סדנאות לצעירים או לזוגות צעירים, משפחות צעירות בתוך מרכזי צעירים או "פעמונים על הבר" וכל מיני הרצאות כאלה יותר - -

וגם בקמפוסים לפי מה שאני יודעת.

- - וגם טליה, שהיא מנהלת הסטודנטים שצלנו, ויש לנו קרוב ל-400 סטודנטים בשנים של שגרה, שמלווים משפחות באופן שגרתי, וגם אנחנו עובדים עם "יתד", עם נוער וצעירים בסיכון, אנחנו מלווים צעירים בסיכון שפונים אלינו ואנחנו עושים גם הרבה "ריצ'ינג-אאוט" לדבר הזה.

ביצענו סקר ממש בשבוע השביעי של המלחמה, להבין מה המצב של משפחות בישראל בתחום הכלכלי, מה המצב הכלכלי של משפחות, והנתונים של הצעירים מאוד מדאיגים. הם חוו פגיעה מאוד משמעותית - -

שנייה, שרון, שאלה לי: מבחינת חובות של צעירים בסיכון או צעירים חסרי עורף משפחתי, אתם גם מסייעים במצב הזה?

בהחלט.

אז בהחלט נוכל לעשות את הדיון שרצינו לעשות ואנחנו נזמין גם אתכם. בגלל שזה מושב מלחמה, אז אלה דיונים שכרגע לא מאשרים כי אלה דיונים כביכול שגרתיים. אם נצליח כן לקיים את הדיון הזה, כי הדיון היום הוא ספציפית דיון חירום ולכן אישור אותו, אני ארצה שתגיעו לדיון גם כי זו סוגיה מאוד כאובה. לא פעם המקום הזה של יציאה מהרחוב היא לנשום ולראות פתאום אופק, ולפעמים זה גם יכול לגרום לאותה שקיעה, שצוללים איתה מטה מטה ולא יוצאים.

לגמרי. דיברו פה הרבה על הנושא של התעסוקה, אז גם אצלנו בסקר רואים פגיעה מאוד משמעותית בתחום של החוסן התעסוקתי, ובכלל הרעה במצב הכלכלי. המאזן הורע לחבר'ה הצעירים, ואנחנו רואים באמת גם בנושא של מיצוי זכויות, שהחבר'ה לא בטוחים בכלל שיוכלו למצות זכויות ולא יודעים איך לעשות את זה, למי לפנות, מה עושים? אז אנחנו נפרסם את הסקר הזה ממש בימים הקרובים וגם נשלח את זה לוועדה, וכל מי שירצה לראות, זה יהיה מפורסם אצלנו באתר.

אנחנו רואים הרבה שהחבר'ה הצעירים לא יודעים מה לעשות, והנושא של לתת כלים לחיים הרבה פעמים נובע מזה שאנחנו לא יודעים מה לעשות ולמי לפנות ואיך להתנהל, וזה משפיע על העתיד כי זו נקודה מאוד משמעותית, אם זה חבר'ה שמשתחררים. זה כל מיני צמתים בחיים של תחילת הדרך, גם התעסוקתי, גם הזוגי, גם האישי, וזה מקום שאנחנו, ב"פעמונים" קוראים ליישם החלטת ממשלה לקיים את התכנית הלאומית בנושא של חינוך פיננסי. לכלול בזה גם את הצעירים, לתת לצעירים את הכלים כי זה באמת משפיע לאורך כל שנות החיים – גם בקריירה, גם באישי, גם במשפחתי, וזה משהו שיש לגביו החלטת ממשלה וצריך ליישם אותה. אז צריך לקחת את כל הגופים שמטפלים בדבר הזה וליישם אותה כדי שנוכל לראות בעוד מספר שנים לראות שנתנו לצעירים את הכלים והם כבר יהיו במקום אחר.

תודה רבה.

תודה רבה לכם. אנחנו נדבר לגבי הדיון הנוסף.

אלישבע, חזרנו אליך.

אז לפני ששאלת מי זה, אז אני אציג את עארף. עארף הוא מנהל תחום צעירים, ותוך כדי הדיון פה, חשבתי שאולי יש דברים שאתה רוצה להתייחס אליהם? שוב, אנחנו לא מתואמים אז גם אם אדבר – מה שמתאים לך.

שני דברים – הערוץ המרכזי שלנו ברשות הצעירים היא עבודה עם הרשויות המקומיות, וזה בכדי לנסות ולתת כמה שיותר סוברניות לכל קבוצה, לכל קהילה, לכל רשות. נכון להיום, אנחנו עובדים עם שני קולות קוראים מרכזיים: האחד, זה קול קורא תמיכה ומרכזי צעירים בנגב ובגליל, שהוא מיועד לרשויות שהן בפיזור הגיאוגרפי של נגב-גליל. הקול הקורא השני הוא קול קורא של התכנית למעורבות חברתית. שני הדברים האלה צויינו פה לא פעם במהלך הדיון הזה, ושם זה רוחבי לכלל הרשויות בארץ.

אני מניח שמכאן והלאה, מה יהיה? אני בטוח שאלישבע תתייחס לזה אז אני מעביר לה את רשות הדיבור.

תודה לעארף.

(באמצעות מצגת)

תודה לעארף. אז כמו שאמרתי, יש פה מצגת עם המון דברים - -

אבל יש שתי דקות.

- - - אני אשמח לארבע דקות כי אני לא בן אדם של מצגות, מי שמכיר אותי, ולכן גם ביקשתי לומר את הדברים שלי כי אני עצמי הגעתי אחרי חצי שנה של חופשת לידה ומאוד חשוב לי רגע לשמוע, לחוש את הדברים בשטח ולהתייחס, ואם אני רוצה להתייחס ברצינות אז אני לא צריכה רק לבוא ולהגיד לנו "כל הכבוד" או למישהו, למרות שמגיע פה "כל הכבוד" להרבה מאוד אנשים.

אבל אני רוצה גם לגעת במשהו שאולי נרמז, לגעת באתגרים. הרי כל השיחה הזאת לא הייתה מתקיימת או לא הייתה נראית כמו שהיא נראית, אם הכל היה כל-כך פשוט. הרי כולנו יודעים כמה חשובים הצעירים וגם חשוב להשקיע בהם גם כלקוחות בצרכים שלהם וגם כמשאב, והכל. אז איפה הפערים? אני רגע חורגת שוב מהמצגת, חשוב לי שנסביר את הדברים.

אני אומרת כך: בסופו של דבר, יש חסמים משמעותיים לסיפור הזה ולא סתם אנחנו נמצאים בשיח הזה והכניסה שלך, יושבת-ראש הוועדה, לסיפור הזה, היא ממש משמעותית בעיני ביכולת לדחוף את זה קדימה עכשיו, לאסדרה וחקיקה, ואני מאוד מודה על זה.

ניסיתי רגע למקד פה את הפערים ומתוכם להגיע ל - - - תפוצת העבודה שלנו קדימה. לא יצא לי לראות עוד תחומים שיש להם פער כל-כך גדול בין איך השטח רואה, מבין ומכיר את החשיבות לאיך זה נשמע בשיחות במקומות אחרים. והמקומות האחרים האלה יכולים להיות אפילו חדר ליד באותו מסדרון בממשלה. אין פה נציג אוצר בדיון, סביר מאוד להניח שגם אם הוזמן, לא היה כל-כך זמן לדבר הזה. תחום הצעירים עוד לא תפס את מקומו ברמה הממשלית כתחום שצריך להתייחס אליו. אפשר להגיד: אוקי, אוכלוסיות זה תמיד ככה אבל נתנו פה כבר את הדוגמה של הנוער, שמהרבה בחינות אנחנו מסתכלים עליה כמשהו שיש הרבה מה ללמוד ממנו.

אגב, לקראת תקציב 24, ננסה לעשות פה דיון שהוא יותר "אוצרי".

אני לא "אוצרית", אני רוצה למקד - -

אני אומרת שחשוב הסיקור ה"אוצרי", כי זה היה דיון על מענים אבל אין ספק שצריך למקד את זה גם לתקציבים, וזה יהיה דיון של התקציב הבא.

אז אני ארים כבר לקראת הדיון הבא, במיקוד של חסמים מנקודת מבטי. נקודה ראשונה נעוצה בשורש ההקמה – המרכזים הראשונים הוקמו כבר לפני כ-20 שנה, והרבה מרכזים היום נראים כמו אז. יש בהם אנשים מדהימים שעושים עבודה מדהימה אבל אז זה היה מוצר בוטיקי, נקודתי, וזה מתחבר למה שאמרתי בהתחלה והרבה אנשים גם חיזקו. מדובר בחדר, רכזים, תכניות, 200 צעירים בשנה פוגשים את הרכז – קיבלו שירות מעולה. כשאנחנו מדברים על צעירים או אם רגע נהיה פה צעירים, אם היו פה צעירים שהם לא בתפקיד פה, בחדר – בסדר, מפגש הכוון פעם בשנה זה לא בהכרח הדבר שישנה את המציאות של הצעירים בישראל. אז הדבר האחד זה המודל שאנחנו קצת נעוצים בתוכו.

הדבר השני, ופה אני גם לוקחת אחריות, נעוץ דווקא בשנים המאוחרות יותר, בשבע שנים האחרונות, שהייתה התרחבות נורא מהירה. בעצם רשות הצעירים, בהקמתה, באה ואמרה: אנחנו לא מחכים שהאוצר יכיר בזה, אנחנו מוכרים את זה כתכנית. יש פה תכנית, וזו באמת תכנית, זה לא רק איך שאנחנו מוכרים את זה, דובר הרבה על המעורבות החברתית אבל דרך התכנית נאפשר לכל רשות שרוצה, לקבל הצטיידות כשהרכז בפועל יהיה גם מנהל ולהקים מרכז.

אתם הגוף האמון להעלאת התכנים במרכזים?

אנחנו שתי יחידות שחברו יחד – הרשות לצעירים ואגף צעירים בנגב-גליל. בהחלטת הממשלה של רשות הצעירים, המילה "מרכז הצעירים" לא מופיעה. אולי מופיעה אבל היא בוודאי לא הליבה. הליבה היא הדברים שקשורים למבניות - -

בוודאי, אבל כשאת אומרת המודל הישן למודל החדש, אז מול מי עושים את עליית הרמה הזאת?

אנחנו, אחריותנו לחלוטין להוביל את הממשלה ולתקצב את השטח באופן שיתמוך את השינוי הזה. זו אחריות של רשות הצעירים לגמרי.

אתם עובדים גם עם המרכז לשלטון מקומי כדי לוודא שהרשויות עושות את זה?

יש השתתפות הדוקה, ואני מיד מגיע לזה. אני אומרת שהדבר השני הוא ההתרחבות המהירה. ההתרחבות המהירה הביאה לבינוניות. אנחנו פוגשים פה אנשים מצוינים ויש הרבה אנשים מצוינים גם בשטח אבל יש גם מקומות שבהם הרכז, כל המשאבים שעומדים לרשותו זה תכנית מעורבות חברתית והוא בתקן של רכז ושוב, בסוף צריך לצאת לעבודה מהדבר הזה. יש הרבה מרכזי צעירים שעשו עבודה נהדרת וחשובה וחיונית שתמיד עושים ועשו בחירום, ויש מרכזים שקצת נעלמו שם. וההבנה היא שקפיצת המדרגה גם דורשת איזה שהוא מיקוד עכשיו, שכבר לא ללכת לתפיסה הזאת של כולם וכמה שיותר ובכל מחיר – כולם קיבלו את ההזדמנות בשבע השנים האחרונות, כולל פריצה גדולה מאוד של התחום ברשויות בחברה הערבית, בחברה החרדית, כולם קיבלו את ההזדמנות. ומכאן, עכשיו השלב הבא הוא כבר בשיח הדדי שיש בו הרבה יותר דרישה של השטח מהממשלה, ושל הממשלה מהשטח כתנאי לתקצוב.

בכמה רשויות אין מרכזי צעירים?

30 ומשהו, ממש מעט אבל יש מקום שאת אומרת מרכז צעירים - -

לא, אבל כשאנחנו אומרים "מרכז צעירים", צריך להבין למה אנחנו מתכוונים. אם זה כמו שהיא אומרת, אז...

בדיוק. זה יכול להתחיל מעיר או ישוב שיש בו עובד בחצי משרה ועד אגפים שיש בהם עשרות עובדים.

כמו עם היחידות נוער.

אנחנו אומרים ככה: בעצם במהלך של השנים האחרונות של ההרחבה - -

על מרכזי צעירים פיסיים. תמיד הפיסיות אומרת האם זה כבר גדל או לא גדל.

היה משהו בהרחבה הזאת שאין כמעט רשות היום שלא מדברת צעירים או שלא רואה את זה כתחום. מכאן, התקצוב כבר צריך להיות הרבה-הרבה תובעני במובן של מה זה אומר. וזה שיח שיש לנו הרבה עם השטח, ועכשיו מה זה אומר בפועל קדימה: קודם כל, ברמה הממשלתית עשינו צעד מאוד גדול קדימה ביכולת לפעול במתואם בעצם העובדה ששתי היחידות הממשלתיות שהיה להן רכיב מוביל בתוך הסיפור הזה – לא רכיב תחומי, כמובן שיש צעירים בסיכון שמנוהל פנומנלית במשרד הרווחה, יש כל מיני תחומים אבל רכיב של רוחבי-תשתיתי, היה בנגב-גליל באגף הצעירים, - - - ברשות הצעירים, שניהם חברו יחד תחת רשות הצעירים בנגב-גליל, וזה צעד מאוד-מאוד גדול שהושלם עכשיו, בחודש ביוני, שמאפשר את ההובלה הממשלתית בשפה אחת ובתפיסה אחת, וגם הקולות הקוראים השונים מאוחדים יחד.

עכשיו, בפועל, ופה אני עוברת לשקף ומסיימת, אנחנו רוצים שמרכזי הצעירים קודם כל צריכים להיות גורם שמתווה מדיניות, וזה אוסף פה המון דברים שנאמרו. חלקכם אולי מכירים את השקף הזה כשקף שמתאר את רשות הצעירים אבל כמו שרשות הצעירים צריכה להיות בתוך הממשלה, מרכז הצעירים או מה שאנחנו עוברים לכינוי של "יחידת הצעירים", כדי לנתק מהפיסי, צריך להיות בתוך הרשות המקומית. בראש ובראשונה מי שמחזיק את מדיניות הצעירים בתוך הרשות – נתונים מי הם הצעירים, תכנית אסטרטגית מה צריך לקרות איתם קדימה, שיתופי פעולה מול כל השותפים. לא יושבים בחדר הזה סטודנטים, מוסדות אקדמיים, טיפול חלב. הרי הצעירים שם, הרבה יותר במספרים ממה שהם מגיעים למרכזים. כל אימא צעירה מגיעה לטיפת חלב.

יחידת צעירים רשותית צריכה לדעת לנהל את השיח עם כל הגורמים האלה ולפעול דרך כולם כזרועות שלה, וקודם כל המדיניות. אחר-כך יש את התשתית, שצריכה לתמוך את המדיניות הזאת, שזה מרכז הצעירים. מרכז הצעירים או יחידת הצעירים היא ערוץ הקשר של כל הגופים האלה. אם יש מוסד אקדמי ברשות מסוימת או בסביבה מסוימת או מעסיק גדול, יחידת הצעירים היא ערוץ הקשר, וזה הכוח הגדול שלה. הכוח הגדול שלה זה לא בקומה למטה שהיא פרויקטים, שהיא להביא פה תכנית ושם תכנית, ואנחנו לא מזלזלים בתכניות וחלקן מביאות באמת הרבה מאוד ערך אבל תחום הפעולה צריך לגדול לקומות שמעל. להיות אלה שבאמת יודעים לחבר בין כולם ולחבר בין כולם ובין הצעירים וכן הסיפור הזה של המדיניות.

אנחנו במהלך של לקדם את זה לשם, זה כמובן דורש הסדרה, בין אם נהלים, בין אם חקיקה, אפשר גם בלי חקיקה, יש עוד כלים אבל החקיקה או הנהלים או מה שלא יהיה, לא צריך לקבע את המבנה הקיים את אלא את תפיסת יחידת הצעירים, לתפיסתנו כמו שהצגתי אותה כרגע. ואז גם נפרוץ את המחסום התקציבי, כי המחסום התקציבי תמיד חוזר ללופ הזה. אנשי האוצר הם לא אנשים רעים, הם רואים את תקציב המדינה בראיה אחראית והם אומרים: בואו תנו לנו מספרים, איפה המדידה, על איזה סדרי גודל אנחנו מדברים ביחס לכלל הצעירים בישראל?

אני חושבת שסוגיות של תעסוקה הן של משרד העבודה. זה מתחבר לתפיסה "אוצרית" לחלוטין, של שילוב אוכלוסיות נוספות בתעסוקה ועוד סוגיות של תעסוקת צעירים במרחבים שיש בהם פחות מקומות עבודה. ויש פה לפעמים ממשקים שהם לא רק מתחברים והרבה פעמים החסם הוא איפה עושים את ההכשרות? היה לי דיון מאוד ארוך על גיל הפרישה לנשים, שלא רצו לתת להן את המענק, רצו לתת הכשרות ובסוף הצלחנו להשיג להם במקום זה חודשי אבטלה כי הם לא יכלו לעמוד על זה שיהיה תגמול בזמן תעסוקה באזורים מרוחקים. ואמרנו: איך יגיעו? אם לכל אזור יצטרכו להגיע. ופה את אומרת, ואני מתעקשת על הנכס הפיסי ואני ממש מסכימה איתך תפיסתית אבל כשיש את הנכס הפיסי והוא יכול לשמש לעוד צרכים שהם צרכים מערכתיים לחלוטין, אז זה גם מחבר את הקהילה למרכז הצעירים כי היא באה, היא נמצאת שם וזה ממשק מעגלי כזה, וגם האוצר, במובן הזה, אני יודעת שזה יכול ממש להשתלב תכנית ההכשרות של האוצר והשילוב התעסוקתי, ואלה מקומות שאני לגמרי רואה איך אתם מביאים אליהם תקציבים ייעודיים או שיתופי פעולה שהם לגמרי הצרכים של צעירים היום. וגם בהמשך למה שאמרת, שהצעירים רוצים לגעת בעוד תחומים, זה מבעבע בהם. הם לא רוצים להישאר במשהו אחד, והדבר הזה הוא משהו שעומד גם "אוצרית". אז אני אומרת נכון, את צודקת, המדדים והכל אבל הנה, יש פה כל מיני רעיונות שאני חושבת שאפשר לגייס אליהם תקציבים שלא פעם הולכים ונעלמים. אני לא יודעת אם אתם יודעים אבל תכניות ההכשרות מתוקצבות מאוד גבוה, וחזרה לקופת הגירעון כל הזמן כי זה לא מימוש מלא. אני שונאת את זה, מה זה לא מימוש מלא? כי לא מצאתם איך לממש את זה.

כי ההכשרות שמתוקצבות לא מתאימות לעולם העבודה. זה פשוט מאוד. אנחנו מציעים לצעירים וזה בדיוק ככה, אני מצטער להגיד שזה בדיוק ככה. אנחנו מציעים לצעירים לא מעט את הוואוצ'רים האלה ופשוט זה לא מותאם לעולם העבודה העכשווי.

נכון. ואני אומרת יותר מזה: לפעמים זה נופל על סוגיות לוגיסטיות ואיך לעשות את זה והאם יש תקנים ואין מי שיעשה את זה וכולי. ופה, אני אומרת שיש יכולת להתחבר רגע ולהביא את זה. זה משאבים שלך יהיו מעולים אבל הם גם נכס כי אתה מביא את הצעירים אליך, אתה מחבר חזרה לעיר והנה הרשות עשתה משהו, הרשות יצרה עוגן תעסוקתי וזה מתחבר כל-כך יפה יחד, שזה מה שאנחנו רוצים לעשות.

אז אני רק אומרת שפתחת פה משהו שאני חושבת שאפשר לזקק גם לדברים ספציפיים, צבועים, ולאו דווקא... כי אני יודעת מה את אומרת על האוצר וזה נכון.

לא, אני אומרת את זה כדי להפנות את האחריות פנימה בחזרה, ואני אגיד משפט שסוגר כי בסוף אני צריכה גם לסמן כיוון מעשי, וכמובן שאנחנו עסוקים גם בכיוונים המעשיים - -

תחשבי על צעירים בסיכון או על חסרי עורף – איזה דבר מדהים זה שהם לא צריכים עכשיו לחשוב על המלגות לסטודנטים, על הפסיכומטרי אלא קודם לקבל איזו הכשרה. חוויית הצלחה מאוד חשובה, מקצוע שנמצא, ומפה את כבר יכולה להתפרנס תוך כדי. הדבר הזה יושב על כל-כך הרבה עוגנים, ולא סתם התעקשת על זה כי את אמרת נקודה - -

אבל אולי באמת צריך לחשוב על איכשהו לאגם את כל המשאבים כי לנו לקח בערך שנה שלמה לקבל אישור של משרד העבודה, ויכול להיות שאם יהיה משהו כזה של כל המרכזים - -

נכון.

לגבי הכשרות מקצועיות הבעיה היא לא תקציב. את אמרת התקציב, הבעיה היא לא תקציב, הבעיה היא המנגנון.

לא אמרתי שזה התקציב, אמרתי שההכשרות שהם מציעים הם לא מותאמות לעולם העבודה.

ואם כבר יש תקצוב אז הוא לפריפריה, והבעיות של הצעירים הם לא רק בפריפריה. יש גם צעירים במרכז.

זה ממש מצדיק דיון.

כן, אני חושבת שאנחנו נעשה על זה דיון בפני עצמו, על הכשרות מקצועיות.

- - -

זה מבעבע בי גם כנושא.

כהמשך ישיר באמת גם לדברים שאת אומרת, שבפועל, מבחינת רשות הצעירים יש לשים את המשקל על הדמות של מנהל יחידת הצעירים, תקצוב של תקן שהוא לא תקן רכז אלא תקן מנהל. הכשרות שהדר הזכירה – הכשרות משמעותיות לאותם מנהלים, זה דורש מהשטח המון גמישות ושינוי תפיסות עבודה, והגמישות כוללת בין היתר את ההבנה שלא בהכרח כל התקציב של הפעולה יצא מתוך המרכז, זה לא הסיפור בסכום כל-כך גדול, זה לא יכול להיות הסיפור.

ורק על מנהיגות אזרחית הם...

לא, מקומית.

מדובר בתכנית שמאוד משמח לשמוע שקרו בה כל מיני דברים יפים אבל בסוף, זו תכנית מאוד נקודתית שהגיעה למספר של כמה צעירים? יודעים להגיד? מאות בודדות בארץ, והרעיון הוא - -

אנחנו נשאל על זה שאילתה כדי לדעת.

אלישבע, אולי תציינו גם את הפיילוט של - - - שהוא חשוב מאוד.

כל התפיסה הזאת מגובה בשותפות שיש לנו עם שתי קרנות פילנטרופיות – קרן "גנדיר" וקרן "רש"י", והם יושבים פה סביב השולחן ואנחנו פותחים פה מערכת BI לתחום הצעירים, שכל גורם ברשות המקומית יוכל לראות את הנתונים על הצעירים שלו.

יש 12 רשויות פיילוט שמלוות בגיבוש תכנית-אב לצעירים. יש הכשרות בתוך התכנית. הרעיון הוא לעשות פה עבודת עומק ואז להרחיב את זה ברמה ארצית.

תודה רבה.

רק שאלה קטנה: בסופו של יום, אם אנחנו רוצים לבוא ולקדם ולקחת את כל הנושא הזה צעד אחד קדימה, האם את חושבת שנכון לקדם איזו שהיא חקיקה או שאנחנו צריכים לעשות משהו אחר? כי אני לא הבנתי את היתרון של חקיקה ואני לא מצליח להבין איך אנחנו מפה מתקדמים כמה צעדים קדימה לביסוס של התחום הזה?

אני אגיד לך, בדרך כלל אני מאוד תומכת חקיקה בגלל שזה מעגן סוגיות באופן ברור, כאחריות מדינה ומדיניות. אני לא בטוחה שפה זה הדבר הזה, ונדיר שאני אומרת את זה, ואולי אני גם לא בטוחה כי אני עדיין לא יודעת איזה חקיקה הייתי רוצה. אז נפתחו המחשבות וצריך לראות את זה. למשל, עם צעירים חסרי עורף משפחתי, אנחנו יודעים שהכרה בקטגוריה כזאת תאפשר ל"יתד" איזו שהיא מסגרת יותר טובה והיא גם תבטיח לנו שלא יקצצו להם בקיצוץ רוחבי או משהו כזה, כי זה אוכלוסיות מאוד מתקשות ופגיעות. אז ברור שפה אני בעד חקיקה ואין ספק שחייבים לחוקק את החוק הזה שיכיר בקטגוריה שצעיר חסר עורף משפחתי, מי שאין לו משפחה תומכת משלו.

לגבי צעירים – זה טווח רחב וצריך לחשוב איך עושים את זה, ואולי זה איזו שהיא הגדרה סטטוטורית בשלטון מקומי שהמדינה תחייב לתת את זה במקביל. זאת אומרת, אלה הגדרות שלא תמיד קיימות בכל שירות. נגיד, חינוך מיוחד מוגדר סטטוטורית ואתה לא יכול שלא לעשות מערך מסוים, ולאו דווקא צעירים.

אז צריך באמת לראות איך אפשר לייצר את אותן הגדרות מחייבות רשותיות, שאז משרד הפנים מחויב אליהן ועוד משרדים, ואז יש כאן משהו שהוא עוטף.

השאלה שלך כל-כך במקום אבל אני מודה שאין לי את התשובה המדויקת לזה עכשיו נצטרך לראות. יהיו פה עוד דיונים ואז אנחנו נבין האם יש חקיקה מזוקקת שאפשר לעשות אותה ואז להחתים עליה את כל הבית או לראות מה אפשר לעשות.

יש חקיקה כבר, אנחנו עבדנו על זה בעבר אבל באמת נתקלנו בשאלה הזאת. גם היו חילופי ממשלות וגם נתקלנו בשאלה אם באמת נכון לעשות חקיקה או לא.

שדות נגב בזום, בכל זאת יישוב שנרצה לשמוע אותו. אני פספסתי את זה. רוני דמרי, האם היא בזום עדיין?

לא.

אוקי, בסדר. לא הספקנו וזה גם חשוב אבל נוסיף אולי בהמשך.

אנחנו עוברים לסיכום. חשוב שאקריא את הכל שייכנס לפרוטוקול:

סיכום והחלטות מישיבה בנושא פעילות רשות למרכזי צעירים בחירום, ב"חרבות ברזל" וגם בכלל, בשגרה:

הוועדה מכירה ומוקירה את פועלם הייחודי של כלל הצעירים בהתנדבות במסגרת מרכזי הצעירים בפריסה ארצית ובתחומים קריטיים ב"חרבות ברזל" לחיילים, לנשות חיילי המילואים, לחקלאות, להדרכת עזרה ראשונה, קליטת מפונים ועוד. ברגע האמת, הדור הזה עזב הכל והתגייס למילואים ולהתנדבויות שונות.

הוועדה קוראת לשר האוצר ולשר לחיזוק הנגב והגליל לבסס את מעמדם של מרכזי הצעירים, בין היתר באמצעות הכנסת תקציבים לבסיס חוק התקציב. הדבר משמעותי ליציבות והבטחת פעילותם בשגרה ובחירום גם יחד.

עוד מבקשת הוועדה מהשרים, לתקצב ולפעול להקמת יחידות צעירים אסטרטגיות ברשויות המקומיות. אני מבינה שדווקא עבודה מאוד משמעותית נעשתה בשלוש השנים האחרונות, אני מכירה את זה עוד מלפני אז אני קצת מעורה בזה - -

זה קצת היה לכמות ועכשיו אנחנו באיכות.

זה מדהים. אני חושבת שזה באמת נכון.

- - באופן שיבטיח את ייצוגם בכלל התחומים הניצבים תחת הרשויות ולא רק בקשרי מעורבות חברתית. קיימת חשיבות להסדרתם בשגרה לטובת ייעול והבטחת פעילותם בחירום.

הוועדה קוראת לשר החינוך ולשר האוצר לבטל את הקיצוץ המתוכנן בתקציבי – תראו, תקציב 23 כבר קוצץ אבל בטח בתקציב 24, בהשכלה הגבוהה, אני רוצה להגיד משהו: גם כשקיצצו ב-23, אני אמרתי בוועדת הכספים שזה לא מימשו את כל הכסף הזה בגלל אובדן הסמסטר, לא היה צריך להיות מקוצץ כי הוא צריך לשמור מפני נשירה, והוא יכול היה להיות כסף שמתחזק את היעדר הנשירה בתקופה הזו, סבסוד חלק מהמעונות שאנשים משלמים בזמן שהם במילואים או כל מיני סוגיות שהגיעו והן סוגיות תקציביות. זו הייתה טעות לקצץ בזה, גם במלגות שישמרו, הוספת שירות פסיכולוגי – תמיד כשחוזרים ממילואים או מפונים, המון שירותים שאם אנחנו רוצים לשמור מפני נשירה, שזה כלכלה, זה עניין למשק, זה מקצועות העתיד, זה אנשים שאולי לא יחזרו לאקדמיה אחר-כך – יש דרכים, והרבה מהן דרכים כלכליות. אז זה קיצוץ שהוא מאוד מצער, ועכשיו חשוב לוודא שתקציב 24 יהיה תקציב שכולל תוספות ולא תקציב שמעודכן לפי הקיצוץ. יש פה אתגר כפול ל-24.

הוועדה קוראת לשר לחיזוק הנגב והגליל לפעול לחיזוק ומיסוד רשות הצעירים בחקיקה ראשית, שמכילה חזון, יעדים, משימות, תקנים, תקציבים. זה מה ששאלת, אנחנו עדיין מתלבטים על זה אבל כן, זו קריאה שכדאי להבין אותה. יכול להיות שמשרד ממשלתי שיסדיר את זה בחקיקה הראשית יהיה נכון יותר מחוק פרטי בגלל המורכבות, שהיא חלק מהאמורפיות של הדבר הזה וצריך להגדיר את זה בצורה אחרת. אמורפיות היא קטגוריה מורכבת, היא קטגוריה של צעירים שהיא דבר כללי, היא חברה מגוונת, מעמד שונה, זה קשור לפריפריה מרכז, זה קשור להרבה דברים וצריך להבין איך מסדירים את זה. הסדרה, כאמור, פירושה הסדרת הטיפול בהון החשוב ביותר שיש למדינה, ההון האנושי הצעיר.

הוועדה קוראת לראשי מרכזי השלטון המקומי והאזורי לפעול למיסוד ייצוג הקול הצעיר על כלל צרכיו, יכולותיו ויוזמותיו בהערכות היומיות של הרשויות בחירום. באמת מה שעשו חלק מהרשויות בצורה יפה כמו חוף כרמל, נהריה, אני בטוחה גם ששדרות וחולון, זה לשלב את המחלקות הצעירות, היחידות הצעירות, מרכזי הצעירים, בהחלטות הערכות המצב. זה חשוב מאוד להבין את המצב הזה.

יש לזכור שהמענה שיינתן לצעירים, בדגש באזורים שנפגעו, הוא זה שיקבע את חזרתם למקומות אלו ובכך את עתידם, שזה מאוד חשוב לאותם יישובים שאנחנו חייבים לדאוג שצעירים ימשיכו להיות בהם, בפרט משפחות צעירות. אתם בטח חווים את זה וזה לא קל.

עוד בהקשר זה – הוועדה מתריעה שהיעדר השקעה במענים לצעירים רגשיים, תעסוקתיים, השכלתיים וביטחוניים ברמה הלאומית עלולה לגרום להגירה שלילית, מקומית וארצית. נדרש לבנות את חוסנם והשקעה בהם בשותפות בין-מגזרית, ממשלה, רשויות מקומיות ומגזר שלישי. לחלוטין יש פה הרבה ארגוני חברה אזרחית שצריכים להיות משולבים בחשיבה, יש להם ידע עצום. אני מאוד מאמינה בשולחנות עגולים, אני אומרת את זה כל הזמן. זה לא מחייב את משרדי הממשלה אבל זה בהכרח נותן עוד פריזמה לפני שמחליטים על דברים שהם לא בהכרח מותאמים. תמיד טוב לשבת, לשמוע, להקשיב בשולחן עגול משותף, ואחר-כך המדיניות נקבעת על-ידי המשרדים, וזה ברור לכולנו.

מתוך הסתכלות על הצעירים כמנוע צמיחה של ראשי מדינת ישראל, הוועדה קוראת לשירות התעסוקה במשרד המדע והטכנולוגיה לפעול בשיתוף פעולה עם רשות הצעירים לטובת השקעה בהכשרות מקצועיות, טכנולוגיות ובכלל. הכשרות פיננסיות, הכשרות בסוגיות שהמשק זקוק להן, גם אם זה מקצוע טיפולי, באמצעות מרכזי הצעירים שברשויות המקומיות. אני חושבת שזה מודל שאני פשוט מאוהבת בו מאיך שאמרת את זה, חד-משמעית.

הוועדה מחזקת את חזון רשות הצעירים לחיזוק מרכזי הצעירים תוך אבחנה דיפרנציאלית ביחס לעלותם ויכולתם, וזאת על-מנת להבטיח מיצוי תקציב בצורה נכונה, קביעת מדיניות ויישומה בפועל. הוועדה מחזקת את הראיה והצורך בקפיצת מדרגה של מרכזי הצעירים, חד-משמעית.

באמת תודות לכולם. אני חושבת שגם אני למדתי היום, ואני בטוחה שאני יודעת יותר ממה שידעתי. תודה אלישבע, תודה לכולכם.

גם חלק מהמענים שפירטתן עליהן, זה די מדהים מה שצומח בעצמו בתוך רשויות כשנותנים את החופש, את החירות לעשות. חשוב גם שיהיה לזה זיכרון ארגוני, שגם אנחנו נוכל לאמץ את זה ואולי להציע את זה הלאה. אז ירדן, אשמח לקבל את המסמך שלכם ומה שאמרתם כי זה נשמע כמו דברים שכדאי לחלוק אותם ושתהיה איזו אפשרות לעשות העתקה.

גם לכל סגני הערים שהגיעו לכאן, מחזיקי התיקים – זה מאוד חשוב שהדרג הפוליטי מחובר לסוגיה המקצועית ומבין שזה לא איזה "טיקט" כזה נחמד אלא משהו בסיסי בהשארת הדור הצעיר בערים, וגם לכל ארגוני החברה האזרחית, שאתם מנוע מאוד חשוב בדרך.

לכולם, אני ממש מודה על הדיון הזה.

תודה רבה על הניהול של הדיון. תמיד רואים את זה בערוץ הכנסת וזה נראה לא טוב. היום זו חוויה טובה.

איזה כיף. תודה רבה.

הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:20.