פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת



2
הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
31/10/2023

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



21
ועדת הפנים והגנת הסביבה
31/10/2023


מושב שני


פרוטוקול מס' 132
ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
ופרוטוקול מס' 27
מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
יום שלישי, ט"ז בחשון התשפ"ד (31 באוקטובר 2023), שעה 10:15

מחסור בעובדים זרים בענף התשתיות והבנייה וההשלכות על משבר הדיור

יעקב אשר – היו"ר
אליהו רביבו – היו"ר
סימון דוידסון
ווליד טאהא
יוליה מלינובסקי
נאור שירי

מיכל מרים ווֹלדיגר
קטי קטרין שטרית

שלום בן משה - ראש עיריית ראש העין

חגי שגריר - ראש חטיבת אסיה, משרד החוץ

דליה גראד אפרת - מנהלת מחלקת קש"ח וזרים, משרד החוץ

עינבל משש - ראש מינהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין וההגירה

מיכל ארן - מנהלת אגף בכיר אסטרטגיה, משרד הבינוי והשיכון

אפרת פרוקצ'יה - היועצת המשפטית, משרד הבינוי והשיכון

דינה דומיניץ - מנהלת יחידת התיאום למאבק בסחר בבני אדם, זנות ופוליגמיה, משרד המשפטים

לינא סאלם - נציגת משרד המשפטים

יגאל סלוביק - מנכ"ל התאחדות הקבלנים בוני הארץ

דוד נזר סונינו - יו"ר פורום להתחדשות עירונית

גדעון מור - מנהל פרויקטים בבניה, הפורום להתחדשות עירונית

ששי שדה - משנה למנכ"ל, ההסתדרות הלאומית

ואיל עבאדי - אחראי על עובדים זרים ועובדי בניין, ההסתדרות העובדים החדשה

נחמה בוגין - יו"ר לשכת שמאי מקרקעין בישראל

אלדד ניצן - קבוצת ניצנים

דוד אולניק - מנכ"ל חברת אולניק, חברה להובלה עבודות עפר וכביש

דורון אולניק - חברת אולניק, חברה להובלה עבודות עפר וכביש

אלי פדידה - ממונה מרכז מטה הפל-קל, מינהל התכנון

סמדר לוי - לשכה משפטית, משרד הבינוי והשיכון

אריאל פרטוש - מנהל תחום קשרי חוץ ועובדים זרים, משרד הבינוי והשיכון

לאה בן עזרא - ראש ענף בקרת ת"ע, משרד הבינוי והשיכון

אתי אנג'ל - מנהלת חטיבת עובדי הבנייה, ההסתדרות הלאומית

זהר שטיינברג - מנהלת עמית, הקרן לפיתוח ועידוד ענף, ההסתדרות הלאומית

מירה סלומון - ראש מינהל משפט וכנסת, מרכז השלטון המקומי

רעות בינג

לאה קריכלי – מנהלת ועדת הפנים והגנת הסביבה
דיקלה טקו – מנהלת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים

ויקטור ינין


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת.
ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.













































מחסור בעובדים זרים בענף התשתיות והבנייה וההשלכות על משבר הדיור

שלום מכובדי, בוקר טוב לכולם. אני פותח את הישיבה של הוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה והוועדה המיוחדת לעובדים זרים. על סדר היום מעקב ביצוע של הדברים שנאמרו כאן בישיבה הקודמת. אנחנו רוצים לראות את ההתקדמות של הנושא הזה. כולנו מבינים שלא מדובר פה בשאלה של מהיום למחר, אבל אני רוצה לצמצם את הדברים שאנחנו רגילים לומר בימים רגילים: כמה חודשים, ועוד חודש, ועוד חודשיים; שנבחן לראות האם יש נקודות שבהן אנחנו יכולים לקצר את התהליכים.

אני הייתי רוצה הערכה של כל הגורמים כאן: כמה עובדים חדשים בענף הבנייה יהיו לנו עד סוף 2023, ואני לוקח עד סוף השנה כדי לדעת כמה בפועל יהיו אז וכמה יהיו בדרך. אנחנו חייבים את הוודאות הזאת, חייבים לדעת שזה עובד, חייבים לדעת אם יש דברים שאנחנו יכולים לפתוח בהם חסמים כאלה ואחרים.

הייתה החלטת ממשלה, שהיא בעצם ה-go לתהליך, עכשיו בואו נראה את התהליך עצמו. החלטת הממשלה גם מדברת על מבחר של דברים. למשל מעבר להעלאה של מספר העובדים, הסך הכול, ההחלטה מדברת על אישורים לעובדים חוזרים, שזה יותר קל לפעמים כי זה כאלה שכבר עברו את כל הבירוקרטיות בעבר. יכול להיות שצריך לתת יותר מאמץ במקום הזה.

הארכות של העובדים שנמצאים היום. אנחנו מדברים על כמה אנחנו מביאים. מישהו יודע כמה אמורים לצאת בזמן הקרוב, בגלל שנגמרה להם הארכה?

לא, מאריכים להם.

בסדר, את זה אני רוצה לשמוע. אני רוצה לשמוע את הדברים האלה, כי לפעמים גם קורה פה במדינה שאתה מגייס את כל הכוחות שלך בשביל להביא, ובינתיים אולי שכחו לעשות את הארכות.

כמה יצאו עד עכשיו בגלל המצב הביטחוני; האם מתוך מה שקיים לנו היום הייתה עזיבה. אני מבין שהייתה איזושהי עזיבה, השאלה כמה; האם להערכתכם היא הולכת להתרחב או לא. מה שחשוב לנו לדעת בסוף, זה – ואני חושב שהייתי לוקח עד סוף השנה הזאת, חודשיים - -

קלנדריים.

- - שנדע לאן אנחנו הולכים. ואני אומר עוד פעם, גם בלי קשר להחלטות, שאני לא יודע – אתמול פורסם שמכניסים 11,000 עובדים - - -

8,000.

8,000. אני לא הייתי רוצה לעשות את זה כבאלאנס בכלל, בגלל שבכל מקרה, ואמרתי את זה בישיבה הקודמת – אתה לא היית, אני אחזור לכבודך, סימון – בכל מקרה נצטרך ידיים עובדות, כמה שנצליח להביא וכמה שיהיו. זה לא יבוא על חשבון אף אחד.

אם מערכת הביטחון תמצא לנכון, באחריות – ואני לא מקנא באלה שצריכים לקבל את האחריות על העניין הזה – להכניס עובדים - -

מאיו"ש?

- - מאיו"ש, עדיין נצטרך הרבה מאוד עובדים. א', בשביל להגביר את קצב הבנייה בכלל, שזאת אגב תמיד הייתה תביעה ובקשה, גם בימים כתיקונם. תמיד טענו מההתאחדות בוני הארץ שאין מספיק יבוא של עובדים, ולא כי מישהו רצה לעשות על חשבון מישהו אחר.

יש לנו המון עבודה בשיקום של מקומות, בבנייה של מקומות שנהרסו וכולי. גם פה צריך ידיים עובדות, זה אותן ידיים עובדות, זה לא עובד בבינה מלאכותית.

ולכן זאת מטרת הישיבה. אני מקווה שהישיבה תהיה קצרה ותכליתית, ונראה שאנחנו מתקדמים עם הדברים האלה.

אדוני, האם אתה רוצה כמה מילות פתיחה?

כן. תודה רבה, חברי הרב יעקב אשר. שלום לכולם, גם אני מתכבד לפתוח את ישיבת ההמשך המשותפת לוועדה לעובדים זרים ולוועדת הפנים והגנת הסביבה, בנושא מצב שוק הבנייה בעת המלחמה. בשבוע שעבר קיימנו דיון שבו עלו לא מעט סוגיות וקשיים בענף הבנייה בעת המלחמה. כמו שהבטחנו בשבוע שעבר, עברה החלטת ממשלה להגדלת מכסת העובדים בענף הבניין ב-23,000 נוספים, ולהאריך עד סוף 2024 – בהמשך לנקודה שנגעת – את רישיונות העבודה של העובדים הזרים בענף הבניין.

לגישתי נכון יהיה להיערך מראש, מעבר לסיום השנה הקלנדרית, הואיל ואנחנו מבינים שזה הולך להימשך לא מעט זמן והאתגרים רק הולכים ועולים. אני מחזק את דבריך, שלא רק שמראש היה חסר, היום אנחנו באירוע שבו חבל ארץ שלם צריך להיבנות מחדש, דבר שיצריך תוספת של ידיים עובדות.

אז כמובן אני מברך על כך, ומבקש לדעת מה לוחות הזמנים להגעת העובדים, ובאילו כמויות. לקבל החלטה ולהעביר הגדלת מכסה, אבל בלי שאנחנו נועצים את המועדים להזרמת העובדים, זה לא דבר שבאמת יסייע לנו. אנחנו רוצים ומצפים שהקבלנים יתכללו ויתכננו את קצב החזרה לעבודה והספקי העבודה, וכרגע הם ואנחנו לוט בערפל בנקודה הזאת.

אני רוצה לחזור על דבריי משבוע שעבר, ביטאתי את זה בכמה וכמה הזדמנויות, ובכך אני מבקש לחזק את דברי חברי סימון דוידסון: לא יעלה על הדעת שערביי ישראל יודרו ויוצאו ממקום עבודתם רק כי הם ערבים, לא נסכים לזה בשום תירוץ. בדיוק באותה מידה שאנחנו מצפים מהחברה ומכוחות הביטחון להוקיע התנהגות של סוררים, אנחנו חייבים להתנהג כחזקים, כרוב - - -

שלום.

וברכה.

איך אתם מסתדרים פה?

חיכינו לך. עכשיו רגועים.

עד עכשיו הסתדרנו, הרגע התחלנו להיות אופטימיים.

אז כאמור - - -

עזבתי את שמחה רוטמן, אז - - -

מה יהיה עליו?

לא, דווקא היום לא.

את ממש חריפה היום, כתמיד.

בכל אופן, אז מה שאני אומר, חבריי, שאנחנו, תושבי המדינה, ללא שום הבדל דת, גזע או מין, נאלצים להתמודד עם המציאות. אם אנחנו מבקשים לצרף, גם בתחושה, ובזהות האינטרסים, ובהתנהגות אחראית, את ערביי ישראל, שומה עלינו להתחיל קודם כל ולהבהיר שאנחנו מבדילים בין הגישות ומבדילים בין אחד לשני, ואנחנו לא מכלילים את כולם בכולם.

ערביי ישראל הם אזרחים בעלי זכויות וחובות, ואם אנחנו רוצים ומצפים מהם באופן מוסרי להתנהג כמי שקשר את גורלו בגורלנו, קודם כל עלינו לקבל, להכיל, לכבד ולהתנהג בצורה בוגרת ואנושית. כאמור, רק אחרי שאנחנו נפעל כך ביתר שאת, נוכל לצפות גם חברתית וגם מגופי הביטחון והאכיפה, לטפל במי שפושע, כי אחרי שאנחנו נתנהג כך ויהיה מי שייצא בצורה שבאה להחליש את החוסן הלאומי, ולפגוע בביטחון מדינת ישראל ובביטחון אזרחיה ותחושותיהם, אנחנו נתייחס אליו כאל מחבל, לא פחות. אנחנו נסתכל עליו כעל לאומן.

כמו שאתם יודעים, במהלך השנה אני נאבק בכל כוחותיי בירי הבלתי חוקי שמשתולל, בוודאי בערים המעורבות. זה חמור כל יום, כל שנה, כל השנה. עכשיו זה חמור שבעתיים. וכל מי שיורה היום, גם משיקולים פליליים – כי הרוב זה מתוך שיקולים פליליים – אני דורש להתייחס אליו כאל לאומן. כדי שאני אוכל באמת לצפות ולדרוש שככה יתייחסו אליו, קודם כל אנחנו צריכים לאהוד, לחבק ולקרב, בוודאי לאפשר מתן עבודה והתפרנסות בכבוד, לרוב שלא מתנהג כך.

אנחנו גולשים לסמכויות של ועדת חוץ והביטחון, אני לא רוצה - - -

אני לחלוטין לא חושב שזה חונה בחוץ וביטחון, אדוני היושב-ראש.

אני מסכים עם הדברים שאמרת, אבל בוא נתקדם למה שהתכנסנו, למעקב אחרי הדברים האלה, כי פה תהיה הסכמה של 100%, אולי לא 100%, כולם יסכימו. אני רוצה לדעת מה קורה בשטח ואם אנחנו מתקדמים או שאנחנו חולמים.

זה יתכנס לכך. בשבוע שעבר אנחנו דווחנו, אדוני היושב-ראש, שעיריית בת ים, גבעת שמואל, גבעתיים, יהוד, נס ציונה, רמת גן ושלומי - -

זה ישתפר - - -

- - אינן מאפשרות פתיחת אתרי בנייה שנמצאים בהם ערביי ישראל כעובדים לגיטימיים. ביקשתי לטפל בזה, לאפיין את זה ולפעול בנושא. אני מבקש לדעת מה קורה עם זה, כי אם אנחנו לא נעקוב - - -

זה לא עובדים זרים, אליהו, זה משהו אחר.

לא, זאת שאלה שהעלנו בפעם הקודמת, זה בסדר.

זאת שאלת המשך.

אני יודע, בגדול, שזה ישתפר, אבל בוא נשמע את התשובה.

אין בעיה, אני רוצה לדעת, כשזה ישתפר – לאן זה ישתפר; איפה זה נעצר.

יש למישהו מידע?

חבר הכנסת רביבו, הנושא ישתפר, ב-11 בבוקר יתקיים דיון בבית המשפט בגין עתירה שטענו כנגד עיריית בת ים, גבעתיים ורמת גן - - -

מה עם שאר הרשויות?

בשאר הרשויות אנחנו פחות או יותר בסדר.

תודה לאל.

באותן שלוש הרשויות הם עדיין מתעקשים, ולכן היום זה מגיע לבית משפט?

נכון.

יופי.

זאת אומרת, חוץ משלוש הרשויות הללו לא ידוע לנו כרגע על עוד רשות?

קיבלתי עכשיו שבגבעת שמואל עובדים. אנחנו מדברים על סדר גודל של שש רשויות. בואו נראה מה בית המשפט יחליט היום. אני מניח שזה יסמן לכולם.

מה הנימוקים של ראשי הרשויות האלה?

שבגין המצב הביטחוני - - -

- - -

- - -

אתה רוצה שאני אגיד לך בשקט מה? בחירות.

למה? לא נכון.

בין היתר.

לא, זה מפחיד את התושבים.

למה להגיד את זה בשקט?

תקשיב, אם יש משהו ש-98% מהרשויות כן עושות, לא בגלל שמפחדות ממישהו, ו-3% לא עושות – אין 3% מראשי הרשויות שהם יותר טובים לאזרחים שלהם מ-98% אחרים. לא מקבל את זה.

מאה אחוז, אני מחזק את דבריך.

יעקב, זה לא קשור לבחירות. דיברו על זה גם ראשי רשויות, ואתם גם מכירים את זה, שיש פי 8 או פי 9 יותר חשש של אזרחים מהנוכחות כזו.

נכון.

אפשר לשחק אותה כאילו זה לא קיים. אבל יש את החשש, יש פינוי צירים שצריך לעשות. יש חסימות צירים שקורות באתרי בנייה. זה החשש שהם העלו.

איזה חסימות?

של משאיות וכזה, בעת אזעקות. אבל אני שם את זה בצד - - -

ברשותך, נאור, אני מקדם בברכה את הגעתו של ראש עיריית ראש העין, מכובדי וחברי, שכידוע, אצל הרשות שלו התחילה הפרשייה המביכה הזאת. אני מודה לו על ההחלטה המנהיגותית לתקן תוך כדי תנועה. ואם הוא אומר לך שאין פה שום עניין של חסימת צירים, זה לא - - -

שנייה, לא נתתם לי לסיים.

רגע, אבל אני רוצה לדבר על עובדים זרים.

אני רק אומר שכל הדברים האלה הם פתירים. כל הדברים האלה פתירים, אלה לא סוגיות שברומו של עולם.

תרשמי אותי לזכות דיבור, אני רוצה לדבר על עובדים זרים.

מיד.

זה הדיון - - -

זה הדיון, והדיון הזה הוא דיון שני, הוא דיון מעקב.

תודה לחברי.

נעבור לשאלה ראשונה, על עניין לוחות הזמנים של הגעת העובדים שהגדלת המכסה שלהם אושרה כבר. זאת שאלה שאנחנו נעביר ראש מינהל עובדים זרים.

אני רוצה תמונת מצב מהישיבה הקודמת: מה קרה, מה עבר, מה לא עבר, איפה הקשיים בנקודות הספציפיות שהוא דיבר עליהן. אני רוצה תמונה כוללת על הכול.

בבקשה, עינבל.

בוקר טוב. כפי שצוין פה עברה החלטת ממשלה ממש בימים האחרונים, שעניינה זה איזושהי תוכנית פעולה דחופה למתן מענה לענף הבינוי, בעקבות אי-כניסת הפועלים הפלסטינים ובעקבות הצרכים ומחסור בכוח אדם לטובת האצת הבנייה במדינת ישראל.

הפעולות שנתבקשנו לבצע זה כאשר המכסה שנקבעה בהחלטת הממשלה 189 תגיע למיצוי מקסימלי, אז המכסה - - -

אנחנו עדיין במכסות?

בוודאי שאנחנו עדיין במכסות.

בהסכמים בילטרליים?

נכון, ואני תכף - - -

טוב, לא תהיה פה בנייה, אני מודיעה לך.

למה את אומרת את זה? תמתיני רגע.

יוליה, את רוצה לנהל את הדיון? אין בעיה, אני אשמח, את יודעת שאני סומך עלייך. אני לא כזה גאון גדול - - -

אם כבר סיכמתם את הדיון, אז אני יכולה לשתוק. מה עכשיו - - -

רגע, סליחה, את לא תשתקי. אנחנו מכבדים אותך, ואנחנו גם לא תוקפים אותך.

יוליה, תגידי לו שתנהלי את הדיון.

כן, אני אנהל את הדיון, ואני רוצה שמשרד הפנים ישנה את הסוויץ' בראש. אי-אפשר להיות מה שאנחנו היינו.

את עוד לא הקשבת - - -

יוליה, אני לא מוכן.

לא נתת לי אפילו לדבר על איזה צעדים נעשים, אז את באה - - -

יוליה, אני לא מוכן. יוליה, אני לא מוכן. היה פה דיון של ארבע שעות לפני כמה ימים, לא היית כאן ואני לא בא בטענות.

אני הייתי בחוקה. חוק המאבק בטרור, סליחה.

הכול טוב ויפה, אז תעשי שיעורי בית מה היה שם. אנחנו כולנו יודעים להאשים ולהגיד - - -

- - -

אז אני מבקש ממך, אצלי הדיונים מתנהלים אחרת, את מכירה אותי. עשיתי את זה גם כשהייתי חבר אצלך בוועדה, כשאת היית יושבת-ראש - -

טוב.

- - ונאור שירי היה פה כבר.

לא היה.

לא היה פה, אז הוא גם את זה לא יודע. אבל נאור אומר: יאללה, למה לא?

אני מבקש לתת לי לנהל את הדיון. יש לנו כבוד גדול לפקידים, למרות שאנחנו יכולים גם לבוא אליהם בטענות כשצריך. אבל לא יכול להיות שאחרי משפט תגיד: אם ככה – לא יהיה.

טוב, אז אני אחכה לתורי.

בדיוק.

זה לא יקרה.

בבקשה עינבל, תתחילי מהתחלה.

נתחיל מהבשורות החיוביות. אמרנו: עברה החלטת ממשלה, שמטרתה הייתה לתת מענה לענף הבניין שזקוק לידיים עובדות. כמובן שהיא הגדילה את מכסת העובדים הזרים בענף. כאשר היא תגיע למקסום של 80%, היא תגדל מ-30,000 ל-50,000. במקביל, הוגדלה מכסת העובדים לחברות הביצוע - - -

רגע - - -

80% מתוך 30, נתחיל להפעיל את הפעימות של הגדלת המכסה. מכיוון שזה ברור לכולם ש-20 - - -

האם ההפרש בין המילה הזאת לבין המילה השנייה זה יום אחד או חודש?

תכף נגיע לפעולות ואני אתן בדיוק את הפעולות שנעשות.

והדבר השני זה הגדלת מכסת העובדים של חברות הביצוע, מ-12,000 ל-15,000. את זה אפשר לעשות באופן מיידי.

הדבר השלישי שנעשה - - -

שזה לא תלוי בהסכמים בילטרליים או משהו כזה?

לא.

למה לא? זה תלוי, זה פועל יוצא.

הסכמים בילטרליים זה דבר טוב. המכסה הייתה 12,000, היא לא הייתה תלויה בהסכמים בילטרליים והמיצוי שלה היה 7,500 לערך.

העליתם את זה ל-15?

והיא הייתה תלויה בפרויקטים שביצעו חברות הביצוע. אל מול אישורים של משרד הבינוי והשיכון אישרו פרויקטים, אנחנו אישרנו עובדים. ככה נוהגים באופן אחראי, אבל תוך הסרת חסמים בירוקרטיים, בצורה מהירה. עכשיו יש אפשרות לגדול מ-12 ל-15, ואמרתי שהיו 7,500.

הפעולה השלישית, שזאת הייתה הנחיה לשר הפנים ושר החוץ, לקדם במהירות שיא את החתימה מול ההודים. תכף גם משרד החוץ יעדכנו בנושא הזה.

הדבר הרביעי - - -

גמרו את התרגום?

גמרו, אני יודעת, אבל תכף – יש לנו פה נציג בכיר ממשרד החוץ שהוא ודאי יוכל לעדכן.

תרגום זה משרד המשפטים.

הדבר הרביעי שהוחלט זה הארכת הרישיונות של אותם עובדים שצפויים לצאת בדצמבר, להאריך אותם בשנה נוספת. אנחנו עובדים על זה, נדרשים לעשות איזשהם תיאומים. אנחנו על זה, עד דצמבר – ועוד הרבה לפני זה, יבוצע. אנחנו על זה, נדרש לעשות איזשהו תיאום מול המדינות ואנחנו עושים את זה. כפי שקבעה החלטת הממשלה אנחנו נפעל להאריך את רישיונות העובדים בשנה נוספת. אז אלו הפעולות.

יש לכם מידע האם הם רוצים להאריך?

לגבי - - -

הממשלה יכולה להתערב באמצע גם כן - - -

לא, אני אגיד רגע, זאת סמכות של שר הפנים - -

היא אומרת שכן.

- - זאת סמכות של שר הפנים, אין לנו בעיות להפעיל אותה.

אני שואל לגבי העובדים עצמם.

העובדים עצמם כן מגלים רצון. אנחנו רוצים, הם רוצים. יש עכשיו עוד גורם נוסף, שזה המדינות, וזה ייפתר להערכתי - - -

וזה התיאום שדיברת עליו?

התיאום שנדרש, כן, ואנחנו עליו.

אני אגיד עוד כמה דברים חשובים. אז הדבר החשוב הנוסף זה שכבר ביום ראשון הקרוב יוצאת משלחת של רשות האוכלוסין, משרד הבינוי והתאחדות הקבלנים, לבחינה של כ-1,300 עובדים שנרשמו ממולדובה ורוצים להגיע למדינת ישראל. אנחנו על זה. היה לנו מאגר, אני מזכירה שגייסנו כ-10,000 עובדים ב-2023, אנחנו עובדים לפי תוכנית עבודה מסודרת; היה לנו מאגר של 400 עובדים מסין שביקשנו מהתאגידים להזמין אותם. יש לנו כבר זמנה קודמת - - -

מה - - - הסיפור עם מולדובה?

אנחנו ביום ראשון טסים לשם. ביום שני יש מבחנים, כל המנגנון וכל ההכנות כבר הושלמו.

- - - ממש לפעילות עצמה?

כן, אנחנו נעשה את זה בזמן קצר, כדי שעובדים ייכנסו עוד במהלך השנה הנוכחית.

אתם, ההתאחדות מוכנים עם הבקשות?

אנחנו עם המזוודות כבר מוכנים. עד שהם יגיעו - - -

הלו, קודם כל – שוב, אתה רוצה סיסמאות?

עינבל, 1,300 מועמדים ייבחנו?

כן. לכל הספקנים, אני לא ראיתי שבשנים קודמות גויסו כ-10,000 עובדים זרים לענף הבניין על ידי רשות האוכלוסין וההגירה, כמובן, עם השותפים שלנו, אז בואו - - -

אני לא רוצה את - - -

בסדר, אני מבינה, אז בשנה - -

זו סיבה לעבור כל תהליך, אין בעיה.

בסדר, אז בשנה רגילה כשלא הייתה מלחמה והייתה מכסה, שמנו פה יותר היצע מביקוש. אז בואו, עם קצת, באמת, טיפה - - -

אתם הופכים את זה לאישי, אתם עושים טעות. אבל בסדר, אין בעיה. תטעו, זה בסדר.

אם לא היינו יודעים לעשות את העבודה, אז בבקשה – תבקרו אותנו בלי סוף.

שנייה עינבל, אני שאלתי שאלה אחרת. השרשור הולך כך שמזמינים את העובדים, מגיעות בקשות מהקבלנים או מהיזמים, והיה פה את – הוא לא נמצא היום בדיון - - -

אלדד ניצן.

אנחנו שמים מאגר עובדים, הקבלנים מזמינים, היה מאגר לפני החג, לקחו אותו בטפטופים. נשארו 400 עובדים לפני החג, ביקשנו עכשיו שייקחו אותם, יש עוד 1,300 שביום שאני ייבחנו, בכוונה טובה שלפחות 90 ומשהו אחוז יעברו את הבחינות.

זאת אומרת, להערכתך, אם יהיה ביקוש לאותם 1,300 מולדובנים – הם יהיו?

בוודאי. אנחנו משקיעים משאבים, להערכתי הם ייכנסו במהלך 2023, בעזרת השם.

במקביל, ייפתח מחזור נוסף של גיוס בינואר, במולדובה. יש לנו פנייה לסינים, שהייתה עוד לפני המלחמה, לגיוס של 3,000 עובדים. פשוט התאגידים ביקשו לדחות את זה לשנת 2024, אז אנחנו עכשיו עובדים מול הסינים לגבי הגיוס ולהכפלה של מאגר עובדים הזה.

מה הסיבה שהם ביקשו לדחות את זה ל-2024? אני לא יודע את זה עד הרגע הזה.

- - -

תשאלו אותם.

תאגידים יש פה?

רגע, אני רוצה להגיד על זה מילה, כי אנחנו אמרנו בוועדה הקודמת שאנחנו רוצים להקדים את הדבר הזה. הייתה באמת בקשה כזאת לפני שהתחילה המלחמה, ועכשיו אנחנו לא בעולם הזה, אנחנו בעולם שאנחנו ננסה לפעול כמה שיותר, להקדים את הדבר הזה.

אבל שאל היושב-ראש למה הם לא רוצים.

צריך לשאול את החבר'ה מהתאגידים. אגב, שאלה מעניינת גם לשאול למה ה-400, כשאנחנו יודעים שיש ביקוש, לא נלקחו. לדעתי יש לדברים האלה תשובות, ושווה שהתאגידים יתייחסו לזה.

זה היה 1,300, וכל פעם במשא ומתן לקחו עוד ועוד ועוד. היום הגענו ל-400, לפני החג נשארו 400, אחרי כמה וכמה שיחות שלי איתם. זאת אומרת שמבחינת היצע של עובדים לפני ה-7 באוקטובר – היה היצע של עובדים, זמין על פי דרישה, והיה יותר היצע מביקוש.

עכשיו אנחנו במקום אחר. אין כניסה של פלסטינים, יש החלטת ממשלה - - -

יש כניסה, אתמול הממשלה אישרה - - -

דיברנו על זה בתחילת הדיון.

היא לא אישרה לענף הבניין, לפחות לפי מה שאני יודעת.

מה שהיה כתוב ופורסם זה ענף הבנייה, לא?

לא ידוע לי, אני לא יודע.

הייתה כתובה שם רשימה של דברים לפני כן, בניין הוא לא - - -

יוליה, וגם אם יש 8,000, זה עדיין צריך - - -

אין 8,000, לא נכנסים 8,000, והם לא לענף הבניין.

- - -

- - - הם לא לענף הבניין.

אני רוצה לראות את המפונים - - -

לא מדובר פה בענף הבניין, בוודאות.

המטרה היא להקדים את המיונים עם סין. עלה כאן עניין לגבי חברות הביצוע. אנחנו אוספים עכשיו את הצרכים של חברות הביצוע ונעביר אותם במרוכז, לפי נוהל העבודה שלנו מול רשות האוכלוסין וההגירה. כבר ראינו פניות של חברות ביצוע, שרוצות להגדיל את כוח העבודה שלהן, ואנחנו מאמינים שבזמן החירום שכזה חברות הביצוע יודעות להתארגן מהר יחסית.

לדעתנו חברות הביצוע יידעו לספק יחסית מהר את כוח העבודה שהן צריכות. ולכן כבר בזמן שאנחנו עושים מיפוי של צרכים שלהם, אנחנו מעבירים במרוכז לרשות האוכלוסין את כל הפניות שקיבלנו לבדיקות, לפי נוהל העבודה המשותף שלנו.

אוקיי, עינבל תמשיכי.

רגע, סליחה, ברשותך. חשוב שנבהיר: חברות הביצוע מקבלות תגבור על כוח אדם שכבר קיים אצלן, והן לא נמצאות בחוסר בעקבות המלחמה, על פי רוב, מכיוון שמראש רוב העובדים שלהן הם לא פלסטינים. אנחנו לא יכולים לדלג על המצוקה הקיומית – שתשפיע בהכרח גם על הכלכלה במדינת ישראל; ועל החוסן הלאומי של התאגידים הפרטיים.

כשקבלן, ש-100% מהעבודה שלו הייתה מתבצעת על ידי הפלסטינים מאיו"ש, היום האתר שלו סגור, יכול להיות שעד שאנחנו נתחיל להזרים לו עובדים כבר לא יהיה למי להזרים. צריך לקחת את זה בחשבון.

זה לגמרי לנגד העיניים של כולנו איך אנחנו יוצאים מהמלחמה הזאת אחר כך, מה אנחנו משאירים בשוק ומה יהיה המצב. אבל תוך כדי, ואחר כך - - -

אבל יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה הבהיר שמראש היה מחסור, בוודאי עכשיו הוא קיים, ובוודאי הוא יהיה גם בהמשך, גם אם המדינה תחליט שאינטרס שלה זה לפתוח לפלסטינים מאיו"ש להיכנס אותם לפה. יש לנו חבל ארץ שלם שנמחק. חבר'ה, מי שלא היה שם לא יבין את זה. אני נמצא שם.

- - - מאה אחוז.

זה נכון. כתוב גם בדברי ההסבר, וזה עמד בפני הממשלה - - -

לפיכך, כשאנחנו נותנים סקירה, לא יכול להיות שעל השולחן מרכז ההתייחסות שלנו והאנרגיות שלנו מופנות לחברות הביצוע - - - כשהמרכזיים הם התאגידים הפרטיים. אני מבקש, תמיד כשמדברים באותה נשימה להתייחס - - -

אבל זה לא נכון, לא כל הכובד היה על חברות הביצוע.

אני רוצה להתייחס. אני רוצה רגע להסביר למה זה כן חשוב.

- - -

זה גם וגם. חברות הביצוע זה כן יותר מהיר.

אני רוצה להסביר למה זה כן חשוב: כי בסוף אנחנו חייבים שהבנייה תימשך גם במקביל - -

נכון.

נכון.

- - ובהיקפים גדולים. ופינוי של פרויקטים מסוימים לחברות ביצוע, כי הן יודעות עכשיו לבוא ולפנות בצורה מהירה, מסייע בשחרור עובדים ממקומות אחרים. בסוף השוק צריך להתאזן.

בסך הכול, בוודאי.

אני לא רואה את הדברים בסתירה.

אני רוצה לשפוך לבריכה הזאת כל מה שיש.

בדיוק, זה חייב להיות תמהיל.

כל מה שיש, ובאותה נשימה אנחנו חייבים להבין שהתיעדוף צריך לבוא קודם כל לתאגידים, כי התאגידים מייצגים את כל אותם אלפי הקבלנים.

אבל אלה לא תהליכים סותרים, זה לא תיעדוף.

בגלל שאנחנו בזמן חירום - - -

הרב יעקב, לא נכנסים לפה עובדים בכמות בלתי מוגבלת ובאותו זמן. אני מבקש שהתיעדוף יהיה קודם כל זרימת העובדים הזרים לפלח שלא נהג להעסיק אותם.

ניסינו ללכת בכל החזיתות ולהביא מכל המקומות. זה לא בטור, זה במקביל, ואין שום סיבה כרגע לעכב מישהו כדי - - -

אני לא דיברתי על המקור.

- - -

- - -

בוודאי שכן, אבל קודם כל בתאגידים.

אבל היא אומרת לך שזה לא קודם כל, זה ביחד.

אין קודם כל, עובדים במקביל.

הרב יעקב, אם בשבוע הבא מגיעים לפה 400 עובדים, לאן הם מגיעים? לאן הם מייעדים אותם?

לתאגידים.

זה לא סותר אחד את השני.

וכל הסקירה על מה מדברת? על חברות הביצוע.

לא, הסקירה לא מדברת על זה, זו השלמה שאני עושה.

אני לא דיברתי על חברות הביצוע, אני דיברתי רק על המאמצים שאנחנו עושים לגייס עובדים לתאגידים לטובת ענף הבניין.

אני השלמתי את הנושא של חברות הביצוע, כי אנחנו מאמינים גם בכוח שלהן, ולכן אני השלמתי את הפינה.

אני אגיד עוד משהו. במקביל, אנחנו נרצה אולי לפנות גם לשוק המקומי, ולראות אם יש אנשים שמוכנים להיכנס לענף. זה מספרים נמוכים, זה לא מספרים גדולים, אבל אנחנו פועלים בכל החזיתות.

את זה תעשי בטור.

עינבל, תסיימי את הסקירה.

ציינתי חלק מהפתרונות והמאמצים שאנחנו עושים. הדבר הנוסף, אמרתי, ייפתח מחזור נוסף של עובדים, הגיוס הוא בינואר. אנחנו עובדים מול הסינים להגדלה, היה צריך 3,000 – אלדד מכיר את זה - - -

להקדים את זה גם?

גם להקדים וגם להגדיל, אנחנו מחכים לתשובות מהסינים.

במקביל, הודו, אנחנו נבקש אפילו לא להמתין לחתימה ולהוציא לשם איזושהי משלחת כדי לאתר כבר מקומות לבחינות, ולדבר עם השותפים שלנו בהודו כדי שהתהליך הזה יעבוד מהר.

הדבר הנוסף שאנחנו עושים, במסגרת היוזמה שלנו, במסגרת רשות האוכלוסין וההגירה, זה לערוך מבחנים במולדובה. אז אני בעצמי נוסעת לשם, אנחנו נקיים - - -

למה את צריכה לנסוע לשם?

אל תעני.

אני רוצה לדעת את ההליך.

אני מבקש לא לענות. אחר כך תשאלי את זה.

היא לא קשורה למבחנים.

בוודאי שכן.

אחר כך תשאלי את זה. תנו לי, אני מבקש מכם.

אני רוצה להבין את הפרוצדורה.

אז את תביני אחר כך.

בסדר - - -

לא, אל תעני, אני לא מרשה לך לענות.

מה משרד הפנים קשור לזה? הם צריכים לאשר - - -

אני לא מרשה לך לענות.

בסדר, אז יש פה חוסר הבנה בסיסי של התהליך - -

אני לא מרשה לך לענות. תמשיכי - - -

- - לשאלות כאלה אני עונה למנכ"ל שלי, לא לך.

לא, לא, גם את זה אל תעני.

אתה מבין? משרד הפנים ממשיך באותה דרך. אתם נוסעים, אתם עושים בירוקרטיה - -

אני אשמח לא לצאת.

- - אתם רוצים אותו דבר מה שאתם עשיתם שנים רבות. המצב השתנה. את לא קשורה למבחנים. זו לא את, זו לא ביקורת כלפיך.

אז יש פה חוסר הבנה של התהליך. אם תרצי אני אסביר לך, בשמחה.

אני לא מוכן לכל הפוליטיזציה הזאת עכשיו כאן.

אבל זה לא קשור לפוליטיזציה - - -

סליחה, יוליה, אין לך רשות דיבור, אני לא מאפשר לך.

יוליה, אם את רוצה ללמוד תהליכים, תבקשי ואנחנו נדבר איתך על זה, לא תוך כדי הישיבה.

אני מודיע לך: אני אסגור את הישיבה, אני יודע לעשות ישיבה פנימית עם כל האנשים האלה, שכל אחד מהם גם צריך אותי כשהוא צריך שינוי חקיקה לתפקיד שלו ולעבודה שלו.

אז אתה סותם פיות?

לא, אני רק מבקש ממך. אנחנו הולכים לפי איזה סדר מסוים. כשיבוא תורך את יכולה לשאול, אבל אני לא רוצה לאבד את העבודה עצמה. אנחנו נכנסים לדברים שאולי יהיו כמה כותרות מזה, אבל כלום לא ייצא מזה.

זה לא קשור לכותרות. יעקב, אני לא עושה כותרות. אם הייתי רוצה לעשות כותרות, הייתי חושפת המון דברים שלא קורים או שקורים להפך.

היא יוצאת לחופש במולדובה? נו באמת.

יש לי ילד לבד בבית באשקלון, בעלי במילואים, הבן שלי במילואים. תאמיני לי שהדבר האחרון שאני מחפשת זה לטוס עכשיו לחו"ל. זה מתוך אחריות ומתוך רצון לקדם את הגעת העובדים.

אני מבקש לא לענות. יוליה, תצאי לכמה דקות הפסקה. אני אסגור את הישיבה, אני מודיע לך.

זה לא קשור אליך.

לא, זה קשור אליי, את דיברת עליי, שאלת למה אני נוסעת, אז אני השבתי.

- - -

עינבל, אני מבקש לא לענות.

חברים, אנחנו מבזבזים זמן יקר. אנחנו באמת מנסים לטייב את התהליכים.

אני מבקש שתחזרי לעניין.

עורכת הדין משש, תמשיכי בבקשה.

הרעיון במסגרת המבחנים שייפתחו בעזרת השם ביום שני במולדובה זה לבקש מהמולדובנים להחזיר עובדים זרים שהיו במדינת ישראל בעבר, ויכולים בעת הזאת לשוב ולעבוד במדינת ישראל. לא צריך שוב פעם מבחנים, מכיוון שזה עובדים שהיו, צברו ניסיון, מכירים. אם אין העדר מניעה אז אנחנו נעמיד גם מאגר עובדים שעבדו בעבר במדינת ישראל ויכולים לשוב אליה והם מעוניינים לעשות, לטובת התאגידים שיוכלו להזמין אותם בזמן הקצר ביותר.

אלו הפעולות שאנחנו עושים, יום וליל, בנושא הזה – גם בענף החקלאות, אבל גם בענף הבניין – שיש לו חשיבות רבה.

האם יש איזשהם הליכים, גם בבחינות – שזה דבר חשוב, כי אתה לא רוצה שיגיע אליך פועל שלא יודע מהחיים שלו ורק יעשה לך נזק – האם יש דברים שבימים כתיקונם יש רגולציה יותר גדולה? האם יש דברים שאפשר לקצר אותם היום? אני מתכוון במיוחד להסכם מול הודו. בבנקים הגדולים שאנחנו מתכננים ורוצים שיגיעו, האם יש איזה משהו שאפשר לקצר את לוחות הזמנים הללו?

על המיונים של סין אנחנו ענינו בדיון הקודם שאנחנו עוברים למתכונת קורונה.

אני אגיד שבאופן אישי אני מתעבת את הבירוקרטיה, ואנחנו עושים כל מאמץ לחשוב מחוץ לקופסה.

את חיה בתוכה, אין מה לעשות.

בסדר, אבל מי שמכיר ועובד מולי, יודע שאני מתעבת בירוקרטיה ומנסה לעשות כל מאמץ כדי להאיץ את התהליכים. יש פה מספר שותפים, אנחנו עובדים ביחד ובשיתוף פעולה. אני מאמינה שתימצא הדרך להאיץ את כל התהליכים במינימום זמן האפשרי.

לגבי הדברים שאנחנו דיברנו קודם – תכף נדבר על עולם המעשה, ולכן חשוב שאתם תהיו כאן ונצליב את תמונת מראה – אני רוצה לדעת האם יש כרגע איזשהן מניעות, אחרי החלטת הממשלה ואחרי הכול, שזה תלוי תקציב מהאוצר או תלוי במשהו ממישהו אחר או שאתם משוחררים כרגע.

כי השאלה הבאה שלי – אני ראיתי בהחלטת הממשלה שעשו את זה בפעימות. אני רוצה שתסבירו לי מה זה הפעימות האלה; איך עוברים מפעימה לפעימה; וכמה זמן אנחנו משלמים על זה בבירוקרטיה – שאת כל כך מתעבת וגם אני מתעב.

אבל לא יהיה פה עניין בירוקרטי. הפעימה היא כדי שאנחנו נוכל לתכנן קדימה. אני רוצה רגע להגיד משהו. אני יודעת שעלו צרכים מהתאחדות בוני הארץ למכסה יותר גדולה של עובדים.

נכון.

אנחנו מכירים את התהליכים האלה, זה תהליכים שיש להם איזשהו ציר של הבשלה. זאת אומרת צריך להיות שיח עם המדינה - - - ולהתקדם; ויש גם תהליך של הבשלה שהוא לא בזירה, עינבל יודעת להרחיב עליהם יותר טוב.

בסוף אנחנו לא רוצים לצאת באיזושהי הצהרה חסרת אחריות. אנחנו צריכים להיות בעולם מדורג. זה לא מגביל את הפעילות פה בשום צורה, לדעתי זה גם נאמר בוועדה הקודמת. זה אומר שאנחנו עכשיו, כשנגיע ל-80% מהמיצוי של המכסה של ה-30,000, כבר נתחיל לרוץ. ואם נראה שאנחנו רצים מהר, אז נרוץ יותר מהר. הפעימה הזאת היא לא משהו שאמור להגביל אותנו.

זאת השאלה: האם בין פעימה לפעימה יש איזשהו - - -

אין שום אינסטנציה, אין שום דיון שהוא מעבר לדיון מקצועי.

מה שאני אומר לאורך כל הדרך, ואני יודע שכך אכן עובדים, בין ה-80 ל-100 כבר תהיה הגדלת הפעימה. זאת אומרת, שאתה עוד לא מממש את ה-20% - - -

זאת אומרת שיש חפיפה, של אחד על השני.

בדיוק.

זה מה שרציתי לדעת.

את רוצה להוסיף עוד משהו?

שאלת על אתגר, ואני רוצה לשים אותו כאן, שאנחנו כנראה נצטרך לפתור אותו, ונראה לי שהם מכירים אותו: זה עניין של שגרירויות שכרגע לא כל כך נותנות כניסה למבקרים בתוכן.

ההפך, הן עובדות על יציאה של - - -

אנחנו צריכים להחתים עובדים על כל מיני תצהירים וכל מיני עניינים מהסוג הזה כדי שהם יכנסו לתוך הארץ, והעידר של כניסה שלהם זה אתגר - - -

לשגרירויות שלנו?

כן.

אז תכף, אתה הבא בתור.

עוד משהו, משרד השיכון?

זה אתגר שאני שמה על השולחן. הוא אתגר לגיטימי.

משרד החוץ, בבקשה.

שלום. אני אתייחס לשלוש מדינות. קודם כל אני רוצה להתייחס לסין, כי מעבר להגדלה שמדברים עליה פה צריך לזכור שאנחנו צריכים גם לשמר את העובדים שקיימים פה. כמו שאתם יודעים שבתחום החקלאות אנחנו עושים מאמצים עילאיים אחרי שעזבו 8,000 עדיין יש פה 22,000 תאילנדים שנשארו פה, ככה גם בתחום הבנייה.

צריך להגיד, הסינים, הדבר שהכי חשוב להם זה הביטחון של העובדים שלהם. ופה אני חייב להגיד שאנחנו עובדים ביחד עם רשות האוכלוסין, משרד השיכון. אנחנו ה-POS המרכזי של השגרירות הסינית, שגם בזמן הלחימה פונה אלינו, מבקשת מאיתנו דברים ומקבלת תשובות בו במקום. זה מה שמאפשר לאלה שנמצאים פה – להישאר פה.

צריך להפריד בסין לגבי הבילטרלי. יש שני ערוצים שדיברנו עליהם: בילטרלי וחברות ביצוע. הבילטרלי – הסינים לא ישלחו אנשים לפה בזמן לחימה, את זה צריך להבין. יחד עם זאת, יש את הפעימה שעליה כבר הוסכם עם הסינים, של ה-3000 ומשהו אנשים. ברגע שתהיה רגיעה הם יגיעו לפה מיידית.

זאת לא הסקירה שאנחנו מקבלים עד עכשיו.

זאת אומרת שכל ההסכם שדיברנו עליו, כמו שאומר ידידי, זה אומר בעצם ש?

זאת אומרת, ברגע שיהיה פה ביקוש - - -

לא, לא, לא.

זאת אומרת, הבעיה שלהם בהסכם הייתה רגיעה? קודם כל – מה זה רגיעה? הרגיעה פה בארץ לא תהיה אף פעם.

זו החלטה מדינית של הצד הסיני, ואני אומר לכם שבמסגרת ההסכם הבילטרלי הם לא ירצו לשלוח לפה בזמן לחימה - - -

זאת אומרת שאחד המקורות הכי גבוהים - - -

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

מרכזיים.

זה מה שאמרתי.

זה מה שאמרת? אז בואי תגידי את.

זה אומר שיש לנו הסכמים בילטרליים, זאת בעצם הייתה הדרישה מלכתחילה. עכשיו לא יהיו פה עובדים.

עכשיו אני יכול להמשיך לדבר? תודה.

יבואו לפה ברגע שתהיה רגיעה.

אבל אנחנו כולנו שמים את כל יהבינו על העניין הזה, זו בעיה.

לא, בוא, מכובדי, אנחנו עד עכשיו מקבלים סקירה בלתי פוסקת על ההבאה תוך כדי מלחמה.

אז רגע, תנו לי להמשיך. יש חברות ביצוע, שהן מוכנות להביא אנשים לפה, כנראה גם בזמן לחימה.

מה ההבדל?

אבל את חברות הביצוע הגדלתם בהחלטת הממשלה - -

כן, מ-1,000 ל-1,600 לכל חברה.

- - הגדלתם מ-12 ל-15.

לא.

- - -

אני רוצה שתבינו למה יש דרמה כרגע, פה אצלנו: כי אנחנו בישיבה הקודמת הבנו שמעבר לטיפול הרב מערכתי בכמה מקומות – גם בעובדי ביצוע, וגם באלה שנשארו, והחזרה, וכל אלה – הבשורה הגדולה שאמורה להיות מבחינתנו בכמויות זה ההסכם הבילטרלי.

נכון.

אם אתה בא ואומר שבהסכם הבילטרלי הזה יש התניה קטנה - - -

זו לא התניה בתוך ההסכם.

אין התניה כזאת בתוך ההסכם.

אז תסביר את זה.

זו החלטה. בוודאי שלא, אין התניה בהסכם.

החלטה, לא התניה. החלטה.

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

לא התניה כתובה, הלכה למעשה.

נגיד שבעוד שבועיים אנחנו עדיין בעיצומו של מבצע צבאי בדרום – האם יגיעו או לא יגיעו?

לא יגיעו בזמן שיש מבצע צבאי.

אנחנו לא מכירים אמירה כזאת, חגי. אנחנו לא מכירים אמירה כזאת. בדיוק הפוך.

מדובר בהערכה, אנחנו לא מכירים - - -

אתם מבקשים את - - -

עכשיו, עכשיו צריך לקפוץ. לא קודם.

בדיוק.

- - - זה מה שאני אמרתי לך כל הזמן, ואתה סתמת לי את הפה. ידעתי את זה, ידעתי את זה.

אנחנו לא מאשימים אותך בהחלטה של הסינים.

זה פשוט שקר, מה שקורה פה.

יוליה, שנייה, תעצרי רגע.

חברים, אני רוצה להשלים את הדברים לפני שאתם - - - אני יכול?

מה אתם רוצים? אני לא מבין, למה שקר?

לא, לא , תקשיב - - -

שקר כי - - -

זה הזמן - - -

רגע, חכו שנייה. אפשר שנייה? זאת הערכה שלו, הוא לא משקר, הוא מעריך.

יוליה, יש בעיה בצורת הביטוי שאת אומרת את זה: "זה לא יהיה", "זה שקר", ,"זאת לא בסדר".

הוא לא משקר, אנחנו משקרים לעצמנו.

חברים, אפשר להשלים את הדברים?

אנחנו לא משקרים, אנחנו עכשיו עושים ישיבה כדי לדעת מה נכון ומה לא נכון.

בדיוק.

את רוצה כותרת?

אני לא רוצה כותרת.

אני מבקש לצטט: יוליה מלינובסקי אמרה "שקר. כל מה שהיה פה – שקר". דיי נו, מספיק עם זה. תני לי לנהל את הדיון הזה נורמלי.

חברים, אני רוצה להדגיש: זאת הערכה שלי, אני חושב - - -

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

לא, שנייה, סליחה, סליחה.

כן?

הינה, עכשיו תהיה פה תחרות.

בטח תחרות. שנייה. אני מנהל פה את הדיון הזה בדיוק כמוך, אדוני. שנייה.

עד עכשיו אתה אמרת שזו עמדת משרד החוץ. הרגע אמרת שזו הערכה אישית שלך. לא שאלתי מה הערכות שלך. אני רוצה שתיתן לי סקירה - - -

לא, אני כן רוצה את הערכה הזאת, כי אם זאת האמת – אוי ואוי לנו.

אז תיתן לי להשלים, אני רוצה להשלים. לא נותנים לי לגמור את - - -

שנייה, חברים. עד עכשיו ראש מינהל עובדים זרים נתנה סקירה עקבית, וחיזקה אותה נציגת משרד השיכון.

נכון.

אתה, נציג משרד החוץ, ברגע אחד פשוט משכת את השטיח מתחת לרגליים של כולנו, בוודאי מרגליהן.

ואגב, טוב שעשית את זה, שנדע - - -

ובהמשך דבריך אתה מסייג ואתה אומר שאתה אומר את הדעה האישית שלך. אני לא שאלתי דעה. לי יש דעות רחבות, אני לא מבטא אותן.

לא, לא, לא.

אני אומר הערכה מקצועית, אני אומר את הדעה אישית שלי, ואני מבקש רגע להשלים את הדברים. הערכה - - -

אני מבקש שתשלים את הדברים.

בסדר. הערכה מקצועית שלי - - -

עם הערכה מקצועית שלך אני מבקש לדעת גם הערכות מקצועיות - -

לחלוטין - - -

- - כי בסוף אני לא רוצה לפגוש את המציאות בעוד חודשיים.

בדיוק. אני רוצה לשים את הדברים - - -

שים את דברים, ואחר כך יש לי הרבה שאלות. בסבלנות אבל.

הערכה מקצועית שלי היא שבזמן שיש פה לחימה ויש אפשרות לאסקלציה, הסינים לא ישלחו לפה עובדים במסגרת ההסכם הבילטרלי.

- - -

זו הערכה אישית שלי.

חגי, הם בינתיים עושים מיונים, מכינים את המאגר של העובדים. זה לא קורה ביום. האיגרת הזאת של ה-3,000 ביקשנו אותה לפני, הם נתנו אישור ל-10,000 עובדים.

את מדברת על חברות הביצוע?

לא. אני מדברת על העובדים של התאגידים. הרי ביקשנו 3,000 והם אישרו אותם. כרגע ביקשנו מהם לעשות מיונים.

אוקיי, אני דבק - - -

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

מדובר בשתי מדינות שונות, ביקומים שונים, בזמנים שונים. אני מצטער, אני לא מקבל את זה.

רגע, תן לו לסיים, אני רוצה לשמוע עד הסוף.

אוקיי. אני רוצה להמשיך.

בבקשה.

המדינה השנייה זה הודו.

לא, אני רוצה לשאול אותך על סין, מה זאת אומרת?

אם הערכה שלך היא נכונה, למה אנחנו צריכים להתקדם עכשיו עם זה? אוקיי, נחיל את זה לשעת חירום אחרת. אולי אתה יכול להגיד לי איזה מדינה אתה חושב שכן תהיה מוכנה לעשות הסכם בילטרלי בזמן מלחמה, ואז נפנה את כל המאמצים של כולם לכיוון הזה?

התפקיד שלך זה לא רק לתת הערכות ותחזיות. על סמך התחזיות והערכות אתה צריך לעשות פעילות מסוימת.

בדיוק.

אם אנחנו מבזבזים עכשיו זמן על סין, ונחכה עד שתהיה פה צפירת הרגעה לכל המדינה, אז אנחנו משחקים כרגע בפינג פונג עם עצמנו.

בואו אני אחדד את הדברים. אנחנו עם סין צריכים להמשיך את הדברים כאילו הכול ממשיך כרגיל. אנחנו מתנהלים, אנחנו מבקשים את העובדים, עושים את המיונים.

גם לא קיבלנו התנגדות, לפרוטוקול.

אוקיי, בסדר, אני לא רוצה להיכנס לוויכוח.

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

לא, זה לא ויכוח, אנחנו רוצים להגיע לחקר האמת, מכובדי. אני מבקש לדעת האם הערכה המקצועית שלך, שאני מאוד מכבד אותה, ובגלל אני מאוד מתייחס אליה אני מתעכב איתך, האם היא מגובה - -

רגע.

- - בהודעות שהודיעו לכם הנציגויות הקונסולריות שלכם בסין – כן או לא, כי אם כן, הרגע אתה עוצר ואני רוצה תשובה ברורה מראש מינהל עובדים זרים.

אדוני, אני - - -

יש משהו שאתה רוצה להוסיף בעניין הזה?

כן - - -

כקריאת ביניים.

תראה, אדוני, אני רוצה להבהיר. קודם כל – צריך לעשות סדר. עינבל עושה את כל הדברים - - -

חבר'ה, עזבו, לא נוגעים בזה.

זה בסדר, אנחנו מצדיעים לה, הכול בסדר.

אבל יש דברים שלא תלויים בה - -

נכון.

- - ואני אגיד למה אני מתכוון. קיבלנו במסגרת החלטת הממשלה להביא עובדים חוזרים, סיניים ומולדובנים - - -

אבל כרגע אנחנו לא בעניין הזה.

זה לא הדיון.

זה כן הדיון, זה חלק מזה.

זה קשור, אני רוצה לעזור לכם לפתור את הבעיה.

עכשיו הוא יגיד שהם לא רוצים להגיע.

לא. העובדים שבאים במסגרת פרטית, לא דרך הסכם בילטרלי, עולים על המטוס מיד ומגיעים. מה שצריך לעשות כרגע - - -

זה חברות הביצוע?

חברות ביצוע זאת נישה בפני עצמה, היא לא קשורה.

אוקיי. החוזרים?

העיקר זה התאגידים, החוזרים. אם רוצים עכשיו, אנחנו במצב מלחמה, אפשר לעשות הוראת שעה, לחרוג מההסכמים הבילטרליים כרגע - -

בדיוק.

- - ולהביא כרגע כמות. אני העמדתי עכשיו 3,000 עובדים - - - חוזרים.

אבל אלדד, הנוסח של המחליטים מאפשר את שיקול הדעת הזה, אז על מה הדיון?

לא, אבל - - -

רגע.

אם אפשר להביא - - -

שנייה, תעצור. אם הוא מאפשר, אני רוצה לדון בזה עכשיו, כי יכול מאוד להיות שלאור חוות הדעת הזאת, הערכות האלה – ואתם צריכים לבדוק את עצמכם, הממשלה צריכה לדבר בקול אחד בסוף - - -

מסכימה.

אז תעשו את שיעורי הבית שלכם. אני אומר לטובת כל היושבים פה בשולחן שאני אעשה מעקב כל שבוע, בוועדה כזאת או בוועדה אחרת, אבל אני אעשה מעקב כל שבוע בעניין הזה, ואני לא רוצה שאנחנו בעוד שבועיים נבין שהייתה לנו אפשרות ללכת על משהו אחר כדי לכסות - - - להמשיך לעשות את העבודה עם סין אני מסכים, כי זה יהיה טוב - - -

אבל זה לא בסתירה, מה שאלדד אמר.

אבל רגע - - -

אבל אדוני, אני ציינתי שזה ייסגר מול מולדובה ביום שני. אני ציינתי ואמרתי.

זה אותו דבר?

זה אותו דבר.

- - -

זה אותו דבר או לא אותו דבר?

אני אמרתי: החזרה של עובדים שעבדו פה, יצאו ממדינת ישראל ומעוניינים לשוב. אמרתי את זה.

זה מעולה, מה שהיא אומרת.

מה אתה מוסיף?

אבל מה שאני אומר, מה שאני מוסיף הוא אם אנחנו נמצאים במסגרת חירום, מעבר לעובדים שהיו פה ויחזרו, אפשר לעשות הוראת שעה כרגע ואפשר להביא 25-20 - - -

מה הפוטנציאל של החלטה כזאת?

בלתי מוגבל. אפשר להביא כרגע - - -

מה החסרונות של החלטות כזאת?

החסרונות שהם רוצים בילטרלי, אבל בילטרלי זה נכון בזמן אמיתי.

זה מה שאני רוצה לדבר - - -

בזמן לא אמיתי שאנחנו נמצאים היום, אם רוצים להביא היום 40,000-30,000 עובדים, אפשר להביא עובדים במהירות, לא במסגרת הסכמים בילטרליים - -

בדיוק.

- - מסין, מהודו, מכל מקום.

אבל הסכם בילטרלי לא מתייחס עכשיו למצב חירום או לא מצב חירום. הנכונות של ממשלת סין היא זהה - - -

לא.

לא, זה לא המצב.

לא. אם אני אביא היום עובדים מסין לא במסגרת ההסכם, זה כמו חברות הביצוע – אפשר להביא אותם מיידית. אפשר להביא אותם מיידית. מחר בבוקר – 20,000 עובדים.

נכון. יש קונספציה - - -

טוב, שנייה, אני אתן לך לדבר.

עינבל עושה את הכול, אבל זה לא תלוי בה, צריך החלטה. צריך החלטה.

אני יכול רגע? לא סיימתי את הדברים.

אבל אני רוצה שתענה לגבי העניין הזה.

אני רוצה רגע להתייחס להודו, אוקיי? יש עוד שתי מדינות. על סין דיברנו, אני חושב שצריך להתקדם איתם. המנגנון עם הסינים עובד מעולה, צריך להגיד את זה. זה עובד חלק, וברגע שהוא מתחיל לפעול הוא פועל מיידית. זה דבר אחד.

הדבר השני זה לגבי הודו. אנחנו לוחצים לקבל מועד לחתימה ממש בהקדם האפשרי, יכול להיות שעוד השבוע, על הסדר היישום.

הכול תלוי בהם?

השגריר פועל לקבל מועד לחתימה ממש בימים הקרובים.

גמרו את כל המסמכים והכול?

גמרו את כל המסמכים.

למה אתם - - -

שנייה, אני אתן לך לדבר אחריו, דקה, יוליה.

מדובר על הסדרי - - -

לא, אבל זו אותה קונספציה - - - הסכמים בילטרליים - -

רגע, תכף נגיע לזה. תני לי רגע לסיים.

אחת לאחת.

נכון, וההסכמים - - -

שנייה.

מה נכון? - - - הסכמים בילטרליים.

יוליה, את לא רוצה לדבר אחר כך?

ההסכמים האלה עובדים יפה מאוד - - -

- - -

אני שואל. התחלת להגיד ואמרת שאתה רוצה לסיים עם הודו ועם עוד מדינה - -

כן, נכון.

- - ואז אני רוצה שתעני לי על מה שלה אין סבלנות.

מאוד אחוז.

אז אני מבקש, תמשיך ואז תענה לי למה יש התעקשות כרגע, אולי במצב כזה, לעניין הזה. אני רוצה להבין את זה.

לגבי הודו, כמו שאמרתי, ייחתם, ממש בימים הקרובים ייקבע מועד ששם השגריר יחתום מול מי שצריך.

מה הערכה שלך גבי העובדים משם? יבואו או לא יבואו בזמן מלחמה.

אני לא נכנס להערכות שלי, בסדר?

עכשיו אתה כבר נכנס?

באיזה מספרים מדובר?

קשה לי להגיד ואני לא רוצה לתת סתם הערכה שהיא לא מבוססת. בנושא הסיני זה יותר מבוסס, אבל פה אני לא רוצה לתת לך הערכה.

הלאה, מה המדינה הנוספת?

רק צריך לקחת בחשבון, יש את מסגרת הזמן של האישור אצלנו, להניח אצלכם בוועדה, בממשלה. אבל כמו שעינבל אמרה, הם מבחינתם כבר יוצאים לשטח כדי להכין הכול, כדי שברגע שזה נכנס לתוקף יהיה אפשר להתחיל להפעיל את זה.

הוועדה פה לא תעכב את זה, תהיה רגע.

על איזה מספרים מדובר? כי לגבי מולדובה הבנו, על מה מדובר בהודו?

כמו שעם סין אנחנו הסכמנו על מכסות אחרי שהיה את ההסכם, אז יש לנו כאן – אם ימוצה עד 80% ויעלה ל-50,000 יהיה אפשר לדבר עם ההודים על מספרים, אז נדבר איתם – האם אנחנו רוצים בכמה פעימות – 5,000, 10,000, זה כבר עניין שלנו לסכם אחרי זה.

מבחינת ההודים זה בלתי מוגבל?

בדיוק.

אוקיי. המדינה הנוספת?

המדינה השלישית שכרגע נבדקת זאת מקסיקו, לגבי פיילוט. פיילוט משמעותו בין 500 ל-1,000 פועלים. כשאנחנו אומרים למקסיקו "פיילוט", אנחנו אומרים להם: מדובר על זמן לחימה, אנחנו לא מדברים על פיילוט להמשך הדרך. בין 500 ל-1,000 פועלים לתקופה של תשעה חודשים.

פיילוט לא מחייב הסכם בילטרלי?

לא מחייב, לא.

אתם מודעים לאוכלוסייה המקסיקנית ולאופי העבודה שלהם? השאלה אם זה מתאים בכלל לישראל.

מקסיקנים רוצים סיאסטה בצהרים. עזוב, בחייך.

מדובר על פיילוט, בגלל זה עושים פיילוט כדי לראות - - -

- - -

אז למה לעשות פיילוט, כשאנחנו יודעים מראש את דפוסי ההתנהגות? למה?

עכשיו תענה לי על השאלה שמרחפת פה, גם לאור הערכות שלכם וגם להכול. אני בא ואומר: אנחנו בזמן מלחמה. אנחנו בזמן שאנחנו עלולים להחריף את משבר הדיור, שכל כך התעסקנו בו עד לפני חודשיים, ועכשיו אנחנו ניתקל בו בגדול. בזמן מלחמה יכול מאוד להיות – ותסבירו לי מה החסרונות של זה, מה יקרה למדינה אם אנחנו כרגע ניקח מן הגורן ומן היקב, וכמו שנאמר גם מקודם – שאפשר להביא היום ישירות את העובדים האלה, ללא הסכמים בילטרליים, ולפתוח את זה לתקופה של זמן. תקרא לזה פיילוט – פיילוט של החיים.

אני רוצה שתסבירו לי למה לא לעשות את זה. כל מה שאמרתם זה נכון: נעשית עבודת קודש, ויש הרבה עבודה, וזה המון בירוקרטיה והכול. אבל אני רוצה להבין כרגע – כרגע – מה יקרה למדינת ישראל, מה ההשלכות הנוראיות שיכולות לקרות אם נחליט כרגע שבתקנות שעת חירום - -

בהוראת שעה.

- - אנחנו עובדים לא על פי הסכמים בילטרליים.

אני חושבת שמשרד המשפטים צריך לענות על השאלה הזאת, ברשותך.

כן, יהיה פה אסון לאומי חלילה.

מה יהיה?

אפשר להתייחס, אדוני היושב-ראש?

רגע, בואי נשמע שנייה את התשובה.

לא, אבל אני אגיד לך - - -

אני רוצה לדבר.

אין לדבר. בוועדה הזו יעקב מדבר. רק יעקב מדבר פה.

לא, אין דבר כזה. לא נגיע לוועדה, אם זה ככה.

תרשה לנו גם כן לשאול שאלות.

אפשר לקבל תשובה ממשרד המשפטים? משרד המשפטים?

אין פה משרד המשפטים?

הם לא פה.

יעקב?

הם היו פה.

יעקב, אני רוצה בבקשה דקה.

- - -

אני רוצה תשובה אחת.

אין משרד המשפטים, הם לא פה.

הם לא פה.

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

אנחנו נקרא להם, ואני רוצה לדעת מה קורה עם עניין התרגום.

כשהוא יבוא אני רוצה את הדקה שלי.

רגע, רגע.

תן לנו קצת גם כן לדבר.

אתם רוצים דקה לכל אחד?

כן.

בבקשה, יוליה.

למה יוליה?

לא, אני באתי האחרונה.

אני הקמתי את הוועדה היום, סידרתי מיקרופונים, את המים.

רציתי שתריבו ביניכם קצת.

טוב, אז אני - - -

אוקיי, נאור, בבקשה.

לא נאור.

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

הינה, הגיעה נציגת משרד המשפטים, היא הביאה איתה את התרגום ביד.

אנחנו שאלנו כאן שאלה, אני לא יודע אם הייתי בשאלה הזאת - - -

מה יקרה אסון אם אנחנו - - -

את רוצה להגיד במקומי את השאלה? בבקשה יוליה, תהיי הדוברת שלי.

איזה אסון יקרה למדינת ישראל אם בשעת חירום אנחנו לא נעבוד לפי הסכמים בילטרליים, ונמצא בשיטה אחרת?

כמו שבחברות ביצוע.

אני אענה לה.

מה יהיה אסון לאומי פה?

אני אענה לכם.

ואם נסטה מהדרך המקובלת.

יוליה, יוליה.

אל תפריע לה לדבר.

תנו לי להשלים את השאלה, כי היא לא הייתה כאן. מה שיוליה אמרה – פלוס: כמו שבחברות ביצוע הם עובדים עם מכסה מסוימת, וזה עובד עם פחות בירוקרטיה, נכון? אתם מסכימים איתי?

יש לזה אתגרים אחרים, אבל - - -

יש לזה אתגרים. כל החיים הם מלאים אתגרים. בלשון משרד המשפטים זה נקרא קשיים משפטיים וכאלה. אבל אני שואל דווקא את נציגת משרד המשפטים, שבדיון הקודם ראיתי שהיא מאוד מאוד רוצה לזרז את העניינים: כמו שאנחנו יודעים להפעיל את חברות הביצוע ללא הסכמים בילטרליים, האם אפשר לקבל החלטה, כפיילוט בזמן מלחמה, תקראו לזה פיילוט – כי אוהבים את המילה פיילוט, בפיילוט אפשר להכשיר הכול.

אני אומר משהו אחר. אני רוצה החלטה לתקופה של עד שישה חודשים כרגע, עם אפשרות של הארכה אוטומטית לעוד שישה חודשים - -

לא, אני חשבתי על שנתיים.

שנתיים.

אף אחד לא יגיע לשישה חודשים.

- - שבהם אנחנו, עד שנתקדם עם כל ההסכמים הבילטרליים ונגמור את הכול, בינתיים נמלא חלק גדול מהמכסה עם מה שנאמר כאן – על ידי אותם תאגידים, אבל לא במסגרת הסכמים בילטרליים.

תשובה?

אבל זו לא השאלה ששאלת. שאלת מה ההשפעה של הבאה בלי ההסכם הבילטרלי.

לא, מה יקרה אם זה יקרה. תודה, נאור.

- - -

הוראת שעה, הוראת שעה.

יש לך תשובה?

טוב, אז כמה דברים. בנוגע לתרגומים – הם כבר הובאו, כמובן.

באותו יום זה כבר עבר?

באותו יום לא. עברו החלקים המהותיים, יומיים לאחר מכן כל השאר.

אוקיי, אנחנו אחרי זה, יאללה.

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

רק רגע. ומה המועדים?

בנוגע למה?

להשלמת התרגום?

נגמר, נגמר, זה מה שהיא אמרה.

הסתיימו. יומיים לאחר מכן הכול עבר. החלקים המהותיים – באותו יום; והשאר – יומיים לאחר מכן.

זה כבר אושר.

אוקיי, אז עכשיו אני חוזר עם זה למשרד החוץ.

רגע, אבל אני שאלתי שאלה.

רגע, בואו נשמע איזה אסון לאומי יהיה פה.

תני לי תשובה לשאלה ששאלתי, ואחר כך תהיה לך עוד שאלה של היושב-ראש.

אני רוצה לחלק את זה לשני חלקים. חלק אחד בא ואומר מה קורה בדרך כלל. מדינת ישראל כבר התחייבה להבאת עובדים בבניין אך ורק במסגרת הסכמים בילטרליים, מכמה סיבות. זה הכלי הכי אפקטיבי למניעת דמי תיווך אסורים. היה לנו הליך תלוי ועומד במשך עשר שנים בבג"ץ, התחייבנו בפני בג"ץ שזה הכלי האפקטיבי וכך מדינת ישראל תפעל להבאת עובדים בענף הבניין.

כאן מדובר באמת בנסיבות חריגות. יש לנו גם כשל שוק, גם מצב חירום, גם עובדים שעזבו או עובדים שלא מוכנים להגיע - -

נכון.

- - ולכן הממשלה גיבשה מודל חלופי, עם כל מיני אמות מידה, שיאפשרו למזער ולמנוע - - -

איפה המודל?

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

עבר בהצעת מחליטים.

לינא, הוא מדבר לא על מה שעבר. הוא שואל האם ניתן להביא עובדים חדשים, לא כאלה שהיו פה, עובדים - - -

לא חוזרים. שתאגידים יוכלו להיות כמו חברות ביצוע, בלי הסכמים בילטרליים, לחצי שנה.

נכון.

ויש לי אישור מיוליה על זה - - -

לא, לא, זה לא מספיק, חצי שנה זה לא מספיק.

שנה, שנתיים.

שנתיים. נדבר - - - אחרי זה.

בדיוק.

לפי המבט שלה – גם שבוע לא.

תנו לה לסיים את התשובה.

בואו, תנו לה לענות לשאלה שלו.

אני לא מצליח להבין תשובה אחת, הזיה.

זה נהיה כמו מקהלה, שכל אחד חייב. תפסיקו, נו, ברצינות.

אנחנו לא הוצאנו מילה, זה רק אתם, כל הזמן.

לא דיברתי אליך.

אני מבקש את התשובה הזאת: מה ההשלכות? הבנתי שיש נושאים, יש בג"ץ והכול. אני שואל: אם אני הייתי היום אחראי על הדבר הזה, הייתי מביא החלטה לממשלה שמסגרת התקופה – אני כבר לא אגיד שישה חודשים – תקופה מוגבלת, כשעת חירום. את הסברת את זה יותר טוב ממני, מכל הכיוונים, למה זו שעת חירום. אנחנו כרגע נותנים לכל החברות, לתאגידים ולחברות הביצוע, תביאו כמה שאתם יכולים.

במקביל אני ממשיך את העבודה על ההסכמים הבילטרליים, מכין אותם, עושה אותם ומביא אותם להבשלה. אבל מה זה הדבר הזה? אנחנו עלינו על מסלול אחד, גם אם ייפול פה טיל באמצע החדר הזה, גם אז אנחנו נדבר אותו דבר?

כן, כי החמאס מורתע.

קודם כל, כפי שידוע לוועדה היטב, משרדי הממשלה גיבשו טיוטת מחליטים בפרק זמן כמעט אפסי. עלו למשאל טלפוני ואושרה החלטה - - -

הצעה שלי, לוקח עשר דקות לכתוב אותה.

אבל אני לא יכולה להתייחס למשמעות המודל החלופי שהוועדה מציעה, מבלי שהתקיים דיון בין משרדי הממשלה - - -

לא, מעמדת משרד המשפטים - - -

אנחנו מדינה בפלסטר. הכול זה פלסטר.

פשוט - - -

אין לי, אין לי מילים.

אבל אני לא רוצה להפיל את זה - - -

אבל יעקב, זה לא עליה.

אין לה תשובה עכשיו.

היא עושה דבר קולגיאלי ואומרת - - -

לא עליהם, אבל אני לא מצליח להבין תשובה.

בואו, אני יודע, חברים.

רק שהיא תסיים להסביר את - - -

אולי אני אעזור - - -

שנייה.

אני יכול לעשות רגע התייעצות סיעתית?

יעקב, תן לי שנייה.

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

אני פונה לכולכם, אני פונה לכולכם - - -

התייעצות סיעתית אפשר שנייה? אני אסביר לכם. הרי גם אם אנחנו עכשיו נחליט ונצביע לעצמנו, אני מנסה לעשות את הלחץ איתכם ביחד, וזה יתעורר לנו מיד אחרי חוות הדעת - - -

אפשר רצף של 30 שניות לדבר?

אני אתן לך, אבל תן לי את ה-30 שניות שלי לסיים את החלק הזה.

אתם שעה, אני עוד לא דיברתי.

אני יודע. אני אתן לך לדבר, כי אתה לא ביקשת מקודם.

אני רק אומר דבר אחד: בואו לא נתלהב מעצמנו - - -

אני לא מתלהב.

אני לא מדבר אליך. אני מדבר לעצמנו, לכולנו. אנחנו עכשיו לא בישיבת ממשלה, עם כל הכבוד. אנחנו יכולים להחליט לעצמנו, ולקרוא לממשלה, והכול. אני רוצה להבנות את התהליך, לעשות את הלחץ הזה ולהבין איפה הבעיות, כי אז נוכל לבוא ולתבוע את זה הרבה יותר חזק. יכול להיות שיעשו את זה, יכול להיות שלא יעשו את זה. אנחנו נצטרך להפוך את העולם.

אני, מבחינתי, חושב שהלכתי עם המסלולים. אמרתי: בואו נאיץ את המסלולים, בואו נעשה אותם יותר חלק, יותר מהר, פחות בירוקרטיה. אבל אם יתברר שלמרות כל הדברים הללו אנחנו עדיין נדשדש – בגלל דברים שלא תלויים בנו, אף אחד לא אשם מאלה שיושבים פה – זה אומר שאתם חייבים ברגע מסוים להרים דגל אדום לממשלה ולהגיד: בדרך הרגילה שהתווה לנו בג"ץ פעם, ואלה יתוו לנו אחר כך, לא נוכל לתת את התרופה הזאת בימים הללו. ואנחנו צריכים לצורך זה פסק זמן כדי שנמשיך בינתיים למלא את מחסני הבילטרלי שלנו לדברים לעתיד, לעוד חצי שנה או שבעה חודשים.

זה מה שאני רוצה שייצא מהישיבה הזו, וההסכמה על זה היא קודם כל איתכם. זה שאני אחליט וכולנו נחליט – זה כלום.

תן לנו - - - אדוני היושב-ראש.

אתם רוצים לחשוב, התייעצות, לעשות הפסקה לכמה דקות – אין לי בעיה.

- - -

לא, יעקב - - -

יש לנו זכות דיבור בוועדה הזאת?

דקה, דקה, אתם תבחרו אם אתם רוצים - - -

לא, אנחנו רוצים לדבר.

אוקיי, אתם רוצים לדבר – אז אתם תדברו.

מכובדיי יושבי הראש, אני יכול לעזור לכם, אפילו לתת תקדים, למה שאתם - - -

שנייה.

לא, אני לא מוכן לזה. די, מספיק, אנחנו פה לא עציצים. אני רוצה לדבר.

סליחה, דוידסון, ברוך הבא לוועדה.

תודה רבה.

אצלי אין עציצים, ותעשה לי טובה – תתבטא גם בצורה אחרת.

תודה רבה. אני רוצה להיות קצר ומאוד ענייני. אני לוועדה הזאת, של עובדים זרים, הגעתי במקרה, דרך חברי אליהו רביבו, וגיליתי עולם שלם. עולם של כל כך הרבה מכשולים – בירוקרטיים, כספיים, חוזיים, מה לא גילינו שם. לא רק בענף הבנייה והתשתיות.

אבל היום, כשאני נמצא בשטח ואני מדבר עם אנשים שעוסקים בזה ביום יום – וחשוב שהם ידברו – צריך להבין שהאירוע הזה הוא לא אירוע רק של מלחמה, הוא הולך הרבה זמן אחורה. וכשמדברים על יוקר המחיה חלק גדול נמצא פה, בשולחן הזה, בהחלטות של האנשים שיושבים פה. כי אם אני מקבל היום בבוקר הודעה מאחד הקבלנים הגדולים, ולא חשוב מי, שמחפש רתכים והוא צריך לשלם 1,850 שקל ליום לרתך - -

ל-8 שעות.

- - איך אתם רוצים שנוריד את יוקר המחיה במדינה הזאת?

אז נכון שאנחנו בתקופה של מלחמה, אבל צריכים, אדוני שני יושבי-ראש, לחשוב רגע אחד על מה שאנחנו עושים היום ומה אנחנו נעשה קדימה, כי חייבים לשנות את כל הנושא של עובדים זרים, גם הרבה הרבה שנים אחורה. חבר'ה, 850 שקל ליום קיבל עובד פלסטיני, שבסוף נשאר לו מזה רק 250 והכסף רץ לכל מיני מאכערים, וגם לאנשי החמאס – כי הם גזרו שם קופון במשך שנים.

אז לאף אחד זה לא הפריע? וכל מיני חברות שגזרו קופונים, לאף אחד זה לא הפריע? על מי זה נופל בסוף? על המעסיק שצריך לשלם 850 או 1,000 שקל ליום לעובד בניין. אף אחד לא דיבר על זה, אבל אנחנו צריכים להתחיל לדבר על זה. כי אם רוצים להסתכל קדימה, שדירה תעלה לילדים שלנו בצורה נורמלית, אז צריכים להתחיל מהדברים האלו – שפועל ירוויח בצורה הוגנת.

אנחנו דואגים לעובדים הפלסטינים, כל מיני הסכמים קיבוציים. איפה אנחנו בכלל, על מה אנחנו מדברים בכלל? אנחנו צריכים לדאוג לעובד פלסטיני להסכם קיבוצי? תזכרו מה היה פה ב-7 באוקטובר. אנחנו לא צריכים לדאוג להם. אנחנו צריכים לדאוג קודם כל לילדים שלנו ולנכדים שלנו.

וזה נוגע גם לנושא של עובדים זרים, כי מחר בבוקר גם יהיה דיון אצל אלי, בישיבה על זה שאין עובדים זרים – לא בניקיון, ולא בסיעודי, ולא בהרבה מאוד דברים אחרים.

חברים, צריכים לשנות את החשיבה, צריכים להקשיב לאנשים מהשטח. תצאו רגע מהמשרד ותראו מה עובר על היזם, על הקבלן, על איש התשתיות שצריך לבנות. הכול סגור, אין עבודה. שום דבר לא קורה במדינת ישראל, לא יודע אם אתם יודעים את זה. תשיגו עובד אחד. אין. אין. לא הודים ולא שמודים, כלום אין. אז בואו נהיה קצת יותר רציניים, גם לעתיד.

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

סימון דוידסון היקר, אתה מדבר מדם ליבך. תכף נאור שירי יקבל את רשות הדיבור. מה שאני מבקש, במהלך הסקירה שלכם התחלתם לבטא החלטת מציעים שבשורש שלה ישנן הקלות בירוקרטיות שיאפשרו הפעלת שיקול דעת בהכנסת עובדים שלא במסגרת הסכם בילטרלי.

מיד אחרי שחבר הכנסת נאור שירי יבטא את מה שהוא מבקש לבטא מתחילת הישיבה, אני מבקש שתתייחסו הלכה למעשה - - -

גם אני רוצה, בבקשה.

בבקשה, את רשומה, אין בעיה.

אני מבקש שתבטאו הלכה למעשה, לא מהן ההשלכות, אלא מהן המגבלות של הכנסת עובדים למדינת ישראל שלא במסגרת הסכם בילטרלי. אנחנו אומרים, לפחות מי שעוסק בעובדים זרים בשוטף לצד אותן השלכות הגענו למסקנה שאין מנוס מהתרת חסמים כאלה ואחרים.

אני מבקש שתסבירו לכולנו, באופן פשוט ונגיש, מה ניתן לעשות במסגרת אותן הבנות שמגולמות באותה החלטת מציעים.

כן, נאור שירי. אחרי שהוא יסיים, תענו.

אני לא רוצה לדבר עליהם, אני מדבר אליך כיושב-ראש הוועדה וגם ליעקב שיצא. אני חייב להגיד, אני נמצא כאן שעה ולא בא לי לדבר, כי אני לא מצליח להבין כלום עד הסוף. כל שאלה שאתם שואלים, או שמישהו מעלה, מישהו נותן הערכה, אבל אף אחד לא מצליח לסיים תשובה.

משרד המשפטים, גבירתי שיושבת פה – את יוצאת כל שנייה. אני בטוח שאת הכי עמוסה בעולם, אבל לא סיימת חצי תשובה. נשאלה שאלה מה ההשלכות של אי-קיום הסכם בילטרלי – היא לא נותנת תשובה. היא יוצאת, כבר מפילים עליה עשר שאלות שונות. בן אדם נתן הערכה - - -

בדיוק לזה התייחסתי כרגע.

אבל תנו להם רק - - - אני מנסה לקבל תשובה.

אבל אני מנסה לדלג. אני לא רוצה להתעכב - - - ברשותך - - -

- - - רגע, אלי, אולי אתה יודע מה ההשלכות של אי-קיום הסכם בילטרלי? או מה ההבדל בין להביא - - -

אני רוצה להגיד לך למה בדיוק על זה אני לא רוצה שניפול למלכודת הזאת.

טוב.

אם עכשיו הדיון יהיה דיון מהותי לעניין האינטרפרטציות של אי-קיום הסכם בילטרלי, אנחנו עוסקים בנושא שהוא לא פרקטי. אנחנו אומרים שיש כבר החלטת מציעים שמבינה שזו העת, שבלית ברירה, לצד העובדה שאנחנו מתקדמים בחתירה להשלמת ההסכמים הבילטרליים והרחבתם עם עוד מדינות יעד, אנחנו עוזבים את זה רגע – בזמן שמטפלים בזה – ומאפשרים הכנסה, בביטול חסמים בירוקרטיים, של עובדים שלא במסגרת ההסכמים הבילטרליים.

אני מבקש למקד את הדיון לשם, כי אם לא - - -

אבל מה ההשלכה של זה? אני רוצה לדעת מה. מה הבעיה? זו שאלה לגיטימית. לא סתם יש הסכמים בילטרליים, נכון? יש משמעות.

- - -

אני אסביר, ואני אתמצת את זה. כשנכנס עובד שלא במסגרת הסכמים בילטרליים, יש לזה כמה השלכות. האחת, שאין לנו בקרה על הדרך שבה הוא הגיע, על הכספים שהוא שילם ועל הסינונים שהוא עבר.

יש לזה משמעות פרקטית?

כן.

שנייה. תעצור רגע.

עצרתי.

ספסרות - - -

ההשלכה השנייה זה שיש לנו פחות בקרה על דרך היציאה שלו וההתנהלות שלו פה, בתוך גבולות המדינה.

נשמע שזה מהותי, לא?

מאוד, מאוד.

אז מה, מדלגים על זה ואומרים להם: אל תעשו כלום?

לא, אני מנסה רגע להסביר. מכיוון שלצד העובדה שזה מאוד מאוד מהותי, המדינה עומדת כרגע בפני אתגר שלא נזרים אליה עובדים זרים, אנחנו נאלצים, כרגע, להיות מעט יותר פשרניים, ולאפשר הכנסת עובדים במסגרות שונות, קצת פחות קפדניות, עם הרבה זמן, כדי שהמשק לא יקרוס.

עניתי לך על כל מה ששאלת.

אלי, אני איתך. אני רק רוצה להביע את דעתי. בכנות ובמחילה, אני חושב שזו טעות מאוד גדולה. אני חושב שיש לנו בעיה, ואנחנו מגלגלים פה פתרון שייצר אולי עוד 10,000 בעיות ולא יפתור לנו את הבעיה. אני חושב שיש משמעות לזה, ומה שאתה מעלה פה זה טיעונים סופר מהותיים.

הבנתי, אז גישתך אומרת כזה דבר: by the book. אנחנו גם בעת הזאת - - -

by the short book. אם אפשר לייצר ייעול של הליכים שבסוף יגיע לפה עובד – ויושבים פה גם חבר'ה שזה העסק שלהם – ומגיע עובד שאין לו מוסר עבודה; והוא לא יודע מה הוא עושה; והוא הולך בלילה וחוזר בלילה; ולא נשאר – אז גם הם מפסידים כי שילמו על זה או משלמים על זה, גם אנחנו מפסידים – כי יצרנו פתרון שהוא כאילו פתרון, וגם ב-long run אתה מפסיד – אתה מייצר פה משהו שאין לך שום בקרה, אתה לא יודע מי מגיע לפה.

אני מבין, אז אני משקף את המסקנה ואת הגישה שלך.

אני חושב שזו גישה גם שלך.

הגישה שלי בשוטף היא לא הגישה שלי בעת מלחמה. המשק כרגע נמצא במלחמה באמת, על הבית, תרתי משמע.

אוקיי.

בדיוק. אני לא מבטל את הגישה שלך, הקשבתי לה. אתה אומר הלכה למעשה: לצד העובדה שאני שומע את הקבלנים והתאגידים, שמבטאים את הצורך בהוזלה ובהקלה על יוקר המחיה של כלל האוכלוסייה, אנחנו מבינים את זה אבל זה לא דבר שבגללו אנחנו עכשיו נעכב את הצורך בטיפול עקב בצד אגודל בהשלמת ההליכים הבירוקרטיים של הסכמים בילטרליים. זה מה שאתה אומר.

הבנתי את הגישה שלך. אני לא מבטל אותה. שיקפת אותה. אני עדיין מבקש - - -

אני חושב שזאת גם הגישה של הממשלה.

לא, לא.

כן.

לא, לא. אני אסביר משהו. הרגע הצבתי את העובדה שישנה החלטת מציעים שאומרת שיש מקום להפעיל שיקול דעת באופן חריג, בגלל העתות שאנחנו כרגע נמצאים בהן, שכן תאפשר הכנסת עובדים שלא במסגרת הסכם בילטרלי.

לצד מה שאתה אומר, אתה צודק, אנחנו עומדים בפתח של השלמת חתימה על הסכם בילטרלי עם הודו, שיכולה לשגר לכאן עובדים בהיקפים מדהימים. היה צורך להשלים את התהליך של התרגום, כמו שאתה יודע, משבוע שעבר. הרגע נאמר לנו שהתהליך הזה הושלם.

אני מעביר את השאלה הבאה לנציג משרד החוץ כדי שיעדכן אותנו, אחרי שהתנאי היחיד שהיה נדרש לטובת היציאה לחתימה הושלם, איפה זה עומד כרגע. על פי הסיכום שלי עם שר החוץ סיימנו כבר את כל הקצוות, אנחנו אמורים לצאת לדרך, בגיוס והבאת עובדים, מקסימום תוך חודש.

אז קודם כל יש שאלה אליכן, אחרי זה אליך.

רק תנו להם לסיים את התשובה.

הינה, מלא.

תודה.

מיכל, ברוכה הבאה לחיק קורתנו מה שנקרא.

ברוכים הנמצאים. תודה.

יישר כוח על כל הפעילות שלך – גם מה שיודעים, גם מה שלא יודעים, בשותף ומאחורי הקלעים, באמת, יישר כוח גדול, גדול, גדול, ואמרתי קצת. וגם קטי פה? סליחה, לא ראיתי.

אנחנו הרווחנו.

אתם עובדים ביחד, עם כולם, ויוליה - - -

רוצים התייעצות סיעתית על זה? או שאפשר לתת לה לענות? יש לך עוד איזה חוק קטן היום להעביר. קטן.

- - -

קטי, די.

לא, אני רוצה להודות לעוזר שלי נאור שירי - - -

די, אני לא יכול, אני יושב פה שעה ועשרים - -

- - - תירגע.

- - לא רוצה להירגע. אני יושב פה שעה ועשרים, לא מצליח להבין כלום, זה הזוי. די, אתם מתעסקים ב - - -

אני רוצה להודות לעוזר שלי, חבר הכנסת נאור שירי - -

תודה. אפשר תשובה?

- - שעוזר לי לנהל את הישיבה.

כן, כן, תאמין לי - - -

- - - ואני מבקש לשבח את עבודת החה"כים - -

- - -

- - שנרתמו, במשך שבועיים עובדים רצוף.

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

שלושה, שלושה.

שלושה שבועות. תודה רבה.

עכשיו התשובות.

בסדר, גם - - -

תודה נאור, עזרת לי מאוד, כמו תמיד.

לגבי החשיבות של הסכמים בילטרליים. חבר הכנסת רביבו סיכם בקצרה את החשיבות. אנחנו מבינים שהמטרה היא לשמור על זכויות העובדים הזרים, הן לפני שהם מגיעים לכאן, בזמן שהם מגיעים לכאן ואחרי שהם מגיעים לכאן, ולכן ההסכמים האלה הם חשובים.

זה נכון שבמסגרת החלטת המציעים הייתה הקלה לגבי הצורך בהסכמים בילטרליים, אבל היא הוגבלה רק לגבי העובדים שהיו פה - -

רק לגבי החוזרים.

- - ואנחנו עומדים להחזיר אותם. לגביהם החלנו את הפתרון, שיחיל עליהם באופן חד צדדי את עקרונות ההסכמים הבילטרליים כך שנחסוך זמן. מבחינה מהותית נחיל עליהם את העקרונות המרכזיים. כמובן שנושאים אלה מהווים משפט בינלאומי, הם מהווים הליכים בבתי משפט שחלקם מתנהלים שנים, ולכן הדברים האלה נעשים לאחר התייעצות ובצורה מאוד מדויקת.

הבנתי את הצורך והבנתי את השאלות, אני גם באה מהמשרד שהוא לחלוטין - -

שהוא הקליינט.

- - הוא הקליינט, הוא זה שצריך. מה שאני מציעה, שפשוט אנחנו נבוא - - -

איזה משרד?

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

הבינוי והשיכון.

משרד הבינוי והשיכון. היועצת המשפטית – סליחה, נאור, אם אתה תרשה לי להגיד גם משפט – שבזמן הקורונה הייתה במשרד האוצר וידעה לעבוד גם - -

תחת אש.

- - מחוץ להסכמים בילטרליים ולתת תשובות.

תודה על הפירוט על כל אחד ואחד.

אנחנו היום בדיונים של החיים שכאלה.

מה שאני מציעה, אנחנו - -

לא, זה החיים עכשיו, תודה רבה לכם.

- - אחרי הדברים שנאמרו כאן, אנחנו נחזור - - - עם כל מה שיש לנו, עם כל המידע, נחזור רגע לממשלה, נעשה קודם כל גאנט של הצרכים המיידיים. אני מבינה את האמירה: אנחנו צריכים עכשיו, אנחנו לא צריכים בעוד חודש-חודשיים.

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

בדיוק.

נעשה, נקיים דיון במשרד המשפטים, עם כל המשרדים הרלוונטיים – עם חוץ, עם פנים ועם עבודה, ונחזור בוודאי עם תשובה - -

ועם החברות.

- - לגבי העניין הספציפי הזה, כי אנחנו בוודאי מבינים - - -

אני חושב, אם לא - - -

יש לי שאלה.

לא, רגע.

שאלה קצרה, קצרה.

סליחה, אני אתן לך, אבל זה לא יכול להיות אחרי שאני מתחיל לדבר.

אי-אפשר, אין.

אין מה לעשות, ועדה בעייתית פה.

ממש.

ועדה שרק אתה מדבר.

מאוד בעייתית, לא פרקטית, רק כותרות. אין פה שום דבר. זהו. תודה רבה. לא להפריע לי.

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

בואו נשמור על ענייניות.

אני חושב שמיצית עכשיו בצורה מצוינת את הרצון שלנו. שוב, אני הלכתי בסבלנות, הלכתי במסלול, טיפלנו בתרגום, הלכנו את כל המסלול איתכם ביחד. הגיע רגע מסוים שבו כולנו חשנו את זה, כל אחד מאיתנו בצורה אחרת – סימון הוא בחור על הכיפאק, הוא באמת בחור על הכיפאק. ונאור – כמובן.

יום של מחמאות.

די, די.

חבר'ה, אתם לא תשנו אותי. יש גיל - - -

לאן הגענו, אי-אפשר לפרגן, אתה מבין את זה?

סליחה, קטי - - -

נראה לך שבאתי לפה בשביל זה?

אתם לא תשנו אותי, יש גיל שלא משתנים בו.

מיצית פה בעצם את כל מה שאנחנו אומרים, בצורה הדחופה ביותר, שבאה ואומרת: חברים, כל התהליכים וכל המהלכים הם מצוינים, תמשיכו, עבודת קודש, נהדר. אתם צריכים היום לקבל החלטה מחוץ לקופסה – בקורונה היו קופסאות, זה מחוץ לקופסה – החלטה שבאה ואומרת: נכון שיש בעיות משפטיות, נכון שיש דברים כאלה, אבל אנחנו בשעת החירום כרגע שתקריס לנו את המשק. הניצחון של החמאס יהיה גם בהקרסת המשק - -

נכון.

- - אם הם יראו שהם לא הצליחו בשדה הקרב, בעזרת השם.

הקרסת המשק. משבר הדיור יחריף. את יודעת עד כמה אנחנו חסרי אונים כרגע בעניין הזה. אני אומר: חייבת להיות פה החלטה. אמרת מילים: להחיל את אותם עקרונות. נחיל את אותם עקרונות, נישאר מדינה מוסרית, נגביר את האכיפה, נעשה מה שצריך. אבל – לפתוח את זה. אגב, זה נעשה, הבנתי שבחקלאות - - -

יש בכלל עובדים זרים שרוצים להגיע?

כן.

במפורש – כן.

מצוין.

במפורש – כן. הרעב הוא יותר חזק מהכול.

חסר לך דבר אחד רק: לוחות זמנים.

רגע, שנייה, עוד אין לוחות זמנים.

לא, לא, זה חשוב, זה קריטי.

אבל אין לוחות זמנים, כי אנחנו רוצים לשנות החלטה. דקה, קטי, דקה. אני אתן לכם לדבר, בסבלנות.

אנחנו נצטרך לעשות ישיבה ממש תוך ימים ספורים מאוד, כדי לדעת האם התקבלה החלטה כזו. אני גם אפנה לממשלה בעניין הזה, באופן אישי, ואני גם מציע לחברי רביבו שיש לו שם גם כמה קשרים. לדעתי זאת החלטה מחויבת עכשיו – לפתוח את הנושא של התאגידים ושל חברות הביצוע.

במקביל, להמשיך עם ההסכמים, שיהיה לנו אותם על המדף. זאת הדרך היחידה. לקח לנו שבוע ללמוד את זה, בסדר. יוליה ידעה את זה קודם, כי היא מכירה את זה הרבה שנים. אני רציתי ללכת איתכם, ואני הולך איתכם ומכבד את עבודתכם, אבל פה יש רק החלטה אחת. החלטה אמיצה, מוגבלת בזמן – לא אכנס לזמן – שהיא תפתור את הבעיה.

עכשיו חברי הכנסת.

אני כבר דיברתי, יש לי רק שאלה: כשאת עושה את השולחן העגול הזה, האם הנציגים של הקבלנים והתשתיות, האם מישהו מהם נמצא בוועדה הזאת? האם שומעים אותם, את הצרכים שלהם, את הבעיות שלהם?

אני לא מדברת על ועדה. אני מדברת על דיון משפטי, של המשפטנים במשרדי הממשלה ובמשרד המשפטים. עם הקבלנים אנחנו בקשר - -

אנחנו בקשר רציף.

- - בקשר רציף איתם.

אז שיהיה משפטן מהנציגות.

- - -

חברים, כפי שידוע, המדינה מנהלת את הדיונים המשפטיים שלה.

לפעמים הפתרון הוא הרבה יותר קל - - -

חברים, אני גיליתי בשלושה השבועות האלו שמי שניהל הרבה יותר טוב מהבניין הזה, המדינה, זה היה החמ"ל של חברי הכנסת, מתנדבים ועמותות. בואו תשמעו את השטח.

סימון, תודה.

אבל אנחנו בעבודה צמודה עם השטח.

- - -

סליחה, אתם לא עונים עכשיו כלום.

יוליה.

תודה אדוני היושב-ראש. אני מכירה את התחום הזה שנים רבות. אני מכירה את כולם.

- - -

מה?

חבל, יש לי מה להגיד.

יש עוד אנשים שיש להם מה להגיד. אם אין לכם סבלנות, אז לא.

אני הייתי בתפקיד שלה לפני 12 שנה - - -

של מי?

במשרד העבודה.

- - - לעובדים זרים.

- - -

אז אני יודע מה קורה עם התושבים ועם הקבלנים וכולי וכולי - - -

אוקיי, אנחנו יודעים את זה. ידידי, אני מזמין אותך להישאר. אם אתה לא יכול, אז - - -

בבקשה, יוליה. קצר ומתומצת.

לא יותר ארוך ממך.

אני מעדיפה לתת להם. אני מוותרת.

לא יותר ארוך ממך. אני מכירה את התחום - - -

סליחה? סליחה?

לא, אבל אנחנו שותפים, יש שוויון.

אני מבקש קצר. תודה.

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

דיי, נו. חבר'ה, יאללה, נו.

רק אתה מדבר.

רק אני.

אדוני היושב-ראש, הנוכחים בחדר, הזעם שלי בא מתוך ידע. אני מכירה את התחום הזה שנים רבות, וכל מה שאני שומעת אני שמעתי שנים רבות. וכן, עינבל, יש לי ביקורת קשה על משרד הפנים; וכן יש לי ביקורת מאוד קשה על משרד הבינוי והשיכון ועל משרד החוץ. הקונספט – וזה לא אישי כלפיך, זה על המערכת, וכולנו עצבניים בגלל המצב, וכולנו מאוד מאוד מודאגים, אז חלילה זה לא אישי – ההסכמים הבילטרליים, המכסות, האגרות.

אגב, אדוני היושב-ראש, נקודה נוספת. אנחנו מתנהלים כאילו בשגרה, המדינה מרוויחה יופי-יופי על כל עובד זר. האם עכשיו, במצב החירום, בחוסר שאנחנו נמצאים, כשענף הבנייה זה הקטר של המשק וזה קשור ליוקר מחיה, צריך לחושב מה קורה עם נושא האגרות, האם רצוי וראוי עכשיו למדינה להוריד את גובה האגרות ולהרוויח פחות, אולי בכלל לא.

והאם כדאי בכלל להמשיך עם המבחנים האלו בחו"ל, לגבי מה שעכשיו עינבל אמרה בנושא של מולדובה. לפשט את התהליכים. המבחנים האלו זה כדי לבדוק את הידע של העובדים.

לא, זה כן נצרך.

לא, זה מהות הדבר. במשלחת הזאת אפשר לפשט את הבירוקרטיה על ידי מערכות המחשוב ולקצר את התהליכים, לא בגלל שאני לא רוצה שעובדי משרד הפנים ייסעו לחו"ל, כי פשוט אולי במצב הזה זה גם לא כדאי ולא רצוי.

ולסיכום?

דקה. בנושא ההסכמים הבילטרליים. אף מדינה לא תיתן היום חסות להבאת עובדים במצב המלחמה שאנחנו נמצאים בו. זאת הנקודה בהסכמים - - -

למה את אומרת את זה?

כי אני יודעת. כי אף מדינה לא תסכים להביא לפה עכשיו עובדים.

אבל זה לא נכון.

אז אני אומר לך שאת לא מכירה את התחום. את אומרת דבר לא נכון.

אף מדינה - - -

אבל זה סתם יוצר דמורליזציה ופותח פתח לממשלות אחרות להחליש - - -

אני מסכים.

אף מדינה לא תסכים היום - - -

אבל אני אומר לך שאת לא מכירה את התחום.

אני יכולה לסיים את המשפט?

אבל ככל שאתה אומר את זה, היא תחזור על זה עוד עשר פעמים. אז היא אמרה – והלאה, אז היא אמרה.

אף מדינה לא תיתן לך חסות להסכמים בילטרליים בזמן המלחמה, כי יש פה סכנה ברורה לשלומם. והינה, נציג משרד החוץ אמר לך את זה. הפתרון - - -

הוא לא אמר את זה.

הוא אמר שהוא חושב - - -

יוליה, אני חושב שאת לא צריכה לומר את זה בצורה הזאת, אבל תעשי מה שאת רוצה.

תקשיבו, אם אתם רוצים שנשקר לעצמנו – אנחנו נשקר ונספר סיפורים. אף מדינה לא תעשה את זה בצורה רשמית.

לסיכום. יש פתרון. אני מכירה את החשש מהשארת העובדים פה בארץ, זה החשש המתמיד של משרד הפנים ורשות האוכלוסין וההגירה. אבל אם אנחנו נאפשר לתאגידים להביא לפה עובדים בצורה עצמאית, מהאיחוד האירופי, שאין חשש שהם יישארו פה – כי יש להם אפשרויות, וזאת תהיה אחריות של בן אדם מול תאגיד, עם שמירה על כל הזכויות – זה הפתרון. נצא מהפלונטר הזה, וכשהכול יהיה כבר רגוע נחזור לבירוקרטיה הרגילה שלנו.

תודה.

מיכל, את רוצה לשאול משהו?

בעניין המשכורות. האם גם - - - מטופל העניין כמה צריך לשלם להם, או שזה שלב יותר מאוחר?

כרגע לא, גם על זה יש לי מה לומר.

גם על זה. צריך לפתוח את זה.

נכון, אבל כרגע אני רוצה להתמקד בצעדים הדרסטיים - -

של הבאת העובדים.

- - ולא רגילים.

ראש עיריית ראש העין, בקצרה אבל. אתה לא צריך להסביר את המצוקה, את זה אנחנו מבינים. הלאה.

ראשית, אני הייתי זה שאחראי שיש ההסכמים הבילטרליים.

אז צריך לתקוף אותך?

כן, כי לפני זה - -

מצאנו את האשם.

יוליה, זה הוא.

- - -

- - כי לפני זה היה קטסטרופה. אבל זה טוב שיש. אני בכל זאת אגיד משהו.

אבל אתה מסכים עם מה שאנחנו מבקשים?

בהחלט. אפשר למצוא לזה פתרון. היחידה לעובדים זרים היא חשובה מאוד. אנחנו מתמודדים, לי יש אלפי זוגות צעירים שממתינים לבית שלהם.

משה, ביקשתי - - -

תרשה לי, אני מוכרח להגיד את זה בכל זאת. זה משפיע דרך אגב על זה שחלק מראשי הרשויות, שעם חלקם אני לא מסכים, לא מכניסים ולא מאפשרים עבודה. עם עובדים זרים אין שום בעיה. לא תהיה עבודה עם הפלסטינים בשנה הקרובה, בואו נהיה מעשיים לרגע. אבל לעומת זה, מה שאמר חברי חבר הכנסת, אנחנו חייבים להקפיד על כך, כולנו, שהעובדים הערבים יעבדו. כל הזמן. אגב, גם כשיש עובדים זרים, מנהלי העבודה שלהם הם עובדים ישראלים, ערבים.

במסגרת הוראת שעה אפשר לחייב את אלה שמביאים את העובדים בלי הסכם בילטרלי, שתוך חצי שנה הם חייבים להגיע להסדר כזה או אחר, כדי שתהיה שליטה על זה. אפשר לעשות את זה.

ולהחיל גם את העקרונות.

בוודאי, כי אנשים לא באים באופן פרטי. אבל חייבים להביא עובדים זרים.

תודה אדוני ראש העיר.

ובחקלאות המצב עוד יותר קשה.

תודה.

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

תשובת משרד החוץ אולי?

יגאל סלוביק. אנחנו נעבור לשמוע את כולם. אחד מדבר בשם ההתאחדות.

צוהריים טובים. אני חושב שהמפתח להצלחה של התהליך הזה הוא עבודה סימולטנית, ולא עבודת טורית. כמו שדיבר כאן ראש העיר של ראש העין וחברים אחרים, היכולת לעשות את הדברים במקביל היא זו שתביא אותנו להצלחה. משרד הבינוי והשיכון, רשות האוכלוסין וההגירה, משרד החוץ – כולם עושים עבודה טובה. אמה מה, צריך לעבוד במקביל.

אני רוצה להגיד כמה דברים. הדיון שאנחנו עושים כאן, הוא לא דיון על מחר בבוקר. אין מטוס עם עובדים זרים שיגיע מחר בבוקר - -

נכון.

- - גם לא עד סוף החודש הקרוב אולי. אנחנו מתכננים. אנחנו צריכים לקבוע לנו לבנות של רבעונים. הרבעון הראשון אומר: חבר'ה. מה קורה עד סוף 2023? כמה עובדים זרים יהיו פה ב-1 בינואר 2024?

עם זה פתחתי את הדיון.

בדיוק. ואחר כך, כמה עובדים נוספים יהיו פה ב-1 באפריל 2024? ואחר כך, איך אנחנו מתקדמים קדימה. על זה צריך לעשות עכשיו תוכנית, תוכנית עבודה שתקבע מי אחראי, מי עושה - -

הייתי רוצה להתייחס עכשיו. לאור הדבר שהגענו לזה די ביחד, אני בטוח שאם אני אקח כרגע את הממשלה ואפזר אותה כרגע, כל אחד לחוד, לדעתו, אני חושב שתהיה הסכמה למה שאנחנו מדברים.

האם זה נכון לדעתך, כרגע, במקביל להמשך העבודה על כל הדברים הללו, לעשות משהו שהוא תואם קורונה שעשינו בתקופת הקורונה, החלטה כזאת ששוברת כרגע את המוסכמות הללו שהיו תמיד, לתקופה מסוימת, עם החלה ועם התחייבות לאחר מכן להשלים את התהליך, כמו שהוא אמר. כן או לא, בוא תגיד את זה.

אני אגיד.

זה ה-bottom line עכשיו של הדיון.

א' – כן. אבל צריך לראות - - - בסופו של דבר, גם אם אתה מתחיל אותו לא בשליטה מלאה, שיש לך דרך איך אתה תופס עליו שליטה, פיקוח ובקרה על כלל עובדים.

תוך כדי תנועה.

אני רוצה להגיד רגע משהו כאן על הדיון. אני חושב שהדיון כאן הוא הרבה יותר חשוב ממה שהתעסקנו בו לכאורה, בטכנו-טקטיקה שלו. הדיון כאן הוא דיון שמדבר על היכולת האסטרטגית של מדינת ישראל לשמר לעצמה רציפות תפקודית.

נכון.

לצורך העניין, במקרה שאנחנו מדברים כאן זה על ענף הבנייה - - - והתשתיות בישראל.

משבר הדיור.

רציפות תפקודית בכל מצב אזרחי, משברי ביטחוני או אחר בהמשך הדרך, שבגינו אנחנו תלויים בעובדים פלסטינים. המשמעות של להביא לכאן את אותם 30,000 עד 50,000 עובדים, אומרת את הדבר הבא: בהינתן מצב מלחמתי בעתיד, ובהינתן מצב שבו יש סגר על הרשות הפלסטינית - -

אנחנו נסתדר.

- - המשק ימשיך לפעול ולתפקד - -

נכון, נכון.

- - גם אם זה לא ב-100%, הוא ימשיך לעבוד - - -

זאת שגרת חירום.

זאת החשיבות הכי גדולה של ההחלטה שהתקבלה כאן.

ברור.

כי העובדים הזרים לא יהיה פה מחר בבוקר. אנחנו צריכים לראות שאנחנו מביאים אותם לפה הכי מהר שאפשר, על מנת שהקבלנים יתחילו לעבוד.

ידידי, תודה.

נחמה בוגין, יושבת הראש לשכת שמאי מקרקעין בישראל.

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

יגאל, כמו שאתה יודע, במרוצת הדיונים אצלי בוועדה, לאורך כל השנה, עוד הרבה לפני שידענו שתהיה מלחמה – זוהי עמדתי, אני מבטא אותה חזור ואמור, ועל הבסיס של ההבנה הזאת אני מקדם את אותם הליכים.

אדוני היושב-ראש, אני לא דיברתי, אבל אני רוצה שבמקומי ידבר - - -

נתת לראש העיר, נתתי לו.

לא, לא לראש העיר. ראש העיר – אתה נתת לו. אני רוצה לתת לדוד אולניק.

הוא רשום.

מצוין.

הוא רשום, אפילו מיד אחרי נחמה בוגין – שניסיתי לתת לה את רשות הדיבור והפסדנו עוד חצי דקה. כן, בבקשה. רק אם אפשר, ממוקד.

צוהריים טובים. קודם כל אני רוצה לברך את יושבי-ראש הוועדות על הדיון החשוב הזה, ועל המעקב האינטנסיבי. הייתי גם בדיון הקודם, ואני חושבת שזה מאוד חשוב.

אני אגיד בקצרה. אנחנו באמת עוסקים פה בענייני בירוקרטיה, מי יאשר ומי יתרגם וכולי. אני מוצאת לנכון להביא שוב את המצב במלוא עוצמתו - - -

תעשי שמאות על המצב, שיבינו מה אנחנו מפסידים.

כל יום שבו ענף הבנייה לא מתפקד – אני מאוד מתחברת לקריאה לראשי הערים לא לעשות את זה – הנזק הוא אדיר, הוא אדיר, וכל היושבים פה ליד השולחן וברשויות הנוספות צריכים לשים את זה מול העיניים כל הזמן. קטי, גם אותם תושבים שאמרת שיתקשרו לצעוק, הם צריכים לדעת שהכלכלה והקיום שלהם תלויים גם בדבר הזה.

צריך הסברה נכונה.

חייבים למצוא את האיזון המתאים בין צורכי הביטחון ובין להמשיך ולהפעיל את ענף הבנייה, שהוא קטר מאוד משמעותי בכלכלה בישראל, כל כך הרבה משפחות וכל כך הרבה מעגלים תלויים בו. אני כבר לא מדברת על מצוקת הדיור, כי כששואלים אותי היום מה אני חושבת שיקרה בשוק הדיור, וחושבים שאני אגיד שהוא עומד להתרסק – זה ממש לא. כי ביום שאחרי – ואצלנו היום שאחרי מגיע מהר, ואני מאחלת לכולם שהוא יגיע מהר – ביום שאחרי תהיה פה התפוצצות מחירים שוב, ואף אחד מאיתנו לא רוצה להיות שם.

ולכן, חשיבה קדימה והעובדים הזרים – שהם באמת חוליה כל כך משמעותית. צריך להבין את השלכות העל של העניין הזה. מדינת ישראל תלויה בסופו של דבר גם בפתרונות האלה, וצריך כל הזמן לזכור את זה. כל מה שאתם יכולים לקצר, בכל מה שאפשר, כרגע, לעשות כפעילות חירום, בלי בירוקרטיה – אני יודעת שזאת אוטופיה, אבל בכל זאת, כשאיפה – מאוד מאוד חשוב שיקרה. תודה.

תודה רבה.

דוד אולניק, בבקשה.

שלום לכולם. הדיון פה מתנהל בנושאים תיאורטיים, אנחנו מדברים על המעשי. כרגע אנחנו בחוסר של, להערכתי, מעל 200,000 עובדים, ואני אפרט את זה. 20,000 עובדים מההיתרים של עזה; 80,000 עובדים של שירות התעסוקה; עובדים זרים – חצי מהם כנראה ברחו לחו"ל, אף אחד לא יודע כמה; עובדים מגויסים – מעל 30,000.

יש פה עובדים שקופים שאף אחד לא מתייחס אליהם: זה השב"חים, עבדו פה מעל 30,000 שב"חים; העובדים השקופים זה גם מבקשי מקלט; תיירים, שגם חלק גדול מהם ברחו מפה; ערבים ישראלים שמפחדים לצאת לעבודה בגלל - - -

מפטרים אותם. הם לא מפחדים.

גם מפטרים, גם מפחדים, לא יוצאים לעבודה.

אנחנו בקטסטרופה. חייבים להוריד פה את הבירוקרטיה, לאפשר גם לקבלנים להביא את העובדים. בזמנו, בעלייה של שנות ה-90, כשאריק שרון היה, זכרונו לברכה, היו לנו היתרים להביא את העובדים ישירות, בלי התאגידים. צריך להוריד פה את כל הבירוקרטיות. המצב הוא קטסטרופלי.

תחזור על זה עוד פעם, שנשמע.

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

סליחה, ברשותך, מה תחום העיסוק שלך?

אני קבלן תשתיות ובנייה. כרגע אנחנו - - -

יש דיון בעניינכם שאני פותח בנפרד, זה לא הדיון כרגע.

למה אתה פותח בנפרד? אני לא מבין. אנחנו קבלנים שנחשבים מל"ח – משק לשעת חירום. אנחנו מגויסים עכשיו.

כנראה שלא הבנת את מה שאמרתי. זה עד כדי כך חשוב, שאני מקדיש לזה דיון.

אז אני רוצה להוסיף, ברשותך, כבוד הרב יעקב, אנחנו נחשבים מל"ח – משק לשעת חירום. העובדים שלנו מגויסים. גייסו לנו כלים. לי בעצמי - - -

אבל כנראה שלא ירדת לסוף לדעתי, גם כשהבהרתי את זה.

- - -

- - - 300 פועלים פלסטינים.

אבל זה עד כדי כך חשוב בעיניי, שאני הקדשתי לזה דיון.

אז אני אסע לכותל, אשים פתק ולא אבוא לדיון הזה. הזמינו אותי לדיון הזה, אני יודע איזה דיון אתה עושה, סליחה אדוני? הזמינו אותי לפה.

זה בסדר, הלאה. תמשיך את שלך.

בוא, תמשיך.

תחזור לנושא של שנות ה-90.

בשנות ה-90 אריק שרון, זכרונו לברכה, כשבאו כמות אדירה של עולים, נתן לנו להביא את העובדים ישירות. אנחנו קיבלנו בלי התאגידים, בלי המאכערים.

לא היה אז ייעוץ משפטי שעצר אותו?

בלי המאכערים, בלי המאכערים. התאגידים האלה העלו עכשיו את המחירים של העובדים ב-300%.

מטורף.

שמעת על רתך ב-1,800 שקל. יש פה תעשייה שלמה. אתם לא חיים את השוק, סליחה אדוני. הכלים שלנו מגויסים, אנחנו בעצמנו, בעלי הבית, כל הכבישים. אנחנו, קבלני התשתית, מביאים עובדים. אנחנו צריכים לבחון את העובדים. להביא עובד זה לשלם לו כרטיס טיסה, זה לעשות לו את הבדיקות.

זה ברור, ברור.

זה לא כרטיס לאוטובוס. אנחנו רוצים בעצמנו להביא את העובדים.

הם יודעים יותר טוב מכל אחד אחר.

תורידו את הבירוקרטיה הזאת, תנו לנו להביא, אנחנו יודעים. הבאנו בזמנו מאוקראינה, מקניה. רוצים להביא מקניה, אבל הם נתפסו על הודו ועל סין. אני עוד לא אכלתי ארוחת בוקר, אבל תבינו למה הודו וסין, למה המדינות "הנאורות" האלה, שלא יודעים איפה נשאר הכסף שם. יש פה תעשייה שלמה מאחורי העובדים האלה. אתם רוצים להוריד את יוקר המחיה? תחזירו את זה למה שעשה אריק שרון - -

טוב.

- - והצלחנו אז עם הקרוואנים. עכשיו פונים אלינו - - -

הלוואי שיכולנו לעבוד כמו בתקופה הזאת. הלוואי.

לא, זה מלחמה, מה לעשות.

אבל אולי אפשר להקשיב להם, זה הכי חשוב.

כבוד הרב יעקב, זה מלחמה.

אני הבנתי. תקשיב, תקשיב אליי. הדברים שאתה אומר - - -

הבן שלי נמצא שם, 41 מהגדוד שלו נהרגו.

תקשיב רגע.

אני מדבר אליך ממעמקי ליבי, אני לא באתי סתם.

אבל תקשיב למה שאני אומר לך. קודם כל אני חושב שאתה אוטנטי לחלוטין - - -

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

ממש.

אני הצטרפתי למה שאתה אמרת.

אתה מצטרף, אבל תן לי לסיים, ברשותך.

רגע, אני אתן לך לסיים, אני רק אומר לך, דקה, אני לא זורק אותך מהדיון. אני אומר הפוך: דווקא הדברים האלה שאתה אומר משכנעים אותי יותר ויותר שאנחנו צריכים, לפחות כרגע, לקבל החלטה כזאת שהיא מחוץ לקופסה ומחוץ לדברים הרגילים.

לגבי הדברים הכלליים שאתה אומר, זה נכון, אני פחות הייתי עסוק בנושאים האלה. עכשיו התעסקתי בזה יותר, יש את הוועדה שידידי מנהל. אני חושב שיש פה באמת בעיה אמיתית שנצטרך להציף אותה, אבל כנראה שהיא תתחיל להיות מוצפת רק בשש אחרי המלחמה.

עכשיו בבקשה, תסיים.

רק אתמול פנו אליי שהולכים להקים יישובים ארעיים, אם אני יכול להיערך. אמרתי להם: תשמעו, הציוד שלי מגויס, יישובים - - -

זה אותו משרד השיכון?

פנו אליי להקים יישובים ארעיים, שיחזירו את התושבים עד שישפצו את כל הכאוס הזה.

ואין לך פועלים.

כבוד הרב יעקב, פנו אלינו בצפון, מנתיבי ישראל, שכל הכבישים הרוסים בצפון, הטנקים נסעו, לשפץ אותם. זאת אומרת אנחנו נהיה ב-full capacity והעובדים שלנו מגויסים, שתבין מה קורה פה. ואתה פה מדבר, אנשים מדברים: נבדוק, נעשה.

וסין? סין נגדנו היום, אם אתה שומע בעיתונים. סין נגדנו. אנחנו יכולים. יש עובדים בעולם שמובטלים. באירופה הכלכלה לא הכי טובה, פורטוגל רוצה לבוא. דיברתי עם קניה, יש שם חברות ישראליות מובילות שבונות. בניגריה החברות הישראליות עושות פרויקטים במיליארדים, רוצות להביא עובדים לארץ – אי-אפשר להביא, נתקעו רק בסין ובהודו.

כל הפתרונות אצלם, ואנחנו מנסים לבנות את העולם.

- - -

סימון, בלי ההצגות האלה, עם כל הכבוד.

כבוד הרב, אני עוד לא סיימתי, ברשותך. יש חברות שלנו, ישראליות, שעובדות בניגריה, עובדות בקניה. הבאנו בזמנו עובדים מקניה. אנחנו צריכים עובדים מיומנים, לעבוד עם מפלסת או עם מפזר אספלט, זה לא להביא פועל מהודו שבחיים שלו - - - זה ציוד יורו 7, זה ציוד מתקדם מאירופה. אנחנו עובדים בארץ לפי תקן אירופאי.

אנחנו רוצים שתפתח, תן לנו את המכסות, אנחנו נביא מהארצות שאפשר להביא, שרוצות לבוא, ורוצות לבוא היום, במלחמה.

אני יכול להגיד לך תודה על מה שדיברת, ועכשיו אני רוצה לענות לך. אתם שוב טועים בפוזיציה: תן לנו, נתתי לך. בוא, עכשיו אני חותם לך. אני מנסה עכשיו לבנות תהליך, ולכן אני מבקש שתרגיעו.

- - -

לא, לא, אתה לא תדבר יותר עכשיו, כי דיברת כל כך טוב שמשם אתה יכול רק לקלקל. שמת את הדברים הכי נכונים על השולחן. אנחנו היום במצב שצריכים לבוא ולומר שנעשה התניות כאלה ואחרות, כי עם כל הכבוד לבג"צים שהיו על זה, ועם כל הכבוד לחוות הדעת המשפטיות, אנחנו עכשיו בשעת חירום.

אני מחבר את זה למה שאמר סלוביק מהבחינה הזאת, חוסן לאומי - - -

כשנופל טיל בכביש, אנחנו מתקנים – מל"ח, משק לשעת חירום.

אבל אל תפריע, תעצור.

אני לא מפריע.

תעצור רגע מלדבר. והדבר הכי אבסורדי שעלה מהדברים הכנים והמציאותיים שלך, זה שבאה המדינה לבדוק, דבר שגם אנחנו לוחצים עליה פה בדיונים שלנו – מה קורה עם המפונים; האם בונים להם אלטרנטיבות. נכון, נאור? אנחנו על זה כל הזמן. והינה, פונים מהמדינה, לא משנה כרגע אם זה בצורה כזו או אחרת, ואומרים: חבר'ה, אתם חברה גדולה, בואו תגידו אם אתם יודעים להרים את הדבר הזה.

- - -

אבל אתה מפריע, ביקשתי ממך להזיז את המיקרופון ולהפסיק להפריע. אי-אפשר לנהל ככה דיון. והאבסורד הזה, שעלה מהדבר שלך, הוא אבסורד נורא.

נכון.

ואני אומר את זה לאוזניים שלכם, אנשי הממשלה בישיבה הזאת, שתכף אנחנו נסכם אותה גם כן, אחרי שנשמע את כל מי שנרשם. אני אומר: אין פה דרך אחרת, חוץ מלהתפרע. איך אמרו על עזה? בעל הבית השתגע? ככה צריך לעבוד פה עכשיו, אחרת אנחנו נאבד את החוסן הלאומי שלנו, את החוסן הכלכלי שלנו. הם לא יוכלו לשקם את האזורים שצריך לשקם. לא יהיו חברות שיוכלו לעשות את זה.

פשוט צריך לקבל החלטות כואבות וברורות, ולאחר מכן – אל תוסיף עכשיו, אני לא אתן לך להוסיף, אמרתי לך, אתה רק תקלקל, ואני אומר את זה לכולם, דרכך – לאחר מכן, אדוני יושב-ראש הוועדה הקבועה בנושא הזה, נצטרך לשבת ולחשוב אולי על שיטת עבודה אחרת לגמרי.

אבל כרגע זה מה שצריך להיות לשעת חירום. תקראו לזה פיילוט חירום, תקראו לזה חירום-חירום, תקראו לזה חוסן לאומי, מה שתקראו לזה.

בזום, מירה סלומון, מרכז שלטון מקומי? לא.

אדוני היושב-ראש, אתה סיכמת כל כך יפה - -

עוד לא סיכמתי.

- - רגע, דקה, לא, מה שעכשיו אמרת, אתה אפילו לא מודע למה שאתה אומר. אני אומרת לך: אמרת דברים מאוד חשובים שמייצגים פה את כולם.

היא מנסה להחמיא לי.

פשוט צריך להפסיק עם הבירוקרטיה המיותרת הזו. האנשים האלה יודעים את הפתרון. הפתרון הוא פשוט. ועם כל הכבוד למשרדים הממשלתיים, אנחנו סופגים את הרעש ואתם לא משנים את הדיסקט. תשנו את הדיסקט.

קטי, תקבלי החלטה.

אז אני רוצה לקבל החלטה.

הינה, עכשיו את ואני, כחברים בוועדה.

ללכת על המתווה שהם הציגו - - -

בואו, תפסיקו רגע עם השטויות האלה. תקשיבו.

זה קרה אבל.

תקשיבי טוב. חכי. את חיכית לסיכום? מה?

לא, אדוני היושב-ראש, אתה יודע איפה הייתי? הייתי במפונים, עכשיו אני רצה לוועדה - - -

קטי, זה לא מעניין עכשיו אף אחד.

לא, אז אני אומרת לך, זה ביד שלך, תשנה את זה.

לא, סליחה, זה לא ביד שלי. לא. אל תשלי פה אף אחד. זה לא ביד שלך ולא ביד שלי. זה ביד של שרי - - -

אז אני אתן לך דוגמה.

תקשיבי לי רגע עד הסוף. תני לי דוגמה בעוד שנייה. אם היינו עכשיו בחקיקה – אני יודע מה לעשות. אנחנו לא בחקיקה עכשיו. אם החלטת הממשלה הייתה צריכה לבוא אליי לחקיקה, תאמיני לי, אני יודע מה היה נגמר מהעניין הזה. וואלה היה נגמר, כמו בחקיקה שיש לי בעוד עשר דקות דיון, על חוק הבחירות, שהגיעו אליי ארבע שורות ויצאו עשרה עמודים. אנחנו אספנו, חברי הכנסת וחברי הוועדה.

לא שמעת מה אמרתי לך.

לכן אל תִּטְעִי ואל תַּטְעִי.

לא, לא מטעה.

אבל אל תעני, תני לי רגע בעלייה לפחות לסיים.

יעקב בעלייה.

בעלייה לא עוצרים אותי, מי שפה – יודע.

אל תטעי. אנחנו יכולים לדחוף. אנחנו נצטרך שאליהו ידידי ואני ואת נרים טלפונים לשרים המתאימים, להגיד להם: חבר'ה, תפסיקו להיות פחדנים ותפסיקו לשים לב למה יגידו לכם כל מיני יועצים - -

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

בג"ץ.

- - כאלה ואחרים, ואל תפחדו מבג"ץ, כי אתם הולכים על תקופה מסוימת. צריך לעשות את הדבר הזה, כי זו שעת חרום. זה הכול. וזה לא החלטה שלנו.

הבטחתי לך דוגמה.

אני לא יכול.

למה?

כי קיבלת את רשות הדיבור, וזה בסדר.

אתה יודע ששינינו את המתווה של משרד האוצר, ולקחנו את המתווה של משרד הכלכלה. ומה קרה? נפלו השמיים? לא. בוא, כולנו אותם בני אדם, וגם אם אנחנו טועים - - -

קודם כל אני לא יודע אם זה המתווה, אבל שם - - -

מה זה משנה?

את יודעת מה זה משנה? אני אגיד לך את מה שאומרים לחבר הכנסת שהגיע היום לעבודה. למה אני מתעצבן? אני אגיד לך למה: כי את יודעת מה זה משנה, את יודעת למה? כי בוועדת הכספים מונחת הצעת חוק, ושם את יכולה - - -

אני יודעת.

טוב מאוד שאת יודעת, אז למה להטעות אותם? הם עובדי עפר, הם לא מכירים את זה. הם אומרים: בואנה, הוא יכול לקבל החלטה, קטי תומכת, יאללה בואו נצא מפה בלי הסכמים בילטרליים.

אנחנו צריכים לעשות את העבודה עכשיו, לא פה בוועדה עכשיו ליד הרמקול. מפה תצאי החוצה, תרימי טלפון לשר הכלכלה ולשר החוץ ולשר הפנים ולשר המשפטים ולכל אלה ותגידי: חברים, פה צריך לתקן. אנחנו גם נעשה את זה.

אתה יודע שאני יודעת - - -

אני לא אעשה את זה, כי הם לא יענו לי.

ולכן ביקשתי ממך, לא ביקשתי מנאור. אני יודע שזה רק יפעל לי הפוך עכשיו.

אני רוצה להעלות סוגיה אחת, שאף אחד לא דיבר עליה. הנושא של ביטוח עובדים בענף הבנייה בזמן מלחמה. איגוד חברות הביטוח לא מבטח את העובדים האלה. מישהו נתן את דעתו על זה?

מה הכוונה שהן לא מבטחות אותם? יש חובה - - -

חברות הביטוח לא מבטחות את העובדים בזמן מלחמה. יש איזושהי מחלוקת, לפי מה שדיברתי איתם, בין ביטוחי משנה וביטוח לאומי.

דוד, יש דיון שנקבע על הנושא הזה של הביטוחים בוועדה, נבקש לדבר על זה.

ודבר נוסף, אדוני היושב-ראש - - -

משרד המשפטים, מי נמצא? שמך ותפקידך?

אני מנהלת את יחידת התיאום למאבק בסחר בבני אדם, זנות ופוליגמיה במשרד המשפטים.

הינה, עכשיו אנחנו צריכים את האיש המתאים במקום הנכון. בבקשה, אני רוצה לשמוע את חוות דעתך כרגע, לא דעת המשרד, לא דעת כל הממשלה, כי אנחנו שולחים אתכם לשיעורי בית קצרים בעניין הזה. אני רוצה לדעת מה דעתך על הבקשה-דרישה החד משמעית שלנו בעניין הזה, וההצעה הזאת, לעשות פרק זמן תחת איך שתקראו לזה – תקנות שעת חירום, תקנות לא לשעת חירום, פיילוט וכל הדברים האלה.

מה עמדת משרד המשפטים בעניין?

אני כמובן לא מייצגת את כל משרד המשפטים - -

לא, את החלק שלך, זה מספיק לי.

- - אבל אני חלק מהשיח. אני חושבת שכבר נאמר פה על ידי הקולגות שלי שיש סדרה ארוכה של החלטות הממשלה, ולא בכדי; וגם של פסיקת בית המשפט, שגיוס עובדים צריך להיעשות באמצעות הסכמים בילטרליים. וזה לא בכדי. יש סיבות מאוד חשובות, כולל מניעת סחר בבני אדם, שזה הדבר שההסכמים האלה יודעים להשיג.

אנחנו מבינים כמובן את צורכי המלחמה, את שעת החירום. אנחנו לגמרי שותפים לצורך - - -

ואחרי שאנחנו מבינים, מה עושים?

התפקיד שלנו הוא כן להגן על המדינה, כדי שלא נלך למקומות שבהם נשלם מחירים, ושיפגעו בנו אחר כך. זאת אומרת צריך למצוא את האיזון, זה מה שאנחנו מנסים לעשות. אנחנו היינו חלק - - -

אין לי בעיה לשמור על האיזון, שלא יהיה סחר, עד כמה שאפשר. יש איזון אחד שהוא לא תלוי בידיים שלנו. הסכם בילטרלי, בטח בזמן מלחמה, וגם בעקבות מה שאנחנו שומעים, שכנראה זאת האמת ואני שמח שנאמרה האמת, יש סיכוי גדול מאוד שהדברים הללו יימשכו המון זמן ולא נוכל להביא, ולכן אנחנו צריכים לקחת החלטה ולחשוב הפוך.

אתם תיתנו את הפתרונות, דווקא מהמקום שלכם, כשאתם דואגים לדבר שהוא חשוב. אף אחד לא מחפש פה שיהיה סחר בבני אדם וכולי. אני בא ואומר דבר אחד: לכל דבר יש יוצא מן הכלל. אבל אם היוצא מן הכלל הופך להיות הכלל – זה סוף העולם. אני לא רוצה את זה. אבל אם יוצא מן הכלל הוא גם תחום בזמן, גם תחום בהגדרה, גם תחום על סמך מציאות שאף אחד מאיתנו לא צפה את המציאות הזאת, ושזה נוגע לחוסן הלאומי שלנו, זה נוגע למשבר דיור אדיר, זה נוגע למשבר של משכנתאות, זה נוגע לאנשים, זה נוגע לקריסה כלכלית – שאת זה טיל לא עושה, את זה עושות הטעויות שלנו.

האם את חושבת שאתם יודעים לתת הבניה לפטור כזה? לא פטור לגמרי מכל הדברים, ואיך שנאמר מקודם, להחיל בצורה כזו או אחרת את העקרונות של הדברים, לא דרך הסכם בילטרלי, כי הסכם בילטרלי כשמו כן הוא: הוא הסכם, הוא לוקח הרבה זמן, וגם יש צד שני בהסכם. ולצד שני יש גם את האינטרסים שלו, ואת הבעיות שלו, ואת הצרכים שלו, ואת הפוליטיקה שלו, ואולי אפילו יכול להיות שגם מישהו רוצה שזה ייקח יותר לאט, ולא אכפת לו, כי גם לא אכפת לו מעוד דברים אחרים שקורים בחזית שלא קשורה לוועדה שלי.

לכן אני בא ושואל, האם לדעתך אפשר למצוא סוג כזה של החלטה לתקופה מוגבלת, בשעת חירום של מלחמה שלא הייתה לנו עוד מעולם, בארבע חזיתות. לא הייתה לנו מעולם.

כבודו, הנושא הזה והצרכים נמצאים על השולחן שלנו כל הזמן בתוך הממשלה. אנחנו בשיח כל העת, גם עכשיו אנחנו שמענו את הדברים. אנחנו נדון - - -

כן. בכל הזמן הזה יצאה גם החלטת הממשלה הזאת, שכפתה ידיים למישהו. זה הכול.

אני לא יכולה להגיד. אנחנו שמענו את הדברים, אנחנו נדבר על זה בתוך הבית, ואנחנו נחזור אליכם ונראה אם אפשר למצוא את הדרך.

אוקיי, תודה.

ששי שדה, הסתדרות העובדים.

תודה רבה. אני אתייחס להסכמים הבילטרליים ולמה שהצענו גם ליושב-ראש הוועדה של העובדים הזרים, לייצר מסלול ירוק, בטח במקומות שאין סכנה לייבא עובדים שינצלו אותם. תראו, ההסכמים הבילטרליים, בסוף התכלית שלהם היא ראויה והמטרה שלהם היא באמת לשמור על העובדים המוחלשים ביותר מפני ניצול ומפני ספסרות. אבל יש לא מעט מדינות, ואנחנו רואים את זה גם במדינות האיחוד האירופי, שניתן להעביר עובדים ממדינה למדינה במסלול ירוק מבלי לעבור את כל ההסכמים הבילטרליים המורכבים.

אני הצעתי אז בוועדה, ואני חושב שזאת הזדמנות פז ליישם את זה, וכבר יש תקדים לזה באיחוד האירופי, זה קיים. אפשר לקחת את זה - - -

אתה אומר שיש מדינות מסוימות, ששם - - -

כל האיחוד האירופי. ככה זה עובד, אתה יכול לעבור ממדינה למדינה.

רגע. גברתי ממשרד המשפטים. יש מדינות שבהן החשש לסחר בבני האדם הוא פחות, שאפשר יהיה, אולי, כחלק מזה, לפתוח שם אור ירוק לחלוטין? לא יודע אם יש מספיק עובדים שם, צריך לראות, בואו, סין והודו זה - - -

יש מדינות כאלה. יש לנו גם דירוג במחלקת המדינה של מדינות. אגב, ישראל נמצאת בטיר שתיים – לא במקום הכי טוב. אז יש מדינות שהן בטיר אחד, שבוודאי יש פחות חשש להביא מהן עובדים. אבל העניין הוא שעובדים לא ירצו לבוא מהמדינות האלה, כי אין להם סיבה. מי שיבוא, בטח בזמן מלחמה - - -

מאיפה את יודעת? זאת הערכה משפטית או - - -

זה מדינות מאוד מאוד חלשות.

תשלם – יבוא.

מה הערכה שלך?

תן להם את האפשרות.

רגע, הבנתי, אני אתן לך לחזור. נו, הערכה שלך, ממדינות אירופה, נגיד כרגע.

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

מגרמניה, צרפת, לונדון, שוויץ.

ליטא, לטביה.

אני יכול להגיד לך שאני מקבל מלא פניות – מאזרבייג'ן, מליטא, מלטביה, מפורטוגל, ממלאווי, מקניה, מניגריה, מגאנה.

אוקיי, תודה, תעצור.

תסיים, בבקשה.

מה שנאמר כאן על ידי חברינו – לא חשבנו על זה, זה מתפתח תוך כדי הדיון – שיש חברות ישראליות גדולות שעובדות גם עם מדינות העולם השלישי. אם החברות האלה יכולות לסייע לכם להביא, שזה יהיה בתחום האחריות של החברות שלנו, הישראליות. זה גם יכול להיות פתרון.

המטרה היא להביא עובדים, להביא מהר ולהצליח. מסלול ירוק מהיר.

זה המהות של חברות הביצוע - -

שהם קבלנים רשומים.

- - שגם פה, אמנם הייתה החלטה של הממשלה להגדיל את זה, אבל לדעתי לא מספיק.

טוב, אנחנו מיצינו. יש עוד מישהו שלא דיבר ורוצה לדבר?

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

אני עדיין ממתין לתשובה. יכול להיות שהיישום של אותו נושא מייתר את כל הדיונים האלה. נציג משרד החוץ, ביקשתי לדעת מה חסר לנו כדי שיתחילו לעלות על מטוס עובדים. זה מה שאני מבקש. סיימנו את הקצה האחרון של השבוע שעבר, שהוא היה תרגום. סיימנו אותו. הלאה.

מדברים על חודשים, לא?

לא, לא, שום חודשים.

כאמור, איך שייחתם ההסכם ויעבור את ההליכים אצלנו - - -

לא, לא, זה לא מה ששאלתי.

כן.

תאמין לי, אני יודע מה אני שואל. לא שאלתי מה יהיה אחרי שייחתם ההסכם. קודם כל צריך להיחתם ההסכם.

נכון.

וההסכם לא יכל להיחתם מכיוון שהוא היה בהליכי תרגום. הוא סיים את ההליכים שלו.

זה נגמר תוך ימים ספורים.

יופי, ומה הלאה? למה זה עדיין לא נחתם?

כמו שאמרתי, הוא ייחתם ממש בימים הקרובים.

תן לי תאריך.

אנחנו לוחצים. השגרירות שלנו בדלהי לוחצת לחתום על זה עוד השבוע. אני אומר לך, מפעילים לחץ מתון כדי שזה ייחתם בגלל שזה קריטי לנו.

אבל מזה אני פחות מודאג. אתה אומר לנו שזה ימים אחדים, אז זה בוודאי לא יותר משבוע ויותר.

נכון.

ואני מקבל את זה כהערכה שלך - -

כן.

- - וזה בסדר. אני יותר מודאג - - -

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

מה עם התהליכים המקבילים בתוך הודו?

יש לנו הסכם. איך זה ממשיך?

בתוך הודו זה עבר את האישור של הפרלמנט. לכן, בצד ההודי, הם העבירו כבר את כל התהליכים. זה יהיה יותר אצלנו, סד הזמנים אצלנו של ועדת הפנים בכנסת והממשלה.

ברשותך, אני רוצה למקד אותך.

אני הבנתי שזה לא ועדה, זה הולך ישר במליאה. נכון?

- - -

לא משנה, מה שצריך.

אני אנסה למקד אותך. שר החוץ עדכן אותי על סיכום לגבי 42,000 עובדים מהודו. אם אנחנו יודעים את המספר, מה אנחנו צריכים לעשות – וזו שאלה שמופנית גם לעינבל במקביל – בשביל לצבוע את המספרים האלה בשמות? לאתר, לאפיין, לסכם, לגייס? זאת השאלה.

מי אמר 42,000?

המכסה עולה מ-30 ל-50. היום אנחנו עומדים על כמה? 25?

לא, אני אסביר. הסיכום מול הודו הוא הבאת 42,000 עובדים, כהקצאה שמסוכמת איתם. זה מה שעדכן אותי שר החוץ. לאו דווקא לבנייה.

נכון, יש גם תחומים של סיעוד ושל חקלאות.

יפה מאוד. אני מדבר על זה עכשיו כמסגרת. מה השלב שאנחנו צריכים לעבור כדי שבמקביל נתחיל לגייס את אותם עשרות אלפים, כדי שכשנסיים את אותם הנושאים הבירוקרטיים מול ניו דלהי אפשר יהיה פשוט לכוון אותם לשדה תעופה כדי שיגיעו לכאן?

אני חושב שעינבל התייחסה לזה קודם. פשוט לסכם איתם, ואת זה אפשר לעשות במקביל.

לא. דיברתי על זה גם בשבוע שעבר. ידוע שייחתם הסכם עם הודו, אנחנו מבינים. זה כבר לא שלב של טיוטות. למה אנחנו צריכים לסיים את כל ההליך, ורק אז יגידו: לכו, תביאו, ואז נלך לגייס? למה עכשיו אנחנו לא מגייסים ומאפיינים אותם ועושים להם מיונים וסינונים, כדי שכשנסיים את אותם הליכים בירוקרטיים הם פשוט יעלו על מטוס?

אני יכול להבטיח לך שאנחנו נקצה את כל המשאבים שיש לנו, והשגרירות שלנו בדלהי תהיה מוכוונת אך ורק לטובת הדבר הזה. זאת הנחיה של שר החוץ, זה דבר שהוא חשוב למשק הישראלי. את כל המשאבים שלנו. גם עינבל ציינה מקודם, אנחנו לא נחכה עד לאשרור בצד שלנו, אנחנו נקדם את כל התהליכים, כדי שברגע שזה מאושרר אנחנו - - -

תודה.

תודה.

אחרון הדוברים. קצר.

קצר מאוד, אדוני. לימדו אותנו בדיני כלכלה שעסק מצליח בודק קודם כל מה יש לו במחסן, ואחר כך מביא סחורה חדשה. אצלנו במחסנים יש את ערביי ישראל. אנחנו מבקשים לשלב אותם.

מי לא משלב אותם?

אדוני, הם מפוטרים מאתרי העבודה. אני מקבל כל יום הודעות שלא רוצים את ערביי ישראל באתרי העבודה.

התאחדות הקבלנים אתם מכירים תופעה כזאת, חוץ משלושת הרשויות שכרגע נמצאות בבג"ץ?

זה לא רק שלושת הרשויות, זה גם הקבלנים עצמם. חלק מהקבלנים לא רוצים להעסיק אותם. אני יוצא בבוקר מהכפר שלי, אני רואה שלטי חוצות: אנחנו ביחד, כולנו ביחד, ערבים ויהודים, וכולנו ביחד. אבל בשטח זה לא קורה.

אומרת נציגת משרד השיכון, שלא קיבלו - - -

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

אתה מכיר את עמדותיי?

אני מכיר. אני כאן בזכות חבר הכנסת אליהו רביבו. אני רשמתי מכתב התפטרות, רציתי להגיש אותו.

לא, אל תתפטר.

בגלל המילים שהוא אמר אני חשבתי בשנית, והחלטתי.

אני מוציא פה עכשיו התחייבות והצהרה. אי-אפשר לפרש אותה בכמה דרכים. בסדר?

בסדר אדוני.

תודיע לכל עובד ערבי מתוך גבולות שטחי מדינת ישראל, שלא התקבל או שפוטר מהעבודה על רקע המתיחות המלחמתית, תודיע לו שאני מבקש שיספר לנו מי אותו קבלן. אנחנו נברר את זה.

כל עובד שפיטרתם באופן גזעני ולא ענייני, זה על חשבון כמה עובדים שאתם יכולים רק לחלום לקבל במסגרת עובדים זרים שיגיעו לפה מחוץ לארץ, כי אתם לא תראו אותם, אפילו לא בתמונות.

עינבל משש?

רגע, רגע, חשוב לי להציג את עמדת התאחדות הקבלנים.

אני רק רוצה לסיים.

שנייה, רגע.

רגע, תן לו סיים.

יש לי שתי דקות, ואני צריך לסיים אותן.

לא, יש לך כבר דקה.

אדוני, אין לנו התנגדות עקרונית להבאת עובדים זרים. צריך רק לבדוק מה מביאים, שמביאים עובדים שיתאימו לענף הבניין ולא כל מה שמוצאים שם ברחובות. רק עובדים שיכולים לשפר את המצב ולעזור לנו.

ברור.

לראות כמה יש לנו עובדים, וכמה צריך להביא.

אמרנו את זה גם בישיבה הקודמת גם. כמה שיביאו – זה לא יהיה על חשבון אף אחד. ואיך שאנחנו צריכים, כמו שאומר ידידי, לעמוד על כך, אני גם חושב שכן צריך להיות שיח מול איגוד הקבלנים ובוני הארץ, כי בסוף אנחנו מתייחסים אליו כאיגוד שמייצג את כולם.

ואם יש קבלנים שרשומים אצלכם, שלא עושים את זה, אני מבקש שאתם תנקטו באמצעים שלכם.

משפט אחרון, אדוני. אם אנחנו מגדילים ראש ורוצים לעקוף את ההסכמים הבילטרליים, אולי להמשיך להגדיל ראש עוד טיפה ולאפשר לקבלנים להביא את העובדים הזרים ישירות, ללא חברות כוח אדם?

על זה דיברנו. תודה.

אדוני היושב ראש, התאחדות הקבלנים פועלת ומתנגדת לכל התנהלות גזענית בקרב העובדים שלה. נקודה.

הוא יכול להביא לך שמות של קבלנים?

ואם יש קבלנים חברים בהתאחדות, אנחנו נדע לעשות מולם את הפעולות הנדרשות.

תודה רבה.

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

תודה רבה.

אוקיי, חברים, אני רוצה לסכם.

סיכום בשם שנינו.

סיכום בשם שנינו, ואתה יכול להתערב לי באמצע אם אני שוכח משהו.

לא, לא צריך. סיכמנו.

אני אומר דבר אחד: הוועדה שמה את זה כדרישה – לא כבקשה ולא שום דבר – דרישה. הוועדה הזאת, וגם ועדות אחרות, נופלות אליהן כל מיני דברים של חקיקה. אני לא אקדם דברים שחשוב מאוד לממשלה לקדם, אם אני לא יוכל לקדם את הדבר הזה.

אני אומר לכם – ואני יכול להגיד את זה בלב שלם, כי בדקנו, ישבנו בסבלנות בישיבה של היום, של שלוש שעות, קצת יותר, ובשבוע שעבר כמה וכמה שעות - -

דרך ארוכה.

- - והלכנו בדרך הרגילה, בדרך הטובה, מה שצריך, בילטרלי, לא בילטרלי, הכול. ופתאום התברר לנו שכל זה נכון וצריך להמשיך ביתר שאת, ובצורה כמו שאת אמרת – שלב על שלב, ולא בטור, גברתי.

אבל מעבר לזה, עכשיו צריך פעולה מחוץ לקופסה. קופסת פועלים, אוקיי? לא רכבת אווירית, קופסת ענק שכרגע צריכה לפתוח, לדעתי, את כל ההגדרות האלה של ההסכמים הבילטרליים. להתנות אותם עד כמה שאפשר בפנים, למצוא מדינות שבהן יש לנו פחות בעיה ולתת להן עדיפות, בלי שום הסכם, בלי שום דבר. רוצו, תביאו.

יש חברות מהארץ שעובדות בחו"ל, יש קשרי עבודה. תפתחו את זה לחצי שנה עם אפשרות להארכה, ואל תגידו לי מספיק או לא, נתחיל עם זה. ולא בגלל שאני רוצה שאחר כך ככה זה יימשך כל הזמן. ממש לא. ידענו בקורונה לעשות דברים מטורפים, חתכנו אותם בזמנים. נעשה את זה, יירגע השוק, יעבדו. גם אם יחזרו הפלסטינים, תהיה עבודה פה. אתם ראיתם איך פונים לחברות, צריכים לשקם. צריכים לא רק לשקם מושבים, צריכים לבנות מושבים עכשיו. יצטרכו פה כל אצבע של ידיים עובדות.

ולכן אני מבקש – כרגע דרכיכם, אנחנו נעשה את זה גם ישירות – התכנסות שלכם, של אנשי המקצוע הבכירים ביותר לעניין הזה. אני רוצה את סיכום הדיון שלכם, שאנחנו נעודכן, ועם זה תלכו לבוסים שלכם, לשרים. ואם צריך שאני ואליהו נבוא איתכם – נבוא איתכם. זאת החלטה הכי נכונה.

אני פונה לראש הממשלה, שאני יודע שהוא עסוק באמת ואני מאחל לו שתהיה סיעתא דשמיא בכל הדברים שהוא עושה. פה צריך להטיל על מישהו מהשרים, פשוט להזיז את העניין הזה. אנחנו נייצב את המשק. אגב, זה גם בענפים אחרים. אני מבין שלמשל בחקלאות כן התקבלה החלטה כזאת.

עוד לא התקבלה.

בדרך. אז את יודעת מה? אם עוד לא, אז עוד יותר טוב.

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

יש הבנה שכך.

בחקלאות יש הבנה כזאת. איך אמר לי אליהו מקודם? עגבנייה לא יודעת לחכות חודש. עגבנייה - -

שבוע.

- - בעוד יומיים – זה כבר לא עגבנייה, זה רסק עגבניות, שגם את זה לא יוכלו לעשות.

חבר'ה, זה אתם. אני לא מאשים אתכם. הפוך, אתם פועלים לפי כללים, זה התפקיד שלכם, זה בסדר גמור. אבל זה הזמן שלכם גם לזהות זמן חירום, ולזהות כלים לא רגילים. כל עוד הם מוגבלים בזמן, נעשים במיטביות האפשרית שהיא תהיה דומה ככל האפשר למה שאפשר לעשות, אבל בלי שזה יתעכב.

התוצאה צריכה להיות. אותה רכבת אווירית שדיברתי עליה, שהיא תבוא מעשר מדינות, זה גם יהיה יותר קל אם זה יבוא. תפתחו את כל המדינות שאפשר, חוץ ממדינות שיש לנו בעיות ביטחוניות איתן. תפתחו את הכול. עזבו עכשיו הסכמים וסיפורים, ומה יקרה עוד. העולם אוהב אותנו, בעוד חודשיים יאהב אותנו פחות, יעצרו לנו הסכמים, מה תעשו? תפתחו את השוק, תנו לאנשים לעשות את זה.

כל הכבוד.

תודה.

תפקחו עד כמה שאפשר, וגם אם חלילה נפלנו באיזה 10% או 5%, שנעשו פה דברים, אנחנו לא בעולם סטרילי היום, אנחנו בעולם של מלחמה. תעבירו את זה למי שאתם צריכים.

אני אכנס דיון מעקב. אני לא רוצה להגיד כרגע מתי, כי אני רוצה לשמוע מכם אם התכנסתם, מה הכיוון, אם יש כיוון, ולעזור לכם בעניין הזה. אבל אל תפילו את זה רק על השרים – בסוף זו החלטה שלהם – זה אתם, זה התפקיד של שומר הסף, או הפקיד הבכיר, או האדם שיש לו אחריות, וגם אחד שיודע להרים דגל אדום ולהגיד: עכשיו זה הזמן שבעל הבית ישתגע. אין מה לעשות. כל עוד אני יודע שבעל הבית משתגע, ובעוד כמה חודשים הוא חוזר לאופן הרגיל שלו, ואז כבר יהיו לנו אולי עוד הסכמים, יהיו לנו עוד דברים על המדף, נשתמש בהם, נחזור לשגרה של שש אחרי המלחמה. עכשיו אנחנו בעיצומה של המלחמה.

מקסימום בתחילת השבוע תהיה ישיבת מעקב. אני רוצה שבישיבה הזאת כבר תבואו ותדווחו לנו על כך שמתגבשת הצעה ממשלתית לאישור הממשלה – אני אשמח אם זה יהיה ביום ראשון הקרוב – שפותחת את שערי מדינת ישראל לעובדים.

שוב, אני כן יכול להסכים למכסה כוללת – כדי שלא יבואו כולם פתאום, ישמחו לבוא לארץ הקודש ויגיעו ל-200,000 איש שאנחנו אולי לא צריכים, למרות שאני לא בטוח. בסדר, אז אמרתם 50, אני חושב שבהזדמנות הזאת היה צריך אולי להגדיל טיפה עוד יותר, כי אתם רואים את הצרכים. אבל במסגרת הזאת, פחות או יותר, להגיד: 70-50, כמה שיצטרכו – הכול נפתח. יעבדו יותר קשה, יצטרכו לפקח, אבל הכול נפתח. לאחר מכן נתמודד עם זה.

אליהו רביבו (יו”ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים):

תודה רבה, מכובדי.

לא תיקנת אותי, זאת אומרת שאמרתי את זה כמו שצריך.

תודה רבה לכולם.



הישיבה ננעלה בשעה 12:23.