פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



77
ועדת הבריאות
23/11/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 117
מישיבת ועדת הבריאות
יום חמישי, י' בכסלו התשפ"ד (23 בנובמבר 2023), שעה 11:00

סיור הוועדה במרכז הרפואי לגליל ובבית החולים רמב"ם

חברי הוועדה: יונתן מישרקי – היו"ר
יאסר חוג'יראת
טטיאנה מזרסקי
לימור סון הר מלך
משה רוט

צגה מלקו

רפי גולני - מנהל אגף שעת חירום, משרד הבריאות

ד"ר דודו דגן - מנהל חטיבת בתי החולים הממשלתיים, משרד הבריאות

ליהי רובין - מנהלת קשר קופות-בתי"ח, פרויקטים אסטרטגיים ושת"פ משרדי ממשלה וארגונים, משרד הבריאות

רוני בלנק - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

חדוה קפלינסקי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

שלי לוי - ראש צוות בריאות, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

יגאל אמיתי - דוברות הכנסת

מסעד ברהום - מנכ"ל המרכז הרפואי לגליל

ד"ר צבי שלג - סגן מנהל, המרכז הרפואי לגליל

ד"ר חיתאם חוסיין - סגנית מנהל, המרכז הרפואי לגליל

משה מיוחס - מנהל אדמיניסטרטיבי, המרכז הרפואי לגליל

ד"ר ורד פליישר-שפר - אחראית מחלקה, מרכז רפואי לגליל

סבטלנה סירוטקין - אחות אחראית, מרכז רפואי לגליל

פרופ' מיקי הלברטל - מנכ"ל, בית חולים רמב"ם

ד"ר אבי וייסמן - סגן מנהל, בית חולים רמב"ם

ד"ר מיכל מקל - סגנית מנהל, בית החולים רמב"ם

פרופ' יעל שחור - סגנית מנהל, בית חולים רמב"ם

שלמה פשקוס - סמנכ"ל כספים, בית חולים רמב"ם

דוד רטנר - דובר, בית חולים רמב"ם

גילה היימס - אחות ראשית, מנהלת בית ספר לטראומה, בית חולים רמב"ם

ניסים חיים - סגן מנהל, משאבי אנוש, ארגון ותשתיות, בית חולים רמב"ם

ד"ר אלונה מטבייצ'וק - רופאת ריאות, בית חולים רמב"ם

חיים רואש - משנה ראש העיר, עיריית נהריה

מאיר אטיאס - עוזר של יו"ר הוועדה ח"כ יונתן מישרקי

חגי עופר - דובר של חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי

אנס גדיר - יועץ של חבר הכנסת יאסר חוג'יראת

אסף רני - מהלשכה של יו"ר הוועדה

מוטי - יועץ של חברת הכנסת צגה מלקו

נעה בן שבת

מיכל דיבנר כרמל

ויקטוריה שטיינברג- איטייפ


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


סיור הוועדה במרכז הרפואי לגליל ובבית החולים רמב"ם

(ישיבה במרכז הרפואי לגליל)

סבב הכרות קצר. אני יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת יוני מישרקי.

חברת הכנסת, טטיאנה מזרסקי.

חבר הוועדה, יאסר חוג'יראת.

חברת הוועדה, לימור סון הר מלך.

חיים רואש, משנה לראש העיר.

ד"ר דודו דגן, חטיבת בתי החולים.

ליהי רובין, שיתופי פעולה קופות חולים, חטיבת בתי חולים.

יגאל אמיתי, דוברות הכנסת.

אלכסנדר המקליט. מיכל דיבנר כרמל, מנהלת הוועדה.

ד"ר חיתאם חוסיין, סגנית מנהל בית החולים.

וחברת ועדת הסל. ברכות. כל הכבוד, מגיע לך.

דוקטור שלג, סגן מנהל בית החולים.

פה בשולחן, מאיר אטיאס זה העוזר שלי.

רפי גולני, מנהל אגף שעת חירום, משרד הבריאות.

משה מיוחס, מנהל אדמיניסטרטיבי.

ברשותך אדוני, כמה מילות פתיחה, ונעבור לראות מצגת על המרכז. נקודה לפתיחה, יש פרוטוקול לדיון, מוקלט, אנחנו נשתדל שלא לגעת בדברים שהם חסויים, או שעלולים לגרום לסיכון הביטחון. זו רק אמירה כללית בשביל הפרוטוקול.

אנחנו נוהגים לפתוח את ישיבות הוועדה בהזכרת שמות החללים שנפלו ביום שלפני. ברוך השם, אנחנו הבוקר לא התבשרנו על חללים נוספים. אבל בכל זאת, אני מרגיש צורך לפתוח גם הפעם בתנחומים למשפחות החללים הנופלים. כמובן, תפילה להחזרת כל החטופים במהרה, בבריאות שלמה.

מאז כניסתי לתפקיד ישיבת הוועדה משתדלת, לא רק לקיים ישיבות ולדון בפרטים בישיבות הכנסת. אנחנו גם רוצים, מבקשים וחותרים להגיע לשטח כדי להבין ולראות כי אין טוב יותר ממראה עיניים, כשאתה נמצא בפועל במקום. לא פעם ולא פעמיים יצא לנו בסיורי הוועדה להיתקל בצרכים שעולים מתוך השטח, הדברים מתבהרים ואנחנו לוקחים אותם כמשימות לטיפול בהמשך.

עסקנו הרבה מאוד בנושא שיקום ובריאות הנפש, מבחינתנו אלו דברים קריטיים ומיידים שבהם צריך לעסוק. בנוסף לכך, נושא המיגון בבתי החולים, כולל גם את נושא הסייבר, עסקנו בנושא ציוד והצטיידות ואנחנו בשעה קשה. בשעת המלחמה הזו, נבקש גם לשים דגש בסיור הזה על הצרכים שלכם בנושאים הללו.

זה לא סוד, משרד הבריאות הקצה למעלה מ-200 מיליון שקלים לטובת נושא המיגון. חלק מהסכומים האלה כבר ירדו ואנחנו מכירים בתי חולים שכבר קיבלו את הכסף. אנחנו נרצה לשמוע כמובן בהרחבה יותר. דיברת איתי על צורך נוסף, שהוא לא בטווח המיידי, בנושא מיגון חמישה חדרי ניתוח והצגת לי גם את העלויות. דיברנו בעניין הזה, אני וצוות לשכתי, עם אבי בן זקן, בבחינות שלהם זה ייכנס לתכנית העבודה הרב שנתית שלהם. כמובן שזה בבדיקה, אין עדיין התחייבות סופית, אבל אנחנו מבינים שזה מבחינתו בתוך ה-Check list שלהם וזה ייכנס.

דיברנו על נושא נוסף שקשור למיגון של מכשירים מיוחדים. אני בכוונה לא מדבר על מה הם. כמו שהזכרתי מקודם, אנחנו שומרים פה על הנושא של הביטחון ומה שנרשם בפרוטוקול. הנושא הזה עדיין לא נמצא בבחינה, אולי אנחנו נשמע התייחסות יותר מאוחר של אנשי משרד הבריאות. אבל אני אכבד את כבודו, לפתוח ולהציג לנו קצת את המרכז הרפואי, בית החולים, כדי שנוכל לעמוד על הצרכים. בבקשה.

תודה רבה, אדוני יושב הראש. חיתאם בבקשה.

ברוכים הבאים אלינו למרכז הרפואי לגליל. חזון המרכז הרפואי לגליל מתבסס על חמישה עקרונות בסיסיים שאפשר לסכם אותם בחדשנות, מקצועיות, ומעל הכל בראש הדברים זה המומחיות של הצוות.

נתחיל קצת בכמה מספרים שמסכמים את העשייה שלנו בבית החולים. בית החולים, יש בו 775 מיטות. רק לסבר את האוזן, למשל בבלינסון יש 830 מיטות, שתבינו את הפרופורציה. בתוך בית החולים עובדים 3,260 עובדים מכל המגזרים, מטפלים בכ-330,000 מטופלים בשנה, מעל 230,000 ימי אשפוז, אחד המיונים הכי עמוסים בארץ, ו-17,500 ניתוחים בשנה ומעל 5,000 לידות.

כפי שציינתי, אנחנו בית החולים השני בגודלו מקו תל-אביב צפונה. הכי צפוני, בית החולים הכי קרוב לגבול בתוך הארץ, עשרה קילומטר מהגבול הצפוני. אנחנו משרתים אוכלוסייה מגוונת של 650,000 תושבים, זה ה-Catchment area שלנו. אנחנו מרכז כירורגי עם ניסיון רב בטראומה מאוד מורכבת, גם בגלל המיקום המיוחד שלנו וגם בגלל הרבה אירועים, לצערנו, של אלימות, פשע באזור. אנחנו גם בית החולים העיקרי שטיפל בפצועים הסוריים שהגיעו לארץ במסגרת מלחמת האזרחים בסוריה, טיפלנו בכ-3,500 פצועים סוריים, שמהווים 70% מכל הסורים שהגיעו לארץ. אנחנו היינו בית החולים הראשון, העיקרי שטיפל בפצועים אלה.

אנחנו גם מרכז רפואי אוניברסיטאי, המהווה בית חולים עיקרי לפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר-אילן. אנחנו נותנים שני שליש מהשדות הקליניים של הפקולטה. הרבה רופאים שלנו משולבים בעשייה בפקולטה, גם בדרג הניהולי, בהנהלה הבכירה של הפקולטה, וגם ביום-יום, בלימוד, במענה לצרכים הקליניים של הסטודנטים.

ועם כל העשייה הזו, אנחנו בית החולים עם יחס מיטות האשפוז לגודל האוכלוסייה הנמוך ביותר במדינה. לפי נתונים של משרד הבריאות. אנחנו עם יחס התקנים הכי נמוך למספר מיטות, מהכי נמוכים, אם לא הכי נמוך בארץ, גם זה מבוסס על הנתונים של משרד הבריאות.

למרות זאת, אנחנו מרכז רפואי צומח, מתפתח. היה לנו עשור מדהים של פריחה. זה התחיל עם הקמת הפקולטה לרפואה בגליל בשנת 2011, ובית החולים הולך ומתפתח, נוספים – מחלקות, שירותים, עשייה, מחקר, משדרגים, מוסיפים שירותים לאוכלוסייה, רק צריך לחשוב על התושב שגר כאן במטולה שבעבר כדי לעבור בדיקת CT היה צריך לנסוע למרכז או לאזור חיפה, והיום – במרחק נסיעה מהבית.

השנה אנחנו תכננו להמשיך בשיפוץ המחלקות הפנימיות של בניין ישן מאוד. אני לא רוצה להכביר במילים ולתאר את הבניין, אנחנו בתהליך של שיפוץ שתי מחלקות, יש אישור לעוד שתי מחלקות וזה נמצא בתהליך. להמשיך לבנות ולהכין את מבצר שאול למלחמה, זו הייתה התכנית לפני 7 באוקטובר.

מבצר שאול זה התת קרקעי. שאול, על שם פרופסור שאול שאשא, המנהל הקודם, שבנה את בית החולים הקרקעי טרם 2006, בזמן מלחמת לבנון השנייה. החלטנו לקרוא לזה על שמו.

זו הייתה התכנית לשנת 2023. וכמו כל המדינה אנחנו מתעוררים, בבוקר של 7 באוקטובר. כבר ב-09:00 כל הנהלת בית החולים הייתה כאן.

יום שבת.

בשבת. וב-10:00 מתקבלת ההחלטה להתחיל להוריד את מחלקות בית החולים למתחם התת קרקעי שעברנו דרכו.

לפני שד"ר דודו דגן החליט.

לפני שאף אחד החליט.

לפני ההנחיה, כן.

כי הנהלת בית החולים, שיש לה ניסיון רב, הבינה את המשמעות והמשמעות לנו כבית חולים קרוב מאוד לגבול.

כמה זמן לקח לכם להוריד את המחלקות לפה?

המחלקות הראשונות התחילו לרדת ב-14:00, הפגייה. אחר כך, לקח לנו 48 שעות להוריד את כל המחלקות הקריטיות.

לקחנו את המחלקות - -

הקריטיות.

הפגייה, היא המחלקה הקריטית הראשונה שהורדנו מאחר ולוקח המון זמן להוריד אותה, בערך ארבע שעות. יש לציין שטיפול נמרץ כללי, השארנו אותו באותו המקום, אבל דחסנו אותו רק במקום שהוא מוגן. פתחנו, שחררנו את הקרדיולוגיה ששם כל המיטות הן טיפול נמרץ ואפשרנו טיפול נמרץ, הרחבנו את הטיפול הנמרץ הכללי, וטיפול נמרץ לב גם הוא מוגן, והמיון מוגן. ולמחרת הורדנו את מחלקת הדיאליזה. לאחר מכן אדם ממשרד הבריאות אמר, יום רביעי לדעתי, שלישי בערב "ברהום, תתחיל להכין את הקרקע להוריד את הכל, תתנו לנו תכנית". איזו תכנית? היא הייתה מוכנה, כבר הורדנו אותם.

עד יום שלישי כל מחלקות בית החולים.

התהליך היה סדור. ידענו, הרגשנו שיש לנו קצת זמן וקיבלנו החלטה לעשות את זה סדור, כי זה מורכב. זה מורכב ממספר סיבות.

לכן שאלתי כמה זמן לקח.

זה מורכב להעביר פגים. רוב האתרים הקריטיים שלנו הם באתרים ממוגנים ביום-יום שלהם, בסביבה הטבעית שלהם. להוריד את שאר בית החולים גם בגלל כמות המיטות שיש לנו מעל הקרקע, לעומת כזה שלמטה, היה תהליך של ויסות שניוני, לא רצינו לפגוע בקהילה. עשינו את זה קומות עליונות, בניין צפוני. הכל היה החלטות יומיות, חיתוכי מצב של ההנהלה.

אז לא היה לך הרבה עבודה.

מהבחינה הזאת אנחנו מסודרים מאוד. אנחנו עשינו תרגול מ-2006, אני הגעתי ב-2007. עד לפני המלחמה, לפחות פעם בשנה תרגול מחלקה – למי שייכת, איך יורדים, איזה ציוד לוקחים איתם מי שצריך ללכת וכו'. כל שנה.

מעולה.

מבחינת המורכבות, מכל המיטות כרגע אנחנו ב-50% מ-755, זה הוסיף על המורכבות וכרגע אנחנו מתנהלים בשני אתרים. יש לנו את בית החולים המוגן התת קרקעי, כשרוב מחלקות בית החולים נמצאות כאן, ויש לנו מעל הקרקע ארבעה אתרים ממוגנים. טיפול נמרץ כללי, טיפול נמרץ לב וקרדיולוגיה שהופך לטיפול נמרץ בעת הצורך, וכל המיטות הופכות למיטות טיפול נמרץ, המיון שלנו ממוגן וממוגנים גם שמונה חדרי הניתוח.

תשעה.

תשעה. בחדר הלידה יש לנו עוד חדר. ככה זה נראה. זה מאוד צפוף, אבל אין ברירה, עדיף להיות מוגן וצפוף.

כן, ברור. זה לא מצב אופטימלי, אבל זה ברור. כן.

ומאז, לפי ההנחיה של משרד הבריאות, אנחנו מוגבלים ל-30% תפוסה בלבד מהיכולות שלנו. וכמו שאמרתי, אנחנו הקו האזרחי האחרון צפונה, מעבר לנו יש רק טנקים, מטווחים וחיילים. אין אוכלוסייה.

60,000 מתושבי הגליל פונו, מטופלים שלנו, אנשים, מטופלים כרוניים. יש כאלה שעזבו גם ללא פינוי בשל המצב, מפחדים ועוזבים לאזורים אחרים. אני לא חושבת שיש עוד בית חולים בארץ ש-550 מתוך 3,200 עובדים מפונים. שישית מהעובדים שלנו הם מפונים, לא גרים בבתים שלהם כרגע. עם כל המורכבות, הם פוזרו בכל הארץ, הם צריכים להגיע לעבודה, לעזוב את המשפחות. זה מאוד-מאוד מורכב וזה חלק מההתמודדות היומית שלנו.

מה אתם עושים איתם?

תלוי באיזה מתחמים ובאיזה סקטורים הם נמצאים. למשל, אחיות יש להן משמרות. פתחנו פה מעונות לעובדים וגנים לילדים, אפילו לכלבים כי לפעמים אין ברירה. חלק עושים מסעות – מי שקיבל מלונות בטבריה ובמקומות אחרים – וחלק מסדרים את המשמרות בצורה כזו שזה יהיה יותר מרוכז, ואז אפשר לעשות יומיים ברצף ואחרי זה לשחרר. זה מורכב מאוד.

עוד שאלה ברשותך. אותם מטופלים קבועים שלכם – חולים כרוניים או אחרים, דורשים מכם את התיקים הרפואיים? יש ביניכם איזשהו סנכרון? איפה שהם נמצאים, במוקדי הפינוי שלהם?

מי שאפשר לעשות לו ביקור טלפוני, מתקשרים אליו. הצוותים, הרופאים, הם בקשר טלפוני רציף עם כל המטופלים הכרוניים, כל החולים האונקולוגיים שלנו, ההמטולוגיים, רובם, הרוב המוחץ בחרו להישאר ולקבל טיפול כאן. הם עדיין מגיעים לקבל טיפול.

בנוסף, יש אירוע, לא יודעת אם הרבה מכירים אותו, היה מכון אונקולוגי בקריית שמונה שמי שנתן שירות שם היה מבית החולים עפולה, הם היו צריכים להתפנות, כולל המכון. הרבה מהמטופלים שם בחרו לבוא אלינו לקבל טיפול. אנחנו מטפלים בחולים נוספים, לא רק בחולים שלנו.

בדומה למה שקרה בדיאליזה.

בדיאליזה, גם יש מכונים לא ממוגנים באזור.

לקחנו אותם אלינו.

אנחנו גם נותנים שירות למכוני דיאליזה לא ממוגנים.

ברוך הבא חבר הכנסת, משה רוט. כן?

ואין בעיה מבחינת כללית לתת התחייבות דרככם?

אין בעיה. אין בעיה. מצב חירום, אין בעיה.

למשל דיאליזה, התכנית היא עובדים 24 שעות. הוספנו עוד משמרת.

יש הרבה ביקוש לדיאליזה?

הדיאליזה ממוגנת, כבר מהיום השני, ב-8 באוקטובר.

ממוגנת, הם מקבלים - - -

תבינו מה זו דיאליזה ממוגנת - -

מקבלים מטופלים ממכונים שלא ממוגנים. כן.

כל מערך המים מוכן לחירום, ממוגן ונמצא מתחת לפני הקרקע. אני אומר לאנשים שבאים לכאן להסתובב, לראות, אנחנו משקיעים בצמנט, משקיעים בבטון יותר מאשר משקיעים בציוד רפואי, יותר מאשר משקיעים בדברים שהם לטובת החולה באופן ישיר, אנחנו משקיעים במשהו לטובת המערכת שתגן על המטפלים והמטופלים. הגנה. זה נשמע אבסורד, אבל זה מה שיש. אלה החיים. כן? סליחה.

הכל בסדר. ועם כל המורכבות הזו, אנחנו גם נדרשים ואנחנו בשמחה גם רוצים, לטפל בפצועים, גם חיילים, גם אזרחים שמגיעים אלינו. טיפלנו עד כה בעשרות פצועים שהגיעו לחדר ההלם שלנו.

מהצפון בלבד. מהצפון בלבד.

מהצפון. חלקם היו במצב אנוש, קשה, בינוני, קל, התמודדות יום-יומית כמעט. תוך כדי תנועה יש לנו תובנות מהאירוע, עוד חדר הלם נוסף בחדר המיון, חדר הלם שני כדי לטפל באירועים שהם רבי נפגעים, שמצריכים מאיתנו יותר יכולת. אנחנו כל הזמן מתרגלים את הצוות להיות מוכנים לטיפול באירועים גדולים יותר. עם כל זאת, רוח הצוותים שלנו איתנה. יש שגרת חירום מנוהלת ומאורגנת. כל אחד יודע - -

מה זה אומר? לאיזה סוג אירוע אתם מוכנים? זאת אומרת, אני מתכוון לאיזה גודל? אני מניח שאתם עובדים מול פיקוד העורף כל הזמן.

אנחנו עובדים מול פיקוד העורף, מול האגף לשעת חירום. אנחנו כבר שנתיים שומעים מאלוף פיקוד העורף על תרחיש הייחוס, וכשאנחנו מסתכלים על החזית הצפונית, אנחנו מדברים על אירוע שיימשך לפחות מספר שבועות שבמהלכו יהיו מתקפות טילים אימתניות. כמו שאומרים – קרוב לגבול, קרוב לעין.

הטילים ינחתו ביישובים הצפוניים, חלקם מפונה, אבל בערים גדולות וביישובים רבים, רמת המיגון שלהם היא לא מקסימלית ובאירוע כזה צפויים להיות מספר ביום, מספר שעות של הרשע הארטילרי, של טילים, מספר אלפים על כל הצפון.

אנחנו צריכים להיות מוכנים – בהתחלה בצוות מצומצם ולאחר מכן בהפוגות עם צוותים יותר מתוגברים, במהלך שבועיים – למספר אירועים של רב נפגעים ביום, כאשר מגיעים פצועים, ואנחנו צריכים לתפעל, כמו שאמרה דוקטור חיתאם, את העולם הזה, העולם שלמעלה, כעולם שמציל חיים, ואת העולם של האשפוז התת קרקעי, כעולם שמתפנה ומוכן לאירוע הבא.

אנחנו לומדים את לקחי 7 באוקטובר ואת האתגרים שהיו שם. אתמול עשינו זום עם פיקוד העורף.

אף אחד לא נערך שם לכאלה מספרים, כן?

אף אחד לא. עכשיו אנחנו כן.

הם לומדים את המסקנות.

לומדים את המסקנות של 7 באוקטובר.

בגדול, מה שרצה להגיד אחראי שעת חירום והסגן שלי, שהגדלנו את הכוח שלנו, של חדרי ההלם מחמש מיטות לתשע מיטות. הוספנו עוד ארבע מיטות, הצלחנו להוסיף עוד ארבע מיטות בעזרת משרד הבריאות. כך שאנחנו יכולים לתת עכשיו לאירועים דחופים, עכשיו לתשע מיטות חדר ההלם, לא אמרתי, בינוני וקל כמובן. צריכים להיות מוכנים גם לוויסות שניוני. בקיצור, אם אני יכול, אני צריך לשחרר.

התרחיש הקשה ביותר שהצבא אומר בפרהסיה זמן רב, שיש לנו כשבועיים-שלושה, כל מה שקיבלנו במלחמת לבנון השנייה 4,500 טילים ב-33 ימים, אנחנו עלולים לקבל ביום אחד למשך שבועיים-שלושה. ואחר כך אנחנו נחזור ל-2006. רוב הטילים הם לא עם GPS, הם ייפלו. כל אחד עם חמור ומשגר קטן, זה ייפול פה בצפון, לא משנה איפה, בלי לכוון, ואנחנו בצפון נקבל את רוב הטילים קצרי הטווח, הם פוגעים לא פחות. יהיו לנו פצועים, יהיה לנו צורך לאלתר, לומדים כרגע מה שהיה ב-7 באוקטובר ואנחנו נצטרך לאלתר יותר כי האירוע יהיה שונה מ-7 באוקטובר.

אני מרים את הכובע לחברים שלי בסורוקה ובאר שבע, על העבודה והעשייה שלהם. הם קיבלו מאות פצועים ביממה אחת, כמעט בלתי בלתי אפשרי להתמודד עם דבר כזה. כל הכבוד.

בכל זאת אנחנו עם הפנים קדימה ל-2024 ואני חושבת שבחודש וחצי האחרונים, יש הרבה תובנות, והבנה של המקום שלנו כבית חולים מרכזי בצפון המרכז, שאם קורה כאן אירוע, אנשים צריכים להגיע לכאן. המקום הראשון שיקלוט את הפצועים זה כאן, ואני חושבת שזו תובנה שצריכה לחלחל גם בכל המערכת.

בית החולים לגליל זה בית חולים מרכזי בצפון, יחיד, יש לו את הייחודיות שלו ואת המקום שלו. אנחנו מכוונים את היעדים שלנו למטרה הזו, מתוך תובנה עמוקה של המקום שלנו, הרגישות, הצורך שלנו להיות ממוגנים, מוכנים כל הזמן להמשיך ולתת טיפול נאות ונכון לאוכלוסייה כי לא מגיע לה פחות. מגיע לה בדיוק כמו כל חולה אחר בכל הארץ.

עם 30% תפוסה, מצבנו הכספי, הכלכלי, גם לפני הוא לא היה טוב, אנחנו נצטרך לשקם את הנזקים הכלכליים של המלחמה.

שלחתי מכתב לא מזמן למנכ"ל, להסביר לו את המורכבות התקציבית שלנו לשנת 2024, אנחנו לא יכולים לעמוד בתקציב כפי שאמור היה להיות. הוא יצטרך לשבת איתנו ולסגור את התקציב בדרך אחרת. חשוב לי מאוד שאתה, כיושב ראש ועדת בריאות, כוועדת בריאות, תבינו את המשמעות הכלכלית הזו. כמו שאמרה חיתאם, אנחנו חייבים לעמוד על הרגליים, להמשיך לעמוד על הרגליים, אחרת זה לא ילך.

אנחנו קיבלנו השנה אישור ל-PET-CT, אחד היעדים שלנו ל-2023, אבל צריך להתקין את המכון. ואנחנו מבינים היום שזה צריך להיות ממוגן.

יש אישור ממשרד הבריאות?

יש אישור להקמה. צריך תקציב להקים אותו ממוגן. היום הדגש זה גם על המיגון.

יש לנו מיקום שהוא 80% ממוגן, מוכן, צריכים - -

מה, מה צריך?

ברשותך טטיאנה, כל נושא המיגון הספציפי, אנחנו חשופים לפרוטוקול וגם אלה נושאים שנדונים בדרך כלל בוועדות חסויות או בוועדות חוץ וביטחון, ולכן אנחנו לא ניכנס בפומבי לעניין הזה. אם תרצה, אחרי זה אנחנו נשב ביחד עם אנשי משרד הבריאות שנמצאים פה איתנו ונשוחח בעניין. בסדר? ברשותכם. הלאה.

יש תרחיש ייחוס מיוחד לאזור הזה?

כן, דיברנו על זה. יש תרחיש יישום לא פשוט.

כן, יש. אבל לא שמעתי מספר. תקציבים, באיזה תקציב מדובר בשביל להפוך אותו לממוגן?

אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו. בסדר? ברשותכם. נמשיך אחרי זה.

מכון המטו-אונקולוגיה ממוגן, רכישת מכשיר MRI נוסף, בניית מבצר שאול ממוגן בתת קרקעי, עם תובנות של מלחמת 2023. יש לנו תובנות חדשות על איך זה צריך להיראות ומה צריך להיות למטה. יעד נוסף, להמשיך ולשפץ את המחלקות הפנימיות. בניית מחלקת שיקום ממוגנת, כולנו מבינים את הצורך במיטות שיקום נוספות. אנחנו נצטרך אותן.

איפה היום משקמים?

אין, המחלקה נסגרה.

סגרנו את המחלקה. היא לא ממוגנת. זה צורך.

אבל אני יכול להגיד לך דבר אחד, היום התקשרו - -

איזה עוד מחלקות נסגרו?

רק השיקום.

התקשרו היום ורצו ריפוי בעיסוק לחייל של עובדת שלנו, ומישהו ענה לו שהצבא לא מעביר אלינו, זה רגולטורי. אני אמרתי לה אורי תגידי לאמא, שאנחנו מקבלים אותו עם או בלי התחייבות. לא מעניין אותי. וזהו, אחר כך הם יסתדרו.

כל הכבוד. הצוות פה, אפשר לעשות את הפעילות.

חד משמעית. הוא גר בנהריה, הוא לא ייסע לחיפה.

צריך לקדם את המרכז האזורי שיהפוך למרכז טראומה על-אזורי. מרכז-על, אני חושבת שאנחנו לא צריכים להכביר יותר.

מה חסר לכם בשביל להיות מרכז-על?

מרכז על טראומה – שני מומחים בטראומה.

בטראומה, שני תקנים.

אחד בחו"ל – יחזור השנה, השנייה – מסיימת גם השנה.

תחילת-אמצע 2024.

כן, אנחנו נהיה עם שני רופאים.

מרכז-על טראומה, יש אקסל גדול של - -

כן, יש קטגוריות שצריך לעמוד בהן.

נכון. יש קטגוריות. מכל הדברים שיש, חסר לנו תקנים של רופאים מומחים שעושים Fellowship. חסרים תקנים בכל האגף הכירורגי. זה צוואר הבקבוק העיקרי שלנו. מבחינת המספרים של המטופלים שמגיעים לפה, טראומה בשנה, ומספרים של פצועים קשה, זה נקרא - - - מעל 16, אנחנו עומדים בקריטריונים שבתי החולים במרכז לא עומדים בהם כי הם חולקים יחד אותה עוגה. בפועל, גם הניסיון הכירורגי שדוקטור חיתאם התייחסה אליו עם הפצועים הסוריים, וגם מבחינת כמויות הטראומה שקיימות פה באזור – אנחנו עומדים בכל הקריטריונים. המחסור בתקינה באגף הכירורגי זה - - -

טוב, בסדר גמור. רשמתי. הלאה.

חיזוק שכבת מנהלי המחלקות, המומחים והמתמחים זו המשימה הפנימית שלנו. תכף אני אתייחס לכל נושא גיוס הרופאים, מיתוג וגיוס תרומות לפיתוח בית החולים, קידום הקמת מגדל בריאות 2026.

חיתאם, בקצרה, בבית החולים יש איים של מחלקות, אחד נבנה ב-1982, אחד ב-1992, אחד לפני כן. הוא צריך להיות אחוד במגדל אחד, עם כל השירותים במגדל אחד. בית חולים חדש, אין מה לעשות.

יש לכם תכנון?

יש תכנון. הכל מוכן. יש קרקע. יש אישור מעיריית נהריה, יש תב"ע, יש הכל. הכל מסודר, אנחנו רק צריכים את הכסף. זה סיפור אחר. זה סיפור גדול מאוד.

זה סיפור גדול גם לטווח ארוך, כן. בסדר, 100%.

כן, אבל צריך בפנים.

וכמובן, משהו שעסקנו בו לפני ונמשיך לעסוק בו, זה כל הנושא של המיזוג עם בית חולים מזור, תכנית מיזוג בתי החולים הפסיכיאטריים עם בתי החולים הכלליים.

זה כבר הוחלט או שזה עדיין - -

דודו לא פה, אבל הוחלט. אנחנו רק צריכים להחליט על המקום, הקרקע, כי הם רוצים להיות רק על פני הקרקע, הם לא רוצים להיות בבניין כמו מגדל. יש לנו מקום, צריכה להיות הסכמה וצריך בנייה. זה פרויקט של שנתיים-שלוש. אפשר, נקלוט אותם בשמחה, אנחנו רוצים מאוד וגם הם רוצים. זה Win-win situation. כן?

כשאנחנו מסכמים את עיקרי הפערים הקיימים כרגע, יש לנו מחסור חמור בתקינה, בעיקר רופאים ועובדי משק, אבל גם בסיעוד.

משרד הבריאות אומר. לא רק אני.

אלה נתונים. אפשר להביא את כל המספרים. זה משהו היסטורי, קיים.

אנחנו עוד מעט ננסה לשמוע התייחסות. אם לא, נראה איך אנחנו מתקדמים.

אני רוצה שדודו ייכנס.

כן, כן. בסדר גמור. רשמתי לפניי.

כפי שאמרתי, יש היעדר מרחב לשיקום ממוגן. היום, יותר מתמיד צריכים את מיטות השיקום.

יש לכם מספרים? אתם יכולים להגיד מספרים לגבי מצב התקינה?

לגבי השורה הקודמת, לגבי החוסר בתקינה.

יש לנו מספרים.

יש לנו מספרים. אני חושבת 60-67 תקנים, אבל אני לא רוצה סתם לזרוק.

אני לא זוכר בדיוק. אני לא רוצה כרגע - -

זה מעל 100 או מתחת ל-100?

מה? כל העובדים?

לא. נגיד רופאים?

רק רופאים? אני לא זוכר להגיד.

מקצועות הבריאות. נגיד רופאים, אחים, אחיות?

לא זוכר.

לא זוכר.

אני יכולה לתת לך דוגמה אחת. במחלקה הכירורגית בכל המחלקה יש שישה מתמחים.

שתי מחלקות, בכל מחלקה שישה מתמחים.

שישה מתמחים. כשבמחלקה אחת צריכים להיות 12 מתמחים.

אי אפשר לקיים מחלקה כזו. אנחנו בשיניים.

אי אפשר לקיים מחלקה. דיברנו על מיעוט תרומות, לצערי, זה פחות אטרקטיבי ממקומות אחרים מבחינת התרומות, אבל גם אטרקטיביות נמוכה למשוך כוח אדם. כוח אדם איכותי, בגלל גם המרחק ממרכז הארץ וכעת בכלל עם כל המצב הביטחוני אנחנו עוד יותר מתקשים למשוך.

יש פה תמריצים מסוימים שמקבלים רופאים שבאים?

לא.

לא? אוקיי.

פעם היה מענק, זה עבד, הצלחנו להביא מספר רופאים, אולי מחיפה, לא משנה, אבל זה בקרוב. אין לנו מענקים היום. אין.

כפי שציינו, יש לנו רק תשעה חדרי ניתוח מוגנים.

בסדר. הלאה.

חסרים לנו חמישה חדרים. זה החזון שלנו, האני מאמין של בית החולים ושל העובדים.

בסדר גמור. תודה.

תודה לכם.

תודה חיתאם.

דודו יושב כאן.

אני רוצה לאסוף את השאלות לפני שאני אבקש ממך לענות. ברשותך, אתן את רשות הדיבור לחברת הכנסת. טטיאנה, בבקשה.

פרופסור ברהום, אני מכירה את בית החולים, וזה אולי ביקור רביעי רשמי כחברת כנסת, אבל מכירה גם כלקוחה.

על בשרך.

מבפנים. כן, על בשרי, על משפחה, כולנו מטופלים כאן. רציתי לבוא היום כדי לראות את המוכנות שלכם ולוודא שיש לכם מרחבים מוגנים. לראות מה אתם צריכים, במה אנחנו יכולים לעזור לכם גם מול משרד הבריאות וגם מול גורמים אחרים. תראו את הביקור שלנו לא רק כהתעניינות, אלא אנחנו כאן בשביל לעזור לכם.

תרשה לי, אני חייב להגיד משהו קטן. אין דבר כזה שלא הרמנו טלפון למשרד הבריאות ולא נענינו, אם זה ציוד מידי, ציוד מתכלה, דברים חשובים, עזרה, הכל קיבלנו. טעיתי, מיוחס? אתה מקבל את הכסף.

בזמן חירום.

אנחנו מדברים כרגע, בתקופה הזו.

יאסר, אל תוריד. הוא מנסה להרים, אתה מוריד.

לא, אין לי בעיה. אני אומר בדיוק, התקופה הזו שהיינו צריכים.

אנחנו לא בשגרה.

בשגרה החיים שלנו דבש.

תודה רבה. חבר הכנסת, דוקטור יאסר.

הייתי כאן בשני ביקורים בשגרה ועכשיו ביקור בחירום. היינו גם בדרום בסיור, ואני חייב להגיד, אחד הדברים שגרמו להצלחה של הטיפול בפצועים ביום הראשון בסורוקה זו המוכנות. הם היו מוכנים לאירוע. כשהאירוע התחיל, הרופאים הגיעו והיו מוכנים לקבל את הפצועים וזה מה שגרם להם להצלחה. ואני בטוח שגם כאן, בנהריה, אתם מוכנים, יש לכם את היכולת ויש לכם את הניסיון לטפל במקרי חירום.

הסוגיה של בתי החולים בפריפריה, לדעתי אנחנו כבר היינו בשלושה בתי חולים בפריפריה בצפון, ויש את בעיית המחסור בכוח אדם, להביא אנשים שיגיעו לפריפריה, ולכן לדעתי זה לא רק בחירום אלא גם בשגרה. משרד הבריאות צריך להכין תכנית נכונה כדי להביא אנשים טובים גם לפריפריה, כי גם לאזרחי הצפון והדרום מגיע שיהיו אנשים טובים ואיכותיים שיטפלו בהם. אני רואה שגם כאן קיבלתם אישור של PET-CT. ברכות. אנחנו נתמוך – ביחד עם יושב-ראש הוועדה – בכל מה שצריך על מנת לקדם את בית החולים.

תודה. חברת הכנסת, לימור סון הר מלך.

ניכר שאתם עושים עבודה טובה, כי רואים שבית החולים, משנה לשנה, ההתקדמות הזו, הגרף שהראיתם, הדברים מתקדמים ונעשים. בעת הזו, הנושא העיקרי שהוועדה תנסה לסייע בו, זה הנושא של תכנית המיגון כי כרגע אמרתם שיותר בטון מאשר מחשוב וציוד, אבל במקום שבו אנחנו חיים נדרש קודם כל ביטחון, יצירת ביטחון ואחר כך יכולת להגיש ולתת מענה רפואי.

שמעתי שאחד החוסרים והכשלים פה זה בנושא של מחסור בתקינה באגף הכירורגי, למרות שאתם עונים לכל הקריטריונים של הצורך וההתאמה לעניין הזה. הנושא של הנפש, הוא חשוב ומשמעותי ושמחתי מאוד לשמוע על האינטרס המשותף של בית החולים הפסיכיאטרי ושלכם כדי לייצר את החיבורים האלה, וכדי לבנות פה ולייצר את הדבר הזה. זו בשורה חשובה וטובה. איפה שאנחנו נוכל – נסייע. אני חושבת שדווקא בעת הזו החוסן האזרחי תלוי מאוד במקומות האלה. יישר כוח.

תודה רבה. חבר הכנסת, משה רוט.

תודה רבה. בוקר טוב. קודם כל, יישר כוח על כל העבודה וכל ההשקעה ואתם בעצמכם סוגרים פערים, ואנחנו רוצים להיות שותפים לסגירת הפערים. ועדת הבריאות ברשות חבר הכנסת מישרקי, לקחה על עצמה להילחם עבורכם, להילחם כדי לסגור את הפערים גם אם לא הייתם מבקשים. קל וחומר, כשאתם מציגים לנו את הצרכים שלכם, שזה הצרכים של 650,000 איש שתלויים בכם. ואנחנו נעשה הכל להילחם ולהביא תוצאות.

זה נכון מה שהזכיר דוקטור יאסר – הנושא של כוח האדם, זה אחד המרכיבים החשובים בשגרה וגם בחירום, בכל מצב, וגם בנושא המיגון, כל הדברים האלה, לא להזניח אחד על חשבון השני, אלא להפך, להעמיד את קידום הבריאות, לקדם את מערכת הבריאות הציבורית לאיפה שהיא באמת צריכה להיות. אני שמח שחלק מהפערים מתחילים להיסגר לאט-לאט, אבל אנחנו כמובן צריכים להגביר את הקצב ולעמוד מול משרד האוצר, ולהילחם כדי שתקבלו מה שאתם צריכים, ואנחנו נעשה את זה בעזרת השם. תודה.

תודה. ברשותך, כמה מילים, ואז אני אמקד את דודו בשאלות שאנחנו העלינו פה בזמן שיצאת. קודם כל, תודה לך אדוני המנכ"ל, פרופסור ברהום, על קבלת הפנים. מרגישים את החום וקבלת הפנים החמה, תודה רבה על זה.

הדבר שהכי הרשים אותי פה בדרך מהמשרד שלך לכאן – יש פה מנגנון של יחס אישי ברמת מנכ"ל, אין עובדת או עובד זוטר ככל שיהיה, אין מעמדות פה. עובד זכאי לבוקר טוב וחיבוק ושאלה בשלומך כמו כל עובד אחר, זה מדהים בעיניי, התפיסה הזו מהווה דוגמה. תודה רבה על זה. זה הפעים וריגש אותי.

נושא שלא עלה פה – הוא נושא שמטריד הרבה מאוד הנהלות בתי חולים אחרות – זו הרגישות הבין-מגזרית. אני שמח מאוד לראות שזה לא קיים פה, ואני בטוח שרוח המפקד היא זו שמנחה ומסלילה את הדרך עבור העובדים והעובדות, ושאפו גדול גם על זה.

כפי שציינו, אנחנו בית החולים הסמוך ביותר לאזור הגבול, בפרט גבול הצפון, תרחישי היישום מדברים בעד עצמם. לא צריך להרחיב. הביקור הזה מהווה חשיבות עליונה עבורנו, על מנת שנוכל לראות את הצרכים ואת ההיערכות שלכם. שאפו גדול על ההתארגנות המהירה והיעילה שלכם ב-7 לאוקטובר, בכלל ההתארגנות – אני מבין שקיימים פערים – אבל ההתארגנות שלכם כבית חולים – לגיוס העובדים, ולשימור העובדים בבית החולים. ראינו גני ילדים, מענים לצוותים הרפואיים שעוזרים לכם, וחשיבה מחוץ לקופסה. גם על זה שאפו.

כמו שאתם רואים, קואליציה, אופוזיציה, לא מעניין אותנו פה, אנחנו נמצאים פה למען אותה המטרה. כולם יושבים סביב אותו שולחן. אנחנו מגובשים בדעות שלנו כשצריכים לעזור לבית חולים, זה לא מעניין אף אחד מאיזה מפלגה הוא מגיע.

דוקטור חיתאם, ברכות על המינוי לחברה בוועדת סל התרופות. זה תפקיד גדול, אחריות גדולה, אבל ברור לי לחלוטין שאם נבחרת להגיע לשם, את תדעי לעמוד במשימה הזו בצורה טובה וכמובן זה גם כבוד גדול לבית החולים שאת מייצגת אותו בוועדה.

ולכרמיאל.

כל אחד עכשיו מנכס אותה לעצמו. ברכות. קודם כל, אנחנו מקיימים שבוע הבא דיון בוועדה בנושא שיקום. זה דיון מעקב, אני אשמח שבית החולים יישלח נציג לוועדה. אם קשה לכם, אפשר גם לעלות בזום. אנחנו לא רוצים להטריח אף אחד, אבל כן חשוב לשמוע את הצרכים שלכם בוועדה, כשאנחנו עוסקים מול האוצר ומול גופי משרד הבריאות, בעניין הזה ספציפית. שבוע לאחר מכן, יהיה דיון המשך מעקב בנושא מיגון. גם שם אנחנו נשמח אם יהיה נציג, תעקבו אחרי לו"ז הוועדה ותשלחו נציג. שם אי אפשר בזום, אז אם תוכלו לשלוח נציג באופן פיזי, זה יבורך.

דודו, אני אבקש ברשותך, היו פה כמה נושאים בזמן שיצאת. אני אנסה לתמצת אותם. יחס תקנים למספר חולים, העלו פה גם חברי הכנסת. בשביל להפוך את מרכז הטראומה פה לעל-אזורי, אנחנו צריכים, דורשים שני תקנים מומחים, העלו את זה גם כן פה. הנושא של מיזוג בית החולים עם בית החולים הפסיכיאטרי. ותמריצים של כוח אדם, זה לא קשור אליך. אין פה נציג של האוצר, נכון? בסיור הזה.

לא, לא.

אני אעלה את זה באופן אישי מול האוצר. אם יש לך מה להגיד בזה, אני אשמח, אבל זה נושא שעולה כסדר, כמו שאמר יאסר, בכל בתי החולים בצפון. אם יש לכם תכנית עבודה, אם לא, אני אבקש מהאוצר גם כן התייחסות בהמשך לזה. ברשותך, דודו, בבקשה.

אתה רצית שאני אתמצת, אבל אני חייב להגיד לכם דברים.

לא, אני תמצתתי. אתה תגיד מה שאתה - -

אתם צריכים להכיר, אנחנו מכירים מהסיורים שלנו ביחד. קודם כל, המוכנות היא פה גבוהה. אתם רואים פה את ההנהלה. המוכנות, המסירות המקצועית גם של הצוותים היא בדיוק אותו הדבר. אני חושב שזה הביקור השישי שלי פה. יש פה מנהיגות ולכן יש פה צוות רב-תרבותי, כולם עובדים, אני לא זוכר פה חיכוכים משמעותיים, עובדים. יש מטופלים, צריך לטפל בהם.

עכשיו לעניין. מיגון. החוסר שלנו במשרד במיגון עבור בתי החולים, אני מייצג 25 בתי חולים ממשלתיים, אבל החוסר של המערכת הוא מיליארדים. לא כדי לתרץ וכו', כי צריכים להבין שהחוסר - -

אנחנו מכירים את העניין הזה.

החוסר בכל מערכת הבריאות. קופות חולים, בתי חולים.

מיגון ועמידות. עכשיו מדברים על מלחמה, אז מדברים על מיגון. אבל לפני כמה חודשים דיברנו על עמידות כי הייתה רעידת אדמה.

בסדר. מה שמשרד הבריאות קיבל, ודיברתי עם סמנכ"ל התכנון והבינוי שלנו, זה 230 מיליון שקל לכל מערכת הבריאות. אתם צודקים, אני לא מרחיב על זה, זה לא אצלנו. צריך את התקציב הזה וגם אז יהיה סדר עדיפויות מה שהמדינה יכולה לעמוד בו. בסדר?

כן, אני התייחסתי לזה בתחילת הדברים ואמרתי שיש תכנית רב שנתית. זה לא שהם בונים מחר בבוקר, מדובר על תכנית לעוד שנה, שנתיים, לא זכורה לי בדיוק תקופת הזמנים.

נכון. נכון.

זה ייכנס לתכנית הזו.

אחרי המלחמה, כל שנה-שנתיים מדברים אותו הדבר, מודיעים על המלחמה הבאה. ומישהו צריך להתעורר ולהגיד, זהו, לפני המלחמה הבאה.

אני אגיד בשפה פשוטה, לכל בית חולים אנחנו נותנים כמה מיליונים כי יש 230 לכל המערכת, נגיד שאני מקבל, רפי, חצי מזה? שליש מזה? כי יש גם קופות, חצי מבתי החולים, בקיצור, אתם מבינים את העניין. תקינה. נכון. יש פה אירוע של תת תקינה. הוא לא התחיל עכשיו. הוא אירוע שנמשך המון-המון זמן. אנחנו בחטיבה, במשרד, מנסים לשפר את זה. בכמה עשרות תקנים שאנחנו מקבלים פר מתן פעימה של אחיות לכל בתי החולים, אנחנו מנסים לתעדף מבחינת המקדם. אבל בהחלט זה נכון.

דודו, אולי תבקש את עזרתינו.

יש תיעדוף לאזור הזה.

יש תיעדוף לאזור הזה, אבל השאלה מאיזה מכנה, ממה הוא מגיע? אתם מבינים את זה.

הרבה פעמים משרד הבריאות נאבק על כל-כך הרבה דברים מול האוצר וכל-כך הרבה דברים יש לו על הראש מולם שהם מתעדפים, וזה בסדר גמור לתעדף את המלחמות. אבל אנחנו כוועדה יש לנו פריבילגיה. אנחנו יכולים לכנס את הוועדה על כל נושא ולבקש תשובות על כל נושא, ואנחנו רוצים לעשות את זה. אנחנו נשמח גם לקבל מכם כלים. אתה נתת פה דגש על איזושהי נקודה, אני חושב שהיא חשובה. אתם מקבלים בסופו של דבר איזשהו סל שאותו אתם צריכים לחלק, אבל איתו אתם מתמודדים ואתם מוגבלים.

שום דבר לא נשאר במשרד הבריאות. זה הולך.

ברור לי לחלוטין.

אבל מדובר בדיונים עם האוצר – כמה מקצים, איזו פעימה, מתי זה יגיע, סוגי המקצועות, ובסוף מה שאנשים רואים בשטח זה את המצב הזה. אין ספק שצריך לשפר.

יש איזשהו צפי לתגבור תקנים שהמשרד - - -

אין צפי. אין צפי.

כרגע לא. כרגע לא.

לפי איזה מפתח תקינה אתם עובדים? של 1,776?

יש מפתח תקינה של האחיות. זו תקינת אילנה כהן, מה שנקרא, יש לרופאים תקינת גולדברג, שנת 1979, אבל עובדים לפי זה. זה כבר לא - -

ומתי בפעם האחרונה שונה המקדם הפריפריאלי?

אנחנו עושים את זה כל פעם.

מתי בפעם האחרונה?

למשל, דנו בשבועות האחרונים איך נחלק את התקנים, כמה עשרות תקנים שקיבלנו. אמרנו שבתי החולים בקו העימות יקבלו פי שתיים לעומת מרכזי-העל, איכילוב, שיבא. בסדר? נותן תשובה? לעניין. אבל זה מכמה עשרות של תקנים, אני לא מקבל 1,000 תקנים, ועכשיו תחלק אותם. זה מה יש. בסדר?

אין מקדם תקינה פריפריאלי.

הוא אומר שכן יש מקדם תקינה לפי אזורי קו עימות. אנחנו נוטים להאמין לדודו.

האם יש לכם נתונים במספרים? אני מפנה את השאלה למשרד הבריאות. כביקורת אולי. יש בעיה במשרד הבריאות בנתונים, נתונים מספריים. אני שואל אותך, האם יש לכם נתון כמה רופאים חסרים? כמה תקינה חסרה בכל בתי החולים בארץ?

בוודאי.

כמה?

אני לא יודע להגיד לך. אתם רוצים, נביא לוועדה מספרים.

אתם יכולים להביא את הנתונים האלה לוועדה?

יש תקינה לפי מה שקובל. יש גם על התקינה שמקובלת, למשל לגבי הרופאים, היא תקינה מסוימת. בית החולים הזה ביחס לבתי חולים אחרים, אני איתך, בהחלט, הם יחסית בתת תקינה.

האם אנחנו יכולים לקבל לוועדה מסמך, טבלה שמראה לנו כמה תקנים חסרים בכל בתי החולים?

כן, בוודאי.

פר בית חולים ספציפי?

בוודאי. אין שום בעיה של נתונים.

אלא רשימה, נגיד בנהריה חסר X רופאים, X אחיות, X מטפלים בריפוי ועיסוק וכו'? אפשר לקבל את זה?

באופן יחסי למספר המיטות, כמובן.

באופן יחסי למספר המיטות וביחס - -

אתם יודעים להגיד מה חסר לכם?

זה באופן יחסי לתקינה. לימור, צריך להבין שאנחנו מדברים על פערים ביחס לתקינה. לא ביחס, בית חולים ברור - -

אני יודעת. לא משנה. שנשמע גם את המאקרו, ואחר כך נרד לרזולוציות.

במנהל ומשק אנחנו מדברים על פער מינימלי, הצגנו למשרד והם אישרו את הפער, זאת אומרת קיבלו אותו על 92 עובדים. במנהל ומשק לא מדובר על רופאים. ברופאים הפער שלנו - -

יש לנו פער של 76 רופאים. אנחנו מעסיקים תורני חוץ כדי להמשיך לייצר את הפעילות וגם כדי שרופאים לא יעשו יותר משש תורנויות.

תורני חוץ זה לא עובדי בית החולים.

בסיעוד קרוב ל-60 תקנים.

60 תקנים בסיעוד?

חסרים.

- - - בבקשה. חבל, אנחנו באמצע קבלת תשובות.

מוכנות. פרופסור ברהום דיבר על זה וגם חיתאם, יש פה את הסיפור של התרגול. יש את, שכחנו כבר את תקופת לבנון לפני האירוע עכשיו, מתורגלים פה. יש פה מחלקה נוירוכירורגית שאין אותה במקומות כל-כך פריפריים. זה חשוב. אפשר לטפל בפצועים.

בגליל לא. צפונה לתל אביב, זה אנחנו ורמב"ם.

3,000 ומשהו פצועים סוריים שהגיעו לפה. זה לגבי זה. שכר, יש מקדם פריפריה, אם היה יושב פה נציג האוצר הוא היה אומר שיש מקדם פריפריה. אבל זה צריך להיות בהלימה לתחרות בשוק. ברור.

1,000 שקל?

יש כזה דבר. תמריצים, אני לא מכיר שיש תמריצים לחזק, זה הממונה על השכר וצריך שהוא יבוא לדיונים.

נכון. בזה אני אטפל מולו.

מזור. מבחינה אסטרטגית הכוונה להעתיק את מזור לפה. כמו שאתם שמעתם בפוריה, לקחת שלוש מחלקות, לשים אותן בפוריה וליצור בריאות הנפש גם פה, בבית חולים כללי, אנחנו מעדיפים את זה, וגם תשתיות חדשות כי זה ייבנה פה חדש, וגם שלוש מחלקות שיהיו בגליל המזרחי. זה אחד.

אני לא יודע אם אתם מתכוונים לבקר במזור, אבל כרגע לנוכח האירועים, אפרופו מיגון, לקחנו שלוש מחלקות ממזור, שמנו שתיים מהן בלב השרון, אזור נתניה, ועוד אחת בשער מנשה, עמק חפר, בגלל סוגיות המיגון והאיום שקיים פה. מי שנשאר כרגע במזור - - - אגב אנחנו עכשיו מנהלים דיונים האם להחזיר את המטופלים כי עכו, בניגוד לנהריה, הפכה להיות ירוקה. אנחנו רוצים כבר להעביר את המטופלים כי המחלקות, המבנים שהם תופסים אמורים לעבור שיפוץ. אין לנו יתירות. לוקחים מקום, משפצים אותו, שמים שם חולים, וככה אנחנו עושים איזשהו סבב.

היה לנו דיון, יש את הרקטות. כל דבר משנה לנו קצת, אבל זה לגבי מזור. במזור, אני לא זוכר אם יש 11 או תשע מחלקות, אבל מתוכן שלוש כבר פינינו למרכז הארץ, נתוני מלחמה. ובתכנית האסטרטגית, בלי קשר למלחמה, כל בית החולים יעבור לפה ושלוש מחלקות ילכו לפוריה.

מה קורה עם התקציב של הפרויקט הזה?

הפרויקט תלוי במיקור החוץ של אזור באר יעקב, נס ציונה, שהולך למיקור חוץ על ידי מנהל מקרקעי ישראל, על ידי רמ"י – רשות מקרקעי ישראל. ממקרים את זה לבנייה לדיור, אנחנו אמורים לקבל חלק מהכסף, ודרך זה להעביר את מה שנקרא מרחבים – באר יעקב, נס ציונה, לתוך שמיר אסף הרופא, ואת מזור לתוך נהריה. זה הכסף.

אתם צריכים הלוואת בלון?

אני קיבלתי היום עדכון שזה מתקיים.

לא, יש תהליך. קחו הלוואת בלון ותעשו את זה. לא?

לא, לא.

אני אוהב את ההסבר שלך, זה בסדר. זה גם הגיוני. אבל המדינה לא יודעת לקחת כסף על חשבון?

יש תהליכים במדינה. אנחנו כמשרד, רצינו לקבל יותר כסף ממה שהציעו לנו כי אז למשל לא היינו יכולים להעביר את מזור לפה. זה הכל עניין של תקציב. נקבל את התקציב הזה, זה כבר סוכם.

יודעים מה לוחות הזמנים שם? בשיחות שלכם עם רמ"י?

אנחנו שילמנו את הקרקע?

זה עדיין בתהליכים של המשרד, האוצר ורמ"י. זה מתקדם. אני אתמול קיבלתי עדכון שזה כבר זז, אבל אתה שואל אותי מתי יבנו פה?

לא מתי יבנו. מתי העסקה שם תתבצע כדי שנוכל להגיד שיש התקדמות?

אני אנסה לברר את זה תוך כדי.

זו נקודה שהיה חשוב לנו לדעת.

זה לגבי מזור. יש החלטה של מנכ"ל משרד הבריאות על תמיכה בבתי החולים בעימות, ולכן מה שקורה כרגע זה שיש לנו פורום יחידות מואץ. פורום יחידות זה הכינוי במשרד ליחידות חדשות שאתה רוצה לבנות, יש כאלה בזיו. מקלים על הקריטריונים של היחידות בברזילי, בנהריה ובזיו כדי להעצים אותן עכשיו גם לאור מצב המלחמה שמאפשר לנו לזרז קצת את - -

מה זה ייתן בפועל?

זה אומר שאם אנחנו רוצים להיות אטרקטיביים, אנחנו מקלים על קבלה של הכרה ביחידה שהיא שירות כרגע, כיחידה, ואז זה יותר אטרקטיבי בעיקר לרופאים להישאר פה כי זה מהווה תוספת. יש מקומות בקו העימות שאנחנו בונים יחידות חדשות כי אין לנו, ומיקדנו את זה בברזילי, בנהריה ובזיו. יש תכנית כזו.

צריך לזכור שיש פה שיווי משקל. אנשים עובדים מתחת לפני הקרקע, יש גם שירותי רפואה לתושבים, והשאלה היא כמה זמן אנחנו יכולים להחזיק? כמה זמן המלחמה הזו תימשך? מאחר ומדובר בגוף ענק שנותן שירות לכל הציבור, והשירות שלו הוא לא רק ניתוחים ופרוצדורות, אלא גם שירות מרפאתי אמבולטורי. למשל, אף אוזן גרון ילדים נמצא פה, נאבקנו שהוא יישאר ולא יעבור למרכז גדול במרכז הארץ, אפרופו לתמרץ.

והיחידה להתפתחות הילד האזורית.

בהחלט. התפתחות הילד, יש מחסור בכל הארץ. אנחנו רואים פה לגמרי מרכז שאנחנו תומכים בו. אבל יש לזכור שמתישהו נצטרך לפתוח פה את השירותים. זו מלחמה, אז אנחנו לא מסתכלים על הצד הכלכלי, אבל יש פה צד כלכלי.

דיברו על זה.

אנחנו נצטרך בסוף השנה לראות, יש ירידה דרמטית בפעילות.

כן, זו הנקודה הבאה, שכחתי להדגיש אותה.

כן, כן. אנחנו עובדים על זה. זה מוכר למנכ"ל.

פרופסור ברהום שלח מכתב למנכ"ל משרד הבריאות כדי להגיד לו "הנה, אנחנו נמצאים באירוע, תזכור שהוצאנו הרבה כסף, הכנסנו פחות חולים, יש לנו פחות הכנסות".

נכון.

אני רק רוצה אמירה כללית שלך, זה בית חולים ממשלתי - - -

אמירה כללית, כשמנכ"ל משרד הבריאות מתכוון שיהיה שיפוי של הירידה בהכנסות. צריך לזכור שיש את העמית שלא יושב פה של האוצר, ותמיד מה שקורה, ומסעד דיבר על זה, רוצים מיגון, כשיש מלחמה אומרים 'עכשיו מיגון, מיגון, מיגון" נותנים משהו, עוברת המלחמה, שלא יהיה אותו הדבר בהקשר של השיפוי.

השיפוי כבר עבר?

לא, לא, אני משקף לכם את זה באופן אמיתי. זה מה שיש.

בבקשה. סיימת? אתה סיימת את הדברים. אז בבקשה.

רק הערה אחת.

רק תגיד את השם שלך לפרוטוקול.

שמי משה מיוחס, מנהל אדמיניסטרטיבי. לגבי העניין של השיפוי. העניין של השיפוי הוא משמעותי כי שואלים אותנו כבר מה התכניות ל-2024. כשאומרים לי 'מה התכניות?' אני מסתכל רגע עם הראש לחלון כדי לנשום אוויר כדי לתכנן ואני רואה שאין פה אזרחים, שבית החולים עדיין מתחת לפני הקרקע. כולם מבינים שישפו את שנת 2023, אני לא יודע להגיד מה יהיה בינואר, או מה יהיה בפברואר. לא נעים לי להגיד - -

אף אחד לא יודע. אף אחד לא יודע להגיד.

כן, אף אחד לא יודע.

תקציב המדינה שהוא דו שנתי הוא כבר לא יהיה ל-2024 כי יש מלחמה.

אבל כולם מבקשים מאיתנו "תגידו מה הולך לקרות" ואנחנו לא יודעים. מבחינה תקציבית.

אנחנו נדבר.

זה אירוע משמעותי. צריך לשלם משכורות, לא משתנים – הארנונה, המים, החשמל, המלאים, האוכל. אבל מה שכן משתנה זה שבאים לפה פחות מאושפזים כי אנחנו תחת הנחיה של המשרד עצמו, להיות לא יותר מ-30%. יש איזשהו לופ שקצת קשה לצאת ממנו.

בסדר. זו לא בעייתכם הבלעדית, זו בעיה של כולם. אבל אני מבין על מה אתה מדבר. בסדר גמור. שבתקציב המדינה צריך להיות לזה ביטוי, אנחנו יודעים שמשרד האוצר עובד ואמור להציג תכנית תקציבית חדשה ל-2024. עוד מישהו שאלות? מישהו רוצה להגיד משהו?

יישר כוח שהלכתם כדי להפיק מסקנות מבתי חולים באזור הדרום, כדי להבין איך מתמודדים עם אירוע בסדר גודל כזה.

נקווה שלא יקרה.

חס וחלילה.

זה מה שהיה צריך לעשות.

נכון. וגם שהקדמתם, עוד לפני שידעתם לקרוא את הדברים ולפעול אותם. יישר כוח.

תודה על ההקשבה. תודה רבה שבאתם לכאן, לשבת בחמ"ל של בית החולים. אדוני יושב-הראש, אני בטוח שתפעל ביחד עם החברים, כדי לתת מענה אמיתי, לא רק מענה בתשובות, אלא מענה אמיתי שיוכל לעזור לנו להמשיך לטפל בפצועים, חיילים, אזרחים, וגם אני מקווה אחר כך להמשיך לטפל ב-650,000 תושבים, שבעזרת השם יחזרו לכאן.

אמן. תודה רבה אדוני. שתי מילים לפני שאנחנו קמים לסיור. שוב, תודה. התפקיד שלנו כוועדה הוא לפקח על עבודת הממשלה. זה א'-ב', זו נקודת המוצא שלנו. אנחנו מקיימים הרבה מאוד דיונים. אני ביקשתי – לא לחינם – שתבואו לדיונים שמתקיימים בשבוע הבא ובשבוע שלאחריו, אלו שני דיונים מרכזיים ושני נושאים חשובים מאוד. אין לי לו"ז חודשי, אני בדרך כלל עובד משבוע לשבוע, אבל אני מניח שבזמן הקרוב מאוד יהיה לנו גם דיון בנושא תקינה ומתמחים. יש לנו הרבה מאוד דברים שמונחים על השולחן, ויש הרבה מאוד ועדות שיהיו חשובות לנושאים שהעליתם פה. כמובן הכל רשום בפניי ואני אשתדל גם לתזכר לפני כן.

אבל אם לא, אם אני מפספס, תשתדלו גם אתם לעקוב אחרי דיוני הוועדה ו/או אם קשה לכם – לשלוח מכתב מראש. במצב הזה אנחנו לא רוצים לגזול אנשי רפואה מבתי החולים. אנחנו משתדלים מאוד שלא להעיק ולא להעמיס, אבל להעביר את המסרים שלכם בטרם הדיונים כדי שאנחנו נוכל לצלול ולדרוש, לפעמים זה משרד הבריאות, לפעמים זה לחדד משהו מולם, ולפעמים זה גם משרד האוצר. נושא בריאות הנפש בעדיפות ראשונה, אבל יש גם את נושאי – השיקום, מיגון, הצטיידות, ויש תקצוב ותקני כוח אדם וכו', כל הנושאים הללו בשביל להפעיל את המערך הזה ושחלילה וחס, לא תיפתח מלחמה.

שלא נמצא את עצמנו בסיטואציה שבה אנחנו מאשימים את עצמנו ואומרים "למה לא בדקתם? איפה הייתם?" אנחנו לוקחים את זה באחריות גדולה וברצינות רבה. זה לא נשאר פה על הדף, זה ימשיך איתנו הלאה ונשמח גם להיות אתכם ביחד יד ויד, לתת את כל מה שיש לנו. שוב אני אומר, יושבים פה חברים טובים ומסורים מאוד, נמצאים איתנו בכל הסיורים ואנחנו עוברים בית-חולים, בית-חולים, בפרט באזורי העימות, ולוקחים את המשימות בצורה רצינית ומביאים את זה לידי ביטוי בתוך הוועדה.

אני מודה לכם ולצוות הרפואי. מודה לצוות הממ"מ מהכנסת שנמצא פה איתנו, מנהלת הוועדה והצוותים המקצועיים. אני מודה לכם, מודה לך פרופסור ברהום על המסירות, על נתינת כל כולך במשך הרבה מאוד שנים למערכת הבריאות. אני מודה בשמנו – לצוות ההנהלה, לרופאים, לרופאות, לאחים, לאחיות, לכולם, לכל מי שעוסק בנושא הזה. אתם חלק אינטגרלי – כמו שאמרה חברת הכנסת לימור סון הר מלך – מהחוסן הנפשי, חלק משמעותי מהחוסן הנפשי של התושבים, כשהם יודעים שיש להם מקום, בית רפואה, בית חולים שמוכן חלילה וחס אם תבוא הרעה, ואתם עושים את זה בצורה מעולה.

אני חוזר שוב ומדגיש, הרגישות הבין מגזרית שלכם היא מהווה עבורנו דוגמה, לכל הארץ. תמשיכו במסלול הזה, תמשיכו להיות טובים כמו שאתם. אני מודה לכם על הישיבה הזו, למדנו, העמקנו ואנחנו לוקחים את זה איתנו הלאה. תודה רבה.

תודה רבה. נלך לסיור לפגיה.







(סיור במרכז הרפואי גליל)

בלי צמצום במספר המיטות.

אני בקיבולת המקסימלית פה.

פה יש 12 ושמונה, סדר גודל של 20.

יש לנו 20 מיטות, אין בעיה לקלוט, אם צריך להוסיף מיטות, אפשר להוסיף. מי שתמיד קובעת זו מנהלת הפגייה והאחות האחראית. העובדים והרופאים לא מתלוננים, הם יודעים שאנחנו בזמן מלחמה. זמן מלחמה, עובדים, זמן מלחמה זה מה שיש וכולם קולטים. אי אפשר להגיד לפג, אין מקום. אם האישה כבר נכנסה לפה והיא הולכת ללדת פג, לא יכולים להעביר אותה. אם האישה לפני לידה ו/או צריכה לעבור, אנחנו מעבירים. אבל עד עכשיו, כל תקופה המלחמה, 49-50 ימים, לא העברנו אף יולדת וכולן באו ללדת כאן אצלנו.

זה גם מראה שמבחינת הציבור יש אמון בכם. זאת אומרת, הוא יודע שאתם ערוכים וזה מתחבר לחוסן שדיברנו, שהציבור יודע שיש לו גב. יולדת שיודעת שהיא לא צריכה עכשיו להיטלטל, היא מגיעה לפה והיא בטוחה, זה חלק מהחוסן.

חדרי לידה הם כמו טיפול נמרץ, ממוגנים לגמרי. יש שם חדר ניתוח לניתוחים קיסריים – מוגן לגמרי. לידו יש גם חדר ניתוח מאולתר – תקני לגמרי, לניתוחים קיסרים בהולים. וכמו שאמרתי, שמונה חדרי ניתוח. כל חדרי הלידה וחדרי הניתוח הבהולים נמצאים פה ויורדים בסוף למטה. יש את הפגייה ויש תינוקייה.

איזה יופי. כמה פגים יש פה? סבטלנה כמה?

כרגע יש 17 יילודים סך הכל במחלקה. יש שלושה ילדים שעברו ניתוחים בשלושת הימים האחרונים, אחת שנולדה עם אטרזיה של הוושט. אחד עם גוש בבטן, משהו שידענו טרום לידתי, עם סינדרום, עם הכל. ויש שני ילדים עם אנאל אטרזיה, אחד עבר ניתוח, אחד יעבור ניתוח מחר. אני סבטלנה סירוטקין, אחות אחראית.

יפה מאוד.

ורד, היא מנהלת המחלקה. היא הייתה רופאה בכירה ויש לה מחלקה, עובדת רק מהלב, זו הבעיה שלנו איתה, רק רגישות. רגישות.

בעיה? זו בעיה וגאווה.

דוקטור פליישר-שפר ורד.

שלום וברכה לך.

שלום, ברוכים הבאים לנהריה.

שמענו קצת לשון הרע עלייך, על המסירות והלב הגדול שלך. אני בטוח שהרבה מאוד מנהלי בית חולים מקנאים בזה.

אני לא יודעת אם זה לב גדול, אבל זה הבייבי שלי. הבייבי שלנו. בשבת השחורה, אנחנו המחלקה הראשונה שירדה למיגון. זה מאוד מורכב. העברת פגייה זה תהליך שהתחיל בשעה 11:00, כל הצוותים הגיעו, מי שעבד ומי שלא עבד.

גם שבת חג.

זו הייתה שבת, כן.

חג.

חג, נכון.

שמחת תורה.

כל פג יורד עם כמה אנשי צוות.

מורכב.

יורדים איתו – רופא וצוות סיעודי והמכשירנים יורדים עם מכונות ההנשמה.

ותוך כמה זמן סיימתם את ההעברה הזו?

ב-17:00 כל הפגים היו פה והיו מוגנים.

שש שעות. לפי מה שאני סופר, 11:00 עד 17:00, שש שעות?

כן. התחלנו ב-11:00, סיימנו ב-17:00, אבל מי סופר?

זה נחשב מהיר.

כל עוד נכנסנו לפה וכולם מוגנים – המשימה בוצעה.

כל הכבוד. כל הכבוד. אנחנו מקווים ומתפללים שלא תהיה מלחמה, אבל מה שאתם עושים זו עבודת קודש.

אנחנו עברנו את 2006. עברנו את 2006 מבלי שיהיה לנו מקום מוגן. ומבחינתי – ואני אומרת את זה יום-יום – המלחמה היא לא סיבה להוריד מהסטנדרטים שלנו. כלומר, מה שעשינו בפגייה, אנחנו עושים גם פה, ואם שם מנענו זיהומים, אז פה אנחנו נמנע זיהומים. ואם שם לא רצינו דימומים מוחיים, אז גם פה אין דימומים מוחיים. יש לנו פה תינוקות ששוקלים מאות גרמים.

פגייה, נכון. מרגישים את מה שאתה אומר.

מכל הפגיות היא הרופאה הראשונה, ששמה מחוץ לדלת הפגייה "כמה ימים בלי זיהומים". יום שיש בו זיהומים, זה יום אבל ואנחנו בצרה צרורה.

הגענו ל-1,000 ימים.

וואו. כל הכבוד. באמת כל הכבוד. מגיע לך שאפו גדול, באמת.

זה לא לי, זה לצוות.

ברור. אבל רוח המפקד, אנחנו תמיד אומרים שכשיש מפקד טוב, הצוות יודע לעבוד כמו שצריך.

זה לא מופע של איש אחד, אין פה מופע של איש אחד. זה כל הצוות ביחד.

חד משמעית. חד משמעית.

וברור שגם התמיכה של ההנהלה חשובה, אני כל פעם באה מבקשת, דורשת, ואומרת.

ומקבלת.

ומקבלת. וכשאני לא מקבלת, אני שם כדי לקבל בסופו של דבר.

אם היא לא מקבלת - -

לא מקנא בך.

כשהיא לא מקבלת, זהו.

אין אפשרות כזו.

יפה מאוד. תודה רבה לך.

תודה לכם. שנדע ימים יותר טובים ושנדע לחיות ביחד.

מתפללים תפילה.

משאלת לב.





(ישיבה בבית החולים רמב"ם)

ברוכים הבאים לרמב"ם. שמי פרופסור פרופ' מיקי הלברטל, אני מנכ"ל בית החולים. אני רופא ילדים וברקע טיפול נמרץ ילדים. עובד בית החולים רמב"ם משנת 1986, כך שאת רוב ההכשרה שלי עשיתי פה, מעבר לתקופות בחו"ל כמובן. ב-2009 הצטרפתי להנהלה, תהליך הכשרה נוסף. עם מאסטר במנהל עסקים בתל אביב. חמש שנים סגן וחמש שנים מנכ"ל. בואו נעשה סבב שמות שלנו ואז נעבור אליכם.

אולי נעשה לפי סדר היושבים, ברשותך, כדי שכולם יכירו את כולם.

לא, לא. קודם רמב"ם ואז נעבור אליכם.

אין שום בעיה. אין שום בעיה.

אני דוקטור מיכל מקל, סגנית מנהל בית החולים, כירורגית בהכשרה המקצועית.

אני דוקטור אבי וייסמן, רופא מרדים ברקע. גם סגן מנהל.

יעל?

אני פרופסור יעל שחור, רופאת ילדים, מחלות זיהומיות, גם סגנית.

שלום לכולם. אני גילה היימס, אחות ראשית של בית החולים ומנהלת בית ספר לטראומה ואירועים רבי נפגעים.

ניסים חיים, סגן מנהל בית החולים. משאבי אנוש, ארגון ותשתיות.

שלמה פשקוס, סמנכ"ל כספים.

דוד רטנר, דובר רמב"ם.

ד"ר מטבייצ'וק אלונה, רופאת ריאות, מתמחה במנהל הרפואי - - - הנהלה.

אומנם הוא לא רמב"ם, שאני לא בטוח שיש לו - - -

קודם כל, אני דודו. אני יליד רמב"ם. גם אני טיפול נמרץ ילדים, מהחטיבה יש את ליהי.

ליהי רובין, שיתופי פעולה קופות חולים, משרדי ממשלה. מהחטיבה, משרד הבריאות.

יופי, מצוין. נעבור לחלק שלנו?

כן.

יוני מישרקי, יושב ראש הוועדה.

משה רוט, חבר כנסת, חבר וועדת הבריאות.

טטיאנה מזרסקי, חברת כנסת, חברה בוועדת הבריאות.

חדוה קפלינסקי, מרכז המחקר והמידע של הכנסת.

רוני בלנק, מרכז המחקר והמידע של הכנסת.

שלי לוי, ראש צוות בריאות במרכז המחקר והמידע של הכנסת.

יגאל אמיתי, דוברות הכנסת.

אסף רני, מהלשכה של יו"ר הוועדה.

מיכל דיבנר כרמל, מנהלת הוועדה.

צגה מלקו, חברת כנסת.

יאסר חוג'יראת, חבר כנסת, חבר הוועדה.

מאיר, יועץ של חבר הכנסת יוני מישרקי.

הוא היועץ שלי. - - - והיועץ של משה רוט, מצוין.

ויש לנו את ראש אגף שעת חירום, את רפי גולני - - -

ואנס גדיר הוא היועץ שלי.

ובסוף?

מוטי, יועץ לחברת הכנסת צגה מלקו.

תודה רבה על קבלת הפנים החמה. קיבלתי המלצה של השר שהיה פה לא מזמן, הוא אומר לי "לא תראה דברים כאלה", אני משוכנע לחלוטין. אנחנו מכירים ויודעים היינו באזור הצפון, בסיורים הקודמים דיברנו בין היתר - - - אני קודם כל מבקש לומר דבר עקרוני, אנחנו יורדים לשטח כי חשוב לנו כחברי הוועדה, לא רק לדבר אלא גם לראות במו עיננו. חשוב מאוד לדבר, והדיונים שאנחנו מקיימים מאוד מהותיים, אך המשמעות של לראות היא חשובה עבורנו ואנחנו לומדים, ובנוסף גם מקבלים משימות לעבודה.

אנחנו עוסקים בנושא המלחמה, מאז כניסתי לתפקיד – שבוע אחרי 7 באוקטובר – אנחנו עוסקים בעיקר בנושא המלחמה – בריאות הנפש, שיקום, מיגון, הצטיידות וכו'. אני יודע שבית החולים, ממה שנמסר לי, הוא הכי ממוגן במזרח התיכון או בעולם?

בעולם.

בעולם. נכון? בעולם. אני בטוח שאנחנו נראה דברים מרשימים, אין לי ספק בכלל. אנחנו מאוד רוצים לשמוע על ההיערכות, אנחנו מקווים שלא תבוא צרה. מתפללים שלא תבוא צרה, אבל ככל וזה יקרה חס ושלום, אנחנו היינו רוצים לשמוע על ההיערכות של בית החולים. כשנכנסנו שמענו תרגיל. ואנחנו מבינים שאתם מוכנים. מרגש לראות אתכם, את כל הצוות עם החטופים.

היה אירוע הבוקר. עשינו פה אירוע גדול.

אין לי ספק שכל אחד ואחד, בטח אתם שעסוקים ברפואה והצלת חיים כל הזמן. תודה רבה לך, ואנחנו נתכבד לשמוע.

אני מזמין אתכם לביקור נוסף לראות דברים נוספים שאנחנו עוסקים בהרבה בהם, אבל אנחנו בפירוש נתמקד בהיערכות שלנו למלחמה, באירועים של כמעט ה-50 הימים האחרונים, איפה אנחנו נמצאים.

בתחילה אני אתן סקירה, ואחר כך – אמרת בעצמך – מראה עיניים טוב מאלף מילים, זה הנושא והבסיס. מספר פרטים כלליים על בית החולים רמב"ם, אנחנו בית חולים על ומרכז הטראומה של צפון מדינת ישראל. זה אומר, שאנחנו מכסים מקו חדרה צפונה, בית החולים השלישוני ומרכז הטראומה רמה ראשונה היחידי בצפון. אנחנו נותנים כיסוי ל- 2.800 מיליון איש, 12 בתי חולים אזוריים, וכמובן כל כוחות הביטחון שיש, צה"ל וכל הגורמים האחרים שנמצאים באזור שלנו.

בימים רגילים רמב"ם הוא בית חולים של כמעט 1,100 מיטות, כאשר אנחנו מסונפים לטכניון, התואר האקדמי שלי משם. הטכניון נמצא סמוך אלינו ויש לזה הרבה מאוד משמעויות, לא ניכנס אליהן כרגע. יש לבית החולים 6,000 עובדים. וכמו כל בית חולים גדול, הרבה מאוד פעילות מכל סוגיה, אנחנו עושים הכל מלבד השתלות לב, ריאה וכבד. את כל שאר הדברים, אנחנו עושים.

זה בית החולים. בגלל שהרבה מאוד שנים גזרת הצפון הייתה הכי פעילה, בית החולים רכש הרבה מאוד ניסיון בכל הנושא של טיפולים בחירום, גם מבחינת מרכז טראומה, אנחנו מרכז הטראומה הגדול במדינת ישראל. כאשר מדי שנה, ואני מדבר על פצועים רגילים, לא פצועי מלחמות, מדי שנה מגיעים בערך 1,000 פצועים קשה לבית החולים רמב"ם, והנושא במגמת עלייה כל הזמן.

רק לסבר את האוזן, בית החולים מקום אחרינו, בערך 460. פער מאוד גדול. קודם כל, כמובן בגלל שאנחנו הכי טובים, אבל האמת היא שאנחנו מרכז העל היחידי בצפון מדינת ישראל ולכן אנחנו מרכזים את כל הפצועים מהצפון. ואני כבר אומר לכם, לא צריכים מרכזי טראומה נוספים, מרכזי-על. גילה הזכירה, יש לנו בית ספר בין-לאומי להכשרה מתוך בסיס הידע שצברנו שהוא לא שייך לעם, הוא שייך לאנושות, ואנחנו מלמדים גם בארץ וגם בעולם, נעזוב את זה.

המתקן שאתם רואים כרגע ותראו אותו היום, הוא מתקן מרשים מאוד, זו תולדה של מלחמת לבנון השנייה, 2006 – האירוע הראשון שהעורף היה חלק מהחזית. כ-70 טילים נחתו מסביב לבית החולים, למזלנו רק טיל אחד פגע באחד החניונים של בית החולים, אבל אני הייתי בין השאר, גם, באותו הזמן הממיין הראשי של בית החולים, עמדתי בפתח חדר המיון והחלטנו היכן לשלוח את הפצועים. הגיעו בערך קרוב ל-900 פצועים באותה התקופה, 31 יום, והבניינים רעדו מהטילים שנפלו מסביבנו, והמשכנו לטפל בזמן שלא היה מקום אחד ממוגן בבית החולים. המקום היחיד שהצלחנו למצוא תוך כדי המלחמה, סיימו איזשהו מבנה ושמנו בתת קרקעי, עדיין היו ערמות עפר בפנים, פינינו מהר, ועשינו תשתיות ארעיות, זה נראה כמו מלחמת העולם השנייה בלונדון. ככה נראה בית החולים.

לכן בסוף המלחמה – חשוב להבין – בסוף המלחמה הנהלת בית החולים רמב"ם החליטה שדבר כזה לא יחזור שוב. בית החולים צריך להביא את הפתרון. אתם תשמעו ותראו הרבה מאוד דברים שנוגעים לנו כמטפלים במקום מאוד עמוק ובסיסי – המחויבות למטופלים שלנו. את המטופל לא מעניין מאיפה בא הכסף, מה יש או מה אין, מגיע לו את הטיפול שלו וזו המחויבות של בית החולים, ולכן בית החולים חיפש פתרון. באותו הזמן הייתה בעיה אחת של מיגון, ובעיה שנייה של חניה. איחדו את שתי הבעיות האלה לפתרון אחד, שזו החדשנות שבתוך הדבר הזה.

הייתה חדשנות, כולם למדו מאז.

נכון. אבל צריך להבין, זה לא חניון שהופך להיות בית חולים. זה מתקן שמראשיתו נבנה כבית חולים, כולו, עם כל התשתיות שנמצאות בקירות, מוכנות לשימוש, כאשר בימים רגילים הוא משמש כחניון. המתקן, כל קומה זה למעלה מ-20,000 מטר מרובע, שלוש קומות. המתקן הוא מתקן ממוגן קונבנציונלי ולא קונבנציונלי. תכף נדבר על הקומות. אם אמרתי שאנחנו 1,100 מיטות, בחירום יש ספח של היערכות מדינת ישראל לחירום, מה הצפי מבתי החולים להעמיד בחירום, מה שנקרא דו"ח וינר, 90% מהאנשים לא יודעים מי זה וינר, אבל הוא קבע את החלוקה וברמב"ם נקבע שאנחנו צריכים להעמיד בחירום 1,400 מיטות. אף בית חולים בארץ לא עומד בדו"ח הזה מבחינת מיטות ממוגנות.

המתקן עצמו, יחד עם כל מיני מקומות מעל הקרקע שממוגנים לחלוטין, גם קונבנציונליים וגם לא קונבנציונליים, מאפשרים לנו מיגון של 2,200 מיטות. בקונספט שבנו את הדבר הזה, המחשבה הייתה לא רק פתרון לרמב"ם. כבר מלכתחילה הייתה מחשבה שיש לנו אחריות אזורית, ולכן, קודם כל, יש את תוספת המיטות, אבל אתם תראו דברים נוספים, למשל, פגיית בית החולים רמב"ם עובדת על 33 מיטות בימים רגילים, אבל הפגייה נבנתה עם יכולות לאכלס בערך 120 פגים, עם כל הציוד.

דיאליזה, אחת המסקנות ממלחמת 2006, כשראינו שכל השירותים האזרחיים בקהילה הפסיקו לעבוד - - יש לנו כ-30 עמדות דיאליזה בימים הרגילים, אבל נראה לכם שיש מתקן שהוא של 94 עמדות דיאליזה. כל מכוני הדיאליזה בצפון יכולים לבוא עם – הצוות, הציוד והמטופלים שלהם ולעשות דיאליזה במקום ממוגן לחלוטין, כשהמכון נותן לנו אפשרות לטפל ב-900 חולי דיאליזה בשבוע. אין 900 חולי דיאליזה בצפון מדינת ישראל.

לגבי שגרה, כמה עמדות דיאליזה יש לכם?

30 ומשהו, 34.

ואתם מוכנים ל-94?

כן. כן.

המלחמה משפיעה כרגע על לחץ העבודה במחלקה? בדיאליזה?

לא, לא כרגע. משום שבסופו של דבר אנחנו עובדים כרגיל. כשאנחנו התחלנו לבנות את - - -

אנשים התפנו מהצפון קצת יותר דרומה.

כן, אבל בפירוש רואים, בעיקר אצל חולים כרוניים, אונקולוגיה ומחלות נוספות אצל המפונים ואנחנו מטפלים בהם. אנחנו נותנים פתרונות, נותנים עזרה במלונות ומביאים לפה חולים, כל מיני חולים כרוניים שצריכים להיכנס למתקן. המתקן הזה נבנה על ידי רמב"ם, בהמשך מדינת ישראל החליטה להצטרף. צריך לציין שזה משה בר סימן טוב, שהיה אז איש אוצר, בתור תפקידו באוצר. עלות המתקן, רק לסבר את האוזן, רק המתקן למטה, בינוי בסביבות 140 מיליון דולר, ומדינת ישראל נתנה כ- 30%.

והשאר? תרומות?

תרומות.

לכן השם הוא בית החולים הממוגן על סמי עופר. לכל מרצפת פה יש שם. בכל אופן, המתקן הזה הוא רב יכולות, המחשבה הראשונה הייתה כמובן פתרון למלחמה, אבל אחרי שהוא שנפתח ב-2014, הבנו שהמתקן הוא מתקן אסטרטגי. קודם כל, אסטרטגי מעצם העובדה שלכולנו ברורה מה המשמעות של פגיעת טיל בבית חולים, במידה וקורה משהו, פה כולנו ממוגנים לחלוטין, אנחנו יכולים להמשיך פעילות רגילה לחלוטין. הוא מתקן אסטרטגי, גם משום שהוא נותן מענה להרבה מאוד דברים אחרים כמו למשל הקורונה. אבולה, ועוד.

רעידות אדמה.

רעידות אדמה. כל עוד אין צונאמי, מצבינו טוב. אני לא הייתי רוצה להיות למטה בצונאמי, צריך לזכור שאנחנו ליד הים. המתקן היה קיים בתחילת הקורונה, אבל היו פערים מאוד גדולים בתשתיות, ועצם העובדה שהייתה קורונה ובמהלך הקורונה היינו למטה שישה חודשים, זה אפשר לבית החולים לקיים שני בתי חולים במקביל – בית חולים קורונה מזוהם, ובית חולים רגיל, וזה איפשר לפתוח את הדבר הזה.

הרעיון של הפעלת מינוס שלוש של החניון, כל עוד זה חניון שהצוות חונה בו, לכן לפנות את המכוניות זה מהיר יותר, מבקשים מהצוות להוציא את המכוניות. כל בית החולים רמב"ם במצב חירום יורד לתת קרקעי, כולל המטופלים, המטפלים, והציוד.

כמה זמן לוקח הפינוי?

תכף נסביר את לוחות הזמנים. בבית חולים רמב"ם יש בערך 1,200 עמדות טיפול ומיטות, ועם המיטות שנמצאות לנו מחוץ למתחם, שהן ממוגנות לחלוטין, אנחנו עומדים בדו"ח וינר של 1,400 מיטות ממוגנות. סתם עוד נתון לסבר לכם את האוזן, רמב"ם שהיום הוא אחד מבתי החולים שיש בו, אולי בגלל שאני איש טיפול נמרץ, אבל יש לו הכי הרבה מיטות טיפול נמרץ בארץ, אנחנו עומדים בערך בין 75-80 מיטות טיפול נמרץ בימים רגילים. המתקן והאמצעים מאפשרים לנו 150 מיטות טיפול נמרץ. צריך להבין, כל מיטה שנמצאת שם למטה ואתם תראו את זה, מתוספקת לחלוטין כמו בית חולים. לכל מיטה יש – חשמל, חמצן, ואקום, אוויר, תקשורת ומחשוב. כל אחת מה-2,200 מיטות האלה מהווה בית חולים שלם לחלוטין.

קומה מינוס שלוש ממוגנת קונבנציונלית ולא קונבנציונלית. קומה מעליה, מינוס שתיים, היא מחולקת לשתיים, חצי ממנה ממוגנת קונבנציונלית ולא קונבנציונלית, ויש שם כ-800 מיטות ועמדות טיפול. החצי השני ממוגן רק קונבנציונלית ומיועד בעיקר לאזור מנוחה לצוות.

תכף תראו את המספרים, הצוות פה צוות מאוד גדול, אבל גם מעון לילדים. אם אנחנו מצפים שצוות יבוא לעבוד, צריכים לתת פתרון. במצב חירום אנחנו נותנים פתרון ללמעלה מ-500 ילדים. גם כל הטיפולים הכרוניים, יש חולים אונקולוגיים שצריכים לקבל טיפולים, מקבלים את הטיפול שם.

והקונספט – זה לא רלוונטי לאירוע הנוכחי – שאם קורה אירוע חל"ך, הם יכולים לקום ולעבור לצד השני שהוא ממוגן חל"ך. מינוס אחת, צריך להבין שתרחיש הייחוס, אתם בוודאי מכירים אותו, אבל תרחיש הייחוס מבחינתנו זו מלחמה בין 50 ל-60 יום שכל ארבע דקות ייפול פה באזור טיל. זה התרחיש שאנחנו ניצבים מולו. לכן אפילו פריקת האמבולנסים נעשית מתחת לאדמה – אזור ממוגן לחלוטין, ושוב, במקרה של חל"ך הם צריכים טיהור, הטיהור שלוקח בממוצע 12 דקות לאדם שזקוק לטיהור, כולו נעשה מתחת לאדמה.

ביום השבת הנוראי, אנחנו הבנו מהר מאוד, ב-07:10 דיברתי עם רפי, והבנו שזה אירוע גדול מאוד. הנהלת בית החולים כבר התכנסה פה ב-09:30, והתחלנו לרוץ על המערכות. מה שאתם רואים במסכים המרכזיים, עוד דבר שמאוד ייחודי לבית החולים רמב"ם, כל מערכות המחשוב הן שלנו. הכל שלנו, ממש חברת IT של רמב"ם. זה נקרא תוכנת חירום ואני יכול להפעיל אותה מהפלאפון שלי. אנחנו מגדירים את הסיטואציה, היא עושה את כל רשימות הביקורת, את כל בדיקות הערכים הקריטיים, הכל מתועד בתוך המערכת הזו. זו מערכת שאנחנו מציעים למדינה כבר 20 שנה להשתמש בה, ולצערנו זה לא הולך כל-כך. אבל אין מערכות כאלה. זה לוקח זמן רב להראות את הכל.

המערכת גם מוגנת יותר מבחינת הדלפות סייבר?

היא מוגנת. צריך לשים את זה בקונטקסט המתאים. אם ילד בן 12 יכול להיכנס לפנטגון, אני מניח שהוא יוכל גם להיכנס לרמב"ם. אבל יש לנו כמובן גם פתרונות של לעבור לאמצעים אחרים, של הישרדות וכל הדברים האלה. אבל כל ההגנות שקיימות היום קיימות על המערכות האלה.

בבוקר אנחנו מתארגנים, לאט-לאט מבינים שהאירוע מאוד גדול. בשלב הזה מדברים עם משרד הבריאות – אני גם יושב הפורום של מנהלי בתי החולים הממשלתיים – כל בתי החולים הממשלתיים בארץ הציעו עזרה. התחילו להעביר פצועים מהדרום רק בשעות הלילה, וככה עברנו את יום שבת לכיוון יום ראשון. יום ראשון הרבה דיונים מול משרד הבריאות, ושאלת על לוחות זמנים.

אם אנחנו מתחילים מאפס, פורצת מלחמה ואנחנו צריכים להכשיר את בית החולים התת קרקעי, אנחנו עושים דברים במקביל. ראשית יש לפנות את המכוניות. שנית, תהליך הכשרה וניקיון, ואז ארגון כל בית החולים התת קרקעי. במקביל מתחילים להוריד מחלקות למטה, ואז כדי להפעיל אותו, להגביר את הקיבולת המלאה, אנחנו צריכים בין 48 ל-72 שעות. הרבה שיחות מול משרד הבריאות ביום ראשון כדי לקבל החלטה שאנחנו רוצים להתקדם ועושים, בין השאר, מכינים את בית החולים התת קרקעי.

בסופו של דבר, בין ראשון לשני ב-01:00 התקבלה ההחלטה שאנחנו מתחילים להפעיל את בית החולים התת קרקעי הממוגן, ממכשרים אותו. ב-08:00 ישבנו פה במטה בית החולים, נתתי הוראה לניסים שאנחנו צריכים להכשיר את בית החולים. קבעתי לו עד יום רביעי, 48 שעות שהמתקן הזה צריך להיות מוכן באופן מלא.

לצערי הרב, היחצ"ב, פיקוד העורף לא גויס. זה לא אירוע מאוד מתוחכם, אבל אירוע שמצריך המון ידיים עובדות. היחצ"ב, שהוא חלק מאוד משמעותי בתוך האירוע הזה, לא גויס בשלב הזה, ולכן, בישראל הכל אישי, הרמתי טלפון לסגן מפקד חיל הים, ביקשתי ממנו חיילים. תוך פחות משעה הם הפסיקו את כל ההכשרות פה בבה"ד והביאו לנו 350 חיילים שיעזרו לנו להכין את המתקן. עד יום שלישי ב-14:00, 30 שעות והמתקן היה מוכן לחלוטין.

מוכן לקלוט?

לקלוט. לקליטה. ביום רביעי היה פה מנכ"ל משרד הבריאות בבוקר, הראיתי לו עוד פעם את היכולות של המתקן. כאשר כפי שאמרתי מקודם, מינוס שלוש הוכשרה כבר בתקופת הקורונה באופן יפה מאוד, אבל במינוס שתיים היו פערי תשתיות גדולים מאוד, ואני אמרתי, יש מתקן שהמדינה יכולה להשתמש בו. זה לא של אבא שלי. אני מציע שנמצא פתרונות ונשתמש בזה גם לבתי חולים אחרים. משרד הבריאות, לזכותם ייאמר, מיד שם כ-20 מיליון שקל כדי לסגור את הפערים. נכנסנו לפעילות מאוד אינטנסיבית לסגור פערים בתשתיות.

במקביל, נוצר קשר, בהתחלה עם בית החולים פלימן, בית חולים גריאטרי. בית חולים פלימן עובד על 180 מיטות, כולו לא ממוגן. בתוכם יש גם חולים מונשמים. היום במידת הצורך, בית החולים פלימן ננטש וכולו עובר אלינו, באזור ממוגן. בהמשך יצטרפו לזה בית החולים כרמל, בית החולים כרמל שהוא קרוב ל-500 מיטות. יש לו רק 90 מיטות, לא כולן ממוגנות, חלק הכי מוגן שיש, ולכן כ-150 מיטות הן מיועדות גם לבית החולים כרמל. הם יישארו בתור בית חולים שיכול לתת פתרון מקומי, אבל אנחנו נעבוד ביחד והחולים המאושפזים יהיו פה. שוב פעם, הכל תחת ניהול של בית החולים.

וכל זה, התרגולת היא גם עם הגריאטרי, גם עם כרמל? הכל כבר מתורגל? יודעים מי עובר לאיפה?

לגמרי.

פלימן עשו פה תרגילים. יש פק"ל.

ובנינו הכל תוך כדי. צריך להבין את המורכבות של הדבר הזה. אז מעבר לנושא של העברת החולים לפה, שזה אירוע בפני עצמו, אבל הרבה מהחולים הם ניידים ויוכלו להיכנס לאוטובוסים כאלה ואחרים ולבוא, לא כולם חייבים לבוא באמבולנסים.

הצוות עובר איתם?

והצוות עובר איתם, כן. אמרת משפט פשוט, אבל מורכב מאוד, בפני ברגע שהצוות בא לפה, כולם צריכים להתחייל ברמב"ם. חייבים שכל אחד יהיה עובד בית החולים רמב"ם, אחרת הוא לא יוכל להיכנס למערכות, לא נוכל לדעת מי נמצא. ועסקנו בתיאומים לוגיסטיים בין בתי החולים השונים, חיילנו את כל עובדי בית החולים כרמל ובית החולים פלימן. הכל ב"נצור", צריכים לפתוח וכולם עוברים אלינו, כולל לעשות לומדות לפני כן ואלף ואחת דברים שחייבים לעשות כחלק מהעניין.

והעברת המידע הרפואי של המטופל?

בדיוק. וכל העברת המידע הרפואי, כלומר החולים ישתחררו מפלימן ובית החולים כרמל, פלימן פחות, יותר מבית החולים כרמל, ייקלטו אצלנו ויש מערכת שמדברת, מערכת "איתן", שהם יוכלו לראות את הנתונים, אבל הם באים עם הצוות שלהם. עובדים תחתינו אבל באים עם הצוות שלהם. אתם תראו למטה, המקום כבר מסודר. רק צריכים להיכנס עם המיטות לפה. ככה אנחנו נמצאים מאז בכוננות ב'1, או עכשיו זה ב', לא משנה. המתקן מוכן לחלוטין, אבל לא הפעלנו אותו עדיין. יש כמובן, אתם תראו, המתקן הוא עצום, הוא גדול, אבל יש בעיה של – פרטיות, רעש, תאורה, ולכן צריך להשתמש בו כשיש לזה יתרון אמיתי, כלומר אם באמת יש טילים. אין מה להשתמש בזה באופן מניעתי.

צריך גם לדעת שאחרי הרבה דיונים עם משרד הבריאות, אנחנו קיבלנו החלטה שבית החולים רמב"ם ממשיך פעילות מלאה, רגילה לחלוטין. לא הפסקנו ליום אחד את הפעילות.

היחיד. לא? באזורי, אני מתכוון - -

כן. אפשר להגיד שכן. צריך להגיד שאנחנו לא יכולים בלי רמב"ם מבחינת שירותי רפואה לשניים פסיק משהו - -

כן. בלי לדעת בימים הראשונים, אבל היות והיה רושם שזה לא הולך להיות אירוע קצר, בסוף גם חולים רגילים מגיע להם להיות מטופלים, ולכן חדרי ניתוח, מרפאות החוץ, כל הפעילות האמבולטורית של בית החולים עבדה בצורה מלאה. חלק מהחולים הצביעו ברגליים, בעיקר ראינו את זה במיון.

חלק ממערכות המחשוב של בית החולים רמב"ם. תוך 48 שעות קיבלתי דשבורד, שלנו, ברמה הניהולית, הכל מול העיניים. מה שאתם רוצים פה זה רמת חדר המיון, כרגע יש אפס חולים בחדר המיון שקשורים לפעולות, לא משנה מה הן, אבל במיון יש ברגע זה 140 חולים. זה כבר מתקרב למספרים האמיתיים שיש ביום חמישי בשעה 15:00 בבית החולים. מתחילת האירוע, הגיעו 159 פצועים לבית החולים, ואפשר לראות שכרגע מאושפזים שלושה.

באיזה מצב הם הגיעו? יש לך פילוח על זה?

כפי שאתה רואה, כל מה שתשאל, יש לי תשובה.

זה מדהים. זה מדהים הדבר הזה.

אתה רואה את כל הפילוח. הגיעו עד עכשיו 119 חיילים, 40 אזרחים, 144 גברים, 15 נשים, ואתה רואה שהרוב זה גילאי הביניים, קצת מאוד מבוגרים וקצת מאוד ילדים. אנחנו יכולים לראות את החולים המאושפזים. יש כרגע שלושה חולים מאושפזים, פצוע קשה ושני פצועים בינוניים, איפה הם נמצאים, בדיוק מה קורה איתם ברגע זה.

כל ארבע דקות המסך הזה מתעדכן. מה שאנחנו עוד רואים פה זה כל מיני נתונים שלנו מאוד משמעותיים בהפעלת בית החולים. כרגע אין אף חולה מונשם. האירוע של החולה המונשם האחרון, נותק ממכונת ההנשמה בבוקר, אבל יש 42 חולים מונשמים. אנחנו רואים כמה מכונות הנשמה עומדות לרשותנו כרגע לחירום.

נושא נוסף, זה החולים עם הזיהומים העמידים. אנחנו יודעים כמה חולים כאלה כרגע בבית החולים, במידה ואנחנו נרד למטה, כדי שלא תהיה לנו התפרצות, אנחנו נשים אותם במקום אחד, אז אנחנו יודעים בדיוק מי החולים המזוהמים, סליחה על המונח "חולים מזוהמים", אבל החולים עם החיידקים העמידים. פה אנחנו רואים את המצב בחדר המיון, כמה יש בכל אגף, כרגע אין אף אחד בדבר הזה. וזה כל בתי החולים. לדוגמה, אני יכול לראות מי תורן במיון, מי תורן במחלקה, הכל במסך אחד.

אני יכול לראות כמה מיטות נמרץ עומדות לרשותנו, ברגע זה יש לנו 16 מיטות פנויות מתוך 80 המיטות הקיימות. אני רואה כמה חדרי ניתוח פנויים כרגע, ברגע זה יש לנו, אנחנו עובדים על 20 חדרי ניתוח, במצב חירום יש לנו תוספת של ארבעה חדרי ניתוח במתקן התת קרקעי. אתם תראו אותם.

זאת אומרת שהם מוגנים עכשיו? כולם?

כולם ממוגנים.

בנוירוכירורגיה יש לכם חסר של מיטה?

כן, אם יש לנו, זה מסדרון - - -

אז זה לא צריך להיות קשור לתת קרקעי.

אולי זה בתת קרקעי. איפה נמצאים החדרים?

לא. יש לנו שלושה קומפלקסים של חדרי ניתוח. אחד, 14 חדרי ניתוח בקומה ראשונה ממוגנת לחלוטין, יש לנו במינוס אחד עוד שישה חדרי ניתוח, אומנם זה לא מקלט, אבל זה מבנה, יש תשע קומות מעליהם כך שזה ממוגן לחלוטין, ועוד ארבעה חדרי ניתוח בתוך התת קרקעי. כלומר סך הכל, 24 חדרי ניתוח שאנחנו יכולים להפעיל אותם במקביל. אנחנו רואים שיש לנו את מנות הדם שלנו, אנחנו רואים את כמות – הסולר, הגפ"מ, המים והחמצן.

בנק הדם גם ממוגן?

הכל ממוגן. כן.

אתם היחידים, נראה לי.

ואנחנו רואים את כמות כוח האדם שנמצאת כרגע בבית החולים. כרגע, לקראת סוף משמרת בוקר, 2,800 עובדים בבית החולים, יש לנו 194 מגויסים בצו 8, אין לנו אף עובד בחו"ל. ואתם רואים גם את החלוקה לפי סקטורים, כולל ארבע אחיות עובדות בית החולים כרמל. מתוך בית החולים כרמל, לפי החלטת משרד הבריאות, הורידו לנו כבר את הפגים. בשבילנו לקלוט כמה פגים זה מה בכך. בהתחלה אמרו שיעבירו רק את הפגים, וכשאני דיברתי ברשות עם מנהל האשפוז, אני אמרתי שזו טעות, לא שאני צריך את העובדים כרגע, אבל להחזיק עובדים כשהם לא עושים כלום ומרגישים חסרי ערך, זו טעות פסיכולוגית לטווח ארוך. אני המלצתי להביא, שיעבדו איתנו כדי שימשיכו להיות משמעותיים. זה חלק מהעניין.

יש לי שאלה.

בטח, כל שאלה.

- - - רואים מגויסים.

כן.

אם חלילה וחס תהיה מלחמה, האם אתם ערוכים מבחינת כוח אדם?

את רואה כמה רופאים, יש כרגע 197 רופאים בצו 8, ארבעה מהם מנהלים, ואני רואה את כל הסקטורים. בסוף לרמב"ם יש 6,000 עובדים. אנחנו כמעט לא השתמשנו בבלת"ם, אבל בסוף הצבא צריך את הצוותים האלה ואנחנו פנינו במשורה, יש להם את הפריבילגיה כרגע לעמוד, אנחנו נעמוד. זאת אומרת, אם ייקחו לי עוד הרבה רופאים יכול להיות שתהיה בעיה, אבל כרגע במספרים האלה, לא משפיע לנו על התפקוד. משפיע בשוליים. מתוך 97 רופאים, יש לי 11 מרדימים שנמצאים כרגע במילואים, וכמובן שזה מפריע קצת, אבל העיקר שאנחנו שומרים על פעילות מלאה.

כלומר, במצב הנוכחי אנחנו ערוכים לחלוטין, אחרי שהכנו את בית החולים התת קרקעי. אני התחייבתי שעד שמונה שעות, כל בית החולים יורד. שוב, אתם רואים שיש 81% תפוסה לבית החולים, 834 חולים. אנחנו מעריכים שחלק יוכלו להשתחרר הביתה במקרה האמת, אבל מצופה מאיתנו להוריד 700-800 חולים תוך עד שמונה שעות לתת קרקעי.

לא הכל חייב לרדת. יש חלק שלא.

יש קבוצות קטנות בכמה מקומות, הרוב חייב לרדת.

יש 300 עמדות ממוגנות בתוך בית החולים.

אבל הרוב חייב לרדת.

מפגייה ועד פנימית?

הפגייה נשארת במקום שלה. כל הפנימיות יורדות, כל המחלקות יורדות. מה שממוגן זה טיפול נמרץ ילדים, פגייה, אונקולוגיה למשל עוברת לחדר המיון שהוא ממוגן, יש לנו טיפול נמרץ לב, חדרי צנתורים, בהמשך גם טיפול נמרץ כירורגית לב ממוגנות לחלוטין, כמובן חדרי הניתוח ממוגנים לחלוטין, כל השאר יורד למטה.

זה מרכיב של זמן. ככל שהנושא יותר מורכב, כמובן פנימית לוקחת יותר זמן.

מה שלוקח זמן אלה חולים שוכבים, מישהו ששוכב לוקח מעלית, ואנחנו מנטרים את זה כל הזמן. בערך 70% מהמטופלים של בתי החולים לא מרותקי מיטה, כלומר אפשר לקחת אותם כקבוצה ולהוריד אותם למטה. נעשה מספר פשוט של 900 חולים, 300 בערך יהיו מרותקי מיטה ויצטרכו לרדת עם מעליות ועם כל האמצעים, 600 יוכלו לרדת בליווי ישירות למטה.

למזלנו או לא למזלנו, אם אתם זוכרים את השבוע הראשון, יום רביעי, 18:17 – אני מחובר לבור של חיל האוויר בתור איש חיל האוויר לשעבר וגם לפיקוד צפון – הודיעו שיש חדירה מאסיבית מהצפון, בסוף אלו היו שתי להקות של עגורים, אבל זה מה שידענו באותו רגע נתון, שיש חדירה מאסיבית מהצפון. היו אזעקות פה בחיפה, כל הצפון היה באזעקות כולל השמועות שיש חוליית מחבלים בבת גלים.

זה היה ב-18:17, עשינו עימותים, ב-18:35 קיבלתי החלטה להוריד את כל בית החולים למטה. בשלב הזה, בשעות האלה יש בערך שליש מכמות העובדים בבית החולים, לא מספיק כדי לעשות עבודה כזו, ולכן הזנקנו את בית החולים, תוך 20-25 דקות היו פה אלפי עובדים שהגיעו מהבית ועד 19:45, כלומר בערך שעה ועשר דקות, מהרגע שהכל התחיל, שהתחלנו להבין שכנראה זו תקלה וזה לא אירוע אמיתי, בשלב הזה כבר 34 חולים היו כבר מתחת לאדמה, כולל שלושה חולים מטופלים בטיפול נמרץ.

ניסים מנהל את חפ"ק המעבר, יש לנו, אתם תראו למטה, תכנית מאוד סדורה, קדימויות הטיפול. כל מחלקה יודעת מה המסלול שהיא צריכה לעשות כדי להגיע למטה וכדי לא ליצור צווארי בקבוק, משום שכל אחד צריך מסלול אחר לפי הצרכים שלו, מעליות אחרות כדי שלא כולם ילכו לאותו המקום, יש מעלית שכולם מכירים ויש הרבה מעליות שלא כולם מכירים ולכן זה מתנהל בצורה מסודרת.

האירוע הזה היה דווקא טוב מבחינתנו. זה היה תרגול פנטסטי. למדנו מזה המון. תיקנו מזה הרבה. ומאז אנחנו ממשיכים לתרגל. שלשום עשינו תרגול פיגוע המוני בחדר המיון, כולל פגיעה במחלקה. אם האירוע הראשון מגיע מפגיעה באיזו מחלקה באופן ישיר, איך מפנים אותה, לאיפה, כל התהליכים, ככה שאנחנו כל הזמן, גם במצב הנוכחי, ממשיכים לתרגל את עצמנו.

העובדה שאנחנו ממשיכים בפעילות היא קריטית. היא קריטית ממספר סיבות. קודם כל, הדבר המשמעותי זה שאנחנו ממשיכים לתת שירות לאזרחים. תארו לעצמכם שעכשיו 50 יום כמעט לא היינו נותנים שירות לאזרחים, יש לזה משמעות מאוד-מאוד גדולה. הדבר השני, קחו 3,000 עובדים במשמרת בוקר שמסתכלים על התקרה, זה אירוע רע מאוד, זה מאוד בעייתי, בטח במתחים שישנם עכשיו, עדיף שאנשים יהיו עסוקים. ובסוף כמובן, שלמה רוצה להיות מעושר כלכלית, אז גם כן ממשיכות ההכנסות לבית החולים. זו ההתארגנות. יעל יש לך עוד משהו להוסיף? אבי?

יש פער קטן אחד. זה נשמע כאילו הכל פיקס, ובאמת הכל פיקס. אבל יש לנו בבנק הדם מכשיר שנקרא מקרן דם, יש מספר מטופלים שאי אפשר לתת להם דם רגיל, צריך להקרין אותו. יש שתי שיטות בעולם היום להקרין דם. אחת עם מכשיר רנטגן, והשניה קרינה רדיואקטיבית. כמעט בכל העולם עוברים למכשיר רנטגן, אנחנו עדיין במקרן רדיואקטיבי. בישראל רק שניים או שלושה בתי חולים הצליחו לעשות את המעבר הזה. למה? כי להחליף עולה בערך חצי מיליון דולר.

אני רציתי לציין שיש רוח התנדבות גדולה מאוד, והם באים למחלקות כדי ללמוד. אם יקרה, כמו ששאלתם קודם, גיוס מאסיבי, חוסר בצוות עקב פגיעה בדרכים לבית החולים, יהיו לנו עוד אנשים שעושים תהליך הכשרה עם המון מוטיבציה ויכולים לתגבר את השורות. כמובן, אנשים עם הסמכות, תעודות, הכל מסודר, בשיתוף פעולה עם המשרד, עם החטיבה.

הם מתנדבים כרגע?

הם מתנדבים כרגע, באים פעמיים בשבוע.

זה נכון שבית החולים ברמת מוכנות גבוהה מאוד, אבל יש נושא נוסף משמעותי מאוד, אנחנו כרגע בתהליכים מאוד מתקדמים, בלי שום קשר למלחמה, יחידת הטיפול הנמרץ העיקרית של בית החולים לא ממוגנת לחלוטין כרגע, ויש כבר תכנית מאוד רלוונטית לבנות יחידת טיפול נמרץ של 24 מיטות ממוגנות לחלוטין. מנכ"ל משרד הבריאות, בתכניות עבודה, טרם המלחמה, ראה בזה תיעדוף גבוה מפני שלא רק זה, אנחנו גם בונים יחידה חדשה ואנחנו מזיזים אותה מהמקום שהיא קיימת, למבנה שצריך להקים אותו שיהיה ממוגן לחלוטין, ובמקום המקום הזה יהיה אפשר לבנות חדרי ניתוח נוספים לבית החולים.

רק לסבר את האוזן, לרמב"ם היום, כפי ששמעתם, יש 20 חדרי ניתוח פעילים. לאסף הרופא יש 24, לשיבא יש 38, ולאיכילוב בקרוב יהיה 42. תבינו את הפער בכמות חדרי הניתוח, כאשר מרכז הטראומה הגדול במדינת ישראל.

מה העלות של זה?

מה העלות? בדיוק.

העלות של זה זה 35 מיליון שקל, כשאני מבקש חצי. אני אדאג לחצי השני. וזה במשך, זה תהליך שלוקח שלוש שנים.

בהקשר הזה, אנחנו יודעים שקיימת תכנית רב שנתית של המשרד לנושא המיגון. אנחנו גם קיימנו על זה דיונים אצלנו. אני לא יודע עדיין מה יתועדף שם לפני ומה אחרי, הם כרגע עסוקים מאוד בנושא החירום, אותם 20 מיליון שקל שהזכרת שמשרד הבריאות נתן לכם, אבל אנחנו נעקוב אחרי זה. אנחנו נקיים על זה דיונים, אנחנו נעקוב אחרי זה. מישהו? אתה סיימת?

מיקי, אני רוצה מילה.

כן.

אני אסיים את הצוות המקצועי.

אני לא רוצה כסף. ניסים, אני סמנכ"ל משאבי אנוש, ארגון ותשתיות של בית החולים, ואני רוצה לעלות בעיה מאחר וזו הזדמנות, כל הנושא של מקצועות הבריאות שחסרים במדינת ישראל. בבית החולים, יש בעיה רצינית מאוד עם דימותנים, טכנאי רנטגן, יש לנו פה בית ספר לרנטגן ומזה כמה שנים אנחנו מבקשים שיאשרו לנו לעשות תכנית הסבה של אקדמאיים לדימותנים. התכנית הזו מאושרת בבית החולים שיבא, משום מה לרמב"ם לא מאשרים להפעיל את התכנית הזו.

יש ביקוש?

יש ביקוש אדיר.

מאות. מאות.

הסבה ממה? עוד פעם, סליחה.

אקדמאיים לדימותנים. לנו יש - - - של דימותנים מזה מספר שנים.

בוא תסביר את זה, לא הבנתי. הסבה אקדמאיים, איזה?

לנושא דימות של רנטגן.

זה לא משנה. בעלי תואר ראשון אנחנו יכולים להסב אותם בתכנית מסודרת להיות טכנאי רנטגן. יש פער גדול במדינה של חוסר בדימותנים. לא ברור לנו למה רק שיבא מקבלים את האישור לתכנית הזו.

דודו יענה על זה כבר.

אני אתייחס.

הוא מכיר את זה.

לפני דודו, עוד מישהו מהצוותים המקצועיים?

אני רציתי להגיד מילה.

בבקשה.

אני רק רציתי להגיד מילה למשרד הבריאות, היה, מהרגע הראשון - -

שיתוף פעולה מלא.

בהיבטים האדמיניסטרטיביים, שיתוף פעולה מלא, אוזן קשבת ומתן פתרונות. צריך לתת הרבה הערכה למשרד הבריאות.

הרבה הערכה.

בהחלט מגיע להם.

אני יכול להגיד לכם שבשונה מהקורונה, שהיה מאוד קשה בהתחלה, מנכ"ל משרד הבריאות, בר סימן טוב, העבודה מולו הייתה עניינית, מקצועית, מהירה, אין לי מילה רעה.

תענוג לשמוע. דודו, בבקשה.

כן. מספר דברים מעניינים. כיפת ברזל, במדינת ישראל מ-2011, אכן האזור הזה פה חטף. האירוע הגדול ביותר במלחמת לבנון – מבחינת האזרחים – היה טיל שנחת על מוסך הרכבת, שמונה הרוגים, אנחנו לא בונים על כיפת ברזל, אנחנו צריכים להסתדר. כיפת הברזל שלנו זה ההנהלה והצוותים הנהדרים, והחניונים הפנטסטיים שעוד מעט תראו.

ראיתם, ואני לא אכביר במילים, מקצוענות, פק"לים מסודרים. לדוגמה, גם פלימן שייך לבתי החולים הממשלתיים, יש פק"ל העברה ותרגולת, ואתם תראו שם שלט שכתוב 'בית החולים פלימן' למטה פה בחניון, מסודר, אתם תראו את זה. זה פנטסטי.

הסיפור שאבי דיבר עליו, בלי להגיד בדיוק מה זה בדיוק וכו', אנחנו נצטרך לפתור את זה. יש לנו בעיה כרגע, היינו צריכים לפתור את זה לפני זה. אבל לפתור את זה במהלך המלחמה, בתקציבי מלחמה, אנחנו מתקשים עם זה טיפה, אני אגיד את זה ככה. אנחנו רוצים לפתור את זה, חד משמעית.

בית הספר לדימות שדיברנו עליו, הועלה לגורם הרלוונטי במשרד, זה לא נמצא אצלנו, מאוד תומך בזה. זה מוכר. חד משמעית אנחנו צריכים להאיץ את זה מבחינת המשרד.

אחרי שנאשר להם את מה שהם מבקשים, האם זה ישפיע לטובה גם על בתי החולים האחרים?

כן, כן, כן.

אנחנו נכשיר - - - ברמה הלאומית, חד משמעית.

צריך לקחת את זה בחשבון.

הם מלינים ובצדק.

לא, לא, לא רק רמב"ם. אם כן, זו בעיה - -

זה עניין מקצועי מול - -

הבעיה מוכרת.

כן.

אני רק רציתי לדעת אם זה יהיה פתרון כבר - - -

כן, כן. אתה בדיוק אומר את - -

ברמה הלאומית. יש אישור היום בשיבא לעשות את זה. משום מה, אנחנו לא מקבלים אישור. יש רשימות המתנה.

מה השיקולים שעומדים?

הגורם המקצועי במשרד הבריאות, ועבודת המטה שהיא לא מתקדמת מספיק מהר, וצריך.

אני מודה לך - - - לתת לנו עבודה. זה לא שמשעמם לנו, אבל נתת לנו עבודה.

נכון, יש פה פער.

אני יכול לתת לכם הרבה דברים. לא חסר.

יש פה פער. רגע, מיקי, מחמאה נוספת, רמב"ם מלמדים – לא יודע אם להגיד את העולם כי אני לא סמכות – אבל מלמדים בעולם את הנושא של טראומה ושעת חירום. לא אמנה את כל המדינות, אבל בטח היה חלק באירופה, במזרח אסיה, בהודו, בארצות הברית.

טנזניה, חיל הים האמריקאי, בתי החולים הגדולים בארצות הברית.

ממש נותנים קורסים.

סין, תאילנד, הודו.

זה מיקי וצוותו - - -

באים ללמוד פה?

חלק אנחנו עושים קורסים, חלק הם באים לפה יחד עם - -

בטראומה?

יש פה ממש ידע, ידע מאוד - -

בהיערכות לחירום, כן.

אני רוצה לשאול שאלה אחת לגבי הרנטגן, לפי מה שניסים אמרת, שיש ביקוש, גם ישפיע לבתי החולים בסביבה, וגם באיזה מוסד אישרו ופה לא אישרו. מה הנימוק שלהם? למה לא אישרו?

תשאלו אותם.

נראה לי זו שאלה, זה מה עומד במרכז השיקולים. כנראה שאנחנו נצטרך לעשות על זה ישיבה.

שמעתם, תשאלו שאלות.

אני רוצה לחדד לגבי הדימות. אפשר לגשת לזה בדרך נוספת, אנחנו עושים קורס לרופאים עולים, עם מסע, הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה, הקורס מוצלח ביותר. 96% עוברים את הבחינה. אחוזי קליטת עולים, כמעט 100% של קליטת עלייה. אנחנו רוצים גם לעשות לעולים חדשים קורס כזה, עם תרגום, עם משרד הקליטה ביחד. משרד הקליטה היו פה, והם מוכנים להשתתף איתנו. אנחנו נשמח מאוד לעשות. אותו הדבר לרוקחים, ולפיזיקאים.

- - - רחוק?

כלום. בתוך הקמפוס. זה המנחת של בית החולים, זה בגבולות.

זה גדול גם בשביל אפאצ'י?

לא בשביל אפאצ'י. בשביל יסעור, סיקורסקי, שני יסעורים בבת אחת.

טווח הבטיחות בצה"ל הוא 70 מטר בין אחד לשני, פה הוא יכול להכיל שניים.

ואם אני אזיז את המצלמה, אני לא רוצה, אבל לבנון זה פה. אנחנו רואים בעין את לבנון. אני מציע שנצא למטה לטייל.

רק ברשותך, נעשה סבב קצר של - - - לשאול ולהתעניין. אז יאסר, תתחיל. בבקשה, יאסר, נעשה סיבוב קצר.

אני אגיד בקצרה כי כבר התרשמנו כאן, היינו בהרבה סיורים בבתי חולים. מה שאנחנו רואים כאן, בית החולים הוא מוכן, מכל הבחינות גם מבחינת הכנסות – לא ייפגעו במלחמה הזו, והוא גם נותן עוגן לכל האזור. יישר כוח.

תודה רבה. צגה בבקשה, את רוצה להגיד משהו?

אני יכולה להגיד יותר ממה שהוצג פה? אפשר להגיד שכמעט אין בעיות, חוץ מהנקודה שהעלית ברנטגן.

אולי זו טעות.

שתי נקודות, לא? יש עוד?

קיבלנו משימות, זה בסדר.

מה שאני הבנתי, אולי לא הבנתי נכון.

הבנת נכון.

אני חושבת שאתם באמת דוגמה טובה, לא רק הכי טובים בעולם, הכי ממוגנים, אין שום סיבה שלא נברך אתכם, מה שדרוש ואנחנו לרשותכם.

תודה רבה. טטיאנה.

מרשים לראות אתכם שאתם המרכז הרפואי הכי מוגן בעולם. ואני כתושבת הצפון, אני גרה בכרמיאל, גאה בכם מאוד, במרכז הרפואי רמב"ם. אני רוצה לחזור לנושא של הסבת אקדמאיים וקליטת עלייה, אני שנים עוסקת בקליטת עלייה. אם אתם תרצו עזרה, סיוע ממני, אני אשמח להתגייס. אני גם חברה, לא רק בוועדת הבריאות, גם בוועדת העלייה והקליטה.

גם עלייה וקליטה.

שתינו בוועדת העלייה וקליטה. היא ואני.

שר הקליטה היה פה לפני שעה. הוא פגש רופאים עולים, ממש לפני שעה, ממש לפני שאתם הגעתם, אבל יש תחומים נוספים, דיברנו על דימותנים, פיזיקאים, יש דברים.

אני למשל מקבלת, אין חודש שאני לא מקבלת פניות מעולים חדשים ממקצועות הבריאות, מאחר ומכירים אותי. אני אשמח שתתנו לי שם של איש קשר, נחליף טלפונים ואשמח לקדם קליטת עולים במקצועות הבריאות. ותודה רבה לכם, גאווה. גאווה למדינת ישראל, גאווה לצפון.

אין רוקחים. אין רוקחים.

היה פעם - - - הרבה אנשים למדו בירדן, חזרו למצוא עבודה כאן בצפון.

תודה רבה. חבר הכנסת, משה רוט.

תודה רבה שהזמנתם אותנו לסיור, שיהיה לנו קצת נחת, כי אתם באמת מביאים גאווה למדינת ישראל ואתם ראויים לשם הגדול הזה שאתם עושים. לא קל להיכנס לנעליים גדולות, אבל נכנסתם יפה.

יושב הראש, חבר הכנסת מישרקי, מכניס בתוך הוועדה סוג של רוח לחימה כזו, שאנחנו אמורים לעבוד בשבילכם ולמלא את הדרישות שלכם. לכן אנחנו אתכם באותו צד של המתרס, ובטח נעשה הכל כדי שזה יתבצע. תודה רבה ובעזרת השם תצליחו גם בלי חירום, גם במצב שגרה, למלא את דרישותיכם, בעזרת השם.

יש לכם כבר הזמנה פתוחה, כשנגמור הכל, בעזרת השם הכל יעבור בשלום, ונגיע לדברים טובים, יש פה המון דברים לראות ברמה לאיפה הולך בית החולים, תכנית אב חדשה, אינסוף.

תודה רבה. כמה מילות סיכום שלי, ברשותך אדוני, פרופסור הלברטל. קודם כל, כמו שהצגת, גאווה גדולה. באמת זו גאווה גדולה. אני חושב שיש פה אלמנט של חוסן אזרחי גדול מאוד כשאנשים יודעים שיש להם לאן לבוא, כשאנשים יודעים שיש להם בית חולים מוביל או בעולם, ממוגן. זה תורם מאוד-מאוד לאווירה ברחוב, אנשים יודעים שיש להם על מי לסמוך וזה חשוב מאוד, בטח בשעה הזו. תודה רבה על זה.

כן, השר אמר לי שאני אופתע, ואני באמת מופתע. הוא אמר לי 'אתה תבוא, אתה תראה דברים שלא ראית'. מרשים מאוד. אני חושב, דודו, להגיד לך, הדשבורד שראינו מקודם הוא דשבורד חובה בכל בית חולים. אני לא מצליח להבין למה זה לא קיים אצל כולם.

עובדים על זה.

מאוד מרשים. מאות נתונים בזמן אמת.

כשיקבלו תקציב לתקנים למערכות מידע, לא לכולם - -

אני חושב שזה חובה. לא, אבל זה משהו שהוא חובה. מנהל בית החולים צריך לדעת מה קורה לו.

שתבין, הכל פה. הכל פה עד רמת החולה הבודד מכל מקום בעולם.

מדהים. מה שמשך אותי בעיקר זה שאתה רואה מי נמצא בתוך המחלקה עם מספר - - - אתה לא צריך לעשות איזשהו חיפוש.

בתי החולים לדעתי יש להם דשבורד, אבל זה משהו אחר, בטח מסחרי, זה לא של - -

מרשים מאוד. יצאנו מפה עם כמה משימות. אני לא חושב שהן משימות לא פתירות. אנחנו נעבוד על זה. אני מודה לך על הביקור, על מה ששמענו, מה שהסברת לנו עד עכשיו, בהחלט מפעים. אני רוצה להגיד שאנחנו יוצאים מפה עם כלים גם כשאנחנו יוצאים למקומות אחרים, ושומעים מקומות אחרים, ומדברים, לפעמים אין סנכרון, לפעמים אני יודע להביא את המידע שאתה נותן לי פה. אנחנו במלחמה עכשיו, נגעת בנישה אחת מתוך עולם שלם של בית חולים. אבל אנחנו נדע להשתמש גם בכלים שאתה נותן פה, אולי להעביר אותם הלאה ולהפרות את הידע, אולי זה קיים, אני לא יודע, אבל אולי אנחנו נצליח גם כן להעביר.

בכל מקרה, תודה. אני בטוח שאתה בראש, והצגת את הדברים, אבל אני בטוח שזה יורד מרמת הקודקוד למטה. אין לי ספק שאותה הרוח מלווה את כולם.

עד אחרון העובדים. מה שגורם לעסק לקרות זה 6,000 עובדים מסורים.

אפשר להרגיש את זה. אפשר להרגיש שרוח המפקד היא זו שנותנת פה משהו מיוחד מאוד, מתקדם מאוד, צופה פני עתיד. גאווה גדולה לנו כמדינה. אין לי מילים, רק להגיד תודה רבה. אנחנו נשמח לבוא לראות.

(סיור בבית החולים רמב"ם)

אנחנו נמצאים מעל בית החולים הממוגן ומעליו יש את הקמפוס המערבי, שזה בית החולים רות רפפורט לילדים. כל הילדים נמצאים פה. בצד השני זה בית החולים פישמן לסרטן, כל החולים האונקולוגיים נמצאים שם. אנחנו כרגע מסיימים, זה בית החולים אייל עופר למחלות לב. וכשתבואו בפעם הבאה, זה הדבר הכי מרשים פה לדעתי, זה מגדל תגליות על שם הלמסלי, 14 קומות מתוך 20 הקומות יהיו רק מחקר וחדשנות. רק לקדם את הרפואה.

מה הסטטוס של זה כרגע?

אנחנו בעבודה פנימה, בית החולים השקיע פה כבר רבע מיליארד שקל. עכשיו עושים את התשתיות האורכיות התוך הדבר הזה, ואז מתחילים לעבוד פנימה. באמצע 2025 יתחיל להיות מאוכלס. יהיו פה גם חמש קומות קליניות. בואו נמשיך.

מרשים מאוד. באמת, מרשים מאוד. הוא אמר לי 'אתה תתפעל', אבל אמרתי לו 'מה עוד כבר אפשר להרשים אותי? כבר היינו בכמה בתי חולים וסיירנו' ואתה יודע, חיים.

אומנם אני לא אובייקטיבי, אבל זה באמת מרשים. מתקן מאוד מרשים.

מה שקורה פה, לא תראה בשום מקום אחר. לא שיבא, לא איכילוב - - -

עכשיו אנחנו במינוס שלוש, זה הופך להיות בית החולים רמב"ם, ומפה זה כבר ממוגן לחלוטין –קונבנציונלי ולא קונבנציונלי. זה ממוגן לחלוטין. בימים רגילים זה חניון. זו למשל מערכת, המיזוג והאוורור, זה נפרס, זה לא קיים פה בזמן רגיל. התאורה פה שונה כמובן. מה שאתם רואים פה, לכל אורך הדרך יש מספרים. כל מספר כזה זו מיטה. בסוף, המערכת עושה שכל חולה הוא מאופיין אחד לאחד עם מיטה מסוימת, מפני שאנחנו מעבדים את המבנה של המחלקות, למשל כל האזור הזה זה המערך הכירורגי, ויכול להיות שבמיטה 633 ישכב חולה אורולוגי, ופה חולה לב, ופה חולה אף אוזן גרון, והרופאים יקבלו רשימה, ויגידו לרופא האף אוזן גרון 'יש לך חולה במיטה 420, 570, 640' והוא יודע איפה החולים שלו נמצאים.

קל לו גם יותר לנווט עם המספרים.

לגמרי. לגמרי. בואו נלך נראה לכם את הקונספט של ההפעלה.

אמרת שזה גודל של 20,000 מטר כל קומה, נכון?

כל קומה.

וכמה מיטות יש בכל קומה? 700?

פה יש 1,200.

1,200?

כן.

כמו שציינת, מבחינת פרטיות באמת לא הכי - -

פרטיות, יש מחיר.

בדיוק. אבל כשאין ברירה, אז המחיר הוא מחיר. אלה תשתיות שנמצאות בשוטף?

אני אסביר. אתם רואים, זה מתחם של שלוש מקומות חניה, ומה שאתם רואים פה, שיש מיטות צמודות קיר עם הפאנלים האלה, זה פאנלים שבימים רגילים סגורים, למנוע ונדליזם, זה סגור, וכל מה שצריכים לעשות זה לפתוח ולמתקן אותם, ולכן המיטות שצמודות קיר יש להן אספקה של חמצן, אוויר, ואקום, חשמל, מערכות התקשורת, הכל נמצא פה. אבל המרחבים האלה שמשמשים דרכים למכוניות, לא צריך אותם, ולכן גם פה, אתם רואים יש פה מיטות נוספות וגם הן מתוספקות.

זו המצאה של רמב"ם, לא היה דבר כזה לפני כן, האספקה מגיעה מלמעלה. המתקן הזה מסתובב, ולכל מיטה פה יהיה כך, פה יהיו עוד שתי מיטות, כלומר מתקן כזה זה שמונה מיטות אשפוז. כל פעם אנחנו מגדילים שמונה, שמונה, שמונה, שמונה, בצורה כזו.

וילונות?

אין. הוא דיבר על פרטיות.

בחירום אין יותר ממיטה.

אחווה. אחווה.

איך הוא אמר? זה המחיר. כשיש מלחמה, זה המחיר.

לא, יש לנו קצת וילונות עם הפרדות וכל זה, צריך לזכור שווילונות זה לא הדבר הכי אידיאלי למניעת זיהומים, אבל זה המחיר. זה המחיר שרעש, ואין הרבה פרטיות פה, גם אור כל הזמן.

הרכש - - - מחיצות, שזה עולה פי עשר מבד.

במתאר מלא, יהיו פה בערך 8,000 אנשים. כלומר 2,000 מטופלים, כ-3,000 עובדים, בני משפחות שאנחנו נאפשר לבוא לפה, אנחנו ננסה לשלוט על זה. סדר גודל של 8,000 איש. במתאר של חל"ך, אנחנו יכולים לסגור את הדלתות ולהיות עצמאיים לחלוטין, בלי שום עזרה מבחוץ, שלושה ימים. שלושה ימים, מים, גז עם אוויר, חמצן, אוכל, הכל, אנחנו פה לבד, יכולים להיות אי בודד לחלוטין. ממוגן לחלוטין. המקום הוא מקום מודולרי, נמשיך ללכת לשם.

השתמשתם בזה בקורונה?

בקורונה היינו פה.

כמה היו פה בזמן שיא בקורונה?

אנחנו היינו צריכים לספק פתרון ל-900 חולים מונשמים, לא הגענו למספרים האלה, אבל בשיא היינו פה 160 חולים למטה. למשל, אתם רואים שיש פה דלת, דלת הדף של 40 טון שאפשר לתחום רק את האזור הזה, ותראו את הגודל.

לא, לא, זה בלי סוף.

הגודל. תסתכלו גם, זה נפתח ב-2014, תראו את רמת האחזקה פה, המקום הזה חי כבר עשר שנים.

מדהים. כמו חדש.

משמש ביומיום חניה.

נראה כמו חדש.

כמות האחזקה של זה היא אינסופית.

גם האחסון של כל הדברים האלה בשגרה - -

לוקח לנו הרבה מקום, נכון. נכון. זו בעיה מאוד קשה.

האמת היא שלא חשבתי על זה. הוא מעלה פה נקודה.

לגמרי. לגמרי. מה שאתם רואים, שוב, למזלנו מהקורונה, שבמהלך הקורונה החלפנו מיטות וכל מיני דברים כאלה, אבל השארנו את המיטות הישנות ולכן יש פה בערך 70% מהמיטות שכבר קיימות, שהחולים יבואו וישר ייכנסו למיטה שלהם. לא צריך להוריד את המיטה מלמעלה. רק בערך ל-30%.

זה חוסך המון-המון - -

האחסון זה פרויקט משל עצמו, בעיקר מקום, מקום, מקום.

מקום. אחד, מקום.

הנדל"ן של זה.

ואחר כך הפיזור של כל הדברים. מאות אנשים עבדו פה כדי שהדבר הזה יקרה. המתחם שאנחנו נכנסים כרגע, זה מתחם טיפולים נמרצים. אתם תראו, כבר יש מוניטורים על הקירות, הכל מוכן. פה כמובן החולים מגיעים למיטות.

- - - כתבתם את זה מאיזושהי סיבה?

מישהו צריך לשלם על כל זה. בוא נגיד את האמת. מה שאנחנו נמצאים כרגע, זה מתחם של ארבעה חדרי ניתוח, שטח פתוח, הדלת הזו כמובן נסגרת ועושה את ההפרדה. יש פה, אתם רואים את מערכות המיזוג, זה מערכות מיזוג מיוחדות, שיוצרות זרימה למינארית של אוויר שיוצרת הפרדה שמפרידה מיטה ממיטה ממיטה, כלומר מיטה, מיטה, מיטה, מיטה, ואפשר לעשות פה ארבעה ניתוחים במקביל.

כרגע יש פה את כל הציוד הנדרש לניתוח?

לגמרי.

כרגע?

כן.

תאורה והכל?

לא. זה נמצא כרגע במקום אחר מעל הקרקע, במקום לא ממוגן, ובזמן אמת אנחנו נביא את זה למטה. שוב, מדובר שהניתוחים שיתבצעו פה זה לא הניתוחים הגדולים. לא ניתוחי מוח גדולים, ולא ניתוחי לב גדולים.

אבל טראומה?

טראומה בפירוש כן. במהלך הקורונה כל החולים שנזקקו לניתוח, שהייתה להם קורונה, עברו ניתוח פה. השתמשנו בזה, זה עובד. זה המקום הזה. אתם רואים את כל התשתיות שנמצאות בקירות, מוכנות לשימוש. בואו נמשיך.

וזה סגור בשגרה?

זה המקום היחיד שלא חניה.

לא, זה המקום היחיד שאנחנו שומרים.

זה סגור בשגרה?

אנחנו סוגרים את זה בשגרה, משתי סיבות. גם שלא יסתובבו פה יותר מדי, אבל אנחנו משאירים את זה כמודל, מראים. כשמגיעים התורמים, אנחנו מביאים אותם לפה, לראות את זה.

תבין את הרמז, משה. משה, תבין את הרמז. מה שאתה יכול להביא איתך.

הכל פתוח. אין שום סוד. כל המתחם עכשיו, כולל הסיבוב ימינה, אתם תראו שכולו טיפולים נמרצים. פה 95 חולים של טיפול נמרץ מלא, אין פשרה מבחינה מקצועית לכלום.

המסכים, מקרנים, תראה את המסכים על הזה.

הכל מוכן.

המוניטורים. האמת שאת באת לסיור הזה, אם לפני כן היית מבינה באיזה חורבות היינו.

אני ביקשתי להצטרף לוועדה בגלל זה.

עכשיו את מבינה? מי שראה את מה שראינו, מבין עכשיו כמה ועוד לאיפה יש - - - איזו חשיבה.

תראו את הגודל. את הגודל מטורף.

וואו, מטורף. וזו קומה אחת.

זה אגף הנמרצים.

יש עוד שתי קומות?

כן.

זו קומה אחת?

זו קומה אחת. יש עוד שתיים.

כמה עלה לבנות את המבנה פה?

140 מיליון דולר בערך.

וכמה זמן זה לקח?

התחלנו ב-2010 וזה עבד ב-2014. היו הרבה ענייני מים, אלף ואחת, אני יכול לספר לכם סיפורים.

זה יחסית מהר.

כן, כן. לא אירוע פשוט.

התמונות ששמנו זה בתקופת הקורונה, כשהבנו שלאנשים יש בעיה. נורא פה בסופו של דבר. חברים, לא צריכים להתבלבל.

כן, כן, ברור, זה לא הכי אידיאלי.

לפחות ליצור קצת איזושהי נורמליזציה של הדברים. זה אינסופי בכלל.

- - - כן, בדיוק, כזה שאנטי באנטי.

אגף הדיאליזה כבר מוכן עם שילוט.

כן.

בואנה, זה אינסוף. אני מסתכל שמאלה, ימינה, זה משהו מדהים.

מה שאתם רואים פה, זה מתחם הדיאליזה. כדי לעשות דיאליזה צריכים מים מיוחדים שעוברים תהליך מיוחד מאוד. אתם רואים את צינורות האלומיניום, שבהם עוברים המים של הדיאליזה. יש פה 94 עמדות דיאליזה, כשהמרפאות החיצוניות, הקליניקות החיצוניות של המכונים יבואו, יתחברו פה לתוך המערכת שלנו, עם הציוד שלהם, עם הצוות שלהם ועם החולים שלהם. אם תעשה דיאליזה מסביב לשעון, אפשר לעשות פה 900 חולי דיאליזה בשבוע.

מה שאתם תראו פה, זה את המכון שלנו לדיאליזת ילדים, בגלל שמעלינו זה בניין הילד ובדרך כלל הם עובדים פה, המכון שלהם למעלה, בגלל שאנחנו לא יכולים לעבוד עם הסנכרון של המים בשני מקומות נפרדים, אותם כבר הורדנו למטה ואתם תראו איך זה נראה. כל יום הילדים שצריכים דיאליזה, מגיעים לפה עד אחרי הצהריים, עד 14:00-15:00 ועושים פה דיאליזות.

זה עובד?

זה עובד. זה עובד. אפשר להיכנס. זה עובד עכשיו. זה עובד עכשיו בגלל שמכון דיאליזת הילדים נמצא מעלינו, ולא יכולנו לפצל את המים המיוחדים למעלה ולמטה באותו הזמן. אז היות וסגרנו אותם למעלה, העברנו אותם למטה. הם היחידים שנמצאים פה במהלך היום.

האמת היא שזה נראה מזמין. לא אופטימלי, אבל יותר מזמין לילדים, שלא ייכנסו לכל מיני טראומות.

היה פעם מקרה שהשתמשתם פה?

בקורונה.

המקום הזה, אני רואה שהוא עובד 24 שעות, הוא מוכן.

עובד. נכון?

כל הזמן.

אתה מרגיש כשאתה נכנס לפה, זה לא חנוק.

בואו תראו פה, אני חייב לך תשובה. יש פה, אמרתי 8,000 איש שיהיו פה במצב חירום. עושים פיפי, כן?

חד משמעית.

יש פה כמה מקומות של שירותים קבועים, אבל בואו נלך לאזור הזה, תראו שהרצפה פה היא רצפה מחוספסת, לא חלקה, אם היא רטובה, לא מחליקים.

החשיבה והירידה לפרטים, מדהים. מדהים.

פה יש מקלחות ומים חמים.

מה אתה אומר?

לגמרי. ופה, אם תראו, פה זה נשבר, אז לא - - - ככה זה נראה כשזו חניה, רואים שני פאנלים סגורים, אבל ברגע שממקמים את זה, רואים שירותים ומערכת שטיפה שזה כמו לגו.

מיקי תלחץ, הם לא יאמינו שיוצאים המים. אני כל פעם אומר לך. זה עובד. עובד. ברמב"ם זה עובד.

זה לא וסת. יש פה למעלה מ-280 מקלחות ושירותים. כל הדברים האלה, היה צריך חשיבה - -

זה אי פעם הושמש? לא.

בקורונה.

הושמש פה?

כן, כן. היו פה חולים בקורונה.

מה אתה אומר?

פעם ראשונה בקורונה, משום שבקורונה לא הייתה לנו בעיה של מקום, ואחרי כמה זמן גם לא הייתה לנו בעיה של ציוד. כמו עכשיו, הייתה בעיה של כוח אדם. בפעם הראשונה, אחרי כל ההסכמים האישיים, הצבא הפעיל מחלקות תחת ניהול אזרחי שלי, מחלקות שהצוות היה צוות צבאי, חיילים, והפעיל פה מחלקות קורונה. זה אומר לעבוד עם מבוגרים, הם בכלל לא עובדים עם מבוגרים, אבל עשו עבודה נפלאה.

מדהים.

אם תסתכלו על השילוט, אתם תראו IDF. זה עדיין מופיע.

הקרן לידידות?

כן.

הרב אקשטיין?

הרב אקשטיין, כן. צריכים לנהל את כל האירוע הזה בסופו של דבר. צריך לנהל את כל האירוע הזה, אנחנו היינו למעלה ואתם ראיתם את החמ"ל שהוא לא ממוגן למעלה, ששם אנחנו מתחילים. אבל זה חמ"ל ממוגן לחלוטין, שאנחנו נמצאים פה. מפה אנחנו מנהלים את כל האירוע הזה. אנחנו יושבים פה, יחד עם פיקוד העורף, יחד עם מד"א, משטרה, נציגים של בתי החולים האחרים שיהיו איתנו, יעבדו איתנו.

כל קבלת ההחלטות נעשית פה ועוברת לביצוע לחמ"ל אחורי, ששם יש את מתחם האחזקה, הלוגיסטיקה וכל זה. זה לב העניין פה, שמקבלים את כל ההחלטות.

מטה החירום, השתמשתם בזה?

אף פעם לא. מה שאתם רואים פה, זו התכנית, במידה וצריך, של הורדת המטופלים מלמעלה. הורדה מסודרת. אתם רואים, יש פה בתוך הדבר הזה, כל קבוצה כזו, כל שורה זה צוות מסוים שיודע לאיפה הוא הולך, הולכת לשורה ראשונה, הולך ויודע את מי הוא מוריד, איזו דרך הוא עושה כדי להגיע למטה. הוא סיים את השורה הראשונה שלו, הוא עובר לקבוצה הבאה, השורה העליונה שלו. ככה עוברים, בצורה כזו, למטה. אנחנו מחויבים לעמוד בשמונה שעות. אני אומר לכם, אנחנו נעשה את זה בשש.

אנחנו מתרגלים את זה, הצוותים מכירים את זה ויודעים לעשות את כל התהליכים. יש די הרבה מעברים שאפשר לבוא מלמעלה למטה, הרוב ילכו תמיד למעלית שאנחנו ירדנו בה, שכולם מכירים אותה. אבל יש בפירוש עוד הרבה מאוד אופציות, ולכן אנחנו מפזרים את הצוותים שיעברו בצורה מסודרת.

הצוותים יודעים לאיפה הם הולכים?

כל אחד יודע לאיפה הוא הולך, גם התספוקת לתוך המתחם, מהאזור הלוגיסטי של בית החולים, הכל מתחת לאדמה. כל המעברים מתחת לאדמה.

איזה יופי. ממש מרשים.

זה מרשים ממש. כל פרט ופרט, כל אחד לאן הוא הולך.

אולי תשאל אותם על בריאות הנפש, עלייה במספר הפניות וההיערכות שלהם לזה. כי הם אמורים להיות המוקד.

כן, לא דיברנו על זה. נכון. לא דיברנו על זה.

כל אחד לאן הוא הולך, בגלל שכולם לא ירדו - - -

פרופסור, מיקי, נושא של בריאות הנפש. מה קורה אתכם כרגע?

בבית החולים רמב"ם יש רק מחלקות פתוחות, ולכן הם עוברים, יש להם מתחם, הם יורדים למטה, אותו הדבר. הצוות שלנו עוסק הרבה בתמיכה גם בתוך בית החולים, גם לצוותים, יש לנו מהיום הראשון צוותי התערבות לצוותים עצמם, וגם אנחנו עוזרים לכל מיני מקומות חיצוניים של בית החולים.

זאת אומרת, אתם ערוכים היום לקבל מאסה - -

אנחנו לא אמורים לקבל מאסה של פגועי נפש, כן? למרות שיש לנו פתרון גם לזה. יש לנו למעלה מקום שלשם אנחנו נרכז אותם וישר יתחילו את הטיפול בהם. חלק מהעניין, אנחנו נמצאים בשכונה שהיא לא ממוגנת לחלוטין, הכל בתים ישנים. אף אחד לא אמר לנו את זה, אבל ברור לי לחלוטין, חס וחלילה יהיו טילים, אזרחי בת גלים יבואו לפה, ולכן החלטנו בעצמנו להכשיר שטח לאזרחים שאין להם כלום, שיהיה להם מקום ממוגן עד שעיריית חיפה תמצא פתרונות אחרים. ברמה הזו.

אם אתה רוצה לעסוק בעוד משהו, דודו, אם אתה רוצה לעסוק בעוד משהו, כבר ארבע שנים אנחנו עוסקים בחיבור בין רמב"ם שאמור לנהל את בית חולים מעלה הכרמל. אנחנו ארבע שנים מחכים שזה יקרה, שזה יהיה בית חולים משותף. אנחנו ננהל גם את מעלה הכרמל, הם נמצאים בקמפוס שם, עבודה משותפת. בגלל הבעייתיות של כל רפואת הנפש, והעוצמה של בית חולים כזה שמביא לשם, זה Win-win למטופלים.

מה אתם חושבים על זה?

מיקי צודק לגמרי. כל מה שקשור במדינה – אוצר, משרד הבריאות, רמב"ם כמובן, מעלה הכרמל, המבנה וכו', הכל מסוכם. יש לנו עוד דברים לסגור מול ההסתדרות, אנחנו עובדים איתם, הם בסדר. עובדים, הקצב הוא לא מה שהיינו רוצים, הייתה קורונה באמצע וכו', המון-המון נימוקים, נקרא לזה בשפה - -

של אחרי החגים.

בדיוק. אני מאוד מקווה שאנחנו בסיומת. מיקי כל הזמן לוחץ, בצדק, זה צעד ראוי, אנחנו תמיד רצינו לקחת את מטופל בריאות הנפש, להביא אותו יחד עם המטופל הכללי. פה, רמב"ם יישאר כרמב"ם, ויהיה מרכז על משולב, אולי הכי גדול בארץ, שמקבל שם 330 מיטות? אני לא זוכר, של מעלה הכרמל, שזה פה קרוב. הניהול הזה ייתן למעלה הכרמל את היתרונות של ניהול - -

אולי עכשיו, אולי דווקא עכשיו, עם הרפורמה הגדולה שמתכוונים לעשות בבריאות הנפש.

נכון.

משרד הבריאות, זו הזדמנות לתת.

לא, כולם מסכימים. זה רק צריך לקרות.

נכון, נכון. המנכ"ל ביקש שנאיץ את זה.

אבל הוא מדבר על כוח אדם. על מה אתה מדבר איתי?

קודם כל, יש עלויות נוספות.

לא, לא. וגם זה מסוכם. העלויות מסוכמות.

העלויות מסוכמות?

הכל מסוכם.

זה לא עניין של עלויות.

הכל מסוכם. יש עלויות, אבל לא משהו - - -

לא בשמיים.

זה עניין של הסדרה מול ההסתדרות, עוד קצת דחיפה קטנה. ואנחנו צריכים, ומשה בר סימן טוב דיבר איתי על זה לא מזמן, וישבנו עוד פעם בהרכב שלנו עם ההסתדרות, ובהסתדרות יש שבעה וועדים שונים, אנחנו צריכים לגרום לדבר הזה לקרות.

להבהיר, לרמב"ם אין שום רצונות אימפריאליסטיים. הפריפריה זה שם קוד מאוד משמעותי, אבל אם אנחנו רוצים להשפיע על שיפור הרפואה במדינת ישראל, צריך לחשוב אחרת. הפתרון זה לא לעשות ביזור שירותי רפואה, ועל זה אפשר פעם לדבר ארוכות, יש לי משנה שלמה על הדבר הזה. שוב פעם, לא מהמקום שלי כדי להרגיש שאני, ממש לא מעניין אותי, גם לא רציתי להיות מנהל בית חולים, אבל בסופו של דבר, הפתרון צריך להיות שונה, וטעות ושגיאה לבזר שירותי רפואה.

זה עושה שכל, אין ספק.

מיקי, סליחה, דיברנו על בריאות הנפש, כבר יש פניות רבות כפי שאתם מודעים לכך. ניסים ואני, ועוד חלק מצוות בית החולים, הלכנו, אין לנו מקום לראות, מדובר פה על לפחות 1,000, אולי 2,000 איש שיצטרכו טיפול. אנחנו נערכים לכך, מתכוננים לכך. אנחנו צריכים לגייס פסיכיאטרים, אין במדינת ישראל, אבל אנחנו נצליח. אין לנו מקום בבית החולים, אנחנו נשכור מקום יחד עם משרד הביטחון, זה ייתן מענה לחצי מהאוכלוסייה שצריכה את זה. יש גם אזרחים במדינת ישראל שיצטרכו, ויהיו להם בעיות נפשיות קשות. זה לא רק מבצע של חיילים מה שקרה פה.

מהסיבה הזו שאלתי. מהסיבה הזו שאלתי, זה ברור.

אנחנו, ללא כל קשר, אני מדבר על פעילות אמבולטורית.

יוזמה שלנו לפתוח מרפאות חיצוניות בשביל זה.

זו יוזמה שלנו. אנחנו נרבע את כמות המטופלים, אנחנו רוצים להיות מסוגלים לעשות את זה. יש פה קצת פערים, אבל זה משהו שצריך לקחת בחשבון ואנחנו בהחלט מתחילים להיערך ומהר.

חשיבה מאוד-מאוד נכונה.

הבעיה בזה שצריך מהר.

נכון.

עכשיו. כי ככל שדוחים את זה - -

האיחוד הוא חלק מהעניין.

אנחנו גם מקיימים על זה, אנחנו נותנים כל הזמן רגל על הגז בשביל לקדם את הנושא הזה מול משרד הבריאות והאוצר.

אתמול בבוקר הלכתם לראות מחוץ לבית החולים.

כן, כן. זה מה שאני אומר.

אנחנו הלכנו בגלל שהקמפוס מאוד צפוף כרגע, וברור לנו שאין לנו פתרונות בתוך הקמפוס, אנחנו ביוזמתנו הלכנו לראות מקום בחוץ כדי שנוכל לשכור אותו ולתת שירותים, להרחיב את יכולת מתן השירותים שלנו.

אנחנו רוצים גם שיהיה יפה ומכובד, שאנשים יבואו למקום נעים. אין ברירה.

חייב, בטח. דווקא בריאות הנפש, היום יותר מכל חולה אחר. מרשים.

עכשיו נעלה למינוס שתיים.

שזה העתק הדבק עם מחלקות נוספות?

כן. אבל שם כבר תראו את פלימן וכרמל.

מעניין. זה מטורף. עכשיו אני מבין למה היית צריך גם כמות גדולה כל כך, במקרה הזה זה היה חיילים, זה המון. איפה אתם מאחסנים את כל הציוד? הציוד זה המון נפח.

יש הרבה מאוד נפח. יש כל מיני חניות כפולות שאנחנו סוגרים. אירוע משמעותי. זה לא פשוט בכלל.

לא, זה גוזל ממכם מקום. עבור בית החולים המקום הוא משמעותי.

זה ילדים? כל אחד יודע בדיוק לאן הוא צריך - -

לא, לא.

זה דווקא בשביל החניון כנראה?

זה החניון. זה לא הילדים. הילדים למעלה. תכף תראו.

יש לי חבר דוקטור בטיפול הנמרץ פה, דוקטור טארק דיאב.

בטח.

נסיך העולם. אני מכיר אותו בלי קשר - - - בחור מעולה, יוצא מן הכלל, משפחה מאוד מכובדת.

באזור פה אין שיקום, נכון?

אין פה שיקום. תקלה חמורה. חלק מהמחשבה בראייה אזורית שרמב"ם יהיה - - -. מעלה הכרמל זה אחד והבא צריך להיות פלימן. שוב פעם, איחוד הכוחות הזה יצור מצב שנוכל לפתוח הרבה יותר אופציות של שיקום. אנחנו פותחים לראשונה פה שיקום ילדים, מחויבות שלי. יש לי בת שנפצעה פעם, ואני 30 שנה התחייבתי שיהיה פה שיקום ילדים. הבאתי תרומה של כמעט עשרה מיליון דולר, ואנחנו בונים פה עכשיו שיקום ילדים.

איפה? בבניין של הילד?

בבניין הילד.

וכמה מיטות זה אמור להיות?

14 מיטות אשפוז ועוד אמבולטוריקה.

שיקום יום, מה שנקרא?

כן. בדיוק.

מדהים. חשוב מאוד.

אנחנו עכשיו במינוס שתיים, מה שאתם רואים פה, זה בסופו של דבר העתק הדבק של מה שראיתם למטה. זה מתחם הילדים כפי שאתם רואים.

החניון הוא לא בבעלות בית החולים, נכון?

החניון הוא בבעלות קמ"ר, אירוע מורכב מאוד. אם את תרצי, אני אשב ארוכות.

לא. אז בכל זמן שאין מכוניות ואין פעילות?

המדינה מממנת.

המדינה היא זו שמממנת?

כן. יש לנו חניונים מבחוץ, הגענו להסכמים עם כל מיני מקומות בסביבה. יש ברכבל, יש גם מקומות שאנחנו עושים משם הסעות.

- - - באר שבע יהיה לבד, ולב השרון שזה אזור נתניה, אז הם יהיו - - -

לב השרון הוא של מכבי? של מי הוא?

לא. שלנו.

הוא שלכם?

שלנו. אם נדבר על פלימן, זה מאוד הגיוני.

כי זה גריאטרי?

כי זה גריאטרי. הפסיכיאטרי זה מעלה הכרמל, זה בית החולים - - -

כפי שאתם רואים, אנחנו נכנסים למתחם של פלימן.

הבנתי. אתה נותן מעטפת אחת בתוך מקום אחד. יפה.

אין פה שום בעיה, שמנו שילוט. אני רוצה להבהיר, אין קניין.

טוב שאתה אומר גם את זה לפרוטוקול.

אין קניין. אבל פה אתם רואים, הם התארגנו. הציודים שנמצאים פה ולכן זה גם סגור, זה של פלימן. הם הורידו את המיטות שלהם, הם ארגנו את כל המקום. מאוד מרשים לראות איך זה הולך להיראות.

- - - משלמים לכם? איך זה עובד?

אני לא התעסקתי עם כסף בכלל. אתה יודע, נמצא את הפתרונות. אתה תכניס כסף, כולם יתחילו להוציא זה, אני לא שאלתי. יהיו פתרונות, חס וחלילה נצטרך.

מספר המיטות פה זהה למספר המיטות שיש להם שם?

כרגע יש פה 90 מיטות, אבל אנחנו יכולים להרחיב אותן. כלומר, נוכל לתת כמות.

זאת אומרת, לפי התפוסה שלהם.

כן, כן. זה אזור המונשמים. זה מיטות חדשות, שלהם. אתם רואים, זה אזור המונשמים שלהם.

אפילו המצעים שלהם.

33 מונשמים. המצעים שלהם, עם השילוט, בכל מקום כתוב 'פלימן', אין לי בעיה עם זה בכלל. זה בסדר גמור.

מיקי, צריך להגיד שזה ראוי לציון. שיתוף הפעולה הזה הוא לא פשוט, ואגו של המנהלים.

הכי לא טבעי. הכי לא טבעי, אנחנו מכירים את זה.

לקלוט לפה ישות אחרת, אחרת באופן מובדל לגמרי, ולהכניס אותם לפה באירוע של מלחמה.

עשינו את זה עם הצבא, אין לנו אגו.

זו גדלות נפש.

יש לנו מטרה אחת ויחידה, זה השירות הרפואי והציבורי.

כשאין אגו, הכל יצליח.

המחויבות שלנו היא למטופלים. אני לא מעניין בכלל. אף אחד מאיתנו לא מעניין. באמת, אני לא אומר את זה סתם.

זו באמת גדלות, גדלות נפש.

אף אחד מאיתנו לא מעניין.

לבוא ולאפשר להיכנס, לתת שירות.

זה פתרון שקיים ואני חושב שאף אחד לא יוכל לסבול שזה נמצא פה. ומישהו יפגע, פלימן ייפגעו שם, אנשים ייפגעו, כשיש פתרון כזה, בלתי סביר. זה פלימן. נלך הלאה, נראה לכם את כרמל. שאלתם על כסף, שאלו אותי מה קורה עם כסף? ואמרתי חברים, אנחנו ג'נטלמנים, לא מדברים על כסף. אם אתה עכשיו עם כללית, תתחיל לספר כמה יעלה לכם, שום דבר לא - -

לא יצא לפועל, נכון?

אמרתי בואו, בסוף יהיה פתרון. ואם לא? עם זה נחיה.

גישה אמיצה, אני מוכרח להגיד לך.

זה יותר חשוב מכל דבר.

אתה חייב לקחת סיכון.

יותר חשוב מכל דבר.

נכון. מסכים. הגישה היא בריאה ונכונה.

אני סומך על המערכת שתדע להיות שם, אם וכאשר, אבל ברור לגמרי שאם עכשיו אנחנו היינו מתחילים להגיד "אתם תשלמו לנו ככה, ואתם תשלמו לנו ככה", הדבר הזה לא היה מתרומם בחיים.

אני חושב שזה אלמנט של גדלות נפש לבוא ולהגיד אני לוקח מעצמי, לאחרים, מבלי גאווה, מבלי לשמור - - - כסף, שם בצד. אני מדבר איתך על אגו עכשיו.

אנחנו אחר כך נלך לוועדת הכספים, שתביאו לנו את הכספים. אתם רואים, יש פה מתחמים שלמים - -

שהם עדיין לא מוכנים.

לא ביקשו מאיתנו. כלומר, אני יכול להכשיר עוד.

- - - לחניון עכשיו. סגרתם, זה לא חניון.

שתי הקומות האלה הן סגורות, קומה מינוס אחת עובדת כחניון בעיקר לחולים נכים וכל מיני כאלה, שיהיה להם מקום ופתרון. לא פשוט. זה די בלגן, אבל אנחנו פתחנו חניונים ואנחנו עושים הסעות שיבואו לפה.

שאטלים מחניונים חיצוניים כי פה הם סגרו. אז הם נותנים שירות ללקוחות, הם מביאים שאטלים.

איפה הם מחנים?

בחניונים מבחוץ.

המתחם הזה זה 150 מיטות שמוקצות לבית החולים כרמל. כל הציוד הוא שלהם, המיטות והפסים הם שלנו, אבל הציוד שהם הביאו לפה - -

פה התנדבת להם למיטות, יפה.

המיטות, אנחנו נתנו להם כרגע. אבל כל השאר הוא שלהם. אתם תראו, המצעים שלהם, הכל שלהם, ואתם תראו כבר שחלק מהשילוט הם שמו, כתוב פה "בית חולים כרמל".

ואם מנכ"ל כללית מתקשר אליי ואומר לי "תקשיב, איזה מן דבר, כל הכבוד" זה אומר שזה - - - בעולם.

תסתכל, עמדת רופאים כללית. שום בעיה. אתם רואים, כל - -

כן, המצעים שלהם, הכל מוכן כבר.

הכל מוכן. מקררים, כל הדברים, הכל מוכן.

הכל מחובר, מוכן עם הכל. זה לא יאומן. נשאר רק להתפלל שלא תבוא עלינו הצרה הזו.

לגמרי. לא בטוח, אבל בסדר.

להם תהיה בעיה כמובן של שינוע של המטופלים.

כן, אבל שוב, רוב החולים שיגיעו לפה, רובם לא חולים מרותקי מיטה. אז זה לא כולם.

מעלים אותם על אוטובוס.

אבל את הרוב אתה מעלה על ארבעה-חמישה אוטובוסים, ואתה מביא אותם לפה. בסוף אנחנו יודעים, לא באמת יש טיל כל ארבע דקות. זה בממוצע. בין הפוגה להפוגה יורידו לפה, האוטובוסים נכנסים מתחת לקרקע בלי בעיה בכלל, נוריד אתם מלמעלה ונביא אותם לפה. חולים שיצטרכו לבוא באמבולנסים, יצטרכו לבוא באמבולנסים, וזה מתואם, דרך אגב, עם מד"א וכל הדברים מסביב לזה.

חלק מהעבודה שאנחנו גם עשינו, וזה מסקנות גם ממה שקרה בסורוקה ובברזילי, הנושא של הוויסות השניוני. הוויסות הראשוני לא היה שם, לא יכל היה להיות בסיטואציה.

ברור לחלוטין.

קודם כל, צריך להיות וויסות ראשוני הרבה יותר טוב. בטח עכשיו בצפון, אנחנו עוד לא שם ברמת הוויסות. אבל בוויסות השניוני, חולה, פצוע שיגיע למיון, כשהוא יהיה בדרך החוצה, כבר תהיה החלטה מי מתאים לוויסות שניוני, מהרגע הראשון. יש פה אתר שלם שכל החולים שיתאימו, לא לחכות שיהיו 300 חולים ברמב"ם או 500, מהרגע הראשון להתחיל וויסות שניוני. אנחנו באנו ברעיון שמשרד הבריאות אימץ, להשתמש ברכבת ישראל. הרכבת נמצאת מטר מפה. אם אתה רוצה לעשות וויסות שניוני ואתה צריך מסוקים, ואתה צריך אמבולנסים שיהיו עסוקים, במקום זה האמבולנס ייקח אותם מפה לרכבת, שזה דקה וחצי של נסיעה. הכשירו רכבות לפינוי המוני של פצועים, כשעל הציר הזה יש את הלל יפה, יש את איכילוב, אסף הרופא, מלא בתי חולים, שנוכל להזיז מאסות של חולים במידת הצורך.

זה ייקח זמן. כמה זמן?

ברכבת שנוסעת 150 קילומטר לשעה.

דרך אגב מערכת המידע שלכם, מסונכרנת גם עם המערכת של משרד הבריאות? של הוויסותים?

אנחנו רואים הכל, זה מסונכרן. אבל אין להם את היכולות לראות את המידע כמו שאנחנו רואים אותו.

בשבת, בשעה 14:00 היה זום עם כל בתי החולים כדי לראות איפה כל אחד עומד. אז הבעיה הייתה בעיקר בדרום. הבעיה הראשונה הייתה גם רכבים שייכנסו לתוך השטח ויצאו, לכן רק איחוד ההצלה עשה את זה.

נכון. לא, מה שקרה, שמד"א נפגעו על ההתחלה, ואז הם עצרו ולא נכנסו. ואלה שלא ידעו מה קורה, נכנסו.

גם לא נתנו להם להיכנס בגלל שפחדו מחטיפה, שלא יחטפו את הרכבים ולא ייכנסו עם הרכבים לתוך הארץ.

זו הייתה החולשה של המערכת. כי בכללי המערכת עבדה - -

מדהים.

עבדה באמת בצורה מצוינת.

להוריד את הכובע.

ראיתי את זה, הייתי בשטח.

להוריד את הכובע.

אבל איחוד ההצלה הם היו צריכים להיות, הפער הזה של שינוע ראשוני של הפצועים הראשונים, שם היה חסר לנו כמובן.

עוד מסקנה שאנחנו למדנו מהדברים שקרו בדרום, זה הנושא של גופות נפטרים. הייתה בעיה נוראית של גופות, כרגע יש לנו מתחמים עם מכולות מקוררות, יש הסכם נצור איתם. העמדנו אחת כבר. זו בעיה מאוד קשה.

לאחסון גופות?

גופות, כן.

בשורה הם שמו משאיות.

לא, בשורה זה כבר היה בשלב אחרי. בתי החולים, היו זרוקות גופות בכל מקום, עשרות שהיו זרוקות בכל מקום.

בגלל זה לקח זמן לזהות.

היו משאיות קירור.

כן, אבל לקח זמן שהגיעו משאיות הקירור. אבל כן, גם זה נושא שצריך לעסוק בו. אין מה לעשות.

במלחמה הזו כמה דברים חדשים מביאים, כמה רעיונות שלא היינו חושבים מעולם.

הלוואי ולא היינו צריכים.

נעשה סיבוב קטן וסיימנו.

יאסר, מה אתה אומר? זה מדהים. בוסו אמר לי "אתה תופתע, אתה תהיה בהלם", אמרתי לו "תקשיב, אני בא".

אתם רואים, המתחם הזה זה ממוגן קונבנציונלי ולא קונבנציונלי, ומפה זה רק קונבנציונלי, ולכן האזור הזה זה אזור שרובו יהיה – טיפולי יום לחולים אונקולוגיים וכל מיני כאלה, אזור מנוחה לצוות. תכף תראו את המעון. כולל אזור שהורים יוכלו לישון עם הילדים.

איך מצליחים לשמר את הכל בצורה כל-כך - -

כל הזמן עובדים פה. כל הזמן עובדים פה.

רכבים נוסעים פה, זה לא אנשים שהולכים.

כן, כל הזמן.

יש שחיקה?

מתקנים, משקיעים, כל הזמן. אני כל שנה מתווכח עם האוצר על האחזקה של המקום הזה. כל שנה אותו הוויכוח. על 4 מיליון שקל אני כל שנה מתווכח מחדש. אי אפשר לא להחזיק את המקום הזה. אם לא תחזיק את המקום הזה, הוא תוך דקה מת, משום שליד הים, זה מערכות מחייבות אחזקה שוטפת של הכל פה, של מערכות החמצן והמים וכל הדברים. כל שנה וויכוח מחדש. כל שנה האוצר אומר "אתה משלם את זה".

מיותר לחלוטין. לא מצליח להבין את זה.

לפני שלושה שבועות המקום הזה, 50 יום, לא היה את כל התשתיות האלה. עבדו פה מסביב לשעון כעדי ליצור את החשמל ואת המיזוג, לא היה פה מיזוג, בנו פה מערכות מיזוג, בנו פה את כל הדברים. ואתם רואים פה, זה אזור המעון, כל מתחם כזה זו כיתה. בשבוע הבא אמור להגיע לפה בית ספר לאומנויות, שאמור לצבוע על הקירות, לעשות קצת יותר נחמד. וכל האזור הזה, זה אזור שיהיה מעון של כמה מאות ילדים.

שמשרד החינוך לא ישמע אותך, עוד יתחיל להעביר לך לפה מאסות של ילדים.

כולל בית חולים כרמל, הצוות של בית החולים כרמל שיעבדו פה.

עם הילדים שלהם.

ופלימן שיעבדו פה, יהיה להם מקום בתוך המעון שלנו.

מדהים. מדהים לראות. באמת. אין מילים, רק להגיד תודה. באמת תודה. סיור באמת מרשים, אני חושב, מפתיע לטובה. אנחנו סיימנו.


הישיבה ננעלה בשעה 14:00.