פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



18
ועדת העבודה והרווחה
31/10/2023


מושב שני


פרוטוקול מס' 104
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שלישי, ט"ז בחשון התשפ"ד (31 באוקטובר 2023), שעה 12:00

היערכות שירותי הרווחה לטיפול בילדים שהתייתמו מהוריהם

חברי הוועדה: ישראל אייכלר – היו"ר
אלי דלל
צגה מלקו

מיכל מרים וולדיגר

רקפת עצמון - מנהלת השירות למען הילד - אימוץ, מינהל שירותים אישי, משרד הרווחה והביטחון החברתי

רחל איגר לוין - מנהלת שירות לילדים ולמשפחות-אומנה, מינהל שירותים אישי, משרד הרווחה והביטחון החברתי

תאיר ראבוחין - רפרנטית רווחה, משרד האוצר

מיכל גולד - עו"ד, המתאמת הממשלתית לזכויות ילדים ונוער, משרד המשפטים

ליאת יעקובוביץ - עו"ד, משרד המשפטים

יפעת קרמר אורן - עו"ס, היחידה הממשלתית לתיאום זכויות ילדים ונוער, משרד המשפטים

שרון טימר - רכזת שיקום ארצית במטה אגף השיקום, המוסד לביטוח לאומי

רותי פרמינגר - עו"ד, נציגת הארגון בכנסת וחברת ועד, ארגון נפגעי פעולות איבה

ורד וינדמן - עו"ד, מנכ"לית, המועצה הלאומית לשלום הילד

יונתן בוגט - מנכ"ל, מכון סאמיט - אומנה

נטע סיבוני - מנהלת שרות האומנה, מכון סאמיט – אומנה

ד"ר עינת רונן - מנהלת תחום, משרד ראש הממשלה

ענת כהן שמואל

אושרה עצידה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



היערכות שירותי הרווחה לטיפול בילדים שהתייתמו מהוריהם

שלום, היום יום שלישי, ט' בחשון התשפ"ד. ברוכים הבאים לדיון השני היום של ישיבת ועדת העבודה והרווחה. על סדר היום נושא מאוד כאוב והוא: היערכות שירותי הרווחה לטיפול בילדים שהתייתמו מהוריהם.

כשמדובר בילדים, אני חייב להקריא הודעה לפרוטוקול: כידוע ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת, והפרוטוקול, וגם שידור הישיבה, יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. לפי סעיף 120 לתקנון הכנסת, ניתן באופן חריג לחסות פרטים מזהים של אנשים או דברים שנאמרו בדיון, בין היתר, אם הדבר דרוש לשם הגנה על עניינו של הקטין או חסר הישע, או אם פרסום הפרוטוקול יגרום נזק למוזמן בוועדה או לאדם אחר. אבקש להודיע כי ככל שיעלה הצורך ,או שתהיה בקשה לכך, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים, או חלקים מסוימים מתוך הדברים שנאמרו לפרוטוקול.

חבר הכנסת אלי דלל, יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להביע את מורת רוחי ואכזבתי שלא אפשרו לוועדה, שאני עומד בראשה, הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, לקיים דיון משותף. אני לא פונה אליך באופן אישי כי אני יודע שיש בינינו יחסים טובים, אבל מאחר ואנחנו בכנסת, במיוחד בימי מלחמה, משתדלים לעשות לא מעט דיונים משותפים, והיה חשוב לעשות דיון משותף, לא אפשרו לי את הנושא. לכן, אני מביע את מורת רוחי על כך.

לגבי נושא טיפול בילדים שנותרו ללא הורים - אנחנו ביקשנו את הנושא עוד בתחילת הימים הראשונים ללחימה. אני בכל זאת פה כי הנושא מאוד חשוב לי.

תודה רבה. חשבתי שאתה רוצה לדבר על הנושא.

אני אדבר גם על הנושא, אבל היה חשוב לי לומר את הדברים האלה בתחילת דבריי. אני קיבלתי מכתב, ואני רוצה לצטט ממנו כמה דברים כי אני חושב שחשוב להקריא מה שכתוב פה. עולה מפה תמונה מאוד מדאיגה לגבי נושא הילדים. אני אקריא סעיפים ממנו. לא צריך לאן הוא מופנה ומי כתב כי זה בעצם מסביר הכול: משרד הרווחה והביטחון החברתי עמל רבות לרכז אצלו את המידע בנושא, וערך הצלבות עם הנתונים הקיימים בביטוח הלאומי ומשרד החינוך. מנתונים אלה עולה כי ישנם 21 ילדים ב-13 משפחות שנותרו ללא שני הורים, ושירותי הרווחה המקומיים יצרו עימן והציעו את שירותיהן. היום התקיים דיון במרכז השליטה הלאומי לטיפול במשפחות הנעדרים והחטופים, שממנו עלה שמדובר ב-36 ילדים השייכים ל-23 משפחות. כשאומרים "היום", זה היה לפני שבוע.

בישיבת המעקב עלה כי הנתונים הקיימים במשרד הרווחה לא הוצלבו עם נתונים הקיימים במשרד הבריאות, הן לגבי מאושפזים והן לגבי נפטרים, אם במהלך האשפוז, ואם שהגיעו לבתי החולים כבר נפטרים, ולא הועברו נתונים ממשרד הביטחון אודות חללי כוחות הביטחון: צה"ל, שב"כ, שב"ס ומשטרה. נוסף על כל אלה, לא הועבר מידע למשרד הרווחה אודות חטופים ונעדרים מכוחות הביטחון. מהאמור עולה כי גם כעת, בחלוף למעלה מ-20 יום מפרוץ המלחמה, טרם הוגשה תמונת מצב מלאה ומדויקת אודות ילדים שנותרו ללא הוריהם. נדגיש כי ההצלבה אינה יכולה להיות חד פעמית אלא מתעדכנת ומוזנת מכל הגורמים הממשלתיים נוכח השינוי האפשרי במצבם של הנעדרים או המאושפזים. מידע זה נדרש באופן מיידי על מנת לאפשר מתן מענים לאותם ילדים על ידי הגופים השונים, ולהבטיח את מיצוי זכויותיהם בטווח המיידי והרחוק.

בנוסף, נבקש לעדכן כי לא קיימת חלוקה מוסדרת בין הגופים הממשלתיים בנוגע לאחריות הטיפול והליווי של אותם קטינים שנותרו ללא הוריהם. כך, למשל, עשויים להיות מעורבים בטיפול: ביטוח לאומי, משרד הביטחון, מוקד של משרד הבריאות, מרכז מ.ה.ל.ב למשפחות חטופים ונעדרים, בנוסף כמובן למשרד הרווחה והחינוך. גם ברמת המשפחה, שאמונה על הטיפול בילד, עלה כי קיים ריבוי גורמים מטפלים וגורמי ממשלה הנמצאים בקשר עם המשפחה, ונדרש מתאם בין כולם, וזו הבעיה. אנחנו מטפלים עם כול כך הרבה גורמים, כול כך הרבה משרדי ממשלה, כול כך הרבה חמ"לים, אבל אין אחד שמתכלל, ובסוף הילדים ללא הורים, שהם ילדים קטנים, נפגעים. ויש רצון טוב לחברי הכנסת. לכולם יש רצון טוב. אבל כואב הלב שהנושא הזה לא מתוכלל.

לאור האמור לעיל, נמליץ כי ימונה באופן מיידי צוות משימה בראשות גורם בכיר בראשות גורם בכיר אשר יפעל בכפיפות ישירה למנכ"ל משרד הרווחה או לחלופין מנכ"ל משרד ראש הממשלה. הצוות יסדיר את חלוקת האחריות בין הגופים הממשלתיים, יהיה אמון על תיאום וטיפול בכל משפחה בין הגורמים השונים, ויהיה אמון על מיפוי מדויק ומתעדכן של הילדים שנותרו ללא הורים. רק היום הובן כי 16 ילדים לא היו מוכרים במשרד הרווחה, ובכל יום שעובר ייתכן שמתווספים ילדים נוספים.

אדוני היושב-ראש, תודה לך שאפשרת לי להקריא את זה. זה דבר שהוא מאוד מאוד חמור. אני, לפחות, ראיתי את המכתב הזה כמכתב שעונה על כל הנושאים שאני רוצה לדבר עליהם, ואני מניח שגם חלק מהמוזמנים פה. תודה.

למעשה, על זה הדיון.

רקפת עצמון, מנהלת השירות למען הילד, אימוץ, מינהל שירותים אישי, אני, קודם כול, רוצה לשמוע ממך את הנתונים. מתפרסמים הרבה מספרים, ואנחנו רוצים לדעת בצורה הכי רשמית במה מדובר.

שלום. ראשית, אתמול מוניתי להיות רפרנטית לנושא של ילדים יתומים על ידי המנכ"ל המשרד שלנו. אתמול בערב היתה ישיבה של מנכ"לי המשרדים הרלוונטיים כדי להסדיר את מתווה העבודה.

ואת תהיה המתכללת של כל נושא היתומים.

כן.

האם קיבלת גם סמכויות?

כן, כן. היא משרד הרווחה.

כן, תיכף אסביר איפה אנחנו עומדים. ברשותכם, אתחיל בנתונים ואז אמשיך. אני רוצה לומר שני דברים לגבי הנתונים שלנו לפני שאני מוסרת אותם: ראשית, הם נתונים מתוכללים עם הנתונים שיש גם בחמ"לים השונים, גם בפיקוד העורף, גם במשרד החינוך, גם בביטוח לאומי. סוכם שאנחנו נקבל עכשיו את הנתונים של משרד הבריאות ונשלים, ונקבעה פגישה עם הצבא כדי להשלים נתונים מהצבא, כדי שתהיה לנו תמונת נתונים רחבה. שנית, אנחנו אוספים נתונים מהיום הראשון של האירוע הזה. אנחנו ישבנו בחמ"ל ביום הראשון, ומהיום הראשון הדגש שלנו היה על משפחות שבהן יש ילדים שנותרו ללא הורים, בין אם ההורים חטופים, ובין אם ההורים נרצחו או נעדרים. כלומר, זה לא משימה שהתווספה, זו היתה משימה מ-day one שאנחנו פועלים בה. אנחנו עושים את זה באינטנסיביות רבה משום שמה שנאמר פה הוא מדויק. הטיפול ביתומים האלה, בתוך כל המשימות האין-סופיות והחשובות של משרד הרווחה, יושב בראש סדרי העדיפויות. זה ילדים שהמדינה צריכה לתת להם מעטפת, ומייד.

אני אומר נתונים עכשיו: ילדים שנותרו ללא הורים מתחת לגיל 18 - אנחנו מדברים על 20 ילדים. בתוך ה-20 ילדים, הם נמצאים ב-12 משפחות שונות.

אני רוצה להבין. 20 ילדים ששני הוריהם נהרגו או שאין להם אב ואם?

לא. אני שוב אומרת, אני לא אומרת ילדים ללא הורה. מתוך ה-20, יש ילד אחד שיש לו הורה חטוף והורה שנרצח, וילד אחד שיש לו רק הורה אחד רשום ואין הורה שני רשום. אנחנו כרגע בודקים כי כנראה יש הורה שני במדינה בחוץ לארץ. בעיקרון, זו תמונת המצב לגבי ילדים מתחת לגיל 18.

ילדים מעל גיל 18 - אנחנו גם בחנו צעירים מגיל 18 ועד גיל 25 שנותרו גם הם ללא שום עורף משפחתי - במיפוי שלנו יש 18 ילדים שנמצאים ב-13 משפחות.

18 ילדים בנוסף ל-20 הילדים האלה?

בנוסף ל-20, שהם עד גיל 18, יש 18 ילדים מגיל 18 ועד גיל 25, שהם בגירים. הם לא ילדים, אבל הם צעירים שיש משמעות להישארותם ללא עורף משפחתי.

האם הם התייתמו עכשיו?

אני מדברת רק על כאלה שנותרו ללא הורה בשל האירועים האחרונים.

זהו, זו השאלה.

הנתון השלישי שאני רוצה לשים בפניכם זה שבתוך הבדיקות שאנחנו עשינו יש 96 ילדים שהתייתמו מהורה אחד - שנותרו עם הורה, אבל עדיין הם יתומים מהורה אחד - ואלה 96 ילדים שנמצאים ב-47 משפחות. כמו שאמרתי, אלו נתונים נכון להרגע. הנתונים הם דינמיים. אני לא יודעת מאיפה המכתב שציטטת ממנו, אבל הקראת על 21 ילדים. ירדה ילדה אחת משום שהיתה אימא לא רשומה, שאיתרנו אותה, ואנחנו יכולים לטפל באימא. ולכן, היא עברה לרשימה של ילדים שנותרו עם הורה אחד. אנחנו כל הזמן מטייבים את הנתונים ומדייקים אותם, ומוודאים שאין נתונים חדשים שאנחנו צריכים לקחת בחשבון. כרגע, נכון לאתמול בערב, אלו הנתונים שיש בידינו על מספר הילדים. זה בהתייחס למספרים.

בהתייחס לתהליכי העבודה - התחלתי ואמרתי שאתמול בערב- - -

מדובר פה בקרוב ל-140 ילדים.

כן, נכון. שוב, בסטטוסים שונים. לא דומה ילד שהתייתם משני הוריו לבחור צעיר בן 25. זה סטטוס אחר. שניהם באובדן נוראי, אבל אלו סיטואציות שיש לנו מעורבות ואחריות אחרת. אנחנו מרגישים שיש אחריות לכולם.

אבל אתם תטפלו בכולם.

הכוונה היא לטפל בכל שלושת האוכלוסיות האלה, בהתאם לצרכים שלהן ובהתאם למשפחות שלהן.

איך?

בואו נגיע לאיך. אתחיל בילדים שהם מתחת לגיל 18, 20 הילדים שדיברנו שהם מתחת לגיל 18. לגבי הילדים האלה יש החלטה על הסדרה דחופה של אומנה טיפולית דחופה לילדים האלה.

במשפחות.

רגע, אני אתן עוד נתון שהוא מאוד משמעותי. 20 ילדים האלה שהם מתחת לגיל 18 - כולם נמצאים אצל בני משפחה. מבחינתנו, התוכנית העדיפה היא שילדים יהיו אצל משפחתם.

אומנה אצל הקרובים.

בדיוק. ולכן, יש הסדרה של אומנה אצל הקרובים, כשהמשמעות של ההסדרה היא גם ליווי וגם תמיכה, וגם אפשרויות למתן סיוע כלכלי למשפחות בהסדרה של השהות שלהם שם. כמובן בתיאום עם הביטוח הלאומי, שגם הוא חלק מהסדרה כי לילדים האלה יש זכויות במקומות שונים.

כל הילדים האלה הם מהדרום, נכון?

לא. יש לומר, כל הילדים האלה יתומים בעקבות האירועים בדרום.

בדרום. לזה אני מתכוון.

יש ילדים שהוריהם היו במסיבה, והם לא היו בדרום, ועדיין הם יתומים.

אני התכוונתי לאירועים בדרום.

אז כן. אבל אני עושה את ההבחנה כי זה אכן כולם יתומים בשל האירועים בדרום. אבל יש בקבוצה הזו ילדים שההורים היו במסיבה, והם לא היו חלק מהאירועים בעצמם אלא רק יתומים מהאירוע. אני אומרת את זה משום שצריך לקחת בחשבון שהמשפחות בהן אנחנו מטפלים, אנחנו ברוב המקרים מדברים על ילדים שחוו, מעבר לאובדן המאוד קשה, טראומה בעצמם, ושהמשפחות שמגדלות אותם גם הן משפחות בטראומה. חלק מהמשפחות היו באירועי הדרום, וחלק מהמשפחות איבדו בן משפחה יקר באירועי הדרום. אנחנו מבינים שמדובר פה במורכבות על מורכבות ועל מורכבות, ואנחנו מסתכלים על כל המעגלים.

כלומר, אלה שעושים את האומנה גם צריכים סיוע.

ללא ספק. הם צריכים, ומגיע להם, ואנחנו מכווננים לתת עזרה לכל המערכת. בנוסף, על כל הילדים, על כל 20 הילדים מתחת לגיל 18, נכנס עובד סוציאלי, וברוב המקרים גם כבר היה עובד של הביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי יכול לפרט. המערכת עובדת. אנחנו בקשר איתם, אנחנו בוחנים את הצרכים. חלק מהילדים כבר התחילו מערך טיפולי, חלק מהמשפחות כבר התחילו מערך טיפולי. העבודה נעשית כל הזמן, ובאינטנסיביות, ואופן מיידי.

תפיסת העולם שלנו אומרת שני דברים: ראשית, כן איך אפשר להסדיר. זאת אומרת, כשיש צורך, התשובה היא: בואו נראה איך עוזרים, ועכשיו נבדוק איך אפשר להסדיר. והדבר השני, משפחות שעברו את סך הטראומות שאנחנו מדברים כרגע - אי אפשר להציף אותן בגורמי טיפול וגורמי התערבות, ואנשים שונים שנכנסים. הם מתקשים להחזיק את רציפות כל התפקידים. ולכן, הוחלט, כבר בחמ"ל המאוחד, ואחר כך אושרר אתמול בישיבת מנכ"לים, שיהיה לכל משפחה גורם מתכלל אחד, שהוא העובד הסוציאלי שמלווה את המשפחה, והוא יעזור לכל הגורמים הטיפוליים להיות חלק מהמערך. אבל המשפחה לא תצטרך שכל פעם ייכנס מישהו ויסביר מה הוא עוזר, אלא הוא יחזיק עבורם את הידע ויכוון אותם לכל גורמי המקצוע הרלוונטיים לטיפול במשפחה.

והוא גם יהיה בקשר עם משרדי הממשלה השונים שצריכים לטפל.

לגמרי, כמתכלל.

המשפחה לא תצטרך לרוץ ממשרד למשרד.

היא לא תצטרך לרוץ. היא תצטרך לעשות פעולות מקצועיות. יכול להיות שהיא תצטרך ללכת למשרד. אבל היא תדע לאן היא צריכה ללכת, למי.

אבל האיש הזה צריך ללוות אותם ולדאוג לזה, כי מדובר פה בילדים

נכון, זו תפיסת העבודה. מדובר במבוגרים שקיבלו אסמכתה לטפל בילדים. אנחנו נעזור למבוגרים האלה לטפל הכי נכון והכי פשוט, עם הסרת מקסימום החסמים שנצליח להסיר בדרך. כי באמת מגיע למשפחות האלה להיות מסוגלות להיכנס לאיזשהו מסלול שמאפשר להן להתחיל לטפל בטראומה.

האם יש לכם נתונים, או שזה סודי ולכן לא שאלתי, לגבי ילדים חטופים?

יש נתונים לגבי חטופים. גם לגביהם אנחנו מתואמים. אני חושבת שזה לא נכון באופן הזה כרגע לדבר על הנתונים האלה פה. אנחנו מתואמים עם הצבא, שמרכז את הטיפול בחטופים, לגבי כל הילדים החטופים.

האם סיימת את הפתיח?

סיימתי את הפתיח, עוד לא אמרתי את המערך הטיפולי.

לפני זה, אני רוצה לאפשר לחברת הכנסת צגה מלקו.

אדני היושב-ראש, אדוני יושב-ראש הוועדה השני, זה באמת נושא מאוד מאוד חשוב וכואב. זה מאוד מאוד עצוב. השאלה שלי היא לגבי משפחת אומנה. למשל, יש כאלה שאין להם קרובי משפחה מדרגה ראשונה. מי לוקח את זה במקרה כזה? במקרים אחרים ראינו שמפזרים אותם. איך אתם ערוכים במקרים שבהם אין להם קרוב משפחה מדרגה ראשונה ושנייה, כמו: סבא, סבתא, דודים? איך אתם ערוכים במקרה שיהיו כאלה שירצו גם להישאר לבד?

ילדים לא יכולים להישאר לבד. הדיון הזה הוא בעניינם של ילדים. ילדים לא נשארים לבד. עד גיל 18, לפי חוק, אנחנו חייבים לדאוג להם.

לא. הכוונה שלי היא לביחד.

כתפיסה, אנחנו לא מפרידים בין אחים, אלא אם כן יש סיבה שקשורה לטובתו של ילד ספציפי. הכוונה היא להשאיר ילדים ביחד.

את מדברת על בני משפחה, על שני אחים.

לא. קודם כול, אני מדברת על אחים. אחים נשארים ביחד. וחוץ מזה, אנחנו מבקשים. כל 20 הילדים נמצאים אצל בני משפחה בדרגה משמעותית. לפעמים זה דודים, שזה אולי מעגל טיפה יותר רחב.

זאת אומרת, את אומרת שלכולם יש פתרון כרגע.

לכולם יש פתרון אצל בני המשפחה, וזו תפיסת העבודה. אנחנו מנסים. ואם זה לא יהיה אצל בן משפחה מאיזושהי סיבה, חלילה, כי עד עכשיו הצלחנו שיהיו לכולם בני משפחה, אנחנו נמצא אדם שמכיר את הילדים ומסוגל לתת להם איזושהי רציפות והמשכיות. הסיפור של רציפות והמשכיות הוא חלק מהטיפול בילדים האלה. אנחנו אוחזים את זה באופן מאוד מאוד ברור. זו התפיסה המקצועית, וזה מה שמנחה אותנו בפעולות המקצועיות שאנחנו עושים.

תודה רבה.

תאיר ראובחין, רפרנט רווחה, משרד האוצר, בבקשה.

שלום. אין לי מה להוסיף. אנחנו נמצאים בקשר רציף עם המשרדים, משרד הרווחה ועם המשרד, ונותנים מענה לכל הדברים. עד היום לא היה שום דבר שהמשרד העלה ולא ניתן מענה תקציבי מיידי.

זאת אומרת, אין שאלות של תקציב בעניין הזה.

לא שאני מכירה. וככל שכן, אז אני כאן, וגם מכירים.

עו"ד מיכל גולד, משרד המשפטים, מה התרומה שלכם לעניין, ואיך אתם עוקבים אחרי זה?

אני מתאמת ממשלתית לזכויות ילדים ונוער. אדוני דיבר פה על תיאום בין המערכות. מכיוון שאנחנו בוועדת העבודה והרווחה, אני אומרת את זה בכל מקום שאני מגיעה, וחשוב לי להגיד גם פה, אני חושב שמשרד הרווחה מהיום הראשון של האירוע תפקד בצורה שכולנו כמדינה יכולים להיות גאים בה - ההגעה למלונות, הבנת האירוע. אני אומרת את זה באמת בהתרגשות.

כיוון שאנחנו באירוע, שלא נתקלנו כמוהו, והוא באמת מביא אותנו למצבים שלא הכרנו, יש לנו גם התמודדויות שלא הכרנו אותן לפני. אנחנו קיימנו כמה ישיבות בנושא הזה עם כל הגורמים. התחלנו במיפוי הגורמים. והאמת, יש גם את משרד הביטחון לגבי מי ש - - -

האם כל התופעות שאנחנו לא ידענו, ושלא נדע לעולם, מכוסות בחקיקה לגבי איך אתם מסדירים מבחינה משפטית את האומנות ואת השייכות ואת המשפחה והקרבה?

יש שאלות שהן עדיין לא פתורות בעיניי. אני חושבת שהדבר הראשון שהיה חשוב, וזו היתה הישיבה שחברתי שציינה פה אתמול גם עם מנכ"ל משרד הרווחה, גם עם מנכ"ל משרד המשפטים, וגם עם הסמנכ"לית של משרד ראש הממשלה, וכל הגופים הרלוונטיים, היתה הסכמה והסמכה של רקפת, חברתי פה, להיות פה אמונה על הדבר. אנחנו נסייע לה בכל מה שיעלה ויידרש. יש פה כמה רמות. לגבי רמת הנתונים - חשוב להגיד שאלו נתונים שמתעדכנים כל הזמן. לצערנו, יש סטטוסים שיכולים להשתנות. אם זה מאושפז שיכול להפוך ל - - -

שהחלים ויכול לקבל את הילד לגדל.

נכון, תודה.

לזה אנחנו שואפים.

זו השאיפה. וגם ברמה של חלוקת האחריות בין המשרדים, וגם ברמה של טיפול במשפחה. היתה הסכמה שהכול ייעשה דרך עו"ס אחד, ושכולם יהיו סביבו. עולות כבר שאלות, ואני מניחה שיעלו עוד. לכן, אנחנו ממש בצוות משותף.

זה מאוד חשוב. באופן כללי, מישהו פעם אמר: אם אתה רוצה לעשות איזושהי עסקה, אל תביא עורכי דין כי הם תמיד יימצאו מה הבעיה. אני מקווה שמשרד המשפטים עובד פה יחד עם משרד הרווחה, ושאם יש בעיה אז תפתרו אותה מייד.

צריך לומר שיש התגייסות מלאה. יש התגייסות ומחויבות מלאה. אני חושבת שאנחנו מסירים הרבה מאוד חסמים שאולי בשגרה היה לוקח לנו יותר זמן. הדברים נעשים מתוך הבנה שאין לנו זמן, שצריך למצוא פתרונות מיידיים, שצריך להוריד חסמים במקומות שבהם אפשר. אני חושבת שכל מי שישב בישיבה אתמול היה מחויב לדבר הזה.

ציינת את נושא השגרה. בשגרה אנחנו בוחרים את משפחות האומנה עם כל מיני קריטריונים וכו'. פה אנחנו לא בוחרים. אבל האם יש מצב שישנן שתי משפחות שרוצות את אותו יתום? ואם כן, מה עושים?

מתך 12 משפחות שמגדלות ילדים, ושוב, לא יתומים, ילדים ללא הורים, כי חלקם יתומים וחלקם לא, ואני מקפידה בדיוק הזה, לא כל ה-20 הם ללא שני הורים, מתוך 12 המשפחות יש שמונה שהגיעו להסכמה משפחתית, וארבע שעדיין לא הגיעו להסכמה. שירותי הרווחה נכנסו, והם מסייעים להם להגיע להסכמה. ואם המשפחה לא תגיע להסכמה, נצטרך להכריע במסגרת תפקידנו בחוק.

כלומר, משפחות אומנה שעובדות איתכם כל השנה.

לא, לא. לא קשור לאומנה כי כולם בני משפחה שלא הוכרו באומנה קודם.

אז השאלה שלי לא הובנה. אני הבנתי מדברייך שיש משפחות שרוצות, הילד רוצה. הוא במקום טוב וכולם יכולים לעזור לו. אמרת יש משפחות שעדיין לא הגיעו להסכמות, ואז אמרת שאם הן לא יגיעו להסכמה, אז אתם תפעלו לפי המקצועיות שלכם. לכן התכוונתי לשאול האם יש לכם משפחות אומנות, שאתם עובדים ומכירים אותן, שהן מתאימות למקרה שלא תהיה הסכמה.

יש לנו, מערך האומנה ערוך למשפחות. אבל עדיין הבחירה תהיה ככל האפשר בין בני משפחה ולא זרים.

זה ברור.

אני מאמינה שגם במקומות שיש אי הסכמה נצליח להגיע לבן משפחה שיקבל את הילד.

תודה רבה.

הגברת רות פרמינגר, ראש עמותה לנפגעי פעולות איבה.

אני לא ראש העמותה, אני יושבת-ראש ועדת חקיקה של ארגון נפגעי פעולות איבה.

סליחה. אייבי מוזס הוא היושב-ראש.

נכון, אייבי מוזס הוא יושב-ראש העמותה.

האם יש לכם ניסיון במקרים כאלה? בוודאי לא בכמויות כאלה, אבל יש לכם ניסיון.

כן. חברים אצלנו 119 יתומים משני הורים, לא מהמלחמה אלא מפיגועים, ו-3,190 יתומים. יש לנו ניסיון, לצערי הרב. זה מהותית שונה מנכי צה"ל. אנחנו תמיד תמיד תמיד צמודים עם נכי צה"ל, אבל זה שונה כי זה רצח של אזרחים ושל הורים, ולכן נותרים כול כך הרבה. גם אצל ארגון נכי צה"ל יש כמדומני שניים. אבל אצלנו זה משמעותי בגלל אופי פעולות האיבה.

אני, קודם כול, רוצה להגיד בשבחו של הביטוח הלאומי, של מחלקת איבה ושיקום. כידוע לכם, פתחנו חמ"ל מהיום הראשון של המלחמה. כמי שמנהלת שם את הדברים המורכבים, אני מוכרחה לומר שפנו אלינו משפחות שישבו שבעה על ההורים, ואז נותרו הילדים, והם ביקשנו מאיתנו לסייע. כמובן שאנחנו מוגבלים ביכולת, אבל אנחנו עובדים בצמידות מאוד הדוקה עם הביטוח הלאומי. אנחנו מקבלים את שמות העובדות הסוציאליות. אנחנו מדברים איתן ומציגים להן את הנושאים שההורים או הסבא והסבתא מציגים בפנינו. אנחנו משתדלים באמת, ככל שאנחנו יכולים, לתת מענה ללוות אותם. אנחנו מבקרים אותם, אנחנו גם נותנים להם שי וקצת צעצועים, ויושבים ומדברים איתם, וכן הלאה. משתדלים להיות להם בית. תזכרו שנפגעי פעולות איבה הוא הארגון שכולם חברים אצלנו בארגון. אני באמת יכולה להגיד שהנושאים האלה הם בראש מעיינם של האנשים שמטפלים בזה בביטוח לאומי. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא. אנחנו קשובים, וכשאנחנו מתבקשים לסייע אנחנו נמצאים שם.

אנחנו נמצאים עכשיו בפיק הכי גבוה, הכול חשוף, כולם באמת מתגייסים ועובדים ולא משאירים ללא מענה. אבל האבק ישקע קצת, ולאט לאט האנשים יכנסו לשגרת חיים. זה טבע האדם. אנחנו שם כדי לתת להם את הסיוע במקום שזה נתקע, עם כל האהבה וההבנה שהמשרדים באמת קשובים לטפל. אנחנו שם לכל סיוע, וגם לכם.

תודה רבה.

עו"ד וינדמן, המועצה הלאומית לשלום הילד, בבקשה.

תודה רבה, אדוני. תודה רבה לחבר הכנסת דלל, יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד. בתור נוכחת קבועה בוועדה לזכויות הילד, אני מכירה בחשיבות הגדולה של המיקוד בילדים ובשיתוף הפעולה בין הוועדות.

שלושה משפטים על הפרספקטיבה שלי על הדבר הנורא מכול שקרה בשבת השחורה וההשלכות על הילדים היתומים, ולהוסיף כמה שאלות מהצד שלי בהמשך לדברי אדוני היושב-ראש. אני חושבת שהוא שאל שכדאי להתעכב עליהן. לא צריך לומר לכל הנוכחים פה, אבל צריך לומר בקול ברור שמדינת ישראל מעולם לא התמודדה עם אירוע בסדר גודל כזה. אנחנו חיים ברגע היסטורי. למרות שמדינת ישראל היא מדינה למודת טראומות ושכול, עם אירוע בסדר גודל כזה מעולם לא התמודדנו. אני אומרת את זה כי חשוב שגם המענים שמדינת ישראל מציעה לילדים, צריכים להיות גם הם בסדר גודל אחר. ואמרה רקפת, במילים אחרות, יש גלי הדף. זאת אומרת, הילדים מתמודדים גם עם החוויה שלהם כניצולי הטבח. המשפחות בהן הם נמצאים מתמודדות עם הטראומה הגדולה. המטפלים שמטפלים בהם מתמודדים בעצמם עם טראומה, וגם זה דבר שצריך לתת עליו את הדעת. ולכן, כל הדברים האלה צריכים לקבל טיפול.

יש שאלה אחת שאני רוצה שנדון בה בישיבה החשובה הזו, והיא באמת איזה מענים טיפוליים בהקשר של הטראומה מקבלים גם הילדים, גם המשפחות וגם המטפלים. אני שמה את זה על השולחן כי יש לזה חשיבות גם עבור הילדים עצמם - זו שאלה ראשונה.

שאל אדוני על המספרים. השאלה השנייה היא כמה משפחת אושרו כאומנה, וגם איזה סמכויות יש כרגע למשפחות האומנה מבחינת, למשל, מתן טיפול רפואי לאותם ילדים שצריכים טיפול רפואי. הרי אנחנו יודעים משפטית שאם אין אפוטרופוס לילדים לקבל טיפול רפואי, למשל, זו בעיה כי צריך הסכמה לטיפול רפואי. מה קורה עם התגמולים, למשל, שצריך לקבל? מי מקבל? כי משפחות האומנה הן ככלל אפוטרופוסים לגוף ולא לרכוש. האם יש להן סמכות לקבל את הגמלה? כל השאלות האלה, החל מסמכויות של טיפול רפואי, וכלה בסמכויות לקבל את הזכויות שמגיעות לילדים יתומים, הן שאלות שלדעתי חשוב שהדיון יתייחס אליהן.

סוגיה אחרונה בהקשר הזה. אמרה רקפת שיש גורם אחד שמתכלל - בעיניי, ואמר את זה גם חבר הכנסת דלל, אחד הדברים החשובים ביותר בגלל ריבוי הגורמים. חשוב להבין מה עושה אותו גורם מתכלל, ואיך הוא מסייע באמת למשפחות. לא מספיק שיהיה גורם אחר שהוא בקשר עם המשפחה, אלא איך הוא מסייע להן במימוש הזכויות שלהן, ובמתן המענה הכוללני לצרכים שלהן.

לגבי הסעיף של טיפול רפואי - אני מניח, סתם, בלי לדעת, שבדרך כלל למשפחת אומנה יש סמכות לגבי טיפול רפואי, נכון? אם היא צריכה לבוא לטיפול עם ילד האומנה לבית החולים, אני בטוח שלא אומרים לה: לא, לכו תביאו אפוטרופוס שיחתום.

רחל לוין איגר, אני מנהלת שירות ילדים ולמשפחות אומנה במשרד הרווחה. למשפחת אומנה יש סמכות לנהל את שגרת היום יום של הילד, כולל טיפול רפואי שבשגרה. אנחנו כרגע גם דואגים להסדרה שהמשפחות יקבלו אפוטרופסות לגוף כדי שהן יוכלו לתת החלטות לגבי הטיפול בילדים גם מעבר למה שכתוב בחוק האומנה.

אוקיי. נשאל אחר כך את הביטוח הלאומי לגבי הרכוש.

לגבי נושא האפוטרופוס לענייני גוף - אני מאוד אשמח שאם יהיו איזשהם קשיים בנושא הזה, תפנו לוועדה, כי מהניסיון שלנו עם הוועדה, הוועדה תקצר את כל ההליכים. כי, לדעתי, זה הליך שצריך להיכנס בחקיקה. ואם זה מתעכב - - -

לא, לא.

ואם לא, אנחנו נשמח כי ההיתר הזה הוא מאוד מהותי.

יש פסק דין של בית משפט של אפוטרופסות. זה מטופל במסלולים מקבילים. גם האפשרות שהמשפחה תטפל בילד, גם הסדרת הכספים שהמשפחה צריכה לקבל כדי לעזור לה להתמודד עם הצרכים של הילד, גם הסדרת אפוטרופסות לענייני גוף, וגם הסדרה של אפוטרופסות זמנית לענייני רכוש. אנחנו מטפלים בכל הנושאים האלה במקביל. הסידור כרגע הוא סידור זמני לשלושה חודשים, שבמהלכם אפשר יהיה להתבונן על הטווח הרחוק, על ביתו הקבוע של הילד, ולהחליט איך ממשיכים. זאת אומרת, הנושאים האלה נמצאים כבר בתוך טיפול כשגרה בהתבוננות שלנו במתווה העבודה ל-20 הילדים האלה.

והכול בית המשפט מסדיר. זה לא דורש תיקונים.

לא דורש תיקונים.

חוק האומנה אומר דברים אחרים, כפי שרחל - - -

לא. ליאת יעקבוביץ, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים. להבנתי, משרד הרווחה עובד עכשיו על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. פנו לבית משפט לענייני משפחה וביקשו למנות עבור אותם קטינים אפוטרופוס זמני.

וזה קרה כבר.

זה קורה, וגם - - -

זה בתהליך.

זאת אומרת, זה מכוסה מבחינה משפטית, ואין צורך ב - - -

אנחנו בתהליך. עבור חלק מהילדים זה קרה, וחלק מהילדים מחכים להחלטה שיפוטית, וחלק מהילדים זה כבר בשלבי הכנה כדי שזה יקרה.

אבל החקיקה הקיימת - - -

זה כבר היום לפי חוק הכשרות המשפטית.

והתקנות קיימות.

כן.

ההליך הרגיל למינוי.

נציגת הביטוח הלאומי, השאלה השנייה של עו"ד וינדמן מהמועצה לשלום הילד היתה לגבי הרכוש של הילדים האלה. אני מבין שהביטוח הלאומי הוא זה שמטפל בזכויות הילדים.

שרון טימר, אגף השיקום, המוסד לביטוח לאומי. אנחנו מטפלים ביתומים בכלל, וגם ביתומים משני הורים. אנחנו מטפלים. אנחנו נכנסים, גם בעבר, וכמובן גם עכשיו, בתיאום עם משרד הרווחה. אציין כאן שהעובדים הסוציאליים של משרד הרווחה הם בהחלט הגורם המתכלל ברמה של משפחה כרגע, והכניסה של עובדים שלנו היא בתיאום עם העובדים הסוציאליים, שכבר היום נמצאים במשפחה, באמת כדי לא לבלבל ולהציף באנשים.

היא דיברה לגבי זכויות כספיות.

ליתומים בכלל, וליתומים משני הורים, יש זכויות כספיות כמו תגמול שישתלם להם לאורך כל חייהם ותגמולים נוספים, ויש להם הרבה מאוד זכויות והטבות אחרות שהן מתפתחות לאורך החיים, בגיל ילדות, והזכויות האלה ממשיכות אחר כך בגיל בגרות, לסיוע בתחומי החיים השונים. כל הסל הזה כרגע, ויש לנו בעיקר ילדים צעירים שדיברנו עליהם, ההתחלה היא מהזכויות ומההטבות שיש בגיל הצעיר. יש גם להורים המגדלים, האומנה הקבועה שתיקבע בהמשך על-ידי משרד הרווחה. גם למגדלים עצמם יש תגמול, למגדל הראשי ולמגדל המשני. זה בעצם פיצוי על אובדן ההכנסה בעקבות הטיפול.

מה זה מגדל ראשי ומגדל משני?

אם יש דודים או סבים - שניים, דוד ודודה, על-פי החוק זה נקרא מגדל ראשי, ויש מגדל משני. בהתאם לגיל הילדים, מספר הילדים שנמצאים אצלם, יש תגמול לראשי, ובחלק מהזמן גם לבן הזוג, למגדל השני. זה אותה משפחה. גם למגדלים יש זכויות. אנחנו מסייעים, בהתאם לצורך, בטיפול להורים, לילדים הביולוגים של המשפחה האומנת. זה סיטואציה מורכבת לאחד שתי משפחות גרעיניות שונות, גם בלי המורכבות שציינה קודם לכן רקפת של היותם חשופים לטראומה, שחלקם פליטים כי אין להם בתים לחזור אליהם. אנחנו מלווים גם את המשפחות האומנות על פי חוק, ומלווים את היתומים לכל חייהם. אנחנו מלווים אותם גם כשהם יתגברו ויעמדו על רגליהם. הם זכאים לכל חייהם לסיוע כספי והטבות נוספות.

אדוני, הביטוח הלאומי תיקן את החוק לפני כמה שנים. עד לפני כמה שנים לא היו שום זכויות עדיפות ליתומים משני הורים. בוועדה הזו תיקנו את החוק. כל מה שעכשיו אמרת, לא היה קודם לגבי יתומים משני הורים. היו לנו כבר יתומים שגידלו לבד את האחים שלהם, בלי התקציבים של ביטוח לאומי. ואני שמחה שאנחנו במצב שאנחנו כבר אחרי התיקון הזה.

אני רוצה לציין משהו בדיון הזה לעומת הדיון הקודם שהיה לנו הבוקר. דיברנו על מפונים. לפי כל הדוברים, הבעיה המרכזית היא חוסר תכלול בין משרדי הממשלה. בדיון הזה, כנראה מפני קדושת האירוע, אנחנו מוצאים שיש פה תיאום מוחלט בקרב כל הגורמים. זו הפתעה לטובה. הם מפרגנים האחד לשני. מדובר באותם משרדים שבבוקר לא היתה ביניהם כול כך הסכמה מי אחראי ולמה, וכל אחד זרק על השני ועל השלישי. כי יש גורם מתכלל.

זה רק בימים האחרונים, זה מה שחשוב. מתי קיבלת את המנדט?

אתמול.

יפה.

משמח לשמוע את זה.

אתמול קיבלתי את המנדט, אבל אני מטפלת בזה שלושה שבועות.

יפה מאוד.

כמובן, אחרת אני מניח שלא היו נותנים לך את התפקיד.

יונתן בוגט, בבקשה.

יוני בוגט, מנכ"ל עמותת מכון סאמיט. מכון סאמיט מפעיל את שירותי האומנה בלעדית בדרום הארץ. כרגע אנחנו מלווים 120 משפחות בעוטף, כולל משפחות מאשקלון.

לפני המלחמה?

כן. לפני המלחמה ובתוך המלחמה. אנחנו מלווים את המשפחות האלה שפזורות. חלקן בבתי מלון או אצל קרובים שלהם בכל הארץ, וחלק נשארו בשדרות, בנתיבות, בלי ממ"דים, ואנחנו מוציאים צוותים כדי לפגוש אותם.

אני רוצה להתייחס לגורם המתכלל. לפי חוק האומנה, כשהילד הזה יעבור לאומנת קרובים, הגורם המתכלל יהיה הארגון המפעיל את האומנה. יש לנו צוותים שיצטרכו גם לפנות לביטוח הלאומי, גם לדאוג לכספי המשפחה והילד, גם לדאוג לטיפולים עבור הילד, וגם לדאוג לטיפולים של המשפחה. זה התפקיד שלנו לפי מנדט של המדינה. הדבר שמעכב את זה זה שאנחנו צריכים שהילדים האלה כבר יוכרו כאומנה. אני מבין שיש הרבה עבודה, אבל גורם הזמן הוא הגורם הכי חשוב לילדים האלה שעוברים עוד פעם טראומה.

דיברתי אתמול עם רכזת הטיפול במרחב אשכול. היא במצוקה גדולה לגבי ארבעת הילדים האלה שיש ריבים לגבי קרובי המשפחה. היא שמעה שאני בא לוועדה. היא אמרה: תצעק שם שהילדים האלה ישנים יום אחד בבית כזה ויום אחד בבית כזה. יום אחד הדודה מאכילה, ויום אחד הבן דוד מאכיל.

אני עמותה, וכבר גייסתי כספים לטובת המשפחות האלה. יש לי מעטפת של מטפלים ומשאבים כדי להעניק להם את הטיפול שמגיע להם. יש לי צוותים שיכולים לתכלל את כל מה שמדובר פה. אנחנו רק צריכים את ההכרה המשפטית שהם משפחות אומנה. והדבר הוא עוד יותר חמור לגבי אותם ילדים שכרגע יש ריב בין הקרובים. אין זמן. אנחנו עושים נזק משני על הנזק והטראומה לילד יתום שעבר עכשיו את הטראומה וישן יום אחד במיטה אצל הדוד ויום אחד במיטה אחרת. אני קורא פה למהירות.

אתה מדבר על ארבע ילדים בשתי משפחות.

כן, אבל גם על הילדים האחרים. זה שהם פוגשים עכשיו הרבה עובדים סוציאליים - הכול טוב ויפה, אבל זה זמני. ברגע שהם יעברו לאחריות של מכון סאמיט, יהיו להם דמויות קבועות, תהיה להם מנחת אומנה קבועה.

אני רוצה להבין. האם אתה לא מרוצה מזה שהמשפחות יהפכו לאומנה?

אני מרוצה מאוד, אבל שיהפכו כבר. הן צריכות מחר להיות מוכרות כמשפחת אמנה, ואני צריך לקבל את המנדט. ואז כל הדיבור על התכלול עובר לעמותת מכון סאמיט, שערוכה עם תוכניות טיפול מיוחדות למשפחות ולילדים האלה. זה שיש כרגע ריבוי של עובדים סוציאליים שפוגשים, זה מאוד טוב ויפה. אבל כדאי לזרז את התהליכים לכל הילדים האלה, את ההכרה לאומנה, ולהעביר אותם לעמותות ולארגונים כדי שנוכל לטפל בהם במקצועיות שאנחנו יודעים לטפל בכל ילדי האומנה.

ברשותכם, אני רוצה להגיב. ראשית, יוני צודק. ילד לא צריך לעבור בין מיטות, ומגיע לו קביעות ויציבות, ומגיע לו שתהיה הסדרה מהירה ככל האפשר. צריך לקחת בחשבון שבשלושה שבועות האלה אנחנו מדברים על משפחות שעברו משבעה לשבעה, וביקשו שנמתין רגע עד תום השבעה, או שהיו עסוקות בטיפול בבן משפחה שהיה מאושפז ואמרו לנו: תנו לנו עוד כמה ימים לפני שמארגנים. בסוף במקום הזה אנחנו עושים איזשהו איזון בין צרכים שונים, ועושים כל הזמן בקרת נזקים.

אנחנו בטיפול ובקשר עם כל הילדים, וההסדרה נעשית בקצב שהמשפחה יכולה לעשות, עם דגש על הסדרה מהירה. אנחנו הסרנו את כל החסמים ואת כל התהליכים הארוכים שיש בהסדרה כדי לדייק את זה.

למנחת האומנה יש תפקיד מאוד מאוד חשוב בקביעות ויציבות בחיי הילד. על זה אין בכלל ויכוח. התכלול שייעשה לא פוגע בתפקיד של מנחת האומנה. יש פה תכלולים רחבים יותר שנדרשים לעשות. ולכן, בתוך המערך הזה אנחנו עובדים בצמוד. לא סתם רחל יושבת פה. אנחנו עובדים בצמוד כדי לעשות את ההסדרה הזו, כשלאומנה יש תפקיד, וההסדרה תהיה חשובה ומשמעותית. אבל זה חלק מהרציפות כולה.

אני רוצה להבין. האם האומנה שעשיתם עד עכשיו היא לא האומנה שתישאר?

לא כולם יהיו מהדרום, יהיו גם ממקומות אחרים. האומנה של ילדים שעברו להתגורר אצל בני משפחה בצפון, תהיה בצפון, ולא אצל מכון סאמיט.

לא, הנושא שלנו היום הוא לא מכון סאמיט אלא יתומים. אני שואל לגבי היתומים עצמם. האם היתומים האלה מוסדרים והם רגועים ובמקומם ואתם יכולים להסדיר מייד את כל המערך המשפטי עליו דיברתי בהתחלה, ושהם יקבלו את האומנה שלהם ואת הדברים שהם צריכים לקבל, וזה יהיה לפי מכון זה או אחר שאיתו אתם עובדים, או לא? כמה זמן זה ייקח עד שאדע שזה מסודר?

על שמונה אנחנו מסודרים ברמת ההחלטה, ואנחנו בתהליכי ביצוע שונים. לחלק יש כבר הכרה, לחלק כבר יש אפוטרופסות. אנחנו מטפלים בכולם.

האם יש לכם מערך שבין הפטירה לבין האומנה?

העו"ס המלווה נכנסת לשם ומלווה עד שיהיה ליווי נוסף. ברור, אנחנו לא משאירים משפחה לבד. לא נשארת משפחה לבד.

בדיוק, אני רוצה להבין שלא כמו שהוא מציין פה. הוא מציין פה שתי משפחות שבהן יש עדיין ריבים על הילדים, וזה חמור מאוד. זאת אומרת, כל שאר הילדים זה בהסכמת המשפחות?

ברשותך, אני רוצה להגיד את הדברים באופן אחר. אנחנו מדברים על ארבעה ילדים שהמשפחות עוד לא הגיעו להסכמה.

זה לא ארבע משפחות.

לא, ארבעה ילדים, וכל בני המשפחה רוצים לטפל בילדים האלה. כשאתה מגיע לאירוע כזה, אפשר להגיד: אנחנו מחליטים בשנייה, ובזה נגמר העניין. אפשר לעשות בדיקה קצת יותר עמוקה מי הכי מתאים. והטוב ביותר, מבחינתנו, הוא לנסות להוביל את המשפחה להסכמות. בסוף נדרש כפר שלם לגדל את הילדים האלה. אנחנו מאמינים שכל חלקי המשפחה יצטרכו להיות מעורבים בקשר עם הילד. לפעמים זה לוקח קצת יותר זמן, ולפעמים נדרשות עוד פעולות מקצועיות. אנחנו משקיעים גם את הזמן וגם את המשאבים כדי לאפשר להגיע להסכמות משפחתיות. אני גם אומרת שזה לא זמן ללא גבול. ואם נידרש בסוף להכריע כי המשפחה לא הגיעה להכרעה, אנחנו נכריע. אבל יהיה לנו כבר מספיק מידע מה המקום הנכון עבור הילד.

דיברתם על ארבע ילדים. אם יש סבא וסבתא אז בדרך כלל אוטומטית הם רוצים בזה. מצד אחד, הם איבדו את יקיריהם והם רוצים את הנכדים. מצד שני, ישנו עניין היכולת של הסבא והסבתא. איך אתם מסתדרים? מצד אחד, אתם רוצים לעזור לסבא והסבתא שאיבדו את הילדים, ומצד שני, יש את הנכד. אבל בינתיים עובר זמן שהוא מאוד חשוב בגילים האלה, כמו שאמר יוני. אני מאמינה שאתם אנשי מקצוע ואתם יודעים מה לעשות. אבל פה באמת נפל דבר שהוא מאוד מאוד קשה. איך אתם עושים את זה?

אנחנו עושים את זה בכלים המקצועיים שיש לנו. זו העבודה שלנו גם בשגרה וגם בחירום - להעריך מי יכול לתת את המענים הטובים, להעריך מה הכי נכון עבור הילד, מי היו הדמויות המשמעותיות עבורו. לכן, אנחנו גם מדברים על החלטה זמנית לשלושה חודשים, שבה נבחן יותר לעומק. קודם כול, כדי לייצר קביעות, ואז לעשות בדיקה עמוקה יותר. אנחנו באמת מנסים לתכלל פה בין צרכים שונים. אנחנו לא נשים ילד במקום שאנחנו חושבים שהוא לא טוב עבורו. גם אם זה בן משפחה שאוהב ורוצה, הוא גם צריך להיות בסוף מתאים לטפל בילד. זה בהחלט חלק מהדברים שנבדקים. ולכן, במובן הזה אנחנו צריכים להיות סופר מהירים, אבל גם סופר זהירים במהירות שלנו. אנחנו צריכים לתכלל פה בין משתנים שונים, כשבסוף צריך לקחת בחשבון את כולם. אנחנו מאוד שמחים על זה שכל הילדים אצל בני משפחה, ומקווים שכולם יוכלו להישאר שם. אבל אנחנו נעשה זאת עם המשפחות, ובעדינות, ומתוך קשב למשפחות ולאתגרים של המשפחות עצמן. אם משפחה יושבת שבעה, וקמה משבעה, ונכנסת לשבעה נוספת, ומבקשת מאיתנו: תנו לנו עוד כמה ימים להחליט, אנחנו ניתן להם.

הדברים ברורים, את לא צריכה להתנצל עליהם.

אני לא מתנצלת, אני מבהירה.

ד"ר עינת רונן, מנהלת תחום במשרד ראש הממשלה, בבקשה.

שלום. אני איתכם בזום כיוון שאני נמצאת בחורה בנגב בנושאים שגם קשורים. אני ד"ר עינת רונן, אני מנהלת את היחידה של שותפויות רב מגזריות במשרד ראש הממשלה. הנושא הזה עלה גם בשולחן ילדים ונוער, שאנחנו מובילים תחת שולחנות החירום במשרד ראש הממשלה. אנחנו מברכים על בחירתה של רקפת עצמון להיות פרויקטורית. זו המלצה גם של משרד ראש הממשלה. אנחנו מברכים את כל העוסקים בדבר.

מבחינתנו, הדבר החשוב והמרכזי זה המשך תיאום וסנכרון הדוק ברמת המטה, ורצף טיפולי ברמת הילד הפרטני. כמו שרקפת נקבה, שלא יגיעו אל הילד שישה אנשים מקביל, ותפיסה של Project Manager לכל ילד כדי שיינתנו לו כל הזכויות שהוא זקוק אליהן. אנחנו פה בשותפות עם משרד הרווחה וכלל המשרדים בכל מה שנזקק.

חברת הכנסת וולדיגר, רצית להגיד משהו כשהגעת?

אני בעיקר מקשיבה.

הדברים כבר נאמרו פה, ואני אסכם באוזנייך, וגם לפרוטוקול. הוועדה שמעה בכאב רב את נושא האירוע הזה, שכמו שאמרתם במספרים וגם במהות עוד לא היה במדינת ישראל מאז 1948.

אנחנו מאוד שמחים שבנקודה הזו יש גורם מתכלל, שזה מה שהיה חסר בדיונים שהיו לנו לגבי המפונים ולגבי המוגבלויות, שבהם היתה מיכל וולדיגר. פה שמענו, ואפילו שמחתי שזה לא קול אחד בלבד. כי כשאני שומע קול אחד, אני רוצה לשמוע את הקול השני. גם את הקול השני שמענו מפי יוני שדיבר גם בצד הטיפולי. אנחנו מברכים על שיתוף הפעולה, ומבקשים ששיתוף הפעולה ימשיך בכל הדרגים. אני לא צריך להסביר למה צריך להיות הכי רגיש בעניין הזה. אני מקבל גם את דברי רקפת, שהיא המתכללת, שצריך לעשות את זה מאוד מאוד Slowly but Surely, לאט אבל בטוח. בלי נחישות, רק ברגישות.

כוועדה שעוסקת בצד הרווחה של ילדים ועד זקנים, ושל כל בני האדם במדינה הזו, אנחנו עומדים לשירותכם מבחינת חקיקה אם צריך - אני שמעתי שלא צריך, וזה בוודאי טוב - וגם במעקב. וגם אם תצטרכו משהו לגבי חוק האומנה ואם יש לכם בעיה. הבנתי שאין בעיה. אני רק רוצה לברך אתכם.

כרגע.

אם תצטרכו, אנחנו תמיד פה. יש לנו חבר חשוב מאוד בוועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת אלי דלל, וחברת הכנסת צגה מלקו, וחברת הכנסת מיכל וולדיגר, שעוסקת רבות בעניינים כאלה.

כולם אנשים חשובים וטובים.

יש לכם את הגיבוי שלנו לעשות את הדברים. אין צורך להגיד שאין מצווה יותר גדולה מאשר חסד, ואין מצוות חסד יותר גדולה מאשר ליתומים, ובפרט במצב הזה. השם יהיה איתכם, תצליחו.

תודה רבה, ישיבה זו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:06.