פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



36
הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה
21/11/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 27
מישיבת הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה
יום שלישי, ח' בכסלו התשפ"ד (21 בנובמבר 2023), שעה 10:00

סיור בבתי מלון בים המלח: "הרברט סמואל", "רויאל", "נבו" ו-"Enjoy"

חברי הוועדה: מירב כהן – היו"ר
ישראל אייכלר
יסמין פרידמן

סימון דוידסון

אמיר וייס - מנהל אזור ים המלח, משרד ראש הממשלה

רותי טואטי - הרשות לזכויות ניצולי שואה, משרד ראש הממשלה

ורד רוקח - מנהלת שירות מסגרות בקהילה לאזרחים ותיקים, משרד הרווחה

מירי מאיר שטטמן - מנהלת תחום ניצולי השואה-אזרחים ותיקים, משרד הרווחה

ציפי אמבר - מפקחת מרכזת אזרחים ותיקים במחוז דרום, משרד הרווחה

סימה שוורץ

מפעילה מועדון לגיל הזהב, משרד הרווחה

לילה אולידורט - עובדת סוציאלית מחוזית, משרד העלייה והקליטה

עינת סילברשטיין - עובדת סוציאלית אחראית גריאטריה, משרד הבריאות

עו"ד שרי ורדי - סיוע משפטי, משרד המשפטים

נטלי גבאי - מנהלת אגף סיעוד, המוסד לביטוח לאומי

גלי גז - אחראית עובדות סוציאליות, המוסד לביטוח לאומי

מיכל אדיבי - אחראית על הפקידות, המוסד לביטוח לאומי

ילנה ביריוקוב - מנהלת שלוחת מתנ"ס, עיריית שדרות

סוזן בוסקילה - מנהלת מועדוני גמלאים, עיריית שדרות

רונן ארליך - מנהל אגף יישובים, מועצה אזורית "תמר"

נטע ברסט ראובן - מנהלת פיתוח קהילתי, מועצה אזורית "תמר"

גיל סגל - יו"ר המחלקה לישראל והנצחת השואה, ההסתדרות הציונית

שרית הנדקופף - מנהלת המחלקה לישראל והנצחת השואה, ההסתדרות הציונית

ירון מרקוס - מנהל ועידת התביעות

ענבל דסברג - ועידת התביעות

אייל גלבוס - מנכ"ל עמותת "עמך"

ענת טנגר אברמוביץ - מנכ"לית "משקפיים ורודות"

ליעד סטרולוב - הקליניקה לזכויות ניצולי השואה ואנשים בזקנה, אוניברסיטת תל-אביב

יהודה דוידוב - נציג ארגון פליטי עולי בריה"מ לשעבר

אלקס ריף

מנכ"לית "לובי המיליון"

דנה סגל - נציגת "לובי המיליון"

פאני קלויצקי - מתורגמנית לרוסית

חנה - נציגה של מלון "הרברט סמואל"

ציפי אלון - שוהה במלון "רויאל"

פולינה בובר - שוהה במלון "רויאל"

ראיסה מטטובה - שוהה במלון "רויאל"

בוריס רבזין - שוהה במלון "רויאל"

מיכאל ספיבקו - שוהה במלון "רויאל"

מרי - שוהה במלון "רויאל"

לודמילה - שוהה במלון "רויאל"

סימה לבוד - שוהה במלון "רויאל"

אירנה - שוהה במלון "רויאל"

לריסה בורודיסקי - שוהה במלון "רויאל"

ולרי - שוהה במלון "רויאל"

סעדיה - שוהה במלון "הרברט סמואל"

ליאת - שוהה במלון "הרברט סמואל"

ישי יגודייב - שוהה במלון "הרברט סמואל"

אינס - שוהה במלון "הרברט סמואל"

נינט - שוהה במלון "הרברט סמואל"

רוזה שוצקי - שוהה במלון "הרברט סמואל"

שלומית ארליך

אריאלה אהרון

אביחי צלר, איטייפ


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
סיור בבתי מלון בים המלח: "הרברט סמואל", "רויאל", "נבו" ו-"Enjoy"

כחברת כנסת, יש לי את הזכות לעמוד בראשות הוועדה למען שורדי השואה. ובגלל המצב החלטנו היום לקיים את הדיון של הוועדה בשטח כדי להבין את הצרכים שלכם, וזו לא הפעם הראשונה שאנחנו עושים את זה.

אנחנו נבקר היום במספר מלונות כמו שעשינו בירושלים, והחלק הזה של הדיון מטרתו היא לשמוע אתכם, להבין את הצרכים שלכם, אילו מענים אתם מקבלים כאן ולמקד היכן ישנן בעיות. ביניכם יושבות נציגות של משרדי ממשלה שונים שישמעו את הצרכים, ואחרי שנשמע אתכם נקיים ישיבה מקצועית ונראה איך אנחנו פותרים בעיות שאתם תציפו.

סדר היום שלנו הולך להיות כזה, אנחנו נשמע את הצרכים שעולים כאן, לאחר מכן אנחנו עוברים למלון "הרברט סמואל" ולאחר מכן אנחנו נערוך דיון עם כל אנשי המקצוע, ושם אנחנו נציף את הבעיות ששמענו מכם וננסה לייצר פתרונות. אתם כמובן מוזמנים להיות בכל חלק מהדיון שתרצו. נמצא פה איתי חבר הכנסת סימון דוידסון שהצטרף, ועד כאן ההקדמה.

אנחנו נמצאים כאן כדי לזהות מה חסר לכם, ולכן אני פותחת את הדיון. כל אחד בתורו יגיד את מה שחשוב לו, אנחנו נרשום את הדברים ואחר כך נדרוש תשובות ונגבש פתרונות עם נציגי משרדי הממשלה, ואני אפתח להתייחסויות. מי הראשון שירצה להתייחס?

אימא שלי קשישה, היא מתקרבת לגיל 100. כל פעם המטפלות הסיעודיות שמטפלות, 30-15 דקות והם הולכים. הם מבקשים ממנה לחתום בסוף החודש או ביום על השעות. אני רואה שהחברה עושה קופונים על הקשישים.

אימא שלך מוגדרת כניצולת שואה?

כן, היא צריכה לקבל 1,800 ומשהו, היא מקבלת 1,200, זה כבר קופון.

זו בעיה שהייתה בשגרה או רק עכשיו?

כל הזמן. אני מעדיפה היום שאני אטפל באימא ואני אקח את כל הכסף הזה ואני אטפל כמו שצריך.

יש לך אפשרות?

יש אפשרות עם ביטוח לאומי.

את עושה את זה?

היום התחלתי לעשות את זה, ואני רוצה להגיד לכם שלא כל הכסף מהחברה, כי משכתי רק חלק מהשעות.

קונקרטית, כרגע את יכולה לקבל את הכסף ולטפל באימא שלך?

בינתיים משכתי רק חלק מהשעות.

אבל את יכולה למשוך את הכול?

אני יכולה כי אף אחד לא מטפל באימא, זו רק אני. שמתי את זה על שם הילדה שלי כסטודנטית.

חשוב מאוד, הבנתי, תודה רבה. יש פה את מנהלת מחלקת ציוד מביטוח לאומי. הנקודה שציפי מעלה היא נקודה חשובה שעולה בשגרה, זה לא קשור רק למלחמה. יש הרבה מאוד מטפלים סיעודיים שמגיעים לבתים וקשה לאכוף את מתן השעות בפועל, ולא תמיד הדברים מסופקים. אני יודעת שזה היה אמור לקבל מענה במכרז החדש של הביטוח הלאומי, אבל המכרז החדש לא יצא. אני כותבת את זה ואנחנו נדבר על זה גם בחלק השני של הדיון, תודה שהצפת את זה. עוד שאלות והתייחסויות, בבקשה.

הבעיה הראשונה היא בענייני בריכה. הייתה בריכה וג'קוזי, גם בריכה של מים מתוקים שנסגרה ואנשים אין להם תעסוקה. אנשים מבוגרים וקשה להם להגיע לים, הם מחפשים מקום פה במלון רויאל, הבריכה נסגרה והם מבקשים לפתוח אותה. הבעיה השנייה היא של קופות חולים שנמצאות במקומות מסוימים ולא בכל בית מלון, ואנחנו מבקשים לשים נציג בכל בית מלון, שלוחה של קופת חולים שתהיה בכל מלון כי לאנשים קשה להגיע פיזית כי המרחקים הם גדולים. אנחנו מבקשים נציגות של כל קופות החולים בכל בית מלון.

הספא פתוח פה פולינה, עם הבריכות, הכול פתוח. יש פה שני חלקים של הספא, ספא אחד סגור כי יש שם נזילה בבריכה. החלק השני פתוח לכולם, אפשר להגיע.

לגבי קופות החולים, טוב שאתם מעלים את זה ואנחנו נפגוש פה היום את נציגי כל קופות החולים ונציף את זה. מה המרחק מכאן לקופת חולים שאתם יכולים לקבל בה שירות? אמרו לי שיש כל חצי שעה שאטל שלוקח אתכם למרפאה של קופת החולים, זה נכון או לא נכון?

פעם בשעה, לא חצי שעה.

פעם בשעה שאטל לקופת חולים, נשמע לי הגיוני. מה הבעיה בזה? זה מספיק או לא מספיק? יש פה פער.

חסר מידע.

אני רואה שיש פה בעיה של מידע ולא בעיה של שירות, כי אם יש פה כל שעה שאטל ואנשים לא יודעים, זו בעיה.

אנחנו מבקשים לארגן נסיעה לשדרות הלוך וחזור.

הטענה פה היא שאתם רוצים ביקור חזרה בשדרות, בבית? הם נמצאים פה כבר חודש וחצי והם צריכים ביקור.

רק לראות.

כמה אנשים?

לשדרות וחזרה. אנחנו רושמים מה הם רוצים.

ניקח אחריות כשהמצב יירגע.

פעם שלישית מגיעים לכאן נציגים של ביטוח לאומי ואנחנו לא מצליחים לדבר איתם. הבעיה היא שאני לא מדברת עברית ואין שם מתורגמן, וצריך למלא טופס שאני לא יכולה למלא.

למלא איזה טופס באיזה הקשר?

אני לא מבינה כל כך. משהו ששייך לביטוח לאומי למפונים תושבי שדרות, אני לא מצליחה למלא את זה כי אין לי מי שיתרגם. אני עברתי ילדות מאוד קשה.

מרי בעצם אומרת שיש פה נציגים של ביטוח לאומי אבל הם לא דוברי רוסית והיא לא מצליחה למלא טופס ולקבל את הזכויות שלה. הם כבר היו פה כמה פעמים אבל הם לא מדברים רוסית.

מרי, זו נקודה מאוד חשובה. אנחנו נעלה את זה מול ביטוח לאומי ונדאג שזה יתוקן. במלון הזה יש מאות זקנים דוברי רוסית. להביא לכאן נציג של ביטוח לאומי שלא מדבר רוסית זה תלוש מהמציאות.

תודה רבה לישראל שלא משאירה אזרחים ותיקים לבד. אני שמחה מאוד, שיהיה שלום בעולם.

לפני שלושה שבועות הזמנתי משקפיים, שמו בתוך מעטפה, שלחו ולא קיבלתי כלום, אני לא מבין איפה זה נמצא, זה הלך לאיבוד בדרך.

הבנתי. כאן יש בעיה שקנית משקפיים והם לא הגיעו. אנחנו ניקח את הפרטים שלו ונעזור לו נקודתית, כי זו בעיה נקודתית.

תוך כדי זמן מסוים על פי ההזמנות הם שולחים את זה למלון ומחלקים לפי השם של מי שמזמין. יש תהליך, זה לוקח זמן.

אני גרה בשדרות, אני בארץ 31 שנה. נפלו על הבית והגינה שלי קסאמים, 30 שנה עבדתי ולא לקחתי חופשת מחלה ובגיל 64 יצאתי לפנסיה. עכשיו אחרי הקסאמים אני חלשה. יש לי משכנתה והרבה צרות. הבן שלי נמצא בקבע, ושני הנכדים גם כן, לא הייתי חודש וחצי בבית. בעלי בבית ואני פה. אני לא יכולה ללכת הביתה, אני חוששת ומחכה שזה ייגמר. אני מתקשרת לילדים, הבת שלי נסעה לחו"ל אבל אני מרגישה לא טוב. אני מקבלת 10%.

תמקדי אותי איפה את צריכה עזרה.

עבדתי כל החיים ואני מקבלת 2,000 שקל פנסיה. נתנו לי 20,000 מתוכם, לקחו 7,000 שקל ויש לי משכנתה לשלם, אני לא רוצה להיכנס למינוס. אמרו לי שאקבל עוד 6,000 שקל אבל לא קיבלתי את הכסף.

מביטוח לאומי?

מס הכנסה, ביטוח לאומי.

לודמילה, בגלל שיש פה עניין שלך, אנחנו ניקח את הפרטים שלך ונבדוק מול ביטוח לאומי ומס הכנסה.

אני לא הלכתי לביטוח לאומי, אני לא כל כך יודעת להתמצא בישראל.הבת שלי עשתה בשבילי הכול. אני קיבלתי מכתב שאני מקבלת 6,000 שקל לחשבון ולא קיבלתי.

הבנתי, אנחנו צריכים לבדוק את הפרטים שלך, רק תיתני לי את מספר הטלפון.

אנשים לא עובדים ומקבלים 3,700, אני עובדת ומקבלת 2,000 מה זה?

אנחנו נבדוק את הזכויות שלך, תודה לודמילה.

עבדתי 11 שנים בשדרות עם ניצולי שואה, בקהילה תומכת. אני היום כבר בת 70. בקשר להבטחת הכנסה, עבדנו כל החיים, אני 32 שנה בארץ, 30 שנה בשדרות. אנחנו לא מקבלים הבטחת הכנסה, כל החיים עבדנו, מקבלים 4,600 שקל פנסיה יחד עם בעלי והוא מקבל מהעבודה עוד 600, סך הכול 5,000 שקל. אנשים שלא עבדו כל החיים פה באותו הגיל מקבלים יותר כסף הבטחת הכנסה, לא משלמים על התרופות, וזה עניין של כנסת, זה לא עניין של המלחמה.

היא טוענת שיש פה אנשים שלא עבדו והם מקבלים הבטחת הכנסה לפי החוק יותר מאשר אנשים ש-30 שנה עבדו.

יש לנו כסף מהעבודה בחשבון סגור שהוא יותר ממה שביטוח לאומי מרשה, בגלל זה אנחנו מקבלים פנסיה קטנה כי הבטחת הכנסה לא מגיעה לנו. אנחנו צריכים לשלם חשמל,

את אומרת זה לא משתלם לחסוך לפנסיה אם בסוף מי שלא עשה מקבל.

זאת הבעיה ואני חושבת שהאישה שדיברה לפניי התכוונה לאותו הדבר, היא פשוט היא לא יכלה להסביר את זה.

אני קידמתי הצעה שבלי שום קשר למי חסך ומי שלא חסך, נותנת רף מינימלי לכולם של 5,000 שקלים כדי לא להעניש את אלו שעבדו ועשו. אם תרצי אני אשלח לך את החומר של ההצעה, היא לא קודמה לצערי ואני מקווה שכשנהיה בקואליציה נוכל להמשיך לקדם את זה.

אנחנו מקבלים 4,500 פלוס 600 שקל פנסיה מהעבודה.

אני יודעת. זה יוצא אותו הדבר, וזה הופך את הכדאיות של לצאת ולעבוד ולחסוך לפחותה. אני מסכימה איתך ויש לי הצעה כזו. אני מבקשת רגע להבין האם יש עוד מצוקות שקשורות לכך שאתם נמצאים כאן כבר חודש וחצי בכל מה שקשור לשהות במלונות ולמחיה בעקבות המלחמה. יש לנו זמן לעוד מספר פניות אחרונות.

לבעלי היה התקף לב פה במלון כתוצאה מההתרגשות והכול. הם לקחו אותו עם אמבולנס לבאר שבע. היינו בלי כסף ובלי בגדים ונסענו לבאר שבע. אשפזו אותו והייתי צריכה לחזור, לא היה לי כסף או איך לחזור. התקשרתי לילנה והיא לא יכלה לעשות כלום.

יש הסעות שמביאות את האנשים מבתי חולים, היא הייתה אמורה לחכות עד שיגיעו וייקחו אותה, כי זה לא כל דקה.

התקשרתי לפיקוד העורף, הבטיחו שיתקשרו חזרה ולא חזרו. התקשרתי למישהי בשם אירה, והיא עזרה לי, היא שלחה איזשהו גבר דובר עברית. הוא הגיע מאוחר מאוד, ב-21:00. החזירו את בעלי לכאן והוא צריך חמצן, וכל יומיים אנחנו הולכים ל"לוט", הירידה מאוד קשה והוא זקוק לחמצן וקשה לו מאוד להגיע לשם, לפעמים פעמיים ביום הוא צריך ללכת לשם. אולי אפשר לעבור למלון אחר?

השאטל לא עוזר לו?

לא מצאתי, כמה פעמים חיפשנו והוא לא היה. אנחנו הולכים ברגל. תודה רבה.

אני רוצה לחדד את הדברים. אני רוצה לחזור למה שלודמילה אמרה, אני חושבת שיש מה ללמוד. לבעלה היה התקף לב וכתוצאה מזה הוא פונה לבית חולים, כשהיא הייתה צריכה לחזור מבית חולים לא היה לה איך. אומרים פה שיש הסעות של פיקוד העורף, היא לא יודעת מי אמור לסדר את העניין הזה. כשבעלה נמצא כאן הוא צריך פעמיים ביום ללכת לרופא, הוא לוקח חמצן. אין לה איך להגיע למרפאה. אומרים כאן שיש שאטל למרפאה של קופת חולים, אבל היא לא מכירה את השאטל הזה.

אני חושבת שהמקרה הזה מלמד שיש שירותים אבל אף אחד לא יודע עליהם, ושוב פעם אנחנו חוזרים לאותה נקודה שאין פה גורם אחד מתכלל שמנהל את כל העסק. אם היה גורם אחד, היא הייתה יודעת מי הוא והיא הייתה מתקשרת אליו, והוא היה מסנכרן בינה לבין ההסעות של פיקוד העורף או בינה לבין השאטל לקופת חולים.

מירב, זה לא בדיוק כמו שאת אומרת. יש לנו שתי קבוצות במלון, ויש קבוצות שמתכללות את כל התושבים שנמצאים פה בים המלח. המידע פה מפורסם בכל הקבוצות גם בשפה העברית וגם בשפה הרוסית.חוץ מזה, בכל מלון יש נציגים של פיקוד העורף, פיקוד העורף רושם כל פנייה. מה שצריך לעשות זה רק להגיע אליהם, להגיע בכניסה של המלון, להגיד מה הם צריכים, יש גם הסעות לבתי החולים, יש אוטו כמעט בכל מלון שהוא בשמירה ואם יש צורך מסוים ואין אמבולנס, לוקחים פיזית עם הרכב לבית החולים ומחזירים מבית החולים. הכל קיים פה, זה שאנשים אבודים, ולא תמיד הם פתוחים כדי למצוא את המידע, זה נכון.

אבל אי אפשר לדפוק בדלת לכל אחד ולהגיד שזה קיים, וגם את זה אנחנו עושים. עוברים פה מתנדבים מחדר לחדר, מסבירים מה יש, מה אין, למי צריך לפנות ואיך צריך לעשות את זה, המידע קיים. זה שאנשים אבודים והם חסרי ביטחון ומבולבלים זו פשוט עובדה, זה מה שקרה במדינה הזאת. ברגע הנכון המדינה לא הייתה פה, והצבא לא היה. כולם שואלים איפה הייתה המדינה? איפה היו חברי הכנסת שהגיעו אחר כך? סליחה שאני אומרת. שהגיעו ואומרים "זה לא בסדר, זה לא קרה". איפה אתם הייתם?

פה. הייתי פה שבוע אחרי, סליחה.

אני לא אומרת לך את זה אישית.

סליחה, את אומרת לי את זה אישית וזו חוצפה כי אני הייתי פה. ואם יש פה אישה שהיא אומרת שהיא לא יודעת, אז היא לא יודעת, זה לא בסדר, זה הכול חוץ מבסדר. אני פה לא פעם ראשונה וגם לא ביום הראשון, וגם מיד אחרי.

אל תיקחי את זה אישית.

אני כן לוקחת את זה אישית, אם את שואלת "איפה הייתי" אני אומרת לך, הייתי פה. הייתי פה מיד אחרי ואני לא רואה שום התקדמות בטיפול שאנשים מקבלים, כלום. אז אם את כל כך בטוחה בעצמך - - -

לא, אני חושבת שהרווחה אמורה להיות פה אישית עם כל אחד.

נכון, אין לך איתי ויכוח. זה לא עוזר לי שאומרים "יש ויש, ויש" ובן אדם אומר "אין לי מושג" והוא גר פה חודש וחצי, והוא לא יודע.

אני אישית דיברתי, הסברתי, אפילו כתבתי. איך אני יכולה לוודא שהיא יודעת?

מאוד פשוט, כל אחד מהאנשים האלה צריך מנהל קהילה שיש לו את הנייד וכל בעיה שיש לו הוא יודע להתקשר אליו, בן אדם שיודעים שחי פה, הוא נמצא פה מהבוקר עד הערב, והוא אחראי על המלון הזה בלבד.

איך כולם יודעים והיא אישית לא יודעת?

אבל זה לא רק היא.

כולם יודעים והיא אישית לא יודעת, ויש להם את הטלפון שלי, ויש להם קבוצה, יש להם הכול. איך היא ספציפית לא יודעת?

היו פה עוד פניות של אנשים שאמרו שהם לא יודעים איך להגיע לקופת חולים. האם היו פה עוד אנשים שלא יודעים איך להגיע לקופות חולים?

קופות חולים היו פה במלון הזה ספציפית בקומה 14 במשך חודש.

להתכחש לבעיות לא יעזור לפתור אותן.

אני מבקשת להודות לממשלה על הטיפול בנו. עושים לנו הופעות, מביאים לנו בגדים ודברים. אני רוצה להגיד תודה גדולה לממשלה.

תודה, טוב לשמוע גם דברים כאלה.

בשדרות, אם בן אדם רוצה לפנות לרופא מומחה זה לוקח שלושה חודשים לפעמים. בלי קשר למלחמה, זו בעיה כללית.

תודה רבה למי שמתייחס. אני מתנצלת על התנאים הלא פשוטים פה, גם קשה לשמוע, גם אין הגברה, התנאים פה מאוד מסובכים כדי לנהל ישיבה עם כל כך הרבה משתתפים. יכול להיות שיש מה להפיק מזה.

אנחנו כבר חודש וחצי כאן. האם יורידו לנו את התשלומים השותפים על תקשורת? אנחנו לא מקבלים שירות ואנחנו משלמים.

תודה לריסה, צריך לדבר מול חברות התקשורת, אנחנו נפנה אליהן. ניקח את הפרטים שלה. אני נועלת את החלק הזה, אנחנו עוברים לעוד מלון, צריך להפיק לקחים על הדיון במלון הבא כי אי אפשר לנהל ככה שיחה, זה מקום מאוד גדול, יש פה המון אנשים, זה רועש, אי אפשר לנהל ככה שיחה. המקרים הפרטניים, אנחנו לקחנו טלפונים ואנחנו ניצור קשר. את המקריים העקרוניים נציף מול משרדי הממשלה, זהו. תודה.

אני יושבת-ראש הוועדה למען שורדי השואה. גם אם יש פה אנשים שהם לא שורדי שואה, זה בסדר גמור. אני רק משתמשת בפלטפורמה שיש לי כדי להגיע אליכם, פה בדיון יש נציגים, בעיקר נציגות של משרדי ממשלה שונים, משרד הרווחה, משרד הבריאות, ביטוח לאומי, המשרדים שהכי רלוונטיים ליום- יום. לבעיות הכלכליות והחברתיות.

המטרה בחלק הזה של הדיון היא לשמוע בעיקר צרכים של אנשים שחיים פה כבר חודש וחצי בעקבות המלחמה, למה הם מקבלים מענה, למה הם לא מקבלים מענה, מה טוב, מה לא עובד, ואחר כך להציף את זה ולייצר פתרונות יחד עם משרדי הממשלה. כשעושים את הדיונים בכנסת, מציגים דברים, אבל זה לא בהכרח מה שקורה במציאות.

זה רק לכאן מה שקורה או בכלל?

אנחנו עברנו בין כמה מלונות. היינו במלונות בירושלים, היינו בעוד מלונות פה בים המלח, אנחנו רוצים לקבל פידבק מהשטח.

לצרכים שעולים מכאן או בכלל מהחיים? כי הם יחזרו לשדרות מתישהו.

עדיף מכאן. תפעילי שיקול דעת, מה נראה לך רלוונטי ומה לא. אחרי שאנחנו נסיים פה, נערוך עוד ישיבה מקצועית כדי לייצר פתרונות, אבל כרגע המטרה היא לשמוע צרכים ולמפות את הבעיות. נשמח לשמוע כל אחד שידבר. תציגו את עצמכם ותשתדלו להסביר את הבעיות. אם יש משהו טוב, זה גם טוב להגיד דברים טובים, באמת מה החוויה שלכם. בגלל שאנחנו הרבה אנשים, תשתדלו להיות ממוקדים, ומי שלא מדבר שישמור על השקט.

הבעיה היא ביטוח לאומי. הבעיה שלי היא סיעוד, יש לי הרבה בעיות וכל פעם אני מדווח להם על החמרה והם לא רוצים לתת לי 22 שעות של סיעוד. ככה ביטוח לאומי לא יכול לתת לניצול שואה משהו, המשכורת שלי נמוכה.

תגיד לי אם הבנתי נכון. סעדיה מקבל סיעוד.

סעדיה מקבל רמה 2 מביטוח לאומי, הוא שולח תמיד החמרת מצב כדי שיהיה לו שעות גם לקבל, את התשע שעות של קרן ניצולי שואה ודוחים אותו והוא באמת לא מרגיש טוב, ותמיד דוחים אותו, לזה הוא מתכוון. הוא בגיל מתאים. תגיד להם בן כמה אתה.

87.

מירב, מי שיש לו עשר שעות לא יכול לקבל תשע שעות, זה רק מעל 18 שעות סיעוד.

מ-18 נכון.

שימי לב, רמה 3, ואז הוא יקבל את ה-1,200 שקל חודשיות.

הבעיה היא איך אתה מקבל הכרה כך שרמת הסיעוד שלך תעלה. המצב שלך התדרדר? התפקוד שלך התדרדר עם הזמן?

כן, הבריאות שלי התדרדרה, ואני מתמודד לבד. עד שהמטפלת באה, זה לוקח הרבה זמן, מה זה שעתיים בשבוע? זה כלום.

הבנתי, יש לך רק שעתיים בשבוע.

תראי, זה לא נעים פה לדבר, יש עוד דברים אחרים, אני בן 87, יש לי עוד דברים. תדעי לך, עד גיל 86 בכדי שאני לא אצטרך ביטוח לאומי אני עבדתי עד גיל 86, כי אין לי פנסיה מלאה בשביל להתקיים, עבדתי עד גיל 86.

אוקיי. אני אקח גם את הטלפון שלך כדי שנטפל בזה אחר כך.

הנושא שסעדיה מעלה מתעסק בהתאמה של תשע שעות הסיעוד מהקרן לרווחה לדעתי. כבר הרבה שנים אנחנו מתעסקות בזה ותוהות אם אפשר לייצר מצב ולקדם חקיקה כדי שזה לא יהיה בינארי, זאת אומרת שזה לא רק החל מדרגה 4 שהביטוח הלאומי - - -

אבל הוא באופן כללי אומר ששעתיים לא מספיקות לו.

אבל אם הוא היה יכול לקבל חלק מסוים עד תשע שעות גם על דרגה 2.

הוא יכול לקבל חלק שעות סיעוד, אבל הוא לא יקבל את התשע שעות.

אני מבינה.

אבל זה מניקוד מסוים.

זה לא מה שאני אומרת.

אבל זה לא מדרגה מסוימת, זה מניקוד מסוים.

החל מרמה 4 אפשר לקבל את התשע שעות.

נמשיך בחלק המקצועי, אני רוצה לשמוע אנשים. תודה סעדיה, אנחנו גם ניקח את הטלפון וגם נחשוב מה עושים עם זה. את רוצה להתייחס?

רשמתי את כל הבעיות שלי 30 פעם וזה לא עזר, זה לא הזמן.

אם תרצי להתייחס, את מוזמנת.

בבית שלי פגע קסאם. מה אני עושה עכשיו?

בבית שלך פגע קסאם ואתה לא יודע מה לעשות?

כן.

יש פה נציג משרד ממשלתי שרוצה לענות לו? מישהו פנה אליך? מישהו הדריך אותך? מישהו אמר לך מה הזכויות שלך? מס רכוש?

את רוצה לראות?

לא, אני מאמינה לך, אני לא רוצה לראות. אבל האם מישהו דיבר איתך? הדריך אותך? אמר לך מה הזכויות שלך? ממי אתה אמור לקבל כסף? מי יטפל בבית?

הגיעו לבית שלי לבדוק.

הם לא נמצאים שם, יהיה מישהו. אנחנו ניקח את הפרטים שלו.

לא, אבל זו שאלה עקרונית, מישהו יצר איתך קשר? אמר לך משהו?

לא. אף אחד מהם.

שלום, לי קוראים חנה, אני נציגה של המלון. כל המשרדים מגיעים לפה ומתיישבים פה והם עוזרים לכולם. יכול להיות שהוא נפל בין הכיסאות ויכול להיות שמחסום השפה שלו בעייתי, אנחנו נטפל בו ברמה האישית.

גם מס רכוש מגיע לכאן?

כולם הגיעו לפה.

אז אולי תחברו אותו?

הבית שלי נפגע, גם הבית של אימא שלי. העניין הוא שאנשי מקצוע לא מוכנים להיכנס לשדרות כרגע. מס רכוש פעם, כשהבתים שלנו נפגעו הם גם אמרו לנו לבחור את האופציה, אם הם יתקנו או אנחנו. כרגע אין את האופציה הזאת, הם אומרים, "אתם תתקנו". אנחנו צריכים לחכות שיפתחו את שדרות ואנשי המקצוע יגיעו, גם הבתים שלנו נפגעו. הוא במיוחד כי יש לו נזק מאוד רציני בבית, הוא הראה לי את התמונה של הבית.

מה זאת אומרת "אתם תתקנו?" אתם תממנו את זה והמדינה תכיר?

אנחנו נתקן והם יעבירו לנו את הכספים.

ומי שלא יכול לממן?

לא יודעים. זו השאלה, שאלתי את מס רכוש כי בעבר הבית שלי נפגע והם תיקנו.

מירב, צריך להעלות את זה. מה זאת אומרת אין להם אופציה? הרי יש כאלה שלא יכולים לממן את הדבר הזה.

נכון, הוא למשל אשתו לא נמצאת פה, העובדת הזרה איתו, והבניין שלהם נפגע והם לא יודעים לאן לחזור כי המהנדס שם אמר שהבית שם נפגע מאוד אני לא יודעת מה הם יעשו. כאן במלון מנסים לעטוף אותנו אנשים טובים. ענת עזרה לי מאוד לשנע את אימא שלי כי אף אחד לא מוכן לעזור, הם העבירו אותה משדרות לבאר שבע, ומבאר שבע לגני תקווה, הם סייעו לנו, ורק אחר כך הבאתי אותה לכאן.

היא גרה ליד תחנת המשטרה ובאותו הבוקר היא הייתה לבד עם העובדת הזרה, הן עברו שם תופת. אי אפשר היה להתקרב אליהן. אנחנו פינינו אותן באופן פרטי תחת אש. היא גרה בקומה שלישית ללא מעלית, אין לנו מי שיעזור, אנחנו תמיד מממנים מכספנו את הכל. לכן שאלתי אם העניין הוא רק לחודש וחצי. כולם מנסים לעטוף, כולם באמת דואגים כאן, מה יהיה כשחוזרים?

את שואלת על היום שאחרי?

כן. מה יהיה היום שאחרי?

זה רלוונטי מאוד.

ירו שם, המטפלת עברה תופת שם והם נלחמו מהגגות שלהם, החלונות נפגעו מהירי של הצלפים, הבית שלה גם נפגע, ועכשיו להחזיר אותה לשם כשתחנת המשטרה כבר לא קיימת, לאימא שלי כל השנים היה ביטחון לא לעבור משם כי יש לה את תחנת המשטרה ואז היא רגועה כל השנים. היא גרה שם מעל 60 שנה. לצרכים האלה אין מענה, אף אחד לא פונה אלינו לשאול, מה איתה? מה קרה איתה? אף אחד לא התקשר. מה עושים ביום שאחרי? לה, לו, לסעדיה, לכולם.

הדברים שמטרידים כרגע זה העניין פיזי? הבית שנהרס? מס רכוש, מי מתקן את זה?

הפיזי, הנפשי, גם מענה לעובדים הזרים, אף אחד לא נותן מענה לעובדים הזרים. אבא שלי היה עובד עירייה. אף אחד לא פונה לעובדות הזרות לראות מה איתן. מה קורה איתן? יש פיצוי, כסף פה וכסף שם, אבל מה עם הנפש?

נינט, זה לא רק פה במלון, זה בכל הארץ. גם בירושלים, חמי ניצול שואה והוציאו אותו מהמלון, אמרו לו, "נגמרו התרומות, תעבירו אותו". אמרתי, "לאיפה אני אעביר אותו? הוא נכה עם עובד זר". הוציאו אותו מהמלון, שמו אותו בכניסה למלון עד שעיריית שדרות סידרה לו מלון אחר.

יסמין, איך את חושבת שנכון לגשת לזה? ליום שאחרי? אני אשמח לשמוע התייחסות של משרדי ממשלה, אבל יש פה מכלול של צרכים, נפשיים, פיזיים וכלכליים שאנשים לא יודעים לאן הם חוזרים.

חוץ מזה שהיא גם אחות שכולה, ואין מענה מאף גורם. הם מתקשרים, שואלים מה קורה? וכשאני מבקשת הם אומרים "לא". מתקשרים מ"יד לבנים" לשאול מה נשמע.

תראי, אף אחד לא יודע גם מתי יחזרו.

חלק אמרו לנו שמחר אמורים לחזור, חלק אומרים לנו בסוף החודש, גם אנחנו באי-ודאות.

אני רוצה שנחליף טלפונים ונחשוב, ננסה. זה פידבק חשוב, מה עוד?

אני שורדת שואה בת 87 מאוקראינה. הגעתי לכאן לפני חודש וחצי, הייתה לי מטפלת בשדרות, רציתי להביא אותה לכאן ולא אפשרו לי, אני בלי מטפלת.

כמה זמן הייתה המטפלת? כמה שעות זה היה?

הייתה מגיעה מטפלת ב-16:00 לארבע שעות וזה לא מתאים כי לאורך היום היא לא מגיעה, והיא מגיעה כשכבר אין צורך. אני צריכה אותה בבוקר.

אם אין עוד התייחסויות של אנשים פרטניים, אני אשמח לתת למשרדי ממשלה להתייחס לדברים שעלו כאן, בואו רגע נמפה כדוגמה. סעדיה דיבר על מצבו שהתדרדר והוא לא מצליח לקבל הכרה לעוד שעות סיעוד. ישי דיבר על זה שהבית שלו נפגע והוא לא יודע מי מטפל בזה. נינט דיברה על זה שאין שיח על מה שקורה ביום שאחרי והבית שלה נפגע, המטפלת אני מבינה שזה מטופל, אני שמה את זה רגע בצד.

טיפול פסיכולוגי או טיפול פסיכיאטרי, כי הם רוצים לדבר ולהוציא מה שיש להם.

נציגי משרד הרווחה ונציגת ביטוח לאומי, אתן יכולות להתייחס לדברים רלוונטיים?

אני מנהלת אגף סיעוד בביטוח לאומי. לעניין של ההחמרה, אנחנו לקחנו תעודת זהות ואנחנו נבדוק מה חסר בשביל כן לעלות רמה. לעניין של טיפול בעובדים הזרים. העובדים הזרים בביטוח הלאומי מקבלים זכויות כמו האזרחים. כולם זכאים לפנות למרכזי החוסן, גם אם אין עדיין הכרה של פעולות איבה, כך שאין מניעה לבדוק, ואם יש איזושהי בעיה שנתקלת בה ורציתם לפנות, תיתנו לנו פרטים ואנחנו נסייע בעניין הזה.

לגבי מרכזי החוסן, הרי יש מרכז חוסן בשדרות שמן הסתם כרגע סגור. אם היא תושבת שדרות ומרכז החוסן בשדרות סגור, לאן היא יכולה לפנות?

לכל מרכזי החוסן, כולם היו במלונות. ואנחנו נותנים גם מענים טלפוניים בכל הארץ, זה לא משויך היום לאזור גיאוגרפי עד שתהיה חזרה הביתה.

זאת אומרת, כל מה שאזרח ישראלי מקבל, גם העובדים הזרים יכולים לקבל?

כן, כל עובד זר שנכנס כחוק למדינת ישראל זכאי בדיוק לאותן ההטבות והזכויות.

הם יודעים? מישהו דואג לעדכן אותם?

קודם כל, אנחנו ערכנו מפגשים עם כל הקונסולים והעברנו את כל הזכויות. כמובן שכל הטפסים שלנו מתורגמים. גם באתר העלינו פרק לעובדים זרים שמתורגם לצרפתית, אנגלית וערבית, שאנשים כן יוכלו לדעת. אנחנו מפרסמים על אף שהעובדים הזרים - - -

אין עובדים זרים צרפתיים.

לא משנה, אבל יש לא רק בסיעוד, יש בנתניה חלק שהביאו, בכל מקרה תרגמנו כדי שיהיה נוח, וגם למשפחות שמעסיקות. צריך לקחת בחשבון, הביטוח הלאומי לא אמון על הנושא של עובדים זרים, אבל אנחנו מסייעים בכל מה שקשור גם לפרסום. יש פגישות זום שנערכות על זכויות שחברות סיעוד עושות, לשכות פרטיות, רשות האוכלוסין וההגירה עשו תוכנית סדורה בעניין הזה, איך כן לתת טיפול של מעטפת. אנחנו שותפים עם רשות האוכלוסין והג'וינט לתוכנית ליום שאחרי, איך לדאוג בחזרה לשגרה ולוודא לצורך העניין שהעובדים הזרים כן מקבלים מעטפת ותמיכה.

ככלל, אני יכולה להגיד על שירותי הסיעוד שכל המפונים בכל המלונות מקבלים שירותי סיעוד בשגרה. אנחנו דואגים שיגיעו מטפלות לכל המלונות, מוצרי ספיגה, ואיפה שניתן לשלב את האזרחים הוותיקים במרכזי היום אנחנו עושים את זה. אנחנו נמצאים בקשר רציף עם הרווחה, עם אנשים שנמצאים בשטח. העובדים הסוציאליים שלנו מגיעים למלונות. אני גם לא זיהיתי שעולות פה בעיות שהן מאוד חריגות ברמת השירות שניתן, אבל כמובן שאם יש, אנחנו יכולים לתת פתרונות.

אם יש לכם שאלות, תנצלו את ההזדמנות.

אני עובדת בחברת דנאל. יש לי קשר רציף עם הסניף באשקלון והם נותנים שירות מצוין. יש את אורית ואת גפנית ואת אלירן, אנחנו מדברים כל היום, גם ב-21:00, גם ב-22:00, הם נותנים מענה מצוין.

יש פה את הרשות לזכויות ניצולי שואה, את משרד הרווחה, את משרד הבריאות, את הביטוח הלאומי, את ועידת התביעות שזה קשור ספציפית לניצולי שואה. יש פה הרבה מאוד משרדי ממשלה, אם יש לכם שאלות שאולי גם הם יוכלו לקבל מהן פידבק, תנצלו את זה. אם לא, אני אתן התייחסות של משרד הרווחה. תרגישו בנוח להשתתף בשיח.

אני מפקחת אזרחים ותיקים ממחוז דרום במשרד הרווחה. אני רוצה להתייחס לכמה דברים. קודם כל, העניין של הבריאות הנפשית, זה משהו שאנחנו שמים דגש עליו מתחילת המלחמה, מתחילת ההימצאות של האנשים פה. בהתחלה המענה היה על ידי מתנדבים, ומשרד הבריאות נכנס לתוך המקום הזה והציב באמצעות מרכזים לבריאות הנפש פסיכולוגים בכל מיני מלונות. יש מרכז חוסן, אני מבינה שרובם פה משדרות. גם מרכז החוסן של שדרות נותן מענה לדבר הזה.

יש הרבה עובדים סוציאליים של הרשות עצמה שמסיירים בכל המלונות ונמצאים, וגם סוזן הייתה פה. סוזן היא נציגת הרשות, היא יודעת מי העובדת הסוציאלית והיא יכולה לקשר במקרה הצורך. מעבר לזה, אני רוצה להתייחס גם לפן החברתי שדיברנו עליו. אני חושבת שאת ואני נפגשנו באחת ההזדמנויות. הקמנו במלון "רויאל" מענה חברתי לאזרחים הוותיקים, וגם שירות להסעה ממלונות אחרים. אני מבינה שהאזרחים הוותיקים לא כל כך מעוניינים להגיע למלון אחר ואנחנו מקבלים את זה. עכשיו אנחנו עובדים על מענה גם למלונות נוספים פה באזור, וחשוב לדעת את זה. האפשרות עדיין פתוחה להגיע למלון "רויאל".

אבל מה המענה למרותקים? הייתי צריכה לקחת אותה לבדיקות, והיה פה שירות הסעות מונגש וחיכיתי יום שלם, אף אחד לא הגיע. אנחנו לקחנו אותה ברגל וזה 20 דקות הליכה. הם הבטיחו.

נכון, אני יודעת שגם משרד הבריאות ומשרד התחבורה הציבו פה רכבים מונגשים עם מעלונים במיוחד לכיסאות גלגלים.

הם לא מגיעים.

זה אולי משהו נקודתי שצריך להעלות מול המלון, או שיעבירו את זה לנו, לעובדים הסוציאליים.

זה לא קשור למלון. היה הסדר עם פיקוד העורף והם לא הגיעו.

אוקיי. זה משהו שאני אוכל - - -

זה מאוד דומה לתלונה שקיבלנו עכשיו עם ההסעה במלון הקודם.

כן, אני מבינה, אבל זה משהו שיכול להיות שדווקא עובדת סוציאלית תוכל לתת עליו מענה, לפחות בנושא של התיווך, בשביל זה הם פה, בשביל זה אנחנו פה. שמו גם רשות וגם אותנו כמשרד הרווחה היה פה עד לא מזמן, אנחנו עכשיו מרווחים קצת, וזו בדיוק המטרה. אם משהו שם נופל בין הכיסאות, אנחנו פה כדי לתת את המענה הזה, ונוכל לתת. אני אקח ממך פרטים אחר כך, לגבי יום אחרי זה לא משהו שאני יכולה לתת כרגע מענה מהשרוול, זה משהו שצריך להיבדק יותר לעומק, אני אקח ממך את הפרטים ואני אדאג שהרשות תחזור אלייך.

תודה. סעדיה, רצית לשאול משהו?

יש לי גם שאלה וגם בקשה. יש לי זכות לקבל הבטחת הכנסה לבן אדם שיוכל לחיות. הבטחת הכנסה היא 7,000, 7,500. מביטוח לאומי אני מקבל 2,500 שקל, הפנסיה שלי נמוכה, 3,100. עם 5,000 שקל אני לא יכול לחיות, למה לא משלימים לנו הבטחת הכנסה? אני בן 86, עבדתי כל החיים, תרמתי ותרמתי, למה אני צריך לדאוג? זה מה שאני מבקש, למה לא משלמים לנו הבטחת הכנסה? זה נטו ביטוח לאומי, כל פעם אני מבקש ולא מקבל.

זה האוצר שמחליט על קצבה. חשוב לי לומר שהמצב היה יותר גרוע לפני שנה ומשהו. הבטחת הכנסה הייתה הרבה יותר נמוכה והיא עלתה. מי שאין לו פנסיה בכלל, מגיע כבר ל-4,000. המצב השתפר, אבל אתה צודק, אנחנו מבינים בהחלט.

זה פשוט עניין של מדיניות.

צריך לשנות את מבחן ההכנסות.

אני אשיב לך, כי זה דווקא בגזרה שלי. כשלי הייתה שנה אחת כשרה שהתעסקתי בנושא הגמלאים, באמת העלינו את קצבת הבטחת הכנסה ב-580 שקל בחודש, והשלב הבא היה לתקן את מבחן ההכנסות. זה קשור אם זה מעבודה או מפנסיה, זה יותר מסובך, יש מבחן לא טוב, עשיתי על זה עבודה והבאנו הצעה ואפילו הגענו להסכמות עם האוצר ואז הממשלה נפלה. אני מקווה מאוד שתהיה לנו הזכות לחזור ולקדם את זה, כי בעיניי זה הכי חשוב. אני נותנת לך את המילה שלי שאם אני חוזרת למשרד, זו המשימה הראשונה שאני מתעסקת איתה.

אנחנו נעבור לשלב הבא של דיון מקצועי. היו תנאים קצת קשים לשמוע את כולם אבל ננסה להפיק מזה את המקסימום, הדיון הוא פה? נעבור דרך המרפאה ונחזור למלון רויאל לדיון מסכם מקצועי. זה יהיה בחדר אחר. נראה את המרפאה ונלך לדיון מסכם. תודה.

צוהריים טובים לכולם. אני אציג את עצמי בקצרה ואתן לכם סקירה על הפעילות של המועצה בעולמות הרווחה ועולמות הבריאות. בשגרה, אני מנהל את אגף יישובים במועצה. בעיתות חירום תחתיי יש גם את תיק הרווחה והשירותים החברתיים ואת תיק הבריאות. נעשה את זה ממש קצר כי אני רוצה שתתרשמו. אנחנו כבר ב-7 באוקטובר בשעות הצוהריים הבנו שאנחנו הולכים לקראת מגה-אירוע שאנחנו לא מכירים. ראש המועצה כינס את כל מנהל האגפים וכל אחד החל לפעול בתחומו. בתחום הבריאות, היה ברור שאנחנו לא יודעים לקראת איזה אירוע אנחנו הולכים, אבל אני חייב להגיד שמהר מאוד הבנו, ובסיוע בהתחלה של קופות חולים מכבי וכללית שהגיעו לפה מהיום הראשון, עשינו פריסה ראשונית של מרפאות שמקבלות את כלל מבוטחי הקופות.

בהמשך משרד הבריאות הצטרף, אנחנו עובדים איתם כתף אל כתף. יש להם נציג שטח שחבל שהוא לא פה, בחור בשם חופני דנין שהוא משכמו ומעלה, הוא מלווה אותנו בכל התהליך. עיקר השירות בימים הראשונים היה בכאוס טוטאלי, של המועצה יחד עם קופות החולים, לנסות לעשות פה סדר בכלל השירותים שניתנו. זה לקח זמן, אבל המועצה באמת הייתה הגוף המתכלל העיקרי בימים הראשונים.

המתחם הזה שתכף תיכנסו אליו בימי שגרה הוא מקום שנותן מענה לחולי פסוריאזיס עד לפני כמה שנים והוא היה עתיד להפוך למיזם עסקי. מכיוון שהחלל הזה היה ריק, כיום הוא משמש את שירותי בריאות כללית שזו קופה אחודה, נותנת מענה לכלל הקופות. יש פה סניף של "יד שרה" שגם הקמנו, בית מרקחת וחדר תרופות. בצד השני הפכנו את החוף לבית הספר של אשכול, וכל תלמידי אשכול לומדים פה.

איך הם מגיעים לכאן?

יש להם הסעות, אפילו הקמנו גדר בטיחותית, סידרנו מסלול והתלמידים מגיעים בדרך הזאת. מבחינת רווחה, יש פה את ציפי, היא תוכל להעיד על זה בעצמה בהמשך. הרווחה היו איתנו מהדקה הראשונה, באופן מדהים. היו פה נציגים של משרד הרווחה שהתייצבו, בהתחלה זה באמת היה ברמת גרילה. נטע ריכזה את כל הפונים שרוצים להתנדב בעולמות הרווחה, והמספר שלה הגיע לכל מיני מקומות, מאות טלפונים ביום במטרה לתכלל את כמות המטפלים. בעזרת ציפי ויוני שלא נמצא פה, בנינו מערך טיפול מדהים בימים הראשונים. לראיה, זה גם המשרד הראשון שאמר לנו "זוזו הצידה, זה שלנו, אנחנו יודעים מה אנחנו עושים". אנחנו רואים את זה בשטח.

כיום, מבחינת שירותי בריאות יש לנו כשש מרפאות פעילות שמקבלות את כלל המפונים מכלל הקופות, אם זה לאומית, מאוחדת, מכבי וכללית, ארגון נתן שעשה פה עבודה מאוד יפה בימים הראשונים.

כמה מפונים יש פה בסך הכול?

זו שאלה מעולה. זה נתון שמשתנה, אחת הסוגיות הקשות.

יש כ-8,000 באופן רשמי.

אבל באופן לא רשמי, בין 8,000 ל-11,000. זה משתנה על בסיס יום-יומי. אחת הפעולות הקשות היא פעולת המיפוי וזיהוי האנשים. יש פה מלונות שהבינו בעת המצוקה ופתחו את שעריהם ואנשים נכנסו, לפעמים בלי רישום מדויק. היום עוסקים גם במיפוי של הדברים האלה, כשאנחנו כמועצה נותנים את המעטפת הגדולה. אפילו ברמה של כלל שירותי הבריאות בשלבים הראשונים וכל מה שניתן פה, האבן השואבת לכל המידע, לכל המשרדים הייתה אתר המועצה.

הקמנו גם אפליקציה ייעודית שהמפונים יכולים להוריד ושם יש "פושים" של כל השירותים הבריאותיים, הרגשיים ואפילו התרבותיים. לי יש קבוצת WhatsApp עם כלל מנהלי הקהילות, שמעבר למידע שעובר באתר המועצה ובאפליקציה, אני נמצא איתם בקשר ישיר. חיים איתם במציאות חדשה.

לדוגמה, אנחנו אזור שידוע שיש בו שיטפונות, ושיטפונות סוגרים את הכבישים. אנחנו כתושבי האזור מורגלים בכך, המפונים פחות מכירים את האירוע הזה, ולפעמים זה יוצר בהלה ואי-ודאות. אנחנו שם כדי לתת את המענים במקומות האלה. בימים הראשונים נתנו מענים מרמת הפרט, החל באופן נקודתי למשפחה שצריכה אוזניות מבודדות רעש לילד שנמצא מתחת למיטה ולא יכול לצאת ללובי כי הוא חושש. הלכנו לאגף תפעול, לקחנו אוזניות של אחד העובדים שלנו והעברנו לילד, וכלה במתן מענה רחב יותר.

האם אתם כמועצה קולטת קיבלתם משאבים כדי לתת את השירותים האלה?

בסוגיה הזאת קיבלנו את כל המשאבים ואנחנו עדיין עובדים על זה. גזבר המועצה, בחור שעשוי ללא חת, נמצא מול כל משרדי הממשלה בהיבט הזה. ברמה האישית, אני לא הרגשתי שיש לי מהמורות בדרך, ככל שאני צריך.

ד"ר אסי, שהקים כאן את המרפאה עם בית מרקחת פעיל, חדר תרופות שנמצא עדיין פה, בקצה השני יש לנו סניף של "יד שרה", שאפשר בהרמת טלפון לבוא ולשאול ציוד, וגם בימים הראשונים היינו אחראים על הכול. העמדתי שני נהגים סביב השעון שהיו עושים שינויים רפואיים למרפאות, לאנשים, כי המרחב הוא רחב. עד שהצלחנו למצב מרפאות שיפעלו בכל אזור גיאוגרפי על מנת שיכולו לתת מענה לכולם. זהו בגדול. אנחנו מברכים על זה שאנחנו בעשייה ולא מול הטלוויזיה.

אתם מזהים איזשהו חוסר? אני מבינה שיש פה פריסה מאוד גדולה, גם אנחנו בקשר עם קופות החולים - - - אתה מהשטח מזהה איזשהו פער? איזה שירותים מסוימים שלא ניתנים?

אני חושב שמבחינת שירותים רפואיים, הכי טוב לשאול את משרד הבריאות שהוא עכשיו ממפה והמטרייה שלו התרחבה והוא יכול לזהות את הצרכים. ברמה האישית, מהרגע שמשרד הבריאות לקח יותר אחריות על הסיפור הזה, אני עובד מולם. אני לא יכול להצביע על חוסר משמעותי בעולם הבריאות. אני יודע שיש דברים שנמצאים בתכנון, אבל חוסר במענה רפואי אין.

מד"א התגייסו מיד והביאו לפה עוד חמש ניידות. למזלי, יש לנו פה קהילות חזקות מאוד במועצה. עין גדי, שבעצמה קלטה כ-600 איש, נותנת להם את כל המענה מ-א' ועד ת', החל מהצטיידות, וגם המרפאה שם הרחיבה את הפעילות שלה. כל הזמן יש פה סירקולציה, גם של ניידות רפואיות שמגיעות בשלל התחומים. הכל מועבר אלינו בזמן אמת ואנחנו מעדכנים את המפונים.

יש למרפאות גישה לתיקים הרפואיים של כולם?

זו מערכת המחשוב שלהם. עשינו להם חיבור.

יש פערים. אנחנו שומעים מהשטח בנושא של תרופות ואספקה, וגם מטופלים אונקולוגיים, דיאליזות, דברים כאלה שמתמשכים, וזה מאוד בעייתי, כי הם כרגע לא ליד המוקד הטיפולי.

יש מרכז רפואי בערד - - - מיון קדמי, שם כן נותנים שירותי דיאליזה. מעבר לכך, צריך להבין שבית החולים הכי קרוב לפה הוא כמעט שעה וחצי נסיעה.

מה באמת עושים כשצריכים רפואה מקצועית?

אני בתור תושב האזור, נוסע למעלה אדומים לערד, אבל עכשיו יש לנו הכול פה.

יש פה את כל הרופאים? גינקולוג, רופא עור - - -

כמעט הכול. הצוותים הרפואיים נמצאים בערך פעם בשבוע, גניקולוג, רופא עור, רופא עיניים. הנה, עכשיו תצאו החוצה ותראו רופא עיניים עובד בשיטת גרילה. אבל בימים הראשונים אנשים הגיעו לפה בלי תעודת זהות, בלי מסמכים מזהים. לי היו נציגים שישבו עם טבלה, רושמים ועוברים על כל הכללים הרפואיים רק כדי שאנשים יקבלו את התרופות.

שלחנו נציג מועצה שהיה נוסע לבית מרקחת הקרוב, עם רשימות שנרשמו ביד, עם מספרי תעודת זהות ומקבל משם את המרשמים, חוזר למלון, מוצא את נציג היישוב ומתחיל לחלק את התרופות בחזרה, וכך זה היה בימים הראשונים.

יישר כוח, בהצלחה. נעבור לשיחה המסכמת.

השיחה המסכמת ב"רויאל".

תודה רבה. היה קצת מבולגן היום כי התנאים בשטח קשים. גם קשה לשמוע, גם הרבה אנשים וגם לא מדברים עברית. לא היה פשוט, אבל אני חושבת שבכל זאת זה היה מלמד. תודה, אריאלה, על הארגון של כל הדברים. אני אעשה רשימה של הדברים שעלו. באופן גס, אפשר לחלק את זה לדברים נקודתיים שקשורים לשהות במלונות. ראיתם שאנשים גם מעלים דברים שלא קשורים למלונות, כי זו אוכלוסייה מוחלשת מלכתחילה שבאה לסיטואציה הזו שנפלה עליהם, וזו בעיה על בעיה.

אני אתמצת את מה שהיה. הייתה תלונה על שעות סיעוד שלא מסופקות בפועל, והייתה תלונה על בעיה להגיע לקופות החולים, נכון שיש שאטל, אבל אנשים בשטח לא ידעו על השאטל הזה והייתה בעיה של העברת אינפורמציה. יש חוסר בנוכחות של אנשים דוברי רוסית. יש פה הרבה מאוד דוברי רוסית, ואבל זה לא עוזר שיש מישהו שכביכול יכול לעזור להם, אבל לא מדבר בשפתם. יש שם בעיה של מיצוי זכויות של אנשים שלא יודעים מה מגיע להם. ראינו את כל עניין ההסעות כנקודה מאוד רגישה.

מישהי הייתה צריכה להגיע לבית חולים ולא היה לה איך לחזור משם. על הנייר, פיקוד העורף אמור להחזיר אותה, אבל הוא לא מגיע. שמענו את זה גם במלון השני. כל העניין של ההסעות והסנכרון סביב ההסעות הוא נקודת תורפה. איך אנשים שמצבם הבריאותי התדרדר תוך כדי המעבר והם צריכים יותר שעות סיעוד מביטוח לאומי, עושים את התהליך הזה כשהם נמצאים כאן? זה תהליך בירוקרטי מורכב. אנשים בכלל לא יודעים. הם מוטרדים ממה שיהיה כשהם יחזרו, כל סוגיית מס רכוש. "ירד לי טיל על הבית, מי מפצה?"? הם בעלטה. נראה שלא ברור להם מה המסלול שהם צריכים לעבור. אנחנו כמובן נטפל סוגיה-סוגיה.

אנחנו נעשה עם לידר מסגרות דווקא שאנשים שיצאו עם מעט בגדים ודברים אחרים, ביקשו עכשיו אם אפשר - - -

אנחנו נעשה את התהליך בצורה מסודרת, כל אחד יגיד את הדברים שלו. יש סוגיות פרטניות שנטפל בהן. תכף נציג משרד ראש הממשלה גם ייתן את העדכונים שלו. אני חושבת ש-90% מהבעיות היו נמנעות אם היה פה גורם אחד שמתכלל את העסק, בן אדם אחד, שנמצא פה מהבוקר עד הערב ויודע לדבר עם כל משרדי הממשלה הרלוונטיים.

לצורך העניין, מה שציפי נציגת הרווחה עשתה, ניגשה אלינו אישה שצריכה להגיע לבית חולים, לא הצליחה למצוא הסעה, דוברת רוסית בלבד, כבר הזמינה מונית ב-350 שקל שאין לה לבית חולים, וציפי תוך פרק זמן קצר פתרה לה את זה והמונית בוטלה. יש לה מונית, אבל היא דוברת רוסית, היא לא ידעה למי לפנות, ואם במקרה ציפי ואני לא היינו פוגשות אותה, היא הייתה משלמת על מונית 350 שקלים.

אם בתחילת התהליך כשבאנו למלונות היו פה רק מתנדבים, זה לא המצב עכשיו. יש פה משרדי ממשלה, אבל עדיין אין ניהול ותכנון של זה, ככה שחלק גדול מהמאמצים והמשאבים יורדים לטמיון, כי אם יש הסעה בתיאוריה אבל אותה דוברת רוסית לא יודעת להגיע אליה ובסוף היא תשלם 350 שקל לא עשינו פה כלום. לדעתי זו הנקודה שהייתה ונותרה הכי אקוטית, מישהו שמנהל את צורכי הקהילה.

אלה דברי הפתיחה שלי, אני אתן למשרד ראש הממשלה להתייחס ראשון. אני מבקשת התייחסויות קצרות וממוקדות, כי אנחנו צריכים כמובן לסיים את החלק הזה תוך פרק זמן קצר.

אני ממשרד ראש הממשלה. מאחר שיש 8-7 אזורים בארץ שמפונים אליהם אנשים, משרד ראש הממשלה לקח מנהלים בכירים שנמצאים בשירות הציבורי, והציב אותם בתור מנהלי אזורים. אני מנהל את אזור ים המלח. האזור הזה הוא מעין גדי בצפון, דרך מלונות ים המלח ועד הערבה התיכונה.

מתי התחילה הפרוצדורה הזו?

נכנסנו יחד לכל האזורים, אבל נכנסנו למעשה ביום שני, שהוא תחילת השבוע השלישי.

תאריך? אנחנו שישה שבועות בפנים נגיד אחרי שלושה שבועות?

אנחנו מעל חודש פה. אחרי שבועיים המערכת החלה לפעול.

ציפי, את עובדת עם אמיר?

לא. עבדה מולו רותם דיין, נכון?

אני אסביר. הייתם ב"רויאל", נתייחס גם אליו. יש התייחסות ספציפית. אנחנו מטעם משרד ראש הממשלה, מתכללים את כל מה שקורה מבחינת כלל משרדי הממשלה שנמצאים פה, פיקוד העורף, הצבא, הרשות המקומית הקולטת, "תמר", כל הרשויות הנקלטות וכל המועצות האזוריות. בתקופה האחרונה החלה להיכנס גם קריית שמונה. בעצם אנחנו לא עוסקים ברמת המטרנה, נקרא לזה, של צורך כזה או אחר בבית המלון, אלא נותנים מענה לכלל מה שקורה פה. המטרה שלנו היא לתת מענה שווה לכלל האוכלוסיות שגרות פה, יש קהילות חזקות יותר וקהילות חזקות פחות. שלא יקרה מצב שקהילות מסוימות שהן פחות מאורגנות ויותר חלשות נשארות מאחור.

חשוב שתבינו שים המלח מבחינת האזור שבו אנחנו נמצאים, הוא הכי מורכב מבחינת המפונים, ולמה? קודם כל הגיעו לפה הקהילות שנפגעו בצורה הכי משמעותית, זה דבר אחד. דבר שני, המועצה האזורית תמר, שהיא מועצה אזורית נפלאה ואנחנו עובדים איתה בשיתוף פעולה מלא, היא בסך הכול 1,600 תושבים, אבל בשיא היו פה 15,000-14,000 מפונים, אתם מבינים את הפרופורציה?

דבר שלישי, כל מי שמגיע לים המלח עם המשפחה שלו, בא לנופש ואין פה כלום. אני זוכר שבאתי עם המשפחה שלי והבת הגדולה שלי הייתה צריכה תחבושות הגייניות, וזה עלה פה פי עשרה מאשר במקום אחר. אנחנו מקימים עיר תמר בים המלח, עם כל המשמעויות. אנחנו בונים פה בתי ספר לכל הקהילות, למשל במלון "רויאל" נמצא בית הספר היסודי של שדרות, ולפני שבוע וחצי פתחנו את בית הספר של חבל אשכול. אפשר להרחיב, אבל אנחנו נותנים מענים לכלל הקהילות ודואגים שלא יישארו קהילות מאחור.

אנחנו עושים את זה בשתי רמות: יש לנו מדי יום מה שנקרא "רציפות תפקודית". הפכנו את זה ל-"יום כן-יום לא". עד השבוע זה היה כל יום. שם מתכנסים כל משרדי הממשלה, פיקוד העורף, נציגים של המועצה האזורית "תמר" והמועצות הנקלטות, מעלים את הצרכים ונותנים להם מענה. הנציגים של כל הקהילות שיושבים פה ויושבים שם, זה כיוון אחד.

שזה פעם ב-?

עד יום ראשון האחרון זה היה על בסיס יומי, כל יום בשעה 10:30 עם כל הגורמים. מהשבוע הזה אנחנו עושים את זה בימי ראשון, שלישי וחמישי. דבר שני, יש צוות אסטרטגיה אזרחי בראשותנו עם כלל משרדי הממשלה במועצה האזורית התמר, שבו אנחנו נותנים מענה לכל מיני סוגיות וצרכים שעולים שם. הם עולים גם דרך המשל"ט וגם דרך האנשים. עוד נקודה לפני שאני אעבור למיקרו. חשוב לי שתבינו, אנחנו עוסקים גם בכל הנושא של "ללמוד תוך כדי תנועה", כי יש דברים שהיו פחות טובים בהתחלה.

אני אתן שתי דוגמאות. דוגמה ראשונה זה כל ההסכמים עם בתי המלון, שבהתחלה עסקו בנושא החדרים והאוכל בלבד. יש פה חסמים שונים, אבל אחד החסמים המרכזיים הוא שיש פה צרכים רבים, אבל יש מחסור בשטחים ציבוריים, זה מצד אחד. מצד שני, גם מקומות שיש בהם בעיות של קרקע שאי אפשר לבנות בה ועוד כל מיני דברים. אנחנו צריכים לתת מענה ולפעול גם בעניין הזה.

ברמת המאקרו, אני מבינה שאתם עושים איזשהו סנכרון. הפוקוס שלנו הוא להבין מי עושה סנכרון ברמת הצרכים של הקהילה, זאת אומרת מישהו שנמצא במלון ויודע ברמת הפרט לבוא ולחבר את ההסעה או לדאוג שיהיה משלוח של תרופות, או לדאוג שהמשקפיים הגיעו, או נגישות, כן ברמת המטרנה. אתה יכול להתייחס לרמת הצרכים?

אני יורד ממעוף הציפור. ברמת הפרט יש מה שנקרא חש"לים יש פה גדוד קבוע של פיקוד העורף שנמצא. בכל מלון ומלון יש נציגים שלו, בהתאם לצרכים. אני מניח שראיתם את זה בכל המלונות.

כן, ניהלתי איתם שיחה. הם אמרו לי שאין להם כלים לפתור בעיות.

הם נותנים מענה לדברים לוגיסטיים וכדומה. ברמה יותר מערכתית, לאותם גורמים במלון יש גם נציגים של בתי המלון, והם מציפים את זה לנציגים. לשדרות יש כאן נציגה שמתכללת את האזור, יש גם למועצה האזורית, הם מעלים, זה מגיע אלינו ואנחנו נותנים מענה מערכתי.

אני רוצה להתעכב על זה כי לדעתי זו נקודת הכשל הגדולה. אתה אומר שפיקוד העורף לא נותן מענה לתכלול, אני דיברתי עם האנשים שם.

לא אמרתי לתכלול.

אז מי כן? נציגת בתי המלון לא יודעת לעבוד מהר מול משרדי ממשלה, וגם לא ראיתי שהם מוכנים לקחת על עצמם את התפקיד הגדול הזה, ולפעמים יש נציגות עירייה שהן מאוד דומיננטיות והן נכנסות לוואקום הזה, ולפעמים לא. ואם כן, לדעתי הם גם לא יודעים שזה התפקיד שמוטל עליהם, לא נראה לי שיש שם תיאום ציפיות כזה.

זה לא מדויק.

נכחת בחלק הראשון היום עם התלונות של דוברי הרוסית פה באולם?

בואי נתייחס ל"מלון רויאל". אני יכול להגיד לכם שזה מלון שהיה איתנו במיקוד מאמץ. כשהחליטו לפנות את שדרות, האוכלוסייה הראשונה שפינו זו האוכלוסייה המבוגרת, הקשישה ואלו שמתקשים בניידות, לקחו ושמו אותם במלון "רויאל". נגיד זאת כך, זה המלון הכי לא מתאים לאוכלוסייה הזאת. גם מבחינה פיזית, הוא נמצא על צלע הר, ואוטובוס למשל לא יכול לבוא ולהסתובב פה. מלון "רויאל" הוא גם לא חלק מהתאחדות בתי המלון, הוא מלון פרטי. הוא מאוד בעייתי.

ההנהלה פה יום אחד קמה על צד ימין ויום אחד קמה על צד שמאל, היו פה הרבה מאוד תלונות, המלון הזה לא מתאים לאוכלוסייה שנמצאת פה. הנושא הזה היה על שולחננו מדי יום, זה עלה משדרות ועלה מכל הגורמים האחרים, וקיבלנו החלטה משותפת שלנו של פיקוד העורף ושל שדרות שאנחנו מעבירים את כל מי שנמצא פה. גיבשנו כבר פתרון. הפתרון היה כזה שכל האנשים המוגבלים בתנועה והקשישים יותר, יעבירו אותם למלון "יד שרה" בירושלים. זה מלון חדש שיכול לתת פתרון לכל הבעיות שהעלו פה, של נגישות, של הסעות ושל כל הדברים האלה. האנשים האחרים שהם יותר צעירים, נתנו להם פתרון במלון "ליאונרדו פלאז'ה".

סגרנו את הפתרון הזה עם כל משרדי הממשלה, עם כל גורמי הרווחה ועם כל מי שצריך, ועם פיקוד העורף. קבענו שעת שין לדבר הזה עם אוטובוסים וכו'. זה היה צריך לקרות לפני מספר שבועות, סגרנו את זה עם עיריית שדרות וברגע האחרון האנשים מטעמה אמרו לנו " האנשים לא מוכנים לעזוב, והם יישארו פה". הם לא צריכים להיות פה, זו טעות. הבאנו פתרונות, הם אמרו "יטופל" ולא טופל. יש כאן גם בעיה עם שטחים ציבוריים, למשל, רצו להקים מרפאה שתהיה ייחודית למקום, בגלל האוכלוסייה שנמצאת פה.

אנחנו צריכים לחתור לסיום החלק שלך כי יש עוד אנשים שצריכים לדבר. הבנתי שניסיתם לפתור את זה באמצעות העברה ולא רצו.

נתנו פתרון ולא רצו וזו טעות.

עדיין, למי שנמצא כאן וגם במלונות אחרים, האם ישנה איזושהי חשיבה או עבודה כדי למנות מנהל קהילה? לדעתי לעשות זאת לכל הגילים, אבל בטח אצל המבוגרים, מישהו שהוא הכתובת שלהם לכל הבעיות הבירוקרטיות האלה.

יש עבודה שלנו יחד עם אנשי שדרות שדרות והחברה למתנ"סים, שבכל מלון יהיה נציג מהקהילה שירכז את כל הבעיות והצרכים.

שהוא מכיר את האוכלוסייה של המלון?

בוודאי, זה מה שחשוב. שהוא מתוך האוכלוסייה של המלון, הוא מכיר את המלון והוא נציג.

הוא מכיר את האנשים שנמצאים כאן.

בוודאי, אחרת זה לא רלוונטי.

אני באתי לכאן בשבוע הראשון אחרי המלחמה, ואמרתי לכולם, "אני רותי מהרשות לניצולי שואה". אף אחד לא ידע להגיד לי כלום, עברתי חדר-חדר כדי לשאול מי מהם ניצולי שואה שזקוקים לעזרה.

בואו נעזוב את השבוע הראשון והשני. מה שהיה בשבוע הראשון זה שונה.

בואו נשאל עכשיו, בשבוע השישי. מי כאן ניצול שואה? מי מבוגר סיעודי? מי צריך תרופות? אנחנו יודעים להגיד את זה?

הבעיה המרכזית במלון "רויאל" היא שיש פה חוסר שיתוף פעולה מלא.

עזוב את בעלי המלון, עם כל הכבוד, האחריות שלהם היא לא הקהילה, הם רק נותנים חדר.

לא. האחריות שלהם היא גם לתת אינפורמציות כאלה ואחרות. אני יכול להגיד לך במאמר מוסגר שהמלון הזה דיווח על כמות מפונים שנמצאים פה, ובפועל היו פחות. אני לא מדבר על אחד-שניים, אני מדבר על מאות, ובסופו של דבר זה משהו שהמדינה צריכה לשלם. אני לא רוצה להרחיב בנושא הזה. האנשים פה הם אוכלוסייה ייחודית ויש גם ניצולי שואה, גם אנשים מבוגרים, שלא צריכים להיות פה. חבל שהפתרון שהצענו לא יצא לפועל. נציגי המשרדים כאן עושים עבודת קודש ונרתמים למשימה.

עלה פה הנושא של הסעות. דבר ראשון, מי שאחראי על ההסעות, על כל השאטלים גם באזור המלונות וגם מאזור המלונות החוצה זה משרד התחבורה, שמעמיד אמצעים, והשימוש הולך וגדל. יש כאן גם רכב נגיש של משרד הבריאות שהוא מעמיד לטובת הדברים, ודבר אחרון לגבי הסעות, יש מקרים שצריך הסעות לבתי חולים בזמנים לא שגרתיים, נגיד לילה, או שבתות וכו'. אם זה מקרה חירום כמובן יש אמבולנס. אבל כשזה לא מקרה חירום או שלמשל יש מישהו שנסע לסורוקה לקבל טיפול ונתקע בחדר מיון ב-03:00 או 04:00 דרך משרד התחבורה יש כונן שבעצם דואג לזה.

בזאת נסכם את החלק הזה, כנראה באמת עם הזמן משרדי הממשלה ייצרו פה יותר ויותר פתרונות. עדיין יש כשל גדול ברמת העברת המידע, מה הם יודעים שזמין ומה לא. אני חושבת שזה היה יכול להיפתר באמצעות מנהל קהילה. משפט אחרון ואני חייבת לתת לעוד אנשים, כן?

בכל בית מלון יש מסך שבו יש אינפורמציה על כל הדברים, צרכים, פעילויות וכו'. יש נציגים של הקהילות, וכל דבר פה נעשה יחד איתם. אני מסכים שתמיד אפשר לשפר.

כן, אבל בשונה מהקיבוצים, שם באמת יש מנהל קהילה בשגרה, זה ב-DNA שלהם והם מאוד מלוכדים גם ככה, לפה באו אנשים שאין ביניהם שום קשר. אין אחד שהוא המנהיג או שיש להם קבוצת WhatsApp ותוך רגע המידע מגיע לכולם. הם לא קהילה מלכתחילה. זה עוד יותר מקשה, ולכן צריך מישהו שזו העבודה שלו, שדופק בדלתות ואומר "זה המספר שלי, אני פה כל יום, זה החדר שלי, תבואו" שמציג את עצמו. בקיבוצים זה דבר הרבה יותר קל.

אני מסכים עם מה שאת אומרת. עיריית שדרות לא רק פרוסה על ידי 5-4 מתחמים שונים ברחבי המדינה, אלא שפה בים המלח היא פרוסה על שמונה בתי מלון. מהסיבה שאת מעלה וכדי לטייב את מתן השירות להם, גם אמרנו עם הנציגים שלהם " במקום שתהיו בשמונה בתי מלון, עכשיו יש אפשרות כי יש יותר חדרים פנויים", במקום שיהיו שמונה בתי מלון, יהיו פחות בתי מלון. ברגע שיהיו פחות בתי מלון יהיה אפשר לתת שירותים יותר טובים. מול הנציגים של עיריית שדרות, המהלך הזה לא יצא לפועל. אני מניח שאתם מבינים. גם אם אנשים נמצאים במלון שהוא פחות טוב, ברגע שהם התרגלו למלון, גם אם רע להם שם הם לא רוצים לעזוב.

החל מהשבוע הבא אם אני לא טועה, אפשר לקבל כסף וללכת לשכור איתו דירה איפה שרוצים, אתם מזהים עזיבה מהמלונות?

זה עוד קודם היה.

ממה שאני יודעת, הכסף עוד לא נכנס לאף אחד לבנק, אפילו לא לבן אדם אחד. מפניות הציבור שאני מטפלת בהן, אף אחד לא קיבל עדיין שקל, אבל כנראה בתיאוריה הם כבר יכולים. האם אתם יודעים על אנשים שעוזבים את בתי המלון עכשיו? יש איזו יציאה החוצה?

ברמת קהילות את מתכוונת?

לא, ברמת אנשים שעוזבים את בית המלון.

יש פה את אשקלון, המצב קצת שונה, כי הם באו לזמן מסוים והיו צריכים לעזוב. ברמת בודדים, זה קורה כי עדיין מדובר בתי מלון.

אבל הם לא יתרוקנו.

לא, הם יתרוקנו. נכנסות לפה משפחות מהצפון עכשיו.

רונן ממועצה אזורית "תמר", אתה רוצה להתייחס?

אני אתן את הפרספקטיבה שלי בהיבט הזה. אני אמשיך בדיוק מהמקום שאמיר סיים בו. אני אחבר אתכם לשבועיים הראשונים למענים שהוא נתן ואולי צריך לחדד. ככל שפיקוד העורף אמון על העברת מידע במסגרת הדיילים או הנציגים שלו במלונות, ככל הנראה הוא לא מצליח בכל המידע הרלוונטי. אם יש אפשרות, צריך לצייד את כל החיילים, וגם פה צריך - - -

אספר על השיחה שלי עם נציגות פיקוד העורף. ניגשתי אליהן והצגתי את עצמי, אני שואלת אותן מה הן עושות, הן אומרות לי, "אני אגיד לך את האמת, לא נעים לי, אנשים באים אלינו עם בעיות, אנחנו חסרות אונים, אנחנו לא יודעות מה להגיד להם כי אנחנו לא מחוברות לשום מערכת". אני מתארת לך בדיוק את הסיטואציה.

אפשר להרחיב על עניין פיקוד העורף. זה לא הפורום ולא המקום, זה דיון נפרד וארוך ומצריך משתתפים נוספים לדעתי. במודל שהמועצה הפעילה בהתחלה, תוך יומיים היו נציגים למועצה בכל לובי של מלון שהיו מצוידים בכל המידע הרלוונטי, ולכן התחילו לתת את המענה כמעט בכל תחום חיים, החל מהבאת תרופות וכלה בהזמנת הסעה ייעודית למלון וקביעת הסעה בחזרה.

לפי מה שאמיר מתאר, החיילים לא מצוידים במידע הזה. המידע קיים, השירותים נמצאים, אפשר למצוא פתרון לכל בעיה וכנראה יש משהו בפער שנוצר בין ההדרכה או ההכוונה של החיילים, או אפילו המיתוג שלהם בתוך הלובי כמאגר מידע עבור המפונים. אולי כאן צריך לחדד את הנושא הזה ולצייד את הנציגים הרשמיים ממוסדות המדינה או מפיקוד העורף על מנת שיהיה להם סל שירותים. אני מאמין ש- - - יש מספר של התחבורה, וזו בשורה משמחת ומצוינת אבל צריך למצוא את הדרך להנגיש את המידע הזה בצורה יותר רחבה.

לכן צריך מנהל קהילה.

אני לא בטוח בפונקציה הזאת. צריך מנהל קהילה, אבל צריך להבין שמנהלי הקהילה פה מחזיקים את הקהילות על הכתפיים שלהם.

לא, זה בן אדם שלא היה שם קודם, נותנים לו תשלום עבור זה שהוא יישב פה 24/7, וכל מי שצריך יגיע אליו ויקבל פתרונות, זה מנהל קהילה.

זה יכול להיות מצד אחד מנהל קהילה או חיילים שעברו את ההדרכה הנדרשת, ויש להם את כל סל השירותים לתת להם.

אין בעיה, תגיד שהוא מנהל הקהילה, אבל צריך בן אדם אחד שכולם מכירים. תודה רבה רונן. ועידת התביעות, כן?

אני רוצה להתחבר למה שאמרו אמיר ורונן. בעקבות שיחות שהיו לנו עם חברת הכנסת ויושבת ראש הוועדה מירב כהן, ועם הנהלת ועידת התביעות שביקרה פה בארץ. ועידת התביעות מרימה את הכפפה הזו, וקיבלנו אישור להעסקה של חמישה מנהלי קהילה. הם רוצים לעשות את זה לפי מתחמים באזור ים המלח, אילת, ירושלים, נתניה ותל אביב. מבחינת הדאגה שלנו, אני מבין שיש פה דאגה לקהל הקשישים, אנחנו נתמקד רק בנושא ניצולי השואה.

דיברתי גם עם נטע שהיא הנציגה של המועצה שלכם כאן. אם יש אפשרות ואם יש אנשים מהמפונים שמסוגלים לתפעל דבר כזה בשכר, אנחנו לא מחפשים מתנדבים, אנחנו מוכנים לשלם שכר לרכז כזה שירכז את כל המענים של ניצולי השואה, יעביר אותם אלינו ואנחנו נדאג לתת מענים כאלו או אחרים עם כל הגופים שאנחנו עובדים איתם, או לחבר אותם לאנשים הנכונים, אם זה לביטוח הלאומי, ואם זה למשרד הפנים והרווחה.

היום בבוקר הייתה לי שיחה גם עם גליה מהרשות, כדי לנסות לקבל את הנתונים מניצולי השואה, שנוכל לזרז ולקדם את התהליכים. אם נעסיק פה רכז, הוא יצטרך להתחיל ולחפש ולזהות את ניצולי השואה. יהיה לנו את המידע, ואנחנו צריכים לעבור את הפן המשפטי ולראות איך אנחנו מקבלים את השמות והכול. ביקשנו, לא רק כנושא, מי שמוגדר כניצול שואה, אלא גם החלטה מנהלית. דיברנו על יוצאי מרוקו שלא נכנסו בהגדרה של המיפוי הראשונה. זו המטרה.

רק חשוב שתדע, יש כבר נציגי קהילות בבתי מלון. לא כדאי ליצור עוד פונקציה שקיימת - - - ?

יש פה רכז קהילה? זו נקודה חשובה, מי רכז הקהילה פה? שנבין אם זה קיים.

הם לקחו מישהו מהחברה למתנ"סים, למשל מי שפה היא לא מתאימה.

רכז קהילה זה אדם שכשאתה מרכז את הקהילה, אני אמחיש לכם רגע, מי היה איתי במלון בירושלים? לודמילה היא רכזת קהילה.

מירב את צודקת, אבל גם לודמילה צריכה לקבל מידע מאיפשהו.

אבל לודמילה היא רכזת קהילה, כשיש רכזת קהילה ואתה בא ושואל אותה "מה שלומם?", הם מטופלים, הם אסירי תודה, יש להם כתובת, זה משהו. אני לא יכולה להסביר לכם את ההבדל באיכות החיים בין מישהו שיש לו רכז קהילה לבין מי שאין לו. לודמילה היא רכזת קהילה.

זה לא מופיע שהיא מנהלת.

אני יודעת, נכון. בפועל היא הפכה להיות מנהלת הקהילה שלהם.

אבל של הקהילה שלה, יש שם במלון - - -

מאה אחוז. תעתיקו את המודל הזה, תעשו אותו הדבר.

על מנת שנוכל להתחיל לפעול באופן מיידי, כבר יש לנו תקציבים להעסקה ואנחנו מחפשים אנשים. דיברנו עם הרשות על מנת למצוא את הפתרון, לקבל את הרשומות כדי שלא יהיה צורך להתחיל עכשיו לחפש מי ניצולי השואה בכל המלונות, אלא שיהיו לנו פרטי התקשרות איתם, וליצור אדם שיהיה בכל אזור אדם המפתח לסייע לנו.

אני מהרשות לניצולי שואה. בשבוע הראשון של המלחמה, לקחנו את כל הטלפונים של ניצולי שואה בעוטף עזה, עשינו רשימה בדיוק באיזה מלונות הם נמצאים, ירדנו לשטח, ירדנו למלונות כולל "פרימה" - - - שהייתה שם והיו נציגים אמנם, אבל לא כולם ידעו. אנחנו נתנו את הרשימה. הם גם מתניידים ממקום למקום בגלל המצב שלהם, בגלל הנגישות. הם לא תמיד באותו מלון. אם הם היו במלון מסוים, בשבוע הבא הם לא יהיו שם כבר.

אני לא רואה שניצולי שואה זזים מקום למקום במהירות כזו.

הם זזים, אני הייתי - - -

לא, אולי יש פה ושם מקרים, אבל אנשים לא ממהרים.

אבל ברגע שיהיה להם מנהל קהילה או איש קשר שיודע שהבן אדם היה ב"רויאל" ועבר למלון אחר, או עבר לאילת, הוא יכול לחבר אותו עם אותו מנהל קהילה שאנחנו מעסיקים באילת או עם מנהל הקהילה שהעסקנו בנתניה, ויהיה סנכרון. שלא פתאום אדם שהיה בים המלח ועזב לתל אביב, ונעלם כי הוא צריך לחפש עכשיו מנהל קהילה חדש.

אני נמצאת פה מהיום הראשון. בשבוע הראשון הייתי במועצה, ואחר כך עברתי ל"רויאל" מתוקף התפקיד שלי כמפקחת על אזרחים ותיקים, זה כבר נהיה חלק ממני. אני חושבת שמה שאתם רואים היום זה לא מה שהיה ביום הראשון או ביום השני של הקליטה פה. היו כמויות מאסיביות, והמלון גם דיווח על איזשהו פער, כמו שאמיר אמר.

מתוך ההבנה הזאת, מתוך הקושי מול ההתנהלות בעבודה וההבנה שיש פה צורך אחר, משרד הרווחה הביא מפקחת נוספת, רותם דיין, שאחראית על התכלול של המלון, על הקשר עם כולם, על הקשר עם המלון, על הקשר עם משרדי הממשלה, על העדכון של הדברים וזה בעצם תפקידה. אנחנו בשבוע האחרון מתחילים לצמצם. זה מה שהרשות ביקשה ואנחנו רוצים להעביר אליה את האחריות לרשות כי זה מה שהיא אמורה לעשות.

הרשות המקומית.

כן, לא מועצה אזורית "תמר", אלא עיריית שדרות. אני רוצה להתייחס לנושא הספציפי לגבי "רויאל", שמשליך גם על המלונות האחרים של תושבי שדרות. אני בכוונה מפרידה בין תושבי אשכול לתושבי שדרות, כי תושבי אשכול כמו שאמרת הגיעו עם רכזי קהילה וראינו את הפער שאת מדברת עליו. הם הגיעו כבודדים לתוך מקום של קהילה.

הדבר הראשון שעשינו בעזרתה של נטלי הוא שעבדנו צמוד אחד עם השני גם באמצע הלילה. זה לנסות להבין מי האוכלוסייה פה, כי אנחנו מדברים על סיכון וסכנה. כשהגענו לפה, האוכלוסייה הייתה בסכנה. כשהתחלנו לאתר אותם יחד עם נטלי, בעצם מי שלא יכל להיות פה ולא הייתה לו משפחה שתקלוט אותו, הוצאנו למסגרות. יצאו למסגרות פה לא מעט אנשים שלצערי סיעודיים או דמנטיים ללא השגחה, שבאמת נמצאים בסכנה פה לבד בלי בן משפחה מטפל. חשוב לשים לב לדבר הזה.

הדבר השני שעשינו יחד עם נטלי אחרי שקיבלנו את גובה קצבאות הסיעוד הוא גיוס צוות של עובדים סוציאליים ממועצות אזוריות שנתנו את תמיכתן, אם זה "גזר" וירוחם, ואנחנו אומרים להן תודה. הלכנו לביקורי בית. במלון "רויאל" יש קצת יותר מ-150 איש, ועובדות סוציאליות דפקו להם בדלת. הכנו שאלון לגבי המצב, גם התפקודי, למשל הליכונים, מוצרי ספיגה, כל מה שצריך, וגם המצב הרגשי שהוא לא פחות משמעותי.

ומה גיליתם?

עלו כל מיני צרכים. כל צורך שעלה, טופל נקודתית באותו הרגע. אני ועובדת סוציאלית נוספת מהרשות ישבנו וטיפלנו נקודתית.

יש מענה לדוברי רוסית?

יש לנו ב-99% מהמקרים מישהו שמתרגם לשפה הרוסית. גם בביקורי הבית היו לנו עובדות סוציאליות דוברות רוסית, ואם לא, היה מישהו שהתלווה אליהן שהוא דובר רוסית.

כי הם התלוננו על זה, שאין להם דוברי רוסית.

אני יודעת שהם התלוננו על זה, אני לא נתקלתי. אני פה מהשבוע השני, לא נתקלתי במצב של דובר רוסית בלי מענה שאין לנו יכולת לתקשר איתו.

אני הייתי פה שלוש פעמים ובכל שלוש הפעמים לא היה נותן שירותים במשרד.

זו כנראה הנגשת מידע.

בנוגע לעבודה מול ביטוח לאומי, הבנו שאנחנו צריכים מענה אחר כאן מעבר לגמלאות הסיעוד שהן באופן פרטני פר בן אדם, כי אם מישהו צריך מקלחת באמצע הלילה למשל, אני לא יכולה לחכות למטפלת שתגיע בעוד יומיים. בעזרתו של ביטוח לאומי, של נטלי בעצם, השגנו שתי מטפלות של חברת מט"ב. הן מסתובבות פה בחלוקים לבנים, אני לא יודעת אם ראיתן אותן או לא, נמצאות פה בארוחות הבוקר ועוזרות.

כן, הציגו לנו את זה בוועדה.

בדיוק, וזה מה שהן עושות, מקרי החירום האלה. זה לא קשור לגמלאות הסיעוד, אולי תספרי קצת יותר מאיפה המימון, כי זה נותן מענה. חלק חוזרים למשפחה שלהם. אם היא נמצאת במלונות אחרים, הרשות מאחדת אותם עם בני המשפחה וחלק חוזרים לצערי לשדרות וזה נותן מעט מרווח, וגם אם הם יוצאים למלונות אחרים של תושבי שדרות, מנסים לסייע להם במידת הצורך. מעבר לכך, זה המענה החברתי המאוד חשוב שהקמנו פה, ועל זה דיברתי קודם.

אני עונה לרותי לגבי הנגישות. יצרנו קשר עם מרפאות בעיסוק של קופת חולים כללית. הן הגיעו לפה, ערכו ביקורי הנגשת חדרים ועשו התאמה של מוצרים. מאחורי הפרגוד פה יש מוצרי הנגשה מעכשיו לעכשיו אם צריך. זה משהו שקיים.

אני עובדת סוציאלית מחוזית במשרד העלייה והקליטה. הגענו לכאן ול"נוגה", ממש בשבוע הראשון עם מנהלת המרחב ומנהלת המחוז. למדנו את הצרכים ובאמת ראינו שאין מענה לדוברי רוסית. הייתה כאן נוכחת עובדת שלנו, מנהלת סניף ערד, נשארה כאן כמה שצריך. היא נמצאת גם עכשיו, אבל היום כבר יש פחות צרכים. אני גם התרשמתי שהעבודה שנעשתה כאן הייתה מאוד מעמיקה ויסודית. בסופו של דבר, שמעתי צרכים שהם מאוד נקודתיים.

הכל נקודתי. בסוף החיים זה לא תכנון בין המשרדים, בסוף הכול נקודתי, אם אין לה איך להגיע לקופת החולים שלה - - -

אנחנו צריכים הסעה, איך להגיע לקופת חולים ממלון אחד לשני. הם לא יודעים את השעות של היציאה ואין להם מידע נגיש.

או להביא תרופות.

נכון, או תרופות. הולכים לבית חולים, לא יודעים איך לחזור.

יש לנו סיוע רגשי בחמש שפות, מ-10:00 עד 22:00 חמישה ימים בשבוע מטעם עמותת "ערן". אנחנו מממנים את זה, לכל אחד שפונה. שום דבר לא שואלים, זה יכול להיות עובד זר, לא שואלים כמה זמן אתה בארץ או מבקשים תעודת זהות. אפשר בלי להזדהות אפילו, בחינם. המשרד שלנו מממן את זה.

בנושא הנגשת מידע לדוברי השפה הרוסית, הייתי גם בשפיים, גם בטבריה ובמקומות אחרים. כאן יש לי עכשיו ראש סניף וקבוצות, ויוצרים קשר בנושא של הנגשת מידע בשפה הרוסית. ברגע שאמרתי, "תחפשו נציגים של פיקוד העורף ושל משרד הרווחה", הכול הלך הרבה יותר טוב, כי פתאום הם ידעו שיש להם למי לפנות והדברים התחילו להתקדם. זה פלוס-מינוס חוסר תקשורת.

אתה רוצה להוסיף משהו?

לשאלתך, המערך של מנהלי האזורים התגבש בסוף השבוע של 20 באוקטובר, ואנחנו פה מ-22. באוקטובר. אפשר על כל דבר לדבר פה שעות ולהסביר, אבל אני רק רוצה שתביני, יש פה גדוד של פיקוד העורף שכל הזמן מתחלף. בהתחלה הצרכים היו של כלל האוכלוסייה, וגם של ניצולי השואה היו רבים יותר. נתנו מענה, ולאט-לאט זה יורד. הגדוד הספציפי שאת מדברת עליו התחלף אתמול.

זה לא מעניין.

זאת הפעם השלישית שמתחלף פה גדוד של פיקוד העורף.

זה לא מעניין את האזרח הקטן.

זה הרבה יותר מורכב מאיך שזה נראה.

אני מבינה שזה מורכב, מלחמה זה דבר מורכב. בואו נסכם, אלא אם יש עוד מישהו שאמר משהו שחשוב לו.

היו הרבה פניות לגבי הנושא של תרבות פנאי. איפה שיש דוברי שפה, זה אחד המאמצים לראות איפה יש מקומות למסגרות ולפעילות תרבות.

המועצה מוציאה שלוש פעמים בשבוע פעילות הפוגה ופנאי למבוגרים מעל גיל 55, החל מנסיעות לקניונים בדימונה כדי לבצע פעילויות וכלה בסיורים בגן הבוטני בעין גדי ובנחלים. צריך לעקוב אחרי הפרסומים וניתן להירשם מראש לכל הפעילויות האלה ללא עלות. כרגע הפרסומים בעברית.

כנראה זאת הבעיה.

הפרסומים למענה החברתי יוצאים בוודאות ברוסית. יש להם קבוצה חברתית ברוסית.

הצוות שלי במועצה של שני אנשים יכול לייצר פעילות מוגבלת לכמות אנשים.

לאורך הזמן, רואים שיש יותר עשייה של משרדי הממשלה ממה שהיה בהתחלה ויש פה עושר מסוים של שירותים. אני חושבת שאם היה גורם מתכלל זה היה מונגש טוב יותר ויותר אנשים היו מנצלים את זה ונהנים מזה. אני חושבת שזה כבר צורך דחוף, ואולי בקרוב אנשים יחזרו הביתה וכבר לא יהיה צורך בכך. בעיניי זה דבר שהוא חיוני גם בשגרה. גם כשאנשים מבוגרים חיים בבית שלהם זה יכול מאוד לעזור. בעיניי זה קריטי.

בשגרה יש מענים של קהילה תומכת וכל מיני מענים של אזרחים ותיקים.

יש להם מסגרות משלהם והם יכולים להיפגש.

לא כולם יכולים ללכת.

למה? גם הרווחה נותנת וגם הביטוח הלאומי.

את צריכה קצבת סיעוד, נכון?

לא, אפשר להצטרף ברווחה בלי להיות מוכר.

כל שורד שואה במדינת ישראל יכול להיות חלק מקהילה תומכת. כמה אנשים זקנים נמצאים היום בקהילות תומכות בכל מדינת ישראל?

זה מידע שאני לא יודעת. אפשר לשאול את ורד אחר כך, אולי היא יודעת.

בקהילה תומכת אני לא יודעת להגיד כמה יש בהיקף רחב, אבל יש 450 קהילות תומכות, וכל קהילה היא בסביבות 200-180 בתי אב. קשה מאוד להגיד כמה אנשים יש, כי בית אב יכול להיות גם זוגות בפריסה ארצית.

יש 400 נקודות. 4,000 איש מתוך 1.2 מיליון פנסיונרים.

לא, יש יותר.

אולי צריך לשווק את זה, אבל אין הרבה.

אני חושב שבין 60 ל-70 אלף.

אם זה פתרון טוב בואו נשווק את זה. נשקיע בזה, שכל קשיש יהיה חלק מקהילה תומכת. אני מאמינה בזה, רק בואו נכניס את זה פנימה.

הרעיון של קהילה תומכת תמיד נמצא על השולחן. הוא עבר שדרוג לא לפני הרבה זמן, וביטוח לאומי כמובן הצטרף. זה בתהליכים של פיתוח.

אני מייחלת לזה שכל קשיש בישראל יהיה חלק מקהילה. אנחנו רחוקים משם, זה חזון יפה, אבל הוא עוד לא בר-ביצוע. נעבוד מולכם על המקרים הפרטניים, אני לא אעבור עכשיו מקרה-מקרה. נעבוד מול כל משרדי הממשלה הרלוונטיים כדי לראות שאנשים שהציפו פה את הבעיות יקבלו מענה. בשורה התחתונה, בעיניי הכי חשוב שיהיה גורם שמנהל את כל הדברים האלה ביחד. צריך גורם מתכלל שיסנכרן בין כל משרדי הממשלה, וזה עדיין לא קיים.

נעבוד מול כל אחד מכם לגבי הבעיות הפרטניות, ואני אשמח שתכתבו לנו ותציעו לנו אם אתם מזהים עוד נושאים שהוועדה צריכה לדון בהם בעת הזו. אני לא רוצה לכנס המון דיונים, כי כולם עמוסים בהרבה מאוד משימות בזמן הזה, אבל אם יש נקודות שאתם מרגישים שהוועדה יכולה לעזור לכם לקדם אותן, אתם מוזמנים לכתוב.

כתבתי לנטלי. הקליניקה שלנו שותפה במיזם של מיצוי זכויות חירום, ואחת הפניות שהגיעו אלינו היא שהמטפלים הסיעודיים והמפונים לא זכאים למענקי אכלוס אם הם לא מפונים למלונות. זאת אומרת, הם לא זכאים להגיש בקשה.

ביום חמישי זה כבר ייפתר. יש הצעת חוק, והיא תעבור בוועדת העבודה והרווחה. המפונים יהיו זכאים למענק אכלוס כמו אזרחים. חשוב לציין שזה התעכב כי התשלומים של המענקים הם מכוח סעיף 9, שבאמצעותו אפשר לשלם רק לאזרחים. גם את המענק נשלם לאזרח הוותיק לצורך העניין עבור העובד הזר. עשינו שליפות. החקיקה אמורה לעבור ביום חמישי, ובשבוע הבא נתחיל במיצוי זכויות.

לסיום, אני חייבת להעיד ברמה האישית עליי ועל הצוות שלי, שאנחנו קורסים מרוב פניות ציבור. יש לנו בכל רגע נתון לפחות 70 איש שפונים אליי, וני והלשכה מטפלים בהם,. אני לא מרגישה ירידה במספר פניות הציבור, בחומרה או בדחיפות שלהן אני מרגישה שהדברים עדיין בכאוס גדול מאוד. הסיסמוגרף שלי הוא פניות ציבור, כמה אנשים פונים וכמה זה חמור, וזה עדיין קיים ברמות גבוהות מאוד.
יש המון תלונות שבביטוח לאומי למשל, הסניפים עדיין סגורים ולא עונים לטלפון.

אני חייבת להתייחס לעניין הזה, כי אם זה עולה בהקשר של אזרחים ותיקים, הם לא מגיעים כמעט לסניפים של ביטוח לאומי בשגרה. המענים שניתנים היום, יכול להיות שזה לא הובהר מספיק לציבור, זה לא שהמוקד חוזר לאנשים, אלא אלה העובדים המקצועיים שמטפלים בתיקים.

הם אומרים שלא עונים להם לטלפון.

בלי קשר לזה, האגף המקצועי שלי והאגף של הייעוץ לקשיש יצר קשר עם כל המפונים בטלפון. אנחנו נמצאים בקשר מאוד צמוד.

אני אומרת לך שיש לי רשימה של אנשים שאומרים שלא עונים להם והם לא מצליחים לדבר עם ביטוח לאומי.

אני חושבת שאת יודעת איך להגיע אלינו. תעבירי לנו ואנחנו נחזור.

אני אגיע, אבל אני מציפה את זה כי יש שם בעיה מסוימת של נגישות.

נכון, אבל מבינים גם למה לא פתחנו את הסניפים, יש בעיה של מאבטחים, כולם במילואים, העדפנו לאבטח את הוועדות בשביל לא לעכב טיפול בהליכים.

זה לא יכול להימשך לאורך זמן.

זה לא לאורך זמן, הסניפים שלנו בקרוב ייפתחו. אנחנו מכשירים מאבטחים.

לדעתי עובדי ביטוח לאומי הם עובדים חיוניים בזמן כזה, וצריך שהמקומות יהיו פתוחים, וגם המוקד הטלפוני.

העובדים נמצאים בפנים אפילו באותם הימים. אף אחד לא פותח דלת ואנשים לא מקבלים מענה.

כי אנחנו לא יכולים לפתוח דלת כשאין לנו - - - אני מבינה.

אזרחים ותיקים דוברי השפה הרוסית לא יכולים להסתדר עם הטפסים, לא יכולים למלא את כל הפרטים, אין להם סבלנות.

לכן אני אומרת, יכול להיות שצריך לתקשר את זה. אנחנו פה בשביל לסייע, הטפסים שלנו מתורגמים, האתר מתורגם, ובסוף חשוב לי לציין, העובדים של ביטוח לאומי הוגדרו כחיוניים וכולם נמצאים בעבודה מלבד אלו שגויסו למילואים בצו 8, שזה צו השעה.

זה בסדר גמור, אנחנו מאחלים להם לחזור, אבל יש 4,000 עובדים בביטוח הלאומי. אני חושבת שחלק מהסניפים יכולים להיות פתוחים ובטח אפשר לתגבר את המוקד הטלפוני כדי שלא יהיו כל כך הרבה תלונות של אנשים שלא עונים להם, ויש הרבה תלונות.

דווקא ברגע שהפנייה מגיעה לביטוח לאומי, הם מטפלים מיד. הבעיה היא שאנשים לא יכולים להגיע.

אני חושב שכדאי שתהיו יותר מתואמים ביניכם עם הוועדות השונות של הכנסת.

כל דיון כזה שנקבע, מתקיים אחרי שמזכירות הכנסת בדקה שלא היה דיון זהה.

ביום חמישי הייתה פה ועדה לפניות הציבור. חבל, עשיתם את זה גם בירושלים.

כל ועדה מקבלת רישום מיוחד.

אני מציע שתהיו יותר מתואמים.

אני אמסור למזכירת הכנסת את פנייתך. תודה רבה ונמשיך להיות בקשר. תודה לכל מי שהגיע.


הישיבה ננעלה בשעה 12:10.