פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת



42
ועדת העבודה והרווחה
26/10/2023

הכנסת העשרים-וחמש





הכנסת





מושב שני



פרוטוקול מס' 101
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום חמישי, י"א בחשון התשפ"ד (26 באוקטובר 2023), שעה 10:00

סיור הוועדה בירושלים ביקור המופנים מבתיהם בעקבות מלחמת "חרבות ברזל"

חברי הוועדה: ישראל אייכלר – היו"ר
דבי ביטון
יונתן מישרקי
צגה מלקו
יבגני סובה
צבי ידידיה סוכות
חוה אתי עטייה

אורלי אוסטרמן - מנהלת מחוז ירושלים, משרד הרווחה

לינור פטיטו - מפקחת, מחוז ירושלים, משרד הרווחה

רועי גדעון - מפקח מחוזי בתחום המוגבלויות, משרד הרווחה

נתנאל - מטה המלונות של משרד הרווחה

מנחם שוורץ - משרד הרווחה

מיכל לינק - מנהלת מכלול מחוזי, משרד החינוך

דינה עשור - משרד החינוך

יעל גבאי - מנהלת אגף רווחה, עיריית ירושלים

איילה תורג'מן - נציגת אגף תרבות, עיריית ירושלים

נועה אטלס - מנהל תרבות ופנאי, עיריית ירושלים

אורנה דידי - אשת חינוך, רשת אמית

אורי סקורניק - עובד סוציאלי, מלון וורט

צבי טסלר - דובר, יד שרה

יניב דהן - תושב בני נצרים, אורח המלון

זויה - מ"שלומי", אורחת מלון

נעה בן שבת

ענת כהן שמואל

אביחי צלר - איטייפ

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
סיור הוועדה בירושלים ביקור המופנים מבתיהם בעקבות מלחמת "חרבות ברזל"

אני נתנאל אני ממטה המלונות של משרד הרווחה כרגע בתפקיד. אני קצת מדבר על משרד הרווחה, על התהליך שעברנו במשרד הרווחה, על איפה אנחנו נמצאים היום ועל האתגרים שאנחנו רואים בתקופה הקרובה.

ייאמר לזכותו של השר מרגי שכבר מהיום הראשון הוא נתן הוראה שכל מקום שמגיעים אליו מפונים - לא משנה באיזו צורה יגיעו, באופן עצמאי, המדינה פינתה אותם, הרשות, 0-4, 4-7 - נציגים של הרווחה יהיו שם.

בכל מתקן ומתקן, ברגע שהוא נפתח, ברגע שקיבלנו הודעה מפיקוד העורף, בהנחה שקיבלנו הודעה מפיקוד העורף כשהוא נפתח, הגיעו לשם נציגים של הרווחה, בדרך כלל שני נציגים של הרווחה, נציג אחד שהתפקיד שלו הוא תכלול של המתקן, של המלון, ראיית הצרכים. הבחור השני מסייע, ובעיקר בהיבטים הרגשיים.

באופן טבעי בשלבים הראשונים האתגרים היו מאוד פשוטים, טכניים, בתיאוריית מאסלו של צרכים. קודם כל מעלה לכאן ועכשיו אנשים שהגיעו, שאין להם בגדים כי יצאו מהבית בלי בגדים ואין להם אוכל, ואין להם טיטולים ואין להם מטרנה לילד ואין להם תרופות. אין להם את הדברים הכי ראשוניים, תעודות. כלום.

תעודות, כרטיסי אשראי. שום דבר, פשוט קמו ויצאו.

אנשים פשוט יצאו מהבית, קמו ויצאו. עם הזמן באמת במענה לצרכים ופה באמת כולם מכירים את זה שהחברה האזרחית, הייתה פה התגייסות מדהימה במתן מענה לצרכים והחבר'ה שלנו, בעצם האנשים במלונות תכללו את הצרכים, הציפו את זה לאנשי החברה האזרחית וקיבלו את המענה. זה הרובד הראשוני.

ברובד הבא, הייתה עבודה לגיוס של משרדי ממשלה נוספים להיכנס איתנו ביחד למלונות, משרד החינוך, משרד הבריאות, יש מקומות שזה כבר ממש עובד בצורה משמעותית עם שולחנות עגולים של חינוך, בריאות, רווחה.

אמרת שהגיעו אנשים בלי תרופות, בלי זה, איך אתם הראיתם להם את זה?

בשלב הראשון בשיתוף ארגוני החברה האזרחית.

ובשלב השני אנחנו ממש ארגנו בכל מלון יש לנו אנשים גם מקופות חולים וגם רופאה ראשית של המשרד שארגנה מיידית וקיבלו תרופות כמו שצריך.

בדיקות, הכל.

גם אין מניעה עכשיו, כל קופות החולים מקבלות את כל החברים בלי הפרדה.

זה מה שחשוב לי לשמוע.

עשינו ניסיון וזה אכן כך היה.

קופות החולים פתחו את שעריהן לכולם.

הגיע הרופא המחוזי של מאוחדת, והתנאי שלנו היה אם הוא רוצה להביא רופא שיקבל את כל הקופות, זה היה בהתחלה. הוא אמר "אין בעיה".

ולגבי התעודות שלא היה להם מי ארגן להם את זה?

ארגנו את משרד הפנים. וארגנו את ביטוח לאומי, כולם התגייסו כדי לתת, כולל רישיון נהיגה.

משרד הרישוי, כל משרדי הממשלה נכנסו לפה לאט, לאט. אני כן רוצה שנסמן כמה אתגרים מאוד גדולים, אחד מהם הוא אתגר האוכלוסייה. עד שלבים מאוד מאוחרים לא היו נתונים על האנשים. איפה הם נמצאים, מי נמצא, באיזה מלונות נמצאים. היו מלונות שגילינו אחרי כמה ימים שנפתחו, שיטת העבודה הייתה שבעצם נותנים ואוצ'רים לאנשים.

מה זאת אומרת אנשים הגיעו?

אנשים נתנו להם ואוצ'רים ואמרו להם "לכו". ואף אחד לא ידע באיזה מלון נמצאים אנשים בשלב ראשון. ועד היום אנחנו לא יודעים מי האוכלוסיות שנמצאות במלון. אנחנו יודעים אינטואיטיבית. אין לנו נתונים על אוכלוסיות קשישים, על אוכלוסיית אנשים עם מוגבלויות, הכנסת צרכים מיוחדים וזה משהו שאנחנו כרגע מנסים בצורה מאוד משמעותית לדלות.

בסוף אנשים הם אנשים שהגיעו לפה חלקם גם באופן עצמאי. מצד אחד אנחנו יודעים שבכל מלון יש את כל הדברים. יש אנשים עם צרכים מיוחדים, יש קשישים, אבל אנחנו לא יודעים עליהם ולכן יש לנו קושי לתת נתונים.

מלבד שבע מלונות שהם מלונות של המשרד שהם מלונות עבור אוכלוסייה מיוחדת, ייעודית, ברחבי הארץ.

משרד הרווחה, אוכלוסייה של אנשים עם מוגבלויות, קשישים.

יש לנו שבעה מקומות שבהם הרווחה, זאת אומרת משרד הרווחה לקח על עצמו את האחריות.

כמו למשל אנ"א עין גדי.

אנ"א עין גדי, בן שמן.

יד שרה אנחנו נלך ונראה.

זאת אומרת שאתם עובדים איתם כל השנה את מתכוונת?

לא, שלטובת העניין נתנו למשרד הרווחה. אוכלוסיות שפונו נגיד בקריית שמונה פינו אותן מוקדם יותר ולכן היו להם מלונות ייעודיים, הם הגיעו אליהם ושם האוכלוסייה באמת מאופיינת.

המלון הזה למשל, מאיפה?

אנשים משדרות.

אבל פה עשינו מיפוי, אתמול סיימנו את המיפוי ממש לחתכים עד אספרגר - - -

לא, אני לא שואל על המצב. אני שואל מאיפה הם?

כולם משדרות.

אז זה אתגר אחד. אתגר שני זה להחזיר את הרשויות המשלחות, שדרות, עוטף עזה, להיות נותני השירותים במלון או בסוף, אנשים המדהימים האלה נכנסו אד הוק כי היה איזשהו ריק. אבל בסוף האנשים שהם מכירים אותם, שהם נותנים שירות בשוטף, שיצטרכו ללוות אותם גם בהמשך הדרך זה אנשים בשטח. זאת אומרת הרווחה בשדרות ואופקים וכן אנחנו, המשרד הקצה 70 תקנים לטובת חיזוק הרשויות האלה בשלב הביניים עד שיעמדו על הרגליים. אבל האתגר הבא מבחינתנו כמשרד זה להחזיר את האחריות לרשויות השולחות שבעצם ייכנסו.

זאת אומרת אנשי עיריית שדרות כבר נמצאים פה?

כן, כבר נמצאים פה. הם התחילו לעבוד, יש רשויות שעדיין לא שם. אנחנו כרגע עוזרים לרשויות להיכנס בעצם למתקנים שהאוכלוסיות שלהם נמצאות. יש רשויות שזה יותר אפשרי, יש רשויות שהאוכלוסייה שלהם מפוזרת בהמון מלונות, אז הם הקימו משהו אזורי. זה התהליך הבא שאנחנו חושבים עליו ואיך לעשות אותו.

סך הכל ברחבי הארץ יש לנו 320 מלונות כבר הבוקר, וכל יום מתווסף. 320 מתקנים שבהם יש אוכלוסיית מפונים עם 120,000 מפונים ו-110,000 מתפנים באופן עצמאי.

זאת אומרת קרוב לרבע מיליון אנשים התפנו בקונסטלציה כזאת או אחרת.

סליחה, יש לי שאלה. אמרת מפונים ומתפנים.

מתפנים עצמאית, כאלה שהתפנו באופן עצמאי.

כן, כן, אבל איך השירותים שהם מקבלים?

אותם שירותים. כיוון שבכל מלון יש.

הם באים עם ואוצ'ר.

לא, לא כולם עם ואוצ'ר. תלוי בתוכנית הפינוי.

המתפנים אין להם ואוצ'ר? אז איך? זה מה שהיא שאלה.

באשקלון יש אנשים שלא זכאים. יש להם ממ"ד, ובכל זאת הם לא רוצים להישאר.

מה אתם עושים איתם?

מבחינת שירותים המדינה לא משלמת להם על הלינה. עכשיו כן מדברים על זה שישלמו להם חלקית. אבל אנחנו כשירותי רווחה וכשירותי חינוך ובריאות נותנים להם את כל השירותים, אנחנו לא מבדילים וזו הייתה האמירה של השר מהרגע הראשון. וזה נכון, בסוף האנשים נמצאים באותו מרחב ואנחנו לא רוצים להבדיל בין אדם לאדם.
אילת זה אירוע בפני עצמו, יש שם 60,000 מפונים. זאת אומרת העיר קלטה, חוץ מתושבי העיר וזה אירוע, נוצרה שם עוד עיר מקבילה.

אבל הם הגיעו בכוחות עצמם גם.

חלק בכוחות עצמם, הרבה מאוד המדינה פינתה לשם.

שגם לא זכאים להחזר כספי.

נכון, וזה אירוע בפני עצמו.

מאיפה הם הגיעו?

הם מאשקלון, מנהריה, מחדרה, מעזריקם, באר טוביה.

זה המון כסף להגיע המשפחות עצמן.

פשוט אין להם ממ"ד והם בחרדות.

אבל יש משפחות שעל פי הקריטריונים של המדינה לא זכאים כי יש להם ממ"ד, והם לא תחת אוכלוסיות חלשות, כמו קשישים שאין להם עורף משפחתי, אנשים עם מוגבלויות, יש כל מיני קריטריונים אז כרגע הם אמורים לשלם את זה בעצמם אלא אם כן תהיה החלטה ממשלתית אחרת.

החבר'ה שלנו במלונות מתמודדים עם זה יום, יום עם אנשים שבאים הנה. ויש הרבה מאוד כעס, היה הרבה מאוד חוסר ודאות לעד מתי, אנשים שלחו אותם לשבוע ולא אמרו להם מה קורה אחרי השבוע הזה. והם הגיעו ליום השישי, ושלחו להם הודעות, מנהלי המלונות, הם צריכים להתפנות. היו סיטואציות שבסוף מי שספג הרבה מהכעס זה העובדים הסוציאליים שהיו שם בשטח ולא בגללם, אבל הם ספגו את הדברים האלה.

דווקא על העובדים הסוציאליים, הגיעו לפה עובדים סוציאליים של העירייה והם לקחו אותי הצידה ואמרו לי "אין לך משהו דחוף, אנחנו צריכים את המשפחות, המשפחות צריכות אותנו. אנחנו עברנו עצמנו, תטפלו אתם". ויש לנו את משרד הבריאות והשפ"ח שהם לא עברו את זה", והם חייבים להשיג מענה.

אתה אומר ראשי תיבות.

שירות פסיכולוגי חינוכי.

חייבים בהמשך לשים מענה למטפלים שהם בעצמם עברו וזה מחזיר אותם.

היו פה פסיכולוגים כאלה שהגיעו.

יש לי רק פסיכולוגים. פסיכולוגים, פסיכיאטרים של משרד הבריאות.

כי אנשים נמצאים במצוקה, הם בלחץ, הם לא יודעים.

נכון, אבל המטפלים עצמם של שדרות.

הנושא של שיטור במרחב של המלונות. אנחנו מיום ליום רואים יותר ויותר אירועים חריגים של אלימות, של שכרות ופה המשטרה אם היא לא תיכנס, היה לנו בקורונה מי שזוכר אירועים מאוד קשים במלונות, ופה המשטרה חייבת לראות את המרחב הזה כמרחב, כערים, כשכונות. יש לנו מלונות שהם שכונה לכל דבר ועניין עם המארג השכונתי ואם המשטרה לא תתעשת מהר אנחנו נהיה במקום לא טוב.

גם אנחנו נאלצים להתמודד עם המון תופעות של אלימות במשפחה. שפתאום אחרי שאנשים יצאו מההלם, אז מה שהיה הוא שיהיה. ילדים שנמצאים תחת חוק הנוער. צריך איזשהו חיבור לנוער כי הוא הולך לאיבוד ומתחיל לאמץ לעצמו תופעות של שוליים. כמו סמים, שכרות, ונדליזם. כל ההיבטים האלה של הרווחה צריכים לקבל מענה בסיר לחץ הזה שנקרא מתקן פינוי.

זה ילדים שהגיעו מהבתים ישירות שהם היו תחת צווי נזקקות או שילדים מתוך מרכזים שלהם?

בגדול ההנחיה שלנו כרגע, מי שהיה בפנימייה שיחזור לפנימייה ובלבד שהיא כזאת שיכולה להגן עליו. יש הרבה משפחות שאומרות "לא, אנחנו לא רוצים להחזיר את הילדים לפנימייה", וזו סוגיה אם הילד מספיק בטוח בבית, זה משהו שנבדק כל מקרה לגופו. אולי כדאי שנפנה ליעל, היא תיתן את הרזולוציה הזאת.

אני רוצה לפתוח ממש במשפט. אנחנו בפרשת לך לך, שהקדוש ברוך הוא אמר לאברהם אבינו "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" הוא לא אומר לו אפילו לאן. וכתוב שאברהם אבינו עבר עשר ניסיונות. הראשון שבהם זה לא עקידת יצחק, אלא לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, זה הדבר הקשה ביותר לאדם להתנתק מהבית, אין לי את המיטה, אין לי את הארון, אין לי את התרופות, אין לי את הבגדים, אין לי את הבגדים, ואז האדם מתערער הביטחון שלו. לכן אברהם היה צריך ברכה מיוחדת , "ואברכך, ואגדלה שמך, והיה ברכה", שתצליח, יהיו לך ילדים, יהיה לך עושר, כי זו מצוקה. אתם צריכים להבין את המצוקה של האנשים האלה, הם נעקרו מבתיהם. אני מקווה לשבוע שבועיים לא יותר. אבל העקירה.

כמו פליטים עכשיו. לא מפונים, זה פליטים חד וחלק.

תלוי מאיפה הם פונו כך שזה משנה מאוד.

אני אשמח לתת סקירה קצרה. שמי יעל גבאי, אני מנהלת את אגף הרווחה בירושלים. האתגר האדיר הזה הגיע לעיר כבר לפני למעלה משבועיים ואנחנו עוד לפני התארגנות ממשלתית עיריית ירושלים כרשות שלמודה, מכירה, הייתה לנו פה התמודדות גם עם פליטים מאוקראינה שהגיעו, הגיעו לפה קבוצות גדולות וגם כמובן הקורונה. ובכלל עיר שלמודה מצבי חירום רבים.

ההתארגנות הייתה מיידית בשיתוף פעולה של כל גופי העירייה, יש כאן גם את איילה, נציגת אגף תרבות ואנחנו נכנסנו למלונות הראשונים שהגיעו לשם מפונים, מתפנים, לא משנה באיזו דרך. והתחלנו לתת שם מענה אירוני כמו שאנחנו יודעים לתת. גם רווחתי, גם פנאי והפגה, גם אפילו אבטחה, אפילו שיטור עירוני, כל מיני דברים שיכולנו להכניס לתוך המלונות כולל מגזר שלישי, ארגוני החברה האזרחית מאוד, מאוד חזקים, ממש. לב אחד נכנסו מאוד חזר, יש לנו גם מענה של מתנדבים מאוד רציניים בירושלים, יצרנו מעטפת.

חשוב להבין את ההיקף של מה שקורה כאן בעיר, יש פה 56 מתקנים, מלונות רובם, אבל 56 מתקנים שקלטו מפונים שמספרם למעלה מ-20,000. אז זה לא אילת של 60,000 אבל למעלה מ-20,000 תושבים, וכאשר יש פה. יש כבר 30?

30,000 באילת.

סך הכול 60,000 שזה התושבים של אילת.

מה שקרה גם יש פה אוכלוסיות שהגיעו קהילות מאוד מגובשות, מאוד חזקות, שגם יודעות לנהל את החיים שלהן ויש אוכלוסיות מצוקה מאוד קשות ומורכבות שהגיעו. ואחרי שההלם של הפינוי פג אז למעשה מה שנאמר פה, מה שאפרת פירטה. אנחנו באמת רואים, תופעות הרווחה הולכות ונעשות מורכבות. הדברים גם מתעצמים, היה פה טריגר אדיר, סיר לחץ של המלונות ויש פה אתגר רווחתי מאוד גדול.

אנחנו בחלק מהמלונות עשינו שיתוף פעולה עם משרד הרווחה, עם המחוז שאנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה מעולה. חלק מהמלונות זה מלונות שאנחנו התבססנו בהתחלה, אנחנו נשארנו שם. אנחנו גם מתכללים, גם מכניסים עובדים סוציאליים וכל השירותים. ויש מלונות של המפונים בעיקר מהצפון של משרד הרווחה, כרגע הוא שמחזיק אותם גם מבחינת צורכי הרווחה.

דברים שאנחנו רואים אותם כפערים ואני יודעת שכבר ניתנה עליהם הדעת אבל זה דברים שראויים. עניין הכביסה זה דבר שהוא בעייתי כמעט בכל המלונות. יש מלונות שהייתה התארגנות, יש את החברה האזרחית שלוקחת שקי כביסה ומחזירה, אבל בהנחה ואנחנו יוצאים מאותה תפיסת עבודה שזה לא אירוע של עוד שבוע לצערנו אלא עלול להתמשך חודשיים שלושה, צריך לתת מענה שיטתי של התקשרויות, לתת מענה לדבר הזה.

אבטחה, אתה ציינת ואתה מאוד צודק. זה גם סוג של שיטור אבל גם, יש מלונות.

מי בקשר עם המשטרה בעניין?

אנחנו היינו בקשר אבל צריכים מישהו שידחוף.

אבל מעבר לזה. למשל לנו יש מלונות של ממש קו התפר. שלושה מלונות עם אוכלוסייה אדירה שיושבים ממש על קו התפר בכביש 1. עץ הזית, גרנד קורט ולאונרדו. שם יש תגבור עכשיו, פיקוד העורף נותן שם תגבור, אבל זה משהו שצריך לתת שם מענה.

דבר הנוסף, כרשות מקומית, אנחנו מנסים ואנחנו רשות מקומית שיודעת לתת את המענה, אבל עדיין, יש לנו גם את התושבים שלנו ומה שפחות צוין פה, שיש גם אנשים שהתפנו והם בתוך הקהילה, הם פשוט הגיעו למשפחות, לדירות Air BNB אני לא יודעת לאן. כבר היום אנחנו יודעים שבכל השטח אנחנו מקבלים פניות רווחה. וגם להם צריך לתת את כל המענים האלה.

אלה שמתארחים אצל בני משפחה.

או ששכרו דירה, או אני לא יודעת איזה, לא במלונות.

אז הם צריכים לפנות. ב-29 באוקטובר הם צריכים לפנות ואז הם בבעיה, הם פנו אליי.

כן, כן, יש כל מיני, אני אומרת יש פה כל כך הרבה, יש פה מגוון אדיר של סוגים של מתפנים.

אלה שלקחו יוזמה ורכשו וילה וכל הדברים האלה.

כן, אבל יש גם כאלה שמתארחים.

ומי שהגיע ל-25,000 שקל, אתמול דיבר איתי.

כן, יש מגוון מאוד גדול של סוגי מפונים.

יש פה עוד רבע מזה, למשל בחורים שמגיעים מהישיבות ומהאולפנות, והם מגיעים להורים. הם ישנים על הרצפה בכלל. אין מזרונים.

מה שאנחנו חושבים שצריך לעשות זה לייצר פה מבנה, כמו שאנחנו בקורונה יוצרים איזושהי תבנית עבודה, קראנו לה אנשי חיל. זכינו בפרס הצטיינות של הרווחה. הבנו שאנחנו צריכים לשים אנשים מתכללים בתוך הקהילות כאן בירושלים בשכונות השונות, כל אחד לפי התרבות והמגזר וההתאמה התרבותית המרבית, אותו הדבר אנחנו חושבים שצריך להיעשות גם כאן במלונות או במקבצים, לשים מתכלל בשכר, לשים רכז מענים, אנחנו נתגבר גם את העובדים הסוציאליים בסיוע משרד הרווחה וכמובן תקינה שצריכה להיכנס ופשוט לתת מענה. אם זה אירוע של 3-4 שבועות, אנחנו יודעים להחזיק את זה.

פה הם מדברים על חודשים.

מדברים על חודשים, אני חושבת שנשמח כולנו להתבדות. אבל אם זה המהלך, אנחנו חייבים לעשות היערכות ויפה שעה אחת קודם.

אני אגיד שרוה"מ נכנסו לתמונה השבוע, משרד ראש הממשלה. ובעיקרון הם מתעתדים להכניס לכל מלון או לכל מספר מלונות, תלוי בגודל ובזה, בדיוק את התפקיד הזה.

אנחנו מאוד נשמח, יש לנו מודל רהוט.

למה משרד ראש הממשלה צריך לעשות את זה ולא הרווחה?

כי משרד ראש הממשלה בסוף זה איגוד של הרבה מאוד משרדים. זה לא רק רווחה, זה גם חינוך.

יש פה ראייה בין משרדית.

אני מניח שראש הממשלה יש לו עוד כמה אתגרים עכשיו מאשר במלונות.

זאת ההחלטה שלהם, אני רק משקף אותה.

אני מניחה שזה יהיה איגוד של מנכ"לים. שיחברו את המנכ"לים של המשרדים ויגידו איך צריך לעבוד. זה לא יהיה ראש הממשלה.

אנחנו נשמח מאוד לחלוק את המודל שאנחנו בנינו, שאנחנו חושבים שהוא יכול לתת מענה טוב.

בואו נשמע מה דומה בין הקורונה לבין עכשיו. מה את יכולה להעתיק מאז להיום?

אנחנו הבנו שאנחנו באמצעות דברור מרחוק או לעשות דברים שהם לא קרובים לתושבים זה לא עובד. חיסונים למשל, כל דבר שהיה. אנחנו הבנו שככל שאנחנו שמים אנשים בתוך הקהילה שהם יודעים לעשות את החיבור, הם יודעים לתת אפילו את המענים של מזון, תרופות, כל דבר שצריך, זה עבד. לפני זה, זה היה הרבה פחות מוצלח.

ועכשיו כבר יש כאלה במלונות?

אנחנו שמים מתכללים שהם כוח העבודה שלנו. הוצאתי אנשים שניהלו אופרציה, אמרתי להם "אתה עכשיו יושב פה". אז אנחנו כבר כמעט שלושה שבועות ככה. יש לי גם את העבודה השוטפת, להם יש את העבודה השוטפת, אנחנו לא עוצרים את הכל. אנחנו מאוד מתעדפים עכשיו את החירום אבל אנחנו מתישהו צריכים להגיע לאיזשהו איזון. חשוב להגיד שיש שחיקה, אנשים נמצאים פה מצאת החמה עד צאת הנשמה, וצריך להבנות מודל.

כמה אנשים יש לך במלון הזה?

362 נפשות.

לא, כמה אנשי טיפול.

אנשי טיפול יש לנו כ-15.

אז יש לנו כאן את אורי שהוא עובד סוציאלי, מטעם הראשות המקומית.

יש פה אותי שאני מתכלל.

אבל העירייה, אנחנו מדברים על העירייה.

יש את נהוראי שהוא גורם מתכלל. שזה אחד המלונות שעובדים עם מערכת עזר.

יש פה שלושה אנשים שנותנים את המענה וזה אמור להספיק.

אני ונהוראי נמצאים פה מ-8:00 עד 22:00.

כן, אני מדברת על תכלול. תכלול של כל האופרציה הזאת.

נהוראי הוא נציג אגף תרבות והוא מתכלל את כל הפעילות פה במלון?

כן, בוודאי.

מה סדר היום שלהם פה? איזה פעילויות יש להם? מלמדים אותם?

אז אני אומר, יש פה, אורנה, ניתן לאורנה.

שלום, שמי אורנה דידי, האנשים האלו שאתם מדברים זו אני, תסתכלו לי בעיניים. עד לפני שבועיים גרתי בשדרות, בבית שלי, אני אשת חינוך מובילה, מצליחה, בניתי דורות של תלמידים. וביום אחד האדמה נשמטה תחתיי, לא רוצה לחזור לממ"ד באותה שבת השחורה.

הגענו לכאן בעצם משפחות, ילדים, קודם אמרת שבפרשת לך לך הקדוש ברוך הוא נתן את הברכה לאברהם אבינו, גם אני רוצה את הברכה הזאת. גם אני רוצה לדעת להשתלב פה, אנחנו רוצים לחזור לשגרה, גם מטעם עיריית שדרות. אני נציגה של עיריית שדרות, נדרש ממני לבנות מנהלת כזאת סביבי ולתת לאנשים את התפקידים ולהתחיל להיכנס לשגרה. אני כן בונה סביבי אנשים שמוכנים.

הקושי הוא קודם כל קושי שלאנשים עדיין אין פניות רגשית. כולנו עברנו מה שעברנו שם. וגם קושי טכני, יש ילדים פה, קטנים, גדולים, מתבגרים, נוער שאנחנו מתחילים לזהות שגילו את התחנה המרכזית וגילו קצת את האלכוהול, אנחנו רואים את הכל.

גם כשהגענו מבולבלים עם כל הקושי אני חייבת להגיד שבתחילה האכסניה שקיבלה אותנו בצורה מרגשת, את המנכ"ל אבי שפתח לנו את הלב, מה שרצינו ואיך שרצינו. ואז הוצפנו באנשים ממש טובים שרצו לעזור. ואז היה בממוצע כל רבע שעה מגיע נציג שאני אומרת לו את כל המענים ועוד נציג שאני אומרת הכול. וזה לא נגמר, זה פשוט לא נגמר.

מהיום הראשון כשנכנסתי היו את המלאכים האלו שהיו פה, וראו את הקושי. ביום יום אני לא מנהלת מלון. אני אשת חינוך, והם ראו באמת את הקושי והבנו שצריך להיות פה מישהו שיעזור ויתכלל. בסוף הקדוש ברוך הוא כן נותן לי את הברכה כי בסוף יש לי פה מלאכים מאוד טובים, והביא לי את נהוראי ואיילה, ונהוראי פה מתכלל את הכול.

שאלתם על פעילות, אנחנו פה יושבים, האוכלוסייה פה היא מאוד מגוונת, ברובה תורנית. גרעין חזק של הגרעין התורני, אבל גם בתוך הגרעין התורני יש רבדים וגם שם צריך לדעת לתפור את כל הפוליטיקות ולדעת לתכלל את הכול, כי בסוף זה סיר לחץ. גם אם אני מחייכת כולנו בסיר לחץ. כולנו, נערים ובוגרים בני 24 ישנים פתאום עם אבא ואימא במיטה. הבת שלי בת 24, אני לפני השנה מספרת לבחורה בת 24 סיפור. היא אומרת לי "מכיתה א' לא ישנתי עם אבא ואימא". אנחנו ככה מנסים לעשות בזה הומור, אבל בסוף כולנו מבינים מה הנזקים.

כרגע אנחנו מנסים לחשוב מה אנחנו עושים עכשיו. אני שייכת לרשת אמי"ת, אנחנו כל הזמן בניפויים מסודרים מה לעשות עם הילדים, הילדים של הישיבה התיכונית כבר זה היום השני שמשולבים פה בבית ספר בחורב. יש לנו את התלמידים של התיכון שהם קצת יותר מורכבים והם מאתגרים גם ביום-יום. עד שאתה מביא אותם, עד שאתה אוסף אותם. הם מפוזרים, אני מחנכת כיתה יא'. כל התלמידים שלי נמצאים באילת וכל אחד במלון אחר. הפכו יום ללילה, ללילה ויום. ושוב, האתגר הוא איך אנחנו אוספים אותם.

יש לנו אוכלוסייה מבוגרת. מביאים לנו אנשים נפלאים, לדעת ואיך להעסיק אותם, ותוך כדי גם להחזיר אותם לשפיות. בסוף תהיה רצועה שהם כלום, ואבא ואימא, תסתכלו על הילדים שלכם בעיניים ותכינו אותם. תארו לכם שהילדים נכנסים לחדר אוכל ואנשים רגילים לפרטיות ומשפחה ופתאום הם אוכלים עם 300 אנשים והילד פתאום לא מקשיב, אתה כועס, זה המון מורכבויות של יום-יום שרק מי שנמצא בפנים מבין את זה.

בני הנוער שגם להם אנחנו מכינים רצועה, הם לא תמיד משתפים פעולה. אתה שואל אותם מאה פעם, מה אתם רוצים? הם לא יודעים לענות מה הם רוצים. כמובן בצד הנפשי שבהתחלה הייתה דממה.

זה מזכיר לי את העלייה של מבצע שלמה. במבצע שלמה כשהעולים הגיעו, אני הגעתי לפני זה, ההורים שלי הגיעו, שמו אותם בבתי מלון, מלון שלום. אז מה חושבים? בית מלון זה פינוק, אבל זה היה סיוט ונשארו שנה, הילדים לא אכלו ההורים לא אכלו, ופרטיות אין לך. אנשים היו מביאים להם אוכל, אנשים לא נוגעים. אז אומרים "הם מפונקים". באמת מזכיר לי אחד על אחד.

יש את תשובת הלשכה במלון שלום, כי היום אנחנו נמצאים שם מטעם משרד הרווחה, ואנחנו נותנים שם את כל השירותים גם היום. התושבים פשוט מרוצים, עוד פעם, במצב כמו שאורנה אמרה.

אני רק רוצה מנחם ברשותך להגיד שגם במצב הנפשי שאולי הוא גם סיפור, שבהתחלה הייתה דממה ואף אחד לא מדבר ואז יצירת אמון של שני המטפלים האלו ואנשים מתקלפים ועוד סיפור, ועוד סיפור. התבשרנו שהשבוע רוצים לקחת לנו אותם ומבחינתי זה שבר גדול, עד שאנשים התחילו לדבר, עד שאנשים פתחו את הפה, יבואו לפה מטפלים אחרים, וזה עוד פעם מתחילים את הסיפור מחדש, של בניית אמון וכן לספר את הסיפור וכולי.

אורנה אמרה את זה וזה נכון, איבדנו את האמון בכל המדינה וכל הממשלה, ופתאום גם אותך לוקחים.

רק עוד משהו נוסף. נורא קשה לשמוע את הפליטים. אני פליטה? איך פליטה, ממש לא, אנחנו נחזור בעזרת השם. אנחנו כן מנסים לארגן את עצמנו, אין ספק שאנחנו צריכים אתכם עדיין, לא בהצפה עד שאני טובעת כלומר לדעת, באיזונים נכונים, וגם ממקום של לתת, גם לתת את האמירה כי בסוף אנחנו יודעים לדייק מה מתאים לאנשים. אז גם לתת לנו את המקום.

את האחריות על החיים שלכם.

לגמרי. ותסמכו עלינו שאנחנו לא פליטים, אנחנו יודעים בדיוק מה צריך לעשות.

אני מסכימה איתך מאוד, צודקת מאוד.

בהקשר הזה המלון הזה הוא ייחודי כי כולכם קהילה אחת. יש מלונות שיש שם ארבע קהילות וזה אומר לנהל בתוך מרחב אחד ארבע קהילות עם צרכים שונים, עם הרגשות שונות.

אני רוצה להתייחס לזה בבקשה. שמי איילה תורג'מן אני מעיריית ירושלים מאגף תרבות. אני מתכללת את הפעילות של חמישה בתי מלון. זה באמת אחד מבתי המלון שהפעילות היא ולדוגמא כי יש פה רק קהילה אחת משדרות עם אוכלוסייה שהיא מאוד חזקה, מאוד מעורבת, יש לנו עם מי לעבוד, גם המלון פה משתף פעולה בצורה אחרת. באמת, יש פה הרבה מזל, לשמחתנו.

ברכה, אנחנו קוראים ברכה של אברהם אבינו, זה מחזק אותנו.

אני רוצה לתת דוגמה למלון רמדה שהוא מלון ענק עם כמה קהילות שאנחנו מנסים למצוא את האנשים מכל קהילה. גם לנו קשה ככה, זאת אומרת קהילות שונות לחלוטין, שבוע שעבר היו שם גם אופקים, גם שדרות. כמעט הזמינו שם משטרה, היה מאוד מורכב. עם רווחה ששם מאוד פעילה, יש שם כל הזמן נציגי רווחה שלנו, של העירייה שהם עסוקים כל הזמן. המלון מאוד גדול.

כל מה שקשור לפעילות הפנאי אנחנו מאפיינים ביחד עם נציגי הקהילה, כי אחרת קשה לנו, את הצורך של אירועי תרבות. אגב, גם אגף - - - שלנו, של עיריית ירושלים מאוד פעיל פה, והקים פה יחד עם הקהילה את רצועות החינוך של הבוקר. לפנות את ההורים לקבל מענה רגשי, בימים הראשונים ראינו שההורים לא מצליחים בכלל להתפנות כי כל הזמן הילדים איתם.

אנחנו לא בכל המלונות מצליחים לאתר נציגי קהילה, אנחנו כן מצליחים בשדרות. לא כל הרשויות הגיעו עם כאלה שאפשר להתחבר אליהם. וזה אחד הדברים שצריך לתת עליהם את הדעת. במלונות גדולים כשיש עירוב גדול של אוכלוסייה.

אני אתמול ב-12 בלילה קיבלתי טלפון מתושבת אופקים שאיכשהו קיבלה את הטלפון שלי מהמלון שהיא רוצה להישאר באחד המלונות ושאני אעזור לה לסדר חדר. עכשיו עיריית ירושלים לגמרי לא, אנחנו לא במקומות האלה של המלונות. אנחנו מוצפים בהרבה מאוד מצוקות. הם פשוט מנסים לתפוס את מי שמקשיב להם ותנסו רגע לעזור לי לחבר. נציגי הקהילה הם קריטיים.

אנחנו ממשיכים לסייע בכל מה שקשור לאירוע תרבות ולפי הצורך, ואנחנו נתחיל עכשיו גם. אני בשוטף שלי מנהלת את היכל תרבות בפסגת זאב, ששם יש לנו גם כן כל מיני מתקנים ואנחנו נדבר עם אורנה בהמשך על איך אנחנו יכולים להוציא, לפחות את הנוער, כי הנוער הוא מאוד קריטי.

אם הנוער לא יהיה משועמם פה, אלא יהיה לו תוכניות מעניינות הם לא ילכו לתחנה המרכזית, זה פשוט מאוד.

הנוער הוא קריטי, זה עולה בכל בתי המלון, בכל בתי המלון.

מה עם מתנ"סים, ספורט? נוער זה באמת גיל מאוד, מאוד קריטי. אחרת הם ימצאו את עצמם באלכוהול ודברים שאנחנו לא רוצים.

במלון הזה הם פתחו את הבריכה ואת חדר הכושר והביאו מדריכים על חשבונם והכול, זה לא קורה בכל המלונות. גם איכות האוכל פה היא אחרת ממלונות אחרים, וההיצע, זה משהו שחייבים רגע להידבר עם מנהלי בתי המלון. אורנה, אתמול הייתה לי שיחה עם המנהלים של רמדה, חייבים לתת את הדעת על איכות המזון ולדבר עם מנהלי בתי המלון.

יש מלונות מדהימים שבתי המלון פתחו את ליבם ויש מלונות שהחוויה היא ממש חוויה של התנכרות כלפי התושבים.

גם לנו קשה.

יש עצה פשוטה. אתם יכולים להגיד מלונות טובים יותר יקבלו יותר, מלונות גרועים יותר יקבלו פחות.

לא, יש חוזה גנרי.

למה זה צריך להיות גנרי? זה צריך להיות ספציפי.

אנחנו עובדים על זה כל הזמן אבל זה אתגר.

יש מלונות שחושבים שהם עושים טובה.

זה ההסכם עם רח"ל, נכון?

כן. החשב הכללי יצא עם מכרז גנרי.

אני יותר דואגת. בסופו של דבר הדור הצעיר, אם כפי שאתם מציינים כבר מגיעים לתחנה מרכזית נכנסים לאלכוהול, אבל כדי שלא יקרה מה עושים? כי הילדים לא יהיו עסוקים ומה?

אנחנו עכשיו עושים מיפוי בכל המלונות של הנושא של נוער, בדגש על נוער וצעירים בסיכון. אנחנו משלבים כוחות בעיריית ירושלים גם של אגף ספורט וגם תרבות ומנהל חינוך וכמובן התחומים שלנו ואנחנו ממש הולכים לתת, המונח החדש זה "רצועות", אז לתת רצועות לבני נוער וצעירים בתחומים שמעניינים אותם. לתת מגוון של פעילויות כולל פעילויות פיזיות שהן מאוד חסרות. חלק בתוך המלונות וחלק ממש בתוך מתקנים עירוניים כולל הסעות וכל הדברים האלה.

אורלי אוסטרמן מנהלת מחוז ירושלים במשרד הרווחה. במקומות שבהם זיהינו כמו למשל ביערים כבר יש לנו את פרויקט חופים, שזה פרויקט שבו מינינו איש שאחראי רק על הנושא של הנוער עם קבוצה של עובדים, מדריכים שנמצאים שם עד שעות הלילה המאוחרות. יש להם ממש מרבדי שטיחים ויש שם ערסלים ויש שם ממש עבודה קבוצתית מצוינת כי שם התחלנו לראות.

מדובר בנוער טוב, אבל נוער שחווה חוויות מאוד לא פשוטות ואנחנו שם איתם במהלך כל היום ובעיקר במהלך הלילה. עושים איתם עבודה מאוד טובה ומוסדרת עם מדריכים שנמצאים איתם, גם בפעילויות פנאי, גם בשיחות פרטניות, גם בשיחות קבוצתיות, ואנחנו מתחילים להרגיש איך זה מתחיל להיות מוחזק בצורה מיטבית. ועשינו את זה אגב גם בים המלח וגם באילת וגם בצפון. אנחנו ממש מתחילים להחזיק את הדבר הזה שנקרא הנוער, שהוא דבר מאוד חשוב ואני מקווה שנצליח בו.

אותו הדבר גם לגבי האזרחים הוותיקים, במלונית בהדסה. נכון, לא דיברנו עליהם אבל יש גם מלונות שבהם יש כמות גדולה, ריכוז של קשישים שגם שם, נתנו אנשים מומחים לתחום של האזרחים הוותיקים, וגם שם אנחנו עושים מצד אחד פעולות פנאי מותאמות ומצד שני נותנים את כל השירותים הניתנים. כולל תרופות, כולל תרופות, כולל פיזיותרפיה אם צריך, כולל כל מה שצריך. ליווי לבית חולים אם יש צורך חלילה, או לבדיקות כאלו ואחרות. יש לנו אנשי קשר שנותנים את כל המערך הזה במלונות הייעודיים שבהם אנחנו מזהים שיש אזרחים ותיקים.

תודה רבה.

אגב, מרכזי היום לקשיש מופעלים?

עכשיו מתחילים להקים.

עד שכולם יירדו אנחנו נקבל כעת סקירה ממיכל לינק מה נעשה פה במלון. מיכל תוביל אותנו בעזרת השם ביחד ונראה בפועל איך נמצאים במסגרות החינוך, איך מצליחים, מיכל בבקשה.

משתדלים, זה אני יכולה להגיד.

נכון, אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים, אבל אנחנו נמצאים עדיין באי ודאות כמה זמן זה יהיה ואיך זה יהיה ואנחנו עדיין בונים מסגרות חינוך.

אני נציגת משרד החינוך, הטייטל זה מנהלת מכלול מחוזי משרד החינוך. אני ניהלתי בית ספר שש שנתי, תיכון פה בירושלים, בית חינוך. והביאו אותי לנהל. יש כאן קהילה נפלאה, מגובשת, טובה. שבוע שעבר עוד היינו ככה לא עד הסוף מגובשים.

הצרכים כאן של המקום זה קודם כל פעוטון. להורים שיצליחו קצת לנשום. היום פיצלנו את הפעוטון לשני חלקים כי יש לנו אפס עד שנתיים, ו-שלוש עד שש. יש לנו גן ילדים. בפעוטון יש בסך הכול כשמגיעים כולם כ-35-40, בגן יש לנו 40. לפעמים יותר, ובית הספר. בית ספר מורכב, כי הקהילה כאן מורכבת.

הקהילה מורכבת ממיעוט של חרדים, קבוצה גדולה מהגרעין התורני, דתיים לאומיים חזקים, חרדלים אנחנו נקרא להם. קבוצה קצת יותר מתונה וחילונים. ולכן היה צריך למצוא מענה.

מה זה קבוצה יותר מתונה?

מסורתיים ופחות דתיים.

יש פה את כל הרצף של הדת.

אמרתי, גם חרדים בוודאי. שדרות עיר מורכבת ונפלאה, אנשים נפלאים. ולכן ניסינו להקים כמה מסגרות, קודם כל אנשי המקום, אנשי הקהילה התאגדו והתיכון למשל. הבנות הולכות לאולפנה באולפנת טליה שנמצאת בגבעת מרדכי אם אתם מכירים, הן מגובשות שם.

הבנים הגדולים יותר לא כל כך מצאו את מקומם, חלק הלכו לישיבת חורב, חלק אנחנו בונים להם כאן תיכון עם בנים אחרים, הם ביקשו ללמוד את מקצועות הליבה. אנגלית, מתמטיקה ותתפלאו, כששוחחתי איתם מה שהם רצו זה להתקדם במתמטיקה, למצוא להם מורים ל-4-5 יחידות ולהתקדם במקצועות האנגלית. הם ממש יקבלו לימודים פרטניים בזה. בואו תיכנסו, תסתכלו. כאמור קהילה נהדרת ומשתדלים.

חדרי הלמידה משמשים בשעות הערב כמרכזי פנאי ותרבות. זאת אומרת בבוקר הם כיתות למידה ובערב הם הופכים לאולמות שבהם אנחנו עושים פעילויות תרבות ואת הפעילות שיש לתושבים.

מנחם שוורץ משרד הרווחה. אני רוצה לומר דבר אחד, אתם רואים עכשיו את המסגרות, בעיקר 0-3 ראינו עכשיו. יש פה כל המסגרות, חלקם יוצאים החוצה למסגרות רגילות ומסתדרות בכיתות הרגילות. האולם הזה שאתם רואים פה עכשיו, היום זה יא' חשוון, הילולת רחל אימנו, לצערנו הרב אנחנו שוב בגלות, לא מצליחים להגיע לציון של רחל אימנו.

וזה גם התאריך של ההתנתקות, אתמול אמרו את זה. תאריך עברי יא' בחשוון.

ההתנתקות הייתה באב כמדומני.

אני יודעת, אבל אמרו גם משהו על ההתנתקות ב-יא' בחשוון.

אירחו פה אתמול 500 נשים שבאו להילולת רחל אימנו יחד עם הרבנית ימימה מזרחי וזמרות, עיריית ירושלים עם המתכללת שכעת לא נמצאת פה, נהוראי והמנהלת שלו איילה. הם ארגנו כאן ביחד ערב שהיה 500, היה ביקוש כמעט של 3,000 נשים, הבאנו רק את המפונים דבר ראשון ואחרי זה הבאנו את שאר הנשים ומיכל, בואי תסגרי.

אני רק רוצה לקחת אתכם, קיבלנו כמה מחשבים והתחלנו בית ספר יסודי, קטן, רגיל. אבל הילדים באים עם כמיהה ללמוד, פשוט ללמוד. אז רק תציצו, בואו נציץ.

שלום, בוקר טוב, ברוכים הבאים.

חלק מהילדים העברנו ללמוד בחדרים שקטים כי אי אפשר היה ללמוד כאן. הגיע מורה לאנגלית שלקחה אותם לבית כנסת ושם אנחנו לומדים אנגלית בעזרת נשים.

המורות הן של משרד החינוך או מתנדבות?

לא, לצערי אנחנו מחפשים מתנדבות.

אני דינה עשור אני ממשרד החינוך ביחד עם מיכל היקרה. זה יהיה באמת החלטה שלכם מה יהיה בהמשך. אם מסגרות החינוך יישארו כאן או לפצל את הילדים בבתי ספר, ואם זה כאן אנחנו ממש צריכים אנשים קבועים. זה נכון, מצד שני יש הורים שעדיין בחרדה מאוד, מאוד גדולה ועדיין קשה להם לשחרר, יכול להיות שייקח להם יותר זמן. לטובת כולם זה הכי נכון, אני מסכימה איתך. אנחנו מדברים על עוד שבועיים- שלוש. אנחנו עדיין צריכים אנשים קבועים כי הניידות הזאת של האנשים לא נותנת להורים באמת את העוגן שהם צריכים.

לגבי גנים ומעון זה גם החלטה שלכם, כי הם עוד יותר ילדים קטנים. אז מה שתחליטו אנחנו פה כדי לעשות את זה ולעשות את מה שצריך.

אנחנו לא ועדת חינוך, אנחנו עבודה ורווחה אבל עדיין חברי הכנסת הם אלה שיכולים.

אבל זו החלטה שלכם למעלה, אנחנו המבצעים.

יש לי שאלה בשבילך. אני אציג את עצמי בשביל פרוטוקול, אני צגה מלקו. כמה שאנחנו יודעים, אחרי קורונה יש מחסור במורים וגננות. איך אתם מתמודדים עם זה?

מהיקב ומהגורן. אני מחפשת מחברותיי מפנסיונריות, מאחרים. בעצם המשרד כרגע עובד עם כוחות מתוחים עד הקצה כי מורים מלמדים, גם החבר'ה המפונים כאן, המורים מפה מלמדים זומים תלמידים מכל רחבי הארץ, ובתי ספר התחילו לפעול, במיוחד יסודי ואין בנמצא, הגננת בנמצא היא גננת מתנדבת, שלושת ילדיה כרגע חיילים בצבא והיא לא מצאה מנוח, היא באה ממבואות ירושלים. דינה ואני ממשרד החינוך אבל אין אנשים, כל השאר זה מתנדבים, אנחנו זקוקים לידיים. זקוקים לידיים מקצועיות.

אני העו"ס של המלון. הנוער בסיכון, הנוער שהולך לכיכר החתולות. לא הצלחנו בהתחלה לתפוס מה יפעיל אותם. ישבנו אני ונהוראי מלוי המתכלל, אמרנו להם "מה אתם רוצים? לימודים? פעילויות?" הם רצו מתמטיקה ואנגלית לבגרויות. הם ביקשו את זה.

איך כל כך מהר הם ידעו מה זה כיכר החתולות והגיעו דווקא למקומות הבעייתיים?

הילדים יודעים הכול.

איך כל כך מהר?

בתור מנהלת תיכון אני יכולה להגיד לך, יש, יש להם את הכלי הזה, כולם יודעים הכול אונליין, כל דבר. הם מקושרים, אנחנו לא מקושרים. מספיק פייסבוק וכיוצא בזה, אין להם בעיה בכלל, אנחנו סמוכים לגן סאקר, הם סיפרו לי שהם פגשו ילדים חרדים ושוחחו איתם, יש להם את כל האפשרויות. אני מאוד מודה לכם, בהצלחה לכולנו.

אנחנו היינו במלון וורט. אני באופן אישי מתכלל של כמה וכמה מלונות. אז אני אתן סקירה של דקה על המלונות, כשהגענו למלונות מטעם משרד הרווחה, תכללנו את כל השירותים הממשלתיים ואת כל השירות החברתי, הצלחנו לדעתי תוך שבוע מרגע שאנחנו נמצאים. בעיקרון יש מסגרות.

אני רק אעלה בקצרה את הבעיות כדי שיהיה לנו סיכום קצר. דבר ראשון, האי וודאות. יש מלונות שהם כל שבוע ביום חמישי לא יודעים אם ביום שישי הולכים הביתה או נשארים פה עוד שבוע. מאוד חשובה הוודאות גם כדי להמשיך טיפול, גם כדי לפתוח מסגרות חינוך.

למה יש אי ודאות?

אין ודאות יותר מזה.

זה רק לשבעה ימים. אחרי זה עוד שבעה ימים.

נקודה שנייה זה חדרי הטיפול. לכל מפונה ומפונה יש מקום, חדר. אבל אנחנו נמצאים פה, כל פעם צריכים להשאיר את הציוד, את התיקים וגם לא יכולים לתת טיפול במקום שקט ופרטני, אז זה עוד דבר שחשוב מאוד שיהיה חדרי טיפול בכל מלון. שהייה ארוכה, כמה שיותר. אנחנו נדע, אם זה יותר גדול, נוכל לפתוח גם מסגרות, נוכל לשלב אותם בקהילה.

מי יציל את המציל, יש פה אנשים ממרכזי חוסן בשדרות אבל הם כעת מפורקים, הם לא יכולים להשרות את החוסן שהם משרים בשגרה, אלא הפוך, דווקא אנחנו שאנחנו לא ממרכז חוסן פתאום אנחנו צריכים להחליף את הדברים שלהם. שמירה במלון שצריכה להיות גם על אלה שנמצאים פה וגם על אלה שבאים מבחוץ, ואבטחה. ועניין הכשרות שזה עניין אקוטי בכל בתי המלון, גם לגבי בישול בית יוסף, לגבי מי מחזיק את הסירים, מי בישל את זה.

בתי המלון יש להם משגיחים וטבחים הכול יש להם.

אבל זו כשרות רגילה ויש קהילות שדורשים את הכשרות שהם אוכלים בבית שלהם וזה כשרות מהדרין, זאת אומרת לא רגילה. שמגיע משגיח והוא זה שמניח את הסיר על הגז.

ולא בהכרח יש התאמה בין הקבוצה שנקלטת לבין המלון, אין את ה-Match הזה.

כדוגמה, אפילו בשבת יש ארוחת בוקר רגילה, יש היפוך ארוחות, ולדאוג לכך. אנחנו נדבר בעזרת השם עם הרשות שהמטפלים הקבועים שהם יושבים פה במלון ישהו יחד הלאה בבתי המלון על מנת שיהיה טיפול ארוך וממוטב לאלה שנמצאים פה, וגם שהם יוכלו להפיק את זה בצורה מסודרת לרשות אחרי זה שתקלוט אותם חזרה, ותודה רבה.

תודה רבה, מנחם.

יש פה מרפאה שהיא מרפאה משולבת של כמה קופות חולים שהתארגנה. הם עובדים רוב היום, יש להם כמה שעות והם נותנים מענה לכל קופות החולים. יש פה את עמותת לב אחד שנותנת מענה, משרוך נעל ועד מיטה ללילה, ממש. הרווחה של עיריית ירושלים שנותנת מענה רגשי ומתכללת את כל המענה הרגשי של כולם.

הם מארגנים גם את המתנדבים של לב אחד והקבוצות האחרות?

בעיקרון יש לנו יחידת מתנדבים שנותנת מענה.

אני נועה אטלס, ואני מעיריית ירושלים, ממנהל תרבות ופנאי.

אני משדרות, אנחנו יותר משבועיים מחוץ לבית, פינו אותנו. אני השתדלתי כמה שיותר להיות בבית אבל פינו אותנו, הטלפונים אמרו "תעזבו ובואו, תפנו". בשבוע הראשון הייתי בישיבת ישל"צ עם תנאים שלא מתאימים למשפחות, ושבוע שני שאנחנו פה.

מראש עיריית שדרות אני לא רואה שום עזרה, שום התעניינות, אפילו טלפון. אנחנו שלחנו גם הודעה, גם התקשרנו לראש העיר, גם למי שקשור אליו אבל לא מקבלים שום עזרה. לא באו לדבר איתנו. הילדים שלי מפוזרים, אפילו גן מסודר, איזה חדר מסודר אין להם. הם יוצאים במרפסת שם. אני מהבוקר עוברת בכל הקומות ובערב אני ממש עייפה.

אין שיעורים, לימודים לילדים?

שיעורים יש אבל בחלל פתוח, אין חדר שהוא סגור. אז אנחנו האימהות צריכות להיות מהבוקר עם השגחה צמודה עליהם.

בתוך הכיתה עם הילדים?

זו לא כיתה מסודרת. בית הספר נמצא בחלל גדול אחד.

זה מאוד מעייף, אני מרגישה שאני מתמוטטת.

אנחנו רוצות להתייחס לעניין של רשות האם. אנחנו בקשרי עבודה ומדברים ממש כל.

מישהו מהעירייה של שדרות נמצא פה?

יש שלוש עובדים סוציאליים שעיריית שדרות שלחה לכל ירושלים. הם הגיעו לפה עם המשפחות, הם גם מטפלים במשפחות והם מנסים לעשות את המקסימום, אבל זה ברור שהם לא יכולים להכיל את הדבר הזה. אנחנו כרשות שולטת, אנחנו מסייעים להם. שירה נמצאת פה, בכל המלונות יש לנו עובדים סוציאליים. וזה חלק מהמצב ולא שגרתי.

אנחנו באים עכשיו ממלון שראית שיושבת גננת עם ילדים, יש את זה פה?

כן, גם פה יש את זה.

זה רק יצא לפועל או אתמול או שלשום, וזה לא כל כך מסודר.

אבל עכשיו זה עובד כבר?

עובד אבל זה לא מסודר.

אם יש לכם את המודל של המלון ההוא שהיינו, אפשר לעשות את זה גם פה. יש לכם פעילות בערב?

יש תוכנית להורים? למבוגרים?

אנחנו רואים שיש תוכניות לבני נצרים שהם מאוד מאורגנים אבל לשדרות אין לנו שום תוכנית, כלום.

יש הרבה תוכניות. אני רוצה רק להבהיר. המלון הזה הוא מלון יותר קטן מהמלון שהייתם בו קודם, אז האפשרויות מבחינת, למשל ללמוד הן יותר מצומצמות. אנחנו מנסים לעשות הכי טוב שאפשר במה שיש.

אתם צריכים להעביר את הפעילות למלון הזה גם.

יש בעיה, יש מחסור בעצם בהסעות. אם הייתה אופציה להסעות מסודרות, להעביר את הילדים באופן מסודר למסגרת יותר מסודרת וככה גם המשפחות וגם הילדים היו יודעים שבכל בוקר יש להם פה הסעה שלוקחת אותם לבית הספר במלון אחר, ומחזירה אותם בצוהריים זה היה עובד יותר טוב. אבל מכיוון שאין כרגע הסעות, אין תחבורה.

אפשר לדבר עם שרת התחבורה שיתנו מענה לסוגיה הזאת. זה יפתור הרבה בעיות.

לינור פטיטו מחוז ירושלים. יש קשר בין מועד ההקמה של המלון לשירותים שכבר ניתנים בו. ככל שהוא הוקם כמתקן קליטה ביממות הראשונות של המלחמה, אז הדברים יותר מתייצבים, בסוף זה יקרה גורף כי לוקח זמן לצבור את הכוח, את ההבנה, את הצרכים של התושבים.

אנחנו בין הוותיקים. יש מלונות שהוקמו שבוע שעבר, פה זה כבר לפני.

אתם מהמלון?

לא, אני לב אחד. אבל אני אומרת שפה הפעילות במלון היא כבר ותיקה. יש מלונות שזה יותר טרי, המצב פה הוא יחסית משופר.

יש את הנושא של התחבורה, של ההסעות.

אני חושב שיש פער אמיתי בין הרצון שלנו כאנשי מקצוע לתת בתוך הסיטואציה לבין הצרכים של האנשים. צריך לשמוע את זה עם כל הקושי שאנחנו פה ונותנים מכל הלב, והפער הזה צריך לו מקום במרחב, חשוב שהוא יישמע. כי בסוף יתקבלו החלטות אם נשארים לחודש או לחודשיים או לשלושה. ועם כל הרצון שלנו לתת זה לא תמיד יוכל להיענות. זה לא לחיות בבית וחשוב דווקא שחברי הוועדה יישמעו את הפער.

ניסו דרך המסגרות שלנו שזה חרדים, בנות יעקב, להוציא את הילדים מחוץ למלון למסגרות שבו אבל זה לא צלח כי באוטובוסים הבנו שאין מישהו חמוש. עם הכמות של הילדים זה מאוד מפחיד אז לא שלחנו, נאלצנו להשאיר אותם פה. גם אם מארגנים מחוץ למלון צריך שיהיה מסודר עם איזה מאבטח, או אוטובוס. אז זה שעות הבוקר שגם מאוד מלחיצות. אז לא שלחנו.

אני אומרת שהמלון אחלה, אין מה להגיד, כולם מתייחסים אלינו יפה. אני סוניה משדרות, באמת שלא מסתירים כלום מאיתנו. לי אין ילדים קטנים אבל לא חסר פה, האוכל טוב ודואגים, אין מה להגיד, אין לי הרבה תלונות, האמת שטוב פה. אני לא רוצה לעבור למלון אחר דרך אגב, האוכל כשר מה שמתאים לנו למשפחה, אחלה.

תודה רבה לך סוניה.

אם יש אפשרות לעזור ביותר אז אנחנו נשמח, קצת שוברים ודברים כאלה שנוכל לקנות בעצמנו, נגיד ביגוד, הנעלה כי בכל אופן יש לנו ילדים קטנים, תאומות קטנות גם למשפחה שהן בנות כמה חודשים, אז מבחינת ביגוד וכל זה באמת חסר, את קצת בגדי המעבר. אבל בסך הכללי באמת הכול בסדר גמור, מעולה.
היינו שמחים שאם יהיו תוכניות, יותר יציאות או תוכניות כן במלון, לנשים, למגזר. אין לנו תעסוקה.

יש רעיונות מהקהילה למשל למיזמים כאלה? רעיונות שלכם אולי לייצר מיזם קהילתי?

אתמול היה כאן איזשהו חוג, משהו לנשים איזו מלאכה, יצירה, משהו נחמד. זה גם שעה וחצי תעסוקה. אפשר דברים כאלה. אפשר נגיד כמו סוג של ספורט, זומבה. זה גם לדעתי מאוד נחמד. הבעיה שלדעתי כל החדרים כאן, רוב החדרים תפוסים לכיתות לימוד של בני נצרים, של הילדים. כשאת רוצה לעשות משהו לא נשאר מקום. אולי לשעות הצוהריים זה יותר אקטואלי.

יש חדר כושר במלון הזה?

הבנתי שלא, זה לצאת מחוץ למלון או לרדת למטה, לא יודעת, וזה בתשלום. אין לי מושג. אבל נשמח. אם יהיה את הדבר הזה למגזר שמתאים לנו מבחינת השירים, המוזיקה, זה עוד סוג של פעילות במשך היום.

אתם שולחים את הבנות לבית ספר פה בעיר?

הנכדים שלי לי כבר אין קטנים, ברוך השם כולם התחתנו, אבל שני הנכדים שלי הם מסודרים כאן בתלמוד תורה. הנכדה עכשיו לקחו אותה לאיזה בית ספר בית יעקב של החינוך העצמאי, אני מקווה שהיא באמת תסתדר שם.

ממש תודה רבה לכם.

אני מאמינה שעם הזמן זה ישתפר, נלמד את הצרכים שלכם, נטמיע אותם.

אנחנו רוצים לשמוע איך אתם מסתדרים פה?

באופן עקרוני המלון נותן פה שירות מאוד טוב, אבל אי אפשר לקפל חיי יישוב לבניין של שבע קומות עם כל מה שמשתמע, דהיינו מוסדות חינוך, ואנחנו באמת עושים מאמצים שכן לפתוח פה מוסדות חינוך והכול. אבל יש פה איזשהו אבסורד, בדיוק היום נתקלתי בתור אחד שמטפל בנושא הסעות, שכיוון שבני נצרים הם לא בדיוק במסגרת ה-0.7 המדובר למרות שזה אבסורד בגלל שיש גם את מצרים וגם את עזה באזור שלנו וזה גם טופל בעבר, גם על ידי החבר'ה שלכם. ואנחנו מצפים שזה גם, לפחות עכשיו במלחמה, זה מה שנאמר לנו על ידי המשרד של סמוטריץ', שבעצם כל נושא העוטף יחול על כלל היישובים במועצה.

הילדים הולכים ללמוד באיזשהו מקום?

הילדים עכשיו לומדים חלקם במלון, וחלקם לומדים בבית מכון לעיוורים. יש פה כמה יישובים.

ירחיבו את זה, אשקלון, אופקים, נתיבות, אשכול.

זה נאמר לי על ידי שריה.

לא, אנחנו יושבים על זה בכספים ואנחנו לא נוותר, לא יהיה כבר 0-7.

ומה עם נצרים? איפה זה?

זה ליד כרם שלום, לא?

לא, כרם שלום זה 0-4, אנחנו 0-9.

עד 0-40 מנסים לאשר עכשיו, אנחנו יושבים ממש. גם אשקלון מכניסים, גם מועצה אזורית אשכול שלא נחשבת. ועל זה בדיוק יושבים עכשיו.

אבל אמרו לנו כבר שבוע שעבר שזה יאושר.

התוכניות קיימות, אתה רואה שגם המתווה לעסקים, בסוף צריך הצבעות וחוק, אבל אני רוצה להגיד לך שזה על השולחן והפעם לא ירפו מזה.

קודם כל כבר חצי מהעוטף כבר הוחל בזמנו במסגרת עבודה שעשינו מול משרדי הממשלה, דהיינו נושאי מס הכנסה מוכרים, וגם חלק מנושא מוסדות החינוך. אבל כל שאר המניפה של עוטף עזה לא.

אני יכולה להגיד לך שכל ראשי המועצות של כל האזורים האלה התייצבו בוועדת כספים וועדת כלכלה. אני חברת הכנסת דבי ביטון משדרות. לבי איתכם ואני לא חושבת שהטראומה שלי היא פחות מהטראומה שלכם, ולכן אין שום סיבה לקטלג אותנו מרחקים, בסוף יש פה אנשים, יש פה ילדים. את השריקה שנינו שומעים אותו הדבר ולכן אסור להפריד בינינו בנושא הזה.

נכון, אני מסכים איתך במאה אחוז. זה גם נאמר על ידי משה ארבל. אמר לי במפורש, שכל הנושא הזה של העוטף הזה זה ייגמר. זה נאמר לנו ביום חמישי שכבר ייצא פרוטוקול.

אני יכולה לומר לך שאני מניחה שהשבוע כבר יתחילו לקדם יותר דברים אבל זה ברור שיש הסכמה בנושא הזה.

אבל זה גם קצת תוקע אותנו עכשיו בהתנהלות היום- יומית.

למה?

אני אתן לך דוגמה עכשיו, אני צריך אוטובוס ליום ראשון והיא אומרת לי "אתם לא ב-0-7".

מי אמר לך?

מישהי ממשרד התחבורה. פקידה, אני לא מאשים אותה, היא עובדת לפי החלטה, אני לא בא אליה בתלונה. אבל זו ההחלטה, היא שלחה לי. יש פרוספקט, בדיוק בהגדרה. היא אומרת לי "אני מצטערת, אני אשמח לעזור".

אני חושבת שיום ראשון יש לנו ועדת כספים, אנחנו נעלה את זה, לראות מה הסיפור כאן.

אבל זה גם עולה כבר בכל הוועדות.

זה בסדר, ככה זה ממשלת ישראל, עולה, עולה, בסוף אנחנו לא נוותר. אני אקח עכשיו ממנו את הטלפון ואני רוצה לבדוק את זה אפילו עם החמ"ל שלנו, החמ"ל בכנסת מה זה אומר.

אני אומר, נאמר על ידי שריה.

מה השם שלך?

יניב דהן. אתה מכיר אותו, הרב אייכלר? אמר לי ששבוע שעבר ביום חמישי אתה תקבל מסמך. היום אנחנו כבר ביום חמישי, שבוע. שלחתי לו גם את הפרוספקט ששלחו לי משרד התחבורה.

מאיזה יישוב אתם?

בני נצרים.

איזה מסמך אתם רוצים?

לא, משרד התחבורה הוציא מסמך עם כל היישובים הרלוונטיים.

לאן אתם צריכים אוטובוס?

אנחנו צריכים אוטובוס פה לנייד את התלמידים בתוך ירושלים לטובת מסודות החינוך.

היא דיברה איתנו עכשיו לפני שנייה.

הדבר הוא אלמנטרי. אנחנו מייצרים פה שגרה עם המון עבודה.

וצריך גם מאבטחים באוטובוס.

יש, ההורים נרתמים, כולם נרתמים. אבל אלמנטרי, אוטובוס, נראה לי דבר פשוט.

צריך לדבר עם השרה, עם הצוות של מירי רגב.

אני מעבירה את זה עכשיו אליה. נעביר את זה לטיפול כבר.

שמי קובי, יש לנו כאן נעליים עם סיפור מיוחד. הנעליים האלה היו שייכות לאביו של שלדון אדלסון, כולם מכירים. אבל שלדון לא נולד לתוך כל האימפריה הזאת, הוא עצמו יצר אותה. אביו היה אדם שהגיע מאירופה לארצות הברית והתפרנס למחייתו כמוכר עיתונים נוספים של השלמות הכנסה. תמיד חלם להגיע לארץ ישראל. בערוב ימיו הבן שלו אמר לו "הגיע הזמן לממש את החלום" אז הוא אמר לו שכנראה מאוחר מדי, כבר לא היו לו את הכוחות לעשות את זה ולהגיע, ושלדון הרגיש שהייתה פה החמצה גדולה. ולכן כששלדון עצמו הגיע לארץ הוא לקח את הנעליים של אביו ואיתם הוא היה בארץ ישראל.

כבר כשהוא הגיע ליד שרה לפני חמש שנים, טווח חלום של המקום הזה הוא אמר "אני יודע על מה אתם מדברים, על אותם אנשים שקשה להם והם לא יכולים להגיע, כי כשאנחנו מדברים אפילו על מכלול של, מדברים עכשיו על פינויים של בתי מלון. ואז בבית מלון בדרך כלל יש חדר מונגש או שני חדרים אם הם כבר לארג'ים במיוחד. אבל להקים מקום שכולו מונגש וכל האתרים שלו, זאת אומרת להגיע ממקום למקום, זה לא רק העניין של החדר המונגש. זה גם ההגעה לחדר אוכל, לבריכה, לכל מתקני המלון, וכולו מונגש זה בעצם להשלים את השאיפה שנמצאת פה בתוך אותו רעיון של נעלי ארץ הקודש של משפחת אדלסון ולכן הן ממוקמות פה בשאיפה ובקשה של שלדון זכרונו לברכה.

יש לנו אורחים בעיקר מקריית שמונה, ויש לנו גם מאשקלון.

אנחנו מקריית שמונה, פינו אותנו לפני שבוע ומשהו. בהתחלה מאוד התלבטתי, זה רחוק מהמשפחה, אבל פיזרו את כל המשפחה לכל קצות הארץ, ואני החלטתי לבוא לכאן בגלל המצב הבריאותי שלי ואני ממש, ממש לא מצטערת לרגע שהגעתי לפה עם בעלי והנכד שלי והכלה שלו. ממש מטפלים בנו פה, אין דברים כאלה, תאמין לי יש לי זכות להגיע למקום הזה. בורא עולם זיכה אותי קודם כל להכיר אנשים מדהימים, אנשים טובים, מה שאת צריכה צ'יק צ'ק מגיע. על המקום, את לא צריכה אפילו להתקשר להגיד. ואם זה אחיות, אם זה רופאים.

נפלתי באזעקה, עוד פעם נפלתי, המצב שלי החמיר ופה מטפלים בי, עושים לי פיזיותרפיה, מביאים לי תרופות, יד שרה. תשמעי, זה לא מובן מאליו, באמת, אנשים צדיקים. אין לי מילים, אפילו שאני רחוקה מהילדים אבל אני זכיתי להיות כאן כי אם הייתי במקום אחר המצב שלי היה הרבה יותר קשה. פה זה ממש טוב, גם לי, לבעלי, יש פה הרבה אנשים שבאמת מרוצים, אם זה ניקיון. מה שרק אנחנו רוצים. אנשים פה צדיקים, זכות גדולה להיות במקום הזה.

מרגש לשמוע אותך.

הזכות היא שלנו.

ושנזכה רק לימים טובים יותר, שאלוהים ישמור את כל חיילי צבא הגנה לישראל, באוויר, בים ביבשה. גם את הבן שלי, שרחל אימנו שיש לנו היום הילולה שתעמוד לצדם וששערה אחת לא תיפול מראשם. אמן ואמן. תודה רבה לכם.

אני אומרת לכם אם כולם היו צדיקים כמוכם הגאולה כבר הייתה פה.

שלום, אני גם מצפון. קוראים לי זולאי, ברוסית זויה. אני נציגת קהילה בוכרית, ואני פה כבר שבועיים. יותר מכולם, אני באתי ראשונה. משלומי, על גבול לבנון. ראש הנקרה שתי דקות מאיתנו.

תספרי על פעילויות לציבור דובר רוסית.

פה עושים פעילויות לכולם, כל מיני, דת, לא חשוב. גם לרוסים עושים וגם למבוגרים עושים פה, כל מיני פעילויות. אני לא יודעת עברית כל כך טוב, אני מספרת. היה צייר.

ציור בצבעי מים.

כן, ושירים היו. ועכשיו בשבוע הבא יום שני גם יהיה. ופה אצלי, בעלי - -

עשינו תקשורת עם יועצת ראש העיר של עיריית ירושלים כדי שתביא מופעים ייחודיים לקבוצה של דוברי רוסית, קוראים לה ילנה, יועצת למשה ליאון.

כן, היא עוזרת לנו.

שירים ברוסית?

גם ברוסית שירים. מי שרוצה להיכנס בקומה ראשונה. ואני רוצה להגיד, יש לי שני נכים, אני בלי עוזרת, בעלי בכיסא גלגלים 28 שנים, אח שלי בלי רגל כמעט חמש שנים ואני מטפלת בשניהם, אנחנו ברחנו משלומי לכאן.

אתם פה כולכם?

כן, פה. בקומה שבע אנחנו. תודה רבה לכולם. אתם אנשים מיוחדים. רועי עזר לי ולכולם, ברוך השם. אוכל טעים, הכול בסדר, חדרים נקיים כל הזמן מחליפים. מכיר את כולם, רחלי מנהלת ועוד מנהלים. במבטח אין מה להגיד, כל דקה מנקים, הכול אצלנו מנהלים טובים.

עוטפים אותם מכל הכיוונים.

אני לא זוכרת את השמות של כולם, תודה רבה לכולם. תהיו בריאים.

שלום, אני רועי גדעון, מפקח מחוזי בתחום המוגבלויות במשרד הרווחה בתקופת החירום במלונות המפונים. בין היתר במלון ירמיהו 33 של יד שרה איפה שאנחנו כרגע מתכנסים. המלון כרגע בתפוסה של 249 אורחים מפונים משלומי קריית שמונה ואשקלון. אנחנו כרגע בעלייה הדרגתית מתמדת של אורחים מפונים. אתמול היו לנו 200, היום כבר 249 מתוכם שמונה ילדים.

אתם בתפוסה מלאה?

יש עוד כ-30 חדרים לפי מה שהבנתי היום ממנכ"ל המלון שהם יכולים לאכלס. קיבלתי גם הודעה בבוקר ממשרד הבריאות שיפונו אוכלוסייה עם מוגבלויות ממלון רויאל ים המלח לכאן בימים הקרובים.

יש פה נציג משרד הבריאות?

אין פה נציג קבוע של משרד הבריאות אבל יש כאן קשר תמידי עם קופות החולים, אתמול הגיעו חברים רופאים ואחיות ממשרד הבריאות כדי למפות צרכים. נציגים של קופת חולים מגיעים כל יום. יש לי קשר עם חמ"ל גריאטריה כי יש פה אוכלוסייה מבוגרת ברובה. כ-70% מהאוכלוסייה עם נכויות כאלה ואחרות. יש כאלה מתניידים על כיסאות גלגלים, חלקם עם מטפלים זרים. צרכים מאוד, מאוד משמעותיים בתחום הרפואי.

מי נותן להם מענה?

מי שנותן מענה זה קופות החולים, חיבור לקופות החולים. יש פה גם כן קומה למטה אולם שלם של יד שרה עם מוצרים שיכולים לסייע לחלק מהמפונים, יש לנו בעצם קשר הוליסטי עם כל הגורמים המטפלים בתחום הרפואי, ומנסים לעשות את הטוב ביותר. במהלך השבועיים, אני כבר לא יודע בדיוק כמה, אני כבר מבולבל מבחינת זמנים אבל בזמן שאנחנו נמצאים כאן במלון גייסנו צוות של מתנדבים שעוזר לנו, יש לנו בערך עשרה מתנדבים שאנחנו פועלים יחד.

יש לנו פעילויות כמעט כל יום, גם מוזיקה, גם שירה, גם פעמיים בשבוע מגיעות שתי מתנדבות עובדות סוציאליות שעושות קבוצת תמיכה למפונים בימי ראשון ורביעי, יש לנו פעילויות שהן ככה חוצות תרבויות, גם לציבור הרוסי שהוא מהווה חלק.

אני רוצה רק לעצור אותך, סליחה, אבל אם יבואו לפה מפונים מאזור ים המלח שהיו חשופים מה שנקרא לזוועות אז יכול להיות שיצטרכו ליווי או פסיכולוגי או לפחות שנותנים - - - בצורה יותר אינטנסיבית.

אז נעבה את זה. אנחנו תוך כדי תנועה מתפתחים ועושים. יש לנו קשר עם כל מיני שצריך בגורמי הממשלה. במשרדים השונים, כך שזו לא תהיה בעיה, הקשרים הישירים שלנו.

אני מניחה שיש ביקוש, יש קריטריונים. אתה מקבל?

אני לא עוסק בקבלה של מי לקבל לכאן, זה מלון שמוגדר עם הנגשה מלאה, לכן מגיעים לכאן אנשים עם נכויות פיזיות, על כיסאות גלגלים, אנשים עם מטפלים זרים. זה המלון היחיד בארץ שמונגש בצורה כזו מלאה.

גם מהצפון אתם מקבלים? מקריית שמונה?

אז אמרתי, יש לנו כרגע מפונים מקריית שמונה, שלומי, אשקלון התחילו להגיע בימים האחרונים. אבל אנחנו הולכים לעבות את המקום מבחינה, בהדרגה הוא מתמלא ומתמלא. יש פה משאבים רבים בתחום הרפואי כמו שאמרתי, גם בתחום הפנאי. אנחנו מנסים כל הזמן לעבות את תחום הפנאי, אתמול היה כאן ערב שירה בציבור ובינגו. גם קבוצה טיפולית של העובדות הסוציאליות, יום לפני כן הייתה פעילות עם צבעי מים.

אנחנו מנסים כל הזמן לתת תשומת לב לכל בקשה. מנסים לענות עליה בזמן הכי מהיר שיכול להיות, יש לנו הסדר עם מכבסה שעושה בתשלום מסובסד את העניין של הכביסות. אתמול מישהי נתקעה, פספסה ביום את האיסוף, יצרתי קשר עם מתנדבת פה בשכונת רוממה הקרובה, הגיעו לקחת ממנה ללא תשלום, שלושה שקים של כביסות עבור ההורים המזדקנים שלה, כיבסו והחזירו לה ללא תשלום.

אני בקשר כל הזמן עם מתנדבים. יצרתי קשר עם יועצת ראש עיריית ירושלים בנושא של קליטה ועלייה לדוברי הרוסית כאן. היא תגיע ביום שני לפגישה לפגוש את כל דוברי הרוסית במלון, כדי ליצור עוד פעילויות מותאמות. כבר פעילות אחת הייתה לנו לדוברי רוסית שזה זוג זמרים שהגיעו ושרו בעברית וברוסית. אז המענים שלנו בגדול, מענים רפואיים, מענים של פנאי, מענים של תמיכה רגשית, אלה הדברים שהם בולטים אצלנו.

איפה המרחבים המוגנים שלהם?

יש מרחב מוגן כאן בקומת הכניסה ויש בכל קומה.

בכל קומה, ובכל קומה זה נגיש.

בכל קומה יש?

כל המלון נגיש, ממוגן ונגיש. מבנה חדש של עשרה חודשים.

יש לכם אוכלוסייה שהיא דוברת שפה אחרת או שאנחנו?

לא נתקלתי. נתקלתי בשפה הרוסית ובשפה העברית.

מה הסיבה? יש סיבה אחרת?

אנחנו לא אלה שמחליטים מי יגיע למלון.

לא, לא אנשים. מבחינת הנגשת השפה.

לא, יש לנו מקום, זה או עברית או רוסית.

כרגע אלה השפות המדוברות כאן.

אולי אין מודעות, אולי אנשים לא יודעים?

לא, אבל זו האוכלוסייה שיש כרגע.

אני רוצה להגיד עוד משהו, אולי זה מה שיבהיר את העניין. יש לנו קבוצת ווטסאפ שיצרנו עם הדיירים וצוות המתנדבים ואני, כל ההודעות מועברות בשפה העברית ועובדה שמבינים אותן, את ההודעות, הן גם תלויות בלוח המודעות, גם בווטסאפ, לא הייתה דרישה לשפה אחרת ואם תהיה דרישה ניתן מענה.

אתם יכולים לשים מודעה שאם יש אנשים שמדברים שפות אחרות והם צריכים הנגשה בשפה אז יהיה לכם מישהו שידבר איתם באמהרית או ברוסית.

נעשה את זה, עכשיו לא נתקלתי בדבר כזה ואני מקבל עשרות פניות ביום.

יש עולים צרפתיים.

אני אומר שוב, אנחנו קשובים.

עם רוב האנשים דיברת?

עם רובם, כולם כמעט.

אני רוצה רגע להדגיש משהו על העניין של השפה. מה שחשוב לדעת שניהלנו קשר בלתי אמצעי עם כל הדיירים, עם כל המפונים שנמצאים כאן, לא נתקלנו בחסם של שפה מלבד השפה הרוסית ולכן אנחנו מתמקדים כרגע בשפה הרוסית. אני לא מבין את השאלה מעבר.

המידע על המקום, על המקום הזה יש מידע.

זה לא משהו שאני אחראי עליו.

רועי, אתה ציינת שיש 30 חדרים פנויים.

זה מה שמנכ"ל המלון יידע אותי בבוקר.

זה לפני ים המלח או אחראי ים המלח?

לפני, קיבלתי הודעה ממשרד הבריאות שהתקבלה החלטה להעביר ממלון רויאל ים המלח.

תושבי ים המלח אלה היו 30 חדרים?

אמורים אני עוד לא קיבלתי אישור סופי.

אני אגיד לך למה. באשקלון יש אוכלוסייה, קשישים וצרכים מיוחדים שהם עדיין תקועים באשקלון שהם מתחננים שיפנו אותם, ואומרים להם שהם תקועים בגלל שאין מקום. אז יש פה 30 חדרים.

אליהו אתה רוצה לעדכן אותי במספר החדרים?

צריך להבין איך הדברים עובדים. כרגע מי שמפנה אנשים זה עיריית אשקלון. הגורמים שלנו הם גורמים קולטים, אנחנו לא מנתבים את האנשים, אנחנו יכולים ליידע את עיריית אשקלון, והם יודעים. יש להם רשימות.

אבל אין כרגע 30 מקומות פנויים.

אתה ציינת שיש.

30 מקומות פנויים שאמורים לעבור אליהם מרויאל ים המלח שהם בעלי צרכים מיוחדים.

העיקרון זה שאנשים נכים עם כיסאות גלגלים וכאלה. אז את אומרת שיש גם באשקלון וגם בים המלח.

אני עומדת בקשר כל הזמן עם אורלי.

אנחנו בקשר שוטף עם מנהלת המחלקה באשקלון. אנחנו נתנו לה 250 מקומות שמסיימים אותם עכשיו ואם יהיה צורך אנחנו ניתן מקומות נוספים.

עדיין המדינה לא הסדירה בצורה כזאת שלאנשים יהיה מידע. אנחנו כולנו מוצפים כל הזמן באנשים פרטיים שפונים אלינו בלי סוף, חסרי אונים, כי הם לא יודעים מה הזכויות שלהם, מי אמור לפנות אותם. הם מתפנים והמדינה למרות שאנחנו שבועיים,

הטילו עליי את קריית שמונה ואת אשקלון, שר התיירות חיים כץ כל השבוע מטפל.

אני רוצה להתייחס ספציפית לגבי המפונים. יש את התקציב שבו המדינה משתתפת בנוגע לאירוח בית מלון. וזה לא משנה, כולם מקבלים את אותו תקצוב. העלויות אצלנו הן גבוהות יותר מטבע הדברים. א' אנחנו משרתים אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. זה אומר אפילו ברמת הארוחות, סוגי תפריטים שמותאמים. מעבר לזה יש לנו את הציוד הרפואי. כלומר יש לנו לא מעט אנשים שנמצאים פה עם מיטות בית חולים, עם כיסאות רחצה ועד לציוד נשימתי ואחר, כל הבלוק הזה הטכני פה הוא חובר להיות בלוק אמיתי של בין יד שרה לבין המלון.

אנחנו שמחים להיות בית המלון היחיד המונגש כולו, אנחנו יודעים שאנחנו נותנים את המענה המלא. אנחנו מגייסים לצורך זה גם את שאר שירותי יד שרה, זאת אומרת אם מישהו צריך פיזיותרפיה הוא יוכל לקבל את זה במסגרת מרכז היום השיקומי ובפועל זה מה שאנחנו עושים.

כיוון שיש כאן את כל המומחים לעניין, כלומר גם גריאטריים גם שיקומיים, אז בעצם המפונים מקבלים את כל המעטפת של יד שרה גם כאן. המקום הזה משמש במשך השנה כמרכז יום שיקומי, ועכשיו הוא משרת בעצם את שני הקהלים. כי עדיין יש את תושבי העיר שהם מקבלים. יש גם מרכז יום לקשיש, ויש לנו בעצם את כל הפונקציות האחרות, שזה קלינאות תקשורת, כל שאר השירותים שמקבלים פה.

החלוקה בין כל השנה לבין עכשיו. כעת באמת כמו ששמעתם, רוב חדרי המלון למעט החדרים הפנויים שאנחנו מקווים שיתאכלסו מהר, מאכלסים את אוכלוסיית המפונים. יש לנו גם עוד שתי אוכלוסיות שמאיישות קבוע את המלון. זה אוכלוסיית מחלימים.

לידות שקטות.

גם, נכון. וגם אוכלוסיית מחלימים. כלומר כל אדם שהיה מאושפז בבית חולים בגלל ניתוח או בגלל כל דבר אחר הוא זכאי לקבל פה מסגרת של החלמה. מסגרת של החלמה כמו שתיארנו היא מסגרת שמותאמת לבן אדם. כי יש גם את התהליך השיקומי שעדיין צריך לעבוד. אנחנו לא מחליפים את בתי החולים השיקומיים, אנחנו נותנים מה שצריך אחר כך, כתוספת. כיוון שאצלנו הכול מקוצב לא לפי אמות מידה של בן אדם, וכל בן אדם הוא אינדיבידואל, הוא צריך לקבל את הטיפול שמשויך לו.

לכן בעצם את הטיפול הנוסף מקבלים פה. יש לנו למעלה בריכה גדולה שהיא בריכה טיפולית בה מקבלים את הטיפול ההידרותרפיה. יש לנו גם שלושה חדרי טיפול פרטניים. כל זה משרת במשך השנה את אוכלוסיית המחלימים.

יש לנו פה נישה מיוחדת שהזכיר נציג משרד הרווחה, זה הנושא של לידות שקטות. זאת אומרת אנחנו מדברים בעצם על מהלך היריון תקין כשבפועל אין עובר. ומה שקורה, בשלב הראשון אנחנו פעלנו - -

יש עובר אין תינוק.

העובר הוא לא חי, אין תינוק.

זה משבוע 26.

כן, כשבעצם בקטגוריה היא כבר נחשבת יולדת.

היא זכאית לחופשת לידה והכול.

ומה שקורה, היא גם זכאית להכול ויש פה גם, יש פה נציגי גם משרד הבריאות, אז הם מכירים את האבסורד, הן קודם כל מגיעות גם לחדר - -

רגע, ראש ועדת בריאות פה, אולי חשוב שהוא יישמע את זה.

קודם כל הן מגיעות לחדרי לידה, ומשם הן חוזרות למחלקת יולדות, מבחינת בית החולים זה לא משנה, ההגדרה של יולדת קיימת. אנחנו פנינו בזמנו גם לבתי החולים, וחלק גדול מבתי החולים כבר עשו את ההסבה הזאת והיא מורכבת, כמו שאנחנו יודעים במשרד הבריאות, כל אחד זה התקן, הרובריקה הנכונה, והיום הן עוברות לפחות למחלקת נשים ולו בשביל ההרגשה של שני הצדדים, גם של היולדת וגם של זה. יש לנו אנשי מקצוע שהם מגיעים ישירות מבתי החולים, זאת אומרת כבר אחרי התהליך הזה של הלידה יוצרות קשר. העובדת הסוציאלית והאחות הראשית בבית החולים, במחלקה, היא מיידעת אותם על קיום המקום.

בנוסף לזה הן צריכות לעבור, יש דוקטור שאחראית שהיא מקבלת בעצם את הפרוטוקול של בית החולים ומאשרת האם ניתן להיות פה. גם כשהן נמצאות כאן הן מקבלות מעטפת שלמה. נכון שהן מקבלות גם את המעטפת של ההבראה כי הן יולדות. אבל הרבה מעבר לזה מקבלת את המעטפת הנפשית. זה אומר קבוצות תמיכה, זה אומר רופאים, זה אומר פסיכולוגים זה אומר בעצם כל, הבוסטר הנכון לקראת המשך החיים. וזה איזושהי תחנה שהיא ממש הכרחית.

כרגע יש חמישה חדרים כאלה לפי מה שראיתי.

בסך הכל יש לנו קומה. הקומה היא קומה ייעודית, בקומה יש בערך 20 חדרים. היולדות מגיעות מכל הארץ. אני רק קצת אחלוק על רועי, הייחודיות של הקומה למשל שבקומה הזאת אנחנו לא משכנים אורחים עם תינוקות. העניין שבשבוע הראשון לא לשמוע את הבכי של תינוק ומעבר לזה יש פעילויות. זאת אומרת אנחנו השבתנו חלק מהחדרים, הקמנו שם מועדון אימהות, ששם ליצור את אותה קבוצת תמיכה, כל העזרה שהן מקבלות.

בסך הכול העסק הזה הוא יחסית חדש, זה כמה שבועות, עד כה היו קרוב ל-60 נשים יולדות. הרעיון שהן לא מגיעות כמו מחלקה בבית חולים, מגיעות למלון. מגיעות למלון שמקבלות את כל שירותי המלון לגמרי.

גם אדם מבחוץ שבא לפה הוא לא יידע להבדיל למה הבן אדם נמצא, אם הבן אדם נמצא בשביל להחלים, או נמצא בגלל יולדת או שהוא נמצא בגלל שהוא רוצה מלון.

כמה זמן הם יהיו פה? זה כל אחד אינדיבידואלית?

כן, זה לפי רצונם. זה בדרך כלל בין שבוע ל-10 ימים. זה בדרך כלל הזמן של השהות. אבל הרעיון הוא כמו שאמרתי שהן מקבלות חוויה מלונאית מלאה.

מי מממן את זה?

כרגע יד שרה.

יד שרה משלם? אין עזרה מהביטוח הלאומי?

לא, יש חלק של מה שרועי אמר של השתתפות בהבראה שזה חלק שהן מקבלות כהחזר מקופות החולים וזה באמת פרטני בהתאם למושלם, עדיף.

זה עדיין רק מרכיב מסוים. המרכיב העיקרי זה מרכיב שבעצם יד שרה מממנת את זה, קודם כל כצורך, יש צורך והם נענים לצורך הזה. בשלב הבא אנחנו נראה באמת איך מגייסים לצורך העניין הזה משאבים. אבל אני אומר, אני חוזר עוד פעם לדגש של ההרגשה, לכן מעבר לשירות שמקבלים, קודם כל הם מקבלים פה שירות של בית מלון, לצורך הבראה. כולל כל המתקנים של בית המלון שמיועדים עבורם, והם מקבלים את זה כאקסטרות.

והתושב הסיעודי שמגיע לכאן הוא יכול לבוא עם העובד הזר שלו?

לגמרי. יש לנו תמהיל מאוד מדויק של חדרים, שנותן אפשרות גם לעובד זר בתוך החדר, גם לעובד זר בחדר צמוד עם שלוחה לחדרים.

ומי מממן את זה? על חשבון מי? לא נוגעים בקצבת סיעוד של הסיעודי. משאירים את זה לגמרי ורק המדינה משתתפת בשהייה פה של התושב הסיעודי?

הכל נכון חוץ מהחלק של "המדינה משתתפת". אין פה השתתפות של המדינה בכלל.

הקופות משתתפות?

לא, הקופות גם לא משתתפות. יד שרה נתפסת כארגון לאומי שבעצם ממלא נישה חשובה, אבל בפועל יד שרה לא נתמכת בכלל תקציבית מהמדינה. זה כן מקום להזכיר דווקא בתקופה כזאת שאנחנו מדברים על אחדות, יד שרה כארגון עממי שנמצא בכל מקום, הוא ניזון מהעם והוא שייך לעם. ביד שרה אין אוליגרכים או כל מיני "שלדונים" שתורמים לנו אלא זה בעצם מאוד, מאוד פרטני. המון תרומות קטנות של עמך בית ישראל שנותנים את זה ללא אפליות.

אני לא יודע כמה אנשים מודעים, ליד שרה יש 125 סניפים ברחבי הארץ, סניפים של השאלת ציוד. ויש לנו גם מרכזים לוגיסטיים ברחבי הארץ, ויש לנו למעלה מ-10 סניפים במגזר הלא יהודי. אנחנו נמצאים בכל המגזרים, דרוזים, צ'רקסיים וערבים, בדליית אל כרמל, בעוספיא.

אתה לא צריך להגיד את זה לחברי כנסת. כולנו נעזרים בכם ושלא נזדקק אבל כולנו נעזרים בכם, אתם עושים עבודה מטורפת.

גם לא בקרנות של ביטוח לאומי?

נעזרים אבל פחות עוזרים. זאת אומרת אנחנו מקבלים הרבה מילים טובות, אבל זה תמיד טוב. קרנות של ביטוח לאומי כן, זאת אומרת בהתאם לדברים ספציפיים לגמרי כן. גם המקום הזה נבנה בסיוע הביטוח הלאומי, בהחלט. אנחנו כן נקבל ציוד מביטוח לאומי.

ככה זה על פי חוק אני חושב.

ביטוח לאומי זה תהליך כבוד חבר הכנסת. הקול קורא צריך להיות מותאם ולכן ביד שרה לא מחכים.

יו"ר הוועדה, אם צריך לעשות על זה דיון אנחנו נעשה דיון משותף בעניין.

אנחנו קודם כל רוכשים את הציוד ואז אנחנו מנסים את המקום.

כבחירתך, אתה יכול לעשות את זה בוועדת בריאות כי זה ממש בריאות.

ביטוח לאומי הוא אומר.

אה, ביטוח לאומי אז אתה צודק.

הנה לך, שואלים למה יד שרה לא מתוקצבת, הנה התשובה. משרד הבריאות אומר "זה לא קשור אליי, אני מטפל בעניין של החולים", משרד הרווחה אומר "אני מטפל בסוציו אקונומי".

אם שמת לב יש פה שיתוף פעולה מלא בין יושב ראש ועדת העבודה והרווחה ליושב ראש ועדת הבריאות.

אז לכן צריך לעשות איזושהי ועדה בין משרדית שתטפל בעניין הזה.

אנחנו מוכנים ללחוץ ידיים גם בעניין הזה וגם בעניינים נוספים, אנחנו הולכים לכל אורך הדרך ביחד, זה בסדר.

אנחנו שמחים לשמוע.

אני חושב שזו בשורה ואפשר בהחלט לקדם את זה.

נעים מאוד, צבי קסלר דובר יד שרה. אמר 125, פתחנו לפני שבוע וחצי את הסניף ה-126 בים המלח, מלונות ים המלח לטובת המפונים בים המלח, אנחנו מביאים לשם כל יום לנגישים.

יש לנו סניף נייד שמטייל, אנחנו נותנים טיפולי שיניים, לכל מקום יש ניידת שמטפלת עם רופא שיניים וסייעת, ונותנים טיפולי שיניים לכל המפונים בהתאם לבתי המלון שהם נמצאים. זאת אומרת יד שרה פרוסה בשטח מעבר לסניפים עצמם שגם מתוגברים מאוד כדי לתת מענה לבתי חולים.

בתי חולים שצריכים לשחרר מטופלים הם צריכים לתת להם את הציוד המותאם לכן אנחנו היום פועלים במתכונת של 24 שעות כדי לעזור לבתי חולים לפנות חולים לטובת חולים אחרים.

שאגב ועדת הרווחה ותקצוב, היה פרויקט משותף של לחצני מצוקה אצל קשישים עם משרד הרווחה, בחצי שנה האחרונה רק יד שרה ממנת את זה כי משרד הרווחה הפסיק בגלל עניינים מול החשב הכללי ואישורי פרוצדורה, והם כולם בסימן שאלה, 25,000 איש. אנחנו רוצים לחבר עוד, בטח עכשיו יש המון פניות, אנשים אומרים אוקיי, וזה כואב הלב.

יש ביקוש נוסף לפרויקט, כרגע לא רק שאנחנו לא יכולים לעשות נוספים למרות ההצהרות של משרד הרווחה, בחצי שנה האחרונה כל אלה שהצטרפו בהתחלה כבר לא מתוקצבים, זאת אומרת יד שרה מממנת באופן מלא את כולם, כשיש סימן שאלה לגבי השאר.

מה זאת אומרת, זה עולה כסף כדי לתפעל את זה? או שזה רק המכשיר החד פעמי?

יש לנו לחצנים ויש לנו מוקד שנותן 24/7.

המוקד לא מקבל ציוד.

כל המעטפת, המעטפת עובדת, תחזוקה.

מה ההסבר של משרד הרווחה, למה הם לא ממשיכים להשתתף?

שזה צריך אישור של החשב הכללי.

וזהו? ממתינים לאישור, כמה זמן ממתינים?

אני על זה, גם בוועדה הייתי על זה, דיברתי על זה. אנחנו בערך שנה מדברים על זה, מרימים את הדגל ואין צפי גם. מבחינת משרד הרווחה היינו אמורים לנתק מנויים, אבל אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה.

בכמה מדובר? 25?

25,000.

אני רועי גדעון ממשרד הרווחה, אני רוצה גם להגיד שבשורה שקיבלתי הבוקר מדובר יד שרה שנפתח המיון של יד שרה בשדרות הרצל בבניין המרכזי, נפתח לכל המפונים בכל בתי המלון בירושלים לטיפול חינם ללא אגרה, אז אנחנו נפרסם את זה בכל המלונות למי שיזדקק אז יש לו את השירות הזה. יש שם חדר מיון.

אגב, כולל חדר מיון נשים.

כולל גניקולוגים. אז זו בשורה חדשה שקיבלתי הבוקר. ואנחנו נפיץ את זה למלונות השונים.

אנחנו מובילים גם בשנים האחרונות, זה נקרא "מניעת נפילות". הוועדה בדקה שאנחנו לא עומדים מספיק ב-OECD מבחינת, יש הרבה נפילות במדינת ישראל ומה עושים, ואז ישבו וצירפו את אשל של הג'וינט ועוד כל מיני גורמים והחליטו שיביאו למודעות של אנשים לעניין הזה. אבל מודעות היא לא מספיקה ואנחנו יודעים שהנפילה הפיזית היא גם תחילתה של הנפילה, גם הקוגניטיבית. אם אנחנו יכולים למנוע את הנפילה אנחנו צריכים לעשות הכול בשביל למנוע אותה.

יד שרה מצאו דרך שהם לא המציאו אותה. מסתבר שבעולם, בארצות הברית, קיימות מרפאות למניעת נפילות. ההבדל בין מרפאה לבין סתם מקום, יש כל מיני יוזמות, אנחנו מתקינים מאחזים או סילוק שטיחים, דברים שמפריעים למקום, אתם רואים גם המקום הזה הוא ללא שטיחים, ללא כל מיני גורמים שמפריעים ועלולים להיתקל בהם.

מעבר לזה יש גם את העניין הרפואי, העניין הרפואי זה אומר שיושב רופא ומתכלל. בדרך כלל אדם מבוגר לוקח כמה סוגים של תרופות, כשהוא רוצה משהו וקשה לו לישון הוא מקבל גם את כדור השינה מהרופא אבל לא מתכללים את הכול. ולפעמים עם בלנס נכון של תרופות זה גם טוב לבלנס של הבן אדם, לאותו שיווי משקל.

יש רופא שהיה ראש המחלקה לשיקום פיזיקלי בשערי צדק, והוא אמר "אני רוצה להקים דבר כזה כמודל לשאר הקופות כדי שיעשו את זה". אכן הבאנו את הקופות כדי שיראו את זה, הם מאוד נהנו ואמרו "אנחנו נשלח אליכם פציינטים". אמרנו "לא זאת המטרה, היכולות שלנו מוגבלות, אנחנו רוצים שתשתמשו במודל הזה ותעשו אצלכם בקופות" רק מה, זה דורש הרבה מעבר.

בדרך כלל אדם נמצא אצל רופא כמה דקות, במקרה יותר קיצוני נמצא קצת יותר. פה אנחנו מדברים על טיפול הוליסטי. זאת אומרת, יש אחות שמעבר ללקיחת המדדים היא גם מנסה לתהות על אורח החיים של הבן אדם. מהקימה בבוקר עד מתי שהולך לישון, לראות איפה אנחנו מוצאים איזשהם כשלים שיכולים להיות. הוא מתנסה בעליית מדרגות, לראות שזה גם שם איזשהו מדד. זאת אומרת בן אדם כזה נמצא פה כמעט יום שלם רק כאבחון, כדי לראות מה צריך לתת לו את המענה הכי נכון.

אבל העיקר זה איזון התרופות.

איזון התרופות וגם הפעולה המתאימה, זאת אומרת להגיד לפיזיותרפיסט מה צריך. יש לנו פה חדרי חוגים, למשל אנחנו עושים טאי צ'י. הטאי צ'י שאני לא יודע מה זה, אבל הוא טוב מאוד בשביל אותם אנשים, וזה גם עוזר למנוע את אותן נפילות.

ההשלמה שלנו כשאנחנו מדברים, יש פה בעצם משולש. יש פה את הצלע של כמו שאמרנו, גם את המאחזים שעושים, שאכן יד שרה עושה את זה, עשינו פרויקט גדול, סיימנו עכשיו עם עיריית ירושלים למעלה מ-16,000 בתי אב בירושלים של התקנת מאחזים, ללא הבדל.

אתם מתקינים בשיתוף עם העירייה? כי התקינו לאימא שלי. אימא שלי גרה בירושלים.

נותנים את זה בלי שום מבחנים, זאת אומרת לא צריך להיות, לא סוציו אקונומי לא שום דבר, כולם מגיל מסוים מקבלים את זה כולל ערכה שלמה שיכולה להועיל בעניין הזה של נפילות, יש לנו צלע נוספת זאת המרפאה וצלע שלישית זה מה שצבי טסלר הזכיר זה העניין של המוקד. זה שביד שרה פועל מוקד 24.7 כל השנה כולל ביום כיפור, ויש שם אנשים שהם מומחים, מקבלים את ההכשרות המתאימות בשביל לדעת, למענה רפואי הולם.

כשיש לנו נפילות יש לנו בתוך המוקד הזה המצאה של השנים האחרונות שנקראת חיישן נפילה. היו לנו הרבה מקרים שאנשים נפלו ולא ידענו שהם נפלו. ואדם שהוא נופל ואנחנו לא נגיע אליו לעזרה, לפעמים אחרי כמה שעות זה עלול להיות מסוכן יותר, ולפעמים אפילו קריטי, ולכן בעצם אנחנו ממציאים היום חיישן נפילה. החיישן נמצא על הבן אדם, ברגע שהוא נופל הוא לא צריך לקרוא, אוטומטית המערכת יודעת לקרוא אלינו ואז נוצר הקשר בין המוקד.

איפה שמים את החיישן? על הגוף?

החיישן הוא על האדם, תליון שהוא כמובן רחיץ, אפשר להיות איתו בכל מקום, הוא עם סנסורים מאוד רגישים, הוא יודע לאבחן בין אם בן אדם זז ועשה תנועה חדה לבין אם זה באמת נפילה. כדי שאנחנו לא נהיה, אחרי שיש סרק ומישהו מוריד את זה, זה כבר לא אפקטיבי. החכמה הייתה לעשות משהו שיזהה נפילה אמיתית וייתן את המענה.

אני משלים את מה שצבי אמר, עשינו פרויקט גדול מאוד בתיאום של יד שרה עם משרד הרווחה כדי לתת לאותם בתי אב, מה שאנחנו רוצים עכשיו וזה אולי קריאה כן לוועדת הרווחה להמשיך את אותו שיתוף פעולה.

אנחנו גם רוצים להמשיך את החלק שלנו, מדובר על 10 מיליון שיד שרה נותנת בתוך הפרויקט הזה בשביל לתת לכל, כאן כן מדובר על כל אוכלוסיות הרווחה במדינת ישראל, הם יוכלו להתחבר למוקד כזה שנותן להם מענה כמובן לכל שירותי החירום, הוא נותן מענה של הפגת בדידות והוא נותן כמובן את המענה כמו שאמרתי למניעת נפילות.

הפלוס הזה של המוקד להבדיל ממוקדים רפואיים אחרים, כשאדם מתקשר למוקד רפואי הוא יכול לקבל את המענה, מעבירים אותו לאמבולנס, לכיבוי אש, למשטרה. פה אדם אומר "כואבות לי השיניים" אז הוא יקבל מאיתנו רופא שיניים, והוא אומר שהוא צריך ציוד רפואי, הוא יקבל מאיתנו ציוד רפואי. כל עזרה שהיא.

לכן אנחנו קוראים למענה הוליסטי, אנחנו מתכוונים לזה שאנחנו יכולים לתת מענה, חשוב מאוד גם להקשיב לבן אדם, וגם להיאנח יחד איתו, אבל מעבר לזה, זה גם לתת את העזרה. ומכיוון שאנחנו יכולים לתת את כל העזרה הזאת אז החיבור הזה למוקד הוא רחב מעבר לסתם חיבור בשביל שמישהו יענה שם.

אתה רוצה לקחת אותנו לעוד - - -

קודם כל אני אשמח לקחת אתכם למוקד אבל הוא נמצא בשדרות הרצל, בהזדמנות קרובה אני הייתי שמח לארח אתכם במטה הארצי של יד שרה שנמצא בשדרות הרצל, כרגע אני מזמין אתכם ליהנות. אני יודע שחברי הכנסת נורא עסוקים ואין להם טיפה זמן ליהנות, אבל לראות מראה פנורמי של ירושלים מהבריכה, אנחנו נעלה לקומה העליונה, קומה 13.

מגן העדן של הנוף הירושלמי היפה למציאות שלמענה התכנסנו בסיור הזה. אנחנו באמצע מלחמה, אומרים שרק בתחילתה, אני מקווה שלא. אבל יש הרבה אנשים שנעקרו מבתיהם, אנחנו עשינו סיור בבתי המלון כדי לראות איך קולטים אותם.

התרשמנו מאוד מאנשי משרד הרווחה ומירושלים ומהפעילים. אחד מהם זה רועי. אנחנו שמענו את הכאב של האנשים, מה שאנחנו ראינו, בוא נאמר ככה אף אחד לא אמר שאין אוכל. אבל יש בעיה קשה של שעמום, של הילדים של זה. צריך לתת להם תכנים וארגון, וזה לא קל.

מישהו אמר לא רוצים שיקראו להם פליטים. ואנחנו אומרים כל שבת "ויחון פליטותינו פליטת עמך בית ישראל", כולנו פליטים. אבל עכשיו המצב הזה צריך לראות שכל משרדי הממשלה יקיימו, לפחות המנכ"לים יקיימו איזשהו צוות שידאגו לכל הדברים של החינוך, של הסעות, תחבורה, חינוך. תגידו לנו עוד מרווחה כמובן. וגם משרד הבריאות.

גם כל בריאות הנפש שייך אלינו.

גם בריאות הנפש שייך לכולם, אבל בריאות פיזית ואנשים המבוגרים ששמענו ביד שרה. צריך להשתמש בכלים הקיימים. יש לנו תחושה שאין מספיק אינטראקציה בין המתנדבים הרבים שהם רובם ככולם של הפעילויות בכל הארץ ויש מתנדבים, כל עם ישראל רוצה להתנדב, לבין המשרדים שבאופן טבעי יש מעט אנשים והצרכים הם רבים. בפרט במלונות אחרים, לא כל כך ראינו את זה פה, אבל במלונות אחרים ראינו שצריך המון מתנדבים.

ארגוני ההתנדבות, יש להם הרבה אנשים עם פוטנציאל טוב אבל מישהו צריך לתכלל אותם. את התכלול צריך לתכלל. תודה לכל חברי הכנסת שבאו וראו, אנחנו נמשיך בדיונים בכנסת כדי להכות על קדקודם מה שנקרא של שרי הממשלה, ושל מנהלי משרדי הממשלה. לדאוג לתכלול. זה הדבר היחיד, צריך סדר בעניינים. יש ברוך השם הכל, אני לא בטוח שכל מדינה יכולה לתת בתי מלון למפונים. יש מעט מאוד מדינות כאלה בעולם, יש הרבה מלחמות בעולם.

זו מדינה עם סולידריות מאוד, מאוד גבוהה.

בדיוק, וצריך לתכלל את הסולידריות האזרחית עם המקצועיות של עובדי המדינה. ואם זה ייעשה ביחד אני חושב שהתלונות ירדו ובעזרת השם שכולם ישובו במהרה לבתיהם.

ביחד ננצח הרב אייכלר.

ראיתי באיזה ערוץ שכתוב "בעזרת השם ביחד ננצח". מצידי שכולם יכתבו "בעזרת השם ביחד ננצח" תודה רבה.

- -חברתיים שהם מפעלים אדירים ועשירים חייבים להפריש כסף, זה נקרא charity, זה מוכר במס הכנסה כדי להפעיל את הארגונים האלה.

פה בארץ חוץ מיד שרה ועוד כמה אני לא רואה הרבה. כמדינה חייבים לשלב את הארגונים האלה כמו יד שרה, לתקצב את מה שהם אמרו.

לחצן מצוקה ואת החיישנים.

המוקדים וכל הדברים האלה זה ממש שירות שהמדינה צריכה לתת. אבל גם השילוב הזה שדיברתי קודם לפני שבאת. יד שרה היא דוגמה של שילוב. המדינה והאזרחים, בטח קובי יגיד שצריך שיהיה יותר שילוב, לאזן בין היוזמות, אבל בפעילות, אמרתי קודם, אני אומר לכבוד הרב עוד פעם, יש בעם רצון עז להתנדב. מה שאמרת שמשפחה לקחה כביסה והחזירה, כולם רוצים לעזור, אבל צריך לתכלל אותם. בעזרת השם נעשה ונצליח.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:20.