פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת

1

36
ועדת העבודה והרווחה
13/11/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 112
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שני, כ"ט בחשון התשפ"ד (13 בנובמבר 2023), שעה 11:11

הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד-2023

חברי הוועדה: ישראל אייכלר – היו"ר
דבי ביטון
מאיר כהן
יבגני סובה
אפרת רייטן מרום

פנינה תמנו
מירב כהן
נעמה לזימי
יוליה מלינובסקי

דבורה ספיר אליעזר - יועצת משפטית, משרד העבודה

גאולה צמח - לשכה משפטית, משרד העבודה

מאיר דוד - מנהל מינהל הסדרה ואכיפת חוקי עבודה

אורי כץ - עורך דין בלשכה המשפטית, משרד האוצר

נועה שוקרון - רכזת תעסוקה באגף תקציבים, משרד האוצר

רונית כהן - רשות המיסים

אל"מ אייל יוסיפסקו - מ' מופ"ת, אכ"א, משרד הביטחון

רס"ן יוסרי זינאלדין - ע' קמל"ר, משרד הביטחון

רס"ן רועי חכם - יועמ"ש פרט, פצ"ר, משרד הביטחון

ד"ר אולגה פרישמן - משפטנית, משרד המשפטים

עילם שניר - עו"ד, משרד המשפטים

סנ"צ הילה חלפון - רמ"ד תכנון ופיתוח אמ"ש, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

רפ"ק אירית יעקב לביא - ק' מדור אמ"ש, יועמ"ש, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

מיכל וקסמן חילי - ראש אגף עבודה ומשאבי אנוש, התאחדות התעשיינים

אופיר טל - חבר העמותה למען משרתי המילואים

מאירה בסוק - יועצת משפטית, נעמת

שיר סגל - נציגת משפחות החטופים

יובל ברון - נציג משפחות החטופים

גיל דיקמן - נציג משפחות החטופים

שחר מור - נציג משפחות החטופים

לינור דן - נציגת משפחות החטופים

נעה בן שבת

ענת כהן שמואל

אורית ארז

רעות חביב, חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות




הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד-2023, מ/1672

אנחנו דנים היום בהצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד-2023. העיקרון של החוק הזה בא להגיד שאדם או בדרך כלל אישה, שיש לה ילד ויש הוראה של פיקוד העורף שאי אפשר להגיע לעבודה, אז שלא יוכלו לפטר אותה. זאת אומרת, גם אם החברה או המעסיק יצטרכו להוציא לחל"ת, אבל הזכויות הן לא לפטר אותה. הזכויות שלהם נשמרים אחרי התקופה הזאת.

זה גם כשיש לה ילד וגם העובד עצמו, אם יש משהו מפיקוד העורף שאי אפשר להגיע למקום העבודה, זה החוק הקיים. כעת מוצע - - -

שאסור לצאת מהבית?

כן, אסור לצאת מהבית. הכבישים חסומים או האזור סגור.

רגע, אבל כשאתם אומרים זכויות אתם מדברים גם על זכויות מסביב כמשמעותן אצל אותו עובד אם מוציאים אותו לחל"ת?

לא, המשמעות כפי שאני מבין אותה, והיועצים המשפטיים יבהירו יותר.

משרד העבודה.

גם משרד העבודה יבהיר את זה יותר. אבל העיקרון הוא, אנחנו יודעים שאדם מפוטר מאבד זכויות. אסור לפטר אותו כדי שלא יאבד את הזכויות כאדם מפוטר. לפעמים יש מעלה שמכירים פיטורים כדי שיזכה במשהו, זה משהו אחר, אנחנו נדון על זה. אבל העיקרון הוא שאדם לא מפוטר. הוצאת אותו לחל"ת? בסדר, המעסיק לא יכול לשלם משכורת לאדם שלא הגיע לעבודה.

אבל מה קורה עם זכויות פנסיוניות וכולי? האם בנסיבות המסוימות האלה, האם יש הגנה על הנושא הזה גם?

אז תכיני חוות דעת מה דעתך ואנחנו נדון על זה בדיון.

אוקיי.

אנחנו נפתח עם משרד העבודה?

כן, משרד העבודה צריך להציג את הצעת החוק הממשלתית.

בבקשה, עורך דין דבורה ספיר.

כן, דבורה ספיר אליעזר. בוקר טוב לכולם. אנחנו מבקשים לתקן את חוק הגנה על עובדים בשעת חירום, שכפי שיושב הראש אמר מדובר בחוק שהוא נחקק ב-2006 עם מלחמת לבנון השנייה, והוא נתן בהוראת קבע הגנה מפני פיטורין לגבי עובד שנעדר או לא יכול לבצע את עבודתו בשל הוראה שניתנה בזמן התקפה או בשל הוראה שניתנה במצב מיוחד בעורף על ידי פיקוד העורף. וכן הוא נתן את ההגנה מפני פיטורים על היעדרות בשל כך שהורה נדרש להשגיח על ילדו עד גיל 14, כשהמוסד החינוכי סגור מכוח הוראות פיקוד העורף או מכוח הוראה של שר אחראי. במסגרת המוקש שהקמנו אגב המלחמה, נתקבלו הרבה פניות מטעם גם מפונים, לבחון האם ההגנה עדיין ניתנת להם.

מה זה מפונים, ניקח לדוגמא מישהי משדרות שפינו אותה לירושלים והיא לא יכולה להגיע לעבודה.

נכון, נכון. התחלנו לקבל פניות כאלה, כאשר הפינוי הוא לא דווקא מכוח הוראות פיקוד העורף. וכאן קיבלנו פניות מהמטה של משפחות החטופים בעניין הזה, וחשבנו לנכון, כי נכון לבוא ולתקן את החוק בהוראות שעה, בשים לב למה שנדרש מאיתנו לעשות בעת הזאת. שזה לאפשר הגנה מפני פיטורים גם לאלה שנדרשו להתפנות מבתיהם מהיישובים שברשימה, שהם אותם יישובים שהם לא נקבעים על ידי החלטות ממשלה, נקבעים בהחלטות השונות של הכנסת. כמובן ששר העבודה הוא לא זה שקובע את הרשימות האלה מלכתחילה. וכן לתת הגנה מפני פיטורים גם למשפחות.

תני דוגמא. למשל, קריית שמונה הייתה פקודה לעזוב, נכון? שדרות וקריית שמונה, יש אותו דין בעניין?

למיטב ידיעתי כן. זה מה שכתבנו בחוק. אפשר לעבור על רשימת היישובים.

בחוק הקודם גם?

לא, בחוק הקודם ההגנה הזאת לא קיימת. היא הגנה שאנחנו נותנים אותה - - -

אבל קריית שמונה גם בחוק הקודם מעוגן, לא?

לא, לא, לא. למה אתה קורא חוק קודם? יכול להיות שאתה מדבר על החוקים שעוברים עכשיו. חוק הגנה על עובדים זאת פעם ראשונה שאנחנו נותנים את ההגנה מפני פיטורים לעובדים שהתפנו או פונו ממקום עבודתם. במסגרת ההפצה של תזכיר החוק, הייתה גם הצעה לתת את ההגנה לחטופים עצמם ולנעדרים. הכנסנו את הנושא הזה פנימה. הוא נושא שהוא רגיש ויש לזה כל מיני היבטים שהתחלנו לבחון אותם אל מול היועצת המשפטית של הוועדה. על זה נדבר כשנגיע לנוסח. אבל זה כרגע הדברים.

תודה רבה. משרד האוצר.

משרד האוצר מסכים.

אם הוא מסכים אז מילה אחת – "מסכים". זהו.

נועה שוקרון, רכזת תעסוקה באגף תקציבים. עם הצעת החוק בנוסחה הממשלתי המקורי אנחנו בהחלט מסכימים. במעלה הדרך מצאנו את עצמנו עם שינויי נוסח והרחבות רבות, כשרגע אני לא אזכור אותן אחת-אחת אבל אני כן אגיד שכמגמה כללית זה מדאיג אותנו. בסופו של דבר תפסת מרובה לא תפסת. ואם נגן על כולם מפיטורים אז בעצם לא הגנו על אף אחד מפיטורים, ולכן אנחנו מודאגים מאיזושהי מגמה שבמסגרת החוק מורחב באופן כזה שלא יאפשר את הגמישות התעסוקתית שהמשק כל כך זקוק לו. וככל שיעלו נושאים פרטניים אני אתייחס לזה נקודתית.

כן, כשנקריא את הסעיפים אז תתייחסו לאיזה סעיף אתם מסכימים ולאיזה סעיף אתם לא מסכימים. אנחנו נעבור למשרד הביטחון, לגבי מה זה נקרא פקודה שאתם מונעים מאדם ללכת לעבודה, מה ההגדרה. רועי חכם, היועץ המשפטי. תבחרו אתם מי ידבר.

כן אדוני, אני רועי, היועץ המשפטי של תחום הפרט, מצה"ל. אני אגיד שהפקודה גם נוגעת לאנשים שפונו מהיישובים שלהם, אבל באופן ספציפי הגענו כדי להדגיש את החשיבות מבחינתנו כצה"ל, שבסוף תהיה הגנה של בני זוג של כל המשרתים בצה"ל – מילואים וסדיר. ונמצא איתי פה מפקד מופ"ת, שהוא יציג את העמדה.

שלום אדוני, יוסיפסקו אייל, מפקד יחידת מופ"ת. אני כאן כנציג אגף כוח האדם וצה"ל לעניין הזה. אז כמו שרועי התחיל, עמדנו כצה"ל בפשטות היא להחיל את ההגנה לבני זוג של כלל המשרתים במילואים, בחובה ובקבע. ההגעה בפני הוועדה לבית הזה היא במטרה ברורה לתמוך את הלחימה ואת הנשק העיקרי שלנו כצבא, והוא אנשים. אין מחלוקת לגבי גודל השעה, חומרתה, ובוודאי על התביעה הברורה של מדינת ישראל מאיתנו – להשיב את החטופים ולנצח. המושגים שאדוני וודאי שמע לא אחת בגין סוגי המשרתים בצה"ל הם כתף לכתף, ולכן בקשתי ועמדתי היא לספק את ההגנה בפני פיטורי בני זוג לכולם. ללא הבדל סוג השירות. אם יש שאלות בעניין הזה אני אענה.

השאלה הראשונה היא האם אתה מדבר על מקום שבו פיקוד העורף אמר שאסור לצאת לעבודה ולכן היא לא יכולה ללכת או שאתה אומר שכל מי שמגויס למלחמה ואשתו לא יכולה לצאת לעבודה בגלל שבעלה מגויס, אז היא תהיה מוגנת מפיטורים?

אז אני אענה אדוני. הכוונה היא - - -

גם קבע וגם סדיר.

לא, אתה לא הבנת את השאלה שלי.

אני אענה אדוני, אני הבנתי את השאלה. הכוונה היא לכולם, כשבתיקון שניצב כאן היום בפני הוועדה יש תלות בין אי-הגעה לעבודה, כלומר שבן או בת הזוג לא מגיעים לעבודה בגלל השירות של בן או בת הזוג שלהם. כלומר, יש כאן תנאי שהוא מציג כאן הסדר שהיא מידתי ומדוד. אבל הכוונה היא לכולם.

סליחה שאני שואלת, זה הרציונל למעשה? זה הרציונל לתיקון של החוק הזה עכשיו? מה היה הרציונל?

אחד הרציונלים, לפחות בשיחות שעשינו עם לשכת השר.

אני הצגתי את הרציונל להגנה מפני פיטורים דווקא לאלה שנעדרו מעבודתם, ולהגן על התקופה הזאת כי ההיעדרות היא לא נבעה מעצם זה שלא רוצים להגיע לעבודה, מן הסתם. לגבי אוכלוסיות חדשות אז כן הייתה פנייה מטעם משרד הביטחון ומטעם הצבא. הנושא נמצא בנוסח. חשבתי שנכון שנדון בזה כשנגיע לנוסח. אמרתי שאני נגועה בחלק של נשות אנשי המילואים, אז אני פחות אוהבת להתבטא בכך.

כולן.

אבל אני חושבת שכולנו פה נגועים, כנראה.

תרגישי בנוח.

כולנו פה נגועים כנראה. אבל בסופו של דבר, אני אומרת שכדאי שנבחן את הנושא ואיך ההגנה הזאת מנוסחת, כשנגיע לנוסח. כי יכול להיות שנוכל, מצד אחד אנחנו מבינים לגמרי את הבקשה של הצבא ואת הבקשה של משרד הביטחון, מצד שני לא מדובר בהטבה שניתנת על ידי המדינה. הגנה מפני פיטורים. פיטורים זה זכות שניתנת למעסיק, חלק מהזכויות הבסיסיות של המעסיק. וגם של העובד. להגיד שהיחסים הגיעו לתומם, בואו נפריד כוחות. ואנחנו כאן, מה שאנחנו עושים זה שאנחנו אוסרים על פיטורים. אז הנושא הזה הוא ממורכב.

לא, יש גם אבל, ללא ספק - - -

לא, אני עוד לא הבנתי.

הוא מורכב בכלל - - -

האם משרד העבודה בעד הדבר הזה שאדם שמגויס ואשתו לא יכולה להגיע לעבודה לא בגלל הוראות פיקוד העורף אלא בגלל שבעלה מגויס, אז היא תהיה מוגנת מפיטורים?

אני חושבת שהיועצת המשפטית ניסתה לנסח גם עניין של השגחה על ילד, ולקשר את זה להשגחה לילד. נראה לנו שהוא נוסח קצת יותר מאוזן. חשבנו גם שאולי אפשר לחשוב על הנוסח המקורי של החוק שמדבר על מתי עובד או עובדת זכאים להגנה הזאת, כשיש מוסד חינוכי סגור, ולראות איך אפשר לשלב בין שתי ההוראות.

של הילדים.

של הילדים.

לא, זה לא מספיק שזה רק סגור. אנחנו יודעים שמערכת היברידית, או כאשר זה לא סגירה לפי הנחיות פיקוד העורף, גם כשהמוסד סגור. ואגב, אדוני יושב הראש, כולנו יודעים שהמדינה כן יודעת להתערב ביחסי עובד-מעביד. בטח במצב עניינים שכזה, אנחנו לא עושים טובה לנשות ובני זוג של המילואימניקים. בשבוע שעבר, אני אומר לך, שאנחנו דרשנו וגם הגענו לפריצת דרך, יכולה להעיד על כך נועה שוקרון, על שיפוי ימי העבודה ואובדן שכר של בני ובנות זוג של מי שנקראו בצו 8. עכשיו, החלק הזה, גם בשיח עם לשכת השר, זה החלק המשלים. זאת אומרת, אנחנו לא, במקום שאנחנו רוצים להיות מאוד פלורליסטים, מאוד בעד המעסיקים, אבל יש רגעים שאתה במלחמה.

אנחנו לא אמרנו שאנחנו מתנגדים, אמרנו שכדאי לעבוד על הנוסח.

צריך למצוא את הפתרון.

ולראות איך אנחנו, האם היישום שנמצא בהצעת החוק הוא הנכון, אולי צריך להזיז אותו.

כן, אני רק לא רוצה שתהססי ותועבר כאן תחושה שאנחנו עושים טובה לבני ובנות הזוג. אתם צריכים להיות מאוד נחרצים בהגנה הזאת. ולא להתנצל.

זה הכי חשוב. זה זמן אמת של הסיטואציה.

אין פה עניין של התנצלות, יש עניין של הסבר.

קבלי את זה ביקורת בונה, זה היה נראה.

כן, אני רוצה בכל זאת.

אין פה עניין של התנצלות, יש פה עניין של הסבר כשאנחנו מדברים על הגנה מפני פיטורים.

אני רוצה בכל זאת, כדי שלא יהיה פה רק שיח, שאף אחד לא יבין על מה מישהו מדבר. אני רוצה לעבור למעסיקים, התאחדות התעשיינים. גם להם יש מה לומר בעניין הזה. מי מדבר בשם?

עורכת דין מיכל וקסמן חילי, ראש עבודה בהתאחדות התעשיינים. חוק הגנה על עובדים בשעת חירום, אותו חוק שנקבע בשנת 2006, יש לו לוגיקה מאוד ברורה. הוא מבקש להגן על עובדים שיש סיבה שהם נעדרים עקב המצב המיוחד בעורף ומצב החירום. ולכן, בשנת 2006, כשישבו על החוק הזה באמת התייחסו לאותם עובדים שנעדרים מהעבודה כי מוסדות החינוך סגורים, כי יש להם ילדים קטנים, ובאותו חוק, לכן התייחסו באמת לאותם מצבים בהם העובד או העובדת לא יכולים להגיע למקום העבודה כי יש להם ילדים קטנים ומוסדות החינוך לא נותנים להם מענה. באותה לוגיקה, יש סעיף אחר בחוק שגם קובע שא הוסרה המניעה הזאת והעובד כן יוכל להגיע למקום העבודה כי המעסיק יודע לספק לו למשל מוסד אחר להשגחה על הילד וכולי, אז אין הגנה מפני פיטורים. זה מתוך הבנה שאנחנו רואים פה לא רק את העובדים, אנחנו חייבים לראות את שוק העבודה. המשק, שימו לב, המשק מתכווץ. אנחנו בהיעדרויות של מעל 700,000 עובדים. אם אנחנו נגן על כל אחד ללא מטרה וסיבה, זה לא פרס. היעדרות. הגנה מפני פיטורים זה לא פרס. זה צריך להיות מענה - - - -

סליחה, 700,000 זה כולל המגויסים.

נכון.

נו, אז?

אני לא מדברת על מי שמקבל את ההגנה. מעל 700,000 אנשים נעדרים היום ממקום העבודה. זאת אומרת שהמשק מתכווץ, והוא ימשיך להתכווץ. ואנחנו מדברים פה על מלחמה שלא תימשך חודש אחד. היא תהיה פה מעל שנה.

את יכולה לתת נתון שמנכה את האנשים שהם מגויסים?

אני עוד מעט אציג נתון, בסדר.

זה הנתון שהוועדה צריכה.

בסדר, יש פה עוד אנשים. אני מאוד מקווה, יושבים פה גם משרד האוצר ומשרד העבודה שהחליטו כן לעשות. ואגב, מי שהחליט כן להגן צריך לדעת גם על מה הוא מגן ומה ההיקף. אנחנו יודעים, אני עוד מעט אתן כאן את הנתון, אני אסיים לומר את הדברים ואני אבקש את הנתון ויתנו לי גם את הנתון הזה, ואני אעביר אותו כאן. מה שאנחנו צריכים אבל - - -

תודה רבה. אני רוצה ברשותך להפסיק אותך כי נכנסנו לפה משפחות החטופים ואני רוצה לתת להם את זכות הדיבור. אחר כך נחזור אלייך. שיר סגל.

שלום, קוראים לי שיר, אני הבת של אביבה וקית' סגל מקיבוץ כפר עזה. כמו שראיתם התפרצנו לכאן כי הסבלנות שלנו תמה. אין לנו יותר זמן לבזבז ואנחנו לא יכולים לסבול שנייה שעוברת בלי שהנושא של החטופים נמצא בראש סדר העדיפויות. ההורים שלי, אנשים שלוקחים תרופות, אני כל פעם אומרת שהם אנשים כאלה טובים ועדינים ורגישים, שכנראה כשהמחבלים היו מחוץ לבית שלהם ואמרו להם "תעל, תעל" (בואו, בואו), הם באו. הפעם האחרונה שראיתי אותם זה בסרטון הישגים של החמאס, כשהם נראים באוטו של אבא שלי במושב האחורי, אזוקים, מפוחדים.

ואני רוצה לשאול אתכם, כי כבר אין לי את מי לשאול: מה אתם עושים היום, מה עשיתם אתמול כדי להחזיר את ההורים שלי הביתה? ואיך זה הגיוני שעוברת שנייה בלי שזה בראש סדר העדיפויות של כולנו. כל אחד פה, זה היה יכול להיות ההורים שלו או הילדים שלו. וזה לא הגיוני שרק המשפחות זועקות את הזעקה הזאת. כל אחד שיושב כאן צריך שלא תעבור שנייה בלי שהוא אומר את המשפט "החטופים צריכים לחזור הביתה עכשיו". לא צריכה להיפתח שום ועדה או ישיבה מבלי שזה עולה בראש סדר העדיפויות.

ואתם יודעים מה? בתור סטודנטית לעבודה סוציאלית, מדברים פה על רווחה – 33 ילדים נמצאים בשבי החמאס. איך אני יכולה להמשיך ללמוד עבודה סוציאלית, לדמיין את עצמי עובדת סוציאלית במדינה הזאת, כשהמדינה הזאת מפקירה 33 ילדים ונותנת לשגרה להמשיך? אתם יודעים להגיד לי אם הילדים האלה אכלו היום בבוקר? אם כפיר, שהוא כבר בן עשרה חודשים, מקבל את המוצץ שלו? אם יש שם מישהי שמחבקת אותו? אם אמא שלו בכלל בחיים שם? אם הוא פצוע?

יובל ברון, בבקשה.

אני רק רוצה להוסיף לדברים של שיר, שתקשיבו לה. העם איתכם, העם רוצה את חזרת החטופים. זה כבר היה צריך לקרות מזמן. עם כל יום שעובר אנחנו מאבדים את הסיכויים להשיב אותם. להשיב אותם בחיים, להשיב אותם במצב מתפקד. אנחנו פונים, אנחנו מתחננים, לנו את הגישה לחדרים האלה, אין לנו את ההשפעה, אין לנו את הלחצים על הממשלה. ליושבים בחדר הזה יש. נושא החטופים הוא העדיפות מספר אחת במדינה שלנו. וכמו ששיר אמרה, אסור לנו, אסור לנו לעבוד לסדר היום בלי שנושא החטופים מדובר. המדינה הפקירה אותם פעם אחת בשבעה באוקטובר, ואסור לנו להפקיר אותם שוב.

כולנו איתכם. אני מדבר בשם כל היושבים פה וכל הצופים בנו. אני יכול להגיד לכם שאני בא עכשיו מישיבה של ועדת חוץ וביטחון, גם מאיר כהן היה שם, והנושא הראשון והמרכזי היה הנושא של החטופים. גם הוועדה הזאת עשתה חקיקה שלמה, אם אתם יודעים, על המשפחות, על הסיוע הכלכלי למשפחות מסביב, עד שהם יחזרו, בעזרת השם. אנחנו יכולים רק לאחל לכם שבעזרת השם יקרב היום והוא לא יידחה, שתוכלו לראות את המשפחות. נשמח איתכם ביחד לראות אותם שבים בריאים ושלמים, בעזרת השם.

אז אני רק רוצה להוסיף, שאני לא צריכה שקל אחד מהמדינה הזאת, אני צריכה את ההורים שלי פה איתי.

לא, זה אנחנו עשינו, זה לא - - -

ואני צריכה שאחותי תבוא איתי לפה, ושהיא תוכל להגיד לילדים שלה שהיא נוסעת לשלוש שעות לכנסת, ושהם לא יגידו לה "איך אנחנו יכולים לדעת שאת תחזרי אלינו, כשאת מספרת לנו כבר למעלה מחמישה שבועות שסבא וסבתא לא חוזרים".

אני יכולה להגיד משהו?

כן, חברת הכנסת רייטן.

שלום שיר, התכתבנו אתמול, בכיכר החטופים. אנחנו כולנו איתכם, שיהיה פה ברור. את יודעת את זה. גם חברי וגם חברות הכנסת איתכם נמצאים בלב ובנפש יום-יום, גם כתבתי לך את זה אתמול, שעה-שעה. אנחנו נגיע לכל מקום שצריך. נהיה בכיכר החטופים איתכם, נהיה כאן כדי לקדם פה את הדברים. בתוך הכנסת הפרלמנט יודע לעבוד ולהזיז דברים. אנחנו נפגשים עם מנהיגים בעולם, אנחנו לוחצים עליהם, אנחנו מעלים. את רואה? זה לא זז. זה לא זז ממני. אני נשבעת לך. את יודעת את זה. אנחנו לא נזוז ואנחנו לא נעשה שום דבר. אנחנו לא נושמים ביחד איתכם. זה אישי גם לנו. אני ממש מרגישה את זה. זה אישי באותה מידה. אני באמת מרגישה שזו המשפחה שלי חטופה שם.

זה היה יכול להיות כל אחד מאיתנו.

לכן אני אומרת. והיום שהילדים שלנו, ויש פה אימהות בכנסת שהן אימהות לחיילים שנמצאים ונלחמים שם בעזה, אני יודעת בדיוק לאן אני שולחת את הבן שלי, והסיכונים שיש על החיים שלו, ואני עושה את זה בלב שלם כדי להחזיר את ההורים שלך ואת שאר החטופים.

תודה.

אנחנו איתכם בלב ובנפש. לא נשכח ולא נעזוב את זה לרגע.

תודה רבה.

הבטחה.

אני אשמח לדבר. אני גיל דיקמן, אני בן דוד של כרמל גת שנחטפה. אשתו של בן דוד שלי, ירדן רומן, גם היא נחטפה. דודה שלי, כנרת גת, נרצחה בבית בבארי. כולם מאותו הבית. בן דוד שלי, אלון, אשתו ירדן והבת הקטנה שלהם, גפן בת ה-3 וחצי, נחטפו ביחד באוטו. הצליחו לברוח. ירדן נתנה את גפן הקטנה בידיים של אלון, אמרה להם "תרוצו", הם רצו והתחבאו במשך עשרים שעות. ירדן עכשיו חטופה בעזה. את הסרטון שבו כנרת נרצחת אני מצאתי בעצמי. אני הייתי צריך לספר למשפחה שלי שזה מה שקרה. אני לא חושב שיש עבודה או רווחה או בריאות במדינה שבה 240 איש נמצאים בעזה ולא מחזירים אותם. עכשיו אני שואל אתכם שאלה ממש פשוטה – עד מתי? עד מתי אנחנו צריכים לשבת פה ולדבר מנומס? עד מתי אנחנו צריכים לבוא ולהיכנס לתוך דיונים של וועדות שמתקיימים כסדרם? עד מתי יש חיים? לי אין חיים. גם לא לשאר המשפחות. אין חיים 38 יום. כי איך יכולים להיות לנו חיים? איך אנחנו יכולים לחזור ללמוד אם כרמל, שהייתה אמורה להתחיל שנת לימודים באוניברסיטה העברית לא חוזרת ללמוד? איך אפשר לחזור לעבוד במצב כזה?

שתיהן נשות מקצועות הבריאות. גם בת דודה שלי וגם אשתו של בן דוד שלי. כל מה שהן רצו זה לטפל באנשים. אני לא מבין מה אתם עושים כאן היום ועל מה אתם מדברים? על מה? איך יכול להיות שמשהו, משהו, יותר חשוב לכם, לכל אחד ואחת מהיושבות והיושבים כאן, מאשר להחזיר אותם הביתה? לא בסיכה על הדש; במעשה. ולא להגיד לנו "אנחנו נהיה איפה שצריך", אלא לומר לנו בעצמכם מה אתם עושים. אנחנו פעם ראשונה במצב הזה. אנחנו לא נגיד לכם מה אנחנו צריכים, אתם תגידו לנו. אתם תגידו לנו איך אתם מחזירים אותם הביתה. אתם תגידו לנו איך הכנסת תעשה את זה, ואתם תגידו לנו איך אתם תלחצו על הממשלה לעשות את זה, ואיך אתם תלחצו על ממשלות זרות שיכולות להתעסק בדבר הזה, לעשות את זה. זה נמצא בידיים שלכם. אתם הנציגים שלנו. האנשים האלה הופקרו ועכשיו אנחנו חשים שהולכים להקריב אותם. הם חיים שם. גם כרמל, אנחנו רוצים לקוות, גם ירדן. גם ההורים של שיר.

אני רוצה שתענו לי על השאלה עד מתי. תנו לי תאריך, משהו, שאחריו המדינה עוצרת כמו שהחיים שלנו עצרו. שבוע? שבועיים? זה לא יהיה יותר מזה. זה לא צריך להיות אפילו יום אחד. אני מחכה לתשובה.

תודה רבה.

אני רק רוצה שנייה. אני רק רוצה להגיד לכם, יש פה נבחרי ציבור, אני לא אספר את הסיפור שלי כי אני לא רוצה לקחת זמן. אני רק רוצה להעיר הערה אחת ממה שהמשפחה החדשה שלי, ממשפחות החטופים, אמרו. מי שיושב כאן, והוא נבחר ציבור, ותעבירו את זה גם לנבחרי הציבור שלא בתוך החדר הזה. זה כעת, זאת השעה של מדינת ישראל. ומי שחושב שהוא לא מסוגל לקחת את השעה הזאת ולעשות את הדבר הנכון, שהוא היחיד, שזה להחזיר את החטופות והחטופים שלנו הביתה היום, בלילה. אנחנו מחכים להם. מי שחושב מנבחרי הציבור שהוא לא מסוגל, זה לא בושה, אנחנו לא נחזיק את זה לרעתכם. קומו, תזוזו הצידה, ותנו למישהו אחר שחושב שהוא כן יכול לעשות את זה. כי כבר 38 ימים אתם לא מצליחים. אם אתם לא יודעים לעשות את זה תנו למישהו שאולי יודע. זה מה שרציתי להגיד.

תודה רבה.

החטופים והחטופות עדיין משלמים מיסים, שם, מעזה. עדיין מחשבון הבנק שלהם יורדים המיסים בשביל שאתם תחזירו אותם הביתה.

אגב, הנושא הזה עכשיו בדיון בהצעת החוק הזאת - - -

לא המיסים.

הזכויות שלהם, כן.

אז שהדיון יהיה על החזרת החטופים הביתה, ולא על האם הם משלמים מיסים או לא.

תודה רבה. אתה גם ממשפחת החטופים? כן, אז בבקשה.

מה לעשות. שמי שחר מור. אני נציג של משפחת מונדר, שאין כאן אף אחד שיכול להיות נציג שלה יותר. משפחת מונדר, דודי אבריימל'ה – אברהם מונדר, דודתי האהובה רותי מונדר, קרן, ביתם האהובה והנכד אוהד. חוץ מהם במשפחה היה גם את רועי, שקברנו לפני שלושה שבועות, שנרצח באותה שבת ארורה. ואני רוצה להגיד לכם, משפחה שלמה, אנחנו בני הדודים שכאן נמצאים, אנחנו הקרובים שנשארו. כשקברנו את רועי לא היה אף אחד מהמשפחה הגרעינית שלו יחד איתו בשביל לחלוק לו כבוד אחרון.

מה שקרה מבחינתנו בשבעה באוקטובר זה שהמדינה נעלמה. מדינת ישראל לא קיימת יותר. וכל נבחרי הציבור של מדינת ישראל, אתם לא קיימים יותר. אתם פישלתם, אתם הפקרתם. אני לא רואה איך אתם יכולים לכפר על מה אתם גרמתם לעם שלנו במשמרת שלכם, על ההפקרות הנוראית הזאת. אני לא יודע. חובת ההוכחה עכשיו עליכם. וההוכחה היא להביא אותם כמה שיותר מהר. כי עד אז אין מדינת ישראל.

לי יש ילד בן 9, שהוא חבר של אוהד. אני לא מדבר איתו על זה. אני לא יכול, איך אני יכול להסביר לו שאני גר במדינה שלא דואגת לאוהד. איך אני יכול להגיד לו "כן, אתה תלך פה לאוניברסיטה, אתה תלך ותשרת פה בצבא"? נראה לכם?! אין מדינה יותר. תחזירו אותם, שתהיה מדינה. דוד שלי, אברהם מונדר, שילם כל החיים שלו מיסים בשביל להקים את הבית הזה. אתם חייבים לו. אתם מקבלים את המשכורת מהציבור, מאיתנו, מאלה שהופקרו. מאלה שחיכו שעות שצה"ל ייכנס ולא נכנס. תודה רבה.

תודה רבה. אני מבקש הפסקה לחמש דקות.

(הישיבה נפסקה בשעה 11:40 ונתחדשה בשעה 11:46.)

אנחנו נחדש את הדיון על הנושא של ההגנה מפיטורים. עובדים שלא יכלו להגיע לעבודה, מפני פיטורים. בגלל המצב. אז אנחנו היינו באמצע הדברים של התאחדות התעשיינים. אנחנו רוצים לשמוע מה אתם מציעים בפועל לאותם אנשים שבאמת לא יכולים לעבודה. איך אתם מגנים עליהם מפני פיטורים ומה אתם מציעים.

אוקיי. אז כמובן מי שיש צורך וסיבה לא להגיע לעבודה, כמו למשל כשיש ילדים ומוסדות החינוך סגורים. זה יכול להיות גם במצבים שיש לימודים, אבל בזום ומהבית, אז זה גם סוג של אין השגחה. ואני מבינה את ההרחבה שמבקשים לעשות פה בחוק. אבל מצד שני, לנתק את זה ממוסדות החינוך, או למשל –אני כמובן לא מדברת על חטופים ומעגלי המשפחה וכולי, שזה באמת גיהינום עלי אדמות ובאמת אף אחד פה לא מעלה את זה לדיון – אבל דובר בחוק בין היתר על אותם מפונים, למשל, יש לנו לא מעט מעסיקים שמציעים לאותם מפונים שפונו למאות קילומטרים מרחק ממקום מגוריהם הקודם, ומציעים להם מקום מגורים ראוי סמוך למקום העבודה, מספקים לעובד את כל מה שהוא צריך כדי לחזור למקום העבודה, והעובד מסרב לחזור.

עכשיו, אני הזכרתי את אותם 750,000 עובדים שהיום נעדרים ממקום העבודה, כל מיני היעדרויות מסיבות שונות, לא כי הם אלה שמקבלים את ההגנות, אלא משום שזה מראה שהמשק מתכווץ. יש הרבה מאוד היעדרויות, אנחנו מדברים על מלחמה מאוד ארוכה. והגנה מפני פיטורים היא לא פרס, היא בעצם מענה לאיזשהו צורך שעולה בשטח, שאליו אנחנו בוודאי לא מתנגדים. לצורך.

אתם מכירים מפעלים רבים שיספקו דיור לאותם עובדים?

מעסיקים, בוודאי. גם מהצפון וגם מהדרום. תעשיינים שלנו שמתקשרים אלינו. אנחנו באגף העבודה סייענו לקרוב לאלף פניות רק בנושא יחסי עבודה של מעסיקים שפנו אלינו בחודש ושבוע האחרונים. ויש לא מעט פניות שנוגעות למעסיקים שמבקשים לתמרץ את העובדים להגיע למקום העבודה. וגם כשמציעים להם מקום מגורים ראוי חלופי קרוב למקום העבודה, עובדים פשוט לא מגיעים. עכשיו, אפשר לחשוב רק על העובדים, ואני מבינה, הקושי ברור לכולם. אבל כשאנחנו חושבים גם על המשק וחושבים על שוק העבודה, ועל הצורך שבסופו של יום המשק ישמור על עצמו ובטח שלא יתכווץ, שיהיה לאותם חיילים ונשות החיילים גם לאן לחזור. כי אם לא יישאר שוק עבודה לחזור אליו כי הוא כל כך יתכווץ, כי זה מה שעלול לקרות פה אם נמשיך ככה חודשים ארוכים לאפשר לאנשים להיעדר מבלי לתמרץ אותם להגיע למקום העבודה.

הם מציעים גם מגורים, ומה תעשו עם מוסדות חינוך לילדים? גם תקימו בתי ספר?

לא, לא. מוסדות חינוך זה סיפור אחר. אני אומרת שיש פה סוגים שונים של מניעות.

את מדברת על המפונים.

אני מדברת על מפונים.

אבל המפונים גם צריכים בתי ספר לילדים.

אם נותנים מענה לכל - - -

זה לא בדיוק מענה, אדוני, זה שלוש שעות.

לא, אני לא מכיר מפעל שיעמוד בזה כלכלית.

כן, ומפונים שנמצאים בשדרות - - -

קודם כל, לחלקם אין ילדים. סליחה רגע, לחלקם אין ילדים.

למי שאין ילדים לא מוגן פה.

רגע, לא נכון, המפונים זה כולם. חברים, המפונים זה כולם.

הוא מוגן.

המפונים זה כולם. בין אם יש ילדים, בין אם אין ילדים, בין אם מוסד הלימודים סגור, בין אם בן הזוג יכול להישאר בבית. עכשיו, לא יכול להיות שניתן לכולם את ההגנה הזאת. ההגנה הזאת זה לא פרס, זה צורך.

היא אומרת במשפט אחד – אם אני מפעל גדול ואני יכול לאפשר לעובדים שלי לבוא לגור לידי, באזור שלי, אני אשכור להם דירות, אז הם יוכלו לבוא לעבוד.

למפונים?

למפונים.

ולפרק להם את הקהילה?

ואת הילדים, ואת המסגרות.

את זה לקחתם בחשבון?

רגע.

קהילה שעברה טראומה, שנמצאת - - -

רוצה להיות יחד. הילדים רוצים להיות ביחד.

לא, לא, לא. אני רואה שחברי הכנסת רוצים לדבר. אז תודה רבה.

גם הרגשית, זה - - -

רגע, רגע, יש סדר, פנינה.

איזה מן דבר זה?

זה יעלה לנו יותר מהמשק.

לתלוש אותם בשביל עבודה.

העמדה שלכם נשמעה. אני מבין, ראיתי במסמך שלכם שיש לכם עוד רעיונות.

דבר נוסף אולי שאפשר להציע? רק לגבי, אנחנו מדברים פה לא מעט, זאת אומרת כל תיקוני החקיקה הם לחודשיים או שלושה, אנחנו רואים פה תיקון לשנה שלמה. לא כדאי לעשות הוראת שעה, לבחון אותה בעוד חודש, גם אם כמובן - - -

זו הוראת שעה.

לא, הוראת שעה שהיא באמת קצרת מועד.

לא, אמרנו ככה – הוראת שעה לשנה, ואם המלחמה תסתיים, בעזרת השם, היא תיפסק.

אבל הוראות אחרות שעברו עכשיו, כולל חוק התוכנית לסיוע כלכלי, והרבה הוראות שעכשיו עברו בימים האחרונים, כולם מבינים שאפשר לתת את ההגנה הזאת לזמן קצר - - -

יש הבדל. הגנה שהיא - - -

למה את צריכה לענות? את לא בוועדה למעמד האישה?

ואז לבחון את הצורך מחדש.

אוקיי, אני שומע. אני לא שולל את מה שאת אומרת, אני רק אומר שההבדל בין המעסיקים, בין התקציבים בוועדת הכספים שנותנים לתקופה מסוימת להערכה, לבין הגנה על עובדת שלא יפטרו אותה, אז אני רוצה לתת יותר זמן שלא יפטרו אותה. נדבר על זה. עכשיו חברי הכנסת. חברת הכנסת רייטן.

תודה רבה. אז יש לי באמת דקה, אני מתנצלת שאני צריכה לעזוב, יש לי דיון בשעה 12:00 עם המל"ל בכל מה שנוגע לפשעי המלחמה שביצע החמאס במיוחד נגד נשים, אפרופו פנינה, אנחנו צריכות לדבר על זה. אז אני נאלצת תכף לצאת. אבל אני קודם כל מברכת על החוק הזה. אני חושבת שהוא מאוד-מאוד חשוב. אני חושבת שיש צורך מאוד גדול לתת שקט נפשי כמובן לא רק לבנות זוג למילואימניקים, גם לבני זוג המילואימניקיות, ואנשי הסדיר. וראינו עכשיו במלחמה הזאת באמת נשים אדירות בצבא, ומה שהם עושות. ואנחנו מצדיעים ומצדיעות להן כולם. ואני מבינה שהנוסח עבר כמה תיקונים ואני לא אוכל להישאר כאן כדי להיכנס לדיון המעמיק. אני מניחה שיהיה לכם עוד דיון על זה, לא תספיקו היום את הכל, לפי הלו"ז לפחות.

אבל רק כדי להבין את הרציונל שוב, וזה מה שהתעכבתי עליו בהתחלה מול דבי. בעצם מדובר על הוראת שעה שאמורה לגעת בקבוצות מסוימות. אם אני רגע עושה את זה סכמתית. קבוצות מסוימות שלאור הנסיבות והשעה, הנסיבות החריגות והמלחמה, הם אינם יכולים להגיע לעבודה. לעבודה.

או לא יכולים לבצע את העבודה.

לעבודה. אבל אנחנו מדברים על עבודה, נכון? על עבודה. יש פה כמה ניסוחים שפשוט לא הצלחתי להבין.

הכל מדובר בעבודה.

אוקיי, עבודה בלבד. ואז בעצם אנחנו מדברים על קבוצות מפונים, מדברים על קבוצות המילואימניקים.

והמשפחות.

ובכלל אנשי צבא, לא רק המילואימניקים, סליחה. אנשי צבא. ויש עוד קבוצות?

כן, זה בנוסף למה שקבוע בהוראת הקבע של החוק, שמי שמילא הוראה של פיקוד העורף שמגנה, או לא יכול להגיע למקום העבודה - - -

כן, בדיוק. זאת אומרת, יש פיקוד העורף, מפונים, יש את החטופים. אלה הקבוצות שאנחנו מדברים עליהן.

בית ספר סגור.

בית ספר סגור. שגם אם הם לא מפונים, לפי פיקוד העורף.

היום קיים בהוראת הקבע של החוק.

כן.

מוצעות הרחבות.

כן, כן. כל הדברים האלה בחוק.

יש לנו כמה הרחבות שמוצעות. אחת לדבר גם על מוסד שסגור בחלקו. זאת אומרת, צמצום הפעילות. צריך לראות - - -

מה זה אומר?

הפעולות משם.

נגיד שבית הספר פתוח רק שלוש שעות.

של הילדים?

כן.

כן, שמדובר בילדים. יש עניין שבית הספר סגור לא בגלל הוראת פיקוד העורף או השר הממונה אלא בגלל הוראת ראש עיר.

איזה ראש עיר החליט לסגור.

אוקיי, עדיין זה בא בהגנה על ההורים.

את אומרת בעצם שצמצום שעות שהייה בבית ספר, נגיד מעט שעות שהייה, עדיין יש הגנה כי אין בעצם אפשרות לעבוד.

כן, צריך לראות את הפרטים.

במידה, במשקל ובמסורה.

נגיד, את הבת שלי שלחו רק לשלוש שעות, אוקיי? אז בוודאי שצריך להישאר איתה, לאסוף אותה. מצד אחד היא צריכה מסגרת וזה חיובי, מצד שני עבודה.

את מדברת עוד מעט. בבקשה.

ויש את ההורה שנוגעת לבני זוג של חיילים, אם יש להם ילד, גם לא בנסיבות של סגירת מוסד החינוך. ויש את ההוראה שמדברת על כך שהיום הדרישה היא, יש דרישות לגבי בן הזוג של העובד, וכרגע מדובר, כיוון שאנחנו מדברים שחלק מהם הם מילואימניקים, אנשים לפעמים פצועים, אנשים מפונים. אז הדרישה היא לדבר על נבצר מהעובד בלי הדרישה של דווקא עובד או נבצר. יש פה דרישה של נבצר מהעובד.

שזה סעיף, אם אני מבינה אותך נכון, נועה, סעיף 2ב? איפה שכתוב "נבצר מבן זוגו של העובד להשגיח"?

כן, כן, כן.

ואז בעצם למה הכוונה?

אז אלה הנסיבות. הנסיבות יכולות להיות יותר, למשל אם בן הזוג לא עובד, למשל בן הזוג הוא משרת, חייל. חייל הוא לא עובד בהגדרתו. גם חייל קבע הוא לא עובד. אם בן הזוג פצוע, אם מפונה.

אנחנו נקריא את הסעיפים. הכל יהיה מוגדר. אני חשבתי שיהיה היום.

אז אם אפשר רק לציין שבהצעת החוק הממשלתית הסעיף הזה ספציפית לא תוקן.

נכון, אני ציינתי כרגע את ההרחבות.

אם אפשר לאפשר לחברת הכנסת רייטן לדבר, כי היא מחכה.

אז אני משאירה אתכם להמשך הדיון. פשוט באמת זה קפץ לי מבחינת הנוסח כי הייתה לי איזו אי בהירות. ואני מקווה שאני אוכל להיכנס או בהמשך הדיון או בדיון הבא כדי שאני אוכל לסייע לכם. ובהצלחה לכל המשרתים והמשרתות.

חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה.

תודה אדוני יושב הראש. ראשית, למרות הנסיבות אני שמחה להתארח כאן בוועדה. אני חושבת שזה אחד הנושאים החשובים שהגיעו לשולחן הכנסת לאחרונה. אני אתחיל דווקא מהסוף, נציגת התאחדות התעשיינים, אי אפשר מחד לבוא למפונים, לעטוף אותם ולומר להם שאנחנו כאן כדי לתת להם בטחון, ולא לשים לב לדבר החשוב ביותר, ובצער אני גם אומר – המעטפת שהם מקבלים, המפונים, מתחילת הדרך, הייתה יותר מורגשת מהחברה האזרחית. אבל המעטפת המיידית הייתה שלהם עצמם כקהילה. באחת הפניות אני קיבלתי בקשה מקהילה מסוימת להעביר עוד עשר משפחות שלהם לא נמצא מקום כתוצאה מזה שלא היו חדרים באותו מלון. והמשמעות וההשלכות היו כל כך גדולות על הילדים, על ההורים. כי אחרי מה שהם עברו, עברו שואה – לפחות יש להם את הקהילה.

אז למה אני התקוממתי בכלל על המחשבה שאפשר לבוא לאנשים האלה שעברו את התופת, שחלקם ראינו, חלק מהמשפחות שלהם עדיין חטופים. רבים מהם קברו את מתיהם, כולנו קברנו את המתים שלנו.

החוק לא מדבר רק עליהם.

לא, לא, ברור. תכף אני אגיע. אני אגיד גם למה אני כאן.

לא, כי הם בעצמם בוודאי לא ילכו לעבודה.

הם בוודאי, צריך לתת להם הגנה מיידית. אף אחד, אף אחד מהמעסיקים לא יכפה עליהם לעבור לגור במקום שהם כרגע לא מסוגלים להיות בו, לנתק אותם מהקהילה. בוודאי כשמדובר בילדים.

היועצת המשפטית אומרת שאלה מוגנים ממילא. את לא צריכה לדבר על זה.

לא, את מדברת על הניצולים? על מי את מדברת?

מפונים.

לא, לא, לא. על ההצעה להעביר עובדים דירות ליד המפעל.

כולל הניצולים. בדיוק. ההצעה לממן דירות ולנתק אותם מהקהילה בזמן שהם בכלל במקומות אחרים. זה, צריך לתת להם הגנה מיידית, אדוני יושב הראש. זה לא, בכלל לטעמי לא צריך להיות על הפרק. הדבר הנוסף שבשבילו אני כאן. בסוף המדינה, כולנו באמת מתהדרים ומתפארים ומחזקים את החיילות והחיילים שלנו שנקראו בצו 8, בטח את אלה שנמצאים בסדיר, אבל אנחנו צריכים לתת להם הגנה מלאה. לא יהיה מצב שמשק בית של משרת או משרתת יצטרכו לשלם מכיסם בהוצאות. אמרתי את זה שבוע שעבר, לאבד את הכנסתם ושלא יפוצו או ישופו, ובוודאי שלא לאבד את מקור פרנסתם. לכן, ההצעה שיושבת כאן במתן הגנה היא נכונה. אני גם חושבת שנכון שהכנסת תראה בראייה רחבה, וטוב שעשיתם שזה הוראת שעה לשנה שאפשר אחר כך, אם המלחמה נגמרת, לצמצם אותה. אבל מוטב שנזכור שאף אחד מאיתנו לא עושה להם טובה, אלא הם עושים לנו טובה. אנחנו מצדיעים לכם. אני שמחה לראות גם את הנציגים של צה"ל ומשרד הביטחון. ואנחנו כאן לרשותכם.

כן, תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון.

טוב אדוני, אני רק באמת אפתח עם זעקת המשפחות שהיו כאן. הם בעצם עוברים בין כל הוועדות. הזעקה שלהם היא זעקה של עם שלם. ואדוני, כבוד יושב הראש, בבקשה, בבקשה, אתם יושבים בממשלה, תפעלו להחזיר את החטופים הבייתה עכשיו. בנוגע להצעה שמונחת כאן, ללא ספק שאני בהחלט מתחברת למה שנאמר כאן. ברור למה שנאמר על ידי גורמי צה"ל. זה צעד מתבקש. אנחנו נמצאים בסיטואציה שונה, דבר חדש. משהו שהמדינה לא הכירה, ואנחנו מקווים שגם לא נכיר בנסיבות שקרו כאן. ולכן יש צורך להגן על אותם עובדים בכלל. וכשמדובר על מפונים, בטח ובטח כשמדובר על מפונים שמתגוררים בשדרות ועכשיו הם מפונים לאילת והם מפונים לתל אביב והם מפונים לעוד הרבה מקומות. ואני אגיד, כבוד יושב הראש, אני מסתובבת במלונות וכולם רוצים הביתה, כולם רוצים לחזור לעבודה. לצערנו זו לא המציאות, זה לא ההנחיות. ולכן חייב לתת להם הגנות.

עם זאת, יש צורך גם להגן על, יש עובדים עם צרכים מיוחדים שיש להם מפעלים מיוחדים. צריך לזכור גם לגביהם, לשמר אותם ולא לפגוע בהם. הורים לילדים עם צרכים מיוחדים שבנסיבות מסוימות, יש ילדים גם שלא נאמר שהם מפונים אבל הטראומה הלאומית היא חלק מהטראומה האישית כי אלה ילדים מיוחדים. לכן יש צורך שתהיה הגנה גם לאותה אמא, אותו אבא, שישבו ויגנו שם. ובטח ובטח שיש צורך לחשוב גם על חלקיות משרה. זאת אומרת, שהמעסיק לא מחליט עכשיו שהוא מוריד לחצי משרה בגלל הנסיבות. צריך שהחל"ת יהיה, שהם יהיו מוגנים, שמקום העבודה יישמר. די בנזק הנפשי שקורה עכשיו. אנחנו לא צריכים עכשיו גם את האובדן של חוסן כלכלי ואת החוסר בהערכה עצמית כשאתה מאבד עבודה, לפעמים גם הערך העצמי שלך יורד.

דבר נוסף שהייתי רוצה שיקבל התייחסות, וזו התייחסות שבאמת עלתה בארגוני נשים. אז זה גם בנושא הפיטורים. בנסיבות מסוימות, כשאנשים ירצו להתפטר, להגן עליהם בסוגיה הזו מבחינת הפיצויים. תודה.

הם ידברו גם כן. תודה רבה. חברת הכנסת לזימי, בבקשה.

תודה רבה. אני גם רק רוצה להתייחס בכל זאת למשפחות החטופים שהיו כאן ולומר שהחובה שלנו להתייצב לצידן לא רק במילים אלא לומר שאנחנו נתמוך בכנסת בכל עסקה שתהיה. האנשים האלה, אזרחי המדינה, כולל ילדים, קשישים, תינוקות, נשים, גברים, הופקרו ונחטפו על ידי מחבלים מסוכנים.

יימח שמם.

אנחנו לא נפקיר אותם בשנית. ואנחנו צריכים לקיים את מצוות פדיון שבויים ככל שנוכל, ועלינו לעשות זאת. אני רוצה להגיד לך שזה חוק מאוד חשוב שמגיע לכאן. וקודם כל, לברך את תזכיר החוק הזה ואת הקידום שלו, ואני מקווה שבאמת נוכל להעביר אותו כמה שיותר מהר לקריאה שלישית.

ראיתי שנוסף הסעיף של להגן מפני פיטורים על משפחות החטופים והנעדרים. לא ראיתי פה את משפחות הפצועים. חשוב מאוד שמשפחות שמטפלות בפצועים, גם מהאסון, גם מצה"ל והכל, שיהיו רגועים רגע בשביל לטפל בבני משפחתם ויהיו מוגנים מפני פיטורים. זה ממש חשוב.

לגבי החינוך, הסיפור של החינוך הוא סיפור מורכב. כמו שגם ציינת במשפט לפני כן, יש ראשי עיר שלמרות הנחיות פיקוד העורף שמאפשרות, הם לא פותחים את בית הספר והכל, אז צריך להיות גם סגירת מסגרת החינוך בפועל. או לחלופין, יש ימים שהם בזום. מתחילים לחזור בחלק מהמקומות. אבל יום בזום, כמובן שילד מתחת לגיל מסוים חייב השגחה. אז צריך רק להתייחס גם לזה.

הגנה מפני פיטורים גם לאנשי כוחות הביטחון והמילואים, שנשותיהם או בני הזוג. גם לחינוך המיוחד, שזה כמובן לפי תקנות החוק הקבועות.

לכאורה יש בנוסח את כל נושא החינוך.

אז זה מכיל גם את זה.

אני חושבת שזה מכיל, אבל אני לא - - -

תבדקי את זה. אם לא, אז זה מובן מאליו.

אם זה מכיל אז בוודאי שפחות זה. וגם כמובן מקומות עבודה ללא מרחב מוגן, לשים לב שאנחנו מצליחים לשמור. אנשים בחרדה, אנשים חוששים.

אבל במקרים כאלה, אלה המקרים שבעצם ראש הרשות כנראה בגללם לא יפתח את מוסד החינוך.

לא, לא דיברתי על מוסד החינוך.

היא מתכוונת למרחב מוגן במקום העבודה. אני לא חושב שיש מקומות עבודה בלי מרחב מוגן.

לא, אני אתן לך דוגמא. רגע, אני אתן דוגמא.

הכנסת היא ללא מרחב מוגן.

אני אתן לך דוגמא. פנו אליי מאופקים, פניית ציבור, שהבנקים סגורים והם חייבים סיוע. התקשרתי לממונה והסבירו לי שהבנקים הם ללא מרחב מוגן ולכן נאלצו לסגור. רק דוגמא על כמה אנחנו בכלל לא מבינים. הגנה על עובדים.

אבל אלה המקרים הקלאסיים של החוק המקורי. החוק המקורי למשל אומר שאם מקום הוא ללא מרחב מוגן אז הוא לא יפעל. ואז הוא לא יכול להגיע למקום העבודה. ככה אני מבינה. הוראות פיקוד העורף.

אז הוא מוגן מפיטורים, נכון?

אז הוא כבר מוגן לפי החוק.

ככל שהוראות פיקוד העורף קובעות שהמוסד החינוכי צריך להיות סגור - - -

לא המוסד החינוכי, המפעל.

או שהמפעל צריך להיות סגור כי אין לו מרחב מוגן.

אז אי אפשר לפטר אותו.

אז העובד יהיה מוגן מפני פיטורים.

אוקיי, תודה רבה.

תודה רבה. אז קודם כל, זה מצוין. ודבר אחרון, רק הוספת הגנה מפגיעה בהיקף משרה. שזה גם משהו שיכול להיות. הרעת תנאים של עובדים, זה יכול להיות מנוצל בגלל המצב. צריך לשמור גם במקום הזה. לשים לב. אגב, אפשר להכניס איזה סייג של הורדה זמנית כתוצאה מהמצב אבל חזרה לחוזה שעליו העובד חתם והסכים, והמשרה הראשונית שהתחיל לעבוד ולא שינוי משרה או שינוי היקף. תודה ליושב ראש הוועדה.

תודה רבה.

אני אגיד רק משפט כי אני צריך לצאת לנשיאות. בנושא של בן זוג, אני רק מבקש, אנחנו לקראת שנייה ושלישית, אז אני מבקש להוסיף את הדבר שעשינו בחוק לתשלומי משפחות של נעדרים וחטופים, שבן זוג ייחשב כחוק. המשמעות היא שאם יש מישהו שנמצא בתהליך של התאזרחות או ידוע בציבור, שבן זוג ייחשב כפי שעשינו בחוק הקודם.

זה ישפיע לנו על ההוראה.

בסדר, אנחנו צריכים לוודא - - -

אני רק רוצה להגיד מה גדר העניין. דבר ראשון, זה ישפיע על הגדר שמדובר בבן זוג של משרת במילואים או משרת - - -

הכוונה היא להרחיב את המושג של בן זוג, שלא ייווצר מצב שמישהו - - -

אני רק אומרת שההשלכות של זה, אם אני מבינה נכון, ההשלכות בחוק הזה הן עדיין מצומצמות. כי זה או השלכות של בן זוג של - - -

יבגני מדבר על מישהו שאין לו אזרחות.

לא, מישהו שנמצא בתהליך א5 - - -

לא, וגם גרושים בסוף. בפועל, גרוש או גרושה שומרים, הוא צודק.

רגע, שנייה, שנייה. בחוק של מתן תשלומים למשפחות, הסוגייה הזאת עלתה. פתרנו את זה פשוט במשפט אחד – מי שנכנס למדינת ישראל כחוק ייחשב כבן זוג, ואז הייתה גם הערה על מי שידוע בציבור.

אני רק אומרת שההשלכות פה הן יחסית מזעריות.

למה? מה, אם אנחנו מכניסים פה, מרחיבים את המעגל, ומכניסים פה אנשים אז בטח שאפשר. משרד המשפטים פה? אתם? אין שום בעיה. כמו שעשינו בחוק של תשלומים למשפחות. בן זוג ייחשב כמישהו שנמצא בתהליך של התאזרחות. א5. בן זוג לכל דבר. הוא עובד. א5 מקנה אישור עבודה. או למשל בנושא של ידועים בציבור. אם זה ידוע בציבור כבן זוג.

אבל למה יש צורך?

יש צורך משום שהבירוקרטיה תיצור את הבעיה הזאת בהמשך. יש צורך. למה בחוק תשלומים למשפחות נעדרים היה צורך? הכנסנו את זה.

אבל זה לא תנאי תשלום. אם אפשר רגע.

כי שם השאלה הייתה מי בן משפחה. כאן השאלה היא על העובד עצמו, האם נמנע ממנו להגיע למקום העבודה. יש, נכון, בשוליים, אם - - -

לא, לי יש בעיה עם המושג הזה של בן זוג.

רק רגע, אם העובד, הילד הוא באחזקתו הבלעדית, או שאמרנו שאם מבן זוגו נבצר להגיע למקום העבודה, שם יש לנו התייחסות לבן הזוג. או בן זוג של מי שמשרת במילואים או בצבא - - -

מה זה בן זוג? גרושה וגרוש?

אם אפשר להתייחס?

אז בן זוג לא כולל גרוש.

לא, בן זוג זה לא גרוש.

לא, אז צריך להכניס את זה כמו שהכנסנו בהסכם עם האוצר.

חבר'ה, בן זוג זה לא גרוש. עם כל הכבוד. בן זוג זה בן זוג, או בת זוג. יש מושג בן זוג. גרושה זה לא בת זוג.

אני מציע, יבגני - - -

לא, זה לא נכון. זה צריך להיות בהגנה.

אני מציע שנקריא את הסעיפים, אתה תהיה פה ותדאג לזה.

זה צריך להיות מפורש. הורות, הורה נוסף.

אז אני תכף חוזר.

כן, כשיקריאו את הסעיף. חברת הכנסת מירב כהן.

אז אני רק רוצה לשאול שאלות. יכול להיות שחלק מהדברים קיבלו מענה וחלק לא, אני רק רוצה לשאול שאלות. הרי, יש לנו פה שני בני זוג, אחד במילואים או בעבודה והשני עם ילדים קטנים מתחת לגיל 14 שאין להם מסגרות חינוך, נכון? אז קודם כל אני רוצה להתייחס לשני הצדדים של המשוואה, נעה.

בנוסף להגנה הכללית שניתנת לכל מי שלא יכול להגיע לעבודה, ולמפונים למשל, או לבני משפחות החטופים או לחטופים עצמם שמסיבות אחרות הם לא יכולים להגיע לעבודה.

חטופים, אוקיי.

זה מרכז הצעת החוק.

אוקיי, לא, כי ההגדרה היא מאוד רחבה בסעיף החדש שכתבתם. כתבתם "נבצר מבן זוג של העובד להשגיח על הילד בעת היעדרותו".

נו, אז זה מכסה לך על כל הצרכים.

הסעיף הזה מתייחס, רק צריך להכניס אותו למסגרת. הוא מדבר על סיטואציה שבה נסגר מוסד החינוך של הילד, או אמרנו שאולי גם צומצם, אמרנו בהוראת רשות. נסגר מוסד החינוך של הילד והעובד בגלל זה לא מגיע לעבודה. עכשיו השאלה מה הדרישות שנדרשות – או שהילד באחזקתו הבלעדית או שבן הזוג, היום כתוב שבן הזוג עובד ולא נעדר מעבודתו או שעוסק בעיסוקו - - -

מה זאת אומרת "עוסק בעיסוקו"?

אם הוא עצמאי, למשל.

אז עבודה.

אני יודעת. זה לא עבודה, זה עיסוק עצמאי

מה זה "אחזקתו הבלעדית"? מה עם לפני המילואים, אם אותו - - -

שנייה, אבל הייתה לי שאלה.

למה אתם נכנסים לפרטים לפני שהתחלנו לקרוא את הסעיפים.

לא, כי שלחתם נוסח חדש. אני רוצה להבין את המשמעות שלו.

נכון. הסעיף אומר, הסעיף מתנה את זה או שהילד בחזקתו הבלעדית או שבן הזוג, אמרנו, עובד או עובד עצמאי. זה הסעיף היום. ולא נעדר מעבודתו או מעיסוקו, או שנבצר ממנו להשגיח על הילד. עכשיו, יש לנו כל מיני מקרים - - -

לא הבנתי למה שיניתם את הנוסח של זה? מה המשמעות? מי לא נכלל קודם שעכשיו כן נכלל?

אז המטרה היא עכשיו לדבר על כל מיני נבצרים. אני לא יודעת, יש פה כל מיני קבוצות, יש לנו את הקבוצה של מילואים, יש לנו את הקבוצה - - -

מי למשל? אבל מילואים אפשר להגדיר ככוחות ביטחון. למה לשנות?

אני עכשיו לא באמצע דיון.

אדוני יושב הראש, אם אפשר להתייחס.

אז אני לא באמצע דיון. אנחנו לא, גבירתי, הכוונה הייתה להגיד שאנחנו לא נכנסים לדרישה מבן הזוג האחר שהוא עובד או עובד עצמאי, אנחנו נשארים רק בדרישה האחרת שקבועה שם שנבצר ממנו להגיע.

מכל סיבה?

אבל מה זה נבצר?

מפונה.

העקרון ברור.

אני רק אציין שזו לא העמדה הממשלתית. זו לא העמדה הממשלתית.

יכול להיות פצוע, יכול להיות שבן הזוג במילואים.

העקרון ברור. עובדת שלא יכולה להגיע לעבודה מהסיבות שנמנו כאן, לא יפטרו אותה.

מה הסיבות?

פיקוד העורף לא נתן לה לעבוד, או שאין בית ספר. אז היא לא יכולה להיות מפוטרת. נקודה. זה הכל.

יש פה שני צדדים למשוואה, אוקיי? יש את האחד שהוא במילואים או הוא עובד, ואשתו, אם יש לה ילדים קטנים ללא מסגרת חינוך, היא חייבת לקבל הגנה. או הפוך – האישה במילואים והגבר בבית. לא משנה.

או גרושתו. היא עדיין אמא.

אז הם, אסור לפטר אותם וצריך לקבל תשלום. ואם הם מתפטרים זה כמו פיטורים וכן הלאה. השאלה היא באיזה מצבים הם זכאים להגנה.

אנחנו רואים בעובד ובעובדת ישות עצמאית. אם היא או הוא לא יכולים להגיע לעבודה בגלל הוראות פיקוד העורף או בגלל שאין בית ספר, לא יוכלו לפטר אותם. נקודה. חברת הכנסת.

אם יורשה לנו רק, זו לא העמדה הממשלתית.

זאת העמדה שלי, כן.

בסדר גמור, חשוב לציין שזו לא העמדה הממשלתית.

כן, אנחנו נדבר על העמדה הממשלתית - - -

לי חשוב לציין מקצועית. אז לי חשוב לציין מקצועית שהסעיף הזה לא תוקן בהצעת החוק הממשלתית, ואנחנו לא מבינים איזה אוכלוסיות הוא מכניס ומדוע.

תודה רבה. חברת הכנסת מלינובסקי.

לא הבנתי מה המחלוקת.

תודה.

רגע, אני לא סיימתי את דבריי.

חברת הכנסת מלינובסקי, בבקשה. את סיימת.

לא, אני לא סיימתי דווקא. אז קודם כל, השינוי בנוסח הזה לא ברור לי. למה היה צורך לשנות? כי לאיזה קבוצות אנחנו רוצים לתת פה מענה. הסוגייה השנייה שאני מעלה היא העובדים השעתיים שהרבה פעמים נפגעים בהיקף השעות שהם מועסקים ומקבלים בגינן שכר. אבל הן לא הוצאו לחל"ת, אז מה דינם?

אבל כרגע לא מדובר, החוק הזה לא מקנה חל"ת. הוא רק עוסק בהגנה מפני פיטורים.

הבנתי. אז זה לא בחוק הזה.

כן צריך להסביר שהגנה מפני פיטורים היא מקנה, היא אומרת שהעובד לא מפוטר ונשמרות לו זכויות הוותק. אבל זה לא מקנה לו זכות לשכר, זה לא מקנה לו זכות להמשך הפרשות סוציאליות. יש שאלה אם זה מונע מהמעסיק להוציא אותו לחל"ת, אז אני מבינה שאתם ממשרד העבודה תוכלו להתייחס לסוגיה הזו.

רגע, אבל אם דיברנו על היקף המשרה, היקף המשרה, מה שאומרת כאן מירב וגם שאלתי את זה לפני כן, זה גם השמירה על היקף המשרה, שאפשר גם לבדוק את זה כמה חודשים אחורה, גם מאפשר לשמור על העובדים השעתיים. אם נגדיר את זה נכון, שהם העובדים הכי מוחלשים.

הכי חלשים.

הכי פגיעים. הם הכי פגיעים. עכשיו, יש לנו פה הזדמנות להגנה בחוק הזה להגדיר רגע את התקופה אחורה שאפשר לראות בה את היקף המשרה ולוודא שאותם עובדים שעתיים לא ייפגעו. יגידו להם פתאום "משמרת אחת תבואו" – מה הם יעשו עם אלף שקל בחודש? מילא לא עזרנו להם בפיצויים, שזה גם חרפה ובאסה. אבל באמת אני אומרת שלפחות פה, כבוד יושב הראש הוועדה, אפשר להגן על המשרה שלהם. הם גם ייפלטו מהמשק - - -

אבל לדעתי גם זה לא היה בהצעת החוק. אולי נשמע ממשרד האוצר, אולי הוא יכול להתייחס להרחבה הזאת. אולי.

אוקיי, אבל רק להגיד שיש אפשרות להגן על עובדים שעתיים ואפשר לבדוק את זה רגע עם תקופה אחורה. לפחות בהגנה על המשרה אם לא הגנו להם על השכר.

אולי משרד האוצר יכול להתייחס לנושא הזה.

אם משרד האוצר רוצה להתייחס לזה, בבקשה.

קודם כל, זו שאלה של הרחבה מקצועית. אני חושב שכל הרחבות מעבר להרחבות שכן התכוננו לדון עליהן בנוסח שנשלח רק אתמול, אנחנו כן נצטרך לבחון אותן קצת יותר לעומק. אני אומר שאנחנו נצטרך לבחון יותר לעומק לגבי משמעויות כל הרחבה שרוצים לעשות.

אתה מדבר על (ב)(ב)?

זה לגבי סעיף ב(ב)? סעיף (ב)(ב).

על זה שבעצם הרחיבו את הקבוצה ולא ברור מי עכשיו נכנס.

זה ברור. לא, שנייה. הייתה פה שאלה על הרחבה לעובדים שעתיים.

כן. אה, אתה מדבר עכשיו על עובדים שעתיים? אוקיי.

לזה התכוונתי. על (ב)(ב), זה כמו שנעה אמרה בתחילת הדברים, זה שינוי שלא היה בנוסח המקורי של הצעת החוק שאושרה בממשלה, ולטעמנו הוא מעורר קשיים לכשעצמו. היום בנוסח יש הגנה על עובד ועובד עצמאי, על בן או בת זוג שלהם.

מה עם השעתיים?

אני רק אשלים בבקשה.

לא, אני שאלתי על השעתי.

נורא לא נוח לך שהוא מתייחס לזה. למה? פשוט תן לו שנייה להשלים את המשפט על זה, אנחנו שאלנו שאלה.

לא הבנתי. מה אמרת עכשיו?

לא, כל פעם שאני מבקשת תשובה על הסעיף הזה.

להבין על ההרחבה רגע.

רק שניה אם אפשר לדבר על זה. זה שנייה לא לקטוע. מה כל כך מפחיד?

מה לא נוח לי פה?

לא יודעת, אתה קוטע אותו כל משפט. תן לו רגע להשלים את המשפט. אני לא מבינה.

אני רק מבקש להשלים בנקודה הזאת. ברגע שהחוק היום מדבר על הגנה לבן או בת זוג של עובד או עובדת, ועושים תיקון חקיקה שמוריד את המילים "עובד או עובדת" ומשאיר רק מילים "נבצר", אז זה לא כמו שכותבים את החוק בחלל ריק ואז יש שאלה מי נבצר ומי לא. זאת אומרת שהחוק נקט בהגנה על בן או בת זוג של עובד או עובדת וכרגע הוא לא נוקט. זאת אומרת, יש משמעות גם לשינוי עצמו.

זאת אומרת שזה גם לא - - -

רגע, רגע, יש פה פיל בחדר. שנייה, שנייה, שנייה.

יכול להיות שזה מצמצם את ההגנה הקיימת היום.

מאוד קשה לי להשתתף בדבר הזה.

זה מצמצם את ההגנה.

שנייה רגע, נעמה. בואו נשים את הדברים על השולחן. יש פה טלוויזיה, הדיון בשידור, אדוני יושב הראש, רוצים שקיפות אבל לא שמים את הדברים על השולחן. השאלה היא אם זה נוגע לאנשים שהם לומדים, בואו, תשימו את זה. אני מצטערת, עם ישראל צריך לדעת. בואו נשים את הדברים על השולחן. יש פה שאלה אמיתית, אז יאללה תדברו על זה. אבל למה לשחק על זה משחק. אני לא רוצה - - -

לא, לא, חד משמעית. שימי את זה. כולנו פה שואלות האם זה שינוי שנוצר כדי להגן על אוכלוסיית האברכים אבל בעצם מייצר היעדר הגנה על אוכלוסיית המילואים בגלל העמעום שבו זה בנוי. זה מה שאנחנו שואלות.

רגע. איך הגיעו לגן האברכים? מדובר פה בעובדים - - -

לא, אגב, אם תגיד שלא, אבל אנחנו מבינים שזה מצמצם את ההגנה.

לשיטת האוצר הם חושבים.

זה מצמצם את ההגנה.

יש פה ניסיון של יושב הראש להכניס את האברכים. האם הנוסח הספציפי בהרחבה, האם יש פה, לא כי אנחנו חושבים לקפח את מי, באמת, אני לא אוהבת שיח מפרק. אבל צריך לשים את זה על השולחן.

לא, מה זאת אומרת? אברכים ומילואימניקים זה לא אותו הדבר.

את מי זה מכניס, את מי זה לא מכניס. בואו לא נעשה מזה קרקס והצגה לעם ישראל.

טוב, אנחנו חוזרים, סליחה - - -

לא, יותר מזה, אגב, אם זה מצמצם את ההגנה - - -

סליחה. אנחנו חוזרים לנושא דיון בחוק. החוק לא עוסק באברכים בכלל.

רגע, יש פה השוואה בין זכויות אברכים לזכויות מילואימניקים? שאלה פשוטה.

המילואימניקים בחזית, אבל, כבוד יושב ראש הוועדה.

החוק מדבר רק על עובדים ועובדות.

אוקיי.

נכון.

אז תכתבו את זה ככה.

ולכן, מי שרוצה לדבר על משהו אחר, שידבר.

אז תכתבו את זה ככה.

לא, הוא אמר זה לפרוטוקול. די, חבר'ה, אם הוא אמר את זה לפרוטוקול.

יש לנו, איך את אמרת? הטלוויזיה פתוחה? תדברו מה שאתם רוצים. מי שרוצה להעביר את הדיון לנושא אחר בבקשה, אנחנו מדברים פה עכשיו אך ורק על העובדים ועל העובדות.

הוא אמר שזה מצמצם את ההגנה, ולכן אני - - -

דברו ישיר. חבר'ה, דברו ישיר.

פנינה, אני מנסה לדבר ישיר.

לא, לא אלייך אני מדברת. לא, שידברו גם באוצר ישיר.

האוצר, תדברו ישיר. אני רוצה להסביר. מצד אחד אומרת רגע מירב האם אנחנו משווים בין אוכלוסיות שכרגע יש אוכלוסיות שבחזית, שזה המילואים.

אפשר גם להתייחס באופן כללי?

מצד שני, יש כאן גם טענה של צמצום ההגנה, יכול להיות, מהנוסח המעומעם. וזה חשוב להבין.

אני עכשיו רוצה שהיועצת המשפטית תתחיל לקרוא את החוק.

אני יכולה להתייחס, אדוני יושב הראש? תודה. אני לא חברה בוועדה הזאת, אבל זה נושא שנגעתי בו באופן אישי. אני הייתי בביקור במלונות ים המלח, אנשים שמפונים משדרות, והגיע אליי מקרה של עובד שבאותו יום קיבל מכתב לשימוע לפני פיטורים. צריך להבין, הוא משדרות, הוא יושב בבית מלון, במקרה שלו ספציפי הוא אבא לשלושה ילדים שאחד מהילדים הוא נכה או עם איזושהי בעיה רפואית והוא גם כן האפוטרופוס היחיד של אותם ילדים. והוא קיבל מכתב לשימוע לפני פיטורים מחברה, אל תגידו לי שזו איזושהי חברה קטנטונת מסכנה שלא יכולה להחזיק, אלא חברה בין העשירות במשק. כן. זה החזירות שקורת. זאת אומרת, המקרה הזה במקרה הגיע אליי. במקרה אנחנו היינו עם מיכל שיר שם ותפסנו את האירוע. פנינו לשר ברקת, שעד היום אני מחכה לתשובתו. ופניתי לבן צור, שר העבודה, ובאותה שנייה, זה ממש עניין של אותו יום, הוא אמר "יוליה, יש תזכיר חוק". וזה בדיוק זה.

אפשר להתווכח על סעיפים אבל אני מדברת על עיקרון. אני לא בקיאה בפרטים של תזכיר החוק, אני רק עברתי כדי לראות שזה בעצם הכיוון. אז במקרה של אותו עובד, אני חייבת לשבח את בן צור, אני באתי אליו בשאלה של מה עושים והוא אמר לי שיש כבר תזכיר בחוק שביום ראשון זה יעבור, והנה, אנחנו נמצאים כבר בדיון. מה היה שם עוד? היינו צריכים, החברה הזאת עשתה שמיניות באוויר כדי שבסוף, "תן לנו תאריכים למתי תוכל להגיע". אתה יודע מה הייתה טענה ללמה הם מפטרים אותו? שהיקף המכירות שלו ירד. ברור. ברור שזה ירד. הוא איש מכירות, הוא עובד במכירות, הוא מפונה מהבית ומהאזור שלו, והיקף המכירות ירד. זו הייתה הטענה ללמה צריך לפטר אותו.

אבל היה פה עוד אירוע, ואני מבקשת מנעה, היועצת המשפטית, לשים לב. לעובדים יש חוזים, יש תנאי עבודה. ולבחור הזה, במקרה הספציפי, היה רכב צמוד. מונגש, אגב, לילד הנכה שלו. ואז בחברה דרשו להחזיר. זאת אומרת, זה פוגע בתנאי העבודה של אותו בן אדם, אתה מבין? כי לחלק מהעובדים במשק, רכב זה חלק מעסקת החבילה שלהם. ואני חושבת שבתנאים כאלה, אולי לא גורף, אבל אם כאשר יש ילד עם מוגבלויות או שזה הורה יחיד, אז לשמור על הזכויות של אותם עובדים. הרי, תנאי עבודה זה לא רק משכורת אלא גם כן עוד הרבה דברים מסביב. אני מבקשת מנעה ומאדוני לחשוב על הנקודה הזאת. יכול להיות - - -

חינוך מיוחד זה כוונתך?

תראי, הדוגמא שאני נתתי עכשיו, נעה, במקרה הזה הרכב היה מונגש לילד הנכה שלו והחברה דרשה להחזיר את הרכב כי כביכול הוא עכשיו לא עובד עם הרכב הזה כי הוא איש מכירות. אבל הרכב הזה לא היה סתם, זה חלק מחוזה ההעסקה של הבן-אדם, נכון? אז זו נקודה שאני שמה לך על השולחן.

את אומרת שזה כמו פגיעה בתנאי עבודה?

זו פגיעה. זו הרעה בתנאי עבודה, כן. אם אנחנו כבר הולכים לכיוון הזה, גם צריך לשמור על תנאי עבודה. ויש פעמים שזה רכב, יכול להיות שזה פלאפון.

את אומרת שלא רק לא לפטר אלא גם לא להרע בתנאי עבודה, כגון רכב לילד נכה.

נכון. אני לא אומרת אפילו באופן גורף, אבל יש מקרים ספציפיים. למשל יש הרבה מאוד עובדים שמקבלים טלפון ממקום העבודה. אז מה? עכשיו ידרשו את זה מהם? בואו, תחשבו על הדברים האלה.

בסדר, נחשוב על זה. אנחנו עכשיו יוצאים לתפילה. יש עוד מעט גם תפילה לשלום החיילים בבית הכנסת של הכנסת. אנחנו עוד נקיים את הדיון הזה. כעת אנחנו סיימנו.

אתה לא נתת לי לתת את משפט הסיום.

גם גרושות וגרושים.

משפט סיום, אדוני יושב הראש.

את חייבת להגיד שאני לא אפשרתי לך, זה חשוב מאוד. אז כן, תסיימי.

אני שוב פעם באמת רוצה לברך את השר בן צור. אני רוצה לברך את הצוות. יכול להיות שזה לא מושלם, יכול להיות שיש פה בעיות בניסוחים. אבל אני ראיתי את זה במו עיניי. בסוף הצלחנו למנוע את הפיטורים של הבחור הזה על ידי תקשורת. היינו צריכים לעלות לערוץ 12 עם הסיפור כדי שבסוף המנכ"ל יתקשר ויגיד "לא מפטרים אותך". זה גם מסר עכשיו, כי הציבור לא יודע מה קורה. יושב בן אדם פשוט ומקבל פיטורים, והוא לא יודע. חייבים גם הסתדרות, שני ארגוני עובדים, או שלושה, כמה שיש. יש תזכיר חוק, תעצרו רגע מעסיקים. אין דבר כזה פיטורים בזמן פינוי. וזו גם כן אמירה מאוד חשובה לציבור, גם כל עוד החוק לא עבר, אבל זה כבר סימן טוב כדי לעצור את הבושה.

אוקיי.

אני יכולה לספר שגם אנחנו מנענו פיטורים במקרים דומים.

אני מצטערת, שכחנו משהו גם – הסיפור של אימהות יחידניות, אם נוכל.

אני חייב לצאת לתפילה.

בוודאי, אני רק אמרתי שנשמח בדיון הבא.

בדיון הבא את תעלי את זה.

מתי יהיה הדיון הבא?

אחרי תפילה.

הישיבה הזו נעולה, תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:26.